הסיפור החסידי היומי  

בין הדברים שהרבי דיבר בהתוועדות פורים הוא התבטא בצורה נדירה:
״אני לעת-עתה אינני שיכור עדיין; אולי הייתי אוחז כבר ב״עד דלא ידע״, אבל אתם מעכבים אותי; הנכם יושבים מסביבי וכולם ב״מדידה והגבלה״. פלוני חושב על כך שה״עניבה תהיה מונחת במקום המתאים, ופלוני חושב על הגרביים אם הם בצבע המתאים לעניבה.. שכן, ע״פ חוקי מדינת ארה״ב צריכה להיות שייכות בין הלבוש שע״ג הרגל להלבוש שע״ג הצוואר, להיותו בבחינת ״בהמה״ שהצואר והרגל שוים ממש.. ובמילא צריך להיות צבעם שוה. ועד״ז בשאר עניינים כיו״ב.
ישנם בנתים שצוחקים על הבדיחה שנאמרת על פלוני, אבל בפנימיותם מתייראים שמא עוד מעט יאמרו איזה ענין הנוגע אליהם... ואז הדבר יגע להם, ובמילא יכול להיות נוגע ב״פמליא של מעלה״... שהרי הם מקושרים עם ענינים של מעלה״.
בשלב מסויים הרבי החל להכות באגרופו על השולחן. הרב בערל רבקין שם ידו תחת אגרופו של הרבי כדי שידו של הרבי לא תינזק, אך הרבי אמר: ״אם רוצים לשמור על בריאותי, צריכים לעסוק בתומכי תמימים״.