שי ניצן החל בעבודתו בספרייה הלאומית | גורם בספרייה: ''הוא שוחח על תיקי נתניהו, מוזר שהוא מפטפט על כך בפומבי''  

טליה איינהורן | 07/12/2021
לאחרונה פורסם באתר הספרייה הלאומית שדירקטוריון הספרייה בחר בשי ניצן, פרקליט המדינה עד לא מכבר, שיכהן כרקטור הספרייה. מה הרקורד של ניצן בתחום הספרנות והאם התקן בכלל קבוע בחוק?

לאחרונה פורסם באתר הספרייה הלאומית שדירקטוריון הספרייה בחר בשי ניצן, פרקליט המדינה עד לא מכבר, שיכהן כרקטור הספרייה. להלן הנימוקים להחלטה, כפי שאלה פורסמו באתר:

"כחלק מתוכנית ההתחדשות של הספרייה וההיערכות למעבר הספרייה למשכנה החדש, החליט דירקטוריון הספרייה על רפורמה ניהולית, במסגרתה מכלול נושאי התוכן ירוכז תחת אחריות אחת. על רקע זה, ובעקבות המלצת ועדת איתור מיוחדת שמינה דירקטוריון הספרייה הלאומית, אישר הדירקטוריון את מינויו של מר שי ניצן, לשעבר פרקליט המדינה, לתפקיד הרקטור שינהל את כלל היבטי התוכן בספרייה. שי ניצן ינהל, ירכז וינהיג את מכלול עולמות התוכן של הספרייה . . . במסגרת האחריות על עולמות תוכן אלה יהיה מר ניצן אחראי, בין היתר, על מכלול האוספים והארכיונים (פיזיים ודיגיטליים), וכן על נושאי התרבות, החינוך, התערוכות, מערך הקשרים והפעילויות הבינלאומיות, בדגש על קשרים עם יהדות התפוצות, על אגודות הידידים בישראל ובחו"ל ועל מערך יחסי הציבור וגיוס משאבים".

הספרייה הלאומית היא הספרייה של העם היהודי, הבית של היצירה היהודית לדורותיה, המשקפת אלפי שנות היסטוריה. אוספי הליבה הם יהדות וישראל. בנוסף, יש אוסף גדול של אסלאם ומזרח תיכון ואוסף מדעי הרוח הקשור בשלושת האוספים הנזכרים. המייחד את האוסף הוא הרבגוניות והמינעד בכל השפות מכל מקום בעולם ומכל הזמנים. הספרייה אינה מתמקדת בצורכי מחקר עכשווי או באופנה כזו או אחרת אלא באצירה ושימור של האוספים לדורות הבאים, שיהיו נגישים לציבור גם בדור הזה.

כשהוחלט לנתק את הספרייה הלאומית, שהיא כבת 130 שנה, מהאוניברסיטה העברית ולהקים לה בניין חדש בקריית הלאום, חוקקה הכנסת את חוק הספרייה הלאומית, תשס"ח-2007. מתוקף החוק קמה חברת הספרייה הלאומית המפעילה את הספרייה כחברה לתועלת הציבור. בחוק נקבע כי מחצית ממניות החברה בידי המדינה, רבע בידי האוניברסיטה העברית, ועוד רבע בבעלות מוסדות ממלכתיים או גופים ציבוריים שהמדינה והאוניברסיטה העברית הסכימו עליהם. בחוק הושאר פתח לשינויים במבנה הבעלות ולהעברת מניות לגופים אחרים, בהסכמה בין המדינה והאוניברסיטה העברית (כל עוד היא בעלת מניות בחברה). בכל מקרה, המדינה תמשיך להחזיק בשיעור המניות הגבוה ביותר מבין בעלי המניות.

לחברת הספרייה הלאומית יש דירקטוריון, שבו אמורים לכהן ארבעה עשר חברים המייצגים את התחומים הרלוונטיים השונים. בפועל יש תשעה. לפי החוק, הדירקטוריון ימנה את המנהל הכללי. הדירקטוריון רשאי להחליט שלחברה יהיה גם מנהל אקדמי, ואם מינה אחד הוא צריך לקבוע את תפקידיו. ואכן, לספריה יש מנהל כללי, אורן וינברג, בעל רקע עשיר בעולם הספרנות והספריות, ויש לה גם מנהל אקדמי, פרופ' אלחנן ריינר, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל.

אין בחוק זכר לרקטור. והטעם לכך ברור. רקטור הוא מונח המתאר את העומד בראש הסגל האקדמי במוסד להשכלה גבוהה ואין קשר בין תפקידי רקטור באוניברסיטה לתפקידו של מנהל בספריה.

למרות זאת, הקים הדירקטוריון ועדת איתור למשרה הזאת ואף מינה רקטור על פי המלצתה. דא עקא, שהדירקטוריון לא הוסמך בחוק למנות רקטור וממילא שללא קשר לזהות הממונה, מינוי שנעשה בחריגה מסמכות, בטל מעיקרו.

מטעמי מינהל תקין, חשוב להביא לידיעת הציבור גם את האופן בו התנהלה ועדת האיתור. מי היו חברי הוועדה ומי מינה אותם, האם היה מכרז, היכן הוא פורסם, כמה מועמדים היו, מי היו המועמדים וכיצד נעשתה הבחירה, והאם הוועדה הציגה לדירקטוריון מספר מועמדים, פרט לשי ניצן.

שם דבר בעולם הספריות

ידוע רק שהוועדה איתרה את מר שי ניצן, עד לאחרונה פרקליט המדינה, ששמו הולך לפניו בהקשרים שדבר אין להם עם עולם הספריות. די להיזכר בדברים הלא מחמיאים שאמרו עליו השופטת בדימ' הילה גרסטל, בעת שכיהנה כנציבת הביקורת על הפרקליטות, ד"ר מיה פורמן מהמכון הפתולוגי, ד"ר חן קוגל, מנהל המכון הפתולוגי, והיועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שהתלונן בקולו הוא שניצן החזיק אותו בגרון. זכורה גם הסגירה התמוהה של תיקי פרקליטת מחוז תל אביב רות דוד, חודש אחד בלבד לאחר כניסתו לתפקידו כפרקליט המדינה. בקצרה, מדובר באדם שהוא יותר סייפא מספרא, לא מומחה בעל שם בתחומי הליבה של הספרייה וגם חסר רקע בספרנות ובאוצרות.

והנה, מהאמור באתר הספרייה עולה כי דווקא במר ניצן בחרה ועדת האיתור, והדירקטוריון בעקבותיה, לרכז תחת אחריותו את האוצרות ומדיניות הרכש, הדיגיטציה ופעולות החינוך והתרבות, כלומר, כל פעולות הליבה שהיו עד כה באחריות המנהל הכללי של הספרייה, בעוד שהמנהל הכללי איש המקצוע יעסוק מכאן ואילך בהיבטים טכניים של קטלוג האוספים ויהיה אחראי על הניקיון.

בחינת הכישורים של מנהלי ספריות לאומיות מובילות – ה-Library of Congress בארצות הברית, ה-British Library בלונדון, ה-Bibliothéque nationale de France בפריז וה-Stabi, Staatsbibliothek zu Berlin בברלין – מלמדת שהמנהלים שלהן הם אושיות תרבות והשכלה, בעלי רקע והשכלה גם בניהול אקדמי וניהול מוסדות תרבות. כמובן מאליו, לאף אחת מהספריות אין רקטור.

למינוי יש גם השלכות תקציביות. ביום 5 בנובמבר 2021, פירסם ח"כ צבי האוזר ("תקווה חדשה") ביום 5/11/2021 כי, ערב העברת תקציב המדינה, הצליח להגדיל באופן משמעותי את תקציב הספרייה הלאומית בהתאם להתחייבות של "יש עתיד" כלפי "תקווה חדשה" בהסכמים הקואליציוניים, ונמסר כי ההגדלה היתה ניכרת – מ-44 מיליון ₪ ל-78 מיליון ₪. מאחר שעל פי חוק הספרייה הלאומית, שרת החינוך (ד"ר יפעת שאשא-ביטון, תקווה חדשה) ממונה על ביצוע החוק, חשוב שתעדכן את הציבור, בין היתר, כיצד נהיה תקציב הספרייה נושא למשא ומתן קואליציוני והאם יש קשר בין המינוי של מר ניצן לתוספת התקציב.

השבוע הציג ח"כ ד"ר שלמה קרעי שאילתא בעניין המינוי לשרת החינוך ד"ר שאשא-ביטון, הממונה על ביצוע חוק הספרייה הלאומית. ארגון לביא לזכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות פנה, באמצעות עו"ד יצחק בם, ליו"ר הדירקטוריון מר דוד בלומברג ולשרת החינוך לביטול המינוי, קודם שיעתור לבג"ץ.

אמנם בשפה העברית המילה חוקר משמשת הן למדען (researcher) והן למי שעוסק בחקירת אנשים (investigator), אך אל לנו להתבלבל. ראוי שבראש הספרייה הלאומית של מדינת ישראל יעמוד ביבליופיל, אדם אוהב ספר, שחי את העולם המיוחד של הספריות במשך שנים ומכיר את צורכיהן המיוחדים, שיידע לקדם ולפתח את הספרייה הלאומית שלנו, על מאפייניה הייחודיים, למען הדורות הבאים וגם למעננו כיום.