כמעט אלפיים שנה, שהיא בודדה
יושבת מבלי בניה, גלמודה ועצובה
שוב קורעת בגדיה, הקרועים זה מכבר
ולא מוחה דמעותיה, הזולגות כנהר
מתי ארוכה תעלה לה, שישובו הבנים
ובשובך לציון ברינה, תקבל תנחומים
ובתרגום לבני דודנו:
ما يقرب من ألف سنة، وحدها
دون يجلس بناء، وحيدا وحزينا
تمزيق ملابسها مرة أخرى، ممزقة طويلة
وتمسح دموعها تنهمر مثل النهر
خندق طويل عندما يعود أبنائها
والعودة إلى صهيون في الفرح، سوف تتلقى التعازي