ישראל בר (סא''ל,היסטוריון צבאי....)  

ישראל בר ככל הנראה ריגל לטובת ברית המועצות. בכלא שאטה חיבר ספר מעניין מאוד ששמו "ביטחון ישראל אתמול, היום מחר" בהוצאת עמיקם גורביץ 1966.

מההיבט ההיסטורי, חשיבותו של הספר בפרשנות של ישראל בר למלחמת השחרור, שכאמור, היה בפקודת ד.ב.ג, ההיסטוריון הרשמי שלה.

בל נשכח שב- 1966 השנה בה נפטר בכלא, ערב מלחמת ששת הימים, 18 שנים לאחר הקמת המדינה, מלחמת השחרור לא נחקרה, לפחות אז, בכלים של היסטוריוגרפיה מדעית אובייקטיבית, אלא הייתה גבב של ספורי ילקוט הכזבים ומעשיותי הסבתא והפינג'אן. אגב גם כיום מצוי מחקר מלחמת השחרור במצב דומה, ואין שום היסטוריה סדורה של המלחמה החשובה בתולדות העם היהודי בעת החדשה. אורי מילשטיין כתב 4 כרכים על ראשית המלחמה והמאבק על המטרה, ומחקרו החשוב הזה נעצר בשל חוסר מימון. חשיבותו של הספר של בר בחשיפת המגעים בין ישראל לממלכת ירדן ערב מלחמת השחרור, באסטרטגיה הבנגוריונית שהסתמכה על בריטניה ככוח משפיע במזה"ת במחצית המאה הקודמת. בן גוריון לא הבין שבריטניה איבדה מכוחה וכי הכוח העולה היא ארה"ב שהתמודדה מול ברית המועצות במלחמה הקרה. בר טוען בספרו כי מהלכיו של בן גוריון הושפעו מתפיסת העולם הפרו-בריטית, ומסיבה זו הוא כינה את לעבדאללה ובן גוריון 'הידידים-היריבים'. הגדה המערבית לא נכבשה אז משום שבן גויריון רצה לקיים בכל מחיר את ברית השלום הטנטטיבית שכרתה גולדה מאיר וששון עם עבדאללה באפריל 1948, למרות שב-14 למאי 1948 הודיע המלך לגולדה המחופשת לערבייה בארמונו בשוני, כי מחר יעמוד בראש קואליציה שתתקוף את מדינת ישראל. וכך קרה למרות מחאותיה של גולדה.

בר כינה את מלחמת השחרור "המלחמה הבלתי גמורה" ובצדק, שכן שנה אחרי מותו כבשה ישראל ושחררה את יהודה שומרון עזה וירושלים (אבל לא ידעה להחליט מה לעשות בהם– וזה נכון גם היום!)

כעבור 25 שנים יגיע נכדו חוסיין ,למתקני המוסד בגלילות, ויודיע לה שמצרים וסוריה יתקפו בקרב את ישראל (פגישה מ- 16 לספטמבר 1973 במדרשייה של גלילות)

בברכה
******