אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5421 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5421   
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:15   05.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

''יגעת מצאת תאמין'':מלחמת ההתשה תוכר כמלחמה!!  

 
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.06.13 בשעה 07:16 בברכה, פילוביץ שחף
 
כמו כל אחת ממלחמות ישראל, ולכן כל חיילי צה"ל אשר
שירתו במלחמת ההתשה יקבלו אות מלחמה...חלום שהתגשם
לאחר למעלה מ-30 שנה....

כמו כן: כל חיילי צה"ל שהשתתפו במלחמת "חומת מגן",
יקבלו אות מלחמה כמו כל מלחמות ישראל...

מקור: רשת ב'

שר הבטחון רב-אלוף במיל' שאול מופז, אני מצדיע לך

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  בול טרייר: במיוחד בשבילך החדשות האלה :) פילוביץ שחף 06.05.03 06:42 1
     איזה שם ניתן למלחמת חומת מגן.... ?? פילוביץ שחף 06.05.03 15:58 3
         נצח ישראל לא ישקר: ''עת לצלוח'' !! פילוביץ שחף 06.05.03 18:41 4
             ''בנושקה שלי, אמרתי לך תירה בכל... פילוביץ שחף 05.06.03 18:55 6
                 שכלה בנה = בנושקה בעין עריק, וילדה תאומים בגיל 54 פילוביץ שחף 21.03.04 21:28 11
                 בעקבות תקרית המ''פ שהודח - הקריקטורה השבועית פילוביץ שחף 18.10.04 08:02 14
                 הותר לפרסום: בקלנדיה נלכד מחבל שהשתתף בפיגוע בעין עריק פילוביץ שחף 07.09.05 14:46 16
     עיזרו לצה''ל למצוא שם פילוביץ שחף 08.02.05 08:47 15
  לראשונה: אות מלחמת ההתשה !!! פילוביץ שחף 06.05.03 11:15 2
  ''כוח צבאי פותר בעיות'' פילוביץ שחף 07.05.03 07:41 5
     מלחמת ההתשה השנייה .......................... פילוביץ שחף 29.06.03 05:03 7
         פרק 20: ''העסקים כרגיל - המלחמה נמשכת'' פילוביץ שחף 29.11.03 12:04 9
  היום קיבלתי את אות מלחמת ההתשה !! פילוביץ שחף 24.11.03 20:35 8
     האם מלחמת ההתשה נעלמה מהחוברת בזדון ?! פילוביץ שחף 04.12.03 23:33 10
  המלחמה שנשכחה פילוביץ שחף 23.05.04 14:31 12
  מצער שרק עכשיו זה הוכר כמלחמה צברית 23.05.04 17:22 13
  'תדע כל אם שמסרה את גורל בניה לידי מפקדים הראויים לכך' פילוביץ שחף 24.06.07 22:45 17
  40 שנה למלחמת ההתשה: קרבות אוויר מול טייסי ברה''מ פילוביץ שחף 08.03.09 15:20 18
  מלחמה (ההתשה) יתומה מאוד (*) פילוביץ שחף 25.06.13 07:31 19
  האם הקריקטוריסט שלמה כהן שכח לציין בסמל המדינה גם את מלח' ההתשה (*) פילוביץ שחף 04.05.14 11:26 20

     
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:42   06.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. בול טרייר: במיוחד בשבילך החדשות האלה :)  
בתגובה להודעה מספר 0
 
להזכירך את הדיון בנושא הנדון...:-
5. פילו - מדובר רק על מלחמת ההתשה : (
http://rotter.net/forum/scoop/6259.shtml#5

אני מקווה שכתבה זו תסיר את הספק מליבך...

מחפשים שם למלחמה
ג' באייר תשס"ג, 5 במאי 2003 (10:56)

המונח "אינתיפאדה" משרת את תעמולת הרשות הפלשתינית, כך סבורים בכירים במערכת הביטחון. אשר על כן הוחלט לפתוח בחיפושים אחר שם אחר ללוחמת צה"ל נגד מחבלי הרש"פ, כך מדווח היום העיתונאי עמיר רפפורט מהעיתון "מעריב".

יצויין כי המונח "אינתיפאדת אל אקצה", בו משתמשים הרשות הפלשתינית, עיתונאים בחו"ל וחלק מהעיתונאים בישראל, הוא המטריד ביותר כיוון שבו מבקשים אנשי הרש"פ להטמיע את ה"עובדה" שפתחו במלחמה בעקבות עלייתו של יו"ר האופוזיציה דאז אריאל שרון להר הבית. כמו כן מבטא שימוש במינוח הזה התעלמות מהודאותיהם של אנשי רש"פ על הכנות רבות למלחמה שקדמו לעליית שרון להר הבית.

בעקבות הנתונים הללו החליט הרמטכ"ל רב אלוף משה יעלון להטיל על מספר גורמים בצבא להציע שם עברי למלחמה נגד גורמי הטרור. יצויין כי הרמטכ"ל מבקש שם שיהיה מקובל על הציבוריות הישראלית כולה.

כמו כן מבקש הרמטכ"ל יעלון להעניק אות מיוחד לכל משתתפי הלחימה בטרור, "מדובר במלחמה לכל דבר", דבר יעלון.
http://www.a7.org/index.php3

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:58   06.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. איזה שם ניתן למלחמת חומת מגן.... ??  
בתגובה להודעה מספר 1
 
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 06.05.03 בשעה 16:00
 
שלדעתי השם צריך להיות מרכיב של כל המילים שלפניך...:-

בית.
חרמה.
שלום.
חוסן.
יהודי/ישראלי.
תורה.
רוח.
ערכים.
מורשת אבות/קרב.
טוהר הנשק.
מוסר.

מה דעתך בשביל התחלה...

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:41   06.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. נצח ישראל לא ישקר: ''עת לצלוח'' !!  
בתגובה להודעה מספר 3
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.11.03 בשעה 15:14 בברכה, פילוביץ שחף
 
מבצע חומת מגן, כנס בסבלנות לכל קישור...:-

אלוני האם דברי ביילין לא בגידה הם??
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2363240
אבל למה על חשבון העם היהודי...
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2413011
היא לא התעוררה היא הוזעקה על ידי
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2415156
לדעתי טעות בידך
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2420370
מטרות לחוד ושדה ראיה לחוד
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2420513
אני מקוה ומאמין שראש הממשלה
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2456272
שתי דוגמאות לפי בקשתך...
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2456346
זה מה שמלמד אותנו שימון-הערב..
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2463726
הרטוב זה מאוד פשוט...
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2465495
לאריק שרון ראש ממשלת ישראל
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2478292
למה לא לחכות...כי אני רוצה ר"מ
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2494856
הכתובת כתובה על הקיר
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2496055
ציפור לילה אנא לפחות תפנים..
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2503700
שמעון פרס אומר....
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2539129
הודנא = טבח/שחיטת כל היהודים...
...כמו שמוחמד טבעאק עשה/שחט את כל שבט בידואים שחי ושלט "במכה",
לאחר שעשה איתם "הודנא"....הרגיע אותם- יעני הפסקת אש...התחילו
לעשות מסיבות, שתו יין, עישנו חשיש ואופיום, אכלו בשר כבש עד
שעייפו וסקס בלי סוף, וכשהיו חלשים ועייפים... כעבור שנתיים
בערך "מיום ההודנא", התנפל עליהם עם כל הרוצחים/הבידואים
וכבשו את "מכה" באישון ליל.
נצח ישראל לא ישקר...."אין לנו מדינה אחרת"
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2834478
טחנות הצדק טוחנות לאט אבל בטוח
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2842901
מילחמה עכשיו ומיד...נצח ישראל לא ישקר
"עת לצלוח"
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1682148,00.html
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2849717
"בנושקה שלי, אמרתי לך תירה בכל...
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2849940
מי זה המטבחון של ראש הממשלה
שר החוץ שמעון פרס ו-"ראש הממשלה של מרכז פרס לשלום/שילטון...!!
שר הבטחון "פואד" בינימין בן אליעזר" ו-יו"ר מיפלגת העבודה, בחירות בפתח...!!
שר הפנים אלי ישי ו- יו"ר סיעת ש"ס בכנסת, שעכשיו כל מה שחשוב לו זה איך לחוקק חוק {ובצדק} עוקף פסיקת בג"צ בנושא גיור....!!
והקבינט הביטחוני בכלל והגייס החמישי היושב בתוכו הכלל את ח"כ הערבי שניפגש לא מזמן ברבת עמון-בירדן עם ההוא שמצא מקלט בסוריה לכל פעילותו החבלנית כראש אירגון טרור....!!
ואם תוסיף על כל זה את מה שאמרה אימו של " בנושקה שלי " ברשת ב´ יום אחרי הטבח הנורא, כפי שהבאתי זאת בפורום הזה בכלל ובפי חבר כנסת מיכאל " מיקי " איתן....!!
1. בנושקה שלי אמרתי לך תירה בכל..
פילוביץ שחף, (21.2.2002)
http://miki.org.il/article.asp?newsid=256
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2867664

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:55   05.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. ''בנושקה שלי, אמרתי לך תירה בכל...  
בתגובה להודעה מספר 4
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.06.05 בשעה 18:16 בברכה, פילוביץ שחף
 
מאת: pilovich shahafו 20/02/02 | 23:29

...אחד שמיתקרב אליך, אל תאמין בהם, אל תפחד תירה בהם, אני
מעדיפה אותך חי בבית הסוהר מאשר מת בבית הקברות....
"סוף ציטוט של חלק מדבריה ברשת ב´, של האמא גב´ קיביס-אמא
של "בנימין קיביס ז"ל הי"ד" שנירצח אתמול על ידי מחבלים
בעין עריק....

שימו לב

אם "אמא" אומרת את זה והיא עולה חדשה מרוסיה, סימן שהבן
שלה סיפר לה על כל ההתלבטויות שלו כלוחם בכלל והוראות הצבא
בפרט....בא לי לאכול את המסך של המחשב, לא למדנו כלום....
מילחמה עכשיו ומיד....נצח ישראל לא ישקר
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=54&msgid=2849940

הכתבה הזו מופיעה באתר של עמותת "חננו"...:-
http://www.honenu.org.il/index.htm

" אולי תשב בכלא, אבל תהיה חי "
"אז השארתי לו הודעה, סיפרה האם,
בנושקה שלי, תענה לי כשיהיה לך זמן.
אני מאד דואגת לך, תזכור מה שאמא אמרה לך:
תשמור על עצמך, אל תתן לאף אחד להתקרב אליך,
אני מרשה לך לפתוח באש, אפילו אם זה לא כתוב
בפקודות פתיחה באש.
אם תפתח באש, מקסימום תשב בכלא אבל תהיה חי.

תעשה לי טובה, אל תאמין לאף אחד,
אתה כל כך תמים. תלמד מאמא'לה שלי לשמור על עצמך
ועל החברים שלך, אבל הוא לא היה עוד בין החיים..."

(מתוך הודעה במשיבון שהשאירה אמו של בני קיציס הי"ד
שנהרג בקרב בעין עריק צוטט בעיתון מעריב, ט' אדר תשס"ב
)


"אני מרשה לך לירות. אולי תשב בכלא, אבל תהיה חי"

כשהקליטה אמו של בני קיקיס את ההודעה במשיבון שלו, בני כבר לא היה בחיים

מאת יוסי מזרחי ועתי'ם
21/02/02

מרגרט קיקיס שמעה שלשום על התקרית במחסום ליד רמאללה והרגישה שמשהו נורא קרה לבנה. היא התקשרה לטלפון הסלולרי שלו. "אם אני לא עונה אז אני או שומר או ישן. נא להשאיר הודעה", ענה המשיבון של סמ"ר בני קיקיס ז"ל. בני כבר לא היה בחיים."אז השארתי לו הודעה", סיפרה האם אתמול. "'בנושקה שלי, תענה לי כשיהיה לך זמן לענות. אני מאוד דואגת לך. תשמור על עצמך. תזכור מה שאמא אמרה לך: אל תיתן לאף אחד להתקרב אליך. אני מרשה לך לפתוח באש, אפילו אם זה לא כתוב בפקודות פתיחה באש. אם תפתח באש, מקסימום תשב בכלא אך תהיה חי. תעשה לי טובה, אל תאמין לאף אחד. אתה כל כך תמים. תלמד מאמא'לה שלי לשמור על עצמך ועל החברים שלך".בני היה בן 20 במותו. בחודש שעבר שבר את ידו ונשלח לתקופת החלמה בביתו. בשבוע שעבר הוא דאג להוריד את הגבס ודרש לשוב לפלוגה, "כדי שחיילים אחרים יוכלו לצאת הביתה". ביום ראשון חזר לפלוגה. אתמול, בסביבות השעה 4 לפנות בוקר, הגיעו נציגי קצין העיר לבית המשפחה והודיעו להורים ההמומים כי בנם נהרג בפיגוע הירי במחסום ליד רמאללה.ההורים, מרגרט ויורי, עלו לישראל בשנת 79'. בני נולד שלוש שנים לאחר שעלו לישראל, ובשבוע שעבר חגג את יום הולדתו ה­20 בביתו בכרמיאל. לפני כשנה וחצי התגייס לחיל ההנדסה. כעבור מספר חודשים נשלח לקורס חובשים ומאז שימש כחובש בפלוגה. "הוא סיפר לי שהוא מאוד נהנה מהשירות הצבאי ומחכה כבר לשוב לפלוגה. הוא היה ממש צבר אמיתי, ילד של בית", סיפר ידיד המשפחה ישראל סידיק.האב יורי, בן 52, עובד במפעל לעיבוד שבבי באיזור התעשיה בכרמיאל. האם מרגרט, בת 51, היא אחות בבית החולים בצפת.מאות חברים, חיילים וקרובי משפחה ליוו אתמול את סמ"ר בני קיקיס בדרכו האחרונה אל החלקה הצבאית שבבית העלמין בכרמיאל. האם מרגרט צעדה בקושי אחרי הארון, כשהיא ממררת בבכי וזועקת: "איך זה שילדים מתים לפני ההורים. מי שמע על דבר כזה"?
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/251/894.html

זעקי ארץ אהובה
19.2.2002
שם: אלונה לוינסקי
טלפון: 054-739557
דואר אלקטרוני: alona@ham-let.co.il
כללי

אנו האזרחים הקטנים מבקשים לדעת ממשלת ישראל לאן פניה מועדות?
יש תוכנית?
אזרחי ישראל חייבים לצאת לרחובות וליטול יוזמה על
מנת שקולם ישמע, אסור לנו לקבל את המצב כמובן מאליו. האם אנו
מכחישים את מצבנו העגום?
גם כלכלי וגם חברתי וגם בטחוני.

האם חיינו שווים בעיניכם?
כל מהדורת חדשות סוקרת את מספר הנספים, את משפחתם המסכנה ואת תיאור המקרה. היכן אנשי הממשלה???
האם יש פה פתרון צבאי או מדיני?
צריך לפעול לפני שיהיה מאוחר מידי. קדימה להתחיל לחשוב לפי שתהיה פה שואה שניה, באנו לארץ ישראל למקלט היהודים והפכנו לברווזים של הערבים. מערכת ההסברה של ישראל כשלה, הם מציגים אותנו כנלחמים באבנים נגד מטוסים וטנקים. קולנו לא נשמע??
צריך לשנות את הההוראת של פתיחה באש, על מנת שלא יחזור המקרה של אתמול. צריך מיד לירות ולא לחכות. אנו זעקי ארץ אהובה.
1. בנושקה שלי אמרתי לך תירה בכל..
פילוביץ שחף, (21.2.2002)
http://miki.org.il/article.asp?newsid=256

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:28   21.03.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. שכלה בנה = בנושקה בעין עריק, וילדה תאומים בגיל 54  
בתגובה להודעה מספר 6
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 21.03.04 בשעה 21:35 בברכה, פילוביץ שחף
 
ענבל
חבר מתאריך 5.8.02
4576 הודעות 12:05 21.03.04

שכלה בנה = בנושקה בעין עריק, וילדה תאומים בגיל 54

תאומים במשקלים יפים - 2.3 ו- 2.9 ק"ג.
שם המשפחה - קיקיס. לא תפסתי את שמה הפרטי.
בנה החייל נרצח במחסום עין עריק לפני כמה שנים.

חדשות רשת ב'.


שנתיים אחרי נפילת הבן - ילדה תאומים בגיל 54
מרגרט קיקיס, שבנה בני נהרג לפני שנתיים בהתקפת המחבלים במחסום עין עריק, ילדה היום זוג תאומים בריאים. ''זה מה שהחזיק אותי בחיים'',
אמרה האם
יוסי מזרחי

מרגרט קיקיס, בת 54 מכרמיאל, ששכלה לפני כשנתיים את בנה בהתקפת מחבלים על מחסום עין עריק, ילדה הבוקר זוג תאומים בבית החולים זיו בצפת. קיקיס ילדה בן במשקל 2.9 ק''ג, ובת במשקל 2.3 ק''ג. ''הם ישלימו את מה שהבן שלי לא הספיק לעשות'', אמרה האם.

בנה של מרגרט, סמ''ר בני קיקיס, נהרג בהתקפת מחבלים במחסום עין-עריק שליד רמאללה. ב-19 בפברואר 2002 הגיעו שמונה לוחמים, בהם בני קיקיס, ומפקד המחלקה, למחסום שממערב לרמאללה. שלושה הוצבו במחסום, ארבעה הלכו לישון בקרוואן סמוך ואחד עלה לעמדת תצפית על גג הקרוואן.
כעבור ארבע שעות תקפו מחבלים את המחסום ושישה מהחיילים נהרגו, בהם קיקיס, שהיה בן 20 במותו.

בעקבות האירוע מונתה ועדה צבאית לבדיקת מדיניות המחסומים, וצה''ל שינה את ההנחיות לפעילות הכוחות בהם.

מרגרט ויורי קיקיס עלו לארץ ב-79'. בני נולד שלוש שנים לאחר שעלו לישראל. כמה חודשים אחרי שהתגייס לצבא והוצב בחיל ההנדסה, נשלח לקורס חובשים ומאז שימש כחובש בפלוגה.


יורי קיקס עם שני ילדיו הטריים. צילום: שי סמיה

''עכשיו אני לבד, תביאי לי עוד אח''

האם אמרה ל''מעריב אונליין'': ''אני מאוד מתרגשת. זוג הילדים החדשים יחזק אותנו ויכניס אותנו לחיים חדשים אחרי שכול כבד. חיכיתי לזה מאוד, הייתי נחושה כל הזמן וזה מה שהחזיק אותי בחיים''.

ד''ר עוז יובל מבית החולים זיו הסביר שמדובר במקרה נדיר. לדבריו, תהליך ההפריה החל לפני כשנה וחצי, והסתיים בהצלחה רק בזכות הנחישות של קיקיס. ''הבן הגדול שלה אריה אמר לה, 'עכשיו אני לבד, אולי תביאי לי עוד אח'. במשפחה דיברו על זה והסכימו'', אמר.

''רמת הסיכונים בלידה בגיל הזה היא גבוהה מאוד וקיקיס עברה כמה הפלות וניתוחים ברחם, ואפילו טסה לחו''ל פעמיים, אבל היה ברור שזה ייגמר בלידה. מרגרט סיכנה את עצמה והלכה על הגבול'', אמר רופאה של קיקיס.

(21/03/04 , 14:26)
http://www.maariv.co.il/channels/1/ART/672/295.html




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:02   18.10.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. בעקבות תקרית המ''פ שהודח - הקריקטורה השבועית  
בתגובה להודעה מספר 6
 
Kיציק לוי
חבר מתאריך 13.7.02
13389 הודעות 19:28 17.10.04

בעקבות תקרית המ''פ שהודח - הקריקטורה השבועית

הקריקטורה מתוך האתר: WWW.COL.ORG.IL
http://www.col.org.il/chaim_test/show_single_news.asp?7495


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5198&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:46   07.09.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. הותר לפרסום: בקלנדיה נלכד מחבל שהשתתף בפיגוע בעין עריק  
בתגובה להודעה מספר 6
 
ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
53918 הודעות 14:29 07.09.05


הותר לפרסום: בקלנדיה נלכד מחבל שהשתתף בפיגוע בעין עריק

הותר לפרסום: בקלנדיה נלכד מחבל שהשתתף בפיגוע בעין עריק
ג אלול התשס"ה 07/09/2005 14:17

הותר לפרסום בפעילות בקלנדיה ב-29.7 נלכד המחבל שאדי סעידה שביצע יחד עם מחבל נוסף את פיגוע החדירה למחסום עין עריק , בפיגוע נרצחו 6 חיילי צה"ל הי"ד

הרוגי הפיגוע ב 19/2/02 חדרו מספר מחבלים למתחם מחסום עין עריק ורצחו 6 חיילים הי"ד , פצעו חייל נוסף בינוני, המחבלים ימ"ש נטלו עימם 2 רובי M-16 השייכים לחיילים ונמלטו לכיוון הכפר עין עריק. במהלך הריצה השליך אחד המחבלים את רובה הקלצ'ניקוב שלו

ההרוגים הי"ד:

מפקד המחלקה, סגן משה עיני הי"ד , בן 21, מפתח תקוה;

סמ"ר בני קיקיס הי"ד , בן 20, מכרמיאל

סמ"ר מרק פודולסקי הי"ד , בן 20, מתל אביב;

סמ"ר מיכאל אוקסמן הי"ד, בן 21, מחיפה

סמ"ר ארז תורג'מן הי"ד, בן 20 מירושלים

סמ"ר תמיר עצאמי הי"ד, בן 21, מקרית אונו.


ב 10/12/02 נלכד ברמאללה מחבל פעיל תנזים שהיה מעורב בפיגוע

ב 22/7/04 נלכד המחבל סלאח סעידה ימ"ש ע"י כוח מיוחד ברמאללה שימש כסייען של המחבלים שביצעו את הפיגוע

http://yeshanews.com/?id=44485

_____________________

ח ל ו ם ~~ ה מ ז ר ח ~~ ה ת י כ ו ן ~~ ה ח ד ש


32. פרק י''ד: ''ויהי היום, ויהזה דון קיחוטה, בעל החלומות''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=32&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:47   08.02.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. עיזרו לצה''ל למצוא שם  
בתגובה להודעה מספר 1
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 13.01.12 בשעה 16:35 בברכה, פילוביץ שחף
 
עיזרו לצה''ל למצוא שם

בצבא זונחים את השמות 'מלחמת הטרור' או 'האינתיפאדה השנייה'. הרמטכ"ל החליט: הציבור יבחר

עמיר רפפורט
8/2/2005 7:38

ייתכן מאוד שראש הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן, יכריז היום בפסגת שארם א-שייח' על סיום האינתיפאדה, ויחתום את העימות האלים שמתנהל בין ישראל לפלשתינים מאז ספטמבר 2000. בלי קשר לאפשרות של סיום האלימות החליטו בצה"ל לבקש את עזרת הציבור במציאת שם לעימות האחרון.

בשנה שעברה מינה הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, ועדה שנועדה להעלות הצעות לשם רשמי לתקופת הלחימה. יעלון הנחה את הוועדה כי על ההצעות לשקף את מהות העימות, כיוון שבצה"ל לא הסכימו לקבל את הכינוי המקובל בציבור "האינתיפאדה השנייה".

במערכת הביטחון טוענים כי כינוי זה אינו מקובל מפני שלא מדובר באינתיפאדה (התקוממות עממית) אלא במלחמת טרור. בחודשים האחרונים שקלו בצה"ל לקרוא לעימות בשם "מלחמת הטרור", אולם יעלון החליט לאחרונה לוותר גם על הרעיון הזה. במקום זאת ימתינו בצה"ל לשם שיבחר הציבור.



הרמטכ''ל, רא''ל משה (בוגי) יעלון. צילום: יוסי אלוני

ללוחמים יוענק אות

החלטה נוספת שכבר התקבלה עקרונית על ידי הרמטכ"ל היא להעניק אות מלחמה למי שהשתתף בעימות של השנים האחרונות, בדומה למלחמות ישראל הקודמות. הכוונה היא שהאות יינתן כבר בתקופה הקרובה, וזאת לעומת אות מלחמת ההתשה, שנערכה בין השנים 1970-1967 אך האות לה הוענק רק לפני שנתיים.

בצה"ל סבורים כי העימות של השנים האחרונות היה אינטנסיבי יותר וגורלי יותר מאשר מלחמת ההתשה, ולכן, כפי אמר קצין בכיר: "למי שהשתתף בו מגיע אות, ללא כל ספק".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/866/965.html


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5484&forum=gil&omm=56&vi



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:15   06.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. לראשונה: אות מלחמת ההתשה !!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 06.05.03 בשעה 11:16
 
מערכת הביטחון תעניק את אות מלחמת ההתשה לחיילים שהשתתפו במערכה ושהיו מגויסים לצה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים מ-11 ביוני 1967 ועד 8 באוגוסט 1970.

החלטה על כך התקבלה בממשלת ישראל ב-19/1/2003, ואת ההענקות תבצע מערכת הביטחון החל מ-11 במאי 2003. חלוקת אות המערכה, שתחל ב-7 במאי בטקס שיתקיים בבית הנשיא, מבטאת את ההוקרה למי שהשתתף במלחמה זו.

את האות בחתימת הרמטכ''ל יעניק צה"ל לכלל האוכלוסייה שהשתתפה במלחמת ההתשה, אוכלוסייה שהצבא מטפל בה בצורה יזומה, כלומר למשרתים בפועל, לאנשי מילואים, לעובדי צה"ל, למשפחות שכולות ולנכי מלחמת ההתשה, וכן למוזמני בית הנשיא. סמנכ''ל וראש האגף למשאבי אנוש במשרד הביטחון יעניק את האות לכלל האוכלוסייה שזכאותה מותנית בפנייה למשרד הביטחון.

ביום רביעי חילק אלוף פיקוד מרכז משה קפלינסקי תעודות הצטיינות לחיילי פיקוד מרכז. בטקס, שהתקיים בעיר אריאל במעמד ראש העיר של אריאל רון נחמן ובהשתתפות ראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון, מפקדי האוגדות, מפקדי המצטיינים ומשפחותיהם, אמר קפלינסקי למקבלי התעודות: "כל מסגרת צבאית זקוקה למצטיינים שיעשו משהו 'מעבר'. כאלה שיקבעו נורמות חדשות, שיהיו מודל לחיקוי ושיובילו את היחידות קדימה. אתם, מצטיינים יקרים, שייכים לקבוצה של העושים קצת יותר, משקיעים קצת יותר, מקריבים קצת יותר, מסתכנים קצת יותר ומצליחים הרבה יותר".

עוד אמר קפלינסקי כי "הלחימה מציבה בפנינו אתגרים גדולים ותובעת מהחיילים לא רק יכולות צבאיות כי אם גם רמה מוסרית גבוהה, חוסן נפשי ושיקול דעת תמידי. היום, אולי יותר מכל מלחמה קודמת, לחייל הבודד יש השפעה עצומה על גורל המערכה. חיילי צה"ל מתגלים שוב ושוב בנחישותם ובאומץ לבם, ובכל מקום שהם נדרשים להילחם בו הם נלחמים מתוך אמונה בצדקת הדרך וחותרים קדימה תוך שמירה על ערכי צה"ל ועל ערכי מדינת ישראל".
6 במאי 2003 ערוץ 7
http://www.a7.org/news.php3?id=50521

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:41   07.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. ''כוח צבאי פותר בעיות''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ה' באייר תשס"ג, 7 במאי 2003 (07:15)

שר השיכון אפי איתם אומר כי לקחי המלחמה בעיראק הם ההפך מהטענה שהחלישה אותנו במשך שנים כי כוח צבאי לא פותר בעיות. "כוח צבאי פותר בעיות, וכוח צבאי גדול פותר בעיות גדולות".

השר אפי איתם, יו"ר המפד"ל אומר כי הדבר היחיד שצריך להיות מוצב על שולחן המשא ומתן עם סוריה הוא שסוריה תמשוך את ידיה מן "הטרור החיזבאלאי בלבנון", כהגדרתו, וכי תתפרק מהנשק להשמדה המונית שבידיה. "שום דבר אחר לא עומד לא במתן ולא לנתינה", אמר איתם. "על סוריה להפיק את הלקח שהיא כשלה בהבנתו. העולם הזה, בהנהגתה של ארצות הברית, לא יסבול מדיניות טרור או משטרי רודנות חמושים בנשק להשמדה המונית". את הדברים אמר איתם ביומן הצהריים של ערוץ 7 ".

לדעת אפי איתם, הממשלה הקיימת כיום היא אחרת מהממשלות שקדמו לה, וזאת מכיוון שבראשה עומד איש אחר, אריאל שרון. נקודה נוספת שלדעתו משנה את המצב של ההמשלה כיום היא מפלגות הימין, המפד"ל וכן האיחוד הלאומי, הנמצאות בתוכה. לדעת איתם, יש כרגע לחץ אמריקאי בלתי מתפשר על סוריה להתפרק מנשק להשמדה המונית ולהפסיק את תמיכתה בחיזבאללה.

איתם הוסיף כי לחץ זה הוא חלק משינוי אמתי שצפוי במזרח התיכון. אגב, איתם מציין כי הוא רואה את המלחמה הזו כהיפוכה של הטענה שהחלישה אותנו במשך שנים כי כוח צבאי לא פותר בעיות. "כוח צבאי פותר בעיות, וכוח צבאי גדול פותר בעיות גדולות". כאשר נשאל יו"ר המפד"ל לגבי הצהרתו של ראש הממשלה אריאל שרון בדבר שבועתו להגיע לשלום, ענה איתם כי הוא "בטוח שיהיה מי שיתיר לראש הממשלה את נדריו האלה".
http://www.a7.org/news.php?id=50587

@ רק כך יהיה שלום אמיתי....:-
4. נוסחת השלום:@ ניצחון= כניעה= משא ומתן= שלום @
http://rotter.net/forum/gil/5237.shtml#4

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:03   29.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. מלחמת ההתשה השנייה ..........................  
בתגובה להודעה מספר 5
 
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 29.06.03 בשעה 05:04
 
באופן מקרי, גם מלחמת ההתשה הראשונה שעימה התמודדה ישראל
שהחלה אחרי מלחמת ששת הימים ונמשכה עד לשנת 1970, ארכה
בדיוק אלף ימים.
מאת: עמיר רפפורט

אחרי כשלון פסגת קמפ דיוויד בקיץ 2000 וניסיונות נוספים להגיע להסדר קבע
עם הפלשתינים צפו בצה"ל עימות מזוין ואף נערכו לקראתו. אבל מה שאף קצין
מודיעין לא הצליח להעריך ביום בו עלה אריאל שרון, אז ראש אופוזיציה היום
ראש ממשלה, על הר הבית הוא שהעימות יתגלגל למלחמה שתימשך כל כך
הרבה זמן ותגבה כל כך הרבה קורבנות, לשני הצדדים. מלחמה שבה העורף
יהפוך לחזית.

בדיעבד, ברור כי ביקור שרון לא היה העילה לפרוץ המלחמה אלא רק תירוץ
שסיפק לפלשתינים צידוק נוח. עוד ברור שהפלשתינים בעצמם הופתעו מכך
שבמהלך השבועות הראשונים של העימות הם התקשו להסב אבדות רבות לצה"ל,
שהתכונן היטב לקרבות.


על נקודת המפנה הראשונה במלחמה הזו קשה למצוא תיעוד היסטורי ואולם
הפרטים עליה מופיעים בבירור בחומר המודיעיני של צה"ל. היא התרחשה ב- 12
בפברואר 2001, בפגישה של יאסר ערפאת עם ראשי הארגונים הפלשתיניים שבה
הוא שאל אותם "למה אין לישראלים יותר הרוגים?" והוסיף כי "אתם יודעים מה
לעשות". זה היה האות להפיכתה של האינתיפאדה שעד אז התמקדה בניסיונות
לפגוע בחיילים ובמתנחלים, למתקפת טרור מתאבדים רצחנית וחסרת מעצורים
על העורף הישראלי, משני צידי הקו הירוק.

נקודת מפנה שנייה היתה מבצע חומת מגן במרס אשתקד, שהמחיש לפלשתינים
את היכולת של צה"ל להגיע למשלחי הפיגועים בכל מקום, אפילו במחנה
הפליטים ג'נין, מה שהוריד את היקף הפיגועים.

במבט לאחור, אלף ימי האינתיפאדה השנייה נראים בעיקר כרצף ארוך של
פיגועי טרור ופעולות ישראליות שנועדו לשבור את הרוח הפלשתינית כמו
החיסולים הבלתי פוסקים והמצור שכלא את ערפאת במוקטעה. ואולם, אירוע
משמעותי נוסף, שהביא לדעיכתה של האינתיפאדה שנמצאת כעת הרבה מעבר
לשיאה, היה מינויו של אבו- מאזן לראש הממשלה הפלשתיני לאחר שהתנגד לכל
אורך הדרך לפיגועים בנימוק שהם בניגוד לאינטרס של עמו. בעקבות מינוי זה
החלו הדיבורים על הודנא.

אחרי אלף ימים, בצה"ל עדיין מחפשים שם למלחמה (הרמטכ"ל הטיל את
המשימה על קציניו). ביום ה- 999 של העימות, אתמול, לא היה ברור לאיש
במערכת הביטחון אם ביום האלף אכן יכריז החמאס על הודנא, שיכולה להיות
האות להפסקת האלימות. לפחות בסיבוב הנוכחי.

באופן מקרי, גם מלחמת ההתשה הראשונה שעימה התמודדה ישראל שהחלה
אחרי מלחמת ששת הימים ונמשכה עד לשנת 1970, ארכה בדיוק אלף ימים.גם
אם האינתיפאדה תסתיים ביום האלף וגם אם יתברר שתימשך יותר, ברור כבר
עכשיו שמדובר למעשה במלחמת התשה שנייה. עימות שבו כמה אלפי חיילים
בסדיר ובמילואים נושאים על כתפיהם עול חסר תקדים של לחימה שנמשכת
כבר כמעט שלוש שנים, וחוסמים כמעט בגופם את נחשול המתאבדים. מלחמה
ראשונה שבה האזרחים סופגים את מרבית האבידות.

מי שהסתובב אתמול בשטחים לא היה יכול להחמיץ את המוצבים הרבים בסגנון
הלבנוני שמילאו בתוך אלף ימים את הגבעות. ואולם, הוא גם היה יכול להבחין
בקלות בעייפות הלוחמים הישראלים ובעייפות האוכלוסיה הפלשתינית
שמשלמת מחיר כבד בחיי היום יום על ההגבלות הביטחוניות שנועדו לעצור
פיגועים. העייפות הזו, וההתרסקות הכלכלית בשני הצדדים היא שדוחפת ביום
האלף, בסיוע רוח גבית של לחץ בינלאומי כבד, לסוף האינתיפאדה. אם היא אכן
עומדת להיגמר.
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/499/649.html

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:04   29.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. פרק 20: ''העסקים כרגיל - המלחמה נמשכת''  
בתגובה להודעה מספר 7
 
"ביום ה' 8 ביוני 1967 היה ברור כי בתוך זמן קצר
תצווה מועצת הבטחון של או"ם להפסיק את האש בחזית המצרית..."

{ציטוט מהפתיח של הפרק מסיפרו של ד"ר אורי מילשטיין...:-
"בדם ואש יהודה-המצ"ב}

@ להלן:
תוכן הפרק הנ"ל המדבר על מלחמת ההתשה מתחילתה ועד לסיומה!!









כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:35   24.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. היום קיבלתי את אות מלחמת ההתשה !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.11.03 בשעה 05:23 בברכה, פילוביץ שחף
 

"!! ב-8 במרס 1968 יצאה מצרים בתרועה רמה למלחמת התשה !!"



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:33   04.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. האם מלחמת ההתשה נעלמה מהחוברת בזדון ?!  
בתגובה להודעה מספר 8
 


http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1347

(*) מורשת ציונות דמוקרטיה = 100 מושגי יסוד(*)
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1347



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:31   23.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. המלחמה שנשכחה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
המלחמה שנשכחה
מהדורת יום ראשון, 15 בספטמבר ט' תשרי תשס"ג

בטקסיהזיכרון, בתפילות בבית הכנסת, באלבומי
הניצחוןואפילו באותות המלחמה, חסרה מלחמה אחת -
מלחמתההתשה
רוןמיברג


בשלהי כהונתו ותחת לחצו הזועף ותובע הצדק ההיסטורי של שלמה )ציץ'( להט - לחץ
שצ'יץ'העביר אליו אחרי שיצחק רבין נרצח בכיכר עירו - הקים ראש הממשלה לשעבר
אהודברק ועדה, שעליה הטיל לבדוק האם קיימות עילות צבאיות ומקצועיות להורות
למפעלהמייצר את אותות מלחמות ישראל )מפעל שעמד מחוסר עבודה מאז מלחמת
לבנון(,להחליט על אות מלחמת ההתשה, ולהעניק אותו למעטים - החיים והמתים -
שלקחובה חלק. בראש הוועדה עמד אלוף במיל. וראש עיריית חיפה, עמרם מצנע.

ועדות כגון זו מוקמות כאשר הצבא, התקשורת והעם, מהססים או מסרבים לכנות בשם
'מלחמה'אירועי דמים בהם קיפדו מאות חיילים את חייהם ואלפים נפצעו. מלחמות
אשראין שאלה לגבי היקפן, המחיר שגבו בחיי אדם, הנפח שתפסו בחיינו,
ותוצאותיהן- ניצחון מזהיר או מעבר ממוזל מתבוסה אפשרית לניצחון דחוק -
מלחמותכאלה אינן זקוקות לוועדות. אילו הדבר היה אפשרי טכנית, היה אות מלחמת
ששת-הימיםמכסה את חזה עונדיו כלוח דיקט. את אות מלחמת יום הכיפורים היה
צריךלמצוא בעזרת זכוכית מגדלת. מלחמת ההתשה - שעד היום קשה להגיע להסכמה
לגבימשכה, תאריכי תחילתה וסיומה, מספר חלליה ופצועי ה, לצד ויכוחים לוהטים
עלשאלות כמו מי פתח בה, מי היה מעוניין ללבות את להבותיה והאם נלחמנו נגד
הסובייטיםרק באוויר או גם ביבשה - היא מלחמה שהתישה עד שנשכחה. רק באחרונה,
כאשרמניין הרוגינו באינתיפאדת אל-אקצה מאיים לחצות את סך כל מתינו בהתשה
ומשהובדבר הדמיון בין עם החי את חייו )על אף השתתפותו המדממת של העורף( שעה
שמעטיםמחרפים חייהם בשיטור השטחים הכבושים, החל להזכיר את המלחמה הנשכחת
ההיא- שבה ההתשה ועולה מאותו סנה, הבוער תמידית, שורף אך איננו אוכל.

אלמלא צ'יץ' - שמנטליות הבולדוג נעול הלסתות שלו נתמכה בעניין ההתשה על-ידי
"הנמרים",אותו קאדר סהרורי בדיעבד של כ-05 קצינים שהתנדבו לשרת בתעלה
כמפקדימעוזים, תעוזים, קציני סיור וכדומה, ומתהפכים על משכבם בלילות בגלל
זכרחייליהם שהתאדו כלא היו בחצר המעוזים מפגזים מצריים שהתגנבו מתוך שמי
סיניאל השלווה המדומה - לא היה נדחף לידיו של ברק תפוח האדמה הלוהט הזה:
להחליטהאם 721 חללים )אחת הגרסאות( או 504 )גרסה אחרת( ואלפי פצועים
המייצגיםמשפחות שלא זכו לנעילה רשמית, נקברו מחוץ לגדר האומץ וההקרבה, או
בתוכה.

כאמור, מצנע היה יו"ר הוועדה, ומלבדו כיהנו בה גם תא"ל )מיל'( דוביק תמרי
ובני מיכלסון. לוועדה זומנו בעיקר מח"טים של התקופה, קצינים שממקום תצפיתם
הגבוהיכולים היו לראות את התמונה המלאה. הופיעו מפקדי מעוזים ועוד. דברי
העדים- עד כמה לא מפתיע - הביעו תמיהה גדולה על העלאת השאלה בכלל. מי שבילה
את20 החודשים הפורמליים )או ,13 תלוי בגרסה( המיוחסים להתשה, ספג את האש
הרצחנית,השתתף בניסיון הישראלי למחוק את ערי התעלה ואת המפגש הראשון של
מערךהטילים המצרי עם מטוסי הקרב של צה"ל ואיבד את טובי חייליו, לא הבין את
פשרומהות הדיון. העדויות היו נוקבות והמח"טים ששון יצחקי, פינקו, שמואל
פרסבורגרואחרים, לא ייפו מילים. "מבצע קדש", טיול מדברי הזוי של צה"ל תחת
כנפיהשל מכונת מלחמה קולניאליסטית בהנהגת ארצות-הברית, בריטניה וצרפת, שבו
כבשנואת חצי-האי סיני, איבדנו מאות לוחמים ושבנו לגבולנו, הניב אות מלחמה
מפוספסוצבעוני. על מדוכת ההתשה, מלחמה נטולת שיק, מכוערת, מאובקת ומרוחקת
מנפשהשל אומה, דנו ברצינות תהומית.

ציץ' לא מצליח להירגע
גםהיום, שלושים שנה ויותר מההתשה וזמן קצר בלבד אחרי החלטת ועדת מצנע, לא
מצליחשלמה להט להירגע. "אני לא מבין את זה", הוא אומר, "זו היתה מלחמה לכל
דברשעומדת בכל הקריטריונים. חובה היתה לעשות צדק עם הלוחמים ועם משפחות
הנופליםשהיפלו אותם לרעה. אני משתגע מזה. אלפים בודדים בלבד החזיקו את הקו
הנוראביותר שהיה למדינת ישראל, שילמו בחיים כאשר דיזנגוף נמצא במרחק שעת
טיסה,והוועדה אינה משתכנעת. אני רוצה שיהיה ברור שצ'יץ' אומר שהחלטת הוועדה
היאהחלטה שגויה, אומללה, לא אנושית ומקוממת".

לא מתאים לך להיכנע, אני אומר לו.

נדיר לראות את להט מבולבל או נטול מילים. "אינני בטוח שנותר לאן לקחת את
הדיון הזה".

אני מתכוון לומר בג"ץ, ונזכר שרק אמש אמר עו"ד ויינרוט בטלוויזיה
שהמשפטיזציה של החיים בארץ היא דבר מזעזע ומתכון לאסון, ושותק.

כמי שהשתתף כמעט בכל המלחמות, אני נדרש לבנאלי, היכן היית מדרג - מבחינת
הקושיוהמחיר האנושי - את מלחמת ההתשה?

צ'יץ' אינו זקוק לשניה מחשבה. "במקום הראשון", הוא אומר ובודק שסא"ל )מיל'(
אברהם זוהר, חוקר מלחמות שחקר את מלחמת ההתשה, מסכים אתו. זוהר נד ב ראשו
בהסכמה.

"ללא ספק", הוא תומך בלהט.

באתי לצ'יץ' לברר את הנקודה הזו לבדה ולא להפליג אתו בזכרונות לוחמים
שלעולם אינך יודע אם יש להם פילים בקנה או שמא העבירו בו בבוקר פלנלית ושמן
רובים.על-פי מבער הטורבו שהבעיר לפני שהגענו; אם לשפוט על-פי הטלפונים
המצלצליםבשני קווים וצעדיו בבית הגובלים בריצה - שלמה להט הוא אדם עסוק.
אבלההתשה, אולי משום שהחמיץ בשל שליחות לחו"ל את מלחמת ששת-הימים, רוחשת
בכבשןהפנימי שלו בלהבה אדומה.

"זו היתה מלחמה איומה", אומר צ'יץ', "מי שלא היה בה אינו מבין במה מדובר.
היו שבועות שחטפנו הרעשה של 40 אלף פגזים"...

"ימים", מתקן זוהר.

"היית יושב בארגז חול. מעליך מיגון, שכבת פיצוץ, פסי מתכת, שכבת פיצוץ
ופגזים היו נופלים ללא הפוגה. זה נמשך שעות. לא שמעת כלום" - מה שאולי
מסביר את מכשירי השמיעה הזעירים שמתקין להט באוזניו בעת שיחתנו - "ולא
יכולת להרים ראש. כדי להגיע ממוצב למוצב, היה צריך לצאת לכביש החשוף ולנסוע
חמישהקילומטרים. המצרים היו מכינים מארבי ירי ולעתים נדירות היה מגיע סיור
כזהבשלום.

"יום אחד ביקש שר הביטחון משה דיין לרדת לשטח ולהתרשם מהמצ ב בעצמו. הגיע
להפגזה.הסתתרנו. כשפינינו אותו לאחור, שוב ירו עלינו. לא היה חסר הרבה ששר
הביטחוןשל מדינת ישראל יילך פייפן. איכשהו נחלצנו ודיין אומר לי: 'אני עולה
עכשיולישיבת מטכ"ל והדבר הראשון שאני פוקד עליו, הוא הפצצה מאסיבית של חיל
האווירעל מקורות הירי'. אמרתי לו: 'אם זה בגללנו ובגלל מה שחווית, אני מבקש
שלאלסכן מטוסים שלנו. אנחנו מתרגלים. מתחשלים. כל יום שעובר ואנחנו מחזיקים
בקו,הוא יום לטובתנו'".

בסופו של דבר - כפי שנכתב בדו"ח בידי עמרם מצנע - החליטה הוועדה שלא להעניק
אותלחיילי מלחמת ההתשה. העילה הרשמית היתה הקושי, ממש בעיה בלתי ניתנת
לפיתרוןבעידן הממוחשב של שנות האלפיים, שצה"ל ייתקל בו בניסיון לאתר את כל
החייליםשהשתתפו בהתשה. מעולם לא נבחרה עילה כה קלושה ומעוררת חימה על מנת
לשלולמקומץ מתנדבים את שהרוויחו ביושר. הצבא יודע את שם היחידות שהשתתפו
במלחמה.הצבא יודע את מניין חלליו.

"מה היה קורה אילו היו מפרסמים מודעה בעיתון ומבקשים שכל מי שהשתתף בהתשה
ייצורקשר?" תוהה אברהם זוהר, "מצנע חשש שיהיו מתחזים? מישהו רוצה להתחזות
ללוחםהתשה?"

העילות הלא רשמיות דיברו על זילות האותות ועל החשש משימוש סיטונאי בהן.
בין השאר, דובר גם בטענה שלוחמי האינתיפאדה הראשונה )השנייה טרם ניצתה(,
יראו עצמם ראויים גם הם לאות מלחמה, ואז אנה אנו באים? על פי אותו היגיון
מנחה: למי תעניק המדינה את אות מלחמת אל-אקצה? לאזרחיה? לתלמידי בית ספר?
לקורבנותהפיגועים?

יותר מכל הדהימה את צ'יץ' העובדה, אותה נידב זוהר, שמטכ"ל ההתשה ישב על
המדוכה בזמן אמת. כבר אז הוחלט שלהתשה לא יהיה אות. מה גם שהיא זלגה אל
מלחמת יום כיפור ומחדליה. כשוועדות חוקרות, לא מחלקים אותות. רק אזהרות.

נדמה לי שלא יהיה זה מוגזם לקבוע שאסור למצנע לבנות על תמיכתם של כל מי
שגרסוכי ההחלטה שלא להעניק אות מלחמה להתשה צודקת. אלה חשים שהוועדה ומי
שעמדבראשה עשקה אותם. מומלץ שלא להדליק סיגריה ליד צ'יץ' כשהוא מדבר על
המלחמהשלא ייצרה נוסטלגיה, הווי או אתוס, אלא השאירה צלקות קבלנים בדרכי
סיניהמובילות לתעלה ולאותו קו מאז'ינו וירטואלי, הלא הוא קו בר-לב.

זיוף כבר מהעמוד הראשון
מישראה, אחז בידיו ועלעל באלבום המלחמה המפואר ביותר שראה אור אי פעם
בישראל, 1000" הימים: יוני 1967 - שמונה באוגוסט "1970 , אינו יכול שלא
לתהות איזה מלחמה מפוארת, אפודת הוד שנצחונה כה מוכח ומוחץ, חוגג
אלבום-שולחן-הקפה הדביק והדוחה הזה. לא רק שאלף הימים הללו אינם מקפלים
בתוכם ניצחון; היו אלה ימי פאשלות, בזיונות, תבוסות, הפסדים צורבים, פעולות
כושלות ומחיר כבד בחיי אדם. בהמשך ישיר להשתכשכות המאוסה בפירות נצחון '67
ובימיםבהם הלכה ונבנתה כאן אימפריה שרגליה היו נטועות בשכרון הניצחון
ועניינהפרידה דרמטית מערכיהם של הלמכים הסוציאליסטים שהקימו את מדינת
היהודים;אחרי שמלחמת ששת-הימים הניבה עשרות אלבומים וספרי ניצחון שחגגו
אלופיםבמיתוסי גבורה אישיים ויחידות שנהוג היה לכתוב עליהן - מבלי להזכיר
אתשמותיהן המפורשים - שכעטלפים הגיחו מתוך העלטה; נדמה שאלבום ההתשה היה
כמעטבלתי נמנע. אפילו דיסונאנס גדול וכשל לוגי בלתי נסלח היו פה. שלושים
שנהלפני ועדת מצנע, קבע צה"ל באמצעות בית ההוצאה לאור שלו, כי ההתשה היתה
מלחמהוכי ניצחנו בה בגדול. שלושים שנה מאוחר יותר, התקשו רבים וטובים לאוש
שאת שתי התזות הרופפות הללו. פעם נוספת ניצח ההגיון הישראלי: אם מלחמה,
כנראהניצחנו בה; אם לא מלחמה, ודאי שלא הובסנו.

את האלבום ערך קצין חינוך ראשי של אותם הימים, יצחק ארד )לימים מנהל 'יד
ושם'(; במערכת הספר היו חברים סא"ל ישעיהו תדמור )לימים מנהל בית הספר
הריאלי בחיפה( ואבנר שלו )לימים גם הוא מנהל 'יד ושם'(. גיבורו המושר של
האלבום היה חיים בר-לב, יורשו של מצביא ששת-הימים יצחק רבין, ורמטכ"ל
ההתשה. אם בר-לב הוא לא רמטכ"ל שסימן-שאלה גדול אינו מרחף מעל הקדנציה שלו,
איננייודע מעל מי בהיסטוריה הצבאית שלנו הוא מרחף. לא כל מי שדיבורו איטי
ושקול,גינוניו אירופאיים ובשעות הפנאי שלו הוא יושב זקוף באוכפו של סוס
ערביטהור כשייח' סעודי כשסיגר קובני דולק בין אצבעותיו - הוא מה שצה"ל היה
זקוקלו בימים בהם הבטיחה מצרים לכבוש חזרה את האדמות שנלקחו ממנה
בששת-הימים.אי-אפשר להפריד את בר-לב מהקונספציה המחדלית שתפסה אותנו
באוקטובר'73 עם המכנסיים כרוכים על קרסולינו; הוא מאושיותיה.

אלבום המלחמה הכבד הזה, שיש להיזהר שלא ייפול חלילה על הרגל, מזייף, מייפה
ומטייחאת המציאות החל מיריית ומעמוד ה פתיחה: "ב-8 בספטמבר פותחת הארטילריה
המצריתבאש על כוחותינו לאורך חזית של 100 ק"מ. מאות קני ארטילריה מצריים
משתתפיםבתקרית. למצרים אבידות רבות ונזק רב. לצה"ל 10 הרוגים ו-71 פצועים.
הפעולההמצרית מלמדת על תמורה כלשהי באורח המחשבה המצרי".

פרס נובל לאנדרסטייטמנט הוחמץ כאן בגדול.

הוויכוח בשאלה מי פתח במלחמת ההתשה אינו קריטי כפי שנדמה. נשיא מצרים, גאמל
עבדלנאצר, אכן הכריז רשמית על פתיחת מלחמת ההתשה ב-8 במארס .1969 בעוד שכל
עולהחדש עם ותק של חמש שנים בארץ, למד להאמין לדברי מנהיגים ערביים כשהם
מאיימיםבפעילות התקפית ובנקמה, מצביאינו הדגולים מעולם לא השתחררו מתסמונת
הלעגהמתגלגל לערבים. נאצר התכוון לכל מילה - וכפי שאראה מיד אף ליותר מכך -
אבללאסונו הוא מצא מולו צמרת מדינית-צבאית ישראלית ששה אלי קרב.

שנתיים אחרי הניצחון המופלא, התרחבו נחיריהם של בכירי צה"ל באורח שאינו
שונה מקולונל קילגור )רוברט דובאל( ב"אפוקליפסה עכשיו", האלגוריה הקולנועית
הטובהביותר על מלחמות, המכריז שאין דבר שהוא אוהב יותר מ"ריח של נפל"ם על
הבוקר".בניית קו בר-לב הרעידה את האדמה תחת שרשראות וגלגלי דח פורים. דווקא
הצבאשכישוריו המיתולוגיים קשורים למבצעים נועזים ומלבי דמיון בעורף האויב,
הראהנכונות מפתיעה להיכנס עם המצרים למלחמת חפירות מתישה וללא מוצא. בר-לב
והמטכ"לשלו הסכימו לתנאיו של נאצר. נקטו ביוזמה דיפנסיבית ופאסיבית. נתנו
ידלמלחמת חפירות, שכל הרמת ראש בה מהשוחה האישית או יציאה לחצר המעוז,
עלולההיתה להסתיים באסון. הנחיריים רטטו והתרחבו; הוראות הפתיחה באש גרמו
לשפיכתקני מכונות יריה מקוטר 0.3 ו-5.0; הערבים לא הבהילו אף אחד. לעתים
היתהרוח מדברית חושפת את הנעליים שהשאירו מאחוריהם הפלאחים המגוייסים
שהעדיפולרוץ הביתה יחפים לפני שנאספו על-ידי צה"ל כאסוף ביצים עזובות.

התוכנית הסודית של נאצר
מפקדחזית תעלת סואץ היה אל"מ אורי בר-און. חטיבת השריון בפיקודו החזיקה את
הקו.המצרים - בהוכחה ראשונה ומרשימה ליכולתם לחצות את התעלה ככל העולה על
רוחם- הניחו מוקשים בגדה המזרחית )הישראלית( של התעלה. לרוב השכילו הגששים
וסיוריצה"ל לגלות את המוקשים בעת פתיחת הצירים, ופירקו אותם. בר-און,
בשילובשל כיסוי-תחת ונבואה המגשימה את עצמה, הזהיר את אלוף פיקוד הדרום
ישעיהוגביש, שלא רחוק היום שבו ייהרגו חיילים ישראלים ממוקשים והציע להראות
למצריםמהיכן משתין הגפילטע-פיש באמצעות הרעשת טנקים. מכשנתגלה מוקש נוסף
בצידנו,הורה בר-און לטנקים שלו לפתוח באש תותחים. לא היה לו אישור לכך.
באחדהתחקירים המוקדמים אמר בר-און: "נדמה לי שדיברתי עם אלוף הפיקוד, אך
הואמכחיש את זה בתוקף". לגרסת בר-און לא נמצאו סימוכין.

כאמור, אין ספק באשר לרצונו של נאצר להצית את הגזרה. אבל הסיפור האמיתי,
כפי שנתפר מעדויות ממשיות מהצד המצרי ומקריאת תוכניות המגירה המבצעיות של
נאצר,היה שהמנהיג המצרי ביקש להקדים לשנת '70 את מלחמת .'73 מטרת מלחמתו של
נאצרהיתה לכפות על ישראל לסגת מהשטחים שכבשה באמצעות לחץ בינלאומ י עליה,
לאחרשיכבוש את הגדה המזרחית של תעלת סואץ. על-פי מטרתו זו נגזרו שלבי
המלחמהשתכנן, תוך שילוב צבאות החזית המזרחית והאירגונים הפלשתיניים:

.1 "עמידה איתנה" )צומוד(

.2 "הגנה מונעת" )רפאע אל-וקאאי(

.3 "הרתעה" )אל רדע(

.4 "שחרור" )תחריר(.

לשם השגת מטרתו, היה זקוק נאצר לשנתיים של שקט יחסי, אותו ניצל להתחמשות
תוךהפעלת לחץ מאסיבי על ברית-המועצות. אירגוני המחבלים העסיקו את ישראל
בחזיתהמזרחית. גם הסורים תרמו את שלהם כשנסתייע. בשום מקום לא מדבר נאצר על
מלחמתהתשה. לא היתה לה כל תכלית מבחינתו. הוא רצה צליחה והשבת אדמה קדושה
לבעליה.לכן צלחו המצרים את התעלה עשרות פעמים בזמן ההתשה, כשהם מוכיחים שהם
יכוליםלעשות כן על-פי רצונם, מבלי שתהיה לישראל יכולת לסכל את תוכניתם.

בניגוד לאותו גמגום מודיעיני מאוחר של אמ"ן והמוסד, שנתקל ב"סבירות הנמוכה"
המצמררתשל הצמרת הישראלית, השיגה ישראל את תוכנית הצליחה של נאצר. היא היתה
בידינובנובמבר ,'70 אך לא הצליחה לעורר את הגנרלים הישראלים מההנג-אובר
שלהם.תא"ל יואל בן-פורת, איש אמ"ן, שלימים יהפוך לקוץ תקוע בישבנה של
קונספצייתההכחש ה הישראלית, כינה את מחדל פיענוח תוכניות נאצר: "יום כיפור
הקטן".לא פחות.

אילו התקדמו תוכניותיו כפי שקיווה, היה נאצר פותח במלחמת יום הכיפורים בשנת
.'70זה לא קרה. בעיקר משום שישראל, מבלי דעת, העבירה את ההתשה להילוך גבוה;
התעלמהמכל יוזמות השלום שהסתובבו באיזור כמו יונים ששובכן רוסק; ובעיקר
משוםשמחלתו של נאצר ומותו, שיבשו את תוכניותיו, שלא לומר את חייו.

חיילים ערומים משני צדי התעלה
הטרגדיהשל מלחמת ההתשה שאינה אלא מבוא בלתי נמנע למלחמת יום הכיפורים, היא
שהמנהיגהפאן-ערבי שאיבד נתח גדול מאדמתו בנסיבות שיש עמן קלון אסטרטגי
ולאומני,מצא בצד הישראלי את בני דמותו. חבורת גנרלים יהירים, זחוחי דעת,
שיכוריניצחון, שופעי ביטחון עצמי ומדיפים בוז כלפי הערבים בכלל והמצרים
בפרט.אילו בחרו אלה באיפוק, כמו זה שניסה להכתיב ראש הממשלה לוי אשכול,
שכברב-71 ביוני '67 הביע את הסכמתו לסגת מהשטחים, לא היתה מידרדרת מלחמת
ההתשהלמרחץ הדמים שהיתה. הישיבה ההדדית משני צידי התעלה, במרחק קללות
ועלבונות,הניבו פולקלור מקומי שהיה מנצח בסוף את יצר ההרג והדם. חיילים
ישראליםומצרים החליפו ביניהם מחמאות וקללות ועקבו אלה אחר אלה גם ללא נשק
וחגור.לעתים ערומים כביום היוולדם בשל החום הכבד.

אל תוך השגרה המתהווה הזאת התפרץ אורי בר-און, שמוקשים מצריים העבירו אותו
עלדעתו מעלבון וזעם. ללא אזהרה מוקדמת פתחו טנקים ישראליים באש והרגו עשרות
מצריםמטווח של מאה מטר ופחות. חצי שעה אחרי המטח הישראלי הראשון, קיבלו
המצריםאישור מהמטכ"ל שלהם להגיב. הם פתחו בהפגזה ארטילרית. 11 חיילים
ישראליםנהרגו. נאצר ובר-און היו אחראים במידה שווה לעיתוי ולהיקף פתיחת
מלחמתההתשה. למסקנה דומה הגיע גם הצד הישראלי.

בר-לב שמיהר לתחקר את בר-און - שעשועי התעלה הפכו באחת למרחץ דמים חסר פשר
-דיווח לממשלה שהמצרים פתחו בהפגזה, והעריך באוזני הדרג המדיני כי התקרית
מבטאתשינוי במדיניות המצרית, וכי על צה"ל להיערך בהתאם. כרגיל אצל בר-לב,
הואהבין רק חלק מהתמונה הכוללת.

באותו לילה הודה בר-און בפני מפקד גייסות השריון ישראל טל, כי לא המצרים
פתחו באש, אלא אנחנו, וכי לא קיבל אישור לכך. בר-און טען שלא היה לו עם מי
לדבר והסביר שפעל בתגובה על הטמנת המוקשים. בבוקר הציע טל לבר-לב להדיח את
בר-און.כך היה.

מלחמת הגנרלים שהתלקחה במלוא עוזה אחרי מלחמת יום הכיפורים, החלה רוקמת עור
וגידיםממטח ההתשה הראשון. אברהם ברן אדן כתב בספרו 'שתי גדות לסואץ': "ב-8
בספטמברפתחו המצרים בהרעשה ארטילרית מאסיבית בגזרה הצפונית עד פורט סעיד".
מהקדם למה, ישאל הקורא הנבון, הביצה לתרנגולת או התרנגולת לביצה?

ב-62 באוקטובר התחוללה תקרית ארטילרית נוספת. הפעם נהרגו בה 15 חיילים
ישראלים ו-43 נפצעו. ב-13 באוקטובר פשט ו חיילי סיירת צנחנים בפיקודו של
מתן וילנאי על נג'ע חמאודי במצרים עילית, מרחק 350 ק"מ מהגבול, ופוצצו תחנת
מימסרבקו המתח הגבוה אסואן-קהיר. הפעולה החצופה הזו תרמה תרומה חשובה
להוצאתהרוח ממפרשיו של נאצר. קצת חושך בקהיר לא הרג אף אחד, אבל עומק
הפעולה,התרדמה המצרית והתזכורת הכואבת בדבר היכולת הישראלית, הבהירו לנאצר
כמהיהיה קשה לו לממש את חלום השיבה. בצד הישראלי, משהלכו וגברו פעולות
הגמולוההטרדה של ישראל, כמו שדואן, האי גרין ואחרות, היו במטכ"ל שהציעו
למנותאת תא"ל רפאל איתן למפקד כוח משימה מיוחד לפעולות עומק. זה לא קרה.
כנראהמשום שבר-לב תאב ההיררכיה לא רצה צבא בתוך צבא. כבוגר מלחמת השחרור,
זכרכמה קל היה להקים את הפלמ"ח וכמה קשה היה לפרק אותו.

צלפים קשורים לצמרות העצים
פתאום,לפני שחיוך הנצחון המתוק של ששת-הימים נמחק מפרצופה מדושן העונג של
מדינהשלמה, חבקה מדינת ישראל מלחמה. אם מצנע מסרב עדיין לכנותה מלחמה, אני
מציעשנתפשר על הקזת דם סדרתית והדדית באמצעות כלי משחית. לא ממרחק שלושים
ומשהוהשנים ולא אז, אף אחד אינו מצליח להסביר - בהגיון הכוונה - כיצד
התחפרהישראל לגדות תעלת סואץ בכוח זעיר ולא מצויד כהלכה, מול כל עוצמתו של
הצבאהמצרי שברית המועצות מיהרה לציידו ולשקמו, והשאירה את חייליה בשטח כדי
לחטוףבאופן אמיתי רק כדי להראות נוכחות סמלית. תחשבו על ישראל כעל רחוב קצר
ועמוסתנועה. בקצהו האחד שוכבים בחורים הרוסים מעייפות במעוזים חוליים,
אוזניהםמצלצלות מההרעשות הארטילריות, הרעש הסטטי במכשירי הקשר גורס את
העצביםוכל אימת שמי מהם הרים את ראשו, הוא נהרג או נפצע. בניגוד לחשיבה
המקובלת,ההתשה לא היתה רק מלחמה תלולת מסלול וטילי קרקע-אוויר נגד מטוסים,
אלאגם אש ישירה של צלפים שקשרו עצמם לצמרות עצי הדקל מעברה השני של התעלה,
חמושיםברובי צלפים, ועסקו במטווח ברווזים. בקצהו האחר של הרחוב שכן כרך
שוקקחיים, סואן ומיוחם, שכל פעם שמישהו הוציא את ר אשו מהבית, הוא תפס
בחורה.לא סתם בחורה, אלא כזאת שנותנת.

משהו גדול ומוצק אך בלתי נראה, מעין חומת ברלין שקופה, הפריד בין שתי
המדינות. מדינה נותנת ומדינה לוקחת; מדינה מקריבה ומדינה מתמסרת; מדינה עם
חולבתחתונים ובגרביים ומדינה עם חול ים זהוב בין הבהונות. הכל היה כה
ראשוני, טרומי ומבולבל, ההישגים הטריטוריאליים והמוראליים של מלחמת
ששת-הימים כה מוחשיים וטריים, שקשה היה להבחין בין היער לעצים, בין שדיים
למוקשים.

מדינה שלמה מצצה את החיים הטובים ושיגרה כחמשת אלפים לוחמים, לא יותר, כולל
עובדיםאזרחיים, נהגים וקבלנים, לשחק רולטה מצרית על קו המים, שאפילו צמרת
הצבאהיתה חצויה בנוגע לאפשרות להגן עליו. מקריאת דיוני המטכ"ל הרלוונטיים,
אחרישהאש התעצמה - אם מצנע היה יכול כנראה שהיה נותן ללוחמים החיים והמתים
אותמלחמה ב"עצימות נמוכה" - מסתבר שאף אחד מהנוכחים, כולל חכמים שלאחר מעשה
כאריקשרון, לא התנגד להקמת קו בר-לב.

ישראל נכנסה לעידן חדש של התעשרות ממלחמות. לפי אטלס כרטא, "העבודה בוצעה
על-ידיכאלף חיילי הנדסה ואזרחים שהפעילו כמאה טרקטורים והסתייעו באלפיים
טירונים".קבלני עבודות ה עפר בארץ הפכו לאצולה הכספית החדשה; שר האוצר פנחס
ספירלא חסך בכסף. נתפתחו יחסים בלתי בריאים בין האזרחים המתעשרים לבין אנשי
הצבאשהיו נותני לחמם, אישרו שעות עבודה נוספות וכמויות של חומרי בניין.
המצבפגע לא רק בנורמות הדקיקות של החברה הישראלית אלא גם בזו של אנשי הצבא.

החיילים לא בכו בלוויות
דבריםרעים רבים נולדו בתעלת סואץ של ימי ההתשה, אבל הם לא הסיטו את הדרך אל
האושרהישראלי ממסלולה. חיילים לא בכו בלוויות. חיילים התלוצצו כי ייפגשו
בעיתון)במודעות האבל ובצילומי פוטו רצח הקטנים(. העיתונות, שהיתה מגוייסת
עדכדי שאט נפש, סיפקה את המילים ואת הפואזיה שליוו את הקזת הדם הפולחנית.
אתפולחן אימפריית רשע שאינה פנויה לתת דעתה על פרטים וחיילים קטנים.

הטלוויזיה הישראלית )היתה אז רק אחת(, שתיעוד ההתשה בידי כתביה המעטים
התאדה כלא היה )מסכן האיש עליו יוטל להכין סרט על ההתשה ללא חומר גלם
רלוונטי(, הצליחה בתחילת שנות ה-07' לירות מדי פעם יריה שפגעה. למשל, הכתבה
עלנגע הסמים בקרב הנוער בצפון תל-אביב. איזה סקנדל הקימו ידי התלמידים
ב"תיכוןחדש" שגלגלו סיגריית חשיש מול המצלמה. בשיהוי המקובל התנגנו הביטלס,
הרולינגסטונס, ג'ו קוקר וג'ימי הנדריקס. חברי 'העין השלישית' של ז'אק קתמור
המנוחניסו להקים קומונה חקיינית, והכל נורא הרגיז וזעזע את המימסד הזקן.
אבלאפילו המימסד הזקן התגנב לצפות במרלון ברנדו מורח חמאה על ישבנה של מריה
שניידרב'טנגו האחרון בפריז'. 'מה מעיק על פורטנוי' שיחק בקולנוע 'אסתר',
וצופיומעולם לא שבו לאכול כבד. וודאי לא במחיצת ריצ'רד בנג'מין. בהמשך הגיע
ל'אסתר'הסרט 'וודסטוק', והיו שלושה ימים של אהבה, שלום ומוזיקה בכיכר
דיזנגוף.כל הזמן הזה שחקה ישראל שכבת מגן דקה של חיילים בסיני, חייל אחרי
חייל.

מלחמת ההתשה, שנולדה מתוך טפשות פרובוקטיבית ויהירה של מטכ"ל מתוסכל מחוסר
מעשהרואי, בישרה - עבור מי שטרח להביט - על קריסות עתידיות. בינתיים
התבסמנומהמנטרה: אותנו לא מנצחים.

ויכוחים ב'צוותא'
לעתיםלוקח לעמים זמן רב מדי להתעשת. אנחנו היינו זקוקים לשש שנים, אימפריה
אחתומלחמת יקיצה מבהילה אחת, שבמהלכה התבכיין שר הביטחון משה דיין ונבהל עד
"חורבןבית שלישי" ונתן הוראה לחמש את טילי 'יריחו' הגרעינים. אם תרצו,
על-פיעיתונות חוץ.

חוץ מ'מכתב השמיניסטים', שהיה קרן אור אמיצה באפלת הכיבוש, שחותמיו הביעו
מחאהעל האופוריה הקטלנית וגרמו לגולדה מאיר )אשכול מת והמפלגה בחרה בזקנה
המזעזעת(להזדעזע כהרגלה; ו'מלכת האמבטיה' של חנוך לוין ששם אותנו ואת הלך
הרוחותשלנו ללעג ולקלס והקים עליו מדינה שלמה שכמו חטפה סנוקרת בביצים; לצד
בתיתה עם פופים על הרצפה ושטיחים על הקירות; קשה לטעון שישראל הקימה גרעין
שמאלקשה שהלך וצמח במהירות המתבקשת מסיפוחם של השטחים. היו ויכוחים קולניים
ב'צוותא',אפילו ג'ואן באעז באה לשיר, אבל השטח לא רחש פעילות. הדבר הראשון
עלסדר היום הלאומי אחרי מלחמת ששת-הימים, היו החיים הטובים.

דווקא התנועה הקיבוצית, באחד מפרפוריה האידיאלוגיים האחרונים, ישבה להקליט
מסמךוידויי, מעט לא מקובל בחברה הישראלית, 'שיח לוחמים' שמו. במסמך זה שראה
אורכספר, סיפרו הלוחמים על תחושותיהם הקשות שנבעו מהצורך להרוג באויב,
כשהצורךהזה מתנגש חזיתית עם חינוכם מבית. המסמך שנחשב תבוסתני, אינטימי
וחושפנימדי, היה אולי נקודת האור היחידה בקיר המיליטריזם הלאומי. מה שלא
מנעמישראל גלילי, איש הברזל של מפלגת העבודה, לזמן אליו לבירור נוקב את
הסופרעמוס עוז, ממחברי ה'שיח', ולנזוף בו בסגנונו הבוטה.

בדרך כלל - והרי זה אך טבעי גם אם לא חכם - נוטים מחברי דברי ימינו להתעלם
טוטליתמרחשי לבו, כאביו, אבידותיו והמורל של האויב, אלא אם הם משרתים את
מכונתהתעמולה שלנו ומגרזים את גלגלי השיניים שלה. מי שטרח והתעמק בבן דמותו
וגילומעברה השני של התעלה, האויב, גילה כי דמותו של המשטר המצרי, למרות
הטוטליטריותשלו, לא שפרה בקרב חיילי החזית. תחושתם כבשר תותחים המשעמם את
העורףעד כדי פיהוק קורע לסתות, היתה לעתים חזקה משלנו. הדמויות הנערצות על
החייליםלא היו מקרב אנשי המשטר ואף לא ממצרים. על כך מעידים דברים שרשם
חיילמצרי ביומנו ב-96.2.21. הוא כתב:

"עם התרבות הכדורים, וככל שהמלחמה נגד האויב הפכה עיקשת יותר, רבתה האהבה
והערצהשל החיילים למנהיג המהפכני המנוח )שנרצח בבוליביה בא וקטובר ,'67
ר.מ(ארנסטו צ'ה גווארה. במוצבים אתה יכול למצוא חיילים התולים את תמונותיהם
שלהו צי' מין )מנהיג כוחות צפון ווייטנאם, ר.מ( וצ'ה גווארה, בזקנו הארוך,
שיערותראשו הפרועות והסיגר הארוך בזווית פיו. כך גם תמצא תמונות של יאסר
ערפאתבכאפייה הערבית שלו, ובמקומות מסויימים תמצא את תמונתו של צ'ה גווארה
ומעליהדבריו המפורסמים האומרים: 'לא תמצא בעולם חיילים רעים, אלא תמצא
מעליהםמפקדים רעים יותר'. היתה גם סיסמא אחרת, שכה הוקירו החיילים, אשר
אומרת:'הסוציאליסט הוא אחרון האוכלים, אחרון הישנים ואחרון במתים".

במקום אחר כותב אותו חייל: "כתבי צ'ה גווארה ורעיונותיו היו כמו הכדורים
שאנו יורים באויב. הם הורסים גם אותנו".

העזבונות האישיים הללו של חיילים מצרים מתים וחיים מעידים כי המורל בצד
המצרי, למרות היותו שפוף לא פחות מאצל חיילי האויב בציוני, לפחות חיפש
אידאות ומשנות פוליטיות וחברתיות להיתלות מהן. גיוסו של מהפכן קובני ממוצא
ארגנטינאישהוקרב על-ידי מפקדיו הישירים משום שהתקשו לעמוד בזן היושרה
האינטלקטואליתשלהם ועמד בדרך הסתאבותם הבלתי נמנעת, מעניק מימד של עומק
מרשיםלנפשו של הח ייל המצרי, באשר לא היה פלאח נבער שנלקח בכוח מאחורי
מחרשתוומאודמתו. מי שיתעקש ואינו חושש מהמקבילה, ימצא קו ישר המחבר את
החיילהמצרי עם הצעיר בעורף הישראלי, מחבר מכתבי המחאה, שוכן הפאבים ומסוחרר
האידיאותהמתירניות שנשבו מאמריקה. הקו הזה, למרבה הצער, עבר מעל ראשם של
חייליהתעלה.

דירות הזיונים
הגרועמכל, לפחות על פי מבחן התוצאה, היה תהליך הסתאבותה של צמרת צה"ל.
ראינואת מפקדי צה"ל מסתאבים, מרימים כוסיות עם הבוהמה )מפגש מקומם ובלתי
אפשריבין גיבורי המלחמה ובין אלה שהיו אמורים לעצור אותם ולא לסגוד להם(,
מקבליםטובות הנאה ושירותים קטנים מאלמנטים מפוקפקים, חונים על המדרכה מול
המסעדהשל ג'קי רונן בכיכר מלכי ישראל, משאירים את נהגיהם להתייבש בחום
הגדולבווליאנטים הצבאיים. ראינו אותם כי היינו בצד המתחכך. עלינו הם נמרחו.
עםהסיגרים, היין הצרפתי, הוויסקי הסקוטי, פירות הים וכבד האווז, ברווז
בתפוזיםב'קסבה', מוסקה ועלי גפן ב'אולימפיה', 'אולימפוס', 'אקרופוליס'
ו'טריאנה'.כספם לא היה טוב במסעדות ההן. ארנקם היה מיותר. כיצד תגמול למי
שמגןעליך בגופו?

היו גם דירות זיונים קטנות - זה לא עניין מוסרי בלבד, אלא שאלה של זמינות
לפני עידן האיתוריות והטלפונים הניידים - ואת הבחורות היו מספקים המסעדנים
ועושידברם, ותיאומי מסוקים וכוננות זיקפה של מפקדי סיירות, וחדרי מלון
דיסקרטייםבצפון ובדרום, שם הם עשו לפקידות הגדודיות מה שעשו לערבים
בששת-הימים.הנורמה הזאת לא היתה עומדת היום ב פני חרונה הקדוש של עו"ד שירה
דונביץ'.היא היתה קורעת אותם לגזרים. רצינו להאמין כי למפקדי צה"ל יש ביצים
גדולותוכי הם מוכנים לדפוק את הערבים בכל רגע, ובינתיים מגיע להם
'גוד-טיים'.האלוף והסמל היו גונחים בעת ובעונה אחת; האלוף מעל הבלונדינית
הדדניתבדירה המרוהטת; הסמל מהרסיס שחדר למותנו במוצב 'טמפו' בתעלה.

לפני מספר שנים ביקשתי מהמסעדן לשעבר, יקיר צה"ל אלי רונן, שיערוך עבורי
רשימה לא מחייבת של אנשי צבא שסעדו על שולחנו. רונן הגיב כפלט מחשב: עייזר
וייצמן.מוטי הוד. אברהם בוצר. זאב אלמוג. אברשה טמיר. שמואל גורודיש. רחבעם
זאבי.אריק שרון. אברהם יפה. דוד אלעזר. יקותיאל אדם. אברהם אורלי. מוטה
גור.אלופי צה"ל הכירו את בצלאל מזרחי ואת מנטש. פתחו איתם שולחן והחליפו
דיעות.יום אחד הגיע גנדי ברכבו הצבאי היישר ממרדף בבקעה, חנה על המדרכה,
והתיישבלאכול. ג'יפ משטרה רצה לגרור את המכונית. נורתה יריה באוויר, מצד
הצבאכמובן. רונן לא זכר את הפרטים, כי בדיוק באותו רגע הכין צ'יפס. כשמשה
דייןנפצע בהתמוטטות החפירה הארכיאולוגית ושכב בבית החולים תל השומר,
התייצבואצלו יום-יום עם סטייק האנטרקוט או עם הדג שאהב לאכול. מתי נפצע
דייןבחפירה הלא חוקית? יום אחד בלבד ובעיצומו של תכנון מבצע כראמה בירדן.
מבצעכושל נגד המחבלים שעלה לנו 28 חיילים הרוגים, 69 פצועים ו-43 טנקים
פגועים,שאחד מהם נשאר בשטח האויב.

'ירושלים של זהב' בתעלה
בתעלההיה הווי בין ההרעשות והיריות. ערב אחד ביקשו המצרים הסבר לקולות
השירה )לא מירי אלוני( אשר בקעו מן המוצב הישראלי. שתי סטונדטיות עשו שבוע
במוצביםבהתנדבות )לא היו להן הורים?(. הנערות ישבו עם החיילים בין משמרת
למשמרתושרו בצוותא. המצרים האזינו בקשב רב ובבוקר, כאשר כולם ירדו להרטיב
אתהפנים במי התעלה, ביקשו המצרים הסברים כמקובל באותם ימים. בשעות הערביים
שלערב חנוכה, עם נר ראשון, בעוד שרוב אנשי המוצב הישראלי עמדו וזמרו זמירות
חגעל סוללות העפר, צפו המצרים במחזה ולא הפריעו. "שומעים טוב?" שאל אחד
החייליםהישראלים. "כן, שומעים", השיבו המצרים, "רק תסבירו מה הסיפור".
הסבירולמצרים כי זהו חג לזכר נצחונם של מעטים על רבים. המצרים לא הגיבו.

בלילות היו הלוחמים שרים את השלאגר ההיסטרי של נעמי שמר 'ירושלים של זהב',
והמצריםהיו מלווים את השירה במחיאות כפיים קצובות. אחרי כן נענו לבקשת
הישראליםושרו משיריה של הזמרת המצריה אום כולתום. שירתם הנוגה של המצרים
לידהאגם המר, נישאה ברוח המדבר וריחפה מעל לספינות הטבועות שהיו נטועות בו.
בבקריםהיו החיילים משני עברי התעלה מעירים איש את רעהו לתפילת שחרית.

זו היתה ההזיה המתוקה. אבל היא היתה נקטעת ללא כל הודעה מוקדמת. ברגע אחד
היהמתחלף ההומור הטוב ותחושת קירבת הגורל של נערים שנשלחו להרוג ולמות, בדו
קרבלחיים ולמוות.

עד מלחמת ההתשה לא היתה צלפות מקצוע צבאי נחוץ ושמיש, חוץ מאשר ביחידות
עילית.מלחמת ההתשה שינתה את זה. צה"ל מיהר להכשיר צלפים. אומץ לבם של
הצלפיםהמצרים והמוות שזרעו סביבם, חייב תשובה.

החלה מלחמת צלפים שהידרדרה מיום ליום. על הצלפים הישראלים הוטל לחסל קודם
כלאת "הקופים", הכינוי שניתן לצלפים המצרים שהתמקמו על העצים שהתנשאו לאורך
הגדההמערבית. ביום שבו ניתן האישור לפתיחה באש נורו שלושה צלפים מצרים
שנשרומן העצים לאורך הקו. היו שנפגעו ונותרו תלויים על העצים שעות ארוכות
כשהםצועקים מכאב, אך איש מחבריהם לא חש לעזרתם מחשש לפגיעה. מלחמת הצלפים
בתעלהנמשכה חודשים ארוכים. התרגילים כמו נלקחו מסרטי הפעולה הזולים ביותר.
צלףהניף את הקפל"ד שלו מעל לשוחה, ואיתר את מקור הירי.

בתקרית אחת, נתגלה צלף מצרי כשהוא מטפס אל גגו של בניין. לאחר שבחר המצרי
מחסה,השתרע בשקט מאחורי גג הבטון. הצלף הישראלי מולו ה מתין עד אשר כיוון
המצריאת רובהו, שעליו היתה מורכבת משקפת טלסקופית רוסית. כעבור שעתיים
הבחיןהמצרי במטרה, התרומם וחטף כדור בחזהו. מהטווח הקצר ניתן היה לראות את
כתםהדם שהתפשט על חולצתו. הפגיעה היתה כנראה קלה. שעה תמימה המתין הצלף
המצריעד שחלפה הסכנה לדעתו. משהתרומם פעם נוספת, ספג כדור במצחו וצנח על
הגג.לעתים זה היה ההפך.

* * *

על-פי אחד האומדנים הרשמיים, בתקריות בתעלה ובמרדפים שהתפתחו ב"ארץ המרדפים"
בבקעהאחרי מחבלים שחדרו מירדן, נהרגו 721 ישראלים ונפצעו כ-007,2. מחצית
מהםנפגעו מתקריות עם הצבא המצרי. המצרים איבדו 10,000 חיילים. מספר המחבלים
שנהרגובתקריות, בפיגועים ובמרדפים, נאמד ב-008,1.

בעת הפסקת אש רעועה שמתווכים חיצוניים הגיעו אליה במאמצים גדולים, הראו לנו
המצריםכי הטבעת כלי שייט היא עניין הדדי. שתי ספינות טילים מצריות שעגנו
בנמלפורט סעיד, תקפו את המשחתת 'אילת', הרגו 47 מאנשיה ופצעו .91 מפקדה
סירבלסלוח לעצמו שנים ארוכות. סוף סוף התגלה מישהו שלא שכח את הערכים עליהם
הוקמהמדינת ישראל. טעם הים בפיו היה מצליפות הגלים ולא משרימפס. בתגובה
הפציצהישראל את בתי ה זיקוק בעיר סואץ. מאות אלפי טונות של דלק עלו באש.
ההתשההידרדרה במהירות. שני הצדדים, לפותים זה בזה ומכלים זה בזה את זעמם.
עיןתחת עין. חייל תחת חייל. מטוס תחת מטוס.

ספק אם התנהגותו מומלצת או נורמטיבית, אבל גיבור ישראל, אסא קדמוני ז"ל,
מעמודי התווך של מרדפי הבקעה וגיבור קרב סרפיאום בסיני במלחמת יום
הכיפורים, צהל מאושר כאשר התבשר על מותו של חיים בר-לב. זהו רעיון דוחה,
לשמוח על מותו של מאן דהו, אבל כהרגלו נטול הפילטרים המרככים וחף ממחשבה מה
טובלו, נתן קדמוני ביטוי לתחושת רבים - לאו דווקא קיצונית כל כך - כלפי
רמטכ"לצה"ל בימי מלחמת ההתשה.

בר-לב החליף את רבין כרמטכ"ל ב-1 בינואר .1968 דיין העדיף את וייצמן. עניין
של קרבת משפחה ותמימות דעים ורעים. בר-לב היה המועמד של אשכול. שלושה ימים
אחרישחזר בר-לב מהשתלמות בצרפת, הזמין אותו אשכול לארוחת צהריים במלון 'דן'
בתל-אביב.מקורבים לאשכול דיווחו בעקבות הארוחה, שבר-לב אמר לאשכול כי אין
סיכוילסיים את המשבר בלי מלחמה. אם הדרג הפוליטי זקוק לעוד שבועיים, גם אז
יכהצה"ל את צבא מצרים ואת צבאות ערב האחרים: "מהר, חזק ובאופן אלגנטי".
באותהשיחה הבטיח בר-לב לאשכול: "נשבור להם את העצמות". דבריו שבו את לבו של
ראשהממשלה החולה, שדיין ויגאל אלון נשפו בעורפו.

שתי האמירות הבר-לביות הללו, שילוו אותנו אל סוף ההיסטוריה, מסגירות יותר
מכל שבהחלטתו לחמם את קו התעלה, מצא נאצר פרטנר קשוב, משתף פעולה, יהיר, לא
שוחרשלום בשום צורה, ומי שהקרבת חיי חיילים על בסיס יומי חסר תכלית, לא
הדירהשינה מעיניו.

מינויו לרמטכ"ל - למרות דימויו המתורבת והשקול - הותיר את ישראל עם צמד
מתאבקי סומו זועפים עומדים בראשה. אשכול היה חולה מדי מכדי לקחת חלק בתבשיל
שרקחוהשניים. לא רק שדיין ובר-לב היו הטרמפיסטים הגדולים של מלחמת
ששת-הימים- לא היה להם חלק בתכנונה וחלקם בנצחון היה מזערי - העלבון צרב
בהםוהם ביקשו לייצר לעצמם מלחמה שלהם. ללא שותפים. ללא עזרה. הם ניצלו את
ההזדמנותלגרור את ישראל למלחמת ההתשה שבה תכננו להכות סופית את מצרים ואת
יתרמדינות ערב, ולכפות עליהן שלום או לוחמה לזמן ארוך.

באלפי הדיונים והטיעונים שכנגד, שעניינם יעילותו של קו בר-לב, קורה לא אחת
שההיסטוריוןמוצא שאותו גנרל או מדינאי אמר במהלך שנה אחת דבר והיפוכו.
ההתנגדותהא מיתית להקמת הקו היתה בדיעבד. אפילו אריק שרון, מתנגד נחרץ
ללוחמהנייחת, לא התנגד לקו בזמן אמת. הבעיה היתה בפרשנות השונה שנתנו
הגנרליםלשימוש בקו. היו שראו בו קו בלימה ראשון, שעם שחיקתו תיסוג ישראל
הרחקמקו המים ומשם תנהל את המלחמה; היו שראו בו קו מאז'ינו אולטימטיבי
שממנוניתן לעצור כל ניסיון של צליחה מצרית. כבר בהתשה הוכיחו המצרים כי
ביכולתםלצלוח את התעלה מתי שבא להם. הם עשו זאת באין מפריע.

ב'בר-לב', הביוגרפיה שכתבה כרמית גיא על הרמטכ"ל והשר, היא מצליחה לעתים -
אםכי לא כל הזמן - לשמור על ריחוק ראוי של ביוגרפית שלא מטעם. העובדות
מדוייקותלרוב. הבעיה היא בהקשרים.

לפי גיא, קבוצת קצינים בראשות קצין הנדסה ראשי אלחנן קליין, הציעו לפרק את
מסילתהברזל אל-עריש-קנטרה ולהשתמש בה כבמגן פלדה, משום שחיזוק הביצורים
בבטוןאינו יעיל ומחירו גבוה מדי. בר-לב היסס.

"לא ידענו אם זה יעמוד. בנינו קיר. ערכנו ניסיון ישיר של מרגמות ופגזי
ארטילריה, והחומה לא קרסה. שכבת הפיצוץ, השכפ"ץ, החזיקה מעמד. פירקנו את
הרכבתוכך בנינו את המעוזים הראשונים".

יצחק חופי, לימים ראש המוסד, הסתייג: "תוכנית אבסורדית עם השקעות אדירות.
לאעשינו את זה כשישבו לנו בירושלים על הצוואר, ולא בנתניה, כשישבו לנו על
הצוואר- אז לא נעשה את זה בתעלה, שהיא מכשול מים טוב יותר מכל מיקוש".

אריק שרון: "אם המוצב יהיה תחת אש מטרידה או שטוחת מסלול, מראהו יהיה -
רלסים מעוקמים, קירות מפוייחים ואנשים תחת שוק, או הרוגים ופצועים".

ישראל טל: "לקצץ את ההשקעות למינימום ההכרחי לאותם תפקידים ופונקציות שעל
המעוזיםלמלא".

בסיור שהתקיים על פי דרישתו בקו ההולך ומוקם בינואר ,'69 ביקש דיין לראות
את התוצאה בשטח. באותם ימים ניצבו כבר 33 מעוזים, מחוברים בדרך עפר. בינם
לביןהתעלה חצצה סוללת עפר שאפשרה תנועה מוסתרת מעין האויב בגדה ממול. במרץ
'69עמדה העבודה לפני השלמתה. 32 מעוזים מרוחקים זה מזה בין 10 ל-51
קילומטר.כל אחד מבצר לעצמו. עם מערכת חשמל, ביוב, מים, מטבח ושירותים. בחצר
אוחסנוטנקים וכלי רכב.

לקראת סיום בניית הקו הכריז נאצר על מעבר לשלב הבא בתוכנית ארבעת השלבים
שלו.לטעמו הגיע הזמן לעבור משלב העמידה האיתנה לשלב ההגנה האקטיבית. "איני
יכוללכבוש את סיני", אמר, "אבל אני יכול להתיש את ישראל ולשבור את רוחה".

במהירות שיא, הפך הקו לסמל חדש לקוממיות ישראל. בעיני רוחם של אזרחי
המדינה, שסיני עבורם היתה השתכשכות נרגשת במימיו הצלולים של מפרץ שארם
א-שייח'ולא התעלה, נתפש הקו כקיר גבוה הנושק לשמיים והוא אינו עביר אפילו
למטוסים.כמה מאכזב היה מראה תלוליות החול, הרלסים הבולטים ומראה ערי התעלה
ההרוסות.מבלי שהתכוון לכך, שבר נאצר את רוחה של ישראל כשהוא מסכסך בין
מפקדיהצבא שלה, גורם לצבאה אבדות כבדות ופורם את תפרי המטכ"ל הרופפים.

חופי: "אנו עצמנו, בצה"ל, גרמנו לפסיכוזה שפשטה בישוב - מי יודע מה קורה
בתעלה".

משה דיין: "אף פעם לא הייתי שותף לפאניקה הציבורית והלא ציבורית. צריך
לשמור גם על אלופי צה"ל כשהם מוצגים בציבור. ההרגשה הקשה בציבור נוצרה בגלל
תיאורמעוות של פעולות צה"ל".

מלחמה זה כיף
להבדילממלחמת לבנון והשבר שבא בעקבותיה, במלחמת ההתשה עדיין היה קונצנזוס,
למרותמחיר הדמים הכבד וקומץ הבודדים שנשאו בנטל. כאשר יש מישהו שחושב
שמדינתישראל תלך פייפן, לעזאזל עם יפי הנפש. זה לא כיף גדול למות בעד
ארצנו,אבל עובדה שזה עבד. אולי בפעם האחרונה.

מה שזעק לשמיים במלחמת ההתשה, והוא מסוג ההרהורים שאינם מגיעים לידי מיצוי
בהתנהלותההשגרתית של מדינה החיה על חרבה ונמלטת מחורבנה, היא השאלה עד כמה
משחקיםיצרים אישיים במירוץ לצמרת, והאם הם גובים מחיר בניהול מלחמה? גם
המכחישהגדול ביותר חייב להיות מודע לאותו עניין אפל של שאפתנות אישית
וחשדותכבדים, כאשר אינך מבין מה עושים מנהיגיך ובעיניך נדמה שהם מובילים
אותנולאבדון, ואתה אינך המטומטם הגדול ביותר בשכונה. באין הכרעה ממשלתית,
ובעודדיין-בר לב - הראשון אהב נשים ועתיקות והשני סיגרים וסוסים - מנהלים
אותהביד רמה, היא נמשכה לצלילי התיפוף הרך של רגבי אדמה צונחים על ארון עץ
כשהםמחזירים הד עמום מדפנות העפר הלח. ומטח היריות.

חוץ מזה, עבור גברים רבים מדי, כולל כאלה שכבר אינם אתנו, מלחמה זה כיף. מה
יותרמענג, מרגש, פשוט וח סר התלבטות מהזדהות מלאה עם עמך, מולדתך, צבאך,
חבריך,קרקע הולדתך וכור מחצבתך? וכמובן האקשן. האדרנלין. המשחק המלהיב על
החייםועל המוות.

למי אכפת מה רוצים הפוליטיקאים להשיג כאשר הם שולחים את הנערים קדימה?
האחרוניםשאכפת להם באמת אלו הם הנערים עצמם. רק שחרר להם את האפסר והם
יסתערוקדימה. תן להם את הפעולה המסוכנת, המטומטמת, הבלתי נחוצה והמפוארת
ביותר,והם בפנים. הגמול הוא אותו רחש בלתי נשמע של הערצת בני תמותה לאלו
שסיכנואת חייהם והם חוזרים אלינו מן התופת. הגיבור החוזר מאחורי קווי האויב
אחרישהבטיח את חיי כל הסובבים אותו. מעולם לא היו רבים כל כך חייבים למעטים
כלכך. אלף פעם יכולים חיילים ומפקדים רציניים ואחראיים לספר לך עד כמה
הפעולהנחוצה ונשקלה לכאן ולכאן, אבל בסופו של דבר זה הדם שמדבר וההורמונים
שעוניםלו. במלחמת ההתשה, כמו במלחמות שקדמו לה, זו תמיד אותה הפתעה: למה
המצריםהאלה אינם נשכבים על הגב ומפרפרים, אחרי שהוכחנו להם שאנחנו הכי
נועזיםבעולם? למה הערבים חוזרים ומכים אותנו באו"ם? הרי זה הם שיורים ללא
הפוגהבתעלה.

אבל בשטח הלך והאמיר מחיר הגוויות שגבה קו בר-לב. הדו- קרב הארטילרי נטה
לטובת המצרים. מי שלא ראה את עייזר וייצמן משוטט כאריה במסדרונות אג"ם
ומבטיח לכל מי שהיה מוכן לשמוע שחיל האוויר דופק להם את הנשמה, לא ראה
יהודי גא, נעלב ורותח מימיו. בהתחלה ערכו יעפי בומים על-קוליים מעל קהיר.
כשהסתבר שגם זה לא מתריע, המתינו לבוא הפנטומים, ובינתיים החלו להפציץ עם
הסקייהוקיםכל דבר שזז בצידה המערבי של התעלה. הסקייהוקים ירדו על הקו הקדמי
ואפשרהיה להרים ראש בלי לחטוף מיד כדור צלף או פגז מטווח היטב. אחר כך היו
כמהשעות של שקט וכמה ימים של התעשתות מצרית.

עבור החייל הסדיר )זה אינו סדר תקני ואולי מעט צורם, אבל הלב נשבר כאשר
מגלים כמה נערים מתו מבלי שהבינו למה ומדוע בתעלה, טרם שידעו אישה( וחייל
המילואיםהנשוי פלוס, היה מוזר לחזור לתל-אביב. אולי אפילו מרגיז. אבל לפי
הזכרון,לא נרשמה כל תקרית של חייל מעוזים או תעוזים שחזר הביתה ופתח באש
סביבותיו,סתם כך, להראות מה הוא חושב על הערסים שליקקו במקומו את השמנת
והשאירואותו לאכול חרא בסיני.

היציאות הביתה היו דבר נורא כשלעצמו. מי ייצא? כמה דקות לפני ההרעשה הבאה?
מייחטוף? מי יגיע בחתיכה אחת למסוק? והתק תוק הקצבי הזה של מסוק המפנה
ממוזליחופשות, כאשר על רצפתו זרוק נער המסולק מן העולם.

לא כולם דעכו שם. יאנוש בן גל ויוסי בן-חנן - שטרם התייבש מהטבילה האלמותית
ההיאבתעלה על שער לייף מגזין - הסתובבו בתעלה כשהם מקרינים עליצות מטורפת
ומדבקתשל 'כוס-אמו כל העולם, אנחנו הולכים לעשות פה חיים משוגעים'. גם אם
אינךליברל יפה נפש, קשה היה לפשר בין מראה מכוניות השרד הזרוקות מול
המסעדותודירות המשגלים לבין האוויר המעופש במעוזים, חריקות מכשירי הקשר
ביוםובלילה, ובעיקר התיפוף המהדהד, השריקות הקבועות של הפגזים, צללי
הנוריותהכבות עם כל נפילה והדיווחים הלקוניים על נפגעים.

בבהלה ששודרה בזמן אמת לעורף, החל צה"ל מנייד לתעלה צוותי סעד פסיכולוגיים.
הממושקפיםהנחמדים ההם, שנראו מצחיקים באפוד ובקפל"ד, ביקשו לדובב את
החיילים.לחלץ מהם את פרטי מצוקתם המתגברת. להעניק להם סוג של תראפיה תחת
אש,טיפול שגם אם עלה יפה, לעולם לא ידעת האם שרד המטופל את הסיבות לטיפול.
לעולםכבר לא יהיה ברור מדוע לא הרחיב צה"ל את מאגר החיילים שאיישו את הקו
והעדיףלהשתמש בבודדים בסבב בלתי נגמר. זו היתה וייטנאם שלנו. מבח ינת
הקדנציות.שירתת עד שעבר זמנך ובטל קורבנך. המחיר היה בשמיים. לא סתם אומר
צ'יץ'כי מלחמת ההתשה היתה לדעתו המלחמה הקשה ביותר. צבא נורמלי, ועוד קל
תנועהכצה"ל, אינו יכול להסתגל למלחמת חפירות. היא חורצת את עצביו ומכניסה
אותולכוננות ספיגה תמידית, שהיא דרך אומללה למדי לחיות, או למות. הצוותים
ניסולעמוד על התופעות המיוחדות למלחמה המתמשכת. מושגים כמו 'בדואיזם'
שתיארואפאטיה ואובדן מוטיבציה. גם בקרב המפקדים ניכרה שחיקה. הם נדרשו לסוג
של מנהיגות שלא הכירו. במקום לתרגל מצבים בקורסים, התנסו המפקדים הצעירים
במצביםהללו על בשרם.

צ'יץ' להט, מפקד כוחות צה"ל בסיני: "היה במלחמה הזאת היבט של חוסר תוחלת
וחוסר הכרעה. במלחמת ששת-הימים היו קרבות קשים, כמו קרב השריון ברפיח וקרב
הצנחניםבירושלים, אבל בקרבות האלה ראית בעליל את ההישג. אתה מתאמץ, האויב
מובס,אתה מתקדם, האויב נסוג. זה מדרבן להמשיך ולנצח. במלחמת ההתשה לא היו
הישגים.ההישג היה בעמידה יום-יומית, בהישארות בחיים בלי לסגת אפילו סנטימטר
אחד.זה הישג מצטבר, שהלוחם היחיד אינו יכול לראותו. היתה גם בעיה קשה מאוד
-האבידות. יום-יום נהרגים ונפצעים אנשים, וחבריהם אינם רואים סוף לדבר".

בספרו 'מלחמת יום הדין' התייחס חיים הרצוג לנושא: "מכלל 498 הנפגעים שהיו
לצה"ל בסיני בתקופה שבין 1 בינואר וה-82 ביולי, נפגעו 382 בתוכם 62 חללים,
במעוזים גופם או בהקשר ישיר עמהם".

רשימת הנפגעים התארכה. כל המעוזים יחד היו מאויישים בכמה מאות חיילים. מדי
שלושהחודשים התחלפו. פונו לעורף, לקחו אוויר וחזרו למעוזים הדחוסים, למחנק
הנפשיוהגופני.

בר-לב היה שם. לא התנזר מהמפגש הבלתי נמנע עם פקודיו. ספק אם אלה העזו לספר
לועל כל הפחדים והסיוטים ועל השאלות המטרידות, לשם כל מה זה נחוץ ולאן זה
מוביל.

"אתה נלחם ונלחם כדי לשמור על הקיים", אמר לוחם ותיק, "וגם את תשיג את כל
מאתהאחוזים, מה שלא יקרה לעולם, זה לא יקדם אותך ולו במילימטר אחד מן מהמצב
שבוהיית בתחילה. במלחמה הזאת אתה נשחק. במקרה הטוב תהיה בקו היציאה. במה
שקשורלאבידות במשאבי אנוש ובכסף - תמיד תצא נפסד. במלחמה נייחת אין מה
לעשות,אלא לעסוק בפחד. הגוף מפתח תסמונות מוזרות מאוד, נוסף על גילויי
התנוונותמבצעית. אנשים מתנוונים, ויש גילויים שקשה להילחם בהם - משחקי
קלפיםוכיוצא בא לה. המפקדים למעלה לא הכירו אותם, אבל אנחנו, המפקדים בשטח,
היינוצריכים לנער את החיילים".

ברה"מ נגררה למלחמה
אםלא די היה בחזיתות הללו כדי לשחוק את הרוח הישראלית, הצליח נאצר לגרור את
תומכיוובני בריתו האסטרטגיים, הסובייטים, למעורבות עמוקה ביותר במלחמת
ההתשה.כשהוא טוען כלפיהם, בסוג של לבנטניות בכיינית שהיתה זרה לקרמלין, על
שהםמשאירים אותו לבדו, הצליח נאצר לגרור לתעלה סוללות טילי קרקע-אוויר
מהסוגשמכונת המלחמה המערבית טרם פגשה, אפילו לא בווייטנאם. לטיל הס.א 2
המוכר,הצטרף הס.א 3 המשופר, שנוכחותו המאיימת בשטח הגבילה את פעילות חיל
האוויר.

על סא"ל אברהם זוהר, מאגף ההיסטוריה של צה"ל, הוטל - כפי שמקובל בעקבות כל
מלחמה- לכתוב את תחקיר צה"ל הרשמי של מלחמת ההתשה. זוהר שקד על התחקיר כדי
לראותאותו נעצר )גם זו לא פעם ראשונה( בצנרת הצה"לית ופרסומו נאסר בינתיים.
כאישמערכת ומי שמאמין בחוקי המשחק שלה, לא עוקף זוהר את ציווייה. לא הצצה.
לאמשאיר את המחקר על השולחן בזמן שהוא הולך לשירותים. ניכר בו שעיכוב ספרו
בצנרתאינו גורם לו נחת. בעיקר משום שנדמה לו כי הצליח לפצח את אותה חידה
סהרוריתבתעלה ולפרט את האופן שבו נגררה ברית-המועצות להשתתפות פעילה נגד
ישראל.כיצד עזרה לנאצר לקדם את הטי לים לתעלה עד שאלה כמעט וחרצו את גורל
מלחמתיום הכיפורים.

חשוב להבהיר כי העובדה שברית-המועצות שלחה כוח אדם איכותי, חיילים וטכנאים,
להכשיראת המצרים בהפעלת הטילים ואף להפעיל אותם בשירותם, היוותה את הפעם
הראשונהבתולדות המעצמה הסובייטית בו נאותה לשלוח כוחות למדינה לא
קומוניסטית.גם זאת לזכותו של נאצר. סימן נוסף לתבונה הסובייטית היא סינון
וניפויהכוחות שנשלחו מיהודים. מפקדי הצבא הבינו את הסכנה הכפולה המגולמת
בנוכחותחיילים יהודיים מול צה"ל. מכיוון שכל הצלחה ערבית מלווה במחדל
ישראלי,רצוי ואף מותר, לבוא בטענה אל המוסד הישראלי על שלא הצליח לאתר את
הנתיבהארוך והמורכב שעשו הטילים הרבים מברית-המועצות ועד לאתר הצבתם הראשון
בעומקמצרים. דרך הים השחור, טורקיה, מעבר במיצרי הבוספרוס לים התיכון ולנמל
מצרי.לא בדיוק ריצת מאה מטר אולימפית. ההונאה הסובייטית היתה מלאה. בוקר
אחדהתעוררו תצפיתני המודיעין הישראלי וגילו סוללות טילים צפופות צובאות על
דלתם.בעת חפירת המחפורות הבאות לצרכי קידומו של המערך אל התעלה, כילה חיל
האווירהישראלי את זעמו בחופרים. 4,000 חיילים ועובדים מצרים נהרגו בהפגזו
ת.

גם בזאת לא הסתיימה המעורבות הסובייטית. המצרים שביקשו לקנות זמן ולשמור את
ציודהלחימה שלהם שמיש למלחמה האמיתית, שכנעו את הסובייטים לטוס במקומם
במטוסימיג .21 הפנטומים הנכספים הגיעו לארץ בטיסה, ארבעה-ארבעה, וחיל
האווירלא חשב פעמיים לפני שהשליך אותם אל המערכה. טילי הקרקע-אוויר הפילו 5
פנטומים.אבידה כבדה לכל הדעות, המזכירה את המלצתו של צ'יץ' למשה דיין בדבר
הפעלתחיל האוויר בשירות כוחות הקרקע השחוקים. בקרב אווירי ראשון ואחרון
מסוגובהיסטוריה, המריאו מיג 21 סובייטיים נגד הפנטומים הישראלים. הטייסים
הישראליםהפילו חמישה מיגים. במפעלי מקדונל-דאגלס ובמשרד ההגנה האמריקני
היתהשמחה גדולה. שמועות על מגע קרקעי בין כוחות ישראלים לספטנאץ, יחידת
העיליתהסובייטית, אינן זוכות לאימות עובדתי. כעת החל משחק קירוב מערך
הטיליםלתעלה. המצרים, בעזרת הסובייטים, עשו זאת כמו גדולים. מדי כמה זמן
התעוררו אנשי האיסוף של אמ"ן כדי לגלות שהטילים הלכו מתוך שינה בלילה.
מדובר היה באסון קשה בהתהוות. את המחיר המלא שילם חיל האוויר במלחמת יום
הכיפורים.

'טוהר הנשק' הוכנס להקפאה
במשךשנתיים סיפקו אירגוני החבלה הפלשתיניים לנאצר את החזית השניה בה רצה
כדילהשלים את היערכות צבאו. הפלשתינים עשו את שלהם, שורה של מכות כואבות
המציתותאת "ארץ המרדפים" )ואת שירו של ירון לונדון(; מרדפים וואדיות,
נקיקים,גבעות טרשים, מערות, מיתוסים על מחבלים המסתתרים מאחורי נשים,
חיסוליםללא חשבון ושורה ארוכה של גיבורים מתים וחיים: גד מנלה, אריק רגב,
חנןסמסון, רפאל איתן ואחרים.

למרבה הצער, וביחס ישיר לאכזריות בה ביצעו המחבלים את זממם, זו היתה תקופה
בוהוכנס המונח האוקסימורוני 'טוהר הנשק' להקפאה עמוקה. לעולם לא נדע מי
מהמחבליםשכוחותינו דלקו בעקבותיהם חייב היה למות, ומי לא.

בעקבות הפיגוע בבית שאן, שבסיומו התעללו תושבי העיירה בגוויות המחבלים
והעלו אותן באש, נקט טייס קיבוצניק )וודאי לא מ'שיח לוחמים'( ביוזמה פרטית.
באחד היעפים שביצע מעל כפרי וערי מצרים, ירד - מקלעים יורקים אש ופצצות
מושלכות - על איזור מיושב אזרחית, וכילה בנקודות הזעירות תחתיו את זעמו.

קצינים גבוהים מדי ומושבתים ממעש, כעייזר וייצמן, רחבעם זאבי ואחרים,
הסתובבו בשטח. הקפיצו מסוקים, הפקיעו פיקוד ממפקד י השטח, ירדו על האויב
בכוח אש לא פרופורציוני, תפסו מחבל אחד ובאורח פלא מתו הארבע-עשר האחרים
שהסתתרובמערה. החזית המזרחית לא טרדה באמת את הסד"כ של צה"ל או חיבלה
בהיערכותו,אבל כאשר מצרפים את מניין ההרוגים בבקעה לחללים בתעלה, מצטיירת
תמונהעגומה וקודרת מאוד.

ב-81 במארס '68 עלה אוטובוס שהוביל תלמידים מגימנסיה הרצליה על מוקש ליד
באראורה. 2 מבוגרים נהרגו ו-01 תלמידים נפצעו. צה"ל החליט על פעולת גמול
בכפרכראמה בשטח ירדן. על המבצע פיקדו מיטב מפקדי דור הפלמ"ח. דיין, כאמור,
זללאנטריקוטים בתל השומר. הפאשלה בכראמה היתה בסדר גודל קולוסאלי, ובשטח
נקבצוהרמטכ"ל בר-לב, יריבו שרון, איש הפשרות טל ואחרים. המחיר בהרוגים
ובפצועיםכבד. מוקי בצר, לימים סגן מפקד סיירת מטכ"ל, חטף כדור בלסת. גד
מנלהואמנון ליפקין-שחק קיבלו צל"ש על הפעולה.

שנה לאחר מכן, בהפצצה ב-9 במרץ ,1969 פגע צה"ל במתקני הזיקוק ובבתי חרושת
בעירסואץ. אותו יום נהרג בהפגזה רמטכ"ל צבא מצרים עבד אל-מונעים ראיד בשעת
ביקורבאיסמעליה, עם כל אנשי מטהו. חלומו של נאצר לעבור לשלב ארבע בתוכניתו,
"שחרור",התפוגג. מה גם שאחרי זמן קצר גם נאצר עצמו קם ומת. לבו פקע.

עיתונות מנומסת
בנימוסמתבקש ומחוייבות לכללי הכיסוי העיתונאי המקובל באותם ימים, לא הסלימה
העיתונותמצב חרדתי, דלקתי ומיואש ממילא. היא תרמה את שלה בפרסום שמות
הנפגעיםותצלומיהם מדי יום. המתרחש בתעלה התחיל לגבות מחיר בעורף. אפילו
האלופיםהמורמים מעם נתקלו - לעתים תכופות מדי לטעמם - בשאלות כגון "מה
יהיה?"ו"עד מתי?". על השאלות המנומסות בדרך כלל, ענו הקצינים ביהירות
הכוחניתשהיא תמציתם אותן שנים, אבל בכושר העמידה של העורף התחילו להינבע
סדקים.מי שהורגלו במלחמות בזק עתירות הישגים מוחשיים ונהנו מפירות הכיבוש
והשטחים,ניצבו פתאום בפני מלחמה איטית, ממושכת, שוחקת, קטלנית ללא הרפייה,
רבתנפגעים ונטולת הגיון תפעולי או אסטרטגי. מאחורי הבלגן נכה-הרוח הנרקם
לאיטו,שהתחיל להשפיע על מצב רוחה הירוד של ישראל, היכתה בינתיים שורשים
הקונספציההטרום-חורבנית של מלחמת יום הכיפורים. מי שראו עצמם פטורים ממתן
תשובות הולמות לשאלות לגיטימיות ובמקומן ממלמלו מנטרות עבשות ומרגיזות, הם
שישתכנעובשלוש השנים הבאות בדברי ההבל בדבר "סבירות נמוכה".

האמיצים באמת, ולא כולם בפומבי, זיהו לאימתם כי זאת הפעם הראשונה בה נלחמת
ישראלללא תמיכה רחבה. לא ברור האם מה שקרה בתעלה היתה מלחמת קיום או מלחמת
הישרדותשל צבא עם מדינה המסרב להפוך למדינה עם צבא.

באיזור התעופפו יוזמות שלום מכל הצורות והצבעים. למזכיר המדינה האמריקני
וויליאם רוג'רס היו רעיונות. כך גם לד"ר גונאר יארינג. אפילו נסיכה הגולה של
הציונות המודרנית, ד"ר נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית, התנדב לנסוע
לקהיר כדי לפגוש אישים רמי דרג ולבדוק את טמפרטורת המים. עם גולדה מאיר
בשלטון נטול אופוזיציה, ואחרי שמנחם בגין וחרות פרשו מממשלת האחדות, נחשפה
העובדההמרה שמפלגת העבודה פחדה מאופציית השלום יותר מכל יריביה הפוליטיים
מימין.

במלחמת ההתשה, ספר אברהם זוהר, הוקמו מעבר לקו הירוק 29 ישובים. 11 מהם
הוקמו בגולן, רובם ככולם מתוך היענות הממשלה ליוזמות של יזמים מההתיישבות
העובדת.3 ישובים הוקמו בגוש עציון. 8 ישובים הוקמו בבקעה על פי תוכנית
אלון,ועוד 2 ישובים הוקמו במפרץ אילת. הוקמו שני ישובים עירוניים: אופירה
בדרוםסיני וקריית ארבע סמוך לחברון.

בר-לב נפגש עם תלמידי תיכון בהיכל התרבות בתל-אביב. "לפני שבוע", סיפר להם,
"באחדהמוצבים בתעלה, שא לתי את החיילים, מה דעתכם על 'מלכת האמבטיה'. והם
אמרולי, 'המפקד, תביא לנו את המלכה, את האמבטיה נעשה לה פה".

* * *

"אתה יודע", אומר לי צ'יץ', "שמלחמת ההתשה אינה נזכרת בתפילת 'אל מלא רחמים'
ותפילותאחרות?"

מכיוון שפלבלתי מעט, הבין צ'יץ' שאיבד אותי.

"מזכירים את כל מלחמות ישראל בתפילות בבית כנסת, נכון?"

נכון, עניתי, נזוף.

"חוץ מאשר את מלחמת ההתשה. היית מאמין?"

זה כמו שלא מתפללים לזכר החללים שנפלו בה, באה לי הברקה.

"בראבו", אמר צ'יץ'.

"היתה בנו אנטי-תזה לתרבות האלבומים של ששת-הימים. גם בתוך הצבא היתה דחיה
מכך,בפרט שנוכחנו כעבור שנה שניצחנו בקרב אבל לא במלחמה. לכן לא דאגנו
לפרסום,לצילומים ולטקסים. זה עוול שלא יכופר ולא יסולח. גם לעצמי אינני
סולחעל כך".

"המלחמה לא הוגדרה בזמן ולא נכבשו בה שטחים", אמר חיים בר-לב, "לכן היא
אינה רשומה כמלחמה של ממש. לא כל צה"ל לחם. היתה חזית ברורה והיה עורף. לכן
לאחשבתי שצריך להוציא אות מיוחד, ונתנו את אות השירות המבצעי לכל מי ששירת
בה".

תרגום: מכיוון שלא הייתי רמטכ"ל ומצביא גיבור במלחמה בה נכבשו שטחים וירשתי
מקודמי את המלחמה הדפוקה, חסרת היעדים, המיותרת ושנכפתה עלינו, אני מסרב
להכירבה, ובעיקר בכל קשר אלי. אינני אומר אמת כאשר אינני רואה את הדמיון
ביןהאמירה 'היתה חזית ברורה והיה עורף', בדיוק כמו ששת-הימים, אבל עדיין
השתמשתיבסמכותי וגזלתי ממאות חללים וחיילים את שהגיע להם בדין".

הצופה שנרדם, החייל שלא נכנס
לקרב
כמפקדכוחות צה"ל בסיני בימי מלחמת ההתשה, נהג שלמה צ'יץ' להט לפרסם דפים
קרבייםרבים, בתפוצה של עשרת אלפים עותקים. בישירות האופיינית לו, כאשר היה
לומשהו טוב לומר, אמר; כאשר רתח מכעס, רתח. דף קרבי מס' 4 הוא דוגמה
אופייניתלפואטיקה הצבאית של להט.

"הפעם לא עמדתם במבחן. כשלונכם - כשלוננו. בפשיטה על מוצבכם הצליח האויב
לפגועבנו קשה. חוסר עירנותכם איפשר לאויב לפרוץ פרץ ולהבקיע את חומת הפלדה
הניצבתמולו.

"בליל 10 ביולי '69 בשעה 19:15 החלה הפגזה על המעוז שבמזח. ההפגזה היתה
כבדה וצפופה ביותר ונמשכה כשעה. הצופים לא נשארו בעמדות התצפית. כן לא הגיע
למקומוכוח האבטחה של הטנקים. בחסות ההפגזה ובאור אחרון בשעה 19:45 עלה כוח
אויבבגודל פלוגה ופשט על הטנקים. המ"מ צבי שרמן הבחין בחיילי האויב שירו
עליומטווח של 10 מטר. הוא קרא 'עולים עלינו' והחל יורה לעבר האויב. הטנק
נפגעבצריחו. מפקד הטנק והתותחן נפצעו. על אף הפגיעה המשיך הטנק בתנועה וירי
ועקבזאת נמנע האויב מלהתעסק אתו.

"טנק שני שנע לעבר המ"מ נפגע על-ידי האויב מטווח קצר ואנשי צוותו נפגעו.
למרות ההפגזה שנמשכה וללא קבלת פקודה, חש מיד לעזרתו כוח טנקים שהיה בקרבת
מקוםוהבחין בקרב. האויב ברח בעת שהכוח הגיע למקום.

"הקרב התנהל בקרבת המעוז, אך אנשיו לא צפו על הנעשה סביבם, לא סייעו באש
ולאחשו לעזרת הטנקים.

"אבדותינו בקרב: שישה הרוגים )מהם שניים שנפצעו קשה בקרב ומתו לאחר מכן
מפצעיהם(. אחד נשבה כשהוא פצוע ומת מפצעיו בשבי. שלושה פצועים.

"לוחמים שהצטיינו: צוות הטנק של צבי שפעל יפה וניסה להרוג באויב ברגע שגילה
אתהפושטים בקרבת הטנק, ולחם עד אשר נפגע הטנק.

"הכישלון נגרם כיוון שהצופים בחוץ לא עמדו על משמרתם ולא צפו לעבר כיוון
ההתקדמות של האויב, וכך נתאפשר לאויב להפתיע את צוותי הטנקים. למרות ההפגזה
הכבדהשניתכה עליכם באותה העת, חייבים הייתם לעמוד בחוץ ולהתריע על תנועות
האויב.כיוון שבזאת נכשלתם, הצליח האויב לחדור למוצב ולגרום לנו אבידות. גם
לאחרמכן לא חשתם להילחם. לא ניסיתם להרוג באיוב הנסוג ולהשמידו.

"לוחמים! פרשת יונה וחייליו תשמש לנו מקור ללימוד ולהפקת לקחים. כשלון המזח
-בל יחזור שנית.

המצרים הסתמכו על כוח הסבל
הספר'חרב אל-אסתנדאף' מאת מוסטפא כבהא הוא תיעוד של מלחמת ההתשה בפריזמה
מצרית.מחברו הוא דוקטור באוניברסיטת תל-אביב ולצורך כתיבתו ראיין אנשי
מדינהוצבא מצרים. על-פי עדותיהם ועל-פי חומר מצרי, הוא מתאר את השתקפות
המלחמהבמצרים. הקטע המובא כאן מתאר את שחשב מוסטפא טלאס, שר ההגנה הסורי,
עלמלחמת ההתשה

טלאס, שהיה הרמטכ"ל הסורי בזמן המלחמה, מגדיר לוחמת התשה כ"מאבק מזויין בין
שניצדדים שאין באפשרות אחד מהם להכניס לזירה את המסה הגדולה של כוחותיו
בכוונהלהכניע את האויב. כתוצאה מחוסר יכולתו להכריע הוא פונה לסדרת עימותים
צבאייםמוגבלים שיכולים להימשך תקופה ארוכה. למוראל יש משקל כבד במלחמה כזו.
הניצחוןבסופו של דבר יילך למי שיהיה בעל כוח הסבל הרב יותר לאבדות בנפש
וברכוש".

על מנת להמחיש את התיאוריה שלו, משתמש טלאס במשל מהספרות הערבית הקדומה:

"בדווי שאל את הגיבור האגדי ענתרה: איך הצלחת להגיע לדרגה כזו של אומץ?

ענתרה: הגעתי לכך באמצעות כוח הסבל שלי.

הבדווי: לא הבנתי.

ענתרה: קח את האצבע שלי ותן לי את האצבע שלך, וכל אחד יתחיל למשוך את האצבע
שלהשני.

לא עברו שניות ו הבדווי התחיל לצווח בכאב.

"ענתרה: אם לא היית אתה מתחיל לצווח, הייתי אני עושה כן".

"איך נדפקתי כמו אידיוט?"
הפרשןהבטחוני רן אדליסט היה כתבה הצבאי הראשון של הטלוויזיה הישראלית, מה
שאומרשני דברים: שהוא ראה הרבה אקשן משנת '69 ואילך; ושאפילו מטר אחד מחומר
הגלם)פילם( שצילם לא שרד את הבלגן, ההרס, החורבן והאובדן המאפיינים את
ארכיוןהטלוויזיה מאותם ימים. אלמלא צילום סטילס של אדליסט הפצוע שוכב בבית
חולים,כשחיים בר-לב ועייזר וייצמן ניצבים למראשותיו, לא הייתם חייבים
להאמיןלו. הוא אינו מסוגל להפגין את נקודות השיא והשפל של הקדנציה שלו.
אחרימלחמת ההתשה כתב אדליסט על נסיבות פציעתו. להלן קטע מהדברים:

"בעת שעשינו סיבוב אחרון ראיתי בקצה הגזרה עב ענן. גוש שחור, מסתורי, רובץ
עלהארץ, וברקי אש מבזיקים מעשנו. מבלי להתעסק הרבה בזיהוי טופוגרפי ידעתי:
המזח.סביב ההתאבכות העשנה שהיתה שתוקה מן האוויר קמו נדי-מים דקים; פספוסי
המצריםשפגעו בים סביב הרציף. בכלל, כל זה היה חזיון מדהים. לראות את ההפגזה
מןהאוויר. רק טרטור ההליקופטר והרוח השורקת בעד הדלת הפתוחה, להרהר בכך
שתחתינורועד האוויר במהומתנות אדירים כל אימת שפגז תורן נחבט בקרבת הבונקר
וקשתותהברזל מזדעזעות, חול דק זורם בסדקים ונקווה בצווארון, האור מקפץ אחוז
עוועים,שלא לדבר על ריח החריכה האפורה המשניקה בתעלות.

"למעלה שקט. הצלם שבו בחרתי רוטן על תזוזות ההליקופטר ומכוונן את עדשתו.
מישהואמר פעם שמלחמה כיום זה עסק שבו הרבה אנשים רואים איך מעט אנשים
נהרגים.

"כשהגעתי למזח של פורט תאופיק התברכתי ביום שקט. חודש לפני כן הייתי במקום,
אבלאז קיפצנו כאחוזי תזזית והגענו לפתח הבונקר עם שמשה סדוקה ושני תקרים -
היוםשקט. אולי נגמרו להם הפגזים? שקט היום. מה שהיה פעם מזח אניות, מחסני
פריקה,שמנוף גמלוני שוטט ביניהם על מסילתו, כביש, מסילת ברזל, נראה היום
ככתיתתאבנים, מכתשי פגזים שקרקעיתם רטוב מפעפוע מי-ים וגדמי ברזל משתלחים
פרע.כל פעם שהייתי מזדמן למזח, היה נדמה לי, כי פני הקרקע הולכים ומתקרבים
לפניהים וכי בפעם הבאה יכסו המים את הזרוע המצולקת ההולכת אל הים.

"ישבנו בבונקר וחשבנו על תוכנית צילומים אפשרית. "לא כדאי להסתובב", אמר
הילד בצורת מפקד המעוז. "הצלפים עובדים שעות נוספות, ואלו שהוצבו לפורט
איברהים גמרו את הקורס בציונים לא רעים". בתצפית חששנית לעבר שורת הבתים
החרבהשל פורט איברהים אפשר לראות כוורת חלונו ת חשוכים ופלושי פגזים, קרעי
קירותפה ושם ניצנוצי שברי זכוכית, שרשרת אניות לפופה למאחז בטון בפאת
הרציף,מתפתלת לאורך הרציף עד שהיא אובדת בתל מכיתות נעווה.

קצת סובבתי בין ההריסות, מדי פעם כופפתי את ראשי כדי לצאת ידי חובה ומסתור,
נדמהלי שראיתי קומפוזיציה יוצאת מן הכלל: פגר טרקטור מרוטש עם קרביים
מעוכיםוגדמי שרשרות נעוצים בחול... קרבתי אל הקיטש האכזר הזה, ודילגתי בשטח
הנצפה,כשבהרף-עין חד מתער חרך אותי הברק. את כולי. כעבור שניה או שתיים
התפוגגרישום מכת הברק ואז שילחה הבערה בירך וביד זרמים לוהטים לכל עבר: איך
נדפקתיכמו אידיוט? בגלגול השני, כשהייתי שעון בדופן מכתש פגז, חול אפור
לבנבן,ראיתי את מכתש הקליע בירך, בשר אדמדם משונץ בקרעי מכנסיים בהירים,
מעליפיצוח צרורות, שתי אצבעות ידי מידלדלות ברפיון, לבנונית הפרקים מעוררת
חמלהבערוותה אין אונים. משתמה הצריבה הראשונה והכאב היה שקול לאחוז בצבת את
תחתיות הגרון, פילחו בי זיקוקי מחשבה בזעזוע מטריף: דפקו אותי? אותי? אותי!"


http://www.4law.co.il/tap1.pdf



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
צברית
גולש אורח
   17:22   23.05.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. מצער שרק עכשיו זה הוכר כמלחמה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   בינואר 1997 ערפאת דיבר על מלחמת העצמאות של הפלשתינים.

הענין הזה נדחה ונדחה גם בגלל עלייתו של ברק לשלטון (ערפאת חשב
שישיג הכל בלי להלחם אפילו).

כשהתחוור לערפאת שהציבור היהודי לא יוותר לו כל כך מהר על אדמות,
הוא פתח את מלחמת העצמאות שלו באוקטובר 2000. עבורו זו היתה
מלחמה לכל דבר. עבורנו, או עבור ממשלת ישראל המתרפסת והמגמגמת,
זו היתה עוד אינתיפאדה.

לו היו אז מבינים שבמלחמה עסקינן, לא היינו נמצאים במצב שבו
אנחנו היום. אבל מי יקח אחריות ?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום שני ט' בתמוז תשס''ז    22:45   24.06.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. 'תדע כל אם שמסרה את גורל בניה לידי מפקדים הראויים לכך'  
בתגובה להודעה מספר 0
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 24.06.07 בשעה 22:51 בברכה, פילוביץ שחף
 
הציטוט/הכותרת הנ"ל מופיעה באגרת מפקד משמר הגבול (מצ"ב) החדש ניצב - ישראל יצחק:


ניצב ישראל יצחק
http://www.global-report.net/a.php?c=x-files&a=1421&rc=x-files

להלן האגרת שפורסמה בשבוע שעבר ביום רביעי בכל בסיסי מג"ב:

כן, כן, מי ששם לב מפקד משמר הגבול החדש השמיט, גרע את המילה - "עברייה" מהטקסט המקורי..."תדע כל אם עברייה שבנה נמצא בידיים נאמנות",
אמר ב-1963 מקים צה"ל, דוד בן גוריון - "". המשפט הזה, תמצית ייחודו וחוזקו של צה"ל, יצר ערכים, דפוסים ונורמות שהצבא מקיים.

1. למה ומדוע, מפקד משמר הגבול החדש ניצב - ישראל יצחק עשה זאת?!

2. כיצד מעז מפקד משמר הגבול החדש לגרוע ולהשמיט מילה משמעותית ומהותית ממשפט שאמר אותו לא פחות ולא יותר "דוד בן-גוריון - הזקן"?!

3. האם בעקבותיו ילכו שאר מפקדי צה"ל בכלל והרמטכ"ל בפרט?!סןףף

4. האם המלה "עברייה" תושמט מהציטוט המופיע בלשכת המטכ"ל בקרייה בתל-אביב במשרד הבטחון...?!

5. האם אימו של מדאחת יוסף ז"ל הי"ד שונה מהאמא העברייה...?!

!! דמו של מדאחת יוסף ז''ל הי''ד, זועק מן האדמה !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7397&forum=gil&omm=0

בצה"ל משרתים מיום הקמתו מיעוטים שונים כמו:
צ'רקסים, דרוזים, בדואים מוסלמים ולכן, גריעת המילה "עברייה" מהטקסט המקורי, מעמידה את כל החיילים שמשרתים בצה"ל לשווים וכל אמא דואגת לבנה החייל גם אם היא לא עברייה ולכן טוב עשה מפקד משמר הגבול החדש, ניצב - ישראל יצחק אשר תקן עוול הסטורי משנת 1963, היום שבן גוריון הצהיר זאת לפני כל עם ישראל.


"תדע כל אם עבריה"
מאת בועז העצני, פורסם: י"ג אייר תשס"ה / 22 מאי 05

לוחם השייטת מורן ורדי הי"ד שנפל בקרב בשכם, בשנה שעברה, קיבל צל"ש על אומץ ליבו ותפקודו בקרב. מורן נפל כשחש לטפל בלוחם שנפצע במהלך הסתערות על בית שבו הסתתר מבוקש.

לוחם השייטת מורן ורדי הי"ד שנפל בקרב בשכם, בשנה שעברה, קיבל צל"ש על אומץ ליבו ותפקודו בקרב. מורן נפל כשחש לטפל בלוחם שנפצע במהלך הסתערות על בית שבו הסתתר מבוקש. למשפחתו לא היו כל טענות כלפי צה"ל עד שהגיע לידיה תחקיר הקרב שממנו עולה כי מפקדים בכירים אסרו לירות טיל אל הבית והעדיפו להסתער ולסכן את הלוחמים בידעם שהמחבל חי.

המשפחה פנתה אל ראש אגף מבצעים, האלוף ישראל זיו, האחראי בתוקף תפקידו על נוהלי הפתיחה באש. בפגישה עם האלוף נדהמה המשפחה לשמוע שירי הטיל לא אושר כי "אזרחי האוייב חשובים לא פחות מחיילי צה"ל". לא התנצלות, לא הודאה בטעות, אף לא התירוץ של לחץ בינלאומי. רק נימוק אידיאולוגי של מוסר חולני.

מעבר לנימוק המעוות ולחוסר התבונה באופן הצגתו הבוטה טוענת המשפחה השכולה ליחס מזלזל מצד האלוף זיו. תגובת צה"ל הייתה שהשיחה הייתה רצופה באי הבנות.

"תדע כל אם עבריה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים לכך". דבריו אלו של דוד בן גוריון נשמעים כחלום רחוק נוכח העובדה שאדם כזה ממשיך לשרת ולקבל גיבוי.

אין זה מקרה חריג. הממשלות וצמרות צה"ל יוצאות מגדרן פעם אחר פעם כדי למנוע עוגמת נפש מהאוייב. לא קשה להרכיב רשימת הרוגים שנפלו כתוצאה בלתי נמנעת מההקלות הישראליות.

להלן כמה דוגמאות מייצגות: פינת הזיכרון בתחנת קו 20 בקרית מנחם בירושלים מטופחת עד היום ע"י משפחות הנרצחים של פיגוע באוטובוס, תוצאת יוזמת "בית לחם תחילה" מלפני כשנתיים. "יהודה תחילה" עלתה בחייהם של כ-20 חיילים ואזרחים בחברון, החייל ארז אשכנזי נפל בפעולה בעזה שעליה הודיעה ישראל ברוב אצילותה מראש לאוייב. מדחת יוסף הופקר לדמם למוות בקבר יוסף לאחר שהרמטכ"ל מופז ציית להוראת אהוד ברק שלא לחלץ אותו, הרב בנימין הרלינג נהרג בקרב בהר עיבל, שצה"ל נצטווה שלא לקחת בו חלק.

ישראל מקפידה תמיד להושיט יד לאוייביה לבל יובסו צבאית וכלכלית, על חשבון אזרחיה וחייליה. לפיכך ניתן לנסח את הגדרתו של בן גוריון מחדש ולהתאימה לימינו: "תדע כל אם עבריה שבמסרה את גורל בניה לידי מפקדים שלא כולם ראויים לכך, היא מהמרת על חייהם".

מכאן ניתן לגלוש בקלות למסקנה שכדאי להתרחק מהתנדבות לתפקידים קרביים בצבא המזלזל בחיי חייליו ומגבה קצינים דוגמת ישראל זיו, אלא שכפי שאמר יצחק שמיר "הים אותו ים והערבים אותם ערבים" שאינם מתרשמים מהמחוות האציליות של זיו וחבריו ועדיין מתעקשים להשמידנו. צה"ל, על כל מגרעותיו, עדיין מהווה את החיץ בינינו לבין שואה.

בקרבות מנהרת הכותל ב-1996 נפלו 16 חיילים וקצינים שחייהם לא היו שקולים כנגד השמירה על הסכם השלום עם ערפאת. הקרבות התפתחו מתהלוכות שהתקדמו לעבר עמדות צה"ל שנצטווה על איפוק גם כשהתברר כי הן משמשות כמחסה לצלפים.

אלא שהיו גם מקרים אחרים. משיחות עם חיילים עולה כי בכל מקום שבו לא נכחו קצינים בכירים פתחו החיילים באש ללא היסוס. הערבים הבינו את הרמז ועצרו את המהומות בתחילתן, כשהאבדות היו במקומות שבהם נכפה האיפוק החולני.

אין אלו המקרים היחידים. במקרים רבים פועלים מפקדים וחיילים על דעת עצמם ומטפלים ביעילות במצבים מסוכנים בניגוד להוראות המפקירות אותם.

הערבים ביש"ע נוהגים להשתעשע בהנחת שקית זבל על כבישים ראשיים. ההוראות הרשמיות של צה"ל מחייבות את עצירת התנועה וקריאה לחבלן. שעה ארוכה עוברת עד שהחבלן מגיע כשפקק גדול משתרך על הכביש, וכבר קרה שמטען דמה נוצל להצבת מארב ירי לשיירה שנעצרה. אך ישנם מקרים שמפקדים מוצאים "מתנדב" ערבי המפנה במהירות את השקית. במקרים כאלו לא רק שהבעיה נפתרת מיד, אלא שהשיטה מונעת את חזרת התרגיל. גם במקרים של ידויי אבנים ישנם מפקדים שהגיעו מנסיונם למסקנה כי לאש חיה יש השפעה מרגיעה המשכינה שלום בגיזרה לאורך זמן.

קיימים מפקדים וחיילים שחינוכם נכשל כנראה והם מעדיפים להסתכן בעמידה לדין ובמאסר כדי למנוע את המפגש המר של משפחותיהם עם קצינים, דוגמת האלוף ישראל זיו.
www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/4360 - 12k

קישורים רילוונטים:

(*) מורשת ציונות דמוקרטיה = 100 מושגי יסוד(*)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5587&forum=gil&archive=


_


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון י''ב באדר תשס''ט    15:20   08.03.09   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. 40 שנה למלחמת ההתשה: קרבות אוויר מול טייסי ברה''מ  
בתגובה להודעה מספר 0
 
gandalf
חבר מתאריך 4.7.08
יום ראשון י''ב באדר תשס''ט 13:01 08.03.09


40 שנה למלחמת ההתשה: קרבות אוויר מול טייסי ברית-המועצות


הסובייטים סייעו לצבא המצרי להשתקם אחרי מלחמת ששת הימים ובמהלך
מלחמת ההתשה התנהלו קרבות אוויר בין טייסים מברית-המועצות לישראלים.
בזכות ברית-המועצות זכתה מצרים ליתרון גדול במלחמת יום כיפור
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3680998,00.html

ההיסטוריה של אז. החדשות של היום.

ירמיה80
חבר מתאריך 7.10.07
יום ראשון י''ב באדר תשס''ט 13:35 08.03.09


1. אכן כן כמעט דבר לא השתנה מלחמת הגושים מעולם לא הסתיימה

כלשצערנו אנחנו ממש באמצע. כמו לפני אלפי שנים ששטח ארץ ישראל נחשב למקום אסטרטגי שמדינות רבות נלחמו על מנת לשלוט עליו גם היום ומקום המדינה מדינות רבות נלחמות עליו. רוסיה ניסתה להשיג פה שליטה מה שהצליח לארה"ב בסוף, בתוך כל זה הערבים רוצים את השטח הזה, ולנסיונות אלו הרוסים מצטרפים לעזור מפני שזהו אינטרס משותף.

קרקשתא
חבר מתאריך 28.9.07
יום ראשון י''ב באדר תשס''ט 14:59 08.03.09


2. לאחרונה יצאו שני ספרים העוסקים בתקופת ההתשה:


"30 שעות באוקטובר" המצוין של ד"ר שמואל גורדון.

ועוד צמד ספרים העוסקים בפעילות ח"א במלחמת ההתשה, של מחבר שאיני זוכר את שמו.


********


59. שימו לב לסיפא היטב היטב...ותזכורת לחברנו אספרסו :
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=scoops1&om=19805&omm=59&viewmode=threaded
בערוץ 10 רפי רשף: מה עושה מפקד חיל הים במועדון חשפנות?
http://rotter.net/forum/gil/5942.shtml#60
מזל גדול לחיל הים !!!
http://rotter.net/forum/gil/5942.shtml#17



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי י''ז בתמוז תשע''ג    07:31   25.06.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. מלחמה (ההתשה) יתומה מאוד (*)  
בתגובה להודעה מספר 0
 
מלחמה יתומה מאוד
אביתר בן-צדף 23.06.2013 14:46


אות מלחמת ההתשה - הלוחמים קיבלו אותו בדואר – לעג לרש ותעודת עניות לצבאנו

בקיץ ימלאו 46 שנה למלחמת ההתשה, שהצבא מנסה להשכיחה יותר מארבעה עשורים וחצי * במלחמת ההתשה שולבה בראשונה לוחמה מאסיווית נגד הטרור – המשכו של הביטחון השוטף, שצבאנו עוסק בו עוד מלפני הקמתו – כנראה, בהצלחה מעטה מאוד, כפי שכתב פעם סא"ל יאיר – מדריך בכיר בבית-הספר לקצינים, שהיום הוא מפקד פיקוד הצפון * את המכה האדירה ביותר ספג חיל האוויר, שנקלע למלחמה נגד חטיבה סובייטית להגנה אווירית * המערך הישראלי, שחסר חי"ר, הנדסה וארטילריה, לא הצליח לבלום את הקומנדו המצרי, שפשט על הקו הישראלי * מדיניות התגמול, שפשטה כבר רגל בשנות החמישים, לא הצליחה להרתיע את המצרים, שנהנו מעדיפות ארטילרית עצומה – עד תום מלחמת ההתשה

ביולי 1967 – כשלושה שבועות אחרי הניצחון בששת הימים – החלה מלחמת ההתשה. כוחותינו הופתעו – כמו תמיד – ואחר כך ניסתה המערכת הצבאית להסתיר את מה שאיתרע בראס אלעייש – נקודה שכוחת-אל לאורך תעלת סואץ, שאוישה ללא כל היגיון מבצעי בידי לוחמי מילואים מחטיבת שריון.

הניסיון להסתיר את האירועים מאפיין את המדיניות הרשמית במלחמת ההתשה. רשמית, צבאנו נוקב במארס 1969 כמועד תחילתה – דבר שאין לו ביסוס בשטח ולא ברשימת הנופלים לאורך התעלה, לאורך גבול ירדן ובגבול סוריה בגולן.

כדי להסתיר את הכישלון המתמשך, ניסו ראשי צבאנו לשחד את עורכי העיתונים, כדי שיפזרו את רשימות החללים – לבל יידע הציבור את גודל המכה; ולפעמים זה הצליח מאוד.

במקביל להיערכות בלי שום-שכל לאורך התעלה, לא נעשה דבר, אלא הושקע סכום אדיר (ללא כל בקרה!) בהתבצרות. "קו בר-לב", שלא היה קו הגנה, קרס כמה פעמים – עד שהתמוטט במלחמת יום הכיפורים. במקביל לתרומה הישירה להתעשרות קבלני העפר, לא נעשתה עבודת חשיבה, ולא פותחה תורת הגנה. כשצלחו המצרים – כצפוי – שום דבר לא עצר את התקדמותם, אלא משמעת מבצעית חמורה, שנהגה בצבא המצרי. צבאנו ישב כשש שנים וחצי בקדמת סיני, ומפקדיו לא הבינו את השטח ולא הכינוהו להגנה. את המחיר שילמו לוחמי אוגדת סיני, שנרמסה בידי המצרים הצולחים במהלכי הפתיחה של יום הכיפורים.

במלחמת ההתשה שולבה בראשונה לוחמה מאסיווית נגד הטרור – המשכו של הבט"ש (ביטחון שוטף), שצבאנו עוסק בו עוד מלפני הקמתו – כנראה, בהצלחה מעטה מאוד, כפי שכתב פעם סא"ל יאיר – מדריך בכיר בבית-הספר לקצינים, שהיום הוא מפקד פיקוד הצפון. לדעתי, הטרור הוכרע ביהודה ובשומרון רק כיוון שהמלך חוסין שינה את טעמו, והחליט לשחוט את המחבלים ב"ספטמבר השחור"; ואנחנו בחוסר תבונתנו הצלנו אותם מידיו. בעזה היה הסיפור אחר לגמרי – כיוון שאלוף הפיקוד היה נחוש בדעתו לנצח את הטרור. וראו זה פלא – שרון, דוד מיימון מושל עזה וסיירת "שקד" הראו, שזה אפשרי.

את המכה האדירה ביותר ספג חיל האוויר, שנקלע למלחמה נגד חטיבה סובייטית להגנה אווירית. הטיל, כידוע, כופף את כנף המטוס; המצרים והרוסים יצקו במלחמת ההתשה את נקודת הפתיחה למלחמת יום הכיפורים: בסיומה קידמו את סוללות הטילים, ללא תגובה ישראלית וללא תגובה אמריקנית, והפכו את מרבית מערב סיני לאזור מוכה-טילים.

המערך הישראלי, שחסר חי"ר, הנדסה וארטילריה, לא הצליח לבלום את הקומנדו המצרי, שפשט על הקו הישראלי. מדיניות התגמול, שפשטה כבר רגל בשנות החמישים, לא הצליחה להרתיע את המצרים, שנהנו מעדיפות ארטילרית עצומה – עד תום מלחמת ההתשה.

סיפור עגום, שיכולנו לסיימו כאן אלמלא יש לו סיום אפל יותר: כשלושים שנה אחרי מלחמת ההתשה החליט צבאנו לעטר את לוחמי ההתשה באות מערכה. קיבלנו אותו בדואר – לעג לרש ותעודת עניות לצבאנו, שלמרות הדמגוגיה והרטוריקה, אינו יודע להעריך את לוחמיו, שלחמו בתעלה, לאורך הירדן בגולן, בשומרון, ביהוד ובחבל עזה ללא-חת תחת פיקוד לקוי.

פורסם בראשונה ב"מקור ראשון", י"ז בתמוז ה'תשע"ג, 25 ביוני 2013
http://www.global-report.com/eviathar/a345389-%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%93
.
.
תזכורת מתאריך 05.05.03:


''יגעת מצאת תאמין'':מלחמת ההתשה תוכר כמלחמה!!
http://rotter.net/forum/gil/5421.shtml
.
.
.


http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון ד' באייר תשע''ד    11:26   04.05.14   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. האם הקריקטוריסט שלמה כהן שכח לציין בסמל המדינה גם את מלח' ההתשה (*)  
בתגובה להודעה מספר 0
 
האם הקריקטוריסט המפורסם והידוע (ישראל היום) שכח לציין (היום -4.5.2014) בסמל המדינה (המנורה) את "מלחמת ההתשה" ?! (*)

מצ"ב לינק למקור התמונה | עיתון ישראל היום - 4.05.2014 | עמ' 23
http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD/2014/05/04

מצ"ב תמונה + תוספת שלי (פ"ש) + תזכורת למלחמת ההתשה שהוכרה ברשומות כמלחמה לכל דבר ועניין:

''יגעת מצאת תאמין'':מלחמת ההתשה תוכר כמלחמה!!
http://rotter.net/forum/gil/5421.shtml

2. האם מלחמת ההתשה נעלמה מהחוברת בזדון ?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5587&forum=gil&archive#2

מבחן התוצאה !!
.
.
.


http://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד



תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
     


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות