התעמרות המשטרה במחזיק נשק אישי עוברת גבולות  

הסכיתו ושמעו איך ביום בהיר אחד הפכתי לחשוד באיומים נשארתי בלי עבודה, בלי כמעט כסף, בלי מקום לישון בו בלילה ובלי בגדים למעט הבגדים שעלי.

הכל התחיל במוצאי שבת
אני יושב על המחשב צופה בסרט
שלדירה שלי פורצים שני שוטרים עם אקדחים שלופים.
לא מספקים הסברים, מתייחסים אלי כאחרון הפושעים ואף שאני אומר שיש אנשים ישנים ובבקשה להיות בשקט הם ממשיכים להתנהל בצעקות לא נותנים לי לזוז לבד.
וכל אותו הזמן ממשיכים שלא לספק הסברים.
השוטר שנראה הבכיר מבינהם פונה אלי ושואל:
יש לך נשק נכון?
אמרתי לו שאכן יש לי נשק ברשיון.
הוא שואל אותי איפה הוא ואני אומר לו שבכספת.
הוא הולך איתי ביחד לכספת בחדאי הוא נצמד אלי כל כך שבקושי הצלחתי להיכנס למסדרון וכל אותו זמן הוא בקושי נותן לי לזוז.
הוא לוקח את המפתחות לבד ופותח הכל בעצמו
בזמן שאיני מורשה לגעת בדבר אלא רק לצפות.
הוא לוקח את הנשק מוציא את המחסנית והכדורים ושם הכל בשקית.
לשאלתי שוב- במה אני מואשם ולמה הם לוקחים לי את הנשק- הוא ממשיך לסרב לענות.
לוקחים אותי למטה שם מחכות לא פחות מ2 ניידות ו4 שוטרים כדי לקחת את "הפושע המסוכן" לתחנת המשטרה.
יש לציין שכל אותו זמן אני עם מכנס קצר
וקרוקס- בלי כסף, בלי מטען לפלאפון ולמעשה בלי כלום כמעט למעט הבגדים שעליי.
בתחנת המשטרה ממשיכים שלא לומר לי במה אני מואשם ורק אומרים ש"החוקר יגיד לך"
שמו אותי בחדר מעצר.
המזגן על 16 מעלות ואני קופא לחלוטין.
למעלה מ7 שעות הייתי שם
שאיש לא יודע שעצרו אותי ואין לי אפשרות להודיע על כך לאיש.
לאחר 7 שעות אני נכנס לחוקר
והוא אומר לא פחות ולא יותר שאני מואשם בכך שאיימתי על משהו עם הנשק שלי!!
בשניה הראשונה אני לא יודע איך להגיב,
האשמה הזאת כל כך הזוייה ומגוכחת שפשוט אין מילים.
אני- אזרח שומר חוק, שעשה שירות צבאי, שהותר לו לשאת נשק ברשיון ושעובד למעלה מ10 שנים כחונך של ילדים עם אוטיזם שזאת אולי העבודה שמצריכה הכי הרבה קור רוח רוגע וסבלנות בעולם- שאני איים על מישהו בנשק שלי??!
כמובן שאמרתי לחוקר הנכבד שלא היה ולא נברא מדובר בשטויות ושקרים שאין קשר אפילו מקרי בינם לבין המציאות.
החוקר רשם את דברי וחזרתי לחדר מעצר- רק שהפעם "זכיתי" גם באזיקי ידיים כאחרון הפושעים...
עוד 5 שעות עברו להם ביעף ופתאום באים ומודיעים לי: לוקחים אותך לשופט!
אני בהלם בקושי יודע איך להגיב
אבל עדיין משוכנע ויודע שאני חף מפשע
ומאמין שאף השופט ישתכנע בכך ויורה מיידת על שיחרורי... כמה שהייתי תמים.
אני נלקח לבית המשפט בפתח תקווה ומוכנס לתא עם אנשים שאני לא מאחל לאף אחד לפגוש...
עוד 7 שעות עוברות להם
ואני נלקח לפני השופט הנכבד. (בדרך גם "זכיתי" לאזיקי רגליים...)
השופט משתכנע שאין יסוד ממשי להאשמות כנגדי אך מנגד טוען ש"אין להקל בהם ראש"
ועל כן אני מורחק מעירי לחודש (כלומר- אני יכול להגיד ביי ביי לעבודה, אני צריך איכשהו למצוא לעצמי מהרגע להרגע מקום להיות בו חודש, וכבונוס אין לי לא בגדים ולא כסף)
הנשק הוחרם ממני ל3 חודשים (שמי יודע האם הוא יחזור אלי לאחריהם??!)
אני מחוייב לתת ערבות כספית על סך 7,500
ש"ח (אין לי אפילו סכום כזה בחשבון הבנק)
ואם כל זה לא מספיק אני גם צריך שמישהו יבוא לחתום עלי ערבות על סך 5000 ש"ח (אבל רק במשטרת פתח תקווה בה הוגשה התלונה!)
אני לתומי חשבתי שעכשיו הסיוט הזה יגיע לסיומו- טעיתי... כאן הוא רק התחיל...

נתנו לי 7 שיחות למצוא ערב
אך כמובן שאסור לי לקחת את הפלאפון
ובהיעדרו אני זוכר רק מספר אחד בעל פה
אני מחייג אליו ושוב ושוב ואין מענה.
ומשכך- הוזחרתי אחר כבוד לתאי.

עוד 8 שעות עברו כשאני עדיין בתא.
כשלפתע מוציאים אותי מהתא- שוב אזיקי ידיים ורגליים ואני מובל אחר כבוד לכלא "הדרים"
שם אני מנסה להסביר לאחראי שאני אמור לקבל את הפלאפון להוצאת מספרים למציאת ערבים
ונאמר לי שאקבל אותו ב19:30
מכניסים אותי לתא קטן ומסריח עם שב"ח
אי אפשר לנשום, חום איימים ובטח שאי אפשר לישון.
אין דרך לדעת מה השעה כי לקחו ממני את השעון.
השעות עוברות כל פעם כשעובר סוהר אני מנסה להזכיר לו לגביי ומבקש לדבר עם הקצין.
הזמן עובר ורק ב23:00 אני נקרא למפקד הכלא שם אני מקבל את הפלאפון ומנסה להוציא כמה שיותר מספרים.
מנסה להתקשר לאנשים אבל השעה מאוחרת ואיש כמעט לא זמין.
ואני חוזר לתא.
הבוקר מגיע- שוב אזיקי ידיים ורגליים
שוב אני מובל לתא מעצר בבית משפט.
עוד 5 שעות עוברות ואני ניגש שוב לשופט
השופט מורה על שיחרורי ונותן לי עד 18:00 בערב למצוא ערבים אחרת אחזור למעצר.
אומרים לי שתוך שעה יגיעו מסמכי השיחרור.
עוברים 5 שעות(!!) שאני בתא מעצר ורק אז סוף סוף מגיעים המסמכים המיוחליים.
אני מתחיל בקדחת שיחות לנסות למצוא ערב
מדבר עם עשרות אנשים אבל רובם גרים רחוק ואין להם אפשרות באמצע עבודה לעזוב הכל ולסוע במיוחד לפתח תקווה.
כשעתיים לפני מועד סיום הזמן שהוקצב לי
חבר יקר אומר לי שהוא יגיע במיוחד מבית אל כדי לחתום עלי!
הוא מגיע וחותם ואחר כך הולך ומביא לי מדירתי בגדים כסף וציוד לחודש.
עדיין אין לי מקום מסודר להיות בו
או מקום לישון בלילה אבל לפחות אני כבר לא בכלא.

זה הסיפור שלי ממוצ"ש האחרון
סיפור של אדם נורמטיבי שומר חוק
שכל "חטאו" הוא היותו אזרח חמוש.
שמערכת המשפט והתקשורת מאמצת באופן חד צדדי את דעת "אירגוני הנשים" ו"זכויות אדם" מה הפלא שכל אזרח חמוש הופך מבחינת מערכת המשפט לשור מועד שרק מחפש במי לפגוע..."

אין מילים.
שתפו ופרסמו כדי שאני אהיה האחרון שעובר את הסיוט הזה!