הצהרת יו''ר האופוזיציה בנימין נתניהו לתקשורת | שידור חי  

לבנט יש רוב עם הערבים. מי שאומר שזה רוב העם אז סופר אותו עם ערבים (נכון לא כולם אבל חלק ניכר מהם) הניפו דגלי פלסטין, קראו קריאות למוחמד דף, מחאו כפיים כשירו טילים, עשו שביתה לאות הזדהות עם עזה וחמאס והכי חמור - ביצעו לינצים ביהודים, שרפו בתי כנסת, זרקו אבנים ובקבוקי תבערה, השחיתו את המרחב הציבור וקראו לפדות ברוח ודם את אל אקאצה.

או מי שסופר את עצמו עם איבתיסאם מרעאנה שצוחקת על זיכרון השואה ולא מהססת לכתוב על זה פוסטים בפייסבוק.

או מיש סופר את עצמו עם ניצן הורביץ שתומך בחקירת חיילנו בבית הדין בהאג.

חלק מהרוב הזה זה גם יהודים נכון - כמו עופר כסיף שרק לאחרונה הלך להפגין יחד עם הפלסטינים בשמעון הצדיק.

https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/17913

מנחם רהט , י"ד באב תשע"ח 26/07/18

1.לזוועת טבח תרפ"ט (1929), שאירע בי"ח באב והסתיים בטבח 133 יהודים ברחבי הארץ
בידי חיות אדם ערביות צמאות דם, לא היו מעולם יחסי ציבור טובים.

רק מעטים מאוד זוכרים את גודל האכזריות החייתית של ערביי ארץ ישראל,
שהיתה בעצם האינתיפדה הראשונה של ערביי א"י (אז עוד לא הומצא הכינוי השקרי –פלשתינים)
נגד היישוב היהודי הקטן והבלתי מוגן.

לרוע מזלה של חרפת תרפ"ט, חל יום ה'יארצייט' של האירוע המזוויע בעיצומו של קיץ.
מוסדות החינוך בפגרה; הישראלים מבלים בחופשות בארץ ובעולם; והתקשורת כרגיל לא מתעניינת.
כך נשכחת אינתיפדה אכזרית, שההיסטוריון הלל כהן קורא לה 'שנת האפס' של הסיכסוך.
נתונים מעוררי חלחלה על מימדי האכזריות הבהמית לוקטו בידי חוקר ארץ ישראל ואוהבה
השר רחבעם זאבי הי"ד, בספרו 'טבח חברון'.

2. בחברון נרצחו באכזריות סדיסטית 67 יהודים, בידי ערבים מוכי אמוק, בצעקות זוועה 'אידבח אל יאהוד'.
עוד 66 חפים מפשע נרצחו בישובים אחרים ברחבי הארץ. הערבים, אבות אבותיהם של הפורעים הערבים בני זמננו,
הסתערו מוכי טירוף על שכניהם היהודים: בצפת, עין זיתים, עזה, תל אביב, חיפה,
המושבות שנשרפו וחרבו: הרטוב, כפר אוריה, מגדל עדר וחולדה, ועוד ישובים בכל רחבי הארץ.

בארץ ישראל חיו אז פחות מ-150,000 יהודים. רצח 133 יהודים בשני ימי הפרעות, כמוהו (היֹה לא תהיה) כרצח 5,400 יהודים כיום, במשך יומיים (היֹל"ת).

3. בשל קוצר היריעה נסתפק רק בפרעות חברון. בעקבות הסתה בוטה של המופתי הירושלמי
חאג' אמין אל חוסייני (לימים גנראל ה-אס.אס הנאצי), התארגנו ערביי חברון לטבוח בשכניהם היהודים,
למרות שהיו עימם בקשרי ידידות שהשתרעו על פני מאות שנים.
אירגון ההגנה חש בסכנה ושלח לוחמים לחברון, אבל יהודי העיר שלחו אותם הביתה.
הם חשו בטוחים לחלוטין, בזכות הידידות ארוכת השנים עם שכניהם.

מנהיג הכנופיות בעיר האבות, שייח' טאליב, חשב אחרת: "הוי המוסלמים, שחטו את היהודים, שתו את דמם. אללה אכבר. הירגו ביהודים. קחו את בנותיהם היפות".

ערביי חברון השתמשו מכל הבא ליד (אזהרה: לא לבעלי לב חלש):
אלות עץ לריצוץ גולגלות; סכיני מטבח לשחיטה; גרזני קצבים לקטיעת איברים;
קרדומים לעריפת ראשים; מוטות ברזל לפיצפוץ ראשים ועצמות; מברגים לניקור עיניים.
זוועה שלא ברא השטן.

מראות הצלמוות של התעללות ברוטאלית ביהודים חסרי ישע, היו איומים מנשוא:
ברחובות התגוללו מעיים מרוטשים; מוח שהוצא מגולגלתו; זקן שעבר התעללות קשה לפני שהומת;
אישה שנתלתה ברגליה ושערה נמרט מראשה; ראשי בני אדם שנשרפו מעל גבי פרימוס דולק;
עלמה ששחוללה ע"י 13 ערבים לפני שרצחוה נפש; צעירה שהתעללו בה לעיני אביה, ואחר
כך נוקרו עיניו ושניהם נטבחו.

4. סיפורי הזוועה לא יאומנו: שלום רייזמן ניהל מו"מ עם הרוצחים לפדיון נפשו בכסף.
הם נטלו את הכסף, ואז ניקרו את עיניו, שחטו אותו והשליכו את גופתו לרחוב.
חותנתו, ילידת חברון, זיהתה כל רוצח בשמו: "אתה הרי מכיר אותי, ואת הטובות שעשיתי
לך; אתה תרצח אותי נפש?". גם היא נרצחה באכזריות.

את התינוק הרך שמצאו בבית אבושדיד הטיחו הפורעים בקיר עד שהתרסק.
אימו הוטחה ארצה, והרוצחים רוצצו בנעליהם את ראשה.
בבית הכובסת ניקרו את עיני בעל הבית ורצחו אותו בסכין, ניסו לחלל את בתו הצעירה,
אבל משהגנה על עצמה בידיים, קיצצו את ידיה ורצחו אותה בפיגיונותיהם.

על בית החכם חסין שפכו דלק והציתו אותו, והשליכו חיים לתוך הלהבות את הרב ורעייתו.
במאפיה לכדו את האופה וצלו את ראשו על גבי פרימוס דולק, ומכיוון שנשאר חי,
ביתקו את מעיו בפגיונות.
הרב אברהם יעקב אורלנסקי נרצח באכזריות בלתי נתפסת, עם אשתו, בתו, חתנו ונכדו בן ה-4.

הרוקח בן ציון גרשון, שעסק גם בריפוי ערבים עניים בחינם, ובמסירות, במשך 40 שנה,
נרצח בידי פציינטים שלו: קיצצו את אצבעותיו, ניקרו את עיניו, דקרו אותו בסכינים ובפגיונים.
את בתו טימאו 13 ערבים ואחר כך הומתה בעינויים נוראיים.
ראשו של ילד בן שנתיים, מנחם סגל, נערף ונמלק.
ראשו של נח אימברמן הונח על פרימוס בוער.
גם ראשו של הרב גולדשמידט הונח על פרימוס בוער, לאחר שניקרו את עיניו.
הילד צחי הלר שאל את רוצחיו למה ימיתו ילד קטן, אך התשובה היתה דקירות סכינים עד מוות.

וכך, במעשי רצח ברוטליים, והתנפלויות לינץ' חייתיות, נכחדה הקהילה המושרשת,
אשר התקיימה מאות שנים בידידות ובשלווה לצד הערבים.

5. פרעות תרפ"ט לא זכו, כאמור, ליחסי ציבור טובים. נשכחו מלב.
צרות אחרונות משכחות את הישנות. אבל יש יהודים טובים שנלחמים בשיכחה הזו.
רו"ח חיים יואבי רבינוביץ פירסם אשתקד ומפרסם השנה סמוך למועד הטבח, בעמוד הפייסבוק
שלו, תיאור תמציתי ומצמרר על אסון חברון.

אך כדי להבטיח תפוצה רחבה לרְשׁוּמָה (פוסט) בעניין חברון,
הוא שילם אשתקד לפייסבוק תמורת הפצתה ברחבי הפייסבוק.
התוצאה היתה מדהימה: מעל 110,000 כניסות, מעל 2,450 שיתופים, מעל 1,550 'לייקים', מעל 430 תגובות:
"אני מתבייש, שבחיים לא שמעתי על זה";
"צריך לפרסם בכל העולם, על ה'נכבה' שלנו";
"שתפו עד שיגיע לאחרון השמאלנים";
"לא נשכח ולא נסלח".

גם השנה ביקש רבינוביץ לשלם לפייסבוק עבור אותו שירות. אבל פייסבוק סירבה.
רבינוביץ: "השנה קיבלתי סירוב, למרות שהייתי מוכן לשלם עבור השירות. אני מניח שאם
היה מדובר בטבח של ערבים ע"י יהודים, היו שלטונות הפייסבוק שמחים להפיץ אפילו חינם".