באוגוסט 1995, כשהפופולריות של רבין ומפלגתו צללה לשפל המדרגה ואילו זו של נתניהו נסקה מעלה
מעלה, התקבלה ההחלטה ליישם את עבודת התזה של כרמי גילון, אודות מתנקש ימני בודד שינסה
לפגוע בראש ממשלה הלכה למעשה (בבחינת נבואה המגשימה את עצמה). באותו הזמן הכין כרמי גילון את דעת הקהל, באמצעות התקשורת, לנסיון התנקשות עתידי ברבין
ושירטט את פרופיל המתנקש הפוטנציאלי ("סטודנט ימני, חובש כיפה, לא מתנחל, גר בהרצליה ולומד
בבר אילן"), ובמשך 3 החודשים הבאים הבשילו התנאים לביצוע הקנוניה.
נבחרה תפאורה הולמת (מה יותר מתאים מעצרת שכותרתה: "כן לשלום לא לאלימות"?) וככיסוי
לקנוניה הוצמד המהלך ל"תרגיל שב"כ", למקרה שמשהו ישתבש ופרטים ידלפו. מאבטחי השב"כ
תורגלו מראש ועם התקרב שעת האפס קיבלו "התראות" באופן שוטף (שכללו צפי אפשרי ליריות סרק),
ובכלל זה הופצה תמונתו של יגאל עמיר בין המאבטחים. גם רבין ופרס היו בסוד התרגיל וקיבלו
התראות קונקרטיות לקראת סיום העצרת.
יגאל עמיר, סוכן שב"כ שפעל בבר-אילן וגוייס לשירות כבר ב- 1992, נקרא לעצרת ע"י אבישי רביב,
ובדרכו לעצרת התלווה אליו איש שב"כ נוסף. בזמן שהותו בחניון החשוך, נצמדו ליגאל עמיר איש קשר
נוסף, שהחנה את מכונית ה GMC שלו בסמוך למכוניתו של רבין, על מנת להבטיח שיגאל עמיר לא יוזז
מהמקום בטעות, וכן קבוצה של אנשי שב"כ שהתרועעו עימו מספר דקות לפני הארוע.
ברובד הגלוי של "התרגיל", היה אמור יגאל עמיר לאתגר את אגף האבטחה ולהוות "אבן הבוחן"
לערנות המאבטחים (לאחר שהללו קיבלו התראה מראש, כולל את תמונתו של עמיר), כשעל פי
התרגולת היה אמור יגאל עמיר להיעצר ע"י המאבטח רביעי א', שכיסה את גבו של רבין משמאל.
ברובד החסוי של "התרגיל" (לו היו חשופים רק מתי מעט) , על יגאל עמיר היה לשחק את המשחק,
ולהודות לאחר מעצרו ("עם אקדח טעון") בהשתייכותו לאירגון אי"ל של אבישי רביב, ולשבת תקופה
קצרה בפנים, תוך שעורך דינו דואג להצביע על סתה מצד רבנים וגורמי ימין (ובהם נתניהו) כנסיבות
מקלות. הפרקליטות כבר הספיקה עד אז לצבור מוניטין רב בשיתוף הפעולה ההדוק עם האגף היהודי,
כפי שהוכח בכל משך הפעלתו של אבישי רביב וסביב הפרובוקציות שלו. בסופו של דבר היה אמור
יגאל עמיר לשוב לתפקידו כמודיע/פרובוקטור יעיל ומוצלח באוניברסיטת בר אילן ובקרב ההתיישבות
ביו"ש, לאחר שיקבל "הכרה" כפעיל ימין קיצוני בעקבות מעצרו.
ואכן, עד לכ- 10 שניות לפני יריות הסרק הכל דפק ממש כמו שעון שוויצרי, ואולם אז אירעה תקלה
איומה, חמורה ובלתי צפויה!
המאבטח הרביעי א' שאיבטח את גבו של רבין, והיה אמור על פי "התרגולת" לצעוד עם הפמלייה עד
לדלת המכונית ואז לפנות לאחור כשגבו לרבין ופניו ליגאל עמיר, כשהוא מצפה ליגאל עמיר ועוצר אותו
כמתוכנן (ובכך מסיים את "תרגיל ניסיון התנקשות" בהצלחה), הקדים במספר שניות את תמרון הפנייה
לאחור. כתוצאה מכך, נוצר רווח בין המאבטח הרביעי לבין רבין, ויגאל עמיר שנכנס בהתאם לתרגולת
לתוך הפמליה לאחר שרבין חלף על פניו, הופתע למצוא את עצמו לבדו במרחק נגיעה מרבין,
כשהמאבטח הרביעי שהיה אמור לחצוץ בינו לבין רבין חסר.
יש לציין שיגאל עמיר נחשב מלכתחילה דמות בעייתית ואישיות מופרעת בעיני השב"כ (בדומה לאבישי
רביב), אבל כרמי גילון דאג לכך שבשום מקרה לא תהיה לעמיר נגישות לנשק חם, ושהוא יישאר תחת
השגחה צמודה. אולם כרמי גילון לא חזה את הנולד, ומי שבכל זאת הציל את המצב ומיהר מייד לשגר
קריאות חדל: "סרק, זה לא אמיתי" היה מפעילו של יגאל עמיר, שקלט כהרף עין שהארוע עומד
לגלוש לירי אמיתי או לחיסולו במקום של סוכן השב"כ-יגאל עמיר.
למרות הסטייה החמורה מן התכנית המקורית, נכנס יצחק רבין למכונית השרד ללא שריטה לגופו
(כפי שהעידה מרים אורן), והמכונית שעטה כמתוכנן לעבר מטה השב"כ/ צהלה, לשם הזדרז להגיע
עוד קודם לכן איתן הבר על מנת לארגן מסיבת עיתונאים "מאולתרת" בה יהיה נוכח הפר' גבי
ברבש, שהוזמן על מנת להקנות לארוע גוון של "כמעט התנקשות" עם הפי-אנד.
מה שהתרחש במהלך הנסיעה לא לגמרי ברור, אך מה שידוע הוא שיצחק רבין, אשר עבר חוויה
טראומטית, התמוטט לפתע ולקה בארוע מוחי, שהתבטא באובדן הכרה עם סטיית מבט חזקה
שמאלה ואובדן שליטה על הסוגרים.
מאבטחי השב"כ נאלצו לדווח למעלה על ההתפתחות החמורה, ואיכשהו, כאשר נראה היה לבכירים
שרבין "אבוד", התקבלה החלטה לירות ברבין על מנת להקנות לאובדנו הודאי אופי של התנקשות
אמיתית בכיכר, להבדיל ממוות מטופש במכונית כתוצאה מכשל של השב"כ.
רבין הועבר למיון באמבולנס נט"ן, והגיע למיון 22 דקות לאחר הארוע הכושל בכיכר מלכי ישראל
(קרי בשעה 21.52). הרופאים לא עודכנו בתחילה שמדובר ברבין, ורק לאחר שיורם רובין הגיע
במכונית השרד למיון, נודע להם שהפצוע המונשם הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל.
רבין הגיע למיון עם פצע ירייה בודד בחזה מימין, אשר ריסק את החוליה בגובה D5-6 וגרם
לשוק ספינלי. הוא נפטר כעבור 40 דקות בדיוק, קרי ב 22.32, לאחר החייאה ומתן 8 מנות דם.
עם מותו של רבין נשארו אנשי השב"כ להשגיח על הגופה, ואז התקבלה הוראה לירות בגופה 2
כדורים נוספים בגב, על מנת לשוות למותו של רבין אופי של התנקשות מאחור, לאור הדווחים
התקשורתיים הראשוניים על ירי מאחור.
המאבטחים אכן ירו בגבו של רבין 2-כדורי הולופוינט (שמטבעם אינם יוצאים מחוץ לגוף) , ומייד אח"כ
הורו לצוות הרפואי לחזור ולטפל בגופה, וזאת על מנת להבטיח ש-2 היריות בגופה יהיו מתועדים
במסמכים הרפואיים.
הרופאים נאלצו לקחת את הגופה לחדר הטראומה ולהזליף עוד 14 מנות דם, ולנתח גופה, על כל
המשתמע בכך. הפר' ולדימיר יקירביץ אשר ניתח את ליבו של רבין, לא היה מודע לפטירתו של רבין
40 דקות קודם במיון ולכן וסירב לנתק את רבין מן המכשירים עם סיום הניתוח. אולם הרופאים גוטמן
וקלוגר שנכחו בכל שלבי הטיפול הרפואי, התעלמו מטענותיו של יקירביץ וניתקו את המכשירים מייד
בתום הניתוח, קבעו את מותו של רבין פעם נוספת. (במאמר מוסגר, יקירביץ איים לדבר בעתיד, אולם
בהמשך דאגו הרשויות להלביש עליו 2 אישומי הריגה ולנטרלו).
כל שנותר בשלב זה היה להפעיל על פר' יהודה היס מכבש לחצים ואיומים (ולסלק את הפתולוג פר' לוי
שנילווה אליו). היס אכן נכנע ללחצים והשמיט את הכדור בחזה ולעומת זאת הכליל את פצעי הירייה
בגופה כאילו היו שייכים לרצח רבין.
לבסוף, השב"כ מיהר להחרים את כל המסמכים הרפואיים המקוריים ודאג להכתיב לד"ר גוטמן גירסה
משלו, כשבפועל שקד ד"ר גוטמן למחרת על כתיבת מסמכי המיון מחדש.