החיזוק היומי ליום כג' מנחם אב  

רבי שלמה זלמן וייספיש זצ"ל, מגדולי ירושלים, השקיע רבות בחינוך ילדיו, ובעיקר שם דגש במתן דוגמא האישית, שהיא החינוך היעיל ביותר.

עניות מרובה שררה בביתו, באחד הימים הודיעו לרב כי קיבל תמיכה בסך שבעים גרושים. האם שלחה את אחד מבניה שילך להביא את הסכום המיוחל. הבן עשה כמצוות אמו, נטל את הכסף והניחו בכיסו.

באותו יום התקיימה מסיבת בר מצווה לאחד מילדי כיתתו, הילד השתתף במסיבה, שר וקיפץ יחד עם חבריו. כשחזר לביתו בשעת לילה מאוחרת, גילה שהכסף אינו בכיסו. הוא חיפש ובדק אך אין, הכסף אבד.

הילד שידע את גודל חשיבותו של הכסף מפאת העניות שבביתם, נכנס למיטתו, והחל לבכות בכי תמרורים. בכה ובכה, עד שאביו, רבי שלמה זלמן, שקם לתיקון חצות, שמע את בכיו.

"מדוע אתה בוכה בני?" שאל. בנו חשש לגלות לו את שאירע. אך אביו דחקו וזה סיפר לו את אשר קרה.

רבי שלמה, שהדוגמא האישית לילידיו הייתה נר לרגליו, נטל את בנו בידיו, והחל לרקוד תוך כדי שהוא שר: "גם זו לטובה, גם זו לטובה". כך במשך דקות ארוכות כדי להנחיל לבנו בצורה ברורה שכל מה שעושה הקב"ה, לטובה הוא עושה, ומכיוון שכך אין לנו להצטער על שום דבר.

לימים סיפר בנו: "במשך כל חיי זכרתי את הריקוד בלילה ההוא, אותו לילה השפיע עליי לטובה עד היום..." ('ברכי נפשי')

הרבה דרכים יש בחינוך הילדים, הרבה שיטות, סגולות, תפילות, אך הדבר המשפיע ביותר הוא לשמש להם דוגמא, להראות להם שאת מה שאתה דורש מהם, אתה מקיים בעצמך.

כשאדם מתנהג בדרך ארץ, מדבר בנחת, נעים הליכות, הוא מקרין על הסובבים אותו את מידותיו גם מבלי שהתכוון לכך, הוא משפיע, הוא הופך למחנך ללא תואר בחינוך.

כדי לחרות את הדרך הנכונה בליבם וראשם של הסביבה, הילדים, את האני מאמין שלך, לא דיי בשיחות, בלימוד והרצאות, צריך לשמש דוגמא, להפוך את הכתוב למעשה, את המילים הפורחות באוויר לממשיות, את החזון למציאות.

כשאדם מתנהג בדרך ארץ, בכבוד ובנחת, הוא מנחיל במעשיו לאחרים, הוא משפיע עליהם, הוא הופך למורה הטוב ביותר, מורה ללא תעודה, אך מורה שיזכרו אותו ואת מעשיו שנים רבות.