ilanka
חבר מתאריך 25.4.02
137838 הודעות, 307 מדרגים, 504 נקודות. ראה משוב | יום שבת כ''ט 'באדר א תשפ''ד
09:33 09.03.24 |
|
בן גביר וסמוטריץ׳ וחבריהם - מגשימים, למעשה, את החלום הציוני. האמנם?
|
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
חבר מתאריך 2.4.12
22454 הודעות, 126 מדרגים, 228 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
שלא לומר טפשות מוחלטת.
הרצל בשלב מסויים גם החליט להתפשר על אוגנדה, זה לא הופך את אוגנדה לחלום הציוני.
ההנהגה הציונית אכן החליטה להתפשר בדרך כדי להגשים את המטרה, תוכנית החלוקה היא פשרה, לא אידיאל.
הייתה הזדמנות נוספת ב-48, לפנות כל שטח שנכבש מאזרחי האויב, ההנהגה הייתה טיפשה ושחצנית ולא ביצעה זאת, טעות פטאלית שאנחנו סובלים ממנה עד היום וכנראה גם בעתיד הבינוני-קרוב לפחות.
לסיכום:
פשרה אינה אידיאל.
טעויות ורשלנות פושעת עדיף לנסות לתקן, לא להתחפר בהן עוד.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 2.9.07
122763 הודעות, 397 מדרגים, 624 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 1
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 26.5.22
17654 הודעות, 75 מדרגים, מינוס 3 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
כי העיקר פוספס.
אחד הדברים החשובים בציונות זו המעשיות והצניעות במשולב עם דמיון, חלומות, ואתחלתא דגאולה והתחלת הגשמת תקוות של דורות.
בתורת המלחמה יש מושג של ניצול ההצלחה, והיכולת לזהות הזדמנות.
ויש שנידמה להם שהם מזהים הזדמנות.
והם מנסים לבלוע נחש אנקונדה או סתם מנסים לבלוע מעבר ליכולתם.
כי הם מצוידים בעיניים גדולות ובתאבון עצום ובמוח קטנטן.
ואלה הם גם המשיחיים ההזויים הסהרהוריים, הרוצים לנגוס ולבלוע מעבר ליכולותיהם.
מלכי הסמוך הדברים יסתדרו מעצמם בהמשך.
סמוך !
ויש גם אלוהים בשמים.
ואם נסתבך הוא יבוא ויחלץ.
ידוע.
זה תמיד כך קורה.
והציונות הסתפקה בדונם פה דונם שם, ברגב אחר רגב.
כך ניבנה אדמת העם מצפון עד נגב.
מילים יהושוע פרידמן.
כי דווקא כשאתה חדור אמונה צריכים להיות מצוידים גם באמונה , אבל גם בסבלנות ובתקווה.
ומי שבולע מעל ליכלתו,
נתקל במשל השועל וכרם הענבים.
והתוצאות הצפויות לעיתים חמורות.
מאוד.
ולציונות היתה חוכמת האפשר והסבלנות.
שמחו גם עם ועל ההשגים הצנועים של הרצל. והשקיעו הרבה בהתארגנות ובהישגים צנועים, כיסודות להתפתחות בעתיד.
והיו מאושרים בהישגים של ויצמן והצהרת בלפור.
ואחר כך ההחלטה על החלוקה וקבלתה, למרות הגבולות הצנועים ולמעשה כמעט בלתי אפשריים.
ונאחזו בה בשתי ידים איתנות ורועדות, בעת ובעונה אחת.
ואחר כך מלחמת השיחרור, בתנאי פתיחה מטורפים. ואז הופיעה ההזדמנות למקצה שיפורים ולהישגים רבים.
ואחר כך מלחמת ששת הימים וההישגים העצומים.
ואז גם באו הפיספוסים העצומים בגלל העינים הגדולות התאבון העצום עם המוח הקטנטן והעדר תיכנון וחשיבה.
כי על הציונות הגדולה הבריאה השתלטו בהדרגה אנשים חולים הזויים, עם המוחות הקטנטנים העיניים הגדולות והתאבון העצום , חסר השליטה.
ושם יש לזהות את קו פרשת המים והתפנית מהציונות המעשית הבריאה השפויה והמעבר לידיים של ההזויים והמטורפים עם התיאבוןן העצום העינים הגדולות והמוחות הקטנים.
שם התחילה השחיקה הגדולה בחלום בחזון הציוני , הבריא .
ואת העתיד מי יצפה מי ידע.
אבל האופק בלהבות והתמונה נוראה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 5.9.19
70348 הודעות, 260 מדרגים, 460 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
"שתי מדינות לשני עמים" - היתה בעצם שאיפתה של התנועה הציונות
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 26.5.22
17654 הודעות, 75 מדרגים, מינוס 3 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 4
קורה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד