פרשיית ישיבת תורת אמת בירושלים  

ב. המשפיע הרש"ז הבלין, ייסד בכוחות עצמו את ישיבת תו"א בירושלים.

ג. בשל כך, המוסדות, הבניינים וכו' הכל שייכים לו באופן אישי.

ד. כאשר הרש"ז שהה בארה"ב לאיסוף כספים, אגודת חסידי חב"ד שם לא הסתדרה עמו, ולכן פתח משרד לבד וגייס כספים ללא תיאום עמם.

ה. נכון, שקיבל עוד בתקופת אדמו"ר הריי"צ בקשה להעביר את המוסדות על שם חב"ד, אבל לא עשה זאת כי בנו הרב הענדל לא הסכים לכך, בטענה שהמוסדות שייכים למשפחה.

ו. לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ בשנת תש"י, הרש"ז כבר לא היה בעלמא דין, והרב הענדל המשיך לנהל את הישיבה.

ז. בקשות אשר הגיעו להעביר את המוסדות לידי תנועת חב"ד נדחו, כיון שכאמור המשפחה ייסדה את המוסדות והרב הענדל לא ראה שום טעם להעבירם לתנועת חב"ד.

ח. חסידים חשובים אשר היה נראה להם כי חובה להעביר את המוסדות לחב"ד, נקטו בהליכים משפטיים וגם אחרים נגד הרב הענדל ובתגובה הוא נאלץ להפיל חסידים לידי השלטונות בתלונות אמת וגם תלונות שוא, והכל בכדי להפסיק את הלחץ עליו.

ט. לבסוף בלית ברירה עזב את הנהלת הישיבה, שעברה לידי תנועת חב"ד.

לדברי ראשי חב"ד בארץ ובעולם -

את תורת אמת בחברון ובירושלים הקימו אדמו"רי חב"ד והם שלחו להם גם מימון, הכוונה בתחומים שונים וכו'. המנהלים בפועל היו משפחת הבלין.

כאשר האדמו"ר הסתלק, הישיבה עוברת בירושה ליורשו והמנהל כפוף ליורש.

ושלא תטעה, הרב הבלין לא ביקש להשתייך לרש"ג, אלא תבע בעלות אישית על ישיבה אשר חסידי חב"ד טענו כי היא בנשיאות ובעלות חב"ד והאדמו"ר.

א. את ישיבת תורת אמת בחברון, הקים אדמו"ר הרש"ב ביוזמתו ובמימונו. מנהל בפועל היה המשפיע הרש"ז הבלין.

ב. אדמו"ר הרש"ב ובנו אדמו"ר הריי"צ, שיגרו סכומי כסף גדולים לישיבה בחברון (באמצעות באי כוחם- הלא המה מנהיגי חב"ד בחברון/ארץ ישראל).

ג. תורת אמת ירושלים - על פי הוראות אדמו"ר הריי"צ, הוקמה הישיבה על ידי המנהל הרש"ז הבלין.

ד. מהקמתה בשנת תרפ"ב לערך ועד שנת תר"צ, שררו יחסים תקינים.

ה. בשנת תר"צ או קודם לכן, נסע הרש"ז לארה"ב בכדי לגייס מימון לישיבה. התגלעו חילוקי דיעות בינו לבין אדמו"ר הריי"צ אשר שהה בביקור שם באותה עת, ואז הרש"ז פתח משרד נפרד לגיוס כספים למען הישיבה, ללא תיאום עם אגודת חסידי חב"ד בארצות הברית - ארגון הגג של חב"ד במדינה, ובלי תיאום עם הרבי הריי"צ.

ו. בזמן הביקור, הורה אדמו"ר הריי"צ לרש"ז להעביר את ישיבת תורת אמת תחת שם חב"ד. ההסבר לכך: עד מלחמת העולם הראשונה שלטו הטורקים בארץ ישראל והללו היו אויבים של הרוסים. לכן לא היה אפשרי שיהיה נכס בישראל רשום על שם אזרח רוסי, לכן תורת אמת נרשמה על שם משפחת הבלין ולא על שם חב"ד הנמצאת ברוסיה. ובשלב זה כאשר הטורקים כבר לא היו בארץ, ביקש אדמו"ר הריי"צ להחזיר את הסדר על כנו, שישיבה חב"דית תהיה באופן רישמי תחת חב"ד.
הרש"ז הסכים, אולם כאשר הגיע ארצה בנו הרב הענדל שיכנע אותו לא לבצע את העברת הישיבה תחת שם חב"ד.

ז. בשנים הבאות, היו אי הבנות בתחום הכספי, מינהלתי, אי ציות להוראות הרבי וכו', ובגין כך היו התבטאויות חמורות ביותר מהרבי הריי"צ נגד הנהלת הישיבה.

ח. באותן שנים, נכנס לישיבה הרב אלתר שימחוביץ חתנו של הרש"ז, והוא היה נאמן ביותר לדעת אדמו"ר הריי"צ ולחם גם נגד דעת בני משפחתו האחרים אשר חלקם צידדו ברב הענדל אשר לא ציית לרבי בכל דבר.

ט. לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, סירב הרב הענדל שהישיבה תהיה תחת נשיאות הרבי הנוכחי, ומלבד זאת היה חשש כבד להתנהלות הכספית, מינהלתית בישיבה.

י. ניסיונות הרבי בעזרת ראשי חב"ד בארץ, לעשות סדר בישיבה וגם להכניסה תחת הנשיאות כשלו פעם אחר פעם.

יא. בשלב זה, החלה מלחמה קשה בין ראשי חב"ד בארץ ובראשם בני משפחת גורארי'- תל אביב ועמם הרב פנחס אלטהויז נגד הרב הענדל.

יב. הרב הענדל גרם לחקירות פליליות, מעצרים וכדו' ליריביו, והללו החזירו במכות קלות כמו מודעות אבל על פטירתו.

יג. בסופו של דבר, הרב הענדל הגיע לביקור אצל הרבי, ולאחר מכן הודח כליל מתפקידו.

יד. לאחר ההדחה, המשיך בהלשנות, ועם הזמן הפסיק ועזב את חב"ד לחלוטין.

אבל נכדו מחבר הספר בוחר לפתוח את הספר עם שני ציטוטים מגאון ליטאי, מתנגד –

הלא הוא החזון איש.

2. הכותב הנכבד מזכיר את המניע לכתיבת קורות גדולי ישראל – עקב התיעוד השגוי

שעסקו בו סופרים אשר נטו מהדרך. אבל אני מצטט מהקדמה זו כמה ציטוטים אשר לכאורה מהם

עולה כי מי אשר אבותיו היו בדרך מסויימת והוא כבר בדרך אחרת, לכאורה יתקשה

לכתוב על אבותיו בצורה מדוייקת:

"אז החלו הסופרים להציב ציונים ומצבות לגדולי המאורות מהם אשר כוונתם רצויה

כי היו להם אבות זקנים מצויינים אבל אלה מהסופרים אשר ראשם ורובם חוץ

ל הם הטו המאורעות על צדם, השתדלו לתת מושג, אופי וצביון מיוחד להתקופות על פי

הלך רוחם, את הגבוה השפילו ואת השפל הגביהו, את הפרושים והצדיקים הרשיעו ואת הבריונים

הרשעים הצדיקו, ובאופן זה החלו את ההיסטוריה וזייפוה".

יתכן והכותב ביקש בזאת, להתנצל על כתיבתו המוזרה אודות זקנו הגדול.

תומך הרב הבלין - עדות אישית מאדם קרוב ומבוגר שאינו ממשפחת הבלין:
1. חסידי הרבי מיררו את חייהם של אנשי הרב הבלין. הדבר כלל זריקות אבנים, מודעות אבל בעודו בחייו, וכשנפטר 15 שנים אח"כ מנעו מאנשים להגיע להלוויתו של הבלין.
2. הרבי היה דומיננטי בתביעה לגבי הישיבה. היתה פגישה איתו בארה״ב לפני הבוררות בארץ.
3. היתה דרישה מטעם ר׳ מנחם שניאורסון שכספי הישיבה יועברו דרכו ובכך רצה לשנות מצב שהיה קיים שנים רבות מאוד.
4. הר׳ הבלין הפסיד בבוררות וקיבל את הדין.
5. העד שחי באותה תקופה טוען שהדרישה לניהול הכספים בישיבה היתה פשוט רצון לשלוט בכספים, פשוטו כמשמעו והרבי כעס שראש הישיבה לא קיבל את מרותו . הטענה השקרית של גניבות כביכול אינה מבוססת.
6. חשוב לציין שההתנכלויות החלו לפני שהחלה הבוררות, היא החלה מיד עם חזרתו מארה״ב. הענין היה קבלת המרות.
7. המשפחה נשארה בחב"ד ובתוך הציבור החרדי.
8. הבלין לא עזב את היהדות.
9. הרב הבלין רצה להשאיר את המצב הקיים לגבי הישיבה ולא שינה כלום (כלומר גם אם השכיר חיידרים, זה היה מצב שבשגרה).