פרשת השבוע – וַיִּשְׁלַח--ש ב ת - ש ל ו ם---  

דברי תורה לפרשת השבוע שליקט וערך אבי מורי זצ"ל

ספר בראשית
פרשת השבוע – וַיִּשְׁלַח

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם" (לב/ד) רש"י ז"ל אומר: המלאכים ששלח יעקב היו מלאכי מרום, המפרשים מסבירים שרש"י מסתמך על הסמיכות של הפסוק "וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹקים" שזה מופיע בסוף פרשת ויצא, ומיד נאמר "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" ומכאן למד רש"י שהשליחים היו מלאכים מהשמים.
(כלי יקר ז"ל)
יש המפרשים מהמשך אותו הפסוק: "וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם" (לב/ג) "מחנים" נוטריקון מאותו חיל נטל יעקב מלאכים.

יש המבססים ההנחה הזו ממלת "לְפָנָיו" כי בכל מקום המוזכר שליחת מלאכים מבני – אדם לא מופיע מלת לפניו למשל: נאמר על משה: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים" (במדבר כ/יד) וכן "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים" (שופטים יא/יז) אך אצל יעקב כיון שהיו מלאכי מרום נאמר "לפניו".
(חז"ל)
הסיבה ששלח יעקב להתפייס עם עשיו על אף שעברו כבר עשרים שנה, ויש להניח שעשיו שכח מכל העניין. אך יעקב היה מבין היטב בכח הנפש (פסיכולוג גדול), היה משוכנע שעשו לא שכח והסתמך על אמרת חז"ל שאם אתה רוצה לדעת את מהות האדם, יש לבדוק בשמו או בשם עירו (כמו המקרה של ר' מאיר וחבריו שבקרו באכסניית "כידור הידוע") לכן גם בפרשתנו עצם העובדה שעשיו קרא לערים שלו "שעיר" "שדה אדום" זה מצביע על שנאתו העמוקה עד כדי שנתן שמות על שני המאורעות שהיו בינו ובין יעקב, "שעיר" ע"ש הברכות שנלקחו ממנו ע"י יעקב, אשר אמר לאמו רבקה: עשיו "איש שעיר" ואני איש חלק. וכן על לקיחת הבכורה ע"י יעקב לארצו "שדה אדום" המצביע על הטינה שהוא נוטר ליעקב על הברכה שרימה אותו בתבשיל "האדום האדום" הזה. ומכאן יעקב ראה לנכון לשלוח ולהתפייס אתו.
(חז"ל)
האגדה מספרת לנו על המלאכים ששלח יעקב כך: כאשר עשיו ראה פתאום את המלאכים עומדים לפניו על אף שהוא היה בחצר סגורה וחיילים עמדו בשער, התפלא איך חדרו והסתננו למקום סגור, באותה שעה הוא ישב עם הקצינים שלו וחילק להם הוראות אחרונות. המלאכים שאלוהו נגד מי אתה יוצא למלחמה ותשובתו היתה כמובן נגד יעקב. המלאכים הבטיחו לו שהמאבק שלו הוא מיותר מכיוון שהוא ואנשיו לא יצליחו להתגבר על יעקב וכך הסבירו לו: שאת הברכה הקב"ה דווקא רצה שרק יעקב יקבל אותה. כי אנו מלאכים מהשמים והיינו במעמד העקידה של סביך שעמד לעקוד יצחק אביך ע"ג המזבח ואנו בכינו ובדיוק וכיוונו את דמעותינו לעיניו של אביך שיוכהו כדי שלא יזהה בעתיד מי הביא את האוכל ויברך את יעקב ולא אותך. ובקשר טענתך על הבכורה הרי אתה בעצמך אמרת: אני הולך למות ולמה זה לי בכורה, זאת ועוד נאמר: "ויקם עשיו ויבז את הבכורה" א"כ מה הטעם פתאום שאתה נלחם נגדו? ועשיו כנראה השתכנע ומיד: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ "
חז"ל אמרו לנו דבר מעניין מאד: בזה שיעקב קרא לעשיו שמונה פעמים בשם "אדֹנִי", נענש. כי ה' אמר לו אני כתבתי בתורתי "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר".(כה/כג) כלומר שאתה תהיה אדונו, ואתה שמונה פעמים חזרת על מלת אדוני, חייך שמעשיו יצאו שמונה מלכים לפני שיהיה מלך אחד מצאצאיך. זה שנאמר: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. ושם הוזכרו שמונה מלאכים.
(חז"ל)
ואלה פרוט שמונה פעמים שאמר יעקב לעשיו "אדוני".
א. "כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו"
ב. "וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי"
ג. "מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו"
ד. "לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי"
ה. "אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים"
ו. "יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ"
ז. "עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה"
ח. "לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי"
"אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם". דבר גדול ציווה יעקב למלאכים לנהוג עם עשיו בעקרון של: "כבדהו וחשדהו". אם תראו שעשיו אחי מתנהג עימכם באחווה כאח אל אחיו, אתם אל תאמינו לו. אלא תתקדמו הלאה אל ארץ שדה אדום. אולי שם הוא מסתיר כלי נשק או כח במארב העלול ללכוד אתכם. והוא העיר את תשומת לבם להתבונן האם עשיו מתנהג כמו שאמר נעים זמירות ישראל: "דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם".
(חז"ל)
"כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה" המדרש מספר לנו: לבן הרשע שלח את בנו בעור לעשיו עם מכתב שטנה וכך כתב: לכבוד עשיו בן אחותי היקר. דע לך בעוד זמן מה אתה תפגוש את יעקב אחי הרמאי והכפוי טובה: כאשר הוא בא אלי לחרן היה ערום ועריה וחסר כל, נתתי לו את שתי בנותיי ושתי שפחותי לנשים. העשרתי אותו ולבסוף ברח ממני בלי לאפשר לי להיפרד מבנותיי, ונכדי. ועוד כהנה וכהנה דברי שטנה ולבסוף הוא מבקשו במכתבו שמחובתו לשים קץ לחייו של יעקב ולאבדו מן העולם. הדבר נודע לרבקה ושלחה לספר הכל ליעקב כדי שידע להתכונן ולכן יעקב אמר למלאכים שידעו מה לענות לעשו אחיו על ראשון ראשון, על הטענה של לבן שהוא הפך את יעקב לעשיר תגידו לו: "עִם-לָבָן גַּרְתִּי" וזה שאני היום עשיר מאוד לא בזכות לבן, ההפך הוא הנכון. לבן עשה הכל כדי שאצא בגפי אך דע אם אני היום עשיר זה רק בזכות תרי"ג מצוות ששמרתי. ואז הקב"ה העשיר אותי. (עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי) ובאשר לטענה השנייה שברחתי ממנו בהסתר, תגידו: "וָאֵחַר עַד-עָתָּה", תסבירו את כל ההיסטוריה שהייתה לי עם לבן שהחליף משכורתי עשרת מונים וכשראיתיו שאין פניו עמי כתמול שלשום ושמעתי מה שאמרו בניו עלי נמאס לי ואמרתי לו שאני רוצה לחזור הביתה. ואז הוא הפציר בי ואמר: "נחשתי ויברכני ה' בגללך", ועשינו הסכם חדש, וגם בהסכם האחרון לא עמד. בלית ברירה ברחתי בלי להגיד לו כי ה' אמר לי שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך וכך עשיתי וזהו שנאמר "וָאֵחַר עַד-עָתָּה", עתה נוטריקון ר"ת עד תביעת ה' כלומר שהקב"ה דרש ממני לחזור.
ויש מהמפרשים "עִם-לָבָן גַּרְתִּי" כלומר: אמנם לך יש זכות ישיבת א"י, בו בזמן שאני הייתי בחו"ל. אך זו לך מצוה אחת. והרי אני תרי"ג מצוות שמרתי לא רק אני אלא גם את ילדי חינכתי על ברכי התורה והמצוות.
"וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" במלים אלה רמז יעקב לעשיו שלא כדאי לו להתעמת אתו כי יעקב לא יירתע ממנו וזאת מפני שיש לו: נשק סודי והם:
שור: זהו יוסף הנאמר עליו בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו.
חמור: זהו יששכר הנאמר עליו יששכר חמור גרם שממנו יצאו יודעי בינה יתירה ושמלך משיח יבוא בתור עני ורוכב על חמור.
צאן: אלו יתר השבטים צאנו של הקב"ה, שנאמר עליהם: "צאנו צאן מרעיתו".
עבד: רמז למשה רבינו ע"ה שנקרא עבד ה' שיצא משבט לוי וכן רמז לדוד המלך ע"ה: "אני עבדך בן אמתך" אשר יצא מיהודה.
ושפחה: זוהי רות שיכלה להיות גבירה במואב והסכימה להיות כשפחה ומזרעה יצא דוד המלך ע"ה. וכוונת יעקב להזהיר את עשיו וייעץ לו שיחדול מלהתגרות בו בזכות הנ"ל.
(ניצוץ)
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ". יעקב פחד משני דברים שבגללם עלול השטן לקטרג בשעת סכנה. א' "וירא" מזה שלא הצליח לקיים מצות "איש אמו ואביו תיראו" משך עשרים שנה. (כיבוד אב ואם)
ב. "ויצר" על זה שנשא שתי אחיות, הוא עבר על פסוק: "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור". זהו הפחד הגדול של יעקב.
(חז"ל)
"וַיֵּצֶר לוֹ"הרש"י ז"ל אומר "אם יהרוג הוא את אחרים" והרב פניני יקרים ז"ל מסביר הכוונה "את אחרים" על נירון הקיסר שהתגייר ויצא ממנו ר' מאיר שנקרא "אחרים" (הוריות יג) במלים אחרות אם היה הורג את עשיו מה יהיה עם ר' מאיר שהוא אחרים כאמור.
(חז"ל)

"הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו" הכפילות מוסברת כך: פחדיו של יעקב שנים היו. אחד הפחד מפני העתיד שהגויים יגלו אחווה כלפי היהודים, ויתנו להם זכויות מלאות, ויקרבו אותם. והתוצאה ידועה: התבוללות, טמיעה כמו שלצערנו אנו עדים לכך היום במס' ארצות. הפחד השני, "מיד עשיו" שיתאכזרו להם וירדו לחייהם הדתיים ע"י התנכרות, לחץ ורדיפות כמו שרואים בארצות מזרח, בארצות הקומוניסטיות – שגם שם יש התבוללות וטמיעה מאונס. וכמו שראינו בספרד בזמן משטר האינקביזיציה ימ"ש.
(חז"ל)
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (לב/ח) זה מוסר השכל בשבילנו שנקיים מה שאמרו באבות "ואל תפרוש מן הצבור" כי בתור בודד יהיה קשה מאוד להתמודד נגד יצה"ר שהוא מאש. לא כן כשאדם מחובר לצבור שלם אז יש בכוחם לנצח, וזהו ויוותר יעקב לבדו אם יהודי מתבדל לבדו ויצא מכללות הצבור הוא צריך לקחת בחשבון "ויאבק איש עמו" הכוונה על היצה"ר.

"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" מסכת חולין (ד"א): "חד אמר כגוי נדמה לו" "וחד אמר כתלמיד חכם נדמה לו ליעקב" והרב אבני נזר ז"ל וזיע"א מסביר: יש שני סוגים של יצה"ר, יש יצה"ר מפתה לאדם ומשכנעו אפילו שזה אסור, ושלא יתייחס. זהו כ"עכו"ם" נדמה לו. שהוא אומר על אף הכל תעשה, אל פחד. מאידך יש יצה"ר שהוא מתלבש "כתלמיד חכם": שאומר לו דבר זה מותר ומתחיל למצוא צד היתר, וזהו "כתלמיד חכם.

"וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה" (לב/ח) רש"י ז"ל: התקין עצמו לג' דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה. שואלים: אם לא תועיל התפילה, כיצד יועילו הדורון, או המלחמה? אלא לתפילה: להתפלל שהדורון ישפיע כראוי, וכן המלחמה תביא לידי ניצחון.
(לקוטי מגדים)
מהרש"ם הכהן ז"ל וזיע"א מסביר: יעקב התפלל על הדורות הבאים כמו שאמרו רז"ל: בפסחים פז: צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרם לבין האומות, עי"ז לא תהיה ח"ו כליה לישראל, אלא ישאר תמיד חלק לפלטה במדינה אחרת. מספרים כשעלה היטלר ימח שמו לשלטון בגרמניה, שאל אחד מראשי הישיבות , הרב כהנמן זצ"ל, בראדין את החפץ חיים ז"ל וזיע"א: מה יהיה גורל אחינו לאחר הכרזת הצר הזה? ענהו הרב: לא יעלה בידו לעולם כי בתורה מפורש: "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה" המשיך לשאול איזה מחנה ישאר לפלטה? גם זה מפורש בדברי הנביא, ענהו הרב: " וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ" (עובדיה א)

"הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו" (לב/יב) יעקב אבינו ע"ה פחד מעשיו משני סיבות:
סיבה ראשונה: אם ילחם נגדו התיירא מפני שפיכות דמים.
סיבה שניה: אם יכרות אתו ברית שלום, פחד מפני התקרבות יתירה של עשו, לפיכך ביקש על שניהם: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי" מפני האחוה יתירה שגורמת לטמיעה והתבוללות "מִיַּד עֵשָׂו" מפני רשעותו ושנאתו של עשיו. ואמנם קיבל השי"ת את תפילתו והצילו משניהם, שנאמר: "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה" (לג/טז)
(חז"ל)

"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (לב/כה) פירש רש"י ז"ל וזיע"א: "הוא שרו של עשיו" שואלים: בפסוק הנאמר על יוסף "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תועֶה בַּשָּׂדֶה" (לז/טו) אומר רש"י שם, איש זה "גבריאל". ומדוע רש"י פירש אצל יעקב ויאבק "איש" עמו זה שרו של עשיו? ואילו ביוסף פירש "איש" זה גבריאל? אלא, התירוץ אצל יעקב לאחר המאבק שביקש ממנו ברכה, ענה המלאך: "שלחני" כי עלה השחר, וצריך אני לומר שירה. איש כזה בודאי שרו של עשיו: שאינו רוצה לחכות, ואינו רוצה לברך. ואולם, אצל יוסף האיש שראה את יוסף תועה בשדה, הציע לו את מלוא עזרתו. איש כזה בודאי "גבריאל" אעפ"י שהיה צריך לומר שירה, בכ"ז מצא זמן לעזור ליוסף ודחה את שירתו, כדי לעזור למי שתועה בדרך.
(ר' לייב אב"ד באשב)

"וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי" פירש רש"י ז"ל וזיע"א: "הודה לי על הברכה שברכני אבי ועשיו מערער עליה", נשאלת השאלה מדוע נאלץ רש"י לפרש כך, ולא כפשוטו, שיברך אותו ברכה ולא רק להודות על ברכת יצחק.
תירוץ א': מכיון, שיצחק ברך את יעקב: "ומברכך ברוך" יעקב לא רצה, ששרו של עשיו יהיה בכלל זה, הברכה של יצחק לכן הרש"י פי' שלא ביקש ברכה חדשה, אלא הסכמה על הברכות של יצחק הקודמות. (מ' של תורה).
תירוץ ב': שלא רצה לקבל ברכה משר של עשיו הרשע.
(חז"ל)
"וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי" (לב/כט), הרב רמתיים צופים ז"ל וזיע"א, מסביר כך: לאחר שניצח יעקב את השטן שהוא השר של עשיו "כי שרית עם אלקים" וכו' ניתן לו השם "ישראל" במקום "יעקב", כי כאשר נוסיף למנין "יעקב" = 182, את מנין "שטן" = 359, מתקבל סך הכל של: "ישראל" = 541. לפיכך אמר המלאך הוא השטן: "למה זה תשאל לשמי" הלוא מתוך זה שניתן לך השם "ישראל" יכול אתה לדעת מהו שמי ולשם מה אתה שואל?

"וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה--לְעֵשָׂו אָחִיו" (לב/יג) נשאלת השאלה מדוע יעקב נתן מהבא בידו והרי יעקב שלח מתנה כדי למצוא חן, מהראוי שיבחר דברים טובים ולא מן הבא ביד? אלא שיעקב עשה קל וחומר מהאבנים ששם מראשותיו שהם בעצם דוממים, ובכל זאת רבו ורצו לזכות שעליהם יניח הצדיק ראשו כדי לשמש את הצדיק, יעקב דן קל וחומר אם אבנים דוממים רבים כדי לשמש צדיק, עאכו"כ בעלי חיים שלא יסכימו ליפול בגורל עשיו הרשע ולכן לקח ממה שבא בידו, אמרתי להמתיק עוד בס"ד הב"א נוטריקון ר"ת: הדוגמה במקרה אבנים וק"ל.

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת" (לב/יא), מספרים על הגאון מוילנא זצ"ל וזיע"א, שהיה עניו מאוד מאוד, שאלוהו תלמידיו: כב' הרב, הרי חז"ל אמרו: שמותר לת"ח שיהיה בו שמיני שבשמינית גאווה? א"ל: נכון אבל צריכים אתם לדקדק מדוע נקטו חז"ל דווקא שמיני שבשמינית? אלא כוונת חז"ל למעשה מביאה ראיה הפוכה ממה שאתם רוצים לומר: ובכן שמיני שבשמינית", חז"ל התכוונו לפסוק הזה: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת" שאמרו יעקב אבינו אשר ממנו דווקא מוכח שצריך להיזהר מאד מפני שמץ של גאווה, פסוק " קָטֹנְתִּי " הוא מופיע כפסוק שמיני, בפרשת וישלח, וגם הפרשה עצמה היא שמינית במספר לפי סדר בראשית (חז"ל) ומכאן שאדם צריך מאד להיזהר מהגאווה כי היא אחת משלשת הדברים שמוציאים את האדם מן העולם ה' יצילנו אכי"ר.

"וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ" (לג/ד): נאמר במדרש שביקש עשו לנושכו ונעשה צווארו של יעקב קשה כאבן שָיש, יש להבין היכן דבר זה מרומז בפסוק? אדרבה הלא נאמר במפורש כי נשק אותו, אלא חז"ל אמרו כאשר עשיו מנשק ליעקב הרי לגבי יעקב זוהי הנשיכה המכאיבה ביותר. הנשיקה היא הנשיכה, כי זה עולה ביוקר רב ליעקב כי טובתם של רשעים רעה.

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם" (לג/יח) – הרב בני יששכר ז"ל מפרש ר"ת של שָׁלֵם היא נוטריקון:
שם לשון מלבוש – יעקב אבינו ע"ה לא שינה את שמו, לא שינה את לשונו, ולא שינה את מלבושו, על אף היותו זמן כה רב אצל לבן וקשירת ידידות עם עשיו אחרי ככלות הכל הוא נשאר שלם. ואכן שלמותו של יהודי היא בזה שהוא עומד בתוקף על כך לבלי לשנות משלשת הדברים הללו ...
(מ' של תורה)

אמר ר' שמעון: "הלכה היא, בידוע שעשיו שונא ליעקב"... (רש"י) מה ענין המושג "הלכה" לכאן?
ברם, ישנם כאלה, שמנסים למצוא נימוק וסיבה לשנאת הגויים כלפי היהודים, אך המציאות הוכיחה, כי אין אף סבה אחת נכונה, שנאתם משוללת כל סבה והסבר. וא"כ יכול להיות רק כאמור: "הפך לבם לשנוא עמו". אמרנו המציאות הוכיחה שאין כל בסיס, מאחר ויש שסוברים ששונאים אותנו על שום שהיהודים "קפיטליסטים", ואחרים משום שהם "סוציאליסטים". אחרים משום שהם חרוצים, זריזים ופקחים. ודעה אחרת שהם מהווים מעמסה, פרזיטים, מבלי להביא כל תועלת, כאן על שהם חרדים, וקנאים, ופאנאטים, יתר על המדה, ושם על שום שהם מתקדמים ומפיצים דעות חילוניות כך תמיד סותרים הם הנימוקים זה את זה ללא קורטוב של הגיון ושיקול הדעת. וזהו לכן מה שאמר ר"ש "הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב" שנאת עשיו, שנאת הגויים ליהודים היא בבחינת "הלכה פסוקה ללא כל טעם ונימוק" וצריכים לקבל את זה.
(הגאון ר' מנחם זמבה הי"ד זצ"ל וזיע"א ...)

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹקִים--וַתִּרְצֵנִי"(לג/י) , לכאורה, יעקב ח"ו הפריז בערכו של עשיו בהשוואתו לאלוקים, אך נקדים משל, המופיע במס' סוטה מ"א ע"ב (בשינויים): א"ר לוי: משל של יעקב ועשיו, דומה לאדם שהרגיש שחברו, זומם לרצחו נפש, מה עשה? אמר לחברו הזומם: היום, טעמתי אוכל כזה, שרגילים לטעום רק בבית של המלך, הרוצח נרתע לאחריו והבין שאדם זה מוכר למלך והמלך יתבע את דמו אז פחד ולא רצחו. אותו הדבר אמר יעקב לעשיו שדבריו ישמעו כאיום ולא כחנופה.
(באהלה של תורה)

"וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה" (לד/ז) הכתב והקבלה מסבירים כך: א. חרה לבני יעקב, לא רק על עצם המעשה, אלא גם על הלך המחשבה של אנשי העיר שכם, איך יתכן שלא נמצא אף אחד שימחה, ויסתייג מהנבלה הזאת, וזהו מה שנאמר "וכן" לא יעשה לשון "כנות".
פירוש שני: "וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה", אנו לא נוכל לעשות כן, לא נוכל לשלם להם כגמולם, מדה כנגד מדה, שהרי אנו לא נוכל לקחת אחותו. במלים אחרות, ההורג, הורגים אותו. אך בנבלה זאת, לא ניתן להחזיר מפני שהם יהודים.

"וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ..." לפי החשבון יוצא שבאותו הזמן מלאו להם לשמעון ולוי שלש – עשרה שנה ואמר חי' הרי"ם סביר להניח שזו היתה הדרשה לבר – מצוה שלהם, ובדרשה הם חידשו הלכה כי כשם ש"בן נח ששבת חייב מיתה" (סנהדרין כח) כך גם בן נח שמל עצמו חייב מיתה, הם דנו בעצמם כמו ששבת היא "אות" מיוחדת לישראל ולפיכך אין לנכרי כל חלק בה, כך גם ברית המילה היא "אות" מיוחדת לישראל ואין לנכרי כל חלק בה. "ובשעה שמלו אנשי שכם את עצמם, הרי הם חייבים מיתה על פי דין. זוהי היתה דרשת הבר – מצוה שלהם.
(מ' של תורה)

הפטרת וַיִּשְׁלַח - עֹבַדְיָה

"הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ, בַּגּוֹיִם: בָּזוּי אַתָּה, מְאֹד. זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ," (א/ב-ג) כשראה אדום שהוא שולט ביהודים, התחיל לההתגאות בתפקיד שקיבל, אך למעשה עצם העובדה שרק הוא נבחר להיות סדיסט, ונוגש ביהודים, זה מעיד שהוא אכזר, נבזה וגס רוח. וזה בדרך משל דומה לבן מלך יחיד, שנתקף במחלה אנושה, שלא מצאו לה תרופה. והנה הופיע מישהו והציע עזרתו לרפא את הנסיך, בתנאי שירחיקו את הוריו וכל סביבתו. וכאשר נתמלאה דרישתו זו, התחיל להשויץ. ענו לו כולם שוטה שכמותך, דע לך משום שאתה אכזר, ואינך רחמן, נמסר לידך תפקיד זה. והראיה, כאשר הנסיך יבריא ירחיקוך ולא יהיה מקומך בבית המלך. כיוצא בזה אומר הנביא אל אדום: "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ" באת לכלל גאוה על אשר ניתנה בידך המשימה להצר לישראל, אך הדבר הזה כשלעצמו, מוכיח כי "קָטֹן נְתַתִּיךָ, בַּגּוֹיִם" "בזוי אתה מאוד" לפיכך נבחרת אתה האכזר "חסר הלב" "קהה המח" ו"גס הרוח", להיות צוררם של ישראל בשעה שזקוקים הם לרפואה ואביהם הנאמן שבשמים נאלץ להעלים עין מהם, ולהניחך לעשות בהם כרצונך, אולם זכור תזכור מה יעלה בסופך: "מִשָּׁם אוֹרִידְךָ, נְאֻם-ה'" (א/ד) (כוכב מיעקב)

"אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו, נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו" (א, ו) הגרמנים ימח שמם וזכרם עשו מסווה לרשעותם במלים יפות, הם דיברו על שלום, חרות, זכויות ותחת צעיף זה הסתירו פראותם ואכזריותם. לזאת מבטיח הנביא ואומר כי לבסוף לפני מפלתו יתגלה (כמו שקרה) לעיני העולם במלוא פראיותו ושהם רשעים, אכזרים, צמאי דם וזוללי בשר אדם. איך נחפשו עשו הוא התחפש לטוב, אך נבעו מצפוניו, אבל התגלה כאמור פרצופו הטמא.
(אבני אזל, בשנוי קמעא)

"מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב, תְּכַסְּךָ בוּשָׁה" הרב צוארי שלל זיע"א וז"ל מסביר כך: עשיו טוען כי יעקב גזל ממנו את הבכורה. ברם מה האמת שבדבר? בתחילה ביזה עשיו את הבכורה. ובעד נזיד עדשים לזלילה ויתר על הבכורה וצעק: "למה זה לי בכורה"? ורק אז בא יעקב שידע היטב את ערכה של הבכורה ונטלה ממנו ... וזה שאומר הנביא: "מחמס אחיך יעקב" מה שאתה צועק כי יעקב חמס ממך את הבכורה – תכסך בושה. דבר זה בלבד ראוי לכסות אותך בכלימה ומראה עד כמה שפל וגס רוח אתה אם זילזלת בענין רוחני כה נשגב כמו ענין הבכורה שמכרת אותה תמורת קומץ עדשים בשביל לזוללם, זה מראה עד כמה אתה שפל.

"מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב, תְּכַסְּךָ בוּשָׁה" הרב צוארי זצ"ל וזיע"א מסביר כך: היה ילד שובב בא הילד לאביו ואמר, שהילד היושב לידו בכתה, הכאיב לו מאוד. לאחר בירור עם המורה, התברר שבנו המתאונן הוא גרם לילד השני שהוא שוכב בבי"ח מרוב ההתעללות שלו, וזהו מה שאומר הנביא פה אם עשיו בא ומתאונן שיעקב אחיו לקח ממנו את הבכורה והברכה, אז עשיו צריך להתבייש. כי הרי הוא בעצמו נאמר עליו ויקם עשיו ויבז את הבכורה, "מחמס אחיך יעקב" אם חמסך יעקב, אתה עשיו צריך להתבייש, תראה מה אתה עשית לו.

רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך: הרבה להם תורה ומצוות. וה' יזכנו אכי"ר.

"אֵל נָא רְפָא נָא לָהּם"

רפואה שלימה לכל חולי עם ישראל

כל חיילי צ ה ל, להצלחת חיילנו באשר הם.

למנוחת אבי מורי שליקט את כל דברי התורה המועברים אליכם כל שבוע
שזכותו תהיה מגן בעדנו אכי"ר.