המתיחות במזרח: דיווחים על רקטות שנורות לכיוון טייוואן (אך לא עליה ממש) במסגרת התרגיל הצבאי של סין  

השאלה הגדולה היא מה יעשו הטיוואנים - האם יעשו טעות ויפתחו באש שתיתן לסינים סיבה להשמיד אותם.

שאלה נוספת היא עד כמה ביידן יהיה מוכן להסתבך במלחמה ישירה מול סין עבור טיוואן. על פי הנסיון הוא לא, ולסינים כעת יש סיבה לתלות עליה את תוקפנותה.

עוד מעט נדע אם ביקור של מטורללת עבור איזה תמונה בתקשורת היתה שווה את מה שעלול להתחולל בקרוב.

ואני מקווה מאוד שלא אבל הסינים לא סתם טיפסו על עץ גבוה.

אני לא פעם שאלתי את עצמי מדוע הסינים לא ניצלו את המצב באוקראינה כדי לפלוש לטיוואן. תשובה אין לי, אבל אני מניח שהם חיכו להזדמנות שתצדיק את זה.

ב. הסינים משחקים שח סיני במשחק שעשוי להמשך עשורים.
בעוד שארה"ב, בטח זאת של הדמוקרטים ימ"ש, בקושי מסוגלים להחזיק תשומת לב למשחק דמקה של 5 דקות.

האמריקאים חובטים בסינים כל הזמן בתקופה האחרונה ומשום מה נדמה במערב שהעם הסיני מוכן בקלות לאבד את כבודו העצמי.

ועדיין, לדעתי אין לסין באמת אינטרס לכבוש ולספח את טיוואן.

למעט 'כבוד' מטופד ופרנציפ של ילדים קטנים.

סין משגשגת ומסתדרת מצויין בלי האי הקטן ההוא עם 23 מיליון תושביו. המחיר של כיבוש וסיפוח האי יכול להיות גדול מאוד, בוודאי גבוה מכל תועלת שיכולה לצמוח לסין מסיפוח האי.

מה שכן, זה יכול להיות האינטרס של דיקטטור כלשהו בסין שמעוניין לנפח את מוחם החלול של אזרחיו עם פטריוטיות רעילה.
ושיתכנסו כולם מאחורי הפיהרר הגיבור שמחזיר עטרה ליושנה ומביא כבוד לאימפריה.

א. סין וטאיוואן אחת הם. אני חושבים שיש אומה טאיוואנית ואומה סינית, אבל זאת פיקציה שאינה שונה מהותית מצפון \ דרום קוריאה וממערב \ מזרח גרמניה.

ב. כל אחת משתי המדינות האלה רואה עצמה כסין האמיתית, ומשכך, שואפת לחסל את השניה (חובה להזכיר שעד 1971 טאיוואן החזיקה במושב במועצת הביטחון השייך לסין).

ג. מה גם שטאיוואן על התמיכה המערבית לה היא זוכה, נתפסת כיציר האימפריאליזם המערבי. ולסינים יש חשבון ארוך עם המערב.

ד. גרוע מכך, בגלל השגשוג הכלכלי שלה ובגלל הדמוקרטיה החופשית שלה, טאיוואן נתפסת כאיום פיזי ומוחשי על השלטון הטוטליטרי הרצחני בסין.

בקיצור, גם אם זה ייקח אלף שנה, טאיוואן תאוחד עם סין.