האם מעביד זכאי לחדור לדואר האלקטרוני של העובד  

דואר אלקטרוני של עובד, המתנהל באמצעות ה-WEB ולא על מערכות המחשב של המעביד, יכול שיהיה מוגן מפני חדירה של המעביד, כך פסק באחרונה בית המשפט פדראלי בוויסקונסין, ארה"ב

עו"ד חיים רביה 19/05/02 11:39

דואר אלקטרוני של עובד, המתנהל באמצעות ה-WEB ולא על מערכות המחשב של המעביד, יכול שיהיה מוגן מפני חדירה של המעביד. זאת, אם העובד יוכיח שאדם סביר יראה חדירה לחשבון זה כמעשה פוגעני במיוחד או אם יראה שיש ציפיה סבירה לפרטיות בתיבת הדואר האלקטרוני - כך פסק באחרונה בית המשפט פדראלי בוויסקונסין, ארה"ב. בנסיבות המקרה, לא נפסקו פיצויים.
פסק הדין בענין C-0158-C, 3/28/02 ,.Fischer v. Mt. Olive Lutheran Church Inc. W.D. Wis-‏01 דן בסוגיית זכותו של מעביד (הנתבע) לחדור לתיבת הדואר האלקטרוני הפרטית של עובדו (התובע) כאשר העובד השתמש בתיבת הדואר במהלך שעות עבודתו: התובע, עובד כנסיה, פוטר, לטענת מעבידו, בשל התנהגות מינית לא הולמת. התובע נשמע כשהוא משוחח שיחות מיניות בטלפון השייך לכנסייה. מידע זה, אשר הגיע לידיעת המעביד, הוביל לחקירה במהלכה חדר המעביד באמצעות מומחה במחשבים לתיבת הדואר של התובע, שנוהלה ב-hotmail.com. זהו דואר אלקטרוני מבוסס Web שהצפיה בו מתבצעת באמצעות הדפדפן (תוכנת העיון הרגילה באינטרנט) והשמור אצל ספק השירות, במקרה זה חברת הוטמייל, ולא על גבי מחשבי המעביד. המעביד קרא את הדואר, תיעד אותו בהדפסה, שינה את סיסמת התובע ומנע בכך את גישת התובע לחשבונו הפרטי.

התובע טען בכתב התביעה כי המעביד חסם וחדר שלא כחוק לתיבת הדואר האלקטרוני הפרטית שלו, תוך הפרת זכותו לפרטיות. הוא ביסס את טענותיו על הפרתם של שני חוקים פדראליים של ארה"ב ה Communications Storage Act- ,of 1986 Electronic ה-Computer Fraud and Abuse Act, וכן טען להפרת החוק המדינתי של וויסקונסין. חוק אחרון זה אוסר מעשה של חדירה לפרטיותו של אחר שטיבו פוגעני במיוחד בעיני האדם הסביר או שהיא מבוצעת במקום שאדם סביר יראה כפרטי או באופן העולה כדי הסגת גבול.

המעביד ביקש מצידו לטעון כי החוק של ויסקונסין אינו חל על המקרה מפני שהוטמייל נמצאת במדינה אחרת. לא זאת ובלבד, הנתבע ביקש להקביל בין תא הדואר האלקטרוני לבין תיקים רפואיים אשר לגביהם נפסק בעבר כי על פי טיבם אינם ממוקמים במקום גיאוגרפי מסוים. טיעונו נדחה.

טענה מרכזית נוספת של הנתבע התבססה על תקדים אמריקאי (פס"ד פרייזר), על פיו זכותו של המעביד לחדור לתיבת הדואר האלקטרוני של עובדו, זאת מאחר שהמידע נשמר על רכיבי החומרה של המעביד (על הכונן הקשיח). גם טענה זו לא התקבלה. הלכת פרייזר אובחנה על ידי בית המשפט בטענה כי צפייה בהודעות מהוטמייל אינה מצריכה הורדת קבצים (doanload) לכונן הקשיח של מחשב המעביד, והמידע נשאר אצל ספק השירות, קרי אצל חברת הוטמייל.

השופטת ציינה כי הזכות לפרטיות על פי החוק המדינתי תפורש באופן מתאים והולם לרוח הזמן ולמשפט המקובל. בית המשפט נתמך בקביעתו בחוקי הנזיקין החלים שם, הכוללים בהגדרת "חדירה לפרטיות" כל חדירה, פיזית, או אחרת. לדברי בית המשפט, חדירה לתיבת דואר אלקטרוני, עשויה להיחשב אף היא בגדר חדירה לפרטיות בדרכי חקירה שונים לחפציו האישיים של אדם. עם זאת, היות שהשאלות אם חדירה לחשבון דואר אלקטרוני היא פוגענית במיוחד בעיני האדם הסביר או אם חשבון דואר אלקטרוני הוא מקום שבו יש ציפיה סבירה לפרטיות, הן שנויות במחלוקת - נמנע בית המשפט ממתן הכרעה בהן בדרך של הליך מקוצר (summary judgment).

בהתאם ל-Electronic Communications Storage Act, קבע בית המשפט כי ההודעות של הוטמייל נופלות תחת הגדרת מידע מוגן. "תעבורה אלקטרונית" כהגדרתה, מוגנת על פי החוק. "אחסון אלקטרוני" שווה במהותו "לאחסון תעבורה אלקטרונית". כנגזרת, כל אחסון של תקשורת אלקטרוני יהא זכאי להגנה אף הוא.

לסיכום, קבע בית המשפט, כי מתקיימת אחריות בגין חדירה לתיבת דואר אלקטרוני, רק כאשר החדירה האסורה למחשב גורמת לנזק כלכלי העולה על סכום של 5,000 דולר. מאחר שנזקי התובע מסתכמים בשינוי סיסמת וחסימת גישתו לתיבה הדואר האלקטרוני, מצא לנכון בית המשפט לקבוע כי אין די בנזקיו ובהפסדיו כדי לענות על דרישות החוק לפיצוי.

בישראל לא נדונה הסוגיה בפסיקה ישירה. היא כורכת שאלות מהותיות מתחום ההגנה על הפרטיות, הציפיה הסבירה לפרטיות במקום העבודה (ככל שקיימת ציפיה כזו) וזכות המעביד על קניינו (השימוש במערכותיו לצרכים אישיים). בענין בדיר (תפ. 040250/99 מדינת ישראל נ' מונדיר בן קאסם באדיר ואח'), נקבע אמנם כי החדירה לתאים קוליים הינה האזנת סתר אסורה - וכך גם נקבע בפרשת נטוויז'ן (בש"פ 98606/00 נטוויז'ן נ' צה"ל ) - אולם בשני המקרים לא נדונו העובדות בקשר עם יחסי עובד-מעביד.

מסירה בדואר אלקטרוני בעליון

הנחיה חדשה של נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, מתירה להמציא מסמכים לבית המשפט וממנו באמצעות דואר אלקטרוני. זאת במקום שתקנות סדר הדין האזרחי מתירות לבצע המצאה כזו באמצעות פקסימיליה, ובלבד שהפרקליט בתיק ציין כתובת דואר אלקטרוני בכתב בית הדין. ההנחיה, שמספרה 7/02, קובעת כך: "יראו המצאה של כל כתב בי דין לבית המשפט או ממנו באמצעות דואר אלקטרוני - כהמצאה כדין, אם נהגו בה כמצוות התקנות המתייחסות להמצאה באמצעות הפקסימיליה, והוא רק כאשר ב"כ בעלי דין ציין מען המצאה אלקטרוני בראש כתב בי דין". רשם בית המשפט העליון, השופט בועז אוקון, הבהיר בכנס לשכת עורכי הדין באילת, כי ההנחיה חלה רק ביחס לבית המשפט העליון.

בעוד שפקסימיליה מפיקה אישור על קבלת המסמך, הדואר האלקטרוני מספק אישור על משלוח בלבד. אשר על כן מאמצת ההנחיה את ההוראות החלות על מסירה בפקסימיליה ופירושו שיש לוודא, בשיחה טלפונית יום לאחר המשלוח האלקטרוני, כי המסמכים התקבלו ביעדם. אם לא התקבלו תבוצע מסירה באמצעים הרגילים. נוהל זה צריך ליישם הן בית המשפט והן הפרקליט השולח. בקרוב תפורסם כתובת דואר אלקטרוני של בית המשפט העליון שאליה ניתן יהיה להגיש מסמכים באופן זה.