קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #6464
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
20:42 27.02.05 |
  
 
|
ביזת (חטיבת) הראל
 |
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.02.05 בשעה 20:00 בברכה, פילוביץ שחף
ביזת הראל
מאז ימי מלחמת העצמאות נודעה חטיבת הראל לתהילה ושמה נקשר עם הקרבות הקשים לשחרור ירושלים. בימים אלה מגולל ספר חדש את עלילותיה הפחות ידועות של החטיבה המהוללת, בפיקודו של יצחק רבין. מעניין למה עכשיו מוכנים מפקדיה הותיקים להתיישר על פי הקו המפלגתי של 'בצלם'
מאת:אורי מילשטיין
25 בפברואר 2005, ט"ז באדר תשס"ה
רבין ואלון
אחרי 56 שנים של חיים בשקר שגרמו למדינת ישראל ולצה"ל נזקים בלתי הפיכים, החליטו כמה מפקדים בכירים של חטיבת הראל, הנושקים לשנות השמונים בחייהם, לגלות טפח ולחשוף טפחיים: להאשים אחדים ממפקדי חטיבתם ולוחמיה בפשעי מלחמה – רצח, התעללות בגוויות, הרס וביזה – ולנקות את עצמם לא רק מפשעים אלה, אלא גם ממחדלים ומכישלונות מבצעיים שעלו בחיי אדם רבים, באובדן שטחי מולדת ובסיכון הקמתה של מדינת ישראל. מדובר באלוף בדימוס וראש המוסד לשעבר צבי זמיר, באלוף בדימוס ונשיא הטכניון לשעבר עמוס חורב ובתתי האלופים בדימוס אורי בן ארי, ישכה שדמי ומוטקה בן-פורת. אל חבורת האלופים הצטרף אליהו סלע (רעננה) איש קיבוץ כברי שהיה קצין המבצעים של חטיבת הראל במלחמת העצמאות. ביוזמתם כתב צביקה דרור מקיבוץ לוחמי הגטאות את הספר 'הראל – הקרב על ירושלים', הרואה אור בימים אלה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ביום שישי שעבר הם זכו גם בכתבת שער במוסף 'שבעה ימים' של ידיעות אחרונות, ובעזרת אמירה לם ביצעו את מה שביצעו.
ידיעות אחרונות והוצאת הקיבוץ המאוחד הופיעו בציבור כאנשי 'בצלם', כטלי פחימה וכגדעון לוי ביחד: הם חשפו פשעי מלחמה בעזרת חבורת אלופים ותתי אלופים במילואים. בכך הצטרפו האלופים הוותיקים לאופנה הרווחת היום בישראל להאשים אחרים בפגיעה בטוהר הנשק. אלא שכותב שורות אלה חשף אותם הדברים ואף דברים חמורים בהרבה הנוגעים גם לאלופים הנ"ל עצמם, בארבעת הכרכים של ספרי על מלחמת העצמאות שפורסם בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים ובספרי 'תיק רבין – איך תפח המיתוס' שפורסם ב-1995. העיתון של המדינה לא הקדיש אז אפילו מילה אחת ל'תיק רבין'. איך יסבירו בכירי ידיעות ושות', כי לחומר מקורי לא מגיעה אף לא מילה אחת ולחומר ממוחזר – כתבת שער? עד כדי כך הידרדרתם?! כשפרסמתי אז את הדברים, הוציאו עלי זמיר, חורב, בן ארי וחבריהם 'חוזה' והפעילו את כל קשריהם במערכת הביטחון, באקדמיה ובתקשורת כדי לנתק ממני מגע, שהרי אני לדבריהם שקרן, שרלטן ו"היסטוריון צהוב". הפכתי לאדם מוחרם במולדתי. חלפו שנים ובאותה מצח נחושה באים "בכירי אומה" אלה ומכריזים: "כל מה שאמרת וכתבת נכון, עבדנו על כולם בעיניים!"קצין ביזה גדודי
אליהו סלע מעיד עכשיו: "העמיסו על המשאיות שלנו פסנתרים וכורסאות בזהב ובבורדו". צבי זמיר: "באזור באב אל ואד היו מחצבות נטושות. אז החבר'ה שלנו, שבאו מההכשרות עטו על הציוד ולקחו אותו למשקים שלהם". עמוס חורב: "נכנסנו לבתים עשירים מאוד. הייתי מצויד בתת מקלע וראיתי מה הולך לקרות ויריתי בכל ארונות הזכוכית, באגרטלים סיניים עתיקים כדי להפוך את זה לוונדליזם ולא לביזה". מפקדי הראל סיפרו כי הרהיטים שנלקחו מערבים בקטמון קישטו במשך שנים את חדרי התרבות של הקיבוצים, אבל כולם שמרו על קשר שתיקה. הם הוסיפו ש"מפקד בכיר בחטיבה שהיה לימים אלוף בצה"ל ריהט את סלון ביתו במיטב החפצים שבזז בקטמון". המדובר בעוזי נרקיס, סגן מפקד הגדוד הרביעי, שאכסן את הביזה במרפאה של הגדוד במעלה החמישה. כל חיילי הגדוד ידעו זאת ודברו על כך, ולכן הוא הועבר מחטיבת הראל לחטיבת הנגב שם קיבל פיקוד על גדוד. נרקיס היה אלוף פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים ולאחריה הוא פיקד על התקפת הנפל על בסיס הפת"ח בכראמה והודח תוך כדי המבצע. לאחר שהשתחרר התמנה לראש מחלקת העלייה בסוכנות היהודית. נרקיס היה גם נציג הסוכנות במליאת רשות השידור ובוועד המנהל שלה. הוא לחץ על הטלוויזיה הישראלית להחרים את מחקרי על מלחמת העצמאות שבו חשפתי מקצת ממעלליו ומביזיונותיו. מנהיג 'שינוי' יוסף (טומי) לפיד שהיה אז מנכ"ל רשות השידור, נכנע ללחצו.
את תופעות הביזה החמורות ביותר לא חשפו אנשי הראל; אני הגעתי אליהם במחקרי. קצין הרכב של הגדוד הרביעי של הפלמ"ח, גבריאל (גברוש) רפופורט המנוח העיד באוזני: "יוספל'ה (המג"ד) מינה אותי ל'קצין רכש (ביזה) גדודי'. הורדתי שתי משאיות עם פסנתרים ושטיחים. אמרו לי שזה בשביל פצועים. הבאנו את השלל לקריית-ענבים ומשם לסרפנד (צריפין). נודע לי שחלק מהביזה הגיע לעין-חרוד. אחרי המלחמה שמעתי שאנשים פרטיים לקחו מזה לעצמם".
מפקד הפלמ"ח יגאל אלון העיד באוזני: "כשתוכנן 'מבצע יורם' בלטרון לפני ההפוגה הראשונה, באתי עם דוד מרכוס לירושלים וביקרנו במפקדתו של מפקד חטיבת עציוני, דוד שאלתיאל. הוא הרצה בפנינו באריכות ובפירוט על ביזת ירושלים". אלון לא השתמש במידע כדי להעניש את הבוזזים, כי הביזה היתה מאורגנת. לעומת זאת הוא ופקודיו הוציאו 'חוזה' על שאלתיאל והשמיצו אותו עד יום מותו.
אליהו ארבל המנוח, שהיה קצין מבצעים ב' של חטיבת עציוני הירושלמית, העיד באוזני: "ראיתי פלמ"חניקים עטופים בשטיחים פרסיים. בשעות החמות של היום הם זרקו אותם באמצע הרחוב. באחד הלילות בשעה 3 אחרי חצות בא רץ למטה החטיבה והזעיק אותי לקטמון. ראיתי משוריין. הוא נעצר בבהלה. ניגשנו אליו בזהירות - אולי יושבים בו ערבים - וראינו שהוא מלא מקררים, פטפונים, שטיחים, מה שאתה רוצה. הנהג אמר לי: 'תן לי את הכתובת שלך, אביא לך הביתה מה שאתה רוצה'. לא ידעתי מה לעשות. לעצור אותו? להרוג אותו? אמרתי לו 'לך לכל הרוחות!', והוא נסע. אחר כך בהפוגה קיבלנו משכורות. השכנה סיפרה לאשתי שיש בחנות מסוימת מקרר חשמלי בזול. הלכתי לחנות ופגשתי שם את האיש מהמשוריין ההוא. הוא אמר לי 'בשבילך במאה לירות!' אמרתי לו 'אתה לא מתבייש?!', והוא ענה 'אם אתה אידיוט אני צריך להתבייש?!'. אני גם יודע שחיילים שלנו השחיתו אוצרות אמנות במנזרים ובכנסיות".
אחד ממפקדי חטיבת עציוני, יוסף עמי, אמר בעדותו למחלקת ההיסטוריה של צה"ל, המצויה בארכיון צה"ל: "נכשלנו בשוד מאורגן. תחילה הפלמ"ח ואחר כך המשטרה הצבאית".
איש הגדוד הרביעי, יעקב זהבי המנוח, שאחרי המלחמה היה מראשוני שירות הביטחון הכללי סיפר לי שבקטמון נשדד כסף רב מבנקים ומכספות בבתים פרטיים. חלק מן הכסף נשאר בידי הבוזזים. גורל ירושלים בסכנה
על פרסום מעשי הביזה בחטיבת הראל אמר אליהו סלע: "אני כל השנים לא דיברתי על זה. יש דברים שהשתיקה יפה להם, ואני גם מהסס אם היה נכון לדבר על זה היום. זה לא היה העיקר בסיפור של חטיבת הראל, שגורלה של ירושלים היה מוטל על כתפיה".
האמנם? ב-20 באפריל 1948 עלתה לירושלים שיירת האספקה הגדולה ביותר במלחמה. 250 משאיות מאותה שיירה נותרו בעיר, ולא הוחזרו לשפלה. בסוף אותו חודש ובתחילת חודש מאי נכבשה שכונת קטמון העשירה. רוב ביזת הראל הועמסה על 40 משאיות. כדי לשמור על הביזה לעצמם, לא הוחזרו המשאיות לשפלה בטענה שהדרך חסומה. וכך היתה ירושלים לעיר נצורה. התוצאה: המוראל בקרב יהודי ירושלים נפל פלאים, העיר עלולה היתה ליפול בידי הערבים ונשקפה סכנה ממשית לעצם הקמתה של מדינת ישראל. מנהיג היישוב, דוד בן-גוריון, ורמטכ"ל 'ההגנה' בפועל, יגאל ידין, דרשו שוב ושוב ממפקד חטיבת הראל יצחק רבין להחזיר את המשאיות כדי לשלחן שוב עם האספקה לירושלים. בן-גוריון וידין קנו את השקר של רבין שהדרך חסומה, ולחטיבת הראל אין יכולת לפרוץ אותה. לפיכך הם יזמו בשבוע הראשון של מאי 1948 את 'מבצע מכבי' כדי לפתוח את הדרך ולהוריד את המשאיות לשפלה. רבין, טבנקין וחבריהם הכשילו את המבצע, משאיות הביזה נותרו בירושלים וירדו עם חטיבת הראל בהפוגה הראשונה לשפלה. הביזה הועברה לקיבוצים ולבתים פרטיים. נפגעו מאש כוחותינו
ב-21 באפריל 1948 חרג בן-גוריון לראשונה מן העיקרון האסטרטגי שקבע - לא לכבוש שטחים שנועדו למדינה הפלסטינית. הוא אישר לחטיבת הראל לכבוש את כל השטח שבין ירושלים לרמאללה, לרבות פרבריה הדרומיים של רמאללה, על פי תכנית של אנשי צמרת הביטחון דאז, יצחק שדה ויוחנן רטנר. על הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של יוסף טבנקין הוטל לכבוש את פסגת נבי סמואל ולהתקדם לכיוון רמאללה. על פלוגה בפיקודו של חיים פוזננסקי (פוזה) הוטל לכבוש את נבי סמואל. על פלוגה בפיקודו של אורי בן ארי הוטל לחסום את הציר בין נבי סמואל לכפר בידו ולסייע לפוזננסקי להשלים את המשימה במקרה הצורך. הפעולה נכשלה, פוזננסקי ורבים מפקודיו נהרגו. נהרגו גם רבים מאנשי כוח חילוץ שיצא לעזרה. פצועים משני הכוחות לא חולצו ונשחטו לאור היום לעיני חבריהם על ידי הערבים. הסופר יורם קניוק כתב על פרשה זאת את סיפורו 'העיטים'. בספרו של דרור ובכתבה של אמירה לם ב'שבעה ימים' האשים תת אלוף בדימוס אורי בן ארי את פוזננסקי בהפרת פקודה של טבנקין לא לתקוף את נבי סמואל משום שהפציע השחר. לכן, על פי בן-ארי, פוזננסקי היה אשם באסון. המג"ד טבנקין השמיע את אותה האשמה בסרט על חטיבת הראל שהפיקו חיים חפר ודנה כוגן. בן-ארי טוען כי מסר לפוזננסקי פקודה מטבנקין לא לתקוף. ספק רב אם זאת האמת, אף שטבנקין אישר את הדבר לפני מותו. לעומת זאת טענו רבים, כי לא היו דברים מעולם. האלוף מאיר זורע המנוח, שהיה אז מפקד גדוד בית-חורון של חטיבת עציוני, הצטרף כטרמפיסט לכוח של פוזננסקי. הוא צעד ליד מפקד הפלוגה ושמע שיחה בקשר בינו לבין טבנקין. על פי זורע, בעדותו לי, השיחה הסתיימה כך: "תעשה מה שאתה מבין, אני חושש מאוד מהיום". סימון רוזנר שהיה קשר במשוריין של טבנקין סיפר לי: "יוספל'ה הציע לפוזה לא לתקוף מפני שהוא נכנס לאור יום. פוזה השיב, 'זה לא אור של ממש, אני יכול לתקוף', ויוספל'ה לא פקד עליו להימנע מתקיפה. הוא השאיר את ההחלטה בידיו". ההאשמה של בן-ארי (ושל טבנקין) היא מעשה נבלה משום שכנראה אינה אמת, וגם משום שפוזננסקי ורוב פקודיו נפגעו מאש כוחותינו. מקצת מן האש הזאת ירו אנשים שעליהם פיקד בן-ארי.
זאת ועוד: פוזננסקי תקף את נבי סמואל באיחור משום שחיכה לבן ארי ופקודיו שעשו דרך של קילומטר וחצי בשלוש שעות וחצי. בספרו "אחרי" תירץ בן ארי את האיחור בכך ש"תעינו בהסתעפות האחרונה ובחרנו בשביל הלא נכון. ייתכן שהערפל הכבד שרבץ בתחתית הגיאיות והעמקים הטעה אותנו". ניתוח של השטח מלמד שטעות בהסתעפות האחרונה יכולה להסביר איחור של חצי שעה, אך לא של שלוש שעות וחצי. לבן ארי צורפו סיירים מפלוגות אחרות ומקריית ענבים. אחד מהם, נעם רנן, מפריך את גרסתו של בן ארי ומבסס השערה שבן ארי לא רצה להגיע לנקודת המפגש עם פוזה. אי החבירה הזאת היה בה כדי להכשיל את ההתקפה. ייתכן שעשה זאת בתיאום עם המג"ד טבנקין. לסוג הזה של התקפה קוראים התקפה סיבובית – ממלאים את הפקודה אך לא מבצעים את המשימה. לטבנקין ולבן ארי היה עניין להטיל את האשמה על פוזננסקי ההרוג. זאת לא אחוות הלוחמים המפורסמת של הפלמ"ח.
פוזננסקי ו-26 מפקודיו דממו במדרון הקדמי של נבי סמואל. בן ארי ופקודיו היו במרחק לא רב מהם והבחינו במתרחש. למרות זאת לא מילא בן ארי את משימתו - הוא לא חש כגל שני לכבוש את פסגת נבי סמואל. הוא גם לא פעל כפי שכל מפקד קרבי חייב לפעול - הוא לא פינה את פוזה ופקודיו והניח לערבים לשחוט אותם. בן ארי ופקודיו נסוגו ברגל לעבר מוצא תחתית. בדרכם עברו סמוך לפגועים מבלי לסטות ימינה ושמאלה. "תפקוד מזהיר"
מאז תש"ח ועד היום נחשבת חטיבת הראל למעולה שבחטיבות מלחמת העצמאות. תדמית זאת היתה רוח גבית בדרכו של מפקדה הראשון יצחק רבין למשרת רמטכ"ל, ראש ממשלה ושר ביטחון. שניים מאנשי החטיבה היו רמטכ"לים: דוד אלעזר ורפאל איתן. שלושתם פיקדו על צה"ל בשלוש המלחמות הגדולות של ישראל אחרי מלחמת העצמאות: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון. שלושתם נכשלו. רבין אפילו לא פיקד על המלחמה, שכן הוא התמוטט נפשית לפני המלחמה והרמטכ"ל בפועל היה סגנו חיים בר לב. רבים מאנשי חטיבת הראל היו אלופים ותתי אלופים. הם בנו את צה"ל, פיקדו עליו במשך שנים רבות, ואחרי שהשתחררו התברגו היטב בצמרת המדינה ועיצבו את כל מגזריה. לפני עשרים שנה כשהטלתי ספק באמיתות המיתוס שהם בנו על עצמם, הם דאגו להפוך אותי לאויב העם ובמשימה הזאת לפחות הצלחתם היתה מלאה. ראשי מערכת הביטחון, ראשי האוניברסיטאות ובכירי התקשורת בישראל שמחו לשתף איתם פעולה. לא ניתן להבין, לדעתי, את תהליכי הקריסה של צה"ל שבאו לידי ביטוי במחדלים ובכישלונות של מלחמת יום הכיפורים, בבריחה מדרום לבנון ובבריחה מגוש קטיף מבלי ללמוד ולהבין כיצד יצחק רבין ופקודיו הפכו את תפקודם הלקוי במלחמת העצמאות בגזרת ירושלים ואת פשעי המלחמה שהם ביצעו ל"תפקוד מזהיר". מסתבר שהם בזזו את ערביי קטמון, הם בזזו את התהילה שלא הגיעה להם, והם בזזו את גורלה של מדינת ישראל.
http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=3241
http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות |
15:48 28.02.05 |
|
|
12. ד''ר גילון, סא''ל אפרת ואני (וייצמן) קבענו שנגיד שרבין
בתגובה להודעה מספר 2
|
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.02.05 בשעה 16:45 בברכה, פילוביץ שחף
"ד"ר גילון, סא"ל ר. אפרת (השליש של הרמטכ"ל) ואני (ויצמן/ראש אג"ם/סגן הרמטכ"ל בפועל עד שהוחזר חיים בר-לב מחו"ל/צרפת ומונה לסגן הרמטכ"ל-של יצחק רבין) סיכמנו, שאנו חייבים לדווח לאשכול, החלטנו לתת מהלכים לסיפור, כי הרמטכ"ל (יצחק רבין) לקה בהרעלת ניקוטין."
(ציטוט זה נלקח מסיפרו של נשיא המדינה לשעבר, שר הביטחון לשעבר ומפקד חיל האויר לשעבר - "לך שמים, לך ארץ", המצ"ב מתוך הפרק השישי דף מס' 259 - מהמתנה - לישראל הגדולה)
10. לך שמים לך ארץ/פרק שישי: ''מהמתנה - לישראל הגדולה''
http://rotter.net/forum/gil/6464.shtml#10
המחבר ד"ר אורי מילשטיין מתאר את מצבו של צה"ל ערב מלחמת ששת הימים בכלל, תפקודם של מפקדי צה"ל בפרט, החל ברמטכ"ל יצחק רבין, את המנהיגות הפוליטית בכלל ואת רה"מ לוי אשכול.....
בפרק זה מציין ד"ר אורי מישלטיין את התמוטטותו של יצחק רבין כרמטכ"ל, כפי שתיאר זאת עזר וייצמן ממקור ראשון (ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל בפועל עד שהוחזר חיים בר-לב מחו"ל/צרפת ומונה לסגן הרמטכ"ל-של יצחק רבין) בסיפרו לעיל.
11. שער חמישי/פרק 14 - ''מיתוס מלחמת ששת הימים'', בספר תיק רבין
http://rotter.net/forum/gil/6464.shtml#11
http://tinyurl.com/3z8f7 @ http://www.kolhalev.com/www2/schedule.php
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
Yac
גולש אורח
|
09:47 28.02.05 |
|
|
7. חומר מעורר מחשבה
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.02.05 בשעה 09:50 בברכה, Yac
אנו, שחונכנו על סיפורי טוהר הנשק ומוסריותו של העם היהודי,
שלחמנו במלחמות ישראל ובנינו משרתים כעת בצה"ל, מתחילים לחשוש,
שגדודי הטיוח הם לא משהו חדש.הצבא המוסרי של המדינה נקיית הכפיים ביותר בעולם, הוא צבא חסר אחריות,
שהניח את הבסיס לשנאת צאצאיהם של הקרבנות. אם מקצת מהמעשים המיוחסים לנו אכן התרחשו, ספק אם אי פעם, יסכימו
המוסלמים לחיות בשלום לצידנו, מבלי להמשיך ולנקום ולשאוף להשמדתנו. אותן נורמות של צה"ל, ליוו חלק מפורשיו שהתמנו למשרות בכירות בישראל. כיום אני חושש, שישראל היא מדינה חולה, שגדודי טייחים רובוטים,
עלובי נפש, שכל יכולתם ללמוד דיקלומים עלובים, מסתירה מאיתנו
את סימפטומי המחלה חשוכת המרפא של המדינה. טיוח במקום ביקורת ותיקון, אפיינו תמיד את הגרועות באומות. בגרועות באומות, כשמתגלה מקרה של שופטת או שופט, שקיבלו שוחד, במקום להעבירם
למשרה אחרת לא ברשות השופטת, מחסלים בכל מיני דרכים, את כל אלה
שהיו עדים לשוחד שניתן לה או לו. מעניין.
מעניין, מה חושב הבורא על המדינה שלנו ומה הוא מתכנן לנו.
סבא שלי תמיד התפלל, שהאחריות להתנהלות העולם, היא בידי המפץ הגדול
ובידי האבולוציה, ולא בידי הבורא, שכבר ניתן לראות את ניצני כעסו.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | שבת קודש י''ט בתשרי תשס''ט
15:14 18.10.08 |
|
|
15. אופס, כבשנו את הגדה המערבית. תמלילים ממלחמת ששת הימים
בתגובה להודעה מספר 0
|
עדכון אחרון - 09:23 18/10/08
5 ביוני, 1967
אופס, כבשנו את הגדה המערבית. תמלילים ממלחמת ששת הימים
מאת אמיר אורן
ערב מלחמת ששת הימים, לא נשלפה מהכספת שבמעמקי ה"בור" שום תוכנית סודית להשתלטות על ירושלים, הגדה המערבית, רמת הגולן וסיני. המציאות הוכתבה מהקו הקדמי. מפקדי חטיבות ואוגדות לחצו על אלופים, שדחפו את הרמטכ"ל - כך חושפים תמלילים של דיונים במטכ"ל, המתפרסמים כאן לראשונה. המתונים והשקולים - רבין בצבא, אשכול בממשלה - נרמסו ברגלי ההמון השועט קדימה
האלוף בדימוס חיים נדל, עוד רגע בן 75, ישב השבוע בארכיון צה"ל שבמחנה תל השומר ופישפש במסמכים המתעדים מבצעים מיוחדים מלפני כמעט 40 שנה. "פישפש" הוא מונח השאול מעידן הנייר שקדם לתקופת המחשב. כמוהו כ"אבק" הדמיוני, שתיאורו התקשורתי כמכסה תיקים מצהיבים מכעיס את מנהלת הארכיון, מיכל צור. עכשיו הכל סרוק, הכל ממוחשב, הכל נגיש, אם רק ייצא רצון מלפני השלטונות. עוד נדל מתבונן במחשב שלפניו, ובמסוף סמוך צץ פתאום שמו כסגן אלוף צעיר, ראש ענף מבצעים במטכ"ל במלחמת ששת הימים. נדל אמר באחד הדיונים ערב המלחמה, כי "צריך לכבוש את הגדה המערבית, כי היא מדאיגה יותר מסיני". הוא היה אז במיעוט. הדעה הרווחת היתה כי יש להתמקד בגזרה המצרית, לדברי הרמטכ"ל יצחק רבין, גם במחיר נפילת יישובים בצפון. גם לאחר שהמלך חוסיין חבר לנשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר, אמר רבין כי "אילו היה ביטחון שנצא מהקרבות עם הגדה המערבית וגזרת רצועת עזה - ומכה לחיל האוויר המצרי - דיינו". מערכת הביטחון נוסעת לאחור במנהרת הזמן. רק עכשיו נפתחו לעיון העדויות בפני ועדת אגרנט שהוקמה לחקירת מלחמת יום הכיפורים, ושההיסטוריה הצה"לית הרשמית שלה הותרה לפרסום לפני שנים מעטות ובתום מאבק ממושך. בקרוב יופיע סוף-סוף המחקר המוסמך של צה"ל על קבלת החלטות בפיקוד העליון במלחמת ששת הימים, "מלחמה בשלוש חזיתות", מאת שמעון גולן. במקביל, נחשפים הדיונים המבצעיים במטכ"ל במשבר מאי-יוני 1967. בקצב הזה, יחלפו עוד עשרות שנים עד שנדל, שהיה חבר בוועדת וינוגרד לחקירת מלחמת לבנון השנייה, יוכל לבוא לארכיון לעיין בעדויות החסויות ששמעה הוועדה שלו. "מחטפים" בירושלים אפשר לשאול, מי צריך מסמכים ומחקרים נוספים על מלחמת ששת הימים. הלא כמעט הכל פורסם - ובהרחבה - בספרו של עמי גלוסקא "אשכול, תן פקודה", ובספרים נוספים שתיארו את המערכה כולה, או התמקדו בגזרות מסוימות, מה גם שהחומר הצבאי 
חיילים ואזרחים ישראלים מביטים במטוס קרב מצרי שהופל בסיני, יוני 1967
מתנכר למהומה הציבורית והפוליטית שבחוץ. אבל קריאת דיוני המטכ"ל שנערכו בעקבות אותו יום עצמאות גורלי במאי 1967 - ואשר נחשפים כאן לראשונה - מלמדת שלא כך. הטיפוס האטי במדרגות למלחמה חושף את נפתולי העלילה וגיבוריה, גם אם הסוף ידוע, והתיעוד חסר - במזכירות הפיקוד העליון שכחו להקליט את הדיונים, להבדיל מרשתות הקשר, ממש כמו שב-1976 שכחו לקחת מצלמה אחת קטנה לתיעוד מבצע אנטבה. התובנה העיקרית העולה מהדיונים שניהלו רב אלוף רבין, ראש אגף המטה, אלוף עזר ויצמן, וראש מחלקת המבצעים, אלוף משנה יצחק חופי, היא עד כמה לא היה סוף המעשה במחשבה תחילה.
עד לסוף השבוע השני של המשבר עם מצרים, לא נדון ברצינות בפיקוד העליון כיבוש (או "שחרור", במונח פחות צבאי) של ירושלים, הגדה המערבית, רמת הגולן ומערב סיני עד לתעלת סואץ. המליצו על מהלך מוגבל בדרום, שתכליתו החזרת המצב לקדמותו, מוטב לאחר מכה קשה לכוחות האוויר והשריון של מצרים - שאותם, הבינו הכל, עלולים הסובייטים להזדרז ולשקם - וליוקרתו של נאצר. שום תוכנית סודית, מזימת השתלטות לשנים אם לא לנצח על שטחים שבידי שלוש מדינות ערביות, לא נשלפה מהכספת שבמעמקי ה"בור" של אג"ם/מבצעים. גם כאשר איזכרו "מחטפים" בגזרת ירושלים, לא דיברו על העיר העתיקה, אלא רק על בית הספר לשוטרים, הר הצופים, לטרון, אולי הר חברון וגזרת ג'נין אם יירו ממנה על בסיס רמת דוד. הפרוטוקולים של צעירי ציון חפים מכל מזימה. כאשר משה דיין הצהיר ב-5 ביוני, "לנו אין מטרות כיבוש", זו היתה במקרה האמת, לא תעמולה ולא הונאה. אין לומר שלא היו, כרגיל, תכנונים לשעת חירום; וככל שהדרג היה נמוך יותר, קרוב לשטח ולגבול, גברה הלהיטות לעשות משהו, להשתתף בפעילות, ללמד לקח את האויב המקומי. אם כבר גויסו מילואים, חבל לשחרר אותם, ואם התוכנית המבריקה שהציג חיל האוויר לא תבוצע עכשיו, היא עלולה "לזלוג" עם הזמן לאויב. ערב המלחמה וביתר שאת במרוצתה, המציאות הוכתבה מלמטה למעלה, מהקו הקדמי לפיקוד העורפי. מפקדי חטיבות ואוגדות לחצו על אלופים, שדחפו את הרמטכ"ל, שניסה לבלום אך נסחף והצטרף לדוחקים בממשלה. מי שהיה מתון ושקול בתחילת הצעדה - רבין בצבא, לוי אשכול בממשלה - נדרס ונרמס ברגלי ההמון השועט. רבין, המתלבט, המודע לסתירות, מזדקר כגיבור הטרגי של העלילה. "חייב להיות איזון בין הצגת המצרים כחלשים, אם צה"ל יתקוף, וכחזקים, אם הם עומדים לתקוף", העיר לאלופים. "צריך גם לזכור שהדרג המדיני, לו מציגים בעיות צבאיות, אינו בקי בנושא הצבאי כמונו". גולן, מחבר "מלחמה בשלוש חזיתות", סגן אלוף במילואים וחוקר בכיר במחלקת היסטוריה של צה"ל, נרתע מלהעמיק בסיפור התמוטטותו של רבין - אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בתולדות צה"ל. רמטכ"ל קורס ערב מלחמה, בכיר האלופים מסרב למלא את מקומו אך משנה את התוכניות המבצעיות, הרמטכ"ל מתאושש ובינתיים נעלמת שעת הכושר והאויב מתחיל להיערך למתקפה. לגולן די בציטוט עדות רבין בזיכרונותיו. אבל גם לאחר שובו של רבין לתפקד, מתקשה גולן לפרק לרכיבים את המשולש שנוצר בין רבין, ויצמן והאלוף שהוזעק מצרפת לכהן כסגן הרמטכ"ל, חיים בר-לב. המסיכה הטובה ביותר המלחמה התנהלה בפיקודים, לא אחת ביוזמה - עם אישור רפה או בלעדיו - של מפקד אוגדה או מח"ט (בדרך שגרמה לקרבות פזיזים ולעשרות הרוגים מיותרים), בריכוזו של חופי ובמעורבות שתלטנית ופרטנית של דיין. מפקד חיל האוויר, האלוף מוטי הוד, היה שליט יחיד בתחומו. רבין והאלופים היבשתיים לא התערבו בענייניו, ועצותיו של קודמו, ויצמן, נשמעו בנימוס אך לא תמיד התקבלו. המחפשים ממד גרעיני למלחמה, בדמות הצעה (המיוחסת לשמעון פרס) לפיצוץ ראווה הרתעתי בסיני, לא ימצאו אותו בדיוני המטכ"ל. בולט ומובהק חששם של רבין והאלופים מהצלחה של חיל האוויר המצרי לתקוף את הכור בדימונה. מדאיגה אותם גם פגיעותה של ישראל - יהיו בידיה לכל היותר רק רבבות מסכת גז - נגד חומרי לחימה כימיים, בפצצות, פגזים ומוקשים. "המסכה הטובה ביותר", פסק חופי, "היא חיל האוויר". זו היתה מלחמת ברירה הכרחית. גולן קובע במחקרו, כי לא היתה סכנה קיומית לישראל, במשמעות המיוחסת כיום לגרעין האיראני, אבל ישראל נקלעה למצוקה אסטרטגית גוברת. מה שהתחיל כאתגר של נאצר הפך להידוק טבעת ערבית, עם זווית פנימית. ראש אמ"ן אהרן יריב, שנסמך מן הסתם על דיווחי שב"כ, סיפר על "הלכי רוח באוכלוסייה הערבית בארץ, העוקבת בעיקר אחר הטלוויזיה המציגה את עוצמת הצבא המצרי החודר לסיני. האוכלוסייה לא מסתירה את הזדהותה עם הפעילות המצרית. הדרוזים לעומת זאת מכירים בכוחה של ישראל. גם הנוצרים מתונים, כי אימת המוסלמים עליהם. מומלץ להפגין את עוצמת צה"ל בתנועות שלא ייעלמו מעיני האוכלוסייה הערבית". כוונותיהם הטובות של שרים שוחרי שלום, חרדי מלחמה, שמנעו מאשכול ורבין לנהל בהקדם מבצע מוגבל נגד מצרים, יצרו קיפאון פוליטי שהוביל להסלמה, למלחמה גדולה, כובשת שטחים: נאצר התחפר והתחזק וכנגדו נכנס דיין יחד עם מנחם בגין. ועדיין, כשניתנה בבוקר 5 ביוני הפקודה למבצע "מוקד" של חיל האוויר, נגד שדות התעופה של חיל האוויר המצרי, זו היתה רק מלחמת שלוש השעות באוויר, כמקדמה למבצע "נחשונים", מלחמת שלושת הימים בקדמת סיני (שבפועל הסתיימה לאחר ארבע יממות בתעלה, במפרץ סואץ ובשארם א-שייך). כמו מבצע "אורנים" בלבנון, כעבור 15 שנה בדיוק, זה היה "נחשונים" מתגלגל, עם דמיון פוחת והולך בין התסריט המקורי לבין הסרט. האו"ם בפשיטת רגל בפיקוד הבכיר של צה"ל ביקשו להגדיר את מטרת מלחמת 1967 במונחי ההישג התוצאתי של המלחמה הקודמת, "10 שנות שקט", בלי לתפוש שמהלומה אדירה, עם הישג קרקעי כביר, יכולה שלא להביא אף 10 שבועות של שקט. אחד הרעיונות, כשנחסמו מיצרי טיראן, היה לכבוש את רצועת עזה ולהחזיק בה כקלף מיקוח תמורת פתיחת המיצרים; איש לא שאל מה יקרה אם נאצר יסרב לעסקה וייאלץ את ישראל להישאר בעזה. כיבוש עזה מכוח מצרי ואוגדה פלשתינית "יהיה כמו טיול", חזה בר-לב. "זו תהיה בעיית ממשל, לא בעיה צבאית", העיר חופי. מסמכי המטכ"ל מתארים את נתיב המשבר מ-16 במאי, כש"לפי דרישה סורית החליטו המצרים לבנות כוח בסיני בתזוזות גלויות והפגנתיות כדי להרתיע את ישראל מהתקפה". לאחר יומיים העריך רבין ש"צפויה סגירת המיצרים, שמשמעה מלחמה", ולמחרת אמר ויצמן, "טעינו בהערכה שכל זמן שהמצרים בתימן, הם לא יעזו לפעול. הם גם צילמו את דימונה ביום, דבר שלא עשו מעולם - ב-1961 היתה גיחה לצילום לילה - ופרסו טייסת קדמית בג'בל לבני. נאצר זרק כפפה והאו"ם בפשיטת רגל". ב-20 במאי הורה חופי להכין תוכנית לשבירת הכוח המצרי בקדמת סיני. באותו יום ניהל רבין שני דיונים. אחר הצהרים פקד לתכנן גם תוכנית חלופית של חיסול חיל האוויר המצרי וכיבוש הרצועה. בדיון נוסף, בערב, הסביר רבין כי התכנון הוא "למקרה של צורך לפעול (אם לאחר) חסימת המיצרים תהיה החלטה לא לעבור לסדר היום". למחרת נשמע רבין מהוסס. הוא "עמד על הצורך לחפש פתרון מדיני. הסימן לרצונו של נאצר במלחמה יהיה סגירת המיצרים. אם לא יוסדר חופש השיט באמצעים מדיניים יחייב הדבר מלחמה. בהנחה שנאצר לא רוצה במלחמה, הוא ייכנע לדרישות האו"ם". אלוף פיקוד המרכז, עוזי נרקיס: "זה יעלה לנו בשטח המפורז בניצנה". הוד: "אם אין אנו רוצים במלחמה כיום, זה רק בגלל שיש לנו סיכוי יותר בעתיד, אבל האם אנו מעוניינים שהוא יכתיב לנו בתנאים טובים יותר לו?" רבין: "אם נאצר אינו רוצה במלחמה, יחפש פתרון של כבוד. רק הישענות על כוח צבאי תביא הסדר גם ללא מלחמה. למלחמה צריך ללכת באין ברירה. צריך לעשות הכל כדי להשאיר את המיצרים (פתוחים) ללא מלחמה. נרקיס: "מה יקרה אם העניין יתמשך שלושה חודשים?" רבין: "נחיה ונראה". רבין, ברגע זה, היה יותר יונה מנץ. "אם תהיה חסימת מיצרים עשויה להיות מלחמה, אין מוצא אחר, אבל אם ילחצו עלינו לחזור להסכם שביתת הנשק ולא יתמכו בנו, אזי ייתכן שלא תהיה לנו ברירה. עלינו גם לזכור שמלחמה שתבוא תהיה קשה מכל שהכרנו, בשתי חזיתות". נרקיס: "מכאן שצדק חופי בזה שנאצר כבר ניצח במהלכו האחרון". ויצמן: "על פורום זה לפחות, לא לקבל את הדעה שכבר הפסדנו. זה שהאו"ם הלך, עדיין לא סוף העולם". רבין: "היו יהודים שרצו בעיות. צריכים להבין שנאצר התכונן להגיב אילו היינו תוקפים את סוריה. תגובתו - תקיפת דימונה - היתה מתקבלת על דעת העולם. מצבו במקרה כזה היה טוב משהיום". הוד: "עלינו לא לעזור לו. אסור לנו להסכים להצבת משקיפים. אם נילחם בסוריה זו מלחמה בשתי חזיתות, אבל אם נטפל במצרים לא יפעלו הסורים, לפחות בשטח האווירי". רבין: "אין להמשיך בגיוס, השאלה היא אם להתחיל בשחרורים, לאור המשחק המדיני הצפוי. אם נצטרך להיכנס למלחמה נצטרך גיוס הרבה יותר גדול. ההערכה היא שהמצרים לא יעשו דבר והבעיה היא אורך נשימה. (פיקוד) הצפון לא צריך ליצור תמונה מאיימת". אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר: "אין תמונה כזו בצפון. בקו יש 150 איש מול חמש חטיבות". ב-22 במאי התקיים דיון נוסף. יריב: "המטרות האסטרטגיות יהיו להבטיח קיום כושר ההרתעה של צה"ל ולהשיג מהר אמצעי לחץ לבעיית שארם א-שייך, כי כעבור 24 שעות הצי השישי האמריקאי יהיה נגדנו". רבין: "אם לא יבוצע מהלך בתגובה על חסימת השיט, תאבד הזדמנות היסטורית. אין לנו ברירה. הקושי הוא במשך הזמן הדרוש להשלמת בניין סדר-הכוחות והלוגיסטיקה. מחר חייבים להיות מוכנים. נאצר עשוי להשתכר מעצמו ולתקוף את דימונה". אלעזר: "הרוביקון הוא עצם ההחלטה לפתוח במלחמה, ואם כבר מלחמה, אז מלחמה מכרעת". מפקד גייסות השריון, ישראל טל: "לתוכנית הרצועה 'עצמון' יתרון (על תוכנית קדמת סיני 'קרדום') - היא ניתנת לביצוע מיידי ללא דחייה והישגיה בלתי מבוטלים". רבין: "אינני קובע יחיד, אך יש הכרח לבצע את "קרדום", אלא אם גם אוגדה 4 המשוריינת של מצרים תוכנס לסיני ואז צריך לבצע רק את המכה האווירית ו'עצמון'". נרקיס: "מסוכנת החלטה מדינית שתסתפק במועט ושתיצור לנו איום מתמיד למשך שנים. יש להילחם לביצוע 'קרדום'". יריב: "צה"ל חייב להציע את תוכנית 'קרדום'. אם תידחה, להציע את 'עצמון' וגם 'עצמון' זה לא סוף פסוק". אלעזר: "מחיר ההגנה בצפון עלול להיות יקר, מציע לתקוף עם שתי חטיבות חי"ר ושתי חטיבות שריון ולשנות את פני הדברים בגזרה הסורית, לאחר לימוד התגובה הסורית על המתקפה בדרום". לא קל לפתוח במלחמה ב-23 במאי התכנסו שוב האלופים. רבין: "לאור שיקולים מדיניים הוחלט, בטרם יפעל צה"ל, למצות את עמדת ארה"ב בשאלת חופש השיט. אבא אבן יצא לארה"ב לצורך זה ודומה שלא יהיה לזה אפקט טוב. אם לא יחול שינוי, לא יהיה מנוס מתקיפה. תחילת ביצוע לא לפני 48 שעות, טרם הוחלט אם 'קרדום' או 'עצמון'. לא נעים, אבל עובדה היא שלא קל לפתוח במלחמה". באותו ערב התמוטט רבין והזמין את ויצמן למלא את מקומו כרמטכ"ל. השניים מסרו את גרסאותיהם הנגדיות בספריהם, "לך שמיים לך ארץ" (ויצמן) ו"פנקס שירות" (רבין). ביוני 1969, בהיותו ראש אג"ם של הרמטכ"ל בר-לב, העיד ויצמן בפני קצין במחלקת היסטוריה על אירועי ההתמוטטות: "24 במאי התחיל בכך שכינסתי את האלופים ישעיהו גביש, ישראל טל, מוטי הוד, מתי פלד, שמואל אייל, חופי וייתכן גם יריב. לאחר דיון מבצעי סיכמתי תזוזות: אוגדה 31 (בפיקוד אברהם יפה) אחורה ו-84 (בפיקוד טל) קדימה, זאת למורת רוחם של כמה קצינים. הוצאה פקודת 'קרדום 2', שהתבססה בין השאר על הערכת מודיעין שצפויה התערבות זרה והפסקת אש בתוך 48 שעות. הוריתי לחיל האוויר להיכנס לכוננות לביצוע 'מוקד', כולל תדריך לדרגים נמוכים. בהעדר הרמטכ"ל, נשאלתי על ידי גביש וטל האם הפקודות הן לביצוע והאם אינן צפופות בזמן. שיקולי היו להציג תוכנית הבקעה מסוכמת ולהציג תוכנית השמדת חיל האוויר למועד קרוב עד כמה שאפשר. זאת מתוך הכרה שהתזוזה והתקיפה, יוציאו את צהל מהמצב שהיה בו בשבוע הקודם. כל זאת עשיתי על דעת עצמי בלבד. "המחשבה שלי היתה לשבור את חיל האוויר ואת הצבא המצרי דרך הציר הצפוני. פריסת הכוחות היא שלב לכיבוש כל צפון סיני. להביא את אוגדה 84 לציר הצפוני וריצה לאורך הציר הצפוני לעבר התעלה. הכוח המשוריין הסדיר למאמץ העיקרי בצפון, ובמידה והמלחמה תתפתח - הכנות לנצל הצלחה בגזרה הדרומית. "בערך בצהרים דיווחתי לאשכול בנוכחות מזכירו הצבאי, אל"מ ישראל ליאור, וראש לשכת הרמטכ"ל, סא"ל רפי אפרת, על העדרו וסיבת העדרו של הרמטכ"ל ועל הפקודות שהוצאתי. סוכם במעמד זה שהתוכניות תוצגנה לראש הממשלה בשעה 17:30 באותו ערב. בדיון זה, שארך שעתיים וחצי, יריב סקר מודיעינית, הוד הציג את 'מוקד', גביש וטל הציגו את 'קרדום 2', אלעזר ונרקיס הציגו את תוכניותיהם ומפקד חיל הים שלמה אראל, הציג אפשרויות פעולה של החיל. 'קרדום 1' לא הוצגה. "אשכול שאל את האלופים לדעתם על מה שהוצג. לפי מיטב זיכרוני, סמכו כולם בחיוב את ידיהם על אשר הוצג. שוב, בהעדרו של הרמטכ"ל, סיכמתי אני והמלצתי לראש הממשלה על התוכניות שהוצגו והדגשתי שצה"ל ערוך ומוכן למלחמה". בימים חולים אלה כיום, כמובן, הכל היה מדווח בתוך דקות באינטרנט ובפריצה נרגשת למבזקים בטלוויזיה; רבין כבר לא היה חוזר לתפקידו. המשבר היה זורם בנתיב אחר - טוב יותר, רע יותר - אין לדעת. במציאות, ההמשך ידוע. יותר חידוד מחידוש, אומר גולן על מחקרו, ותמלילי הדיונים במטכ"ל מספרים גם על הצדדים הקטנים של ימים גדולים: למשל, הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, שהתעקש לאסור על בישול מזון בשבת בעוד הכוחות ערוכים בשדה, מתאמנים וממתינים לקרב. "יהיו לנו חולים," חשש בר-לב, "במיוחד בימים חולים אלה", ואחד האלופים הציע פשרה עמומה - ירשו בישול ב"מתקנים חיוניים" וכל מפקד יוכל להחליט שהמחנה שלו חיוני. וחשוב גם מה שאין: "ליברטי". בשום דיון במטכ"ל לא נדונה תקיפה מתוכננת של אונייה אמריקאית. לא שזה ירגיע את חובבי המזימות. הרי אין ראיה ניצחת יותר מהעדרה של ראיה.
ציטוט: "באותו ערב התמוטט רבין והזמין את ויצמן למלא את מקומו כרמטכ"ל. השניים מסרו את גרסאותיהם הנגדיות בספריהם, "לך שמיים לך ארץ" (ויצמן) ו"פנקס שירות" (רבין). ביוני 1969, בהיותו ראש אג"ם של הרמטכ"ל בר-לב, העיד ויצמן בפני קצין במחלקת היסטוריה על אירועי ההתמוטטות: "24 במאי התחיל בכך שכינסתי את האלופים ישעיהו גביש, ישראל טל, מוטי הוד, מתי פלד, שמואל אייל, חופי וייתכן גם יריב. לאחר דיון מבצעי סיכמתי תזוזות: אוגדה 31 (בפיקוד אברהם יפה) אחורה ו-84 (בפיקוד טל) קדימה, זאת למורת רוחם של כמה קצינים. הוצאה פקודת 'קרדום 2', שהתבססה בין השאר על הערכת מודיעין שצפויה התערבות זרה והפסקת אש בתוך 48 שעות. הוריתי לחיל האוויר להיכנס לכוננות לביצוע 'מוקד', כולל תדריך לדרגים נמוכים. בהעדר הרמטכ"ל, נשאלתי על ידי גביש וטל האם הפקודות הן לביצוע והאם אינן צפופות בזמן. שיקולי היו להציג תוכנית הבקעה מסוכמת ולהציג תוכנית השמדת חיל האוויר למועד קרוב עד כמה שאפשר. זאת מתוך הכרה שהתזוזה והתקיפה, יוציאו את צהל מהמצב שהיה בו בשבוע הקודם. כל זאת עשיתי על דעת עצמי בלבד."
מקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1029266.html
תזכורת:
"לך שמיים לך ארץ" (ויצמן)
http://rotter.net/forum/gil/6464.shtml
17. למה התרגז כל כך וייצמן על ד''ר מילשטיין בראיון
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5543&forum=gil&viewmode=all&keywords=עזר%20וייצמן#17
ו"פנקס שירות" (רבין).
רבין: ''שמעון פרס - חתרן בלתי נלאה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&viewmode=
_________________
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&view
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | יום חמישי א' בניסן תשס''ט
09:49 26.03.09 |
|
|
16. ד''ר אורי מילשטיין: ''הלוחמים נטבחו המפקד רבין ישן''
בתגובה להודעה מספר 0
|
מילשטיין: הלוחמים נטבחו המפקד רבין ישן
פרסום ראשון: 22/03/09, 21:23
ספר חדש מגולל את אירועי קרב נבי סמואל וכשליו. המחבר, ד"ר מילשטיין, מטיל את האשם על כתפי המפקדים ובראשם המח"ט יצחק רבין.
שמעון כהן
בספר חדש שיצא לאור בעוד כשלושה שבועות פורס ההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, את המניעים שהובילו לכשלון כיבוש נבי סמואל שבצפון ירושלים. לדבריו האחריות הישירה מוטלת על המפקדים ובראשם יצחק רבין שבעת הקרבות העקובים מדם היה ישן בפנסיון 'רייך' שבירושלים. עם זאת הוא קובע כי בצה"ל הוחלט לקיים קשר שתיקה סביב האירוע ובשבועה הוכרע שלא לדווח על הקרב שבו הופקרו לוחמים פצועים לטבח שביצעו בהם ערביי הכפרים שבאזור. ביומן ערוץ 7 מתאר ד"ר מילשטיין את אירועי הקרב שנועד לאפשר את כיבושה של ירושלים ושליטה על מבואותיה מצפון, אך היווה תבוסה קשה לכוחות במלחמת העצמאות.
להאזנה לראיון: 
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/187103
לדבריו ראשון המחדלים היה מיעוט הכוחות שפעלו במקום. הוא מתאר כיצד כל מפקד בשרשרת הפיקוד צמצם את הכוחות בדרכם לקרב עד שמחטיבה שלמה נותרו שתי מחלקות בלבד לביצוע הקרבות.
עוד הוא מזכיר את ההתראה שהעביר צה"ל הצעיר לתושבי נבי סמואל, התראה שהובילה למצב בו כשלושים לוחמים ערבים התמקמו בעמדות ירי מוכנים לתקוף את כוחות חטיבת 'הראל' שהגיעו למקום. הוא מוסיף ומתאר ירי כוחותינו על כוחותינו, וכן את נסיגתו מהמקום של אורי בן ארי, מפקד כוח העתודה שאמורה הייתה לתת מענה במקרה של שיבוש הליכי הקרבות. לדברי מילשטיין כשהכוח בפיקודו של בן ארי החליט לסגת מבלי לחלץ פצועים נותרו 22 פצועים במדרון שבין נבי סמואל לבית איכסא וערביי הכפרים הגיעו למקום, רצחו אותם והתעללו בגופותיהם. "טבנקין, המג"ד, שהיה במוצא ברח. והמפקד יצחק רבין ישן באותו זמן בירושלים. כשהתעורר ושמע מה קורה נתן הוראה להימלט גם ממקומות שכבר נכבשו על ידינו", מספר מילשטיין. את המידע על מעשיו של רבין באותו יום הוא דולה מיומנו האישי של דוד בן גוריון המספר כי כאשר שמע על המתרחש בנבי סמואל נסע לפנסיון 'רייך' שם התמקם מטה החטיבה. "כשביקש בן גוריון להיפגש עם רבין אמרו לו שהוא ישן. בן גוריון אמר להם שלא יעירו אותו... מאוחר יותר האירוע הזה עורר עליו ביקורת איך הוא מקדם את רבין בדרגות אחרי אירוע שכזה, אבל זה כבר עניין אחר". למסקנות ספרו הגיע מילשטיין לאחר תיחקור של כחמישים לוחמים ומפקדים. כמו כן הוא מזכיר את ארכיון צה"ל שנפתח ומתמלולי רשתות הקשר ומסמכים שהותרו לפרסום התבררה התמונה האמיתית. זאת לאחר שבמשך עשרות שנים התקיים קשר שתיקה סביבה. הוא מספר כי אזכורים בודדים וקצרצרים בספר צה"ל לאירוע המדובר. כמו כן הוא מתאר 9 שורות בלבד בהן אוזכר הקרב בספר הפלמ"ח מבלי לתאר את האירועים שליוו את אותו יום עקוב מדם. בנוסף מספר ד"ר מילשטיין על עדותו של מתי מגד, מכותבי ספר הפלמ"ח, על קיומו של דיון מה ייכתב בספר ומה לא. "הם נשבעו שלא יחשפו את הנתונים", אומר מילשטיין. לדבריו הנתונים הלכו והתבררו עם התבגרותם של לוחמים שמצפונם העיק עליהם לנוכח הפקרת חבריהם לסכיני המרצחים הערבים. כמו כן הוא מספר על הטלת אשמות מלוחם על חברו באופן שגרם להתבררות פסיפס העדויות אודות נסיבות הכשלים באותו קרב. ספרו של מילשטיין 'קרב נבי סמואל – הכתובת על הקיר שלא נקראה' ייצא לאור כאמור בעוד כשלושה שבועות אולם ספק אם יעורר את תשומת הלב הראויה להאשמות כבדות כפי שמסתמן שיהיו בו, שכן מזה שנים רבות נראה שהמערכת הביטחונית והאקדמית מקפידה להתעלם באופן שיטתי ממצאי תחקיריו המטרידים מאוד של מילשטיין.
מקור:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/187103
תזכורת:
דוד בן גוריון, יומן המלחמה תש''ח-תש''ט, כרך א' עמ' 366 23 באפריל 1948.
להלן מובאה מן היומן: "החלטתי לגשת למטה של חטיבת "הראל", לברר לי המצב. מצאתי את {יצחק} רבין ישן, ולא נתתי להעיר אותו".
http://rotter.net/User_files/forum/49c9eff91ff367f5.doc
המחבר ד"ר אורי מילשטיין מתאר את מצבו של צה"ל ערב מלחמת ששת הימים בכלל, תפקודם של מפקדי צה"ל בפרט, החל ברמטכ"ל יצחק רבין, את המנהיגות הפוליטית בכלל ואת רה"מ לוי אשכול. בפרק זה מציין ד"ר אורי מישלטיין את התמוטטותו של יצחק רבין כרמטכ"ל,....מצ"ב קישור לפרק:.
שער חמישי/פרק 14 - ''מיתוס מלחמת ששת הימים'', בספר...
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6464&forum=gil&viewmode=all&keywords=רבין#11
כפי שתיאר זאת עזר וייצמן ממקור ראשון (ראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל בפועל עד שהוחזר חיים בר-לב מחו"ל/צרפת ומונה לסגן הרמטכ"ל-של יצחק רבין)
בסיפרו: לך שמים לך ארץ בפרט השישי, "מהמתנה - לישראל הגדולה", מצ"ב קישור לפרק:
10. לך שמים לך ארץ/פרק שישי: ''מהמתנה - לישראל הגדולה''
http://rotter.net/forum/gil/6464.shtml#10
ראש הממשלה יצחק רבין התמוטט ואישר את הסכם אוסלו...
 
אלוף שלושת הפיקודים: כשהיה מרדכי אלוף פיקוד הדרום, בדצמבר 1987, פרצה במחנה אל בורג' האינתיפאדה הראשונה. מרדכי לא הבין את משמעות האירועים, לא תפקד כראוי, דיווחיו הטעו את הרמטכ"ל דן שומרון ואת שר הביטחון יצחק רבין ובאשמתו הישירה התפתחה תקרית אל בורג' למלחמה זעירה בינינו לבין הפלשתינים שארכה שש שנים. ב- 1993 בהיותו אלוף פיקוד הצפון תפקד צה"ל בדרום לבנון באופן פגום. ב- 19 באוגוסט 1993נהרגו שם 7 אנשי "גולני" גשש אחד ומפנה פצצות אחד כאשר עלו על מטענים שהניח החזבאללה. ראש הממשלה יצחק רבין התמוטט ואישר את הסכם אוסלו באותו יום."
מקור:
22. ד''ר מילשטיין:''אילנה דיין/עובדה'' שמתכחשת לעובדות''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7168&forum=gil&viewmode=all&keywords=דן שומרון#22 
ספר חדש, ''דרך רבין ומורשתו'' מאת: ד''ר אורי מילשטיין
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15340&forum=gil&viewmode=all&keywords=רבין 
ד''ר א. מילשטיין: ''עלילות דם בדיר יאסין - הספר השחור''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7161&forum=gil&viewmode=all&keywords=הספר השחור
http://tinyurl.com/3z8f7
מסמך סודי ביותר שבו דרש יצחק רבין משמעון פרס לחדול מהמשך המגעים עם אנשי טוניס = הסכם אוסלו....
http://rotter.net/forum/gil/15267.shtml#14
פרופ' א. זריצקי: ''האם פושעי אוסלו מעורבים ברצח רבין?''
http://rotter.net/forum/gil/15267.shtml#13
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
גירסת הדפסה
