חמש שאלות לתקשורת העוינת  

1. עסקה עם דיו על הידיים
תעקבו בשבוע הקרוב ותראו שאנחנו צודקים: ככל שתתקרב עסקת שליט, העיניים של יונית יהפכו מצועפות, הקול של יעקב ומיקי יהפוך רך ואמפטי, ואתם תראו על המסך פחות ופחות מתנגדים לעסקה ויותר ויותר דיבורים רגשיים על "הילד של כולנו" ו"החייל שהממשלה חייבת להחזיר".

ככה עברה כאן עסקת רגב וגולדווסר בה שיחררנו מחבלים אכזריים תמורת גופות, וככה תעבור כאן גם העסקה הזו. לא משנה כמה מחבלים יידרשו וכמה ישראלים הם הרגו (ועוד יהרגו). גם אם החמאס ירצה את כולם, וגם את תל אביב במתנה, עקרון-העל הוא "גלעד חייב לחזור". שום דבר אחר לא משנה.

חמושים של הג'יהאד האיסלאמי צופים בסרטון של גלעד שליט צילום: פלאש 90
2. הארץ, כן מה שחשבתם

משהו לא ברור קורה לעורך העמוד הראשי של הארץ. יותר מדיי פעמים לאחרונה הכותרת הראשית הזויה ואלטרנטיבית, ואת העמוד הראשון כולו כובשות ידיעות קטנות מדיי, אפילו קטנוניות, ולרוב נגד אנשי ימין ודתיים. לפני כמה ימים הכריז העמוד הראשון: "המשטרה בודקת מעורבות יו"ר ועדת חוקה בפרשת זיוף מסמכי רכישת קרקעות בגדה". האותיות הקטנות לימדו שמישהו בסך הכל אולי הזכיר את שמו של רותם באיזו חקירה בנושא. תוך כמה ימים הוציאה המשטרה, בצעד שאינו שכיח, הכחשה רשמית ופומבית לכותרת הענקית הזו. דובר המשטרה הודיע רשמית כי אין כל כוונה לחקור את רותם בשום פרשה כזו.

כמה שבועות קודם לכן סיפרו ב"הארץ", שוב בעמוד הראשון, על תלונה של אדם טבע ודין על כך שבירה קרלסברג "משחדת" את ש"ס כי נתנה חסות לאיזה לוח שנה עם תמונות של הרב עובדיה יוסף. ועדת האתיקה של הכנסת ניפנפה את התלונה ההזויה הזו חיש קל, והוכיחה כי הייתה פה עוד כותרת ראשית לא ראויה.

גם הכותרת (שוב בעמוד הראשון!)

על תרומות שקיבל השר להגנת הסביבה גלעד ארדן מבעלי חברות בקבוקים אינה ברורה. מה פסול וראוי לדיווח בכך שהאיש קיבל כח"כ, בטרם היה שר שעסק בתחום, עשרת אלפים שקלים מתוך קמפיין של מאות אלפי שקלים מבעל חברת בקבוקים?

על הכותרת הראשית המופרכת על חופשת הסקי בה שהו יעקב נאמן וידידיה שטרן, כותרת שפורסמה כשהאחרון כבר הודיע על פרישתו מהמרוץ, אין מה להכביר במילים. האם אתם מוצאים מכנה משותף בין דודו רותם, גלעד ארדן, הרב עובדיה יוסף וידידיה שטרן? או שאתם מאמינים כי בהארץ היו מסקרים בעמוד הראשון באותה מידה גם סיפורי לא-כלום על ניצן הורוביץ ויולי תמיר?

בית הארץ צילום: רענן כהן
3. יש סקופים עם לב של אבן

הקמפיין נגד "התחרדות" הכותל נמשך, ואם אין ראיות חדשות, אפשר למחזר ישנות: ידיעות אחרונות דיווח בהיסטריה על כך שבסידורים בכותל מישהו תולש את התפילות לשלום מדינת ישראל. כל אחד שמבקר בכותל, אולי חוץ מעורך אותו עמוד בידיעות, יודע כבר עשרות שנים שבחלק מהסידורים תלש איזה פסיכי את העמוד הזה. הכותל, כידוע, מושך הרבה משוגעים.

הנה עוד אחד. אחד מזקני המפד"ל סיפר לנו השבוע שבצעירותו, לפני שלושים שנה, כבר דיברו על כך בפעולה בבני עקיבא ואמרו שחייבים לעשות משהו. אז באמת חבל שהם לא עשו זאת, אבל למה זה שווה פתאום כותרת שמצחיקה את כל מי שמבקר בכותל באופן קבוע? אולי נפרסם סקופ בלעדי על כך שיש כתובות גרפיטי ברחבי המדינה בהן כתוב "מוות לערבים"? או אולי התופעה של ריסוס שחור על גבי השילוט בערבית בהרבה שלטי חוצות?

סקופ: אלוהים לא שומר על הפתקים שאתם כותבים לו ועובדי הכותל לוקחים אותם! פלאש 90
4. המספר הנוסף

מוסף הברנז'ה "פירמה" של "גלובס" הציג את רשימת מאה המשפיעים בתקשורת. לצד ניתוחי עומק ונתונים מעניינים, הסתננו פנימה כמה הנחות יסוד לא אובייקטיביות ולעתים הפוכות מן המציאות. הנה מקבץ: המחמאות ל"קשת" על ערוץ המוזיקה 24 ה"מדובר" אינן ברורות. הערוץ אולי מדובר כיוון שהפך לערוץ פרחי, זול, ים תיכוני במובן הרע של המילה, פלטפורמה לקידום תוכניות של קשת.

את ההצלחה של שלדון אדלסון ו"ישראל היום" מנתחים שם לעומק, בלי להידרש לעובדה הפשוטה: ייתכן שהעם בישראל פשוט רצה תקשורת קצת לאומית יותר, על רקע מה שהציעו לו עד היום. נחום ברנע המדורג במקום ה-11 נותן ממש ראיון חג כאדמו"ר או רב ראשי לענייני עיתונות. אם ברנע לא יפסיק לתת ראיונות כאלה כגורו-על, הוא יתחיל להתחרות באברי גלעד, יאיר לפיד ואמנון אברמוביץ' בחוסר המודעות העצמית.

ואפרופו לפיד ואברמוביץ': ב"גלובס" עדיין מדרגים את יאיר לפיד במקום ה-15, למרות שחווה מעבר קשה מהנחיית תוכנית האירוח הלאומית להגשה-פרווה באולפן שישי. אברמוביץ' מדורג משום מה במקום ה-32, למרות שגם ב"גלובס" מודים שעברה עליו עוד שנה של משחקי לשון בלי אף סקופ.

אברי גלעד צילום: ברק פכטר
5. איתמר, תעשה לי גימיק

חשבנו שהעבודה הפורייה שלו כעוזר פרלמנטרי של ח"כ מיכאל בן ארי תמתן את איתמר בן גביר, אך הבחור כנראה עדיין לא נגמל מגימיקים. בוגי יעלון, רמטכ"ל לשעבר, איש עתיר זכויות ושר בממשלה, רצה לבוא לקריית ארבע לאזכרה לקצין דרור ויינברג, שנהרג תוך כדי הגנה על מתיישבי האזור. האם מישהו מסוגל לראות משהו פסול בעניין? כן, בן גביר מסוגל.

הוא והמקהלה הקבועה (מתיישבים מהמקום, ככל הנראה חסידים שלו ושל ברוך מרזל ונועם פדרמן) עמדו וצעקו והניפו שלטים עד שהשיגו את מבוקשם - בוגי יעלון לא הגיע לדבר. כל התקשורת חגגה כמובן על הגימיק הבן-גבירי התורן שגם טען כי בוגי תומך בהקפאת הבנייה של נתניהו ולכן הוא אורח לא רצוי.