מהקריאה הנבואית של אמסלם עד הבכיר היחיד שלקח אחריות: רגעי המפתח בעדויות מירון  

כחצי שעה עברה מרגע שוועדת החקירה הוציאה הודעה לתקשורת שבכוונתה להוציא מכתבי אזהרה למי שעשוי להיפגע ממסקנות הוועדה ועד שנשלחה רשימת השמות המלאה (לינק: https://drive.google.com/file/d/14qs2CyCaqcrykh_gWQt3zi4P-_xLDD2v/view?usp=sharing).

ההודעה המקדימה הכילה רמז עבה לכך שבתוך רשימת השמות מופיע גם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.
“ביקשנו להביא לידי ביטוי את תפיסתנו, לפיה בעלי תפקידים ציבוריים בכירים, להם מוענקות סמכויות נרחבות ומשמעותיות, נדרשים לשאת באחריות בהתאם”, כתבו חברי הוועדה.

הוועדה הוציאה לאחר מכן את רשימת השמות ונימוקי האזהרה.
מרגע שפורסמה רשימת העדים שעשויים להיפגע ממסקנות הוועדה החל גם מסע דה לגיטימציה נגדה.
זה נעשה על ידי השמצת חברי הוועדה ותקיפתם.

לפני הקמת ועדת החקירה הממלכתית למחדל מירון התחלנו לכתוב את "המדריך למטייח" – שבו תיארנו שלב אחר שלב את ניסיונות הדרג המדיני באותה נקודת זמן "לטאטא" את האירוע מתחת לשטיח.

פרק חדש ל"מדריך למטייח"? אמסלם, נתניהו ואביטן (צילום: פלאש 90)

ציינו אז שבין האמצעים שבהם נקטו היה גם מסע שיטתי של דה לגיטימציה למערכת המשפט כולה, תהליך שלא החל כמובן עם האסון, אך הגיע אז לנקודת שיא מסוימת.
בימים אלו, עם פרסום שמותיהם של העדים שעשויים להיפגע מוועדת החקירה הממלכתית ובראשם רה"מ לשעבר בנימין נתניהו – נכתב פרק נוסף במדריך טיוח האסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות המדינה (לינק:https://shakuf.co.il/21646).

אל מול מאמצי הטיוח, אספנו את החלקים המטלטלים ביותר בעדויותיהם של כל מי שקיבלו מכתב מהוועדה, ועשויים לפעול כדי לנקות את שמם עד פרסום המסקנות, בעוד כשנה. הנושאים באחריות לאסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות המדינה, שבו נמחצו למוות 45 בני אדם.

בנימין "לא ידעתי" נתניהו

בראש המדינה עמד במשך 12 שנים רצופות רה"מ לשעבר בנימין נתניהו.
לאורך השנים האלו התפרסמו דוחות של מבקר המדינה על הליקויים באתר, פנה אליו מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, התקיימו דיונים בממשלה ואף דיונים בכנסת שמסקנותיהם נשלחו אליו ישירות.
חלק מהמתריעים היו אפילו חברי מפלגתו – דוד אמסלם ומירי רגב.

בעקבות עדותו של אמסלם חזרנו לפרוטוקולים של ועדת הפנים מ-2017 שעסקה בנושא ואף קיימה סיור במירון.
הדיונים הצביעו על כך שכל הבעיות היו מוכרות וידועות.
באחד הדיונים אמר היו"ר דאז אמסלם כי "אם חס ושלום יקרה משהו, אז אני מניח שהפרוטוקול של הדיון הזה יעמוד על השולחן בקול רם".
מאוחר יותר הוא גם שיגר מכתב לרה"מ.
גם יו"ר הוועדה שקדמה לו, מירי רגב, שלחה לו מכתב.
ומה היה לנתניהו לומר בהקשר זה? בוועדה ציין מספר פעמים כי לא ידע במה מדובר: "לא משכו בדש מעילי", לשון רה"מ לשעבר.

השיעור המנהיגותי שניסה נתניהו ללמד אותנו באותה עדות היה מביא לקריסת כל מערכת – אתה יכול לקחת אחריות רק על מה שאתה יודע.

הוועדה לא קנתה את זה.
"כמי שכיהן כראש ממשלת ישראל משך למעלה מ-12 שנים רצופות בתקופה הרלוונטית ידע ראש הממשלה לשעבר נתניהו, או שהיה עליו לדעת, כי אתר קבר הרשב"י במירון מטופל משך שנים בצורה לקויה", כתבו חברי הוועדה.
"הוא לא פעל כמצופה מראש ממשלה לתיקון מצב דברים זה".

עדותו של דוד אמסלם:
https://shakuf.co.il/34336

עדותו של בנימין נתניהו:
https://shakuf.co.il/36546

אמיר "אחראי ולא אשם" אוחנה

אדם נוסף שהתפתל וניסה להחליק את האחריות מעליו הוא השר לביטחון הפנים לשעבר, אמיר אוחנה.
אוחנה בעדותו עומת עם דיון שהתקיים עם בכירי המשטרה שבו שאל: "האם נרמסו בעבר אנשים באתר?" אחד מבכירי המשטרה ענה לו: "כמעט כל שנה". אוחנה המשיך הלאה.

כשנשאל מדוע הממשלה לא קיבלה החלטה רשמית להחריג את אירוע מירון מתקנות הקורונה ובכך להפוך את האירוע לחוקי, ענה בתשובה דומה לנתניהו: "לא אמרו לי".

הוועדה כותבת כי "כשהיה בפני השר לביטחון הפנים לשעבר אוחנה מידע בנוגע לסכנות הצפויות במהלך ההילולה, ובפרט לסכנות הנובעות מרמת הצפיפות שהייתה צפויה במקום, לא פעל כמצופה מתפקידו ביחס למידע זה".

עדותו של אמיר אוחנה:
https://shakuf.co.il/35062

יעקב "אני רק הצינור" אביטן

עוד לפני שהוקמה הוועדה כתבנו ב"שקוף" על משרד אחד ושר אחד שאחראי באופן ישיר למתרחש באתר מירון – יעקב אביטן, השר לשירותי דת לשעבר.

הזרוע הביצועית שלו, עמותת "המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים", היא זו שתפקידה לתחזק את אתר הרשב"י בו התרחש האסון, והמשרד מעביר לה תקציבים לשם כך.

העדות הראשונה שחשפה את מה שהתרחש במשרד בתקופתו של אביטן הייתה של גליה קליין, מי שהייתה היועצת המשפטית של המשרד.

קליין תיארה בקור רוח אך באופן מסמר שיער את החידלון: "השר אביטן היה יותר PR (יחסי ציבור) לדרעי", אמרה במפורש.

"הוא היה מאד תלוי בגורמים פוליטיים אחרים. בהרבה היבטים אחרים הוא לא היה מעורב ובעיקר בתחום המינויים.

גם באירוע הגדול הזה היה לי ברור שהוא לא הכתובת.
הכתובת הייתה המנכ"ל עודד פלוס, שידע לדבר עם דרעי".

כשאביטן עלה לדוכן ולמרות מחאתו על דבריה של קליין, התברר דווקא עד כמה דבריה היו מדויקים. "אף אחד לא אמר לי שאני אחראי", היה משפט שחזר בדבריו של אביטן. המשפט "אני רק הצינור שמעביר כסף" תיאר את משמעות תפקידו כשר.

זו הזדמנות טובה לתהות מדוע דרעי, האיש שניהל את המשרד בפועל על פי העדויות, לא קיבל מכתב התראה מהוועדה בעצמו.

הוועדה ציינה במכתב המקדים כי היא מתכוונת לשלוח מכתבים רק לבעלי התפקידים הרלוונטיים – דרעי לא החזיק באופן רשמי באף אחד מהם.
אביטן ישב במשרד, קיבל משכורת, רכב שרד ונהג, ולפי העדויות יו"ר המפלגה שלו ניהל את המשרד במקומו.

כך או כך, ביום באסון מי שחתום באופן רשמי על מה שהתרחש שם – הוא אביטן. מכך אינו יכול לברוח.

הוועדה כותבת כי "השר לשירותי דת לשעבר אביטן לא מילא את תפקידו כשר לשירותי דת בכל הנוגע בכל הנוגע להיערכות משרדו לקראת ההילולה במירון".

עדותו של יעקב אביטן:
https://shakuf.co.il/34512

עדותה של גליה קליין:
https://shakuf.co.il/28973

יש אחראי לאסון במירון:
https://shakuf.co.il/20812

הוועדה לא חסכה ביקורת גם מעודד פלוס, מנכ"ל המשרד של אביטן: " פלוס לא נקט בצעדים מספיקים כדי לוודא שהמרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים ממלא באופן הנדרש את תפקידו כגורם האחראי לניהול, שימור, הפעלה, פיתוח ותחזוקה ראויה של אתר קבר הרשב"י במירון באופן שוטף, ואת אחריותו בכל הנוגע להילולה במירון בל"ג בעומר".

ראש המועצה עמית "טפלו אתם" סופר

על ראש מועצת מקום הגליל עמית סופר למדנו בעדויות כי סירב למשול בשטחו, בעיקר כשמדובר באכיפה של בניה בלתי חוקית.
"ראש המועצה עמית סופר תמיד אמר לנו 'טפלו אתם'", העיד סגן מנהל מחוז הצפון ברשות האכיפה במקרקעין פאבלו אספינו.
"היה אפילו ראש מועצה שאמר לי שבגלל זה (שהוא אכף עבירות בנייה) הוא לא נבחר שוב".

לעדות של פבלו אספינו:
https://shakuf.co.il/25069

הוועדה כתבה כי הוא ראה באתר קבר הרשב"י במירון "מעין שטח שהוא מחוץ לתחום השיפוט של המועצה. ובכך תרם תרומה משמעותית להיעדר משילות במקום.
המועצה האזורית והוועדה המקומית לתכנון ובנייה משכו את ידיהן, הלכה למעשה, מביצוע אכיפה מנהלית של דיני התכנון והבנייה".

הרב יוסף "אני רק קבלן" שווינגר

הוועדה גם סימנה את האנשים שעסקו בהקטנה עצמית ותיארו את עצמם בעדותם כבורג קטן במערכת.
אחד מהם הוא הרב יוסף שווינגר, מנכ"ל המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים. "אנחנו קבלן הביצוע וההנחיות", אמר שווינגר כמה פעמים במהלך עדותו בניסוחים שונים.
"ככל שהדבר תלוי בנו, העמותה שמנהלת את אתר מירון רק מבצעת את הוראות המשטרה".

אבל הוועדה לא מיצמצה וקבעה:
"הרב שווינגר, המכהן בתפקיד מנכ"ל המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים למעלה מ-20 שנה, לא עשה די על מנת שהמרכז ימלא באופן הנדרש את תפקידו כגורם האחראי לניהול, שימור, הפעלה, פיתוח ותחזוקה ראויה של אתר קבר הרשב"י במירון.
כך בפרט בכל הנוגע לבטיחות בהר ולשלום המבקרים במקום".

עוד הוסיפה כי "הרב שווינגר היה מודע לכך שהאירוע מתקיים שנה אחר שנה בחריגה משמעותית מהגבלת הקהל הקבועה בתוכנית הבטיחות ולא עשה די על מנת לשנות זאת".

עדותו של יוסף שווינגר:
https://shakuf.co.il/24909

הרב שמואל "אף אחד לא אמר" רבינוביץ'
אדם נוסף שסיפר בעדותו כמה המצב בהר מורכב היה הרב שמואל רבינוביץ, יו"ר ועדת החמישה והממונה על המקומות הקדושים, שאיבד בעצמו אחיין באירוע. רבינוביץ' הדגיש לכל אורך עדותו עד כמה ניסה להימנע בכל מחיר מתפקיד האחראי על מירון, וכשבא מועמד אחר ליו"ר ועדת החמישה – הוא שמח להיפטר מהאחריות.

"לא ידענו שיש בעיה עם גשר דב (אזור האסון), אף אחד לא אמר כלום", אמר רבינוביץ' בעדותו.
"אני לא מסתובב באתר כי אני צריך לשמור על עצמי. זה לא נעים. אני רק בא להתפלל ולצאת".
אחד מחברי הוועדה, שלמה ינאי, הביע תסכול במהלך עדותו של רבינוביץ' ואמר לו כי "לא לקחת אחריות במקום שהיית צריך. זה קרה בגלל שיותר מדי גורמים לא עשו זאת".

לעדותו של שמואל רבינוביץ':
https://shakuf.co.il/24442

הוועדה לא קנתה את האמירות של רבינוביץ', שאגב יודע לנהל את הכותל באופן מופתי למדי, וכותבת כי הוא "לא עשה די על מנת להבטיח ניהול ראוי של האתר, ובפרט בכל הנוגע לטיפול בהסרת מפגעי הבטיחות המסכנים את שלום הבאים למקום".

המפכ"ל יעקב "אחריות ללא אשמה" שבתאי

גם מפכ"ל המשטרה הצטרף בעדותו למצעד המתחמקים מאחריות והטיל את כולה על מפקד מחוז הצפון דאז ניצב שמעון לביא – היחיד שלקח אחריות על האירוע.

"אני אחראי על כל מה שקורה במשטרת ישראל – השאלה אם אחריות היא אשמה", אמר. אני מבחינתי עשיתי את כל מה שיכולתי על מנת שהאירוע הזה יצליח".

הוועדה לא קנתה את ההתחמקות וכתבה כי שבתאי "אישר את תוכנית המבצע שגובשה במחוז צפון של המשטרה, על אף שידע שמתחם ההר והמתחמים המשמשים בו להדלקות אינם יכולים להכיל בבטחה את כמות המבקרים הצפויה במקום במהלך ההילולה, ותוך התעלמות מהסכנות הנלוות לכך".

היחיד שלקח אחריות

התנהלותו ועדותו של ניצב שמעון לביא, מפקד מחוז צפון דאז, היו נדירים בנוף המקצועי והפוליטי אחרי האסון.
הוא היחיד שנטל אחריות באופן פומבי ואף התפטר מתפקידו לבסוף.

בעדות הראשונה שניתנה לפני שנה בדיוק הוא תיאר את מה שבהמשך התבהר יותר ויותר לעומק – חוסר הוודאות הטוטאלי לאירוע ל"ג בעומר, עם ממשלה שלא מסוגלת לקבל החלטות.

"חודש לפני האירוע אין לנו מושג מה קורה עם מירון", תיאר. "בהיעדר החלטה מסודרת אני מבין שאם אני לא עושה הכנות מירון מתנפץ עלי".

עוד הוא הוסיף בעדותו: "אין לילה שאני לא חושב מה הייתי עושה אחרת, אני באמת לא יודע".

הוועדה כתבה על לביא שהוא "אישר את תוכנית המבצע שגובשה במחוז צפון שעליו פיקד, וזאת על אף שידע שמתחם ההר, והמתחמים המשמשים בו להדלקות, אינם יכולים להכיל בבטחה את כמות המבקרים הצפויה במקום במהלך ההילולה, ותוך התעלמות מהסכנות הנלוות לכך.

תוכנית המבצע אושרה אף בהתעלם מתוכניות הבטיחות שנערכו על ידי מהנדס הבטיחות במסגרת הליך הרישוי, אשר כללו הגבלה על כמות הקהל במתחם ההר כולו ובכל אחד מאירועי ההדלקה".

עוד הוסיפה כי "היערכותם ומוכנותם של הכוחות תחת פיקודו של ניצב לביא לביצוע המשימה לקו בחסר, בין היתר בעקבות ליקויים בתדרוך ובתרגול, לרבות העדר תרגול אר"ן (אירוע רב נפגעים, ע.ב) לכוחות שהיו בשטח בשעות שבהן נערכו ההדלקות המרכזיות"

העדות של שמעון לביא:

https://shakuf.co.il/24378

כל הכישלונות המשטרתיים: עד למפקד העמדה במדרגות האסון

תת-ניצב (בדימוס) שלום אביטן, מפקד מרחב עמקים שפועל תחת פיקודו של ניצב לביא, היה אמור להיות מחובר יותר לשטח.
אך הוועדה קבעה כי כשל כשל בכך שלא זיהה בזמן אמת כי הצפיפות במהלך ההדלקה של חסידות תולדות אהרון הגיעה לרמה מסוכנת".

תת-ניצב מוריס חן, ראש חטיבת אבטחה ורישוי במשטרת ישראל לשעבר חטף ביקורת על כך שלא פיקח על תהליכי הרישוי.
סגן-ניצב אסף מנצור, מפקד תחנת נוף הגליל במשטרת ישראל, לפי הוועדה, לא הכין תכנית מבצעית להתמודדות עם הצפיפות ולשמירה על היציאות מהמתחם.

"ביטוי מובהק לכך היה בגשר דב, שהפיקוד עליו פוצל בין שני מפקדים שונים, והכוחות שהוצבו בשני חלקיו לא הבינו את תפקידם באופן מלא ואת חשיבות הקשר והתיאום בין שתי העמדות", גרסה הוועדה.

עוד אדם שלא מילא את תפקידו הוא רב-פקד שמואל פיאמנטה, ראש ענף אבטחה ורישוי במחוז צפון במשטרת ישראל, שהעניק אישור אבטחה "על אף ידיעתו שמנהל האבטחה הראשי אינו מסוגל למלא את כל דרישות התפקיד, ובפרט שלא יוכל להגיע לאתר במהלך ההילולה".

אחרון בשרשרת המשטרתית הוא פקד אסף שייך, קצין המודיעין והבילוש של תחנת נוף הגליל במשטרת ישראל שהיה אחראי על עמדת מדרגות האסון, ולרשלנותו היה חלק קריטי.

"במהלך ההילולה, בשעה 23:39, שחרר פקד שייך את ארבעת השוטרים שהוצבו בעמדה שבתחתית גשר דב, במיקום שבו התרחש מאוחר יותר האסון.

השוטרים שוחררו מבלי שניתנו להם הוראות לגבי השעה שבה עליהם לחזור לעמדה, שנותרה בלתי מאוישת, מבלי שהוחלפו במשימתם על ידי שוטרים אחרים, ומבלי שהשוטרים בעמדות הקרובות עודכנו בדבר עזיבתם". החלטה זו, קבעה הוועדה, הייתה "בין הגורמים המשמעותיים להיעדר שליטה במעבר".

לעדויות השוטרים מליל האירוע:
https://shakuf.co.il/24503

האחרונים בשרשרת שיטת מירון: "אם לא הייתי חותם – היו מביאים מישהו אחר"

אם אתם רוצים לדעת איך באמת עבדו העניינים במירון חייבים לקרוא על העדויות של אנשי הרישוי וההנדסה שאישרו את האירוע ובטיחות של המקום.

קחו את אינג' עאמר ח'ליילה, מהנדס הבטיחות של הילולת הרשב"י. ח'ליילה הודה שכלל לא בדק את גשר דב, אשר על גבו נמחצו ההרוגים.

יתרה מכך, המהנדס, אף חשף את השיטה מנקודת מבטו: איש המקצוע נבחר על פי נכונותו "להלבין" את כשלי הבטיחות.

כשיו"ר הוועדה השופטת מרים נאור שאלה אותו: "עלה בדעתך לומר אני לא נותן חוות דעת?" ענה: "אז היו מביאים מישהו אחר במקומי".

הוועדה כותבת כי "משנה לשנה, חתם אינג' חליליה על תוכניות בטיחות הכוללות הגבלה של כמות הקהל במתחם ההר כולו ובכל אחד מאירועי ההדלקה.
זאת, בידיעה כי ההגבלות לא צפויות להישמר".

התנהלות תמוהה נוספת הייתה של ראובן בן גל, מנהל האבטחה הראשי של הילולת הרשב"י במירון תשפ"א. בן גל הוא בעל מגבלה רפואית, נעזר בכיסא גלגלים ולא מסוגל בכלל להסתובב בשטח ההר.
למרות זאת הוא לקח את התפקיד על עצמו כ"טובה לישראל דרעי", מנהל מחוז צפון במרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים.
"תגיד – יכול להיות שבגלל מצבך הבריאותי אתה נוח להם?" שאל אותו חבר הוועדה ינאי. "יכול להיות", ענה בן גל והודה שבדיעבד הוא בכלל לא היה צריך לקחת על עצמו את התפקיד.

תפקידו של בן גל על פי מנכ"ל עמותת המקומות הקדושים היה להכין את דרישות הבטיחות של האירוע. בליל האירוע, אגב, הוא ישן במיטתו.
"רק בסביבות השעה שלוש קמתי וראיתי שהטלוויזיה פתוחה – אז הבנתי שקרה משהו", אמר בעדותו. על התיק שכתב, כאמור, לא חתם בעצמו.
עליו כתבה הוועדה כי "בן גל הסכים להתמנות לתפקיד מנהל האבטחה הראשי, אף על פי שידע כי אינו מסוגל למלא את כל דרישות התפקיד, ובפרט להגיע לאתר במהלך ההילולה.

וביודעו כי לא יגיע לאתר במהלך ההילולה, העביר מר בן גל את תפקידו ואת סמכויותיו באופן לא ראוי. בן גל הגדיר את מר שמעון מלכה, מנהל האבטחה בגזרת החניונים, כממלא מקומו בתפקיד מנהל האבטחה הראשי, וזאת על אף שמר מלכה אינו נושא בהכשרה הנדרשת לתפקיד זה".

גם שמעון מלכה, מנהל האבטחה נמצא בלב הביקורת.

הוא לקח על עצמו את התפקיד ללא הכשרה מתאימה ועל אף שידע כי "אין ביכולתו לבצע את שני התפקידים במקביל, שכן הם דורשים נוכחות במקומות שונים בו זמנית", כתבה הוועדה.

לעדויות של ממוני האבטחה והבטיחות:

https://shakuf.co.il/26139

אדם נוסף שעליו מבקשת הוועדה להטיל אחריות הוא מאיר קרליבך, מנהל בפועל של פעילות עמותת "הכנסת אורחים", העמותה שמחלקת אוכל בהר.
הוועדה כותבת כי "במסגרת פעילותו בעמותה היה מר קרליבך אחראי לבנייה בלתי חוקית ולבנייה מסוכנת, בהיקפים חריגים, בסמיכות רבה לציון קבר הרשב"י, וב"מתחם תולדות אהרון".

לכל הכתבות של שקוף בנושא:
https://t.co/CxogQr4Jpf

נכון להיום נראה שעצימת עיניים, "חשיבת מנהרה" וקונפורמיסטיות יתרה הביאו למה שנראה כאסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה.

הדרג האזרחי המקצועי שכשל עשוי להיענש גם במישור הפלילי, אבל עם נבחרי הציבור רק הציבור יכול לבוא חשבון. אנחנו ב"שקוף" נקפיד להמשיך לסקר את המשך עבודת הוועדה כדי למנוע את האסון הבא.