החיזוק היומי של רונן קרתא  

חיזוק יומי - יט' אדר ב

פרשת - "צו" - אם אין לך אמונה, אין לך חיים...

יהודי אחד נכנס לאדמו"ר ה"בית אברהם" מסלונים זצ"ל, והשיח בפניו: "יש לי חנות גדולה, אשר ממנה פרנסתי. כעת עומד אדם אחד לפתוח חנות כמו שלי, בדיוק מול חנותי. עומד אני לאבד את מקור פרנסתי, ומה אעשה?"

בתשובה סיפר לו ה"בית אברהם" מעשה: לרבי דוד זלצר שזכה לימים להיות חמיו של ה"יסוד ושורש העבודה", היה בית מסחר למלח. באחד הימים פתח אדם אחר בית מסחר למלח, בסמיכות אליו. לא היו באזור די לקוחות לשני בתי מסחר כאלו. נסע רבי דוד אל האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ' זצ"ל והשיח בפניו את דאגתו.

ומה היתה דאגתו של אותו צדיק?

"היות ומישהו פתח חנות מולי" כך אמר- "ויש לי צער מזה, סימן שאין לי אמונה, ואם אין לי אמונה... אז למה לי חיים?!"

התיישב רבי מרדכי זצ"ל ודיבר עמו דברי חיזוק באמונה, וחזר לביתו לשלום.

לאחר זמן מה שוב חזר רבי דוד זלצר ללכוביץ' וסיפר את דאגתו לפני הרבי: "בתחילת הרחוב פתח אדם חנות נעלים, וכשנכנסים לחנותו אני שמח שיש לו פרנסה, אבל כשנכנסים לחנות מולי, אינני שמח כמו שאני שמח על הצלחת בעל חנות הנעלים, וזה סימן שאין לי אמונה, ואם אין לי אמונה... למה לי חיים?!"

"נו", שאל היהודי את הרבי מסלונים, "ואיך נגמר הסיפור? איזה מופת התרחש עמו?"

"כאן זה נגמר", השיב הרבי מסלונים, "המופת הגדול ביותר הוא לזכות להגיע לדאגות של 'אם אין לי אמונה – למה לי חיים...?"

*"וְהַתָר בַּבָּשָׂר בַלָּחֶם בָּאֵ תִּשְׂרֹפ" (ויקרא ח, לב)*

*נותר* - הוא בשר או לחם שעבר עליו זמנו. כשאדם מקריב קרבן יש לו זמן של יום או יומיים, תלוי בקרבן כדי לאכול את בשרו. אם נותר מהבשר יש לשרוף אותו.

בשריפת הנותר יש מוסר לאדם כיצד עליו לחזק את אמונתו בקב"ה. האדם הרואה שבורא עולם ציווה לשרוף בשר הקודש שעבר זמנו, ואסר לו ליהנות ממנו, עליו לבטח בבורא שבוודאי יתן לו בשר אחר
תמורתו, ולא ידאג ממאומה בכל אשר יעבור עליו...

על זה אמר בן עזאי: "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה" - כשאדם יאמין בזה לא יהיה לו שום מקום לדאגה, שהרי הכל מאת ה' יתברך.

קשיי הפרנסה מביאים איתם תסכול ודאגות רבות, מציאת העבודה, רדיפה אחרי מקורות פרנסה יוצרים לעיתים מתח נפשי רב, וקנאה באחר שמצליח.

לפעמים אדם אחר זכה במכרז במקומנו, פתח חנות מצליחה לידנו, התקבל לעבודה שאנו כל כך חשקנו, ואנו, מנסים להאמין, לבטוח, אולם לעיתים המרירות יוצרת בנו שנאה לאדם שהצליח, לזה ש"חטף" לנו את מקור הפרנסה.

רבי משה מקוברין נתן לנו סגולה לפרנסה, סגולה שלא רק תפתח לנו שערי שמים אלא תלמד אותנו לאהוב את האחר, לאהוב אפילו את ה"אויב" שלנו - להודות לבורא על שנתן לאדם אחר פרנסה ברווח, להתפלל עליו שיצליח וירווה נחת.

אילו האדם האחר היה הבן שלך, חברך הטוב ביותר, לא הייתי שמח בשבילו? לכך כל אדם צריך לשאוף להגיע. הדבר כלל לא פשוט אך אמונה אמיתית שהפרנסה היא רק מהבורא תתן לנו ואפילו במעט מרגוע.

אדם שיש לו אמונה, יש לו גם חיים, ולא סתם חיים, אלא חיים שלווים ורגועים.

לכן, אדם שמאמין יכול בנקל לשמוח בהישגיו של האחר, גם אם זה נראה שזה בא על חשבונו... ואם תשמח בהצלחת האחר, בהישגיו של בנו של הבורא, לבטח הקב"ה יתן לנו שפע רב, ברכה והצלחות רבות... ("חיזוק יומי" - רונן קרתא)