גדולי ישראל - רבי שלמה לוריא (מהרש''ל)  

רב, מפרש ופוסק. נולד בבריסק דליטא בשנת 1510, ומת בלובלין י"ב כסלו שנת של"ד (1573). קודם שפסק דין היה "חוקר ודורש היטב בשבע חקירות ושבע בדיקות אחר כל מקור וחוצב ההלכה בתכלית היגיעה והעיון". מסר הרבה כללים בדרכי התלמוד. חלק על גדולי הראשונים ועל דברי הקדמונים גדולי ההוראה

דרך לימודו
הגהות בתלמוד וכללים
בקורת
ים של שלמה
חכמת שלמה
ספריו

ר' שלמה בן יחיאל - המהרש"ל - רב, מפרש ופוסק נולד בבריסק דליטא בשנת 1510, ומת בלובלין י"ב כסלו של"ד (1573). בנערותו שלחוהו אבותיו לפוזנא לאביו זקנו ר' יצחק קלויבריא. הוא גדל בביתו ולמד תחת השגחתו. בשנת 1535 נשרף בית זקנו, והוא חזר ללמוד בעיר מולדתו. נשא את ליפקא בת ר' קלונימוס לאשה. אח"כ נתמנה לרב בבריסק והקים שם ישיבה. בשנת 1550 לערך נקרא להיות רב ור"מ באוסטראה, ובשנת 1555 עבר ללובלין ונעשה ר"מ בישיבה הגדולה. לפעמים סבל הרבה מהתלמידים שומעי לקחו אשר התפרצו כנגדן ומרדו בו, וביותר מתלמידי הרב ר' שכנא, רבו של הרמ"א, שישב בלובלין. הרש"ל מתאונן:
ממרידת תלמידים המורדים ופושעים בי... הם המוציאים אותי חוץ למחיצתי ומחסרים גופי (שו"ת סי' ט"ז).
ואני נע ונד בארץ, והפרוץ מרובה על העומד... (שם סי' כ).
בחריפות הוא עונה למחרפו דבר:
ובעבור ששמעתי שקדמני אחד מן הגסים, הלובש מעיל פסים, וחושב כצג בין הדסים, וכותב עלי במגילת סתרים, ולא יחדל פשע ברוב דברים, ואומר כאילו ליוהרא נוטה, ואינו אלא הדס שוטה, ובטלית שאינו שלו עוטה... (שו"ת סי' י"א).
עם זאת היה עניו מאד, והיה חפץ שיוכיחו אותו אם עשה דבר שלא כהוגן. בשבתו על כסא ההוראה ציווה למוכיח אחד, שיבוא אליו בכל יום שעה אחת, ויוכיחנו ויזהירו כאלו היה אחד מן ההמון. בעת שבא המוכיח, היה הרש"ל מתעטף ויושב לפניו לשמוע תוכחת מוסר (החיד"א מערכת ספרים ערך ראשית חכמה).

דרך לימודו
מהרש"ל היה עמקן גדול, וקודם שפסק דין היה,
"חוקר ודורש היטב בשבע חקירות ושבע בדיקות אחר כל מקור וחוצב ההלכה בתכלית היגיעה והעיון ובמעט שינה מרוב שיחי עם חברי ועם תלמידי יותר מכולם וכו' ושלא הנחתי שום מחבר שלא עסקתי בעיוני קודם חיתום גזר דין"...
והיה מביא דעות כל הפוסקים קדמונים אמצעים ובתראים
"כדי שלא יבוא בעל דין לחלוק ולומר, אלמלי ראה מחבר זה דברי הספר או אגרת תשובה על הרב ההוא, לא נקט לבו לחלוק, ובודאי היה חוזר מדבריו. לזאת יראתי והבאתי כל הדעות, קדמאי דקדמאי ובתראי דבתראי". (הקדמתו ליש"ש חולין),
למד במתינות יתירה, ואמר:
כשתי שנים לא הגעתי במסכת יבמות אלא לחצי המסכת, ועל כתובות יגעתי שנה תמימה ולא הגעתי אלא לשני פרקים, ובפרק מצות חליצה עסקתי חצי שנה... (הקדמתו ליש"ש יבמות).
היה נוטה להקל (עי' שו"ת סי' ו' ל"ו; יש"ש יבמות פ"א סי' נ', פ"ח סי' ד', פי"ג סי' ו'; עמודי שלמה סי' ע"ה).

הגהות בתלמוד וכללים
גרץ מכנה את מהרש"ל "רבנו תם של המאה הט"ז", אך לדעת רא"ה ווייס רחוק דרך הרש"ל מר"ת בעניין הגרסאות, כי ר"ת השתדל לקיים כל גרסא - אף מוטעת - ע"פ פלפולו, ומהרש"ל להפך, כי בספרו חכמת שלמה זיקק וצרף את הנוסחאות בגמרא רש"י ותוספות. מרש"ל הזהיר על הספרים שנדפסו בימיו ואמר:
ואל תשגיח בספרים הנדפסים מחדש ע"י סופר מוטעה, שכך היה דרכו שכל פשט שלא הבין מחק וכתב כרצונו, כאשר הראתי בכמה מקומות (הגהותיו לעירובין ס"א).
המרש"ל מסר כללים בדרכי התלמוד:
כמה בעיות שנאמרו בתלמוד ולא נפשטו, אם היה חכם אחד אפילו בזמננו מביא ראיה לפשטם - הרשות בידו ואזלינן בתריה. לא כן היכא שנסתרה הבעיא דתלמוד בתיק"ו ולא נפשטה, אין רשות לשום גאון בעולם לפשטה ממתניתין או מברייתא או מסברא, דהוי כחולק על תלמודא דרבינא ורב אשי (יש"ש ב"ק פ"ב סי' ה), מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד כתבו עליו תיקו - אלמלא שהניחו בספק איסור עד שיבוא אליהו (יש"ש ביצה פ"א סי' מ"ג).
גם הוציא משפט שדרך הגמרא לשנות המקראות (ברכות מ"א), ולשנות לשון המשניות שמביא מסדר זרעים או טהרות (שבת פ"ט).

בקורת
ר' יחזקאל לנדא מעיר על הרש"ל, כי אפילו על גדולי הראשונים היה חולק, כי לבו כלב הארי (נודע ביהודה מהדורא ב' יו"ד סי' נ"ג).
על הרמב"ם התרעם מהרש"ל ואמר "שרי ליה מריה" על מה שנמצא באגרת הרמב"ם שכתב לבנו וגזר עליו ללמוד ספרי הראב"ע, כי לדעת המהרש"ל לא היה הראב"ע תלמודי -
"ורוב בנינו ופירושו על דרך התכונה והטבעים וקבלות חיצוניות, והתריס בכמה מקומות נגד דברי חכמי התורה והתלמוד וכו' וכי נתן יד למינים ולצדוקים ולקלי האמונה" (הקדמה ליש"ש מס' חולין),
היה חולק גם על דברי הקדמונים גדולי ההוראה ואומר: דאף דנפק מפומיה דגברא רבא לא צייתינן ליה (יש"ש קדושין פ"ב סי' א);
מה שכתב (מהרי"ק) שמי יכניס ראשו בין הרים גדולים בין רש"י ור"ת להכריע, וק"ו אנו יתמי דיתמי ע"כ, בזה אינני מסכים עמו, כי בודאי יפתח בדורו כשמואל בדורו (יש"ש ב"ק פ"ב סי' ה);

על הרשב"א הוא אומר "ומילתא פריחה כשמועה פורחת על כן היא נדחת" (שו"ת סי' יו"ד);

על פי' רבנו בחיי בדרך סוד, שהוא בעיניו כפתרון חלומות ודרש של תוהו (שו"ת סי' מ"ג);

על רבנו פרץ אמר: לא אשגיחנן בו כל עיקר ובטלה דעתו וכו'. מי הוא הנביא שהגיד לו גזירה זו וכו' ולית מאן דאשגח ביה (שו"ת סי' ל"ט);

על בעל הטורים אמר: וטעה טעות גדולה (יש"ש יבמות פ"ח סי' ע"ה), ועוד: והעולם סברו שכך הוא בהחלט כאילו הלמ"מ הוא, ואינו כן. כי מה לו שהסכים עם אביו (הרא"ש), אנו לא מסכימים עמו בדבר הלכה, וכן הוא בכמה מקומות באיסור והיתר, דלא נהיגין כוותיה (יש"ש חולין פ"א סי' ע"ב);

על הכלבו אמר: ואין זה אלא נביאות, דמנין לנו להקל מסברת הכרס (שו"ת סי' ע"ה);

ואל תשגיח בדברי המרדכי (יש"ש ב"ק פ"ט סי' ל', עמודי שלמה סי' ס"ה);

על מרן הב"י כתב: בכמה מקומות לא ירד לעומקה של הלכה וכו', זאת ועוד אחרת לא היו לפניו ספרים מונחים והעתיקם בטעות וכו' (הקדמה ליש"ש מס' חולין), ומהר"י קארו כתב מאחר שהרי"ף והרמב"ם פסקו להקל הכי נקטינן, והיינו לפי סברתם שעשה פשרה בינו ובין עצמו, כל היכא שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש חולקים הולכים אחרי הרוב, ומי כהחכם יודע פשר דבר? כי לא ידעתי מאין לו סוד זה לפסוק בלא סברא וראיה להקל? וכו' ועל כן אני אומר עליו פשרה כזו וכיוצא בה חוזרת, כי אין בה קניין (יש"ש חולין פ"א סי' י"ב).

על "מגדל עז" על הרמב"ם יצא בבקרת עזה ואמר: כי הוא סותם דבריו כמצליף ומקלקל ומעוות הדברים בלי טעם וריח, ועובר בבל תשחית הדיו (הקדמה ליש"ש חולין), ומה אעשה שכך דרכו שהלשון מדבר ולבו אין עמו וכו' ואין לסמוך עליו (יש"ש יבמות פ"ד סי' ד).

על המהר"ם מרוטנבורג אמר: מהר"ם גדול בדורו היה, ולא היה מן האחרונים כמוהו (יש"ש כתובות פ"ד סי מ"ח).

המהרש"ל היה מקורב לרמ"א שחי בדורו ואף היו קרובי משפחה עם זאת אמר על הלכה אחת משמו: ואל תשגיח בדבר מהר"ם בספר תורת חטאת בכלל ו' סי' ל"ג וכו', כי לא ירד לעומק העניין, על כן אין לסמוך עליו כלל להקל (ביאורו לשערי דורא סי' ל"ג ). גם הוכיחו על שלא כתב ע"פ דקדוק הלשון וכתביו הם "חומה פרוצה".

ים של שלמה
היה מגדולי הפוסקים האחרונים באשכנז. חיבר ביאור על התלמוד בשם "ים של שלמה". לדעתו מאז חתימת התלמוד הפך התלמוד להיות המקור היחיד להלכה, ואין רשות לשום אדם להכריע הלכה בניגוד לתלמוד. הוא מברר בכל דין ודין את שיטת התלמוד, משווה את שיטות הפוסקים, ומכריע הלכה לפי התלמוד. עסק הרבה בביקורת הנוסח, וקבע את הנוסחה הנכונה של הסוגיה לפני עיון בה.
הוא התנגד לרמב"ם ופוסקים אחרים, ובספרו הוא מסכם את כל הדעות ומברר את דברי כולם על בסיס התלמוד.
בזמן שכתב את ספרו הופיע "בית יוסף" על הטור. הוא שיבח את הספר, אבל ביקר את שיטתו לפסוק הלכה על פי רוב פוסקים מבין הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, בלא להביא את הדעות האחרות.
ספרו נכתב על שש עשרה מסכתות, ובידינו נמצאים רק שבע מסכתות: ביצה, יבמות, כתובות, גיטין, קידושין, בבא קמא וחולין.
פירושו (המלקט דברי כל הפוסקים עד ימיו ודן בדבריהם) נחשב בין הספרים העיוניים בלימוד התלמוד וכולל הערות וביאורים שלו מלבד ליקוט המפרשים.

חכמת שלמה
מהרש"ל חיבר הגהות לתלמוד הבבלי המודפסות ברוב המהדורות מתחת לפירוש המהרש"א. הגהות אלו נקראות "חכמת שלמה". בספר זה משווה מהרש"ל את נוסח דפוס ונציה עם נוסח כתבי יד עתיקים, והוא מציע הגהות גם מסברא. הרבה מהגהותיו נכנסו לתלמוד עצמו, ולכן הם הוצאו מתוך הספר חכמת שלמה.
מהרש"ל הגיה גם ספרים אחרים: רי"ף, רמב"ם, סמ"ג, רא"ש, טור ועוד.

ספריו
א) חכמת שלמה, הגהות על הש"ס ותיקוני הנוסחאות (קראקא 1582). הרבה מתיקוניו נכללו בגמרא עצמה בדפוס הראשון שבאמשטרדם, והם חסרים בחכמת שלמה שנדפס אח"כ;
ב) שו"ת ופסקים הנוהגים באשכנז (לובלין 1574);
ג) ים של שלמה, חידושים על התלמוד, על מס' ביצה, יבמות, כתובות, גיטין, קדושין, ב"ק, חולין;
ד) יריעות שלמה הגהות וקצת באור על רש"י עה"ת וקצת השגות על המזרחי (פראג 1609);
ה) עמודי שלמה, באורים על הסמ"ג (באזיל 1600);
ו) עטרת שלמה;
הגהות על הספר איסור והיתר המכונה גם בשם שערי דורא (לובלין 1598);
ז) זמירות לשבת ולמוצ"ש עם פירוש (ויניציא 1603);
ח) חידושי סדר של ליל השמורים בנוסח ההגדה וברכותיה (שו"ת רש"ל סי' ס"ד פ"ח).
נשארו בכ"י חידושיו לארבעה טורים ועוד.

הערה מאת ארבל אבן חן:
הספר "שערי דורא" נכתב כשלוש מאות שנה קודם למהרש"ל, ע"י ר' יצחק בן ר' מאיר (מהעיר דורא).

מהרש"ל כינה את ספרו הנ"ל בשם "עטרת שלמה", אולם הפוסקים הדביקו לו את הכינוי "איסור והיתר שלו" , לעתים בר"ת (או"ש).

הגהות נוספות נכתבו על הספר "שערי דורא", ובד"כ כשמציינים לספר "הגהות שערי דורא" מתכוונים לאלו שנכתבו ע"י מהרא"י איסרלן, (מחבר ספר "תרומת הדשן").
הגהות אלו קיבלו מעמד עצמאי של פסיקה המצוטט רבות אצל הפוסקים האחרונים.