ביום חמישי האחרון השתתפתי בחתונה אזרחית שנוהלה על ידי רון לוונטל, יורשו של לפיד במפלגת שינוי, עליה השלום.
החתונה התקיימה בין בחור יהודי - ישראלי לבין בחורה אנגליה לא יהודיה שהכיר לפני כמה שנים בטיול לדרום אמריקה.
רון לוונטל שימש על תקן "הרב" (כמובן ללא כיפה) והנחה חתונה שהיו בה מוטיבים יהודיים. הטקס עצמו עוצב על ידי החתן והכלה עוד לפני.
הטקס התחיל כאשר רון לוונטל הזמין ארבעה קרובים-חברים, אחד אחרי השני להחזיק את החופה שהיתה נטולת כל סממן יהודי, כלומר, בלי טלית או מגן דוד. לאחר מכן נכנסו החתן והכלה באופן דומה לזה שמתקיים בחתונות יהודיות אם כי לצללי "here comes the bride", מה שהישרה אופי נוצרי משהו על האירוע.
רון לוונטל הקריא טקסט יפה ומרגש שכתבו בני הזוג, טקסט שהיה תחליף לכתובה ולאחריו הוקראו שבע הברכות על ידי רון לוונטל, אבי הכלה ואבי החתן.
החתן והכלה החליפו טבעות בנוסח של קידושין שהומצא על ידם, כלומר לא בנוסח של "הרי את מקודשת לי". בנוסף הומצאה פיסקה שהייתה מעין פראפרזה מגוחכת לטעמי על הפסוק "אם אשכחך ירושליים, תידבק לשוני לחיכי".
ניכר מאמץ רב מצידו של לוונטל לא להזכיר את ירושלים אפילו פעם אחת לאורך האירוע. כאשר שבר החתן את הכוס, סיפר לוונטל לנוכחים שהטעם, המגוחך לטעמו (מילים שלו) הוא שרוצים לתת לשטן משהו בעת החתונה על מנת שיעזוב את הזוג בשקט. לא הוזכר אפילו ברמז ששבירת הכוס היא זכר לחורבן בית המקדש וסימן לכך ששום שימחה יהודית אינה שלמה לגמרי. כאשר לוונטל נשא דברים, עשה שגיאה מביכה באומרו (ביום חמישי לפני יומיים) שבפרשת השבוא מסעי מוזכרת הגעתם של בני ישראל אל הנחלה.
סה"כ הטקס עצמו שהיה אישי ותפור למידותיהם של בני הזוג, נעדר לחלוטין כל מימד לאומי, וכאשר נעשה שימוש במושגים יהודיים הדברים קיבלו אופי קצת פאתטי. מין חיקוי עלוב למקור.
הטקס עורר בי אנטגוניזם רב, אולי בגלל העבר האורתודוכסי שלי, אם כי בשיפוט אובייקטיבי הוא היה מכובד ומרגש.