סמינר על מערכת החווה הסינית  

http://www.global-report.com/writers/preview.php?a=01632f7b7a127233fa1188bd6c2e42e1

בדיון לאחר הצגת התאזות עלתה האפשרות ש"הפתעת" מלחמת יום הכיפורים ו"המחדל המודיעיני" היו חלק מקונספירציה בין שר הביטחון של ישראל משה דיין לשר החוץ האמריקאי הנרי קיסיג'ר. הוצגו נתונים המבססים אפשרות זאת.

מחר 11 באפריל בשעה 17.30 יתקיים המפגש השני בבית יאיר רח' אברהם שטרן מס '8 בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב. נושא המיפגש יהיה: "קריסת הפיקוד העליון של ישראל לקראת פרוץ המלחמה"

בתחילת המיפגש אסכם את הדברים העיקריים שנאמרו במפגש הראשון.

להלן קישור לתוכנית כל מיפגשי הסמינר:

http://www.global-report.com/writers/preview.php?a=da51e350898546dbafd0fd2d19540e44

אתם מוזמנים לבוא, וללהזמין את חבריכם.דמי השתתפות 30 ש"ח.

להתראות
אורי מילשטיין

תשנ"ט

יובל החמישים לתקומת ישראל
http://rotter.net/User_files/forum/gil/4259350256a24d1d.html

הקטעים שלהלן מתארים את תפקוד הדרג המדיני והצבאי של מדינת ישראל בעשר השעות האחרונות שלפני פתיחת האש בחזיתות סוריה ומצרים. הפרק העוסק במועצה לביטחון לאומי מתאר 3 כשלים יסודיים שאפיינו את קריסת מערכת הביטחון הישראלית באותן שעות:

כשל ראשון: אי הבנת הווית הצבא והמלחמה.
כשל שני: אי הבנת הנקרא הפוליטי והצבאי, ושימוש לקוי במידע מדיני וצבאי.
כשל שלישי: מיבנהו של הצבא ואופן תפקודו של הדרג המדיני-ביטחוני המנחה אותו.

עוד יש לציין שבמהלך 24 השעות הקריטיות לא שלט המערכת הממשלית-אזרחית, והפיקוד הצבאי מרמת מטכ"ל ועד דרג המטות של פיקוד צפון ופיקוד דרום גם יחד. האלופים גורודיש וחופי נעדרו מזירת התרחשות ולא יכלו להשפיע על היערכות הכוחות הבולמים והתגבורות שהגיעו לאזורי הלחימה. שני אלופי הפיקוד סבלו אישית מתסמונות של הלם קרב ודיכאון, שהשפיעו על המתרחש בחזיתות ועל מורל הכוחות ותפקודם. הנתק בין המטכ"ל לבין הקבינט הביטחוני של גולדה דיין וגלילי, ובין דרג מודיעין השטח למטכ"ל השפיע על איכות קבלת החלטות מכריעות:
• הסטת חיל האוויר מביצוע התחלתי מוצלח של תוכנית "תגר" להשמדת סוללות הנ"מ בסיני לתקיפת סוללות הנ"מ ובלימת הדיביזיות הסוריות בדרום הרמה.
• פיצול כוחות בשלב הצליחה תוך מימוש כושל של שובך יונים לכל אורך התעלה – התוצאה השמדת 2 שלישים מהכוח המשוריין הצה"לי בסיני ונפילת כל מערך המעוזים חוץ מבודפסט בצפון.
• שימוש לקוי במידע מודיעני ואי הבנתו – אי איתור הפירצה הרחבה של 23 ק"מ שבין לקקן לבוצר לצורך בחירת חלופה רואיה למתיקפת הנגד של השמונה באוקטובר 1973.

דיון ראשון: בשש בערב תפתח המלחמה

יום הכיפורים, השישה באוקטובר 1973, שעה 04:00

הטלפונים האדומים צלצלו בבתיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. באמצעות ראש אמ"ן והמזכ"צים הודיע ראש המוסד ממקום פגישתו עם המעיין בדירה באירופה כי צבאות מצרים וסוריה אכן יפתחו היום לפנות ערב במלחמה נגד ישראל. מהיכן צמחה הידיעה על פתיחת המלחמה בשעה 18:00 אין איש יודע לבטח. זמיר לא דיווח "שש בערב". אולי המודיעין המצרי, הוא שדאג להשתיל ידיעה מטעה כדי להונות את ישראל בארבע שעות נוספות? ואולי טעות של קב"ר או של קצין במחלקת המחקר שהכין לקט-מודיעין ובמהומת אי הוודאות של זרימת המידע לאמ"ן פירש את המילים "לפנות ערב" כשעה שש בערב? בגירסה אחת ובגירסה אחרת "לפני שקיעת החמה" היה זה המקור המהימן שסיפק שלוש התרעות דומות בעבר, כולל זו של כוננות "כחול לבן".
גיחת צילום בחזית הסורית הראתה תיגבור נוסף של טנקים ארטילריה וחי"ר ברצועת ההגנה הראשונה. הפעם ידעו מנהיגי המדינה - המלחמה אכן בשער. סוכם על פגישה בשעה 6 בבוקר בלשכת שר הביטחון בהשתתפות הרמטכ"ל ועוזריו. בתום הפגישה ביקשו השניים להיפגש עם ראש הממשלה. הרמטכ"ל התקשר לבני פלד, מפקד חיל-האוויר, שאמר להם שיהיה אפשר להנחית מכת מנע אווירית בסביבות שעה 14 עד 15 אחה"צ. ישראל טל הציע לשקול גיוס של מערך הג"א לצורך ספיגת מכת נגד. "הדילמה היא", אמר טל לדדו, "האם לבצע את כל הצעדים הללו כאילו אין מנוס ממלחמה או לנסות למונעה". דדו שתק ולא הגיב. ב 5:30 לפנות בוקר נפגש דדו עם ראשי האגפים ומפקדי הזרועות במטכ"ל. ראש אמ"ן זעירא אמר: "המלחמה עכשיו איננה נחוצה לנשיא מצרים מבחינה פוליטית וסאדאת לא ייתן פקודת אש"... דדו ענה לו : "אלי! בוא ננהג כאילו תהיה מלחמה. אם הערבים הותירו לנו 12 שעות עד פרוץ האש - זו מבחינתנו הפתעה מוחלטת; זה לא טוב!"
דדו ידע שהוויכוחים עם שר הביטחון, אתמול ביום ששי על גיוס כל הצבא, חלקו, או רק שתי אוגדות, וכן, המבוכה והבלבול שזרעו ראש אמ"ן ואנשי חטיבת המחקר שלו באי העברת מידע או בהערכה שגויה ומוטעית - הביאו על ישראל אסון. נותרו לו כשמונה שעות במקום 48 עד 72 שעות לגיוס ופריסה של המילואים .

דיון שני: מאושר רק גיוס חלקי

לשכת שר הביטחון, 5:30 בבוקר, השישה באוקטובר 1973, יום הכיפורים

דיין, צבי צור, מנכ"ל משרד הביטחון והאלוף שלמה גזית, מתאם הפעולות בשטחים, מסכמים הפעלת משק לשעת חירום והנחיות באשר לשטחי יהודה שומרון ועזה בעת המלחמה.
ב- 06:00 החל דיון עם הרמטכ"ל דוד אלעזר. דיין: "אני מבקש להורות לרמטכ"ל לגייס מיידית את מערך הג"א. אני צופה אפשרות לירי טילי קרקע קרקע מסוג סקאד ופרוג שבידי מצרים וסוריה על הערים הגדולות ובעיקר תל אביב. יש לפנות את כל האוכלוסייה האזרחית מרמת הגולן".
דדו: "לאור ההתפתחויות אני חושב שאין מנוס מגיוס מילואים מלא ומהנחתת מכת מנע אווירית".
דיין: "אנו נמצאים במצב פוליטי שבו לא יכולים לעשות מה שעשינו בששים ושבע. אבל אם המצרים מתחילים, אפשר לעלות על הסורים אפילו אם יהיה שם שקט".
רל"ש ראש המוסד: "אני מבקש להעביר לכם את הודעת צבי זמיר מאירופה:
התוכנית הערב באותם התנאים המוכרים לנו....לפנות חושך...הסיכויים הם 99.9...תוך שעה-שעתיים נקבל מברק. סוף".
דדו: "הדיווח של מקור זה מתחיל להדאיג אותי. פרט ליציאת הרוסים, גילו גיחות הצילום של חיל-האוויר שהסורים הכניסו 8 סוללות ארטילריה נוספות ואני חושב שהם גמרו להיערך. ממשיכים להגיע מטוסים רוסיים, האניות עוזבות והם מתכוננים לתקוף הלילה".
דיין: "מה אומרים האמריקנים?"
דדו, מפציר בדיין: "הם בערפל מוחלט, והגיעו למסקנה שלא הולכים לתקוף. הם גם לא יודעים על כך שהרוסים עוזבים. אנחנו מסוגלים להנחית מכה מונעת על שדות התעופה במצרים וסוריה, ויכולים להתלבש רק על סוריה - חיל-האוויר ומערך טילים".
דיין: "התשובה היא לא! באם לתת מהלומה מונעת - לא בא בחשבון, אלא אם כן, מה שאמרתי קודם, שאנחנו יודעים בוודאות שהם הולכים לתקוף, למשל, את תל אביב, ובעיקר כשהאמריקנים אומרים שהם לא הולכים לתקוף".
דדו: "יחסית, הערבים השיגו הפתעה גדולה, באם הם הולכים לתקוף הערב. אני מציע שנאמר לאמריקנים, ויכול להיות שבבוקר הם יאמרו שזה נכון. באם תיווצר הסיטואציה ובתנאים שיכולים לתקוף ראשונים, מבין שתי האלטרנטיבות, אני בעד ללכת על סוריה. חיל-האוויר צריך להתחיל ב- 16:45 ונתתי לו התרעה להיות מוכן היום אחה"צ. באם אתה תחליט - חיל-האוויר יהיה מוכן והאופציה הזו שמורה בידי, או במקרה של התקפה מונעת, או שהם יתקפו ב- 17:00 ויש לי עוד שעת אור".
דיין: "באם לא תהיינה הפתעות בלתי צפויות, אז זה לא בא בחשבון. לפי הערכתי, אפילו באם האמריקנים יהיו בטוחים 100 אחוז, לא יתנו לנו לתקוף ראשונים. יכול להיות, באם תהיינה ידיעות נוראיות נלך לגולדה שתהיה פליטת כדור - טיל סקאד - וזה ישמש עילה לגלגל זאת באופן מקסימלי. על מכה מונעת, התשובה לא! מכה מונעת על סוריה, אפילו באם רק המצרים התחילו, התשובה היא כן!".
דדו: "המצב מחמיר ויש להחליט אם גיוס המילואים יהיה פומבי או סמוי ועלינו להיערך לשתי האפשרויות".
דיין: "מהו הסד"כ שאתה רוצה?".
דדו: "אני רוצה גיוס כמעט מלא- 200 אלף איש".
דיין: "על סמך הידיעות הקיימות עדיין אי אפשר לעשות את זה. הייתי אומר שמה שחיוני צריך לגייס...מה אתה צריך לרמת הגולן ולאיזה מערך אתה רוצה להגיע?".
דדו: "למערך של שלוש אוגדות. נגיד שהם יפרצו, אני רוצה לעבור למהלומת נגד, וזו תוכנית לשלוש אוגדות. יכול להיות שגיוס מרבי יכול להרוס להם את התוכנית. באם אני אחליט עכשיו, בערב יתרכזו, בבוקר ניכנסים לקרב. עוד 300 טנקים לרמת הגולן. יש לנו היום 175 טנקים, גם באם הם יתקפו הלילה אנחנו ערוכים. אוגדה זה 12 אלף איש. באם רק למטרת הגנה, הייתי מגיע ל- 50,000 איש ".
דיין: "השאלה מהי השעה האחרונה, ואני אצטרך לדבר עם גולדה. נדבר על אוגדה בצפון. מה אתה עוד צריך?".
דדו: "הייתי מגייס 2 אוגדות לצפון, אוגדה בדרום ואוגדה במרכז, שהיא עתודת מטכ"ל".
דיין: "מה יש לך בסיני?"
דדו: "298 טנקים".
דיין: " אוגדה לצפון ואוגדה לסיני ואת חיל-האוויר, זה 50,000 איש. לגבי האוגדה השלישית, נראה בלילה, אחרי הירייה הראשונה. צ'רה! אתה בעד זה?"
צ'רה: "ההיגיון הפוליטי בעד זה!"
דיין: "אריה בראון! גש ללשכת ראש הממשלה וקבל את הסכמת הגב גולדה מאיר לגיוס המבוקש.
דדו: "אדוני שר הביטחון! אני מתנגד לכך. היות ואני לא מקבל, ואני מנדנד הלאה! נעשה גיוס כללי שכל העולם ידע שאנחנו מוכנים למלחמה!".
דיין: "זאת אי אפשר להודיע לכל העולם מבלי לגייס. מבחינה פוליטית זה יכול להזיק, כי יאמרו שאנחנו עמדנו לצאת למלחמה, כי גיוס מילואים זה אקט של מלחמה"...
דדו: "אין ברירה - חייבים לגייס, מציע ללכת לגולדה".
דיין: "טוב נלך לגולדה עם שתי האפשרויות. יהיה סקנדל גדול אם נגייס את הכל".
זעירא: "האמריקנים יודעים ולא מגיבים. אומרים הכל שקט. לא תהיה מלחמה. הם אומרים, היו דברים כאלה בעבר עם המטוסים הסובייטים".
דיין: "ומה עם האניות הסובייטיות?".
זעירא: "הם עדיין לא תופסים זאת. עכשיו אצלם לילה. צריך כעת להתיישר אתם".
דיין: "האם פרסום על גיוס מילואים יכול לשמש כגורם מרתיע?"
זעירא: "אז הם יגידו שהם לא התכוונו, והנה היהודים התכוונו וגייסו מילואים. בשטח אומרים שאנחנו מתכוונים להתקיף, וזה מה שאמר רדיו מוסקבה בלילה האחרון. הרוסים יוצאים עם גברים. בסוריה קידמו את הארטילריה והטנקים. ההיערכות יותר התקפית מהגנתית. מבחינה מדינית הם צועקים שאנו מגייסים כוחות. ראש המודיעין הירדני הגיע לשם מבוהל. במצרים הכוחות ערוכים להגנה ולהתקפה...יש הרבה מהומה במצרים ובסוריה, כמו קריאת המלחמה ב- 1967. מבחינה מדינית אין לסאדאת צורך לצאת למלחמה ויש לכן סתירה. מדוע הרוסים יוצאים, קשה לדעת, אולי הם לא רוצים להיות שותפים למלחמה יזומה של סוריה ומצרים. באם הם היו חושבים שאנחנו הולכים לתקוף, היו רצים לאמריקנים. עושה רושם שהמצרים והסורים מתמרנים, או שזה תרגיל מתואם, או מלחמה מתואמת".
דיין: "זעירא, הקווים שלך פתוחים לייצור מידע?"
זעירא: "הכל פתוח".
דדו: "אני מבקש אישור לבצוע צילומי אוויר בשתי החזיתות".
דיין, בפניה ישירה לדדו: "מאושר צילום רק מהצד הישראלי בלבד, כדי לא לתת לערבים תירוץ לתקוף. בשעות אלה אין לבצע צעדים העשויים להתפרש כפרובוקציה, בגלל רגישות המצב". בואו נסכם על הוצאת נשים וילדים מרמת הגולן ואבו-רודס, וממני יש לך הסכמה על חיל-האוויר, אוגדה בצפון, ואוגדה בדרום. השעה כעת כמעט 7:00 ואני מציע שניגש ללשכת ראש הממשלה".
דדו: "אני מציע קודם להיפגש עם ראשי האגפים ואלופי הפיקודים במטכ"ל, ברשותך".
דיין: "נפגש ב- 8:00 אצל גולדה".

דיון שלישי: גיוס חלקי מאושר ומאוחר

הקריה 07:00 יום הכיפורים השישה באוקטובר 1973

סא"ל חיים יעבץ, ראש ענף מעצמות באמ"ן, הגיש מברק מיידי שהתקבל מראש המוסד, ובו אישור להתרעתו הקודמת משעה 04:00: "הצבא המצרי והצבא הסורי עומדים לפתוח בהתקפה על ישראל בשבת, 6-10-73 לפנות ערב. ניתן לסכל את הפתיחה על ידי פרסום ידיעות על כך ברדיו ובעיתונות, שיוכיחו למצרים וסוריה שאנו מכירים את התוכנית ומוכנים לה".
המתח והבלבול בלשכת הרמטכ"ל מסיטים את ראש הצבא מן המתחייב מהמצב:
לגייס את סדר הכוחות שהוסכם עם שר הביטחון ולהודיע לפיקודים לנקוט בכל הצעדים המתחייבים. החיילים במוצבים אינם יודעים כמעט דבר על המתרחש. לחלק מהם נמסר על אפשרות של ירי והפגזות נוסח מלחמת ההתשה, שיחלו בשעות הערב.
שעתיים יקרות הלכו לאיבוד בגיוס המילואים, מתוך שעון החול בן 7 השעות הקריטיות.
בינתיים ביקש האלוף בני פלד לדבר עם דדו: "דוד, מזג האוויר הצפוי בגולן לא יאפשר תקיפה של מערך הטילים, ולכן אני ממליץ להגביל את "המכה המקדימה" לתקיפת שדות תעופה בעומק סוריה בלבד".
דדו השיב: "הבנתי, בוא ניכנס לישיבה של פורום מטכ"ל".
לחץ הזמן היה מעיק והרמטכ"ל דיווח למטה על יתרונות תקיפת הטילים ושדות התעופה בסוריה. "ההישגים המשמעותיים שיהיו לצה"ל מתקיפת יעדים אלה הם עצומים, שכן אנו נשבש לחלוטין את ההתקפה הצפויה בשעה 18:00. אני מודע למיגבלה הפוליטית של המכה המקדימה, אך לכשיוסר הספק באשר למלחמה, יהיה הדבר החשוב ביותר כיצד לנצח בצורה המהירה ביותר. עתה תסלחו לי מכיוון שעלי לגשת לישיבת הקבינט המדיני". דדו יצא, מותיר בערפל אי הוודאות את קציני המטכ"ל הנבוכים. תנועה ערה של כלי-רכב צבאיים ניכנסה למחנה מטכ"ל. סגן אלוף שאול זיו, מפקד שייטת 13 הגיע לשער הקריה עם חלונות מנופצים. פרחחים מגבעת-אולגה, "שומרי קדושת החג", נפצו את חלונות מכוניתו. שאול, תידרך את הסמש"ט גדי שפי בעתלית, והורה לו להיערך לגיוס מערך המילואים של היחידה על פי הוראתו. במהלך הערב, יבואו רבים מלוחמי היחידה לבסיס השייטת עוד בטרם יגיעו לביתם פוקדי מרכז הגיוס.
בבסיס השייטת שבעתלית כבר נערכו מפקדי הפלגות להכנת ציוד, איתור פערי מערכות נשק ותחמושת ולימוד תיקי פעולות. מיבנה המטה של חיל הים בקריה ניבנה זמן קצר קודם לכן, והוא החליף את המיבנה הישן של חיל הים בחיפה, שהיה מרוחק עד ששת-הימים ממרכז העניינים בצה"ל. מיקומו החדש של המטה, קרב את חיל הים למוקד קבלת ההחלטות בצה"ל, והקל את שילובו בתוכניות המיבצעיות. האלוף בני תלם, שנתפנה מישיבות פורום מטכ"ל, עלה לפגוש את מפקדי השייטות שנמצאו באולם הדיון והינחה אותם במסגרת כוננות ג', להיערך לפעולות בהתאם לתיקי מיבצעים שהוכנו מראש.

במוצבי צה"ל נתקבלו ידיעות מבולבלות באשר למתרחש. למעשה, לא היו אמורות תצפיות התעלה להישאר במקומן במקרה של ידיעות על פרוץ מלחמה וניתן היה להבין שהרמטכ"ל דוד אלעזר, הינחה את גונן לפנות את המעוזים, אם לא לפני פרוץ הקרבות הרי שמיד לאחריהם . פינוי המעוזים לאחר פתיחת המלחמה היה מחויב המציאות הואיל והם שימשו תצפיות בלבד, ושום איש לא חשב ברצינות שהמעוזים עשויים לשמש כוח לוחם רציני שיעמוד מול שיפעת החי"ר המצרי. בצהרי אותו יום, ראו אנשי אורקל, פורקן, חיזיון והמזח את המצרים יוצאים לדוג דגים, מסתובבים בלא חגור ונראים בטלים ומשועממים. ההונאה הייתה שלימה! מאחורי הרמפות וסוללות החול התכוננו המצרים והסורים ליום הקרב - מיבצע באדר. קפטן ג'וג'ו מהקומנדו הסורי נח מהחדירה העמוקה והנועזת שערך למוצב החרמון בלילה הקודם. עתה היה עובר בין אנשיו במחנה עקרבא ובוחן את ציודם בשבע עיניים. עוד מעט, יעלו למסוקים ויתקפו את המוצב האדיר. איש לא העלה בדעתו מיבצע נועז שכזה, הם - הערבים - בוודאי לא מסוגלים לכך - רק אנחנו יודעים לתקוף, חשבו בצה"ל של אותם ימים.

דיון רביעי: לא מאשרים מכה אווירית

ישיבת דיין עם ראש הממשלה - יום הכיפורים, השישה באוקטובר 1973, שעה 08:00

דיין: "גבירתי ראש הממשלה; לאור הידיעות והמצב הנוכחי, אני מציע פינוי משפחות מרמת הגולן ומבסיס חיל-האוויר בסיני ואבו רודס. אינני מציע למנוע מערביי השטחים עבודה ולסגור את הגשרים.
גולדה: "אושר".
דיין: "יש לערוך אימות מודיעיני עם האמריקנים בארץ ועם גורמים מתאימים בארה"ב. בעניין ירדן יש לתת אזהרה למלך ולתת אופציה למטכ"ל לפעול. באם הראדארים הירדניים יתחילו לפעול - אז להפציץ אותם - זה יכול לתת לסורים את תנועת מטוסינו מרמת דוד. אני לא בעד לומר לו דבר, אני מבקש כעת אופציה".
דיין התבונן בפניהם של הנאספים ששתקו בהסכמה, ואחר המשיך: "מבחינת מכה מונעת - הכי טוב לתקוף אותם לפני שהם באים לתקוף אותנו. זאת לפי דעתנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו. מה שכן, באם מצרים מתחילה, אפשר לתקוף את סוריה ולגמור אתם, אבל סתם חמש דקות קודם אי אפשר, אלא אם תבוא ידיעה שתקפיץ אותנו, למשל, שעומדים להפציץ אותנו. על סמך הידיעות עכשיו אי אפשר. עקרונית אי אפשר לפתוח באש לפני שהם פותחים באש! בעניין גיוס המילואים, הרמטכ"ל ימסור על הכוחות שיש לנו כעת. ישנם חילוקי דעות ביני לבין דדו. הוא רוצה יותר ואני רוצה פחות. אני בעד לגייס את כל חיל-האוויר, אוגדת שיריון לרמת הגולן ואחת לסיני, וזה יכול להגיע עד 50-60 אלף איש, לזה אין ברירה, כי זה כוח הגנתי. באם יחמירו הדברים בלילה ותתחיל אש, אז בלילה נגייס את השאר, אחרת יהיה בכך סימן שאנו הולכים למלחמה. אנחנו נמצאים על הסואץ ועל רמת הגולן ואנחנו לא במצב שהיינו ב- 67. אני בעד להודיע על הגיוס, ונגייס את הכוח המוגבל הזה, ובבוקר נהיה מוכנים".
דדו: "יש לי התרעה קצרה מדי וזה בעוד 10 שעות. אנחנו מוכנים עם כל הצבא הסדיר, אבל לא גייסנו מילואים בכלל. כתוצאה מכך אנחנו צריכים להגביר את גיוס המילואים, ודרוש לצורך זה 24 שעות. באם נגייס עכשיו, המילואים יוכלו להיות מופעלים מחר בבוקר או בצהריים. המילואים שלא נגייס עכשיו יוכלו להיות מופעלים רק מחר בערב. אני בעד גיוס גדול של מאתיים אלף איש, וזה נותן לי את כל חיל-האוויר, השלמות ליחידות הסדירות, וזה הצבא הלוחם של חיל המילואים. 4 אוגדות עם הארטילריה והתחזוקה, ואז עם הכוח הזה אנחנו מוכנים מחר לפני הצהריים. באם נגייס פחות אני אוכל לתגבר את החזיתות, נוכל לבלום אבל נהיה מוגבלים רק למהלכים הגנתיים ולא נוכל לעבור להתקפת נגד. לכן אני בעד הגיוס הגדול - 200 אלף איש. באם לא נעשה זאת אני לא רואה פחות מ 70-80 אלף איש. מבחינת האפקט זה לא משנה אם זה 80 או 200 אלף איש. יכול להיות שזה "מפליל" אותנו, השונאים יאמרו שפתחנו במלחמה. אין ברירה, אני בעד שיגידו וננצח! אני בעד מכה מקדימה עם חיל-האוויר - היא תחסוך לנו הרבה אבדות. אני ער לבחינה המדינית. מבחינה מיבצעית אנו יכולים היום בצהריים להוציא את חיל-האוויר הסורי מפעולה ואחר כך בשעה 15:00 לתקוף את מערך הטילים ובשעה 17:00 לפעול נגד הצבא הסורי ולמנוע ממנו פעולה. אני ער לצד המדיני, לכן אני בעד להיות מוכן. לא צריך להחליט ברגע זה, אבל הייתי מנצל את זה להידברות עם האמריקנים; שני צבאות הולכים לתקוף הערב!! יש להם כבר יתרון, ובאם האמריקנים יאמרו שזה ודאי, אז נוכל, אולי בצהריים, לתקוף במכה מונעת. באם לא, אז אנחנו מחזיקים את חיל-האוויר לתקוף במקביל, ומה שאני רואה הוא שגם הם מתכוננים לתקוף את שדות התעופה וזה יכול להפריע לנו. הדבר הבטוח ביותר זו מכה מונעת על סוריה היום אחר הצהריים. באם לא נהיה מוכנים לתקוף במקביל לא נוכל לתקוף את הטילים. כך ניתן יהיה להקטין באופן משמעותי את הכוח האווירי של האויב, לשבש ולצמצם את יכולת הפעלתו, ובמקרה כזה לא יהיה ספק ביכולת חיל-האוויר לפגוע במערך הטילים עוד היום, וכתוצאה מכך לא יוכלו כוחות הקרקע הסוריים לחדור לתוך השטח הישראלי. כתוצאה מכך לא יוכלו חילות האוויר לתקוף מטרות גדולות, ואפילו לא את תל אביב. אני לא צריך התרעה. אני מכין עצמי לשעה 12:00, ואני צריך, בין השדות לטילים, שלוש שעות. באם זה יהיה עד 13:00 עוד אפשר להספיק לטילים".
גולדה: "מה היכולת שלנו לדעת מה מתרחש שם?"
זעירא: "הם נמצאים במצב כזה שהם יכולים לצאת להתקפה כוללת. הם נמצאים במערך מתאים להגנה וגם להתקפה, עם סימנים יותר להתקפה. הם מוכנים, הם יודעים שהם לא יכולים לנצח במלחמה. סאדאת לא נמצא במצב שהוא מוכרח לפתוח במלחמה. לא מכורח מדיני ולא כורח פנימי".
גולדה: "מה השתנה עכשיו מפעמים קודמות?"
זעירא: "הפעם זה אחרת. הוא לא נתן את הפקודה לפתוח באש. הוא עוד יכול להירתע ויכול להיות שאנחנו יכולים להשפיע על כך. דבר ראשון, על ידי גיוס. דבר שני על ידי אזהרה לאמריקנים, שאנו יודעים שהוא הולך לפתוח במלחמה וזה לא יהיה כדאי לו".

השעה 09:00, הדיון נקטע על ידי דיין: "בואו נחליט לגבי המילואים, כי מאבדים זמן".
גולדה: "אני שוקלת אם מילואים גדולים זה ישפיע על המשק מחר. באם אין מלחמה, אז לא אסון, ואם יש מלחמה, אז לא נסלח לעצמנו על העיכוב הזה. על מכה מונעת - הלב נמשך לזה, אבל אינני יודעת מה יקרה אם נקבל את העצה של החבר הזה . מדוע לא ניזום אנחנו ש- BBC CBS, יודיעו על עזיבת הרוסים, מדוע לא!? צריך להדליף לסוכנויות הידיעות מה נעשה על הגבול, ובזה להרוס את האשליה שהם מסתירים וחושבים שאנו לא יודעים מה קורה. במידה וזה לא יכול להזיק לנו, אינני יודעת אם זה מכביד עלינו", סיכמה גולדה את הדברים לחברי הקבינט הביטחוני.
דיין: "אני לא אתפטר באם יהיה גיוס מלא, אבל אני ממליץ על גיוס מלא של חיל-האוויר, אוגדה בצפון ואוגדה בדרום ובאם נצטרך לגייס בערב, אז ההפרש הוא של כמה שעות - וזה לא הנימוק המשקי".
דדו: "אני מעביר מיידית הוראה לגיוס הסד"כ המאושר".
דיין: "אני בעד שהאמריקנים יאמרו לרוסים, ובאם ירצו לפרסם שיפרסמו, אבל לא מעבר לזה. כל אמצעי התקשורת ומוסקבה מודיעים שהולכת להיות מלחמה. ישראל הכריזה על גיוס מלא לפני שנפתחה ירייה ראשונה, ולך אחר כך ותוכיח מי פתח באש ראשון. האינדיקציה לכך שלאמריקנים אין הסבר למצב, למרות שהרוסים יוצאים בפאניקה, והם יכולים להרים טלפון לדוברינין. ניתן להם עוד ידיעות וכל מה שהם רוצים. באם בנוסף לכל שונאינו, האמריקנים יאמרו שלא הולכת מלחמה, אני בעד לומר על גיוס המילואים לאמריקנים וגם כמה, ואפילו שיש חילוקי דעות. אנחנו לא יכולים להיות במצב שיתפסו אותנו כך. אפילו אם יגויס כל חיל-האוויר ושתי אוגדות, זה מהלך שעונה על העניין. ובאם נראה שזה מחמיר, אז נקדים בכמה שעות. אם אתם בעד גיוס מלא אני לא אשכב על הכביש, זה לא 67. המלחמה תתחיל בסואץ ובגולן".
גולדה: "מציעה לפעול במקביל. מה שצריך לעשות עם המודיעין, בבקשה - אבל מדוע לא אזמן את השגריר האמריקני ואספר לו שמסרנו למודיעין ושיש לנו מקורות טובים".
דיין: ,"מסכים".
גולדה: "אז נלך על תורת השומר הצעיר בשלבים. על גיוס שאין ספק, ואחר כך יהיו תגובות האמריקנים ואפשר יהיה להעביר את זה. מכה מונעת זה מאוד מושך את הלב, אבל זה לא 67, כי לא יאמינו לנו, אפילו אם כולנו נעמוד על הראש. אבל אם יתחילו בדרום זה אחרת".
דדו: "אני מבקש לפחות את המערך הלוחם!", תבע מהנוכחים, "אז לפחות את 4 האוגדות!".
בר-לב: "האם אתה מתכוון לגייס רק את המיפקדות של ארבע האוגדות?"
דדו: "לא! כל האוגדות! נקודת המוצא שלי שהערב ב- 18:00 תפתח מלחמה, אז באם הולכים לתקוף ב- 18:00, אז אני מחפש להיות במצב הכי טוב, וזה עוד 30 אלף. זה אותו אפקט כמו 70 או 100 אלף איש".
דיין: "תפרט מה בדיוק אתה רוצה!".
דדו: חיל-האוויר, השלמות למערך הסדיר זה עשרת אלפים, 4 אוגדות מילואים זה 45 אלף איש. אני מכפיל זאת וזה יגיע ל 100 - 120 אלף איש".
דיין: "אינני משנה את דעתי".
גולדה: "מה המספר שלך?".
דיין: "אצלי זה לא בעיית המספר, אלא בעיה משקית. אני מבין שזה טוב, באם תהייה מלחמה, שיהיה המערך מגויס. אנו לא בטוחים שתפתח מלחמה, לכן אין לדעתי לעשות גיוס מלא, כאשר אנו פגיעים הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. השיקולים הפנימיים לא תופסים אצלי מקום, אבל לו הייתי חושב שצריך, אני חושב שאפילו עם קשיים רבים, כדאי לנו להתחיל טוב מהבחינה הבינלאומית, כי אנחנו לא במצב חופשי כמו שהיינו ב 67. להלילה זה לא משנה. הגורם הקובע ליום 6 באוקטובר, שהוא יום הבלימה, הוא חיל-האוויר, שהוא אכן יגויס כולו. לדעתי אם הסורים פורצים, דדו לא ישלח יותר מאוגדה אחת".
דדו: "אפשר מחר להגיע לדמשק עם אוגדה".
דיין, מגיב בצורה צוננת: "אני עכשיו לא מת על זה. באם נצטרך להגיע לזה - נגיע עם יותר כוחות מאורגנים. בשמונה השעות האלה זה לא ישנה באם נגייס מה שאני מציע, אבל אני לא מתעקש על זה, גולדה! יש דברים שאני מתעקש, אז אני מתעקש!".
גולדה: "באם תהיה מלחמה, אז כדאי שנהייה במצב טוב. מבחינה פנימית אין בעיה, מהחוץ, אם תהיה מלחמה, אז מוטב שיכעסו עלינו, ומצבנו יהיה יותר טוב, הכי טוב שאפשר לבלום מלחמה, אז מה שיותר, פחות פגיעות. לגבי מכה מונעת - העולם לא יקבל זאת. אתה רואה שאפשר, באם יתחילו המצרים, אז אפשר על סוריה?".
דיין: "לא לחכות שתי דקות".
גולדה: "מציעה לסיכום הישיבה לזמן שורה של שגרירים, מלבד השגריר האמריקני.

מועצה לביטחון לאומי

תמה הישיבה הגורלית ההיא, כארבע שעות לפני פתיחת המיתקפה המצרית סורית. דדו חזר באותה ישיבה על בקשתו לאשר מכה מקדימה של חיל-האוויר ולא נענה. ממשלת ישראל קיבלה את המלצת המקור המודיעיני של המוסד שיש לנקוט צעדי מנע דיפלומטיים כדי לנסות ולעצור את המלחמה. לא היה ברור אז מיהו המקור ומהי מהימנותו, אבל ממשלת ישראל בחרה במהלך זה כתגובתה העיקרית לאיום הצבאי. וכאן חייבים לשאול: האם יכולה ממשלה בישראל להסתמך על מידע כזה, ובאותן הנסיבות, להשתית עליו את עיקר פעילותה?

שני צעדים גורליים היטו לרעה את תנאי הפתיחה של המלחמה, בין אם מהמידע הלקוי או בין אם מן ההונאה שאולי נבעה ממנו: הראשון, שהמלחמה תיפתח בשש בערב , והשני, שממשלת ישראל והפיקוד הצבאי הכפוף לה כילו את זמנו של שעון החול הקצרצר בהיערכות מדינית בינלאומית בלתי רלבנטית לחומרת האירועים המתרחשים בגבולותיה. שום ממשלה בישראל איננה יכולה להסתמך על צעדי מנע מדיניים כתחליף לצעדי מנע צבאיים. מהשלב בו פסלה ממשלת ישראל, בהחלטה גורלית והרת אסון, את מכת המנע האווירית נטתה הכף לרעת ישראל.

שלושה כשלים יסודיים הרכיבו את החלטת המחדל של הממשלה - מעבר למחדלי אמ"ן ולמחדלי הצבא בהכנת הצבא, ציודו והדרכתו:

כשל ראשון: אי הבנת הווית הצבא והמלחמה.

דווקא בקבינט 1973, בו ישבו רמטכ"לים ואלופים מנוסים בצד מדינאים מהוללים כגלילי וגולדה, התבלט הכשל באי הבנת הווית הצבא והמלחמה. צוות זה סבר באמונה שלערבים אין אופציה צבאית ושהם גם לא יסתכנו ביציאה למלחמה. לאומה כמצרים שיש לה 40 מליון תושבים, צבא גדול המונה אלפי טנקים, מאות מטוסים 2000 קני תותח ומאות אלפי חיילים - תמיד תהיה אופציה צבאית, מה עוד שלצידה עומדת מדינה קנאית וקיצונית כסוריה, שעצמתה הצבאית אינה פחותה מזו של מצרים. מדינאי ישראל, ששידרו לעמם במשך 6 שנים אופטימיות חסרת מעצורים, והבטחות מפליגות בדבר ביטחון ומעמד של מעצמה אזורית, לא יכלו ברגע המשבר להשתחרר מהמנטליות הגלותית של "שמשון המסכן".

תעודות אמריקניות מוכיחות כי מאז תום מלחמת ששת הימים נתנה אמריקה לישראל כרטיס, כמעט פתוח, לנהל מדיניות של מעצמה אזורית, ואף ראתה בישראל גורם מיצב לשלום במזה"ת ובלם בפני הקומוניזם. ישראל הכזיבה את ארה"ב, את ידידיה, והוליכה את עצמה שולל, בנסותה לנהוג באותן שנים כמעצמה, מבלי לנקוט בצעדים המעשיים הראויים לצורך זה, ומבלי לבנות יכולות צבאיות התואמות את מעמדה ויומרותיה. יורשיה של מפא"י ההיסטורית וחבורה מסויימת של קצינים, שיכורי ניצחון ורהב, שמו את כל הקלפים הצבאיים על דוקטרינה צבאית כושלת ויומרנית, ועל קו הגנה סטטי, יקר ובלתי מתאים לתפקידו. ביום הפקודה יכולה הייתה ישראל להודיע לאמריקה שהיא תפתח במכת מנע, במקום להתחנן ולבקש מהאמריקנים שישדלו את הרוסים והערבים להימנע ממלחמה. כשכל הקלפים בכיסו, הלך קיסינג'ר לישון באותו ערב, ואבא אבן לא נחפז לעוררו. לו קיבל מזכיר המדינה אזהרה על מכת מנע קרובה, קשה להניח שהיה הולך נינוח לפוש בחדרו.

עד כמה מנותקים היו הממשלה והמימסד הצבאי הישראלי מהיכולות האמיתיות של צה"ל ומהמציאות בגבולות, תעיד הערתו של דדו בקבינט, שצה"ל יכול עם אוגדה אחת להגיע ביום לחימה אחד לדמשק, וכן, התלבטותו של הרמטכ"ל בערב הקודם אם הכרזתו על מצב כוננות ג' בצה"ל לא הייתה "מוגזמת מדי" לנסיבות.

כשל שני: אי הבנת הנקרא הפוליטי והצבאי, ושימוש לקוי במידע מדיני וצבאי.

בורות בהבנת תהליכים צבאיים-מדיניים המלווים בשימוש לקוי במידע מדיני וצבאי, אפילו בהיבטים הטריוויאליים שלו, איפיינו את ממשלת ישראל. בידי צמרת אמ"ן הופקדה סמכות ואחריות עליונים לנושא הערכת המודיעין הלאומית. אחריות זו מגובה באמצעים אדירים ובמערכות ביון יקרות ומתוחכמות. הנורא שבדבר הוא שצמרת אמ"ן לא הייתה מסוגלת עד לרגע האחרון ממש להציג לדרג המדיני מידע ממשי, צולב ואמין, המאומת מכמה מקורות, שהיה בידיה למעשה, ושעשוי היה עשוי לספק התרעה ברורה וחד-משמעית על הכנות המלחמה של הערבים, אם לא על כוונותיהם למלחמה. לאחר המלחמה טענו שָׁלֵו וזעירא, ראשי אמ"ן, שהם התחייבו לספק מידע על הכנות למלחמה ולא על כוונות למלחמה. העובדות ההיסטוריות מוכיחות, שאפילו כך, כשכל המידע על ההכנות היה זמין, באיכות ובכמות שלא נודעו כמותם בעבר, לא רק שלא נעשה שימוש נכון במידע על ההכנות, ולא זו בלבד שראשי אמ"ן התעלמו מההכנות - אלא הם עצמם סיכלו פעמים אחדות, באופן מכוון ושיטתי, ערב המשבר ובמהלכו, העברת מידע על ההכנות הערביות למלחמה לדרג המדיני והצבאי. זעירא ושָׁלֵו דיכאו במתכוון אנשי מפתח באמ"ן-מחקר ובאמ"ן-איסוף, ומנעו במעשיהם אלה מידע שיסתור את הקונספציה שלהם. בכך, מנעו מהדרג המדיני - עד לרגע האחרון ממש, העברת מידע חד משמעי, ולא אפשרו בכך התכוננות ראויה למלחמה. יתירה מכך, כל העת פעלו שָׁלֵו וזעירא לשטוף את מוחם של המדינאים הבכירים של ישראל והמטכ"ל, שהסבירות למלחמה נמוכה. לגבי עובדות שלא ידעו להסבירן, למשל, יציאת המשפחות הרוסיות לבדן מסוריה ומצרים, אמרו שאין להם הסבר מניח את הדעת, אך מייד חזרו למנטרה שלהם: "ועם זאת אנו סבורים שהמלחמה עם סוריה ומצרים היא בסבירות נמוכה". למרות מסירת המידע על ידי המלך חוסיין עצמו, האתרעה של המבוע, וההתרעה של הסוכן הערבי בערב יוה"כ - לא היו ראשי אמ"ן מסוגלים לראות - אפילו בלי ממד העיתוי למלחמה, שהמדובר הוא במלחמה
בו-זמנית בשתי חזיתות ובברית צבאית סורית-מצרית, שקמה למטרה זו. וכך, ביום פרוץ המלחמה ממש, המטכ"ל והקבינט המצומצם, לא הבינו שסוריה היא חלק מהמלחמה וכך, הם ביטלו את זמנם היקר בהשערות ובדיונים עקרים, אם ואיך לתקוף את הסורים, גם אם הם לא יהיו מעורבים במלחמה...
המנטליות של התבטלות עצמית לא עזבה את אותה צמרת פוליטית-צבאית, שצריכה הייתה לדעת ולהבין מהו מודיעין, ואילו כלים טכנולוגיים מצויים בידי מעצמות העל, ארצות הברית ובריה"מ, כמו גם בידיה של ישראל עצמה. אנשים אלה, בבורותם כי רבה, סברו שאם יגויסו המילואים "תואשם" ישראל על ידי אמריקה ומדינות העולם בתוקפנות. אותה אמריקה, אֵם התיחכום האדיר, בעלת סוכנויות המודיעין האמריקניות ה- NSA, NRO, וה- CIA, המסוגלת יומם וליל להשקיף על העולם בזכוכית מגדלת אדירה, ואף לקרוא ממרומי לוויין בחלל כותרות של מכתב במרפסת הקרמלין - אותה אמריקה תוכל להכחיש את העדויות המצולמות, שהערבים ריכזו כוח ענקי נגד ישראל בעוד ישראל שקטה ושלווה ואיננה מגייסת ולו חייל נוסף אחד להגנתה?

וכן, צריך לשאול, אם באותן נסיבות של ערב מלחמת יום-הכיפורים לא הפעילה ישראל את עוצמתה הצבאית - באילו נסיבות היא אכן תוכל לצאת בעתיד למלחמת מנע לשמירה על קיומה?

קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל הייתה כושלת וגורלית משום שאם ננתח את האפשרויות החלופיות, ונניח שישראל אכן הייתה תוקפת בעוצמתה האווירית את סוריה ומצרים, כלום לא היו עומדים לגולדה ודיין הנימוקים של מדינה הנלחמת לצידו של העולם החופשי נגד הקומוניזם? מעצמה אזורית המחליטה שהאיום לביטחונה כה גדול עד כי חובה עליה לתקוף ולהגן על ביטחונה הלאומי?
כלום זווית ראייה מדינית זו לא היוותה נימוק מספיק למען לקיחת סיכון כזה? ואולי כתוצאה ממכה מונעת, לא הייתה ישראל נזקקת לרכבת האווירית! מומחי חיל-האוויר האמריקני, מרטין אינדיק וסטיוון רוזן חישבו ומצאו שאילו בוצעה המכה האווירית נגד הטילים ושדות התעופה של סוריה בבוקר המלחמה, אפשר היה להרוס 90 אחוזים מבסיסי הטילים תוך 3 עד 6 שעות במחיר משוער של 10 מטוסים . אף אם ניקח בחשבון שהאופציה לתקיפת מערך טילי הנ"מ בגולן בשעה 6:45 של השישה באוקטובר נפלה בגלל תנאי מזג האוויר, הרי ניתן היה לתקוף את 20 שדות התעופה הסוריים בסוריה גופה, וכן, את מערכי הטילים הכבדים בגיזרת התעלה, ואת שדות התעופה במצרים!

כשל שלישי: מיבנהו של הצבא ואופן תפקודו של הדרג המדיני-ביטחוני המנחה אותו.
הדרך בה המדינה ניהלה אז, ומנהלת גם היום משברים חמורים, עלולה בנסיבות דומות להביא לקיצה הפיזי של המדינה.

הויכוח על כמה לגייס, החל משעה 4 בבוקר של יום הכיפורים, מוכיח עד כמה נותקה הצמרת המדינית-צבאית הבכירה מגורם הזמן. לו מגייסים היו את כל צה"ל מייד, בהחלטה טלפונית של דדו דיין וגולדה, ממילא ניתן היה, אפילו נמנעה המלחמה בכל זאת, כבר למחרת לעצור את המובילים, האוטובוסים והמשאיות שהיו עשויים להיות רק בשלב ההתגייסות ליציאה לחזיתות. באותו זמן שדדו הפסיד לצה"ל כשלוש שעות קריטיות לגיוס אותו סד"כ שהוסכם עם דיין, וכן, בעת הישיבות המרתוניות של מטכ"ל צה"ל והממשלה - הצבא ומערכת הביטחון פעלו במהלך סרק מבחינה פיקודית, ואבדה הבקרה והשליטה של קצה הפירמידה הפיקודית על הדרג המבצע והלוחם המצוי בתחתיתה. דדו נכשל תיפקודית, בין היתר, משום שחייב היה להנחות את ראש לשכתו להורות לצבא להתחיל מייד בגיוס אותו סד"כ שהוסכם עם דיין, בלא להמתין לתוצאות ה"בוררות" אצל גולדה. אבל אין זה הכשל היחיד. לחץ הזמן והאירועים הסיטו אותו מתפקידו העיקרי כמפקד עליון של הצבא: להפעיל את המטה הכללי וראשי האגפים מול הפיקודים והזרועות, כדי להתחיל ולהתניע סידרה שלמה של משימות ופעילויות שבלעדיהן לא ניתן לנהל שום מלחמה.

בין השאר נוצרו כשלים מיבניים ופונקציונליים משום התלות של מפקדים רבים ברמות הנמוכות באלה שמעליהם, שכן על כל צעד וצעד חונכו מפקדים אלה להיות תלויים ובלתי עצמאיים.

למעשה, במשך כל יום הכיפורים עד לפרוץ האש היה הרמטכ"ל עסוק בקבינט הצבאי וכמעט שלא התפנה לדיון מיבצעי במטהו. באותו מיבנה לקוי, נפקד מקומו של גורם ביניים שתפקידו ליַדֵע את הצבא במתרחש, להוריד פקודות מתאימות לחיילים בקווי החזית, לדאוג להנחות את חיל-האוויר בזמן - (כגון בדבר שינוי המשימות מהפצצה ליירוט) וכן, להפעיל זרועות אחרות, כמתחייב מהמצב. בלחץ האירועים, דדו לא התפנה, או שלא היה מסוגל לפעול בו-זמנית בשתי משימות מקבילות המוטלות עליו במיבנה התיפקודי הקיים: יועץ צבאי בכיר לממשלת ישראל ומפקד הצבא. אלעזר לא היה מסוגל למלא את שתי הפונקציות הללו ברמת האיכות הנדרשת ביחס להחלטות הקריטיות שקיבל בשתי הרמות גם יחד. התוצאה הייתה החלטות ברמת איכות נמוכה בשתי הפונקציות, וכישלון צבאי חרוץ בפתיחת המלחמה. לו פעלה המערכת הביטחונית בשעות מיבחן אלה, תוך החלפת מידע כנדרש בין הפיקודים והזרועות למטכ"ל, יתכן והייתה נמנעת קריסתו של המערך הפיקודי של צה"ל ומערכת הביטחון בשעות ובימים הראשונים לפרוץ המלחמה.

הלקח, שלא נלמד מאז, הוא כי לממשלת ישראל דרושה מועצה של אנשים חכמים ומנוסים, שתייעץ לקבינט הביטחוני עצות מקצועיות יותר, בנושאים שחברי הקבינט ואפילו הרמטכ"ל ושר הביטחון אינם בקיאים בהם. חברי הקבינט אינם אמורים ואינם מסוגלים, כרגיל, לנתח ברמה המקצועית הראויה מהלכים מדיניים וצבאיים מורכבים כפי שהתרחשו אז. אחריותם העליונה היא לבחור חלופות ראויות מתוך הצעות של המועצה העליונה לביטחון לאומי. ככל שמורכבות האיומים האסטרטגיים בעת המודרנית הולכת וגדלה, כך תתקשה ממשלה ישראלית בעתיד לקבל החלטות איכותיות ראויות במיבנה הקיים של משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון וקהילת המודיעין על כל זרועותיה. בשום מקום בעולם אין הפיקוד הצבאי הישיר מעורב כה עמוקות בקבלת החלטות אסטרטגיות ברמת הדרג המדיני. באותן שעות קריטיות, בשבת של יום הכיפורים תשל"ד, הייתה החוליה החסרה הזו, קְרִי, המועצה לביטחון לאומי, בין מכלול הגורמים שהביאו לקריסתה המוחלטת של תורת הביטחון של ישראל, והיא הבליטה את הכשל המיבני-פונקציונלי של המערכת המדינית ביטחונית במדינת ישראל.
ראש הממשלה, שר הביטחון וצמרת צה"ל המצומצמת עמדו אז, ויעמדו בעתיד, בלחצים פסיכולוגיים אדירים בגלל כובד ההחלטות ועול המשימות המוטל עליהם במיבנה המאולתר הזה של הצוות לניהול משברים. אין אדם היכול לקבל הכרעה שקולה על מהלך אסטרטגי גורלי, ובה בעת לשלוט על הכוחות, להנחות פיקודים, ולהפעיל אוגדות וכוחות משימה מטכ"ליים. מיבנהו של הצבא, שלא עודכן כמעט מאז הקמתו ב- 1948, ולא הותאם למורכבות הבעיות הצבאיות בעידן המלחמות המודרניות, יקשה, או אולי יהפוך לבלתי אפשרי, השגת הכרעה במלחמות עתידיות. מיבנהו הבלתי מאוזן של צה"ל, אופן הפעלתו ערב המשבר ואחרי פרוץ הקרבות, היו בעוכריו של הצבא וגרמו, בין השאר, לקריסה הנוראה בשלב הבלימה הראשוני, ולמחיר הבלתי מתקבל על הדעת באבדות. כְּלָלוֹ של דבר, הייתה וישנה חוליה חסרה בין המטה הכללי לממשלה בעיתות חירום. הרמטכ"ל ומפקדי הזרועות, האווירית והמודיעינית, הפכו למעשה, חלק מהקבינט הביטחוני, בעת שנוכחותם דרושה לפיקוד ושליטה על מיפקדותיהם. הוכח יותר מפעם אחת, שהרמטכ"ל, המשמש גם כמפקד עליון של זרוע היבשה, איננו מסוגל לשלוט, בו זמנית, על המתרחש באזורי הלחימה שבאחריותו, וגם לסייע לדרג המדיני בקבלת החלטות. מצד שני, הדיווח המודיעיני מהפיקודים למטכ"ל היה בלתי מספק ובלתי מעודכן, וכתוצאה מכך לא יכלו הממשלה והמטכ"ל לקבל החלטות בהתאם לתמונת המצב האמיתית בחזיתות. כפועל יוצא ממצב לקוי זה, התקבלו החלטות אסטרטגיות ואופרטיביות שגויות והרסניות, שעלולות יהיו בנסיבות דומות, להמיט שואה על ישראל. בכל המדינות המודרניות פועלת, הן בעתות רגיעה הן בחירום, מועצה מייעצת לביטחון לאומי. מועצה זו מבצעת ברגיעה עבודת מטה של מומחים בכל הדיסציפלינות האסטרטגיות-צבאיות-מדיניות, ובעת חירום, משמשת המועצה כוועדה מייעצת לנשיא, או לראש הממשלה, בניהול המשברים ובניווט ההחלטות ברמה המדינית-צבאית.
מדינת ישראל, (כממלכת הפרות הקדושות והאחוזות השמורות בקנאות) - איננה יכולה להרשות לעצמה יותר קיומו של מימסד צבאי השומר בקנאות על סטטוס קוו שאינו מאפשר ליעל את תהליך קבלת ההחלטות ולהפכו למדעי, טכני ואינטלקטואלי, כנדרש בעתות משברים. כל ראשי הצבא, ורוב ראשי הממשלה, מתנגדים עד היום, לקיום מועצה לביטחון לאומי. מועצה כזאת עשויה לשחרר את ראשי הצבא לתפקידיהם הנדרשים בפיקוד ובניהול הלחימה על כל היבטיהם. וכן, מועצה לביטחון לאומי, שחבריה אינם נבחרים על בסיס נאמנות אישית או פוליטית, עשויה לשחרר את חברי הממשלה מקונספציות-מוטעות ברמה המדינית והצבאית - בדיוק כפי שקרה במלחמת יוה"כ, במלחמת לבנון, באינתיפאדה, במלחמת המפרץ, בחתימת הסכם אוסלו ובמשברים שלאחריו.

מידע מוטעה, מיתוסים חסרי בסיס, אשליות ומורל ירוד ליוו את תיפקוד ממשלת ישראל וההנהגה הצבאית הבכירה באותם ימים הרי גורל. ומשקרסה ההנהגה הזו, הוטל עולה של המלחמה על כתפיהם של החיילים הפשוטים. כך נשמט שרביט הפיקוד מידיהם של המצביאים, וחרב הלוחמים, במחיר דמים כבד, הכריעה לבדה את המערכה.
אכן, ועדת אגרנט שעמדה על כשל מיבני זה, המליצה על הקמת גוף מייעץ לביטחון לאומי, אך המלצה זו לא נתמלאה עד עצם היום הזה.

דיון חמישי: גולדה והשגריר האמריקני

בתום ישיבת הקבינט המיוחד פגשה גולדה את קנת קיטניג שגריר ארה"ב בישראל. דיניץ, שגרירנו בארה"ב, ראה את קיטינג יוצא מלשכתה של גולדה חיוור כסיד. גולדה ניסתה לשכנע את קיטיניג שארה"ב לא תפרש את צעדי ישראל כתוקפנות, וכן אמרה לו שישראל לא תצא למיתקפה מונעת, כדי שבעולם ובארה"ב לא יהיה ספק בזהותו של הצד שפתח במלחמה. בדיעבד הסתבר, שהימנעותה של גולדה ממכה מונעת לא סייעה בידי ישראל לקבל מיידית אספקה צבאית חיונית. קיסינג'ר, אנשי פנטגון ופקידים מסויימים בממשל האמריקני עיכבו את צאת הרכבת האווירית, שהחלה מגיעה לישראל רק שבוע ימים אחרי פרוץ הקרבות. נדרשה התערבותו הישירה של הנשיא ניכסון כדי לשחרר את הציוד הצבאי ולהעבירו לארץ במטוסים אמריקניים וישראליים. מדינות אירופה, שעל שטחן התנהל רצח העם הגדול והאכזרי ביותר בתולדות העם היהודי והאנושות, סגרו את שערי האוויר, הים והיבשה למשלוח נשק מגן למדינתם של אותם פליטים. גם נשק הנפט, שסאדאת תיכנן והפעיל בפרוץ המלחמה, החל נותן אותותיו בשוק המוסר העולמי: דם הפך לזול מנפט.

דיון שישי: דיאלוג בבור

"הבור" - מוצב הפיקוד העליון של צבא ההגנה לישראל, השישה באוקטובר 1973 11:00

קבוצת דיון מיבצעית התכנסה לדיון במעמד שר הביטחון. הרמטכ"ל, סגנו, ראשי האגפים, ומפקדי הזרועות היו אמורים להציג בפני דיין את תוכניות המלחמה המעודכנות. התנהל דיאלוג עקר בין דיין לדדו, בעוד שאר קציני המטה לא התערבו בוויכוח. זמן יקר נוסף הלך לאיבוד. חיילי קו בר-לב ומוצבי רמת הגולן והחרמון נותרו בלא הנחיות ברורות כיצד לנהוג ומה תפקידם בעת התקפה. חלק מהחיילים קיבלו התרעה על ירי נוסח מלחמת ההתשה, שיחל בשעה 18:00 ואחרים קיבלו התרעות מעורפלות על מלחמה בהיקף מצומצם או מחטף. חיילי הקו הראשון נמצאו בערפל קרב עוד בטרם החלו היריות.
בחורשת עקרבא, מדרום למוצב החרמון הישראלי, נערך גדוד הקומנדו מספר 82 של הצבא הסורי לקראת ההתקפה. גדוד 82 תודרך אישית על ידי מפקד הכוחות המיוחדים הסוריים ובסיום דבריו ברך המפקד הסורי הנוקשה את אנשיו ויצא לדרכו. הגדוד חולק לשמונה צוותים. חלק מהצוותים החלו, בשעות החשיכה, לנוע ברגל ממוצב החרמון הסורי, והאחרים עלו בפיקודו של סרן ג'וג'ו על 4 מסוקים במנחת עקרבא כשיעדם ריתוק מוצב החרמון וחסימת הכביש אליו עד הגעת עיקר כוחות הגדוד במסע רגלי. כוח אחר בפיקודו של קפטן עלי דייב יועד לחסום את הדרך למוצב החרמון מאיזור עיקול הטנק. בפיקוד צפון לא העריכו, כאמור, שהסורים יעזו לתקוף את המוצב. הזלזול הישראלי האופייני בכללי המשמעת הצבאית גבה מחיר יקר מאוד בסך הכולל של מלחמה זו. המוצבים הקרובים ביותר למוצב החרמון היו ברכבל התחתון ובהר דוב, במשולש הגבולות סוריה-לבנון-ישראל. בעת שייפרצו הקרבות, תיקצר ידם של מוצבים אלה לסייע ללוחמי מוצב החרמון. שעון הזמן של 55 חיילי החרמון הלך ואזל.

בבוקר יצאה מחלקת החבלה של גדוד 50 באל-על לסיור פתיחת הציר. מתח רב שרר באוויר והידיעות, על פינוי אזרחים ביישובי רמת הגולן, יצרו תחושה של בילבול וחוסר וודאות. עם הלוחמים יצא הגשש הבדואי שגילה עדר פרות רועה ליד גדר המערכת. עם העדר זיהה הגשש המנוסה וחד-העין מספר בלתי סביר של רועים, שנחשדו על ידו כחיילים סוריים. הגשש הציע לפתוח באש על הרועים שניסו לטפל בגדר. המ"מ פנה למיפקדת הגדוד וזו אסרה במפגיע לירות ברועים. היה יום חם, והצוות נע למעלה מחמישה עשר ק"מ של תנועה רגלית, לאורך גדר המערכת בנחל רוקד. כששבו לאל-על גברה המתיחות. הסמג"ד מנחם שלח לתל סאקי נגמ"ש עם צוות של חמישה לוחמים מהפלוגה המסייעת, בעוד שכרגיל נישלחו לשם חיילים לתשמוע לילה בלבד.

דיון שביעי: המופתעים והתמימים - "המשחקים מתחילים"

הקריה, תל אביב, יום הכיפורים, שעה 12:00 לפי שעון ישראל

בשעות הצהריים של יום שבת התכנסה בקריה בתל אביב ישיבת שרים מיוחדת לענייני ביטחון. בהתאם לחוק אסור היה לדווח על קיומה, אף שממילא היה הציבור ספון בבתי הכנסת, בצום יום הכיפורים. שרי הממשלה היו בהלם גמור כשגולדה דיווחה להם על המידע שהגיע מהמוסד ועל פרוץ המלחמה בשש בערב. "היכן הייתם עד עתה ומדוע לא שמענו דבר? קרא השר ויקטור שמטוב ממפ"מ, בתדהמה וכעס. דיין ניחם את השרים ואמר להם: "תהיה זו אבנטורה מוחלטת מצידם אם ירצו להתקיף אותנו. "בגולן" המשיך דיין, "המצב מסוכן יותר כי שם יש יישובים ואין הדבר דומה למצב בחולות סיני".
השר קול: "מהיכן מידע זה? האם זה הופיע היום? עד אתמול לא שמענו שום דבר? המודיעין שלנו יודע מקודם על דברים כאלה אם מתכוננים למלחמה!".
שמטוב: "אני מציע הכנה פוליטית למה שעלול לקרות".
פרס: "שישראל תבהיר עד כמה שאפשר, שהותקפנו ולא ניתן פתחון פה כאילו הייתה כאן מלחמת מנע ושום פרובוקציה. כל תוכנית ההגנה וכל תוכניות אחרות צריכות להיות כפופות להגיון זה".
גלילי: "האם נעשה משהו להמחיש למצרים ולסורים שהם לא ייהנו מיתרון ההפתעה"?
שפירא: "האם יש ביטחון שהם לא יקדימו את האופרציות הללו"?
דיין: "חיל-האוויר יימצא בפטרול כבר משעות אחה"צ, כדי שתהיה אפשרות לקדם התפתחות כזאת."
המבוכה, אי הוודאות והכעס התגברו ככל שתמונת המצב הלכה והתבררה לפני השרים, שהיו ממודרים לחלוטין מהמצב שאליו נקלעה ישראל מאז סוף ספטמבר 1973. הזמן הלך ואזל, ובשעה אחת ושלושים בדיוק, במרחק מאות קילומטרים משם הגיע לביתו של הנשיא סאדאת הפילדמרשל אחמד איסמעיל-עלי, שר המלחמה המצרי. סאדאת קיבל את עלי לבוש בקפידה במדי הצבא שלו, ויחד עלו לג'יפ צבאי ונסעו לחדר המיבצעים בארמון אל-טאהארה. סאדאת היה רגוע, נחוש, קר ומחושב. ידע שעשה הכל כדי לעמוד במשימה שהטיל על עצמו. אתמול, בערב יום השישי, התשעה ברמדאן, 1393 להג'רה, 5-10-1973 הלך להתפלל במסגד הקטן בקהיר, היכן שלמד להתפלל חמישים שנה קודם לכן בעת היותו נער רך. היה זה מסגד קטן, צנוע ונעדר צריח המשמש לקריאה למאמינים לבוא לתפילה. סאדאת ישב בשקט ומאבטחיו הניחוהו לשאת את תפילתו בודד עם אלוהיו. זיכרונות ילדות עלו בו, שייכות ושליחות בשם מצרים, הערבים ואללה הגדול. כובד הגורל רבץ על כתפיו. ציפה ליום המחר בו פקודתו תטלטל את העולם במערבולת המלחמה. מוחו עבד בערנות, שוקל ובוחן פרטים קטנים שנותרו לו להשלמה. קודם לבואו נועץ במופתי הגדול ובחכמי המשפט המוסלמי בקהיר. שאל לחוות דעתם: שתקו החכמים, ואחר השיב המופתי הגדול, כשהוא מלטף את זקנו ומדבר בשקט, עיניו נטויות אל על: "אין חובה לצום ברמדאן בזמן מלחמת הקודש. יהיה אללה עמכם, הכו והרגו בבני השטן היהודים".
סאדאת התיישב על כסא שולחן המלחמה הגדול הסמוך לקיר המפות ליד מכשירי הקשר והצגים. מטה המלחמה המצרי כולו היה קשוב לדבריו של סאדאת, השעה הייתה 13:47 התאריך 10 ברמדאן, שנת 1393 להג'רה, יום השנה לקרב באדר של הנביא מוחמד.
האוויר היה טעון חשמל ומתח. סאדאת פנה אל הנאספים: "חכמי האיסלאם הורונו שאין איש צריך לצום לעת כזאת - מדוע אינכם מעשנים? מדוע אין איש מכם שותה משקה? המיבצע הזה דורש את מירב תשומת הלב והריכוז מצידכם!", אמר סאדאת, מצית את מקטרתו, ומזמין תה מהביל וריחני. התבונן בפָּקוּדיו, ראה את היסוסיהם, אחר הפנה פניו אל גנרל חוסני אל-מובארק מפקד חיל-האוויר ואל הרמטכ"ל שאזלי: "בשם אללה הרחמן והרחום - התחילו את מיבצע באדר". שאזלי ניגש אל הטלפון ומסר את הודעת הקוד לפתיחת המלחמה: "המישחקים מתחילים".

באותה שעה בדיוק ישבה ממשלת ישראל, בישיבתה הסודית בקריה, והתווכחה, כשהקצרנית הוותיקה, מיתקה יפה, רושמת את דברי השרים. גלילי שב והציע לממשלה, לערוך עתה הצבעה על הצעתו להנחות את ראש הממשלה ואת שר הביטחון להורות על התקפה אווירית נגד מטרות בסוריה, אם מצרים תפתח באש. "הממשלה" - אמר אומן הניסוח והפשרות, ישראל גלילי, "תוכל להתכנס כעבור שעתיים שלוש, בין אם תפתח אש, ובין אם לאו, אם אחד השרים יבקש זאת". הפעם הרים פנחס ספיר את קולו. ספיר, בעל הקו היוני, הרים את קולו: "אני מצוי בסוד העניינים רק שעתיים ורבע. לאפשרות של תקיפת סוריה, אם רק מצרים תפתח באש אני יודע רק שעה. אני חושש שינצלו לגלגל את העניין ענין הזה עלינו", זעם ספיר, שכיהן בממשלת לוי אשכול בששת-הימים, והאמין כי ההחלטה על כיבוש רמת הגולן, נכפתה על משה דיין וגם על אשכול. ספיר אמר: "איני מבין מדוע קשה לחכות עוד קצת ולקבל את ההחלטה לאו דווקא ברגע זה?". גולדה זעמה. הייתה זו אולי הפעם היחידה שספיר העז להתווכח עם גולדה בנוכחות השרים: "ספיר", פנתה לעמיתה הוותיק, "איש אינו יודע מתי יפתחו באש, מקור אחד מסר שזה יהיה בשש בערב, וזה בכלל לא מתקבל על דעתנו, וחושבים שהכוונה היא לשעה 4 אחה"צ. להשלות אתכם איני רוצה, אינני יודעת מתי ואם הם יתחילו, כאשר יש עוד מעט אור, ואם אנחנו לא נעשה שום דבר בסוריה , גמרנו עם סוריה מבחינה זו....אם החברים רוצים לשבת כאן לא אכפת לי, כי אני ממילא לא אלך מכאן, נוכל להפגש כאן בארבע וחצי.........".
באמצע דבריה נשמעו צפירות אזעקה ברחבי ישראל, תחילה מרוחקות, צרודות, ואחר כך עולות ויורדות,.....זועקות ומתריסות..
"ואם נתקוף את הסורים כאשר המצרים יפתחו במיתקפה לבדם והסורים לא התכוונו....מה...יקרה?", שאל מאן דהוא.
רושמת הפרוטוקול, נתקפה בהלם יחד עם כל הנוכחים, וידה לא רשמה את שמו של השר ששאל את השאלה הזו, וכך הוקפאו בדו"ח ועדת אגרנט המילים המיוסרות לעד, כמו גופו של האיש בבית המרחץ בפומפיי, שחום הגעש הלוהט והגז המרעיל הותירוהו בתנוחתו לעד.
השעה הייתה 13:58. משה דיין זינק ממקומו ורץ ל"בור" .
לצופרים הצטרפו צופרים נוספים שהשמיעו קולות אזעקה עולים ויורדים.
גולדה: "מה זה??".
הקצרנית שישבה ליד גולדה אמרה: "נראה שהמלחמה החלה!".
גולדה באידיש: נאר דאס פעלט מיר.. (רק זה חסר לי).
ישראל ליאור מזכירה הצבאי של גודלה ניכנס לאולם הישיבות: "זה מתחיל כבר עם הזנקות מטוסים בסוריה. הסורים פתחו באש!".
גולדה: "אנו נשארים כאן". נשתררה שתיקה של מבוכה.
הוויכוח הממושך שקדם לצפירות האזעקה נתגלה במלוא טימטומו. סוריה פתחה במלחמה לפני שהמצרים ירו ירייה אחת, כך סברו, מחוסר מידע.

הערה:
תוך כדי הרצת הסמינר, מתגלגל הפקת סרט בנושא הקרב בחווה הסינית בפרט ועל מלחמת יום הכיפורים בכלל, על ידי הגב' תיקי וידאס:

טוראית (מיל') תיקי וידאס משוכנעת שנתנה לבדה את הפקודה לפנות את מעוז מילאנו במלחמת יום כיפור.
56. טוראית (מיל') תיקי וידאס = זה הסוד שלי !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6156&omm=56&viewmode=threaded

From: Amikam
Sent: Monday, April 11, 2005 11:07 AM
To: Uri Milstein; Michael Bronstein; Bronshtein
Cc: [email protected]
Subject: Re: קונספירציית דין-קיסינגר

אורי,
שים לב למה שאמרת במייל שלך, ואני מצטט: "הקונספרציה של משה דיין-הנרי קיסינגר לגרום לישראל מפלה במלחמה. " (ההדגשה שלי, ע.צ.) זה שונה ממה שאמרת היום בסמינר.

ד"ר עמיקם עמיקם

****

תחילת נוסח התשובה: שעה שש בבוקר

עמיקם ידידי בוקר וטוב,

זה בדיוק מה שאמרתי אתמול בסמינר, ואבהיר את דברי, תוך הרחבות:

למשה דיין ולהנרי קיסינגר היה עניין שישראל תאפשר למצרים להכות את ישראל מכה קטנה ובךכ להחזיר למצרים את הכבוד שאבד לה בעקבות התבוסות ב-1948 וב-1967. זאת הקונספירציה ששר החוץ החדש של ארה"ב ושר הביטחון של ישראל הסכימו עליה. זאת היתה קונספירציה, כי תורת הביטחון של ישראל קבעה במפורש ובכתב, שלמצרים לא יהיה כל הישג אפילו הקטן ביותר במלחמה הבאה, אם תפרוץ, ושישראל תשאף להכריעה את מצרים מיד. אתמול בסמינר הבהרנו, ד"ר מיכאל ברונשטיין ואני כמה עקרונות של הקונספירציה וכמה מהלכים שלה ועליהם אני מוסיף לראשונה פרטים ותובנות שכנראה לא נאמרו במפרוש מעולם, בעקבות הדיון אתמול וכתוצאה ממחשבתי במשך כל הלילה:

א. האופי המסוים של הקונספירציה: היתה הבנה מכללה בין קיסינגר לדיין ומבלי להיכנס לפרטים מדוייקים. להבנה היו שותפים, ככל הנראה, שגריר ישראל בארה"ב יצחק רבין, שסיים את תפקידו זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, אך תרם את חלקו בקונספירציה גם בכל הנסיגות של הסכמי הפרדת הכוחות לאחר המלחמה וגם אחרי עשרים שנה בהסכם אוסלו, הנספח הקודם של צה"ל בארה"ב אלי זעירא ש"לא הבין שתפרוץ מלחמה" כאשר אף אדם אינו מבין איך הוא לא הבין, והנספח של לצה"ל בזמן המלחמה מוטה גור.

ב. תמורות על השתתפות בקונספירציה:

1. על התמורות שקיבל זעירא שוחחנו אתמול בסמינר: לימודים בארה"ב ועושר כלכלי.
2. התמורה לגור: מינויו לרמטכ"ל זמן קצר מאוד לפני שהתפטרה ממשלת גולדה מאיר. היה קונסנסוס במערכת הביטחון שגור אינו מתאים לתפקיד והוא אף עמד לפני זה להיות מודח מצה"ל על ידי אלעזר כשהיה אלוף פיקוד הצפון . אמרו אז שזור הוא מוקש זמן של דיין לממשלת רבין. לפי השערת הקונספירציה, גור היה חלק מהעסקה עם האמריקאים. כידוע גור התנגד להסכם אוסלו כשהיה רמטכ"ל והטעם לכך היה כנראה שהוא הבין שארה"ב רימתה את ישראל בקונספירציה.
3. התמוה לדיין: שר חוץ בממשלת בגין.

ג. מדוע השתבשה תוכנית הקונספירציה? כי הקונספירציה היתה מבוססת על ההנחה שהמצרים ישיגו הישג קטן עקב אי גיוס המילואים של ישראל, אך לאחר גיוסם, שאמור היה להתחיל בביום הכיפורים בשעה שלוש לפנות בוקר ואילך, ישראל תוכל בעזרת המגויסים למנוע מכה גדולה. מכאן אפשרות שלא העליתי אתמול: שסאדאת היה שותף פעיל יותר בקונספירציה: אדם מקורב אליו מאוד, הסוכן הכפול (לפי זעירא) בבל-מרואן הזהיר את ישראל בשליחות סאדאת, ערב יום הכיפורים, על אפשרות של מלחמה כדי שהיא תגיע קצת מוכנה ותוכל למנוע מכה גדולה. סאדאת הופתע מכך שהרמז הגיע באיחור ושישראל לא השתמשה ברמז שקיבלה. הסבר: ישראל לא השתמשה ברמז כי דיין מנע גיוס מילואים גדול. הוא עשה זאת כי הניח בטעות שגם בלי גיוס רחב ממדים ניתן יהיה למנוע מכה גדולה. בכל מנע סאדאת את הבסת בישראל בכך שעצר את כוחותיו מלהתקדם ביומיים הראשונים ולהשמיד לפחות את אוגדת אלברט ואת אוגדת הברן לאחר ששתיהן נפגעו קשה מאוד ביומיים הראשונים למעשה לא תפקדו, שעה ששום דבר לא יכול היה לעצור את הכוחות המצריים. מהלכיו אלה של סאדאת התקבלו כידוע בביקורת בצבא המצרי כפי שעצותיו המיניסטריאליות של דיין התקבלו בביקורת במערכת הביטחון שלנו.

ד. מדוע בכל זאת ארה"ב (קיסינגר) השיגה את יעדיה וישראל (דיין) לא השיגה: כי ארה"ב מנעה את השמדת הארמיה השנייה על ידי ישראל ובכך הצילה את מצרים. ישראל לעומת זאת שלמה ב-2500 הרוגים במקום ב-200 הרוגים. מבחינת אופיה של החברה הישראלית היתה זאת תבוסה. שש שנות שטיפת מוח של הציבור הישראלי, אחרי מלחמת ששת הימים יצר בקרב הישראלים ציפיה שאין למצרים סכוי להשיג כל הישג צבאי. ההישג הצבאי הגדול של המצרים התקבל בעיני רוב הישראלים אז כתבוסה וחולל בישראל שרשרת תגובות שדיין לא היה יכול לשלוט עליהן. למרות כל זאת כפתה ארה"ב על בגין את דיין כשר חוץ ודיין הוביל להסכם השלום עם מצרים ולנסיגה מכל סיני. נסיגה היתההיעד העיקרי של הקונספירציה, הנסיגה מכל סיני היתה התמורה שקיבל סאדאת על נצחון היתר שלו במלחמה. מעניין כי שר הביטחון אריאל שרון ביצע אז את העבודה השחורה: הרס ימית ויישובי פתחת רפיח.

ה. בפגישה ביום שני בשבוע אפתח שני נושאים:

1. השלכות התפקוד הלקוי של אוגדת אברהם אדן ביומיים הראשונים של המלחמה על מתקפת ה-8 באוקטובר.
2. אופיה הסיבובי של המתקפה: ביצוע הפקודה אך אי ביצוע מתוכנן של המשימה תוך כדי הקרבת שני גדודים - גדוד חיים עדיני וגדוד אסף יגורי.

ו. ניתן לומר שבכל תולדות מדינת ישראל לא התקיים סמינר ברמה כזאת על נושא ביטחוני כלשהו ובכך השגנו את מטרתנו לחולל מהפך ביחסו של הציבור האזרחי ללמערכת הביטחון ולאירועים הביטחוניים.

אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח קרבות ולהפקת לקחים

----

- Original Message -
From: Uri Milstein
To: 'Amikam' ; Michael Bronstein ; Bronshtein
Cc: [email protected]
Sent: Sunday, April 10, 2005 11:03 PM
Subject: RE: קונספירציית דין-קיסינגר

עמיקם,

אני לעומת זאת פתוח לכל אפשרות. היום בארוחת צהריים עברנו מיכאל ואני באופן קפדני על כל הנתונים בעד ונגד. הבעד גובר. נקיים על כך מחר דיון. אם לתוכל תבוא ותשתתף.

אורי

----
From: Amikam
Sent: Sunday, April 10, 2005 10:35 PM
To: Uri Milstein
Cc: [email protected]
Subject: Re: קונספירציית דין-קיסינגר

עוד קונספירציה!
אני מוכן לקבל את זה שקיסינג'ר תיכנן איך להעביר את מצרים לחיקה החם של ארה"ב,
אני מוכן לקבל את זה שסאדאת הירהר באפשרות של מעבר ממזרח למערב
אבל זה שדיין תיכנן לגרום מפלה לצה"ל - נשמע הזוי לחלוטין! ראשית, הוא היה מופקד על צה"ל כך שתבוסה של צה"ל הייתה בהכרח תבוסה אישית של דיין, ובאמת הוא יצא בשן ועין מהמלחמה, אם כי היו רבים שנזוקו יותר. שנית, המפלות של צה"ל בימים הראשונים גרמו לו להלם, על סמך כל העדויות שקראנו עד כה. אם זה היה מתוכנן על ידו - אין ספק שהוא היה שומר על קור רוח ושולף תוכנית מסודרת, יותר מהעצה המיניסטריאלית שהוא מילמל בחצי פה לסגת למעברים.

לא נראה לי, אורי!
(או כמו שאומרים בתותחנים: פחות 3200 ! )

עמיקם

- Original Message -
From: Uri Milstein
To: Uri Milstein
Sent: Sunday, April 10, 2005 2:53 PM
Subject: קונספירציית דין-קיסינגר

שלום חברים,

מצורף קישור לדברי אביתר בן צדף במלואם בפגישה הראשונה של הסמינר על מערכת החווה הסינית. הנכם מוזמנים לקורא ולהגיב באתר.


http://www.global-report.com/writers/article.php?a=2745b399cf155d3511b2b1d93f6bed4d

לאחר דיון היום עם ד"ר מיכאל ברונשטיין היום לקראת הצגת התזה שלו מחר בשעה 17.30 בבית יאיר, כדאי שתדעו שנושא מרכזי יהיה הקונספרציה של משה דיין-הנרי קיסינגר.לגרום לישר=E

מצ"ב קישור רילוונטי בפורום מסמכים ברוטר:
''פילגש במזרח התיכון''- מאת: פרופ' עזרא זוהר !!
http://rotter.net/forum/gil/5114.shtml
10. מלחמת יוה''כ: ''גזילות פירות הנצחון!!''
http://rotter.net/forum/gil/5114.shtml#10

מי רצח את אל''מ ג'ו אלון ??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5672&forum=gil

איך קיסינג'ר בגד בישראל וכמעט גרם להשמדתה.
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5047&forum=gil
אשכול מיוחד רק לדיון האחרון בנושא יום כיפור
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5543&forum=gil
דו''ח ועדת אגרנט ''כתם'' על מדינת ישראל !!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5368&forum=gil

המשך התכתובת בנושא:

[email protected]>
Sent : Wednesday, April 13, 2005 2:15 PM
To : "'Michael Bronstein'" <[email protected]>, "'Forum'" <[email protected]>, "'???? ????'" <[email protected]>, "'noam ben zvi'" <[email protected]>, "'??? ???'" <[email protected]>, <[email protected]>, תיקי וידס <[email protected]>, "zahron x" <[email protected]>
Subject : Conspiracy

מיכאל,

בענין הקונספירציה עברנו משלב בניית פרדיגמה לשלב פיתרון חידות (קון).התהליך הקוניאני הזה ארך שבועיים וזה שיא היסטורי. אבל בתחום פתרון החידות נכונה לנו עבודה גדולה וארוכה.

לגבי חוסיין: צריך להניח שהביקור שלו תואם עם קיסינגר. מכאן ניתן להסיק שמטרתו לא הזהרה אלא הונאה והטעיה. לידע את גולדה שעלולה לפרוץ מלחמה ולאפשר לדיין ולזעירא להפריך את דבריו. אם הם יצליחו תהיה גולדה בשלה להונאות נוספות מצד זעירא ודיין כשיגיעו ידיעות אמת מהשטח.

אורי

----

From: Michael Bronstein
Sent: Wednesday, April 13, 2005 3:23 PM
To: Uri Milstein; Forum; ???? ????; noam ben zvi; ??? ???; [email protected]
Subject: RE: ??? ? ??? ???? ???

אורי, אתחיל מחוסיין.

אני סבור שהפעם אתה לא צודק – ובגדול. שכחת פרט אחד – חוסיין צולם והיו אנשים לא מעטים (במסגרת הקונספירציה) ששמעו וראו. נניח שחוסיין התחיל לדבר בכיוון – הישראלים, אשר ידעו על הזכוכית היו אמורים מייד לנווט את השיחה לערוץ בטוח (ללא קונסםירציה). כאן יש להניח משחק מורכב יותר – עליו בהמשך.

אחרי שקיבלת ממני זפתה – אני רואה שבסך הכל אתה מפסוט: פתרתי לך את "לא רצחו אותו". אני קצת פחות אופטימי, כי לא כל כך יכפת לי מהפרט הזה. אני טוען שהוא אכך היה כפול במודל זה – אבל הפעם לטובתנו. (כפול על כפול על כפול – זה נורמלי בעולם של ריגול – ראה כל הסרטים).

נניח את זמיר בצד. אבל מה שמקבל אור אחר זה תחריר 41. הוא הופך לכיסוי בלתי נורמלי. הידיעה של 30-1 (היא לא של בבל – לא של בבל – לא של בבל) היא ידיעה כנה. השולח לא ידע מכלום. הוא ידע שתהיה מלחמה – איזו מלחמה? ידע רק את הרובד הגלוי (לצמרת הצבאית של מצרים). נניח עכשיו שזעירא-דיין הסיקו שתחריר הוא הכנה ל – נכון למחטף מילנו-קנטרה. אז מבחינתם הידיעה היא "נכונה-לא נכונה". השולח ידע את הפשט ולא ידע את ה"עומק". הוא צודק, אבל זה לא חשוב. אבל.

אבל אם אנחנו נתחיל "לגייס" יתגלגל הכדור והמחטף לא יהיה אפשרי (מול צה"ל מפואר ומוכן – איזה מחטף?! כאן מוסברת הדיק\רטיבה מ30 – להתעלם מכל "סימן מהשטח. בנקודה זו זעירא כבר משתף פעולה בעופן פעיל. משמע – הוא כבר קרץ לדיין: "הבנתי אותך בלי שאמרת לי – אתה מבין שאני גדול על אמת?"

דיין סבור שסאדאת ייעשה מחטף, היינו הצבא הגדול יעמוד לו בצד השני בלי לזוז. יגידו אחר-כך שהוא "גיבה את המתקפה הנועזת" (כיוון כללי). אין מה לדאוג ממנו. תצ"א של 4 באוקטובר מכניסה את דיין לפיצול אישיות. "רק ממספרים אפשר לקבל שבץ" – היינו אם סאדאת יפעיל את כל המסה – אנו בבעיה אמיתית. האם יפעיל? דיין דוחה את הדי ל מה וחושב רק על הצפון (טיולים וכו'). בא הפינוי – קטסטרופה. בא זעירא ומסביר – הרוסים אינם מבינים, כלומר אינם יודעים מה שאנו יודעים. אנו ה"נווטים" יודעים את הסוד של המחטף. הסביר – הקל על דיין. דדו לא היה בסוד ולא פיענח אותו כזעירא. כפשוטו סבר שתהיה מלחמה. כל מה שאמרתי עליו – שריר וקיים.

ואז ה ו פיע בבל. מטרתו היה: לומר "לדיין" לא מחטף אלא מלחמה לאורך כל התעלה – אבל למטרה מוגבלת. במסגרת זו הוא היה צריך לתת שעה מדויקת של המתקפה (לשם אמון לפחות). אני עומד על כך שה"נבואה" של גולדה מעידה שהיה שם רמז על האמת והיא הרגישה שה"תיקון"הוא "שלנו". ככה נראה לי. אין לי הסבר אחר.

דיין "קיבל את הדין" תהיה מלחמה גדולה, אבל עדיין "במסגרת". על-כן לא לגייס מילואים. אבל הוא בבעיה עצומה – הוא לא מבין איך הוא יפעל – יתקוף א ו לא יתקוף. איך יסביר. הוא במלכודת, מכאן הפסיביות שלו (שעה 8 של גולדה). אבל כל השאר – זה "אמיתיים" וההתפרקות של הגנה היא אמיתית. והגולן – זה אמיתי ב300%.

אני חושב שזמיר לא היה "בתוך". באופן ספציפי. באופו כללי – הרעיון היה באוויר. אבל אין זה אומר שהוא כבר נעשה אופרטיבי. זמיר הבין את "בבל" כפשוטו: בא סוכן מספר על המלחמה. את הסוכן הקודם שלי – בלמו. אני עוק ף את זעירא ומעיר את גולדה משנתה. וההמשך ידוע. מכאן מבינים את ערמומיות של סאדאת. (גאונות).

גם הדיון לקראת 8 באוקטובר יש להבין כ"רמזים" והבנות". ה"גדולים" לא מתכוונים למתקפת הכרעה. העובדה – שרון לא הוזמן ו לא משתתף. רבין פלט דבר מדהים. כל אוגדה תוקפת ב תור – לבדה. הוא "אהב" את התוכנית. הוא ואחרים חשבו על מלחמה המצילה כבוד האויב (וגם מביאה לנו ניצחון). לאכל את העוגה ושתגדל גם כן. ראייה עד למחר בצהריים כמו שרון עכשיו.

תשמע – זה מסתדר יותר משחשבתי.

שלך – מוכן לתת עוד זפתות. מיכאל

From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Wednesday, April 13, 2005 6:46 AM
To : "'Michael Bronstein'" <[email protected]>, "Forum" <[email protected]>, תיקי וידס <[email protected]>, "noam ben zvi" <[email protected]>, משה רוזנבלט <[email protected]>, <[email protected]>
Subject : האם מרואן היה סוכן ישראלי?


מיכאל,

מכאן מגיעים למסקנה ש"בבל" - מרואן לא היה סוכן כפול אלא אישיות מצרית בכירה שהודיעה לישראל בשמו של סאדאת שההסכם שריר וקיים. בכך מתפענחת דילמה נוספת: מדוע מרואן לא חוסל על ידי המצרים אחרי שנודע להם שהוא מרגל ישראל. תשובה: הוא לא היה מרגל ישראל ואפילו לא היה סוכן כפול. הוא היה האדם הנאמן ביותר לסאדאת וביצע עבורו שליחויות.

תקלה בתוכנית היתה שהפרשה הזאת התפרסמה והשאלה מדוע? על פי מודל הקונספציה אסור היה לאיש לדעת על פעילותו של בבל. כאן נכנס הציבור הישראלי לתמונה: מוטי אשכנזי וחבריו כפו על ממשלת גולדה את ועדת אגנט. סיפורו של מרואן נזכר בועדה אך לא בתפקידו האמיתי וכך הוא התפרסם. שאלה מעניינת היא האם ראש המוסד צבי זמיר היה בתמונת הקונספירציה? אני נוטה לחשוב שכן. הביקורת על זמיר על כך שאת המידע הראשון של מרואן הוא לא הביא מספיק מהר ממשלה אינה רלוונטית כי הוא מסר אותה ישירות למנהלי הקונספירציה.

ומעניין לעניין באותו עניין. יתכן ששיחת גולדה עבדאללה עסקה בקונספירציה והמידע על תוכנה בציבור הוא הטעיה. אחרת קשה להבין מדוע גולדה לא התחשבה במידע הזה ולא נתנה הוראה להתכונןל למלחמה

אורי

----
From: Michael Bronstein
Sent: Wednesday, April 13, 2005 9:18 AM
To: Uri Milstein; Bronshtein
Subject: RE: RE: ? ?? ?? ??? ?? ??? ????

חבל מאד שהזמן של התשובה (של יריב) נמסר בסוף של ה"עדות". זה ההד לגישה העיתונאית הפגומה: קודם נביא את ה"סקופ" אחר-כך את הנסיבות אשר תוכלנו להעמיד אותו במקומו האמיתי. צריך להיצמד למתודולוגיה ה"אובייקטיבית".

אבל העדות לכשעצמה חשובה. להזכיר ולהסביר: מסמך בבל כלל את עיקר תוכניתו של סאדאת, היינו מלחמה למטרה מוגבלת = רצועה צרה. זה נכלל בלקט מודיעין מצהרי היום ה6.10. עיניין אחר למה המידע לא עבר לפיקוד הדרום (או עבר ולא נקלט) – זה עניין לועדת החקירה ולא נעסוק בכך כאן. אבל סביר יותר מסביר שיריב ידע על כך (זעירא התייעץ בו). התשובה מביאה את הגרסה של "רצועה צרה" בהיסוס-מה ובעירב של הגרסה ה"קלאסית: (עד מיתלה). מכאן אני "מחשב" את המקור – מסמך בבל בשיקלול עם הקונספסיה המוכרת. תשימו לבכם לגרסה לגבי הרמה – היא נראת כ"מושלכת" מהקונספסיה המצרית, והיא כנראה גם בלתי נכונה.

אני נוטה לקבל עכשיו את גרסתו של זעירא ב"כפליותו" של בבל, אבל בהקשר של קונספירציה. היינו, כאיתות: נישאר ברצועה צרה כפי שהוסכם. בגרסה זו החלק השני הוא העיקר ואילו החלק הראשון (עצם המלחמה) הוא מאולץ מהנסיבות. אין זה אומר ש"בבל" היה "מודע" לתפקידו האמיתי.

בעצם, זה לא יותר משעשוע לוגי.הבסיס האמיתי: לסאדאת הייתה עמדה אינטגרטיבית-יציבה. פעולותיו לא שינו את המאזן האסטרטגי: מה שהפסיד מכאן, הרוויח מכאן. לא כן עמדתה של ישראל שהיא הייתה בלתח מאוזנת ויציבה = נשענת על הנס. וכל תנודע כאוטית הייתה עשויה\עלולה להביא לניצחון \ קטסטרופה.

לסיכום: בעדות זו אין רמז מקונסםירציה. אבל היא חשובה להבנת זרימת המידע בפיקוד העליון (בגין כראש אופוזיציה קצת שייך אליו).

מיכאל.

**

-Original Message-
From: Uri Milstein
Sent: Tuesday, April 12, 2005 8:50 PM
To: Michael Bronstein; Bronshtein
Subject: FW: RE: ? ?? ?? ??? ?? ??? ????

מיכאל
חומר נוסף על הקונספירציה
אורי

----

From: shahaf pilovich
Sent: Tuesday, April 12, 2005 6:34 PM
To: zahron x; [email protected]
Cc: [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]; [email protected]
Subject: Re: RE: פרטים נוספים על הקונספירציה במלחמת יום הכיפורים

עמיקם ידידי
קרא את הקובץ המצ"ב
פ"ש.
----

http://rotter.net/forum/gil/6162.shtml

<[email protected]>
RE: פרטים נוספים על הקונספירציה במלחמת יום הכיפורים

----
From: arik lev
Sent: Wednesday, April 20, 2005 6:30 PM
To: [email protected]
Subject: Zvi Zamir - The Mosad Chiefhead

אסור להחמיץ ! עוד תוכנית חדשה של דר' אורי מילשטיין

מלחמת האלופים

האלוף אלי זעירא נגד האלוף צבי זמיר

ראש אמ"ן נגד ראש המוסד

ימים ספורים אחרי שדר' מילשטיין אמר ברדיו קול הלב

שהייתה קונספירציה

בא ראש המוסד דאז, צבי זמיר ואמר

! הייתה קונספירציה

אם מדינת ישראל לא תתקיים

זה ישפיע על יהדות העולם

אל תחמיצו - חובה בכל בית

ואנא הפיצו בכל העולם

רק ב

www.kolhalev.com

תודה וחג שמח

שלשום, אני פוסע לי בשכונת פלורנטין בת"א כדי להשתתף בסמינר על מלחמת יום הכיפורים. אבא ז"ל עבד כאן בילדותי והצעדה בשכונה מזכירה לי נשכחות.

עובר ברחובות קטנים וחש באוירה הקהילתית של השכונה הנחמדה הזו. את מקומם של יוצאי סלוניקי טורקיה ובולגריה תופסים עכשיו צעירים 'עכשויים' שחיפשו דירות במחיר זול יותר ואוירה קהילתית. בתי הקפה שנפתחו כאן הם שכונתיים, נדמה שהשוהים בהם ירדו הרגע מהדירה למעלה, והסביבה כולה היא תערובת של סגנון שכונת נחלת שבעה מתובלת בקמצוץ פאריז.

פני לעבר בית יאיר שטרן לפגוש את עמיתי האינטרנטיים מ"הפורום לתיחקור אזרחי של קרבות החווה הסינית" שאותו מרכז ד"ר אורי מילשטיין.

את הפורום הכרתי דרך 'מנהיגות יהודית', בעקיפין. לפני כשנה, הוזמן משה פייגלין להרצות במסגרת סדנת מנהיגות שערך ד"ר מילשטיין בפרדס כץ. באתי לשמוע רק את פייגלין אבל האנשים וההנחייה של אורי מילשטיין שבו את ליבי. באתי לפגישה אחת אבל המשכתי גם לפגישה הבאה של הסדנה. בסדנה דיברו כמה לוחמים במלחמת יום הכיפורים שנקלעו שלא בטובתם לאירועי החווה הסינית. ככה התוודעתי לחברים שהתגבשו אז בסדנה ההיא לכלל פורום שעורך תחקיר על קרבות החווה הסינית.

בדיעבד התברר שמה שהתחיל באופן אקראי יצא מוצלח ביותר. אם רצה הקב"ה לכוון אותנו למקום הטוב ביותר לחקור בו את תיפקוד צה"ל במלחמת יום הכיפורים כדי להצילו ולהפיק לקחים למען עתיד עם ישראל, הוא לא היה בוחר לדעתי מקום יותר טוב מאירועי החווה הסינית!.

מיסטיקה או יד מכוונת?

גם ההרכב האנושי הוא לכאורה מקרי. אבל, אם רצה ריבונו של עולם לבחור היסטוריון צבאי ישראלי אשר יעשה חסד עם החללים ויתקן את העולם ע"י חתירה לאמת ולצדק, הוא לא יכול היה לבחור במישהו מתאים יותר מאשר ד"ר אורי מילשטיין.

גם הרכב חברי הפורום הוא לכאורה מקרי. במקרה, נקבצו אליו אנשים עם להט פנימי אשר במסירות חקרו ועמלו במסירות רבה. במקרה, לכל אחד מהם ידע צבאי שונה. במקרה, נקבצו שלושה דוקטורים יחד. במקרה, נקבצו מחלצים ומחולצים.

התוצאות ידועות והן מופיעות בקישורים שלמטה. חברי הפורום גילו קצינים כושלים, שקרים של מפקדים בכירים, רמאות בקבלת צל"שים, מתן עיטורים ל'קליקה' שהחליטה לקדם את עצמה, ניפוח עובדות כוזבות לצורך יצירת הילת גבורה כוזבת ולקידום אישי, טיוח ומתן ג'ובים לצורך השתקת וכיסוי סודות, פחדנות, בריחה מהקרב, הפקרת פצועים, שקר, חוסר מקצועיות ומניעים פוליטיים למכביר. די אם אזכיר שבקרבות החווה הסינית ומסביב להם היו מעורבים אהוד ברק, איציק מרדכי, אמנון ליפקין-שחק, יוצא הפלמ"ח האלוף אברהם אדן, אריק שרון, הקצין ה'מבטיח' מסיירת מטכ"ל דב תמרי ורבים אחרים – רובם ככולם יצאו עם ג'ובים, כבוד, עיטורים, קידום מעמד אישי ומשרות מכובדות.

מאחור, הושארו פצועי החווה הסינית, צנחנים שנשלחו ברשלנות לעבר מותם הבטוח והמיותר וחיילים שהופקרו לדמם למוות. אך לא רק הם, כי אם גם האמת הושארה מאחור. גם הצדק הושתק. 31 שנה נותר הפצע פעור אך מכוסה, מושתק ומטוייח ע"י קבוצת אינטרסנטים ועתה הוא נחשף ומתגלה. ולכל זה לא הייתי מתחבר אילולא 'מנהיגות יהודית'.

מיסטיקה או יד מכוונת?

אני מגיע לרח' יאיר שטרן, כמה צעדים והנה 'בית יאיר'. במבואה יש מוזיאון קטן והמשתתפים משוחחים כבר ביניהם. משלם לנעמה וולקני ולוחץ ידיים עם כמה פרצופים מוכרים. מחליף כמה מילים עם אנשים שרק התכתבתי איתם דרך האינטרנט, וכולנו עולים למעלה לאולם ההרצאות.

אחד מנושאי המפגש הפעם הוא היפותיזה חדשה שהועלתה ולפיה, נקשר קשר (קונספירציה) בין אנוואר סאדאת, לבין גורמים ישראליים (משה דיין, אלי זעירא ונוספים בשירות המדינה) ולבין המימשל האמריקאי (קיסינג'ר ואחרים) ולפיו, יש ליזום מלחמה מוגבלת בין ישראל למצרים, ולתת במלחמה כזו למצרים כמה הישגים קטנים, כדי 'לשקם את כבודם'. לטענת היפותזת הקונספירציה אמור היה לצמוח מכך רווח לכולם: לארה"ב - הרחבת תחום ההשפעה שלה במזרח התיכון, סילוק סופי של ההשפעה הסובייטית ממצרים והפיכת הצבא המצרי ללקוח גדול של הנשק האמריקאי. הרווח של מדינת ישראל אמור היה להיות הסכם שלום והרווח של המצרים אמור היה להיות שיקום כבודם, מסירת חצי האי סיני, על בארות הנפט שלו, לידיהם, ופתיחה מחודשת של תעלת סואץ.

הדיון נמשך. חבר 'מנהיגות יהודית' ד"ר מיכאל ברונשטיין מדבר. המרצים מדברים על ציניות של מנהיגים ומפקדים המקריבים כמה מחייליהם למות בחשבון קר של רווח שעשוי לצמוח מכך. אני נזכר בדיווחים מפגישות סגורות של אריק שרון בנושא ההתנתקות בהם, כך דווח, הוא אמר לכאורה "אם יהרגו במהלך הפינוי עד 70 איש – לא נורא!".

תוך כדי שמיעת ההרצאות, שהן מקצועיות ומגובות בידע רחב, אני מסכם לעצמי שהאנשים כאן יודעים על מה שקרה בחווה הסינית ובסביבתה הרבה יותר מאלופים בצה"ל ואולי אף יותר ממחלקת היסטוריה בצה"ל (שהבטיחה לחקור בעתיד את הקרבות) ומהרמטכ"לים לשעבר בכבודם ובעצמם!

הם נברו ברשימות, רצו לכנסים של יחידות צבאיות, ביקרו בבתי לוחמים ומפקדים, עברו על ספרות וקטעי עיתונים, ובסיוע האינטרנט ואתרי אינטרנט אספו כל שבב מידע כדי לתעד, לראיין, להקליט, להסריט ולחפש את האמת. כל זאת במקום שצה"ל ומדינת ישראל יעשו את זה!.

החיפוש הזה אחר האמת והצדק והתיקון שעשוי לבוא בעקבותיו לצה"ל, למדינת ישראל ולעם ישראל מתחילים לטפטף למוחי שכל מה שקורה כאן הוא יותר מצירוף מקרים, יותר מדחף לאמת ויותר מאשר רק רצון לעשות למען הדורות הבאים. אולי יש בו יד מכוונת מלמעלה, אבל בשלב זה אני כבר בטוח שיש בו ניצוץ של קדושה. כמה מחברי הפורום, ביניהם קיבוצניקים שרופים ואתאיסטים גמורים אולי יחלקו עלי.

כשאני מסתכל עוד קצת סביבי, אני מוצא שבאולם ההרצאות הקטן הזה, בתוך התהליך המתבצע כאן של בירור האמת וסילוק השקר, השבת הצדק למען יהודים שנהרגו על הגנת מדינת ישראל, בתוך האולם הזה, ארבעה מתוך 17 הנוכחים, הם חברי 'מנהיגות יהודית'.

הרעיון על יד מכוונת מחלחל אלי יותר. בהפסקה אני לוחץ את ידיהם של אוהד קמין ודימיטרי אוסטרובסקי ושואל את אוהד: "איך קורה, שמתוך 17 איש ואשה הנוכחים כאן, ארבעה הם חברי מנהיגות יהודית?"

אוהד עונה: "הרמה האינטלקטואלית של חברי 'מנהיגות יהודית' עולה לאין שיעור על קבוצות פוליטיות אחרות ולפיכך טבעי שבמהלך אינטלקטואלי פורץ דרך כמו שנעשה כאן, ישתתפו כמה מאנשי 'מנהיגות יהודית' ". הדיונים ממשיכים לאחר ההפסקה. אין רגע אחד של שעמום וכל עמדה מקבלת כאן ביטוי. בסיום הפגישה (זוהי השלישית) אני תופש במדרגות את חזי דחבש ומספר לו על רחשי ליבי. "חזי" אני אומר "תדע לך שהמהלך המתחולל פה, חיפוש האמת, סילוק השקר, השבת הצדק לעולם – יש בו לדעתי ניצוץ של קדושה". חזי, ילד תימני מחונן בצעירותו וקצין צנחנים שהופקר בחווה הסינית בבחרותו ומהכוחות החזקים הדוחפים את המהלך הזה, מחייך קצת לעצמו ויורד יחד איתי למטה. למטה אני פוגש את אוהד קמין והוא מצביע על בית הכנסת הנמצא ממול ואומר: "ממול יש בית כנסת. מבית הכנסת עולות תפילות. אנשים אומרים תפילה. אני לא בטוח שמה שקורה פה (הוא מתכוון לפגישה שסיימנו זה עתה) לא משפיע על מה שקורה שם ושמה שקורה שם, לא משפיע על מה שקורה פה!".

"אוהד!" אני אומר לו "לפני דקה אמרתי משהו דומה לחזי דחבש". חזי מאשר. אני מתחיל לפרט ולהסביר ואוהד אומר: "אל תדבר – תכתוב!" .

אם כך, מיסטיקה או יד מכוונת מלמעלה?

אני נפרד משאר הנוכחים, לוחץ את ידה של תיקי וידאס שהסריטה את הפגישה ואשר סיפרה "קולות שתמיד איתי" על מעורבותה בפרשת פינוי המעוזים הדהים אותי, נפרד מד"ר מילשטיין ומעוד כמה מהנוכחים והולך לדרכי.

כאן בעצם מסתיים הסיפור אבל נוספו לו עוד שלוש פרפראות:

א. כשאני יוצא מרח' שטרן, אני נתקל בקבוצת אנשים שיוצאת מתוך מבנה חנות וישבה שם במעגל
כיסאות. "מי אתם" אני שואל "אנחנו מקבוצת 'מהפך' לשינוי חברתי" אומר הבחור ומתכוון לניהול
קהילתי של השכונה בסגנון שמציעה 'מנהיגות יהודית'. "הקרן החדשה לישראל מממנת?" "כן!"
הוא עונה.
ב. תוך כמה שעות מסיום המפגש כולנו מתבשרים שאלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים,
הגיש תביעה כנגד צבי זמיר - מי שכיהן במלחמה כראש המוסד. עפ"י התביעה אמר זמיר על ראש
אמ"ן: "הוא כשל ביודעין!". "אלי זעירא הוליך שולל, הוליך שולל ביודעין גם את הצבא וגם את
הממשלה". קונספירציה?
ג. את הסיפור הזה אני מקליט על רשמקול מנהלים, תוך כדי נסיעה. ממש במשפט הקודם אני עובר
על פניה של קבוצת צועדים. ח"כ אריה אלדד וחבריו. אני עוצר את ההקלטה, מבקש מהנהג לעצור
בצד וניגש לחזק את ידי הצועדים. "במקרה עברתי כאן" אני אומר להם.
"שום דבר לא במקרה" אומר אחד מהם.

אז אני שואל אתכם, מיסטיקה או יד מכוונת?!


קישורים:
הפורום לאיזרוח תיחקור קרבות והפקת לקחים
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=9c51a13764ca629f439f6accbb4ec413

סמינר סיכום על חקר החווה הסינית:
http://www.global-report.com/writers/preview.php?a=da51e350898546dbafd0fd2d19540e44

ספורה של תיקי וידאס החיילת מחמ"ל בלוזה שפקדה על נטישת המעוזים
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=502359&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

אוהד קמין: ד"ר מילשטיין והקונצנזוס
http://he.manhigut.org/content/view/425/119/

אינדקס החווה הסינית
http://rotter.net/forum/gil/6162.shtml

סמינר על מערכת החווה הסינית
http://rotter.net/forum/gil/6487.shtml

תפקוד מפקדות במערכת החווה הסינית http://Faster.co.il/0aw6
עבודה סמינריונית במסגרת הקורס: קבלת החלטות בתנאי לחץ ומלחמה http://Faster.co.il/0aw8.

גולש/לוחם/אזרח יקר,

http://rotter.net/forum/gil/6162.shtml

חברים,

מצורף סיכום הפגישה התשיעית של סמינר מערכת החווה הסינית של הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים, שהתקיים אמש. אנא הגיבו עליו באתר והגיבו על הפגישה עצמה באתר ולא מיילים.

ד"ר אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות הופקת לקחים

תזכורת לדיווח על הפגישה:
22. היום תתקיים הפגישה ה-8 - סמינר ניתוח הקרב בחווה הסינית
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6487&omm=22&viewmode=


1. הפגישה התשיעית: תת אלוף מיל' אברהם אלמוג, תת אלוף מיל' אמציה חן סגן אלוף מיל ' דני קריאף מילשטיין א.

בפגישה התשיעית של הסמינר על מערכת החווה הסינית, זכינו להשתתפות פעילה של שני קצינים בכירים: תת אלוף מיל' אברהם אלמוג ותת אלוף מיל' אמציה חן (פאצי). עצם השתתפותם מלמדת, בלי קשר לתוכן דבריהם, כי תוכן דיוני הפורום ליאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים מגיעים לידיעת הקצינים הבכירים; וכי הפורום שלנו עשה צעד אחד הקדימה וחדר לממסד הצבאי. אמנם סנונית אחת אינה מבשרת את האביב, אך סנונית אחת מידעת שבואו של האביב אפשרי.

אברהם אלמוג הציג את גרסתו על מהלכי גדוד 184 במערכת החווה הסינית. חשוב היה לחברי הפורום לשמוע כיצד מג"ד רואה היום את מהלכי גדודו וחשוב היה לנו להעמיד את ממצאינו לגבי גדוד 184 וחטיבה 14 לביקורת תגובתו של מג"ד שגם פרסם ספר על גדודו וגם, כדבריו, חושב על אירועי מערכת החווה הסינית ב-32 השנים האחרונות.

את ממצאי הפורום על מהלכי חטיבה 14 העמיד בצורה חדה חברנו סא"ל מיל' דני קריף, שתיאר באופן בהיר מאוד את מהלכי חטיבה 14, מנקודת מבט איש צוות טנק ב-1973 שהתקדם לדרגת סא"ל בשריון ועד היום הוא חלק ממערכת הדרכה של צה"ל. חיזק את דבריו חברנו סא"ל למיל' אבי ליאור שהיה מפקד פלוגה בגדודו של אלמוג. קריאף וליאור הציגו בפני אלמוג דילמות קשות, הנוגעות לדוצ"ים בקרב, לתפקודם של מפקד החטיבה ומפקד האוגדה ולתפקוד גדוד 184 עצמו. דני קריאף ערך השוואה לא מחמיאה בין תיפקוד השריון ב-1973 לתפקוד השריון היום בציר פילדלפי. וצריך להודות שאלמוג לא התחמק מהדילמות. חברנו רס"ן מיל' בתותחנים, סימן טוב שגיא הציג בפני אלמוג את הליקויים בהפעלת ארטילריה במערכת החווה הסינית. על חלקן של הדילמות אלמוג השיב ועל אחרות הוא הודה כי זאת הפעם הראשונה שהוא שומע עליהן, ואמר שהוא יקדיש להן תשומת לב ויחשוב עליהן. אלמוג גם הודה כי הוא בא לדיוני הפורום בתחושה של "אנטי" כי העריך שכל כוונתנו היא להשמיץ ולשמחתו גילה כי הדיונים רציניים מאוד, כי כוונתנו להיטיב עם צה"ל, וכי אנחנו נוגעים בשאלות שהוא לא ניתקל בהם בשנות שרותו ואחרי כן.

ד"ר מיכאל ברונשטיין ואני הצגנו בפני אלמוג, מזוויות שונות, את דילמת התפר בין הארמיות, תפר ששימש בפועל אמצעי להכנסת חטיבה 14 למלכודת מוות וסייע למצרים להשיג מטרת על שלהם במלחמה: להרוג חיילים ישראלים רבים ככל האפשר כדי להשפיל את הלוחם חהישראלי ולמוטט את רוחה של החברה הישראלית. את השערת המלכודת חיזק תפקודה של חטיבה 25 המצרית שהתגלתה במקרה על ידי דני קריאף וחבריו.

בדיונים נדונו מהלכי גדוד 87 גם ב-8-9 באוקטובר וגם ב-16-15 בחודש. נדונה השאלה האם הגדוד תפקד כגדוד לוחם, גם בגלל אופן הקמתו החפוז וגם בגלל מבנהו הבלתי אורגאני. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לתפקודו של רפי בר לב ז"ל ולפלוגתו. דברים חשובים בנושאים אלה אמר אחד מלוחמי הגדוד יואב, שהשתתף בדיון.

תת אלוף מיל' אמציה חן (פאצי) ששימש בין היתר ראש מדור הפקת לקחים בצה"ל הציג בפני הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים את האני מאמין שלו ביחס לליקויים הבסיסיים של מערכת הביטחון של מדינת ישראל מהקמחתה ועד היום. הוא חיזק את התזה הבסיסית של הפורום כי צה"ל אינו מפיק לקחים ולכן ליקויי מלחמת יום הכיפורים חזרו על עצמם במלחמת לבנון, במלחמת דרום לבנון ובשתי האינתיפאדות. הוא טען שמדינת ישראל מפנה את גוש קטיף בעיקר בגלל חולשת מערכת הביטחון בתחום הלוחמה הזעירה וחוסר רצונם של מפקדי צה"ל ללמוד מנסיון העבר - מנסיונו שלו לדוגמא כמפקד סיירת "שקד" בדיכוי "האינתיפאדה הראשונה" ב-1972-1970 ברצועת עזה.

אני סכמתי כך את הפגישה: הדברים ששמענו מחזקים את הטיעון שלי, לפחות, מאז מלחמת יום הכיפורים שמערכת הביטחון היא אנטי-אינטלקטואלית. היא פועלת על סמך נסיונם האישי של מפקדיה ואינה מפתחת באופן שיטתי תובנות תיאורטיות שיסייעו לה להבין טוב יותר את הווית הצבא והמלחמה ולגבות את המטרות הלאומיות של העם היושב בציון.
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=5ddfed3d0746748d8c4add3547a80ac5

ה"מחקר" לוקה בדבר הבסיסי ביותר ההגדרה !
מה היא ההגדרה של חילוץ ?

ברגע שההגדרה הבסיסית לקוייה , מוטעית וקובעת שחילוץ הוא רק חילוץ רכוב - זה היא הגדרה שגורמת עוול לאותם חיילים מ890 שביצעו חילוץ רגלי , בגופם וללא שריון שיגן על גופם. הדבר הזה התבצע בנשיאת פצוע מאולתר ובאלונקות ובגרירה פשוטו כמשמעו.

הגדרה זו, באה לגרום לקורא ולשומע, כי רק חילוצים רכובים - נחשבים ! ולכן חלקם היה העיקרי והמכריע, זו היא הונאה בקנה מידה בינלאומי !!!

על מנת לבסס את ההגדרה שמקורה בהטעייה, טוען ה"חוקר" שלא היו לחטיבה 35 כלי רכב משוריינים,

זו היא אמירה, שלדעתי אינה נכונה, זאת משום שפלוגת במבה הייתה ת"פ 35 (ועיין בתו"ל להבין מה הוא המושג ת"פ) הם היו על רשת הקשר של החטיבה והיו מחוייבים לבצע ולאלתר את פקודות המח"ט.

זה שהמח"ט "לא הבין את תמונת הקרב ואת כמות הנפגעים" ועל כן לא תפעל אותם ו/או השתמש בהם מיד בתחילת הקרב, זו איוולת

איוולת זו, ממשיכה, גם למיקומה של גבעת הפצועים שעה שהמח"ט גילה את תעלת ההשקייה כבר בהתחלת הקרב והורה להעביר לשם את הפלוגה הצעירה.

איוולת זו, קיבלה גם ביטוי חריף, באישור שניתן ל"רעיון המבריק" של המג"ד לייצב קו הגנה בתוך שטח השמדה דיביזיוני וכל זאת לאחר שהגיע למסקנה שלא-הוא ולא הסמוכים אליו ולא המג"ד מסוגלים לטווח ארטיליריה

על כן, יש לבטל את המחקר, להגדיר בתחילה "מה הוא חילוץ?" ואז לסכם את הדברים הן על חילוצים רגליים והן על חילוצים רכובים

טענתו של ה"חוקר" כי דברים אלו ייכתבו בספר של מעוזיה או שנכתבו כבר בספר של אילן כפיר היא שטוטית ומתחסדת משום שהפורום חוקר הדברים מיסודם בלי להסתמך על ספר, כל כך לא מבוסס של אילן כפיר או אחרים.

לפני כמה חודשים, הובא לידיעתי, קיומו של ספר זה והצצתי לראות מה הוא אומר, דברים בלתי מדוייקים בעליל ואת המ"מ סגן איתן פיכטנבויים ז"ל הוא מגדיר כסמל מחלקה.

למותר לציין שאילן כפיר מעולם לא ראיין אותי.

סיכום:

המחקר הזה אינו הראשון בתולדות מדינת ישראל, אינו היסודי שבינהם, והינו רק סיפורה של מחלקת יקי חיימבוביץ וקצת סיפורי במבה . אני מסכים עם מי שטען שהסיפור של בלפר אינו מכריע בסיפור.

ושאלה לסיום!!!!!

אז שלמה גורן נתן פקודה לא להיכנס יותר

אילן כהן "צפצף" על ההוראה

אף לא אחד מ"החכמים" כאן, לא שאל, רגע רגע, שלמה גורן נתן הוראה, מה עשה המח"ט באותו רגע ? מדוע לא פקד על גורן " כנס ואל תבלבל את המוח!!!! איפה הסמח"ט היה באותו רגע וכיצד לא נשמע קולו. איפה היה המג"ד באותו רגע וכיצד לא נשמע קולו.

אל"מ ושני סגני אלופים ממתינים שאילן כהן יקבל פיקוד במקומם. ויוציא להם הערמונים מן האש (... לכל הרוחות, מי המפקד כאן...? אילן כהן? עוזי יאירי ? איציק ?) .... מזעזע !!!! ואלו מפקדים שהאמהות שלחו את הילדים שלהם אליהם באמונה שהם יעשו הכל על מנת להחזיר להם את הילדים הבייתה וזה לא מה שקרה ועל כך קיבלו חלק מהם עיטורי ההערכה והגבורה או מוטב לומר קבורה.

חזי דחבש.
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=ccd2d123f4ec4d777fc6ef757d0fb642

******************************

תזכורת ותוספת

עקב מחלוקת בין חברי הפורום חזי דחבש ועוזי בן צבי לגבי חלקם של אנשי גדוד 890 בחילוץ נפגעי גדוד 890, הזמין חזי דחבש לסמינר על מערכת החווה הסינית ב-11 ביולי את מעוזיה סגל החוקר את קרב גדוד 890 בחווה הסינית וכותב על כך ספר. לדברי חזי דחבש, מעוזיה סגל נענה להזמנתו והוא אמור להציג את ממצאיו על חילוץ נפגעים מקרב הצנחנים על ידי חבריהם.

בשם הפורום אני מודה למעוזיה סגל על הענותו ליוזמתו של חזי דחבש, והוא יתקבל על ידנו בכבוד ובידידות.

חברים,

ביום שני הקרוב, 11 ביולי משעה 17.30 עד שעה 21.00 תתקיים, בבית יאיר רח' אברהם שטרן 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב, הפגישה ה-1 2 של הסמינר לניתוח מערכת החווה הסינית ולהפקת לקחיה לשם לשיפור תפקודו של צה"ל. את הסמינר מקיים הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים. כפי שבוודאי שמתם לב, הרחבנו את תחולת מחקרנו ודיוננו למערכת בליטת פוטון כולה: מאיסמעיליה ועד סואץ, מ-6 באוקטובר ועד סוף המלחמה.

הפגישה ה-12 תוקדש לסיכומי ביניים ולניתוח קרבות חטיבה 14 וחטיבה 35 בחווה הסינית ולהפקת חלקחי ביניים. את התאזות יגישו:

1. חבר הפורום סרן מיל' חזי דבש שפיקד על מחלקת החוד בגדוד 890. הוא יסכם וינתח את מהלכי הגדוד והחטיבה.

2. חבר הפורום, סגן אלוף מיל' דני קריאף שלחם במסגרת גדוד 407, מחטיבה 600 שצורף לחטיבה 14. הוא יסכם וינתח את מהלכי גדודו ואת מהלכי חטיבה 14.

3. חבר הפורום סגן אלוף מיל' אבי ליאור שפיקד על פלוגה בגדוד 184. הוא יסכם וינתח את מהלכי גדודו ומהלכי חטיבה 14

4. חבר הפורום מר מיכאל שרון, מחברו של ספר המחקר החשוב והחדשני: "חלוקת הקשב". הוא ינתח את תופעת העדר תחקירים ואי הפקת לקחים במערכת החווה הסינית בפרט ובמלחמות בכלל על פי המודל שהוא פיתח בספרו.

הנושאים שידונו:

* תפקוד המפקדות בשלב התכנון ובשלב הלחימה.
* ביצועי המפקדים הלוחמים והיחידות.
* מקצועיותם של המפקדים והלוחמים.
* פינוי הפנגעים.
* האם בוצעו תחקירי אמת, והאם הופקו לקחי אמת?
* מדוע נוצרו מיתוסים בדויים שהאדירו מפקדים כושלים ושהעלימו את פעולותיהם של יחידות מפקדים ולוחמים מעולים?


לקראת הפגישה מומלץ להיכנס למדור תחקירי קרבות באתר שרידות ולעיין, לפחות, במאמרים על ממצאי המחקר, בסיכומי המיפגשים של הסמינר ובדיונים על הסיכומים בפורום. להלן הקישור:
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=9c51a13764ca629f439f6accbb4ec413

עלות השתתפות בסמינר 30 ש"ח.

להיות מודע משמע לשרוד,

ד"ר אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים

******

בין היתר עלו הנושאים הבאים:

* חילוץ ואי חילוץ נפגעי הצנחנים מן החווה הסינית;
* תפקודם הלקוי של כל המפקדים במערכה;
* קרבות דו צדדיים של יחידות צה"ל שהפילו קרבנות רבים;
"* קרבות" המפקדים אחרי המלחמה לא לחשוף את האמת.

לפי הערכתי זה הסמינר המעמיק ביותר על נושא ביטחון בתולדות מדינת ישראל. המיפגש השניים עשר היה אחד המיפגשים הנוקבים ביותר על מלחמות צה"ל מאז ומעולם. בוודאי שהרבה נושאים נעלמו מעיננו והרבה טיעונים שלנו לקויים.

הנכם מוזמנים לקרוא בעיון את סיכום המיפגש ולהגיב, לבקר, לקטול באתר מתחת לסיכום.

לאחר הרצאות של כחצי שעה ישאלו חברי הפורום את ראשי אמ"ן ב-1973 שאלות וראשי אמ"ן יענו עליהן.

בין היתר ידונו הנושאים להלן :

1. התו"ל של אמ"ן ב-1973 .
2. מה ידע אמ"ן על התו"ל המצרי, על מטרות המלחמה ועל תוכנית המלחמה המצרית ב-1973?
3. איך נוצרה ה"קונספציה"?
4. מדוע טעה אמ"ן בקריאת הסמנים המבשרים?
5. מה פשר ההפתעה?
6. האם בוצעו אחרי המלחמה תחקירי אמת, והאם הופקו לקחי אמת?
7. האם היה מידע חיוני שנחסם?
8. האם ניתן היה למנוע את המלחמה על ידי קבלת הצעות סאדאת?
9. האם היו הבנות בין דיין לקיסינגר לפני המלחמה על צורת ההסדר עם מצרים?
10.מדוע היו ליקויים קשים במודיעין הקרבי?
11.האם המחדל במלחמת יום הכיפורים היה מודיעיני או אג"מי?
12.האם חברי ועדת האגרנט הבינו את הנושא המודיעיני במלחמה?

לקראת הפגישה מומלץ להיכנס למדור תחקירי קרבות באתר שרידות ולעיין, לפחות, במאמרים על ממצאי המחקר, בסיכומי המיפגשים של הסמינר ובדיונים על הסיכומים בפורום.
להלן הקישור:
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=9c51a13764ca629f439f6accbb4ec413

בייחוד מומלץ לקרוא את מאמרו של ד"ר מיכאל ברונשטיין "ההפתעה הגדולה" ולהגיב עליו בפורום שמתחת למאמר.
להלן הקישור:
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=ec73a08511f0f15158c830720aee7588

את מאמרו של ד"ר ברונשטיין "זמן מודיעין" ולהגיב עליו.
להלן הקישור:
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=e64928412aae022e2c27456df62dda09

את מאמרו של ד"ר מיכאל ברונשטיין זמן תגובה" ולהגיב עליו.
להלן הקישור:
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=a979ca2444b34449a2c80b012749e9cd

ואת מאמרו של ד"ר אורי מילשטיין, "מדוע נכשלה ועדת אגרנט" ולהגיב עליו.סופפ להלן הקישור:
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=4da04049a062f5adfe81b67dd755cecc

עלות השתתפות בסמינר 30 ש"ח.

להיות מודע משמע לשרוד.

ד"ר אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים

******

לחץ כאן » משפחת מדחאת יוסף מאשימה את אהוד ברק !!

עשרות מוותיקי מלחמת יום הכיפורים דנים בפתיחות במלחמה ההיא

מאז הוקרן סירטו של ניר טויב 'החווה הסינית – רשומון', התגבש סביב אורי מילשטיין פורום החוקר את כל אירוע קרב החווה הסינית ומה שמסביבו. זה התחיל כתוצאה מאותה התרחשות דרמטית כמה ימים לפני ערב יום הזיכרון לפני שנה וכמה חודשים, כשלוחמי החווה הסינית התעמתו עם האלוף אברהם אדן, דוביק תמרי קצינים נוספים בכירים מחזית הדרום במלחמת יום כיפור. מאז הם קיימו מפגשי תחקור, כשלאט לאט מתגבשת המטרה: "לשבור את המונופול של מערכת הביטחון על חקירת הנושאים האסטרטגיים, הצבאיים והמדיניים של ישראל", כהגדרתו של מילשטיין.

ביום שני בערב התקיים המפגש הדרמטי ביותר של החוג. כהרגלם התאספו המשתתפים, כחמישים במספר, בבית יאיר שבדרום תל-אביב. זו לי הפעם הראשונה שאני רואה מפגש כזה: עשרות מוותיקי מלחמת יום כיפור, היום כבר אנשים מבוגרים, רובם קצינים וחיילים מהדרג הלוחם, מתעמתים עם ראש אמ"ן דאז, האלוף אלי זעירא, כשלצידו תא"ל (מיל') אהרן לברן, גם הוא מבכירי המודיעין באותה מלחמה. ובכל זאת המפגש לא גלש לפסים של הטחת האשמות, אלא התמקד בניסיון ענייני לפענח את הנושא המודיעיני במלחמת יום כיפור.
ראיתי שם את אביתר בן צדף, את מעוזיה סגל; נכחו גם מפקד מעוז מילנו ומפקד מחלקת טנקים שאנשיו השמידו את רוב הכוח של חטיבה 25 המצרית. הערב כולו התנהל בחסותה של שולמית ליבנת, מנהלת בית יאיר ותועד במצלמת וידיאו על ידי תיקי וידאס. לפני שעלינו לאולם העליון גרמתי לליבנת לפצוח בקטע מהשיר הנפלא שלה 'נערת תפוחי הזהב'.

"הכי נוח לי עם האנשים הפשוטים", אמר לי אלי זעירא אחרי המפגש. "הם מדברים את האמת הפשוטה שלהם, כפי שראו אותה מהזווית שלהם. ואין להם אג'נדות". גם היום טוען זעירא, שקריאת סימני המלחמה באה בראיה לאחור. "לא הגיע אלי אדם אחד מכל המערך (המודיעיני) שבא להגיד לי שיש מלחמה. היחיד היה שבתי בריל, שפנה לצביקה לידור ולא אלי".

זעירא הוא כבר אדם מבוגר. קשה להאמין שהיה בסך הכל בן 45 באוקטובר 1973. יואל בן פורת, האב הקדמון של יחידה 8200, תיאר לי אותו פעם כגבר יפה תואר, בעל כריזמה בלתי רגילה, שנחשב בצה"ל של אותן שנים כמוח מבריק. כדי לסבר את האוזן, בן פורת השווה אותו לרב-אלוף אהוד ברק, בתקופה שההילה שלו עדיין היתה ללא רבב, ואמר: "קח את אהוד ברק ותכפיל כמה מונים. ככה התייחסו לאלי זעירא בצה"ל ב-1973".

זעירא עלה לפודיום והחל להרצות בקול רך אך פסקני. גם היום נימת הדיבור הנעימה שלו עשויה להתחלף כהרף עין בקשיחות תקיפה, שמסוגלת לחסל את סימני השאלה בסימן קריאה אחד גדול. אורי מילשטיין שהציג אותו בפני הפורום, פנה לזעירא: "רוב הידידים שלי מפסיקים להיות ידידים ברגע שאני מתחיל לכתוב ולפרסם דברים שנוגעים להם. אז אלי, עליך עוד לא כתבתי". מילשטיין פסק, שמה שגרם למחדל יום הכיפורים לא היה הכשל המודיעיני, אלא "השקרנות של ראשי הצבא שנתנו לכולם להבין שיש לנו צבא יוצא מהכלל. זו לא היתה השאננות".

"כשאורי הזמין אותי לבוא לכאן, לא הססתי", פתח זעירא. "קשה למצוא היום אנשים שמה שמעניין אותם זוהי האמת, ולא איך הם יקבלו דוקטורט או איך ירוויחו מזה".

נראה שזעירא עבר הרבה מאז 73' והיום הוא מנתח את תיפקודו של האלוף אלי זעירא ערב מלחמת יום הכיפורים כמו היתה זו דמות מן העבר. עכשיו הוא חושף את עצמו לקהל שפוטנציאלית עשוי היה להיות עווין, כשהוא כבר מופשט ממערכת ההגנה של הכריזמה, הסמכות, הדרגות, המדים והמיתוס. אהרן לברן שדיבר אחריו, קבע חד משמעית: "אלי היה ראש אמ"ן המוצלח ביותר שהיה בצה"ל, והכרתי גם את אהרל'ה יריב. זה לא עניין של חנופה. אני פנסיונר ולא זקוק לדבר". נוכחותו של יריב ריחפה בחדר במהלך הערב כולו, ופעם אחר פעם חזרו חלק מהדוברים והזכירו את מחדליו. אחרי המלחמה ב-73' היו מי שאמרו, ש"לאהרל'ה יריב זה לא היה קורה".

כבר בהתחלה אמר זעירא, שהאחריות בנושא המחדל המודיעני רובצת עליו ועליו בלבד. הוא עושה זאת כדי לפרק מראש מטענים של חשד. "ועדת אגרנאט טעתה בכך שחילקה את האחריות ביני לבין בכירים אחרים באמ"ן", אמר. "האחריות היא שלי בלבד".

אבל התזה העיקרית שלו היתה מחולקת לשניים: א. שכשלושים שעות לפני פרוץ המלחמה, ביום שישי בבוקר, כבר זנחו שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דדו אלעזר את ההערכה של "סבירות נמוכה", והתיחסו לפרוץ המלחמה כאל ודאות גמורה; ב. שאנשי המודיעין, בהיותם אנשי צבא, אינם כשירים להעריך כוונות של מנהיגים פוליטיים: "אינני חושב שאנשי צבא יכולים לרדת לדעתם של מנהיגים פוליטיים ערבים. אני לא חושב שיש קצין בצה"ל שיכול להבין את חאפז אל-אסד כשהוא פתאום אופף את חמאת באש ועשן והורג 20 אלף מאזרחי סוריה. אנשי הצבא נמצאים במצב נחות מאוד בהשוואה לאנשי הפוליטיקה בהערכת כוונות".

את דיין הוא מצטט כמי שהציע בדיון בלשכתו ביום שישי בבוקר, לשלוח שדר לארצות הברית: "אנחנו לא יוזמים מלחמה. אנחנו יודעים שהערבים עומדים לתקוף אותנו בהפתעה. תודיעו להם שאם הם חושבים שהם יפתיעו אותנו, הם לא יפתיעו אותנו".

אחר כך הפך פתאום דיין לאמביוולנטי. אולי בעצם לא כדאי לנו להזהיר את הערבים. אולי המדיניות צריכה להיות שכדאי לתת להם לתקוף ואז נוכל "לתת להם טיפול". לדברי זעירא, אמר דיין לגולדה באותו יום בארבע עיניים ("או למעשה בשלוש עיניים"): "תקיפה מצרית וחציית התעלה תהיה במאה אחוז".
"עובדה היא שגם היום עדיין אין לנו מנוחת נפש בגלל השאלה מדוע הדבר הזה קרה", אמר אהרן לברן. הוא יחס את היקיצה הגדולה לפיענוח תצלום האוויר שנעשה ביום חמישי (יומיים לפני המלחמה). "אז התברר הברוך. כך שזה מה שהביא לשינוי בהערכת אמ"ן ביום שישי, ועדיין חיכו לגושפנקא הסופית ממפגש זמיר עם הסוכן בבל".

לברן הסביר שהמחדל של המודיעין בראשות יריב ב-67' היה באותו סדר גודל של 73'. "מי שהיה אומר אז שתהיה מלחמה, היה מסתכן באשפוז", הוא אמר.
"אני חושב שקרה לנו משהו איום ב-73' בזה שהוכינו בסנוורים והשתעבדנו לאותו מקור שנקרא בבל. בגלל אותו חומר שנהנינו ממנו, חומר שהיה בוננזה. ההשתעבדות למקור והסנוורים סילקו הצידה כל מידע אחר. אז 8200 סיפקו כל מיני אינפורמציות. יואל בן פורת אמר לי שהיו 400 ידיעות שהצביעו לכיוון של מלחמה, אבל אלו היו רסיסי מידע. לא פעלנו לפי הספר אלא השתעבדנו למקור. זה לא יתואר איזה חומר שהוא נתן לנו. זו הטרגדיה שקרתה".
אלא שהחומר, כך התברר בדיעבד, היה טוב רק עד אוקטובר 72'. ב-73' זה כבר לא היה נכון. המודיעין, מצידו, המשיך ללקק מהחומר, כלשונו של לברן, בשעה שכבר לא היה מעודכן. הוא סיפר לנוכחים על הפגישה שנערכה ב-25 בספטמבר בין גולדה מאיר למלך חוסיין. לא, זה לא היה בירושלים, הוא מתקן את מיכאל ברונשטיין, וכך מתברר שהוא בקי בדיונים של הפורום על מלחמת יום הכיפורים. "הייתי בחדר מקביל יחד עם ראש המוסד בזמן הפגישה של גולדה עם חוסיין", גילה לברן. "זמיר ועבדכם, אנחנו נפגשנו עם אנשי הפמליה (נסתפק בהגדרה הזאת), והם אלה שמזינים את המלך באינפורמציה". ובסופו של דבר, באוזן הרגישה של אנשי המודיעין, האזהרה של חוסיין לגולדה מתקזזת בספקות של המלך ופמלייתו.

"קורה שם במפגשים האלה דבר מאוד מעניין", אמר לי ידיד שמשתתף בהם באופן קבוע במפגשי הפורום. מהו הדבר הזה הוא לא ידע להגדיר, וגם לי קשה להגדיר. הדיונים סביב השאלות השונות של מלחמת יום כיפור כבר עברו גם אצל הלוחמים מהמצב הרגשי הטעון למצב השכלתני. מה שברור הוא שמשך יותר מארבע שעות הצליחו אנשיו של אורי מילשטיין לקיים דיאלוג בגובה העיניים, שוויוני, עם שני ברי סמכא, סביב נושאים שבעבר לא היתה נגישות אליהם אלא לאנשי החוג המצומצם. תיקי וידאס אמרה לזעירא, שהוא נראה כמי שנושא בנטל בשביל אחרים, ושאלה אם יש עדיין דברים שהוא יודע ולא אומר. היא לא ביקשה לדעת מהם הסודות האלה, רק אם יש כאלה. זעירא אמר שכן.

מאוחר יותר שאלתי את אלי זעירא, איך היתה ההרגשה שלו מול האתגרים שהציבו לו שם אנשים שעדיין מרגישים פגועים מהמלחמה. "האמת שלא הציבו לי שום אתגר", הוא אמר. "האתגרים לא היו בתחום שלי. כשבא מפקד מוצב ואומר שלא קיבל התרעה, אני לא יודע מה להגיד לו".

מילשטיין מתכוון לעשות קפיצה קטנה, אחרי שיסיימו את 73', לעבר ההווה.
[email protected]
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=4212
_________________

הפגישה ה- 1 4 תוקדש לקו בר לב והפקרת המעוזים.

תוכנית המיפגש הינה:

@ רב סרן בדימוס יעקב טרוסטלר, שפיקד על פלוגה במלחמת יוםה כיפורים. פלוגתו איישה 4 מעוזים. הוא אישית פיקד על מעוז "מילאנו".

סרן בדימוס מוטי אשכנזי שפיקד במלחמת יום הכיפורים על מעוז "בודפסט", וחולל אחרי המלחמה יחד עם בעל אות הגבורה הצנחן סרן אסא קדמוני ז"ל את תנועות המחאה שגרמה להקמת וועדת אגרנט ולהפלת ממשלת המחדל של גולדה מאיר. מוטי אשכנזי הצטרף לפורום.

מוטי אשכנזי מול משרד ראש הממשלה. גם שרון, גם מצנע וגם לפיד הם שפוטים של בעלי ההון.צילומים: אייל טואג
אחרי 30 שנה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=255104&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
סרן מוטי אשכנזי היה מפקד מוצב בודפשט
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=194571&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0
פצעים שאינם מדממים
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=1239
מינוי פסול
האלוף דיין כראש המועצה לבטחון לאומי יגביר את השפעת המערכת הצבאית על מקבלי ההחלטות, שאלת מינויו של אלוף פעיל לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי, צריכה להדיר שינה מעינינו
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-124531,00.html
מקור ראשון - זאבים בודדים
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=4114
עוג'ה תחילה
http://www.yesha.org.il/article-512463.html&pr=college&se=מוטי%20אשכנזי

@ המט"ק יעקב פרטר שפיקד על טנק במלחמת יום הכיפורים. הוא קישר בין מעוז מילאנו לבין המיפקדות העורפיות.

@ הקשרית תיקי וידאס שהחזיקה ביומיים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים את הקשר בין בין מפקדת החטיבה בבלוזה לבין המעוזים בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. תיקי ויאדס כתבה על האירועים אז רומן מפתח: "קולות שתמיד איתי - 60 שעות במלחמת יום כיפור" בהוצאת "מעריב". זה ספר חובה לכל מי שמבקש לדעת מה קשה באמת במלחמת יום הכיפורים.

@ ינחה מרכז הפורום ד"ר אורי מילשטיין.

לאחר הרצאות של כחצי שעה כל אחד, ישאלו חברי הפורום את אנשי המעוזים שאלות והם יענו עליהן.

@ בין היתר ידונו הנושאים להלן:

האם קו בר לב מאפיין את האיוולת של צמרת המדינה וצמרת הביטחון אחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה? איך הוכנו אנשי מעוזים למלחמה?
המחדל המודיעיני בקו המעוזים.

איך תפקדו המפקדות העורפיות כשפרצה המלחמה?

האם המעוזים הופקרו ?

איך תפקדו לוחמי המעוזים?

איך נחלצו אנשי "מילאנו"?

איך שרדו אנשי "בודפסט"?

האם פרשת קו בר לב והמעוזים נחקרה?

האם הופקרו לקחים?מה הלקח היום של אנשי המעוזים?

לקראת הפגישה מומלץ להיכנס למדור תחקירי קרבות באתר שרידות ולעיין, לפחות, במאמרים על ממצאי המחקר, בסיכומי המיפגשים של הסמינר ובדיונים על הסיכומים בפורום. להלן הקישור:

http://www.global-report.com/writers/article.php?a=9c51a13764ca629f439f6accbb4ec413

ואת מאמרו של ד"ר אורי מילשטיין, "מדוע נכשלה ועדת אגרנט" ולהגיב עליו. להלן הקישור:

http://www.global-report.com/writers/article.php?a=4da04049a062f5adfe81b67dd755cecc

עלות השתתפות בסמינר 30 ש"ח.

סיכום המיפגש האחרון עם ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא ועם ראש המבצעים באמ"ן תת אלוף אהרון לב רן לא הופץ עד כה משום שהאתר עבר שדרוג. הוא יופץ ברגע שחברנו אריק באך יסיים את השדרוג ויעמיד לרשות חברתנו נעמה וולקני את הכלים החדשים. כדאי לחכות!!!

להיות מודע משמע לשרוד,
ד"ר אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים

תזכורת לסמינר הקודם:
סיעור מוחות עם ראש אמ''ן לשעבר אלי זעירא - החווה הסינית
http://rotter.net/forum/gil/6664.shtml

______

רב סרן בדימוס יעקב טרוסטלר, שפיקד על פלוגה במלחמת יוםה כיפורים. פלוגתו איישה 4 מעוזים. הוא אישית פיקד על מעוז "מילאנו".

38. סמינר על המעוזים, מוטי אשכנזי הצטרף לפורום - 25.7.05
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6487&omm=38&viewmode=

סרן בדימוס מוטי אשכנזי שפיקד במלחמת יום הכיפורים על מעוז "בודפסט", וחולל אחרי המלחמה יחד עם בעל אות הגבורה הצנחן סרן אסא קדמוני ז"ל את תנועות המחאה שגרמה להקמת וועדת אגרנט ולהפלת ממשלת המחדל של גולדה מאיר.

המט"ק יעקב פרטר שפיקד על טנק במלחמת יום הכיפורים. הוא קישר בין מעוז מילאנו לבין המיפקדות העורפיות.

הקשרית תיקי וידאס שהחזיקה ביומיים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים את הקשר בין בין מפקדת החטיבה בבלוזה לבין המעוזים בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. תיקי ויאדס כתבה על האירועים אז רומן מפתח: "קולות שתמיד איתי - 60 שעות במלחמת יום כיפור" בהוצאת "מעריב". זה ספר חובה לכל מי שמבקש לדעת מה קשה באמת במלחמת יום הכיפורים.

ינחה מרכז הפורום ד"ר אורי מילשטיין.

לאחר שיסכמו ויפיקו לקחים הדוברים הנ"ל יתקיים דיון בין כל משתתפי הסמינר .

בין היתר ידונו הנושאים להלן:

1. האם קו בר לב מאפיין את האיוולת של צמרת המדינה וצמרת הביטחון אחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה? איך הוכנו אנשי מעוזים למלחמה?

2. המחדל המודיעיני בקו המעוזים.

3. איך תפקדו המפקדות העורפיות כשפרצה המלחמה.

4. האם המעוזים הופקרו ?

5. איך תפקדו לוחמי המעוזים?

6. איך נחלצו אנשי "מילאנו"?

7. איך שרדו אנשי "בודפסט"?

8. האם פרשת קו בר לב והמעוזים נחקרה?

9. האם הופקרו לקחים?מה הלקח היום של אנשי המעוזים?

לקראת הפגישה מומלץ לקרוא בעיון את סיכום הפגישה ה-14 ולהגיב באתר.

עלות השתתפות בסמינר 30 ש"ח.

להיות מודע משמע לשרוד,
ד"ר אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים

סמינר על מערכת החווה הסינית
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6487&omm=0&viewmode=
________________

לוחמת המעוזים - חוסר קשר בין מדינאות לתורת הביטחון

שלום חברים,

מצורף קישור לסיכום המיפגש ה-15 בנערך בתאריך 1.8.2005, של הסמינר מערכת תעלת סואץ. המיפגש הפעם הוקדש ללחימה של מעוז בודפסט, לדיון על הפגמים שהתפתחו בצה"ל אחרי מלחמת ששת הימים, להעדר תורת הגנה, לחוסר קשר בין המדינאות באותה תקופה, לתורת הביטחון ולניהול המלחמה.

הנכם מוזמנים לקרוא ולהגיב באתר.

http://www.global-report.net/writers/article.php?a=5bf88d474bd2a6d3e7e073163f0c4d12

המיפגש ה-16 יתקיים ביום שני 8 באוגוסט בשעה 17.30 בבית יאיר רחוב אברהם שטרן 8 שכונת פלורנטין בתל אביב. המיפגש יעסוק בארטילריה במלחמת יום הכיפורים בכלל ובמערכת החווה הסינית בפרט. במיפגש יציג חבר הפורום רס"ן מיל' סימן טוב שגיא את ממצאי מחקרו וכן ישתתפו תת אלוף מיל' שמעון בן דוד שהיה מפקד סיוע חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים, סגן אלוף מיל' איצ'ה כ"ץ שהיה במלחמה קמב"ץ מפס"ח 217 .

במיפגש ידונו נושאים אלה:

1. הזנחת הארטילריה בצה"ל לטובת טנקים כארטילריה מסתערת ומטוסים
כארטילריה מעופפת.

2. חוסר הבנה של מפקדי צה"ל כיצד מפעילים ארטילריה זמינה.

3. חוסר ידע של קציני חי"ר ושריון כיצד מזמינים ארטילריה.

4. האם היה סיוע ארטילרי במערכת החווה הסינית.

5. כולכם מוזמנים. אנא ידעו את חבריכם המתענינים בנושאי הסמינר.

6. המיפגש ה-17 שיתקיים ב-15 באוגוסט יעסוק בלחימת מעוז "אורקל"
בהשתתפות מפקד המעוז דוד אבו-דרם ולוחמי המעוז.

7. עלות השתתפות בסמינר להוצאות המדרשה הלאומית המארחת אותו 30 ש"ח.

ד"ר אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים

תזכורת לדיווח על קיום הסמינר:
39. קיום סמינר על המעוזים (ב) ביום שני 1.8.2005
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6487&omm=39&viewmode=

המעוזים לאורך תעלת סואץ כביטוי להעדר חשיבה צבאית במערכת הביטחון
Uri Milshtein
04.08.05

ש ה-15 - סמינר סיכום על חקר מערכת החווה הסינית

ורי מילשטיין

בשבוע שעבר הקדשנו את הפגישה למלחמת המעוזים. על-פי העדויות שנשמעו הסתבר לחברי הסמינר הפתוח של הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים, שמלחמת המעוזים עוד פחות ידועה מאשר מערכת החווה הסינית. לפיכך, בהתייעצות עם אחדים מאנשי המעוזים, החלטנו להקדיש מספר פגישות לעדויות ולסיעור מוחות על מלחמת המעוזים. היום נשמע עדויות נוספות על מעוז "בודפסט" ונקיים סיעור מוחות על קו בר-לב, על מלחמת ההתשה, על תורת הלחימה של צה"ל ועל לחימת המעוזים "בודפסט" ו"מילאנו". בשבוע הבא, יום שני 8 באוגוסט יוקדש המפגש לארטילריה במערכת החווה הסינית, ובעוד שבועיים, 15באוגוסט הוא יוקדש ללחימת מעוז "אורקל". כל מי שמעוניין בנושא, ובייחוד לוחמי המעוזים מוזמנים להעביר אלי את הכתובות האלקטרוניות שלהם ויקבלו הזמנות לפגישות: [email protected]

אביתר בן צדף על נקודת אל חזור במלחמה

1. נקודת אל-חזור של מלחמת יום הכיפורים, מבחינת מקבלי ההחלטות המצרים והסורים, היתה כשלושה שבועות לפני המלחמה, בין 13 ל-15 בספטמבר 1973. לאחר מכן שום מהלך מדיני של ישראל ושום מהלך צבאי של צה"ל לא היה משנה את עובדת פרוץ המלחמה ב-6 באוקטובר.

2. חלק מתוכנית ההונאה המצרית-סורית לקראת המלחמה כלל העברת מידע לישראל שמלחמה ממשמשת והבאה. המצרים והסורים חשפו מידע בשבועיים שלפני המלחמה אך להפתעתם ישראל לא הגיבה. חוסר הכנותיה של ישראל עורר חשש בקרב מקבלי ההחלטות המצרים שישראל מכינה להם הפתעה משלה.

3. ההפתעה היתה שישראל לא הכינה כלום

ניתוח של יוסי בלום הלוי:

1. מלחמת ההתשה החלה מייד אחרי מלחמת ששת הימים בהפגזות מהגדה המערבית של התעלה ובפשיטות. לצה"ל לא היתה תשובה.

2. צה"ל לא פיתח מעולם תורת הגנה.

3. התפתח חוסר איזון בין מרכיבי הכוח היבשתי.

4. חיל האוויר נתפס בצה"ל כארטילריה מעופפת.

5. ראש אמ"ן אהרון יריב ביצע טעויות חמורות בהערכת מצב לאומית. הוא העריך לדוגמא שמלחמה תפרוץ ב-1969.

6. אברהם אדן הקים את קו בר לב לפי מודל הגנת קיבוץ נירים, שהוא היה מפקדו, במלחמת העצמאות. הקו לא התאים לא להגנה, לא לתצפית ולא למלחמה.

7. המעוזים לא השפיעו על המערכה וצריך היה לפנותם מייד כשפרצה המלחמה.

8. מאה שבויים של צה"ל נרצחו במצרים ורבים מהם היו אנשי המעוזים.

עדות של יצחק בריק – אלחוטן במעוז בודפסט :

1. במעוזים היו שתי מערכות קשר: אחת לחטיבה הממונה בבלוזה ושנייה למטכ"ל. מערכת הגשר המטכ"לית שמשה לפני המלחמה את אנשי סיירת מטכ"ל וקומנדו ימי. מערכת הקשר המטכ"לית היתה סודית, היו בה מרכיבים סודיים ומפקדי המעוזים לא היו מודעים לה. כשגילו אותה לא ידעו להפעילה. שימוש במערכת סודית זאת במלחמה התה יכולה לסייע מאוד למלחמת המעוזים.

2. היו במעוזים אמצעי לחימה מיוחדים שהמציא דוד לסקוב. מפקדי המעוזים לא הכירו אותם ולא השתמשו בהם במלחמה. מצב התחזוקה של אמצעים אלה היה לקוי מאוד.

3. כשקרס בונקר החמ"ל ב"בודפסט" נטלתי איתי פריט קשר סודי ו מסרתי אותו מאוחר יותר למפקדי בבלוזה. הלה הורה לי להשמיד אותו כדי שלא ידעו שהוא לא הושמד במעוז.

עדות של רס"ן מיל' שאול מוזס

1. פיקד במלחמת יום הכיפורים על מחלקת טנקים בגדוד 9, חטיבה 14.

2. לאחר פרוץ המלחמה נע עם לפי התוכנית עם עוד טנק מ"קטיה" למעוז בודפסט.

3. במשך כל המלחמה תפקדו שני הטנקים כצוות בודד.

4. קיבל מידע שהמעוז מופגז וטור טנקים עולה עליו. נכנס למעוז והשמיד את טור הטנקים המצריים.לדבריו עדותו של מפקד המעוז מוטי אשכנזי , כי האחרון פיקד עליו בשלב השמדת טור הטנקים המצרי אינה נכונה. רק אחרי השמדת המצרים הוא חבר למפקד מעוז בודפסט.

5. ביום החמישי למלחמה הוא השמיד עוד טור טנקים מצריים.

6. הטנקים המצרים שתקפו אותם היו טי. 34 פרימיטיביים שלא היה להם סיכוי מול הטנקים הישראליים.

7. במשך כל המלחמה הם לא קיבלו תחמושת דלק וחלקי חילוף.

ס"ן מיל' נעם אגוזי

1. היה מ"מ אצל אביגדור קהלני במלחמת ששת הימים. נפצע, חזר לגדוד. עד סוף 1968 קמ"ן אחר כך חזר לטנקים.

2. לא היתה תפיסה מגובשת של קו בר לב כקו הגנה. המדובר באוסף של תצפיות. בשנתיים ראשונות אחרי מלחמת ששת הימים תפקיד הקו היה לקיים קשר עין ולצפות על התעלה עם חיפוי של כוח שריון נייד. המצב הלך והדרדר מטעמי לוגיסטיקה ונוחיות. היו הפגזות ונוח היה להכניס חיילים בפנים.

3. ההידרדרות גרמה נזק יסוד שריון. במקום כוח שריון היו למעוזים עמדות ניידות עם תותחים. הטנקים עסקו בפתיחת צירים בבור שבכל מעוז היו שני טנקים. כך מסמסו לגמרי את לוחמת שריון.

4. בשום שלב, בשנים הראשונות לא דובר על קו המים כקו הגנה אלא דובר על איזור ניוד כוחות.

5. לא גונן המציא רמפות לטנקים. הרמפות אנטי תזה לשריון. הן הועתקו מטעמי נוחיות מהמצרים שהכינו עמדות קבועות.

6. שני עקרונות בסיסים של לוחמת שריון התמוססו בלי שאיש נתן לעצמו את הדעת על כך: א. עקרון ריכוז כוח והצמדות לעמדות קבועות.

7. אני זוכר בגזרה שאני הייתי היה ריב מתמיד בין "כלבים" ו"חתולים" בין שריון ומפקדי מעוזים אנשי חי"ר. היו ויכוחים של הפעלת שריון. מפקד חי"ר רצה תותח ככלי מסיע וזה נוגד את תורת השריון. בגלל הכוונה להגן אנשים ולהתחבר למעוזים הפסידו ניידות וכוח אש.

סרן מיל' מוטי אשכנזי:

1. התנהל ויכוח במטכ"ל לגבי שיטת ההגנה הגנה על קו המים. מצד אחד האלופים ישראל טל ואריק שרון ומצד שני בר לב וחבורתו. הוכרע לטובת בר לב. בסופו של דבר שום גרסה לא יושמה.

2. אי אפשר להסתכל על כשלון בחזית המצרית בלי להבין את העובדה שלצה"ל לא היתה תפיסת ביטחון מותאמת לתנאים עד ששת הימים. תפיסה זאת אמרה שמדינת ישראל קטנה בשטחה וצריך להעביר כמה שיותר מהר את המלחמה לשטח אויב. אחרי מלחמת ששת הימים השתנו התנאים. במקום לחשוב מה תפיסת הביטחון לחזית הדרומית ולהתאים את מבנה הביטחון צהל נשאר עם אותם דפוסים.

3. עומק אסטרטגי: כקצין קבלתי הרצאה על עומק אסטרטגי. צה"ל לא הבין עניין זה ובמקום שסיני ישמש עומק אסטרטגי נשארה התפיסה להעביר מלחמה לשטחי אויב.

4. שרון היה אלוף פיקוד עד שלושה חודשים לפני המלחמה. שרון חשב במתכונת של כיבוש קהיר. הכין הכול למתקפה. במלחמה הוא נתן ברגע האחרון הנשמה לכבוד האבוד של צה"ל.

5. חזית סוריה אינה דומה לחזית המצרית אך היתה אותה גישה בשני המקומות.

6. תפיסת שר הביטחון שלא צריך להיות על קו המים. אמר שתעלת סואץ צריכה להיות בידי המצרים שיפעילו אותה, שיהיה מצב שבו יהיה מה להפסיד.

7. אין כל קשר בין התפיסה המדינית ובין התפיסה של המטכ"ל שחשוב להגיע לקהיר ורוצה מלחמה. משיחות שלי עם גורדיש הוא התוודה שבמטכ"ל רצו מלחמה. רצינו בארבעים ושמונה שעות ללמד את המצרים לקח.

8. המצרים הציעו לישראל הסדר אי לוחמה. ישראל עמדה על כך שיהיה הסדר שלום ושיחות ישירות וישראל קבלה אחרי המלחמה הסכם אי לוחמה. את ההסכם הזה קבלנו על הברכיים אחרי הרבה אבדות וכל סיני עבר המצרים.

9. אחרי ששת הימים היה מעמד דומיננטי לשריון והדבר ניוון את חיל הרגלים. החי"ר היה לסרח עודף במלחמה עתידית. במלחמה התברר שהפרת איזונים היתה קריטית.

10. בודפסט היה מעוז יוצא דופן היה קשר ישיר למטה חיל הים וחיל אויר ולמטכ"ל. בתוך דקות יכולתי להעביר כל הודעה שרציתי. קומנדו מצרי ניתק קשר לחטיבה. אך קשר למטכ"ל היה כל המלחמה. כוח שאול מוזס לא תרגל איתי את החבירה. שאול הגיע למעוז נשאר בחוץ ולא ידע שיש התקפה מצרית. הטנקים שלו נצלו כי היתה חומת מגן של חי"ר.

ד"ר מיכאל ברונשטיין

1. כאשר סאדאת הציע לישראל הסכם אי-לחימה תמורת סיני, היה בסוגריים המשך ליהודה ושומרון. מוטי אמר – שלא היה . אינני בטוח בעצמי בתזה שלי, כי לקחתי אותה מהזיכרון ועכשיו עושה חיפוש רציני במקורותיי. מכל מקום זה מה שהיה ב"תוכנית רוג'רס" וצריך לראות את הצעות סאדאת בהקשר של הזמן. ישראל סברה שהיא חזקה ועל כן מבחינתה נתינת סיני זה אקט של נדיבות בלתי רגילה. היא ביקשה שלום ועוד יותר "שיחות ישירות" היינו הכרת-מה כפתיחה למשא ומתן. דרישה לגיטימית ב-200 %, לדעתי. אגב ברמת האמת אכן היינו חזקים, אילולי מפקדנו-פוליטיקאינו "האמיצים-חכמים".

2. שיטת ההגנה הניידת (או דינאמית) מצריכה אווירה פוליטית-פסיכולוגית מתאימה. בארץ טופחה באופן כאוטי וגם במתכוון אווירה אחרת שהיא הקנתה לאליטה את מעמד שלה (כלומר הציגה את תחתיתה כאליטה).

3. זאת התזה העיקרית שלי: לערבים יש יתרון של מרכיב הזמן. הם יכולים להתיש אותנו בעצם המתח הממושך בגלל מספרם, פשטות משקם והלחץ הבין-לאומי. אם כן חייב שיהיה לנו מענה "על אותו הציר". (המענה שאנו מחפשים הוא בציר אחר, כגון חיבוקים עם מנהיגי ערב או פיסות נייר מאמריקה). המענה שלנו הוא רק אחד- קרי התיישבות, קרי "גזילת" הקרקע הערבית ולצמיתות. זה הנשק שלנו ברמה האסטרטגית במלא מובן המילה ובעצם אין לנו נשק אסטרטגי אחר. זו הסיבה שבניית ימית הפכה לטריגר של מלחמת יום הכיפורים. (זה שהפסדנו בה – זה סיפור אחר לגמרי. מי שמתגרה באויב צריך שיהיה לו כוח אמיתי. הכוח שלנו היה בברזלים של הגנרלים וזה לא מספיק). המסקנה הפשוטה-פשוטה-פשוטה: מי שעוקר את ההתיישבות הוא מעקר את הכוח האסטרטגי של ישראל (בעברית זה הולך טוב, כלומר משחק המילים). שלומה באום, המוח של 101, הרגיש את זה. שרון שהוא הפוליטיקה של 101 + גיל + שוחד לא מבין את זה.

4. מחקר אחד לפחות מעלה את ההשערה שקיסינג'ר למעשה עשה פרובוקציה. הוא משך את ישראל לעמדה קיצונית ומנע את האפשרות לקבל את הצעתו של סאדאת (כמובן הרבה יותר מכך). גולדה ודיין היו כלים פשוטים (בובות) בידיו בגלל "עומק" מחשבתם ורצונות פוליטיות (להשאיר את המפלגה בשלטוןלהגיע לשלטון).

5. בכל מקרה אין להכחיש שדיין היה "מאד ניצי" ב-1973 ולפעמים גם לפני-כן (ככלל לא היה יציב ועקבי). אי-לכך אין לבנות על כך שהוא רצה לסגת מקו המים ומעברים. פעמים הוא רצה את זה ולפעמים גם הפוך. כשר הביטחון הוא לא ידע ליצור אווירה פוליטית המאפשרת נסיגה מסוג זה (וגם הגנה ניידת) כי הרגיש שדרך תוקפנית מבטיחה לו יותר פירות.

6. הצעת נסיגה למעברים ואף מעבר להם עלתה גם במלחמה עצמה. לדעתי היה זה הרס של כל התשתית: דרכים, בסיסים, סדנאות, ציוד גישור וכו' וכו'. האם הוא לא הבין את זה? ייתכן. נזכור שגם בגולן הוא לא ידע להעריך נכון את המסגרת הצבאית מול הפוליטית. והמסקנה: הוא בכלל לא היה כזה גדול.

7. בן-גוריון לא רק הגדיר את הקונספציה הבטחונית של ישראל אלא גם שינה אותה בסביבות 1953. הוא אבחן מעבר מהמנהיגות המסורתית (אצל ערבים), היינו מושחתת למנהיגות אידאולוגית (דוגמת נאצר-אסאד). לא היה לו מענה ל"להט האידיאולוגי. המענה החלקי היה – 1956. ואת התוצאה אנו יודעים.

8. הבעיה הגדולה (אם לא העיקרית) של ישראל שאין לה שום חשיבה מעבר ל"מסורת בן-גוריון". כל שכן אין מענה למנהיגות ה"פונדמנטליסטית" החדשה. הניסיון להרוס את ה"רובד היהודי" בישראל הוא בעצם ה"מענה" של האימפוטנטים: לאמור אם אנו נוותר על היסודות שלנו, הם בטח יעשו אותו דבר. ביסוס התזה: קץ ההיסטוריה.

9. אין להמעיט בגדולתו של בן-גוריון. בעיקר בגדולתו היחסית. אין גם לעשות ממנו גאון. אבל הוא הצליח לרכז סביבו את הגניוס היהודי משום שמראש היה מכוון לציונות. כאשר בן-גוריון התחיל לוותר על הציונות (כמנוע לשינוי הפנימי במדינה אחרי שקמה) הוא השמיט את הבסיס מתחת גאונותו.

__

במיפגש ידונו נושאים אלה:

1. הזנחת הארטילריה בצה"ל לטובת טנקים כארטילריה מסתערת ומטוסים כארטילריה מעופפת.

2. חוסר הבנה של מפקדי צה"ל כיצד מפעילים ארטילריה זמינה.

3. חוסר ידע של קציני חי"ר ושריון כיצד מזמינים ארטילריה.

4. האם היה סיוע ארטילרי במערכת החווה הסינית.

5. האם גדולי מחדלי מלחמת יום הכיפורים היה המחדל של אי פיתוח ארטלריה וחוסר ידע איך להשתמש בארטילריה?

6. כולכם מוזמנים. אנא ידעו את חבריכם המתענינים בנושאי הסמינר.

לקראת הסמינר כדאי לקרוא את מאמרו של סימן טוב שגיא "הסיוע הארטילרי בקרב ראש הגשר? להלן קישור נא להגיב באתר:

http://www.global-report.com/writers/article.php?a=fcc7fbed7c7c66964a52463e7498ad91

ואת העבודה הסמינריונית של מארט גלר: תפקודה של הארטילריה במערכת החווה הסינית. נא להגיב באתר. להלן קישור:
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=2c029952e202c0e560626a4c5980d64c

המיפגש ה-17 שיתקיים ב-15 באוגוסט יעסוק בלחימת מעוז "אורקל" בהשתתפות מפקד המעוז דוד אבו-דרם ולוחמי המעוז.

עלות השתתפות בסמינר להוצאות המדרשה הלאומית המארחת אותו 30 ש"ח.

ד"ר אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים

מצ"ב קישור לאשכול כל הסמינרים נכון להיום:
סמינר על מערכת החווה הסינית
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6487&omm=0&viewmode=threaded

________________

המיפגש יעסוק יעסוק הפעם בשני נושאים:

1. לחימת שלושת מוצבי אורקל. בחלק זה ישתתפו סא"ל מיל' דוד אבו דרם שפיקד על שלושת המוצבים, נפצע קשה, נפל בשבי קבל את עיטור העוז ועומד היוםבראש עמותת פדויי השבי; הלוחם נתן מרגלית מאורקל א', הקשר עודד זמיר מאורקל ב', והסמל המעוז מאורקל ג'.

2. לחימתה של חטיבת שיריון 217 מאוגדה 162. בחלק זה ישתתפו תת אלוף מיל' נתקה ניר שפיקד על החטיבה, תת אלוף מיל' גיורא חייקה שהיה סגנו, סגן אלוף מיל' אבי שריד שהיה קצין אג"ם חטיבה.

הנושאים שבהם יעסוק המיפגש:

1. האם מעוזי אורקל קיבלו התרעה על המלחמה? .
2. האם מוצבי אורקל הוזנחו?
3. כיצד לחמו מעוזי אורקל? .
4. הנפילה בשבי ותקופת השבי .
5. החזרה הביתה.
6. לחימת חטיבה 217 בדרך לתעלה.
7. קרב ה-8 באוקטובר.
8. מעורבות החטיבה בקרב החווה הסינית וחילוץ נפגעי הצנחנים.
9. חציית תעלת סואץ.
10. הקרב על העיר סואץ.
11. לקחי המלחמה.

מצ"ב סיכום המפגש ה-16 - סמינר סיכום על מערכת החווה הסינית
תפקוד הארטילריה במערכת החווה הסינית
http://www.global-report.com/writers/article.php?a=42a3ddf2e1df611a280d556f1c81996a

נא הפיצו את המידע הזה בין חבריכם והזמינו לסמינר הפתוח כל
מי שמתעניין בביטחון ישראל.

עלות השתתפות בסמינר להוצאות המדרשה הלאומית המארחת אותו 30 ש"ח.

ד"ר אורי מילשטיין
מרכז הפורום לאיזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים

:מצ"ב קישור לתיעוד כל הסמינרים נכון לסמינר שלעיל:
סמינר על מערכת החווה הסינית
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6487&forum=gil&omm=0

________________

חברים חג שמח ושבת שלום

אני קורא את הספר של אלי זעירא, מיתוס מול מציאות מלחמת יום כיפור :כשלונות ולקחים,
הוצאת למשכל, תל אביב, 2004.
ומה הוא כותב על משה דיין "האם נגלה לעם ששר הבטחון קבע כבר ביום שישי , בשעה 09:00 בבוקר,שצפויה התקפת "הפתעה" ביום כיפור ושהוא לא יהיה מופתע ממנה, אך למרות זאת הוא לא ציווה על גיוס מילואים?".
(שם עמודים 190 -191)

ישראל ,עמיקם ואביתר מה אתם אומרים ?
להשתמע מוטי

מצ"ב לינקים רילוונטים למסמך בפרט ולקונספירציה בכלל:
45. אלוף (במיל') אלי זעירא: ''מיתוס מול מציאות''
מלחמת יום הכיפורים: כשלונות ולקחים
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=45&viewmode=

2. אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5543&omm=2&viewmode=

273. חוברת במהדורה מתוקנת על מלחמת יוה''כ 1994 שהוציא צה''ל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=273&viewmode=threaded

תוכן עניינים

מצ"ב קישורים להמשך עיון בחוברת:

276. מלחמת יום הכיפורים - סקירה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=276&viewmode=threaded

427. חוברת במהדורה מתוקנת על מלחמת יוה''כ 1994 - המשך.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5775&forum=gil&omm=427&viewmode=threaded

428. רשימת ספרים בנושא מלחמת יום הכיפורים כפי שפורסמו...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5775&forum=gil&omm=428&viewmode=threaded

מכיוון שיש לי הרגשה שזהו נגמר מה לחקור בעניין החווה הסינית, אז כרגע אנחנו מעבירים את הקרב לתוך הפורום ומחוצה לו, תגידו לי מה זה משנה בכלל מה יגיד בנצי עציון?

מה זה משנה? האם זה ישנה את העובדה שאת מה שעשה או לא עשה לא ניתן להשיב.

חברים

כל מה שנעשה לפני 32 שנה בחווה הסינית נעשה, נקודה, מה שלא נעשה לא נעשה, נקודה.

המחדלים ישארו מחדלים, לעד, הגבורה תישאר גבורה , לעד, עם עיטור או בלעדיו.

השקרים הגדולים ישארו שקרים גדולים גם בעוד חמישים שנה, אולי יתפחו קצת ויהפכו לאמת של הדור הבא...

אנחנו הדלים וחפים מדעת, ננסה בדרכנו הצנועה לשנות משהו, כמו האיכר שמזיז פלג קט, וברבות הימים הנהר מפלס דרכו באותה הדרך...

אולי נצליח ואולי לא, אבל אין לי ספק שאם נשחט איש את רעהו, ונראה בכל "חוצן" אויב, בכל גנרל בוגד, בכל נהג אידיוט ובכל קצין זוטר אלוהים, לא נגיע אלה לכך שאף אחד לא יתייחס אלינו....

עזבו את בנצי עציון, מעוזיה, קייזר ובכלל לכו על המשימה להעביר לאבייתר את החומר בהקדם, תעדכנו אותו בהתאם למה שנצבר עד עכשיו, לא תהיה שלמות, לעולם לא, רק נספר פאן נוסף שחלקו סופר.

ספרו של מעוזייה יספר פאן אחר, בכל ספר (אם יצאו שניהם) תהיה צוייר תמונה מזווית אחרת לפי מה שהמחברים שמעו ועיבדו או איבדו.

אין ולא תהיה אמת אחת, זו כבר לא תחשף לעולם, היא קבורה עמוק בחולות הנודדים של דיונות סיני...

שבת שלום
עוזי

***

- Original Message -
From: Uzi Ben Tzvi
To: HD ; [email protected] ; [email protected]
Cc: [email protected]
Sent: Saturday, May 07, 2005 5:29 PM
Subject: Re: התבוננות מהצד - לאחר שתיקה רועמת של יממה

חזי

אתה חזי ולא דחבש, אם אתה עובר מעוזי לבן צבי ולבנצבי.... נו באמת, תתעלה קצת.

לא אני קבעתי שהמקר נגמר אלה מילשטיין

אולי לא שמת לב אבל נקראנו כל אחד מאיתנו לתת את הסיכום שלו, ואביתר התבקש לקמב"ץ את הספר.
מה שלמחלקת היסטוריה יהיה למחלקת היסטוריה.
לגבי הדרישה מצה"ל לחשוף את מסמכי הצל"ש, וכל שאר פעולות הפורום, ניחא... אולי נגיע ליעד.
אינני יודע אם מישהו שם לב לעובדה שפורום לחקר קרבות, יש נציג בודד ל 890, מוזר קצת בהתחשב שהפורום עוסק בקרב היחידי כמעט של הגדוד במלחמת יום כיפורים.
הכיצד זה שבמשך חודשים כה רבים של תחקירים לא הצטרפו אלינו עוד קצינים וחילים מהגדוד, האם כולם בגדוד, כולם עד אחד פחדנים, שפוטים של איציק.
אני יודע שלגורי קשה, וכנראה שגורי לא אוהב את ההתכנסויות שלנו והוא הצביע ברגלים.
חזי איש לא "הביא אותי לפורום" בטח לא אתה, הסיפור של גורי התפרסם בכתבות של אילן כפיר בידיעות אחרונות ב 1974, ובספרו של אילן "אחי גיבורי התעלה", הסיפור בצורה מינורית מופיע בעוד מקומות בספרים אחרים ללא ציון השם, אני הגעתי לפורום בכדח לספר את סיפורי לפני שהיה בכלל פורום, העדות שלי נלקחה במסגרת הסמינריון למנהיגות של מילשטיין, וכזו היתה העדות שלי בבני ברק, והעדות שלי בביתי, בעקבותיה התקבצה החבורה שלנו אצל מעוזיה, והעדויות לגבי גורי הוצלבו ואומתו.
אני לא פגעתי בחללים ובמשפחות השכולות, אני לא איש 890, מי שפוגע (לטענת איציק) זה אתה, המצחיק הוא שכאשר אני טוען על פי התובנות שרכשנו במחקר של הפורום, שגדוד 890 לא השפיע כלל על התנועה על ציר עכביש, אתה נאחז במה שאיציק אומר ושאר צה"ל המסורתי, נכון זה לא נעים, וקצת נורא, אבל זו האמת העולה ממחקרנו.
לגבי חיסול מצרים במהלך ההתקפה שלכם, ובכן, אני לא זוכר ולו פעם אחת שבמחקרנו עלה שדבר כזה קרה, אתה טוען שחיסלת עמדת סאגר/תול"ר באמצעות הנחתה ארטילרית, ואולי בזכות זה נישארנו בחיים, אין לעניין הזה שמץ של אימות מלבד הסיפור שלך, מכל מקום, כל ההרוגים שאני ראיתי בחווה, שחטיבה 600 ראתה, היו של ישראלים, אם יש לך תמונות של חללים מצריים שגדוד 890 חיסל, אז בבקשה...
שאלה לי גדולה באמת..... אתה אומר שאני מחכה לחתוף קופון או להרוויח משהו מהסיפור הזה? מה בדיוק? אולי תספר קבל עם ועולם מה בדיוק אני יכול להרוויח מהספור?
כן נכון, אתה צודק, דאגתי שבספר של מעוזייה יופיעו כל שמות חיילי גדוד 66 שהיו עמי בנגמ"ש וכל השמות של החיילים שהיו עם יקי, אבל מה לי בדיוק יש להרוויח מכל ה"פורום" הזה חוץ מידע? מה???
חזי, מה אני אשם שמעוזיה הוא חבר שלי, לא הכרתי אותו לפני שנה ולא שמעתי שמעו, הוא נתן לי לקרוא את פרק החילוץ של גורי, אתה רוצה , מת, לקרוא את מה שמעוזייה כותב? לך עליו ותבקש, אולי יתן לך, אני חתמתי על איזה הסכם סודיות לגבי הידע שלי? אסור היה לי לספרו לאילן כפיר או למעוזייה, מה אני "בוגד" בפורום? הצחקת אותי.
לא גורי לא יעזור לך לכתוב באדום ולרדת לרמתו של קייזר, פשוט לא יעזור לך
כי איש לא יקח ממני את מה שאני, ראית התפארות במה שעשיתי? התפארות אחת?
כן מבחינתי? העיקר שגורי חי, נכון....
את דברי התודה שלך לחייהם של חיילך תשאיר לדברוצקי ז"ל ולחדד.
אני חושב שהנסיון שלך יחד עם קייזר לדרוס את השיריונאי הזה שהיתה לו חוצפה להיות שם ולראותכם בחדלונכם, זה הורג אותכם.
לא חזי
אתה אומנם הזמנת אותי למפגש בהודיה, אמרת שהוד ברק יהיה וסוקניק, ולכן באתי, בדיעבד הסתבר שהם לא באו, אבל המפגש עם חדד אשר טל ובנצי שאת שניהם ראיתי לראשונה היה מעניין ומשכיל.
אינני מצטער שבאתי ותודה שהוזמנתי למרות שגורי אנוכי, ניר ותיקי ויטס היינו אאוטסיידרים שלא שייכים לספור שלכם.
בגדול המפגש בהודייה לא הוסיף תובנות חדשות ולא ידועות חוץ ממה שבנצי אמר.
לסיכום חצי, אף אחד ובטח לא אתה וקייזר לא תפוררו את האמיתות שעלו שוב ושוב בפורום לגבי תרומתו של הגדוד למערכת הצליחה.
את ההחלטה שהמחקר הזה של הפורום הסתיים, קבע אורי, אינני מ\יודע מה אתה רוצה ממני.
אני לא מתקפל, ואם נקבל עדויות שיאמתו את דברי בנצי ומעוזיה לגבי השעות שראו אותך מגיע לטסה, או מ\נוכל לקבל עדות לגבי שעת המפגש שלך שם עם האח של חזי שוהם, אולי מ\נוכל לאמת את לוח הזמנים.
אבל בגדול? זה שולי

עוזי

החומר שהבאת מעניין מאוד, אם כך הייתה שיטה , סדר וארגון
בהתנהלות של 890 ו35 אחרי המלחמה.

אם כך, לא במקרה לא הייתי בשחזור הקרב שעה שהחיילים שלי היו

אם כך, לא במקרה הספרון הגדודי מ1974 , מספר את מה שהוא רוצה
לספר

אם כך, לא במקרה , היה סודי כל עניין העדויות לועדת הצלשי"ם

אם כך לא במקרה גדעון דבורצקי לא מוזכר בספר דברי הימים

אם כך, לא במקרה גורי ששון התקבל בעיניים לא-טובות כשחזר לגדוד

אם כך, לא במקרה, חילוצו של גורי לא מוזכר בספר הגדודי

אם כך, הגיע הזמן שצה"ל יפרסם העדויות לוועדת הצלשי"ם ונראה מי
אמר ומי סיפר ומי בעל יכולת הסיפורית המופלגת

חזי
ואגב, זה שעוזי יאירי פנה ודרש, לא אומר כלום !!!! ודי
לחכימא....

- Original Message -
From: "Uri Milstein" <[email protected]>
To: <[email protected]>; "'HD'"
<[email protected]>; <[email protected]>; "'סימן טוב
שמעון שגיא'" <[email protected]>; "'Push Data'"
<[email protected]>; "'Forum'"
<[email protected]>
Sent: Saturday, June 11, 2005 9:30 AM
Subject: RE: עדותו האחרונה של שלמה גורן

עוזי,
כושר התחקור שלך השתכלל מאוד. מחקרים ה9ם עבדי העובדות ורק בשלב
שני באות
הפרשנויות. אנא, השתדל להביא את שלמה גורן וחבורתו לפגישה שבה
תציג את התזה
שלך.

אורי

-Original Message-
From: [email protected]
On
Behalf Of Uzi Ben Tzvi
Sent: Saturday, June 11, 2005 10:11 AM
To: Uri Milstein; [email protected]; 'HD';
[email protected];
'סימן טוב שמעון שגיא'; 'Push Data'; Forum
Subject: Re: עדותו האחרונה של שלמה גורן

קודם כל מחילה אבקש, שלמה לוין ז"ל אביו של האלוף עמירם לוין
היה מומחה
לפסיכולוגיה מלהבות הבשן, ועזר לנו עם התאומות, שבראשון לחודש
תהיינה בנות
עשרים והן בצבא.
את שלמה גורן תחקרתי שוב אתמול סקרנות חוזרת הייתי אומר
(וסיבותייה עמה)
המעניין ביותר הוא שעוזי יאירי ז"ל עסק גם עסק בעיטור קציניו,
והנה העובדה,
ופנה גם למפקדו של שלמה גורן, אל"מ גבי עמיר, שלמה אומר שזה היה
בצמוד ממש
לסיום הקרבות כאשר ישבנו מול ארמיה 3 בצד המזרחי של התעלה
מתכוננים לתקיפה.
גבי עמיר ז"ל קרא אותו אליו ובירר עם הפרטים נכונים, ואומנם
לאחר שהבין שהכל
נכון העביר המלצת מח"ט, יחד עם המלצת עוזי יאירי ז"ל לוועדת
הצל"שים, זו הזמינה
את המ"פ לתחקיר הרגיל, ושם הוא פוגש את יהודה דובדבני ודני
אנגל, אין לו מושג
למה הם שם ומדוע, אבל בועדה נאמר לו שאין מצב שהפלוגה כפלוגה
תעוטר, אין לזה
תקדים לטענתם (אגב עכשיו קיבלה צל"ש פלוגה של גבעתי אם אני לא
טועה), אם יש
תיוק להמלצה של גבי ועוזי, אולי נוכל לעשות איזה תיקון היסטורי
למי שהומלץ ממש,
(שלא כמונו שלא הומלצנו), ולדאוג אם כי באיחור לצילו"שם של אנשי
במבה, הגיבורים
האמיתיים של הקרב הזה, שנכנסו שוב ושוב, "אל המוות הישירו מבט
והוא השפיל
עיניו" אמירה המיוחסת לגורודיש בנאום סיום מלחמת ששת הימים.
הסייפה ב\היא שהוועדה במקום לבקש את רשימת חיילי וקציני במבה,
מה כבר היה זה
משנה? היא פשוט שלחה אותו הביתה, ללא צל"ש ולא נעליים.
המפגש ההזוי של שלמה כאשר איציק סמח"ט 35 אז, והוא רב סרן, מ"פ
פלס"ר שריון
מגיע לגזרתו, שיחה קשה, שלמה שואל שאלות קשות, שלמה אומר לי שאז
הוא היה שחצן
לא קטן, ועם פה גדול, ואז אומר לו איציק ש"לא יהפוך את זה לקרב
חילוץ, כי זה
היה הקרב ההירואי של הצנחנים".
"נפרדנו ולא כידידים" אומר שלמה.
אגב מזל טוב לשלמה קשישא שבגילו המופלג חובק תינוק חדש...
אחלה שיטה לשמירת הנעורים.
בברכה
עוזי

- Original Message -
From: "Uri Milstein" <[email protected]>
To: <[email protected]>; "'HD'"
<[email protected]>;
<[email protected]>; "'סימן טוב שמעון שגיא'"
<[email protected]>;
"'Push Data'" <[email protected]>; "Forum"
<[email protected]>
Sent: Saturday, June 11, 2005 6:42 AM
Subject: קרב חילוץ

> חברים,
> בכל מה שכתבתי ואמרתי מאז שמעתי לראשונה את סיפורי הקרב בבית
חולים שדה
בעכביש
> 52 ב-17 באוקטובר 1973 בבוקר תיארתי את קרב החווה הסינית של
890 כקרב
> חילוץ.הפרסום הראשון היה בנובמבר 1973 ב"דבר השבוע" בסדרת
כתבות" "זכרונות
משדה
> הקרב". זה הטעם שהסמח"ט איציק מרדכי סילק אותי
מהצנחנים.הפורום שלנו הוא
> מבחינתי סגירת מעגל.
>
> אורי
>

> -Original Message-
> From: [email protected]

On
> Behalf Of Uzi Ben Tzvi
> Sent: Saturday, June 11, 2005 12:09 AM
> To: HD; [email protected]; סימן טוב שמעון שגיא; Push
Data;
> [email protected]
> Subject: Re: שלמה לוין : מדוע לא קיבלה פלוגת במבה צל"ש
?? אמירה מעניינת !!!!
>
>
> שלמה גורן
> סליחה