[anchor:אשכול עוגן מתאריך 13.08.14 בשעה 15:42 על-ידי פילוביץ שחף, (מפקח)] אבי ישכרוף מהארץ על האינתיפאדה השלישית המתרקמת ואשר בין מתכניניה הראשיים פעילי האנרכיסטים.
להלן הכתבה בהארץ:
עשור חדש, והמאבק נגד גדר ההפגנה בבילעין ונעלין עדיין נמשך מאת אבי יששכרוף | בילעין-נעלין
יום שישי, שעת צהריים. הרוגטקות בבילעין-נעלין בהיכון, הררנ"גים גם. המפגינים מתייצבים בכיכר כדי למחות נגד תוואי גדר ההפרדה. כאן, מהמקום הזה, שלעתים נראה כמו מגדל בבל של פעילי שלום מכל העולם, פלסטינים מיואשים וחיילי צה"ל מבולבלים, עוד תצא בסוף האינתיפאדה השלישית
מוחמד חטיב. צו הרחקה מ-12 בצהריים עד שש
יום שישי, אחת-עשרה בבוקר. בעוד כשעה תתחיל המערכה השגרתית, והמשתתפים נערכים זה מול זה. מצדה "הישראלי" של הגדר, מדרום לכפר נעלין - שלוש דקות נסיעה ממודיעין - כבר ניתן להבחין בג'יפים הרבים של צה"ל ומשמר הגבול, בקצינים, המשקפות, כלי הנשק. כל הכניסות לכפר נחסמו כדי למנוע מהאויב לשלוח תגבורת. התאריך הוא 1 בינואר, יום הקמת פתח, והתנועה החליטה לציין את האירוע בהפגנת שישי בכפר. המודיעין מעריך שמספר המשתתפים בהפגנה השבועית יהיה גבוה במיוחד.
גם בצד השני ההכנות בשיאן. מאות משתתפים - פלסטינים, ישראלים וזרים - כבר סיימו לכתוב את השלטים נגד הכיבוש, לתלות את דגלי פלסטין ופתח על עמודי החשמל והטלפון והם נערכים במרכז הכפר ליציאה לקרב של יום שישי על תוואי גדר ההפרדה.
במרחק של כעשר דקות נסיעה, מסתובב מוחמד חטיב, בן 36 ואב לארבעה, סמוך למסגד של בילעין וחיוך של ילד על פניו. הוא חבר ועדת התיאום של "הוועדות העממיות" - מונח שהושאל מימי האינתיפאדה הראשונה - שאחראיות לארגון ההפגנות, ובכל רגע הוא אמור לעזוב את הכפר. צו הרחקה שהוציאה נגדו מדינת ישראל קובע שאסור לו לשהות בכפר בימי שישי בין 12 בצהריים לשש בערב. בשעות אלה, על פי הצו, עליו "להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה לביתך". חטיב, שזוכה לייעוץ משפטי צמוד מעורכי דין ישראלים, נשמע להוראות ונוסע לרמאללה, לתחנת המשטרה הפלסטינית. "אף אחד לא הגדיר באיזו משטרה מדובר, וזו התחנה הכי קרובה לביתי", הוא אומר בחיוך.
רוב חבריו של חטיב נעצרו בחודשים האחרונים על ידי כוחות הביטחון הישראליים, בניסיון למנוע מהמאבק הזה להתפשט ולצבור תאוצה. אולם כל הצעדים שישראל נוקטת במקרה הזה - פשיטות ליליות על בתים בכפר, מסתערבים, הרג מפגינים או פציעתם, הרחקת הזרים מישראל - אינם מצליחים לעצור את ההפגנות השבועיות נגד הגדר.
בשעה אחת-עשרה וחצי לערך, מרכז הכפר מתמלא בעיתונאים זרים, מתנדבים מחו"ל וישראלים. פעילי שלום, חלקם משתייכים לקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר". הנוכחות הפלסטינית דלילה. חטיב לא נראה מודאג מכך. "אני לא מפחד שהצבא יצליח להפסיק את המאבק בבילעין. נכון שחלק מתושבי הכפר לא משתתפים, כי הם מבינים שהפעילות לא תיעצר כבר בכל מקרה. גם אם יעצרו מחר את כל המפגינים, המחאה תימשך בעזרת הפעילים הזרים והבינלאומיים. המאמץ שלנו כרגע הוא לארגן משהו הרבה יותר גדול מבילעין או נעלין. אנחנו רוצים מאבק עממי לא אלים בכל השטחים, שבסופו של דבר יצליח מהסיבה הפשוטה שהוא צודק. זו הדרך הנכונה מבחינתנו".
החלטת הוועדה
אינתיפאדת אל-אקצא, האינתיפאדה השנייה, ידעה הרבה גלגולים ושינויים. אלא שמוטיב אחד מרכזי נעדר ממנה מתחילתה: המאבק העממי. כבר ביום הראשון של ההפגנות בגדה ובעזה, השתתפו פלסטינים חמושים בהתנגשויות עם צה"ל וסיפקו לצד הישראלי את העילה לפתוח באש חיה על המפגינים. בסוף אוקטובר 2000, חודש לאחר תחילת האינתיפאדה, הנוכחות של הציבור הפלסטיני בהפגנות הפכה דלילה בעוד הפיגועים על הצירים ולאחר מכן פיגועי ההתאבדות, נעשו לסימן ההיכר של המאבק הפלסטיני. בקהילה הבינלאומית ובמחנה השלום בישראל ניזוקה התדמית הפלסטינית קשות, בעיקר לאחר גילויי התמיכה בפיגועי 11 בספטמבר שנשמעו במזרח ירושלים ובשטחים.
המאבק העממי ניעור מחדש דווקא לאחר תחילת בניית גדר ההפרדה. ייתכן שהיה כאן שילוב של תסכול מכישלון המאבק המזוין והבנת הנזק שהוא גורם בין היתר בהרס השמאל בישראל, שדחף לא מעט פלסטינים לצאת לדרך חדשה: "מסיראת סלמייה", תהלוכות של שלום, ללא שימוש בנשק חם או קר, אך לא נטולות אלימות לחלוטין. הכללים הלא כתובים למשתתפי ההפגנות הללו הוגדרו מראשיתן: אבנים מותר, נשק אסור.
זה התחיל בסוף 2003 בכפר מסחה בשומרון (שם נפצע מפגין ישראלי מירי צה"ל, פעיל השמאל גיל נעמתי) ומשם עבר לכפר בודרוס, לא הרחק מכביש 443, סמוך לבסיס הצבאי "מתקן אדם". בבודרוס כבר נרשמו גם הצלחות ראשונות. מפגינים הצליחו לעצור את פעולת הדחפורים הישראליים ותוואי הגדר שונה. משם החלה התופעה להתפשט: הכפר בידו שליד הר אדר, בית לקיא (סמוך לכביש 443) ועוד. צה"ל החריף את התגובה שלו להפגנות הללו ועוד ועוד מפגינים נפגעו סמוך לתוואי גדר ההפרדה. בפברואר 2004, למשל, נהרגו שני צעירים פלסטינים וכ-70 נפצעו ביום אחד של הפגנות.
מתחילת הדרך השתתפו באירועים גם מפגינים ישראלים, פעילי שמאל וחברי קבוצת אנרכיסטים נגד הגדר. מנגד, הפגיעה באזרחים פלסטינים הגבירה את התמיכה בפעולות הללו והמאבק העממי חדר יותר ויותר לתודעה הפלסטינית. בפועל, למרבה האירוניה, דווקא הפעילות האגרסיבית של צה"ל נגד המפגינים הצליחה להגדיל את מספר המשתתפים בהפגנות.
העיקרון הבסיסי שסביבו מתנהל המאבק לא השתנה עד היום: הרצון לשנות את תוואי הגדר שעוברת בתוך אדמות פלסטיניות השייכות לתושבי כפרים, חקלאים ולא חקלאים (בית המשפט העליון פסק בספטמבר 2007 שיש לשנות את תוואי הגדר בבילעין, אך בשטח דבר לא קרה). המפגינים דורשים את סילוק הגדר מעל אדמתם בעוד כוחות הביטחון הישראליים פועלים לסלק את המפגינים שמפריעים לדחפורים או מנסים לפגוע בגדר. ובכל זאת, מה הייחוד של בילעין או נעלין? מהו סוד ההצלחה של הכפרים הללו שהפכו לסמל המאבק הפלסטיני בימים אלה, עד שאפילו תנועת פתח החליטה
למעלה: יפעת, מארגון אנרכיסטים נגד הגדר. אין כאן מארגנים. למטה: אריאדנה. הנוכחות שלנו מפחיתה את הסיכון שהצבא ישתמש באש חיה
לקיים את האירוע המרכזי במסגרת חגיגות יום השנה להיווסדה בתהלוכה בכפר?
מוחמד חטיב מספר כי עבודות הכנת הקרקע לבניית הגדר בבילעין החלו בסוף 2004. "הפעולות שלנו היו אז סמליות, בהיקף מצומצם. מדובר הרי בכפר קטן. ב-4 במאי 2005 היתה נקודת השינוי מבחינתנו. קשרנו את עצמנו לעצי זית. זה היה מסר חזק לישראל בעוד האמצעי היה בלתי אלים לחלוטין. ביקשנו אז לבנות משולש של פעילים, פלסטיני-ישראלי-בינלאומי. כל ישראלי שביקש לצאת נגד הכיבוש, קיבלנו אותו בברכה. אפילו חיילים באו להזדהות איתנו. כל אחד שפשט את מדיו, אהלן וסהלן. המטרה שלנו לא היתה החייל ששומר על הגדר, אלא הגדר. אין לנו כוונה להרוג את השומרים על הגדר ואין לנו שום בעיה עם הצבא.
"הדרך שבה פעלנו הביאה להצטרפות של הרבה מאוד מתנדבים מחו"ל ושל פלסטינים. הצלחנו להעביר את הסיפור של בילעין בתקשורת. דייקנו בפרטים. לא המצאנו שום סיפורים. בעוד עבדאללה אבו רחמה (שנעצר לפני כחודש) ריכז את הפעולה מול כלי התקשורת הערביים, אני הייתי אחראי על התקשורת הישראלית והזרה".
נקודת הדמיון הבולטת ביותר לימי האינתיפאדה הראשונה, "אינתיפאדת האבנים", היא באופן שבו התהוותה התופעה. מדובר בתהליך שהחל מלמטה, בקרב האזרחים, בעלי האדמות והבתים שעל שטחם נבנתה הגדר. לא פוליטיקאים או חמושים חברי ארגונים הובילו את המאבק, אלא אנשים שאין להם קשר של ממש לפתח ולחמאס. כמה פעילים מבילעין הקימו גוף שכונה "ועדה עממית". לא היה לוועדה מנהיג אחד, והיא לא הונחתה על ידי אף ארגון פוליטי. במובנים רבים, הפלגים הפלסטיניים הצטרפו למאבק וניסו ליהנות מפירותיו רק לאחר שכבר הוכיח את הצלחתו. כך גם באינתיפאדה הראשונה, כאשר ועדות עממיות בכל כפר או אזור הובילו את המאבק, קבעו את אופיו וניסו לארגן פעולות שונות נגד הכיבוש, בעוד אש"ף וחמאס הצטרפו לפעילות לאחר מכן, ורק בשלב מאוחר יחסית הצליחו להשפיע עליו.
כיום פועלות ועדות עממיות בכמה מהכפרים הפלסטיניים, כמו בילעין, נעלין, מעסרה (שליד בית לחם), בדרום הר חברון, בכפרים של גב ההר באזור שכם, בבקעת הירדן ועוד. בכל אחת מהן ישנם נציגים של הפלגים אך גם פעילים שאינם מזוהים פוליטית עם ארגון כזה או אחר אלא עם רעיון המאבק העממי.
"כל אזרח המבקש להשתתף בהפגנות, נחשב מבחינתנו חבר הוועדה העממית", אומר ד"ר ראתב אבו רחמה, מראשי הוועדה. אבו רחמה הוא פסיכולוג ומרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אל-קודס הפתוחה, ומתחת לביתו פועלת מעין קומונה של פעילים בינלאומיים מקבוצת ISM (International Solidarity Movement). "סוד ההצלחה שלנו הוא האחדות במאבק העממי נגד הגדר וההתנחלויות. הגדר אינה תעודת ביטחון לישראלים, אלא גזל קרקעות. ההתנחלויות והגדר בנויות על אדמת בילעין והן הלא חוקיות. מבחינתנו, המאבק העממי עדיף על האלים, מאחר שהמאבק הצבאי - רק פלסטינים ישתתפו בו, בעוד בעממי כולם יכולים להשתתף.
"הצבא הוא שמתחיל באלימות נגד המפגינים. ביום שישי של חג המולד, התחפשו חמישה צעירים לסנטה קלאוס. לקחנו עץ אשוח וקישטנו אותו ברימוני גז מדמיע ריקים. זה היה המסר שלנו: בכל רחבי העולם אנשים מקשטים את עץ האשוח שלהם בפרחים, אנחנו ברימוני גז. הנחנו את העץ סמוך לשער בגדר והצבא החל מיד לירות גז. דוגמה אחרת היא באסם אבו רחמה, שנהרג מפגיעה ישירה של רימון גז. אז מי מפעיל אלימות?"
יש הרבה מאוד זריקות אבנים. יש פצועים בקרב חיילי צה"ל ומג"ב.
"אנחנו נגד זריקת אבנים. נכון שיש מי שמשליך אבנים, אבל אלה הצעירים שלא מקשיבים לנו פעמים רבות. אנחנו נגד השימוש בכוח או בכל סוג של אלימות. ישנם הרבה מאוד רעיונות שקיבלנו מבחוץ, מפעילים זרים או מישראלים. ההשתתפות הישראלית, של חברי קבוצות כמו אנרכיסטים נגד הגדר, גוש שלום, יש דין, רבנים למען זכויות אדם, חברי כנסת ערבים, יחד עם הצעדים הלא אלימים שנקטנו, הבהירו שאין בכוונתנו לעבור על החוק. לצערי, לא מעט אנשים בישראל היו מעדיפים שהפלסטינים יעשו פיגועים ושכל העולם יעמוד לצד ממשלת ישראל".
בלב הפסטורליה
ההפגנה בנעלין כבר יצאה לדרך. על הגבעה עומדים כמה עשרות צעירים פלסטינים, משקיפים על הוואדי, שדה ההתרחשות. קבוצות-קבוצות של רעולי פנים מנסות להתקרב לגדר, ומולם שוטרי מג"ב וחיילים המצוידים בעיקר בכדורי גומי וגז מדמיע. הרבה גז מדמיע. בכל כמה שניות נורה רימון גז, דוחף את רעולי הפנים לאחור, לעבר הכפר. "חייל יא מניאק, בוא יא הומו, בוא נראה אותך", נשמעות הצעקות בעברית מהכיוון הפלסטיני.
הצעירים המשתתפים נראים משועשעים, מעין משחק של שוטרים וגנבים. זה ה"בידור" השבועי של תושבי הכפר והאזור. בתחילה היו ההפגנות כמעט בכל יום, אך בגלל העומס הרב על תושבי נעלין החליטה הוועדה לעבור למתכונת של פעם בשבוע. המשקיפים על הגבעה מזהירים בצעקות את מיידי האבנים כאשר שוטרי מג"ב מתקרבים אליהם עד כדי סיכון.
מתחת לעץ זית התיישבה לנוח אחת מקבוצות מיידי האבנים. הם מורידים את כיסויי הפנים ומתחתם מתגלים משליך אבנים אחד מבוגר, כבן 40, והשאר נערים בגיל העשרה. "יא בן זונה, תבוא לפה", צועק אחד מהם. גבעות מוריקות, עצי זית, פסטורליה. רק קולות הירי והקללות פוגמים בנוף.
רעול פנים הולך לכיוון החיילים וידיו על מפשעתו. "הם מכוונים את כדורי הגומי לכאן", הוא מצביע על איבר מינו. המבוגר מדליק סיגריה. "רוח מן הון", הוא מחקה את החיילים שצועקים לעבר המפגינים להסתלק בערבית קלוקלת, הוגים את החי"ת לא נכון. הנערים חוזרים על הבדיחה, "רוח, רוח". לפתע מגיח בריצה ג', בחולצת כדורגל צהובה. "תראו", הוא צועק, "הצלחתי להביא שני רימוני גז שלא התפוצצו להם". המבוגר מסתכל עליו משועשע. "וואללה, בראבו עליכ, כל הכבוד לך. הצלחת עכשיו להירשם בספרי ההיסטוריה של המאבק הפלסטיני", הוא לועג לו.
אתם לא פוחדים?
"אנחנו לא פוחדים", אומר ג'. "כל יום שישי יוצאים לכאן, או שחוזרים או שלא".
הגבר המבוגר מוסיף שבמהלך היום אין פחד של ממש. "בלילה הרבה יותר מפחיד. הם באים בשלוש בבוקר, כשכולם ישנים, עוצרים אותך. פעם באו מסתערבים. אבל זה לא עוזר להם".
סלאח חוואג'ה, פרמדיק פלסטיני שהתייצב גם הוא להפגנה, מסביר שבסך הכל מדובר בפלסטינים שדבקים באדמתם. "אין כאן מארגנים. אלה בעלי האדמות שניזוקו מהגדר. יש אמנם ישראלים אבל הם מייצגים זרם קטן בציבור הישראלי וזה לא מספיק. חלקם אפילו נפצעו במהלך המאבק לצדנו. אנחנו באים למחות על הגדר בדרכים של שלום. אתה רואה, אין כאן אף אחד עם נשק. ולא, לא פוחדים. האדמה היא עבורנו הכבוד שלנו, אז אם גוזלים לך אותו, פציעה או מוות נשמעים פחות מפחידים. אתה יודע שחמישה מפגינים נפצעו כאן בזמן האחרון מפגיעה של כדורי גומי באיברי המין שלהם? זו המדיניות החדשה של הצבא?"
מה התועלת של ההפגנות האלה? אתם רואים תוצאות?
"אין עדיין תוצאה", אומר מוחמד, בן 30. "בפועל אין שינוי. מבחינתנו חשוב לנו גם ללמד את הדורות הבאים שאנחנו לא מוותרים על האדמות שלנו".
ניכר שחלק ממיידי האבנים מקפידים על הלבוש. אוברול צבאי, כאפיות, סרטי ראש. הם עוטים שוב את המסכות, שולפים את הרוגטקות וניגשים לעוד סיבוב מול הצבא. רצים, משליכים את האבן ונסוגים לאחור.
בין הצעירים הפלסטינים, ניתן להבחין גם בישראלים שנמנעים מכל פעילות אלימה. שרית מיכאלי, דוברת "בצלם" שמצלמת את האירועים; יפעת, אנרכיסטית שצועדת בחוד הנערים לכל מקום; ויונתן פולק, לשעבר דובר אנרכיסטים נגד הגדר וכיום חבר בוועדת התיאום העליונה של הוועדות העממיות.
פולק, בן 27, אחראי על הטיפול בתקשורת הישראלית בוועדת התיאום. כבר שבע שנים שהוא משתתף בהפגנות הללו, ומגיע שלוש פעמים בשבוע לבילעין או נעלין. "זה אחד המקרים הכי ברורים של גזל אדמות", הוא אומר. "ההשתתפות שלנו, הישראלים והזרים, אינה חריגה. אנחנו בכל מקום שבו יש תופעה שכזו. הפלסטינים רואים זאת בעין יפה, ובניגוד למה שטוענים כוחות הביטחון הישראליים, אנחנו לא בגדר מסיתים. יש כאן טענה גזענית של הצבא. הם גוזלים אדמות ואז טוענים שהישראלים מלהיטים את הרוחות. אתה רואה במו עיניך, הם לא בדיוק זקוקים לנו כדי לפעול". לדבריו, בהפגנה ממוצעת כמו בנעלין, יהיו בין חמישה ל-20 ישראלים.
"סיפור ההצלחה של בילעין ונעלין אינו קשור בהשתתפות הישראלית כמו שנדמה לכל מיני אנשים. יש כאן התעוררות של המחאה העממית, כתוצאה מהאכזבה מההתנגדות החמושה ומהדרך המדינית. בעבר נרתעו הפלגים הפלסטיניים מהמאבק העממי, היום הם מצטרפים אליו".
מי מתחיל באלימות, הצבא או המפגינים?
"זה משתנה מפעם לפעם, בכנות. אין מישהו קבוע. היום זה היה סימולטני".
לא הרחק מפולק עומדת צעירה בעלת מראה זר. אריאדנה שמה, מספרד. שיער בלונדיני קצר, עיניים תכולות. "אני באה לכל הפגנה", היא מספרת. "זה אמנם קצת מסוכן, אבל הנוכחות שלנו מפחיתה את הסיכון שהצבא ישתמש באש חיה". היא הגיעה לשטחים במאי 2008 והתגוררה בחברון ובשכם.
לפתע נשמעות זעקות "אסעאפ, אסעאפ" - עזרה ראשונה. ילד מדמם מראשו לאחר שנפגע מכדור גומי. מתברר שקבוצה של שוטרי מג"ב הצליחה לאגף חבורה של ילדים שיידו אבנים. צעקות "אללהו אכבר". פולק מזהה את הפצוע כבנו בן התשע של השייח' ומתקשר להודיע לו.
היעד: המנהיגים
פצועים ואפילו הרוגים אינם מראה חריג בהפגנות הללו. "קשה לתאר את המאבק הזה כלא-אלים. זה מתאים לטרמינולוגיה ישראלית או בינלאומית. מאז 2004 נהרגו 19 מפגינים בפעולות שכאלה. כך שמגוחך אפילו לדבר במונחים של אי-אלימות", אומר פולק.
בנעלין נהרגו חמישה פלסטינים, בהם ילד בן 10 ונער בן 17, מאש כוחות הביטחון הישראליים, ועוד עשרות נפצעו. בבילעין נהרג באסם אבו רחמה ועוד רבים נפצעו. עוד שמונה מפגינים בנעלין נפצעו מאש חיה רגילה (5.56 מ"מ) ו-28 מירי כדורי 0.22 אינץ' שנאסרו לשימוש על ידי הפצ"ר. ארגון "יש דין" הגיש תלונות למכביר בניסיון לחקור את התנהלות השוטרים והחיילים במקרים הללו ואחרים. רק במקרה אחד הוחלט להגיש כתב אישום.
אולם מלבד הפציעות וההרג, מתנהל מאז חודש יוני 2009, מבצע של ממש מצד צה"ל והשב"כ נגד מנהיגי המאבק. 31 מאנשי בילעין נעצרו בתקופה הזאת (חמישה אחוזים מהאוכלוסייה), 15 מהם עדיין במעצר, ובנעלין נעצרו 94 מהתושבים מאז מאי 2008 (שבעה אחוזים מהאוכלוסייה). נגד שלושה מחברי הוועדה העממית בבילעין הוגשו כתבי אישום, בעיקר בגין הסתה. כמעט בכל שבוע פעלו כוחות צה"ל בכפר.
"ב-10 בדצמבר עצרו את עבדאללה", מספר ראתב אבו רחמה על אחיו. "הוא מואשם בזריקת אבנים, הסתה, אחזקת אמצעי לחימה. זו כמעט בדיחה. היתה תערוכה שבחור ישראלי עשה אצל עבדאללה של אמצעי לחימה שנמצאו בשדות בילעין. אז האשימו אותו באחזקת אמצעי לחימה. מדובר במורה בבית ספר נוצרי, בן 39, מרצה באוניברסיטה - הוא יפעל באלימות? אחר כך האשימו אותו בזריקת אבנים. לקחו את אחד הילדים בכפר, חקרו אותו ובעדות שלו הוא מציין עשרות שמות של אנשים שיידו עמו אבנים, בהם גם השם של עבדאללה. אז ברור שהקריאו לו את השמות ואמרו לו תחתום".
ואכן, עיון בסיכום חקירתו של אותו ילד, שהגיע לידי "הארץ", מעלה גיחוך. עמודים על עמודים של "הודאה", ללא שאלות כמעט ופירוט של 68(!) שמות של אנשים שלכאורה השתתפו עמו ביידוי האבנים. הילד שוחרר בינתיים. עבדאללה אבו רחמה עדיין עצור.
"כשעצרו אותי, ישבתי בכלא שלושה שבועות", מספר ראתב. "האשימו אותי שחציתי את הקו הירוק, שהכיתי שוטר ושזרקתי אבנים. זה לא נכון, פשוט שקר. באחת ההפגנות שכבתי על הכביש (לחסום את הדרך) וירו בי כדור ספוג. כמעט בכל לילה היתה פעילות נגד המשתתפים בפעולות בכפר. הם חושבים שכך יעצרו את המאבק".
אמריקה עוזרת
מוחמד חטיב מגיע כל יום למשרדי ועדת התיאום העליונה ברמאללה, משם מרוכזת פעילות הוועדות העממיות בכל רחבי הגדה. גם במקרה הזה, ועדת התיאום מזכירה את "ההנהגה הלאומית המאוחדת", שהובילה את הציבור הפלסטיני בימי האינתיפאדה הראשונה ותיאמה בין האזורים והפלגים. "יש כיום תיאום", אומר חטיב. "ההנהגה המקומית קובעת בכל מקום מה יהיו הפעולות, אך כאשר יש צורך להעביר מסר אחד בולט לכל העולם, אנחנו מנסים לתאם פעילות. אנחנו לא נגד השתתפות הארגונים הפוליטיים במאבק שלנו, להפך. אנחנו מברכים על כך".
מה אתה חושב על המאבק המזוין של חמאס?
"אני לא בא לדון בעמדות הארגונים. לי חשוב לשכנע אותם שמאבק בדרכים של שלום עובד. פתח השתכנע כבר ושומעים זאת בהצהרות של אבו מאזן. ההנהגה השתכנעה. עכשיו אנחנו רוצים לשמוע מהם באופן חד משמעי, 'אנחנו איתכם'. אחרי החלטת בית המשפט העליון מ-2007 לשנות את תוואי הגדר בבילעין, שעדיין לא יושמה, הרשות הצטרפה ביתר שאת למאבק שלנו".
ואכן, כיום מממנת ממשלת פיאד חלק מהפעולות של ועדת התיאום. משרד ממשלתי מיוחד ברשות אחראי על הפעילות מול הוועדה. אפילו דוברו של סלאם פיאד, ג'מאל זקות, שהיה חבר ההנהגה הלאומית המאוחדת בימי האינתיפאדה הראשונה, משמש כיועץ לוועדת התיאום. במובנים רבים, דרגי השטח כפו את סגנון המאבק החדש על ההנהגה.
אך אין מדובר רק בסיוע פלסטיני. מתברר כי ממשלת ספרד והאו"ם מממנים הגנה משפטית לפעילים ומסייעים במימון הקמפיין ההסברתי. לדבריי חטיב, עוד הרבה מאוד קונסוליות וגופים נרתמו לסיפור ההצלחה של בילעין-נעלין.
"אפילו הקונסול האמריקאי ביקר בכפר. האמריקאים עומדים בקשר ישיר איתנו, עוקבים אחר המתרחש והציעו מימון כספי לפרויקטים הומניטריים בכפר. למשפט של עבדאללה אבו רחמה הגיעו דיפלומטים אמריקאים ושוודים. ועדת התיאום שלנו פועלת מול ועדה בינלאומית שמנסה לסייע.
"יש לנו בעיה במישור המקומי, זה נכון. אנחנו מנסים לשכנע את הציבור הפלסטיני בחשיבות המאבק שלנו. הבעיה שחלק גדול ממנו אינו מבין עדיין לדוגמה את הדו-שיח שלנו עם הישראלים. אבל בסופו של דבר, אני מרגיש היום שאני חלק מקבוצה שמשנה את ההיסטוריה".
לקראת ערב, ההפגנה בכפר מתפזרת. "רק" פצוע אחד היום. הצעירים חוזרים הביתה בעיניים מזוגגות מגז מדמיע. גם בשבוע הבא הם יתייצבו כאן.* מקור: http://www.haaretz.co.il/hasite/spa...
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.01.10 בשעה 00:07 בברכה, יורד ים
אבל אין שום סיכוי לאינתיפאדה , אחרי שהם טעמו את טעם החיים הטובים ובכל פעם שהם מעיפים מבט לעבר עזה יוצא להם החשק לעשות מהומות . ובכלל מי אמר שהם מסוגלים לכך ? אחרי שצה"ל נכנס ויוצא מהרחובות שלהם באופן חופשי ? אחרי עראפת איזה מנהיג יסחוף אותם לכך ? בקיצור , הפלסטינים בקטע של החיים הטובים האינתיפאדה יכולה לחכות
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
22.01.1000:30
2. מחכים לברגותי:''אחרי עראפת איזה מנהיג יסחוף אותם?''בתגובה להודעה מספר 1
כמה אהדה לעשוקים המדוכאים! כמה חמוד מוחמד פני ילד! איזו ציפייה לאינתיפאדה צודקת שתבא כבר!
דומה שהכתב כבר לא מסתפק בתערובת של דיעה וידיעה, הוא תועמלן 'יפה נפש' המבכר את נטיותיו החברתיות על פני עבודתו. סליחה!
אפשרויות ניהול
darwin
22.01.1009:22
7. פורסם בהארץ לפני שבועייםבתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
טקיטוס
22.01.1009:45
9. הביטו על יונתן פולק צדיקבתגובה להודעה מספר 0
בין הצעירים הפלסטינים, ניתן להבחין גם בישראלים שנמנעים מכל פעילות אלימה. שרית מיכאלי, דוברת "בצלם" שמצלמת את האירועים; יפעת, אנרכיסטית שצועדת בחוד הנערים לכל מקום; ויונתן פולק, לשעבר דובר אנרכיסטים נגד הגדר וכיום חבר בוועדת התיאום העליונה של הוועדות העממיות.
פולק, בן 27, אחראי על הטיפול בתקשורת הישראלית בוועדת התיאום. כבר שבע שנים שהוא משתתף בהפגנות הללו, ומגיע שלוש פעמים בשבוע לבילעין או נעלין. "זה אחד המקרים הכי ברורים של גזל אדמות", הוא אומר. "ההשתתפות שלנו, הישראלים והזרים, אינה חריגה. אנחנו בכל מקום שבו יש תופעה שכזו. הפלסטינים רואים זאת בעין יפה, ובניגוד למה שטוענים כוחות הביטחון הישראליים, אנחנו לא בגדר מסיתים. יש כאן טענה גזענית של הצבא. הם גוזלים אדמות ואז טוענים שהישראלים מלהיטים את הרוחות. אתה רואה במו עיניך, הם לא בדיוק זקוקים לנו כדי לפעול". לדבריו, בהפגנה ממוצעת כמו בנעלין, יהיו בין חמישה ל-20 ישראלים.
בצה"ל הוא לא שירת. זה, כשלעצמו, לא נורא. אבל שימו לב: הוא "חבר בוועדת התיאום העליונה של הוועדות העממיות". אז אמנם על כך לא ראוי להוציא להורג, אבל יש כאן, ללא ספק, אלמנט של בגידה.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
22.01.1020:00
18. ציטוט חשוב: ''חבר בוועדת התיאום העליונה של הוועדות..בתגובה להודעה מספר 9
האינתיפאדה הראשונה – ביוני-יולי 1988 נעשו ניסיונות להשליט את שלטון הוועדות העממיות על השטח. ... ככל שהתקדמה האינתיפאדה הפכו לגורם משמעותי יותר בתוך הוועדות העממיות עד כדי ... http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94...
הגדה השמאלית - מחאה בכפר זאוויה ובנוסף, הוחלט לפרסם מודעה בעיתונות הפלסטינית, יחד עם הוועדות העממיות הפועלות נגד הגדר באזורים שונים בגדה המערבית. לב המודעה היה כי אנו רואים בהתנקשות ... http://hagada.org.il/hagada/html/mo...
10. הפתרון: צרורות אש חיה לעבר המתפרעים. לירות על מנת להרוג.בתגובה להודעה מספר 0
אפשרויות ניהול
טקיטוס
22.01.1009:51
11. לא, לא, לאבתגובה להודעה מספר 10
אם אתה רוצה לקדם את האינטרס שלהם בעולם, אז בבקשה. תפעיל נגדם אלימות קיצונית. הכותרות בעולם כולו ידברו על האלימות הישראלית, וההפגנות בעולם יסחפו המונים. אבל בהחלט ראוי לעצור את הפעילים הישראלים באשמת סיוע לאויב (יונתן פולק חבר בוועדות העממיות, על כל המשתמע מכך), ולהרחיק פעילים זרים מהארץ. והכי חשוב: לבחון את טענת הפלשתינאים, ולהשיב להם את השטח שנלקח מהם שלא כחוק.
אפשרויות ניהול
מערופ אל בחית
22.01.1009:56
12. את ה'פעילימ' הזרים יש לגרש לצמיתות אחרי בילוי באבו כבירבתגובה להודעה מספר 11
שיישנו כמה לילות עם ג'וקימ.
יונתן פולק וחבריו הם בוגדימ שדינמ מוות, על פי חוקי מדינת ישראל. יש לשפוט אותם ולהוציאמ להורג כדת וכדינ.
את הערבושימ בבילעין ונעלין אפשר לפזר באםצעות ירי של "בואש" (חומר כימי מצחין שבקושי מאפשר לנפגע ולסביבתו לנשומ מרוב סירחון במשכ כמה ימים).
מאחר שלא לקחו מהערבושימ שום דבר שהיה שלהמ, אין צורך להחזיר להם שומ דבר.
בכל מקרה, גמ אם היו לוקחימ להם משהו - זבש"מ. הם אלה שהתחילו את המלחמה הזו, ואל להמ לצפות שלא יהיה לה שומ מחיר מבחינתם. פשוט בעיה שלהמ.
אפשרויות ניהול
טקיטוס
22.01.1010:08
13. עונש מוות? לא בישראלבתגובה להודעה מספר 12
בישראל אין עונש מוות, וטוב שכך. אני מבין שאתה מעוניין להידמות לערבים, שאצלם זכויות אדם זה אפילו לא בגדר המלצה. יונתן פולק צריך לעמוד לדין על שיתוף פעולה עם האויב. מעשיו לא יותר טובים מאלה של מרדכי ואנונו. ובכל מקרה, ראוי לזכור כי אנחנו דמוקרטיה, ובדמוקרטיה ראוי לסבול גם התבטאויות קשות ומקוממות. אגב, דווקא כאיש שמאל שמבקר את הציונות, אני מגנה בתוקף את היחס הצבוע לאנשי הימין. ד"ר דוד בוקאי, שמתח ביקורת על התרבות הערבית, מצא עצמו בחדרי החקירות. לענת מטר, שחותרת תחת קיומה של ישראל, אף שוטר לא מעז להתקרב. אם הפרקליטות אינה מתנערת מאחד מבכיריה, והכוונה לאמנון דה הרטוך, שהיכה ח"כ חרדי, אל תצפה ממנה ליושרה.
אפשרויות ניהול
מערופ אל בחית
22.01.1010:14
14. אתה טועה. החוק הישראלי קובע עונש מוות על עבירת הבגידה.בתגובה להודעה מספר 13
ויונתן פולק הוא בוגד פר אקלסנס.
לא מדובר רק ב"התבטאויות". האיש משתף פעולה עם האויב מתוך מטרה להשמיד את מדינת היהודימ.
דינו, לפי החוק הישראלי, מוות.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
22.01.1013:23
17. בוגד על פי חוקקקקקקקקקקקקקקק !!!בתגובה להודעה מספר 14
20. תחקיר: ''הכירו את מנהיג האנרכיסטים רוני ערמון''בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.06.13 בשעה 19:46 בברכה, פילוביץ שחף
עם ישראל היקר, הכירו את רוני ערמון - מדובר במיליונר כבד, השב"כ מעריך אותו ב 25 מיליון דולר"
בסיאטל ייסדתי את מרידת היהודים מאת ורד לי
מה לילד דתי מבני ברק שירש מיליונים מדודו ולהנהגת המאבק הישיר נגד בעלי ההון בפרט והגלובליזציה בכלל? רוני ערמון מגלה את סוד חציית הקווים, האישיים והפוליטיים כאחד.
"מדובר במיליונר כבד ,השב"כ מעריך אותו ב 25 מיליון דולר"
"רוני הקים את הארגון הזה מהתחלה ועד הסוף ,הוא זה ששילם במזומן מאות אלפי שקלים לשכירות מבנים, לרכישת ציוד מחשבים והוצאות מחייה לפעילים, הוא אשר התווה את דרך הארגון מההתחלה , הוא זה שקבע שיש להתמקד בבילעין, על פיו יישק דב בארגון עד היום. נקודה."(מ.א) תזכורת: אבי ישכרוף מהארץ: אנרכיסטים מתכנני האינטיפאדה ה-3 https://rotter.net/forum/gil/17838....
זוכרים את פרשת התמוטטות חברת חפציבה?
זוכרים את הטרגדיה העצומה הזו שגרמה שבר לאלפי משפחות בישראל ,ולחיסולה של תוכנית להקמת עיר ואם בישראל במודיעין עילית?
זוכרים שאמרתי והוכחתי לכם שהאנרכיסטים הם האחראים העיקריים לנפילת החברה?
פדריקו גומז, סולן להקת פאנק, המזוהה עם האנרכיסטים קורא להשמיד את הציביליזציה היהודית. גומז יחל בעבר לחיסול אהוד ברק ולרצח החיילים במחסומים. פרסום ראשון: 15/10/08, 08:24 | בני משה
פדריקו גומז, סולן להקת פאנק, המזוהה עם האנרכיסטים קורא להשמיד את הציביליזציה היהודית. הוא זה אשר ייחל לחיסול אהוד ברק ולרצוח את כל החיילים המשרתים במחסומים.
ערוץ 2 שידר בחודש שעבר (ספטמבר 2008) סרטון וידאו קצר שתיעד את מופע התרמה עבור פעילות האנרכיסטים בישראל. בקטע הוידיאו, שצולם ע"י נציגי תנועת "גדר לחיים", אומר זמר הלהקה את הדברים הבאים:
"משהו שהלחנתי אם אתם רוצים לדמיין מה זה שלום אמת תחשבו על הראש של אהוד ברק תקוע על בזנ"ט, זבל של שלום הדבר היחידי אני חושב שטוב בחומה שמתישהו נוכל להעמיד את כל ה... לא יודע כל האנשים במפלגת העבודה והליכוד כל הבני ---שמאיישים מחסומים כל אחד נוכל להעמיד בשורה ופשוט לירות אחד אחד לירות בהם". דברים אלה זכו למחיאות כפיים חזקות של הקהל.
הדיווח הקצר בערוץ 2 לא גרר אחריו הד תקשורתי ולא נמסרה זהותו של הזמר שדבריו היו בבחינת הסתה לרצח. בבדיקה מסתבר, כי מדובר בפדריקו גומז, סולן להקות הפאנק בעבר "נכי נאצה" ו"דיר יאסין". בראיון לאתר "השרת העיוור" הסביר גומז שם הלהקה "דיר יאסין" לא נבחר באקראי.
לדבריו, "הרעיון העיקרי עם דיר יאסין, מלבד לנגן את ההארדקור המהיר שאהבנו, היה להוסיף עוד סדקים בשקר הציוני, בסיוט שמדינת ישראל גרמה וגורמת ומנסה לשכוח, לדכא ו/או להכחיש". לאחר פרוקן של להקות אלה חבר פדריקו גומז ואחיו סנטיאגו ושאר הצוות להרכבים אחרים כדוגמת "משכב בהמה" ו"סמרטוט כחול לבן".
השירים של להקות הפאנק השונות נשאו מסר של אלימות ושל שנאה ליהדות ולמדינת ישראל. וכך מסביר פדריקו גומז את תפיסת עולמו: "שנים אני חי עם הלעג הנסתר על רגשות הצדקנות של אומה חולה, על החמלה הבזויה של מדינה מטונפת והרפלקס הרצחני של עם סגולה. שנים שאני חי בחופש, בחומות של גדר תיל ממתכות סוג ב' והיי טק, אבל עדיין חופשי. מוות לציביליזציה היהודית".
באחד השירים שניגנו להקות הפאנק באה לידי ביטוי השנאה העזה למתנחלים בחברון עד כדי שאיפה לראותם נרצחים.
שם השיר: 1929 ומילותיו להלן: זאת אהבה פנטית שלי ולא שלהם לראות אותם הופכים לחבילות סבון בו, אם החברונים ירצו ישטפו את הסרטן ויעשו את הכביסה שתתלה על גגות הפעם בלי צלפים השיירה כבר עברה אבל הלב שלי נשאר בתוך שלולית דם ליד מזוזה זרוקה זה 1929 ספר תהילים נשכח נעל קרועה עם שרוך כתום נפרם זעקות קרועות לב מתוך מערכת כריזה עזובה זאת אהבה פנטית לראות טינופת הופכת לסבון סיטרא אחרא של הכיף פה צריך יד חזקה מעילי דובון מוצתים ריח זקנים שרופים עד הטקס הממלכתי העשן יתפזר הלוואי יהיה יום בהיר
בשיר אחר "נגן משהו עצוב" נכתבו בין היתר השורות הבאות: אתה נושא את הנשק שבעזרתו תושמד נגן משהו עצוב תקל על המצב לפני שאני יורה בך
שירים אחרים נושאים את השמות "דקור את המאבטח", "טרור זה לזרום" ועוד. להקות הפאנק וכן תנועת האנרכיסטים הפועלת בישראל לא הוצאו מחוץ לחוק על אף עידוד האלימות והפעולות האלימות שמבצעים האנרכיסטים, ובהן: הריסת גדרות ומרכיבי ביטחון, פגיעה בציוד ובתשתיות, קיום הפגנות בלתי חוקיות, חסימות צירי תנועה, הפרעה לפעילות כוחות הביטחון מקור: http://www.inn.co.il/News/News.aspx...
לסיכום צפו בסרטון הקצרצר הזה ותבינו שהאנרכיסטים שונאים את השמאל שלצערי מסרב להבין זאת בנתיים....
21. בלעין, נעלין ואנרכיזם - בדרך לעולם חדשבתגובה להודעה מספר 20
קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" הוקמה באפריל 2003 בכפר מסחה שבשומרון ע"י פעילי שמאל רדיקלי על מנת ליצור אוהל מחאה כנגד גדר ההפרדה. האוהל פעל כ-4 חודשים. במהלכם ביקרו בו ישראלים ואזרחים זרים. "אנרכיסטים נגד הגדר" המשיכו ליזום פעולות נגד הגדר בכפרים סאלם, ענין, זבאבוואה ועוד.
בקבוצה אין חברות רשמית, אך נטען כי יש בה כמאה פעילים, העוסקים, בתיאום עם פלסטינים וקבוצות כגון תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM), בארגון פעולות ישירות, צעדות, פעולות של אי ציות אזרחי וכדומה. לעתים פעולות אלה מתפתחות להפגנות אלימות הכוללות השחתת רכוש ויידוי אבנים, שבהן נפגעים חיילי צה"ל.
אחד ממקומות המפגש של הפעילים החברתיים הוא "סלון מזל" שהוקם ב־2001 ברחוב מונטיפיורי בתל אביב במקום בו הייתה קודם לכן מספרה בשם "סלון מזל". מכאן בא שמו. מיקומו הועתק לסמטה אלמונית ובמרץ 2008 הוא עבר לרחוב סלאמה שביפו.
המקום מתפקד כמרכז להפצת מידע ומפגש קהילתי בנושאים כמו איכות הסביבה, זכויות נשים, מיניות ומגדר, זכויות בעלי חיים, הכיבוש, ציונות ואנטי ציונות, חברה אזרחית וסרבנות, גלובליזציה, אנרכיזם, מזרחיות, קוד פתוח, תוכנה חופשית ועוד.
כל הפעילויות ללא תשלום, כאשר המשתתפים מתבקשים להשאיר סכום סמלי כפי יכולתם. המקום ממומן מתרומות, ומנוהל על פי עקרונות אנרכיסטיים. המשמעות היא שאין הנהלה רשמית וכל ההחלטות נקבעות בצורה דמוקרטית, על ידי המתנדבים הקבועים במקום.
ב־2004 הוקמה בחיפה "המרקחה", במקום "בית מרקחת פבזנר", מוסד דומה ל"סלון מזל". "המרקחה" זכתה להצלחה גדולה, בעיקר בעצם קיומה כמרכז פעילות והשכלה רדיקלי בחיפה. המקום כבר אינו פעיל. בשנת 2005 נפתח בירושלים מוסד דומה בשם "דַיְלָה".
הכסף: רוני ערמון (37), אקטיביסט ישראלי, ממקימי "סלון מזל" ו"אינדימדיה ישראל", שזהו למעשה אתר דמוי "ויקיפדיה" שנועד לרכז את כל המידע הקיים בתחום האנרכיזם. הן המקומי והן העולמי.
ערמון נולד בבני ברק אביו מהנדס ואימו רופאה. היה חבר ב"בני עקיבא" ולמד בישיבה התיכונית "נחלים" ולאחר מכן בתיכון של "רשת אמי"ת". בצה"ל שירת כחובש. למד ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בגיל 25 זכה בירושה גדולה מדודו יצחק גוטמן. במהלך לימודיו הצטרף ל"מגמה ירוקה" והפך לדובר הארגון. בשנת 1999 השתתף בהפגנות נגד הגלובליזציה, נעצר, נכלא וגורש מארצות הברית. כשחזר לישראל הקים את "סלון מזל" בתל אביב, ונמנה עם מקימי "אינדימדיה ישראל".
ערמון הקים בכספי הירושה שקיבל את קרן "שוכראן" שמשקיעה כספים רבים בתמיכה בפעילויות אנרכיסטיות. ערמון אמנם הנמיך פרופיל בפעילות האנרכיסטית אולם קרן "שוכראן" ממשיכה לפעול. אגב, בתחילת השנה נטען על ידי פעילי הארגון נגד גדר ההפרדה כי אין בידם אפילו די כסף למימון פעולותיה ושכרה הסמלי של עורכת הדין התומכת בפעילותם בבתי המשפט. מדובר בחוב של 40 אלף דולר.
יהודי וישראלי אחר-נוסף, המזוהה עם האנרכיזם העולמי הוא נועם חומסקי. חומסקי מזהה את עצמו עם הפילוסופיה האנרכו-סינדיקליסטית, תפיסתו מייצגת את עורק הביקורת העכשווית על הטענות של איגודים ראקציונים, כמו האיגוד המקצועי הגדול ביותר בארצות הברית - ה־Teamsters, על תמיכה במאבקים למען זכויות עובדים, בניגוד ל־IWW, שהוא איגוד אנרכו-סינדיקליסטי טיפוסי.
אנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שרק פעולה ישירה תאפשר לעובדים לשחרר את עצמם. פעולה ישירה משמעה, עימות האדם באופן ישיר אל מול הבעיה על ידי כך שהוא פועל בעצמו להעלאת הבעיה אל פני השטח באופן שאי אפשר להתעלם ממנה.
בנוסף, אנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שארגוני עובדים - הארגונים הנאבקים נגד מערכת השכר, שעל פי התאוריה האנרכו-סינדיקליסטית, ייצרו בסופו של דבר את הבסיס לחברה החדשה, צריכים להתארגן בניהול עצמי ללא היררכיה. אסור שיהיו בהם "בוסים", ובמקום זאת, העובדים צריכים להחליט בעצמם את כל ההחלטות שמשפיעות עליהם.
אם זה מזכיר למישהו את ה"קומוניזם הטהור", זה של המניפסט של קרל מרקס, זו לא טעות. אפילו סמלים של ארגונים שונים ובכלל זה הארגון הישראלי נגד גדר ההפרדה, מכילים את הכוכב הידוע מהדגל הסובייטי. רק שכאן הוא שחור.
בכתבה שהתפרסמה באפריל השנה בעיתון הלונדוני "אל-קודס אל ערבי" נמסר כי, "אם ייכשל המו"מ הישראלי-פלסטיני צפויה הרשות הפלסטינית לתמוך בפעולות מחאה בדרכי שלום, בשיתוף פעילי שלום ישראלים וזרים. עוד נכתב כי, "ארגון פתח, ארגוני שמאל החברים באש"ף, פעילי שלום ישראלים ופעילי שמאל זרים צפויים להשתתף באינתיפאדה." למעשה מדובר בתכנית לממש את אינתיפאדה מספר 3 בראשית שנת 2009.
עוד עפ"י כתבה זו, גורמים פלסטינים פועלים לגיוס פעילי שלום מכל העולם על מנת שיצטרפו לפעילות המחאה. גורמים רשמיים פלסטינים, ערבים ובינלאומיים, צפויים לממן כרטיסי טיסה ולינה לאותם פעילים. הגורמים העומדים מאחורי היוזמה תארו את האינתיפאדה הצפויה ככזו שתהיה דומה במתכונתה למאבק העממי בכפר בילעין שהביאה להישגים.
באופן פראדוקסאלי, לנוכח תמונת העימותים הפנימיים בין הפת"ח לחמא"ס, והפחד הגואה בשטחי איו"ש מהשתלטות חמאסית על הרשות באיו"ש, אולי דווקא החמא"ס יהיה זה שימנע, לפחות בינתיים, את האינתיפאדה הבאה. מקור: http://www.mcity.co.il/index.php?id...
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.01.10 בשעה 06:16 בברכה, פילוביץ שחף
פורסם ב - 01:27 27/01/10 | עדכון אחרון - 01:32 27/01/10 אלוף בן | בפתח הר הגעש
תגיות: הגרעין האיראני, בנימין נתניהו, ברק אובמה, תהליך השלום
הודאתו הפומבית של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בכישלון מאמציו לחדש את התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים מעוררת דאגה עמוקה. אפשר להבין את התסכול שמעוררים באובמה העקשנות, הסחבת והחשבונות הפוליטיים של בנימין נתניהו ומחמוד עבאס. אבל לא מדובר כאן בתחרות בין אובמה לקודמיו, מי השיג יותר שלום במזרח התיכון, אלא במניעת מלחמה. משיכת הידיים האמריקאית מגבירה את סכנת ההתלקחות באזור, כשהאוויר הולך ומתמלא באדי דלק.
הסימנים המעידים על התפוצצות קרובה מגיעים מכל עבר: מאיראן, מלבנון, מהגדה המערבית, מעזה ומישראל שניצבת לבדה מול כולן. במקום להרגיע ולמתן, המנהיגים מצחצחים חרבות ומחליפים התגרויות. חולשתו המופגנת של "השוטר הגלובלי" מעודדת את שליטי האזור להסתכן.
בחזית האיראנית מתנהל מרוץ חימוש ואיומים. איראן מפתחת נשק גרעיני, ישראל מאיימת שתצא למלחמת-מנע ותפציץ את מתקני הגרעין, והאיראנים מאיימים להרוס בתגובה את תל אביב. ההיערכות הצבאית מחזקת את אמינות ההרתעה: ישראל הגדילה את תקציב הביטחון ומאמנת את חיל האוויר בתקיפות ארוכות טווח, ואיראן מנסה טילי קרקע-קרקע. איראן מחמשת את החיזבאללה והחמאס ברקטות שמגיעות לגוש דן, וישראל מפתחת את מערכות ההגנה מטילים ומכינה את העורף למלחמה. בחודש מאי ייערך תרגיל כלל-ארצי גדול, הקבינט החליט לחלק מסכות גז לכל האוכלוסייה, ויחידות ההצלה יצאו להאיטי כדי להתאמן בטיפול באסון המוני. איראן חתמה על הסכם הגנה עם סוריה והידקה את יחסיה עם טורקיה, וישראל התקרבה אל מצרים.
בצפון משלימים צה"ל והחיזבאללה את ההכנות הצבאיות לעימות נוסף, בצל חילופי אזהרות פומביות. בגדה מתכוננים הפלסטינים לאינתיפאדה שלישית, שתתמקד במרי אזרחי נגד ההתנחלויות וגדר ההפרדה, ובמאמץ להביא לבידוד ישראל ולהכרה במדינה פלסטינית. בכירי הרשות, ובהם ראש הממשלה סלאם פיאד, נועדים לפגישות מיוחצנות עם "הוועדות העממיות" שמובילות את המחאה נגד הגדר בבילעין ובנעלין. מבחינתם, זו הדרך הראויה למימוש "זכויותיהם", ולא פיגועי התאבדות. בעזה נכשל המו"מ לחילופי אסירים בין החמאס לישראל, והפסקת האש מתערערת עם ריבוי תקריות הגבול.
ישראל נקלעה למצוקה אסטרטגית. ראש הממשלה הזהיר שלשום ביד ושם מ"קריאה להשמדת המדינה היהודית", ואיתגר את העולם "להתמודד עם הרשע לפני שיתפשט". אבל העולם מתנכר לישראל, ורואה בה מדינה כובשת ומצורעת, המונהגת על ידי ממשלת ימין קיצונית. בישראל, השילוב של חרדות שואה ובידוד בינלאומי מועד לפורענות, כשנתניהו קוצב לעולם "כמה שבועות" לבלימת הרשע.
מול הפלסטינים שבר נתניהו בפראות ימינה, אחרי שמחוותיו התקבלו בביטול בבית הלבן ובמוקטעה, והתקשורת "השמאלנית" חזרה להציק לו ולאשתו. ממשלתו מבליטה את מאמציה לייהוד מזרח ירושלים, בסיוע נלהב של ראש העיר ניר ברקת ומול זעקה גוברת של הפלסטינים ותומכיהם. עמדותיו המדיניות של נתניהו, שקוראות לסיפוח גושי ההתנחלויות ולשליטה צבאית בבקעת הירדן, אינן שונות מעמדותיהם של אהוד אולמרט ואהוד ברק. אבל בעיתוי הנוכחי, הכרזותיו בטקסי הנטיעות השבוע בגוש עציון ומעלה אדומים, "אנחנו נישאר כאן לנצח", שנועדו לקרב אותו לבסיסו הפוליטי בימין, נקלטות בעולם כהתגרות. ובעוד שמונה חודשים תסתיים ההקפאה החלקית בהתנחלויות.
במצב כזה, השארת השחקנים האזוריים לנפשם, שבויים ברצונם הבלתי נלאה "לסגור חשבון" עם היריב, מעצימה את סכנת המלחמה. ייתכן שאובמה עיוור ואינו מבין זאת, או שנמאס לו מ"היהודים והערבים". אבל יש עוד אפשרות: שהוא נוהג כהנרי קיסינג'ר לפני מלחמת יום הכיפורים - ממתין להתפרצות, שאחריה יקראו הצדדים החבולים לאמריקה שתושיע אותם ותעשה סדר באזור. מקור: http://www.haaretz.co.il/hasite/spa...
33. מסמך/דו''ח בדין: ''מדנמרק בשנאה'' (*)בתגובה להודעה מספר 20
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.04.12 בשעה 15:34 בברכה, פילוביץ שחף
ציטוט:
"הבעיה היא, אומר בדין, שיש להם גם גב בישראל. כך למשל מאשים בדין את מרכז פרס לשלום (ושלטון - פ"ש), שהקים ביולי 2007 אירגון גג על מנת שכל תנועות המחאה האלה, יוכלו לתאם פעולות זו עם זו. חודשיים לפני הבחרו של שמעון פרס לנשיא המדינה, אירגן מרכז פרס לשלום (ושלטון - פ"ש), כנס של כל האירגונים האנטי ציונים, בעיר פירנצה (באיטליה - פ"ש). אנשי ה-ISM השתתפו בכנס....."
תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM): ארגון רשתי שמקורו בפעילי שמאל קיצוני בארה"ב , המשתייכת לקואליציה המנהלת מערכת דה-לגיטימציה נגד ישראל ושוללת את זכות קיומה כמדינת הלאום היהודי . במהלך האנתיפאדה השנייה " התמחה" ISM בשיבוש פעילות צה"ל ב"שטחים" תוך סיוע עקיף לטרור ; בכירי ISM הקימו את FGM, הממלא חלק מרכזי במשטים ; ופעיליו משתתפים במשטים לעזה. http://www.israblof.com/a59015-%D7%... . . תזכורת לתזכורת:
23. העימותים בגדה: ''הולכים לאינתיפאדה חדשה''בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.01.10 בשעה 03:55 בברכה, פילוביץ שחף
העימותים בגדה: "הולכים לאינתיפאדה חדשה"
בעוד שצה"ל טרוד בניסיון למנוע מההפגנות בכפרים בגדה לגלוש לאזורים נוספים, משוכנעים יוזמי המחאה שיצליחו להוציא את המהלך אל הפועל. "אבי ההפגנות" אמר ל-ynet: "ישראל לחוצה, בעולם מאמצים אותנו וגם ממשלות זרות מסייעות במימון" עלי ואקד | פורסם: 27.01.10, 20:18
העימותים בכפר נבי סאלח http://www.ynet.co.il/articles/0,73... , שנוסף לאחרונה לרשימת מוקדי העימותים עם צה"ל בגדה, הצליחו לחזק בקרב יוזמי המאבק נגד גדר ההפרדה את התחושה שעלו על הדרך הנכונה במחאה.
בבית הדין הצבאי במחנה עופר התקיים אתמול (יום ג') הדיון בעניינם של ארבעה-עשר מפגינים שנעצרו בתקרית, בהם נער בן 14, שתי נשים וחבר בוועדה העממית של הכפר נעלין http://www.ynet.co.il/articles/0,73... - שבו נרשמים מדי שבוע עימותים קשים בין כוחות הביטחון לבין תושבי המקום ופעילי שמאל המסייעים להם. כל העצורים, למעט אחד, שוחררו לבתיהם. מחר תובא לפני בית הדין קבוצת מפגינים נוספת שחבריה נעצרו גם הם באותו האירוע.
זירת העימות החדשה הכול בגלל מעיין / עלי ואקד מוקד החיכוך בין הכפרים נבי סאלח ודיר ניזאם להתנחלות חלמיש מאיים להפוך למוקד ההפגנות החדש, לצד שכניו הוותיקים - נעלין ובלעין. שני הצדדים טוענים להתנכלויות, ובשישי האחרון זה נגמר במאות מפגינים, פצועים ועצורים לכתבה המלאה http://www.ynet.co.il/articles/0,73...
העימותים בנעלין ובבלעין http://www.ynet.co.il/articles/0,73... מהווים עבור צה"ל מטרד של ממש. אולם בעוד שבשני הכפרים נערכות ההפגנות במחאה על תוואי גדר ההפרדה, התפתח המאבק בנבי סאלח סביב סוגייה אחרת לגמרי. יוזמי המחאה טוענים כי הצליחו לעורר חשש ממשי בקרב כוחות הביטחון מפני "גלישת" המחאה האלימה מהכפרים לאורך תוואי הגדר למקומות רבים נוספים.
"המאבק העממי הוכיח את הצלחתו בבילעין ובנעלין, ולכן הוא הפך מודל לחיקוי שחצה כבר מזמן את גבולות הגדה, והצליח לגייס אלפי פעילים מכל העולם שמגיעים להשתתף בהפגנות", סיפר בשיחה עם ynet מוחמד חטיב, מי שנחשב ל"אבי המחאה" באותם הכפרים ונחשב לאחד מיוזמי ההפגנות.
המפגינים מגייסים תמיכה בעולם
חטיב, חבר בכיר בוועדה העממית נגד הגדר בבילעין, הוסיף: "אנו משקיעים מאמץ רב לגרום ללחץ על ישראל בחו"ל. הפעילים שלנו הביסו את התעמולה הישראלית בזכות התמונות שבהן הם נראים מוכים ופצועים כשהם נעצרים בהפגנות".
לדברי חטיב, "כבר בקרוב צפוי המאבק להתפשט לאזורים נוספים, גם בשל התסכול מהקיפאון המדיני, אך בעיקר בגלל התנכלויות המתנחלים והעובדה ששלטונות צה"ל לא עושים דבר כדי לעצור אותן".
העימות בנבי סאלח. "התמונות עוברות בכל העולם"
חטיב, שהביע שביעות רצון מהתקדמות ההפגנות ומההד שלדבריו הן יוצרות, העריך כי כבר בשנה הקרובה יצליחו אנשיו להבעיר את השטח כולו - לקראת מה שנראה בעיניו ניצחון. "אנחנו בפתחה של אינתיפאדה עממית, המחאה וההתנגדות צפויים להתפשט בדומה לאינתיפאדה הראשונה, רק שזו תהיה יצירתית הרבה יותר. אנחנו בטוחים שהמאבק הזה יהפוך את 2010 לשנת הניצחון על הכיבוש. זה גם בא לידי ביטוי בלחץ שאנו מזהים בקרב צה"ל והשלטונות הישראליים, שלא מצליחים להתמודד עם זה ולמנוע מכך לצבור תאוצה".
במקביל להפגנות השבועיות, משקיעים אנשי הוועדה מאמץ רב בעידוד החרם לסוגיו נגד ישראל בעולם, בסיוע גורמים בינלאומיים אחרים. "כל הגופים שקוראים לחרם עשו זאת תוך תיאום ושיתוף עמנו", אמר חטיב והוסיף: "גורמים בינלאומיים שתומכים בנו, בהם בין היתר גם ממשלות וגופים רשמיים נוספים, מסייעים במימון מאבקם המשפטי של העצורים. זהו כלי בולט במחאה נגד הכיבוש".
מגבירים את הלחץ: פשיטות ומעצרים המוניים
חטיב סיפר כי בעקבות החרפת העימותים בגדה החמירה ישראל את מדיניות הטיפול שלה במפגינים, ולדבריו - נוקטת כעת בקו אלים הרבה יותר: "עד לחודשים האחרונים, המרדף אחר הפעילים היה מסתיים עם תום ההפגנה. מאז, גם בהתאם לקריאות של אבו מאזן עצמו להרחיב את ההתנגדות, החל מרדף של ממש בדמות מעצרים ליליים בהיקף נרחב ופשיטות על הכפרים".
לדבריו, עצרה ישראל מאז חודש יוני האחרון בסך הכל 34 מפגינים - 21
מהם רק במחציתו האחרונה של החודש שעבר. במקביל, הציג נתונים שלפיהם - מאמצע חודש דצמבר ערך צה"ל לא פחות מ-16 פשיטות ליליות בכפר נעלין, שבהן נלקחו גם עצורים.
פעיל השמאל יונתן פולק, אחד ממובילי המחאה בגדה שנפצע בהפגנה בנבי סלאח, הוסיף כי ישראל הרחיבה את ניסיונותיה לדכא את המאבק באמצעים משפטיים. "האישומים נגד הפעילים מזכירים גם כן את מה שהתרחש בתקופת האינתיפאדה הראשונה", טען. "במקום פיגועים, האישום הפך להסתה - ובמקום חברות בארגונים לא-חוקיים, הם נאשמים כעת בהתקהלויות לא חוקיות". מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,73...
תזכורת:
@ המיליונר רוני ערמון הוא המייסד והמנהיג של ארגון האנרכיסטים הפועל בשיתוף עם הוועדות העממיות הפלסטיניות בהפרות סדר בשטחים
בחודש מארס 2003 השתתפתי במפגש בן 3 ימים בין סטודנטים ישראלים לסטודנטים פלסטינים ביישוב נווה-שלום. בתום הסדנה נותרתי עם שאלות משמעותיות לגבי האחריות שלי כישראלי לעובדות הקשות ולסיפורי הכיבוש והדיכוי אליהם נחשפתי במהלך הסדנה מצד המשתתפים הפלסטינים שהגיעו רובם מהעיר נבלוס (שכם). למחרת אותה סדנה נדרסה למוות פעילת השלום האמריקאית רייצ'ל קורי על-יד בולדוזר שננהג בידי חייל צה"ל. רייצ'ל הגנה בגופה על בית ברפיח שבעזה שהיה מיועד להריסה במסגרת פעולות ה"חישוף" של הצבא.
עבורי היתה זו הפעם הראשונה שנחשפתי לפעילות ארגון ה- ISM – תנועת הסולידריות הבינלאומית 1 במסגרתה פעלה רייצ'ל קורי. מותה של קורי שהיתה בת גילי (23), בסמיכות לשאלות שהעלה המפגש עם הפלסטינים, הציב בפני את האתגר שבמילוי מקומה כפעילת שלום בשטחים. במותה ציוותה עלי רייצ'ל להקדיש את חיי למאבק למען סיום הכיבוש הישראלי. עוד באותה השנה היה לי הכבוד לקחת חלק בבנייתה של תנועה חברתית חדשה שאחת מהגדרותיה הראשונות היתה "ISM ישראלי". כלומר, קבוצה של ישראל וישראליות הפועלת בשטחים יחד עם פלסטינים, בין השאר באמצעות פעולות ישירות. עם הזמן קיבלה קבוצה זו את השם "אנרכיסטים נגד הגדר".
מאז התגבשה הקבוצה במהלך שנת 2003 עם בניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון, היא שומרת על פעילות עקבית ומתמשכת פחות או יותר בעיקר בכפרים שתוואי הגדר חומס את אדמתם. קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" היא אחד מהמוסדות האנרכיסטיים היחידים הפעילים כיום בישראל, ולכן היא איננה מהווה תנועה חברתית רגילה. חבריה מסתייגים מהשם "תנועה", נמנעים מבחירת מנהיג או מנהל ובוחרים בדרכי פעולה ומיסוד שונות מאלו המוכרות לנו מהמחקר בקרב רוב התנועות החברתיות. כפי שאנסה להציג בעבודתי, השוני הבסיסי נובע מהגדרתה של הקבוצה כאנרכיסטית, כלומר ככזו המתנגדת לכל סוג של שלטון ויחסי מרות.
עבודה זו תנסה לבחון האם וכיצד באה לידי ביטוי האידיאולוגיה האנרכיסטית במטרותיה של קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" ובדרכי הפעולה שלה. עבור שם העבודה בחרתי באחד מראשוני הוגי האידיאולוגיה האנרכיסטית מיכאיל באקונין 2 כסמל לאנרכיזם, ובכפר הפלסטיני בלעין 3 כסמל המאבק הנוכחי של "אנרכיסטים נגד הגדר". עבודה זו תבדוק כיצד מוסד המצהיר על עצמו אנרכיסטי פועל בתוך הסביבה המוכרת של ארגונים לשינוי חברתי ותוך שיתוף פעולה עם ארגונים ופעילים פלסטיניים שלכאורה רחוקים מחלק משמעותי מרעיונות הפילוסופיה האנרכיסטית. רקע: קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר"
קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מורכבת מאנרכיסטים ישראלים ופעילי שמאל רדיקלי אחרים, אשר המכנה המשותף של כולם הוא התנגדות לבניית גדר ההפרדה ביהודה ושומרון. הקבוצה מתארת את גדר ההפרדה כ"אחד מהאיומים הגדולים שידעה החברה הפלסטינית במאה האחרונה. אשר מטרתה לגרום לחיי הפלסטינים להיות כה בלתי נסבלים עד שהם יישארו עם ברירה: לעזוב" 4. כפי שמתבטא בציטוט זה מתוך הודעה לתקשורת שניסחה הקבוצה, חבריה רואים בבניית הגדר צעד שמשמעותו טרנספר לפלסטינים. מתוך פרשנות זו, בין השאר, נגזרת גם ההצדקה לאופי הפעולה של הקבוצה – פעולה ישירה 5.
הקבוצה מוגדרת על-ידי פעיליה כקבוצת פעולה ישירה הפועלת בשטחים. כלומר, בניגוד לקבוצות ישראליות אחרות המתמקדות בפעולות סולידריות (כמו הפגנות ותהלוכות פסיביות) וסיוע (כמו העברת מוצרי מזון לערים פלסטיניות הסובלות מסגר) הפועלות אף הן בשטחים הכבושים – קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מתמקדת בפעולות המתייצבות אל מול גרימת העוול עצמו ומנסות להסירו באמצעות אי-ציות אזרחי.
לא נוסחו מטרות רשמיות לקבוצה וגיוונה האידיאולוגי של חבריה וחברותיה יקשה לעשות זאת. ניתן למצוא בה כאלה הדורשים להזיז את תוואי הגדר אל עבר הקו הירוק וכאלה אשר מתנגדות לכל גבול וגדר 6. למרות שמה, לא כל חברי הקבוצה הם אנרכיסטים אבל כולן מסכימות לדרך פעולה אנרכיסטית אשר תפורט בהמשך. היסטוריה
בעקבות מותה של רייצ'ל קורי, פעילה אמריקאית בארגון הסולידריות הבינלאומי ISM- International Solidarity Movement)) שנדרסה על-ידי דחפור של הצבא הישראלי כשהגנה בגופה על בית ברפיח שיועד להריסה, התכנסה חבורה של ישראלים/ות שהכירו זה את זו ממסגרות ופעילויות שונות שעסקו בהתנגדות לכיבוש ובמאבק בגלובליזציה 7. החבורה החליטה להקים "ISM ישראלי". כלומר, להתחיל לפעול בתוך השטחים ביחד עם פלסטינים בדרך של פעולה ישירה לא אלימה.
באפריל 2003, חקלאי פלסטיני מהכפר מסחה יצר קשר עם הקבוצה והזמינה ליצירת אוהל משותף על תוואי הגדר שעתידה היתה להיבנות על אדמתו. האוהל נהפך למרכז אינפורמציה על הגדר ובמשך שמונה חודשים אלפי פעילים ופעילות ישראלים/ות ובינלאומיים/ות פקדו אותו ולנו בו. במשך כל הזמן הזה, שבעה ימים בשבוע ועשרים וארבע שעות ביממה, הקפידו הפעילים והפעילות על נוכחות ישראלית ופלסטינית רציפה באוהל המחאה.
מתוך החוויה האינטנסיבית והמתמשכת במסחה המשיכה הקבוצה את פעילותה בשטחים: הסרת מחסום ליד הכפר סאלם (יולי 2003), חיתוך גדר ההפרדה שליד הכפרים ענין (אוגוסט 2003) וזבובה (נובמבר 2003) והדבקת פוסטר ענק על חומת ההפרדה באיזור קלקיליה.
ב- 26.12.2003 פרצו חברי הקבוצה את השער בגדר ההפרדה שבין הכפר מסחה להתנחלות אלקנה. במהלך הפעולה נורה גיל נעמתי (שהצטרף לראשונה לפעילות הקבוצה למרות שלא היה חבר פעיל בה) ונפצע באורח קשה. הירי העניק לקבוצה פרסום רב ואף קיבע לראשונה את שמה: "אנרכיסטים נגד הגדר". עד אז גיוונו חברי הקבוצה את השם כשנצטרכו לחתום על הודעות לתקשורת: פעם "יהודים נגד גטאות" ופעם "אנרכיסטיות נגד החומה".
מאז המשיכה הקבוצה בפעולות והפגנות לצד פלסטינים המתגוררים ליד או על תוואי גדר ההפרדה. כיום פעילה הקבוצה בעיקר בהפגנות השבועיות בכפר בלעין אשר ליד ההתנחלות מודיעין עילית ובעוד מספר כפרים ברחבי הגדה המערבית. מידי פעם הקבוצה מקיימת פעולות בתוך תל-אביב כמו הדבקת פוסטרים פרובוקטיביים, ריסוס גרפיטי נגד גדר ההפרדה והצבת שלט ענק על משרדי חברת היי-טק הפועלת מעבר לקו הירוק על שטחי הכפר בלעין. רבים מחברי הקבוצה חווים אלימות משטרתית, מעצרים, הטרדות וציטוטים מצד השב"כ, משפטים ואף תקופות מאסר בשל פעילותם הפוליטית. הרכב פעילים/ות
למרות שאין חברות רשמית בקבוצה, ניתן להעריך כי קיימים כ- 100 פעילים ופעילות בקבוצה. ברשימת התפוצה של התנועה רשומים למעלה מ- 240 א/נשים אשר חלקם כלל לא גר בארץ. ממוצע הגילאים של חברי הקבוצה הוא צעיר יחסית והגרעין הקשה (הפעילים המרכזיים) מורכב בעיקר מסטודנטים ואקדמאים בגילאי 22-35 ומפעילים בקהילה האנרכיסטית של תל-אביב בגילאי 17-22 שאינם אוחזים בעבודה קבועה. בין כלל הפעילים אפשר למצוא נערים בני14 ואילו "זקן השבט" הינו פעיל אנרכיסט ותיק בן 69 8.
בתחילת דרכה רוב חברי הקבוצה היו בנות אולם כיום רוב חבריה הם בנים. בהמשך העבודה אדון בסיבות או ההערכות לשינוי זה. בנוסף לכך בתחילת דרכה של הקבוצה רוב רובם של חברי הקבוצה היו תל-אביבים ורק מיעוט מקרב חברי הקבוצה התגורר בירושלים ובמקומות נוספים מחוץ לתל-אביב. בשנה האחרונה חל שינוי והקבוצה הירושלמית גדלה בצורה ניכרת. בימים אלה מתנהל דיון בקבוצה לגבי התפצלות לשתי קבוצות שיאפשרו קיום מפגשים בירושלים במקביל למפגשים הקבועים בתל-אביב. פעילים מרכזיים נוספים הינם דוקטורים באוניברסיטה, אומנים ואנשי תקשורת. כל חברי הקבוצה הם יהודים (למרות שחלק משמעותי מפעילותה מתקיים בשיתוף עם פלסטינים) ורובם אשכנזים 9. מבנה ארגוני
המבנה הארגוני הוא אחד הדברים המיוחדים באופן הפעולה של קבוצה זו מתוקף היותה מחויבת לכאורה למבנה אנרכיסטי, כלומר המבנה מתיימר להיות מבוזר לחלוטין ונטול היררכיה. באופן רשמי, איש לא עומד בראש הקבוצה, אין בה חברות רשמית ואין לפעיליה משרד או מרכז פעולה מסויים 10. הפעילים בקבוצה נפגשים בפעולות בשטחים המתקיימות מידי שבוע ובישיבות המתקיימות מידי כמה שבועות בבתיהם הפרטיים.
הישיבות מתנהלות בעזרת רכז שאחראי על מתן זכות דיבור ומעקב אחרי ה"אג'נדה" - סדר העניינים בהם דנים בכל ישיבה. תפקיד זה מתחלף בין הפעילים כמו גם תפקידי מפתח אחרים ביניהם דוברות (ריכוז העבודה מול כלי התקשורת), ארגון הסעות להפגנות (מול חברת ההסעות ומול נרשמים להסעות), הכנת אביזרים לקראת פעולות או הפגנות (בשיתוף פעולה עם הפרטנרים הפלסטינים), גיזברות (ריכוז תקציבה של הקבוצה) וגיוס כספים בארץ ובחו"ל (תקציבה הכספי של הקבוצה מגיע מתרומות, בעיקר מחו"ל ומושקע בהחזר דמי נסיעות של חלק מהפעילים ובמתן משכורת קבועה לעורכת הדין המטפלת בכתבי האישום ובמעצרים המתרחשים במסגרת פעילותה של הקבוצה).
החלטות הקבוצה מתקבלות בקונצנזוס, כלומר בהסכמה גורפת של כלל הפעילים שהגיעו לישיבה. לעיתים קרובות מחליטים הפעילים על פעילותם רק באמצעות קשר טלפוני (כמו למשל שליחת SMS מרוכזת) או באמצעות האינטרנט. רשימת התפוצה המאגדת כאמור יותר מ- 200 חשבונות אי-מייל מהווה כלי משמעותי בהתנהלותה הטכנית של הקבוצה 11. אולם כשהוקמה רשימת תפוצה נפרדת המיועדת לדיונים עקרוניים בניסיון לשמור על רשימת התפוצה העיקרית להודעות בלבד - רשימת התפוצה החדשה נותרה לא פעילה. הדיונים העקרוניים מתקיימים בין חברי הקבוצה בנסיעות הארוכות לפעולות בשטחים, בעזרת תגובות (טוק-בקים) באתר האינטרנט של אינדימדיה-ישראל 12 וכמובן בישיבות. האידיאולוגיה האנרכיסטית
אנרכיזם הוא הגרעין האידיאולוגי לתנועה שהתפתחה במהלך המאה ה- 19 וביקרה את תפקידה של המדינה במהפכה שהציע הסוציאליזם. המילה אנרכיה משמעה העדר שלטון (ולא אי-סדר, כפי שנתפס בטעות 13 ). האנרכיסטים רואים במנגנוניה השונים של המדינה כלי שרת בידי שליטים שטובת הכלל לאו דווקא מוצבת בפניהם כמטרה עיקרית. הביקורת האנרכיסטית מתרחבת גם אל ריכוזי כוח אחרים מלבד המדינה כמו תאגידים, הנהלות וכל יחסי כוח שבבסיסם אוטוריטה (מרות) או היררכיה.
מטרת האנרכיזם היא מימוש עצמי או אושר, והאמצעי הוא עצמאות, כלומר אי-תלות וחירות אמיתית. האנרכיסטים מדגישים כי אין המדובר ב"חירות פורמלית" המוענקת ומפוקחת על-ידי המדינה ומושתתת על עבדותם של אחרים, אלא בחירות מוחלטת.
מלבד השלילה המוחלטת של צורות ההנהגה מציב האנרכיזם אלטרנטיבה המשלבת אינדיבידואליזם וסולידריות, וכן יסוד מוסרי יציב לצד גמישות ופתיחות לשינויים. למעשה מערער האנרכיזם על הדיכוטומיה בין השינוי המוסרי הפנימי לתמורה הפוליטית החיצונית. בניגוד לקומוניזם אין המדובר במהפכה אוטופית שיש להמתין לבואה, אלא דרך חיים שניתן לקיימה כאן ועכשיו. האנרכיסטים יוצרים אלטרנטיבה באורח החיים ובמבנים החברתיים שהם יוצרים כתחליף למוסדות המדינה ולחברת הלאום.
האנרכיזם מציע אלטרנטיבות שונות לבניית חברה ללא שליטים, כאלה הבנויות על הסכמים וולונטריים (התנדבותיים), ניהול עצמי ושליטה קהילתית באמצעות דמוקרטיה ישירה. כך שבקהילה האנרכיסטית כולם משתתפים (בפועל) ולא רק מיוצגים (פורמאלית).
האידיאולוגיה האנרכיסטית איננה תוקפת רק את המדינה ומדגישה את הצורך במאבק כולל בסוגים השונים הדיכוי והניצול - בשל גיל, מגדר, נטייה, מוגבלות פיזית או נפשית, גזע, לאום ודת, וכן- דיכוי בעלי-חיים או ניצול לרעה של משאבי הטבע. רבים מהאנרכיסטים כיום מדגישים את האופי ההוליסטי של האידיאולוגיה אשר משלבת ביקורת על כלל סוגי הדיכוי ומאגדת, או אמורה לאגד, את שלל המדוכאים/ות אל עבר חירותם. גישה זו נאלצת להתמודד עם ביטויי סקסיזם, מצ'ואיזם, הומופוביה, אכילת בשר ואף גזענות אשר עדיין מנת חלקם של חלק מהתנועה האנרכיסטית.
בספר "קיצור תולדות הרעיון האנרכיסטי", מזכיר יוסף לודן את הפילוסופיות של פרס וסין העתיקות כנושאות "מגמות אנרכיסטיות חזקות" 14. אולם האנרכיזם המודרני נוסח במאה ה- 19 על-ידי הוגים כפייר פרודון (מצרפת), ויליאם גודווין (מאנגליה) ומיכאל באקונין (מרוסיה).
האידיאולוגיה האנרכיסטית זכתה להתעוררות בעקבות תרבות הנגד של שנות ה- 60' וכן בתנועת האנטי-גלובליזציה שהתפתחה בעשור האחרון בעיקר בארה"ב ובאירופה. אחד מביטויי המחאה של תנועת האנטי-גלובליזציה הוא ה-Black Bloc ("הגוש השחור") הנוהג לחסום את כינוסי מנהיגי הקפיטליזם הגלובלי ואף לנפץ חלונות ראווה של תאגידי ענק אכזריים. תנועת האנטי-גלובליזציה (או “גלובליזציה אלטרנטיבית"), על כל גווניה ומורכבויותיה מהווה את התרבות הפוליטית המרכזית באנרכיזם המודרני של ימינו. תרבות זו מתקיימת מחוץ למרחב האקדמי או הפילוסופי, בקרב קהילות שונות בעולם באמצעות אורח חיים אלטרנטיבי ובחירה בטקטיקה של פעולה ישירה ו"הפרעה".
הפוליטיקה של תנועה בינלאומית זו הינה שונה באופן מהותי מהפוליטיקה המוכרת לנו מעולם התנועות החברתיות החדשות (NGOs). תנועה זו, ובמידה רבה גם קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר", לא פועלת בשם הגנה על זכויות אדם ואף לא מדגישה את היסוד המוסרי של פעולתה. דחף החירות העומד ביסוד התיאוריה האנרכיסטית מהווה את אחד המנועים המשמעותיים עבור התנועה. כפי שניסח זאת באקונין: "חירות היא תנאי קודם למוסריוּת. .מבחינת המוסריות האמיתית, המוסריות האנושית ולא האלוהית, כל דבר טוב הנעשה בדרך צו מגבוה שוב אינו טוב ומתגלגל ברע. חירות, מוסריות וכבודו האנושי של אדם –מהותם של כל אלה היא בכך שאדם עושה את הטוב לא מפני שנצטווה לעשות כך אלא מפני שהוא תופס אותו, רוצה בו ומקיים אותו באהבה" 15. ציטוט זה מרמז על המוטיבציה הפנימית-עצמאית המלווה אנרכיסטים בעבודתם הפוליטית. אין המדובר באימוץ תורה כלשהי שנכתבה על-ידי אדם כלשהו, אלא המדובר בהפנמה טבעית של רעיון החירות ונגזרותיו.
ציטוט משמעותי נוסף של באקונין בהקשר זה הוא "תשוקת ההרס היא גם תשוקה בונה" 16. סביב תפיסה זו גובשו רעיונות שונים המשווים בין אלימות של משטרים, חברות מסחריות וגורמי אכיפה לבין מה שנתפס כאלימות של פעילים פוליטיים הנוקטים בטקטיקה של פעולה ישירה אשר אחת ממטרותיה היא גרימת נזק פיזי וכספי לאותם גורמי שלטון או חברות מסחריות. דרכי הפעולה של "אנרכיסטים נגד הגדר"
ראשית, חשוב להדגיש כי עבודה זו דנה באידיאולוגיה ובדרכי הפעולה של הפעילים עצמם בקבוצה, אולם הקבוצה היתה מתקשה להתקיים ללא תמיכת הסביבה הפוליטית הרחבה יותר בה היא פועלת. "מודל הקרחון של קיצוניות פוליטית" שניסח החוקר אהוד שפרינצק 17 מבקש להסביר תנועה חברתית רדיקלית (קיצונית על-פי הגדרתו של שפרינצק) מתוך הדגשת הרקע התרבותי והחברתי הרחב שלה. התנועה עצמה משולה לחלק הגלוי של הקרחון בעוד מתחת לפני המים קיימת מערכת חברתית ותרבותית שלמה המתרחבת בצורת פירמידה. מערכת זו איננה קיצונית למרות שהיא מקיימת קשרים סמויים וגלויים עם התנועה הקיצונית אשר נמצאת על פני השטח.
חברי קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מהווה את הקצה הגלוי של קרחון הכולל פעילים מקבוצות שונות בשמאל הרדיקלי בישראל (לדוגמא: גושלום, תעאיוש, חד"ש.) אנשי אקדמיה בולטים (לדוגמא: פרופ' טניה ריינהרט וד"ר אהרון שבתאי שליוו את פעילות הקבוצה באוהל המחאה במסחה), אנשי תקשורת (לדוגמא: רונן אידלמן עורך אתר "מארב" שהיה בין מייסדי הקבוצה), אמנים מובילים (לדוגמא: האמן דויד ריב, מנהל בית הספר לאמנות עודד ידעיה וכן השחקנים מנשה נוי וקרן מור שהתייצבו לפתיחת משפטם הראשון של הקבוצה 18 ) וכן קהילת הפאנק והאנרכיזם בישראל (לדוגמא: קולקטיב הפעילים במרכז להפצת מידע "סלון מזל", השותפים לסקוואט בפלורנטין 19 , חברי קבוצת "מאבק אחד" - קבוצה אנרכיסטית לזכויות אדם וזכויות בעלי-חיים.).
כלומר, לתשתית כל תנועה "קיצונית" שייכים האוהדים הלא קיצוניים (או שעצם פעולתם איננה קיצונית) השותפים הפעילים לסדר עולם מקיף, לדפוסי התנהגות יום-יומית ולמערכת נורמטיבית. מודל הקרחון מתמקד ברקע התרבותי-חברתי של הפעילים והתומכים ולא בהנהגתה של התנועה. מודל זה משתלב היטב עם המבנה המורכב של "אנרכיסטים נגד הגדר" שכולל מספר רב של תומכים בארץ ובעולם המאפשרים את המשך פעילות הקבוצה – אם באמצעות תרומות כספיות (בעיקר מחו"ל), אם באמצעות תרומה של יכולות וכישרונות (כמו למשל עיצוב אתר אינטרנט) ואם בהספקת תמיכה מוראלית לפעיליה (הבאה לידי ביטוי בהתייחסויות שונות בתקשורת האלטרנטיבית של ה"סצינה" בה היא מתקיימת).
מבין דרכי הפעולה של הקבוצה בחרתי להתמקד בפעולה ישירה, קבלת החלטות בקונצנזוס והעדר הנהגה – המשקפים תפיסת עולם ופרקטיקה אנרכיסטית. פעולה ישירה
הבחירה בסוג פעולה של "פעולה ישירה" מעיד על קשר מהותי בין אופי הקבוצה לאידיאולוגיה האנרכיסטית. בבחירת הקבוצה לנקוט בדגם של פעולה ישירה משתמשת הקבוצה באסטרטגיה של "הפרעה" 20. אין זו משובת נעורים או ואנדליזם שמוצא את פורקנו בחיתוך גדר וגרימת נזק לדחפורים של הצבא הישראלי. המדובר הוא בפעילות הבוחרת להתעמת עם העוול עצמו ולעצור אותו או לפחות לעכב אותו. זאת בדומה לביטויי אי-הציות של השחורים בארה"ב, במסגרת מאבקם לשוויון. דוגמא נוספת היא ניסיונות החסימה של הוועידות הבינלאומיות שהתקיימו בסיאטל, גנואה אוויאן ועוד. יש הרואים בתנועת האנטי-גלובליזציה העומדת מאחורי התארגנויות המוניות אלה, כחוד החנית של האנרכיזם העולמי כיום.
כפי שכתב העיתונאי אמיר הלל 21 : "זה כחצי שנה הולך ומתארגן לו גוף צעיר של אנשים, אנרכיסטים ברובם, המתנהגים כאילו היו גוף מחתרתי בלתי אלים נגד הקמת גדר ההפרדה – 'אנרכיסטים נגד הגדר'. דגם פעילותה של קבוצה זו הוא 'פעולה ישירה'. מאחורי צמד מלים אלה עומדת אידיאה כי על אדם בחברה דמוקרטית לפעול למען עצמו ולא באמצעות אדם אחר שיפעל למענו - למשל באמצעות פוליטיקאים. אדם הנוקט פעולה ישירה מבקש להפסיק עוולות הנגרמות לו ולסביבתו במקום התרחשותם, לבדו או יחד עם אחרים. לפיכך הפגנה שקטה הנושאת שלטים בגנות דבר זה או אחר אינה פעולה ישירה, אלא פעולה המבקשת להשפיע על דעת הקהל, וזה בתורו ישפיע על נבחרי הציבור. יש הממהרים להוסיף כי הם פועלים בדרך של פעולה ישירה בלתי אלימה, בהדגישם כי עובר קו גבול ברור בין פעולה אקטיבית לבין פעולה אלימה. חברי הקבוצה אומרים כי לאידיאולוגיה של 'פעולה ישירה' שורשים עמוקים המגיעים עד ימי פעילותו הבלתי אלימה של מהטמה גנדי נגד הקולוניאליזם הבריטי בהודו. בנוסף האידיאולוגיה שלהם יונקת ממאבקו של מרטין לותר קינג למען זכויות השחורים בארה"ב בשנות ה-60. בשנים האחרונות חלה פריחה עולמית לסוג מאבק כזה, לאחר שנים של תרדמה יחסית. שיטת פעולה זו קיבלה חיזוק מהמאבקים של התנועה נגד הגלובליזציה" 22. קבלת החלטות בקונצנזוס
בנוסף, דרך קבלת ההחלטות בקונצנזוס מעידה על מבנה אנרכיסטי לכאורה (למרות שגם קבוצות פמיניסטיות ורדיקליות שאינן אנרכיסטיות נוטות כיום לקבלת החלטות בקונצנזוס מתוך ניסיון להכיל ולהעצים גם את המיעוט שבקבוצה). חברי הקבוצה גורסים כי דרך קבלת החלטות בהתאם להחלטת הרוב היא דמוקרטית כביכול אך למעשה פוגעת בזכויותיו של המיעוט בקבוצה.
הטכניקה של קבלת החלטות בקונצנזוס נועדה גם לבסס תמיכה מלאה בהחלטה לקראת יישומה, ולהתמודד עם כל התנגדות משמעותית עוד טרם קבלת ההחלטה. על-פי דרך קבלת החלטות זו יש לקיים דיון ביתרונות ובחסרונות העיקריים של ההצעה או החלופות העומדות על הפרק. לאחר מכן, כל משתתף בוחר בחלופה הנראית לו בשלב זה, כשכמובן יש להגיע להחלטה בקונצנזוס לגבי החלופה שתיבחר. כלומר, גם אם יש אדם בודד שאינו מקבל את דעת הרוב, ההחלטה אינה מתקבלת. הצדדים השונים יכולים לדון בשיקולים המניעים אותם לתמוך בחלופה המסויימת, עד שכולם משתכנעים לתמוך בחלופה אחת, או מגבשים חלופה חדשה המקובלת על כולם.
דרך זו מדגישה מצד אחד את הזכות הלגיטימית של כל משתתף להטיל וטו על החלטה, ומצד שני גם את האחריות של המשתתפים להטיל וטו בזהירות ורק במקרים בהם הם באמת מאמינים שקיים הכרח מהותי בכך. קבלת החלטות בקונצנזוס דורשת זמן רב יותר, ולכן יישומה הופך בעייתי יותר במקרים בהם נדרשת החלטה מיידית או דחופה. למנחה הדיון תפקיד מרכזי בתהליך קבלת החלטות כזה, מכיוון שנדרשת רגישות גם לתוכן הדיון וגם לדינמיקות הבינאישיות בקבוצה, בנוסף ליכולות הקשבה והובלה של הדיון.
הפעילים בקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מנסים לשמור על תהליך קבלת החלטות בעזרת קונצנזוס, אולם עקרון זה איננו נשמר באדיקות. התהליך מופעל בפגישות בלבד ולא בפעולות הדורשות החלטות מיידיות. הלוקחים חלק בתהליך קבלת ההחלטות הם רק אלה שהגיעו לפגישה (המהווים מיעוט מקרב כלל הפעילים). ובנוסף לכך, קולם של פעילים המתקשים בדיבור בפני קהל נותר חלש והם מתקשים לפרוץ את גבולות הדיון. העדר הנהגה
כקבוצה המטיפה לעולם ללא מנהיגים חייבת קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" לתפקד ללא הנהגה משלה. ביזור הסמכויות בתנועה מתקיים על-ידי שינויי תפקידים ואף תחלופה של אנשים. השילוב של פעילות אינטנסיבית ושוחקת (פיזית ונפשית) עם היותה של הקבוצה פתוחה כמעט לגמרי (כל אחד ואחת מוזמנים לפגישות ולפעילויות ללא מבחני/תנאי כניסה או תהליך השתלבות כלשהו) – יוצרים תחלופה גבוהה יחסית של הנפשות הפועלות. כך למשל רק אחד מתוך הפעילים הראשונים של הקבוצה עדיין פעיל בה. על מקומו של פעיל מרכזי זה כ"מנהיג סמוי" אדון בעבודתי.
כך למשל כותבת אחת מחברות הקבוצה ברשימת התפוצה: "מתסכל אותי מאוד לראות כיצד בתנועה האנרכיסטית בארץ קיימים מנהיגים – אותם גברים חזקים וכריזמטיים אשר מתהדרים בריבוי מעצרים וחשיפה תקשורתית, אשר אחריהם כולם נוהרים ולקולם כולם קשובים. אז הם אומרים שהם אנרכיסטים ואין להם דרגות על הכתף, וחלק גדול מההחלטות שמתקבלות בעזרתם מתקבלות ברוב קולות בהחלטות 'דמוקרטיות', אך בפועל הכל מכוון לרצונם מתחת לפני השטח, ובפועל קולם גדול יותר, רועם יותר ושווה יותר משל אחרים" 23.
פעיל ותיק בקבוצה עונה לפנייתה של הפעילה: "הפעילות שלנו במאבק נגד הגדר ושאר תחומים נעשית כמאבק של פרטים ולא כשל משתתפים במסגרת של קולקטיב. במצב הנוכחי אין שום אפשרות להתמודד עם חוסר שיוויון ביכולת, במוטיבציה ובהשפעות המגדריות. כאשר פעילות/ים לוקחים על עצמם תפקידים - שלא במסגרת דמוקרטיה ישירה של נציגים, אין פורום מתאים לדיווח, ולביקורת או החלפה של ממלאי תפקידים. כאשר רמת המעורבות והיכולת/ניסיון לא שווה - וכך המצב תמיד, רק מסגרת של ארגון קולקטיבי של דמוקרטיה ישירה יכול למנוע חריגות צורמות. בחברה לא שוויונית בה אנו חיים, רק מאמץ מתמיד של קולקטיב יכול לרסן נטיות לא שוויוניות". הפעיל אף מלין על התייצבות מועטת לישיבות הקבוצה שלא מאפשרת לדעתו לבצע תהליך משמעותי בנושא: "מי שלא מוכן לתרום מעט מן האינדיבידואליות שלו למען הפעילות למטרה משותפת נידון לתסכול מתמיד הנובע מפעילות ספונטנית חסרת מבנה. מנהיגות צורמת ואי שוויון מגדרי הם רק היבט אחד של סגנון פעילות כזה".
מי שזוכה למירב חיצי הביקורת בנושא נטילת הנהגה בקבוצה שאמורה לשלולל כל צורת הנהגה הוא יונתן פולק. פולק נמנה עם מייסדי הקבוצה והוא נחשב לפעיל פוליטי ותיק, מסור וכריזמטי. מעצרים רבים ופציעות במהלך הפגנות מוסיפים נופך של נועזות לפעילותו ולתדמיתו. כלי התקשורת הישראליים נוטים לפנות אליו בכל הקשור לפעילות הקבוצה ולצטט בדרך כלל מדבריו. כפי שעולה מציטוטים נבחרים מכתבות שונות שעסקו בקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר", פולק נתפס כמנהיג הקבוצה, לפחות בעיני העיתונאים: "בכיר האנרכיסטים, או נגיד הרוח החיה שביניהם, הוא איש צעיר בן 21, שנקרא יונתן" 24 , "לרגעים נדמה פולק הצעיר כמתאם פעולות בשטחים" 25 , "יונתן פולק נחשב – על אף שבהתאם להשקפתו האנרכיסטית הוא כופר בתואר הזה – למנהיג הישראלי של המאבק נגד הגדר" 26.
לפני שנתיים, בעקבות ריב עם אחת הפעילות בקבוצה, הצהיר פולק כי הוא מפסיק את מעורבותו בפגישות של הקבוצה אולם שמר על מעורבותו בפעילות בשטחים ואף בייצוגה בפני כלי התקשורת השונים. במשך תקופה ארוכה לא הגיע לפגישות הקבוצה. הדבר איפשר לדמויות חדשות (ברובם גברים) לתפוס מקום משמעותי יותר בהובלת הקבוצה אך מאידך הדגים הדבר את העובדה שהקבוצה איננה מנוהלת בעזרת הפגישות הקולקטיביות (דלות המשתתפים והלא קבועות) אלא נוטה יותר ל"פעילות ספונטנית חסרת מבנה" (כפי שנטען על-ידי אחד מהפעילים באי-מייל שצוטט להלן). באופן פרדוקסלי דווקא חוסר המבנה בקבוצה מעודד צמיחתה של הנהגה בניגוד לרוח האנרכיסטית. מטרות הקבוצה והאידיאולוגיה שלה
בפרק זה אדון בכמה עקרונות החופפים במידה זו או אחרת את האידיאולוגיה האנרכיסטית ואת עקרונות קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר". כפי שציינתי, הקבוצה נמנעת באופן מכוון מניסוח מניפסטים או רשימת עקרונות שיחייבו את כלל החברים בה. ובכל זאת, קיימים כמה נושאים המוצאים את ביטויים במסגרת הקבוצה מעבר להתנגדות לגדר ההפרדה ומעבר למחוייבות לשם ולפרקטיקה האנרכיסטית. אדון בהתנגדות לשלטון, למדינת ישראל ולמדינות בכלל – העומדים בבסיס ההגדרה לאידיאולוגיה האנרכיסטית. ואז אתייחס בקצרה גם ליחס לתקשורת פמיניזם וקוויריות – הנמצאים בשולי האידיאולוגיה והתרבות האנרכיסטית כפי שפורט בפרק שהוקדש לאידיאולוגיה האנרכיסטית. התנגדות לשלטון
במודעה שפירסמה הקבוצה בתחילת דרכה, ביום השנה ה- 14 לנפילת חומת ברלין, כתבה קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר": "לפני 14 שנה, אזרחים פירקו בידיהם את חומת ברלין. הם לא חיכו להחלטות ממשלה או להסכמים בין שליטים. חומת ברלין נפלה. אנחנו נפיל את חומות האפרטהייד. חובתנו האנושית להילחם בפשע. אנרכיסטים נגד גדרות. לא שולטים ולא נשלטים" 27. זהו טקסט אנרכיסטי באופן מובהק המתייחס להתנגדות לצורות שליטה ולחובתם של האזרחים לא לבטוח ב"שליטים" ולקחת את גורלם בידיהם. הטקסט מקשר בין מטרותיה הספציפיות של הקבוצה לאידיאולוגיה האנרכיסטית הכללית בה אחזו רובם המכריע של חבריה באותה תקופה. עם השנים פעילים חדשים נוספו לקבוצה ורוב חברי הגרעין המייסד עזבו אותה. הצטרפות פעילים שאינם מזדהים עם האידיאולוגיה האנרכיסטית הביאה לכך שמשפטים כמו "לא שולטים לא נשלטים", פינו את מקומם בהודעותיה של התנועה לטקסטים המתמקדים בעוולות הנעשים לפלסטינים איתם פועלת הקבוצה. בנוסף לכך, השם "אנרכיסטים נגד גדרות" אשר שימש את הקבוצה בפרסומים רשמיים כמו למשל חולצות טי-שירט והודעות לתקשורת, פינה את מקומו לטובת "אנרכיסטים נגד הגדר". כלומר, המסר האנרכיסטי (המתנגד לגבולות וגדרות באשר הם) צומצם לטובת ההתנגדות לגדר הספציפית הנבנית כיום על אדמת פלסטין. השינוי האידיאולוגי נובע כאמור משינוי בהרכב הפעילים אך גם מהעבודה המתמשכת עם הפרטנרים הפלסטינים (שאינם מזדהים ברובם עם האידיאולוגיה המתנגדת לכל צורת שלטון) וכן מניסיון לחדד את מסריה הפוליטיים של הקבוצה מול כלי התקשורת המסקרים אותה. התנגדות למדינה ולמדינות
הביקורת של הקבוצה על צורות השלטון ומדינת ישראל נבלעה לרוב בסיקור התקשורתי של ביקורת הקבוצה על עוולות הכיבוש. יוצא דופן הוא מאמרו של מירון בנבנישתי מ"הארץ" שתחת הכותרת "קצת אנרכיזם לא יזיק" הגיב לירי על חברי הקבוצה במסחה באופן מפתיע: "מתברר שההפגנה לא כוונה רק נגד הגדר הממררת את חייהם של מאות אלפי פלשתינאים, אלא היתה בה גם התרסה אידיאולוגית מצד המשתייכים לזרם האנרכיסטי כלפי עצם מושג המדינה וקדושת חוקיה, כפי שהם מקובלים בחברה הישראלית. אין לזלזל באתגר האידיאולוגי והאינטלקטואלי שמציבים אנרכיסטים בפני חברה המייחסת ל'מדינה יהודית' ערך אבסולוטי ומקודש וסוגדת ל'חוקים' כאילו הם מגלמים, בעצם חקיקתם, ערכים מוסריים וחברתיים עליונים. אין מדינה בעולם הדמוקרטי, שבה ממלכתיות וכניעה לחוק הן עיקרי אמונה כמו בישראל" 28.
עם זאת, המאבק של אנרכיסטים נגד הכיבוש לצד פלסטינים, חובה בתוכו פרדוקס: הצטרפות למאבק הנוכחי בשטחים משמעותה הצטרפות למאבק למען שחרור לאומי. נשיאת דגלי פלסטין כמו גם עצם השאיפה להקמתה של המדינה הפלסטינית עומדת בסתירה לעמדה האנרכיסטית המתנגדת למדינות באשר הן. חלק מחברי הקבוצה מיישבים סתירה זו באמירה כי מדינת פלסטין היא מדינה שאיננה קיימת ולכן המאבק למענה הוא מאבק למען אידיאה ולא למען מנגנון שלטוני כלשהו. אותם פעילים מבהירים כי מרגע שתוקם המדינה הפלסטינית הם יתמכו בפירוקה, כפי שהם תומכים בפירוקה של כל מדינה.
בהצהרותיה הפומביות של הקבוצה נמנעים חבריה מהבעת תמיכה במדינת ישראל (אותה הם מכנים "מדינה גזענית" ו"לא דמוקרטית") ו/או במדינת פלסטין (העתידית). לאחר הירי בכפר מסחה פירסמה הקבוצה הצהרה בה נכתב: "אנחנו, שעתידה של ארץ זו חשוב לנו. מאמינים שצדק ושוויון משיגים באמצעות הסדרים וולונטריים בין בני אדם, ושהמדינה אינה אלא מכשיר שליטה כוחני בידי קבוצות אתניות ומעמדיות" 29. מציטוט זה, ניכר שחברי הקבוצה לא מאמצים את השיח הלאומני של חבריהם הפלסטינים. הדבר בא לידי ביטוי בשימוש במילה "ארץ" (במקום מדינה) ובהתמקדות בהתנגדות לכיבוש (ולא בשאיפה להקמת מדינה פלסטינית). עם זאת, גם ציטוט זה לקוח מתקופת פעילותה הראשונה של הקבוצה שכיום בוחרת להצניע יותר ערכים אנרכיסטים כגון אלה המובעים כאן. זכויות בעלי חיים
במאמר "מהפכה חברתית ושחרור בעלי-חיים" מתאר בריאן א. דומיניק את הקשר המהותי בין אנרכיזם והמאבק למען זכויות בעלי-חיים. לצד הנימוק הבסיסי לפיו "אף אחד אינו חופשי עד אשר כולם חופשיים", מצביע דומיניק על החמלה ועל ההתנגדות לאלימות ולניכור כמהווים בסיס לשתי התורות הפוליטיות: טבעונות ואנרכיזם 30.
רוב חברי קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" בתחילת דרכה היו טבעונים ואף קשורים לקבוצות שונות הנאבקות למען זכויות בעלי-חיים. כיום, נדמה שמספר החברים בקבוצה שהנושא קרוב ללבם ירד בצורה משמעותית, אך עם זאת נשמרת המסורת של הימנעות מאכילת בשר, דגים, מוצרי חלב וביצים בכיבוד המוגש בפגישות המשותפות ואף בהתארחות הקבוצה בשטחים. הסיבה לכך היא ככל הנראה שמירת זכויותיהם של המיעוט הטבעוני בקבוצה ואולי אף שמירה על המסורת שהתפתחה בקבוצה.
בכתבה ביקורתית על הקבוצה שהתפרסמה במוסף "סופשבוע" של מעריב, כותב חיים ש. פינקלמן: "מפגש התרבויות הזה [בין היהודים לפלסטינים, א.א.] יוצר לא מעט מצבים הזויים. בדרך כלל, לאחר שהפעילים הקיצונים משלימים את הפעולה שלשמה הגיעו לשטחים, הם מובלים אחר כבוד אל בניין מועצת הכפר המקומי. שם תחת תמונתו של הראיס החי או של יאסין המנוח, הם מוזמנים לפתוח שולחן. לצערם של המארחים, הפעילים מסתפקים רק במיץ, כיוון שכמעט כולם טבעונים אדוקים. הם מסרבים גם לשתייה החמה המוגשת, הרי פולי הקפה נקטפו על-ידי עובדים מנוצלים בדרום אמריקה, ובשר, נו, ברור שזה רצח" 31.
העבודה המשותפת עם הפלסטינים מציבה כאמור אתגרים גם בתחום הקולינרי. האירוח הערבי כולל לרוב בשר וכן במקומות רבים בכפרים בהם פועלת הקבוצה מגדלים בעלי-חיים בתנאים קשים. אחד השיאים של "התנגשות התרבויות" הזו באה לידי ביטוי בפעולה ישירה שהתקיימה בכפר בלעין ובה נעשה שימוש בעז. מורכבות עמדתם של חברי הקבוצה מתבטאת בתגובתו של אחד הפעילים בקבוצה באתר האינטרנט אינדימדיה לידיעה המדווחת על הצבתו של כלוב גדול על תוואי הגדר לתוכו נדחסו 4 פלסטינים, 3 ישראלים, 3 בינלאומיים ועז:
did we forget our solidarity with all victims of oppressions that are not only humans??? for the next demo let's take babies from bil'in and tie them to trees (with a nice warm blanket) to show our resistance to the wall, babies will be effected by it as well, won't they? or maybe we shouldn't make a living creature that is not capable of understanding the political situation join a demonstration, even if they will suffer from the wall. sorry, but i don't think that we should forget the ideology of many of the activists in the group, even if our Palestinian partners believe in different things, and i don't think that an action like this would have been accepted by the group in any meeting 32.
יגאל סרנה מ"ידיעות אחרונות" מבחין אף הוא בקשר בין הפעילים למען זכויות בעלי חיים המפגינים נגד תאגיד המזון המהיר "מקדונלדס" לבין פעילי הקבוצה שפרצו את שער גדר ההפרדה במסחה: "אנרכיסט הוא אדם שבא להפוך סדרי עולם, להפר שיטה, להטיל ערבוביה, בהלה, להטיל פצצה על מרכבת יורש-העצר. להחריב בניין. אבל האנרכיסטים של הגדר נראים בדרך מוזרה, פארודית כמעט, כמי שבאים להשיב סדר על כנו. למשל, לאפשר לחקלאי להגיע לאדמתו. זה לא אקט אנרכיסטי. או לפתוח שער שלוש פעמים ביום. או להפיל גדר שחוסמת חיים תקינים. כך שיש משהו טורד בהיפוך הזה. האנשים שטלטלו את הגדר קוראים לעצמם 'האנרכיסטים של הגדרות'. אני רואה אותם כל יום ד' ליד הבית שלי. הם עומדים בשורה שקטה ולא ארוכה מול סניף 'מקדונלדס' בלונדון מיניסטור ומפגינים נגד החברה שהורגת בעלי חיים עבור הג'אנק-פוד שלה. אלו האנרכיסטים שלנו" 33. היחס לתקשורת ממוסדת-מסחרית
הקהילה האנרכיסטית זוכה לסיקור תקשורתי עויין בדרך-כלל. התקשורת הממוסדת יצרה עבור האנרכיסטית תדמית של אלימים, ונדליסטים משוללי ערכים המהווים סכנה לציבור ולדמוקרטיה. זו אחת הסיבות שהאנרכיסטים עצמם מתייחסים לתקשורת הממוסדת בעוינות ויוצרים לעצמם אמצעי תקשורת אלטרנטיביים שאינם תלויים בשיקולי רייטינג, שיקולים מסחריים ובקשרים עם הממסד השלטוני.
למרות זאת, קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" איננה מסתירה את רצונה בסיקור תקשורתי רחב ככל האפשר. זו אחת הסיבות המרכזיות להוצאה אל הפועל של פעולות יצירתיות שונות ומקוריות. לכל פעולה מתנדבים לפחות שני פעילים "לעשות תקשורת". הכוונה היא לאחד המדווח מהשטח על התפתחויות העשויות לעניין את הכתבים הרלוונטיים (עצורים, פצועים, עצירת דחפורים, חיתוך גדר.) ופעיל נוסף שאיננו מגיע להפגנה עצמה אך תומך בה באמצעות הפצת המידע למערכות כלי התקשורת השונים.
בתחום זה בולטים מספר פעילים מצומצם אשר התמקצעו בקשריהם עם כלי התקשורת ומרכזים את עבודת הדוברות באופן ריכוזי למדי. אולי מחוסר תשומת לב ואולי בשל העדר עניין של שאר הפעילים בנושא התקשורתי, הודעות לתקשורת וראיונות אינם מתואמים עם כלל חברי הקבוצה והם מתקיימים לרוב על בסיס הכרות אישית בין הפעיל לכתב.
במאמר שכתבתי עבור המגזין "מצד שני" שעסק בקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" ויחסה לתקשורת, דנתי ביחסה המורכב עם התקשורת הישראלית בנקודת המפגש האינטנסיבית שזימנה לקבוצה פציעתו של גיל נעמתי במהלך פעולת חיתוך הגדר במסחה: "הזרקור הפתאומי הציב אותנו בעמדה בעייתית- ניצבים על במה שלא ממש בחרנו בה, כואבים את פציעתו של חברנו ועדיין חפצים בהפצת המידע על העוול שבגללו חתכנו את הגדר. .חלקנו צברנו עוינות כלפי התקשורת הממוסדת, אך כשניתנת הבמה ולכאורה מוצבת האופציה לשנות את סדר היום הציבורי – קשה לסרב. מכיוון שלא כולנו מגדירים את עצמנו אנרכיסטים אך כולנו מסכימים לשיטת עבודה אנרכיסטית ללא מנהיגים ומונהגים, ללא היררכיה ותוך שיתוף מקסימלי של כל חברי הקבוצה ניסינו לבזר את מלאכת הדוברות מול כלי התקשורת השונים. תרגלנו בינינו סימולציות של ריאיון, משתפים אחד את השני בניסיון שצברנו" 34.
המאמר נחתם במדרג אידיאולוגי המבטא כמה מהרבדים הרעיוניים השונים של הקבוצה: "ניסינו לספק לתקשורת את מה שהיא רוצה ("אז למה הם ירו עליכם? איך הרגשת כשירו? אתה לא מפחד ממחבלים מתאבדים? אתה יכול לסדר לי ריאיון בלעדי עם גיל נעמתי?") אבל גם לדבר על ירי על מפגינים ולא רק על מפגינים ישראלים יהודים, על השער הסגור במסחה ולא רק על הירי, על נזקי הגדר בכלל ולא רק על מסחה, על מדיניות אפרטהייד וטרנספר ולא רק על הגדר ואולי אפילו על אנטי-ציונות ואנרכיזם ולא רק על פלסטין". פמיניזם
על-פי התפיסה האנרכו-פמיניסטית שהתגבשה במהלך הגל הפמיניסטי השני בשנות ה-60, הפטריארכיה (שלטון הגברים ) הינה התגלמות של היררכיה, ולכן מהווה בעיה בסיסית בחברה. אנרכו-פמיניסטים מאמינים שהמאבק נגד הפטריארכיה הוא חלק אינטגרלי ממלחמת המעמדות ומהמאבק האנרכיסטי נגד המדינה. האנרכו-פמיניזם קיבל את השראתו מהוגי דעות ותאורטיקנים של תחילת המאה ה-20 כדוגמת אמה גולדמן ומסתייג מרעיונות של אנרכיסטים מסורתיים רבים כגון פייר -ג 'וזף פרודון ו מיכאל באקונין ש ראו בפטריארכיה בעיה מינורית שקיימת רק כחלק מה קפיטליזם וצפו שתעלם יחד איתו.
כפי שציינתי, חל שינוי לרעה בקבוצה בכל הקשור לייצוג של נשים מבחינה מספרית ואף בכל הקשור לאופי התכנים ולביטוי של הנשים בקבוצה. בדיקת תמונה המתעדת את פעולת חיתוך הגדר בכפר מסחה בסוף בשנת 2003 מראה שרוב הפעילים המרכזיים בקבוצה היו פעילות. בדיקה מספרית של ישיבה או הפגנה כיום מעלה כי רוב רובם של הפעילים הינם גברים 35. חלק מהחברים בתנועה תולים את השינוי בדרך הפעולה "הצבאית" שסיגלה לעצמה הקבוצה עם השנים מול ניסיונות הצבא לדכא את פעילותה. ביטוי נוסף לכך מהווה העובדה כי שניים מתוך הפעילים המרכזיים בקבוצה (הגרעין הקשה) הינם יוצאי יחידות קרביות בצבא.
במכתב לרשימת התפוצה מקשרת אחת הפעילות בקבוצה בין הבעיה המגדרית לבעיה ההנהגתית שדנתי בה: "כמובן שנשים מדוכאות כאן, והיחידות שמצליחות להתבלט הן אילו אשר נוהגות בדיוק כמו הגברים; כמובן שפעילים חדשים מדוכאים ומושתקים, ואין ביכולתם להתקדם ולהתפתח כי קולם תמיד מבוטל" 36. קוויריות
רבים ורבות מהקבוצה מגדירים עצמם כהומואים, לסביות, בי-סקסואלים, טראנס-סקסואלים וקוויריות. זהויות מיניות חריגות אלו משתלבות היטב באידיאולוגיה האנרכיסטית שבבסיסה פירוק מבנים שמרניים, אולם מהוות אתגר משמעותי עבור הפרטנרים הפלסטינים הנטועים בחברה מסורתית ושוביניסטית. כפי שהפעילים מסתירים כתובות קעקע ועגילים במקומות שונים (המהווים חלק מתת התרבות, או תרבות הנגד, הפאנק המקושרת לאנרכיזם), כך לעיתים קרובות מסתירים הפעילים את זהותם המינית מפני הפרטנרים הפלסטינים. למעט השותפות המתמשכת באוהל המחאה בכפר מסחה שיצרה אינטימיות ושיתוף נדירים, מתקשים הפעילים הקווירים להרחיב את מעגלי השיתוף עם הפלסטינים שהיחסים איתם נותרים לרוב על בסיס פוליטי-מחאתי. לאור השותפות המתמשכת בכפר בילעין, לאחרונה נעשו גם שם ניסיונות להרחיב שותפות זו ולהיפגש גם לצורך שיעורי ערבית, חקלאות אורגנית וסדנאות מאורגנות.
"כשמדברים על שמאל סהרורי, מתכוונים אליהם. חבורה קיצונית שיוצאת מידי שבוע לחבל בגדר ההפרדה, וגאה לפגוע בבטחון המדינה. קבלו את לייזר, כהניסט לשעבר שהפך לדראג קווין בשם סמירה, ג'מילה הלסמית הערבייה וליעד זונת הסאדו-מאזו. המחאה מעולם לא נראתה הזויה יותר" 37. כתבה זו מתוך המגזין "סופשבוע" של מעריב, מדגימה לא רק את הגיוון שבזהויות המיניות של חברות וחברי הקבוצה אלא גם את רצון חבריה לחגוג את החריגות המינית. כפי שמבטאת זאת התיאוריה הקווירית שהתגבשה סביב כתביו של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו 38 , תרבות החריגות עצמה נושאת עימה ערך משמעותי אל מול החברה הליברלית-ויקטוריאנית-שמרנית 39. סיכום
בסקירה של תולדות האנרכיזם בישראל כותב אבי פיטשון בפורטל "אנרג'י" על התפקיד המשמעותי והמורכב של קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" בגלגול של רעיון האנרכיזם בישראל וכן במאבק נגד תוואי גדר ההפרדה: "הגלגול המשמעותי הנוכחי של פעילות אנרכיסטית בישראל, 'אנרכיסטים נגד הגדר', יכול כמעט להיראות כרגרסיה ברמת היותו כה מפוקס בנושא פוליטי מבודד מהקשר רחב ומקומי לחלוטין. אבל שוב, מדובר ביכולת האנרכיסטית לשנות צורה בהתאם למתרחש בניגוד להצמדות דוגמטית לאידיאולוגיות נוקשות או הרגלים קודמים. שלטון שרון דחף קבוצה מיליטנטית זו לפעולה ישירה ברורה, חד-משמעית, ובלתי-מתפשרת נגד עוולה אחת סימבולית. 'אנרכיסטים נגד הגדר' עושים את העבודה השחורה של השמאל כולו, חוזרים לאחריות, לרצינות ולהקרבה עצמית כי זה מה שהתקופה דורשת. העמידה שלהם בקו האש של מי שאולי למדו איתם באותו בית-ספר, עד שבסוף כדור אחד פגע בפעיל גיל נעמתי, היא שהביאה גם את האנרכיזם וגם את הרגע בו הכיבוש הוחל על אזרחים ישראלים יהודים, לסלון של כ-ו-ל-ם. אין ספק כי הזמזום המוסרי העיקש של האנרכיסטים סביב הפגיעה המיותרת של תוואי הגדר בחייהם של סתם אנשים שרוצים לחיות נורמלי סייעה לבג"צ לזכור את תפקידו בהכרעה השפויה על שינוי התוואי הנדרש" 40.
פיטשון, שנחשב לדמות כמעט מיתולוגית בתולדות התנועה האנרכיסטית בישראל, רואה בקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר" מעין מוטציה שהיא תוצר של הכיבוש המתמשך. המצב הקיצוני, לדעתו גרם לאנרכיסטים בישראל לנקוט עמדה שהיא "שמאלנית" בבסיסה (ולכן לא אנרכיסטית). אולם פיטשון עצמו מצביע גם על התרומה המשמעותית של הקבוצה לקידום הרעיון האנרכיסטי בישראל.
בעבודה זו סקרתי את תולדות קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר", הרקע לפעילותה ותמצית האידיאולוגיה האנרכיסטית. הראיתי את היחסים המורכבים בין הקבוצה לאידיאולוגיה בשמה היא כביכול פועלת. התמקדתי באופן קבלת ההחלטות, דרכי הפעולה של הקבוצה ובחינה של מטרותיה. ניסיתי להתגבר על הקושי שבניסוח רעיונות המחייבים את כלל חברי הקבוצה באמצעות בחינת התייחסויות של עיתונאים ובדיקה של טקסטים רשמיים פחות או יותר שנכתבו בשם הקבוצה. כמו-כן, דנתי באתגר שמציבה העבודה המשותפת עם פרטנרים פלסטינים עבור קבוצה רדיקלית שצמחה מתוך תרבות מערבית.
ההוגה האנרכיסטי המודרני חכים ביי מצביע על האופציה המוגבלת למרידה מול כוחות תאגידיים ושלטוניים בעלי עוצמה בלתי מוגבלת. לטענתו, מה שנותר לאנרכיסטי בן ימינו הוא יצירת "T.A.Z" 41 , אזור אוטונומי ארעי, שבו החוקים יהיו שונים מאלה שהחברה השמרנית או המדינה הדכאנית כופה על היחיד. מול הגדרת הצבא על אזור ההפגנה של אנרכיסטים נגד הגדר כ"שטח צבאי סגור" ציירו האנרכיסטים שלט עליו כתבו: "שטח אזרחי משוחרר". בעצם יצירת קהילה סולידרית המורכבת מאזרחים הפועלים מול ממשלות – מצליחים "אנרכיסטים נגד הגדר" ליצור T.A.Z שהוא אכן זמני ומוגבל גיאוגרפית. אולם לטעמי, זהו סוד הצלחתה המוגבלת של הקבוצה. לא בשאיפה או בתרומה למהפכה כוללת (בדמות נפילת הגדר או שינוי חברתי אנרכיסטי טוטאלי) כי אם ביצירת שותפות אלטרנטיבית שבסיסה איננו דת או לאום. ואולי זהו למעשה תמצית הרעיון האנרכיסטי. ביבליוגרפיה
ארכיון קטעי עיתונות (מעריב, ידיעות אחרונות והארץ).
הודעות לתקשורת ששיגרה הקבוצה לתקשורת הישראלית לאורך שנות פעילותה.
ראיונות עם פעילים ופעילות בולטים מקרב חברי קבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר".
Palmer K. L and Owens L., Making The News: Anarchist Counter-Public Relations on the World Wide Web. Critical Studies in Media Communication 2003. Vol. 20, Issue 4, pp. 335-361
Uri Gordon, Anarchism and Political Theory: Contemporary Problems, PhD thesis for the University of Oxford.
We are All “Anarchists Against the Wall" - Notebook by the Italian anarchists federation:
1 ISM – International Solidarity Movement , תנועה פלסטינית-בינלאומית הפועלת בשטחים הכבושים בעיקר בשיטת פעולה ישירה לא אלימה. כלומר, מפגש ישיר עם גורם העוול (בניגוד לשיטת מחאה פאסיבית המתבטאת לדוגמא בנשיאת שלטים בכיכר העיר)
2 1876-1814. בן אצולה שבחר להתמסר לפילוסופיה ולהשתתפות במרידות שונות ברחבי אירופה במחצית המאה ה- 19. ביקר בחריפות את מרקס ואת הקומוניזם ונחשב לראשוני מנסחי האנרכיזם המודרני. מאז שניסחה באקונין זכתה האידיאולוגיה האנרכיסטית לתוספות ועידכונים שאת חלקם אסקור בפרק שיוקדש לנושא.
3 מאז ינואר 2005 מתנהלות בכפר בלעין שממערב לרמאללה הפגנות שבועיות כנגד הגדר אשר נבנית על אדמות הכפר. ההפגנות מתאפיינות בשיתוף פעולה בין הפלסטינים המקומיים (חברי הוועדה העממית נגד הגדר), פעילים בינלאומיים (בעיקר מארגון הסולידריות הבינלאומי – ISM – International Solidarity Movement) וישראלים אשר רובם מקבוצת "אנרכיסטים נגד הגדר".
4 מתוך הודעה לתקשורת שנשלחה על-ידי הקבוצה בתאריך 23.2.2004.
5 כאן אולי המקום להזכיר התבטאויות של גורמים מרכזיים בשמאל כמו הסופרים דויד גרוסמן ועמוס עוז שטענו בעבר כי "כשיבואו המשאיות להעמיס פלסטינים לטרנספר – אנחנו נשכב מתחת לגלגלי המשאיות". על-פי אותו היגיון חסמה בגופה רייצ'ל קורי את הדחפור שהרס את הבתים ברפיח ופעילי "אנרכיסטים נגד הגד" חוסמים בגופם את הדחפורים הבונים את גדר ההפרדה. על פרקטיקת המחאה "פעולה ישירה" – ארחיב בהמשך העבודה.
6 לכן על חלק מפרסומי הקבוצה שמה הוא "אנרכיסטים נגד גדרות" ולא "אנרכיסטים נגד הגדר". הדבר תלוי לעתים במי שניסח את הפלייר או עיצב את החולצה.
7 שם כללי לתנועה הכלל עולמית המציעה אלטרנטיבה, או אלטרנטיבות, לקפיטליזם חוצה הגבולות הנשלט בידי התאגידים המסחריים.
8 ליאת שלזינגר, "הזקן והדם", מעריב, המגזין, 28.5.2006. “אילן שליף כבר בן 70, אבל זה לא מונע ממנו להגיע מידי יום שישי להפגנות נגדר הגדר בבילעין, ולהתעמת עם חיילי צה"ל".
9 לא עומדים בפניי נתונים מדויקים לגבי נתון זה מלבד מבט בגוון פניהם של המשתתפים בישיבות ובפעולות של הקבוצה, וכן – בדיקה מקרית של רשימת שמות משפחתם של הפעילים: גרייבסקי, סניץ, אידלמן, קנטרוביץ..
10 בניגוד לקבוצות אנרכיסטיות אחרות הפועלות כיום, בחרה הקבוצה שלא לעשות שימוש קבוע בחלל המהווה את מרכזה של הקהילה האנרכיסטית בתל-אביב - "סלון מזל" (מרכז קהילתי לשינוי חברתי). זאת, אולי כדי לשמור על פתיחות כלפי קהלים אחרים שאינם נמנים על באי המקום.
11 מעניין לציין שלאורך זמן סירבה הקבוצה להשתמש ברשימת תפוצה, מתוך רצון להקשות על גורמי הביטחון הישראליים את המעקב אחריה. גם אתר אינטרנט רשמי לא היה לקבוצה עד לאחרונה.
12 www.indymedia.org.il
13 באקונין לדוגמא היה חסיד של ארגון מסודר ושאף שיהיה זה ארגון נטול היררכיה ובירוקרטיה.
14 יוסף לודן, עמ' 10.
15 באקונין מיכאל
16 באקונין, הריאקציה בגרמניה, 1840.
17 אהוד שפרינצק, גוש אמונים: מודל הקרחון של קיצוניות פוליטית, מתוך מקראת הקורס “תנועות חברתיות ומחאה פוליטית בישראל".
18 ורד לוביץ', Y-net, 18.10.2004, “שופט תקף ההחלטה להאים מפגינים נגד הגדר – האמנים יאיר גרבוז, קרן מור ומנשה נוי הגיעו לתמוך במפגינים".
19 סקוואט הוא בית נטוש שפולשים אליו למטרות מגורים או פעילות חברתית.
20 Palmer K. L and Owens L., Making The News: Anarchist Counter-Public Relations on the World Wide Web. Critical Studies in Media Communication 2003. Vol. 20, Issue 4, pp. 335-361.
21
22 הלל אמיר, "עשרים מטר של אטימות", מתוך: אתר "הגדה השמאלית" (פורסם ב: 3.1.2004. נכתב במקור עבור המקומון "כל העיר", אך נדחה על-ידי עורך העיתון והתפרסם לבסוף באתר האינטרנט "הגדה השמאלית".
23 נשלח לרשימת התפוצה ב- 10.6.2006, בעקבות הפגנה של הקבוצה מול ביתו של הרמטכ"ל דן חלוץ בשכונת צהלה בתל-אביב.
24 יגאל סרנה, “האנרכיסטים נגד שער מספר 1549", מוסף השבת של ידיעות אחרונות, 2.12004.
25 לילי גלילי, "אחים בלי נשק", חלק ב' של “הארץ", 2.1.2004.
26 אביב לביא, “מלחמת הגדר", מוסף "הארץ", 16.4.2004.
27 "הארץ", 9.11.2003
28 מירון בנבנשתי, "הארץ", חלק ב', 1.1.2004
29 מתוך:"תחקיר נסיבות פציעתו ופינוי של גיל נעמתי" שפורסם במסיבת עיתונאים שקיימה הקבוצה ב- 5.1.2004.
30 "Animal Liberation and Social Revolution", Brian A. Dominick, 1995. התפרסם בעברית בפאנזין בהוצאת קבוצת "מאבק אחד", 2003.
31 חיים ש. פינקלמן, “קרקס פלשתינה", מוסף "סופשבוע" של "מעריב", 16.7.2004.
33 יגאל סרנה, “האנרכיסטים נגד שער מס' 1549", מוסף השבת של ידיעות אחרונות, 2.1.2004.
34 אורי אילון, “מיהודים נגד גטאות לאנרכיסטים נגד הגדר", מצד שני, 9. 2005.
35 וכאן אולי המקום לציין שהבחירה שלי להשתמש בלשון זכר בתיאור חברי (וחברות) הקבוצה איננה נובעת רק מעצלות אלא מתוך הקושי להשתמש בלשון נקבה לתיאור הוויה שהיא מאוד גברית מבחינה ביולוגית ותוכנית.
36 ר' הערה 13.
37 חיים ש. פינקלמן, מוסף סופשבוע של מעריב, 16.7.2004.
38 מישל פוקו, תולדון המיניות – הרצון לדעת.
39 עוד על הקשר בין האידיאולוגיה האנרכיסטית לתיאוריה הקווירית אפשר למצוא במאמר שכתב כותב עבודה זו: "בין מרבד הקשת לדגל השחור" שפורסם בפאנזין "החיים כנמשל – בין האישי לפוליטי, בין הפרטי לציבורי".
40 אבי פיטשון, NRG, 6.7.2004.
41 חכים ביי, T.A.Z – אזור אוטונומי ארעי, רסלינג, 2003.
ומה אתם יודעים על רוני ערמון מייסד תנועת האנרכיסטים בישראל???
רוני ערמון -הסכנה הנוראה לעם היהודי מאז 1945
רוני ערמון בן 37 במקור מבני ברק לשעבר מדריך בתנועת בני עקיבא ,הוא כיום האויב מ”ס 1 של העם היהודי !!
רוני ערמון קיבל ירושה בסך 25 מיליון דולר מדודו יצחק גוטמן שמת בלונדון לפני 15 שנים.
רוני ערמון הינו יורש יחידי של הסכום העצום הנ”ל.
בשנת 99 נסע רוני ערמון להפגנות סיאטל נגד הגלובליזציה שם נפגש עם צוררת היהודים נטע גולן {זו שהתבצרה עם עראפאת במוקטעה} ויחד עם פעילים אנטישמיים שפגש שם נסע להודו שם המיר את דתו לבודהיסט.
כשחזר לארץ הקים יחד עם נטע גולן ,נמרוד קרת ורונן אידלמן את ארגון אינדימדיה אשר ישמש בהמשך כארגון גג לתנועות אנרכיסטיות חתרניות שמטרתם המוצהרת היא השמדת העם היהודי והשמדת מדינת ישראל.
רוני ערמון הקים זרעות ארגוניות ממודרות וסודיות אליהן משתייכות פעילים רבים ואשר כל אחת ואחת מופעלת ע”יי נציג מטעמו,כדוגמת תנועת אנרכיסטים נגד גדר בראשותו של יונתן פולק ארגון זה אשר מנהל את ההפגנות הקשות נגד צה”ל סביב גדר ההפרדה.
ארגון שני “סלון מזל” ארגון אשר משרדיו ממוקמים בר”ח סלמה 50 בתל אביב ואשר מנהלה הוא בחור בשם מומו יואל ,ארגון זה אחראי על הסתה תקשורתית וארגון חתרנות חברתית במסווה של פעילות למען הסביבה.
ארגון שלישי, “החווה של אמיליו” ארגון המנוהל ע”יי שונא ישראל ידוע מארגנטינה בשם אמיליו מוגילינר אשר הקים במימונה של קרן “שוכראן” שהינה קרן אותה ייסד רוני ערמון וממנת במיליונים רבים את הפעילויות השונות, בחווה של אמיליו מתקבצים צעירים רבים ומבולבלים שם סופגים את תורתו ההרסנית של רוני ערמון לשנאת העם היהודי.
רוני ערמון מפעיל יחידה סודית אשר פעיליה ופעילותיה מסתובבים בהתנחלויות שונות אוספים מידע ומעבירים אותו לגורמי טרור פלסטינאים.
נטע גולן אשר ממוקמת בראמאללה מפעילה משם את משרדי ism שהינו ארגון אשר לו אתר אינטרנט משמעותי ביותר ואשר מביא צעירים מאירופה לשטחים להתעמת עם חיילי צה”ל ולהעביר ידיעות באינטרנט על הקורה בשטחים לצלם את חיילי צה”ל ולהבאיש את שמה של מדינת ישראל בעולם.
השב”כ אשר עוקב בחרדה רבה אחר רוני ערמון ממש אובד עצות וזאת מכיוון שרוני ערמון פועל בתחכום רב ביותר תוך שימוש בגורמים מהאקדמיה !
היכנסו לאתרים אותם הקים הצורר רוני ערמון ותבינו על מה מדובר :
רוני ערמון מגדיר את השמאל הישראלי “פשיסטי” וקורא להחרבת מדינת ישראל !
אין מדובר כאן בעניין של שמאל או ימין, רוני ערמון קורא ופועל להשמדת העם היהודי בתוכינו ממש !!
29. השמאל הקיצוני (אנרכיסטים) לא פחות מסוכן מכהנא ודומיובתגובה להודעה מספר 24
השמאל הקיצוני (אנרכיסטים) לא פחות מסוכן מכהנא ודומיו
פרובוקציות של ארגוני שמאל קיצוניים בישראל מאיימים להבעיר את כל הגדה המערבית ובמיוחד את נפת חברון כל שטחי יהודה ושומרון הפכו לקרקע פוריה לאינתיפאדה של השמאל הקיצוני נגד מתיישבי יש"ע באשר הם,השמאל מהווה סכנה קיומית באיזור זה עקב פרובוקציות פנטיות ללא רסן בחסות המשטרה והצמרת הפוליטית של השמאל הישראלי.
אנשי השמאל בראשות האנרכיסטים "מצטיידים" בחוקי מדינת ישראל שלפתע חופש הביטוי והדמוקרטיה נר לרגליהם, ולפי חופש הביטוי הם גורמים בכוונה תחילה לליבוי היצרים בין היהודים ונפלסטינים, את ההשלכות של התנהגות האנרכיסטים והגרופיס שלהם אנחנו אנחנו נקבל בתוך הפרצוף.
אם חשבנו ששלום עכשיו עוסקים בהלשנה נגד ההתיישבות ביש"ע והם חנונים כאלה,אז כיום יש שחקו חדש בזירה... אכזרי יותר, פורע חוק יותר,והכי מפחיד ומקומם שהם משמשים בתור גיס חמישי נגד ההתיישבות בגדה המערבית,מדובר בגניבות של פירות,גונבים בקר,גונבים גדרות,עמודי תאורה... וכל מה שאפשר לקחת,אם האנרכיסטים והפלסטינים לא מצליחים לגנוב חפצים כלשהם מבתי המתיישבים ביש"ע,אז הם הורסים את הציוד פשוטו כמשמעו... יש פה גם אלמנט לא פחות מסוכן בהתערבבות של האנרכיסטים עם הפלסטינים בכל שעות היממה,מדובר בפגיעה בבטחון המדינה ובפיגוע קרב ובא,האנרכיסטים ממש גוררים את הפלסטינים לבצע פרובוקציות ומעשי אלימות כשהם מתחבאים מאחורי הערבים הפלסטינים עם מצלמות להנציח את "הכאילו" אלימות המתנחלים בשטח.
מאבקה של משטרת ישראל לא נתון לטובת היהודים המותקפים אלה והגנה עליהם, המשטרה נוהגת בברוטליות נגד הצד המותקף ולא אוכפת את החוק נגד האנרכיסטים השמאלנים הרדיקלים.
רבים מחמולות האנרכיסטים עברו לגור בכפרי הערבים בגדה המערבית ובחושות מוסתרות,משם הם יוצאים לגיחות ההרס והשנאה שלהם נגד יהודים חפים מפשע, האנרכיסטים לא בוחלים באמצעים הכי נבזיים על מנת להתסיס את האוכלוסיה הערבית הפלסטינית ביש"ע נגד שכניהם היהודים.
האם משטרת ישראל מטייחת אירועי אלימות קשים של הנארכיסטים ההזויים הללו כנגד יהודים ולא מגישה כתבי אישום ???
הפרובוקציות האלה לא יפסיקו עד שלא יוציאו את כל האנרכיסטים האלימים מחוץ לחוק מבלי לפגוע בזכויות הפרט,ככה עשו לתנועת כהנא ואין שום סיבה בעולם שאותה הלכה לא תהיה נגד ארגוני השמאל הפרובוקטיבים שכל יהבם זה תככים,אלימות,והסתה נגד היהודים ביש"ע.
התולדה של הוותרנות הממסדית למעשי הוונדליזים של האנרכיסטים החל כשאותם ארגוני שמאל התחזו לעמותות הומניטריות אבל מתחת לפני השטח הם ידעו שהם מתכוונים להסית ולחרחר מלחמה ושנאה בין הצדדים המתגוררים שם.
הגיע הזמן לטפל באירועים האלימים הללו של האנרכיסטים ביד קשה ובלתי מתפשרת, אותם אנרכיסטים יבעירו את השטח ואז נתעורר מאוחר מדי, אותם פלסטינים שנכנסים ליישובי היהודים ביש"ע בחסות האנרכיסטים, ייכנסו בבוא היום לבדם ויעשו פיגוע שלא ידענו דוגמתו, את האנרכיסטים צריך לכלוא מאחורי סורג ובריח, או להוציא נגדם במהרה צווי גירוש מיש"ע בתוענה מוצדקת של חתרנות פושעת נגד אושיות החוק בישראל ונגד ישראל בפרט.
26. ''האנרכיסטים גורשו, המתנחלים נטעו''בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.01.10 בשעה 21:17 בברכה, פילוביץ שחף
האנרכיסטים גורשו, המתנחלים נטעו
ארגון אירופאי ניסה להשתלט על אדמות מדינה ליד קריית ארבע. המבנים הבלתי חוקיים נהרסו. תלמידים וחיילים נטעו היום עצים במקום. פרסום ראשון: 31/01/10, 14:40 | עוזי ברוך
1500 תלמידים מקרית ארבע והר חברון, נטעו הבוקר עצים בשטח שפונה לפני חודשים אחדים מבניה בלתי חוקית ערבית שאורגנה ע"י ארגון אירופאי.
OXFAM הוא ארגון בינלאומי שהוביל בעבר חרם על מוצרים ישראלים בטענה ש"הכסף מממן רצח פלסטינים". בעבר אף הוצגו באתר האינטרנט של הארגון קריקטורות המציגות את מדינת ישראל כרוצחת.
לפני כחצי שנה התחיל הארגון להוביל השתלטות של ערביי חברון על שטח של כ-200 דונם, המוגדרים אדמות מדינה, ושייכים למועצה המקומית קריית ארבע, תוך שהוא יוזם, מממן, תומך ומבצע הכשרות חקלאיות ובנית מבנים, באופן בלתי חוקי וללא אף אישור.
עמותת "רגבים" פנתה למינהל האזרחי בדרישה שיאכפו את החוק ויעצרו את ההשתלטות על הקרקע. המינהל השיב בתחילה כי "לא ניתן לבדוק את הנושא". לאחר שרגבים שבה ופנתה למינהל ואף שלחה את כל החומר הנדרש (תצלומי אויר צבעוניים בצירוף נ.צ מדויק), נהרסו לפני כחודשיים המבנים ש OXFAM והערבים בנו בניגוד לחוק.
הבוקר, כאמור, עלו מאות מתלמידי בתי הספר היסודיים בקרית ארבע ובישובי הר חברון לשטח הענק, ונטעו בו עצים. אל הנטיעות הצטרפו חיילי הנח"ל המשרתים באזור. ערבים ניסו להפריע למהלך הטקס הססגוני, תקפו את החיילים-הנוטעים ואף עקרו חלק מהשתילים הטריים. שניים מהמתפרעים נעצרו – והטקס נמשך. לשתילים - שלום. מקור: http://www.inn.co.il/News/News.aspx...
27. שוחרר פעיל פלסטיני בגדה שנעצר לאחר שהתראיין ל-ynetבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.02.10 בשעה 00:09 בברכה, פילוביץ שחף
אספקלטור חבר מתאריך 24.3.09 אור ליום רביעי י''ט בשבט תש''ע 23:52 02.02.10
שוחרר פעיל Ynet מההפגנות בבילעין
שוחרר פעיל פלסטיני בגדה שנעצר לאחר שהתראיין ל-ynet פורסם: 02.02.10, 23:46
צה"ל שחרר ממעצר את מוחמד חטיב, אחד מיוזמי ההפגנות באזור בילעין, שנעצר בשבוע שעבר, שעות ספורות לאחר פרסום ראיון עמו ב-ynet. חטיב אמר כי בחקירותיו הוא "נשאל לפשר דבריו בתקשורת".
בראיון שפורסם אמר חטיב כי המאבק בשטחים יתפשט ויגיע למימדים של אינתיפאדה עממית.
אשכול 17838
בתגובה להודעה מספר 0
לסיכום צפו בסרטון הקצרצר הזה ותבינו שהאנרכיסטים שונאים את השמאל שלצערי מסרב להבין זאת בנתיים....
רוני ערמון -הסכנה הנוראה לעם היהודי מאז 1945
