האשכול |
מחבר |
תאריך כתיבה |
מספר |
קַדֵשׁ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:44 |
1 |
כנגד ארבע לשונות של גאולה - אז והיום |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:36 |
40 |
דרשות למעגל השנה - פסח: |
חייא |
18.04.19 22:14 |
111 |
וּרְחַץ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:45 |
2 |
מהרא''יה ועד לשמו''צ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:30 |
39 |
''ורחץ'' זה הסימן היחיד עם ואו החיבור, 3 סיבות |
תודה רבה |
15.04.19 11:57 |
86 |
כַּרְפַּס |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:45 |
3 |
ברמב''ם הגירסא כזית , כנראה בגלל שאין אכילה חשובה פחות מכזית |
מזל דלי |
15.04.19 20:47 |
93 |
אבל אז יוצר בעיה עם ברכה אחרונה, ולכן יש הנוהגים דווקא פחות מכזית |
הגבוה |
18.04.19 19:10 |
107 |
יחץ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:46 |
4 |
מנהג חטיפת אפיקומן |
אלי סקופר |
17.04.19 01:55 |
97 |
השנה קראתי באחד המקורות על מנהג שלא הכרתי קודם |
ירושלמי ציוני |
13.03.21 18:38 |
137 |
מגיד |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:47 |
5 |
הָא לַחְמָא עַנְיָא |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:48 |
6 |
מה הקשר בין 'כל דיכפין' לבין 'לשנה הבאה בני חורין'? |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:42 |
41 |
לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חורִין - דברים שכתב ברל כצנלסון, להגדת גבעת ברנר, 1955: |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:44 |
42 |
יוני נתניהו כתב דברים ברוח דומה, במכתב לחברתו קצת יותר משנה לפני נפילתו במבצע יונתן: |
ירושלמי ציוני |
17.04.19 09:07 |
100 |
ואלה דברי דוד בן גוריון, בדבריו לפני וועדת החקירה של האו''ם שהגיעה לארץ לקראת החלטת החלוקה: |
ירושלמי ציוני |
17.04.19 09:13 |
101 |
למה מסדר ההגדה פותח בלשון ארמית ומסיים בלשון הקודש |
מזל דלי |
14.04.19 21:49 |
56 |
למה אומרים הא לחמא עניא שאכלו אבותינו בארץ מצרים הרי את המצות אכלו ביציאתם ממצרים שלא יכלו |
מזל דלי |
14.04.19 21:57 |
57 |
לחם העוני שנזכר ב''הא לחמא עניא'' אינו סותר את הסבר אכילת המצה כתזכורת לאכילה החפוזה כי''לחמא עניא''מתאר ההרעה |
שכוי מנקר |
20.04.19 20:25 |
124 |
מַה נִּשְּׁתַּנָה |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:49 |
7 |
על הנוסחים השונים של השאלות |
ירושלמי ציוני |
12.04.19 07:40 |
48 |
יפה הבאת , רק הערה הנוסח של השינוי שהלילה הזה כולו צלי אומרים אותו רק בזמן הבית |
מזל דלי |
14.04.19 22:12 |
60 |
שמעתי וורט יפה על מה נשתנה |
ישראל77741 |
15.03.21 09:57 |
138 |
הט''ז: טבילת המרור וטבילת הכורך נחשב אחד, וטבילת המי מלח השני |
תודה רבה |
14.04.19 22:28 |
61 |
כאן הבן שואל |
רנדומלי |
18.04.19 19:09 |
106 |
ובעייין הזה, יש הסבר חסידי על נושא הגלויות |
ftgnb |
18.04.19 21:17 |
110 |
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:50 |
8 |
ואפילו כולנו חכמים |
תודה רבה |
14.04.19 22:29 |
62 |
''מצווה עלינו לספר'' |
תודה רבה |
15.04.19 12:18 |
91 |
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:51 |
9 |
ממתי התלמידים אומרים לרבותיהם מה לעשות? |
תודה רבה |
14.04.19 08:29 |
50 |
סדר איזכור החכמים (אחד הפירושים) |
תודה רבה |
14.04.19 22:34 |
63 |
כפי שכתבת ב- 62# ההגדה מראה כי אפילו כולנו חכמים מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים; אך לא רק זאת- |
ירושלמי ציוני |
14.04.19 23:44 |
70 |
כבן שבעים שנה |
תודה רבה |
14.04.19 22:36 |
64 |
שיטת ר''ע בב''ב היא לא היחידה.על שיטות שונות בשאלה מה צריך להיות תכן ספור יציאת מצרים,והאם עד חצות או השחר |
שכוי מנקר |
20.04.19 20:54 |
128 |
בָּרוּךְ הַמָּקום, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּורָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:51 |
10 |
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:52 |
11 |
שאלה ידועה מה ההבדל בין החכם לרשע ? |
אלי סקופר |
09.04.19 23:55 |
43 |
4. הבן הרשע לא באמת שואל, אלא מתריס. החכם - שאלתו מלמדת על רצון ללמוד ולהבין, |
ירושלמי ציוני |
10.04.19 14:44 |
44 |
הרשע רוצה רק להקשות ולא לשמוע תשובה, ולכן תשובתו מנוסחת בלשון נסתר 'אילו היה שם'.. כי הרשע בורח לפני התשובה.. |
אליצור |
19.04.19 01:35 |
113 |
להעיר שבירושלמי ובכמה מקומות הגרסא היא לא ''אתכם'' אלא ''אותנו'' |
תודה רבה |
14.04.19 22:38 |
65 |
אולי יש לי תיקון קל: |
ירושלמי ציוני |
14.04.19 23:52 |
71 |
מעניין. במרכז חב''ד יש ספריית ענק שאספו הרבי וקודמו, |
תודה רבה |
14.04.19 23:56 |
72 |
מצאתי משהו |
תודה רבה |
15.04.19 14:34 |
92 |
מתוך סברה: העמודים הראשונים עליהם אתה מדבר לקוחים מספר אחר - |
ירושלמי ציוני |
16.04.19 17:48 |
94 |
כתבתי על זה פעם במקור ראשון |
רפאל זר |
18.04.19 16:23 |
103 |
אז מה שהבאת יותר מוקדם, אבל לא דפוס |
תודה רבה |
18.04.19 19:00 |
104 |
זה לא מתאים למהלך הרגיל של בעל ההגדה |
אלי סקופר |
18.04.19 19:02 |
105 |
תוכל לקרוא מה שכתב גולדשמידט, במאמר שם, לקראת הסוף. |
רפאל זר |
18.04.19 19:14 |
108 |
אבל זה פסוק? |
עבד לעם קדוש |
14.04.20 01:18 |
135 |
כמה דברים |
תודה רבה |
14.04.19 08:34 |
51 |
אילו היה *שם* לא היה נגאל |
תודה רבה |
14.04.19 22:06 |
58 |
''רשע''- למניעת טעות בהבנת המשמעות הנכונה-ותיקה של מלה זאת, יש חשיבות צבורית |
שכוי מנקר |
20.04.19 20:37 |
125 |
''נפש רשע איוותה רע'' קצת הפוך ממה שהבאת |
עבד לעם קדוש |
14.04.20 01:20 |
136 |
יָכול מֵראשׁ חודֶשׁ? |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:53 |
12 |
בהעדר ההבנה הזאת רבים אינם מבינים איך '' בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך '' שולל אכילה ''מבעוד יום'' |
שכוי מנקר |
20.04.19 20:47 |
126 |
מִתְּחִלָּה עובְדֵי עֲבודָה זָרָה הָיוּ אֲבותֵינוּ, |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:54 |
13 |
הירידה למצרים |
ירושלמי ציוני |
11.04.19 19:40 |
47 |
בָּרוּךְ שׁומֵר הַבְטָחָתו לְיִשְׂרָאֵל |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:55 |
14 |
האדמו''ר מצאנז קלוזנבורג זצ''ל רימז בדרך צחות |
אלי סקופר |
11.04.19 12:57 |
46 |
הרבה שואלים מהי ה''היא'' שעמדה |
תודה רבה |
14.04.19 22:40 |
66 |
גם ההבטחה שבברית בין הבתרים (פיסקה קודמת) וגם פורענויות הגויים (הפיסקה הבאה) |
ירושלמי ציוני |
14.04.19 23:58 |
73 |
צדקה עשה שפיזרן בין האומות... |
תודה רבה |
14.04.19 23:59 |
74 |
ויש שאומרים כבדיחה |
תודה רבה |
18.04.19 20:30 |
109 |
הסיבה ששמעתי שאומרים זאת היא : |
raceway |
19.04.19 01:21 |
112 |
צֵא וּלְמַד |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:56 |
15 |
אֲרַמִּי אבֵד אָבִי |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:57 |
16 |
בלב ההגדה נמצאת הדרשה של 'ארמי עובד אבי' וכל הפסוקים הבאים (כאן חולקו לכמה קטעים, למעשה מדובר |
סתם עוד אחד |
14.04.19 08:55 |
52 |
ועוד משהו: בכך ההגדה גם מקשרת אותנו למצוות ההתיישבות בא''י, שהחקלאי היהודי הוא סימלו |
ירושלמי ציוני |
14.04.19 09:11 |
53 |
מספרים על הדברי חיים (ר' חיים מצאנז) שבעת קריאת קטע זה בהגדה הוא פרץ בבכי |
ירושלמי ציוני |
15.04.19 00:05 |
75 |
אהבתי. זכורני שכתבת שאתה יליד הסביבה שם |
תודה רבה |
15.04.19 00:07 |
76 |
היו בני ישראל מצויינים |
תודה רבה |
15.04.19 12:08 |
90 |
למלה ''רב'' הועדף פה הסבר כ''מבוגר'' בגלל הדמוי של עם ישראל כנשוי לקב''ה |
שכוי מנקר |
20.04.19 20:52 |
127 |
וַיָּרֵעוּ אתָנוּ הַמִּצְרִים |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:57 |
17 |
וירעו - הפכו גם אותנו לרעים |
תודה רבה |
14.04.19 08:26 |
49 |
חיזוק מרש''י לשמות ה, ו: |
ירושלמי ציוני |
14.04.19 09:17 |
54 |
וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלהֵי אֲבתֵינוּ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 18:58 |
18 |
ואת עמלנו אלו הבנים |
תודה רבה |
14.04.19 22:45 |
67 |
החת''ם סופר מסביר בזכות מה היינו ראויים להיגאל ממצרים: |
ירושלמי ציוני |
19.04.19 13:50 |
122 |
וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים בְּיָד חֲזָקָה |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:00 |
19 |
בכבודו ובעצמו |
תודה רבה |
14.04.19 22:47 |
68 |
ומכאן הקושיה: |
ירושלמי ציוני |
15.04.19 00:16 |
78 |
אפשר לקשר גם לכך ש |
תודה רבה |
15.04.19 00:18 |
79 |
יישר כח לכולכם על היוזמה הנהדרת וההרחבה הנפלאה! אכן מכת הבכורות לא הייתה תלוי'ה רק בדם שעל הפתח |
כח המלך |
19.04.19 05:20 |
115 |
אגב סיפור זה של סימון דלתות ישראל בדם על המזוזות והמשקופים נזכרתי בביאור נפלא של הרבי שליט''א בנושא |
כח המלך |
19.04.19 05:44 |
116 |
הדם על המשקוף סימל את הברית מילה,ואת שחיטת הכבש שהיה אלוהי המצרים |
raceway |
19.04.19 07:39 |
118 |
כמו שכתב תודה רבה בתגובה למעלה |
אלי סקופר |
19.04.19 10:09 |
119 |
אם תדייק לא היה להם חלק בגאולה עצמו |
אלי סקופר |
19.04.19 10:12 |
120 |
רבש''ע הפך אותנו לעם לפני מתן תורה; הוא נתן לנו את חירותנו לפני שקיבלנו את התורה |
ירושלמי ציוני |
19.04.19 13:45 |
121 |
ברית בין הבתרים זה גם כתוצאה מקיום אברהם את המצוות |
אלי סקופר |
21.04.19 08:27 |
129 |
זאת היתה הכנה למטרה. ''בהוציאך - תעבדון'' |
תודה רבה |
22.04.19 01:18 |
130 |
דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרות עָשָׁן |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:01 |
20 |
המדרשים מביאים הרבה טעמים למכות מצרים |
ירושלמי ציוני |
15.04.19 00:25 |
80 |
רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:01 |
21 |
למה להרבות במנין המכות? שנאמר (שמות טו, כו) - |
ירושלמי ציוני |
15.04.19 09:52 |
81 |
לפני מכת בכורות אלוהים בחן את נכונות עם ישראל להסתכן (תגובה 78#); כך גם כאן |
ירושלמי ציוני |
19.04.19 13:58 |
123 |
זהו המקום היחיד שנזכר משה בהגדה. למה זה כך? |
ירושלמי ציוני |
15.04.19 09:57 |
82 |
אכן כן - אך מנגד במכילתא מבארים על הפסוק ''ויאמינו בהשם ובמשה עבדו'': מי שמאמין בהשם מאמין במשה |
כח המלך |
19.04.19 05:52 |
117 |
כַּמָה מַעֲלות טובות לַמָּקום עָלֵינוּ! |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:02 |
22 |
אילו |
תודה רבה |
14.04.19 22:08 |
59 |
וגם מקרא מפורש הוא: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו ... |
ירושלמי ציוני |
15.04.19 00:09 |
77 |
אילו קרבנו לפני הר סיני, כי אז הם זכו לשלימות של 'פסקה זוהמתם' וכולם נרפאו, עוד לפני קבלת התורה. |
אליצור |
19.04.19 01:45 |
114 |
עוד |
תודה רבה |
14.04.19 22:52 |
69 |
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אומֵר: |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:03 |
23 |
רבן גמליאל התמודד עם הצורך לארגן פולחן - ודרכו זכרון קולקטיבי - בהעדר בית מקדש |
ירושלמי ציוני |
15.04.19 10:03 |
83 |
הערה |
תודה רבה |
15.04.19 11:51 |
85 |
פֶּסַח |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:04 |
24 |
מַצָּה |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:04 |
25 |
מָרור |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:05 |
26 |
בְּכָל דּור וָדור חַיָב אָדָם לִרְאות אֶת עַצְמו כְּאִלוּ הוּא יֶצָא מִמִּצְרים |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:06 |
27 |
מתוך נאומו של נשיא מדינת ישראל, עזר ויצמן, פעם ראשנה בפני בתי הנבחרים בגרמניה: |
ירושלמי ציוני |
15.04.19 10:07 |
84 |
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהודות |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:07 |
28 |
על הקשר שבין ליל הסדר לבין יום העצמאות |
ירושלמי ציוני |
17.04.19 08:59 |
99 |
למרות שאני אשליך את זה על הגאולה האמיתית... הנה תוספת: |
תודה רבה |
17.04.19 22:59 |
102 |
רְחַץ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:09 |
29 |
מוצִיא מַצָּה |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:09 |
30 |
מָרור |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:10 |
31 |
על החרוסת |
ירושלמי ציוני |
16.04.19 18:02 |
95 |
בגמ' סוטה (יא ב) מוסבר בהרחבה |
אלי סקופר |
16.04.19 18:15 |
96 |
כּורֵךְ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:11 |
32 |
שֻׁלְחָן עורֵךְ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:12 |
33 |
ברוב המקורות כתוב |
תודה רבה |
15.04.19 12:04 |
89 |
צָפוּן |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:13 |
34 |
שתי דעות |
תודה רבה |
15.04.19 12:03 |
88 |
כאן נוהגים לבקש מהילדים את האפיקומן והם מבקשים תמורת זה פרס |
אלי סקופר |
17.04.19 01:58 |
98 |
בָּרֵךְ |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:14 |
35 |
שְׁפךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּויִם |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:15 |
36 |
שפוך חמתך |
תודה רבה |
15.04.19 12:01 |
87 |
הלל |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:16 |
37 |
נרצה |
ירושלמי ציוני |
08.04.19 19:17 |
38 |
יישר כח גדול על הבאת החומר |
גבעתי |
11.04.19 11:48 |
45 |
ישר כח על היוזמה תבורך . |
מזל דלי |
14.04.19 21:43 |
55 |
השנה ליל הסדר יהיה קטן ואינטימי; ועדיין חשוב לספר ביציאת מצרים |
ירושלמי ציוני |
30.03.20 00:54 |
131 |
נזכרתי בזה לאחרונה. איך הלך עם זה שנה שעברה? |
תודה רבה |
30.03.20 00:58 |
132 |
נראה לי שהצליח - במידה רבה בזכותך - לא כן? |
ירושלמי ציוני |
30.03.20 11:38 |
133 |
אכן התכוונתי איך הלך בליל הסדר... |
תודה רבה |
30.03.20 12:38 |
134 |
לקראת החג - בודק אם ניתן להקפיץ, למקרה שמישהו ירצה לתרום משהו חדש |
ירושלמי ציוני |
16.04.24 17:04 |
139 |
אחד הדברים המשותפים לכל התנאים שישבו וסיפרו בבני ברק |
תודה רבה |
17.04.24 14:59 |
140 |
ומילתא דבדיחותא |
תודה רבה |
17.04.24 15:02 |
142 |
משהו שאולי מתאים להשנה: |
תודה רבה |
17.04.24 15:01 |
141 |
לשאלה שהובאה לעיל לגבי מכת בכורות, |
תודה רבה |
17.04.24 15:14 |
143 |
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
בְּשַׁבָּת מַתְחִילִין
וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בקֶר
יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאַָם.
וַיְכַל אֱלהים בַּיום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה
וַיִּשְׁבּת בַּיום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיְבָרֶךְ אֱלהים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אותו
כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בֶָּרָא אֱלהים לַעֲשׂות.
בַּחול מַתְחִילִין:
סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָפֶן.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה (לשבת: שַׁבָּתות לִמְנוּחָה וּ) מועֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשון, (לשבת: אֶת יום הַשַׁבָּת הַזֶּה וְ) אֶת יום חַג הַמַּצּות הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵנוּ, (לשבת: בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (לשבת: וְשַׁבָּת) וּמועֲדֵי קָדְשֶׁךָ (לשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצון) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשון הִנְחַלְתָּנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ (לשבת: הַשַׁבָּת וְ) יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.
בְּמוצָאֵי שַׁבָּת מוסִיפִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא מְאורֵי הָאֵשׁ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם הַמַבְדִיל בֵּין קדֶשׁ לְחל, בין אור לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יום הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יום טוב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יום הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּבְדִיל בֵּין קדֶשׁ לְקדֶשׁ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.
שותה בהסיבת שמאל ואינו מברך ברכה אחרונה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 1
אני מניח שרבים מכירים את הפירוש, שארבע כוסות הן כנגד ארבע לשונות של גאולה:
שמות ו, ו-ז: אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.
על הבסיס הזה, כאשר ישראל אלדד ז"ל ערך את הסדר בשנת 1945, במחנה המעצר בלטרון, הוא עשה התאמה: הוא אמר לעצמו, שמצווה עלינו לשתות ארבע כוסות שיכוונו ללשון גאולה עכשווית. הוא בחר, כיאה לזמנים ההם:
- כוס לאחינו הלומים והנופלים בחוצות הארץ, במלחמת המצווה בבריטים;
- כוס למען האחים שרידי ופליטי ההשמדה, המעפילים המשוטטים ברחבי העולם, בנסיון להגיע לארץ;
- כוס למען משפחות העצורים המבלים את הסדר בלעדיהם;
- וכוס לנצחון ישראל הלוחם לחירות.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 4.4.17
4440 הודעות, 111 מדרגים, 187 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 1
ליקוט הלכות לכל חודש ניסן (הכשרת הבית לפסח, קמחא דפסחא, אלו מוצרים בעייתיים, בדיקת חמץ, ליל הסדר):
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/03/blog-post_27.html
חודש הגאולה:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/03/blog-post_65.html
אמונה:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2014/04/blog-post_11.html
השתדלות וגאולה:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2015/03/blog-post_26.html
לנקות ברוגע:
https://drashotforyou.blogspot.co.il/2018/03/blog-post_85.html
נקיון גשמי במקביל לנקיון הרוחני:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/04/blog-post_7.html
פפושדו - חמץ גמור:
https://drashotforyou.blogspot.co.il/2018/03/blog-post_21.html
הכנה לליל הסדר:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2014/04/blog-post_8202.html
הכוס החמישית:
https://drashotforyou.blogspot.co.il/2018/03/blog-post_25.html
יציאה לחירות הסתכלות לאומית וגדלות המוחין:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/04/blog-post_25.html
למה אליהו הנביא בא בליל הסדר?
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/04/blog-post_33.html
מעלת סיפור יציאת מצרים:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/03/blog-post_29.html
ארבעה אחים:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/01/blog-post_30.html
פסח - תורה וארץ ישראל:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/01/blog-post_10.html
אכילה לשמה:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2015/01/blog-post_65.html
מעלת הדיבור:
http://drashotforyou.blogspot.co.il/2014/04/blog-post_2.html
ספירת העומר וחול המועד - הקודש בתוך החול:
https://drashotforyou.blogspot.co.il/2014/04/blog-post_18.html
הלכות חול המועד:
https://drashotforyou.blogspot.co.il/2016/10/blog-post_18.html
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
נוטְלִים אֶת הַיָדַיִם וְאֵין מְבָרְכִים "עַל נְטִילַת יָדַיִם".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 2
הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז"ל היה מסביר, שנטילת הידיים מיד בפתיחת הסדר - ויש שהוסיפו לכך גם את אכילת הכרפס הטרי - מסמלת לנו את האביב. טריות, רעננות, חידוש. על רקע זה מובן הציווי של ה' לישראל לראות בחודש היציאה ממצרים - חודש החירות - כחודש הראשון בשנה (שמות, יב, א-ב): וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
מוטיב האביב בסדר הפסח היה חזק במיוחד בקיבוצים של פעם, לפני קום המדינה וקצת לאחר מכן. למשל, בהגדה של הקיבוץ הארצי מלפני 50 או 60 שנה נכתב, על כוס ראשונה - "כוס של ברכה נשא, לבשורת האביב, להנץ הניצנים, לתבואה חדשה, לטל ולשובע".
ונראה שיותר משיפה פירוש זה לגופו - יפה העובדה, כיצד מסורת (הראי"ה) ומרד במסורת (השומר הצעיר) - מגיעים לאותו המקום עצמו.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 2
טכנית, הלכה, קבלה.
"למען שיהיו כל התיבות שבסימן זה בשתי תנועות. עוד יש להסביר תוספת הו' – להדגיש שצריך להיות קדש ואחר-כך רחץ, אף למי שאין נוהג כן בשאר ימות השנה (וכדעת הט"ז וח"י ריש סימן תע"ג), או שאף מי שרוחץ קודם קדש (כדעת הב"ח שם) חוזר ורוחץ. מאבא מורי שמעתי על-דרך הסוד לבאר דיוק הו', כי קדש ורחץ רומזים על ג' ראשונות דחכמה (קדושה) וד' ראשונות דבינה (טהרה, רחיצה) שלא היה בהם פירור ושבירה, כי לקחם עתיק לחלקו. מה-שאין-כן י"ג בחינות הנשארות (כנגד שאר י"ג סימני הסדר). וזהו אשר קדש ורחץ בא בו' החיבור" (הגדת הרבי).
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
לוקח מן הכרפס פחות מכזית - כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה - טובל במי מלח, מברך "בורא פרי האדמה", ומכווין לפטור בברכה גם את המרור. אוכל בלא הסבה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 6.3.18
55581 הודעות, 161 מדרגים, 310 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 3
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 19.6.17
2332 הודעות, 31 מדרגים, 61 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 93
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
בוצע אֶת הַמַצָה הָאֶמְצָעִית לִשְׁתַּיִם, וּמַצְפְּין אֶת הַחֵצִי הַגָדול לָאֲפִיקומָן.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 4
בגמרא במסכת פסחים (קט ע"א) נאמר "תניא, רבי אליעזר אומר חוטפים מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו". בדברי הראשונים מצינו פירושים שונים לדברי רבי אליעזר. רש"י שם והראב"ד (הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ג) מפרשים שאוכלים את המצה בחטיפה, כלומה ממהרים לאכול אותה לפני שהתינוקות ירדמו. הרשב"ם מפרש שחוטפים את המצות מיד התינוקות אחרי שאכלו מעט, כדי שלא יאכלו כדי שבעם ויירדמו. ואז יבחינו התינוקות בשינויים שאנו עושים בלילה זה, ויתעוררו לשאול שאלות. עוד מפרשים רש"י והרשב"ם שצריך לחטוף את המצה מעל השולחן, כלומר לסלק את הקערה עם המצות אחר התחלת הסדר, לפני שאלת מה נשתנה, כדי לעורר את הילדים לשאול מדוע הסירו את הקערה לפני שאכלו ממנה. לביאורים אלו אין מקור למנהג גניבת האפיקומן.
המנהג הקדום חטיפת המצות של האנשים הגדולים האחד מחברו כדי שהתינוקות לא יירדמו
ביאור נוסף לדברי רבי אליעזר הובא ברמב"ם והוא המקור למנהג גניבת האפיקומן. הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ג) מפרש שרבי אליעזר סובר שהאנשים היושבים בסדר הפסח צריכם לחטוף מצות זה מזה, כדי לעורר את תמיהתם של הילדים. וכעין זה כתב המאירי (פסחים שם) שיש להתעסק במצות בדרך המייה וחטיפה זה מזה כדי שישתעשעו התינוקות בכך, ולא יבאו לידי שינה, ויתעוררו למה שרואים וישאלו ויחקרו מה נשתנה וכו' עד שנבוא לספר בענין מצוות ליל הסדר. ורבנו יהונתן מלוניל (שם) פירש שאנו חוטפים מצות זה מזה בדרך שחוק, ויש בכך קצת חיבוב מצוה בעבור התינוקות שלא ישנו וישאלו בלילה ההוא. והמהר"ם חלאווה (פסחים שם) פירש "גוזלים זה מיד זה לשמחה, כדי שישאלו התינוקות ולא ישנו", וזהו המקור למנהג המקובל של חטיפת האפיקומן.
מנהג קדום נוסף הגדולים חוטפים את המצות מהתינוקות
מנהג מחודש שהגדולים יחטפו את המצות מידיהם של הקונים, הובאו בחידושי רבנו יהונתן מלוניל (שם) שפירש בגמרא (שם) שהגדולים 'חוטפים את המצות מיד התינוקות לשחק בהם'. מנהג זה הובא בספרו של רבי שלום מנוישטט רבו של המהרי"ל שכתב (מנהגי מהר"ש מנוישטט סימן נ אות א) "דרש מורינו ה"ר שלום מה שיכול לעשות שינוי לתינוקות כדי שישאלו כזה הוא משובח, כגון לחטוף מהן מה שיש לפניהן, וכיוצא בזה, מפני שהקטן מתאוה לזה". והובאו הדברים בשינוי לשון בספר מנהגי המהרי"ל (סדר ההגדה אות לז) "מהר"ש דרש דכל שנויים שיוכל לעשות כדי שישאלו התינוקות יעשה ומשובח הוא, כגון לחטוף מה שבידו וכהאי גוונא, דהקב"ה מתאוה ליה".
המנהג החדש הנוהג במאות השנים האחרונות חטיפת המצות ע"י הילדים הקטנים
ברבות השנים המנהג השתנה המנהג במקצת, ובמקום הנוהג הקדום שהאנשים המבוגרים חוטפים את המצות האחד מחבירו, החלו לנהוג שהילדים והתינוקות גונבים את המצות מהמבוגרים, וכך כותב בעל החק יעקב על השו"ע (סי' תע"ב סק"ב) 'נתפשט המנהג שהתינוקות חוטפין האפיקומן על פי הגמרא (פסחים ק"ט ע"א) חוטפים אפיקומן בלילי פסחים בשביל התינוקות שלא ישנו', וכ"כ בהוספות מכתב יד המחבר לסידור רבי יעקב מעמדין -היעב"ץ (שער המפקד, שער שני, שער השיר –סדר הגדה, נתיב ה') "מה שנוהגין אצלנו האשכנזים שהילדים גונבים האפיקומן יש לו סמך בגמרא (פסחים קט ע"א) חוטפין מצה בלילי פסחים". המנהג הובא בבאר היטב על השו"ע (שם סקי"ט). ובספר נוהג כצאן יוסף (דיני ליל פסח אות ד') כתב "אין לבטל המנהג שנערים גונבים אפיקומן".
טעם נוסף למנהג זה הובא בספר ויגד משה (סי' יח אות ט') שהדבר מסייע למסובים לזכור לאכול אפיקומן בגמר הסעודה כי התינוקות מצפים שיפדו מהם ועל ידי כך יזכירו למסובים לאכול. ובספר מכתב סופר (בהקדמה) כתב בדרך רמז, על פי מה שנאמר על שעת יציאת בני ישראל ממצרים (שמות יא ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", וידוע שבעיר שאין הכלבים נובחים מצויים בו הגנבים, לפי שהכלבים שומרים מפני הגנבים, כמו שאמרו בגמרא (פסחים קיג ע"א) שאין לגור בעיר שאיו בו כלבים שנובחים ומבריחים גנבים, לכן בליל פסח נוהגים לחטוף האפיקומן זכר לגנבים שהיו במצרים, כשלא נבחו הכלבים. ובספר מילי דאבות (ח"ג סי' יג) כתב שיש כוונה עמוקה בכל ענין אפיקומן וגניבתה.
המתנגדים למנהג הנוהג כיום
יש שהתנגדו למנהג זה. בספר מקור חיים (סי' תעז סק"א) לרבינו בעל ה'חוות יאיר' כתב "מנהג שהתינוקות גונבים האפיקומן, הוא לחבב המצוה, ומ"מ יש פנים למחות ולבטל המנהג". וכך משמע קצת מכך שהמשנה ברורה לא הביא את המנהג לחטוף את האפיקומן. ובספר מאורי אור כתב "מה שגונבים התינוקות האפיקומן הוא בדוי והבל, ובגויים נשמע שהיהודים מלמדים ילדיהם לגנוב, זכר ליציאת מצרים, וינצלו, על כן המונע משובח", והובאו הדברים באורחות חיים להרב ממונקאטש (סי' תע"ב סקי"ט) בשם הספר מאורי אור.
ואף למעשה, מצינו גדולי ישראל שנמנעו מלנהוג במנהג זה. בבית הגר"ח מבריסק (ראה הגדת בית הלוי) לא נהגו לגנוב את האפיקומן, וכך גם בבית מרן ה'חזון איש' ובבית מרן בעל ה'קהילות יעקב' נהגו שלא לגנוב את האפיקומן כמו שכתב מרן רבי חיים קנייבסקי, שזה מרגיל לגניבה. גם הספרדים לא נהגו במנהג זה של גניבת האפיקומן. על הנמנעים מלנהוג במנהג זה נמנים גם אדמור"י ליובאויטש, וחסידויות נוספות שהקפידו שלא לגנוב את האפיקומן.
https://tvunah.org/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92-%D7%97%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%AA-%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%9F/
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 4
יש הנוהגים להניח לרגע את האפיקומן על הכתף, זכר למסופר בתורה - וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ, מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם, עַל-שִׁכְמָם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מְגַלֶה אֶת הַמַצות, מַגְבִּיהַ אֶת הַקְעָרָה וְאומֵר בְּקול רָם: ...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.
הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חורִין.
מסיר את הקערה מעל השולחן.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 6
על כך משיב ר' יהודה שאמר (בבא בתרא, י, ע"א): גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיה נו, א) - 'כֹּה אָמַר ה', שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה, כִּי-קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא'.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 6
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.04.19 בשעה 09:04 בברכה, ירושלמי ציוני
עם שומר במשך אלפי שנים את יום צאתו מבית עבדים. ודרך כל מחילות השעבוד, האינקוויזיציה, השמד והפרעת - נושאת האומה בליבה את הגעגועים לחופש בזיכרון עתיק, אשר כולו מופנה לקראת העתיד. מאבות אל בנים, דרך כל הדורות, נמסר דבר יציאת מצרים כזיכרון אישי, אשר אינו מחוויר ואינו דוהה. איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם, שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה כזאת, ולמסור אותה מדור לדור.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 42
מחר חג הפסח. תמיד ראיתי בו את חגנו המופלא מכולם. זה חג חירות עתיק יומין - חירות בת אלפי שנים. כשאני מפליג לאחור בנבכי ההיסטוריה, אני עובר דרך שנים ארוכות של סבל, של דיכוי, של שחיטה, של גטאות, של נידוי של השפלה. שנים רבות שבפרספקטיבה היסטורית אין בהן אף קרן אור - ולא כך הדבר. כי העובדה שהרעיון נשאר, שהתקווה התקיימה, שהאידיאה של חירות המשיכה לבעור דרך קיום מסורת זאת של חג עתיק יומין - היא בשבילי עדות לנצחיות שאיפת החופש בישראל ולהמשכיות רעיון החירות.
בחיפוש זה בעברנו אנחנו נתקלים בתקופות אחרות - של שקט, של חופש, של עם עובד אדמתו, של עם הספר. גם אז חגגנו את הפסח באותו להט, כי החופש יקר וזכרוננו ארוך.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 100
לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה "מייפלאואר". היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת; היודעים הם כמה אנשים היו באותה אניה; ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם.
והנה יותר משלושת אלפים ושלוש מאות שנה לפני הפלגת "מייפלאואר", יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות.
ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: 'השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין'; 'השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים'.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 6.3.18
55581 הודעות, 161 מדרגים, 310 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 6
הא לחמא עניא ( ארמית ) כי זו הלשון שהורגלו בה בהיותם בבבל , ולכן פותח בלשון שיבין התינוק , ולכן מובן למה מסיים בלשון הקדש לשנה הבאה בני חורין , כי גם התינוקות המדברים בלשון ארמית רגילים לומר לשנה הבאה בירושלים ובני חורין בלשון הקודש ( רשב"ץ)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 6.3.18
55581 הודעות, 161 מדרגים, 310 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 6
להתמהמה ויצאו בחיפזון , ולא בארץ מצרים ? החכם אבן עזרא נע ונד בעולם כמו שכתב על עצמו ואברהם זקן נודד מקן , הגיע עד הודו ושם הושם בטעות במחבוש ( בית האסורים ) ונתנו לאסירים לאכול מצות , כי טבע המצה שהיא מתעכלת לאט ולכן זה היה המזון של האסירים כי במזון מועט היו שבעים לזמן מרובה , כעת הבין החכם למה בהגדה כתוב די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים שכידוע בנ"י היו עבדים וזה המזון שאכלו העבדים , אכילה מועטת שנותנת תחושת שובע לזמן מרובה .
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.5.14
268 הודעות
בתגובה להודעה מספר 57
המלה "עוני" – הוראתה היסודית היא צער או ענוי "רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם" "הנה צרפתיך, ולא בכסף; בחרתיך, בכור עני" "ישבי, חשך וצלמות; אסירי עני וברזל" "ואם-אסורים בזקים ילכדון, בחבלי-עני".
לפיכך נראה לי שלחם העוני שנזכר ב"הא לחמא עניא" אינו סותר את הסבר אכילת המצה כתזכורת לאכילה החפוזה כי "לחמא עניא" מתאר את השנוי לרעה במזון של גאולי מצרים עקב היציאה משם. היא גרמה להם צער כי נאלצו להפסיק את ההנאה מ"סיר הבשר" - "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. את...ואת..."
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות
בתגובה להודעה מספר 0
מוזְגיִן כוס שֵׁנִי. הַבֵּן שׁואֵל:
מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילות?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה - כּלו מַצָּה.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין שְׁאָר יְרָקות - הַלַּיְלָה הַזֶּה (כולו) מָרור.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת - הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילות אָנוּ אוכְלִין בֵּין יושְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין - הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.
מחזיר את הקערה אל השולחן. הַמַצות תִּהְיֶינָה מְגלות בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָדָה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות
בתגובה להודעה מספר 7
'מה נשתנה' הוא חלק מרכזי בסדר, כי הוא מעצב את הציווי "והגדת לבנך"; ובאמצעות זה את הזיכרון הקולקטיבי שלנו, העובר מדור לדור. המשנה (פסחים, י, ד) אף מדגישה, כי "לפי דעתו של בן, אביו מלמדו" - כדי להצביע שהדבר המרכזי הוא הבנת הבן.
בהתאם, אם אני לא טועה, ניתן למצוא גרסאות שונות לשאלות - יותר מלכל ענין אחר. אפילו בדפוסים שונים של המשנה (שם) יש הבדלי גרסאות, כאשר בחלקן אין את השאלה על 'שאר ירקות', ובכולן אין את השאלה על 'יושבין ומסובין', אך יש שאלה - זכר לימים בהם המקדש היה קיים - "שבכל הלילות, אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל; והלילה הזה, כולו צלי".
בירושלמי, (פסחים, ע, א) השאלה על ה'מטבילין' מופיעה בנוסח שונה מזה המקובל בהגדה: "שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים" - עדות למנהגי האכילה בארץ ישראל באותה העת, שכללה טיבול אחד בארוחה.
ובבלי עצמו (פסחים קטז א) ניתן לראות עדות למנהגים השונים - בסוגריים: "שבכל הלילות (אין) אנו (חייבים לטבל אפילו) פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים".
הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ח) כולל את כל חמש השאלות בנוסח הבא:
"שבכל הלילות, אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת; והלילה הזה, שתי פעמים.
שבכל הלילות, אנו אוכלין חמץ ומצה; והלילה הזה, כולו מצה.
שבכל הלילות, אנו אוכלין שאר ירקות; והלילה הזה, מרורים.
שבכל הלילות, אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל; והלילה הזה, כולו צלי.
שבכל הלילות, אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין; והלילה הזה, כולנו מסובין."
וניתן עוד להרחיב בדבר... אך כאן השורות קצרות
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 6.3.18
55581 הודעות
בתגובה להודעה מספר 48
מה שמעניין שבעצם יש 5 קושיות וכולנו רגלים ל4 קושיות
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 14.4.19
1697 הודעות, 21 מדרגים, 38 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 48
למה רק בפסח שואלים מה נשתנה ואילו בסוכות שיוצאים מהבית לשבעה ימים לא שואלים?
ומבארים שזה שיהודי יוצא מהבית שלו זה לא שינוי כי אנחנו בגלות ורגילים לנדוד ממקום למקום אבל לשבת בבית מדושן עונג בהסיבה כבן חורין על זה צריך לשאול מה נשתנה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 7
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 22.4.16
10369 הודעות, 124 מדרגים, 248 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 7
על פי ספרי חסידות,
כאן המקום לבקש בתחינה מאבא שבשמים על הגאולה הפרטית . וכמובן על הגאולה הכללית.
הלילה הזה, הגלות הזאת.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 11.1.09
1454 הודעות, 15 מדרגים, 30 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 106
השאלה המרכזית נכללת רק במשפט המרכזי:
״מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות״:
במה נשתנתה הגלות (ה״לילה״) הזו מהגלויות שקדמו לה והסתיימו זה מכבר ואילו הגלות הנוכחית ארוכה כל כך, מתמשכת קשה ואינה מסתיימת?
מדוע הגאולה מהגלות הנוכחית מתעכבת ו עדיין לא מגיעה?
וארבעת השאלות הן בעצם התשובות, הנושאים בהם עלינו להתחזק כדי לקרב את הגאולה ואת האור:
1, 2.4. נושא האוכל והמותרות (- הלילה הזה כולו ״מצה״..., כולנו מסובין... שאר ירקות....)
3. נושא ה״התבכיינות״ (כולו ״מרור״, מרירות...)
כמובן בספרות הנרחבת על ההגדה של פסח
( הספר (היהודי) שנדפס ב הכי הרבה מהדורות )
ניתן למצוא הרחבה של כיוון חשיבה זה בניואנסים שונים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם, וַיּוצִיאֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לא הוצִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבותֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבונִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יודְעִים אֶת הַתּורָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 8
מצווה עלינו לספר וכו' - ההוכחה לזה היא הפסקה הבאה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 8
למה לא מברכים על מצווה זו?
1. כבר אמר "זכר ליציאת מצרים" בברכת הקידוש.
2. יוצא י"ח בקריאת שמע עם ברכותיה.
3. אין שיעור למצווה זו.
4. כולה ברכה ושבח (וכוללת את ברכת אשר גאלנו), ולא מתקנים ברכה לברכה. (וכמו שהתבטא בעל התניא: "על ברכת המזון (שהיא מצווה) לא מברכים ברכת "לברך ברכת המזון").
5. עושים את המצווה בהפסק (אוכלים ושותים וכו').
ועוד טעמים, ובכל אחד מהם יש מה להרחיב מבחינה הלכתית.
מה ההבדל בין מצוות זכירת יציאת מצרים היומית לבין מצוות סיפור יציאת מצרים בפסח?
1. בכל יום גם זכירה בלב מספיקה מדאורייתא, בפסח צריך בדיבור.
2. בכל יום מספיק אזכור העניין, בפסח צריך "סיפור".
3. (לפי חלק מהדעות) בפסח צריך להיות כתשובה לשאלת הבן בדווקא.
4. הזכירה היומית לא מופיעה לכולם במניין 613, ויש השלכות הלכתיות לכך.
5. לחלק מהדעות, הזכירה היומית לא תהיה בימות המשיח.
ועוד טעמים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהושֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפון שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אותו הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּותֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילות עַד שֶׁדָּרְשָׁהּ בֶּן זומָא, שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכּור אֶת יום צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילות. וַחֲכָמִים אומְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעולָם הַזֶּה. כּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימות הַמָּשִׁיחַ:
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 9
תשובה: רק בבני ברק
(אימרה שהסתובבה בימים הקשים של הקרב בין חסידים לליטאים)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 9
רבי עקיבא היה רבה של בני ברק, אבל רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו של רבי עקיבא ולכן מוזכרים לפניו. רבי אלעזר בן עזריה גם הוא מוזכר לפניו כי היה נשיא ישראל. רבי טרפון מוזכר אחריו. אמנם גם הוא היה בשלב מסויים רבו של רבי עקיבא, אבל אחר כך נעשה "חבירו".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 63
החכמים המובאים במדרש הם ממסורות שונות מאוד זה מזו:
זה "בור סוד שאינו מאבד אף טיפה" (רבי אליעזר בן הורקנוס), וזה "קושר כתרים לאותיות תורה" (רבי עקיבא)
זה בא ממסורת קפדנית (רבי אליעזר בן הורקנוס), וזה ממסורת מתונה (רבי יהושע)
זה צאצא למשפחת גרים (רבי עקיבא), וזה ממשפחת כהנים (רבי טרפון)
-- כולם, מכל מעמד או מסורת או שיטה, חייבים בסיפור יציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 9
ולא שבעים באמת. כי היה בן 18, ומינוהו לנשיא, ובאה עליו שיבה (גמרא).
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.5.14
268 הודעות
בתגובה להודעה מספר 9
שיטת ר"ע בב"ב היא לא השיטה היחידה. על שיטות שונות מאד בשאלה מה צריך להיות תכן ספור יציאת מצרים, והאם עד חצות או עד השחר : שיטת ר' עקיבא, שיטת רבן גמליאל ושיטת ר' אלעזר בן עזריה.
|
ר' הרב בני לאו ב"כיפה" 20.03.07 " חצות – חפזון - גאולה: בהלכה ובאגדה"
ר' טובה בירנבאום ב"בעניינים" 22.04.16 "סדר פסח בני-ברק סטייל או לוד סטייל? הסיפור המפתיע על שני הסדרים שהתחרו על הכניסה להגדה"
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה:
אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול.
חָכָם מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֵדות וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן:
רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? מָה הָעֲבודָה הַזּאת לָכֶם. לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל:
תָּם מָה הוּא אומֵר? מַה זּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 11
הרי גם החכם לכאורה מוציא עצמו מהכלל שאומר אתכם ?
אביא כמה תירוצים.
1. האבודרהם: כיון שהחכם אומר "אלקינו" סימן שלא מוציא עצמו מהכלל, ומה שאמר "אתכם" זה משום שהם יצאו ממצרים ולא הוא אישית היה שם.
2. הירושלמי: כיון שהרשע אומר "עבודה" סימן שרואה בזה טורח.
3. שיבולי הלקט: הרשע לא מזכיר שם ה', שזה מראה את רשעותו.
נ.ב. תודה רבה על המיזם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 43
ערכתי לאחרונה בתאריך 10.04.19 בשעה 15:17 בברכה, ירושלמי ציוני
ולכן גם מצביעה על נכונות לקיים (את העדות והחוקים)
(אני לא זוכר אם זה של המגיד ממזריטש או של תלמידו החוזה מלובלין)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.12
55874 הודעות, 129 מדרגים, 178 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 44
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 43
והרבי מליובאוויטש כותב שכך זה גם בהגדה הראשונה שהודפסה בדפוס.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 65
לפי הספריה הלאומית, ההגדה המודפסת הראשונה ההגדה מ-1480, מוואדי אל חגארה (Guadalajara), ספרד:
https://blog.nli.org.il/pesach_haggadot/
ושם מופיע הנוסח של 'אתכם' (כפי נוסח המסורה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 71
אולי שם יש עותק מההוצאה עליה דיבר הרבי ויהיה ניתן לבדוק על מה מדובר
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 71
יש שם הגדה שנדפסה בשנת 1526 בערך, בפראג. מצד שני בתוך הסריקה נראה שמשום מה הכניסו בהתחלה דף שדווקא מזכיר את ההגדה שאתה הבאת, וכן דף בבליוגרפיה קצר על עוד הגדות ישנות, ואם אני מבין נכון ההגדה מ1526 מצויינת כהגדה השביעית שנדפסה. אולי אתה תבין מזה יותר פרטים.
בכל אופן, בהגדה מפראג הנוסח הוא "אותנו": http://chabadlibrarybooks.com/45400
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 92
https://www.bookgallery.co.il/content/hebrew/bookpageschema.asp?BookPageID=141613
שים לב שהמספור מתחיל ב- 7, והוא מתייחס להגדה הספציפית המובאת בקובץ - מפראג (אולי כהסבר על מהות ההגדה המובאת שם)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 14.7.09
2458 הודעות, 58 מדרגים, 116 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 65
https://musaf-shabbat.com/2013/08/30/%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%9C-%D7%96%D7%A8/
ראו הגדת ספראי עמ' 211.
הנה קטעים משתי הגדות של פסח בכתב יד, מהמאות י"ד ו-ט"ו, שבהן הגרסה היא "אותנו".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 103
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 103
שהרי הוא מדבר על הארבעה בנים שדיברה התורה
"כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם
"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם"
"וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת.
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר
אז בלשון הפסוק כתוב אתכם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 14.7.09
2458 הודעות, 58 מדרגים, 116 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 105
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 5.9.19
71219 הודעות, 260 מדרגים, 460 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 65
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 11
- למה יש ואו החיבור לפני כל אחד? כי בעם ישראל כל הסוגים מחוברים.
- למה הרשע ליד החכם? על מנת שיקרבו (חכם ביהדות הכוונה לאדם הבטל לבורא, ואכ"מ להאריך בזה)
- חכם, מה הוא? אומר. אמירתו של האדם היא המלמדת מהו ומיהו.
- הקשר בין שאלת החכם לתשובה: החכם (הבטל לבורא) שואל מדוע יש צורך בכל סוגי המצוות, גם אלו שיש בהן טעם וסיבה (משפטים), הרי מספיק לקיימן רק בגלל הציווי (חוקים). התשובה היא שאין מפטירין וגו' (על מנת שיישאר הטעם), כי עבודת ה' צריכה להיות עם כל הכוחות, גם הלב והמוח, לא רק הידיים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 11
אבל בגאולה השלימה הוא ייגאל. כי יציאת מצרים היתה לפני מתן תורה, וההקדמה בה נבחר עם ישראל על ידי הבורא.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.5.14
268 הודעות
בתגובה להודעה מספר 11
"רשע"- למניעת טעות בהבנת המשמעות הנכונה-ותיקה של מלה זאת, יש חשיבות צבורית, עבורה כדאי לנצל את ההזדמנות שבהגדה.
|
יש התמרמרות על כך שמי שהוציא עצמו מכלל מקימי המצוה הוגדר "רשע" ובכך יש הסתה כלפיו, כביכול.
אפשר ששוב, כבעבר, רבנים יכנו קבוצות מסוימות כ"רשעים", ואז שוב כל מי שיסרב לגנות את אותם רבנים יוקע כשותף ב"הסתה".
|
שרשה של אי ההבנה הממאירה הוא שבעברית המודרנית המלה "רשע" נתפסת כהגדרת אפיו של אדם, בעוד שמשמעותה הותיקה היא "מפר נורמה" ותו לא, כמשמעותה אף בעברית המודרנית בתוך המלה "הרשעה" שאין בה חיווי דעה על אפיו של המורשע.
|
ראיות:
- מלבי"ם (משלי ד יד): "מילת רשע ורשעה שלא בא רק על המעשים" + "ויש הבדל בין רשעים ובין רעים, שהרשעים הם במעשה שעושים מעשה רשע, והרע כולל מי שעצמותו רע".
- אינני מכיר במקורותינו "רשע" כמתארת אפי, הגם שלפעמים היא מתארת הפרה עקבית של נורמות מסוג מסוים, ולמרות שנזכר ("הרשעים הם ברשות ליבם") קשר סבתי (אבל לא כהגדרה, ולא כתנאי מספיק) של שליטה עצמית לקויה כסבה לרשעות. נראה לי שטרם התפשטות השפעת הפסיכולוגיה שאלת אפיו של אדם לא היתה חשובה ולא דובר בה.
- רשעותו של ה"רשע" בהגדה מתמצית בהפרת נורמה ("הוציא את עצמו מן הכלל" לענין שמירת הנורמה של ספור יציאת מצרים לבנים או נורמות רבות).
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 5.9.19
71219 הודעות, 260 מדרגים, 460 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 125
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
יָכול מֵראשׁ חודֶשׁ? תַּלְמוּד לומַר בַּיום הַהוּא. אִי בַּיום הַהוּא יָכול מִבְּעוד יום? תַּלְמוּד לומַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרור מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.5.14
268 הודעות
בתגובה להודעה מספר 12
ה"מובן מאליו" חסר מהטקסט- לא מפורש ש"מצה ומרור מונחים לפניך" רק בזמן שנועד לאכילת הקרבן. בהעדר ההבנה הזאת רבים אינם מבינים איך " בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך " שולל אכילה "מבעוד יום".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מִתְּחִלָּה עובְדֵי עֲבודָה זָרָה הָיוּ אֲבותֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקום לַעֲבדָתו, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיאמֶר יְהושֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כּה אָמַר ה' אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבותֵיכֶם מֵעולָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחור, וַיַּעַבְדוּ אֱלהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאולֵךְ אותו בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעו וָאֶתֵּן לו אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקב וְאֶת עֵשָׂיו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אתו, וְיַעֲקב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 13
"וְיַעֲקב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם"
המובאה כאן היא מתוך הברית בשכם (יהושע כד). והתיאור - לא ממש מחמיא ליעקב: הוא ירד למצרים, כאשר עשו דבק בארץ.
התורה מנסה לסנגר על יעקב. קודם היא מסבירה את הנימוק האישי הכואב - רצונו לראות את בנו האהוב יוסף לפני מותו (בראשית מה, כח: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת); אחר כך היא מספרת שה' ממש שידל את יעקב (בראשית מו, ג: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל-תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם).
ההגדה עושה עוד צעד, ומסבירה בהמשך, שיעקב היה אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר; זה נגזר עליו, כאמור בברית בין הבתרים בה נעסוק מיד בהמשך.
למה? כי העבדות במצרים היתה שלב הכרחי בתהליך יצירתנו כעם בעל הערכים שההגדה רוצה לחנך עליהם: השאיפה לחירות (אולי לאומית אפילו יותר מאישית), וערבות ועזרה הדדית זה לזה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
בָּרוּךְ שׁומֵר הַבְטָחָתו לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂות כְּמו שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיּאמֶר לְְאַבְרָם, יָדע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאות שנה. וְגם אֶת הַגּוי אֲשֶׁר יַעֲבדוּ דָּן אָנכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדול.
מכסה המצה ומגביה את הכוס בידו, ואומר:
וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבותֵינוּ וְלָנוּ.
שֶׁלּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּותֵנוּ,
אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּור וָדור עומְדִים עָלֵינוּ לְכַלותֵנוּ,
וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
יַנִיחַ הַכּוס מִיָדו ויְגַלֶה אֶת הַמַּצּות.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 14
שֶׁבְּכָל דּור וָדור עומְדִים עָלֵינוּ לְכַלותֵנוּ,
וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
חלות כשאופים אותם עושים בלישה עדינה, נותנים לו זמן לתפוח ומטפלים בזה בעדינות, אבל אחרי שאופים את זה, זה מתעפש מהר. מצות לעומת זאת, בזמן האפייה חובטים אותה שוב ושוב שלא יתחמץ ועושים אותו במהירות גדולה, אבל אחרי האפייה זה יכול להחזיק שנים רבות.
וזה מרומז כאן בפסוק (בדרך מליצה), שבכל דור ודור עומדים עלינו 'לכלותנו' הגויים רוצים לעשות מאיתנו 'חלות', לקרב אותנו אבל שנתקלקל מהר ולא נהיה יותר יהודים, והקב"ה 'מצילנו' מידם, עושה מאיתנו 'מצות', שאמנם נחבטים ונטרדים, אבל שומרים על עצמנו לאורך זמן.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 14
והתשובה היא כמובן - ההבטחה מהפסקה הקודמת.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 66
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.04.19 בשעה 00:10 בברכה, ירושלמי ציוני
גם זו וגם אלה עמדו לנו לשמירה על עצמנו באחדות כעם
(הקומץ מנחה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 73
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 73
כוס היין (מרימים את הכוס בטקסט הזה) עמדה לנו בכל הצרות בגלויות השונות...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 13.10.14
41716 הודעות, 326 מדרגים, 626 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 14
כי הברית שנכרתה עם אברהם היתה על בסיס זה שהיהודים ישמרו על היהדות,ברית מילה/ואי עבודה זרה,ורק שבט לוי עשה זאת,לכן הקדוש ברוך הוא לא היה מחוייב למי שלא מילה את חלקו בהסכם,
אבל הקדוש ברוך הוא הוציא את הרוב בתנאי שיעשו ברית מילה וישחטו את קורבן הפסח (כבש ששימש כאל אצל המצרים) ואלו שהסכימו לזה (הרוב) ובעצם חרפו נפשם כי אחרי ברית מילה אתה חלש ואין לך כוח להתגונן במקרה והמצרים יתקפו אותך על זה שאתה הולך לשחוט את האל שלהם,
ולכן מודים לקדוש ברוך הוא ששמר הבטחתו למרות שבני ישראל לא,
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂות לְיַעֲקב אָבִינוּ: שֶׁפַּרְעה לא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקור אֶת הַכּל. שֶׁנֶּאֱמַר:
...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
אֲרַמִּי אבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוי גָּדול, עָצוּם וָרָב.
וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.
וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלא יָרַד יַעֲקב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיאמְרוּ אֶל פַּרְעה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶן.
בִּמְתֵי מְעָט - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבותֶיךָ מִצְרַָיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלהֶיךָ כְּכוכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרב.
וַיְהִי שָׁם לְגוי - מְלַמֵד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.
גָּדול עָצוּם - כְּמו שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִשְׁרְצוּ וַיִרְבּוּ וַיַעַצְמוּ בִּמְאד מְאד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אתָם.
וָרָב - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאמַר לָך בְּדָמַיִךְ חֲיִי
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 30.4.12
25202 הודעות, 164 מדרגים, 325 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 16
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.04.19 בשעה 09:29 בברכה, סתם עוד אחד
בקטע אחד ארוך).
בפסוקים מתוארת הירידה למצרים והעליה ממנה - שאך טבעי להזכיר בליל הסדר, אך מדוע מכל האזכרות בתורה נבחרה דווקא פרשיה זו, ולא פרשיה אחרת?
כמדומני שהמיוחד בפרשיה זו היא שהיא נאמרת בעתיד - הפרשיה פותחת בתיאור של ההגעה לארץ והעליה לבית המקדש עם הביכורים, וכל הפרשיה נאמרת ע"י אותו אדם עתידי שמביא את הביכורים. אף על פי כן, האדם מצליח לדבר על אירועי יציאת מצרים בגוף ראשון - 'ונצעק', 'ויוציאנו' וכו' - ואם כן הוא מקיים את ציווי חז"ל שסביבו כל ליל הסדר בנוי - בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'.
בחירת בעל ההגדה בדרשת פסוקים אלו מורה לנו מה אמורה להיות החוויה שלנו בליל הסדר.
חג כשר ושמח!
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 52
וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם... וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי... וגו'
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 16
??
והוא הסביר:
"ותרבי ותגדלי": אדם לומד, כל חייו, ורואה עצמו רב גדול;
"עדיי עדיים": מדמה שהוא מלא מצוות ומעשים טובים;
"שדיים נכונו" - תלמידים שותים בצמא דבריו...
אבל הוא באמת "ערום ועריה"; ולכן "בדמיך חיי" - רק מסירות הנפש למען הזולת היא החיים עצמם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 75
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 16
הכוונה מסומנים. כי לא שינו את שמם וכו'.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.5.14
268 הודעות
בתגובה להודעה מספר 16
" וָרָב - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי "
המשמעות היסודית של המלה "רב" היא "גדול" (כ"רבא" בארמית) וממנה מתפצלות משמעויות של: גדול במספרו ("עם רב"), גדול פיסית ("תהום רבה", "אות רבתי" ), גדול בחשיבותו ("רב העדה", "רב טוראי" "מתרברב"), וגדול בגילו, מבוגר ("ורב יעבוד צעיר").
הפסוק "וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוי גָּדול עָצוּם וָרָב " היה יכול להיות מוסבר כפסוק שבו שלש מלים נרדפות (גָּדול עָצוּם וָרָב) שמתארות עם גדול במספרו, או בחשיבותו, אבל למלה "רב" הועדף פה הסבר אחר: גדול בגילו, מבוגר, זאת בגלל הדמוי הידוע (בעקר משיר השירים) של עם ישראל כנשוי לקב"ה. לכן הובאו בהגדה הפסוקים מיחזקאל שמתארים את בחירת הקב"ה בעם ישראל להיות כאילו אשתו, בחירה שנעשתה בשעת הלידה ("ואראך מתבוססת בדמיך") אבל המתינה להתממש אחרי גדילתה של הנבחרת והגעתה לבגרות שמאפשרת נשואין, בגרות שסימניה מתוארים בפרוטרוט בפסוקים אלה מיחזקאל.
ההתבגרות היא משמעות "וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי", גם כהסבר של "גוי... ורב", ומן הסתם גם משמעות "רבבה" קשורה בתהליך הגדילה של הצמחים לשלב בוגר.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
וַיָּרֵעוּ אתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַננּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבדָה קָשָׁה.
וירעו אתָנוּ הַמִּצְרִים - כְּמו שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְמָה לו פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוסַף גַם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.
וַיְעַנּוּנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנתו בְּסִבְלתָם. וַיִבֶן עָרֵי מִסְכְּנות לְפַרְעה. אֶת פִּתם וְאֶת רַעַמְסֵס.
וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבדָה קָשָׁה - כְּמו שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִדוּ מִצְרַים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 17
"הללו עובדי עבודה זרה" וגו'
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 49
וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר...
ורש"י מסביר: "הנגשים - מצריים היו, והשוטרים היו ישראלים; הנוגש ממונה על כמה שוטרים והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה"
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלהֵי אֲבתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.
וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלהֵי אֲבתֵינוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַים, וַיֵאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבודָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלהִים מִן הָעֲבדָה.
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּור אֱלהִים אֶת בְּרִיתו אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק ואֶת יַעֲקב.
וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זו פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַרְא אֱלהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלהִים.
וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוד הַיְארָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.
וְאֶת לַחֶצֵנוּ - זֶו הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַים לחֲצִים אתָם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 18
"כחי וראשית אוני" - "איזה הן מעשי ידיו של האדם, הוי אומר בניו ובנותיו".
זאת בנוסף לפשט: גזירת כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 18
הפסוק מההגדה המוכיח את וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ הוא מספר שמות, פרק ב': וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם.
אך החת"ם סופר התבונן על פסוק דומה (שמות ו, ה), בו נכתב - וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם; והוא שם דגש על ה- וְגַם: "וגם" - משמע, לא רק ה' שמע את הנאקה, אלא גם איש את אחיו שמעו. כלומר, למרות המצב הקשה של כל אחד ואחד מבני ישראל - הוא היה גם רגיש מספיק על מנת לשמוע את זעקת חברו. התייחסות זו לכאב של הזולת, גם מתוך מצוקה אישית קשה - בזכותה היינו ראויים להגאל מארץ מצרים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרעַ נְטוּיָה, וּבְמרָא גָּדל, וּבְאתות וּבְמפְתִים.
וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים - לא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבודו וּבְעַצְמו.
שֶׁנֶּאֱמַר:
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכור בְּאֶרֶץ מִצְרַים מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלהֵי מִצְרַים אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי ה'.
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַים בַּלַּיְלָה הַזֶּה - אֲנִי וְלא מַלְאָך;ְ
וְהִכֵּיתִי כָּל בְכור בְּאֶרֶץ מִצְרַים - אֲנִי וְלא שָׂרָף;
וּבְכָל אֱלהֵי מִצְרַים אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים - אֲנִי ולא הַשָּׁלִיחַ;
אֲנִי ה' - אֲנִי הוּא ולא אַחֵר.
בְּיָד חֲזָקָה - זו הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵה יד ה' הויָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמרִים, בַּגְּמַלִים, בַּבָּקָר וּבַצּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאד.
וּבִזְרעַ נְטוּיָה - זו הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּו שְׁלוּפָה בְּיָדו, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם.
וּבְמורָא גָּדול - זו גִּלּוּי שְׁכִינָה. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, או הֲנִסָּה אֱלהִים לָבא לָקַחַת לו גּוי מִקֶּרֶב גּוי בְּמַסּות בְּאתת וּבְמופְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרועַ נְטוּיָה וּבְמורָאִים גְּדולִים כְּכל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ:.
וּבְאתות - זֶה הַמַּטֶה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּו אֶת הָאתת.
וּבְמפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מופְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 19
זה כולל את "כולו": כבודו הוא מלכותו, הוא החלק ה"תחתון", הקשור לברואים, ו"עצמו" הוא עצמותו, שגבוה מהקשר לברואים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 68
אם הקב"ה בכבודו ובעצמו עבר במצרים והרג את הבכורות, מדוע נדרשו בני ישראל לשחוט כבש ולמרוח את דמו על המשקוף? וכי לא יכל הקב"ה להכות רק את בתי המצרים גם בלי הסימון הזה?
תשובה: הקב"ה דורש מעם ישראל מעורבות בתהליך הגאולה שלו. הוא רוצה ללמד את עם ישראל שגאולתו דורשת גם מעשים מצידו, ואפילו מעשים שגובלים בסכנת חיים, שהרי הכבש היה אחד מאלילי המצרים, ובני ישראל נצטוו לשחטו. הקב"ה רצה לבחון את מוכנותו של עם ישראל לסכן אפילו את חייו - למען חירותו.
כי החירות - זה הלקח - דורשת נכונות להקרבה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 78
בני ישראל היו ערומים מן המצוות וניתנו להם דם מילה ודם פסח כדי שיבואו לגאולה "לבושים".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.12
4168 הודעות, 66 מדרגים, 121 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 78
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.04.19 בשעה 05:31 בברכה, כח המלך
הרבי מליובאויטש מלך המשיח מביא מהמדרשים שהיו כאלו שניסו להציל חלק מבכורי מצרים, על ידי הכנסתם לביתם שהי'ה מסומן בדם כמובן, הדבר לא עזר להם ובכורי המצרים נהרגו.
ויותר מכך מובא שם גם על בכורים מבני ישראל בעלי עזות וחוצפה שהלכו לישון בבתי המצרים הלא מסומנים כדי "לבלבל" את הקב"ה וגם זה לא עזר והם נותרו בחיים בשונה מבכורי המצרים שמתו באותם הבתים!
בזמן התגלות הקב"ה בכל תוקפו יש את העניין של "נושא הפכים" - "נוגף למצרים ומרפא לישראל" כפי שהי'ה בכל עשר המכות.
זה דבר שתלוי גם במהות עצם הנשמה של עם ישראל לעומת שאר אומות העולם.
"ובנו בחרת"...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.12
4168 הודעות, 66 מדרגים, 121 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 78
רואים בהתחלת פרשת בא את ציווי הקב"ה למשה בנושא הזה ושם ההוראה היא לתת את הדם על המזוזות ואח"כ על המשקוף.
לאחר מכן כשרואים את ציווי העניין ממשה אל העם רואים שהוא שינה - הוא אמר להם לשים קודם כל על המשקוף ורק אחר כך על המזוזות.
בעל הטורים מסביר שזה כדי ללמד שזה לא מעכב ובין אם עשו כך או כך זה בסדר.
הרבי לא מסתפק בכך ומסביר לעומק את העניין שמלמד אותנו את ההנהגה הראוי'ה בכל הדורות:
שתי המזוזות רומזות על הצדיקים מנהיגי העם - משה ואהרן.
המשקוף רומז על הקב"ה.
הוראת הבורא היא שמי שרוצה להתחבר עליו צריך להתחיל בהתקשרות לצדיקים!
כמאמר חז"ל על העניין של "הדבק בדרכיו" - הדבק בתלמידי חכמים.
משה רבינו לא מסוגל לומר דבר כזה "רדיקלי" על עצמו ולכן הוא מורה להם להדבק בקב"ה וזה יצריך כמובן קשר עם הצדיקים וכו'.
מפליא לראות שבסיום העניין מודיעה לנו התורה: "ויעשו העם כדבר השם"...
ידעו והבינו את העניין לאשורו!
;)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 13.10.14
41716 הודעות, 326 מדרגים, 626 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 78
זכור לי שמי שלא עשה זאת, לא יכל לצאת ממצרים,משה בישל את הקורבן עם ריח מגן עדן,שלא יכלו לעמוד בו,וכל מי שרצה לאכול היה חייב לעשות את שתי המיצוות,ללא המיצוות לא יכלו לקבל את התורה בהר סיני
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 118
למעשה עם ישראל לא היו ראויים לגאולה מצד מעשיהם, כי היו שקועים במ"ט שערי טומאה. לכן נצרכו לשתי המצוות שיהיו ראויים ליציאת מצרים. כמו שנאמר בפסוק ואת ערום ועריה (ערומים בלא מצוות) ועבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך (2 הדמים, דם מילה ודם פסח) ואומר לך בדמייך חיי.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 78
רק בקיום המצוות שנצטוו בכדי שיזכו לזה. שהרי לא עשו איזה מלחמה על מנת לצאת. אלא אכן קיום מצוות במסירות נפש (מצוות שאינן קשורות בדווקא לעצם היציאה מעבדות). ובזכות זה נגאלו בצורה ניסית ע"י הקב"ה. בלי שיהיה להם שום צורך להתערב בהליך הגאולה הממשי. אלא בצורה של ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.
וזה מה שצריך גם היום. כי אין חפץ לקב"ה לחירות גרידא, בלי שמירת תורה ומצוות.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 120
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.04.19 בשעה 13:59 בברכה, ירושלמי ציוני
וכפי שמסופר בהגדה, בברית שבין הבתרים הוא הבטיח שיעשה זאת - no strings attached.
אז המסקנה ש"אין חפץ לקב"ה לחירות (עמו) גרידא" היא מרחיקת לכת בעיני.
אבל הזכרת לי פירושים יפים נוספים בזכת מה היינו ראויים להגאל - מיד אביאם: ראה 122# ו- 123#.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 121
וכמו שנאמר ליצחק: גוּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כׇּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה (ברית בין הבתרים) אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.
ובדרך אגב, יש שאלה מעניינת, למה במכת חושך לא הרגו בני ישראל את המצרים ויצאו ? רק שכיוון שעוד לא הגיע זמן הגאולה ובאופן שנאמר להם שיהיה (שהמצרים יוציאו אותם בעצמם), הם לא יצאו לבד. ובני אפרים שיצאו שלא ברשות לפני הזמן אכן נענשו על זה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 121
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
שאומר דם ואש ותימרות עשן, עשר המכות ודצ"ך עד"ש באח"ב - ישפוך מן הכוס מעט יין:
דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרות עָשָׁן.
דָבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמרָא גָּדל - שְׁתַּיִם, וּבְאתות - שְׁתַּיִם, וּבְמפְתִים - שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּות שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן:
דָּם
צְפֵרְדֵּעַ
כִּנִים
עָרוב
דֶּבֶר
שְׁחִין
בָּרד
אַרְבֶּה
חשֶׁךְ
מַכַּת בְּכורות
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נותֵן בָּהֶם סִמָּנִים:
דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 20
ופעמים רבות - כדי להראות שמדובר במידה כנגד מידה. למשל:
למה דם? -- מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים... לפיכך דן את המים אשר ביאור (משנת ר' אליעזר)
אבל תוך פזילה למציאות של ימינו אנו ניתן להקשות: למה צריך הסברים למכות? למה להצטדק? לא מספיק שהם מסוכנים והורגים אתנו?
והתשובה היא - ככה זה יהודים... גם כשהם צודקים ב- 100% הם מרגישים צורך להסביר שימוש כוח....
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות? בְּמִצְרַים מַה הוּא אומֵר? וַיאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעה: אֶצְבַּע אֱלהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מה הוּא אומֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדו. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּות.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות.
רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּות.
רַבִּי עֲקִיבֶא אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרון אַפּו- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּות.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 21
כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם - לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 81
המדרש במסכת סוטה מספר, שהים לא בקע, עד אשר נחשון בן עמינדב לא הסכים לקפוץ לתוך המים עצמם:
"אמר לו לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה"
כלומר, גם כאן, הנס נעשה לאחר שבני ישראל - לפחות מי מישראל - נטל על עצמו סיכון גדול; ואולי משום שהסיכון היה גדול ומוחשי יותר, גם הנס שנעשה - ובעקבותיו גם המכות שספגו המצרים - נעשו גדולים הרבה יותר, כמפורט במדרש שבהגדה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 21
כדי להדגיש שהניסים הם של של רבש"ע ולא של משה.
גם בהקשר של הנס על ים סוף בו עוסק הקטע הנ"ל הדבר מובהר במכילתא דרשב"י (בשלח, יד, כא):
"ויט משה ידו על הים? - כשבא משה ועמד על הים, אמר לו: 'בשם הקדוש', ולא קיבל עליו; והראהו המטה, ולא קיבל עליו. כיוון שנראה עליו הקב"ה - הים ראה וינס. אמר לו משה: 'הייתי אומר לך בשם הקדוש ולא היית מקבל עליך. הראיתיך את המטה ולא קיבלת עליך. עכשיו - מה לך הים כי תנוס?' אמר לו: 'לא מפניך בן עמרם, אלא מלפני אדון חולי ארץ' ".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.12
4168 הודעות, 66 מדרגים, 121 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 82
ומי שמאמין במשה מאמין בהשם.
מקביל להסבר הקבלה והחסידות על 'דעת עליון' ו'דעת תחתון' ונשיא כל דור (כמאמר הזוהר שיש "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא) שהוא המתקרא כנסת ישראל הדבוקה וחבוקה בשכינה...
פסח כשר ושמח בהתגלות נשמת משה רבינו ("גואל ראשון שהוא גואל אחרון") במשיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומי"ד ממ"ש!
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
כַּמָה מַעֲלות טובות לַמָּקום עָלֵינוּ!
אִלוּ הוצִיאָנוּ מִמִצְרַים וְלא עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים, ולא עָשָׂה בֵאלהֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ עָשָׂה בֵאלהֵיהֶם, וְלא הָרַג אֶת בְּכורֵיהֶם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הָרַג אֶת בְּכורֵיהֶם וְלא נָתַן לָנוּ אֶת מָמונָם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמונָם וְלא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלא הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוכו בֶּחָרָבָה, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶעֱבֵירָנוּ בְּתוכו בֶּחָרָבָה וְלא שְׁקַע צֶרֵנוּ בְּתוכו דַּיֵינוּ.
אִלוּ שִׁקַע צֶרֵנוּ בְּתוכו וְלא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה דַּיֵינוּ.
אִלוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵינוּ.
אִלוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵינוּ.
אִלוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵינוּ.
אִלוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נַתַן לָנוּ אֶת הַתּורָה. דַּיֵינוּ.
אִלוּ נַתַן לָנוּ אֶת הַתּורָה וְלא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.
אִלוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה דַּיֵינוּ.
עַל אַחַת, כַּמָה וכַּמָה, טובָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקום עָלֵינוּ: שֶׁהוצִיאָנוּ מִמִצְרַים, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכורֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמונָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירֶנו בִּתוכו בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַע צֶרֵנוּ בְּתוכו, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנַָתַן לָנוּ אֶת הַתּורָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כל עֲונותֵינוּ.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 22
- אילו קרע את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה. למה העובדה שהיה יבש ראויה לציון גדול? כי הים רומז על העולמות המכוסים (הרוחניים), שבזמן קריעת ים סוף נבקעו (ראתה שפחה על הים וגו'), והחרבה רומז לכך שלא נותר אף רטיבות (כיסוי) קטנה, אלא הכל היה מגולה.
- אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה. אז מה המטרה? אלא שמול הר סיני התאחד עם ישראל, "וייחן" (לשון יחיד) - כאיש אחד בלב אחד, הישג חשוב בפני עצמו.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 59
ציטוט מאת: תודה רבה
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.4.12
55874 הודעות, 129 מדרגים, 178 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 59
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 22
-ולא קרע לנו את הים. אלא שלא היה מחזק את לב פרעה ולא היה יוצא אחריהם.
-ולא סיפק צרכנו במדבר. אלא שהיינו צריכים לרכוש מסוחרי אומות העולם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אומֵר: כָּל שֶׁלּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לא יָצָא יְדֵי חובָתו, וְאֵלוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרור.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 23
והוא עשה זאת, בין היתר, על ידי חיוב באמירת סמלי הפסח. לא מספיק לאכול אותם, יש לומר אותם - וכך לחדד את הזכרון.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 83
ככל הנראה החיוב הוא לא על אמירת שלושת המילים הללו, אלא הפסקאות ("מצה זו וכו' על שום מה, מרור זה וכו' על שום מה")
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבותֵינוּ אוכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפֶָּסַח הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבותֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּני יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַים בְּנָגְפּו אֶת מִצְרַים, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל? וַיִּקּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחווּ.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
אוחז המצה בידו ומראה אותה למסובין:
מַצָּה זו שאנו אוכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם שֶׁלא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבותֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוצִיאוּ מִמִצְרַים עֻגת מַצּות, כִּי לא חָמֵץ, כִּי גרְשׁוּ מִמִּצְרַים וְלא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לא עָשׂו לָהֶם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
אוחז המרור בידו ומראה אותו למסובין:
מָרור זֶה שֶׁאָנוּ אוכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵי אֲבותֵינוּ בְּמִצְרַים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵיהם בַּעֲבדָה קָשָה, בְּחמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
בְּכָל דּור וָדור חַיָב אָדָם לִרְאות אֶת עַצְמו כְּאִלוּ הוּא יֶצָא מִמִּצְרים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא לֵאמר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים. לא אֶת אֲבותֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אותָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאותָנוּ הוצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשָׁבַּע לַאֲבתֵנוּ.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 27
הגורל הוליד אותי ואת אחי בני דורי בימים הגדולים בהם שבו היהודים לארצם והקימוה מחדש. שוב אינני היהודי הנודד בדרכי העולם, המהגר ממדינה למדינה, המגורש מגולה לגולה. אבל כל יהודי, בכל דור ודור, חייב לראות עצמו כאילו היה שם, בדורות ובמקומות ובאירועים שקדמו לו. לפיכך עודני נודד, אבל לא בדרכים הנידחות של העולם. עתה אני נודד במרחבי הזמן, נע מדור לדור, נוסע בנתיבי הזיכרונות.
הזיכרון מצמצם את המרחקים. 200 דור עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיניי כימים אחדים. רק 200 דור עברו מאז קם אדם אחד ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק 200 דור עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק 150 דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם - הייתי בכולם:
הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן. נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב ה' את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצא, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב. ... אנחנו ושפתינו חיים. אנחנו, שהתנערנו מן האפר, והשפה - שהמתינה בתכריכים של מגילות תורה ובין הדפים של סידורי התפילות - חיים...
נע ונד אנוכי, הולך בעקבי אבותי. וכשם שאני מלווה אותם שם ובימים ההם, כך אבותי מלווים אותי ועומדים אתי כאן ובזמן הזה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
יאחז הכוס בידו ויכסה המצות ויאמר:
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָבִים לְהודות, לְהַלֵל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרומֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבותֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגון לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיום טוב, וּמֵאֲפֵלָה לְאור גָּדול, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה', הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'. יְהִי שֵׁם ה' מְברָךְ מֵעַתָּה וְִעַד עולָם. מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבואו מְהֻלָּל שֵׁם ה'. רָם עַל כָּל גּויִם ה', עַל הַשָּׁמַיִם כְּבודו. מִי כַּיי אֱלהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאות בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ? מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפּת יָרִים אֶבְיון, לְהושִׁיבִי עִם נְדִיבִים, עִם נְדִיבֵי עַמּו. מושִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם הַבָּנִים שִׂמְחָה. הַלְלוּיָהּ.
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִצרַים, בֵּית יַעֲקב מֵעַם לעֵז, הָיְתָה יְהוּדָּה לְקָדְשׁו, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלותָיו. הַיָּם רָאָה וַיַּנס, הַיַרְדֵּן יִסּב לְאָחור. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבַעות - כִּבְנֵי צאן. מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵן - תִּסּב לְאָחור, הֶהָרִים - תִּרְקְדוּ כְאֵילִים, גְּבַעות - כִּבְנֵי צאן. מִלְּפְנֵי אָדון חוּלִי אָרֶץ, מִלְּפְנֵי אֱלוהַ יַעֲקב. הַהפְכִי הַצּוּר - אֲגַם מָיִם, חַלָּמִיש - לְמַעְיְנו מָיִם.
מַגְבִּיהִים אֶת הַכּוס עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
בָּרוּךְ אתה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ העולָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבותֵינוּ מִמִּצְרַים, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּו מַצָּה וּמָרור. כֵּן ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמועֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלום, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבודָתֶךָ. וְנאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצון, וְנודֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ ועַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָפֶן.
שׁותִים אֶת הַכּוס בְּהַסָבַּת שְׂמאל.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 28
חלק מדברי הרב אורי שרקי. השיעור כולו מענין ומומלץ
ההגדה באה לומר לנו דבר מאד חשוב – שכל העניין של ליל הסדר זה הכנה ללילה אחר. זה בעצם לא דבר שיש לו מטרה מצד עצמו, אלא זה משהו שמכיון משהו אחר. אנחנו אומרים את זה בסיום המגיד – “בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר (בזמן המקדש היו אומרים "פסח, מצה ומרור"). כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל". כלומר, כל העניין של גאולת מצרים הוא בכדי לזכות לשיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו. יוצא, שליל הסדר הוא בעצם הכנה ליום העצמאות. זה התוכן של הלילה הזה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 99
"אז ישיר (לשון עתיד) משה", רומז על הגאולה האחרונה. ואכן בחג האחרון של פסח (הזמן של קריעת ים סוף) מציינים דברים שקשורים למשיח:
1. הבעל שם טוב תיקן לערוך סעודת משיח
2. בעדות המזרח, לפי אחת הדעות מימונה קשורה לאמונה בגאולה
3. ההפטרה ביום האחרון של פסח בחו"ל היא "עוד היום בנוב".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
נוטְלִים אֶת הַיָדַיִם וּמְבָרְכִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
יִקַח הַמַּצּות בְּסֵדֶר שֶהניחן, הפרוסה בין שתי השלמות, יאחז שלשתן בידו ויברך "המוציא" בכוונה עַל העליונה, ו"על אכילת מַצָּה" בכוונה על הפרוסה. אחר כך יבצע כזית מן העליונה השלמה וכזית שני מן הפרוסה, ויטבלם במלח, ויאכל בהסבה שני הזיתים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם הַמּוצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוקֵחַ כְּזַיִת מָרור, ּמַטְבִּלו בַּחֲרוסֶת, ּמְנַעֵר הַחֲרוסֶת, מְבָרֵךְ וְאוכֵל בְּלִי הַסָבָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרור.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 31
במשנה (פסחים, י, ג) יש מחלוקת, האם אכילת חרוסת היא מצווה? -
"... הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת, אף על פי שאין חרוסת מצוה; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, מצוה".
הדיון בנושא נמשך בגמרא (פסחים, קטז ע"א), שם לאחר הציטוט נשאלת השאלה - מה הטעם של המצווה?, ומבאות שתי אפשרויות:
"מאי מצוה? רבי לוי אומר זכר לתפוח; ור' יוחנן אומר זכר לטיט".
הסבר של הטיט - אני מניח שכולנו מכירים. אך מה ההסבר של התפוח?
על בסיס הפסוק בשיר השירים (ח, ה), תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, הר סיני מומשל לתפוח, ונראה לכך כיוון רבי לוי.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 95
דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר (תהלים סח, יד) אם תשכבון בין שפתים וגו' בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר (תהלים סח, יד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (שיר השירים ח, ה) תחת התפוח עוררתיך וגו' והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל טז, ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו' ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר (דברים לב, יג) ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו' וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר (תהלים קכט, ג) על גבי חרשו חורשים וגו לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר (יחזקאל טז, ז) ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו (שמות א, טו)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוקֵחַ כְּזַיִת מִן הַמַצָּה הַשְׁלִישִׁית עִם כְּזַיִת מָרור, ְכורְכִם יַחַד, אוכְלַם בְּהַסָבָּה וּבְּלִי בְּרָכָה. לִפָנֵי אֲכָלו אומֵר.
זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָים:
הָיָה כּורֵךְ מַצָּה וּמָרור וְאוכֵל בְּיַחַד,
לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּות וּמְררִים יאכְלֻהוּ.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
אוכְלִים וְשותים...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 33
"אוכל די צרכו" או "כל צרכו", וניתן ללמוד לשני הכיוונים: לאכול מספיק כדי שהאפיקומן ייאכל על השובע, ומצד שני גם לא *יותר* מצורכו, שיהיה ניתן לאכול את האפיקומן...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
אחר גמר הסעודה לוקח כל אחד מהמסבים כזית מהמַצָּה שהייתה צפונה לאפיקומן ואוכל ממנה כזית בהסבה. וצריך לאוכלה קודם חצות הלילה.
לפני אכילת האפיקומן יאמר: זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 34
אם האפיקומן הוא זכר לקרבן הפסח, או זכר למצה הנאכלת עם הקורבן. ולכן יש האוכלים פעמיים "כזית".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 27.12.12
19027 הודעות, 206 מדרגים, 412 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 34
מסופר על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא כשהיה ילד, שנה אחת הוא חטף את האפיקומן, וכשהגיעו לצפון ביקש פרס יקר ערך מאד תמורת האפיקומן, אביו (הר"ר ישכר דוב מבעלזא) הסכים, אך לאחר שהחזיר לו את האפיקומן, אמר לו כעת אתה לא תקבל מהאפיקומן עד שאתה מוותר על הפרס. הוצי הילד חתיכת מצה מהכיס, ואמר הכנתי את עצמי לזה, שמרתי חלק...
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מוזְגִים כּוס שלִישִׁי וּמְבָרְכִים בִּרְכַּת הַמָזון.
שִׁיר הַמַּעֲלות, בְּשוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיון הָיִינוּ כְּחלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוק פִּינוּ וּלְשׁונֵנוּ רִנָּה. אָז יאמְרוּ בַגּויִם: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂות עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂות עִמָנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הַזּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצרוּ. הָלוךְ יֵלֵךְ וּבָכה נשֵׂא מֶשֶךְ הַזָּרַע, בּא יָבא בְרִנָּה נשֵׂא אֲלֻמּתָיו.
שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִים לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פותח:
רַבּותַי נְבָרֵךְ:
הַמסבִּים עונִים:
יְהִי שֵׁם ה' מְברָךְ מֵעַתָּה וְעַד עולָם.
הַמְזַמֵן אומֵר:
בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי, נְבָרֵךְ שֶׁאָכלְנוּ מִשֶּׁלו.
הַמְסֻבִּים עונִים:
בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלו וּבְטוּבו חַָיִינוּ
הַמְזַמֵן חוזֶר וְאומֵר:
בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלו וּבְטוּבו חַָיִינוּ
כֻּלָם אומְרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַזָן אֶת הָעולָם כֻּלּו בְּטוּבו בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נותֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעולָם חַסְדו. וּבְטוּבו הַגָדול תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזון לְעולָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמו הַגָּדול, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל, וּמֵכִין מָזון לְכָל בְּרִיּותָיו אֲשֶׁר בָּרָא. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַזָן אֶת הַכּל.
נודֶה לְךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבותֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טובָה וּרְחָבָה, וְעַל שֶׁהוצֵאתָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בְּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּורָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהודַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחונַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזון שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אותָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יום וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:
וְעַל הַכּל ה' אֱלהֵינוּ, אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד. כַּכָּתוּב: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלהֵיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּובָה אֲשֶּׁר נָתַן לָךְ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָזון:
רַחֵם נָא ה' אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאַל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל הַבַּיִת הַגָדול וְהַקָדושׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו: אֱלהֵינוּ אָבִינוּ, רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרותֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ, לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדושָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלא נֵבושׁ וְלא נִכָּלֵם לְעולָם וָעֶד.
בְּשַׁבת מוסִיפִין:
רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּמִצְותֶיךָ וּבְמִצְוַת יום הַשְׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדול וְהַקָדושׂ הַזֶּה. כִּי יום זֶה גָּדול וְקָדושׁ הוּא לְפָנֶיךָ לִשְׁבָּת בּו וְלָנוּחַ בּו בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ.וּבִרְצונְךָ הָנִיחַ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ שֶׁלּא תְהֵא צָרָה וְיָגון וַאֲנָחָה בְּיום מְנוּחָתֵנוּ. והַרְאֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיון עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעות וּבַעַל הַנֶּחָמות.
אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרונֵנוּ וּפִקְדּונֵנוּ, וְזִכְרון אֲבותֵינוּ, וְזִכְרון מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרון יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאַל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטובָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים וּלְשָׁלום בְּיום חַג הַמַּצּות הַזֶּה זָכְרֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בּו לְטובָה וּפָקְדֵנוּ בו לִבְרָכָה וְהושִׁיעֵנוּ בו לְחַיִים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּונֶה בְּרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִירֵנוּ בּורְאֵנוּ גּאֲלֵנוּ יוצְרֵנוּ קְדושֵׁנוּ קְדושׁ יַעֲקב רועֵנוּ רועֵה יִשְׂרָאַל הַמֶּלֶךְ הַטּוב וְהַמֵּטִיב לַכּל שֶׁבְּכָל יום וָיום הוּא הֵטִיב, הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גומְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלום וְכָל טוב, וּמִכָּל טוּב לְעולָם עַל יְחַסְּרֵנוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוךְ עָלֵינוּ לְעולָם וָעֶד.
הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדור דּורִים, וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעולְמֵי עולָמִים.
הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוד.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּור עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ, וְהוּא יולִיכֵנוּ קומְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה, וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוב, וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂורות טובות יְשׁוּעות וְנֶחָמות.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעֲלִי / אִשְתִי.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאֶת בַּעַלת הַבַּיִת הַזֶּה, אותָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. אותָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, כְּמו שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבותֵינוּ
אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל, כֵּן יְבָרֵךְ אותָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנאמַר, אָמֵן.
בַּמָרום יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלום. וְנִשָׂא בְרָכָה מֵאֵת ה', וּצְדָקָה מֵאלהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם.
בְּשַׁבָּת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יום שֶׁכֻּלו שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעולָמִים.
הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יום שֶׁכֻּלו טוב..
הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימות הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעולָם הַבָּא.
מִגְדּול יְשׁוּעות מַלְכּו וְעשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחו לְדָוִד וּלְזַרְעו עַד עולָם. עשֶׂה שָׁלום בִּמְרומָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאַל וְאִמְרוּ, אָמֵן.
יִרְאוּ אֶת ה' קְדשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסור לִירֵאָיו. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדרְשֵׁי ה' לא יַחְסְרוּ כָל טוב. הודוּ לַיי כִּי טוב כִּי לְעולָם חַסְדּו. פּותֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצון.
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיי, וְהָיָה ה' מִבְטַחו. נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי, וְלא רָאִיתִי צַדִיק נֶעֱזָב, וְזַרְעו
מְבַקֶּשׁ לָחֶם.יי עז לְעַמו יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמו בַשָׁלום.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָפֶן.
ושותים בהסיבה ואינו מברך ברכה אחרונה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מוזגים כוס של אליהו ופותחים את הדלת:
שְׁפךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּויִם אֲשֶׁר לא יְדָעוּךָ
וְעַל מַמְלָכות אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לא קָרָאוּ.
כִּי אָכַל אֶת יַעֲקב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ.
שְׁפךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרון אַפְּךָ יַשִׂיגֵם.
תִּרְדף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 36
ואם איננו ראויים - הפסקה הבאה מתחילה ב"לא לנו כי לשמך".
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מוזגים כוס רביעי ואומרים עליו את ההלל: לא לָנוּ, ה', לא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוד, עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ.
לָמָּה יאמְרוּ הַגּויִם אַיֵּה נָא אֱלהֵיהֶם.
ואֱלהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם, כּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה.
עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.
פֶּה לָהֶם וְלא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלא יִרְאוּ.
אָזְנָיִם לָהֶם וְלא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלא יְרִיחוּן.
יְדֵיהֶם וְלא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלא יְהַלֵּכוּ,
לא יֶהְגּוּ בִּגְרונָם.
כְּמוהֶם יִהְיוּ עשֵׂיהֶם, כּל אֲשֶׁר בּטֵחַ בָּהֶם.
יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
בֵּית אהרן בִּטְחו ביי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
יראי ה' בִּטְחו ביי, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
יי זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ.
יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל,
יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרן,
יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה', הַקְּטַנִים עִם הַגְּדלִים.
יסֵף ה' עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם.
בְּרוּכִים אַתֶּם לַיי, עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.
לא הַמֵּתִים יְהַלְלוּיָהּ וְלא כָּל ירדֵי דוּמָה.
וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עולָם. הַלְלוּיָהּ.
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קולִי תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנו לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאול מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגון אֶמְצָא. וּבשֵׁם ה' אֶקְרָא: אָנָּא ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי. חַנוּן ה' וְצַדִיק, וֵאֱלהֵינוּ מְרַחֵם. שׁמֵר פְּתָאִים ה', דַּלתִי וְלִי יְהושִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצות הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כּזֵב.
מָה אָשִׁיב לַיי כּל תַּגְמוּלוהִי עָלָי. כּוס יְשׁוּעות אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּו. יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָא ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּודָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא. נְדָרַי לַיי אֲשַׁלֵם נֶגְדָה נָא לְכָל עַמו. בְּחַצְרות בֵּית ה', בְּתוכֵכִי יְרוּשָלַיִם. הַלְלוּיָהּ.
הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּויִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדו, וֶאֱמֶת ה' לְעולָם. הַלְלוּיָהּ.
הודוּ לַיי כִּי טוב כִּי לְעולָם חַסְדּו.
יאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעולָם חַסְדּו.
יאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרן כִּי לְעולָם חַסְדּו.
יאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעולָם חַסְדּו.
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ, עָנָּנִי בַמֶרְחַב יָהּ. ה' לִי, לא אִירָא - מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם, ה' לִי בְּעזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂנְאָי.
טוב לַחֲסות בַּיי מִבְּטחַ בָּאָדָם.
טוב לַחֲסות בַּיי מִבְּטחַ בִּנְדִיבִים.
כָּל גּויִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם.
סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם.
סַבּוּנִי כִדְּברִים, דּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוצִים, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם.
דָּחה דְּחִיתַנִי לִנְפּל, וַיי עֲזָרָנִי.
עזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה.
קול רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים:
יְמִין ה' עשׂה חָיִל,
יְמִין ה' רומֵמָה,
יְמִין ה' עשׂה חָיִל.
לא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ.
יַסּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לא נְתָנָנִי.
פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבא בָם, אודֶה יָהּ.
זֶה הַשַּׁעַר לַיי, צַדִּיקִים יָבאוּ בו.
אודְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.
אודְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.
אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּונִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה.
אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּונִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה.
מֵאֵת ה' הָיְתָה זּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
מֵאֵת ה' הָיְתָה זּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
אָנָא ה', הושִיעָה נָּא.
אָנָא ה', הושִיעָה נָּא.
אָנָא ה', הַצְלִיחָה נָא.
אָנָא ה', הַצְלִיחָה נָא.
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'.
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'.
אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבתִים עַד קַרְנות הַמִּזְבֵּחַ.
אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבתִים עַד קַרְנות הַמִּזְבֵּחַ.
אֵלִי אַתָּה וְאודֶךָּ, אֱלהַי - אֲרומְמֶךָּ.
אֵלִי אַתָּה וְאודֶךָּ, אֱלהַי - אֲרומְמֶךָּ.
הודוּ לַיי כִּי טוב, כִּי לְעולָם חַסְדּו.
הודוּ לַיי כִּי טוב, כִּי לְעולָם חַסְדּו.
יְהַלְלוּךָ ה' אֱלהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עושֵׂי רְצונֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה יודוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירומְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ. כִּי לְךָ טוב לְהודות וּלְשִׁמְךָ נָאֱה לְזַמר, כִּי מֵעולָם וְעַד עולָם אַתָּה אֵל.
הודוּ לַיי כִּי טוב כִּי לְעולָם חַסְדּו.
הודוּ לֵאלהֵי הָאֱלהִים כִּי לְעולָם חַסְדּו.
הודוּ לָאֲדנֵי הָאֲדנִים כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לעשֵׂה נִפְלָאות גְדלות לְבַדּו כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לעשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לְרוקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיְם כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לְעשֵׂה אורִים גְּדלִים כִּי לְעולָם חַסְדּו.
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיום כִּי לְעולָם חַסְדּו.
אֶת הַיָּרֵחַ וְכוכָבִים לְמֶמְשְׁלות בַּלַּיְלָה כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לְמַכֵּה מִצְרַים בִּבְכורֵיהֶם כִּי לְעולָם חַסְדּו.
וַיוצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוכָם כִּי לְעולָם חַסְדּו.
בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרועַ נְטוּיָה כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לְגזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעולָם חַסְדּו.
וְהֶֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוכו כִּי לְעולָם חַסְדּו.
וְנִעֵר פַּרְעה וְחֵילו בְיַם סוּף כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לְמולִיךְ עַמּו בַּמִּדְבָּר כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדלִים כִּי לְעולָם חַסְדּו.
וַיָהֲרג מְלָכִים אַדִירִים כִּי לְעולָם חַסְדּו.
לְסִיחון מֶלֶךְ הָאֱמרִי כִּי לְעולָם חַסְדּו.
וּלְעוג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעולָם חַסְדּו.
וָנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה כִּי לְעולָם חַסְדּו.
נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עָבְדוּ כִּי לְעולָם חַסְדּו.
שֶׁבְִּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ כִּי לְעולָם חַסְדּו.
וַיִפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעולָם חַסְדּו.
נתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעולָם חַסְדּו.
הודוּ לְאֵל הַשָּׁמַיִם כִּי לְעולָם חַסְדּו.
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבַרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, ה' אֱלהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרומֵם זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד. מִן הָעולָם וְעַד הָעולָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּואֵל וּמושִיעַ, פּודֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אַתָּה. אֱלהֵי הָרִאשׁונִים וְהָאַחֲרונִים, אֱלוהַּ כָּל בְּרִיות, אֲדון כָּל תּולָדות, הַמְּהֻלָל בְּרב הַתִּשְׁבָּחות, הַמְנַהֵג עולָמו בְּחֶסֶד וּבְרִיּותָיו בְּרַחֲמִים. וַיי לא יָנוּם וְלא יִישָׁן - הַמְּעורֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּומֵךְ נופְלִים וְהַזּוקֵף כְּפוּפִים. לְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מודִים.
אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם,
וּלְשׁונֵנוּ רִנָּה כֲּהַמון גַּלָּיו,
וְשִׂפְתותֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ,
וְעֵינֵינוּ מְאִירות כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ,
וְיָדֵינוּ פְרוּשׂות כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם,
וְרַגְלֵינוּ קַלּות כָּאַיָּלות -
אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהודות לְךָ, ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת מֵאֶלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבות פְּעָמִים הַטּובות שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבותֵינוּ וְעִמָּנוּ.
מִמִּצְרַים גְּאַלְתָּנוּ, ה' אֱלהֵינוּ,
וּמִבֵּית עֲבָדִים פּדִיתָנוּ,
בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ,
מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ,
וּמֵחָלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ.
עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ, ה' אֱלהֵינוּ, לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁון אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ - הֵן הֵם יודוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירומְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ.
כִּי כָל פֶּה לְךָ יודֶה,
וְכָל לָשׁון לְךָ תִּשָּׁבַע,
וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע,
וְכָל קומָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה,
וְכָל לְבָבות יִירָאוּךָ,
וְכָל קֶרֶב וּכְלָיות יְזַמֵּרוּ לִשְִׁמֶךָ.
כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה, ה' מִי כָמוךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיון מִגּזְלו.
מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרךְ לָךְ הָאֵל הַגָּדול, הַגִּבּור וְהַנּורָא, אֵל עֶלְיון, קנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁו.
הָאֵל בְּתַעֲצֻמות עֻזֶּךָ,
הַגָּדול בִּכְבוד שְׁמֶךָ,
הַגִּבּור לָנֶצַח וְהַנּורָא בְּנורְאותֶיךָ,
הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשִא.
שׁוכֵן עַד מָּרום וְקָּדושׁ שְׁמו.
וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיי, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.
בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל,
וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבַּרַךְ,
וּבִלְשׁון חֲסִידִים תִּתְרומָם,
וּבְקֶרֶב קְדושִׁים תִּתְקַדָּשׁ.
וּבְמַקְהֲלות רִבבְות עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּור וָדור, שֶׁכֵּן חובַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ, ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, לְהודות לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר לְרומֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירות וְתִשְׁבְּחות דּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ בַּשָּׁמַיִם וּבאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכות וְהודָאות מֵעַתָּה וְעַד עולָם.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֵל מֶלֶךְ גָּדול בַּתִּשְׁבָּחות, אֵל הַהודָאות, אֲדון הַנִפְלָאות, הַבּוחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעולָמִים.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם בּורֵא פְּרִי הַגָפֶן.
וְשׁותֶה בְּהַסִיבַּת שְׂמאל.
בָּרוּך אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ העולָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, עַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טובָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבותֵינוּ לֶאֱכל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּעַ מִטּוּבָהּ. רַחֶם נָא ה' אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ וְעַל מִזְבְּחֶךָ וְעַל הֵיכָלֶךָ וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְהַעֲלֵנוּ לְתוכָהּ וְשַׂמְחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה וְשַׂמְחֵנוּ בְּיום חַג הַמַּצּות הַזֶּה, כִּי אַתָּה ה' טוב וּמֵטִיב לַכּל, וְנודֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתו, כְּכָל מִשְׁפָּטו וְחֻקָתו.
כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אותו כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂותו.
זָךְ שׁוכֵן מְעונָה, קומֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה.
בְּקָרוב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה פְּדוּיִם לְצִיון בְּרִנָּה.
לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָלָיִם הַבְּנוּיָה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 19.5.04
42283 הודעות, 376 מדרגים, 722 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
יותר מאוחר אעבור על החומר ואדפיס
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 6.3.18
55581 הודעות, 161 מדרגים, 310 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
אז אני מקפיץ את האשכול, למקרה שחברים שונים יבקשו לתרום עוד להגדה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 131
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 132
אם שאלת האם לקחת דברים עימי לסדר עצמו, ושיתפתי את הנוכחים, אז התשובה היא כן; ואני מניח שכך יהיה גם בהמשך.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 133
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.13
55500 הודעות, 415 מדרגים, 804 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
חג לא פשוט השנה
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 139
היה שאבותיהם לא היו משועבדים במצרים. חלק כהנים, חלק לווים, ואחד בן גרים. אף על פי כן מדייקים לספר לנו דווקא עליהם, והמסר מכך הולך לכיוונים שונים כל אחד כפי ראות עיניו.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 140
שבבני ברק נהוג לשבת ולספר מה עשינו הישראלים לאויבינו, גם אלו שלא עשו זאת ואף אבותיהם לא.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 139
למה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", והלוא יצאנו ביום אחד, ולא בימים הרבה?
אלא שמה שנחשב היה כגאולה אתמול - ייחשב היום למצרים, "מיצר", ממנו גם צריך לצאת. וכך בכל יום ויום יוצאים ממיצר נוסף ומתקדמים למטרה. החירות לא מגיעה ביום אחד.
גם את זה כמובן אפשר לקחת לכיוונים שונים ואף מנוגדים.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 1.1.09
59648 הודעות, 328 מדרגים, 638 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 139
אם הקב"ה בעצמו בא, למה בנ"י היו צריכים פעולה כדי שיפסח עליהם. לדברי הפחד יצחק, זוהי דווקא הסיבה והתוצאה: כשמדובר על שליחיו של הבורא, עם ישראל חסין מפניהם כי הוא "מעליהם", אך כשמדובר על הבורא, כביכול כולם שווים בפניו ואיש לא חסין, וצריכה פעולה מיוחדת.
והפעולה מורכבת משניים: דם מילה - רומז על קבלת מלכות שמים, הפיכת האדם לעבד הבורא, "העבד יוצא בחותם". דם פסח - רומז על תחילת העבודה בפועל, עול מצוות, בהיות קרבן פסח המצוה המכונה "עבודה" בתורה מספר פעמים, מסיבות שונות.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד