ערכתי לאחרונה בתאריך 03.01.17 בשעה 09:09 בברכה, ZioNLight
טבעם של רעיונות נכונים הוא, שהם צצים שוב ושוב. מקדימים את זמנם, נעלמים, וחוזר חלילה, עד שמגיע הרגע ההיסטורי הנכון והם מתגשמים. כמו הרעיון של איחוד אירופה, מאה שנה אחרי שהגו אותו לראשונה. אבא אבן אמר פעם: "ממשלות ועמים עושים תמיד את הדבר הנכון — אחרי שכל שאר האפשרויות מוצו".
הוא הדין ברעיון שתי המדינות, המשולבות זו בזו בקונפדרציה.
אורן יפתחאל במאמרו המאלף "למה קונפדרציה" ("הארץ", 21.8) מגיב על דברי נשיא המדינה, ראובן ריבלין, בזכות פדרציה ישראלית־פלסטינית בין הירדן לים. יפתחאל ציין את היוזמה החדשה שלו ושל חבריו, ושמה "שתי מדינות — מולדת אחת", המבוססת על רעיון דומה. אכן, אין חדש תחת השמש.
במהלך מלחמת סיני ב–1956 טילפן אלי נתן ילין־מור, מנהיג הלח"י לשעבר. שנינו היינו נסערים: ילין־מור זעם על הברית הבלתי קדושה עם בריטניה וצרפת, שתי מדינות קולוניאליות שוקעות, ואני כעסתי על הניסיון להפיל את משטר גמאל עבד־אל־נאצר, שבו ראיתי בעל ברית פוטנציאלי של מדינת ישראל. בעקבות שיחה זו קמה הקבוצה שנקראה בשם "הפעולה השמית", שבה היו חברים מלבד שנינו, בועז עברון, עמוס קינן, ראובן ירדור, בנימין ישראלי ואחרים. החלטנו לפרסם תוכנית מפורטת לשינוי המדינה מן היסוד, בכל התחומים כמעט.
עוד כתבות בנושא
במשך שנתיים התכנסנו מדי שבוע לדיון, ובין ישיבה לישיבה התכנסו ועדות משנה. הייתי בראש ועדת המשנה שדנה בפרק על יחסי ישראל, העם הפלסטיני והעולם הערבי כולו. התוצאה היתה המסמך "המנשר העברי". מהדורה ראשונה שלו פורסמה בספטמבר 1958, ובה 82 סעיפים. פרופ' יפתחאל עשוי להתפלא על הדמיון בין רעיונו ובין התוכנית ההיא.
תחת הכותרת "השתלבות במרחב" נאמר בסעיף 11: "ישראל היא חלק בלתי־נפרד מארץ־ישראל. ארץ־ישראל היא חלק בלתי־נפרד מן המרחב השמי". בסעיף 15 נאמר: "ארץ־ישראל היא ארץ אחת — מן הים ועד המדבר. איחודה מחדש של ארץ־ישראל, שאיפת היסוד של כל בניה, לא ייכון אלא על ברכי שותפות־אמת בין האומה העברית והאומה הערבית בארץ". יש לזכור, שבימים ההם היתה הגדה המערבית תחת שלטון ירדן, ורצועת עזה תחת שלטון מצרים.
בסעיף 21 נאמר: "ארץ ישראל השלמה היא מולדתן של שתי אומותיה — העברית, שהשיגה את עצמאותה במסגרת מדינת־ישראל, והערבית־הפלסטינית, שלא זכתה עדיין לעצמאותה. מדינת־ישראל תושיט עזרה מדינית וחומרית לתנועת־שחרור של בני האומה הפלסטינית בממלכת ירדן, ברצועת־עזה ובמחנות־הפליטים, השואפים להקים מדינה פלסטינית חופשית, שתהיה שותפה למדינת־ישראל". ובהמשך: "(יקום) איחוד פדרטיבי של חלקי ארץ־ישראל, תוך שמירת הריבונות של המדינות המשתתפות בו". סעיפים נוספים דיברו על קונפדרציה של כל מדינות "המרחב השמי".
נראה, שתוכנית זו הקדימה את זמנה בהרבה, וה"מנשר העברי" נשכח. במהלך מלחמת ששת הימים (1967) פירסמתי בעיתון היומי שהוצאתי אז, שנקרא בשם "דף", ובשבועון "העולם הזה" תוכנית להקמה מיידית של מדינה פלסטינית.
נפגשתי לשיחה ארוכה עם ראש הממשלה לוי אשכול. אשכול הקשיב בסבלנות והגיב: אורי, איזה מין סוחר אתה? במשא ומתן דורשים בהתחלה את המקסימום ומציעים את המינימום, כדי להגיע בסוף לפשרה. ואתה רוצה להציע את הכל מראש?
עניתי: "כשרוצים למכור סוס, זה נכון. אבל זה לא נכון כשרוצים לחולל שינוי היסטורי". ההמשך ידוע.
בתחילת שנות ה–90, אחרי בחירת יצחק רבין, הקמנו את תנועת "גוש שלום". בין היתר הפצנו חולצת־טי ועליה דגלי ישראל ופלסטין והסיסמה: "שתי מדינות — עתיד משותף". הגוש דוגל בשתי מדינות, שהגבולות ביניהן פתוחים, וירושלים בירת שתיהן.
הרעיון של פדרציה או קונפדרציה של שתי מדינות עולה שוב ושוב מפני שהוא נכון. הוא משלב את שני היסודות של השלום: את השאיפה של שני העמים לעצמאות לאומית, כל עם במדינה משלו, ואת אהבת שני העמים לארץ כולה. לכן אין תחליף לפתרון זה.
הרעיון השלילי של "הפרדה" בין שני העמים לא יצלח, וגם לא הרעיון האוטופי של חיי שני העמים במדינה אחת. במדינה כזאת תשרור מלחמת־אזרחים מתמדת, מיומה הראשון עד יומה האחרון.
אגב: ההבדל בין פדרציה לקונפדרציה איננו קבוע. למלים יש משמעות שונה בשפות שונות ובארצות שונות. מקובל להניח, שקונפדרציה היא איחוד רופף יותר, ואילו פדרציה היא איחוד הדוק. ארצות הברית היא פדרציה (וניהלה מלחמת־אזרחים נוראה נגד דורשי הקונפדרציה). גרמניה היא פדרציה ושווייץ היא קונפדרציה. מה ההבדל?
על כל פנים, יש לברך מכל הלב על היוזמה החדשה של יפתחאל וחבריו. ייתכן שגם עכשיו הרעיון מקדים את זמנו — אך זמנו בוא יבוא. לא רק מפני שזה הפתרון הנכון, אלא מפני שזה הפתרון היחיד.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
read:http://www.haaretz.co.il/opinions/....