החיזוק היומי של רונן קרתא  

מלך נערץ התגורר בארמון מלכותו בעיר הבירה. ארמונו היה מפואר ובעל הדר, מיטות מוצעות וטרקלינים מפוארים ומלאים בכל טוב הארץ.

באחד הימים הגיע איש פשוט מאוהביו של המלך וביקש להזמינו לסעודה מפוארת שהכין לו בביתו. סירב המלך, שהרי הדבר לו לביזיון - איך ייצא מהארמון המפואר וילך לבית אחד מפשוטי העם, על אף הסעודה המפוארת שהכין לו אהובו.

בחלוף חודשים מספר יצא המלך לדרך ארוכה. השמש נטתה לשקוע והוא חיפש מקום ללון ולנוח כדי לאגור כוחות להמשך מסעו. מצא המלך אכסנייה פשוטה וקטנה, נקיה ומסודרת. בלית ברירה נכנס לאחד החדרים ובילה שם את הלילה... (המגיד ממזריטש)

זכינו בדורות האחרונים באנשים ששכינה שורה עליהם, בעלי מופתים ורוח הקודש. מדוע אנו רואים כעת, בהיותינו בגלות, שיש בני אדם הזוכים לרוח הקודש יותר מאשר בימי הנביאים?

בימי הנביאים היו זקוקים להכנה רבה ולהתבודדות כדי לזכות לדרגה נפלאה של נבואה.

בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה השכינה שורה בו, ומשם יצא אור לכל העולם. משום כך, כדי לזכות ברוח הקודש ובנבואה, היה צורך בעבודה וביגיעה רבה. גם זאת רק בזמנים מיוחדים, כמו ימי שמחת בית השואבה – שאז היו שואבים מלוא חופניים רוח הקודש ונבואה.

אך עתה, עם ישראל נמצא בגלות והשכינה מתגוללת בעפר ומחפשת אחר מקום מנוחה, הרי גם כשתמצא אכסנייה פשוטה, אך נקיה מעבירות ומחטאים – שם תקבע את דירתה ('פאר לישרים' נועם אלימלך)

בורא עולם ושכינתו מחפשים מקום לשרות בו, להניח את רוחם במקום הראוי להם, אך אין להם בית, אולם יש להם אנשים, אנשים המקריבים את חייהם כדי ליצור לבורא עולם ושכינתו מקום להניח "ראשם" עליהם.

ומה איתנו? אנו "הקטנים" האם יכולים אנו לתת לשכינה לשרות בתוכנו?

בהחלט! השכינה שורה אצל אנשים גדולים אך בודדים, היא יכולה לשכון בתוכינו כקבוצה מאוחדת, בעם מאוחד.

כיצד ניתן להתאחד עם אדם שונה כל-כך ממך, עם קבוצה כל-כך שונה בדעותיה?

להסתכל על השורש שלהם, על היותם אחים שלך, על היותנו בני אותם אבות ואימהות, על הדברים הטובים שיש בכל אדם, על היותו בעל נשמה אלוקית...

כשנתאחד, כשנשמח בשמחות של האחר ונבכה חלילה בכאבו, כשנסייע לו דווקא בזמניו הקשים נוכל כקבוצה להשרות בתוכינו את השכינה... (רונן קרתא)