כן. לעיתים לבג''ץ יש סמכות להתערב בחוקי יסוד  

אין דבר שהיה רחוק יותר מכוונותיהם של מקימי המדינה מאשר התיחסות לדת היהודית. לכן גם התנגד בן גוריון לכל הסתמכות על הקב"ה, והתפשר על "צור ישראל" כדי להפיס את דעתם של החרדים.

לגבי מדינה דמוקרטית, נכון שהמושכ אינו מופיע במפורש. אבל יש הרבה יותר מזה. יש הגדרה של נהי מדינה דמוקרטית:

מה זה בכלל מדינה יהודית❓️ מי מוסמך לקבוע את זה❓️
שאלה מעולה. יש על זה המון השקפות שונות. החל מ"מדינת היהודים" (מדינה שיש בה רוב ליהודים) גרידא, עבור דרך "מדינת לאום יהודית" או "מדינה דתית לאומית" וכלה במדינת הלכה תיאוקרטית. (אם כי ברור לגמרי שהאבות המייסדים, לפחות, לא ראו בחזונם את שתי האופציות האחרונות)
נסיתי לרכז את הדעות השונות כאן: https://rotter.net/forum/politics/21542.shtml

אם כן אנו נדרשים לבחור בין מדינה יהודית לבין מדינה בה יש חופש שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור ללא הבדל דת גזע ומין.

חוק ההסדרים -
אתה מעט מקצין, אבל בהחלט צודק; ואכן בית המשפט לא פעם קבע שיש למעט בחוק זה, ובהתאם בשלב הראשון מנפים מהחוק את כ הנושאים שאין לה משמעות תקציבית ישירה; ואחר כך מפצלים אותו לפי נושאים, לדיון בוועדות שונות בכנסת.

סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה -
כבר ב- 1974 השופט ברנזון כתב על קודמו של סעיף זה (בלשון זהה):
"יושם אל לב, שכשם שהענינים אשר אנו בדרך כלל רשאים לדון בהם אינם מוגבלים (פרט לכך שלא נסיג את תחום סמכותם של בתי-משפט ובתי-דין אחרים), כך ועוד יותר מכך, אין כל הגבלה על הסעדים שבית-משפט זה יכול להושיט לאזרח הנפגע על-ידי מעשה או מחדל של רשות ממלכתית או ציבורית. כל תרופה וכל סעד אשר יישרו בעיני בית-משפט זה והנראים לו כדרושים לעשיית צדק הם בהישג ידו" (בג"ץ 101/74).

* אתה לא עונה לשאלה האם לבית המשפט יש סמכות לקצוץ ידיים. והאמת שסמכותו תמיד היתה מוגבלת גם אם לא הכיר בכך.

* כמו גם העניין של מגילת העצמאות שמעולם לא הוכרה כחוקה. במקריות זה טקסט שנח לנו ולא יראה מה שבג"ץ מדמה שהוא מראה, אבל בוא לא נקרא להליך הזה תקין.

"מגילת העצמאות מעולם לא הוכרה כחוקה" - זה חצי נכון, שכן כיום סעיף 1 לחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו קובע ש"זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל"; והשופט דב לוין - איש האצ"ל בעברו - הוא זה שקבע לראשונה ש"הצהרת מבוא זו שבחוקי היסוד הנ"ל לא לתפארת המליצה נחקקה עלי ספר, אלא היא באה לבטא, והפעם לא כמשאלת לב וכ'אני מאמין' מופשט, כי מגילת העצמאות הייתה לעקרון יסוד חוקתי, מחייב" (בג"ץ 726/94)
בכל מקרה, אני לא התייחסתי אליה כל "חוקה", אלא כאל מקור הסמכה.

(לא קשה לייצר מצב שבו זה מגיע תחת בג"ץ. נגיד כנסת שקובעת עונשים מינימליים ומקסימליים למיניהם ואז האגודה לזכויות האזרח עותרת נגד).

* בוא לא נתחיל עם הריב סביב קבלת חוק היסוד הזה שאתה בטוח מכיר, אז אעקוף את העניין. גם אם היינו מקבלים את זה, לא ברור מדוע הכנסת ההיא גוברת על כל הפרשנות של כל כנסת עתידית אי פעם, כאשר החוק אפילו לא שוריין. עקרונית, כל כנסת כשהיא מתפקדת כאסיפה המכוננת שקולה וחושבת על עקרונות. (לא שזה משנה אם יצמידו את המילים "ברוח מגילת העצמאות" לכל חוק או יורידו אותן מהחוק ההוא).

מעולם לא היתה כאן אסיפה חוקתית נורמלית, אנחנו שמים טלאי על גבי טלאי ואז מתפלאים שכל ההליך דפוק לפי כל קריטריון.

* הנקודה בפרשץ לארה-א-קאסם אינה הפרשה עצמה או פסק הדין שהיה 3-0 בכלל. הנקודה היא שהפסיקה הזו קרתה רק עקב מחול השדים התקשורתי ובחו"ל. ויש לזה סיבת עומק.

בארץ בג"ץ יכול להתרברב, אבל אף אחת מהדוקטרינות האלו לא ממש מרשימה את העולם, ולא תמנע מהעולם להטיל עליהם סנקציות או לעשות צרות אחרות. כשמבקשים משהו מראש ממשלה, הראש יכול להגיד שזה לא חוקי או אין לו את הקולות או שהציבור לא יתמוך. אבל כאשר רשות עצמאית מהכל ומכולם, חוסר המגבלות הפנימי שלה מאפשר מאחרים לדרוש ממנה את הכל, בידיעה שהיא יכולה להענות בלי שום מחיר לעצמה (ובידיעה שהעצמאות שלה עדיין לא מגנה עליה מחו"ל). הרעיון של ליצור רשות עצמאית מהציבור ומהחוק משאיר את הרשות תלויה - אבל רק בזרים - ולכן חותר תחת ריבונות המדינה.

"הדמוקרטיה עומדת על התרבות של העם ולא על בית המשפט"
גם וגם; דמוקרטיה היא גם שלטון הרוב, וגם הגנה על זכויות יסוד - אפילו מפני הרוב. מדינה בה 64 מנדטים מכניסים למכלאות 56 מנדטים - אינה דמוקרטית, גם אם זה רצון הרוב.
בכל מקרה תרבותנו שלנו כוללת גם זכויות אדם וגם בתי משפט.
*- "על שבע מצות נצטוו בני נח: ... על הדינין כיצד? כשם שישראל מצווין להושיב בתי דינין בעיירות שלהן כך בני נח מצווין להושיב בתי דינין בעיר שלהם..." (תוספתא, עבודה זרה, ט, ד).
* "'ואהבת לרעך כמוך' – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה; בן עזאי אומר 'זה ספר תולדות אדם' – זה כלל גדול מזה" (ספרא, קדושים, ד, יב).
גם הרעיון של חוקה נוקשה לא ממש זר לתרבותנו - שהרי זו התורה עצמה.

2. נכון, והן ערך הרוב והן ערך הזכויות, לא עומדות בסוף על המשפט אלא על התרבות. אם תהיה דיקטטורה (אמיתית, לא ביטול עילת הסבירות...) בית המשפט לא יוכל לעצור אותה.

ולגבי תיקון חוקה, בית המשפט הרי גם מחליט איזה תיקון מותר ואיזה לא, אז היא לא ברת תיקון אם בית המשפט מפרש אותה לא טוב.

נכון שחשוב ומאוד רצוי שהרוב המכריע, בעניינים כל כך חשובים יהיה רוב מיוחס.
והנה לך תיקון רצוי וחשוב.

אגב,גם רוב עורכי הדין הם בעיקרם טכנאים ובתחומים מצומצמים למדי.
משפטנים מובהקים הם לא מאוד רבים וגם הם מתמחים בתחומים מסוימים.

ברק למשל התחיל בדיני תאגידים ומתוך עניין והתעמקות התמחה גם בפרשנות ואפילו כתב ספר לא ממש חשוב בין שני כרכים לדיני פרשנות.
יותר מאוחר הוא הגיע למסקנה שיש לשבתבו מחדש ובכרך אחד והוא הפך לחיבור חשוב שלא מסובך להעזר בו לשימוש מעשי.
ספר הפרשנות שכתב והתלהבותו מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא הפך למעין פרזנטור של מהפכה חוקתית שמעולם לא ממש התחוללה.
בודאי לא באולמות בלשכות ובמסדרונות בית המשפט.

ובמקרה הזה יקבע השכל הישר והמוסכם של רוב שופטי ההרכב.

יש להניח שהתוכן והמהות קובעים אם דבר החקיקה הנידון במהותו עוסק בתחום חוקתי.
וכן יש להתיחס לשאלת רוב רגיל ומקרי או רוב מיוחס.
כי רוב רגיל משמעותו שניתן יהיה לבטל את אותו דבר חקיקה בדיון אחר ולבטלו או לשנותו, אולי שוב ברוב רגיל ומקרי ובודאי , כאשר הביטול נעשה ברוב גדול יותר מהרוב שהיה בחקיקה הבסיסית.

רצוי גם שיהיה מדובר בהסכמה כללית במידת האפשר ובודאי ברוב מיוחס.

נניח שבית המשפט מבטל חוק עזר עירוני בבני ברק בענין היטלי ביוב, ובגלל לחץ קואליציוני הכנסת מחוקקת "חוק יסוד: היטלי ביוב בעיר בני ברק".

"שם בית המחוקקים וחבריו
1. לבית המחוקקים במדינת ישראל ייקרא "הכנסת". לאסיפה המכוננת ייקרא "הכנסת הראשונה" לציר האסיפה המכוננת ייקרא "חבר הכנסת"."

יהושע אריאלי (26 ביולי 1916 - 3 באוגוסט 2002) היה היסטוריון ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת ה'תשנ"ג 1993

ההגדרה המילונית של דמוקרטיה היא שלטון עבור העם על ידי העם, ובתור השליט העם לא צריך אישור מטרויקה משפטית/פילוסופית/בינלאומית כלשהיא.

100% לשיקולים משפטיים, קרי, האם ההחלטה התקבלה תוך שהוענקה בחוק הסמכות למי שקיבל אותה לעשות כן, האם היא סותרת או לא את החוק הישראלי (ואותו בלבד), והאם היא התקבלה מתוך ניגוד עניינים פסול ע"פ חוק של המחליט.
0% לכל שיקול אחר, שכלל אינו בסמכותו של בית המשפט. אם העותרים סבורים שההחלטה היא "רעה", הם מוזמנים להצביע לנבחרי ציבור אחרים שיקבלו החלטות אחרות.