ההליך המזורז, החברים שהמליצו והרקע המחקרי הדליל | כך מונה מנדלבליט לפרופסור בבר-אילן  

אביחי מנדלבליט סיים את תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה ב-31 בינואר השנה, אך לא המתין זמן רב עד ההכרזה על יעדו הבא. כבר ב-10 בפברואר דווח כי מנדלבליט ימונה כפרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, כאשר ההודעה הרשמית על אישור התהליך נמסרה ב-5 באפריל. כיצד התקבלה ההחלטה על המינוי היוקרתי בזמן קצר כל כך? מסמכים שהגיעו לידי 'מידה' במסגרת בקשת חופש מידע חושפים חלק מהתמונה.

עוד לפני שסיים את תפקידו כיועמ"ש, מנדלבליט נפגש עם דיקן הפקולטה פרופ' אורן פרז וסגנו יעקב חבה, ב-10 בדצמבר 2021. ב-1 בפברואר, יום למחרת תום הכהונה, התכנסה בפקולטה למשפטים ישיבת ועדת הקליטות כדי לדון במינוי. על פי תשובת האוניברסיטה לשאלות 'מידה', ועדת ההיתרים אישרה למנדבליט קיצור תקופת צינון כך שיוכל להתחיל בעבודתו בבר-אילן כבר בפתיחת שנת הלימודים הקרובה בחודש אוקטובר.

גם המשך התהליך היה מואץ, וישיבת תוכניות ומינויים נערכה כעבור שבוע. על פי האוניברסיטה מנדלבליט היה המועמד היחיד לתפקיד, והפניה אליו "התקיימה באופן יזום על ידי הפקולטה למשפטים לאור הרקע המקצועי והתאמתו לתפקיד". לא פורסם או נערך מכרז, ובבר-אילן מסבירים כי "אין חובת פרסום מכרזים בתהליך בחירת חבר סגל אקדמי". יתרה מכך, הוועדה לא טרחה לפגוש את המועמד היחיד, ולדברי האוניברסיטה דנה במינויו "על פי מסמכים כתובים" בלבד. למרות בקשתנו פרוטוקולים משני הדיונים לא נמסרו, ולא ברור האם נרשמו. בכל מקרה, ב-21 בפברואר שלח דיקן הפקולטה פרז מכתב מסכם לוועדה למסלול נלווה ובו ביקש לאשר את המינוי.

במכתב הקצר מסביר פרז כי מנדלבליט "יוכל לתרום רבות להוראה ולמחקר בפקולטה מתוקף הניסיון המשפטי העשיר שלו". לגבי "הצד המחקרי", כותב הדיקן כי "מנדלבליט מביא עמו מומחיות בתחום של לוחמת משפט שהתגבשה הן בעבודת הדוקטורט שלו והן מניסיונו העשיר כפצ"ר וכיועמ"ש". הדיקן לא הסביר כיצד נקודות אלה קשורות למחקר אקדמי בתחום, כיצד אדם שעסק מעט מאוד במחקר והוראה אמור לתרום בפן הזה, ולא פירט כלל לגבי הקריטריונים שנבחנו בהליך המינוי. למכתב צורפו שלוש המלצות, אך האוניברסיטה סירבה למסור את שמות הממליצים, בטענה כי "ההמלצות נמסרות תחת חסיון הנדרש לצורך תקינות ההליכים האקדמיים".

על פי תקנון האוניברסיטה, המוסד רשאי למנות חבר ב"מסלול נלווה", המתבסס על "הישגיהם, סמכותם ופעילותם המקצועית, הספרותית או האומנותית של המועמדים ועל פי המוניטין שרכשו במקצועם או בעיסוקם כאמור, בין עמיתיהם בארץ ובחו"ל". עוד קובע התקנון כי מינוי של פרופ' חבר נלווה במסלול ה"מומחים" דורש מן המועמד להיות "בעל הכרה במישור הלאומי בהישגיו המקצועיים, ופעילות מקצועית ציבורית במישור הלאומי", וכמו כן "בעל מחקרים (אקדמיים/קליניים/יישומיים) משמעותיים לקידום המקצוע".

אלא שבטופס קורות החיים אותו הגיש מנדלבליט עצמו לוועדה, הוא מונה ברשימת הפרסומים שבעה פריטים בלבד, ארבעה מהם נכתבו בשיתוף עם עוזרו גיל לימון, אחד נוסף בשיתוף קרן אבירם, ועוד טקסט אחד תחת הכותרת "דברי פרידה מאליקים רובינשטיין", שלא ברור מקומו בסעיף "פרסומים".

מן הסתם, מנדלבליט בילה את השנים האחרונות בתפקיד התובעני של יועמ"ש והיה פחות זמין לכתיבה, אך לענייננו השאלה היא האם רשימה דלילה זו עומדת בקריטריון של "בעל מחקרים משמעותיים לקידום המקצוע". בכל הנוגע לניסיון במחקר והוראה, מנדלבליט מציין שנה אחת, לפני עשור, בה שימש כמרצה מן החוץ בקריה האקדמית אונו, שאינה נחשבת למוסד מחקרי מוביל, ועוד שנתיים כחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), גם לפני כעשור. חיפוש שמו של מנדלבליט באתר המכון מניב נכון להיום דף ריק. לשאלתנו בנוגע להערכת המחקר, רמת הפרסומים המדעיים ורמת ההוראה שהתבצעה במהלך הבחינה המזורזת של מועמדות מנדלבליט, נמסר מן האוניברסיטה כי ההערכות "חסויות".

בהקשר הזה טוען פרז במכתבו כי "אין ספק שהאפשרות ללמוד ממי שכיהן בשורה של תפקידים כה בכירים תהיה אטרקטיבית מאוד לסטודנטים". אלא שעל פי מכתב הדיקן, האפשרות הזאת תהיה מוגבלת לסמינר אחד ("דילמות ואתגרים בעולם המשפט ויישומם") וקורס בחירה נוסף ("מוסד היועמ"ש – סמכויות, תפקידים ודילמות") אותם יעביר מנדלבליט בחצי משרה. לסיכום כותב הדיקן כי לדעתו, "להצטרפות של אדם בקנה מידה כזה יש ערך אסטרטגי לא רק לפקולטה אלא גם לאוניברסיטה כולה". מהו הערך המוסף מלבד היותו של מנדלבליט אדם ידוע? לפחות מדברי הדיקן, לא ניתן להצביע על כזה. בנוסף אמור מנדלבליט לשמש גם כ"יועץ הדיקן לתכניות לתואר שני", אך לא ברור מהו הניסיון הפדגוגי המכשיר אותו לכך.

לשאלותינו האם המינוי נידון או אושר בידי גופי מנהלה כמו מבקר האוניברסיטה, היועץ המשפטי או אגף משאבי אנוש – האוניברסיטה השיבה בשלילה. לדברי האוניברסיטה, "בסוף ההליך לאחר אישורם של כל הגורמים האקדמיים אושר המינוי דנן, כנדרש, על ידי הוועדה לאישור מינויים, בה חברים גם נציגי ההנהלה". בנוסף, המינוי אינו הובא להתייחסות או אישור המועצה להשכלה גבוהה, מכיוון שלטענת בר-אילן, "ההליך התקיים במסגרת החופש האקדמי של האוניברסיטה".

על פי הקריטריונים שקבעה המועצה להשכלה גבוהה (ואינם מחייבים מוסדות אוניברסיטאיים הרשאים להעניק תואר פרופסור באופן עצמאי), תואר פרופסור חבר נועד לחבר סגל ש"עבודתו מצביעה על חדשנות אמפירית, תיאורטית ו/או מתודולוגית, יצירתיות ופוריות מחקרית", וכמו כן "עבודתו זכתה להכרה בקרב החוקרים באותו תחום, שאיכות ההוראה שלו במוסד מוערכת ביותר ושהוא תורם למוסד ולקהילה מבחינה אקדמית ומקצועית".

כמו כן נקבע כי הערכת המחקר תתבצע בין היתר "לפי רמת הפרסומים המדעיים והתהודה שלהם…זכיה במענקי מחקר, שיפוט מאמרים לכתבי עת מקצועיים, שיתופי פעולה עם חוקרים אחרים בארץ ובעולם, השתתפות בכנסים בינלאומיים, חברות בוועדות עריכה של עיתונים מדעיים ותפקידי שיפוט בוועדות להענקת מענקי מחקר". הערכת ההוראה תתבצע על ידי "סטודנטים ועמיתים, יוזמה בבניית קורסים חדשים, יוזמה בהטמעת שיטות הוראה חדשניות, פיתוח מעבדות והכנסת אמצעי עזר, קידום תכניות לימוד חדשות וניהול תכניות לימוד".

כאמור, כללים אלה אינם מחייבים את המוסדות הגדולים בישראל, אך הם נותנים מושג לגבי הרמה הנדרשת ממועמדים למשרת פרופסור, ומעלים את התהייה האם היא קיימת במקרה דנן.

חבר מביא חבר
כאשר יגיע ליומו הראשון כמרצה בבר-אילן, אביחי מנדלבליט ירגיש בוודאי בבית. בתור סטודנט הוא השלים שם שניים משלושת תאריו במשפטים, אך גם במהלך השנים האחרונות, בכובעו כיועמ"ש, נהג לבקר תכופות בפקולטה ולשאת דברים באירועים שונים.

כך למשל, מנדלבליט, לצד הדיקן פרז, היה אורח הכבוד בכנס שנערך בבר-אילן בנובמבר 2018 ואף נשא נאום מתוקשר. באותו מעמד טען הדיקן פרז כי "התפקיד החשוב של שומרי סף נובע מהמתח בין האפיק הפוליטי הצר והצורך החברתי". לדבריו, "טעות לחשוב שהיועצים המשפטיים הם רק יועצים ולא שומרי סף. השירות הציבורי אינו מושלם, אך האיזון שמביאים שומרי הסף הוא קריטי להמשך קיומה של הדמוקרטיה".

רק בשנה שעברה התארח מנדלבליט לפחות פעמיים בכנסים רשמיים של האוניברסיטה, שם נשא נאום בחודש יוני, ובחודש מרץ התראיין על ידי פרופ' אריאל בנדור החבר בפקולטה, וכמו כן חבר בוועדה שהמליצה על מינוי מנדלבליט לפרופ' חבר בעצמו, כשנה לאחר מכן.

בין חבריו לסגל הפקולטה ימצא המרצה החדש פנים מוכרות. אריאל בנדור, יחד עם פרופ' גדעון ספיר החבר בפקולטה ובוועדת המינויים, היו בין המחברים של חוות דעת שתמכו במינוי מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש ב-2015. בפברואר 2019, היועמ"ש מנדלבליט היה הדובר הראשי באירוע הוקרה שנערך לפרופ' ידידיה שטרן, גם הוא חבר הפקולטה וחבר בוועדת המינויים.

ויש עוד: חבר הפקולטה פרופ' דוד האן הוזכר בעבר כמועמד לתפקיד המשנה ליועמ"ש בתקופת מנדלבליט. גם הוא חבר בוועדה שהמליצה על מינויו כפרופסור חבר. פרופ' צילי דגן החברה בפקולטה שימשה לצידו של היועמ"ש מנדלבליט באותה ועדה לבחירת המשנים. כיום גם היא חברה בוועדת המינויים של הפקולטה שהמליצה על מינוי מנדלבליט.

לשאלת 'מידה' האם מנדלבליט חתם על הסדר ניגוד עניינים עם מינויו לפרופסור, השיבה האוניברסיטה כי "ד"ר מנדלבליט לא חתם עדיין על טופס מסוג זה", והוסיפה כי "התהליך נמצא בעיצומו ובמסגרת תהליך הקליטה תהיה התייחסות לנושא". לשאלתנו האם חברי הוועדה להם היכרות וקשרים קודמים עם מנדלבליט ביצעו גילוי נאות בעניין, באוניברסיטה בחרו שלא להשיב.

גורם המעורה היטב בחוגי המשפט והאקדמיה אמר בשיחה עם 'מידה' כי "באוניברסיטאות בעולם, וגם בישראל, אנשי סגל אוהבים להקיף את עצמם באנשים שדומים להם מבחינה רעיונית. זה הרבה יותר נוח מבחינת העבודה והתחושה, וכמובן גם תואם לרוב דעה פוליטית מסוימת. לכן אפשר לראות איך בארה"ב למשל רוב מוחלט של המרצים במוסדות היוקרתיים מזדהים ומזוהים עם נטייה לשמאל. מספר אנשי הימין במדעי הרוח או החברה זעום פשוט בגלל שתי סיבות: לרוב מדובר בשיטת חבר מביא חבר, וגם אם בכל זאת התקבלת אבל העזת להביע דעה שונה, רוב הסיכויים שלא תקודם".

באשר למסלול הקידום המקובל של מרצה במוסד אקדמי, הוא מסביר כי "זה נכון שלכל פקולטה יש את הסמכות למנות פרופסורים בכל מיני מסלולים שהאוניברסיטה ממציאה, אבל מעבר להיותו של המינוי אדם מוכר שרק השם שלו מוסיף כביכול יוקרה למוסד, בדרך כלל הערך האקדמי של זה לא גבוה".

לדבריו, "אקדמאי אמיתי נבנה במשך שנים ארוכות של מחקר והוראה, של פרסומים וכנסים, בחינת מחקרים של אחרים ועבודה יום-יומית עם סטודנטים. אתה חייב גם להיות תמיד מעודכן במאמרים ובספרים האחרונים. חוקר ראוי לשמו עושה לפחות כמה שנים כאורח במוסדות נחשבים מעבר לים, שם הוא נתקל בגישות מחקר שונות ומפתח רעיונות. כשבאים ומצניחים אותך ישר למשרת פרופסור בלי שום פרסומים או מחקר אמיתי, אני לא רואה איזה ערך מוסף יש פה מבחינה מדעית".

אין חדש
ואיך יראה התוכן אותו יעביר המרצה מנדלבליט לתלמידיו? תשובה אפשרית לכך ניתן למצוא במסמך מעניין אותו הגיש מנדלבליט לוועדת המינויים, תחת הכותרת "אבני דרך מרכזיות בקדנציה".

על פי מנדלבליט הכותב על עצמו בגוף שלישי, כהונתו "התאפיינה באתגרים רבים במגוון תחומי העיסוק של יועץ משפטי לממשלה – בתחומי אכיפת הדין, הייעוץ המשפטי והייצוג בערכאות והשמירה על האינטרס הציבורי. זאת, כתוצאה מהחלטות מרכזיות שקיבל ומאירועים חיצוניים שאירעו במדינה".

בתחום "אכיפת החוק", הוא מדגיש בין הנקודות העיקריות בהן עסק את "עקרון השוויון בפני החוק" ו"שמירה על עצמאותה ומקצועיותה של מערכת אכיפת החוק". כמו כן, לדבריו, במשך כל תקופת כהונתו "עמד תחום אכיפת הדין הפלילי במוקד תשומת הלב והעניין הציבורי", אל מול "הלחצים הציבוריים הניכרים שהופעלו מכיוונים שונים, לרבות בהפגנות, בתקשורת ובזירה הפוליטית". מול כל אלה הוא שב והבהיר כי "הכרעות מערכת אכיפת החוק נשענות על הוראות הדין והראיות בלבד, ואין בלתן". את פתיחת חקירה נגד ראש ממשלה ללא אישור מצדו ובניגוד לחוק, מנדלבליט אינו כולל בסקירתו.

חלק נרחב במסמך מוקדש למה שמנדלבליט מכנה "שמירה על מוסד היועמ"ש וחיזוקו". לדבריו, במהלך כהונתו "התעוררו חדשות לבקרים יוזמות המבקשות לכרסם בסמכויותיו", ולאור זאת, הביע את "עמדתו המקצועית והמשפטית לשם הבטחת פעולתם התקינה והעצמאית של מערכי הייעוץ המשפטי והפרקליטות". בין היתר מתגאה מנדלבליט בכך שסיכל את הצעת 'חוק היועמ"שים' שביקשה להפוך את תפקיד היועץ המשפטי במשרד הממשלה למשרת אמון אותה ממנה השר, בהתנגדותו להקמת ועדת חקירה למח"ש, ובהצלחתו למנוע פעמיים מינוי ממלא מקום לפרקליט המדינה, בניגוד לחוק ולהחלטת השר. העובדה כי היועמ"ש לקח על עצמו גם את תפקיד פרקליט המדינה במשך תקופה לא-מבוטלת, לא נזכרת במסמך.

בסעיף נוסף מתייחס מנדלבליט למספר פרשות (יעל אמיתי, בג"ץ כלי הירייה, חיסונים לאסירים ביטחוניים) בהן שרים בממשלה נאלצו לשכור ייצוג משפטי עצמאי לאחר שהיועמ"ש סרב לייצג את עמדתם בבית המשפט. לדברי מנדלבליט, בעשותו כך הוא למעשה "עמד בפרץ" אל מול ניסיונות לכרסם בתפקידו כמייצג הבלעדי, במטרה שלא להעביר את "ייצוג המדינה לגורמים המאפשרים לשרי הממשלה ולגורמים אחרים לפעול כראות עיניהם ללא כל פיקוח או הגבלה".

נשמע מוכר? דברים דומים השמיע כאמור הדיקן באותו אירוע בו אירח את מנדלבליט בפקולטה בבר-אילן, וכל סטודנט מתחיל יכול להעיד שדברים ברוח דומה נשמעים במרבית הקורסים ומפי מרבית המרצים בלימודי המשפטים בישראל בעשורים האחרונים. בוודאי אין בכך שום חידוש אקדמי לעולם המשפט.

אז מה כן היה לנו? הליך מינוי מזורז, ועדת חברים הממליצה ומאשרת על בסיס קריטריונים עלומים ומבלי לפגוש כלל את המועמד, שמצדו הציג מעט מאוד משקל מחקרי או פדגוגי, וכל זה במוסד הפועל מתקציב ציבורי ואמור להקפיד בחומרה יתרה על כללי שקיפות ותקינות. נותר רק לתהות כיצד היועמ"ש מנדלבליט, שנהג להתפאר בשמירתו על שלטון החוק והמנהל התקין, היה רואה את הליך המינוי התמוה של הפרופסור מנדלבליט.

מהנהלת אוניברסיטת בר-אילן נמסר בתגובה:
"מינויו של ד"ר אביחי מנדלבליט, בדומה למינויים של פרופסורים חברים נוספים נעשה באישור ובסמכות של הגורמים האקדמיים באוניברסיטה ואנו גאים שבחר להצטרף אלינו.