[anchor:עוגן האשכול הוסר בתאריך 07.02.21 בשעה 02:11 על-ידי בול טרייר, (מפקח)][anchor:אשכול עוגן מתאריך 31.12.14 בשעה 15:02 על-ידי פילוביץ שחף, (מפקח)]סקר: למעלה מחמישית מהאוכלוסיה לא יודעים מי הוא ג'ונתן פולארד !!
במוסף לשבת של מעריב הביא דן מרגלית את דברי שמיר, שהצדיק בזמנו את חוסר המעש שלו לשחרור פולארד בכך שלעיתים האומה שולחת יחידים למאסר ואיננה יכולה לפעול למענם.
הדבר לא הוזכר במאמר, אך מי שקיבל את תשובתו זו של שמיר היה לא אחר מאשר אריאל שרון. בראיון שקיים דן שילון עם שרון בכ"א שבט תש"נ (16 בפבוא' 90) ציטט שרון את תשובתו זו של שמיר ואמר כי הדבר מלמד על אכזריותו הרבה...
שרון ושריו אינם מפקירים את פולארד למען האומה. הם עושים זאת אך ורק בשל האינטרסים הפוליטיים שלהם - והדבר מעיד על אכזריותם שלהם.
כל האמת על יהונתן פולארד - mms://msmedia.a7.org/arutz7/heb-perm/100k.wmv
בירור פרשת פולארד בין 74' ל-85' כיהן צור כמנכ"ל "כלל תעשיות", ובמשך שנתיים גם כיהן כסמנכ"ל "כלל ישראל". בשנים 86'-87' שימש יו"ר מועצת המנהלים של "בזק", וכן כסגן וממלא-מקום יו"ר מועצת המנהלים של "החברה לישראל". עם התפוצצותה של פרשת פולארד, ב-1987, שימש צור כחבר בוועדה שהוקמה לבירור העניין. בשנים 87'-92' שימש כיו"ר מועצת המנהלים של "צים", ב-1993 שימש כיו"ר מועצת המנהלים של המפעלים הפטרוכימיים ושל "כרמל אולפנים", ובין 93' ל-96' כיו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית. צבי צור, הרמטכ"ל השישי של צה"ל, נפטר הלילה בגיל 81 בביתו בתל אביב. הוא יובא למנוחות בטקס צבאי היום ב-16:00, בבית העלמין בקריית שאול. http://www.nrg.co.il/online/1/ART/8...
עמותה לשחרורו של יונתן פולארד-העיר רעננה אימצה אותו... !!
יונתן פולארד יושב בכלא האמריקאי באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל.
חה"כ איתן בראיון ברשת ב´: " להגביר את המאמצים לשחרורו של יונתן פולארד" [19.10.2002] יונתן ואסתר פולרד מזהירים הציבור מפני נוכלים ה"מתרימים" למען פולרד [15.2.2002] רוה"מ ימסור לנשיא בוש מכתב המבקש את שחרורו המוקדם של פולארד [6.2.2002] ח"כ איתן בעצרת למען פולרד ברעננה: בעה"ש עוד נחגוג כאן את שחרורו של יונתן [21.1.2002] חבר הכנסת מיכאל איתן אורח בכנס בנושא "שחרורו של יונתן פולארד" [21.1.2002] חבר קונגרס אמריקאי למיכאל איתן : יש מקום לשקול המתקת עונשו של פולרד [17.1.2002] הלובי לשחרור פולארד נפגש היום בכנסת [25.12.2001] ח"כ מיכאל איתן בהצעה לסדר היום בכנסת [1.12.2001]
רפי איתן עתר לבג"צ: דורש לפתוח חקירה פלילית נגד ערפאת 07/04/02 | מאת: הדר פרבר
רפי איתן, בעבר יועץ ראש הממשלה לענייני טרור, עתר לבית המשפט העליון נגד המשטרה, בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, בגין רצח והסתה.
לטענת איתן, מדינת ישראל הכריזה על ערפאת כעל אויב, ובידיה הוכחות - לרבות מסמכים - המעידים על מעורבותו האישית והישירה בעידוד ובמימון פיגועים נגד ישראלים, ולכן על כוחות הביטחון להביאו לישראל לחקירה ולהעמדתו לדין...:- http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp...
**
@ אפריל 2005 @
hvc חבר מתאריך 1.10.03 4527 הודעות 00:05 10.04.05
חדש! צפו בסרט על יהונתן פולארד!!
כל האמת על יהונתן פולארד - mms://www.FreePollard.org/movie/pollard-internet-high.wmv
1. כבר בהתחלת הסרט היה צריך להרחיב את הקשר ומי הם האנשים: אביאם סלע, רפי איתן ושמעון פרס ומי היה שר המשפטים דאז שיעץ ונתן גיבוי משפטי לממשלת פרס שמיר.....ומהו הקשר האישי שלו לאביאם סלע??
2. למה לא הייתה הרחבה בפרשת גירושו של פולארד מהשגרירות ע"י אלייקים רובינשטיין וקולט אביטל בכלל ומי בטלפון בפרט מהארץ אמר/הורה לא להכניסו לשגרירות = שמעון פרס......ולציין מהם תפקידם של השניים כיום בצמרת מנהיגות והצדק של מדינת ישראל......
3. למה קפצו יש לדו"ח אבא אבן ולא הזכירו ולו במילה אחת את דו"ח רוטנשטייך הראשון שנעשה לועדת חו"ב ולממשלה (לא כולם) ??
4. לא נאמר בסרט מה עושה ומה תפקידו נכון להיום של אביאם סלע??
5. למה לא מוזכר בסרט זמן מדוייק/פרטים, שהפרשה התפוצצה ובאיזה "מבצע" גדול הייתה מדינת ישראל כשותפה של ארה"ב (כסף ונשק) באותו זמן, מי היה נשיא ארה"ב, מי היה נשיא ברה"מ, מי היה ראש הסי.איי.איי ??
נורמת השקר שעל בירכיה חונך ועם ביתו התחתן, והשירותים הפיקטיביים שהוא מספק תמורת שוד הקופה הציבורית מאפיינים את סלע ומרעילים את כל סביבתו (שהרי שוחד מעוור גם עיני צדיקים...).
למרבה הצער, שופטים המעורבים במערך טובות ההנאה עם אביאם סלע, כגון אסתר חיות ואהרון ברק, מצאו את דרכם לבית המשפט העליון במקום לכלא. כך גם משפטנים שידעו על עבירות שוחד ומרמה של סלע כלפי עובדי ציבור בכירים (גם בישראל) וחיפו עליו: עדנה ארבל, אלייקים רובינשטיין, ודורית בייניש. רק חסר היה שקומבינת אלי זוהר הייתה מצליחה ואז מעגל השחיתות היה נתפר כולל משרת היועמ"ש לממשלה.
או הוזהרתם.
אריק באך,
במלוא האחריות והגיבוי המשפטי, כולל פסק דין סופי, הקובע שאביאם סלע בידה ראיות והונה את מדינת ישראל כולה!
וחוצמיזה, פולארד לא ישוחרר כל עוד שחרורו עשוי (וראוי !) להפליל את אביאם סלע, ושותפו לפרשיות השוחד גם בימי קופת חולים העליזות ולא רק בימי "המוסד", שבתאי שביט.
ליהודים הטובים שאמורים לדאוג ללובי המתאים באמריקה יש יותר מידי מה להפסיד אם יפעלו בניגוד לאינטרסים האישיים הסמויים של מי שכבר הוכיח שהוא אינו מהסס לעשות שימוש בסודות בטחוניים כדי לקדם את עסקיו הפרטיים (בעיסקת הגאז עם מצריים). והמבין יבין...
מבחן התוצאה פ"ש
פילוביץ שחף
01.12.0223:22
1. יחידת הלק''ם-הלשכה לקשרי מדע הוקמה בשנת 1960בתגובה להודעה מספר 0
כיחידת ריגול של משרד הבטחון להגת נתונים מדעיים- "בכל האמצעים האפשריים". פירושו של דבר למעשה היה גניבת חומר או השגתו באמצות שוחד.
איסר הראל ומאיר עמית מראשי המוסד לשעבר, עשו הכל בכדי לסגור/לנטרל את היחידה, שראו בלק"ם כמתחרה לפעילותם המודיעינית. וניסו להטמיעה בתוך האירגון-המוסד.
שמעון פרס שהיה סגן שר הבטחון באותה תקופה, עמד על כך בעקשנות שמשרד הבטחון זקוק לסוכנות איסוף משלו, ולאט לאט ובשקדנות החל הלק"ם לפעול והקים משרדים בניו-יורק, וושינגטון, בוסטון, ובלוס-אנג'לס-ערים מרכזיות ובולטות בתחום המדעי הטכנולוגי.
מדי שבוע, שיגרו עובדי הלק"ם בצייתנות ארגזים של כתבי עת טכניים לישראל, בידיעה שעינו של ה-אף.בי.איי פקוחה על פעילותם.
בראש יחידה זו מונה רפי "המלוכלך" איתן- {תופס אייכמן ימח שמו וזיכרו}, על ידי מנחם בגין ז"ל, אז ראש הממשלה בשנת 1977, ולמרות שרפי איתן היה מומחה לטרור נגדי, וזה היה תפקידו בפועל כיועצו של מנחם בגין, זה לא מנע מימנו לקבהל את התפקיד המיוחד הזה ששמעון פרס עומד מאחוריו לכל אורך הדרך, גם אם הוא לא בתפקיד רשמי... וזה מביא אותנו לסיפורו של ג'ונתן פולארד..."גיבור ישראל" !!
המשך יבוא...!! ******
מבחן התוצאה. פ"ש.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
03.12.0222:19
2. מהנדס צרפתי גנב שירטוטים ונידון ל- 4 שנים...בתגובה להודעה מספר 1
מהנדס צרפתי אחד מאלה שבנו את מטוס הקרב הצרפתי מיראג' IIIC, גנב יותר ממאתיים אלף רישומים ושרטוטים של המטוס. הוא נידון לארבע וחצי שנות מאסר על שסיפק ללק"ם נתונים על בנית מטוס מיראג' משלו. מאז לא היו ללק"ם רגעי נחת רבים כאלה...!!
זיכרון ההצלחה המרשימה הזאת לא הרפה מרפי "המלוכלך" איתן. הוא סבר שאפשר לחזור על הצלחה זו. הוא ייקח לידיו את הלק"ם שהיה כבר שכיב מדע ויהפוך אותו לכוח שיש להתחשב בו...!!
המשך יבוא...ג'ונתן פולארד הוא גיבור ישראל !! ************
מבחן התוצאה. פ"ש.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
04.12.0202:39
3. פולארד לא יהיה מועמד לכנסת...!!בתגובה להודעה מספר 0
4. ארה''ב לא תעניק חנינה לפולארדבתגובה להודעה מספר 0
חבר מתאריך 15.8.02 542 הודעות 11:06 31.03.03
ארה''ב לא תעניק חנינה לפולארד
שר המשפטים של ארה"ב ג'ון אשקרופט סירב לבקשתו של שר המשפטים, טומי לפיד להעניק חנינה לג'ונתן פולרד. נפגשו שלשום בוושינגטון. שר המשפטים של ארצות- הברית ג'ון אשקרופט, סירב לבקשתו של שר המשפטים טומי לפיד, להעניק חנינה לג'ונתן פולארד.
לפיד ועמיתו האמריקני נפגשו שלשום בוושינגטון. לפיד ביקש מאשקרופט להתחשב בזמן הרב שחלף מאז הורשע פולארד בריגול למען ישראל. במהלך הפגישה סוכם על הידוק שיתוף הפעולה בבעיות משפטיות כגון זכויות קניין רוחני וסחר בבני אדם. השר לפיד הביע באוזני עמיתו האמריקני את תמיכתה של ישראל במאמץ המלחמתי בעיראק. http://images.maariv.co.il/channels... (מעריב)
מבחן התוצאה. פ"ש
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
31.03.0312:07
5. יונתן נידון למאסר עולם ללא זכות הקלה או חנינהבתגובה להודעה מספר 4
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 544 הודעות 12:01 31.03.03 יונתן נידון למאסר עולם ללא זכות הקלה או חנינה ראה גם פרטים בקישור המצורף http://members.tripod.com/~hhermon/...
מבחן התוצאה. פ"ש
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
03.04.0309:26
6. פולארד: הבגידה בי נמשכתבתגובה להודעה מספר 5
א' בניסן תשס"ג, 3 באפריל 2003 (08:07)
יונתן פולארד שלח מכתב לשר המשפטים הישראלי יוסף לפיד בו טען כי יוזמתו של לפיד לחנינה עבורו הזיקה לענינו.
מפרסום ב"קול ישראל" אני למד כי לאחרונה נפגשת בענייני עם שר המשפטים האמריקני ג'ון אשקרופט בוושינגטון וביקשת ממנו לחון אותי, אך הוא סירב", כך פותח יונתן פולארד, הסוכן הישראלי הכלוא מזה 18 שנים בכלא אמריקני באשמת ריגול עבור ישראל, את מכתבו לשר המשפטים יוסף לפיד. העתק ממכתבו של פולארד הגיע לערוץ 7.
אשקרופט לא חנן אותי, ממשיך פולארד במכתב, משום שאין זו מסמכותו. רק נשיא ארה"ב יכול לחון אותי, ובקשה זו לא קידמה את ענייני אלא גרמה נזק בלתי ישוער. פרסום הפרשה בתקשורת גרם לכך שישראלים רבים כמו גם אמריקנים יטילו ספק ברצונה הכן של ישראל לשחרר אותי. נוסף על כך, כותב פולארד, הפנייה בענייני לשר המשפטים האמריקני, ללא התייעצות מוקדמת עם עורכי דיני באשר לצעדים המשפטיים הראויים, חיזקה את דעתם של האמריקנים כי שחרורי אינו חשוב כל כך עבור ממשלת ישראל.
לו נערכה התייעצות קודם לפגישה היו עורכי דיני מבהירים כי הדרישה לאפשר להם לעיין בתרשומת המצויה בתיקי, דבר הנמנע מהם אף על פי שעברו סיווג סודיות, תועיל יותר מאשר פגישה זו. פרקליטי היו גם מבהירים כי הדרישה איננה לחון אותי אלא להמתיק את עונשי, וזהו הבדל עקרוני וחשוב.
במכתבו פולארד מוסיף כי הוא מודע לכך שהפגישה עם שר המשפטים האמריקני נועדה לצרכים פוליטיים פנים ישראליים, וכי הפרסום שניתן לכך היה דרך טובה לחיסול האפשרות לקדם את נושא השחרור.
גם האמריקנים אינם טיפשים. הם מודעים לכך שלא הייתה כאן כוונה אמיתית לפעול לשחרורי, וזאת מפני שהם מכירים את השיטות הישראליות לשחרור סוכנים, כותב פולארד. הם כבר ראו זאת בעבר, כשישראל פעלה לשחרור סוכניה בשוויץ, בירדן ובקפריסין. הפעילות הייתה בכל הדרגים, אך היא נעשתה בחשאי, ורק לאחר שהסוכנים שוחררו ולעתים הגיעו לארץ, רק אז ניתן פרסום לעניין. במקרה שלי ישראל מעולם לא ניסתה באמת לשחרר אותי, הוא כותב. עוד כותב פולארד במכתבו כי הפרסום ב"קול ישראל" על המאמצים לשחרורו הם המשך מסע הטעיה נגדו, הנמשך בתקשורת הישראלית כבר 18 שנים. בפרסום זה נאמר כי האמריקנים אינם מוכנים לשחרר אותו, ובכך נרמז שכביכול הוא אשם וכי מגיע לו להישאר בבית הסוהר. אני מוטרד, כותב פולארד, שכשר משפטים חדש אתה נותן את ידך להמשך המדיניות של אי הגינות. עם זאת, מוסיף פולארד ופונה אל שר המשפטים: אם מאמציך הגונים אתה יכול להועיל בתחום משרדך.
בשנת 99' עתרתי לבג"ץ, כותב פולארד, נגד המדינה בתביעה כי תעמוד בהתחייבותה כלפיי, בהיותי סוכן שלה, ותיתן את מה שהיא מחויבת לתת מבחינה משפטית, מוסרית וכספית. המדינה, בתשובתה לבג"ץ, אמרה כי היא מכירה בהתחייבותה וכי היא תפעל לשחרורי המיידי. למרות זאת סגר בית המשפט העליון את התיק, ולמעשה המדינה מעולם לא ביצעה את פסיקתו ליצור עמי או עם נציגיי קשר, לדאוג לשחרורי וגם לתמוך תמיכה כספית באשתי.
במשך כל השנים ממשיכה ממשלת ישראל שלא למלא את התחייבותה כפי שקבע בית המשפט. היא אינה מנסה לשחרר אותי וגם אינה ממלאת את התחייבויותיה הכספיות כלפי, כותב פולארד. יתר על כן: במשך השנים היא הוסיפה לבגוד בי.
בהיותך שר משפטים אתה יכול לקבל עליך אחריות ולדרוש לבצע את הוראת בית המשפט. אני ממתין כבר 18 שנים, האם תיענה לי? יונתן פולארד. http://www.a7.org/news.php?id=48421
מבחן התוצאה. פ"ש
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
19.05.0305:34
24. העובדות בפרשת יהונתן פולארד .................בתגובה להודעה מספר 6
א. יהונתן פולארד היה אזרח שעבד כאנליסט בשרות המודיעין של חיל הים האמריקני. באמצע שנות ה- 80 (בשנים 1983 - 1984), גילה פולארד שגורמים מסויימים במערך הביטחון הלאומי בארה"ב מונעים במכוון מידע החיוני לביטחונה של ישראל.
ב. ישראל הייתה זכאית מבחינה חוקית למידע חיוני זה בהתאם למזכר ההבנות מ- 1983 בין שתי המדינות.
ג. במידע שנמנע מישראל נכללו יכולות הלחימה הגרעינית, הביולוגית והכימית של סוריה, עירק, לוב ואירן – שפותחו במטרה לשמש כנגד ישראל, וכן מידע על פיתוח טילים בליסטיים ע"י מדינות אלה ועל מתקפות טרור המתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות.
ד. לדאבונו, נוכח פולארד לדעת שחיי ישראלים נתונים בסכנה כתוצאה מחרם מודיעיני זה. הוא עשה כל שביכולתו לעצור מדיניות חשאית זו ולחדש את הזרימה החוקית של המידע לישראל. כשמאמציו לא נשאו פרי הוא החל להעביר מידע זה ישירות לישראל.
ה. ליהונתן פולארד לא נערך מעולם משפט. ע"פ דרישתן של ממשלת ארה"ב ושל ממשלת ישראל הוא נכנע לעסקת טיעון, שחסכה משתי הממשלות תהליך משפטי ארוך, מורכב ויקר הנושא בחובו מבוכה רבה לשתיהן.
ו. יהונתן פולארד מילא את התחייבותו בעסקת הטיעון, ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה.
ז. למרות זאת, נגזר על פולארד מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם – הפרה בוטה של עסקת הטיעון עליה סוכם בין פולארד לבין הממשלה.
ח. יונתן פולארד מעולם לא הואשם בגרימת נזק לארה"ב: גילוי צפנים, סוכנים או תוכניות מלחמה ומעולם לא הואשם בבגידה.
ט. יהונתן פולארד הואשם בדבר אחד בלבד: סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבעלת ברית בלא כוונה לפגוע בארה"ב.
י. אין תקדים לכך בהיסטוריה של ארה"ב שמישהו קיבל מאסר עולם על העברת מידע מסווג לבעלת ברית - מלבד יהונתן פולארד. גזר הדין המקובל לעבירה שכזו הוא 4-2 שנים. אפילו על סוכנים שביצעו עבירות חמורות בהרבה ופעלו מטעמן של מדינות עויינות לא נגזר עונש אכזרי שכזה.
יא. בנובמבר 1995, העניקה ישראל לפולארד אזרחות ישראלית. ההענקה הרשמית התבצעה בינואר 1996. צעד זה אותת בגלוי לארה"ב שישראל מוכנה לקבל במלואה את האחריות להפעלתו של פולארד. ב- 12 במאי 1996, באותה הצהרה שבה הכירה ממשלת ישראל בגלוי ביהונתן פולארד כסוכן שפעל מטעמה, היא גם נטלה אחריות מלאה עליו וציינה את התחייבותה לפעול למען שחרורו והבאתו לישראל.
יב. יהונתן פולארד פעל ממניעים אידיאולוגיים ולא ממניעים של תאוות בצע. ב- 12 במאי 1998 הכירה ישראל באופן רשמי בכך שיהונתן פולארד היה סוכן ישראלי שעבד מטעמה. עובדה זו הסירה כל ספק בדבר מניעיו האמיתיים של פולארד.
יג. בתחילת 1991 הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר, המשמש כרבו של יהונתן הציע עצמו למשרד המשפטים של ארה"ב כערב לפולארד. ההצעה נדחתה. הרב אליהו חזר על ההצעה בכל שנה לאחר מכן במכתבים פרטיים ששלח לנשיא קלינטון. אף לא אחת מהן זכתה למענה עד לסתיו 2000, כאשר אסתר פולארד קיבלה מכתב מהבית הלבן, המציין שהנשיא מודע להצעה של הרב הראשי לשעבר וכי הצעה זו תהווה חלק מן השיקולים של הנשיא בבואו להחליט סופית בענייןבעלה.
יד. פסגת וואי הינה דוגמא בולטת לניצול שעשתה ארה"ב במקרה של פולארד. הן לפני והן במהלך המו"מ שנוהל בפסגת וואי בסתיו 1998, הבטיח הנשיא קלינטון לשחרר את יהונתן פולארד. פולארד היה הגורם בהא הידיעה לכך שההסכם של פסגת וואי הובא לכדי גמר. ברגע האחרון, כשעיני כל העולם היו ממוקדות בטקס החתימה של הסכם וואי שעמד להערך בוושינגטון, הפר קלינטון את הבטחתו לשחרר את פולארד ויצר סערה של פרסום שלילי לישראל. בניסיון להצדיק את מעשהו של קלינטון בוואי, הודלפה לתקשורת הידיעה שג'ורג' טנט, מינוי של קלינטון, איים להתפטר מראשות הסי.אי.אי. באם ישוחרר פולארד. עד מהרה נחשף התירוץ הצולע, שכן קלינטון שחרר בסתיו 1999 קבוצה של טרוריסטים פורטוריקניים שלא הביעו חרטה על מעשיהם. בספטמבר 1999, למרות התנגדות חריפה מצד יועציו וסוכניו בממשל, שיחרר הנשיא קלינטון 14 טרוריסטים פורטוריקניים, חברי ה- FALN, אירגון שאחראי ליותר מ- 100 פיגועים חבלניים בתוך ארה"ב. בעשותו זאת, הוא הוכיח מעל לכל ספק, שהיה זה שקר לטעון שסוכנות ממשלתית כלשהי יכולה לכבול את ידיו או שיכולה להיות לה השפעה כלשהי בכל הקשור להחלטות שהוא מקבל בעניינים הנוגעים לחנינה.
ב- 21 בנובמבר 2002, נכנס יהונתן פולארד לשנה השמונה-עשרה של מאסר העולם שנגזר עליו, ועדיין אין אור בקצה המנהרה.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
18. זה למה שמעון פרס קבר את אבן אבן ז''ל מבחינה..בתגובה להודעה מספר 4
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 937 הודעות 21:40 12.05.03 7. פולארד משלם על תמימותו ונאמנותו למדינה עכשיו כבר ברור: המדינה הפקירה אותו לחלוטין והתכחשה למחוייבותה הבסיסית. העורך דין הראשון, הייבי, אשר מונה בהמלצת השגרירות הישראלית, ראה עצמו יותר כנציג הממסד ולכן פעל להשתקת הפרשה נגד האינטרס של פולארד ע"י עסקת הטיעון המוזרה בו הודה פולארד. אין פלא מדוע אותו עו"ד גם שכח לערער על העונש. מי אמר שרק בישראל אין משפט צדק? ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג) WWW.SANHEDRIN.INFO
פילוביץ שחף חבר מתאריך 9.2.02 10845 הודעות 22:05 12.05.03 8. זה למה שמעון פרס קבר את אבן אבן ז''ל מבחינה... פוליטית בזה שהעיף אותו מצמרת המפלגה... פרשת הדולרים...:- 17. ''הדולרים מתחת לאבן....של אבא אבן ז''ל...''. https://rotter.net/forum/gil/5110.s...
@ על דו"ח אבא אבן שמעת = פרשת פולארד....??? ד"ר אהרון לרנר, פרשן לענייני המזה"ת ממכון המחקר "אימרא", לרנר מסתמך בדבריו על העתק דו"ח ועדת אבא אבן ממאי 87' שכותרתו: "ההחלטה על שיתוף הפעולה עם ארה"ב", ובו דווח על כך שישראל "התנתה את שיתוף הפעולה עם ארה"ב במתן חסינות לשלושת האנשים המעורבים בפרשה, ובהסכמה אמריקנית שהמסמכים המוחזרים לא ישמשו להרשעת פולארד". http://www.a7.org/news.php3?id=2551...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
46. בכתבה מסכמת על פועלו של אבא אבן ז''ל, לא אוזכרבתגובה להודעה מספר 28
שמו בכלל, לא בכתבה ולא באתר הכנסת, שהוא כיהן כיו"ר ועדת חקירה לפרשת ג'ונתן פולארד, למהההההההההההההההההההההההה....??
@ להלן: הכתבה שפורסמה לאחר מותו...:-
אבא אבן הלך לעולמו. יום שני, 18 בנובמבר 2002, 16:14 מאת: מוטי גל, מערכת וואלה!
אבא אבן. זכה בפרס ישראל על מפעל חיים (צילום: אתר הכנסת)
אבא אבן. זכה בפרס ישראל על מפעל חיים (צילום: אתר הכנסת)נפטר אתמול בגיל 87; בין תפקידיו הבולטים: שר החוץ וסגן ראש הממשלה; מפלגת העבודה: הוא היה 'מר דיפלומטיה' של מדינת ישראל והעם היהודי; הובא למנוחות בבית העלמין בבכפר שמריהו
עוד בכתבה: השתתף בדיונים שהביאו להחלטת האו"ם ב-47' »
אבא אבן, שר החוץ וסגן ראש הממשלה לשעבר, הלך לעולמו אתמול בערב. אבן לקה בלבו ואושפז במרכז הרפואי רבין. בן 87 היה במותו. הוא הניח אחריו אישה, בן ובת. ארונו של אבן הוצב היום ברחבת יד לבנים בהרצליה. בשעה 14:30 הספידו את אבן, הנשיא משה קצב, שר החוץ בנימין נתניהו וח"כ שמעון פרס. אחר הצהריים הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכפר שמריהו.
מזכ"ל העבודה, אופיר פינס, פירסם אמש הודעה מטעם המפלגה: "מפלגת העבודה מבכה את מותו של אבא אבן, 'מר דיפלומטיה' של מדינת ישראל והעם היהודי. איש יקר שהיה אחד מעמודי התווך של המדינה... מפלגת העבודה תראה בו תמיד סמל".
בתגובה למותו אמר שמעון פרס לגלי צה"ל, כי "אבא אבן היה אחד המדינאים הדגולים במאה ה-20 בעולם כולו. איש סגולה שהראה לעולם שהעם היהודי הוא עם סגולה". יו"ר מפלגת העבודה, בנימין בן אליעזר, אמר כי אבן היה מדינאי דגול, מנהיג, דיפלומט ואיש מופת.
עו"ד יצחק הרצוג, אחיינו של אבן, אמר בקול ישראל כי "אבן הוא אולי אחד הישראלים החשובים ביותר בהיסטוריה העולמית מכיוון שהוא אישיות שמוכרת על ידי דורות שלמים של בני אדם בארץ ובחו"ל, כאדם שלחם לעצמאותה של מדינת ישראל ולהכרת העולם בה, כאדם שהוביל את מדיניות החוץ של ישראל כשר החוץ שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של המדינה, כשמונה שנים, כשגריר בוושינגטון, כסגן ראש ממשלה, כמעצב של נקודות חשובות מאוד בדיפלומטיה הישראלית: החלטות 242, ו-338 ועוד נקודות רבות רבות שקשה למנות ברגעים כאלה".
נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' איתמר רבינוביץ', אמר כי "גדולתו של אבן הייתה בהבנה נכונה של הסביבה הבינלאומית והאזורית בתוכה פעלה מדינת ישראל, בתפישה מגובשת לגבי עתידה ומיקומה של מדינת ישראל וביכולת רטורית מדהימה". אוניברסיטת תל אביב חנכה לאחרונה תכנית ראשונה בארץ ללימודי דיפלומטיה על שם אבא אבן.
השתתף בדיונים שהביאו להחלטת האו"ם ב-47'
אבן נולד בקייפטאון שבדרום אפריקה בשנת 1915. הוא גדל והתחנך מילדותו בבריטניה, וכבר בשנת 1939 החל את שירותו המדיני במסגרת הסוכנות היהודית. בשנת 1946 שימש היועץ המדיני בסוכנות היהודית בלונדון, ומאוחר יותר באותה שנה עלה לארץ. בשנת 1947 השתתף אבן בדיונים שהביאו להחלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית.
לאחר מספר שנים בהם שימש שגריר ישראל באו"ם, מונה אבן בשנת 1958 לנשיא מכון ויצמן. משנת 1959 כיהן אבא אבן במגוון תפקידים בממשלות, ובהם שר החינוך והתרבות, סגן ראש הממשלה בממשלתו של לוי אשכול, ושר החוץ בממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר.
החל משנת 1974, עם הקמתה של ממשלת יצחק רבין הראשונה, לא כיהן אבן יותר בממשלה, אך המשיך בפעילותו בכנסת. בין היתר כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בשנים 1984-1988. לאחר פרישתו מן הממשלה ביצע אבא אבן שליחויות ממלכתיות והסברתיות רבות, ונרתם למאמצי הסברה לאומיים גם כשהיתה מפלגתו באופוזיציה.
בשנים האחרונות עסק אבא אבן בהוראה אקדמית באוניברסיטאות בארה"ב. אבן עוטר בכ-20 תארי דוקטור כבוד במכוני לימוד ובאוניברסיטאות בחו"ל ובישראל. במקביל עסק אבן בהפקת סדרות טלוויזיוניות על תרומת היהודים לציביליזציה, על תולדות מדינת ישראל ועל תהליך השלום. הסדרות הוצגו בעולם כולו ותרמו תרומה חשובה לקידום תדמיתה החיובית של מדינת ישראל בעמים. אבן גם כתב וערך עשרות ספרים, ובהם גם אוטוביוגרפיה שלו. הוא זכה בפרס ישראל בשנת תשס"ב על מפעל חיים. http://news.walla.co.il/?w=//310002...
120. דו''ח אבא אבן באנגלית............בתגובה להודעה מספר 18
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.01.04 בשעה 19:37 בברכה, פילוביץ שחף
Document: The Eban Report
---- Knesset Defense and Foreign Affairs Committee THE EBAN REPORT ON THE ISSUE OF JONATHAN POLLARD
[English Translation of Unclassified Version]
27 Iyar, 5747 May 26, 1987
INTRODUCTION
Knesset Article 13. (a) 4. authorizes the Foreign Affairs and Defense Committee to hold hearings on "the State's foreign policy, armed forces and security." In 1982, at the initiative of then Chairman of the Foreign Affairs and Defense Committee (Moshe Arens) several sub-committees were established with restricted membership to discuss sensitive issues within the realm of the Committee's responsibilities in greater depth and detail. The subcommittee holds extensive and fundamental deliberations with the intelligence services. The principle of parliamentary supervision of the functioning of the intelligence services is discharged in Israel thanks to the work of this subcommittee. The subcommittee does not discuss operations, but does study key situations and problems, provides counsel in the diplomatic sphere and authorizes, in the name of the Knesset, the supply of resources required for the functioning of the systems.
From the start, when he appeared before the Committee, the Prime Minister thought there is no place for an investigation of the Jonathan Pollard affair. The Chairman of the Committee, MK Abba Eban, announced that concerns for good government as well as considerations of foreign policy require the subcommittee to clarify the subject in all its aspects. The same day, the Chairman of the Knesset, MK Shlomo Hillel, announced that he supported the exercise of the Knesset's responsibility in this area as in all other areas of the government's functioning.
On March 11, 1987, the Cabinet announced its decision to establish a committee of inquiry to examine the Pollard affair and to assist the subcommittee of the Foreign Affairs and Defense Committee in its work. This decision evoked positive reactions in Israel and throughout the world. When the announcement regarding the opening of the inquiry in the Knesset's subcommittee was made public, there was a considerable calming in the positions of government and media in the United States toward Israel. However, the main thrust in our activities was determined by the national obligation to uphold the Knesset Articles and to contribute to the improvement in the functioning of the systems in our care and, in general, to diagnose and examine failures, so that they would not be repeated.
The work of the subcommittee opened with a detailed report by Defense Minister Yitzhak Rabin on March 12, 1987. We note with satisfaction that the Government's promise to assist the subcommittee was taken seriously and realized to the full extent. All [relevant] ministers, officers and civil servants, past and present, appeared before us - some at their own initiative. Any documents we requested were submitted to us, including protocols of Government and Cabinet meetings.
The subcommittee has permanent responsibilities that go beyond the Pollard affair. Therefore, it took advantage of the appearances of ministers and other interviewees to deepen its inquiry into the intelligence community. No country publicizes its intelligence systems and methods. Accordingly, most of the material the subcommittee amassed in this inquiry will be made available solely for the ministers and security persons whose responsibilities are related to the subject at hand.. This report is but the smallest part of the extensive material that we have collected. It relates to issues that both the Knesset and the public have a particular interest in and which may be publicized only within the limitations of national security. The full secret report will be submitted for review to the relevant parties.
The subcommittee does not have the status of a legal institution and regardless does not use the procedures and processes customary in legal investigations. Hence, the subcommittee does not intend to adjudicate regarding conclusions as to whether or not individuals should continue to hold on to their positions, which may ensue from its findings and assessments. This position is acceptable to all members of the subcommittee and this report is drafted accordingly. However, the subcommittee believes it has the right to express assessments and impressions and to summarize findings and conclusions, as customary in proper parliamentary proceedings.
It is the way of the world that a failure exposed in an intelligence system echoes with the most resonant reverberations while intelligence successes remain enveloped in a haze. This report examines a very grave fault. Criticizing a certain operation, saying that it would have been better if it had not been conceived, does not mean that achievements of the intelligence services, which constitute a vital component of Israel's essential security system, are being ignored. The resourcefulness, daring, and many times, the heroism and sacrifice of intelligence agents are known and laid open to us. These services may indeed be proud of their achievements and the outcome of their efforts and the State of Israel owes them respect and appreciation.
Subject of the Report
This report relates to the considerations, activities and decision-making procedures of members of the government, civil servants and officers that were involved in some manner or other in situations created due to the employment of Jonathan Pollard. The first period covered by this report commences at the end of May, 1984 when Pollard first succeeded with his initiative to make contact with an officer in the Israeli Air Force - Colonel Aviem Sela. From then on, Israelis continued to maintain contact with Pollard in the United States, Israel and France until his arrest by US authorities on November 19, 1985. Throughout this period, Pollard was activated by Rafael Eitan and his assistants at the Office of Scientific Relations (LaKaM)
Pollard's arrest, trial and conviction dispatched this topic to the public domain and required the involvement of the Government and cabinet. The Israeli people were surprised and distressed to learn details about the spy operation carried out by Israelis, civil servants, which led to a crisis in Israel-US relations. This is where the question of the Government's responsibility to the Knesset and the public arises. Moreover, Israel - US relations suffered uneasy tensions that extended to wide circles among the pro-Israel US public. The Government was required to rectify an important part of the mesh of Israel's international relations.
What Did the Political Echelon Know?
When the item concerning Pollard's arrest was publicized, Prime Minister Shimon Peres declared that the operation was carried out without the knowledge and permission of the political echelon. This information was passed on to US Secretary of State, George Schultz, on an official and binding level, in a telephone conversation between Schultz and Peres on the night between November 30 and December 1, 1985. A similar notice was also submitted to the media.
The question as to whether the political echelon knew about Pollard's activation is such a material point from the aspect of national credibility and the international implications that we saw fit to go to great lengths to fully clarify it. We did not hesitate to investigate all those who were able to shed light on the possibility of knowledge of the political echelon, if there was such a possibility. We were aware that some of those who appeared before the subcommittee would by virtue of the nature of the situation emerge blameless personally, if it were possible to attribute direct responsibility on the direct knowledge of one or more members of the Government.
The inquiry we carried out on this issue produced the following conclusion that was accepted by the Committee: the body of evidence submitted to the Committee by all witnesses related to the subject indeed authorizes beyond any doubt the conclusion that the operative echelons (i.e. the LaKaM headed by Rafi Eitan) decided to enlist Pollard and activate him without investigating, consulting or obtaining permission, whether directly or indirectly, from the political echelon.
The Committee heard a claim that in intelligence operations of a certain kind, it is best not to report to the political echelon in charge on specific details of operations, classification of sources and description of origins and it is preferable for the operatives not to request in advance authorizations from the political echelon in charge to recruit sensitive sources and/or to request authorization from him, which otherwise would deny this echelon the ability to carry out the duty of effective supervision and the possibility of preventing the execution of certain operations.
Rogue Operation Or State Responsibility?
Upon Pollard's exposure, the Government of Israel announced that this operation had been carried out without the authorization and knowledge of the political echelon. Later, the operation was described as a "rogue operation" performed privately by unauthorized persons. In English, this term - "rogue operation" - was current. The announcement concerning the lack of awareness and authorization on the part of the political echelon was accurate while the definition of the operation as "rogue" was without basis in fact.
An undeniable fact was that the decision to activate Pollard in the manner he was activated, as well as all stages of the operation, which occurred over the space of a year and a half, was done by civil servants who received their appointments and authority from the government and more precisely from the State of Israel's security system. All activities of the persons involved in the operations and the funds transmitted to Pollard himself came from state resources, withdrawn without authorization and knowledge of the political echelon. The political echelon's lack of knowledge and failure to provide authorization does not invalidate the responsibility of the Government of Israel for the situation that was created.
The conclusion that the political echelon did not know was true, but does not resolve the question of national and ministerial responsibility that ensues from the involvement of staff personnel who report to the political echelon. The principle of "noblesse oblige" is not satisfied, if it is at all determined that in every situation of omission or error, only civil servants shall remain within the range of censure and those with political echelon responsibility shall abandon them in the field.
In the matter under discussion, the Government has already acknowledged its responsibility tacitly: (a) by its commitment to rectify the situation; (b) by its commitment to disband the unit that had exceeded its authority; (c) by the promise to call those responsible to order and (d) by the Defense Minister's notice of apology in the name of the Government. Despite the lack of any knowledge and/or ministerial authorization for the operation, the Government would do well if it would say unequivocally that the State of Israel admits responsibility and will continue to rectify the damage since several of its employees were involved in this action.
Rafi Eitan
Rafi Eitan bears direct and full responsibility for the decision to recruit Pollard and activate him. He did not report this to his superiors and in any case, did not obtain any authorization for this. He should have understood that such an act was likely to endanger significant interests of Israel and harm the friendly relations between Israel and the US.
Rafi Eitan served the State with complete loyalty and boundless devotion for many years, and to his merit, attained achievements in a variety of positions that contributed to the security of the State.
An opinion was voiced in the Committee that Rafi Eitan's appointment itself as head of the LaKaM was a mistake which settles the minister in charge, Ariel Sharon, with weighty responsibility. Eitan held two positions. He was both head of the LaKaM reporting to the Ministry of Defense and Adviser on Terrorism reporting to the Prime Minister. According to this opinion, such an arrangement was almost an invitation to inefficiency and to the risk that the person in charge of these functions would easily be able to evade supervision since his subordination was split between two authorities.
With all due respect to the gravity of this consideration, most members of the Committee saw the error of the appointment as knowledge after the fact. The majority opinion held that under the circumstances at that time and according to the situation that was prevalent at the time of his appointment, Eitan's appointment was considered natural in accordance with his qualifications.
On the subject of Pollard, Eitan did not act wisely and even demonstrated a lack of discretion, causing many difficulties for the State of Israel as well as damage to US - Israel relations and Israel's relations with the Jews of America. Rafi Eitan was punished by his removal from office as head of the LaKaM and by being restricted from engaging further in intelligence matters.
Reservations of MK David Magen:
The Committee's public report which relates to the part played by and degree of responsibility of the head of the LaKaM, Mr. Rafael Eitan, does him an injustice, as well as the employees of the unit he headed and the entire matter. By the nature of things, the Committee was prevented from specifying in this report, because of its public nature, many items which would have testified to the kind of unit Eitan was in charge of and the clear conclusion that ensued from this information, that Pollard's recruitment and activation were performed with authority. And indeed, the Committee members agreed that Rafi Eitan did not exceed his authority.
This was the reason that upon Pollard's exposure, the Prime Minister, Mr. Shimon Peres, made an announcement using the following language: "... We do not want an investigation, because it would disclose things that we know." And the Defense Minister, Yitzhak Rabin, was quick to respond with an announcement to the Cabinet on November 28, 1985 as follows: "There has been no and there will be no severing of heads here."
Rafi Eitan made a great and unique contribution during his forty years of work in the service of the State. His brilliant achievements in his work within the various security divisions have not been publicized and may not be publicized. However, it is a fact that the personal appreciation of his huge contribution to the State of Israel is the legacy of all members of the Committee without exception. When Mr. Shimon Peres became Prime Minister toward the end of 1984, he took care, out of unclear and unexplained motives, to distance Eitan from the Office of the Prime Minister and to appoint someone else in his place. Despite this injustice, Rafi Eitan did not leave the civil service and continued to invest the best of his energies and talents in his position, which became restricted to activities solely within the Ministry of Defense. During the period that Mr. Eitan stood at the head of the Office, it reached a peak in its achievements. Someone from the security services who appeared before the Committee said it best when he said: "Until Rafi arrived, we just talked about LaKaM; after Rafi arrived, we called LaKaM - Rafi." Rafi Eitan's material was characterized more than once at the highest echelons as "material more valuable than gold."
In the initial stages of Pollard's recruitment, Rafi Eitan understood its particular sensitivity and was careful to define in a detailed document the risks involved in activating Pollard. He instructed, in that same document, regarding rules of action and special precautions. After the fact, it turned out that Rafi Eitan's instructions were not followed and in his statement to the Committee, he declared: "I am prepared to take responsibility upon myself." There was no consensus in the Committee that the responsibility was indeed his. Mr. Rafi Eitan's attempt, in his appearance before the Committee, to clear his superiors as well as those who worked under him and others who were involved in this affair of all mistakes is worthy of respect; however, it cannot lead the Committee to the conclusion that the errors of the operation are all Rafi Eitan's and that he must bear full responsibility.
The claim that Rafi Eitan overstepped boundaries in his reliance on an IDF officer in an intelligence operation that was not connected to the army is not accurate. It was proved to the Committee that Colonel Aviem Sela assisted the LaKaM only after Rafi Eitan applied to an Air Force supervisor who provided written authorization for Colonel Sela to cooperate with the LaKaM.
The critical period prior to the fall of Pollard was the summer and autumn of 1985. At the beginning of June 1985, Mr. Eitan was rushed to hospital with an eye injury. On October 3, 1985, his sight was restored and he returned to work on a part-time basis. I assume that under normal circumstances, he would have managed to ensure that his instructions to terminate the relationship with Pollard had been followed. However, he failed to accomplish this due to his illness. This is the place to mention that Rafi Eitan's return to work in October took place while his eyesight still suffered and he was still physically incapacitated.
Immediately upon the failure of the operation, Mr. Rafi Eitan took care to notify the Prime Minister that he took full responsibility. This personal sacrifice proceeded from his view of the matter as involving criminal law and the hope that the incident would not develop into a complex and difficult affair. Since this aspiration was not fulfilled and errors committed by the political echelon did turn the "slip" into an "affair," there was no room to respond to Eitan's appeal nor to agree with him. Likewise, there was no room and there still is no room for the formulation that appeared in the report that there were Americans who wavered concerning the severity of punishment received by Rafi Eitan. Upon Pollard's exposure, Rafi Eitan's world was destroyed. He was immediately deposed from office (by demand of the Americans), and his brilliant career in security was cruelly and resolutely cut short. It was inconceivable that there could be room for strong considerations not to hasten to appoint him to a senior economic position. Even the greatest sinner is not punished twice for the same transgression. Despite Eitan's great success as adviser to the Prime Minister on terror, Mr. Shimon Peres took care to dismiss him from this office immediately upon his becoming Prime Minister. And as if this was not sufficient, despite the binding notice of the Defense Minister, when Pollard was exposed, that "there was no and would be no removal of heads," Prime Minister Shimon Peres was quick to penalize Rafi Eitan and only Eitan, by removing him from his position as head of the LaKaM. The question arises then what was the source of vehemence on the part of certain entities to see Rafi Eitan's head "fall" for the third time?
Aviem Sela
Colonel Aviem Sela did not act out of considerations that we would have expected to discern in an experienced senior Air Force officer like himself. Even though Sela believed what he believed, that he was rendering the State a faithful service, plain logic should have convinced him not to take part in an undertaking at which he was not expert.
At the time of his appearances before us, Colonel Aviem Sela's testimony was not clear, consistent nor accurate.
Nonetheless, we are obliged to mention that Colonel Aviem Sela, who was a distinguished pilot and excellent commander was personally and severely disciplined. His attainment of a doctorate from New York University remains inconclusive due to his inability to return to the US. He did not receive the promotion that he was meant to receive in the Air Force. He was obliged to resign from supervision of the Tel Nof base and a large question mark was placed concerning his future in the Air Force.
The Authorizations for Sela's Involvement The commander of the Air Force and the former chief of staff used faulty judgment in this affair. They responded to a request to use the assistance of Colonel Aviem Sela, without having initiated a comprehensive examination of their own to ensure that a senior officer would not be sent on a mission whose scope exceeded his duties.
Officers in the regular army are not to be activated in an intelligence framework outside the army, without obtaining prior authorization from the Defense Minister. It is unfortunate that the former chief of staff, Major General Moshe Levy, did not do so in this affair.
We note here with satisfaction the notice of the Defense Minister regarding the issue of assistance by army officers.
The Operative and Supervisory Echelons Although ministerial responsibility for supervision and control lies with the ministers and this responsibility is not transferable, it is natural that the supervisory task should be placed in the hands of staff personnel. And indeed, the Ministry of Defense set up a committee to supervise the activities of the LaKaM. We discovered beyond any shadow of a doubt that this supervision did not in fact exist. Those responsible for follow-up did not direct the LaKaM and those below with questions and warnings, and did not take care to report to their superiors in the political echelon.
Concerning everything that relates to the period in which the Pollard operation occurred, the main person in charge of supervision was the director general of the Ministry of Defense, Menachem Meron. The director general did not apply any control outside of the administrative sphere.
This could not have been the intention of the ministers who established a follow-up committee and placed the director general at its head.
At his appearance before the subcommittee, Mr. Meron tried to diminish the significance of his responsibilities and at times did not even remember or preferred not to remember his involvement in matters related to the LaKaM.
Defense Minister Arens Moshe Arens was the Minister of Defense when Pollard commenced to transfer information. Defense Minister Arens admitted and claimed that he did not place any supervision on Eitan as he was occupied with the war in Lebanon, that Eitan's involvement in intelligence came to him as a surprise, that his many meetings with Eitan were dedicated to the subject of Shi'ite terror, that he was not briefed on the LaKaM when he entered into office as Defense Minister, and that the time of overlap between his term of office as defense minister and the Pollard operation was extremely short.
Rafi Eitan has a different version. According to him, particularly in the month of August, a short time before the office was passed on to Yitzhak Rabin, Arens received reports from him which should have brought him to a greater level of vigilance.
We believe that an admission is evident here that Mr. Arens did not fulfill orders regarding ministerial responsibility and that he should be held responsible in respect of this fact.
Defense Minister Yitzhak Rabin Yitzhak Rabin received the position of defense minister in September 1984.
He served in this position for 14 months during which time the Pollard operation continued. This means that he had quite a lengthy opportunity to consider phenomena that should have caused him concern. Because during the same period, some particularly sensitive intelligence material arrived at an increased rate. If Rabin had been maintaining proper supervision of the activities of the LaKaM, he would have had to consider the grave significance of this material.
Nonetheless, Rabin demonstrated no effort to maintain follow-up procedures and to tighten supervision as he was obliged to have done. During his term of office, the Pollard operation becomes a lengthy enterprise without Rabin being aware of the fact that the source is Pollard.
These data undoubtedly demonstrate that Rabin's unequivocal personal duty was to administer proper supervisory means that would have enabled him to know that Pollard had been activated, and to take the necessary steps concerning this operation.
The burden of ministerial responsibility that applies to him remains beyond any shadow of a doubt.
Reservations Concerning the Sections Relating to the Functioning and Responsibility of Moshe Arens and Yitzhak Rabin as Defense Ministers During the Period of the Pollard Operation - Presented by MK Micha Harish
In place of the version authorized by the Committee, I request to record the following:
Moshe Arens was defense minister when Pollard began to transfer significant information, receive briefings and funds and make his way on the path that led to the failure that is the subject of this report . Minister Arens admitted and claimed that he placed no supervision on Eitan, as he was occupied with the war in Lebanon; that Eitan's involvement in intelligence came as a surprise; that his numerous meetings with Eitan were devoted to the subject of Shi'ite terror; that he received no briefing on the LaKaM when he entered office as defense minister; and that his term of office as defense minister was brief.
This version serves as a sort of admission that Moshe Arens did not fulfill the orders of ministerial responsibility concerning Rafi Eitan and he must be held responsible in respect of this fact. Moreover, Rafi Eitan submitted to us a different portrayal from that remembered by Moshe Arens. Rafi Eitan testified, based on notes made at the time in question, that he conversed many times with Arens concerning subjects that should have aroused the minister's curiosity and concern in respect of the sources of information and material that he received, and particularly in the month of August, a short time before the office was transferred to Yitzhak Rabin, Arens heard reports from Rafi Eitan that should have led him to heightened vigilance.
The conclusion is that Defense Minister Arens did not do anything that could be construed as placing supervision or minimal authority on the LaKaM which was one of the units in the Defense Ministry. It must be noted that Defense Minister Arens was expert in the professional subjects that Rafi Eitan dealt with. Our conclusion is that by any reasonable definition of the concept "ministerial responsibility," Moshe Arens must be held responsible regarding the critical period of the commencement of the Pollard affair in 1984.
Moshe Arens' background and past should have led him to pay attention and become involved in LaKaM matters, more so than any other defense minister who served either before or after him. Moshe Arens understood the LaKaM both because of his personal and professional connections and as a result of his public duties prior to his term as defense minister. He certainly knew that the LaKaM was an organization that handled delicate and problematic matters which require supervision and control. In light of this, Arens' responsibility becomes all the more serious for two reasons. First, because of the fact that Rafi Eitan fulfilled the function of head of the LaKaM on a part-time basis only; and secondly, because Arens consented to have the LaKaM headed by a man whose main attention was given to another subject, while the LaKaM did not receive the management and concern which demand the full energies, intelligence and responsibilities of the man who stands at its head.
Yitzhak Rabin "inherited" a situation in which the neglect of matters in the unit Rafi Eitan headed became a sort of tradition. Rabin served in this position for 14 months during which time the Pollard operation continued. This means he had a prolonged opportunity to consider phenomena that should have concerned him. Undoubtedly, the minister's security and political experience were such as to impart to him expertise and sensitivity concerning the activities of Rafi Eitan and the LaKaM.
Apparently there are supervisory mechanisms in the form of follow-up committees, however, the Ministry's directorate did not ask Eitan what was the objective of the administrative assistance he sought. In fact, Rafi Eitan's subordination was but a formal myth.
Nonetheless, during the time of Yitzhak Rabin, Rafi Eitan ceased to serve as an advisor on terrorism and the leadership of the LaKaM remained his only function. Generally speaking, we received testimony that proved Yitzhak Rabin demonstrated much greater sensitivity than his predecessor in matters relating to the supervision of the LaKaM. We can only regret that this sensitivity did not lead to more vigorous action that may have perhaps prevented, while there was yet time, the damage that resulted from the eruption of the Pollard affair, which began during Moshe Arens' term of office as defense minister.
Therefore, it must be determined that Defense Minister Yitzhak Rabin did not fulfill the orders of ministerial responsibility in respect of the supervision of Rafi Eitan and the LaKaM.
Reservations of MK Simcha Dinitz Concerning the Role of Yitzhak Rabin:
In the first section, the following sentence must be eliminated: "This means that he had a prolonged opportunity to consider phenomena should have caused him concern." The reason being that intelligence material has been brought to the attention of all defense ministers, prior to this period and subsequently, and there has never been any indication in it of the source of the material.
The second section should be omitted and in its stead the following should be written: "Material was submitted to the Committee which indicates that the defense minister did actually demonstrate vigilance and even directed the attention of the head of the LaKaM to the risks involved in his activities."
The Decision to Co-operate with the US On the night between the 30th of November and the 1st of December, at 3:30 a.m., the US Secretary of State telephoned Shimon Peres, the Prime Minister of Israel. During this conversation, the two discussed the nature of the cooperation between Israel and the US in this affair.
Committee members are divided in their opinions regarding the significance of several of the commitments concerning this cooperation.
Following is the position of Committee members: Abba Eban, Simcha Dinitz and Micha Harish: The announcement regarding Jonathan Pollard's exposure and arrest placed the government of Israel in extremely great distress. The impression was created that Israel had behaved toward the most friendly world power the Jewish people had ever known in a manner that was inappropriate to the tradition of friendship, shared values and interests of the two nations. In addition to the bitterness and grief expressed in the Administration's position, a most hostile media campaign against Israel developed. The prime minister, and the deputy prime minister and foreign minister held urgent consultations, in which the defense minister joined immediately upon his return from abroad. These three figures took care to explain to a Cabinet meeting, to the public on numerous occasions and to this Committee, that they saw themselves as members of a team who are partners, and all are responsible for all decisions taken. They did not raise any reservations or appeal about any one of them. When we came to look into what they had said before the Committee, we did not discover a breach or division in their approaches or in the strategy they recommended. The urgency of the pressure imposed by the US to arrive at a clarification of the matter, together with clear signs that the political echelon in the US sincerely wanted to discover the cause of and extinguish the conflagration, compelled the three ministers to urgently consider the US front. For this purpose, a team of inquiry (comprising Avraham Shalom, Chanan Bar-On and Attorney Ram Caspi) was set up to examine, clarify and contend with the problems created with the United States.
Beginning on the 22nd of April, internal consultations and an exchange of messages with the Secretary of State took place in an effort to placate the Administration and to reach a level of co-operation. A significant milestone in the development of the Israeli strategy was a conversation that occurred in the early hours of the morning (between November 30 and December 1) when Secretary of State Schultz telephoned Prime Minister Peres. In this conversation, the prime minister clarified for Mr. Schultz the following points: (a) Pollard is an aberrant matter. The political echelon did not know of the matter and initiative had been taken without consent and without any official authorization. (b) Israel commits to fully cooperate with the US. (c) Israel will allow unrestricted access to the persons involved. (d) Israel will discipline those found responsible. (e) The unit whose personnel were part of the action will be dismantled. (f) Israel will return documents obtained by means of Pollard.
These commitments were not without reservations. The prime minister requested that the interpretation given to his commitments be discussed by Chanan Bar-On on behalf of Israel and Deputy Secretary of State Armacost on behalf of the US.
Yitzhak Shamir, who was the deputy prime minister and foreign minister related to us regarding the conversation that "there were consultations. It was clear that we were heading toward full cooperation in order to put an end to the matter."
In response to a question by Committee members regarding where was it decided to return the documents and to allow testimony, Mr. Shamir replied that "This was discussed at meetings .. Mr. Peres spoke with the Secretary of State concerning the return of documents because they claimed it was American property. The possibility of an Israeli interrogation was discussed, however, this had also been previously discussed. This was not something that Peres had thought of on the spot during his conversation."
The three ministers had been and still were in agreement concerning their backing of what Mr. Peres had said to Mr. Schultz in their telephone conversation and all the decisions that had been taken in the matter under discussion.
It is our opinion that the policy decided upon was correct and the telephone conversation with Mr. Schultz was rightly in its place. Mr. Schultz was, justly, portrayed to Mr. Peres not only as the foreign minister of a wronged country but also as a friend of Israel who wished to extricate the relations of the two countries from the adversity which troubled them. Moreover, the three ministers did not give Schultz an open pledge. They presented restrictions and qualifications; they conditioned their action on the defense of Israel's security and intelligence interests; they placed restrictions on the location and form of the interrogation. In addition, the three ministers conditioned the cooperation on the granting of immunity to the three persons involved in the affair and on the consent of the Americans to the fact that the documents returned would not be used to convict Pollard.
These steps prevented collapse and created close cooperation with Secretary of State Schultz. The senior political echelon in the US reacted positively to the conversation with Mr. Peres and to the messages that followed. Mr. Peres and Mr. Shamir received messages permeated with appreciation and overflowing with friendship from Mr. Schultz, since he wanted for his part to localize the affair. And there were grounds to believe that the tension was dissipated and relations with the US would relax. It is difficult to describe as a "failure" a course of diplomacy that culminated in such a degree of success. The alternative to this policy would have caused a painful breakdown in relations between the US and Israel with all the ramifications thereto. It would have caused an extreme and furious reaction in all parts of American society. It would have also placed Israel in conflict with Secretary of State Schultz and thereby with the White House. It would have brought negative reactions against Israel both from public opinion and in Congress.
Several months later, the situation again became complicated, however the elements who caused this were not grounded in the decision on cooperation of the prime minister, his deputy, and the defense minister or actually in the commitment voiced by Mr. Peres to Mr. Schultz. This worsening of the situation did not ensue from the strategy taken by the government in the first days of the crisis. It originated in an error committed by the inquiry team who were not sufficiently judicious to disclose the full picture to the political echelon, including the role of Colonel Sela in the affair, as well as several other errors of tactics and information described in the following section.
The foundations of the alliance with the United States are strong and deep and Israel's policy of cooperation prevented injury to the pivotal components of the friendship that the government and people of the US feel toward Israel.
Following is the position of Committee members: Eliyahu Ben Elissar, Ehud Olmert and David Magen: On the night between November 30 and December 1, 1985 at 3:30 a.m., US Secretary of State George Schultz telephoned Prime Minister Shimon Peres. In the course of their conversation, Mr. Peres agreed to specify the modes of cooperation that Israel would undertake with the US in this affair. At the end of their talk, Mr. Peres gave several commitments on the following subjects:
The Israelis who were involved in this affair would be interrogated by representatives of the American government.
The Pollard documents would be returned to the United States.
The LaKaM unit was to be dismantled and its personnel dismissed.
Disciplinary steps would be taken against the persons responsible for this affair. There is no doubt that the State of Israel had an obligation to propose immediate cooperation with the government of the United States following Pollard's exposure. In addition to an unequivocal and full apology, the circumstances of Pollard's exposure, the American anger which was justified, the fear of serious damage to US - Israel relations, all these justified an approach of cooperation in this matter. The question is what should have been the manner and extent of cooperation that Israel ought to have proposed. The consent of Prime Minister Shimon Peres to return the documents delivered by Pollard was fundamentally mistaken and caused serious damage. These documents constituted the basis for the conviction and life sentence that Pollard received, in spite of the Israeli assertion that there was an American commitment not to use the documents against Pollard. The inability to fully perform the commitment to submit the documents led to a crisis of confidence between the United States and Israel.
The prime minister did not heed the advice of those who handled the affair on his behalf, who believed that it would not be possible to return the said documents.
As to the decision to return the documents, there was no prior discussion in the context of the ministerial team or in any other forum. We did not find any notes from consultations, meetings, discussions or even a precursory telephone call in which it was concluded to take this step.
The next day following the telephone call, the prime minister reported it to the ministerial team and they agreed to it. The ministers' consent to the prime minister's decision was erroneous, although under the circumstances, following Mr. Peres' commitment to Mr. Schultz, it was impossible to go back on it without causing even greater damage. We do not accept the claim that there was no choice but to give the commitment for the return of the documents. Cooperation with the US was essential and there were additional channels of action. If Shimon Peres had ordered a proper investigation, as he was obliged to do, he would certainly have avoided the proposal to return the documents and perhaps would even have refused to allow the interrogation of the Israelis involved in the affair. However, Mr. Peres failed to order an investigation and examine the necessary items and in this manner complicated the issue with a commitment he should never have given.
Additional Developments
The prime minister, with the consent of the deputy prime minister and the defense minister, appointed a team of inquiry, yet did not initiate a comprehensive investigation that would clarify the account of the venture accurately and in detail. For a long time, serious confusion reigned as a result of which Israelis of all echelons prognosticated, in a variety of forms and styles, to one another as well as toward external elements. Again, damage was caused to Israeli credibility which was and remains the focal problem in Israel's struggle to recover its position. Actually, it was justified that priority be given to rapprochement with the US, however at the same time, and in any case immediately thereafter, there was a duty to formulate a correct rendition, which was true and persuasive, concerning the circumstances of Israel's involvement.
Instead, a totally unfounded story was disseminated among American administration circles that did not persuade anyone who heard it anywhere.
An Israeli delegation departed for the US and returned five days later. During this time, contradictions and confusion in the various Israeli accounts persisted.
A meeting was held at the Country Club with an American delegation headed by Justice Abraham Sofer. One of the serious mistakes committed by the inquiry team at this meeting was to conceal, without the knowledge of the political echelon, the role of Colonel Aviem Sela, as an important figure in the development of the affair. When this deceit was discovered, American anger was vigorous.
The American administration and particularly the friendly elements therein, took the Israeli commitment "to punish those involved" very seriously. American interests focused here on two persons, Rafi Eitan and at a later stage, Colonel Aviem Sela. Rafi Eitan was appointed to direct the largest economic enterprise in Israel and the Americans protested.
Several months ago, the intention to promote Colonel Sela both in rank and in position was quite prominently publicized. This step caused bitterness among the American people and a furious reaction was heard from the American public. Adding insult to injury, and in spite of the red light ignited by the American ambassador in his talks in Jerusalem, an announcement was published on the appointment of Colonel Aviem Sela as commander of the base at Tel-Nof. In the meantime, Colonel Aviem Sela resigned his position as commander of the Tel-Nof base. His resignation calmed the stormy spirits. We would like to express our satisfaction at Sela's resignation from his position, however, we cannot ignore the error of Defense Minister Rabin who appointed him in these circumstances.
Responsibility of the Political Echelon - Following Pollard's Fall Prime Minister Shimon Peres, his deputy Yitzhak Shamir and Defense Minister Yitzhak Rabin testified before us that the decisions taken during the period following Pollard's exposure, (commencing on 22-Nov-1985 and on), were by joint consent of all three men.
Accordingly, it follows that the three men were partners in their responsibility for these decisions.
In the Israeli parliamentary system, the position of prime minister is as first among equals.
Since Shimon Peres was the head of the team that handled the affair, his parliamentary responsibility in this matter exceeds that of the others.
Reservations of Knesset Members Simcha Dinitz and Micha Harish We believe that after the sentence: "Accordingly, it follows that the three men were partners in their responsibility for these decisions." the following sentence should be added:
"The three men acted as a team by virtue of the functions they fulfilled in the Government as prime minister, deputy to the prime minister and foreign minister, and defense minister and jointly bear responsibility for their decisions to the Knesset."
Reservations of MK David Magen Commencing on November 24, 1985, a forum comprised of three ministers has handled the affair:
A. the Prime Minister B. the Foreign Minister C. the Defense Minister
Indeed, we have heard an explanation that the dimensions of the Pollard affair are security-related and within the realm of the Foreign Ministry and hence, the special constellation of ministers. However, from the moment that the affair turned into a complicated international incident situated at the top of the diplomatic agenda, it is my opinion that a normative Government forum should have handled it. If the Government wanted to waive its authority and transfer it to a team comprising only three persons, it should have done so by an express decision in this matter.
Shimon Peres' Appearance Before the Sub-Committee on Intelligence and Secret Services on November 28, 1985 and His Address of a Cabinet Meeting On This Date
On 28-Nov-85, Prime Minister Shimon Peres appeared before this committee. Members of the committee are divided in their opinions concerning the nature of Mr. Peres' report.
Following is the position of Knesset Members Eliyahu Ben-Elissar, Ehud Olmert and David Magen.
The committee devoted considerable time to a discussion on Prime Minister Shimon Peres' appearance before it on 28-Nov-1985, following Pollard's exposure.
At this meeting, Mr. Peres reported the circumstances of Pollard's recruitment to the LaKaM. According to the account given by Peres, Pollard applied at his own initiative to Israel and explained that he was an American intelligence agent. He presented appropriate documents to verify this claim. Already at the 28-Nov-85 session, MK Eliyahu Ben-Elissar indicated he very much doubted the probability of this account.
Nonetheless, this rendition was related to Cabinet members as well at a meeting the same day, while the night before at 11:00 p.m., Mr. Peres had sent a message to Secretary of State Schultz in which this version of the story appeared.
Clearly, if Pollard had indeed applied to Israel from the beginning, presenting himself as a US intelligence agent, who acts through unofficial channels of communication, then his activities in the service of Israel does not place the same degree of responsibility upon us as it would have in the instance Israel recruited him, as a spy for all intents and purposes.
It was self-evident that it was important to use this rendition to somewhat facilitate the difficulties in which we were caught. However, this rendition is, of course, imagined, with no truth to it and void of any chance for success, since Mr. Pollard did not come and introduce himself as an American intelligence agent and did not present his credentials to verify this claim.
The Circumstances of the Origins of this Account: Immediately following the commencement of the disclosure of the Pollard affair, it was clear to various entities there was a vital need to formulate an Israeli account which would minimize the damages already caused and those yet to be caused in the future.
Mr. Peres claimed that yet on 22-Nov-1985, in a meeting held in his office following Pollard's exposure, he received an incorrect report stating Pollard had declared himself an American intelligence agent at his own initiative. Upon questioning, Prime Minister Peres replied that at the time the report was made, Rafi Eitan was sitting in the room and also confirmed this information.
Mr. Peres claimed that at no stage did he hear a different version of events and explained to the Knesset Committee the acceptance of the incorrect report as he himself having been convinced that it was a true rendition of the affair.
The chances that Mr. Peres had heard on 22-Nov-1985, the account of Pollard's volunteering as a true story were very poor for the simple reason that this story originated three days later. There is no possibility that on 22-Nov-1985, Peres heard an account that did not exist.
Mr. Peres claims that Rafi Eitan attended the meeting in which he was given the misleading report. Eitan's presence actually supports a version opposite to what Peres claims to have heard.
Eitan announced immediately following Pollard's exposure that he took full responsibility for the affair upon himself. He repeatedly stressed that no one in the political echelon had any information relating to Pollard personally.
In these circumstances, what grounds could there be for Eitan to mislead the political echelon in the matter when this could be of no use at all to himself?
Furthermore, Eitan submitted a document on 27-Nov-1985 which included a wonderful Israeli account from our perspective. Why would Eitan prepare such a document and at the same time promote the dissemination of a story which was misleading to the political echelon, while he was making every effort to cooperate and even to take personal responsibility upon himself?
The account that claimed that Mr. Peres was misled in this matter seems completely unreasonable. Mr. Peres should have and could have known exactly what had occurred and under what circumstances Pollard was recruited for employment in the LaKaM. According to the best of our knowledge, on 28-Nov-85, Mr. Peres indeed should have known this.
Several members of the Committee asked why Mr. Peres would want to present a story which was stitched together so coarsely and could so very easily be disproved.
This question apparently seems to be reasonable. However it is not. Mr. Peres did not at all pretend to claim that Israel could and needed to disclose all details of the story to the Americans and indeed, there is no doubt that it was essential to formulate a reasonable account, albeit a partial one.
The question was what version to present to Mr. Schultz. Mr. Peres gave him the only account that had been brought to his attention. The fact that this version was disproved does not confirm the fact that Mr. Peres did not know that it was a fabricated story. It only proved that it was an ineffective fabrication.
It is possible to forgive Mr. Peres for the use of such a story that had no chance of being believed, had he not purported to present it as a true story to the members of the Knesset Committee.
What is the reason for Mr. Peres' failure in his stating an untruth to the Knesset Committee? There may be a variety of reasons which explain this, however it is not in our purview to analyze Mr. Peres' motivation concerning this question.
Ultimately, there is no doubt that Mr. Peres misled the Knesset Committee and conveyed to them an account that was not true.
In his defense, as you remember, Mr. Peres claimed that on 28-Nov, he did not yet know the truth and consequently he erred in good faith.
We would very much like to have believed his claim due to the great respect we have for Mr. Peres and his high-ranking position.
If indeed Mr. Peres' claim were true, that on 28-Nov-1985, he did not yet know the truth - then we must seriously question the nature of his functioning as prime minister, if one week after Pollard's exposure, Peres did not know the details of the matter.
In any case, Mr. Peres could have and was obliged to know the details. Failure to know them, at this stage, under these circumstances, while he was interacting with international entities and conveying an inaccurate report to the Knesset, these facts all speak for themselves.
Position of Abba Eban, Simcha Dinitz and Micha Harish We vehemently reject the claim that Shimon Peres, as it were, knowingly conveyed inaccurate information in a certain section of his report, when he appeared before the Services Sub-Committee on 28-Nov-1985. We have full faith in Shimon Peres' account, in accordance with which he conveyed the information as he knew it at that time, believing that it was true.
Due to the sensitive nature of the issues from a security perspective, we can not list all the data upon which we base our position. However, two facts that may be published are sufficient to disprove the claim leveled against Shimon Peres.
On the same day that Shimon Peres appeared before the Services Sub-Committee, on 28-Nov-1985, he also appeared before the Cabinet and read aloud the contents of a document in which the same information appears that he had conveyed earlier to the subcommittee. When he completed that section, Shimon Peres said, in accordance with the Cabinet protocol: "What we have written here is the truth."
The misleading information reached Shimon Peres in a document which is currently to be found in the hands of the subcommittee, and which most certainly could be misleading! MK Ben-Elissar himself admits this in a discussion in the Services Sub-Committee on 27-Mar-1987. It is important to note that the difference between what Shimon Peres knew and related on that day to the subcommittee and the information that he later realized was correct had no effect whatsoever on the committee's findings or conclusions, beyond the debate that arose concerning this specific point.
We regret the decision of Knesset members to publish words of censure against a citizen and public figure, with the clear and unjustified objective of disparaging his integrity and good name.
ידיעה חדשה זאת, לא זו בלבד שהיא מחזקת את הטענות המוצדקות זה מכבר לשחרורו המיידי של יונתן פולארד,כי אם מעלה שאלות רציניות לגבי היחסים בין ארה"ב ישראל, וכמו כן מביאה עדויות נוספות במעורבותה של ישראל בסיכול מעמדו המשפטי של פולארד.
לאחרונה הגיעה לידי העתק דו"ח ועדת אבא אבן מיום 26/05/87 בפרשת פולארד שהוכן ע"י ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
נדהמתי למצוא את הקטע הבא תחת הכותרת "ההחלטה על שיתוף הפעולה עם ארצות הברית": ישראל הסכימה להחזיר לארה"ב את המסמכים שקיבלה ע"י פולארד אך התנת את שיתוף הפעולה במתן חסינות לשלושה האנשים המעורבים בפרשה ובהסכמה אמריקנית שהמסמכים לא ישמשו להרשעת פולארד" זה נכון. ארה"ב הסכימה לא להשתמש במסמכים המוחזרים להרשעת פולארד. עד מה רבה חשיבותם של המסמכים הנ"ל להרשעתו בדין ?
הבה נעיין במה שכתב עורך הדין של ארה"ב ג'ון ר' פישר בעמ' 10 מיום 17/06/87 כחלק מתגובתה (הנקראת באנגלית - ???)
"...שיתוף הפעולה (מצד הנאשם) לא הושג אלא כעבור מספר חודשים לאחר שהנאשם נאסר. למעשה הנאשם הסכים להודות באשמה ולשתף פעולה אך ורק לאחר שחזרו ערוכי הדין והחוקרים האמריקנים מישראל עם ראיות נוספות לאשמתו של הנאשם".
לא זו בלבד שהאמריקאים הפרו את התחייבותם לישראל והשתמשו במסמכים המוחזרים להרשיע את פולארד, אלא שעורך דינה של ממשלת ארה"ב הצהיר בפומבי שפולארד הודה באשמתו אך ורק הודות למסמכים הנ"ל .
ארה"ב הפרה את התחייבותה ופולארד קיבל מאסר עולם (בלתי מוגבל) ומה חלקה של ישראל בזה ?
באותו פרק של דו"ח אבא אבן שנכתב מייד לאחר הרשעתו של פולארד , גינו שלושה מחברי הועדה הנ"ל את ההחלטה להחזיר את המסמכים וסיכמו שהחלטה זאת "הייתה מוטעית וגרמה נזק חמור ביותר.
מסמכים אלה היוו את הבסיס שהביא להרשעתו של פולארד ולגזר דין מאסר עולם שהוטל עליו וזאת למרות...ההתחייבות האמריקנית לא להשתמש בהם נגד פולארד", כשישראל מסרה לארה"ב את המסמכים ב-1985 היא לא הודיעה לפולארד על ההסכם שהיה עם ארה"ב, שלא להשתמש במסמכים נגדו. משום כך לא היה באפשרותו למנוע את השימוש במסמכים במשפט.
בקיץ 1991 ארבע שנים לאחר שנכתב דו"ח אבא אבן, בשעה שיותן פולארד התכונן לערער על עונשו, עדיין לא הודיעו לא הישראלים שהשימוש ע"י האמריקאים במסמכים המוחזרים לא היה תקין.
כלומר לא זו בלבד שישראל הגישה לארה"ב את הרובה לירות בפולארד אלא שתיקתה מנעה ממנו את היכולת להגן על עצמו.
ישראל לא הסתפקה בזה, כאשר יונתן פולארד חתם על עסקת הטיעון , הוא הוגדר בעסקת הטיעון כסוכן רשמי של ממשלת ישראל, מעמד המבהיר את חובותיה של ישראל כלפיו . לאחר ורק לאחר שפולארד חתם על עסקת הטיעון, נמחקה הגדרה זו . המילים "סוכן רישמי" נמחקו פעמיים ע"י שני נציגים שונים אחד אמריקאי ואחד ישראלי .
ובכן במקום לתת גיבוי לסוכן שלהם בשעה שארה"ב הפרה את התחייבותה , שלא להשתמש במסמכים המוחזרים להרשעתו ולדרוש לקיים את ההסכם, "ex poste" , ישראל החילטה לשתף פעולה עם ארה"ב להמעיט את קשריה עם פולארד וע"י כך להתחמק מחובותיה כלפיו.
העונש החמור ללא כל פרופורציה שהוטל על פולארד, אין לא כל קשר לעסקת הטיעון ולא לעבירה שהוא נאשם בה.מראשית הפרשה הצדיקו התומכים בעונשו החמור בתירוץ שהנזק המתואר בדו"ח החסוי על פולארד הוא איום ונורא. במשך שנים התירוץ "אילו ידעת מה שאנו יודעים מה שכתוב בדו"ח החסוי..." שימש להצדיק את עמדתם של אלו שמכל סיבה שהיא , לא רצו לשים קץ לאי הצדק הזועם בפרשת פולארד.
אך עכשיו אנו נודעים גם יודעים, הסנטור צ'ארלס שומר מניו יורק לא סמך על מה שאחרים טענו שיש בדו"ח החסוי . הוא השיג את הדו"ח ועיין בו אישית, הוא גילה את האמת המזעזעת ביחס לתירוץ,"אילו ידעת מה שאנו יודעים..." אין בדו"ח מה לדעת. אין בו כלום !
זה נכון , הסנטור שומר לאחר שעיין בדו"ח במו עיניו מצהיר שאין בו דבר המצדיק את העונש החמור ללא כל תקדים שיונתן פולארד מרצה עד היום. גילוי זה מעלה שאלות רציניות :
א. מדוע הביון האמריקאי שיקר בקשר לנזק שכביכול נגרם ע"י פולארד.
ב.מה זה אומר לנו לגבי היחס האמיתי בין הביון הישראלי והאמריקאי ולגבי היחס בתחומים אחרים.
ג. מה זה אומר לנו אודות הגורמים הבכירים , כמו הנשיא קלינטון שוודאי היה צריך לדעת שהתירוץ "אילו ידעת מה שאנו יודעים" לא היה אלא תירוץ.
ד. עתה כשהאמת נחשפה מה זה אומר לנו לגבי אותן דמויות ציבוריות שהשתמשו בתירוץ "אילו ידעת מה שאנו יודעים" על מנת להצדיק את עמדתם השלילית ואת התנגדותם הבלתי פוסקת לשחרורו של פולארד.
הילרי קלינטון אומרת שהיא מוכנה "ללמוד יותר (אודות פרשת פולארד) ולחשוב יותר מה אני חושבת מה הדבר הנכון לעשות" ובכן הדבר הנכון כרגע לאחר הריסת התירוץ "אילו ידעת מה שאנו יודעים" הוא לשחרר את פולארד מייד.
זאת אומרת היום ולא מחר
המאסר הממושך שהוא כבר ריצה הוא הבלתי פרופורציונאלי ביחס למעשה שפולארד באמת עשה.
מר ברק מר קלינטון אתם שומעים.
------ ד"ר אהרון לרנר הוא מנהל – IMRA (Independent Media Review & Analysis) הוא סוקר ופרשן של חדשות המזרח התיכון איתורית – 03:6750750 מנוי 4811 טלפון : 09:7604919 http://www.jewsite.org/forum/viewto...
219. חשיפה: הנשיא פרס מסרב לקרוא לשחרור השבוי פולארדבתגובה להודעה מספר 166
מקור פנימי חבר מתאריך 13.8.08 3328 הודעות, 26 מדרגים, 52 נקודות. ראה משוב יום ששי ט' בשבט תשע''א 13:23 14.01.11
חשיפה: הנשיא פרס מסרב לקרוא לשחרור השבוי פולארד
הערה: אשכול זה מבוסס על מידע שנבדק ע"י הכותב באופן אישי עם הנשיא פרס. נשיא המדינה שמעון פרס קיבל בתקופה האחרונה מספר דרישות לפנות בגלוי לממשל האמריקאי המוסמך היחיד להורות על שחרורו של פולארד.
פולארד נשבה ונאסר ע"י הביון האמריקאי באשמת ריגול לישראל בתקופת כהונתו של שמעון פרס כראש ממשלה וישראל העבירה לארה"ב מסמכים שכתב פולארד לביון הישראלי ונמסרו לראש אגף מודיעין בשעתו, אהוד ברק. טביעות האצבע על המסמכים הללו הם שהפלילו את יונתן פולארד שסרב בחקירו להסגיר את ישראל שהפעילה אותו מחשש לפגיעה בבטחון המדינה.
המידע אותו העביר פולארד היה חיוני לבטחון ישראל והציל חיים וארה"ב התחייבה להעביר אותו עוד שנים לפני כן ולא עשתה כפי שהתחייבה.
בעת מאסרו של פולארד הוא הואשם בחשדות שלאחרונה הוכח שיוחסו למרות שלא הוא בצע את המיוחס לו.
נשיא המדינה שמעון פרס הוא מקבילו, עפ"י כללי הדיפלומטיה, של נשיא ארה"ב ברק אובמה, המוסמך היחיד לחון אסירים. פולארד נשפט בעסקת טיעון שלא הסכים לה למאסר לכול חייו ומצבו הבריאותי כעת קשה ביותר.
פרס אמר בתגובה: "זה לא בידינו, זה לא עניין שלנו".
דניאל ינאי חבר מתאריך 16.9.10 937 הודעות, 17 מדרגים, 34 נקודות. ראה משוב יום ששי ט' בשבט תשע''א 13:36 14.01.11
נשיאנו "האהוב", המשמיע את קולו בכל מקום ובכל נושא, מביצי קינים ועד קרני ראמים - שותק שתיקה רועמת בנושא פולארד...למה?! שימון פרס היה ראש הממשלה כשפולארד נתפס, הוא האחראי הישיר להשלכתו לידי האמריקאים, הוא זה שנתן לאמריקאים את כל החומר שבגללו פולארד הורשע, הוא זה ששותק בעניינו...למה ?! האם הנשיא שימון פרס רוצה ועושה הכל לקבל את יהונתן פולארד בארון קבורה ?! או במקרה הטוב כצמח ?!
הבוקר בדקה ה-45 של השעה הראשונה בתכניתו של אריה גולן הבוקר הזה, דהיינו בשעה 6:45, עלה לשידור ח"כ גלעד ארדן שדיבר על הצעת החוק שהוא מגיש/הגיש בפרשת יונתן פולארד, המדברת על חקיקת חוק מיוחד שיורה לממשלת ישראל/רה"מ למנות שר מיוחד + תקציב בכדי לרכז ולטפל בשחרורו של פולארד מהכלא האמריקאי.
שימו לב היטב מה אומר ח"כ גלעד ארדן בכלל ועל רה"מ אולמרט בפרט, לי זה ברור לחלוטין שח"כ גלעד ארדן לא עשה שיעורי בית וזאת בלשון המעטה וחבל מאוד, מאוד, מאוד........
ח"כ גלעד ארדן !!
אני מציע לך שלפני שאתה מדבר, מציע הצעת חוק בכלל ובפרשת פולרד בפרט, תעשה שיעורי בית, אני כאזרח שאכפת לו בכלל ובפרשת פולארד בפרט מצרף לך בזאת מידע רילוונטי: 1. מסמך: דן מרגלית/ראיתי אותם, פרק 5, עמודים 65-67 http://www.israblof.com/?l=he&a=378...
19. נמשכים המאמצים לשחרר את פולארד ..............בתגובה להודעה מספר 4
בשעה שראש הממשלה התחיל את מסעו בארה"ב קיים ח"כ מיכאל קליינר, יו"ר הלובי לשחרור פולארד, פגישה עם יונתן פולארד. זהו ביקורו השני של ח"כ קליינר אצל פולארד בשנה האחרונה.
כזכור, יונתן פולארד עבד כאנליסט בשירות המודיעין של חיל הים האמריקני. בשנת 84 נודע לו שמידע החיוני לביטחונה של מדינת ישראל אינו מועבר אליה. מדובר במידע על פיתוח אמצעי לחימה גרעינית ביולוגית וכימית בסוריה, בעיראק, בלוב ובאירן, שיועדו למלחמה בישראל ובפיתוחם של טילים בליסטיים לאותה מטרה. על פי מזכר ההבנה שנחתם בשנת 83 בין שתי המדינות, ארה"ב מחויבת בהעברתו של המידע לישראל.
פולארד הבין כי עקב הסתרת המידע חייהם של ישראלים רבים נתונים בסכנה, ולכן עשה כל שביכולתו כדי להעבירו באופן חוקי, כמתחייב מההסכם שחתמו המדינות, אך כשמאמציו לא נשאו פרי הוא העבירו ישירות לישראל.
ב- 1985 גילתה ממשלת ארה"ב את מעשיו, וישראל הנחתה אותו כי במקרה שייחשף עליו להגיע מייד כדי לקבל מקלט בשגרירות ישראל בוושינגטון, אך היא לא עמדה בהבטחתה, והותירה את פולארד מחוץ לשערי השגרירות.
בזמנו פרסם ד"ר אהרון לרנר, פרשן לענייני המזה"ת ממכון המחקר "אימרא", כי פולארד הורשע כתוצאה מהפרת הסכם בין ישראל לארה"ב, ולפיו ישראל תעביר לידי אמריקה את המסמכים שפולארד מסר לידיה, וזאת בתנאי שהם לא ישמשו להרשעתו. האמריקנים לא כיבדו את הסיכום והשתמשו במסמכים כדי לדון את פולארד ולגזור עליו מאסר עולם בלתי מוגבל.
לרנר מסתמך בדבריו על העתק דו"ח ועדת אבא אבן ממאי 87' שכותרתו: "ההחלטה על שיתוף הפעולה עם ארה"ב", ובו דווח על כך שישראל "התנתה את שיתוף הפעולה עם ארה"ב במתן חסינות לשלושת האנשים המעורבים בפרשה, ובהסכמה אמריקנית שהמסמכים המוחזרים לא ישמשו להרשעת פולארד".
באותו דו"ח צוין כי שלושת חברי הוועדה גינו את ההחלטה להחזיר את המסמכים וסיכמו שהחלטה זאת "הייתה מוטעית מיסודה וגרמה נזק חמור ביותר. מסמכים אלה היוו את הבסיס שהביא להרשעתו של פולארד ולגזר הדין, מאסר עולם, שהוטל עליו, וזאת למרות... ההתחייבות האמריקנית שלא להשתמש בהם נגד פולארד".
ב 12 במאי 1996 הכירה ממשלת ישראל בגלוי ביונתן פולארד כסוכן שפעל מטעמה, קיבלה עליה אחריות מלאה עליו וציינה את התחייבותה לפעול למען שחרורו והבאתו לישראל, אך עדיין, מאז שנת 85' פולארד ממשיך להיות כלוא בכלא בארה"ב בתנאים קשים ביותר.
ראש הממשלה המנוח יצחק רבין נשא ונתן ב- 1995 למען שחרורו של פולארד כחלק מהסכם אוסלו. לאחר מותו של רבין סירב קלינטון לכבד את הבטחתו לשחרר את פולארד. בפסגת וואי, בסתיו 1998, הבטיח הנשיא קלינטון לראש הממשלה לשעבר נתניהו לשחרר את יהונתן פולארד. וברגע האחרון הוא הפר את הבטחתו.
בתחילת 1991 הציע הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר, המשמש רבו של יונתן, כי ימונה כערב לפולארד בפני משרד המשפטים של ארה"ב. ההצעה נדחתה.
בכל שנה לאחר מכן חזר הרב אליהו על ההצעה במכתבים פרטיים ששלח לנשיא קלינטון, אולם אף לא אחת מהן זכתה למענה עד לסתיו 2000, כאשר אסתר פולארד קיבלה מכתב מהבית הלבן, המציין שהנשיא מודע להצעה של הרב הראשי לשעבר, וכי הצעה זו תהווה חלק מן השיקולים של הנשיא בבואו להחליט סופית בעניינו של בעלה.
באוגוסט 01' סיפרה אסתר פולארד לערוץ 7 כי בעלה נתון במצב קשה. על מצבו הקשה דיווחו גם חברי כנסת שביקרו אצלו. הם אף הביעו חשש לחייו.
כאמור, אתמול ביקר ח"כ קליינר אצל פולארד, ובקרוב תצא משלחת חכי"ם לקונגרס האמריקני כדי לפעול לשחרורו ולהעביר לנשיא ארה"ב עצומה שחתומים עליה 110 חברי כנסת. המשלחת קיבלה את אישורו של יו"ר הכנסת לפעולה זו, וזו תהיה הפעם הראשונה שמשלחת רשמית מן הכנסת ובמימונה תצא כדי לטפל בפולארד. http://www.a7.org/news.php3?id=2551...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
29. מסמך רקע בנושא:ג'ונתן פולארד =ח''כ אורי אריאלבתגובה להודעה מספר 4
"פעולות שנקטה מדינת ישראל לשחרורו." {מוגש לחה"כ אורי אריאל}
לשם כתיבת עבודה זו שימשו אותנו במשולב ספרים שנכתבו על הפרשה, כמו גם קטעי עיתונות ומידע המופיע באתרי אינטרנט שונים.
חשוב לציין, כי בשל הרגישות הרבה של הפרשה, יש מידע רב אשר אין לנו גישה אליו בשל היותו מידע חסוי, בכלל זה דוח ועדת החקירה בראשותו של @"אבא אבן בסוגיית ג’ונתן פולארד"@, ישיבות ועדת חוץ וביטחון ועוד.
מכאן, ייתכן כי אין בדברים המובאים במסמך זה כדי להקיף את כל המידע המבוקש.
!! נקודות חשובות למסמך המצ"ב !!
1. אן פולארד שוחררה בשלהי 1989 עקב מצב בריאותי קשה, ועלתה לישראל. כחצי שנה לאחר מכן התגרשו בני הזוג.
3. משה ארנס היה שר הביטחון בממשלה ה-20 במסגרת הכנסת העשירית, בין התאריכים 10.10.1983 – 13.9.1984. יצחק רבין היה שר הביטחון בממשלה ה-21במסגרת הכנסת ה-11, בין התאריכים 13.9.1984 – 20.10.1986.
4. דוחות ועדות אלו נותרו חסויים, המידע לגבי תוכנם נלקח ממקורות משניים - מהעיתונות.
המשך המסמך יובא בהמשך להודעה זו...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
30. למה אהוד ברק שותק בכל מה שקשור לפרשת פולארד??בתגובה להודעה מספר 29
@ מצ"ב קישור לאתר האינטרנט ג'ונתאן פולארד ברשת, שאת אמירתו של פולארד אני מביא בקובץ המצ"ב לנוחיותכם. להלן: הקישור לאתר...:- http://www.areshet.co.il/fish/1999/...
להלן: הקובץ: @ מה אומר פולארד@ {שימו לב לקספר וינברגר בכלל וחב' הנפט "בכטל" בפרט}
סוג הדיון: הצעות לסדר-היום נושא: ה. הצעות לסדר=היום פנייה אל נשיא ארצות=הברית לחון את ג'ונתן פולארד ----- הישיבה החמישים=ושבע של הכנסת השלוש=עשרה יום רביעי, ה' בשבט התשנ"ג (27 בינואר 1993) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01 ----- היו"ר י' עזרן: - לפנינו הצעות לסדר=היום מס' 908 ו=911. אנחנו עוברים להצעה לסדר=היום מס' 911, של חבר הכנסת חנן פורת, בנושא: פנייה אל נשיא ארצות=הברית לחון את ג'ונתן פולארד. חנן פורת (מפד"ל): ---- אדוני היושב=ראש, רבותי חברי הכנסת, בתוך שלל המחלוקות והמתחים החוצים את החברה בישראל, ודומה שעדיין לא נרגעו הרוחות מהם גם ברגע זה - במישור הלאומי מחלוקות, קיטובים, מתחים ושסעים - דומה שיש נושא אחד שאינו שנוי במחלוקת והוא מאחד את העם בישראל. זאת ההכרה של הערבות ההדדית. כל ישראל ערבים זה לזה.
כך הולם לבו של עם ישראל כשחלילה נפגע אחד, אם אזרח מהשורה, אם חייל פצוע בשדה, אם שבוי בשבי אויב. אבל דומה שהערבות ההדדית אינה מצטמצמת רק במעגל של אזרחי ישראל - - -
היו"ר י' עזרן: - חבר הכנסת יושב=ראש הנהלת הקואליציה, אנא נהל את המגעים בחוץ.
חנן פורת (מפד"ל): ----
היא חוצה גבולות, היא עוברת את מעגל האזרחות והיא מביאה להכרה שכל יהודי באשר הוא שם אחינו הוא. אם הוא נמצא בצרה ואם הוא נמצא במצוקה, חובה עלינו להושיט לו עזרה. על אחת כמה וכמה הדברים אמורים אם אותו יהודי גם פעל ועשה דבר למען העם היהודי ולמען עם ישראל, ולו גם דברים שיש בהם משום פגיעה בחוק ובמשפט של המדינה שבה הוא חי.
הנה נמצאים אנו בפתחה של תקופה מדינית חדשה, עם כניסתו של הנשיא קלינטון לכהן בבית=הלבן כנשיא ארצות=הברית. ודומה, רבותי, שזוהי השעה הנכונה לפנות במליאת הכנסת ולתבוע ולבקש, להפציר ולהתחנן על אחינו יונתן פולארד, הנמק בכלא בארצות=הברית זה למעלה משבע שנים, כשהדין שנגזר עליו הוא מאסר עולם.
מכיוון שהנושא הוא רגיש וטעון, אני מבקר שלא להציג את המניעים ואת הנימוקים שהביאו לגזר=הדין הזה, שבארצות=הברית עצמה קבעו שאין תקדים לחומרתו - מאסר עולם, כנגד עסקת הטיעון, כנגד הסיכום שהיה מוסכם. אבל אינני רוצה ברגע זה לגעת בדברים האלה, מפני שאיננו באים כאן במידת הדין, אלא אנחנו באים כאן לפנות למידת הרחמים.
מורי ורבותי, גם הקהילה היהודית בארצות=הברית קבעה בעצמה שהדבר הזה הוא בשבילה פצע פתוח שלא יירפא. אני קורא כאן את הדברים שאמר סימון רייך, הידוע במתינותו ובשיקול דעתו, לאחר שנודע גזר=הדין לפולארד. רייך הביע זעם ואכזבה לאחר שנודעה לו פסיקת בית=המשפט העליון האמריקני. העונש שנגזר עליו הוא אכזרי, חסר פרופורציה וקשה. רייך האשים חלק מהקהילה היהודית בארצות=הברית בעמידה מנגד, בצפייה בסבלו של פולארד ובסירוב לפעול למענו. הוא אמר: אני מוטרד מאוד מסירובם של ארגונים יהודיים רבים לפעול למען המתקת עונשו של פולארד. ההיסטוריה תשפוט את שתיקת הארגונים הללו ללא רחמים.
אינני רוצה שנימנה עם אלה שההיסטוריה תשפוט אותם. חובה עלינו לעשות כל אשר לאל ידינו כדי שנוכל לומר שאנחנו היינו שותפים ולו בפנייה הפשוטה האלמנטרית לנשיא ארצות=הברית: אנא חון את אחינו יונתן במידת הרחמים, במידת החסד.
הדבר הזה הביא אותי להתייעצות עם חברים נוספים, ובעיקר להתייעצות עם אותו ועד פעולה, שפועל ללא ליאות למען שחרורו של יונתן, בראשותו של אמנון דרור. בשעתן שתי חברות הכנסת לשעבר גאולה כהן ועדנה סולודר פעלו ללא ליאות בעניין הזה, אבל הן אינן עמנו פה, ואני מצאתי לנכון ליטול את הלפיד הזה ולנסות להדליק.
ואכן 80 חברי כנסת, מורי ורבותי, חתמו על מכתב פנייה לנשיא ארצות=הברית, שמבקש ממנו לחון את יונתן. אני מוצא לנכון לקרוא כאן את המכתב כלשונו:
"לכבוד נשיא ארצות=הברית, מר ביל קלינטון, שלום וברכה מחברי כנסת ישראל בירושלים. נשיא נכבד, בפתח המכתב הננו מברכים אותך מכל לב לרגל כניסתך לכהן בתפקיד הרם כנשיא ארצות=הברית. תפקיד זה הינו בעל משמעות רבה לא רק לאזרחי ארצות=הברית אלא גם לכל באי עולם. ולפיכך, מצפים אנו ומייחלים כי תמלא אותו ביושר, בכבוד, בעין טובה ובלב טוב בעזרת שוכן מרומים. ועתה לנושא מכתבנו.
"לפני שבע שנים נידון אחינו היהודי יונתן פולארד בבית=המשפט בארצות=הברית למאסר עולם בעוון מסירת מידע ביטחוני חסוי לישראל. יונתן פולארד לא היה פושע ולא התכוון לפגוע באיש. אך חרדתו לגורלה של מדינת ישראל, העומדת במלחמה על נפשה מול אויביה המאיימים לכלותה, העבירה אותו על חובתו לשמור על חוקי ארצות=הברית והביאה אותו לנקיטת צעדים אסורים על=פי חוק. ועל כך הוא נידון בכל חומר הדין.
"במרוצת השנים שבהן שהה בכלא נעשו ניסיונות רבים לבקש חנינה עבורו, אך עד כה נענו כל הפניות בשלילה. עתה, לרגל בחירתך כנשיא חדש, הידוע בדעותיו ההומניות והליברליות, דומה כי תהיה זו מחווה רבת חסד מצדך אם תיאות לחון את יונתן פולארד, המרצה כבר שבע שנות מאסר רצופות סבל וייסורים קשים.
"עם ישראל בארץ ובתפוצות יהיה אסיר תודה לך אם תנקוט צעד אנושי זה ותוציא את יונתן ממאסר לחירות. בברכה נאמנה ובציפייה לתשובה, חברי הכנסת."
לא אמנה אותם, רק אציין שהם כוללים כמעט את כל סיעות הבית, מהימין של מולדת ולאחר מכן כמובן הליכוד והמפד"ל, ועד אנשי תנועת העבודה ועד ש"ס, אגודת ישראל ואפילו רוב חברי מרצ.
אני רוצה לציין את זה, מפני שכולנו מבינים, שאם 80 חברי כנסת חתמו ושרים וסגני שרים אינם יכולים לחתום, פירושו של דבר שהכנסת כולה התאחדה. אני גם רוצה לציין באופן מיוחד, שגם אחינו הדרוזי אסעד אסעד הצטרף אלינו בחתימה ובבקשה הזאת.
זה דבר יוצא דופן בהיקפו, ואנחנו פונים לנשיא ארצות=הברית. מחר מזומנת לנו פגישה בשגרירות ארצות=הברית, כדי למסור את המכתב ולבקש על נפשו של יונתן.
התיאורים המצויים על היותו בכלא, וגם בצינוק, הם תיאורים קשים מאוד. אבל אנחנו מקווים שבעזרת השם יתברך, ואם אכן תהיה נכונות מצד נשיא ארצות=הברית להיענות ולהיעתר לבקשתנו, נוכל לשיר עם יונתן פולארד כאן בישראל בעזרת השם בליל הסדר: לשנה הזאת בירושלים. תודה.
היו"ר י' עזרן: -
תודה. ובכן מה אתה מציע, לדון במליאה?
חנן פורת (מפד"ל): ----
לא, אני הייתי מציע להעביר לוועדת החוץ והביטחון.
היו"ר י' עזרן: -
הרי אדוני יכול להציע דיון במליאה.
חנן פורת (מפד"ל): ----
בסדר, אני מציע לדון על כך במליאה.
היו"ר י' עזרן: -
באותו נושא, בבקשה, חברת הכנסת נעמי בלומנטל.
נעמי בלומנטל (הליכוד): -
אדוני היושב=ראש, כנסת נכבדה, אני רק רוצה לציין, אולי לא שמת לב, כבוד היושב=ראש, אני עונדת כפתור מחאה של הוועד האמריקני למען פולארד. זה הכפתור של הוועד האמריקני למען פולארד.
היו"ר י' עזרן: -
אולי יש לך גם אחד בעבורי?
אברהם בורג (העבודה): ---
גברתי, את עונדת כפתור ופרח.
נעמי בלומנטל (הליכוד): -
לפני חודשיים החל יונתן פולארד את שנתו השמינית בכלא האמריקני. אנו פונים כאן היום, יחד עם חבר הכנסת חנן פורת וכל חברי הכנסת, משום שהמצב השתנה מבחינה זאת שיש בארצות=הברית נשיא חדש.
מעבר לכך, הקהילה היהודית בארצות=הברית כמעט כולה התאחדה בבקשה לחון את פולארד, מה שלא היה קודם לכן. אני אתייחס לזה בהמשך דברי.
פולארד הורשע בזמנו בגין עבירה על סעיף אחד של ריגול. גם בכנסת האחת=עשרה וגם בכנסת השתים=עשרה הושמעה מעל במה זו, על=ידי יושב=ראש הבית דאז וכן על=ידי מי שמכהן היום כיושב=ראש הכנסת, וכן על=ידי חברי הכנסת מרוב סיעות הבית, שדולת חברי הכנסת למען פולארד, שקיימת מאז אוקטובר 1987 ומרכז אותה מר ישראל מידד, כבר אז נשמעה הקריאה לנשיאים הקודמים של ארצות=הברית רייגן ובוש להפעיל את סמכותם ולהעניק חנינה נשיאותית ליונתן פולארד.
לאחרונה, גם ראש הממשלה הקודם, מר יצחק שמיר, וגם מר יצחק רבין, ראש הממשלה הנוכחי, שיגרו מכתבים לנשיא בוש בעניינו של פולארד. פולארד מודה שהוא טעה ופשע. הוא חטא אבל הוא גם התחרט. אבל, בהשוואה למרגלים אחרים שנידונו בארצות=הברית ב=20 השנים האחרונות, מלבד אחד שריגל למען אויבת ארצות=הברית דאז - רוסיה, אין איש שנענש בחומרה שכזאת, כפי שנענש יונתן פולארד, שנידון למאסר עולם.
אני אביא כמה דוגמאות. עבד אל=קאדר חלמי ריגל למען מצרים והבריח למצרים ולעירק חומרים לשימוש בטילים. הוא נידון ב=1989 ל=46 חודשי מאסר. ג'יימס האל ריגל למען גרמניה המזרחית וברית=המועצות בענייני מודיעין והיערכות למלחמה ונידון ב=1989 ל=40 שנה. דייוויד ברנט מכר שמות של סוכני ה=CIA לרוסיה, ונידון ל=18 שנה. הדוגמאות קיימות למכביר.
יונתן פולארד מסר מסמכים הנוגעים לביטחונה של מדינת ישראל, מסמכים שלא פגעו בביטחונה של ארצות=הברית ונמסרו לישראל, שהינה בעלת ברית קרובה של ארצות=הברית. על כך הוא נידון למאסר עולם.
האי=צדק שבמצבו של פולארד משווע. פולארד יושב בכלא מריון, השמור ביותר מבין כל בתי=הסוהר האמריקניים. הוא כלוא בתאו במשך 23 שעות ביממה, מה שנקרא LOCK DOWN, מאוים על=ידי מבקשי נפשו מבין הגזענים שבתוך אוכלוסיית הכלא. מתוך עדויות של מי שביקרו אותו שם, מצבו עגום ביותר, וזאת אנחנו אומרים בלשון המעטה.
לאחרונה, חלה תפנית אצל הארגונים היהודיים בארצות=הברית. לאחר שנים של שתיקה, ואפילו הייתי אומרת התרחקות, היום רוב רובם של הארגונים היהודיים האמריקניים תומכים בשחרורו המוקדם של פולארד. בדצמבר האחרון התפרסמה מודעה על עמוד שלם ב"ניו=יורק טיימס", בחתימתם של 570 רבנים מכל הזרמים של יהדות ארצות=הברית: האורתודוקסים, הקונסרבטיבים, הרפורמים ואחרים. במודעה זו הם דרשו את שחרורו של פולארד מייד.
בנוסף, החודש העביר הארגון הבין=לאומי של עורכי=הדין והמשפטנים היהודים החלטה הקוראת לנשיא ארצות=הברית להתחשב בזמן שפולארד כבר בילה בכלא ולשחררו, מה שנקרא כמאמרם: TO THE TIME ALREADY SERVED.
גם הרב הראשי, הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו, אשר ביקר את פולארד בכלאו, וכן כבוד הרב הראשי האשכנזי חתמו על בקשות חנינה לנשיא בוש.
לאור המאמצים הבין=לאומיים הללו, עלינו כאן היום בארץ להתאמץ מעבר למה שאנו פועלים עכשיו. זו אחריותנו המוסרית ואחריותה של הממשלה לפעול למען האיש שתרם למען מדינת ישראל, למען ביטחוננו והווייתנו כאן. זו אחריותנו הציבורית לפעול למען יונתן פולארד. בפעילותנו זו ניתן גם ביטוי לרצון הקיים בציבור לראות פעילות נחרצת לשחרורו ולגיוס הכוחות למענו.
בעבר, הכנסת התאחדה בקריאה לנשיא ארצות=הברית להפעיל את סמכותו החוקית ולהתחשב במכלול המרכיבים של מקרה מיוחד זה, כדי שיעניק חנינה ליונתן פולארד.
גם היום, חברי ואני פונים אל יתר חברי הכנסת להצטרף אלינו, אלה שעדיין לא הצטרפו, בפנייה אל הנשיא ביל קלינטון, שימלא אחר הבטחתו לבחון מחדש את פרשת פולארד, ואת זה הוא אומנם הבטיח, וכן לחון אותו בקרוב ממש.
80 חברי כנסת חתמו על המכתב שהפיץ חבר הכנסת חנן פורת, הפונה אל הנשיא קלינטון. אני מבקשת מכם, חברי הכנסת, להמשיך ולפעול יחד בעוצמה ובאחידות, כל הבית כולו, למען חנינה ליונתן פולארד.
היו"ר י' עזרן: - תודה רבה לחברת הכנסת נעמי בלומנטל.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
סוג הדיון: הצעות לסדר-היום נושא: ז. הצעות לסדר=היום פנייה אל נשיא ארצות=הברית לחון את ג'ונתן פולארד
----------------- הישיבה החמישים=ושבע של הכנסת השלוש=עשרה יום רביעי, ה' בשבט התשנ"ג (27 בינואר 1993) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01 ----------------- היו"ר י' עזרן: ----- סגן שר החוץ ישיב על ההצעות לסדר=היום של חברי הכנסת נעמי בלומנטל וחנן פורת בנושא: פנייה אל נשיא ארצות=הברית לחון את ג'ונתן פולארד. בבקשה.
סגן שר החוץ י' ביילין: ----- כבוד היושב=ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להצטרף לברכתך לחברי המשלחת מגרמניה, מסכסוניה.
דן תיכון (הליכוד): ----- סכסוניה=אנהלט.
סגן שר החוץ י' ביילין: ----- אנחנו מתברכים בביקורים של משלחות שכאלה, שיש להן כאן האפשרות לראות באופן בלתי אמצעי גם את הבעיות שאנחנו ניצבים בפניהן וגם את הסיכויים ואת המאבק שלנו כדי לעשות שינוי מדיני באזורנו.
בהתייחס לדברים שנאמרו כאן על=ידי חברי הכנסת פורת ובלומנטל, הדברים ודאי יצאו מהלב ובוודאי נכנסו ללבבות הרלבנטיים, ועוד ייכנסו ללבבות הרלבנטיים משום שהם כבר חקוקים בפרוטוקול הכנסת.
אני חושב, כפי שנרמז על=ידי חבר הכנסת פורת עצמו בסוף דבריו, יש הבדל גדול, וזה חוזר על עצמו בכל פעם שאנחנו מתייחסים לבעיה של יונתן פולארד, בין התייחסות של חברי כנסת, בייחוד אם זה הגיע למספר כל=כך גדול של חותמים על המכתב, כדבריכם 80 חותמים, בין התייחסות של חברי כנסת שגם אם הם עושים את זה ביחד, זה עדיין על בסיס אינדיבידואלי והומניטרי, לבין התייחסות של הכנסת כמוסד פורמלי של מדינת ישראל לנושא הזה. הדברים ידועים, הם נאמרו בעבר. אינני רוצה, אני חושב שגם אין טעם לחזור עליהם. אני חושב שכולנו מודעים למאמצים שנעשים גם בארצות=הברית על=ידי יהודים ועל=ידי לא=יהודים בניסיון לגרום לשחרור מוקדם של יונתן פולארד, ולמאמצים שנעשים כאן על=ידינו כישראלים כבר שנים אחדות, שוב יהודים ולא=יהודים, בנושא הזה.
אני חושב שהדברים שנאמרו כאן היום די בהם כדי ליצור תזכורת חשובה גם לממשל החדש בוושינגטון. לא הייתי רוצה בשום אופן להסיר את הנושא מסדר=היום, כי לפי טיבו זה לא דבר שיאה לעשותו, אבל הייתי מציע להסתפק בדברים אלה ולא לקיים דיונים במליאה או בוועדות בנושא הזה באופן פורמלי, להסתפק בכך שהעולם ידע שכאן יש אנשים רבים מאוד שהנושא קרוב ללבם.
היו"ר י' עזרן: -----
תודה, אדוני סגן שר החוץ.
קריאה: -
מה ההצעה?
סגן שר החוץ י' ביילין: -----
להסתפק בדברי.
חנן פורת (מפד"ל): ----
העניין נדון בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון. אני מציע להעביר את הנושא לוועדה, כדי שתקבל אינפורמציה ותעקוב אחרי הטיפול של הממשלה בנושא הזה.
סגן שר החוץ י' ביילין: -----
אינני חושב שיש פרוצדורה כזאת.
חנן פורת (מפד"ל): ----
היא יכולה להעביר את הנושא לוועדת משנה.
סגן שר החוץ י' ביילין: -----
אין פרוצדורה של העברה לוועדת משנה באופן ישיר.
קריאה: -
לפנות ליושב=ראש.
סגן שר החוץ י' ביילין: -----
זה אפשר לעשות, לפנות ליושב=ראש ולהעביר לו גם את הבקשה הזאת כחלק מן הפרוטוקול.
היו"ר י' עזרן: -----
בהחלט. תודה.
יש הצעה אחרת לחבר הכנסת טלב אלסאנע.
דן תיכון (הליכוד): -----
אין דבר כזה, אם המציעים מסתפקים בדברי התשובה.
היו"ר י' עזרן: -----
אני שואל את המציעים, האם אתם מסתפקים בדברי סגן השר?
חנן פורת (מפד"ל): ----
בצירוף ההצעה שהבקשה תועבר אל היושב=ראש.
היו"ר י' עזרן: -----
סגן השר אמר לכם זאת במפורש מעל בימת הכנסת. אתם מסתפקים בדברי התשובה. גם חברת הכנסת נעמי בלומנטל. תודה.
אם כך, אין לנו על מה להצביע.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
סוג הדיון: שאילתות בעל-פה נושא: יד. שאילתות בעל=פה ----------------- הישיבה השבעים=וארבע של הכנסת השלוש=עשרה יום רביעי, י"ז באדר התשנ"ג (10 במרס 1993) ירושלים, הכנסת, שעה 16:03 ----------------- היו"ר י' עזרן: ----- חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתות בעל=פה. שאילתא מס' 137 של חבר הכנסת מיכאל איתן לראש הממשלה, בנושא: בקשת חנינה ליונתן פולארד. בבקשה, חבר הכנסת איתן. @ להלן: 100% 10/03/1993 137. בקשת חנינה ליונתן פולארד http://www.knesset.gov.il/Tql//mark...
סוג הדיון:
שאילתות בעל-פה נושא:
137. בקשת חנינה ליונתן פולארד
---------------- הישיבה השבעים=וארבע של הכנסת השלוש=עשרה יום רביעי, י"ז באדר התשנ"ג (10 במרס 1993) ירושלים, הכנסת, שעה 16:03 ----------------
מיכאל איתן (הליכוד): -------
אדוני היושב=ראש, כנסת נכבדה, זה כשבע שנים מרצה יונתן פולארד עונש של מאסר עולם בבית=כלא אמריקני, בתנאים קשים ובבידוד מוחלט.
הוא הורשע בגין עבירות על חוקי ארצות=הברית, תוך פעולה למען מדינת ישראל וביטחונה.
כל ההליכים המשפטיים בעניינו הסתיימו, והדרך היחידה שנותרה לשחרורו מהכלא היא באמצעות חנינה של נשיא ארצות=הברית.
בעת האחרונה נמסר, כי על=פי חוות דעתם של גורמים ביטחוניים בארצות=הברית, התיישן המידע המודיעיני הידוע לפולארד.
ברצוני לשאול:
האם בדעתו של ראש הממשלה להעלות נושא זה בשיחותיו האישיות הקרובות עם נשיא ארצות=הברית ביל קלינטון?
היו"ר י' עזרן: -----
תודה.
בבקשה, אדוני השר חיים רמון.
שר הבריאות ח' רמון: ------
אדוני היושב=ראש, חבר הכנסת איתן, אני מצטער שהתשובה היא הרבה יותר קצרה מהשאלה.
ראש הממשלה סבור שאין זה נכון להציג בפומבי נושאים שיעלו בפגישה עם נשיא ארצות=הברית בטרם ייפגש עם הנשיא, ודאי שלא נושא רגיש מן הסוג הזה. תודה.
היו"ר י' עזרן: -----
יש שאלה נוספת?
מיכאל איתן (הליכוד): -------
כן. בהחלט.
היו"ר י' עזרן: -----
בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד): -------
ברצוני להזכיר לשר רמון, שמייצג כאן את ראש הממשלה, כי ב=20 בינואר 1993, בתשובה על שאלת היושב=ראש הנוכחי, חבר הכנסת יוסף עזרן, בנושא זה, נאמר בין השאר על=ידי סגן השר ביילין, שאנו מעודדים ותומכים בכל פעולה על בסיס הומניטרי למען פולארד.
אני רוצה לומר, שממשלת ישראל ועם ישראל חבים ליונתן פולארד גם מידה של אי=נוחות דיפלומטית כזאת או אחרת.
אני הייתי שמח מאוד להסתפק בתשובה ששמעתי, אילו הייתי משוכנע מנתונים נוספים שאכן קיימת מגמה ויש רצון לעשות משהו. אבל יש לי חשש כבד בעניין זה.
הייתי מצפה מאוד לשמוע ממך, אדוני השר חיים רמון, שהחשש שלי אולי לא מוצדק. אבל אני אומר, יש לי חשש כבד שהדברים שהשמעת עכשיו משמשים כעין מסווה לדחייה או להדיפה של כביכול לחצים על ראש הממשלה.
אני רוצה להזכיר לך, שראש הממשלה הקודם קיבל משלחות של חברי כנסת בעניין זה, דבר שראש הממשלה הנוכחי סירב לעשות. אני לא אומר שמזה תצמח הישועה. אבל אני מאוד מבקש שלא להשתמש בטיעונים כאילו עושים משהו, לא נגיד כלום ונעשה, אבל בסופו של דבר לא עושים דבר. טוב יותר שתגידו את האמת, ואז אולי נחפש דרכים אחרות.
היו"ר י' עזרן: -----
חבר הכנסת איתן, אני מזכיר לך שזאת שאלה ולא נאום.
מיכאל איתן (הליכוד): -------
אני מסיים.
הרוב המכריע של אזרחי מדינת ישראל רוצים שראש ממשלת ישראל יפעיל את מלוא השפעתו בדרך היעילה והטובה ביותר ויביא לשחרורו של פולארד. אם הנושא הזה יעלה בארצות=הברית, יש להניח שקלינטון, נשיא ארצות=הברית, לא יהיה מופתע.
אני מצפה לתגובתך.
היו"ר י' עזרן: -----
בהתחשב בפיליבסטר של 10 שעות - - -
לימור לבנת (הליכוד): -------
11.
היו"ר י' עזרן: -----
11 שעות, מגיע ששאלה נוספת תהיה כל כך ארוכה. הכול הלוא יחסי.
בבקשה, אדוני השר, אם אתה מוכן להשיב.
שר הבריאות ח' רמון: ------
אדוני היושב=ראש, אני בהחלט חושב שהמדיניות שמסר לכנסת סגן שר החוץ, חבר הכנסת ביילין, היא המדיניות שמנחה את הממשלה.
לפי מיטב זיכרוני, שום ראש ממשלה בעבר, גם לא ראש הממשלה שמיר - לא התבטא בעניין הזה בפומבי, ולא אמר דבר וחצי דבר באופן רשמי, עד כמה שאני זוכר; אל תתפוס אותי במלה.
אני זוכר שהיו פה הצעות לסדר=היום בנושא זה. חברי כנסת העלו את הנושא הזה. ראש הממשלה ודוברים מוסמכים של ראש הממשלה לא התייחסו לנושא זה מעבר להתבטאות של סגן השר החוץ, לפני כשבועיים או שלושה שבועות בכנסת. כך שבעניין הזה לא חל שינוי.
אני חושב שחבר הכנסת איתן מבין בעצמו עד כמה הנושא הזה רגיש. לכן, כל עיסוק בפומבי בנושא הזה על=ידי הממשלה - ואני לא מדבר על חברי כנסת - הוא בעייתי, ואינני חושב שאני יכול להוסיף מעבר לכך.
זכותו של חבר הכנסת איתן, אם הוא רוצה, לבוא ולברר בדרך שקטה, או בעצמו או באמצעות חברים בוועדת החוץ והביטחון, האם נעשה ומה נעשה. אבל אני לא חושב שיש לעשות זאת באמצעות דיון פומבי מהסוג הזה - ודאי לא הממשלה - בנושא שכולנו היינו רוצים לראות בפתרונו.
מיכאל איתן (הליכוד): -------
סגן השר ביילין אמר שהתקיימו ומתקיימים מגעים רבים עם הממשל.
שר הבריאות ח' רמון: ------
אני חוזר ואומר, שהמדיניות כפי שמסר אותה סגן השר ביילין היא בהחלט המדיניות של הממשלה. אתה שאלת שאלה ספציפית על פעולה ספציפית, ואליה אינני רוצה להתייחס מעבר למה שהתייחסתי בתשובה המקורית על השאלה המקורית. תודה.
היו"ר י' עזרן: -----
תודה, אדוני השר.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
סוג הדיון: הצעות לסדר-היום נושא: ו. הצעות לסדר=היום מאמצי המדינה לשחרורו של יונתן פולארד
----- הישיבה המאה=וחמישים=ושלוש של הכנסת הארבע=עשרה יום שני, ט' בכסליו התשנ"ח (8 בדצמבר 1997) ירושלים, הכנסת, שעה 16:02 ----- היו"ר ד' תיכון: -- רבותי, מאמצי המדינה לשחרורו של יונתן פולארד - הצעות לסדר=היום מס' 3421, 3426, 3450, 3515 ו=3449. הפרשה הזאת היא בבחינת כתם שחור המוטל עלינו. על=פי המסורת חייבים להחזיר את יונתן פולארד. עזה תקוותי כי ממשלת ישראל והכנסת יעשו הכול כדי שהנושא ייפתר, ובמהרה. תהיה הדעה אשר תהיה, את יונתן פולארד יש להחזיר, ובמהרה. רבותי, להחזיר אותו, ובמהרה. אני מקווה שהכנסת תתאחד בנושא הזה.
ראשון הדוברים - חבר הכנסת חנן פורת, בבקשה. נא לשבת, רבותי. חמש דקות, רבותי. חבר הכנסת סלומינסקי, אתה עוד לא שר; בקרוב.
חנן פורת (מפד"ל): ----
אדוני היושב=ראש, רבותי חברי הכנסת, שרי הממשלה, ובמיוחד יקר - השר יולי אדלשטיין, שביקר את פולארד בתא כלאו ועשה מעשה נועז, אמיץ וממלכתי; יישר כוחך.
רבותי, זה כעשור יושב יהונתן פולארד בכלא בארצות=הברית, צמא לדרור, צמא לאחיו אשר בציון, ובאמת ניתן לראות אותו כאסיר ציון על כל המשמעות של המושג.
אנחנו יודעים היטב שיהונתן פולארד לא נעצר - - -
היו"ר ד' תיכון: --
חבר הכנסת שמחון.
חנן פורת (מפד"ל): ----
אנחנו יודעים היטב שיהונתן פולארד לא נעצר מפני שעסק בפלילים, בסמים, בזנות, בגנבה, אלא מפני שהיה פטריוט יהודי שלבו שלו לא נתן לו לראות כיצד, מתוקף התפקיד הרגיש שמילא, עוברים לנגד עיניו תחומים שיכולים להיות קריטיים לגורלה של מדינת ישראל, לביטחונה, ועיניו כלות.
יהונתן פולארד נעצר ונשפט מפני שראה עצמו כמי שמחויב במקום שבו הוא נמצא לפעול להצלתה של מדינת ישראל על=פי הנתונים של אותה שעה, על=פי המושגים שהגיעו אליו בתוקף תפקידו והסיכונים האקוטיים שהיו צפויים לנו מידי אויבתנו סוריה.
אנחנו לא נבוא בדברים, היום, עם ממשלת ארצות=הברית על עיוות הדין שנעשה ביחס לפולארד; אנחנו לא נבוא היום בדברים, ולא נשפוט את ממשלת ארצות=הברית על שיקוליה שלה בעת המשפט - - -
היו"ר ש' וייס: -
רק שנייה, חבר הכנסת פורת. אני רוצה להרגיע קצת את האולם. בנושא כזה ודאי שראוי שתהיה קצת הרגעה. חברים יקרים, אנא, מי שסיים את עיסוקיו במליאה יואיל בטובו לסייע לנו לקיים דיון באווירה נאותה. חברי הסדרנים, אפשר, אולי, לסגור את שתי הדלתות? זה יעזור. בבקשה, נא להמשיך.
חנן פורת (מפד"ל): ----
אבל אנחנו זכאים היום, בפה מלא, לומר לממשלת ארצות=הברית: די. די בסבל ובעינוי לאחינו יהונתן. את התובעת ולוחצת עלינו בתחומים כל כך קשים, כל כך קריטיים שעומדים בנפשנו בנושא הביטחון, את שמבקשת מעמנו ולוחצת עלינו לעתים בתחומים שמבחינתנו הם מעל ומעבר ליכולתנו לשאת, צריכה גם להבין ולקרוא את דעת הקהל בישראל, להבין שאם את רוצה שנתייחס אלייך כאל ידידים פנים אל פנים, את חייבת למצוא את הדרך לחון את יהונתן אחינו.
בשעתי אספתי חתימות של 90 חברי כנסת והגשתי אותן לשגרירות האמריקנית. בשעתי, כאן, עוד היתה לכך שותפה השרה לימור לבנת, ישבה אשתו של יהונתן בשעה שהכנסת קיבלה החלטות מאוד מאוד נחרצות שקוראות לשחרורו של יהונתן. נדמה לי שהיום, לראשונה, הדבר נוגע ומגיע באמת גם לתוככי הממשלה ולא רק בחדרי חדרים ולא רק בשיטת השו=שו, אלא באמת באמירה מכובדת.
אני רוצה שוב לשבח גם את יולי וגם את אנשי ישראל בעלייה שראו בזה חלק ממשימתם.
יושב פה, עמנו, נתן שרנסקי, שהוא עצמו כאסיר ציון ידע ולמד את הדברים הללו על בשרו, עם כל השוני שבין רוסיה הסובייטית לבין ארצות=הברית. אבל כלא הוא כלא ודרור הוא דרור.
אני רוצה לבקש מכם, כשרי ממשלה, לא להניח ולא לשקוט. הנושא הזה חייב להיות חלק אינטגרלי מהמשא=ומתן המדיני שנדון עכשיו, עם כל השוני שבדבר. אחרי הכול הקונטקסט הוא מדיני, וגם מעצרו של יהונתן פולארד היה על רקע מדיני.
אני סבור, שבמערכת היחסים שאנחנו מנהלים כיום עם ממשלת ארצות=הברית, הנושא הזה חייב לעמוד בגלוי על השולחן.
הכנסת כולה בוודאי תתאחד סביב הקריאה לשחרורו של יהונתן, אבל אנחנו נאמר בלשוננו העתיקה=החדשה, שכולנו מבקשים שיהונתן, לא רק בשנה הבאה, בשנה הזאת בירושלים. תודה.
היו"ר ש' וייס: -
אני מודה לחבר הכנסת חנן פורת. חבר הכנסת רחבעם זאבי, ואחריו - חבר הכנסת רומן ברונפמן. בבקשה.
רחבעם זאבי (מולדת): --
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת הנוכחים, היו ימים בישראל כאשר נפל חייל שלנו בשבי האויב - כל המדינה וכל המערכת הביטחונית יצאו מגדרן ופעלו כדי להשיבו לחיק משפחתו ולמולדתו. זה היה בעבר, וזה נתן לנו עוצמה וכוח, וזה נתן ביטחון ועזוז ליוצאים למשימות.
ואילו היום אנחנו שוכחים את הבנים ועוברים לסדר=היום. עדיין נמצאים בשבי האויב רון ארד, זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן, וכן עוד חייל אחד שפעל למען ישראל ובשליחותה, והוא יהונתן פולארד, שגם הוא שבוי בכלא זר, בכלא האמריקני. ביום שישי, 21 בנובמבר, מלאו 12 שנים מאז נכלא, ובתוכן הוא היה שבע שנים בתנאי בידוד וצינוק.
אכן, יהונתן פולארד חטא לארצו כאשר הוא ריגל לטובת ישראל, אבל אסור לשכוח שהוא עשה זאת למען עמו היהודי ביודעו כי ידיעות חשובות לביטחונה אינן מועברות אליה, אף כי יש הסכמים וחילופי ידיעות ומודיעין בין ישראל ובין ארצות=הברית.
פולארד עשה מה שעשה ונענש על כך, אבל הנקמנות של קהילת המודיעין האמריקנית ושל משרד המשפטים האמריקני מונעים מהנשיא לחון אותו. כל העולם יודע, כי כל אלה שריגלו בארצות=הברית ואפילו למען אויבותיה, ישבו במאסר רק שנים ספורות ושוחררו, אם בעסקות חליפין ואם בהסדרים אחרים. אבל פולארד פעל למען מדינה ידידותית לארצות=הברית והאמין שאיננו פוגע בה או בביטחונה, וקיבל מאסר עולם, ואיננו זוכה לחנינה.
הנשיא האמריקני יכול, על=פי סעיף מס' 2 בחוקה האמריקנית, לחון את פולארד, אלא שממשלת ישראל איננה תובעת זאת ממנו במפגיע. אי פה, אי שם, הזכירו ראשי הממשלות שלנו את שמו, ועברו לעיסוקים אחרים. ממשלת ישראל נענתה לדרישת האמריקנים ושחררה עצירים שיעים מלבנון כדי שישוחררו חטופים אמריקנים, אבל לא התנתה זאת בשחרורו של פולארד. ממשלת ישראל לא ניצלה את הקונסטלציות המיוחדות שנוצרו במהלך השנים כדי לגרום לכך שהאמריקנים ישחררו את אחינו יונתן פולארד.
פורמלית, אין מפעילים מרגלים אצל מדינה ידידותית, אבל האם סוכנויות האיסוף האמריקניות אינן מרגלות בישראל, בגלוי ובחשאי, החל מתצלומי לוויין וחקירות ותחקירים שמבצעת השגרירות שלהם בתל=אביב וכלה בהאזנות אלקטרוניות? פעולות כאלה הן כאילו מוסכמות וכלולות בנורמה הדיפלומטית, אבל גם זה ריגול, כמו גם גיוס פוליטיקאים ואנשי תקשורת על=ידי אנשי השגרירות ושיגורם לאמריקה לסיורים ולסמינרים.
נכון, פולארד נתפס בחטאו, אבל הוא נשפט ונענש בחומרה מעל לכל מקרה אחר. האם ראש הממשלה שלנו הסביר לנשיא האמריקני, שפולארד הוא יהודי שגדל עם הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של השואה וחרד לשואה שנייה של יהודים, שראה מידע על נשק להשמדה המונית אצל אויבינו ומידע זה מוסתר מאתנו? האם הסברנו לנשיא האמריקני את כל אלה?
יונתן פולארד פעל למען ישראל ובשליחותה, אף כי ראשי המדינה בחרו להתעלם ולהסתייג ממנו, בתקווה שזה יקל את יחסינו עם ארצות=הברית. בכך הם חטאו לאושיות ההפעלה של כוחות הביטחון, ובכך הם חטאו למסורת היהודית המורה על מצוות פדיון שבויים בכל מחיר.
בכנסת השלוש=עשרה הצעתי הצעת חוק למתן אזרחות ישראלית לפולארד. חתמו עליה 85 חברי כנסת. הממשלה נבהלה אז והזדרזה להעניק לו בעצמה, בטקס כמעט חשאי, את האזרחות הישראלית, והסתפקה במעשה הזה.
12 השנים של פולארד בכלא הן אות קלון לממשלות ישראל וגם לידידינו האמריקנים. האם כל המחוות שעשינו בשחרור מחבלים=רוצחים על=פי דרישה אמריקנית אינן מצדיקות מחווה אנושית אחת מצדם?
הגיע הזמן שממשלת ישראל תתפנה לעסוק ברצינות בתביעה מהממשל האמריקני לשחרר את אחינו יונתן, שפעל והסתכן למען ביטחון ישראל.
תודה וברכה לשר יולי אדלשטיין, שביקר את יונתן בכלאו בצפון=קרוליינה.
היו"ר ש' וייס: -
תודה רבה לחבר הכנסת זאבי. חבר הכנסת רומן ברונפמן, ואחריו יעלה ויבוא חבר הכנסת אופיר פינס=פז.
רומן ברונפמן (ישראל בעלייה): ---
כבוד היושב=ראש, רבותי השרים, כנסת נכבדה, אווירת מסתורין, כך אני חש, אופפת את פרשת יונתן פולארד. אני חושב שבארץ יש קונסנסוס לגבי מה שאנחנו מרגישים כלפי האיש, קונסנסוס חוצה מפלגות, חוצה עדות, חוצה תרבויות. אבל ממשלת ישראל, עד היום, לא הזדהתה באופן אישי ובאופן פומבי ובאופן רשמי עם האיש, והעדיפה, אם לעשות, לעשות בחשאי בניסיון לשחררו. אני חושב שהשר אדלשטיין, שעשה את המעשה ובאופן מופגן מצא לנכון לבקר את יונתן פולארד בבית=הסוהר, עשה את זה גם מטעמים אישיים, אבל גם כאיש שידע מה זה כליאה וחש על בשרו את הריחוק מהמולדת ומהמשפחה ומהסביבה, וגם כשר בממשלה.
אולי הגיע הזמן, בשנה ה=13 ליושבו של פולארד בכלא, שבצורה פרדוקסלית ואולי אירונית וטרגית היא תקופת הבר=מצווה, להפסיק את המאסר ולעמוד באופן פומבי ורשמי, כממשלת ישראל, שאחראית למעשיו של פולארד, מול הממשל האמריקני, בדרישה חד=משמעית, ברורה, אמיצה וכנה, לשחררו.
כאשר הסתיים הביקור והשר אדלשטיין חזר ארצה, שוחחנו על תוצאות הביקור והבנו, שרק גישה ציבורית רחבה, ואם לא בכנסת ישראל אז איפה, יכולה להביא לכך, שגם העם, גם נציגיו בכנסת וגם הממשלה הנבחרת יבינו, שהגיעה העת לדרוש את שחרורו של יונתן פולארד.
"כל ישראל ערבים זה לזה", מצוות פדיון שבויים - אלה אבני היסוד של המסורת היהודית, והגיע הזמן שנשתמש במובנים האלה כלפי האיש. אני קורא מעל במת הכנסת אל ממשלת ישראל ואל העומד בראשה, לנצל את מעמדה של ישראל כמדינה ידידותית לארצות=הברית ולדרוש חנינה ושחרור של יונתן פולארד וחזרתו ארצה.
אני מודה לנשיאות הכנסת שאישרה את ההצעה הזו כהצעה דחופה לסדר=היום. אני מציע שיתקיים דיון פומבי, ממצה, באולם המליאה, בנושא שחרורו של פולארד. תודה רבה.
היו"ר ש' וייס: -
אני מאוד מודה לחבר הכנסת ברונפמן. חבר הכנסת אופיר פינס, ואחריו - אחרון המשתתפים בסדרה של ההצעות האלה, חבר הכנסת גדעון עזרא. בבקשה.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו מקדישים את השעה הזו לעשייה למען שחרורו של יונתן פולארד. יחד עם חברי גדעון עזרא ויהודה הראל ביקרנו לפני שנה את יונתן פולארד בכלאו. זו היתה חוויה קשה, אני בטוח שהשר אדלשטיין יוכל גם הוא לומר כך, זו חוויה טרייה אצלו, מהחודש האחרון. זו היתה חוויה קשה, משום שנתקלנו באדם שאוהב את מדינת ישראל ואת עם ישראל אהבת נפש; אדם שהקריב, אדם שמשלם, אדם שמרגיש נבגד, מופקר, נעזב אל נפשו.
שוו בנפשכם אדם, יהודי יחיד בכלא שכולו נוצרי או מוסלמי, אינני יודע מה.
רחבעם זאבי (מולדת): --
נוכרי.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
נוכרי. הוא היהודי היחיד בבית=הסוהר. חי את חייו, מנסה בכל דרך ובכל אופן להתקשר אלינו, אזרחי מדינת ישראל. נתפס בנו כאנשים שנותנים לו תקווה להמשיך את חייו היומיומיים הקשים בבית=הסוהר. כאשר יצאנו, שלושתנו, מהביקור המרגש הזה, נשבענו, שככל שהדבר תלוי בנו, אנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי שיונתן פולארד ישוחרר מהר ככל האפשר מבית=הסוהר ויוכל לעלות למדינת ישראל.
חבר הכנסת זאבי אמר קודם, שהוא קיבל אזרחות ישראלית, הוא אכן קיבל. אני לא מזלזל בצעד הזה, זה היה צעד חשוב. אני חושב, שהצעד שעשה שר הקליטה יולי אדלשטיין, שנסע כשר בממשלה לבקר אותו, הוא ממש מעשה היסטורי. אני שומע שגם השרה לבנת מתכוונת לבקר אותו, וזה צעד מאוד מאוד חשוב.
ממשלת ארצות=ברית והנשיא קלינטון בראשה חייבים להבין, שכל עם ישראל מתייצב כאיש אחד יחד עם ג'ונתן פולארד ומבקש מטעמים הומניטריים, מטעמים אנושיים, שהאיש ישוחרר מבית=הסוהר, שהאיש יקבל חנינה. לא מפני שהוא לא עשה מה שאסור לעשות. הוא עשה, הוא ריגל, הוא עשה דבר שלא ייעשה, אבל הוא לא עשה את זה בשם עצמו. מדינה שלחה אותו, אנשים שלחו אותו, אנשים שגו כששלחו אותו ולא נענשו על השגיאה הזו. אבל האיש עצמו הוא ממש קורבן. אי=אפשר עוד להפנות את הגב.
אני שמח על התהליך שקורה כאן, שהממשלה, כרגע על בסיס אישי, אבל אני מאמין שגם על בסיס קולקטיבי, תתייצב כאיש אחד. האחריות היא בהחלט על ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאני מצפה, בטוח שכולנו מצפים, שהוא יעשה את המלאכה הזאת. זו לא מלאכה קלה. אני משוכנע שהנשיא קלינטון אינו אוהב כשראש ממשלת ישראל בא אליו ואומר לו: תשחרר בבקשה את ג'ונתן פולארד. הוא אינו אוהב לשמוע את הדברים האלה. אבל חובה לומר אותם, חובה להבהיר אותם וחובה להציב אותם במקום ראשון בסדר העדיפויות כשראש ממשלה בא; לא כל פעם, אבל אי=אפשר להביא את הדברים בשוליים, כלאחר יד, בסוף ישיבה, בהערת אגב. כך לא מנמקים עניין שהוא חשוב לכולם.
אני גם פניתי לנשיא ויצמן, והנשיא ויצמן אמר לי, שבביקורו האחרון בארצות=הברית הוא שוחח עם הנשיא קלינטון וביקש מטעמים הומניטריים לתת חנינה לפולארד. אנחנו גם שלחנו עם הנשיא ויצמן עצומה. שמעתי גם על עצומות קודמות. מסתבר שאף אחד אינו ממציא את הגלגל. המאבק הזה הוא מאבק של שנים. יש לי תחושה שמה שצריך לעשות היום זה להקים לובי פרלמנטרי מחויב מאוד, אקטיבי מאוד.
רחבעם זאבי (מולדת): --
היה כזה בכנסת השתים=עשרה.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
היה ויכול להיות שחברים התעייפו ויש מקום להקים אותו מחדש בכנסת הארבע=עשרה.
רחבעם זאבי (מולדת): --
בכנסת השתים=עשרה היה לובי.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
יפה. יכול להיות שהגיע הזמן בכנסת הארבע=עשרה לחדש את הפעילות של הלובי הזה, לצוות אותו בחברי כנסת שמוכנים להירתם למשימה הזו.
אני אומר לכם, בלחץ שלנו אפשר לעשות דברים, אפשר לשנות בעניין הזה. אני מצטרף לתקווה ולתפילה של כל קודמי, מי ייתן ויונתן פולארד עוד השנה יהיה אתנו כאן, במדינת ישראל.
היו"ר נ' חזן: ----
אני מודה לך מאוד, חבר הכנסת פינס, ומזמינה את חבר הכנסת גדעון עזרא, אחרון המציעים. אחר כך יש לנו שני משיבים: השר אדלשטיין וסגן השר שלום.
גדעון עזרא (הליכוד=גשר=צומת): ----
גברתי היושבת=ראש, חברי הכנסת, השרים, נדמה לי שהדיון הזה היום לא היה מתקיים אילולא נסע השר יולי אדלשטיין וביקר את פולארד בתאו. אני חושב שזוהי הדרך היחידה על מנת שהנושא הזה יישאר חם על סדר=היום שלנו, על מנת שכל אחד ואחד מאתנו יבין, ויבין היטב, שפולארד איננו מהווה סכנה לארצות=הברית, והוא יושב בכלא 12 שנים, הרבה יותר ממרבית השבויים שהיו לנו אי=פעם אצל הגרועות באויבינו, שחזרו אחרי חצי שנה, אחרי שנה ואחרי שנה וחצי. כאן אנחנו נמצאים נוכח העובדה, שאדם שלנו, שאנחנו ביקשנו ממנו שימלא משימות עבורנו, יושב 12 שנים במדינה שנחשבת לגדולה בידידות שלנו.
אם נשאל את עצמנו מדוע עד עצם היום הזה הוא לא חזר הביתה, אני מניח שאין לנו כל התשובות, אבל דבר אחד אני יודע: לא עשינו את כל מה שאנחנו יכולים; לא אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, ולא העם היהודי היושב ברחבי העולם. כי מה עשה פולארד במלחמתנו? הוא לא הביא לנו ידיעות לא על סיביר ולא על יפן. הוא ניסה לעזור לנו במלחמה שלנו עם האויבים המיידיים שלנו. זה מה שהוא ניסה לעשות.
חובתנו, מעבר לביקורים שעשינו אנחנו, השלושה, ומעבר לביקור שעשה השר יולי אדלשטיין, לדאוג לכך שרמת הטיפול שלנו תתבצע בדרכים מספר. דרך אחת - אני מברך כל שר ממדינת ישראל שייסע לארצות=הברית ויבקר את יונתן פולארד בכלאו, יהיה זה ביקור רשמי או ביקור בלתי רשמי. הדבר השני - נהיה ערים לכל אירוע כזה או אחר. בעקבות הבקשה של ארצות=הברית להסגיר את הנער לארצות=הברית היה צריך להגיע עם דרישה מקבילה שלנו להסגרתו של יונתן פולארד. שכן, ההסגרה היא בעיה לא פשוטה מבחינת מדינת ישראל, כמו שהחזרתו של פולארד איננה פשוטה.
אני חושב, שכל צעד כזה או אחר בונה אמון, שארצות=הברית מעורבת בו באזור, ואנחנו שילמנו מחיר כבד מתוך אמונה שארצות=הברית מאחורינו, אם וכאשר אפשרנו לפלסטינים להכניס כלי נשק, אם וכאשר אפשרנו ושחררנו אסירים פלסטינים - אנחנו צריכים להצמיד בקשה לכל דבר כזה: לשחרר את יונתן פולארד.
אנחנו עומדים היום לפני הקונגרס הציוני, שעומד להתכנס פה, במדינת ישראל. עלינו להיערך, שראשי הקונגרס וכל צירי הקונגרס ייקראו ויתבקשו לסייע בשחרורו של יונתן פולארד.
אם לא נעשה את הדברים הללו, אף אחד לא יעשה את העבודה עבורנו. אנחנו צריכים להוביל. אנחנו כתובת טובה, משום שאנחנו כתובת הכי מפורסמת במדינת ישראל. אמר חבר הכנסת אופיר פינס, ש=77 חברי כנסת חתמו על העצומה. אני חושב שמספר החותמים או מספר האנשים שמוכנים לחתום גדול הרבה יותר מהמספר הזה. הבה נקום ונעשה מעשה ברוח ההצעה של חבר הכנסת פינס, ונדרוש כל אחד ואחד מעצמנו, למצוא כל דרך אפשרית, על מנת לנסות ולהשפיע על הגדולה בידידותינו, ובעיקר על הנשיא קלינטון. האיש סבל מספיק, האיש קיבל את עונשו. אנחנו ביקשנו ממנו שיסייע לנו. הגיע הזמן לגמור את הסיפור הזה. תודה רבה.
היו"ר נ' חזן: ----
אני מודה לך, חבר הכנסת גדעון עזרא, ומזמינה קודם כול את סגן השר סילבן שלום, השר המתאם, להשיב על ההצעות לסדר=היום. אחריו - השר יולי אדלשטיין. אדוני.
סגן שר הביטחון ס' שלום: --
תודה רבה, גברתי היושבת=ראש, יכול להיות שלאחר מכן ידברו עוד שרים שאמרו לי שהם רוצים להשתתף בדיון, אבל יולי אדלשטיין ידבר, כמובן, אחרי.
היו"ר נ' חזן: ----
לשרים יש רשות דיבור.
סגן שר הביטחון ס' שלום: --
זה יהיה תלוי בשרים האחרים, אם ירצו לעלות לדבר. אמרה לי קודם השרה לבנת שהיא תדבר, ואולי גם מישהו אחר. הדבר, כמובן, מחזק את התמיכה שלנו בנושא הזה.
גברתי היושבת=ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, העלאת הנושא היום היא דבר חשוב. העלאת הנושא בשעה הזאת יכולה לתת אולי אותו סיוע הנדרש כדי להביא לסיום הסיוט המתמשך.
הטיפול בעניינו של יונתן פולארד הינו ארוך, רב=שנים, מתמשך יותר מדי. אני חושב, שעד היום עשו רבים מאמצים, אבל, לדאבוננו, המאמצים האלה לא הוכתרו בהצלחה. אך אין בכך, כמובן, כדי לרפות את ידינו, את ידי הממשלה או את ידי העומד בראשה.
ראשי הממשלות כולם, ללא יוצא מן הכלל, ללא הבדל של מפלגה כזו או אחרת, כפי שציין חבר הכנסת פינס, ראשי הממשלות בישראל, כולם, מר שמיר, מר רבין, מר פרס ומר נתניהו, וכן נשיאי ישראל מר הרצוג ומר ויצמן, פנו בכתב ובעל=פה אל נשיאי ארצות=הברית ג'ורג בוש וביל קלינטון, כדי שיממשו את סמכות החנינה המוקנית להם במקרה של פולארד.
לבד מכך, מתקיים מאמץ רחב היקף ורב=שנים, על מנת להשפיע על גורמים נוספים בממשל האמריקני, המעצבים את המדיניות בעניין שחרורו של פולארד, ולשכנע אותם בצד של מתן החנינה, ולשכנע אותם להפעיל את השפעתם, אולי אפילו את לחצם, כדי להביא לסיום המאסר הממושך ולהחזיר את יונתן פולארד הביתה.
הממשלה כולה מתייצבת כאיש אחד מאחורי הדרישה והבקשה לשחרר את יונתן פולארד. ראש הממשלה הנוכחי, מר בנימין נתניהו, מאז נכנס לתפקידו, פועל לילות כימים כדי להביא לשחרורו של אזרח מדינת ישראל, יונתן פולארד.
כזכור לכם, לפני חודשים מספר קיבל יונתן פולארד אזרחות של מדינת ישראל, וכיום הוא אזרח ישראלי לכל דבר. ראש הממשלה הנוכחי גם שינה את המדיניות בהתייחסות למר פולארד; קרי, לא עוד השתדלות בשיחות סגורות בארבע עיניים, אלא שליחתם של שרים באופן גלוי, באופן פומבי, כדי לבקר את יונתן פולארד, לחזק את כוחו ורוחו ולהביא למצב שהנושא יועלה גם על=ידי עצם הביקור, לתודעתם של מעצבי המדיניות ולדעת הקהל בארצות=הברית.
לאחר ביקורו המוצלח של השר יולי אדלשטיין, ביקור מרגש שדיווח עליו בממשלה וידווח עליו גם כאן בפני חברי הכנסת, מתעתדת לבקר בשבוע הבא, בשם הממשלה, השרה לימור לבנת, כדי להמשיך את המסע הבלתי נפסק והמתמשך כדי להביא לשחרורו של יונתן פולארד.
הממשלה סבורה, כי העובדה שיונתן פולארד מרצה עונש מאסר זה כ=12 שנה, אף שהביע חרטה על מעשיו, צריכה להביא לשחרורו. מובן שיש להוסיף לכך את העובדה הברורה והמוצקה, שמאז האירוע חלו שינויים מרחיקי לכת באזור ובעולם כולו. אלה גם אלה מצדיקים מתן חנינה, ומייד, ליונתן פולארד.
אני יכול להבטיח מעל במה זו, בשם ממשלת ישראל ובשם העומד בראשה, כי הממשלה תמשיך ותפעל להביא לשחרורו, באופן שיביא אותנו בסופו של דבר לשכנע את הממשל האמריקני והנשיא בצדקת בקשתנו ובצדקת דברנו.
אני חושב שיש לעשות הכול כדי להביא לשחרורו של פולארד. הממשלה הזאת החליטה לפעול גם בגלוי, גם בפומבי; גם מתן האזרחות הוא אקט רב=משמעות, המצביע על כך שמדינת ישראל רואה ביונתן פולארד אזרח ישראלי שצריך לשוב הביתה. במשך שנים ארוכות נעשו הניסיונות לשחרורו באופן אחר, באופן אולי ממודר יותר, באופן חשאי יותר. לצערי הרב, המאמצים בדרך הזאת לא העלו דבר אף לא חצי דבר. הממשלה החליטה להעביר את המאמצים לפסים גלויים, כדי לפנות לנוגעים בדבר ולהביא לשחרורו.
אני חושב, שביקורה של השרה לבנת לאחר הביקור של השר אדלשטיין יכול לתרום תרומה מכרעת לשחרורו. אינני רוצה להגיע למצב שבו כל שרי הממשלה יבקרו אצלו שם, וגם אז לא נגיע לשחרורו, אלא שהביקור של השר הבא - כאשר יהיה - יהיה ביקור שייערך כאן, בירושלים, כשהוא אורח הכנסת בכנסת ירושלים.
ראובן ריבלין (הליכוד=גשר=צומת): --
מה פירוש מעשים גלויים?
היו"ר נ' חזן: ----
אני חושבת שהכוונה היתה לביקורים בבית=הכלא.
ראובן ריבלין (הליכוד=גשר=צומת): --
השאלה היא, אם ממשלת ישראל עושה משהו כממשלה כלפי ממשלת ארצות=הברית.
סגן שר הביטחון ס' שלום: --
ממשלת ישראל פנתה מספר רב של פעמים במשך 12 השנים האחרונות, על=ידי כל ראשי הממשלה מאז פרצה אותה פרשה בתקופתו של ראש הממשלה יצחק שמיר; או שזה היה כבר בתקופתו של שמעון פרס אבל זה התחיל קודם - לא משנה, זה לא העניין. העניין הוא שזהו נושא שפעלו בו רבות. היתה שתדלנות גדולה ורבה, וכמעט כל שר שהגיע לבקר אצל עמיתו - אני אומר זאת על סמך ניסיון עם שר שעבדתי אתו במשך שנים רבות, וגם שרים אחרים - קיבל תדרוך להעלות את הנושא גם בפגישות עם שרים עמיתים, גם בפגישות עם ראשי הסנאט וראשי בית=הנבחרים. אבל כל הדברים האלה לא היו באופן גלוי, כל הדברים האלה נעשו באופן שבו אנו מבקשים ואומרים, אך אין אנו יוצאים בפומבי כדי לתבוע את שחרורו.
בשנה האחרונה חל השינוי הגדול במדיניות. קרי, ממשלת ישראל מכירה בפולארד כאזרח ישראלי, מעניקה לו את האזרחות והולכת לבקר אצלו. קרי, הממשלה מכירה בכך שיש לשחררו ואומרת את זה קבל עם ועולם: אזרחי מדינת ישראל, השרים וראש הממשלה רוצים להביא לשחרורו. הביקורים האלה אומרים שהממשלה כולה בעצם תובעת באופן הגלוי ביותר לשחרר אותו.
אני חושב שהנושאים האלה הם נושאים חשובים. יש לנו תמיכה רבה בשחרורו של פולארד מכלאו. לא נפסיק, לא נקפיא את פעילותנו עד אשר ישוחרר. בגלל חשיבות הדבר ולמרות התכנון המקורי, אני חושב שיש צורך לקיים על כך דיון במליאה, והייתי מציע שנתאחד כולנו למען קיום דיון במליאה, כדי להביא בסופו של דבר את דבר הכנסת מירושלים לאותם אנשים שאוזניהם לא היו כרויות עד כה. אינני רוצה להשתמש במונח אוזניים ערלות, אלא אוזניים שלא גילו עד עכשיו את החוש הנכון - חוש מידת האמת והצדק, כדי להביא לשחרורו. אני מאוד מקווה שעכשיו יעשו כן.
ארצות=הברית היתה תמיד ידידתה של ישראל, ארצות=הברית תמכה תמיד בישראל, ואני מאוד מקווה שהאוזניים הטובות של נשיא ארצות=הברית ושל שריו, של חברי הסנאט ושל חברי הקונגרס העומדים לצדנו ברבים מן האירועים, ברבים מן המקרים - יעשו זאת גם במקרה צודק זה.
רחבעם זאבי (מולדת): --
אפשר להוסיף בקשה: להעביר את פרוטוקול הישיבה הזו לשגרירות ארצות=הברית בישראל.
סגן שר הביטחון ס' שלום: --
אין זה מסמכותי, זה מסמכות הכנסת.
היו"ר נ' חזן: ----
כידוע לך, הפרוטוקולים של מליאת הכנסת פתוחים לכול.
רחבעם זאבי (מולדת): --
אני מבקש שיקבלו את הפרוטוקול הזה. נפנה את תשומת לבם לפרוטוקול הזה, עם בקשה שיועבר לוושינגטון.
היו"ר נ' חזן: ----
בקשתך נרשמה. אני מזמינה את השר יולי אדלשטיין. בבקשה, אדוני.
השר לקליטת העלייה י"י אדלשטיין: --
גברתי היושבת=ראש, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, קודם כול, אני מוצא לנכון להודות לסגן השר סילבן שלום, שהביע את נכונות כולנו, את נכונות הממשלה, לקיים דיון ממצה ומקיף במליאת הכנסת, כפי שביקשו חברי הכנסת. לדעתי הדיון הזה יתרום רבות לשחרורו של יונתן, ותיכף אסביר למה.
אני חושב, שהיוזמה של כמה חברי הכנסת שהעלו בשבוע שעבר את הנושא היא יוזמה חשובה. לא במקרה נאמר על=ידי חבר הכנסת אופיר פינס שלא ממציאים כאן את הגלגל, אבל חשוב להמשיך את המאמצים. חברי הכנסת שדיברו כאן, אלה שהעלו הצעות דחופות לסדר=היום בנושא יונתן פולארד, עושים לדעתי מעשה חשוב ביותר. ההודעה ששמענו מפיו של חבר הכנסת פינס - ואני יודע שהוא מתואם גם עם חברי הכנסת עזרא, הראל ואחרים שלא אספיק להזכיר את שמות כולם - תורמת תרומה נוספת למאמץ.
אם ישאל מישהו: מהו המאמץ הזה? אז ידברו עוד פעם בכנסת, אז יהיה עוד דיון, אצטט לכם את דבריו של יונתן פולארד, שנאמרו לי לפני שבועיים. שאל אותי יונתן, בנימה מסוימת של ציניות, שאלה מאוד מוצדקת: איך אתם רוצים שארצות=הברית תצא מגדרה על מנת לשחרר אותי, אם היא לא רואה שהמדינה שלמענה פעלתי יוצאת מגדרה על מנת לשחרר אותי.
אני חושב, רבותי חברי הכנסת, שכנסת ישראל היא הגוף המחוקק במדינה הזאת, כפי שאמר כאן מישהו - אנחנו הכתובת המפורסמת במדינה הזאת, ואם נתחיל אנחנו לצאת מגדרנו - אנחנו כממשלה ואנחנו כחברי כנסת, כי רוב חברי הממשלה הם גם חברי כנסת - אני מניח שהדברים האלה יישמעו גם בבית הלבן וגם בגבעת הקפיטול בוושינגטון. לא פחות חשוב - המסר הזה יעבור לקהילה היהודית בארצות=הברית.
הרושם שלי, דרך אגב, קצת שונה ממה שאנחנו שומעים לפעמים על היחס האמביוולנטי של יהודי ארצות=הברית לכל הפרשה. אני לא יודע, אולי יש כאלה שמקרינים את היחס האמביוולנטי הזה, אבל מניסיוני אני אומר: בכל קהילה ובכל מפגש עם מה שנקרא עמך, כאשר הזכרתי את הביקור אצל יונתן פולארד בכלאו, הדברים זכו לתשואות ולמחיאות כפיים סוערות; קל וחומר, אם ישמעו ש=70, 80, 90, 100 אולי 120, מי ייתן ו=120 חברי כנסת יחתמו על עצומה שתדרוש את שחרורו של יונתן פולארד.
רק כך נוכל להביא למאמצים שעליהם אני מבין שאל חבר הכנסת ריבלין: מה נעשה חוץ מן המאבק הפומבי. אם יהיה המאבק הפומבי, אז יהיו פגישות בארבע עיניים, אז יהיו ערוצים סודיים, אז יפעלו כל הגורמים על מנת להביא באמת לשחרורו בקרוב.
כולי תקווה שהמודל לשחרורו של פולארד יהיה זה של פרשת משעל, שבה שחררנו את לוחמינו בתוך כמה ימים, ולא חס=ושלום של פרשת לבון. אז בילו בבית=סוהר האנשים שפעלו בשליחות המדינה ולטובת המדינה כ=14 שנים.
קיבלתי מסמך מזעזע ממשפחת פולארד, המתאר נתונים מדויקים על כל מרגל ומרגל שנתפס בארצות=הברית בריגול לטובת מדינה ידידותית, ותקופות המאסר שהם בילו בבית=הסוהר. תאמינו לי, אף אחד מהם לא עבר ארבע=חמש שנות מאסר, ורק יונתן פולארד, כפי שכבר נאמר כאן, הגיע לשנה ה=13 למאסרו.
רבותי חברי הכנסת, אני חושב, שהגיעה העת, על בסיס הומניטרי, על בסיס של צדק, לדרוש חד=משמעית את שחרורו המיידי של יונתן. אני בטוח, שכולכם במאמציכם יכולים לסייע לכך, כל מי שיבקר, כל מי שיגיש הצעה, כל מי שיכנס לובי וישתתף בלובי יתרום לשחרורו. ואני אגיד לכם כמשאלת=לב, היום התקיים דיון בממשלה על חגיגות ה=50 למדינה. מי ייתן ואת שנת ה=50, עוד לפני יום העצמאות, יחגוג אתנו אזרח ישראל יונתן פולארד כאן בארץ. תודה.
היו"ר נ' חזן: ----
אני מאוד מודה לך, אדוני. חברי הכנסת, יש לנו כמה הצעות אחרות. אני אעשה שינוי קוסמטי, ברשותכם. חבר הכנסת נסים דהן מבקש להעביר לוועדה את הצעתו של חבר הכנסת חנן פורת. אני לא רואה טעם שיהיו הצעות הסרה.
נסים דהן (ש"ס): --
תודה רבה, גברתי היושבת=בראש. אני אומנם ביקשתי להסיר את הנושא מסדר=היום, ולא מפני שאני חושב שלא צריך לעשות פעולות לשחרורו של יונתן פולארד, אלא אני חושב שאם היינו משאירים את זה לדיון בסדר=היום, לפי הניסיון שלי - ואני חבר כנסת חדש - היינו דנים בזה רק בעוד שנה, ואף אחד מאתנו לא חושב ולא רוצה שיונתן פולארד יהיה בכלא האמריקני עוד שנה, עד לדיון בכנסת.
לכן חשוב לעשות ולהפסיק לדבר. לפעמים הדברת רק מזיקה. בנושא הזה אני בטוח שהיא מזיקה, כיוון שהדברת לפעמים מהווה גורם התגרות בממשל האמריקני, והם לא אוהבים את זה. אני חושב שפעולות אמיתיות - לאו דווקא, כמו שמישהו פה רמז, אלא פעולות תקיפות, אבל מול הממשל, בלי דברת, בלי תקשורת - יביאו לתוצאות יותר מבורכות. תודה רבה.
היו"ר נ' חזן: ----
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק כהן מבקש להעביר לוועדה את הצעתו של חבר הכנסת זאבי - במסגרת דקה.
יצחק כהן (ש"ס): --
גברתי היושבת=ראש, חברי חברי הכנסת, תפסיקו עם ביקורי הרצון הטוב. זה חשוב מאוד, אדוני השר, זה חשוב מאוד אם אתם באמת רוצים לשחרר את יונתן פולארד, שישראל הרשמית תודה שהוא עבד למענה, ותשנו שיטה. כל העסק הזה חייב להשתנות. 13 שנה לא הצליחו כל ביקורי הרצון הטוב האלה, כל העצומות. על ישראל הרשמית - ראש הממשלה יודה שהיתה פה תקלה והוא פעל למען ישראל - לבקש את שחרורו. זאת אם אתם באמת רוצים לשחרר אותו, לא רק במשלחות של רצון טוב. תודה רבה.
היו"ר נ' חזן: ----
תודה רבה. חבר הכנסת אליעזר זנדברג מבקש להעביר לוועדה את הצעתו של חבר הכנסת רומן ברונפמן.
אליעזר זנדברג (הליכוד=גשר=צומת): ---
תודה לגברתי היושבת=ראש. אני מבקש באופן פורמלי להעביר לוועדה. ביקשתי למעשה את זכות הדיבור על מנת להצטרף, גם לברך ולחזק את יוזמי הדיון כאן, כי אני חושב שזה חשוב.
אני חושב שפעולות צריכות להיעשות בכמה מישורים. מישור אחד או ערוץ אחד לא בא על חשבון ערוץ אחר, ואני מחזק את הדברים שאמר שר הקליטה לפני כמה דקות בעניין הזה.
אבל, אני באמת חושב שאולי כדאי לנו - וחלפו שנים רבות מאז אירע המעשה ומאז נשפט יונתן פולארד - לבוא ולבחון את הדברים ולגבש מדיניות אחרת במובן של לומר את האמת הפורמלית שהיא לא פחות חשובה.
ומכאן קריאתי, ואולי היא מנוסחת יותר בעדינות מהדברים שאמר חבר הכנסת כהן לפני: לא לזנוח או לא להניח בצד את הערוץ השלישי הזה, שהוא שילוב של שני הערוצים האחרים. ואני כולי תקווה, ואני מצטרף לתקווה שהביע כאן השר אדלשטיין, שנראה את יונתן פולארד עמנו כאן לפני חגיגות ה=50 של מדינת ישראל.
היו"ר נ' חזן: ----
תודה. חבר הכנסת ראובן ריבלין מבקש להעביר לוועדה את הצעתו של חבר הכנסת פינס.
ראובן ריבלין (הליכוד=גשר=צומת): --
גברתי היושבת=ראש, רבותי השרים, חבר הכנסת פינס ואני היינו אצל נשיא המדינה כאשר הוא נסע לנשיא ארצות=הברית לביקור רשמי, והעברנו באמצעותו אותה בקשה של חברי הכנסת לשחרר את יונתן פולארד.
רבותי השרים, מדינת ישראל נטשה את יונתן פולארד. מדינת ישראל צריכה לבוא ולומר לארצות=הברית, שיונתן פולארד שבוי בידיה על פעולה שפעל על דעת ממשלת ישראל ולמען מדינת ישראל. לא נעשה כן, נהיה שתדלנים כאשר יש לנו את הזכות המוסרית לבוא בפני ארצות=הברית, עם כל הצער והכאב, שאזרח מאזרחיה פעל את הפעולה שהוא פעל, והוא עשה זאת בתודעה ובידיעה ומרצונה של מדינת ישראל אשר ביקשה ממנו לעשות זאת, ויפה שעה אחת קודם, כי בנפש כולנו היא.
היו"ר נ' חזן: ----
תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה - מי בעד ומי נגד דיון במליאה בנושא מאמצי המדינה לשחרורו של יונתן פולארד. חברי הכנסת, ההצבעה החלה.
נסים דהן (ש"ס): --
להעביר למליאה.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
לוועדה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר=היום - 22 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר=היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר נ' חזן: ----
בהסכמה יוצאת דופן של 22 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים, יתקיים דיון במליאה בנושא מאמצי המדינה לשחרורו של יונתן פולארד.
לפרוטוקול אני מצרפת את קולו של סגן השר סילבן שלום בעד דיון במליאה בנושא של יונתן פולארד.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
סוג הדיון: הצעות לסדר-היום נושא: כ. הצעה לסדר=היום דיון על שחרור יונתן פולארד -----הישיבה המאתיים=ושבעים=ושש של הכנסת הארבע=עשרה יום רביעי, כ"ה בטבת התשנ"ט (13 בינואר 1999) ירושלים, הכנסת, שעה 11:04 ----- היו"ר מ' פלד: --- אנו עוברים לנושא הבא: דיון על שחרור יונתן פולארד. הצעה לסדר=היום מס' 5963, של חבר הכנסת אופיר פינס=פז. בבקשה.
אופיר פינס=פז (העבודה): -- אדוני היושב=ראש, חברי חברי הכנסת, ביום שבת, 16 בינואר, הוועדה המיוחדת שמינה נשיא ארצות=הברית לבדיקה מחדש של נושא יונתן פולארד מתכוונת להגיש את מסקנותיה לנשיא. אינני יודע אם הנשיא יחליט באותו היום. אני יודע שנעשים מאמצים, גם מטעם הממשלה, לדחות את ההכרעה שלו בזמן מסוים.
רחבעם זאבי (מולדת): --
מי השר המשיב?
היו"ר מ' פלד: ----
סגן השר מיכאל איתן.
רחבעם זאבי (מולדת): --
איפה הוא? יש רק 17 שרים וחצי לגיון סגני שרים, ובנושא לאומי כל כך חשוב הם מטיילים.
היו"ר מ' פלד: ----
קראנו לו.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
אני, כמובן, מזדהה עם ההערה של חבר הכנסת זאבי.
היו"ר מ' פלד: ----
ביקשתי לקרוא לו כבר לפני חמש דקות.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
מכל מקום, ביום שבת, כפי שאמרתי, יונחו המסקנות על שולחנו של נשיא ארצות=הברית. כולנו מתפללים, כולנו מקווים, כולנו מייחלים לכך שנשיא ארצות=הברית יקבל את ההחלטה הנכונה ויחליט באמת בצעד אנושי יוצא דופן לחון את יונתן פולארד.
אני מנצל את הבמה הזאת כיושב=ראש השדולה בכנסת למענו של יונתן פולארד ולמען שחרורו, ואני פונה פנייה ישירה אל נשיא ארצות=הברית, ביל קלינטון, שאליו יש לי, ואני מניח שלכל העם בישראל, הערכה רבה. הפנייה היא שהוא יגלה אנושיות, רגישות. הפנייה היא שהוא יצליח להתעלות ולקבל החלטה לא קלה בעד שחרורו של יונתן פולארד.
זה נכון שיונתן פולארד עשה מעשה ריגול שלא ייעשה. זה נכון שממשלת ישראל שלחה את יונתן פולארד והיא עשתה מעשה חמור ובלתי אחראי, שלפי דעתי הסב נזק כבד למדינת ישראל ביחסים שלה עם ארצות=הברית. אבל, למרות כל זאת, אני מצפה ממך, נשיא ארצות=הברית, ביל קלינטון, שלא תאזין לדברי הנקמנות שנשמעים בסביבתך. שלא תטה אוזן לכל אלה שמתיימרים להיות הביטחוניסטים של ארצות=הברית, שמנסים להלך עליך אימים כאילו שחרורו של יונתן פולארד היום יפגע בביטחונה של ארצות=הברית. שלא תיקח ברצינות ושלא תיבהל ממסע התעמולה שמתנהל היום ברחבי ארצות=הברית נגד שחרור יונתן פולארד. אני מאמין בך, נשיא ארצות=הברית, ביל קלינטון. אני מאמין ביושרך. אני מאמין באנושיות שיש בך. אני מאמין ומקווה שתגיע להכרעה הנכונה.
אני רוצה לומר גם היום, שממשלת ישראל הנוכחית עשתה רבות לשחרורו של יונתן פולארד. היא הפעילה לחצים, הודתה בכך שהיא נושאת באחריות לשליחתו. כמה מהשרים בממשלה וראש הממשלה עצמו, עשו רבות בעניין הזה.
היו"ר מ' פלד: ----
ביקרו אותו.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
ביקרו. גם חברי הכנסת מכל קצוות הבית עשו רבות בקדנציה הזאת, כדי לקדם את שחרורו של יונתן פולארד. החתמנו שלוש פעמים עצומות למענו במהלך הקדנציה הזאת, שחתמו עליהן בין 70 ל=80 חברי כנסת. נסענו לבקר אותו בבית=הסוהר בצפון קרוליינה. קיימנו כאן לובי עם לא מעט חברי כנסת, שהפעיל בהם חבר הכנסת זאבי, שפעל למענו ללא ליאות. הפגנו בעדו, נפגשנו בעדו, השתדלנו מאוד בעבורו. אבל לא בטוח שהמאמצים של כולנו הצליחו לחדור את השריון ולהעביר את המסר, אדוני היושב=ראש. לא בטוח שכל מה שעשינו מספיק כדי לגרום לכך שנשיא ארצות=הברית יחליט לחון את יונתן פולארד.
אני רוצה להזכיר לכולם, שיונתן כבר יושב בבית=סוהר 13 שנה, והוא שפוט למאסר עולם בלתי קצוב. זאת אומרת, נכון לרגע זה, הוא לא יכול לראות אפילו את האור שבקצה המנהרה. הוא שפוט עד הודעה חדשה. הוא לא רצח אף אחד. הוא ריגל, הוא עשה שגיאה, אבל כל המרגלים האחרים בארצות=הברית שיושבים על ריגול ממדינות עוינות, אנשים שסיכנו באמת את ביטחונה של ארצות=הברית, כבר שוחררו בכל מיני עסקות - עם רוסיה ועם מדינות אחרות. יונתן הוא המרגל שיושב הכי הרבה זמן בכלא האמריקני, נכון להיום, יונתן משלם את מלוא המחיר, ליונתן לא קצבו עונש, ליונתן לא היה יום חופש אחד מבית=הסוהר. הוא יהודי יחיד בבית=הסוהר, הוא חי בתנאים מאוד מאוד מאוד קשים.
היו"ר מ' פלד: ----
כיושב=ראש השדולה למען שחרורו של יונתן פולארד, אתה יודע מה מסתתר מאחורי ההחלטה הזאת שלא לקצוב את זמנו, או למה מתעכב השחרור?
שבח וייס (העבודה): -
יותר טוב שהוא לא יפרט.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
אני אפרט את מה שאני יודע.
היו"ר מ' פלד: ----
לא, הוא הולך עכשיו לוועידה, זה חשוב - - -
שבח וייס (העבודה): -
לא, כי אנחנו כן רוצים שישחררו אותו.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
ומה שאני יודע, ודאי שהוא לא מסוג הידיעות שאי=אפשר לדבר בהן.
ההערכה שלנו, של כולנו, היא שפועלת שדולה ביטחוניסטית בארצות=הברית שיש לה השפעה גדולה מאוד על מה שקורה בסנאט ובקונגרס האמריקני, והשדולה הזאת פועלת בנחישות, מתוך יצר נקמנות. הם רואים במה שעשה יונתן פולארד מעשה בגידה, הוא עשה את זה להם, הוא בעצם הצליח לחדור לתוך קודש הקודשים של המודיעין האמריקני, של הצי, לא משנה, והם הרגישו שהוא פגע ביוקרתם, השפיל אותם וגרם להם נזק.
היו"ר מ' פלד: ----
אין לך תחושה שפולארד הפך אולי לקלף מיקוח פוליטי, ברבות הימים, כשתהיה איזו הסכמה ישראלית על משהו - -
אופיר פינס=פז (העבודה): --
לא.
היו"ר מ' פלד: ----
- - אז הוא יהפוך ל - - -
אופיר פינס=פז (העבודה): --
לא, אין לי תחושה כזאת. אין לי תחושה שארצות=הברית משתמשת בו כקלף מיקוח פוליטי, משום שאם זה היה כך, מזמן יכלו להשתמש בקלף הזה.
היו"ר מ' פלד: ----
אבל ההחלטה הזאת עוד לא נפלה בישראל.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
לא, לא. בהחלטות קודמות.
אני לא חושב שהפכו אותו לקלף מיקוח פוליטי, ואני מציע שגם אנחנו לא נהפוך אותו לקלף מיקוח פוליטי. אני מציע - - -
שבח וייס (העבודה): -
זו הערה מאוד חשובה.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
ודאי שזו הערה נכונה, כי אני חושב שאסור - כל הטיעון שלנו, של הממשלה והכנסת - -
שבח וייס (העבודה): -
הוא אנושי.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
- - חייב להיות טיעון מוסרי, אנושי, הומניטרי, נקודה. לא פוליטי בכלל. ואני חושב שכל מי שינסה ללכת במסלול הפוליטי, הן מארצות=הברית כלפינו והן מאתנו כלפי ארצות=הברית, לפי דעתי לא ינקוט את האסטרטגיה הנכונה.
אני רוצה לומר בסיום דברי: הכנסת הזאת החליטה בכמה וכמה הזדמנויות, פה במליאה, אדוני היושב=ראש, החלטות לגבי פולארד, שהועברו לשגרירות ארצות=הברית, שהועברו לידיעת נשיא ארצות=הברית, שהועברו לידי שרת החוץ האמריקנית.
לכן גם קיבלתי את ההצעה הזאת לסדר, ואני מנצל את שלושת הימים שנותרו לפני שנשיא ארצות=הברית מקבל את מסקנות הוועדה לצאת אליו בפנייה, על דעת כל חברי כנסת ישראל: אנא גלה את מידת הרחמים הראויה, אנא גלה את נדיבות הלב הדרושה, אנא גלה את האנושיות שיש בך ותחון את יונתן פולארד, כי אתה יודע שזה מה שצריך להיעשות בעת הזאת. תודה, אדוני היושב=ראש.
היו"ר מ' פלד: ----
תודה.
שבח וייס (העבודה): -
אחרי שהסתבך עם יהודייה, אתה רוצה לסבך אותו עם יהודי.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
זה גם חלק מהבעיה.
היו"ר מ' פלד: ----
ישיב סגן השר מיכאל איתן.
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: ---
אדוני היושב=ראש, כנסת נכבדה, בהחלט לא מטעמים פוליטיים ולא מטעמים מפלגתיים, לא הייתי רוצה להגיד מטעמים הומניטריים, אני רוצה לשבח את חבר הכנסת אופיר פינס, שהוא חבר כנסת בקדנציה ראשונה, אבל הוא כבר נוהג בבית הזה כאחד הוותיקים והוא פעיל בתחומים רבים. אני רוצה לשבח אותו במיוחד על פעילותו כמי שעומד בראש השדולה למען שחרורו של יונתן פולארד.
אכן נכון, בנושא זה יש קונסנסוס לאומי והוא חוצה כמעט את כל המפלגות, ובהתאם לכך אנחנו גם מצפים שמאחורי קריאתו של חבר הכנסת אופיר פינס יתייצב הבית כולו, והדברים שיצאו מלבו יגיעו אל לבם של אלה שביכולתם לעשות דבר.
מאותם טעמים, אני רוצה גם לשבח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוביל בממשלה הנוכחית את המאבק לשחרורו של פולארד. הוא עשה את זה, ראשית, באומץ לב בכך שהוא קיבל החלטה, העביר החלטה בממשלה, שקיבלה פעם ראשונה הכרה בכך שאכן יונתן פולארד פעל בשליחות מדינת ישראל. הוא מינה גם צוות קבוע שמטפל בנושא, עמד בראש הצוות הזה מזכיר הממשלה לשעבר דני נוה, והיום, עם התפטרותו של דני נוה, עומד בראש הצוות היועץ המשפטי שמעון שטיין.
ראש הממשלה פנה לשרי ממשלה וביקש מהם לשלב ביקור אצל פולארד במסגרת ביקורים שהם עורכים בארצות=הברית, ובמסגרת הזאת, הרחק מעינה של התקשורת וללא הודעות מיוחדות והפניית תשומת לבה, גם אני, בעת היותי שר מדע, הייתי בכלאו של פולארד, שוחחתי אתו ארוכות ועודדתי אותו.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
זה סקופ, לא ידעתי את זה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: ---
הנה, אתה רואה.
היו"ר מ' פלד: ----
כל השרים ביקרו שם, מי שהיה שם.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
אבל כולם עשו את זה באמת, עם כל הרעש והצלצולים. גם אני, אגב, ביקרתי אותו בחשאיות.
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: ---
אני העדפתי לעשות את זה כך, ואני חושב שעשיתי נכון, משום שהיתה לי תחושה, שלגביו זה יהיה יותר אפקטיבי שאני אעשה את זה בלי ההודעות לתקשורת, שהוא יבין שבאתי מתוך רצון לעשות את השליחות לשמה ולשמו ולמענו, ולא למעני.
מאחר שכבר חלפו חודשים רבים וארוכים מאז, במסגרת הדיון היום אני מרשה לעצמי לומר את זה, והעברתי לו אז מסר גם מראש הממשלה. אני חושב שברור לו שהציבור בארץ וחברי הכנסת, ואני מקווה - אני אומר: אני מקווה שהוא מבין שגם הממשלה, וכל ממשלה שלא תהיה, תרצה מאוד ותשתדל לעשות כל מה שביכולתה, אבל יש מגבלות מסוימות, שגם הוא צריך להיות בהחלט מודע להן, באשר ליכולתה ולכוחה של ממשלה ישראלית לטפל בנושא שהוא בתחום רשויות המשפט האמריקניות, תחום שיטת המשפט והממשל האמריקניים.
לסיכומו של עניין, אין ספק שהפנייה לשחרורו של מר פולארד, שמרצה כבר למעלה מ=13 שנה, מטעמים הומניטריים - ואנחנו הודינו בטעות, אצלנו אומרים: מודה ועוזב ירוחם, ואני מקווה מאוד שהאמירה העתיקה הזאת תגיע ותנחה גם את הנשיא, ונשמע בהקדם בשורות טובות.
היו"ר מ' פלד: ----
תודה. מה אתה מציע, בבקשה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: ---
אני מציע - - -
אופיר פינס=פז (העבודה): --
דיון במליאה, כדי שאם נצטרך - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: ---
השאלה היא אם אנחנו נספיק.
אופיר פינס=פז (העבודה): --
אם לא נספיק, אז לא - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: ---
טוב, מסכים.
היו"ר מ' פלד: ----
בבקשה. יציע להסיר חבר הכנסת רחבעם זאבי.
רחבעם זאבי (מולדת): --
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת הנוכחים, מזכירת המדינה של ארצות=הברית, הגברת מדלין אולברייט, העבירה השבוע את חוות דעתה לנשיא ביל קלינטון בנושא הזה, והיא אמרה לו: אין באינטרסים של מדיניות החוץ האמריקנית צורך לשחרר את פולארד. כלומר, או שמדינת ישראל לא דרשה את זה בתקיפות כזאת שמביאה את הנושא לשולחן שרת החוץ האמריקנית כתביעה של בעלת ברית, שצריכים אותה, ששותפים אתה בפעולות שונות - גלויות וסמויות - או, לחלופין, חס וחלילה, שממשלת ישראל לא תבעה את זה בתקיפות הנאותה, הדרושה.
אני מספר את זה כדי להגיד, אדוני היושב=בראש, שבמשך השנים שבהן יושב אחינו יונתן בכלא בצפון=קרוליינה, מהן שמונה שנים בצינוק ועוד כחמש שנים בתנאי מאסר אחרים, אבל גם כן נתקל בעוינות של סוהרים ואסירים על רקע אנטישמי, אנחנו את כל השנים האלה לא ניצלנו מספיק בתביעות לארצות=הברית.
היו במשך השנים האלה הרבה מגעים, עסקות בין ארצות=הברית לישראל, שבהם לא שמנו את זה בראש סולם העדיפויות. לדוגמה, באחד הימים באה ממשלת ארצות=הברית וביקשה מישראל שנשחרר אסירים לבנונים, כדי שבלבנון ישחררו ארגוני הטרור חטופים אמריקנים, מעשה הומניטרי. ממשלת ישראל נענתה לה ועשתה את זה. ומדוע לא כרכנו בעסקה הזאת גם את שחרורו של יונתן? לא מתבקש, לא הגיוני?
הטענות שלי הן לא על ממשלה זו או אחרת. כל ממשלות ישראל, במשך 13 שנה, שילמו מס שפתיים בנושא. אני מסכים עם דברי סגן השר איתן שהממשלה האחרונה, ממשלת נתניהו, עשתה יותר מאחרות בכך שהיא הצהירה כי יונתן היה סוכן ישראלי ושאנחנו תובעים את החזרתו. מודים באשמה. הוא הלך לשם בשליחות שלנו, אסור להתעלם מזה, ואסור להתעלם מזה שאנחנו חייבים לו הרבה מאוד, מפני שהוא גילה את אוזניה של ישראל בתחומים שבהם בעלת=הברית הגדולה אמריקה הסתירה מאתנו, חרף ההסכם שיש בינינו לבינה על חילופי מודיעין הנוגעים לנו. זה מה שהדליק אותו לעסוק בזה. לכן, אני בא בתביעה בשמי ובשם הכנסת - אני מודה לחבר הכנסת פינס על זה שהוא מנהיג את השדולה הזאת למען שחרורו של יונתן.
אני רוצה לענות על שתי שאלות של היושב=ראש. אתה שואל למה הוא יושב כל כך הרבה זמן ולמה לא משחררים אותו. לא משחררים אותו בתואנה שהשחרור שלו יהווה סיכון ביטחוני. בהכירי קצת את עבודת המודיעין, אני טוען שזו טענת שווא, מפני שאחרי 13 שנה סוכנים עברו מן העולם.
זה מרגיז אותך, חבר הכנסת דראושה?
עבד=אלוהב דראושה (מד"ע=רע"ם): ----
אתה דיברת מעל ומעבר לתקנון.
רחבעם זאבי (מולדת): --
נו אז מה? זה נושא שכואב לעם ישראל. אולי הוא לא כואב לך, אבל הוא כואב לעם ישראל.
עבד=אלוהב דראושה (מד"ע=רע"ם): ----
אני לא מתנגד לנושא. בנוגע לתקנון - - -
רחבעם זאבי (מולדת): --
אז תשב בשקט, תכבד את זה שאנשים בישראל כואבים את זה שהאח שלהם יושב בכלא.
היו"ר מ' פלד: ----
חבר הכנסת זאבי, המשך בדבריך.
רחבעם זאבי (מולדת): --
הטענה של קהילת המודיעין האמריקנית היא טענת שווא. בהכירי את עבודת המודיעין, בכלל ובפרט, אני יודע שאחרי 13 שנים הוא לא יכול להוות סיכון ביטחוני. אבל אני מודה בזה שקהילת המודיעין האמריקנית רואה את עצמה פגועה מבחינה מוראלית, מבחינת יוקרה, ואיש יהודי קטן חדר לקודש הקודשים וגילה את מה שהוא גילה וזה פוגע בהם. אבל יש גבול לגאווה, ליוקרה, קצת מלאכותית, קצת אמיתית, כי הגיע הזמן שהם יתחשבו גם בצרכיה של בעלת=ברית וגם יגלו מידה של הומניטריות.
אינני חושב, לשאלתך, אדוני היושב=ראש, שהיה פה איזה שיקול של מטבע חלופין, או משהו כזה, כי הם לא זקוקים לזה. אבל אני חושב שאנחנו בכנסת צריכים להתאחד בעקשנות, כפי שעושה את זה גם חבר הכנסת פינס, כל יום, כל שבוע, להציק לשותפה הגדולה, לידידה הגדולה, ולהגיד לה: שחררי את אחינו יהונתן.
היו"ר מ' פלד: ----
תודה. חבר הכנסת שבח וייס.
שבח וייס (העבודה): -
אדוני היושב=ראש, אני כמו כולם כאן, רוצה שיונתן פולארד יהיה בבית. זה עסקי ריגול, זה חשוב. אנחנו כיהודים, כישראלים, רוצים שהמרגל שלנו יחזור הביתה, שיחזור מהכפור. זה אנושי וזה ברור.
לי יש הרגשה שהעיסוק של הבית הזה בפרשת יונתן פולארד מקשיח את עמדת הצד השני; יותר מהרגשה. חבר הכנסת זאבי אמר שממשלת נתניהו עשתה יותר. אף אחד לא עשה כלום, כי הוא יושב שם. ככל שאנחנו נעשה יותר הפגנות כאן ושרירים והפגנת כוח, האדמיניסטרציה האמריקנית תתעקש יותר, אני אומר לכם. אני מדבר עכשיו במישור האנושי הפשוט. היא תתעקש.
היו"ר מ' פלד: ----
אתה מציע לעזוב את זה?
שבח וייס (העבודה): -
לא.
היא לא שמה לב אלינו, היא לא נבהלת מאתנו, כבר ראינו את השרירנות שלנו. יש נשיא שאוהב אותנו, קלינטון, ואנחנו נעשה הכול כדי שבסוף גם הוא לא יאהב אותנו.
הצעתי להעביר את זה למישור היותר סולידי - אוניברסיטאות, חוגים לספרות, אנשי דת וכו'. אני אומר לכם: יש יותר סיכוי. אנחנו צריכים אותו פה, ויש לעשות פה פחות במה פוליטית, כך אני מרגיש.
היו"ר מ' פלד: ----
תודה רבה.
אני מעביר את הנושא להצבעה. חבר הכנסת פינס ביקש דיון במליאה. בבקשה, ההצבעה החלה.
רחבעם זאבי (מולדת): --
אני מבקש לבטל את ההצבעה. כדאי שתהיה הצבעה ידנית, שלא יראו כמה בכנסת ישראל הצביעו בעד.
שבח וייס (העבודה): -
שיראו.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר=היום - 5 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר=היום - אין נמנעים - אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר=היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר מ' פלד: ----
חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
שבח וייס (העבודה): -
עוד הפעם. לא הצבעתי כי הקשבתי לו.
היו"ר מ' פלד: ----
אני רוצה להוסיף את חבר הכנסת - - -
שבח וייס (העבודה): -
תן לנו להצביע. כשאתה מוסיף איש לא יודע על זה.
היו"ר מ' פלד: ----
אני מאפס וחוזר על ההצבעה.
רחבעם זאבי (מולדת): --
לפני ההצבעה אני מבקש להגיד מלה - כדאי להיסטוריה, כדאי גם במגעים עם ארצות=הברית, שלא ידעו כמה מחברי הכנסת עמדו מאחורי זה. בואו נצביע בהרמת יד. היו דברים מעולם בכנסת.
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: ---
מה שחשוב זה היחס בין המתנגדים למחייבים.
רחבעם זאבי (מולדת): --
יגידו, "פה=אחד הכנסת קיבלה החלטה", ולא אגיד את המספר.
היו"ר מ' פלד: ----
אני מקבל את הצעתו של חבר הכנסת זאבי. נעשה הצבעה ידנית. מי בעד העברת הנושא למליאה ירים את ידו, מי מתנגד. הכנסת קיבלה פה=אחד את ההצעה לקיים דיון במליאה בנושא שחרורו של יונתן פולארד.
הצבעה
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר=היום - רוב בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר=היום - אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר=היום של הכנסת נתקבלה.
הישיבה המאתיים-ושבעים-ושש של הכנסת הארבע-עשרה יום רביעי, כ"ה בטבת התשנ"ט (13 בינואר 1999) ירושלים, הכנסת, שעה 11:04
היו"ר מ' פלד: אנו עוברים לנושא הבא: שחרור יונתן פולארד - הצעה לסדר-היום מס' 5963, של חבר הכנסת אופיר פינס-פז. בבקשה.
אופיר פינס-פז (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום שבת, 16 בינואר, הוועדה המיוחדת שמינה נשיא ארצות-הברית לבדיקה מחדש של נושא יונתן פולארד מתכוונת להגיש את מסקנותיה לנשיא. אינני יודע אם הנשיא יחליט באותו היום. אני יודע שנעשים מאמצים, גם מטעם הממשלה, לדחות את ההכרעה שלו בזמן מסוים.
רחבעם זאבי (מולדת): מי השר המשיב?
היו"ר מ' פלד: סגן השר מיכאל איתן.
רחבעם זאבי (מולדת): איפה הוא? יש רק 17 שרים וחצי לגיון סגני שרים, ובנושא לאומי כל כך חשוב הם מטיילים.
היו"ר מ' פלד: קראנו לו.
אופיר פינס-פז (העבודה): אני, כמובן, מזדהה עם ההערה של חבר הכנסת זאבי.
היו"ר מ' פלד: ביקשתי לקרוא לו כבר לפני חמש דקות.
אופיר פינס-פז (העבודה): מכל מקום, ביום שבת, כפי שאמרתי, יונחו המסקנות על שולחנו של נשיא ארצות-הברית. כולנו מתפללים, כולנו מקווים, כולנו מייחלים לכך שנשיא ארצות-הברית יקבל את ההחלטה הנכונה ויחליט באמת בצעד אנושי יוצא דופן לחון את יונתן פולארד. אני מנצל את הבמה הזאת כיושב-ראש השדולה בכנסת למענו של יונתן פולארד ולמען שחרורו, ואני פונה פנייה ישירה אל נשיא ארצות-הברית, ביל קלינטון, שאליו יש לי, ואני מניח שלכל העם בישראל, הערכה רבה. הפנייה היא, שהוא יגלה אנושיות, רגישות. הפנייה היא, שהוא יצליח להתעלות ולקבל החלטה לא קלה בעד שחרורו של יונתן פולארד. זה נכון שיונתן פולארד עשה מעשה ריגול שלא ייעשה. זה נכון שממשלת ישראל שלחה את יונתן פולארד, והיא עשתה מעשה חמור ובלתי אחראי, שלפי דעתי הסב נזק כבד למדינת ישראל ביחסים שלה עם ארצות-הברית. אבל, למרות כל זאת, אני מצפה ממך, נשיא ארצות-הברית, ביל קלינטון, שלא תאזין לדברי הנקמנות שנשמעים בסביבתך; שלא תטה אוזן לכל אלה שמתיימרים להיות הביטחוניסטים של ארצות-הברית, שמנסים להלך עליך אימים כאילו שחרורו של יונתן פולארד היום יפגע בביטחונה של ארצות-הברית; שלא תיקח ברצינות ולא תיבהל ממסע התעמולה שמתנהל היום ברחבי ארצות-הברית נגד שחרור יונתן פולארד. אני מאמין בך, נשיא ארצות-הברית, ביל קלינטון. אני מאמין ביושרך. אני מאמין באנושיות שיש בך. אני מאמין ומקווה שתגיע להכרעה הנכונה. אני רוצה לומר גם היום, שממשלת ישראל הנוכחית עשתה רבות לשחרורו של יונתן פולארד. היא הפעילה לחצים, הודתה בכך שהיא נושאת באחריות לשליחתו. כמה מהשרים בממשלה, וראש הממשלה עצמו, עשו רבות בעניין הזה.
היו"ר מ' פלד: ביקרו אותו.
אופיר פינס-פז (העבודה): ביקרו. גם חברי הכנסת מכל קצוות הבית עשו רבות בקדנציה הזאת, כדי לקדם את שחרורו של יונתן פולארד. החתמנו שלוש פעמים עצומות למענו במהלך הקדנציה הזאת, וחתמו עליהן בין 70 ל-80 חברי כנסת. נסענו לבקר אותו בבית-הסוהר בצפון-קרוליינה. קיימנו כאן לובי עם לא מעט חברי כנסת, שהפעיל בהם חבר הכנסת זאבי, שפעל למענו ללא ליאות. הפגנו בעדו, נפגשנו בעדו, השתדלנו מאוד בעבורו. אבל לא בטוח שהמאמצים של כולנו הצליחו לחדור את השריון ולהעביר את המסר, אדוני היושב-ראש. לא בטוח שכל מה שעשינו מספיק כדי לגרום לכך שנשיא ארצות-הברית יחליט לחון את יונתן פולארד. אני רוצה להזכיר לכולם, שיונתן כבר יושב בבית-סוהר 13 שנה, והוא שפוט למאסר עולם בלתי קצוב. זאת אומרת, נכון לרגע זה, הוא לא יכול לראות אפילו את האור שבקצה המנהרה. הוא שפוט עד הודעה חדשה. הוא לא רצח אף אחד. הוא ריגל, הוא עשה שגיאה, אבל כל המרגלים האחרים בארצות-הברית שיושבים על ריגול ממדינות עוינות, אנשים שסיכנו באמת את ביטחונה של ארצות-הברית, כבר שוחררו בכל מיני עסקות - עם רוסיה ועם מדינות אחרות. יונתן הוא המרגל שיושב הכי הרבה זמן בכלא האמריקני. נכון להיום, יונתן משלם את מלוא המחיר, ליונתן לא קצבו עונש, ליונתן לא היה יום חופש אחד מבית-הסוהר. הוא יהודי יחיד בבית-הסוהר, הוא חי בתנאים מאוד מאוד מאוד קשים.
היו"ר מ' פלד: כיושב-ראש השדולה למען שחרורו של יונתן פולארד, אתה יודע מה מסתתר מאחורי ההחלטה הזאת שלא לקצוב את זמנו, או למה מתעכב השחרור?
שבח וייס (העבודה): יותר טוב שהוא לא יפרט.
אופיר פינס-פז (העבודה): אני אפרט את מה שאני יודע.
היו"ר מ' פלד: לא, הוא הולך עכשיו לוועידה, זה חשוב - - -
שבח וייס (העבודה): לא, כי אנחנו רוצים שישחררו אותו.
אופיר פינס-פז (העבודה): ומה שאני יודע, ודאי שהוא לא מסוג הידיעות שאי-אפשר לדבר בהן. ההערכה שלנו, של כולנו, היא, שפועלת שדולה ביטחוניסטית בארצות-הברית שיש לה השפעה גדולה מאוד על מה שקורה בסנאט ובקונגרס האמריקני, והשדולה הזאת פועלת בנחישות, מתוך יצר נקמנות. הם רואים במה שעשה יונתן פולארד מעשה בגידה, הוא עשה את זה להם, הוא בעצם הצליח לחדור לתוך קודש הקודשים של המודיעין האמריקני, של הצי, לא משנה, והם הרגישו שהוא פגע ביוקרתם, השפיל אותם וגרם להם נזק.
היו"ר מ' פלד: אין לך תחושה שפולארד הפך אולי לקלף מיקוח פוליטי, ברבות הימים, כשתהיה איזו הסכמה ישראלית על משהו - -
אופיר פינס-פז (העבודה): לא.
היו"ר מ' פלד: - - אז הוא יהפוך - - -
אופיר פינס-פז (העבודה): לא, אין לי תחושה כזאת. אין לי תחושה שארצות-הברית משתמשת בו כקלף מיקוח פוליטי, משום שאם זה היה כך, מזמן יכלו להשתמש בקלף הזה.
היו"ר מ' פלד: אבל ההחלטה הזאת עוד לא נפלה בישראל.
אופיר פינס-פז (העבודה): לא, לא. בהחלטות קודמות. אני לא חושב שהפכו אותו לקלף מיקוח פוליטי, ואני מציע שגם אנחנו לא נהפוך אותו לקלף מיקוח פוליטי. אני מציע - - -
שבח וייס (העבודה): זו הערה מאוד חשובה.
אופיר פינס-פז (העבודה): ודאי שזו הערה נכונה, כי אני חושב שאסור - כל הטיעון שלנו, של הממשלה והכנסת - -
שבח וייס (העבודה): הוא אנושי.
אופיר פינס-פז (העבודה): - - חייב להיות טיעון מוסרי, אנושי, הומניטרי, נקודה. לא פוליטי בכלל. ואני חושב, שכל מי שינסה ללכת במסלול הפוליטי, הן מארצות-הברית כלפינו והן מאתנו כלפי ארצות-הברית, לפי דעתי לא ינקוט את האסטרטגיה הנכונה. אני רוצה לומר בסיום דברי: הכנסת הזאת החליטה בכמה וכמה הזדמנויות, פה במליאה, אדוני היושב-ראש, החלטות לגבי פולארד, שהועברו לשגרירות ארצות-הברית, שהועברו לידיעת נשיא ארצות-הברית, שהועברו לידי שרת החוץ האמריקנית. לכן גם קיבלתי את ההצעה הזאת לסדר-היום, ואני מנצל את שלושת הימים שנותרו לפני שנשיא ארצות-הברית מקבל את מסקנות הוועדה לצאת אליו בפנייה, על דעת כל חברי כנסת ישראל: אנא גלה את מידת הרחמים הראויה, אנא גלה את נדיבות הלב הדרושה, אנא גלה את האנושיות שיש בך ותחון את יונתן פולארד, כי אתה יודע שזה מה שצריך להיעשות בעת הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מ' פלד: תודה.
שבח וייס (העבודה): אחרי שהסתבך עם יהודייה, אתה רוצה לסבך אותו עם יהודי.
אופיר פינס-פז (העבודה): זה גם חלק מהבעיה.
היו"ר מ' פלד: ישיב סגן השר מיכאל איתן.
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בהחלט לא מטעמים פוליטיים ולא מטעמים מפלגתיים, לא הייתי רוצה להגיד מטעמים הומניטריים, אני רוצה לשבח את חבר הכנסת אופיר פינס, שהוא חבר כנסת בקדנציה ראשונה, אבל הוא כבר נוהג בבית הזה כאחד הוותיקים והוא פעיל בתחומים רבים. אני רוצה לשבח אותו במיוחד על פעילותו כמי שעומד בראש השדולה למען שחרורו של יונתן פולארד. אכן נכון, בנושא זה יש קונסנסוס לאומי, והוא חוצה כמעט את כל המפלגות, ובהתאם לכך אנחנו גם מצפים, שמאחורי קריאתו של חבר הכנסת אופיר פינס יתייצב הבית כולו, והדברים שיצאו מלבו יגיעו אל לבם של אלה שביכולתם לעשות דבר. מאותם טעמים, אני רוצה גם לשבח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוביל בממשלה הנוכחית את המאבק לשחרורו של פולארד. הוא עשה את זה, ראשית, באומץ לב בכך שהוא קיבל החלטה, העביר החלטה בממשלה, שקיבלה פעם ראשונה הכרה בכך שאכן יונתן פולארד פעל בשליחות מדינת ישראל. הוא מינה גם צוות קבוע שמטפל בנושא, עמד בראש הצוות הזה מזכיר הממשלה לשעבר דני נוה, והיום, עם התפטרותו של דני נוה, עומד בראש הצוות היועץ המשפטי שמעון שטיין. ראש הממשלה פנה לשרי ממשלה וביקש מהם לשלב ביקור אצל פולארד במסגרת ביקורים שהם עורכים בארצות-הברית, ובמסגרת הזאת, הרחק מעינה של התקשורת וללא הודעות מיוחדות והפניית תשומת לבה, גם אני, בעת היותי שר מדע, הייתי בכלאו של פולארד, שוחחתי אתו ארוכות ועודדתי אותו.
אופיר פינס-פז (העבודה): זה סקופ, לא ידעתי את זה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: הנה, אתה רואה.
היו"ר מ' פלד: כל השרים ביקרו שם, מי שהיה שם.
אופיר פינס-פז (העבודה): אבל כולם עשו את זה באמת, עם כל הרעש והצלצולים. גם אני, אגב, ביקרתי אותו בחשאיות.
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: אני העדפתי לעשות את זה כך, ואני חושב שעשיתי נכון, משום שהיתה לי תחושה, שלגביו זה יהיה יותר אפקטיבי שאני אעשה את זה בלי ההודעות לתקשורת, שהוא יבין שבאתי מתוך רצון לעשות את השליחות לשמה ולשמו ולמענו, ולא למעני. מאחר שכבר חלפו חודשים רבים וארוכים מאז, במסגרת הדיון היום אני מרשה לעצמי לומר את זה, והעברתי לו אז מסר גם מראש הממשלה. אני חושב שברור לו שהציבור בארץ וחברי הכנסת, ואני מקווה - אני אומר: אני מקווה שהוא מבין שגם הממשלה, וכל ממשלה שלא תהיה, תרצה מאוד ותשתדל לעשות כל מה שביכולתה, אבל יש מגבלות מסוימות, שגם הוא צריך להיות בהחלט מודע להן, באשר ליכולתה ולכוחה של ממשלה ישראלית לטפל בנושא שהוא בתחום רשויות המשפט האמריקניות, תחום שיטת המשפט והממשל של אמריקה. לסיכומו של עניין, אין ספק שהפנייה לשחרורו של מר פולארד, שמרצה כבר למעלה מ-13 שנה, מטעמים הומניטריים - ואנחנו הודינו בטעות, אצלנו אומרים: מודה ועוזב ירוחם, ואני מקווה מאוד שהאמירה העתיקה הזאת תגיע ותנחה גם את הנשיא, ונשמע בהקדם בשורות טובות.
היו"ר מ' פלד: תודה. מה אתה מציע, בבקשה?
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: אני מציע - - -
אופיר פינס-פז (העבודה): דיון במליאה, כדי שאם נצטרך - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: השאלה היא אם אנחנו נספיק.
אופיר פינס-פז (העבודה): אם לא נספיק, אז לא - - -
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: טוב, מסכים.
היו"ר מ' פלד: בבקשה. יציע להסיר חבר הכנסת רחבעם זאבי.
רחבעם זאבי (מולדת): אדוני היושב בראש, חברי הכנסת הנוכחים, מזכירת המדינה של ארצות-הברית, הגברת מדלין אולברייט, העבירה השבוע את חוות דעתה לנשיא ביל קלינטון בנושא הזה, והיא אמרה לו: אין באינטרסים של מדיניות החוץ האמריקנית צורך לשחרר את פולארד. כלומר, או שמדינת ישראל לא דרשה את זה בתקיפות כזאת שמביאה את הנושא לשולחן שרת החוץ האמריקנית כתביעה של בעלת ברית, שצריכים אותה, ששותפים אתה בפעולות שונות - גלויות וסמויות - או, לחלופין, חס וחלילה, שממשלת ישראל לא תבעה את זה בתקיפות הנאותה, הדרושה. אני מספר את זה כדי להגיד, אדוני היושב-בראש, שבמשך השנים שבהן יושב אחינו יונתן בכלא בצפון-קרוליינה, מהן שמונה שנים בצינוק ועוד כחמש שנים בתנאי מאסר אחרים, אבל גם כן נתקל בעוינות של סוהרים ואסירים על רקע אנטישמי, אנחנו את כל השנים האלה לא ניצלנו מספיק בתביעות לארצות-הברית. היו במשך השנים האלה הרבה מגעים, עסקות בין ארצות-הברית לישראל, שבהם לא שמנו את זה בראש סולם העדיפויות. לדוגמה, באחד הימים באה ממשלת ארצות-הברית וביקשה מישראל שנשחרר אסירים לבנונים, כדי שבלבנון ישחררו ארגוני הטרור חטופים אמריקנים, מעשה הומניטרי. ממשלת ישראל נענתה לה ועשתה את זה. ומדוע לא כרכנו בעסקה הזאת גם את שחרורו של יונתן? לא מתבקש, לא הגיוני? הטענות שלי הן לא על ממשלה זו או אחרת. כל ממשלות ישראל, במשך 13 שנה, שילמו מס שפתיים בנושא. אני מסכים עם דברי סגן השר איתן, שהממשלה האחרונה, ממשלת נתניהו, עשתה יותר מאחרות בכך שהיא הצהירה כי יונתן היה סוכן ישראלי ואנחנו תובעים את החזרתו. מודים באשמה. הוא הלך לשם בשליחות שלנו, אסור להתעלם מזה, ואסור להתעלם מזה שאנחנו חייבים לו הרבה מאוד, מפני שהוא גילה את אוזניה של ישראל בתחומים שבהם בעלת-הברית הגדולה אמריקה הסתירה מאתנו, חרף ההסכם שיש בינינו לבינה על חילופי מודיעין הנוגעים לנו. זה מה שהדליק אותו לעסוק בזה. לכן, אני בא בתביעה בשמי ובשם הכנסת - אני מודה לחבר הכנסת פינס על זה שהוא מנהיג את השדולה הזאת למען שחרורו של יונתן. אני רוצה לענות על שתי שאלות של היושב-ראש. אתה שואל, למה הוא יושב כל כך הרבה זמן ולמה לא משחררים אותו. לא משחררים אותו בתואנה שהשחרור שלו יהווה סיכון ביטחוני. בהכירי קצת את עבודת המודיעין, אני טוען שזו טענת שווא, מפני שאחרי 13 שנה סוכנים עברו מן העולם. זה מרגיז אותך, חבר הכנסת דראושה?
עבד-אלוהב דראושה (מד"ע-רע"ם): אתה דיברת מעל ומעבר לתקנון.
רחבעם זאבי (מולדת): נו אז מה? זה נושא שכואב לעם ישראל. אולי הוא לא כואב לך, אבל הוא כואב לעם ישראל.
עבד-אלוהב דראושה (מד"ע-רע"ם): אני לא מתנגד לנושא. בנוגע לתקנון - - -
רחבעם זאבי (מולדת): אז תשב בשקט, תכבד את זה שאנשים בישראל כואבים את זה שהאח שלהם יושב בכלא.
היו"ר מ' פלד: חבר הכנסת זאבי, המשך בדבריך.
רחבעם זאבי (מולדת): הטענה של קהילת המודיעין האמריקנית היא טענת שווא. בהכירי את עבודת המודיעין, בכלל ובפרט, אני יודע, שאחרי 13 שנים הוא לא יכול להוות סיכון ביטחוני. אבל אני מודה בזה שקהילת המודיעין האמריקנית רואה את עצמה פגועה מבחינה מוראלית, מבחינת יוקרה, ואיש יהודי קטן חדר לקודש הקודשים וגילה את מה שהוא גילה וזה פוגע בהם. אבל יש גבול לגאווה, ליוקרה, קצת מלאכותית, קצת אמיתית, כי הגיע הזמן שהם יתחשבו גם בצרכיה של בעלת-ברית וגם יגלו מידה של הומניטריות. אינני חושב, לשאלתך, אדוני היושב-ראש, שהיה פה איזה שיקול של מטבע חילופין, או משהו כזה, כי הם לא זקוקים לזה. אבל אני חושב, שאנחנו בכנסת צריכים להתאחד בעקשנות, כפי שעושה את זה גם חבר הכנסת פינס, כל יום, כל שבוע, להציק לשותפה הגדולה, לידידה הגדולה, ולהגיד לה: שחררי את אחינו יונתן.
היו"ר מ' פלד: תודה. חבר הכנסת שבח וייס.
שבח וייס (העבודה): אדוני היושב-ראש, אני כמו כולם כאן, רוצה שיונתן פולארד יהיה בבית. זה עסקי ריגול, זה חשוב. אנחנו כיהודים, כישראלים, רוצים שהמרגל שלנו יחזור הביתה, שיחזור מהכפור. זה אנושי וזה ברור. לי יש הרגשה, שהעיסוק של הבית הזה בפרשת יונתן פולארד מקשיח את עמדת הצד השני; יותר מהרגשה. חבר הכנסת זאבי אמר שממשלת נתניהו עשתה יותר. אף אחד לא עשה כלום, כי הוא יושב שם. ככל שאנחנו נעשה יותר הפגנות כאן ושרירים והפגנת כוח, האדמיניסטרציה האמריקנית תתעקש יותר, אני אומר לכם. אני מדבר עכשיו במישור האנושי הפשוט. היא תתעקש.
היו"ר מ' פלד: אתה מציע לעזוב את זה?
שבח וייס (העבודה): לא. היא לא שמה לב אלינו, היא לא נבהלת מאתנו, כבר ראינו את השרירנות שלנו. יש נשיא שאוהב אותנו, קלינטון, ואנחנו נעשה הכול כדי שבסוף גם הוא לא יאהב אותנו. הצעתי להעביר את זה למישור היותר-סולידי - אוניברסיטאות, חוגים לספרות, אנשי דת וכו'. אני אומר לכם: יש יותר סיכוי. אנחנו צריכים אותו פה, ויש לעשות פה פחות במה פוליטית, כך אני מרגיש.
היו"ר מ' פלד: תודה רבה. אני מעביר את הנושא להצבעה. חבר הכנסת פינס ביקש דיון במליאה. בבקשה, ההצבעה החלה.
רחבעם זאבי (מולדת): אני מבקש לבטל את ההצבעה. כדאי שתהיה הצבעה ידנית, שלא יראו כמה בכנסת ישראל הצביעו בעד.
שבח וייס (העבודה): שיראו. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - 5 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר מ' פלד: חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים.
שבח וייס (העבודה): עוד הפעם. לא הצבעתי כי הקשבתי לו.
היו"ר מ' פלד: אני רוצה להוסיף את חבר הכנסת - - -
שבח וייס (העבודה): תן לנו להצביע. כשאתה מוסיף איש לא יודע על זה.
היו"ר מ' פלד: אני מאפס וחוזר על ההצבעה.
רחבעם זאבי (מולדת): לפני ההצבעה אני מבקש להגיד מלה - כדאי להיסטוריה, כדאי גם במגעים עם ארצות-הברית, שלא ידעו כמה מחברי הכנסת עמדו מאחורי זה. בואו נצביע בהרמת יד. היו דברים מעולם בכנסת.
סגן שר במשרד ראש הממשלה מ' איתן: מה שחשוב זה היחס בין המתנגדים למחייבים.
רחבעם זאבי (מולדת): יגידו, "פה-אחד הכנסת קיבלה החלטה", ולא אגיד את המספר.
היו"ר מ' פלד: אני מקבל את הצעתו של חבר הכנסת זאבי. נעשה הצבעה ידנית. מי בעד העברת הנושא למליאה - ירים את ידו; מי מתנגד? הכנסת קיבלה פה-אחד את ההצעה לקיים דיון במליאה בנושא שחרורו של יונתן פולארד. הצבעה בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - רוב בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
הישיבה השבעים-ואחת של הכנסת החמש-עשרה יום רביעי, ה' בשבט התש"ס (12 בינואר 2000) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01
היו"ר נ' חזן: אנחנו עוברים לסעיף הבא - הצעות לסדר-היום מס' 1453 ,1449 ,1446 ,1423 ,1456 ו-1463, בנושא: יונתן פולארד. ראשון הנואמים - חבר הכנסת רחבעם זאבי.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): אני אחכה רגע שהם יצאו.
היו"ר נ' חזן: אני עוד לא אפעיל את השעון.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): אין שר משיב?
היו"ר נ' לנגנטל: יש. קראנו לו. אני מניח שהוא ייכנס במהלך נאומו של אדוני. אנחנו מברכים את כל האורחים מהקהילה הדרוזית שהיו כאן במליאה. אנחנו מברכים אותם גם בצאתם. מי השר המשיב? השר לענייני ירושלים? השר לענייני ירושלים והמקשר בין ממשלת ישראל לבין כנסת ישראל בדרכו לאולם זה.
חיים דרוקמן (מפד"ל): יש ממשלה בישראל?
היו"ר נ' לנגנטל: הוא כרגע אוסף את ניירותיו בממשלה כדי לדעת ולגבש את עמדתו בסוגיה שאדוני יציג.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): אדוני היושב בראש, חברי הכנסת הנוכחים, הגברת אסתר פולארד היושבת ביציע הכבוד, לפני שנים נתפס, נכלא ונשפט למאסר עולם היהודי האמריקני יונתן פולארד, באשמת ריגול למען ישראל. מפעיליו של יונתן פולארד היו פקידים רשמיים של ישראל, ואף-על-פי שממשלת ישראל ניערה חוצנה מכך לאחר מכן, הרי פולארד ידע שהוא פעל למען ישראל, והוא עשה זאת מתוך מניעים פטריוטיים יהודיים בלי שהוא פגע, למיטב הכרתו, באינטרסים של ארצו - ארצות-הברית. פולארד סבור היה, שאם בידי ארצות-הברית ידיעות הנוגעות לביטחונה של ישראל, וארצות-הברית היא ידידה מוצהרת של ישראל, וארצות-הברית איננה מעבירה את המידע הזה לישראל, הרי הוא זכאי ואפילו חייב לעשות זאת בעצמו. ממשלת ישראל התנערה זמן רב ממחויבותה כלפי יונתן פולארד, והוא נמק בכלא האמריקני רוב הזמן בתנאי בידוד ובסביבה עוינת של הסוהרים והאסירים. בשנת 1998 הכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפי פולארד, כפי שכתב היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה לעורך-דינו של פולארד: "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על-ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת", וכן הוא כתב כי "לאור עובדה זו, מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו." פורמלית, האיש חטא לארצו והוא צריך לתת את הדין. פורמלית, אין מפעילים ריגול אצל מדינה ידידותית. אבל מעבר לפורמליסטיקה, צריך הנשיא האמריקני להבין את מניעיו של יהודי בן דור השואה, החרד מפני שואה שנייה של יהודים. קהילת המודיעין ומשרד המשפטים האמריקני גילו עוינות מתמשכת לגבי פולארד והבקשות לשחרורו. הם המליצו לנשיא האמריקני שלא לשחררו. אני יכול להבין ללבם של השירותים, שמצאו עצמם נפגעים בכבוד וביוקרה של הסוכנויות שלהם. אבל הם צריכים לדעת, וגם הנשיא האמריקני צריך לדעת, שלא היתה במעשה הזה פגיעה ממשית בארצות-הברית: ישראל לא העבירה מידע זה לאויבים בכוח של ארצות-הברית.
היו"ר נ' לנגנטל: אדוני סיים את הזמן.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): זו הצעה רגילה.
היו"ר נ' לנגנטל: סליחה, יש לאדוני עוד שבע דקות.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): ישראל לא העבירה מידע זה לאויבים בכוח של ארצות-הברית. בינתיים היתה ארצות-הברית מעורבת במלחמה נגד עירק, שעליה ועל הכנותיה ביצירת נשק להשמדה המונית דיווח פולארד לישראל. במלחמה נגד עירק מצאנו עצמנו, ארצות-הברית וישראל, בצד אחד, אף-על-פי שארצות-הברית עשתה הכול כדי שישראל לא תפעיל את כוחה למניעה ולחיסול של האופציה הטילית העירקית. לנשיא האמריקני יש סמכות על-פי סעיף מס' 2 בחוקה האמריקנית לשחרר את יונתן פולארד, חרף ההמלצות השליליות מצד גורמי ממשל שונים. הנשיא קלינטון יודע אל נכון, כי ישראל היא בת-הברית האמיתית שיש לו במזרח התיכון. בעוד שאצל מדינות ערביות אלה ואחרות נוצרת ידידות זמנית וחולפת עם ארצות-הברית, הרי אצל ישראל זה בסיסי וערכי, ונשען על שותפות בהשקפה הדמוקרטית ועל הקהילה היהודית הגדולה שחיה שם. הנשיא האמריקני יודע וזוכר, כי ישראל שחררה עצורים שיעים מלבנון רק לפי אינטרסים אמריקניים ולפי בקשתם. הוא גם יודע, שממשלת ישראל החזירה לארץ את מרביתם של 415 מגורשי ה"חמאס" מלבנון לפי דרישה אמריקנית.
היו"ר נ' לנגנטל: אתן לאדוני להמשיך, אבל מבדיקות שעשינו כרגע במזכירות, מדובר על הצעה דחופה.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): אז אני אחויב בהצעה רגילה.
היו"ר נ' לנגנטל: אדוני ותיק ממני בבית הזה.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): אני הבינותי שיש לי הצעה רגילה, והבינותי שאני מכין נאום של עד עשר דקות - אומנם הכנתי נאום של שש-שבע דקות - ואם יש פה בעיה, אשלם במכסה שלי כהצעה רגילה.
היו"ר נ' לנגנטל: אבדוק את זה בשוק ההצעות.
השר ח' רמון: בגלל הנושא, אני מציע להתחשב בחבר הכנסת זאבי.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): אני גם יושב-ראש השדולה למען פולארד, ולהגביל אותי בזה כאשר הכנסת מגלה אדישות והיא ריקה - -
היו"ר נ' לנגנטל: אדוני ימשיך.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): - - והגברת פולארד הטריחה את עצמה ובאה לכנסת בדיון הזה - - -
היו"ר נ' לנגנטל: אדוני ימשיך, אני רק אומר שבדקתי את הדבר הזה.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): הנשיא קלינטון צריך לדעת, כי בארצות-הברית כל מי שמסר מידע חסוי למדינה ידידותית ממלחמת העולם השנייה ועד היום ישב רק עשר שנים במאסר. אני יכול להביא שורה ארוכה של דוגמאות כאלה. גם במקרים שבהם ריגלו אמריקנים למען הגוש המזרחי בזמנו, והיינו אתם במצב של מלחמה קרה אבל במצב של עוינות, לא ישבו המרגלים האלה בכלא למעלה משש עד שמונה או עשר שנים, ואילו אחינו פולארד יושב בכלא כבר 15 שנים. העונש שקיבל פולארד הוא שונה וכבד, הוא נידון למאסר עולם, והוא היה נתון בתנאים קשים במיוחד, ואין משחררים אותו. האם הממשל האמריקני רוצה שנאמין במניעים אנטישמיים שמשפיעים על המקרה הזה? אילו סודות ביטחוניים קיימים עוד בזיכרונו של פולארד, אשר גילוים יכול לסכן את ארצות-הברית לאחר כל כך הרבה שנים? אחרי 15 שנה, כל הסודות הופכים להיות טפלים. ואם יש סודות כאלה הנוגעים לישראל, האם אין זה מתפקידה של הממשלה האמריקנית להעביר זאת בעצמה לבת-הברית שלה - ישראל? האם הנשיא קלינטון ימשיך בהסתרת מידע חיוני לישראל, כמו שעשו הממשלים הקודמים, שהסתירו מאתנו עד למלחמת המפרץ מידע על הצטיידות עירק בנשק כימי? מצבו הבריאותי של פולארד, הן הפיזי והן הנפשי, גם הוא תומך בהצדקה למתן חנינה לאלתר. יש לו כיב קיבה מדמם, והוא נתון לדיכוי ולשררה של אסירים. האם הוא לא ראוי למחווה כזאת מצדו של הנשיא האמריקני? האם מדינת ישראל איננה ראויה לכך? האם ראש הממשלה ברק איננו ראוי לכך? האם כל המחוות שעשינו לערבים לפי דרישה אמריקנית אינן מצדיקות גם מחווה כזאת מצדם? אנחנו מבקשים מראש הממשלה ברק, שיש לו מהלכים וקרבה אישית לנשיא האמריקני, לתבוע ממנו את המחווה הצודקת לאחינו יונתן פולארד, ובהקדם. תודה.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. אחרי חבר הכנסת זאבי, ידבר חבר הכנסת יוסי כץ.
קריאה: רובי ריבלין.
היו"ר נ' לנגנטל: רובי ריבלין יהיה אחרי זה.
ראובן ריבלין (הליכוד): ביקשתי לדבר אחרון.
היו"ר נ' לנגנטל: אחריו ידבר חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אחריו ידבר חבר הכנסת הרב דרוקמן, אחריו ידבר חבר הכנסת יצחק גאגולה, ואחרון יסיים חבר הכנסת ראובן ריבלין. הוא מבקש, אני נענה וכולם מסבירים לי את סדר-היום. "חברת הכנסת" בראשי, זה לא כך. בבקשה, חבר הכנסת יוסי כץ.
יוסי כץ (ישראל אחת): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ביני לבין חבר הכנסת זאבי יש הרבה מאוד מחלוקות, אבל במקרה הזה הסכמתי כמעט לכל מלה. אני חושב שהפנייה שלו ראוי שתהיה פנייה של הכנסת כולה. יונתן פולארד ריגל לטובת מדינת ישראל, וכפי שלא משאירים חייל בשדה הקרב ועושים הכול כדי שחייל לא יישאר בשבי, בדיוק באותה צורה צריך להתייחס ליונתן פולארד. צריך לעשות הכול כדי לקצר את השהות שלו בבית-כלא אמריקני. ממשלת ישראל הקודמת עשתה טוב כאשר הכירה באחריותה של מדינת ישראל למעשהו של יונתן פולארד. כפי שהבנתי, ההתנגדות לשחרורו איננה של הנשיא עצמו, אלא של אנשי המקצוע במשרד ההגנה, בשירותים החשאיים או במשרד המשפטים. ההתנגדות הזאת היא לגיטימית מן הבחינה האמריקנית, אבל ארצות-הברית צריכה להבין, שהמחווה הזאת חשובה למדינת ישראל, חשובה מהצד האנושי שלה וחשובה מהצד המדיני שלה. בעידן של פשרה, בעידן של חתירה לשלום, מותר גם לסלוח על טעויות. מבחינתם של האמריקנים, זו בהחלט יכולה להיות טעות של מדינת ישראל אבל צריך לזכור שהתנאים היו שונים, המערכת היתה שונה. לכן בארצות-הברית, נשיא ארצות-הברית, צריכים להבין שהפנייה של הכנסת מכוונת בראש ובראשונה אל המעצמה שהיא בעלת הברית החזקה והטובה ביותר שלנו. אני אינני בטוח שהטיפול התקשורתי משרת את הנושא. יש לי תחושה ששתי ממשלות ישראל האחרונות, גם ממשלת נתניהו וגם ממשלת ברק, עשו ועושות הכול כדי להביא את יונתן פולארד הביתה. אחרי למעלה מ-14 שנות מאסר, הגיע הזמן לשחרורו של יונתן פולארד. ראש הממשלה ברק עושה מאמצים גדולים כדי להביא לשחרורו, אבל צריך להבין שמעורבות של הכנסת בהחלט יכולה לשמש קטליזטור שיסייע לראש הממשלה בפניותיו אל האמריקנים. חשוב מאוד שהכנסת תתלכד סביב ההחלטה הזאת, וממשלת ארצות-הברית תעשה צעד שיש בו משום מחווה אנושית, מחווה כלפי בעלת הברית שלה ותביא לשחרורו המוקדם של יונתן פולארד.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה, חבר הכנסת כץ. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, בבקשה. עד שהוא יגיע לבמה אני רוצה להתנצל בפני חבר הכנסת גנדי, שהפרעתי לך במהלך הדיון רק בגלל בעיה טכנית. זה לא ייחשב לך במכסה כהצעה רגילה. בבקשה, חבר הכנסת אדלשטיין.
יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברת אסתר פולארד, אני רוצה לומר כמה דברים באופן אישי. אני בוודאי מסכים לדברי קודמי ומברך את חבר הכנסת רחבעם זאבי על היוזמה גם של השדולה וגם של הדיון הזה. נשאלתי פעם על-ידי אדם מאוד חיובי: תגיד לי, לפני שנהיית לשר - הכוונה בממשלה הקודמת - פולארד היה פחות חשוב לך? לא שמענו אותך עוסק כל כך בנושא הזה. ועניתי בכנות: מפעם לפעם השתתפתי פה ושם באיזו הפגנה, מחאה, משהו, אבל תמיד, אדוני היושב-ראש, הייתי בטוח, כפי שתמיד הוסבר לנו: יש גורמים שמטפלים בזה. אל תתערבו, יש גורמים מוסמכים שמטפלים בזה. העיסוק התקשורתי והציבורי בנושא לא בטוח שיעזור. ברגע שהגעתי לשולחן הממשלה נפגשתי עם אותם הגורמים שמטפלים בזה, אני לא יודע אם להוסיף במרכאות או לא, אבל פתאום הסתבר לי שאותה חשאיות סביב הטיפול אולי כל כך חשאית, שגם אותם אנשים שצריכים ואמונים על הנושא הזה הם יותר מדי חשאיים וגם אליהם לא מגיע מידע מספיק. השתכנעתי פעם נוספת שדיפלומטיה שקטה כנראה לא קיימת בלי שיש מאחוריה, אדוני היושב-ראש, מאבק ציבורי ורעש ציבורי. או אז נכנסת הדיפלומטיה השקטה על מנת לפטור את הצדדים מכל הרעש, מכל ההפגנות, מכל המחאות, מכל הדיונים בכנסת. או אז זה מתחיל להפריע לגורמים הרלוונטיים. אני חייב לומר לכם מניסיון אישי, חברי - כל מי שטוען שלא ניתן להסביר בארצות-הברית את הנושא של שחרור פולארד טועה ומטעה. אני כאן אומר מניסיון אישי ומפגישות עם גורמים שנחשבים לשמרניים ביותר בסנאט ובקונגרס האמריקני, שאם מציגים את הנושא נכון, על סמך אותן החלטות ממשלה שצוטטו כאן על-ידי חבר הכנסת רחבעם זאבי, אפשר להסביר את הנושא ואפשר אפילו לגייס אותם גורמים לצדנו, ולו בתירוץ של להסיר מסדר-היום הציבורי את הנושא של שחרור פולארד, שמפריע לשני הצדדים. לסיכום - אני רוצה מאוד להאמין שאכן אלה שהיום מנהלים משאים ומתנים שונים זוכרים את פולארד ומזכירים את פולארד. לא יודע אם זה אכן כך, אבל אני רוצה להאמין. לפני שעה קלה, אדוני היושב-ראש, דווקא יכול להיות שמצב הרוח שלי בנושא פולארד קצת השתבש, כשראיתי כאן התגייסות המונית נגד הצעת חוק לקשור הסכמים עם סוריה בהסגרת פושעים נאצים על-ידי סוריה. פתאום חשבתי אם זה לא חלק מההסבר למה עדיין נעדרי סולטן יעקוב, ולמה עדיין רון ארד, ולמה עדיין יונתן פולארד, נמצאים איפה שהם נמצאים. יכול להיות, שאם אנחנו נראה פחות דברים יותר חשובים מן השחרור יהיה לנו קל יותר לדרוש את השחרור עצמו. תודה רבה.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. חבר הכנסת הרב חיים דרוקמן.
חיים דרוקמן (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברצוני להעלות מבמת הכנסת את זעקתו של יונתן פולארד שיושב כבר כ-15 שנה בכלא האמריקני באשמת ריגול למען מדינת ישראל. יונתן פולארד - הגיבור שנדחק לאיזו פינה נידחת בתודעה הלאומית שלנו. יונתן פולארד - האסיר המפורסם ויחד עם זאת הנשכח. יונתן פולארד, שמצבו הבריאותי מידרדר אחרי שנים כה רבות של מאסר, מהן שבע שנים בצינוק. הוא גם מאשים אותנו בשוויון נפש לגורלו. הוא טוען כי היה מי מאתנו שהצהיר שעניינו הוא נושא אמריקני פנימי, וזה גרם לו נזק אדיר. יונתן מוסיף וטוען שביקש לקבל את התיק החסוי אשר בו כל המסמכים הקשורים לפרשה שלו, ולא קיבל על כך כל תגובה. בתיק הזה נמצאת הרשימה של כל המסמכים שהעביר למדינת ישראל, וזה נחוץ לו ביותר, כדי שיוכל להגן על עצמו ולהוכיח שכל מה שמעלילים עליו איננו נכון. קשה מאוד להאמין, אבל לדבריו גם אנחנו איננו מתייחסים אליו כפי שצריך. אני זועק מנהמת לבי - כיצד קורה דבר כזה, הרי זה פשוט לא ייאמן, זה ממש נשמע לא אנושי. ויתירה מזו, כיצד לא הצלחנו לשחרר אותו עד כה. במשך השנים שחררנו אנחנו מחבלים רבים, מרצחים שפלים, כתוצאה ממעורבות אמריקנית ואפילו כתוצאה מלחץ אמריקני. מדוע לא התנינו את שחרורם בשחרורו של יונתן פולארד? האם כ-15 שנות ישיבתו בכלא אינן מספיקות? הרי זו כפיות טובה נוראה כלפיו מצד מדינת ישראל, שעד כה, אולי, מי יודע, לא פעלה בנחישות מספקת למען שחרורו. במה שונה יונתן פולארד מכל חייל צה"ל שנלקח בשבי, שמדינת ישראל עושה הכול למען שחרורו? האם יונתן פולארד לא היה חייל ששירת את ביטחונה של מדינת ישראל? אדוני היושב-ראש, ההלכה היהודית קובעת, שאין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים, ומי שמעלים עין מפדיון השבוי עובר על כמה איסורים. ההלכה פוסקת, שאפילו ספר תורה מוכרים כדי לפדות שבויים. זה אמור אפילו אם יש רק ספר תורה אחד - מוכרים אותו כדי לפדות שבוי. קל וחומר בעניינו של יונתן פולארד, שאיננו סתם שבוי כי אם אדם שפעל בעבורנו, בעבור ביטחוננו. ודאי וודאי שהיינו מחויבים לעשות את הכול כדי לפדות אותו משביו ולהוציאו מכלאו. אדוני היושב-ראש, הנשיא האמריקני מתערב במשא-ומתן שלנו עם שכנינו ואפילו לוחץ עלינו מדי פעם. מדוע שלא נתבע ממנו נחרצות את שחרורו של יונתן פולארד? היינו צריכים לעשות זאת מזמן, לדעתי, ואז אני מאמין שיונתן כבר מזמן היה בן-חורין. אם לא עשינו זאת עד כה, עלינו לעשות זאת עכשיו - להודיע לנשיא האמריקני ששחרורו של יונתן פולארד הוא בעבורנו תנאי להמשך המשא-ומתן. אני קורא בזאת לכנסת כולה להתאחד סביב התביעה לפעול חד-משמעית, מייד ובנחישות ולהביא לשחרורו המיידי של יונתן פולארד.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. חבר הכנסת יצחק גאגולה. אחריו - חבר הכנסת ראובן ריבלין. לאחר מכן - השר המקשר ישיב בקצרה.
יצחק גאגולה (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הגברת פולארד, כנסת נכבדה, זה 14 שנים שג'ונתן פולארד מוחזק במאסר ובתנאים קשים מנשוא, שאין הדעת סובלתם. כבר דובר רבות בנושא, וגם הובטחו הבטחות רבות מראשי הממשלה השונים, אך הישועה עדיין לא נראית באופק. אף נשיא ארצות-הברית לא קיים, לצערנו, את הבטחתו לראש הממשלה לשעבר, מר בנימין נתניהו, כי ישחררו בהקדם, וזאת בלשון המעטה. רבותי חברי חברי הכנסת, הקריאה שלדעתי צריכה לצאת מהבית הזה היום היא לשחרר את ג'ונתן פולארד, שתרם מחייו ומשנותיו היפות למען מדינת ישראל והופקר פצוע בשטח, ללא טיפול הולם, כפי שהתוצאה מראה בשטח. כלל גדול הוא בידינו, כי חברים לא מפקירים, ובוודאי לא חברים פצועים. והגיע הזמן שג'ונתן פולארד ישוחרר ובהקדם, כי עונשו היה קשה לכל הדעות, ואין עוד צורך בהמשכו. ממשלת ישראל מחויבת לבריאותו ולשחרורו של ג'ונתן פולארד כסוכן ישראלי שפעל ברשות ישראלית ומחויבת מוסרית לעשות הכול לשחרורו ובכל הכוח והרצינות. נשיא ארצות-הברית, מר ביל קלינטון, המצטייר בציבור הישראלי כידיד מדינת ישראל, צריך להבין יותר מכל אחד אחר את מניעיו של יונתן פולארד, ולהביא לשחרורו, וחזקה עליו שעם רצון כן ואמיתי, רצונו זה יצלח, וישאיר חותם לדורי-דורות, גם לאחר סיום תפקידו כנשיא ארצות-הברית. רבותי, באתי גם לחזק במלים קצרות את הגברת פולארד, שתצליח יחד עם כל עם ישראל, יחד עם כל מה שנצליח לעשות כאן בבית הזה היום ובעתיד, להביא לשחרורו של בעלה, מר יונתן פולארד. תודה.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה.
ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הגברת פולארד, אחרי שישראל העניקה לפולארד אזרחות ישראלית, ושר הפנים לשעבר והשר היום חיים רמון חתם על דרכונו הישראלי, אחרי שישראל הכירה בהיותו של פולארד מי שפעל בשליחותה הרשמית, אחרי שהנשיא קלינטון כבר הבטיח לחון את פולארד ב"וואי פלנטיישן", אך חזר בו בלחץ גורמים אלו ואחרים בממשל - בעצם לא נותר הרבה מה לומר. כולם רוצים, לצערנו הרב, לקבור את הפרשה, גם כאן בישראל וגם בממשל האמריקני. אבל נראה כי מסיבות אמריקניות פנימיות, נוהגים בפולארד במידת הדין, ואף יותר מכך, בשעה שמרגלים אחרים שנתפסו בארצות-הברית ונשפטו בגין עבירות חמורות בהרבה, ובגין פגיעה בביטחונה הלאומי של ארצות-הברית, זוכים להתייחסות אחרת. עניינו של פולארד איננו עניין פוליטי ישראלי, ואסור שיהיה כזה. אומנם ראש הממשלה לשעבר נתניהו היה זה שחילץ מקלינטון את ההבטחה לשחרור פולארד, אבל חיים רמון היה זה שהעניק לו אזרחות ישראלית. מזכיר הממשלה לשעבר, חבר הכנסת היום ושר לעתיד, חבר הכנסת דני נווה, ביקר אותו רשמית כמזכיר הממשלה, וגם חבר הכנסת פינס-פז פועל רבות על מנת להשיג את שחרורו. כזכור, ממשלת האחדות היא שהסתבכה בפרשה האומללה מלכתחילה. הייתי קורא מעל בימה זו לאחת מדמויות המפתח בפרשה, שמעמדו הבין-לאומי האישי אינו מוטל בספק, ואשר זוכה ליוקרה רבה בעולם כולו, ובארצות-הברית בפרט, כוונתי לשר שמעון פרס. אינני מטיל ספק בכך שראש הממשלה אהוד ברק, פועל ויפעל כקודמיו כדי להביא להמתקת עונשו של פולארד, אבל דווקא למי שאיננו מצוי כיום בראש הפירמידה, השר שמעון פרס, עשוי להיות סיכוי רב יותר, שמעורבותו האישית תועיל. זה גם המקום לקרוא לנשיא ויצמן, אשר מעורבותו האישית והמסורה בעניינם של נעדרי מלחמת יום הכיפורים, הביאה לתוצאות מרשימות ביותר, שרק בזכות הקשרים האישיים שיש לו התאפשרו לבסוף. גם הנשיא ויצמן וגם השר שמעון פרס, אם יטילו את יוקרתם ומשקלם לטובת העניין, הם עשויים אולי להכריע את הכף לחסד. אדוני היושב-ראש, מרגע שהכרנו בו כסוכן ישראלי, אמרנו שהוא חייל - שהוא שליח. חייל אין מפקירים ושליח אין נוטשים. נשיא ארצות-הברית חייב אותנו לשחרר מחבלים - להבדיל אלף אלפי הבדלות - למען השלום. חייב הוא לכבד הבטחתו, לשחרר את החייל הישראלי יונתן פולארד.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. בבקשה, אדוני השר.
השר ח' רמון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברת פולארד, אני חושב שיכולתי להצטרף בנקל לדברי חברי הכנסת המציעים. אין מחלוקת בבית הזה על הצורך להחזיר את יונתן פולארד הביתה. הכרנו באופן רשמי במה שהיה ברור באופן לא רשמי, שיונתן פולארד פעל בסמכות וברשות ומטעם ממשלת ישראל, וחובתנו לעשות הכול, על מנת להביא לכך שיונתן פולארד ישתחרר מן הכלא במהירות, יבוא לכאן ויחיה אתנו כאזרח ישראלי. ראש הממשלה דהיום היה זה שהחליט כשר הפנים להעניק אזרחות ישראלית ליונתן פולארד. את ההחלטה העקרונית הזאת, למרות לא מעט לחצים, תרגמתי לשפת המעשה. היה לי הכבוד להעניק תעודת זהות - לא דרכון, תעודת זהות הרבה יותר חשובה מדרכון - למשפחתו של יונתן פולארד ולנציגיו בארץ. מרגע קבלת תעודת הזהות, הוא אזרח ישראלי שחובתנו לעשות הכול על מנת לשחרר אותו. העניין הזה עומד על סדר-היום של כל אחת מממשלות ישראל. אני יודע שיש לא מעט טענות, כי התוצאה לא מספקת. על סעיף מאמצים, לא זוכים להוקרה, ואני מודע לכך. העובדה שיונתן פולארד יושב בכלא, נדמה לי כבר השנה ה-15 - החלה השנה ה-15 - מעידה על כך שלא הצלחנו. זה שלא הצלחנו, לא אומר שלא ניסינו בכל דרך: ניסינו בדיפלומטיה גלויה, ניסינו בדיפלומטיה נסתרת, ניסינו בגיוס גורמים כאלה וגורמים אחרים, ניסינו בהידברות ישירה - ניסו כל ראשי הממשלות שכיהנו במדינת ישראל מאז 1985, נדמה לי. כולם ניסו, מאז ממשלת האחדות הלאומית, להביא לשחרורו של יונתן פולארד, אך העניין לא צלח לצערנו. סיפרתי מה אנחנו עשינו כאשר היינו בממשלה. מזכיר הממשלה לשעבר, דני נווה, יכול לספר מה עשתה ממשלת נתניהו, לרבות הניסיון בתוך הסכם "וואי", במחיר שחרור הרבה מאוד מחבלים, להביא את יונתן פולארד הביתה. העניין לא צלח, והוא בעייתי. אני רוצה להבטיח לכם, שגם היום, המאמצים לשחרר את יונתן ולהביא אותו לכאן אינם חדלים לרגע. אין פגישה בדרג בכיר בין נציגי ממשלת ישראל לבין נציגי הממשל האמריקני שהעניין הזה לא עולה בה. תיאר חבר הכנסת זאבי את המציאות בארצות-הברית. יש כוחות וגורמים מאד-מאוד חזקים ומשמעותיים, לא רק בממשל האמריקני, כי ממשל מתחלף, אלא בממסד האמריקני, וממסד כידוע לנו לא מתחלף לעתים קרובות, אשר שוללים באופן נחרץ ותקיף את שחרורו של פולארד. יש כאלה שאומרים שזה הפך אצלם לעניין אישי - אני לא רוצה להיכנס לכך - והם מונעים שחרור וחנינה ליונתן פולארד. הם גורמים בעלי השפעה רבה על כל נשיא, לא חשוב איזה נשיא, כי גם שם התחלפו נדמה לי שני נשיאים מאז. היו רייגן, בוש וכעת קלינטון. אנחנו לא מצליחים, אבל אנחנו לא מרימים ידיים. אני שמח על כך שהעניין עולה בכנסת מדי פעם. זוהי חובתנו המוסרית, חובתנו כלפי יונתן פולארד ומשפחתו. אני מקווה, אני מאוד מקווה שהשנה הזאת, השנה ה-15, תהיה גם השנה האחרונה להיותו בכלא, ונצליח לחוג אתו את שובו לכאן. בשלב זה החלטנו שהטיפול בנושא מאוד רגיש, ואנחנו מטפלים בו באופן דיסקרטי, לאחר שמגמות אחרות גם הן לא הביאו תוצאות. אנחנו עושים זאת לא במקרה, ואני לא רוצה להרחיב. אני משוכנע שהמשך דיון פתוח בוועדה, הוא לא נכון. עם זאת, אני חושב שבוועדת השירותים של ועדת החוץ והביטחון, מן הראוי היה לקבל דיווח יותר מפורט על מה שנעשה ואיך נעשה, מה הסיכויים ולמה זה לא קורה. הייתי מציע להסתפק בדברי כאן, מתוך נכונות של הממשלה לקיים דיון בוועדת השירותים של ועדת החוץ והביטחון, ולא במליאת הוועדה על הנושא הזה, בלי שהעניין יעבור פורמלית לוועדת החוץ והביטחון.
יצחק גאגולה (ש"ס): למה לא פורמלית לוועדת החוץ והביטחון?
השר ח' רמון: מכיון שאז - - -
ראובן ריבלין (הליכוד): - - - למנוע להשתתף.
השר ח' רמון: מה?
ראובן ריבלין (הליכוד): - - - הכנסת תעביר את זה לוועדת השירותים, פורמלית - - -
השר ח' רמון: כן, אבל אין פרוצדורה להעביר לוועדת השירותים. אם היתה פרוצדורה - - -
ראובן ריבלין (הליכוד): - - -
השר ח' רמון: אם מוסכם על דעת המציעים שהדיון בפועל יהיה אך ורק בוועדת השירותים והוא לא יהיה במליאת ועדת החוץ והביטחון - -
ראובן ריבלין (הליכוד): אין לנו בעיה.
השר ח' רמון: - - ושם יבואו נציגי הממשלה ויציגו באופן יותר מפורט מכפי שאני מציג כאן מה נעשה, מה עושים ולמה עושים בדרך הזאת - אז אני מוכן לקבל.
חיים דרוקמן (מפד"ל): להעביר לוועדה.
השר ח' רמון: כן. בתנאי הזה כמובן.
חיים דרוקמן (מפד"ל): בתנאי הזה.
השר ח' רמון: בסדר. אם התנאי הזה מקובל, אני מסכים לכך. תודה רבה.
היו"ר נ' לנגנטל: אדוני השר, תודה רבה. בסמכותה של מליאת הכנסת להעביר את ההצעה אך ורק לוועדה סטטורית שקיימת בכנסת, וזו ועדת חוץ וביטחון, והיא יכולה להחליט להעביר זאת לוועדת המשנה שלה. עכשיו אפנה לכל אחד. אדוני רוצה שנפנה אליו ראשון? חבר הכנסת גאגולה, האם אתה מסכים להעביר זאת לוועדה?
נסים דהן (ש"ס): כן.
יצחק גאגולה (ש"ס): כן.
היו"ר נ' לנגנטל: מסכים.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר נ' לנגנטל: הוא כל כך היה לחוץ להגיד לי שהוא רוצה לדון, שפניתי אליו, בבחינת "לא תחסום". חבר הכנסת הרב חיים דרוקמן?
חיים דרוקמן (מפד"ל): לוועדה.
היו"ר נ' לנגנטל: לוועדה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, לוועדה?
ראובן ריבלין (הליכוד): כן.
היו"ר נ' לנגנטל: חבר הכנסת רחבעם זאבי, המציע הראשי של הנושא?
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): דיון בוועדת חוץ וביטחון איננו טעון החלטה של מליאת הכנסת. הוא מתקיים שם מדי פעם. אני מבקש דיון במליאה - -
היו"ר נ' לנגנטל: דיון במליאה.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): - - מהסיבה שכולם עמדו עליה, וגם השר אמר: צריך - - - להעלות את הנושא מדי פעם.
היו"ר נ' לנגנטל: אדוני, הבנתי. חבר הכנסת יוסי כץ, מה אדוני עושה ככה? למה?
יוסי כץ (ישראל אחת): לוועדה.
היו"ר נ' לנגנטל: לוועדה. רבותי, אשר על כן, יש הצעה של חבר הכנסת רחבעם זאבי לדון במליאה, ויש חברי כנסת - - -
יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה): - - -
נסים דהן (ש"ס): אפשר לעשות שתי הצבעות בנפרד - - -
היו"ר נ' לנגנטל: אני עוד לא עושה הצבעות. יש עוד הצעות להסיר את ההצעות האלה. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, מה אדוני מבקש?
יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה): דיון במליאה.
היו"ר נ' לנגנטל: דיון במליאה. אשר על כן, שני חברי כנסת מבקשים דיון במליאה, והשאר מבקשים שהדיון יהיה בוועדת החוץ והביטחון. לכן, אנחנו נקיים על כך עוד מעט הצבעה, אבל לפני כן חבר הכנסת מאיר פרוש ביקש להסיר את הצעתו של חבר הכנסת רחבעם זאבי. לאחר מכן, חבר הכנסת גדעון עזרא יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יוסי כץ. בואו ונהיה יותר יעילים. חבר הכנסת פרוש, בבקשה.
מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אזרחי ישראל התגאו תמיד בכך שכל ממשלות ישראל לא הפקירו אנשים בשטח. יותר מדי אנשים נמצאים היום, ואנחנו לא יודעים היכן הם נמצאים. אני רוצה לומר, שהממשלה הקודמת פעלה, והזכיר זאת השר המקשר, אבל היא גם פעלה כלפי חוץ, וזה חשוב במקרה הזה. אנחנו זוכרים את השר אדלשטיין שביקר אצל פולארד. אנחנו זוכרים את השר ישי, ואנחנו זוכרים את השרה לבנת, שבאו לבקר ולהיות אתו, עם ג'ונתן פולארד, אישית. אתה הזכרת את המשבר בוואי על רקע פולארד, באותן שעות קריטיות ביום שישי, כאשר נתניהו לא רצה לחתום כי הוא רצה שיביאו את פולארד. אני פונה אליך, השר המקשר: הממשלה שלך לא מבקשת כלום מקלינטון ולא מהסורים - לא מאסד.
השר ח' רמון: - - -
מאיר פרוש (יהדות התורה): תבקשו לפחות את פולארד.
השר ח' רמון: יום אחד נוסף - - - זה משנה מאוד.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה. חבר הכנסת גדעון עזרא יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יוסי כץ. לאחר מכן, חבר הכנסת דני נווה יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יצחק גאגולה.
גדעון עזרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, הנשיא קלינטון הבטיח לנתניהו, לפי מיטב ידיעתי, דיון רציני בשחרורו של פולארד. שחררנו מאות אסירים פלסטינים, וזה לא קרה. היום אנחנו מדברים על כך, שאנחנו מבקשים את גופתו של אלי כהן, זיכרונו לברכה.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): - - -
גדעון עזרא (הליכוד): אנחנו מבקשים לדעת על הנעדרים שלנו. איזו דוגמה היא זו, כאשר ידידתנו הטובה איננה משחררת את פולארד? לכן, אני קורא לראש הממשלה אהוד ברק בנושא הזה: הנשיא קלינטון עכשיו זקוק להגעתו לשם. הבה נקבע אנחנו מתי ואיך אנחנו מתנים את המשך השתתפותנו בדיונים עד שיתמלאו כל בקשותינו לגבי רון ארד, שלושת הנעדרים מסוריה וכמובן ג'ונתן פולארד. תודה.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. חבר הכנסת דני נווה יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יצחק גאגולה. אחריו יציע להסיר - חבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת דני נווה, בבקשה.
דני נווה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שנתיים ריכזתי את המאמץ הממשלתי למען שחרורו של יונתן פולארד. היתה לי גם הזכות להיות זה שהמליץ לראש הממשלה בנימין נתניהו להכיר בו כסוכן ישראלי, כפי שמר נתניהו אכן עשה. העניין הזה נשאר כפצע פתוח וכואב. אני חייב לומר, אולי פה בפעם הראשונה, בצורה ברורה וגלויה: הייתי עד שמיעה לשיחתו של נשיא ארצות-הברית עם בנימין נתניהו בזמן הדיונים באחוזת וואי. שמעתי במו-אוזני את מר קלינטון אומר למר נתניהו, שישחרר את יונתן פולארד. למרבה הצער, באשמורת הבוקר, לקראת סיום הדיונים, כפי שגם הוזכר פה, אמר מר קלינטון למר נתניהו שהוא חוזר בו מהבטחתו בשל לחצים פנימיים כאלה ואחרים שהיו לו.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): - - -
דני נווה (הליכוד): כעת יש למר ברק הזדמנות בלתי חוזרת. אני חייב לומר, שכאשר מר ברק היה ראש האופוזיציה - ואני מייד מסיים, אדוני היושב-ראש - היתה לי אכזבה מסוימת, משום שמר ברק סירב אז לפעול בנושא ואפילו לחתום על מכתב משותף לו, כראש האופוזיציה, ולמר נתניהו כראש ממשלה, לנשיא ארצות-הברית בעניין הזה. אני מקווה, שמר ברק, עתה כראש הממשלה, יבין שמוטלת עליו כראש הממשלה חובה מוסרית שאין כמוה לשים סוף לטרגדיה האנושית הזאת ולהביא את יונתן פולארד הביתה.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אחריו - חבר הכנסת אופיר פינס-פז יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת הרב דרוקמן.
נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, לפני חודשים מספר הייתי בארצות-הברית וישבתי עם כמה אנשים נכבדים מהקהילות השונות, שטענו בצדק שמדינת ישראל לא עושה כמעט כלום למען שחרורו של יונתן פולארד. שאלתי אותם: מה אתם עושים בעניין? אמרו: ניסינו, אבל אנחנו לא יכולים כי אנחנו אמריקנים ויש ניגוד אינטרסים. אומרים: קודם כול, אתם אמריקנים. גם אם אתם יהודים, אתם קודם כול אמריקנים, ואתם חייבים לשמור על האינטרס האמריקני. אני רוצה לומר משפט אחד: ארצות-הברית לוחצת על מדינת ישראל לוותר על אינטרס ביטחוני אסטרטגי ממדרגה ראשונה - להעביר חזרה את כל רמת-הגולן לסורים. האם מישהו חושד בארצות-הברית, שזה מפני שהיא אוהבת שלום ורודפת שלום? האם זה לא אינטרס מובהק של ארצות-הברית, כדי להגביר את הנושא הכלכלי שלהם? אם אנחנו הולכים לוויתור, ואני מקווה שלא נגיע לזה, אין שום סיבה שארצות-הברית, כמחווה, תיתן למדינת ישראל כבעלת-ברית את המינימום שבמינימום.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת הרב דרוקמן, ואחריו חבר הכנסת צבי הנדל יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת ראובן ריבלין. חבר הכנסת פינס-פז, בבקשה.
אופיר פינס-פז (ישראל אחת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עוקב בדאגה אחרי ההתפתחויות בנושא יונתן. הזמן חולף ועובר, וממשלה באה וממשלה הולכת, ויונתן נשאר בכלא. חברי וידידי השר חיים רמון, אני רוצה לומר לך: כמי שתומך תמיכה שאין למעלה ממנה בממשלה הזאת, אני אומר לך, שהסכם השלום עם סוריה, במסגרת כל המחוות ההדדיות והנורמליזציה וכל מה שקשור לעניין - יונתן פולארד חייב, חייב, לחזור הביתה. אין שום סיבה, שארצות-הברית הגדולה של אמריקה לא תעשה את המחווה האנושית ההומניטרית הקטנה הזאת בעבור כולנו, אחרי שממשלת ישראל לקחה אחריות והתנצלה ופולארד לקח אחריות והתנצל. האיש חי בתנאים קשים ביותר. אנחנו מדברים על דבר הומניטרי. אני חושב, שממשלת ישראל צריכה לעמוד על כך וצריכה לתבוע את הדבר הזה. קלינטון הבטיח זאת אפילו לראש הממשלה הקודם, נתניהו, ולבסוף כל העניין לא יצא אל הפועל. לדעתי, כל הכנסת בישראל מאוחדת סביב הדרישה הזאת. אפשר לעשות זאת בפומביות ואפשר לעשות זאת בחשאיות, אבל צריך לעשות זאת.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה. סליחה. עכשיו חבר הכנסת צבי הנדל.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): לא, זה לא אישי. אני בטוח שזו טעות. אין לי ספק.
היו"ר נ' לנגנטל: לא. חבר הכנסת הנדל יציע להסיר את הצעתו של חבר הכנסת ראובן ריבלין.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): אדוני היושב-ראש היקר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר - - -
קריאה: - - -
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): כי הוא יקר. אתה יודע כמה הוא עולה לנו? אדוני השר, אני חייב להקדים במשפט אחד: אין לי ספק, שכולם רוצים שהוא ישתחרר, והרצונות שלי לא חזקים יותר לא משל אהוד ברק ולא משל אף אחד. אבל מה שלא הולך בכוח הולך בעוד יותר כוח. שמעתי מהשר לשעבר, יולי אדלשטיין, מה השירותים החשאיים, שאותם אתה רוצה להביא לוועדה ב"שו-שו-שו" - היא לא עושה כלום. שמענו גם ממזכיר הממשלה לשעבר, שגם התחייבות מפורשת, שהוא שמע במו-אוזניו, והוא כלי ראשון, הפכו אותה אחר כך, כי נראה שלא לחצנו מספיק. לא תמיד יש לנו הזדמנות ללחוץ - אנחנו הגמדים לעומת הענק הזה - אבל אם מבחינת הרוח אנחנו נעמוד על העקרונות הבסיסיים שלנו, שכולנו התחנכנו עליהם - אני לא יותר ממך, וגם אתה לא יותר ממני - ולא נזלזל בהם אלא ניאבק עליהם, וקלינטון ידע שזה בנפשנו וכי נעיף אותו מכל המדרגות על דרישות שהוא רוצה והוא אינטרסנט בהן - האמן לי, שהוא יהיה בבית. תודה.
היו"ר נ' לנגנטל: תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה. בהתחלה נצביע על ההצעה להעביר את הנושא הזה לדיון במליאת הכנסת.
אופיר פינס-פז (ישראל אחת): - - -
היו"ר נ' לנגנטל: כי יש שתי הצעות: הצעה אחת, לקיים דיון במליאה, והצעה אחרת, להעביר לוועדה.
אופיר פינס-פז (ישראל אחת): - - -
היו"ר נ' לנגנטל: לא, גם של חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אלה שתי הצבעות נפרדות. ההצבעה הראשונה היא על ההצעה להעביר את הנושא לדיון במליאה.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): גם השר מסכים. הצבעה מס' 18
השר ח' רמון: לא, אני מבקש - - - אדוני היושב-ראש, יש הצבעה או על ההצעה לקיים דיון במליאה או על ההצעה להעביר לוועדה.
היו"ר נ' לנגנטל: לא, לא, אני יכול להצביע פעמיים. יש חברי כנסת שירצו גם את זה וגם את זה.
השר ח' רמון: - - -
היו"ר נ' לנגנטל: היה כבר תקדים שאני עצמי הצבעתי. רבותי, אני אעשה את האיפוס. אנחנו נצביע כרגע על ההצעה לקיים דיון במליאה בהצעות לסדר-היום של גנדי ושל אדלשטיין. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - 14 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - 1 נמנעים - 2 ההצעה לכלול את הנושא שהעלו חברי הכנסת ר' זאבי וי' אדלשטיין בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר נ' לנגנטל: 14 בעד, אחד נגד, שני נמנעים. אשר על כן, הדבר הזה יידון במליאה. אנחנו ניגשים עכשיו להצבעה שנייה, הצבעה על ההצעה לקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון לגבי הצעותיהם של שאר המציעים. בבקשה, אפשר להצביע, חברי הכנסת.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מולדת, חרות, תקומה): מי המציעים?
היו"ר נ' לנגנטל: חברי הכנסת המציעים הם ראובן ריבלין, יוסי כץ, יצחק גאגולה וחיים דרוקמן. הצבע מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 16 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - 1 ההצעה להעביר את הנושא שהעלו חברי הכנסת ר' ריבלין, יו' כץ, י' גאגולה וח' דרוקמן לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר נ' לנגנטל: רבותי, 16 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אשר על כן, הדבר הזה יעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
45. דברי הכנסת:הצעות לסדר-יום מתאריך 28.2.2001בתגובה להודעה מספר 44
בנושא:"הטיפול בשיחרורו של יונתן פולארד." @ להלן: מצ"ב הקישור, לפרוטוקול הדיון במליאת הכנסת ה- 15 בכלל והקובץ למבוא לפרוטוקול הדיון. http://www.knesset.gov.il/divrey/QG...
@ הערה חשובה: מדיון זה ועד להיום לא נערך דיון במליאה ולמרות שההצעה לסדר יום התקבלה ע"ע בסוף הפרוטוקול, ז"א שנתיים ושלושה חודשים שהנושא "לטיפול בשיחרור של יונתן פולארד" {"היו"ר ג' עזרא: נושא פולארד, 18 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. הנושא של הטיפול בשחרורו יידון במליאה."} לא נדון בכנסת ישראל...שערוריההההההההההההההההההה
@ להלן פרוטוקול הדיון האחרון בנושא שיחרורו של פולארד...:- 100% 28/02/2001 ד. הצעות לסדר-היום הטיפול בשחרורו של יונתן פולארד. http://www.knesset.gov.il/Tql//mark...
סוג הדיון: הצעות לסדר-היום
נושא: ד. הצעות לסדר-היום הטיפול בשחרורו של יונתן פולארד
הישיבה המאה-ושמונים של הכנסת החמש-עשרה יום רביעי, ה' באדר התשס"א (28 בפברואר 2001) ירושלים, הכנסת, שעה 11:03
היו"ר ג' עזרא: רבותי, אנחנו עוברים לנושא הבא. לפנינו הצעות לסדר-היום מס' 3892 ,3870, 3919 ,3906 ,3903 ,3901 ו-3924 בנושא: הטיפול בשחרורו של יונתן פולארד. ראשון הדוברים - חבר הכנסת רחבעם זאבי. שלוש דקות.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב בראש, חברי הכנסת הנוכחים, הנשיא קלינטון חנן ביומו האחרון בבית הלבן שורה של אזרחים אמריקנים, אבל בכללם לא היה יונתן פולארד. יונתן פולארד נמק בכלא האמריקני בצפון-קרוליינה זו השנה ה-16. הוא נשפט בשל ריגול למען ישראל. בעיתון "ידיעות אחרונות" מיום ו' האחרון התפרסמה כתבה מאת הכתבים ערן טיפנברון ומודי קרייטמן. כותרתה של הכתבה כבר מזעזעת - "התוכנית: ריץ' במקום פולארד". אני לא מכיר את ריץ' ושחרורו לא מעניין אותי, אבל אם נכון הדבר שנעשתה כאן קנוניה וממשלת ישראל משולבת בה והיא הציעה את שחרורו של ריץ' כדי להקל על הנשיא האמריקני בסירובו לשחרר את אחינו יונתן פולארד - זו שערורייה שהדעת איננה סובלת. אם הטענות המובאות בכתבה הזאת - כתבה על פני עמודים, מנומקת, עם עובדות - אם זה נכון, אם הטענות בכתבה נכונות, מוטלת אשמה כבדה, מוסרית ומוסדית, על ממשלת ישראל היוצאת, אבל לא תינקנה הממשלות הקודמות. כל ממשלות ישראל ב-15 השנים האחרונות חטאו ביחס ליונתן פולארד, הסוכן הישראלי. הן ביקשו את שחרורו בקול ענות חלושה. הן לא ניצלו את מעמדה המיוחד של ישראל בארצות-הברית, את הקשרים, את ביקורו של הנשיא בארץ, את ביקורם של ראשי הממשלה שלנו בבית הלבן. כל הדברים האלה בוזבזו. בקול ענות חלושה, מין מס שפתיים, דרשו את שחרורו של יונתן פולארד. ועכשיו השערורייה מגיעה לשיאים שלא ראינו, לא חזינו. שיבקשו את שחרורו של אחד בשם ריץ' במקום פולארד. הנשיא יחון את ריץ', יהיה לו קל, הוא נענה לדרישות נכבדים ונשיאים בישראל, ואז משאירים את פולארד להינמק זו השנה ה-16 שם בכלא. אמרו לנו תמיד שקלינטון היה נשיא ידידותי לישראל. ואני שואל, במה התבטאה הידידות שלו? באותה תוכנית אומללה, עם הצעות אומללות לפתרון הסכסוך? בסירוב העקשני שלו לשחרר את פולארד? במה התבטאה הידידות שלו? אף מרגל שפעל בארצות-הברית לא נשאר בכלא האמריקני יותר מארבע-חמש שנים, גם כשהוא ריגל לטובת ארץ אויבת. פולארד נמק בכלא יותר מ-15 שנים, כשהוא ריגל למען מדינה ידידותית, ידידותית לארצות-הברית. הוא חטא לארצו, אבל היה נאמן לעמו. על חטאו לארצו הוא שילם במאסר ממושך. על נאמנותו לעמו הוא לא זכה לגמול.
היו"ר ג' עזרא: אתה צריך לסיים, חבר הכנסת זאבי.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני מבקש לסיים משפט.
היו"ר ג' עזרא: אני חייב לנקוט אותה דרך עם כל חברי הכנסת בכל הנושאים. גם כשאתה יושב-ראש, אני חושב שאתה מקפיד על זה. אין ברירה.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני מאוד מקפיד, ולא היה אחד שלא קיבל אצלי דקה נוספת.
היו"ר ג' עזרא: לא כך אני נוהג.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אני אזכיר לך עוד דבר, שאני יושב-ראש השדולה למען פולארד, ואני פותח בדיון כזה. אם אני מדבר במקום שלוש דקות שלוש דקות וחצי - - -
היו"ר ג' עזרא: תאמין לי, זה לא מה שישנה.
רחבעם זאבי (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תהיה לי בריא.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. חבר הכנסת ראובן ריבלין, ואחריו - חבר הכנסת משולם נהרי.
ראובן ריבלין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הגילויים שאליהם התייחס חבר הכנסת רחבעם זאבי פשוט הכו בתדהמה את כל האנשים בישראל, שמבינים שפולארד הוא חייל, חייל שנשלח בשליחותנו. הכרנו בו כחייל, והדבר הזה שם מעלינו עננה כבדה נוספת על ההתייחסות של מנהיגינו, שהם אתנו, הממשלה קיימת עוד היום, בנושא זה. כבר שנים רבות אנחנו מדחיקים את תחושת האשמה, את הזיכרון המביש ואת הידיעה כי הפקרנו אדם לגורלו. מלבד קומץ קטן של אנשים, ובהם כמובן רחבעם זאבי, חבר הכנסת הנכבד הלוא הוא גנדי, המעדכן את חברי הכנסת מפעם לפעם בפעולות הנעשות בעניינו של פולארד, דומה כי זכרו של האיש וקורבנו האישי למען מדינת ישראל פשוט נשכחו מלב כולנו. אין זה משנה אם פעלו מפעיליו של פולארד בחוכמה או אם חשפו אדם תמים לסיכון אישי נוראי. כבר אין זה משנה אם נהגו שליחי המדינה באופן מוסרי כאשר נעלו בפני יונתן פולארד את שעריה של השגרירות בוושינגטון כאשר נחשף ונמלט אליה. כמובן, שאלות אלה ושאלות נוספות, הנוגעות להפעלתו של פולארד, לידיעה שהיתה או לא היתה לדרגים הבכירים ביותר במדינה ולהפקרתו לאחר שנחשף, ראוי כי נעסוק בהן לא רק בשל הפשע המוסרי שפשעה מדינת ישראל כלפי מי ששלחה למשימות שכאלו, אלא גם משום שגיבוריה של הפרשה ומי שהפקירו את פולארד עדיין מצויים בעמדות מפתח במדינה; מצויים ויימצאו כי חלקם יהיה בממשלה הבאה, ממשלת האחדות הלאומית העתיד להקים ראש הממשלה הנבחר אריאל שרון. אבל מעבר לכל החקירות והדרישות נמק בכלא האמריקני, כבר שנים רבות, חייל שלנו. חייל זה גם אתה ביקרת, חבר הכנסת דני נוה, כמזכיר הממשלה, חייל שנשלח למשימתו כאשר האמין כי מאחוריו בכיריה של מדינת ישראל. חייל, שכמו חיילים אחרים בזמן האחרון, הופקר לגורלו על-ידי המדינה שבשמה יצא למשימתו וננטש בשל שיקולים, תירוצים וסיפורים. על כל ממשלה בישראל, לרבות הממשלה החדשה, אדוני, לעשות כל שביכולתה, גם אם לא נעים, גם אם לא אופנתי, גם אם לא נוח לעשות זאת בוושינגטון, וגם אם האמריקנים יעקמו את האף, כדי להביא סוף-סוף לשחרורו של ג'ונתן פולארד. כל פגישה עם בכיר אמריקני, כל פסגה מדינית, כל אירוע משותף צריכים להיות מנוצלים לטובת העניין. בזמן שארצות-הברית שותפה להסכמים שמכוחם משוחררים מאות רוצחים, אפילו כאן בישראל, אין זה מוגזם לדרוש ממנה כי גם היא תגלה מעט רחמים כלפי איש שכבר נמק בכלא שנים רבות יותר מדי, וגם רק מתוך הנושא המוסרי, ההומניטרי. אבל אנחנו הפקרנו חייל, ואסור לנו לשכוח זאת. תודה.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. חבר הכנסת משולם נהרי, ואחריו - חבר הכנסת יגאל ביבי.
משולם נהרי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא יום ולא יומיים, לא שנה ולא שנתיים, אלא 16 שנים נמק לו ג'ונתן פולארד בבית-הכלא בארצות-הברית ואין פודה ואין מציל. והרי לא מדובר באדם זר, אלא בבשר מבשרנו, אשר מדינת ישראל גייסה אותו לשורותיה ואשר מסר את עצמו, את חירותו ואת משפחתו למען שלומה וביטחונה של מדינתנו. בכל השנים הללו קיווה וייחל ג'ונתן פולארד שמדינת ישראל לא תפקיר אותו ותעשה הכול למען שחרורו. ותמיד שאלנו את עצמנו: האם קברניטי השלטון בישראל עושים כל שלאל ידם לעשות? והנה, בימים אלה, ביום 23 בפברואר 2001, התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבת תחקיר שכותרתה "התוכנית: ריץ' במקום פולארד", וממנה עולים דברים קשים אשר להעדפת ריץ' על פני פולארד. ברשותכם, אצטט מעט מהדברים שנכתבו בה, ואני מתכוון לדברים שמתייחסים לפולארד עצמו. וכך הוא אומר: "התפכחתי - אומר יונתן פולארד בייאוש - זה הדבר הכי קשה בשבילי להודות. אני לאומני, אני מודה בזה. עיני דומעות כשאני שומע את 'התקווה', אבל מה שזעזע אותי עד לשד עצמותי זו ההכרה ש-16 שנה אני טועה. במשך 16 שנה אני מנפנף בדגל שלנו לפוליטיקאים בישראל, מנסה בייאוש ללכוד את תשומת לבם. מאז קמפיין החנינה לריץ' אני מבין שטעיתי, שכל אותם שנים הייתי צריך לנפנף במשהו אחר, בשטר של דולר, לשכנע אותם שיש לי הרבה כסף. לתהום הזאת שקענו, שסוכן צריך לשחד את הממשל שלו, את הממסד שלו, כדי שיעזור לו. כמה נמוך שקענו. "אני ואסתר אוספים מטבעות כדי להישאר בחיים. אף אחד לא מושיט לנו עזרה, ואז הטיפוס הזה ריץ', עם כל המיליארדים שלו, מקבל את השתדלנות הזאת. צריכים להבין שאין לנו ממה לחיות בשעה שהפוליטיקאים הישראלים מגיעים לוושינגטון למסיבות הקוקטיילים. הטרגדיה היא, שצריך לשאול מה זה אומר מבחינת גורלם של שבויי המלחמה? זה מוכיח, שאם אין לך כסף כדי לשחד את הבכירים, אתה בסך הכול בעיה שלא תיפתר." והוא מאשים את ראש הממשלה ברק ואת הפוליטיקאים בישראל שעשו בשביל מארק ריץ' ב-16 יום את מה שהם לא עשו ב-16 השנים שבהן הוא יושב בכלא. והוא אומר: "אני מרגיש כאילו ירו בי בגב". חברי חברי הכנסת, הדברים קשים ביותר. והפעם אני שואל: האם הממשלה החדשה שתקום תציב את החנינה והשחרור של פולארד בעדיפות עליונה? אני מקווה שכן. תודה.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. חבר הכנסת יגאל ביבי, ואחריו - חבר הכנסת יולי אדלשטיין. חבר הכנסת רחבעם זאבי, אני מציע שלפחות נדרוש לקצוב את עונשו של יונתן פולארד, שידע הוא עד מתי הוא יושב.
יגאל ביבי (מפד"ל): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפגישה שקיימתי עם מורנו ורבנו, גדול הדור, הרב מרדכי אליהו שליט"א, שבה הוא סיפר לי על ביקורו אצל פולארד בארצות-הברית, בבית-הסוהר, חשתי את הצער הגדול של הרב על כך שהזנחנו מצוות פדיון שבויים חשובה זו. וטוב מאוד שגדול בתורה כמו הרב אליהו עשה לפחות מצוות ביקור שבויים, ולאחר 16 שנה שבהן נמק פולארד בבית-הסוהר גדול כמו הרב אליהו הלך ועודד את רוחו. כאשר רוחו של פולארד נשברת, היא נשברת לא רק בגלל הישיבה בבית-הסוהר, אלא בגלל ההזנחה שממשלות ישראל מזניחות אותו. את אסיר ציון האסור בארצות-הברית לא חנן קלינטון. 100 אנשים אחרים, ובהם אחיו מוכר הסמים, הוא חנן. הבטחתו לשלושה ראשי ממשלה לא קוימה. ישראל שחררה, בתיווך אמריקני, מאות מחבלים, ולא עשתה התניה ברורה לשחרורו של פולארד. נראה שהפקרת פצועים, הפקרת שבויים, הפכה להיות נורמה חדשה במדינה שלנו. הכותרת ב"ידיעות אחרונות", שב-16 ימים עשה ברק למען שחרורו של ריץ' העשיר יותר משעשו 16 שנה למען פולארד, מזעזעת. אני אציע לסיעתי, שבהסכם הקואליציוני נכניס סעיף מיוחד בנושא השבויים בכלל ושחרור פולארד בפרט. אם כך מטפלות ממשלות ישראל בשבויים הנמצאים במדינה ידידותית, אני מתאר לעצמי מה עושים למען שבויים במדינות לא ידידותיות. אני רוצה לומר, שמצוות פדיון שבויים היא אחת המצוות החשובות ביותר ביהדות. קראנו בפרשת השבוע, פרשת משפטים: כי ראית חמור שונאך רובץ תחת משאו, עזוב תעזוב עמו. אפילו לחמור של שונא צריך לעזור, על אחת כמה וכמה כשמדובר ביהודי ששלחה אותו מדינת ישראל כחייל, שתרם לביטחון ישראל, אדם שגאה במולדתו, גאה במורשתו. על אחת כמה וכמה שמצוות "עזוב תעזוב עמו" חלה על המדינה. אם זה חל על הפרט, זה חל גם על המדינה. אני מקווה שפנייתו לשרון ולממשלה החדשה תעזור. אנחנו כחברי קואליציה נצטרך שלא להרפות מהעניין. אני קורא ליושב-ראש השדולה להפעיל אותנו, לפעול בעניין הזה, עד שנראה את פולארד כאן ביציע.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אחריו - חבר הכנסת ויצמן שירי. אם הוא לא יהיה - חבר הכנסת אברהם רביץ.
יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולם דיברו כאן על זעזוע מן החשיפה ב"ידיעות אחרונות". אני הייתי רוצה אולי אפילו להוסיף ולתקן את דברי חברי, יושב-ראש השדולה שיש לי הכבוד להיות חבר בה, רחבעם זאבי. אתה אמרת, שבעצם - ואני לא זוכר בדיוק את הניסוח המדויק - לא חשוב לך אם ישוחרר, או לא ישוחרר, אם שוחרר או לא שוחרר מארק ריץ'. הייתי רוצה לתקן את דבריך - הוא לא שוחרר. הוא בשווייץ. הוא פשוט זכה לחנינה. האדם הזה חי בווילה פרטית בשווייץ, ולא כמו פולארד, שביקרנו אצלו - ובין היתר גם ביקרנו אצלו ביחד - וראינו באילו תנאים מדובר שם.
יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): הוא ברח.
יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה): הוא ברח. אבל אני הייתי רוצה לדבר כאן אולי על השלכות קצת יותר רציניות. גם אני, בשונה כנראה מכל גדולי ישראל, לא כל כך מתעניין בגורלו של מארק ריץ'. לא מדובר כאן באיזה צעד שנכשל. לא מדובר כאן רק בכך שכרגע היתה אולי הזדמנות פז לשחרר את פולארד ופספסנו אותה. מדובר כאן בצעד עם הרבה מאוד השלכות. אנחנו עברנו את זה על בשרנו. כשאני אומר השלכות - בוודאי השלכות כלפי פולארד. דיברו כאן על ביקורים. אני חייב לומר לכם, חברים, בנימה אישית, שהייתי השר הראשון בממשלה שביקר אצל פולארד. שר החוץ דאז זוכר זאת. ביקשתי את ברכתו של שר החוץ וגם את ברכת ראש הממשלה. אני זוכר את תגובת ראשי מערכת בתי-הסוהר שם ואת התגובה של בית-הסוהר עצמו. זה היה ביקור ללא חיפושים, עם כבוד מלכים, עם העוזרים, עם מצלמה ועם כל מה שרוצים להכניס, בבקשה, בלי כל בעיה, כי שר מן הממשלה מגיע. מזכיר הממשלה דאז, דני נוה, ביקר, צוותי טלוויזיה וצוותי דיפלומטים ביקרו. וכל אלה נכנסו עם מזכיר הממשלה דאז, דני נוה, אל תוך בית-הכלא של פולארד. למה? מסיבה פשוטה: חשו שיש שינוי ביחס ממשלת ישראל, ראש הממשלה, השרים, יש החלטות.
היו"ר ג' עזרא: תראה, אנחנו ביקרנו שם שנה לפני כן. ביקרנו שם שלושה חברי כנסת.
יולי-יואל אדלשטיין (ישראל בעלייה): נכון מאוד. ברגע שחשו את השינוי הזה היו השלכות על פולארד. חברים יקרים, בצער רב וביגון קודר אני אומר לכם - ואנחנו אומרים את זה מתוך ידיעה - שגם ברגע שחשים את השינוי ההפוך, לצערנו יש השלכות מיידיות על פולארד. אנחנו הרגשנו עכשיו, בפעם האחרונה כשהיינו שלושתנו, שזה כבר לא אותו משחק כשאתה מבקר את פולארד. זה לא אותו משחק, כי אלה חברי כנסת פרטיים שבאים עם יוזמה אולי לזכות בבוחרים, אבל הממשלה, זה לא היחס של הממשלה. חברים יקרים, אם אנחנו רוצים לשנות את זה - ואני מאוד בעד הדברים שנאמרו כאן גם על-ידי יגאל ביבי וגם על-ידי אחרים - יש לעשות זאת בקווי יסוד של הממשלה ובהסכמים קואליציוניים שנחתום עליהם, בעזרת השם. שם צריך להיות סעיף על שבויים ונעדרים, סעיף מיוחד, או אזכור מיוחד של יונתן פולארד, ואז יהיו גם השלכות חיוביות על שחרורו הקרוב, בעזרת השם. תודה.
היו"ר ג' עזרא: תודה. בהיעדרו של חבר הכנסת ויצמן שירי, חבר הכנסת אברהם רביץ הוא אחרון המציעים.
אברהם רביץ (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש השדולה, חבר הכנסת רחבעם זאבי, כבר אין ויכוח על כך שפולארד, יונתן פולארד, הוא שליח של מדינת ישראל. גם אין ויכוח על כך שיונתן פולארד הוא אזרח מדינת ישראל. בתור שכזה אנחנו מדברים כיום לא על איזה משהו ערטילאי, על הסולידריות היהודית, שהיא חשובה מאוד, ואגב תמיד היא שמה בראש מעייניה את מה שאנחנו קוראים לו פדיון השבויים. על פדיון השבויים יש הלכות מרחיקות לכת. למשל, מותר למכור ספר תורה. אם יש ספר תורה וצריך לפדות שבויים, מותר למכור ספר תורה. יותר מזה, מותר למכור בית-כנסת. אם יש בקהילה בית-כנסת וצריכים את הכסף כדי לפדות שבויים, מותר, על-פי דין - וזו מצווה, לא מותר - למכור את בית-הכנסת, ולא יהיה בית-כנסת ליהודים שם, ולא יהיה ספר תורה, וייקחו את הכסף ויפדו את השבויים. ראשית כול אני מציין את הדברים האלו באוזנינו ובאוזני העולם כולו, כדי להבהיר מהי המצווה הזאת והחומרה שבה, ואיפה זה עומד בפרופורציה מול דברים אחרים, מול ערכים אחרים. לכן אני תמה, ממש תמה, כיצד הרחקנו לכת. הרי קשה לומר את הדברים האלה, כי אז אני משחרר את ממשלת ארצות-הברית מהמחויבות המוסרית שלה. אבל אנחנו חייבים לומר את האמת לעצמנו, ובמיוחד כאשר אנחנו - כך אני מקווה מאוד - נמצאים לפני עידן חדש בראייה שלנו את הסולידריות היהודית. אני מקווה כך. ראינו את הדברים באקורד האחרון של ממשלת ישראל, ואני לא נגד זה ששחררו את האדם, את הגביר ההוא. אני לא נגד זה. אני שומע שהוא אפילו נותן צדקה לכל מיני מוסדות. אני לא נגד זה. אבל כאשר מעמידים את הדברים בציניות, וקראתי, וממש הזדעזעתי - - -
ראובן ריבלין (הליכוד): מרכז התק"ם.
אברהם רביץ (יהדות התורה): הוא נתן את זה כצדקה. הוא חשב שזאת צדקה. מבחינתו אין ספק שזאת היתה צדקה.
ראובן ריבלין (הליכוד): - - -
אברהם רביץ (יהדות התורה): יכול להיות. אבל פשוט קראתי בעיתון ולא האמנתי למראה עיני, שהלך ראש ממשלת ישראל וביקש שתי בקשות, מתוך הנחה שבקשה אחת לא ימלאו, ולכן ימלאו את הבקשה השנייה. איך המוח היהודי עובד כך? הוא הגיש שתי בקשות, אחת לגבי פולארד והאחרת לגבי האדון ריץ', ומתוך מחשבה ברורה מראש שאכן הנשיא קלינטון יבחר בקל ביותר.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה.
אברהם רביץ (יהדות התורה): אני מאוד מקווה, שממשלת ישראל - ואני פונה אל ממשלת ישראל, האם אני יכול לפנות אל ממשלת ארצות-הברית? - תשים באמת כמצווה ראשונית, בראש מעייניה, ותעשה כל אשר לאל ידה כדי לשחרר את שליח ישראל, נגיד את זה במפורש, את שליח ישראל, מהכלא בארצות-הברית. תודה רבה.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. רבותי, יש הצעות אחרות. מאחר שאין שר יכולות להיות שתי התייחסויות. חבר הכנסת זאב בוים מבקש להתייחס להצעתו של חבר הכנסת זאבי. דקה אחת לכל אחד.
זאב בוים (הליכוד): אדוני היושב-ראש, הפניית העורף של ממשלות ישראל לפולארד סימנה ראשיתו של דפוס התנהגות מדאיג ביותר, שלפיו גורמים הקשורים עם המדינה, אשר נקשרים עמה בברית או בהסכם לתועלתה או לקידום האינטרסים שלה, אינם יכולים לבטוח או להיות בטוחים שהמדינה תלך עמם לאורך כל הדרך, בטוב או ברע. מהמקרה של פולארד קצרה הדרך לתופעת התעלמותנו מרצח משת"פים ומהמצוקות של אנשי צד"ל ובני משפחותיהם. מעבר לסוגיה המוסרית שמעורר פולארד, אין המדינה יכולה לנהוג כך עם בעלי בריתה מנקודת ראות פרגמטית, דווקא נוכח המציאות המורכבת שבה אנו חיים.
היו"ר ג' עזרא: תודה. חבר הכנסת נסים זאב מבקש להתייחס להצעתו של חבר הכנסת רובי ריבלין.
נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, ראשי הקהילות היהודיות בארצות-הברית שעמן אני נמצא בקשר תמהים לנוכח העובדה שממשלת ישראל לא עושה מספיק לשחרורו של פולארד. אני רוצה לומר, שכבר היו פניות לקהילות היהודיות שהן תפעלנה, אבל אמרו: אנחנו לא יכולים, כי זה נראה ניגוד אינטרסים, אנחנו אמריקנים, ואנחנו צריכים להגן על ארצות-הברית. לכן אנחנו חושבים שנכון הוא שהממשלה היא זו שתתבע את הדרישה הזאת מקלינטון. זה לא נעשה עד לרגע זה. לצערי, אנחנו כבר רגילים לכך, וראינו זאת בכמה מקרים. למשל, אנשי צד"ל הופקרו בשטח. הם לחמו. הם היו בעלי ברית של מדינת ישראל, והפקרנו אותם. גם יוסף הדרוזי מבית-ג'ן הופקר כפצוע בקבר יוסף. ייתכן שזה אופייני לנו. אנחנו לא רגישים מספיק לעניין.
היו"ר ג' עזרא: תודה. תודה רבה. חבר הכנסת האשם מחאמיד מבקש להציע הצעה אחרת ביחס להצעת חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, דקה אחת.
האשם מחאמיד (הרשימה הערבית המאוחדת): אדוני היושב-ראש באמת יתפלא. אני תומך בשחרורם של כל האסירים בעולם שפעלו בהנחה שהם פועלים בשליחות עמם. אני תומך בזה, כולל פולארד. כולל פולארד. אני רוצה להיות אוניברסלי, לא להתמקד בפרט זה או אחר. אני אוניברסלי בכל התחומים. כשאני אומר זאת יש איזו אקסיומה והנחה ברורה שהקריטריון צריך להיות שוויוני, אחיד, כלפי כל אלה שנמקים בבתי-הכלא, כמובן כולל גם הערבים והפלסטינים. אני בעד שחרור כולל של כל שליחי עמיהם. תודה.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה.
ראובן ריבלין (הליכוד): האם מישהו מהפלסטינים פעל לטובת מדינת ישראל?
היו"ר ג' עזרא: חבר הכנסת תאופיק חטיב.
האשם מחאמיד (הרשימה הערבית המאוחדת): אדוני, האם אפשר לענות לחבר הכנסת ריבלין?
היו"ר ג' עזרא: לא, לא. חבר הכנסת תאופיק חטיב - איננו; חבר הכנסת טלב אלסאנע - אינו נוכח; חבר הכנסת עזמי בשארה - אינו נוכח. חבר הכנסת גאגולה יגיש הצעה אחרת ביחס להצעה של חבר הכנסת ראובן ריבלין. בבקשה, דקה אחת.
יצחק גאגולה (ש"ס): אדוני היושב-ראש, עננה כבדה מרחפת מעל ראש הממשלה אהוד ברק וביל קלינטון באהדתם את המיליארדר ריץ' על פני אחינו בשרנו יונתן פולארד. אני שואל את ראש הממשלה בממשלת המעבר, אהוד ברק: למה לא נלחמת על יונתן פולארד אשר נמק בכלא האמריקני, חייל של מדינת ישראל שננטש ללא רחם? ושאלה הראויה לתשומת הלב: האם אותו ריץ' היה מהנדבנים שהעבירו חבילות של כסף לעמותות של ברק? זאת לתשומת לב התנועה למען איכות השלטון, שכנראה מעניין אותו החוק הנקרא חוק דרעי יותר מאשר לבדוק את הנושא החמור הזה.
היו"ר ג' עזרא: תודה. חבר הכנסת דני נוה מבקש להגיש הצעה אחרת ביחס להצעתו של חבר הכנסת זאבי. בבקשה.
דני נוה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, זה 16 שנה יונתן פולארד נמצא בכלא. בזמן כהונת הממשלה הקודמת, ממשלת נתניהו, הכירה בו הממשלה כסוכן ישראלי. סימן השאלה הזה איננו קיים עוד. יצא לי לבקר אותו אז כמזכיר הממשלה שריכז את הטיפול למענו, ואחר כך עם חברי הכנסת רחבעם זאבי, ראש השדולה למענו, וחבר הכנסת אדלשטיין. יש דבר אחד שאני חושב שחשוב להזכיר בהזדמנות של הדיון הזה. נשיא ארצות-הברית הקודם, ביל קלינטון, נתן התחייבות מפורשת לראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו, לשחרר את יונתן פולארד. זה היה לקראת דיוני ועידת "וואי" ובמהלך דיוני ועידת "וואי". בסופו של דבר, ברגע האחרון חזר בו ביל קלינטון מהתחייבותו והודיע לראש הממשלה שהוא איננו יכול לקיים אותה מסיבות שונות, מסיבות של לחצים פנימיים אמריקניים. לאהוד ברק היתה ההזדמנות האחרונה לתקן את הדבר הזה. ערב פרישת ביל קלינטון מתפקידו, כשהיתה לו הסמכות, שהוא ניצל אותה, להעניק חנינות, אהוד ברק צריך היה לעמוד על שתי רגליו האחוריות על מנת שביל קלינטון ימלא את ההתחייבות המפורשת שהוא נתן לראש ממשלת ישראל. זו לא היתה התחייבות אישית לראש ממשלה מסוים, זו היתה התחייבות למדינת ישראל ולאזרחי ישראל. לכן, חמור הדבר שהדבר הזה לא נעשה.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. אחרון - חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה. הוא מבקש להגיש הצעה אחרת ביחס להצעת חבר הכנסת משולם נהרי.
טלב אלסאנע (הרשימה הערבית המאוחדת): מה אתי?
היו"ר ג' עזרא: קראתי בשמך, אך לא היית. אני מצטער. בדיון הבא.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (הרשימה הערבית המאוחדת): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני הייתי מציע לחברי, כשמדובר בנושא כזה של אדם במצוקתו, להתעלות מעל כל הגורמים הפוליטיים, להתעלות גם על עצמנו וגם לפשפש קצת בכלינו. אין אסירים שנמקים בכלא בישראל? אין אסירים שהם לא משוחררים, וגם במקומות אחרים בעולם? אני בעד שנרים קול אנושי, כללי, למען כל אלה שנמקים בכלא. הכלא הוא דבר קשה, הוא דבר נורא, שצריך לשחרר אותם ממנו. אז בואו נעשה מין אנושיות מעולה כזאת ונדרוש את שחרורם של כל האסירים, לרבות אלה שנמקים בכלא בישראל.
משולם נהרי (ש"ס): יש כאלה שמסרו את נפשם למען מדינת ישראל.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (הרשימה הערבית המאוחדת): מה זה מסרו את עצמם?
משולם נהרי (ש"ס): הם מסרו נפשם למדינת ישראל.
עבד-אלמאלכ דהאמשה (הרשימה הערבית המאוחדת): תראה, אתה תדבר על מה שאתה רוצה. אתה תראה כחשוב את מה שאתה רוצה. בינתיים אני מדבר, ואני אומר את מה שחשוב. אני מדבר על הצד האנושי, שאולי יתעלו פעם אחת האנשים מעל לגורמים פרטיים, פוליטיים, ומעל לניגוחי ממשלות, ויגידו: כל בני-האדם באשר הם זכאים לחופש ולשחרור. תרימו קול תרועה כזה. תודה רבה.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. רשות הדיבור לחבר הכנסת יורי שטרן. אחריו יסיים חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (הרשימה הערבית המאוחדת): זה ממש פוגע - - -
היו"ר ג' עזרא: תתייחס לפולארד, לא למחבלים.
ראובן ריבלין (הליכוד): האם מישהו פעל לטובת המדינה?
טלב אלסאנע (הרשימה הערבית המאוחדת): אני מוכן לוותר על כל מיני דברים אחרים, חוץ מאשר לשאת את דברי בנושא הזה.
יורי שטרן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, כולנו כבני-אנוש אחראים לכל דבר שבעולם, יש לנו אחריות כלל-אנושית. אבל, בראש ובראשונה, אנחנו, הישראלים, מדינת ישראל, אחראים לגורלו של פולארד, לגורלו של עזאם עזאם, לגורלם של חיילי צד"ל, לגורל אנשים שהיו לצדנו. לא לאלה שנלחמו נגדנו, אלא לאלה שהיו לצדנו. אנחנו אחראים להם. התקופה הזאת של ממשלת ברק תירשם כתקופת ההפקרות בכל התחומים, לרבות הדבר הבסיסי הזה של אחווה ואחריות ופדיון השבויים, דברים שהיו בבסיס הקיום שלנו במשך מאות שנים. אני מקווה מאוד, שאף שהממשלה שתקום תהיה ממשלת אחדות לאומית, נוכל לחקור את ההפקרות הזאת, איזו שחיתות אולי מעורבת בהפקרות הזאת, ונגיע לתוצאות אמת, כי אחרת, אנחנו, עם המצפון הלא-נקי שלנו, נתקן את העיוות הזה.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, דקה לגבי העניין.
טלב אלסאנע (הרשימה הערבית המאוחדת): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מקנא בחברי הכנסת שמפגינים באופן עקבי עמדה בעד שחרורו של פולארד. זה חלק מהחוב כלפיו, לאור מה שהוא הקריב כלפי עמו. מצד שני, לא צריך לבוא בטענות על כך שאנשים, ברגעים מסוימים, מקריבים למען עמם. באותה גישה, לפעמים אנשים שנתונים למצבים מסוימים, גם השיקול הלאומי שלהם משפיע על ההתנהגות שלהם. בהקשר זה, מאחר שיש קריאה לשחרורו של פולארד, למתן חנינה לפולארד, ואני דווקא תומך במתן חנינה, אני קורא למתן חנינה גם לאסירים שהקריבו למען עמם, על מנת שכולם יוכלו ליהנות מחנינה אחרי שירצו תקופת מאסר. לא לנהוג באמת מידה כפולה, כשמדובר ביהודים - כן, כשמדובר באנשים אחרים - לא. יש להיות עקביים תמיד.
היו"ר ג' עזרא: תודה רבה. מאחר שאני יושב-ראש, אני רוצה להגיד מלה אחת: ראש הממשלה המיועד עומד לצאת לארצות-הברית, יש ממשל חדש בארצות-הברית, גישה חדשה אולי. אני חושב, שפולארד צריך לדעת מתי הוא יוצא מן הכלא ויהיה מה שיהיה. עצם האי-ידיעה הוא בעיה גדולה, ואני מאוד מקווה שהדבר ייעשה. רבותי, אני מבקש לדעת לגבי הצעותיהם של חברי הכנסת להמשך טיפול: חבר הכנסת רחבעם זאבי - מליאה, חבר הכנסת ראובן ריבלין - מליאה, חבר הכנסת משולם נהרי - מליאה, חבר הכנסת יגאל ביבי - מליאה, חבר הכנסת יולי אדלשטיין - מליאה, חבר הכנסת ויצמן שירי - אינו נוכח, חבר הכנסת אברהם רביץ - מליאה. רבותי, אנחנו נצביע בעד מליאה, או הסרה. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום - 18 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר ג' עזרא: נושא פולארד, 18 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. הנושא של הטיפול בשחרורו יידון במליאה.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
55. הנאומים בכלל וההצעה לסדר בפרט לשנת 2003 !!בתגובה להודעה מספר 45
תוצאות החיפוש לשאילתא: " כללי פולארד וגם התאריך מ- 09/06/2002 עד 09/06/2003 בכנסת ה-16 " מספר המסמכים שנמצאו: 5 1-5 מוצגים 100% 20/05/2003 ב. נאומים בני דקה 100% 20/05/2003 ג. גילויי האנטישמיות בעולם 100% 13/05/2003 ו. נאומים בני דקה 100% 11/03/2003 ג. נאומים בני דקה 100% 04/03/2003 ג. הצעה לסדר-היום המאסר הממושך של יונתן פולארד
@ 100% 20/05/2003 ב. נאומים בני דקה @ הישיבה העשרים-ושלוש של הכנסת השש-עשרה יום שלישי, י"ח באייר התשס"ג (20 במאי 2003) ירושלים, הכנסת, שעה 16:02
* אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעוד כשעה אמורה להתחיל מול הקונסוליה האמריקנית בירושלים הפגנה בקריאה לשחרורו של יונתן פולארד. 18 שנה נמק האיש בכלא האמריקני.
כל ראשי ממשלת ישראל כבר השתדלו אצל ידידינו לשחררו. אפילו רוצחים נקצב עונשם, מרגלים שוחררו, ורק הוא נמק בכלא במה שנראה כנקמנות או התחשבנות אישית שאין לה הסבר הגיוני.
והנה, מוביל נשיא ארצות-הברית ועומד בראש תוכנית מפת הדרכים, תוכנית שהיא אומנם רעה מאוד בעיני, כיוון שהיא מניחה הקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן, אבל לצורך זה זקוקה ארצות-הברית לחזק את מעמדו הרופף של משיח השקר החדש אבו-מאזן וצריך לעשות לו מחוות.
לפיכך אני מציע, חברי חברי הכנסת, שתתקיים עסקה משולשת: ארצות-הברית תשחרר את פולארד, ישראל תשחרר את מרואן ברגותי והרשות הפלסטינית תסגיר לידי ישראל את רוצחי השר גנדי, השם ייקום דמו - - http://www.knesset.gov.il/Tql//mark...
@ 100% 13/05/2003 ו. נאומים בני דקה @ הישיבה העשרים של הכנסת השש-עשרה יום שלישי, י"א באייר התשס"ג (13 במאי 2003) ירושלים, הכנסת, שעה 15:01
* יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כדרכי אני רוצה להזכיר לכולנו את גורלו המר של האסיר יונתן פולארד, שנמצא עדיין בכלאו בארצות-הברית. אנחנו מזכירים את שמו מפעם לפעם. אני לא בטוח שהדיבורים שלנו תמיד מגובים במעשים.
בנימה מסוימת של ציניות, אם כבר עסקנו בברית-המועצות לשעבר ותרומתה או לא תרומתה, בברית-המועצות האיומה, אחד המשטרים האפלים ביותר שידעה המאה ה-20, תקופת המאסר המקסימלית היתה 15 שנה. יונתן פולארד כבר חצה אפילו את הגבול של 15 שנה, ולדעתי, כולנו בבית הזה צריכים לגרום לשחרורו, ויפה שעה אחת קודם. תודה. http://www.knesset.gov.il/Tql//mark...
@ 100% 11/03/2003 ג. נאומים בני דקה @ הישיבה השתים-עשרה של הכנסת השש-עשרה יום שלישי, ז' באדר ב' התשס"ג (11 במרס 2003) ירושלים, הכנסת, שעה 15:32
* יולי-יואל אדלשטיין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עוד נושא שבדרך כלל חוצה מפלגות הייתי רוצה להעלות כאן. הכנסת הזאת רק התחילה את פעילותה, והממשלה קיימת עוד פחות זמן, אבל כבר חזרנו לאותה שגרה בנושא שחרורו של יונתן פולארד. העלה כאן חבר הכנסת איתן את הנושא, קיבל תשובה מהממשלה על כביכול פעילות סודית שמתקיימת בעניין שחרורו של פולארד, ולכנסת השתיקה עדיפה.
כמי שהיה חבר בממשלה וכמי שריכז את נושא שחרורו של פולארד, וגם היה חבר בכל השדולות למיניהן לשחרורו של פולארד, הייתי רוצה לומר לחברי הבית, ובעיקר לחדשים: אין שום פעילות סודית, אין שום פעילות שמתקיימת בלילות ומטרידה את שרי הממשלה ואת מי שממונה על העניין. על הכנסת לעשות הכול כדי שעוד בימי הכנסת הזאת נביא לשחרורו של פולארד ולעלייתו לישראל.
* תשובת השר גדעון עזרא: כן קיימת אפשרות שאם הרשות איננה משלמת עבור חשמל ומים, ינכו ממנה את הכספים למטרות אחרות. שר האוצר נתניהו עדיין לא אמר את דברו, וכל הדברים שנאמרים בעיתונות הם בגדר ספקולציה.
חבר הכנסת אדלשטיין, אני מבקש להעיר לגבי שחרורו של יונתן פולארד, שכמעט כל הכנסת הזאת מעוניינת בשחרורו. חבר הכנסת אדלשטיין, שאיננו נוכח, אני אומר לך שהממשלה אומרת אמת כאשר היא אומרת שהיא מטפלת בעניין, ולא כל דבר ראוי להביאו לכנסת. http://www.knesset.gov.il/Tql//mark...
@ 100% 04/03/2003 ג. הצעה לסדר-היום המאסר הממושך של יונתן פולארד @ * סוג הדיון: הצעות לסדר-היום נושא: ג. הצעה לסדר-היום המאסר הממושך של יונתן פולארד. הישיבה התשיעית של הכנסת השש-עשרה יום שלישי, ל' באדר א' התשס"ג (4 במרס 2003) ירושלים, הכנסת, שעה 16:02
היו"ר אלי בן-מנחם: אני עובר לנושא הבא - הצעה לסדר-היום מס' 78 בנושא: המאסר הממושך של יונתן פולארד. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל איתן.
מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מרגיש, בעת שאני עומד כאן על הדוכן ומעלה את הנושא הראשון שלי לסדר-יומה של הכנסת השש-עשרה , שלא הייתי יכול לבחור נושא טוב יותר מהנושא של יונתן פולארד.
בקווי היסוד של הממשלה נאמר: "הממשלה תעשה כל שביכולתה להביא לשחרורם של השבויים והנעדרים וכל מי שפעלו למען ביטחון המדינה ולחזרתם לבתיהם". אכן, יונתן פולארד אינו היחיד, ומן הראוי היה שכל חבר כנסת או קבוצת חברי כנסת יפעלו למען כל אחד ואחד מאלה שנכללים בקטגוריה של שבויים, נעדרים ומי שפעלו למען ביטחון המדינה.
בעבורי, כמי שפועל כמה שנים לשחרורו של יונתן פולארד, הנאום כאן והתזכורת שאני מבקש להביא הם בגדר חובה, לא רק שלי אלא של כל אזרח ישראלי שצריך לזכור את פעולותיו של יונתן פולארד למען ביטחון המדינה, שצריך לזכור שיונתן פולארד מרצה בכלא-באטנר בצפון-קרוליינה 17 שנים של מאסר. יונתן פולארד, שעשה למען ביטחוננו, נמק שם בכלא, וכל פעולה שאנחנו עושים כאן לטובתו היא פעולה שמחזקת את רוחו. הוא יודע מה קורה כאן, הוא עוקב אחרי מה שמתרחש, הוא מצפה שאנחנו לא נשלים עם העוול הגדול שנגרם לו. "אנחנו" זה אזרחי ישראל, "אנחנו" זה חברי הכנסת, "אנחנו" זה ממשלת ישראל, שאינה עושה מספיק. אני לא מדבר על הממשלה הנוכחית, שרק אתמול החלה בתפקידה, אלא על ממשלות שהיו קודם לכן, למעט אולי ממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והוא באופן אישי, שכמעט הצליח להביא אותו הביתה.
הימים היו ימי הסכם-וואי, ובמסגרת ההליך המדיני התקבלה הבטחה מנשיא ארצות-הברית. כבר היינו בטוחים שנזכה לראות אותו כאן בכנסת בעוד כמה ימים, וברגע האחרון נשיא ארצות-הברית עצמו לא יכול היה לממש את ההבטחה, והשחרור נדחה. ללמדכם שהדבר אפשרי, שהוא כמעט הושג, ואם נמשיך ונפעל ונשתדל נצליח להביא אותו הנה.
היו"ר אלי בן-מנחם: חבר הכנסת איתן, אנא ממך, כי הזמן קצר.
מיכאל איתן (הליכוד): זו הצעה רגילה, והצעה רגילה על-פי התקנון היא עשר דקות. יונתן פולארד עבר על החוק בארצות-הברית. אין ויכוח שמבחינת החוק האמריקני הוא היה צריך לעמוד לדין; היו צריכים להעמיד אותו למשפט. אני לא יכול להצדיק את המעשה הזה מזווית ראייה של האזרח האמריקני שחייב לשמור נאמנות למדינתו, אבל האי-צדק מתבטא לא בכך שהוא נשפט, אלא בהליך המשפטי. אני מחזיק כאן מסמך משפטי, שחתומים עליו טובי הפרופסורים למשפט בארצות-הברית, והם נותנים גיבוי לטענה שליונתן פולארד נגרם עוול משפטי כבד.
מה העוול?
כאשר יונתן פולארד נעצר ונכלא בשלבים הראשונים, הממשל האמריקני ביקש ממנו לשתף פעולה. התנהל משא-ומתן וחתמו אתו על עסקת טיעון. במסגרת העסקה הזו התחייבה התביעה האמריקנית שלא לתבוע מאסר עולם. כאשר יונתן פולארד התייעץ עם עורך-דינו, הוא אמר לו שבמקרים דומים שבהם היו פעולות ריגול והועבר חומר למדינה ידידותית, לא למדינת אויב לארצות-הברית, העונשים היו שש שנים, שבע שנים, עשר שנים. על רקע הדברים האלה חתם יונתן פולארד על עסקת טיעון. לאחר שחתם על עסקת הטיעון, שיתף פעולה בצורה מלאה. כאשר הגיע למשפט, התביעה אמנם לא ביקשה מאסר עולם, אבל העבירה מאחורי גבה של ההגנה מזכר סודי של שר ההגנה האמריקני, והעבירה מסרים שהמעשים שעשה היו כביכול חמורים ממעשיו של אדם מסוים שנשפט למאסר עולם - והתוצאה היתה שיונתן פולארד קיבל מאסר עולם, עונש חסר תקדים, עונש שהוא מוגזם, אם משווים אותו לעונש על מעשים דומים, מה גם שאנחנו יודעים שהוא ריצה תקופת מאסר כה ארוכה.
יונתן פולארד דגל במאבק למען ביטחונה של ישראל אבל נגד הטרור. היום, כאשר אנחנו רואים את ארצות-הברית ניצבת במלחמה כנגד הטרור העולמי, כאשר אנחנו רואים את ארצות-הברית ניצבת מול סדאם חוסיין, בעצם יש בכך הצדקה לפעילות של יונתן פולארד, והוא ריצה את עונשו.
בכנסת הקודמת שלחנו מכתב לנשיא ארצות-הברית. 110 חברי הכנסת חתמו על עצומה וביקשו מנשיא ארצות-הברית להביא להמתקת עונשו על בסיס הומניטרי. אני פונה אליכם, חברי הכנסת: הכנסת מצדה חייבת לעשות כל מאמץ על מנת לחדש את הקריאה, לחדש מאמצים, להפעיל השפעה על סנטורים וחברי קונגרס, על אנשים ועל דעת הקהל האמריקנית, על מנת להפסיק את ישיבתו הממושכת מדי של יונתן פולארד בכלא.
אנחנו לא צריכים להתבייש, העניין הוא עניין צודק, וגם כאשר אנחנו עומדים, מדינה קטנה עם אינטרסים קיומיים, מול מעצמה כמו ארצות-הברית, אנחנו חייבים לא לשכוח שגם למוסר וגם לצדק יש כוח משלהם. המאבק שלנו למען שחרורו של יונתן פולארד יחזק את ביטחוננו. שתיקתנו תפגע בביטחוננו.
אני מסיים בקריאה לחברי הכנסת להצטרף לשדולה למען שחרורו של יונתן פולארד. אפנה אל כל אחד ואחד מכם באופן אישי, על מנת שנוכל לעשות פעולות נוספות, שלא כאן המקום להכריז עליהן.
ולסיום, אני מתפלל שבעזרת השם עוד בתקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית אזכה לעמוד על הדוכן ולברך את האזרח הישראלי יונתן פולארד, שישב מולי ביציע האורחים הנכבדים.
אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): עוד לפני הפסח.
היו"ר אלי בן-מנחם: תודה לחבר הכנסת מיכאל איתן. בשם הממשלה יענה השר גדעון עזרא. בבקשה.
* תשובת השר גדעון עזרא: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל איתן העלה נושא חשוב וכאוב למדינת ישראל. צודק חבר הכנסת מיכאל איתן, גם במצעה של הממשלה הנושא הזה מוזכר. הנושא של יונתן פולארד, חבר הכנסת איתן, נמצא בטיפול מתאים של גורמים רשמיים של מדינת ישראל, והוא מטופל בכמה מישורים. ראש הממשלה אף העלה את הנושא בשיחות עם בכירים בממשל האמריקני. הממשלה סבורה, שלמען הצלחת הטיפול בנושא יש לשמור על דיסקרטיות בכל הקשור בו, ולפיכך אני מציע להסתפק בדבריך ובדברי, ולאפשר לממשלה להמשיך את הטיפול בנושא המאוד-מאוד חשוב הזה, על מנת שיונתן פולארד יגיע במהרה אלינו הביתה. תודה.
היו"ר אלי בן-מנחם: תודה לשר גדעון עזרא. חבר הכנסת מיכאל איתן, האם אתה מסכים?
מיכאל איתן (הליכוד): מסכים.
אורי יהודה אריאל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מה עם הצעה אחרת?
56. נאומים במליאה לשנת 2002-הודעות ראש הממשלה!!בתגובה להודעה מספר 55
תוצאות החיפוש לשאילתא: " כללי פולארד וגם התאריך מ- 09/06/2002 עד 09/06/2003 בכנסת ה-15 " מספר המסמכים שנמצאו: 2 1-2 מוצגים 100% 06/11/2002 ד. הודעת ראש הממשלה על צירוף בנימין נתניהו לממשלה 100% 14/10/2002 ד. הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב
@ 100% 06/11/2002 ד. הודעת ראש הממשלה על צירוף בנימין נתניהו לממשלה @ סוג הדיון: הודעות ראש הממשלה נושא: ד. הודעת ראש הממשלה על צירוף בנימין נתניהו לממשלה הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושתיים של הכנסת החמש-עשרה יום רביעי, א' בכסליו התשס"ג (6 בנובמבר 2002) ירושלים, הכנסת, שעה 11:03
* יגאל ביבי (מפד"ל): אני רק אומר כדי לחזק את עצמנו. ריבונו של עולם שם משנה דברים, איך אומרים? משנה עתים ומחליף את הזמנים. אני רוצה לומר לנתניהו, שהוא יוכל למצוא בשרי המפד"ל בממשלה שותפים לדרך הזאת שהוא מצהיר עליה. אנחנו והשרים שלנו נעזור לו בדרך, אבל במאמר חגיגי זה אני חייב, רבותי, להתריע על המנהג החדש שבשנים האחרונות פשה במדינה. שר שמדבר על זכותנו לארץ-ישראל, על ביטחוננו, על זהותנו, ישר מדביקים לו את התווית של ימני קיצוני, וכינויים גרועים יותר, גם אם יש לו זכויות, וגם אם הוא מדבר מנהמת לבו. רבנים שמדברים ומחנכים על אהבת הארץ, אהבת העם - מסלפים את דבריהם ומשנים את דרכם. אני חושב שכולנו צריכים להילחם נגד התופעה הזו. רבים אומרים ששלושה חודשים זה זמן קצר, ועוד יש לו פריימריס, מה הוא יוכל לעשות? אני חושב ששלושת החודשים הבאים יכולים להיות קריטיים לעתידנו ולעתיד העולם והאזור כולו. לכן אנחנו בשלושת החודשים האלה מצפים שאדם עם ניסיון, כמו נתניהו, יעשה את המירב בתקופה הקשה הזאת. אני מאוד שמח שנתניהו העלה את הנושא הכלכלי. אין לי ספק ששר החוץ צריך להילחם במלחמה המדינית כמו במלחמה הכלכלית. החרם על הסחורות מישראל, כל המאבקים הבין-לאומיים והניסיון לעשות סנקציות על ישראל הם חלק מפעילות משרד החוץ. אני פונה לשר החוץ החדש, שיקיים את אחת המצוות החשובות בתורה והיא, פדיון שבויים. אחת המצוות החשובות, ואני לא רוצה להאריך, כי אין לי זמן. פדיון שבויים הוא מצווה כל כך גדולה מבחינת הערכים היהודיים, וקודם דיברנו על השבוי הרבה שנים - עזאם עזאם. יונתן פולארד; השבויים בלבנון. לפעמים אנחנו מדברים על מדיניות גדולה, לתקן את כל העולם, אבל כל משפחה שהבן שלה לא נמצא, שהבן שלה סובל, הלילות שהם לא ישנים - הם חשובים. אני מקווה שנתניהו, עם ניסיונו, יוכל לעזור. לסיום, המפד"ל התגלתה כמפלגה אחראית, לאומית, ציבורית, ותרומתה לממשלה היתה רבה. אני מקווה שכניסתו של נתניהו תחזק את הממשלה. http://www.knesset.gov.il/Tql//mark...
@ 100% 14/10/2002 ד. הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב @ סוג הדיון: הודעות ראש הממשלה נושא: ד. הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב הישיבה השלוש-מאות-וארבעים של הכנסת החמש-עשרה יום שני, ח' בחשוון התשס"ג (14 באוקטובר 2002) ירושלים, הכנסת, שעה 15:00
* מיכאל קליינר (חרות - התנועה הלאומית): גברתי היושבת-ראש, הצעת סיכום מטעם סיעת חרות: הכנסת דורשת מהממשלה להפסיק את פינוי המאחזים היהודיים ביש"ע ולפעול ללא ליאות להרס הבנייה הפלסטינית הבלתי-חוקית לאורך הכבישים העוקפים ביש"ע.
הכנסת קוראת לממשלה לפעול ביתר שאת למיגור הטרור ולאמץ את השיטה האמריקנית של הפצצות מהאוויר בטרם כניסה קרקעית. הכנסת קוראת לממשלה להפסיק לזרות חול בעיני הציבור, כאילו שהחלפת ההנהגה הפלסטינית תביא לשינוי מגמה בקרב הציבור הפלסטיני, שחונך והוסת להשמידנו.
הכנסת קוראת לממשלה לפתוח לאלתר את קבר-יוסף, את בית-הכנסת העתיק ביריחו ואת הר-הבית לתפילת יהודים.
הכנסת קוראת לראש הממשלה בצאתו להיפגש עם נשיא ארצות-הברית שלא לשכוח את יהונתן פולארד ולנצל את ההזדמנות שבה ארצות-הברית מעלה לישראל דרישות על רקע האיום העירקי, על מנת להביא לשחרורו של פולארד. http://www.knesset.gov.il/Tql//mark...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
57. ''נאומים במליאה לשנת 2001 הצעות לסדר יום.....בתגובה להודעה מספר 56
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 09.06.03 בשעה 15:35
תוצאות החיפוש לשאילתא: " כללי פולארד וגם התאריך מ- 09/06/2001 עד 09/06/2003 בכנסת ה-15 " מספר המסמכים שנמצאו: 11 1-10 מוצגים 100% 25/12/2001 ה. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 13) (עבודה ומנוחה שבועית), התשס"ב-2001 (קריאה ראשונה) 100% 21/11/2001 ג. הצעות לסדר-היום 16 שנה לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא 100% 24/10/2001 כח. הצעות לסדר-היום הענקת פרס נובל לארגון האו"ם ולמזכירו קופי אנאן 100% 16/10/2001 ג. נאומים בני דקה 100% 11/07/2001 יב. הצעת חוק ההסגרה (תיקון - סייג להסגרת אזרח), התשס"א-2001 (הצעת קבוצת חברי הכנסת) 100% 10/07/2001 ו. שעת שאלות 100% 27/06/2001 לב. הצעה לסדר-היום יונתן פולארד - סימני שאלה סביב מאסרו המתמשך 100% 20/06/2001 כה. הצעות לסדר-היום תוכנית ה-BBC בעניין סברה ושתילה
@ 100% 21/11/2001 ג. הצעות לסדר-היום 16 שנה לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא @ סוג הדיון: הצעות לסדר-היום נושא: ג. הצעות לסדר-היום 16 שנה לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא
הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת החמש-עשרה יום רביעי, ו' בכסליו התשס"ב (21 בנובמבר 2001) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01
היו"ר ד' טל: רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא, נושא חשוב מאוד: 16 שנה לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא - הצעות לסדר-היום מס' 5077 ,5076 ,5075 ,5074 ,5072, 5120 ,5078 ו-5121. כמה חברי כנסת כאן נרשמו, וכל אחד ידבר שלוש דקות. במסגרת הזמן אני מבקש לתמצת את הדברים.
מיכאל קליינר (חרות - התנועה הלאומית): לא. אני - - -
היו"ר ד' טל: תרשה לי. חבר הכנסת מיכאל קליינר, שעמד בראש וגם יזם את הנושא הזה, יקבל חמש דקות. חבר הכנסת קליינר, בבקשה.
מיכאל קליינר (חרות - התנועה הלאומית): אמרו לי שש דקות.
היו"ר ד' טל: אאפשר לאדוני שש דקות, ואם יהיה לאדוני מה לומר בשבע דקות - אתן לו גם שבע דקות, וזה בסדר.
מיכאל קליינר (חרות - התנועה הלאומית): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השר נוה, סגן השר אדלשטיין, שהיו פעילים בנושא, טיפולה של ממשלת ישראל בג'ונתן פולארד הוא מחדל מתמשך לאורך השנים. מאז נכלא ב-1985 ניערה ממשלת ישראל את חוצנה ממנו במשך 11 שנים. רק ב-1996 הואילה הממשלה ליטול את האחריות להפעלתו והעניקה לו אזרחות ישראלית. בקווי היסוד של הממשלה הנוכחית, ממשלת האחדות הלאומית - בסעיף 2.7 נכתב: "הממשלה תעשה כל שביכולתה להביא לשחרורם של השבויים והנעדרים וכל מי שפעלו למען ביטחון המדינה ולהחזרתם לבתיהם". פולארד פעל למען ביטחון המדינה. הוא השבוי היחיד שידוע בוודאות שהוא חי. על-פי גזר-דינו, הוא עלול להינמק בכלא האמריקני עד סוף ימיו. ממשלות ישראל פעלו רבות למענו של הנווט הנעדר רון ארד. ידוע לכולנו שממשלת שרון השקיעה מאמצים רבים בפרשת שלושת החיילים החטופים. פולארד חי. אבל, לפולארד אין היום לובי. לא מפריחים בשבילו בלונים ברחבי המדינה. נכון שבזכותו מוקמים במדינת ישראל ממ"דים וחדרי ביטחון. נכון שבזכותו מחלק פיקוד העורף מסכות אב"כ. לולא פולארד והמידע שהעביר לישראל, מידע שלא סיכן את ארצות-הברית - לא היתה לנו מוכנות מינימלית למלחמה לא קונבנציונלית. אבל, הזיכרון של ממשלת ישראל קצר. היא דוחקת את בעיית פולארד לקרן זווית. הכושי עשה את שלו והכושי יכול לשבת. ממשלת ישראל מוכנה לעשות המון כדי להחזיר אלינו גופות של חיילים, כדי שאפשר יהיה להביאם לקבר ישראל, ואילו את פולארד היא מעדיפה לקבור בעודו בחיים. מאז כינונה של הממשלה טייל מר פרס ברחבי העולם, ביקר בוושינגטון, כרכר במסדרונות במלגה כדי לפגוש באופן אקראי ביותר את ערפאת פעמיים כמתוכנן, לחץ ידיים לפאואל, ולא השקיע אפילו שנייה אחת של מחשבה בפולארד. טוב, שחרור פולארד הרי לא יקנה לו פרס נובל לפדיון שבויים. גם שרון נסע לארצות-הברית. הוא היה מפקד אמיץ שחצה את התעלה והוביל לניצחון במלחמת יום הכיפורים, אבל לא היה לו אומץ לעמוד מול נשיא ארצות-הברית ולדרוש את שחרורו המיידי של פולארד. מעולם לא גזר בית-משפט בארצות-הברית עונש כה חמור של מאסר עולם על מסירת מידע בידי סוכן למדינה ידידותית. על-פי כל קנה מידה, מדובר בעונש חסר תקדים. אפילו מרגלים שמסרו מידע רגיש למדינות אויב זוכים להשתחרר מהכלא האמריקני. בזמנו, תרגל הנשיא קלינטון את נתניהו, כשהבטיח לו את שחרורו של פולארד אם יחתום על הסכמי-וואי. נתניהו חתם, וקלינטון לא סיפק את הסחורה, כי ראש ה-CIA איים להתפטר. ביבי עלול היה לאבד את השלטון וחתם. קלינטון עלול היה לאבד בסך הכול את ראש ה-CIA, והוא לא חתם. הסיפור הזה ממחיש יותר מכול את פחדם של ראשי הממשלות מעוצמת הנשיא האמריקני. נתניהו עשה שימוש ציני בפולארד כדי להמתיק את הגלולה המרה של הסכמי-וואי. נשארנו עם הגלולה המרה ופולארד נשאר בכלא. אני לא רוצה שפולארד ישוחרר מהכלא במסגרת עסקת חבילה שמשמעותה סיכון מדינת ישראל. אני מתנגד לנוסחה - שטחים תמורת פולארד. לא צריך לסחור בשטחי מולדת כדי לדרוש את הדרישה הלגיטימית לשחרור פולארד, לאחר שריצה 16 שנים מחייו בכלא. דרך אגב, ראוי לציין, שלו קיים הממשל האמריקני הסכמים, היה המידע שהעביר פולארד לישראל מגיע אלינו בתוקף אמנה שנחתמה בין ישראל לארצות-הברית. אבל, במשוואה שבין המעצמה לגרורה, רק לארצות-הברית יש הכוח להפר הסכמים. מדינת ישראל מסגירה לארצות-הברית יהודים המואשמים בעבירות שונות. אני מתנגד להסגרת יהודים, ואפילו פושעים, לארצות-הברית. אבל, אם כבר מסגירים - מדוע לא להתנות זאת בשחרור פולארד? מדוע לא לדרוש זאת במסגרת יחסי הידידות בין המדינות? בתוקף ביטול עסקת ה"פלקון"? במסגרת הוצאתה של ישראל מהקואליציה למלחמה בטרור? במסגרת הכנסת סוריה למועצת הביטחון? חסרות לישראל הזדמנויות להעלות דרישה לגיטימית וסבירה מארצות-הברית? אני קורא מכאן לראש הממשלה: אתה יוצא עוד מעט לארצות-הברית. אל תשכח את פולארד. אל תפקיר פצוע בשטח. סע לארצות-הברית ותגיע עם הישג שאיננו תלוי בדבר, חזור עם פולארד במטוס שלך. לסיום, אני רוצה לפנות מכאן, בשם כנסת ישראל, גם לג'ונתן פולארד: ג'ונתן, העם היהודי אתך ומכיר לך תודה על תרומתך למדינה. אני רוצה לחזק אותך ואת רעייתך אסתר. אל תתייאשו. גם אם הממשלה הזאת לא תעשה כל שביכולתה כדי להביא לשחרורך - רווח והצלה יבואו לך ממקום אחר. אני מאחל לך שבקרוב תזכה לצאת מהכלא ותעלה לישראל. כאן ביתך.
היו"ר ד' טל: אדוני, תודה רבה. לא מוחאים פה כפיים. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה. אחריו - כאמור, חבר הכנסת מיכאל איתן. אני רוצה להזכיר, שחבר הכנסת מיכאל איתן, בסיור האחרון של קבוצת חברי כנסת, ביקר את פולארד - - -
מיכאל איתן (הליכוד): בפעם השלישית.
היו"ר ד' טל: כן, אבל לי זו היתה פעם ראשונה בארצות-הברית יחד עם חבר הכנסת איתן. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, השר נוה, חברי חברי הכנסת, חברי השדולה למען יונתן פולארד, אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת, שהואיל לקבוע את היום הזה בכנסת כיום שאנחנו מדגישים ומציינים שוב ושוב את מחויבותנו, ככנסת ישראל, להילחם על שחרורו. הייתי מאוד רוצה, שיונתן יקבל מאתנו היום את המסר החד-משמעי, שכנסת ישראל, על כל סיעותיה, פלגיה, ימין, שמאל ומרכז, כולם מתייצבים אתו ונאבקים את מאבקו, כי מאבקו הוא מאבקנו. גם אני ביקרתי אצל יונתן פעמיים ביוזמתי האישית. אף אחד לא שלח אותי. אף אחד לא ביקש ממני. הייתי שמח לו פעם אחת היו גם מבקשים מאתנו, ממשלת ישראל, לפעול יותר, אבל זה לא קורה. התרשמתי שמצבו של יונתן הולך ומידרדר. אני רוצה שהכנסת הזאת תדע - בביקור השני הייתי עם חבר הכנסת מיכאל איתן, ובביקור הראשון הייתי עם חבר הכנסת גדעון עזרא - שמביקור לביקור אני מוצא אותו במצב-רוח יותר ירוד, במורל יותר נמוך ובתחושה יותר קשה של אובדן, של הזנחה מצדה של מדינת ישראל. אני חושב, שהכנסת הזאת צריכה לפנות לממשלת ארצות-הברית, לנשיא ארצות-הברית, ולתבוע בדין ועל-פי כל אמת מידה מוסרית את שחרורו לכל הפחות על רקע הומני, משום שפולארד נמק בכלאו פשוטו כמשמעו. אם העניין הזה לא ייפסק, אני לא יודע אם יונתן יצא חי מבית-הסוהר. האחריות היא על כולנו - בראש ובראשונה על ממשלת ישראל, אבל על כולנו. לדעתי, חבר הכנסת מיכאל איתן ירחיב על זה, אבל אני רוצה לקבוע דברים שהציבור בישראל לא תמיד יודע, שלא ממש נעשה משפט צדק ליונתן פולארד. בעצם, לא היה משפט. היתה עסקת טיעון מהשלב הכי ראשוני של העניין, לרבות מידע שלא נחשף ודברים שלא נודעו - דברים באמת קשים. אני לא יודע איך היתה השתלשלות העניינים ואיך זה הגיע עד כדי כך. אולי מטעמי ביטחון כאלה ואחרים, אבל זו האמת. האמת היא קשה, משום שהרבה מאוד שאלות נותרו פתוחות לגמרי, פתוחות ברמה שאם הן היו מתבררות יכול מאוד להיות שכל העניין היה מתגלגל באופן שונה, באופן אחר. ראוי לומר עוד דבר. היה מי שהפעיל את יונתן פולארד, ואלו שהפעילו את יונתן פולארד לא נושאים בשום אחריות לא מבחינת הממשל האמריקני ולא מבחינת הממשל הישראלי. הם חיים את חייהם בשלווה ובנחת. גם פה יש איזה עניין בעייתי.
היו"ר ד' טל: אתה רוצה עוד דקה?
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד): עוד דקה. אני חושב, שממשלת ישראל, ובראש ובראשונה ראש הממשלה, צריכים לא להרים ידיים. אני יודע שממשלות ישראל עשו מאמצים כאלה ואחרים. אני התנגדתי לאסטרטגיה של ממשלת ברק, שנקטה אסטרטגיה של "בשקט, בשקט, נגמור את העניין". האסטרטגיה הזאת לא הוכיחה את עצמה. אני חושב, שהעניין הזה צריך להיות, עם כל הבעייתיות שלו, ויש בו בעייתיות כי הוא באמת נוגע בעצבים הכי רגישים של היחסים בינינו לבין ארצות-הברית, ידידתנו הגדולה - אף-על-פי-כן, אני חושב שאסור לטאטא את העניין הזה אל מתחת לשטיח. צריך להיאבק את המאבק הזה. אני מצפה ממשרד החוץ, משר החוץ, מראש הממשלה לא להרפות מהעניין ולנסות סוף-סוף להביא לשחרורו של יונתן מבית-הסוהר. יונתן מתחיל היום את השנה ה-17 בבית-הסוהר. אני רוצה לאחל ולייחל, לקוות ולהתפלל, שבשנה הזאת הוא יצא לחופשי ויבוא כעולה חדש למדינת ישראל.
היו"ר ד' טל: תודה רבה לחבר הכנסת אופיר פינס-פז. רבותי, לא מקובל שבאולם המליאה מוחאים כפיים. אני מבקש את סליחתכם. אני מבקש לא למחוא כפיים. חבר הכנסת מיכאל איתן, בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עולם הריגול הוא עולם חשוך בכמה מובנים. הוא חשוך משום שבמידע על הנעשה בו, רב הנסתר על הגלוי. הוא חשוך מבחינת האווירה, התככים, הציניות. הוא חשוך בכל מה שקשור למלה נאמנות ולמשמעויותיה. בנובמבר 1995 העניקה מדינת ישראל ליונתן פולארד אזרחות ישראלית. בהמשך הכירה מדינת ישראל, ממשלת ישראל, באופן רשמי בכך שיונתן היה סוכן שפעל לטובת מדינת ישראל. בית-משפט אמריקני קבע קודם לכן, כי אכן יונתן העביר מידע מסווג לישראל, בניגוד לחובתו ולנאמנותו לארצות-הברית ולחובותיו כלפי המעבידים שלו - ממשלת ארצות-הברית ושירותי המודיעין של חיל הים האמריקני. וכך בעצם מתבררת ומובהרת תמונת הנאמנות: יונתן פולארד העדיף את הנאמנות לעם ישראל ולמדינת ישראל על פני הנאמנות שהוא חב למקום מגוריו, לארץ הולדתו ולמעבידיו.
אמנון רובינשטיין (מרצ): הוא חשב שאין סתירה בין שני הדברים.
מיכאל איתן (הליכוד): על כך הוא משלם מחיר בישיבתו בכלא בארצות-הברית. אני חושב שאין חילוקי דעות על עצם העמדתו לדין. יונתן עצמו, מתוך רצון להקל על מדינת ישראל ועל ארצות-הברית, הסכים לעסקת טיעון שבה קיבל על עצמו את העונש שהיה מוכן לו, על מנת לשרת את מדינת ישראל. הוא קיבל על עצמו הליכה לעסקת טיעון מתוך ידיעה שעסקת טיעון בנסיבות כאלה מובילה לעונשי מאסר דומים לאלה שהיו בשורה ארוכה של מקרים דומים: של חמש שנים, של שש שנים, של ארבע שנים, של שלוש שנים, של עשר שנות מאסר. היה לו הסכם עם התביעה, שהיא לא תבקש מאסר עולם - במסגרת עסקת הטיעון. הסכם זה הופר בצורה בוטה, ומדובר פה בפרשה שיש לה היבט של זכויות האדם בארצות-הברית. היא צריכה להגיע אל מצפונם של שוחרי זכויות האדם בארצות-הברית. זכויות בסיסיות הופרו, והאדם נמק בכלא 17 שנה, כאשר אין אדם אחד שיוכל להסביר מדוע דינו וגזר-דינו היו שונים בצורה מהותית מאלה שבמקרים אחרים.
דוד לוי (גשר): ברשותך, חבר הכנסת איתן, רק שנייה אחת, הדבר עלול להתפרש אחרת מכפי שהוא. יונתן פולארד לא העדיף נאמנות לישראל על פני נאמנות לארצות-הברית. יונתן פולארד לא עשה שום דבר שיפגע בביטחונה של ארצות-הברית או באינטרסים שלה, והעניין הזה חייב להיאמר בצורה הברורה ביותר.
היו"ר ד' טל: חבר הכנסת איתן הזכיר את זה שהוא לא פגע.
דוד לוי (גשר): אני מבקש לומר זאת.
מיכאל איתן (הליכוד): אדוני, חבר הכנסת דוד לוי - - -
היו"ר ד' טל: לא היתה סתירה בין זה לבין זה.
מיכאל איתן (הליכוד): אדוני חבר הכנסת דוד לוי, ביקרתי אצל פולארד שלוש פעמים באופן אישי, אני חושב שיותר מכל אדם אחר בבית הזה. אני מקדיש שעות רבות למאבק למען יונתן פולארד. אמרתי ואני אומר פעם נוספת, לא היתה סתירה בין פעולותיו של פולארד, ואיש לא האשים אותו בפגיעה בביטחונה של ארצות-הברית. הוא קיבל על עצמו, וגם הדברים האלה צריכים להיאמר, שהוא פעל בניגוד לחוק האמריקני. הוא גם היה מוכן לקבל את העונש על כך, והדברים האלה ברורים והם נאמרו על-ידו. השאלה כרגע היא לא אם היה צריך לקבל עונש כזה או אחר. הוא היה מוכן לקבל על עצמו עונש. השאלה המהותית היא, מה קורה עם אדם שהולך לעסקת טיעון ביודעו שבמקרים דומים העונש הוא שלוש, ארבע או חמש שנים בכלא, כאשר ממול עומדת התביעה הדורשת עונש מרבי של מאסר עולם. צריך לומר שהיה כאן מעשה הונאה כלפי אדם שלקח על עצמו עונש, גם על מנת להקל על ארצות-הברית. הוא שיתף פעולה, זה היה חלק מעסקת הטיעון. הוא הסכים לקבל עונש, כי ידע שבהתנגשות הנאמנויות, הוא היה מוכן לעשות מעשה שכרוך בעונש, והעדיף את הנאמנות לישראל על נאמנות אחרת. אנחנו צריכים לחדד את העניין הזה ולבוא ולומר, כי למרות זאת, את עונשו הוא ריצה.
דוד לוי (גשר): ביקשתי להיזהר מהאמירה הזאת, והמבין יבין. הוא לא עשה שום דבר שיש בו פגיעה בארצות-הברית ובאינטרסים שלה.
מיכאל איתן (הליכוד): איש לא אמר, ואני מצטער שהנושא הזה בכלל עולה. הוא לא הואשם בפגיעה בביטחון ארצות-הברית. איש לא העלה את זה, הדבר הזה ברור גם מכתב התביעה וגם כאשר הנושא הזה עלה מצד אלה שהיו הקטיגורים שלו. הם לא האשימו אותו בהעברת מידע שפוגע בארצות-הברית.
דוד לוי (גשר): ועוד איך.
מיכאל איתן (הליכוד): לא, הם לא האשימו אותו. אתה טועה.
דוד לוי (גשר): אתה טועה.
מיכאל איתן (הליכוד): אתה טועה.
דוד לוי (גשר): הכוונה שלך טובה, אבל היא מובילה למצב לא טוב.
היו"ר ד' טל: אדוני, חבר הכנסת איתן, אני חושב שאין זה מכובד שנתנגח באולם המליאה.
דוד לוי (גשר): תסלח לי, אדוני, נאמר כאן דבר.
היו"ר ד' טל: אתה רשום ברשימת הדוברים? חבר הכנסת איתן, בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד): אני חוזר ואומר, אדוני חבר הכנסת דוד לוי, אתה טועה. איש לא האשים את יונתן פולארד בהעברת מידע שפוגע או פגע בביטחונה של ארצות-הברית, וחבל שאתה מעלה את זה בכלל.
דוד לוי (גשר): יותר גרוע, הוא הואשם בבגידה.
מיכאל איתן (הליכוד): חבל שאתה מעלה את זה בכלל. אתה לא מועיל לעניין.
משולם נהרי (ש"ס): מה הסיבה לישיבתו בכלא?
מיכאל איתן (הליכוד): חזרתי ואמרתי, הוא הואשם בעבירה של העברת מידע לגורם זר, לא בהכרח גורם שפוגע בביטחונה של ארצות-הברית. היתה עסקת טיעון - אדוני חבר הכנסת דוד לוי, אני מאוד מבקש שתקשיב לי.
דוד לוי (גשר): תביא בחשבון עצה ממני, ביודעי כמה דברים חשובים מאוד.
מיכאל איתן (הליכוד): עם כל הכבוד, אני לא מטיל ספק בניסיונך, היית שר חוץ בעל הישגים רבים, אמון על מדיניות, אמון על יחסי חוץ. ללא ספק אני מוכן לשמוע אותך. אני רק רוצה לומר לך, שנדמה לי שאני גם היחיד מכל חברי הבית שקרא את התיקים שהובאו, את החומרים שהתפרסמו. קראתי גם את הבקשה של כמדומני 17 מגדולי המשפט בארצות-הברית שפנו לבית-המשפט וביקשו להתייצב שם כצד. אני מכיר את ההיבטים המשפטיים, וגם לשר חוץ יש לפעמים יועצים. אני אומר לך את ההיבטים המשפטיים. כרגע תן לי להמשיך.
היו"ר ד' טל: לא, אני מבקש לסיים. אדוני כבר ב-100% מעל הזמן, באלגנטיות.
מיכאל איתן (הליכוד): אני רוצה לפנות מכאן לקהילת המשפטנים ושומרי זכויות האדם בארצות-הברית לפעול למען יונתן פולארד. אני רוצה לפנות מכאן ליהדות ארצות-הברית לפעול למען יונתן פולארד. מה שנעשה ליונתן פולארד צריך להטריד גם את יהדות ארצות-הברית - ייקחו דוגמה ממה שקורה במדינת ישראל. עומדים פה חברי כנסת ערבים ומגינים ונלחמים על זכויות - לא של אנשים שפעלו כיונתן פולארד - להבדיל אלף אלפי הבדלות, של אנשים שבאו לחבל במדינת ישראל, והם עומדים כאן ונלחמים על הזכויות שלהם. תילחם יהדות ארצות-הברית; שלא יפריע להם שיונתן פולארד יהודי.
היו"ר ד' טל: תודה רבה, אדוני.
מיכאל איתן (הליכוד): רגע. אני רוצה לפנות לממשלת ישראל - יש לעשות יותר. אני הצעתי ואני חוזר על ההצעה. דני נוה בקיא בפרשה, מכיר אותה, אני מציע שיוטל עליו לרכז - פורמלית, בלתי פורמלית - שיוכל לרכז את הפעילות בתחום הזה. אחרון אחרון חביב, אני רוצה לפנות ליונתן פולארד. יונתן, אתה חייל שלנו, וגם כרגע אתה בכלא ממלא תפקיד. אל תתייאש. כל רגע שאתה שם אתה עדיין בתפקידך - -
היו"ר ד' טל: תודה.
מיכאל איתן (הליכוד): - - במשימתך. כאשר תשוחרר ותבוא הנה, תסתיים המשימה, ועד אז תהיה חזק; וכולנו, כולנו אתך. קח מכך חיזוק ועידוד, ואנחנו בעזרת השם ניפגש כאן, בכנסת ישראל.
היו"ר ד' טל: תודה רבה. בעזרת השם. חבר כנסת אמנון רובינשטיין. אני לא אוכל למנוע מאדוני לגלוש משום שאחרים גלשו, אבל אני מבקש שזה יהיה בסבירות, במידה.
אמנון רובינשטיין (מרצ): אני גולש רק באינטרנט.
קריאות: - - -
היו"ר ד' טל: בבקשה, אדוני, חבר הכנסת רובינשטיין.
אמנון רובינשטיין (מרצ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך לומר את האמת. גם במדינות ידידותיות כמו ארצות-הברית ובדמוקרטיות יש עיוותים משפטיים. משפטו של פולארד היה עיוות גדול מאוד. אני לא אשכח את נאום התובע הכללי, זה נאום שמקומו לא יכירנו בבית-משפט, כאשר התובע הכללי אומר: אתה לא תראה את אור השמש לעולם. תובעים ישראלים לא אומרים זאת לגבי רוצחים. זה נאום שהוא ממש כתם על מערכת התביעה בארצות-הברית. אבל נניח שהמשפט היה בסדר ונניח שנתעלם מכל הדברים הנכונים שאמרו חברי כאן - 17 שנה בכלא זה לא מספיק לאדם שלא גרם נזק לארצות-הברית? הרי אנחנו קוצבים עונש של עבריינים הרבה יותר גדולים ממנו. מרגלים שגרמו נזק מוחשי לארצות-הברית, שתמורת כסף הפקירו סוכנים אמריקנים למוות, השתחררו אחרי כמה שנים. לכן כולנו באמת צריכים להתאחד - חברי הכנסת, משפטנים, אגודות לזכויות אדם, אגב לא רק בארצות-הברית, גם בארץ - לתבוע את השחרור שלו, בהתעלמות מעניין צדקת גזר-הדין או לא. 16 שנה, 17 שנה, יש גבול. ENOUGH IS ENOUGH, מספיק, ואנחנו כולנו מקווים לראות את יונתן פולארד בינינו במהרה בימינו, אמן.
היו"ר ד' טל: תודה רבה, אדוני. אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת יאיר פרץ, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת אליעזר כהן, וחבר כנסת יגאל ביבי - אחריו. תחתום את הרשימה חברת הכנסת מרינה סולודקין.
יאיר פרץ (ש"ס): אמנון, היית קצר מאוד. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, ו' בכסליו התשס"ב, 21 בנובמבר 2001, מלאו 16 שנים לישיבתו של ג'ונתן פולארד בכלא של הידידה הגדולה ביותר של העם היהודי. 16 שנים, חברי הכנסת, 5,840 ימים נמק יהודי בכלא. אדוני היושב-ראש, ג'ונתן פולארד פעל בשליחותה של מדינת ישראל, ואין לנו הזכות המוסרית לשחרר את עצמנו מן האחריות והמחויבות לאיש הזה. דומני שאין איש או אשה בכל רחבי מדינת ישראל שמרגישים בנוח עם המצב הבלתי-נסבל הזה, שבו יושב יהודי במאסר עולם, מנותק מאשתו, ממשפחתו ומחבריו, וזאת בשל דבר אחד - בשל פעילותו למען מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אם הגענו היום הזה ל"מלכות" והחרש נחריש, רווח והצלה יגיע בעזרת השם ממקום אחר, ואנו - אנה אנו באים. אדוני היושב-ראש, אין אני בא היום לא למתוח ביקורת ולא להאשים - לא את ממשלת ישראל ולא את הממשל האמריקני, אלא את כל אחד ואחד מאתנו. כל ערב שבו אנו שבים איש לביתו ולמשפחתו וג'ונתן עדיין בכלא, זה מחדל שלנו. כל בוקר שבו יוצאת החמה מנרתיקה וזורחת עלינו וג'ונתן ממשיך לשבת באפלה, בתא הכלא שלו הקר והמנוכר - הכישלון הוא שלנו. על כן, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קורא לכל אחד ואחד כאן בבית הזה, אני קורא לממשלת ישראל ומבקש מנשיא ארצות-הברית להוציא לאור את משפטנו ולשחרר לאלתר את היהודי היקר הזה. וגם אם חטא האחריות הוא שלנו - אדוני היושב-ראש, אני גם מזכיר מעל במה זו את הבטחתו של נשיא ארצות-הברית בשנת 1998 לשחרורו של יונתן פולארד, שהואשם בריגול לטובת ישראל, שהיא לכאורה מבעלות בריתה של ארצות-הברית, אולם נידון לעונש כפושע מלחמה. חוסר הצדק שנעשה ליונתן פולארד מחייב אותנו לזעוק את זעקתו ולבקש מנשיא ארצות-הברית מר בוש לחון אותו ולהוציאו לחופשי, ובכך לכפר במקצת על אוזלת היד של ארצות-הברית, הבאה לידי ביטוי בצורה חמורה ביותר בפרשייה זו. מדינת ישראל תעשה הכול כדי להביא לשחרורו של יונתן פולארד מהכלא ולהשיבו לחיק משפחתו. תודה רבה.
היו"ר ד' טל: תודה רבה, אדוני. חבר כנסת אליעזר כהן, כאמור - לא נמצא. חבר כנסת יגאל ביבי - בבקשה, אדוני - ואחריו - חברת הכנסת מרינה סולודקין.
יגאל ביבי (מפד"ל): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני הנסיעה האחרונה של משלחת חברי הכנסת לארצות-הברית ביקש ממני אישית, קרא לי לביתו, מורנו ורבנו, הרב הגאון, הרב מרדכי אליהו שליט"א, ששמע שאנחנו נוסעים לארצות-הברית וביקש ממני אישית להתעסק בנושא של פדיון השבויים, שחרורו של פולארד. הוא ביקש, שעם כל אישיות שניפגש, נעלה בשיחה את הנושא הזה, והוא גם שלח ברכת שנה טובה - כשמיכאל איתן נסע נתתי לו אותה והוא מסר אותה לפולארד אישית, עם חתימת הרב. דיברנו שם בארצות-הברית עם כל אישיות שפגשנו. אני רוצה לומר לכם שהתרשמתי מהשיחה עם השגריר, שמדינת ישראל פועלת בטקטיקה לא נכונה. החשאיות הזאת, הפחד לומר שנעשה עוול, העבודה על דעת הקהל, על דעת הציבור בארצות-הברית, שמפירים זכויות אדם, לא נעשית, ואני חושב שמדינת ישראל צריכה לשנות את דרך ההסברה שלה. אני חושב שפולארד הציל הרבה אמריקנים. זה שהוא נתן אינפורמציה על הכור הגרעיני בעירק, וזה לא סוד, שיכול היה לסייע לנו להפציץ אותו, זה מנע הרג של עשרות ואלפי אמריקנים. אנחנו לא מסבירים את זה לעם האמריקני. פולארד היה צריך לקבל ציון לשבח בעניין הזה. העם האמריקני צריך להבין את זה היום. אני מאוד מצטער שבדיוק ב-11 בספטמבר, כשהיינו צריכים לדבר שם בעיקר עם הסנאטורים וחברי הקונגרס, בדיוק יצאנו מהבית הלבן, והאווירון נפל שם על הפנטגון. יכול להיות, שבזכות המצווה שלנו, האווירון הרביעי לא נפל על הבית הלבן. בכל אופן, לא הרפינו מהנושא הזה. אני רוצה לדבר על הצביעות. האמריקנים מדברים על כך שצריך לכבד הסכמים, ולמה הם לא מקיימים הסכם שהם סיכמו עם פולארד? צריך לדבר על הצביעות האמריקנית הזאת. אני חושב שנשיא ארצות-הברית עשה דבר חמור כשהבטיח לראש ממשלה פעם אחר פעם ולא קיים. השיק שלו היה ללא כיסוי. הדבר המזעזע ביותר הוא, שביום האחרון לכהונתו הוא שחרר 150 אסירים, ופולארד לא היה ביניהם. מעולם לא נענש אדם בארצות-הברית על עבירה דומה וקיבל יותר מ-14 שנה. כאן נעשה עוול גדול, עוול שאם היינו מסבירים אותו נכון, דעת הקהל היתה יכולה לעזור לנו בשחרורו. אני רוצה להציע כאן לחברי הכנסת כמה הצעות: א. הכנסת תיזום ביקור של חבר כנסת פעם אחת בחודש אצל פולארד. האמריקנים יראו שהכנסת לא מרפה וכל הזמן היא שולחת את נציגה לבקר, וזה יהיה כמחאה. ב. לארגן משלחת של רבנים, בהם הרבנים הראשיים, שייפגשו עם הנשיא בוש. אני חושב, שאם גדולי הרבנים שלנו ייפגשו במשלחת משותפת של רבני ארצות-הברית ורבני ישראל, זה יכול להשפיע. ג. אני מציע שתוקם ועדת משנה בוועדת החוץ והביטחון, אשר תדרוש דיווח שוטף מהממשלה מה היא עושה בעניין הזה. לסיום אני רוצה לומר, בעוד כעשרה ימים יחגגו חסידי חב"ד, בי"ט בכסליו, את שחרורו של הרבי, שהיה אסיר בכלא הרוסי. אני הייתי פונה לחסידי חב"ד, שבאותו י"ט בכסליו, שיצוין בכל העולם, יזכירו את השבויים והנעדרים ובראשם את פולארד. אני רוצה לומר לך, אחינו יונתן, אנחנו הפקרנו אותך חלקית שנים רבות, ואני מקווה, אחינו יונתן, שנקיים את מצוות פדיון שבויים בכל רמ"ח איברינו.
היו"ר ד' טל: אני מאוד מודה לחבר הכנסת יגאל ביבי. גברתי חברת הכנסת מרינה סולודקין, בבקשה; אחרונת הדוברים.
מרינה סולודקין (ישראל בעלייה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחת פולארד היקרה, חברים בעמותה "ג'ונתן אחינו אתה", אני רוצה לומר לכם, שחודש נובמבר הוא חודש עצוב מאוד בשבילנו, בגלל 16 שנות המאסר של יונתן ותחילת השנה ה-17. אני רוצה לומר לכם, שזו אשמתנו, של ממשלת ישראל, של כנסת ישראל, של אנשי ציבור בישראל, שיונתן עדיין בכלא. אני רוצה לומר לכם, שבשבילנו, בסיעת ישראל בעלייה, יונתן הוא עולה חדש בדרך. הוא קיבל אזרחות ישראלית בזכות מאמצים של הכנסת ושל הממשלה, ובמיוחד של השר רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה, בשנת 1995. יש לנו עולה חדש בדרך בכלא האמריקני, אחרי קבלת אזרחותו לפני שש שנים. אנחנו צריכים לפעול ולהגביר את המעורבות של כל חברי הכנסת לשחרור יונתן פולארד. אני מזמינה את כל החברים במליאה וגם את אלה שמבקרים בכנסת לסיעת ישראל בעלייה. יש לנו דיוקן של יונתן פולארד בחדר הסיעה שלנו, והשר יולי אדלשטיין היה השר הראשון של מדינת ישראל שביקר את יונתן בכלא - בקדנציה הקודמת. מה לעשות עכשיו, כי אנחנו דיברנו הרבה בנושא מה לעשות למען פולארד. יש לי הודעת סיכום, שאני אקרא אחרי הדברים שלי. אבל אני רוצה לציין שעכשיו יש מצב פוליטי חדש. אחרי ממשל קלינטון יש לנו ממשל בוש. אני נפגשתי אישית, עם אופיר פינס וגדעון עזרא, בזמן הקדנציה של קלינטון, עם יהודים בסביבתו, והייתי מאוד עצובה מדברים ששמעתי. אני חושבת ששמונה שנות ממשל קלינטון היו מכשול גדול לשחרור יונתן פולארד. הודעת הסיכום לדיון: 16 שנה לישיבתו של יונתן פולארד בכלא; יזם את הסיכום הזה חבר הכנסת מיכאל קליינר, בתיאום עם השר דני נוה וחברי כנסת אחרים. 1. הכנסת שולחת קריאה לנשיא ארצות-הברית לחון את יונתן פולארד ולשחררו ממאסרו הממושך וחסר התקדים. 2. הכנסת מחליטה לקיים מפגש של משלחת ראשי סיעות עם ראש הממשלה במטרה להגביר את המאמץ לשחרור פולארד. 3. הכנסת קוראת לנשיא המדינה, לראש הממשלה ולשרי הממשלה לפעול במשנה מרץ בכל פגישה שהם מקיימים עם חברי הקונגרס ואנשי הממשל האמריקני כדי להגביר את הלחץ לשחרור פולארד. 4. הכנסת מחליטה לשלוח משלחת מקרב ראשי הסיעות לפגישות עם גורמים בממשל ובקונגרס האמריקני במאמץ לקדם את שחרורו של פולארד, משלחת שתיפגש גם עם פולארד כדי לחזק את רוחו ולעודדו. תודה רבה לכם.
היו"ר ד' טל: תודה רבה. אדוני סגן השר יולי אדלשטיין. רבותי, לאחר שסגן השר, השר דני נוה וכל החברים שנרשמו עד עתה ידברו, אני רוצה שלפנים משורת הדין נתאחד בהסכמה ללא הצבעה, ללא התנגדות של אף אחד מחברי הכנסת, להעביר את הנושא הזה לוועדת החוץ והביטחון שתדון בנושא. בבקשה, אדוני.
סגן השר לקליטת העלייה י' אדלשטיין: תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, שתי הערות על ניסיוני האישי וקריאה אחת. דבר ראשון, אמרו כאן חברי כנסת אחדים מן המציעים, ואני מצדד בכך באחריות, שהנושא רגיש. הוא באמת אחד הנושאים הרגישים ביותר ביחסינו עם ארצות-הברית. אני רוצה לומר לכם מניסיוני האישי, עם כל הרגישות, אם מציגים טוב את הנושא, מציגים אותו בהתאם להחלטות ממשלת ישראל שכבר היו, ומזכיר הממשלה דאז והיום השר דני נוה היה השותף שלי בניסוח ההחלטות שנתקבלו לפני ארבע שנים, אני בטוח שאפילו מן הגורמים העוינים ביותר בנושא בממשל ובקונגרס ובסנאט אפשר לקבל הבנה, אפשר לקבל הסכמה. ברגע שמסבירים להם שממשלת ישראל לקחה את האחריות לכך שפולארד היה סוכן ישראלי, ממשלת ישראל התחרטה על כך, ממשלת ישראל הבהירה חד-משמעית שדבר כזה לא יישנה, כפי שאמרתי, אפילו אותם אנשים שבשפה פשוטה יותר עיקמו את הפרצוף ברגע שנכנסתי והתחלתי לדבר אתם על יונתן פולארד, אמרו: אם זאת הגישה, ודאי שאנחנו לא נעמוד בדרך לשחרורו. ואני בטוח שיש לנו, כפי שאמרתי, כחברי כנסת, כחברי ממשלה, את כל הכלים לפעול ולהעלות את הנושא הזה שוב לסדר-היום.
מיכאל איתן (הליכוד): במיוחד שעכשיו עברו 16 שנים.
סגן השר לקליטת העלייה י' אדלשטיין: זו נקודה, חבר הכנסת איתן, שאף אחד לא חולק עליה. גם אם מישהו חושב שהוא גם אשם, 16 שנים זה זמן, כפי שציינת, שאין לו תקדים. היו מרגלים הרבה יותר גסים וגרועים ממנו, והם השתחררו מזמן. נושא שני, נושא הביקורים. ציינה כאן חברת הכנסת סולודקין, שנפל בחלקי להיות השר הראשון שביקר אותו. אומנם לא תיארתי לעצמי, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, שאצטרך לטפס שם בחבלים או לעבור במנהרות האינסטלציה, אבל מה שהדהים אותי זאת הקלות הבלתי-נסבלת של הביקורים האלה. כל אחד מאתנו, שהוא איש ציבור במדינת ישראל, יכול לעשות זאת. זה מה שלא תיארתי לעצמי. דיברו כאן חברי הכנסת ביבי ואחרים על הצורך לבקר בתדירות את האסיר יונתן פולארד, ותרשו לי בנימה אישית לומר, מי כמוני יודע מה עושה ביקור כזה לאסיר. אומנם, ברוך השם, לא ביליתי 16 שנים במקומות האלה, אבל, חברים, בקריאה אישית לכל אחד אני אומר: אנחנו כן מזדמנים לארצות-הברית; לא תמיד אוהבים לדבר על זה, אבל מזדמנים לארצות-הברית. כל ביקור כזה יכול להפוך את היום הכי שחור של יונתן פולארד ליום עם קרן אור ותקווה. נקודה אחרונה. חובה עלי להזכיר, שאיבדנו כוח רב מאוד בלובי למען יונתן פולארד לפני קצת יותר מחודש. חבר הכנסת השר רחבעם זאבי, השם ייקום דמו, דחף את כולנו ופתח ביוזמה לפני הירצחו - הוא פנה לשרי הממשלה, והיו לי הכבוד והעונג לפנות לעמיתי סגני השרים בממשלה לחתום על איזה מכתב, קריאה לראש הממשלה להוצאת משלחת רמת דרג למשא-ומתן בנושא של יונתן פולארד. אני מנצל את ההזדמנות לומר לעמיתי סגני השרים: מי שעדיין לא חתם, תעשו את זה. תעשו את זה למען פולארד, תעשו את זה לזכרו של גנדי. תעשו את זה, כי זו חובה של כולנו. תודה רבה.
היו"ר ד' טל: תעשו את זה למען מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני. אדוני השר, בבקשה.
השר ד' נוה: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לשבח את חברי הכנסת על היוזמה - את חבר הכנסת מיכאל קליינר, שיזם את הדיון הזה - לקיים את הדיון החשוב שבו אנחנו מבטאים את רחשי הלב, אני חושב של כמעט כל חברי הכנסת, בוודאי של מרבית סיעות הכנסת, בהתייצבות למען שחרורו של יונתן פולארד מכלאו. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח את דברי דווקא בקריאה, קריאה של כולנו. אנחנו כאן בכנסת, רוב חברי הכנסת, ובשם ממשלת ישראל, קוראים לנשיא ארצות-הברית, לנשיא ג'ורג' בוש, לגלות את מידת החסד והרחמים ולחון את יונתן פולארד, לאפשר ליונתן פולארד להתאחד עם רעייתו ולהקים את ביתם בישראל. אחרי 16 שנים הגיע הזמן שהלב ייפתח, הרחמים יבואו לידי ביטוי, ויונתן פולארד יצא לחופשי. 16 שנים של ישיבה בכלא, זה דבר שקשה אפילו לתפוס. כמי שביקר פעמיים בכלאו של יונתן פולארד, והביקור האחרון, אולי באמת ראוי לחזור ולהזכיר זאת, כפי שאמר סגן השר אלדשטיין, היה ביקור שלי יחד עם סגן השר אדלשטיין ועם חבר הכנסת רחבעם זאבי, זכרו לברכה - אני חייב לומר, שאחרי שאתה נמצא שם בכלא, בכלא "בטנר", כשאתה יוצא מפתח הכלא, ושערי הכלא ננעלים מאחוריך, התחושה והמחשבה שאתה יוצא לחופשי ויונתן פולארד נשאר מאחורי סורג ובריח היא תחושה קשה. חשוב שנדגיש, ואולי הדבר הזה לא הודגש דיו בדיון כאן בכנסת - יונתן פולארד ביצע ללא ספק עבירה על-פי החוק האמריקני, אבל יונתן פולארד גם הביע חרטה על מעשהו. הוא קם ואמר בצורה החדה והברורה, שהוא מביע צער וחרטה על העבירה שהוא עבר על החוק האמריקני. אנחנו מצדנו, מנקודת מבט ישראלית, מנקודת המבט של ממשלת ישראל ושל כנסת ישראל, במהלך השנים עשינו צעדים נכונים בכל מה שנוגע למידת האחריות שלנו למה שקרה. ממשלות ישראל הודו בכך שהיתה טעות בדרך שבה הופעל יונתן פולארד בארצות-הברית. עם זאת, ממשלת ישראל ידעה גם כן, שאין מקום ואין שום היגיון בהתנערות מאחריות למה שאירע. במובן הזה יש, קודם כול, אחריות ומחויבות מוסרית של ממשלת ישראל למען יונתן פולארד, לשחרורו של יונתן פולארד. הצעד הראשון נעשה בכך שבשנת 1995, דומני, ממשלת ישראל דאז העניקה אזרחות ישראלית ליונתן פולארד. לאחר מכן, בשנת 1998, בתקופה שבה הייתי מזכיר הממשלה, היה צוות של שרים וחברי כנסת, וגם אני הייתי מעורב בזאת, כפי שציין סגן השר אדלשטיין, שהביא בפני ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, המלצה להכיר ביונתן פולארד כסוכן ישראל. ואכן, ראש הממשלה נתניהו קיבל החלטה נכונה בעניין הזה, להכיר ביונתן פולארד כסוכן ישראלי. מאז ברור שהאחריות כאן היא אחריות ברורה של ממשלת ישראל, של מדינת ישראל. זה לא רק עניין של יוזמה פרטית כזאת או אחרת, של חבר כנסת כזה או אחר, אולי של שר כזה או אחר, זה עניין של ממשלת ישראל מול הממשל האמריקני. לכל אורך השנים נעשו מאמצים כאלה ואחרים כדי להביא לשחרורו של יונתן פולארד מהכלא, אבל דבר אחד ברור, במקרה כמו המקרה הזה של יונתן פולארד, הדברים נבחנים במבחן אחד פשוט שהוא מבחן התוצאה. במבחן התוצאה לא הצלחנו. זאת האמת. במבחן התוצאה כבר 16 שנה יונתן פולארד יושב בכלא, והיו מאמצים. אני זוכר את הימים של ועידת "וואי", אוקטובר 1998, שלוש שנים חלפו, והיתה שם התחייבות מפורשת של נשיא ארצות-הברית דאז, ביל קלינטון, שאני יכול להעיד עליה ממשמע אוזניים, לשחרר את יונתן פולארד, והיתה לנו תקווה גדולה מאוד שאכן הדבר הזה הולך להתרחש. למרבה הצער, בשלהי ועידת "וואי" אמר נשיא ארצות-הברית לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, שהוא איננו יכול לקיים את ההבטחה ואיננו יכול לקיים את ההתחייבות הזאת מסיבות שונות, והדברים גם הוזכרו כאן במהלך הדיון הזה. דבר אחד צריך להיות ברור לכולנו. המאמצים בעניינו של פולארד חייבים להימשך כדי להביא לשחרורו, ואני מציע לכולנו לשמור את הדבר הזה מחוץ למסגרת של איזה ויכוח פוליטי. מה שיפה בדיון הזה, שאפשר למצוא בו התייצבות של חברי כנסת שבעוד כמה דקות יתכתשו ביניהם בסוגיות שונות ומשונות. בעניין הזה יש הסכמה רחבה מאוד כאן בכנסת, משמאל ומימין, מפלגות דתיות ומפלגות חילוניות, מהקואליציה ומהאופוזיציה, והדבר הזה חשוב. הוא חשוב משום שחשוב שאנחנו גם נקרין כלפי הממשל האמריקני, שיש פה עניין, יש פה סוגיה, יש פה נושא שאנחנו מאוחדים סביבו בקריאה לממשל האמריקני ולנשיא ארצות-הברית - לשחרר את יונתן פולארד מכלאו. אני בהחלט מאמץ את החלטת הסיכום או את הודעת הסיכום, אולי היא לא פורמלית, בהתאם לתקנון, אבל את הודעת הסיכום כפי שנקראה כאן על-ידי חברת הכנסת מרינה סולודקין, ביוזמתו של חבר הכנסת מיכאל קליינר, ואני גם קורא לכנסת להמשיך ולגלות מעורבות. היתה בשעתה שדולה מאוד פעילה, נדמה לי שהאחרון שעמד בראשה היה גנדי. אני קורא לכנסת לחדש את פעילות השדולה הזאת, ופעילות השדולה הזאת חשובה, בראש ובראשונה, בפעילות של חברי הכנסת מול הקונגרס האמריקני. לקונגרס האמריקני, לחברי קונגרס אמריקנים, יש משקל רב מאוד בהחלטה נשיאותית כזאת או אחרת בעניינו של פולארד, והדבר הזה חשוב. אני גם בהחלט מקבל את מה שנאמר פה, שיש חשיבות רבה מאוד לביקורים אצל יונתן פולארד. אני מודה, שעד כה, בתפקיד הנוכחי שלי, לא ביקרתי אצלו, ואני מקווה בעזרת השם אכן לבקר אצלו, בהמשך לביקורי בעבר. אני קורא לחברי כנסת ולשרים לבקר אצלו, גם כדי לעודד את רוחו, אבל גם כחלק מהמאמץ ומהלחץ הציבורי שצריך לעשות וצריך להפעיל כדי להביא בסופו של דבר לשחרורו מכלאו. אני מקווה מאוד, אדוני היושב-ראש, שלא נזדקק לדיון נוסף כזה כאן בכנסת, ועוד לפני שימלאו 17 שנים, לפני שנגיע ליום נוסף כזה, נוכל לציין יום כזה כשיונתן פולארד אתנו כאזרח ישראלי, עם משפחתו בישראל. זאת תפילתי, ואני מאמין שזאת תפילת כולנו וזאת תקוות כולנו, ובכך אנחנו יכולים להתאחד בסיכום הדיון הזה. אני מקבל את הצעתך, אדוני היושב-ראש, שהנושא, כחלק מהתהליך הפרוצדורלי שלנו כאן בכנסת, יועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
היו"ר ד' טל: תודה. זה ייעשה, כאמור, ללא הצבעה, אבל עדיין ננצל את הפרוצדורה הקיימת להצעות אחרות. לחבר הכנסת יצחק גאגולה יש הצעה אחרת להצעתו של חבר הכנסת קליינר. חבר הכנסת גאגולה, בבקשה.
יצחק גאגולה (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, יש נושאים שהם מעל לשיקולים פוליטיים, וזה אחד הנושאים שכולנו צריכים להתאחד סביבם. לצערנו הרב יש תחושה שעדיין לא נעשה מספיק בנושא הזה מטעם ממשלות ישראל, ויש תחושה של "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת". הנושא הזה חייב לקבל תשומת לב מרבית, ממדרגה ראשונה, כי זה נותן דוגמה להרבה מקרים דומים אחרים, בכל מיני מדינות אחרות, של אחינו היהודים בכל מיני מקומות ברחבי העולם, גם ברוסיה כמובן. לכן מדינת ישראל, שהיא אחראית לכל יהודי ובוודאי לכל ישראלי, חייבת לתת לנושא הזה את מירב תשומת הלב, בוודאי ראש הממשלה בכל ביקוריו, כי, כפי שאמרתי בתחילת הדברים, זה מעבר לכל שיקול פוליטי, וזה מה שצריך לעשות.
היו"ר ד' טל: תודה רבה, אדוני; אני מודה לך מאוד. חבר הכנסת איוב קרא, הצעה אחרת להצעתו של חבר הכנסת אופיר פינס.
איוב קרא (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש אנשים ומנהיגים בבית הזה שתמיד מסתתרים מאחורי המשפט: מה יאמרו עלינו בעולם - כאילו לאחרים מותר ובישראל אסור לעשות מה שבאמריקה מותר. יש הפרשה של פולארד, יש הפרשה של 100 ישראלים העצורים בארצות-הברית ללא עוול בכפם, יש הפרשה של עזאם עזאם שנמצא בקהיר. בכל הסוגיות הללו אף אחד לא שואל את עצמו למה בצד השני לא חושבים באותה דרך. הגיע הזמן שמדינת ישראל תדאג לאזרחיה, ובראשם כמובן יונתן פולארד. אני אישית אצא בקרוב לבקר אותו בכלא, כי אני חושב שכל חברי הבית הזה מצווים לעמוד לצדו ולפעול למען שחרורו. תודה.
היו"ר ד' טל: תודה רבה. חבר הכנסת אפי אושעיה, הצעה אחרת להצעתו של חבר הכנסת מיכאל איתן.
אפי אושעיה (העבודה-מימד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד מעריך את דאגתם של חברי הכנסת לפולארד, את הביקורים שלהם ואת המעשים שהם עושים. אבל זה לא עניין לדיון אקדמי במליאת הכנסת, זה עניין לממשלת ישראל ביחסיה עם ארצות-הברית לעשות מעשה ולהעמיד את הנושא בראש סדר העדיפויות ולתבוע את השחרור של פולארד לאור היחסים המיוחדים שיש בינינו לבין ארצות-הברית, ידידתנו הגדולה, החשובה, שכולנו מעריכים אותה כל כך. לפיכך אני מציע לקבל את המלצת היושב-ראש להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון. מס השפתיים שאנחנו משלמים לפולארד לא מספיק, לא רציני, לא מעשי ולא ענייני. ממשלת ישראל, בצעי את שליחותך בעניין. תודה.
היו"ר ד' טל: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דוד לוי, הצעה אחרת להצעתו של חבר הכנסת יאיר פרץ, ובזאת נחתום את הנושא. כאמור, נעביר את הנושא הזה בהסכמה רחבה, מקיר אל קיר, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
דוד לוי (גשר): אדוני היושב-ראש, ביקשתי להבהיר, מתוך המגמה החיובית והחיונית, שעם כל מה שאנחנו חשים בעניינו ולגבי גורלו של יונתן פולארד, שלא נשתמש במלים "העדיף את נאמנותו לישראל על פני נאמנותו לארצות-הברית". בזה אנחנו רק מסבכים את העניין, ואם יש גורם שירצה להזיק, הוא ימצא עילה ויסתמך על הדבר הזה. לעניין עצמו. לאחר שיונתן פולארד הודה והתחרט, יש לחזור ולומר ללא ליאות: יונתן פולארד לא פגע בביטחונה של ארצות-הברית. יונתן פולארד נענש בעונש החמור ביותר לעומת אלה אשר פגעו בביטחון ארצות-הברית. אני רוצה לומר, כמי שגם עשה משהו בעניין הזה בדרך שנראתה לי, שאני חושב שחובה על כל ממשלה בישראל להעלות את הנושא הזה בכל מפגש. זו חובתה המוסרית, האזרחית והיהודית. זה לא פוטר אותנו כחברי כנסת מלהעלות את הנושא הזה, להתאחד סביבו ולחפש דרך לפעול לא רק בביקורים. אני יודע שזה חשוב, אבל אין לאיש אותה תשובה שלה מתפלל יונתן פולארד בכלאו, מה יהיה; הסתיים הביקור והוא נשאר לבד. לכן, אדוני היושב-ראש, מן הדין שכאשר מתקיים דיון כזה, שמאחד את כל סיעות הבית, תקום גם מסגרת קבועה אשר תלווה את העשייה של הממשלה ואשר תיפגש עם גורמים בארצות-הברית, לרבות בקונגרס. אני רוצה לומר דבר שאינני יכול להשתחרר ממנו, אדוני היושב-ראש. יש גורמים בארצות-הברית, שמסיבה שקשה להבין אותה, שאתה דוחה אותה מדי פעם והיא חוזרת, מתנהגים בעיקשות ובהתאכזרות לאחר 17 שנים, ביודעם שהלכו לחומרה לגבי יונתן פולארד לעומת אחרים. לעיקשות שלהם יש רק הסבר אחד - רק היותו יהודי. אולי מאן דהוא חושב שעל-ידי ההתאכזרות הזאת הוא מאותת למען יראו וייראו. אסור לנו להחריש, אסור לנו לעבור לסדר-היום. אני חושב שאנחנו לא יוצאים ידי חובה בזה שאנחנו מעלים את הנושא, כי זו חובתנו הראשונית, אבל צריך גם מסגרת מכל הסיעות שתלווה את העניין. גם כאן VIS-A-VIS הממשלה, גם בציבור הישראלי. לאחר שכל הפניות נוסו על-ידי כל ממשלות ישראל, עתה צריכים להתאחד לפעולה ציבורית רחבה ולהעלות את הנושא גם בארצות-הברית, בפני הקונגרס ובפני ידידים שישנם. תקוותנו היא, שנראה אותו במהרה, כמי שלא פעל נגד מדינתו וביטחונה, אלא דאג לעמו מפני סכנה של אויב משותף לארצות-הברית ולישראל.
@ 100% 27/06/2001 לב. הצעה לסדר-היום יונתן פולארד - סימני שאלה סביב מאסרו המתמשך @ סוג הדיון: הצעות לסדר-היום נושא: לב. הצעה לסדר-היום יונתן פולארד - סימני שאלה סביב מאסרו המתמשך
הישיבה המאתיים-ושש-עשרה של הכנסת החמש-עשרה יום רביעי, ו' בתמוז התשס"א (27 ביוני 2001) ירושלים, הכנסת, שעה 11:03
היו"ר י' ביבי: אנחנו ניגשים לנושא הבא - הצעה לסדר-היום מס' 4492. חבר הכנסת מיכאל איתן ידבר על נושא כאוב מאוד: יונתן פולארד - סימני שאלה סביב מאסרו המתמשך. אין ספק, שאסור לכנסת לשכוח ולו ליום אחד את המאסר המביש, את אי-קיום ההבטחות לראש הממשלה נתניהו בנושא פולארד. אני חושב שחבר הכנסת איתן יעלה וידבר על אחת המצוות החשובות ביהדות - נושא שחרור שבויים. בבקשה.
מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים על אדם שיושב בבית-כלא מאז 21 בנובמבר 1985, כ-16 שנה, לאחר שהורשע בארצות-הברית בעבירה של קשר למסירת מסמכים ומידע למדינה זרה. מדובר ביונתן פולארד, המדינה הזרה היא מדינת ישראל, והעבירה שבגינה הוא יושב היא עבירה שהוא ביצע והודה בה, אבל המעשה בעצם היה על מנת שכל אזרחי ישראל יוכלו לחיות בביטחון ובשלווה. המעשה שיונתן פולארד עשה לא היה מעשה שנועד לפגוע בביטחון ארצות-הברית. הוא לא היה מעשה שנועד לסייע למי מאויבי ארצות-הברית. המעשה שיונתן פולארד עשה היה מעשה שנועד לסייע לעם היהודי לקיים את מדינתו היחידה; לאזרחי ישראל - להתקיים בביטחון מול אלה שזוממים ופועלים להשמיד אותה. הוא עשה מעשה, עבר עבירה על חוקי ארצות-הברית, מתוך כוונה לתת לעם היהודי אפשרות לקיים מדינה, לאזרחי ישראל - לחיות בביטחון, להכשיל את המזימות הנפשעות של אויבי ישראל לפגוע באזרחי ישראל ולהשמיד את מדינתם. על כך הוא יושב בבית-סוהר. כן, הוא עבר עבירה על החוק האמריקני. ממשלת ישראל קיבלה החלטה אמיצה להכיר בכך שהוא פעל כסוכן של מדינת ישראל. לא היה לנו קל, במערכת היחסים המורכבת והידידותית, להודות שאנחנו ריגלנו והפעלנו סוכן מול ארצות-הברית. אבל הממשלה עשתה זאת מתוך הכרה ומתוך ידיעה שהמעשה הזה יבהיר לפחות דבר אחד - שאנחנו מחויבים לסייע ליונתן פולארד. יש הרבה סימני שאלה - לא אני ולידיעתי גם שרים רבים בממשלה לא יכולים להסיר אותם סימני שאלה - מה בדיוק היה שם? אבל אנחנו יכולים לסמוך על שיקול דעתה של ממשלת ישראל, שגם אם יש סימני שאלה כאלה או אחרים - ואני לא יודע, ויש שמועות שונות - יש דבר אחד: החלטת הממשלה החליפה את סימן השאלה בסימן הקריאה. ממשלת ישראל אחראית, ואנחנו, מדינת ישראל, אחראים. נפגשתי עם יהודים בארצות-הברית, והם יהודים ידידי ישראל. הם, כאזרחים אמריקנים, בחרו להדגיש את הצד של הבגידה בנאמנות לאמריקנים וכו' וכינו בכינויים מגונים מאוד את יונתן פולארד. שאלתי אותם: אתם לא חושבים שאתם נגועים בצביעות? שאלו אותי: למה? להיפך, אנחנו מגינים פה על העניין שאנחנו אזרחי ארצות-הברית ואנחנו צריכים לציית לחוק האמריקני. אמרתי: נכון, אבל הוא יושב כבר כל כך הרבה שנים. אתם כל הזמן מגנים ותוקפים אותו. אבל הוא נשלח על-ידי ממשלת ישראל. למה אתם תופסים אותו כקורבן? למה אתם לא באים ואומרים: הנה, ממשלת ישראל. לממשלת ישראל אתם נותנים גיבוי, אתם מקבלים ואתם אומרים שהכול בסדר. אבל הוא היה רק זרוע של ממשלת ישראל. אם אנחנו שגינו והוא שגה, האם אין רגע מסוים שאתם, כאזרחי ארצות-הברית, יהודים, לא יכולים לקום ולומר, הוא כבר שילם את המחיר? הוא הופעל על-ידי ממשלה ידידותית. כולם מודים שזו היתה טעות, ועל טעות צריך לשלם. ממשלת ישראל כבר שילמה. הוא שילם. אבל יש גם פרופורציות איזה מחיר משלמים. מדי פעם אני רואה פה חברי כנסת ערבים, אזרחי ישראל, בדמוקרטיה ישראלית. הם, להבדיל אלף אלפי הבדלות במקרים, קמים כאן ונלחמים למען זכויות דמוקרטיות של חשודים, של עצורים, של מורשעים, של ארגוני טרור שרוצים לחסל את המדינה. הם, כחברי כנסת ערבים, הולכים לבדוק את תנאי המעצר שלהם ואם לא החמירו אתם. הדמוקרטיה הישראלית אומרת - -
מוחמד כנעאן (המפלגה הלאומית הערבית): אבל - - -
מיכאל איתן (הליכוד): - - אנחנו מקבלים שאדם הורשע, ואדם זכאי לזכויות גם כאשר הוא מורשע. הוא זכאי לזכויות כאסיר. הוא זכאי לזכויות כאדם. הם קמים כאן ומגינים עליהם. אז יהודים לא יכולים בארצות-הברית, שהיא דמוקרטיה לא פחות ממדינת ישראל, לקום ולהגיד: בלי קשר, יש כאן מצב שאדם יושב תקופת זמן מאוד ארוכה, בלי פרופורציה למעשה שהוא עשה, ולבדוק האם באמת מתגשם כאן העיקרון של הענשת אדם לפי כללים וצדק כמקובל במדינה דמוקרטית. כאשר אני מדבר על סימני השאלה אני רוצה להביא לידיעת חברי הכנסת, שהממשל האמריקני, בבואו להעמיד את יונתן פולארד לדין, בא לאחר עסקת טיעון, שבמסגרתה הם התחייבו להביא לידיעת בית-המשפט, שהוא יודה באשמה בסעיף לא של ביצוע המעשה שזה סעיף 794, פרק 18 לקוד האמריקני, פסקה A, אלא בפסקה השלישית - פסקה C, שהיא קשירת קשר. היא יותר קלה. כשעשו את עסקת הטיעון המשמעות היתה שכל אלה שהורשעו על פסקה C - כשיונתן פולארד הסכים, הוא הבין שעל-פי פסקה C אנשים קיבלו שש, שמונה, שנתיים - עשר שנים גג הוא היה יכול לקבל. והנה, לאחר שעשו את העסקה, לאחר שהוא הודה באשמה, בזמן הטיעונים לעונש, התביעה, בניגוד להתחייבויות שלה, הלכה והביאה איזה מזכר סודי, והיא עשתה כל דבר אפשרי על מנת להביאו למצב שהוא יקבל את העונש המרבי, אף שהיתה עסקת טיעון. בשביל מה הוא עשה עסקה אם הוא יקבל את העונש המרבי של מאסר עולם? התנהגות התביעה האמריקנית בפרשה הזאת - יש עליה סימן שאלה גדול. אבל לא רק היא. פתאום עולה סימן שאלה לא פחות גדול על ההתנהגות המשפטנית של עורך-הדין של פולארד. אני מחזיק כאן ביד מסמך - 16 פרופסורים למשפטים מהידועים ביותר בארצות-הברית נקטו צעד שהמשפט האמריקני מאפשר אותו: AMICI CURIAE - - -
היו"ר י' ביבי: אני לא יכול להפסיק אותך כי זה עניין של פולארד, אז עוד דקה.
מיכאל איתן (הליכוד): אני מייד מסיים. במשפט האמריקני יש מעמד הנקרא AMICI CURIAE - ידידי בית-המשפט. שם רשאים גופים או אנשים שיש להם איזה עניין ציבורי להצטרף ולעמוד לצד אחד האנשים. כאן 16 פרופסורים למשפטים מהבולטים בארצות-הברית התייצבו בבית-המשפט ואמרו: ליונתן פולארד נעשה עיוות דין, והמהלך שהוא קיבל, הטיפול המשפטי שהוא קיבל, היה לקוי. כתוצאה מכך, הוא לא קיבל את הזכות הבסיסית שמגיעה לכל אזרח, והיא הגנה משפטית נאותה, ויש לשפוט אותו מחדש. זה לא ביחס לעצם העבירה - ביחס לעצם העבירה הוא הודה, ועל זה אי-אפשר לערער, הוא הודה, הוא חתם על עסקת הטיעון - אלא ביחס לטיעונים לעונש: הדרך שבה הם הוטלו, הדרך שבה הם בוצעו, היתה דרך שנגדה את ההסכם, את כללי הצדק. יש העובדה, שעורך-הדין של פולארד, לא רק שלא ערער, אלא באיזו התבטאות שלו היה אפשר להבין שבכלל אין זכות ערעור. פולארד לא יכול היה לערער עוד כי עברה מכסת הזמן. עורך-הדין שלו לא ערער מייד. עורך-הדין לא תבע לדון במסמך של ויינברגר ולתקוף אותו, אלא קיבל אותו מייד. הוא לא תבע השהיה על מנת לראות מה עושים כאן ואיזה "אמבוש" מכינים לו במהלך הטיעונים לעונש. כל הטיעונים האלה יעלו במסלול המשפטי. אני חייב לסיים. אני רוצה לפנות מכאן בקריאה לכל אמריקני שחוש צדק בקרבו, שחשובה לו לא רק הבעיה האנושית, שהיא גם חשובה, אלא גם הבעיה של הדמוקרטיה האמריקנית, של כללי המשפט האמריקני, למחות ולצרף את קולו, על מנת לקצר את התקופה שעיוות הדין הזה נמשך. אני קורא לקהילה היהודית לא לפחד - לנהוג כיהודים ואמריקנים גאים ולהסיר את כל הערפל מעל השאלה מדוע פולארד, על העבירה שביצע, יושב מעל ומעבר למקובל בעבירות דומות. אני קורא לממשלת ישראל - ובעניין הזה יענה לי השר דני נוה, שאני יכול לומר לזכותו שהוא אחד האנשים במדינת ישראל שעסק בפרשה הזאת עוד בתוקף היותו מזכיר הממשלה של בנימין נתניהו. הוא עוסק בפרשה הזאת לא רק בתוקף תפקידו אלא גם מצו לבו. מרגישים שהפעולה שהוא עושה היא לא רק מתוך מה שהוא חייב לעשות. הוא נרתם והוא עושה. אני זוכר שהייתי שר המדע ונסעתי לארצות-הברית, והוא פנה אלי וביקש שאבקר אצל פולארד. הייתי אצלו גם בתקופה מאוחרת יותר, לפני כמה חודשים. אני יודע על הפעילויות שלו. הייתי מצפה, שממשלת ישראל, פורמלית או בלתי פורמלית - פורמלית, כבר אמרנו שמכירים בכך שהוא סוכן שלנו; הממשלה אמרה זאת - תטיל על דני נוה לרכז את כל הפעילויות. יש הרבה גופים שרוצים לעזור. לא כל דבר צריך לעשות בצורה הכי פורמלית, הכי פתוחה או הכי גלויה. אני לא מציע, חס וחלילה, שום דבר קונספירטיבי. אבל חלק מזה אלה הם הליכים משפטיים שלא צריכים להיות בפומבי. צריך לשמור על העיקרון. מדובר ביחסים בין שתי מדינות. אנחנו בוודאי לא רוצים לחתור עוד הפעם תחת ריבונות ארצות-הברית. אבל יש מהלכים שצריך לעשות תוך התייעצות. צריך מישהו שירכז. אני קורא לממשלת ישראל להטיל זאת על דני נוה. אני בטוח, שגם אם לא יטילו עליו באופן בלתי פורמלי, הוא יעשה. אבל אני חושב, שכדאי שתהיה איזו פנייה על מנת שהדבר ייעשה גם במישור הפורמלי ויישא תוצאות.
היו"ר י' ביבי: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל איתן. אין ספק שהנושא הזה הוא נושא רציני, שאסור שירד מסדר-היום של הכנסת ושל הממשלה. אני מזמין את השר דני נוה להשיב בשם הממשלה.
השר ד' נוה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לשבח את חבר הכנסת מיכאל איתן, תחילה על כך שהוא העלה את הנושא של יונתן פולארד היום על סדר-יומה של הכנסת, ומעבר לכך - על כך שהוא פעיל כבר כמה שנים ועושה כבר כמה שנים טובות למען שחרור יונתן פולארד. אני חייב לומר - וחבר הכנסת מיקי איתן, אני מקווה שלא תכעס עלי - שאתה עושה זאת ובמקרים רבים מאוד עשית זאת לא כדי לרוץ אחר כך לתקשורת ולהגיד שעשית את זה. אתה עושה זאת בלי איזו חשיפה פומבית וציבורית גדולה, אלא באמת למען העניין עצמו. אני קודם כול משבח אותך על הדבר הזה ומברך אותך על הדבר הזה. בלהט, במסירות ובמקצועיות שאופייניים לך אתה מטפל גם בנושא הזה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שנאמר פה, יונתן פולארד יושב כבר יותר מ-15 שנה בכלא. אני חושב, שאין תקדים של אדם שעבר עבירה דומה בארצות-הברית ויושב בכלא תקופה כל כך ארוכה. אין ויכוח על כך שמה שאירע סביב הפעלת יונתן פולארד לא צריך היה להתרחש. יונתן פולארד עצמו הביע כבר כמה פעמים חרטה עמוקה על מה שקרה. אין ויכוח על כך, שגם בצד הישראלי היו צריכים להיות מסקנות ולקחים, והדברים האלה ודאי שנעשו בעבר. כך שהשאלה שעומדת כאן היום על כף המאזניים בכל הנוגע לשחרור יונתן פולארד היא לא איזו בחינה ערכית של מה שהוא עשה או העבירה שהוא עבר. השאלה היא בעצם שאלה כפולה. ראשית, זו אותה שאלה שנגע בה חבר הכנסת איתן - שאלה הנוגעת להליכים המשפטיים בארצות-הברית. הדבר הזה גם היום מותקף על-ידי יונתן פולארד, כפי שציין חבר הכנסת איתן, בערכאות השיפוטיות המתאימות בארצות-הברית. יש פה גם עניין שהוא בעצם עניין הומניטרי. אנחנו מצפים מהגורמים המוסמכים בארצות-הברית, ובראש ובראשונה ממי שמוסמך לחון את יונתן פולארד והוא נשיא ארצות-הברית, להיות עם לב פתוח לעניין ההומניטרי לנוכח השנים הארוכות מדי שיונתן פולארד כבר מרצה את עונשו. היינו בתחושה שכבר הגענו כמעט ליעד, כפי שגם הוזכר פה על-ידי חבר הכנסת איתן. סמוך לוועידת וואי, עוד בספטמבר 1998, לפני שהוועידה התקיימה, כבר היתה הבנה בין ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו לבין נשיא ארצות-ברית דאז קלינטון על שחרור פולארד. ההבנה הזאת אושררה בפתח הדיונים בוועידת וואי באוקטובר 1998. למרבה הצער, והדברים כבר פורסמו, בשלהי ועידת וואי חזר בו נשיא ארצות-הברית דאז ביל קלינטון מההתחייבות לראש ממשלת ישראל. כבר היו פרסומים שהדבר נבע מלחץ כזה או אחר - -
היו"ר י' ביבי: - - - של טנט.
השר ד' נוה: - - של ראש ה-CIA ג'ורג' טנט. לצערי הרב, ראש ממשלת ישראל הקודם, אהוד ברק, החמיץ הזדמנות גדולה מאוד, לדעתי, להביא לשחרור פולארד בשלהי תקופת קלינטון. דווקא לנוכח ההתחייבות האישית שקלינטון נתן, והוא לא מתכחש לה, לראש ממשלת ישראל, ניתן היה להביא לכך שאחת מהחנינות שקלינטון יחתום עליהן בשלהי כהונתו תהיה החנינה של יונתן פולארד. במקום זה דאגו לכל מיני אינטרסים אחרים ועניינים אחרים, שגם הם נחקרים היום בארצות-הברית, וחבל. אבל אנחנו לא יכולים להסתכל אחורה. הזדמנויות שהוחמצו - הוחמצו. אנחנו צריכים להסתכל קדימה. אני יכול לומר כאן היום, שממשלת ישראל מחויבת להמשיך ולפעול למען שחרורו של יונתן פולארד. יונתן פולארד הוא לא רק אזרח ישראלי - הוא גם הוכר על-ידי ממשלת ישראל, כפי שהוזכר כאן, כסוכן ישראלי. אני מקווה מאוד, שיבוא היום, בקרוב מאוד, שיונתן פולארד ישוחרר מן הכלא. אני רוצה גם לומר לחברי הכנסת, שיונתן פולארד מקבל דיווחים גם על מה שעולה כאן בכנסת בעניינו. לכן, עצם העלאת עניינו כאן על-ידי חבר הכנסת איתן היא חשובה, ולו גם כדי לעודד את רוחו. הוא צריך לדעת, שיש כאן בכנסת חברי כנסת רבים שפועלים למענו, שחושבים עליו, שהוא איננו לבד ואנחנו נמשיך לפעול למען שחרורו מן הכלא. אני מאוד מקווה, שהמאמצים האלה בסופו של דבר יביאו בקרוב את התוצאות המקוות, שיונתן פולארד ישוחרר מן הכלא ויסיים לרצות את העונש הכבד מדי שהוא מרצה כבר שנים כל כך ארוכות.
היו"ר י' ביבי: תודה רבה לשר דני נוה. מה אתה מציע?
השר ד' נוה: אפשר להעביר את הנושא לוועדה.
היו"ר י' ביבי: איזו ועדה?
השר ד' נוה: נדמה לי שוועדת החוץ והביטחון היא הוועדה הרלוונטית.
היו"ר י' ביבי: הצעה אחרת לחבר הכנסת נסים זאב, שביקש להסיר את הנושא מסדר-היום. רבותי, חברי הכנסת, אני מקווה, שבזמן שטנט שהה כאן, היה גורם מטעם ממשלת ישראל שדיבר אתו על הדבר החמור שהוא עשה בשלהי כהונתו של קלינטון.
נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני רוצה לומר רק משפט אחד. הייתי בארצות-הברית, ואני מכיר היטב קהילות, שחבריהן פנו אלי ושאלו: מדוע ממשלת ישראל ומדינת ישראל לא עושות מספיק? מנגד היתה שאלה: מדוע הם לא עושים כדי לשחרר את פולארד? זה מה שאמר חבר הכנסת איתן. יש להם בעיה של הזדהות, מצד אחד, עם המדינה שבה הם חיים, ומצד שני יש הנאמנות שלהם כלפי המדינה. אבל אנחנו, אנחנו כממשלה וככנסת, מה אנחנו עושים? אני לא בטוח שראש הממשלה וממשלה חדשה - - -
מיכאל איתן (הליכוד): תן לי להסביר. אין להם בעיה. גם על-פי החוק האמריקני - והם אזרחים אמריקנים - מותר להם לשאול שאלות, ואם היה עיוות דין, מותר להם להפגין.
נסים זאב (ש"ס): מותר להם להפגין.
מיכאל איתן (הליכוד): יש להם זכויות. מותר להם להגיד את דעתם.
נסים זאב (ש"ס): יש להם בעיה להפגין כשהם חושבים בעצם שהוא עבר על חוק המדינה וקיבל את עונשו על-פי חוק ועל-פי דין. המעשה שהוא ביצע הוא מעשה חמור ביותר.
היו"ר י' ביבי: תודה רבה לחבר הכנסת זאב.
נסים זאב (ש"ס): הרשה לי לומר רק עוד משפט אחד. הוא קטע אותי. האם באמת העלה ראש הממשלה אפילו פעם אחת עד כה את הבעיה של יונתן פולארד בפני הנשיא בוש? זו השאלה המרכזית שלנו. האם זה נעשה בפגישות האחרונות שלו ובשיחות שהתנהלו עד כה?
היו"ר י' ביבי: לדעתי, כל הנושא של הטיפול בשבויים ובנעדרים צריך תיקון. רבותי, חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה. מי בעד העברת הנושא לוועדת החוץ והביטחון? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 9 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
נושא: יד. הצעה לסדר-היום יונתן פולארד - סימני שאלה סביב מאסרו המתמשך
הישיבה העשרים-ושמונה של הכנסת השש-עשרה יום רביעי, ד' בסיוון התשס"ג (4 ביוני 2003) ירושלים, הכנסת, שעה 11:02 @ מצ"ב הקישור לפרוטוקול הדיון באתר כנסת ישראל...:- http://www.knesset.gov.il/Tql//mark...
היו"ר אתי לבני: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 559, של חבר הכנסת מיכאל איתן: יונתן פולארד - סימני שאלה סביב מאסרו המתמשך. עשר דקות.
מיכאל איתן (הליכוד): אדוני היושב-ראש - - -
היו"ר אתי לבני: גברתי - אם אתה לא רואה.
מיכאל איתן (הליכוד): סליחה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני קורא מהכתוב ולא ידעתי שתשב פה יושבת-ראש. את צודקת ואני מתנצל. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בחודש ינואר 1996 העניקה מדינת ישראל באופן רשמי אזרחות ישראלית ליונתן פולארד. בחודש מאי 1998 הודיע היועץ המשפטי של ממשלת ישראל - ואני מצטט מהודעתו של היועץ המשפטי לממשלה: "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על-ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת", וכן הוסיף ואמר היועץ המשפטי באותה הודעה, "כי לאור עובדה זו, שיונתן פולארד פעל כסוכן ישראלי, מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך". יונתן פולארד, אזרח ישראלי, שפעל למען ביטחונה של מדינת ישראל ושל אזרחיה, כלוא כבר 18 שנה בכלא "בטנר" בצפון-קרוליינה שבארצות-הברית. הוא מרצה שם מאסר עולם ללא הגבלה בזמן. כלומר, ככל שהוא יחיה, לפי מצב הדברים הנכון להיום, הוא יושב בכלא, 20 שנה, 30 שנה, 40 שנה. אין ספק שיונתן פולארד עבר על החוק האמריקני. הוא ריגל, העביר מידע אמריקני למדינה ידידותית והוא היה אמור לקבל עונש על המעשים שלו, על-פי החוק האמריקני. אולם צריך לזכור, שהעבירות שביצע יונתן פולארד והמעשים שהוא ביצע, לא גרמו לפגיעה בארצות-הברית. הם לא הביאו לכך שאיזה סוכן אמריקני נתפס והושם בכלא. הם לא הביאו לכך שאיזה אדם שילם בחייו על מעשיו של יונתן פולארד. והוא מרצה עונש מאסר עולם בלתי מוגבל? למה? מדוע? אין הסבר. איש לא יודע. בארצות-הברית כך מתנהלים הדברים? עונש ללא הסבר, ללא מתן דיווח לציבור? הלעירק דמתה ארצות-הברית? זה לא סדאם חוסיין. זה בוש. במדינות טוטליטריות אנשים נעלמים לתקופות בלתי מוגבלות, בלי שהציבור ידע את הסיבה. איש אינו שואל שאלות, איש אינו מעלה טרוניות. אבל בארצות-הברית? איפה התנועות לזכויות האזרח בארצות-הברית? איפה דעת הקהל האמריקנית? איפה כותבי המאמרים? איפה הוגי הדעות, אנשי הרוח? היכן אנשי המצפון האמריקנים? והיכן ממשלת ישראל? היכן ממשלת ישראל? מתי בפעם האחרונה פעלה ממשלת ישראל למען יונתן פולארד? מתי לאחרונה קיימה ממשלת ישראל איזה דיון בעניין הזה? מתי התכנס הקבינט? מתי העלתה ממשלת ישראל באופן רשמי את הנושא הזה במפגשיה עם ממשלת ארצות-הברית? מתי התייחס ראש הממשלה לנושא הזה בפומבי? בשנת 1998, במסגרת הסכמי וואי, ראש ממשלת ישראל דאז בנימין נתניהו, נלחם והצליח להשיג הסכמה מנשיא ארצות-הברית דאז, קלינטון, לשחרורו של יונתן פולארד. ללמדכם, שהדבר הזה אפשרי. נכון, הנשיא קלינטון לא הצליח לממש את ההבטחה שנתן, וההבטחה נשארה הבטחה. אבל מאז חלפו עוד חמש שנים. אז הוא ישב 13 שנה והיום כבר 18 שנה. היום יש לראש ממשלת ישראל יכולת לעשות משהו בעניין הזה. אני מברך את ראש הממשלה על נחישותו לשחרר את עזאם עזאם. אבל מה עם יונתן פולארד? איך זה יכול להיות שהיום, כאשר הנשיא בוש לוחץ על ממשלת ישראל לבצע מחוות ולשחרר רוצחים, ראש ממשלת ישראל לא יכול לומר לו: תעשה גם אתה מחווה, תשחרר את יונתן פולארד. יכול לומר ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות-הברית שמדינת ישראל, שיש סכנות קיומיות לביטחונה, שפטה את מרגל האטום ל-18 שנה. הוא יצא. מרקוס קלינברג, מרגל שריגל למען מעצמה זרה, למען מדינה שסיכנה את ביטחוננו בנושאים החשובים ביותר והסודיים ביותר, לאחר 18 שנה יצא לחופשי? אתה, נשיא ארצות-הברית, נשיא של מדינה דמוקרטית, שומרת על זכויות אדם, לא יכול לשחרר אדם שיושב אצלכם 18 שנה על עבירה שלא הביאה לפגיעה בחיי אדם? רק עכשיו לחצת עלינו לשחרר את אחמד ג'בארה, כמחווה של רצון טוב. אדם שרצח 13 ישראלים - - -
רוני בר-און (הליכוד): 14.
מיכאל איתן (הליכוד): 14 ישראלים. אתה לא יכול? אני סבור, שיש היום לראש הממשלה יכולת ומוטלת עליו חובה לעשות משהו על מנת שהדברים של היועץ המשפטי לממשלה, שאמר שלממשלת ישראל יש מחויבות מוסרית ומשפטית לפעול למען יונתן פולארד שהיה סוכן ישראלי ופעל למען ביטחוננו, כולנו, שהדברים האלה לא יהיו רק מס שפתיים, אלא ילוו במעשים ממשיים. אני מאמין באמונה שלמה, שאם המעשים ייעשו, נזכה לראות את יונתן פולארד יושב כאן, ביציע האורחים, לאחר שריצה עונש כבד על פעילותו למען ביטחוננו וביטחונה של מדינת ישראל.
היו"ר אתי לבני: תודה רבה. ישיב השר גדעון עזרא.
השר גדעון עזרא: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאל איתן, אני חושב שטוב אתה עושה שאתה מעלה ומזכיר את הנושא הזה. מתחילת כהונתה של ממשלת ישראל עלה נושא פולארד על סדר-היום של הכנסת כמה פעמים. בשל חשאיות הנושא, תשובתי נשארת בעינה. נושא ג'ונתן פולארד נמצא בטיפול מתאים של גורמים רשמיים במדינת ישראל, והוא מטופל בכמה מישורים. ראש הממשלה אף העלה את הנושא בשיחות עם בכירים בממשל האמריקני.
מיכאל איתן (הליכוד): מתי?
השר גדעון עזרא: ידידי, אמרתי לך קודם. בשל חשאיות הנושא, אינני מתכוון לתת לך נתונים נוספים. הממשלה סבורה שלמען הצלחת הטיפול בנושא, יש לשמור על דיסקרטיות בכל הקשור בעניין. לעצם העניין, אני מציע להסתפק בהודעה זו כאשר העובדה שאתה העלית את הדברים בהחלט ידועה. תודה.
היו"ר אתי לבני: מה אתה מציע?
השר גדעון עזרא: להסתפק בהודעה.
היו"ר אתי לבני: הצעה אחרת לחבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, לפני כשבועיים התקיימה הפגנה, והייתי אומר יותר - הפגנת הזדהות עם ג'ונתן פולארד. יצאה קריאה של מאות ואלפים של מפגינים, וזה חוזר על עצמו כמעט מדי שנה. היה פה הלובי למען ג'ונתן פולארד, היו הבטחות של ראש הממשלה, ותמיד אמרו שזה דיסקרטי, זה סודי, אי-אפשר לגלות, וככה זה נמשך. 18 שנה זה סודי. הלוא בעשר השנים הראשונות ממשלת ישראל התעלמה לחלוטין מכך שפולארד בכלל הוא שליח או מרגל של מדינת ישראל. הגיע הזמן שממשלת ישראל תצא בקריאה רצינית, פורמלית, לנשיא בוש ותאמר לו: אנא ממך, האיש כבר חולה, הוא כבר נמק בתוך הכלא. משחררים אדם חולה. אפילו ג'בארה הרוצח, שרצח 14 איש, שוחרר היום לכבודו ולבקשתו של בוש. הגיע הזמן שיתחשבו בבקשה של ממשלת ישראל לשחרר את פולארד.
היו"ר אתי לבני: תודה. חבר הכנסת רוני בר-און, בבקשה.
רוני בר-און (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נוכח הדברים שנאמרו כאן, שהם דברים חשובים, וכדי שגם הכבש ישאר שלם והזאב יצא שבע, נוכח העובדה שהשר גדעון עזרא מדבר על הנושא כנושא שהחשאיות יפה לו, אני מציע שהנושא יידון בוועדת החוץ והביטחון.
היו"ר אתי לבני: חבר הכנסת איתן?
השר גדעון עזרא: אני מציע להסתפק בהודעה שלי.
מיכאל איתן (הליכוד): אני לא מסכים. לא יעלה על הדעת שהכנסת תסיר נושא כזה מסדר-היום. זה יעבור לוועדת החוץ והביטחון. מה קרה?
גדעון סער (הליכוד): יש לזה משמעות. זה יכול להתפרש כאילו מורידים את הנושא מסדר-היום.
השר גדעון עזרא: זו עמדת הממשלה. אתה יכול להצביע נגד.
מיכאל איתן (הליכוד): לא רק ההודעה עצמה שקרית, אתה גם לא מוכן שיבררו את הנושא בוועדה. למה? מה הסיבה?
השר גדעון עזרא: שמעת. הרבה פעמים - - -
מיכאל איתן (הליכוד): אבל ידונו בזה בוועדת החוץ והביטחון.
היו"ר אתי לבני: אנחנו מצביעים עכשיו על ההצעה של מיכאל איתן להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון. מי בעד העברת הנושא לוועדה? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 10 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר אתי לבני: עשרה בעד, אין נגד, אין נמנעים. ההצעה הועברה לדיון בוועדת החוץ והביטחון.
השר גדעון עזרא: אני מצביע נגד.
היו"ר אתי לבני: למה לא הצבעת?
השר גדעון עזרא: אני אמרתי להסתפק בהודעה. זו ההצעה.
היו"ר אתי לבני: עכשיו ההצבעה על ההצעה שלך.
השר גדעון עזרא: ההצעה שלי היתה להסתפק בהודעה. מי שלא מסתפק בהודעה, שיצביע נגד.
היו"ר אתי לבני: אנחנו נעשה הצבעה חוזרת לפי הצעת - - -
מיכאל איתן (הליכוד): גברתי, לפי התקנון אין אפשרות להסתפק בדברי השר. זה איזון שבא במקום להגיד ההצעה היא להוריד את הנושא מסדר-היום. ההצבעה עכשיו יכולה להיות כך: או הורדה מסדר-היום או העברה לוועדה. אני הורדתי את הבקשה לדיון במליאה כאשר הציעו להעביר את הנושא לוועדה. יש שתי אלטרנטיבות: או ועדה או להוריד את הנושא מסדר-היום.
היו"ר אתי לבני: ההצבעה שקיימנו היתה בעד הוועדה ונגד היתה הורדה. זאת ההצבעה. אין שום בעיה עם זה.
השר גדעון עזרא: ההצעה שלי היא להוריד.
היו"ר אתי לבני: אז הצביעו נגד.
השר גדעון עזרא: אני לא הצבעתי.
נסים זאב (ש"ס): אני מבקש מהיושבת-ראש לרשום שהשר התנגד.
היו"ר אתי לבני: הכול רשום.
מיכאל איתן (הליכוד): אני לא בטוח שראש הממשלה נתן הוראה להוריד את הנושא מסדר-היום.
השר גדעון עזרא: אמרתי, להסתפק בהודעה שלי.
מיכאל איתן (הליכוד): אני לא מסתפק בהודעה שלך.
היו"ר אתי לבני: ההצעה הבאה לסדר-היום, מס' 445, עלייה בפשיעת נוער, של חברת הכנסת דליה איציק. היא לא נמצאת.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
88. בקשה לישיבה מיוחדת בכנסת לציון יום הולדתו שלבתגובה להודעה מספר 74
ח"כ מיכאל איתן פנה ליו"ר הכנסת וביקש לציין במליאה את יום הולדתו של פולארד 15.7.2003
ח"כ מיכאל איתן פנה ביום ב´, 14/07/03, ליו"ר הכנסת, וביקשו כי יקיים ישיבה מיוחדת במליאת הכנסת לציון יום הולדתו של יונתן פולארד. להלן נוסח מכתבו:
לכבוד
ח"כ ראובן (רובי) ריבלין
יו"ר הכנסת
כאן
שלום רב,
הנדון: ישיבה מיוחדת לציון יום הולדתו של יונתן פולארד
בהמשך ליוזמתו של ח"כ אורי אריאל, הנני מבקש ממך לקיים דיון מיוחד במליאה לציון יום הולדתו של יונתן פולארד, החל ביום רביעי ח´ באב תשס"ג, 6.8.03, אבל מכיוון שתאריך זה חל בפגרה אבקשך לקבוע מועד בשבוע האחרון של המושב.
יונתן פולארד נאבק בכלא להישרדות, תמיכתנו תעודד את רוחו ותיתן לו כוח נוסף להמשיך.
99. ישיבה בוי ריכז לנו את כל הפרוטוקולים.........בתגובה להודעה מספר 88
yeshivaboy חבר מתאריך 29.4.02 4327 הודעות 03:17 20.08.03
הצעות דיונים ושאילתות בנושא פולארד
לאחר עבודה של שעות רבות אני גאה להציג בפניכם את הדף שממנו תגיעו בקלות ובבהירות להצעות לסדר היום, הדיונים והשאילתות בנושא פולארד במהלך שנות פעילותה של הכנסת מאז נתפס. לדף: http://www.jewsite.org/forum/viewto...
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
25.08.0317:42
102. ישיבה בוי:הקריאו מאמר שלם שלי על פולארד ברדיובתגובה להודעה מספר 99
yeshivaboy חבר מתאריך 29.4.02 4361 הודעות 16:05 25.08.03
103. ראיון של אסתר פולארד אצל נ. משעל על הדיון...בתגובה להודעה מספר 102
ראיון של נ. משעל עם אסתר פולארד על הדיון המשפטי שעתיד להיערך ליהונתן פולארד בעוד כשבוע בבימ"ש מחוזי בוושינגטון
Nissim Mashal Interview On Jonathan Pollard's September 2 Court Date J4JP Translation - J4JP Release - August 26, 2003 Nissim Mashal, well-known host of Israeli television and radio, interviewed Esther Pollard in Hebrew on August 14, 2003 in Jerusalem. The interview aired live on his radio program, Mashal Al HaBoker on Channel 2 Endless Radio.
NISSIM MASHAL: ...The United States Federal Court has decided to hear the case of Jonathan Pollard who was accused of spying on behalf of Israel and who is serving his 18th year of a life sentence in the US. Jonathan Pollard is going to appear in court next month (on September 2nd) since the Federal court has given his attorneys the go-ahead to present his cases. We will say good morning to Jonathan's wife. Esther, Good morning!
ESTHER POLLARD: Good morning Nissim!
NISSIM MASHAL: Hi!
ESTHER POLLARD: Nissim. Nissim, you are mistaken. The court is not going to hear Jonathan's cases next month.
NISSIM MASHAL: Why?
ESTHER POLLARD: All that will occur is a procedural thing, nothing of substance. Just technical talk by the attorneys only.
NISSIM MASHAL: What do you mean?
ESTHER POLLARD: This is not a trial or a hearing. It is what is known in English as "Oral Arguments." It is essentially just more talk about whether or not to allow the attorneys to continue Jonathan's cases which have already been sitting on the judges desk for the last 3 years. It is a device that allows the Court to avoid making a decision on those two cases.
NISSIM MASHAL: Why haven't they been decided?
ESTHER POLLARD: We do not know. But we do know that holding oral arguments at this time will not decide those cases. And without a decision on those cases, we are in a legal No-man's-land. We are stuck in the mud.
NISSIM MASHAL: Nevertheless, Jonathan's case will be heard on September 2nd, as requested by his attorneys.
ESTHER POLLARD: No! That is not it at all!
NISSIM MASHAL: How can that be?
ESTHER POLLARD: Again, this is not a trial and it is not a hearing. It is simply a technical procedure. There will be no testimony and no evidence. Jonathan will not get to testify or even to speak. No decision on his original cases will be made. The issues which may free him will NOT be dealt with at this meeting. Without a decision on his two original cases, we cannot go forward to a REAL hearing (an evidentiary hearing) or even to an appeal.
NISSIM MASHAL: So why do people think September 2nd is a critical hearing?
ESTHER POLLARD: Apparently that is the impression the court wished to convey.
NISSIM MASHAL: Why then is Jonathan being brought to court in Washington? Just for appearances?
ESTHER POLLARD: It seems that way, doesn't it? As long as the public has the mistaken impression that something important is happening in court, they will not be concerned for Jonathan. Meanwhile, a lot more time is being wasted as Jonathan continues to languish in prison without any hope of this court date moving his case forward at all.
NISSIM MASHAL: I see... so then it is not true?
ESTHER POLLARD: Nissim, if it were true, if this really were a meaningful court hearing, I would be very happy. But that is not the case. Not at all.
NISSIM MASHAL: Fine. Let's talk about...
ESTHER POLLARD: And if you have any problem with what I am saying I am sure that Jonathan's attorney, his Jerus... (stammers and Mashal finishes her sentence.)
NISSIM MASHAL: ...Jonathan's Jerusalem attorney.
ESTHER POLLARD: Yes. Thank you. I am quite distressed, please excuse me.
NISSIM MASHAL: What is troubling you?
ESTHER POLLARD: I am deeply troubled that announcing this court date in September destroys any hope that Jonathan had that the Government of Israel might finally actually do something for him, especially now when there is such a great window of opportunity. Here we are making all these enormous gestures at the request of the United States and Jonathan's release was promised to us at Wye by the US. All Israel has to do is to collect it. And his release was a promise, not between two leaders, but between two nations. Instead of Israel asking for Jonathan's release, there is all this noise in the media about a bogus hearing in Washington in September, as if that might actually free him, and that lets Israel off the hook again. The government has the perfect excuse to defer all initiative and to once again bury Jonathan alive.
NISSIM MASHAL: Yes. Esther I want to speak with you about another subject as well. I read in the paper this morning that you are in dire financial straits and have no apparent means of support. That you live on handouts. How did this happen? How did it get this way?
ESTHER POLLARD: First of all, let me point out that we have a few good friends who help us out. We do not do fundraising and we do not collect money at all. The only reason that Jonathan and I ever agreed to be interviewed about our financial distress is because it reflects the degree of abandonment that Jonathan has suffered at the hands of the Government of Israel.
NISSIM MASHAL: The Government of Israel does not support you or Jonathan at all?
ESTHER POLLARD: Not a cent. Not a single cent throughout this 18-year ordeal. Moreover we are both not well, and we receive no support of any kind. Not even medical help. I do not even have access to Kupat Cholim here. At the end of this week, on Motzei Shabbat, I am leaving to see Jonathan. I will fly via Canada so that I can receive medical care there. I am a Canadian citizen and in order to receive medical treatment I must continually fly back to Canada.
NISSIM MASHAL: It sounds to me... it sounds to me not... so not reasonable, that I am simply stunned. Did you ask anyone for help? Because I read in the paper today a response by the Ministry of Defense that they decided three years ago to provide you and Jonathan with a monthly allowance.
ESTHER POLLARD: We do not receive a cent. They simply made that announcement in the media years ago, and it did terrible damage to Jonathan at the time, but there was no follow up. When our attorney demanded to know why they were doing this damage to Jonathan, the government just shrugged it off. Our attorney asked if they were going to announce that they were providing money for other Israelis in captivity, like Azzam Azzam. The response he received was, "Are you crazy?! We don't want to hurt Azzam Azzam!" So why was it okay to hurt Jonathan with this fake publicity?!
NISSIM MASHAL: So what do you live on? What do you live on, Esther?
ESTHER POLLARD: What do I live on?
NISSIM MASHAL: Yes!
ESTHER POLLARD: I worked for many years and now am using the last of my pension savings. In 1999 I got cancer and was no longer able to work. Since then I have not been able to work. We have a small group of friends who help us out here and there. Not wealthy people. Just a few good friends who really care. We really live on miracles.
NISSIM MASHAL: Where do you live?
ESTHER POLLARD: I live in a room in the house of a kindly widow in Jerusalem. She heard about our financial distress and offered me a room in her house. Even in Canada, I store my things in a place which I do not own, and I stop there on my way to the States to see Jonathan. In the US I stay in the cheapest motel possible, the kind of place that people visit for an hour, not for an evening... that cheap.
NISSIM MASHAL: So you are saying that in fact you have no home. You do not have a house at all, or a place anywhere in the world that belongs to you?
ESTHER POLLARD: No. Nothing at all. We have nothing. The Government has even seen to it that we have no children. In the US, in prison (unlike in Israel), it is forbidden for a wife to be alone with her husband.
NISSIM MASHAL: Uh.. yes.
ESTHER POLLARD: They prevent us from having anything at all. But Nissim, I don't care. All I want is my husband home. Israel doesn't even have to pay for Jonathan's release. It has been bought and the price paid, but we happen to know, and even have confirmation from a highly placed source that Sharon simply does not want Jonathan.
NISSIM MASHAL: Come on, Esther, don't let's exaggerate! What do you mean Sharon doesn't want Jonathan. Why wouldn't he want Pollard? Jonathan? What do you mean?!
ESTHER POLLARD: It is no exaggeration. 112 Members of Knesset recently signed a petition for Jonathan's release and gave that petition to Sharon to take to Bush during his recent trip to Washington. It was an historic petition. One hundred an twelve MKs called on President Bush to free Jonathan. Even the peace treaty with Jordan was not ratified by 112 Members of Knesset! What did Sharon do with the historic petition for Jonathan's release? He left it at home in Jerusalem! Why? Sharon's people said he did not take it because he had "more important things" to deal with in Washington, such as the release of the terrorists and the security fence. So excuse me, if that is the way Sharon responds to Jonathan's issue, even in the light of such an historic initiative by the Knesset, it speaks volumes - and by the way, Sharon himself signed the petition.
NISSIM MASHAL: Yes.
ESTHER POLLARD: And he didn't even deny it. Sharon never even denied that he did NOT give the petition to Bush.
NISSIM MASHAL: Esther we shall end our conversation. And I truly do wish you that Jonathan will speedily be returned home. Thank you very much.
ESTHER POLLARD: Thank you.
NISSIM MASHAL: Good morning!
SEE ALSO (on the web http://www.jonathanpollard.org): New Court Date Will Not Free Pollard - IMRA Interview of Esther Pollard Pollard's Cases To Return To Court Once Again - J4JP and Arutz-7 News IDF Radio Interview Expose on Pollards and Poverty - coming soon! Kol Yisrael Radio Interview with Esther Pollard - coming soon!
להשיב את פולארד הביתה! www.jewsite.org/pollard
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
24.11.0320:47
115. נושא פולארד הועבר לאחר דיון מדהים במליאת.....בתגובה להודעה מספר 103
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.11.03 בשעה 04:06 בברכה, פילוביץ שחף
הכנסת, להמשך דיון בועדת חוץ וביטחון לאור הצעתו של השר גדעון עזרא, שעלה לדוכן והשיב בשם הממשלה לכל הנואמים.
@ להלן: קטע מתוך פרוטוקול הדיון כפי שהוכתב בזמן אמת ואני מקווה שיושלם בקרוב
הצעות לסדר-היום החלטת בית המשפט הפדרלי בוושינגטון בעניינו של יונתן פולארד
היו"ר נסים דהן:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, הצעות לסדר היום מספר 1620, 1643 ו-1665, של חברי הכנסת אופיר פינס-פז, מיכאל איתן ושאול יהלום, בנושא: החלטת בית המשפט הפדרלי בוושינגטון בעניינו של יונתן פולארד. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אופיר פינס-פז, בבקשה. ישיב השר גדעון עזרא. שלוש דקות.
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, ראשית אני שמח שהשר עזרא משיב בשם הממשלה, משום שהוא באמת עסק ואולי גם עוסק בנושאים שקשורים לשחרורו של יונתן פולארד מהכלא האמריקני.
אני מצטער מאוד שאנחנו עומדים כאן הערב הזה ודנים בהחלטה שאומרת שהערעור של יונתן פולארד נדחה בכל המובנים. הוא לא יכול לראות מסמכים, הוא לא יכול לקבל הזדמנות שנייה בבית המשפט, לא משפט חוזר ולא שום דבר.
אנחנו לא ממש מופתעים. הגישה כלפי יונתן פולארד בארצות-הברית היא גישה דווקנית קיצונית מאוד, נוקשה מאוד, קשוחה מאוד, בעיני גם אכזרית מאוד. בסופו של דבר יונתן פולארד יושב בכלא האמריקני כ-18 שנים. האיש שפוט למאסר עולם באשמת ריגול, בו בזמן שמרגלים שבאמת ריגלו כנגד ארצות-הברית והעבירו מידע חמור וקשה למדינות אויב מזמן מזמן לא יושבים בבית-הסוהר האמריקני.
ארצות-הברית באה חשבון עם יונתן פולארד, ובאמצעותו עם כולנו במדינת ישראל, על כך שיונתן פולארד העביר מידע חיוני למדינת ישראל, מידע שכנראה, לפחות לפי מה שאנחנו יודעים, לא פגע בביטחונה של ארצות-הברית, וזאת הנקודה החשובה. אבל אמריקה הגדולה נעלבה. אני יכול להבין את זה, אבל מה המחיר של העלבון, מאסר עולם? אגב, בערעור שלו, כשלקחו אותו לוושינגטון, הוא הוחזק בתנאים בלתי אנושיים. קיבלתי מכתבי תלונה קשים מאוד על הדרך שבה הוא הוחזק. הוא לא יכול היה להידבר עם מקורביו, הוא היה בתנאים קשים מאוד, תנאים שהם בעיני לא אנושיים, לא הומניטריים, ועל מה ולמה? האיש כבר מרצה את עונשו, לפחות תאפשרו לו את הזכות לערער על-פי המשפט האמריקני במקומות שאפשר לערער.
@ המשך הפרוטוקול...:-
מדינת ישראל צריכה להיות מגויסת - אני אומר, בעיקר ממשלת ישראל - ממשלות עבר נכשלו בעניין הזה. אני חושב שלאריאל שרון גם בעניין הזה ישנה הזדמנות לעשות מעשה שהוא באמת מעשה גדול. היחידי - אני מוכרח להודות - מראשי הממשלות שהעמיד את נושא יונתן פולארד כפי שצריך על שולחן המשא ומתן היה בנימין נתניהו. כל האחרים - לפחות לפי מיטב ידיעתי - אם עשו, עשו מעט מדי, מאוחר מדי ובקול דומיה וללא מאבק של ממש.
אני רוצה להביע תקווה. קודם כל, אני רוצה מהכנסת הזאת לחזק את רוחו של יונתן פולארד, לחזק את רוחו - האיש נמצא בוודאי במצב נפשי לא קל, אגב גם במצב בריאותי לא קל - ולפנות בשם הכנסת לממשלת ארצות-הברית ולבקש אותה לחוס על חייו של יונתן פולארד; לתת לו חנינה על בסיס הומניטרי, לאפשר לו להגיע ולעלות לישראל. הוא ביצע חטא, הוא כנראה ביצע פשע, אבל הוא שילם מחיר שמעטים שילמו, והוא עדיין משלם.
אני מאוד מקווה ששערי הרחמים וההומניות של ארצות-הברית ייפתחו, והתחינה והזעקה של הכנסת הזאת יגיעו סוף-סוף אל המקומות הנכונים. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל איתן באותו נושא, בבקשה. אחריו חבר הכנסת שאול יהלום. שלוש דקות לאדוני.
מיכאל איתן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אופיר פינס, אני מצטרף למרבית דבריך, אני רק רוצה לתקן איזושהי טעות.
ההליך המשפטי שבמסגרתו החליט בית המשפט לדחות את בקשת עורכי-דינו של יונתן פולארד התבסס על שני ראשים. האחד מהם היה טענתם שהוא קיבל סיוע משפטי לא הוגן, כתוצאה מזה היה משפט לא הוגן. הטענה השנייה היתה שהם תבעו גישה למסמכים שעל-פיהם נקבע עונש מאסר עולם ליונתן פולארד.
התביעה נדחתה בשתי העילות - - -
אופיר פינס-פז (העבודה-מימד):
משני הטעמים.
מיכאל איתן (הליכוד):
לא משני הטעמים. שתי התביעות האלה נדחו. עורכי הדין יגישו ערעור - עילה אחת, העניין של היחס המשפטי, צריך רשות מבית המשפט היותר גבוה לקבל בקשה לערעור, והעניין של גישה למסמכים - הם יכולים לערער בזכות, והדרך הזאת פתוחה להם.
עכשיו אני רוצה לומר במה מדובר. הם עורכי דין שלו, יש להם סיווג ביטחוני הגבוה ביותר שאין שום טענה שמותר להם לראות את המסמכים. על איזה מסמכים מדובר? הבנאדם היה בעסקת טיעון עם התביעה האמריקנית. הובטח לו כשהוא היה בעסקת הטיעון, שאם הוא יודה, ישתף פעולה- לא יתבעו נגדו מאסר עולם.
התביעה באמת לא ביקשה מאסר עולם, כאילו. אמרו: הם לא מבקשים מאסר עולם, אבל מה- בדקה ה-90 הביאו מסמך, קראו לו סודי, שחתום עליו מזכיר ההגנה דאז כספר ויינברגר, ובו היו תיאורים כנראה מפליגים שהשפיעו על השופט, ולמרות שהתביעה לא ביקשה - הוקוס פוקוס - השופט נתן לו מאסר עולם.
דרך אגב, מאסר עולם הוא היה מקבל גם אם הוא היה שותק ואם הוא לא היה משתף פעולה, כי מאסר עולם זה היה הדבר המקסימלי שהוא יכול היה לקבל.
עכשיו באים העורכי-דין ואומרים: במזכר של ויינברגר ייתכן והיו טעויות, אנחנו רוצים לראות אותו. 18 שנים חלפו, יש להם סיווג ביטחוני, הם אומרים: גם אם אין עילה משפטית, יכול להיות שהמזכר של ויינברגר יהווה בסיס לבקשת חנינה, והשופט פסק שלדעתו אין סיכוי לחנינה. מאיפה השופט הזה יודע? ולכן הוא אמר - למרות שיש להם סיווג ביטחוני, אין סיכוי לחנינה, אז אני לא נותן להם את הסד הזה שיוכלו גם לראות.
הרי אין ספק שהם צריכים לראות כדי לבסס את הטענה שלהם לבקשת החנינה, אבל אנחנו לא יכולים כאן לבקר לא את בית המשפט שלנו, אז בטח לא את בית המשפט האמריקני, ונשאלת השאלה - במאמר מוסגר אני רוצה לומר, אנחנו צריכים להיות ערים לכך - שהרבה פעמים הדמוקרטיה הישראלית ומה שאנחנו רגילים כזכויות של אדם, זכויות של מיעוט, זכויות לפעמים של אויב - ואפילו אויב הרבה יותר חמור, של טרוריסטים - אצלנו יש להם איזה יחס, שאני רואה שבארצות הברית הגדולה רחוקים מאוד מלתת יחס כזה, ולא רק בדוגמה הזאת.
אבל, מה עכשיו אנחנו יכולים לשאול את עצמנו? אדם יגיד לי: טוב, מיכאל איתן, אנחנו ישראל הקטנה, ארצות-הברית הגדולה, יש לנו יחסים טובים של תן וקח, אבל בכל אופן אנחנו היותר זקוקים כאן לשיתוף פעולה - האם אנחנו יכולים לכופף את ארצות-הברית?
חבר הכנסת אופיר פינס, ידידי ומי שעמד לפניי בראש השדולה למען יונתן פולארד, אמר: היה לנו ראש ממשלה שקיבל הסכמה מנשיא ארצות-הברית להוציא את יונתן פולארד. זה לא הסתייע, נכון, היתה אז אופוזיציה חזקה, הנשיא אמר לראש הממשלה שלנו לא הצלחתי, אבל כמעט השגנו את זה. למה? כי הוא היה נחוש, הוא שם את זה על האג'נדה, בכל מקום בא ואמר: כן, אנחנו הפעלנו את פולארד, אנחנו מתנצלים בפני ממשלת ארצות-הברית, אבל אנחנו מבקשים את שחרורו, והעמיד את זה כתנאי, ואמר אני מוכן לשלם בשביל זה משהו.
מאז - שקט. השקט זה לא רק דבר פסיבי, השקט הזה הוא גם מסר נגטיבי. כי אם אתה אומר: שקט, לא עושים - לא לטוב ולא לרע - אין דבר כזה. ברגע שאתה שותק, אז הממשל האמריקני, יהדות ארצות-הברית, דעת הקהל בארצות הברית, כולם אומרים: זה לא מעניין את ישראל, או אולי זה מוצדק שהוא יושב 18 שנה - -
היו"ר נסים דהן:
נא לסיים.
מיכאל איתן (הליכוד):
- - עובדה שאפילו הישראלים לא מוכנים לעשות שום דבר ולא עושים שום דבר ולא נאבקים למען העניין.
ולכן, במגבלות הזמן שיש לי כאן, אני רוצה לומר לממשלה - השתיקה שלכם זאת לא נייטרליות אפילו, השתיקה שלכם היא אמירה שאתם משלימים עם מעשה עוול שנעשה לאדם שהיה צריך לקבל עונש, לאדם - מבחינת האמריקנים - שצריך היה לשבת בכלא, אבל 18 שנים זה יותר מדי. זה יותר מדי, וזה יותר מדי. הגיע הזמן לשחרר אותו.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה. חבר הכנסת שאול יהלום, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת, באותו נושא. חבר הכנסת יהלום הגיש הצעה לסדר היום רגילה, ולרשותו עומדות עשר דקות - כראש השדולה. אנחנו נכתוב בשעון חמש דקות, ואם ניתן לך את אותו יחס סלחני כמו לחבר הכנסת איתן, זה יהיה קצת יותר.
שאול יהלום (מפד"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יונתן פולארד יושב בכלא האמריקני 18 שנים. ממשלת ישראל קבעה באופן רשמי כי יונתן פולארד היה סוכן ישראלי אשר טופל על-ידי מי ששימשו כבעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת - לק"מ - לשכת קשר מדעי במשרד הביטחון.
במסמך ההכרה שנשלח ב-11 במאי 1998 בעקבות בג"ץ, נאמר - אני מצטט: "לאור עובדה זו שהיה סוכן, מכירה מדינת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך".
13 שנה לקח לישראל עד שהכירה באחריותה. חמש שנים כבר עברו מאז ואנו שואלים במה מתבטאת האחריות המלאה של מדינת ישראל כלפי סוכן שפעל מטעמה ובשליחותה.
אנחנו מאשימים את ממשלת ישראל כי אינה עושה די למען פולארד, אינה תובעת בכל הצינורות הרשמיים יותר והרשמיים פחות את שחרורו, או לפחות את העברתו לישראל; אינה משלמת משכורת קבועה לו או למשפחתו, וגם הביקורים הבודדים שנעשים בכלאו מטעם ממשלת ישראל נעשים על-ידי דרגים נמוכים, כאילו מסתירה הממשלה את מחויבותה ואחריותה.
כך לא נוהגת מדינה עם סוכן שאותו שלחה והפעילה במשך שש שנים. זו התנהגות מנוגדת למוסר האנושי ולאינטרס הלאומי. מה משדרת המדינה לאלו המוכנים להקריב את עצמם למענה?- לא נעמוד לצדכם, לא נילחם למענכם, נתכחש לפעילותכם, ואם תיתפסו - נפקיר את משפחתכם.
כך לא מתנהגת מדינה מתוקנת וכך לא מתנהגים כלפי שליחיה וסוכניה, אם חפצי חיים אנחנו.
דוגמה מאפיינת, אדוני היושב-ראש. לפני מספר ימים דחה בית המשפט הפדרלי בוושינגטון את בקשתו של פולארד לעיין במסמכים החסויים שהביאו להרשאתו, כדי לקיים משפט חוזר בעניינו.
לפני פסק הדין התראיין הקונסול הישראלי בניו-יורק אלון פנקס בטלוויזיה, וכה אמר: "פולארד לא היה סוכן רשמי של ישראל, והביך את ישראל במעשיו".
וכבר ציינתי קודם את תשובת המדינה לבג"ץ 2633/97: "יונתן פולארד היה סוכן ישראלי ומדינת ישראל מכירה במחוייבותה כלפיו, ומוכנה לשאת באחריות המלאה הנובעת מכך".
היו"ר נסים דהן:
אנחנו כבר רגילים שרשות אחת לא יודעת מה קורה אצל רשות שנייה.
שאול יהלום (מפד"ל):
אבל לא היום.
זוהי הדרך המאפיינת את מדינת ישראל בפרשה זו: אחריות והתכחשות בעת ובעונה אחת. עם מדיניות זו לא מגיעים להישגים.
יש לחזור ולהדגיש מה שכבר נאמר על-ידי קודמיי, פולארד מעולם לא נשפט. הוא נכנע לעסקת טיעון כדי לא לפגוע במדינת ישראל ששלחה אותו. בית המשפט לא קיבל את העסקה וגזר עליו מאסר עולם בעיקר בשל תצהיר שהוגש לבית המשפט על-ידי שר ההגנה דאז קספר ויינברגר.
הגילויים הולכים ומתרבים, אדוני היושב-ראש, שפולארד הפך שעיר לעזאזל עליו טפלו אנשי המודיעין האמריקני את מחדליהם שלהם על כישלונות שלהם לגילוי סוכנים אמריקנים בבית המועצות ועל חיפוי שנתן המודיעין האמריקני לממשלת סעודיה למרות היותה חממה קבועה לטרור העולמו בראשות בן-לאדן ואל-קאעידה. כנראה שהמודיעין האמריקני אחוז פחד מאפשרות שהאמת תתגלה ושיתברר שהוא עצמו, המודיעין האמריקני, לא פעל נכון בכל הנוגע לבן-לאדן ולחממת הטרור הסעודי, ובכך לא נמנע אסון מגדלי התאומים. קל לו יותר להטיל עננים של ערפל היוצרים לכאורה האשמות על פולארד כאילו הוא חשף סוכני ריגול אמריקנים בעוד שהאמת היא שלא רק שלא עשה זאת אלא שאפילו לא היתה לו גישה לרשימת הסוכנים.
אנו טוענים שעל פי סעיף 4 סעיף קטן B2 באמנת ג'נבה השלישית ניתן להגדיר את פולארד כשבוי מלחמה הנמצא במאסר במדינה לא עוינת. זכויותיו על-פי אמנה זו רבות מאלה של אסיר פלילי, כולל החובה להחזיקו שלא עם אסירים פליליים, והחובה להחזירו לישראל על-פי תנאי האמנה.
אנו קוראים לממשלת ישראל להפסיק את ההתנהגות המשונה ולעשות את כל המאמצים המדיניים למען פולארד.
זה לא המקום לפרט מה יכולה הממשלה לעשות, אבל היא יכולה לעשות הרבה יותר ממה שהיא עושה כיום. צריך רק להחליט.
אני קורא לראש הממשלה להתגייס למען פולארד. אדוני ראש הממשלה, לאחרונה ראינו מה אתה מוכן לעשות, איזו עסקה מורכבת, מסובכת ומסוכנת עשית למען אזרח ישראלי שהוא לא היה כלל בשליחות רשמית ומבצעית של המדינה. אנא רכז מאמציך וכוון את כל זרועות ממשלתך למען הסוכן הישראלי שפעל בהקרבה למען ישראל.
את אחי אנחנו מבקשים.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה לחברי הכנסת אופיר פינס-פז, מיכאל איתן ושאול יהלום על דבקותם ועקשנותם במטרה הקדושה לשחרורו של אחינו יונתן פולארד.
עכשיו ישיב בשם הממשלה השר גדעון עזרא.
השר גדעון עזרא:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבטיח שאני אקח את הסטנוגרמה של הדיון הזה ואעביר אותה לגורם שמטפל בג'ונתן פולארד על מנת שיראה את הדברים, על מנת שילמד אותם ואולי ישאב מהם רעיון כזה או אחר.
אני מוכרח להגיד, נדמה לי שחבר הכנסת אופיר פינס-פז ואנוכי היינו הראשונים שביקרנו את ג'ונתן פולארד בכלא, עוד לפני הפגישה המפורסמת בין בנימין נתניהו לבין הנשיא קלינטון, שלפי דעתי גם הוא לא כל כך היה מעורה בנושא של פולארד.
מיכאל איתן (הליכוד):
היו כאלה שביקרו לפניכם.
השר גדעון עזרא:
בבית הזה היינו הראשונים. לא משנה, זה לא חשוב. אני אומר את זה כבדרך אגב.
מיכאל איתן (הליכוד):
אני מכיר מישהו שהיה לפניכם ואחרים שהיו לפניו.
השר גדעון עזרא:
תרשה לי לומר לך שזו לא האינפורמציה שנמצאת בידי, אבל לא חשוב.
אני מבטיח שאת הסטנוגרמה אני אקח ואני אעביר אותה שמא יש שם רעיון כזה או אחר שניתן לנצל אותו.
אני רוצה לומר שגם אני מפה רוצה לחזק את רוחו של ג'ונתן פולארד, עד כמה שזה עוזר, וזה קשה לו, וקשה לו מאוד בכלא, להגיד לו: אנחנו רואים בך אזרח ישראלי ונעשה את הכל על מנת לשחרר אותך.
הנושא הזה לא עולה פעם ראשונה פה בכנסת. חזרתי ואמרתי את עמדת הממשלה בעניינו. אני אומר לכם, שהמאמצים לשחרור פולארד נמשכים במישורים גלויים וחשאיים. אל תזלזלו בכך ואל תזלזלו במילים הללו. לא כל הדברים אני יודע ולא כל הדברים אתם יודעים. ישנם דברים בגו.
ממשלת ישראל מביעה צער כי בית המשפט לא קיבל את עמדתו של פולארד ביחס לקיום משפט חוזר.
נציגי הממשלה בכל הדרגים ימשיכו לפעול למען יונתן פולארד באופן שישרת הכי טוב את עניין שחרורו.
לצערי, קשה לנו בנושאים הללו, בעיקר מול ממשלה ידידותית כמו ארצות-הברית. בנושא הזה איננו מצליחים, אבל אין לי כל ספק שמטפלים בעניינו.
לעצם העניין, מאחר ואני לא רוצה שהנושא הזה ייקבר, אני מציע להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון. תודה.
היו"ר נסים דהן:
תודה רבה. השר מציע להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוץ והביטחון.
חבר הכנסת מיכאל איתן, האם אתה מסכים להעביר את הנושא לדיון בוועדת החוץ והביטחון? חבר הכנסת יהלום?
מיכאל איתן (הליכוד):
מסכימים.
היו"ר נסים דהן:
מסכימים. יש לנו הצעות אחרות.
השר גדעון עזרא:
איזה הצעות אחרות יכולות להיות?
היו"ר נסים דהן:
תיכף תשמע. להסיר, למשל.
חבר הכנסת מרגי, בבקשה.
יעקב מרגי (ש"ס):
אתה רוצה לשנות את הנורמות של ההצעות האחרות כרגע בכנסת?
היו"ר נסים דהן:
חבר הכנסת מרגי, אתה מדבר אתו או למליאה?
יעקב מרגי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, תחושה קשה מלווה אותנו לאחר החלטת בית המשפט הפדרלי בארצות-הברית, שההחלטה הושפעה מאדישות ממשלת ישראל כלפי יונתן פולארד ומהתעלמותו של ראש הממשלה בביקור האחרון בארצות-הברית מיונתן פולארד. ואני שואל את מה ששאל ידידי חבר הכנסת שאול יהלום: האם זה המסר שאנחנו מוסרים לכל השליחים שלנו בעולם?
השר גדעון עזרא:
מה ההצעה?
יעקב מרגי (ש"ס):
להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון.
היו"ר נסים דהן:
את זה השר הציע. אתה היית צריך להציע הצעה אחרת, לפחות לשם הפרוטוקול.
חבר הכנסת נסים זאב, גם לך יש הצעה אחרת, למרות שאני בטוח שכל ההצעות האחרות הן בכיוון של ההצעה הקודמת התומכת בהמשך הדיון. בגלל חשיבות הנושא, לפנים משורת הדין, אני מאפשר לחבר הכנסת נסים זאב לומר גם את דברו.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, קודם כל חברי הכנסת המציעים צריכים להציע להביא את הנושא לדיון במליאה כי זה מקור ההצעה. ואז יש הצבעה. אבל לא באופן אוטומטי הנושא נדון בוועדה.
היו"ר נסים דהן:
זה מה שהם הציעו. כך בדיוק היה ההליך.
נסים זאב (ש"ס):
השר רשאי לבוא ולומר: אני רוצה דיון בוועדה, ואז יש הצבעה. אבל לא באופן אוטומטי הנושא עובר לוועדה. אני לא יכול להציע דיון במליאה גם אם אני רוצה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שהנושא של יונתן פולארד עולה מדי שנה מספר פעמים גם בוועדות וגם במליאת הכנסת.
היו הבטחות חוזרות ונשנות גם של ממשלת ארצות-הברית שהיא תעשה דבר בעניין. ראש הממשלה, בכל פעם שהוא נוסע לארצות-הברית, חייב להעלות את הנושא הזה. כשממשלת ארצות-הברית רואה שאין פניות חוזרות ונשנות ואנחנו אדישים כלפי אותו אדם שמסר את חייו למען מדינת ישראל והיום הוא נמק בכלא בגלל שהוא רצה לעזור למדינת ישראל - אם אנחנו אדישים, מה אנחנו יכולים לצפות מממשלת ארצות-הברית.
לכן ראש הממשלה צריך בכל פעם כשהוא נוסע לארצות-הברית להעלות את הנושא על סדר היום.
היו"ר נסים דהן:
ולכן אתה מציע להסיר את הנושא מסדר-היום.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. בעד, זה בעד להעביר לוועדה. נגד זה להסיר. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא שהעלו חברי הכנסת מיכאל איתן ושאול יהלום לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר נסים דהן:
בעד – 8, נגד – אין, נמנעים – אין. ההצעה לסדר היום תעבור לוועדת החוץ והביטחון להמשך הדיון.
חבריי חברי הכנסת, תם סדר היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, ל' בחשוון התשס"ד – 25 בנובמבר 2003, בשעה 15:00, אני מדגיש בשעה 15:00. ישיבה זו נעולה. תודה.
"!! ב-8 במרס 1968 יצאה מצרים בתרועה רמה למלחמת התשה !!"
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
10.10.0312:41
112. פולארד 'הורשע' בעזרת מסמכים שישראל העבירה...!בתגובה להודעה מספר 29
הדברים שלפניכם פורסמו לפני כ3 שנים. מדובר בעובדות ידועות זה מכבר אך לא מצאתי ניסוח של הדברים עד עתה.
גילויים מזעזעים בפרשת פולארד הרשעתו של פולארד התאפשרה רק בשל מסמכים שהעבירה ישראל לארה"ב * האמריקאים הפרו את הבטחתם שלא להשתמש בחומר זה במשפט * ישראל לא גילתה לפולארד עובדה זו.
ישראל מסרה לארה"ב מסמכים שהועברו לידה על ידי יונתן פולארד, לאחר שארה"ב הודיעה כי המסמכים לא ישמשו להרשעתו של פולארד, אבל האמריקאים לא עמדו בהתחייבותם והשתמשו בראיות אלו נגד פולארד ודנו אותו למאסר עולם בלתי מוגבל, כך מגלה ד"ר אהרון לרנר מנהל imra .
ד"ר לרנר מסתמך על העתק דו"ח ועדת אבא אבן מיום 26/5/87 בפרשת פולארד שהוכן ע"י ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, תחת הכותרת"ההחלטה על שיתוף הפעולה עם ארצות הברית": נכתב כי ישראל הסכימה להחזיר לארה"ב את המסמכים שקיבלה ע"י פולארד, אך "התנתה את שיתוף הפעולה במתן חסינות לשלושת האנשים המעורבים בפרשה, ובהסכמה אמריקנית שהמסמכים המוחזרים לא ישמשו להרשעת פולארד".
אולם האמריקאים ידעו כי מסמכים אלו שקיבלו מישראל, חשובים מאוד למשפטו של פולארד. עורך הדין של ארה"ב, ג'ון ר. פישר כתב בעמ' 10 מיום 17/6/87 כחלק מהתגובתה, הנקראת "Government's Opposition to Motion to Reduce Sentence
"...שיתוף הפעולה מצד הנאשם לא הושג בסוגייה, אלא כעבור מספר חדשים לאחר שהנאשם נאסר. למעשה, הנאשם הסכים להודות באשמה ולשתף פעולה, אך ורק לאחר שחזרו עורכי הדין והחוקרים האמריקנים מישראל עם ראיות נוספות על אשמתו של הנאשם".
באותו פרק של דו"ח אבא אבן, שנכתב מיד לאחר הרשעתו של פולארד, גינו שלושה מחברי הוועדה את ההחלטה להחזיר את המסמכים וסיכמו שהחלטה זאת "היתה מוטעית מיסודה וגרמה נזק חמור ביותר. מסמכים אלה היוו את הבסיס שהביא להרשעתו של פולארד ולגזר הדין, מאסר עולם, שהוטל עליו וזאת למרות... ההתחייבות האמריקנית לא להשתמש בהם נגד פולארד".
כשישראל מסרה את המסמכים לארה"ב ב- 1985, היא לא הודיעה לפולארד על ההסכם שהיה עם ארה"ב, שלא להשתמש במסמכים נגדו. משום כך לא היה באפשרותו למנוע את השימוש במסמכים במשפט.
בקיץ 1991, ארבע שנים לאחר שנכתב דו"ח אבא אבן, כאשר שיונתן פולארד התכונן לערער על עונשו, עדיין לא הודיעו לו הישראלים, שהשימוש ע"י האמריקאים במסמכים המוחזרים לא היה תקין. כלומר, ישראל לא מצאה לנכון לעדכן את פולארד כדי שיוכל להגן על עצמו.
כאשר יונתן פולארד חתם על עסקת הטיעון, הוא הוגדר כ"סוכן רשמי" של ממשלת ישראל, מעמד המבהיר את חובותיה של ישראל כלפיו. רק לאחר שפולארד חתם על עסקת הטיעון, נמחקה הגדרה זו. המילים "סוכן רשמי" נמחקו פעמיים ע"י שני נציגים שונים: אחד אמריקאי ואחד ישראלי.
וכך במקום שישראל תיתן גיבוי לסוכן שלה, בשעה שארה"ב הפרה את התחייבותה שלא להשתמש במסמכים המוחזרים להרשעתו, ולדרוש לקיים את ההסכם, ישראל החליטה לשתף פעולה עם ארה"ב, להמעיט את קשריה עם פולארד וע"י כך להתחמק מחובותיה כלפיו.
העונש החמור ללא כל פרופורציה שהוטל על פולארד אין לו כל קשר לעסקת הטיעון ולא לעבירה שהוא נאשם בה. מראשית הפרשה, הצדיקו התומכים בעונשו החמור, בתירוץ שהנזק המתואר בדו"ח החסוי על פולארד הוא איום ונורא. במשך שנים התירוץ,"אילו ידעת מה שאנו יודעים מה שכתוב בדו"ח החסוי..." שימש להצדיק את עמדתם של אלו, שמכל סיבה שהיא, לא רצו לשים קץ לאי הצדק הזועק בפרשה זו.
הסנטור צ'רלס שומר מניו יורק, לא סמך על מה שאחרים טענו שיש בדו"ח החסוי. הוא השיג את הדו"ח ועיין בו אישית. הוא גילה את האמת המזעזעת ביחס לתירוץ, "אילו ידעת מה שאנו יודעים..." - אין בדו"ח מה לדעת. אין בו כלום!
הסנטור שומר, לאחר שעיין בדו"ח במו עיניו, מצהיר שאין בו דבר המצדיק את העונש החמור ללא כל תקדים שיונתן פולארד מרצה עד היום.
אם כך, שואל ד"ר לרנר, סוקר ופרשן של חדשות המזרח התיכון, מדוע הביון האמריקאי שיקר בקשר לנזק שכביכול נגרם ע"י פולארד ומה השלכות של זה ליחס האמיתי שבין הביון הישראלי והאמריקאי ולגבי היחס בתחומים אחרים.
ד"ר אהרון לרנר, קורא לנשיא ארה"ב ביל קלינטון לשחרר מיד את יונתן פולארד ודורש מראש ממשלת ישראל, אהוד ברק, לפעול בעניין זה.
www.jewsite.org/pollard -
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
14.01.0400:50
122. רודי ג'וליאני על גזר דין פולארד...........בתגובה להודעה מספר 112
דקטרין חבר מתאריך 15.4.02 4358 הודעות 00:40 14.01.04
רודי ג'וליאני על גזר דין פולארד
לא חדש אבל פעם ראשונה שנחשפתי לכך, התיחסותו של ג'וליאני מסומנת באדום.
הלב הבוער של יהונתן פולארד / בוריס שוסטף
יהונתן פולארד, לשעבר אזרח שעבד בשביל צבא ארה"ב, שהקריב את חירותו בשביל להעביר מידע מודיעיני חיוני לישראל, נרקב בבתי סוהר אמריקאים יותר משמונה עשרה שנה - ואנחנו נשארים דוממים. להשוות את האלפים הבודדים שאיכפת להם מחירותו של פולארד לרוב הענק והדומם ששתיקתו איפשרה לממשלת ישראל ולראשי הקהילה היהודית באמריקה להפקיר אותו, יהיה כמו להשוות זרזיף קטן של מים לנהר שוצף וגועש שסוחף איתו כל דבר שהוא פוגש.
הצרה של פולארד היא היא תזכורת לסיפור יפהפה על אדם צעיר שנקרא דנקו. סיפור שנכתב על ידי הסופר הרוסי המפורסם מקסים גורקי. הסיפור מספר על שבט של אנשים חזקים שהוכרחו על ידי אויביהם לסגת לעומקו של יער שורץ ביצות. כל יום שעבר הקטין עוד יותר! את תקוותם לחיים טובים, והם כבר היו על סף החלטה להכנע לאויביהם ולקבל עליהם חיים של עבדות.
דנקו אהב את שבטו מאד. הוא ידע שחייבת להיות דרך החוצה מהיער החשוך והעוין ובאומץ גדול הוא הוביל את אנשיו יותר עמוק פנימה. אך כעבור לא הרבה זמן הם התחילו לרטון. מתודלקים בפחד וחושך, גברו בהם תחושות התסכול והכעס. דנקו הסתכל על אנשיו וראה על פניהם רק שנאה, ושלהבת הרצון להציל אותם התלקח! ה בלבו.
שלהבת זו של אהבה לשבטו הלכה והתחזקה, ופתאום דנקו צעק (תוך התגברות על רעשו של רעם): "מה עלי לעשות בשביל אנשי?" ואז הוא קרע את חזהו וקרע את ליבו החוצה והחזיק אותו מעל לראשו. הוא האיר כמו השמש, אפילו יותר מהשמש, והיער שנרתע מאהבתו לשבטו השתתק.
דנקו רץ קדימה, מחזיק את ליבו הבוער גבוה ומאיר את הדרך לאנשיו, והם רצו אחריו. לפתע היער נגמר והם יצאו לים של אור ואוויר צח. דנקו הביט בארץ החופשייה צחק בגאווה ואז נפל מת. והאנשים השמחים המלאים בתקווה וציפיות כלל לא שמו לב שהוא מת ושליבו הבוער עדיין בער ליד גופתו. רק אדם אח! ד שם לב לזה ומתוך פחד ממשהו דרך על הלב וכיבה את השלהבת שלו.
שלהבת האהבה לישראל בערה בחוזקה בליבו של יהונתן פולארד כשהוא החליט לקרוע את חזהו לגזרים -לעבור על החוק האמריקאי- על מנת להזהיר את ישראל מסכנה לעצם קיומה: התחמשותן של עירק,מצרים, סוריה ומדינות ערביות נוספות בנשק לא קובנציונלי כדי להשתמש בו נגד מדינת ישראל. פולארד הזהיר את ישראל מסדאם חוסיין, שתחת סיוע חשאי מארה"ב, בנה ארסנל של נשק ביולוגי וכימי לשימוש נגד המדינה היהודית.
פולאד היה מודע היטב לכך שעל פי מזכר ההבנות בין ארה"ב לישראל, למדינת ישראל היתה צריכה להיות גישה למודיעין אמריקאי החיוני לבטחונה של ישראל. אבל בגלל אמברגו לא רשמי של מידע מודיעיני שהוטל על ישראל על ידי בכירים אמריקאים שלא אהבו את היחסים המיו! חדים בין ישראל לארה"ב המידע על סדאם חוסיין והאמצעים להשמדה המונית שברשותו וברשות מדינות ערביות שכנות הוסתר במתכוון מישראל.
פולארד עשה כל שביכולתו כדי לשחרר את המידע הזה למדינת ישראל באפיקים הרגילים והחוקיים, הוא ערער דרך כל הסמכויות שפיקדו עליו עד הפנטגון. כל מאמציו להחזיר את זרימת המידע החוקי לישראל העלו חרס.
נסו רגע להיכנס לנעליו של פולארד ולהרגיש את יאושו כאשר פעם אחר פעם הוא הרגיש כאילו הוא דופק את ראשו בקיר של בטון, כאשר הוא ראה שהצד האמריקאי נמנע מלקיים את התחייבויותיו. אנג'לו מ.קודיבלה, פרופסור ליחסים בינלאומ! יים באוניברסיטת בוסטון לשעבר קצין בשירות החוץ של ארה"ב וחבר בוועדת הסנאט למודיעין כתב בשמיני לדצמבר 2000, "פולארד סיפק בצורה לא חוקית מידע מודיעיני לידידתינו ישראל, מידע שאותו ישראל קיבלה בצורה חופשית וחוקית מארה"ב לפני שהממשל כעס על ישראל על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק. אני יודע איזה מידע נמנע מישראל מכיוון שסגן המנהל של "המודיעין המרכזי",אדמירל אינמן, הסביר לי זאת בפרוטרוט. הרשימה של המידע שפולארד מסר תואמת בצורה מאד קרובה את המידע הזה."
פולארד ראה איך "אדמירל בובי ראי אינמן החליט על אמברגו לא מוכרז של מידע מודיעיני על מדינת ישראל בתגובה להפצצתה של הכור הגרעיני העיראקי באוסירק". פולארד התחיל להבין שמניעת המידע מישראל הופכת לבגידה של ארה"ב בבת בריתה המסורה ביותר. מסתבר שרק אז, אחרי שהשקיע את מיטב כוחותיו כדי להחזיר את זרימת המידע לישראל בצורה חוקית, פולארד ה! חליט לפעול בעצמו.
אנו מוכרחים לזכור שפולארד לא התכוון לפגוע בארה"ב. אחרי שהחליט לעזור לישראל, ולאחר שיצר קשר עם הישראלים הוא התעקש לא למסור מידע שנוגע לביטחונה של ארה"ב. פולארד דחה ניסיונות של האלוף רפאל איתן (שהוביל את המגעים בין ישראל לפולארד) להוציא ממנו מידע שלדעתו נכנס לקטגוריה זו. אפילו איומיו של רפול להאשימו באשמת נגד לא הזיזו את פולארד מעמדתו זו.
מה יכול להיות הוכחה טובה יותר לדברים אלו מאשר כתב האישום שהוגש נגדו? הוא מעולם לא הואשם בפגיעה בארה"ב. הוא מעולם לא הואשם בסיכון קודים, סוכנים ותוכניות מלחמה. הוא מ! עולם לא הואשם בבגידה. כפי שמסביר עורך דינו אליוט לואר, "הוא הואשם רק בקונספירציה לקיים ריגול, אבל הוא לא הואשם אפילו בכוונה לפגוע בארה"ב.
כשפולארד קרע לגזרים את חזהו ותלש את ליבו כדי להאיר את הדרך לביטחונה של ישראל הוא לא חשב על עצמו. ליבו הוביל את מי שהיה זקוק לו. הוא רץ והחזיק בו גבוה מעל לראשו וחשב רק על דבר אחד - הישרדותה של מדינת ישראל ותושביה.
כמו דנקו הוא חשב על חירותם של בני עמו וכמו האנשים בסיפורו של גורקי, היהודים בישראל נכשלו ולא שמו לב כשהוא נפל וליבו הבוער לצידו. סביר מאד שרבים מהם כלל לא מודעים לעזרה ה! חיונית שאותה הגיש פולארד לישראל. במהלך מלחמת המפרץ ועד לפורים האחרון שבו אזרחי ישראל היו מוכנים עם חדרים אטומים ועם מזרקים עם תרופות נגד מתקפה כימית או ביולוגית מצד עיראק, רוב הישראלים כלל לא הבינו שרק בזכות יהונתן פולארד מדינת ישראל הפכה למדינה המוכנה ביותר בעולם לעמידה כנגד מתקפה בכלי נשק נוראיים אלו. רודולף ג'וליאני, שהיה האדם בדרגה השלישית במחלקה לצדק תחת רונלד רייגן, ושטיפל באלפי בקשות לחנינה היה מהבודדים שראו את המסמכים של פולארד, לכן כדאי לשים לב במיוחד לדעתו בנושא. בארבע עשרה לאוגוסט 1999 כשדיבר בניו יורק ונשאל על מקרהו של פולארד הוא אמר: "בהשוואה למשפטים אחרים המשפט שלו-ואת זה אני יודע כי ראיתי את המסמכים- ו! גזר הדין שלו הוא הרבה הרבה יותר חמור מגזר דינם של אחרים שהורשעו באותה אשמה."
בדיוק את המסמכים האלו עורכי דינו של פולארד עדיין מנסים להשיג היום ! על מנת להצילו. על פי מידע רשמי מאפריל 2002 ממחלקת הצדק והמשפט של ארה"ב במשך שמונה שנים תיקו של פולארד נפתח לעיון עשרים וחמש פעמים אך בכל זאת עורכי דינו מנועים מלראות את התיק הזה למרות שיש בידיהם את כל האישורים הביטחוניים.
חלק מרכזי ממסמכים סודיים אלו מכיל הצהרה של קספר ווינברגר, שהיה בזמנו מזכיר ההגנה, שחרץ את גורלו של פולארד. כפי שאמר ווינברגר אז "קשה לי... לחשוב על פגיעה חמ! ורה יותר בביטחון המדינה מאשר זו שנגרמה על ידי הנאשם,במבט לרוחב, החשיבות הקריטית לארה"ב והרגישות הרבה של המידע (אותו הוא מסר)". אולם בצורה מוזרה בזכרונותיו הוא כלל לא מזכיר את אותו נושא "קריטי לביטחון ארה"ב" שהוא טוען שגרם לכזה "נזק לבטחון המדינה".
כשנשאל בראיון למה השמיט את סיפורו של פולארד ווינברגר השיב "בגלל שזה היה במידה מסוימת עניין מאוד מינורי שהפכו אותו למאוד חשוב."כשנתבקש להרחיב השיב:"כפי שאמרתי נושא פולארד היה יחסית מינורי.הוא נופח הרבה מעבר לגודלו האמיתי".כאשר לחצו עליו ושאלו למה המקרה נופח מעבר לחשיבותו האמיתית וינברגר ענה:"אני לא יודע למה זה פשוט היה ככה".
אחת מהמצוות החשובות ביותר ביהדות היא פדיון שבויים. היא אפילו חשובה יותר מהאכלת עניים כאשר הן באות אחת על חשבון השניה. אפילו אם קהילה עומדת בפני הדילמה האם למכור את האוצר היקר ביותר שלה-ספר התורה- על מנת לגייס כסף לפדות שבויים היא מחוייבת לעשות זאת על מנת לפדות אותם.
בכך שאנו לא דורשים את שחרורו של פולארד אנחנו לא רק עוברים על הציווי של פידיון שבויים אלא אנחנו גם דורכים על ליבו שעדיין בוער. הזמן הוכיח שלמרות ההזנחה שלנו של פולארד אף פעם לא תצליח לכבות את שלהבת אהבת ישראל הבוערת בלבו, אך השנים בהם נלחם בודד על חירותו גבו ממנו מחיר במצבו הגופני והבריאותי. עוד כמה זמן אנו יכולים לצפות ממנו שיחזיק מעמד?
זוהי ! עובדה שפולארד מרצה את גזר הדין החמור והקשה ביותר של מישהו שאי פעם הואשם באותה אשמה כמוהו בארה"ב. העונש הקצוב בחוק לעבירות אותן הוא ביצע הוא שנתיים עד ארבע שנות מאסר. פולארד כבר ריצה יותר משמונה עשרה שנה של מאסר קשה כשהוא סובל לעיתים מהיחס הגרוע ביותר שמערכת הכליאה הפדרלית בארה"ב מסוגלת להעניק. בינתיים במשך כמעט שני עשורים ממשלת ארה"ב שמה רגליים לכל ניסיום של פולארד להשיג צדק דרך מערכת בתי המשפט בעוד מדינת ישראל והקהילה היהודית בארה"ב נעלו בפני כל דלת דיפלומטית.
סיפורו של פולארד הוא לא רק לגבי אדם אחד. הוא דרישה לצדק שווה לכל אזרח אמריקאי וליחס הוגן למדינת ישראל! כבעלת ברית של ארה"ב. במשך למעלה מ 18 שנה כמעט ולא עשינו דבר כדי להגן על האינטרסים שלנו במקרה זה כיהודים. עלינו כעם, מוטלת החובה סוף סוף להתעורר ולהתעקש על כך שממשלת ישראל וראשי קהילות היהודים! בארה"ב ידרשו משפט צודק ליהונתן פולארד. אסור לנו לעמוד בשקט נוכח חוסר צדק זה. עלינו להרים את קולנו ולקרוא לשחרורו לאלתר של יהונתן פולארד אחרת לא רק שדמו יהיה על ידינו אלא שהמצב יהווה תקדים מסוכן.
7. שמעון פרס, יצחק שמיר ויצחק רבין לא היו.......בתגובה להודעה מספר 0
מעוניינים "לעשות רעש", השניים האחרונים, קיבלו את גישתו של ראש הממשלה שמעון פרס, לאחר שהקים "ועדת בדיקה פנימית", וכחבר צוות ב"מועדון ראשי הממשלות", הציע שלא לעשות מהפרשה זו רעש, דהיינו: אנחנו לא מכירים ב"ג'ונתן פולארד"....!!!
@ טוב מראה עיניים מדמגוגיה בוגדנית וחסרת שחר @
@ מקורות @
מבחן התוצאה. פ"ש
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
23.04.0300:41
10. אימייל שנשלח לעיתונאית גב' לקס...............בתגובה להודעה מספר 7
כותרת: גב' לקס, הידוע לך על קיומו של דו"ח ועדה פרלמנטרית בענינו של פולרד!?
העובדה שאינך מזכירה אותו, מלמדת שגם ממך נעלם קיומו של דו"ח זה. אפשר להשיגו בספריית הכנסת! מדובר בדו"ח חשוב ביותר! בראש הועדה עמד אבא אבן המנוח, ודוד מגן היה חבר בה. הועדה קבעה ששמעון פרס הידוע שיקר בעדותו בועדה! המסקנה הזו, היא היא שגרמה להדחתו של אבן מתפקידיו במפלגת העבודה ולסילוקו למעשה מהחיים הפוליטיים! כמובן, שבמדינת השיכתוב - מדינת ישראל, השיכתוב המאורגן דאג להשכיח קיומו של דו"ח זה. אבל כל מי שמתעניין בפרשת פולרד חייב להכיר את הדו"ח ותוכנו. אני פונה בבקשה לערוץ 7 להעביר תוכנו של אימייל זה לעפרה לקס 3. גב' לקס, הידוע לך על קיומו של דו"ח ועדה פרלמנטרית בענינו של פולרד!? יעל (08:10, 22/4/03) http://www.a7.org/newspaper.php?id=...
מבחן התוצאה. פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
16.04.0315:24
8. אשמנו, בגדנו-ראיון בלעדי עם אסתר פולארד.בתגובה להודעה מספר 0
אפריים חבר מתאריך 17.2.03 1173 הודעות 15:01 16.04.03
אשמנו, בגדנו-ראיון בלעדי עם אסתר פולארד.
אשמנו, בגדנו מאת עפרה לקס
אסתר פולארד, אשתו של יונתן, חושפת בראיון נדיר מעט ממה שעבר עליה ועל בעלה ב-18 השנים האחרונות. הם נאלצים להתמודד לא רק עם כליאה בתנאים לא הומניים, אלא גם עם היחס המשפיל של הממסד, שמועות שהופצו בזדון והתעלמות מכוונת של המדינה
אסתר פולארד הערימה עליי עבודת הכנה רבה כתנאי לפגישתנו, וגם אחרי שמילאתי את דרישותיה היא לא ששה להיפגש. מילה שאמרתי בטון לא נכון ושאלה ששאלתי בשיחות המקדימות בינינו כמעט גרמו לביטול הראיון. הייתי צריכה להוכיח שוב ושוב את כנותי ואת העובדה שאין בכוונתי אלא להביא את סיפורו של יונתן לציבור כדי שאסתר תחזור בה ותסכים שנפגש. עם זאת, היא הבטיחה לעצמה, בעידודו של יונתן, שזו הפעם האחרונה שהיא מתראיינת.
חייהם של יונתן ואסתר אינם פשוטים. לא רק משום שהוא אסיר עולם שעונשו אינו קצוב, וגם לא בגלל המאבק ארוך השנים במערכת המשפט האמריקנית. נדמה כי מה שכואב לשניים יותר מכל היא תחושת הבגידה שהם נושאים עמם יום יום. הבגידה של מדינת ישראל, שאינה פועלת למען יונתן, הבגידה של הממסד שמשתיק את הפרשה פעם אחר פעם והבגידה של התקשורת, שעוזרת לשניהם לטייח את חוסר המעש. המרורים שאלו האכילו את בני הזוג פולארד, הם שגורמים לאסתר להיות חשדנית כל כך, קשוחה כל כך:
"כשה- FBI תפס את יונתן הוא נמלט לשגרירות הישראלית, לפי ההוראות שנתן לו מפעילו. המילים הראשונות ששמע בשגרירות היו: 'ברוך שובך הביתה'. לאחר מכן התקשרו אנשי השגרירות לירושלים וקיבלו הוראה לזרוק אותו. היו שתי כניסות לשגרירות. אחת אחורית לרכב, והשנייה קדמית, למי שבא ברגל. השומר בא אל יונתן ואמר לו: 'כדי שנקבל אותך אתה צריך לצאת החוצה מן הכניסה האחורית ולהיכנס מן הכניסה הקדמית'. יונתן אמר: 'אבל אתה יודע מה מחכה לי בחוץ!' השומר הניד בראשו לאות הן. יונתן אמר לו: 'אתה יודע מה הם עומדים לעשות לי!'. השומר התחיל לבכות, וכשדמעות בעיניו הוא דחף את יונתן החוצה".
לא מתנהגים כמדינה ריבונית
לא קל לאסתר לספר. מדי פעם מתמלטת ממנה אנחה: "אני לא מספרת על בישול או על גידול עציצים, אלו החיים שלי".
כמו לפני כל חג גם לקראת חג הפסח יקבל יונתן פולארד לתאו שבכלא כרטיסי ברכה רבים, מחברי כנסת ושרים המאחלים לו חג שמח. אסתר ויונתן לא אוהבים את הכרטיסים האלו. מבחינתם זו היא תעודת עניות גדולה למי ששולח אותם. "כרטיסים וברכות יש, אבל יוזמה ופעילות אין", אומרת אסתר. בשנה שעברה חתמו 110 חברי כנסת על מכתב המבקש מג'ורג' בוש לשחרר את יונתן. הם הפקידו את המכתב בידי אריאל שרון כדי שימסור אותו באופן אישי לנשיא האמריקני. מקורבי בני הזוג פולארד בוושינגטון מעידים כי שרון מסר אותו לפקיד זוטר במשרדה של קונדוליסה רייס. איש מחברי הכנסת לא בדק מה עלה בגורלו של המכתב.
למה השרים וחברי הכנסת אינם פועלים למען יונתן?
"האדם היחידי שיכול לענות לך למה הוא אריאל שרון, והוא מתנהג כאילו יונתן מת". אבל לא מדובר רק בו.
"נכון, אבל הוא הכתובת. כל עוד הוא לא ירצה שיונתן יצא מהכלא, ארצות הברית תעשה כרצונו. הוא אף פעם לא הכחיש, ואפילו לא הגיב על הטענה שהוא אמר לרחבעם זאבי שאת יונתן הוא רוצה מחוץ לכלא רק בארון".
ומה עם חברי כנסת ושרים?
"לכל אחד מהאנשים הנמצאים בשלטון יש מניע שונה, אבל כל מי שזרק את יונתן לבור אז, עדיין נמצא בתפקיד. כולם מעורבים פחות או יותר".
גם שרון?
"בטח. על פי מקורות מהימנים מאוד בארצות הברית, שרון היה מעורב בכל מבצע ההפעלה של יונתן. הוא לא רוצה שאנשים יידעו שהוא היה מעורב בריגול בארצות הברית".
הפעלת סוכנים היא דבר לגיטימי: אנחנו הפעלנו אצלם, הם מפעילים אצלנו.
"במדינה ריבונית זה דבר שיגרתי, אבל אנחנו לא מתנהגים כמו מדינה ריבונית. איזו מדינה מוסרת את המסמכים שמסר לה סוכן שלה? איזו מדינה מכשילה את המשפט שלו ואינה נאבקת למען סוכניה?"
הישראלים לא עוזרים, להיפך
האמריקנים מאוד התאכזרו לבעלך. הטילו עליו עונש חסר תקדים ועינו אותו. מדוע הם כל כך רוצים ברעתו?
"בזמן שהם חימשו את עיראק אף אחד לא ידע, אבל הפעילות של יונתן גילתה זאת לישראל. אז החליטו לקבור אותו חי".
ועד היום הם זוכרים לו את זה?
"התכנית הייתה שהוא ימות בכלא, אבל הוא לא שיתף פעולה עם זה".
האם ישנם אנשי ממשל אמריקניים שרוצים בטובתו של יונתן?
"לא מזמן קיימתי סדרה של פגישות עם סנטורים בכירים שנחשבים לידידים טובים של ישראל. בוקר אחד נפגשתי עם סנטור בכיר וותיק. הוא הקשיב בעניין רב ואז אמר: 'מטריד אותי דבר אחד. אני בכלל לא מכיר את בעלך ואת הסיפור שלו. במשך כל הזמן שאני פה אף גורם ישראלי ואף גורם יהודי בארצות הברית, ואני נפגש עם רבים כאלו, לא העלה את הנושא. מפתיע אותי שאתם אומרים שזה נושא שרבים מעוניינים בו. אני רוצה לעזור לך, אבל כל עוד המנהיגים היהודיים לא מעונינים בכך, אינני יכול לעשות דבר'.
"בצהריים נפגשתי עם סנטור אחר שאמר לי: 'גב' פולארד, תמכתי בשחרור של בעלך, אך אני כבר לא תומך בזה'. דרך אגב, הסנטור הזה ראה את התיק הסודי של בעלי והוא יודע שאין בו דבר. לכן הוא תמך בשחרורו. הוא הוסיף והסביר: 'אני נפגש עם מנהיגים יהודיים כל הזמן, והם אומרים לי לא לעזור לפולארד, לא להתקרב לתיק של פולארד'. התווכחתי אתו, הגעתי עם המכתב של 110 חברי הכנסת ועם הטיעונים המשפטיים של יונתן, והוכחתי לו שמבחינה חוקית רימו אותו. שאלתי אותו: 'למען היושר והצדק של מערכת המשפט האמריקנית, האם לא תעזור'? והוא ענה לי: 'צר לי לראות את הצער הגדול שלך, אבל עד שלא יצטרפו אלייך הישראלים והקהילה היהודית אין דבר שאני יכול לעשות'".
למה הקהילה היהודית האמריקנית לא עושה למען יונתן?
"הסיבה הבסיסית היא שיש חשש מנאמנות כפולה. את צריכה להבין שלפני 18 שנים, 6 ימים אחרי שיונתן קיבל מאסר עולם, נשיא הוועידה של ארגוני היהודים הגדולים שלח לג'ורג' שולץ, מזכיר המדינה דאז, מכתב ובו הוא כתב שהם מסכימים עם כל דבר שהמדינה תעשה ליונתן. הם הבטיחו לא לעשות שום דבר למענו".
אבל זו הייתה פחדנות של לפני 18 שנה.
"שום דבר לא השתנה מאז. הם מקיימים את ההבטחה: שנה אחר שנה מוזמנים מנהיגים יהודיים לבית הלבן לרגל חגים שונים, ובמשך 18 שנים יונתן מעולם לא היה על סדר היום של הפגישות אפילו פעם אחת. גם בפגישות לא רשמיות עם הנשיא, כשיש הזדמנות להזכיר את הנושא באופן עדין, הם לא עושים זאת. אותם האנשים שפתחו את הדלתות בפני אביטל שרנסקי במאבקה הם אלו שטורקים את הדלת בפניי".
"תמיד אהבתי אותו"
השיחה בינינו מתנהלת בעברית אך כשאסתר מגיעה לנושאים שמסעירים אותה במיוחד היא עוברת לאנגלית. אישה נאה שמחלת הסרטן ממנה הבריאה והתלאות שעברה אינם ניכרים בפניה. מעטה הקשיחות מתקלף בהדרגה, והאנושיות הרכה שלה מתגלה במלוא פגיעותה.
איך הכרת את יונתן?
"הכרתי אותו בשנת 71', כשהיינו צעירים. שנינו היינו בתכניות קיץ והייתה לנו שפה משותפת של אהבת העם והארץ".
לפתע הפלאפון של אסתר מצלצל. היא מזנקת: "זה יונתן!" אסתר מספרת לו שהיא מתראיינת כעת, והוא מבקש שתפסיק לעשות זאת. שניהם חשים שגם הכתבות בעיתונים כבר לא עוזרות. הקשר בין אסתר ויונתן הדוק מאוד. השיחה בינינו גרמה לאסתר להתרגש והוא הבחין, לפי נימת קולה, שמשהו מטריד אותה. זר לא היה מבחין בזאת, אולם כשקשר בין איש ואשתו מתנהל בביקורים לא פרטיים ובשיחות טלפון, הקול משחק תפקיד חשוב.
אנחנו ממשיכות לדבר. קולה נעשה נוגה ומהורהר.
"בסוף הקיץ יונתן חזר לארצות הברית ואני לקנדה, ואיבדנו קשר. אחרי כמה שנים קראתי בעיתון שיש אסיר בארצות הברית שכדאי לכתוב לו, כדי שהוא יקבל חיזוק. לא ידעתי מי הוא, השם שלו לא צלצל לי. החלטתי שאכתוב לאסיר הזה, למרות שלא ידעתי מה הוא עשה. מאוחר יותר יונתן סיפר לי שהוא קיבל את המכתב בכלא במריאון בהיותו בצינוק, סגור מאחורי 13 מנעולים, שלוש קומות מתחת לאדמה. כמות המכתבים שהוא היה יכול לשלוח הייתה מוגבלת, ונשארו לו רק שני בולים. היו לו המון מכתבים לענות עליהם.
"כל השנים הוא לא הרשה לעצמו סתם לכתוב, הכל היה מנותב לשחרור שלו, אבל הפעם הוא השתמש בשני הבולים כדי לכתוב לי. מכתב אחד היה אישי, והשני נתן מידע על הנושא. מסתבר שהייתי צריכה לקרוא קודם את המכתב האישי, אבל לא שמתי לב שיש מספרים על המעטפות וכך קראתי קודם את המידע על הנושא ונורא הופתעתי שדבר כזה יכול לקרות בארצות הברית. אחר-כך פתחתי את המעטפה השניה ולא יכולתי להאמין שבן אדם שעבר את מה שהוא עבר, יכול לכתוב כזה מכתב מלא אהבת הארץ ואהבת העם.
"הרגשתי כאילו הוא שוב קרא את מחשבותיי כלפי הארץ והעם. זה היה כל-כך מרשים. אני לא יכולה לומר שיש נקודה מסוימת בה התאהבתי בו. תמיד אהבתי אותו. מהרגע הראשון זה היה די ברור לשנינו.
"יש אנשים שאומרים 'איך יכולת לוותר על החיים שלך?' אבל אני לא ויתרתי על החיים שלי, הוא החיים שלי. הוא אדם כל-כך נפלא. כל דבר טוב ששמעת עליו זה כלום לעומת מה שהוא באמת. הוא נדיב עדין ורגיש, מבין ומתחשב וגם מבריק".
הכלא האמריקני לא הומני
ספרי לי על התנאים שלו בכלא.
"בכלא שלו, בטנר, יש כלל שמפעילים את ההסקה עד הראשון במאי בלי קשר לטמפרטורה בחוץ. אז עכשיו הוא נמצא בחדר סגור עם חימום, למרות שחם בחוץ. התנאים בבתי הסוהר בישראל הומניים, בארצות הברית זה שונה לגמרי".
אסתר בוררת את מילותיה. ביקורת 'לא מתאימה' שתעביר על בית הסוהר יכולה להזיק לבעלה. "יונתן לא יצא לחופשה אפילו פעם אחת במשך כמעט 18 שנים. אפילו לא ללוויה של אימו. אין שום אפשרות לבעל ולאישה להתייחד ואסור להביא ילדים לעולם. אנחנו צריכים לבנות עולם משלנו, כשבינינו שולחן וסביבנו פושעים רבים: אנסים, רוצחים ושודדים. אסור להביא לו כלום, אסור לכתוב או לקרוא או לדבר בטלפון בעברית ואין אוכל כשר. בבית-הסוהר הראשון שהוא היה בו, בספרינגפילד, הוא היה במשך שנה שלימה בלי בגדיו, משקפיו או כל חומר קריאה. הוא נכלא בחדר קטן בטמפרטורות נמוכות מאוד ועם אנשים מעוערים שכלית כתוצאה מאיידס. מדי חודש היו באים אליו אנשי ה-FBI, זורקים עליו שמיכה ומגישים לו רשימה של ראשי הקהילה היהודית, שיגיד להם מי שיתף אתו פעולה. הם הבטיחו שאם יעשה זאת הוא יועבר לכלא נורמלי יותר, אבל הוא העדיף לשמור על עקרונותיו ולא האשים איש. גם האנשים האלה לא עזרו לו אחר-כך".
נלחמים גם בשמועות
במשך השנים נאלצו אסתר ויונתן להתמודד עם הכפשות והשמצות. לפי אסתר, מדובר במערכת שקרים מכוונת ומתוזמנת היטב, המיועדת לסכל כל אפשרות שיונתן ישוחרר מן הכלא. השקר כאילו הוא אינו שפוי השפיע אפילו על אנשים שפעלו ללא לאות לסייע לו: "חודשיים לפני שרחבעם זאבי נסע לביקור בכלא הייתי במשרד שלו ויונתן התקשר. העברתי לרחבעם את השפופרת. הוא הקשיב ליונתן וכמעט התעלף. אחרי השיחה הוא הסתכל עלי ואמר: 'וואו, הוא כל כך מרוכז, הוא מתבטא כל-כך יפה!'. שאלתי אותו: 'למה ציפית'? אז הוא ענה: 'אסתר, כל השנים האלה לא דיברתי אתו, ובגלל כל השמועות אמרתי לעצמי שאולי השנים בצינוק השפיעו עליו"'.
שמועה נוספת בה נאלצו בני הזוג פולארד להיאבק הייתה כאילו יונתן נתן מידע לישראל תמורת תשלום, מתוך רדיפת בצע. האמת הייתה הפוכה: מי שביקש מיונתן להפסיק להעביר מידע בהתנדבות היה דווקא הצד הישראלי, שביקש למסד עמו את הקשר ולהפוך אותו לסוכן מן המניין.
לאחר המאבק המשפטי שחייב את ישראל להכיר בו כסוכן שלה, קיוו יונתן ואסתר שלא יטפלו עליהם עוד שקרים הנוגעים לכסף. לאכזבתם, לא כך היה: "הם (הממסד השלטוני) יודעים כמה נזק זה גורם ליונתן בארצות הברית, אז הם ממשיכים עם השמועות. לפני שנה בערך הדליפו דרך המשרד של דני נווה שיונתן קיבל מליון דולר מן הממשלה. זה לא באמת קרה, אל תדאגי. הם רק פרסמו שהכסף ניתן לנו, ועד היום אנחנו סובלים מזה. אנחנו שומעים כל הזמן 'מה יש לכם להתלונן, אתם מקבלים כסף'. אפילו השכנים של אמא שלי במונטריאול אומרים לה: 'מה הבעיה? מטפלים יופי בבת שלך ובבעלה'. אז שתדעו, אנחנו לא מקבלים גרוש מהמדינה".
ממה באמת אתם מתקיימים, היכן את מתגוררת?
"אני כעלה נידף, אני פה ואני שם. אין לי מקום כל עוד יונתן כלוא. אני לא יכולה לגור בירושלים, אין לי כסף לזה. אני חיה כאן עם אישה שנתנה לי חדר. עבדתי הרבה שנים, אבל בשנים האחרונות חיסלתי את כל החסכונות שלי וגם את הפנסיה, כי חייתי מזה. יש לנו מעט חברים, לא עשירים, שעוזרים מדי פעם. זה לא קל".
לא מאמינים באדם
האופטימיות הגדולה של יונתן ואסתר היא רק ביחס לכוחו של ה'. מבשר ודם הם מאוכזבים. שניהם מרגישים כי לאחר מאבק של כמעט שני עשורים הם הגיעו לרוויה. "את ההשתדלות שלנו עשינו, לא השארנו דלת אחת שלא דפקנו עליה, ועשינו זאת שוב ושוב ושוב". שניהם מקרינים יאוש מן האפשרות שממשלת ישראל תפעל למען יונתן. גם העם לא מבין כי קיים קשר בחלונות הגבוהים נגד שחרורו של יונתן מן הכלא: "זה לא שאנחנו הגענו למסקנה הזו", אומרת אסתר, "כל מי ששומע את הדברים רואה את הכתובת. צריך להיות אטום או מפגר כדי לא להבין שהכל מכוון".
מה צריך לקרות כדי שיונתן ישוחרר?
"במסגרת הקשרים העמוקים של ישראל וארצות הברית, יש כל יום הזדמנות לשחרר את יונתן. הנה, עכשיו המלחמה בעיראק, שרון אמר שנגיב אם נותקף, אבל היה ברור שהאמריקנים הורו לנו לשבת בשקט. מה דרשנו תמורת זה? כלום. אותו הדבר ב-91', יכולנו לדרוש את שחרורו של יונתן שהזהיר אותנו מפני הנשק הכימי של עיראק ולצעוק על ארצות הברית, 'איך מנעתם מאתנו את המידע הזה?' ברגע שנתחיל להתנהג כמדינה ריבונית ולשמור על האינטרסים שלנו, לא נפחד ממה שאומרים בארצות הברית ובאיחוד האירופי אלא מהקב"ה. אבל אני לא תולה בזה הרבה תקוות".
אסתר מוציאה מכתב שיונתן כתב לחבר הכנסת אורי אריאל, ובו הוא מתבטא בצורה חריפה ביותר נגד ח"כ אריאל, הכנסת והממסד השלטוני. יונתן כתב את הדברים לאחר שאריאל החל לשלוח לו מכתבים ובהם פירוט על פועלו כחבר כנסת, ושום דבר שנגע לענייניו של יונתן. ח"כ אריאל הקפיד לסיים את מכתבו באיחולי חיזוק ליונתן ובהבטחה שהוא ימשיך לפעול למענו, אולם כשהוא היה בארצות הברית, אומרת אסתר, לא אפשרו לו לבקר אצל יונתן, משום שהוא ניסה לתאם את הביקור ברגע האחרון. במכתבו מבקש יונתן מאריאל לחדול מלכתוב לו, ומשתמש בדימויים קשים ביחס לכנסת.
אסתר מסבירה: "המסר של המכתב הוא לא לאורי אריאל אלא לכל הממסד. 'תפסיקו! כולכם! תפסיקו לשלוח לי כרטיסי ברכה מטופשים ותתחילו לעשות משהו'. מה שעובר על יונתן זה בדיוק אותו משבר שאני עוברת עכשיו. מספיק. אני לא חייבת כל החיים שלי להסביר שוב ושוב מה שכל-כך ברור וצועק לשמים. אם אחרי 18 שנים לא קיבלנו שום עזרה מן הממסד, נשאר לנו רק לומר את האמת. אם היא כואבת למישהו, אנחנו מצטערים".
אבל זה קשה, כי אתם צריכים גם לעבוד מול האנשים האלו.
"לא. כמה פעמים את חושבת שאני ארדוף אחרי ראשי ממשלות? ב-3 בדצמבר הייתי אצל נתניהו והוא הציע שניפגש עם שרון. הוא אפילו ביקש את הפגישה עבורנו. עד היום אנחנו מחכים שיחזרו אלינו לקבוע תאריך. אם יתקשרו אליי אני אבוא, אני אעשה כל השתדלות. אבל אני כבר לא רודפת אחריו.
"לכל דבר יש התחלה אמצע וסוף. ואנחנו בסוף. אין לנו כבר סבלנות לכל זה. ה' העניק לעם ישראל תקופה גדולה לחזור בתשובה ולהתעורר. ברגע שנעשה את הדבר הנכון ליונתן נציל גם את עצמנו. ברגע שהרשינו לממשלה שלנו להפקיר אחד, נהיינו כולנו הפקר. התחלנו עם יונתן ואחר-כך עם חיילים ויישובים, והיום אזרח לא יכול ללכת ברחוב בביטחון. כולנו הפקר, ואם נמשיך עם הגישה הזו, כולנו נהיה בסכנה".
עוברים יום אחר יום
מה אדם פרטי יכול לעשות למען יונתן?
"דבר ראשון אני רוצה שאנשים יתחילו להתעורר ולהבין שמה שמאיים על יונתן מאיים על כולנו, וכשהם יודעים את הסיפור, להתחיל ולספר אותו לאחרים. צריך לוודא שכולם יודעים, כי הממשלה לא רוצה שאנשים יידעו. אפילו הרבנים הראשיים לא עזרו לנו וסירבו לצרף את שמו של יונתן לתפילה למען השבויים והנעדרים, בגלל שהממשלה משלמת להם. כל אחד יכול להכניס את השם של יונתן בתפילה למען השבויים והנעדרים בבית הכנסת שלו. אנשים יכולים להתפלל עליו בזמן הדלקת נרות".
את יודעת שיש כאלה ששובתים רעב למענו ויש שמחתימים עצומות?
"אני אסביר לך משהו. כל פעולה ופעולה סופרים בשמים, אז אני לא רוצה להגיד לאף אחד לא ליזום ולא לעשות. כל דבר חשוב. אבל הנה, עשינו במדינה עצומות עם מיליון חתימות לא לרדת מהגולן ולא להחזיר את השטחים והממשלה התעלמה מהן. לא הייתי מציעה לאנשים לעשות הפגנה של 5 אנשים. יותר טוב שיתאספו עשרה ויעשו מניין, אולי מניין קבוע למען יונתן.
כשאת מעוררת את דעת הקהל, המטרה היא להגיע לגורמים בפסגה אבל מה שקורה עם יונתן זה ההיפך. כל פעם שהמודעות עולה, הם דואגים להדליף מידע שקרי לתקשורת ואומרים שאי אפשר לשחרר אותו.
אתם מאמינים שיונתן ישוחרר?
"בהחלט, מתיר האסורים האמיתי ישחרר את יונתן".
וזה מה שמחזיק אתכם במאבק היום יומי?
"ביקרתי אם שישבה שבעה על בנה, והיא אמרה לי 'אסתר, אני מרגישה כאילו אני חובשת מסכה כבדה. אני לא יודעת מה אעשה כשאנשים ילכו ותרד המסכה, איך אני אתמודד'? אמרתי לה: 'תמשיכי איך שאנחנו ממשיכים. המטרה היא לעבור יום אחד. אם תעברי יום אחד טוב את יכולה לצבור יום אחרי יום אחרי יום. זה ייהפך לשבועות ואחר-כך לחודשים. המטרה צריכה להיות קידוש ה' היום. רק ליום אחד".
האם יש ליונתן תכניות לתקופה שאחרי השחרור?
"כן. לעזור לעם ישראל. הוא המציא טכנולוגיה שתשחרר את ישראל מתלות במדינות אחרות בנושא המים והאנרגיה".
אתם מתכוונים לגור בישראל כשהוא יצא לחופשי?
"כן. הוא הקדיש את כל חייו למען העם שלנו. כשחשבנו על השאלה הזו היו רגעים מאוד קשים. הייתי משקרת אם הייתי מכחישה את זה. אבל אנחנו מבדילים בין מדינת ישראל וארץ ישראל".
ממשיכים כרגיל
אסתר תמשיך ללכת מידי יום לכותל ולקבר רחל ולהתפלל כמה פעמים בחודש במערת המכפלה. היא גם תמשיך לכתוב לאתרי האינטרנט שמחזיקים מידע רב על יונתן ברוסית ובאנגלית במטרה ליידע ולעורר את העם, וגם כדי להזהיר אותו מפני ממשלתו, כדבריה. בתום תקופה תעלה שוב על מטוס ותיסע לבקר את בעלה.
יונתן ימשיך לסבול מאנטישמיות ומתנאים קשים בכלא, להתפלל משם למען שלומם של נפגעי הטרור ולטוות תכניות לסייע לעם ישראל.
ואנו, נמשיך לחזור בתום יום עבודה לבתינו המוארים, מוקפים בהמולת המשפחה ובטרדות היום יום.
תגובות
- ממשרדו של ח"כ אורי אריאל נמסר כי הוא ימשיך להיאבק למען יונתן פולארד. אריאל מארגן עתה, יחד עם אנשים נוספים, קמפיין של מדבקות ושלטים הקוראים להשיב את יונתן הביתה. הוא לא נפגע ממכתבו של יונתן, ואומר כי הוא רק ממחיש עד כמה יש לפעול למען שחרורו. לגבי הטענה על אי הביקור בכלא, אומרים דובריו שח"כ אריאל לא היה בארצות הברית בשנתיים האחרונות.
- ממשרדו של הרב לאו נמסר כי לא ניתן לכלול את יונתן בתוך השבויים והנעדרים מפני שהוא אינו נכלל בהגדרה. הרב לאו גם מבקש מאסתר פולארד להיזכר כי כשהיא פתחה אוהל מחאה ברחבת המשביר בירושלים הוא היה הראשון שהצטרף.
9. פולארד: ''המרגל הישראלי צדק בקשר לסאדם''!!!בתגובה להודעה מספר 0
קיבלתי באימייל כתבה מה 6 לאוגוסט 1998 של הוולסטריט ג'ורנל בכותרת "המרגל הישראלי צדק בקשר לסאדם".
Israel's Spy Was Right About Saddam August 6, 1998 - Angelo M. Codevilla - The Wall Street Journal
Former naval intelligence analyst Jonathan Pollard confessed to passing classified documents to Israel without authorization between 1981 and 1985. For this, he was rightly sent to prison for espionage. People who spy for allied countries and who spare the U.S. government the revelations of a trial usually get sentences averaging four years. What extraordinary things, then, must Pollard have done to draw a life sentence?
Prison sentences are supposed to be proportional to the harm done. The preface to the still-secret memorandum filed with the court by then-Secretary of Defense Caspar Weinberger states that "it is difficult to conceive of a greater harm to national security than that caused by ." But while Pollard's espionage subverted US policy in the Middle East, it barely hurt Washington's intelligence operations.
Pollard gave the Israelis analysts' reports and satellite photographs--bread-and-butter intelligence products. He is not accused of giving away operating manuals or descriptions of the functioning of the satellites or of any other collection systems.
The kind of documents Pollard passed are written carefully to disguise the communications and agents on which they may be based. No U.S. communication-intercept system was taken out of service or had its budget affected because of the Pollard case. Nor was any U.S. agent forced "out of the cold." Pollard's damage to these sources and methods was theoretical.
The U.S. had given--and was continuing to give--Israel photos taken by the very same satellites from which came the secrets Pollard passed. There were no technical differences between the pictures Pollard was passing illegally and the ones the U.S. government was passing legally. These photos did not help the Israelis learn more about the satellites than they already knew. In fact, the U.S. government had briefed them and other U.S. allies on the capability of the satellites--especially after CIA officer William Kampiles sold the KH-11 satellite operating manual to the Soviets in 1978.
The difference between the pictures the U.S. government was giving to Israel and the ones that it was withholding lay not in sources or methods, but in the subject. Some senior officials of the U.S. government had decided that Israel should not have certain information about Iraq and other Arab countries because the officials did not like what Israel was doing with it. By passing precisely that information, Pollard damaged U.S. foreign policy.
The fact that U.S. policy toward Iraq during the 1980s was bad did not give Pollard any right to subvert it.
Some senior U.S. officials were angry at Israel for getting in the way of their Middle East policy. In 1981, shortly after Israel had bombed the Osirak reactor that had been the centerpiece of Saddam Hussein's nuclear weapons program, Deputy Central Intelligence Agency Director Bobby Ray Inman went to Capitol Hill to criticize the Israelis, who had used U.S. satellite pictures to plan the bombing. Mr. Inman said they had harmed sophisticated U.S. efforts to build an important relationship with Saddam. Therefore he personally had just cut Israel off from satellite information about Iraq and later began to send satellite pictures to Saddam.
Mr. Inman was acting on behalf of many of the principal makers of U.S. foreign policy, including Mr. Weinberger and later Secretary of State George Shultz, who during the 1980s sacrificed much for their vision of a fruitful relationship with Saddam. Mr.Inman reported to incredulous senators in 1982 that U.S.intelligence no longer supported the conclusion that Iraq was a major sponsor of terrorism. High-level officials dismissed concerns about Baghdad's purchase of a chemical facility that became the centerpiece of Iraq's chemical and biological weapons program and during the 1980s these officials provided Saddam with U.S. weapons and intelligence. These officials also knew about--and failed to hinder--the transfer of German technology to the Saad 16 missile factory in northern Iraq.
This policy, vigorously pursued by Washington until the very eve of the Gulf War, turned Iraq into a danger to mankind. This policy helped supply the technologies that killed U.S. soldiers in the Gulf War--the technologies for which inspectors now are searching fruitlessly and that may well kill other Americans in the future.
Pollard's sin is blowing the whistle on an embarrassing policy--a sin for which he is serving a life sentence instead of four years.
Messrs. Weinberger, Shultz and Inman had every right to be wrong about foreign policy; Pollard had no right to express his disagreement through espionage. Nevertheless, it is wrong to criminalize differences over policy, and to use the justice system for personal vengeance. In the U.S., the penalty for subverting policy is being fired. For espionage on behalf of allies,the usual penalty is four years. Pollard has more than paid his debt. ---------------- ---- Mr. Codevilla, a professor of international relations at Boston University, served on the staff of the Senate Intelligence Committee between 1977 and 1985. Codevilla acted as an advisor to the Senate Select Committee during the Pollard arrest and conviction.
@ בגדול מדובר על תמונות הלווין על עיראק שפולרד סיפק לישראל - התמונות שארה"ב לא העבירה לישראל בגלל שלא אהבה את השימוש שישראל עושה בהם.
מבחן התוצאה. פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
אפשרויות ניהול
אפריים
26.04.0323:52
11. נפתח האתר הישראלי למען יונתן פולארדבתגובה להודעה מספר 0
www.jewsite.org/pollard האתר עדיין בשלבי בנייה אחרונים
אפשרויות ניהול
אפריים
02.05.0317:31
12. העובדות בפרשת יהונתן פולארדבתגובה להודעה מספר 0
בס"ד
העובדות בפרשת יהונתן פולארד
א. יהונתן פולארד היה אזרח שעבד כאנליסט בשרות המודיעין של חיל הים האמריקני. באמצע שנות ה- 80 (בשנים 1983 - 1984), גילה פולארד שגורמים מסויימים במערך הביטחון הלאומי בארה"ב מונעים במכוון מידע החיוני לביטחונה של ישראל.
ב. ישראל הייתה זכאית מבחינה חוקית למידע חיוני זה בהתאם למזכר ההבנות מ- 1983 בין שתי המדינות.
ג. במידע שנמנע מישראל נכללו יכולות הלחימה הגרעינית, הביולוגית והכימית של סוריה, עירק, לוב ואירן – שפותחו במטרה לשמש כנגד ישראל, וכן מידע על פיתוח טילים בליסטיים ע"י מדינות אלה ועל מתקפות טרור המתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות.
ד. לדאבונו, נוכח פולארד לדעת שחיי ישראלים נתונים בסכנה כתוצאה מחרם מודיעיני זה. הוא עשה כל שביכולתו לעצור מדיניות חשאית זו ולחדש את הזרימה החוקית של המידע לישראל. כשמאמציו לא נשאו פרי הוא החל להעביר מידע זה ישירות לישראל.
ה. ליהונתן פולארד לא נערך מעולם משפט. ע"פ דרישתן של ממשלת ארה"ב ושל ממשלת ישראל הוא נכנע לעסקת טיעון, שחסכה משתי הממשלות תהליך משפטי ארוך, מורכב ויקר הנושא בחובו מבוכה רבה לשתיהן.
ו. יהונתן פולארד מילא את התחייבותו בעסקת הטיעון, ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה.
ז. למרות זאת, נגזר על פולארד מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם – הפרה בוטה של עסקת הטיעון עליה סוכם בין פולארד לבין הממשלה.
ח. יונתן פולארד מעולם לא הואשם בגרימת נזק לארה"ב: גילוי צפנים, סוכנים או תוכניות מלחמה ומעולם לא הואשם בבגידה.
ט. יהונתן פולארד הואשם בדבר אחד בלבד: סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבעלת ברית בלא כוונה לפגוע בארה"ב.
י. אין תקדים לכך בהיסטוריה של ארה"ב שמישהו קיבל מאסר עולם על העברת מידע מסווג לבעלת ברית - מלבד יהונתן פולארד. גזר הדין המקובל לעבירה שכזו הוא 4-2 שנים. אפילו על סוכנים שביצעו עבירות חמורות בהרבה ופעלו מטעמן של מדינות עויינות לא נגזר עונש אכזרי שכזה.
יא. בנובמבר 1995, העניקה ישראל לפולארד אזרחות ישראלית. ההענקה הרשמית התבצעה בינואר 1996. צעד זה אותת בגלוי לארה"ב שישראל מוכנה לקבל במלואה את האחריות להפעלתו של פולארד. ב- 12 במאי 1996, באותה הצהרה שבה הכירה ממשלת ישראל בגלוי ביהונתן פולארד כסוכן שפעל מטעמה, היא גם נטלה אחריות מלאה עליו וציינה את התחייבותה לפעול למען שחרורו והבאתו לישראל.
יב. יהונתן פולארד פעל ממניעים אידיאולוגיים ולא ממניעים של תאוות בצע. ב- 12 במאי 1998 הכירה ישראל באופן רשמי בכך שיהונתן פולארד היה סוכן ישראלי שעבד מטעמה. עובדה זו הסירה כל ספק בדבר מניעיו האמיתיים של פולארד.
יג. בתחילת 1991 הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר, המשמש כרבו של יהונתן הציע עצמו למשרד המשפטים של ארה"ב כערב לפולארד. ההצעה נדחתה. הרב אליהו חזר על ההצעה בכל שנה לאחר מכן במכתבים פרטיים ששלח לנשיא קלינטון. אף לא אחת מהן זכתה למענה עד לסתיו 2000, כאשר אסתר פולארד קיבלה מכתב מהבית הלבן, המציין שהנשיא מודע להצעה של הרב הראשי לשעבר וכי הצעה זו תהווה חלק מן השיקולים של הנשיא בבואו להחליט סופית בענייןבעלה.
יד. פסגת וואי הינה דוגמא בולטת לניצול שעשתה ארה"ב במקרה של פולארד. הן לפני והן במהלך המו"מ שנוהל בפסגת וואי בסתיו 1998, הבטיח הנשיא קלינטון לשחרר את יהונתן פולארד. פולארד היה הגורם בהא הידיעה לכך שההסכם של פסגת וואי הובא לכדי גמר. ברגע האחרון, כשעיני כל העולם היו ממוקדות בטקס החתימה של הסכם וואי שעמד להערך בוושינגטון, הפר קלינטון את הבטחתו לשחרר את פולארד ויצר סערה של פרסום שלילי לישראל. בניסיון להצדיק את מעשהו של קלינטון בוואי, הודלפה לתקשורת הידיעה שג'ורג' טנט, מינוי של קלינטון, איים להתפטר מראשות הסי.אי.אי. באם ישוחרר פולארד. עד מהרה נחשף התירוץ הצולע, שכן קלינטון שחרר בסתיו 1999 קבוצה של טרוריסטים פורטוריקניים שלא הביעו חרטה על מעשיהם. בספטמבר 1999, למרות התנגדות חריפה מצד יועציו וסוכניו בממשל, שיחרר הנשיא קלינטון 14 טרוריסטים פורטוריקניים, חברי ה- FALN, אירגון שאחראי ליותר מ- 100 פיגועים חבלניים בתוך ארה"ב. בעשותו זאת, הוא הוכיח מעל לכל ספק, שהיה זה שקר לטעון שסוכנות ממשלתית כלשהי יכולה לכבול את ידיו או שיכולה להיות לה השפעה כלשהי בכל הקשור להחלטות שהוא מקבל בעניינים הנוגעים לחנינה.
ב- 21 בנובמבר 2002, נכנס יהונתן פולארד לשנה השמונה-עשרה של מאסר העולם שנגזר עליו, ועדיין אין אור בקצה המנהרה.
15. מאמר חריף של הר' אבינר שפורסם השבת...........בתגובה להודעה מספר 13
אפריים חבר מתאריך 17.2.03 1479 הודעות 11:56 12.05.03 2. מאמר חריף של הר' אבינר שפורסם השבת.
שם, מעבר לים הגדול יש אסיר עולם, בין חומות הכלא באמריקה, האוהב את עם ישראל בכל לבו בכל נפשו ובכל מאודו, ושמו – יהונתן פולרד. הוא אינו בוגד, מעולם לא בגד באמריקה. הוא אזרח נאמן לאמריקה ויהודי מסור לעמו היושב בציון. כאשר נודע לו שארצות הברית מונעת במתכוון מידע חיוני לביטחונה של ישראל, בדבר פיתוח אמצעי לחימה גרעיניים, ביולוגיים וכימיים של עיראק, אירן, סוריה ולוב, הוא העביר זאת למדינת ישראל לשם שמים, בלי לקבל על כך אגורה שחוקה. מגיע לו פרס נובל לשלום. אבל מי שבגד, זהו הממשל האמריקאי אשר הפר בצורה בוטה עסקת-טיעון. גם הממשל הישראלי בגד בו כמה פעמים ואמר לעצמו: הלימון נסחט עד תום, הלימון יכול להיזרק לתהום. אמרו לו מפעיליו הישראליים בארצות הברית כי אם יש בעיה - אין בעיה, שיבוא לשגרירות. כאשר חיפש מקלט בשגרירות, נזרק החוצה והוסגר לידי המשטרה. אמרו לו מפעיליו: אנא ממך עכב את חוקריך עד שהאחרון מאתנו יימלט מארצות הברית. כך עשה, ואחר כך הופקר. והרי זה פלא, אחרי כל זאת, אחרי שמונה עשרה שנות בית סוהר וסבל, הוא עדיין מאוהב בעם ישראל עד עומק נפשו. מלא אהבת העם ואהבת הארץ, ועליהם מחשבותיו כל היום. לא ייאמן. האם עולה על דעתכם מהו יום אחד בכלא אמריקאי?! הרי זה בלתי נתפס, זה מה שחש אח בצרה, יום אחר יום, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, כאשר אינו יודע מה מצפה לו למחרת, עד מתי ישב בתוך אותו גהינום, פלנטה אחרת, שונה מן העולם המוכר, שבה כל דקה דומה לנצח. האם תופסים אתם?! לא. אני אעזור לכם קצת. הנה מה שמספר יהונתן פולרד עצמו על כלאו הראשון, בית הכלא הפסיכיאטרי בספרינגפילד בו שהה עשרה חודשים, בלי בגדים בלי משקפיים ובלי ספרים: "הלוואי שהייתי שולט בשפה כדי לתאר מה המשמעות של בית משוגעים מוחלט. הזעקות הלא-אנושיות של החולים, שרבים מהם סובלים מטירוף כתוצאה מהאיידס, כאילו נלקחו ישירות מן הגיהנום של דנטה. "אף שהרב המקומי ניסה כמה פעמים להשיג לי אטמי אוזניים פשוטים, דחו אותו פעם אחר פעם והזהירו אותו שלא יתחב את אפו. "האם מסוגלים אתם בכלל להעלות על דעתכם מה זה אומר בשבילי לחיות בתא נעול, כמו ארון מתים בגודל 1.80 מ' x 2.70 מ' במשך 23.5 שעות ביממה, בתנאים מחרידים כאלו? מלבד חוסר השינה, גם הרחיצה קשה למדי, אתם מבינים, מכיוון שרוב האסירים במחלקה אינם שולטים בצרכיהם, כשכבר מרשים לי להשתמש בה, המקלחת היחידה העומדת לרשותנו נראית בדרך כלל כבית שימוש. אף שאינני נהנה להסריח כמו חיה, דומה שזה עדיף מאשר לדרוך בתוך צואה נגועה באיידס. "ייתכן שהדבר שקשה לי ביותר להתמודד אתו הוא העובדה שבית השימוש בתא שלי עולה על גדותיו במועדים קבועים, ומציף את התא שלי בחומר אורגני שאינו ניתן כלל לתיאור. אני נאלץ להמתין שלוש-ארבע שעות לפני שצוות הַלָבוש בגדי-מגן נגד סיכונים ביולוגיים בא לנקות את התא. הצחנה עזה עד כדי כך שבמקרים אחדים נאלצתי ללבוש מסכת גז מאולתרת שהכנתי לי מנייר טואלט, רצועות גומי וגביע מפוליסטירן. "ואחר כך היו נסיונות התאבדות. אינני יודע אם הזדמן לכם לראות אדם המשסע את גרונו מאוזן לאוזן…". אני חס עליכם וחדל מלספר עוד זוועות. אך למה אנחנו לא חסנו עליו?! עד שחבר קונגרס, שימש כשלוחו של הקדוש ברוך הוא, התערב וקיבל תשובה ממנהל בית הסוהר: "מר פולרד, מעולם לא סווג או טופל כחולה נפש". "בכל בתי הסוהר אין שום אסיר נוסף המוחזק באגף לחולי נפש באמתלא שאינו נמצא שם לשם טיפול". ואז הועבר לכלא אחר. לשם מה החזיקו אותו בכלא לחולי נפש?! מידי חודש ביקרוהו אנשי המשטרה והבטיחו לו שאם יגלה את משתפי הפעולה מבין ראשי הקהילה באמריקה, יועבר לכלא נורמלי יותר. להגברת הלחצים, ניצלו השילטונות את בריאותה הרופפת של אן פולרד, אשתו באותם ימים, שהוחזקה בתא שורץ עכברים ומקקים, ומידי יום ביומו הועבר אליו דיווח על מצבה המידרדר ביחד עם תמונתה. אכן זהו פלא שיהונתן לא השתגע בבית המשוגעים הזה. ופלא גדול מזה הוא שאנשים מרושעים מפיצים עליו שהוא אינו שפוי. לא ייאמן איך מכפישים ומשמיצים אדם זך וטהור כל כך. שלא תחשבו שבית הכלא שבא אחריו היה מקום נעים. לא ולא. שבע שנים הוא שהה בכלא מריאן. מאסר יחיד, שלוש קומות מתחת לפני האדמה! קבר חי. גם שם הביוב נסתם לעיתים מזומנות והציף את תאו בצואה, אך הממונה על שירותי הבריאות סירב לבקשתו של יהונתן לחסן אותו בגמא-גלובולין מחשש התדבקות במחלה וכו' וכו'. שכחתי לומר שאין קץ ליצירתיות של יצר ההשמצה וההכפשה: על אותו אדם שכולו לשם שמים, הופץ שמכר ידע תמורת תשלום. בזמן האחרון הופץ שכאילו קיבל מיליון דולר. מי הפיץ? הממשל שלנו! לא ייאמן! אבל הוא נשאר אדם נפלא, נדיב, עדין, רגיש, מבין ומתחשב. רק שומעים עליו, מתמלאים באהבה עזה כלפיו. אין זה פלא שאשתו אסתר מאוהבת בו. אין כאן פדיון שבויים פרטי. זהו פדיון של אדם אשר מסר נפשו בשביל כלל ישראל. החדר האטום – זה הוא. מסכת אב"כ – זה הוא. כולנו בכלא יחד אתו. "אכן חלינו הוא נשא ומכאובנו סבלם"(ישעיה נג ד). אמרנו שמגיע לך פרס נובל. אבל אנחנו יודעים שזה לא מעניין אותך. אז אתה יודע איזה פרס נובל ניתן לך? שתבוא לגור אצלנו בארץ ישראל. כולנו נתפלל לשחרורך, נלמד למען שחרורך, נפעל לשחרורך המהיר. נתפלל בכותל המערבי, בקבר רחל ובכל מקום: אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים בין ביבשה, אחינו יהונתן הנתון בצרה ובשביה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה, מאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן".
יונתן פולארד, סוכן מטעם ישראל, כלוא בארה"ב ומופקר על-ידי ממשלותינו | בני שיפמן (עמוד אישי) 09/05/2003
יונתן פולארד, עוד מעט כבר 20 שנים בכלא !!!
החלטתי לפרסם את המאמר הזה מתוך הנחה כי רובכם לא מכירים את הסיפור של יונתן פולארד, אספתי חומר מהעיתונות וזה מה שיצא.
לא קל לקרוא את מה שעבר על יונתן פולארד ב-20 השנים האחרונות. הרי כל אזרח ישראלי רוצה להאמין כי ממשלת ישראל דואגת לאנשיה ולסוכניה וכי ארצות הברית היא מדינה שוחרת טובתה של ישראל. אולם, כל הקורות את יונתן מוכיחים ההיפך. ממשלת ישראל שיתפה פעולה עמו כל עוד הוא סיפק לה מידע, אך מאז שנתפס הוא הוכשל שוב ושוב על ידי ישראל ובעלת בריתה, ארצות הברית. אם הקורא הסקפטי יטיל ספק במה שנאמר כאן, בידי אסתר ויונתן פולארד הוכחות רבות לדברים. כאן יסופר חלק קטן ממהלך האירועים, אשר כל תחנה בהם חמורה דיה כדי לתמוה על התנהלותה של ממשלת ישראל ולתבוע ממנה את שחרורו של יונתן פולארד, סוכן ישראלי שנתן את חייו למדינה.
העובדות בפרשת יהונתן פולארד
א. יהונתן פולארד היה אזרח שעבד כאנליסט בשרות המודיעין של חיל הים האמריקני. באמצע שנות ה- 80 (בשנים 1983 - 1984), גילה פולארד שגורמים מסויימים במערך הביטחון הלאומי בארה"ב מונעים במכוון מידע החיוני לביטחונה של ישראל.
ב. ישראל הייתה זכאית מבחינה חוקית למידע חיוני זה בהתאם למזכר ההבנות מ- 1983 בין שתי המדינות.
ג. במידע שנמנע מישראל נכללו יכולות הלחימה הגרעינית, הביולוגית והכימית של סוריה, עירק, לוב ואירן – שפותחו במטרה לשמש כנגד ישראל, וכן מידע על פיתוח טילים בליסטיים ע"י מדינות אלה ועל מתקפות טרור המתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות.
ד. לדאבונו, נוכח פולארד לדעת שחיי ישראלים נתונים בסכנה כתוצאה מחרם מודיעיני זה. הוא עשה כל שביכולתו לעצור מדיניות חשאית זו ולחדש את הזרימה החוקית של המידע לישראל. כשמאמציו לא נשאו פרי הוא החל להעביר מידע זה ישירות לישראל.
ה. ליהונתן פולארד לא נערך מעולם משפט. ע"פ דרישתן של ממשלת ארה"ב ושל ממשלת ישראל הוא נכנע לעסקת טיעון, שחסכה משתי הממשלות תהליך משפטי ארוך, מורכב ויקר הנושא בחובו מבוכה רבה לשתיהן.
ו. יהונתן פולארד מילא את התחייבותו בעסקת הטיעון, ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה.
ז. למרות זאת, נגזר על פולארד מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם – הפרה בוטה של עסקת הטיעון עליה סוכם בין פולארד לבין הממשלה.
ח. יונתן פולארד מעולם לא הואשם בגרימת נזק לארה"ב: גילוי צפנים, סוכנים או תוכניות מלחמה ומעולם לא הואשם בבגידה.
ט. יהונתן פולארד הואשם בדבר אחד בלבד: סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבעלת ברית בלא כוונה לפגוע בארה"ב.
י. אין תקדים לכך בהיסטוריה של ארה"ב שמישהו קיבל מאסר עולם על העברת מידע מסווג לבעלת ברית - מלבד יהונתן פולארד. גזר הדין המקובל לעבירה שכזו הוא 4-2 שנים. אפילו על סוכנים שביצעו עבירות חמורות בהרבה ופעלו מטעמן של מדינות עויינות לא נגזר עונש אכזרי שכזה.
יא. בנובמבר 1995, העניקה ישראל לפולארד אזרחות ישראלית. ההענקה הרשמית התבצעה בינואר 1996. צעד זה אותת בגלוי לארה"ב שישראל מוכנה לקבל במלואה את האחריות להפעלתו של פולארד. ב- 12 במאי 1996, באותה הצהרה שבה הכירה ממשלת ישראל בגלוי ביהונתן פולארד כסוכן שפעל מטעמה, היא גם נטלה אחריות מלאה עליו וציינה את התחייבותה לפעול למען שחרורו והבאתו לישראל.
יב. יהונתן פולארד פעל ממניעים אידיאולוגיים ולא ממניעים של תאוות בצע. ב- 12 במאי 1998 הכירה ישראל באופן רשמי בכך שיהונתן פולארד היה סוכן ישראלי שעבד מטעמה. עובדה זו הסירה כל ספק בדבר מניעיו האמיתיים של פולארד.
יג. בתחילת 1991 הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר, המשמש כרבו של יהונתן הציע עצמו למשרד המשפטים של ארה"ב כערב לפולארד. ההצעה נדחתה. הרב אליהו חזר על ההצעה בכל שנה לאחר מכן במכתבים פרטיים ששלח לנשיא קלינטון. אף לא אחת מהן זכתה למענה עד לסתיו 2000, כאשר אסתר פולארד קיבלה מכתב מהבית הלבן, המציין שהנשיא מודע להצעה של הרב הראשי לשעבר וכי הצעה זו תהווה חלק מן השיקולים של הנשיא בבואו להחליט סופית בעניין בעלה.
יד. פסגת וואי הינה דוגמא בולטת לניצול שעשתה ארה"ב במקרה של פולארד. הן לפני והן במהלך המו"מ שנוהל בפסגת וואי בסתיו 1998, הבטיח הנשיא קלינטון לשחרר את יהונתן פולארד. פולארד היה הגורם בהא הידיעה לכך שההסכם של פסגת וואי הובא לכדי גמר. ברגע האחרון, כשעיני כל העולם היו ממוקדות בטקס החתימה של הסכם וואי שעמד להערך בוושינגטון, הפר קלינטון את הבטחתו לשחרר את פולארד ויצר סערה של פרסום שלילי לישראל. בניסיון להצדיק את מעשהו של קלינטון בוואי, הודלפה לתקשורת הידיעה שג'ורג' טנט, מינוי של קלינטון, איים להתפטר מראשות הסי.איי.איי. באם ישוחרר פולארד. עד מהרה נחשף התירוץ הצולע, שכן קלינטון שחרר בסתיו 1999 קבוצה של טרוריסטים פורטוריקניים שלא הביעו חרטה על מעשיהם.
בספטמבר 1999, למרות התנגדות חריפה מצד יועציו וסוכניו בממשל, שיחרר הנשיא קלינטון 14 טרוריסטים פורטוריקניים, חברי ה-FALN, אירגון שאחראי ליותר מ- 100 פיגועים חבלניים בתוך ארה"ב. בעשותו זאת, הוא הוכיח מעל לכל ספק, שהיה זה שקר לטעון שסוכנות ממשלתית כלשהי יכולה לכבול את ידיו או שיכולה להיות לה השפעה כלשהי בכל הקשור להחלטות שהוא מקבל בעניינים הנוגעים לחנינה.
עורכי הדין של יונתן, שפועלים בהתנדבות, הגישו לפני למעלה משנתיים בקשה לבית המשפט האמריקני להטלת עונש חדש על יונתן. מאז פעל יונתן שונה החוק, ונקבע עונש מקסימלי על מעשהו.
כיום ניתן להטיל 10 שנות מאסר בלבד על אותה עבירה, ויונתן ריצה כמעט כפליים מן העונש הזה. בקשה שנייה של עורכי הדין היא לראות את 'התיק הסודי' של יונתן, שפקידי ממשל מורשים לראותו אך עורכי דינו של הנאשם – לא, למרות שהם בעלי סיווג בטחוני גבוה. מבלי לראות את התיק קשה להם לבקש חנינה עבור יונתן, למרות שהם יודעים מה מכיל התיק.
@ כל פניה שלהם נדחית מיד בתירוץ: "לו ידעתם מה יש בתיק..." .
מאז עסקת הטיעון התכחשה ישראל לכך שיונתן היה סוכן שלה, והסכימה להכיר בו שוב רק בשנת 98', לאחר פסיקת בג"ץ. העובדה כי הממשלה הכירה בו כסוכן ישראלי מחייבת אותה לדאוג לו ולמשפחתו מן הבחינה הכלכלית והפיזית, ובכלל זה להיאבק למען שחרורו.
בקיץ ימלאו ליונתן 49 שנים. אף אחד לא יוכל להשיב לו 18 שנים אבודות של סבל מתמשך, אך אנו יכולים לדאוג לכך ששעון הכאב ייעצר במספר 18 – ח"י.
מול אלו המסרבים לסייע, קיימים האנשים הקטנים, האכפתיים, שמנסים לפעול למען יונתן, ובכללם אלי יוסף, ששבת רעב 100 ימים למען יונתן וניסה להיפגש עבורו עם אנשי ממשל אמריקניים. בימים אלו הוא עובר בין בתי-ספר וחוגי בית ומספר את סיפורו של יונתן. יוסף מאוכזב מן הדרג הפוליטי: "זו צריכה להיות דילמה מוסרית, האם להתארח בוושניגטון כשיונתן בכלא, אך זה לא כך. גם מי שפועל למענו בדרגים הללו עושה זאת כמס שפתיים בלבד". יוסף מסביר כי פעילות לטווח ארוך למען יונתן היא קשה, משום שהדרך ארוכה ואנשים מתייאשים. הוא עצמו מאמין כי יונתן ישוחרר, וכי מדובר במטרה חינוכית מן המדרגה הראשונה: העברת המסר שלא מפקירים אחים.
הרב יהושע שטיינברג מנסה גם הוא לקדם את ענייניו של יונתן, והיה בין אלו שנפגשו עם חבר הכנסת מיכאל איתן, שהחל לכהן כראש השדולה למען יונתן פולארד בכנסת. הרב ביקש מח"כ איתן לשדרג את השדולה ולהפכה לתת-ועדה, שתהיה מחויבת לדווח על פעילותה. הרב שטיינברג מספר על יונתן: "לפני שביקרתי אותו בפעם הראשונה עשיתי זאת לשם שמים, אולם מאז שראיתי אותו, הבנתי שאנחנו עושים את זה למעננו, כדי להביא בן אדם גאון ובעל עקרונות אלינו".
יוסף מנדלביץ', אסיר ציון לשעבר הפועל גם הוא למען יונתן, מחזק את דבריו של הרב שטיינברג: "אני ממש מתחלחל כשאני שומע מה התנאים שלו. אני הייתי לפחות במחנה עם אסירים פוליטיים שכולנו רצינו אותו דבר, והייתה אווירה מיוחדת. אבל הוא נמצא בלחץ מתמיד, מבודד ומנותק". מנדלביץ' מקיים משמרות מחאה מול הקונסוליה האמריקנית. "לפני המלחמה עם עיראק פאוול בעצם חשף לעולם את המידע המודיעיני של ה- CIA שיונתן גילה לפני 20 שנה. הוא פעל למען כל האנושות, ומגיע לו פרס נובל ולא כלא".
מעבר לדברים אלו מקיימים ארגון 'ערבוּת' של נשים מן היישוב עלי וח"כ אורי אריאל פעילות למען יונתן. בשבוע שלפני פסח התקיימה שביתת רעב, ובמשך הפסח חולקו, באמצעות מתנדבים, מדבקות ופליירים. הארגונים קוראים לכולם להתקשר פעם ביום למשרד ראש הממשלה כדי לתבוע את שחרורו. מי שמבקש לפעול עוד למען יונתן יכול ליצור קשר עם ליאורה: 055-269991. http://www.legoz.co.il/article.asp?...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
98. כתבה בהארץ על ''ג'ונתן פולארד'' !!בתגובה להודעה מספר 81
אלירז חבר מתאריך 28.6.02 1968 הודעות 18:22 18.08.03
כתבה בהארץ על "ג'ונתן פולארד" !!
אחרי 18 שנים בכלא תמונת המצב של ג'ונתן פולארד עגומה מתמיד: בחזית המשפטית ההתנהלות אטית ורצופת כישלונות, בחזית הפנים אמריקאית גובר כוחם של אלה המתנגדים לשחרורו המוקדם מהכלא, ובחזית הישראלית הוא אינו מצליח לגייס את התמיכה שלה ציפה מראשי המדינה
פולארד בכלא. "תודה לך על שהיית כה בוטה בנוגע לרצונך שאמות בכלא לפני שתעשה דבר מה כדי לסייע לי", הוא כתב לשרון בשבוע שעבר
תצלום: אי-פי
בשניים בספטמבר יזכה ג'ונתן פולארד לצאת לכמה שעות מבית הכלא בצפון קרוליינה שבו הוא כלוא. הוא יובל לוואשינגטון, העיר שבה פעל ושבה גם נלכד, להופעה קצרה בבית המשפט הפדרלי. בעבור עורכי דינו של פולארד ההזדמנות להופיע בפני שופט מהווה צעד ממשי בדרך הארוכה מאוד לשינוי גזר דינו, אבל אחרי 18 שנים בבית הכלא גורמים רבים בוואשינגטון מטילים ספק אם האפיק המשפטי אכן יישא תוצאות. הדרך לשחרורו של פולארד מהכלא אינה עוברת בבתי המשפט, אלא במסדרונות הממשל והקונגרס, ושם אין שום סימן לכך שמישהו מעוניין להביא לשחרורו.
במכתב ששיגרה לפולארד רעייתו אסתר, ביום הולדתו לפני שבועיים, היא מספרת לו באריכות על ההתפתחויות האחרונות בעניינו בישראל, על אזרחות הכבוד שקיבל מהמועצה האזורית חוף עזה ועל הפגנת התמיכה שנערכה בעבורו. "מי ייתן והאל יעשה שזהו יום ההולדת האחרון שתחגוג
מאחורי סורגים. מי ייתן והאל יחזיר אותך אלינו בריא ושלם במהרה כדי שתחגוג את יום הולדתך הבא בארץ הקודש", כותבת אסתר פולארד בפתח מכתבה.
אבל החודש האחרון לא היה מלווה בהתפתחויות חיוביות מבחינתו - מנהיג הרפובליקאים בבית הנבחרים, טום דיליי, טרח לציין בעת ביקור בישראל כי הוא מתנגד לשחרור פולארד מהכלא, וראש הממשלה, אריאל שרון, איכזב את תומכי פולארד כשלא העביר לנשיא ג'ורג' בוש בפגישתם בבית הלבן עצומה למענו, שעליה חתמו מרבית חברי הכנסת.
ראש הסי-איי-אי אשם
אחרי 18 שנים בכלא תמונת המצב של ג'ונתן פולארד היא עגומה: בחזית המשפטית ההתנהלות אטית ורצופת כישלונות, בחזית הפנים אמריקאית גובר כוחם של אלה המתנגדים לשחרורו המוקדם מהכלא, ובחזית הישראלית הוא אינו מצליח לגייס את התמיכה שלה ציפה מראשי המדינה.
האכזבה הגדולה של תומכי פולארד היא מחוסר יכולתם לייצר בסיס של תמיכה בקרב הפוליטיקאים האמריקאים. בעת ביקורו של מנהיג הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים, טום דיליי, בישראל הוא נשאל על דעתו בנוגע לאפשרות שחרורו של פולארד. "הוא מרגל, ועליו להישאר בכלא", פסק דיליי באופן נחרץ. דיליי נחשב לידיד גדול של הימין הישראלי ולמוביל ההתנגדות למפת הדרכים בקונגרס. אלא שבעניין פולארד בחר דיליי שלא לאמץ את הקו של חבריו בישראל, התובעים את שחרורו של פולארד. דיליי הוא אולי האחרון שמביע התנגדות לשחרור פולארד, אבל לא היחיד. גם ידיד מובהק אחר של ישראל, הסנאטור ג'ון מקיין, הצהיר לפני כשלוש שנים, כי אינו חושב שיש לשחרר את פולארד מהכלא.
התבטאויות אלו אינן מקריות. ככל שגובר בוואשינגטון כוחם של הרפובליקאים מתחזק גם כוחם של אנשי הממסד הביטחוני, המוביל את ההתנגדות לשחרור פולארד. דיליי ומקיין נחשבים אמנם לתומכים באופן בלתי מסויג בישראל ולידידיה הטובים על גבעת הקפיטול, אבל הם גם, כל אחד מהם בדרכו, ביטחוניסטים אמריקאים, שאינם מוכנים לסלוח על ריגול ואינם מוכנים לערער על קביעת הממסד הביטחוני. גם ידיד בולט אחר של ישראל מהצד הדמוקרטי, הסנאטור ג'וזף ליברמן, המבקש כעת להיות המועמד הדמוקרטי לנשיאות, הציב עצמו בצד של מתנגדי השחרור.
"מבחינה פוליטית, מצבו של פולארד בקרב המחוקקים האמריקאים לא השתפר במאומה בשנים האחרונות", אמר גורם בארגון יהודי, הבקיא בהלכי הרוח בקונגרס. בעוד הפעילים למען שחרורו של פולארד ראו בנשיא לשעבר ביל קלינטון את האויב המרכזי שלהם, הרי שגם אחרי חילופי השלטון בבית הלבן לא השתנה דבר בעניינם.
ראש הסי-איי-אי, ג'ורג' טנט, מוחזק על ידי תומכי פולארד כאיש שבמו ידיו סיכל את הניסיון בתקופת הסכם וואי, ב-8991, לשחרר את פולארד כחלק מהעסקה הכוללת. ישראל וארה"ב עדיין חלוקות בשאלה מה בדיוק קרה בוואי - הישראלים טוענים, שקלינטון הבטיח לראש הממשלה אז, בנימין נתניהו, את שחרורו של פולארד, ועל בסיס זה זכה לוויתורים ישראליים, אולם נסוג בו ברגע האחרון בלחץ הממסד הביטחוני. האמריקאים משיבים, כי מעולם לא היתה הבטחה מסוג זה וכי נתניהו הוא ששירבב את פולארד לעסקה ברגע האחרון.
כך או אחרת, מי שנחשב למטרפד העסקה הוא טנט, שהביע את התנגדותו באוזני הנשיא קלינטון, התנגדות שגררה אחריה קריאות דחופות מהפנטגון והקונגרס שלא לשחרר את המרגל הישראלי. טנט עדיין בתפקיד ונהנה כעת מאמונו של הנשיא בוש. בפנטגון, למרות חילופי הגברי, לא השתנתה הגישה, ולכן העצה ששומע בוש בעניין פולארד היא עדיין אותה עצה ששמע קלינטון: לא לשחרר.
בחזרה לתיק ויינברגר
אבל תומכי שחרורו של פולארד מאוכזבים גם מהממשלה בישראל. סטירת הלחי האחרונה היתה כשראש הממשלה שרון סירב למסור לנשיא בוש, בפגישתם בסוף יולי, את העצומה שעליה חתמו 112 חברי כנסת, הקוראת לשחרורו של פולארד מהכלא. גורמים בפמליית ראש הממשלה אמרו אז, כי שרון כלל לא התכוון להעביר את העצומה לבוש וכי אין זה מתפקידו.
במכתב לג'ונתן מספרת אסתר פולארד, כי מיכאל איתן, מארגן העצומה, הופתע מהשתלשלות העניינים. הוא סיפר לה כי קיבל טלפון ממנהל לשכתו של שרון, דב וייסגלס, שסיפר לו כי שרון ושר החוץ סילבן שלום הוסיפו את חתימותיהם לעצומה. "זה נהדר", אמר איתן. וייסגלס השיב: "עכשיו בוא לקחת את זה". איתן לא הבין מדוע עליו לקחת את העצומה, הרי שרון היה אמור לקחת אותה עמו לוואשינגטון. "תיתן את זה אתה לבוש", אמר וייסגלס לאיתן, לפי גרסתה של אסתר פולארד וכשאיתן שאל כיצד יעשה זאת השיב וייסגלס: "זו הבעיה שלך".
זו אמנם הדרך שבה אסתר פולארד מתארת את השתלשלות העניינים, אבל השורה התחתונה ברורה - שרון לא מסר את העצומה לנשיא האמריקאי. ג'ונתן פולארד, במכתב חריף לשרון מכלאו, אחרי שאושפז במרפאה עקב עלייה בלחץ דמו, לא הסתיר את דעתו על ראש הממשלה. לפי תוכן המכתב, שפורסם ב"ערוץ 7 ", כותב פולארד לשרון בציניות, כי הוא מודה לו על שלא עשה דבר למען שחרורו ועל שחיבל בכל ניסיון של אדם אחר להביא להוצאתו מהכלא. "תודה לך על שהיית כה בוטה בנוגע לרצונך שאמות בכלא לפני שתעשה דבר מה כדי לסייע לי. אני מודה לך על שאיני צריך לעשות עוד דבר כדי לשכנע את העם בישראל כי אינך פועל מתוך רצון טוב", כתב פולארד לשרון בשבוע שעבר.
לאחר שנואשו מהאפיק הפוליטי, שמים פולארד והפעילים למען שחרורו את מבטחם באפיק המשפטי. פולארד אמנם יקבל בעוד שבועיים את "היום שלו בבית המשפט", כלשון הביטוי האמריקאי, אולם אפילו עורכי דינו מסכימים כי הנתיב המשפטי עודנו ארוך ומתפתל. בדיון הקרוב יוכלו עורכי הדין, ז'אק סמלמן ואליוט לאואר, להעלות את טיעוניהם בשני עניינים, שניהם נוגעים להליך ולא למהות.
הראשון נוגע לבקשת עורכי הדין לערער על החלטה של ערכאה קודמת, שלא להתיר להם להתבונן במה שמכונה "תיק ויינברגר", אותם 40 עמודים שנותרו חסויים מאז משפטו של פולארד והכוללים את התצהיר שהגיש ברגע האחרון שר ההגנה דאז, קספר ויינברגר, לבית המשפט. תומכיו של פולארד טוענים, כי מסמך ויינברגר הוא המפתח להבנת ההחלטה של בית המשפט שלא לכבד את עסקת הטיעון ולפסוק לפולארד מאסר עולם. במסמך טוען ויינברגר, כך לפי גורמים רבים העוקבים אחרי הפרשה, כי הנזק שגרם פולארד לביטחונה של ארה"ב הוא רציני ומשמעותי ולכן יש להחמיר בעונשו.
עורכי דינו של פולארד, שכבר השיגו את הסיווג הביטחוני הנדרש כדי לעיין בדו"ח החסוי, לא הורשו לעשות כן עדיין לאחר שבית המשפט קבע כי הדבר אינו חיוני בעבורם. 2-ב בספטמבר הם ינסו לשכנע שופט פדרלי, כי אכן יש להם צורך חיוני בעיון במסמך. עורך הדין לאואר אומר, כי אם אכן נכונה הטענה, שפורסמה בכתבה במגזין "מומנט" באחרונה, שלפיה ויינברגר ייחס לפולארד נזקים שנגרמו בכלל על ידי מרגלים אחרים, הרי כל התפישה של הדו"ח תשתנה ויהיה מקום לדון בהקלת עונשו של פולארד. אבל התהליך הוא ארוך, וגם אם יפסוק בית המשפט בעד פולארד בעניין זה, ולא ברור שכך יהיה, המדובר הוא רק בזכות העיון בדו"ח. לא יותר.
העניין השני שיידון הוא בקשת עורכי הדין לבטל את גזר הדין של פולארד בטענה, כי סבל מייצוג משפטי לקוי בעת ההרשעה וכי עורך דינו אפילו לא טרח להגיש במועד בקשה לערעור על העונש. "אנחנו מאמינים שהתנהלות עורך הדין באותה עת היתה כה פסולה, עד שזה מחייב ביטול של גזר הדין", אומר עורך הדין לאואר. בסיבוב הקודם טענה המדינה מנגד כי חלה התיישנות על תביעה זו, ובית המשפט קיבל את עמדתה. כעת מבקשים עורכי הדין של פולארד זכות לערער על החלטה זו, ולשם כך הם באים מצוידים בתצהיר של שופט פדרלי בדימוס, התומך במתן זכות ערעור. גם כאן מדובר בצעד טכני בדרך משפטית ארוכה שסופה אינו ברור.
גורמים בוואשינגטון מעריכים, כי פולארד מיצה כמעט את כל האפיקים האפשריים במאבק למען שחרורו מהכלא - בדעת הקהל האמריקאית ובקרב מקבלי ההחלטות בארה"ב, בניסיון להפעיל את ממשלת ישראל ובמאבק המשפטי הממושך. "אולי הציבור בישראל אינו מבין נכונה את מידת הנחישות אצל גורמים בעלי השפעה בוואשינגטון נגד מתן הקלות לפולארד", מעריך מקור העוקב אחרי הפרשה. פולארד אמנם הביע את דעתו השלילית על ראש הממשלה שרון ועל התהליך המדיני הנוכחי, אולם ייתכן שדווקא בהם טמונה תקוותו היחידה. אולי, לפי המודל של וואי, יעלה עניינו במסגרת עסקה מדינית רחבת היקף, ואולי במקרה כזה יגבר הרצון להשיג הסדר במזרח התיכון על כוחם של בעלי ההשפעה בממסד הביטחוני. כרגע, התפתחות כזאת אינה נראית באופק.
ביום שלישי, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר בשעה 17:00 מול הקונסולייה האמריקאית תתקיים הפגנה בקריאה לשחרור יונתן פולארד!
ההפגנה בהשתתפות הר' שלמה אבינר ואישי ציבור נוספים.
לפרטים: 054402308 (אלי)
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
14.05.0316:46
20. ''עצרת למען שיחרורו של יונתן פולארד.''בתגובה להודעה מספר 14
נכתב על-ידי אפרת בתאריך 14.05.03 בשעה 15:59
העצרת תתקיים ביום ג' י"ח אייר 20/5 מול הקונסוליה האמריקאית ברחוב אגרון בירושלים בשעה 17:00.
באותו יום ראש הממשלה נפגש עם הנשיא בוש בוושינגטון. בואו להפגין על מנת שראש הממשלה יחזור הביתה עם יהונתן פולארד.
העצרת בהשתתפות: הרב שלמה אבינר מרדכי מנדלביץ' (אסיר ציון לשעבר) הרב ריסקין וחברי כנסת. בואו בהמוניכם! השתתפותכם למען שחרורו של יהונתן פולארד חשובה מאוד!!! לפרטים נוספים-אלי יוסף: 054-402308
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
27. אלפים בהפגנה למען פולארד...................בתגובה להודעה מספר 20
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 1032 הודעות 19:46 20.05.03
אלפים בהפגנה למען פולארד
הצלחה למארגנים, הציבור מכל חלקי הארץ הגיע כדי להשתתף בהפגנה, שהיתה ראשונה מסוגה למען פולארד. ההפגנה הסתיימה בהבטחה כי בקיץ כולנו נבוא לשדה התעופה כדי לקבל את פולארד.
10. מדברי הרב שלמה אבינר בשביל לשחרר את פולארד על מדינת ישראל היה לעשות הכל, אפילו לצאת למלחמה עבורו. כפי שאברהם אבינו יצא למלחמה רק כדי לשחרר את לוט. כל יום נוסף שמדינת ישראל לא פועלת לשחרור האסיר יונתן זה חטא ופשע גדול. סגן ראש עירית ירושלים שמואל שקדי מהמפד"ל הבטיח כי ירושלים תיתן אות יקיר ירושלים לפולארד
מדברי ח"כ גלעד ארדן יו"ר צעירי הליכוד: "אני שמח כי כל כך הרבה אנשים התגייסו ובאו להפגנה למען פולארד, אולם עצוב לי כי מבין כל המפגינים לא נראה אפילו חילוני אחד. כל המפגינים באו מקרב חובשי הכיפות, ולמרות שאיני חובש כיפה אני רואה עצמי כמסורתי", כך ארדן. ארדן הבטיח גם כי ביום שני יניח הצעת חוק לפיה לא יחתם כל הסכם מדיני בערבות ארה"ב בלא שזו תתחייב בשחרור פולארד.
מדברי חנן פורת: אם תושבי מדינת ישראל הנמצאים בצרה וצוקה, מצפים כי האחרים יתגייסו למענם, עליהם ללמוד כי גם הם עצמם נדרשים להתגייס כולם למען האחד - יונתן פולארד. ואם תושבי מדינת ישראל, כל שכן תושבי ישע הנצמאים תחת הפגזת רקטות קסאם. בשבילם התגייסות למען פולארד היא קודם כל התגייסות למען עצמם.
16. ההפגנה התפזרה עם הבטחה שזאת רק ההתחלה עם הבטחה שממחר לא ננוח ולא נשקוט. נפעל כולנו למען שחרור פולארד ונדרוש מממשלת לדרוש את שחרורו וכן מנשיא ארה"ב לקיים את ההבטחה של קלינטון שניתנה בוואי פלנטיישן לרה"מ נתניהו לשחרר את פולארד. עוד חודש יגיעו לישראל צירי הקונגרס הציוני לארבעה ימים, וזה הזמן לצאת ולזעוק את זעקתו של יונתן ואת זעקתה של המדינה שמשום מה לא נשמעת.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
21. האתר ''ישוחרר יונתן פולארד'' עלה לרשת........בתגובה להודעה מספר 14
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 18.05.03 בשעה 13:00
אפריים חבר מתאריך 17.2.03 1581 הודעות 10:48 18.05.03
האתר ''ישוחרר יונתן פולארד'' עלה לרשת. + הפגנה
באתר שעלה לרשת בגרסא נסיונית לא מזמן וכעת נפתח באופן רשמי ניתן למצוא מאמרים, כתבות, חומר הסברה וחדשות בעניין יונתן פולארד. האתר מתעדכן בחומר חדש באופן קבוע ומציע לגולשיו לשלוח מאמרים ויצירות גראפיות שיצרו בעצמם על מנת להוסיפם לאתר. כמו כן יש באתר גם פורום בו ניתן לדון ולשאול בנושא יונתן פולארד. האתר מופעל ע"י עמותת ערבות העוסקת בנושא זה זמן רב. כתובת האתר: www.jewsite.org/pollard
ביום שלישי (ל"ג בעומר) בשעה 17:00 תתקיים הפגנה בקריאה לשיחרור יונתן פולארד מול הקונסולייה האמריקאית ברחוב אגרון בירושליים. יצויין כי מועד ההפגנה הותאם לזמן בו אמור היה רה"מ אריאל שרון להיפגש עם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, אמנם מועד הפגישה נדחה בעקבות הפיגועים האחרונים אך ההפגנה עתידה להתקיים כמתוכנן. לפרטים לגבי ההפגנה: 054402308 (אלי יוסף) ישוחרר יונתן פולארד! - www.jewsite.org/p
happy חבר מתאריך 7.4.02 378 הודעות 11:09 18.05.03 1. עוד אתר עם עצומה http://www.hofshy.com/
פילוביץ שחף חבר מתאריך 9.2.02 11235 הודעות 12:42 18.05.03 4. יישר כח לאתר שסוף סוף עלה ואני מקווה שדרך... במה זו עם ישראל יידע את מה ששמעון פרס מסתיר ממנו עד להיום, ובדרך הוא הרס בכלל וגרם עוולות בפרט לכל מי שניסה לחשוף את האמת, ע"ע דו"ח אבא אבן... @ פרשת יונתן פולרד: מי עומד מאחורי המחדל...!! https://rotter.net/forum/gil/5130.s...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
47. עצרת למען פולארד בכותל המערבי + תמונות.....בתגובה להודעה מספר 14
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 1195 הודעות 01:22 05.06.03
עצרת למען פולארד בכותל המערבי + תמונות
לא רק הפגנת המונים בעד ארץ ישראל היה היום. רבים מבין הפעילים הקדימו והשתתפו בעצרת אלפים המונית בכותל המערבי למען פולארד. העצרת החלה בשעה שלוש אחה"צ וזאת בגלל תנאי שהציבו הרשויות. ולמרות זאת, כשידוע שאנשים יצטרכו להמתין זמן נוסף כדי להשתתף גם בהפגנה למען ארץ ישראל, באו המונים, בעיקר בני נוער להשתתף בעצרת התפילה.
לאחר קריאת פרקי תהילים ותפילה, בהשתתפות הראשון לציון, צעד כל הקהל הגדול לבית הכנסת ישורון לשיעור שנתן הרב שלמה אבינר, שכדרכו הקסים את השומעים באמת הפשוטה שלו. מדבריו: יונתן פולרד תיקן במעשיו את החטא של עם ישראל ששתק בזמן השואה, במיוחד המדובר הוא על יהדות ארה"ב שלא התעקשה על הדרישה מול הנשיא רוזוולט בבקשם פעולה אמריקנית להפצצת מסילות הברזל לאושוויץ. פולארד בחר שלא לשתוק ובכך להציל את העם היהודי בישראל מפני מצב מסוכן ביותר, והוא שילם בכך. פולארד הוא למעשה אחד מהרוגי המלכות. יש כאלו שנהרגים על קידוש השם, ויש כאלו שסובלים סבל הגרוע ממוות בבית האסורים על קידוש השם ופולארד הוא כזה.
הנה כמה תמונות
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 1195 הודעות 01:57 05.06.03 1. אישתו של פולארד, אסתר - ההופעה הראשונה בבית הכנסת ישורון נשאה דברים אסתר (זייץ) פולארד. היא דיברה בהתרגשות רבה על שיחת טלפון זמן קצר קודם, עם יונתן ובו סיפרה לו על העצרת למענו. יונתן התקשה להאמין כי אלפים באו להפגין למענו וקראו לשיחרורו. בשביל יונתן, השתתפותם בעצרת של רבים במיוחד מבני הנוער, היא סימן מעודד המפיח תקווה שיש שכר לפעולתו. ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג) WWW.SANHEDRIN.INFO
שחר חבר מתאריך 4.11.02 1217 הודעות 02:56 05.06.03 2. אגב, במהלך ההפגנה בכיכר ציון היו התרמות למענו
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
48. המשך דיווח על עצרת התפילה....................בתגובה להודעה מספר 47
אפריים חבר מתאריך 17.2.03 1935 הודעות 11:50 05.06.03
עצרת התפילה לשחרור פולארד (תמונות יגיעו בהמשך
בעצרת השתתפו כ5000 איש (זאת ע"פ מספר דפי התפילה שחולקו) וביניהם מר"ן הראשל"ץ מרדכי אליהו, הר' אבינר הרב יוסף מנדלביץ' ורבנים נוספים. במהלך עצרת התפילה קרא הציבור ביחד פרקי תהילים לשלומו ולשחרורו וכן נאמרה תפילה מיוחדת עבורו. הר' אליהו אמר כי היום, אמורים להיפגש אריאל שרון וג'ורג' בוש כאשר כל מה שצריך לצאת מאותה פגישה זה ששרון יגיד לבוש: שחרר את פולארד ובוש יורה מייד לשחררו!
תמונות וצילום של נוסח התפילה יועלו לאתר מאוחר יותר בעז"ה
49. ראש הממשלה שרון הוא האיש בה' הידיעה שיכול....בתגובה להודעה מספר 48
"להורות" לנשיא ארה"ב בכלל ולג'ונייר בוש בפרט, לשחרר את ג'ונתן פולארד לאלתר, ולדעתי זה מה שהוא יעשה בישיבה שלו בעוד כחודש בערך בפגישתו בוושינגטון...
@ למה שרון...??
יחידת הלק"מ = ג'ונתן פולארד = רפי איתן/המסריח = שמעון פרס = אריאל שרון/יועץ לביטחון וטרור = רבין/שמיר....זה למה....
להלן: שתי הארות בטרגדיה...
@ "שרון לקח אחריות מיניסטריאלית, עקיפה וישירה בפרשת פולארד" @
@"רפי ("המסריח") איתן, כזכור, הכשיל את מדינת ישראל בפרשת פולארד, לאחר שגייסו כמרגל דרך הלק"ם - הלישכה לקשרי מדע - ללא אישור שר הביטחון הממונה עליו = יצחר רבין ז"ל"@
לסיכום : רק שרון יכול וזה הזמן המתאים ביותר להפעיל את כל הכוחות לשיחרורו של ג'ונתן פולאר בכלל וחשיפת האטמת האמיתית לקרני , ולהוקיע בציבור את האשמים במחדל הזה, גם אם הם נחשבים כפרות קדושות של מדינת ישראל....
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
62. המכתב שנמסר מופיע באתרו של ח''כ מיכאל איתן!!בתגובה להודעה מספר 60
ביוזמת חבר הכנסת איתן הוגש מכתב לרה"מ בעניין פולארד 10.6.2003
רצ"ב מכתב אשר הוגש היום לרה"מ ואשר חתום ע"י 9 מראשי סיעות הכנסת. המכתב הנו פרי יוזמה של חבר הכנסת מיכאל איתן יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט ויו"ר השדולה למען פולארד.
07/06/2003 לכבוד ראש הממשלה מר אריאל שרון אדוני ראש הממשלה ,
הנדון : פעולה למען שחרורו של יונתן פולרד
בשנת 1998 קבע היועץ המשפטי לממשלה כי יונתן פולרד פעל כסוכן ישראלי וכי ממשלת ישראל תישא בכל האחרית המשתמעת מכך.
מאוחר יותר, באותה שנה , הבטיח נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כי יונתן פולרד ישוחרר מכלאו. ההבטחה הזו לא מומשה עד עצם היום הזה .
יונתן פולרד נמק כבר 18 שנים בכלא האמריקאי בגין מעשים אסורים שחומרתם מבחינת החוק האמריקאי אינה מבוטלת, אולם חשוב להדגיש כי המעשים הללו כפי שהם מתוארים במסמכי בית המשפט וכפי שמעידים עליהם חברי קונגרס אמריקאיים שקבלו תדריך בעניין זה מגורמי הביטחון האמריקאיים, לא גרמו לפגיעה בחיי אדם כלשהו . יהונתן פולרד לאחר שנתפס חתם על עסקת טיעון, הודה בביצוע העבירות ושיתף פעולה עם חוקריו. התביעה התחייבה שלא לדרוש בבית המשפט מאסר עולם .חרף ההסכמה הזו ולאחר התערבות גורמי בטחון אמריקאים בתהליך המשפטי, הוטל עליו בנסיבות תמוהות עונש של מאסר עולם. בגלל יצוג משפטי לקוי נשללה מפולרד זכותו להליכים משפטיים הוגנים לרבות זכות הערעור על העונש החמור . העונש הזה הוא מוגזם על פי אמות המידה המקובלות במדינות העולם החופשי .
אדוני ראש הממשלה , בעבר העברת לנשיא ארצות הברית ג´ורג´ בוש פניה חתומה על ידי 110 חברי כנסת ובה בקשה לשחרר את יונתן פולרד מכלאו משיקולים הומניטריים. אנו מבקשים ממך להעלות בפני נשיא ארצות הברית פעם נוספת את הבקשה לשחרורו של יונתן פולרד ולהוסיף לה שלושה נימוקים :
א. בימים אלה כשנשיא ארצות הברית מוביל באומץ ובנחישות בלתי רגילים את המאבק בטרור ובמי שנותנים לו עידוד ומחסה ניתן להעריך אחרת (כמובן מבלי להקל ראש בחומרתה של הפרת החוק האמריקאי שביצע פולרד ) את מעשיו של יונתן פולרד שהיו מכוונים לסיכול מטרותיהם של ארגוני הטרור ואוהדיהם ומשטרו של סאדם חוסיין בכלל זה .
ב. לאחר תקופת מאסר כה חריגה מהנורמות המקובלות במקרים דומים בארצות הברית , כל שנה שחולפת מצדיקה עיון מחדש בשאלה ההומניטרית האם יש מקום לרחמים ולחמלה .
ג. לאחר שהממשל האמריקאי ביקש מישראל לבצע מחוות כלפי הפלסטינים ולשחרר אסירים ביטחוניים , נעתרה ממשלת ישראל, לפני מספר ימים , לבקשות האמריקאיות ושחררה אסירים ביטחוניים וביניהם מחבל פלסטיני שרצח 14 ישראלים ונידון ל3 מאסרי עולם. המעשים שביצע פולרד חמורים ככל שיהיו, אינם חמורים ואינם פסולים כמו מעשי הרצח והטרור חסר האבחנה של המחבלים הפלסטינים, נשיא ארצות הברית שממשיך לבקש מישראל לגלות רחמים על רוצחים ומחבלים ראוי שייענה לבקשתה של ישראל לשחרר את פולרד היענותו תהיה לא רק מעשה צודק ואנושי אלא גם מלוי מאוחר של הבטחה שנתן נשיא אמריקאי קודם .
נודה לך מאד אם תיאות לקבל אותנו לפגישה דחופה בעניין זה .
בכבוד רב ובברכה
ח"כ מיכאל איתן ח"כ גדעון סער ח"כ אופיר פינס ח"כ רשף חן ח"כ אלי ישי ח"כ יורי שטרן ח"כ זהבה גלאון ח"כ שאול יהלום ח"כ יעקב ליצמן ח"כ עמיר פרץ http://miki.org.il/article.asp?news...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
הערה: במהלך הפעילות (חלוקת חומר הסברה וכדו') יוצא לי פעמים רבות לשמוע אנשים שטוענים שהסיבה בגללה הם לא מתכוונים לפעול היא שהם לא רואים סיכוי להוציא את יהונתן מהכלא (כידוע, נכון לעכשיו הוא יושב במאסר עולם לא קצוב) אינני מתכוון להתעמת פה עם הדעה הזו אלא רק לציין שעד לפני שבועיים היהודי הזה, שיושב בכלא כבר 18 שנה בעקבות פעולותיו שככל הנראה הצילו אלפי יהודים בא"י לא הרגיש ולו פעם אחת שליהודים בא"י אכפת ממנו! לאחר עצרת התפילה בכותל שהייתה לפני כשבועיים דברה בין השאר אשתו וסיפרה כמה היא, ויהונתן (שדיבר איתה בטלפון לאחר העצרת) התרגשו.. לא מודבר פה רק על פדיון שבויים... כל אחד מאיתנו צריך לחוש אחריות לדאוג לכך שיהונתן ירגיש שאכפת לנו ממנו!
73. שיחרורו של פולארד ממשמש ובא..................בתגובה להודעה מספר 60
ראש-הממשלה ייפגש עם קבוצת ח"כים בכירים בנושא פולארד 21.6.2003
ראש-הממשלה ייפגש עם קבוצת ח"כים בכירים, שחתמו על קביעה לפעול לשחרורו של פולארד.
ראש-הממשלה הודיע לח"כ מיכאל איתן, כי ייפגש עמו ועם תשעה ח"כים בכירים, המייצגים את כל הסיעות היהודיות-ציוניות בכנסת, וזאת בהמשך למכתב שהם שיגרו אליו בעניין שחרורו של יונתן פולארד.
ח"כ איתן קידם בברכה את היענות ראש-הממשלה, והודיע כי גם יו"ר הכנסת - ראובן ריבלין - נרתם למאמץ לשחרור של פולארד וישתתף בפגישה שתיערך בנושא ביום ד´ (25/06/03) בכנסת.
במקביל, פנה ח"כ איתן ליו"ר ועדת החוץ והביטחון בבקשה לזרז את הדיון בעניין שחרור של פולארד בועדת החוץ והביטחון, בהמשך לדיון שיתקיים בנושא זה במליאת הכנסת.
את התנופה המחודשת בהקשר לשחרורו של פולארד מסביר ח"כ איתן בכך שבעת הזו, כשהנשיא האמריקאי מבקש ממשלת ישראל לפעול לחנינתם של מחבלים פלשתינאים עם דם על הידיים, יש מקום שממשלת ישראל תתבע את מילוי הבטחתו של הנשיא קלינטון, ותשחרר את הסוכן הישראלי יונתן פולארד לאחר שריצה כשמונה-עשרה שנים בכלא. http://www.miki.org.il/article.asp?...
@ לנוחיותכם מצ"ב המכתב שנמסר אישית לידי ראש הממשלה שרון !!
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
78. הפגישה עם ראש הממשלה ב-14.7.03...............בתגובה להודעה מספר 73
מחלוקת בין שדולת הכנסת לבין הארגונים לשחרור ג'ונתן פולארד.
השדולה בכנסת למען שחרורו של פולארד הזמינה לישיבתה הבאה את אסתר פולארד; מנגד, הארגונים החוץ פרלמנטרים יקיימו פעילות נחרצת יותר: הפגנת ענק ושביתת רעב מול משכן הכנסת בשבוע הבא. עודכן: 19:13 25/06/2003 | אילת אטיאס | [email protected]
השדולה למען שחרורו של ג'ונתן פולארד בכנסת, התכנסה (25.6.03) בכנסת ביוזמת יו"ר ועדת חוקה ח"כ מיכאל איתן, כדי לבחון כיצד אפשר לסייע לאסיר שהורשע בגין סיוע לישראל.
כזכור, ג'ונתן פולארד הואשם בריגול על אדמת ארה"ב, למען ישראל. פולארד יושב 18 שנה בכלא בצפון קרולינה, במסגרת ריצוי עונשו - מאסר עולם. מתברר שהפעילות הפרלמנטרית של השדולה למען שחרורו של ג'ונתן פולארד פועלת שנים רבות ומתחדשת מידי כנסת חדשה. היוזמה משותפת לח"כ אופיר פינס פז שריכז את השדולה בכנסת שעברה (15).
ח"כ איתן, שפעל רבות במהלך השנים למען שחרורו של ג'ונתן פולארד - בין יתר מעשיו ביקר בבית הכלא 'באטנר' בצפון קרולינה, יחד עם זאת, ניסח מכתב לשחרורו, שנושא את חתימתם של 110 חברי כנסת. המכתב הועבר לממשל ארה"ב.
לדבריו של איתן, "הכנסת היא זו שמעלה בהתמדה את הנושא והמטרה היא בין היתר לעודד את שחרורו של פולארד באמצעות ביקורים ומכתבים. כמו כן, ללחוץ על ממשלת ארה"ב". איתן החתים 9 ראשי סיעות בכנסת שיתמכו בדרישה: שבכל פעם שמועלה הצורך לשחרר פלשתינים במסגרת ההסדר המדיני, להעלות את הנושא שחרורו של פולארד במהלך הדיונים. כמו כן צפויה להיערך פגישה עם ראש הממשלה אריאל שרון בנושא ביום 14.7.03.
לישיבה הוזמנו גם נציגי שני ארגונים שפועלים בנושא: 'הוועד להשבת פולארד הביתה', והארגון השני: 'פולארד פעולה עכשיו'. שני נציגי הארגונים הביעו חוסר שביעות רצון מכך שממשלת ישראל אינה פועלת באופן מסיבי לשחרורו. יוסף אלי, נציג 'פולארד פעולה עכשיו', טוען בפני חברי השדולה כי ישנה חשיבות לפעול באופן עקרוני ולא בבקשה לתחנונים בפני ממשל ארה"ב.
לדבריו אלי, הם החלו במאבק נרחב שבו משתתפים כ-1,500 איש שהפגינו נגד חבר העמים של הסוכנות השבוע. "איננו מסתפקים בעובדה שנעשו מאמצים כבירים. הנושא טופל ברשלנות ואנשים נרקבים סתם בכלא בגלל שמדינת ישראל מסרבת לקחת אחריות". לדבריהם, הקמת השדולה היא ניסיון של ממשלת ישראל לייצור עננה סביב הנושא ולהשתיקו.
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, לא הסכים עם האמירה שישראל אינה עושה די. לראיה ציין, כי מדינת ישראל העניקה לפולארד אזרחות ישראלית. יחד עם זאת, הדגיש, בשל מורכבות הבעיה ישנו קושי להעלות את הנושא כתנאי מול הסיוע האמריקני שניתן. ישנו גורם נוסף לטענתו, שממשלת ארה"ב חוששת להעלות את הנושא שמא הדבר יגרור אנטישמיות כלפי יהדות ארה"ב. גם יהדות ארה"ב איננה לוחצת על הממשל האמריקני בגלל שהיא נחלקת בין יהדותה והפגנת תמיכה במדינת ישראל בקיומה ובפעולותיה, ומנגד נאמנות לארה"ב מבחינה לאומית.
אחד הצעדים שיוזם מטה המאבק החיצוני לכנסת: עצרת המונית מול כנסת ישראל ולאחריה פתיחת בשביתת רעב. זאת במטרה להאיץ בממשלת ישראל לפעול בנחישות לשחרורו המהיר של פולארד. יחד עם זאת, נטען על ידם, כי שרת החינוך והתרבות לימור לבנת, מסרבת להשיב למכתבם מדוע תרומתו של ג'ונתן פולארד איננה נלמדת במסגרת חומר הלימוד בבתי הספר. האם עמדת שרת החינוך מחדדת את עמדת הממשלה להשתקת הנושא.
79. משלחת ח''כים תצא בשליחות הכנסת לבקר פולארד!!בתגובה להודעה מספר 78
משלחת ח"כים תצא בשליחות הכנסת לבקר את יונתן פולארד. 26.6.2003
השדולה למען פולארד נפגשה לראשונה ביום ד´, 25/6/03, בהשתתפות יו"ר הכנסת ובראשות חברי הכנסת אופיר פינס ומיכאל איתן. כמו כן השתתפו בפגישה חברי הכנסת אורי אריאל, אריה אלדד, יעקב מרגי, מרינה סולודקין, אהוד רצאבי, יאיר פרץ, מגלי ווהבה, ישראל אייכלר, אליעזר (צ´יטה) כהן ומשה כחלון.
חברי הכנסת אופיר פינס ומיכאל איתן הציגו בפני יתר חברי הכנסת את הפעילויות שנעשו בכנסת בשנים האחרונות לטובת שחרורו של יונתן פולארד, וציינו כי פעילות השדולה מתבצעת בשלושה אפיקים:
· האפיק הראשון הינו חיזוק רוחו של יונתן פולארד.
במסגרת זו פנו חברי הכנסת איתן ופינס לחברי השדולה בבקשה לשלב ביקור אצל יונתן פולארד בכלאו - כלא בטנר בצפון קרוליינה, במסגרת סיורים שהם או ח"כים אחרים עורכים בארה"ב.
בהקשר זה נעתר יו"ר הכנסת לפנייתו של ח"כ אופיר פינס והבטיח כי הכנסת תשגר משלחת לביקור אצל יונתן פולארד. כמו כן, הודיע יו"ר הכנסת שהוא אישית יבקר את יונתן פולארד בכלאו, כעומד בראש המשלחת או במסגרת אחד מביקוריו הקרובים בארה"ב.
ח"כ אורי אורלב החתים למעלה מתשעים חברי כנסת על מכתב עידוד, שהועבר ליונתן פולארד לפני מספר חודשים.
· האפיק השני הינו פעילות מול גורמים אמריקאיים, וביניהם חברי קונגרס וסנאט, אישי ציבור יהודיים וגורמי ממשל שונים.
ח"כ איתן ציין בהקשר זה, כי מאה ועשרה חברי כנסת חתמו על פניה לנשיא ארה"ב, שטרם נענתה. הוא הוסיף, כי בפגישה עם שגריר ארה"ב - דן קרצר, העלה את הנושא וביקש מענה לפנייתם של חברי הכנסת. השגריר הבטיח לו כי יבדוק את הנושא אצל הגורמים המוסמכים בארה"ב.
· באפיק השלישי מתבצעת פעילות השדולה מול גורמי ממשל ישראליים.
במסגרת זו ציין ח"כ מיכאל איתן כי לפני מספר שבועות העביר יחד עם ח"כ אופיר פינס לראש הממשלה פנייה חתומה על-ידי כל ראשי הסיעות בכנסת (למעט הסיעות הערביות), שביקשה ממנו להעלות את נושא שחרורו של יונתן פולארד מול הבקשות והלחצים האמריקאיים על ישראל לשחרר אסירים בטחוניים פלשתינאיים.
ח"כ אורי אריאל אמר בפגישה, כי פולארד נמצא בכלא כבר שמונה-עשרה שנים, וכי השדולה חייבת להאיץ את פעולותיה ולפעול ביתר שאת גם מול ממשלת ישראל וגם מול הממשל האמריקאי.
יו"ר הכנסת הביע במלים נרגשות תמיכה מלאה בפעילות השדולה.
בפגישה נכחו גם חברי הועד הציבורי לשחרור יונתן פולארד. נציג הועד, שדיבר בשם חברי הועד, העביר ביקורת קשה על מה שכינה "הפקרת יונתן פולארד", והאשים גם את חברי הכנסת במחדלים שבגינם, לדעתו, יונתן פולארד טרם שוחרר. הוא האשים גם את ראש-הממשלה בהפקרת פולארד וכן את שרת החינוך לימור לבנת, שלא נענתה לפניות הועד לשלב במערכת החינוך את נושא שחרורו של פולארד.
לבסוף, סיפר נציג הועד הציבורי לחברי הכנסת, כי בימים הקרובים יארגן הועד פעילויות מחאה שונות, שיקיפו רבבות רבות של ישראלים.
ח"כ מיכאל איתן סיפר כי הציע הצעה לסדר היום בעניין, שהועברה לועדת החוץ והביטחון. יו"ר הועדה, ח"כ יובל שטייניץ, הבטיח כי יכנס את כל הגורמים הנוגעים לועדה על-מנת לקבל דיווח על הפעולות הממשלתיות שנעשות למען שחרורו של פולארד.
ח"כ איתן, שסיכם את הישיבה, אמר כי לישיבה הבאה, בה יידונו פעילויות נוספות המתוכננות לעתיד, יוזמנו עורך דינו של יונתן פולארד - לארי דאב, וכן אשתו של פולארד - אסתר. הוא הוסיף, כי ימסור לחברי השדולה דין וחשבון על הדיון הצפוי בועדת החוץ והביטחון ועל המפגש עם ראש הממשלה בעניין זה, המתוכנן ל- 14/07/03. http://www.miki.org.il/article.asp?...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
80. מאהל המחאה בנושא פולארד - לוח הזמנים.........בתגובה להודעה מספר 79
אפריים חבר מתאריך 17.2.03 2480 הודעות 00:04 27.06.03
מאהל המחאה בנושא פולארד - לוח הזמנים:
מקור: http://www.jewsite.org/forum/viewto... יום א' 17:00-17:30 מפגש פעילים ותדרוך 17:30-18:30 הרב יונה לוין 18:30-18:45 תפילת מנחה 19:00-19:40 שיחה מפי הרב יצחק קאופמן בנושא "ערבות בצבא" 20:30 תפילת ערבית 21:00 מופעי זמר
יום ב' 10:00-11:00 סיפורו של יהונתן פולארד - אלי יוסף 11:15-11:30 קריאת תהילים למען שחרורו של יהונתן 11:45-12:45 סיפורו של אסיר ציון ר' יוסף מנדלביץ' 13:30-14:00 שיחה מפי אל"מ הרב משה הגר, ראש המכינה הצבאית ביתיר 14:45-15:45 שיחה מפי סגן אלוף אלי כהן בנושא "אחוות לוחמים וצליחת התעלה" 16:00-16:45 שיחה מפי הרב ערן טמיר, רב במכון מאיר בנושא - "הכלל הפרט והיחס ביניהם בישראל: 17:00-17:30 ההסטוריה המשפטית של יהונתן פולארד. מפי לארי דאב - עורך דינו של יהונתן פולארד 17:30-18:15 גאולה כהן - הביקור בכילאו של יהונתן פולארד 18:15-18:30 תפילת מנחה 18:40 שרים למען יהונתן עם הזמר מרדכי פישר 19:30-20:30 הרב אבי סמוטריץ', ראש הכולל בישיבת ניר בקריית ארבע ורב הישוב ביתר 20:45 תפילת ערבית 20:30-21:00 הרב דב ביגון - ראש מכון מאיר 21:00 שרים עם להקת "האחים חתוכה" למען יהונתן
יום ג' 10:30-11:30 הרב פרל - רבה של אלון שבות - "ענייני דיומא" 12:00-13:00 סיפור של ראול וולנברג - אלי יוסף
לילדים: 16:00-18:00 סיפורו של גיבור ישראל יהונתן פולארד, פינת יצירה, בה יציירו ציורים ויכתבו מכתבים ליהונתן
למבוגרים ונוער: 16:40 תפילת מנחה 17:00-18:00 שיחה צפי חה"כ תא"ל אליעזר (צ'יטה) כהן בנושא "חילוץ תחת אש" 18:00-19:00 שיחה מפי הרב שמעון בן ציון 19:00-20:00 שיחה מפי אל"מ מוטי יוגב - מזכ"ל בנע-עקיבא לשעבר. בנושא: "פדיון שבויים" 20:00-21:00 שיחה מפי אסתר פולארד, אשתו של יהונתן 21:00 שרים למען יהונתן
יום ד' 11:00-12:00 סיפורם של "שני אליהו" - אלי יוסף 12:00-13:00 שיחה מפי ר' חנן פורת בנושא "את אחי אנוכי מבקש" 13:00 תפילת מנחה והפסקה 15:30-16:30 שיחה מפי הרב חיים לויק ראש מדרשת "מכון טל" בנושא "יוסף ואחיו" 16:45 עצרת המונית (ראה פירוט למטה)
יום ה' 09:30-10:00 לגברים: שיחה מפי הרב עידן מרגלית, רב הישוב כרמי צור לנשים: שיחה מפי הרבנית מנדלביץ' 12:30-14:30 שיחה מפי הרב עוזי ביננפלד בנושא "חטא משה" 15:30-17:30 עזרא יכין - סיפורו של לוחם לח"י 17:30-18:30 מפגש פעילים, הצעות ויוזמות עם משה פייגלין 18:30 תפילת מנחה 20:00-21:00 שיחה מפי הר יהודה עציון בנושא "ידידות משכנותיך" - ערבות ישראל היוצאים מן המקדש 21:00 תפילת ערבית 21:30 תזמורת נוער מכמש
יום רביעי, ב' תמוז (2 ביולי) עצרת המונית 16:45-17:30 שיחה מפי הרב שלמה אבינר ראש ישיבת ערטת כהנים ורב הישוב בית-אל - "להציל את יהונתן" 17:30-18:00 הרב דב ליאור, רבה של חברון 18:00-18:30 שרים למען יהונתן עם הזמר מרדכי פישר 18:30-18:45 הגב' אסתר פולארד, אשתו של יהונתן 18:45-20:00 רבנים, חברי כנסת ואישי ציבור ולאחר מכן תפילת ערבית 20:00-22:00 אהרון רזאל ולהקתו - שרים למען יהונתן
ישוחרר יונתן פולארד! - www.jewsite.org/pollard
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
86. בעז העצני: !! שלח את פולארד !!בתגובה להודעה מספר 80
י"ד בתמוז תשס"ג / 14 Jule 2003 הדפסה
את תמונות גופותיהם של ערבים, בעלי בריתנו, הנגררות ברחובות אל -עריש לאחר מסירת חלק מסיני ב-1979 , ובצידון לאחר הנסיגה ב-1985 , לא רבים זוכרים. לעומת זאת, הבגידה המבישה של ישראל באנשי צד"ל עדיין טריה בזכרון. גם נטישת הסוכנים הישראלים בקרב ערביי יש"ע והפקרתם לאוייב עדיין לא נשתכחה לחלוטין. זוהי רשימה חלקית של מקרים שבהם בגדה ישראל באנשים שסייעו לה, מסרו לה ידיעות חיוניות, לחמו לצידה, סיכנו את חייהם והצילו לא מעט ישראלים.
ההתנהגות השפלה הזו אינה גורלם של סייענים זרים בלבד.
לממסד הבטחוני- מדיני הישראלי ישנו עבר עשיר של בגידה ונטישת יהודים. לאחר מלחמת קדש ב-1956 הסכימה ישראל לחילופי שבויים עם מצרים שלא כללו את נידוני "הפרשה" שנכלאו כשנתיים קודם. הסוכנים הישראליים "בילו" בכלא המצרי 11 שנים נוספות עד לאחר מלחמת ששת הימים, וגם אז עמדה הממשלה לערוך חילופי שבויים שלא כללו אותם, ואת הסוכן וולפגנג לוץ ואשתו. רק התעקשותו של ראש המוסד דאז מאיר עמית כנגד כל הממסד הצילה את אנשינו מהמשך ישיבה בכלא.
את דיראני ועובייד, שוביו ומעניו של הנווט רון ארד, ישראל מפנקת בכלא בעזרת טלוויזיה בעלת 20 ערוצים, ספרים, אוכל מגוון, טיפולי שיניים ומשקפי ראייה. שכר טרחתו של עורך דינם, צבי ריש, קומוניסט ואיש שב"כ לשעבר, משולם ע"י המדינה. עורך הדין של משפחת ארד, אליעד שרגא, נאלץ לעשות את עבודתו בהתנדבות.
יונתן פולארד שירת במודיעין הימי האמריקאי. מצפונו חייב אותו להעביר לישראל ידיעות על איומים ערביים שהוסתרו ממנה למרות הסכם הדדי שחייב את ארה"ב למסור אותן. בבורחו לשגרירות ישראל לאחר שנחשף, נזרק לרחוב ע"י הציר אליקים רובינשטיין. במשפטו, הפרה התביעה עסקת טיעון שהייתה אמורה לתת לו לצאת בעונש קל. שר ההגנה האמריקאי האנטישמי , קספר ויינברגר, נתן תצהיר קריטי שחרץ את דינו כבוגד שגרם נזק אדיר. הממסד האמריקאי העליל על פולארד כי הוא היה זה שמסר למוסד שמות של סוכנים אמריקאיים, שהוצאו להורג לאחר ששמותיהם הודלפו לסובייטים.
ברור לכל כי לפולארד לא הייתה שום גישה לשמות הללו. מאוחר יותר אף נתפסו הבוגדים האמריקאיים בסי. איי .אי.. מעבר לאנטישמיות קלאסית, קיימת סיבה עמוקה יותר לרדיפה המרושעת הזו. פולארד העביר לישראל רשימת שמות של סוכנים סעודים הממומנים בעקיפין ע"י ארה"ב ועוסקים בטרור. הקשר של בעלי הון אמריקאיים וסעודים אינו מסתיים רק בנפט. כסף גדול מאד מעורב בכך, וסעודיה קונה לה ידידים בכל זרועות הממשל.
יש הטוענים כי "מפת הדרכים" אינה אלא תוצאת סחיטה סעודית של גורמים מרכזיים בממשל ארה"ב. חשיפת האדישות התמוהה מצד גורמי המודיעין לגבי הקשר בין הטרור לבין סעודיה סיכנה אישים מרכזיים בממשל ובמודיעין, וכיום יכולה הייתה לספק הסבר איך תלמידים מוסלמים בניו יורק ידעו לספר למורותיהם על פגיעה הצפויה במגדלי התאומים שבוע לפני הפיגוע, ולמה נמנמו שרותי המודיעין האמריקאי. האינטרס של הגורמים המושחתים והאנטישמים במודיעין האמריקאי ברור. מה שאינו ברור הוא דפוס ההתנהגות הישראלי. במקום לשלב קרב תעמולתי למען פולארד ונגד סעודיה, ישראל שותקת. בהתאם לאכסיומה האומרת שהמרחם על אכזרים מוכרח להתאכזר לרחמנים, מדינת ישראל בחרה ובוחרת יום יום את הברירה המועדפת עליה.
בשעה שאין בארה"ב ובמיוחד בישראל אף לא אמיל זולא אחד, התעוררות יהודית נדרשת כעת בשעה קריטית, בראש ובראשונה מפני שעדיין ניתן להציל את פולארד הדועך בכלא. בנוסף לכך יהיה זה קול חשוב התוקף את הקשר המפוקפק הסעודי- אמריקאי שהינו הגורם המסוכן ביותר לישראל. פעילות זו עשויה לפתוח חזית מאבק נגד הממשל האמריקאי הדורסני, במקום זו שננטשה ע"י ממשלת שרון הרופסת, ולשנות את ההתנהגות המחפירה של המדינה אל ידידיה. לפיכך, מוטל על כל אחד מאיתנו להצטרף לפעילות, ולהרים את קול הזעקה: שלח את פולארד! http://www.a7.org/article.php3?id=1...
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
28.07.0301:14
92. רה''מ שרון ימסור לבוש מכתב חתום ע''י 112 ח''כבתגובה להודעה מספר 49
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.01.14 בשעה 12:37 בברכה, פילוביץ שחף
לשיחרורו של ג'ונתאן פולארד !!
שרון יעביר לבוש עצומה של 112 חברי כנסת הקוראים לשחרור פולארד את העצומה לשחרור פולארד ניסח ח"כ איתן ועליו חתומים 112 ח"כ מלבד הערבים; בסוף החודש יצא ח"כ איתן ופינס לארה"ב כדי לבקר את פולארד ולקרוא לגורמים אמריקנים לפעול לשחרורו רנית נחום-הלוי | [email protected] | לסיפור המלא... http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...
להזכירכם...:-
רוה"מ ימסור לנשיא בוש מכתב המבקש את שחרורו המוקדם של פולארד 6.2.2002
לקראת נסיעתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, לארה"ב, יזם חבר הכנסת מיכאל איתן מכתב של חברי כנסת לנשיא ארה"ב בו הוא קורא להמתקת עונשו ולשחרורו המוקדם של ג´ונתן פולארד, פעולה הנמצאת בתחום סמכותו של נשיא ארה"ב.
חבר הכנסת מיכאל איתן קיבל את הסכמתו של ראש הממשלה למסור באופן אישי את המכתב לנשיא ארצות הברית בעת שייפגש עמו.
חותמי המכתב הביעו צער על העובדה שג´ונתן פולארד הפר את חוקי ארצות הברית, אך פנו לרגשותיו ההומניטריים של הנשיא.
בסיום המכתב הצדיעו חותמי המכתב לנשיא בוש על רגישותו לפשעי הטרור והדגישו את מחוייבותה של ישראל לעמוד שכם אל שכם עם ארה"ב במלחמתה בטרור.
חבר הכנסת איתן החתים מאה ועשרה חברי כנסת על המכתב (למעט 10 חברי כנסת מסיעות ערביות). המכתב יימסר לנשיא ארה"ב, ג´ורג´ וו. בוש, ע"י ראש הממשלה בפגישתם הקרובה.
קבצים בנושא: מכתב הח"כים לבוש 110 חתמו נוסח באנגלית מכתב הח"כים לבוש נוסח בעברית
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
29.07.0308:04
93. מבזק מהארץ:שרון ימסור לבוש עצומה של 112 ח''כ.בתגובה להודעה מספר 92
שרון ימסור לבוש עצומה של 112 ח"כים לשחרור ג'ונתן פולארד יום שלישי, 29 ביולי 2003, 7:42 מאת: הארץ
ראש הממשלה, אריאל שרון, ימסור היום לנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, בפגישתם עצומה החתומה על-ידי 112 חברי כנסת, הקוראת לשחרורו מהכלא של ג'ונתן פולארד. ח"כ מיכאל איתן (ליכוד), שיזם את העצומה, אמר כי "בימים אלה, שעה שארה"ב מבקשת מישראל לבצע מחוות ולשחרר מחבלים המהווים סיכון ביטחוני לישראל יש מקום גם למחווה אמריקאית". http://news.walla.co.il/?w=//419726
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
02.10.0315:34
111. הנשיא קצב: ''אין הצדקה להמשך כליאת פולארד''בתגובה להודעה מספר 93
09:02, 2 אוקטבר 2003 / ו' בתשרי תשס"ד
"אין הצדקה להמשך כליאתו של פולארד", כך אמר נשיא המדינה משה קצב בתשובה לביקורת שנמתחה על הממשלה ועל הכנסת, שאינם עושים מספיק בנושא זה.
"אין הצדקה להמשך כליאתו של פולארד", כך אמר נשיא המדינה משה קצב בתשובה לביקורת שנמתחה על הממשלה ועל הכנסת, שאינם עושים מספיק בנושא זה.
"אני בעצמי העליתי את הנושא בפגישתי האחרונה עם נשיא ארה"ב גורג' בוש, אך הוא הביע התנגדות.. ואנחנו מנסים בכל דרך אפשרית לנצל את הקשרים הטובים שיש לנו עם ארה"ב כדי להביא לשחרורו", אמר קצב והבהיר כי הוא תומך בדרישה לשחרורו מהכלא האמריקני.
דבריו נאמרו כיממה לאחר שהתפרסם כי לראשונה מאז נכלא פולארד הביאו ראשי קהילות יהודיות בארה"ב את עניינו בפני הנשיא בוש.
ביום שני האחרון נפגשה משלחת של רבנים מארגונים יהודיים עם הנשיא בוש בבית הלבן. במהלך הפגישה הביע הרב אילן פלדמן, רבה של קהילת בית יעקב באטלנטה, את דאגתה של הקהילה היהודית בגלל מצבו של יהונתן פולארד. הוא ציין כי על פולארד הושת את אחד העונשים החמורים בהיסטוריה של ארה"ב ביחס לעבירה אותה ביצע.
הרב פלדמן ציין בפני הנשיא בוש כי העם היהודי מצוי עתה בתקופת עשרת ימי תשובה, ימים שבהם מקובל לערוך חשבון נפש ולהתחרט על החטאים. זוהי תקופה שבה כולם מתפללים לסליחה ולמחילה, אמר הרב פלדמן. הוא הפיל את בקשתו בפני הנשיא לגלות יחס של סליחה ומחילה לקהילה היהודית ולחון את פולארד. פלדמן ביקש כי הנשיא ישלח את פולארד הביתה לישראל.
זמן קצר לאחר תום דבריו של הרב פלדמן נשא דברים גם הרב סטיבן פורזנסקי, רבה של קהילת בני ישורון בניו-ג'רזי. הוא הודה לנשיא והוסיף כי הוא מבקש להביע את תקוותו שהנשיא ישחרר את פולארד כדי לחגוג את החגים הקרובים עם אשתו בישראל.
לעמותת "צדק לפולארד" (J4JP) נודע עוד כי בטרם הועלה עניינו של פולארד בפני הנשיא דנו הרבנים דיון פנימי, ובו ניסה אחד מהם לשכנע את עמיתיו שלא להעלות את הבקשה לשחרר את פולארד, וזאת בנימוק כי "בוש ממילא לא יעשה דבר".
בתום הדיון התקבלה הצעתו של הרב פלדמן, ולפיה הנושא אכן יועלה בפני הנשיא. נמסר כי ההחלטה התקבלה פה אחד לאחר שהרב פלדמן אמר לאחד מעמיתיו: "כשיבוא היום ואצטרך להשיב לאסתר פולארד שתשאל אותי איזה נושא חשוב יותר משחרור בעלה היה לי להעלות בפגישתי עם בוש , מה אענה לה?". עם סיום דבריו השתררה דממה, כך נמסר, והוחלט לבקש מהנשיא בוש לשחררו. מטה הפעולה למען שחרורו של פולארד מציין כי זו הפעם הראשונה שהקהילות היהודיות בארה"ב הן שמעלות את עניינו של פולארד. הנשיא בוש, על פי הדיווח, אמר כי "ייתן את דעתו למצבו של פולארד".
עוד מציינים במטה הפעולה כי לנוכח ההבנה המסתמנת של יהדות ארה"ב לחשיבות הפעילות לשחרורו, בולט ביתר שאת חוסר המעש של מדינת ישראל בנושא שחרורו של המרגל שפעל מטעמה. דוגמא לחוסר האכפתיות שמפגינה מדינת ישראל היא היעדרותו של נציג ישראלי רשמי בדיון המשפטי שנערך לפולארד לפני כחודש, דיון ראשון מסוגו מאז נכלא.
כמו כן כיממה לפני הדיון המשפטי התראיין קונסול ישראל בניו-יורק אלון פנקס ל רשת C.N.N. ובריאיון הוא אמר כי פולארד לא היה סוכן ישראלי רשמי, וכי הוא גם "הביך" את ישראל.
לכך יש לצרף את טענת רה"מ שרון כי "שכח" את עצומת חברי הכנסת שהייתה מיועדת לנשיא בוש, ובה ביקשו 112 ח"כים את הנשיא לחון את פולארד. http://www.a7.org/news.php?id=61762
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
01.01.1412:29
225. פרס: זכות לי לבקש מאובמה את שחרור פולארד, יגיש מכתב חתום ע''י 106 ח''כבתגובה להודעה מספר 92
ימים יגידו.....האם הם יגידו כמו שהם אמרו בפעם האחרונה כש-112 חברי כנסת חתמו על מכתב דומה בממשלת שרון....תזכורת
* שימו לב, לכתבה שפורסמה היום בשעות הבוקר בערוץ 7:
פרס: זכות לי לבקש מאובמה את שחרור פולארד
ראשי השדולה לשחרור פולארד הגישו לנשיא המדינה את עצומת 106 חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה לשחרורו של יונתן פולארד.
(אבי יוגב, פרסום ראשון: כ"ט בטבת תשע"ד, 01/01/14 11:53)
חברי הכנסת נחמן שי ואיילת שקד העומדים בראש השדולה לשחרור יונתן פולארד בכנסת, הגישו הבוקר לנשיא המדינה שמעון פרס את עצומת 106 חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה יהודים וערבים כאחד אשר חתמו על הבקשה לשחרורו של יונתן פולארד מכלאו בארצות הברית.
חברי הכנסת הגישו את העצומה לנשיא המדינה בכדי שיעביר אותה לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בבקשה לשחרר את יונתן פולארד.
בפתח הפגישה אמר ראש השדולה ח"כ נחמן שי: "אני מתכבד להגיש לך את הפנייה לנשיא ארצות הברית ברק אובמה הנשענת על הסכמה רחבה של 106 חברי כנסת מתוכם 18 חברי ממשלה. המכתב מיועד לנשיא ארצות ברית ברק אובמה ואני מקווה כי תעביר אותו ותתייצב בראש המאמצים המגוונים בארץ ובעולם לשחרור פולארד. בקשתנו פשוטה וחשובה לשחרר את יונתן פולארד. את השדולה בכנסת מובילים איילת שקד ואני יחד עם המטה הציבורי ואינספור קולות בציבור ".
ראש השדולה למען פולארד בכנסת, ח"כ איילת שקד, הוסיפה כי: "שחרור יונתן פולארד, זהו עניין לאומי, כל חברי הכנסת כולל חברי הכנסת הערבים מסכימים עליו, זהו הנושא היחידי שיש לגביו קונצנזוס מוחלט". ראשי השדולה הוסיפו כי נוצרה הסכמה בכנסת מקיר לקיר לשחרורו של פולארד מטעמים הומניטריים.
נשיא המדינה קיבל לידיו את העצומה ואמר: "לכבוד הוא לי להביא בפני נשיא ארצות הברית הסכמה כה רחבה של הכנסת. כנשיא מדינה זהו תפקידי המובהק להביע קונצנזוס כה רחב לידי ביטוי, אני אעשה זאת בגאווה ורואה בזה חובה וזכות. העליתי את הבקשה לשחרר את יונתן פולארד כבר מספר פעמים בפני נשיא ארצות הברית ברק אובמה ונשיאי ארצות הברית הקודמים לו ואיני זוכר הסכמה כמעט בכל נושא אנושי או פוליטי שהביאה לתמיכה כה מרובה כה מגוונת של כל המפלגות, כל ההרכבים שיש בכנסת. כבוד הוא לי להיות חלק ממצווה חשובה זו של חברי הכנסת ושל העם כולו. בכוונתי להעביר את העצומה לנשיא ארצות הברית ברק אובמה".
יו"ר הועד למען פולארד אפי להב הוסיף ואמר: "כמי שביקר את יונתן פולארד בכלא בארצות הברית, מול המציאות שראיתי אני יכול לומר כי מצבו הבריאותי של יונתן קשה ביותר, שעון החול אוזל ואולי כבר אזל. אני מודה לך על כל שעשית ועדיין עושה ולחברי הכנסת ועם ישראל על התמיכה הרחבה".
אין תקדים לעונש כמו זה של פולארד לאדם שעבר עבירה זהה בארה"ב!
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
05.06.0314:02
50. חה''כ איתן:שיחרור אסירים מהרש''פ=שיחרור פולארדבתגובה להודעה מספר 17
ח"כ מיכאל איתן תובע מרה"מ להתנות שחרור אסירים פלסטינים בשחרור פולארד 4.6.2003
במסגרת הצעה לסדר היום שהעלה במליאת הכנסת חבר הכנסת מיכאל איתן האשים איתן את ממשלת ישראל בהתעלמות מטיפול בשחרורו של יונתן פולארד.
איתן ביקש לדעת מתי לאחרונה דנה הממשלה בעניינו של פולארד, מתי לאחרונה התקיימה פגישה כלשהיא בין נציג הממשלה לממשל האמריקאי בעניין זה ומתי לאחרונה ביקר שר בממשלה את פולארד בכלאו.
חבר הכנסת איתן טען כי דווקא בימים אלה כשהאמריקאים מבקשים מישראל לבצע מחוות יכול ראש הממשלה להביא לשחרורו של פולארד ואמר כי העובדה שראש הממשלה אינו מתנה מחוות לפלסטינים בשחרור פולארד על ידי האמריקאים הנה מחדל מוסרי.
איתן אמר כי כפי שהאמריקאים דורשים מישראל לשחרר רוצחים רה"מ חייב לתבוע מהאמריקאים את שחרורו של פולארד שלא פגע באיש.
חבר הכנסת איתן קרא לשוחרי הדמוקרטיה בארה"ב לתבוע הסברים מהממשל האמריקאי מהי הסיבה לעונש הבלתי אנושי וחסר הפרופורציות אותו מרצה פולארד הדומה לעונשים הנהוגים במדינות טוטליטריות.
חבר הכנסת איתן גינה את החלטת הממשלה להציע לכנסת להסיר את הצעתו מסדר היום, וכינה אותה החלטה אומללה ומבישה. איתן שיבח את חברי הקואליציה והאופוזיציה שהתאחדו במליאה מול הצעת הממשלה והעבירו פה אחד את המשך הדיון בסוגיה לועדת החוץ והביטחון. http://miki.org.il/article.asp?news...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
09.06.0306:36
51. ח''כ מיכאל איתן:מדינת ישראל מוכנה לשאת באחריותבתגובה להודעה מספר 50
ח"כ איתן ופינס יכנסו מחר מסיבת עיתונאים סביב שחרורו של ג'ונתן פולארד.
ח"כ מיכאל איתן העלה הצעה לסדר היום במליאת הכנסת סביב שחרורו של ג'ונתן פולארד סוכן ישראלי שכלוא 18 שנה בארה"ב; שתי הפגנות מחאה שהיו אמורות להתקיים היום מול משרדי הממשלה וכינוס הליכוד – בוטלו והומרו למסיבת עיתונאים עודכן: 17:01 08/06/2003 | אילת אטיאס | [email protected]
סימני שאלה רבים אופפים את מאסרו של ג'ונתן פולארד ואותן החליט ח"כ מיכאל איתן להעלות בישיבת מליאת הכנסת (יום ד' 4.6.03). במהלך הדיון שטח ח"כ איתן את פרטי מאסרו של הסוכן הישראלי שעבד בשירות המדינה. "מדינת ישראל אף הכירה את מחויבויותיה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות מלאה הנובעת מכך".
שתי משמרות מחאה בנושא ג'ונתן פולארד היו אמורות להתקיים היום בירושלים. האחת מול משרד רה"מ, לפני ישיבת הממשלה, והשנייה מול בנייני האומה בעת התכנסות ועידת הליכוד. עיקר המחאה מופנית נגד הממשלה שלא העלתה את הנושא בעת הדיונים בעקבה. מטרת משמרות המחאה היא להעלות את נושא פולארד על סדר היום הציבורי כיוון שזה הרגע ללחוץ את ממשל ארה"ב ולפעול לשחרורו. חשוב לציין כי שנים רבות היה פולארד כלוא בארה"ב וטען כי הוא נשלח מטעם מדינת ישראל.
אולם, ממשלת ישראל סירבה למסור את מעורבותה בנושא. בשנת 1998 ניתנה הודעה רשמית מטעם הממשלה על-ידי היועץ המשפטי, ובו היא נטלה אחריות מלאה על הנושא.
ח"כ איתן ציין, כי: "ג'ונתן פולארד, אזרח ישראלי, שפעל למען ביטחונה של מדינת ישראל ושל אזרחיה, כלוא כבר 18 שנה בכלא "בטנר" בצפון-קרולינה שבארצות הברית. הוא מרצה שם מאסר עולם ללא הגבלה בזמן. כלומר, ככל שהוא יחיה, לפי מצב הדברים היום הוא יושב בכלא". ח"כ איתן מבקש לנצל את העיתוי בו מתנהלים הדיונים בין ישראל לבין ארצות הברית במסגרת ההסדרים המדיניים עם הרשות הפלשתינית.
לדבריו היה מתבקש, כי ממשלת ישראל תפעל לעמוד בהתחייבויותיה ולפעול למען שחרורו ולהכניס את הנושא כחלק מהנושאים שידונו בסדר היום, אולם לא כך היה הדבר. ומשכך, התקבלה החלטה לפעול בצעדי מחאה שהם משמרות מחאה מול משרדי הממשלה. בשל לחץ הממשלה שהופעל על ח"כ איתן לרדת מהנושא בעת ועידת הליכוד בבנייני האומה.
נציג הממשלה ח"כ גדעון עזרא ייצג את עמדת הממשלה בדיון ואמר, כי: "מתחילת כהונתה של ממשלת ישראל עלה נושא פולארד על סדר היום של הכנסת כמה פעמים, אולם בשל חשאיות הנושא, תשובתי נשארת בעינה". הוא ממשיך ואומר כי הנושא נמצא בטיפול גורמים רשמיים. רצון הממשלה הוא לשמור על דיסקרטיות בכל הקשור בעניין. ח"כ עזרא מבקש להוריד את הנושא מסדר היום ומציע להסתפק בעמדה זו כתשובת עמדת הממשלה.
10 ח"כ הצביעו בעד העברת הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה, וידון שם בהרחבה אך כמובן בדלתיים סגורות מעיני התקשורת. יחד עם זאת, הוקם פורום שח"כ איתן עומד בראשו ומטרתו לפעול לקידום שחרורו של ג'ונתן פולארד שידון בלחץ הפורום. http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
52. רפי איתן=רמי דותן=אביעם סלע =עו''ד חיים צדוקבתגובה להודעה מספר 51
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.10.04 בשעה 14:48 בברכה, פילוביץ שחף
שר המשפטים לשעבר (שר המשפטים המושחת חיים צדוק הוא חמו של אביעם סלע! אבי אישתו של הנוכל הרמאי הזה!)
!! הצעה: פולארד תמורת אביעם סלע !!
אחד המבוקשים הבכירים בידי ממשלת ארצות הברית, הוא אזרח ישראל, קצין צה"ל המודח אביעם סלע. ההאשמות: שוחד, הדחה, מעילה והונאה.
אותו אביעם סלע נשוי לביתו של מי שהיה שר המשפטים ולמעשה שלט בכל מערכת המשפט ביד רמה ובקומבינה נטויה - עו"ד חיים צדוק. ולכן לא הוסגר סלע, למרות שפשעיו נגד ממשלת ארצות הברית הוכחו מעל לכל ספק, וארצות הברית הוכיחה עצמה פעם אחרי פעם כידידה אמיצה ונלהבת של מדינת ישראל.
לימים, אביעם סלע חדר למערכות השלטון בישראל, והשחית ומשחית בהם כל חלקה טובה, באמצעות אותה תרבות שוחד ומרמה. לעיתים, אף תוך שותפות עם לשעברי מערכות הבטחון.
ההונאה המפורסמת ביותר שלו היא, זו שתמורת הרבה מאוד כסף (שני מליון דולר) הוא חתם באוקטובר 1999 על הצהרה לפיה "אין סיכוי שבמדינת ישראל יהיו דלק וחשמל בראשון לראשון 2000".
הוא עשה זאת, כדי לזכות בשבעה מליון דולר נוספים, מחברת הדלק הממשלתית, תשתיות נפט ואנרגיה, תמורת "הצלת חירום של המשק הישראלי ע"י היערכות מקיפה ודחופה לבאג 2000".
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודה זפט, לא האמין להצהרתו של אביעם סלע, והוא לא נקרא להציל את משק הדלק של ישראל. וראה זה פלא: בשנת 2000 זרם גם זרם דלק במדינת ישראל כבימים ימימה, באג 2000 התגלה כהונאת המאה של מתחזים למומחים כדוגת אביעם סלע, וקופת המדינה נמנעה מלשלשל שוחד לאביעם סלע ושותפיו מתוך מערכת הנפט והאנרגיה בישראל (ובהם רפי פלד, אבי דותן ומשה שחל). קופת החולים בראשות שבתאי שביט, וחברת החשמל בראשות רפי פלד - שילשו עשרים ושניים מיליון דולר לכיסו של אותו אביעם סלע תמורת "העירכות" לבאג שלא היה ולא נברא, ולך תדע איך התחלק סכום אגדי זה בין מקבלי ההחלטות.
אדם זה ממשיך בפשעיו נגד קופת המדינה, וכל עוד הוא לא מוסגר לארצות הברית, אין סיבה שארצות הברית תבוא חסד עם מדינת ישראל, בפרשת פולארד האומלל (קורבנו של אביעם סלע, שהונה את ממשלת ישראל בפרשה זו) או בכלל.
אני קורא לועדת הכנסת לשקול את הסגרתו של אביעם סלע. מדובר בפגע רע, מבכירי עברייני הצווארון הלבן במשק, ומוטב לו ישלם בארצות הברית על פשעיו. ארצות הברית אינה ראויה לכפיות טובה שכזו מאיתנו.
העתק: שגריר ארצות הברית בישראל, ראש דסק ישראל שליד המועצה לבטחון לאומי של הסנט בארצות הברית, ונשיא ארה"ב.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
53. פרס=רבין=בגין=חופי=שרון=רפי איתן=סלע=פולארדבתגובה להודעה מספר 52
להלן: שלשלת הכשל בפרשת אפולו בכלל ובפרשת פולארד בפרט. שמעון פרס = יצחק רבין = מנחם בגין = יצחק חופי = אריאל שרון= רפי איתן = אביעם סלע = ג'ונתן פולארד = סגירת יחידת הלק"ם - הלשכה לקשרי מדע.
@ מצ"ב כל הפרטים מיום כניסתו של יצחק רבין ז"ל הי"ד לראשות הממשלה {בפעם הראשונה} בשנת 1974 ועד סגירת יחידת הלק"ם בכלל וחשיפת פרשת פולארד בפרט.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
68. איני מכיר את אותו ''גורדון תומאס'' ואני בספקבתגובה להודעה מספר 59
איני מכיר את אותו "גורדון תומאס" ואני מטיל ספק לגבי מידת אמינותו. נקודה אחת מאוד צרמה לי מהספר: הוא טוען שלפולארד היה הסיווג הבטחוני הגבוה ביותר. זה לא מתאים למה שקראתי מפי מקורות המקורבים מאוד לפרשה בביון האמריקני (לפטון). שם מתואר פולארד כאנליסט מודיעיני בעל סיווג בטחוני נמוך יותר. מכאן תרשה לי להטיל ספק לגבי שאר החומר שפורסם באותו ספר, לפחות בכל הקשור לגבי פולארד.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
19.06.0315:18
69. Hermon ידידי: האם הכותרת שלעיל לא............בתגובה להודעה מספר 68
83. גורלו המר של יונתן. מאת: עו''ד אליקים העצניבתגובה להודעה מספר 61
ז' בתמוז תשס"ג / 7 Jule 2003
אמונה אלון, שבמאמרה "בני ערובה" שברה את השתיקה מסביב לפרשת יונתן פולארד, ראתה את יחס השלטונות האמריקנים כלפיו כתגובה ל"חוצפה שבעצם הפעלתו". ההסבר הזה אינו מספיק. הוא גם אינו מסביר, מדוע שותקים היהודים בארה"ב , ובישראל נוכח העוול המשווע שנעשה לאיש. חסר השורש האנטישמי, פצע פתוח שגם מחולליו וגם קורבנותיו מבקשים להסתירו.
מדוע הפרה התביעה האמריקנית עסקת טיעון שמנעה משפט, בו היה יכול יונתן להתגונן, אך טפטפה לבית המשפט מאחורי הקלעים חומר מרשיע חסר שחר, כי פולארד גרם לתפיסתם ולהוצאתם להורג ברוסיה של 40 סוכנים אמריקנים, וכך השיגה גזר דין של מאסר עולם?
ומדוע, גם לאחר שהתברר שאת הסוכנים הללו הסגירו המרגלים אולדריץ' איימס ורוברט הנסן, ההתאכזרות נמשכת?
ומדוע, גם לאחר שהתברר סופית שפולארד העביר בעיקר חומר מודיעין על מדינות ערביות וארגוני טרור שסיכנו את בטחון ישראל, ואת החומר הזה הסתיר הביון האמריקני מישראל בניגוד להסכם החלפת מידע עם ממשל רייגן - לא די בריצוי 18 שנות מאסר, כשבמקרים דומים, בין "מדינות ידידותיות" ומבלי שנגרם נזק לארה"ב, מטילים עונשים של 4-5 שנים בלבד?
קלינטון , מחלק חנינות הסידרתי , הבטיח לנתניהו לשחרר את פולארד "תמורת" נסיגות וואי, אך נאלץ לסגת פן יואשם בכניעה "להשפעה היהודית". יהדות ארה"ב הפקירה את פולארד, מפני שלמרות "השפעתה האדירה" שלה, כביכול, אינה בטוחה בעצמה ועדיין מהלכת על קרח דק. עדיין? ואולי גם בגלות זהובה כמו ארה"ב זה אף פעם לא יהיה אחרת?
פרשת פולארד מציבה שאלת ממה נפשך ליהודי ארה"ב : אם מעמדכם נורמלי ואיתן, מדוע אתם אוטמים את ליבכם ומתעלמים מן הכלל "ישראל ערבין זה לזה"? ואם יש בסיס עובדתי לחשש שלכם (הקהילה האוקראינית בארה"ב תמכה בדמיאניוק יותר!) מפני שגם בארה"ב יהודי אינו כמו אירי או איטלקי - מה המסקנה?
מדינת היהודים לומדת מפרשת פולארד שיעור, שכשם שיהודי בארץ מושבו חסר בטחון, כך גם מדינתו בקרב האומות. אנחנו איננו מעיזים לשאול בפומבי, ומדוע הפרו האמריקנים את הסכם עסקת הטיעון שבגללו מסרנו להם את כל החומר המרשיע נגד פולארד ומדוע איננו מקזזים ריגול שלהם אצלנו, שלבטח יש ממנו לא מעט.
והעיקר: הלא אנחנו משחררים מחבלים לא למען "השלום", כי אם, מפני שכך אמריקה רוצה, כי זה משרת את האינטרס שלה. אם כן, מדוע איננו תובעים שמול אלפי אסירים ערבים שאמריקה מעוניינת בשחרורם, יתנו לנו איש אחד שאנחנו מעוניינים בו? אולי מפני שאנחנו "מבינים" את הקושי המיוחד שבשחרור מרגל יהודי שריגל למען יהודים?
ודעת הקהל שלנו, מדוע היא אילמת? שלוש הפגנות היו, האחרונה בת אלף איש. מדוע לא דווחו בתקשורת? מפני שהעם בישראל פיתח תלות נפשית מסוכנת באמריקה. בן גוריון נלחם כארי נגד מפ"ם שראתה בברית המועצות "מולדת שנייה". והנה, התגנבה לה לתוך ליבותינו אמריקה כמולדת שנייה, מבלי שהרגשנו. לכן נדהמים אזרחי ישראל כשהם נאלצים לעבור "ייסורי וויזה" ככל מדינה זרה אחרת. בגלל התמכרותנו לאמריקה טחו עינינו מלראות את מדיניותה הפרו-ערבית, את קניית חסדיהם של הערבים בדמנו ובמטבע הלאומי שלנו. התסביך הזה הגיע עד להלשנות אצל האמריקנים על פוליטיקאים מן הימין ומתנחלים. נגד מי שהיה מלשין לבריטים או לצרפתים היינו מתקוממים, אך אמריקה הלא היא "משלנו"..
גורלו המר של יונתן פואלרד מוכיח שאין טעות גדולה מזו . סבלו של יונתן פולארד מאותת מתוך הכלא שהיהודי, וגם מדינתו, עדיין לגמרי לבדם בעולם, ועצם התעלמותם מהעוול שנגרם לבן-עמם חושפת את חולשתם. אך לא צריך להתייאש, זה המצב שבו היינו ושרדנו אלפי שנים, "סימן שעוד לא הגענו".
הסכנה היא בהתעלמות מן המציאות הזאת. יהודי אמריקה מדמים לעצמם שעליהם חוקי הגלות אינם חלים ויהודי ישראל טרם נגמלו מן האשליה הציונית, שהתאגדותם כמדינה תשים קץ לאנטישמיות. בהיסטוריה שלנו יש תקדימים לעצימת העיניים הזאת. בכל מקרה היא הסתיימה בהתרסקות. -----------------http://www.a7.org/article.php3?id=1... עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר, חבר הנהלת מועצת יש"ע ובעל טור קבוע ב"ידיעות אחרונות".
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
08.07.0306:16
84. פולארד - מבחן הערבות היהודית! מאת:נחשון שמחונבתגובה להודעה מספר 83
ז' בתמוז תשס"ג / 7 Jule 2003
לפני למעלה מ18 שנה במהלך עבודתו של פולארד כאנליסט בחיל הים האמריקאים הגיעו לידו מידעים רבים הקשורים בבטחונה של מדינת ישראל. החל ממידע בנושא הכור הגרעיני בעיראק ונשק אב"כ המתפתח במדינות ערב וכלא במיקומה של מפקדת אש"ף בלבנון. יהונתן - מצד אחד יהודי - מצד שני אמריקאי היה נתון בהתלבטות קשה. האם עליו לשמור אמונים למפקדיו ולבגוד בעמו? או שמא להיפך... יהונתן ניסה לפנות למפקדיו לשכנע אותם להעביר לישראל את המידע הקריטי שעלול להיות הגורם להצלתם של חיי אלפי יהודים, מידע שאותו הייתה ארה"ב מחויבת להעביר לישראל על-פי ההסכמים שנחתמו בין שתי המדינות בתשמ"ג. התשובות שקיבל פולארד ("אתם היהודים מפחדים יותר מדי מגאז") הכריעו ככל הנראה את הכף בסופו של דבר, וכך כותב פולארד על מעשיו במכתבו לרב בארצות הברית:
"האם היה עלי לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר, שעה שסכין ננעץ בגבה של ישראל? איזה יהודי המכבד את עצמו יכול לעשות כך?
כן, אני יודע, שרבים מבין היהודים בארה"ב, זועמים על אשר עשיתי. בשום אופן, הם מייללים אסור היה לי לסכן את מעמדנו כאן,
בהפגנת נאמנות כזו לישראל. ומה היה עלי לעשות? לתת לישראל להתמודד לבדה? אם סבור אתה שכך היה עלי לעשות, כיצד נוכל לגנות את אותם אנשים שבמהלך מלחה"ע השנייה שתקו, ובכך השתתפו בנטישת יהדות אירופה.
באמת רבי, מה היה ההבדל בין שתיקתם אז, לבין החלטה שלי לשמור על שתיקה באשר לגז רעיל המאיים על ישראל? ככלות הכל, אותו גז בו השתמשו הנאצים לפני 40 שנה לרצוח בו את אחינו באירופה, יכול היה בקלות לשוב ולשמש בידי הערבים להשמדת הישוב בארץ ישראל.
האם באמת ציפו ממני לאפשר להסטוריה לחזור על עצמה, ולא לעשות דבר למנוע אסון מעמנו? האם יכול היית אתה לעמוד מנגד ולתת לדברים להתרחש?
אני מודה, הפרתי את החוק. אך לאמר את האמת, מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת ח"ו שבעה על מאות אלפי ישראלים שעלולים היו למות בעד פחדנותי.
שואל אני אותך: האם אש השריפה של מחנות ההשמדה, הפכה כה קרה עד כי אנשים שכחו שששה מליון יהודים נשחטו שם לעיני עולם שלם שהביט בשתיקה.
האם הזעקות בנוה שלום, כה החוירו עד כי אנשים שכחו שאנחנו עדיין נחשבים מטרה הוגנת לטבח? האם ההלויות בהר-הרצל הפכו כה שכיחות, עד שאנשים שכחו את מחירה הנורא של העצמאות? באשר לי - לא שכחתי את המחזות האיומים הללו.
שמרתי אותם חיים בתודעתי, על מנת שיהיו לי תזכורת תמידית, עד כמה חיינו תלויים על בלימה. לפיכך רואה אתה, לא יכולתי להעלים עין מן האמברגו המודעיני, ולדמות שאיננו קיים, הייתי חייב לפעול."
יהונתן החל להעביר את המידע ללק"ם, הובטח לו כי ברגע שתתעורר בעייה הוא ימצא מקלט בטוח בשגרירות. כאשר הגיע המצב לכדי כך הגיע פולארד בשגרירות... אך נדחף משם החוצה בידי השמור שבפתח על-פי ההוראה שהגיעה מהארץ. ניתן להרחיב רבות בנושא המשפטי והמוסרי מבחינת ארה"ב.
יש גם הרבה מה לדבר על המשפט שמעולם לא נערך לו (פולארד הסכים לחתום על עיסקת טיעון שאחד מסעיפיה היה ההכרה בכך שהוא סוכן ישראלי, הסעיף נמחק בעט אדום וכחול על ידי נציגי ישראל וארה"ב ובאיומים בנוסח "אתה תשאר בכלא לנצח ואשתך-אן תמות בכלא" שכנעו אותו לחתום בסופו של דבר) ועל העונש הנורא (מאסר עולם לא קצוב!) שנגזר עליו, עונש שאף אדם שעבר עבירה דומה בארה"ב לא "זכה" לקבל גם דומה לו (העונש המירבי שניתן אי פעם בארה"ב על העברת מידע למדינה ידידותית הוא 4 שנים, היו גם כאלה שלא ישבו אפילו יום אחד בכלא!) אך ברצוני להתייחס לנקודה שלעניות דעתי היא החשובה ביותר:
יהונתן פולארד הוא האנטיתזה של מדינה ישראל כיום. מדינת ישראל הפכה בשנים האחרונות לסוג של עסק. אין נשמה, אין מוסר - רק רווחיות. הדבר מתבטא בתחומים רבים אך די אם נזכיר כיצד הוא מתבטא בכל הקשור להפקרת העוזרים והמסייעים לנו - יהיו אלה אנשי צד"ל או הסייענים בקרב הפלשתינאים שכאשר הם מתגלים הם הנטבחים ואין מושיע. מדינת ישראל עושה בנושאים הללו ובאחרים (כולל בנושא פולארד) שיקול קר והגיוני של רווח והפסד: "האם נהרוס את היחסים עם ארה"ב בעבור אדם אחד?" "האם יש לסכן חיילים עבור סייען שבין כה לא יועיל לאחר מכן" ובצורה דומה נעשה השיקול גם בנושאים האחרים.
יהונתן לעומת זאת, הבין, כי הוא, בהיותו יהודי - מחויב לשלומו ולבטחונו של כל יהודי אחר! יהונתן הבין מהי ערבות הדדית בעם ישראל. לכן העדיף פולארד לסכן את חירותו מאשר "לשבת שבעה על מאות אלפי ישראלים שעלולים למות בעד פחדנותי".
גם מכלאו ממשיך פולארד באותה הבנה פשוטה של המחויבות והערבות היהודית. כך קבלה שפרה הופמן, מארגון נפגעי הטרור הערבי לפני 15 שנה צ'ק המיועד לנפגעי הטרור בארץ בתוספת מכתב בו הוא מביע את תקוותו להגיע במהרה לארץ ולהתנדב בארגון. כך גם שלח יהונתן מכתבי תנחומים למשפחות נפגעי טרור שלא הכיר. יהונתן הבין ומבין מהו ע-ם י-ש-ר-א-ל. ממשלת ישראל איננה מבינה.
לכן, אני מאמין כי שחרורו של יהונתן לא יגיע כתוצאה מהסכמים משלושים כלשהם (אגב, כאשר ביקרה אצלו גאולה כהן לפני שנים הוא ביקש ממנה להעביר כי לא יהיה מוכן להשתחרר כאשר הוא יודע שבתמורה לכך ישוחררו מרצחים שיסכנו חיי יהודים) או כתוצאה מבקשה ל"מחווה הומניטארית" אלא רק מתוך הבנת סיפורו של יהונתן כחלק בלתי נפרד מנושא המחויבות ההדדית של כל יהודי לכל יהודי אחר, מה שיגרום באופן מיידי להעלאת הדרישה הציבורית: "ישוחרר יהונתן פולארד!"
קישורים רלוונטים להשיב את יהונתן הביתה - www.jewsite.org/pollard (עברית) צדק ליהונתן פולארד - www.jonathanpollard.org (אנגלית) -----------------http://www.a7.org/article.php3?id=1... הכותב הוא נחשון שמחוני, פעיל במטה הפעולה למען יהונתן פולארד
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
07.09.0313:44
105. תופעת הריגול בין מדינות ידידותיות היא כה.....בתגובה להודעה מספר 84
adair777 חבר מתאריך 11.3.02 2871 הודעות 12:07 07.09.03
סקנדל חדש בצרפת-שר בממשלה ריגל לטובת ארה''ב
ההאשמות כתובות בספר חדש שייצא לאור השבוע על השרותים החשאים הצרפתיים. למרות שמדובר באירועים שקרו לפני מספר שנים, הנושא עדיין מעורר גלים בצרפת. השר הוא אנרי פלניול, השר לענייני הרפורמה בפקידי ממשלה (אולי נייבא אותו לכאן?). נטען בספר שבשנות התשעים פלניול מסר אינפורמציה בתשלום למרגלת אמרקאית, עד שהוא "סובב" ע"י השרותים החשאים הצרפתיים והתחיל להשתיל לאמרקאים מידע כוזב. לאחר זמן מסויים, כל הנושא יצא לאור, וצרפת גרשה 5 סוכנים אמרקאים שנחשדו בריגול נגד צרפת.
(אי אפשר לא להזכר בפולרד, כשמדובר בריגול בין ארצות ידידתיות).
Former French minister 'paid for secrets' by CIA woman spy By Kim Willsher and Marie Lesure in Paris (Filed: 07/09/2003)
A furious row has erupted in France over allegations that a government minister was paid as a contact by a CIA spy, before being persuaded by the French secret service to pass false information to the Americans.
According to Carnets Intimes de la BST - a book on the French secret service to be published this week - Henri Plagnol, who is now secretary of state for civil service reform, passed information to the United States in the 1990s when America was investigating France's position in the Gatt world trade talks.
Mr Plagnol, at the time an academic and part-time adviser to France's then prime minister, has admitted meeting an American woman later identified as a spy, but denied that he passed any secrets insisting that he merely gave her the benefit of his cultural expertise.
סנדיי טלגרף
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 2374 הודעות 13:14 07.09.03
תופעת הריגול בין מדינות ידידותיות היא כה נפוצה עד שלמעשה מתעלמים ממנה.
בארץ יש עשרות אנשי סוכנות הביון האמריקנית (במסווה של אנשי שגרירות, ארגוני סעד או באופן רישמי) המעורבים בכל, כולל מגעים לא רישמיים עם מפלגות, תנועות, פלסטינים, אנשי עסקים, פעילים חברתיים ואשי צבא ובטחון.
ממשלת ישראל מעלימה עין מהם, והיו מקרים שנוצרו קשרים עם אנשי צבא שגם העבירו מידע לCIA. אנשי הצבא נשפטו בסתר ואותם אנשי CIA מהשגרירות רק קיבלו הוראה לעזוב את השטח. לא נעשה כל נסיון להעמיד אותם למשפט.
המקרה של פולארד הוא בולט בחומרתו בעיקר בגלל ההוראה לזרוק את פולארד מהשגרירות בוושינגטון, וההתכחשות שבאה בעקבותיה מצד משרד החוץ (ובדיעבד גם משרד ראש הממשלה) לפולארד.
אם שירותי הביטחון היו נוטלים אחריות מיידית על פולארד, הוא כלל לא היה עומד לדין כפי שגם אביאם סלע לא עמד לדין.
האמת, יש כאן התחשבנות בין המוסד ללק"מ. לק"מ פעלו בארה"ב תוך עקיפת סמכויות המוסד, התעלמות משרשרת הפיקוד, ולמעשה גם בלי לדווח למוסד, כך שמבחינת משרד החוץ פולארד היה סוכן שפעל על דעת עצמו ולהם אין כל אחריות עליו. כשהתבררה הטעות היה כבר מאוחר מדי להחזיר את הגלגל אחורה. רובינשטיין עד היום מכה על חטאו שמיהר לשמוע להנחיות שבאו מירושלים .
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
14.07.0321:41
85. מי היה ראש הממשלה שבתקופת כהונתו............בתגובה להודעה מספר 53
"כראש ממשלה חיפה בגושפנקה ממלכתית ובחותם משרתו הרמה על מחדלים בטחוניים רבים," כגון...:-
1. פרשת איראן-גייט...קונטרה דה לכרה ?? 2. פרשת ג'ונתן פולארד בכלל ומפעילו רפי איתן בפרט...?? 3. פרשת קו 300...?? 4. פרשת ואנונו...??
פותר/ת שאלה זו מזכה אותו/ה בספר/פרוטוקול המדבר בין היתר על תופעה הרסנית זו...
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
15.07.0315:36
87. משה פייגלין: למה פולארד בכלא?בתגובה להודעה מספר 85
ט"ו בתמוז תשס"ג / 15 Jule 2003 הדפסה
שני אנשים ברחו מאימת האמריקנים אל חומותיה המגוננות של שגרירות ישראל. האחד : ישראלי ,אל"מ אביעם סלע – קצין בכיר בחיל האוויר, שהיה המפעיל של יהונתן פולארד. השני : יהודי , פולארד עצמו.
את שניהם דרשו האמריקנים במלוא התקיפות. את הישראלי – חילצה ישראל על אף כל הלחץ האמריקני. היהודי הושלך אל מחוץ לשערי השגרירות.
זה כל הסיפור.
פולארד בכלא כי הוא יהודי.
שיחרורו של פולארד אינו עניין אמריקני, לא משום שאין לאמריקנים חלק בסיפור, אלא משום שאילו רצתה ישראל באמת ובתמים לשחררו , היה פולארד משוחרר מזמן. בישראל אין ספור סוכנים אמריקנים, רבים נתפסו, חלקם פועלים בידיעת ישראל, אחד מהם אף הפך לח"כ וחבר בוועדת החוץ והבטחון עד שנחשף – וישראל אפשרה את עזיבתו את הארץ. לו רצתה ישראל באמת את שיחרורו של פולארד הייתה יכולה להשיג זאת באמצעות המידע המביך שבידה ובעוד אלף דרכים שקטות אחרות. המפתחות לשחרורו של פולארד נמצאים כולם בצד הישראלי – אז למה פולארד עדיין בכלא?
פולארד בכלא כי הוא יהודי ולא ישראלי.
פולארד בכלא כי ישראל היא מדינת הישראלים – לא מדינה יהודית.
פולארד אינו המקרה הראשון של בגידה ישראלית.
ראול ואלנברג היה , שהציל רבבות יהודים ומת בכלא ללא נקיפת אצבע ישראלית, והיו המשתפי"ם ביש"ע שהוסגרו למרצחים, והיו הצד"לניקים שכרתו עמנו ברית דמים והופקרו לגורלם, והיו עוד ועוד.
בישראל שולטת תרבות של בגידה.וזה טבעי. כי כשאינך יודע מי אתה, ממילא אינך יודע מי אויבך ומי אוהבך. אינך יכול להיות נאמן, אינך יכול לאהוב, וגם לשנוא .אינך מסוגל.
איך אמר עלינו דחלן – "אתם סתם מדינה..." אנחנו סתם – פרווה כזה – שום דבר בעצם...
אז למי אכפת שואלנברג הציל את "חלאת הגטאות" (כך כינה אותם ויצמן) מה להם ולנו.
ולמי אכפת מהמשת"פים – עכשיו ערפאת הוא האוהב והם בעצם אויבי השלום.
ולמי אכפת מהצד"לניקים – הם עשו את זה בשביל כסף . ולמי אכפת מפולארד,היהודי האמריקאי.
ולמי אכפת מילד בנצרים שחוטף פגז.
ומנהג מונית – שלא היה צריך להיות שם. . איך אמר פעם רבין "רצה לקנות ביצים בזול" (אז שיתבייש ויקבר בשקט – אנחנו היינו בפלמ"ח)
ולמי אכפת מאישה חרדית שהתפוצץ לה הבית (ואם אתה חרדי אז מה אכפת לך מחילוניים...)
ולמי אכפת מנרצח בעל שם רוסי? . ולמי אכפת מעזאם עזאם?
ולמי אכפת מפולארד?
כי כששכחנו מי אנחנו – איבדנו את היכולת להיות נאמנים למשהו – ליהודים, לבעלי ברית, לכל דבר.
בעצם יש ציבור אחד שאכפת לו.והם הכפות הסרוגות.הם לא נבחרו לתפקידם באופן דמוקרטי. גם המכבים לא.אבל הם שמייצגים היום את עם ישראל. האחרונים שנותרו – עם. והם התקווה היחידה. כשהם מפגינים למען פולארד זה אומר שעם ישראל נותר נאמן.
אם ראש הממשלה יאמר זאת – אין לדבריו כל משמעות. אבל אם ילד בהתנחלות אומר זאת – זה אומר שעם ישראל לא בגד.
הציבור היחיד – שכציבור – יש לו אחריות כוללת לגורלו של עם ישראל, הוא הכיפות הסרוגות. לא השחורות, הסרוגות.ולכן הפעילות למען פולארד יוצאת מהציבור הזה , וממנו בלבד. וכשהציבור הזה ינהיג,פולארד ישוחרר. ---------------- משה פייגלין הוא ראש תנועת "מנהיגות יהודית" ומועמד לראשות הליכוד http://www.a7.org/article.php3?id=1...
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
17.07.0316:17
89. חשיפה : מכתב ההכרה בפולארד כסוכן ישראלי !!בתגובה להודעה מספר 85
להלן: המסמך/המכתב !!
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
11.08.0301:35
95. לחופש נולד מאת: עפרה לקס-בשבעבתגובה להודעה מספר 89
28/04/2003 15:05
יונתן פולארד נמצא כבר 18 שנה בתנאי כלא קשים. המדינה זנחה אותו, הממסד מתעלם ממנו, למעטים באמת אכפת. המידע שסיפק הגן על חיינו וכבר נחשף, אבל קשה לראות את האור בקצה המנהרה מהכלא שלו
לא קל לקרוא את מה שעבר על יונתן פולארד ב-20 השנים האחרונות. הרי כל אזרח ישראלי רוצה להאמין כי ממשלת ישראל דואגת לאנשיה ולסוכניה וכי ארצות הברית היא מדינה שוחרת טובתה של ישראל. אולם, כל הקורות את יונתן מוכיחים ההיפך. ממשלת ישראל שיתפה פעולה עמו כל עוד הוא סיפק לה מידע, אך מאז שנתפס הוא הוכשל שוב ושוב על ידי ישראל ובעלת בריתה, ארצות הברית. אם הקורא הסקפטי יטיל ספק במה שנאמר כאן, בידי אסתר ויונתן פולארד הוכחות רבות לדברים. כאן יסופר חלק קטן ממהלך האירועים, אשר כל תחנה בהם חמורה דיה כדי לתמוה על התנהלותה של ממשלת ישראל ולתבוע ממנה את שחרורו של יונתן פולארד, סוכן ישראלי שנתן את חייו למדינה.
הסוכן נחשף
בשנים 84'-83' עבד יונתן פולארד כחוקר מודיעין בצי של ארצות הברית. הוא שם לב לעובדה כי ארצו נמנעת מלהעביר לישראל מידע מודיעיני הכרחי עבור הגנתה, למרות הסכם שנחתם בין המדינות שנה קודם. המידע שארצות הברית בחרה להסתיר מישראל נגע לנשק קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי שמפתחות עיראק, סוריה לוב ואיראן. יונתן, שביקש לתקן את המעוות, פנה לממונה עליו ושאל לפשר הדבר. "ישראלים חוטפים עצבים כשמדברים אתם על גז", ענה לו הממונה. יונתן לא ויתר. הוא ניסה לשנות את ההחלטה בדרגים גבוהים יותר, אך ללא הצלחה. משראה שכך הם פני הדברים, החליט להעביר לישראל את המידע בעצמו. הוא החל למסור ללא תמורה מסמכים לסוכנות הביון של הממשלה. מדינת ישראל הפכה אותו לסוכן שלה. המידע שסופק סייע לישראל להיערך לאיום הבלתי קונבנציונלי של מלחמת המפרץ.
בשנת 85' חשף אנג'י קילצ'נסקי, או בשמו הישראלי, יוסף ברק, את פעילותו של יונתן. קילצ'נסקי היה חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וריגל עבור הCIA תמורת בצע כסף. הוא מעולם לא נעצר או נתבע על ידי ישראל.
סוכני ה-FBI ששמו ידם על יונתן חקרו אותו במשך שעות ארוכות. הוא סיפר למפעילו הישראלי שנתפס, והלה אמר לו לעכב את החוקרים עד שיצליחו למלט את כל הצוות הישראלי שהפעיל את יונתן מארצות הברית. כשאחרון הישראלים עזב את המדינה, החל מסע ההתכחשות של ישראל לסוכן שלה. כשבאו לעצור אותו עשה יונתן כפי שהורו לו מפעיליו: הוא הגיע לבניין השגרירות הישראלית. אנשי השגרירות, לאחר התייעצות עם משרד ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, גירשו אותו הישר לזרועות השוטרים הפדרליים שהמתינו בחוץ.
"לא סוכן ישראלי"
יונתן פולארד נאלץ לחפש לעצמו עורך דין ומצא, בעזרתו האדיבה של משרד החוץ הישראלי, את ריצ'רד הייבי, עורך דין ידוע ממוצא לבנוני שמומן על ידי ישראל. באותה עת ביקשה ארצות הברית מישראל את המסמכים שנמסרו לה על ידי יונתן. ישראל הסכימה בתנאי אחד: שארצות הברית לא תשתמש במסמכים לרעת יונתן. לאחר מכן היא העבירה אותם בלי לטשטש את טביעות האצבעות שלו. האמריקנים הפרו את הבטחתם והתבססו על המסמכים כשהרשיעו את יונתן. איש לא סיפר לו על ההסכם ועל כך שהופר. הישראלים ידעו זאת ולא עשו דבר. ליונתן לא היה משפט. בהנחיית עורך דינו הוא ויתר על הזכות הזאת כדי להגיע לעסקת טיעון שתיתן לו 4-2 שנים בכלא. במהלך השימוע הראשון, בו אמור הנאשם לקבל על עצמו את עסקת הטיעון, הגיע לפתע נציג של משרד החוץ האמריקני וחילק לכל הנוכחים עותק חדש של העסקה, ובו נמחק צמד המילים "סוכן ישראלי" בשני קווים. אחד כחול, שסימל את הנציג הישראלי, והשני אדום, שסימל את הנציג האמריקני. שני הנציגים חתמו את ראשי התיבות שלהם ליד התיקון. יונתן, כמתבקש, סירב לחתום על הנוסח החדש ולוותר בכך על כל זכויותיו, אולם עורך דינו איים כי אם לא יחתום הוא יעזוב אותו באותו רגע. "אם תלך למשפט הם יגמרו עליך. הם ישתמשו נגדך בכל הראיות שסיפקת להם במשך חודשים של חקירות. גם האישה הזאת", אמר הייבי והצביע לעבר אן שהייתה אשתו של יונתן והייתה חולה מאוד, "תלך לכלא ותמות בגללך". מול טיעונים אלו לא יכול היה יונתן לעשות דבר, והוא חתם. מאוחר יותר סיפרו עורכי דין אחרים ליונתן ואסתר כי אם הוא היה מסרב לחתום, כל הראיות שהיו לאמריקנים נגדו לא היו קבילות במשפט רגיל, מפני שהן ניתנו במסגרת עסקת טיעון. ישראל 'כיבדה' את עסקת הטיעון והתכחשה ליונתן. ארצות הברית, מצדה, לא כיבדה את העסקה. במקור הואשם יונתן בהעברת מידע למדינה זרה בכוונה לתת יתרון למדינה זו. יונתן הודה בסעיף המיוחס לו וציפה לקבל עונש מתאים. במהלך עשרת החודשים שחלפו מעסקת הטיעון ועד גזר הדין, במרץ 87', שינתה ארצות הברית את טיעוניה והאשימה אותו בדברים חמורים הרבה יותר. מי שהוביל את המהלך הזה היה שר ההגנה, קספר ויינברגר, שהגיש לבית המשפט תצהיר סודי בן 46 עמודים, ובו האשים את יונתן בגרימת נזק לביטחון הלאומי, סיכון סוכנים אמריקניים ועוד.
מאסר עולם לא קצוב
ב-3 במרץ, יום לפני קריאת גזר הדין, הצהיר ויינברגר בפני השופט כי יונתן בגד במדינה ולכן אין לשפוט אותו כפושע רגיל. העונש, כך אמר, צריך לשקף את חומרת מעשיו. המונח "בגידה" בו השתמש ויינברגר חמור לעין ערוך מהאישום שיוחס ליונתן, והעונש על עבירה כזו קשה הרבה יותר. בעקבות כך גזר השופט על יונתן מאסר עולם לא קצוב. סנטורים שפתחו את התיק של יונתן, המכיל חמישה מסמכים ובהם את הדו"ח של ויינברגר, העידו כי אין שם דבר שמצדיק את חומרת העונש. עונשו של יונתן היה מרחיק לכת בכל קנה מידה. לשם השוואה, מייקל שוורץ, חייל שעשה את אותם הדברים עבור הסעודים, לא ישב יום אחד בכלא. מייד אחרי הינתן גזר הדין נלקח יונתן לבית סוהר פסיכיאטרי בספרינגפליד. בעקבות כך לא היה לו קשר עם עורך דינו, שלא ערער על העונש ובכך חסם את האפשרות בפני יונתן לעשות כן גם בעתיד. שנה לאחר מכן הועבר יונתן לכלא מריאון, הכלא הפדרלי השמור ביותר בארצות הברית, שם היה בצינוק שבע שנים. בשנת 91' ביקר הרב מרדכי אליהו, שהיה אז רב ראשי, את יונתן בכלא, למרות דרישת הממשלה שלא יעשה כן. הרב שמואל זעפרני, עוזרו של הרב, מתאר את השמירה ההדוקה על הכלא ומספר שלאחר שעברו את כל השערים הם ירדו שלוש קומות מתחת לאדמה, שם המתינו להם על השולחן שישה מיני מתיקה. את הביקור היה צריך לתאם חצי שנה מראש, ומסתבר שיונתן שמר במשך שישה חודשים את הממתק שהיה זכאי לקבל פעם בחודש על התנהגות טובה. "כשהגענו מצאנו אדם חזק, מלא עקרונות. השיחה הייתה מרתקת", מספר הרב זעפרני. מאז הפך הרב אליהו למורה הדרך של בני הזוג פולארד. במריאון היה יונתן ביחידה k, אגף שארגון אמנסטי דרש מארצות הברית לפזר בגלל האכזריות ותת-התנאים שהיו בו. ישראל לחצה על ארצות הברית להעביר את יונתן לכלא בטנר, שם הוא נמצא עד היום. כשהועבר יונתן לבטנר חגגו בממשלה. אסתר ויונתן לא השתתפו בשמחה. הם סברו שצריך להשקיע מאמצים בשחרור, ולא בשיפור התנאים. ביניים: נתניהו ידיד, שרון אויב 18 שנה היא תקופה ארוכה בחייו של אדם, ודאי בחייו של מי שנאבק למען שחרורו. היריעה קצרה ודלה מלתאר את כל התלאות, התקוות והאכזבות שעברו על יונתן ואשתו במאבק למען החופש. נדלג קדימה מספר שנים, עד לתקופה בה היה בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל ונסע לפסגת וואי. גורמים במשלחת הישראלית סיפרו כי נשיא ארצות הברית דאז, ביל קלינטון, השתמש ביונתן כפיתיון. "אם תגיע לפסגה", הבטיח קלינטון, "שחרורו של יונתן מובטח". גורמים שאתם שוחחתי יודעים לספר כי הלילה האחרון של הוועידה היה ליל שימורים, ובו 'תפרו' הצוותים את ההסכמים הסופיים. מספר פקיד בכיר: "לפנות בוקר, בשעה שחלק מן המשלחת כבר הלכה לישון, קרא קלינטון לנתניהו הצדה ואמר שעליו לומר לו משהו. השניים שוחחו, ופניו של נתניהו נפלו. נתניהו חזר אלינו ואמר שקלינטון חוזר בו בעניין פולארד, שהוא לא יכול לחנון אותו כי ראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, ובכירים נוספים מאיימים בהתפטרות. נתניהו ידע שהדבר אינו נכון אבל לא הייתה לו ברירה: התקשורת אהבה מאוד את קלינטון, ואת נתניהו היא האשימה בכך שהוא אינו מעוניין להביא הסכם. נתניהו ידע שאם יפוצץ את הפסגה בגלל פולארד, יכחיש קלינטון את הדברים והתקשורת תאמין לנשיא האמריקני". בני הזוג פולארד מחשיבים עד היום את נתניהו כידיד גדול, וזאת בניגוד גמור לראש הממשלה המכהן, אריאל שרון. תקופה קצרה לאחר שנבחר שרון לראשונה לראשות הממשלה נפגשו עמו אסתר פולארד והשר רחבעם זאבי הי"ד, ופרשו בפניו תכנית לשחרורו של יונתן. שרון לא נראה מעוניין, ובשיחה פרטית עם זאבי אף הבהיר שהדרך היחידה בה הוא מוכן לקבל את יונתן היא בארון מתים. זאבי המזועזע מיהר לספר זאת לאסתר. בתחילת כהונתו השנייה, כשנאם את נאומו החגיגי בכנסת, ועיני כל העולם ובכללם האמריקנים נשואות אליו, התחייב שרון לפעול למען השבויים והנעדרים ולמען עזאם עזאם. שמו של יונתן פולארד לא הוזכר.
לא נתנו לרב לבוא
אולם לא רק ראש הממשלה מתעלם מקיומו של יונתן. לפני הבחירות האחרונות, פנה עורך דינו הישראלי של יונתן, לארי דאב, לכל יושב ראש סיעה בכנסת, וביקש לצרף את יונתן לרשימת המתמודדים. היחיד שנענה לקריאה הזו היה מיכאל קליינר. לאחר הבחירות פנה דאב לכל ראשי הסיעות בכנסת וביקש כי הפעילות למען שחרורו של יונתן תהיה חלק מקווי היסוד של הממשלה. אף מפלגה לא נענתה לבקשה. גם הנשיא קצב השיב את פני יונתן ריקם. בחג הפסח לפני שנתיים לחש גורם ידידותי בוושינגטון ליונתן ואסתר כי אם תגיע דמות דתית חשובה שתפעל בשם ממשלת ישראל ותבקש חנינה לפולארד, יסכים הנשיא בוש לשעות לבקשה. הרב מרדכי אליהו פנה לנשיא קצב, שעמד לנסוע לוושינגטון, בבקשה להצטרף למטוסו וכך להיות קשור לממסד השלטוני. תשובה רשמית מן הנשיא לא הגיעה, אולם אחד היועצים מסר כי רק אנשים מקצועיים יכולים להצטרף לפמליה של הנשיא. אם לרב אליהו השפעה כה גדולה בוושינגטון, הרי שאינו זקוק לנשיא. מקרים אלו אינם יוצאי דופן. בודדים במערכת הפוליטית בארץ מנסים לסייע לאסתר ויונתן. הפולארדים יכולים למנות מקרים רבים יותר בהם נתקלו בסירוב מאשר ברצון אמיתי לעזור.
לעצור את הסבל
עורכי הדין של יונתן, שפועלים בהתנדבות, הגישו לפני למעלה משנתיים בקשה לבית המשפט האמריקני להטלת עונש חדש על יונתן. מאז פעל יונתן שונה החוק, ונקבע עונש מקסימלי על מעשהו. כיום ניתן להטיל 10 שנות מאסר בלבד על אותה עבירה, ויונתן ריצה כמעט כפליים מן העונש הזה. בקשה שנייה של עורכי הדין היא לראות את 'התיק הסודי' של יונתן, שפקידי ממשל מורשים לראותו אך עורכי דינו של הנאשם – לא, למרות שהם בעלי סיווג בטחוני גבוה. מבלי לראות את התיק קשה להם לבקש חנינה עבור יונתן, למרות שהם יודעים מה מכיל התיק. כל פניה שלהם נדחית מיד בתירוץ: "לו ידעתם מה יש בתיק..." מאז עסקת הטיעון התכחשה ישראל לכך שיונתן היה סוכן שלה, והסכימה להכיר בו שוב רק בשנת 98', לאחר פסיקת בג"ץ. העובדה כי הממשלה הכירה בו כסוכן ישראלי מחייבת אותה לדאוג לו ולמשפחתו מן הבחינה הכלכלית והפיזית, ובכלל זה להיאבק למען שחרורו. בקיץ ימלאו ליונתן 49 שנים. אף אחד לא יוכל להשיב לו 18 שנים אבודות של סבל מתמשך, אך אנו יכולים לדאוג לכך ששעון הכאב ייעצר במספר 18 – ח"י.
אחים לא מפקירים
מול אלו המסרבים לסייע, קיימים האנשים הקטנים, האכפתיים, שמנסים לפעול למען יונתן, ובכללם אלי יוסף, ששבת רעב 100 ימים למען יונתן וניסה להיפגש עבורו עם אנשי ממשל אמריקניים. בימים אלו הוא עובר בין בתי-ספר וחוגי בית ומספר את סיפורו של יונתן. יוסף מאוכזב מן הדרג הפוליטי: "זו צריכה להיות דילמה מוסרית, האם להתארח בוושניגטון כשיונתן בכלא, אך זה לא כך. גם מי שפועל למענו בדרגים הללו עושה זאת כמס שפתיים בלבד". יוסף מסביר כי פעילות לטווח ארוך למען יונתן היא קשה, משום שהדרך ארוכה ואנשים מתייאשים. הוא עצמו מאמין כי יונתן ישוחרר, וכי מדובר במטרה חינוכית מן המדרגה הראשונה: העברת המסר שלא מפקירים אחים. הרב יהושע שטיינברג מנסה גם הוא לקדם את ענייניו של יונתן, והיה בין אלו שנפגשו עם חבר הכנסת מיכאל איתן, שהחל לכהן כראש השדולה למען יונתן פולארד בכנסת. הרב ביקש מח"כ איתן לשדרג את השדולה ולהפכה לתת-ועדה, שתהיה מחויבת לדווח על פעילותה. הרב שטיינברג מספר על יונתן: "לפני שביקרתי אותו בפעם הראשונה עשיתי זאת לשם שמים, אולם מאז שראיתי אותו, הבנתי שאנחנו עושים את זה למעננו, כדי להביא בן אדם גאון ובעל עקרונות אלינו". יוסף מנדלביץ', אסיר ציון לשעבר הפועל גם הוא למען יונתן, מחזק את דבריו של הרב שטיינברג: "אני ממש מתחלחל כשאני שומע מה התנאים שלו. אני הייתי לפחות במחנה עם אסירים פוליטיים שכולנו רצינו אותו דבר, והייתה אווירה מיוחדת. אבל הוא נמצא בלחץ מתמיד, מבודד ומנותק". מנדלביץ' מקיים משמרות מחאה מול הקונסוליה האמריקנית. "לפני המלחמה עם עיראק פאוול בעצם חשף לעולם את המידע המודיעיני של ה- CIA שיונתן גילה לפני 20 שנה. הוא פעל למען כל האנושות, ומגיע לו פרס נובל ולא כלא". מעבר לדברים אלו מקיימים ארגון 'ערבוּת' של נשים מן היישוב עלי וח"כ אורי אריאל פעילות למען יונתן. בשבוע שעבר התקיימה שביתת רעב, ובמשך הפסח יחלקו, באמצעות מתנדבים, מדבקות ופליירים. הארגונים קוראים לכולם להשאיר כיסא פנוי בליל הסדר כדי להזכיר את חסרונו של יונתן, וכן להתקשר פעם ביום למשרד ראש הממשלה כדי לתבוע את שחרורו. מי שמבקש לפעול עוד למען יונתן יכול ליצור קשר עם ליאורה: 055-269991.
תגובות
תגובותיהם של הגופים אליהם פנינו בעקבות דברים אלו מדברות בעד עצמן: -ממשרד ראש הממשלה נמסר, לאחר המתנה של מספר שבועות: "ממשלת ישראל לא הפסיקה ולא תפסיק לעשות למען שחרורו של יונתן פולארד". -דוברו של נשיא המדינה, משה קצב, ידע לומר כי הנשיא קצב מזכיר את הנושא של יונתן בכל פגישותיו עם אנשי ממשל בוושינגטון. לגבי היוזמה של פסח לפני שנתיים, מכחיש הדובר כי הנשיא סירב לבקשתו של הרב אליהו. - דוברו של יושב ראש סיעת המפד"ל, אפי איתם, לא השיב לשאלתי מדוע לא הוכנס יונתן לקווי היסוד. - כל הניסיונות לשוחח עם מי שהיה מספר שתיים של רחבעם זאבי, הרב בני אלון, כדי לבדוק מה הוא עושה למען יונתן, לא צלחו. גם כאן פניותיי הושבו ריקם.
יונתן פולארד החל למסור ללא תמורה מסמכים לסוכנות הביון של הממשלה. מדינת ישראל הפכה אותו לסוכן שלה. המידע שסופק סייע לישראל להיערך לאיום הבלתי קונבנציונלי של מלחמת המפרץ
כשבאו לעצור אותו עשה יונתן כפי שהורו לו מפעיליו: הוא הגיע לבניין השגרירות הישראלית. אנשי השגרירות, לאחר התייעצות עם משרד ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, גירשו אותו הישר לזרועות השוטרים הפדרליים שהמתינו בחוץ
קלינטון השתמש ביונתן כפיתיון להביא את נתניהו לפסגת וואי. "אם תגיע לפסגה", הבטיח קלינטון, "שחרורו של יונתן מובטח". ממש לפני החנינה קרא קלינטון לנתניהו הצדה ואמר לו שהוא לא יכול לשחרר את פולארד
לאחר שנבחר שרון לראשונה לראשות הממשלה נפגשו עמו אסתר פולארד והשר רחבעם זאבי הי"ד, ופרשו בפניו תכנית לשחרורו של יונתן. שרון לא נראה מעוניין, ובשיחה פרטית עם זאבי אמר לו שהדרך היחידה בה הוא מוכן לקבל את יונתן היא בארון מתים
בכלא מריאון היה יונתן ביחידה k, אגף שארגון אמנסטי דרש מארצות הברית לפזר בגלל האכזריות ותת-התנאים שהיו בו. ישראל לחצה על ארצות הברית להעביר את יונתן לכלא בטנר, שם הוא נמצא עד היום
He says he was a spy. Some say he's a nut. He's had a strange and eventful life, but it's impossible to sort out fact from fantasy because his tale is difficult to corroborate: the CIA and GSS don't exactly provide journalists access to information.
In a series of interviews two years ago with my colleague Hillel Kuttler in Washington DC, Kilchinski blew the whistle on his alleged espionage career.
He claimed he was recruited by the CIA to spy on the Likud, and provided a wealth of inside information on the party from 1985 to 1992. He fled the country, returning to his native Poland, out of fear the GSS was about to arrest him.
Three years later, he went to the US -- to sue the CIA, claiming it had cheated him.
"I remember him, from the newspapers, from what people said, as someone strange," MK Binyamin Begin told Kuttler. "I don't know much about him. I'd take what he said with caution."
Kilchinski said he was paid handsomely to report on key Likud people. "I was responsible for 500 names: ministers, MKs, Central Committee members. Shamir, Sharon, Levy, Arens, Katsav, Milo, Moda’i and their circles.
"The US was very interested in where the money for settlements was coming from. I found out. I found out about the Iraqi missiles." Yehoshua Saguy, formerly head of military intelligence, supposedly told him Iraqi missiles were not capable of carrying chemical or poison warheads, and that there was no need for panic. Kilchinski said he passed that on to the US -- along with a revelation that the gas masks given to Arabs during the Gulf war were faulty.
Kilchinski, code-named Joseph Barak by the CIA, was partnered by a Hebrew speaking agent code-named Benny Rubin, who was replaced by another Benny Rubin, who spoke Polish.
"I gave them hundreds of documents," he said in one interview. "The most important thing I gave them was orientation for everything that was going to happen in Israel -- in 'live time' - including what ministers thought.
"I also helped recruit people in Israel. They asked for someone in mid-level army or politics, so I gave names to them. Whether they were recruited or not, I don't know." He added that "there are people in Israel who are spying for the US -- much higher than me. I can't say who."
Details of his modus operandi sound like they came out of the most formulaic spy novel. "If there was a blue chalk-mark by the Metzudat Zeev building , it meant I would have to meet at Wolfson Park in Givatayim at a certain time with Rubin or someone else. If he showed up with a red key-ring, I knew I could speak freely.
"The funniest thing is, in all those years, I was head of security for the Likud at Metzudat Zeev."
Why did he do it?
Because, he said, the money was very good; he was promised American citizenship; and he was disillusioned with the Likud.
"I was uncomfortable with what was happening in Israel ... with the Likud government. And there was the matter of Sabra and Shatilla -- I was in Sharon's office when it was said 'Give weapons to them both.' "I wasn't happy with all of the Likud's policies , Arabs and Oriental Jews. I knew Likudniks and saw how dirty it was. People without backbone, corruption, people addicted to their pockets." He said he also regarded spying as a way to be loyal to his adopted country -- the US.
"And I want to do something to help the Jews. I was born a Jew -- through my mother -- and I want to be buried a Jew."
Kilchinski maintained that he was recruited by an American at a reception at the German ambassador's home. "We spoke about the situation in Israel and that I wasn't happy with the politics of the Likud. The next day he brought me Remy Martin cognac; I knew this is not something American diplomats do.
"The first few times we met publicly. Four times, once at Apropos restaurant in Tel Aviv. After a few meetings we began to meet secretly outside of Tel Aviv -- on Mount Carmel, in Tiberias, and with his wife, who also worked at the American embassy. We had about 20 meetings in Israel.”
His formal recruitment took place in Frankfurt, a few days after his daughter married actor Assi Dayan in the US. "It was June 26, 1985 -- I got a visa for five years to the US. This was the day I was recruited. I didn't get outright citizenship because it would have been suspicious."
He was given an emergency phone number -- 301-951-0646 -- which he could only call from outside Israel.
He said that before Jonathan Pollard's arrest, he used to meet his handlers in Israel, but then the CIA began to worry Kilchinski, too, would fall.
"I met all over Europe with the CIA, and also in the US. I would then go to Poland after a meeting, as if I had business there. "I had connections with the Polish secret service. Israeli papers reported it, but made light of it."
After some time, things began to go sour for Kilchinski.
"The CIA was worried about the Likud and the Jewish lobby in the US. It was explicitly said to me in about 1988, by Benny Rubin, that the CIA is trying to neutralize the American-Jewish lobby in the US, in Congress, in the Senate. I was shocked -- until then I thought the CIA wasn't set up to deal with the internal American situation, but to support it. I thought this was criminal."
In 1992, he said the CIA became aware of his medical problems -- diabetes, high blood pressure and two heart attacks -- and eased him out of service. That same year, he began to feel the GSS was closing in on him. Just before the '92 elections, he fled for Poland.
It was not what you'd call a retreat into anonymity: a book was written about him, and he was arrested on illegal-weapons charges. He said he was held for 27 days without being charged, and was tortured.
He then went to the US to pursue his lawsuit. His demands were for a passport, $300,000, plus $3,000 per month as a pension, and his salary since 1992, $36,000 annually plus expenses; and he wanted the CIA to recognize that he's ill.
"They simply haven't fulfilled their promises to me. My lawyer made contact with them and they admit there was a contract." "He was cut off rather abruptly ," his lawyer, Richard Gardiner, told Kuttler at the time. "There were agreements made about his future and they weren't kept."
"We talked about it " Gardiner told me, at the end of April this year, but nothing came of it and Gardiner hasn't heard from Kilchinski in the past year.
Kilchinski claimed to have been a member of the Likud since the early '70s -- and very active: he was, he said, on the party's interior, justice and foreign & defense committees, and on the Herut party caucus.
However, a recent check of the computers at Likud HQ shows that Andrei Kilchinski was never even a nominal party member. There is a file on him, but aside from his name, it’s blank.
Does the spy lie, or was the computer info finagled?
Kilchinski's bio is about as colorful as you can imagine. He was born 60 years ago to a mixed marriage. His Christian father, a Partisan, saved several Jews during the liquidation of the Warsaw Ghetto, among them Kilchinski's mother and her two children.
According to a report in The Jerusalem Post in 1985, Kilchinski -- an artist who at the time was tabbed for the post of cultural attache in Warsaw -- was born a Christian and converted to Judaism in 1958, when he made aliya.
He became widely known as an anti-German agitator, once occupying part of the West German Embassy in Warsaw, ending his sit-in by throwing a phosphorous bomb.
His cousin was secretary of the Polish Catholic Church. His daughter Smadar is now politically on the outs with her father, since she joined Peace Now (his other daughter, Sharon, lives in Los Angeles). Smadar, an actress married to Moshe Dayan's son, once won the Miss Israel contest.
And who knows? Maybe, on top of all that, he was a spy too.
UPDATE: I interviewed attorney Richard Gardiner again in December 2000. He hadn’t heard from Kilchinski for two or three years, though he had been contacted by a New York lawyer who was attempting to secure political asylum for Kilchinski.
I asked Gardiner if he thought Kilchinski’s story might be true. He was unequivocal: “Oh, absolutely, definitely. I have no doubt he was a spy. In fact, after I filed the claim against the CIA, they sent two lawyers to speak to me . The CIA takes him seriously, or they wouldn’t have bothered.”
אני בהחלט מאמין לסיפור של אנדרי קילצינסקי!!
הפעילות שלו בליכוד מוכרת לי. הוא טיפוס מיוחד ויוצא דופן, ואידאליסט (למרות שלכאורה בגד בישראל תמורת כסף).
הקטע לא מלמד משהו על מקרה פולארד פרט לעובדה אחת: He said that before Jonathan Pollard's arrest, he used to meet his handlers in Israel, but then the CIA began to worry Kilchinski, too, would fall.
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
11.08.0309:04
97. היה או לא היה חבר כנסת/חבר ועדת חוץ וביטחון??בתגובה להודעה מספר 96
השאלה הנשאלת היא היה ח''כ או לא?
אם היה חבר ועדת חוץ וביטחון או לא?
אם בשתי השאלות לא, אז מי הטעה את...:- 4. לחופש נולד מאת: עפרה לקס-בשבע https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc... @ להלן הציטוט...:- "בשנת 85' חשף אנג'י קילצ'נסקי, או בשמו הישראלי, יוסף ברק, את פעילותו של יונתן. קילצ'נסקי היה חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וריגל עבור הCIA תמורת בצע כסף. הוא מעולם לא נעצר או נתבע על ידי ישראל."
היה או לא היה....??
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
25.02.0418:47
127. ''ארי בן-מנשה קיבל 200 אלף דולר בתמורה לקלטת המחשידה....בתגובה להודעה מספר 95
"ארי בן-מנשה קיבל 200 אלף דולר בתמורה לקלטת המחשידה את ראש האופוזיציה בזימבבואה"
ארי בן-מנשה קצין מודיעין ישראלי
בהרארי, החל שלב הסיכומים במשפטו של מנהיג האופוזיציה בזימבבואה, החשוד כי קשר קשר לרצוח את הנשיא;סוחר הנשק הישראלי, ארי בן-מנשה,הוא עד התביעה הראשי; פרקליטו של החשוד: "אלוהים. בן-מנשה הוא ליצן ושקרן בעל מוניטין בינלאומי" 25/02/2004 | עומר כרמון
זימבבואה: קצין מודיעין ישראלי לשעבר מאשים את מנהיג האופוזיציה בקשירת קשר לרצח הנשיא
בהרארי, בירת זימבבואה, החל ביום ג' (24.2.04), שלב הסיכומים במשפטו של מנהיג האופוזיציה בזימבבואה, מורגן סבנגיריי, החשוד כי קשר קשר לרצוח את נשיא זימבבואה, רוברט מוגאבה.
על-פי החשד, נפגש סבנגיריי במונטריאול, קנדה, ערב הבחירות לנשיאות זימבבואה במרס 2002,עם קצין המודיעין הישראלי לשעבר וסוחר הנשק - ארי בן-מנשה, והציע לו מיליוני דולרים בתמורה לרציחתו של נשיא זימבבואה.במשפט הוצגה קלטת וידיאו, אשר הנציחה את המפגש בין סבנגיריי לבן-מנשה. ארי בן-מנשה אשר העיד גם הוא במשפט, אישר את טענות התביעה.
מנהיג האופוזיציה, סבנגיריי, הכחיש בכל תוקף את טענות בן-מנשה ואמר כי מדובר בקנונייה של מערכת הביטחון במדינה.
ההגנה במשפט גורסת, כי בן-מנשה הוא אדם שאמינותו שנויה במחלוקת ואין להאמין לעדותו. פרקליטו של סבנגיריי, טען (ג', 24.2.04) כי בן-מנשה אינו אמין. "אלוהים, מדובר בליצן", אמר הפרקליט. "הוא סתר את עצמו בעדותו שוב ושוב. הוא שיקר פה, הוא שיקר בכל מקום. בן-מנשה הוא שקרן בעל מוניטין בינלאומי. האנשים המסוכנים ביותר, הם אלו אשר משקרים גם לגבי עצמם. בן-מנשה קיבל 200 אלף דולר מממשלת זימבבואה בעבור הקלטת. עוזרתו האישית, טארה תומס, קיבלה תמורת עדותה במשפט 8,000 דולר, סכום השווה למשכורתה השנתית".
לפני שבועיים, העיד במשפט, וולשמן נקובה, עוזרו של סבנגיריי ומזכ"ל מפלגת האופוזיציה בזימבבואה - "התנועה לשינוי דמוקרטי" (MDC). נקובה סיפר על פגישתו עם ארי בן-מנשה במונטריאול. לטענתו,ארי בן-מנשה הציג עצמו כמרגל ישראלי לשעבר, המקורב למנהיגי עולם, כנשיא אירן - מוחמד חתאמי ונשיא ארה"ב לשעבר - ביל קלינטון.
בן-מנשה סיפר לנקובה, כי החברה בבעלותו: "Dickens and Madison", היא חברה רבת השפעה ובעלת קשרים בקרב מנהיגי העולם, אולם מאוחר יותר התחוור לנקובה, כי בן-מנשה הוא שקרן וחברת "Dickens and Madison", היא חברה קטנה, חסרת קשרים ולקוחות.
נקובה טען, כי בן-מנשה סיפר לו כי הוא ניהל מגעים עם נשיא זימבבואה, רוברט מוגאבה, בידיעת קלינטון ובמימון הקהילה היהודית בארה"ב, על יציאתו לגלות של מוגאבה תמורת סכום כסף מכובד. בן-מנשה סיפר, כי מוגאבה הסכים בתחילה, אולם התחרט לאחר מכן - דבר שהכעיס מאוד את ביל קלינטון.
בן-מנשה טען בפגישה, כי כעת מעוניינים קלינטון והקהילה היהודית בארה"ב, לסייע למפלגת האופוזיציה - MDC. בן-מנשה התפאר, כי הצליח להשיג מימון של 2 מיליון דולר מיהודי ארה"ב, אך הם ישולמו ל -MDC, רק אם היא תשכור את שירותי הייעוץ הפוליטי של חברת "Dickens and Madison", בבעלות בן-מנשה. נקובה טען בעדותו, כי מפלגתו אכן שכרה את שירותיו של בן-מנשה, אולם לא קיבלה ממנו תמורה כלשהי.
בן-מנשה הוא עד התביעה המרכזי במשפטו של סבנגיריי. אם יורשע מנהיג האופוזיציה בקשירת קשר לרציחת נשיא המדינה, הוא צפוי לעונש מוות.
ארי בן-מנשה מעיד על עצמו, כי שירת כקצין במודיעין הישראלי החל משנת 1977, אך פוטר בשנת 1987, "מסיבות פוליטיות", זאת משום שהדליף מידע לגבי עיסקאות נשק בין ישראל לאירן.
לאחר פיטוריו,מונה בן-מנשה בידי ראש הממשלה, דאז, יצחק שמיר, כיועצו לענייני מודיעין.בשנת 1989 נעצר בן-מנשה בארה"ב, בחשד כי מכר מסוקי הרקולס לאירן. בן-מנשה טען אז, כי פעל מטעם ממשלת ישראל ושוחרר.
מאוחר יותר עבר בן-מנשה להתגורר בסידני, אוסטרליה, אך גורש משם, לאחר שטען כי אחת המפלגות במדינה, קיבלה 8.5 מיליון דולר מממשלת ישראל, כדי שלא תדליף מידע על מכירת נשק ישראלי לאירן באמצעות חברה אוסטרלית. http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...
125. ארי בן-מנשה = פרשת אירנגייט = פרשת פולארד !!בתגובה להודעה מספר 85
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.02.04 בשעה 15:00 בברכה, פילוביץ שחף
ארי בן-משה = פרשת אירנגייט = פרשת פולארד!!
זימבאבואה: קצין מודיעין ישראלי לשעבר מאשים את מנהיג האופוזיציה בקשירת קשר לרצח הנשיא.
ארי בן-מנשה, הטוען כי הוא קצין מודיעין ישראלי לשעבר ויועץ לענייני מודיעין של רה"מ יצחק שמיר העיד כי מנהיג האופוזיציה בזימבאבואה שילם לו בעבור חיסול נשיא המדינה. 20/01/2004 | עומר כרמון
מורגן סבנגיריי, מנהיג האופוזיציה בזימבאבואה, העיד לראשונה (יום ב', 19.1.04), במשפט המתנהל נגדו מזה כשנה.
סבנגיריי חשוד, כי ערב הבחירות בזימבאבואה, נפגש במונטריאול, קנדה, עם היועץ הפוליטי וסוחר הנשק, יליד ישראל, ארי בן-מנשה.
על-פי החשד, הציע סבנגיריי לבן-מנשה מיליוני דולרים, בתמורה לרציחתו של נשיא זימבאבואה, רוברט מוגאבה. במשפט הוצגה קלטת וידיאו, אשר הנציחה את המפגש בין סבינגריי לבן-מנשה. ארי בן-מנשה אשר העיד גם הוא במשפט, אישר את טענות התביעה.
מנהיג האופוזיציה, סבנגיריי, הכחיש בכל תוקף את טענות בן-ארי, ואמר כי מדובר בקנונייה של מערכת הביטחון במדינה. ההגנה במשפט גורסת, כי בן-מנשה הוא אדם שאמינותו שנויה במחלוקת ואין להאמין לעדותו.
ארי בן-מנשה מעיד על עצמו, כי שירת כקצין במודיעין הישראלי החל משנת 1977, אך פוטר בשנת 1987, "מסיבות פוליטיות", זאת משום שהדליף מידע לגבי עיסקאות נשק בין ישראל לאירן.
לאחר פיטוריו, מונה בן-מנשה בידי ראש הממשלה, דאז, יצחק שמיר, כיועצו לענייני מודיעין. בשנת 1989 נעצר בן-מנשה בארה"ב, בחשד כי מכר מסוקי הרקולס לאירן. בן-מנשה טען אז, כי פעל מטעם ממשלת ישראל ושוחרר.
מאוחר יותר עבר בן-מנשה להתגורר בסידני, אוסטרליה, אך גורש משם, לאחר שטען כי אחת המפלגות במדינה, קיבלה 8.5 מיליון דולר מממשלת ישראל, כדי שלא תדליף מידע על מכירת נשק ישראלי לאירן באמצעות חברה אוסטרלית.
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 3795 הודעות 19:42 20.01.04
6. בן מנשה בדאי ידוע
ארי בן מנשה היה זה שסיפק אינפורמציה בדוייה לסיימון הירש. בספרו "אופציית שמשון" כתב הירש את הבדותאכי ישראל העבירה את המידע מפולארד ישר לידי הרוסים.המקור של הירש היה ארי בן מנשה סוכן מוסד לשעבר ובדאי ידוע. אגב, אותו יהודי הירש גם הישווה את ישראל לנאצים. ב1991 ABC העבירו את בן מנשה בגלאי אמת בקשר להאשמתו את ישראל במעורבות בפרשת הקונטרס, בן מנשה נמצא דובר שקר.
במהלך הקריירה שלו שימש בן מנשה פרובוקטור בשירותו של מוגבה נשיא זימבבוואה והפליל אל מנהיג האופוזיציה הבולט של זימבבוואה. כתוצאה מכך בן מנשה קיבל כמה מליונים ומנהיג האופוזיציה נכנס לכלא.
ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג) WWW.SANHEDRIN.INFO
פארוק קדומי מודה:''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
13.02.0415:03
126. התחדש משפטו של מנהיג האופוזיציה בזימבבואה =ארי בן-מנשהבתגובה להודעה מספר 125
התחדש משפטו של מנהיג האופוזיציה בזימבבואה
ארי בן-מנשה: הקהילה היהודית בארה"ב מממנת גורמים פוליטיים בזימבבואה מזכ"ל מפלגת האופוזיציה בזימבבואה - וולשמן נקובה, העיד כי סוחר הנשק וקצין המודיעין הישראלי - ארי בן-מנשה, הציג עצמו כבעל קשרים עם מנהיגי עולם וכמי שעוסק יחד עם נשיא ארה"ב - ביל קלינטון והקהילה היהודית, בחילופי שלטון בזימבבואה. 12/02/2004 | עומר כרמון |
בהרארה - בירת זימבבואה, התחדש ביום ד' (11.2.04), משפטו של מנהיג האופוזיציה בזימבבואה - מורגן סבנגיריי, החשוד כי קשר קשר לרצוח את נשיא זימבבואה - רוברט מוגאבה.
על-פי החשד, נפגש סבנגיריי במונטריאול - קנדה, ערב הבחירות לנשיאות זימבבואה במרץ 2002, עם קצין המודיעין הישראלי לשעבר וסוחר הנשק - ארי בן-מנשה, והציע לו מיליוני דולרים בתמורה לרציחתו של נשיא זימבבואה. במשפט הוצגה קלטת וידיאו, אשר הנציחה את המפגש בין סבנגיריי לבן-מנשה. ארי בן-מנשה אשר העיד גם הוא במשפט, אישר את טענות התביעה.
מנהיג האופוזיציה, סבנגיריי, הכחיש בכל תוקף את טענות בן-מנשה ואמר כי מדובר בקנונייה של מערכת הביטחון במדינה. ההגנה במשפט גורסת, כי בן-מנשה הוא אדם שאמינותו שנויה במחלוקת ואין להאמין לעדותו.
עם חידוש המשפט ביום ד', עלה על דוכן העדים, וולשמן נקובה, עוזרו של סבנגיריי ומזכ"ל מפלגת האופוזיציה בזימבבואה - "התנועה לשינוי דמוקרטי" (MDC). נקובה סיפר על פגישתו עם ארי בן-מנשה במונטריאול. לטענתו, ארי בן-מנשה הציג עצמו כמרגל ישראלי לשעבר, המקורב למנהיגי עולם, כנשיא אירן - מוחמד חתאמי ונשיא ארה"ב לשעבר - ביל קלינטון.
בן-מנשה סיפר לנקובה, כי החברה בבעלותו: "Dickens and Madison", היא חברה רבת השפעה ובעלת קשרים בקרב מנהיגי העולם, אולם מאוחר יותר התחוור לנקובה, כי בן-מנשה הוא שקרן וחברת "Dickens and Madison", היא חברה קטנה, חסרת קשרים ולקוחות.
נקובה טען, כי בן-מנשה סיפר לו כי הוא ניהל מגעים עם נשיא זימבבואה - רוברט מוגאבה, בידיעת קלינטון ובמימון הקהילה היהודית בארה"ב - על יציאתו לגלות של מוגאבה, תמורת סכום כסף מכובד. בן-מנשה סיפר, כי מוגאבה הסכים בתחילה, אולם התחרט לאחר מכן - דבר שהכעיס מאוד את ביל קלינטון. בן-מנשה טען בפגישה, כי כעת מעוניינים קלינטון והקהילה היהודית בארה"ב, לסייע למפלגת האופוזיציה - MDC. בן-מנשה התפאר, כי הצליח להשיג מימון של 2 מיליון דולר מיהודי ארה"ב, אך הם ישולמו ל -MDC, רק אם היא תשכור את שירותי הייעוץ הפוליטי של חברת "Dickens and Madison", בבעלות בן-מנשה. נקובה טען בעדותו, כי מפלגתו אכן שכרה את שירותיו של בן-מנשה, אולם לא קיבלה ממנו תמורה כלשהי.
בן-מנשה הוא עד התביעה המרכזי במשפטו של סבנגיריי. אם יורשע מנהיג האופוזיציה בקשירת קשר לרציחת נשיא המדינה, הוא צפוי לעונש מוות.
ארי בן-מנשה מעיד על עצמו, כי שירת כקצין במודיעין הישראלי החל משנת 1977, אך פוטר בשנת 1987, "מסיבות פוליטיות", זאת משום שהדליף מידע לגבי עיסקאות נשק בין ישראל לאירן.
לאחר פיטוריו, מונה בן-מנשה בידי ראש הממשלה, דאז, יצחק שמיר, כיועצו לענייני מודיעין. בשנת 1989 נעצר בן-מנשה בארה"ב, בחשד כי מכר מסוקי הרקולס לאירן. בן-מנשה טען אז, כי פעל מטעם ממשלת ישראל ושוחרר.
מאוחר יותר עבר בן-מנשה להתגורר בסידני, אוסטרליה, אך גורש משם, לאחר שטען כי אחת המפלגות במדינה, קיבלה 8.5 מיליון דולר מממשלת ישראל, כדי שלא תדליף מידע על מכירת נשק ישראלי לאירן באמצעות חברה אוסטרלית. http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...
128. ידידי היקר! תעדכן אותנו מי זה סיימון הירש, ומי חיבר אתבתגובה להודעה מספר 125
-את הספר על שוקן. תודה מראש ותמשיך להאיר את עיני העם
Merry Guy
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
27.02.0413:51
129. מי זה סיימון הירש ??בתגובה להודעה מספר 128
ריכזתי כאן כמה מקורות מאת: Hermon
Hersh, Seymour M. The Samson Option: Israel's Nuclear Arsenal and American Foreign Policy. New York: Random House, 1991. 354 pages.
Thomas, Gordon and Dillon, Martin. Robert Maxwell, Israel's Superspy: The Life and Murder of a Media Mogul. New York: Carroll and Graf, 2002. 448 pages.
Thomas, Gordon. Gideon's Spies: The Secret History of the Mossad. New York: St.Martin's Press (Thomas Dunne Books), 2000. 382 pages.
Raviv, Dan and Melman, Yossi. Every Spy a Prince: The Complete History of Israel's Intelligence Community. Boston: Houghton Mifflin, 1990. 466 pages.
Lohbeck, Kurt. Holy War, Unholy Victory: Eyewitness to the CIA's Secret War in Afghanistan. Washington DC: Regnery Gateway, 1993. 306 pages.
Kessler, Ronald. Spy vs. Spy: Stalking Soviet Spies in America. New York: Charles Scribner's Sons, 1988. 308 pages.
Blitzer, Wolf. Territory of Lies: The Rise, Fall, and Betrayal of Jonathan Jay Pollard. New York: Harper Paperbacks, 1990. 342 pages.
Ben-Menashe, Ari. Profits of War: Inside the Secret U.S.-Israeli Arms Network. New York: Sheridan Square Press, 1992. 394 pages.
Ostrovsky, Victor and Hoy, Claire. By Way of Deception: The Making and Unmaking of a Mossad Officer. New York: St.Martin's Press, 1990. 371 pages.
Ostrovsky, Victor. The Other Side of Deception: A Rogue Agent Exposes the Mossad's Secret Agenda. New York: Harper Paperbacks, 1995. 399 pages.
Bainerman, Joel. The Crimes of a President: New Revelations on Conspiracy and Cover-Up in the Bush and Reagan Administrations. New York: S.P.I. Books (Shapolsky Publishers), 1992. 324 pages.
242. עמירם ניר (בעלה של ג'ודי ניר מוזס שנרצח) ''התנדב'' להציל את המבצע ואני האמנתי שאחרי שהמבצע המוצלח תסכים ארה"ב לשחרר את פולארד.... https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.11.03 בשעה 12:44 בברכה, פילוביץ שחף
24.11.03, 20:11 אביאם סלע אומר:"עוד נתגעגע לטרור אל קאעידה"
בהרצאה מרתקת בפני קהל של 600 איש בת"א, אמר תא"ל סלע כי יכולתם של אנשי הטרור מדהימה, התחכו שלהם עולה, והמערכות העולמיות וגם הישראליות מתכוננות למלחמה של פעם. הוא הביע הערכה רבה לתחכום ולתושיה של - ממש כך ! - מתכנני הפיגועים במגדלי התאומים והפנטגון. טען כי היה מדובר במבצע לוגיסטי מורכב, על פני מספר יבשות, שכלל עשרות אנשים, תיאום מבצעי מורכב, הדרכה, וכושר ביצוע מעולה, תוך חמיקה מזרועות הביון המערביות. הוא מעריך כי הטרור העתידי יהיה גדול לאין שיעור מזה אותו חווינו עד כה, והוא למשל לא מבין איך עד עכשיו לא הפילו ג'מבו. הרצאתו היתה מעניינת ומקורית מאד, והקהל ממש היה מרותק למקומו.
@ כמו כן ראש המוסד לשעבר מדבר/מרצה באותו סגנון...:_
אפרים הלוי: "הטרוריסטים של היום - גאונים שטניים"
אמר את הדברים בכנס בו השתתפו מאות מראשי תעשיית התוכנה ואבטחת המידע; טוען: "הטרור הבינלאומי הפך לאיום קיומי על החברה החופשית. זו תובנה שיש לנו עכשיו ולא היתה לנו בעשור האחרון" 24/11/2003 | רועי כוכבי | [email protected]
ראש המוסד וראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, אפרים הלוי, אמר היום (יום ב', 24.11.03) כי "הטרור הבינלאומי הפך לאיום קיומי על החברה החופשית. זו תובנה שיש לנו עכשיו ולא היתה לנו בעשור האחרון". הלוי הוסיף, כי "הטרוריסטים של היום מדהימים בגאוניותם השטנית ובכושר ההמצאה. יש לנו מלחמת מוחות, על כל המשתמע".
הלוי ציין, כי "אי אפשר לטפל בכל האיומים האלה ולהפוך כל אדם לנושאת מטוסים עם מערכת הגנה כוללת. צריך לקבל החלטות אמיצות. עלות ההתגוננות יקרה מאוד ומדינת ישראל אינה יכולה לממן זאת. לכן, יש לבצע תיעדוף מאמציה נוכח האיומים".
לדבריו, מדובר בתופעה חדשה, ומולה צריך את המוחות המתאימים. לצורך המאבק בטרור, הוא מציע מהפכה תפיסתית וגיוס המגזר הפרטי לסיוע. "יש נושאים שיישארו באחריות לאומית, כמו הטיפול במתאבדים, ויש נושאים שצריך להעביר לאחריות היוזמה הפרטית, כמו הגנה על מערכות המחשבים של חברות ממשלתיות, ציבוריות, ופרטיות".
הלוי אמר את הדברים, בכנס לציון עשור לחברת "אקספרט מערכות משולבות", בו נכחו מאות מראשי תעשיית התוכנה, מנהלי מערכות מידע ומנהלי אבטחת מידע ותקשורת מארגונים רבים בארץ.
"הרבה דובר על יכולות כימיות וביולוגיות של ארגוני הטרור, אולם אסור שהנושא הזה יסיט את תשומת הלב. הטרור משתמש בפצצות קונבנציונליות כדי להשיג מטרות בלתי קונבנציונליות", אמר הלוי בכנס.
ראש המוסד לשעבר טען, כי אלמנט ההרתעה אינו קיים בתחום הטרור החדש: "האנשים אינם מפחדים למות. לכן, אמצעי ההרתעה הרגילים שהיו קיימים בזמנים אחרים, במלחמות אחרות, אינם קיימים. המושג בו נהגו גם אצלנו להשתמש - 'להעביר את המלחמה לשטח האוייב' - אינו רלוונטי".
לדברי הלוי, הבעיות איתן צפויים ישראל והעולם החופשי להתמודד בשנים הקרובות, מצריכות היערכות לטיפול במבנים ובעיקר רבי קומות; פיתוח אמצעי גילוי של חומרי נפץ, כאשר לדבריו "היריב מפתח כל הזמן אמצעים חדשים, וגם כאן יש צורך להיכנס למלחמת מוחות כדי לטפל בנושא כהלכה"; היערכות להגן על תחבורה ציבוריות ותחבורה תת-קרקעית מפני איומים ביולוגיים וכימיים; הגנה על מערכות המחשוב, בעיקר בחברות ציבוריות, כדי לאפשר פעילות עסקית, "מול כוונות זדוניות של גורמים שהינם הרבה יותר מהאקרים בעלי כוונות פליליות"; וכן שקילת הכנת ערכת התגוננות לאזרח, "אם הטרור לא ידעך".
הלוי ציין גם את הטרור ברשת האינטרנט (Cyber Terror), ואמר כי מדינת ישראל הקימה גוף שמטרתו להגן מפני איומים אלה, אשר בראשו עומד ראש המועצה לביטחון לאומי. מטרת הגוף היא, להגדיר את סדרי העדיפות הלאומיים בעניין זה, ואיזו אחריות תוטל בעניין זה על המגזר הפרטי, שכן ברור שתקציבי המדינה לא יספיקו למגננה. הלוי דיבר על יוזמות חקיקה, עליהן נשמע עוד מספר חודשים, שמטרתן לחייב את המגזר הפרטי להגן על מערכות המחשוב שלהם.
מנכ"ל אקספרט ישראל: ישנה עלייה תלולה בניסיונות החדירה למערכות המידע של גופים שונים
מנכ"ל אקספרט ישראל, אלון שטרסמן, אמר כי "אנו מבחינים כיום בעלייה תלולה של ניסיונות חדירה למערכות המידע של גופים שונים. מרבית מערכות המידע היום, עובדים בתקשורת הפתוחה לציבור כולו או רק לציבור מסויים, מה שמגדיל את אפשרות חשיפת המידע לגורמים עויינים. גורמי טרור אלה מפתחים מידי יום כלים חדשים, כדי לפרוץ למערכות מוגנות. זאת, במטרה לנסות ולשלוף מידע רגיש או לפגוע במערכות המידע, כך שההתמודדות בזירה זו היא יומיומית".
שטרסמן ציין עוד, כי "קיימים פתרונות טכנולוגיים לטיפול בנושא - אותם אקספרט מיישמת בארגונים שונים, אך הדבר דורש הקצאת משאבים חכמה וחידוד המודעות וההבנה שטרור אינו נחלתו רק של הממסד. הוא יכול לפגוע בכל ארגון - מיכולתו לשרוד ולהתקיים ועד לפגיעה בחיי אנשים, דרך הפגיעה במערכות המידע".
"המאבק בטרור הטכנולוגי", הוסיף שטרסמן, "מתחלק לשניים: מניעה, והיערכות לאסון. מטרת המניעה היא, למגן את המערכות באופן שיקשה מאוד על גופים לא מורשים לחדור למערכות רגישות ואם כבר חדרו למערכת, לזהות זאת מיידית ולחסום כל אפשרות לבצע נזק אמיתי".
ההיערכות לאסון היא לבנות מערכות שמטרתן 'המשכיות עסקית' של הארגון בצורה מלאה או חלקית, אם יתרחש אסון או כל מקרה המשבית את הפעילות. לדוגמא, מערכת מידע רפואי או תיקי חולים בבתי חולים, אשר במקרה של השבתה מלאה או חלקית, עלולה לגרום לכך שהטיפול בחולים ובמידע הקריטי הקשור בהם לא יהיה זמין, או גרוע יותר, שיוצג מידע לא נכון או אמיתי, ועקב כך לגרום לנזק בלתי הפיך ולאובדן חיים". http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...
"!! ב-8 במרס 1968 יצאה מצרים בתרועה רמה למלחמת התשה !!"
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
26.11.0317:18
117. ראש המוסד הלוי,ומזכיר הממשלה וייסגלס עובדיםבתגובה להודעה מספר 116
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.11.03 בשעה 16:50 בברכה, פילוביץ שחף
אלימלך חבר מתאריך 26.7.03 466 הודעות 17:08 26.11.03
ראש המוסד הלוי,ומזכיר הממשלה וייסגלס עובדים עלינו.
כן עובדים עלינו. הנה שתי דוגמאות ואם תרצו אוסיף גם אוסיף.
הראשונה..שמענו בכל כלי התקשורת כי אמריקה תוריד מסכום הערבויות כשלוש מאות מליון דולר כעונש על בניית גדר ההפרדה. אבל מה השיג עורך דין וייסגלס..כמו עורך דין טוב..הפסיד את המלחמה..אבל הציעה כהישג. הכיצד הידיעה בעתונות דיברה על כך שישראל הסכימה להורדה של סכום זה,כעונש על אי התנהגותה לפי האינטרס האמריקני. ישראל הסכימה, כאילו הדבר היה תלוי בה. האיש מכבס נתונים...לפי רצון הלקוח...והפסד מציג כנצחון.פויה והתקשורת...שותקת...כן שותקת. וגם זאת אפרים הלוי ראש המוסד שהצליח לשרוד כמה ראשי ממשלה, משום שסיפק לנו סחורה שרצו לקנות.וכששרון לא קנה..הבין אפרים את המצב והתפטר..ואז זרק כמה אבנים לבאר שממנה שתה..ואתמול הופיע בכנס של עתירי יידע, ושם הציע את המצב המדיני..כאילו הטרוריסטים גאונים בשטניותם, ולכן הסקטור הפרטי צריך להתגונן מהטרור של בן לאדן ודומיו. ואיך..לרכוש אמצעי אבטחה מהחברה שמעסיקה אותו. אתם מבינים את זה. וגם זאת..משהו על הטרוריסטים. הם לא המציאו שום תעלול ושום גאונות, כל מה שהם עשו ויעשו..זה תרגום של הסרטים של הוליבוד. זהו.והדבר החשוב ביותר שאותו אפרים הלוי כמו גם המערב לא מבין. בתובנה של האיסלמיזם יש את הכוח החזק ביותר,שיהאד. זו אחת המצוות החשובות ביותר. וכל זמן שההטפה לא תיאסר לחלוטין, הטרור ינצח .זה פשוט אנטי שטן..הדבר החשוב ביותר לבן התרבות היא עצם היותו חי ובן חורין. הדבר החשוב ביותר למוסלמים מימוש מצוות האסאם בימינו, בכל הארצות שעדיין הוא אינו שליט עליהם. יהיה שמח.אני מבטיח כי לאיש אין ביצים ,גם לא למנהיגי מדינות ערב, להורות למופתים שלהם שלא להטיף לגיהאד.רק הענשת המטיפים,,וטיפול אישי במסוממים תעזור. אבל כאמור אני פסימי..כשבשער אני רואה את הנהתנים באירופה
הלוי אפרים Halevy Efrayim יו"ר המועצה לביטחון לאומי (2003-2002)
מכתבים אישיים
אפרים הלוי. יליד 1934, אנגליה, למשפחה דתית מיוחסת.
ב-1948 עלה לישראל. בוגר לימודי מוסמך במשפטים (בהצטיינות), האוניברסיטה העברית בירושלים. היה פעיל בהסתדרות הסטודנטים. בשנים 1961-1957 ערך את הביטאון סקירה, שבהוצאת קצין חינוך ראשי. נשוי, אב לשניים וסב לשני נכדים.
ב-1961 החל את עבודתו במוסד. ב-1967 נבחר לפורום ראשי אגפים. שירת במוסד במשך 28 שנים, במהלכן פיקד על שלושה אגפים במוסד. בשנים 1995-1990 שימש בתפקיד המשנה לראש המוסד וראש אגף המטה בתקופתו של ראש המוסד, שבתאי שביט.
ב-1996 מונה לשגריר ישראל למוסדות האיחוד האירופי בבריסל. במארס 1998 מונה לראש המוסד, במקום דני יתום שהתפטר.
הלוי שימש שליחם ואיש סודם של שלושה ראשי ממשלה: יצחק שמיר, יצחק רבין ושמעון פרס. נטל חלק פעיל - בשליחות אישית של רבין, בגיבוש הסכמי השלום עם ירדן. שימש שליחו המיוחד והסודי של רבין אל המלך חוסיין, בעניינים שונים. ב-1997, לאחר כישלון המבצע לחיסול איש החמאס חאלד משעל, נטל חלק פעיל - בשליחות ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהחזרת אנשי המוסד שנתפסו בירדן וביישוב המשבר עם מלך ירדן.
באוקטובר 2002 מונה לתפקיד יו"ר המועצה לביטחון לאומי. ביוני 2003 התפטר מתפקיד זה, לאחר שראש הממשלה אריאל שרון נמנע מקבלת המלצותיו בשורה של עניינים. http://www.nfc.co.il/archive/006-D-...
123. ''האמריקנים הפרו ההתחייבות לשחרר את פולארד''בתגובה להודעה מספר 51
"האמריקנים הפרו ההתחייבות לשחרר את פולארד" כ"א בטבת תשס"ד
אביאם סלע, מי שהיה מפעילו של יהונתן פולארד הכלוא באשמת ריגול עבור ישראל כבר 18 שנים, מנוע מלערוך קניות בפריז או בלונדון. כך חושף פרקליטו של יהונתן פואלרד לארי דאב. זאת משום שאם יצא מגבולות הארץ ייעצר עפ"י צו מעצר שהוצא כנגדו על ידי האינטרפול. סלע הוא הצלע השניה, הפחות מוכרת לציבור בפרשיית הריגול של הסוכן הישראלי פולארד.
דאב אומר לכתבתנו רותי אברהם בראיון העוסק ביחסה של מדינת ישראל כלפי פולארד והתמיהות העולות מיחס זה, כי האזרח הישראלי הפשוט מתקשה להבין מדוע ארה"ב מתעקשת שלא לשחרר את פולארד, ומדוע ההנהגה הישראלית שותקת.
הישראלים הוא מוסיף, מתקשים להאמין כי מדינת ישראל זונחת את שליחה הנאמן ונותנים אמון בהצהרותיהם של המנהיגים על כך שהם עושים את המיטב עבורו. לדבריו ניתן לראות מהו ההבדל בין מצבם של אלו "שעושים עבורם את המיטב", לבין היחס כלפי פולארד, מפרשת חאלד משעל. כזכור סוכני המוסד שנשלחו לחסל את משעל בירדן, חיסול שנכשל, חולצו במהירות במחיר כבד של שחרור שייח' אחמד יאסין ראש החמאס. לחילוצם אומר דאב התגייס בנימין נתניהו, שהיה עימם ביחידה, באומרו כי אינו יכול להתכחש לחבריו.
לעומת זאת מוסיף דאב, פולארד הוא בסך הכל בחור יהודי אמריקני נטול קשרי "ברנז'ה". ליהונתן אין בני משפחה רבי השפעה בישראל כמו אבא קצין בכיר, או ח"כ או שופט בבית משפט, שיפעלו למענו.
ניתן היה בזמנו לשחררו אומר דאב. לדבריו בתקופה שבין מעצרו של פולארד בנובמבר 85 לבין העמדתו לדין ביוני 86 היתה נכונות של שר החוץ האמריקני שולץ לסיים את הפרשה, אך הוא התנה זאת בתצהיר של אביאם סלע שיוגש לו. ישראל אומר דאב, שכרה את שירותיו של עו"ד ליאונרד גרמנט, שהיה יועצו של הנשיא לשעבר ריצ'רד ניכסון, כדי שייצג את שני המעורבים בפרשה אביאם סלע ויהונתן פולארד.
הישראלים היו אמורים להגיש את התצהיר לשולץ ועוזרו אייב סופר בפגישה שנקבעה. הנציגים הישראלים ערכו פגישה מקדימה במשרדו של גרמנט. על פרטי אותה פגישה למד דאב משיחה עם עו"ד גרמנט. גרמנט אמר לו כי בפגישה נכחו עו"ד חיים צדוק מי שכיהן כשר בכמה ממשלות ישראל והיה גם חותנו של אביאם סלע. כמו כן נכחו בשיחה עו"ד רם כספי מקורבו של שמעון פרס וגם מי שסיים בימים אלה את תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין.
דאב מוסיף כי כשקיבל גרמנט את התצהיר לידיו הוא אמר לישראלים כי מדובר בתצהיר שקרי וכי האמריקנים יודעים את כל האמת מאחר שערכו לפולארד למעלה מ 20 בדיקות במכונת אמת. הוא איים כי יתפטר מהייצוג אם התצהיר לא ישונה. לדברי גרמנט הישראלים דבקו בתצהיר ושולץ שראה שהכל שקרי כעס והגיש כתב אישום נגד שניהם. דאב מציין כאמור כי כנגד סלע עומד עד היום צו מעצר בינלאומי.
דאב מוסיף כי גם לאחר שניתן גזר הדין נמשכה ההתכחשות הישראלית. כזכור האמריקנים הוליכו את פולארד שולל וגרמו לו לחתום על עיסקת טיעון אותה הפרו. מיד לאחר גזר הדין מספר דאב הובל פולארד ל"אישפוז" בבית חולים פסיכיאטרי למשך מספר חודשים. חודשיים היה כלוא בתא כשהוא עירום. באותה תקופה עורך הדין שישראל שכרה עבורו לא ידע כלל היכן הוא וגם לא טרח לחפשו, אומר דאב.
על יחסה של ההנהגה הישראלית לנושא פולארד מוסיף דאב, למד משיחתו עם יצחק שמיר. שמיר אמר לו להפסיק להיות נאיבי וכי "בדמוקרטיה צריך גם לדעת להפקיר אנשים".
כזכור פולארד עמד להשתחרר כחלק מהסכם וואי, אך הנשיא קלינטון הפר את התחייבותו לבנימין נתניהו. לדברי דאב להבטחתו של קלינטון לבנימין נתניהו היה עד גם נתן שרנסקי כיום השר לעניני ירושלים חברה ותפוצות.
השר שרנסקי, העושה בימים אלה בסיור בארה"ב, מסר לכתבתנו כי הוא מאשר: "אכן היתה התחייבות חד משמעית אמריקנית לשחרר את פולארד". כמו כן הוא מוסיף כי כשהאמריקנים חזרו בהם היה בארץ וייעץ לרה"מ נתניהו לא לחתום על ההסכם.
שרנסקי מוסיף כי הוא ממשיך לפעול לשחרורו של פולארד ועומד בקשר עם הועד למען שחרור פולארד. כמו כן ביום ראשון בכינוס בניו יורק בו נטלו חלק רבים ממנהיגי יהדות ארה"ב העלה בפניהם את הצורך להתגייס למאבק לשחרורו של פולארד.
כתבתנו מוסיפה כי ביום ראשון ט"ז בשבט תתקיים בצומתי גילת, כ - 4 ק"מ מיד מרדכי, נטיעת יער "יהונתן פולארד". ביער יינטעו כ 5000 עצים כהוקרה ליהונתן פולארד על מעשיו למען המדינה והעם. ממטה הפעולה למען פולארד נמסר כי מדובר בפעילות כמוה נעשה גם במסגרת המאבק לשחרור יהודי בריה"מ לשעבר וכי מדובר ב"הצדעה לחייל שבשבי". האירוע יתקיים בהשתתפות שר החקלאות ישראל כץ, ראשי השדולה למען פולארד בכנסת (ארדן ונוקד) וכן ח"כים ואישי ציבור שביניהם גם אסירי ציון לשעבר.
באיגרת שפרסם היום הרב שלמה אבינר ראש ישיבת עטרת כהנים ורב הישוב בית אל, הוא כותב:
"נוער יקר מצווה גדולה להשתתף בנטיעת יער עבור שחרורו של גיבור ישראל יהונתן פולארד אשר מסר את נפשו למעננו, ויש בזה שתי מצוות גדולות. מצוות הנטיעה בארץ ישראל ומצוות המאבק למען פדיון שבויים. אשרי כל המשתתף". הרב שלמה אבינר
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
16.01.0401:27
124. פולארד מערער על ההחלטה שלא לפתוח מחדש את משפטובתגובה להודעה מספר 123
פולארד מערער על ההחלטה שלא לפתוח מחדש את משפטו
ג'ונתן פולארד, המרצה עונש מאסר עולם בארה"ב לאחר שהורשע בריגול, מבקש להפחית את עונשו. לפני כחודשיים דחה בימ"ש פדרלי בוושינגטון את בקשתו. עורכי דינו: השופטים לא דנו בטיעונים יצחק בן-חורין, וושינגטון (16.01.04, 00:39)
ג'ונתן פולארד, שהורשע בריגול לטובת ישראל ונידון למאסר-עולם, פנה לפנות בוקר (יום ה') לבית המשפט המחוזי לערעורים בוושינגטון, בבקשה שיבטל החלטה של בית המשפט הפדרלי. זאת לאחר שבחודש נובמבר דחה שופט פדרלי את עתירתו לפתוח מחדש את משפטו ולבטל את עונש המאסר-עולם שנגזר עליו לפני 16 שנה.
עורכי דינו של פולארד טוענים בערעור, שהשופט הפדרלי, תומאס הוגאן, החליט לפני כמה שבועות לדחות את העתירה, מבלי לדון בטיעונים, בנימוק שפולארד חיכה זמן רב מידי לפני שהגיש את עתירתו.
לפני חודשיים נדחתה בקשה לפתוח את משפט
לפני כחודשיים דחה בית המשפט הפדרלי בוושינגטון את בקשת עורכי דינו של פולארד לעיין במסמכים חסויים שהביאו להרשעתו כדי לקיים משפט חוזר בעניינו.
פולארד הורשע בהעברת סודות צבאיים מארה"ב לפני 18 שנה ועורכי דינו הציגו בפני השופטים מסמכים חסויים וביקשו לערער על ההרשעה במשפט חוזר. תומאס הוגאן, שעמד בראש הרכב השופטים, דחה את הבקשה וציין כי "קיים סיכוי קטן שהנשיא האמריקני יחון את פולארד על מעשיו".
בשנים האחרונות טוען פולארד, בן 49, שעורכי דינו לא יצגו אותו כראוי ולא הגישו ערעור במועד. בשלב מסויים הוא האשים את ממשלת ישראל בקשירת קשר למנוע את יציאתו לחופשי.
הערעור הזה יהיה אולי ההזדמנות האחרונה של פולארד על פי החוק לנסות ולהקל בעונשו.
הנשיא האמריקני הקודם, ביל קלינטון, שקל לחון את פולארד כחלק מהסכם הביניים באחוזת וואי ב-1996, אבל קלינטון חזר בו בלחץ של ראשי המודיעין האמריקני, לרבות איום התפטרות של ראש ה-CIA, ג'ורג' טנט.
העביר לישראל חומר מודיעיני מסווג
ג'ונתן פולארד היה אנליסט בשירות המודיעין של חיל הים האמריקני. באמצע שנות ה- 80 גילה כי נמנע מישראל מידע החיוני לביטחונה על ידי בת בריתה, ארצות הברית. פולארד מסר את החומר המסווג לישראל ונתפס. הוא מעולם לא הועמד למשפט. כדי לחסוך מבוכה לממשלת ישראל - נכנע לעסקת טיעון שהוצעה לו. פולארד טען כי שיתף פעולה עם התביעה, אולם בית המשפט לא קיבל את העסקה וגזר עליו מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם.
65. The truth about Jontahan Pollardבתגובה להודעה מספר 64
The Truth About Jonathan Pollard John Loftus - Moment Magazine - June 2003 When American intelligence broke the Soviet wartime code, we learned that the Soviets had infiltrated the American government. The American intelligence community’s penchant for secrecy and its refusal to admit that it had been infiltrated was so great that it failed to disclose this to President Harry S. Truman. This is how Daniel Patrick Moynihan described it:
"The Soviets knew we knew they knew we knew. The only one who didn’t know was the President of the United States. Our politics was injured for 30 years by this.” — Quoted in the New York Times, March 30, 2002
There is a good reason why neither Congress nor the American Jewish leadership supports the release of Jonathan Pollard from prison: They all were told a lie—a humongous Washington whopper of a lie. The lie was first whispered in the "bubble," the secret intelligence briefing room on Capitol Hill, but it quickly spread.
Just before Pollard’s sentencing, Senator Chic Hecht of Nevada, a senior member of the Senate Intelligence Committee, telephoned the leaders of every major Jewish organization to warn them not to support Pollard in any way. Pollard had done something so horrible that it could never be made public. Several senior intelligence sources confirmed the message: No matter how harsh the sentence, Jewish leaders had to keep their mouths shut; don’t make a martyr out of Jonathan Pollard.
Washington insiders thought they knew the big, dark secret. David Luchins, an aide to Sen. Daniel Patrick Moynihan, announced to reporters that he had seen "secret documents confirming that Pollard’s spying had resulted in the loss of lives of U.S. intelligence agents." Luchins later recanted his statement, but not until the damage had already been done.
Pollard had supposedly given Israel a list of every American spy inside the Soviet Union. On several occasions Soviet agents in New York had posed as Israelis. The CIA reasoned that that was also true in Israel: The Mossad had been infiltrated by one or more Soviet spies. In the trade this is called a "false flag" operation: Your enemy poses as your ally and steals your secrets. In this case, the CIA reasoned in attempting to explain its horrendous losses, Pollard had passed the information to Israel he had stolen, which in turn fell victim to the "false flag" operation. Soviet agents in Israel, posing as Israeli intelligence agents, passed the information to Moscow, which then wiped out American human assets in the Soviet Union.
Pollard hadn’t meant for this to happen, but the result of the "false flag" mistake was mass murder. In a matter of months, every spy we had in Russia—more than 40 agents—had been captured or killed. At least that was the accusation, but the basis for it had been kept secret from Pollard and his defense counsel.
The public could not be told the horrifying truth: American intelligence had gone blind behind the Iron Curtain—we had lost all our networks, as the intelligence community publicly admitted more than a decade later. The Soviets could have attacked the United States without warning. Everyone who knew at the time (including me) blamed Pollard.
On March 5, 1987, at 2:22 p.m., the sentencing hearing in U.S. District Court in Washington, D.C., began in Criminal Case No. 86-207, United States of America v. Jonathan Jay Pollard. The prosecutors produced a secret letter and memo from Secretary of Defense Caspar "Cap" Weinberger referring to the "enormous" harm that Pollard had done to our national security. In his memo, Weinberger directly accused Pollard of betraying America’s "sources and methods," which is to say, he had betrayed our spies in foreign countries.
Weinberger publicly stated that Pollard was the worst spy in American history: "It is difficult for me, even in the so-called year of the spy, to conceive of a greater harm to national security than that caused by the defendant." Despite his plea agreement to the contrary with the government, Pollard was given the maximum sentence, life in prison. Weinberger later said that he wished Pollard had been shot.
A week after the sentencing, the Washington Times reported that the United States had identified Shabtai Kalmanovich as the Soviet spy in Israel who supposedly worked for the Mossad but was actually working for the KGB; he had betrayed American secrets to Moscow. Kalmanovich had been flying under a false flag. Washington insiders winked knowingly at one another: Pollard’s contact in Israel had been caught.
Just to make sure that Pollard was blamed, U.S. intelligence sources, several months later, leaked word to the press of the Kalmanovich connection. "A Russian mole has infiltrated the Mossad and is transmitting highly sensitive American intelligence information to the Russians," was the report flashed around the world by United Press International on Dec. 14, 1987. Citing "American intelligence sources," the UPI announced that the "sensitive intelligence material relayed to Israel by Jonathan Pollard had reached the KGB."
But it was all untrue. Every bit of it. Pollard wasn’t the serial killer. The Jew didn’t do it. It was one of their own WASPs—Aldrich Ames, a drunken senior CIA official who sold the names of America’s agents to the Russians for cash. Pollard was framed for Ames’s crime, while Ames kept on drinking and spying for the Soviets for several more years. In fact, Israeli intelligence later suspected that Ames played a direct role in framing Pollard. But no one in America then knew the truth.
Ames was arrested in February 1994, and confessed to selling out American agents in the Soviet Union, but not all of them. It was only logical to assume that Pollard had betrayed the rest of them, as one former CIA official admitted shortly after Ames’s arrest. Even one life lost was too many. So Pollard continued to rot in jail. No one dreamed that yet another high-level Washington insider had sold us out to Soviet intelligence. Years passed, and eventually a Russian defector told the truth. A senior FBI official—Special Agent Robert Hanssen—had betrayed the rest of our agents. Hanssen was arrested in February 2001, and soon confessed in order to avoid the death penalty. He was sentenced to life in prison without parole.
Would the Americans now admit that they had been conned into blaming Pollard? Beltway bureaucrats do not readily admit to mistakes of this magnitude. Instead, they convinced themselves that Pollard might still be at least partly to blame for the worst debacle in U.S. intelligence history. One desperate analyst from the National Security Council, looking for something to pin on Pollard, had his own theory. Maybe the Russians didn’t initially believe that their own spies (Ames and Hanssen) had procured all the names of U.S. agents in the Soviet Union. Maybe Pollard’s list tipped the scales.
Such things had happened before. Once again, Washington insiders circled their alphabet agencies to fire back at the critics who dared to suggest that Pollard might have been innocent of the major charge against him.
Meanwhile, deep inside the Navy’s intelligence service, a low-level decision was made to re-examine the Pollard case in view of the convictions of Ames and Hanssen. With sickening chagrin, the Navy discovered that the evidence needed to clear Pollard had been under its nose all along.
As my source in Naval intelligence explained, the list of our secret agents inside Russia had been kept in a special safe in a special room with a special "blue stripe" clearance needed for access. When I was a lawyer in the Justice Department and would be sent over to the CIA to do research, I was permitted to use only a blue-striped, CIA-issue legal pad for note-taking. Nothing with a blue stripe could leave the building without being scrutinized by CIA security.
But Jonathan Pollard didn’t have "blue stripe" clearance, according to intelligence sources I spoke with. That was the bombshell that would clear him of any possible connection to the deaths of our Russian agents.
Just to make sure, I checked it out, even visiting Pollard in prison to confirm it. Sure enough, there is no way on earth Jonathan Pollard could have entered the file room, let alone the safe where the list was kept.
But the intelligence community’s failure to catch this and thereby discredit a critical piece of prosecutorial evidence was, to put it mildly, a bit of an oversight. Some would say it was an obscene blunder. I regard it as an understandable mistake that was overlooked in the avalanche of phony evidence the KGB was planting that pointed to Pollard and away from Ames and Hanssen, whom the Soviets wanted to protect. Both of them had "blue stripe" clearance, as was well documented in several books that have been written on each man and his exploits.
The lack of "blue stripe" clearance was the final proof that Pollard could not possibly have betrayed our Russian agents. It should certainly have gotten him a new hearing. As a former federal prosecutor, I can state that it would be hard to rebut this kind of evidence.
The Justice Department, in one of its briefs, had specifically mentioned the "false flag" theory as grounds to support Pollard’s heavy sentence, arguing in part, that spying even for friendly countries can be damaging if information ultimately falls into the wrong hands. In this, the Justice Department had unwittingly misled the judge. Weinberger also raised the "false flag" issue in his top-secret memorandum to the judge.
The only possible way to uphold the sentence might be the "harmless error" doctrine. The government could admit that Pollard had never stolen the Russian agent list, but so what? Maybe he had passed other information that was equally damaging, so he would still deserve to remain in prison for the rest of his life.
The problem with the "harmless error" strategy is that the rest of the material that Pollard gave the Israelis was itself pretty harmless.
In fact, the original damage assessment from the intelligence community confirmed that the impact on our national security—of the release of information other than the agent names—was not serious. This assessment came after Pollard’s initial grand jury appearance, but before the Soviets began to frame Pollard with the phony Kalmanovich connection. No less a figure than Assistant U.S. Attorney Charles Leeper had characterized damage caused by the release of the information that Pollard actually gave Israel as "minimal."
The reason America suffered so little harm is simple: Pollard was stealing Soviet secrets for Israel, not American secrets for the Soviets. Before the fall of communism, the Soviets were shipping guns to nearly every terrorist group in the Middle East. Pollard knew that U.S. intelligence had been ordered to share this information with Israel—under an executive order signed by President Reagan—but had not done so.
In fact, as Pollard himself admitted in one of my three prison interviews, many, if not most, of the documents he handed over were cover sheets showing the titles of files that the U.S. was supposed to share with Israel, but were holding back. (The U.S government, according to Israeli intelligence sources, mistakenly counted the cover sheets as if they were full files and came up with the mythical "room full of stolen documents," instead of the small boxfulls or so that Pollard actually passed.) In the long run, though, the issue is not how many boxes Pollard passed, but whether anything he gave Israel did harm to America.
After the government’s "false flag" theory was blown up by the "blue stripe" discovery, the anti-Pollard members of the intelligence community had to come up with a new PR campaign for damage control. In order to justify Pollard’s life sentence, they had to show that he did do some potentially catastrophic damage to America. What they came up with was a bit of a stretch. Pollard had given Israel a set of radio frequency guidebooks, a worldwide listing of short-wave radio bands. It takes a lot of time and money to compile one of these guides, but essentially they are just publicly available information, openly deduced by listening to who is talking to whom on which radio bands.
Seymour Hersh is a famous reporter and long-time friend. (I was his secret source in his 1983 book The Price of Power—Kissinger in Nixon’s White House (Summit Books). But Sy had his leg pulled on Pollard by his CIA sources, as a result of which Sy published a story in the New Yorker in January 1999 claiming that these radio guides were just about the crown jewels of U.S. intelligence. The truth is that certain portions of the guide had already been sold to the Soviets by the Walker spy ring, according to courtroom testimony, which also revealed that the Soviets thought so little of the guides’ value that they did not even bother to ask their top spies, Ames and Hanssen, to steal the remainder of the set. Moreover, as previously noted, the government’s own damage assessment report originally concluded that the loss of the guides was a minor matter.
So much for the crown jewels. If that is the best spin the intelligence community can come up with, Pollard is probably entitled to immediate release for time served. The truth is that without the "false flag" theory, and the accompanying "worst spy in history" hysteria, Pollard would probably have been served no more than five years in prison. He has already served 18 years.
After 9/11, though, I began to realize that Pollard’s tale was only the beginning of a much bigger story about a major America intelligence scandal, which is the subject of a book I am now working on. Although Jonathan Pollard did not realize it, he had stumbled across the darkest secret in the Reagan administration’s closet. It is one of the reasons that I am serving as the intelligence advisor on a trillion-dollar federal lawsuit filed in August 2002 against the Saudis on behalf of the victims of 9/11.
Pollard in fact did steal something that the U.S. government never wishes to talk about. Several friends inside military intelligence have told me that Pollard gave the Israelis a roster that listed the identities of all the Saudi and other Arab intelligence agents we knew about as of 1984. (This has been corroborated by Israeli sources, as well.) At that time, this list, known in intelligence circles as the "blue book," would have been relatively unimportant to the United States—but not to Israel.
Since 9/11, however, Pollard’s "blue book" is of profound interest to everyone, including the U.S. These particular agents are now a major embarrassment to the Saudis and to the handful of American spy chiefs who had employed these Saudi intelligence agents on the sly. Some of the names on this list—such as Osama Bin Laden—turned out to be leaders of terrorist groups, including the Muslim Brotherhood and what we now call Al Qaeda.
In hindsight, we now know that Pollard stole the one book—that, incidentally, was alluded to in Weinberger’s secret memorandum—that unquestionably proves that the Americans knew as early as 1984 about the connection between the Saudis and terrorist groups.
How does this all fit together? During the Reagan-Bush administrations, the National Security Council wanted to throw the Soviets out of Afghanistan using Arab soldiers instead of American. It seemed like a good idea at the time, but no one thought about the long-term consequences. In imitation of the Soviet strategy of hiring terrorists, we asked the Saudis to recruit a proxy army of Islamic terrorists whom we would supply with guns and pay indirectly, according to intelligence sources. By having the Saudis hire the "freedom fighters," we could avoid embarrassing questions in Congress about giving the taxpayers money to known Arab terrorists.
In 1982, I went on "60 Minutes" to expose Nazi war criminals I had been assigned to prosecute who were then working for the CIA. It was one of those Cold War blunders. The CIA didn’t have a clue it was dealing with Nazi war criminals. It thought they were "freedom fighters." In 1985, I ended up testifying before the U.S. House Judiciary Committee about Nazis on the intelligence payroll.
Sadly, the only lesson the intelligence bosses learned was to put the bad guys on someone else’s payroll (the Saudis for one), and then reimburse them under the table. Because of my whistle-blowing during the early 1980s, the CIA was still pretty sensitive about hiring Nazi "freedom fighters" without background checks, so they were mostly kept out of the loop about the Arab terrorists hired clandestinely by the Saudis to fight the Soviets in Afghanistan.
The Soviets pulled out of Afghanistan in 1989. The naive Americans walked away from the Frankenstein monster they had created, but the cynical Saudis kept the terrorists on the payroll. From the Saudi perspective, it was safer to keep paying the terrorists groups to attack Israel, Bosnia or Chechnya rather than letting them all back into Saudi Arabia. As one U.S. intelligence bureaucrat cynically confided to me, "Sure we knew that the Saudis were giving money to terrorist groups, but they were only killing Jews, they weren’t killing Americans."
In this "Keystone Cops" affair, one wing of U.S. intelligence was hunting terrorists while another winked at the Saudis’ recruitment of them. I have spoken to numerous FBI and CIA counter-terrorist agents, all of whom tell a similar story. Whenever the FBI or CIA came close to uncovering the Saudi terrorist connection, their investigations were mysteriously terminated. In hindsight, I can only conclude that some of our own Washington bureaucrats have been protecting the Al Qaeda leadership and their oil-rich Saudi backers from investigation for more than a decade.
I am not the only one to reach this conclusion. In his autobiography, Oliver North confirmed that every time he wanted to do something about terrorism, Weinberger stopped him because it might upset the Saudis and jeopardize the flow of oil to the U.S. John O’Neill, a former FBI agent and our nation’s top Al Qaeda expert, stated in a 2001 book written by Jean Charles Brisard, a noted French intelligence analyst, that everything we wanted to know about terrorism could be found in Saudi Arabia.
O’Neill warned the Beltway bosses repeatedly that if the Saudis were to continue funding Al Qaeda, it would end up costing American lives, according to several intelligence sources. As long as the oil kept flowing, they just shrugged. Outraged by the Saudi cover-up, O’Neill quit the FBI and became the new chief of security at the World Trade Center. In a bitter irony, the man who could have exposed his bosses’ continuous cover-up of the Saudi-Al Qaeda link was himself killed by Al Qaeda on 9/11.
Congress has been told repeatedly that American intelligence never knew the identities of the Arabs who threw the Soviets out of Afghanistan. Inadvertently, Pollard stole the ultimate smoking gun that shows exactly what the leaders of our intelligence community knew and when they knew it. The "blue book" Pollard stole flatly establishes that all the dots were connected many years before 9/11, and the only thing the intelligence chiefs did competently was cover up the fact that we had long known about the Saudi-terrorist link.
In the ultimate irony, Pollard may have to be let out of prison to testify before Congress about the negligence of his own superiors. Like O’Neill, Pollard had tried to warn his superiors that a wave of terrorism was coming out of the Middle East, but no one would listen. Pollard himself told me this. Pollard has admitted—to me and in writing to President Clinton—that he was wrong and stupid in passing the information to Israel on his own, but in the long run he may have committed the most unpardonable sin of all: He was right and the bureaucrats were wrong.
Pollard never thought he was betraying his country. And he never did, although he clearly violated its laws. He just wanted to help protect Israelis and Americans from terrorists. Now in prison for nearly two decades, Pollard, who is in his late 40s, grows more ill year by year. If, as seems likely, American bureaucrats choose to fight a prolonged delaying action over a new hearing, Pollard will probably die in prison. There are people in power inside the Beltway who have been playing for time. Time for them ran out on 9/11. Sooner or later, they are going to be held accountable. I hope that Pollard lives to see it.
John Loftus of St. Petersburg, is a former Justice Department Attorney and co-author with Mark Aarons of “The Secret War Against the Jews” published by St. Martin's Press.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
16.06.0317:15
66. למה האמריקנים מחזיקים את פולארד בכלא ??בתגובה להודעה מספר 65
שקוף חבר מתאריך 12.12.02 2332 הודעות 17:06 16.06.03
למה האמריקנים מחזיקים את פולארד בכלא
הובא היום בפורום קישור להקלטה של הרב אבינר בעניין זה. הרב אבינר מסתמך על מאמר של ג'ון לופטוס, תובע פדראלי לשעבר, העונה על השאלה הזאת. גם המקור האנגלי (מאמר ארוך) מובא שם: https://rotter.net/forum/scoop/6772... הערה: כדי להבין את גודל השאלה, יש להדגיש שמרגלים שהורשעו בעברות דומות, של מסירת מידע למדינה ידידותית, ואפילו כאלו שמסרו מידע חמור למדינות אויב, ריצו עונשי מאסר של שנים ספורות לכל היותר. משך מאסרו של פולארד חריג ביותר.
להלן תמצית המאמר של לופטוס בתרגום מחדשות ערוץ 7 באנגלית לפני כמה שבועות, עם השלמה מהמאמר המקורי:
הקונגרס והמנהיגות היהודית אינם תומכים בשחרור פולארד משום שוושינגטון סיפרה להם שקר: שפולארד גרם ללכידתם של כל המרגלים האמריקנים בברה"מ, בכך שחשף את זהותם לישראל, ומרגלים סובייטים בארץ העבירו את המידע לברה"מ, שתפסה את כל המרגלים. שבוע לאחר שפולארד נשפט למאסר עולם, הוושינגטון טיימס כתב ששבתאי קלמנוביץ, איש מוסד שריגל עבור הקג"ב, הוא שעשה זאת. כך דיווחה אח"כ גם סוכנות יונייטד פרס בשם "מקורות מודיעין אמריקניים". למען האמת, לא פולארד עשה זאת. בכיר הCIA השיכור אלדריץ' איימס מכר את הסוכנים עבור כסף והמשיך לעשות זאת במשך שנים לאחר מעצר פולארד. הוא נעצר בפברואר 94. אמנם הוא לא הסגיר את כל הסוכנים, מה שגרם לאיש CIA לשעבר לטעון שפולארד הסגיר את השאר. בסופו של דבר, עריק רוסי חשף שבכיר הFBI, סוכן מיוחד רוברט האנסן, הוא שבגד בשאר הסוכנים. הוא נאסר בפברואר 2001 והודה כדי להימנע מעונש מוות. נשפט למאסר עולם ללא חנינה. דרג נמוך במודיעין של הצי החליט לבדוק את תיק פולארד, והתגלה שלפולארד לא היה אישור 'פס כחול' ולכן לא יכול היה להיכנס אפילו לחדר שבו הייתה הכספת ובה רשימות הסוכנים האמריקנים. לופטוס ממשיך ואומר שהוא גילה שלמעשה הסיפור מסובך הרבה יותר. בכל פעם שהסוכנויות האמריקניות היו קרובות לגילוי קשר בין ערב הסעודית לבין טרוריסטים כמו בין לאדן, החקירה הסתיימה באופן מיסתורי. במבט לאחור, פקידים בוושינגטון הגנו על אל קאעדה ועל המגינים הסעודים שלהם במשך למעלה מעשור. באוטוביוגרפיה שלו, כותב אוליבר נורת' שבכל פעם שהוא רצה לעשות משהו ביחס לטרור, שר ההגנה ויינברגר עצר אותו, בטענה שהדבר עלול להרגיז את הסעודים ולעצור את זרימת הנפט לארה"ב. אותו ויינברגר שהמסמך הסודי שלו הוביל למאסר העולם של פולארד. ג'ון אוניל, סוכן FBI לשעבר והמומחה האמריקני הגדול ביותר לאל קעאדה, צוטט בספרו של מנתח המודיעין הצרפתי ז'אן שרל בריסרד, שכל מה שרצוננו לדעת על טרור יכול להימצא בסעודיה. אוניל הזהיר את ההנהגה האמריקנית שאם הסעודים ימשיכו לממן את אל קעאדה זה עלול לעלות בחיי אמריקנים. כתוצאה מן החיפוי על הסעודים אוניל פרש, ובאופן אירוני הפך להיות האחראי על הביטחון של מרכז הסחר העולמי, ונהרג בעצמו בהתקפת הטרור. השלמה מסוף המאמר המקורי: שוב ושוב נאמר לקונגרס שהמודיעין האמריקני לא ידע מיהם הערבים שגירשו את הרוסים מאפגניסטן. אבל פולארד העביר לישראל מסמך שנקרא "הספר הכחול" ובו רשימת הסוכנים הסעודים והערבים באפגניסטן, והוא מוכיח שהאמריקנים ידעו על הקשר בין הסעודים לבין הטרור. גם הוא ניסה להתריע באוזני הממונים עליו מפני גל טרור שעתיד לבוא במזרח התיכון, אבל איש לא הקשיב. כך שמע לופטוס בעצמו מפולארד.
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
יוסף מנדלביץ', מי שהיה אסיר ציון בבריה"מ, פתח בשביתת רעב למשך שלושה ימים מול מקום כינוסם של חבר הנאמנים של הסוכנות בירושלים, במלון מצודת דוד. מנדלביץ' שובת רעב בקריאה לסייע לשחרורו של יונתן פולארד, הכלוא זה 18 שנים בבית הסוהר האמריקני באשמת ריגול עבור ישראל. היום אחר הצהרים תתקיים מול המלון עצרת המונים למען שחרורו.
מנדלביץ' אומר לערוץ 7 כי הוא בחר להפגין מול כינוס הסוכנות משום שבכינוס משתתפים נציגיו של כל עם ישראל מכל העולם, וכי לו קמה ופעלה למען פולארד כל קהילה בעולם הייתה לכך השפעה. רק במאמץ משותף כלל עולמי אפשר להצליח, אומר מנדלביץ'. הוא מוסיף כי ביקש מיו"ר הסוכנות סליי מרידור כי יאפשר לו לבוא ולדבר בפני הנציגים של יהדות העולם, אך הלה כלל לא השיב לפנייתו, ולכן נקט מהלך שיעורר את שימת לבם של הנציגים.
אל המאבק למען שחרורו של פולארד מתגייס גם הרב שלמה אבינר, רב הישוב בית אל ורב ישיבת עטרת כהנים שבעיר העתיקה. בשיחה בערוץ 7 אמר הרב אבינר כי האמריקנים טפלו על פולארד שקרים רבים וכי הוא קורבן של קנוניות ואינטרסים. אבינר הוסיף כי בישראל וגם בארה"ב חוששים משחרורו שכן אם ישתחרר הוא עלול לחשוף דברים רבים שיפלילו אנשים חשובים באמריקה וגם אישים ישראליים.
פולארד, לדבריו, יודע על דברים רבים שאמריקה עשתה, כגון על מכירת נשק ללבנון, שבו השתמשו ארגוני הטרור נגד ישראל. בפרשה זו, אומר הרב אבינר, מסובכים אישים ישראלים המעורבים ב"פרשות אפלות", כלשונו, כגון בפרשה של אירנגייט, שמעורבים בה עניינים כגון העברות נשק לאירנים, סחר בסמים קשרים לארגוני טרור ועוד ועוד. עמירם ניר, שנרצח בהתרסקות מסוק, אומר הרב אבינר, היה מקושר לפרשה זו וגם שר ההגנה של ארה"ב קספר וינברגר היה מעורב בה. הוא אף נדון ל 26 שנים בבית הסוהר, וחנן אותו הנשיא בוש.
פואלרד יודע דברים רבים, וכשיצא הוא עלול להפליל גם אישים ישראליים רמי דרג שהשתמשו במידע שהעביר למטרות שלא תמיד היו טהורות, אמר הרב אבינר.
הרב ציין כי מי שעשה למען פולארד היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתנה את ההסכמים עם האמריקנים בשחרורו, אמר הרב. הדבר כבר היה מוסכם, אך ברגע האחרון אמר הנשיא כי אי אפשר לשחרר אותו. על נתניהו, אומר אבינר, לחצו, והוא נכנע ללחץ. הסבירו לו כי השחרור יעורר הדים בעולם ובעם ישראל. עוד אמר אבינר כי למען פולארד פועלת שדולה של חברי כנסת, שהחתימה על הדרישה לשחרורו 101 חברי כנסת.
הרב אבינר מוסיף ומציין כי גם פנייה לנשיא בוש לחון את פולארד אין בה תועלת משום שאם הוא יצא לחופשי גם בוש יופלל. יש לתבוע משפט חוזר, הוא אומר על בסיס הטענה כי נעשה לו עוול גם בשל העלמת מידע. גם אז, יש לקוות כי השופטים יהיו הגונים. הרב אבינר סיפר כי גם הקהילה היהודית באמריקה מפחדת לעמוד לצדו. אם יתמכו בו, הוא אומר, הם ייחשדו כמי שאינם אמריקנים נאמנים. כדי להדגים טיעון זה ציין הרב את משפטו הראשון של פולארד, שבו ישבו שלושה שופטים. שניים מהם היו יהודים ואחד שחור. שני היהודים הפלילו את פולארד, בעוד השופט השחור צעק חמס, מכיוון שלדעתו היה מדובר בעוול.
הרב אבינר ציין כי תמורת הסכמים שונים שעושים עם האמריקנים הממשלה יכולה לבקש שישחררו אותו.
לדבריו, כדי ללמוד על השתלשלות פרשת פולארד ועל השקרים שטוו סביבו אפשר ללמוד מעיון במאמרו של ג'ון לופטוס, מי שכיהן כתובע הפדרלי בתקופתם של הנשיאים רייגן וקרטר, ושכיום הוא משמש היסטוריון מדיני.
תחת הכותרת "האמת על יונתן פולארד" לופטוס כותב כי כשפולארד נתפס התקשר סנטור צ'יק הכט מנבדה, בכיר בוועדת המודיעין של הסנט, אל כל ראשי הארגונים היהודיים בארה"ב והזהיר אותם שלא יתמכו בשום אופן בפולארד משום ש"חטא חטא נורא ואיום שלא יהיה אפשר אי פעם לחשוף אותו". כל אלו "המקורבים" בוושינגטון סברו כי הם יודעים את הסוד האיום, שנשען גם על מסמכים כביכול, כי הריגול של פולארד כבר גרם אסון. לפי מה שנטען כלפיו הוא העביר לישראל את רשימת כל הסוכנים האמריקניים שברוסיה, ומכיוון שבמוסד, לפי טענתם, פעל סוכן סובייטי, הוא העביר את הרשימות לרוסיה והתוצאה הייתה שכ 40 סוכנים אמריקנים ברוסיה נלכדו או נהרגו בידי הרוסים.
לופטוס מוסיף כי שירותי המודיעין לא רצו לפרסם כי בעצם ארה"ב איבדה את "העיניים" שלה שמאחורי מסך הברזל מסיבה אחרת, והיא שאבדה כל רשת הריגול האמריקנית ברוסיה. למעשה הרוסים יכלו לתקוף את אמריקה ללא שתהיה בידי האמריקנים ידיעה על כך. כולם "ידעו" את השקר הגס והענק הזה, כלשונו, שייחס את המעשה לפולארד.
במרץ 87', במהלך דיון בבית המשפט בוושינגטון בעניינו של פולארד, הציג התובע מכתב סודי מאת מזכיר ההגנה קספר וינברגר, מכתב שעסק בנזק העצום שגרם פולארד לביטחון הלאומי של ארה"ב. במכתבו האשים וינברגר את פולארד בבגידה באמריקה בכך שמסר מקורות ושיטות לאויב. הכוונה הייתה לבגידה בכל הסוכנים במדינות זרות. וינברגר אף טען כי פולארד הוא המרגל הגרוע ביותר בהיסטוריה האמריקנית והמליץ כי יושת עליו מאסר עולם. מאוחר יותר ציין וינברגר כי היה מעדיף לו הוציאו את פולארד להורג בירייה.
כשבוע אחרי שפולארד נתפס "נחשף" שבתאי קלמנוביץ', שהוגדר מרגל רוסי שחדר לתוך המוסד, כך לטענת האמריקנים. הוא, לטענתם, היה איש הקשר הישראלי של פולארד.
כדי לוודא שפולארד יואשם, כותב לופטוס, הדליף מקור מודיעיני אמריקני לתקשורת על קלמנוביץ' ועל כך שהוא שהעביר מהמוסד מידע רגיש אמריקני לרוסים.
אך כל זה היה שקר, כותב לופטוס. פולארד לא היה רוצח המונים. מי שבאמת עשה זאת, בגד והסגיר את הסוכנות, היה אלדריך איימס, בכיר ב C.I.A., המכור לטיפה המרה, שמכר את רשימת השמות לרוסים תמורת כסף. על פולארד העלילו כי הוא מסר את השמות, והדבר אפשר לאיימס להמשיך ולפעול למען הסובייטים עוד כמה שנים, תוך כדי כך שהוא מרגל ושותה.
גם לאחר שאיימס נתפס הוא הודה כי מכר רק חצי מהשמות, ולכן פולארד נותר בכלאו כמי שמסר רק את מחצית הרשימה. פולארד המשיך לשבת בכלא, כותב לופטוס, והאמת התגלתה רק אחרי שעריק סובייטי חשף את רוברט הנסן, בכיר ב F.B.I., כמי שמסר את הרשימה. ב 01' נלכד הנסן, והודה בהאשמות שיוחסו לו, כדי להימלט מגזר דין מוות. הוא נכלא לכל חייו.
האמריקנים עדיין מחזיקים בסירובם להודות בטעות כלפי פולארד, ולכן הומצאה בקשר אליו תיאוריה חדשה, כי מסירת הרשימה בידי פולארד הייתה בבחינת אימות מידע עבור הסובייטים, שניזונו מסוכניהם.
מי שמצא באותה עת הוכחה לכך שפולארד לא היה יכול לבצע את מה שהואשם בו היו אנשים במודיעין הימי. הם ערכו חקירה שקטה וגילו כי יש הוכחה פשוטה המטהרת את פולארד מאשמת מסירת הרשימות. הרשימות נתונות בתוך כספת במקום מאובטח, וכדי להגיע אליו צריכים להיות בעלי סיווג ביטחוני "הפס הכחול". לפולארד לא היה סיווג כזה. לאיימס והנסן היה. הוכחה זו הייתה בבחינת חומר נפץ, ויכלה לנקות אותו מכל קשר לרשימות של הסוכנים שאותם, לפי הטענה, העביר לישראל.
לופטוס מציין כי הוא ביקש לוודא עניין זה עם פולארד, ואכן הוא אישר באוזניו כי לא היה בידיו סיווג "הפס הכחול". מדובר בממצא שיש בו כדי לפתוח משפט חוזר, כותב לופטוס ומוסיף כי כתובע פדרלי לשעבר ידוע לו שמדובר בהוכחה שיהיה קשה לסתור אותה.
עוד כותב לופטוס כי פולארד בעצם העביר סודות סובייטיים לישראל ולא סודות אמריקניים לסובייטים. הוא העביר לישראל מידע על כך שהסובייטים סיפקו נשק לכל ארגוני המחבלים במזה"ת. זה היה מידע שארה"ב התחייבה לספק לישראל, והדבר לא בוצע.
כדי להמשיך להצדיק את מאסרו, כותב לופטוס, אמרו כי פולארד העביר רשימת תדרי רדיו סודיים, אבל מדובר במידע פתוח לציבור, שאפשר להשיגו עם מעט טרחה.
לופטוס מציין כי רק לאחר פיגועי 11 בספטמבר הוא התחיל להבין שמאחורי סיפורו של פולארד טמון הסקנדל המודיעיני הגדול ביותר באמריקה.
פולארד, מבלי דעת, כותב לופטוס, חשף את סודו האפל של ממשל רייגן. בלוח התורנויות שפולארד העביר לישראל פורטו שמותיהם וזהותם של הסוכנים הסעודים ושל סוכנים ממדינות ערביות אחרות, שהיו רשומים עד 84'. הרשימה נקראה בעגה המקצועית "הספר הכחול", והיא הייתה בעלת ערך עבור ישראל, אבל לאחר פיגועי 11 בספטמבר המידע ב"ספר הכחול" הפך לחיוני ומבוקש, כולל מצד האמריקנים משום שבתוכו טמונים שמותיהם של הסוכנים, שמות הגורמים מבוכה לסעודים וגם למפעיליהם האמריקנים. בין הסוכנים הסעודים מופיע בין לאדן, שהפך למנהיג הטרוריסטים והקים את אל קעידה. מספר זה גם ניתן ללמוד על כך שכבר בשנת 84' ידעו האמריקנים על הקשר שבין הסעודים לבין הטרוריסטים.
האמריקנים שילמו לסוכניהם הערביים כדי שיילחמו ברוסים, כותב לופטוס, אבל אחרי כן, כשנגמרה המלחמה עם רוסיה, הותירו האמריקנים אחריהם מפלצת, והסעודים נותרו לטפחה.
למרות נסיונות חוזרים ונשנים של ארגוני המודיעין לחשוף את הקשרים שבין הסעודים למחבלים, ב כל פעם שהחקירה התקדמה היה מי שעצר אותה וחיבל בה. מישהו, כותב לופטוס, ניסה להגן על מנהיגי אל קעידה ועל תומכיהם, אילי הנפט הסעודים.
"הספר הכחול" שפולארד העביר הוכיח את העובדה שהאמריקנים ידעו זמן רב על הקשר שבין הסעודים למחבלים. עוד עולה כי פולארד ביקש להתריע מפני נחשול של טרור העומד להגיע מהמזה"ת, אך איש לא הקשיב לו. פולארד, מציין לופטוס, אמר כי כתב כי עשה טעות בהעבירו את המידע לישראל על דעת עצמו אך בהסתכלות לאחור חטאו היחיד של פולארד היה שהוא צדק. אף על פי שעבר על החוק לא בגד פולארד בארה"ב, ולא התכוון לבגוד בה, כותב לופטוס. הוא בסך הכל ניסה להגן על ישראלים ועל אמריקנים מפני טרוריסטים.
עוד מציין לופטוס כי פולארד הוא אדם חולה, וכי נראה שהאמריקנים מנסים להרוויח זמן בתקווה שימות לפני שיצא מכלאו.
הרב אבינר אמר עוד בשיחתו כי המלחמה עבור פולארד היא קודם כל מלחמה עבור יהודי שעושים לו עוול אבל גם עבור יהודי שמסר נפשו בשביל מדינת ישראל ושעשה לה טובה עצומה. כמו כן מדובר במלחמה בעד האמת ונגד השקר.
גם הרב אבינר ציין כי פולארד נתון במצב קשה, וכי האמריקנים מבקשים למשוך זמן כדי שהוא ימות. אם יתגלו דברים אחרי כן זה יהיה יותר קל. (ש.ל.) http://www.a7.org/news.php?id=53987
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
91. אלוף במיל' וראש המוסד לשעבר מאיר עמית:בעיקרוןבתגובה להודעה מספר 75
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.07.03 בשעה 12:03 בברכה, פילוביץ שחף
אתה צודק!!"
ה"בגידה בפואלרד ובביטחון ישראל!!"
"13 שנים מיותרות...נכון להיום 18 שנים מיותרות...!!"
מבחן התוצאה. פ"ש
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
29.11.1000:58
217. ג'ון לופטוס: ''היהודי (פולארד) לא עשה זאת'' (*)בתגובה להודעה מספר 66
. . תזכורת: . . פילוביץ שחף חבר מתאריך 9.2.02 82202 הודעות, 158 מדרגים, 269 נקודות. ראה משוב 13:20 01.12.02 פרשת יונתן פולרד: מי עומד מאחורי המחדל...!! https://rotter.net/forum/gil/5130.s...
71. שרון ידע גם ידע וגם אמר......................בתגובה להודעה מספר 63
Shamir 'Dangerous, Cruel,' Sharon Says The Los Angles Times - February 17, 1990 I will never forgive (him) for putting this nation to sleep,' resigned minister says of premier. He admits his own mistakes in lebanon camps massacre.
JERUSALEM (Reuters) Hard-line Israeli politician Ariel Sharon -- who organized the 1982 invasion of Lebanon and admitted his mistake in allowing Christians to slaughter Palestinians in refugee camps -- has called Prime Minister Yitzhak Shamir "dangerous."
In an interview with the daily newspaper Yedioth Ahronoth published Friday, the 61-year-old architect of Israel's 1982 Lebanon invasion admitted that his misjudgment led to the slaughter of Palestinians by Christians in Lebanon's Sabra and Chatilla refugee camps. Israeli troops had surrounded the camps at the time.
"Yitzhak Shamir is a dangerous man. I will never forgive Yitzhak Shamir for putting this nation to sleep," Sharon said in the interview published four days after he announced his resignation as trade minister.
"Yitzhak Shamir is definitely a cruel man," said Sharon, who has vowed to launch a campaign against a government proposal for Israeli-Palestinian negotiations after he formally resigns at a weekly Cabinet meeting Sunday.
The harsh adjectives to describe Shamir, 74, contrasted with Sharon's earlier pledge to focus on issues rather than personalities.
Claiming victory over Shamir at a chaotic meeting last Monday of their rightist Likud Party, Sharon told the newspaper: "I still believe I will be prime minister of Israel."
Sharon admitted his misjudgment in the Lebanon war while defending his criticism of what he called Defense Minister Yitzhak Rabin's failure to quash a 26-month-old Palestinian uprising in the occupied territories. An Israeli judicial inquiry in 1983 found Sharon, then defense minister, indirectly responsible for the slaughter of hundreds of Palestinian men, women and children by Christian militiamen at the two Beirut area refugee camps surrounded by Israeli troops.
The inquiry forced him to resign the Defense Ministry.
"So I paid the heaviest price for not figuring the Christians would slaughter the Muslims. That was my indirect responsibility. But Rabin must pay for his direct responsibility for this big failure," Sharon told the newspaper.
To support his accusation that Shamir is cruel, Sharon cited the case of Jonathan Pollard, an American jailed for life by the United States for stealing U.S. secrets for Israel.
"Jonathan Pollard might have been saved from life imprisonment in the United States," Sharon said.
"Pollard performed a great service to Israel, and I thought something must be done to rescue him. But in a meeting of a group of ministers, Shamir said, without batting an eyelid, 'You need to know how to sacrifice the man for the greater goal.'" ---------------- http://www.jonathanpollard.org/7890... • Return to home page
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
76. שמעון פרס שומר את ג'ונתן פולארד בכלא.........בתגובה להודעה מספר 71
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 23.06.03 בשעה 23:07
SHIMON PERES IS KEEPING JONATHAN POLLARD IN PRISON (The Real Reason Why Pollard Sits) by Barry Chamish
In early May, '03, I was hired by a group of Israelis now organizing rallies on behalf of Joanathan Pollard's freedom to find out why, defying all reason, he is still sitting in prison. The people who approached me were highly dissatisfied with the official Pollard organization run by Esther Pollard and in fact, suspected her of sabotaging all alternative efforts to liberate her spouse. Since I took on the project, I have noted Esther Pollard's interference with demonstrations, speakers and even one webmaster (www.jonathanpollard.com) working on behalf of justice for Jonathan Jay Pollard. I don't know what her motivations are, perhaps they are just a personal need for attention, perhaps they are more sinister, but with Esther Pollard at the helm, no new evidence has emerged that could possibly result in Pollard's release. Recent excitement over the revelations that Pollard was sitting for the crimes of master spy Aldrich Ames, as written by John Loftus, are not revelations at all. I discovered the exact claims in a prominent Maariv article from 1985, since repeated often in the Hebrew press. To sort out the puzzle, I referred to a wide variety of sources and was unfortunate in having a personal expert nearby. He is Joel Bainerman, author of the 1992 classic book on Iran Contra-related felonies, Crimes Of A President. He thoughtfully provided me with relevant text, as well as his rough notes and contacts. One of his contacts was William Northrup, who lives in a kibbutz near Beersheva and was held in a New York lockup for 10 months on suspicion of illegally selling military hardware to Iran. He insists that the Americans came down hard on Pollard because he exposed the Bechtel Corporation's production of chemical weapons in Iraq. In the same lockup for the same crime was Ari Ben-Menashe, who wrote a tell-all book called The Profits Of War. He became a primary source for Seymour Hersch and Joel Bainerman, though far from their only one. All have been besmirched by the official Pollard organization but that doesn't mean their facts are all wrong. I use what I have judged to be likely truths. By the same token, I have utilized many more conventional sources and their basic facts are far from consistently reliable. It was a task just sorting out the dates of the known history. Pollard, himself, insists that he started his spying in July, 1984. Loftus and Aarons have him identifying an arms shipment in April of 1984. That would make the Hersch/Ben Menashe claim that Pollard began his clandestine work in 1981, more plausible. But once one excuses the inconsistencies, a very consistent story emerges. Pollard thought he was helping Israel protect itself and that his material would fall into honest, trusted hands. Sadly for him, it fell into the grimy paws of Shimon Peres and he used it to create a crime empire, broadly called Iran Contra. It is the fear of exposing Peres and his cronies, that is the real reason why the Israeli government has made no sincere effort to free Joanthan Jay Pollard. It's a fairly complicated story and I will lead you through it by way of other people's research. When I comment you will see three stars *** at the beginning and end of the commentary. For instance:
*** In 1987, a government commission of inquiry headed by Abba Eban issued its report on the Pollard Affair. It concluded that the man most responsible for the fiasco was Shimon Peres, who became Prime Minister in late May, 1984. He was not only apprised of Pollard's intelligence, he read it daily. Receiving smaller portions of blame were Defence Minister Yitzhak Rabin and Foreign Minister Yitzhak Shamir. This long buried report is, naturally, long forgotten because Peres spent a good week denying every word in it and arranging the end of Eban's political carrer. But let us not forget, the official investigation conducted by the Israel government concluded that Peres was the chief culprit.***
LEADING THE COVERUP
Amir Oren, Haaretz, 1998: "Shimon Peres was almost as concerned about domestic policies as he was about the American reaction. He was proud of the fact that he, Rabin and Shamir refrained from mutual recriminations and how that prevented the media from turning it into an Israeli Watergate. Peres worked hard to prevent public discussion..."
Zeev Segal, Haaretz 24/10/95: "One body that studied the subject was a committee headed by then MK, Abba Eban. In a report published in May, 1987, the committee...totally rejected the claim of the government of Israel, which stated that the Pollard affair was a 'rogue' operation."
Washington Report On Middle East, Jan/Feb 2003: "Eban disappeared from political life after 1987 (for) a report criticizing Labor Party leaders Shimon Peres and Yitzhak Rabin for using American Joanthan Jay Pollard to spy on the United States. Both rebuked him and the next year his name was left off the candidates for parliament."
Seymour Hersh, The Samson Option, Random House, 1991: "The Israeli Officials most tarnished by the scandal were Rafi Eitan and Aviem Sella, but Eitan did not suffer financially. He was subsequently named to a high administrative position with Israel Chemicals, the largest state-owned enterprise in Israel. His surprising appointment was authorized by none other than Ariel Sharon, who had been named Minister of Trade and Industry in 1984."
***And Sharon is not the only high present official involved in the coverup. Attorney General Elyakim Rubinstein was the legal attache to the Washington Embassy Pollard was ejected from, and later tried out a coverup tactic that Washington attorney Leonard Garment found odious. Such details must be presented in a wider-ranging future report. For now let us get to the heart of the matter at hand...Iran Contra.***
IRAN CONTRA
Federal Government Watch Discussion List: "The back channel came alive under Vice-President Bush from 1984-91. The channel was used to direct the laundering of American money to the PLO. Although Pollard didn't know it, when he warned the Israelis that a PLO arms shipment was going through Greece in 1984, he inadvertantly blew the whistle of the White House's first transaction of arms to Iran...In the summer of 1984, Pollard noticed a pattern of vessels going back and forth from Greece to Yemen, where the PLO had a major base. Pollard passed the tip to the Israelis. In the summer of 1984, the Israelis tipped off the Greek authorities who seized an entire shipload of arms believed destined for the PLO. Neither Pollard nor the government of Israel was aware that they had smashed George Bush's first shipment of arms to Iran. Pollard never realized that he had busted the most secret White House operation of modern times. The summer of 1984 Greek shipment was a dagger over George Bush's head."
Loftus, Aarons, The Secret War Against The Jews: "Pollard notified the Israelis, who passed word to the Greeks, who raided the arms ship. None of the players knew that this shipment was directly connected to an event two months previous, in which US hostages had been kidnapped in Lebanon. The ship had not been commissioned by Arafat but by US Vice-President Bush and was ultimately destined for the patron the of Lebanese kidnappers, Iran. The shipment marks he true beginning of the infamous Iran Contra scandal.
Winston Mideast Analysis And Commentary 8/13/99: "Pollard inadvertantly exposed the first shipment of arms-for-hostages in what became the Iran Contra scandal. As he was in the Naval Intelligence Anti-Terrorism Unit, he saw this shipment, one year earlier than is generally known, and believing it to be arms for the PLO or Iraq, revealed it to the Israelis. This alone would make it imperative for the Iran/Contra planners to keep him locked up forever."
***Enter Peres. Pollard provided the data that exposed Bush's arms for hostages operation. Of course, a moral Prime Minister would have demanded that Bush put an end to this arming of Israel's worst enemies. But Peres is not remotely moral, so he saw the bigger potential of this nascent crime. He wanted in and the crime expanded into what we know as Irangate. How do we know this? Because when Pollard discovered the arms ship, Israel had no role in paying America's enemies off with arms for releasing hostages in Lebanon. But by September, Peres had sent a team to Washington consisting of Yaacov Nimrodi, the former Ambassador to Iran, Al Schwimmer, former head of Israel Aircraft Industries, and David Kimche, chairman of the Israeli branch of the Council On Foreign Relations. After that, Israel was right in the middle of the operation. This is basic indisputable logic. Israel joined the operation only after Pollard's intelligence exposed the existence of it. That means Peres wanted a piece of the pie and must have used Pollard's data to get his cut of the action. The easiest way in would have been threatening to expose the arms for hostages operation and bring down Bush and his team. We call such a threat, blackmail. And that's how Pollard's good intentions were used. And not for the last time. Shortly after Pollard's capture on Non.22/85, the Peres team of Kimche, Schwimmer and Nimrodi all quit the operation. In laymen's terms, they hauled ass out of there. But Peres didn't want to give up all the goodies that came with Iran Contra. So in January 1986, he replaced the team with his anti-terrorism advisor Amiram Nir. He was murdered in 1989 in Mexico shortly before he was to testify to the Senate Committee investigating Irangate. Lest one think Iran Contra wasn't worth the trouble, look how much just one member of Peres' team brought in for his effort and then consider what Nir knew. Finally, note who else quit his post in the wake of Pollard; the American National Security Advisor, Bud McFarlane, who resigned in Dec. 85.***
Joel Bainerman, Crimes Of A President, SPI Books, NY, 1992, raw notes and final text: "In June l991 an Israel police investigation was opened to determine if Nimrodi withheld profits from the sales from the Defence Ministry. A month later Nimrodi made a public declaration in a Tel Aviv court stating that he had acted on his own behalf in his arms dealings with the Iranians and thus all the profits from the deals were his. He claimed he earned $37 million from the Iranians, but after paying for the missiles and other expenses, he says he took a loss on the deal of nearly $750,000. (Inside Israel, August, l993)
Those same bank records in Switzerland could have become a nightmare for some Israeli government officials, namely Prime Minister Peres, even shedding light on why the Israeli government never allowed Nir (or Schwimmer and Nimrodi) to testify before Congressional investigations. Was Peres perhaps worried that Nir would disclose that it was his role in the diversion of money from the Iranian arms sales to the Contras or that he personally authorized the establishment of the fund to initiate covert anti-terrorist operations? Indeed Nir knew a great deal about U.S. and Israeli arms sales to Iran because he was the roundabout via everyone's activities passed through. He must have known who set up the Swiss accounts, who controlled them, and how much went to the Contras and how much to middlemen like Ghorbanifar and Secord's pockets? He sat in on crucial meetings in Teheran, Frankfurt, Washington, Tel Aviv and London. He knew of all covert operations and where the money originated from to fund them. In an interview with YEDIOT ACHRONOT after leaving office in March l987 Nir said that Shamir went out of his way to protect his name and reputation, in Israel and in the U.S., while Peres simply "left him to the dogs" adding that "the moment you need support from him (Peres), he vanishes."'
DID POLLARD HAVE HELP?
Codevilla, MENL 24/7/00: "He gave them that part of the flow of US intelligence which they used to receive regularly, but which the US cut off in 1981...This consisted of intelligence 'products.' It was satellite pictures, reports of all kinds, electronic directories and so forth."
John Loftus, Moment, 6/03: "Jonathan Pollard didn't have the 'blue stripe' clearance according to intelligence sources I spoke with. That was the bombshell that would clear him of any possible connection to the deaths of our Russian agents."
Codevilla, ibid: "Jonathan Pollard could not have provided codes, because he did not have any access to codes."
Ari Ben-Menashe, Profits Of War, Sheridan Square Press, 1992: "McFarlane, in fact, had been providing computer access codes of intelligence reports to Rafi Eitan, according to Eitan. Sitting in Tel Aviv, Eitan would request computer access codes for certain items he was interested in. A representative in Washington, a woman named Iris, would pass the request to McFarlane. He would then give her back the specified access codes. She would give the codes to Pollard."
Consortiumnews.com 8/6/03: :The issue was brought to the high court by former national security advisor Robert McFarlane who claims he was libeled by a 1991 Esquire magazine story linking him to the Jonathan Pollard spy case...Both courts ruled that McFarlane failed to show that Esquire displayed a reckless disregard for the truth."
***Now we move into stage two of the exploitation of Jonathan Pollard. Pollard was assigned to receive and analyse satellite photos of ship positions and look for aberrant routes. That would have made the discovery of Bush's arms ship natural. But for the next piece of Peres blackmail, he would most likely have needed help. Pollard uncovered a crime the equal of Iran Contra: the American corporation Bechtel was making chemical weaponry for Saddam Hussein. And Peres instinctively knew he could milk this discovery for all it was worth because Defence Secretary Caspar Weinberger was a VP of Bechtel before choosing public service and Secretary of State George Shultz was a former Bechtel CEO. I have no doubt that Pollard passed the Bechtel gas data to Israel but how he got it is still in dispute. Perhaps he received satellite photos which exposed the factories, but it seems more likely that he was given intelligence much higher than he was entitled to receive. For that he would have needed help from one of the few entitled to receive top secret access codes and Robert McFarlane as National Security Advisor was one those few.***
BECHTEL AND CASPAR WEINBERGER
Codevilla, MENL 24/7/00: "This memo contained the lie that Pollard caused the deaths of countless US agents. It also reportedly said the Israelis sold part of that information to the Soviet Union. All of these things are not only untrue, they were known by Weinberger not to be true...The policy was building up Iraq, a policy to which Weinberger and much of the rest of the US government sacrificed true American interests in the 1980s. We supplied Saddam Hussein with not only arms but with intelligence and forbearance...The main thing is we permitted, licensed and financed large American corporations to build plants there. The infrastructure that is being bombed in Iraq right now is mostly American-built. Now we get to the deeply embarassing part. One of the companies involved was Bechtel, with whom Caspar Weinberger and George Schultz, Secretaries of Defense and State, had close personal relations."
Federal Government Watch Discussion List, Yahoo, message 631: ""As Jonathan Pollard discovered to his horror, the German nerve gas factories constructed in Libya and Iraq are using the identical formulas used on Jews at Auschwitz... President Bush Sr. was good friends with Saddam's Deputy Foreign Minister and made personal phone calls to one of his former Yale classmates to obtain American funding for Bechtel's oil pipeline in Iraq...The Bechtel corporation was even building Saddam Hussein a chemical factory he could use for poison gas production."
Counterpunch.org, 9/4/03: "Schultz worked at Bechtel, so did Caspar Weinberger.Bechtel was listed by Iraq in its report to the UN weapons inspectors as one of the companies that helped supply Saddam with equipment and knowledge for making chemical weapons. Bechtel in the 1980s was prime contractor on PC1 and 2, two petrochemical plants constructed in Iraq which had dual use capacity. So I guess the bottom line is that the Bush-Cheney-Rumsfield squad are now holding Saddam Hussein accountable for chemical weapons of mass destruction - the same weapons which these same officials ignored in pursuit of the Aqaba pipeline project.
IRAQ PIPELINE
Barry Chamish, The Fall Of Israel, Canongate, Edinburgh, 1992:"By 1985 Syria had closed down Iraq's pipeline to the Mediterranean and Iran was blockading the Persian Gulf.Iraq wanted to build an alternative pipeline to Aqaba, Jordan's Red Sea port, and the American corporation Bechtel agreed to construct this multi-billion dollar project, but only if it received assurances that Israel would never blow it up, not even in wartime. American Attorney-General Edwin Meeese approached Peres who agreed in return for $70 million a year to be transferred to the Israeli Labor Party. When word of the bribe leaked, Meese was forced out of office, but, as usual, scandal escaped Peres."
Joel Bainerman, Crimes Of A President, Notes And Final Text:
"Pipeline deal. To be built by the Bechtel company. It would feed 300,000 barrels of oil each day from Iraqi oilfields to a terminal at the Jordanian port of Aquaba. As part of the arrangement, then Israeli Prime Minister Shimon Peres's Labor party would receive up to $1 billion over a ten year period in return for a pledge not to bomb the pipeline in the event of a war."
McFarlane was also the major White House backer of the Iraqi pipeline deal. To bebuilt by the Bechtel company it would feed 300,000 barrels of oil each day from Iraqi oilfields to a terminal at the Jordanian port of Aquaba. As part of the arrangement, then Israeli Prime Minister Shimon Peres's Labor party would receive up to $1 billion over a ten year period in return for a pledge not to bomb the pipeline in the event of a war.
Originally, it may have been intended to have this money come from the Pentagon's budget. When John Poindexter took over from McFarlane as National Security Adviser in December l985 he killed a plan his predecessor had come up with to have secret payments made to Israel out of a heavily disguised National Security Counsel-controlled appropriation in the Pentagon's budget. (Washington Post, March 5th, l988) "The idea was for it to come out of the defence budget on an installment basis," one source was quoted as saying. "It was, to be a payment to the Israelis to be good." (Washington Post,February 25th, l988) .
It may be nothing but a mere coincidence, but Israel's spy in Washington, Jonathan Pollard, was operating throughout McFarlane's period as National Security Advisor. A month after Pollard was arrested, McFarlane resigned. Yet six months later he is leading a delegation on a secret mission to Teheran. Why didn't National Security Adviser Poindexter go?
McFarlane's ties to Rafi Eitan, then the Prime Minister's Anti-Terrorism Advisor and who would later be named as the Israeli intelligence agent behind the masterminding of the Pollard affair, also need to be investigated.
Counterpunch.org, 9/4/03: "Bechtel and the State Department were having trouble getting the right degree from the Israeli Labor Party that the pipeline would be off limits to attack. Bechtel and Reagan administration officials were trying to get complete assurance from the Labor Party that the pipeline would absolutely not be attacked."
***So here's what the Peres government did with Pollard's intelligence: they put the squeeze on Bechtel and that meant on Caspar Weinberger. The threat was simple enough: if you guys at Bechtel don''t find a way to funnel me a lot of money, $700 million will do, we'll expose the Iraqi gas plants and sabotage your pipeline deal. Hence, the insurance policy excuse was formulated under great duress. When a very peeved Weinberger discovered that it was Pollard who was passing Peres his blackmail weapons, he showed no mercy. He intervened with Pollard's judge and made sure he got life for a five year crime knowing the Israeli government could put no stop to him or risk its own massive exposure. Weinberger is home free. In 1992, President Bush pardoned him for all Iran Contra-related crimes. Shimon Peres was just chosen as head of the Israeli Labor Party. And unless this little piece of the whole truth is thoroughly investigated, Jonathan Pollard will sit for good in his cold, cold cell.***
end
I spent a week and a half at the Jerusalem Hebrew Book Fair where over 120 of my Hebrew translation of Save Israel, Hatseelu Yisrael were sold. To order the Hebrew version call 03 5569991 or wrote [email protected]
To order Save Israel or any of my books write me at [email protected]
And there is no nicer publisher in Israel than Oren Mass. He allowed me to share the booth of his company Rubin Mass at the fair. Without him and his gorgeous family, the Hebrew book wouldn't be off to such a fast start.
77. Who is Esther P.:The real question remainsבתגובה להודעה מספר 76
Who is Esther Pollard and why does she misrepresent herself as if she is married to Jonathan? Pollard has two Rabbis - Rav Mordecai Eliahu and Rav Avie Weiss- neither of whom offciated at any wedding with Esther. They have no ketubah and no civil wedding certificate The following article from HaAretz some seven years ago sheds light on Esther...
מדהים !! כתבתו של רונן ברגמן בפרשת פולארד....
"We Don't Blame Jonathan" by Ronen Bergman
(Reprinted from the HaAretz daily newspaper March 1997)
Molly Pollard, Jonathan's mother, is an elderly sick woman with three heart attacks behind her. Her husband, Dr. Morris Pollard, takes her from place to place in a wheelchair. She is eighty two years old, weak, and her voice is barely audible. There is only one thing that she really wants, to meet her son Jonathan one more time. Eleven years have elapsed since that Thursday, November 21, 1985, when her son was captured outside of the Israel Embassy in Washington and was accused of spying for the State of Israel. On her last birthday, as told by daughter Carol, she sat opposite me and waited. Every time the phone rang she said to those around her in a voice full of hope, "Maybe it's Jonathan".
But Jonathan Pollard refuses to speak to his parents. His last conversation with them was a year ago. By telephone, he announced to them that since they refuse to the line of action that his new wife, Esther proposes, he is therefore severing his connection with them and is not willing to see them again. Molly Pollard says in a depressed voice: "We are broken-hearted. We don't blame him. He's been in jail for so long that everything must be forgiven for him. But it is such a pity that that wicked woman, who calls herself Jonathan's wife, made it her aim in life to disconnect our son from us."
A short time before that telephone call, his sister Carol got a similar message. At the same time, Pollard also fired his lawyer, Nancy Locky, and cut off his connections with the activists for his cause in Israel and in America, including Amnon Dror, chairman of the public committee for Pollard's release. In actual fact, he severed all his connections with the outside world, except for his wife Esther, who is currently his only channel to the outside world. Dr. Morris Pollard: "In retrospect I now understand that from the start she tried to dismantle our family. She and actions are making my son's release much more difficult. It is convenient for her to have him inside (prison), it gives her publicity. It's as if Jonathan doesn't have enough problems as it is, then comes this woman and complicated things even more."
The Pollard couple are not the only ones of this opinion. Many people, especially officials in Intelligence and in the Prime Minister's office, claim that Esther Pollard, whose former name was Eileen Zeits, is causing enormous damage for the release of the famous spy, who was convicted to life in prison. The way in which Esther presents Pollard as a hero who caused no harm to the national security of the US, together with the wild accusations in which she accuses the American government of, mainly of anti-Semitism - cause nothing but harm to his case.
Carol Pollard: "You have no idea how angry I am at Eileen. She ruined everything for us. In some areas, it is possible that the damage that she has caused to public relations concerning my brother is irreversible. She has turned Jonathan into a poster for the extreme right, and the worst thing she did was that she built a big wall between him and us, his family, who have dedicated the last decade for his release."
A few months ago, officials from the White House were quoted in the American Press, detailing some of the factors which caused President Clinton to pardon Pollard. Among them they stressed, that the White House is very upset with the radical statements that appeared in the media in the name of Pollard and his wife. Zeits-Pollard insists on naming President Clinton a "liar", as she has done in the past and also this week, when she talked to the editor of the magazine section of the "Ha'aretz" newspaper: "When Clinton refused the request for pardon he used a number of lies. First of all he claimed that he is tied to the opinions of his advisors, which is completely untrue. Secondly, he claimed that Jonathan caused damage to the US. Jonathan did not cause any damage to the US national security. I'll give you the example of Ames (sp?): In his case you can do a body count. In Jonathan's case, where is the harm done? Where, after 12 years, is the harm done?"
This kind of talk also distanced her from Pollard's lawyer. Nancy Locky the attorney, served in the past as senior prosecutor for the general D.A. office of the United States. She was chosen to represent Pollard following the recommendations of prominent lawyers in Israel, after she had been interviewed by them extensively and afterwards met with Pollard's family and with Pollard himself.
For Locky it was crystal clear from the start what the line of action should be: "For Jonathan and Eileen it was very important to say that he was a hero and that in fact he did not cause any harm in his actions. They thought that that would sound good to the Israeli public. That may be so, but to our regret, Jonathan is imprisoned in the US and not in Israel, and to say to the Americans that he is a hero, and that he is not sorry for his actions that caused no harm and that he would do it all over again, that is most wrong thing to say. Talking this way will never make him a free man." According to Locky, Eileen continued to encourage Pollard to think of himself in terms of a national hero. "She also went out and fed the press with these kind of proclamations. I wanted to silence her and I set up an appointment with her, by Pollard, in the prison. She sat there, sweet as honey, but with hatred in her eyes. We came to the agreement that everytime she writes something for publication, it will go through me first and must receive my go ahead."
A few days later, says Locky, she received an article written by Eileen that was to be publicized in the Ma'ariv newspaper. "There were all the same things there: He's an Israeli hero, a Jewish soldier abandoned by his country and really caused no harm to anybody. I edited the article, and sent it back to her. I was astonished to later see the original article published in the Ma'ariv, the one before my editing. I informed Jonathan that I am no longer willing to meet with her."
The relationship between her and Pollard is described by Esther-Eileen like a love story from the movies: "We first met in Israel, in 1971. We were both here in different summer camps from our respective youth movements and we met in the Gallile. After his imprisonment I saw a section in the newspaper inviting people to write to him in prison. I took up the offer and he answered me. I read his letter and I felt like I was looking in a mirror." In an interview to the Jerusalem local paper "Kol Ha'ir", that was published in May, this year, Eileen Zeits has a somewhat different version which is also the one known to all involved in the case. To the journalist, Ronit Tzach, she told, that the relationship between herself and Pollard began when she first saw the above mentioned section in the newspaper, six years ago, meaning long after Pollard was arrested.
Dr. Morris Pollard: "It was I, to my great regret, who assisted in their acquaintance. Three years ago, she wrote me a letter requesting of me to set up a meeting between her and Jonathan. I wanted to get to know this wonderful woman who was interested in my son's well-being. I spoke to her on the phone and invited her out to our home. She refused. I offered to pay for her expenses to come and she still refused. Maybe I should have realized back then that there is something strange about this woman. On the telephone she was all sweetness, and would phone us very often. She succeeded in persuading me to put an effort in promoting her case. I turned to my friends in congress and they obtained for her an entrance pass to the prison. From the moment she first entered the prison walls, we no longer heard from her. She cut off all contact with us."
And the marriage? "Of the marriage to my son, I learned from others, not from her", says Dr. Pollard. "About two years ago I called her and asked if there is anything we can do to help. She said that she is taking care of Jonathan and that is was none of my business. We don't blame Jonathan. He's been in already 11 years, in a very frustrating situation. It is possible to understand him, when someone comes along who seems like an anchor, he's going to grab hold of it with two hands."
We know each other for six years and are married for three of them", says Eileen Zeits. "You have no idea how important Jonathan is to me. We can be separated physically, but emotionally I am never alone. I desperately miss him. Tonight I spoke to him on the phone and I said to him, I can face anything in the world except if something happens to you. Thank G-d, we understand one another. When I entered the relationship with Jonathan, many people put obstacles in our way. They tried to prevent me from giving information to Jonathan. They told me, this and this, you are not allowed to tell him.The people who were supposedly supporting him kept from me important information. I did not agree to this and I promised myself and Jonathan that I would never lie. Ever since then, I have never kept anything from him and I know that he is completely open with me."
She doesn't only have complaints about the US government, but also the government of Israel. "My husband is about to die, and the government of Israel is doing nothing about it. They don't give us time to be alone. You understand, they discriminate Jonathan on all levels. All our meeting take place under the watchful surveillance of cameras and prison guards. We want to have children very much. Time is running out, I am already 39 years old. Jonathan is also not young. There is no logical reason for the physical separation between us."
The Pollard family dispute the right of Esther-Eileen to use the title "my husband", when speaking about Jonathan. Carol Pollard: "This woman visited Jonathan one time and announced that she is engaged. I think it is very strange, because she announced this to he media and not to his family. I asked Jonathan on the phone whether this was true and he laughed. The next time she went to visit Jonathan she came back with this story about a wedding. I inquired at the prison and discovered that no such wedding took place. Since then, she photographed Jonathan and herself at the prison a few times at different intervals. Each time she reported that these pictures were taken at their wedding, even though she is wearing different clothes in each picture."
How important is it whether there was an official wedding or not? "If she was a nice person, none at all." Amnon Dror: "I met Jonathan a short time after the wedding. He told me he got married. I congratulated him and wished him well. I asked whether there was a rabbi and witnesses. Jonathan pointed to the heavens. In my opinion there is no importance to the question whether the two were officially married. It is enough that they see themselves as a couple."
Joe Miko, assistant manager to the federal prison in Batner, where Pollard is being held, told "Ha'aretz" that there is no documentation of any wedding that took place concerning prisoner Pollard: " If a prisoner wishes to get married with religious rites, he must formerly put in such a request to the prison's chaplain . This includes also Jewish prisoners. If he gets permission, a wedding is organized by us. In the security framework of the prison there is no possibility of holding such a wedding without our permission or without our knowledge. Also a civil marriage requires a permit. Every wedding is recorded in the prison's records and is documented, according to US law, including the archives of Batner's court house."
Eileen Zeitz reacts angrily to these words: "We had a completely Jewish wedding. The prison officials offered us also a civil marriage, but we turned them down. We are Jewish and we got married according to the Jewish Halacha. We had a rabbi at the wedding as well as two witnesses." Is it possible to have their names? "No. We know that if we give out their names, they will immediately become a target for attacks by the same people who claim they are working for Jonathan's benefit, therefore we are keeping the names secret. In any case, even Canada recognizes are marriage, as you can well see, the name Pollard is stamped on my passport." From the immigration department of the Canadian Embassy in Israel it was stated, that a Canadian civilian can change his name or add another name, as it is written in his passport, as he wishes, after suitable registration procedures, even if he/she did not get the added name through marriage.
As opposed to the marriage with Jonathan Pollard, nobody disclaims the marriage between Eileen Zeits and Barney Scarf, a Toronto resident, 15 years ago. They were married for two years. According to Scarf, Eileen tried to separate me from my family. "She hated my parents, my sister and my friends. I remember asking her to go also to my parents' house for Seder night just for once. She refused adamantly. In the end, Eileen gave me a choice: Either her or my family and friends. Luckily for me, I wasn't in prison and I was able to get up and go."
Eileen Zeits thinks she is alone in the struggle to free Pollard. Everyone, she claims, but really, everyone, collaborated to silence Pollard with the purpose of him rotting in jail. This serious accusation is not only aimed at the US government, but also to the members of the public committee to free Pollard, headed by Amnon Dror, the Pollard family, and the government of Israel, both the previous and the present one.
"The only success the public committee had was to silence Jonathan" she claims. "Amnon Dror, the chairman of the committee, works for the government of Israel. That is also the reason why I went on a hunger strike, I wanted people to understand, to know what happened. It wasn't only a strike for Jonathan, but a final action that a desperate woman can do not only for Jonathan, but for any Jewish soldier."
Her accusations also concern the way in which donations were collected. "A whole system became very rich following the the money collected for Jonathan. All kinds of "Machers" in New York pretended to work for him, but in actual fact, were working in the name of the government of Israel to silence him. Until recently, all of Jonathan's lawyers were paid by the government of Israel. By the Public committee paying their salaries, they were also able to give them orders. Jonathan discovered that the people who were supposed to be representing him, the Public Committee, Amnon Dror, his lawyer and his family, were doing the opposite of what he was telling them to do. It drove him crazy and in the end he couldn't take it any longer, and he severed all contact with them."
Amnon Dror and Carol Pollard strictly deny this and displayed evidence that the money donated for the prisoner were used for his needs only. Says Dror: "It is inconceivable to even think, not for me and not for anyone who was close to Jonathan, to give advice to him whom to marry or whom to love. It is none of our business. If Jonathan chose, then we all blessed him on his choice. But since the day that Jonathan made contact with Esther Zeits, some things have changed, that have, in my opinion, a negative result in Pollard's chances for an early release. It has totally decreased the motivation of many of the people who were working for his release, including a thick wall that was built between Jonathan and his family, friends, lawyer and some very prominent Jewish leaders." Dror has difficulty restraining himself upon hearing Zeits's crude accusations. "It may not be too early to tell", he says, "that political sources in the US headed by the president and his aides, were already willing a year and a half ago to release Pollard. Rabin was going to meet with Clinton and the general feeling was that the release is at hand. And then, within a few days there was a sudden turnover. I don't know how much the new aggressive policy of some of the well wishers of Pollard affected Clinton's decision to decline Pollard's release, but I so know from officials who determine in this mater, that it upset them very much that they were accused of discrimination, anti-Semitism, and abuse of a prisoner."
Eileen complains that the Public Committee is operating from generous government funding, while she is forced to dwindle her savings in her attempts to free Pollard.
"I will take this opportunity to declare that I was never employed in the past or in the present by the government of Israel concerning Pollard. I never received directives or orders. Our only sin is that we were successful in persuading the government to double their efforts in releasing Jonathan Pollard and to budget large amounts of money for this purpose. I don't think I deserve any thanks for this, but certainly not such criticism from one who insistently claims to be Jonathan's loyal wife."
Jonathan asked me to cover the cost of Esther's frequent visits to the prison. I informed him on the spot that the Public Committee will cover all of her expenses. A week later I received an official letter from Esther Zeits - "My husband and myself have reached the conclusion that we don't want anything from you, because it is clear to us that you are pretending that you want Jonathan's release, while in fact you really want him to stay in prison." Zeits: "They tried to buy Jonathan. They succeeded in buying off his sister. They won't succeed in dirtying me with their money. Of course I refused to receive any money from them, and that's the real thing that frightens them. They know that they can't buy Esther." The conspiracy philosophy she associates the government of Israel with is very developed: "Israeli senior Intelligence agents, and I know their names, came to visit Jonathan in the name of the Israel Government and tried to persuade him to commit suicide."
Shai Bazak, media advisor to the prime minister, comments on the accusation with five words: "There was no such thing." Lawyer Nancy Locky remembers slightly different tunes during the previous government. "Zeits tried to portray Jonathan as a symbol of neglect by the leftist government, especially of the late Yitzchak Rabin. I can testify that he, more than all the politicians, did everything he could to free Jonathan."
Zeits did not give the Likud government credit either. At the end of July, shortly after Benjamin Netanyahu formed his government, she started a hunger strike in front of the prime minister's office. Netanyahu received her in his office. She left his office encouraged and agreed to stop the hunger strike. She even praised the new prime minister. Now she claims, that Netanyahu promised to release Pollard by Rosh Hashana; now the holidays have passed, and Pollard is still imprisoned.
Shai Bazak, media advisor to the prime minister, states in Netanyahu's name: "The prime minister told Mrs. Pollard that he will continue with his efforts for her husband's release, though he had reservations whether his efforts would have immediate effect. From this, of course, it is clear that there was no promise to the effect that Pollard would be released by Rosh Hashana."
Following the meeting with Esther Zeits-Pollard the prime minister ran a thorough investigation about her. Various sources, including senior officers in the Intelligence Community, advised Netanyahu to renew to connection with Pollard's parents. Dr. Morris Pollard was even invited to meet the prime minister on one of his trips to the US, but his wife's physical condition prevented him from making the trip from Indiana to Washington. Instead he received a phone call from Netanyahu of which he describes as "very warm". Zeits has still not gotten over the insult. "We made it completely clear to the prime minister who is Jonathan's sole legal representative", she says. We explicitly asked him not to contact his family. And what happens in the end? He comes to the US and the first thing he does is to call Jonathan's parents. If he really wanted to free Jonathan, why does he behave in such a manner? Why doesn't the prime minister's office answer my letters and faxes? They are purposely ignoring me, because they know that it is difficult to deceive me and they won't succeed in giving me stories like they tell his parents."
This doesn't end her claims. "Netanyahu could have released Jonathan a long time ago", she is sure. "He could have said that he will not forgive Clinton for his support of Peres, and that he will not come to Washington if he cannot take Jonathan back with him. How can he behave in such a manner? Something stinks here."
She also drags the pilot prisoner, Ron Arad into her accusations. "It's not that the government of Israel disappointed Jonathan personally. Jonathan represents the Jewish soldier who left for was and has not yet returned. How is it that the only soldiers we have managed to return were dead? How is it that we did not stop the release of terrorists until we got back Ron Arad? Jonathan is not alone. This is a group of people, of fighters who have served their country, and their country has not returned the favor."
Shai Bazak: "The prime minister has activated in the past and in the present for Pollard's release, while he was in the opposition and presently while serving as prime minister. In this framework, the prime minister met with Esther Pollard and with Dr. Morris Pollard and he spoke with President Clinton and other government officials in the US with the intent of bringing about Pollard's release." His wife claims that you are ignoring her and not answering her inquiries.
"The prime minister himself met with Mrs. Pollard a few times and his office is in contact with her." Esther Pollard claims that the manager of media in the prime minister's office, David Bar-Ilan, is the one who is blocking her way to Netanyahu and throwing difficulties her way. Bar Ilan is furious: "I don't block anyone's way to the prime minister. I operate according to the prime minister's directives. We organized the meetings between her and the prime minister, against the advice of many. When she first came to the prime minister's office, I was completely astounded to hear her claim that Pollard's family have outside interests in the matter. We asked Alan Dershowitz, who knows something about the American law to meet with her. He called us later, dumbfounded, and said that she declared in his face that the government of Israel needs to release Pollard in a similar fashion of the Entebbe rescue. Now this is something that is not altogether rational, to say the least."
Esther Zeits also criticizes the care he receives from the prison. "He is forever being discriminated against as o[opposed to the other prisoners. It is not even connected to the management of the prison. These are direct orders from Washington. Every other prisoner is allowed to wear a watch. Jonathan is not allowed. Every prisoner is allowed to wear a wedding ring. Jonathan is not allowed to. All the prisoners have radios. Jonathan doesn't have. he needs to get permission from Washington to receive a new pair of shoes. His old pair tore and he begged for new ones. They wouldn't give them to him. He asked the prison guards to lend him shoes just for my visits to him, so that I wouldn't see him wearing rags. They wouldn't. A year went by until he was granted permission and in the end we bought him new shoes with our own money. And that's how our good friends the Americans treat us."
And that's not all. "His prison has changed very much over the last year. They put dangerous prisoners in with him". Was he attacked?
"I will only say that ever since arriving to jail, Jonathan learned how to fight, the prisoners antisemitism as well as that of the prison wardens. Before he was transferred to the prison he is in now, senior officials from Washington came to survey the prison to check where the most difficult work was so they could place Jonathan there. They put him with the material cutters, which has harmed his health very much. Afterwards he was transferred to the Optical factory, where he is forced to work without air conditioning, with chemicals that give him headaches and dizzy spells. By the way, Jonathan is sick today. He has a throat infection. The air in the prison is recycled, there is no ventilation or fresh air, therefore if a prisoner gets sick, everyone gets sick."
The prison authorities deny these accusations. Says Joe Miko, the assistant administrator of the federal prison in Batner: "We treat Jonathan Pollard in the same fair and humane way we treat all of the prisoners. He is not discriminated in any shape or form. It is not clear to us why Ms. Zeits has not complained directly to us before she turned to the media. As for the issues at hand: If Jonathan Pollard has no medical problems he may wear a wedding ring or watch if he wishes to do so. The story about the shoes is simply not true. We provide clothing as necessary. There is no request for a permit from Washington in order to receive new shoes."
About the work conditions Miko says: "Jonathan Pollard filed a request to work in the Optical factory. We granted his request. We have no documentation of headaches or dizzy spells from Mr. Pollard. In general, I would say that his physical condition is pretty good. The prison has a central air conditioning system that constantly blows in fresh air." Joe Miko wishes to clarify: "We do not operate in the Pollard issue through directives from Washington. He receives here equal treatment to any other prisoner."
Amnon Dror feels that some of Zeits's accusation can harm Pollard indirectly. "Some of the people who are operating for Pollard, in the government, in the White House, in the Justice Department and in the Prison services are Jewish", he explains, "and to accuse them of antisemitism is the most idiotic thing you can do. The Americans read these articles and are insulted, therefore it also harms Pollard. More than that, the conditions in the prison he is in now are very reasonable. In the previous prison, in Marion, the conditions really were bad, for Jonathan as well as for the other prisoners who were there. We were not ashamed to complain about it and we tried to improve the situation. But in Batner the conditions are much better."
Nancy Locky visited Pollard many times at the prison. "Besides the fact that it is a prison and you are not a free man there and must abide to the rules, the conditions right now are not too difficult", she says. "Jonathan has a telephone, radio, television and newspapers and altogether, in relation to a prisoner, his condition is all right."
The final breakaway between Zeits and the activists on his Pollard's behalf came when she demanded that Pollard be given an Israeli passport. Pollard supported the idea, but the Committee's members, as well as Locky, fiercely opposed the idea. According to them, sympathetic sources from the Law Office and from the Intelligence community in the US hinted that if Israel will give a passport and citizenship to an American civilian who spied against his country, it will look like an antagonism and would only put off Pollard's release even more.
Locky, the attorney: "As time passed I have become more and more convinced that she doesn't really want to see Jonathan on the outside. The present situation is ideal from her point of view; If Pollard is released, they will stop interviewing her. Her whole power rests on that he is inside, and you can quote me on this. Somehow it's always connected to publicity:Jonathan doesn't speak Hebrew and she translates for him incorrectly the articles publicized about him. We have transferred to him exact translations of our own and we discovered that she had them changed in a fashion that was convenient for her. That's how, for instance, she has changed articles that were connected to me from the moment that she had decide that I am in her way."
Also Amnon Dror has come across a similar problem. "It was confusing to me that in all my many visits to Pollard in jail there was a complete and excellent atmosphere of understanding, the relationship between us deepened until they turned into friendship. And here, as soon as I would leave the prison I would hear on the media a statement in Jonathan's name, that was totally opposite to what just happened just a short time ago in his cell. I learned my lesson and since then when I visit, I bring with me another person".
Amnon Dror and Locky the attorney prepared a five phase plan for the release of Jonathan Pollard, which included a request of pardon while admitting a commitment of a crime and a show of remorse. Just then Zeits appeared on the scene with the Israeli citizenship story. "I was against the request for the citizenship", says locky, "it was clear to me that it would not help anything and would only harm the case. I told this to Jonathan. He was silent and just said that Esther thought it was a good idea. Eileen for her part, told him that I told the press how much I am against the idea of citizenship. That was a gross lie, but Jonathan believed her, called me, and said only 'You're fired' and hung up."
Zeits: Jonathan hated Locky from the start. He also tried to fire her three times previously, but the Public Committee and his sister continued to employ her as if nothing happened. Only when we went with it to the press, they had no choice."
Amnon Dror: "That is complete nonsense! Jonathan himself interviewed Locky. He had an excellent relationship with her and from her part she became personally committed to his case. There were no particular problems between them, until she came on the scene."
After Locky's dismissal, Zeits hurriedly appointed the lawyers Larry Daub and Mordechai Ofri, who was publicized as the one who defended the prime minister's assailant, Yigal Amir (in the meantime Zeits gave up on the idea of using the services of Ofri and appointed another lawyer). The new lawyers turned to the previous minister of interior affairs, Ehud Barak, and requested he give Pollard an Israeli passport. Barak asked officials from the Law Office and other political figures whether granting Pollard a passport would help him in any way attain his freedom. The answer was negative. Barak refused the request as did Chaim Ramon who later took his place. Eileen Zeits went to the higher court to enforce Ramon to give Pollard Israeli citizenship. Ramon gave in and regretfully signed for a passport on Jonathan Pollard's name. It is not known whether this step had bearing on President Clinton's refusing to pardon Pollard.
Zeits-Pollard warmly defends her actions. "The minute the government of Israel granted Jonathan citizenship it became responsible for him", she stresses. "Because of his citizenship he now appears on one of the major principles of the government, just like the rest of the missing soldiers. For ten years he asked for citizenship in quiet ways, but those, who supposedly worked for him, but in reality were working for the government of Israel, silenced him. In the end he told me: 'Esther, you got to do this for me'. Everyone tried to torpedo this action and then he felt that he can no longer go on like this and he severed the connection with his family. It's a shame that Jonathan's parents are not satisfied being just a regular father and mother, to come and visit him, to look after him, instead they are forever trying to interfere with what we are doing for his release."
In her opinion, dealing with these issues shirk the real issue of freeing Pollard. "His relationship with his parents is not what matters now. When he is release from jail he can patch up things with his parents.", she promises. "I have two purposes in life: One, to free Jonathan and save his life. The second purpose is sanctifying the name of G-d and the Truth."
Amnon Dror is not angry at Pollard. "As long as Jonathan is in jail I forgive him in advance for anything has said or will say through his wife, words that brought great damage first of all to himself, and gave many who had dedicated their time and money for his cause a feeling of ingratitude. For he has been imprisoned for an extended length of time and under conditions where it is difficult to be level-headed. I will forgive Jonathan for everything, except for one thing which there is no forgiveness for. His attitude to his parents. His mother is ill and he refuses to speak to her. I tried to persuade him to speak to them, despite the anger he feels toward them because of all kinds of ideas that were put in his head. I told him, pick up a phone, and say hello to your parents. he said: 'No, they're not okay with Esther".
מבחן התוצאה פ"ש @ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @
109. פגישה עם האזרח פולארד / אריה אלדד (חובה!!!)בתגובה להודעה מספר 104
אריה אלדד ו4 ח"כים נוספים ביקרו את יהונתן ביום ראשון האחרון בכלאו שבארה"ב. אריה אלדד כתב מאמר-כתבה מדהים שהתפרסם היום (יום רביעי, כ"ז אלול תשס"ג) במוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות. לא הצלחתי להשיג את גרסת הטקסט בינתיים ולכן סרקתי את המאמר. לבעלי Windows XP - מומלץ להדפיס את tsuooהמאמר בהתאמה לדף שלם לקריאה נוחה יותר.xu;;
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
21.11.0310:46
114. חה''כ שאול יהלום במאמר חריף - הפקרת פולארד!בתגובה להודעה מספר 109
yeshivaboy חבר מתאריך 29.4.02 5221 הודעות 10:36 21.11.03
חה''כ שאול יהלום במאמר חריף - הפקרת פולארד!
היום ע"פ התאריך הלועזי (21 לנוב') חל יום השנה למאסרו של יהונתן פולארד. מטה הפעולה למען יהונתן פולארד יציין את יום המאסר בתאריך העברי ו' כסלו (1 לדצמ') ומידע לגבי הפעולות שיתקיימו באותו יום ולקראתו ניתן למצוא ב http://www.jewsite.org/forum/viewto... חה"כ שאול יהלום פרסם היום מאמר חריף בעיתון "הצופה"
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
אפריים
27.06.0319:24
82. מראול ולנברג עד יהונתן פולארד - חובה לשמוע!בתגובה להודעה מספר 0
קובץ הMP3 המצורף מכיל שיחה מרתקת ומדהימה בת כשעתיים וחצי של אלי יוסף (מראשי המאבק לשחרור יהונתן פולארד) במהלך השיחה הוא מספר את סיפור הגבורה של ראול ולנברג ועל הפקרתו וממנו מגיע לנושא יהונתן פולארד. אמנם הקובץ גדול והשיחה לא קצרה אך זה שווה כל רגע וכל קילובייט
היום במסגרת ציון 60 שנה להעדרותו של ראול ולנברג דיון במסגרת הצעות לסדר היום לציון 60 שנה להעדרותו של ראול ולנברג בין הנואמים היה ח"כ זבולון אורלב , בדבריו הוא תקף את ממשלות גרמניה, רוסיה ושאר מדינות אירופה במקום לבקש בעצמו סליחה בשם עצמו ובשם ממשלת ישראל.
אני מצטט (מפרוטוקול הכנסת)
"אם הדבר היה תלוי בי, הייתי מחייב את ממשלת גרמניה, את ממשלת רוסיה ועוד ממשלות באירופה, לכלול את פרשת וולנברג בתוכניות הלימודים של בתי-הספר שלהם, למען יידעו ולמען ילמדו. כך גם הייתי יותר בטוח שהלקח יילמד, המסקנות יוסקו וייעשה חשבון הנפש. "
סליחה , האם לא היית שנים מנכ"ל משרד החינוך ?
האם לא היית בכנסת ה-15 יו"ר ועדת החינוך ???
אני מצטער באשכול כזה מכובד להיכנס לסגנון כזה
אבל זו ממש צביעות - אין לך בושה ?
להב-אש חבר מתאריך 25.4.04 492 הודעות 23:36 01.02.05
1. כאן הקטע המלא של מר אורלב (מהפרוטוקול) בתגובה להודעה מספר 0
זבולון אורלב (מפד"ל): אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, שגריר שבדיה בישראל, בני משפחת ולנברג, האורחים ביציע, הניצולים ובני משפחותיהם, ראול ולנברג נעלם, אולי נרצח, לא בגלל היותו דיפלומט, וגם לא בגלל היותו שבדי, אלא רק בגלל שעזר להציל יהודים מהשואה, והוא נעלם וכנראה נרצח למרות היותו שבדי ולמרות היותו דיפלומט ולמרות היותו בן למשפחה מאוד מיוחסת בשבדיה.
לכן ראול ולנברג איננו רק אדם פרטי למשפחתו. וגורלו היא לא רק שאלה פרטית.
ראול וולנברג וגורלו הם עניין לעם היהודי בראש ובראשונה, אבל גם לאנושות כולה. השאלה איפה וולנברג צריכה להמשיך ולהדהד בכל מקום בעולם. השאלה מה קרה לוולנברג, תעלומת היעלמותו, צריכה להישאל בכל מדינה שרואה את עצמה מדינה אנושית. השאלה מי אינה לו רע צריכה להישאל על-ידי כל שואפי הצדק והמשפט בעולם. כמובן, אנו, בני העם היהודי, וגם כאזרחי מדינת ישראל, מחויבים בכך ראשונים, גם כבני העם וגם כיוון שכמעט בכל קהילה ובמשפחות רבות יש קשר ליהדות הונגריה ובודפשט מול הפרשה הזאת. ראול וולנברג – האיש שסימל את קרן האור בתוך החושך והאפלה של השואה; האיש ששיקף בהתנהגותו את צלם האנוש מול הרשע החייתי של הנאצים, ימח שמם; האיש האציל, שגילם בתרבותו את המוסר האנושי מול תקופה ודור של איבוד צלם אנוש; האיש שהוכיח אומץ לב נדיר מרצונו, על-פי מצפונו, כדי להציל יהודים.
דווקא בתקופה שבה הנחש האנטישמי מרים מחדש את ראשו, אנו זקוקים מאוד למוסר ולתרבות האנושית של מורשת ראול וולנברג. דווקא בתקופה שבה יש ניסיונות חדשים להכחיש את השואה, באירופה הנאורה ולא רק שם, חשוב מאוד לחשוף את גבורתו ואת אצילותו של ראול וולנברג.
אם הדבר היה תלוי בי, הייתי מחייב את ממשלת גרמניה, את ממשלת רוסיה ועוד ממשלות באירופה, לכלול את פרשת וולנברג בתוכניות הלימודים של בתי-הספר שלהם, למען יידעו ולמען ילמדו. כך גם הייתי יותר בטוח שהלקח יילמד, המסקנות יוסקו וייעשה חשבון הנפש.
השבת קראנו בבתי-הכנסת בפרשת "יתרו". יתרו היה חסיד אומות העולם הראשון, וזכה שפרשת-שבוע, שבה כלולים עשרת הדברות, הפרק החשוב ביותר – פרשה זו קרויה על שמו. חסיד אומות העולם, שהתחבר לעם היהודי מבלי לאבד את זהותו, בא לסייע, לתמוך, דווקא בשלבים הקריטיים של עם היוצא מעבדות לחירות. ראול וולנברג הוא ממשיך דרכו. תודה לך, ראול וולנברג, חסיד אומות העולם, על שעשית להציל את בני עמנו, על שעשית להציל את יהודי בודפשט בתופת של חורף 1944. תודה רבה.
להב-אש חבר מתאריך 25.4.04 492 הודעות 23:38 01.02.05
3. כאן הפרוטוקול המלא (לפיד,כבל...) חובה לקרוא כולל סקופים בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.02.05 בשעה 23:47 בברכה, להב-אש
הצעות לסדר-היום ציון מלאת 60 שנה להיעלמותו של ראול וולנברג
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד לפתוח את הנושא שעל סדר היום והצעות לסדר היום בנושא: ציון מלאת 60 שנה להיעלמותו של ראול וולנברג. רבותי חברי הכנסת, אדוני השר לענייני תפוצות חברה וירושלים מר נתן שרנסקי, שר השיכון יצחק בוז'י הרצוג, שהיה איתנו כאן ומבקש להשתתף גם הוא בדיון, שגריר שבדיה בישראל, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יוסף (טומי) לפיד, נציגות משפחת ואלנברג: האחיניות - גברת דופיאוי אלזה מרי, גברת הלן מריה לואיז דה-דרדל, ניצולים חברי העמותה הפרלמנטרית הישראלית לפעילות לזכר השואה וסיוע לניצוליה, חברי הנהלת "יד ושם" וחברי ועדת חסידי אומות העולם, אורחים נכבדים. בשיר הראשון שלה כותבת חנה סנש:
"במדורות מלחמה, בדלקה, בשרפה, / בין ימים סוערים של הדם, / הנני מבעירה פנסי הקטן, / לחפש, לחפש בן אדם. / תן סימן אלהים, תן סימן על מצחו, / כי באש, בדלקה ובדם, / כן אכיר את הזיק הטהור, הנצחי, / את אשר חפשתיו, בן אדם".
חנה סנש יצאה להונגריה לבקש את אחיה. היא נלכדה ונרצחה. באותה התקופה החל לפעול בבודפשט, בשליחות הצלה, ראול ולנברג. השניים לא נפגשו מעולם. אך חוט הלב שלהם, חוט אחד הוא. ראול ולנברג היה מהבודדים שבאומות העולם שללא חת ומורא, בתנאים של אימה ופחד, קם מול המפלצת הנאצית, והביא להצלת רבבות יהודים בשלהי ימי השלטון הגרמני בהונגריה. כבן אנוש לא יכול היה ראול ולנברג לעמוד מנגד. לעצום עיניים מול הרוע המוחלט. רבות נכתב על האיש הדגול הזה, אך ראוי לציין גם את חלקם של יהודים טובים באמריקה שסייעו לביצוע שליחותו. הבולט שבהם הלל קוק, לימים חבר הכנסת הראשונה. ואחרים עמו.
ראול ולנברג, בן אצילים משודיה, הגיע לארץ ישראל כבנקאי. בקיץ 1944 קם ועשה מעשה, התנדב לצאת לבודפשט כנציג דיפלומטי של שודיה. ללא שהות החל לפעול, במלחמה נגד הזמן, אל מול עשן הכבשנים. אלפי מכתבי החסות שהוציא, דרכונים ותעודות מעבר, הצילו עשרות אלפי יהודים מן התופת. באומץ לב מדהים הצליח לחלץ יהודים שהיו כבר בדרכם לקרונות המוות. כשכבש הצבא האדום את בודפשט, זומן ולנברג למטה הרוסי, ומאז נעלמו עקבותיו, והוא רק בן שלושים ושלוש. ששים שנים מאז נעלם, ואין הוכחות חותכות לגורלו. ההנחה היא כי נהרג בכלא הסובייטי.
עוד בחייו היה ולנברג סמל לאנושיות ואצילות נפש. מעשי ההצלה המזהירים שלו הפכו את האיש לאגדה. בים השטנה והרשע, בימי החושך שירדו על אירופה, היו הפ נסים הדולקים, בודדים. רבים שואלים: מי יכול היה לעמוד מול מכונת הרשע? איך ניתן היה לפצות פה מול המפלצת הנאצית, שרמסה ורצחה בהבל פה? כנגד אלה עולה ובאה דמותו של ראול ולנברג המחייבת את כל בני החורין. בני אומות העולם שבידם היה לעשות דבר ולהציל ולו יהודי אחד מהכבשן, שהרי בפתחו של יער ירושלים, בואכה "יד ושם" והר הזכרון, והר הרצל, אנחנו פוגשים את המציבה לזכרו של ראול ולנברג, עליה נחקקו המלים ממסכת סנהדרין: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
יהי זכרו של ראול ולנברג ברוך, נרו ופנסו וצלו הרחב יאירו לעד.
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אליעזר כהן, אחריו את יושב ראש האופוזיציה - חבר הכנסת לפיד, ואחריו את חברי הכנסת זבולון אורלב ואיתן כבל. ישתתפו בדיון בתומו או מתי שיבקשו להשתתף השר נתן שרנסקי והשר יצחק בוז'י הרצוג.
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב ראש, רבותי השרים, נציג נכבד של יהדות הונגריה בישראל, חבר הכנסת טומי לפיד, משפחת ולנברג, ניצולים וחברים רבים, מזה שנים רבות אשתי ואני מעריצים של ראול ולנברג. קראנו כל מלה עליו ועקבנו אחרי מעשיו הרבים לעם ישראל. ראול היה איש משפחה מאד מפורסמת, אדם מצליח בכל המובנים, שקם ועשה מעשה. מהעשירון העליון, איש מצליח, קם למבצעי הצלה המוניים של יהודים בקבוצות. הוא עסק בקבוצות גדולות. שבדיה היתה מדינה ניטרלית. במלחמת העולם השניה היא היתה מוקפת ארצות שנכבשו בידי הגרמים, וניסתה לשמור על עצמה מחוץ למלחמה.
בחורף 1942-1943 החל שינוי במדיניות שבדיה כלפי הפליטים היהודיים. תחילה, נקלטו בשבדיה פליטים מנורבגיה שכנתה, ולאחר מכן איפשרו לחזור לשבדיה ליהודים שיכלו לטעון לקשרי משפחה. אולם, ב-1944, לאור החמרת המצב, הורשתה הצירות השבדית בבודפשט להוציא דרכונים זמניים עבור קרובים של אזרחי שבדיה ששהו בהונגריה. התברר כי התעודה השבדית מצליחה להציל את בעליה, ובגלל הביקוש הרב נשלח משבדיה איש מיוחד ויוצא דופן - ראול ולנברג. הוא עסק בהנפקת דרכונים, ועשה זאת בנאמנות ובהצלחה רבה. הוא הגיע לבודפשט ב-1944 בשלב בו התקיימה מהפכת "צלב החץ" והשלטון עבר לידי מפלגה אנטישמית, כשבהונגריה 200 אלף יהודים לפחות רובם בבודפשט. אז, נכנס השלב הקשה והנורא ביותר של המלחמה על יהודי הונגריה. יומיים לאחר ההפיכה האנטישמית הגיע צורר ישראל, אייכמן, לבודפשט. הוא החל לרכז יהודים בגטו. ולנברג הבין שעליו לפעול במלוא התנופה כדי להציל יהודים. הוא חילק תעודות חסות ללא כל הגבלה. הוא חילק אלפי תעודות. הוא הקים 53 בניינים, בנייני חסות, שכינה אותם: "הבתים השבדיים". אני בטוח שיש כאן אנשים שמכירים בדיוק על מה אני מדבר. הוא הגן על האנשים בבתים האלה מפני פלוגות המוות של הרוצחים. אייכמן ריכז יותר מ-60 אלף יהודים בגטו המרכזי, ועל הגטו הבין-לאומי הגן ולנברג מכל האנשים שהתפרצו. אנשי הצלב היו מתפרצים ולוקחים ורוצחים את היהודים בדנובה. מפילים אותם לנהר.
לפני חג המולד בא אייכמן עם אנשי אס-אס לבניין המועצה היהודית. בכוונתו היה לרצוח את כל חברי המועצה לפני שהוא בורח מפני הרוסים המתקרבים, אך תוכנית לא הצליחה כי הבניין היה ריק. ולנברג הזהיר את כל היהודים והם ברחו בזמן.
בינואר הגיעו הרוסים אל הגטו הבין לאומי בפשט, הצד השני של בודה, למחרת הגיעו אל הגטו המרכזי. יהדות הונגריה שוחררה. ראול ולנברג הציל עשרות אלפי יהודים מהונגריה, אולם הוא נעלם לבלי שוב.
ידידי אורי אריאל הזכיר את פולארד הנמק בכלא, אני בטוח שראול ולנברג היה מוצא פתרון, כיצד להוציא אותו, הוא ידע והצליח לחלץ אנשים ממצבים בלתי אפשריים. ולנברג היה אחד מאצילי אומות העולם, איש שהעם היהודי חייב לו רבות על הצלת עשרות אלפי יהודים בזמן המלחמה בהונגריה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מתכבד להזמין את יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יוסף טומי לפיד.
יוסף לפיד (שינוי):
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני שגריר שבדיה בישראל, בני משפחת ולנברג, ניצולי ולנברג וקרובי ניצולי ולנברג, מוקירי זכרו של ולנברג, שקיבל בכנסת הזו אזרחות כבוד של מדינת ישראל מידי ראש הממשלה, מנחם בגין. בחורף 44' בדצמבר, הייתי מאלה שהיה להם תעודת חסות שבדית, וגם לאמא שלי, נייר צהוב עם צילום, ועם הצהרה קצרה של ממשלת שבדיה שהיא נותנת חסותה ומבטיחה אחרי המלחמה להעניק אזרחות לנושא כתב חסות זה. מי שהיה להם כתב חסות כזה קיבל מקלט באחד ממה שנקרא הבתים השבדים. זה היה גטו לכל דבר, אבל מעל הבית התנוסס דגל שבדיה להגנתנו, והאוכל אצלנו היה קצת יותר טוב, וקצת קיבלנו תרופות נגד טיפוס, ולזה דאגו הצלב האדום והשגרירות השבדית. היינו מורעבים וקופאים מקור. הצבא הרוסי היה כבר קרוב, וגם הפציצו את בודפשט וגם הפגיזו את בודפשט, את המתים שלנו החזקנו בעליית הגג בכפור. והיינו רעבים, רעבים, רעבים.
ויותר מאשר פחדנו מאייכמן והגסטפו, פחדנו מהנאצים ההונגרים, שידעו שהכל אבוד, וכאשר הכל אבוד מצווה היא להרוג עוד כמה שאפשר יותר יהודים. ובוקר אחד נכנסו לבית שלנו נאצים הונגרים עם הסרט של צלב החץ הירוק, וציוו על כל הנשים להתאסף בחצר. גברים לא היו, רק זקנים מאוד, וילדים, והיו נשים, והן אמרו שהן צריכות ללכת לעבודת כפייה. אבא שלי כבר אז היה במחנה מוות, אבל אמא ואני היינו שם. אני הייתי בדיוק בן 13. אני הייתי, אדוני היושב ראש, בר מצווה בבית ההוא, השבדי. רק אמא ידעה שאני בר מצווה, והיא שברה על הרצפה בקבוקון של בושם שנשאר לה מהימים הטובים, ואמרה: לפחות שלא יסריח בבר מצווה שלך, בני, זה מה שאני זוכר מהבר מצווה.
ואז בא הרגע שאמא שלי נפרדה ממני וידענו שאני לא אראה אותה יותר. ונשארתי בבית הזה לבד, בעצם כבר יתום. ולעת ערב אמא וכשלושים נשים שהלכו אתה חזרו לבית, ואמא אמרה לי, וזה מאותם משפטים שאתה לא שוכח לעולם: הוא הציל אותנו. ואני בן 13 ידעתי שכאשר אמא אומרת: הוא הציל אותנו, שהיא מדברת על ולנברג. השם שלו היה אגדה. השם שלו היה מלאך שמתהלך בתוך החורבן ומציל יהודים. השם שלו היה התקווה האחרונה להישאר בחיים. ואכן הוא הציל את אמא והוא הציל עוד 30 נשים מהבית והוא הציל עוד אלפי יהודים בבודפשט, ואחר כך אנחנו לא הצלנו אותו.
אחרי המלחמה היינו כל כך עסוקים באבל שלנו ובחורבן שלנו ובאיסוף שאריות הפליטה, ששכחנו על ולנברג. משום מה, גם ממשלת שבדיה שכחה על ולנברג, ואיש היום לא מבין מדוע, הוא היה שליח משרד החוץ השבדי, היה בן לאחת המשפחות המיוחסות ביותר בשבדיה עד היום. משפחת ולנברג היא משפחה יהודית שהתנצרה לפני 100 שנה ועלתה לגדולה. ואיש לא יודע מדוע עצרו אותו הרוסים, איש לא יודע מדוע החזיקו אותו בכלא ומדוע הרגו אותו בלוביאנקה. וכל מה שאנחנו העם היהודי ובייחוד שרידי השואה בהונגריה וניצולי ולנברג יכולים היום לעשות זה לומר שהוא היה גדול המצילים בתקופה הנאצית, הראשון בין חסידי אומות העולם.
ואנחנו מבכים את גורלו האישי. אני יזמתי בעזרת ראש עיריית תל אביב, והוקם לזכרו פסל יפה וגדול בתל אביב, ונכתבו עליו ספרים ונעשו עליו סרטים, וכל מה שאני יכול לומר, שאם אנו רוצים באמת לעשות צדק וחסד, אז חובה ללמד את סיפורו של ולנברג בכל בית ספר ישראלי לנצח נצחים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אין מוחאים כפיים בכנסת, תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב ואחריו את חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה.
זבולון אורלב (מפד"ל):
אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, שגריר שבדיה בישראל, בני משפחת ולנברג, האורחים ביציע, הניצולים ובני משפחותיהם, ראול ולנברג נעלם, אולי נרצח, לא בגלל היותו דיפלומט, וגם לא בגלל היותו שבדי, אלא רק בגלל שעזר להציל יהודים מהשואה, והוא נעלם וכנראה נרצח למרות היותו שבדי ולמרות היותו דיפלומט ולמרות היותו בן למשפחה מאוד מיוחסת בשבדיה.
לכן ראול ולנברג איננו רק אדם פרטי למשפחתו. וגורלו היא לא רק שאלה פרטית.
ראול וולנברג וגורלו הם עניין לעם היהודי בראש ובראשונה, אבל גם לאנושות כולה. השאלה איפה וולנברג צריכה להמשיך ולהדהד בכל מקום בעולם. השאלה מה קרה לוולנברג, תעלומת היעלמותו, צריכה להישאל בכל מדינה שרואה את עצמה מדינה אנושית. השאלה מי אינה לו רע צריכה להישאל על-ידי כל שואפי הצדק והמשפט בעולם. כמובן, אנו, בני העם היהודי, וגם כאזרחי מדינת ישראל, מחויבים בכך ראשונים, גם כבני העם וגם כיוון שכמעט בכל קהילה ובמשפחות רבות יש קשר ליהדות הונגריה ובודפשט מול הפרשה הזאת. ראול וולנברג – האיש שסימל את קרן האור בתוך החושך והאפלה של השואה; האיש ששיקף בהתנהגותו את צלם האנוש מול הרשע החייתי של הנאצים, ימח שמם; האיש האציל, שגילם בתרבותו את המוסר האנושי מול תקופה ודור של איבוד צלם אנוש; האיש שהוכיח אומץ לב נדיר מרצונו, על-פי מצפונו, כדי להציל יהודים.
דווקא בתקופה שבה הנחש האנטישמי מרים מחדש את ראשו, אנו זקוקים מאוד למוסר ולתרבות האנושית של מורשת ראול וולנברג. דווקא בתקופה שבה יש ניסיונות חדשים להכחיש את השואה, באירופה הנאורה ולא רק שם, חשוב מאוד לחשוף את גבורתו ואת אצילותו של ראול וולנברג.
אם הדבר היה תלוי בי, הייתי מחייב את ממשלת גרמניה, את ממשלת רוסיה ועוד ממשלות באירופה, לכלול את פרשת וולנברג בתוכניות הלימודים של בתי-הספר שלהם, למען יידעו ולמען ילמדו. כך גם הייתי יותר בטוח שהלקח יילמד, המסקנות יוסקו וייעשה חשבון הנפש.
השבת קראנו בבתי-הכנסת בפרשת "יתרו". יתרו היה חסיד אומות העולם הראשון, וזכה שפרשת-שבוע, שבה כלולים עשרת הדברות, הפרק החשוב ביותר – פרשה זו קרויה על שמו. חסיד אומות העולם, שהתחבר לעם היהודי מבלי לאבד את זהותו, בא לסייע, לתמוך, דווקא בשלבים הקריטיים של עם היוצא מעבדות לחירות. ראול וולנברג הוא ממשיך דרכו. תודה לך, ראול וולנברג, חסיד אומות העולם, על שעשית להציל את בני עמנו, על שעשית להציל את יהודי בודפשט בתופת של חורף 1944. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. רבותי, אני מאוד מודה לכם, אבל אסור למחוא כפיים בכנסת.
רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש סיעת העבודה, בבקשה אדוני. אחריו – כבוד השר שרנסקי.
איתן כבל (העבודה-מימד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים, משפחת וולנברג, ניצולי וולנברג, אדוני שגריר שבדיה בישראל, אורחים נכבדים, באותם ימים ממש שבהם כבש הצבא האדום את מחנה אושוויץ והפסיק את פעולתו של מפעל הרצח, חטפו חיילי אותו צבא את ראול וולנברג ושמו קץ למפעל של חיים וחסד. וולנברג ויתר מרצונו על החיים הנוחים והבטוחים בשבדיה הנייטרלית ונכנס בהתנדבות אל לב המאפליה, אל הונגריה, שבה היתה עונת ציד היהודים בשיאה. מאות אלפים נשלחו אל מחנות ההשמדה, וגם על יהודי בודפשט נגזר גירוש. קלגסים חמושים, מגובים במעצמה צבאית אדירה ובאידיאולוגיה גזענית, הפעילו את מכונת הרצח ההמוני. אדם אחד, אזרח בודד, עמד מנגד וחטף מפי מכונת המוות את טרפה. הוא חילק תעודות חסות שבדיות, יזם הקמת גטו בין-לאומי שבו הוסתרו רבבות נרדפים, וכשיהודי הונגריה גורשו במצעד מוות לגבול האוסטרי, הוא נסע בעקבותיהם עם שיירת משאיות, ובהן מזון ותרופות, והציל רבים.
כל אדם הוא עולם מלא, וראול וולנברג ברא מחדש עולמות רבים מספור. אייכמן איים להורגו וכינה אותו "כלב יהודי", אבל וולנברג התעלם מאנשי האס.אס ומהבריונים ההונגרים הפשיסטים, אנשי "צלב החץ", והמשיך לפעול ולתכנן את שיקום היהודים ביום שאחרי. המלחמה בהונגריה תמה, והנה דווקא משחררי אירופה שמו קץ לפועלו של וולנברג. הגנרלים והקומיסרים של הצבא האדום, שלחמו ברשע והוליכו את חייליהם בנתיב האכזרי והחשוך מסטלינגרד עד ברלין, לא ידעו כיצד להתמודד עם האור כשנתקלו בו, והחליטו להעלימו ולכבותו. אבל האור הזה ממשיך להאיר. הוא ביקע את קירות הכלא הסובייטי ואת גדרות הגולאג, והוא ממשיך וימשיך להאיר עשרות שנים, גם לאחר היעלמותו של האיש המופלא הזה.
הרייך השלישי והדיקטטורה הסובייטית שקעו ונעלמו, האנטישמיות עדיין חיה ונושמת, אבל בעולם שבו חי ופעל ראול וולנברג, וכמוהו עוד צדיקים נוספים מיפן ומדרום אמריקה, יש תקווה. ובמקום שיש תקווה, אדוני היושב-ראש, שם יש חיים.
חבר הכנסת טומי לפיד, אני מציע שמעבר להצהרה כאן, אולי נפעל ביחד, על-מנת שפועלו של ראול וולנברג יהיה חלק חובה בספרי הלימוד בכל בתי-הספר בישראל, ואני חושב שבכך נתרום גם אנחנו את חלקנו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. אני מבקש לא למחוא כפיים. מבין השרים, ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני. יסכם את הדיון השר נתן שרנסקי.
שר הבינוי והשיכון יצחק הרצוג:
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ביקשתי לשאת כמה מלים בדיון החשוב הזה, היות שטרם כהונתי כשר עסקתי באופן מעשי ביישום החקיקתי הפרלמנטרי של הנצחת זכרו, או איתור גורלו של ראול וולנברג.
התפעמתי מגודל העשייה של וולנברג, וככל שאתה נכנס יותר ויותר לספרי ההיסטוריה, התיעוד והעדויות, אתה פשוט נדהם מפועלו של אדם צעיר מאוד, שאך זה הגיע לכהונתו, וללא מורא וללא חשש וללא התנהגות בירוקרטית כלשהי, נזעק להצלת אנשים חפים מפשע. אם יש התגלמות של הביטוי "צדיק", לדעתי זאת ההתגלמות האמיתית. לכן, כאשר נוצר קשר עם הוועד לאיתור גורלו של ראול וולנברג, ניסינו למצוא את הדרך הנכונה לטפל בעניין.
היתה הצעה להפוך את ראול ולנברג לנעדר מלחמה - missing in action - הבעיה היא שחוות דעת של משרד הביטחון קבעה שאין יכולת לקבוע שראול ולנברג נעדר מלחמה לגבי אדם שגורלו לא אותר בתקופה שלפני קום המדינה, אלא ניתן להיות נעדר צה"ל או נעדר מלחמה רק מרגע תקומתה של מדינת ישראל.
ניסינו למצוא דרך אחרת, אופרטיבית אמיתית, שמדינת ישראל תיקח על עצמה את החובה לפעול בכלים העומדים לרשותה לאתר את גורלו. גובשה הצעת חוק - שאני חתמתי עליה וכרגע לקח אותה במקומי חבר הכנסת אפרים סנה - אשר מנחה את רשויות המדינה, בעיקר את משרד החוץ, לפעול באופן עקבי - להעלות את הנושא באופן שוטף ועקבי ולפעול לכך שפועלו, זכרו ואיתור גורלו של ראול ולנברג יהיה נושא קבוע על שולחנה של ממשלת ישראל ורשויותיה.
אני רוצה לומר שככל שקוראים יותר את הפרוטוקולים ואת המשא ומתן בין ממשלת שוודיה לממשלת רוסיה וברית המועצות לפניה על אודותיו של ראוי ולנברג, מקבלים יותר צמרמורת ויותר סימני שאלה. לכן טוב וראוי, אדוני היושב-ראש, שהכנסת – ואני אומר את זה כאן גם בשם הממשלה – מתאחדת יחדיו כדי להחליט שהיא תפעל לאיתור אודותיו של ראול ולנברג. זהו צו מוסרי עליון שלנו כאומה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לשר יצחק הרצוג. אני מזמין את כבוד השר נתן שרנסקי לסכם את הדיון שנערך ביוזמתו של השר.
השר נתן שרנסקי:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ניצולי שואה, משפחת ולנברג, ידידים, 17 בינואר הוא תאריך היעלמותו של ראול ולנברג. השנה החלטנו לציין את היום הזה בדרך מיוחדת. מכל מיני סיבות טכניות, כתוצאה ממשא ומתן בין כל מיני גורמים וגם עם המשפחה, התברר שאי אפשר לארגן את זה ב-17 בינואר, אלא רק ב-1 בפברואר. אני חייב לומר שבדיעבד אני שמח שכך קרה, כי עכשיו אנחנו כמה ימים אחרי ציון 60 שנה לשחרור אושוויץ, אחרי כל אותם טכסים בהם הזכרנו שוב ושוב איך נרצחו שישה מיליון יהודים ואיך העולם היה אדיש ואף אחד לא עשה שום דבר. איך אמר אלי ויזל - הפוך משנאה היתה אדישות. 60 שנה אחר כך יש שוב גל של אנטישמיות, שוב אלימות כלפי יהודים באירופה ובעולם כולו. ואז מהיכן תהיה תקווה, מקור לאופטימיות?
כמה ימים אחרי זה אנחנו נפגשים ומדברים על ראול ולנברג. אנחנו נזכרים שגם במצב הכי קשה, כאשר החושך השתלט על כל העולם, חושך בעיניים של כולם, מיליונים נרצחים, שום דבר לא יכול לעמוד מול מכונת המוות, אבל איש אחד, איש אחד בחוצפתו, בגבורתו, במסירות נפש מוחלטת לערך החיים של אדם, מתוך אמון מלא שבצלם אלוקים נברא האדם וחייבים לעשות הכל כדי להציל אותו, איש אחד יכול להציל 100,000 אנשים. זה האזכור לכולנו מאיפה המקור לאופטימיות, מה כל אחד מאתנו יכול לעשות אם רק יהיה לנו כוח, חוצפה, מסירות נפש והאמונה של ראול ולנברג. לא רק קרן אור הוא היה, אלא מגדל אור שהלהיב עוד אנשים ועוד אנשים שעבדו יחד איתו - דיפלומטים בהונגריה - ועשו את מה שטומי לפיד הזכיר עכשיו לכולנו.
יש לי כבוד מיוחד לארח בשם ממשלת ישראל את לואיז ומרי, נציגות אצילות של המשפחה האצילה של ראול ולנברג. אנחנו נקיים פגישות בכנסת, עם ראש הממשלה, עם הנשיא ועם הציבור הרחב. זו ההזדמנות לכולנו לזכור ולהתחייב שוב ושוב שנעשה את הכול שהאמת על ולנברג תצא לאור.
קיבלתי מזכרת ממשפחת ולנברג. כאשר דלתות רוסיה נפתחו נתנו להם להיכנס גם לבית הסוהר שכנראה בו היה ראול ולנברג תקופה מסוימת. שם הם מצאו גם את הכרטיס שלי לגבי מתי נכנסתי ומתי יצאתי - הייתי שם כמה חודשים. שמחתי והתרגשתי מאוד להחזיק את זה בידיים 27 שנים אחרי זה. מדינת ישראל חייבת לעשות הכל שכל נייר, כל חפץ וכל אזכור, ואולי גם ראול ולנברג עצמו, יוחזרו למשפחה. חשוב מאוד שזה יהיה בסדר עדיפות גבוה ביחסים שלנו עם רוסיה.
היה לנו דיון בוועדת העלייה והקליטה בראשותה של קולט אביטל, יחד עם חברי כנסת ובני המשפחה. הוועדה החליטה לנקוט צעדים ולעשות הכל שראול ולנברג יהיה חלק מהקוריקולום. אני חייב לומר שלצערי כולנו צריכים להתבייש שדור צעיר של יהודים ישראלים במדינת ישראל לא יודעים מי זה ראול ולנברג. זה אולי שם של רחוב עבורם. יש לנו היסטוריה מאוד מפוארת ומיוחדת - מיציאת מצרים והקמת מדינת ישראל. גבורתו של ולנברג היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של עם ישראל. כל מי שטוען שההיסטוריה של עם ישראל חשובה לו, חייב ללמד את הילדים שלו על ראול ולנברג.
חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו שמעט מהאור יכול לסלק הרבה מהחושך. דמותו של ולנברג תמשיך להאיר לנו את הדרך הדרך, להיות מופת לאנושיות, לאומץ ולהקרבה. אנחנו, בני העם היהודי, נשתדל להיות ראויים למעשיו.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. אני מבין שוועדת הכנסת כבר דנה בנושא ולכן כל המציעים מסתפקים בהודעת השר ובדיון שהיה כאן. כמובן שהדהודי ההצעות של כל החברים ולראות כיצד אפשר להכניס את המורשת שנוצרה מאישיותו של ראול ולנברג לספרי הלימוד אצלנו. אין לי ספק שיושבת-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט תפעל כדי לקיים דיון ולראות איך אפשר לקדם נושא זה.
תם הדיון בהצעות לסדר היום בנושא ראול ולנברג. אני מודה לאורחים הנכבדים שפקדו את ביתנו היום על מנת להשתתף באותו דיון שקיימנו לציון 60 שנה להיעלמותו של ראול ולנברג.
פילוביץ שחף חבר מתאריך 9.2.02 45449 הודעות 22:00 01.02.05
2. לאחר שראיתי את השידור אני בטוח שלמי שהוא/הם היה אינטרס בתגובה להודעה מספר 1
להעלים את קיומו ואת זיכרו, אנו חייבים לזכור שולנברג פעל בבודפשט/הונגריה כאדם בודד ולבד, שהציל למעלה ממאה אלף יהודים, ואילו שם באותו מקום פעל ועד ההצלה בראשותם של אדולף קסטנר ויואל בראנד.....וכולנו יודעים מה קרה !!! עכשיו יותר מתמיד יש לחקור מי עמד מאחורי מסך הערפל/העשן במשך 60 שנה שהסתיר וקבר את שמו של ולנברג מעיני הציבור.
עכשיו יותר מתמיד יש לחקור למה במערכת החינוך של מדינת ישראל לא מלמדים ולא מאזכרים את שמו ואילו בעולם מלמדים ומאזכרים את שמו
תל אביב חבר מתאריך 10.7.03 2194 הודעות 03:04 02.02.05
9. וואלנברג נחטף ונאסר ע''י הרוסים ביוזמת ובעידוד מפ''ם בתגובה להודעה מספר 0
ע"פ הנחיית בן-גוריון על מנת שלא יהרס האליבי שכל ההנהגה הציונית(כולל מפד"ל של אז..)בנתה לעצמה וכדי שלא תואשם באזלת יד ובאי עשייה ועמידה מנגד.... (אפילו טורפדו ניסיונות הצלה המוניים ע"י ההנהגה הציונית שבגדה בעם) כשלא ידענו כאן מי זה וואלנברג(פועלו הוסתר), יכל גרין לטעון" לא ידענו לא שמענו לא ראינו,ואם כן היינו יודעים,נו,מה כבר היינו יכולים לעשות..." עכשו מוכח שאם היו רוצים ,מיליונים מהיהודים הבזויים של אז היו ניצלים... (ואז לא היה רוב למפא"י שהשתלטה על הקופה הציונית...
hvc חבר מתאריך 1.10.03 3832 הודעות 20:57 01.02.05
''ולנברג הציל אותנו, אנו לא הצלנו אותו''
ערכתי לאחרונה בתאריך 01.02.05 בשעה 20:59 בברכה, hvc
"ולנברג הציל אותנו, אנו לא הצלנו אותו" כך אמר יוסף (טומי) לפיד ביום הממלכתי לציון 60 שנה לפועלו של חסיד אומות העולם, ראול ולנברג, שהציל עשרות אלפי יהודים בשואה, בהם גם את אמו של לפיד. "נפרדתי מאמא וחשבתי שלא אראה אותה יותר, אך היא שבה ואמרה - ולנברג הציל אותנו". אחייניותיו של ולנברג השתתפו באירועים ומסרו לשר שרנסקי צילום של כרטיס האסיר שלו מהכלא בו היה כלוא ולנברג שנים רבות לפניו אילן מרסיאנו
לזכרו של ראול ולנברג: לראשונה צוין היום (ג') בישראל יום ממלכתי לציון 60 שנה לפועלו של חסיד אומות העולם, הדיפלומט השבדי ראול ולנברג , שהציל עשרות אלפי יהודים במהלך השואה , ונעלם בברית המועצות לשעבר. שתי אחייניותיו של ולנברג הגיעו לארץ והשתתפו באירועים המיוחדים.
במליאת הכנסת נערכה ישיבה מיוחדת לציון פועלו של ולנברג, שבשירותו כדיפלומט שבדי בהונגריה הנפיק פי שלושה דרכונים ממה שהותר לו. יו"ר שינוי, ח"כ יוסף (טומי) לפיד, סיפר כיצד ולנברג הציל את אמו, ועוד עשרות נשים. "בחורף 44', בדצמבר, אני הייתי מאלה שהיתה להם תעודת חסות שבדית וגם לאמא שלי. נייר צהוב עם צילום ועם הצהרה קצרה של ממשלת שבדיה שהיא נותנת חסותה ומבטיחה אחרי המלחמה לתת אזרחות לנושאי כתב חסות זה. מי שהיה להם... קיבל מקלט במה שנקרא הבתים השבדים. גטו לכל דבר, אך מעל הבית התנוסס דגל שבדיה.
"בוקר אחד נכנסו לבית שלנו נאצים הונגרים עם הסרט של צלב החץ הירוק וציוו להתאסף בחצר. גברים לא היו, רק זקנים, ילדים ונשים והן אמרו שהן צריכות ללכת לעבודת כפייה. אבא שלי כבר אז היה במחנה מוות אבל האמא ואני היינו שם. אני הייתי בדיוק בן 13. ואז בא הרגע שאמא שלי נפרדה ממני וידענו שאני לא אראה אותה יותר. נשארתי בבית הזה לבד, בעצם כבר יתום. לעת ערב, אמא וכ-30 נשים שהלכו איתה חזרו לבית. ואמא אמרה לי, מאותם המשפטים שאתה לא שוכח לעולם, 'הוא הציל אותנו'.
"ואני, בן 13 ידעתי שכאשר אמא אומרת... היא מדברת על ולנברג. השם שלו היה אגדה. השם שלו היה מלאך שמתהלך בתוך החורבן ומציל יהודים. השם שלו היה התקווה האחרונה להישאר בחיים. ואכן הוא הציל את אמא והוא הציל עוד 30 נשים מהבית והוא הציל עוד אלפי יהודים בבודפשט ואחר כך אנחנו לא הצלנו אותו.
"אחרי המלחמה היינו כל כך עסוקים באבל שלנו ובחורבן שלנו ובאיסוף שאריות הפלטה ששכחנו את ולנברג, משום מה גם ממשלת שבדיה שכחה אותו. הוא היה בן לאחת המשפחות המיוחסות ביותר בשבדיה, משפחה יהודית שהתנצרה בשבדיה.
"איש לא יודע מדוע הצבאות הרוסים החזיקו אותו בכלא ומדוע הרגו אותו. וכל מה שאנחנו, העם היהודי ובייחוד שרידי השואה בהונגריה, יכולים היום לעשות זה לומר שהוא היה גדול המצילים בתקופה הנאצית. הראשון בין חסידי אומות העולם. ואנחנו מבכים את גורלו האישי. חובה ללמד את סיפורו בכל בית ספר ישראלי לנצח נצחים".
"כמגדלור שהאיר את השמיים הקודרים"
אחיינותיו של ראול ולנברג, שהשתתפו היום באירועים לציון פועלו בכנסת, הביאו לשר לענייני תפוצות, נתן שרנסקי, שיזם את האירועים, צילום של כרטיס האסיר שלו, אותו מצא אביהן, אחיו של ולנברג, בכלא ולדימיר ברוסיה.
צילום הכרטיס צירף האב מכתב לשר שרנסקי. מתברר שהאב, שהיה מדען, נסע פעמים רבות לרוסיה בניסיונות לעלות על עקבותיו של אחיו ראול. הרוסים אפשרו לו לחפש בארכיב הכלא בו היה ולנברג אסור, כלא ולדימיר, בו היה שרנסקי כלו בשנת 1978. במהלך חיפושיו מצא את כרטיס האסיר של שרנסקי וצילם אותו.
האחיות סיפרו לשרנסקי גם על העזרה הרבה שהושיט למשפחתן אנדריי סחרוב, פעיל זכויות האדם, ששרנסקי שימש כדוברו עד שנעצר. לפני חמש שנים הן קיבלו הכרה רשמית משלטונות רוסיה, כי מעצרו של ולנברג היה לא חוקי, וכי האיש מעולם לא הורשע ולא נאשם.
שרנסקי אמר שיש להכליל את סיפורו המופלא של ולנברג בתוכנית הלימודים, "על מנת שילדינו ידעו שגם בתקופה אפילה שבה הרוע השתלט על העולם, יכול היה אדם אחד נחוש ואמיץ להציל עשרות אלפי יהודים. הוא היה כמגדלור שהאיר את השמיים הקודרים, ובהשראתו פעלו אחר כך דיפלומטים נוספים", אמר.
אחייניתו של ולנברג, לואיז דה דרדל, סיפרה כי כשסבתה לחמה לאיתור בנה, אמרה שהיא נאבקת עבור אמהותיהם של כל הנעלמים בידי משטרים אפלים, שבנה הפך לסמלם. עוד אמרה, שראול הציל לא רק חיים, אלא גם את כבודם של האנשים בהם טיפל. "כשהנאצים התייחסו אליהם כאל עפר אדם, ואנשים החלו לאבד את האמון בזכותם לחיים ולכבוד, הוא הראה להם שהם ראויים לכך שמישהו יסתכן על מנת להצילם", אמרה.
אל תתנו לזה לקרות שוב! הצטרפו למאבק למען ראול ולנברג של ימינו - יהונתן פולארד! די למדיניות ההפקרה! www.FreePollard.org
הוא נמק בכלא כבר כמעט 20 שנה בשבילנו! ומה אנחנו עושים למענו?! www.FreePollard.org
להב-אש חבר מתאריך 25.4.04 476 הודעות 19:02 31.01.05
4. שימו לב פרטים נוספים בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 31.01.05 בשעה 19:06 בברכה, להב-אש
בהמשך לקישור הזה - https://rotter.net/forum/gil/6408.s... לראשונה בתולדות מדינת ישראל יתקיים מחר יום ממלכתי לציון 60 שנה לפועלו ההירואי של חסיד אומות העולם, ראול ולנברג.
לקראת היום ההיסטורי, אותו יזם השר לענייני תפוצות, נתן שרנסקי, שיתקיים מחר (ג'), תגענה אחייניותיו של ראול ולנברג לישראל, ותשתתפנה בסדרת אירועים ממלכתיים לכבוד הדיפלומט השוודי שהציל עשרות אלפי יהודים במהלך השואה
שתי אחייניותיו של ראול ולנברג אמורות להגיע היום (ב') לישראל כאורחות לשכת השר לענייני תפוצות, נתן שרנסקי, לרגל ציון 60 שנה לפועלו והעלמו של האיש שהציל מציפורני הנאצים עשרות אלפי יהודים.
ולנברג, הנפיק במהלך מלחמת העולם השנייה, בשירותו כדיפלומט שוודי בהונגריה, פי שלושה דרכונים ליהודים ממה שהותר לו, ובכך הראה את הדרך למצילי יהודים נוספים שחיקו את שיטותיו.
השר לענייני תפוצות, נתן שרנסקי אומר "ראול ולנברג הוא גדול חסידי אומות העולם. עשרות אלפי אנשים ניצלו על ידו, והוא דוגמה לכך שגם בזמנים אפלים ניתן היה לעשות ולהציל. לימוד קורותיו של האיש חייב להיכלל בהוראת השואה לדור הצעיר, על מנת שילדינו ידעו שלא כל העולם נגדנו".
השר שרנסקי ילווה את בנות משפחתו של ולנברג במהלך כל האירועים המתוכננים.
מחר, יום ג' תתקיים ישיבה מיוחדת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת, בהשתתפות השר שרנסקי, בנות המשפחה ושגריר שבדיה בישראל.
בצהרי מחר ייפתח יום עיון לציון פעילותו של ולנברג באודיטוריום של הכנסת, בהשתתפות 300 ניצולים. השר שרנסקי יפתח את הדיון עם יו"ר "יד ושם" אבנר שלו ושגריר שבדיה. לאחר מכן יתקיים מושב מיוחד בו ירצו חוקרים מ"יד ודם" על פעילותו של ולנברג ועל המאמצים לאיתורו לאחר העלמו. ינעל את המושב יו"ר אופוזיציה ח"כ טומי לפיד, אחד הניצולים שחב לולנברג את חייו.
לקראת ערב תקיים הכנסת ישיבה מיוחדת במליאת הכנסת לציון פועלו של ראול ולנברג, ובערב תתקיים עצרת ציבורית להוקרת האיש ופועלו בכיכר ספרא.
ביום רביעי ייפגש ראש הממשלה שרון עם השר שרנסקי ועם האחייניות לבית ולנברג. בצהרי יום ד' ייחנך רחוב על שמו של ולנברג והסרת לוט מהשלט, בהשתתפות השר שרנסקי, ראש עירית ירושלים אורי לופוליאנסקי ושגריר שבדיה בישראל.
פגישה עם נשיא המדינה משה קצב צפויה למשפחת ולנברג ביום חמישי בבית הנשיא.
100. ה''ליברטי'': ספינת ביון או ספינת מחקר....??בתגובה להודעה מספר 94
העשור השחור
אם שנות ה-70 היו תקופת הפריחה של החדשות בישראל, שנות ה-80 ייזכרו כזמן קשה, רווי מאבקים ובעיות, שכמעט הביאו לסגירת הטלוויזיה ל מצד אחד, החלו לשדר סוף סוף בצבע. מצד שני היו אלה שנים של לחצים פוליטיים, פסילת כתבות ועריכתן מחדש, שביתות טכנאים והאפלת המסך. החדשות - כתבה רביעית בסידרה חזי שייאר
שנות ה-80 נחשבות אולי לעשור הקשה ביותר בתולדות הטלוויזיה בכלל והחדשות בפרט. סיכסוכים מבית ומחוץ הביאו כמעט לסגירת הטלוויזיה בגלל החדשות המשודרות בה. עו"ד אהרון פאפו, חבר הוועד המנהל, חיפש הזדמנויות לנגח את מחלקת החדשות, ומי שמונה למנהל מחלקת החדשות, חיים יבין, מצא עצמו מתנצח עם הוועד המנהל ועם פוליטיקאים רבים. בינתיים מונה מנכ"ל חדש לרשות השידור, יוסף (טומי) לפיד, שלא היה מקובל בקרב העיתונאים, שכן ניסה להתערב בשיקולי העריכה. לפיד התבטא שנים לאחר מכן: "הבעיה היתה ש'מבט' וה'יומן' עוצבו בתקופת שלטון המערך. היתה להם הרגשה שנגזלה להם המדינה ויש להשיב את הסדר על כנו". ברוממה היתה הרגשה כי הטלוויזיה נאבקת שוב על עצמאותה, ונדמה כי זה היה הקרב הגדול מכולם.
טומי לפיד
אבסורדים רבים מאלה שהתרחשו במדינה התרכזו בבניין הטלוויזיה ברוממה, ולאו דווקא באשמת הטלוויזיה. ביום השידורים הראשון, ב-68', בעולם כבר שידרו בצבע, אך בארץ החלו בשידורי שחור-לבן כדי למנוע הוצאת מטבע זר. נגד האנשים שקנו טלוויזיה צבעונית הופעל ה"מחיקון", שהראש היהודי המציא לו מייד "אנטי מחיקון". ב-78' קיבלה הממשלה החלטה עקרונית לשדר בצבע מלא, אבל בפועל חלפו חמש שנים עד יישום ההחלטה.
חלבי "עושה בעיות"
במערכת החדשות התגלה כתב "בעייתי" בשם רפיק חלבי. חלבי, בן העדה הדרוזית, עד לא מזמן מנהל מחלקת החדשות בערוץ הראשון, הביא אז בסיקוריו לא מעט ביקורת והיה בין הכתבים הראשונים בשטחים שסיקרו את האוכלוסייה המקומית מקרוב (פרשת הראיון עם בסאם שקעה, ראש עיריית שכם, ב-79'), והדיר שינה מעיני הוועד המנהל ופוליטיקאים רבים. עו"ד פאפו כבר החליט כי כל ראיון עם איש אש"ף דורש אישור מוקדם.
ב-81' היתה מחלקת החדשות עסוקה בהכנות לעימות הטלוויזיוני הראשון בין המועמדים לראשות הממשלה, שמעון פרס ומנחם בגין. השניים כונסו בכפר המכבייה, ולכל מתמודד ניתנו 2.5 דקות להשיב על כל שאלה. פרויקט הבחירות השני של הטלוויזיה יצא לדרך, כשמעבר לפינה חיכתה מלחמת לבנון. מבין כל התמונות שהגיעו מהצפון זכורה במיוחד כתבה אחת ב"יומן השבוע", שבה נראו חיילים שרים בדרך ללבנון: "נילחם בשביל שרון, ונחזור בתוך ארון". לאחר מכן הגיעו התמונות מסברה ושתילה. שרון התפטר לאחר הטבח במחנות, אך כעשרים שנה לאחר מכן עשה שימוש מופלא בטלוויזיה ומכהן כיום כראש ממשלה.
אורי פורת
ב-83' מונה עורך חדש ל"מבט", מיכאל קרפין, שהיה שליח רשות השידור בגרמניה ולאחר מכן ערך את מהדורת הלילה. מינויו גרר לא מעט הרמת גבות, שכן כתבי חדשות רבים טענו שהדבר מאפשר לאורי פורת, שהיה מנכ"ל הרשות באמצע שנות ה-80, דריסת רגל בחדשות, כולל קו ישיר לקרפין ועקיפת ממונים. באותה שנה היתה מהדורת "מבט" לבדיחה מספר פעמים בשל מחדלים וטעויות.
באפריל 83' דיווח הכתב אבי גוט כי ספינת ביון סובייטית משייטת מול חופי ישראל. הספינה צולמה מהאוויר באמצעות מסוק ותוארה בפרטי פרטים. לאחר שידור הכתבה התברר שמדובר בספינת מחקר בריטית, והכתב פוטר.
מלחמות הטכנאים
אבל כל זה היה כאין וכאפס לעומת אחת השערוריות הגדולות בתולדות החדשות. לאחר שהגורמים הנוגעים בדבר הואילו בטובם להרשות שידור בצבע, עדיין מנעו עד שנת 91' שימוש בציוד GNE (וידאו), שהיה איכותי ביותר ונמצא ברשות השידור. בחדשות השתמשו בפילם, שדרש מצוותי הצילום חזרה מוקדמת לבניין הטלוויזיה ופיתוח הסרטים, כך שהרבה מאוד חומר פוספס עד לשידור. הדבר בא לביטוי במיוחד בתקופת האינתיפאדה הראשונה. הטלוויזיה הישראלית היתה אמורה לתת את הטון בסיקור החדשותי, אך למעשה פיגרה אחרי כל תחנות הטלוויזיה בעולם וגזלה כסף רב מהקופה הציבורית. דקת שידור בפילם ב-85' עלתה 275 דולר, לעומת 20 דולר בלבד בווידאו.
בעקבות הסיכסוך עם הטכנאים היו לא מעט האפלות מסך ב"מבט". אירועים חשובים לא כוסו וסיקורים מחו"ל לא הגיעו, כי בשום תחנת טלוויזיה בעולם כבר לא צילמו בפילם. הרקע לסיכסוך היה התגמול הכספי הנמוך לעובדים. צוותים זרים שצילמו בשטחים הרוויחו כ-300 דולר ליום עבודה (לא כולל תוספות). צלם חדשות בטלוויזיה הישראלית קיבל 85 שקלים של אז.
שנות האינתיפאדה הראשונות היו שנות מבחן למערכת החדשות של הערוץ הממלכתי. במערכת "מבט" הוחלט על צנזורה עצמית, וחיים יבין זעם שמחפשים על המסך שלו את תמונות המלחמה הקשות המשודרות בעולם. מנכ"ל הרשות, אורי פורת, זעם שחומר מצולם בו נראה איש שב"כ יורה במפגינים הועבר לרשת סי.בי.אס האמריקאית, ונעל את הקלטת במשרדו. מערכת החדשות נכשלה בסיקור האירועים גם בשל חוסר תקציב. בעוד התחנות הזרות מפעילות עד כעשרה צוותים לסקירת הנעשה בשטחים, הסתפקה מערכת החדשות בצוות אחד, שלא הסתכן יתר על המידה בהבאת צילומים נועזים יותר, שכן הבונוס הוענק רק על שעות נוספות בחדר המנוחה ולא על חומר טוב מצולם מהשטח. יעקב אחימאיר, מעורכי "מבט" בתקופה זו, צוטט באומרו "אני רוצה שיהיו כתבות חיוביות. אני יודע שזה מפליל אותי, אבל חשוב שהמדינה תיראה באור חיובי".
תוכנית שעיצבנה לא מעט פוליטיקאים, אישי ציבור וחברים בוועד המנהל היתה "השבוע - יומן אירועים". התוכנית, ששודרה בלילות שבת, "עשתה שחור בעיניים" לעם ועלתה וירדה מספר פעמים. ב-85', לאחר שהורדה, הוצע להחזירה במתכונת קלה על מנת "לא להכביד על הציבור". ב-87' עלתה התוכנית שוב לדיון, לאחר שידור כתבה בשם "20 שנות כיבוש". ועדת המעקב לאיזון בתקשורת, בראשות עו"ד פאפו, המליצה לראש הממשלה יצחק שמיר לסגור את הטלוויזיה. כן. פשוט לסגור. מחלקת החדשות החלה מידרדרת מטה מטה.
דרושה דיקטטורה
"אלה השנים שבהן היה אפשר להתרגז הכי הרבה", אומר עו"ד אהרון פאפו, ששימש כחבר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 84'-87'. "אנשי הטלוויזיה היו קולקטיב רעיוני שמאלני, שמנהל בעצם את הטלוויזיה עוד מימי הקמתה". פאפו, שקיבל הרבה כותרות בעיתוני השנים ההן, ספג ונתן ביקורות לרוב, רצה להוריד תוכניות ואף המליץ לסגור את הטלוויזיה.
- מה הפריע לך?
"בעולם עיתונאים הם בדרך כלל אובייקטיביים. אצלנו, ברגע שהם מקבלים משרה, הם מייצגים לפתע דעות פוליטיות. הם מלאים להט מהפכנות, כמו כרמית גיא הבאה מרקע קומוניסטי, שלי יחימוביץ' שמשדרת בהתאם לדעותיה, רפיק חלבי שדעותיו ערביות לאומניות ומוטי קירשנבאום, שהוא ידידו הרעיוני של יוסי שריד. אני נכנסתי לוועד המנהל בזכות מאמרים שכתבתי, ופעלתי נגד הפוליטיזציה ברשות השידור. בשנים בהן כיהנתי נכנסה קצת יותר ציונות למוסד הזה".
- היום, בעידן הרב ערוצי, היית נוהג אחרת?
"תמיד אמרתי שבלי חקיקה אובייקטיבית לא יהיה שידור מאוזן. נכנסתי לוועד המנהל לאחר תחקיר שעשיתי על המודל האנגלי של הבי.בי.סי, שם אחת החובות המוטלות על עיתונאי היא הימנעות מלהביע את דעותיו בעניינים פוליטיים. כתבי חדשות עובדים אצלם לפי חוזים מיוחדים. בניגוד לאנגליה, העובדים כאן קבועים ונהנים מוועד עובדים וממטרייה של התקשורת והעיתונות. זו ממש דיקטטורה של השמאל העיתונאי, והדבר לא שונה מהדיקטטורה בברית המועצות בכל הקשור לחדשות".
- מסמך נקדי לא אמור לפתור בעיות כאלה?
"מסמך נקדי הוא מסמך התנדבותי. זהו תקנון המיועד להסדיר נושאים אלה, אך בדרך כלל לא פועלים לפיו. העיתונאים הללו הם פעילים פוליטיים מתוסכלים, שלא הגיעו למסגרת של מפלגה".
- ובגלל דעותיך לא פונים אליך?
"מזמן הייתי צריך להיות מרואיין קבוע ב'פופוליטיקה', וכשכבר הגעתי לתוכנית מנעו ממני לדבר ולהתווכח עם יוסי שריד, שאני מאוד רוצה להתעמת איתו".
- ולמרות כל ההאשמות שאתה מטיח, רפיק חלבי ניהל את מחלקת החדשות בערוץ הראשון.
"אני לא מבין את זה. את חלבי היה צריך לסלק מזמן מרשות השידור. לדעתי, אם יש לו דעה פוליטית מומלץ שישמור אותה לעצמו. חלבי נהנה בתפקידו כנציג העדה הדרוזית, ולכן יש רתיעה מלטפל בו. אני מכיר גם דרוזים ציונים, והוא לא".
- טומי לפיד פסל כתבות וערך מחדש חלק מהן. אורי פורת נעל במגירתו צילומים מהשטחים. אתה מצדד בצנזורה?
"בחדשות בטלוויזיה מקובל לעשות כל מה שעורך עיתון היה עושה על מנת לשמור על בטחון המדינה. ואם לפיד ערך וסילק כתבות, מדוע לא? הרי כל העורכים הקטנים של המהדורות הפחות חשובות מסלקים חומרים. הפגנה של השמאל תמיד היתה אייטם חשוב יותר מהפגנה של הימין. צריך חקיקה שתחייב עיתונאות בהגשה אובייקטיבית. החדשות בטלוויזיה היא מערכת לשטיפת מוח".
יוסף (טומי) לפיד - יש מקום לעריכה ופסילה
יוסף (טומי) לפיד, איש תקשורת ותיק ומנוסה, מחזיק ביתרון על פני פוליטיקאים אחרים: כמי שהיה מנכ"ל רשות השידור בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 וכיהן כראש מועצת הכבלים, הוא מכיר את המדיה מקרוב גם מצידה השני.
- בזמנו ייחסת כוח מאגי למהדורת החדשות המרכזית. אתה חושב כך גם היום?
"קיים הבדל עצום, שכן אז היה ערוץ טלוויזיה אחד. היום לא מרוכזת תשומת לב קיצונית כל כך במהדורה זו או אחרת, יש פיזור. בתקופה ההיא כל מה שחיים יבין היה אומר בערב, היה נושא לדיון יום לאחר מכן בכנסת".
- פסלת וערכת כתבות מחדש. אין בכך פגיעה בחופש העיתונות והדיווח?
"מנכ"ל הרשות הוא העורך הראשי, הוא נושא באחריות ציבורית רבה ולכן מוטלת עליו חובה לעשות זאת. אין בכך פגיעה בערכים עיתונאיים או בדמוקרטיה. בישיבת ממשלה אחת שהוזמנתי אליה כמנכ"ל הרשות, אמר לי מנחם בגין ז"ל: 'אנחנו הממשלה הנבחרת של הציבור. למה אנחנו צריכים לפחד יותר מהטלוויזיה מאשר היא מפחדת מאיתנו?'. אמרתי לו שכל עוד הוא מפחד יותר מאיתנו, יש לנו דמוקרטיה".
- עדיין יש מקום למינוי פוליטי של מנכ"ל רשות השידור?
"מדובר בגוף ציבורי וקשה למנוע התערבות פוליטית במינוי. חשוב שהמנכ"ל יהיה איש מקצוע, והכי חשוב - להחליף מנכ"ל כל חמש שנים, מה שלא כל כך קורה לאחרונה".
- כיצד תסכם את כהונתך כמנכ"ל הרשות?
"חמש השנים הכי מרתקות בקריירה שלי, עד שנכנסתי לכנסת. היו אין סוף עימותים, הייתי בין הפטיש של הממשלה לסדן של העיתונאים, וזה לא היה תפקיד קל. השעיתי לא פעם עיתונאים, כמו במקרה של אהוד יערי שיצא לקהיר, וגם פיטרתי כתבים, כמו במקרה צילום ספינת הריגול הסובייטית שלא היתה ולא נבראה. לא חסרות דוגמאות. בכל מקרה, צריך שכולם יידעו שמי ששולט באמת ברשות השידור אלה הם לא העיתונאים או ההנהלה, אלא ועד העובדים".
אהוד יערי - תמיד קראתי לילד בשמו
אהוד יערי הגיע בסוף 75' למחלקת החדשות של הטלוויזיה הישראלית, ככתב לענייני ערבים ושימש בתפקיד 28 שנים, עד שעבר לערוץ 2.
- ספר קצת על הלחצים הפוליטיים שהופעלו עליך בשנות ה-80.
"תמיד מצאתי דרך לעקוף מגבלות שהטילו אנשים אלה ואחרים. כשאסרו לראיין אישים מאש"ף, צילמנו מישהו אחר ששאל במקומי את השאלה. כל מיני טריקים. פוליטיקאי אחד הציע ש'אנוח' בוושינגטון, כי הוא לא אהב את הפרשנות שלי. יצחק מודעי דרש לפטר אותי כי בזמן סיקור במחנה הפליטים שאטי בעזה, העדפתי לשים את דגל פלשתין על המכונית כדי לצאת בחיים מהמחנה".
- לאחרונה שמעתי מרצה ערבי שטען כי החדשות בארץ עוברות "אהוד יעריזציה". הוא הגדיר אותך כפרשן הנוטה להאשים אדם אחד בסיכסוך, בלי להכיר את האומה הערבית. פרשן ערבי ישראלי היה עושה זאת אחרת ממך?
"זה בדיוק אותו דבר אם תשאל על ההבדל בין כתב אשכנזי לכתב מזרחי. מעולם לא הייתי מהפרשנים המסתירים את דעותיהם, ותמיד קראתי לילד בשמו. אבל תמיד היו ויהיו ביקורות. באינתיפאדה הראשונה כעסו עלי היהודים. באינתיפאדה הנוכחית כועסים עלי הערבים. אני זוכר הערות מהימין ומהשמאל, אבל אני לא עובד בשביל אף אחד מהם. אני עיתונאי".
- ריאיינת אישים רבים בעולם הערבי. מי מהם השאיר עליך רושם מיוחד?
"סיפורים לא חסרים, אבל המוזר שבהם הוא אולי הראיון עם פארוק א-שארע, שר החוץ הסורי, בפעם היחידה שהוא שוחח עם כלי תקשורת ישראלי. הראיון הזה אורגן בדרגים הגבוהים ביותר, שהגיעו עד לנשיא קלינטון. א-שארע היה איש מאוד בוטה, שרעד במהלך הראיון כעלה והתראיין לא בצורה המקובלת. זו היתה הפעם היחידה בחיי שמרואיין התנהג בחוסר נימוס מכוון. נסעתי לוושינגטון עשרה ימים לפני הראיון כדי לגמור את התפירות האחרונות, החל באיך יישאלו השאלות ועד לצבע של העניבה. הייתי שם במחתרת, אפילו המנהלים שלי והכתב בוושינגטון לא ידעו שנסעתי. רק יום לפני הראיון הודעתי ליאיר שטרן ולכתב בבירה, שזוהי הטריטוריה שלו, שזה מה שהולך לקרות.
"היה לי גם ראיון בלעדי עם חסן מלך מרוקו, שמעולם לא התראיין לעיתונאי ישראלי, ומייד אחריו הייתי צריך לרוץ לאולפן ברבאט כדי לשדר אותו. הבעיה היתה שמצאתי חן בעיני המלך, כי הוא לקח אותי לסיור באורוות המלכותיות והראה לי גם את בית הקברות שלו לסוסים, שם כל סוס קבור עם מצבה, ואני לחוץ להגיע לאולפן... הגעתי באיחור של 10 דקות ושידרו את הראיון כשהוא לא ערוך וחצי מתורגם".
המשחתת "חיפה" גילתה צוללת באזור עתלית ותקפה אותה בקצ"לים ופצ"מים. לאחר התקיפה השלישית נראו בועות אוויר, כתמי שמן ושברים. יתכן שנפגעה צוללת מצרית 3 טרפדות ומטוסי חיל האויר תקפו בשוגג את ה"ליברטי" - אונית ביון אמריקאית שסירבה להזדהות, לאחר שזוהתה בטעות כאונית אספקה של חיל הים המצרי, מול חופי צפון סיני. לאמריקאים 34 הרוגים ו-75 פצועים
113. חומר חדש על פרשת הליברטי............בתגובה להודעה מספר 94
Yac חבר מתאריך 31.3.02 12532 הודעות 23:20 17.11.03
חומר חדש על פרשת הליברטי.
ב-8 ביוני 1967, תקפה ישראל, ספינה אמריקאית בשם ליברטי. עשרות מלחים אמריקאים נהרגו ורבים מאד נפצעו. מובן שהתקיפה היתה בטעות. ישראל היתה בטוחה שהיא תוקפת אניה מצרית.
הליברטי, הקליטה את התוקפים, צילמה ותיעדה, ולא השיבה אש. גם מטוסי תקיפה אמריקאים שהוזנקו, קיבלו הוראה להניח לישראל. כל אותה עת, הועברו הודעות לצה"ל וישירות למטוסי הקרב הישראלים, שתקפו את הספינה, אך לא נענו.
בישראל חשבו שהמצרים מתחזים לאמריקאים.
ביולי 2003 התיר ה-NSA לפרסם חלק מהחומר, שעד אז היה גנוז.
U.S.S. Liberty
Index
On 02 July 2003, the National Security Agency (NSA) released additional information relative to the 08 June 1967 attack on the U.S.S. Liberty. This release includes three audio recordings, transcripts (in English), three follow-up reports, and a U.S. Cryptologic History Report entitled "Attack on a Sigint Collector, the U.S.S. Liberty." The recordings are in Hebrew and contain time counts in English that were added by the intercept operator. The follow-up reports are summaries of the three transcripts with non-substantive chatter omitted and a compiled report that summarizes the activity and contains the text of the transcripts. The U.S. Cryptologic History Report is a less redacted version of the same document originally released in 1999.
How the information was obtained:
Within an hour of learning that the Liberty had been torpedoed the Director, NSA, LTG Marshall S. Carter, USA, sent a message to all intercept sites requesting a special search of all communications that might reflect the attack or reaction. No communications were available. However, one of the airborne platforms, a U.S. Navy EC-121, had collected voice conversations between two Israeli helicopter pilots and the control tower at Hazor Airfield following the attack on the Liberty.
Audio Recording Labeled 104, dated 8 June 1967, 1229Z-1244Z Transcript (in English) PDF Format - 8,076KB
Audio Recording Labeled 105, dated 8 June 1967, 1247Z-1319Z Transcript (in English) PDF Format - 2,866KB
Audio Recording Labeled 130, dated 8 June 1967, 1307Z-1311Z Transcript (in English) PDF Format - 821KB
Follow-up Report No. 1, dated 9 June 1967, 0831Z (PDF Format - 1,309KB)
Follow-up Report No. 2, dated 9 June 1967, 1422Z (PDF Format - 552KB)
Aftermath of Israeli Attack on U.S.S. Liberty, 22 June 1967, 1454Z (PDF Format - 5,509KB)
U.S.Cryptologic History Report, "Attack on a Sigint Collector, the U.S.S. Liberty", dated 1981 (originally released in 1999) (PDF Format - 15,439KB)
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
07.01.0409:24
119. ארה''ב, יום עיון:תקיפת ישראל את ליברטי ב-1967בתגובה להודעה מספר 94
מושמוש חבר מתאריך 5.9.02 1784 הודעות 01:11 07.01.04
ארה''ב, יום עיון: תקיפת ישראל את ליברטי ב-1967
משרד החוץ של ארה"ב יערוך בשבוע הבא יום עיון בנושא התקפת צה"ל על ספינת הביון האמריקאית "ליברטי" ב-1967. גם דיפלומטים ישראלים הוזמנו. (מתוך מבזקי "הארץ") מעניין למה בחרו בעיתוי הזה... אולי זה יום השנה או משהו דומה? מישהו יודע אולי?
ציון חבר מתאריך 17.12.03 314 הודעות 08:45 07.01.04
1. לא, זה לא ''יום השנה או משהו דומה''
ישראל "הורידה" את ספינת המודיעין האמריקאי "ליברטי" במהלך מלחמת ששת הימים, או ליתר דיוק ב- 8 ביוני 1967, מול חופי מצרים. כלומר - מחר זה יום השנה ה- 36 ו- 7 חודשים (סיבה למסיבה). מסקנת הוח"ק שהוקמה בארה"ב היתה שזו היתה תקרית לא מכוונת ואין מספיק פרטים וכו', או בקיצור - ניסו לתת לפרשה לגווע בשקט. הבעיה היא שיש כמה חבר'ה שטוענים שהיה שם טיוח ביוזמת הנשיא לינדון ג'ונסון, אין לי מושג אם זה בגלל שהיה לו מה להסתיר (לא יכול להיות...) או שפשוט כדי לא לסבך את ישראל יותר מדי. מקור (לדוגמא) - http://pennlive.com/newsflash/lates...
Yac חבר מתאריך 31.3.02 13729 הודעות 08:48 07.01.04
142. בארה''ב נזכרים שישראל פגעה בטעות בליברטיבתגובה להודעה מספר 94
Yac חבר מתאריך 31.3.02 21162 הודעות 23:20 16.12.04
בארה''ב נזכרים שישראל פגעה בטעות בליברטי
שואלים אם לא הסתירה את האמת, כמו במכירת הנשק האמריקאי הסודי לסין. שטויות שעושים בישראל, עלולים לגרום לשונאי ישראל להשתמש בהם נגדנו.
Ward Boston Is Right About The Liberty Attack Letter To Editor San Diego Union-Tribune From Harold Truman Regarding "Ex-officer alleges cover-up in probe of spy ship attack,"
You can call it an "allegation" if you want, but it certainly happened exactly as retired Navy Capt. Ward Boston said it did.I can assure you that Israel not only attacked the U.S. Naval Security Group ship and killed American sailors, but attacked again and again and again in a failed effort to sink the vessel, which was clearly flying the American flag.
Why? To cover up an ongoing massacre of Egyptian soldiers upon which the ship was eavesdropping. It was a futile effort and useless slaughter of American lives on the Israelis' part because everything was also being recorded by a U.S. Air Force spy plane flying above.
Commander William L. McGonagle, the ship's captain, was later awarded the Medal of Honor, the only recipient in history to receive it in a private, secret ceremony.To play the apologist and claim that it was a "mistake," as Judge Jay Cristol does in "The Liberty Incident," is a disgrace to the memory of the many American sailors who died that day. As usual, given enough time, the truth will normally out.
The following is the San Diego Union Tribune article about which Mr. Truman wrote the above referenced Letter to the Editor:
EX-OFFICER ALLEGES COVER-UP IN PROBE OF SPY SHIP ATTACK By James W. Crawley San Diego Union-Tribune Staff Writer
Ward Boston is an unassuming octogenarian who resides in a gated community on Coronado's Silver Strand.
A retired Navy captain, he hardly attracts attention in a town full of active-duty and retired sailors.
Yet Boston is in the maelstrom of a nearly 37-year-old controversy surrounding Israel's deadly attack on the Navy's spy ship Liberty during the Six-Day War with Egypt, Syria and Jordan. The June 1967 attack killed 34 Americans and wounded 171.
Last October, Boston broke decades of silence and declared that the Navy admiral who investigated the incident had been ordered by President Lyndon Johnson and Defense Secretary Robert McNamara to conclude it was a case of mistaken identity, despite evidence to the contrary.
As the chief counsel for the Navy's court of inquiry, Boston had an insider's view.
"I didn't speak up earlier because I was told not to," Boston said in an interview.
His revelation, repeated last month before a State Department conference about the Six-Day War, has rekindled a smoldering debate over how it happened and whether the United States and Israel covered up the truth.
Anti-Israel factions portray Boston's words ? true to his legal background, memorialized in two affidavits but rarely spoken to an audience larger than one person ? as proof of Israel's guilt.
Israel's supporters, including a federal bankruptcy judge who researched the attack and wrote a book on it, say Boston is lying. Some pin an anti-Semitic badge on his lapel.
On Web pages and through e-mail, an electronic brawl is raging over Boston's disclosures among his admirers and detractors.
But, for the men who survived the attack, Boston's comments endorse views smelted in cordite, blood and smoke.
"We feel we've been vindicated," said James Ennes, the Liberty's officer of the deck the day of the attack, which left him severely wounded.
"We've been saying for 37 years that the court of inquiry was a fraud, that it was corrupted, that it ignored evidence and made findings not supported by the evidence," said Ennes, whose book about the incident claims it was a deliberate Israeli attack.
Boston's cover-up allegation is "enormously significant," said author James Bamford, who has written several books about the super-secret National Security Agency, which analyzed radio intercepts from Liberty and other U.S. surveillance ships.
"It's equivalent to former Supreme Court (Chief) Justice Earl Warren coming out and saying 'the Warren Commission report on (the) Kennedy (assassination) ? everything we said was not what we believed, but we were pressured to say it,' " Bamford said.
"It puts an enormous shadow over everything that was in the (Navy) report," he said.
Even with Boston's affidavits and some newly released documents presented at the State Department conference, no consensus was reached on whether the attack was deliberate, accidental or the result of negligence.
The Liberty was a Navy spy ship, plain and simple.
Like its ill-fated sister vessel Pueblo, which was captured by North Korea six months later, the Liberty was festooned with antennas and its cargo holds were converted into top-secret locked compartments lined with receivers where petty officers eavesdropped on other nations' militaries.
During the Six-Day War, the Liberty loitered off the Sinai Peninsula, listening to Israel's lightning victory over Egypt.
On the afternoon of June 8, 1967, Israeli jets strafed the ship. Hours later, Israeli torpedo boats attacked. By the evening, 34 U.S. sailors were dead and 171 injured.
Israel said the attack was a terrible mistake caused by the misidentification of the Liberty as an Egyptian vessel. Investigations followed, including the Navy's court of inquiry.
That's when Ward Boston's involvement began.
If Hollywood had discovered Boston, he could have been the real-life prototype for Cmdr. Harmon Rabb, one of the leads on the television show "JAG."
In the Pacific during World War II, Boston flew harrowing photo-reconnaissance missions over Tokyo and Iwo Jima in Navy Hellcat fighters, sometimes making three passes over a single target ? once to take pre-bombing pictures, then joining other planes in attacking the target and, finally, a post-attack pass to photograph the damage.
After the war, Boston went to law school, passed the bar and entered private practice. Meanwhile, he continued to fly Navy fighters as a reservist, including its first jet, the FH-1 Phantom.
In the late 1940s, he joined the FBI and was assigned to field offices in San Francisco and Los Angeles. During the Korean War, he rejoined the Navy, this time as a JAG officer.
By June 1967, Boston was legal officer for then-Rear Adm. Isaac Kidd Jr. when the flag officer was assigned to head the hastily convened inquiry into the Liberty attack.
Unable to interview hospitalized sailors and Israeli military and civilian officials, the investigative panel was given just a week to examine the battered ship, interview survivors and collect radio intercepts and other information.
Boston said it was obvious then who was responsible.
"There's no way in the world that it was an accident," Boston said.
In his affidavits and a recent interview, Boston recounted how he and Kidd discussed their conclusions about the survivors' testimony.
"(Kidd) referred to the Israelis as 'murderous bastards,' " Boston said.
After Kidd delivered the panel's report to Washington officials, Boston said the admiral told him, "they aren't interested in the facts or what happened. It's a political issue. They want to cover it up." Then Kidd admonished Boston to keep silent.
Boston said Kidd told him privately that orders came from Johnson and McNamara to find the incident was a mistake and not a deliberate act.
There is no documentation to support Boston's account.
Kidd died in 1999 at 79 after a career topped by command of the Atlantic Fleet. He never spoke of a cover-up.
The late '60s was the height of the Cold War between the United States and the Soviet Union. The Soviets were backing the Arab nations; the United States was allied with Israel. U.S. troops were fully engaged in Vietnam and the United States was fearful of growing Soviet influence, especially in the oil-rich Mideast.
Those who claim the attack was no accident argue that Israel wanted to stop the Liberty from snooping on its military during the war.
Boston kept quiet too, until the 2002 publication of "The Liberty Incident," by Judge Jay Cristol, provoked him.
Cristol's book, based on more than 10 years of research and hundreds of interviews and the collection of thousands of documents, argued that Israeli pilots, sailors and top military officials, in the heat of combat and the fog of war, were unaware the Liberty was a U.S. ship, mistaking it for an Egyptian vessel.
The two men spoke twice during the 1990s while Cristol researched his book, but Boston said recently that he only discussed his career and did not reveal details of the inquiry.
"It is Cristol's insidious attempt to whitewash the facts that has pushed me to speak out," Boston said in a Jan. 8 affidavit, read by Bamford at the State Department conference last month. Boston did not attend the conference.
Boston's affidavit was passed to Bamford by a friend who believes that Israel is responsible for the attack on the Liberty.
The judge, during a recent telephone interview, discounted Boston's contention that Johnson and McNamara covered up Israel complicity.
"I think those (accusations) are kind of nonsense," Cristol said.
Cristol ? also a former Navy pilot and JAG officer ? said Boston's comments show that he either lied in 1967 by knowingly filing a false report or that his memory has changed with age.
Referring to Cristol, Boston said, "I'm not going to get into a spitting contest with a skunk."
He also rejected suggestions that he is anti-Semitic, while acknowledging some sympathy for the plight of Palestinian refugees.
As he splits his day between local organizations and daily visits to the gym to loosen up arthritic joints, Boston remains largely oblivious to the electronic cacophony of e-mail and Internet chat that makes him out to be either a patriot or a patsy for anti-Israel factions.
That's because Boston doesn't have a computer. Friends print out and pass along Internet postings mentioning him or his statements.
"I'm a dinosaur," he said. "I use a pencil with an eraser and a typewriter."
147. בארה''ב, יש מי שדואג, שהטעות של הליברטי, לא תשכחבתגובה להודעה מספר 94
Yac חבר מתאריך 31.3.02 22394 הודעות 12:09 13.02.05
בארה''ב, יש מי שדואג, שהטעות של הליברטי, לא תשכח
בשנת 1967, טעתה ישראל והתבלבל חיל האוויר, כשתקף ספינה אמריקאית, כשחשב שזוהי ספינת קרב מצרית שהתחזתה לספינת צי אמריקאית. עשרות נהרגו. הנזק לספינה היה בלתי הפיך וציוד יקר מאד הושמד.
קריאות הספינה לחיל האויר שתקף אותה, שזוהי ספינת צי אמריקאית, לא הובנו על ידי טייסי חיל האויר.
בארה"ב מסרבים לשכוח את הארוע ויש בין משפחות החללים, שחושבות, שהטעות היתה מכוונת.
מדי פעם, שולפים אלמונים, כנראה בעידוד התעמולה האיסלמית, את המקרה ומגלים עובדות חדשות, המצביעות לכאורה על כוונה של ישראל להשמיד את ספינת הביון של הצי השישי.
מובן שההסברה הישראלית ממלאת את פיה מים.
כנראה בהשראת התעמולה האיסלמית, יש מי ששולפים עוד "עובדות" על פגיעות או נסיונות פגיעות של ישראל בארה"ב.
כעת, מאשימים אשיות אמריקאית, בסיוע לישראל לפגוע קשות בארה"ב...
ישראל מוצגת כמדינה שגם מרגלת נגד ארה"ב, גם מעבירה סודות וטכנולוגיה אמריקאית לאוייבתה סין וגם מנסה לפגוע בארה"ב בכל הזדמנות...
Category: News & Opinion (General) Topic: History & Archaeology Synopsis: Source: mparent7777.blog-city.com Published: February 11, 2005 Author: Phillip Yardley For Education and Discussion Only. Not for Commercial Use. DID ISRAEL ATTACK THE UNITED STATES WITH CHERTOFF'S AID?
11.Feb.2005
author: Phillip Yardley
It is a little known, but historical fact that Israel has attacked the United States several times. Yet, we now know that our New Homeland Security Chief helped Israel to do so. In 1954, Israeli agents working in Egypt planted bombs in several buildings, including a United States diplomatic facility, and left evidence behind implicating Arabs as the culprits. The ruse would have worked, had not one of the bombs detonated prematurely, allowing the Egyptians to capture and identify one of the bombers, which in turn led to the round up of an Israeli spy ring.
Some of the spies were from Israel, while others were recruited from the local Jewish population. Israel responded to the scandal with claims in the media that there was no spy ring, that it was all a hoax perpetrated by "anti-Semites". But as the public trial progressed, it was evident that Israel had indeed been behind the bombing. Eventually, Israeli's Defense Minister Pinhas Lavon was brought down by the scandal, although it appears that he was himself the victim of a frame-up by the real authors of the bombing project, code named "Operation Susannah."
On June 8, 1967, thirty-four fine young American boys died while defending the U.S.S. Liberty against a sustained air and sea attack by the armed forces of the State of Israel. Yes, during the Six Day War between Israel and the Arab States, the American intelligence ship USS Liberty was attacked for 75 minutes in international waters by Israeli aircraft and torpedo boats. Thirty-four men died and 172 were wounded.
The U.S.S. Liberty was damaged beyond repair and scrapped.
Survivors and many key government officials including Secretary of State Dean Rusk and former Joint Chief of Staffs Chairman, Admiral Thomas Moorer say it was a deliberate act of war.
On June 15, 1986, The United States attacked Muammar Khadaffi. But according to Victor Ostrovsky, a Mossad defector now living in Canada, Ronald Reagan was tricked into bombing Libya by means of a radio transmitter smuggled into Tripoli by the Mossad, which broadcast messages designed to fool the United States into thinking Libya was about to launch a massive terror attack on the west. On the basis of this fake evidence, the US bombed Libya, killing Khadaffi's daughter. Is Victor Ostrovsky correct?
More recently, the FBI, CIA, Secret Service and DEA found the most significant foreign espionage ring ever discovered in the history of the United States. It was a huge spy ring of hundreds of Israelis who penetrated the highest echelons of American intelligence agencies and the American military as reported by Carl Cameron on Fox News Network's Brit Hume Show, December 12, 2002. In a corresponding broadcast on MSNBC, titled U.S. Busts Israeli Spy Ring, March 5, 2002, it was reported that approximately 200 Israeli agents were apprehended for attempting to penetrate the Justice Department, the U.S. judiciary system, several military bases, the FBI, the DEA, the INS and the CIA.
And it was our new Homeland Security Chief, Michael Chertoff, hand-picked by President Bush, who set them free without being charged. Why? Was it because Michael Chertoff's American patriotisms are subordinate to Zionist sympathies?
It is true, if I may respectfully say so, that many Jews appear to hold such ancient allegiances. And, it is also true that Jews salute the Israeli flag; I've discovered this upon conducting secondary research (writings found in the library) and primary research (in-person interviews with Jews who are American citizens who regularly salute the Israeli flag).
Does Micheal Chertoff salute the Israeli flag?
Nevertheless, for many months, members of this Israeli spy ring shadowed half of the September 11th hijackers as well as their leader, Mohammed Atta. In fact, five of these Israeli spies were so carefully watching Mohammed Atta that they actually resided on the same street where he lived in Hollywood, Florida. It is also known that Israeli intelligence penetrated the entire telephone network of the United States. And, in a brazen act of treason, an Israeli company was given the contract to conduct official wiretaps of all U.S. Government surveillance. Yes, as amazing as it seems, an Israeli company directly funded by the Israeli government and with ties to Mossad, Israel's spy agency the motto of which is "Winning Wars Through Deception", was given the contract to provide all the surveillance and wiretaps conducted by the United States Government. This gave Israel the technical ability to wiretap virtually any telephone in the United States including phone lines of U.S. law enforcement officers. Indeed, records reveal that a powerful Israeli drug organization in the United States escaped prosecution because of this Israeli control of our phone systems because the Israelis tapped the telephone conversations of the law enforcement personnel who were investigating them. This was also reported by Carl Cameron on the Fox News Network during the Brit Hume Show that aired December12, 1002.
What is more, during the September 11th attack, five men were caught standing on their van with binoculars focused on the World Trade Center while their companions videoed and enthusiastically celebrated the tragedy. They were apprehended by the FBI, discovered to be Israeli agents in possession of false passports, large sums of cash and a number of box cutters. The FBI held them for months during which time each and every one failed lie detector tests. After their release by Michael Chertoff, our new Homeland Security Chief, they fled to Israel.
Now, what would cause these Israeli spies to cheer upon seeing what was a nightmare for others? To hear about the attack of September 11th or to see it televised put most of us in mild shock. But they saw it in person and from only a few miles. Yet, for them, it caused glee. Why? Why would government agents of our closest ally to whom we have freely given $90 billion, far more than any other country, along with unqualified friendship and unqualified protection find joy in our darkest hour?
There can be no question that their behavior was inspired by specific and pertinent knowledge attached to the event. To be sure, they must have known who was responsible and who would benefit. They certainly appeared to be celebrating a victory. Apparently, they believed that the September 11th attack would be good for Israel, for it would make their enemies our enemies; we would become allies to them in their war against the Arab world, particularly, their greatest threat, Iraq; and as a byproduct of our war mentality, it would be easier for Israel to prosecute its war against Palestine. I feel it is fatuously obvious this was the cause of their celebration atop that van.
It is also more than a little peculiar that no Israelis died in the World Trade Center attack. Although the President, in his State of the Union Address shortly after September 11th, stated that 130 Israelis died in the attack, he was incorrect. For not a single Israeli citizen died in the World Trade Center. This in spite of the fact that, on the morning after the attack, the Jerusalem Post reported 4,000 Israelis were believed to be in the area of the World Trade Center. Please see the September 11, 2001 Jerusalem Post article titled, Thousands of Israelis Missing Near WTC, Pentagon. Then on September 22, 2002, The New York Times later reduced the 130 casualties to one single casualty in an article by Eric Lipton titled, Estimates of Toll May Be Too High. Presently, most reports state that no Israelis, whatsoever, died on that awful day.
No Israeli casualties in the World Trade Center would be simply impossible, it seems, unless the Israeli Government received prior warning of the attack and, in turn, relayed the warning to some of the Israelis at the World Trade Center. Ten days after Bush's State of the Union Speech, the FBI confirmed that warning messages of the impending attack were, in fact, received by an Israeli firm, Odigo, at its offices located in both Israel and in the World Trade Center. The article titled, Odigo Says Workers Were Warned of Attack, written by Yuval Dror was published in the September 29th, 2001 edition of Ha'aretz, one of Israel's most prominent newspapers.
The evidence appears to be unambiguous. Israel must have known of the World Trade Center attack well in advance, and then in a startlingly act of murderous betrayal warned its nationals while letting Americans die horrific deaths. Yes, apparently Israel cold-heartedly stood by as Americans died while it could have easily warned them. But then, evidently, that is what Israel wanted. As mentioned before, Israel wanted the September11th tragedy for it would garner American support for Ariel Sharon's agenda against Islamic nations, especially Palestine, Iraq and Iran. That is why the Israeli spies were rejoicing at our countrymen's death on September 11th.
Is this a formula? Is September 11th related to the Iraqi War as is the Lusitania to World War I and Pearl Harbor to World War II? To be sure, many historians now believe the sinking of the Lusitania and the attack of Pearl Harbor were staged with Roosevelt's and Churchill's knowledge.
Was September 11th another case of an Israeli terror attack upon the United States like the Lavon Affiar and the attack of the U.S.S. Liberty?
Of course, the Israelis are using our money, our weapons and the lives of our young men to achieve their agenda. Ten thousand of our finest people have been maimed for life and well over one thousand have died in Iraq. Yet, unlike Israel, Iraq has, paradoxically, never committed an act of war or terror against the United States.
And, Michael Chertoff is keeping watch over us. Or is he just watching us?
163. כינוס על הליברטי- י' חמישי 2 ליוני 2005 בבית חיל האווירבתגובה להודעה מספר 94
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.05.05 בשעה 12:27 בברכה, פילוביץ שחף
כותרת: כינוס על הליברטי מאת: **** נשלח ביום: 20.5.2005 שעה: 11:57:17
שחף שלום קיבלתי ממכון פישר (עם אתה גם מקבל מהם אמור לי ולא אשלח לך תזכורת על מה שהם שולחים ונדמה לי שיעניין אותך) מחקר על תקיפת "הליברטי" במלחמת ששת הימים
השופט אל"מ (מיל') אלן ג'יי קריסטול, טייס לשעבר בזרוע האוירית של חיל הים האמריקאי, שחקר ופרסם ספר על פרשת הליברטי (אונית ביון אמריקאית אשר הותקפה בשוגג במהלך מלחמת ששת הימים על ידי חיל האויר הישראלי) יציג את עבודת המחקר שעשה. האירוע יתקיים ביום חמישי 2 ליוני 2005 משעה 14:00 בבית חיל האויר. עלות השתתפות בכנס לכיסוי ההוצאות 25 ש"ח. להרשמה נא להתקשר למזכירות המכון.
215. ספר חדש: הטייסים ידעו שהליברטי אמריקאית לפני ההתקפהבתגובה להודעה מספר 94
חיפושית חבר מתאריך 4.2.02 אור ליום רביעי י''ח בסיון תשס''ט 22:57 09.06.09
ספר חדש: הטייסים ידעו שהליברטי אמריקאית לפני ההתקפה
ספר חדש שיצא לאור בימים האחרונים טוען כי דווח לטייסים בקשר, לפני ההתקפה שהליברטי, "ככל הניראה ספינה אמריקאית". הסוף ידוע, הליברטי חטפה מכה חזקה, 34 מלחים אמריקאים נהרגו. עמדתה הרשמית של ישראל היא שמדובר בטעות טראגית. עוד טוען הסופר כי ברור לו שהיו כאלו בשרשרת הפיקוד שידעו את זהותה של הספינה, בזמן למנוע את המתקפה, אך לא עשו זאת.
הסופר סקוט ג'ונס מספר כי הוא נסע עם אביו, שהיה על הליברטי באותה העת לישראל, ושם הם פגשו את אחד הטייסים שהשתתף במבצע- יפתח ספקטור, שביקש להתנצל בפני האב.
106. ''אוהבים אותך, יהונתן. תהיה חזק''בתגובה להודעה מספר 0
08:32, 22 ספטמבר 2003 / כ"ה באלול תשס"ג
אמש השתתפו בהפגנה למען יהונתן פולארד שהתקיימה בכיכר ספרא בירושלים למעלה מעשרת אלפים איש. אישי ציבור וזמרים ידועים נטלו חלק במאבק ההולך ומתעצם למען שיחרורו של יהונתן. הרב יוסף מנדלביץ': "הנוער הארצישראלי רואה בפולארד גיבור, ומכוח מסירות הנפש שלו הוא מתחזק ונלחם למען ארץ ישראל".
בכיכר ספרא בירושלים נערכה אמש עצרת, ובה השתתפו למעלה מעשרת אלפים בני אדם כדי לדרוש את שחרורו של יונתן פולארד מהכלא האמריקני.
בראיון לכתב האינטרנט של ערוץ 7 אביחי אברהם אומר ח"כ אורי אריאל, כי לכיכר התכנסו מעל רבבת אנשים. ראוי לעם הזה שיתברך בבניו ובנוער הנהדר הזה, שהתכנס למטרה מצוינת זו. בערב זה, הוסיף אריאל, יש כאלה שמתכנסים לחגוג את העשור לאוסלו, לחגוג לפרס. פה נמצא הציבור האמיתי שדואג לפולארד, ואין לו זמן לחגוג חגיגות אישיות, שלא לעניין".
הרב יוסף מנדלביץ', שהיה בעצמו אסיר ציון, אמר: "באתי לכאן כי אני הייתי אסיר ציון ואני בדיוק יודע את ההרגשה איך שזה לשבת 18 שנה. זו זוועה, זה לא יאומן. אני מתפלא איך אדם יכול לשאת את זה. אבל יותר מזה אני יודע מהו כוח הזדהות. כשהייתי בכלא ורק ידעתי בלבי שעם ישראל אינו שוכח אותי נתמלאתי בכוחות". מנדלביץ' הוסיף כי הוא קורא לכולם לבוא ולהפגין למען פולארד מכיוון שלדבריו "בצינורות שבשמים ההזדהות שלנו עוברת ליונתן ולכל יהדות ארה"ב, ומכוח זה נוכל לגאול את יונתן ואת כל יהדות ארה"ב ולהביאם לארץ ישראל". לדברי מנדלביץ' במכתב שהוא יכתוב לפולארד הוא יציין כי חשוב שיחזיק מעמד וימשיך במאבקו, משום שלכיכר נקבצו יותר מעשרת אלפים בני אדם, וביניהם בני נוער, שבשבילם פולארד משמש דוגמא ומופת, והם יהיו נאמנים כמוהו. "הנוער הארצישראלי רואה בפולארד גיבור, ומכוח מסירות הנפש שלו הוא מתחזק ונלחם למען ארץ ישראל", אומר מנדלביץ'.
לשאלת כתבנו מדוע ממשלת ישראל אינה פועלת לשחרורו אמר מנדלביץ' כי שר התיירות בני אלון סיפר לו שפנה אל ראש הממשלה שרון לפעול מכוחה של הממשלה לשחרר את פולארד, והלה השיב לו כי "המסכנים לא יכולים לדרוש מהחזקים". "לצערי", אומר מנדלביץ', "כך רואה גיבור ישראל אריק שרון את עצמו, וגישה זו ודאי משפיעה על דברים נוספים שהוא עושה. הוא רואה את עצמו כמסכן. אבל כאן בכיכר", אומר מנדלביץ', "אנחנו איננו מסכנים. כל מי שנמצא פה יודע שיש כאן כוח עצום. רק מכוח אמונה ומכוח קשר דורות אנו יכולים לראות את עצמנו באור נכון", אומר מנדלביץ'.
בין האמנים שהשתתפו בעצרת בכיכר ספרא הייתה להקת "רבע לשבע". יהודה כץ, סולן הלהקה, אמר לכתבנו כי בא להופיע משום שלהרגשתו יהודי שרואה יהודי אחר בכלא חייב לעזור לו. אני רוצה שפולארד ירגיש שיש אנשים שאכפת להם, אומר כץ ומוסיף כי הוא שמח מאד שביקשו ממנו לבוא ולהופיע. "נקוה שנזכה לבוא כשהוא יצא מהכלא ויגיע לארץ ישראל. אז נקבל אותו בשמחה ובשירה". מוטי ברומברגר מקריית מוצקין, העובד במשרד פרסום והמסייע במקצועו למטה של פולארד, סיפר כי הגיע לפעילות למען פולארד לאחר שמצא עלון כרוז ברחובו, ועליו מצא את מספר הטלפון של אחד מפעילי המטה. ברומברגר ציין כי מחר עומד מי שהיה נשיא ארה"ב ביל קלינטון לנאום באוניברסיטת תל אביב, ושם הוא, עם עוד מפגינים, מתכוונים להפגין נוכחות. נבקש ממנו לסיים את מה שהחל: לשחרר את פולארד. לדבריו, ממשלת ישראל מדחיקה את הנושאים החשובים, את פולארד, את נפגעי הטרור. זה מינוס גדול של ממשלת ישראל אומר ברומברגר.
הזמר אהרון רזאל אמר כי הגיע להפגנה כדי לחבר אנשים. "אין כמו שירה קדושה ומילים קדושות כדי לחבר אנשים ביחד ובמיוחד למטרה קדושה של פדיון שבויים" אומר רזאל. פולארד סיכן עצמו למען עם ישראל, ומחובתנו המוסרית לעזור לו. אנחנו חייבים להראות שאף יהודי אינו הפקר בעולם הזה. רזאל מוסיף כי בהפגנה קודמת, שבה ניגן, השתתפו כעשירית מהציבור שהגיע הפעם. "תראה מה נעשה פה. בהפגנה הבאה תהיה כל המדינה", אמר.
כתבנו סייר בכיכר וביקש מהמפגינים הרבים לספר לו על סיבת בואם לעצרת, ומדוע מתעכב שחרורו של פולארד.
הלל שור ממעלה אדומים אומר כי בא משום שמצוות פדיון שבויים היא מצווה חשובה בעיניו. לדבריו, ממשלת ישראל אינה פועלת דיה למען פולארד. "ייתכן כי הדבר נובע מכך שהיא אינה רוצה לפגוע ביחסים הקלוקלים ממילא שיש לה עם ארה"ב". לפולארד משגר שור קריאה: "יונתן, אנחנו אוהבים אותך, תהיה חזק.מעריכים אותך יותר מכל אדם בעולם".
עמיחי פריימן מסוסיא אומר לכתבנו כי לדעתו לממשלת ישראל "יש דברים יותר חשובים כנראה מאשר אחים כלואים בארה"ב. הכל פה אינטרסים", אומר פריימן. מאיר קליין מקרית אתא אומר כי ממשלת ישראל אינה משחררת את פולארד כי היא כבולה מידי לארה"ב.
אסתר אליהו מירושלים פעילה במטה למען פולארד ואומרת כי הוא פשוט לא מטריד את הממשלה בימים אלה. זה חבל, אומרת אליהו: "האדם הזה עם הגאונות שלו וההקרבה שלו היה יכול להיות ראש ממשלה לתפארת ולסחוף אחריו את כולם באחדות גדולה".
רעות מאשקלון אומרת כי למעשה ממשלת ישראל בגדה בפולארד. לדבריה, היא פועלת במסגרת מטה פעולה שהקימו באשקלון, וכדי להגביר את המודעות הקדישה את מרבית חופשת הקיץ לפעילות עבורו.
עדי גינזבורג, דובר מטה הפעולה למען פולארד, מציין כי כעשרת אלפים משתתפים הגיעו לעצרת, וכי מספר זה הוא מעל לציפיות בהתחשב במספר הרב של האירועים הנוספים שהיו באותו ערב. גינזבורג הגיב על דיווחים בתקשורת כאילו כמה מאות יחידות של בני נוער השתתפו בעצרת וציין כי אכן היו כמה מאות בני נוער אך גם כמה אלפי מבוגרים.
הוא ציין כי היום בבוקר יגיעו המפגינים לנאומו של ביל קלינטון באוניברסיטת תל אביב. "נזכיר לו שהבטיח בזמנו במהלך ועידת וואי כי ישחרר את פולארד וחזר בו". (ש.ל.) http://www.a7.org/news.php?id=61059
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
24.09.0302:05
107. פולארד: קצין שריגל לטובת ארה''ב נלכד-ושוחרר!בתגובה להודעה מספר 106
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.09.03 בשעה 02:47 בברכה, פילוביץ שחף
yeshivaboy חבר מתאריך 29.4.02 4558 הודעות 01:16 24.09.03
פולארד: "קצין צה"ל שריגל לטובת ארה"ב נלכד - ושוחרר" מעריב, כ"ו אלול תשס"ג, עמ' 21 (23 בספט' 2003).
"תפסיקו להתייחס אליי כאל מקרה הומניטרי. הייתי סוכן של מדינת ישראל, ויש לדרוש בתוקף את שחרורי", אמר אתמול המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד, למשלחת של ח"כים שבקרה אותו בכלאו בקרוליינה הצפונית. פולארד הוסיף כי ידוע לו על מקרה של קצין צה"ל שריגל לטובת ארה"ב, נתפס ושוחרר.
פולארד הביע זעם רב על ראש הממשלה שרון, משום שזה לא נטל איתו לפגישתו האחרונה עם הנשיא בוש בוושינגטון, עצומה למען שחרורו שעליה חתמו 112 חברי כנסת.
כשהוא חובש כיפה עם מגן דוד, שעליה רקום "אזרח ישראלי", מנה פולארד באוזני אורחיו שורה של מקרים שבהם שחררה ארצות הברית מרגלים, בעקבות לחץ שהפעילו הממשלות שהפעילו אותם. פולארד אף סיפר לחברי הכנסת כי ידוע לו על מקרה שבו נלכד בישראל קצין צה"ל שריגל לטובת ארצות הברית, אך שוחרר.
פולארד שב והדגיש כי לא גרם בפעילותו שום נזק לארצות הברית "וגם לא ייגרם לה או לישראל שום נזק אם ישחררו אותי". בראש המשלחת עמד חבר הכנסת מיכאל איתן (ליכוד) והשתתפו בה גם סגן השר מיכאל רצון (ליכוד), חבר הכנסת גלעד ארדן (ליכוד), חברת הכנסת אורית נוקד (עבודה) וחבר הכנסת אריה אלדד (האיחוד הלאומי).
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 2556 הודעות 01:53 24.09.03
4. רבין-ישראל גירשה לא פחות מחמישה מרגלים אמריקנ בתגובה להודעה מספר 0
הסנטור דיויד דורנברגר: לCIA היה לפחות מרגל אחד בישראל שנתפס והוגלה מצורף הקטע מהמאמר של דניס נו המתייחס לגילוי המרגלים האמריקניים: The United States has been known to snoop on Israel. America took satellite reconnaissance photographs of Israeli military installations – which Pollard illegally shared with Israel, helping them to develop better “masking” techniques. The Israelis have been convinced that there were American moles in their country and there has been some evidence to support their suspicion. Republican Senator David Durenberger of Minnesota charged that the CIA had an Israeli spy who started working for the US before Israel accepted the services of Jay Pollard. Immediately after the Pollard scandal broke, the late Yitzhak Rabin, who was then Israel’s Defense Minister, said that Israel had found no less than five American spies working inside during the late 1970s and early 1980s. The spies were expelled from Israel, rather than prosecuted and imprisoned, to prevent too much conflict between the country and its American ally.
תרגום
ארה"ב ריגלה בישראל. אמריקה צילמה צילומי אוויר של בסיסי צה"ל שפולאר העביר לישראל באופן לא חוקי מה שעזר לישראל להסוות את הבסיסים טוב יותר. הישראלים היו בטוחים שיש "חפרפרות" אמריקאיות בישראל והיו להם כמה סיבות טובות לחשוב כך. הסנאטור הרפובליקאני דיויד דורנברגר טען שלCIA היה מרגל אזרח ישראל שהחל לעבוד לפני שפולארד החל לרגל למען ישראל. מ ייד לאחר התפוצצותה של פרשיית פולארד, אמר יצחק רבין שהיה אז שר הבטחון של ישראל כי ישראל מצאה לא פחות מחמישה מרגלים אמריקאים שעבדו מתוך ישראל במהלך סוף שנות ה70 ותחילת שנות ה80. המרגלים הללו גורשו מישראל במקום להיעצר ולהיאסר בכדי למנוע סכסוך בין ישראל ו"ידידתה" ארה"ב
ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג) WWW.SANHEDRIN.INFO
הערב בפופוליטיקה-אביאם סלע!!
דן מרגלית הציג את אביאם סלע וכל שאר הראיון...... הם דיברו על איך אפשר לייעל את תקציב משרד הבטחון, איך לתעל אותו, לפתח ולייצור מערכות בקרה וכיוצ"ב !! אביאם סלע לא נשאל אפילו שאלה אחת על הפרשה....למה??
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
24.09.0308:56
108. הציטוט באנגלית שתורגם בהודעה לעיל הובא מ.....בתגובה להודעה מספר 107
Onln חבר מתאריך 5.11.02 4955 הודעות 08:01 24.09.03
12. בבקשה
הציטוט לקוח מחלק תשיעי מתוך מאמר בן 14 פרקים שכתב דניס נו.
110. יוסף עמית ריגל עבור ארה''בבתגובה להודעה מספר 108
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.09.03 בשעה 19:06 בברכה, פילוביץ שחף
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 2567 הודעות 10:29 24.09.03
14. יוסף עמית ריגל עבור ארה''ב
רס"ן יוסף עמית, איש חיל המודיעין, נעצר בחודש מארס 86' בחשד שיצר מגע עם סוכן חוץ וריגל לטובת ארצות-הברית.
לאחר מעצרו פורסם כי עמית הופיע בשגרירות ארצות הברית בתל-אביב, והציע לאמריקנים לעבוד עבורם. עמית למד בפנימיה לקציני ים בעכו, התגייס לצנחנים ועבר לחיל הים, שם סיים קורס חובלים. לאחר שחרורו עבר למשמר הגבול ומשם לסיירת אגוז. במלחמת יום הכיפורים נפצע עמית בקרב על החרמון, ולאחר המלחמה עבר לשרת בחיל המודיעין. בעקבות חשיפתו הורשע עמית בריגול חמור ומגע עם סוכן זר, ונשפט ל 12 שנות מאסר והורדה לדרגת טוראי. עמית עירער שנה מאוחר יותר, אך ערעורו נדחה. ב93-' השתחרר עמית מהכלא http://www.bambili.com/bambili_news...
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 2567 הודעות 18:57 24.09.03
tsuoo 23. Unexchanged Spies המאמר xu;;
Unexchanged Spies December 12, 1997 - Ha'aretz IDF officer Yosef Amit was convicted of spying for the United States in the 1980s. Yossi Melman asks why Israel did not try to use this affair to help convicted spy Jonathan Pollard, who was caught during the same period. "No, I don't remember the incident," former Prime Minister Yitzhak Shamir said in response to questions about whether Israel, under his leadership in the later half of the 1980's, missed a rare opportunity to mitigate Jonathan Pollard's punishment. "Maybe Shimon Peres remembers more," he suggested., Peres, who was deputy prime minister and foreign minister at the time, did not respond to questions posed to him.
The Israeli leadership might have been unable to help Pollard, who was exposed as an Israeli spy, even if it had tried. It did, however, have the means to take more aggressive action. And the leverage was Military Intelligence Major Yosef Amit.
Amit's story was partially covered by the press in the past, but here, for the first time, is the full story of his espionage and of the linkage that could have been made to Pollard., Jonathan Pollard, who worked at the American naval intelligence center in Maryland, was arrested on Nov. 21, 1985. Four months later, on March 24, Amit was arrested at his home in Haifa, on suspicion of spying for the United States. The fact that it was the United States he was accused of spying for was not even noted on the indictment he was served, and Israel never made that aspect of the affair public.
Yosef Amit was born in Haifa in 1945. In 1963, he enlisted in the IDF, and completed officer's course with distinction. Later, according to Foreign Report, he joined Intelligence Unit 504. The unit, according to the foreign press, is an intelligence gathering unit responsible for activating Arab agents in neighboring countries. Amit was given command of a military intelligence base on the Lebanese border. In 1978, he was arrested for drug dealing. According to Foreign Report, Unit 504 paid agents in drugs given to it by the police.
Journalist Uzi Mahanaimi, a former military intelligence officer who today writes for the London Sunday Times, wrote in 1996 that Israel also had a plan to swamp Egypt with drugs.
Amit attempted to sell some of the drugs from his base for personal profit. He was brought in to military court but was declared psychologically unfit to stand trial. He was hospitalized at the Mizra psychiatric hospital near Acre upon being discharged from the IDF.
Three years later, he was released and began to work as a private investigator. During that time, Amit befriended an American naval officer whose ship had docked at the Haifa port. They met at a pub, and Amit boasted about his experience in intelligence. The officer told his supervisors. At one point, the American officer told Amit that he wished to retire from the service, settle in Germany, and start a business. Amit hinted at his strong desire to make money and suggested that they do business together. The American agreed.
Sometime later, Amit went to Germany and met with his new friend. The American officer introduced him to some "friends," who turned out to be members of the U.S. intelligence community, officers from the CIA station at the U.S. embassy in Bonn. It is not clear whether the naval officer had been recruiting for American intelligence from the start, or whether he simply passed Amit's history on out of patriotic loyalty. The contacts, which all took place in Germany, continued for several months. The Americans called upon Tom Waltz, a Jewish officer at the CIA station of their embassy in Israel, to find out just how much Amit had to offer. Coincidentally, Waltz and Amit flew to Germany on the same plane. Waltz came to his first meeting with Amit disguised. During his interrogation, however, Amit noted that he had recognized his flight companion anyway: The CIA officer had indeed changed his clothes and his appearance, but he had forgotten to change his shoes. In any event, Waltz became Amit's direct handler. The American intelligence officer instructed Amit on the types of materials the Americans would be interested in. In particular, the Americans requested information on Israeli troop movements and intentions in Lebanon and in the occupied territories. The contacts continued until just before Amit's arrest in 1986.
It was information given to the Shin Bet general security services and the police by a friend of Amit's that aroused suspicion. The friend reported that Amit spoke of ties he had with American intelligence. Amit cooperated with his interrogators during questioning and gave complete details of his relationship with the CIA. He noted meeting places, dates, and names of individuals he had met with, including Tom Waltz. He revealed the information he had given to the Americans and admitted that he had received several thousand dollars from the CIA in exchange for his services. Classified military documents, as well as secret material belonging to the Shin Bet, were found when Amit's house was searched.It turned out that a childhood friend of Amit's had received material from the Shin Bet research department in his capacity as Shin Bet coordinator in the Galilee. Amit had convinced his friend to give him some of the material, claiming he needed it for some private investigations against Arab citizens. Copies of such material were found in Amit's house.
The Shin Bet quickly arrested the friend, who admitted his guilt, expressed remorse and claimed that he did not know Amit was using the materials for other purposes. He was dismissed from the Shin Bet, tried, and sentenced to three months in prison and a one-year suspended sentence. In April 1987, Amit was convicted on the basis of his confession and sentenced by the Haifa district court to twelve years in jail. His trial was held in closed chambers, and aside from a few brief and inexact stories that appeared in the foreign press (The Israeli emigrant newspaper Israel Shelanu in New York reported the arrest of a Military Intelligence officer for spying for Syria), the military censor prevented any mention of the incident from being reported in Israel.
Even more surprising was the fact that the Israeli government did not decide to use the Amit affair with the Americans. The United States was not even asked to remove Waltz from the embassy in Tel Aviv, and about two months after Amit's arrest, Waltz even accompanied a Shin Bet and Israeli Military Intelligence delegation to a meeting in Washington. The delegation was briefed by Shin Bet official Yossi Ginosar shortly before its departure and told to refrain from even hinting at any knowledge of Waltz's activities. The delegation was also warned against discussing Pollard. At the time, Ginosar was head of the Shin Bet department in charge of counter-espionage and foreign liaison.
Members of the intelligence community were silenced when they tried to question why Israel did not use the issue to offset the Pollard affair.
The only step that was taken was a meeting between Shin Bet head Yosef Harmelin and the CIA station chief in Tel Aviv, in which the Shin Bet official presented the facts and asked for an explanation. The CIA chief informed the Shin Bet a few days later that Amit had approached the Americans on his own initiative and had been turned away.
In 1992, an opportunity to link the Pollard affair with the Amit affair once again presented itself. Amnon Dror, chairman of the Public Committee for the Release of Jonathan Pollard, learned that a former officer was serving a sentence in an Israeli jail for spying for the United States.
The committee actually served as a "front" for the Israeli government, which wished to hide its involvement in attempts to free Pollard and improve his prison conditions. It was funded by the Ministry of Finance. Dror tried to find out from his supervisors whether the Amit affair could be utilized on Pollard's behalf, but says "they told me to leave it alone."
He called the American embassy in Tel Aviv and spoke to the political attache. The attache denied that the United States had activated an Israeli in Israel. Dror later gave some of the details he knew to an Israeli journalist.
The journalist published the story in the American newspaper Newsday, and mentioned the possibility that Israel may be interested in exchanging Pollard's release for Amit's. The brief story appeared in a few papers in Israel but did not attract much attention.
Amit, however, sent a harsh letter to Rachel Sukar of the State Attorney's office, stating that he had no wish to be released as part of an exchange. Sukar replied, assuring him that neither she nor any other official party stood behind the story, and that in any event he would not be released against his will. Amit, who claimed that his confession was extracted illegally, was ultimately released in 1993. He was paroled for good behavior (even though he often violated prison regulations) and because of his psychological condition. It is highly doubtful whether a major spy like Pollard could have been released in exchange for Amit, who was considered a minor spy and was not important to the Americans.
It seems, however, that Amit could have been used to try to pressure the Americans to lighten Pollard's punishment, or to try to make a secret deal in which the Americans would at least promise to release him in the future. But nothing was done. Why?
Those familiar with the affair suggest a number of possibilities. The Israeli leadership of that period - Peres, Shamir, and Yitzhak Rabin - as well as the heads of the intelligence community, feared that demands for an exchange would only exacerbate the rage of the Americans, who were furious enough about the Pollard affair. The Israeli leadership wanted to placate the Americans at any cost.
They may also have feared that the issue would attract attention to the delicate operations of Unit 504.
Perhaps it was a matter of pride. In the 1980s, the intelligence community still felt that exposing the involvement of a former military intelligence officer and a Shin Bet official in espionage for the United States would embarrass them and damage their reputation.
The Israeli leadership and heads of intelligence preferred, it seems, to maintain their honor and professional pride rather than taking care of a spy that had been imprisoned because of them.
ואין כס למשפט סנהדרין בציון השבויה (אצ"ג) WWW.SANHEDRIN.INFO
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
04.01.0409:11
118. כתבה מדהימה על פלונטר USA- פולארד-ישראל!!בתגובה להודעה מספר 106
דובר נעל חבר מתאריך 21.5.02 1731 הודעות 01:23 04.01.04
כתבה מדהימה על פלונטר USA- פולארד-ישראל.
גם לחילוניים (כמוני לדוגמא), אין פה שום קשר לדת או לרבנים מלבד שרב הוא שאומר דברים אלו. איך מספר אבינר על מעורבותם של : המוסד,ה CIA,ה FBI,אישים ישראלים,אישים אמריקאים, ופרשות אפלות שקשורים למרגלים-כסף-טרור. הוליווד היא תאטרון בובות לעומת האמת הנסתרת ....
*** חובה לקרוא !! ***
דברי הרב אבינר במאבק למען פולארד
במחאה על המשך מאסרו של יונתן פולארד, פתח אסיר ציון לשעבר בשביתת רעב למשך שלושה ימים מול כינוס הסוכנות בירושלים.
יוסף מנדלביץ', מי שהיה אסיר ציון בבריה"מ, פתח בשביתת רעב למשך שלושה ימים מול מקום כינוסם של חבר הנאמנים של הסוכנות בירושלים, במלון מצודת דוד. מנדלביץ' שובת רעב בקריאה לסייע לשחרורו של יונתן פולארד, הכלוא זה 18 שנים בבית הסוהר האמריקני באשמת ריגול עבור ישראל. היום אחר הצהרים תתקיים מול המלון עצרת המונים למען שחרורו.
מנדלביץ' אומר לערוץ 7 כי הוא בחר להפגין מול כינוס הסוכנות משום שבכינוס משתתפים נציגיו של כל עם ישראל מכל העולם, וכי לו קמה ופעלה למען פולארד כל קהילה בעולם הייתה לכך השפעה. רק במאמץ משותף כלל עולמי אפשר להצליח, אומר מנדלביץ'. הוא מוסיף כי ביקש מיו"ר הסוכנות סליי מרידור כי יאפשר לו לבוא ולדבר בפני הנציגים של יהדות העולם, אך הלה כלל לא השיב לפנייתו, ולכן נקט מהלך שיעורר את שימת לבם של הנציגים.
אל המאבק למען שחרורו של פולארד מתגייס גם הרב שלמה אבינר, רב הישוב בית אל ורב ישיבת עטרת כהנים שבעיר העתיקה. בשיחה בערוץ 7 אמר הרב אבינר כי האמריקנים טפלו על פולארד שקרים רבים וכי הוא קורבן של קנוניות ואינטרסים. אבינר הוסיף כי בישראל וגם בארה"ב חוששים משחרורו שכן אם ישתחרר הוא עלול לחשוף דברים רבים שיפלילו אנשים חשובים באמריקה וגם אישים ישראליים.
פולארד, לדבריו, יודע על דברים רבים שאמריקה עשתה, כגון על מכירת נשק ללבנון, שבו השתמשו ארגוני הטרור נגד ישראל. בפרשה זו, אומר הרב אבינר, מסובכים אישים ישראלים המעורבים ב"פרשות אפלות", כלשונו, כגון בפרשה של אירנגייט, שמעורבים בה עניינים כגון העברות נשק לאירנים, סחר בסמים קשרים לארגוני טרור ועוד ועוד. עמירם ניר, שנרצח בהתרסקות מסוק, אומר הרב אבינר, היה מקושר לפרשה זו וגם שר ההגנה של ארה"ב קספר וינברגר היה מעורב בה. הוא אף נדון ל 26 שנים בבית הסוהר, וחנן אותו הנשיא בוש.
פולארד יודע דברים רבים, וכשיצא הוא עלול להפליל גם אישים ישראליים רמי דרג שהשתמשו במידע שהעביר למטרות שלא תמיד היו טהורות, אמר הרב אבינר.
הרב ציין כי מי שעשה למען פולארד היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתנה את ההסכמים עם האמריקנים בשחרורו, אמר הרב. הדבר כבר היה מוסכם, אך ברגע האחרון אמר הנשיא כי אי אפשר לשחרר אותו. על נתניהו, אומר אבינר, לחצו, והוא נכנע ללחץ. הסבירו לו כי השחרור יעורר הדים בעולם ובעם ישראל. עוד אמר אבינר כי למען פולארד פועלת שדולה של חברי כנסת, שהחתימה על הדרישה לשחרורו 101 חברי כנסת.
הרב אבינר מוסיף ומציין כי גם פנייה לנשיא בוש לחון את פולארד אין בה תועלת משום שאם הוא יצא לחופשי גם בוש יופלל. יש לתבוע משפט חוזר, הוא אומר על בסיס הטענה כי נעשה לו עוול גם בשל העלמת מידע. גם אז, יש לקוות כי השופטים יהיו הגונים. הרב אבינר סיפר כי גם הקהילה היהודית באמריקה מפחדת לעמוד לצדו. אם יתמכו בו, הוא אומר, הם ייחשדו כמי שאינם אמריקנים נאמנים. כדי להדגים טיעון זה ציין הרב את משפטו הראשון של פולארד, שבו ישבו שלושה שופטים. שניים מהם היו יהודים ואחד שחור. שני היהודים הפלילו את פולארד, בעוד השופט השחור צעק חמס, מכיוון שלדעתו היה מדובר בעוול.
הרב אבינר ציין כי תמורת הסכמים שונים שעושים עם האמריקנים הממשלה יכולה לבקש שישחררו אותו.
לדבריו, כדי ללמוד על השתלשלות פרשת פולארד ועל השקרים שטוו סביבו אפשר ללמוד מעיון במאמרו של ג'ון לופטוס, מי שכיהן כתובע הפדרלי בתקופתם של הנשיאים רייגן וקרטר, ושכיום הוא משמש היסטוריון מדיני.
תחת הכותרת "האמת על יונתן פולארד" לופטוס כותב כי כשפולארד נתפס התקשר סנטור צ'יק הכט מנבדה, בכיר בוועדת המודיעין של הסנט, אל כל ראשי הארגונים היהודיים בארה"ב והזהיר אותם שלא יתמכו בשום אופן בפולארד משום ש"חטא חטא נורא ואיום שלא יהיה אפשר אי פעם לחשוף אותו". כל אלו "המקורבים" בוושינגטון סברו כי הם יודעים את הסוד האיום, שנשען גם על מסמכים כביכול, כי הריגול של פולארד כבר גרם אסון. לפי מה שנטען כלפיו הוא העביר לישראל את רשימת כל הסוכנים האמריקניים שברוסיה, ומכיוון שבמוסד, לפי טענתם, פעל סוכן סובייטי, הוא העביר את הרשימות לרוסיה והתוצאה הייתה שכ 40 סוכנים אמריקנים ברוסיה נלכדו או נהרגו בידי הרוסים.
לופטוס מוסיף כי שירותי המודיעין לא רצו לפרסם כי בעצם ארה"ב איבדה את "העיניים" שלה שמאחורי מסך הברזל מסיבה אחרת, והיא שאבדה כל רשת הריגול האמריקנית ברוסיה. למעשה הרוסים יכלו לתקוף את אמריקה ללא שתהיה בידי האמריקנים ידיעה על כך. כולם "ידעו" את השקר הגס והענק הזה, כלשונו, שייחס את המעשה לפולארד.
במרץ 87', במהלך דיון בבית המשפט בוושינגטון בעניינו של פולארד, הציג התובע מכתב סודי מאת מזכיר ההגנה קספר וינברגר, מכתב שעסק בנזק העצום שגרם פולארד לביטחון הלאומי של ארה"ב. במכתבו האשים וינברגר את פולארד בבגידה באמריקה בכך שמסר מקורות ושיטות לאויב. הכוונה הייתה לבגידה בכל הסוכנים במדינות זרות. וינברגר אף טען כי פולארד הוא המרגל הגרוע ביותר בהיסטוריה האמריקנית והמליץ כי יושת עליו מאסר עולם. מאוחר יותר ציין וינברגר כי היה מעדיף לו הוציאו את פולארד להורג בירייה.
כשבוע אחרי שפולארד נתפס "נחשף" שבתאי קלמנוביץ', שהוגדר מרגל רוסי שחדר לתוך המוסד, כך לטענת האמריקנים. הוא, לטענתם, היה איש הקשר הישראלי של פולארד.
כדי לוודא שפולארד יואשם, כותב לופטוס, הדליף מקור מודיעיני אמריקני לתקשורת על קלמנוביץ' ועל כך שהוא שהעביר מהמוסד מידע רגיש אמריקני לרוסים.
אך כל זה היה שקר, כותב לופטוס. פולארד לא היה רוצח המונים. מי שבאמת עשה זאת, בגד והסגיר את הסוכנות, היה אלדריך איימס, בכיר ב C.I.A., המכור לטיפה המרה, שמכר את רשימת השמות לרוסים תמורת כסף. על פולארד העלילו כי הוא מסר את השמות, והדבר אפשר לאיימס להמשיך ולפעול למען הסובייטים עוד כמה שנים, תוך כדי כך שהוא מרגל ושותה.
גם לאחר שאיימס נתפס הוא הודה כי מכר רק חצי מהשמות, ולכן פולארד נותר בכלאו כמי שמסר רק את מחצית הרשימה. פולארד המשיך לשבת בכלא, כותב לופטוס, והאמת התגלתה רק אחרי שעריק סובייטי חשף את רוברט הנסן, בכיר ב F.B.I., כמי שמסר את הרשימה. ב 01' נלכד הנסן, והודה בהאשמות שיוחסו לו, כדי להימלט מגזר דין מוות. הוא נכלא לכל חייו.
האמריקנים עדיין מחזיקים בסירובם להודות בטעות כלפי פולארד, ולכן הומצאה בקשר אליו תיאוריה חדשה, כי מסירת הרשימה בידי פולארד הייתה בבחינת אימות מידע עבור הסובייטים, שניזונו מסוכניהם.
מי שמצא באותה עת הוכחה לכך שפולארד לא היה יכול לבצע את מה שהואשם בו היו אנשים במודיעין הימי. הם ערכו חקירה שקטה וגילו כי יש הוכחה פשוטה המטהרת את פולארד מאשמת מסירת הרשימות. הרשימות נתונות בתוך כספת במקום מאובטח, וכדי להגיע אליו צריכים להיות בעלי סיווג ביטחוני "הפס הכחול". לפולארד לא היה סיווג כזה. לאיימס והנסן היה. הוכחה זו הייתה בבחינת חומר נפץ, ויכלה לנקות אותו מכל קשר לרשימות של הסוכנים שאותם, לפי הטענה, העביר לישראל.
לופטוס מציין כי הוא ביקש לוודא עניין זה עם פולארד, ואכן הוא אישר באוזניו כי לא היה בידיו סיווג "הפס הכחול". מדובר בממצא שיש בו כדי לפתוח משפט חוזר, כותב לופטוס ומוסיף כי כתובע פדרלי לשעבר ידוע לו שמדובר בהוכחה שיהיה קשה לסתור אותה.
עוד כותב לופטוס כי פולארד בעצם העביר סודות סובייטיים לישראל ולא סודות אמריקניים לסובייטים. הוא העביר לישראל מידע על כך שהסובייטים סיפקו נשק לכל ארגוני המחבלים במזה"ת. זה היה מידע שארה"ב התחייבה לספק לישראל, והדבר לא בוצע.
כדי להמשיך להצדיק את מאסרו, כותב לופטוס, אמרו כי פולארד העביר רשימת תדרי רדיו סודיים, אבל מדובר במידע פתוח לציבור, שאפשר להשיגו עם מעט טרחה.
לופטוס מציין כי רק לאחר פיגועי 11 בספטמבר הוא התחיל להבין שמאחורי סיפורו של פולארד טמון הסקנדל המודיעיני הגדול ביותר באמריקה.
פולארד, מבלי דעת, כותב לופטוס, חשף את סודו האפל של ממשל רייגן. בלוח התורנויות שפולארד העביר לישראל פורטו שמותיהם וזהותם של הסוכנים הסעודים ושל סוכנים ממדינות ערביות אחרות, שהיו רשומים עד 84'. הרשימה נקראה בעגה המקצועית "הספר הכחול", והיא הייתה בעלת ערך עבור ישראל, אבל לאחר פיגועי 11 בספטמבר המידע ב"ספר הכחול" הפך לחיוני ומבוקש, כולל מצד האמריקנים משום שבתוכו טמונים שמותיהם של הסוכנים, שמות הגורמים מבוכה לסעודים וגם למפעיליהם האמריקנים. בין הסוכנים הסעודים מופיע בין לאדן, שהפך למנהיג הטרוריסטים והקים את אל קעידה. מספר זה גם ניתן ללמוד על כך שכבר בשנת 84' ידעו האמריקנים על הקשר שבין הסעודים לבין הטרוריסטים.
האמריקנים שילמו לסוכניהם הערביים כדי שיילחמו ברוסים, כותב לופטוס, אבל אחרי כן, כשנגמרה המלחמה עם רוסיה, הותירו האמריקנים אחריהם מפלצת, והסעודים נותרו לטפחה.
למרות נסיונות חוזרים ונשנים של ארגוני המודיעין לחשוף את הקשרים שבין הסעודים למחבלים, ב כל פעם שהחקירה התקדמה היה מי שעצר אותה וחיבל בה. מישהו, כותב לופטוס, ניסה להגן על מנהיגי אל קעידה ועל תומכיהם, אילי הנפט הסעודים.
"הספר הכחול" שפולארד העביר הוכיח את העובדה שהאמריקנים ידעו זמן רב על הקשר שבין הסעודים למחבלים. עוד עולה כי פולארד ביקש להתריע מפני נחשול של טרור העומד להגיע מהמזה"ת, אך איש לא הקשיב לו. פולארד, מציין לופטוס, אמר כי כתב כי עשה טעות בהעבירו את המידע לישראל על דעת עצמו אך בהסתכלות לאחור חטאו היחיד של פולארד היה שהוא צדק. אף על פי שעבר על החוק לא בגד פולארד בארה"ב, ולא התכוון לבגוד בה, כותב לופטוס. הוא בסך הכל ניסה להגן על ישראלים ועל אמריקנים מפני טרוריסטים.
עוד מציין לופטוס כי פולארד הוא אדם חולה, וכי נראה שהאמריקנים מנסים להרוויח זמן בתקווה שימות לפני שיצא מכלאו.
הרב אבינר אמר עוד בשיחתו כי המלחמה עבור פולארד היא קודם כל מלחמה עבור יהודי שעושים לו עוול אבל גם עבור יהודי שמסר נפשו בשביל מדינת ישראל ושעשה לה טובה עצומה. כמו כן מדובר במלחמה בעד האמת ונגד השקר.
גם הרב אבינר ציין כי פולארד נתון במצב קשה, וכי האמריקנים מבקשים למשוך זמן כדי שהוא ימות. אם יתגלו דברים אחרי כן זה יהיה יותר קל. (ש.ל.)
"היינו צריכים לכבוש אמריקה ולשחרר את פולארד" 08:52, 17 נובמבר 2003 / כ"ב בחשון תשס"ד בכנס פתיחת אירועים לשחרורו של פולארד אמר הרב אבינר "לו היה לנו כוח היינו צריכים להצטייד בנשק, לכבוש את אמריקה ולשחרר את פולארד, אבל אין לנו אפשרות". http://a7.org/news.php?id=65036
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
13.01.0414:41
121. פרס בווינט: הוא עמד בהתחייבויותיו ואני עמדתיבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.01.04 בשעה 14:49 בברכה, פילוביץ שחף
נושא : לחה"כ שמעון פרס - כמה שאלות חשובות בנושא פולארד! תאריך : 13/01/04 09:09 מחבר/ת : yeshivaboy דואר אלקטרוני : [email protected] א. מר פרס, לפי הגירסה הלא חסויה של דו"ח אבא אבן (1987) אתה אמרת לועדה שלפני שהסכמת להחזיר את המסמכים שיונתן פולארד סיפק לישראל לארה"ב, קיבלת הבטחה ממזכיר המדינה ג'ורג' שולץ שהם לא ישתמשו במסמכים בתביעה נגד פולארד. האם אמרת אמת לוועדה? אם כן אז מדוע כאשר ארה"ב השתמשה באופן מיידי במסמכים נגד פולארד לא הבעת את מחאתך? למה ממשלת ישראל לא מחתה? למה מדינת ישראל לא מחתה עד עצם ימינו? ולמה אף פעם לא סיפרת לפולארד על ההתחייבות הזו כדי שהוא יוכל להגן על עצמו בצורה חוקית במשפטו?
ב. מר פרס, מדינת ישראל החזירה לארה"ב את המסמכים שהיא קיבלה מיונתן פולארד בגלל שאתה אישית הבטחת למזכיר המדינה ג'ורג' שולץ שהיא תחזיר אותם. ללא המסמכים האלו לארה"ב לא היה שום תיק נגד פולארד. בגלל המעשים שלך מדינת ישראל נהייתה למדינה הראשונה בהיסטוריה של הריגול המודרני ששיתפה פעולה בהאשמת סוכן שלה. האם היית חוזר על מעשה זה שנית? אם לא היית עושה זאת שוב מה עשית מאז כדי לתקן את המעוות ואת העוול שנעשה בשמך ליונתן פולארד?
ג. מר פרס, במכתב אישי בכתב ידך שכתב לגברת אסתר פולארד מיד לאחר תבוסתך בבחירות 94' הבטחת לה לפעול ללא הפסקה לשחרור בעלה למרות שאתה כבר לא ראש ממשלה. האם תוכל לומר לנו מה בדיוק עשית מאז למען שחרורו של פולארד? ואיך זה שמשפחת פולארד לא שמעה ממך מאז 94'?
4. נודע לנו מגורמי שלטון שונים שפנו אליך במשך השנים כדי לבקש את עזרתך בהבטחת שחרורו של פולארד שאמרת להם לשכוח מזה כי "פולארד הוא מקרה אבוד" שמענו את זה יותר מדי פעמים בכדי שזה יהיה צירוף מקרים או טעות . אודה לך אם תתיחס לכך.
פילוביץ שחף חבר מתאריך 9.2.02 22786 הודעות 09:15 13.01.04
2. בסעיף א בשאלתך, היית צריך להוסיף......... האם העתק המסמכים הועברו לברה"מ/רוסיה...??
נושא : מדוע לא נשמעה ממך שום מחאה על כך שהאמריקאים השתמשו במסמכים תאריך : 13/01/04 11:07 מחבר/ת : אזרח
שהעבירה להם ישראל על מנת להאשים את פולארד? (במיוחד בהתחשב בכך שבדו"ח אבא אבן כתוב שאתה אישית הודעת כי קיבלת הבטחה שלא יעשה שימוש נגד פולארד במסמכים אלה)
(כתבתי את ההודעה הזאת קודם והיא נכנסה בטעות כתגובה להודעת הנהלת הפורמים - אודה לכם אם תפרסמוה שוב)
נושא : פרשת פולארד תאריך : 13/01/04 11:20 מחבר/ת : ח"כ שמעון פרס
מי שהיה שר החוץ האמריקאי, ג'ורג' שולץ, עורר אותי באמצע הלילה ואמר לי שהתגלה מקרה הריגול של פולארד. מדבריו נשמעה אזהרה שהדבר עלול להביא למשבר חריף ועמוק בין יחסי ישראל - ארה"ב. אני אמרתי לו שממשלת ישראל כממשלה איננה עוסקת בריגול באמריקה. ניהלתי איתו מו"מ מסובך וכבד, כדי למנוע תוצאות הרסניות ביחסי ישראל-ארה"ב. הוא עמד בהתחייבויותיו ואני עמדתי בהתחייבויותנו, כפי שצריך. http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L...
נושא : ג'ונתן פולארד תאריך : 13/01/04 11:08 מחבר/ת : שמעון ג.
מר שמעון פרס, כידוע לכם מזה 18 שנה יושב ג'ונתן פולארד בכלא בארה"ב בעוון ריגול עבור מדינת וישראל, ואף אחד בממשלת וכנסת ישראל לא עשו עבורו דבר, ולא רק זה אלא שגם העבירו חומר לאמריקאים כדי להפלילו. איך אתה נרדם בלילות עם הידיעה שאדם יושב ונמק בכלא בגלל שהוא ריגל עבורך ואתה לא עושה דבר למענו? אשמח עם אתה וה 119 ח"כים הנותרים תתחילו לפעול בנושא... מחכה לתגובות בשטח, שמעון.
נושא : תוספת לשאלה: בדו"ח אבא אבן כתוב שהצהרת כי המסמכים תאריך : 13/01/04 11:14 מחבר/ת : אזרח
שהעביר פולארד שהוחזרו על ידך לארה"ב הוחזרו על תנאי שלא ישמשו נגדו. הכיצד לא נשמעה ממך או ממשלת ישראל מחאה כאשר נעשה שימוש כזה? הכיצד לא הוזהר פולארד כך שיוכל להתגונן משפטית בפני המסמכים הללו? http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L...
נושא : מר פרס, על מותו של יוסי גינוסר תאריך : 13/01/04 10:53 מחבר/ת : נועה
כיצד תסכם את חייו ותרומתו למדינת ישראל?
נושא : יוסי גינוסר ז"ל תאריך : 13/01/04 10:57 מחבר/ת : ח"כ שמעון פרס
היתה לו תרומה יחודית למדינת ישראל, הוא הבין יותר טוב מאחרים את הבעיה הפלסטינית וידע יותר מאחרים על ההנהגה הפלסטינית. יש לו והיה לו תפקיד מכריע בקירוב הפלסטינים לישראל ולשלום. הוא פעל ממניעים פטריוטים ולא ביקש תמורה, נשא בגאווה את אשמות השווא שהטיחו כלפיו. צר לי שהוא מת בטרם עת, הוא היה ברוך בכשרונות ופטריוט גדול של המדינה.
נושא : למה הרסת לנו את המדינה? תאריך : 13/01/04 10:37 מחבר/ת : יוסי בוגין
אתה ורבין במפורש הבאתם טרוריסט שמעולם לא רצה שלום ואף אמר את זה במפורש. למה לא הקשבתם למה שהוא אומר? למה נתתם להם נשק? למה אתה לא מודה עד היום שטעית? למה קראת לקורבנות הפיגועים "קורבנות השלום"?
נושא : ערפאת ומדינת ישראל תאריך : 13/01/04 10:46 מחבר/ת : ח"כ שמעון פרס
לצערי הרב, אתה קורבן של שטיפת מוח. הבעיה איננה העברת הנהגת תוניסיה לישראל, מפני שמתוניסיה יכלו לתת את אותן הפקודות מישראל. להיפך, מתוניסיה יכלו לתת הוראות להרג ולרצח, כפי שכבר עשו, כנראה ששכחת את זה. הבעיה העיקרית היא מתאבדים ולא מנהיגים. אתה צריך לשאול את עצמך מדוע ישנם מתאבדים, מה מניע אותם, אנשים ונשים צעירים להקריב את חייהם. עד שלא תשאל את עצמך שאלות אמיתיות, לא תוכל לקבל תשובות אמיתיות. ערפאת הכיר במדינת ישראל, הסכים לגבולות 67 במקום 47, וב 1996 הוא לחם בחמאס, הרג 20 מהם, עצר 1000 מהם, גילח להם את הזקנים, החרים את מחסני הנשק שלהם ואת הארכיונים שלהם. ערפאת עשה שגיאות נוראיות שאני לא סולח לו. עוד כשהיה בתוניסיה הוא עשה רק שגיאות, אף פעם לא לחם בטרור, אף לא הכיר בישראל ולא הכיר ב 67. אל תשמע לקולות הקיצוניים שבקרבנו, המשבשים את שיקול הדעת האמיתי. לא אני טעיתי, מי שהפסיק את תהליך אוסלו מצידנו, הוא שטעה.
אדוני יו"ר האופוזיציה, כזכור כאשר החליטה ממשלת ישראל להפציץ את הכור הגרעיני "אוסיראק" בעיראק, התנגדת בתוקף להחלטה. במידה ויכשלו המגעים הדיפלומטים עם איראן, האם תתנגד גם הפעם להפצצת הכור בבושאר?
נושא : הפצצת הכור בעיראק תאריך : 13/01/04 10:42 מחבר/ת : ח"כ שמעון פרס
אני התנגדתי להפצצת הכור משני טעמים: טעם אחד, חשבתי שעיראק תעבור מכור לצנטרפוגות וזה בדיוק מה שעושה עכשיו איראן. קשה מאוד לגלות את מקום הצנטרפוגות וקשה מאוד לחסלן אותן. שנית, חשבתי שאפשר להפטר מהכור בדרכים יותר חכמות ויותר סמויות. הדרמה של ההפצצה, ערב הבחירות לא היתה הכרחית. יכולנו לסיים את העניין בהרבה יותר שכל ובהרבה יותר שקט. היום אנחנו רואים שלמדו מהפצצת הכור ורוב המדינות עברו מיכורים וצנטרפוגות שקשה לגלות את מקום הימצאותן. צריך להיות חכם לטווח ארוך ולא דרמטי לטווח קצר.
נושא : דברי סיום תאריך : 13/01/04 11:35 מחבר/ת : ח"כ שמעון פרס
אני מאוד מודה לכם על השאלות, הן היו מאוד אדיבות ובעיקר הפגינו דאגה עמוקה למדינה, לצרכיה ולעתידה. מאוד נהנתי מהדו-שיח הזה, שאני מקווה שתהיה לנו הזדמנות קרובה להמשיכו. תודה.
שמעון פרס
כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
12.01.1111:21
218. ג'ורג' שולץ לאובאמה: שחרר את פולארד (*)בתגובה להודעה מספר 121
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.01.11 בשעה 12:01 בברכה, פילוביץ שחף
ש_ש חבר מתאריך 7.4.02 80870 הודעות, 65 מדרגים, 128 נקודות. ראה משוב יום רביעי ז' בשבט תשע''א 10:25 12.01.11
ג'ורג' שולץ לאובאמה: שחרר את פולארד 12.01.11 - 10:21
ג'ורג' שולץ כיהן כשר החוץ של ארה"ב בממשלו של רייגן בעת מעצרו של ג'ונתן פולארד
שר החוץ בממשל רייגן, ג'ורג' שולץ, קורא לנשיא אובאמה לשחרר את ג'ונתן פולארד. שולץ כותב לאובאמה כי ברצונו להצטרף לרבים אחרים הסבורים שפולארד כבר שילם מחיר עצום על שריגל למען ישראל. הוא מציין כי אישים המעורים בחומר המסווג שהעביר פולארד תומכים בשחרורו.
שולץ היה שר החוץ של ארה"ב בעת מעצרו של פולארד, לפני 25 שנה
hvc חבר מתאריך 1.10.03 10621 הודעות, 58 מדרגים, 114 נקודות. ראה משוב יום רביעי ז' בשבט תשע''א 09:44 12.01.11
התפתחות דרמטית! שולץ הצטרף לקריאות לשחרור פולארד!
לראשונה: שר אמריקני לשעבר קורא לשחרור פולארד!
ג'ורג' שולץ, דמות רפובליקנית מוערכת ביותר, הוא הגורם הממשלתי היחיד שהיה מעורב בפרשת פולארד ועדיין בחיים. כעת הוא קורא לשחרורו מהכלא.
. . תזכורת לקשר הראשוני בפרשה בין שולץ לשימון פרס:
ב. מר פרס, מדינת ישראל החזירה לארה"ב את המסמכים שהיא קיבלה מיונתן פולארד בגלל שאתה אישית הבטחת למזכיר המדינה ג'ורג' שולץ שהיא תחזיר אותם. ללא המסמכים האלו לארה"ב לא היה שום תיק נגד פולארד. בגלל המעשים שלך מדינת ישראל נהייתה למדינה הראשונה בהיסטוריה של הריגול המודרני ששיתפה פעולה בהאשמת סוכן שלה. האם היית חוזר על מעשה זה שנית? אם לא היית עושה זאת שוב מה עשית מאז כדי לתקן את המעוות ואת העוול שנעשה בשמך ליונתן פולארד? מקור: 121. פרס בווינט: הוא עמד בהתחייבויותיו ואני עמדתי https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
תזכורת לכל המידע, המסמכים, הפרוטוקולים לאחת הטרגדיות של מדינת ישראל, שממחישים מעל לכל ספק ששמעון פרס בגד במדינת ישראל...
130. השר אלון ייסע לארה''ב - המטה למען פולארד נכנס פעילות!בתגובה להודעה מספר 0
חבר מתאריך 1.10.03 1284 הודעות 16:13 24.03.04
השר אלון ייסע לארה''ב - המטה למען פולארד נכנס פעילות!
מקור: www.FreePollard.org היום, יום ד' נקיים משמרת מחאה מול בית השר בני אלון בבית אל בשעה 18:30בדרישה שיפעל למען שחרור פולארד. דרישה זו מתחזקת עם פרסום הידיעה שהשר עומד ליסוע לארה"ב בשבוע הבא לידיעה: http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaN...
אנו נדרוש ממנו לקיים את הבטחתו לבקר את פולארד, וכן נדרוש שיפעל וידבר עם כל הגורמים שהוא נפגש איתם על פולארד! חשוב מאוד להתקשר ללשכת השר ולהביע בפניו את הדרישה הנ"ל הטלפון בלשכת השר: 026754850 הפקס בלשכת השר: 026250890 דוא"ל [email protected]
לפרטים על משמרת המחאה עליזה - 067-822503
דיווח:
היום בערב תתקיים הפגנה מול ביתו של השר אלון למען שחרור פולארד 17:09 ב' בניסן תשס"ד
המטה למען שחרור יהונתן פולארד הודיע כי יקיים היום הפגנה בערב בשעה 19:00 מול ביתו של השר בני אלון בבית אל, לקראת נסיעתו לארה"ב בשבוע הבא. הפעילים ידרשו מהשר לפעול כישראלי כיהודי וכשר בישראל למען שחרורו של יהונתן פולארד בעת שהותו בארה"ב. בהודעתו מציין המטה כי לשר אלון יש קשרים עם אישים בעלי השפעה בארה"ב ובפרט עם נוצרים אוהבי ישראל.
מטה הפעולה למען פולארד גם קרא לציבור להתקשר ללשכת השר ולהביע את הדרישה לפעול למען שחרורו של פולארד.
(ערוץ 7)
yoske חבר מתאריך 25.11.03 1084 הודעות 22:10 24.03.04
6. השר אלון לפני יציאתו לארה''ב: אפעל למען פולארד
השר אלון לפני יציאתו לארה"ב: אפעל למען פולארד 21:54, 24 מרץ 2004 / ב' בניסן תשס"ד
פעילי מטה הפעולה למען פולארד הפגינו הערב מול ביתו של שר התיירות בני אלון. בשבוע הבא יוצא השר אלון לארה"ב ופעילי התנועה ביקשו ממנו לפעול למען פולארד במהלך שהותו שם. אחד המפגינים סיפר כי השר אלון יצא מביתו והבטיח להם כי יפעל למענו בארה"ב. http://www.a7.org/news.php3?id=7499...
@ הכל תלוי ועומד ברה''מ אריאל ''אריק'' שרון= פרס= שמיר...... 7. שמעון פרס, יצחק שמיר ויצחק רבין לא היו....... מעוניינים "לעשות רעש", השניים האחרונים, קיבלו את גישתו של ראש הממשלה שמעון פרס, לאחר שהקים "ועדת בדיקה פנימית", וכחבר צוות ב"מועדון ראשי הממשלות", הציע שלא לעשות מהפרשה זו רעש, דהיינו: אנחנו לא מכירים ב"ג'ונתן פולארד"....!!! @ טוב מראה עיניים מדמגוגיה בוגדנית וחסרת שחר @ https://rotter.net/forum/gil/5130.s...
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
05.04.0409:35
131. היום במוסף החג של ידיעות אחרונות......בתגובה להודעה מספר 0
היום במוסף החג של ידיעות אחרונות: ראיון ענק ובלעדי עם פולארד
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
01.06.0400:15
132. שמעון פרס שומר את יונתן פולארד בבית הסוהר.............בתגובה להודעה מספר 0
שמעון פרס שומר את יונתן פולארד בבית הסוהר (הסיבה האמתיתית מדוע פולארד יושב) פרשת יונתן פולרד: מי עומד מאחורי המחדל...!! https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
מוקדם בחודש מאי 03', נשכרתי ע"י קבוצת ישראלים המארגנים מפגשים למען החופש של יהונתן פולארד על מנת לודא מדוע נגד כל סיבה הגיונית, הוא עדיין יושב בבית הסוהר. האנשים שפנו אלי היו מאד לא מרוצים עם הארגון הרשמי של פולארד המנוהל ע"י אסתר פולארד, ובעצם חשדו בה שהיא מחבלת בכל מאמצים חילופיים לשחרר את בעלה. מאז שלקחתי על עצמי את המשימה, שמתי לב להתערבות שלה בהפגנות למענו, דוברים, ואפילו אחד המנהלים של הרשת (www.barrychamish.com) העובד למען הצדק עבור יונתן j פולארד. איני יודע מהם המניעים שלה, אולי רק צורך אישי לתשומת לב, ואולי יותר מרשעות, אבל אם אסתר פולארד בשלטון, שום ראיה חדשה לא התגלתה שהיתה יכולה להביא לשחרורו של פולארד. ההתרגשות שאירע לאחרונה על הגילויים שפולארד יושב עבור הפשעים של מרגל ראשי אלדריך אימס, כפי שכתוב ע"י ג'ון לופטוס, הן לא גילויים בכלל, אני גיליתי את התביעות המדויקות במאמר בולט מ1995-, מאז נשנה שוב ושוב בעתונות העברי. לפתירת התעלומה, התיחסתי למקומות רבים מגוונים, והייתי בר מזל שהיה לי מומחה אישי לידי. הוא יואל בינרמן מחבר הספר הקלאסי ב1992- על פשעים המיוחסים לאירן, פשעים של נשיא, הוא (יואל בינרמן), ספק לי את הטקסט הרלוונטי, ובנוסף גם את הטיוטות ומגעים שלו. אחד המגעים שלו היה ו?יל?י?ם נורט?רו?פ, שגר בקיבוץ ע"י באר שבע, והיה מוחזק במעצר בניו יורק למשך 10 חדשים בחשד של מכירה בלתי לגלית של כלי מלחמה לאירן. הוא עומד על זה שהאמריקאים ירדו חזק על פולארד מכיוון שהוא חשף את הייצור של נשק כימי בעירק. באותו הסגר עבור אותו הפשע היה ארי בן - מנשה שספר על גילויים מלאים בשם הרווחים של מלחמה. הוא הפך להיות מקור ראשון עבור הירש סומור ויואל בינרמן, אולם רחוק מהמקור היחידי שלהם. כולם הושמצו ע"י האירגון הרשמי של פולארד, אבל זה לא מוכיח שהעובדות לא נכונות. אני משתמש במה שאני שופט אמיתות מתקבלות על הדעת. באורח דומה הפקתי תועלת ממקורות רבים נוספים שיגרתיים, והעובדות הבסיסיות שלהם רחוקות הן מלהיות מהימינות בעקביות. היתה זו משימה רק לסדר את התאריכים של ההסטוריה הידועה, פולאד עצמו מתעקש שהוא התחיל בריגול שלו ביולי 1984. זה היה עושה את התביעה של הירש בן מנשה, שפולארד התחיל את העבודה הסודית שלו ב1981-, יותר מתקבלת על הדעת. אולם ברגע שלא מתיחסים לאי ההתאמות, סיפור מאד עקבי מתגלה. פולארד היה תחת הרושם שהוא מסייע לישראל להגן על עצמה והחומר שלו יפול לתוך ידיים הגונות נאמנות. לרוע מזלו, החומר שלו (פולארד) נפל לידיו המלוכלכות של שמעון פרס, והוא ניצל אותו לבצע פשע שילטוני שבאפן כללי נקרא עירן קונטרה. הסיבה האמיתית מדוע ממשלת ישראל לא עשתה שום מאמץ רציני לשחרר את יונתן גי' פולארד, היא הפחד מחשיפת פרס וחביריו. זוהי פרשה די מסובכת ואני אוביל אתכם דרכה בנתיב המחקר של אנשים אחרים. כשאני מפרש אתם תראו שלשה כוכבים *** בהתחלה ובסוף של כל פירוש, לדוגמא *** ב1987, ועדת מחקר ממשלתי עם אבא אבן בראש הנפיקה את דיווחה על פרשת פולארד. היא סיכמה שהאדם האחראי ביותר לכשלון היה שמעון פרס, שמינו אותו לראש הממשלה לקראת סוף 1984. הוא לא רק קבל הודעה על המודיעין של פולארד, אלא הוא קרא אותו יום יום. אלה מואשמים. פחות היו שר ההגנה יצחק רבין ושר החוץ יצחק שמיר. הדיווח הזה, קבור לאורך זמן בדרך הטבע, נשכח מזמן מכיוון שפרס הקדיש שבוע שלם להחריש פולארד. כל מלה בו, ותכנן את סופה של הקריירה הפוליטית של אבן. אולם אל נא נשכח שהחקירה הרשמית, מנוהלת ע"י ממשלת ישראל הגיעה למסקנה שפרס הוא הפושע העיקרי.*** החיפוי אמיר אורן, "הארץ, 1998" שמעון פרס היה כמעט מודאג על המדיניות המקומית כמו על התגובה האמריקאית. הוא היה גאה על העובדה שרבין ושמיר נמנעו מאשמות הדדיות, ואיך זה מנע מכלי התקשורת להפוך אותו לוורטגיט ישראלי. פרס עבד קשה על מנת למנוע דיון ציבורי.."
זאב סיגל, "הארץ" 24/10/95: "גוף אחד שעיין בנושא היתה ועדה מנוהלת ע"י חבר כנסת אבא אבן. בדווח שפורסם במאי 1987, הועדה דחתה כליל את תביעת ממשלת ישראל שקבעה שפרשת פולארד היתה מבצע נוכל." דיווח ושינגטון על המזרח התיכון, ינואר/פברואר 2003: "אבן נעלם מחיים פוליטיים אחר 1987 (עבור) דיוח המברר את המנהיגים של הימין. שמעון פרס ויצחק רבין בניצול האמריקאי יהונתן גי' פולארד לרגל על ארצות הברית. שניהם נזפו בו ובשנה הבאה שמו נמחק מהמועמדים לממשלה."
סימור הירש, "אופציה סמסון", "בית רנדום", 1991: "הפקידים הישראליים המוכתמים ביותר ע"י השערוריה, היו רפי איתן ואביאם סלע, אבל איתן לא סבל באופן כספי. מיניו לאחר מכן לתפקיד מנהלי גבוה על כימיקלים ישראל, המפעל המדיני הגדול ביותר בישראל, המנוי המופתע שלו אושר ע"י אריאל שרון, הוא ולא אחר, שמינו אותו כשר הסחר והתעשיה ב1984."
שרון הוא לא הפקיד הגבוה הנוכחי המעורב בחיפוי. התובע הכללי אליקים רובינשטיין היה הניספח הרשמי לשגרירות ושינגטון שממנה פולארד גורש, ומאוחר יותר ניסה תכסיס חיפוי שהפרקליט בושינגטון לנרד גרמנט מצאה נתעב. פרטים כאלו חייבים להיות מוגשים בדיוווח בעתיד בטווח רחב יותר. אבל עכשיו נגיע ללב הענין בהשיג יד.. עירן קונטרה*** עירן קונטרה ממשלה פדראלית רשימת דיון השגחה "ערוץ אחורי התעורר לחיים תחת סגן הנשיא בוש מ1984-91. הערוף השתמש לכיבוס כסף אמריקאי לאש"ף. אף על פי שפולארד לא היה מודע. כשהוא הצהיר את ישראל שמשלוח ימי של נשק היה בדרך ביוון ב1984, הוא שלא בכוונה, בגד בעיסקה הראשונה של ה"בית הלבן" של נשק לעירן... בקיץ של 1984, פולארד הבחין במבנה של אוניות השטות הלוך וחזור מיוון לתימן, בו היה לאש"ף בסיס ראשי. פולארד העביר את המידע לשלטונות בישראל. בקיץ של 1984, הישראלים הצהירו את הסמכויות היוונים שתפסו את כל המטען באוניה של נשק, כפי שנודע, היה מיועד לאש"ף: לא פולארד ולא ממשלת ישראל, היו מודעים שהם נפצו את המשלוח הראשון של נשק לעירן. פולארד לא תפס במלואו שהוא הרס את המבצע של הבית הלבן" הסודי ביותר של זמנים מודרניים. משלוח היווני בקיץ 1984 היה פגיון מעל ראשו של ג'ורג' בוש"
לופטוס, אהרונס, המלחמה החשאית נגד היהודים: פולארד הודיע לישראלים שהעבירו את המסר ליוונים שפשטו על אונית הנשק. אף אחד מהשחקנים ידע שמשלוח זה קשור באופן ישיר למאורע לפני חודשיים, בו נחטפו בני-ערובה אמריקאים בלבנון. האוניה לא היתה ממונה ע"י ערפת אלא ע"י סגן הנשיא האמריקאי בוש, והיתה מיועדת בסופו של דבר לפטרון של החוטפים הלבנוניים, עירן. המשלוח מסמן את ההתחלה האמיתית של השערוריה המבישה של "עירן קונטרה".
וינסטון, ניתוח ופרשנות מזרח התיכון 8/13/99 "פולארד בלי כוונה, חשף את המשלוח הראשון של נשק תמורת בני ערובה במה שהפך להיות שערורית "עירן קונטה". מחמת שהוא היה ביחידה של חבלה נגדית של המודיעין הימי, הוא ראה משלוח זה, שנה אחת מוקדם יותר מאשר בדרך כלל היה ידוע, ובאמונה שזה נשק עבור אש"ף או עירק, גילה זה לישראלים. זה בלבד היה מכריח את המתכננים של עירן/קונטרה להסגיר אותו לצמיתותת לנצח." *** נכנס פרס, פולארד סיפק את הנתונים שחשף את המבצע של נשק תמורת בני ערובה של בוש. כמובן, ראש ממשלה מוסרי היה דורש שבוש ישים קץ לחימוש האויבים הגרועים ביותר של ישראל. אבל פרס לא מוסרי אפילו במידה המועטה ביותר, והוא ראה את הפוטנציאל היותר גדול של הפשע המתחיל לצמוח. הוא רצה בזה, והפשע התפתח למה שמוכר לנו "כאירנגיט". איך אנחנו יודעים את זה? מכיוון כשפולארד גילה את אונית הנשק, לא היה לישראל שום תפקיד לשלום לאויבים של אמריקה עם נשק עבור השחרור של בני - ערובה בלבנון. אולם בספטמבר, פרס שלח צוות לושינגטון מורכב מיעקב נימרודי, השגריר הקודש לאירן, אל שוימר, המנכ"ל הקודם של התעשיה האווירית של ישראל, ודוד קמחי יושב-ראש ענף הישראלי של המועצה על יחסי חוץ. אחרי זה, ישראל היתה באמצע המבצע. זה היגיון בסיסי שאין לערער עליו. ישראל הצטרפה למבצע רק אחרי שהמודיעין של פולארד חשף את מציאותו. זה אומר שפרס רצה "חלק מהעוגה", ובהכרח ניצל את הנתונים של פולארד על מנת לקבל את חלקו בפעולה. הדרך הקלה ביותר היתה על ידי איום לחשוף את המבצע של נשק תמורת בני -ערובה ולהפיל את בוש וצוותו. אנחנו קוראים לאיום כזה סחטנות. וזה איך ניצלו הכוונות הטובות של פולארד. ולא לפעם האחרונה. זמן קצר אחרי תפיסתו של פולארד בנובמבר 85/22, הצוות של פרס, קמחי, שוימר, ונימרודי כולם עזבו את המבצע. במונחים של האדם הפשוט, הוציאו אותנו משם, אבל פרס לא היה מוכן לוותר על כל טובות ההנאה שהלכו עם אירן קונטרה. אז בינואר 1986. הוא החליף את הצוות עם היועץ שלו לטרוריזם - נגד אמירם ניר. הוא נרצח ב1989 במקסיקו זמן קצר לפני שהוא היה אמור להעיד בועדת הסנאט בחקירת אירנגיט. פן אחד וחשוב "שאירן קונטרה" לא היה שוה את המאמץ, שימו לב כמה חבר אחד בלבד של הקבוצה של פרס, הרוויח בגלל המאמץ שלו ואז תקחו בחשבון מה ניר ידע. ולבסוף שימו לב מי עוד נטש את תפקידו בעקבות פולארד, היועץ האמריקאי לביטחון לאומי בד מקפרליין שהתפטר בדצמבר 85.***
יואל ביינרמן, פשעים של נשיא פפרי ny.spi1992 טיוטה טבעי וטקסט סופי "ביוני 1991 נפתחה חקירה משטרתית ישראלית לקבוע אם נימרודי מנע רווחים מהמכירות ממשרד ההגנה. כעבור חודש נימרודי נתן הצהרה פומבית בבית משפט בתל אביב בציון שהוא פעל למענו עצמו בעסקים של נשק עם האירנים, לכן כל הרווחים מהעסקים היו שלו, הוא טען שהוא הרוויח 37 מליון דולר מהאירנים, אבל לאחר התשלום עבור הטילים והוצאות אחרות, הוא הפסיד בעסקה כמעט 750000דולר. (בתוך ישראל ,"אוגוסט, 1993)
הדוחים הדומים האלה בבנק בשויצריה יוכלו להיות חלום בלהות לכמה פקידי ממשלה ישראליים, כלומר ראש הממשלה פרס, אפילו לשפוך אור מדוע ממשלת ישראל לעולם לא הרשתה לניר (או שוימר ונימרודי) להעיד לפני חקירות הקונגרס. אולי פרס היה מודאג שניר יגלה שזה היה תפקידו בפעולת הסחר של כסף ממכירת נשק אירני לקונטרס, או שהוא באופן אישי אישר את הקמת הקרן ליזום מבצעים סודיים נגד מחבלים? אכן ניר ידע הרבה על המכירה של נשק אמריקאי וישראלי לאירן, מכיוון שהוא היה הדרך סחור - סחור לכל הפעולות של כולם. הוא חייב היה לדעת מי הציב את הדוחות השויצריים, מי פקח עליהם, וכמה הלך לקונטרסים, וכמה לאנשי ביניים כמו גורבניסר ולהכיסים שספורד? הוא היה נוכח במיפגשים חיוניים בטהרן, פרנקפורט, ושינגטון, תל אביב ולונדון. הוא ידע על כל מבצעים חשאים ומקורות הכסף לממן אותם. בראיון עם ידיעות אחרונות אחרי עזיבת משרדו במרץ 1987, ניר ששמיר יצא מדרכו על מנת להגן על שמו וכבודו בישראל ובארצות הברית, כשפרס פשוט "שלח אותו לכלבים" לסכם "ברגע שאתה זקוק לתמיכתו (פרס) הוא נעלם." האם לפולארד היתה עזרה?
אנג'לו קודוילה, menl 24/700 . "הוא נתן להם החלק ההוא של זרימת המודיעין האמריקאי שהתשתמשו לקבל באופן סדיר. אבל שארצות הברית נתקה ב1981.. זה כלל "מוצרים" של אינטליגנציה. זה תמונות לוויין. דיווחים מכל הסוגים, מדריכים אלקטרוניים וכו'"
ג'ון לופטוס, רגע 6/03: "ליונתן פולארד לא היה ה"פס הכחול" אישור בהתאם למקורות ביון ששוחחתי אתם, זאת היתה הפצצה שישחרר אותו מכל קשר אפשרי למוות של הסוכנים הרוסיים שלנו."
קודוילה, menl 24/7/00 "תזכיר זה כלל את השקר שפולארד גרם למותם של סוכנים אמריקאים לאין ספור. דווח גם שישראלים מכרו חלק מהמידע לברית המועצות. כל הדברים האלו אינם לא רק שקריים, הם היו ידועים ע"י וינברגר לא להיות אמיתיים.. המדיניות היתה פיתוח של עירק, מדיניות שלמענו וינברגר והרבה מיתר הממשלה האמריקאית, הקריבו עסקים אמיתיים אמריקאים בתקופת ה80 (1980). אנחנו סיפקנו לסדאם חוסין לא רק נשק אבל מודיעין והתאפקות.. הדבר העיקרי הוא שאפשרנו, נענקנו רשיון, וממנו חברות אמריקאיות גדולות לבנות מפעלים שם. התשתית שהופצצה בעירק ברגע זה היא רובה בנויה ע"י אמריקה.
עתה, אנחנו מגיעים לחלק המביך ביותר "אחת מהחברות המערבת, היתה בריטל, שאתו היו לקספר וינברגר וג'ורג' שולטץ מזכירי הגנה המדינה, יחסים קרובים אישיים."
רשימת ממשלה פדראלית שמירת דיון והוי, הודעה 631" יונתן פולארד גילה להלחלתו שבתי חרושת גרמניים לגז עצבים הבנויים בלוב ועירק, משתמשים באותו הפורמולות שהשתמשו על היהודים באושויץ... הנשיא בוש הבכור, היה בחברות טובה עם סגן שר החוץ של סדאם, ועשה שיחות אישיות לאחד מחברי לכתה הקודמים ב.י.י.ל על מנת להשיג מימון אמריקאי לצינור הנפט לב?כ?ט?ל בעירק. חברת בכטל היתה אפילו בונה לסדאם חוסיין ביתחרושת כימיקלי שיוכל להשתמש גז רעלי.
מכת-אגרוף נגדי, אירגון 9/4/03: שולטץ עבד בבכטל, גם כסיפר ויינברגר. בכטל היה רשום ע"י עירק בדו"ח של פקחים של כלי נשק של האומות המאוחדות (U.N) באחת החברות שעזרה לספק סדאם עם ציוד וידע לייצור כלי נשק כימיקלים. בכטל בשנות 1980 היה הקבלן הראשי על 1+2 PC, שני מפעלים פטרו כימיקליים בנוים בעירק שהיה להם יכולת דו - שימושי, אז אני מנחש שהקו התחתון הוא שהקבוצה של בוש -"צ'יני - רמספילד מחזיקים את סדאם חוסיין אחראי לכלי נשק כימיקליים של הרסטוטלי - אותם כלי נשק שאותם פקידים התעלמו ברדיפה אחרי הפרוייקט של קו הצינור עקבה.
קו הצינור העירקי ברי חמיש, נפילת ישראל, כנונגיט, אדינבורג, 1992" עד 1985 סוריה סגרה את קו העירקי אל הים התיכון, ואירן שמה מצור על מפרץ הפרסי. עירק רצתה לבנות קו צינור חילופי לעקבה, הנמל של ירדן בים האדום, והחברה האמריקאית בכטל הסכימה לבנות את הפרוייקט המולטי-ביליון דולר הזה, אולם רק בתנאי שהחברה בכטל קיבלה הבטחות שישראל לעולם לא תפוצץ אותה, אפילו בזמן מלחמה. התובע-הכללי אמריקאי אדוין מיז פנה לפרס שהסכים בתמורה ששבעים מיליון דולר לשנה יועברו למפלגת העבודה הישראלית. כשמילת השוחד דלפה, מיז נאלץ לעזוב את משרדו, אבל, כרגיל, השערוריה התחמקה מפרס"
יואל בינרמן, פשעי הנשיא, רשימות וטקסט אחרון:
מקפרליין היה גם התומך העיקרי "בבית הלבן" של העסקה של קו הצינור העירקי. להבנה ע"י חברת בכטל, היה מספק 300,000 חביות נפט כל יום משדות הנפט העירקיים למסוף לנמל הירדני של עקבה, כחלק מההסדר, ראש הממשלה שמעון פרס כאז של מפלגת העבודה היתה מקבלת עד אחד ביליון דולר במשך תקופה של עשר שנים בתמורה להתחייבות לא להפציץ את קו הצינור במקרה של מלחמה.
בתחילה, יתכן שהכוונה היתה שכסף זה יגיע מתקציב של הפנטגון. כשגיון פוינדקסטר החליף את מקפרליין בתור יועץ לביטחון לאומי בדצמבר 1985, הוא המית תוכנות של קודמו שתכנן שתשלומים סודיים יועברו לישראל מתוך ההקצבה נשלטת ע"י היועץ לביטוח לאומי מוסוה חזק בתוך התקציב של הפנטגון, (ושינגטון פוסט 5 מרץ 1988) "הראיון היה שזה יצא מתקציב ההגנה על הבסיס של תשלומים לישראלים להיות טובים." (ושינטון פוסט פברואר 1988,25)
אולי זה שום דבר מלבד לא יותר מצירוף מיקרים, אבל המרגל של ישראל בושינגטון יונתן פולארד, היה בפעולה בכל תקופת מקפרליין כיועץ לבטחון לאומי. חודש אחרי שפולארד נעצר, מקפרליין התפטר, ובכל זאת כעבור שישה חודשים, הוביל מישלחת במשימה סודית לטהרן. מדוע היועץ לבטחון לאומי פוינדקסטר לא הלך?
הקשרים של מקפרליין לרפי איתן, אז היועץ לטרור נגדי של ראש הממשלה, ובשלב מאוחר יותר יקבל את המינוי כסוכן מודיעין ישראלי מאחורי הטכנון הגאוני של פרשת פולארד, יש צורך גם לחקור
מכת - אגרוף נגדי אירגון 9/4/03: "לבכטל ומשרד המדיני היו קשיים לקבל את המידה הנכונה ממפלגת העבודה שקו הצינור יהיה מחוץ לתחום התקפה. פקידי המינהל של בכטל וריגן היו מנשים לקבל הבטחה מלאה ממפלגת העבודה שקו הצינור לא יהיה מותקף בשום פנים ואופן"
*** אז הנה מה עשתה ממשלת פרס עם המודיעין של פולארד: הם שמו סחיטה על בכטל כלומר על קספר וינברגר. האיום היה פשוט למדי: אם אתם הברנשים בבכטל לא תמצאו דרך להעביר אלי הרבה כסף, 700 מליון דולר יספיק, אנחנו נחסוף את מפעלי הגז העירקים ונחבל בעיסקת קו הצינור שלך, לכן תירוץ פוליסת הביטוח נוסחה תחת לחץ גדול. כשוינברגר, מרוגז מאד, גילה שזה היה פולארד, היה מעביר לפרס את כלי הנשק הסחיטה שלו, לא הראה שום רחמנות. הוא התערב עם השופט של פולארד, והבטיח שהוא יקבל מאסר עולם לפשע של חמש שנים, בידיעה שממשלת ישראל לא יכולה היתה לעצור אותו או להסתכן בחסיפה המאסיבית שלה. ויינברגר פטור מכל אשמה. ב1992 הנשיא בוש מחל לו עבור כל הפשעים המיוחסים ל"קוטנרה". שמעון פרס כבר נבחר כראש מפלגת העבודה. ואם החלק הקטן הזה של כל האמת לא ייחקר באופן יסודי, פולארד ישב לתמיד בתא המאסר שלו הקר, קר*** סוף
המסמך נכתב ב- 31 בינואר 2001 עבור הקונגרס בארה"ב, אני קיבלתי אותו הערב מרשימת דיוור הכוללת בד"כ מסמכים שונים מייד לאחר "הפשרתם" לאחר שהיו מוגדרים כמסווגים. סיכום ה"יתרונות" וה"חסרונות" ולינק להורדת המסמך - מייד.
1. בעד: שחרורו יתרום לתהליך השלום נגד: אין קשר לתהליך השלום (מוזכר כאן שנתניהו כן העלה את נושא פולארד בדיונים על הסכם וואי!)
2. בעד: עברו 16 שנים, כל המידע שבידיו מן הסתם כבר התיישן נגד: לפולארד יש זכרון צילומי, ועדיין יכול להעביר מידע לישראל
3. בעד: פולארד סייע לבת ברית ולא למדינת אוייב נגד: החוק לא מבחין בין מדינות ידידות למדינות אוייב
4. בעד: אפשר להשתמש בפולארד ב"עיסקה סיבובית" - יחד עם שחרור עזאם עזאם וכמה אלפי פלסטינאים, או לחילופין לדרוש את הסגרתו של סמיואל שיינביין. נגד: מרגלים מחליפים תמורת מרגלים ולא תמורת אזרחים.
5. בעד: אחרי 13 שנים, קבלת אזרחות ישראלית, והודאות של כל הנוגעים בדבר - פשוט הגיע כבר הזמן לשחררו. נגד: בעת ביצוע הריגול פולארד היה אזרח ארה"ב.
6. בעד: בעסקת טיעון שנחתמה, הובטח לפולארד שלא יקבל מאסר עולם. פולארד עמד בהסכם אך ארה"ב לא עמדו בו, בגלל ההערכות המופרכות של קספר וויינברגר. נגד: התובע אמנם עמד בהסכם (עסקת הטיעון), מי שלא עמד בו היה השופט - שמלכתחילה לא היה צד לעסקה.
7. בעד: פולארד נמצא 16 שנים בכלא, מספיק זמן לשחרור מוקדם, בעיקר על רקע ה"פשע" (במקור: so-called crime) של סיוע לידיד. נגד: פולארד לא ביקש שחרור מוקדם כשהיה יכול לבקש - לאחר 10 שנים בכלא.
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 5064 הודעות 02:48 22.07.04
9. האמריקנים עצמם הבינו כי ישראל לא באמת דורשת את פולארד
כדאי לקרוא בעיון את הקטע הבא המלמד שגם האמריקנים התרשמו כי ישראל אינה מתעקשת על שחרור פולארד:
Middlae East Consequences of Clemency No Israeli political party has made clemency for Pollard a key issue in its political program. A majority of the Knesset members and many other Israelis support Pollard’s release, but, overall, clemency for Jonathan Pollard is not a high profile issue in Israel.
If a President were to grant clemency to Pollard, it is possible that Arab commentators would seize upon the release as further evidence of a U.S. double standard that treats Israel more favorably than the Arabs. But it is unlikely that Pollard’s release would affect Arab relations with the United States or have a negative impact on the peace process.
149. ביום ג': דיון בבקשתו של פולארד למשפט חוזרבתגובה להודעה מספר 133
ביום ג': דיון בבקשתו של פולארד למשפט חוזר 00:08, 13 מרץ 2005 / ב' באדר תשס"ה
בבית משפט בוושינגטון ייערך ביום שלישי הקרוב , 15 במרץ, דיון בבקשתו של יהונתן פולארד המרגל הישראלי, לערער על החלטת בית המשפט לערעורים, שלא לאפשר לו לערער על גזר דינו (מאסר עולם לא קצוב).
פולארד טוען כי נעשה מחדל במהלך הגנתו. כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי לפני כשנה וחצי הופיע פולארד בבית המשפט, לראשונה מזה 16 שנה, לצורך דיון בעתירתו לאפשר לו לערער על גזר דינו. פולארד טען כי ריצ'ארד הייבי עורך הדין שנשכר על ידי ישראל, ושייצגו לאחר שנשפט, התרשל בצורה בלתי סבירה, בהמנעו מהגשת טופס, המוגש באופן אוטומטי והמאפשר לנאשם לערער. מחדל זה גרם לכך שפולארד נאבק מזה 16 שנים על זכותו לערער.
יצויין כי אי הגשתו של טופס הערעור חמורה בעיקר בשל העובדה כי על פולארד נגזר מאסר עולם לא קצוב על עבירה המוגדרת כריגול עבור מדינה ידידותית, שהעונש הממוצע הנגזר עליה בדרך כלל, הוא בין שנתיים לארבע שנים. העונש שהושת עליו היה גם בניגוד לעסקת טיעון שנרקמה בינו לבין התביעה, במסגרתה התחייבה התביעה שלא לדרוש יותר מ 20 שנות מאסר.
עורכי דינו של פולארד דרשו לאפשר להם לעיין במסמכים שהגיש שר ההגנה דאז, קספר ווינברג, לשופט במשפטו של פולארד.העתירה הראשונה נדחתה אז בטיעון טכני ואילו השנייה נדחתה בטענה ש"אין סיבה חדשה שתצדיק לאפשר לעורכי הדין את העיון במסמכים", וזאת על אף שאותם עורכי דין עברו תחקיר בטחוני, וסווגו ככאלו הרשאים לעיין במסמכים אלו.
הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה הביעו פסימיות באשר לתוצאות הדיון המשפטי וציינו כי הם נערכים להמשך המאבק הציבורי. "האמריקנים רואים את חוסר האכפתיות שמפגינה ממשלת ישראל כלפי פולארד. אם ממשלת ישראל איננה נאבקת למען הסוכן שלה, אין סיכוי שהאמריקנים יעשו זאת במקומה".
הוועד החל בהפצתם של צמידים עליהם נכתב: "לשחרר את פולארד". מספר חברי כנסת כבר הודיעו כי יענדו את הצמיד על ידיהם לאות הזדהות עם פולארד.
עוד מתוכננת הפגנה בהשתתפות ח"כים מימין ומשמאל, ערב נסיעתו של רה"מ שרון לפגישה עם הנשיא בוש בעוד כחודש, זאת על מנת להדגיש את העובדה שהדרישה לשחרור פולארד היא הנושא היחיד שיש עליו קונצנזוס מוחלט של כל הציבור בישראל. http://www.a7.org/news.php?id=10599...
150. ארה''ב: החל הדיון המשפטי בעתירתו של פולארד למשפט חוזרבתגובה להודעה מספר 149
hvc חבר מתאריך 1.10.03 4343 הודעות 19:45 15.03.05
ארה''ב: החל הדיון המשפטי בעתירתו של פולארד למשפט חוזר
הדיון המשפטי בעתירתו של יונתן פולארד למשפט חוזר החל בשעה זו בארה"ב. בוועד הישראלי שפועל למענו של פולארד חוששים כי ההתנכרות הישראלית כלפיו עלולה להשפיע לרעה על סיכוייו. פולארד יושב קרוב ל-20 שנה בכלא האמריקני לאחר שהורשע בהעברת מידע בטחוני קריטי למדינת ישראל. הפעילים למען פולארד מסרו כי למרות הבטחותיו של ראש הממשלה ששגריר ישראל בארה"ב יבקר אצל פולארד, נמנע זה עד כה מלעשות זאת.
NRG
שכל ישר חבר מתאריך 22.4.04 2248 הודעות 20:04 15.03.05
5. בהצלחה לפולרד, האיש שכל ממשלות ישראל בגדו בו.
Israeli Spy Pollard Fights Life Sentence Tuesday March 15, 2005 5:16 PM
AP Photo WX101
By PETE YOST
Associated Press Writer WASHINGTON (AP) - Lawyers for convicted spy Jonathan Pollard ran into tough questioning in a federal appeals court Tuesday as they argued that Pollard's life prison term stemmed from lies by the government and failure by his previous attorneys to represent him properly.
Judge David Sentelle, a member of the U.S. Court of Appeals for the District of Columbia, suggested that Pollard's lawyers are on weak legal ground and said that granting their request to revive the case would mean that ``you've opened the floodgates'' for hundreds of other prisoners sentenced long ago.
``The problem with Mr. Pollard'' is that he ``he thinks he is unique,'' Sentelle said. ``This is not unique.'' Appeals court Judge Judith Rogers also questioned whether Pollard, who pleaded guilty to conspiring to spy for Israel, is entitled to further court challenges of his life sentence.
The 1986 guilty plea by the former civilian intelligence analyst for the Navy strained relations between the United States and Israel and the Israeli government has continued to press the issue with the Bush administration.
Pollard lawyers Eliot Lauer and Jacques Semmelman want access to classified government documents that they say will bolster a plea for clemency. Sentelle said the courts have no authority to get involved.
``How can we order the president to take action in this process?'' Sentelle asked.
Admitting to a single count of conspiring to spy for Israel, Pollard thought he had a deal to receive U.S. government support for a shorter sentence because he provided details of his espionage.
What he got instead, he says, was a full-court press by the Reagan administration that helped persuade a judge to put him behind bars for the rest of his life. He's serving his sentence at the federal prison in Butner, N.C.
Pollard, now 50, says his lawyer didn't represent him properly, failing to file a notice of appeal when the government reneged on its agreement. Pollard also says his lawyers should be granted access to classified documents used in his sentencing.
Pollard's latest opportunity in the courts resulted from efforts by a new set of lawyers who have been trying for the past five years to get him out of prison.
Pollard says he sold U.S. military secrets to Israel to help the U.S. ally defend itself against its Arab enemies. He was arrested in 1985 after unsuccessfully seeking refuge at the Israeli Embassy and then sentenced in 1987.
Most of what Pollard slipped the Israelis is not publicly known. The New Yorker magazine said Pollard gave away a 10-volume surveillance manual, described by one ex-intelligence officer as ``the Bible,'' which contained detailed information on how U.S. intelligence collects signals anywhere in the world. The magazine quoted Pollard as rejecting the allegation.
What is known publicly is that Pollard gave the Israelis satellite photos of Libyan anti-aircraft bases and information about Soviet weaponry, data Pollard says was vital to Israel's defense.
The three-judge panel hearing the case consists of Sentelle, a Reagan appointee; Karen Henderson, an appointee of President Bush's father; and Rogers, a Clinton appointee.
Pollard's efforts to take his case further in the courts were turned down by U.S. District Judge Thomas Hogan.
Lawyers for Pollard asked the appeals court to reconsider Hogan's ruling, a request that is routinely denied. The appeals court instead agreed to take up the matter.
Pollard's lawyers say his original attorney, prominent Washington white-collar defense attorney Richard Hibey, failed to protect Pollard's constitutional rights; specifically, the right to have the government live up to the plea agreement with Pollard and the right not to be sentenced on the basis of false information.
לפי הנכתב כאן, עורכי הדין של פולארד נשאלו "שאלות קשות" ע"י אחד השופטים. במיוחד, למה הם חושבים שהמקרה של פולארד מיוחד בהשוואה למקרים דומים רבים. שלוש השופטים מונו להיות שופטים על ידי רייגן בוש האבא וקלינטון. לא נראה טוב.
דיון במליאת הכנסת פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יונתן פולארד
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחברת הכנסת לבני. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה, ולא הספקתי להצטער על כך שנבצר ממני היום להעלות את הנושא של יונתן פולארד, והנה בזכותו של חבר הכנסת צבי הנדל, נעבור לנושא הבא שהוא: דיון בעקבות ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת צבי הנדל - פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יונתן פולארד. יפתח את הדיון, כצפוי, חבר הכנסת הנדל עצמו, ואחריו - חבר הכנסת אברהם רביץ, חבר הכנסת מאיר פרוש וכן הלאה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): מכובדי היושב בראש, חברי חברי כנסת, אני מניח שהנושא עלה היום לסדר-היום כי אתה ממלא-מקום היושב-ראש ואתה קובע את סדר-היום, לכן אל תצטנע. חברות וחברי הכנסת - יש חבר כנסת אחד - הנושא כבד ואני חושב שהוא חוצה מפלגות, דעות. פוליטיקה קטנה אין כאן, והוא כבד שבעתיים וכואב שבעתיים כשאתה יודע שהאיש במצב בריאותי קשה.
קשה לי להבין, באמת קשה לי, ואני אומר את זה עכשיו לא בשביל להקניט ולא בשביל לקנטר, מה חשב לו ראש הממשלה כשקיבל, נדמה לי, כמאה חתימות של חברי הכנסת, ונתבקש להעביר מכתב בקשה מחברי הכנסת, מרוב מוחלט של הבית הזה, לנשיא ארצות-הברית, הוא סירב לקחת אתו וזה נשאר בישראל, או שכח - בשבילי זה אותו הדבר. אפשר לפקסס את זה. זה סיפורים. אני לא מבין את האידיאולוגיה שבזה. מה עוד שהאיש הוכר כבר על-ידי ממשלת ישראל, שהוא היה שליח שלנו שם. ידוע לכול איזה רווח והצלה היו מעבודתו ומהמידע שהוא העביר לנו. ידוע גם שכל מיני מניפולציות והאשמות שווא שכאילו בגינו או בגללו או בגלל ידע שהוא העביר ניזוקו שליחי ארצות-הברית בעולם הגדול, היום כבר ברור שזה היה שקר וכזב. יש כאן כנראה איזושהי גאווה או רצון להסתתר או להחביא משהו, דבר בלתי מובן אצל ארצות-הברית.
אבל עוד פחות מובן הדבר אצל ממשלת ישראל. ריבונו של עולם, אנחנו לא ערבים זה לזה? הרי האיש לא פושע. האיש עשה כי הוא האמין באמונה שלמה, ואכן כך היה - אנחנו היום יודעים את זה - שהוא עושה לטובת עמו וארצו. בלתי מובן איך אנחנו מסוגלים, אנחנו כבר מתקרבים לשנת העשרים, אם אני לא טועה, לשהותו בכלא. אני לא יודע אם יש הרבה תקדימים בארצות-הברית לאדם שזה המעשה הפלילי הנורא שהוא עשה. הרי ישראל היא לא אויב של ארצות-הברית. הוא לא גרם נזק לארצות-הברית. הוא בסך הכול רצה להועיל לעמו. באיזו עקשנות, באיזו אדיקות, כמעט עשרים שנה מחזיקים אותו בכלא. ומה עוד שברקע, וזה באמת קורע את הלב, מצבו הבריאותי המידרדר.
אני חושב שבעניין הזה אנחנו לא נקיים. בדרך כלל אני לא כל כך אוהב להלקות על חטא, אבל כולנו, יש מעטים - יושב-ראש הישיבה הזאת ודאי אחד מהם - שנדרשים לנושא הזה ולא מרפים ממנו לרגע. אבל כנראה שהזעקות החלושות שעולות גם מאתנו, מהבית הזה, אינן מספיקות. גם היום כשהצעתי לחבור יחד על איזושהי הסכמה על הודעת סיכום, היו לא מעט מחברי הציונים, הטובים, שאמרו שזה לא טוב כי אתה מזכיר שם איזה מילת כעס קטנה על ארצות-הברית. ריבונו של עולם, גם זה אסור? אסור שכנסת ישראל תראה במהלך כזה של עשרים שנה, שיהודי כזה נמצא תוך כדי מחלה בכלא ארצות-הברית - אפילו לכעוס אסור לי, אסור לנו?
לכן אני לא רוצה להאריך, הדברים כל כך ידועים ופשוטים. הדבר היחיד שאני מבקש מכולנו, לא להרפות בעניין הזה. לא להניח לממשלה, לא להניח לראש הממשלה. אין בעניין הזה פוליטיקה. יש מספיק דברים שאנחנו נושאים ונותנים עם ארצות-הברית. מותר גם לנו לדרוש משהו. הרי אנחנו מתקפלים בפני כל בקשה שלהם. לא יכול להיות שלא תהיה לנו בקשה אחת, אנושית, שאינה מזיקה להם. קצת, קצת מעוררת את הכבוד שלנו, את הכבוד הלאומי המינימלי.
אני מאוד מקווה שהממשלה והעומד בראשה - ואנחנו כחברי כנסת, לא נניח לעניין, - תעשה את מה שהיא מחויבת לעשות, זאת לא טובה, ותלחץ בארצות-הברית תוך קול זעקה גדולה, תוך הפעלת כל הזרמים היהודים שנמצאים שם, כל הלוביסטים למיניהם. לא להתבייש ולא להשתיק אותם כאשר הם רוצים לפעול. לא להיבהל כי אנחנו צודקים. רק אם לא ניתן ברגל גסה לדרוס את הכבוד הלאומי המינימלי שלנו, של איש שלנו שנמצא שם - רק אז יש סיכוי שיהיו מוכנים להאזין לנו, שיהיו מוכנים אולי לבוא ולסגור את הפרשייה הלא טובה הזאת ולשחרר סוף-סוף בשעה טובה את יונתן פולארד.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת צבי הנדל. ברשות חבר הכנסת מאיר פרוש, ברשותך אדוני, אני אתן לסגנית היושב-ראש פינקלשטיין לדבר על מנת שתוכל להחליף אותי מייד לאחר מכן, ולאחר מכן יבוא אדוני. אני מתנצל בפניך. לרשותה שלוש דקות, שהשאיר לה, דרך אגב, הדובר הקודם.
גילה פינקלשטיין (מפד"ל): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כחודשיים ננעץ מסמר נוסף בארון המאבק למען יונתן פולארד. במשרד לקליטת עלייה בישראל החליטו לאחרונה כי יש להטיל ספק בכך שריגול הינו פעולה ציונית. בסיכום הדיון סירבו להעניק לאיש מעמד של אסיר ציון. שוב חווה האיש אטימות שלטונית מוצהרת, שוב ספג סטירת לחי מצלצלת מצד הגורמים שניצלו את המידע החיוני שמסר. למרבה הצער והפלא, המאבק למען פולארד אינו נושא פירות כבר במשך עשרים שנה. מי לא התגייס למאבק, מי לא נרתם בהצהרות מפוצצות. כמה מלל כבר התגלגל בכל אמצעי התקשורת, בכל אמצעי תקשורת אפשרי. כמה דיו כבר נשפך על עצומות, מכתבים, פניות ודרישות, אך דבר לא הועיל.
העובדות נשארו כשהיו. יונתן פולארד נותר מאחורי סורג ובריח ללא הליך משפטי הוגן, ללא קציבת עונש וללא משא ומתן על שחרורו. ב-21 לנובמבר האחרון נכנס יונתן פולארד לשנתו ה-20 בכלא האמריקני, ושחרורו לא נראה באופק.
חוסר הצדק משווע, ולכאורה אין לנו להלין אלא על הממשל הידידותי בארצות-הברית שרגשות הבושה והעלבון בעקבות העברת המידע לישראל עדיין צורבות בו, ועל כן מסרב לבצע הליך משפטי חוקי לאיש, לא לחון אותו אפילו במעט, ואף לא להכיר בהסכמי המידע בין שתי המדינות.
אולם, בעוד שאת התנהגות הממשל האמריקני, בהיותו הצד הנפגע בפרשה, עוד אפשר לגלות מעט הבנה, הרי את ההתנהלות של ממשלות ישראל ובייחוד זו הנוכחית בעניינו של פולארד אי אפשר לחלוטין לסבול.
ברשותכם, אצטט מספר משפטים ממכתבו ששיגר יונתן פולארד מתאו לראש ממשלת ישראל, מר אריאל שרון, בתגובה לראיון שהעניק בערב יום הכיפורים האחרון. בראיון המדובר הצהיר ראש הממשלה, כי "ישראל עושה כל מאמץ דיפלומטי להשיג את שחרור פולארד", אולם בתשובה לשאלת המראיין, מדוע לא טרח אפילו להעביר לנשיא ארצות-הברית את העצומה הקוראת לשחרר את פולארד, עליה חתמו 112 חברי כנסת, השיב ראש הממשלה באופן מגומגם למדי והסביר כי איננו זוכר שהיה אמור להעביר עצומה כלשהי.
בתגובה לדברים, פנה פולארד לראש הממשלה במכתב מתוסכל למדי, במכתב הוא כותב: "אדוני ראש הממשלה, אם נכון הדבר שאתה עושה כל מאמץ להשיג את שחרורי, אולי תואיל להסביר לי ולעם מדוע אנשי קשר בבית הלבן אומרים כי מעולם לא העלית את עניין שחרורי בפני הנשיא בוש עצמו; מדוע אתה מסרב למסור לנשיא בוש את העצומה ההסטורית מלפני שנה, הקוראת לשחרורי, והחתומה בידי 112 חברי כנסת; הרי אתה עצמך חתמת על העצומה לבוש? מדוע לא מכובדות ההתחייבויות של הממשלה כלפיי, המגיעות לי בזכות ההצהרה הרשמית בשנת 1998 כי אני סוכן ישראלי? מדוע מסרבים בישראל ליישם את מעמדי כשבוי, הקובע את כל הזכויות, ההטבות וההגנות שאני זכאי להן כסוכן ישראלי?".
מפאת קוצר הזמן לא אצטט משפטים נוספים, ורק אציין שהמכתב המלא קורע לב ועמוס תסכול. בעיניי, הוא ביטוי חד לכך שהכתובת לחוסר האחריות במחדל פולארד אינו הממשל האמריקני אלא דווקא הממשל הישראלי.
לצערי, כשלון המאבק לשחרור פולארד נובע מכך שאין שיתוף פעולה ממשי עם ממשלת ישראל. כל פעילות פרלמנטרית וציבורית מתמסמסת באין מעורבות אמיתית בעלת מוטיבציה מצד קברניטי המדינה. בניגוד חריף לעניינו של פולארד, עשתה ממשלת ישראל מאמצים כבירים לשחרור טננבויים, סוחר סמים כבד, שכל זכותו הסתכמה בהיות אזרח ישראלי.
אם היו מנהיג ישראל מעלים דרישות חד-משמעיות מול הממשל האמריקני בעניינו של פולארד, אם היו מציבים תנאים, אם היו מסרבים להתפשר, אם לא היו חוששים להפסיד רווחים קלים ורגעיים - אזי היה יונתן פולארד היום איש חופשי, אזרח ישראלי, התורם לעמו ולארצו. תודה.
היו"ר יולי-יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת גילה פינקלשטיין. חבר הכנסת איוב קרא, בבקשה. אחריו חבר הכנסת מאיר פרוש.
(היו"ר גילה פינקלשטיין, שעה 16:53)
איוב קרא (הליכוד): גבירתי היושבת ראש, חבריי חברי הכנסת, מאחר והנושא חשוב לי מאד ואני צריך להיות במקום חשוב, אומר בקצרה. אני חבר השדולה למען שחרורו של יונתן פולארד. אני חושב שזו מצווה לכל מי שעיניו בראשו וחשובים לו עתיד ישראל וביטחון ישראל. אני גם התבקשתי על ידי הקהילה היהודית בארצות-הברית, בוושינגטון, בראשות הרב של וושינגטון, להוציא מכתב לנשיא ארצות-הברית, ועשיתי את זה. אני חושב שכולנו צריכים להתאחד בסוף הדיון שאתה חבר הכנסת צבי הנדל, ידידי, יזמת, בקונצנזוס בקריאה לנשיא ארצות-הברית ולכל מי שנוגע לסוגיה הזאת - קריאה חזקה תצא היום למען שחרורו ולמען להביא סוף-סוף לפתרון פרשה כל כך כואבת. כמו שידענו לפתור בעיות הרבה יותר כואבות, פרשת עזאם עזאם, טננבוים ואחרים, אני חושב שנושא של פולארד הוא לא פחות חשוב וצריך לעשות הכל גם כדי שהוא יהיה בינינו פה, וזה הסיכום שלדעתי צריך להיות - שהנושא הזה ידבר לכולנו. הסיכום מחייב את כולנו משמאל וימין, ועל הדבר הזה אין ויכוח בכלל. ישר-כוח, ואני תומך בכל קריאה שתצא מהבית הזה.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת קרא. חבר הכנסת פרוש, בבקשה.
מאיר פרוש (אגודת ישראל - יהדות התורה והשבת): גבירתי היושבת ראש, חברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת צבי הנדל על היוזמה להעלאת הנושא הזה של שחרור יונתן פולארד הנמק בכלא בארצות-הברית. אני רוצה לומר לחברי הכנסת שלא רק על הנושא המדיני אומר ראש הממשלה "מה שרואים מפה לא רואים משם" או "מה שרואים משם לא רואים מפה". יזכור זאת גם חבר הכנסת הרב יצחק לוי. כשהוא היה שר התחבורה או שהוא היה כבר שר החינוך, ישבנו בישיבת ממשלה, אחרי שחזרו מ-וואי-פלנטנשיין. אחד הרגעים המבישים והמכאיבים לעם ישראל היה שכאשר נתניהו נתבקש להסכים על מתן 13% משטחי A ו-B - אם אני לא טועה, חבר הכנסת הרב לוי - ביקש נתניהו מקלינטון, כבקשה, על מנת שיוכל למכור יותר טוב את ההתקפלות בפני הממשל האמריקאי על אותם 13%, את החזרת פולארד. נתניהו היה בטוח שהוא יקבל את זה. נתניהו בפנים נפולות סיפר בממשלה איך זה היה נראה כשהוא לא קיבל את זה. ראש הממשלה הנוכחי, שהיה אז שר חוץ, באיזה שהוא מקום, לדעתי - דברים כאלה לא נרשמים בפרוטוקול - גיחך ולעג על נתניהו על כך שהוא התקפל והסכים לתת את אותם 13% בלי להביא את פולארד הביתה. אז, כנראה ש"דברים שרואים משם לא רואים מפה" זה גם בנושא פולארד.
אבל, לא רק זה. יש מקרה נוסף. היה לנו פה חבר כנסת, שהייתי אומר שהוא חבר כנסת תמים, חבר הכנסת מיכאל איתן שהלך מחבר כנסת אחד למשנהו וביקש ממנו לחתום שכאשר שרון נוסע כראש ממשלה לפני חצי שנה לארצות-הברית להיפגש עם הנשיא בוש הוא יתן לו 110 חתימות של חברי כנסת שמבקשים מהנשיא בוש לחון את פולארד ולתת לו לצאת מהכלא. אני אמרתי לחבר הכנסת מיכאל איתן: "כחבר כנסת, אני אומר לך ששרון לא יקח את ה-110 חתימות". לאחר ששרון נסע, ופגשתי את חבר הכנסת איתן ושאלתי אותו: "תגיד לי, הוא לקח את ה-110 חתימות?", הוא אמר: "לא, הוא לא לקח, ואני מתבייש להגיד לך. אני מתבייש לספר את זה לחברי הכנסת שהוא לא לקח את החתימות". כנראה שמה שרואים משם לא רואים מפה.
אני חושב שהכנסת צריכה היום לזעוק ולשאול: עד מתי? עד מתי יונתן פולארד יישב בכלא? אני לא אומר שלא עושים כלום. עושים. השאלה היא עד מתי אנחנו לא נעשה את מה שצריך לעשות כדי שיונתן פולארד אכן ייצא מהר ככל האפשר מהכלא האמריקאי. תודה רבה.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. חבר הכנסת בני אלון, בבקשה.
בנימין אלון (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): גבירתי היושבת ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת הנדל יוזם הדיון, לצערי, אנחנו נפגשים כבר הרבה מדי פעמים בעצרות ובהפגנות סביב נושא זה. אין כל ספק שיש כאן יחסים לא בריאים בין מעצמה חזקה, שאנחנו מכבדים אותה וחייבים בכבודה, לבין מדינה שיכולה היתה להיות הרבה יותר בריאה ברוחה ובנפשה ולהתנהג באופן עצמאי לו ידעה לכלכל את צעדיה בתבונה גם בתחום הכלכלי של סיוע חוץ ועוד הרבה דברים שאנחנו מכבידים על עצמנו ויוצרים כלפי עצמנו תדמית של כנועים בצורה שאיננה הולמת מדינה עצמאית וחזקה.
מדינות אחרות כשנתפס מישהו שם יודעות לעמוד על שלהן והן דואגות לכך ביתר תוקף וביתר הצלחה. במדיניות הפסיכולוגית של מדינת ישראל, ובמדיניות הנוכחית על אחת כמה וכמה של הממשלה הזאת חדלת האישים, אין אנחנו יכולים לצפות לגדולות, כי אין את אומץ הלב לבוא ולומר: " כן, האיש היה שליח של המדינה". הוא לא לבד. הוא לא היה לבד, הוא גם כרגע לא לבד וזה בכלל לא רלוונטי כל הדיונים האחרים. אנחנו כמדינה עומדים מאחוריו לכל דבר גם אם טעה, אנחנו גרמנו לו לטעות ואנחנו אחראים לכל הזלזול בפולארד מצד שילטונות ארצות הברית, באי המוכנות להקשיב, באפלייה של היחס השלילי כלפיו מול אחרים במעמד דומה.
זהו זלזול במדינת ישראל ולצערי מדיניותם של ראשי ממשלת ישראל ושל שרי ממשלת ישראל, לצערי ולבושתי מצדיקה יחס כזה, כי אנחנו לא מכבדים את עצמנו, אנחנו לא נוהגים כבוד בעצמאותנו ובריבונותנו לאורך כל הדרך, גם מול המעצמה שהיא ידידת אמת אבל גם בין ידידים יש כללי התנהגות, ודווקא ידיד אמת הוא ידיד שנבחן בזמן צרה, כמו שהם אומרים בשפתם: a friend in need is a friend indeed. דווקא בשעת מצוקה נבחנת חברות. אין את אומץ הלב ואת הבריאות הנפשית הזאת לנו, חבל. הלוואי ונהיה בריאים.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת בני אלון. חבר הכנסת יצחק לוי, בבקשה. אחריו חבר הכנסת ניסים זאב, ואחרון הדוברים חבר הכנסת ניסים כהן.
יצחק לוי (מפד"ל): גבירתי היושבת ראש, רבותי חברי הכנסת. אנחנו מדברים בתקופה שבה ממשלת ישראל נושאת ונותנת בשחרור מחבלים, בשחרור רוצחים או שותפים לרוצחים, ואנחנו מקבלים כל יום קריאה מארצות הברית לעשות מאמץ ולהיות בסדר עם הפלסטינים. אתם יודעים מה זה לפי האמריקאים להיות בסדר עם הפלסטינים? לפתוח מחסומים, להידבר עם הרשות הפלסטינית. הרשות הפלסטינית מעמידה כתנאי ראשון את נושא שחרור האסירים, או בלשוננו, שחרור המחבלים. וממשלת ישראל עוסקת בזה. שיחררו כבר 500, יש עכשיו ועדה בראשות שרת המשפטים שעוסקת בשחרור עוד 400, ודנים מי ואיך, חולים, קטנים, נשים, דם על הידיים, דם על הרגליים.
יש אסיר אחד יהודי, שיושב לו בכלא שנים רבות, נמק לו שם בכלא, ואותה מעצמה ידידותית, אותה מעצמה שדורשת מאיתנו את החמלה הזאת כלפי המחבלים הרוצחים כאן, לא מוכנה בשום פנים ואופן לבוא ולגלות את אותה חמלה שהיא דורשת מאתנו לגלות כלפי אנשי טרור. אני שואל את ראש הממשלה, מדוע אינך מקנה את העניין. מדוע אינך אומר זה תלוי בזה. אתם רוצים שהוועדה בראשות השרה ליבני תשב לדון בשחרור מחבלים? תושיב אדוני הנשיא ועדה בראשות שר המשפטים שלך, שתתחיל לדון בשחרור יונתן פולארד. זה מול זה. יונתן פולארד לא מחבל, יונתן פולארד לא הרג איש, יונתן פולארד הציל אנשים, יונתן פולארד פעל כאיש ציוני, יהודי, אמיתי. ופה במדינת ישראל לא רק שידעו על פעולתו אלא הפעילו אותו. מה יש להשוות בין יונתן פולארד לבין אותם מחבלים ורוצחים שיושבים היום בבית הכלא בישראל?
לכן, אדוני ראש הממשלה, יש לך הרבה אומץ. יש לך אומץ להוציא יהודים מבתיהם, יש לך אומץ לעקור יישובים, אתה מגלה אומץ בהרבה מאוד דברים, למה כאן אתה לא מגלה אומץ? למה אתה לא אומר לגברת רייס,זה מול זה. ועדת השחרורים אצלנו תשב כאשר ועדת השחרורים אצלכם תשב. מחבלים פה ישוחררו, כאשר יונתן פולארד ישוחרר. חמלה מול חמלה, רחמים מול רחמים, חנינה מול חנינה, ולא, אין שיחרור מחבלים. ולא, התהליך נפסק. ארצות הברית, האם אתם מוכנים להעמיד את כל התהליך המדיני על יונתן פולארד? אנחנו מוכנים להעמיד את זה.
יונתן אחינו, אתה היום יושב בכלא אבל אנחנו מרגישים כולנו את הצער, את הכאב, ואת הכליאה שלך, כי אנחנו יודעים שהיית שליחנו, אנחנו יודעים שהצלת הרבה יהודים בארץ, ואנחנו בושים ביחס של מדינת ישראל אליך כל השנים האלה. גם בשתיקה, גם בהתכחשות, וגם במאמצים הלא גדולים והעמידה הלא איתנה שהממשלה מגלה כדי לשחרר אותך. אני שוב פונה לראש הממשלה, אנה, ראש הממשלה, גלה אומץ בעניין הזה. לא בהורדת יישובים, ולא בפינוי יהודים, בעניין הזה. אל תשחרר אף מחבל ערבי כל עוד יונתן פולארד לא נמצא בארץ ישראל. תודה רבה.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק לוי. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו חבר הכנסת אליעזר כהן.
נסים זאב (ש"ס): גבירתי היושבת בראש, כנסת נכבדה. מעל הבמה הזאת עמד המנוח השם יקום דמו, רחבעם זאבי, השר לשעבר חבר הכנסת, ושאלתי אותו אחרי שחזר מביקור של המשלחת המיוחדת שהיו כמה חברי ועדת החוץ והביטחון שהלכו לבקר את פולארד שם. אמר גנדי, השם יקום דמו, איזו השפלה, איזו בדיקה ביטחונית עברנו, גם אם היינו מחבלים לא היו כל כך חושדים בנו בכל צעד, בכל משפט שאמרנו, ואנשי הביטחון שם התייחסו אליהם כאילו מדובר באיזה אנשים חשודים, לא איזה משלחת פרלמטרית מכובדת של מדינת ישראל שבאה באמת לבקר ולראות את מצבו של יונתן פולארד.
הבעיה היא שמדינת ישראל התנערה במשך שנים רבות, והתכחשה גם לאחריותה כלפי יונתן פולארד. הוא נמק בכלא כמעט 20 שנה. וכל פעם שאנחנו מעלים את הנושא הזה, ואני השתתפתי בהפגנות ציבוריות למען יונתן פולארד, וגם בכל פעם שאנחנו מעלים את זה בכנסת, אומרים, הנושא הזה מחייב פעילות שקטה. ככל שאנחנו מעלים את זה לרף ולדיבור באופן גלוי ודרישה לארצות הברית, זה יותר מביא את ההתנגדות של ארצות הברית לשחרורו.
יש הסכמים בין ארצות-הברית למדינת ישראל, שאסיר יכול לרצות עונש במדינת ישראל, לפי פסקי-דין של ארצות-הברית, של המשפט שם. אבל לא מאפשרים. יש בקשה, ולא מדובר בעבריין, מדובר בבחור שעשה תאונת-דרכים, אומנם קשה, נהג בלי רישיון, הרג מישהו ונתנו לו עונש של 21 שנים בכלא. במשך שלוש שנים יש פעילות ובקשה ותחינה לממשל ארצות-הברית, למושל ניו-יורק, לאפשר לאותו אסיר לרצות את עונשו במדינת ישראל, ויש הסכם כזה. אבל זה לא נעשה ולא מתבצע.
אני רוצה לומר את המסקנה המתבקשת. כאשר ארצות-הברית מחליטה להעניש מישהו, היא נותנת לו את העונש במידת הדין ולא במידת הרחמים. לכן אל תבקשו מאתנו לנהוג במידת החסד והרחמים כלפי אותם מחבלים שבאו לטבוח וטבחו בנו, מחבלים שנשלחו על-ידי ארגוני טרור. אולי לפחות את המסקנה הזאת צריכה הממשלה הזאת להסיק, שעם ארצות-הברית לא עושים דילים.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת אליעזר כהן, ואחריו חבר הכנסת אריה אלדד, אחרון הדוברים.
אליעזר כהן (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, לפני דברי יש לי בקשה אלייך. חברי קודמי הדוברים, כולם דיברו יפה מאוד, דברים חמים וחכמים. אני חושב שמן הראוי הוא שהכנסת תאסוף את כל הנאומים שנישאו כאן היום ותעביר אותם ישירות לידיו של פולארד. לצורך זה אנחנו לא צריכים את הטובה של הממשלה ושל ראש הממשלה, ובטוחני שזה יעבוד.
אני רוצה לפנות לחברי ולהגיד לכם כמה דברים מעניינים על פולארד. הייתי מקורב לחיל האוויר ולמבצעים של חיל האוויר, ואני רוצה לגלות לכם שהאונייה "ליברטי" היתה אוניית ריגול אמריקנית. האמריקנים אפילו לא התביישו לבקש מאתנו פיצויים אחרי שמטוסי הקרב שלנו פגעו באונייה. בזמן מלחמה האמריקנים מרגלים אחרינו, אנחנו פוגעים באונייה שלהם שחודרת למים הטריטוריאליים שלנו, והם עוד מבקשים מאתנו פיצויים על כך שפגענו באונייה הזאת, והם קיבלו אותם. מה אני רוצה לומר? לאמריקנים מותר לרגל, בגדול, באונייה מלאה בעשרות ובמאות מרגלים. מרגל אחד שכשל אצלנו, אוי ואבוי. וזה מרגל? מה פולארד עשה? פולארד השיג ניירות וחומר בנושאים שבתוקף ההסכם האסטרטגי בין מדינת ישראל לאמריקה, מדינת ישראל היתה צריכה לקבל אותם ממילא. השירות הדיפלומטי האמריקני היה צריך להגיש את זה למדינת ישראל. הוא לא הגיש לנו דברים סודיים ביותר על אמריקה. אני יודע על חלק קטן מהדברים שהוא הגיש לנו, אלה דברים שאני יודע שישראל נותנת לאמריקנים כאלה כאשר לישראל יש ידיעות. למה האמריקנים לא שלחו לנו את זה? פולארד היה צריך להביא לנו את זה?
אמריקה היא הידידה הגדולה שלנו, האח הגדול והעשיר שלנו, אבל יש גבול לכל תעלול. כמה מחברי אמרו דברים חכמים על מה שאפשר לעשות ולבקש, ואני מבין שאנחנו נסכם את הדיון הזה היום. אבל ידי האמריקנים לא נקיות כאן, הם חייבים לשחרר את פולארד, הם לא עושים לנו טובה.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אליעזר כהן. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה, אחרון הדוברים.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גם בימים אלה מתקיים ריגול אמריקני אחר ישראל. כולנו יודעים ש-24 שעות ביממה בשמים עוקבים לוויינים אמריקנים אחר כל מה שמתרחש בישראל, וזה ריגול. בתקשורת שמענו רק בשבועות האחרונים על שני אירועים נפרדים, שבהם בגלל ריגול אמריקני בוטלו ניסויים צבאיים ישראלים. בשבוע האחרון היו מטוסי ביון אמריקנים, שעקבו בים-התיכון אחר ניסוי צבאי ישראלי. אבל ריגול ישראלי בארצות-הברית אסור, ומדינת ישראל התחייבה שלא לחזור על הטעות ההיסטורית הזאת ששמה יונתן פולארד. ככל שאני יודע, ישראל עומדת בהתחייבותה זאת, בניגוד לאמריקנים שמעולם לא התחייבו והם ממשיכים לרגל אחרינו בריש גליה.
יש גבול. זה נכון שהם גדולים וחזקים, ואנחנו קטנים ותלויים בהם, אבל יש גבול. יש גבול לכמה השפלה לאומית אפשר לשאת, ונדמה לי שהאמריקנים במעשי הריגול האחרונים שלהם חצו את הגבול הזה, אבל יחד עם זה זימנו לידינו הזדמנות, אפשרות, לבוא ולתבוע: כיוון שריגלתם אחרינו, אנחנו מבקשים עכשיו את המרגל שלנו חזרה. לתבוע את יונתן פולארד על בסיס מטוסי הריגול האמריקנים ששיבשו ניסוי ישראלי בים-התיכון.
איך מפקירה מדינת ישראל את נאמניה? לא צריך ללכת להיסטוריה הרחוקה. אנשי צד"ל והמשת"פים של כפר דהנייה, ו-16 המשת"פים שהמופתי של ירושלים, עכרמה צברי, חותם. בכיסו תעודת זהות כחולה, משטרת ישראל יכולה היום להכניס אותו לכלא ולמנוע הוצאתם להורג של 34 מועמדים נוספים שהתיקים שלהם על שולחנו, אבל ישראל מפקירה את נאמניה, את אלה שעובדים למענה - בין בהכרח, בין מרצון, בין בהכרה, בין ברצון ציוני, בין אם מטעמים כספיים - אבל אנחנו מפקירים אותם, וכך הפקרנו גם את פולארד. אבל עוד לא מאוחר מדי, האיש חי. נמק בכלאו שנים ארוכות, אבל עוד חי. באמת שהגיעה העת למחוק את החרפה הלאומית הזאת ולעמוד על שחרורו. תודה רבה.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. אנחנו עוברים להצעת סיכום בנושא שחרור יונתן פולארד, של סיעות האיחוד הלאומי, מפד"ל, ש"ס ואגודת ישראל. חבר הכנסת צבי הנדל, בבקשה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו): תודה, גברתי היושבת-ראש. הצעת סיכום דיון לשחרור יונתן פולארד, על-ידי סיעות האיחוד הלאומי, מפד"ל, ש"ס ואגודת ישראל: הממשלה הכירה ביונתן פולארד כשליח מדינת ישראל, אשר ביצע את תפקידו בנאמנות ובמסירות למען ביטחון תושביה. הכנסת רואה בהמשך מעצרו של יונתן פולארד בכלא בארצות-הברית כמעשה שאין להשלים עמו. הכנסת קוראת לממשלת ישראל, הנושאת באחריות לשליחיה, לדרוש מהממשל האמריקני את שחרורו המיידי של פולארד, הן בשל ריצוי ממושך של עונשו בכלא והן בשל מצבו הבריאותי המידרדר. הכנסת רואה בחומרה את התנהלותו של הממשל האמריקני בנושא זה, ודורשת מממשלת ישראל להציג את שחרורו כדרישה שעליה לא ניתן להמשיך ולהתפשר ולהתנות שחרור מחבלים בשחרורו. הכנסת שולחת ברכת החלמה מהירה ליונתן פולארד ומצפה לראותו, בעזרת השם, במדינתו, מדינת ישראל, בהקדם.
גברתי היושבת-ראש, אני מאוד מבקש שהפרוטוקול של הדיון של היום יועבר לשגרירות ארצות-הברית בישראל. תודה.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת הסיכום, בבקשה.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת צבי הנדל - 9 נגד - אין נמנעים - אין הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת צבי הנדל נתקבלה.
היו"ר גילה פינקלשטיין: תשעה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת הסיכום אושרה.
152. דרישה לתבוע החזרת פולארד בשל ריגול אמריקני בישראלבתגובה להודעה מספר 149
דרישה לתבוע החזרת פולארד בשל ריגול אמריקני בישראל
במליאת הכנסת התקיים אחר הצהרים (ג') דיון תחת הכותרת: "פעולת ממשלת ישראל למען שחרורו של יהונתן פולארד". הדיון עסק בגורלו של המרגל הישראלי יהונתן פולארד, הכלוא מזה 20 שנה בכלא האמריקני . 151. פרוטוקול הדיון שהיה היום בכנסת בנושא שחרור פולארד https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי ח"כ אריה אלדד מהאיחוד הלאומי גילה בדיון שארה"ב מרגלת אחר ישראל, גם בימים אלה, וכי 24 שעות ביממה עוקבים לווינים אמריקנים אחר כל מה שמתרחש בישראל. אלדד אף חשף כי בגלל הריגול האמריקני בוטלו ניסויים צבאיים ישראליים.
"בשבוע האחרון היו מטוסי ביון אמריקנים שעקבו בים התיכון אחר ניסוי צבאי ישראלי. אבל ריגול ישראלי בארה"ב, אסור. ומדינת ישראל התחייבה שלא לחזור על הטעות ההסטורית הזאת ששמה יהונתן פולארד. ככל שאני יודע, ישראל עומדת בהתחייבותה זו בניגוד לאמריקנים שמעולם לא התחייבו והם ממשיכים לרגל אחרינו בריש גליה".
יש גבול עד כמה ניתן לשאת את ההשפלה הלאומית, הוסיף אלדד, "האמריקנים במעשי הריגול האחרונים שלהם חצו את הגבול הזה, אבל בכך זימנו האמריקנים הזדמנות לתבוע: כיון שריגלתם אחרינו אנחנו מבקשים עכשיו את המרגל שלנו חזרה, לתבוע את יהונתן פולארד על בסיס מטוסי הריגול האמריקנים ששיבשו ניסוי ישראלי בים התיכון".
הרב יצחק לוי מסיעת "הציונות הדתית", קרא לראש הממשלה, להתנות את המשך התהליך המדיני בשחרורו של פולארד. "רה"מ, יש לך הרבה אומץ", אמר לוי,"יש לך אומץ להוציא יהודים מבתיהם, יש לך אומץ לעקור ישובים, אתה מגלה אומץ בהרבה מאד דברים. למה כאן אתה לא מגלה אומץ?
למה אתה לא אומר לגברת רייס, זה מול זה, ועדת השחרורים אצלנו תשב כאשר ועדת השחרורים אצלכם תשב. מחבלים פה ישוחררו, כאשר יהונתן פולארד ישוחרר. חמלה מול חמלה, רחמים מול רחמים, חנינה מול חנינה, ולא, אין שחרור מחבלים. ולא, התהליך נפסק. ארה"ב האם אתם מוכנים להעמיד את כל התהליך המדיני על יהונתן פולארד? אנחנו מוכנים להעמיד את זה".
ח"כ אליעזר (צ'יטה) כהן מהאיחוד הלאומי, טייס חיל האויר, אמר כי היה מקורב לחיל האויר ולמבצעים בחיל האויר ו"אני רוצה לגלות לכם שהאוניה "ליברטי" היתה אונית ריגול אמריקנית. האמריקנים אפילו לא התביישו לבקש מאיתנו פיצויים אחרי שמטוסי הקרב שלנו פגעו באוניה. בזמן מלחמה האמריקנים מרגלים אחרינו, אנחנו פוגעים באוניה שלהם שחודרת למים הטריטוריאליים שלנו והם עוד מבקשים מאתנו פיצויים על כך שפגענו באוניה הזאת, והם קיבלו אותם.
לאמריקנים מותר לרגל בגדול, באוניה מלאה בעשרות ובמאות מרגלים. מרגל אחד שכשל אצלנו, אוי ואבוי. וזה מרגל? מה פולארד עשה? הוא השיג ניירות וחומר בנושאים שבתוקף ההסכם האסטרטגי בין מדינת ישראל לאמריקה. מדינת ישראל היתה צריכה לקבל אותם ממילא. השירות הדיפלומטי האמריקני היה צריך להגיש את זה למדינת ישראל. הוא לא הגיש לנו דברים סודיים ביותר על אמריקה. אני יודע על חלק קטן מהדברים שהוא הגיש לנו. אלה דברים שאני יודע שישראל נותנת לאמריקנים, כאלה כאשר לישראל יש ידיעות. למה האמריקנים לא שלחו לנו את זה?
פולארד היה צריך להביא לנו את זה?..ידי האמריקנים לא נקיות כאן, הם חייבים לשחרר את פולארד, הם לא עושים לנו טובה".
את האחריות על "מחדל פולארד" הטילה ח"כ גילה פינקלשטיין על הממשל הישראלי. "כשלון המאבק לשחרור פולארד נובע מכך שאין שיתוף פעולה ממשי עם ממשלת ישראל, אמרה, "כל פעילות פרלמנטרית וציבורית מתמסמסת באין מעורבות אמיתית בעלת מוטיבציה מצד קברניטי המדינה.
בניגוד חריף לענינו של פולארד עשתה ממשלת ישראל מאמצים כבירים לשחרור טננבוים, סוחר סמים כבד, שכל זכותו הסתכמה בהיותו אזרח ישראל. אם היו מנהיגי ישראל מעלים דרישות חד משמעיות מול הממשל האמריקני בעניינו של פולארד, אם היו מציבים תנאים, אם היו מסרבים להתפשר, אם לא היו חוששים להפסיד רווחים קלים ורגעיים – אזי פולארד היה היו איש חופשי, אזרח ישראלי".
בתום הדיון קיבלה המליאה את הצעת הסיכום של ח"כ צבי הנדל, יוזם הדיון, לפיה על הממשלה והכנסת לדרוש את שחרורו של פולארד ולא להרפות "רק אם לא ניתן ברגל גסה לדרוס את הכבוד הלאומי המינימלי שלנו, של איש שלנו שנמצא שם – רק אז יש סיכוי שיהיו מוכנים להאזין לנו, שיהיו מוכנים אולי לבוא ולסגור את הפרשיה הלא טובה הזאת ולשחרר סוף סוף בשעה טובה את יהונתן פולארד".
156. בוש עשוי לחנון את פולארד לפני ההתנתקותבתגובה להודעה מספר 133
momososo69 חבר מתאריך 6.1.04 15 הודעות 07:22 15.04.05
בוש עשוי לחנון את פולארד לפני ההתנתקות
בסביבתו של ראש הממשלה, מביעים תקווה, כי הנשיא בוש יעניק חנינה למרגל הישראלי, ג'ונתן פולארד. כך דווח בעיתון "ידיעות אחרונות". הסברה היא, כי מחווה שכזו מצד ארצות הברית, תסייע לשרון לאחות את השבר בעם סביב ההתנתקות.
ביום ראשון בערב, לקראת פגישתו של רה"מ עם הנשיא האמריקאי בחוותו שבטקסס, קיבל שרון החלטה, להעלות את פרופיל הפעילות של ישראל בנושא פולארד. הוא הודיע למזכירת המדינה, קונדוליזה רייס, כי החליט לשלוח את את שגריר ישראל בוושינגטון, דני איילון, לפגוש את פולארד בכלאו בצפון קרוליינה. רייס לא הגיבה להודעה.
אם בוש אכן ישחרר את המרגל הישראלי, תהיה זאת, על פי ידיעות אחרונות, מחווה שתאותת לדעת הקהל הישראלי על תמיכתה הגורפת של ארה"ב במהלך ההיסטורי שמוביל שרון. עוד דווח, כי מקורות יודעי דבר בוושינגטון, מסרו כי לא יופתעו אם השיחרור אכן יתבצע.
"הנזק הגדול ביותר לביטחון הלאומי"
שרון ובוש בחווה בטקסס. השיחרור יהווה הבעת אמון במהלך ההתנתקות (צילום: רויטרס)ג'ונתן פולארד,העביר לישראל אלפי מסמכים מסווגים ביותר שנאספו על ידי קהילת המודיעין בארצות הברית, זאת בזמן שהוא מכהן בתפקיד רגיש מאוד בצי האמריקאי. מזכיר ההגנה האמריקאי, כתב במסמך שמסר לבית המשפט שדן בעניינו, כי פולארד גרם "לנזק הגדול ביותר שנגרם לביטחון הלאומי האמריקאי אי-פעם".
עד כה לא היו האמריקאים מוכנים להיענות לפניות של אישים ישראלים שביקשו פעם אחר פעם לקצוב את עונשו של פולארד
157. פולארד: נציג המוסד הציע לי להתאבד ב-95'בתגובה להודעה מספר 133
פולארד: נציג המוסד הציע לי להתאבד ב-95' יום רביעי, 20 באפריל 2005, 18:07 מאת: מערכת וואלה!
פולארד. "התאהבתי בשתי נשים - ישראל וארה"ב" (צילום: וואלה! תקשורת)בראיון ל"מקור ראשון" האשים את רה"מ על שהוא מסרב לבקש את שחרורו, וטען שהמוסד הוא המקור לדיסאינפורמציה שסבבה את מעצרו
"התאהבתי בשתי נשים - ישראל וארצות הברית. זה לא הולך בחיים הפרטיים, וזה לא הולך בפוליטיקה", כך אמר השבוע המרגל הישראלי הכלוא בארה"ב, ג'ונתן פולארד, לכתבת העיתון "מקור ראשון", קרולין גליק בראיון שיתפרסם ביום שישי בעיתון.
פולארד האשים בראיון את ישראל על כך ש"אנשי המוסד היו המקור של הדיסאינפורמציה כאילו השתמשתי בקוקאין, כאילו הייתי מעין שכיר חרב שפעל בשביל כולם, וכאילו הייתי משוגע".
"לי היה ברור שלמוסד היו שלוש מטרות: לקבור אותי, להרוס את הלשכה לקשרי מידע, ולשמור על השדולה הישראלית, איפא"ק, בכל מחיר. עד היום זו המדיניות של המוסד", אמר פולארד וגילה, כי "בשנת 1995 הגיע לכאן נציג של המוסד והציע לי להתאבד".
פולארד מאשים את שרון על שהוא מסרב לבקש את שחרורו. לדבריו, שרון סירב לפני שנה לתת לנשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, מכתב שעליו חתמו 112 חברי כנסת, בכללם שרון, ובו בקשה לשחרר אותו. השנה, לדבריו, סירב ראש הממשלה להעביר לבוש מכתב דומה, בחתימת הרבנים הראשיים לישראל בהווה ובעבר.
פולארד ציין בפני גליק נקודת אור אחת ביחס הישראלי אליו, והיא התפילה שכתב למענו הרב הצבאי הראשי ישראל וייס, אשר הופצה בכל יחידות צה"ל. "זה מראה שאנחנו עדיין עם הספר, ואני אוהב את עמי", אמר פולארד.
ראש הסי.איי.איי לשעבר, ג'יימס וולסי, אמר לגליק כי כעת מוצדק לשקול את קיצור עונשו של פולארד. לדבריו, "בנקודה מסויימת, צריך לשאול אם זה מספיק, וזאת במישור של שחרור, לא ברמה של הקלת ראש באשר לכובד מעשיו. יש מן החיוב במתן יחס שונה למרגלים ממדינות ידידותיות".
כמו כן, הוסיף וולסי, כי הטענות שהוטחו כלפי פולארד לפיהן המידע שהעביר לישראל זלג למדינות כמו ברית המועצות או סין, אינן נכונות. הוא הסביר, כי הדאגה האמריקאית הייתה רק שגורמים עוינים יחדרו לתוך מערכות המודיעין הישראליות ודרך החדירה יגלו גם את החומרים שפולארד העביר לישראל. http://news.walla.co.il/?w=//704285
השבוי הנבגד - ביקור אצל יהונתן פולארד נכתב על ידי משה פייגלין
Thursday, 22 July 2004
ב"ה כ"ט תמוז תשס"ד
"צריך ללכת בשורה עורפית בצד הזה של המסדרון" הסבירה לי אסתר פולארד כשנכנסנו לכלא, המצלמות צריכות לעקוב אחרינו כל הזמן". התקדמנו – אסתר, הרב פסח לרנר – רבו של יהונתן בארה"ב, שמואל סקט מ 'מנהיגות יהודית' שטיפל בארגון המפגש, אביב עזרא – קונסול ישראל באטלנטה, שמתאם את ביקורי הישראלים במקום, ואני. בעצם היה לנו אורח נוסף – איש המודיעין האמריקני שצריך לשבת איתנו, להקשיב לשיחה ולוודא שיהונתן – אחרי 20 שנה – לא מעביר אלי, הישראלי, סודות מדינה אמריקניים. אסור לדבר בעברית.
אסתר מובילה. אישה חכמה ומיוחדת שהקדישה את כל חייה למען האיש שתיכף נפגוש.
כשזיהיתי את יהונתן עומד מרחוק מאחורי הדלתות המסורגות ומחייך לקראתנו – רצו הדמעות לפרוץ. בלעתי וקברתי אותן. אחזנו ידיים בחום.
"אני כל כך מתרגש לראות אותך" - אמרתי לו .
"גם אני מתרגש לראותך" – ענה יהונתן בחיוך רחב - "לפי מה שכותבים עליך ציפיתי לפגוש איזה בריון מפחיד במשקל חצי טון"- הוסיף בצחוק רחב.
"מסור בבקשה תודה מקרב לב לבנך 'גבריאל' על המכתבים שהוא שולח לי" - פנה יהונתן במפתיע לשמואל סקט - "אמור לו שאני מקבל את כל המכתבים ששולחים לי, לרובם אני לא מורשה לענות, אבל אני קורא את כולם והם חשובים לי מאוד".
היה ברור מיד שיהונתן מכיר ויודע עלינו הכל. הוא שחה בפרטים, הבין היטב את האידיאולוגיה, רוב הזמן הוא דיבר ואנו הקשבנו בהתפעלות.
לא יכולתי להפסיק להתפעל מהאיש שפגשתי בכלא הפדרלי ב'צפון-קרולינה'. אנליטי, צלול, רהוט, מעמיק חשוב, בקי וזוכר בפרוטרוט את הפרטים הקטנים ביותר, אך בד בבד שומר כל הזמן על ראיה כוללת של התמונה כולה, איש אמונה ואיש מעשה – וכל זה לאחר 20 שנה של בגידה מתמשכת מצד אחיו – בגידה שהותירה אותו שבוי ונבגד בעינוי פיסי ומנטלי שדי היה בו להוציא כל אדם רגיל מדעתו. אין ספק, זהו אחד האנשים המרשימים ביותר שפגשתי בחיי – אולי המרשים שבהם.
יהונתן הראה לנו תפילה שחיבר רבו – הרב מרדכי אליהו, וביקש ש'מנהיגות יהודית' תדפיס כמה שיותר עותקים ממנה, ותפיץ אותם ברחבי הארץ. "הרב אליהו הסביר שמי שמתפלל למעני את התפילה הזו – נענה גם הוא מן השמים" – הוסיפה אסתר. "אני רוצה שגם כל חברי מרכז הליכוד יקבלו את התפילה הזו" – המשיך יהונתן. קיבלנו על עצמנו את המשימה בשמחה.
"לפוליטיקאים בישראל נדמה, שכדי להצליח אתה צריך להראות שיש לך קשרים טובים באמריקה" – הסביר יהונתן – "יש ביניהם בעלי כוונות טובות, אבל שום פוליטיקאי ישראלי לא רוצה להבאיש את ריחו בעיני האמריקנים, לכן הם כולם הולכים סחור סחור – עוטפים את הציבור בארץ במילים יפות, אבל בפועל לא עושים שום דבר יעיל בכדי לשחרר אותי. הרבה מילים כלפי הציבור הישראלי – שום דרישה חד משמעית המופנית לאמריקנים לסיום החרפה הזו".
"האמריקנים טוענים" – ציין יהונתן - "שהריגול שלי היה הפרת הסכם ג'נטלמני ובכך מצדיקים את המאסר והעינוי המתמשך". "אך האמת היא, שמספר לא קטן של ישראלים, נתפסו מרגלים בישראל עבור ארה"ב. אחד מהם, 'אנגי קילחזנסקי', אף שירת בעבר כחבר וועדת חוץ וביטחון של הכנסת (כך כפי הנראה,נחשף פולארד – מ.פ.). הוא מונה על ידי אריאל שרון! כשחזר לישראל, אחרי שנים בהם עבד עבור ה CIA,הוא לא נעצר, ואיש לא ניסה כלל להטרידו בשאלות מביכות באשר לריגול שהוא עצמו הודה בו בפומבי! הוא אפילו נתן ראיון ל'קול ישראל' ותיאר בגלוי את מעשיו! הראיון נימצא באתר האינטרנט שלנו."
יהונתן הוסיף ותיאר מקרים קשים של ריגול אמריקני בישראל, ברמות הגבוהות ביותר, ריגול שלא נתקל בשום תגובה ישראלית ממשית.
"112 חברי כנסת חתמו על עצומה הקוראת לשחרורי – שרון מסרב בעקשנות למוסרה לנשיא בוש.
זהו המשך חטא המרגלים – 'היינו בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם "– ציטט יהונתן מפרשת 'וישלח' – "הם חגבים בעיני עצמם, אין להם אלוהים אז אמריקה נהפכת לאלוהים שלהם, הם מפחדים מהאמריקנים ומתביישים ממני. אני בכלא כבר 20 שנה לא רק משום שלישראלים לא אכפת, אלא פשוט משום שנוח להם עם המצב הקיים. האישום נגדי הורחב מעבר לכל פרופורציה והערעורים נדחו ללא כל הצדקה, אך ממשלת ישראל מעולם לא מחתה בפני ארה"ב, לא על אופן ניהול המשפט ולא על התנאים הנוראיים בהם אני מוחזק.
כל המרגלים הזרים מטעם מדינות ידידותיות , שנתפסו ארה"ב, נידונו לפרקי זמן קצרים בהרבה או שלא נאסרו כלל. אפילו מרגלים ממדינות עוינות לארה"ב, נשפטו לעונשים קלים בהרבה וכבר שוחררו מזמן. הסיבה לכך היא שממשלותיהם באמת פעלו למענם, והבהירו לאמריקנים שהם אינם לבדם".
הדברים שאמר יהונתן לא הפתיעו אותי – תמיד חשתי שמה שמונע את שחרורו זה הישראלים, לא האמריקנים, מה שהפתיע אותי היא הבהירות שבה יהונתן הסביר את הדברים.
היה ברור שיהונתן יודע טוב יותר מכל אחד אחר מה צריך לעשות בכדי להביא לשחרורו ובשל כך יש המנסים לרצוח את אופיו ולהציגו בארץ כמסכן שאיבד בשנות הכלא הארוכות את יציבותו. מעולם לא פגשתי אדם יציב ממנו.
"אני מכיר מעט את ההרגשה" – אמרתי ליהונתן – "לפני כחודש פרסם 'ידיעות אחרונות' את תמונתי לצד תמונתו של 'היטלר' ימ"ו... "
יהונתן היה המום. "הם באמת עשו לך את זה?!" - זו היתה הפעם הראשונה שהפסיק לחייך .
"צריך לבצע שלושה דברים פשוטים כדי להשיג את שחרורי", אמר יהונתן. "אלה הדברים שישראל ביצעה בעבר פעם אחרי פעם, כאשר רצתה להשיג את שחרורו של סוכן שנלכד. במשך כמעט עשרים שנה ישראל מסרבת לבצע את הדברים הללו עבורי.
מדובר ב:
א) גיבוש מדיניות ממשלתית ברורה לגבי המקרה שלי.
ב) הכרה בי במעמד של "שבוי".
ג) ביקורים בכלא של השגריר
"תן לי להסביר:
ראשית כל, מדיניות ממשלתית ברורה היא תנאי הכרחי לכל מאמץ להשיג את שחרורי. היא הצהרת עובדות והצהרת כוונות. אפילו כתבתי את כל הנקודות הנחוצות במדיניות ממשלתית כזו. מדובר פשוט בהצהרה הכוללת בין היתר (פולארד מקריא את הנקודות מהדף):
1. יהונתן פולארד היה סוכן ישראלי רשמי שפעל בתום לב לפי בקשת הממונים מטעם ממשלתו.
2. ממשלת ישראל מקבלת אחריות מלאה למבצע וכבר התנצלה באופן רשמי בפני ארה"ב.
3. ממשלת ישראל מזועזעת מגזר הדין ומהיחס כלפי סוכנה, יהונתן פולארד, שאינם מוצדקים בהתחשב בעובדות ובנסיבות של המקרה. במיוחד, ממשלת ישראל מציינת את ההודעה בעת האחרונה של שר הביטחון דאז, קספר ויינברגר, שבה הוא מודה כי 'פרשת פולארד היתה יחסית לא חשובה. היא הוצגה כחשובה הרבה יותר מחשיבותה האמיתית.'
4. ממשלת ישראל מצפה מארה"ב לכבד את כל ההתחייבויות הקודמות לשחרר את מר פולארד.
5. החלטת כנסת באחרונה, החתומה בידי 112 חברי כנסת, והקוראת להחזרת מר פולארד לישראל, מדגישה את העובדה ששחרורו של מר פולארד נתפס כעדיפות לאומית הן על ידי ממשלת ישראל והן על ידי עם ישראל."
"שנית", המשיך פולארד, "הגיבוש והיישום של מעמדי כשבוי הם חיוניים. דבר זה ממחיש את ההצהרה של ממשלת ישראל ב-1988 שאני סוכן ישראלי ושהממשלה נושאת באחריות מלאה עבורי. הוא הופך הצהרה זו לקונקרטית ומגדיר את ההתחייבויות המיוחדות של הממשלה כלפי וכלפי אשתי. הוא מגדיר את היחס המגיע לי ואת סוגי המאמצים שיינקטו כדי להשיג את שחרורי לפי הכללים של משרד הביטחון, ומספק לשגריר את הכלים להקל על הסבל היומיומי שלי."
"שלישית, ביקורי כלא סדירים על ידי השגריר מאותתים באופן ברור לאמריקנים שהפעם ישראל מתכוונת ברצינות לשחרורי. נוסף על כך, השגריר הוא הגורם הרשמי היחיד המסוגל לעזור לי בתקופת מעצרי. לשם כך עליו לקבל סמכות באמצעות מדיניות ממשלתית ברורה וקביעה רשמית של מעמדי כשבוי."
"זה הכל, שלוש נקודות פשוטות שכל סוכן ישראלי במצבי זכה להן באופן אוטומטי בעבר: מדיניות ברורה, יישום מעמדי כשבוי, וביקורים של השגריר. זה כל מה שאני מבקש."
פולארד גם ציין כי כסוכן ישראלי הוא מוגדר 'שבוי', וכל שנותר לממשלה לעשות הוא ליישם את המעמד הזה. הוא ביטל את דבריהם של חברי כנסת חסרי ידע הסבורים שלא ניתן להיות שבוי בארץ ידידותית. "אפילו אמנת ז'נבה מתייחסת למעמד של שבוי במדינה ידידותית", הסביר.
לרגע השתרר שקט – זה כל מה שמבקש האיש שנבגד על ידנו זה 20 שנה.
"אתה יודע" – אמרתי ליהונתן – "אסביר לך למה החלטתי לבוא לכאן. קודם כל רציתי שהתמונה שלך תעמוד כל הזמן לנגד עיני. מנהיגות יהודית משמעה אחריות לכל יהודי, משמעה נאמנות לא בגידה. הדבר השני שרציתי ממך..."
הדמעות חנקו את גרוני – דקה ארוכה לא יכולתי להמשיך ולדבר...
"הדבר השני שרציתי ממך הוא פשוט שתתפלל להצלחתנו. אין היום יהודי בעולם שהקריב וסובל כל כך למען בניו של הקב"ה. אני מאמין שתפילתך חייבת להתקבל – התפלל להצלחתנו, עם ישראל זקוק לכך.
אתה יודע – לפני עשרים שנה, כשנזרקת מן השגרירות הישראלית, הייתי קצין צעיר ובוטח שזה עתה השתחרר מן הצבא והתחיל את חייו. מאסרך הכה אותי בהלם. מדינת ישראל – שחשבתי שהיא המדינה היהודית – הקפידה להחזיר לארץ את קצין חיל האויר שהפעיל אותך, את 'אביעם סלע', למרות שהאמריקנים דרשו בתוקף את הסגרתו. את הישראלי הם הצילו – ואת היהודי הם זרקו לכלבים. אז הבנתי שמדינת ישראל היא מדינת הישראלים – לא מדינת היהודים, ודאי שלא מדינה יהודית. אני חושב שכל מה שעבר עלי מאז, עד להקמתה של 'מנהיגות יהודית' התחיל למעשה באותו רגע."
עיניו של יהונתן האדימו. הוא שלט ברגשותיו הרבה יותר טוב ממני. "המתן" – ביקש יהונתן – " לפני שאתה ממשיך, מה שאתה יודע זה רק קצה הקרחון..."
המשכנו לדבר עוד כשעה. צריך היה לסיים – התחבקנו. קשה היה לעזוב.
"את יודעת" – אמרתי לאסתר כשיצאנו לבסוף – "הסיפור של יהונתן מגלם בתוכו את כל משבר הזהות, את הבריחה מעצמנו,את כל הסיבוך והטרגדיה של הציונות, של עם ישראל ושל מדינת ישראל."
"בדיוק" – אמרה לי אסתר בעברית קולחת –" 'יהונתן' הוא המראה של כל הערכים והעקרונות שהמנהיגות הקיימת שכחה או מתאמצת מאוד להתעלם ממנה."
אמרה, וחזרה לחדרה הקטנטן, ב'מוטל' המעופש, הסמוך לכלאו של בעלה.
כתובת למשלוח מכתבים ליהונתן:
Jonathan Pollard - 09185-016 FCI Butner PO Box 1000 Butner, North Carolina 27509-1000 USA
135. מכתב שהגיע שלשום לירושלים מ- יונתן פולארדבתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.08.04 בשעה 02:56 בברכה, פילוביץ שחף
להב-אש חבר מתאריך 25.4.04 78 הודעות 12:04 26.08.04
מכתב שהגיע שלשום לירושלים מ- יונתן פולארד (המכתב מתחיל מתחת לקוים)
ראשי השדולה בכנסת למען יונתן פולארד, חברי הכנסת גלעד ארדן (ליכוד) ואורית נוקד (עבודה), מבקשים לקחת לוושינגטון בביקורם שם בחודש הבא את עצומת הכנסת למען פולארד, שנחתמה בידי 112 חברי כנסת. הם מתכננים להפגש עם חברי קונגרס וסנט ולדרוש את שחרורו של פולארד. במשך השנה שחלפה מאז שנחתמה העצומה ההיסטורית, ראש הממשלה שרון ועוזריו השקיעו מאמצים רבים כדי למנוע את הגעתו של מסמך זה לידי הנשיא בוש.
לאחר שגילה כי ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, השגריר ואנשי שגרירות ישראל בארה"ב, סרבו כולם לתמוך ביוזמה של חברי הכנסת ארדן ונוקד בגבעת הקפיטול, כתב פולארד לחברי הכנסת והמליץ להם להקפיא את תכניתם להשתדל בעבורו בוושינגטון, וקודם כל לנהל את הקרב על שחרורו בירושלים. להלן הטקסט המלא של מכתבו של יונתן.
----
אל: חברי הכנסת גלעד ארדן ואורית נוקד מאת: יונתן פולארד תאריך: 24.8.04
תודה ששלחתם לי (דרך לרי דוב) העתקים של מכתבכם מתאריך 1.8.04 לשגריר דני איילון, שבו ביקשתם תמיכה ושיתוף פעולה מצדו למאמציכם לארגן שדולה בוושינגטון, ושל תשובתו מתאריך 9.8.04. בלי ספק נדהמתם כמוני למקרא הדברים הסותרים שהשגריר כתב.
איילון, הדיפלומט הישראלי הבכיר ביותר בארה"ב, כותב מצד אחד: "לעניינו של יונתן פולארד יש מקום מכובד בסדר היום של יחסינו עם ארה"ב וכמובן שאנו עושים את מיטב יכולתנו כדי להשיג פתרון מקובל על שני הצדדים."
אך במשפט הבא איילון סותר את עצמו: "לגבי הצעתכם שאתלווה אליכם בביקורכם המתוכנן אצל פולארד, עלי להדגיש שעניין זה איננו בתחום אחריותי ולכן אני דורש שיטופל בידי הגורמים האחראים בישראל."
גלעד ואורית, אם העניין של סוכן ישראלי שבוי, שנעצר בוושינגטון ונמצא במאסר בארה"ב כמעט שני עשורים, אינו בתחום האחריות של הדיפלומט הבכיר ביותר של ישראל - השגריר בוושינגטון - של מי האחריות? כיצד יכול איילון לטעון שאינו אחראי כלפי ואינו מוסמך להתקרב אלי, ובו בזמן לצפות שתאמינו להצהרותיו כי "כמובן שאני עושים כל שביכולתנו "?
דבר זה רק מדגיש את האמת העגומה שנתקלנו בה לכל אורך הדרך: הבעיה לגבי שחרורי אינה בוושינגטון אלא בירושלים. ההערות של השגריר איילון מזכירות את מה שקודמו, דוד עברי, אמר לאשתי לקראת כניסתו לתפקיד בוושינגטון. ערב נסיעתו לארה"ב, עברי הודה לאסתר שאיננו בקי בענייני; שלא קיבל הוראות כלשהן לעזור לי; שלא היתה מדיניות ממשלתית לגבי; ושלא תוכננו שום יוזמות מכל סוג שהוא. המסר היה ברור:
נקודה זו קיבלה חיזוק בפגישותיה של אסתר עם מחוקקים אמריקנים בכירים. לא מזמן, במפגשים שונים עם שני מחוקקים בכירים הידועים כידידי ישראל, נאמר לאסתר שבכל השנים שהייתי בכלא שום פקיד ישראלי לא הזכיר אי פעם את שמי לסנטורים אלה, ושום מנהיג ישראלי לא רמז להם אי פעם כי מצוקתי מעניינת אותו.
1) יו"ר הכנסת מסרב לכתוב מכתב הכרות עבורכם אם יו"ר הקונגרס. הוא לא עוזר לכם להגיש את העצומה, החתומה בידי 112 חברי כנסת, לאנשי הקונגרס האמריקני. הוא מסרב לתמוך במאמצים שלכם להשתדל בעבורי.
2) שגריר ישראל בוושינגטון מסרב להתלוות אליכם בביקורכם אצלי ובמפגשים עם מחוקקים אמריקנים. ראש הממשלה טען בתקשורת כי הורה לשגריר לבקר אצלי "מפעם לפעם" (ראה: http://www.jonathanpollard.org/2004... למרות זאת, השגריר טוען כי זה לא בתחום אחריותו.
3) איש הקשר של השגריר לקונגרס מסרב לעזור לכם. במקום לייעץ לכם ולתכנן עבורכם סדר יום יעיל, ולהמליץ עם מי להפגש ומדוע. הוא משחק בכם, ושואל עם מי אתם רוצים להפגש, כאילו תפקידכם הוא לדעת מי הם אנשי המפתח, ולא תפקידו. ברור שלא תקבלו עזרה ותמיכה מהשגרירות, וללא תמיכה כזו אתם צפויים לכשלון.
דרך אגב, כך התנהגו גם לגבי יולי אדלשטיין לפני שנים, וחיבלו במאמצים שלו לעזור לי. הזהרנו את יולי אז, שאם השגרירות לא מארגנת מפגשים עם פקידים אמריקנים בכירים, עדיף לוותר על הביקור בוושינגטון, אך הוא לא שמע לנו, לצערנו. המפגשים המעטים שנערכו, בדרג נמוך, רק הדגישו את חוסר העניין של ירושלים בנושא, ואף החלישו את העניין והתמיכה בי.
אני מקווה שכאשר הנכם קוראים מכתב זה אתם מתחילים להבין בעצמכם שהעבודה שלכם צריכה להתרכז בירושלים ולא בוושינגטון. כל עוד ראש הממשלה וממשלת ישראל יכולים להמשיך להעמיד פנים כאילו הם פועלים לשחרורי, ובו בזמן לעשות הכל כדי לערער כל תמיכה וכל מאמץ שדולה למעני – חבל על הזמן שלכם לנסוע לוושינגטון. זה יהיה אסון גדול אם שני חברי כנסת צעירים ובלתי ידועים יצטרכו לדאוג לעצמם בגבעת הקפיטול, ללא תמיכה מירושלים ומהשגרירות ובלי פגישות מסודרות.
אולי כעת אתם מתחילים להבין מדוע המאבק שאני מנהל עבור תכניתי בת שלוש הנקודות הוא כל כך קריטי. אני מתייחס לשלוש הדרישות שלי, שאני דורש מזה זמן רב:
1) הצהרה מדינית ברורי של ממשלת ישראל בענייני. אילו היתה מדיניות כזו, הממשלה היתה נאלצת לתמוך במאמצי השדולה של אנשים טובים כמוכם, וכן מסמיכה את אנשי שגרירות ישראל לעזור ולתמוך.
2) הגדרת מעמדי כשבוי. אם רוצים או לא, גלעד ואורית, גם לפי אמנת ז'נבה וגם כהגדרתי כסוכן ישראל, עובדה היא שאני שבוי בידי מדינה ידידותית. מעמד זה מגדיר את זכויותי ואת התחייבויות הממשלה כלפי. כל עוד אתם ועמיתיכם אינכם מצליחים לגרום להגדרת מעמדי כשבוי, הממשלה תמשיך לשחק בכם ולאפשר לכם להנהיג שדולה בכנסת שאיננה מסוגלת לעשות דבר, בוודאי שלא להביא לשחרורי.
3) פעילות של השגריר, כולל ביקורים סדירים בכלא, עד לשחרורי. אל תטעה: האמריקנים אינם טפשים. עד שהשגריר יוסמך לטפל בענייני באופן סדיר, ועד לשחרורי, וושינגטון לא תתייחס ברצינות אליכם או אל עמיתיכם. הם יודעים כי ירושלים בסך הכל מאפשרת לכם לשחק "כאילו".
בסופו של דבר, ידידי, אינכם יכולים להלחם למעני בוושינגטון אם לא תלחמו למעני קודם בירושלים.
נותר לי רק לקוות ולהתפלל כי לא תרתעו ממאבק זה וכי תתמודדו אתו, ובעזרת ה' תנצחו בסוף. עד אז, אין טעם בפגישה בינינו. כל עוד לא מנהלים את הקרב למען שחרורי בירושלים תחילה, על מה עוד יש לנו לדבר?
136. חשיפה: האחים גילון מפרקים לנו את שרותי הביטחון !!בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.08.04 בשעה 19:10 בברכה, פילוביץ שחף
גילון אחד היה רשם בית המשפט העליון. גילון אחד ראש השב"כ וכיום סוכן של אש"ף, וגילון אחר בתחנת המוסד הכי רגישה של מדינת ישראל. אחלה הפרדת רשויות ממש.
מילא נפוטיזם בבית המשפט העליון – גוף תמהוני שכבר איננו רלוונטי.
אבל מי ישלם את מחיר הנפוטיזם בין השב"כ (המחלקה לחשיפת סוכנים כפולים וסיכול ריגול נגדי) למוסד - שם מכהן, כבר מותר כיום לגלות, נאור גילון כראש תחנת המוסד בארה"ב.
סוכנות ה-FBI עקבה אחרי נאור גילון שנחשד כאיש הקשר עם פרנקלין
סוכנות ה-FBI עקבה אחרי "היועץ המדיני" של ישראל בוושינגטון, נאור גילון, לאחר שחשדה כי גילון מקיים קשר בלתי חוקי עם האנליסט החשוד לארי פרנקלין. גילון הינו מה שמכונה "מס' 2" בשגרירות ישראל בוושינגטון.
גילון אחד היה רשם בית המשפט העליון. גילון אחד ראש השב"כ וכיום סוכן של אש"ף, וגילון אחר בתחנת המוסד הכי רגישה של מדינת ישראל. אחלה הפרדת רשויות ממש.
מה הפלא שאף אחד לא חוקר מי המפעילים של כל אותם לשעברים אשר הפכו בין לילה לאנשים הקוראים להחריב את מדינת ישראל ?
מה הפלא שאת טלי פחימה עוצרים, בעוד יוסי ביילין, בורג, ד"ר אילן פפה, וכל חברי מרכז פרס לתמיכה בטרור חוגגים על דם הטרור בקוקטיילים וטובות הנאה בסכומי עתק?
מדהים !!
&&&&&
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 5638 הודעות 06:20 30.08.04
חשיפה: הציר המדיני שניהל מגעים עם פרנקלין- נאור גילאון
בן כספית, מעריב
נאור גלאון מספר שניים בשגרירות בוושינגון, קיים פגישות עם לארי פרנקלין אך סירב לקבל ממנו מסמך מסווג על איראן. בראיון למעריב טען כי ידיו נקיות וכי עבד על פי הנהלים. בנוסף לדיפלומט הישראלי נפגש פרנקלים עם סטיב רוזן בכיר מאיפא"ק.
השבועון ניוזוויק מדווח כי פקידים בכירים בממשל מזהירים נגד האשמות מוקדמות של "ריגול".
ידיעות אחרונות
התברר כי הציר נאור גילון היה במעקב של ה-FBI כאשר נפגש עם איש איפא"ק במסעדה.
בזמן הפגישה, גילה המעקב כי אל השניים ניגש לארי פרנקלין. מאז פרנקלין נמצא אף הוא במעקב של ה FBI -- הערה: רק פתי יאמין לגיבוב השטויות הנ"ל.
היהודים בממשל בוש נמצאים כולם במעקב של ה- FBI כחלק מהחשד לנאמנות כפולה. יותר מזה: לפי מדיניות ה DOD, כל מי שנפגש עם ישראלים חשוד בעבירה על בטחון המדינה. איסור הפגישה עם ישראלים זהה לאיסור שקיים לגבי סוריה או אירן. לפי הנהלים הפנימיים, כל מי שנפגש עם אזרח מדינה זרה הנמצאת ברשימת המדינות האסורות (ישראל לוב סוריה אירן צפון קוריאה סין...) חייב לדווח על הפגישה למשרד ההגנה (DOD). האם פרנקלין דיווח על פגישותיו? לפי מעמדו כקצין מודיעין לשעבר, מתאים יותר שהוא נשלח להפגש עם הישראלים.
&
אלת ציד חבר מתאריך 30.8.02 9713 הודעות 20:13 29.08.04
אברמוביץ מתפתל=''היו מגעים,אבל לא הועברו ניירות''
אברמוביץ שכנראה מייצג את הלישכה,שינה את הטון והמוזיקה מאמש.אמש הוא זילזל ולעג על עצם הסיפור שאין לו רגליים.היום השתנתה הנימה והוא מודה(בשם הלישכה),שהיו מגעים עם גורמים ישראליים,אך לא הועבר חומר כתוב או מסמכים,,,,,,,,כאילו שאי אפשר להעביר מידע בעל פה,,,,,,
&&
ש_ש חבר מתאריך 7.4.02 37458 הודעות 18:51 29.08.04
בכיר אמריקני על ה''חפרפרת'':''הוא לא מרגל, הוא אידיוט''
בכיר בממשל האמריקני אמר בנוגע לפרשת ה"חפרפרת" הישראלית הפנטגון: "ממה שראיתי, הבחור אינו מרגל - הוא אידיוט". בסוף השבוע דווח כי לארי פרנקלין, עובד במשרד ההגנה האמריקני, העביר מידע חסוי לישראל http://www.nana.co.il/Common/Genera...
&
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 5600 הודעות 07:09 29.08.04
מומחים: ''פרשיית הריגול'' היא בעצם מניפולציה אמריקנית
לגרור את ישראל לפעול נגד תכנית הגרעין האירני. אולם הFBI בהדלפתו זו טירפד כנראה את הניסיון. אם כי יש לומר כי ישראל סירבה להיכנס להרפתקאה זו מלכתחילה. ובכך נידונה לכישלון גם המניפולציה האמריקנית הזאת.
מעריב
&&&
cyb0rg4 חבר מתאריך 22.10.03 555 הודעות 11:26 29.08.04
9. הוושינגטון מנט'לי טוען שזה בכלל ספיח של פרשה גדולה
יותר שקשורה למגעים לא מאושרים של הממשל עם גורמי אופוזיציה באירן. The investigation of Franklin is now shining a bright light on a shadowy struggle within the Bush administration over the direction of U.S. policy toward Iran. In particular, the FBI is looking with renewed interest at an unauthorized back-channel between Iranian dissidents and advisers in Feith's office, which more-senior administration officials first tried in vain to shut down and then later attempted to cover up. http://www.washingtonmonthly.com/fe...
&&
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 5600 הודעות 13:23 29.08.04
12. רב הנסתר על הנגלה אולם הרקע הוא מאבקי כוחות בין הניאו שמרנים בפנטגון המיוצגים ע"י וולפוביץ ופיית' ובין השמאל-ליברלים המיוצגים ע"י משרד החוץ וטנט תוך שהם נעזרים ב- FBI. במקרה זה ה FBI שיחק כאן תפקיד כחלק ממאבקי הכוחות הפנימיים כשהמניע שלו הוא לאו דווקא שנאת השמרנים אלא יותר הרצון לנקות את הממסד מיהודים החשודים על ידו כבעלי נאמנות כפולה רק בגלל יהדותם. אין חולק על כך שהניאו שמרנים רואים בהתעצמות הגרעינית האירנית סכנה לבטחון העולם בטווח של כ-5 שנים. לצורך כך הם הקימו מחלקה מיוחדת שמטרתה להכיר את יחסי הכוחות הפנימיים בפוליטיקה האירנית ולתמוך בגורמים האופוזיציונים המקומיים. האסטרטגיה במקרה זה היא לפעול נגד הגרעין באמצעות הפעלת מאזן הכוחות הפנים פוליטיים באירן ולהימנע מעימות כולל.
ישראל שיחקה כאן תפקיד משני כאשר האמריקנים הפעילו אמצעי לחץ פסיכולוגיים על אירן באמצעות הזכרת שמה של ישראל בהקשר של השמדת הכור העירקי ב 1981. זו הסיבה למגעים הלא נדירים של פרנקלין עם סוחרי נשק ודיסידנטים איראנים מצד אחד ועם גורמים מאיפא"ק מצד שני. המסר הועבר ואירן נכנסה ללחץ דבר המסביר את תגובתה ההיסטרית נגד כוונה עתידית של ישראל לפעול נגד מתקני הגרעין שלה אפילו וישראל לא הוציאה מילה בכיוון.
&&
cyb0rg4 חבר מתאריך 22.10.03 555 הודעות 11:43 29.08.04
11. ניוזוייק: החשוד משתף פעולה עם החוקרים
Officials say that Franklin began cooperating about a month ago, after he was confronted by the FBI. At the time, these officials say, Franklin acknowledged meetings with the Israeli contact. Law-enforcement officials say they have no evidence that anyone above Franklin at the Pentagon had any knowledge of his activities. http://msnbc.msn.com/id/5853706/sit...
&
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 5669 הודעות 18:17 30.08.04
21. אכן דמיון
כרמי גילון
נאור גילון
גילון אלון
השופט אלון גילון ALON GILLON נשיא בתי משפט השלום שופט של בית משפט שלום בהנהלת בתי המשפט
נולד בשנת 1942 בישראל. בשנת 1959 סיים את לימודיו בבית הספר החקלאי "הכפר הירוק". בשנים 1962-1959 שירת בצה"ל. בשנת 1967 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית. בשנים 1969-1967 התמחה בפרקליטות המדינה. בשנת 1969 הוסמך כעורך דין. בשנים 1973-1963 עבד במערכת בתי המשפט בתפקידים שונים. בשנת 1973 מונה למזכיר הראשי של בית המשפט העליון. בדצמבר 1977 מונה לכהונת שופט של בית משפט השלום, וכסגן רשם של בית המשפט העליון. בינואר 1995 מונה לכהונת רשם בית המשפט העליון. במאי 1996 מונה לכהונת סגן נשיא בית משפט שלום וכן מונה לכהונת סגן מנהל בתי המשפט. בנובמבר 2003 מונה לכהונת נשיא של בית שלום. http://62.90.71.124/heb/cv/fe_html_...
לכבוד השופט (בדימוס) יצחק זמיר השופט (בדימוס) יצחק אליאסוף פרופ' יוסף תמיר המשנה ליועץ המשפטי, מר מני מזוז יושבת ראש המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, עו"ד ארנה לין
נכבדי, אנחנו ממנים אתכם כוועדה לבדיקת המבנה והתיפקוד של מערכת בתי הדין לעבודה.הוועדה מתבקשת לבדוק שאלות הנוגעות למעמד, סמכות והרכב של בית הדין לעבודה,וכן שאלות נוספות הנוגעות לבית הדין לעבודה, לרבות הצעות לשילוב מערכת בתי הדיןלעבודה במערכת המשפט הכללית, הכל כפי שייראה לוועדה, לאור הנסיון שנצבר מאז הוקם בית הדין ולאור ההתפתחויות בתחומי המשפט והחברה, ולהגיש המלצות בשאלות אלה.
137. ''חפרפרת'' היה בישראל,לשכת שרון: אין לנו מרגלים בארה''בבתגובה להודעה מספר 136
ה"חפרפרת" היה בישראל; לשכת שרון: אין לנו מרגלים בארה"ב YNET
"מאז פרשת פולארד אנחנו נזהרים שבעתיים", מבהירים בירושלים. אך בצד ההכחשות הגורפות, מתעורר חשש לנזק בדעת הקהל האמריקנית ופגיעה בקהילה היהודית. בכירים ב-FBI מעריכים: ה"מרגל" בפנטגון יואשם, אם בכלל, בשימוש כושל במסמך ממשלתי רגיש. מתברר: בעבר, כקולונל בחיה"א האמריקני, הוא הגיע גם לישראל יצחק בן-חורין ודיאנה בחור-ניר
מבוכה בירושלים ובקהילה היהודית בארצות-הברית, בעקבות "פרשת החפרפרת " שנחשפה בסוף-השבוע בכלי-התקשורת האמריקניים, וזוכה גם הבוקר (יום א') להתייחסות נרחבת בעיתוני העולם .
לפי הדיווחים, ב-FBI חוקרים זה יותר משנה חשד לפיו לארי פרנקלין, ממשרדו של מספר 3 בפנטגון, דאג פיית', העביר לישראל מידע דרך שדולת איפא"ק אודות איראן, ואף ניסה להשפיע על מקבלי ההחלטות בוושינגטון ערב הפלישה לעיראק.
הפנטגון
הבוקר נכתב ב"וושינגטון פוסט" כי פרנקלין שירת כאיש מילואים של חיל-האוויר האמריקני, בדרגת קולונל. במסגרת זו הגיע מעת לעת לישראל, והתמקם לזמן מה בשגרירות האמריקנית בתל-אביב.
ב"ניו-יורק טיימס" דווח הבוקר כי ישנן ראיות לפיהן פרנקלין העביר לישראל מידע רגיש על מדיניותה של וושינגטון ביחס לטהרן, יחד עם חומרים נוספים. לפני כשנה דיברו בפנטגון על אפשרות לסייע בחשאי לאופוזיציה האיראנית, כדי לערער את משטר האיטוללות. אף הועלתה האפשרות לתקוף את אחד הכורים. ב-FBI חושדים כי ישראל שותפה במידע דרך אותה "חפרפרת".
בימים האחרונים התרחבה החקירה למשרדי ההגנה והחוץ, ונראה שהיא קרובה לסיומה. אפשר שגם פול וולפוביץ' ודאג פיית', סגניו של השר ראמספלד בפנטגון, יזומנו למסור עדות. ה"פוסט", כמו גם בכירים ב-FBI, מעריך כי החקירה לא תסתיים כפרשת ריגול, ואם יהיו בה כתבי אישום - הם יהיו חמורים פחות, כגון "חשיפה שלא כדין של מידע מסווג" או "טיפול כושל במסמכים ממשלתיים".
גורמים שונים בוושינגטון, כולל דניס רוס, ששימש כשליח הממשל האמריקני לתהליך השלום במזרח-התיכון, אינם מאמינים שגוף כאיפא"ק, הנתון לביקורת קפדנית, יסכן את עבודתו ומעמדו בקבלת מסמכים מסווגים מפקיד בדרג ביניים, כאשר ביכולתם להשיג כמעט כל מסמך באמצעות פנייה ישירה לנשיא. "זה נשמע לא הגיוני. לישראלים יש גישה לכל מיני אנשים, כולל לממשל ולקונגרס", אמר רוס ל"פוסט".
עם כאלה יחסים, מי צריך לרגל?
בעקבות הפרשה
נזק לקהילה היהודית / נועה רז
פרופ' איתמר רבינוביץ', לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון, חושש מהשלכותיה האפשריות של פרשת החפרפרת על יחסי ישראל ארצות-הברית, ומהמחיר שעלולה הקהילה היהודית שם לשלם. "מאז פרשת פולארד חושדים ביהודים שנמצאים בתפקידים ביטחוניים רגישים", הוא מזכיר, ומוצא גם את הקשר למלחמה בעיראק לפרשנות המלאה
בלשכת ראש הממשלה בירושלים הכחישו אמש את הידיעות. "אין לנו כל קשר לפרשה, ישראל לא מפעילה גורמים מודיעיניים או אחרים בארצות-הברית", כך הגיבו אמש (שבת) בלשכה. עוד הודגש כי "יחסינו עם וושינגטון מצויינים".
גורמים ישראלים הכחישו בכל תוקף שישנו מרגל ישראלי בפנטגון. בניסיון למנוע משבר אמון עם וושינגטון, ופגיעה בקהילה היהודית בארצות-הברית, הבהירו הגורמים: "מאז פרשת פולארד, ישראל נזהרת זהירות כפולה ומכופלת בנושאים הללו והיחסים עם האמריקנים טובים כל כך ופתוחים, עד שאין צורך לרגל".
את ההכחשה הרשמית פירסם דובר שגרירות ישראל בוושינגטון, דיוויד סגל: "אנחנו מכחישים חד משמעית את ההאשמות הללו. הן כוזבות לחלוטין ושערורייתיות". ואילו ממשרד החוץ נמסר: "אין לנו מושג במה מדובר".
אלון פנקס, הקונסול היוצא של ישראל בניו-יורק, אמר ל-ynet כי הוא מתקשה להאמין שישנה "חפרפרת" ישראלית בפנטגון. "באמת שאין צורך בדבר כזה ואני מאוד מקווה ומאמין שזה לא נכון. רמת שיתוף הפעולה בנושא איראן בין ארצות-הברית לישראל, כולל חילופי המידע והמודיעין, היא כזו שפשוט לא שווה לעשות את זה. למדנו לקחים מהעבר".
בצל ההכחשות, גורמים בירושלים אישרו כי היו ב"יחסי עבודה" עם פרנקלין. אך גם אותם גורמים אמרו ל-ynet: "הסיפור כולו הוא עורבא פרח. ישראל לא עושה דברים כאלה. איפא"ק הוא ארגון מנוסה מדי וחכם מדי מכדי לעשות דברים כאלה. זה נראה כסיפור אופייני של ערב בחירות, עם מטרה לניגוח אישי הרבה יותר מאשר עם בסיס עיתונאי".
"איפא"ק לא בנוי לריגול"
השר נתן שרנסקי, ידידו האישי של דאג פיית' מהפנטגון, הביע אף הוא פליאה רבה מן הפרשה. "הסיפור כולו נשמע לי לא רציני", אמר השר ל-ynet. "הטענה שהעבירו מידע סודי לאיפא"ק נשמעת מופרכת. הרי זה לא ארגון שבנוי לריגול. הוא עובד עם תקשורת ואנשי קונגרס. מי שרוצה להעביר חומר סודי, השדולה היא הארגון האחרון שיפנה אליו. בישראל ברור חד-משמעית שאסור לעסוק בריגול בארצות-הברית". שרנסקי הוסיף כי נראה שלקראת הבחירות הקרבות, מערכת היחסים המתוחה והמורכבת בין סוכנויות הביון והפנטגון מגיעה לשיאה.
ח"כ יובל שטייניץ, יו"ר ועדת חוץ וביטחון ויו"ר ועדת המשנה לשירותים חשאיים, מיהר להצטרף למכחישים: "כמי שאחראי על פיקוח על השירותים החשאיים, במאה אחוזים - זה לא היה ולא נברא. אין ריגול ישראלי בפנטגון ולא בארה"ב. אני אומר זאת מתוקף תפקידי. מאז פרשת פולארד נפלה החלטה בישראל לא לרגל בארה"ב. אני קובע באופן חד משמעי כי מדובר בידיעה חסרת שחר".
גורמים ביטחוניים הביעו אף הם הסתייגות מן הפרסומים, וטענו שאין מדובר בחפרפרת ישראלית. לדברי הגורמים, ישראל נמצאת ביחסים הדוקים וידידותיים עם ארה"ב ויש אמון מלא בין שתי המדינות. עוד ציינו הגורמים כי הם משוכנעים שלאחר ששלטונות ארה"ב ימצו את הבדיקה, "יוכח שהפרסומים היו מופרזים".
מודעה
בבית-הלבן סירבו להגיב רשמית לפרשה החדשה, שמזכירה במאפייניה את פרשת פולארד. דוברו של הנשיא בוש, סקוט מק'ללן, שיצא עמו לסיור במדינת אוהיו במסגרת קמפיין הבחירות, ציין כי "בכל פעם בה ישנן האשמות שכאלה, זה עניין רציני שדורש בדיקה".
כאמור, גורמים ב-FBI העריכו כי בסופו של דבר, לארי פרנקלין, שעבד במשרדו של פיית', לא יואשם בריגול. להערכתם, הוא יואשם, אם בכלל, ב"שימוש לקוי בחומר ממשלתי רגיש".
ערוץ7 הערכה גם בארה"ב – פרנקלין לא ריגל 07:52, 30 אוגוסט 2004 / י"ג באלול תשס"ד
עיתון הניוזוויק חושף היום פרטים חדשים בפרשת הריגול הישראלי, שהיה או לא, בארצות הברית. האם האוויר עומד לצאת מבלון עכירת יחסי ישראל-ארצות הברית? ייתכן בהחלט.
על פי הדיווח בעיתון, המעקב אחר לארי פרנקלין החל באופן מקרי לאחר שאנשי ביטחון אמריקאי עקבו אחרי מפגש שהתקיים בין היועץ המדיני של שגרירות ישראל בארצות הברית, נאור גילון לבין בכיר בשדולה היהודית שדולת איפ"ק. מעקב זה התקיים בעקבות חשש אמריקאי לקיומו של ריגול ישראלי.
במהלך המעקב נדהמו, כך על פי הנויזוויק, העוקבים לגלות שאל פגישת השניים הצטרף גם לארי פרנקלין איש הפנטגון. מאותו רגע ועד להתפוצצות הפרשה בימים האחרונים הוצב מעקב צמוד גם סביב פרנקלין.
כעת מסתבר כי ההערכה בארצות הברית היא שפרנקלין לא שימש כמרגל ישראלי במסדרונות הממשל האמריקאי אלא רק ביקש להעביר מידע אודות המאבק האמריקאי באיראן. על פי מידע זה, פרנקלין עשה זאת מתוך מניע אידיאולוגי בו ראה ערך חשוב במלחמה הכוללת באיום האיראני.
נאור גילון עצמו טוען כי המפגש שקיים עם איש שדולת איפ"ק התקיימה במסגרת תפקידו וללא כל חריגה ממבנה היחסים בין ישראל לארצות הברית.
מרגל בפנטגון? [צילום AP] היועץ המדיני נאור גילון - הוא החשוד כאיש הקשר ל"מרגל" פרנקלין השבועון האמריקני, ניוזוויק: "ה-FBI עקב אחר נאור גילון, בעת שנפגש עם איש השדולה היהודית בארה"ב, איפא"ק"; הניו יורק טיימס: "חשיפת הפרשה פגעה בחקירה"; "פרנקלין כבר הביע נכונות להוביל את החוקרים לאנשי הקשר הישראלים שלו" עודכן: 08:09 30/08/2004 | עומר כרמון | [email protected]
השבועון האמריקני, ניוזוויק, חושף (ב', 30.8.04) כי סוכני ה-FBI עקבו אחר היועץ המדיני בשגרירות ישראל בוושינגטון, נאור גילון, בעת שנפגש עם איש השדולה היהודית בארה"ב, איפא"ק.
במהלך הפגישה ניגש אליהם פקיד הפנטגון החשוד ב'ריגול' עבור ישראל, לארי פרנקלין. הדבר עורר את חשדות החוקרים בשל שהותו של פרנקלין בישראל במהלך שירות המילואים שלו בחיל האוויר האמריקני.
פרנקלין עסק בפנטגון בנושאי עירק ואירן. במפלגה הדמוקרטית האשימו אותו בעבר כנושא באחריות לעיוות המודיעין הנוגע ליכולותיו הבלתי קונבנציונליות של סדאם חוסיין. אולם ועדת חקירה של הקונגרס שבדקה את הנושא לא מצאה תימוכין לההאשמות.
העיתון, ניו יורק טיימס, טען הבוקר, כי פרסום הפרשה ברשת CBS פגע בחקירה. לדברי העיתון, פרנקלין החל לשתף פעולה עם חוקרי ה-FBI והביע נכונות להוביל אותם לעבר אנשי הקשר הישראלים שלו.
בסוכנות הביון האמריקנית סבורים כי פרנקלין לא סייע לישראל עבור בצע כסף, אלא ממניעים אידיאולוגים. לדבריהם, הפרשה הקשורה לפרנקלין מהווה רק חלק מחקירה רחבה הנמשכת כשנתיים, אשר בודקת העברת מסמכים מסווגים לידי גורמים לא מורשים.
גורם בממשל האמריקני המקורב לחקירה אמר לעיתון לוס אנג'לס טיימס, כי להערכתו פרנקלין לא ריגל למען ישראל. לדעתו, פרנקלין העביר מסמכים לישראל מבלי להבין את חומרת מעשיו. "מכל מה שראיתי, האיש אינו מרגל, הוא אדיוט", אמר.
עיתונים בארה"ב טענו אמש, כי החקירה הנוגעת ללארי פרנקלין מתמקדת בקשריו עם שתי דמויות שנויות במחלוקת: איש העסקים העירקי, אחמד שלבי, וסוחר הנשק האירני, מונשר גורבניפר.
שלבי נחשב עד תחילת המלחמה בעירק כיקיר הפנטגון, אולם בחודשים האחרונים השתנה היחס כלפיו והוא מואשם כעת בהעברת מידע שקרי לגבי יכולותיו הבלתי קונבנציונליות של סדאם חוסיין. כמו כן טוענים בוושינגטון, כי שלבי שיתף פעולה עם המודיעין האירני.
לפני כשנה עמד לארי פרנקלין במוקד סערה, כאשר נפגש עם סוחר הנשק האירני, מונשר גורבניפר. שמו של גורבניפר נודע במחצית שנות ה-80' בשל מעורבותו בהעברת 508 טילי נ"ט מסוג טאו מישראל לאירן, במסגרת עסקת אירן-גייט.
ב-C.I.A דרשו להפסיק מיד את הפגישות, וטענו כי גורבניפר הינו "נוכל שלא עמד בבדיקת מכונת אמת שערכה לו הסוכנות". לפני למעלה משנה הודה שר ההגנה האמריקני, דונלד ראמספלד, רק בפגישה אחת של בכירי הפנטגון עם גורבניפר. אולם מאוחר יותר הסתבר, כי התקיימו לפחות עוד שתי פגישות נוספות עם הסוחר, "במאמץ להשיג מידע לגבי המלחמה העולמית בטרור".
מזכיר המדינה האמריקני, קולין פאוול, התלונן לפני כשנה על קיום הפגישות בפני דונלד ראמספלד, והיועצת לביטחון לאומי, קונדוליסה רייס. פאוול טען כי הפגישות "חותרות תחת מדיניות ארה"ב כלפי אירן".
אמש נטען, כי לפני פרישתו של ראש ה-CIA הקודם, ג'ורג' טנט, העיר בעוקצנות בכמה הזדמנויות לאישים ישראליים מקהילת המודיעין, ובעיקר לנציגי המוסד, כי לישראל סוכן מודיעין בארה"ב.
כזכור, ה-CIA והפנטגון מאשימים זה את זה בכישלון המודיעיני בעירק. רבים מבכירי הסוכנות הביון האמריקנית סבורים כי עמדתו של הפנטגון פגעה ביחסי ארה"ב עם העולם הערבי.
לפני כחצי שנה אמר טנט בעדותו בסנאט: "במרוקו, עמד שיעור האהדה לארה"ב בשנת 2000, על 77%, בשנה שעברה ירדה האהדה ל-27%".
"בירדן ירד שיעור האהדה מ-25% בשנת 2002, ל-1% בשנת 2003. הסיבות לכך הן: עוני, שחיתות ואבטלה, הגורמות לצעירים רבים לאהוד את ארגוני הטרור. אולם עיקר הבעיה היא התחושה במדינות ערב, כי ארה"ב נוטה במדיניותה לצדה של ישראל".
מוושינגטון נמסר אמש, כי השדולה היהודית, איפא"ק, נוהגת להעסיק בכירים בפנטגון שיצאו לגמלאות, זאת "כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות בארה"ב". פרנקלין עמד לצאת בקרוב לגמלאות. "לפעמים קשה להבדיל בין לובי לבין עבירה על החוק".
בוושינגטון מעריכים כי החקירה לא תסתיים כפרשת ריגול, ופרנקלין יואשם רק "בשימוש לא נאות במידע מסווג". ה-FBI עקב אחר פרנקלין במשך כשנה ותיעד פגישות שערך עם גורמים באיפא"ק, במהלכן העביר "חומר מסווג הנוגע לאירן". הוא יובא בפני שופט בימים הקרובים.
בירושלים מכחישים מכל וכל את הפרסומים, וטוענים כי מאז פרשת פולארד, ישראל אינה מרגלת בארה"ב. דובר הבית הלבן הגיב אתמול: "ברור שכל נושא שיש בו האשמות מסוג זה, נחשב כדבר חמור". ממשרד ההגנה נמסר: "פרנקלין הינו פקיד, ואינו יכול להשפיע על מדיניותה של ארה"ב". http://www.nfc.co.il/archive/001-D-...
אלון גילון דו"ח ועדת שמגר- ועדת חקירה לענין הטבח במערת המכפלה בחברון- התשנ"ד!! נשיא בית משפט העליון מאיר שמגר, ממנה את אחיו של כרמי גילוןהשופט אלון גילון כמרכז הועדה...!! 18. דו''ח הטבח במערת המכפלה שבחברון-ועדת שמגר!! https://rotter.net/forum/gil/5014.s...
&&&
נאור גילון כבר מותר כיום לגלות, נאור גילון משמש כראש תחנת המוסד בארה"ב. 137. ''חפרפרת'' היה בישראל,לשכת שרון: אין לנו מרגלים בארה''ב https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
&&&&&
והדובדבן שעל הקצפת לאמת הצרופה שלעיל:
יורם רובין מאבטחו ושומר ראשו של יצחק רבין ז"ל בזמן הרצח, מיד לאחר שיחרורו מבית החולים שמעון פרס לקח אותו תחת חסותו כשומר ראש שלו.... ומשם לשגרירות מצרים....ומשם לשגרירות..... 67. יורם רובין קודם, קב''ט שגרירירות וושינגגטון !! https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc... הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין https://rotter.net/forum/gil/5614.s...
(דברים שנאמרו בהפגנה למען יונתן פולארד, י"א בתמוז תשס"ד)
המאבק על יהונתן הוא מאבק קודש. בתורה יש הרבה מצוות ואנו אנשים קטנים, איננו מצליחים לקיים את הכל. אבל, אומר הרמב"ם (הל' תשובה ג, ב): לפעמים אדם עושה מצוה אחת ששווה הרבה מאוד מצוות. והמצוה הזאת היא מצוה המקפלת בתוכה הרבה מצוות.
א. כאשר אנו נאבקים למען יהודי אחד, בזה אנו אומרים שאנחנו אוהבים את עם ישראל ואוהבים כל אחד מישראל. ואנו ניאבק עבור כל אחד מישראל! זה היסוד הפנימי של כל צה"ל. כאשר יהודי בסכנה – המון חיילים מוכנים להילחם בשבילו. "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם".
ב. גם כאשר אנחנו נלחמים עבור יהונתן, אנו נלחמים נגד העוול, העוול הנורא שנעשה לאדם הזה, עוול על ידי האמריקאים, שעשה להם טובה על שהציל אותם מחרפה והעביר מידע שהם היו אמורים להעביר. הם שפטו אותו למאסר עולם שאף אחד טרם נשפט באופן זה, וזו לא היתה עבירה אלא מצוה! גם מהעוול הזה מדינת ישראל אינה נקיה, מתפיסתו וממעצרו, היו הוראות מכאן לאפשר זאת. זהו עוול!
לפני שמדברים על דברים חשובים ועליונים, חייבים להילחם שלא יהיה עוול, שלא יהיה עוול נגד כל יצור נברא, בני אדם ואפילו בעלי חיים וקל וחומר יהודי. אם עושים עוול אין האדם יכול לשתוק, הוא חייב לזעוק עד שהעוול יתוקן, אחר כך בונים מצוות עליונות, אך קודם כל מסירים את העוול.
נאמר לפני כן: וכי אנו חושבים שבגלל ששבתנו רעב והפגנו – יהונתן ישוחרר מחר?! אלא שאם אנשים בעלי לב רגיש מוחים, בסוף זה יתוקן. אך אם כולם שותקים, דוממים, ולאף אחד לא אכפת, זה לא יתוקן לעולם. אנחנו, על בשרנו חזינו כיצד בכל ההיסטוריה עם ישראל סבל ואחרים עמדו מנגד ושתקו. מאבקנו זה הוא מצוה, אנו נלחמים נגד העוול.
זו מצוה שאומרת שאנו מעריכים הערכה עצומה מי שמסר את נפשו. הרי יהונתן, יכול היה לשבת בשקט ולהגיד "מה אני יכול לעשות?!" אך מסר את הנפש. הוא ידע שזה מסוכן. למסור ידיעות זה צעד מסוכן. הוא ידע מה צפוי לו, אך מסר את הנפש.
יש סיפור בגמרא על אדם שמת וקם לתחיה. אמרו לו: מה ראית? אמר: ראיתי עולם הפוך. עליונים למטה ותחתונים למעלה, כלומר, מי שחשוב פה לא שווה כלום שם. ומי שלא שווה פה – שווה שם. אמרו לו: עולם ברור ראית. שאלוהו: ומה לגבינו, לומדי תורה? אמר להם: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. אך הרוגי לוד – אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם! "הרוגי לוד" זו פרשיה של עלילת דם. העלילו על היהודים שהרגו את בת המלך ואיימו להרוג את כל העיר. באו שני יהודים פשוטים חפים מפשע והתנדבו לקבל על עצמם את האשמה (פסחים נ, א).
אנו למדים מכאן, שמסירות נפש היא מעל הכל. מעל כל המעלות. בעוה"ז יהונתן נמוך, הוא בבית הסוהר בשפל המדרגה. מבזים אותו, אין לו מה לאכול, חולה, אינו רואה את אור השמש ומציקים לו. כך זה בעולם הזה, עולם לא אמתי, עולם הפוך. אך בעיני ריבונו של עולם הוא גבוה, יותר גבוה ממיליונים הנמצאים באמריקה ובארץ. גבוה מפוליטיקאים וגם מלומדי תורה! גם אחרי שנתפס המשיך למסור את הנפש כדי שאנשי הקשר שלו שבאו מהארץ יספיקו לברוח.
יהונתן הוא "רבינו" במסירות נפש. במצוה הזאת שאנו נאבקים בשבילו אנו אומרים שמסירות נפש היא מעל הכל. והוא רבינו במסירות נפש. אנחנו רוצים ש"רבינו במסירות נפש" יהיה פה אתנו. אנו בעלי מסירות נפש קטנה, הוא בעל מסירות נפש גדולה. אנו רוצים שיהיה בתוכנו. בשבילי ובשבילנו. בשביל עם ישראל, בשביל הצדק, מן היושר לסלק את העוול מן המין האנושי.
זה המאבק שהוא נושא על כתפיו. זה המאבק שאנו ניאבק עד שחרורו השלם, במהרה בימינו.
אפשרויות ניהול
צור__וקסלר
25.09.0420:40
140. שרון בגלי צה''ל: לא יודע מי נתן למי את עצומהבתגובה להודעה מספר 139
קווה שפרן ועמית סגל שאלו את שרון במסגרת ראיון לכבוד השנה החדשה. שרון לא התכונן לשאלה והחיל לגמגם ולהתחמק. מתוך כך אפשר להסיק בקלות כי הנושא בכלל לא בטיפולו ואינו עומד על הפרק, הוא אינו בקיא בפרטים בכלל!! http://www.freepollard.org/audio/gl... מתאריך ט' בתשרי תשס"ה 24.9.04
אפשרויות ניהול
צור__וקסלר
04.10.0416:40
141. מכתב תגובה ששלח פולארד לשרוןבתגובה להודעה מספר 140
נכתב ע"י יהונתן פולארד
Monday, 04 October 2004
תשובתו של יונתן פולארד להצהרת ראש הממשלה שישראל עושה כל מאמץ לשחרר את פולארד
אל: ראש הממשלה שרון מאת: יונתן פולארד תאריך: 27.9.04
הנדון: הראיון שלך לגלי צה"ל ביום 24 לספטמבר 2004
הודעתך לגלי צה"ל בערב יום כיפור, למרות שלכאורה היא ראויה לציון, איננה תואמת את המציאות.
לפי דיווח ב"ג'רוסלם פוסט" ביום 26.9.04:
"ישראל עושה כל מאמץ דיפלומטי כדי להשיג את שחרורו... של יונתן פולארד", כך אמר ראש הממשלה אריאל שרון בגל"צ בראיון ששודר ביום ששי. "לא היה ביקור שלי בארה"ב בו לא הועלה עניין זה", הוסיף ראש הממשלה. "...העליתי את העניין בכל פגישותי בארה"ב ולא החמצתי הזדמנות אחת לפתור את הבעיה..." שרון הבהיר כי "יש לעשות כל מאמץ כדי להשיג את שחרורו, ואנו עושים מאמצים אלה".
אדוני ראש הממשלה, אם נכון הדבר שאתה עושה כל מאמץ להשיג את שחרורי, אולי תואיל להסביר לי ולעם מדוע:
* אנשי קשר בבית הלבן אומרים כי מעולם לא העלית את עניין שחרורי בפני הנשיא בוש עצמו;
* גורמים אמריקנים בכירים אומרים כי לא קיבלו שום פניה מגורם ישראלי בכיר כלשהו, כולל אותך;
* כל אנשי הקשר שלנו בוושינגטון מדגישים כי אינם יודעים על כל יוזמה מצדך להשגת שחרורי;
* אתה מסרב למסור לנשיא בוש את העצומה ההיסטורית מלפני שנה, הקוראת לשחרורי, והחתומה בידי 112 חברי כנסת;
* אתה עצמך חתמת על העצומה לבוש, אבל בראיון זה עם גל"צ לא יכולת להזכר בעצומה, וטענת כי לא ידעת שהיית אמור להגיש אותה לנשיא;
* אתה מסרב לכבד את התחייבויותיה של הממשלה כלפי, המגיעות לי בזכות הצהרתה הרשמית בשנת 1998 כי אני סוכן ישראלי;
* אתה מסרב ליישם את מעמדי כשבוי, הקובע את כל הזכויות, ההטבות, וההגנות שאני זכאל להם כסוכן ישראלי;
* אתה מסרב לאפשר לשגריר ישראל לבקר אותי או לעזור לי;
* אתה מסרב לאפשר לשגרירות לסייע לחברי כנסת המבקשים לפעול עבורי בוושינגטון;
* אתה מסרב לאפשר לשגריר להתלוות לחברי כנסת הרוצים לפעול למעני בארה"ב;
* אתה מסרב לפנות ל-AIPAC לפעול עבור שחרורי;
* אתה מסרב לגייס את ועדת הנשיאים או מנהיגים יהודיים אמריקנים אחרים כדי לתמוך במאמצי ישראל עבור שחרורי;
* אתה מסרב לפרסם מדיניות ממשלתית ברורה במקרה שלי, דבר שיבהיר לאמריקנים את עמדת ישראל בסוגיה;
* אתה מסרב לשלוח לאנשי משרד החוץ חומר רקע לגבי המקרה שלי, שיאפשר להם לשוחח עם התקשורת בענייני באופן חיובי;
* אתה מסרב לפנות לקובעי דעת קהל חשובים כדי שיכתבו מאמרי מערכת לעיתונות האמריקנית המובילה, ובהם יסבירו את עמדת ישראל במקרה שלי (דבר שאתה עושה עבור כל עניין ישראלי אחר);
* בכוונה לא שלחת נציג ישראלי רשמי להיות נוכח בוושינגטון בעת הופעתי הראשונה מזה 16 שנה בבית המשפט ;
* הרשית לדובר שלך, הקונסול הכללי בניו יורק, להשמיץ אותי – סוכן ישראלי – בתקשורת, ערב הופעתי בבית המשפט;
* נמנעת מלמחות נגד הטיפול הברוטלי שסבלתי כסוכן ישראל, בתקופת כליאתי בוושינגטון, למרות שזה הובא לידיעתך;
* אתה מסרב להקל על המצוקה הכספית החמורה של אשתי ושלי;
* אתה מסרב לסייע לי ולאשתי לקבל טיפול רפואי הנחוץ לנו בדחיפות;
* אתה מסרב לשמור על הקשר עמי, עם אשתי, ועם עורך הדין הירושלמי שלי, למרות שתאום כזה חיוני אם היית באמת מעוניין בשחרורי;
* אתה מסרב לדרוש מארה"ב לקיים את התחייבותה לשחרר אותי, שניתנה בעת החתימה על הסכם וואי, למרות שהיית בעצמך עד להתחייבות זו;
* לא טרחת לפנות לנשיא בוש בבקשה לשחרר אותי ערב ראש השנה, כמחווה לישראל.
בסיכום, ברור לאור הנ"ל כי הצהרתך לגל"צ פשוט איננה תואמת את המציאות.
לאחר שראיתי כיצד פעלת לשחרורו המהיר של אלחנן טננבאום, ברור לי שכאשר את רוצה באמת להביא אסיר הביתה, אתה יודע מה לעשות.
לכן, מר שרון, בערב יום השנה העשרים לכליאתי, אנא הסבר לי: אם אתה עושה כל כך הרבה כדי לשחרר אותי – מדוע אני עדיין יושב בכלא?
יהונתן פולארד
אפשרויות ניהול
פילוביץ שחף
10.05.0822:30
202. 'הרב אבינר במאמר על פולארד חושף פרטים לא כל כך ידועים''בתגובה להודעה מספר 139
"הרב אבינר במאמר על פולארד חושף פרטים לא כל כך ידועים" נכתב על-ידי שמשון בתאריך 10.05.08 בשעה 21:29
הרב שלמה אבינר פולארד - האיש שיודע יותר מדי
אולי מישהו מוכן להסביר לי למה יהונתן פולארד יושב בכלא מעבר לכל זמן סביר? למה מרגלים מסוכנים פי כמה כבר שוחררו מזמן? למה כך מתנהגים כלפי 'מדינה ידידותית'?
וכן, למה פולארד הואשם שמסר לישראל רשימה של כל המרגלים של ארצות הברית שפועלים ברוסיה? ושעקב כך נתפסו או נרצחו ארבעים מרגלים אמריקאים כיוון שהיה בביון הישראלי מרגל רוסי; אך מאוחר יותר נתפסו שני הסוכנים שבגדו, איימס והנסן, והודו; וההוכחה לחפותו של פולארד היתה כל הזמן מתחת לאף: רשימת הסוכנים האמריקאים ברוסיה נמצאת בכספת אשר הגישה אליה מותרת רק באישור מיוחד שנקרא 'רצועה כחולה', ועיון בה יכול להיעשות רק תחת השגחתם של אנשי ביטחון, ולפולארד לא היתה 'רצועה כחולה' (ג'ון לופטוס, ששימש כתובע פדרלי במשרד המשפטים של ארצות הברית).
ולמה אחר כך שוב האשימו אותו האשמת שווא שהוא מסר לרוסים את ספר התדרים לגילוי גלי רדיו קצרים, האשמה שנפלה מיד, וגם הודו שזה דבר של מה בכך (לופטוס)? בכלל, אולי יסבירו לי למה מפיצים שם עליו שקרים כל הזמן, שהוא מהמרגלים הידועים לשמצה ביותר בתולדות ארצות הברית, למשל שהעביר מידע מסווג לפקיסטאן(?!) ואני יודע להשיב בעצמי: היו מעדיפים שייעלם מעל פני האדמה, כפי שאמרו, כולל שגריר ארצות הברית בביקורו בארץ, שבעצם מגיעה לו הוצאה להורג.
לכן, מהרגע הראשון מציקים לו עד מוות. אך מה לעשות? הבן אדם לא מת. לא מת ולא מתאבד. כנראה הוא אדם חזק מאד. מה שבטוח הוא שיש לו אמונה חזקה. אביר האמונה. נס הישרדותו שנשאר חי ונשאר שפוי הוא פלא, פלא מן השמים. אבל למה האמריקאים מתפללים בסתר לבם: "פולארד מוּת כבר"? כנראה הוא יודע יותר מדי דברים, יותר מדי סודות אפלים על אנשים רמי דרג.
דוגמה ראשונה של סוד אפל. האמריקאים ביקשו לגרש את הרוסים מאפגניסטן, לשם כך ביקשו מסעודיה לגייס צבא של טרוריסטים מוסלמים, וסיפקו הם משכורת ונשק על ידי התיווך של סעודיה. אך אחרי שהרוסים גורשו, סעודיה המשיכה לתת משכורת לאותה מפלצת שאמריקה יצרה, בין השאר ל'אל קעידה' ולאוסמה בין לאדן, כדי שיפעלו נגד ישראל, והם שביצעו את הפיגוע במגדלי התאומים! כיוון שפולארד התריע על כך מראש, הרבה אנשי צמרת באמריקה יצטרכו לתת על כך את הדין ולא כדאי להם שהוא יצא לחופשי (לופטוס).
דוגמה שניה של סוד אפל. ברית המועצות העבירה משלוחי נשק דרך הים לכמעט כל ארגוני הטרור במזרח התיכון. פולארד ידע שהמודיעין האמריקאי קיבל פקודה חתומה מהנשיא לחלוק מידע זה איתנו אך לא ביצע אותה – והוא העביר אותו מידע. מאד לא נעים למודיעין האמריקאי (לופטוס).
דוגמא שלישית של סוד אפל. בשנת תשמ"ד פולארד הבחין במבנה של אוניות השטות הלוך ושוב מיוון לתימן, בה היה לאש"ף בסיס ראשי, והעביר מידע זה לישראל, שהזהירה את יוון, שתפסה את כל מטען האוניה – נשק המיועד לאש"ף. אלא שמימון האוניה לא בא מאש"ף אלא בפקודת סגן נשיא ארצות-הברית ככופר לאמריקאים בני ערובה השבויים בלבנון. מאוחר יותר פרצה השערוריה הענקית המכונה 'אירן קונטרה', המבצע האפל הסודי ביותר של ימינו, כלומר מכירת נשק אמריקאי לאירן, גם עבור אש"ף. שר החוץ של ארה"ב הועמד לדין, נענש לעשרים וארבע שנות בית סוהר אך קיבל חנינה מהנשיא. רק זה נימוק המספיק להחזיק את פולארד לצמיתות בבית סוהר. דוגמא רביעית של סוד אפל. בשנת תשס"ג הותר לפרסום באמריקה חומר מסווג, אשר עולה ממנו שהצהרות ארה"ב נגד ייצור נשק כימי על ידי עיראק אינם אלא עלי תאנה ושהם מרשים להם להמשיך. יתר על כן, ארה"ב תמכה בהם כל הזמן במימון אספקת כימיקלים, חומר וטכנולוגיה. כאשר נשאלה על כך ארה"ב על ידי מדינת ישראל, היא הכחישה. אך פולארד העביר לישראל צילומי לווין אמריקאיים של מתקנים עירקיים לייצור נשק כימי. אגב, הייצור היה בסיוע מדענים גרמנים ובין השאר באותו חומר כימי שהנאצים השתמשו בו נגדנו בזמן השואה... מה שיותר חמור הוא שהחברה האמריקאית שסיפקה חומר כימי, היתה שייכת גם לסגן הנשיא ולשר החוץ של ארה"ב. די בכל אלה כדי שאמריקה תרצה שפולארד ישב לנצח בחושך וימות עם סודותיו, ואנו מתפללים שייצא לחופשי, ויחד אתו נצחון הצדק.
אך סודות אמריקאיים, לא הם שמטרידים אותנו כל כך. אנו מכירים אותם ויודעים ש"פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר".
דבר חמור יותר מטריד אותנו, הנוגע לנו ולמדינתנו. מדוע יהונתן סיכן את הקריירה שלו ואת החירות שלו במוסרו למדינת ישראל מידע בעל חשיבות אדירה על פיתוח אמצעי לחימה ביולוגיים, כימיים וגרעיניים, וטילים בליסטיים, בעיראק, באירן בלוב ובסוריה, שנועדו לשמש נגדנו, ואנו גמלנו לו בכך שסילקנו אותו משגרירות ישראל בה ביקש מקלט?
וגם, למה לקח שלוש עשרה שנה עד שהוכר רשמית כסוכן שלנו וזה נעשה רק אחרי עתירתו לבג"ץ? ולמה, אז הוא לא צורף לרשימה הרשמית של משרד הביטחון שלנו, כך שבכלא ארה"ב יש לו עדיין מעמד של עבריין פלילי והיחס כלפיו בהתאם?
ואולי מישהו מוכן להסביר לי מדוע הוא ואשתו אינם זוכים ממדינתנו לשום סיוע כספי, ובמיוחד סיוע רפואי לאשתו החולה מאוד?
אם כבר, גם אשאל למה בקשת חנינה חתומה על ידי 112 חברי כנסת שלנו מעולם לא הוגשה לנשיא ארה"ב? ולמה כל איש ממשלה אצלנו מקשיב לנו בנימוס מתוך הזדהות ומבטיח שיעיין בחומר שנמסר לו ביחס לפולארד אך אינו עושה כלום? או מתחמק: לא ידעתם אלו דברים נוראיים הוא עשה – אך אינו מפרט כלום.
למה טוענים שיש לפעול בשקט – כל כך בשקט שכבר 23 שנה הוא נמק בכלא?
ואני אשיב לעצמי: היו מעדיפים שימות, ואז באמת היה משתרר שקט מוחלט, ואכן נשלח אליו סוכן ישראלי, למסור לו שטוב יעשה אם יתאבד. אך כיוון שסירב פקודה, היחס אליו הוא כאילו אינו קיים.
הרי הרמוניה נפלאה של ישראל-אמריקה, ששתיהן בקול אחד ירננו: פולארד, אנא ממך, מוּת!
אבל חוזרת השאלה: למה מדינת ישראל רוצה שייעלם מתחת לפני האדמה? זאת כבר אמרנו: הוא יודע יותר מדי. הוא יודע על גורמי ממשל בכירים אצלנו ששיתפו פעולה עם אמריקה ומסרו את כל החומר להרשעתו, עם טביעת אצבעותיו, ועוד ועוד. הם אפילו מפחדים מחשיפת האמת על ידי מבקר המדינה שחוקר עתה את הפרשה, ולוחמים נגדו.
לא נעים לי לספר יותר. נוח לי לצטט ממאמרו של הרב יעקב מידן, ראש ישיבת הר-עציון:
"מבין האנשים בעלי ההשפעה היום על המערכת הפוליטית יש שלושה העשויים להיות מעוניינים שפולארד יוריד עמו את סודו לקבר. האחד הוא כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, שהיה אז ראש ממשלה, ובנחישות ובחוסר רגישות דבק בשקר כאילו פולארד פעל על דעת עצמו. הוא היה אדריכל הפלת כל התיקים של כל המעורבים בפרשה על פולארד. השני הוא אהוד ברק, שהיה אז ראש אמ"ן והיה מעורב בהפעלתו של פולארד. לימים כאשר היה ראש ממשלה, סלל לקלינטון את דרך הנסיגה מהבטחתו לנתניהו לחון את פולארד, והמיר אותה בחנינה למקורבו מארק ריץ'. השלישי הוא רפי איתן, שר הגמלאים שחמק מידו הארוכה של המשפט האמריקני באותה פרשה, על ידי הפלת התיק שלו על כתפיו הצרות של פולארד." (תשרי תשס"ח ).
רק דבר אחד אספר, הידוע לכל. בשנת תשמ"ז, ועדת חקירה ממשלתית בראשות אבא אבן הגישה מסקנותיה מי האשם העיקרי בישראל בפרשת פולארד. משום מה, מאותו רגע, יש שדאגו שהקריירה הפוליטית של אבא אבן תגיע לקצה, ואכן מאז לא שמענו עליו יותר. עיין בספרי הסטוריה למיניהם.
לכן חייבים אנו להחליט פעם אחת ולתמיד אם אנו מדינה ריבונית או גרורה שפלה של אמריקה. אם אנו מדינה ישרה והגונה או סבך של אינטריגות שפלות. אם אנו תלמידי אברהם אבינו ומשה רבנו או לא; אם אנו רוצים לקיים "לא תעמוד על דם רעך" או לא.
האם אנחנו הולכים בדרכו של יהונתן, אשר מסר נפשו על עם ישראל, וגם עכשיו מתעניין וחי ונושם ואוהב את עם ישראל היושב בציון. יהונתן אינו דואג לעצמו אלא לבעיות הכלל. אכן הוא איש כללי.
אנו נמשיך למחות ולהיאבק עבורו. כי קמנו לתחיה מתוך אהבה ואחוה ושלום ורעות, ולא כדי לחזור לתהומות שפלים של העבר. ולא ולא!
אנו נבנה את חיינו על יסודות המוסר והצדק , הכרת הטוב, הערבות ההדדית ואחווה. זה מה שנותן זכות קיום למדינתנו.
158. פוטרו שני בכירים באיפא''קבתגובה להודעה מספר 136
פוטרו שני בכירים באיפא"ק יום חמישי, 21 באפריל 2005, 9:30 מאת: ניו יורק טיימס, הארץ
הדמויות הבכירות בפרשה.
השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב פיטרה שניים מבכיריה, עקב החקירה נגדם בחשד שהעבירו לישראל מידע מסווג מהפנטגון בנושא איראן
השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב (איפא"ק) פיטרה לפני ימים אחדים שניים מבכיריה, עקב החקירה נגדם בחשד שהעבירו מידע מסווג מהפנטגון. לדברי מקורות שתודרכו רשמית בעניין, הבכירים שפוטרו הם סטיבן רוזן, מנהל המדיניות, וקית וויסמן, מומחה לאיראן. לפני חודש הוצאו השניים לחופשה בתשלום מעבודתם בארגון. דובר איפא"ק מסר, כי ההחלטה התקבלה בתום התייעצויות עם פרקליט, בעקבות למידת המידע העדכני. כן נבחנה, לדבריו, ההתנהגות שלה מצפה איפא"ק מעובדיה.
רוזן ווויסמן נחקרו כמה פעמים על ידי אנשי האף-בי-איי, הבוחנים את החשדות ולפיהם העביר לארי פרנקלין, מנתח מידע בדסק האיראני בפנטגון, מידע מסווג לשני אנשי איפא"ק בניגוד לחוק. לפי החשד, השניים העבירו לישראל את המידע המסווג, שנגע לכוונות הממשל בסוגיה האיראנית. עורך דינם הכחיש השבוע את החשדות.
נראה שבאמצעות הפיטורים מבקשת איפא"ק להרחיק את עצמה מהפרשה שנחשפה בקיץ שעבר, בצד המאמצים הכושלים להגיע לעסקת טיעון שבה איפא"ק כארגון תישאר נקייה. בחודש הבא תתקיים האסיפה השנתית של השדולה, שבה תופיע שרת החוץ של ארה"ב, קונדוליסה רייס, ששיבחה את פעילותה. http://news.walla.co.il/?w=//704703
159. ה-FBI עדיין מחפש את הסוכן X שותפו של פולארדבתגובה להודעה מספר 136
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 7832 הודעות 23:54 21.04.05
ה-FBI עדיין מחפש את הסוכן X שותפו של פולארד
החיפוש אחר הסוכן X
יהונתן פולארד, יהודי ארה"ב, הממסד האמריקני ומדינת ישראל. למה שמו של הסוכן הישראלי הנמק בכלא האמריקני מעורר רתיעה כזאת בקרב היהודים בוושינגטון? ערב פסח, הבולשת מחפשת מרגלים עם שמות יהודיים בוושינגטון
מאת:קרולין גליק/ מקור ראשון 22 באפריל 2005, י"ג בניסן תשס"ה
יש מעט מאוד שמות שמעוררים תגובות בטן שליליות בקרב יהודי וושינגטון כמו השם יהונתן פולארד. "אוי, מה אכפת לך מהברנש הזה? את לא מבינה מה הוא עשה לנו כאן? הלוואי שהוא יינמק בכלא". אלו התגובות שמשמיעים יהודים אמריקנים בוושינגטון.
בקיץ שעבר עלה לכותרות שמו של חוקר בפנטגון בשם לארי פרנקלין. פרנקלין הוא קתולי האוהד מאוד את ישראל ורואה שותפות גורל אסטרטגית בינה לבין ארצות הברית. בקיץ שעבר דווח כי פרנקלין העביר חומר חסוי בנושא מדיניות ארצות הברית כלפי איראן לפעילי השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון אייפא"ק, וזאת בשליחותם של "המרגלים האמיתיים" בפנטגון ובממשל בוש בכלל – היהודים הניאו-שמרנים.
בבת אחת הופיעו שמותיהם של כל היהודים הממלאים תפקידים בכירים במשרד ההגנה ובבית הלבן ברשימה בעיתון 'וושינגטון פוסט', בדיווח של הכתבת לענייני מחלקת המדינה דווקא. פול וולפוביץ, דאגלס פיית', הרולד רוד, ריצ'ארד פרל וסקוטר ליבי – כולם נחשדו לפתע בבגידה. אף שם של לא-יהודי לא הוזכר. הפרשייה עצמה נראית מצוצה מהאצבע. ה'מידע' שפרנקלין העביר כביכול לאייפא"ק פורסם עוד קודם לכן ב'וושינגטון פוסט', וכלל לא ייצג מדיניות אמריקנית רשמית לגבי איראן אלא רק דרך פעולה אפשרית שהועלתה בדיון שהתקיים אז על המדיניות האמריקנית כלפי איראן. מאז הפרסום הראשון על קיום החקירה, עברה כבר כמעט שנה ולא הוגש אף כתב אישום. אבל בתהליך נחקרו והושפלו כל היהודים העובדים, וכמוהם גם מספר לא מבוטל של יהודים שאינם קשורים לממשל.
"הכנופיה הציונית" היהודים עצמם אומרים כי שמו של פולארד כל הזמן באוויר. לדברי אחדים, האף-בי-איי עדיין מחפש אחר "סוכן X" – היהודי אמריקני הבכיר המיתולוגי, שפולארד כביכול עבד בשליחותו. עשרים שנה לאחר מעצרו, והבולשת מתעקשת להוכיח בכל דרך כי היה עוד יהודי בסיפור.
כמו החקירה המתוקשרת הזאת של פרנקלין, גם ההתקפות המתוקשרות נגד "הניאו-שמרנים", שהחלו בחודשים שקדמו לפלישה האמריקנית לעיראק לפני שנתיים - נמשכות עד היום. על פי מבקרי הממשל מימין, משמאל ומהמרכז, וושינגטון כבושה על ידי כנופיה "ציונית-ניאו-שמרנית", שמנהלת את יחסי החוץ של ארצות הברית באופן שמשעבד אמריקנים תמימים לאינטרסים האפלים של ישראל. השמות היחידים שמוזכרים כל הזמן הם של יהודים.
כל מה שצריך לעשות כדי לגלות את עוצמת העלבון, הכעס והתסכול של היהודים בוושינגטון הוא להעלות את השם פולארד. "הוא הסיבה שחושדים בנו כיום", אומרים שם. סוגיית פולארד הפכה לתהום פעורה המפרידה בין יהודי ארצות הברית לבין הישראלים. נכון, אומרים שם, הוא אולי אהוד על הציבור בישראל, אבל עבורנו הוא בוגד. זה לא סתם, הם אומרים, שהוא בגד באמריקה. הוא בגד בראש ובראשונה ביהודי ארצות הברית ובהפעלתו, ישראל בגדה בנו. אין ספק שפולארד פגע במוניטין ובשם הטוב של יהדות ארצות הברית, אך בכל זאת, כדאי לשאול בכנות איך זה שהשפעתו עוד ניכרת אחרי עשרים שנה? ובכן, יש שלושה שחקנים שגרמו לכך שפרשת פולארד עדיין משפיעה בצורה עמוקה כל כך על מצב יהודי ארצות הברית ועל יחסי ישראל-ארצות הברית: מערכות המודיעין האמריקניות; מנהיגות הקהילה היהודית בארצות הברית; ומדינת ישראל.
שתיקת הממסד היהודי פולארד הפך לכלי נשק אפקטיבי בידי מערכות המודיעין בארצות הברית. זה לא רק שהוא גנב חומר מסווג והעביר אותו למדינה זרה; הוא גנב את החומר והביא אותו למדינת היהודים. אנטישמים כמו מזכיר ההגנה באותם ימים, קספר ווינברגר, וסגן ראש הסי-איי-אי בובי ריי אינמן, ראו בפולארד הזדמנות להחליש את היהודים בארצות הברית, שהתנגדו נמרצות הן להגבלות שהוטלו על ישראל בעקבות השמדת הכור הגרעיני העיראקי ומבצע של"ג, והן למכירת מערכות נשק חדישות לערבים כמו מטוסי האייוואקס לערב-הסעודית. שונאי ישראל בממסד האמריקני סברו כי אם כל יהודי אמריקני יצטרך לדאוג שמא יישמע לא נאמן לאמריקה בכל פעם שיפתח את הפה לטובת ישראל, אזי הוא אולי ישמור פחות טוב על ישראל.
אותם גורמים שפעלו בממסדי המודיעין והביטחון האמריקניים נגד יהודים פעלו כמו כל אנטישמי מאז ומעולם: הם ביקשו להגדיר עבורנו מה זה להיות יהודי. הבעיה היא שהיהודים האמריקנים אפשרו להם לעשות את זה. מאז מעצרו של פולארד, קיבל הממסד היהודי בארצות הברית בשתיקה את הטיפול יוצא הדופן שנקטה נגדו מערכת המשפט האמריקנית. שבע השנים שפולארד בילה בבידוד עברו ללא מחאה כמעט. הרדיפה של היהודים בוושינגטון מאז מעצרו זוכה למחאות חלושות וזהירות מטעם הממסד היהודי. בעוד היהודים צעדו שכם מול שכם עם פעילי זכויות האזרח השחורים בשנות ה-60, הרי שלזעוק נגד אפליית "אחד משלנו" הממסד היהודי פשוט לא מסוגל. אם בשנת 1986, או אפילו היום, הקהילה היהודית היתה מאוחדת במחאתה נגד הטלת עונש מאסר עולם על פולארד ונגד רדיפת היהודים בוושינגטון, כאילו המעשה של אחד מצביע על הכלל - מערכת המשפט וגופי המודיעין היו נאלצות לצמצם את הרדיפה. במילים אחרות: אם הממסד היהודי-אמריקני היה מוכן יותר להגן על עצמו – יהודי ארצות הברית היו פחות מותקפים.
וכאן אנו מגיעים לישראל. עד כמה שהם עושים קולות של מנהיגים עצמאיים, ההנהגה היהודית באמריקה מקבלת במידה לא מבוטלת את האות לפעול, וגם את האומץ לפעול, מישראל. בשנות ה-90 למשל, מנהיגים ישראלים כמו יוסי ביילין ושמעון פרס הורו למנהיגי הקהילה האמריקנית לשנות הילוך ולפעול למען "השלום" במקום למען ישראל. כך קרה שכמעט כל הארגונים היהודיים הגדולים התחילו לשדל את הקונגרס לתת כספים לאש"ף ותמכו באימוני מחבלים פלשתינים על ידי הסי-איי-אי. מן הסתם, מנהיגים ופעילים יהודים רבים שסלדו ממדיניות זאת, וביקשו דווקא להמשיך ולתמוך בישראל, פוטרו כיוון שלא גילו התלהבות למדיניות החדשה. כך קרה שכאשר פרצה מלחמת השלום בספטמבר 2000, לקח זמן רב עד שהקהילה היהודית הצליחה להתעשת ממורשת של עשור של פעילות למען אש"ף, ושבה להגן על עצמה ועל ישראל.
במקרה של פולארד, ישראל נטשה את הסוכן שלה כי מנהיגיה סברו כי באמצעות הנטישה נצליח לשקם את היחסים עם האמריקנים. אבל לא זה מה שקרה; הנטישה הביאה להתחזקות הכוחות האנטי-ישראליים בוושינגטון. כאשר ישראל לא שמרה על הסוכן שלה ועל האינטרסים שלו, היא נחלשה. האמריקנים ראו כי לישראל אין כבוד - ניתן ללחוץ עליה ולהשפיל אותה. במקום לדרוש שכל זה ייפסק, ישראל הסכימה להיות מושפלת. הפירוש פשוט: הגנה על פולארד, עד כמה שזה נראה קשה, היתה סוג של הגנה עצמית. וכאשר מדינה אינה מגינה על עצמה היא נחלשת, וכל מי שמזוהים עמה באופן כזה או אחר נחלשים אף הם.
בגידת המדינה בנטישת פולארד, ישראל מראה כי לפחות בדבר אחד היא פועלת בעקביות כבר עשרים שנה. פולארד, אנשי צד"ל, הסייענים הפלשתינים והחלוצים בעזה ובצפון השומרון שסופגים אש וטרור יום-יום ושנה שנה בכדי לשמור על האחיזה של כלל עם ישראל על הקרקע – כולם סבלו מאותו יחס: בגידת המדינה. המדינה בוגדת בידידיה ומעדיפה על פניהם את חיזבאללה, אש"ף, האנטישמים בבולשת הפדרלית והפעילים האנטי-ישראלים בגוש שלום ובשאר התנועות הפרו-פלשתיניות.
חג הפסח הריהו חג החירות. כדי להרוויח את החירות שלו, עם צריך קודם כל להיות אחראי למעשיו. זה דורש ממנו להיות נאמן לידידים, במיוחד במצבים קשיים. כדי לעשות זאת, העם צריך לאמץ דפוסי התנהגות של כבוד. בלי כבוד אין אחריות ובלי אחריות אין חירות. השגת החירות איננה אירוע חד-פעמי, היא מאבק מתמשך לנצח. אך עצם זה שמדובר בפעולה מתמשכת פירושו, כי אף פעם לא מאוחר להתחיל. לישראל, כמדינת העם היהודי, יש אחריות לכל עם ישראל באשר הוא שם. אולי פולארד גיבור ישראל, ואולי לא. אבל הוא לבטח סוכן ישראלי שנפל קורבן לאפליה נוראה, ועל ישראל לתבוע את שחרורו – לא רק למענו אלא למען כולנו. [email protected]
160. ד''ר עוזי ארד נחקר בארה''ב בפרשת לארי פרנקליןבתגובה להודעה מספר 136
2.5.2005 עוזי ארד נחקר בארה"ב בפרשת לארי פרנקלין יום שני, 2 במאי 2005, 10:33 מאת: מערכת וואלה!
ד"ר עוזי ארד בכנס הרצליה ב-2003. לטענתו, בחקירתו נהג במקצועיות ועל פי כללי האתיקה שהכיר בשירותו במוסד (צילום: אורי פורת)
לטענת ארד, נפגש עם פרנקלין בקפיטריה בעת ביקור בפנטגון (צילום ארכיון) חוקרי ה-FBI שאלו את איש המוסד לשעבר על קשריו עם לארי פרנקלין החשוד בהדלפת מידע לישראל. לטענתו, לא חש מאוים בחקירה
ד"ר עוזי ארד, לשעבר בכיר במוסד ויועצו המדיני של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נחקר לפני מספר שבועות על ידי חוקרי הבולשת הפדרלית, האף.בי.איי, בוושינגטון. חוקריו ביקשו לעמוד על קשריו עם לארי פרנקלין, החשוד שהדליף מידע סודי לישראל בעת שעבד בפנטגון. החקירה נערכה במשך שעה במכונית, אגב הסעתו של ארד לשדה התעופה לקראת שובו לארץ.
לטענתו של ארד, שהתראיין הבוקר בגלי צה"ל, נגעה החקירה לתפקידו הנוכחי כראש המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. ארד נשאל לסיבת נוכחותו של פרנקלין באחד מכנסי המרכז בהרצליה.
עוזי ארד שהה בוושינגטון בביקור תקופתי, בו פקד חברים במכונים אקדמיים ובמוסדות ממשל. האף.בי.איי יצא עמו קשר ולטענתו, נענה ארד בחפץ לב. "איש מערכת הביטחון אינו מזלזל בבדיקות מסוג זה", אמר ארד.
ארד אמר כי לארי פרנקלין שהה בכנס הרצליה, אך אינו זוכר אותו אישית משם. כמו כן, לטענתו, נפגש ארד עם פרנקלין בביקור בארה"ב כאשר פגש בכיר בפנטגון. לטענתו, הפגישה, שהתקיימה בקפיטריה, היתה קצרה ולקונית - ובזאת מתמצה היכרותו עם פרנקלין.
ארד טוען כי בחקירתו נהג במקצועיות ועל פי כללי האתיקה שהכיר בשירותו במוסד. לטענתו, לא חש מאויים. מאז חקירתו ביקר ארד פעם נוספת בארה"ב אך לא נוצר עמו שוב קשר בהקשר זה. http://news.walla.co.il/?w=//709474
145. המרגל וסוכן הסמים רסן במיל' יוסף עמית רוצה משפט חוזר !!בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.02.05 בשעה 07:32 בברכה, פילוביץ שחף
יום חמישי כ"ד בשבט תשס"ה, 2005 .2 .3 עד התביעה נרצח - ורב סרן יוסף עמית, שהורשע בעבירות ביטחון ומגע עם סוכן זר, רוצה משפט חוזר מאת יוסי מלמן
עד התביעה סמניה. היה הבדווי הראשון שהתגייס לצנחנים
רב סרן (מיל') יוסף עמית, שהיה מפקד בסיס ביחידה סודית של אמ"ן והורשע בעבירות ביטחוניות, פתח בהליכים משפטיים שנועדו לאפשר משפט חוזר. זאת, בעקבות הירצחו של עד תביעה במשפט נזמי וחש סמניה, שכונה "ג'ימי". המשטרה לא הצליחה לפענח את הרצח.
עמית שירת ביחידה 504, שלפי פרסומים זרים ייעודה לאסוף מידע באמצעות הפעלת סוכנים מעבר לגבול ישראל. ב-1986 הוא נידון בבית המשפט המחוזי בחיפה ל-12 שנות מאסר, בגין עבירות ביטחונית - בין השאר מגע עם סוכן זר. הוא שוחרר לאחר שריצה שבע שנים. מאז תחילת משפטו טען עמית בתוקף כי נמנע ממנו משפט הוגן, משום שהופעלו לחצים על עדים במשפט, עדי הגנה שהזמין סירבו להופיע, ונעשו לדבריו פעולות, שיש בהן לכאורה חשד לשיבוש הליכי משפט.
לאחר שנרצח "ג'ימי", שלטענת עמית גרם להפללתו ולהרשעתו, הוא פתח בהליכים שנועדו לאפשר משפט חוזר. ג'ימי היה הבדווי הראשון שהתגייס לצנחנים ב-1977, והיה מקורב למערכת הביטחון. בשל עברו הביטחוני ותרומתם של בני משפחתו לביטחון המדינה קיבל ג'ימי בשנות ה-90 ממינהל מקרקעי ישראל שטח של שלושה דונמים, שעליו הקים את כפר הנופש "סהרה", שהיה בבעלותו. הוא נרצח באוקטובר 2003 בבקתה שבה התגורר בכפר הנופש. עמית מסר בתגובה רק, כי הוא מקווה שבקרוב האמת תצא לאור. http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...
*
עדכון אחרון - 14:15 01/12/03 תחקיר: מה קורה בין כותלי מתקן הכליאה הסודי 1391 הפינה האפלה ביותר בישראל מאת אביב לביא
בלב בסיס צבאי במרכז הארץ השייך ליחידה 504 של המודיעין, נמצא הכלא היחיד בישראל שהכלואים בו אינם יודעים היכן הם. כעשרים שנה הוא מתנהל ללא פיקוח חיצוני וללא ביקורת ציבורית ובינלאומית. סוהרים ואסירים מתארים תנאי מעצר מחפירים ושגרה אכזרית של חקירות במתקן שאינו מופיע על מפת ישראל וגם לא תמיד מציית לחוקיה
מתקן 1391. המדינה אוסרת לפרסם היכן הוא נמצא ומסרבת לגלות מי כלואים בו והאם נשפטו לפני שנכלאו
הבן החורג של המודיעין מתקן 1391 הוא כאמור מתקן צבאי. אנשי שב"כ וזרועות ביטחון אחרות אינם מדירים ממנו את רגליהם, ומאז פרוץ האינתיפאדה אף עשו בו ככל הנראה שימוש רב מבעבר, אבל המתקן שייך לצה"ל. אחת הסיבות לחומת הסודיות העוטפת אותו היא העובדה שהוא ממוקם במרכזו של בסיס צבאי השייך לאחת היחידות החשאיות של חיל המודיעין - יחידה 504 (על פי מקורות זרים שמה של היחידה שונה בתקופה האחרונה). 504 עוסקת באיסוף מודיעין באמצעות הגורם האנושי - יומינט. עיקר מלאכת האיסוף נעשה באמצעות הפעלת סוכנים מחוץ לגבולות ישראל.
הקצינים ביחידה, שאינה גדולה, מכונים קת"מים - קצינים לתפקידים מיוחדים, ועוברים הכשרה בשני מסלולים. קצתם עוסקים בהפעלת סוכנים, והאחרים - בקרב יוצאי היחידה יש הטוענים שמדובר באלה שהמערכת לא מתלהבת מכישוריהם - מופנים למסלול חקש"בים (חוקרי שבויים). מפקד היחידה הוא קצין בדרגת אלוף-משנה. היחס אל היחידה מאופיין בשניות: מצד אחד זוהי יחידה קטנה, אליטיסטית לכאורה, שמבצעת משימות רגישות; מצד שני, כפי שאומר אחד מאנשי היחידה דווקא, "אנחנו הבן החורג של המודיעין. לפעמים אתה מסתכל על חלק מהקצינים, ושואל את עצמך אם אלה הסטנדרטים שצה"ל מציב לתפקידים האלה".
אותו אדם מעיר, ש"יש גם בעיה עם ההשפעה לאורך זמן של העיסוק שלהם על המצב הנפשי. כדי להיות חוקר אתה צריך מלכתחילה שתהיה לך איזושהי שריטה במוח. אבל גם המפעילים, אחרי כמה זמן מתחילים להיות מפעילים גם בחיים הפרטיים שלהם. אתה רואה את זה ביחסים שלהם עם הנשים, עם המשפחה, אפילו בין אנשים בתוך היחידה לבין עצמם".
לצד הצלחות מבצעיות, שמטבע הדברים רובן נותרו הרחק מהעין הציבורית, נקשר בשנים האחרונות שמם של כמה מאנשי היחידה בפרשיות מפוקפקות. אחד ממפקדיה הסתבך בסכסוך פלילי בגלל פרשייה רומנטית; מפקד אחר פלט כדור מאקדחו באמצע ישיבה עם סגל הפיקוד; ז'אן פייר אלרז, שנאשם ברצח יצחק קברטץ, רכז הביטחון של קיבוץ מנרה, הוא בוגר היחידה (ואחר כך איש שב"כ); כך גם רב-סרן יוסף עמית, שהורשע בריגול חמור ומגע עם סוכן זר.
עוד לפני שנתפס על עבירות ריגול, הצליח עמית להסתבך עם רשויות החוק: באחד הלילות של 1978 עצרו אותו בלשי המשטרה בעיצומה של עסקת סמים בדרום תל אביב. על פי הטענה, יוסף עמית לקח ממחסני היחידה סמים וסחר בהם בשוק הפרטי. http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...
*
למי אומר משהו שמו של יוסף עמית, קצין צה"ל שפעל כסוכן אמריקאי והעביר מידע מסווג. הוא נידון ל15 שנה בכלא ושוחרר לאחר 7 שנים בלבד - בלחץ אמריקאי. http://www.yesha.org.il/article-144...
אמנון זכרוני, משרד עורכי דין ונוטריון Amnon Zichrony, Law Office תיקי ריגול - שבתאי קלמנוביץ, יוסף עמית, שמעון לוינזון, נחום מנבר, מרדכי וענונו (רק בתחילת משפטו, לאחר מכן הוחלף ע"י אביגדור פלדמן); http://www.nfc.co.il/archive/008-D-...
בורשנסקי לילי פרקליט מחוז | פרקליטות מחוז חיפה ב-1996 נבחרה לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בחיפה. בעקבות ביקורת על החלטות שקיבלה בתפקידה כפרקליטת מחוז חיפה, החליטה שלא לקבל על עצמה את המינוי ולהישאר בתפקידה כפרקליטת מחוז חיפה. במהלך שנות עבודתה שימשה תובעת במשפט רוצחי הנער דני כץ, במשפטו של המרגל יוסף עמית, ובמשפטה של מרינה דוידוביץ' אשר הטביעה את שתי בנותיה באמבטיה http://www.nfc.co.il/showPeople.asp...
חתן הריגול 13/09/02 כולם יודעים איך בוחרים מלכת יופי. גם איך בוחרים חתן פרס ישראל לספרות. אבל איך בוחרים את המרגל של המדינה?התעוררתי לנושא למקרא ספרם של יוסי מלמן ואיתן הבר, 'המרגלים' 20 סיפורים מותחניים על אנשים שגנבו מישראל את סודותיה, או בגדו בה. בסיום הפרק על המרגל שמעון לוינזון, כתבו הבר ומלמן כי "לדעת רבים הוא היה המרגל מעורר הסלידה ביותר בתולדות מדינת ישראל".בעקבות הערה זו, שאיני שותף לה, הריני להציג כאן את רשימת רוב היהודים הנזכרים בספר, ולהציע לכם לבחור ולדרג את סולם מעוררי הסלידה, מי שסיפור בגידתם מאכזב במיוחד. אלה רובם: אברי אלעד, זאב אבני, לוי לוי, ישראל בר, אהוד אדיב, אברהם מרקוס קלינגברג, יוסף עמית, מרדכי ואנונו, שבתי קלמנוביץ', שמעון לוינזון, נחום מנבר. זה מרתק לא פחות מתשבץ הגיון.המרגל המאכזב שלי? אדיב. כי לו ולשכמותו, במסגרת החינוכית של קיבוץ עלית, עם המסורת שנהגה בגןשמואל מאז מת אורי אילן ('לא בגדתי'), זה באמת לא צריך היה לקרות. http://www.nrg.co.il/online/archive...
הידיעה הבאה תיראה לכם מופרכת ואולי דמיונית, אך כבר למדנו שהמציאות עולה על כל דמיון. אתם עומדים להיחשף לסוד השמור ביותר בארה"ב ולאחר שתקראו את השורות הבאות, תהיות רבות שהיו לכם יובהרו. כל מי שניסה בעבר לחשוף את הסוד נכלא עונה ולעתים נעלמו עקבותיו. לכן חובה עליכם להפיץ מכתב זה בין חמישה אנשים לפחות כדי שהאמת והצדק יצאו סוף סוף לאור.
מזה עשרות שנים מפתחת ארה"ב מעבדה סודית תוכנית שכונתה EBP- הליך ביולוגי אלקטרוני בה ניתן לשתול במוח של אדם רכיבים אלקטרו-ביולוגיים שיוכלו להיטען בשליטה מרחוק ובכך להשיג שליטה על שליטי העולם. מנהיגי עולם שהגיעו לארה"ב נחטפו, הורדמו ועברו טיפול אלקטרו ביולוגי שכזה ללא ידיעתם. פידל קסטרו למשל היה אחת המטרות החשובות אך הוא הצליח להימלט. לעומתו מיכאיל גורבצו'ב עבר את הטיפול הסודי והביא לשבירת האויב הגדול של ארה"ב- בריה"מ ולשינוי כולל בעולם.
דגש רב הונח גם על המזרח התיכון. אנוואר סאדאת עבר את הטיפול והחליט להגיע לירושלים. חשדות גוברים מצד אנשי מודיעין מצריים אילצו את ארה"ב לחסל את סאדאת בטרם הסוד יתגלה.
במישור הישראלי העדיפה ארה"ב בתחילה לא להתערב אך לאחר עליית מנחם בגין לשלטון ב1977 והחשש שיגשים את רעיון "שתי גדות לירדן" הוחלט לטפל גם בו. הטיפול בבגין הצליח בצורה מוגבלת מאוד, מה שאיפשר לאריק שרון לפתוח במלחמת לבנון ולהתל בראש הממשלה. לימים, תופעות הלוואי של הטיפול הלכו וגברו ובגין פרש לביתו והסתגר עד סוף ימיו. ב1984 קמה ממשלת הרוטציה. האמריקאים הפיקו לקחים ממקרהו של בגין ואת הטיפול בשמעון פרס עשו על הצד הטוב ביותר. הטיפול היה מוצלח מידי יש לומר, התברר כי עודף רכיבים עצר את הזקנות הגוף של שמעון פרס וצוות חוקרים מיוחד עוקב בדאגה אחרי חוסר הזדקנותו למרות גילו המתקדם ומגבש דרכי פעולה. לגבי יצחק שמיר הוחלט למתן את הטיפול כדי לא לעורר חשדות ולהסתפק בגרירת שמיר לוועידת מדריד. מי שנחשף למידע הזה היה ג'ונתן פולארד שנעצר בפתח הקונסוליה הישראלית דקות לפני שעמד לגלות את הסוד. השארתו בכלא בצעד חסר תקדים נובעת לא מאנטישמיות אלא מפחד מפני חשיפת הסוד הנורא ביותר של ארה"ב. הבא בתור היה יצחק רבין הבטחוניסט ,שלאחר הטיפול הסכים להיפגש עם ערפאת, אותו הגדיר חודשיים בלבד לפני כן פושע נגד האנושות. למרות תקציבי הענק שהוזרמו לפרוייקט לא היתה לאמריקאים ברירה אלא להתערב בפרלמנט הישראלי ולטפל גם בשני חברי כנסת אנונימיים גונן שגב ואלכס גולדפרב. אצל שגב החלו תופעות לוואי מדאיגות לאחרונה ולכן הוחלט להפליל אותו ולהכניס אותו לכלא, שם יהיה אפשר לטפל בו ואולי להעלים אותו. הירידה במעמדו של רבין בדעת הקהל עם התגברות הטרור לאחר הסכם אוסלו הדאיגה את האמריקאים, יותר מכך הדאיגה אותם תופעות לוואי של האטת הדיבור של רבין, יגאל עמיר גוייס למשימה וירה כדורי הרדמה בגבו של רבין, כדורי סרק, לשומרי ראשו של רבין סופר סיפור כיסוי הקשור להתאגנות ימנית. בדרך לאיכילוב נעצר רכבו של רבין בידי סוכנים אמריקאיים שליוו אותו לחדר המיון, שם הושמדו ראיות מחשידות כנגד הפרוייקט כשבסוד העניינים הוכנס הפתולוג ד"ר היס לאחר שהוברר לו כי אם יפצה את פיו יירצח הוא ובני משפחתו. עלייתו הבלתי צפויה של נתניהו הפתיעה את האמריקאים ובשל בעיות תקציב הוחלט לסייע לאופוזיציה בדרכים קונבנציונאליות תוך הכרה בחולשת אופיו של האיש. תקציב נוסף הופנה לאהוד ברק. המינון הגבוה מידי הפך את ברק לבלתי נסבל לכל מי שסבב אותו כולל אשתו שהחליטה להיפרד ממנו. ניסיונות לטפל גם בערפאת לא הצליחו היות והאיש לעולם לא נשאר לבד ללא השגחה, לאחר שנים של ניסיונות הוחלט להרוג את ערפאת ולטפל באבו מאזן בתקווה שהוא יהיה חשדן פחות. באוגוסט 200 נזף הנשיא בוש בראשי הפרוייקט על בזבוז הכספים האדיר על ישראל בה קצב התחלפות ראש הממשלה הוא בלתי אפשרי מול ההצעה לטפל באריאל שרון טען בוש כי איש בישראל לא יאמין ששרון ישנה את עמדותיו ועדיף להשקיע את המשאבים במקומות נוספים בעולם.
"Too much money to this little state" נזף בוש במנהל הפרוייקט אך לבסוף נעתר לבצע את הטיפול באריאל שרון, לאחר שהובטח לו שהטיפול בקדאפי שליט לוב יצא לפועל במקביל. הטיפול בשרון הוכתר כאחת ההצלחות הגדולות שכן לראשונה הצליח הליך שמשמר את רוב תכונות האופי הקודמות של האיש מה שיוצר אמינות רבה יותר ורותם את תכונת הבולדוזר של שרון לאינטרסים האמריקאיים.
מה זה EBP? נראה באמת הזוי לגמרי, המונח EBP ידוע מתחום מיפוי הגנים אולם להשתיל שבב ביולוגי הניתן לשליטה מרחוק? אולי בעוד מאה שנה.
סתם, אבל המונח EBP יכול להתאים להמון מושגים:
Epistemic Beliefs and Preferences European Business practice English for Business Purposes Electronic Biological Procedure enhancer binding protein electronic bill payment E-Commerce Business Plan Project Employee Benefit Plan EBP Evidence-Based Practice Investor in Education Business Partnership
בול טרייר חבר מתאריך 25.3.03 10026 הודעות 11:49 08.05.05
פולארד עתר לבג''צ: לחקור העינויים הקשים שעברתי
בעתירה דורש פולארד מבג"צ לחקור את מה שהוא מכנה "עשרים שנה של בגידה והפקר מצד ממשלת ישראל" פולארד חושף בעתירתו תיאורים מזוויעים על ההתעללות שעבר במהלך מאסרו בכמה בתי כלא עבר התעללויות קשות, הוכנס לבידוד מוחלט, קיבל מכות חשמל, עבר בדיקות חודרניות בפי הטבעת, כל בגדיו נלקחו.
סוף סוף מישהו קיבל שכל להגיש בג''צ....להזכירכם ביום: שחשפתי את המסמך (נספח ע/1 - ההכרה בפואלרד כסוכן בעתירה שלעיל) אמרתי וכתבתי שעכשיו חייבים להגיש בג"צ בבית משפט ישראלי מבלי כל קשר למה שקורה בארה"ב, פולארד הוא אזרח ישראלי בכלל וסוכן שירותי הביטחון בפרט ולכן מדינת ישראל חייבת על פי חוק לפעול לשחררו לאלתר !!!
להלן המסמך כפי שנחשף בסיפרו של השר דני נווה "סודות ממשלה" לאחר שעבר צנזורה וזמן קצר לאחר מכן המסמך נחשף כאן לראשונה.....
164. יוסי מלמן : ''ישראל בגדה בפולארד''בתגובה להודעה מספר 0
ישראל בגדה בפולארד מאת יוסי מלמן
צריך לומר את האמת. ממשלות ישראל - כולן - נוהגות זה 20 שנים בנבזות כלפי יונתן פולארד. ביקורו בשבוע שעבר של שגריר ישראל בארה"ב, דני איילון, אצל פולארד רק ממחיש זאת. מדוע לא טרחו ראשי ממשלות עד היום להורות לשגריר ישראל לבקר את פולארד?
חשיבות ביקורו של השגריר היתה בעצם קיומו ובתקדים שהיווה. מעבר לכך - היתה זו מחווה ריקה מתוכן. לא היה לו שום מסר ממשי להעביר לאיש מודיעין הצי האמריקאי, שנידון למאסר עולם על שמסר מידע למפעיליו הישראלים. ביקורו מצטרף למאות ביקורים שערכו אצל פולארד שרים וח"כים. הם באים, משוחחים, מנסים לעודד, מצטלמים, מעבירים את התצלומים לתקשורת - וכלום לא קורה. השרים וחברי הכנסת מנקים את מצפונם ופולארד ממשיך להינמק בכלא. יותר משהוא זקוק למלות עידוד משליחיה של מדינת ישראל הוא זקוק למעשים. מעשים של ממשלה מוסרית, שמוכנה לקחת אחריות על החלטותיה, ושתפעיל בעוצמה ובלי מורא את יכולתה ואת קשריה, כדי לשכנע את הממשל האמריקאי שמספיק זה מספיק. 20 שנה בכלא הן עונש כבד דיו והגיע זמן השחרור.
האמירה שממשלות ישראל חבות חוב מוסרי לפולארד אינה קלישאה. הוא היה סוכן של המודיעין הישראלי. בתוקף כך התקיימה בינו לבין המדינה אמנה בלתי כתובה המבוססת על ערבות הדדית: אתה תעזור לנו ואנו ניחלץ לעזרתך ונעשה הכל למענך בעת תקלה. הוא הופעל בסמכות וברשות.
לא היתה זו הפעם הראשונה - על פי מקורות זרים - שקהילת המודיעין של ישראל בכלל, והלשכה לקשרי מדע (לק"ם) בפרט, הפעילה סוכנים בארה"ב, שיחדה וגנבה מידע, ציוד, טכנולוגיה ועוד. דווקא מכיוון שההתנהגות הזאת היתה מקובלת במשך שנים רבות, אף אחד בצמרת המדינית-הביטחונית לא ממש הזדעזע כשהמידע שהעביר פולארד זרם לישראל כמעיין המתגבר. איש לא שאל שאלות ולא הרים גבה לנוכח העובדה שישראל נוהגת בבוגדנות בבעלת בריתה הגדולה והחשובה. כל הצמרת המדינית והביטחונית ידעה על כך, כולל שני ראשי הממשלות יצחק שמיר ושמעון פרס בתקופת ההפעלה, 1986-1984, שרי הביטחון אז משה ארנס ויצחק רבין, הרמטכ"ל משה לוי, מפקד חיל האוויר עמוס לפידות, ראש המוסד נחום אדמוני, ראשי אמ"ן יהושע שגיא ואהוד ברק, ומעל לכל רפי איתן, ראש הלק"ם, הגוף שהפעיל ישירות את פולארד. הם ידעו ונהנו - ידעו שלישראל יש מרגל מובחר בעל גישה לחומר סודי, ונהנו מהחומר המעולה שסיפק.
לאחר שנעצר הם ניערו חוצנם ממנו. ברחו ממנו כמפני אש. אמנם בסתר הם הורו להקים "ועד ציבורי" למענו, שקיבל כסף מהממשלה כדי לממן את הוצאות הגנתו, והממשלה גם שילמה לו ולאשתו הראשונה, אן, עבור הוצאות אישיות. אבל לצאת בגלוי ובנחרצות למענו, לדפוק על שולחנם של נשיאי ארה"ב ולתבוע שיפעלו למען הקלה בעונש - זאת לא העז לעשות איש, וזו התנהגות פחדנית ובוגדנית.
על אלה נוסף עוד פשע שאין לו תקדים בתולדות הביון. לא רק שישראל גייסה את פולארד, הפעילה אותו ואחר כך נטשה אותו - היא גם גרמה להרשעתו. לאחר שפולארד נעצר ונחקר, התנצלה ישראל והודיעה כי תשתף פעולה עם החקירה. חוקרים אמריקאים הגיעו לכאן ודרשו לקבל לידיהם את כל המסמכים שפולארד העביר, כדי שיוכלו לעמוד על היקף פעולות הריגול שלו, שהיה עצום. על סמך החומר הזה גזר עליו בית המשפט מאסר עולם.
מדינה הגונה שמכבדת את התחייבויותיה היתה יכולה להציב תנאים לשיתוף הפעולה. היא היתה יכולה להתנות את העברת המסמכים בדרישה שלא ישמשו ראיה נגד פולארד, או לפחות בהבטחה להקל במידה ניכרת בעונשו. אם ישראל היתה נוהגת כך, אפשר שארה"ב היתה מגיבה בזעם. אז מה? האינטרסים המשותפים היו גוברים בתוך זמן קצר על החרון הקדוש. אבל ייתכן גם שארה"ב היתה מכבדת מדינה שמכבדת את סוכניה.
נכון שפולארד הוא אדם לא קל. בשנים האחרונות הוא גם הקיף את עצמו בחבורה של אנשי ימין קיצוני (אולי גם משום שהשמאל והמרכז, להוציא מעטים כמו השר אופיר פינס, לא התעניינו בו כלל). חבורה זו מתנהגת בבוטות על גבול הגסות, והדבר בוודאי לא מגביר את האהדה הציבורית לפולארד. אבל אין בכך כדי לגרוע ממחויבותה של ממשלת ישראל לדאוג להוציאו לחופשי. זה בהחלט בתחום יכולתו של ראש הממשלה. כל מה שהוא צריך לעשות זה להתאמץ, לפחות כמו שהתאמץ לשחרר את העבריין אלחנן טננבוים ואת עזאם עזאם. ושניהם לא היו שליחי מדינה. http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...
167. עו''ד דרשוביץ חושף: הסנטור היהודי ליברמן מונע את שחרורובתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 08.06.05 בשעה 18:56 בברכה, פילוביץ שחף
עו"ד דרשוביץ חושף: "הסנטור היהודי ליברמן ועוד 5-6 סנטורים יהודים מונעים את שחרורו של ג'ונתן פולארד"
את דבריו אלה, הוא אמר בראיון בשידור חי בחדשות עכשיו בערוץ 2 כשרואיין לרגל קבלת תואר ד"ר כבוד של אוניברסיטת בר-אילן.
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 8295 הודעות 18:32 08.06.05
פרופ' אלן דרשוויץ: החנינה לפולארד היא עניין יהודי פנימי
פרופ' אלן דרשוויץ הגיע לארץ לקבל תואר דוקטור לשם כבוד. בראיון בערוץ 2 אמר כי החנינה לפולארד היא עניין יהודי פנימי ויש לפתור את המחלוקת הפנימית לפני שממשיכים במשלוח בקשות חנינה אל הנשיא. לדעתו נעשה לפולארד עוול משפטי גדול. אולם לאחר שכמעט כל הסנטורים היהודים שלחו לקלינטון מכתב נגד החנינה לפולארד, לא ניתן לעשות הרבה מול הנשיא. קודם כל צריך להפעיל לחץ על הסנטורים היהודים בראשם הסנטור ג'ו ליברמן ועוד חמישה סנטורים אחרים שישנו את דעתם השלילית נגד חנינה לפולארד, ורק אחר כך יהיה סיכוי שגם הנשיא ישנה את דעתו ויחון את פולארד.
168. עכשיו זה רשמי: שחרורו של יהונתן יושג רק בדרישה ישראלית!בתגובה להודעה מספר 0
הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה עכשיו זה רשמי: שחרורו של יהונתן יושג רק בדרישה ישראלית! י"ז תמוז תשס"ה (23/יולי)
ביום שישי פורסמה באופן רשמי החלטתו של בית המשפט הפדראלי לדחות את ערעורו של יהונתן פולארד לאפשר לו לפתוח בהליכים למשפט חוזר ולאפשר לעורכי דינו לעיין בתזכיר הסודי שהגיש שר ההגנה דאז, קספר ווינברגר.
כל אדם שעיניו בראשו מבין שאם אכן היה מדובר בשאלה משפטית-אמריקנית-פנימית הרי שיהונתן פולארד היה אדם חופשי כבר מזמן. מבין כל שאר האמריקנים שריגלו עבור מדינות ידידותיות לארה"ב אין אפילו אחד שעונשו מתקרב לעונש שיהונתן ריצה עד כה. הדרישות שהעלה יהונתן בעתירתו הן הגיוניות וצודקות מאין כמותן - אך הן נדחו בקש על ידי השופטים.
כל זה נובע מסיבה אחת פשוטה - סוגיית שחרורו של יהונתן פולארד איננה עניין אמריקני פנימי אלא עניין ישראלי-אמריקני. כל עוד ממשיכה ממשלת ישראל להמנע מלהציב את נושא שחרורו של הסוכן שלה על סדר היום מול ארה"ב אין שום סיכוי שיהונתן ישוחרר!
הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה ימשיך להיאבק בכל דרך אפשרית עד שממשלת ישראל תקח אחריות על הסוכן שלה. אין לנו שום ספק שאם ראש הממשלה היא לוקח על עצמו את נושא שחרורו של יהונתן פולארד באותה רצינות שבה הוא לוקח נושאים אחרים הקרובים לליבו - יהונתן היא אדם חופשי כבר מזמן..
169. עדי גינזבורג: ''בעיית פולארד היא בעייה של מדינת ישראל''בתגובה להודעה מספר 0
הבוקר באולפן הבוקר של ערוץ 10 בשעה 07:46, הופיע נציג הועד להשבת יהונתן פולארד הביתה וניסה להסביר למה בית המשפט בארה"ב שוב דחה את העתירה.....
להלן מספר ציטוטים:
"בעיית פולארד היא בעייה של מדינת ישראל"
"כל הפוליטיקאים צריכים להבין שחייבים ללחוץ על ארה"ב להשיב את פולארד הבייתה."
"משרד החוץ עושה כל כך הרבה רעש בתקשורת בגלל מי ואיך ייפגשו עם קונדוליסה רייס ואילו בקשר לפולארד משרד החוץ לא עושה מאומה."
"ארה"ב שיחררה מרגלים לאחר 4-5 שנים במסגרת מדינות ידידותיות ואילו את פולארד כבר 20 שנה היא לא משחררת וישראל היא מדינה ידידותית מאוד...."
כחולהערה שלי אישית:
לדעתי מר עדי גינזבורג, הסתובב סביב הבעיה ולא ניצל את הבמה שקיבל לראשונה בטלויזיה, הוא לא השיב לשאלות הישירות של המראיינים אלא הסתובב סביב הבעיה, לדוגמא, שאלה אותו המראיינת:
"למה ישראל לא מבקשת את שיחרורו, איפה הבעיה באמת??"
מר עידן גינזבורג השיב: "כל הפוליטיקאים צריכים להבין שחייבים ללחוץ על ארה"ב להשיב את פולארד הביתה."
170. יהונתן פולארד עותר לבג''צ כנגד ממשלת ישראלבתגובה להודעה מספר 0
המלאך חבר מתאריך 12.8.05 46 הודעות 18:58 23.08.05
יהונתן פולארד עותר לבג''צ כנגד ממשלת ישראל
בשל הפרה מצד ארה"ב של ההסכם הסודי
לטענת הסוכן הישראלי אסיר העולם: "ישראל הפלילה אותי והסגירה לארה"ב
את הראיות הקריטיות הדרושות להרשעתי"
יהונתן פולארד עתר היום לבג"צ בדרישה כי המדינה תפעל להבטיח את שחרורו המיידי מארה"ב, בה הוא כלוא מאז מעצרו בוושינגטון בשנת 1985. בעתירה מתבקש בית המשפט לחקור את ההפרה מצד ארה"ב של הסכם סודי בין ראש הממשלה דאז שמעון פרס ומזכיר המדינה האמריקאי דאז ג'ורג' שולץ. בהתאם להסכם מ-1985, ישראל התחייבה להחזיר לארה"ב את כל המסמכים המסווגים שהועברו ע"י פולארד לממשלת ישראל, ובתמורה התחייבה ארה"ב שלא להשתמש בחומרים אלו בתביעה כנגד פולארד.
אף על פי כן, ארה"ב הפרה את ההסכם, וגורמים אמריקאיים רשמיים מיהרו לעשות שימוש במסמכים המוחזרים כדי להתעמת עם פולארד. פולארד אשר הוחזק בזמנו בבידוד מוחלט, לא ידע דבר על העסקה. במהלך חקירה רוטינית, הוצג לפולארד, לתדהמתו, ארגז מלא במסמכים שהעותר מסר לישראל, ושישראל החזירה לארה"ב, כשעליהם מוטבעת הראיה הישירה שארה"ב היתה זקוקה להרשעתו - טביעת אצבעותיו. פולארד הבין, שהוא נבגד על ידי ישראל, ואין בידו הברירה כי אם להודות באשמה ולשתף פעולה.
ממשלת ישראל מעולם לא הביעה את מחאתה על ההפרה הבוטה מצד ארה"ב של תנאי ההסכם הסודי ולא יידעה את פולארד או את עורכי דינו שנאסר על משרד המשפטים לעשות שימוש במסמכים בחקירות שלו ובתביעה נגדו.
יתר על כן, משרד המשפטים ומזכיר ההגנה של ארה"ב דאז, קספר ויינברגר, המשיכו להפר את ההסכם הסודי ע"י כך שהציגו את המסמכים המוחזרים כמוצגים בטיעוניהם לעונש בפני בית המשפט, בטוענם שעל פולארד לקבל מאסר עולם. משרד המשפטים מעולם לא יכול היה להשיג את הרשעתו של פולארד בבית המשפט או לקבל מאסר עולם עבורו, לו ישראל היתה מתעקשת כי ארה"ב תכבד את תנאי ההסכם.
בעתירה נטען: "לא רק שישראל כשלה לפעול על מנת לשחרר את פולארד ברגע בו הוא נעצר, הממשלה בעצמה סיפקה לתובעים האמריקאיים את החומרים אשר היו דרושים לארה"ב כדי להרשיעו ולהטיל עליו מאסר עולם".
בעתירה נדרשת ישראל להתעמת עם ארה"ב לגבי הפרת ההסכם הסודי ולפעול להבטחת שחרורו המיידי של פולארד.
יהותן פולארד מיוצג בבג"צ ע"י עורכי הדין ניצנה דרשן-לייטנר ולארי דאב כיועץ חיצוני.
קיומו של ההסכם הסודי ותנאיו הובאו לידיעתו של פולארד רק בשנת 2000, לאחר שהשר המנוח רחבעם זאבי גילה מסמכים המתייחסים להסכם בדו"ח של וועדת הכנסת אשר היה קבור בארכיב ממשלתי וסיפק לסוכן הכלוא העתק.
פולארד, אשר שימש כאנליסט אזרחי של המודיעין בצי האמריקאי, נעצר בוושינגטון ב-21 בנובמבר 1985 באשמה כי העביר מידע מסווג לישראל. הוא האדם היחיד בהיסטוריה של ארה"ב אשר קיבל מאסר עולם עבור ריגול למען מדינת ברית.
ב- 5 לספטמבר 2005, ידון בג"צ בעתירתו המוקדמת של פולארד הדורשת כי ישראל תכריז עליו כ"אסיר ציון".
לדברי עורכת דינו, ניצנה דרשן-לייטנר: "סירובה של ממשלת ישראל להתעמת עם וושינגטון לגבי ההפרות של ההסכם הסודי הינה סימפטום לפחד שלה מן האמריקאים ומאפשרת לה להמשיך ולהתעלם מההפרות של זכויות האדם שלו ע"י ארה"ב. לו ישראל הייתה מגיבה לפני 20 שנה, כאשר ההפרות התרחשו, או לכל הפחות היתה מיידעת את פולארד על ההסכם, הוא מעולם לא היה מקבל את גזר הדין הקשה שקיבל. על ישראל לנהוג בפולארד כפי שהייתה נוהגת בכל סוכן שבוי, ולא לחסוך במאמצים ובהצבת הדרישה כי ארה"ב תשחררו מיידית".
דיפלומט ומשורר אנגלי בן המאה ה- 17, סר הנרי ווטון, כתב: "דיפלומט הינו אדם מוסרי הנשלח לחו"ל על מנת לשקר עבור מדינתו." ציטוט זה נראה מתאים למדי לאור פגישתנו בכלא ב- 25 באוגוסט 2007. הרשה לי לסקור את סדר הארועים אשר הובילו לפגישה עד היום.
יוני 2007:
רבי ומורי, הרב מרדכי אליהו שליט"א מבקר אותי בכלא ונרעש למראי. הוא מתריע בפני אשתי, אסתר, על מצבי הבריאותי ועל חששו לחיי.
יולי 2007:
מצבי מוסיף להידרדר. תרופות חיוניות ללחץ דם נמנעות ממני בכלא. לחץ הדם שלי יצא מכלל שליטה, נוסק לגבהים ואז צונח בפראות, לסרוגין. גם אני מתחיל לחשוש לחיי. אסתר נכנסת לפעולה, ומקימה מהומה בכל מקום אפשרי, בניסיון להשיג לי עזרה. אחד הגורמים שאליהם היא פונה בייאושה הוא משרד החוץ הישראלי. נציג ישראלי נמוך דרג (בעל לב טוב) נשלח לבקר אותי.
אוגוסט 2007:
בעקבות הפגישה מבקש מנכ"ל משרד החוץ שאתה, כשגריר ישראל בוושינגטון, תבקר אותי. הביקור מתקיים ב- 25 באוגוסט, בנוכחותם של מפקח מוושינגטון וידידי הנאמן, הרב פסח לרנר.
לאחר 22 שנים בשבי, צודק ונכון לצפות שתביא עמך לכלא חדשות אודות משא ומתן לשחרורי ותוכנית פעולה שתבטיח כי אהיה בבית בזמן לראש השנה. אבל אתה נכנס בידיים ריקות. אין תוכניות. אין חדשות. אין עדכונים. אין כלום.
ואף על פי כן, יש בינינו כימיה טובה, ואתה עומד על כך שברצונך לסייע. אני מציג לך סדרת יוזמות שישראל יכולה וחייבת לבצע, לאלתר, על מנת להבטיח את שחרורי המיידי. אלו הם הצעדים הבסיסיים, שממשלת ישראל מעולם לא נקטה במהלך 22 השנים שבהן אני כלוא. אתה רושם – בסך הכל 16 נקודות – ומבטיח להעביר את המידע באופן מיידי לירושלים.
עזיבתך מרגשת. אתה מבטיח להישאר בקשר, לבקר שוב במהרה ולהמשיך לבקר באופן קבוע עד להשגת שחרורי. דברי הפרדה שלך ממני הינם כי היית רוצה להיות האדם שילווה אותי בטיסה הביתה בקרוב מאד.
ספטמבר 2007:
זמן קצר לפני מועד הדלקת הנרות בערב ראש השנה, מקבלת אשתי שיחת טלפון מגורם רשמי בעל כוונות טובות במשרד החוץ. הוא מתקשר עם "בשורות טובות".
ה" בשורות הטובות" הן שמשרד החוץ יצר קשר עם הנהלת בתי הכלא על מנת לדון במצבי הרפואי. "אינך שמחה, גברת פולארד? האם לא זה מה שרצית?"
"לא, אני לא שמחה", עונה אשתי. "זהו ערב ראש השנה. בעלי בכלא מזה 22 שנה. הדבר היחיד שעל נציג ממשלת ישראל להתקשר לומר לי הערב הוא שבעלי בדרכו הביתה!"
אוקטובר 2007:
בין אוגוסט לאוקטובר אינך יוצר כל קשר.
ב- 7 באוקטובר, 2007 אני שולח אליך מכתב דרך הקונסוליה באטלנטה, ומקבל אישור על קבלתו על ידיך.
מכתבי מזכיר לך כי אני עדיין ממתין לשמוע ממך. מכתבי כולל גם בקשה להעברת פנייתי לראש הממשלה לצורך התנצלות ונסיגה מהשקרים שהופצו על ידי לשכתו לאזרחי ישראל. אני מצרף דוגמת מכתב, אשר הועבר אלינו על ידי אזרח ישראלי, המצהיר כי אשתי, אני ו"מקורביי" מקבלים "תמיכה מלאה בכל היבט אפשרי" ממשלת ישראל. אני שולח אליך מסמכים המעידים שבמשך 22 שנים אשתי ואני מעולם לא קיבלנו אפילו אגורה שחוקה ממשלת ישראל.
ב- 18 באוקטובר, 2007, אני מציין את יומי ה- 8000 בשבי. ביום שבו מפרסמת לשכת ראש הממשלה מכתב נוסף בתקשורת, שבו נטען כי היא מקיימת מגעים סודיים לשחרורי במשך שנים. המכתב הינו שקר מוחלט, וההצהרות הכלולות בו חסרות בסיס ומגוחכות.
מאליו מובן שאם מתקיימים כרגע מאמצים לשחרורי משימתך, כאשר ביקרת אותי, הייתה לעדכן אותי על מנת לוודא שאשתי ואני נשתף פעולה ולא נעשה או נאמר דבר שעלול לסכן את המאמצים העדינים. אולם, כפי שלמרבה הצער הודית בפגישתנו, לא היה בידך כל מידע אודות יוזמה ישראלית רשמית כלשהי, בעבר, בהווה או בעתיד.
ב- 18 באוקטובר, 2007, עורך נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, סיור בגולן. באותו זמן נערך באזור גם סיור של תלמידים ישראלים. אחד המורים, ' ש . ה ' , מתעמת עם מר פרס "מה עם פולארד?" מר פרס מנסה להטות את השאלה, אולם לבסוף, כאשר מופעל עליו לחץ, הוא משיב "זה איננו בידי ישראל; זה לא תלוי בנו."
בתחנתו הבאה, בצפת, מקדים פרס את שאלת פולארד על ידי מתן הצהרה בענייני לתקשורת. הוא מתרץ את חוסר המעש בהאשמת ארצות הברית בחוסר גמישות. הוא מציג מעשייה - כיצד ישראל השיגה פעם את שחרורי ואז איבדה את ההישג בעקבות התנגדות ה- CIA. הסיפור כה מעורפל, עד שכל מי ששומע אותו מפרש אותו כרצונו. מר פרס מחדיר את הרעל בתמיכתו בשקריו של אולמרט, בהצהרה כי ממשלת ישראל ממשיכה במאמצים אינטנסיביים לשחרורי.
אדוני השגריר, אם יש אמת בטענה שממשלת ישראל נוקטת צעדים לשחרורי, מדוע לא יושם אף לא צעד אחד מהצעדים הבסיסיים שהצגתי לך, ואף הבטחה שנתת לי לא קוימה? מדוע נמנעת מכל קשר עמי מאז אוגוסט?
מדוע אשתי מוסיפה לחיות בעוני ובמצוקה ואני מוסיף להירקב בכלא, בעוד ממשלת ישראל מוסיפה לשקר במצח נחושה בעניין התמיכה בנו ובעניין המאמצים לשחרורי?
כאשר נפגשנו בכלא ב- 25 באוגוסט 2007, היה ברור לך, כפי שברור לי, שמשא ומתן לשחרורו של שבוי המוחזק בידי בעלת הברית הקרובה ביותר לישראל אינו נמשך שני עשורים. במיוחד שבוי שעבורו שילמה כבר ישראל את המחיר המלא (בוואי); ובמיוחד שבוי שריצה 22 שנה בכלא על עבירה שהעונש הממוצע בגינה הינו 2 עד 4 שנים!
אכן, שחרורו של שבוי אחד אינו נמשך לעד, אלא אם כן זו הייתה התוכנית מלכתחילה...
173. דרייפוס (פולארד) חי ונמק בכלאבתגובה להודעה מספר 171
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.11.07 בשעה 04:51 בברכה, פילוביץ שחף
דרייפוס חי ונמק בכלא אהרון רול | 16 אוקטובר 2007
אין כל הסבר לעובדה כי כל ראשי ממשלות ישראל למעט בנימין נתניהו אשר פעל נימרצות לשחרורו של יונתן, לא נקפו אצבע רשמית ופומבית לשחרורו.
עיון בחומרים הקשורים בפרשת יונתן פולרד הנמק זה כ-21 שנים בכלא אמריקאי מעלה במחשבה אפשרות מבהילה הקושרת את פרשת אי שחרורו עם פרשה חמורה לא פחות בה היה מעורב הקצין הצרפתי אלפרד דרייפוס. אך בניגוד לפרשת דרייפוס אשר היגיעה, אם גם באחור לסיום הולם והוגן לטובתו (ולטובת כל העם היהודי) הרי פרשת יונתן פולרד רחוקה מסיומה.
קיים נושא מרכזי בפרשה זו המעלה חשדות חמורים באשר למעורבותם של הגורמים הקשורים לפרשה. אין כל הסבר לעובדה כי כל ראשי ממשלות ישראל למעט בנימין נתניהו אשר פעל נימרצות לשחרורו של יונתן, לא נקפו אצבע רשמית ופומבית לשחרורו. הרי לאחר הכל ישראל היכירה באחריותה להפעלתו אם גם באחור רב מעורר תהיות.
מתקבל הרושם כי אנו מחפשים את הסיבות לכליאתו הממושכת מעבר לכל פרופורציה מתחת לפנס האמריקאי כאשר חייבים אנו לחפשם במחשכים הישראלים. מאד יתכן כי כפילו של אסטרהאזי הצרפתי, אותו קצין מעליל בוגד אשר עדותו השקרית והמפלילה שלחה את דרייפוס נישלל ממדיו ודרגותיו לכלא, כלל אינו נימצא מעבר לים. ההגיון הפשוט מלמד כי בן דמותו וממשיך דרכו של אסטרהאזי חי וקיים בינינו, כאן בישראל, הוא ממשיך לחיות את חייו, מצליח בעסקיו ואולי אף מעורב עד צווארו בפוליטיקה הישראלית.
חיזוק להנחה זו ניתן למצוא בעובדה כי האמריקאים אשר טענו כי יונתן פולרד הסגיר לידי הרוסים סוכנים אמריקאים, איתרו שנים לאחר כליאתו שני בוגדים מקרבם אשר הודו במסירת השמות לרוסים ואף נישפטו וניכלאו על מעשים אלו. הדעת נותנת כי משהושלכה הטענה החמורה המרכזית לאשמת פולרד לפח, ישוחרר זה לאלתר. כמו כן הדעת נותנת כי משכך ניפתחה הדרך בפני ישראל הרישמית לדרוש קבל עם ונשיא ארצות הברית את שחרורו המידי של פולרד בהתאם לאמות מידה מקובלות לגבי הענשת מרגלים.
ומה עושים ראשי ממשלתנו? שותקים, נדה, כלום, מפיש. ללא ספק השתלשלות מיקרים זו מסריחה למרחוק. גם מעורבותו הייחודית של בנימין נתניהו כאשר כל שאר ראשי הממשלות מתחבאים בחוריהם בהגיע הזמן לדרוש השיחרור יכולה ללמד היכן צריך לחפש את "אסטרהאזי" הישראלי. חפשו ומיצאו מי היה ראש הממשלה והמוסד בזמן התפוצצות הפרשה וסביר להניח כי החשכה הרחק מהפנס תישטף באור השמש המחטא... והמבין יבין.
הלאה, מאחורי רבות מהספקולציות הסובבות אותנו בנושאים שונים מסתתרות אך ספקולציות ואולם ישנן מאלו אשר ההגיון הצרוף מחזקן גם אם העובדות אינן ידועות לאשורן. במקרה פרשת פולרד האצבעות מורות בבירור לכיוון קובעי מדיניות בכירים ביותר בישראל של אותה תקופה וניראה כי אף כיום לא ניפקד מקומם הבכיר ביננו, אשר סחרו עם מדינה אוייבת לארה"ב ("נניח" ברית המועצות) במידע אשר סיפק יונתן פולרד ובתמימותו ובהתלהבותו היהודית ציונית לא העלה בדעתו כי ישנה בכלל האפשרות שיועלה על המוקד ע"י האנשים אשר לטובתם פעל תוך סיכון אישי עצום. ברי הוא כי שחרורו יחולל מחול שדים סביב הגילויים הסנסציונים ואלו יהיו לצנינים בראיית המעורבים.
בהנחה כי הפסקה הקודמת נכונה היא הרי ניצבת לפנינו תיבת פנדורה מרעימה אשר כל שנה חולפת ופולרד עדיין בכלא מעצימה את השפעתה הקולוסלית על כלל הפוליטיקה הישראלית במדה ואך תיפתח.
האם קיימת האפשרות המזעזעת כי אנו, כלומר אלו הפועלים בשמנו, בוגדים בבני בריתינו? אפילו ונדלג על הענין המוסרי (או שאינו כזה) הכרוך בבגידה בבן ברית, הרי מבחינה פרקטית הבגידה בבן הברית מביאה נזק עצום קצר ואף ארך טווח לביטחונה של מדינת ישראל. נכון, בשנת 1984 מנעה ארה"ב מישראל מידע מודיעיני אשר התחייבה לספקו ולא עמדה בהבטחתה, אך הדבר נעשה בגלוי ולא מאחורי גבה של ישראל ומשיקוליה הריבונים של ארה"ב. ישראל לעומת זאת היכישה בארס נחשי את ארה"ב מהמחשכים. לא יונתן פולרד בגד בגדול אלא ישראל, במדה וסחרה במידע עם אויביה של ארה"ב, ועל פניו ניראה שכך עשתה. אין זה סביר כי יונתן פולרד היה ניכלא לשנים כה ארוכות בלא שיקצב עונשו רק משום שהעביר מידע הנוגע אך לישראל וזו מצידה היתה משתמשת באותו המידע לצרכיה הפנימיים בלבד.
ומשכך, ניראה כי יונתן פולרד משלם את מחיר "חתרנותם הבילתי נילאית" של מעצבי המדיניות הישראלית. יונתן ועמו כל העם היהודי, משלם את מחיר פחדנותם שפלותם ואפסותם של אלו אשר נהנו מפירות עבודתו עבורנו ובגדו באמונו בם, אלו אשר רצחו וגם ירשו. ברור כי אותם בינינו אשר בגדו בבן הברית האמריקאי מתרצים מעלליהם בנחיצותם לביטחונה של ישראל. טענה זו יכלה להיות תקפה שנים מספר לאחר חשיפת פרשת פולרד אך אז המידע כבר התישן וכל הזמן הרב שעבר ללא חשיפת נכלולי המעורבים (ונניח בייחוד מאז התפרקות ברית המועצות) נועד למטרה בילבדית והיא הגנה על המעורבים הישראליים מבחינה אישית בידי אותם מעורבים. מסך הסודיות בפרשה זו אינו משרת את טובתה של ישראל מזה שנים רבות, בעוד הללו חוגגים. חמור מכך, ניראה כי עם חלוף הזמן החליט מי שהחליט מהצד האמריקאי לשתף פעולה עם ישראל בהסתרת המידע המפליל על אישים בישראל הנוגע לסודות אותם העביר פולרד וזאת בשם אותו שיתוף פעולה בין בני הברית אשר לכאורה הופר מלכתחילה בידי ישראל. האם כעסם חסר הפרופורציה של האמריקאים בנוגע לעסקת ה"פלקון" עם סין שורשיו נעוצים בהפרת האמונים הישראלית בפרשת פולרד בבחינת "שוב אתם עם נכליכם"?
קיימת האפשרות, תאורטית אך הגיונית למדי, כי המידע ניסחר עם הרוסים תמורת (למשל) פתיחת שערי ברית המועצות לעלית יהודים המונית, אולי.אך אם כך הדבר וניתן להבין את הצידוק למעשה בתנאים מסויימים (הקרבת היחיד למען רווחת מאות האלפים), מדוע נידרש מסך הסודיות גם כיום? לעומת זאת אולי (רק אולי) תרמו מנהיגינו בסחרם זה גם כן להסגרת סוכנים אמריקאים לידי הרוסים ומשליכים זאת על פולארד? מכיוון שאנו כבר מודעים לגישת הפוליטיקאים הבכירים בינינו בבחינת "המדינה זה אני ואין בילתי" הרי מובנת גישת המחשכים בנושא גם אם הצידוק הביטחוני מלמד כי יש להעלות דווקא אותם על "המוקד" הציבורי למען רווחת הרבים ולא את יונתן פולרד.
באם הצדק חייב להעשות ואף להראות, חייבים אנו לעודד את אותם שותפי הסוד (אשר אינם מעורבים ישירות) מאותם הימים למסור את הגרסה האמיתית לאשר נעשה אז בענין פרשת פולרד ואין ספק כי קיימים כאלו בינינו. קרוב לוודאי כי הינם חתומים על הצהרת סודיות כזו או אחרת, אך שתיקתם בפרשה הינה מעשה שפל ובוגדנות מתמשכת בפולרד ובכל עם ישראל. כל אשר עליהם לעשות על מנת לזכך את מצפונם הוא להרים את שפופרת הטלפון ובאנונימיות מלאה למסור את גירסתם להתרחשויות מאז. כל שאר המומנטום יהיה בידי העיתונות אשר תיפול על הסיפור כמוצאת שלל רב.
ובאם ישנם מאותם שותפי הסוד המודאגים לגבי תוצאות חשיפת הסיפור, נרגיעם. חלק מהמלחמה לקיום עם ישראל בארצו קשורה ישירות בהדברת השחיתות של מנהיגינו וניבחרינו. אל תהססו, אתם עוזרים לכולנו, לכל עם ישראל והעם היהודי בחשיפת פרשה נוראה זו. אל תוטעו ע"י אלו ביננו אשר רקחו את הבליל המסריח הזה וכל עניינם כעת הוא להציל את צוארם, לסובבכם בכחש בטענה כי שתיקתכם משרתת את ביטחונה של ישראל ולא היא, שתיקתכם פועלת כנגד ביטחונו של העם היושב בציון ובפזורה. נא התיצבו ועשו חובתכם האזרחית.
174. מבקר המדינה מתכוון לבדוק את הטיפול פרשת פולארדבתגובה להודעה מספר 171
בס"ד יום ה' כ"ז בחשוון יהונתן פולארד 8022 ימים בכלא האמריקאי
הבוקר בגלי צה"ל: תיבחן הסיבה לכישלון מאמצי שחרור פולארד ספי עובדיה | עדכון אחרון: 09:55 , 08/11/2007
מבקר המדינה יבדוק מדוע נכשלו ממשלות ישראל לדורותיהן, בניסיון לשחרר את המרגל היהודי-אמריקני, ג'ונתן פולארד. ביוזמה שמקדם בכנסת יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, זבולון אורלב, הוא טוען כי הצליח לגייס ח"כים רבים לתמיכה ביוזמה. פולארד מרצה את עונשו בכלא האמריקני כבר 22 שנים.
מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, צפוי לבדוק בקרוב מדוע נכשלו ממשלות ישראל לדורותיהן, בניסיונן להביא לשחרורו של המרגל האמריקני, ג'ונתן פולארד. הדברים עולים משיחת טלפון שקיים לינדנשטראוס עם יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה, חבר-הכנסת זבולון אורלב.
את ההחלטה על החלת היוזמה ללינדנשטראוס יש לאשר בכנסת. לפיכך הבהיר אורלב בגלי צה"ל כי הוא קיים דיונים עם חברי-כנסת רבים, ואלה הביעו נכונות: קיימתי דיונים עם חברי-כנסת שונים החברים בוועדה, על מנת להגיע לרוב בכנסת לקבלת ההחלטה שתביא את המבקר להתחיל לפעול בעניין. כולם הסכימו לקחת חלק ביוזמה".
"אני מבקש לבדוק האם ממשלת ישראל עושה את כל הדרוש כדי להביא לשחרורו של ג'ונתן פולארד", הוסיף יושב ראש הוועדה לביקורת המדינה. "בנוסף, גם האם ממצים את כל זכויותיו כסוכן ואזרח מדינת ישראל".
"אני מחוייב כיהודי, כח"כ וגם מצפונית לעזור לפולארד" לדברי אורלב, לא ייתכן שכבר לפני 10 שנים, לאחר שפולארד הוכר באופן רשמי כסוכן ישראלי ואזרח ישראלי, הוא עדיין יושב בכלא 22 שנה ואין קציבת עונש. "אני מרגיש מחוייב כיהודי, כחבר-כנסת וגם מבחינה מצפונית לעזור לפולארד", הסביר.
חבר-הכנסת לשעבר מהליכוד דני נווה, ציין בגלי צה"ל כי כבר שנים רבות לא נעשה מאמץ אמיתי לשחרורו של פולארד: הפעם האחרונה שהיה מאמץ אמיתי לשחרורו היה לפני 9 שנים, בזמן ממשלת נתניהו בוועידת וואי 1998".
פולארד הינו יהודי אזרח ארצות-הברית, ששירת במודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון, וריגל למען ישראל. ב-21 בנובמבר 1985 נתפסו פולארד ואשתו על-ידי סוכני FBI בחשד לגירול. בקשות של ישראל לשיחרורו של פולארד נתקלו בסירוב מצידה של ארצות-הברית עד כה.
תזכורת: פרוייקט מנהטן הוא שם הקוד של הפרוייקט ליצור הפצצה הגרעינית של ארה"ב בעת במלחמת העולם השניה. הפרוייקט הממשלתי-בטחוני גייס את כל המדענים והמהנדסים הטובים ביותר של ארה"ב, נתן להם תקציב בלתי מוגבל, תחת ניהול צבאי קפדני, ואכן - הם ייצרו את הפצצה.
גם עכשיו, אומרים הפרידמנים, הממשלה צריכה להירתם לפרוייקט במתכונת דומה: לגייס את כל המוחות תחת ניהול ממוקד, להקצות תקציבים נחוצים - וכך תיפתר בעיית האנרגיה: יימצא מקור אנרגיה שהוא גם בר-קיימא, גם מתחדש, גם בלתי מזהם, ובלתי מחמם, וגם ישחרר את ארה"ב מהתלות המסוכנת והיקרה בנפט מיובא.
הפרידמנים מביאים דוגמה נוספת של פרוייקט כזה - מבצע אפולו לנחיתה על הירח. אם רק הממשלה תתפוס פיקוד, ותקצה משאבים (בלתי מוגבלים) - המדענים ישיגו בסוף את הפתרון. אם רק תתן להם את כל הכסף הדרוש - אין דבר שהם אינם מסוגלים לעשות.
גישה זו מעידה שהרבה אנשים רבים לא ממש מבינים את העולם הפיסי שבו אנו חיים ואת חוקיו, ויש להם פאנטאזיות בלתי מציאותיות לחלוטין. קיימים חוקי פיסיקה, ואלה מגבילים אותנו בשאיפותינו. לא ניתן לעשות משהו הנוגד את חוקי הפיסיקה, ולא חשוב כמה כסף תשפוך על זה. ומה כן ניתן לעשות ומה לא - לא תמיד יודעים מראש. אתה יכול לשפוך טונות של כסף, ובסוף להגיע למסקנה שהמשימה בלתי אפשרית. ובנוסף - לא ניתן "להזמין" המצאות. המצאות מתגלות - איש אינו מבין בדיוק איך. הרבה פעמים באקראי (למשל גילוי הפניצילין- האנטיביוטיקה - אולי הגילוי החשוב ביותר ברפואה עד כה). איש לא היה מסוגל להזמין את המצאת האינטרנט, איש לא הזמין את המצאת הקיטור. אנו לא יכולים לדעת מראש מה להזמין.
מגאן מקארדל כתבה קטע בשם "לא למנהטן" והיא אומרת בצדק: "לו יכולנו להזמין מה שרצינו - אז תשכחו מאנרגיה מתחדשת. תקימו פרוייקט מנהטן לייצור מכונת פרפטום מובילה - ואז לא נזדקק יותר לשום מקור אנרגיה"
דרך אגב - אנשי השמאל, דוגמת פרידמן, לעגו לנשיא רייגן כאשר הוא יזם פרוייקט מדעי (ממשלתי) גדול - מערכת להגנה נגד טילים גרעיניים. הם קראו לזה "מלחמת הכוכבים" (קטןעל פי סידרת מדע דמיוני בטלוויזיה), וטענו שהוא בלתי מציאותי. השיפוט שלהם מה מציאותי ומה לא הוא פועל יוצא של אמונותיהם האידיאולוגיות.
הערה שניה: תומאס פרידמן עצמו חזר בו מהמלצתו ל"פרייקט מנהטן לאנרגיה" - והגיע המסקנה שהדבר היחידי שיכול להציל את כדור הארץ זה A new Green Deal - תכנית ממשלתית גרנדיוזית ומקיפה, שתכלול הרבה פרוייקטי מנהטן...
180. חבר הכנסת ראובן ריבלין אמר כי אם....בייניש חייבת לפסולבתגובה להודעה מספר 178
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.11.10 בשעה 15:31 בברכה, פילוביץ שחף
העיתון היהודי-אמריקני "פורוורד" דיווח, כי ערב ועידת אנאפוליס מגביר הממשל של הנשיא ג'ורג' בוש את לחצו על ישראל לנקוט צעדים ממשיים כדי לבלום את התרחבות ההתנחלויות ביהודה ושומרון.
כתב העיתון, נתן גוטמן, הנחשב לעיתונאי אמין, מסר כי הלחץ האמריקני הוא שהניב ביום ב' שעבר את הודעתו של אהוד אולמרט בישיבה השבועית של הקבינט על התחייבות ישראלית מפורשת ביותר של ישראל שהייתה עד כה להגביל את ההתנחלויות.
לדברי העיתון, שגרירות ארה"ב בישראל והקונסוליה האמריקנית במזרח ירושלים בודקות באחרונה את נושא סיפוחי השטחים והתרחבותן של ההתנחלויות הקיימות.
העיתון היהודי מסר מפי מקורות בממשל כי השגריר האמריקני בישראל, ריצ'רד ג'ונס, נקט צעד יוצא דופן, ונועד בחודש שעבר עם נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לדון בפסיקות האחרונות הנוגעות לפעילות בשטחים.
השגריר עשה זאת תוך הפרה חמורה של דיני העונשים בישראל, האוסרים להשפיע על שופטים לגבי נושאים שהם עתידים לדון בהם, וכשברור לכל שביניש לא רק דנה בעבר אלא עתידה לדון עוד בעתיד, בעתירות שעניינן הרחבת הבניה בשטחים שבמחלוקת.
בפגישתם שאל ג'ונס את השופטת ביניש על פסיקות בדבר אישור למפרע של שכונות לא-חוקיות בהתנחלויות ועל מהותם של פסקי דין המתייחסים לתוואי גדר ההפרדה. מקור ישראלי אישר ל"פורוורד" כי הפגישה התקיימה, ואמר שזהו כנראה ניסיון אמריקני להבין טוב יותר את ההחלטות האחרונות של בית ההמשפט העליון ביחס לפעילות ההתנחלות, וכי הפגישה לא נועדה למתוח ביקורת על פסקי הדין של המערכת המשפטית בישראלית.
ג'ונס וסגל השגרירות בתל אביב גם חקרו את ביניש ואחרים, לגבי האשמות בדבר המשך ההתפשטות הישראלית בשטחים בשבועות האחרונים. בחודש שעבר נשלח שדר אמריקני מתל אביב לוושינגטון בדבר "חשש גובר שפעולות אלה יחלישו" את נשיא הרשות הפלשתינית אבו מאזן ו"יחתרו תחת האמון הפלשתיני בכוונות ישראל".
עבירה חמורה על החוק, תקנות האתיקה, וספק חמור ונוסף לגבי נאמנותה של ביניש למולדת
תקנות האתיקה אף אוסרות על שופטים לקיים מפגשים עם פוליטיקאים -ובטח ובטח פוליטיקאים זרים המנסים לקנות -בכסף, טובות הנאה, פיתויים לתעמולה אוהדת, הדלפת מודיעים לסיכול מתחרים, ואמצעים אחרים- השפעה עתידית על הלכי הרוח והפסיקה העתידית של השופטים בתיקים שבהם הם עתידים לדון.
תקנות האתיקה גם אוסרות על שופטים להתבטא בנוגע לפסקי הדין שלהם מחוץ לאולם בית המשפט.
חובת הנאמנות של עובדי ציבור למולדת מחייבת את ביניש לדווח לשירותי הבטחון הכללי על כל נסיון של גורמים זרים להשפיע על המהלכים הפנימיים של רשויות השלטון, החוק ומשפט בישראל מאחורי הקלעים, כדי שהם יוכלו לעמוד על טיבם ולעקוב אחרי השגריר אם הוא מנסה לנצל את חסינותו הדיפלומטית כדי להשפיע באמצעות הפרות חוקיות כדוגמת זו, גם על גורמי אכיפה ושלטון אחרים בישראל.
הבעיה, זאת יש לזכור, איננה במעשיו של השגריר האמריקאי. הוא מנסה לקדם אג'נדה פוליטית של הממשל שאותו הוא מייצג ולו הוא חייב חובת נאמנות, ולכן מעשיו אינם מנוגדים למחוייבותו לממשל שאותו הוא משרת. הבעיה היא שביניש הייה אמורה להיות נאמנה למולדת שלה ולא לממשל זר, ולא לאג'נדות אשר כל תכליתן היא להכחיד אותה, בשיטת הסלמי, אשר סיכומן ועיקרן המעשי והמוכח הוא: שטחים תמורת טרור.
ביניש מתגוננת: הפגישה שדנה בנושאים פוליטיים מובהקים - לא הייתה פוליטית
הנשיאה ביניש הודתה בלתי ברירה כי אכן הייתה פגישה שכזו, אל היא טענה שזו הייתה פגישה מתוקף פגישות שהיא מקיימת עם "אישי ציבור שונים".
היא הוסיפה כי הפרטים בדיווח אינם מדויקים אבל לא תמכה את ההכחשה הסתמית הזו בעובדה כלשהי המבהירה מה בדיוק לא מדוייק, אם בכלל.
"הפגישה לא עסקה בנושאים פוליטיים או בתיקים תלויים ועומדים", טענה ביניש, למרות שהשגריר עצמו אישר כי הפגישה עסקה בלב ליבה של המחלוקת הפוליטית הכי רגישה והכי טעונה של מדינת ישראל, אשר העסיקה, מעסיקה ועוד תעסיק את ביניש ובית המשפט עליו היא ממונה, בתיקים רבים, התלויים ועומדים ועוד יוגשו בעתיד.
חבר הכנסת ראובן ריבלין (ליכוד) אמר כי אם אכן קרה הדבר, הרי שעל הנשיאה לפסול את עצמה מלשבת בדיונים בהם עולים נושאי ההתנחלויות. הוא לא תבע להעמיד אותה לדין, לא לעצור אותה לחקירה, ולא להדיח אותה. כנראה הוא לא מודע לחומרת המעשה והוראות החוק בנושא הזה.
הפורום המשפטי הודיע כי הוא מתכוון לבקש משר המשפטים ומוועדת החוקה של הכנסת לערוך בירור בעניין. עו"ד יוסי פוקס מהפורום המשפטי אמר כי "אם יתברר אומנם שהנשיאה ביניש דנה בנושאי ההתנחלויות וגדר ההפרדה עם השגריר האמריקני - מדובר בחציית קו אדום, בפגיעה חמורה בעיקרון הפרדת הרשויות ועולה חשש שמעתה תשב בדין בנושאים אלו לאחר ששמעה צד בעניין, ועם מראית עין למשוא פנים".
יו"ר חזית יהודית, ברוך מרזל, קורא לנשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש להתפטר, לאחר פגישתה עם שגריר ארה"ב בעניינים מדיניים. "פגישה זו מנוגדת לחוק ולתקנות האתיקה של השופטים ומוכיחה את אשר אמרנו במשך שנים: בית המשפט העליון הוא סניף של מרצ", אמר מרזל.
תזכורת
1. הפחד המונע את שחרורו של פולארד: חשיפתו שכ 200 בכירים ביותר בשלטון בישראל עובדים כסוכנים מטעם ארגון המודיעין האמריקאי http://www.global-report.com/eb/?l=...
יש לזכור שביניש היא בת של פוליטיקאי מבית מפא"י, עו"ד ורבה. פסיקותיה מבטאות מצע פוליטי פוסט ציוני מובהק, ובשום פנים לא משנה משפטית סדורה (בתור משפטנית היא נחשבת בקהיליה המקצועית כאפס מאופס).
יש גם לזכור שאבא שלה היה מעורב בטבח שבוצע במתנגדי מפא"י הפוליטיים, באלטלנה.
יש לזכור כי ביניש היא זו שהכשירה משפטית את ההסתה נגד יצחק רבין על ידי אבישי רביב, שבין פעולותיו היו ההכרזה על רבין כבוגד שחל עליו דין מוסר, והצגתו בתקשורת בכאפייה ומדיי SS נאציים. ביניש איפה הייתה השותפה הפעילה והיעילה לרצח רבין, ואת זה אפשר לקרוא במפורש בדו"ח ועדת שמגר, גם אם התקשורת בחרה להדגיש מהדו"ח הזה דברים אחרים.
יש לזכור כי מבקר המדינה תפס את דורית ביניש במעילה של מעל שנים עשר מליון ש"ח ביושבה בראשות ועדת הבחירות האחרונה, ברכישת מחשבים פיקטיבית, בהוצאת סכומי עתק ללא קבלות וללא חוזים וללא הצדקה, כשהמצד השני יש לזכור את התעשרותו הפתאומית של בעלה של ביניש, העבריין הנודע ואיש הפשע המאורגן, יחזקאל ביניש.
בראיון סיפרה אסתר על מצבו הבריאותי הקשה של בעלה ועל כך שהוא נמצא בכלא 8047 ימים ללא כל דרישה מצד הממשלה הנוכחית והקודמות מהממשל האמריקאי לשחרר את יהונתן.
אסתר סיפרה על חוסר המעש וההתנכרות של הממשלה כלפי יהונתן חרף היותו סוכן ישראלי שפעל למען המדינה ובשליחותה. אברי גלעד הביע מחאה על "המצב השערוריותי" כדבריו, שהדרישה לשחרורו של יהונתן פולארד איננה נשמעת מספיק וסיים את הראיון באיחול להתבהרות המוח והלב של של מי שאינם עושים דבר למען שחרורו של יהונתן. והוסיף שהדברים הם כה מזעזעים עד ש"בא לרוץ לירושלים ולחנוק מישהו" (למען הסר ספק, דבריו של גלעד היוו מטאפורה ולא קריאה לעשיית מעשה)
---
כיוון שידוע שאברי קורא כאן בפורום אני מבקש לנצל את הבמה ולהודות לו בשמי ובשמם של עוד רבבות אזרחים על ההתייחסות הכנה לדברים.
טוב שיש בתקשורת הישראלית גם אנשים כנים שמוכנים לומר את האמת ולדרוש שיעשה צדק גם אם זה אומר לקרוא לממשלה לדרוש התנהגות מוסרית והוגנת מ"ידידתנו הגדולה" ושמבינים שהבעייה היא לא בארה"ב אלא כאן - במח ובלב שלנו ושל ההנהגה שלנו.
אני בטוח שאם תפעיל את השפעתך גם בתוך הברנז'ה נוכל להגיע מהר יותר למצב שבו אי אפשר יהיה לומר עוד שישנם אזרחים בישראל שגורלו של סוכן ישראלי שפעל למען המדינה ובשליחותה איננו נוגע לליבם.
תודה! הרוב הדומם מודה לך!
- עכשיו הזמן! לפני שיהיה מאוחר! www.FreePollard.org
182. ח''כ סלומיאנסקי לנשיא בוש: הבא עימך את פולארדבתגובה להודעה מספר 178
סלומיאנסקי לבוש: הבא עימך את פולארד פרסום ראשון: 12/12/07, 07:37
ציפיות מבוש. פולארד
ח"כ ניסן סלומיאנסקי (מפד"ל) פנה במכתב לנשיא ארה"ב שבשעת ביקורו בישראל יביא עמו את יונתן פולארד. חזקי עזרא
ח"כ ניסן סלומיאנסקי (מפד"ל) פנה במכתב לנשיא ארה"ב ג'ורג' בוש באמצעות שגריר ארה"ב בישראל, ריצ'ארד ג'ונסון, בבקשה שבשעת ביקורו של הנשיא בחודש הבא בישראל יביא עמו את יונתן פולארד, "כדי ליצור אווירה טובה שתשפיע הן על המנהיגים והן על האזרחים, כל צד נדרש לעשות מחווה של רצון טוב ולפנים משורת הדין, ולכן ישראל נדרשת לשחרר אסירים בטחוניים ולהקל במחסומים, ועוד", כותב סלומיאנסקי.
"מבלי להתייחס לעצם הנושא, ארה"ב ובמיוחד הנשיא משמשים 'שחקן מרכזי' ביצירת האווירה הזו, ולכן ביקשתי שגם אתה, כב' הנשיא, תעשה מחווה של רצון טוב ובהגיעך לישראל הבא עמך את יונתן פולארד."
עוד נאמר במכתב "מחווה זו, שהיא לא פשוטה, כפי ששחרור אסירים בטחוניים שנשפטו למאסר ע"י ישראל איננה פשוטה, תיצור אוירה חיובית ותסייע רבות לפתיחת מו"מ ולחלקה של ארה"ב בכלל ואדוני הנשיא בפרט, בתהליך". http://www.inn.co.il/News/News.aspx...
כפיות טובה היא כנראה מרכיב באישיות הקולקטיבית של מדינת ישראל. נהגנו כך בחיילי צבא דרום לבנון וגם להבדיל, ברון ארד. אנחנו נוהגים כך היום גם בגלעד שליט – וגם ביונתן פולארד. http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L...
אין אולי מקום להשוות בין המקרים, כיוון שרון ארד וגלעד שליט היו במדים בעת שהם נפלו בשבי, אבל החובה הלאומית שלנו איננה נופלת במאומה גם כאשר מי שבחר לעשות בשליחותנו פעל בגלל בצע כסף. אף הוא הניח שאם הוא ייתפס בכף, לא תהיה התעלמות מדעת מגורלו, כמו שקרה ליונתן פולארד, שהתדפק בעת מנוסתו על שערי השגרירות שלנו בוושינגטון – לשווא. אפילו אלחנן טננבאום סמך על מידת הרחמים של בני עמו.
אז למה בכל זאת נמק יונתן פולארד בכלא האמריקני במשך שנים כה רבות? האם רק מפני שמדינת ישראל לא רוצה להודות שהוא פעל בשליחותה? או שמא יש דברים עמוקים יותר, נשגבים מבינתו של אדם מן היישוב? כלום באמת לא יכולה הייתה הצמרת השלטונית במדינה היהודית להציב את שחרורו כתנאי להסכמתה בנושאים אחרים?
דומה שהעובדות היום גלויות וידועות. פולארד ריגל לטובת מדינת ישראל. הצוות המוביל שלה בשנות ה-80', יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין, ידעו ללא ספק מהו המקור שמספק אינפורמציה שלא תסולא בפז. אז נכון שכשנתפס פולארד, רק אדם אחד, רפי איתן, כיום שר וגימלאי, קיבל על עצמו אחריות. אבל הכל יודעים את האמת. גם כאן - וגם שם.
נשאלת השאלה, אם כך, למה רק גורמים מאוד מסוימים בקרב הציבור היהודי פועלים לשחרורו של המרגל הכי ותיק בכלא האמריקני?
האם מי שבאמת מפחד משחרורו של פולארד הם רק האמריקנים, או שמא יש גם אצלנו גורמים שחוששים מהאמת שעלולה לצאת לאור?
הרי לא יכול להיות שגם לאחר שנים כה רבות יש בו פוטנציאל שיכול לגרום נזק למי שמתבוססים כיום בבוץ העיראקי והאפגאני?
אף אחד לא יודע את התשובות לאשורן - אבל יש לי הרגשה שמשהו מאוד מסריח מסתתר מאחורי כל הפרשה הכואבת הזאת. מבקר המדינה ביקש לחקור רק כמה אספקטים שלה, והמהומה שפרצה בעקבות פרסום הידיעה הייתה לפחות חשודה; כל אזרח היה בוודאי צריך לשאול את עצמו ממה "הם", אלה שיצרו את ההיסטריה הציבורית, חוששים. פולארד שבימים אלה ימלאו 23 שנים לנפילתו בשבי האמריקני, הרי צריך להיות מעניינו של כל אחד – ולא רק של מאות האלפים המשתייכים ל"מחנה הכתום".
ולכן, אם ג'ורג בוש רוצה לצאת מכאן בחודש הקרוב עם הישג כלשהו, לקראת סיום הקדנציה שלו, צריך לומר לו שבלי שחרור פולארד – אין הבטחות ואין מחוות ואין הקפאות.
לא בטוח שציפי לבני מסוגלת לכך. אהוד אולמרט בוודאי לא יחפש לעצמו עוד אויב דווקא בימים אלה של חקירות. ועל אהוד ברק בוודאי שאי אפשר לסמוך. הוא הרי היה ראש הממשלה בשלהי כהונתו של ביל קלינטון שהיו גם ימים אחרונים שלו על כס ראש הממשלה, ובכל זאת מה שעניין אותו אז זה טיפול בשחרורו של נוכל-כספים שמצא מחסה בשוויץ. בעניין זה, אגב, ראו הוא והנשיא היוצא של ארה"ב עין בעין.
אז זה בעצם כל הסיפור. ליותר מדי אנשים נוח שפולארד לא ישתחרר לעולם. גם כאן – וגם שם.
195. שגריר ארה''ב בישראל לשעבר: הפעלנו מרגלים בישראל!בתגובה להודעה מספר 178
hvc חבר מתאריך 1.10.03 7924 הודעות, 5 פידבק, 10 נקודות אור ליום רביעי י''ח בניסן תשס''ח 20:19 22.04.08
שגריר ארה''ב בישראל לשעבר: הפעלנו מרגלים בישראל!
שגריר ארה"ב בישראל בשנים 1977-85, סם לואיס, התייחס לסוגיית "ההסכם הג'נטלמני" בין המוסד לבין הסי-איי-אי להימנע מהפעלה הדדית של מרגלים בארצותיהם, בזכרונות בעל-פה שהקליט במסגרת עמותה של דיפלומטים אמריקאים בדימוס. בתשובה לשאלה על הסכם זה, מימיו של ג'יימס אנגלטון כמחזיק התיק הישראלי בסי-איי-אי, אמר לואיס, בדברים שפורסמו ב"הארץ" לפני 10 ימים וכעת מתפרסמים שוב: "שמעתי פעמים רבות שבתקופה שאנגלטון היה אחראי ליחסים עם השירותים החשאיים בישראל, היה הסכם ג'נטלמני ששום צד לא יגייס סוכנים במדינה האחרת. ייתכן מאוד שההסכם כובד באותה תקופה, אבל בהגיעי לישראל, אחרי פרישת אנגלטון, היחסים בין השירותים לא היו כה קרובים. חלקית גרם לכך שינוי ארגוני פנימי בסי-איי-אי, עם העברת האחריות ליחסים מאיש אחד - אנגלטון - לאגף: המזרח התיכון. אני יודע שבמשך כל שירותי בתל אביב, הסי-איי-אי לא כיבד הסכם כזה, ואין לי סיבה להאמין שהישראלים נהגו אחרת."
222. פייגלין: ''..מדינת ישראל מוצפת במרגלים ובסוכנים אמריקאיים''בתגובה להודעה מספר 178
עמנו א-ל חבר מתאריך 17.9.11 1303 הודעות, 19 מדרגים, 34 נקודות. ראה משוב יום שלישי ב' באדר תשע''ג 01:03 12.02.13
פייגלין: ''..מדינת ישראל מוצפת במרגלים ובסוכנים אמריקאיים''
ראיון מהבוקר בתחנת הרדיו "גלי ישראל" לגבי אי שחרורו של פולארד והדרכים לשחררו.
המראיין ב"גלי ישראל": "השאלה איך מקדמים את המאמץ הזה (לשחורור פולארד) שאני חושב שיש בעם קונצנזוס לגביו"
פייגלין: "אני לא רוצה להיכנס כאן לפרטים טכניים, אני חוזר ואומר לך, נדרשת כאן נחישות ותו לא. אה...צריך להבין שיש ערוצים רבים לנחישות הזו וכדאי שכולנו נדע דבר נוסף: מדינת ישראל מוצפת במרגלים ובסוכנים אמריקאיים. זה לא דבר חדש, יש אפילו...התפרסם לפני זמן לא רב...אה...תרעומת של השירותים החשאיים האמריקאיים על כך שישראל מתחילה לעקוב אחרי הסוכנים שלהם. תבדוק את הדברים, הדברים ה...עד כדי כך מגיעה החוצפה!..."
223. הוושינגטון פוסט: ''ארה''ב מרגלת אחרי ישראל''בתגובה להודעה מספר 178
495 לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש חבר מתאריך 16.4.02 44726 הודעות, יום ששי כ''ד באלול תשע''ג 08:07 30.08.13
הוושינגטון פוסט: ''ארה''ב מרגלת אחרי ישראל''
מסמכים שהגיעו לעיתון באמצעות המדליף האמריקני אדוארד סנואודן חושפים את הסעיפים החסויים בתקציב הביטחון האמריקני - מה שמכונה "התקציב השחור" של הממשל האמריקני למימון פעילויות המודיעין - שב-2013 הגיע לסכום של 52 מיליארד דולרים (29/08/13 | 21:46, גלי צה"ל)
"ארצות הברית מרגלת אחרי ישראל" - כך מפרסם הערב (ה') העיתון וושינגטון פוסט. מסמכים שהגיעו לידי העיתון באמצעות המדליף האמריקני אדוארד סנואודן חושפים את הסעיפים החסויים בתקציב הביטחון האמריקני.
במסמכים נכתב כי פעולות ריגול נגדיות התמקדו ב"מטרות אסטרטגיות בסין, רוסיה, איראן, קובה וישראל". המסמכים שנחשפו מהווים חלק ממה שמכונה "התקציב השחור" של הממשל האמריקני למימון פעילויות המודיעין - תקציב שבשנת 2013 הגיע לסכום של 52 מיליארד דולרים.
המדליף סנודן הוריד את המסמכים שפרסם בעת שעבד ביצרנית המחשבים Dell, באפריל 2012. גורמים רשמיים בוושינגטון אמרו לסוכנות הידיעות רויטרס שסנודן אסף את המידע על תוכנית האזנות הסתר של הממשלה, כמעט שנה מוקדם יותר מאשר דווח בעבר, כשעבד ב-Dell בתור קבלן למתקני הסוכנות לביטחון לאומי בארצות הברית וביפן. דובר Dell סירב להתייחס לתקופה שבה היה מועסק סנודן בחברה, ואמר כי "הלקוחות" של Dell, ככל הנראה הסוכנות לביטחון לאומי, ביקשו ממנה שלא להגיב בפומבי לפרסום.
226. חשיפה: ''אינך יודע שנתפסה מרגלת אמריקאית?''. (*)בתגובה להודעה מספר 178
חשיפה: "אינך יודע שנתפסה מרגלת אמריקאית?".
מצ"ב ציטוטים מגוף הכתבה המצ"ב:
"ב-1958 התגלגלה לידיו של משה מייזלס, כתב המפלגות של "מעריב", ידיעה חשובה ביותר. כפי שקורה לעיתים בעיתונות, הוא קיבל את המידע כשעסק בחיפוש חומר לכתבה אחרת. אחרי שדיוני ועידת "חרות" התמשכו אל תוך הלילה, הלך מייזלס לישון, וסיכם עם מזכ"ל התנועה שבבוקר יטלפן אליו כדי לקבל ממנו מידע שישמש אותו לכותרת של עיתון הצהריים. בבוקר להפתעתו, נענה כי המזכ"ל "אינו בעיר".
"היעד הבא היה מנחם בגין, היו"ר. גם הוא לא היה בבית. היחיד שאותו תפס בטלפון היה חיים לנדאו, שהסגיר את הדרמה שהתחוללה מאחורי הקלעים: "אינך יודע שנתפסה מרגלת אמריקאית?", תהה.
"מייזלס התקשה להסתיר את התרגשותו. "נרגש מאוד מהגילוי הסנסציוני שנזדמן לי פלטתי את שאלתי האחרונה - אתה יודע את שם המרגלת?", כתבבספר זיכרונותיו "מבן גוריון ועד פרס: פירורים מן המטבחים הפוליטיים". שראה אור ב - 2000 (הוצאת ירון גולן)"
"הצנזורה חיבלה לבסוף בסקופ שנפל לידיו. שרת החוץ גולדה מאיר התקשרה לעורך העיתון, אריה דיסנצ'יק, ולאחר דין ודברים הושמטו מהכתבה שמה וארץ מוצאה של המרגלת, כדי לא לפגוע ביחסים עם וושינגטון "אירע תקר" כתב מייזלס בזיכרונותיו".
מצ"ב גזיר עיתון, טור "אחרי מות" שכתב עופר אדרת לזיכרו של העיתונאי - משה מייזלס ז"ל, מעיתון אל-ארד, עמ' 30.
183. שמו המחתרתי של הסוכן הסמוי היה אמנון דרור. שמו האמיתי..בתגובה להודעה מספר 0
Hebrew Text: Exposé in Honor of Jonathan Pollard's 53rd Birthday: The Lindenstrauss Materials, Parts I and II
חשיפה ראשונה:
תיק לינדנשטראוס בס"ד כ"ג אב התשס"ז |
08/07/ 2007
הקדמה:
היום הוא יום הולדתו ה-53 של יהונתן אותו הוא "חוגג" בכלאו. לכבוד יום הולדתו יונתן ביקש שהמסמכים הבאים יראו אור ויפורסמו בחשיפה ראשונה היום. המסמך מכיל שני חלקים ומומלץ לקרוא אותו ע"פ סדר זה: חלק1: "גניזת" יהונתן פולארד הינה גזר דין מוות.
המצגת שהוצגה ע"י אסתר פולארד בתאריך2/05/2007 למבקר המדינה השופט מיכה לינדנשטראוס ותגובתו.
פנייה זו הוצגה על ידי אסתר פולארד לשופט מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה יותר משנה לאחר פגישתה הראשונה עם השופט. בפגישה הראשונה התחייב לינדנשטראוס לבצע חקירה מעמיקה על טיפולה הכושל של מדינת ישראל בעניין פולארד (לתאור מלא של הפגישה הראשונית ראה: “יהונתן פולארד והשופט - פרק סיום בפרשת פולארד?–”. http://www.jonathanpollard.org/2006... לפגישתה השנייה עם מבקר המדינה באו עם אסתר עורך הדין לארי דאב (אשר נכח גם בפגישה הראשונה), ניסן גנאור ומשה פייגלין. לינדנשטראוס הגיע לפגישה מלווה בעוזרו, עורך הדין רמי חיימוביץ ועורך הדין הילל שמגר, מנהל נציבות תלונות הציבור.
אסתר פולארד:
כבוד השופט, לפני שנים, כאשר רק רמזתי כי מדינת ישראל אחראית להחזקת יהונתן בכלא, עוררו דבריי שערורייה. עם חלוף השנים, כאשר התחלתי לרמוז כי מדינת ישראל מעוניינת כי יהונתן ימות בכלאו, הוכו אנשים בהלם וסירבו להאמין בכך. כיום, כאשר אני אומרת באופן גלוי כי תוכניתה היחידה של ממשלת ישראל עבור יהונתן – התוכנית היחידה שהיתה לה מעולם – הינה שימות בכלאו, איש אינו מופתע עוד. זה ברור, הם אומרים לי.
ככל שחולף הזמן, הולך ניצוץ חייו של יהונתן ומתעמעם. זאת הסיבה שבעטיה פנינו אליך לפני קרוב לשנה וחצי והפצרנו בך לחשוף את הפשע: זו איננה רק בגידה בסוכן ונטישתו. זהו רצח. ארצות הברית הטילה על יהונתן פולארד מאסר עולם. ממשלת ישראל הפחה את עונשו לגזר דין מוות.
כבוד השופט, לו הייתה זו השנה הראשונה, החמישית, או השנה העשירית, יכולנו אולי לחכות ולראות.. אולם אלו הן 22 שנים. במקום שבו היו בעבר שאלות, יש כיום עובדות ידועות. והעובדות מראות דבר נתעב ומרושע. אם לא יימצא אדם הנמצא בעמדת סמכות, בעל מוניטין של אדם ישר ואמין, אשר יחשוף את מה שמעוללת ממשלת ישראל ליהונתן, היא עלולה (ה’ ישמור ) להצליח ברציחתו.
פנינו אליך,מבקר המדינה, האדם האחד במדינה בעל מעמד מוסרי, הזוכה לאמון האומה ולאוזנה הקשובה של התקשורת, והפצרנו בך לחשוף את הפשע על מנת להציל את יהונתן פולארד.
כעת, כמעט שנה וחצי לאחר מכן, אנו יושבים כאן לפניך ושומעים רק כי דבר משמעותי לא נעשה על ידך, ודבר משמעותי אינו מוצע. אולי גם אתה בין אלה המקווים כי העניין פשוט ייעלם מעצמו. אבל אתה יודע היטב, כבוד השופט, כי הדרך היחידה שבה יכול עניין זה להיעלם היא אם, השם ישמור, יהונתן ימות בכלא. אם אכן כך יקרה, יהיה דמו על ידיהם של אלה אשר בידם היה הכוח והסמכות ואשר לא עשו בהם שימוש ללא היסוס על מנת למנוע זאת, לא פחות מאשר על ידיהם של אלה אשר יזמו תוכנית רצחנית זו מלכתחילה.
כאשר נפגשנו איתך לפני שנה וחצי הבאנו איתנו שפע של מידע אודות שני העשורים האחרונים שבהם הוחזק יהונתן בשבי באמריקה עקב שרותו את מדינת ישראל.
המידע שהעברנו אליך מתאר מקרה קלאסי של תהליך "גניזת" אסיר. תהליך זה מאפשר לממשלה להיפטר מהאסיר באמצעות אחסונו בארכיון השכחה הלאומי, כאילו היה מסמך חסר חיים ולא בן אנוש. תהליך זה הומצא ושוכלל במקורו על ידי משטרים טוטליטאריים, במטרה לזכות בשליטה מלאה במידע וכדי לעשות באסירים שימוש לצרכי תעמולה פוליטית. וכך פועל התהליך: האסיר נשפט במשפט ראווה, זכויות האדם נשללות ממנו והוא מוטל אל תוך בור עמוק ואפל. הוא מנותק מכל מגע עם העולם החיצוני ומוחזק למעשה בבידוד מוחלט. עם הזמן האסיר מתייאש מתקוותו להוציא את האמת לאור, הוא מת בכלא והאמת מתה עימו.
האמריקנים “גנזו” את יהונתן פולארד כאשר קברו אותו חיים בהחזיקם בו בצינוק, מנותק מן העולם, תחילה בכלא ספרינגפילד, מתקן כליאה לחולי נפש שפשעו ולאחר מכן בכלא מריון, בית הכלא האלים ביותר במערכת הפדראלית של ארצות הברית. יהונתן עודו “גנוז” כיום, אף שהוא נמצא בבית המאסר הפדראלי באטנר. אולם החלק המזעזע ביותר הוא שארצות הברית לא יכולה הייתה “ לגנוז” את יהונתן פולארד ללא סיועה של ממשלת ישראל וללא שיתוף פעולה ממושך מלא מצידה. וכמובן, כאשר ארצות הברית “גנזה” את יהונתן, גם מדינת ישראל החרתה והחזיקה אחריה.
כבוד השופט, הבאנו את כל המידע המעיד על שותפותה המלאה של ישראל לדבר עבירה, באפשרה לארצות הברית “ לגנוז” את יהונתן.
• זה התחיל כשישראל הכחישה כל קשר עם יהונתן מרגע מעצרו, והתעקשה על כך שיהונתן פעל באופן עצמאי וכי ביצע את פעולות הריגול על דעת עצמו.
• ישראל סיפקה את כל הראיות על מנת להרשיע את יהונתן. ללא ראיות אלה לא יכולה היתה ארצות הברית להעמידו לדין.
• ישראל שיתפה פעולה עם התובעים והעידה עדות שקר כנגד סוכנה היא. אביעם סלע, רפי איתן וכל יתר הפקידים הבכירים שהיו מעורבים במבצע הגישו תצהירים שקריים, הפוטרים אותם עצמם מאשמה ומרשיעים את יהונתן. עד היום לא תיקנה ישראל עדות שקר זאת ומעולם ולא הגישה תצהירים חדשים.
• ישראל בחרה בעורך דין אמריקני-לבנוני ואף שילמה עבור שירותיו, עורך דין אשר חיבל בעניינו המשפטי של יהונתן באמצעות "טעויות" מכוונות, אשר תוצאתן היתה, באופן בלתי נמנע, מאסר עולם בלתי קצוב ללא אפשרות לחנינה. יתר על כן, במצוות שולחיו הישראלים, מעולם לא מילא עורך דין זה הודעה על כוונה לערער, ובכך גזל מיהונתן לעד את זכותו לערער על מאסר העולם שהוטל עליו.
• יהונתן הוטל לשבע שנים בצינוק, והוחזק בתנאים קשים מנשוא, מנותק מן העולם, מבודד לחלוטין, וללא כל אפשרות לערער. • על מנת “ לגנוז” את פולארד בישראל, מונה לתיק פולארד סוכן מוסד סמוי. תפקידו היה לוודא כי יהונתן יירקב בכלא בשקט וכי איש לא יסייע לו. שמו המחתרתי של הסוכן הסמוי היה אמנון דרור. שמו האמיתי, כפי שצוין בפניך בעבר, הינו יאיר רחלי. כפי שאתה יודע, לאחר פרישתו גילה את זהותו האמיתית בראיון בירחון צה"ל במחנה, שעותק ממנו העברנו אליך. 13. דודו דיין: ''גיבור ישראל אומר הסיפור שלי הוא בלוף''... https://rotter.net/forum/gil/6452.s...
• מדינת ישראל העבירה 3 מיליון דולר ל"ועדה הציבורית" המזויפת שהקים אמנון דרור, על מנת לוודא שפולארד יישאר “גנוז “בכלא בארצות הברית וכי יישאר בבית קברות ישראלי של שכחה לאומית. [ראה קטע מצורף מתוך הג'רוסלם פוסט מה- 22 באוקטובר, 1995 http://www.jonathanpollard.org/1995...
• לאחר ששילמה לעורך הדין כדי לחבל בעניינו המשפטי של יהונתן ולהבטיח שלא יוכל לערער על גזר הדין לעד, סירבה ממשלת ישראל לשלם אף אגורה לכל עורך דין שרצה לסייע ליהונתן להשתחרר מהכלא!
• במשך עשר שנים נותר יהונתן בשתיקתו ושיתף פעולה עם ממשלת ישראל. גמולו היה חוסר מוחלט בפעילות למענו. ישראל הבהירה כי לא תנקוף אצבע עבור יהונתן. כך, ב- 1995 נאלץ יהונתן להשיג עורך דין ותבע את ממשלת ישראל.
• יהונתן תבע אזרחות ישראלית. הוא זכה באזרחות בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט.
• כולם, כולל ארצות הברית, האמינו כי כעת, כאשר העניקה לו ישראל אזרחות, היא תיאבק למען שחרורו. במקום זאת, הפנתה ישראל את גבה. הכיצד?
• באמצעות "גניזתו" מחדש ומינוי פקיד מיוחד, כביכול לניהול עניינו. כך הייתה לפולארד כאילו "כתובת" בישראל. אולם לאיש בכתובת הזאת לא הייתה הסמכות לעשות דבר למענו! [בין אלה אשר החזיקו בתיק במהלך השנים נמנים דני יתום, משה קושנובסקי ודני נווה].
• ב- 1998 עדיין היה יהונתן נטוש ומופקר על ידי ישראל, לכן תבע שוב. שוב זכה מחוץ לכותלי בית המשפט והוכר כסוכן. זה היה הרגע המכריע. מיד כשהכירה ישראל באופן רשמי ביהונתן כסוכנה וקיבלה עליה אחריות רשמית, הגיע הרגע לנקוט בשני צעדים בסיסיים למימוש מעמדו החדש.
• ארצות הברית עקבה אחר צעדיה של ישראל בעין בוחנת. כאשר כשלה ישראל להודיע רשמית על השינוי במעמדו של יהונתן למשרד המשפטים, למשרד החוץ ולשירות בתי הסוהר של ארצות הברית, ידעו האמריקנים כי ישראל איננה מבקשת באמת להבטיח את שחרורו וכי ההכרה הרשמית הייתה עבור ישראל לא יותר מגימיק יחסי ציבור. כאשר כשלה ישראל ליטול את תיקו של יהונתן ולהעבירו לאגף המתאים במשרד הביטחון, כדי שניתן יהיה להכלילו ברשימת השבויים ולהחיל את זכויותיו כסוכן בשבי, הבינו האמריקנים כי ישראל עודנה מעוניינת שפולארד יישאר “גנוז “.
דבר לא השתנה במהלך כמעט עשור שחלף מאז. תיקו של יהונתן בישראל נותר “גנוז “.. הפקיד הממונה על התיק אינו מדווח לאיש ואינו עושה דבר. כל סמכותו מסתכמת בהחזקת התיק ובציפייה למותו של יהונתן. כפי שאתה יודע היטב, הפקיד המיוחד הממונה כיום על תיקו של יהונתן ב”ארכיון” הוא ישראל מימון, מזכיר הממשלה.
כבוד השופט, אחריות כבדה היא כאשר גורלו של אדם מונח בידיך, פשוטו כמשמעו. אין צידוק הפוטר אותך אישית, מהאחריות המוסרית המוטלת עליך בתוקף תפקידך כמבקר המדינה והאומבודסמן. אנו מפצירים בך לשקול מחדש את עמדתך, לחדול מלדחות, ולפעול מיד להצלת חייו של סוכן ישראלי הנתון בסכנה. חייו מונחים על כף המאזניים. אנו יודעים כי בידך הסמכות, הכוח והיכולת לעשות זאת. אנו מקווים כי הינך ראוי לאחריות שהוטלה עליך. אחרית דבר מאת J4JP (צדק ליהונתן פולארד)
הפגישה הסתיימה בהבטחתו של מבקר המדינה לשקול בכובד ראש את המידע שהוצג בפניו ואת שנאמר במהלך הפגישה ו"למצוא דרך לסייע ליהונתן פולארד".
שבוע לאחר מכן ציין השופט מיכה לינדנשטראוס באוזני אסתר פולארד כי הגיע למסקנה (קרוב לשנה וחצי לאחר שהתחייב לחקור את טיפול הממשלה בעניין פולארד ולאחר שאכן יזם חקירה ומצא עצמו בעמדת מגננה אל מול משרד ראש הממשלה) כי "אין בידיו הסמכות" לחקור את הפשעים שבוצעו על ידי מדינת ישראל כנגד סוכן ישראלי הממשיך להינמק בכלא זו השנה ה- 22 למאסר העולם שהוטל עליו.
השופט לינדנשטראוס הציע לאסתר פולארד – וזו איננה בדיחה – שתגיש במקום זאת תלונה לנציבות תלונות הציבור.
בשיחה נפרדת ציין עורך הדין הילל שמגר, מנהל נציבות תלונות הציבור, בפני אסתר פולארד שאם תהיה מעוניינת להגיש תלונה, יהיה עליו לערוך חקירה ארוכה ומעמיקה על מנת לבדוק אם "עניינה" שייך. אפילו אז, לדברי שמגר, אין זה מובן מאליו שמשרדו יוכל לעשות דבר בנידון. הסיקו את מסקנותיכם. חלק 2: מכתבו של יהונתן פולארד לשופט לינדנשטראוס
נכתב ע"י יהונתן פולארד בתאריך 14/05/2007 למבקר המדינה לינדנשטראוס כתגובה לתשובתו . 14 במאי, 2007
כבוד השופט לינדשטראוס,
הנדון: חקירת טיפולה הכושל של הממשלה בעניין פולארד
לאחר סקירת עותק פנייתה של רעייתי אסתר אליך מתאריך 2 במאי 2007, למעלה משנה לאחר פגישתה הראשונה איתך, ולאחר שעודכנתי הן על ידי רעייתי והן על ידי פרקליטי, לארי דאב, בפרטי פגישתכם האחרונה והתגובתך שבעקבותיה, ברצוני להעיר כדלהלן:
טענתך כי במסגרת תפקידך כמבקר המדינה אין בידך הסמכות לחקור פשעים בוטים אשר בוצעו על ידי מדינת ישראל כנגד סוכן בשבי, איננה כנה במקרה הטוב.
מעולם לא הבעת ספקות או השגות כלשהם בנוגע להיקף סמכותך או ליכולתך להתערב בנושא כאשר התחייבת לראשונה, לפני למעלה משנה, לחקור את טיפולה הכושל של הממשלה, מזה 22 שנה, בענייני.
אם, לאחר פגישתך הראשונה עם רעייתי ועם פרקליטי בתחילת שנת 2006, היית מביע ספקות כאלה ומסרב להתערב, היינו מקבלים את החלטתך כפשוטה. היום, למעלה משנה לאחר מכן, טענתך כי אין בידך הסמכות להתערב הינה מגוחכת.
למעשה, היית בתחילה כה בטוח בסמכותך, עד שפתחת את החקירה, בתחילת שנת 2006, בכתיבת סדרת מכתבים למשרד ראש הממשלה. רק כאשר משרד ראש הממשלה הניח מכשולים בדרכך וסירב לספק תשובות לשאלותיך, הרמת את ידיך ונסוגת. כאשר חלפה למעלה משנה ואנו לחצנו לקבל דיווח, ענית לבסוף שאין בידך הסמכות לסייע לי.
הרשה לי לסקור עבורך בקצרה מדוע הצלת חיי באמצעות חשיפת פשעי המדינה אכן נמצאת בתחום סמכותך. בין הנושאים שהובאו לידיעתך נכללו: גירושי מהשגרירות הישראלית בוושינגטון; ניסוחה מחדש של עסקת הטיעון שלי בסודיות על ידי ישראל וארה"ב, על מנת למנוע ממני הגנה מתוקף היותי סוכן; החזרת מסמכיי לארה"ב כשהם נושאים את טביעות אצבעותיי; שתיקתה של ישראל נוכח גזר דיני; עדות השקר של אביעם סלע, שלא תוקנה עד עצם היום הזה; מחדלה של ישראל להודיע באופן רשמי לארה"ב על מעמדי כסוכן, או לבקש באופן רשמי את שחרורי; מחדלה של ישראל, במשך 22 שנה, להעניק תמיכה כלשהי לי ולרעייתי; מחדלה של ישראל לגייס מחוקקים או מקבלי החלטות בארה"ב לתמיכה בענייני; מחדלה המתמשך של ישראל לִגְבות את שחרורי, אשר נקנה בהסכם וואי ושולם בשחרור 750 מרצחים ומחבלים; מעמדי כסוכן ישראלי, אפילו כשהוכר לבסוף, לא יושם מעולם, ובכך נמנעו ממני כל זכויותיי וניתנה לארה"ב האפשרות להמשיך ולהתייחס אליי כאל עבריין מן השורה; העדרו של נציג ישראלי רשמי כלשהו מהשימוע שנערך לי בשנת 2003, ונציג ישראל אשר השמיץ אותי בערוץ CNN בערב שלפני השימוע; מינויו של רפי איתן לתפקיד שר, למרות הפגיעה הברורה בעמדתי; הסירוב לחקור או לתבוע את העריק קלצ’נסקי, אשר ריגל למען ארה"ב ואשר הסגיר אותי לאמריקנים; הסירוב המתמשך להעביר את עצומת הכנסת, החתומה בידי 112 ח"כים, לנשיא האמריקני; שקריה הבוטים של הממשלה בבית המשפט העליון, כאשר טענה כי היא מעניקה תמיכה כלכלית לי ולרעייתי; סירובם של ועדות הכנסת ומשרד הנשיא לפעול, למרות פניותינו החוזרות ונשנות במשך למעלה משני עשורים; מחדלה של הממשלה לממש את מעמדי כשבוי; וסירובה העיקש של הממשלה לאפשר לי את הגנת מעמד אסיר ציון.
חשיפת הריקבון והשחיתות המותירה אותי במאסר הינה עבודתך, כבוד השופט לינדשטראוס. כל אחד מנושאים אלה יותר ממצדיק את מעורבותך בענייני. בהפנייתך את גבך, אתה מספק מחסה לאלו בממשלה אשר מסכנים את חייו של סוכן ישראלי.
במהלך חקירת עסקאותיו הכספיות המפוקפקות ושערוריות השחיתות של ראש הממשלה אולמרט, שערכת לאחרונה, הותקפת שוב ושוב בידי פרקליטו והואשמת בחריגה מסמכותך. התקפות אלה על סמכותך לא ריפו את ידיך. לצדך היו אוזנה הקשובה של התקשורת ותמיכת הציבור, ואתה המשכת בדרכך. בסופו של דבר הצלחת - לא רק בחשיפת השחיתות, אלא גם בבניית תדמית ציבורית נפלאה לעצמך, כאדם הגון המסור לעקירת השחיתות.
בשבוע שעבר קיבלה רעייתי הודעה מעיריית ירושלים, המודיעה לתושבי הרחוב כי מיקומו של מיכל האשפה העירוני ישתנה וכי מעתה יהיה על התושבים ללכת מרחק בניינים אחדים על מנת להשליך את האשפה במיכל חלופי. לנוכח אדישות העירייה, שוקלת רעייתי להגיש תלונה להילל שמגר, מנהל נציבות תלונות הציבור, להשבת מיכל האשפה לרחוב בצלאל.
הצעתך כי אסתר תגיש תלונה באותה נציבות תלונות הציבור על בגידה ונטישה של סוכן ישראלי במשך 22 שנה, בעוד חייו של אותו סוכן תלויים על בלימה, פשוטו כמשמעו, ראויה לגינוי מוסרי, והיא בבחינת לעג לרש! היא משקפת את מדיניותם העקבית של בכירים בישראל לנהוג בי כבאשפה.
אפילו אם היה זה נכון שאין בידך סמכות חוקית להתערב בענייני, אין לך הזכות להפנות לי את גבך. תפקידך כזקיף המדינה מטיל עליך את החוב המוסרי להשמיע את צופרי האזעקה ולמנוע ממדינת ישראל לקבור אותי בעודי חי. האמריקנים הטילו עליי עונש מאסר עולם; ישראל הפכה את עונשי לעונש מוות. ואתה טוען כי אין בידך הסמכות להתערב למעני?
יכולתי לסיים בכך שאשאל אם יש לך מצפון מוסרי, או בכך שאשאל אם יש לך לב, אולם לא אגלוש לקלישאות. מה שברור לי הוא כי אינך ירא שמיים.
רק אדם אשר אינו מאמין כי יצטרך לתת דין וחשבון על מעשיו לדיין העליון האמיתי, יכול לנהוג כשם שנהגת אתה כלפי בן עמנו בשבי.
יהונתן פולארד מספר אסיר:09185-016 בית כלא פדראלי "באוטנר" , צפון קרוליינה
פולארד: הסיפור האמיתי אריק פורסטר | נוצר: 10/06/2007
פולארד אינו גיבור ישראלי, ובהחלט אינו דרייפוס יהודי. הוא אדם חלש אופי שמכר את ארצו לכל המרבה במחיר, ושמעשיו גרמו - בעקיפין - להחזרת שיתוף הפעולה בין המוסד ובין הסי.איי.אי שנים רבות אחורה
לפני שנים רבות - 1985 או 86' - השתתפתי בכנס שבו הרצה קצין ממודיעין הצי האמריקני. בסוף ההרצאה הרים ידו אחד מהקצינים שנכחו בכנס, כולם קציני מילואים אמריקנים, וביקש הבהרה לגבי נושא יהונתן פולארד, שמאסרו זכה אז לכיסוי נרחב בעיתונות. "הרבה איני יכול לספר לכם," אמר המרצה, אבל אני יכול להגיד לכם שני דברים שלא תמצאו בעתונים. אלף, רוב החומר שפולארד העביר לישראל לא עסק כלל בישראל או במזרח התיכון, ובית, המוסד מכר את כל החומר לקג"ב."
ניתן להגיד, בלשון המעטה, שנדהמתי. השכל לא יכל לתפוס את מה שאזני שמעו. עבורי היתה זו הוכחה נוספת לאנטישמיות הפושה בכל חלקה טובה בחברה האמריקנית. פולארד, כך אמרה אז גם העיתונות הישראלית וגם העיתונות היהודית בארה"ב, היה בסך-הכל פטריוט יהודי שהעביר לישראל חומר שארה"ב היתה אמורה להעביר לה בלאו הכי על סמך הסכמים לשיתוף מידע בין הארגונים החשאיים של שתי המדינות. ומה אומר האדם הזה על המוסד? שירות הריגול המפואר של ישראל, זה שתופס מרגלים סובייטים כל שני וחמישי, מוכר מידע אמריקני לאוייב? רק אנטישמיות יכולה להסביר את השקר הזה.
בדיעבד הסתבר שטעיתי, ובגדול. מגילויים ממקורות שונים, אמריקנים, קנדים וישראלים - כולל ספרו המעניין של סימור הרש, 'ברירת שמשון' - קורמת עור וגידים דמות השונה לחלוטין מזו שייצרו אלה שמאמינים בטוהר מעשיו של פולארד. הבחור, מסתבר, הציע את שרותיו לא רק לישראל - תמורת בצע כסף - אלא גם לפקיסטן ולסין. החומר שהעביר לישראל ממשרדו במודיעין הצי, בו שימש כאנליסט אזרחי, עסק רובו ככולו במערכת ההצפנה של הצי האמריקני וכלל את תוכנות הצופן של הצוללות הגרעיניות. יש הטוענים שהעביר חומר רגיש ביותר, ובין היתר את זהותם של עשרה סוכנים מושתלים אמריקנים שנחשפו על-ידי הקג"ב והוצאו להורג, אך קשה לי להאמין שלפקיד במודיעין הצי היתה גישה למידע מסוג זה. סביר יותר להניח שהמידע על המרגלים האמריקנים הועבר לקג"ב על-ידי אלדריץ' איימס, קצין הסי.איי.אי הבכיר שנחשף שנים לאחר מאסרו של פולארד כמרגל סובייטי.
לאביאם סלע, מפעילו של פולארד בשגרירות ישראל בוושינגטון, לא היה מושג מה לעשות עם מערכות ההצפנה של הצי האמריקני שיהונתן פולארד העביר אליו, אך לבוס שלו, רפי איתן, היה ידוע מי יהא מוכן לשלם הון תועפות עבור מערכת ההצפנה. באישורו של ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, סיכם איתן עם ראשי הקג"ב שהמוסד יעביר להם את מערכות ההצפנה בתמורה להקלת היציאה למסורבי העליה וליהודי ברית המועצות.
קספר וויינברגר, מזכיר ההגנה של ארה"ב, מסר לשופטו של פולארד מזכר בן 46 עמודים שתוכנו עדיין חסוי, ובו ביקש להחמיר בדינו של פולארד. ניתן לשער שהעברת הצפנים האמריקנים פגעה אנושות ביכולתו של הצי לשמש כגורם מרתיע במלחמה הקרה, ושהחלפת המערכת בתכנת הצפנה חדשה עלתה לצי בביליונים רבים. למרות זאת, משום מה יהודים רבים סבורים שפולארד הוא קדוש מעונה שננטש על-ידי מדינת ישראל במאמציה לשאת חן בפני ממשלים אמריקנים שונים. לאחר 23 שנים בכלא, האם שילם פולארד את חובו לחברה והאם הגיע הזמן לשחררו?
פולארד אינו גיבור ישראלי, ובהחלט אינו דרייפוס יהודי. הוא אדם חלש אופי שמכר את ארצו לכל המרבה במחיר, ושמעשיו גרמו - בעקיפין - להחזרת שיתוף הפעולה בין המוסד ובין הסי.איי.אי שנים רבות אחורה. חבל לי על כל אדם שיושב שנים כה רבות בכלא, אבל מוקדם מדי מכדי לבנות אנדרטה ליהונתן פולארד ולהעניק לו פרס על מפעל חיים. http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-...
184. השר איתן: מעריך שפולארד ישוחרר בקרובבתגובה להודעה מספר 0
ש_ש חבר מתאריך 7.4.02 71576 הודעות יום שני י''ז באדר ב' תשס''ח 17:32 24.03.08
השר איתן: מעריך שפולארד ישוחרר בקרוב
השר לענייני גמלאים, רפי איתן, אמר כי הוא מעריך שיונתן פולארד ישוחרר בקרוב. בראיון לערוץ הכנסת, נשאל השר האם פולארד ישוב לישראל בקרוב, ותשובתו היתה "אני מניח שכן".
עוד נשאל השר איתן האם שוחח עם סגן נשיא ארה"ב, דיק צ'ייני, על הנושא, אולם הוא סרב להתייחס לשאלה. לדבריו, "כל מה שנאמר בעניין יפגע בו. עדיף שהציבור לא ידע כרגע". (כתב ynet)
מהצד חבר מתאריך 15.3.08 1429 הודעות, 7 פידבק, 13 נקודות אור ליום רביעי י''ח בניסן תשס''ח 20:20 22.04.08
11. מפעילו של בן עמי קדיש היה גם מפעילו של פולארד
דיווח של גיל תמרי בערוץ 10
כדאי להזהיר את הציבור לגבי אביאם סלע: מדובר בשרלטן, נוכל מסוכן ומתוחכם, שכל מי שמחובר אליו במישרין או בעקיפין ראוי להיות חשוד בחיבה יתירה לשוחד, טובות הנאה, ומכירת האינטרסים הציבוריים וסיכון בטחון הציבור כולו על מזבח אינטרסים אישיים פסולים ולבדוק את המניעים האמיתיים מאחורי הקשר שלהם עם האיש המשחית הזה.
נורמת השקר שעל בירכיה חונך ועם ביתו התחתן, והשירותים הפיקטיביים שהוא מספק תמורת שוד הקופה הציבורית מאפיינים את סלע ומרעילים את כל סביבתו (שהרי שוחד מעוור גם עיני צדיקים...).
למרבה הצער, שופטים המעורבים במערך טובות ההנאה עם אביאם סלע, כגון אסתר חיות ואהרון ברק, מצאו את דרכם לבית המשפט העליון במקום לכלא. כך גם משפטנים שידעו על עבירות שוחד ומרמה של סלע כלפי עובדי ציבור בכירים (גם בישראל) וחיפו עליו: עדנה ארבל, אלייקים רובינשטיין, ודורית בייניש. רק חסר היה שקומבינת אלי זוהר הייתה מצליחה ואז מעגל השחיתות היה נתפר כולל משרת היועמ"ש לממשלה.
או הוזהרתם!!
במלוא האחריות והגיבוי המשפטי, כולל פסק דין סופי, הקובע שאביאם סלע בידה ראיות והונה את מדינת ישראל כולה!
וחוצמיזה, פולארד לא ישוחרר כל עוד שחרורו עשוי (וראוי !) להפליל את אביאם סלע, ושותפו לפרשיות השוחד גם בימי קופת חולים העליזות ולא רק בימי "המוסד", שבתאי שביט.
ליהודים הטובים שאמורים לדאוג ללובי המתאים באמריקה יש יותר מידי מה להפסיד אם יפעלו בניגוד לאינטרסים האישיים הסמויים של מי שכבר הוכיח שהוא אינו מהסס לעשות שימוש בסודות בטחוניים כדי לקדם את עסקיו הפרטיים (בעיסקת הגאז עם מצריים). והמבין יבין...
mg82KP חבר מתאריך 22.1.08 568 הודעות, 1 פידבק, 1 נקודות אור ליום רביעי י''ח בניסן תשס''ח 21:15 22.04.08
ארה''ב : המפעיל הישראלי - קונסול מדע במנהטן
בכתב האישום שיוגש נגד בן-עמי קדיש נכתב כי הוא עבד כמהנדס מכני שהועסק במרכז למחקר, פיתוח והנדסת נשק של צבא ארה"ב, שם הוא שאל מסמכים מסווגים והביא אותם לביתו. עוד נטען כי השותף, אזרחי ישראלי, הועסק בתחילת שנות ה-80 כקונסול לענייני מדע במנהטן יצחק בן-חורין, וושינגטון פורסם: 22.04.08, 20:42
בארצות הברית פרסמו הערב (יום ג') את כתב האישום שיוגש נגד בן-עמי קדיש, החשוד במסירת מידע רגיש לישראל בתחומים שונים. הרשויות בארה"ב טוענות כי קדיש הופעל בידי מפעילו של יונתן פולארד, הישראלי יוסי יגור. ממסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי קדיש הודה בחקירתו ב-FBI בעבירות הריגול וטען כי עשה זאת מתוך אמונה שהוא מסייע לישראל.
בכתב האישום נכתב כי מ-1979 ועד 1985, קדיש, אזרח אמריקני, כיהן כמהנדס מכני שהועסק במרכז למחקר, פיתוח
אסתר פולארד מגיבה: "לא מכירה אותו" / שרון רופא אופיר
אסתר פולארד זועמת על הקשר שעושה משרד המשפטים האמריקני בין בן עמי קדיש, שנחשד בריגול עבור ישראל, לבין בעלה המרצה עונש כבד על עבירות ריגול. בשיחה עם ynet אמרה: "לא אני ולא יונתן מכירים את האיש שבו מדובר"
והנדסת נשק של צבא ארה"ב בעיר דובר שבמדינת ניו ג'רזי. במרכז היתה ספריית מסמכים שבהם היה מידע מסווג הקשור לביטחונה הלאומי של ארה"ב. במהלך תקופה זו, שאל קדיש פעמים ספורות מסמכים מסווגים מהספרייה, והביאם למעונו בניו ג'רזי. שם העביר קדיש את המסמכים לידיו של שותפו-באשמה (המפעיל - י.ב.ח), וזה צילם אותם במרתף הבית.
עוד נטען כי המפעיל, אזרח ישראלי, הועסק בין השנים 1980 ל-1985 על ידי ממשלת ישראל כקונסול לענייני מדע בקונסוליה הישראלית במנהטן. הוא הורה לקדיש לספק לו את המסמכים המסווגים. אחד המסמכים המסווגים שקדיש העביר לידיו כלל מידע הקשור לכלי נשק גרעיני, וסווג כ"מידע מוגבל", סיווג מיוחד שמעניק משרד האנרגיה האמריקני למסמכים הקשורים למידע גרעיני.
מסמך מסווג נוסף שקדיש העביר כלל מידע על גרסה משודרגת של מטוס הקרב F-15 שארה"ב מכרה למדינה אחרת (מטוסים אלה נמכרו בין היתר לערב הסעודית - י.ב.ח). המידע סווג כ"סודי" ונאסר להעבירו לאזרחים זרים. מסמך אחר שקדיש שאל מספריית המרכז כלל מידע על מערכת ה"פטריוט" להגנה מפני טילים, שאף הוא סווג כסודי. קדיש הכחיש קשר עם המפעיל ב-20 במרס 2008, שוחח קדיש עם מפעילו, על-פי כתב האישום, ובשיחה זו הורה לו המפעיל לשקר לרשויות אכיפת החוק הפדרליים. למחרת, כאשר נחקר על ידי ה-FBI, הכחיש קדיש כי ניהל שיחה טלפונית עם המפעיל.
קדיש נאשם בארבעה סעיפים: חתירה לחשוף מסמכים הקשורים לביטחונה הלאומי של ארה"ב בפני ממשלת ישראל,
סעיף נוסף של חתירה כדי לשמש כסוכן מטעמה של ממשלת ישראל, סעיף נוסף של ניסיון לפגוע בתקשורת עם קצין אכיפת החוק, וסעיף אחרון של ניסיון למסור הצהרה שקרית לקצין אכיפת חוק.
הוא צפוי להופיע בצהריים (שעון ניו יורק) בפני שופט בבית משפט פדרלי במנהטן. מייקל ג' גרסיה, התובע של המחוז הדרומי של ניו יורק, שיבח את עבודת ה-FBI והצבא האמריקני בחקירה.
201. הארץ: ''ישראל קיבלה מהמרגל אלפי מסמכים, והפלילה אותו''בתגובה להודעה מספר 186
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.04.08 בשעה 23:51 בברכה, פילוביץ שחף
ישראל קיבלה מהמרגל אלפי מסמכים, והפלילה אותו
מאת יוסי מלמן
עדכון אחרון - 08:28 23/04/08
הפרשה הקודמת | ג'ונתן פולארד
תגיות: ג'ונתן פולארד
ג'ונתן פולארד נעצר בידי סוכני הבולשת הפדרלית (אף-בי-איי) בשערי שגרירות ישראל בוואשינגטון בנובמבר 1985. פולארד ניסה לפרוץ למתחם במכוניתו, בה היתה גם אשתו אז, אן אנדרסון, אולם אנשי השגרירות סירבו לאפשר את כניסתו.
בחקירה התברר שפולארד, שהיה עובד אזרחי במרכז נגד טרור של הצי, הופעל במשך כמה שנים על-ידי הלשכה לקשרי מדע של משרד הביטחון (לק"מ), שהיתה סודית עד אז (ראו פרשנות בעמוד 1). בחקירתו הודה פולארד שהעביר לישראל אלפי מסמכים סודיים שאליהם היה נגיש - לא רק מסמכי הצי אלא גם מסמכים של סוכנות הביון המרכזית (סי-איי-אי), משרד ההגנה, האף-בי-איי ועוד.
פולארד הציע את שירותיו למוסד, אך נדחה. הוא שב והציע את שירותיו ב-1983, כשפגש בנסיבות חברתיות את אל"מ אביאם סלע מחיל האוויר, שהיה בשנת לימודים בניו יורק. ההצעה עברה עד לדרגים הבכירים בצבא ובממשלה והוחלט שיופעל בידי הלק"מ.
לאחר שנעצר, התנצלה ישראל על המקרה בפני ארה"ב, הבטיחה שלא תרגל עוד בארה"ב והסכימה לשתף פעולה עם רשויות החקירה בארה"ב. זאת היתה פעולה חסרת תקדים בתולדות הריגול המודרני. מעולם לא קרה שמדינה שהפעילה מרגל, סייעה למדינה שבה הוא הופעל, להפלילו. ואולם, תוך כדי כך, ניסתה ישראל להונות את החוקרים האמריקאים ולהעלים מהם מידע, דבר שגרם לנזק נוסף.
פולארד נידון למאסר עולם ומאז מסרבות רשויות החוק בארה"ב וקהיליית המודיעין להקל בעונשו ולאפשר לנשיאי ארה"ב לחון אותו. הפעם היחידה שבה פולארד היה קרוב להשתחרר היתה בסוף כהונתו של הנשיא ביל קלינטון שהיה מוכן לשקול מתן חנינה לבקשת ראש הממשלה יצחק רבין, אך בסופו של דבר איים ראש הסי-איי-אי אז ג'ורג' טנט להתפטר וקלינטון נסוג בו מכוונתו.
"הסכמתו של ראש הממשלה שמעון פרס להחזיר את המסמכים שהובאו ע"י פולארד היתה מוטעית מיסודה וגרמה נזק חמור ביותר. מסמכים אלה היוו את הבסיס שהביא להרשעתו של פולארד ולגזר דין מאסר עולם שהוטל עליו"
203. רפי איתן מגלה: לקחתי על עצמי את האחריות בפרשת פולארדבתגובה להודעה מספר 186
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 15030 הודעות, 8 מדרגים, 16 נקודות. ראה משוב יום חמישי י' באייר תשס''ח 15:44 15.05.08
רפי איתן מגלה: לקחתי על עצמי את האחריות בפרשת פולארד
בראיון בסוף שבוע חושף רפי איתן כי למרות שהוא לא האחראי היחיד בפרשת פולארד, הוא לקח על עצמו את האחריות המלאה לפרשה, וזאת בכדי למנוע נזק גדול כמו בפרשת עסק הביש, אם יגיד מילה נוספת על מישהו נוסף (פרס, ברק?). (לא היה לי מה להפסיד- כבר היה לי פנסיה ולא הייתי חייב משכנתה).
ועוד כמה פנינים מהראיון:
למה פולארד נענש בחומרה יתירה: הסיבה היא לא פולארד כמו כעסם של שירותי הביון האמריקניים על ישראל. כל שירותי הביון האמריקניים החליטו החלטה משותפת לא לאפשר לו לצאת לחופשי עד סוף חייו.
אז הם מתנקמים בך ובחבריך על גבו? "כן, שמע. לפי המכתב הסודי של קספר וינברגר אנחנו מבינים שהם מאשימים את פולארד במסירת שמות סוכנים אמריקניים לרוסיה הסובייטית, סוכנים שנשפטו והוצאו להורג. אחר כך נלכד המרגל אולדריץ' איימס והתברר שזה האו. לא פולארד. אני יכול להגיד לך שפולארד לא הזיק לאמריקה כהוא זה."
האם אפשר לעשות היום משהו למען פולארד? לצערי לא. מה רוצים מאיתנו שננתק את הקשרים?
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 15030 הודעות, 8 מדרגים, 16 נקודות. ראה משוב יום חמישי י' באייר תשס''ח 09:57 15.05.08 אסתר פולארד: בוש לא שלל את מתן החנינה לפולארד!
אסתר פולארד בראיון לערוץ 1 אתמול: בגלל תרגום עילג הובן כאילו בוש מתנגד לשחרור פולארד אבל האמת היא אחרת: כשנשאל בוש האם ישראל הגישה בקשת חנינה לפולארד, בוש התחמק מלענות ורק אמר כי הנושא בבדיקה מתמדת.
הוא כמובן לא היה יכול להכחיש כי אז היה פוגע באולמרט שלא הגיש כל בקשה, וגם לא היה יכול לאשר כי הוגשה בקשה כזאת - כי לא הוגשה.
205. השר רפי איתן: 'מי נתן או לא נתן את ההוראה, פשוט אסור..'בתגובה להודעה מספר 204
ערכתי לאחרונה בתאריך 20.05.08 בשעה 12:36 בברכה, פילוביץ שחף
השר רפי איתן: "מי נתן או לא נתן את ההוראה, פשוט אסור שזה יקרה"
התחקיר שפורסם בסופשבוע במעריב על השר רפי איתן "אני בן 81 מותר לי", חושף לראשונה בריש גלי מספר כותרות שמאששות ומאמתות מה שכבר ידענו, אך הפעם רפי איתן אומר אותם בעצמו:
כותרות:
"אסור לחזור למה שקרה ב- 54 עם הפרשה ועם השאלה מי נתן או לא נתן את ההוראה"
"ספיר... הוא רצה תרומה וקיבל. זה היה דפוס הפעולה של התקופה ההיא של כל ראשי מפא"י וראשי המדינה"
"20 שירותי המודיעין בארה"ב החליטו החלטה משותפת שלא לאפשר לפולארד לצאת לחופשי עד סוף ימיו"
"הסיבה אינה פולארד. הסיבה היא ישראל"
"המבקר לא מסוגל בבקורת שלו לעזור כהוא זה לשחרור פולארד"
"זה לא ממנו. זה לא הוא, זה אנחנו. זה קשור למערכת היחסים בין שירותי המודיעין האמריקניים למדינת ישראל"
"אני יכול להגיד לך במלוא האחריות שפולארד לא הזיק לארה"ב כהוא זה"
"וידעתי שאם אני אגיד מילה אחת נוספת על מישהו נוסף, יפתח מעגל של גיהנום. אז כל..."
187. פולארד לאולמרט: מדוע אתה משקר?בתגובה להודעה מספר 185
פולארד לאולמרט: מדוע אתה משקר? פרסום ראשון: 27/03/08, 21:55
יהונתן פולארד שלח מכתב לרה"מ בו הוא קובל על הטענות כאילו הוא מקבל תמיכה מהממשלה שלטענתו "מעולם לא עמדה במחויבויותיה כלפי". יערה מייטליס
יהונתן פולארד שלח השבוע מכתב לראש הממשלה, אהוד אולמרט, מהכלא הפדראלי בו הוא מוחזק בצפון קרוליינה, ארה"ב, בנושא סרוב הממשלה לספק דין וחשבון על טענותיה לתמיכה בו.
במכתבו פנה פולארד לראש הממשלה ואמר לו "כפי שאתה יודע היטב, בעשרים ושלוש השנים שבהן אני שוהה בשבי, מעולם לא קיבלתי ולו אגורה מממשלת ישראל. למרות שכסוכן ישראלי מוכר, אני זכאי לתמיכה ממשלתית מלאה ולפיצוי כספי, לא קיבלתי דבר. רעייתי אסתר לא קיבלה אף היא ולו אגורה אחת, או כל סוג של תמיכה מממשלת ישראל. זאת, גם כאשר התמודדה עם מחלת הסרטן".
"למרות זאת, ממשיכה לשכתך לשקר ולהפיץ הצהרות רשמיות הגורסות כי רעייתי, אני ו"מקורביי" מקבלים "תמיכה מלאה בכל היבט אפשרי" מממשלת ישראל",טען פולארד. פולארד הוסיף במכתבו כי "בניסיון לעצור שקרים אלו ביקשתי מעורכת דיני, ניצנה דרשן-ליטנר, להגיש בקשה רשמית לקבלת דו"ח מלשכתך. הבקשה נשלחה אליך ב-29 באוקטובר 2007. שלושה חודשים מאוחר יותר קיבלנו את תשובתך, מתאריך 21 בינואר 2008, אשר דחתה בבוז את בקשתנו וחזרה בקצרה על אותם שקרים והתחמקויות".
"לכן", הוסיף, "הנחיתי את עורכת דיני לכתוב אליך שוב, והפעם לשאול שאלות ספציפיות. במכתב בן ארבעה עמודים מתאריך 13 בפברואר 2008, ביקשה עורכת דיני סימוכין לטענותיך בתגובה מפורטת (ואישורי קבלה חתומים). או לחלופין הכרה באמת, באישור בכתב כי "במהלך עשרים ושלוש השנים שבהן כלוא יהונתן פולארד בארה"ב, לא קיבלו הוא או רעייתו, הגברת אסתר פולארד, תמיכה כספית כלשהי מממשלת ישראל".
בתגובה ל-22 השאלות הספציפיות שהועברו לרה"מ ע"י עורכת הדין, כותב פולארד כי "קיבלנו לאחרונה את תשובתך מתאריך 9 במרץ 2008. התשובה כוללת שלושה משפטים וחתומה על ידי היועצת המשפטית שלך, שולמית ברנע פרגו. הטקסט המלא של מכתבך הינו כדלהלן:
"אין לי אלא לחזור על האמור במכתבי מיום 21/1/2008 ולהפנותך למידע שמסרה המדינה במסגרת עתירות שונות שהוגשו בעניינו של מרשך. טענותייך במכתבך משוללות, ברובן, כל יסוד, ויש להצטער על סגנונן. אינני רואה מקום לפרט את המידע המבוקש על ידך, מחשש שהדבר יפגע בטובתו של מר פולארד, ובמאמציה של מדינת ישראל לסייע לו".
"ברור, אדוני ראש הממשלה", כותב פולארד לאולמרט "שאם הייתה לממשלה הוכחה כלשהי התומכת בשקרים שלשכתך מפיצה אודות תמיכה בי וברעייתי, לא היית צריך להתחמק מהשאלות שהציגה לך עורכת דיני. טענתך, כי המידע הנוגע לעניין זה הועבר לבית המשפט העליון פשוט אינה מהימנה. אתה יודע היטב כמוני, כי אין דבר בתשובות הממשלה לבית המשפט מלבד הבטחות לתמיכה, אשר לא קוימו מעולם! ממשלת ישראל הודתה שוב ושוב בבית המשפט העליון כי היא חייבת לספק לי ולרעייתי תמיכה מלאה, אולם למרות הודאות אלה, מעולם לא עמדה באף לא אחת ממחויבויותיה כלפינו".
"גרוע מזה", הוסיף פולארד "טענתך כי תגובה לשאלות עורכת דיני "תפגע בטובתי ובמאמציה המדינה למעני" הינה שקר גס. אילו "מאמצים"? אין זה אורך 23 שנים להבטיח את שחרורו של סוכן המוחזק בידי ידידתה ובת בריתה הקרובה ביותר של ישראל! כעת ברור לכל כי ממשלת ישראל איננה רצינית בנוגע לשחרורי, אלא היא מקווה שהזמן יעשה את שלו ו"יפתור" את בעיית פולארד לצמיתות, השם ישמור! ".
"אם ישראל הייתה רצינית בנוגע לשחרורי, לא היית מתייחס אליי ואל רעייתי באופן כה אכזרי ומשקר בעניין זה. רעייתי חסרת דיור וחסרת אמצעים. אני תלוי בחברים לקבלת כסף לשיחות טלפון ולקניית מצרכים בסיסיים בכלא. זו איננה הדרך שבה מתייחסת ממשלת ישראל לסוכן שבכוונתה להביאו הביתה", טען.
בסיום מכתבו פנה פולארד לאולמרט ושאל אותו, "אדוני ראש הממשלה, רעייתי ואני רוצים להבין מהי התועלת הצומחת לך מהשקרים אודות תמיכה שממשלת ישראל נדרשת על פי חוק לספק, ואשר נמנעת מאיתנו. אם, כפי שאתה חוזר ואומר, ממשלתך מקצה משאבים עבורי ועבור רעייתי, אולם אנחנו איננו מקבלים אותם, מי מקבל את הכסף? האם לשכתך מועלת בכספים (אשר לטענתך מיועדים לנו) והם משמשים באופן לא חוקי לצורך אחר? איננו יודעים בבטחה איזו שחיתות מתרחשת, אולם אנו יודעים כי משהו כאן מריח מאד לא טוב".
"לסיכום: תגובתך לבקשתי לדין וחשבון הינה מעליבה ולא מקובלת. בכוונתי לנקוט בכל הצעדים שיידרשו על מנת להוציא את האמת לאור. הודאה רשמית באמת – אמת אשר כל מדינת ישראל כבר יודעת באופן לא רשמי – הינה המעט שאתה חייב לסוכן אשר שירת את המדינה בנאמנות ואשר, בתמורה, בילה 23 שנים מחייו בשבי", סיים.
נזכיר כי אתמול אמר המבקר לינדנשטראוס http://www.inn.co.il/News/News.aspx... בקשר לידיעה שפורסמה ב'ידיעות אחרונות' לפיה חקירת המבקר תטרפד את שחרור פולארד, כי "לא נגרם כל נזק בעניינו של פולארד עקב הבדיקה שאני עורך... אני מבצע את החלטת הכנסת בעניין פולארד, מזה שלושה חודשים מתקיים תחקיר באגף הביטחון של מבקר המדינה ויש שיתוף פעולה מלא בין כל הגורמים, אנו מטפלים בדיסקרטיות מלאה וכנראה למישהו בוער הכובע על הראש אני מקווה שמי שעשה זאת שגה בגדול, הביקורת תימשך ושום דבר לא ירתיע אותה. הפגיעה היא לא רק במבקר, אלא גם בכנסת", אמר המבקר. http://www.inn.co.il/News/News.aspx...
188. פולארד למבקר המדינה: עקוב אחר נתיב הכסףבתגובה להודעה מספר 185
מאחורי החומות
פולארד. "רעידת אדמה בישראל" צילום: איי פי פולארד למבקר המדינה: עקוב אחר נתיב הכסף
לינדנשטראוס. חוקר את הפרשה צילום: יותם פרום
המרגל הישראלי הכלוא בארה"ב קרא למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, להמשיך בבדיקת הפרשה ודחה הטענות שבדיקה כזו תטרפד את המאמצים לשחררו. "ייתכן שסוף סוף נבין למה הממשלה לא רוצה לראות אותי בבית", כתב. משרד רה"מ: יש חשש שפירוט המידע יפגע בטובתו של פולארד ובמאמצי המדינה לסייע לו שרון רופא-אופיר עדכון אחרון: 28.03.08, 00:19
"האם ממשלת ישראל מנצלת את פרשת פולארד כדי לטייח משהו לאורך השנים? זה מה שחקירתך צריכה לגלות" - כך כתב המרגל הישראלי, יונתן פולארד, במכתב שהעביר אתמול (ה') למבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בעקבות טענות גורמים ביטחוניים שבדיקת הפרשה עלולה לטרפד את המאמצים לשחרורו.
במכתב, שהגיע לידי ynet, דוחה פולארד את הטענות ואומר כי הכל מתחיל ונגמר בחשש הממשלה מהיום שבו יתברר לאן נעלם הכסף שהיה אמור להיות מוקצה לטובתו לאורך השנים.
המבקר על פרשת פולארד:
"למישהו בוער הכובע" / אמנון מרנדה
מבקר המדינה הגיב לדיווח, לפיו העובדה שהוא בודק את התנהלות המדינה בפרשת המרגל יונתן פולארד מסכנת את שחרורו. "הביקורת תימשך כפי שהייתה. יש לי הרגשה שהפרסומים האלה זו הטעיית הציבור", אמר והוסיף: "מי מאיתנו לא חרד לגורלו של אדם שנמק בכלא?" לכתבה המלאה http://www.ynet.co.il/articles/0,73...
"אם חקירתך תעקוב אחר הנושא הכספי אני בטוח שכשהאמת תיחשף, היא תגרום לרעידת אדמה בישראל. ייתכן שסוף סוף נבין למה הממשלה לא רוצה לראות אותי בבית", כתב.
לאחר שאתמול חיזקה אסתר פולארד את ידיו של המבקר, מגיע תורו של בעלה. במכתב שהועבר באמצעות עו"ד לארי דאב, מבקש פולארד להמשיך בחקירת הפרשה. "הרשה לי להבטיח לך - חקירתך לא תטרפד את המאמצים להבטיח את שחרורי, כי אין מאמצים להבטיח את שחרורי", כתב.
לטענת פולארד, הממשלה הבינה כי התקשורת נחשפה לחליפת המכתבים בין פולארד ועורכי דינו לבין לשכת ראש הממשלה, ונכנסה ללחץ. במכתבים שואל פולארד לאן נעלמו כספי הסיוע שלטענת הממשלה קיבלו במשך השנים הוא ורעייתו. פולארד כתב: "במכתב ששלחתי לראש הממשלה שאלתי מדוע משרדו מתעקש להפיץ שקרים, לפיהם אשתי ועמיתיי מקבלים סיוע כלכלי מלא מהממשלה בעוד האמת היא שמעולם לא קיבלנו אגורה אחת מהממשלה, לאורך 23 שנות המאסר שלי".
"אני יכול להיות בבית כבר בפסח" פולארד מציע למבקר לעקוב אחר נתיב הכסף משום שלטענתו, אם לא הגיע אליו, יש לבדוק לאן הגיע. "אם תעקוב אחר נתיב הכסף אתה עשוי לגלות משהו גדול הרבה יותר משחיתות פיננסית. האם ממשלת ישראל משתמשת בפרשת פולארד כדי לטייח משהו גדול בהרבה לאורך השנים? אולי זה משהו יותר גרוע? זה מה שחקירתך צריכה לגלות".
בסוף דבריו מציין פולארד כי יש רק אדם אחד שיכול להוביל לשחרורו, נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש. מנגד, יש רק אדם אחד שיכול לבקש את שחרורו - ראש הממשלה, אהוד אולמרט.
"אני יכול להיות בבית כבר בפסח, הדבר היחיד שעומד בדרכי לשחרור מיידי הוא אי רצונו של אולמרט לראות בי חופשי", כתב.
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "במרוצת השנים פעלה ממשלת ישראל ועדיין פועלת למען סיוע ליונתן ומקורביו (...) המדינה העמידה משאבים לטובת יונתן פולארד ולטובת צרכיה של אשתו הנוכחית אסתר פולארד (...) איננו רואים מקום לפרט את המידע, מחשש שהדבר ייפגע בטובתו של פולארד ובמאמציה של מדינת ישראל לסייע לו". פרסום ראשון: 27.03.08, 23:01 http://www.ynet.co.il/articles/0,73...
189. המבקר על פרשת פולארד: ''למישהו בוער הכובע''בתגובה להודעה מספר 185
בדצמבר אשתקד פנתה הוועדה לביקורת המדינה http://www.ynet.co.il/articles/0,73... בכנסת אל המבקר כדי שיכין חוות דעת על פעולות הממשלה ויבדוק האם עשו כל שנדרש לביא לשחרורו של פולארד. מאז מעבירים שורה של גופים, ביניהם משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ, מידע בעניין לידי המבקר ואנשיו. לראש הממשלה, אהוד אולמרט, וגם לקודמיו בתפקיד, אהוד ברק ובנימין נתניהו, נקבעו פגישות בעניין עם המבקר, על מנת שיוכלו למסור עדות.
לינדנשטראוס מתח ביקורת על כך שהגורמים לא נחשפו. "אני אומר דברים ברורים כדי להעמיד דברים על דיוקם. אני משיב לגורמים אנונימים, לא יודע מי הם, אחד מהם 'מקור בטחוני בכיר', לא מזוהה, לא אמר את שמו והיכן הוא עובד. אם יש למישהו משהו לומר שיגיד בגלוי ויקבל תשובה".
באשר לטענות עצמן אמר המבקר: "הכנסת החליטה פה אחד בישיבת הוועדה לביקורת המדינה את ההחלטה שחובתי לבצע אותה. מזה שלושה חודשים מתקיים בירור אצל מבקר המדינה ואנשי צוותו, הישיבות דיסקרטיות ביותר, עלומות, נשמעים שם דברים, יש שיתוף פעולה מלא והדוק מצד כל מי שהוזמן לישיבות האלה".
לינדנשטראוס הבטיח להמשיך את הביקורת. "הביקורת תימשך כפי שהייתה. היא תהיה חדה, נוקבת, ישרה ואמיצה. כך היא צריכה להיות. שום דבר לא ירתיע אותה. הפגיעה היא לא רק במבקר אלא גם בכנסת. בוועדה הזו שהטילה את המשימה. הדברים האלה נמצאים לפני סיום בעוד כמה שבועות. היה לי הרגשה שהפרסומים האלה זו הטעיית הציבור. מי מאיתנו לא חרד לגורלו של אדם שנמק בכלא?".
יושב ראש הוועדה לביקורת המדינה זבולון אורלב תמך במבקר ואמר: "מדובר בעלילת כזב במבקר, שעילתה בעצם ועדת ביקורת המדינה, שידוע לכם כל הבדיקה על פולארד היא על פי יוזמת הוועדה לביקורת המדינה".
הוא תקף גם את ראש הממשלה: "אני מצטער שאולמרט עושה ספין מכוער על גבו של פולארד ועל הפקרתו. גורלו של פולארד מוטל על כף המאזניים ואולמרט ממשיך במסע הדה-לגיטמציה נגד המבקר. זהו דבר חסר אחריות ואסור לעבור עליו לסדר היום".
גורמי ביטחון: הביקורת תפגע במאמצי השחרור העיתון "ידיעות אחרונות" פרסם כי בכירים במערכת הביטחון ובמסדרונות השלטון טוענים שהבדיקה שמנהל מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס תפגע "במאמצים הרגישים", לשחרורו של המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד.
"מדובר בהחלטה שערורייתית", אמרו בכירים במערכת הביטחון על החלטת המבקר לפתוח בחקירה משלו בנושא, "רק מדינה שיצאה מדעתה מוכנה למסור נושא כל כך רגיש לבדיקה של המבקר שפועל כמו פיל בחנות חרסינה בנושא שלא נמצא כלל בסמכותו". גורמים שחשופים למידע הרגיש אמרו כי יש חשש שהתערבות המבקר תגרום לכך שפולארד ימשיך להשאר בכלא.
ג'ונתן פולארד http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L... הצטרף בספטמבר 1979 למודיעין הצי האמריקני במרילנד בתפקיד מנתח נתוני מודיעין, חמש שנים לאחר מכן הועבר ליחידת מחקר בוושינגטון שעסקה בניתוח מידע והתראה כנגד פעילות טרור. במהלך שירותו הוא גויס על ידי הלק"ם (לשכה לקשרי מדע), גוף מודיעין ישראלי חסוי בראשו עמד רפי איתן.
פעילותו עבור המודיעין הישראלי נמשכה שנה אחת במהלכה העביר חומר רב, שהיה על פי הערכות לא רשמיות, בעל ערך מודיעיני משמעותי לישראל.
באוקטובר 1985 עורר פולארד את חשד מעסיקיו ומעקב שהושם עליו ועל אשתו חשף את פעולתם. בחודש נובמבר של אותה שנה ניסו פולארד ואשתו למצוא מקלט בשגרירות ישראל בוושינגטון, אנשי השגרירות סירבו להכניסם לבניין והם נעצרו על ידי סוכני האפ.בי.איי.
בשנת 1998 הכירה ממשלת ישראל בפולארד כמרגל ישראלי שפעל בשליחות ובסמכות מדינת ישראל, במקביל הועברו לממשל האמריקני מספר בקשות חנינה, אך כולן נדחו http://www.ynet.co.il/articles/0,73...
Sרון Sקד חבר מתאריך 11.12.03 25214 הודעות, 47 מדרגים, 84 נקודות. ראה משוב אור ליום שלישי ט''ו באייר תשס''ח 20:00 19.05.08
מסתמן: רה''מ מוכן להשיב לשאלות המבקר בפרשת פולארד
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מוכן להשיב בכתב על שאלותיו של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, החוקר את פרשת שחרורו של ג'ונתן פולארד.
מהודעה שפרסם יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ זבולון אורלב, עולה כי אולמרט הודיע לו כי מזכיר הממשלה, עובד יחזקאל, והיועץ המדיני, שלום תורג'מן, פעלו מטעמו כאשר העבירו מידע למבקר המדינה בעניין. (אמנון מרנדה)
207. מבקר המדינה יפנה לרה''מ שאלות בכתב על פולארדבתגובה להודעה מספר 206
Hermon חבר מתאריך 15.8.02 15049 הודעות, 9 מדרגים, 18 נקודות. ראה משוב אור ליום חמישי י''ז באייר תשס''ח 20:13 21.05.08
מבקר המדינה יפנה לרה''מ שאלות בכתב על פולארד
מבקר המדינה יפנה לרה"מ שאלות בכתב על פולארד יום רביעי, 21 במאי 2008, 17:14 מאת: פנחס וולף, מערכת וואלה! חדשות
מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, הודיע היום ליו"ר הוועדה לביקורת המדינה ח"כ זבולון אורלב כי הוא מסכים לבקשתו של ראש הממשלה והוא יפנה אליו שאלות בכתב, במסגרת חוות הדעת בסוגיית ג'ונתן פולארד. לדבריו, על פי תשובות ראש הממשלה, יחליט אם ניתן להסתפק בכך או ידרוש גם הסברים בעל פה. בעקבות ההודעה, ח"כ אורלב החליט לדחות את ישיבת הוועדה שתוכננה לשבוע הבא.
196. ''מה שחריש אומר על פרס שטלפן לשולץ...''בתגובה להודעה מספר 0
אתמול 23/04/08 בתכנית הבוקר הזה עם יעקב אחימאיר ברשת ב', הועלה נושא המרגל החדש ישן בן-עמי קדיש, שפעל בשנים בהם פעל פולארד "עם אותה שיטה" בכלל "ועם אותו מפעיל" בפרט....
להלן תמליל הדברים...:-
יעקב אחימאיר: מעט ממה שנתפס היום בעיתונים אבל הרבה כמובן על פרשיית הריגול החדשה, הכותרות הראשיות כמובן על פרשת פולארד השניה, הארץ: מבוכה בירושלים, אמריקני נאשם בריגול לישראל מדובר בבן-עמי קדיש כפי ששמענו שהואשם אתמול בהעברת מידע סודי לפני יותר מ- 20 שנה. בעיתונים תצלומים של קדיש לאחר הדיון בבית המשפט בניו יורק, דיון שלאחריו שוחרר בערבות. אמיר אורן במאמר פרשנות בהארץ שכותרתו: 'בהשוואה לפולארד קדיש הוא עוסק זעיר'. ידיעות אחרונות: גם כן סיכום נרחב לפרשה הזאת כמו ביתר העיתונים, אבל הנאשם בן-עמי קדיש אמר לידיעות אחרונות "אני מקווה לטוב" המעצר לא בא בהפתעה אמרה לידיעות דוריס, אישתו של בן-עמי קדיש. מבוכה בישראל הוא גם הכותרת בישראל היום, 'לפתע נשלפה פרשה ישנה' 'יום חג לאנטישמים' קובע הפרשן חמי שליו בישראל היום. במעריב עיצוב גרפי לעמוד הראשון על רקע העתק האותיות מכתב האישום, תצלומו של בן-עמי קדיש, תצלום של פולארד, והכותרת 'פולארד לא לבד'.
בירושלים אין לפי שעה תגובה על כתב האישום נגד בן-עמי קדיש, במשרד ראש הממשלה ובמשרד החוץ אומרים כי לא ידוע על כך דבר, השר לשעבר מיכה חריש שהיה בשעתו חבר בצוות מטעם ועדת חוץ ובטחון שחקר את פרשת פולארד אומר לכתבנו המדיני שמואל טל: כי ההנחה בשעתו היתה שפולארד היה מקרה חריג ולא היו עוד מרגלים. בוקר טוב לך שמואל טל
שמואל טל: בוקר טוב יעקב, כן--
יעקב אחימאיר: אם כן שתיקה בירושלים שתיקה רשמית אפשר לומר
שמואל טל: תראה אמר דובר שר ה.. דובר משרד החוץ האמריקני, שיעבירו לישראל עדכונים אז אולי קודם ממתינים לשמוע מה בדיוק מעבירים שם כפי שציינת. בלשכת ראש הממשלה ובמשרד החוץ אומרים אמש שהפרשה לא מוכרת, סביר שגם ראש הממשלה וגם שרת החוץ יקבלו עדכונים מהממשל בעקבות הגשת כתב האישום, עדכונים מפורטים מאוד, גם רפי איתן שהיה, השר רפי איתן שהיה בשעתו ראש הלשכה לקשרי מדע, מינה אותו אריאל שרון לתפקיד הזה גם הוא אומר לי, שלא ידוע לו דבר על העניין הזה והוא יותר מסרב לומר. אנחנו יודעים מאז פרשת פולארד.. רפי איתן לא כל כך מגיע לארה"ב. והבוקר אני שוחחתי עם השר לשעבר מיכה חריש שבשעתו היה חבר בוועדת חוץ ובטחון שביחד עם אהוד אולמרט, דוד מגן, יוסף בורג, אליהו בן אלישר, אבא אבן ושמחה דיניץ הם היו בצוות, צוות שחקר את פרשת פולארד, ומיכה חריש אומר שלמרות שמועות שהיו כאילו פולארד היה רק קצה הקרחון- והיו עוד. הנחת העבודה היתה פולארד היה אחד ושלא הופעלו עוד מרגלים
מיכה חריש: אנחנו הגענו למסקנה שפולארד היה מקרה חריג, מאחר שהיתה החלטת ממשלה שאסור לרגל בארה"ב, החלטת הממשלה היתה אסטרטגית בגלל חשיבות היחסים שכבר אז יחסו לקשרים עם ארה"ב. וזה נכון גם לגבי היום, יתר על כן, הלשכה לקשרי מדע הלק"מ- לא היה מוסד של ריגול, הוא עסק באיסוף טכנולוגי בשנות החמישים כשהיה אמברגו על ישראל, וההפעלה של פולארד היא היתה הפעלה של מרגל, לא של איש בקשרי מדע, ולכן היה חריג והיה בניגוד להחלטת הממשלה, ואנחנו הבנו שזה הדבר היחידי שהיה קיים כחריג. אני הופתעתי כששמעתי על הידיעה האחרונה כי לא ידעתי עליה והמסקנה כאמור היתה הפוכה, אבל כשאני קורא את החומר אז ההפתעה שלי קצת מצתמצמת כי מדובר על אותו מפעיל באותה שיטה חובבנית, בצורה שזה נגד את החלטות הממשלה ומבחינה זו הפתעתי קצת קטנה, כי זה נעשה במסגרת אותם שגיאות שנעשו עם פולארד
שמואל טל: מאז הפרשה הזאת אומר לי מיכה חריש אין פעילות של ריגול בארה"ב, הוא אמנם מסייג ואומר למיטב ידיעתי אבל זה חד משמעי בעניין הזה, אין ספקות
מיכה חריש: ישראל מאז פרשת פולארד בהוראת ממשלה ובאותה תקופה בראשות שמעון פרס, שהיה ראש ממשלה רבין היה שר בטחון, יצחק שמיר היה שר החוץ, הפסיקו כל פעולה של ריגול בארה"ב והלק"מ אף פורק כחלק מאותה הפרטה ואותה התחייבות כלפי ארה"ב. אני משוכנע שאין היום פעולות ריגול בארה"ב, אני משוכנע שהממשלות הישראליות יודעות עד כמה היחסים המודיעיניים חשובים עם ארה"ב והיחסים האלה היו בסיכון גדול מאוד בתקופה מסויימת, בעצם עד מלחמת המפרץ כאשר הגורמים האמריקאים פעלו בצורה מאוד חריפה בעקבות פרשת פולארד. היחסים אז התגברו על המכשלה הזאת בעקבות שיחת טלפון בין שמעון פרס ראש הממשלה וג'ורג' שולץ שהיה אז מזכיר המדינה ושר החוץ האמריקאי, וההתחייבויות שניתנו אז לפי דעתי תקפות עד היום
שמואל טל: כן אז כפי שאומר מיכה חריש שמענו שהייתה שיחה בין שמעון פרס לבין ג'ורג' שולץ והוא זה בעצם ג'ורג' שולץ שהציל את היחסים האסטרטגיים עם ישראל, בסופו של דבר הוא דרש שישראל תעביר בחזרה את כל החומר ועמד על כך דווקא לשמור את היחסים האסטרטגיים עם ישראל ולהפריד את פרשת פולארד מהעניין הזה ולהתייחס לכך לפרשת פולארד בכל החומרה. אנחנו יודעים שהדברים תקפים גם היום. אבל האם הפרשה החדשה שצצה ועולה עכשיו עם אותו בן-עמי קדיש- תשוב ותציף על פני השטח את כל הדברים ששקעו מאז- את זה עוד ניתן לראות, הדברים האלה רק מתחילים כנראה יעקב--
יעקב אחימאיר: תודה רבה לך שמוליק טל. האזרח האמריקני בן-עמי קדיש שנעצר באשמת ריגול לטובת ישראל שוחרר אתמול לביתו בערבות של 300000 דולר, תוך הבטחה שלא לעזוב את מדינת ניו ג'רסי שבה הוא מתגורר, כתבנו בני אבני שנכח אמש בשימוע בבית המשפט במנהטן מדווח על הארועים שם ועל פרטי האישומים נגד בן-עמי קדיש, הנה
בני אבני: לפי הצהרה של סוכן ה- FBI שעצר את בן-עמי קדיש אתמול, הודה האמריקני בן ה- 84 בכך שהעביר מסמכים לידי סוכן ישראלי שזוהה בהצהרה רק 'שותף מזימה מספר אחד' CC1. לפי מקורות רבים כאן ובארץ אותו CC1 הוא יוסי יגור , הזכור מפרשת פולארד. המעשים המיוחסים לקדיש הם בין השנים 79-85 השנה שבה נעצר פולארד. קשריו לפי כתב התלונה היו המחלקה המדעית של הקונסוליה הישראלית בניו יורק באותן שנים. אתמול אחרי שחתם על התחייבות לתשלום ערבות בסך 300000 $ ואחרי שהסגיר לידי השלטונות את דרכונו והוזהר שלא לעזוב את מדינת ניו ג'רסי צעד קדיש בלווית אישתו, סוכן ה- FBI שעצר אותו עורכת הדין |לא מובן| כתבים וצלמים, שניסו לתעד את הבעות פניו, הוא ענה רק פעם אחת, שהכתב שאל האם שרתת במלחמת העולם השניה- כן, אחר כך הוא נבלע לתוך מכונית השברולט החבוטה שלו ונסע הביתה. לפי כתבה ישנה בעיתון יהודי מקומי בניו ג'רסי, קדיש שרת בצבאות הבריטי והאמריקאי בעת מלחמת העולם השנייה אבל גם 'בהגנה' במלחמת השחרור. קדיש הוא יליד קונטיקט ותושב ניו ג'רסי. בשנות ה- 60 הוא מצא מקום עבודה במפעל לייצור ופיתוח נשק, המסמכים שהוציא מספריית המפעל בתחילת שנות ה- 80, לפחות 35 מהם לפי כתב התלונה עסקו בפיתוח כלי נשק גרעיניים, מנועים למטוסי F-15 וטילי פטריוט, בנוסף להעברת המסמכים המסווגים באופן לא חוקי לסוכן של מדינה זרה- הואשם קדיש כי ניסה להונות סוכן FBI אחרי שיחת טלפון עם שותפו למזימה, אבל שלא כנהוג בצו תלונה כזה, לא מוזכר כאן אישור משופט להאזין לקו הטלפון של קדיש, אחת האפשרויות כפי שאמר עורך הדין ג'וזף גי ג'נובה לעיתון ניו יורק סאן היא שהשלטונות האזינו לקו הטלפון של יוסי יגור לארץ שאליו התקשר קדיש, יתכן שדברי ג'נובה הם יותר מניחוש, הוא היה התובע הפדרלי בתקופת משפט פולארד. מניו יורק בני אבני
197. פרשת בן עמי קדיש: ביורוקרטיה או קונספירציה?בתגובה להודעה מספר 196
תזמון הפרשה
פרשת בן עמי קדיש: ביורוקרטיה או קונספירציה?
מאת יוסי מלמן
תגיות: בן עמי קדיש
ביתו של המפעיל יוסי יגור בצפון תל אביב, אתמול
תצלום: ניר קידר
מדוע עכשיו? זו השאלה שהכל שואלים בעקבות מעצרו של בן עמי קדיש שלשום והגשת כתב האישום נגדו. זו שאלת מפתח שאין עליה תשובה ברורה והיא גם מזינה חרושת של השערות, הערכות ותיאוריות, כולל תיאוריות קשר.
אפשר לחלק את שלל התיאוריות לשתי קבוצות של הסברים. קבוצת הסבר אחת היא זו שניתן לכנותה הרציונלית-ביורוקרטית: בעקבות פרשת פולארד, האף-בי-איי, הסי-איי-איי ומשרד המשפטים האמריקאי סברו כי ישראל הפעילה בארצות הברית סוכן נוסף, בכיר יותר, שלא נחשף עד היום. הערכה זו גובשה גם בעזרת פרטים שעלו מחקירתו של פולארד ולפיהם הוא קיבל ממפעיליו הכוונות מדויקות, עד כדי מספרים קטלוגיים של המסמכים שעליו למשוך מתוך מחשבי קהילת המודיעין האמריקאית. החוקרים הגיעו למסקנה, כי לישראל היה סוכן נוסף בעל נגישות וסיווג ביטחוני גבוה לחומר הסודי של ארה"ב והוא זה שסיפק לה את המספרים הקטלוגיים והסידוריים של המסמכים.
מאז, האובססיה של חוקרי האף-בי-איי לגלות את אותה "חפרפרת על" היא זו שמזינה אותם שלא לסגור את תיק פולארד וספיחיו. על פי אותו הסבר, ייתכן שבאחרונה הגיע מידע חדש שאיפשר להם להגיע אל בן עמי קדיש, אף שהוא לכל היותר מרגל זוטר ולא בכיר. אפשרות אחרת, על סמך ההסבר הרציונלי-ביורוקרטי, היא שמידע זה התבסס על שיחת טלפון שקלטה סוכנות הביטחון הלאומית של ארצות הברית, אן-אס-אי, שיירטה תשדורת שנוגעת לישראל, ואשר פענוחה הוביל למסקנה כי מדובר בבן עמי קדיש. בעקבות זאת, הוא הושם במעקב עד שנמצאה הראיה - אותה שיחת טלפון מלפני חודש עם מפעילו יוסי יגור - שבגינה ניתן היה להפלילו סופית. רמז לכך ניתן היה למצוא גם בתדרוכים של אנשי התובע הכללי לעיתונאים, שבהם הסבירו כי החקירה החלה כבר ב-2004.
קבוצת ההסברים השנייה היא זו שניתן להגדירה כ"קונספירטיווית". הדוגלים בה סבורים כי מקרי הדבר שלאחר 23 שנים יחליטו רשויות אכיפת החוק בארצות הברית לפתוח לפתע בחקירה נגד קשיש בשנות ה-80 לחייו בגין עבירות שעל חלקן חלה התיישנות. הם סבורים כי מוכרח היה להיות לכך מניע נסתר. אחד המניעים האלה הוא האפשרות לפגוע בביקור הנשיא ג'ורג' בוש בחודש הבא בישראל.
עוד הסבר הוא כי חשיפת הפרשה קשורה למשפט של שני אנשי איפ"ק שייפתח בחודש הבא, החשודים גם הם בריגול ומסירת מידע לישראל. ייתכן שמניע נוסף, ואולי החשוב מכל, הוא למנוע את האפשרות שהנשיא בוש יחון את יונתן פולארד, כמתנה ליום העצמאות ה-60 של ישראל או לקראת סיום הקדנציה שלו.
כך או כך, הפרשה תחזק את הדעות הקדומות שגובשו זה מכבר בקרב אותם גופים, ארגונים וקבוצות, שסבורים כי ישראל נהנית ממעמד מועדף בארצות הברית - אלה הסבורים כי ישראל נוהגת בבוגדנות ונושכת את היד האמריקאית שמאכילה אותה. גם ליחסים בין קהילות המודיעין של שתי המדינות לא תוסיף הפרשה נחת. אבל נראה כי הנפגע העיקרי יהיה ג'ונתן פולארד, שסיכוייו, קלושים ככל שיהיו, לזכות בחנינה נשיאותית ולהשתחרר סוף סוף פחתו עוד יותר.
214. האמריקאי שריגל למען ישראל לא יישלח לכלאבתגובה להודעה מספר 197
NewsMan חבר מתאריך 3.2.09 שבת קודש ז' בסיון תשס''ט 00:43 30.05.09
האמריקאי שריגל למען ישראל לא יישלח לכלא
בן עמי קדיש, שהודה בריגול למען ישראל בשנות ה-80 כשעבד כמהנדס בבסיס אמריקאי, לא ירצה עונש מאסר. "הפרשה עטופה מיסתורין
היהודי האמריקאי בן ה-85, בן עמי קדיש, שהודה בריגול למען ישראל בשנות ה-80 כשעבד כמהנדס מכונות בבסיס הצבא האמריקאי בניו ג'רזי, לא ירצה עונש מאסר. השופט המחוזי האמריקאי וויליאם פאולי הטיל על קדיש קנס של חמישים אלף דולרים אבל קבע כי קדיש לא יישלח לכלא. הוא אמר כי המקרה של קדיש "עטוף במסתורין". פאולי אמר כי "העובדה כי לקח לממשלת ארצות הברית 23 שנים להאשים את מר קדיש עטופה במסתורין".לדבריו, "זה ברור שארצות הברית יכלה להאשים את קדיש בפשעים חמורים הרבה יותר".
בתחילת השנה הודה קדיש באחד מארבעת סעיפי האישום שיוחסו לו, לפיו העביר כ-100 מסמכים מסווגים לסוכן ישראלי, ישראל גור (שכיהן הכיר נספח המדע בשגרירות ישראל בניו יורק), שהפעיל גם את ג'ונתן פולארד, על מנת שיצלם אותם. המסמכים כללו מידע על נשק גרעיני ועל מטוסי אף-15.
תבן עמי הודה בחלק מהאישומים כחלק מעסקת טיעון, עליה חתם כדי להפחית בעונשו המקסימלי. אם היה מורשע בארבעת הסעיפים עונשו היה יכול להגיע למאסר עולם או אף גזר דין מוות. לאחר הודאתו היה עונשו המקסימלי יכול היה להגיע לחמש שנות מאסר. עם זאת, גורמים משפטיים העריכו כי התביעה תדרוש עונש של מספר חודשים ולא תערער במקרה שהשופט יחליט לוותר על מאסר, בהתחשב בגילו המתקדם ומכיוון שהאישומים מתייחסים לתקופה של לפני כ-30 שנה.
לאחר שהפרשה נחשפה בחודש אפריל האחרון, הודה קדיש בחקירתו כי ריגל למען ישראל, ואמר כי עשה זאת כיוון שרצה לסייע לישראל. בישראל טענו בעבר כי לא הפעילו מרגלים בארה"ב מלבד ג'ונתן פולארד, שנידון למאסר עולם בשנת 1985, באשמת ריגול לישראל בעת שעבד במודיעין של הצי האמריקאי. מקור: http://news.walla.co.il/?w=//149377...
198. ישראל בתגובה רשמית ראשונה למעצרו של בן-עמי קדיש:בתגובה להודעה מספר 196
ישראל בתגובה רשמית ראשונה למעצרו של בן-עמי קדיש: מאז 1985 לא מתבצעת פעילות ריגול בארה"ב יום רביעי, 23 באפריל 2008, 17:56 מאת: ברק רביד, TheMarker.com
בן-עמי קדיש נעצר בחשד שריגל לטובת ישראל בשנות ה-80
"מאז 1985 ישנה הקפדה על קיום ההנחיות של כל ראשי הממשלה בישראל שלא לעסוק בכל פעילות מעין זו בארה"ב", כך אומר היום (רביעי) דובר משרד החוץ, אריה מקל בהתייחסות רשמית ראשונה של ישראל למעצרו של בן-עמי קדיש. קדיש נעצר אתמול בארה"ב בחשד שהעביר מידע סודי לישראל במהלך שנות ה-80. לדברי מקל, "יחסי ישראל-ארה"ב מבוססים מאז ומתמיד על ידידות אמת וזהות של ערכים ואינטרסים."
ממסמכי בית המשפט אליו הוא אתמול קדיש, עולה כי הוא הודה בפני האף-בי-איי במיוחס לו ואף אמר כי במעשיו רצה לעזור לישראל. על פי החשד, האינפורמציה שמסר קדיש עסקה במידע על נשק גרעיני, מטוסי קרב וטילי הגנה. לאחר שנעצר בניו ג'רזי והובא אמש לשימוע בבית המשפט הפדרלי במנהטן, שוחרר קדיש, בן 84, בערבות של 300 אלף דולר.
לאחר פרסום מעצרו של קדיש, שררה מבוכה רבה בדרג המדיני בירושלים. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שוהה בחופשה והתעדכן בנושא ומלשכתו נמסר שהפרטים אינם מוכרים לישראל ושהעניין נבדק. יועציו המדיניים של ראש הממשלה שוחחו עם פקידים אמריקאים, כדי לברר פרטים נוספים. בישראל יש חשש מסוים שהפרשה תעיב על יחסי שתי המדינות, במיוחד לאור ביקורו הקרוב של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, שיבוא לישראל ב-14 במאי.
דובר משרד החוץ האמריקאי, טום קייסי, אמר שארה"ב "תדווח לישראלים על הפעולה. לפני יותר מ-20 שנה, בעת פרשת פולארד, ציינו שזאת אינה ההתנהגות שאנו מצפים לה מידידים ומבעלי ברית והערה זו תקפה גם כיום".
פרסומתח"כ יובל שטייניץ (ליכוד) ששימש כיו"ר ועדת החוץ והביטחון בכנסת הקודמת, אמר היום בתגובה לפרסומים, כי ארה"ב יודעת, שמאז שפעילותו של ג'ונתן פולארד נחשפה ב-1985 "ישראל אינה מגייסת סוכנים ואינה מידע מסווג בארה"ב."
מנגד, אומר היום ח"כ דני יתום (עבודה), מי שהיה בעבר ראש המוסד, כי מעצרו של קדיש נוגע בעצב חשוף ביחסי ישראל-ארה"ב. "לדעתי, מה שמפריע במיוחד לארה"ב, היא התחושה שלפני שני עשורים, ישראל לא סיפרה את כל האמת", אמר יתום. לדבריו, עם מעצרו של פולאד, ביקשה ארה"ב לדעת אם ישנם עוד סוכנים שישראל הפעילה בארה"ב. "למיטב ידיעתי, התשובה תמיד היתה שלילית", אמר יתום.
200. 'ה- FBI דרש לחקור את סלע והשב''כ/שלום לא מכיר שום סלע'בתגובה להודעה מספר 199
בסוף השבוע האחרון/חג הפסח פורסם במוסף לחג בידיעות אחרונות עמודים 4-7 כתבה של ד"ר רונן ברגמן: "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים" ( כתבת תחקיר ארוכה ומפורטת... עד כמה שאפשר... )
הופתעתי לקרוא שד"ר רונן ברגמן מזכיר את אביאם סלע בכתבתו, אומנם בזעיר אנפין אבל הזכיר... שלא כמו כלל התשקורת שנכון להיום לא מאזכרת את חלקו של אביאם סלע כמפעילו של פולארד ומכוונת תמיד ליוסי יגור...
כדאי להזהיר את הציבור לגבי אביאם סלע: מדובר בשרלטן, נוכל מסוכן ומתוחכם, שכל מי שמחובר אליו במישרין או בעקיפין ראוי להיות חשוד בחיבה יתירה לשוחד, טובות הנאה, ומכירת האינטרסים הציבוריים וסיכון בטחון הציבור כולו על מזבח אינטרסים אישיים פסולים ולבדוק את המניעים האמיתיים מאחורי הקשר שלהם עם האיש המשחית הזה.
נורמת השקר שעל בירכיה חונך ועם ביתו התחתן, והשירותים הפיקטיביים שהוא מספק תמורת שוד הקופה הציבורית מאפיינים את סלע ומרעילים את כל סביבתו (שהרי שוחד מעוור גם עיני צדיקים...).
למרבה הצער, שופטים המעורבים במערך טובות ההנאה עם אביאם סלע, כגון אסתר חיות ואהרון ברק, מצאו את דרכם לבית המשפט העליון במקום לכלא. כך גם משפטנים שידעו על עבירות שוחד ומרמה של סלע כלפי עובדי ציבור בכירים (גם בישראל) וחיפו עליו: עדנה ארבל, אלייקים רובינשטיין, ודורית בייניש. רק חסר היה שקומבינת אלי זוהר הייתה מצליחה ואז מעגל השחיתות היה נתפר כולל משרת היועמ"ש לממשלה.
או הוזהרתם!!
במלוא האחריות והגיבוי המשפטי, כולל פסק דין סופי, הקובע שאביאם סלע בידה ראיות והונה את מדינת ישראל כולה!
וחוצמיזה, פולארד לא ישוחרר כל עוד שחרורו עשוי (וראוי !) להפליל את אביאם סלע, ושותפו לפרשיות השוחד גם בימי קופת חולים העליזות ולא רק בימי "המוסד", שבתאי שביט.
ליהודים הטובים שאמורים לדאוג ללובי המתאים באמריקה יש יותר מידי מה להפסיד אם יפעלו בניגוד לאינטרסים האישיים הסמויים של מי שכבר הוכיח שהוא אינו מהסס לעשות שימוש בסודות בטחוניים כדי לקדם את עסקיו הפרטיים (בעיסקת הגאז עם מצריים). והמבין יבין...
211. ראשוני מארה''ב: קדיש בן עמי הודה בריגול לטובת ישראלבתגובה להודעה מספר 196
חיפושית חבר מתאריך 4.2.02 22189 הודעות, אור ליום רביעי ד' בטבת תשס''ט 21:24 30.12.08 ראשוני מארה''ב: קדיש בן עמי הודה בריגול לטובת ישראל
קדיש בן עמי, בן 89, הודה היום במנהטן באישום אחד מתוך ארבעה, לפיו הוא העביר מסמכים סודיים לישראל בשנות ה 70 וה 80 למינינם. משפטו יחל בניו-יורק בעוד כחודש. התובע ציין כי הממשלה לא תתנגד למשפט על בסיס הקביעה כי אישום לא יוביל לעונש כליאה.
משרד המשפטים בוושינגטון הודיע כי אזרח אמריקני, בן-עמי קדיש, חשוד במסירת מידע רגיש לישראל בתחומים שונים, בהם: נשק גרעיני, מערכות טילים ומטוסי קרב. ככל הנראה הוא פעל בין 1979-1985. על-פי הדיווחים, איש הקשר שלו עזב את המדינה. דובר משרד החוץ בי-ם: לא ידוע לנו דבר על-כך
210. הספירה לאחור נמשכת! נותרו 27 יום נותרו לכהונת בוש...בתגובה להודעה מספר 0
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.12.08 בשעה 12:59 בברכה, פילוביץ שחף
הספירה לאחור נמשכת! נותרו 27 יום From: הוועד להשבת יהונתן פולארד הביתה[email protected] Sent: Wed 12/24/08 8:36 AM To: [email protected]
סרט חדש: 27 יום לפני שהנשיא בוש עוזב את הבית הלבן - אישים ישראלים נוספים מצטרפים לקריאה לשחרור פולארד.
הספירה לאחור נמשכת - 27 ימים בלבד נותרו עד לנשיא בוש בבית הלבן, ואישים ישראלים נוספים ממשיכים לקרוא לשחרורו של הסוכן הישראלי יהונתן פולארד. זהו מקבץ וידאו שני של אישים הקוראים לשחרורו של יהונתן פולארד לאחר 24 שנים בכלא האמריקני.
צפו והפיצו את סרט הוידאו החדש: www.PollardNow.org
במשך עשרת הימים האחרונים למעלה מ10,000 ישראלים התקשרו למספר הטלפון המאפשר להגיע לבית הלבן בעלות שיחה פנים ארצית ולהשאיר אצל טלפנית אנושית הודעה לנשיא בוש: FREE JONATHAN POLLARD NOW!
מצורף בזה פלייר עם הפרטים אודות הפגנה למען שחרורו של יונתן בעשרה בטבת
שאורגנה ע"י הוועד למען פולארד-נוער למען פולארד ופורום ירושלים אחת
החל מליל עשרה בטבת (5/1/09) בשעה 18:00 נגיע אל הקונסוליה האמריקנית בגן העצמאות בירושלים ל24 שעות.
עצרת מרכזית ביום שלישי, עשרה בטבת, 6/1/09, בשעה 15:00
במשך כל היום יתקיימו שיעורים ודיונים למען פולארד
העבירו מייל זה לפחות לעוד עשרה איש....
חנוכה שמח
ממשיכים להתקשר לבית הלבן מספר מישראל בעלות של שיחה מקומית: 077-5664305
פקיד או מזכירה אלקטרונית מבית הלבן יענה - תבקשו באנגלית:
התקשרו עכשיו, כל שיחה נספרת: 077-5664305 להציל את פולארד - עכשיו הזמן! אנא הכנסו צפו והפיצו www.PollardNow.org
בשעה שנשיא ארה"ב בוחן את בקשות החנינה ובכללן את הבקשה לשחרור יהונתן. בשעה שחיילינו נלחמים באויב המפגיז את ערי ישראל וממשיך להחזיק בגלעד שליט. זה הזמן להתאחד:
ביום שלישי צום עשרה בטבת בשעה 15:00
עצרת תפילה המונית בכותל המערבי
למען שחרור יהונתן פולארד
ולמען כל אחינו הנתונים בצרה ובשביה, ולהצלחת חיילינו הנלחמים באויבנו
אנא הדפיסו את המודעה המצורפת והפיצו ככל יכולתכם!
לפרטים נוספים והסעות: www.FreePollard.org טלמסר 054-6437218 050-6650553 (סיון)
----
ממשיך קמפיין הטלפונים לבית הלבן וללשכת ראש הממשלה.
עשרות אלפי אזרחי ארה"ב, ישראל ומדינות נוספות כבר התקשרו ובקשו את שחרור יהונתן - הצטרפו גם אתם!
לשכת ראש הממשלה 02-6705555 , 02-6705532 , 02-6705353 מבקשים שאולמרט לא יפספס את ההזדמנות!
הבית הלבן (בעלות שיחה פנים ארצית) 077-5664305 משאירים הודעה: !President Bush, please, Free Jonathan Pollard Now
כולנו מתגייסים למאמץ - כי עכשיו הזמן!
-
להציל את פולארד - עכשיו הזמן! אנא הכנסו צפו והפיצו www.PollardNow.org
213. בכיר לשעבר ב CIA מאשר, כי הטענות בפרשת פולארד הינןבתגובה להודעה מספר 210
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.01.09 בשעה 03:23 בברכה, פילוביץ שחף
שימו לב לפיסקה הבאה מתוך הצהרתו של הבכיר בארגון הריגול האמריקאי: We spy on Israel; they spy on us. The Marines are vulnerable because they are young, and they are inevitably single. You're looking at what is called a honey trap. You run a girl into an employee. You actually get him to fall in love and then you get them to break the security clearance and go and steal documents or whatever." מקור-המשך: http://www.global-report.com/eb/?l=...
כתב אישום נ' פושעי/אדריכלי אוסלו. 191. אמנון לורד: ''מעשה הבגידה של ביילין שהסגיר לידי מחלקת המדינה את תוכניתו של פיקוד דרום לחסל במבצע צבאי את קברניטי הטרור של החמאס בקיץ 2003 https://rotter.net/cgi-bin/forum/dc...
224. רפי איתן: הפללתי את פולארד כי סוכם שייאסר ל-10 שנים (*)בתגובה להודעה מספר 0
רפי איתן: הפללתי את פולארד כי סוכם שייאסר ל-10 שנים
השר לשעבר רפי איתן, שהיה מפעילו של המרגל היהודי ג'ונתן פולארד, חשף היום (שני | 11.11.2013) לראשונה כי הסכים להעיד בפני האמריקאים ולספק להם מידע מפליל על הסוכן, מכיוון שידע שסיכמו עם ישראל שפולארד ישוחרר לאחר עשר שנות מאסר.
איתן, שהתראיין לגלי צה"ל, הוסיף כי פולארד ריצה מאסר ארוך יותר מכל אדם אחר שעבר עבירה דומה, ואמר כי הוא מבקש ממנו סליחה על השנים הרבות שבהן הוא נמק בכלא. עוד אמר איתן כי קיימות כיום דרכים ללחוץ על האמריקאים לשחררו.
השרה לימור לבנת התייחסה אף היא אתמול למאסרו המתמשך של פולארד ואמרה כי על ממשלת ישראל להתנות בשחרורו כל מחווה נוספת, כולל שחרור מחבלים. לבנת הוסיפה כי "האמריקאים מתנהגים שלא כשורה כלפי פולארד וכלפי ישראל. היה סיכום שפולארד ישוחרר במסגרת הסכם וואי והאמריקנים הפרו אותו ממש ברגע האחרון".
ב-21 בנובמבר יחל פולארד לרצות את שנתו ה-29 בכלא האמריקני. בתקופה האחרונה הביעו תמיכה בשחרורו כמה בכירים אמריקאים, בהם שרי החוץ לשעבר הנרי קיסינג'ר וג'ורג' שולץ, ראש הסי-אי-איי לשעבר ג'יימס וולסי ואחרים המכירים מקרוב את החומר החסוי הנוגע לפרשה.
פולארד הוא האדם היחיד בהסטוריה של ארה"ב שריצה פרק זמן ממושך כל כך בשל ריגול עבור מדינה ידידותית. בשנה האחרונה חלה הרעה במצבו הרפואי והוא אושפז חמש פעמים, כאשר בחלק מהמקרים נשקפה סכנה לחייו.
228. שמעון שיפר חושף: הצללים של פולארדבתגובה להודעה מספר 0
בתחקיר מקיף שפורסם במוסף השבת של ידיעות ב-11.9.2015 (עמ' 8) הציג לראשונה שמעון שיפר פרטים חדשים רבים שמעולם לא פורסמו על פרשת פולארד, להלן מקצתם: (רפי) איתן ראה בפולארד מה שרואים מפעילים במופעליהם בכל מערכות הביון: סחורה מתכלה. יום יבוא והסוכן יישרף, זה גורלו. בינתיים צריך לנצל אותו ככל האפשר. זאת הייתה גם גישתו של יצחק שמיר, מפעיל סוכנים ותיק. כאשר נעצר פולארד, בנובמבר 1985, שמיר היה שר החוץ בממשלת האחדות. "התפקיד של פולארד", אמר שמיר, "הוא לשבת בכלא ולשתוק". שמיר נמנה עם המעטים שלא התרשמו מההפצרות של העמותות שקמו לסייע לפולארד. הוא סירב להעלות את מאסר פולארד בפגישותיו עם ראשי הממשל. לא שמיר ולא איתן העלו על דעתם שפולארד יהפוך לגיבור ישראל, לגלעד שליט, למרגל של כולנו.
(...)
אפרופו קוקאין, חלק מהכספים שקיבל פולארד הלכו לסמים. שני בני הזוג צרכו סמים במהלך ההעסקה של פולארד כמרגל. העובדה הזאת עלתה בחקירה שעשו האמריקאים.
(...)
בשלב מסוים שאלה אן פולארד את בעלה מדוע רק ישראל. הסחורה שהוא מוציא ממחשבי הצי יכולה לעניין מדינות נוספות והן ישמחו לשלם בעדה. פולארד השתכנע. לפי עדות חוקריו הוא מכר מסמכים לסין, לטייוואן ולדרום-אפריקה. כשנתפס הייתה ברשותו מזוודה עם מסמכים על סין העממית שביקש למכור לשלטון בטייוואן.
(...)
עמיתיו (של פולארד) במרכז למעקב אחרי טרור של הצי התחילו לחשוד בו בנובמבר 1985. פולארד הבין שסוגרים עליו. הוא ביקש בבהילות להיפגש עם אביאם סלע. הם נפגשו ביום חמישי, ה-20 בנובמבר, במסעדת פירות ים בצ'בי צ'ייס, מרילנד, פרבר של וושינגטון הבירה. פולארד סיפר לסלע שנחקר על ידי אנשי האף-בי-איי. הם חשדו בו שהוא מוכר סודות לדרום-אפריקה. השניים חזרו ושיננו את פרטי תוכנית המילוט שהוכנה מבעוד מועד. פולארד היה מבוהל. סלע ניסה להרגיע אותו. אם תיתפס, אמר, לעולם אל תחשוף את זהות המפעילים שלך.
(...)
לפולארד הוכנה תוכנית מילוט שאותה אמור היה לשנן: לעלות על רכבת בוושינגטון ולחצות בהקדם האפשרי את הגבול לקנדה. בגלל הפאניקה שהשתלטה עליו הוא זנח את תוכנית המילוט. בצהרי יום שישי, 21 בנובמבר, נסעו הוא ואשתו במכוניתם עם מזוודת המסמכים אל בניין שגרירות ישראל באינטרנשיונל דרייב, כביש טבעת שמשיק לבנייני כמה שגרירויות. כשהתקרבו במעלה הכביש אל בניין השגרירות לחץ פולארד על הגז. כמה מכוניות עמוסות בסוכני אף-בי-איי דלקו אחריו.
(...)
(ב)רפי איתן, שאמר לימים: "את הזוג פולארד היה צריך לסלק מיד מהמתחם. הוא, ורק הוא, הביא על עצמו את סופו".
(...)
חייבים לקבוע, קודם כל, שארצות-הברית, עם כל הידידות, לא היססה להסתיר מישראל מידע מודיעיני בעל חשיבות ביטחונית, והעיקר, הרשתה לעצמה לשאוב מידע מסווג מפי ישראלים - אזרחים ואנשי צבא. אנשי מדע ישראלים, כולל מומחי גרעין, קיבלו הצעות מפתות מגורמים אמריקאיים. כאשר ישראלים רשמיים מטיחים עובדות כאלה באוזני גורמים אמריקאיים התשובה היא: אנחנו מעצמת על, אתם מדינה שתלויה בסיוע שלנו. לא יכולה להיות כאן גזירה שווה. לא צריך הרבה דמיון כדי להבין איך ישראל הייתה נוהגת אילו תפסה ישראלי שגויס כסוכן על ידי המודיעין האמריקאי. הפרשה הייתה מושתקת מיד (עד לראיון הבא של אחד משרי הביטחון לשעבר).
(...)
מיד לאחר שחזרה המשלחת האמריקאית לוושינגטון הציגו החוקרים לפולארד ערימות של מסמכים שקיבלו מהישראלים. "הישראלים מכרו אותך, הם מסרו לנו את כל המסמכים שגנבת", הטיחו בפניו. פולארד הבין שהוא נזרק לכלבים והגיב בהתאם. "זה לא כל החומר", הוא אמר לחוקרים. "הם רימו גם אתכם". מכאן ועד להחלטה של פולארד לשתף פעולה עם חוקריו, הדרך הייתה קצרה. פולארד התחיל לזמר ולא הפסיק. החוקרים התקשו להפסיק את שטף הדיבור שלו. "המפעיל הראשי שלי היה קולונל מחיל האוויר ששמו אביאם סלע", אמר. הוא הוסיף לרשימה את שמותיהם של יוסי יגור, אילן רביד ואירית ארב. הוא תאר בפירוט את מקומות המפגש ביניהם לאורך תקופת הפעלתו, מתחילת 1984 עד מעצרו בנובמבר 1985. הוא סיפר על דירת המסתור שאליה היה מגיע עם מזוודות מלאות במסמכים ועל השעות שבהן היה חוזר לקבל את המסמכים שאותם גרס אחר כך, במשרד שלו.
(...)
רפי איתן היה עד מרכזי בוועדה (ועדת החקירה בראשות אבא אבן). "הוא היה הגבר היחיד", אומר עליו אחד מראשי מערכת הביטחון בתקופה ההיא. איתן העיד שהכל היה מעשה ידיו: הוא היה המגייס, המפעיל, המפיץ. הוא היה היחיד שידע על פולארד, היחיד שהחזיק במסמכים המקוריים. האמת הייתה, כמובן, שונה: איתן שיתף בתנובה של פולארד את כולם, מפרס, רבין ושמיר עד ראש אמ"ן אהוד ברק, אבל איתן העדיף לחפות עליהם ולקחת את האשמה על עצמו.
(...)
פרטים חדשים על פרשת בן-עמי קדיש שנעצר ב-2008 בחשד לריגול לטובת ישראל לאחר שהתקשר למפעילו לשעבר יוסי יגור:
יוסף יגור מיהר להתקשר לממונים עליו ולדווח על השיחה. הדיווח נמסר מיד ללשכת ראש הממשלה אהוד אולמרט; שהבין שהוא חייב לכבות את האש לפני שתיהפך לתבערה גדולה. אולמרט שוחח בטלפון אישית עם הנשיא בוש ועם בכירים נוספים בממשל האמריקאי. הוא הבטיח להקים ועדה שתחקור את הפרשה בראשות ראש הסגל שלו, עו"ד יורם טורבוביץ', ובהשתתפות בכירים במערכת הביטחון. הוא קיים: הוועדה בראשות טורבוביץ' התכנסה בחשאי וכתבה דו"ח מלא שנמסר לאמריקאים.
כמו כן מובאים קטעים מראיון שערך שיפר עם פולארד בכלאו ב-5.4.2004:
"אני לא מכיר מקרה בהיסטוריה שמדינה בגדה בסוכן שלה, כמו שישראל בגדה בי", הוא אומר בראיון לשמעון שיפר. "הם לא רק נטשו אותי, אלא גם עשו הכל כדי להשתיק אותי".
אפשרויות ניהול
בול טרייר
22.09.1920:44
229. שר החינוך הרב פרץ: ביקשתי מרה''מ שיעלה בקשה בפני טראמפ לאפשר ליונתן פולארד לעלות ארצה עוד לפני ראש השנהבתגובה להודעה מספר 0
gold1980 חבר מתאריך 20.7.14 33714 הודעות, 171 מדרגים, 250 נקודות. יום ראשון כ''ב באלול תשע''ט 15:42 22.09.19
שר החינוך הרב פרץ: ביקשתי מרה''מ שיעלה בקשה בפני טראמפ לאפשר ליונתן פולארד לעלות ארצה עוד לפני ראש השנה
יוצא מפגישתי עם ראש הממשלה. מלבד הדברים שעל הסדר ביקשתי ממנו שיעלה בקשה בפני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לאפשר ליונתן פולארד לעלות ארצה עוד לפני ראש השנה. זו בקשה אלמנטרית ובסיסית שאנו מקווים מידיד ישראל כמו טראמפ להיענות אליה. למען מדינת ישראל ועם ישראל בשבוע האחרון של השנה-אין ראוי מזה
230. פולארד הגיע לישראל: ''נרגשים להיות בבית סוף סוף אחרי 35 שנה''בתגובה להודעה מספר 0
פולארד הגיע לישראל: "נרגשים להיות בבית סוף סוף אחרי 35 שנה"
המרגל היהודי אמריקאי נחת הלילה בארץ בטיסה פרטית עם רעייתו אסתר. נתניהו קיבל את פניהם בנתב"ג והעניק לפולארד תעודת זהות ישראלית: "כמה טוב שבאתם הביתה"
אנה ברסקי מעיין הופמן, ג'רוזלם פוסט 07:43 30/12/2020
המרגל היהודי אמריקאי ג'ונתן פולארד נחת הלילה (רביעי) בישראל, 35 שנה לאחר שנעצר בארה"ב. פולארד עלה לארץ יחד עם רעייתו אסתר, לאחר שבחודש שעבר הוסרו ממנו ההגבלות שמנעו ממנו להגיע לישראל. השניים ייכנסו לבידוד בשל תקנות הקורונה.
ג'ונתן פולארד ורעייתו אסתר עם נחיתתו בישראל. צילום: לע"מראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את פניהם עם הגעתם לישראל ופגש אותם בכבש המטוס. נתניהו העניק לפולארד תעודת זהות ישראלית ואמר להם: "ברוך שובכם, כמה טוב שבאתם הביתה. עכשיו תוכלו להתחיל את החיים מחדש, בחופש ובאושר. עכשיו אתם בבית". גם הנשיא רובי ריבלין בירך את השניים וכתב בחשבון הטוויטר שלו:
פולארד אמר: "אנחנו נרגשים להיות בבית סוף סוף אחרי 35 שנים. אנו מודים לעם בישראל ולראש ממשלת ישראל על שהחזירו אותנו הביתה. אין מי שגאה יותר במדינה הזו או במנהיג שלה יותר מאיתנו. אנחנו מקווים להפוך לאזרחים פרודוקטיביים בהקדם האפשרי ולהמשיך בחיינו כאן. זו מדינה נהדרת. יש לה עתיד מזהיר. היא העתיד של העם היהודי ואנחנו לא הולכים לשום מקום".
מנכ"ל רשת בתי הכנסת "ישראל הצעיר" הרב פסח לרנר, שמקורב לפולארדים זה שנים רבות, סיפר בריאיון לג'רוזלם פוסט כי השניים תזמנו את הגעתם בין הטיפולים הרפואיים נגד מחלת הסרטן של אסתר, כדי שתוכל להגיע בזמן לטיפול הבא בתום תקופת הבידוד אליו נכנסו עם ההגעה לארץ."המטרה שלהם הייתה תמיד להגיע לישראל בהקדם האפשרי, ברגע שהורשה להם", סיפר לרנר, וטען כי אם מפלגה פוליטית תנסה לגייס את פולארד לקראת הבחירות, התשובה תהיה שלילית. ''הוא לא ייכנס לפוליטיקה", אמר. "הוא היה שם, עשה את זה. הוא רוצה לתרום לחברה בצורה אחרת ואני בטוח שהוא יעשה את זה".לפולארדים יש דירה מרוהטת בירושלים, אך לרנר לא חשף באיזו שכונה. אסתר כבר גרה בעיר בעבר לפני שהצטרפה לבעלה בניו יורק לאחר שחרורו מהכלא לפני חמש שנים. "הוא לא יחיה חיים משעממים", אמר לרנר. "יש דברים שהוא רוצה לעשות. יהיה זמן אחרי הקורונה שהוא יסתובב ברחובות, ילך לכותל, יעשה קניות. יש לו תוכניות".
עורכת דינו של פולארד, עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, אמרה: "אני נרגשת מאוד מהגעתם של פולארד ורעייתו לישראל. היה מאמץ גדול לשמור את תכנית הגעתם מהתקשורת האמריקאית ולא להודיע דבר עד הגעתם ארצה. שוחחתי איתם לפני נסיעתם והם מאוד נרגשים אחרי 35 שנה להגיע לישראל ולפתוח בחיים חדשים. כמחוייב, בני הזוג יכנסו מייד לבידוד. זוהי הזריחה הראשונה של פולארד בירושלים. כולנו תפילה שהכאב והסבל של השנים הארוכות של פולארד בכלא יהיו מאחוריו לעד".כזכור, בחודש שעבר הצהירו עורכי דינו של פולארד כי משרד המשפטים האמריקאי הבהיר שלהערכתם "לא סביר שפולארד יפר שוב את החוק, ועל כן הוא רשאי לעבור לכל מקום שיבחר, כולל ישראל". פולארד הורשע בריגול לטובת ישראל ושוחרר בתנאים מגבילים מאוד, שכללו איסור יציאה מארצות הברית, מגבלות תנועה באיזור מגוריו בניו יורק, חיוב לענוד צמיד קרסול GPS אלקטרוני בכל עת ובנוסף, היה נתון לניטור ובדיקה בלתי מוגבלים של המחשבים שברשותו.
אשכול 5130
, ולהוקיע בציבור את האשמים במחדל הזה, גם אם הם נחשבים כפרות קדושות 
