|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ynm
גולש אורח
| יום שני ל' בניסן תשס''ח
08:13 05.05.08 |
|
11. אני מרים את הכפפה (חלקית)
בתגובה להודעה מספר 6
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 05.05.08 בשעה 08:16 בברכה, ynm רעיון טוב- להסביר באמת מה היה אז ומה קרה בדור הקודם. ר' עקיבא ותלמידיו היו חיילים בצבאו של בר כוכבא, במרד הגדול נגד הרומאים. למעשה, כל תלמידי הישיבות דאז, התגייסו כדי להלחם ברומאים בהאמינם שבר כוכבא מבשר את הגאולה. ר' עקיבא הכריז עליו כעל משיח, ולכן גם רץ לפניו כנושא כליו. בימים שבין ליל הסדר ול"ג בעומר נהרגו כל תלמידיו. ולמעשה עולם התורה נמחק. מכל דור התורה המפואר שהקים ר' עקיבא, נשארו חמישה תלמידים בלבד, שהקימו אחר כך במאמץ גדול מאד את עולם התורה מחדש.האבל על מותם של תלמידי ר' עקיבא הוא לא על המוות הפיזי. הוא על היעלמות של עולם תורני שלם. רק כדי להבין- אחד מהתלמידים שנשארו היה- ר' שמעון בר יוחאי. שהעמיד את עולם הסוד. רק צריך לדמיין איזה עולם נעלם, כמה תורה נשכחה, כמה דברים שהיו ואינם. על זה נקבע האבל. על התורה שאבדה. השואה- נוראית ככל שתהיה, איומה עד כדי שגעון, בלי הבנה בכלל. לא השמידה את עולם התורה. התורה המשיכה להתקיים בהרבה מאד מקומות אחרים. ארה"ב, ארץ ישראל, אפריקה, סין ועוד. על קצה המזלג- זה ההבדל העיקרי. האבל נקבע על אובדן התורה, לא על אובדן חיי אדם. |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
ynm
גולש אורח
| יום שני ל' בניסן תשס''ח
10:26 05.05.08 |
|
13. הסבר קצר
בתגובה להודעה מספר 12
|
שוב, האבל הוא לא על מותם של תלמידי החכים. האבל הוא על אבידתם של חלקים רבים בתורה, שאנחנו אפילו לא יודעים עליהם היום. זה בכלל לא עניין של מי גדול ממי. זה נכון שעובדתית עולם התורה לא נמחק, אבל חלקים רבים נעלמו. ר' עקיבא היה דורש כתרי אותיות, ככה כתוב בגמרא, היום אין לנו שמץ של מושג בחלק הזה של התורה, למשל. השואה לא עשתה את זה. עולם התורה היה יציב. כולו כבר בנוי. ישיבות המשיכו להתקיים בכל מקום.אני בכלל לא חולק על העובדה שהיה ראוי לקבוע אבל משמעותי הרבה יותר מיום השואה, או יום הקדיש הכללי. וראה למעלה את תגובתי (2) לשאלה הכללית. פשוט הסברתי מה ההבדל בין השואה לבין הכחדת עולם התורה בימי ר' עקיבא. יש עוד עניין חשוב שצריך להבין, וכל מי שלומד תורה קצת לעומק יודע אותו. חיי אדם, לדעת חז"ל ולדעת תורה, חסרי ערך לחלוטין כאשר הם לא מחוברים לתורה ולמצוות, וגם אז הם שוליים. יש לזה אין ספור עדויות בחז"ל. לכן, האבל לא נקבע על מותם הפיזי של בחורי הישיבות. קשה להבין את זה בעולם שלנו, אבל ככה זה בעיני חז"ל. (דוגמאות על קצה המזלג ממש: "טוב לו לאדם שלא נברא", עונשי מוות בידי בית דין, ייהרג ואל יעבור, ועוד מקרים רבים)- כל זה מצד שמיים. הצורה שבה הקב"ה מתייחס לחיי אדם. אנחנו לעומת זאת מצווים לשמור על חיינו ככל יכולתנו מכמה סיבות שהעיקרית שבהם היא שפשוט הם לא שלנו החיים האלה. הם ניתנו לנו למשמרת. (ככה תמיד אומר הרופא שלי- אתה חייב להיות בריא ולדאוג לבריאות שלך כי הגוף לא שלך...)
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
ynm
גולש אורח
| יום שני ל' בניסן תשס''ח
12:00 05.05.08 |
|
15. אז ככה
בתגובה להודעה מספר 14
|
התלמוד הבבלי נוהג בדרך כלל להסוות "נושאים שנויים במחלוקת" במדרשים ובקודים מיוחדים. כאשר מדובר על מרידה בגויים התלמוד הבבלי לא אוהב לתת לזה פרסום, לכן בר כוכבא נקרא שם בר- כוזיבא למשל. לכן, תלמידי ר' עקיבא מתו ב"אסכרה" שעל פי הפשט זוהי מגיפה, אבל על פי הקוד הבבלי זוהי מלחמה (יש עוד מקומות שהבבלי כותב אסכרה ומתכוון למלחמה). הבבלי רצה להדגיש שהם מתו בגלל לשון הרע שהיה ביניהם, אבל הוא לא כתב איפה ומתי הם מתו פיזית. אז יכול להיות שסיבת מותם היתה בגלל לשון הרע, אבל הם מתו במלחמה. (אפשר לראות דוגמא כזו גם בחנוכה למשל, שם הבבלי מעדיף את סיפור פח השמן, שאין לו כמעט חשיבות, על פני הנצחון הזמני במלחמה- שהוא הנס האמיתי של חנוכה - והוא המצויין בירושלמי כנס חנוכה)בכל מקרה, אני לא נותן ציון לתלמידי חכמים, ובודאי כאלה שגדולתם אינה מוטלת בספק. (שוב- לפי 5 התלמידים שנשארו) מכל זה, אני חוזר שהאבילות היא לא על עונש משמיים. היא על חורבן ממלכת התורה. אני לא מכחיש שגם בשואה נעלמו המון קניינים רוחניים. נשרפו, הושמדו או הועלמו. ואני שב וטוען שלו הייתה לנו רבנית אמיתית, יום השואה היה נראה אחרת לגמרי. גם יום העצמאות... לגבי הסיפא- מה לעשות שזה מה שחז"ל מלמדים? לא רק ערך רוחני, אלא ערך קיומי פיזי. ללא מצוות- עדיף לו לאדם שלא נברא. כך חז"ל.
|
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סתוית
גולש אורח
| יום שני ל' בניסן תשס''ח
15:41 05.05.08 |
|
27. מתוך מאמר של חיים ליכט בעניין זה
בתגובה להודעה מספר 25
|
"נשתייר לנו לדון קצרות בתלמידיו של ר"ע ותפקידם במלחמה זו. ידועה המסורת של שנים עשר אלף זוגות תלמידים שהיו לו לרבי עקיבא... וכולם מתו בפרק אחד... והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה וכו'... והנה רב שרירא גאון כותב (איגרת רב שרירא גאון מהדורת לוין, ע' 13) והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה והיה שמדא על התלמידים של ר"ע וכו'. ומעתיק הוא את המסורת שביבמות. פשוטו של לשון 'והיה שמדא' על תלמידי ר"ע מסתבר שהוא מכוון להריגה בידי המלכות. ולכאורה מוכח שאירע המעשה במלחמת בר-כוכבא בסופה, ומכאן – הדעה המהלכת על תלמידי ר"ע שיצאו למלחמה בהמוניהם. והנה תחילה יש להעיר שהתלמוד אומר להלן: 'אמר רבי חמא בר-אבא ואיתמא רבי חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה. מה היא? אמר רב נחמן בר-יצחק אסכרא': הרי שמתו מן המגפה. אבל כנראה שבנוסח התלמוד שלפני רב שרירא גאון לא היה המאמר האחרון. ו'מיתה רעה' יתכן שמשמעה כ'מיתה משונה' שבפעמים ענינה: רציחה בידי המלכות וכדברי רב שרירא גאון. אלא שכל עצמה של המסורת מלמדתנו, לאחר העיון, שמיתתם של תלמידי ר"ע ה'ראשונים' אירעה לפני מלחמת בר-כוכבא, הרי לאחר מכן – לימד ר"ע את תלמידיו ה'שניים' רבי מאיר ורבי יהודה וכו'. והרי אין ספק לכך בימים המעטים שהיה ר"ע לאחר גמר המלחמה". גדליה אלון סותר את הדעה המהלכת, שתלמידי ר"ע יצאו למלחמת בר-כוכבא בהמוניהם. לדעתו, הם מתו עוד לפני מלחמת בר-כוכבא. אין הוא מקבל את דברי רב שרירא גאון "והיה שמדא". לדעתו, רב שרירא גאון החזיק בנוסח תלמוד שהיה חסר את הפיסקה האחרונה. לפי הפיסקה האחרונה אפשר לומר, שתלמידי ר"ע מתו באחת מן השתיים. א. "אסכרא". ב. "מיתה רעה" שמשמעה רציחה בידי המלכות. על כל פנים, התרחשות זו קרתה לפני מרד בר-כוכבא. בדבריו נשען גדליה אלון בעיקר על המקור בתלמוד הבבלי.10 הוא מקבל את הסיפור כסיפור אגדה היסטורי. הגרעין ההיסטורי הוא שתלמידיו של ר"ע מתו בהמוניהם או ממגיפה או ברציחה ע"י המלכות. אם אתה מעוניין לקרוא את המאמר במלואו, להלן קישור: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=16918 |
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|