מנסור עבאס: הגיע הזמן לסיים את הכיבוש, ולהקים מדינה פלסטינית בגדה ובעזה ובירתה ירושלים ובלבה מסגד אלקצא  

מתקנים את הטעות ומסלקים את מוקד הההסתה והטרור.

העם צריך לדרוש לפטר את כל הכנסת ולהביא אנשים איכותיים, משכילים ואוהבי ישראל לנהל את המדינה!!!

.
רק מדינה חולה נותנת לדבר כזה להיות חבר בפרלמט.

הוא וחבריו צריכים לעוף על טיל ולא למצוץ את הכסף מבפנים.

.

מדינה מתאבדת.

" הנהגת הממשלה מודעים לעמדתנו הנחרצת מאז ביקורי בעמאן. "

נראה לך משפט הגיוני שצריך לחיות איתו בשלום ?

- רעם מימון של עורכי דין למחבלים

אז הבנתי שהיטעו אותי וכנראה היטעו גם את נתניהו.

לעומת זאת בנט לא יכול לטעון שהטעו אותו כי בנט לפני הבחירות
התקומם וטען שאין מצב שהוא ישתף פעולה עם תומכי מחבלים

ח"כ לשעבר איברהים צרצור, כיום חבר 'מועצת השׁוּרָא' – הסמכות הרוחנית שמנהיגה את המפלגה – נענה כי "הוא בנסיעה ואין לו שום עניין לענות על שאלות". אחר כך התברר שבאותה שעה היה בדרכו לטקס קבלת הפנים למחבל רושדי אבו מוך, רוצחו של החייל היהודי משה תמם הי"ד, שסיים השבוע לרצות את עונשו בכלא הישראלי.

לפני שבע שנים, בשנת תשע"ג, הגיע וליד טאהא, כיום מספר שלוש בסיעת רע"ם של עבאס, לביתה של משפחת המחבלים מהפיגוע ליל הקלשונים. הוא בא לחזק את ידי ההורים הגאים מאוד בבניהם המחבלים ולקרוא לשחרורם.

בריאיון שהעניק ח"כ מנסור עבאס לערוץ הטלוויזיה ehna.tv בערבית, אמר הח"כ שזה עתה ניסה להציג פנים פייסניות לחברה הישראלית: "המציאות במדינת ישראל לימדה, שכרגע האפשרות לאחוז בנשק ולצאת למלחמת ג'יהאד איננה רלוונטית, ולכן התנועה עסוקה ב'ג'יהאד אזרחי' – לשמור את נוכחותנו בארצנו ולשמור על זהותנו… כשאנחנו מדברים על אדמות, דיור והרס בתים, האם זהו נושא אזרחי?! אדרבה, זהו נושא לאומי שעומד בבסיס המאבק שלנו על מולדתנו".

בדבריו הבהיר עבאס, כי תמיכתו בערבים תושבי הרשות הפלסטינית היא עניין מהותי לא פחות מייצוג הערבים אזרחי מדינת ישראל, תוך שהוא משתמש במילים: "הפטריוטיות שלנו מתבטאת במעשים ולא בסיסמאות. במקום להגיד סיסמאות, אנחנו מסייעים לעם שלנו בגדה המערבית, בעזה ובאל־קודס הקדושה".

בריאיון שנתן בגלי צה״ל בט"ו בחשוון תש"פ (13 בנובמבר 2019), נשאל עבאס על חיסולו של מפקד הג׳יהאד האסלאמי בעזה. תשובתו הייתה: "אני לא בעד חיסול אף אחד". בהמשך אמר כי הוא מייצג את הפלסטינים ולא את הישראלים: "במאבק הזה אני נוקט עמדה מאוד ברורה. אני פלסטיני. אני דוגל בהקמת שתי מדינות. אבל אני קודם כל פלסטיני. אני מייצג את התנועה האסלאמית בתוך מדינת ישראל".

לדברי ד"ר בלנגה, ארגון החמאס בנוי גם הוא על אותו עיקרון – "תנועה חברתית של האחים המוסלמים מעזה שצמחה והפכה למפלצת המוכרת כיום, שדוגלת בחיסול מדינת ישראל". לדבריו, אנשי האחים המוסלמים במדינת ישראל רק נמנעים מלומר בקול את מה שאומרים בגלוי האחים המוסלמים במצרים. נשיא מצרים לשעבר, מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, בכל זמן כהונתו לא הזכיר אפילו פעם אחת את המילים מדינת ישראל, בגלל השנאה שלו כלפיה. בשנת תשע"ג אמר בנאום אנטישמי שנשא: "מוצא הציונים מן הקופים והחזירים".

תפיסה ממסדית

"התנועה האסלאמית בארץ היא לא תופעה ישראלית, פלסטינית או ישראלית־פלסטינית", אומרת הפרשנית לענייני ערבים גב' שמרית מאיר. "היא חלק מרשת של תנועות אסלאמיות ברחבי האזור והעולם שנקראת 'האחים המוסלמים'. זוהי תנועה רעיונית, חברתית, דתית ופוליטית על־לאומית, שמלווה את האזור כמעט מאה שנה".

מאיר מציינת, כי התנועה מקיימת את אותן מסגרות פוליטיות (מועצת שׁוּרָא, לשכה מדינית, פעילות רווחה והחזרה לדת). יש לה את אותו דגל ירוק – צבעו של האסלאם – היא מדברת באותה שפה רעיונית ובכיריה למדו באותם מוסדות דתיים ומתקיימים באותו מרחב רעיוני וחברתי אסלאמיסטי חוצה גבולות.

מאיר מסבירה, כי תנועת 'האחים המוסלמים' היא אחד הכוחות החזקים ביותר במזרח התיכון. יש שיאמרו שהייתה יכולה להיות הכוח החזק ביותר בתנאים דמוקרטיים יותר. הקונפליקט בינה לבין המשטרים במצרים, בסעודיה, בירדן, עם הפלסטינים – עומד במרכז ההוויה הפוליטית במשך עשורים. את הפלסטינים הקונפליקט הזה בין חמאס למדינה פילג באופן כרוני, את מצרים הוא כמעט הרס לחלוטין ועדיין ממשיך לאיים עליה. בסעודיה האחים הוצאו מחוץ לחוק. השבר לא עובר רק בתוך המדינות, אלא גם בינן – טורקיה, קטאר וחמאס – ציר השלטון של האסלאמיסטים במרחב האזורי, נמצאות בעימות מתמשך עם הציר המפרצי־מצרי.

טורקיה וקטאר תומכות בחמאס ובתנועה האסלאמית במדינת ישראל – כי הן כולן חלק מאותה רשת, אותה קהילה רעיונית. מתברר, כי עוד לפני נאומו לציבור הישראלי, העניק מנסור עבאס ריאיון לסוכנות הידיעות הטורקית 'אנדלו', המקורבת לפטרונו בחו"ל, נשיא טורקיה ארדואן. סוכנות התקשורתית פרגנה לעבאס בחום על היותו איש המפתח, שמחזיק בידיו את עתידו הפוליטי של נתניהו.

"לכאורה", מסבירה מאיר, "ניתן היה לצפות שתנועות פוליטיות וכלי תקשורת המזוהים עם האחים המוסלמים, אלה שבימים כתיקונם מסקרים בתיעוב כל מה שקשור למדינת ישראל, ובעיקר את נתניהו, יגלו מעט ביקורתיות לפלסטיני שמוכן להיות זה שמנציח את שלטונו. אבל לא. להפך. מנסור עבאס מאותרג, מטורקיה, דרך 'אל ג'זירה' ועד כלי התקשורת של חמאס בעזה".

במהלך השנים, השיח הפוליטי של התנועה האסלאמית במדינת ישראל עבר תהפוכות. תנועת 'האחים המוסלמים' התחילה כארגון טרור חתרני, 'אוסרת אל־ג'יהאד', (משפחת הג'יאהד), עם חלום להקים כאן מדינה אסלאמית. ממנה התפתחה תנועה חברתית דתית, חוץ פרלמנטרית, שפעלה לבניית משק המבדל את אזרחי המדינה הערבים מהמדינה היהודית; עד שהתנועה התפלגה, ואחד מפלגיה היה לשחקן פרלמנטרי המשתתף בבחירות לכנסת ועתה מציג פנים מפויסות.

פרגמטיות מתעתעת

בשיחה עם 'משפחה' אומרת ד"ר נסיה שמר, מומחית לאסלאם מבר אילן, כי השייח' עבדאללה נימר דרוויש מכפר קאסם, שמת לפני שלוש שנים – היה המייסד של התנועה האסלאמית בארץ. "הוא גדל בבית קומוניסטי, אחרי מלחמת ששת הימים עבר ללמוד אסלאם בשכם ושם נחשף לעולמם של האחים המוסלמים. עם חזרתו לכפר קאסם ב-1972 (תשל"ב) הקים את התנועה האסלאמית שפעלה לקדם מהלך של 'חזרה בתשובה' בקרב ערביי ישראל. לקראת סוף שנות ה־70, הקים ארגון טרור בשם 'אסרת אלג'האד' (משפחת הג'האד), ובשל כך ישב בכלא במשך שלוש וחצי שנים".

בארגון הטרור היו חברים כשמונים אזרחי המדינה, שתכננו וביצעו פעולות טרור שמטרתן להביא להשמדתה של מדינת ישראל. כשהם נתפסו, הבין דרוויש שהוא קפץ מהר מדי על שני השלבים הראשונים. לאחר שנים קצרות בכלא הציג דרוויש את עצמו כ'איש שלום', שכביכול חזר בו מדרך הטרור. הוא התרכז כביכול ב'פעילות קהילתית דתית'.

עד כמה הדברים באו לידי ביטוי?

שמר: "הוא שינה את יחסו למדינת ישראל וקרא לתומכיו הרבים לקבל אותה בתור עובדה מוגמרת ולפעול אך ורק במסגרת חוקיה. הוא פסל שימוש באלימות. השילוב בחברה הישראלית החל בהשתתפות התנועה האסלאמית בבחירות לרשויות המקומיות ואחר כך, בעקבות הצלחתו, הוא קיבל החלטה היסטורית להשתתפות בבחירות לכנסת ב-1996 (תשנ"ו) מה שהביא לפילוג נוסף בתנועה – בין הפלג הצפוני, שנמצא כיום מחוץ לחוק, לפלג הדרומי".

ראשי 'הפלג הדרומי', שייח' דרוויש ושייח איברהים צרצור, שאף כיהן כח"כ מטעמה של התנועה, סברו שהשתתפות בכנסת תאפשר להם להשמיע את הקול האסלאמי ולהגדיל את כושר המיקוח הפוליטי. לעומתם, ראשי הפלג הצפוני, שייח' ראאד סלאח ושייח' כמאל חטיב, טענו ששבועת האמונים לכנסת – כמותה כהכרה במדינה היהודית אשר "מתקיימת על אדמתה הכבושה של פלסטין המוסלמית שליהודים אין זכות עליה". הם גם סברו שיש סתירה מוחלטת בין חוקי המדינה היהודית לצווי ההלכה האסלאמית, השָׁרִיעה, ובמציאות שבה יש רוב יהודי בכנסת – אין חשיבות לייצוג ערבי אסלאמי כלשהו. הם קראו להסתפק בבחירות לרשויות המקומיות.

"ההחלטה של ראשי הפלג הדרומי הייתה בניגוד גמור לפסיקתו של השיח' יוסוף אל-קרדאווי, הפוסק הבכיר והמשפיע ביותר בעולם המוסלמי (בין היתר על אחים המוסלמים וחמאס), שפסק שאסור למוסלמים להשתתף בבחירות הארציות", אומרת שמר. "ההתנגדות של קרדאווי נובעת מתפיסה לפיה התמודדות בבחירות הארציות במדינה היא הבעת הכרה במדינת ישראל. בגלל חילוקי הדעות החריפים, שהביאו לפילוג בתנועה האסלאמית, נמנע השיח' קרדאווי במשך שנים רבות מהבעת עמדה בכל נושא ששייך לערביי ישראל".

לפני שאתם מתרשמים מהפגנת הפרגמטיות המרעננת של הפלג הדרומי – כדאי לכם לדעת, כי נציגי התנועה האסלאמית, והזרוע הפוליטית שלה במפלגת רע"ם, השתתפו במסיבות הוקרה למחבלים שהשתחררו מהכלא בארץ. רק השבוע סערו הרוחות כאשר בכירי המפלגה וחברי מועצת השורא של התנועה האסלמית, יחד עם מאות תושבי בקה אל גרביה, הלכו לקבל את פניו של רוצח החייל משה תמם הי"ד, שהשתחרר לאחר 35 שנות מאסר. בני משפחתו של תמם זעמו על שחרור הרוצח ועל קבלת הפנים החגיגית שתוכננה לו.

אבל אם חשבתם שהתמיכה במחבלים נעצרת ב'מועצת השורא' ובמקום שלוש ברשימת רע"ם – כדאי להתעדכן לגבי עבאס עצמו: בשנת תשע"ג (2013), במסגרת תפקידו כסגן יו"ר התנועה האסלאמית, השתתף עבאס בביקור הזדהות לרגל 'יום האסיר' עם משפחות מחבלים ערבים-ישראלים. במשלחת השתתפו איברהים צרצור, אז יו"ר רע"ם, חבר הכנסת לשעבר עבד אל מלכ דהאמשה, ואברהים אלתכליאת, נציג התנועה האסלאמית במזרח הגליל.