החופשה הבאה שלך מתחילה כאן
פורום סקופים וחדשות אשכול 727628

Mr W 09.01.2223:11

החיים עצמם | חברי פורום משתפים חוויות מהחיים #2 - והפעם: micmic מספרת

ושוב אנו אתכם עם הפינה החדשה "החיים עצמם". במסגרת פינה זו גולשי רוטר רשומים יכולים לשתף סיפורים אישיים יוצאי דופן שקרו עמם.


יש לכם סיפור אישי יוצא דופן? חווייה אישית מעלפת שהחיים הזמינו לכם? שתפו איתי בפרטי, והסיפור יפורסם. לפרטים ראו:

https://rotter.net/forum/kafe/58257...

כעת, שבו על הספה, מתחו רגליים וקראו את הסיפור השני - סיפור מרתק, אנושי ומיוחד במינו - במסגרת הפינה החדשה.

**

החיים עצמם #2

המספרת: חברת הפורום micmic

מגיש ועורך: Mr W

וכך מספרת micmic:

זה סיפור שאני מעלה לכתב לראשונה.

מרץ 1995

כיתה ו', אנו משתחררים מוקדם מבית הספר, טיול חד פעמי עם הצופים, כל כך הרבה זמן חכינו ליום הזה, נסיעה לירושלים. תכנית טלוויזיה בשידור חי. מתכוננים. מתרגשים.

אני רצה מהר לבית, אני גרה סמוך לבית ספר, המדים מוכנים על הכיסא, מתלבשת במהרה טייץ צמוד ומכנס חאקי קצר, נעלי האולסטאר האדומות והגבוהות שלי, את החולצה אני שמה עליי, אכפתר בדרך.

לוקחת את הפיתה עם הגבינה הצהובה שעל השיש ואת השטר 20 שקל דוחפת לכיס החולצה ומתחילה לצאת מהבית, מתרגשת, למי יש תיאבון לאכול את הפיתה, אבל אוכלת בכוח ורצה לצופים.

הגעתי. כל הילדים כבר פה. אומרים לנו לשבת לאורך מעקה בטון, לחכות. חברים מהכיתה לידי. אני מנצלת את הזדמנות לסדר את המדים, לכפתר את החולצה, ולמזלי, אני נעמדת לרגע כדי לסדר את עצמי. מכונית יוצאת מחניה, היא חוזרת במהירות.

בום.

כאב לא אנושי. כאב מפלח כל כך עד שלא הרגשתי כאב כלל. לפעמים זה לא מובן, כשעוצמת הכאב זכורה לי כמו טעם של משהו. הרגליים נמחצו לבטון, חלק גוף העליון הוטל לצידו השני של המעקה, תלויה בין לבין. מחזיקה בכוח בחול בידיים וצורחת משפט שנפלט ממני בלי שליטה "אין לי רגליים". זה עניין של שניות, כשברקע אני שומעת קול מוכר שאומר שחייבים "להזיז אותה" או משהו בסגנון. מסתבר שזו הדודה שבאה דקה אחרי להביא ממתקים לטיול שכבר לא יהיה. עולם הזוי.

אני בשלי עם "אין לי רגליים", לא מפסיקה לרגע. כאילו אני בתוך בועה נלחמת במשהו, נלחמת בעיניים. אף פעם לא הבנתי למה המשפט הזה יצא ממני? אולי כדי להישאר בפוקוס? משהו בי זעק וצרח "אין לי רגליים" בלי סוף. כולם שמעו אותי עוברי אורח ועשרות הילדים שהורחקו מהאזור. ולמרבה האירוניה המשפט הזה באמת קיבל רגליים - הילד מהכיתה שרץ לביתי וסיפר לאחי ש"למיקמיק אין רגליים", והאח שרץ בתורו למשפחה הקרובה כדי לבשר להם: "למיקמיק אין רגליים". נשמע כמעט קומי.

ישר על התחלה ידעתי שקרה משהו, לא יודעת איך הצלחתי להישאר בהכרה או לדחוף את עצמי. ה"אין לי רגליים" השאיר אותי ערה, לא עצמתי עין לרגע, הייתי צריכה לראות, להבין, לדעת, לפעמים זה נראה שמשהו אלוהי נגע בי והזרים בי כוחות על אנושיים להתמודד מול הכל… ומסביבי לחץ, הדודה ועוברת אורח היו המבוגרות היחידות, לפחות אלו שאני זוכרת. בדיוק מולי היה טלפון ציבורי.

אני זוכרת בהבזקים. מזמינים אמבולנס. אח"כ מתקשרים לעבודה של אמא. הדודה צועקת: תגידי לה פשוט להגיע. השניות או הדקות עוברות, זה מרגיש כמו נצח. ואני בבועה שלי ערה וצועקת "אין לי רגליים".. כאילו נכנס בי שד קטן. לימים השגעון הזה ליווה אותי בכל שלב: רציתי לדעת הכל בכל, לא סמכתי על שום הבטחה, בדקתי שוב ושוב שהרגליים עדיין שם. ראיתי, שמעתי, בדקתי, ידעתי לפני כולם, אולי זה מה שגרם להחלמה שלי להיות יעילה יותר.

אמבולנס ברקע. שומעים את הסירנות אבל הוא לא מוצא את הכניסה. יוצאים לסייע לו. אני בתוך הבועה שלי אני צועקת? או לוחשת? לפעמים יש תחושה שמשהו בולע אותי, שאני מתעייפת. אני צריכה להישאר ערה לבדוק מה עושים, מחזיקה בכוח את העיניים. הכל איטי. מרגיש לי כאילו הזמן עצר מלכת.

סיפרו לי שהיה מסובך לקבע, ובשלב מסויים העדיפו למהר לבית החולים. הנסיעה באמבולנס זכורה לי. זה משהו שקשה להגדיר במילים. הדודה סיפרה שטסו בכביש הנגדי נגד כיוון הנסיעה. אולי זה מסביר את תחושת הדהירה שהייתה, את הסירנה הלא פוסקת לצד הצפירות, מעין תחושת תזמורת עם קצב קבוע. והקפיצות של הכביש גרמו לי לחוש כאילו אני קופצת והרגליים קופצות בנפרד. כל קפיצה, כל מהמורה גרמה לי לחשוב שמשהו בי נפרד מהרגליים, קצת ועוד קצת. בדיעבד, ההגעה בזמן הצילה את הרגליים.

ואז פתאום עצירה מוחלטת. הגענו. אני זוכרת את פתיחת הדלתות. בערפול. לא שוכחת את מספר הדמויות המטושטשות שעמדו בשורה וחיכו לי, מלאכים כאלו, לא מצליחה לראות פנים, אבל הם אחרים ושונים, משרים סוג של ביטחון. פלטתי איזה קול או בכי ומישהו אמר "היא בהכרה". הובלתי לחדר טראומה. והמלאכים האלו מעלי, מסביבי, כל אחד נוגע במקום אחר, גוזרים את הבגדים, הם מדברים, אני מנסה להבין. אבל הערפול הזה - הבועה הזו ששהיתי בה מנתקת אותי יותר מהסביבה, אז בפועל אני לא שומעת דבר, אני ערה אבל לא בדיוק שם. ויש קול שחוזר ואומר "לא לעצום עיניים" "לא לישון", ואני נלחמת עם העיניים שרק רוצות לנוח. זוכרת במעומעם "צריך חתימה, איפה האימא?" אמא מגיעה היישר מהעבודה ובאה אלי בדאגה גדולה, מנסה לדבר ולתקשר איתי - ואני פולטת שטות לא קשורה: "הכסף שהבאת לי הוא בכיס של החולצה"… לימים זה הפך לסוג של בדיחה משפחתית, אני באמצע חדר טראומה, מעורפלת מכאבי תופת, עם רגליים שאלוהים יודע מה יהיה איתן וכל דאגתי הייתה על שטר עלוב של 20 ש"ח.

עיתון מעריב מדווח על התאונה

הרופא שואל מתי אכלה - אני מעדכנת בפירוט לא מובן - שאכלתי את הפיתה עם הגבינה הצהובה, תוך ציון שעת אכילה. אמא שואלת למה לא נותנים לי משככי כאבים, ויש קול שאומר שהיא עוד מעט עולה לניתוח וצריך שתישאר ערה.

מפה אני כבר לא זוכרת דבר. אמא מספרת שהרופא הבכיר יצא אחרי שעות מחדר הניתוח ואמר שעשה כל מה שיכל, מעבר לזה - לא בשליטתו. הוא אף הוסיף שבכף רגל ימין הוא בחר לא לגעת כלל, לתת לזמן לעשות את שלו. יש משהו בזה שמנתח בוחר לא לגעת, בחירה מודעת שמגע יכול להרוס יותר מאשר להועיל. לפעמים הטבע והזמן מוצאים את דרכם, ויוצרים יש מאין. מעבר לשליטתנו.

התעוררתי לרגע, הייתי בתנועה, זוכרת את הבלונים שהתעופפו מעל המיטה, את החושך בכניסה למחלקה, את ההמולה, וזהו. את הימים הראשונים אני לא הכי זוכרת, מספרים שהייתי צורחת מכאבים, מרעידה את המחלקה, כולם שמעו וידעו על "הילדה מתאונה".

היו נסים ואכזבות שהובילו לנסים. הרגעים האלו שזה נהפך לא רק לעניין אישי שלך. אלא של כולם, של הצוות הרפואי. היה שלב שהייתי באובדן דם רב וחוסר וודאות מאיפה זה מגיע. אני בעיקר זוכרת את עירוי הדם, הצמרמורת והשמיכות שנערמו עליי. ההבנה הסופית שהרגליים היו המקור לכל לזה - המקום האחרון שבדקו - הלחיצה. לדעת שאחרי כל מה שעשו כדי לשמור על הרגליים, הגיע במפתיע אורח חדש, רשע וקטלני שמתפשט במהרה - הנמק. הוכנסתי בדחיפות לניתוח כדי להסיר הכל, מצד אחד לשמור על הרגליים ומנגד שלא יישאר זכר, שעלול לפגוע בסיכויי השתלת עור עתידית. אין אפשרות לניתוח חוזר. מדובר בהצלחה או כישלון. בשלב מסויים הגיע כירורג-פלסטי לבחון את הרגליים ואם הן כשירות להשתלה, וכמובן להכיר את החולה חדשה. אני זוכרת במעורפל. אבל אמא מספרת שהוא יצא בסערה מהחדר, חבט בקיר, היא שאלה מה קורה, והוא ענה בקוצר רוח וכעס "תדברי עם הרופא שלה". זה לא היה חדש שהצוות הרפואי שהקיף אותי היה רגיש יותר לפציעה ולתאונה, אבל הכירורוג-פלסטי היה מעין אורח, והוא לקח אישי.

לאחר ההשתלות, יש מעין רגע של הסרת התחבושות - והכירורוג-פלסטי בן רגע הפך למאושר באדם, זוכרת שהוא נישק באוויר את הרגליים, יצא קופצני ומאושר מהחדר. יש האומרים שהכירורוג-פלסטי הוא סוג של אמן, ולכל אחד יש את החתימה שלו. לימים אפשר להגיד שהוא יצר יצירה מושלמת, כזו שרופאים מזהים את עבודתו. אז הרגליים שלי הן קצת גם שלו.

הייתי ילדה במחלקה של מבוגרים, החיים הם שונים בתוך בועת בית החולים, יש את החיים בחוץ שאין לך קשר אליהם, ויש את החיים בבית החולים. שם חיים דקה אחר דקה, כאילו הזמן לא זז. הייתי הכי ילדה, צרחתי כשכאב, וצחקתי כשבא לי. הייתי בשליטה, ידעתי, שמעתי, לא היו צריכים לרכך לי את האמת, רציתי לדעת הכל, לדעת שהרגליים עדיין שם, לפעמים הייתי בודקת. הייתי חלק מזה, הכל עבר דרכי, הניתוחים והחלטות.

עיתון ידיעות אחרונות מדווח על התאונה

היו החלטות שקיבלתי כילדה שהפכו אותי למי שאני היום. מהרגעים האלו שאמרו לי שאת קובעת מה יהיה מעכשיו. לסלוח, לקבל ולאהוב את הנהגת שפגעה בי ואת משפחתה - זה בא לי כמשהו ברור מאליו. נשאלתי מה אני חושבת? לרגע לא היססתי. מעולם לא כעסתי, והלב נפתח ישר מהתחלה. זה משהו שיילך איתי תמיד. וגם היה רגע עם המחלקה, אחרי שעברתי את הניתוחים המסובכים, יכלתי לעבור לבית חולים לילדים. והגיע במיוחד אליי מנהל מחלקה וסיפר על כל הפינוקים שאקבל אצלהם, כמות הבטחות הייתה מרשימה וכולם חיכו למוצא פי אבל די נפנפתי אותו במהרה ואמרתי אני נשארת במחלקה. ילדה שכזו שהעדיפה אהבה של צוות רפואי גם אם המחלקה הייתה ישנה וממול ישנו בית חולים מנצנץ וחדש שטמן בחובו עולם ומלואו.

לאחר תקופה ארוכה, הפיזיותרפיסטית נכנסה לתמונה ולמדתי ללכת מחדש. בהתחלה זה היה עינוי מתמשך עד שהייתי מנסה להימנע ממנו בכל טריק אפשרי. התהליך מתחיל עם הושבה - והתחושה היא של מיליארדי נמלים ברגליים. בהמשך נעמדתי עם הליכון. כל יום מתקדמים כמו תינוק שזה עתה מתחיל צעד ראשון. צעד אחד ביום, וכך כל יום קצת ועוד קצת ועוד קצת. עד שהכאב סביל. וצעד מתחבר לצעד. את צעדת הניצחון ערכתי במסדרון המחלקה - היה רגע כזה שכולם עצרו מלכת, כולם הביטו בגאווה. הם לא חשבו שאצעד אי פעם על רגליי, הסיכויים היו נגדי. אבל לפעמים האמונה ואוסף הנסים גדולים יותר מסטטיסטיקה רפואית. לא משנה כמה שנים יעברו - הם תמיד יהיו בית נוסף, משפחה. לפעמים הם זוכרים טוב ממני. החודשים שהייתי סביבם, לצידם, תמיד יהיו איתי. מלאכים שכאלה שעטפו וחיבקו, ובזכותם השתקמתי גם נפשית. הם יצרו את תחושת השייכות והבית גם במקום קודר ומפחיד כמו בית חולים. זה נשמע סוראליסטי להגיד את זה במובן *חיובי* - אבל בית החולים תמיד יישאר לי בית שני.

המסע לא נגמר בסיום השיקום ובחזרה, לכאורה, לשגרת המציאות. למה לכאורה? כאשר אנו עוברים משהו משנה חיים, גדול שכזה, אין ממש דרך לחזור לשגרה יומיומית של פעם. מראש אתה מתחיל את המסע על המסלול חיצוני, לצד המסלול של שאר העולם. ואתה תמיד צריך לשמור על קצב, לסגור פערים. עם הזמן והניסיון למדתי לעצור לרגע, לנוח, ולא לפספס דבר בשגרת החיים של העולם. אבל כילדה לפעמים זה קשה הרבה יותר. אני משתקמת ועומדת על הרגליים מחדש, ונדהמת לקלוט שזכיתי בתואר נכסף טרי: "הילדה מהתאונה ההיא". זה שלט דמיוני שנסחב איתי בעל כורחי. זה שלט מחייב. כי כולם יודעים מי אני - "הילדה מהתאונה ההיא" - אבל אני כלל לא יודעת מי הם. כולם מתעניינים ושואלים לשלומי - ואני הופכת למתורגלת עם השנים. עונה "בסדר" כתשובה קבועה.

בבית ספר אני שומרת על קצב ומלהטטת בין לימודים לבין בתי חולים. מאבק קבוע לחזור להיות "נורמלית". אבל זה מאבק אבוד מראש. תמיד הייתי "הילדה מהתאונה ההיא", ובית הספר עושה את הטעות שלו, במודע או לא, והמשיך עם הרצון לעטוף, לוותר, מותר לאחר, מותר להחסיר, מותר לא להצליח.

אה, ואסור טיולים ואסור ימי כיף. בכל זאת, את "הילדה ההיא", אז די מפחיד ומרתיע, ובטח מסוכן להתעסק. שלא יקרה משהו חלילה. ואני כילדה/נערה ממשיכה את המאבק הנצחי. גם אם החסרתי ימי לימודים, השלמתי הכל. סיימתי לימודים בהצלחה רבה עם אותם ילדים שישבו איתי על מעקה הבטון ההוא בעת התאונה. הגעתי יחד לאותו קו סיום, גם אם היו לי פיתולים ועיכובים, עשיתי זאת בדרכי שלי, במסלול הפרטי שלי, לצד המסלול של שאר העולם.

אך לצד הרצון להיות "נורמלית", יש את ההתמודדות בבית המשפט מול חברת הביטוח, שהייתה לפעמים קשה הרבה יותר מהתאונה.

סאגה הרבה יותר צינית וחסרת רגש. עוקבים אחרי כדי לצלם "ולהוכיח" שהפגיעה איננה קבועה, מנסים להפחית בחומרת התאונה. וזה מפריע גם לתהליך ההחלמה הפיזי והנפשי. אפילו התקדמויות חיוביות, נתפסו כבעלות צד שלילי ("חברת הביטוח בטח תנצל את השיפור באופן ציני"). לבסוף, הרגליים שלי, סיפרו את סיפור התאונה. השופט פשוט ראה הכל ברגע שחשפתי רגליים בדרך לדוכן העדים. המשפט נמשך כ-5 שנים, ולסיומו הגיע רק בפשרה. הייתה הרגשה מתמדת שהמשפט מעכב את ההתקדמות להמשך החיים ואף עלול להפריע להתגייס לצבא.

רציתי להתגייס. או לפחות לנסות. בוועדה שבחנה את כשירותי ניסו להסביר לי שזה נורמלי עבורי לא להתגייס אחרי מה שעברתי. "תחחילי ללמוד, תטיילי בעולם, זו לא השתמטות, זה הגיוני, הצבא מבין מצבים כאלו" - אבל אני היתי אחרת. אמרתי "לא, אני רוצה להתגייס" והוא שאל "למה?" ועניתי תשובה דביקה למדי "רוצה לתרום למדינה כמה שאני מסוגלת". לא יודעת מאיפה זה הגיע, אולי זה המאבק המתמשך להיות "נורמלית". לעבור את אותן תחנות ביניים - לימודים, בגרות, צבא. אפשר להגיד שזו הייתה החלטה הטובה בחיי. לראשונה, הייתי במקום שלא יודע מי אני ומה עברתי, זו הייתה תחושה אחרת, הפכתי להיות כמו כולם. ככה זה הרגיש לפחות. לאחר כשנה, הרגשתי יותר נוח בסביבה, וסיפרתי על התאונה, הם היו צמאים למידע וחשפתי עוד ועוד. ובאחד הימים בא אליי קצין ואמר "את מה שאת בגלל מה שעברת, את צריכה להיות גאה בזה". למעשה, הצבא היה המקום הראשון שנתן לי את הזכות לבחור - אם אני יכולה או לא, אם אני רוצה לעשות משהו. השליטה הייתה בידיי. כל החלטה היא לגיטימית. זו תקופה שלמדתי על השפעה של התאונה.

למרות הכל, אף פעם לא כעסתי על מה שעברתי, לא הרגשתי פספוס, או אובדן. הכעס לא היה מחזיר את הגלגל, או ישלים את החסר, ובנינו הוא גם לא יסייע עם הכאב. אולי בגלל זה, לאחר התאונה הרגשתי כאילו נולדתי לחיים חדשים עם תנאי פתיחה שונים - יש כאלו שיכולים ויש כאלו שפחות. לא סוף העולם. משהו בי בחר לשכוח את הילדות שלפני, את החיים ההם. למדתי לחיות לצד המגבלות. לדעת שיש לא מעט דברים שיכולים לסכן או להכאיב, ולדעת גם לוותר. אבל לפעמים גם בחרתי למתוח את הגבולות, בדברים הקטנים שעבורי הם גדולים, לעמוד יותר מידיי או להגזים בהליכה. לכל מתיחת גבולות היה מחיר כואב. מחיר מוסכם יומיומי. כזה שהסכמתי להכיל. עם השנים והניסיון, למדתי לא להראות שאני מוגבלת, או כואבת. למדתי להכיל. למדתי לחשוף רק לפעמים, כדי שלא ארגיש "חריגה" בסביבה החברתית. בלימודי אמנות לא חשפתי - כי רציתי שיבקרו אותי ממקום אמנותי. בשנה האחרונה ללימודים, בלית ברירה, נחשפתי. עברתי ניתוח ואי אפשר להתחבא או להסתיר. ואז חקרו ושמעו והייתה מרצה שאמרה "משוגעת עכשיו זה מובן מאיפה הכל יוצא לך". הבנתי, ספגתי והשכלתי להמשך.

המאבק בין לחשוף או לא - הוא תמידי ולא נגמר. זה לא רק לספר על, זה גם לחשוף את הרגליים. עד כמה שאנו מדינת פיגועים ומלחמות, טבע האדם לא משתנה. הסקרנות והעיניים הבוחנות יש לכולם - והרגליים שלי משפיעות, זה הרי חלק מהקסם או הקללה שלהן.

פעם הייתי באירוע, לראשונה בחיי, ניגשתי לשוטר ואמרתי בלי להתבייש: "יש לי בעיה עם הרגליים, קשה לי לעמוד. אפשר לשבת פה?" במתחם בין הבמה לקהל. הוא ישר הסכים. מיד לאחר מכן הגיעה מפיקה שהתחילה להוציא את כל מי שהוכנס בצעקות ואגרסיביות. היא ניגשת אלי ואני מבוהלת. היא שואלת למה אני פה. אני אומרת שיש לי בעיה ברגליים.

-"למה?"
-"עברתי תאונה."
ואז באה דרישה מוזרה - "תראי לי!"

ואני מרימה את המכנסיים והיא מתבוננת עם הפנס שבידה. בין רגע היא השתנתה למישהי אחרת. לרגשית ודביקה מדי. "את פה איתי". לקחה צעד אחורה - דפקה צעקה - "כולם בחוץ חוץ ממנה, אם יש בעיה תבואו אלי". הרגשתי מגעיל ומלוכלכת. כאילו השתמשתי ברגליים כקרדום לחפור בו. אמנם למשהו לגיטימי. לשבת. אבל האם זה שווה את מחיר או את תחושת הרחמים שמקבלים מהסביבה? יש את המשפטים המעצבנים של אנשים לשמע הסיפור: "לא מרגישים עלייך" או - המשפט שלפעמים מפרק אותך - "אז עברת תאונה, החלמה של שנה שנתיים מקסימום חמש, אבל לפחות יש פיצויים" - ואין לזה באמת תגובה. אולי זה חוסר ההבנה על התמודדות עם פציעה קשה. מדובר באי הכרה בעובדה הפשוטה שהחיים נחלקים לשניים. יש את החיים לפני והחיים אחרי. זה לא שנפצעת, השתקמת וזהו.

הניתוחים ממשיכים כל הזמן. עד היום. עד כה עברתי לא פחות מ-15 ניתוחים. התאונה יצרה חיים מסוג חדש. היא בת לוויה נצחית. הזמן לא באמת מרפא את הכאב.

בשנים האלו למדתי לקבל, להתגאות ובסוף גם לספר על הכל. להבין שאני עשיתי את שלי, ואם קצת קשה לסביבה אז כנראה זו בעיה שלהם ולי אין שליטה על זה.

במהלך השנים ועם הבחירות שעשיתי, למשל להיות אמנית, זכיתי מידי פעם לעצור לרגע ולהביט לאחור במסע הזה, להתחזק וליצור משם.

אני עדיין במסע הארוך שלי, במאבק התמידי עם הכאבים, לצד הרצון להראות שהכל אפשרי בחיים לו רק רוצים - אני בחרתי לצמוח מהכאב ומהקושי. במקום להכנע, הם חישלו אותי. כי אין אופציה אחרת.







פולני אלמוני 09.01.2223:19
1. תמשיכי להיות חזקה. בתגובה להודעה מספר 0
סיפור אישי מטלטל ומחזק.
liozc 10.01.2204:28
122. בהחלט. רפואה שלמה במהרה. בתגובה להודעה מספר 1
פתשגן 10.01.2208:05
152. מדהים וממש מחזק, הסיפור הזה משקף את היכולת לראות את הטוב בכל דבר (מבלי להמעיט בקושי), איך גדלים וצומחים בתגובה להודעה מספר 122
מאירוע מטלטל שכזה ואת הרצון העז לחיים, מדהים, זה נשמע פסטורלי אבל זה מאבק יומיומי ומלחמה תמידית, אין הקב"ה מעמיד בניסיון אלא מי שיכול לעמוד בו
micmic 10.01.2211:02
188. אין באמת אופציה אחרת בתגובה להודעה מספר 152
כי כעס ומרמור - לא יובילו לכלום

הם רק יכולים להרוס
השרף 09.01.2223:24
2. מדהים ומעורר השראה.. מנכסי רוטר! בתגובה להודעה מספר 0
מעיד_נאמן 09.01.2223:25
3. וואו . פשוט וואו. אני קורא ודומע פה. שום דבר בחיים שלנו לא מובן מאילו. שום דבר. הכל כל כך שביר ויחד עם זה בתגובה להודעה מספר 0
כל כך עוצמתי ונצחי.

מעורר השראה.
תודה
שיבולת בשדה 09.01.2223:26
4. מרגשת מאוד מיקמיק, רק בריאות בתגובה להודעה מספר 0
ההתמודדות שלך היא לכל תקופת החיים. גם אני עברתי תאונה קשה, הזדהיתי עם תיאורים רבים.
גיבלי 09.01.2223:26
5. וואו בתגובה להודעה מספר 0
וואו

רק בריאות
מורשה 09.01.2223:27
6. תודה מיקמיק. נתת לי מילים להתמודדות פחות קיצונית מזו עם הרגליים. בתגובה להודעה מספר 0
חכם אש 09.01.2223:47
46. גדולה בתגובה להודעה מספר 6
את גדולה מהחיים. החיים קטנים עלייך.
דצ'ו 09.01.2223:28
7. וואוו עוצמתי ומרגש, מאחל לך בריאות ושתמשיכי להיות חזקה. בתגובה להודעה מספר 0
שום דבר לא מובן מאליו.
S_Y 09.01.2223:28
8. מאחל לך שתמיד תשארי חזקה ואופטימית בתגובה להודעה מספר 0
וכמובן מלאת שמחת חיים
סיפור מטלטל ומרגש
pirch 09.01.2223:28
9. סיפור גבורה אמיתי ! עוצמות ! בתגובה להודעה מספר 0
פרזיט 09.01.2223:28
10. מיקמיק היקרה, את נשמה יוצאת דופן. התיאור שלך פירק אותי... בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך שובע שמחות כל החיים. תודה רבה על השיתוף ועל הפרופורציות לחיים...

תמשיכי להיות חזקה ולחזק אחרים, כמו שחיזקת אותי...
סיימון טמפלר 09.01.2223:29
11. אני מאחל לך אושר ורוגע נפשי. בתגובה להודעה מספר 0
פחות מכאובים ויותר סיפוקים.

בכל יום תעמדי מול המראה
ותהיי גאה בזו שעומדת למולה.

את לוחמת.
לא שנתנו לך הרבה ברירות,
אבל את לוחמת ולביאה
אמיתית.

אושר,רוגע,סיפוק והנאה 🙏🏻
מאן_דהוא 09.01.2223:30
12. דמעות בעיני, חסר מילים בתגובה להודעה מספר 0
שין שין 09.01.2223:30
13. וואו מדהים.מרתק מאחל לך את כל הטוב שבעולם בתגובה להודעה מספר 0
אצילות נפש לסלוח לנהגת זה תכונה של יחידי סגולה.
גבעתי 09.01.2223:30
14. וואוו , מרגש מאוד בתגובה להודעה מספר 0
הרבה בריאות
אסטריקס ושות' 09.01.2223:31
15. על אף שזו לא פעם ראשונה שאני שומע ממך את הסיפור, כל פעם מחדש אני נפעם מתעצומות הנפש של ילדה רכה בתגובה להודעה מספר 0
שלמרות הקלפים שהיא קיבלה, והיא לא בחרה בהם ולא שאלו אותה לפני, הצליחה ומצליחה לשקם את החיים שלה מתוך חוזק פנימי ושמירה על עין טובה ואופטימיות. כל כך ברור לי שהיה אפשר גם אחרת, אבל את בחרת בחיים בכל מובן אפשרי.
לכולנו יש הרבה מה ללמוד ממך.
ביריון 09.01.2223:32
16. וואו. אין לי מילים. בתגובה להודעה מספר 0
שמאלני גאה 09.01.2223:32
17. התרגשתי! מרתק בתגובה להודעה מספר 0
ציון דרך 09.01.2223:32
18. מרגש ומטלטל בתגובה להודעה מספר 0
כמים_לפנים 09.01.2223:33
19. וואוו וואוו וואוו בתגובה להודעה מספר 0
פשוט מטורף להכיר צד חדש למישהי מדהימה מפורום קפה.


המון הצלחה ובריאות איתנה.
סיפור מלא השראה וכוחות.
ממש מעריץ אותך !
לוחמת!
ראש_באדמה 09.01.2223:33
20. מדהים בתגובה להודעה מספר 0
ילדה גיבורה
אישה עוצמתית
רק בריאות ושמחה
בן חיים 09.01.2223:33
21. רפואה שלמה בתגובה להודעה מספר 0
מעוררת השראה
NightKnight 09.01.2223:33
22. אשת חיל! בתגובה להודעה מספר 0
Braveheart 09.01.2223:33
23. וואווו מרגש ביותר , כמה תעצומות נפש , מיקמיק . בתגובה להודעה מספר 0
dortmunder 09.01.2223:34
24. חזק ואמץ בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך המון בריאות ונחת,
הזדההתי מאוד עם המילים שלך כמי שגם עבר תאונה ונפצע ברגליים
עברתי ארבע ניתוחים וזה עדיין איתי כל יום.
תשבץ 09.01.2223:35
25. רפואה שלמה בתגובה להודעה מספר 0
אמא אווזה 09.01.2223:35
26. מיקמיק...ריגשת אותי אפילו דמעתי. בתגובה להודעה מספר 0
נגעת בי במקום קשה.נזכרתי בתאונה קשה שעברתי בהיותי בת 18.
את מדהימה.אשת הברזל.
אאחל לך רפואה שלמה,בריאות איתנה ורק טוב.
נשארים 09.01.2223:35
27. וואו ממש מרגש ובלתי נתפס כמה את חזקה בתגובה להודעה מספר 0
תמשיכי כך ואף תתעצמי, רפואה שלמה.
חדש על המדף 09.01.2223:36
28. האמת? ירדו לי דמעות כשקראתי ועדיין! בתגובה להודעה מספר 0
מצדיע לך על החוזק והחוסן ! לא פשוט בכלל ובטח לא לילדה קטנה כשהיית.
שתדעי רק בריאות ושמחה בע"ה!
מצדיע לך מיקמיק שלנו 3>
אלון_2407 09.01.2223:36
29. סיפור שהופך את הלב, מרגש ומעורר השראה בתגובה להודעה מספר 0
יש בי רק הערכה ענקית אלייך.
תודה ששיתפת אותנו
רובוט 09.01.2223:37
30. מרגש מאוד! את אשה חזקה. בתגובה להודעה מספר 0
עם כוחות מיוחדים. עלי והצליחי
DustintheWind 09.01.2223:37
31. איזה סיפור מדהים - את גיבורה אמתית , מעוררת השראה. בתגובה להודעה מספר 0
תודה ששיתפת - בחרת לסלוח מהרגע הראשון במקום לשקוע ברחמים עצמיים -גדולה מהחיים. אני מכיר אנשים בריאים פיזית 100% שלא מפסיקים לרחמם על עצמם. סיפור חיים מדהים ומרגש- מאחל לך שתמשיכי להיות חזקה ושתמשיכי לראות את האור -ושיהיו לך הרבה ימים טובים עם מעט מעט כאב.
Mindless 09.01.2223:38
32. אווו את מדהימה , והיית לא פחות גם לפניי הגילוי בתגובה להודעה מספר 0
למרות הכל, אף פעם לא כעסתי על מה שעברתי, לא הרגשתי פספוס, או אובדן. הכעס לא היה מחזיר את הגלגל, או ישלים את החסר, ובנינו הוא גם לא יסייע עם הכאב. אולי בגלל זה, לאחר התאונה הרגשתי כאילו נולדתי לחיים חדשים עם תנאי פתיחה שונים - יש כאלו שיכולים ויש כאלו שפחות. לא סוף העולם.


כמי שעבר תאונת דרכים בגיל 6 עם יותר משנת אשפוז (כליות) וניתוחים ,והדקות לא עוברות …ולרדת כיתה ולהתחיל מהתחלה . מבין אותך עד הסוף ושוב מההתחלה .
אלופה ובוגרת , הייתי בטוח שאת מבוגרת יותר .
תודה רבה על השיתוף !!
מעיד_נאמן 10.01.2208:03
151. נשמע מטורף. רק בריאות לך. בתגובה להודעה מספר 32
הרב 09.01.2223:38
33. מעורר השראה בתגובה להודעה מספר 0
תבורכי
ארבינקא 09.01.2223:38
34. מרגש ומעורר השראה. תודה. בתגובה להודעה מספר 0
קוזק 09.01.2223:39
35. התרגשתי. אמיתי בתגובה להודעה מספר 0
סיפור חיים שלא כך אחד היה מצליח לחוות אותו בעומק וגבורה כמוך. תהיי גאה בעצמך.
8 זה בדם 09.01.2223:39
36. וואוו וואוו וואוו ועוד פעם וואוו. בתגובה להודעה מספר 0
מבחינתי אפשר לתת כותרת: סיפור על גבורה וגאווה.
רק בריאות!
Reflektor 09.01.2223:40
37. וואוו micmic - זה מטורף. איזו אלופה. ותודה רבה ל Mr W על העריכה בתגובה להודעה מספר 0
זה מוציא דמעות הדבר הזה
אינסוף 09.01.2223:42
38. גדולה מהחיים בתגובה להודעה מספר 0
🤙
Blur 09.01.2223:44
39. וואוו פשוט צמרמורת בתגובה להודעה מספר 0
איזה סיפור מטלטל!
תודה רבה ששיתפת.
אני מאחל לך בריאות ושמחה!
Jam_session 09.01.2223:45
40. סיפור קשה שמעיד על ילדה חזקה ואמיצה מאוד, שמח להכיר את החלק הזה שבך ואשמח להכיר אותו יותר בתגובה להודעה מספר 0
גם בהמשך.

כל הכבוד!
TheJunior 09.01.2223:45
41. ואוו! מרגש ממש, כמה כוחות! בתגובה להודעה מספר 0
Inorganic 09.01.2223:46
42. מאוד מרגש ומעניין בתגובה להודעה מספר 0
מי ייתן ותמצאי מזור לכאבך, אולי עם התקדמות הטכנולוגיה

בכל אופן, כל הכבוד על ההתמדה והגישה לחיים!
neriazm 09.01.2223:46
43. רק בריאות בתגובה להודעה מספר 0
תודה ששיתפת. זה מחזק מאוד.
beni_israel 09.01.2223:46
44. וואו. בתגובה להודעה מספר 0
אין מילים פשוט.
שהשם יתן לך בריאות ושלווה, גיבורה אמיתית.
זנב לאריות 09.01.2223:47
45. לוחמת! דוגמא ואישיות מדהימה! בתגובה להודעה מספר 0
קלריס 09.01.2223:48
47. כפרעליך מיקמיק בתגובה להודעה מספר 0
שלא תחווי כאב לעולם ❤
Blackcat 09.01.2223:48
48. וואו מיקמיק קרעת אותי, רק לדמיין מה עובר על ילדה שעוברת סבל כזה בגיל כזה, אוף בתגובה להודעה מספר 0
תמשיכי לראות רק את הטוב בכל דבר ולהיות תמיד אופטימית, זה הכי חשוב וזה מה שמחזיק אותך, נראה לי שאת עושה את זה בהצלחה רבה
ברוש 09.01.2223:51
49. הצלחת בכתיבה להעביר את ליבך. חזקי ואמצי (ת''מ). הא, עוד משהו, סיטרואן 94 אוטומטית... באמת דיווח עיתונאי מפורט בתגובה להודעה מספר 0
i_lan 09.01.2223:51
50. את מקור השראה עילאי, רוצה לציין את כישרון ההבעה בכתב... פשוט תענוג צרוף. בתגובה להודעה מספר 0
אלסטי-7 09.01.2223:52
51. רפואה שלימה. ברכה והצלחה למשפחה בתגובה להודעה מספר 0
Queen_O 09.01.2223:52
52. תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור שלך! אלופת האלופות ♥️ בתגובה להודעה מספר 0
כתבת את הסיפור שלך כל כך יפה ומפורט אבל עדיין אני חושבת שרק מי שעובר דבר כזה יכול באמת להבין את גודל האירוע…
The Godfather 09.01.2223:53
53. וואו וואו וואו בתגובה להודעה מספר 0
גיבורת על! ממש דמעתי! רק טוב יקירתי 🫂
שלדג 09.01.2223:54
54. אלופה 👑 בתגובה להודעה מספר 0
לרגע לא מרחמת על עצמך , יש לך מעריץ 💖
tristen 09.01.2223:55
55. אין אופציה אחרת. מרתק. תודה על השיתוף, זה סיפור יצירה. בתגובה להודעה מספר 0
אני בטוח שאת עדיין רוצה לפעמים את מסלול החיים הרגיל. הוא נכון ולא מכביד.
אבל הסיפור שלך בנה אותך למי שאת ונדרש לשאול האם היית מחליפה מבנה יציב כזה בנראות יציבה.
micmic 10.01.2200:15
79. אני לא בטוחה שאני זוכרת או יודעת מה זה ״מסלול חיים רגיל״ בתגובה להודעה מספר 55
זה קטע דיי מוזר אבל אין לי כמעט זיכרונות מהתקופה לפני התאונה. אולי המוח במודע בחר לשכוח.

פעם מישהי דתייה אמרה לי - זה שקרה לה אירוע כזה - זה כי יש לך ייעוד, אלוהים לא נטש, הוא מכוון אותך למסלול שהוא ייעד לך, וזו ברכה.

אני באמת מאמינה שמה שאני היום, לא הייתי אם לא הייתה התאונה. לא היה סיכוי בעולם שאבחר לעסוק באמנות לולא התאונה.
tristen 10.01.2212:45
193. חיזקי ואמצי בתגובה להודעה מספר 79
אכן יש לכולנו מסלול לעבור ותיקון לעשות.
dave333 09.01.2223:55
56. וואו מדהימה, שיהיה לך שפע בריאות ואושר בתגובה להודעה מספר 0
תודה ששיתפת
Androidog 09.01.2223:55
57. כל הכבוד על הפתיחות והכתיבה האיכותית. בעיקר מוכיח את העוצמות והיכולות שלך. בהצלחה בהתפתחות האומנותית בתגובה להודעה מספר 0
בשיקום הבריאותי, ובנצחונות בויכוחים הפוליטיים בפורום.
BEBO 09.01.2223:55
58. יש בכתיבה שלך הרבה soul בתגובה להודעה מספר 0
איל השרון 09.01.2223:56
59. מרגש ומעורר השראה. בתגובה להודעה מספר 0
כל הכבוד על היכולת לשתף ולהיחשף כך.
בהצלחה רבה בהמשך המסע :-)
פרה אדומה 09.01.2223:57
60. 🌹🌹 בתגובה להודעה מספר 0
זראטוסטרא 09.01.2223:58
61. micmic , חיזקי ואימצי , אוהב את התגובות שלך באשכולות , ועכשיו יותר... בתגובה להודעה מספר 0
Seagulls 09.01.2223:58
62. תודה על השיתוף מיקמיק 🙏🏼 בתגובה להודעה מספר 0
nostradamus 09.01.2223:59
63. מדהים אלו תעצומות נפש יש לך. מרתק מרגש תודה רבה. הרבה בריאות אושר ושמחה. בתגובה להודעה מספר 0
בני מרום 09.01.2223:59
64. מרכין ראש באהדה וכבוד על איך שהתגברת וצמחת מהסבל והנכות למה שאת היום. רק אופי נחוש ואופטימי מסוגל לאפשר בתגובה להודעה מספר 0
לצלוח את הקשיים והכאב.
אי אפשר לדרוש ממך יותר מאשר נתת לעצמך אך היה רצוי שאחת כמוך תשמש כמודל לאלה שעברו
מצבים דומים כי לא תמיד כל אחד מאלו מצוייד בכילים נפשיים שיאפשרו לו להתגבר כמוך.
חן חן
פלוני 10.01.2200:00
65. תודה על השיתוף! את גיבורה!! בתגובה להודעה מספר 0
כינוי 10.01.2200:00
66. מדהים ומעורר השראה. תודה לך. בתגובה להודעה מספר 0
פשושון 10.01.2200:01
67. וואוו, רק בריאות! בתגובה להודעה מספר 0
Q 10.01.2200:05
68. גיבורה. בתגובה להודעה מספר 0
erz 10.01.2200:05
69. ואוו איזה סיפור! איזו מלחמה אישית וכמה עוצמות, תהיי גאה בעצמך כל הזמן בתגובה להודעה מספר 0
תודה על השיתוף וההחלטה להיפתח
סקופילד 10.01.2200:07
70. סיפור מרגש ונותן השראה והבנה שצריך לנצל את החיים ולהיות טוב לסובבים אותנו בתגובה להודעה מספר 0
ולדבוק באמונה שלימה בטוב ובחסד
פלומה 10.01.2200:07
71. וואוו המון בריאות ותהי חזקה:). בתגובה להודעה מספר 0
עמלץ פלד 10.01.2200:07
72. מעניין. תודה לסיפור המרתק. חשבתי את ירושלמית. תהיי חזקה ורק בריאות בתגובה להודעה מספר 0
msdos 10.01.2200:08
73. וואו את כזו מדהימה ומרגשת בתגובה להודעה מספר 0
רק בריאות!
micmic 10.01.2200:08
74. תודה רבה רבה רבה רבה רבה 🙏 בתגובה להודעה מספר 0
אני בוהה באשכול וקשה לי קצת להגיב, זה צעד דיי גדול עבורי.

אני באמת מאמינה שבכל אחד ואחד יש ״כוח על״ כזה שייצא ברגע שצריך אותו.

אני מקווה שזה יסייע במשהו.
אם כן, אני עשיתי את שלי ♥️

תודה רבה שוב 🌺
intelligent 10.01.2200:28
84. מרגש מאוד ומעורר השראה. איזו הסתכלות אצילית על החיים בתגובה להודעה מספר 74
חייל 73 10.01.2200:31
87. חברתנו המיוחדת והייחודית ! בתגובה להודעה מספר 74
הדגמת לנו בכתיבה איכותית ויוצאת דופן עד כמה את בעלת אישיות עוצמתית ! יכולות ההתמודדות שלך עם מצבי קיצון מזכירה לי את חברי הלוחמים שנפצעו באופן קשה וגם אנוש באותו חודש אוקטובר 1973 !
את לוחמת במלוא מובן המילה ומהווה השראה אדירה לרבים כיצד יש להתמודד עם מצבי זוועה אותם מזמנים לנו החיים !
כבוד גדול והערכה ענקית ממני ומכל חברי הפורום הייחודי הזה !!
מתנחל גאה 10.01.2200:33
88. מרגש מאוד לקרוא בתגובה להודעה מספר 74
נראה שעמדת במסלול בכבוד
עפרא דארעא 10.01.2200:10
75. מרגש מאוד בתגובה להודעה מספר 0
תישארי חזקה ו׳נורמלית׳ עבור כל אחד שעבר ועובר תאונה ברמה כזו או אחרת בחיים.

תודה על השיתוף
ftgnb 10.01.2200:12
76. וואו! סיפור מרגש ומחזק! תודה ואיחולי לבריאות איתנה עם חיזוק החוזקות שנותנים לך את הכוחות! בתגובה להודעה מספר 0
אבדוד 10.01.2200:14
77. תעצומות הנפש בתגובה להודעה מספר 0
ניצלת שבר אישי פיזי קשה להתעצמות נפשית ובנית אישיות חיובית ויחודית.
הסיפור והדרך בה הוא מסופר, ללא ספק ישמש השראה לאלו הנמצאים במשבר ומחפשים את הדרך אל אותם תעצומות הנפש שיוציאו אותם ואת נפשם מהחושך לאור .

מעליתי 10.01.2200:15
78. אין לי מלים בתגובה להודעה מספר 0
רק להזדהות ולחזק. אבל את micmic, את חזקה מהכל
זקי ושות 10.01.2200:23
80. ואוו! בתגובה להודעה מספר 0
חזקי ואמצי
תודה על השיתוף
פנקס הקטן 10.01.2200:24
81. אין מילים... מרגש וכואב..תרגישי טוב תמיד! בתגובה להודעה מספר 0
Iceman 10.01.2200:27
82. את אשה מאוד חזקה . טוב,שכתבת ושתפת. בריאות . בתגובה להודעה מספר 0
ישראלי 10.01.2200:27
83. מטורף, סיפור חיים מרגש מיקמק בתגובה להודעה מספר 0
חוואייג' 10.01.2200:28
85. אין לי מילים לתאר מה אני מרגיש. מיקמיק, ריגשת, הרשמת... וואו גדול בתגובה להודעה מספר 0
Double Spanish 10.01.2200:29
86. מדברים כאלה מקבלים עוצמות לחיים בתגובה להודעה מספר 0
עכשיו ברור מאיפה צמחת להיות מי שאת
תותחית
שמאלני לשעבר 10.01.2200:34
89. ואו, מרגש ומעורר השראה בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.01.22 בשעה 00:59 בברכה, שמאלני לשעבר

מיקמיק, תמיד אהבתי לקרוא אותך, וכעת התרגשתי כל כך, דמעתי וקיבלתי כל כך הרבה השראה מההתמודדות שלך.
איזה מסע עברת ואת עוברת. מדהים.
וכמה אנשים אחרים קבלו השראה ממך.
ובזכותך כותב כאן אחרי שנים רבות כצופה. לא יכולתי אחרת.
טלקו 10.01.2200:35
90. וואו מיקמיק, איזה סיפור... אני מאחל לך הרבה בריאות וסוף לכאב! בתגובה להודעה מספר 0
grifin 10.01.2200:39
91. מרגש מאד! מאחל לך בריאות ואושר בתגובה להודעה מספר 0
FAO 10.01.2200:39
92. ואוו ואוו ואוו בתגובה להודעה מספר 0
בריאות והרבה!
האזרח הקטן 10.01.2200:43
93. ואו בתגובה להודעה מספר 0
את אישה חזקה, מעוררת השראה.
חצי לחם שחור 10.01.2200:43
94. בריאות טובה ושלמה! בתגובה להודעה מספר 0
כל הכבוד על השיתוף,גם לשתף זה לא קל.
מרן 10.01.2200:43
95. כתיבה אומנותית ומאחל רפואה שלימה, בתגובה להודעה מספר 0
rocsteady 10.01.2200:44
96. סיפור של גבורה בלי שום ספק! בתגובה להודעה מספר 0
חדש בערך 10.01.2200:45
97. סיפור מטורף. בתגובה להודעה מספר 0


אנחנו כמעט בני אותו גיל.. רק שאז אני הייתי בצופים ביפו.

רפואה שלמה.
סקוט 10.01.2200:46
98. ריגשת בתגובה להודעה מספר 0
הרבה אושר ועושר, בריאות והצלחה.
רבינו 10.01.2200:50
99. רק בריאות מיקמיק יקרה! בתגובה להודעה מספר 0
מתכנת 10.01.2200:53
100. אני שמח וגאה להיות חלק מקבוצת ''אנשי רוטר'' עם אנשים כל כך מיוחדים, תודה על הסיפור ועל הפרוייקט בתגובה להודעה מספר 0
לקרוא את הסיפור שלך, מתחיל במחשבות שמחות של ילדה תמימה ומתרגשת, ואז להישבר יחד איתך, ומשם לצמוח לגבהים חדשים זאת כתיבה לא רגילה בכלל ויכולת תאור שמגיעה עמוק עמוק לתוך הלב.
אינני יודע באיזה אומנות את מתעסקת, אבל את צריכה להשתמש בכישרון התאור המיוחד הזה יותר.

ריגשת ונגעת בכל מי שקורא את הסיפור הזה ואני בטוח שהוא גורם לאנשים להיות סבלנים יותר, מקבלים יותר וטובים יותר.

תודה לך micmic ותודה לך Mr W
יופיטר_יופיטר 10.01.2200:55
101. מיקמיק יקרה. גיבורת על! תמשיכי להמריא בגבורה. שיעור בשביל כולנו בתגובה להודעה מספר 0
ולך מיסטר דבליו הבריטי.. אולי בכל זאת עופרי טועה..
me אני 10.01.2200:55
102. סיפור מדהים! בתגובה להודעה מספר 0
מאחלת לך אריכות ימים ושנים בבריאות איתנה ותתגשמנה כל משאלותייך לטובה ולברכה.
אשכנזון 10.01.2200:58
103. תודה על השיתוף והסיפור המרגש בתגובה להודעה מספר 0
כל הכבוד לך!
תמשיכי להתמיד ולתת לעולם בראש😉
אבי_85 10.01.2201:02
104. וואוו איזה סיפור חיים, micmic בריאות שלמה! תודה ששיתפת אותנו בתגובה להודעה מספר 0
ה׳ יאריך ימייך ושנותייך בטוב ובנעימים
KobyBD 10.01.2201:03
105. ואוו. סיפור מדהים! בתגובה להודעה מספר 0
רק בריאות תותחית
kitzz 10.01.2201:11
106. ריגשת אותי… בתגובה להודעה מספר 0
פייטרית אמיתית, כל הכבוד על הרוח והמחשבה הבריאה שעזרה לך לאורך כל הדרך . מחזק ידייך ושולח לך חיבוק גדול .
Spook 10.01.2201:18
107. וואו, מרתק. שמחתי להכיר אותך עוד המון. בתגובה להודעה מספר 0
Flyby 10.01.2201:37
108. ואווו הגיל הצעיר והתמודדות שלך מביאים לדמעות, זה פשוט לא פייר ולא הוגן שילדים סובלים ככה בתגובה להודעה מספר 0
גם כאשר זו תאונה לא מכוונת.

אני זוכר את הציורים שלך, הם בהחלט היו יפים ונעימים לעין, גם את צמד הנעליים שלך ב-2 צבעים.

לא אמרתי זאת לפני, אבל מרגיש שיש שוני בין מיקמיק של סקופים למיקמיק של הקפה, וזה בוודאות גבוהה רק בגלל נקודת המבט שלי בלבד.

המון המון בריאות זה חשוב יותר מהכל
Initially 10.01.2201:47
109. micmic היקרה, מאוד ריגשת אותי בסיפור שלך בתגובה להודעה מספר 0
תהיי בריאה וחזקה! את אלופה ברמות על! תודה לך על השיתוף, וגם תודה ל-Mr W על המדור המעניין והמרתק החדש!
קייזר סוזה 10.01.2201:52
110. סיפור מעניין מאוד. תודה בתגובה להודעה מספר 0
האם היה סיפור נוסף כבר?
Mr W 10.01.2202:06
112. כן בתגובה להודעה מספר 110
קייזר סוזה 10.01.2202:49
117. תודה בתגובה להודעה מספר 112
סלקטור 10.01.2201:55
111. ריסקת אותי!!! בתגובה להודעה מספר 0
רפואה שלמה ובריאות איתנה וחיים טובים!
ובעזרת ה' בערב גאלה שלך אני רוצה ויותר מאשמח להיות!

את מלכה!!! תצליחי!
מאניה 10.01.2202:17
113. תודה רבה על השיתוף בתגובה להודעה מספר 0
נר לילה 10.01.2202:27
114. כתוב נפלא, מרגש ואמיץ בתגובה להודעה מספר 0
באהבה גדולה ובהתפעלות מנר לילה
בשדה קוצים 10.01.2202:34
115. מעריץ את הכוח שלך מיקמיק! בתגובה להודעה מספר 0
רק בריאות
מוישי 10.01.2202:43
116. וואו מיק מיק,תודה על השיתוף בתגובה להודעה מספר 0
החלמה מהירה💙💙🙋🏼‍♂️

כל הכבוד לך, את גיבורה
משלי 10.01.2203:46
118. וואוו מיקמיק בתגובה להודעה מספר 0
איזה סיפור!!
תמיד ידעתי שיש לך סיפור אבל לא ידעתי איזה סיפור!
מקווה שתמשיכי רק לגדול מכך ושיהיה לך רק בריאות!
נהגים, איזו אחריות יש לנו.
תודה Mr W על הפינה!
Ethics 4 All 10.01.2204:10
119. יש רגעים שפשוט נגמרות לי המילים בתגובה להודעה מספר 0
את פשוט מעוררת השראה
איזי מהחונטה 10.01.2204:13
120. מיקמיק את גיבורה. לוחמת במלוא מובן המילה. בתגובה להודעה מספר 0
מכיר אותך רק מהפורום,
תמיד הייתה לי תחושה כזאת איתך,
שאת לוחמת.
ואת אכן כזאת.
STRIDER 10.01.2204:25
121. תודה על השיתוף, שזה לא קל בכלל. חיזקת אותי! תמשיכי להיות מי שאת ולהחלים 100% בתגובה להודעה מספר 0
Keyno 10.01.2204:42
123. תודה רבה. בתגובה להודעה מספר 0
ארץ 10.01.2204:47
124. ריגשת לגמרי!!! סיפור עם מסר ועוצמה תמשיכי להיות חזקה חייבים לנצח!!! בתגובה להודעה מספר 0
גילוי נאות יש לי בת שקוראים לה מיכל ומגיל אפס דבק לה הכינוי "מיכמיך" ...
פטריוטית 10.01.2205:27
125. במילה אחת את אלופה! בתגובה להודעה מספר 0
מאחלת לך רק ימים בריאים טובים ומחויכים.כמה עוצמות וחוסן את פשוט ענקיתתתתתתתת
מוסקבה 10.01.2205:31
126. מרגש ומעצים מאוד, כל הכבוד על ההתמודדות! בתגובה להודעה מספר 0
elbustani 10.01.2205:57
127. מיקמיק המלכה! גדולה מהחיים בתגובה להודעה מספר 0
וואחד סיפור דפקת פה. מרגש סוחף עם סוף טוב
seventhseal 10.01.2206:00
128. אין לי מילים, ממש. רק אאחל לך כמה שפחות סבל וכמה שיותר כוח להתגבר. למיקמיק יש רגליים. בתגובה להודעה מספר 0
יוסף 10.01.2206:01
129. סוחט את הלב בתגובה להודעה מספר 0
סיפור מיוחד, כתוב בשפה עשירה ונקרא בשקיקה.
בריאות איתנה יקירה
protos 10.01.2206:04
130. נשמעת כמו לביאה אמיתית בתגובה להודעה מספר 0
סיפור מרגש ומעורר השראה. זה נותן גם פרספקטיבה אחרת על החיים והיום כשאני אצא לעבודה לעוד יום משוגע ולחוץ אזכור שצריך להעריך ולהנות מכל שניה. תודה.
מלמ 10.01.2206:11
131. הרבה כוחות להמשך התמודדות ובריאות איתנה בתגובה להודעה מספר 0
זונדל 10.01.2206:13
132. מרגש מאוד בתגובה להודעה מספר 0
תודה
צדק צדק תרדוף 10.01.2206:18
133. מדהים בתגובה להודעה מספר 0
התאונה הזאת כל כך צרובה לי בזיכרון עד כדי שכשאני עומד מאחורי חומה/ רכב ומגיע רכב מאחורי עוברת בי צמרמורת וחרדה שימחץ את רגלי.
תודה על השיתוף מיקמיק, וכל הכבוד על הפרוייקט החדש: ״החיים עצמם״.
אורה 10.01.2206:33
134. מיקמיק - איזה תעצומות נפש, בתגובה להודעה מספר 0
איך עמדת בהתמודדות קשה וכואבת, גם פיזית וגם נפשית. אני חושבת גם על המשפחה שלך וההורים, מה שהם עברו- לא פחות קשה וכואב…

מעניין אותי באיזה תחום את עוסקת באומנות ולראות את יצירותייך…
מורנו 10.01.2206:43
135. וואו בתגובה להודעה מספר 0
קראתי כל מילה.
גיבורה שכמוך ❤
רפואה שלמה אחות קטנה
Whereismymind 10.01.2206:46
136. ואוו מרגש מיק בתגובה להודעה מספר 0
עוד קצת 10.01.2206:52
137. לצד ההתמודדות הפיזית העצומה שעמדת בה בגבורה בתגובה להודעה מספר 0
יש כאן רובד נוסף ממש עמוק בין השורות
רק מעצם נקודת המבט שלך על החיים אני בטוח שאת מושכת עוד הרבה אנשים קדימה
חזקי ואמצי 💜
אלברט 10.01.2207:02
138. וואי חתיכת סיפור בתגובה להודעה מספר 0
כוספלסטיק 10.01.2207:10
139. תודה רבה על השיתוף בתגובה להודעה מספר 0
סיפור מדהים
Gustav 10.01.2207:24
140. הייתי גמור אתמול בלילה ושמתי לי תזכורת לקרוא בבוקר כדי לא לפספס בתגובה להודעה מספר 0
פתחתי את הבוקר עם דמעות ולאחריהן, חיוך של גאווה!
במילה אחת, מדהימה, בשתיים, גיבורת על
BoomBoX 10.01.2207:25
141. וואו איזה סיפור ואיזו כתיבה בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך בריאות איתנה עד 120
הגרוק 10.01.2207:27
142. מיקמיק את מעוררת השראה בקנה מידה שאי אפשר לתאר💪 בתגובה להודעה מספר 0
בולפסון 10.01.2207:31
143. אחות של בולפסון שאני מעריץ ותמיד נותנת בשוואיוואיה בתגובה להודעה מספר 0
כמה מילים כנות ממני אח שלך בולפסון אלייך:

1. תרשי לי להסיר בפנייך את הכובע ולחשןף את הפדחת לנוכח סיפור מרשים כל כך על גבורת הנפש אל מול יסורי הגוף. על זה שלא ויתרת לעצמך. על זה ששרתת בצבא הקדוש ונתת מעצמך עם המגבלה וחרף המגבלה. ( מקןוה שהרס"ר היה מרוצה מהקפה שהכנת לו || )
2. עכשיו כשסיפרת את התקרית שלך אז אני גם שמח לדעת שכל מה שחשבתי עד היום שגוי מן היסוד. חשבתי ביני ובין ליבי שהבעיה שלך היא בכלל בראש. לא רק בגלל הפולמוסים שלנו, אלא כי לא יודע למה אבל חשבתי שאת בכלל חולה במחלת פרי הים האסור. כעת אני מבין שאת תהיי איתנו כאן עוד זמן רב. מקווה שזה טוב.

נ.ב לטובת אחים שלנו כאן: אני בולפסון ולעיתים אני מתלוצץ, לכן חלק מהקטע למעלה סאטירי בלבד וכך יש להתייחס אליו.


היידה בית"ר. אבל רק כשמנצחים.
הגרוק 10.01.2208:15
156. שלום לך אח שלנו, בעל שיער שופע כמעט כמו זה של עמנואל הלפרין, תוכל להרחיב לגבי זה? בתגובה להודעה מספר 143
חולה במחלת פרי הים האסור
בולפסון 10.01.2208:20
159. יותר קל לי לתת לך תמונה של זה אח שלי שתמיד משנס מותניים לעזרת חברים בתגובה להודעה מספר 156
micmic 10.01.2208:25
160. חחח בתגובה להודעה מספר 143

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.01.22 בשעה 08:32 בברכה, micmic

קודם כל הייתי בחיל האוויר, ביחידה שווה וחשובה, באותו מפגש ההוא הובטח לי להיות ״במקום טוב״ - הייתי במקום מדהים, גם כאשר ביקשתי לוותר על פטור או שניים כדי שאוכל לתפקד שם. היה לי מפקד חברמן

בענייני הראש, יש דברים אחרים (לא מה שחשבת), אבל זה שייך לפרק אחר בסיפור
בולפסון 10.01.2208:45
166. חוץ מהסיפור עם הרגליים? בתגובה להודעה מספר 160
micmic 10.01.2208:48
168. ענייני הראש לא קשורים לרגליים, לפחות ככה חושבים בתגובה להודעה מספר 166
דייזי 10.01.2207:44
144. מרגשת בתגובה להודעה מספר 0
gandalf 10.01.2207:45
145. וואוו איזה סיפור. מה שלומך היום? את הולכת כרגיל? בתגובה להודעה מספר 0
רפואה שלימה ומהירה
דוקטור ספין 10.01.2207:45
146. חיבוק ענק בתגובה להודעה מספר 0
ש-עצמון 10.01.2207:54
147. אכן ''חוויה'' מטלטלת. בתגובה להודעה מספר 0
מעוררת השראה.
LO-DAALI 10.01.2207:56
148. מעורר השראה! בתגובה להודעה מספר 0
טוק דוגרי 10.01.2207:58
149. מדהים!! בתגובה להודעה מספר 0
את בנאדם חזק, מאחל לך בריאות איתנה!
האחות 10.01.2207:59
150. מיקמיק את מהממת!!! בתגובה להודעה מספר 0
שירי 10.01.2208:06
153. אלופת עולם. בתגובה להודעה מספר 0
חכם חנוכה 10.01.2208:08
154. מדהימה בתגובה להודעה מספר 0
סיפור נוגע ללב.
לבוב 10.01.2208:09
155. סוחט דמעות בתגובה להודעה מספר 0
מרגש בטרוף
סיוט לכל אבא ואמא
רפואה שלימה ברחמים!
קבלי ברכה בנוסח שהבעל שם טוב הקדוש והאהוב היה מברך את הילדים בדרך לתלמוד " שיהיה לך לב יהודי חם"
למרות שברור שיש לך
Disco 10.01.2208:16
157. סיפור מרגש , מאחל לך רק אושר מפה והלאה וים של בריאות בתגובה להודעה מספר 0
חרובי 10.01.2208:20
158. חזקי ואמצי תותחית בתגובה להודעה מספר 0
סיפור כזה, ובסוף אשה שסימן ההיכר שלה הוא ...
מה זה אם לא ניצחון וגדלות ? שתמיד תחייכי!

ו Mr W , איזה עריכה... כל הכבוד!
עטרה 10.01.2208:25
161. יואו אין לי מילים... פשוט אין... שהכוח יהיה תמיד לצידך אהובה בתגובה להודעה מספר 0
אני גאה בך
אשקל-טאון 10.01.2208:26
162. מדהים ומעורר השראה , מעריץ אותך על החוזק שלך בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך בריאות ואושר
אבינועם 10.01.2208:31
163. מרגש ומעורר השראה בתגובה להודעה מספר 0
את גיבורה
בהצלחה בשיקום הארוך
ושתראי רק טוב
סתם עוד אחד 10.01.2208:33
164. ואוו, סיפור מטלטל! את נשמעת אדם עוצמתי - מה שמן הסתם סייע לך להתמודד עם התאונה, וגם נבנה בעקבותיה. בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך בהצלחה בכל אשר תפני - מקווה שעם השנים, תרגישי שאת מצליחה להשתחרר יותר ויותר מעול התאונה והשלכותיה.
יוסף 10.01.2208:38
165. שב, קורא ומתמלא מחדש. בתגובה להודעה מספר 0
תודה לך
היי ברוכה לעד

ולמנהל היקר Mr W שכל כך היה כיף לרדת עליו-
תודה רבה גם לך, על הפינה ועל חלקך בכתיבת הסיפור הזה.
מעריך מאד
בראל 10.01.2208:46
167. מיקמיק סיפור מטלטל ומרגש. איך חיים של ילדה התהפכו בין רגע והובילו אותך בדרך חתחתים בתגובה להודעה מספר 0
של מאבק בלתי נגמר. מצדיע לך על האופטימיות שלך. מאחל לך הצלחה בכל תחומי החיים. בהזדמנות יש לך כשרון כתיבה .
אנטיפשיסטן 10.01.2208:49
169. מרגשת! המון כוח בתגובה להודעה מספר 0
שתדעי רק אושר והצלחות.
אני חייב להודות שהדרישה של המפיקה "תראי לי" מחרידה...חוסר חינוך מטורף.

אוהב ישראל 10.01.2208:54
170. כשרון כתיבה מדהים בתגובה להודעה מספר 0
אם את לא סופרת, את מבוזבזת
Mr W 10.01.2216:01
197. +1 בתגובה להודעה מספר 170
במהלך הכנת הסיפור להגשה, כתבתי לה את זה. לא האמינה לי...
היטש 10.01.2216:06
199. ואני טוען שאתה סתם עניו עלוב ;-))) בתגובה להודעה מספר 197
micmic 10.01.2216:11
204. אני עדיין לא מאמינה בתגובה להודעה מספר 197
הייתי צריכה להיכנס לאיזה זון כדי לכתוב, וכמו שאתה זוכר כתבתי וכתבתי וכתבתי - כאילו משהו התפרץ ממני, נשמתי את זה כמה ימים.

אבל כאשר ביקשת ממני לעבור על הכתוב ולאשר - לא יכולתי לקרוא שוב, לא הבנתי מאיפה כל זה יצא ממני.

תודה לך
המשביר במבצע 10.01.2220:58
230. ל-micmic - התרגשתי מאד לקרוא את הסיפור שלך ! בתגובה להודעה מספר 204
את עברת (ועדיין עוברת ...) סיפור חיים לא-פשוט, וזה מרגש ומחזק מאד לקרוא שאת עומדת בו בגבורה ! ממש כוחות-נפש עילאיים !

תודה רבה על השיתוף וגילוי-הלב שלך !

נקווה שנלמד ממך משהו - אפילו משהו קטן - על החיים שלנו ועל התמודדות עם הקשיים בחיים. לכל אדם יש בחייו דברים שהוא צריך להתמודד איתם, ומהסיפור שלך אפשר לקבל קצת פרופורציות.

את לא חייבת לגלות הכל, כמובן, אבל מעניין לדעת מה קורה איתך היום מבחינת משפחה, ילדים וכו', ואיך הסיפור שלך משפיע על המשפחה שסביבך.

(אני מכיר מישהו שגם הוא עבר פגיעה חמורה והשתקם, (הסיפור שלו שונה מאד בפרטים שלו, אבל העקרונות זהים), ועדיין יש לו, כמובן, לאן להתקדם, וסיפור כמו שלך יכול לחזק אותו מאד ולתת לו כיוונים חדשים בחיים).

קראתי את ה"סקופ" המרגש ואת כל התגובות, המתרגשות והמרגשות, ומההתחלה ידעתי שאי-אפשר שלא להגיב על הדברים שלך, והחלטתי להגיב דווקא על מה שכתבת כאן על גילוי הכישרון של הכתיבה: אני, אמנם, לא מתחיל להיות אמן, אבל הרבה פעמים אפשר לקרוא שאנשים כותבים על דברים שהתפרצו מתוכם בצורה טבעית והם לא יכלו "להחזיק אותם בבטן", אז אולי את יכולה לפתוח "קריירה נוספת" ...

ותודה גם ל"מנהל" שלנו על הבאת הדברים !

רק בריאות !
micmic 10.01.2221:26
234. קודם תודה, אני שוב אומרת את זה - זו זכות לסייע במשהו, להראות שאפשר בתגובה להודעה מספר 230
ובגלל שהרבה מתשומת הלב והאנרגיה נמצא בכיוון אחד, לפעמים קשה לעמוד בקצב הזה, אבל אף פעם זה לא מאוחר מידיי להתפתחויות גם כאלו 👇

את לא חייבת לגלות הכל, כמובן, אבל מעניין לדעת מה קורה איתך היום מבחינת משפחה, ילדים וכו', ואיך הסיפור שלך משפיע על המשפחה שסביבך.


בעניין המשפחה ואיך התמודדה. מאחורי כל ילדה גיבורה - יש אמא לביאה. היא היסודות. אבא שלי נלחץ מכל זה. הוא פחות בקטע של כאב. האחיינים, מהרגע שהתחילו לזחול ולגעת, היו מנסים להבין. ״ניצלו״ אותי כדי ללמד אותם שכביש זה מסוכן 🤪. וכאשר האחיינים גדלו ונהפכו לשובבים יותר הם היו נזהרים לא להרביץ לי ברגליים או לאיים ״אם לא תביאי לי אני אגע ברגל״ - כי מבחינתם לגעת זה להכאיב.. אבל הם גדלו עם זה, הם לא מכירים אחרת.

דור רביעי 10.01.2208:55
171. מיקמיק, תודה רבה על הסיפור. את אישה חזקה מאוד! מאחל לך המון בריאות והצלחה רבה במסעתיך! בתגובה להודעה מספר 0
ישראל_ק 10.01.2208:59
172. אחלה micmic. מאחל לך המון בריאות וימים טובים. בתגובה להודעה מספר 0
רוזנקרנץ 10.01.2209:13
173. נגעת בי. בתגובה להודעה מספר 0
The Hulk 10.01.2209:16
174. וואוו מיקמיק , אני ספיצ'לס וזה נדיר בתגובה להודעה מספר 0
כמה כוחות אנחנו מגלים על עצמנו , מאחל לך המון בריאות ושתתני כוחות לאחרים בסיפורך המדהים .
שולח חיבוק וירטואלי
עלי 10.01.2209:19
175. וואו . מזעזע ומרגש בו זמנית . בתגובה להודעה מספר 0
תודה רבה על השיתוף !
Zair 10.01.2209:22
176. כיף שאת כאן. בתגובה להודעה מספר 0
דוד רץ 10.01.2209:27
177. וואו! תודה על השיתוף! בתגובה להודעה מספר 0
אחדות אמת 10.01.2209:31
178. יווו איזה סיפור! לקרוא את זה מהזווית שלך זה מדהים בתגובה להודעה מספר 0
Sub 10.01.2209:37
179. אחלה מיקמיק בתגובה להודעה מספר 0
אלופה אמיתית
במבית 10.01.2209:54
180. וואו מיקוש אני מעריצה מספר אחת שלך ! בתגובה להודעה מספר 0
תוך כדי קריאה הפה נפתח עוד ועוד, עד שכבר אין לאן להוריד את הלסת יותר, הנשימה נעצרת, ואתה בולע את המילים והמוח לא מצליח לעכל את הכתוב באותה מהירות בה אתה רוצה לקרוא וכבר לדעת את ההמשך...
תמיד רמזת שיש סיפור גדול בעברך, מעולם לא העזתי לשאול, אבל לא האמנתי והבנתי עד כמה.
מתסכל כל כך לשמוע על המשפטים האטומים שאת מקבלת מהסביבה, מצד שני, מחזק לדעת שיש מי שעטף ועוטף ומטפל בך במסירות , שהיית ועודנה בידיים הכי טובות שיש.
את אישה מדהימה וחזקה, והכוחות האלו שלך ימשכו אותך כל הזמן למעלה, יצמיחו אותך ויגרמו לך לשבור המון תקרות זכוכית, בנוסף לאלו שכבר ניפצת.
תודה ששיתפת, זה נותן המון פרופורציות והערכה לחיים לאלה מבינינו שמתמודדים עם דברים הרבה יותר פעוטים וחסרי משמעות.
מחכים להזמנה לתערוכה, לא שוכחים לך את זה ;)
Avi Baba 10.01.2209:55
181. רשימה מאאד מרגשת; בתגובה להודעה מספר 0
כבוד גדול לי\לנו
על שהצלחת להיפתח באופן כזה
בסיפור מתוך הלב הנשמה והגוף אשר עבר סבל.

מעריך ומחזק את ידייך על התקומה שיצאה מתוך הפגיעה.

\\\\\\\\\\\\\\\

אולי זו הזדמנות שתפתחי צוהר אלינו עם האמנות
ןנצליח לראות משהו מהיצירה שלך.

\\\\\\\\\\\\\\\\


מאחל שתמשיכי לעלות, להיתפתח ולטפס..
באתי 10.01.2209:55
182. אין לי מילים 😳 איזה סיפור אישי מזעזע ומרגש 🙋‍♂️🙏👌 בתגובה להודעה מספר 0
מלבד לחזק את דברי השבח של כל מה שאמרו כבר לפני, נותר לי רק לאחל לך אושר בריאות שלמה ואריכות ימים.

נ.ב, יש לך כישרון כתיבה חבל"ז אם לא כתבת ספרים עדיין, זה מומלץ בחום.

מילה אחרונה 10.01.2210:02
183. ואווווו נגעת לי בלב בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 10.01.22 בשעה 10:18 בברכה, מילה אחרונה

סיפור / תיקון לא פשוט שעברת
מברך אותך שתהיא בריאה ושלמה

לפי האמונה ,בביאת משיח כתוב שכל החולים יתרפאו באותו רגע כמו במתן תורה !
שנזכה בקרוב לבריאותך בביאת משיח
TTR 10.01.2210:08
184. יש לך עוצמות נפש מדהימות ונדירות. ריגשת אותי והעצמת אותי. רפו''ש בתגובה להודעה מספר 0
הלמדן 10.01.2210:09
185. איזה כיף לקרוא, את השראה לכל אדם! בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך רק בריאות!
Tmama 10.01.2210:18
186. את אלופה!!! בתגובה להודעה מספר 0
קראתי בשקיקה.
יש בך חוסן נפשי גדול ולא מובן מאליו, כבר בתור ילדה.
מאחלת לך בריאות וכוחות.
ושהחיים יאירו לך פנים
CRAZY 10.01.2210:25
187. וואו מטורף! בתגובה להודעה מספר 0
מרצע 10.01.2211:17
189. ריגשת אותי מאד בתגובה להודעה מספר 0
רפואה שלימה ושתדעי רק טוב.
DBS 10.01.2211:27
190. וואוו בתגובה להודעה מספר 0
מודה לך שהסכמת לחלוק חלק ממך איתנו...
מייקי 10.01.2212:35
191. וואו, מדהים. אני נרגש לגמרי. תודה על השיתוף בתגובה להודעה מספר 0
גמני 10.01.2212:43
192. סיפור חזק שמעיד על תעצומות נפש מול שבריריות החיים, הקשיים שהם מזמנים והבחירה מה לעשות מול ועם קשיים. בתגובה להודעה מספר 0
מיקמיק, מקווה ומאחל לך המשך גישה חיובית לחיים. הגדולה וההצלחה של כל אדם נמדדת ביכולת הזו להתמודד עם החיים המורכבים.
uz7 10.01.2213:04
194. וואוו מעוררת השראה! ב''ה בזכות הסיפור הרבה יקבלו כוח להבין שחייבים להמשיך הלאה ולא לוותר. בתגובה להודעה מספר 0
שלמי5 10.01.2213:35
195. סיפור מקסים בתגובה להודעה מספר 0
Lumix 10.01.2213:43
196. אהובה שאת בתגובה להודעה מספר 0
שולח לך חיזוקים ומאחל לך בריאות איתנה, למרות הכל את פה איתנו וזה הניצחון הכי גדול שלך 🌹
micmic 10.01.2216:01
198. היום שאחרי בתגובה להודעה מספר 0
אני באמת מודה לכולם 🙏

אני מקבלת הודעות פרטיות על זה שהסיפור שלי נתן כוח - מבחינתי זו הזכות הגדולה ביותר. זו מעין מתנה שאני מעבירה הלאה. כאשר אנחנו עוברים משהו, אולי אנו מקבלים את היכולת להעניק לאחר.

הלוואי שזה יתרום במשהו גם בנהיגה על הכביש. רגע אחד יכול לשנות חיים שלמים.

תודה גם על הזכות לשתף, זו הייתה חוויה חדשה עבורי, אולי זה עוד שלב בתהליך הריפוי האינסופי הזה - לכתוב על זה, לחזור לאחור, להיזכר ברגעים.

♥️♥️♥️
גרפיטי 10.01.2216:07
200. רק עכשיו ראיתי. בתגובה להודעה מספר 198
סיפרת כל פעם משהו קטן מהאירוע ההוא, עכשיו הכל התחבר.
את גדולה מהחיים👌
Initially 10.01.2221:18
231. מה איתך גרפיטי? בתגובה להודעה מספר 200
מחכה בקוצר רוח לסיפור שלך. כנראה שיש לך עם כל כך הרבה ניסיון בחיים.
גרפיטי 10.01.2221:19
232. אנחנו עדיין אוספים את השברים ואת עצמנו. בתגובה להודעה מספר 231
Initially 10.01.2221:35
235. מה?! שברים? לא ידעתי שאת כזו פסימית! בתגובה להודעה מספר 232
החיים מלאים בכייף, נכון שיש רגעים לא טובים, ויותר מזה העולם עצמו בנוי על לא טוב, אבל בא נהיה אופטימיים כי בלי זה מה כבר יישאר לנו. (חתימה של אחד הניקים כאן).
GoodSky 10.01.2216:08
201. סיפור גבורה, מזמין את חברתי להעלות גם בחשבון שלה בטוויטר בתגובה להודעה מספר 0
היטש 10.01.2216:10
202. פנטסטי! הצלחה בכל! בתגובה להודעה מספר 0
Dalev 10.01.2216:11
203. אני זוכר את המקרה.... וואי, זו את.... סיפור מטלטל בתגובה להודעה מספר 0
מדהים לקרוא את ההמשך, כי בעיתון קראנו אז רק שהיתה תאונה ונפצעת. תמשיכי להיות חזקה ותחזקי אחרים. את בורכת מפי עליון על כך. אולי זהו תפקידך בעולמנו ובחייך אלו. רק בריאות ורק אושר.
micmic 10.01.2216:14
205. באמת זוכר? בתגובה להודעה מספר 203
אני נתקלת בזה לא מעט
Dalev 10.01.2216:24
207. כן, כן.... אני זוכר, אני קיבלתי את הרישיון באותה תקופה בדיוק וגרתי לא רחוק משם בתגובה להודעה מספר 205
אז זה היה משהו שנחרט, להיזהר מאד וכו'
micmic 10.01.2216:35
209. אני שומעת על זה לא מעט ;) בתגובה להודעה מספר 207
Dalev 10.01.2216:54
211. ואני בטוח שהיית מוותרת על ה''פרסום'' הזה.... בתגובה להודעה מספר 209
אבל, לכל אדם הסיפור שלו ועלילת חייו לאן שהיא לוקחת אותו. מה שמדהים אצלך, שלמרות גילך הצעיר מאד בזמן האירוע והשיקום שאחריו, הוא ההכרה שזה מה יש ואין מקום לרחמים עצמיים ולהישבר, אלא לבנות מחדש ולהמשיך בחיים, למענך ולמען הזולת שמסביבך וזו מעלה מדהימה ואופי חזק שראוי להערכה!
אני לא יודע אם אני הייתי יכול להיות חזק כמוך אם חלילה הייתי נדרש לתעצומות הנפש הללו אבל כתב פה מישהו די בהתחלה שהקב"ה אינו מעמיד במבחן אלא את מי שיכול לעמוד ולהצליח בו. שיהיה לך רק טוב!
micmic 10.01.2217:04
213. ברור שכל אחד היה מוותר על התענוג הזה, אבל בחרתי לחיות בתוך זה - אז זה כבר חלק ממני בתגובה להודעה מספר 211
אני באמת לא יודעת מה זה ״בלי התאונה״, אני רגילה להרגיש את הרגלים 24/7 .. איך זה להיות עם רגליים רגילות? לי אין מושג

התאונה לא הפכה לטרגדיה עבורי, או למשהו שלא מדברים עליו.

הפוך מזה, אני מרגישה בתאריך התאונה - כסוג של יומלדת שלי, מהימים האלו שאני חסינה להכל. אם אני בוחרת לפנק את עצמי במתנה אז זה יהיה בתאריך התאונה ולא ביומולדת שלי.
Dalev 10.01.2217:17
215. אפשר לומר שממש ''נולדת מחדש'' בתאריך התאונה בתגובה להודעה מספר 213
micmic 10.01.2218:00
216. אכן בתגובה להודעה מספר 215
אין לי זכרונות מהתקופה של לפני התאונה ויש לי זיכרון טוב.

הדבר היחיד שנשאר ומחבר בין התקופות - זו האמנות.

לפני התאונה ציירתי ובשלב מסויים במהלך האשפוז חזרתי לצייר.
Mr W 10.01.2219:35
218. חיכיתי מתי יגיע הגולש שיגיד שהוא זוכר את המקרה בתגובה להודעה מספר 203
כי הבנתי ממנה כבר במהלך הכנת הידיעה, שהרבה אנשים זוכרים את זה, וקהילת רוטר מספיק גדולה כדי שיהיה בה לפחות אחד כזה.
micmic 10.01.2219:39
219. לפחות גיליתי שבני משפחה וחברים בכמה מעגלים לא כותבים פה 😜 בתגובה להודעה מספר 218
אני ציפור חופשיה
Dalev 10.01.2219:44
220. כתבתי לה, שאחת הסיבות לכך שאני זוכר את זה, היא שאני הוצאתי רישיון במקביל לאירוע וגרנו אז בתגובה להודעה מספר 218
לא רחוק משם. אז זה כאילו משהו שרלוונטי לנער עם רישיון חדש + משהו שקרה לידך ולא סיפור מהצפון או מחו"ל. זה מוחשי, ואתה מושפע מהאירוע וכמובן שעם הזמן הפרטים נשכחים אבל כעת האשכול הזה הזכיר לי את האירוע המצער הזה.
אגב, בדיעבד התאונה הזו גרמה לי עד היום לוודא בכל פעם לפני שאני לוחץ על הגז שהגיר בהילוך הנכון כי מאז שיש לי רישיון הקפדתי מאד על זה, זכר לאותו מקרה.
לכן הופתעתי לקרוא את זה פתאום כאן, ועוד לגלות שהנערה ההיא זו micmic שיצא לי להתווכח איתה פה ושם במסגרת הפורום אודות יו"ר האופוזיציה
micmic 10.01.2219:55
221. יש תחושה מספקת שהתאונה היא לא רק תאונה, היא הצליחה להזיז למישהו בתגובה להודעה מספר 220
זה באמת מרגש ♥️

אז היה עם נהג מלווה? כי אני זוכרת דמות ליד הנהגת
Dalev 10.01.2220:23
225. לא היה נהג מלווה, כל ילד בן 17 קיבל רישיון בתגובה להודעה מספר 221
יש שיאמרו רישיון להרוג לא עלינו
micmic 10.01.2220:32
227. שזה פסיכי ברמות, גם העונשים לא שווים כלום. בתגובה להודעה מספר 225
אני לא מאמינה בכל עונשי השלילה לx חודשים, עבודות שירות.

המשפחה מספרת שרצו לראיין אותם ל״ערב חדש״ בנושא התאונה אבל הם העדיפו שלא. בכלל העדיפו פחות לייחצן את זה החוצה.

התמונה שלי בידיעות הגיעה בגלל כתב חוצפן שהצליח להתגנב ולעקוף את הצוות הרפואי והמשפחה. ואז כתב של מעריב התבכיין שידיעות השיגו תמונה - אז ה״פיצוי״ היה לראיין את אח שלי. (בדיעבד אני שמחה על כך, כי זה התיעוד היחידי שלי משם, העיניים שלי מספרות שם הכל)
מקורי 10.01.2216:19
206. ולחשוב שזה מוגדר כ''תאונה קלה'' כי אין סכנה לחיים בתגובה להודעה מספר 0
אנשים שמתמודדים בגבורה עם סבל נוראי ומתמשך כזה, יודעים להעריך יותר את הקיים - לראות את חצי הכוס המלאה ואפילו למצוא רווחים שהגיעו בזכות הקושי שנפל עליהם, נותנים לכולנו פרופורציות לחיים ושיעור מאלף לאנושות כולה. פוסט מרגש ומיוחד שאפשר להעביר אותו גם כהרצאה מדהימה שמעוררת השראה.
שיהיה לך הרבה בריאות והחלמה מהירה בעזרת ה'
micmic 10.01.2216:32
208. אגב, לא יודעת באמת איך התאונה מוגדרת, אמנם אני עוד נתון יבש של תאונות משנת 95 בתגובה להודעה מספר 206
אבל אני יודעת שלקחו את התאונה לקורס נהיגה מונעת, אמנם שם התאונה הפכה לתאונה של הנהגת, התייחסו רק לפן המקצועי. לאורך כל השנים ידעתי שהתאונה עוברת אצלהם בקורסים.

אפילו זכיתי להיות בקורס כזה שבו לימדו על התאונה שלי. זה היה אבסורדי בכל מובן. בסוף הוא עוד אמר לי - שלא משנה כמה שנים יעברו, זו תאונה שהוא לעולם לא יוותר עליה. יצאתי משם מזועזעת אבל גם שמחה שמשהו בתאונה ממשיך ״לחיות״, שאולי זה ישפיע על נהג אחד.
Law 10.01.2216:49
210. סיפור אישי מרתק ומטלטל בתגובה להודעה מספר 0
שמח לראות שבחרת ואת בוחרת בחיים, בלתי צפויים ככל שיהיו כל אחד מאיתנו צועד את מסלולו בחיים, הפכי את אירועי העבר לחוויות ותהיי גאה בהם, ולספר אותם.

מאחל לך בחייך המשך מסלול מאיר פנים ורווי בריאות ונחת.
לגוף העניין 10.01.2216:56
212. לוחמת. תודה ששיתפת. בתגובה להודעה מספר 0
adir_new 10.01.2217:13
214. ואו מרגש בתגובה להודעה מספר 0
רק בריאות מלאה אמן
yn39 10.01.2218:19
217. וואו איזה סיפור בתגובה להודעה מספר 0
בריאות איתנה אמן
רוני53 10.01.2219:55
222. מיקמיק, תודה על השיתוף! מאחל לך בריאות ואושר...:) בתגובה להודעה מספר 0
הצופה אינו נופל ברוחו. חזקי ואמצי!

(בלי קשר - ואולי עם - כמובן שנמשיך להתווכח על פוליטיקה. וכרגיל - לא נסכים על כלום...)
popay 10.01.2219:57
223. אשת חיל ! העוצמה שלך בלתי נתפסת . הרבה בריאות ואריכות ימים של אושר והצלחה חברתי מיקמיק בתגובה להודעה מספר 0
אחד מהמניין 10.01.2220:00
224. מאחל לך בריאות אתנה. בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך בריאות אתנה.
מה שאנו עוברים בחיים מעצב אותנו. אפשר להבין עלייך המון דרך מה ששיתפת אותנו.
מאחל לך המון בריאות ושתוכלי לרוץ על רגלייך ולהנות מהחיים ככל שתחפצי.

בברכת יום טוב,
The force 10.01.2220:31
226. וואוו בתגובה להודעה מספר 0
את ענקית ..
Wassap 10.01.2220:49
228. בסוף יצא מזה גם כמה שקלים? בתגובה להודעה מספר 0
דמבו 10.01.2220:53
229. סיפור מרגש ומעצים וכתיבה מופלאה בתגובה להודעה מספר 0
תודה מיקמיק
GIGSO 10.01.2221:19
233. מרגש ומעורר השראה! בתגובה להודעה מספר 0
ישר כח !
Cyber 10.01.2221:44
236. אלופ.ת העולם בתגובה להודעה מספר 0
https://youtu.be/jlCNqyY-fAk
בריאות איתנה!
Mr W 10.01.2222:39
237. הנקודה מכוונת? בתגובה להודעה מספר 236
גרפיטי 10.01.2222:41
238. כי דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד?🤷‍♀️ בתגובה להודעה מספר 237
Mr W 11.01.2200:58
240. אני כזה טיפש. הוא שם שיר ''אלוף העולם'', בגלל זה הנקודה... בתגובה להודעה מספר 238
Cyber 11.01.2203:38
241. חלילה טיפש :) ההטמעה לא עובדת עם הקליפ הזה בתגובה להודעה מספר 240
Mr W 11.01.2213:16
249. אצלי דווקא רואים מוטמע (אפליקציה כחולה, הטמעה אוטומטית ממילא) בתגובה להודעה מספר 241
חתול 10.01.2222:43
239. מיקמיק תמיד ידעתי שאת אלופה וכעת אני מבין עד כמה. מדהימה. בתגובה להודעה מספר 0
.
נאקימה 11.01.2204:15
242. אחרי הדמעות מאחל לך רק טוב בתגובה להודעה מספר 0
שתמיד תהיי חזקה ושהחיים יאירו לך
H1N1 11.01.2204:39
243. תותחית וגדולה מהחיים בתגובה להודעה מספר 0
בהצלחה בהמשך המסע...ומאחל לך רק דברים טובים בהמשכו!! אמן!!

אגב יעקב שמילה היה מורה שלי ביסודי
בבית ספר בעכו

תמיד ידעתי שהוא נהרג בתאונה... אבל לא ידעתי שום פרטים
אז בזכותך נסגר לי המעגל

תודה micmic
מחכה לתמונות מהתערוכה
Mikmik 11.01.2204:43
244. הזכרת לי את הסיפור שלי. לא באותן עוצמות אבל בערך. בתגובה להודעה מספר 0
כל הכבוד לך. סיפור של תעצומות נפש
Mr W 11.01.2213:02
248. הופה זה מעניין. מיקמיק שמזכירה למיקמיק סיפור אישי דומה משותף בתגובה להודעה מספר 244
micmic 11.01.2218:12
254. חחח צירוף מיקרים מיוחד בתגובה להודעה מספר 248
😀
אביר בוקר 11.01.2204:51
245. וואו זה הדבר היחיד שאפשר לומר בתגובה להודעה מספר 0

ערכתי לאחרונה בתאריך 11.01.22 בשעה 05:05 בברכה, אביר בוקר

ילדה בת 12, כנגד כל הסיכויים, ומה שמחזיק אותך זו תקווה, התנגדות לכעס. אני בטוח שזה שלא הסכמת לכעוס או לוותר זה הוסיף להחלמה הפיזית, הרגשית והנפשית.

מכל מלמדי השכלתי. יישר כחך.

מדהים בעיני לראות פה את הצד הרגיש של האנשים שבפורום סקופים אנחנו נלחמים מלחמת חורמה על הדעות שלנו - ופה מתאחדים ומתרגשים יחד.

אני חובש, ויצאתי לפני כמה חודשים לתאונה דומה - ילד בן 9 שנמחץ על ידי רכב לעמוד בטון בחניון. המראות לא יעזבו אותי לעולם. מדהים לראות את הכוחות הנפשיים שלך, פשוט מדהים. חיזקת אותי מאוד, והסיפור שלך באיזשהו מקום מכניס את החיים לפרופורציה אחרת, שונה.
לא יודע 11.01.2206:34
246. מעוררת השראה במקומות הכי עמוקים. בתגובה להודעה מספר 0
היו החלטות שקיבלתי כילדה שהפכו אותי למי שאני היום. מהרגעים האלו שאמרו לי שאת קובעת מה יהיה מעכשיו. לסלוח, לקבל ולאהוב את הנהגת שפגעה בי ואת משפחתה - זה בא לי כמשהו ברור מאליו. נשאלתי מה אני חושבת? לרגע לא היססתי. מעולם לא כעסתי, והלב נפתח ישר מהתחלה. זה משהו שיילך איתי תמיד.


מקנא (קנאת סופרים) ביכולת שלך לסלוח כל יום מחדש! ברור שתוצאות אותו היום קטעו את חייך לשתיים - לפני ואחרי, הגדולה שלך לסלוח אחרי, היא אצילית.
אצאצן48 11.01.2207:03
247. וואוו מרגש! בתגובה להודעה מספר 0
רק בריאות ואושר הרבה הצלחה ובעיקר שקט..
OferChina 11.01.2213:59
250. איזה סיפור חיים מרגש ואת כותבת נפלא. תודה ששיתפת איתנו. בתגובה להודעה מספר 0
1984 11.01.2214:39
251. ריגשת! כתיבה איכותית. בתגובה להודעה מספר 0
FuNatic 11.01.2214:43
252. ריגשת מאוד. היכולת והרצון העז שלך להילחם על מה שאני לוקח כמובן מאליו בכל יום. בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך לרוץ כמו מיפמיפ
אניהיא 11.01.2217:37
253. חתיכת סיפור בתגובה להודעה מספר 0
טוב לשמוע שאת מספיק חזקה נפשית ומנטלית כדי לצלוח את הקשיים.

מאחלת לך הרבה בריאות ואושר 🌸❤
משטח העקומה 11.01.2218:19
255. ואוו מרגש מאוד בתגובה להודעה מספר 0
מאחל לך את כל הטוב שבעולם
משוררתעלתנאי 12.01.2214:16
256. זה ממש סיפור מעצב חיים בתגובה להודעה מספר 0
הרבה בריאות ותמשיכי להיות מלאת תעצומות גוף ונפש. את השראה ממש.
Starback 12.01.2214:43
257. וואו איזה סיפור עוצר נשימה ומעורר השראה בתגובה להודעה מספר 0
התרגשתי עד דמעות.
תמשיכי להיות אמיצה וגיבורה!
תלאביביבדם 05.04.2214:56
258. מרגש בתגובה להודעה מספר 0
את אדם חזק ואני גאה בך מאוד . למרות הפגיעה ברגלייך, את עומדת איתנה על שתי רגליים ומראה חוזק פנימי עצום.עלי והצליחי.
תודה על השיתוף והחשיפה. אני יודע שזה לא פשוט.
העבר לפורום אחר
העבר לפורום:
סיבה:
מזג אשכול
מזג עם פוסט מספר:
סיבה:
תגובה חדשה
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג
עריכת אשכול
כותרת:
תוכן:
סמיילים:
הצג