F15 נגד מסוק קרב: מי ישרוד את המפגש?  

סיפרתי לכם עליו פעם; זהו קרוקודיל מעופף שיכול לשאת חימוש הרסני בהרבה משל מסוקי ארצות הברית - למשל, רקטות ארטילריות כבדות - לשפוך אותו בדייקנות על מחנה אויב ואז להנחית שם כיתת חיילים ולסיים מתקפה אווירית בכיבוש קרקעי.

צמד מסוקי MI24 מפזר אש; הקרוב יורה רקטות והרחוק - אש תותחי 30 מ"מ (צילום: defenseworld)

נאט"ו דפקה את הראש בקיר: עם כאלה מסוקים, יוכלו הרוסים לתקוע דגלים בכל אירופה במהירות. מה עושים?

הגנרלים בחילות האוויר שידרו ביטחון רב; צבאות ארה"ב ובריטניה מילאו את מרכז היבשת במטוסי קרב. מבחינתם, הקרוקודיל הרוסי הוא בסך הכל עוד מטרה נעה, זה הכל.

מסוק MI24 ומטרות בהן פגע. הרקטות האלה זה משהו מהסרטים (צילום: mil ru)

אמנם צריך להנמיך ולהתקרב כדי לפגוע במסוקים, אבל אין סיבה שיהוו אתגר אמיתי עבור מטוסי קרב מודרניים: לפאנטומים של ארה"ב ובנות בריתה יש חרטום גדול ובתוכו מכ"מ גדול, שיכול לאתר אויבים ממרחק של קרוב למאה ק"מ. בנוסף, ניסויים מוגבלים שנערכו בשנות השישים הראו שמטוסים יכולים לנעול על מסוקי תובלה איטיים.

אבל ה-Mi24 היה משהו אחר: מהיר פי שניים מהמסוקים של פעם ובניגוד אליהם, גם מסוגל לירות חזרה. ולכן החליטו בפטנגון לערוך ניסוי שיגלה כמה קשה להפיל מסוק קרב במטוס קרב, איך הכי כדאי לעשות את זה, וכיצד לאמן את הטייסים בחזית אירופה.

פאנטום אמריקאי בבסיס האן שבמערב גרמניה (צילום:wikimedia)

כך נפתח ב-1978 ניסוי "תגובה אחודה להליקופטר תקיפה" (בקיצור, J-Catch; האמריקאים הם אלופי שביל החלב בראשי תיבות צבאיים); סדרת בדיקות שהציבה מסוק קרב מול מטוסי קרב בשלל מתארים ותצורות. ספוילר: כשהגיעו התוצאות שלו לפנטגון, פגעו כל הגבות בפלורסנטים וכל הלסתות ברצפה.

השלב המקדים של ג'יי-קצ' בוצע על הקרקע - במערך הסימולטורים המתקדם של נאס"א בלנגלי, ווירג'יניה. הניסוי התבסס על מסוק קוברה של הצבא ונגדו - מטוס פאנטום של חיל האוויר. ההיתקלויות נערכו מטווח קצר ומטווח ארוך, בהפתעה ובצורה בה שני הצדדים מיודעים ומוכנים, ביום ובלילה. וכל התרגילים בניסוי הסתיימו באחת משתי דרכים: או שמטוס הקרב לא הצליח לנעול ולירות עד שנגמר לו הדלק, או שהמסוק שתל אותו באדמה.

קוברה ופאנטום. מי ינצח? (צילום: NARA)

בשלב הבא עלה התרגיל לאוויר: מול ההליקופטר הוצבו גם הפאנטום וגם ה-F15 החדיש, וגם מטוסי תקיפה כמו ה-A7 קורסייר 2 וה-A10 האגדי, לדימוי תרחיש של היתקלות בגובה נמוך.

המסוקים תקעו באדמה את כולם; צוותי המטוסים אפילו לא ידעו שפגעו בהם עד שחזרו לבסיס כי מערכות האימונים לא סיפקו דיווח בזמן אמת. אז כדי להטות קצת את המצב לטובתם, הונחו צוותי המסוקים לדווח בקשר כשהם "יורים". לא עזר; התרגילים נמשכו שבועיים, בסופם עמד שיעור ההפלות על 1:5 לטובת ההליקופטר.

חזק, מהיר, מרשים: F15 אמריקאי באוויר (צילום:USAF)

ניסוי ג'יי-קצ' המשיך, וב-1979 נבחנו שוב הכלים ראש בראש, כשצוותי המטוסים חמושים בטכניקות חדשניות להתמודדות עם מסוקים. התברר שהמכ"מ של ה-F15 יכול לנעול על מסוק מטווח של 60 ק"מ. אבל נעילה אינה פגיעה; פעם אחר פעם דילג המסוק אל מאחורי מחסה, המטוס חלף מעליו וקיבל טיל תרגילי לאגזוז.

הטכניקות המשופרות הועילו, והפעם השתפרו התוצאות: ה-F15 השיג שיעור הפלות של 1:2.9 לטובת המסוקים, ואת היחס הטוב ביותר רשמו צוותי ה-A10 עם 1:1.3.

כמה מרשים, ככה נופל. קוברה ו-F15 (צילום: TSK)

ניסוי ג'יי-קצ' הסתיים בתוצאה חד משמעית - הנחייה ברורה לצוותי היירוט בגבול בריה"מ: כשאתם רואים מסוקי אויב מזגזגים להם בין הרים ובין סלעים, עיזבו אותם בשקט, דווחו על המיקום ועופו משם. בקרב הזה אתם לא הולכים לנצח.

איך זה יתכן? לדארווין הפתרונים: מטוס קרב ומסוק קרב הם כמו כריש וטיגריס; שניהם אימתניים בפני עצמם, ונולדו כדי לשלוט בסביבת המחייה שלהם. אבל אם מעבירים אחד אל סביבת המחייה של השני? זה פשוט לא כוחות.

"הקברניט" מציג: דארוויניזם טכנולוגי (צילום: wikimedia)

מסוקים טסים לאט ונמוך, בסביבה עשירה בהסתרות; הקרבה לקרקע מקשה על הגילוי, שכן מכ"מ המטוס המיירט יקבל הרבה מאוד החזרים מפני הקרקע; גם לאחר שהתגלה, המעקב אחריו קשה ביותר - צוות המסוק יוכל תמיד להנמיך ולהיכנס לאיזה ואדי ופשוט לחכות בו קצת, להסתתר מאחורי רכס או אפילו שורת עצים. זאת, בזמן שמטוסי היירוט ימשיכו לחוג ולחפש.

מסוק נעול בכוונת של F15. שימו לב: הטיסה נמוכה מאוד, המטרה מרוחקת, ונמצאת מעל לאופק. אם היה נכנס לנקיק או מנמיך, לא היה מתגלה (צילום: DCS)

לרוב אין טעם להשתמש בטילי אוויר אוויר מטווח ארוך. הם מונחי מכ"מ, וההחזרים מפני הקרקע פשוט יקשו עליהם להתביית. בנוסף, מסוק שמזהה נעילה יוכל פשוט להיצמד לאדמה או לקפוץ מאחורי גבעה ולהיעלם.
כדי להפיל מסוק כזה צריך להתקרב, להאט ולהיצמד אליו. וזה מאוד מסוכן: מטוסי קרב לא תוכננו לתמרן ולהילחם בגובה נמוך ובמהירות איטית. קל לפספס קפל קרקע ולהתרסק, קל גם לאבד את המסוק ולעבור אותו - ואז ליפול לו לכוונת.

מטוס בכוונת של מסוק. שימו לב: המטוס מעלה עשן, כי דלק סילוני עשיר לא אוהב פיצוצים של פגזי 30 מ"מ (צילום: DCS)

וקל גם לשכוח: מטוס הקרב יהיה חשוף לחלוטין על רקע השמים ויהיה גם חם בהרבה מיריבו, מה שמקל על מעקב בסנסור תרמי. בקלי קלות יכול צוות המסוק להתרומם קצת, לשים את הצלב על טרפו ואיך אומרים, הרוגטקה תנגן.

עצם הגעת המטוס לתנאי הטיסה בהם מסתובבים מסוקים היא סכנה גדולה; בסביבת המחייה שלו, המסוק כמעט בלתי מנוצח. תמיד יהיה מוסתר יותר, קרוב יותר לקרקע וזריז להדהים. לשם השוואה, מסוק יכול להסתובב כחמישים מעלות בשניה, פי כמה מכל מטוס קרב. ואם לא די בכך, רובם נושאים גם צריח עם תותח. בשלב הזה, הוא דומה יותר לסוללת נ"מ מאשר לכלי טיס. לסיכום, F15 שיורד לסביבה הטבעית של אפאצ'י הוא טיגריס עיוור בבריכת הכריש.

אפאצ'י משגר טיל סטינגר נגד מטוסים (צילום: ROKA)

מסיבה זו, מטוסי קרב ומסוקי קרב כמעט שבכלל לא נפגשים; למסוקים אין מה לחפש בגבהים בהם מסתובבים מטוסי קרב, והאחרונים פשוט לא מסתכנים בלחימה ראש בראש בשכונת המסוקים. ואולם, עדיין תועדו מקרים בהם ניצח המטוס.

למשל, ב-13 בספטמבר 1985 המריאו שני מטוסי סופר מיסטר של הונדורס בדרכם ללוות מטוסי תקיפה למטרה באל סלבדור השכנה. בסמוך לגבול נתקלו בכוח מסוקי תובלה עוינים, מלווה בידי לא אחר מה-Mi24, הקרוקודיל מתחילת סיפורנו. מטוס אחד הנמיך ונצמד להליקופטר, האט, תקע בו טיל והקרוקודיל עלה בסערה השמיימה. איך הצליח?

מטוס סופר מיסטר של הונדורס (צילום: FAH)

ראשית, טסו הסופר מיסטרים מלכתחילה בגובה נמוך יחסית של 5,000 רגל, שמקל על זיהוי מקורות ירי, והראות היתה מעולה. שנית, מסוקי האויב הופתעו ולא ראו את התוקפים מתקרבים או ידעו שבכלל יש בגזרה סכנת יירוט. ושלישית - טייסי מסוקי הקרב באל סלבדור לא התאמנו כלל בחיסול מטוסי קרב. אחרת, היו כנראה מסתובבים וגומרים את תוקפיהם באש עוד לפני שיספיקו להגיד "כל הכבוד לצה"ל" (על המלחמות שבין שתי המדינות והתפקיד ששיחקה שם ישראל נדבר עוד בעתיד).

בכל המקרים המתועדים בהם מטוס קרב יירט בהצלחה מסוק קרב, כיכב אלמנט ההפתעה. וזו המגבלה הכי גדולה של ההליקופטר בקרב: כשטסים כל כך קרוב לאדמה, לפעמים כל מה שרואים זה את הוואדי ממול.

מסוק MI24 שהושמד (צילום: warhistoryonline)

מי כן מביס מסוקי קרב בקלות יחסית? אנשים עם תותחי נ"מ ניידים, טילי כתף או אפילו חימוש נגד טנקים. למשל, בתחילת אוקטובר 1993 נכנסו כוחות מיוחדים של ארצות הברית לבירת סומליה מוגדישו, שנשלטה בידי הגנרל המורד מוחמד איידיד.

התוכנית היתה ללכוד את עומאר סלאם אלמים, שר החוץ של איידיד ודרכו להשיג מידע שיאפשר לתפוס את הבוס. המבצע נחשף ושני מסוקי בלאקהוק הופלו באש רקטות RPG מטווח אפס. בדיוק כמו מטוסי הקרב, גם המסוקים פגיעים לאויבים זריזים וחמקמקים שמכים בהם מנמוך.

חיילי ארה"ב מפנים נפגעים מהמסוק שנפל בסומליה (צילום: the conflict archives)

בדיוק באותה הצורה הופלו המוני מסוקים רוסיים במלחמת אפגניסטן, המוני מסוקים אמריקאיים בווייטנאם, מסוקים סוריים במלחמת האזרחים הנוכחית ועוד. ועל אף ההתקדמות הטכנולוגית, גם מסוקים מודרניים כמו האפאצ'י לונגבואו (שפה בארץ נקרא שרף, יופי של שם) שמפעילים מכ"מ שסורק 360 פגיעים לאש קרקעית - ואף הופלו בעבר.

מסוק שרף ישראלי (צילום: אתר חיל האוויר)

בשורה התחתונה, נחמד לראות שגם המכונות הכי חזקות ומפחידות שהמצאנו, אלו שלוקחות אותנו לשמיים במהירויות ועוצמות מסחררות, עדיין מצייתות לחוק הטבע; כדי לשרוד, צריך להתאים למציאות סביב ולא רק להיות מהיר וחזק. טיסה נעימה!

👨‍✈️הקברניט👨‍✈️:
https://www.calcalist.co.il/calcalistech/article/hkp11nhjok

הפינה הפטריוטית

"כוח טייגר" – סיפור קרב השריון המתוחכם והנועז במלחמת יום הכיפורים.
זהו סיפור של מעטים מול רבים, של יצירתיות, תבונה ואומץ לב.

מצפן מיוחד על פלוגת הטנקים בפיקודו של סרן מאיר זמיר שביצעו מארב יוצא דופן בלילה הראשון של המלחמה וכך עצרו את ההתקדמות של חטיבה משוריינת סורית לעבר שטחי ישראל.
"הגדולה במארב הזה הייתה לקחת את מה שכתוב בספר, את התורה עצמה, וליישם אותה בשטח..."