תיק ליברמן | "עד אחד נעלם, עד אחר התאבד - היו כל מיני מקרים מאוד משונים בתיק הזה"סחבת קיצונית, טעויות בסיסיות באסטרטגיה החקירתית, שקלול מחמיר באופן חריג של עדויות היפותטיות ומינויים תמוהים - עוד אביה אלף, שעמדה עד לאחרונה בראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות וניהלה את תיק החשדות נגד שר החוץ המושעה אביגדור ליברמן, מגוללת לראשונה את הסיפור המפורט והשערורייתי על סגירתו של התיק בידי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ועושי דברו
01.11.2013 13:33 עודכן ב: 30.03.2017 10:26
גידי וייץ רויטל חובל
https://www.haaretz.co.il/.premium-1.2154253
“עד אחד נעלם, עד אחר התאבד - כנראה בשתי יריות על הקבר של אמא שלו, היו כל מיני מקרים מאוד משונים בתיק הזה. כל הזמן הרגשנו שיש מישהו אחד שצועד צעד אחד לפנינו. הבנו שמה שאנחנו יודעים, יודעים לפנינו. הגיע לכאן עורך דין משווייץ שהיה דרוש לעדות - הוא היה נאמן של חברה בשווייץ שעשתה את עסקת הסוכר הגדולה, שבה הוזרם המון־המון כסף לאחת מהחברות שנחשדה שהיא בשליטת ליברמן. כשעורך הדין הגיע לארץ, הוא ישר אמר בעדותו שעוד לפני שהמשטרה הצליחה להגיע אליו, כבר התייצב אצלו עורך דין מהמכובדים מאוד בארץ ואמר לו מה הוא צריך לעשות.
“היתה תקופה שבאמת חששנו מהאזנות. היתה תקופה שהייתי בטוחה שעוקבים אחרי, ויש לי גם סימוכין לזה. כתבתי לעצמי. בשלב מסוים הלכתי למשטרה ואמרתי להם שלדעתי יש להם חפרפרת. קצין ביחידה הושעה לאחר שעלה חשד שהוא היה בקשר עם אחד הנחקרים. היתה פה ממש מסכת שלמה של שיבושים והטרדות. פרשת השגריר היא חלק מזה. כשנסענו לחו”ל לחיקורי דין, חשנו שהיה שם מישהו קודם ושלא כל כך משתפים איתנו פעולה. כשהגענו לקפריסין, הבנו שמישהו ביקר לפנינו וביקש שיעשו כל מיני הכנות”.
אביגדור ליברמן. "יושב פה אזרח ורואה נבחר ציבור קשור לחברות שמקבלות מיליונים, ולא עושים עם זה כלום" צילם אמיל סלמן
את המונולוג הזה נושאת מי שנחשבה לתובעת מאופקת, רחוקה מדימוי האינקוויזיטור שדבק בכמה מאנשי הפרקליטות בסיועם האדיב של פרקליטי צווארון לבן וחשודי צמרת. עו”ד אביה אלף, שעמדה עד לאחרונה בראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות וניהלה את התיק שכלל את החשדות נגד שר החוץ המושעה אביגדור ליברמן מראשיתו, מעידה על עצמה שלעתים היתה פרקליטה “זהירה מדי”. על התו הזה באופייה היא ספגה בעבר אש צולבת מעיתונאים. מסיבה זו מומלץ לקרוא בתשומת לב רבה את הווידוי החריג של אלף על מה שהתרחש במסדרונות משרד המשפטים בטיפול בתיק הרגיש ביותר שהיה בו בשנים האחרונות. צעד אחר צעד היא מגוללת לראשונה את האופן שבו נפח התיק את נשמתו - ומפנה אצבע מאשימה כלפי מי ששימש לשיטתה כקברן שלו: היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.
זה אותו וינשטיין עצמו, שכוסס ציפורניים בהמתנה להכרעת הדין הצפויה ביום רביעי הקרוב בכתב האישום המצומק שהוגש לבסוף לבית משפט השלום בירושלים, זה המייחס לליברמן, בשבתו כשר החוץ, את קידומו של השגריר מבלארוס לאחר שקיבל ממנו - על פי החשד - מידע משטרתי מסווג הנוגע לחקירה שהתנהלה נגדו. התיק הזה יקבע במידה רבה את גורלו הפוליטי של ליברמן, ויקרין על התפיסה הציבורית של יוקרתו ושיקול דעתו של היועץ. וינשטיין מתייחס היום לתיק הקטן הזה כאל תיק חייו, אבל אלף מגלה כי בזמן אמת היועץ לא שש להגיש אותו לבית המשפט. “היו דיבורים כמו: ‘מה יש פה בכלל? אחרי כל הסיפור הגדול, עם זה אתם תלכו לבית משפט?’” נזכרת עו”ד אלף בצער. “אני חשבתי שגם את זה צריך להגיש וגם את התיק הגדול. זה לא קשור. בן אדם פורץ שלוש פעמים, אז לא ממצים איתו את הדין על הכל?”
אביה אלף. לא עומד במבחן בוזגלויוסי זמיר
אלף טוענת כי תיק השגריר הוגש יחד עם סגירת התיק הגדול, “כדי להקהות את העוקץ” של מטחי האש הצפויים. בין אם ליברמן יורשע ובין אם יזוכה, תחוש עו”ד אלף “החמצה פראית” מן העובדה שתיק החשדות המרכזי נגד ליברמן התפוגג תחת ידיו של וינשטיין. “עצוב שזה נגמר כך. ניתנו בתיק הזה הנחות שלא ניתנו אף פעם”, היא אומרת לנו בסלון ביתה בכפר האורנים. “זה משאיר טעם רע מאוד בפה ואני אומרת את זה בלשון המעטה. התוצאה, סגירת התיק, היא לא נכונה, משום שהיה פה סיכוי סביר להרשעה, והתיק היה חייב להתברר בבית משפט. בוזגלו לא היה מקבל את היחס הזה, ראש עיר או כל נושא משרה אחר לא היה מקבל את היחס הזה. אדם יכול להגיד לעצמו, מה התרחש פה: דינו של ליברמן שווה יותר, שוקלים נגדו את הראיות בצורה אחרת, מקִלים איתו מכל הבחינות. זה, כשלעצמו, פגיעה בשלטון החוק”.
ואולי ליברמן הוא בכלל קורבן של מערכת אכיפת החוק, נציג של ישראל השנייה שעלה למעלה ובמשך שנים מתנהל נגדו ציד שלא מוביל לשום תוצאה?
“אני חושבת שהוא לא קורבן רדיפה. טיפלתי בשני תיקים שנוהלו נגדו ובשניהם היו ראיות, גם אם לא הוגש כתב אישום. היו בתיקים נגדו דברים מאוד תמוהים, בלשון המעטה: למשל, בתיק הראשון ליברמן הרוויח שלושה מיליון דולר עבור הורדת שער הרובל - עסקה תמוהה ביותר, הסברים מופרכים, חשד שמרטין שלאף מאחורי הדברים. ליברמן הוא לא אדם שרודפים אותו סתם”.
אז הוא מצליח להערים עליכם פעם אחר פעם?
“כשמשתמשים בחברות קש, אנשי קש, משרדי עורכי דין בחו”ל, חשדות לשיבוש והטרדה זו אכן התנהגות מאוד מתוחכמת, אך עדיין - היא לא היתה צריכה למנוע הגשת כתב אישום נגדו”.
הלקוח המשותף
בתחילת 2006, חודשים ספורים לפני הבחירות לכנסת, הונח על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה אז, מני מזוז, צרור מסמכים הקשורים לליברמן. היו אלו דפי חשבון פרטיים של השר וחשבונות של חברות מסחריות שנוהלו בבנק פופולר בלימסול, קפריסין. התנועות בדפי החשבון נרשמו בשנת 2001, במקביל לכהונתו של ליברמן כח”כ וכשר התשתיות הלאומיות בממשלת שרון. בנובמבר 2001 נשלחו הדפים ממשרדו של עורך הדין הקפריסאי אנדראס נאוקלאוס, מנהלה של אחת החברות, לעורך־דינו של השר, יואב מני. דניאלה מורצי, ראש מחלקת החברות במשרד הקפריסאי, ציינה במכתב למני כי היא שולחת לו “דוחות על לקוחנו המשותף”. לא דוח אחד מחשבונו הפרטי - דוחות, ברבים, של חשבונות עסקיים של חברות שליברמן הקים כאיש עסקים וכאזרח, ואליהן זרמו מיליונים כשכיהן כשר. סכומי העתק הללו זרמו בין השאר מחברות בשליטת שני חברים קרובים שלו, איל ההון האוסטרי מרטין שלאף והאוליגרך מיכאל צ’רנוי.
צרור המסמכים הזה היה אקורד הפתיחה של חקירה טרנס־אטלנטית נגד ליברמן, שבסופה המליצה המשטרה להעמיד אותו לדין. “התיק הזה מדבר על מערכת קשרים בקבלת כספים לידי חברות, שעל פי הראיות לליברמן יש זיקה אליהן אף על פי שהוא טען שהתנתק מהן”, מסכמת אלף.
מרטין שלאף רויטרס
התיק המשטרתי הגיע למזוז בעיתוי לא נוח: חודשים ספורים לפני שהוא עזב את תפקידו. “חשבתי שיש דחיפות גדולה מאוד שמזוז יקבל החלטה”, משחזרת אלף. “לפחות החלטה עקרונית. לא היה לי ספק שכניסה של יועץ חדש ולימוד החומר מחדש, מבטיחים סדר יום הרבה יותר אטי. בדיעבד ראינו שזה היה ממש־ממש אטי. מזוז קיבל מאיתנו חוות דעת ראשונית ולא גיבש החלטה סופית טרם פרישתו. אני אומרת בנימוס: לעובדה שמזוז לא קיבל החלטה היתה תרומה גדולה מאוד לתוצאה הסופית. מזוז טוען שהוא לא הכריע, מפני שלא קיבל ממני חוות דעת סופית. אני לא ראיתי שלפרקליט המדינה, משה לדור, היתה חוות דעת שלמה כשהחליט להזמין לעדות מוקדמת את משה טלנסקי, צעד שאני, אגב, התנגדתי לו וחשבתי שהוא לא מתאים לסיטואציה”.
זמן קצר לפני שנכנס לתפקידו ישב מחליפו של מזוז, עו”ד וינשטיין, בבית קפה עם פרקליט פרטי שנחשב לאחד מידידיו הטובים. “בתוך חודשיים־שלושה אסיים את הטיפול בתיק ליברמן”, אמר היועץ לידידו בביטחון. זו היתה הירושה הכבדה ביותר שהשאיר לו מזוז. החשדות נגד שר החוץ ייחסו לו קבלת מיליונים מאילי הון לחברות מחו”ל שנשלטו והופעלו על ידי אנשי קש: בתו של ליברמן, נהגו הנאמן, משורר מנוקדים וחבר יהלומן מבלגיה. זו הפעם הראשונה שהמשטרה חשה שהיא לכדה את היעד הוותיק, הפוליטיקאי החשדן והמתוחכם ביותר בסביבה.
מיכאל צ'רנוי מוטי קמחי
אלא שעל פי גרסתה של אלף, במקום להסתער על תיק ליברמן, וינשטיין מיזמז אותו באטיות בלתי נסבלת. היועץ הטרי קיבל מיד עם כניסתו ללשכה את חוות הדעת הראשונית שחיברו אלף ואנשיה, אך משום מה המתין חודשים ארוכים, למעשה עד יולי, ורק אז כינס את הישיבה הראשונה שעסקה בחומרי הנפץ הללו. “ההתרשמות שלי מהישיבה היתה שחוות הדעת כלל לא נקראה על ידי וינשטיין. זו לא היתה רק ההתרשמות שלי”, מגלה אלף.
וינשטיין לא ממש צלל לפרטים?
“אני שוחה. אני שוחה כל יום, קילומטר, קילומטר וחצי. אני כבר לא מדברת על צלילה, אני מדברת על לצוף על פני המים”, היא משיבה באירוניה, “ואני לא מדברת על פרטי הפרטים - אפילו את התמונה הגדולה הוא לא הכיר”.
אף על פי שהיו לו כמה חודשים?
“נכון. בלשון המעטה, הוא לא הפגין בקיאות גדולה בתיק הזה”.
כמה שבועות חלפו וּוינשטיין החליט לכנס את צמרת הפרקליטות לימי עיון מרוכזים במעלה החמישה ובבית מלון בירושלים כדי לדון בתיק ליברמן. בימי העיון האלה השתתף גם עו”ד יוסי קורצברג מפרקליטות מחוז תל אביב, שמונה על ידי וינשטיין לשמש כפרקליטו של השטן: מי שתפקידו לזהות את החורים בעלילה. למינויו של קורצברג היתה משמעות נוספת. וינשטיין, כמו מזוז לפניו, חשב שהצוות בראשות אלף, שלוהק לטפל בתיק הרגיש הזה, אינו מתוחכם מספיק כדי להתמודד עם יריב בסדר הגודל של ליברמן, אבל הוא לא עשה דבר כדי להחליף אותו. “זה לא מסתדר עם זה שבתקופה שעוד הייתי תמימה ונאיבית, הוא אמר לי שאם התיק יתנהל הוא מצפה שאני אעמוד בראשו”, אומרת אלף ומוסיפה, עם זאת, שלדעתה מינויו של עו”ד קורצברג היה מיותר ונועד לפגוע בה ובסמכותה. “לא היה שום צורך בפרקליט סנגוריאלי”, היא טוענת. “קורצברג פרקליט טוב מאוד, אבל מומחיותו אינה בעבירות צווארון לבן”.
באפריל 2011, יותר משנה מאז נכנס ללשכת היועץ, הודיע וינשטיין סוף־סוף לבאי כוחו של ליברמן שהוא מתכוון להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע. השלב הראשון במריחת הזמן הסתיים. “ואז הוא נתן לפרקליטים של ליברמן כמעט שנה ללמוד את התיק”, משחזרת אלף, “וכשסדרת השימועים החלה הם לא העלו, בגדול - ואני חושבת שזאת היתה ההבנה אחרי השימוע - שום טענה חדשה שלא חשבו עליה, או שלא שמעו אותה, או שלא העריכו שהיא תעלה”.
יהודה וינשטיין. ג'סטה נדיבהאוליבייה פיטוסי
השימועים הסתיימו במאי 2012. שנה נוספת חלפה. גם אלה שעקבו בעצבנות אחרי תקתוק השעון חשבו שהסאגה המעייפת הזאת קרובה לקצה. אבל וינשטיין לא מיהר לשום מקום, ולאחר שסדרת השימועים הסתיימה התחוללה, לטענת אלף, הג’סטה הנדיבה ביותר מצד היועץ כלפי ליברמן: הוא החליט להעביר לפרקליטיו של נשוא הפנים שישה עמודים רצופים בשאלות שונות, שאלות שגילמו למעשה את הבעיות במסכת הראיות בתיק. “זה משהו שלא נתקלתי בו ב–25 שנים שאני בפרקליטות. מעולם לא הוגשו לפרקליטי נאשם על מגש של כסף כל הקשיים במסמך אחד. ממש הזמנה לבנות גרסה חדשה”, היא מספרת, “וגם על השאלות האלה התקשקשו אצלנו עוד שלושה חודשים”.
זה הרגע שבו הבנת שהתיק הולך להיקבר?
“אני חשבתי שהתיק הזה הולך להיקבר עוד קודם. היתה סיטואציה מאוד־מאוד מביכה, ויכוח מאוד גדול, ואמרתי, בנוכחות כמה אנשים אחרי אחת הישיבות הגדולות אצל היועץ, שהתיק הזה ייקבר בקבורת חמור. זה עוד היה לפני השימועים. ראיתי אז כמה זמן לוקח עד שקובעים ישיבות, ושלא קוראים את החומר, והבנתי כבר אז לאן זה הולך”.
איפה פרקליט המדינה, משה לדור, נמצא בכל התקופה הזאת?
“שאלה מצוינת. לדור, אני חושבת שהוא היה עסוק באהוד אולמרט. במובן הזה, ללדור, עם כל רדיפת הצדק שלו, יש תרומה לא קטנה למה שקרה כאן. לקח לו המון זמן לגבש החלטה עם המון דיגרסיות כאלה תוך כדי הדיונים. שעות על שעות, אתה נכנס, לא התקדמת בכלום. בכלל, גם המתח בין לדור לווינשטיין לא תרם”.
המתח ביניהם הורגש?
“מאוד. המתח הורגש אפילו בשפת הגוף שלהם”.
אפקט אולמרט
ב–2012 ספג וינשטיין ביקורת חריפה בעיתונים על כך שהוא מורח כבר שנתיים את ההכרעה בתיק הנפיץ הזה, שעלול היה לטלטל את ממשלת נתניהו ואולי גם להוביל למערכת בחירות חדשה. ביוני 2012 קיימו בכירי הפרקליטות שיחות רקע עם עיתונאים, שבהן טענו בתוקף כי בסופו של דבר, למרות חלוף הזמן, סדרת השימועים והקשיים שהתגלו בתיק המסובך הזה, יוגש כתב אישום עב כרס נגד ליברמן. זה לא נשמע כמו מסע הרדמה. כל מי שדיבר אז עם היועץ התרשם שחרף התלבטויותיו והססנותו הכרונית הוא מתכוון להוביל את הכרכרה העצלה הזאת לבית המשפט.
אלא שחודש לאחר מכן שטפה סופת טייפון את הפרקליטות. הזיכוי החלקי של אהוד אולמרט ביולי היכה בתדהמה את צמרת הפרקליטות, ומיד ניכרה השפעתו על העוסקים בתיק ליברמן, בעיקר על עו”ד מיכל סיבל דראל, שהיתה אמורה לנהל את התיק בבית המשפט לצדה של עו”ד אלף.
“אם מישהו יטען שהכרעת הדין בעניין אולמרט - שהיא אגב מוטעית לחלוטין בעיני - לא השפיעה אז, זה פשוט לא יהיה נכון”, אומרת אלף. “היו אז המון ישיבות, ודברת אינסופית בישיבות, ומתח גדול מאוד, ולא מגיעים לשום דבר, מדשדשים עוד ועוד באותה ביצה. וינשטיין ולדור ביקשו חוות דעת בעניין ההשפעה של תיק אולמרט על תיק ליברמן, והיא הוגשה להם. אני חשבתי שתיק אולמרט לא צריך להשפיע. לו אני הייתי צריכה להגיש את הערעור על תיק אולמרט, הייתי לוקחת את הקביעות שלהם וכותבת שזה לא עולה בקנה אחד עם המסקנה שלהם, נקודה. בקיצור, לא הייתי שותפה לחוות הדעת שיצאה מהמחלקה שלי”.
משה לדור. שעות של דיוניםאוליבייה פיטוסי
בשבועות הדרמטיים האלה החלו הפרקליטים מהמחלקה של אלף לרדת לבונקר. אלה שתמכו לאורך כל הדרך בהגשת כתב האישום זיהו כנראה את קול אדוניהם וביצעו פניית פרסה מרשימה. “הם דיברו אז בישיבות כמו לפרוטוקול של ועדת חקירה עתידית”, מספר אדם שנכח בישיבות.
“זה נושא מאוד כואב”, מחזקת אלף. “ייתכן שזאת פונקציה של סחף, של אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר. אני לקחתי את זה מאוד קשה. אנשים שאני אוהבת, שנקטו חד־משמעית עמדה אחת, חלקם היו מאוד בעד הגשת כתב אישום, ולפתע דעתם השתנתה. שאלתי את עצמי מאיפה זה בכלל? זו באמת תחושה איומה, זאת אומרת שאתה הולך ומוביל תיק ומאמין בו ויודע שיש חיילים מאחוריך ואתה פתאום מוצא שאתה לבד. זו תחושה מאוד קשה. אני לא רוצה להשתמש בביטוי הקשה שהמחלקה שלך בוגדת בך, כשהיא עושה כזה פליק־פלאק לאחור, אבל זו הרגשה קשה מאוד. זה השלב שבו התחילו לנתח כל ראיה בחסר, עד המקסימום האפשרי. ומתחיל עוד משהו: שיח ישיר בין הקודקודים לבין הגורמים בצוות מעל ראשי, בעיקר הגורמים שנסוגו מהכוונה להגיש כתב אישום - ומבקשים מהם את כל הבעיות הראייתיות שיכולות להיות קיימות וכל סוגי האי־קבילות האפשריים”.
עו”ד מורצי מקפריסין נחשבה לעדת המפתח בתיק הזה. היא ניהלה ממשרד עורכי דין יוקרתי בלימסול את מה שנחשד כמערך המסועף של חברות אוף שור שבשליטת ליברמן. מורצי נועדה עם ליברמן כמה פעמים, גם כששימש בתפקידים ממלכתיים, בישיבות שעסקו בגורלן של החברות. היא צייתה להנחיית עורך־דינו הישראלי של ליברמן שלא להזכיר את שמו של הלקוח במסמכים שנשלחו לישראל, תוך שהסבירה כי הבינה שהסיבה היא היותו של ליברמן שר בכיר בישראל.
כשחקירת ליברמן החלה, טסו חוקרי המשטרה לקפריסין וקיבלו ממורצי גרסה משמעותית שלא ממש היטיבה את מצבו המשפטי של שר החוץ לשעבר. היא סיפרה להם כי הבינה שמי ששולט בחברות מאחורי הקלעים הוא ליברמן וכי הנהג שלו, איגור שניידר, שהיה רשום כבעלים, היה בעיניה רק הפרונט, החזית. כמה חודשים לאחר המפגש עם חוקרי משטרת ישראל התחרטה מורצי. היא שיגרה מכתב לרשויות בקפריסין וחזרה בה מהעדות המכתימה. “עכשיו, כשאני משוחררת מלחצים, אני רוצה להצהיר שאינני בטוחה בהתייחסותי לקשרים שבין א. ליברמן לחברות”, כתבה.
בכירי הפרקליטות, שתמכו בהגשת כתב אישום נגד ליברמן, לא התרשמו מהמהפך של מורצי ומהעוינות שגילתה כלפי החוקרים בעדותה השנייה והמתחמקת. לדור חשב שההתנהגות הזאת דווקא מחזקת את אמינות גרסתה הראשונה ומהווה ראיה מרכזית ומשכנעת להוכחת האישומים נגד ליברמן. לדור, כמו בכירים אחרים בפרקליטות, האמין שכאשר תתייצב על דוכן העדים - היא תספק את הסחורה. אלא שבנובמבר 2012 החליט וינשטיין לעשות מעשה שנתקל בהתנגדות גורפת של אלף. הוא שיגר לקפריסין שני נציגים מהתביעה כדי לראיין את מורצי שוב, חרף העובדה שלכל המעורבים היה ברור כי בסיטואציה לא מחייבת שכזו לא תחזור המנהלת הבכירה על העדות המסייעת שסיפקה שנים קודם לכן. וזו באמת היתה התוצאה. לרוב השאלות שהוצגו לה השיבה מורצי בצמד המילים “לא זוכרת”. עורך דין המייצג את משרד רואי החשבון שבו נוהלו חברות הקש ישב לצדה במשך כל הפגישה, אסר עליה לענות על רוב השאלות והשיב במקומה, תוך שהוא רומז כי מסמכים שנמצאו במשרדה ומעידים על שליטת ליברמן בחברות הם מסמכים מזויפים.
היום מתייחסת אלף לראיון הזה כניסיון נוסף של וינשטיין לסגור את התיק, תוך שימוש בראיון כעדות מתוחכמת לכך שהוא עשה הכל כדי להעמיד את ליברמן לדין. “עדה כזאת אף פעם לא מראיינים”, היא אומרת בתוקף, “כי בדרך כלל העדים האלה, רואי חשבון, עורכי דין, הם אנשים ישרים ודוברי אמת - וכשמעמידים אותם על דוכן העדים ומתקילים אותם בכל סט הראיות, הם לא מסוגלים רק לשקר, הם לא זוכרים את כל מערך הראיות. היא היתה מתייצבת בוודאות לעדות, ולהערכתי לא היתה משקרת. אבל גם אם היתה נסוגה מעדותה הראשונית, אפשר היה להכריז עליה כעל עדה עוינת ולבקש מבית משפט לאמץ את גרסתה הראשונה. אני חשבתי שזה לא נכון. רוב הצוות התנגד לנסיעה. לא הבינו בשביל מה צריך את זה בכלל”.
הדלפת הניסיון
עכשיו הגיע הרגע לנסח את תעודת הפטירה. בנקודת הזמן הקריטית הזאת נכנסת לתמונה עו”ד דנה נאמן, שהיתה פרקליטה לא בולטת בפרקליטות מיסוי וכלכלה וגויסה על ידי וינשטיין לשמש כעוזרת האישית שלו לאחר שתמכה, בניגוד לעמדת צמרת הפרקליטות, בעמדתו של היועץ כי יש לסגור את תיק החשדות נגד שופט בית המשפט העליון עו”ד יורם דנציגר, מחוסר אשמה. הפעם גויסה נאמן על ידי וינשטיין למשימה חדשה. “מביאים אותה פתאום, תוך מידור גדול מאוד מהצוות, כדי לנסח החלטת סגירה, מבלי שהיא בקיאה בתיק”, מספרת אלף. “ואז מתחילים לדבר, בואו נעזוב רגע את התיק הגדול, בהנחה שהתיק הגדול לא יוגש בו כתב אישום, מה דעתכם על פרשת השגריר?”
בנובמבר שעבר, בשעה שאלף ניהלה ישיבה במחלקתה, צילצל הטלפון במשרד שלה. “הזעיקו אותנו דחוף, דחוף, אני חושבת שלתל אביב”, היא מנסה להיזכר, “הזמינו ערימה של אנשים לתל אביב כדי להודיע שההחלטה היא לסגור את התיק. ביקשו מאיתנו לשמור על סודיות. תוך כדי כך הבנו שמתזמנים אותנו למשהו, כמו שאומרים, שיהיה אליבי. למחרת ראיתי כתבה ראשונה של טובה צימוקי ב’ידיעות אחרונות’, שמדווחת שהמגמה היא לסגור את התיק. לגיטימי שהיועץ יעשה ספוילרים כדי לראות לאן הרוח נושבת, אלא שלמחרת אני מקבלת טלפון מהדובר, שבו אני נשאלת אם הדלפתי את המידע. עניתי לו: ‘אם זאת השאלה, אז אני חושבת שכדאי שתלך למי ששאל אותך ותשאל, אולי הוא יודע מי דיבר עם טובה צימוקי’. שמעתי את הדובר לוקח נשימה גדולה מאוד ואומר: ‘טוב’”.
בשלב זה עמלו במרץ במשרד המשפטים, בסודי סודות, על כתיבת חוות הדעת של וינשטיין - זו שתנמק בפני הציבור את המריחה הגדולה והסחבת הבלתי־נסבלת שהתחוללו בתיק הזה. הכוכב ששלח וינשטיין לנסח את החלטת הסגירה הוא האיש שמגויס למשימות שאחרים מפנים להן בדרך כלל את הגב - עו”ד שי ניצן, שנשלח על ידי מזוז להגן על עסקת הטיעון המבישה עם הנשיא משה קצב וכיום הוא מועמד מוביל לרשת את לדור בתפקיד פרקליט המדינה.
שי ניצן. גויס למשימהמיכל פתאל
“אני חושבת ששי ניצן עשה עבודה נהדרת בשכתוב ההחלטה. הוא כותב מאוד יפה”, אומרת אלף. “אני לא אומרת את זה בציניות. אמרתי לשי בפרצוף שאני יודעת שהוא מכשיר כל שרץ”. נותרו רק ארבעה בכירים שעוד האמינו שתיק ליברמן צריך להגיע לבית המשפט: פרקליט המדינה לדור, עו”ד אלף, המשנה ליועץ לעניינים פליליים עו”ד רז נזרי ועו”ד יהודה שפר, המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית. גם את האופוזיציה הזאת ניסו אנשי היועץ לסרס. “הם שלחו טיוטה, והיה כתוב שם שגם אחרים בפרקליטות הסכימו שההחלטה של היועץ היא סבירה, ואז בלי בושה ב’עקוב אחרי שינויים’ מחקתי את זה וגם אמרתי לו שאני לא מסכימה, שזה פשוט לא נכון, ואני לא רוצה שזה יהיה כתוב. אחרי זה הגיע טלפון, נדמה לי משי ניצן, שאמר שזה יהיה נחמד אם נסכים שייכתב שאני ואחרים חושבים שהחלטת היועץ סבירה. סירבתי. אמרתי להם שאני חושבת שמי שמחווה את דעתו על סבירות החלטת היועץ המשפטי זה בג”ץ”.
אלא שפרקליט המדינה משה לדור, שעמדתו כי יש להגיש כתב אישום נגד ליברמן שווקה בקמצנות בדוח הציבורי שנימק את הסיבות לסגירת התיק, הוסיף משפט מפתח ובו קבע שעמדת היועץ סבירה בעיניו. “לדור הקפיד לומר, אני לא יודעת אם בגלל המתח ביניהם או בכלל, שהוא לא יכול להגיד שההחלטה לא לגיטימית או לא סבירה. אני מודה, בעיני זה לא היה חיוני וגם לא נכון. אני לא הסכמתי לשתף פעולה עם החלטת הסגירה, אמרתי ללדור שאני לא מוכנה להשתתף בזה. קודם כל, זה התפקיד של היועץ, ואם היועץ רוצה לסגור, אז שיסגור”.
אז למה השותפה שלך, עו”ד מיכל סיבל דראל, הסכימה להשתתף בדבר הזה?
“לא יודעת. אמרתי למיכל שאני לא חושבת שזה נכון. היא באה ואמרה שהיא מנסה למזער נזקים, זאת אומרת, שלפחות לא יכתבו שם דברים בוטים. אם שואלים אותי, ככל שזה יותר בוטה ויותר מופרך, ככה יהיה יותר קל לבג”ץ להתערב בזה”.
אלף מתקוממת בעיקר על הסגנון הפוסט־מודרניסטי שבו כתובה חוות הדעת של וינשטיין: כל אפשרות, גם כזו שהיתה נשמעת מופרכת לפרקליטים של ליברמן, הופכת בחוות הדעת לאפשרות סבירה או לכל פחות לכזו שלא ניתן לשלול. אחת החברות שעמדו במרכז החקירה היא מייפלאוור מאיי הבתולה, שגילגלה עשרות מיליוני שקלים. מי ששלט בה לכאורה היה נהגו לשעבר של ליברמן, איגור שניידר, שלטענת אלף גילה בחקירה היעדר בקיאות מוחלט בנעשה בה. לאיש מחברי הצוות לא היה ספק כי הנהג הוא איש קש, מריונטה בתיאטרון בובות. אבל מריונטה של מי? כדי לאיין את האפשרות היחידה שלפיה ליברמן היה הבוס הכל יכול של החברות שבהן שלט הנהג שלו, העלה וינשטיין בחוות הדעת שלו תזה חלופית אפשרית שלפיה מי ששלט בפועל בחברות של הנהג היה יהלומן בלגי שהלך לעולמו בשם יוסף שולדינר, שרכש בעבר חברה שהיתה בבעלות ליברמן.
“פרקליטי ליברמן כלל לא העלו את הטענה הזאת”, מזכירה עו”ד אלף, “ואפילו וינשטיין אמר בישיבות שזו טענה חלשה, והיא בכל זאת עולה בחוות הדעת כאפשרות חלופית, אף על פי שטביעות האצבעות של ליברמן ניכרות בחברה: הוא השתתף בישיבות בקפריסין, במשרד עורכי הדין שעסק בחברה. גם דניאלה שטיפלה בחברה מסרה שהבינה כי ליברמן הוא השולט בחברה הזאת. אותה חברה המשיכה לפעול אחרי ששולדינר נפטר ואף על פי שהבן של שולדינר כלל לא ידע על קיומה. ואחרי כל זה היועץ כותב שזה אפשרי ששולדינר היה הבעלים שלה”.
מה חשבת על האופן שבו נימק וינשטיין את סגירת התיק?
“הגישה שהיועץ נקט בנימוקים לסגירת התיק היא גישה סנגוריאלית מאוד. סנגוריאלי זו הגדרה רכה. למעשה זו היתה בחינה מחמירה מאוד וקיצונית של חומר הראיות, שרואה רק את האין, את החורים ברשת, ולא שמסביב לחורים יש גם רשת. לא נתקלתי בדבר כזה אף פעם. בחוות הדעת יש דברים שהם ממש ניסיון לצבוע את השחור בלבן, כולל שימוש בנימוקי הגנה שכלל לא הועלו על ידי החשודים. זה לא נורמלי. באמת לא נורמלי. ההחלטה לא משקפת באמת את העוצמה של הראיות והיא מגמדת מאוד את סיפור המעשה”.
לפני כמה שבועות התקיים דיון בבג”ץ בעתירה שהגיש עו”ד גלעד ברנע בשם ח”כ מיקי רוזנטל ותנועת אומ”ץ, נגד ההחלטה של היועץ המשפטי לסגור את תיק ליברמן. ברנע צפה מראש שהסיכוי ששופטי בית המשפט העליון יתערבו בהחלטה הוא אפסי, אבל סירב להרים ידיים. מי שהגיעה במופגן לצפות בדיון הזה היתה אלף, שחזתה את התוצאה הצפויה: אשר גרוניס וחבריו יגלגלו את העותרים מכל המדרגות.
“הסיכוי שבג”ץ יתערב בהחלטה כזו דומה לזכייה בפיס. באתי לשם כדי להעביר מסר וגם כדי לראות שעו”ד שי ניצן, שייצג את המדינה, לא מטה את הכף עוד יותר ממה שהיא כבר הוטתה בתשובה לבג”ץ, שבעיני לא משקפת את המציאות הראייתית. משפטנים ולא משפטנים רבים חושבים שהתיק הזה היה צריך להגיע לבית משפט. בעיני זו פשוט החמצה פראית. יושב פה אזרח ורואה נבחר ציבור קשור לחברות שמקבלות מיליונים, ולא עושים עם זה כלום. לא עושים עם זה כלום וזה מקעקע את אמון הציבור, ואחרי זה רואים איפה ישראל נמצאת ברמת השחיתות הציבורית ב–OECD ובעולם. זה מחלחל. בא אלי המוסכניק שלי ואמר לי: ‘אני לא הייתי מקבל את היחס הזה’”.
---
תגובות
דובר משרד המשפטים, עו”ד משה כהן, אמר בתגובה: “בשבועות האחרונים נידונה בפני בית המשפט העליון עתירה כנגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להגיש כתב אישום נגד מר ליברמן בפרשת החברות. בית המשפט העליון, לאחר שקרא את עמדת היועץ ושמע טיעונים, המליץ לעותרים לחזור בהם מעתירתם, בהיעדר עילה כלשהי להתערבותו. העותרים שעו להמלצת בית המשפט ומחקו את העתירה. עובדה זו מדברת בעד עצמה.
“היועץ המשפטי לממשלה בחן את חומר הראיות נגד מר ליברמן, העיר הערות וביקש הבהרות, על פי ניסיונו ומומחיותו. לאחר כל אלה, החליט היועץ כי חומר הראיות שבפניו אינו מצדיק הגשת כתב אישום נגד מר ליברמן בפרשת החברות, אך מצדיק הגשת כתב אישום בגין פרשת השגריר. בהחלטתו אמר כי בסופו של יום, נותר התובע אל מול המסכת הראייתית. עליו לבחון מסכת זו במבט קר, בחינה מדוקדקת ומקיפה. עליו לבחון את מהימנותן של הראיות ולאמוד את סיכוייהן להיכנס בשערי בית המשפט. האחריות להכרעה אם מתקיים סיכוי סביר להרשעה לעולם מצויה על כתפיו של התובע, ואין הוא רשאי לגלגל אחריות זו לחצרו של בית המשפט.
“החלטת היועץ שלא להגיש כתב אישום נגד מר ליברמן בפרשת החברות, מאמצת הלכה למעשה את מסקנתם של כל חברי הצוות שמינתה גב’ אביה אלף מבין הכפופים לה לטיפול בתיק ליברמן ושל בכירים נוספים בפרקליטות ובמשרד המשפטים, איש איש מנימוקיו, שלפיה יש לגנוז את תיק החברות. כל אלה סברו כך, מבלי ששימשו קודם לכן כסנגורים ולו יום אחד בחייהם.
“יובהר, כי רשימת השאלות ששוגרה להגנה בהמשך לישיבת השימוע, הוכנה בעצה אחת עם צוותה של גב’ אביה אלף ובתיאום מלא עם בכירי הפרקליטות. כך גם הראיון עם העדה בקפריסין - כאשר פרקליט המדינה בעצמו הוא שניהל את הקשר עם רשויות קפריסין וטיפל בעניין.
“הטון הנחרץ שבו משמיעה גב’ אביה אלף את דברי הביקורת המופרכים שלה, נשמע לראשונה אך ורק בתקשורת, לאחר פרישתה, ובאשר לדברים נוספים שטרחה להשמיע איננו מוצאים אותם ראויים לתגובה. גב’ אלף היתה פרקליטה צנועה במשך שנות עבודתה בפרקליטות, ויש לה סיבות מצוינות להישאר כזו גם היום”.
צחי משה, דוברו של אביגדור ליברמן, מסר בהמשך לתגובת משרד המשפטים: “בג”ץ דחה על הסף עתירה שהוגשה נגד סגירת התיק. מעבר לכך, פרסום זה של עיתון ‘הארץ’, ערב הכרעת הדין במשפטו של ליברמן, נועד לייצר מצג שווא ולשבש את ההליך המשפטי, וזאת במסגרת שלל הפרסומים המגמתיים של עיתון ‘הארץ’ נגד אביגדור ליברמן”.