''פרשת ואתחנן'' - הר נבו – כמוטיב ספרותי שמאיר את חיינו / הרצל חקק  

מי שהיטיבה לעמוד על כך במרבית מחקריה היא פרופסור נורית
גוברין:
כבר בכרך ה' ידעה נורית גוברין להזהיר אותנו מפני אותה תרבּות של שִכְחה,
של מחיקת דיסקטים. את המוטו הזה להנחיל ולא לשכּוח, היא צורבת באותיות
של אֵש, בכרך ה' של קריאת הדורות- תשע"ה-2015:
וכך כתבה גוברין בעמוד הפתיחה:
"מאֵרת השִכחה פקדה ופוקדת לא רק סופרים מתקופת ההשכלה, אלא גם את סופרי המופת
של תקופות מאוחרות יותר" – והיא מחדדת את הנקודה הכואבת עד קצה: "חרב השִכחה
מאיימת כמעט על כל הספרות העברית, לרבות זו הישראלית. מרבית הסופרים שייכים
למשפחה המפוארת, משפחת הנשכחים".
קריאת הדורות של נורית גוברין היא צלצול השכמה, פעמון הזיכרון. השליחות
להנחיל – היא השליחות לחבר בין זמנים. יש בכך הֲעברת לפיד במרוץ שליחים,
כבוד לדו שיח, עושר לזהותנו:
"ללא הַכּרת הֶעָבר אין הווה ראוי לשמו, והעתיד מי ישורנו?!".
(עמ' 10.(
הנה אנו מתקרבים לרגע הכואב. עוד כמעט-קט נעמוד על פסגת
ההישגים של מדינת היהודים המתחדשת, אבל נחוש חסרי אונים,
נרגיש הרגשה מרה, שלא הגענו אל הארץ המובטחת. שהקמנו
מדינה חלולה ללא תוכן שמתחבר למקורותינו.
במשך השנים פרסמנו אני – הרצל חקק – ואחי בלפור חקק –
שירים רבים שבּהם התכתבנו עם משוררי העבר. החינוך בוודאי
עשה את שלו. ספרינו זכו להתייחסות, ולשמחתנו היו גם מבקרים
שנגעו בקשר בין השירים לבין ציר ההתחבּרות ליצירת הדורות.
פרופסור נורית גוברין, פרופסור שמואל מורה, הסופר בן ציון יהושע,
ד"ר דינה לוין, המשוררת שושנה ויג, המשוררת אסתר ויתקון –
ומבקרי ספרות נוספים האירו פן זה בשירתנו, בסקירותיהם הוצגו
הדיאלוגים שלנו עם השירה העברית.
העם היהודי, תולדותיו, היצירה שלו, כל אלה היו ונשארו - חלק מן
הזהות שלנו. נראה לי, שבכתיבתנו ייצגנו תקופה. שיקפנו דור אחר.
כך גדלו רוב הילדים מאז קום המדינה. השאלה היא: היכן נוצר
השֵבר?

מגיל צעיר חונכנו על ברכּי השירה, שהובילה לַתקומה: בבית הספר
אליאנס, שבּו למדנו, דרשו מהילדים לשנן שירים בעל פה. בדיעבד
מתברר, שאותה שירים אולי נכפו עלינו, אולצנו לדקלם אותם. נכון,
אולי נעצו בנו שיניים. אבל - השאירו לנו מגדל שֵן מרהיב.
הביטוי 'ושיננתם לבניך' אכן יצר מציאות. הילדים המשַננים למדו,
קלטו, הפנימו, נקשרו לשירים המכוננים. רוח טובה טלטלה את ילדי
התקומה. המשננים לבשו רוח אחרת, היו לילדים שונים. המשנָה
חלחלה בין השיטין.
הנה שני שירים מתוך מחזורי שירים שפרסמנו בעבר.
שיר שלי על רחל המשוררת, רחל בלובשטיין – על עֶצב נבו. ובצדו
שיר של בלפור חקק על המוטיב 'נבו' בדרך שבה נקשר למשורר
תקומה אחר, אורי צבי גרינברג – אצ"ג.
שני שירים - הרצל חקק ובלפור חקק:
הנה שירו של הרצל חקק על אותו 'עצב נבו' – ובשיר זה יש קישור
לעצב האנושי שהואר בדמויות מקראיות – הסבל של רחל אמנו,
ייסורי חוה שנידונה לגורל מר – 'בעצב תלדי בנים'. בשיר של הרצל
חקק הכותרת היא 'בעצב תלדי שירים'. הנה השיר:
בעצב תלדי שירים
הרצל חקק
יְמֵי חֶשְׁוָן, אֵלֶּה הַיָּמִים. חָשָׁה שָׁבָה
לַחוֹלְמִים, לְבָנֶיהָ. אֵם קְדוּמָה.
עֶצֶב, יֶלֶד נֶעֱזָב בִּלְעָדֶיהָ.
דֹּורוֹת בִּקְּשָׁה מַרְגוֹעַ, עוֹרֶגֶת.
נֶחָמָה לָהֶם, וְא מִנֶּגֶד, לִרְאוֹתָם
שָׁבִים בִּשְׁבִילָהּ, שָׁבִים לִגְבוּלָם.
חֶשְׁוָן מַר, א נִשְׁכַּח מִלִּבָּהּ אוֹתוֹ
מִשְׁבָּר. צִירֶיהָ עַד רֶדֶת, לֶדֶת.

עֶצֶב עֵדֶן נִצְחִי וְאַהֲבָתָהּ. דִּמְעָתָהּ
בַּכִּנֶּרֶת, נוֹשֶׁקֶת לְבִתָּהּ. שָׁבָה לִגְבוּלָהּ,
"הֲתִשְמְעִי קוֹלִי", תִּלְחַשׁ, תְּבַקֵּשׁ:
"כָּמוֹנִי בְּעֶצֶב, בִּדְמָמָה. עַל עַצְמָה".
לְיַד מַחְבֶּרֶת, עֵינֶיהָ שׁוֹקְקוֹת.
צוֹפָה נֶעֱלָפָה וְיָדֶיהָ רֵיקוֹת.
אוִּרי שֶׁלָּהּ, מָתַי לוֹ תִּקְרָא.
"הָבָה לִי בֵּן", לָהּ יְדֵי עֲקָרָה.
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ שְׁחוּפוֹת כּוֹתְבוֹת,
פִּיּוּט נֶאֱצָל עַל עֶצֶב נְבוֹ.
"בֵּן לוּ הָיָה לִי", וְהָאָרֶץ מִנֶּגֶד
------ וְאֵלֶיהָ א תָּבוֹא.
והנה שירו של בלפור חקק – על חלומו של המשורר אורי צבי גרינברג להשיב
עטרת מלכוּת ליושנה, והכּאב לנוכח המציאות המרה:
משורר ונבו לו
בלפור חקק
מוקדש לאצ"ג
מְשׁוֹרֵר קָם וְהִקְרִיב מְנָחוֹת
וּשְׁלָמִים בְּשִׁירָיו, פְּסוּקִים לְהָעִיד
מְשׁוֹרֵר קָם לְהָשִׁיב
מַלְכוּת בֵּית דָּוִד.
אוּרִי צְבִי נָדְדוּ מִלָּיו מִקֶּדֶם.
אוּרִי צְבִי רָצָה לְהַחֲזִיר
מַלְכוּת הִַׁירָה לְיָשְׁנָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
לְהִנָּבֵא אֵשׁ עֲצוּרָה
כְּדֶרֶ הַנְּבִיאִים.
בְּדַרְכֵי הִַׁיר בְּסֻלָּם וּמַדְרֵגָתוֹ
חִכָּה הַמְּשׁוֹרֵר לַמִּשִׁיחַ,
חִכָּה לְבִיאָתוֹ
כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעָבַר בְּשִׁירָיו
כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעָבַר בִּפְסוּקָיו
עוֹלִים יוֹרְדִים בְּחַוָּקָיו
עוֹלִים מִתְנוֹדְדִים בְּסֻלָּם.
אוּרִי צְבִי א הִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְתַקֵּן
תִּקּוּן אֶחָד:
תִּקּוּן עוֹלָם.
בְּסֻלַּם הַזְּמָן נָדְדוּ שִׁירַי אֶל קֶדֶם.
אֲנִי הַקָּרוֹב
לְרִצְפָּתו, לְשֻׁלְחָנוֹ הַמֻּזְהָב
בָּאתִי לִקְרֹא שִׁירָיו
בְּיִתְרָה גְּדוֹלָה
כְּקוֹרֵא אֶל נְבוֹ
נִקְדָּשׁ, מְחַכֶּה לִגְאֻלָּה
כִּלְבָבוֹ.
וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ
אֲחַכֶּה לוֹ בְּכָל חֲצוֹת
שֶׁיָּבוֹא.
שֶׁהוּא לִי הַמַּגִּיד
נֵצֵר מִבֵּית דָּוִד.
מתוך: רשות לתיקון עולם,

https://imagizer.imageshack.com/img924/5893/wOIEUz.jpgצילומים: תפארת חקק