''ממשלת הלווינים של אריאל שרון'' !!  

ניתוח פוליטי מיוחד של תיקדבקה.

יום שני, כט אדר א' תשס"ג, 01:10, 3 במרץ 2003

לשר הביטחון, שאול מופז, מובטחת תמיכתו של ראש הממשלה אריאל שרון. זה מעניק לו גם עצמאות וגם יתרון גדול, על פני שרים מרכזיים אחרים, בממשלה החדשה.

ב-1973, הקים אריאל שרון את הליכוד. בעצמו, ללא סיוע או עזרה. בכוח הרעיון והדחף האישי הוא לקח פשוטו כמשמעו את "חירות" בראשות מנחם בגין , ז"ל. הליברלים, בראשותם של אלימלך רימלט ושמחה ארליך, ז"ל. את מפלגת "לעם", בראשותו של יגאל הורביץ, ז"ל ואת המרכז החופשי בראשותם של שמואל תמיר ז"ל ואהוד אולמרט יבדל לחיים ארוכים. 30 שנה לאחר מכן, הוא חזר על אותו תרגיל פוליטי, בדיוק באותה צורה ובהשתמשו באותה טכניקה . וכל מי שחושב ואומר, כפי שאנו שומעים הרבה בימים האחרונים, כי מקור צרותיו והסתבכויותיו הפוליטיות העתידיות של אריאל שרון, הן כתוצאה של היד הרחבה שהוא הפגין כלפי מפלגת שינוי, ובכך שנתן למפלגה זו את תיקי המשפטים והפנים, או שמתעלם בכוונה תחילה, או שאינו מבין את מהלכיו של אריאל שרון.

מטרתו המרכזית של שרון היא להקים גוש פוליטי מרכזי חדש אשר יהיה מושתת על 4 גושים עיקריים:

1. אנשי הזרם המרכזי-הפרגמטי והנוטה מהמרכז ימינה, של אנשי מפלגת העבודה, אשר כבר בסתיו 2000, לאחר ההתמוטטות המרהיבה-אומללה של וועידת קמפ-דיוויד, תחילת המלחמה הישראלית-פלסטינית ה-2, ושלטונו הכושל של אהוד ברק, הבינו כבר אז כי אין להם יותר מה לעשות במפלגת העבודה.

הבחירות הכלליות האחרונות בסוף ינואר 2003, הוכיחו זאת. כ-400.000 מצביעים של מפלגת העבודה, נטשו אותה והצביעו, לא עבור הליכוד, אלא עבור אריאל שרון.

2. מפלגת שינוי. עבור אריאל שרון היא ממלאת היום בדיוק את אותו תפקיד בו מילאו הליברלים ב- 1973. אז הליברלים "סחבו" או הטו את "חרות" מהימין למרכז.

שמחה ארליך ז"ל, שהיה פוליטיקאי תל-אביבי בלתי מוכר, הפך לאיש סודו ואמונו של מנחם בגין ז"ל. טומי לפיד המתגלה בצעדיו הראשונים כפוליטיקאי "צעיר", כבעל חושי שלטון דקים ומחודדים, כבר מבין לאן הרוח נושבת. רק כבעל הברית העיקרי ואיש סודו של אריאל שרון, כשהוא מקבל ממנו גיבוי מלא, הוא יכול לפרק, בתפקידו כשר המשפטים, את המרכזיות השלטונית שבנה לעצמו , נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק, שאתו יש לאריאל שרון חשבון ארוך מאוד מאז ימי וועדת סברה ושתילה ב- 1982.

כבר בנאום הכניסה שלו לתפקיד ביום א' 2.3, בעודו אומר כי כל זמן שהוא שר לא יקום בית משפט עליון לחוקה, אמר טומי לפיד, מה שאף שר משפטים לפניו לא העז לומר, כי צריך לבער את השחיתות שפשטה במערכת המשפטית.

במילים אחרות, טומי לפיד, שם מיד על השולחן את העסקה המוצעת בין הממשלה ובית המשפט העליון, אתה הוא סיכם עם אריאל שרון, טרם כניסתו לתפקיד.

ממשלת שרון לא תקים, באמצעות חקיקה את בית המשפט העליון לחוקה, אולם תמורת זאת, לאחר פרישתו הקרובה של נשיא בית המשפט העליון ומינוי הנהגה חדשה למערכת המשפטית, ממשלת שרון-לפיד מצפה לרפורמה מקיפה וכואבת במערכות המשפטיות ולפעולה נמרצת של המערכת כולל היועץ המשפטי לממשלה ושל פרקליטת המדינה כנגד השחיתות הפושה בישראל.

צריך לדעת, וגם לקוות, כי דברים אלה אינם בבחינת מילים ריקות.

אם כי כמעט איש המדינה אינו מעז לומר זאת בקול רם, הרי גם אריאל שרון וגם טומי לפיד יודעים כי אי אפשר יהיה לבצע שום מהלך כלכלי רציני במדינה מבלי במקביל, להתחיל להלחם בשחיתות אשר התפשטה בחלקים גדולים של החברה הישראלית.

זה לא מקרה, שפעמיים או שלוש בכל נאום, לפיד מדבר על עקירת השחיתות. מלחמה כזו, אפילו אם רק תעשה את צעדיה הראשונים, תהפוך להיות אחד המכשירים העיקריים לרכישת לבותיהם, תמיכתם הפוליטית ולאחר מכן קולותיהם של אנשי המעמד הבינוני הישראלי, שמעמדם ורמת חייהם נשחקו ונפגעו קשה ביותר בשנים האחרונות. מטרה זו תשרת היטב גם את הליכוד וגם את שינוי, שבמהלך הזמן והאירועים ימצאו יותר סיבות להתאחד מאשר להפרד.

3. אותם הדברים אמורים גם לגבי שר הפנים החדש, אברהם פורז. ראשי העיריות, המועצות המקומיות ואנשי מרכז הליכוד יכולים לצעוק כאוות נפשם, אבל אריאל שרון לא יטה אוזן לאף צעקה אחת שלהם. כמו טומי לפיד, פורז יודע טוב כי מאחורי צעדיו נמצא הגיבוי של ראש הממשלה, לא רק להעביר את חוק פסולי חיתון, אלא לפתוח את שעריה של מדינת ישראל לעשרות אלפים אם לא מאות אלפים של משפחות מעורבות מרוסיה וחלקים אחרים של העולם. אלה רק מחכים לשמוע כי ההגבלות על בואם ועל קליטתם המלאה בישראל, כולל תהליכי הגיור, הוסרו, והם יתחילו להגיע בחזרה.

חידוש העלייה לישראל, היא חלק מתוכניתו הכלכלית-פוליטית של אריאל שרון. למעלה מ- 85 אחוז מכלל המצביעים "הרוסים" הצביעו עבורו בבחירות, והוא אינו מתכוון להרפות מהם. מאות אלפי מצביעים אלה הם חלק חשוב ביותר של גוש המרכז החדש שהוא מקים.

צריך להבין כי עם כל מערכת הקשרים העמוקה שהייתה לאריאל שרון במשך שנים רבות עם מנהיגי העולם החרדי, הוא אף פעם לא אמץ את השקפתם כי יהדות היא נושא גנטי. עבורו היהדות היא נושא רוחני-דתי-צבאי-לאומי ויש הבדל גדול ומהותי בין שתי ההשקפות האלה.

4. זו הסיבה העיקרית מדוע שרון חותר עתה להקים מול ש"ס והחרדים, בעזרתה של המפד"ל, את הגוש הדתי הלאומי המרכזי. תיקדבקה כבר כתב על כך במאמר, מ- 23.2, המופיע עדיין בעמוד חדשות זה, תחת הכותרת "באמצעות שינוי והמפד"ל, אריאל שרון מרסק גם את ש"ס ואגודת ישראל וגם את הימין."

אריאל שרון אינו יודע מי יעמוד בראש גוש מרכזי זה, לאחר שהוא ירד מעל הבמה הפוליטית.

אולם הוא יודע היטב כי ללא מהפך במצבה הכלכלי של ישראל, לגוש זה שהוא עדיין נמצא בצעדי טרום לידה, אין סיכוי לתפוש את המקום שהוא מייעד לו.

אריאל שרון יודע עוד אמת אחת פשוטה. את המהפך הזה, תצטרך ממשלתו לבצע לבדה, ללא עזרה אמריקנית. וושינגטון אינה מתכוננת לעזור יותר למדינת ישראל, בצורה נדיבה ופתוחה כפי שעשתה ב- 55 השנים האחרונות, בגלל שתי סיבות עיקריות. א. לוושינגטון של ג'ורג בוש, אין כרגע כספים. כספיה של ארצות הברית מושקעים עתה במלחמה ולא במתן סיוע לארצות אחרות. ב. וושינגטון סבורה כי ישראל היא מדינה עשירה מאוד המנהלת את ענייניה הכספיים בצורה גרועה ביותר. לדעת הממשל, ישראל יכולה באמצעות משאביה ואמצעיה שלה עצמה, להבריא את עצמה.

זו הייתה אחת הסיבות העיקריות שאריאל שרון ביטל בפתאומיות ובמהירות את תוכניתו למנות את יעקב פרנקל לשר אוצר בממשלתו. בשיחה בין שניהם, ערב כינון הממשלה החדשה, שרון נדהם לשמוע את פרנקל מדבר על וושינגטון שהייתה קיימת בעבר, לא בהווה.

כדי להשיג את כל המטרות האלה וליצור את הרקע לעליית יורשו, בנה אריאל שרון את ממשלתו החדשה על חמישה בסיסי כוח פוליטיים, כולם אישיים, שאין בינם ובין החלוקה הפוליטית-מפלגתית, אותה ממילא שרון רוצה/עומד לבטל, מאומה.

חמשת הבסיסים או האישיים הם: שאול מופז, שר הביטחון. אהוד אולמרט, שר המסחר והתעשייה וממלא מקום ראש הממשלה. בנימין נתניהו, שר האוצר. צחי הנגבי, שר לביטחון פנים. טומי לפיד, שר המשפטים. אין פלא ששר החוץ החדש סילבן שלום, אומר כל הזמן כי הוא מאוכזב וכי הוא היה רוצה להישאר שר אוצר. וגם אין פלא מאכזבתה של השרה ציפי לבני. גם מר שלום וגם גב' לבני, מבינים, למרות שהם מפגינים פנים אמיצות, שהם נדחקו החוצה מהקבוצה המובילה.

מערך זה של 5 מרכזי כוח פוליטיים, אשר כל אחד מהם מתחרה, כבר מהרגע הראשון של התחלת כהונת הממשלה הזו, על הסיכוי לרשת את אריאל שרון, יצר בפעם הראשונה בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל את מה שאפשר לכנות "ממשלת הלוויינים".

מאחר ולכל אחד מחמשת השרים המהווים את מרכזי הכוח העיקריים בממשלת שרון יש סיכויים להיות ראש הממשלה הבא, הרי לכל אחד מהם יש קבינט אישי משלו. מסביב לאולמרט נמצא דני נווה, שר הבריאות. מסביב לנתניהו, נמצא מאיר שטרית וגם כנראה יובל שטייניץ. מסביב לצחי הנגבי, נמצא ישראל כץ, שר החקלאות החדש, ומסביב לטומי לפיד נמצא אברהם פורז. היוצא דופן מבין החמישה, הוא גם האיש הכי פחות פוליטי מהם, שר הביטחון שאול מופז. הוא אינו זקוק לשרי לווין. יש לו את תמיכתו של ראש הממשלה אריאל שרון. וזה נותן לו גם עצמאות וגם יתרון גדול מאוד במרוץ
http://www.debka.co.il/article.php?aid=302