הבחיורת והמינויים באיחוד האירופי - סקירה  

אחת הבעיות העיקריות בניסיון להבין את המתרחש באיחוד הוא הסיבוך הגדול בצורת הממשל שלו ובשמות הדומים והמבלבלים של גופי השלטון והתפקידים - לכל גוף יש נשיא! כלומר באיחוד האירופי יש למעשה 7 נשיאים. לכן, כדאי להכיר את הגופים ואת תפקידם:
1. המועצה האירופית (European Council): זהו פורום המורכב מכל 28 מנהיגי המדינות של האיחוד (נשיאים/ראשי ממשלה/קנצלרים וכו'). הוא הגוף שמתווה את המדיניות והכיוון הפוליטי הכללי של האיחוד, והוא ממנה או מציע מועמדים לתפקידים הבכירים באיחוד. הרכב המועצה משתנה כל הזמן בעקבות חילופי שלטון בכל מדינה. בראש המועצה עומד נשיא הממונה על ידי המועצה.
2. הנציבות האירופית (European Commission): הזרוע הביצועית של האיחוד. מורכבת מ-28 נציבים (כל אחד ממדינה אחרת), כולל נשיא הנציבות האירופית והנציג העליון של האיחוד לענייני מדיניות חוץ וביטחון. כל נציב הוא מעין "שר" וממונה על אחד מ-28 תיקים. בשירותם בנציבים, הנציבים נשבעים לשרת את האיחוד בכללותו ולא את המדינות השונות שלהם. מלבד התפקידים הביצועיים של הנציבות, היא מהווה את הגוף בעל הסמכות היחידה להגיש הצעות חוק (לאישור ע"י הגופים המחוקקים). נשיא הנציבות ממונה ל-5 שנים על ידי המועצה בכפוף לאישור הפרלמנט, והוא מרכיב את "ממשלתו", שלאחר מכן מאושרת כגוף אחד על ידי הפרלמנט.
3. הפרלמנט האירופי (European Parliament): אחד מהגופים המחוקקים של האיחוד. מורכב מ-751 חברי פרלמנט אירופים שנבחרים מדי 5 שנים בבחירות כלליות באיחוד. הפרלמנט מאשר או דוחה הצעות חוק שמגיעות מהנציבות, והוא מאשרר חלק מהמינוים. בראשו עומד נשיא (מקביל לתפקיד דובר פרלמנט או יו"ר הכנסת).
4. מועצת האיחוד האירופי (Council of the EU): על אף השם המבלבל מדובר מגוף שונה מהמועצה האירופית. לעיתים נקראת "מועצת השרים". זהו הגוף המחוקק השני של האיחוד, והוא מתכנס בצורת פורום של שרים מנושא מסוים. למשל, הצעות חוק בנושא חקלאות יידונו בפורום של 28 שרי החקלאות מכל מדינה באיחוד האירופי. ה"נשיא" של מועצת האיחוד הוא למעשה מדינה, כשהשרים של אותה מדינה יושבים בראש הדיונים, והנשיאות מועברת ברוטציה כל כמה שנים (לאחרונה הנשיאות עברה מרומניה לפינלנד). ההחלטות אמורות להתקבל או בהסכמה פה-אחד, או בשיטת רוב מיוחדת (כדי להשיג רוב צריך לקבל הסכמה של 55% מהמדינות שמהוות 65% מהאוכלוסיה של האיחוד).
5. הבנק האירופי המרכזי (European Central Bank): הבנק המרכזי האחראי על המדיניות המונטרית של האיחוד ועל מטבע האירו.
6. בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי (Court of Justice of the EU): הזרוע המשפטית של האיחוד, כמו בג"ץ שמפרש את החוק האירופי ודן בסכוסכים בין מדינות והאיחוד.
7. בית המשפט לביקורת (Court of Auditors): "מבקר המדינה" של האיחוד.

בחודש מאי 2019 התקיימו הבחירות לפרלמנט האירופי, וזה הרכב הפרלמנט החדש:

הסיעות האירופיות בפרלמנט:
בתכלת: מפלגת העם האירופית (EPP) - מפלגת ימין-מרכז, ליברלית-שמרנית ופרו-אירופית. מפלגה לדוגמה: האיחוד הנוצרי-דמוקרטי של אנגלה מרקל. 182 מושבים.
באדום בהיר: הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים (S&D) - מפלגת שמאל-מרכז, סוציאל-דמוקרטית ופרו-אירופית. מפלגה לדוגמה: מפלגת העבודה (הלייבור) הבריטית של ג'רמי קורבין. 154 מושבים.
בצהוב: "חידוש אירופה" (Renew Europe) - מפלגת מרכז ליברלית ופרו-אירופית. מפלגה לדוגמה: מפלגת "קדימה" של עמנואל מקרון. 108 מושבים.
בירוק: מפלגת הירוקים + הברית האירופית החופשית (Greens/EFA) - מפלגת שמאל שמאגדת מפלגות עם אג'נדה "ירוקה" אקולוגית עם מפלגות מיעוטים באירופה. מפלגה לדוגמה: מפלגות ירוקות שאפשר למצוא בכל אירופה, מפלגות מיעוטים כמו המפלגה הלאומית הסקוטית. 74 מושבים
בכחול-אפור כהה: "זהות ודמוקרטיה" (ID) - מפלגת ימין קיצונית אנטי-אירופית. מפלגה לדוגמה: "הליגה" של מטאו סלביני. 73 מושבים.
בכחול: השמרנים והרפורמים האירופים (ECR) - מפלגת ימין שמרנית אירו-סקפטית. לדוגמה: המפלגה השמרנית הבריטית של בוריס ג'ונסון. 62 מושבים.
באדום כהה: השמאל האירופי המאוחד / השמאל הירוק הנורדי (GUE/NGL) מפלגת שמאל קיצונית סוציאליסטית. מפלגה לדוגמה: סיריזה היוונית של ראש הממשלה הקודם ציפרס. 41 מושבים.
באפור: מפלגות שלא מיוצגות על-ידי סיעות. סך הכל 57 מושבים שרובם הם מפלגות פופוליסטיות אירו-סקפטיות כמו מפלגת הברקזיט של נייג'ל פראג' וברית חמשת הכוכבים האיטלקית.

לאחר הבחירות נפגשה המועצה האירופית והחליטה על 4 מינויים בכירים באיחוד האירופי לתפקידים: נשיא הנציבות האירופית, נשיא המועצה האירופית, הנציג העליון של האיחוד לענייני מדיניות חוץ וביטחון ונשיא הבנק האירופי. מינוי נשיא הנציבות התקבל בסערה קלה לאחר שהוחלט למנות לתפקיד את אורסולה פון דר ליין בניגוד לשיטת ה"שפיצנקנדידטן" (גר' "מועמדים מובילים"), שלפיה כל מפלגה אירופית מציגה לפני הבחירות את המועמד/ים שלה לתפקיד נשיא הנציבות, והשפיצנקדידט של המפלגה הגדולה לפי הנוהג ממונה לתפקיד. בניגוד לנהוג השפיצנקנדידט של מפלגת העם האירופי שזכתה מרב המושבים, מנפרד וובר, לא מונה לתפקיד לאחר התנגדות של חלק מהמדינות במועצה.

נשיאת הנציבות האירופית הנכנסת
אורסולה פון דר ליין
מדינה: גרמניה
סיעה אירופית: מפלגת העם האירופית
מפלגה מקומית: האיחוד הנוצרי-דמוקרטי
תפקיד קודם: שרת הביטחון של גרמניה
מחליפה את: ז'אן קלוד יונקר, מלוקסמבורג ומאותה מפלגה

אורסולה היא בת 60, ילידת בלגיה, שעשתה את הקריירה הפוליטית שלה לאחר איחוד גרמניה. היא החלה את דרכה במפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) בתור שרה במדינת סקסוניה התחתונה. ב-2005 מונתה על ידי מרקל לשרה בממשלה הגרמנית ומאז היא נהייתה השרה עם הוותק הגבוה ביותר בממשלות מרקל (למעשה עד המינוי השנה, כלומר 14 שנים). הייתה השרה לענייני משפחה ונוער, שרת העבודה ועניינים סוציאליים, ואת תפקידה העיקרי ביצעה כשרת הביטחון הראשונה של גרמניה מ-2013. למעשה במשך שנים רבות אורסולה נחשבה ל"יורשת" של אנגלה מרקל. אבל על תפקודה כשרת ביטחון נמתחה ביקורת רבה, גם מהבחינה המקצועית (מחסורים בציוד בצבא) וגם מבחינה אתית - השנה נפתחה חקירה על חשד לעבירות בתחום התקשרות עם יועצים בהיקף של מילוני אירו.
בעקבות הסקנדלים והמינוי הלא צפוי, עלו חששות רבים שמינויה לא יאושר על ידי הפרלמנט שמצביע בהצבעה חשאית. בסופו של דבר מינוייה אושר, לאחר ש-383 חברי פרלמנט הצביעו בעדה (היא הייתה זקוקה ל-374 לפחות).
פון דר ליין נחשבת לתומכת של רעיון האינטגרציה באיחוד האירופי, כלומר הידוק הקשרים בין המדינות במטרה שביום מן הימים יתאחדו לישות פוליטית אחת (בדומה לארה"ב).

נשיא המועצה האירופית
שארל מישל
מדינה: בלגיה
סיעה אירופית: "חידוש אירופה"
מפלגה מקומית: התנועה הרפורמית
תפקיד קודם: ראש ממשלת בלגיה
מחליף את: דונאלד טאסק, מפולין וממפלגת EPP

שארל מישל הוא ראש ממשלת בלגיה הנוכחי. הוא בן 43 ומגיע מוולניה (החלק הצרפתי של בלגיה). כיהן כשר לפיתוח אזורי מטעם התנועה הרפורמית שהיא המפלגה הליברלית של דוברי הצרפתית בבלגיה. נעשה ראש הממשלה ב-2014 לאחר משא ומתן קואליציוני (במקור לא היה מועמד לראשות הממשלה). לאחר משבר קואליציוני ב-2018 שנגרם כתוצאה מהסכם הגירה, מישל הנהיג ממשל מיעוט ומעבר עד לכינונה של ממשלה חדשה.

הנציג העליון של האיחוד לענייני מדיניות חוץ וביטחון ("שר החוץ" של האיחוד)
ז'וזפ בורל
מדינה: ספרד
סיעה אירופית: הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים
מפלגה מקומית: מפלגת העובדים הסוצילאיסטית הספרדית
תפקיד קודם: שר החוץ הספרדי
פחליף את: פדריקה מוגריני, איטלקיה ממפלגתו

ז'וזפ בורל בן 72, בן להורים מארגנטינה. כשהיה בן 22 התנדב בקיבוץ גלאון, שם פגש את אשתו לעתיד. היה שר שוטר בממשלת ספרד בשנות ה-90, ובשנות ה-00 היה נשיא הפרלמנט האירופי. לאחר המהפך השלטוני בספרד לפני כשנתיים, מונה לשר החוץ, ולא הספיק לעשות יותר מדי בתפקידו. ביחס לישראל מדובר במינוי בעייתי מאוד (עוד על כך בהמשך).
התפקיד עצמו הוא מרכזי ביותר. הנציג העליון הוא #2 בחשיבותו בנציבות האירופית, הוא משקיף בדיוני המועצה האירופית והוא גם יו"ר ועדת חוץ וביטחון של מועצת האיחוד. זה גם הגורם העיקרי שמגיע לאינטרקציה בין האיחוד לישראל.

נשיאת הבנק האירופי המרכזי
כריסטין לגארד
מדינה: צרפת
סיעה אירופית: מפלגת העם האירופית
מפלגה מקומית: הרפובליקנים
תפקיד קודם: מנכ"לית קרן המטבע העולמית
מחליפה את: מריו דרגי, איטלקי

בת 63 מפריז. כריסטין כיהנה כשרת המסחר של צרפת ולאחר מכן כמנכ"לית קרן המטבע. אני לא מבין מספיק כדי לחוות דעה על המדיניות הכלכלית שלה, אבל היא הייתה מעורבת במשבר היווני, ודחפה ליותר צעדי צנע מטעם ממשלת יוון. הורשעה ב-2016 בעבירות רשלנות.

---

---

מה כל זה אומר לישראל?

מבחינת הנשיאה החדשה פון דר ליין, היא צפויה להמשיך בקו דומה לזה של אנגלה מרקל, קרי מדיניות מתונה כלפי ישראל.

הבעיה העיקרית צפויה דווקא מצד "שר החוץ" החדש. השרה היוצאת בעצמה לא נחשבה לידידה גדולה של ישראל, אבל לשר הנכנס יש מספר התבתאויות מעוררות דאגה. בתור שר החוץ הספרדי אמר שספרד מוכנה להכיר בפסלטין, והוא בעל חיבה לאירן, ואף שיבח את הישגי המהפכה האיסלמית. הוא עמד מאוחרי תמיכתה של ספרד בדוח מועצת זכויות האדם של האו"ם על המהומות בגבול עזה המגנה את ישראל, וגינה אותה בעצמו על זאת ועל נושאים שונים.