החיזוק היומי של רונן קרתא  

*כוחו של לימוד תורה*

יהודי תמים מקראקא שכן בסמוך לרב העיר - רבי שמעון סופר. באחד הלילות תקפה קדחת את בנו הקטן וחומו עלה. אובד עצות יצא היהודי מביתו לרחובה של העיר לחפש ישועה. כשהבחין שבביתו של הרב שמעון עדיין לא כבה הנר, ניגש והקיש על דלתו.

כשפתח הרב את הדלת החל היהודי לשפוך דמעותיו במר ליבו על בנו החולה, וביקש בתחנונים ישועה. הקשיב רבי שמעון והשיב: "וכי רופא חולים אני?"

אך היהודי בשלו: "רבי, הצילהו! חכמת אלוקים בקרבך, הן איש צדיק אתה, צווה נא כי יבריא בני ומן השמים יקיימו את רצונך…"

נטל רבי שמעון את הצעיף הכרוך על צווארו שהיה ספוג זיעה כולו, נתנו לאבי הילד, ציווהו לכסות בו את הילד, ולהשיבו לו למחרת בבוקר. "השם הטוב ישלח לו רפואה שלמה מן השמים" הוסיף הרב. לקח האיש את הצעיף ועשה כדברי הרב.

למחרת עם עלות השחר שב האיש אל הרב ואמר לו: "רבי, ברגע שהנחתי את הצעיף על הילד מיד הוטב לו, חומו ירד ועתה הוא בריא כבתחילה".

לאחר שהביע את שמחתו וברכתו, ביקש ממנו הרב: "דבר אחד אבקש ממך, אל נא יגונב לאזני איש את שהתרחש כאן הלילה. במשך כל היום כולו הנני יושב ופוסק הלכות לבני העיר, עוסק בצרכי ציבור, טרדותיי רבות ואין לי את הזמן להקדיש ללימוד תורה. רק בלילה בעת שהכל נמים את שנתם יש בידי לשבת ולעסוק בתורה. מחמת המאמץ שבלימוד מתמלא הצעיף שלצווארי בזיעה, ובזכות הזיעה הזו שבאה מלימוד התורה הקדושה נושע בנך.

אולם אם תפרסם את הדבר בכל העיר הרי שיבואו להטרידני ולבקש את ברכתי גם בלילה, ואז לא יהיה לי פנאי ללמוד כלל ושוב לא תהיה זכות זיעת הצעיף עוד…"

דבר מצוי הוא שרבים הם ההולכים אל קברות צדיקים וגדולי הדור כדי להתברך ולבקש ישועה.
מדוע לא הולכים לבקש ברכה וישועה מגדולי האומה? ממלכי עולם ושליטי עמים?

את התשובה כולם יודעים - מה שנותן כוח לרב להביא מזור וישועה היא התורה שלמד ועמל בה.

בכוח התורה לשנות את הטבע. מדוע?

אמר שלמה המלך: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת" (משלי ח', ל')

פירש המדרש: "'אמון' – אומן. התורה אומרת: 'אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה' - הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם" (בראשית רבא א')

התורה היא הטבע, בכוחה לשנות את הטבע משום שעל פיה נוצר הטבע. אדם העוסק בה, לומד ומקדיש מזמנו כדי להגות בה יכול אף הוא, בכוח התורה לשנות את הטבע, להביא ישועה ומזור לו ולזולתו.

קיבלנו מתנה אלוקית, ספר היצירה בידיים שלנו, למה נלמד את כל חוקות הגויים, דתות זרות, מנהגים של איזה שבט נידח בהודו ולא נעסוק ראשית בספר שברא בעצם את כולם...?

אמר רבי טרפון: "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא" (אבות ב', טז')

יש בידנו אוצר, יתכן שנניח אותו בקרן זווית...? (רונן קרתא)