אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #20448 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 20448   
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי י''ג בחשון תשע''א    08:54   21.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

מאז ומקדם -השקר הערבי הגדול ביותר בהיסטוריה  

 
  
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 27.12.12 בשעה 23:05 על-ידי פילוביץ שחף (מפקח)
 
אשכול זה יוקדש לשקר הערבי הגדול בהיסטוריה שמופץ על ידי העולם המוסלמי, בעיקר הודות ליהודים שעוזרים בהפצתו,ועל ידי יהודים אחרים שנמנעים מלהציגו במערומיו.

אילמלא העזרה והרעיונות של היהודים הלוחשים לערבים כיצד להילחם באחיהם היהודים ולקעקע את זכותם הבלעדית והבלתי מעורערת על ארץ ישראל ,לא היו הערבים מצליחים להפיץ את בשורת השקר היהודו-מוסלמית הזו!

מאחורי כל בעיה לעם היהודי-יש לחפש תמיד את היהודי שייצר ומתפעל אותה,החל מהבעיה העתיקה ביותר : האנטישמיות הדתית כלפי העם היהודי אותה ייצרו לפני אלפיים שנה אותם יהודים שהאמינו שיש"ו הוא אלוהים ושהיהודים(בני עמם) רצחו אותו(עד כמה שזה נשמע פאתטי ומזעזע להאמין בדבר כזה).

יהודים ורק יהודים זרעו ו"טיפחו" את שינאת ישראל זו בלב הגויים .

זו שינאה על רקע דתי הזוי, שהיא גם השינאה העתיקה העזה והבוערת מכולן כלפי עם ישראל.

עד ימינו אנו נוכל לשמוע בסימטאות ליסבון וווארשה גויים שיצטטו באוזניכם את דבריהם של אותם יהודים -חסידי יש"ו ,שטיפטפו רעל באוזני אבות אבותיהם של גויים אלה, לפני אלפי שנים,והנה הוא מבעבע עד עכשיו מבלי שרעילותו נחלשה כלל.

ציאניד קטלני.

היהודים שיוצאים נגד עמם מציידים את הגויים נגדנו במנות גדושות של ציאניד.

וכל זה מתרחש גם היום במלוא העוז.רק השקרים משתנים,רק הנושאים מתחלפים,ורק מחלקי הציאניד היהודיים מתחלפים.קיומם לא נפסק.

כאז - בלוחשם על אוזני גויים גמורים ברחבי האימפריה הרומית, עד כמה יש לשנוא ולסלוד מהיהודים, בני עמם שלא נסחפו עימם לבשורות של אותו יש"ו,ונותרו עם תורת משה שלהם,כן עתה - עם הפצת השקר על עם פלסטיני שאת מקומו ניסינו לגזול.

לשקר אין רגליים.

לכן יש לצפות שבדרך פלאית בלתי צפוייה ייתרסק גם השקר הזה שמנפח את הבלון הנקרא "העם הפלסטיני וזכויותיו על ארץ ישראל".

מה שמצער במיוחד היא העובדה שמנהיגי העם במדינת ישראל הריבונית אינם נלחמים בקומץ היהודים הבוגדים כפי שהיו צריכים לעשות,על מנת למגר את תופעת הבגידה שמתקיימת לה בראש חוצות,בעזות מצח חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית,בלב ליבה של החברה היהודית הנורמטיבית.

זה המחדל הגדול ביותר של הנהגת העם היהודי.

האשכול יציג את דרכי הפצת השקר,את גדילת כדור השלג הזה שנקרא "העם הפלסטיני וזכויותיו הלאומיות",ואת האינפורמציה שעומדת לרשות המנהיגות בישראל-והיא אינה עושה בה שימוש,ומעדיפה להתעלם ממנה למרבה הזוועה.

מי שאינו משתמש בספר המחקרי של ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם" על מסמכיו הרבים ,על מנת לכתוב את ספר ההיסטוריה עימו ילמד את ילדינו היהודיים היסטוריה ואמת במערכת החינוך בישראל,מעוניין לאפשר לאוייביו לנצח אותו ולהשמידו.
https://docs.google.com/file/d/0By0o_cnI8Zu5T21Ob1Y0cnM2UzA/edit

"הקם להורגך השכם להורגו" כתוב בתורה.

אך נראה שאיש אינו מלמד עוד את ילדינו מי קם להורגנו,וכיצד לקום ולהרוג את מבקש נפשנו,לפני שחרבו תונח על צווארנו.

אנו מלמדים את ילדינו לרחם על רוצחינו ולהתעלם מחרבם!

שכחנו מהי צידקת דרכנו!

יש ללמוד היסטוריה עכשיו.



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  ? Two-state solution is the only solution! Is it ליה 21.10.10 09:01 1
     יריחו - עוד שקר בקמפיין נגד ישראל ליה 21.10.10 09:11 2
         ''היהודים ידרשו פיצוי על הכיבוש המוסלמי'' של א''י ליה 24.10.10 21:49 3
             THE OPEN RACISM OF THE FUTURE STATE OF PALESTINE ליה 31.10.10 22:28 4
                 הזכות היהודית על אדמת השומרון ליה 04.11.10 20:39 5
                     הסרטון HILLTOPS TRAILER lurker 04.11.10 21:42 6
                         לורקר תודה רבה! שיתוף פעולה ישראלי עם אונר''א ליה 10.11.10 09:00 7
                             עזמי בשארה לירון לונדון:אין אומה פלשתינית ליה 14.11.10 21:23 8
                                 אין דבר כזה פלשתינים-זו מילה שהומצאה ליה 14.11.10 23:06 9
                                     האזרח עזמי ליה 14.11.10 23:58 10
                                         המילה ''פלשתינה'' היא עיוות רומי של המילה פלשת ליה 17.11.10 08:45 11
                                             תשובה לגבלס ותלמידיו הערבים-אם חוזרים על שקר יאמינו לו ליה 08.12.10 09:06 12
                                                 ''פינוי ישובים יביא למלחמת אחים'' ליה 24.12.10 07:33 13
                                                     אכן יש כיבוש בארץ ישראל, והוא כיבוש ערבי ליה 04.01.11 09:15 14
                                                         לא מלמדים היסטוריה ואמת בישראל ליה 09.01.11 11:47 15
                                                             הסימביוזה בין היהדות לציונות ליה 13.01.11 19:16 16
                                                                 שיבת ציון היא זכות השיבה היחידה לארץ ישראל ליה 14.01.11 07:38 17
                                                                     זוכרים שבזמנו הרעיון היה להקים מדינה ליהודים? ליה 19.01.11 10:25 18
                                                                         לא היתה בא''י שום מדינה כאשר היהודים חזרו אליה ליה 22.01.11 14:45 19
                                                                             העלייה לארץ קדמה למדינה וקדמה לציונות ולחיבת ציון ליה 22.01.11 23:27 20
                                                                                 Review of First Screening of FOR THE SAKE OF NAKBA ליה 30.01.11 16:50 21
                                                                                     נתונים שיקריים בספרו של קרטר-פלסטין: שלום ולא אפרטהייד ליה 03.02.11 16:40 22
                                                                                         על המלך הירדני להכריז שירדן היא פלשתין ליה 07.02.11 08:05 23
                                                                                             הזכויות הנעלמות של יהודים פליטי ערב ליה 09.02.11 09:41 24
                                                                                                 לכל עם יש את הסיפור שלו - Every nation has its own stor ליה 22.02.11 14:37 25
                                                                                                     LTC Allen West in support of Israel ליה 23.02.11 17:40 26
                                                                                                         דיין מציע: מדינה פלסטינית - ירדנית ליה 06.03.11 10:26 27
                                                                                                             מכרה הזהב של הערבים - תעמולת השקר שישראל לא מנפצת ליה 09.03.11 09:42 28
                             אפשר הסבר??? גולן_ב 01.07.13 01:29 136
                                 אין ארגון נאלח כמו אונסקו הפועל בניגוד למנדט שלו ליה 04.07.13 06:30 137
  התרגיל המלוכלך:מכנים את חלקם קיצוניים,ואת הרוב מתונים ליה 14.03.11 10:53 29
  הסכם ערבי-יהודי, לונדון 3.1.1919, על הקמת מולדת יהודית ליה 19.03.11 11:27 30
  בלוף הנכבה / ארז תדמור ליה 26.03.11 08:14 31
  ג 'ו מקיין, אחיו של הסנאטור מקיין, על היהודים וישראל ליה 26.03.11 23:45 32
  מה שמם? ליה 21.04.11 23:52 33
  ההיסטוריה של חלוקת הארץ מאז המנדט הבריטי ליה 22.04.11 23:09 34
  1920 The year the Arabs discovered Palestine ליה 24.04.11 16:01 35
  גלן בק: אחד מקטעי ההסברה הטובים אי-פעם על ישראל-מתורגם ליה 27.04.11 08:57 36
  מצרים קיבלה את סיני אחרי מלחמה בה איבדה אותה ליה 07.05.11 22:53 37
  שקר הנכבה / אורי הייטנר ליה 09.05.11 09:06 38
  אסון הערבים הוא תוצאת מעשיהם הפושעים ליה 16.05.11 10:43 39
  פליטים ערבים - עובדות ומספרים: ליה 18.05.11 18:15 40
  נתניהו יצר מכונת אמת מושלמת וחומת אש בלתי עבירה ליה 25.05.11 09:22 41
  נאום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בקונגרס האמריקני ליה 25.05.11 23:57 42
  Israel isn't occupying West Bank ליה 26.05.11 00:03 43
  בנאומו, שלל עבאס את קיומה של ההיסטוריה היהודית בא''י ליה 26.05.11 06:55 44
  כנס לדיון על הפיצויים שישלמו הערבים בגין נזקי מלחמות ליה 26.05.11 08:37 45
  נתניהו בקונגרס: ''מוכנים לוויתורים בארץ אבותינו'' ליה 03.06.11 12:18 46
  Narratitis - שקרים הזויים המוצגים כנארטיב / ימיני ליה 04.06.11 11:39 47
  Exposing Abbas ליה 04.06.11 14:58 48
  המסמך החשוב והגורלי שמנהיגי ישראל העלימו ומעלימים בכוח ליה 04.06.11 15:25 49
  22 פירקי הסדרות עמוד האש ותקומה לצפייה: ליה 19.06.11 07:34 50
  'נתניהו לקה בתסמונת שטוקהולם' ליה 29.06.11 12:11 51
  שמות המשפחה של הפלשתינים מעידים על מוצאם: ליה 01.07.11 13:13 52
  אין סכסוך ישראלי ערבי ליה 03.07.11 18:06 53
  גלן בק בוועדת העלייה והקליטה בכנסת: האמת היא אנדרדוג ליה 11.07.11 16:47 54
  גלן בק: ירדן היא פלשתין ליה 13.07.11 16:12 55
  Israel Palestinian Conflict: The Truth About the W B ליה 20.07.11 09:05 56
  יהודה ושומרון שייכות לישראל כדת וכדין ליה 16.09.11 10:46 57
  מדינה פלסטינית: בזכות הכוח / ימיני ליה 20.09.11 06:12 58
  השייח' ג'עברי: ההצהרה על המדינה היא אסון לפלסטינים ליה 21.09.11 09:15 59
  אבו מאזן פנה לאו''ם רק לצורך ריצה לבית הדין בהאג ליה 22.09.11 23:03 60
  Full Israeli Prime Minister Netanyahu UN address ליה 24.09.11 18:33 61
  אביגדור ליברמן ובני בגין על דברי אבו מאזן באו''ם ליה 25.09.11 08:13 62
  ''מאז ומקדם''-ג'ואן פיטרס-השקר הגדול בהסטוריה ליה 02.10.11 06:25 63
  בכיר פלסטיני: אסור שהעולם ידע מטרתנו האמיתית ליה 03.10.11 18:18 64
  לא! יהודים וערבים ממש לא נועדו לחיות ביחד! ליה 06.10.11 07:59 65
  צבי מזאל: נוכחותה של ישראל בשטחים חוקית ליה 06.10.11 22:08 66
  פלסטין - ''בעיה פלסטינית'' או מדינה פלסטינית? ליה 11.10.11 22:37 67
  צדק היסטורי: הקרב על הנרטיב הציוני / דניאל פייפס ליה 16.10.11 09:56 68
  מכחיש השואה רוצה שיבה ליה 18.10.11 07:58 69
  פרופ' אומן: פלשתינה היא מדינת היהודים ליה 19.10.11 20:52 70
  Abbas faults Arab refusal of partition plan ליה 29.10.11 10:49 71
  נעמי חזן: יש לשלול זכות ישראל להתקיים כמדינה יהודית! ליה 29.10.11 11:15 72
  גם ראש עיריית ירושלים הערבי טען שא''י שייכת ליהודים ! ליה 29.10.11 16:51 73
  זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על א''י ליה 07.11.11 11:24 74
  ישראל משתפת פעולה עם השקר שהמציא האו''ם על עם פלסטיני ליה 12.12.11 10:48 75
  אונר''א המציאה את הבלוף על עם פלשתיני ליה 15.12.11 10:24 76
  הזכויות שניתנו לעם היהודי בועידת סן רמו תקפות! ליה 19.12.11 19:40 77
  שלום בזמננו - התרמית הגדולה ליה 24.12.11 10:34 78
  הנרטיב הפלסטיני של קורבן ליה 01.02.12 09:45 79
  הנכבה שלנו ליה 01.02.12 20:09 80
  קנדה: המימון ל''בית הפלסטיני'' יופסק ליה 15.02.12 17:32 81
  הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תחדול מלעוות את המציאות ליה 27.02.12 09:20 82
  הפתרון שתמיד ידענו מונח לפתחנו / ברנדשטטר ליה 05.03.12 10:45 83
  הרב בן פורת: העם הפלסטיני הוא השקר הכי הגדול בהסטוריה ליה 11.03.12 11:48 84
  כפרים ערביים על אדמה יהודית / ד''ר יוחאי סלע ליה 24.03.12 23:37 85
  חמאס: ''חצי מהפלסטינים מצרים והחצי השני סעודים'' ליה 03.04.12 06:43 86
  משה היה מוסלמי שהוביל את המוסלמים ליציאת מצרים ליה 04.04.12 10:28 87
  בן-ציון נתניהו: ''אין דבר כזה עם פלסטיני'' ליה 03.05.12 09:41 88
  סרטון חובה: בכיר חמאס חושף מאיפה באו הפלסטינים ליה 03.05.12 11:26 89
  חיי היהודים בארץ ישראל (1913) / נוח סוקולובסקי ליה 05.05.12 09:54 90
  חשיפה: גירוש היהודים מארצות ערב תוכנן / ד''ר בכור ליה 12.05.12 14:47 91
  האם ירדן מתקרבת להיות פלסטין? / ד''ר גיא בכור ליה 16.05.12 10:16 92
  הערבים ברחו לפני שהיהודים עברו למתקפה ליה 26.05.12 10:46 93
  ארה''ב תבדוק: מהו מספר הפליטים הפלסטינים? ליה 26.05.12 11:27 94
  יישוב יהודי בישראל הכבושה בתקופה הערבית / ליאור פסטרנק ליה 09.06.12 11:45 95
     מאוד מעניין tomeri 16.11.12 07:57 111
  הקרב היהודי האחרון בא''י לפני הופעת הגדודים העבריים ליה 12.06.12 13:32 96
  היהודים בארץ ישראל בתקופת הכיבוש הצלבני ליה 17.06.12 16:58 97
  ספר חדש: זכויותיה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ליה 22.06.12 07:47 98
  היהודים בישראל הכבושה בתקופת הכיבוש הממלוכי ליה 30.06.12 06:33 99
  מעתה תתעד המדינה את תביעות הרכוש של יהודים שגורשו מארצות ערב ליה 18.07.12 13:57 100
  העיר נתניה נקראת על שם נתן שטראוס הנדיב, שהיה היחיד שהסכים לתרום לארגון ימין ליה 29.08.12 16:28 101
  ''אני פליט''- משרד החוץ בקמפיין אינטרנטי חדש ליה 05.09.12 08:06 102
  ''להכיר בזכויות הפליטים היהודים מארצות ערב'' ליה 10.09.12 08:20 103
  'לפרק מחנות הפליטים בארצות ערב ולבטל את אונר''א!' ליה 11.09.12 00:47 104
  ממשלות השתיקו את העוול לפליטים היהודיים ליה 11.09.12 01:07 105
  דני איילון על קמפיין הפליטים היהודים ממדינות ערב ליה 12.09.12 08:52 106
  הפליטים האמיתיים הם היהודים שגורשו מארצות ערב ליה 16.09.12 08:09 107
  עלילת טבח דיר יאסין יצרה את האומה הפלסטינית ליה 22.10.12 12:45 108
  חמאס: “פלסטין כולה שלנו בלבד'' ליה 02.11.12 07:55 109
  אבו מאזן ושתי הצפרדעים צועדים אל האו''ם / ד''ר גיא בכור ליה 13.11.12 10:10 110
  עוד סיבוב במלחמה הגדולה באויב הערבי / אבי גולדרייך ליה 22.11.12 07:28 112
  שתי מדינות לשני עמים כבר הוקמו מזמן ליה 05.12.12 12:52 113
  בריטניה אינה יכולה להרשות לעצמה לאיים על מדינת היהודים ליה 05.12.12 12:59 114
  ליברמן: ניקח מהפלסטינים את הכסף שלנו ליה 12.12.12 06:51 115
  צפריר רונן בכנס ירושלים 2007 ליה 12.12.12 23:20 116
  שיח השקר ''שתי מדינות לשני עמים'' מוביל לפוגרומים ולחרם על מדינת ישראל! ליה 13.12.12 07:51 117
  צפריר רונן: פה יושבת ממשלה שמחכה לטלפון מהערבים ומבקשת: קחו ממני את ארצי ליה 16.12.12 07:25 118
  ביבי חזור בך מהנכונות למסור את ארצנו! ליה 19.12.12 07:47 119
  טיעוני השקר של הערבים הם כלי נשק אסטרטגיים מסוכנים יותר מהמלחמה בשטח! / בכור ליה 26.12.12 07:34 120
  The Palestine Mandate ליה 27.12.12 19:48 121
  הספר הלבן הראשון = קריעת עבר הירדן בניגוד לכתב המנדט ולהתחייבות הבריטית ליה 27.12.12 21:23 122
  לא בחסדכם ניתנה לנו הארץ, ולא מחוקותיכם נובעת זכותנו לשוב אליה ולחיות ליה 27.12.12 22:22 123
  ב-24 באפריל 1920 החליטה ועידת סן רמו כי שטחי ארץ ישראל יימסרו למנדט בריטי ליה 28.12.12 07:41 124
  ללא לימוד ושימוש בעובדות ההיסטוריות לא נצליח לנצח את השקר הערבי הגדול בהיסטוריה ליה 30.12.12 08:19 125
  FROM TIME ליה 18.01.13 05:15 126
  המנדט של חבר הלאומים בארץ ישראל ליה 18.01.13 05:37 127
  ג'ואן פיטרס -מאז ומקדם - כל הספר על 544 עמודיו לקריאה: ליה 07.02.13 03:14 128
  וידאו: ח''כ פייגלין - ''אין עם פלסטיני ולא היה עם כזה'' ליה 27.02.13 08:38 129
  נחלות השבטים בארץ ישראל ליה 15.03.13 08:18 130
  אור כשדים - ליד הבית של אברהם אבינו: נחשף מתחם עתיק בן 4000 שנה ליה 05.04.13 07:53 131
  התגלתה מפת ארץ ישראל משלהי המאה ה- 18 המוכיחה שארץ ישראל חיכתה לעם ישראל ליה 26.04.13 08:54 132
  המנדט הפלסטיני על ארץ ישראל? ליה 16.05.13 08:05 133
  החלוקה של ארץ ישראל בין יהודים לערבים כבר נעשתה וללא סמכות ב- 1921 / ד''ר בכור ליה 22.05.13 08:16 134
  הנאום של נתניהו בועידת הנשיא: הפלסטינים רוצים גם את ב''ש, אשדוד ויפו ליה 30.06.13 07:58 135
  הרמב''ם פסק שבימינו אין מקבלים גר תושב ליה 10.07.13 07:33 138
  יש פתרון אחד - טרנספר! ליה 13.07.13 22:46 139
  פייגלין - זו ארצנו! ליה 20.07.13 15:50 140
  האו''ם דן אתמול בפעם הראשונה בהיסטוריה - בזכויות הפליטים היהודים ממדינות ערב ליה 23.11.13 14:06 141
  סרטון הסברה: גירוש היהודים ממדינות ערב ליה 26.11.13 23:10 142
  שייח ערבי לרב אליהו: הקוראן אומר שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ליה 29.11.13 12:05 143
  פייגלין לצרצור: ''העם הפלסטיני הוא ההמצאה הגדולה ביותר בהיסטוריה'' ליה 27.12.13 07:53 144
  מחקר: ''הפלסטינים'' - העם המומצא ליה 18.02.14 13:07 145
  ארנס: הנכבה היא שקר מחוצף. ביום זה פלשו צבאות ערב במטרה להשמיד אותנו ליה 29.05.14 06:58 146
  א-סיסי לעבאס: מדינה פלשתינית בסיני ועזה ליה 08.09.14 09:51 147
  ב-1900, בערך בזמן בו התחילו הדיונים על מדינה יהודית - האזור היה כמעט ריק מאדם ליה 22.11.14 08:44 148
  לא קיימת לאומיות פלסטינית ליה 02.06.16 17:05 149
  פניית פרסה: ''ירדן היא המדינה הפלסטינית'' ליה 04.09.17 19:24 150
  מי שנישל את היהודים במאה השביעית לספירה זה הכיבוש הערבי ולא הרומאים או הביזנטים ליה 18.10.17 09:06 151
  'ע''פ משפט העמים גם עבר הירדן שלנו' ליה 18.10.17 09:51 152
  למה לא מלמדים שהחוק הבינלאומי לצדנו? ליה 02.11.17 13:11 153
  הכתב הכוויתי עבדאללה אל האלק: פסוק 21 בסורת ''השולחן'' מוכיח שבני ישראל הם בעלי הזכות בארץ ליה 28.11.17 09:02 154
  האמת על הסכסוך הערבי-ישראלי: העימות הסנסציוני של ד''ר אדי כהן באל-ג'זירה ליה 23.12.17 18:38 155
  יורם שפטל: ''אין בעולם שקר גדול יותר מכך שבארץ הזאת ישב עם פלשתיני''! ליה 05.06.18 17:10 156
  חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי ליה 19.07.18 14:04 157

     
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי י''ג בחשון תשע''א    09:01   21.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. ? Two-state solution is the only solution! Is it  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  

?The U.S. 2009: "Two-state solution is the only solution" Is it


The U.S. 2009: "Two-state solution is the only solution"
Congress 1922: One Jewish National Home in Palestine

The current U.S. administration that is so persistent on the need to honor 'past agreements' seems to ignore unwavering support for reconstructing the Jewish national home in Palestine by our past presidents and both Houses of Congress:

U.S. Resolution 322: A joint resolution of both Houses of Congress unanimously endorsed the "Mandate for Palestine," confirming the irrevocable right of Jews to settle in the area of Palestine - anywhere between the Jordan River and the Mediterranean Sea. June 30, 1922.

President Woodrow Wilson: "I am persuaded that the Allied nations, with the fullest concurrence of our own government and people, are agreed that in Palestine shall be laid the foundation of a Jewish Commonwealth." March 3, 1919.

President Warren G. Harding: Signed the Lodge-Fish joint resolution of approval to establish a Jewish homeland in Palestine. September 21, 1922.

President Calvin Coolidge: Signed the Convention between the United States and Great Britain in respect to British rights in Palestine. The convention was ratified by the Senate on February 20, 1925, and by the president on March 2, 1925. The Convention was proclaimed on December 5, 1925­. The convention's text incorporated the "Mandate for Palestine " text, including the preamble. By doing so, the U.S. government recognized and confirmed the irrevocable right of Jews to settle in the area of Palestine - anywhere between the Jordan River and the Mediterranean Sea  as is spelled out in the Mandate document.


The following text was selected from the U.S. Congressional Record (1922) and exhibits the powerful sense of the Member of Congress in favor of reestablishing of a Jewish national home in Palestine:

"Palestine of to-day, the land we now know as Pales­tine, was peopled by the Jews from the dawn of history until the Roman era. It is the ancestral homeland of the Jewish people. They were driven from it by force by the relentless Roman military machine and for centuries prevented from re­turning.

"At different periods various alien people succeeded them, but the Jewish race had left an indelible impress upon the land. To-day it is a Jewish country. Every name, every landmark, every monument, and every trace of whatever civili­zation remaining there is still Jewish. And it has ever since remained a hope, a longing, as expressed in their prayers for these nearly 2,000 years. No other people has ever claimed Palestine as their national home. No other people has ever shown an aptitude or indicated a genuine desire to make it their homeland. The land has been ruled by foreigners. Only since the beginning of the modern Zionist effort may it be said that a creative, cultural, and economic force has entered Pales­tine . The Jewish Nation was forced from its natural home. It did not go because it wanted to. A perusal of Jewish history, a reading of Josephus, will convince the most skeptical that the grandest fight that was ever put up against an enemy was put up by the Jew. He never thought of leaving Palestine.

"But he was driven out. But did he, when driven out, give up his hope of getting back? Jewish history and Jewish literature give the answer to that question. The Jew even has a fast day devoted to the day of destruction of the Jewish homeland. Never throughout history did they give up hope of returning there. I am told that 90 per cent of the Jews to-day are praying for the return of the Jewish people to its own home. The best minds among them believe in the necessity of reestablishing the Jewish land. To my mind there is something prophetic in the fact that during the ages no other nation has taken over Pales­tine and held it in the sense of a homeland; and there is some­thing providential in the fact that for 1,800 years it has remained in desolation as if waiting for the return of its people."

U.S. Congressional Records 9801 (1922)

http://www.mythsandfacts.org/article_view.asp?articleID=146



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי י''ג בחשון תשע''א    09:11   21.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. יריחו - עוד שקר בקמפיין נגד ישראל  
בתגובה להודעה מספר 1
 
  

10,000 שנות בלוף פלסטיני / נדב העצני

בתקשורת מספרים לנו על חגיגות ביריחו לציון עשרת אלפים שנה לייסודה. זה לא אירוע היסטורי אלא עוד שקר בקמפיין נגד ישראל.

העיתונות הכלכלית הישראלית דיווחה לאחרונה על אירוע חדש - חגיגות עשרת אלפים שנה ליריחו שעורכת הרשות הפלסטינית. בנימה צרכנית סופר על כוונת ממשלת פיאד לגייס שני מיליארד דולר לקידום התיירות בעיר, לבניית רצועת בתי מלון, להקמת שדה תעופה חדש ומה לא. עוד סופר על שבוע של חגיגות ביריחו לרגל ציון "10,000 שנה לייסודה". במרכז האירועים נקבעה שם ישיבה חגיגית של הממשלה הפלסטינית.

בתקשורת הפלסטינית קיבל האירוע גוון לאומי ולא צרכני, שהרי מבחינתם המרכזית של יוזמות כאלו היא המצאת זהות והיסטוריה לאומית, כשהתיירות והפיתוח משניים לחלוטין. רק אצלנו קונים העיתונאים בתמימות, שלא לומר בטמטום, את המהדורה היריחואית של חזון המזרח התיכון החדש תוך התעלמות מהמניעים הישנים, האפלים, שממשיכים להוביל את פרטנרינו.

המגמה הפלסטינית הזו, לצד הכהות הישראלית, אינה חדשה. עם הקמת הרשות באמצע שנות התשעים פירסמתי במעריב כתבה רחבת היקף על המלחמה הארכיאולוגית שאסרו עלינו השותפים שזה מקרוב באו. כבר אז הכחישו מי שהגדירו את עצמם כארכיאולוגים פלסטיניים את ההיסטוריה והממצאים שמצביעים על חיים יהודיים כאן מזה לפחות 3,000 שנה . בין היתר ראיינתי "ארכיאולוג" פלסטיני שחפר באתר קטן שמצפון ליריחו, וטען ששם נמצאים שורשי ההיסטוריה הפלסטינית.

ההמצאה בדבר עשרת אלפים שנה ליריחו באה מאותו המקום, ובאמצעותה מנסה יישות עם היסטוריה של מאה שנה לטעון שהיו כאן לפני היהודים, ושהם, למעשה, צאצאי הכנענים. ברוח הזו התבטא ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד אל מול פרויקט אתרי המורשת הישראליים, כאשר התריס ש"מערת המכפלה פלסטינית כמו עזה". כאן נחשפו הניבים החדים של פיאד, כך מנסים להמציא היסטוריה ושורשים כדי לטעון לזכות בלעדית על הארץ.

"מסע הונאה ופנטזיה"
אותה מגמה שלטת גם בספרי הלימוד ובאמצעי התקשורת הרשמיים של הפרטנרים הנאמנים. לא ברור איך ממשלת נתניהו מסכימה לנהל משא ומתן עם יישות שבספרי הלימוד שלה לא קיימת מדינת ישראל, יישות המסיתה בשיטתיות להיעלמותה של ישראל.

כך למשל, מדווח ארגון "מבט לתקשורת פלסטינית" על חידון שנערך באחרונה בטלוויזיה של אבו מאזן ופיאד, בו הוענקו פרסים כספיים לצופים שציינו נכונה את שמות הערים בפלסטין הכבושה. והכוונה לא לרמאללה ושכם, אלא לעכה, יפה, חיפה ודומותיהן. אותה מגמה - מחיקה והכחשת הקיום והשורשים היהודייםישראליים, שולטת בסאגת הר הבית.

מזה שנים מתירה מדינת ישראל לקואליציה של גורמים פלסטיניים למחוק את השרידים לקיומה

של כל ציוויליזציה על הר הבית. הוונדליזם הפלסטיני נועד להקמת מסגדים רחבי ידיים בהר שיטשטשו כל שריד לנוכחות יהודית, נוצרית או אחרת. זאת מאחר ששהיסטוריה וארכיאולוגיה פלסטינית פשוט אינה קיימת.

כך, מורי דרך פלסטינים מספרים סיפור כוזב על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של הארץ. כך ארכיאולוגים ישראלים מסוימים משתפים פעולה עם הכזב הזה ומתעלמים מממצאים דרמטיים ורבים בטענה שלא קיימות הוכחות ארכיאולוגיות לקיום בית דוד ויתר אירועי בית ראשון. הכל נועד לשרת מסע הונאה ופנטזיה שהיום פופולרי לכנות אותו "נרטיב". ובנרטיב הזה ישנה אומה פלשתינית של עשרת אלפים שנה, ולכן אין שורשים ואין צידוק לחזרת העם היהודי לארצו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/169/214.html?hp=1&loc=32&tmp=566

תגוביות:

1.חפשו Jesus was Palestinian ותבינו את מימדי השקר.בספרי לימוד חדשים בארה''ב ובעיתונים ''נאורים'' באירופה כותבים שישו היה פלשתיני.הפסיקו להזכיר את היותו יהודי.

2.דווקא במאבק על היסטוריה יש לנו סיכוי לגבור עליהם ועל השמאל התומך באוייב.העולם הנוצרי עדיין מאמין לנו .יש להאבק בבוגדים שלנו באקדמיה כי הם האוייב המסוכן.





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום שני י''ז בחשון תשע''א    21:49   24.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. ''היהודים ידרשו פיצוי על הכיבוש המוסלמי'' של א''י  
בתגובה להודעה מספר 2
 
  
"היהודים ידרשו פיצוי על הכיבוש המוסלמי"

אחד מראשי חמאס שולל הכרה בישראל כמדינה יהודית וטוען כי בעקבותיה עשויה לעלות טענה לקבלת פיצויים על הכיבוש האסלמי של פלסטין

הדרישה הישראלית להכרה פלסטינית בהיותה של ישראל מדינה יהודית נתקלה בהתנגדות מקיר לקיר במחנה הפלסטיני.

תנועת חמאס, הרואה בכל "פלסטין" אדמת הקדש אסלאמית, שוללת מטבע הדברים את העמדה הישראלית או כל שליטה של גורם לא מוסלמי על שטח כלשהו מאדמת "פלסטין". חבר הפרלמנט מטעם חמאס, יונס אלאסטל, הסביר במאמר שפרסם לאחרונה את עמדת חמאס ופרט את הנימוקים לה.

אסטל, שמתח ביקורת גם על עמדת הרשות הפלסטינית שלדבריו מביעה נכונות לקבל את הדרישה הישראלית, טוען כי בהכרה בישראל כמדינה יהודית טמונות סכנות מוחשיות לפלסטינים, כמו לדוגמה ביטול זכות השיבה של יותר משישה מיליון פליטים פלסטינים והכרה בזכות "הציונים" לגרש יותר ממיליון ורבע פליטים פלסטינים שעודם מתגוררים בתוך שטח "אדמותיהם הכבושות מ-1948" באמתלה של חוק הנאמנות.

עוד אמר אסטל, כי סכנות אחרות קיימות בהמשך המדיניות הישראלית החותרת לייהד את איו"ש באמצעות המשך הבנייה בהתנחלויות, בכוונה לרוקן את עזה מתושביה ולדחוף אותם לחצי האי סיני ובחתירה האסטרטגית של ישראל לממש את גבולות ההבטחה להקמת המדינה היהודית מהנילוס לפרת. כהוכחה לטענתו זו הוא נסמך על הפרוטוקולים של זקני ציון, המדברים על "המדינה העולמית של היהודים" שלמענה הם מוכנים "למכור את כבוד נשותיהם הטמאות".

בהקשר זה מעלה אסטל טיעון נוסף נגד הכרה בישראל כמדינה יהודית. "אני חושש שיבוא יום ואנו נמצא את עצמנו תחת לחץ לפצות את היהודים על הכיבוש שלנו את פלסטין מאז הכיבוש האסלאמי בשנת 15 להיג'רה (637), כפי שהם עושים היום לגרמנים המפצים אותם על השואה השקרית, אשר את סיפורה הם מקדשים יותר מאשר את התורה עצמה", כתב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210578

1.מבין ענין... הנה הודאת בעל דין מיהו ה"כובש"...

2.החשש בהחלט במקומו .באמת יש לחשב את הפיצוי שיש לדרוש מהערבים היושבים בחלקי ארץ ישראל השונים, מהנילוס ועד הפרת. אבל ראשית יש להחליט על מה דורשים פיצויים. האם מסואץ ועד מקורות הפרת או מגדת הפרת ועד גדת הנילוס.

3.ברור שנדרוש.נדרוש גם פיצוי על כל יהודי שנרצח בידי המוסלמים!
בין אם אותו יהודי היה אזרח פשוט שיצא עם משפחתו לקניות בקניון ורוצח מנוול התפוצץ לידו עם מטען חבלה, ובין אם זה חייל צעיר שנרצח בכל דרך שהיא על ידי המחבלים המוסלמים!!!

4.הוא מודה בכך,שזו ארץ היהודים שהם כבשו אותה במאה ה-7.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום שני כ''ד בחשון תשע''א    22:28   31.10.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. THE OPEN RACISM OF THE FUTURE STATE OF PALESTINE  
בתגובה להודעה מספר 3
 
  

SHMUEL TRIGANO: THE OPEN RACISM OF THE FUTURE STATE OF PALESTINE
By • Shmuel Trigano, Paris University
Published in: Original Submission to SPME Faculty Forum October 17, 2010

During a meeting with the Egyptian press in Cairo at the beginning of August, Mahmud Abbas, President of the Palestinian Authority, and the man on whom the United States and Europe have placed all of their hopes for peace, revealed what was at the back of his mind with regard to the Jews and the nature of the regime he plans to set up in the future State of Palestine. The official demands of the Palestinians for a settlement are known: Israel’s agreement in advance to withdraw to the borders of 1967, a freeze of construction in the territories including Jerusalem, the division of this city, including the Old City, which must become part of the Palestinian Authority, the solution of the problem of the “refugees” in conformance with Arab demands and Resolution 194 of the General Assembly of the U.N.).


When considering the possibility that a third force, such as NATO, could be given the responsibility of overseeing the implementation of the planned agreement, Mahmud Abbas imposed a condition: that there should not be a single Jewish soldier and any Israeli. “I am ready to accept a third party which supervises the implementation of the agreement, NATO forces for example, but I will not accept the presence of Jews in these forces or a Israeli on the Land of Palestine.”


Is such a demand tainted with antisemitism? It should not come as a shock, if we remember that Mahmud Abbas defended his doctoral thesis which was based on Holocaust denial at a school for political indoctrination in the Soviet Union.


Some may see a polemical and ideological expression in the term “racist,” but Mahmud Abbas’ demand with regard to NATO leaves no doubt in this respect. What does it really mean when he demands that the European states, members of NATO, exclude their Jewish citizens from the ranks of their forces? Can one imagine such a situation and the juridical mechanisms that these states would have to activate in order to separate the Jews from their citizens? As it happens, Mahmud Abbas does not help them by defining the criteria of who is a Jew: religious law, ethnic origins, the father, the mother, the grandfather? It is all the more remarkable that Saudi Arabia, during the Gulf War in 1990-1992, permitted American Jewish soldiers to serve with the American forces on its territory, a land which, according to the Koran, is sacred and should not shelter any non-Moslem. In all of these cases, it is not a question of Israelis, but of Jews, and one knows that the Arabs, in their immense majority do not make a distinction. “Yahoud” , in this region, designates without hesitation “The Israeli.” What Abbas says about Jews, he says about Israelis, as we have seen, and he demands that the Europeans, so attentive to his wishes, that they accept his conditions.


The refusal to recognize Israel, the Jewish State


There is a perfect coherence between this demand toward the West and the refusal to recognize Israel as a Jewish State, which on many occasions Abbas or Saeb Erekat, his “minister” of foreign affairs, have articulated. The two positions with regard to NATO and refusal to recognize the Jewish State, as such, share of the same anti-Semitism. The thinking behind this refusal, currently repeated as a leitmotiv, has not been sufficiently analyzed. We can immediately dismiss the most current explanation that a state does not have to recognize the “religion” of another State. This is a stalling tactic, which PLO used numerous times in the past, especially in the Palestinian Charter, as we shall see below. To be specific, “Jew” here means a “nation”, not a “religion”. It is with that intention that the UN Resolution (181, II), of November 1947, uses 23 the expression “Jewish State” twenty three times, when it advocates the creation of “two states in Palestine, a Jewish one and an Arab one” (see especially article 3).


In order to understand what this refusal means and why it is not motivated by nationalistic but racist intentions, we shall have to consider it in the context of collateral evidence.


If one examines its link to the demand for the return of the “refugees” of 1948, the picture is clear. Under the weight of five million refugees Israel would automatically become a country with an Arab and Islamic majority, a binational state where the Jews would be a minority, while Palestine would become uniquely Arab. Not one Jew, not even under the flag of NATO or the UN, would be able to be in Palestine, but five million Arabs would join the million Israeli Arabs already residing in the State of Israel and openly rebel against the notion of a Jewish (national) state.


The Palestinian Authority is building a racist regime based on the principle of establishing an apartheid between a Palestine untainted by Jewish blood and a mixed State of Israel where the Jews would become a minority. In its refusal to recognize a Jewish state, there is, in fact, more then a rejection and denial of Jewish history and identity. One may well understand that this improper and exorbitant demand serves a politically correct fig leaf for its fundamental refusal to recognize the State of Israel. On this point, the PLO abandoned its bluff of a “Secular and Democratic Palestine,” which it had promoted in the decade between 1980 and 1990, except that the Palestinians now demand that this formula be imposed on Israel, as they would like it to be, while Palestine proper would be purely Arab.


State-sanctioned Racism and Segregation


Palestine proper would be, indeed, Arab and Islamic. That is written explicitly in the draft constitution of the planned state: “This constitution is based on the will of Palestinian-Arab people,” (Article 1), “the Palestinian people are a part of the Arab and Islamic nation,” (Article 2), “sovereignty belongs to the Palestinian Arab people,” (Article 10), “the legal character of the Arab-Palestinian people will be embodied by the state,” (Article 13). “Islam will be the official religion of the state,” (Article 6).


We can verify this last principle (the Islamic quality of the state) in the light of the use of rhetorical obfuscation (Article 6) to which the drafters of this constitution resort when they give the appearance of making space for non-Moslems: “Islam will be the official religion of the state. The monotheistic religions will be respected.”

Who are these odd “monotheists” and what about] the Hindus, the Confucians, the Behais, etc., forbidden to live in Palestine?) if not a politically correct version of the old dhimmi status imposed on non-Moslems by the Koranic law? In practice, this article would apply only to Christians, because there should be no more Jews in the State of Palestine …


This strange “monotheistic” statute permits us to understand by deduction the Palestinian Authority’s vision of the state of Israel (that is to say of Jewish Israelis). In Palestine, the Jews theoretically would not be citizens, because they are neither “Arabs” (the key to Palestinian nationality according to articles 10 and 13), nor “Moslems,” (key to the Palestinian national law according to article 6). Although they would be “respected,” they would fall outside of national sovereignty, the exclusive privilege of the Arabs (Article 10), who could be Christians or Moslems, indeed, but with a restriction. Since the law would conform to Islamic law, Christian Arabs could only be second class citizens, subjected to the status which Koranic law imposes on them, a status which excludes them from the general law which applies to the Moslems, a status granted however as a privilege. As they are not subjected to the rules of (Islamic) national law with regard to their personal status, they will be permitted to act autonomously within the framework of their law and religious tribunals.


This was already the case before the colonial era, before Islam lost all power over non-Moslems, and this is indeed what the Palestinian constitution provides for in its Article 7: “the principles of Islamic Sharia are the first source of legislation. The legislative power will determine the law of personal status under the authority of the monotheistic religions in conformity with their religions, with due respect to the clauses of the constitution and the preservation of unity, of the stability and progress of the Palestinian people.”

The problem is twofold: Sharia will not only apply to them when their “personal” status is at stake (and this status is segregative: it included, in the pre-colonial era, political submission, submission in behavior and religion, payment of a head tax, the djizya, or a financial tax on the land from which they have been dispossessed, the kharadj, etc) but also in their quality as citizens. It will indeed govern the citizenry as the law of the state (art. 6). Non-Moslems will be subject to its rulings as citizens and not only as believers.


How does the “monotheistic” statute reveal the vision which the Palestinian Authority has with regard to what the State of Israel should be, and which it does not want to recognize as “Jewish”? Would it recognize the “monotheist” character of the Israelis but not the Jewish character of their state? Would not the term, “Jewish,” designate a “monotheist”?

It is the understanding of the status of the dhimmi which could help us to grasp this apparent contradiction which contains a nasty trick for those who do not understand the categories of Moslem culture. The status of the dhimmi, one must know, is not personal but applies to collectivities, to the “nations” (millet from the times of the Turks) politically subjected to Islamic power since the “Conquest.”


It is necessary to explain the theological basis of the collective condition of the dhimmi. According to the Koranic vision, there were different “umma” in history, each one rising to the call of a prophet (Moses, Jesus, etc.), until the advent of the final “umma,” which rose to the call of Islam. The basis of an umma is thus a ‘religion.”


In this sense, the Palestinian leaders cannot recognize the right of a Jewish state (and in fact any state which would not be Islamic), which would entail the self-determination and sovereignty of a collectivity whose only possible status under Islam is that of dhimmi. This would be an affront to the Islamic umma. A Jewish state thus constitutes essentially a scandal. The two terms, “State,” and “Jewish” therefore constitute, as theological-political matter, an impossible alloy. The Jews cannot have a state. They are not a people of political standing, because there can only be The Umma. They can neither be free nor sovereign.


An unclear “nationalism”


This classical Islamic perspective was much more evident in the sixties and seventies when the PLO did not resort to double talk to such a sophisticated degree, even if it already made use of western concepts (religion and state) to express Islamic notions. What does one read indeed in the PLO Charter in its first version (1964)? “The Balfour Declaration, the Mandate for Palestine, and everything which derives from them are declared null and void. The claims of the Jews to historical and religious links with Palestine are incompatible the historical facts and the true conception of what a nation consists. Judaism, being a religion, does not constitute an independent nationality. For the same matter, the Jews do not constitute a unique nation with its own identity. They are citizens of the states to which they belong” (Article 20).


This is already a strange remark for a culture which confuses the political and the religious… It does not prevent the PLO, in the same text, from insisting on the exclusive Arab character of Palestine: “Palestine is the homeland of the Arab Palestinian people. It is an indivisible part of the Arab homeland, and the Palestinian people is a part of the Arab nation (Article 1.)” “Arab unity and the liberation of Palestine constitute two complementary goals” (article 13) “The people of Palestine play the role of the vanguard in the realization of this sacred objective.” Here, the term, Arab nation, really designates the Umma.


We discover in this remark the extent to which the strictly Palestinian “national” framework is recent (the second version of the charter was published in 1968). “The Palestinian people believe in Arab unity. In order for it to contribute to the realization of this objective, it is necessary however, at this stage of the struggle to safeguard the Palestinian identity and develop its consciousness of this identity,” (Article 12) because (Article 1): “Palestine is the home of the Arab Palestinian people. It is an indivisible part of the Arab homeland, and the Palestinian people is an integral part of the Arab nation.” Actually, despite the “nationalistic” formulation of this clause, the term, Arab nation, defines other words the Islamic Umma. Palestine belongs to the Umma (which cannot renounce a part of Islamic land).

It is noteworthy that in their constitutional documents, the Moslem Brotherhood write the same thing about Jews/Israelis, although in a more extreme manner in the case of the Hamas. Let the reader judge. With regard to the dhimmis, the Hamas charter declares that “the Islamic Resistance Movement … is guided by Islamic tolerance when it deals with the faithful of other religions. It does not oppose them except when they are hostile. Under the banner of Islam, the faithful of the three religions, Islam, Christianity, and Judaism, can coexist peacefully. But this peace is not possible except under the banner of Islam.” With regard to the nature of the Palestinian country, the Hamas takes the view that: “The Movement of Islamic Resistance believes that Palestine is an Islamic Wakf consecrated for generations of Moslems until the Last Judgment. Not a single parcel of this can be divested or abandoned to others (Article 11).


PLO Charter: an antecedent of this old-new racism


The Palestinian Charter of the PLO is more explicit with regard to the racist motives beneath such an apparent nationalistic statement and it finds expression with regard to all the Jews outside the state of Israel. It states in its Article 23, “The need of security and of peace, as well as that of justice and law, require of all the states that they consider Zionism as an illegitimate movement, that they declare its existence illegal, that they forbid its activities, so that the friendly relations between peoples can be preserved, and that the loyalty of citizens to their respective countries may be preserved.” What does this canned expression “loyalty of citizens toward their respective countries,” describe other than the Jews of the whole world (essentially of the Western countries), not Israelis, whom the Charter singles out for suspicion and the vindictiveness of their respective states, and implies that they are not faithful and could stand up for Israel against the interest of their respective states: that they are in fact Israelis, that is to say, more crudely, “The Jews.” They are depicted precisely with the classic traits of antisemitism: the Jewish conspiracy.


Article 22 of the Charter thus traces the borders in this “anti-Zionist” antisemitism: “Zionism is a political movement bound organically to an international imperialism and hostile to all action for the liberation and every progressive movement in the world. The Zionist by his nature is racist and fanatical, aggressive, expansionist, colonial in his objectives, and fascist in his methods. Israel is the instrument of the Zionist movement and the geographical base of world imperialism, strategically placed in the midst of the Arab homeland to combat the hopes for liberation, unity and progress of the Arab nation. Israel is a constant source of threats to the peace of the Middle East and in the whole world. Because the liberation of Palestine will destroy Zionism and the imperialist presence and will contribute to the establishment of the peace in the Middle East, the Palestinian people demands the aid of all the progressive forces oriented toward peace, and enjoins them, without distinguishing between their affiliation and creed, to offer their aid and support to the Palestinian people in its struggle for the liberation of its homeland.” Zionism” here is another word for the classical “Jewish Conspiracy.”


International and Israeli Passivity:


There has been no European or American reaction to condemn Abbas’ odious remarks in Egypt. Could it be that the world knows very well what to expect from the “moderate” Palestinians? But if this is the real reason for this astounding silence, why should one believe in the Palestinian desire for peace and the myth of Abbas’ moderation? No reaction of protest emanated from the European and American Jewish institutions, to disturb the summer’s torpor. No reaction was forthcoming from the Israeli government. Where are the idealistic souls of the European JStreet, JCall, to castigate this “moral mistake” and this openly bellicose declaration? This silence gives an idea of the indulgence of the public with regard to the Palestinian and Arab-Islamic demands and their lack of interest with regard to the impasse into which they want to throw Israel and the whole Jewish world.

----------------

As post Zionists define it “A state of all its citizens”…

Shmuel Trigano is Professor at Paris University (Sociology of Politics), among his recent publications in English is, The Democratic Ideal and the Shoah. The Unthought in Political Modernity, SUNY Press, 2009.

http://spme.net/cgi-bin/articles.cgi?ID=7279



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום ששי כ''ח בחשון תשע''א    20:39   04.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. הזכות היהודית על אדמת השומרון  
בתגובה להודעה מספר 4
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.11.10 בשעה 20:52 בברכה, ליה
 
הזכות היהודית על אדמת השומרון .

אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ...זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאיננה להפקעה בשום תנאי... זכותנו על הארץ – על הארץ כולה – קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה לא נזוז מזכותנו ההיסטורי,

דוד בן גוריון – הקונגרס הציוני ה-20, בזל 1937.

הישראלי הממוצע מצטיין ביכולת להפיק את המhרב מכל מצב נתון. הישראלים תמיד מוכנים לקפוץ על כל הזדמנות חדשה, וינקטו בכל דרך אפשרית כדי לסגור את העסקה הטובה ביותר, גם אם הדבר מחייב 'לעגל כמה פינות'. להשאיר משהו עבור הבא בתור? ועוד ללא תמורה? 'שכח מזה! הישראלי הטיפוסי לא יצא 'פרייר'. לכן כל כך קשה להבין כיצד אותם ישראלים שעומדים בקנאות ובתקיפות על זכויותיהם היומיומיות והשגרתיות כמו מקום החניה אותו ראו ראשונים או המיקום שלהם בתור בבנק, מוכנים בחפץ לב למסור לאחרים את נחלתם, ירושת אבותיהם, השייכת להם על פי הדין והצדק, ועוד כשהדבר אינו הכרחי באמת!

הזכות המקראית: השומרון הוא המולדת ונחלת האבות של האומה היהודית.

התורה, ספר הספרים של עם ישראל, קובעת באופן מפורש וחד משמעי כי בורא עולם העניק את ארץ ישראל לעם ישראל. זהו הקושאן החזק ביותר שיש לעם ישראל על הארץ, ודי בו כדי לבסס את בעלותם של בני העם היהודי על השומרון ויתר חבלי ארץ ישראל כנחלתם הבלעדית. השיבה לציון וגאולת ארץ ישראל עמדו במרכז תפילותיהם של היהודים במשך אלפי שנים. בתקופת הגלות הארוכה, נדרש עם ישראל המנותק והמרוחק ממולדתו להתאים את ההוויה הדתית שלו למצבים ולנסיבות, ולנהל סגנון חיים לוקה בחסר. רק בארץ ישראל ניתן לקיים חיים יהודיים מלאים, מקוריים ונאמנים. נוכחות וריבונות יהודית בארץ ישראל היא ביטוי טבעי של הזכות המקראית עתיקת היומין, והיא אינה זקוקה לתירוצים או להצדקות מכל סוג שהוא.

הזכות ההיסטורית: נוכחות יהודית רציפה.

למרות אין ספור הגליות לאורך ההיסטוריה, הייתה בארץ ישראל נוכחות יהודית מתמדת מאז כיבוש יריחו וכניסת עם ישראל לארץ בהנהגת יהושע לפני כ-3400 שנה. אין ספור ממצאים ארכיאולוגיים בכל רחבי הארץ מעידים על נוכחות יהודים במולדתם גם במהלך אלפיים שנות הגלות.

הזכות המשפטית: השומרון לא הוגדר מעולם כשטח כבוש בידי יהודים.

השלטון הירדני "בגדה המערבית" בין השנים 1949 ל-1967 לא זכה מעולם להכרה בין-לאומית מן הסיבה הפשוטה ששטחים אלה מוגדרים על פי הסכמים בין-לאומיים, החלטות בין-לאומיות ואפילו החוק הבין-לאומי כחלק מן הבית הלאומי היהודי. למעשה, מבחינה משפטית, זכות הבעלות המשפטית על יהודה ושומרון הייתה ועדיין נמצאת בידי העם היהודי, ולכן שטחים אלה אינם עונים על ההגדרה "שטחים כבושים".

מסן רמו לשומרון: המעמד המשפטי של ארץ ישראל השלמה (פלשתינה) הוגדר במפורש במספר הסכמים בין-לאומיים. החשוב מביניהם נוסח בועידת סן רמו בשנת 1920, בה החליט חבר הלאומים להעניק לבריטניה מנדט על פלשתינה, שמשמעותו ייפוי כוח לניהול זמני של ארץ ישראל. נוסח כתב המנדט אושר סופית בידי חבר הלאומים שנתיים מאוחר יותר, ונכנס לתוקף בספטמבר 1923. בסעיף 2 של ההסכם, קובע חבר הלאומים כי "על ממשלת המנדט לפעול ליצירת תשתית כלכלית, מדינית ומנהלית אשר תבטיח את הקמתו של הבית הלאומי היהודי, כפי שנקבע במבוא לכתב המנדט". במבוא נקבע במפורש כי "אנו מכירים בזאת בקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לארץ-ישראל, ובצדקת הנימוקים לבנייתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ הזאת." על בסיס הסכם זה קיבלו הבריטים את המנדט לשלוט בארץ ישראל.

בשנת תשכ"ז-1967, 45 שנים לאחר החלטת חבר הלאומים בסן רמו, השיבה ישראל לעצמה את חזקתה החוקית בשטחים שהוקצו לה מלכתחילה לצורך הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הגדרת חבלי מולדת שחזרו לחזקת בעליהם הטבעיים בכותרת "שטחים פלשתיניים כבושים" מנוגדת לכל הגיון; האסון היותר גדול הוא שהיהודים בעצמם אימצו הגדרה זו והפכו אותה לנדבך בסיסי במדיניות הישראלית!

שקרים ומיתוסים: כיבוש, פלשתינים ועוד-

"אם תקח שקר מספיק גדול ותחזור עליו די פעמים, הוא יתקבל בסופו של דבר כאמת..."
ג'וזף גבלס, תועמלן נאצי

...ואם הוא מתפרסם בעיתונות ואפילו מוצג בטלויזיה, אז ברור שהוא נכון, לא? הבה ונבדוק.

מיתוס "הכיבוש" ו"השטחים הכבושים":

"כיבוש". איזו מילה; ואיזה מעמד קנתה לה בשיח הציבורי! אם היו משלמים לי אפילו 5 אגורות על כל פעם שהמילה הזו נזרקת לחלל האוויר, הייתי מסודר לכל החיים! הגדרה צורמת, טעונה ומזיקה זו הצליחה לצערנו להתברג עמוק לתוך אוצר המינוחים היומיומי הנוגע לישראל, עד כדי כך שאנשים משתמשים בה באופן אוטומטי ומבלי לקחת בחשבון את השלכותיה. כל שימוש במונח זה מסייע לאויבינו, מבלי להתכוון לכך, להגשים את מטרתם הבזויה. ואם לא די בכך שאנו מכרסמים בלגיטימציה של החזקה היהודית העתיקה והנצחית על שטחי יהודה ושומרון (המכונים "השטחים הכבושים" או "המוחזקים"), השימוש במונח "כיבוש" אף מחליש את טענת הריבונות שלנו על כל ארץ ישראל. הרי אם אין לנו זיקה לעיר התנ"כית העתיקה שכם, בירת השומרון, שתולדותיה הם חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה היהודית מאז ימי אברהם אבינו, ברור שלא יכולה להיות לנו זיקה היסטורית, לאומית או דתית לתל אביב, המצאה מודרנית נטולת שורשים או משמעות. זוהי מלכודת לוגית שהשמאל הישראלי אינו מסוגל כלל להבין. מבחינה עובדתית צרופה, מדינת ישראל איננה ומעולם לא הייתה כוח "כובש" ב"פלשתין"! כפי שמוכח במאמר זה, לטענה מופרכת זו אין כל בסיס, לא מציאותי ולא משפטי, ובכל זאת היא הצליחה לגרום לנזק מורלי עצום ולפגוע בגאווה הלאומית, באמונה בצדקת הדרך וכמובן בתדמית הציבורית של ישראל. המיתוס ההרסני הזה נולד מתוך ייעוץ משפטי מסוכן ומגמתי שנתן מאיר שמגר, הפרקליט הצבאי דאז, למדינת ישראל, ומוצג בסקירה זו בצורה מרתקת (אם כי מעט ארוכה).

מאמר נוסף, המגולל בלשון תמציתית ובהירה את היווצרות מיתוס הכיבוש ואת תולדותיהם של שטחי יהודה ושומרון, הוא מאמר חובה: גם אם דילגתם על כל היתר, אל תוותרו על קריאתו!ו

מיתוס "הקו הירוק" ("גבולות" 1967):

ה"הקו הירוק", המפריד בין ישראל הקטנה לבין יהודה, שומרון וחבל עזה, הוא בסך הכל קו הפסקת האש משנת 1949. הוא איננו קו גבול בינלאומי ומעולם לא הוכר ככזה. כל מהותו הייתה מאז ומתמיד זמנית ובלתי מחייבת. ואכן, בעקבות הסכמי השלום שנחתמו עם ירדן בשנת 1994 (ראה סעיף 3 להסכם), הקו הירוק נמחק למעשה ותחתיו שורטט במפות קו גבול בינלאומי אדום (סגול) הצמוד לתוואי נהר הירדן.ןנחזור שוב: מי שמפריז בחשיבותו של הקו הירוק ומתייחס אליו כאל קו גבול, טועה ומטעה, ושותף בכך למזימה לאלץ את ישראל לסגת בחזרה לקווי שביתת הנשק של 1949, גבולות שאינם ברי הגנה. הגבול המזרחי היחיד של ישראל שזכה להכרה בינלאומית הוא נהר הירדן.

את השקרים וה"ספינים" שמעתם כבר די והותר; כאן תוכלו לקרוא את האמת המבוססת על עובדות.

מיתוס "האיום הדמוגרפי":י

זהו חתול נוסף בשק הבדותות המתוחכם שהשמאל הפוליטי הישראלי מוכר לעם היושב בציון מזה שנים. טוב שמישהו התעורר סוף סוף והחליט לבדוק את התכולה:

מ"מאז 1997, מבססים מנהיגי ישראל את מדיניותם כלפי הפלשתינים על מה שהוגדר כפצצת זמן דמוגרפית פלשתינית המתקתקת בקצב מדאיג. בפרסומים לציבור נמסר כי בעקבות הגידול המהיר באוכלוסייה הפלשתינית בירושלים, בעזה, ביהודה ובשומרון יאבדו היהודים כבר בשנת 2015 את הרוב שלהם במדינה שממערב לירדן. אם לא נמהר להיפטר מיהודה, משומרון ומעזה ולחלק את ירושלים, נמצא את עצמנו נדרשים להכריע בין שתי חלופות: מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית.

הצוות האמריקני-ישראלי למחקרים דמוגרפיים AIDRG נטל על עצמו לבצע דבר שאף גורם ממשלתי ישראלי לפניו לא העלה על דעתו: הוא החל... לספור ראשים. התברר, שהתסריט המאיים של קץ הרוב היהודי התבסס על פיברוק חסר תקדים של נתונים. מפקד האוכלוסין ביהודה, שומרון, עזה וירושלים שפרסמה הרשות הפלשתינית בשנת 1997 הציג מספרים שנופחו בקרוב ל-50%(!). הרשות הפלשתינית ספרה פעמיים את ערביי ירושלים, כללה במפקד האוכלוסין מאות אלפי מהגרים שעזבו את הארץ וטענה להגירה מסיבית לתחומיה, בניגוד למצב בפועל בו מאז 1995 נרשמה הגירה שלילית בלבד משטחי הרשות הפלשתינית. שיעורי הילודה נופחו גם הם והדיווח על פטירות הועלם כמעט לחלוטין. בסך הכל הוסיפה הרש"פ למפקד האוכלוסין שלה כ-1.4 מיליון בני אדם שלא היו ולא נבראו.

לעומת הנתון הראשוני של 3.8 מיליון פלשתינים, העריך צוות המחקר כי ישנם לכל היותר 2.4 מיליון פלשתינים, וייתכן שאף פחות מכך. היהודים, שהינם 80% מן התושבים בתחומי מדינת ישראל הקטנה, מהווים אפוא רוב בשיעור 59% מאוכלוסיית ישראל כולל יהודה, שומרון וחבל עזה, ורוב של 67% מן האוכלוסייה כאשר כוללים את יהודה ושומרון ללא עזה.(ממאמר מאת קרולין גליק הסוקר את המחקר "פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית וברצועת עזה" שיצא בהוצאת מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן).

מתברר אפוא, כי בשנת 2004 התגוררו "בגדה המערבית", לפחות על פי המחקר הזה, רק כ-1.4 מיליון "פלשתינאים", נתון שונה מאוד מן המספרים הגבוהים בהרבה שהופצו על ידי הערבים והשמאל הישראלי. סקר שנעשה על ידי "מאגר מוחות" ו"מכון המחקר הפלשתיני לדעת קהל" בשנת 2005 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית הבוגרת ביהודה ושומרון, העלה כי למעלה מ-40% מקרב הפלשתינאים שקלו לעזוב את מקום המגורים שלהם ולעבור לחיות ולגור באופן קבוע במדינה אחרת. יתירה מכך, רק 15% השיבו כי שום גורם לא היה משכנע אותם לעזוב את מקום מגוריהם הנוכחי לצמיתות. לעומתם, 70% ציינו גורמים חומריים הניתנים להגדרה במונחים כלכליים (כגון תנאי דיור, חינוך, סיוע כספי ועוד), שעבורם היו שוקלים ברצינות להגר לארצות אחרות לצמיתות.ת

בנוסף, מצא המחקר כי 17% מן הבוגרים בני 17 ומעלה היו מהגרים לחו"ל באופן מיידי אם הייתה להם היכולת הכלכלית הדרושה. אם נצרף לכך את הצעירים מגיל 17 שהיו מהגרים בתנאים כאלה, הרי שהפוטנציאל להגירה מיידית מגיע לכ-2.23% .

האמנם "האיום הדמוגרפי" הינו טקטיקת הפחדה מבית מדרשו של השמאל, ותו לא?

מיתוס "העם הפלשתיני":

"עם פלשתיני? אין חיה כזאת!" מופתעים? כמובן, משום ששבים ומטפטפים באוזננו השכם והערב על סבלם של אותם "פלשתינים מסכנים". אך האמת היא שהמונח "עם פלשתיני" הוא בסך הכל הגדרה שהומצאה לצורך הטיית דעת הקהל נגד ישראל, במטרה לקעקע את זכותה הצודקת על הארץ הזאת. ויעידו על כך הערבים, בכבודם ובעצמם:

1. באופן ריאלי אין היום שום הבדל בין הפלשתינים הסורים לירדנים, ללבנונים. רק למטרות פוליטיות וטקטיות אנחנו מדברים היום על קיום העם הפלשתיני, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות... קיומה של זהות פלשתינית נפרדת אינו בא אלא לצרכים טקטיים... ייסודה של מדינה פלשתינית הוא מכשיר חדש במערכה המתמשכת נגד ישראל ולמטרות האיחוד הערבי." זוהייר מוחסן, ראש ארגון הטרור הפלשתיני א-צאיקה, ראש המחלקה הצבאית של אש"ף וחבר הוועד הפועל שלו, בראיון לג'יימס דורסי ביומון ההולנדי טרוב, 31 במרס 1977 .

2.ה"אמת היא שפלשתין אינה ארץ ממשית יותר מארץ עוץ... הפלשתינים מעולם לא היו קיימים כיישות ריבונית... השטח נשלט לסירוגין בידי רומא, בידי כובשים נוצריים ומוסלמים, בידי האימפריה העותמנית, ולתקופה קצרה על ידי הבריטים, אחרי מלחמת העולם הראשונה. הבריטים הסכימו להחזיר לפחות חלק מהאדמה לעם היהודי כמולדתם. אין שפה שידועה כפלשתינית. אין שום תרבות פלשתינית ניכרת. אף פעם לא הייתה ארץ הידועה כפלשתין אשר נשלטה על ידי פלשתינים. פלשתינים הם ערבים, שלא ניתן להבחין בינם לבין הירדנים (גם כן המצאה חדשה), הסורים, הלבנונים, העיראקים וכו'".ג'וזף פארה,המיתוסים של המזרח התיכון.

3. להלן קטע מתוך נאומו של הסנטור הרפובליקני האמריקני ג'יימס אינהוף מאוקלהומה בסנאט, ב-4 במרץ 2002 :

"מרק טוויין – ששמו היה סמואל קלמנס – סייר בפלשתינה בשנת 1867. כך הוא מתאר את הארץ ההיא. אנו מדברים על מה שהיום זו ישראל. הוא אמר: 'ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל... כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה. בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית כמעט נטשו את הארץ...'

"איפה היה העם הפלסטיני הגדול? הוא לא היה קיים. הוא לא היה כאן. הפלסטינאים לא היו שם. פלשתינה היתה אזור ששמו ניתן לו על ידי הרומאים, אך באותה תקופה היא היתה תחת השליטה של תורכיה, ולא היתה שם מסה גדולה של אנשים כי האדמה לא היתה מסוגלת לפרנס אותם.

הנוף שאולי נגלה לעיני מארק טווין במסעו בפלשתינה: קבר יוסף כפי שנראה בתצלום מראשית המאה ה-20. חלקת הקבר, הנמצאת בעיר שכם שבלב השומרון, הינה מקום מקודש לעם ישראל, ומוזכר במדרש לצד הר הבית ומערת המכפלה. התצלום מלמד שהעיר שכם היתה לפני מעט למעלה ממאה שנה בסך הכל עיירה קטנה ומנומנמת. צמיחתה המטאורית והפיכתה לעיר ערבית מרכזית המונה כיום כ-200,000 תושבים, התרחשה הרבה יותר מאוחר. תיאוריו של מארק טווין מעידים כי נוכחות ערבית מסיבית בארץ ישראל הינה תופעה חדשה יחסית.

צייר המפות ששרטט את המפה לעיל של העיר שכם ("Nablus") וסביבותיה גם לא מצא כנראה מקומיים רבים בפלשתינה דאז. במפה זו משנת 1903 (אתרים מקודשים מן התנ"ך – Sacred Sites of the Gospels, Clarendon Press, אוקספורד) נראה שטחה המיושב (האזור המקווקו) של העיר שכם לפני כמאה שנה כשטח קטן ביותר, פחות מחצי קמ"ר, כ-260 דונם בערך. כמה ערבים יכלו לגור שם בסך הכל? כיום מתגוררים בשכם קרוב ל-200,000 ערבים. מפה זו מוכיחה גם היא שנוכחות ערבית משמעותית בארץ ישראל הינה תופעה חדשה יחסית, ובוודאי לא "עובדה היסטורית בלתי מעורערת" מדורי דורות, כטענתם.

מיתוס "הפרת החוק הבינלאומי על ידי הקמת התנחלויות":

תמיד משתלם לקרוא את האותיות הקטנות. מתנגדי מדינת ישראל אוהבים להאשים אותנו בהפרת החוק הבינלאומי "ולהוכיח" שמפעל ההתנחלויות סותר את הסכמי אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 להגנה על אזרחים בימי מלחמה, תוך פירוש מגמתי של סעיף 49 באמנה:

"אסורה העברה בכפייה של מוגנים, יחידים או רבים, וכן אסור גירושם של מוגנים מתוך שטח כבוש אל שטחה של המעצמה הכובשת או אל שטחה של כל מדינה אחרת, כבוש או שאינו כבוש, יהיה המניע להם אשר יהיה. אף על פי כן, רשאית המעצמה הכובשת לקבל על עצמה את פינויו השלם או החלקי של אזור מסויים, אם בטחון האוכלוסייה או שיקולי הכרח צבאיים ידרשו זאת. פינוי כזה אסור לו שיגרור עקירתם של מוגנים מעבר לגבולות השטח הכבוש, אלא אם כן אי אפשר, מסיבות של ממש, למנוע את עקירתם. האנשים שפונו כך יוחזרו לבתיהם מיד לתום פעולות האיבה באותו שטח. המעצמה הכובשת, המקבלת על עצמה את ההעברות או הפינויים האלה, תדאג, במלוא מידת האפשרות המעשית, להספקת שיכון נאות שיקלוט את המוגנים, לביצוע ההעברה בתנאים מניחים את הדעת מבחינת ההיגיינה, הבריאות, הבטחון והתזונה, ולבלי לקרוע בני משפחה אחת זה מזה. יש להודיע למעצמה המגינה על כל העברה ופינוי מיד לביצועם. המעצמה הכובשת לא תעצור מוגנים באזור הנתון במיוחד לסכנות מלחמה, אלא אם כן בטחון האוכלוסיה או שיקולי הכרח צבאיים מחייבים זאת. המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית שלה לשטח שכבוש על ידה."

קריאה מדויקת של הסעיף מלמדת כי למרות שהוא אוסר "העברת-כפיה של מוגנים, יחידים או המונים, וכן גירושם של מוגנים" מן האזורים המדוברים (דבר שישראל לא עשתה מעולם), "המעצמה הכובשת" (וישראל, כאמור, אינה עונה על הגדרה זו) מתחייבת גם שלא "תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית שלה לשטח שנכבש על ידה", דבר שגם אותו ישראל אינה עושה. יהודים עוברים להתגורר ביהודה ושומרון מרצונם החופשי, ולא כתוצאה מיוזמה ממשלתית של יישוב מחדש או העברה כפויה של אזרחים לאזורים אלה. סעיף 49 אינו מחייב את מדינת ישראל למנוע התיישבות מרצון של אזרחיה בגבולות השטח המדובר.רר

בכל מקרה, מכיוון שמעולם לא היו לירדן או לכל מדינה אחרת תביעות חוקיות לבעלות על אזורים אלה (יהודה, שומרון וחבל עזה), הרי שבהגדרה לא מתקיים כאן מצב של "כיבוש", ולכן סעיף 49 אינו חל על השטח ואינו ניתן להפעלה במקרה זה ועיין עוד בסעיף "מיתוס הכיבוש" לעיל.

מדינת ישראל חייבת למחות על הניסיון להחיל את אמנת ג'נבה הרביעית על היישובים היהודיים בשומרון, גם משום שחזקתה באזורים אלה נוצרה ב-1967 במהלך מלחמת מגן כנגד ירדן ומצרים, אשר החזיקו בשטחים אלה בניגוד לחוק מאז 1948.

המאחזים ונוער הגבעות

"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים."
(תלמוד בבלי, מס' יומא, דף ט עמוד ב)

"כאלה חצופים, החבר'ה האלה של נוער הגבעות, כאלה שובבים וחסרי משמעת! כמה שהם פרועים, זרוקים ומרדנים. שום כבוד לבעלי סמכות, שום התחשבות באחרים. שורפים את הזמן בשוטטות על גבעות צחיחות, בהתגרויות ובקטטות עם ערבים. (אנחה...) אם רק היה אכפת להורים שלהם מהם, אולי היו נמצאים היום על ספסל הלימודים, במקום שבו הם צריכים להיות, במקום להסתבך בצרות. טוב שהילד שלי לא מסתובב עם הארחי-פרחי האלה!"

זוהי התדמית שהודבקה לנוער הגבעות; אותם צעירים שהתקשורת הישראלית אוהבת לשנוא. הצגת נוער הגבעות בתקשורת כ"קיצונים, קנאים ומשיחיים" והכפשתם מעל כל במה באמצעים שלא היו מביישים שום לינץ' בככר העיר, עוררה עליהם את תרעומת הציבור כולו. בגללם, כך טוענים, אי אפשר לעשות שלום. בגללם העולם מחרים אותנו. בגללם הכלכלה שלנו מקרטעת. כל כך נוח להטיל את האחריות לכל חוליי המדינה על כתפיהם של כמה נערים ונערות הפזורים על ראשי הגבעות! אך כמה מאתנו באמת מכירים את הילדים הללו? לכמה מאתנו יצא לפגושאותם? האם אנחנו בכלל מכירים מישהו שמכיר אותם? ואולי, אולי יכול להיות שהתקשורת, בעלת הנטיות השמאלניות, מעוותת בכוונה תחילה את דמותם כדי להטות את דעת הקהל לכיוון הרצוי לה?ה

בוודאי תופתעו לגלות שרוב הנוער הזה, בניגוד למה שאתם עשויים לקרוא באמצעי התקשורת, מורכב מצעירים טובים, רציניים, מסורים וחסרי כל שמץ של אנוכיות, הבאים ממשפחות טובות, שכל רצונם הוא לעורר מחדש את הגאווה היהודית של העם בארצו ולהנהיג אותו לקראת עתיד טוב יותר. כן כן, הם רוצים להנהיג, מכיוון שהם חשים שנוצר ואקום מסוכן בהנהגת המדינה. הם רואים את ישראל של היום מיטלטלת כספינה ללא הגה בין גלים זועפים בים של שנאה. הם עדים לפשיטת רגל מנהיגותית-פוליטית של ראשיה, המתנהלים ללא כיוון ברור, ללא ערכים, ללא עמוד שדרה ובלי גרם אחד של חוצפה ישראלית בריאה. הם רואים צבא הסובל מחרדת-הֶדֶק, בורח מאירועי ירי ולוחם כשידו האחת קשורה מאחורי גבו מחשש שיואשם על ידי בתי המשפט הנאורים בשימוש ב"כח בלתי סביר". הם רואים עם מבולבל ומיואש שמחפש נואשות מוצא מן הסבך, בעקבות שלושים שנות שטיפת מוח חסרת מעצורים מצד התקשורת השמאלנית. והם מתבוננים בחברה הישראלית של היום, שרובה מנותקת משורשיה ואינה זוכרת עוד מה אנחנו עושים כאן בארץ ישראל, חברה שהחליפה מזמן את הציונות והאידיאלים לאורם הלכה בחיי חומרנות ריקים מתוכן ובני חלוף.ף

שני נערי גבעות נוטלים פסק זמן מעבודות הבניה כדי ללמוד תורה.

תמונה זו צולמה במערה במאחז שבות עמי, שנהרסה מאז בידי צה"ל בהוראת משרד הביטחון,בתקווה שהנערים ירימו ידיים ויעזבו את המקום. נקודה זו עדיין מיושבת, עד עצם היום הזה.

התשובה של נוער הגבעות למצב, כפי שהם רואים אותו, היא לממש בגלוי ובגאון את הזכות שנתן בורא עולם לעם ישראל ליישב את אדמתו, ללא מגבלות וללא הצטדקויות. התורה, הם מסבירים, מעניקה להם את הזכות – ולמעשה את החובה – ליישב את הארץ לאורכה ולרוחבה. ומה עם התנגדותו של נשיא ארצות הברית? צר לנו, הם עונים, אך אנו כפופים לסמכות גבוהה ממנו. ומה עם הבושה וההשפלה שאתם גורמים לשר הביטחון כשאינו מצליח למגר את תופעת המאחזים? הוא הביא זאת על עצמו, הם טוענים, כשהשתמש לרעה בסמכותו ושלח את הצבא להתעמת אתנו. למרות שהחזון שלהם נשמע חסר סיכוי לכאורה ומנוגד להיגיון הריאל-פוליטי הנוכחי, הם מאמינים שיישוב הארץ מתוך גאווה יהודית, תחושת ייעוד ואמירה חד משמעית, לא יביא לבידודה של ישראל בין אומות העולם, אלא להפך, דווקא יעורר כלפיה יחס של כבוד, הערכה ותמיכה.

הנוער של גבעות השומרון רואה את עצמו כחיל החלוץ של תנועת ההתיישבות החדשה וכמגשים החלום הציוני. הם מצוידים בחזון, במרץ ובכושר הביצוע הדרושים להקמת נקודות התיישבות חדשות (המכונות מאחזים) על אדמות מדינה שוממות כנגד כל הסיכויים. תנועות ההתיישבות של העבר, שהזינו את העם בימי תפארתן באנרגיות עצומות ובלהט ערכי, נשחקו במהלך השנים עד שוויתרו כמעט לחלוטין על חזון ארץ ישראל השלמה, והן מוכנות להסתפק היום בגושי התיישבות מבודדים ומגודרים הסמוכים לגבולות ארץ ישראל הקטנה מלפני מלחמת ששת הימים. "מנטליות גטו" זו אינה מקובלת כלל וכלל על הזן החדש של צעירים וצעירות הצומחים בקרבנו, המזכירים לנו שכל גבעה שאינה נתפסת על ידי יהודים, נופלת במהרה לידי הערבים.

בנייה מחדש של מאחז שנהרס. בעוד רובו של הנוער הישראלי מצ'טט בפייסבוק או מבלה בקניונים, עוסק נוער הגבעות בבניין הארץ.

אם כך, החבר'ה האלה הם באמת מכשול לשלום, לא?! אלא שהכל תלוי בהגדרה של "שלום". חייבים לזכור שמילה רבת-פנים זו, לפחות כשהיא מוזכרת בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הושפלה עד עפר ורוּקנה מכל משמעות על ידי שימוש יתר, הבטחות שווא והכשלונות הצורבים שנחלו הניסיונות להחליף שטחים תמורת שלום (תוכנית החלוקה, אוסלו, וואי, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות ועוד ועוד). השמאל בוודאי היה שמח להפקיע לגמרי את הכמיהה לשלום מהמגרש הציבורי ולנכס אותה לעצמו לשימושו הבלעדי, שהרי הוא מנסה לשכנע את העולם כי רק השמאל יודע להעריך את השלום באמת, ורק הוא מסוגל להביא אותו, על פי נוסחה סודית שכאילו מצויה בידו.

עם כל הכבוד, הימין הפוליטי בישראל ובייחוד תומכי נוער הגבעות, חולקים על עמדה זו. לדעתם, לא די בכך שעלינו להימנע בכל מחיר מלהאמין עוד להבטחות שווא על חומוס בדמשק ושטחים תמורת שלום, אלא שעלינו ליטול את היוזמה, לצאת מתוך הגטאות וליישב את כל מרחבי הארץ, עד לנהר הירדן שבמזרח. האם זה כולל את גירוש הערבים? לא בהכרח, הם משיבים - ניתן לחיות אתם ביחסי שכנות טובים בתנאי שלא יאיימו על קיומנו. אבל צריך להיות ברור לכולם למי שייבת הארץ הזאת. הם מאמנים שהשגת אותו שלום חמקמק מחייבת להחיל תחילה ריבונות יהודית על כל ארץ ישראל, מולדתם התנ"כית העתיקה של היהודים. כל עוד דובריו הנאמנים של הימין הפוליטי ותומכי ארץ ישראל השלמה נדחקים לשוליים על ידי התקשורת, מתקשה התפיסה הרעננה והמהפכנית הזו לחדור אל השיח הציבורי ולהתמודד בו כאפשרות ברת-קיימא. הפתרון של " שטחים תמורת שלום" הפך אפוא לתסריט היחיד במשחק. ואולם, לדברי אנשי ארץ ישראל השלמה, הרעיון של "שטחים תמורת שלום" ייכשל שוב, כשם שנכשל אין ספור פעמים בעבר, וההצעה של פתרון שתי מדינות לשני עמים", שזוכה לקידום אגרסיבי בכל האמצעים, תוביל בהכרח ל"פתרון הסופי". השָׁלוֹם הוא ביטוי לשְׁלֵמוּת, והוא יבוא, הם מדגישים, רק כשהארץ תהיה שְׁלֵמָה. על פי התוכנית האלוקית, עם ישראל חייב לשוב תחילה לאדמתו, ורק לאחר מכן יסייע להשכין בעולם אחדות וצדק עולמי. אולי הרעיון הזה נשמע לכם הזוי, או מנוגד לכל מה שחשבתם והאמנתם עד היום, אבל הוא בוודאי לא הזוי יותר מאשר נטישת לב ארץ ישראל, בעל החשיבות האסטרטגית בידי אויבינו המושבעים הדוגלים בתפיסה האירנית, תמורת פיסת ניר!

מיום ליום קשה יותר להתעלם מנוער הגבעות. הם הצליחו אפילו להגיע למסך הכסף:

הביקורת הנשמעת על נוער הגבעות ומעשיהם גם בקרב תומכי תנועת ההתיישבות מעידה על חוסר ההבנה הבסיסי של הנערים והנערות הללו. הרי כמעט כל עיר ויישוב שקיימים היום התחילו אי שם בעבר כ"מאחז בלתי חוקי" שהוקם על ידי "נוער גבעות", ורק מאוחר יותר צמח ליישוב בוגר ומפותח. אם אתם נמנים על מתנגדי מפעל ההתיישבות, יש לכם סיבה טובה לדאגה; הנוער הזה הרבה יותר נחוש להמשיך ולהקים יישובים, מאשר הממשלה נחושה להרוס אותם. אבל אם גם אתם סבורים שהקמת יישובים היא הדרך הנכונה, אתם יכולים לסמוך על נערים מסורים ועקשנים אלו שיפרצו לכיוונים חדשים, ואין ספק שעוד תפגשו אותם בעתיד מנהיגים את תנועת ההתיישבות המתחדשת.

משפחה צעירה מנסה לעכל את שארע בין חורבות ביתה במאחז.הבית אמנם נהרס עד היסוד, אך רוחם נותרה איתנה כתמיד.

כצפוי, נוער הגבעות הפך לצנינים בעיניה של ממשלת ישראל, ובצדק. נערים ונערות אלה, עיקשים, נחושים ונטולי מורא, מוּנָעים בכוח האמונה, הערכים והחזון האוטופי אודות דמותה הראויה של מדינה יהודית, מעזים לקרוא תגר על סמכות המדינה. הם נוקטים בנשק המרי האזרחי הבלתי אלים. למרות שיש החולקים על עמדותיהם ושיטות הפעולה שלהם, בעוד אחרים מכנים אותם "קיצונים", נוער זה פועל מתוך מניעים טהורים, והשקפת העולם שלו אינה מהפכנית יותר מזו של מתנגדיו מן העבר השני, השמאל הקיצוני, שאינו נופל קרבן להשמצות ולהכפשות על כל צעד ושעל.

אם כן, מהם אותם "מאחזים"? המאחזים הינם נקודות התיישבות יהודיות חדשות ביהודה ובשומרון, שברובן, אם כי לא בכולן, מתגוררות מספר משפחות צעירות ואידיאליסטיות במבנים פשוטים הבנויים מלוחות עץ מעובד או במבנים יבילים (קרוואנים) על ראשי גבעות חשופות, בדרך כלל בקרבת יישובים קיימים. נקודות התיישבות תוססות אלה מוגדרות על ידי ממשלת ישראל כ"בלתי מורשות" או "בלתי חוקיות" מכיוון שלא קיבלו אישורים רשמיים להקמתן, ולכן הן נתונות תחת איום מתמיד של צווי הריסה. במקרים רבים מדובר בסך הכל בעניין בירוקרטי שולי כמו חריגה מייעוד הקרקע או חתימה שחסרה. לצדם קיימים כמה יישובים יהודים, חלקם מבוססים ומפותחים מאוד ובהם עשרות משפחות, בתי קבע ותשתיות, אשר למרות שהשלימו את כל התהליך הבירוקרטי וקיבלו את כל האישורים, מעמדם המשפטי טרם הוסדר רשמית מכיוון ששר הביטחון מסרב להעניק את אישורו הסופי, מנימוקיו הפוליטיים והאנוכיים השמורים עמו.

החלוצים בוני הארץ, אז והיום. רוב הישראלים נזכרים בערגה בחלוצים מן הימים שלפני קום המדינה (בתמונה משמאל), ורוחשים כלפיהם חיבה, הערצה וכבוד. החלוצים הללו לא ביקשו רשות מאף אחד ולא ניסו כלל לאמץ לעצמם תדמית 'פוליטיקלי קורקטית'; הם עסקו בבניין ובהתיישבות, ובזכות עמלם קנו היהודים אחיזה בקרקעות מולדתם. לעומתם, החלוצים בני דורנו ("נוער הגבעות" בתמונה מימין) זוכים בישראל הפוסט-ציונית וחסרת הכיוון של היום לקיתונות של השמצות, בוז וזלזול, פרי עמלה של תקשורת מגויסת המגוּבה בציבור תמים הניזון ממידע חלקי ומסולף.
 
דמותה של הרוח החדשה המנשבת בהתיישבות. זוג צעיר נקשר לאדמתו במאחז.

HILLTOPS TRAILER.mov

http://www.youtube.com/watch?v=XNEzFT9P71k&feature=player_embedded

http://myshomron.blogspot.com/p/1.html

  





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
lurker לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 18.9.05
17282 הודעות, 287 מדרגים, 566 נקודות.  ראה משוב
אור ליום ששי כ''ח בחשון תשע''א    21:42   04.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. הסרטון HILLTOPS TRAILER  
בתגובה להודעה מספר 5
 
  


לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי ג' בכסלו תשע''א    09:00   10.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. לורקר תודה רבה! שיתוף פעולה ישראלי עם אונר''א  
בתגובה להודעה מספר 6
 
  

הבעיה היא שאנחנו משתפים פעולה עם אונר"א.

אנחנו קוראים לאנשים שבחייהם מעולם לא זזו מביתם "פליטים", ואנחנו קוראים לשכונות ולישובי קבע שמאוכלסים באנשים שכמעט כולם מעולם לא זזו מבתיהם "מחנות פליטים".

אנחנו מאמצים את הטרמינולוגיה השיקרית שלהם,וגם זה תורם לשימור הבלוף הזה.

בן אדם שבחייו מעולם לא זז מביתו, שהוא בית קבע בשכונה ליד רמאללה - הוא לא פליט,וזה לא באמת משנה כמה באונר"א יצווחו אחרת.

על פי כל סטנדרט בינלאומי מקובל (למעט זה שיצרו במיוחד בשביל הפלסטינים) הוא לא פליט, ואין סיבה שנתעלם מזה ,ולמרות זאת נמשיך להגדירו כפליט, או את השכונה שהוא גר בה כ"מחנה פליטים".

משום מה יש ישראלים שמעלים את הטענה שאונר"א מונע את שיקום הפליטים - אבל זה שקר!

אונר"א לא מונע את שיקום הפליטים, אונר"א שיקם את הפליטים(!).

על פי כל סטנדרט בינלאומי מקובל, מה שאנחנו קוראים לו "מחנות פליטים" זה שיקום מוחלט של פליטים ,ברמה שביוניצ"ף (הסוכנות של הפליטים -האמיתיים- בעולם) יכולים רק לחלום עליה.

אגב, אונר"א מרוקנים את כל הטענה מאחורי ה"פיצויים" כתחליף ל"זכות" שיבה. (גם בלי להתייחס לזה שהרכוש היהודי שהושאר במדינות ערב שווה כמעט פי 2 יותר מהרכוש הערבי שהושאר בישראל).

התקציב של אונר"א לשנת 2009 היה מיליארד דולר (כך על פי האתר שלהם).

אפילו אם נשליך רק רבע מהסכום הזה לשנים עברו (62 שנים) הרי שאנחנו מגיעים לסכומים בלתי נתפשים של למעלה מ 15 מיליארד דולר.

הסכום הזה שווה לריבוע השווי של הרכוש הערבי שהושאר בישראל.
וזה כבר מה שהוענק נשפך וניתן לפלסטינים...כך שלדבר על "פיצויים", זו חתיכת בדיחה...

אבל נו טוב, כל עוד לא מצפים מאיתנו לשלם, אז שיקבלו כמה שבא להם. (ואם יש להם את החוצפה לדרוש מאיתנו לשלם שקל, אז שקודם יכסו חוב של מיליארדי דולרים על רכוש יהודי שהופקע על ידי מדינות ערב).

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1775&page=2

תגובית

300




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום שני ח' בכסלו תשע''א    21:23   14.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. עזמי בשארה לירון לונדון:אין אומה פלשתינית  
בתגובה להודעה מספר 7
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.11.10 בשעה 22:50 בברכה, ליה
 

עזמי בשארה בראיון טלביזיוני עם ירון לונדון חושף את התרמית של הערבים

There is no palestine

http://www.youtube-nocookie.com/watch?v=U1KkYjhFryA&feature=related

בראיון לירון לונדון אומר בשארה "אני לא חושב שיש אומה פלסטינית. אני חושב שיש אומה ערבית. למרות מאבקי הנחרץ בכיבוש אני חושב שזו המצאה קולוניאלית. פלסאטין עד סוף המאה ה-19 היתה דרום סוריה הגדולה".

ירון לונדון מראיין בטלויזיה את ד"ר בשארה

http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA

ירון לונדון ופרופ' בן-עמי המשתתף באותו ראיון נותרים המומים.

ואכן דבריו של עזמי בשארה תואמים את האמור בספרה של פעילת זכויות אדם קנדית ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם" ואחרים, כמוצג במאמרי "מגרש כדור-רגל וקופסת גפרורים":


http://www.news1.co.il/Archive/003-D-11716-00.html?tag=14-34-23אין

זו הפעם הראשונה שחה"כ בשארה מתבטא ברוח זו: בראיון שהעניק לעיתונאי ארי שביט מ"הארץ" ,(מוסף הארץ, 29.5.1998) אמר כך:

"...כמושג פוליטי, רק השטחים שממזרח לקו הירוק הם כבושים, ואילו כמושג תרבותי-היסטורי, כל פלשתין היא כבושה".

כלומר, לדידו של בשארה, חבר כנסת ישראלי, על מדינת ישראל לסגת מכל שטחיה, כולל רמת אביב והרצליה פיתוח, שכן אלה בבחינת "שטחים כבושים"

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=234509

כך אמר, למשל, בגילוי לב בראיון לעיתון הירדני "אל-דוסתור":

"...השאלה הנשאלת היא איך לעשות שימוש בכלים על מנת להחריף את הניגודים בקרב הציבור הישראלי ולעורר את הקונפליקט בין רעיון השוויון והרעיון הציוני...

זהו המבחן שאני סבור כי השגנו בו הצלחה רבה ע"י העלאת עניין מדינת כל אזרחיה מול מדינת היהודים...

לכך יש להוסיף את ההיחלצות נגד תהליך הישראליזציה והפיכת מושג השוויון ממושג של התמזגות עם הציונות למושג העומד בסתירה עימה".

בדבריו בביירות, הוסיף בשארה כי לעולם לא יכיר בציונות גם אם יעשו זאת כל מדינות ערב",

וקינח: "לא נוותר על פלשתין. המערכה (דרך הטרור) עוד ארוכה".

שימו לב, ארץ ישראל מכונה בפיו "פלשתין" ולא ישראל, והמערכה לכיבוש הארץ מידי הציונים כולה לפנינו.

דבריו אלה מתאימים ברוחם לדו"ח שהוגש לבית המשפט על דבריו של מזכיר מפלגת בל"ד שנאמרו במהלך חודש יולי 2001:

"כיום הדרישה היא שוויון, אך זאת היא רק דרישה זמנית, ואנו רוצים להגיע למצב שהיהודים יבקשו שוויון מאחר והם זרים ואנחנו בעלי הארץ הזאת".


http://www.al-dura.net/a343435-%D7%A2%D7%96%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%A3-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%A4%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%AA



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום שני ח' בכסלו תשע''א    23:06   14.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. אין דבר כזה פלשתינים-זו מילה שהומצאה  
בתגובה להודעה מספר 8
 
  

מגרש כדור-רגל וקופסת גפרורים

ניחוש קטן – במזרח התיכון, מי המיגרש ומי הקופסה? דברים שרואה דניס מילר, קומיקאי לא יהודי מאמריקה וג'ואן פיטרס – היסטוריונית ופעילת זכויות האדם מקנדה.

החומר של מילר (The English version) מסתובב באינטרנט לאחרונה, ובויית ללא עריכה בגלובל רפורט. אז הנה הוספתי לו איזה טאץ' קטן ושאלה להכעיס בקצה. השלמתי במבואות מתוך ספרה של פיטרס המסכם במסמך היסטורי מקיף את מקורות הסכסוך היהודי ערבי על ארץ ישראל "מאז ומקדם", וסיימתי בציטוט מתוך ממר"י. ולכולם התודה והברכה.

מילר: תלעסו את זה היטב ותקלטו, 500 מיליון ערבים וחמישה מיליון יהודים. תחשבו על כל המדינות הערביות כמו על מגרש כדורגל, ועל מדינת ישראל כקופסת גפרורים במרכז המגרש. ועכשיו אותם חברה נשבעים שאם מדינת ישראל תיתן להם חצי ממנה, כולם יהיו חברים טובים.

זכות הדיבור לקומיקאי בעל תוכנית הטלוויזיה "דניס מילר לייו" בערוץ הטלוויזיה האמריקני HBO:

"עיון מהיר על המצב הוא תמיד חשוב, אז כשירות לכל האמריקנים שעדיין לא תפסו את העניין, אני מציע לכם עכשיו את הסיפור על המזרח התיכון בכמה משפטים בודדים", וככה זה הולך: הפלשתינים רוצים מדינה משלהם. אבל יש רק דבר אחד בקשר לזה, אין דבר כזה פלשתינים.

זו מילה שהומצאה. מדינת ישראל נקראה פלשתינה כבר לפני אלפיים שנה. כמו המילה וויקנים, פלשתין נשמעת כמו מילה עתיקה אבל למעשה זו המצאה חדשה. לפני שהישראלים זכו באדמה במלחמת ששת הימים , עזה נשלטה על-ידי מצרים, יהודה ושומרון על-ידי הירדנים, ולא היו שום "פלשתינים".

מיד איך שהיהודים התחילו לגדל על האדמות האלו תפוזים בגודל של כדור-סל, מה אתם יודעים, התחילה המלחמה. תגידו היי ל"פלשתינים" שבוכים על הקשר העמוק ל"אדמתם" הגזולה ול"אומתם".

אז למען ההגינות, בואו לא נשתמש יותר במילה "פלשתינים" כדי לתאר את האנשים הנפלאים האלה, אשר רוקדים מאושר על מתינו הכוונה להרוגים של התקפות הטרור בארה"ב - ר.ת.) עד שמישהו אומר להם שמקליטים אותם לטלוויזיה- ר.ת.), במקום זה, בואו נכנה אותם כמו שהם:

"ערבים אחרים שאינם מסוגלים להביא לידי מימוש דבר בחייהם ומעדיפים לעטוף את עצמם במלודרמה מפתה של מאבק ומוות אינסופיים". אני יודע שזה קצת "כבד" להשתמש במילים כאלה ב-CNN, אז מה דעתכם על ההגדרה: "שונאי-יהודים שזה מקרוב באו".

טוב, אז שונאי-יהודים החדשים האלה רוצים מדינה משלהם. אופס, רק עוד משהו: לא, הם לא.

הם יכלו להיות בעלי מדינה משלהם בכל זמן בשלושים השנים האחרונות, ובמיוחד לפני כמה שנים בקמפ-דייוויד, אבל אם יש לך מדינה משלך, אתה צריך שיהיו לך רמזורים ומשאיות לפינוי זבל ומשרד חקלאות והכי גרוע, אתה למעשה צריך לתכנן ולבצע דרכים כדי להתפרנס.

זה לא צחוק. בכלל לא. הם רוצים את מה שכל שונאי-היהודים באזור רוצים: את ישראל!

וכמו כן הם רוצים גם ערימה גדולה של יהודים מתים כמובן, כי פה נמצאת עיקר החגיגה, אבל בעיקר הם רוצים את ישראל.

למה? קודם כל, הניסיון להרוס את ישראל - או את "הישות הציונית", כפי שכתוב אצלם בספרים.

ושנית, חמישים השנים האחרונות אפשרו לשליטים הערבים להסב את תשומת הלב של תושבי מדינותיהם מהעובדה שהם אנשי הצווארון הכחול הכי עלובים ועניים והכי נחשלים עלי "אדמות אללה". ו"אדמות אללה" לתושבי מדינות אלה זה בהחלט אומר משהו...

זה גורם לי לגלגל את עיני בכל פעם שה"צדיקים" מדברים על צדק מוסרי ועל ההיסטוריה והתרבות של המוסלמים במזרח התיכון. אם לא פספסתי משהו, הערבים לא העניקו לעולם דבר מלבד אלגברה, אשר דרך אגב, תודה רבה, לעזאזל, עבור זה.

תלעסו את זה היטב ותקלטו: 500 מיליון ערבים וחמישה מיליון יהודים. תחשבו על כל המדינות הערביות כמו על מגרש כדורגל, ועל מדינת ישראל כקופסת גפרורים במרכז המגרש. ועכשיו אותם חברה נשבעים שאם מדינת ישראל תיתן להם חצי ממנה, כולם יהיו חברים טובים.

באמת? ו'אווו. איזה חדשות מגניבות.

היי, אבל מה עם התמשכות המלחמות להשמדת המדינה הזעירה, והחוקים צמאי הדם הקנאים שלהם לזרוק את כל היהודים לים?

אה, זה? סתם צחקנו.

חברי, קווין רוני, העיר הערה מעניינת מאד אתמול: בואו נהפוך את הנתונים: תארו לעצמכם חמש מאות מיליון יהודים וחמש מיליון ערבים. עמדתי נדהם מול הפשטות שבעניין.

האם מישהו יכול לתאר את היהודים חוגרים על עצמם סכיני גילוח וחגורות נפץ? או מגייסים לעזרתם כל דבר שאפשר למשך דורות, כדי לדחוף את המדינה הקטנה של הערבים לים? או רוקדים מאושר על רציחתם של חפים מפשע? או מפיצים ומאמינים בזוועות שקריות שהערבים אופים לחם בדם של ילדים יהודים? מזוויע.

לא, כמו שאתם יודעים, אם היו מניחים ליהודים לחיות בשלום ובשלווה, הכי הרבה שהיהודים היו יכולים לעשות לאחרים בעולם, זה להתווכח איתם עד מוות.

הנשיא בוש, אלוהים ישמור על נשמתו, מהלך על חבל דק. אני מבין את זה, בניסיונות החיוניים שלו בעירק ומדינות אחרות. זה האינטרס שלנו, כאמריקנים, לנסות ולשמור על יציבותם של בעלי בריתנו הערבים ככל שניתן, כי אחרי הכול, זה לא יותר קשה לעשות את זה מאשר לשמור על אולם מלא דוגמניות - על, שמנעו מהם את הסמים...

למרות זאת, באסטרטגיה לטווח ארוך, ישנה תמיד סכנה של חוסר איזון. אנחנו כבר הפסדנו קצת.

אחרי 11 בספטמבר, הנשיא שלנו אמר לנו ולשאר העולם שהוא הולך לעקור משורש את כל הטרוריסטים ואת המדינות שתומכות בהם. נפלא.

אז הישראלים, אחרי חודשים על חודשים שהם עוברים את המקבילה לאוקלהומה-סיטי ראה הגדרה בתחתית העמוד - ר.ת.), מידי שבוע,(וגם מידי יום), שהחלו לעשות את מה שאנחנו עושים, אז אנחנו אומרים להם לגלות איפוק. אם אמריקה הייתה מותקפת במתקפת טרור כמו באוקלהומה-סיטי כל יום, מייד היינו צורחים על הממשלה לחסל את זה ולהרוג כל דבר שחי דרומית לים התיכון ומזרחית לנהר הירדן.

הרגישו חופשי להעביר את זה הלאה לכל חבריכם ומכותביכם. וברכתי עמכם, תחיו בשלום, תהיו בריאים ושמחים, ושיהיו לכם חיים נפלאים.

עד כאן הקומיקאי מילר

אני השחף שואל - מצחיק או רציני? מה דעת החכם היהודי ישראלי לדורותיו?

השאלה תיבחן על-פי מקורות היסטוריים. תחילה מבואות מ"מאז ומקדם" של ג'ואן פיטרס:

האומה הפלשתינית - 51 לשונות

במפקד הבריטי של 1931 התגלה שתושבי ישראל הלא יהודים היו ערב רב של תושבים בני עמים שונים מכל קצווי עולם שרבים מהם מתוארים משום מה כ"ערבים" שמקומות הולדתם ולכן מוצאם יכול להיות מפוענח על-פי שפתם (עמ' 219-230):

"23 לשונות שונות בשימוש אצל המוסלמים". בתוספת "28 לשונות אצל הנוצרים".

ס"ה - "51 לשונות מ-24 ארצות שונות לבד ארצות אירופה ושתי יבשות אמריקה"

זהות פלשתינית נפרדת כצורך טקטי:

"קיומה של זהות פלשתינית נפרדת אינו בא אלא לצרכים טקטיים, הקמתה של מדינה פלשתינית היא מכשיר חדש במערכה נגד ישראל" (עמ' 143) - זוהיר מוחסן, לשעבר ראש המחלקה הצבאית של אש"ף וחבר הוועד הפועל שלו (ביומון ההולנדי טרוב, מרס 1977).

אז מה כל אלו ה"פלשתינים"? עבודה בעיניים? לא יכול להיות.

בואו נראה: "אמר הנביא מוחמד - המלחמה היא מרמה" - אל-בוכרי, אל-ג'אמע אל-צחיח (עמ' 143). מה מלחמה? מה מרמה? "הסתיים ג'יאהד קטן, אנחנו בדרך לג'יאהד הגדול".

אבו מאזן שהכריז בעבר "כשיסתיימו ההסכמים (קבלת האדמות) יישאר רק התותח (מלחמה), חזר והכריז מיד לאחר גמר הינתקות/גירוש תושבי כפר דרום: "הסתיים הג'יאהד הקטן, אנחנו בדרך לג'יאהד הגדול".

ביאורים

"מאז ומקדם" ספרה של ג'ואן פיטרס:

פיטרס, פעילת זכויות האדם מקנדה, לא יהודיה, שפעלה למען הפליטים הפלשתינים בלבנון. תוך חיפוש נתונים ותעודות מתגלה עובדה מתמיהה, משמדובר בפליטים הערבים שונתה הגדרת הפליט על-ידי ארגון האומות המאוחדות, שלא כמקובל למי שנאלץ לעזוב את ביתו הקבוע או הטבעי. הפליט הערבי הוגדר ככזה כבר לאחר שהתגורר במשך שנתיים או יותר בשטח ארץ ישראל לפני קום המדינה. היחס המפלה לטובה ביחס להגדרה המקובלת הביא את פעילת זכויות האדם לבדוק את הנתונים במסמכי האו"ם המקוריים, ומשם הלאה למקורות נוספים לרוב. פליאה גדולה המסוכמת במסמך היסטורי מונומנטאלי.

מתארת ברברה טוכמן ההיסטוריונית הדגולה: "הספר הוא מאורע היסטורי בפני עצמו, בחשפו עובדות שעד כה נדחקו לאפלה, עד אשר ג'ואן פיטרס גילתה אותן". ברברה טוכמן שהתפרסמה בזכות ספרה האלמותי "מצעד האיוולת". ספר תולדות טיפשות האדם.

השלמות לדניס מילר

וויקה - הגדרה בסיסית :

וויקה היא דת פאגאנית מבוססת טבע (אך לא עובדת-טבע). מקורה במאה ה-20, והיא משלבת אלמנטים של כשפים מסורתיים (מאגיה עממית), עם תורתו של ג'ראלד גרדנר. בצורתה המקורית, וויקה היא דת פריון סודית, המאמינה באל זכר ובאלה נקבה. פולחני המסתורין של האל והאלה מועברים למאמינים באמצעות טקסי הכנסה בסוד (פולחני מסתורין הם אמיתות שניתן להבין רק באמצעות חוויה וניסיון ישיר). במהלך השנים, התפתחו וריאציות רבות מאוד של צורה מקורית זו, כולל התמחויות ייחודיות אישיות.

התקפת הטרור באוקלהומה-סיטי:

בשנת 1995 הותקף בנין הממשל הפדראלי בעיר התחתית באוקלהומה-סיטי, בהתקפת טרור אשר גרמה להריסת כל קומפלקס המבנה וגרמה למותם של 186 בני אדם, מתוכם 19 זאטוטים ששהו בגן, כ-800 פצועים, ומעל שלוש מאות מבנים שנהרסו בסביבה. זו הייתה התקפת הטרור הגדולה והדרמטית ביותר בארה"ב עד מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר.

השלמות למי שרוצה (לא חובה, מוגזם, מיותר) לדעת יותר על ההיסטוריה של ההתיישבות היהודית ערבית, מקור האנטישמיות, והמאבק על הארץ.

טיפהל'ה.

מצב האוכלוסין בארץ ישראל במאה ה-19, "מאז ומקדם" (עמ' 162-4):
- אנציקלופדיה גרמנית - 1827: "ארץ שממה שכנופיות שודדים ערביות מהלכות בה בכל פינה".

לאחר ביקורו של מארק טו'יין ביקר ב-1867 בארץ הקודש הוא מסכם:

- "חזיונות מסעירים... אינם מתרחשים עוד בעמק יזראל... מהלך שלושים מיל (50 קילומטר) לכל עבר אין בו כפר אחד ערירי" (נ.ש. - 50-80 ק"מ לערך רוחב מותניה של ישראל הגדולה דהיום מהים ועד הירדן).

- וכן "כדי למצוא את אותו סוג של בדידות שינסוך עליך שיממון... עליך לבוא לגליל... מדבריות עזובה אלה, קופות שממה חלודות... הכפר המטופש הזה טבריה, הישן את שנתו בצל ששת דקליו האבלים... הגענו בשלום להר תבור... בכל הדרך לא ראינו נפש חיה".

- נמשיך: "נצרת עיר שכוחת אל... יריחו המקוללת היא תל חורבות מפורר, כפי שהותיר אותה יהושע במופתיו לפני למעלה משלושת אלפים שנה".

הלאה בואכה ישימון "ארץ ישראל יושבת עטוית שק ואפר... שוממה וכעורה".

- ואיזה ביטוי נפלא עצוב על ערים ועיירות מפעם "שם הקשיבו אלי אדם לקולו של המושיע ואכלו את לחם הניסים... נמים (שנת 1867) בדממת הישימון שאין דריו אלא עופות טרף ושועלים נחבאים -אורבים".

רושם ה.ב. טריסטראם ביומנו "עיבודם של אדמות עמק השרון פוסק והולך, וכפרים שלמים נעלמים מעל פני האדמה. מאז 1838 נמחקו שם מן המפה (על-ידי הבדואים) לא פחות מ-20 כפרים, ויושבי הקבע נעקרו מן השורש".

שורה של משקיפים שביקרו בארץ מסכמים:

- צרפתי מחברו של מורה הדרך המפורסם ביותר לארץ הקודש במאה ה-19: "את חיפה ניתן לעבור ב-5 דקות (רגלים או חמור) בדרך לעכו", ושם "אותו נמל נהדר היה בטל ממסחר".

- ב-1840 כותב משקיף: "ההמונים בירושלים נאמדו בפחות מ-15 אלף תושבים, למעלה ממחציתם יהודים".

- נוסע צרפתי: "חיפה מנתה 6000 איש",

דוד לנדס מסביר את הסיבות להצטמקות האוכלוסיה: "כתוצאה ממאות שנים של הזנחה ושלטון עושק מצד הטורקים... למריבות שבטים ולשודדים בדואים".

ברנרד לואיס משלים: "האיכרים מוזנחים ומרוששים נפלו לידיהם של מלווי כספים וספסרים נושלו לעיתים כליל מאדמתם".

סופר צרפתי: "לא רק אפנדים עשירים חטפו את הקרקע... אלא גם זרים בעלי יוזמה שראו להם סיכוי לקצור רווחים במקום".

ג'והן לואיס בורקנהרד מסכם: "הנגישות של השלטון (העותומאני) מצד אחד ושל הבדויים מן הצד השני הורידו את הפלאח בחורן לדרגה שאינה עולה בהרבה על זו של הערבי הנודד. מעטים הם המתים באותו כפר בו הם נולדו".

הקונסול הבריטי: "דלדול האוכלוסיה הולך ונמשך"

מי היו הפלשתינים בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ועשרים?
הגדלת האוכלוסיה הדלה וההגירה לארץ ישראל, החלו עם הפוגרומים ביהודי אירופה והתחייה הציונית של הרצל. ההגירה היהודית גררה הגירה ערבית מסיבית, חלקה מתוך עניין כלכלי שהביאה העלייה היהודית, וחלקה כתגובת נגד לפעילות הציונית, מתוך מאמץ להפריע להקמת הבית היהודי בפלשתינה. הפעילות הערבית שהחלה בטבח ביהודי חברון, ובמאורעות הדמים בשנות ה-30, המשיכה בשיתוף הפעולה בין המופתי והיטלר.

בתוך כך האנגלים בהצהרת בלפור תמכו בהקמת בית יהודי בארץ ישראל, העדיפו בהמשך את הערבים עקב הלחץ הערבי הנגדי האפקטיבי הן בגלל מספרם וכוח השפעתם העדיף, והן בגלל הטרור הישיר שהטילו במי שהתנגד להם, או בניסיון להרתיע את העלייה היהודית, כפי שאומר צ'נסלור הנציב הבריטי העליון בארץ ישראל (1 ספטמבר 29): "התחלחלתי לשמוע על מעשה הזוועה שעשו חבורות של זדים אכזריים וצמאי דם, על רציחות אכזריות של אנשים חסרי מגן מתוך היישוב היהודי, בלי הבדלי גיל ומין... מעשים של פראות שאין להביעה במילים".

ואכן הטרור על-פי התוצאה מתגלה כשיטה יעילה לשכנוע:

"במשטר ההגירה הבריטי לא הייתה כל אמת מידה רצינית לבדיקת שכיחותה של כניסת ערבים ל"פלשתינה". ומנגד - "ההנחיה המוקדמת... שצריך לבדוק רק את הגירתם של יהודים" (עמ' 219-230).

אנתוני אידן 1943 - "אם הכרח שתהיינה לנו העדפות, הרשני ללחוש על אוזנך שאני מעדיף ערבים על היהודים".

מה חדש?

ב-42 ביוני 2001 פורסם בעיתון המצרי אל-ערבי הראיון האחרון עם פייסל חוסייני לפני מותו (תרגום מ- MEMRI) להלן קטעים נבחרים:

הסוס הטרויאני - כתרגיל הונאה

פייסל חוסיני שנחשב למרתין לותר קינג של הפלשתינים אמר לפני שלוש שנים, אמרתי "היכנסו אל בטן הסוס", וכולנו נכנסנו לבטן הסוס. והסוס עצמו נכנס אל החומות. כעת, הגיעה השעה שנאמר: "רדו מבטן הסוס" והתחילו לעבוד... למען המטרה שלשמה נכנסתם לבטן הסוס. האינתיפאדה מהווה, לדעתי, את הירידה מבטן הסוס. זוהי תחילת העבודה האמיתית שלשמה נכנסנו לבטן הסוס.

"הסכם אוסלו, או כל הסכם אחר, הוא בסך-הכל הליך זמני.. צעד לקראת משהו רחב יותר..."

" המטרות "האסטרטגיות" והמטרות "הפוליטיות", או המטרות בשלבים. המטרות האסטרטגיות הן "מטרות העל", "המטרות לטווח ארוך", או המטרות הבלתי משתנות, המבוססות על זכויות ועקרונות פאן-ערביים, היסטוריים מוצקים. לעומת זאת, המטרות "הפוליטיות" הן מטרות לשלב זמני שנקבעות בהתאם למערכת הבינלאומית הקיימת...וגורמים אחרים "המשתנים" מעת לעת".

"אנו מבקשים מכל הכוחות והפלגים הפלשתינים להתייחס להסכם אוסלו ולהסכמים האחרים כאל הליכים "זמניים", או מטרות בשלבים... אנו אורבים לישראלים..."

" אם נסכים להכריז על מדינתנו נכון לעכשיו על 22% בלבד מפלשתין, כלומר על הגדה המערבית ורצועת עזה - הרי שמטרתנו הסופית היא שחרור כל פלשתין ההיסטורית מן הנהר ועד לים..."

בהגדרת היעדים חוסייני מזוהה כפלשתיני? או כפאן ערבי וכמוסלמי נאמן?

פייסל חוסיני המשך: "אם אתה שואל אותי בתור איש הלאומיות הפאן-ערבית מהם גבולות פלשתין באסטרטגית העל,אני אשיב לך מיד: "מן הנהר ועד לים", כולה אדמה ערבית, אדמת האומה הערבית. אם אתה שואל אותי בתור מי שמשתייך לאמונה האיסלאמית, תשובתי היא גם כן "מן הנהר ועד לים", כולה וקף איסלאמי שאין למוכרו ואין לקנותו".

"אלא שמה שאני יכול להשיג עכשיו ולחיות עליו, לאור המערכת הבינלאומית,איננו, כמובן, פלשתין "מן הנהר ועד לים"... סיסמתנו מעתה והלאה צריכה להיות "האינתיפאדה תמיד צודקת"..."

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-11716-00.html




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום שני ח' בכסלו תשע''א    23:58   14.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. האזרח עזמי  
בתגובה להודעה מספר 9
 
  
האזרח עזמי

מאת שביט ארי

ח"כ עזמי בשארה הוא אולי היריב הרהוט, המנומק והיעיל ביותר שיש כיום לאידיאולוגיה הציונית בישראל


בסדרת שיחות עם ארי שביט הוא מנסה לחשוף את הסתירות שביסוד קיומה של ישראל כמדינת היהודים, קורא לחילונים להשתחרר מעול הציונות, עומד על הסתירה בין היותו ערבי גאה לבין נאמנותו למדינה, פוסל כל אפשרות של פשרה היסטורית ללא פתרון בעיית הפליטים ופורש את חזון המדינה הדו-לאומית של כל אזרחיה.

על ארונית עץ לא מרשימה במיוחד בחדר 101 במשכן הכנסת בירושלים תלויה מפת
פלשתין. מפת ארבע מאות הכפרים האבודים של פלשתין. כך שכאשר חבר הכנסת
עזמי בשארה מתרווח בכורסה המשרדית שלו, יונק מהסיגר שלו ומפריח באוויר
טבעות עשן ריחניות, מבטו מרוכז ללא הרף במפת הכפרים האבודים. במפת פלשתין שחרבה. מפת הנכבה.

אבל כאשר חבר הכנסת בשארה קם להתהלך בחדר בחליפה גזורה היטב, שמטפחת משי
הדורה מבצבצת מכיס המקטורן שלה, כאשר הוא מנסה ללכוד מחשבה או לחדד הגדרה תוך כדי פסיעה הלוך ושוב בלשכתו הפרלמנטרית, הוא חולף פעם אחר פעם על פני התמונה האחרת המקשטת את קירות חדרו. זוהי תמונת שחור-לבן מרשימה, מוכרת ומעוררת נשכחות: תמונתו של גמאל עבדול נאצר.

ספק רב אם ניתן למצוא היום בבית הנבחרים הישראלי ולו ארבעה או חמישה
חברי כנסת שמשנתם סדורה יותר ומחשבתם צלולה יותר מזו של עזמי בשארה .

הפילוסוף הפוליטי אשר עיצב במידה לא מבוטלת את השיח הציבורי בישראל כאשר
טבע את המושג 'מדינת כל האזרחים', והמנהיג הערבי-ישראלי אשר העלה את
התביעה להכיר בפלשתינים אזרחי ישראל כמיעוט לאומי הזכאי לאוטונומיה
תרבותית משלו, הוא בעל יכולת אנליטית שכמעט איננה מצויה היום בפוליטיקה
הישראלית.

בהתמדה, בשיטתיות ובכישרון רב עוסק בשארה זה למעלה מעשור בחשיפה
ביקורתית של הסתירות העומדות לדעתו ביסוד קיומה של מדינת ישראל.

בפירוק לגורמים של האידיאולוגיה הציונית. באמצעות שימוש בארסנל עשיר של כלי מלחמה מושגיים הוא מצליח לקדם במקביל שני מהלכים פוליטיים-תרבותיים
מרחיקי לכת: המהלך שנועד לעשות דה-קונסטרוקציה של הלאומיות היהודית הישנה- הציונות - והמהלך שנועד לעשות בו בזמן קונסטרוקציה של סוג חדש, מודרני, של לאומיות ערבית.

הוא הגיע מן הפרובינציה. מן הגליל. בנם של פקיד ממשלה מרקסיסטי יליד
תרשיחא ושל מורה נאצריסטית ילידת כפר רמה, עזמי בשארה גדל בנצרת שבה הוא
מתגורר גם היום.

בכל אשר יעשה ניכר בו הדחף האדיר של מי שבא מן השוליים עם נחישות לפלס לו דרך אל המרכז, לכבוש את המטרופולין, לזעזע את היכליה של הבירה.

ברגעים של גילוי לב אפשר לאתר בבשארה גם את האמביציה המשיחית-מהפכנית של מי שגדל בשתי כנסיות - הנוצרית והקומוניסטית.

ויחד עם זאת, בשארה הוא פוליטיקאי בן זמננו: אורבני ומתוחכם, נהנתן ותאב
חיים. למרות שהוא נחרץ בדעותיו יש בו די יושר אינטלקטואלי כדי להצביע מדי פעם על נקודות התורפה במבנים המחשבתיים שהוא עצמו יוצר.

בשנתיים האחרונות הוכיח עצמו בין היתר כפרלמנטר אפקטיווי למדי. בין
נסיעה לסמינר באוניברסיטה של דמשק לבין טיסה למפגש עם חסנין הייכל בקהיר,הוא הספיק ליזום אינספור מהלכים חקיקתיים אשר מטרתם לקדם בפועל את הרעיון של מדינת האזרחים. מדינת כל האזרחים.

הדברים שבשארה אומר אינם תמיד קלים לאוזן יהודית-ישראלית. אך הם נאמרים ביושר, בכנות ובאומץ לב לא מבוטל. הם ראויים להקשבה.

עזמי בשארה, בדיוק לפני חמישים שנה אנחנו הציונים הנסנו אתכם הפלשתינאים
מחלקים גדולים של הארץ ובהם גם הגבעות האלה של שייח באדר, שעליהן עומד
כעת משכן הכנסת שבו, במשרדך שלך, אנחנו יושבים ומשוחחים. האם כעבור 50
שנה אתם כבר מוכנים לסלוח לנו על המעשה ההוא?

"כן. אני חושב שאפשר לסלוח לכם. אני באופן אישי מוכן להושיט יד ולהגיד
סלחתי. אבל הבעיה כאן איננה אישית. זה לא עניין פרטי. ולכן אני לא מוכן
לקבל את זה שיהודי מהשמאל בעל רגשות אשמה יבוא אלי ויבקש סליחה. כפי שאני לא מקבל את זה שגרמנים באים לישראלים באופן אישי עם רגשות האשמה שלהם .

אני חושב שמה שקובע כאן הוא העניין המדיני. והעניין המדיני דורש פתרון של שלום צודק. של פשרה היסטורית. ופשרה כזאת חייבת לכלול לא רק הכרה רשמית בעוול שנעשה לעם הפלשתיני, אלא גם התחייבות לעשות את המינימום ההכרחי כדי לתקן אותו."

מה הוא המינימום הזה? מה צריכה ישראל להביא אל שולחן המו"מ כדי שתתאפשר
פשרה היסטורית בין שני העמים?

"שני דברים. ברובד אחד ישראל צריכה להכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם
הפלשתיני. להשלים עם קיומה של מדינה פלשתינית על חלק מאדמת פלשתין
ההיסטורית.

אבל ברובד שני ישראל צריכה להסכים לפתרון בעיית הפליטים. היא חייבת להכיר בעוול שנעשה לפליטים והיא חייבת לעשות את המינימום כדי לתקן
את העוול הזה על בסיס ההכרה בזיקה בין הפליטים לבין כפריהם. השאלה איך
הזיקה הזאת תבוא לידי ביטוי היא נושא למשא ומתן.

הפלשתינאים מצדם צריכים להביא אל הפשרה ההיסטורית נכונות, שכבר קיימת, להכיר בעבר של היהודים , להכיר בכך שהם נרדפו באירופה ושעל כן הקולוניאליזם שלהם הוא קולוניאליזם ייחודי. הם גם צריכים להכיר בכך שכעת קיימת כאן לאומיות יהודית-ישראלית שיש לה זכות להגדרה עצמית."

בוא נניח לרגע שיוסי ביילין נבחר לראשות ממשלת ישראל. ובוא נניח שיוסי
ביילין מציע לעם הפלשתיני את העסקה הבאה: קחו זכות הגדרה עצמית מלאה בגדה המערבית וברצועת עזה ובתמורה לכך תנו ויתור על זכות השיבה אל תחום ישראל הריבונית. האם עסקה כזאת תהיה מקובלת עליך?

"מבחינתי ההצעה הזאת איננה צודקת. אני לא אומר שכל פלשתינאי צריך לחזור
לכפר או לבית שבו גר פעם. אני גם חושב שרוב הפלשתינאים לא ירצו לחזור .
אבל הזכות צריכה להינתן להם. היא מעוגנת באינספור החלטות או"ם, והיא
עניין של זכות אישית, אנושית, של כל פליט ופליט. לכן אי אפשר לוותר עליה.

אפילו לאש"ף או לרשות הפלשתינית אין אפשרות לוותר עליה.

זכות השיבה היא זכות אישית שצריכה להינתן לכל פליט כדי שהוא עצמו יחליט אם לממש אותה או להעדיף עליה פיצויים. לא לערפאת ולא לאבו מאזן יש איזושהי אפשרות לוותר בעניין הזה בשמו של קשיש מצפת הנמצא היום במחנה ירמוק. גם לא תמורת פיצוי מדיני שיינתן לרשות הפלשתינית."

מתן זכות שיבה למדינה הפלשתינית שתקום בגדה ובעזה יהיה בו כדי לפתור את
בעיית הפליטים?

"הרעיון הזה הוא רעיון אבסורדי. קודם כל הגדה המערבית לא יכולה לקלוט
כמות כל כך גדולה של אנשים. אבל מעבר לכך יש אבסורד טוטלי בכך שתאמר
לפלשתינאי מן הגליל שלא ביקר מעולם בגדה המערבית שבעייתו תיפתר על ידי
שיבה אל הגדה המערבית.

הלא לפני 1948 הקשר של הפלשתינאי הזה עם שכם או חברון היה חלש יותר מאשר הקשר שלו עם ביירות או דמשק. אז עכשיו אתה תאמר לו שהוא יכול לחזור מביירות או מדמשק לשכם? זה מגוחך."

האם אתה אומר שהבעיה של זכות השיבה חשובה לא פחות ואולי יותר מהבעיה של
זכות ההגדרה העצמית?

"עבור חלק מתושבי השטחים וחלק מהממסד של הרשות הפלשתינית אולי לא. אבל
עבור אותו חלק של העם הפלשתיני הנמצא בפזורה, ודאי עבור אלו הנמצאים
במחנות הפליטים, זכות השיבה חשובה יותר.

בסופו של דבר התנועה הלאומית הפלשתינית קמה כתנועת פליטים, כתנועה של שיבה. זאת לא תנועה של הגדרה-עצמית-במדינה-על-חלק-מפלשתין. לכן הפתרון של מדינה בגדה איננו אומר כל כך הרבה לפלשתינאים היושבים בסוריה ובלבנון ובמקומות אחרים. הוא לא פותר את הבעיה המציקה להם זה חמישים שנה.

"הנטייה הישראלית המקובלת היא להתייחס אל בעיית הפליטים כנושא גמור, אבל
לא, זה לא נושא גמור. והנושא הזה קדם מבחינה ההיסטורית לנושא של מדינה .

לפני שעלתה השאלה המדינית של הזכות להקים מדינה פלשתינית הקהילה
הבינלאומית ועמי המערב הכירו בכך שיש כאן בעיית פליטים צודקת.

זו ההכרה הראשונה שלה זכו הפלשתינאים עוד ב-1948. ומאז חזר האו"ם ואישר את החלטותיו בעניין זה כמעט בכל שנה. כך שעל הנושא הזה צריך לשבת ולדבר .

ברור שאי אפשר לפתור את בעיית הפליטים בגדה ובעזה, אבל ברור גם שאם
מקימים כאן שתי מדינות - פלשתינית ויהודית - אז חזרת הפליטים לכפריהם
תיצור קושי. כך שאם מחפשים פתרון צודק לגמרי הוא יכול להתממש רק במסגרת
דו לאומית. בתוך מסגרת כזאת יוכלו יהודים לגור בגדה וברצועה ואילו
הפליטים שירצו בכך יוכלו לחזור לתוך תחום הקו הירוק."

מה שאתה מדבר עליו הוא ישות מדינית אחת, דו לאומית, בין הנהר לירדן?

"כן. אני לא פוסל פתרון זמני של שתי מדינות לשני עמים. אבל הפתרון הזה
יכול להיות זמני בלבד, ובמסגרתו מובן שאף מתנחל לא יוכל להישאר בשטחים .

מדינה פלשתינית בגדה ובעזה לא תוכל לסבול אף התנחלות אחת. אבל בסופו של
דבר אני חושב שהמסגרת צריכה להיות דו-לאומית. רק בתוך גבולותיה של ישות
אחת השאלה הדמוגרפית לא תהווה מחסום עקרוני. ובמסגרת כזאת חלק מהפליטים
יוכלו לשוב.

יכולים להיות כאן כמה פתרונות אפשריים. יכול להיות פתרון בנוסח בלגי, של מסגרת דו לאומית אחת על כל השטח עם שני פרלמנטים לאומיים
נפרדים ופרלמנט-על אחד.

ויכולה להיות אפשרות של שתי ישויות מדיניות שכל אחת מהן דמוקרטית, אבל שהיחסים ביניהן אינם יחסים של שתי מדינות נפרדות ,אלא יחסים קרובים מאוד מבחינת גבולות ודרכונים וחילופים מסחריים.

בכל מקרה, בשביל כל פלשתינאי הארץ הזאת צריכה להיות כמו פלשתין כולה ובשביל כל ישראלי היא צריכה להיות כמו ארץ ישראל כולה. החלוקה בין שתי הישויות צריכה להיות מוגבלת."

על פי המצע של מפלגתך חייבת להיות זיקה של העקורים לכפריהם.

"כאן אין שאלה מדינית אלא שאלה של זכויות אזרח. אבל גם זהו עניין שצריך
להיות מוסדר. באקרית ובירעם זה ברור. גם בסוחמתה זה ברור, וברבסייה ,
ובמקומות אחרים בגליל.

באותם מקומות שבהם יש כפרים הרוסים שלא יושבו על ידי אחרים צריכה להיות למי שירצה בכך הזכות להקים את הכפרים מחדש. הלוא מאז הקמת ישראל לא הוקם כפר ערבי אחד חדש. ולא עיר אחת. אינני טוען שהיישובים החדשים האלו צריכים להיות בדיוק באותם מקומות שבהם היו הכפרים ההרוסים. אינני חושב שצריך להוריד קיבוץ היושב על אדמותיו של כפר הרוס . אבל צריך לתת לתושבי הכפרים להקים לעצמם משהו. צריך להכיר בזכויותיהם ולתת להם אפשרות לממש אותן."

לא ייתכן שלום ציוני

האם מבחינתך השטחים הכבושים נמצאים אך ורק ממזרח לקו הירוק?

"כמושג פוליטי כן, כמושג תרבותי-היסטורי לא. כל פלשתין היא כבושה. אבל
כאשר גנדי ורפול אומרים שהכל אותו דבר, שחברון כמוה כיפו, הם מדברים
שטויות. הם מבלבלים בין מושגים. כיוון שמבחינה אחת זה באמת הכל אותו דבר.כל פלשתין כבושה. אבל מבחינה מדינית יש הבדל בין כיבוש אחד לכיבוש השני .כי אנחנו, הפלשתינים, מכירים בכך שעל הכיבוש האחד קם - אם כי בצורה לא צודקת - לאום שיש לו זכות הגדרה עצמית.

ואנחנו מקבלים את הדבר הזה. אנחנו גם מבינים שיש קונסנזוס בינלאומי סביבו. אבל חשוב שהישראלים יבינו שכאשר הפלשתינאי מסכים לגבולות 67 הוא לא מקבל מתנה מהישראלים. הוא עושה ויתור גדול, כיוון שלפלשתינאי ברור שהוא צודק בכל, שהכל שייך לו.

ובכל זאת ,למען הפשרה, הוא מוכן לקבל באיזושהי צורה את גבולות ה-4 ביוני."

האם מבחינתך יש איזושהי קדושה לגבולות 67'?

"שום קדושה. אולם גבולות 67' הם גבולות הפשרה שהעם הפלשתיני מוכן לעשות
עם ישראל. לכן כל ניסיון להשאיר חלקים מהמולדת הפלשתינית כפי שהיא מוגדרת עכשיו - המולדת ההיסטורית הפלשתינית היא רחבה הרבה יותר - תחת שלטון ישראל יביא להמשך הסכסוך.

גם אם יימצא מי שיחתום על ויתור כזה, הסכסוך ימשיך. שום שלטון פלשתיני שיסכים לכך לא יוכל לשרוד כשלטון לגיטימי."

האם ייתכן שלום ציוני? שלום עם המדינה הציונית? שלום שאיננו מבוסס על
דה-ציוניזציה של ישראל?

"צריך להבחין כאן בין פשרה היסטורית לבין הסדר. הסדר אפשר לעשות גם בלי
פשרה היסטורית. זה לא דבר מופרך. ישנם הסדרים בעולם. אבל הסדר הוא דבר
מוגבל בטווח הזמן שלו והוא חסר את הצד המוסרי וההיסטורי. הוא מבוסס על
מאזן כוחות. זה לדעתי הדבר שרבין רצה, ובזה, לדעתי, הוא לא צדק.

יכול להיות גם הסדר שמנסה להיות צודק יחסית, שלוקח בחשבון יחסי כובש ונכבש , שזה מה שפרס רצה. אבל בשני המקרים מדובר רק על הסדר. וזה בסדר. אבל אתה לא יכול לעשות הסדר ולצפות לשלום עם כל העולם הערבי ולתקופה חדשה בהיסטוריה.

זה חלק מהוויכוח שלי עם השמאל הציוני. הוא לא קולט את הדבר הזה. הוא מדבר אך ורק על בעיית 67', כאילו בעיית 48' לא קיימת.

כאילו אפשר לדבר על בעיית 48' רק באקדמיה, לא בפוליטיקה. וזאת טעות, כמובן .טעות מרה.

כך שאם אתה שואל אותי אם ייתכן שלום ציוני התשובה שלי היא שייתכן הסדר. אולי אפילו הסדר צודק יחסית. אבל לא שלום כולל וסופי.

לא קץ הסכסוך. מה שיקרה במקרה כזה הוא שהמאבק בציונות יימשך בצורות אחרות. יכול להיות שהוא יהפוך ממאבק לאומי למאבק אזרחי. יכול להיות שאז דווקא התפקיד שלנו כערבים אזרחי ישראל יהיה התפקיד החשוב יותר. המאבק אז יהיה בעיקרו מאבק שלנו."

אם ההנחה שלך היא שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית, ואם אנחנו יודעים
שהפתרון של כל הסכסוכים הקולוניאליסטים היה פתרון של דה-קולוניזציה, האם
לא נובע מכך, לשיטתך, שהפתרון של הסכסוך הישראלי-ערבי חייב להיות פתרון
של דה-ציוניזציה ?

"אם אנחנו מדברים על הסכסוך הלאומי, הפתרון הוא דה-קולוניזציה של השטחים
הכבושים בגדה ובעזה. אבל אם אנחנו מדברים על השאלה האזרחית, הפתרון שלה
הוא דה-ציוניזציה של ישראל. כלומר: שהמדינה תפסיק להתנהל כאילו היא
התנועה הציונית. היא כבר לא תנועה, היא מדינה שטוענת שהיא דמוקרטית .

ופירוש הדבר הוא שהיסוד המסדיר של המדינה צריך להיות אזרחי, לא לאומי .

פירוש הדבר הוא ביטול המעמד המיוחד של הסוכנות היהודית וביטול המעמד
המיוחד של הקרן הקיימת וביטול חוק השבות. פירוש הדבר הוא הפיכתו של מינהל מקרקעי ישראל למינהל מקרקעי האזרחים."

גם שינוי הדגל? שינוי ההימנון?

"תראה, היחס שלי אל הדגל הזה ואל ההימנון הזה הוא שלילי. הם לא מייצגים
אותי. הם מייצגים משהו ששולל אותי. אבל אם התוכן של חיי המדינה ישתנה אני מוכן לחיות עם כמה סמלים שבשביל הרוב הם מסמלים משהו, מתוך תקווה שבמהלך הזמן גם הדברים האלה ישתנו. אבל אני לא מתחיל את דרישותי ממדינת ישראל בכך שתשנה את הדגל שלה. למרות שהדגל הזה בשום פנים ואופן לא מייצג אותי ולא יכול לייצג אותי."

האם מבחינתך הרעיון של מדינת היהודים הוא מיסודו רעיון אלים? האם אתה
מוכן לקבל היום את ישראל-מדינת-היהודים כיישות לגיטימית?

"ודאי, ודאי שהרעיון הזה היה רעיון אלים. הציונות ביסודה לא היתה תנועת
שחרור לאומי אלא תנועה ששמה לה למטרה להקים מדינה עם רוב יהודי בארץ שיש
בה רוב ערבי. היא היתה תנועה שרצתה להפוך את היהודים לאומה באמצעות הקמתה של מדינה יהודית ולצורך זה היא אימצה פרקטיקות קולוניאליות והיתה לחלק מהמפעל הקולוניאלי במזרח התיכון. נכון שהקולוניאליזם הציוני היה שונה מהקולוניאליזם האנגלי או הצרפתי או הגרמני, אבל הפרקטיקה של הציונות היתה קולוניאלית והיא גם ראתה את עצמה כחלק מהפרויקט הקולוניאלי. וברור לגמרי שאם אתה מתיישב בארץ שאיננה שלך, אם אתה רוצה לממש זכויות מדיניות משלך על חשבונו של עם אחר אתה חייב להשתמש באלימות.

אינך יכול להפוך ארץ שיש בה רוב ערבי לארץ שיש בה רוב יהודי בלי אלימות. במקרה הזה האלימות הופכת לחלק בלתי נפרד מהמפעל שלך. ומזה מתחייב כמובן שגם הילידים הערבים יתנגדו באלימות.

"מבחינה זאת ז'בוטינסקי לגמרי צודק במאמרו על קיר הברזל. כך שמבחינה
היסטורית הרעיון של מדינת היהודים הוא לדעתי לא לגיטימי, ואם אתה שואל
אותי אני לא מוכן לתת לישראל לגיטימציה היסטורית.

הרעיון הציוני אמנם לא היה גזעני במובן של אבחנה בין גזעים שונים, אבל הוא כן היה מבוסס על התעלמות מהילידים, על התייחסות אל האחרים כנחותים. לא רק הפלשתינאים אלא גם עמי ערב כולם, והמזרח בכלל, ואפילו היהודים המזרחיים.

"אבל יחד עם זאת אני היום חייב להכיר בעובדה שהציונות הצליחה לגבש כאן
ציבור יהודי ישראלי שהיום יש לו זכות להגדרה עצמית. כך שגם אם לפני 50
שנה לא היתה לישראל זכות קיום - ולדעתי לא היתה לה - היום יש לה
לגיטימיות מסוימת אשר נובעת מכך שהתגבשה כאן לאומיות יהודית-ישראלית
שבבסיסה השפה העברית."

האם פירוש הדבר שאתה מכיר בקיומו של עם יהודי אשר זכאי למדינה משלו?

אם אתה שואל על עם יהודי בעולם התשובה היא לא. אני לא מכיר בקיומו של עם
יהודי אחד בכל העולם. אני חושב שהיהדות היא דת ולא לאום, ושלציבור היהודי בעולם אין סטטוס לאומי כלשהו. אני לא חושב שיש לציבור הזה זכות להגדרה עצמית. אני גם לא חושב שהיתה לאומיות יהודית באירופה לפני הופעת הציונות.

היהדות של אז אפילו לא היתה קהילה דתית אחת. היא היתה שורה של קהילות
דתיות שהציונות ניסתה להפוך אותן לעם באמצעות הקמתה של המדינה הזאת.

"אבל מה שאני כן מכיר בו הוא באותו עם יהודי-ישראלי שהציונות יצרה כאן .
אני לא מקבל את ההיסטוריה הציונית אבל אני חייב להכיר בפירות שלה. אין
מה לעשות. נולדו כאן דורות ונוצרו כאן שפה וספרות ותרבות.

למרות שהילד הלאומי הישראלי נולד מחוץ לנישואין ובאופן לא לגיטימי, אני לא יכול לומר עליו שהוא לא קיים ושהוא נטול זכויות. אני רק עומד על כך שהזכויות שלו לא יבואו לידי ביטוי באופן תוקפני. שהוא לא ינצל אותן על מנת לפגוע בילדים האחרים ולהכות אותם ולבוא על חשבונם."

האם אתה מוכן לקבל עקרונית שליהודים-ישראלים ולערבים-פלשתינאים יש
זכויות שוות בארץ הזאת? שמדובר כאן במאבק בין צדק לצדק, בין זכות לזכות?

"לא. אין שום סימטריה בין הזכויות של שני הצדדים. אין כאן שתי זכויות על
אותה חלקת אדמה. אני לא מקבל את האמירה הזאת של השמאל הציוני. כי כאן בכל זאת היה סכסוך קולוניאלי. כאן היו קבוצות מהגרים מארצות שונות שבאו ותפשו פיסת קרקע שהיתה שייכת לעם אחר.

וגם אם הלאומיות היהודית-ישראלית היא היום בלתי בעייתית, אין כל דמיון בין האומה הערבית לבין הטענה לקיומה של אומה יהודית. ואין שום דמיון בין זכויותיהם בארץ של פלשתינאים שהוגלו מאדמתם לפני חמישים שנה, לבין זכויותיו של קולקטיב מדומה שהוגלה מהארץ לפני אלפיים שנה. כך שאין כאן סימטריה בין זכויות שונות.

משקל הזכויות בצד הפלשתיני כבד הרבה יותר. חייבים לומר זאת במיוחד עכשיו כשהימין טוען כל הזמן שרק ישראל מוותרת והפלשתינאים לא מוותרים על דבר. אבל האמת היא שעל מה אתם מוותרים? על אדמתנו. אתם מחזירים לנו רק חלק קטן ממה שהיה לנו, ממה שגנבתם מאתנו. לקחתם מאה דונם ועכשיו, כשאתם מחזירים עשרה, אתם רוצים משהו בתמורה כי רק אתם מחזירים. אבל מה אתם מחזירים? גנבתם מאה ואחרי לחץ בינלאומי ואינתיפדה ומה לא, אתם מואילים בטובכם להחזיר לנו עשרה."

הדתיים ישתלטו על הציונות

אתה אומר שאתה מקבל את זכות ההגדרה העצמית של היהודים-הישראלים. אבל
בפועל כאשר אתה מציע מדינת אזרחים בגבולות 67' בתוספת שיבת הפליטים ,
בתוספת הכרה במיעוט לאומי ערבי, וכל זה לצד מדינה פלשתינית בגדה ובעזה
ובתוך מרחב ערבי, הרי מה שאתה מכיר בו תיאורטית לא יוכל להתקיים למעשה .
בתנאים האלה אי אפשר יהיה לממש את זכות ההגדרה העצמית של היהודים
הישראלים. בפועל לא תוכל להיות להם מדינת לאום.

"הזכות להגדרה עצמית אף פעם איננה מוחלטת. הייתי מוכן לוותר על הזכות
להגדרה עצמית בבוסניה וביוגוסלוויה בכלל שמימושה גרם לכל כך הרבה עוולות
שם. לכן אני חושב שב-48' לא היתה ליהודים בארץ זכות להגדרה עצמית. ואם
היתה כזאת היא באמת גרמה לכל כך הרבה עוולות, שאני לא מוכן לקבל אותה .

אבל עכשיו אנחנו מדברים על מדינה שקיימת. כך שלמרות שבעבר אני הייתי
מתנגד להקמתה, עכשיו מה שאנחנו מנסים לעשות הוא להחזיר צדק מסוים ליחסים
בין העם הישראלי לעם הפלשתיני.

ובכל זאת יש כאן רוב יהודי לאומי שהמדינה מבטאת אותו. יכול להיות שאם תהיה בעתיד מדינה דו לאומית זכות ההגדרה העצמית הזאת תתבטא באופן אחר. זאת בהחלט זכות מותנית שאיננה מוחלטת."

האם קיימת בכלל אפשרות של הכרה פלשתינית בציונות או שעצם המחשבה על הכרה
כזאת היא אבסורדית.

"המחשבה על הכרה כזאת היא אבסורדית. אני גם חושב שהגיע הזמן שהיהודים
עצמם ישתחררו מהסיפור המוזר הזה של הציונות. ואת זאת אני אומר לא רק בגלל שהגשמת הציונות נעשתה על חשבוננו, הערבים הפלשתינים, אלא מפני שבציונות יש משהו מבני לא נכון. מפני שעוד לפני שהגיעה לארץ ולפני שנישלה את הפלשתינאי הראשון היה בציונות משהו מעוות: חפיפה בין דת ללאומיות, שזה דבר מטורף לגמרי, שלא קיים בשום מקום אחר בעולם.

"אני חושב שמה שאנחנו רואים היום בישראל הוא שהציונות הישנה של תנועת
העבודה פשטה את הרגל. היא פשטה את הרגל דווקא מפני שניצחה, מפני שברגע
שהצליחה להקים כאן מדינה מודרנית היא סיימה את תפקידה ההיסטורי. אבל כעת, מולה, הולך ונוצר תהליך חדש, מרחיק לכת, של ציוניזציה של החרדים ודתיזציה של הימין. והתוצאה היא מהפיכה של ממש. התוצאה היא התהוותו של גוש חדש , חרדי-לאומי, שהוא יותר מגובש משחושבים. אני מכנה אותו הפשיזם היהודי . והכוח הזה, הדינמי מאוד, ממשיך את דרכה של הציונות הישנה אבל בלי הנאורות ובלי הרציונליות שאיפיינו אותה.

"כך שמה שקורה עכשיו לא ייאמן - הציונות לא רק מנסה להביס את הלאומיות
הפלשתינית, אלא גם את הלאומיות הישראלית שהיא עצמה יצרה.

היא בעצם לא מוכנה להודות בכך שהיא יצרה כאן עם עברי נפרד. ואז, למרות כל הניצחונות שלה ולמרות שהצליחה לבנות כאן חברה מפותחת של 18,000 דולר לנפש, הציונות בעצם מקעקעת את היסודות שלה עצמה. ומה שמתגלה הוא שהתנועה הזאת בעצם נכשלה בהשגתן של שתי המטרות העיקריות ששמה לעצמה: לצאת מן הגטו ולהיות אומה ככל האומות. בגלל שהיא לא לקחה בחשבון את קיומו של העם הפלשתיני היא יצרה כאן גטו חדש הנמצא במצב אלים מתמשך עם סביבתו. ובגלל שלא הצליחה להפריד דת מלאום היא לא הצליחה להפוך את היהודים לאומה ככל האומות.

"כך שבסופו של דבר מה שאנחנו רואים הוא שלמרות כל התשתיות המפותחות
והטכנולוגיה החדישה, התרבות הפוליטית הישראלית הולכת ונהיית יותר נחשלת .יותר ויותר ימנית, יותר ויותר דתית, יותר ויותר גזענית. ויש התפרקות לשבטים ולעדות ולזרמים דתיים. ומה שמתקבל מאה שנים אחרי הרצל הוא בדיוק ההיפך מאותה מדינה מודרנית שהרצל רצה. מה שמתקבל הוא גטו דתי."

האם פירוש הדבר הוא שאתה מציע לנו להשתחרר מהזיקה לעם היהודי בתפוצות?

"מה שאני אומר הוא שאתם פיתחתם כאן תרבות מאוד עשירה. מורכבת, מגוונת ,
מעניינת ביותר, ומסגרת מדינית שכבר נושאת סממנים משלה. לכן זה מגוחך שאתם מוותרים על כל זה וחוזרים לעניין היהודי, ומדברים כל הזמן בשם העם ההוא , שם, שבעצם איננו קיים.

אני חושב שאם לא תשנו כיוון, אם החילוניות הישראלית לא תשתחרר מהציונות, היא תפסיד בקרב עם הגוש החרדי-לאומי .

הדתיים ישתלטו על הציונות, אין לי ספק בזה, ואתם תאבדו את המודרניות
שלכם. אופי החשיבה הדתי והלא רציונלי ישתלט עליכם. לכן, גם לטובתכם, לא
רק לטובתנו, צריך להחליף את מגרש המשחקים היהודי במגרש משחקים חדש ,
אזרחי-ליברלי. אם לא תעשו זאת, אם לא תשתחררו מהציונות, אתם תפסידו
בתחרות עם הדתיים. אתם צריכים להבין שזהו, נגמר. הציונות החילונית סיימה
את תפקידה."הניכור שלי בכנסת עצום.

ובכל זאת, כאשר אתה יושב במשכן הזה, אתה בעצמך משתתף באיזשהו אופן במפעל
הציוני.

"נכון. זאת הסתירה של הערבי בישראל. זאת הסתירה של עזמי בשארה במדינת
ישראל. ואם עזמי בשארה יאמר לך שאין פה סתירה תאמר לו שקרן. אי אפשר לומר" אני גם ערבי גאה וגם ישראלי נאמן". אלה שטויות.

יש סתירה כאן וזאת לא סתירה לוגית. זאת סתירה במציאות. ובכל זאת אני חושב שהתפקיד שלנו הוא להפוך את הסתירה הזאת לקונסטרוקטיווית. אנחנו צריכים לקחת את הסתירה הזאת ולעשות אותה לקטר, לכוח דינמי חזק מאוד שישנה את פני המציאות.

מצד אחד ללכת עד הסוף על העניין הערבי ומצד שני ללכת עד הסוף על העניין האזרחי הישראלי. אנחנו צריכים לקדם גם את העניין שלנו וגם את העניין
הליברלי-דמוקרטי. ולא להתבכיין. לא לבכות על כך שאנחנו קרועים בין
הזהויות שלנו או שאנחנו נופלים בין הכיסאות, אלא להפך. לא לוותר ולא
להתפתל. לדרוש שוויון אזרחי מלא. להיות, כערבים, חלק פעיל בדמוקרטיה
הישראלית.

אתה מרגיש את הסתירה באופן אישי, בחיים שלך כאן, בעבודה שלך כחבר כנסת?

"יום יום. יום יום אני מרגיש את הסתירה הזאת. לפעמים כמה פעמים ביום. כי
מצד אחד אני באמת מלא הערכה לכנסת. מתנהלת כאן עבודה פרלמנטרית מרשימה ,
מסודרת. אני חושב שיש מעט פרלמנטים כאלה בעולם. ויש לי הערכה לזה.

בקטעים מסוימים הדמוקרטיה הישראלית מרשימה. יש מה ללמוד ממנה. אבל מצד שני הניכור שלי הוא עצום. והוא בסיסי לגמרי. כי הכל כאן ספוג בכל הסמליות היהודית הזאת שמותירה אותי בחוץ.

הפסוקים מהתנ"ך, הדיבורים על ירושלים , התמונה של הרצל. לפעמים, במיוחד בישיבות חגיגיות, טקסיות, אני צריך ממש לתפוס את השולחן כדי לא להתפרץ. לא לצעוק. להתאפק. כי אני לא אוהב אנשים שמקלקלים חגיגות. זה סתם משאיר טעם מר ולא משנה דבר. אבל זה קשה לי. אתה לא מתאר לעצמך כמה זה קשה."

חגיגות יום העצמאות ה-50 היו בעיה?

"ודאי, ודאי. הרי אתה מבין מה היום הזה מסמל בשבילי. זה יום החורבן של
העם שלי. ואני לא יושב ומתאבל, כי אני לא מאמין באבל. אבל ברור שבשבילי
זה לא יום חג. אני גם חושב שכל ערבי שחוגג אותו הוא אדם מעוות, מוסרית
ונפשית. אדם שהתנתק מההיסטוריה שלו, התנתק מהתרבות שלו, התנתק ממה שקרה
לעמו. אדם שאיבד את עמוד השדרה הלאומי והאנושי.

"אבל לפעמים הקושי מופיע דווקא במקומות לא צפויים. במקומות שאנחנו
מצליחים. הרגע הכי קשה לי כאן היה דווקא אחרי שנראה היה שיש סיכוי שנצליח להכניס כמה שינויים בחוק השכ"כ החדש.

ואז פתאום תפשתי שבכל מדינה ליברלית, מדינת אזרחים, חוק שב"כ הוא צעד קדימה. הוא הכפפה של השירותים החשאיים לחוק. שזה דבר שאפילו באנגליה התרחש לא כל כן מזמן. ואם כך, אני צריך לברך על זה, לתמוך בזה. אבל בסופו של דבר, כערבי, אין אני יכול לתמוך בחוק השב"כ. תאמר לי אתה - איך אני יכול לתמוך בחוק השב"כ"?

גם שבועת האמונים עוררה את הסבך הזה?

"אני התלבטתי משך שבועות. הרי הייתי יכול לומר שאני עסוק באותו יום. אבל
בסוף החלטתי שאני לא אתחמק. שזה מחיר שאני צריך לשלם. שאם אני רוצה
השתלבות ושוויון ואם אני רוצה שהדמוקרטיה הזאת תתרחב ותכלול גם אותי
בתוכה ואם אני רוצה להיאבק על כך שתהיה כאן מדינת אזרחים ושנקבל הכרה
כמיעוט לאומי, אז את המחיר הזה אני צריך לשלם. אבל הייתי מאוד מתוח באותו יום. מתוח כמו קפיץ.

"ואם תשאל אותי עכשיו מה הוא הנוסח המדויק של השבועה אני לא בטוח שאני
זוכר אותו. אני מעדיף לא לזכור אותו. נדמה לי ש'נאמן למדינת ישראל
ולחוקיה'. עם חוקיה אין לי בעיה. כי דווקא בכנסת אני יכול להיאבק על
שינוי החוקים האלה. אבל 'נאמן למדינת ישראל'? מה זה נאמן למדינת ישראל ?
לערכי היסוד שעליה קמה? לייהוד העבודה? לגאולת האדמה"?

על קיר חדרך כאן בכנסת תלויה תמונתו של גמאל עבדול נאצר. גם במשרדך
בנצרת ניצבת תמונה שלו.

"כאשר אני גדלתי בנצרת של ראשית שנות השישים אנחנו היינו אנשים מובסים .
מושפלים. חלק גדול מאתנו היו פליטים בארצם שלהם וכולנו היינו מבודדים
מהעולם הערבי, מהמרחב התרבותי הטבעי שלנו. חיינו בתוך מן מצור משפיל
שכזה, בתוך השרידים שנותרו מהחברה הפלשתינית אחרי המכה של 1948. ואז
פתאום הופיע הקול הזה מן החוץ, שאנשים הקשיבו לו בוקע מתוך טרנזיסטורים
בכפרים שלא היה בהם עדיין חשמל, בכל רחבי העולם הערבי. והקול הזה אמר
שאנחנו חלק מאומה חזקה וגדולה. מהאוקיינוס עד המפרץ. והקול הזה היה בעצמו חזק ומרשים. ופתאום הרגשנו שאנחנו לא ילד מסכן ומוכה, אלא שיש לנו אח בכור שאפשר להיתלות בו. אח בכור שגם ישראל מאוד פוחדת ממנו. ושאולי הוא יהיה זה שילמד אותה סוף סוף לקח. כך שאני מאוד מאוד הזדהיתי עם האישיות של נאצר ועם הדברים שאמר.

"כשנאצר היה נואם הבית שלנו, שהיתה בו הטלוויזיה היחידה בשכונה, היה
נראה כמו בית קולנוע. אמא שלי לא יכלה להקשיב לו מבלי שבעיניה עמדו
דמעות. יכול להיות שמבחינה מסוימת הוא היה קצת צלאח א-דין עבורנו. היו לי כמה גיבורים כאלה: צלאח א-דין, נאצר, לנין. היו גם דימויים על כך שהצבא האדום יבוא וישחרר. ולקראת 1967 הציפיות האלה התחזקו מאוד. אני לא חושב שחלמתי אז שישראל תימחק, או שהיהודים ייעלמו. אבל רציתי מאוד שהערבים ינצחו. שהלאומיות הערבית תגבר על ישראל. תתקן את העוול. רציתי שהטובים ינצחו את הרעים.

"בגלל זה ההלם אחרי התבוסה ב-67' היה גדול כל כך. אני זוכר את אבא שלי
ממש מדוכא, לא הולך לעבודה משך ימים. אני זוכר תחושה ממשית של אבל בבית .

פתאום היה ברור שדי, חאלס, ישראל לא תיעלם. שהיא לא איזו תופעה
אימפריאליסטית פשוטה כמו אלג'יר או וייטנאם. ושהאומה הערבית היא עדיין
אומה נחשלת. וכשהודיעו בחדשות שנאצר מת אבא לקח את הטרנזיסטור שבו הודיעו על כך, וזרק אותו ארצה וניפץ אותו וקילל קללה. מאז ועד מותו שלו לא רצה להתעסק בישראל יותר. לא יכול היה לסבול את כל התבוסות הערביות האלה. רצה רק למות בשקט."

החוויה של 1973 היתה עבורך חוויה מתקנת?

"מאוד מתקנת. מאוד מאוד. השיר של תאופיק זייד על החצייה הגדולה ביטא את
הרגשות של כולנו. מאוד לא אהבנו את סאדאת ופתאום ההפתעה החיובית הזאת. זה החזיר את הגאווה. את הדמוי העצמי הלאומי. בבת אחת ההזדהות עם אש"ף הפכה ללגיטימית. פתוחה. ועראפת נשא את הנאום שלו באו"ם שהיה נאום יפה. נאום שאמר אני חזק. ביד אחת יש לי אקדח וביד השנייה עלה זית. ואני בא לעשות שלום לא מתוך תבוסה אלא מתוך כוח. כל זה היה התוצאה של 73'. של החצייה .

ואז גם התחלתי, עדיין כתלמיד תיכון, להיות פעיל מאוד. אירגנתי את הוועד
הארצי הראשון של התלמידים הערבים."

היתה פה איזו תנועה בין הזהות הערבית לבין הזהות הפלשתינית הנפרדת?

"עד 1967 הדבר היחידי שיכולנו להתחבר אליו היה הלאומיות הערבית. כי רק
היא שמה את שאלת פלשתין בראש. הפכה אותה לסמל. לעומת זאת אחרי המפלה של 1967 הלכה והתחזקה הזהות הפלשתינית. אבל אני רואה את עצמי גם היום
כערבי-פלשתינאי. הפלשתיניות שלי אף פעם לא קודמת לערביות שלי. אני לא
חושב שהלאומיות המקומית הפלשתינית היא פתרון אפשרי. ודאי לא כפתרון יחיד.

כפי שהלאומיות המקומית הירדנית או הסורית או העיראקית איננה פתרון."

המושג פלשתיני כמושג מבודד ומנותק מהמושג ערבי הוא המצאה של יהודים ?

"הוא המצאה של סייקס פיקו. אבל ישנו ניסיון ישראלי קבוע שאותו תמצא גם
בשמאל וגם בימין להתעלם מקיומה של אומה ערבית אחת.

עבור ישראל אומה ערבית אחת היא האופציה הכי מסוכנת. פוחדים ממנה. לא אוהבים אותה.

פלשתינאים, זה דבר שאפשר לחיות איתו. וירדנים, סורים, מצרים. עם כל אחד מאלו אפשר לעשות שלום בנפרד. אבל עם האומה הערבית הגדולה אי אפשר לעשות שלום. היא מעוררת התנגדות עמוקה מדי.

תראה, אני אינני מאמין שיש תרבות פלשתינית ייחודית ,נפרדת. אין דבר כזה. ההבדלים בתוך התרבות הפלשתינית לא פחות גדולים מאשר ההבדלים בין פלשתיניות לסוריות, למשל. גם המשותף לגליל ולירושלים איננו עולה על המשותף לגליל ולדמשק.

כך שמה שישנו הוא תרבות ערבית. שפה ערבית ,ספרות ערבית, שאיפות לאומיות ערביות.

"לכן אני גם חושב שאתם צריכים להבין שאת הפשרה ההיסטורית אתם צריכים
לעשות לא רק עם הפלשתינאים אלא עם כל הערבים.

זה מאוד פשטני לומר שגרעין הסכסוך הוא שאלת פלשתין ושאם נפתור אותה אז הכל נגמר. זאת טעות, טעות חמורה שנובעת מזה שיש בישראל עד היום עוינות ממסדית למודרניזציה ולדמוקרטיזציה של העולם הערבי. לשאיפות הלגיטימיות של האומה הערבית שהיא תקיים איזשהו מבנה של אומה. ואתם צריכים להשתחרר מזה. אתם צריכים להבין שאנחנו בעולם הערבי סובלים מבעיות של עדתיות וחמולתיות ושרק הלאומיות הערבית האחת יכולה לפתור את הבעיות האלה ולאפשר לנו להיות מודרניים .

אנחנו לא יכולים לפתח זהות סורית, לבנונית, ירדנית, פלשתינית. אנחנו
זקוקים לזהות הערבית. והמשיכה לכך היא גדולה מאוד.

"ועכשיו גם התפתחות התקשורת הולכת בכיוון הזה. ילד בנצרת וילד בעיראק
וילד במרוקו כולם רואים את אותן תוכניות ילדים שמשודרות ע"י הלווין
הסעודי.

והטוקשואוז החשובות הן כלל ערביות, והעיתונים בעלי ההשפעה, כך
שזה הכיוון. כיוון שהוא הערובה היחידה לחוסר התפרקות של החברה הערבית
לגורמים דתיים, חברתיים ופוליטיים נפרדים."

לאומי ערבי וניאו נאצריסט

איך היית מגדיר את עצמך - לאומי ערבי? פאן ערביסט? ניאו נאצריסט?

"קודם כל אני הומניסט. מבחינתי הכל נגזר מההומניזם שלי. ואני דמוקרט .
וליברל. כשאני מדבר על מדינת אזרחים, זה איננו אמצעי לנגח את ישראל. אני
באמת רוצה שגם מדינות ערב יהיו מדינות אזרחים.

אבל כן, אני מקבל על עצמי את כל ההגדרות האלה שאותן הזכרת. אני מאמין שאידיאולוגיה לאומית וזהות לאומית ושייכות לזהות לאומית הם תנאים הכרחיים כדי שחברה תעבור מודרניזציה. אני לא רואה סתירה בינן לבין הליברליזם שלי. כך שאני לאומי ערבי. כן. אני לא מתבייש בזה. וכשאני מרצה בבתי ספר ערביים זה הדבר שאני אומר לתלמידים: אל תתביישו להיות ערבים. ואל תחשבו שהמודרניות היא הישראליות. כיוון שיש מודרניות ערבית והמודרניות הזאת היא מקור לגאווה.

"זאת גם הסיבה לכך שאני רואה עצמי כניאו-נאצריסט. עם כל הביקורת שיש לי
היום על נאצר - כשאני מקשיב היום לנאומים שלו אני נדהם עד כמה היה תמים
ושטחי - אני מוצא שנאצר היה הגיבור הפוליטי המודרני היחיד שהאומה הערבית
הוציאה מתוכה במאה ה-20. המפעל הנאצריסטי היה בבסיסו מפעל מאוד נאור. הוא ניסה לחולל מודרניזציה של התשתית ושל החברה ושל מוסדות המדינה ולהקים תעשייה מודרנית וצבא מודרני ואפראט ושלטון חוק. והוא דיבר אל הגאווה הפצועה של הערבים הרוצים להיות אומה ככל אומות העולם, ומרגישים שניצלו אותם, ששללו את העושר שלהם, שפיצלו אותו לכל מיני נסיכויות וממלכות.

כך שלמרות הביקורת שיש לי עליו, ולמרות שהוא עצמו נכשל, אני בהחלט רואה את המפעל הנאצריסטי כמפעל ראוי. כמפעל הערבי המודרני היחיד במאה הזאת. ולכן אני חושב שהיום אסור לנו להתחיל מאפס. היה שם משהו אצל נאצר שנקטע באמצע ושאליו צריך לחזור ושאותו צריך להמשיך בצורה ביקורתית ודמוקרטית.

אני מאמין שמה שצריך לעשות כעת הוא לקחת את הרעיון הנאצריסטי ולחבר אותו עם שאלות של דמוקרטיזציה ומודרניזציה, של טכנולוגיה ומדיה וכוחות שוק. ואני מאמין שזאת מגמה שתלך ותתפתח. שאחרי שהאיסלאם הפוליטי ייקלע למשבר שסימניו מבצבצים כבר עכשיו, זאת תהפוך להיות מגמת העתיד."

אתה יכול לראות גם פתרון פוליטי פאן-ערבי?

"כן, בהחלט. אבל בפעם הזאת זה לא ייעשה בכוח אלא אך ורק באמצעים
דמוקרטיים. כי הזמנים של ביסמרק עברו. יכול להיות שבהתחלה זה יהיה שיתוף
פעולה כלכלי ומדעי ערבי. ואיזשהו שינוי שיבטיח שהגבולות של מדינות ערב לא יהיו קשיחים כל כך. ובהמשך אולי תהיה איזושהי צורה של התאגדות בין
מדינות דמוקרטיות כמו באירופה. אולי גם יהיה פרלמנט משותף ואיחוד כלכלי .

וכשזה יקרה ישראל תצטרך לבחור, כמו שבדיה ונורווגיה, אם היא רוצה להיות
כלולה במסגרת האיחוד הערבי הזה או אם היא רוצה להישאר מחוצה לו."

האם על פי התפישה שלך ישראל היא איזו מצודה צלבנית שכזאת, אשר התהליכים
הטבעיים של האזור, תהליכי החיים והנורמליזציה והאזרחות, שוחקים אט אט את
כוחה? האם התחושה שלך היא שככל שהזמן עובר יתרונו של הכוח שבא מעבר לים
נחלש לעומת ההתעצמות הטבעית של אומת הילידים?

"האנלוגיה הצלבנית קיימת גם היום בחשיבה הערבית. ידוע במיוחד נאומו של
חאפז אל אסד שאמר הצלבנים החזיקו מעמד 200 שנה אז נחכה ונראה. אני ראיתי
בנאום הזה דווקא ביטוי של חולשה. כי מי שנואם נאום כזה אומר בעצם שהוא לא יכול עכשיו לשחרר את הגולן ולכן הוא מוכן לחכות. ואני מאמין שסוריה אולי יכולה לחכות מאתיים שנה, אבל העם הפלשתיני איננו יכול. כך שמבחינתי
האנלוגיה ההיסטורית הזאת מופרכת. התקופה שונה, המבנה הפוליטי שונה, אז לא היתה אומה ערבית, והמדינה הצלבנית לא היתה מדינה מודרנית עם נשק גרעיני .

גם כל מושג הגבולות לא היה קיים אז ובעצם גם לא מושג המדינה.

"אבל יש משהו בהשוואה של פלישה, זרות, כיבוש לא צודק, והשימוש בסמלים
דתיים. כל זה קיים. ודאי. בזה האנלוגיה לא מופרכת. מבחינה זו האנלוגיה
נכונה. כי גם כאן כל הסיפור רווי סמליות דתית. וגם כאן יש פלישה לארץ
המובטחת. ובשני המקרים הילידים לא נלקחו בחשבון: שם הם נטבחו, כאן הם
גורשו.

ומה שקורה עכשיו הוא שהציונות עצמה מחזקת את היסודות הצלבניים של
קיומה. וכמו במקרה הצלבני הכל עובר להתרחש סביב ירושלים. וככל שאתם
חוזרים אל היסודות התנכיים ואל האמונה בארץ אבות אתם בעצמכם הופכים את
ישראל למדינת צלבנים. אבל אני לא מוכן לחכות מאות שנים לצלאח א-דין. אני
חושב שמי שרוצה לחכות הוא מי שלא רוצה לעשות שום דבר בעצמו ומצפה
שההיסטוריה תעבוד בשבילו ותפתור את בעיותיו. כך שמבחינתי צלאח א-דין
איננו אופציה. מבחינתי אין לנו אופציה כזאת."

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=234509




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי י' בכסלו תשע''א    08:45   17.11.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. המילה ''פלשתינה'' היא עיוות רומי של המילה פלשת  
בתגובה להודעה מספר 10
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 17.11.10 בשעה 08:49 בברכה, ליה
 
כל יהודי שרוצה לדעת את האמת על התרמית שקרויה "פלשתינה" ("פלסטין" בפי הערבים), שיקליק "מרד בר כוכבא" בויקיפדיה, ויבין מאיפה הגיע השם "פלשתינה".

מאז שנכבשה ממלכת החשמונאים (של סוף תקופת בית שני) ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 לא הייתה בשטחי ארץ ישראל כל יישות מדינית עצמאית (פרט לממלכת הצלבנים ששלטה בשנים 1099-1260).

אפילו בתקופת שלטון האיסלאם לא הייתה פה "פלסטין" עצמאית.

יותר מזה, אפילו תחת שלטון האיסלאם היה פה רוב יהודי.

הארץ הייתה במשך יותר מ-2000 שנה חלק מאימפריות.

כדי ללמוד עוד על נושא זה, הקליקו "ההיסטוריה של ארץ ישראל" בויקיפדיה.

המילה "פלשתינה" היא עיוות רומי של המילה פלשת (על שמם של הפלשתים) ו"פלסטין" היא עיוות ערבי של המילה "פלשתינה" (כלומר - "פלסטין" זה אפילו לא מילה בערבית אלא הם הסתמכו על המקור הרומי).

אין שום קשר (דתי, אתני, או כל קשר אחר) בין הפלשתים (עם עתיק שנכחד) שהגיעו לארץ ישראל מהים התיכון (היו יורדי ים אדומי שיער שהגיעו מהאיים היוונים ומקפריסין) לבין הערבים (שהגיעו לארץ ישראל מרחבי חצי האי ערב).

הכנענים והפלשתים היו מצאצאי חם בן נח, ואילו הערבים הם בכלל מצאצאי שם בן נח (כמו היהודים).

הערבים שנמצאים בארץ ישראל (מהים לנהר) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לכאן מכל רחבי המזרח התיכון בתקופת האימפריה העות'ומאנית והמנדט הבריטי.

רובם הגיעו לפני 100 שנה, חלקם לפני 200 שנה, והוותיקים ביותר הגיעו לפני 500 שנה (ומיעוטם הם יהודים במקור שהתאסלמו לפני דורות).

כמו שהיהודים חזרו לארץ אבותיהם אחרי 2000 שנות גלות, כך גם אותם ערבים צריכים לחזור לארצות מוצאם.

ספרים מומלצים בנושא: "מאז ומקדם" (של ג'ואן פיטרס), ו"מסע תענוגות בארץ הקודש" (של מארק טווין), וכמובן המאמר "הערבים בארץ ישראל - מקומיים או זרים?" (של ד"ר הארי מנדלבאום. חפשו בגוגל).

דרך אגב, כל אותם מסתננים מאפריקה והעובדים הזרים שהגיעו לכאן במהלך השנים האחרונות (שהשמאל נלחם להשאירם) הם גירסא מודרנית של אותם ערבים המכנים עצמם כיום "פלסטינים".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3961473,00.html

תגובית 246

תראה כמה ממצאים ארכיולוגים מוצאים בא"י שהם של יהודים שחיו פה בימי בית שני:

1.מגילות קומראן.

2.כתב חרס חדש שנמצא בעמק האלה מתוארך לימי דוד המלך וכתוב בו כמובן בעברית..

3.מוכח מדעית שהיהודים דומים מבחינה גנטית,וניתן לקשור אותם (עובדה שבתרומות מוח עצם עוזרת מאד)..

4.כל הכוהנים קשורים בגן מיוחד שבא לידי ביטוי בכולם!!

5.העובדה שיהודים בקהילות שונות שמרו על אותם מנהגים ומילאו אותן מיצוות,הרבה לפני האיסלם או הנצרות והם נוהגים לבצע את רוב המנהגים בצורה דומה מאוד,על אחת כמה וכמה כשמדובר בתפילין בציצית במזוזות,בשחיטה ועוד.כל זה נובע מהיסטוריה משותפת!

למלחמות על כיבוש הארץ(ספר יהושוע והלאה)..למלכי ישראל נמצאה יותר מעדות אחת..בחברון נמצאו כתובות של חותם המלך בעברית.

בתנ"ך מסופר על עם שלם שחווה חוויות.

כל זאת בניגוד לאיסלם,לנצרות ולאחרים שמתבססים על חוויות שקרו לאדם בודד, או למעטים ששיכנעו שקיבלו מסר שעליהם להעבירו הלאה.

ישנה גם עדות ארכיאולוגית לפפירוס שנמצא במצרים, ומתוארך לתקופת 10 המכות,שמתאר חוויה של מצרי בן התקופה ,שמספר על המכות שנוחתות על ארצו אחת אחרי השניה ,ומזכירות בדיוק מופלא את מה שמתואר בספר שמות.הוא נמצא במוזיאון בהולנד.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי א' בטבת תשע''א    09:06   08.12.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. תשובה לגבלס ותלמידיו הערבים-אם חוזרים על שקר יאמינו לו  
בתגובה להודעה מספר 11
 
  

לאמרתו של גבלס שאם חוזרים על שקר גדול הרבה פעמים - בסוף יאמינו לו – יש לי תשובה: גם אם חוזרים על אמת גדולה הרבה פעמים – בסוף יאמינו לה.

תלמידיו הערבים של גבלס – שר התעמולה הנאצי - אימצו בהצלחה את שיטתו ומכים בה את ישראל עד כדי סיכון מעמדה הלגיטימי של מדינת היהודים בעולם. מה שלא תפסו קברניטי ישראל הסביר לאחרונה, בפשטות, איל-התקשורת רופרט מרדוק בהרצאה שנתן לליגה למניעת השמצה בארה"ב: עם הקמת המדינה היהודית, ניסו הערבים לחסל אותה בהתקפה צבאית ישירה אך זו נכשלה, הם ניסו, בהמשך, לחסל אותה בפעולות טרור בישראל ובעולם, וגם בזה נכשלו. עכשיו הם מצאו את השיטה המנצחת – מסע דה-לגיטימציה של ישראל, שדוחף אותה למעמד של מדינה מצורעת ומוחרמת, שתתמוטט כמו משטר הלבנים בדרום-אפריקה.

לשם כך, הם משתמשים בכל שקר ועלילת דם מפוברקת שאפשר למכור לגזענים אנטי-יהודיים ולשמאל הסהרורי בעולם. הם הצליחו להשתלט (תמורת כסף?) על ארגונים לא-ממשלתיים (NGO) המופיעים כמגיני "זכויות אדם" במסע לדמוניזציה של מדינת היהודים, גם בתוך ישראל, ובימים אלה שמענו דובר שלהם מטיף בתקיפות, ברדיו הממלכתי שלנו, נגד "המצור הלא-חוקי על עזה", עם טיעון במצח נחושה שרצועת עזה "נמצאת תחת כיבוש", כאילו לא שמע על "ההתנתקות".

והשערורייה כאן איננה רק בדברי בלע אלה של אזרח ישראלי אלא – בחוסר תגובה מיידית שתעמיד אותו על מקומו.וכך אנו והעולם בולעים בלוף אחר בלוף, המתחילים בסיפור דמיוני על "עם פלסטיני שבירתו ירושלים", כשאלה הטוענים להנהיג אותו הודו בעצמם - שהמציאו את "העם" רק כאמצעי טקטי למלחמה בישראל, וממשיכים בסיפורי "הנכבה" על גירושם בכוח של "הפלסטינים" ממולדתם, תוך הסתרת העובדה שאלה ברחו לפי הוראת מנהיגי ערב, כדי לא להפריע לצבאותיהם להשמיד את היישוב היהודי, וכאשר מספר הפליטים היהודים שגורשו בכוח מארצות ערב עלה בהרבה על זה של הפליטים הערבים שברחו משטח ישראל. שיטת הבלוף כבר הגיעה לידי כך שהם טוענים כי על הר הבית אף פעם לא היה בית מקדש יהודי ולכותל המערבי (כמו למערת המכפלה וקבר רחל) אין שום קשר ליהדות. וכשבראש ארגון הכזבנים עומד מי שקיבל דוקטוראט על עבודה "מדעית" המכחישה את השואה, אף אחד לא שואל אם הוא יכול להיות פרטנר למשא-ומתן לשלום.

מול כל הבלופים האלה לא נשמעת בעולם (וגם בארץ), בעוצמה המתבקשת, האמת היהודית-ישראלית: על אלפי שנות הקשר של היהודים לארץ ישראל, על זכויותינו כאן לפי החלטות חבר הלאומים, על פשעי המלחמה הערביים בהתקפה להשמדת ישראל ביום הקמתה, בה יצרו את "בעיית הפליטים", שעל גבם ממשיכים את המלחמה בה כשלו, ועל הטרור בו רוצחים בכוונה תחילה אזרחים חפים מפשע, כולל נשים הרות וילדים. והחמור מכל – על פיתוח תעשייה פראית של עלילות דם, בעזרת גייס חמישי (קנוי בכסף?) מתוך הממסד היהודי. ובתחום זה פרצו השקרים את כל הגבולות, ללא תגובה ישראלית הולמת, ולהמחשה אביא רק דוגמה אחת: קו-פרודוקציה ערבית-צרפתית של "רצח הילד מוחמד א-דורה בידי חיילי צה"ל", בה נפתחה האינתיפאדה של ספטמבר 2000.

אחרי שהוכחתי, ובעקבותיי – שורה של מומחים בארץ ובעולם - שהייתה כאן הצגה מבוימת ברשלנות, השיגו מפיצי העלילה פסק דין של שופטת בישראל שפסלה מכל וכל את מסקנות התחקיר שלי מבלי לראות אותו (בין היתר – בטענה שמהנדס בעל עשרות שנות ותק "אינו יודע גיאומטריה של זוויות"). לפני שקיבלתי את פסק הדין הוא כבר צוטט בתחנת הטלוויזיה בפריס, להוכחת צדקתו של מפיץ הכזבים שלהם, והמשיך להתגלגל לידי משמיצי ישראל, כולל ארגון "אמנסטי אינטרניישנל", כשביטולו בביהמ"ש המחוזי כעבור שנה וחצי כבר לא עניין איש. עזות המצח של הכזבנים הגיעה לידי כך שכאשר דובר פלסטיני נשאל בטלוויזיה הקנאדית כיצד זה לא רואים אף כתם של דם בצילומי זירת "הרצח" – הוא הסביר שדמו של הילד התייבש מרוב פחד עוד לפני שפגע בו הכדור. שר המשפטים של ישראל, שקיבל ממני דוח מלא על הפרשה, הגיב בצורה מקורית: השופטת שהפרה כללי משפט אלמנטאריים הועלתה, בחתימתו, בדרגה והוא לא שכח לטלפן לה באופן אישי ולברך אותה על קידומה.

מישהו חושב שכך ננצח במלחמה?

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9187

תגוביות:

1.בתחבולות תעשה מלחמה.ומי ישלם על המחדל הזה?הרי שנים צועקים על חוסר ההסברה של ישראל ולמי איכפת?יש להוסיף עוד כמה דרכי פעולה וחקיקה:
1.כל מי שמשמיץ את המדינה ומעליל עלילות דם הן מבפנים והן מבחוץ יועמד לדין על פגיעה בבטחון המדינה ואזרחיה בהיותו מתיר את דמינו.
2.מערך הסברה שיופעל על ידי משרדי הפירסום ויחסי הציבור הגדולים בעולם.
3.הצגת הערבים ,ה"פלסטינאצים"וכל האיסלאם הקיצוני כאויב האנושות החופשית,עד כדי יצירת דה-לגיטימציה שלהם.
4.זוהי שעת מלחמה ובמלחמה כמו במלחמה,ללא יפיפות נפש!

2.גבלס ותלמידיו הערבים אינם הבעיה.הצרה היא עם השמאל הישראלי הארור ,שיכול להיות, מורו של גבלס.

3.לעניין המצור על עזה.זה כואב מאד אבל ישראל לא התנתקה מעזה. עזה היא מדינת אוייב שישראל מספקת לה מזון מים חשמל שירותי יצוא, חומרי בניה, שירותים רפואיים ומה לא. זהו הפתח שדרכו נכנסים כל השועלים.

4.הגבלסים הם "פעילי שלום" מן השמאל היהודי, והם המייעצים לערבים. קיראו דוגמאות:

"השבוע לפני 39 שנה הסתיימה מלחמת ששת הימים והכיבוש התחיל "מלכתחילה היה הכיבוש מלא כוונות טובות כרימון הלם, .... הכיבוש חוזר לסורו ומתנהג כמו כיבוש - בגבהות לב, באטימות, ברשעות..."

"האם עלם החמודות שהלך בשדות השמין פתאום כמו חזיר? האם השמן הזה, שעשה פימה עלי כסל, הוא ישורון? אכל הרבה מקדונלדס, ישורון, אכל הרבה פיצות, אכל את כל הארץ כמו ארבה, ולשכנינו הותיר פירורי שולחן..."

"כאשר כל המדינות הקולוניאליסטיות, שהשמש מעולם לא שקעה עליהן, כבר עזבו מזמן את מושבותיהן, החליטה ישראל לחדש ימי קולוניאליזם כקדם..."

"לא היינו גיבורים אלא רק באלבומים, כי לא כבשנו יצרים וכן כבשנו שטחים. עכשיו, במאוחר, הגיע הזמן להתגבר כאריות, לכבוש את יצר הכיבוש ולשחרר את יצר הקיום".

5.השמאל בימינו הוא האוייב המסוכן ביותר בהסטוריה של עם ישראל !!!

6.כל הכבוד לכותב המאמר.דברים כהוויתם!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ששי י''ז בטבת תשע''א    07:33   24.12.10   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. ''פינוי ישובים יביא למלחמת אחים''  
בתגובה להודעה מספר 12
 
  

"פינוי ישובים יביא למלחמת אחים"

בירושלים נערך מופע הצדעה למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון בהשתתפות אלפי בני אדם. האירוע הועבר בשידור וידאו בערוץ 7.

אלפי בני אדם הגיעו הערב (חמישי) לכיכר ציון בירושלים כדי להשתתף במפגן ההצדעה לתושבי יהודה ושומרון.

הרב שלום דב וולפא העביר מסר ברור לראש הממשלה, "אם תפנה את הישובים המבודדים, דע לך שזה מעשה בגידה. תהיה כאן מלחמת אחים", אמר.

"אתם רוצים מדינה פלסטינית, תקימו אותה ברחוב בלפור, במגדלי אקירוב, בצפון תל אביב תביאו לשם את הכושים שבאים מסודן אבל מדינה פלסטינית לא תקום ביהודה ושומרון", אמר.

הרב וולפא לא חשש מהשימוש במילה בגידה והסביר "אומרים שמילים הורגות אבל טילים ודאי הורגים. ביבי נתניהו דע לך, כל הקהל הקדוש שיש כאן, כולם מכריזים - אם אתה תפנה את הישובים המבודדים, אפילו ישוב של שלושה יהודים, דע לך שזה מעשה בגידה, אם תקפיא את הבנייה זוהי בגידה. נתנו לך את המנדט כדי לבנות את ארץ ישראל לא כדי להקפיא אותה".

גם ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, נשא דברים באירוע - וכיוון לעבר נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה. "עליך לדעת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לא בגלל שיקולי ביטחון ולא בגלל שיקולי דמוגרפיה. יש לנו את התנ"ך ועל אפך וחמתך נמשיך לפרוח ביהודה ושומרון".

ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי) סיפר על תוכניתו לשכן מסתננים בצפון תל אביב, "פניתי לתושבי רמת אביב עשיתי אלפי טלפונים וקראתי לתושבי רמת אביב היקרים לשאת בנטל, אתם הומאניים ודמוקרטיים ולא גזעניים. בואו נראה אתכם מקבלים את הפלישה האפריקאית. מה אתם חושבים שקיבלתי? קללות וצעקות. שמאלנים מדברים נגד המפגינים בפתח תקווה ובבת ים אבל צריך להגיד את האמת, ארץ ישראל צריכה להיות עם צביון יהודי ולא עם צביון של אויבים".

בן ארי הוסיף "כשהקימו את קק"ל, לא היו את כל השמאלנים כמו קרמניצר, ואת הצבועים כמו נתניהו שנזכרו פתאום בציווי 'ואהבת את הגר'. לפי קק"ל, אסור למכור אדמות לזרים. האם זו גם גזענות?"

בכלי התקשורת של השמאל הציגו הערב את האירוע כ"אירוע תמיכה במכתב הרבנים" וציינו כי מדובר במאות אחדות בלבד שהגיעו לכיכר.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213100

תגוביות:

1.העם היהודי במיטבו ללא האספסוף והערב-רב שנדבקו אליו !!!

2.אחד המפגנים שהזדהתי איתו בלב שלם, אסור לפחד מההעיתונות.כל הכבוד למארגנים, אירוע מדהים וסוף-סוף בעל השקפות ימניות.

3.מהיום אני מעריץ של הרב וולפא שמדבר ישר ולעניין.

4.כולנו: ארץ ישראל שלנו! שאפו ענק לרב שלום-דב וולפא !מדהים !סוף כל סוף מתחיל לומר את רחשי הציבור ללא מורא ופחד!מיכאל בן ארי! המשך כך ובעזרת השם תגיע לגדולה!

5.מיוחד ועוצמתי.מי ייתן ותפרצו ימה וקדמה צפונה ונגבה.

6.הפגנה בירושלים למען בנייה ביו"ש ונגד השכרת דירות לערבים

אופיר ברק | 23.12.10 - 20:50

בכיכר ציון בירושלים, מפגינים יותר מ-1,000 פעילי ימין בקריאה לשוב ולבנות ביהודה ושומרון ובירושלים. את ההפגנה, בכותרת "ארץ ישראל שלנו", יזם ארגון הימין "המטה להצלת העם והארץ". הדוברים בהפגנה הביעו תמיכה במכתב הרבנים נגד השכרת דירות לערבים.

7.מיכאל בן ארי מתבלט כמנהיג נחוש וישר דרך. הרבה ברכה ועידוד לו
ולכל נאמני ישראל ,הנלחמים נגד האליטות האובדניות שהשתלטו שלא כדין על המדינה.





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שלישי כ''ח בטבת תשע''א    09:15   04.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. אכן יש כיבוש בארץ ישראל, והוא כיבוש ערבי  
בתגובה להודעה מספר 13
 
  

מנהל בי"ס לאומנויות בת"א קורא לסיים את כיבוש הארור

http://www.youtube.com/watch?v=wsdz2P7ipy0&feature=related

תגובית:

אכן יש כיבוש בארץ ישראל, והוא כיבוש ערבי (ולא להיפך).

הקולוניאליזם הערבי-מוסלמי שהחל ב-638 לספירה משפיע על חיינו עד היום.

הגיע הזמן לסיים את הכיבוש הזר בארץ ישראל ולהקים פה מדינה יהודית (ולא החיקוי הזול שקיים היום).

לכל היהודים שרוצים לדעת את האמת על התרמית שקרויה "פלשתינה" ("פלסטין" בפי הערבים), עיינו ב- "מרד בר כוכבא" בויקיפדיה, ולימדו מה זה "פלשתינה".

מאז שנכבשה ממלכת החשמונאים (בסוף תקופת בית שני) ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 ,לא היתה בשטחי ארץ ישראל שום יישות מדינית עצמאית (פרט לצלבנים 1099-1260).

גם בתקופת שלטון האיסלאם לא היתה פה "פלסטין" עצמאית.

יותר מזה, אפילו תחת שלטון האיסלאם היה פה רוב יהודי.

הארץ היתה במשך יותר מ-2000 שנה חלק מאימפריות.

כדי לדעת עוד - עיינו ב- "ההיסטוריה של ארץ ישראל" בויקיפדיה.

המילה "פלשתינה" היא עיוות רומי של המילה פלשת (על שמם של הפלשתים) ו"פלסטין" היא עיוות ערבי של המילה "פלשתינה" (כלומר - "פלסטין" זה אפילו לא מילה בערבית אלא הם הסתמכו על המקור הרומי).

אין שום קשר (דתי, אתני, או כל קשר) בין הפלשתים והכנענים (שנכחדו) לבין הערבים.

הכנענים הגיעו לארץ ישראל ממסופוטמיה - כיום דרום מזרח עיראק, הפלשתים הגיעו לארץ מהים התיכון (מאיי יוון ומקפריסין) ואילו הערבים הגיעו מרחבי חצי האי ערב.

הכנענים והפלשתים היו מצאצאי חם בן נח, ואילו הערבים הם בכלל מצאצאי שם בן נח (כמו היהודים).

הערבים שנמצאים בארץ ישראל (מהים לנהר) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לכאן מכל רחבי המזרח התיכון במאות השנים האחרונות.

קיראו את המאמר: "הערבים בישראל - מקומיים או זרים?" (של ד"ר הארי מנדלבאום - חפשו בגוגל).

כמו שהיהודים חזרו לארץ אבותיהם אחרי 2000 שנות גלות, כך גם אותם ערבים צריכים לחזור לארצות מוצאם.

ספר מומלץ בנושא: "מאז ומקדם".

דרך אגב, כל אותם מסתננים מאפריקה והעובדים הזרים שהגיעו לכאן במהלך השנים האחרונות (שהשמאל נלחם להשאירם) הם גירסה מודרנית של אותם ערבים המכנים עצמם כיום "פלסטינים".



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון ד' בשבט תשע''א    11:47   09.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. לא מלמדים היסטוריה ואמת בישראל  
בתגובה להודעה מספר 14
 
  

הסובלנות המוגזמת לטרור כתבוסתנות
לונדוניסטן/מלאני פיליפס

במלאות שנה לפיגועי לונדון, בהם נהרגו 52 אזרחים חפים מפשע ופצועים רבים עדיין נאבקים על חזרה לחיים נורמליים, נראה שהסובלנות המוגזמת נמשכת גם אחרי שהטרור הרעיד את לבה של לונדון. על ההתכחשות לסכנה האורבת למערב מתוך בריטניה, ערש הדמוקרטיה.

"מהותה של הגיאופוליטיקה היא יכולת ההבחנה בין דרגותיו השונות של הרוע", מאבחן ההיסטוריון פול ג'ונסון בספרו הגדול "היסטוריה של הזמן המודרני" (הוצ' דביר, 1995, כרך א', עמ' 312). זו סגולה אשר לא כל מנהיגי בריטניה ניחנו בה. בבריטניה של שנות השלושים של המאה הקודמת שררה אווירה של פייסנות יתר מול האיום מכיוון גרמניה בהנהגת אדולף היטלר.

"היתה מגמה כללית להתעלם מן הראיות למכביר לרשעות של היטלר", מספר ג'ונסון, "ולבטל את התבטאויותיו הפרועות כ'מלל' גרידא ש'נועד לתצרוכת פנים' (טיימס, 10 ביולי 1934). למרות כל הראיות, התעקש מחנה הייצוג להאמין שהיטלר שוחר שלום ואף גורם פעיל בשמירתו". עד שהחל משבר חבל הריין, שקינן פחד פשוט והיצף מורך לב. ג'ונסון מצטט את הוגי בריטניה באותם הימים – ג'ורג' ברנארד שוּ, ליאונרד וולף, ברטרנד ראסל, קליפורד אלן, אלדוס האקסלי ואחרים – ששידרו פציפיזם מוצהר. דונלד סופר טען לאמור: "בפציפיזם גלום כוח רוחני חזק דיו להדוף פולש". הלייבור הצביע, דיבר וניהל מערכה נגד ההתחמשות מחדש של בריטניה עד שפרצה מלחמת העולם השנייה בגלל היטלר.

"באווירה טעונה זו", כותב ג'ונסון, "שבה הדאגה המופגנת לאנושות לא היתה אלא קרום דק על ביצה של פחדנות, לא הגיעה כלל לדיון ראוי לשמו הסוגיה האמיתית: איך לארגן ביטחון קיבוצי באירופה" (שם, עמ' 310).

רק וינסטון צ'רצ'יל התייצב, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933), בראש המתריעים על הסכנה הנשקפת מגרמניה וקרא להקמת "ברית גדולה" נגד הנאציזם. צ'רצ'יל הוא שחזה כי העולם "נכנס לתקופה שבה המאבק לשימור עצמי יופיע בעוצמה רבה במדינות מתועשות, מאוכלסות בצפיפות". בקרוב עתידה בריטניה "להילחם על חייה", הצהיר.

צ'מברליין, שהיה ראש ממשלת בריטניה באותם ימים טרופים, נקט מדיניות של פיוס כלפי גרמניה, ואילו צ'רצ'יל (שר האוצר) דגל בעמידה איתנה נגדה. הדברים הגיעו לשיא עם חתימתו של צ'מברליין על הסכם מינכן (1938), שהביא לדבריו "שלום בזמננו" לאירופה, בעוד שצ'רצ'יל תיאר אותו כ"תבוסה מוחלטת וניצחת". אך ככל שהוסיף המצב באירופה להידרדר, הלכו וגברו הקולות הקוראים להפקיד בידי צ'רצ'יל את הכנת בריטניה למלחמה הבלתי נמנעת.

אין ספק שצ'רצ'יל היה האדם הנכון בזמן הנכון. הוא היה האיש המתאים ביותר להנהגת בריטניה במשבר הקשה ביותר בתולדותיה, ולא רק בשל העובדה שהתריע עוד קודם לכן על העתיד להתרחש. לדברי ההיסטוריון הרברט ניקולס, כל דרכו עד אז הכשירה אותו לתפקיד מנהיג המלחמה של ארצו: הוא היה "פטריוט נלהב; מאמין רומנטי בגדולת ארצו ובתפקידה ההיסטורי באירופה, באימפריה ובעולם; איש הפעולה הנמרצת, העולה כפורח למול אתגרים ומשברים; חוקר המלחמה, היסטוריון שלה וחייל קרבי בעצמו; מדינאי בקיא באמנות הפוליטיקה... אדם בעל אופי ברזל, מרץ בלתי-נלאה וכוח ריכוז מוחלט".

צ'רצ'יל – עם חיוכו האופטימי והסיגר הנצחי שלו – סימן "V" (ניצחון) באצבעותיו ונאומיו אדירי הרושם (ביניהם: "אין לי דבר להציע לכם מלבד דם, עמל, יזע ודמעות" – 13.6.40) הפכו לסמלי המלחמה.

לונדון כפקיסטאן

נדרשתי לסקירה ההיסטורית הרחוקה מאיתנו דווקא בשל קרבתה המתחדשת והצפויה. שכן ניכרים כיום קווים מקבילים ברורים למדיניות הפיוס שמשלה בכיפה בזירה האירופית בשנות השלושים, לפני עלייתו של צ'רצ'יל לשלטון. אולם הסכנה הנשקפת כיום על בריטניה בפרט ועל אירופה בכלל, היא מאיום מוסלמי פנימי ולא מאיום נאצי חיצוני.

את המחקר החשוב ביותר שפורסם עד כה בנושא, פרסמה לאחרונה מלאני פיליפס, כלת פרס ג'ורג' אורוול לעיתונות ב-1996, הכותבת טור ביקורתי ונוקב על חברה ופוליטיקה ב"דיילי מייל" הלונדוני. ספרה החדש הנקרא "לונדוניסטן" - ככינויה התופס תאוצה של לונדון (צירוף של לונדון עם פקיסטן) - חושף את האסון הממשמש ובא על בריטניה (ועל רוב מדינות אירופה) במלוא חומרתו, אם לא תשתנה המדיניות העכשווית, שעיקרה פייסנות כלפי האיסלאם הקיצוני מבית.

פיליפס מוכיחה בזהירות רבה כיצד מתחת לאפו של הממסד המסורתי הבריטי צמח איסלאם רדיקלי, וטוענת בספרה שהסובלנות המוגזמת של הבריטים ואדיבותם כלפי המיעוטים, ובעיקר כלפי המוסלמים, יחד עם הדימוי המעוות של ישראל בתקשורת והנטייה לפייס את המוסלמים בתקווה שכך יימנע טרור – הם שהביאו לכך שבריטניה בכלל, ולונדון בפרט, הפכו למרכזם של הרדיקלים המוסלמים, שיצאו ממנה לפעילות טרור במערב. היא מאמינה שסובלנות-יתר זו נמשכת גם אחרי שהטרור המוסלמי הרעיד את לבה של לונדון, וגבה מחיר יקר של 52 הרוגים חפים מפשע ופצועים רבים שעדיין נאבקים על חזרה לחיים נורמליים. עד הפיגועים שהתרחשו לפני שנה בלונדון, האמינו פוליטיקאים רבים שאם יעלימו עין מפעילותם של המוסלמים הקיצונים ולא ירגיזו אותם, יעדיפו הטרוריסטים שלא לפגוע בעיר-החממה שמטפחת את המרכז הארגוני שלהם ולא יבצעו פיגועי טרור בלונדון. אולי מסיבה זו עד לשנים האחרונות, החוק הבריטי אף לא הגביל את אלה שפעלו בבריטניה להכנת פעולות טרור מחוץ לגבולותיה.

להתייצב נגד האלמנטים האלימים

הבריטים שמעו בתקופה האחרונה שוב ושוב שטרוריסטים מוסלמים המעורבים בפיגועים בניו יורק, בפריז ובמדריד היו קשורים ללונדון. חלקם אף גדלו והתחנכו בבריטניה ויצאו ממנה לפעילויות טרור ברחבי העולם. אך רשויות הביטחון הבריטי העדיפו להירדם בשמירה במקום להשליך על הכלל מהמקרים הבודדים ולהגביל בחוק את הפעילות המסוכנת.

כאשר שני אזרחים בריטים ביצעו פיגוע ב"מייק'ס פלייס" בתל אביב ב-2003, אמרו בלונדון שהיה זה ביטוי לזעם המוסלמי על היחס הישראלי לפלשתינים. כאשר צעיר שהתחנך בבתי הספר הטובים בבריטניה היה מעורב ברצח האכזרי של העיתונאי היהודי דניאל פרל בפקיסטן, אמרו שזה הזעם נגד האמריקנים, כי פרל עבד בעיתון אמריקני. כאשר ריצ'ארד ריד ניסה ב-2001 לפוצץ מטוס נוסעים אמריקני באמצעות חומר נפץ שהסתיר בנעליו, טענו שמדובר באדם תימהוני שלא מצא את מקומו בחברה והגיע לאסלאם הקיצוני אחרי היסטוריה של פשע וניתוק חברתי. אפילו כאשר התגלה מי שכונה "החוטף העשרים", זכריה מוסאווי, שהואשם והודה במעורבות בפיגועי ה-11 בספטמבר בניו יורק ובוושינגטון, היו לחלק מהבריטים תירוצים נוספים להצטדקותם.

מוסלמים קיצוניים נוספים פועלים כיום בבריטניה ללא הפרעה, והרשויות מאוד זהירות שלא לעורר את זעמם. לדעת פיליפס, זו בדיוק הבעיה. לטענתה, הנטייה הבריטית לנקוט דרך של "פייסנות", במקום להתייצב בצורה נחרצת נגד אלמנטים קיצוניים ואלימים מצד מוסלמים, היא התנהגות שגויה והרסנית.
כיום מתגוררים בבריטניה שני מיליון מוסלמים. הדעה הרווחת היא שרוב המוסלמים הם אנשים מתונים. אולם השלטונות מפגינים יראת כבוד כלפי קבוצות קיצוניות, כמו: "המועצה המוסלמית של בריטניה" וכלפי המשמיעים איומים מחרידים, מתנהגים בצורה מפחידה ואפילו מזדהים עם מפגעים מתאבדים. זאת בשעה שמעמדם של המעטים האוזרים עדיין אומץ להתנגד לטרור בפומבי, הולך ומצטמק, הולך ומתערער.

היומון הלונדוני "The Independent" דיווח ב-10 במאי 2006 כי יותר מ-700 תומכי אל-קאעידה חיים כיום בבריטניה. כעבור ימים אחדים אישר בפרלמנט שר הפנים הבריטי ג'ון רייד, כי המפגעים המתאבדים שהרגו בלונדון 52 אזרחים חפים מפשע ב-7 ביולי 2005 היו טרוריסטים שגדלו "בבית" ושהונעו בידי שאיפה למות מות קדושים. אבל חרחור השנאה על ידי אימאמים מוסלמים קיצונים ומנהיגים חילוניים, נמשך ללא הפרעות בכל רחבי בריטניה גם אחרי הפיצוצים בלונדון.

רק לאחרונה, הורשע המטיף המוסלמי הקיצוני אבו חמזה אל מצרי (בן ה-47, ששמו האמיתי: מוסטפא כאמל) ב-11 סעיפים פליליים, ביניהם שישה סעיפים של הסתה לרצח. אל מצרי הואשם כי במסגרת תפקידו כאימאם במסגד פינסברי פארק בצפון לונדון, הסית מאמינים מוסלמים לטרור ולרצח במהלך דרשותיו הקיצוניות. המסגד בפינסברי פארק זיכה את הבירה האנגלית בכינוי "לונדוניסטאן", בו השתמשו בכירים בשירותי הביטחון האירופאים שביקרו את בריטניה על סובלנותה המוגזמת כלפי אנשי דת מוסלמים קיצוניים.

מלאני פיליפס

פיליפס טוענת כי רעיון הרב-תרבותיות, שהליברלים ורוב יהודי המערב תמכו בו עד כה, היה למעשה סוס טרויאני שאיפשר לפונדמנטליסטים מוסלמים להקים בלונדון, ערש הדמוקרטיה המערבית, צומת בינלאומי ממדרגה ראשונה לגיוס, קידום, מימון ועידוד של הטרור העולמי. היא מתארת בפירוט גראפי כיצד נוצלו חוקי ההגירה הליברליים, בסובלנותם הרבה של המודיעין והמשטרה הבריטיים, כדי לאפשר לכמה מהסוכנים הקיצוניים ביותר של ארגוני טרור בינלאומיים, למצוא מקלט בטוח בתוך החברה הבריטית, להקים בה רשתות טרור ואפילו לרכוש בה מעמד של כבוד.

"כבר היו כמה ניסיונות רציניים ליצור סמכות שיפוט מוסלמית מקבילה, תחת אצטלת השריעה", מספר איזי ליבלר, יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהיג יהודי בינלאומי ותיק. "כל מי שהיה צופה התפתחויות יוצאות דופן כאלה לפני חמש שנים בלבד היה נחשב מטורף".

דעה קדומה על ישראל

הספר מציג בין השאר כיצד ההשלכות המשותפות של פייסנות כלפי קיצונים מוסלמים וההשלמה הגוברת והולכת עם הפוסט-מודרניזם, חותרים תחת הזהות הלאומית הבריטית. פיליפס סבורה שמגמות אלה הולכות ומחמירות בגלל נקיטה חוזרת ונשנית של מוסר כפול כלפי ישראל, הלובש לעתים קרובות נימות אנטישמיות.

בספרה יוצאת פיליפס נגד המאמינים שהסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא הגורם לג'יהאד המוסלמי. בראיון ל"מעריב" אמרה פיליפס: "בריטניה נכשלה בהבנת העומד בפניה, למרבית האנשים כאן יש רעיונות שגויים על ישראל."

אין לה בעיה עם ביקורת הוגנת על מדיניותה של ישראל, אך היא בהחלט מתנגדת למה שהיא מתארת כ"אובססיה של התקשורת עם ישראל." אותו כיסוי תקשורתי מעוות של ישראל הצליח, לדבריה, להביא לכך שכיום אין בבריטניה בעיה להציג את ישראל כ"דומה לדרום אפריקה או אפילו לשלטון הנאצי."

"הבריטים," טוענת פיליפס בראיון ל"מעריב", "לא רק שאינם מאמינים שישראל היא קורבן של הג'יהאד המוסלמי, אלא הם מאמינים שישראל היא הגורם הפועל נגד מוסלמים וגורמת לכך שהם נוקטים פעילות טרור במערב." פיליפס רואה חלק מהבעיה בכך שהבריטים לא יודעים הרבה על העולם, ולרובם אין מושג על ישראל, למרות אמצעי התקשורת הבריטיים שמכסים באובססיה את הנושא אך מבלי לתת רקע היסטורי".

על רקע זה קל לתעמולה הערבית להצליח: "במקום להציג את ישראל כקורבן פוטנציאלי של כל אלה שרוצים להשמיד את מדינת ישראל, הם מציגים אותה כגורם התוקפן."באותו ראיון פיליפס מספרת שנאמר לה בגלוי ש"פשעים של ישראל נגד הפלשתינים שברו את הטאבו. עכשיו, כשיש פושעי מלחמה ישראלים, אפשר לדבר על הקונספירציה היהודית שסיכנה את העולם כדי לשרת את מטרותיה של ישראל."

פיליפס טוענת שזו "גרסה מודרנית של 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ואנשים מאמינים שזו האמת." היא מוסיפה ש"תיאוריות קונספירציה אלה מזינות את זעמם של מוסלמים. במקום להתנגד להוצאת דיבה זו שדוחפת מוסלמים לאלימות, רבים בבריטניה מאמינים שזו אמת, ולא שזה מבוסס על דעה קדומה על ישראל."

היא סבורה גם שעמדתה משקפת את זו של בריטים רבים, החוששים מאובדן התרבות שלהם ולא מרגישים נוח עם אותן טענות לשוויון בין תרבויות המהגרים לאלה שלהם. פיליפס מאמינה שגל ההגירה העצום מהעולם השלישי עלול לשנות את בריטניה לבלי היכר, אם הגישה הרב-תרבותית הנוכחית תימשך. הבעיה היא, לדעתה, בכך ש"פוליטיקאים כאן לא מעזים לצאת נגד מדיניות זו, מחשש שהם ייראו גזענים".

פיליפס כתבה את ספרה כיוון שהיא מאמינה ש"בריטניה לא קולטת את הסכנה המאיימת עליה מהאסלאם הפשיסטי", אבל היא עדיין אופטימית ומאמינה שעוד לא מאוחר מדי ושעוד אפשר לעצור את הסחף. לפי התחזיות הדמוגרפיות, שאליהן פיליפס מתייחסת בזהירות, בעוד30-20 שנה תשתנה בריטניה לבלי היכר אם לא יחול בה שינוי נדרש. לדבריה, הציבור הבריטי מודאג מאוד מההגירה הבלתי מבוקרת לבריטניה, ופוליטיקאים לא מעזים להיענות לחרדות הציבור הרחב.

לכן היא מאמינה שהמציאות תשתנה כשפוליטיקאים יעזו לומר למוסלמים את האמת ויפסיקו להאמין ב"פיקציה שלפיה הבעיה האמיתית היא שאיפתם של הפלשתינים למדינה משלהם."

אווירה של ימי ויימאר

עיתונאיות יהודיות כמו מלאני פיליפס מ"דיילי מייל" וברברה עמיאל מ"דיילי טלגרף" הפכו בשנים האחרונות למגנות הבולטות על ישראל בתקשורת הבריטית.

הן משיבות מלחמה שערה, חושפות מקרים של "אנטישמיות סלון" ומוקיעות את שנאת היהודים מצד המוסלמים.

פיליפס מדברת על העוינות לישראל כחלק ממשבר כולל בחברה הבריטית, "משבר של ביטחון עצמי, בגלל תחושת החרטה הפוסט-קולוניאלית והמלחמה הקרה, שגרמו להתמוססות ערכה של עצם הזהות הלאומית".

לדבריה, התוצאה היא "אווירה הדומה לימי ויימאר (הדמוקרטיה הגרמנית שקדמה לעליית הנאצים – א"פ), והתכחשות לסכנה האורבת למערב".

באותו פרק מצמרר, העוסק בצמיחה הגוברת של אנטישמיות תוקפנית, טוענת פיליפס כי הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני מתלכדים עתה עם הקיצונים המוסלמים ויוצרים אווירת שנאה נגד יהודים, ההולכת וצוברת תאוצה. הם מזכירים פעם אחר פעם "מזימות" יהודיות גלובליות, וחולקים על זכותה של ישראל להתקיים.

כך למשל, המאמצים המחודשים מצד סניפים שונים של "אגודת המרצים" הבריטית להטיל חרם על מרצים ומוסדות אקדמיים בישראל, ממחישים את הקיצוניות שאליה מגיעות היוזמות האנטי-ישראליות. מעולם לא התקבלה החלטה כזאת נגד מדינה אחרת.

תרועת השכמה

בבריטניה, אומרת פיליפס, "הדבר קריטי שנגלה מחדש את האמונה שלנו בערכי המוסר היודו-נוצריים שלנו ובערכים המערביים."

אך האם תתעורר בריטניה לשמע תרועת השכמה של הרגע האחרון שמריע הספר 'לונדוניסטאן', לפני שיהיה מאוחר מדי?

האומנם האומה הבריטית, שגיבשה את יסודות הדמוקרטיה המערבית, אינה מוכנה נפשית להגן על אורח חייה?

האם מדיניות הפיוס שמשלה בכיפה בזירה האירופית בעידן של רפובליקת ויימר חוזרת על עצמה, בציפייה דרוכה לצ'רצ'יל חדש שיגאל אותה מציפורני מבקשי נפשה הבאים מתוכה?

האם יש מקום לסובלנות המוגזמת כלפי אנשי דת מוסלמים קיצוניים? האם באמת אין כל סיבה רצינית לדאגה בעניין הישרדותה של הציוויליזציה המערבית לטווח ארוך מידיו של האיסלם הקיצוני המוסת?

על שאלות אלה ואחרות ראוי לקובעי המדיניות לתת את הדעת. אין כל ספק בכך שדיאלוג עם המוסלמים הוא מטרה ראויה, אך באווירה העכשווית יהיה זה בגדר היתממות של ממש להאמין שפעילויות הידברות יקטינו בצורה כלשהי את נטיות הקיצונים המוסלמים.

http://oferkem.blogspot.com/2010/04/blog-post_20.html



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום ששי ט' בשבט תשע''א    19:16   13.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. הסימביוזה בין היהדות לציונות  
בתגובה להודעה מספר 15
 
  

ציונות פירושה שנדרשת שיבה לציון על מנת לממש את מהותה של הדת היהודית.

היהדות קשורה לציון על מנת למלא את שליחותה ולהתממש במלואה.

את השיבה לארץ ישראל ניתן לבסס על מסדים שונים.

אותם ציונים שהחלו במסע חזרה לארצנו דגלו בהתרחקות מהדת,אך אין בכך כדי לפסול את הציונות.

זה היה הפאן האחד שלה.

עכשיו חובה לייצר פאן חדש ושונה שימלא את הציונות בקשר היהודי שלנו לציון,וקשר זה מבוסס כולו על התנ"ך.

הציונות זה בסך הכל שם של פעולה:חזרה לציון על מנת למצוא מרפא לעמנו.

עכשיו תפקידנו למלא את השיבה הזו בתוכן האמיתי,על מנת שהמרפא לא יהיה רק פיזי כי אם גם רוחני.

ובקיצור:

ציונות פירושה ההכרה היהודית שללא ציון לא תיתכן גאולתנו. ציונות פירושה הבנה מלאה שרק ע"י שיבה לציון נמצא מרפא לעצמנו.

ליה




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ששי ט' בשבט תשע''א    07:38   14.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. שיבת ציון היא זכות השיבה היחידה לארץ ישראל  
בתגובה להודעה מספר 16
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 14.01.11 בשעה 07:43 בברכה, ליה
 
המאבק על אדמות הארץ

איננו חיים בשווייץ או בהולנד. זו היא ארץ מריבה. הפלשתינים והערבים מסביבנו ובתוכנו לא ויתרו עליה, וזכות השיבה עבורם אינה משל או מליצה, אלא נדר ושבועה.

יהושע חנקין, שגאל עבורנו בראשית המאה שעברה את אדמות עמק זבולון, עמק יזרעאל, עמק החולה ועמק חפר (בסך הכל כ־600 אלף דונם), היה בוודאי מתהפך בקברו לו היה רואה היום את מעשי ידיו טובעים בים. בראש פינה, ביסוד המעלה, בבנימינה, ביבנאל, בזכרון יעקב, בכפר תבור, בבלפוריה ובמטולה, והיכן לא בעצם, יהודים מוכרים או עומדים למכור את אדמותיהם לערבים.

הדוגמה הכואבת האחרונה היא שכונת נוף ציון, שבשיפולי שכונת ארמון הנציב שבירושלים, בואכה ג'בל מוכאבר. איל ההון הפלשתיני בשאר אל־מסרי, הבונה את העיר הפלשתינית אל־רוואבי, כמעט השלים שם מהלך של השתלטות על חברה ציבורית ישראלית (דיגל) אשר נוף ציון היא פרויקט הדגל שלה. דיגל, עם חובות של 140 מיליון שקלים, עמדה לקבל את הצעתו של אל־מסרי לרכוש אותה. בסופו של דבר, החליטו בעלי איגרות החוב של דיגל למכור את החברה למשקיעים יהודים, ובהם גם רמי לוי הישראלי וקווין ברמייסטר המיליונר היהודי. אולם התוצאה החיובית, הציונות גברה על הנדל"ן, היא בבחינת היוצא מן הכלל שאינו גובר על מה שמתרחש בארץ בשנים האחרונות.

גם בשכונת הגבעה הצרפתית שבירושלים, כמו בשכונת נווה יעקב בבירה, מאות יהודים כבר מכרו את דירותיהם לערבים, ובשכונת גבעת ברק שבנצרת עילית - שכונה שהוקמה כדי לייהד את הגליל - טובי בנינו, קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה, אינם עומדים בפיתוי, מוכרים את דירותיהם לערבים ומפיקים רווחים נאים. רכבת הנדל"ן מורידה את רכבת הציונות מהפסים.

ליקוי המאורות הזה משותף הן לרודפי הממון וחלשי הרוח שבקרבנו והן להנהגה, כי אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר?

כשהממשלה מאפשרת לשנות בבת אחת את עקרונות היסוד של התנועה הציונית ולאפשר מכירה לצמיתות של אדמות הלאום (אדמות קק"ל); כשעקרון היסוד שאבות התנועה הציונית אימצו מהמקורות היהודיים ("והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ") נזנח; וכאשר הממשלה מוכנה להפריט את אדמות הלאום - מדוע שהציבור לא יחטא?

אפשר לעקם את הפרצוף באנינות מול מכתב הרבנים שאוסר למכור דירות לערבים, מותר גם להתווכח על החוכמה שמאחורי המכתב הזה, אבל אי אפשר להתכחש למציאות שעומדת מאחוריו, ובעיקר חייבים להודות לרבנים על שהכריחו אותנו להתמודד עם שאלת יסוד. הרי איננו חיים בשווייץ או בהולנד. זו היא ארץ מריבה. הפלשתינים והערבים מסביבנו ובתוכנו לא ויתרו עליה, וזכות השיבה עבורם אינה משל או מליצה, אלא נדר ושבועה.

מול ה"צומוד" הפלשתיני ומול גזרי דין המוות שהרשות הפלשתינית ואנשי דת מוסלמים מפרסמים על מי שמוכר את אדמותיו ליהודים, חייבים, הציבור וההנהגה, להפנים שהשמירה על אדמות הארץ היא אחד מקווי ההגנה החיוניים של המדינה היהודית. אנו מדינה דמוקרטית, ולכן השדרים והמסרים לציבור אינם יכולים להיות הלכתיים או חוקתיים אלא ערכיים וחינוכיים וציוניים. האדמה היא שורש, וט"ו בשבט הקרוב הוא הזדמנות נאותה כדי לנסות ולהנחיל זאת מחדש לציבור. מי שמתייחס אל אדמות הארץ כנדל"ן בלבד ומוכן להפריטן, או למוכרן לכל המרבה במחיר, עלול לגלות בעוד מספר שנים לא רב, שהפסיד את המערכה הכוללת על הארץ.

המערכה הזאת דורשת מהעם היהודי לא רק לשמור על אדמות שכבר נמצאות ברשותו, אלא גם לחדש את גאולת הארץ ולהשקיע הון ומאמץ כדי להחזיר לידיים יהודיות חבלי ארץ נשכחים, כמו הגליל והנגב. גם בירושלים ובמרכז הארץ יש עבודה רבה. לא ניתן, כמובן, לאסור על יהודים למכור לערבים בתים וקרקעות לפי החוק. מי שינהג כך, לא יוכל לקנות בתים וקרקעות מערבים, כי אין חוק אחד להם וחוק אחד לנו. זה יהיה לא מוסרי. ובכלל, לב העניין אינו החוק וגם לא ההלכה. מדובר בהתנהלות שאמורה היתה להיות טבעית עבורנו, אך לאסוננו היא חדלה מלהיות כזאת. רבים מדי מוותרים על הציונות. רבים אחרים דבקים בה. בני הציונות הדתית, למשל, מיישבים מחדש את יפו ועכו ולוד, מנסים להעלות מחדש את הרכבת הציונית על הפסים. חבל שהמדינה לא עוזרת להם יותר. לפחות שלא תפריע. המאמר פורסם הבוקר בעיתון "ישראל היום".

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9269

תגוביות:

1.יש מי שאומר:ומה אם בחו"ל יאמרו לא למכור וליהודים,כאילו ששני העניינים דומים. הלא מדובר במצב שבו הערבים לא השלימו עם יישות ציונית כאן וזאת למרות שהתישבותם ביפו עכו, חיפה וכו' החלה להתגבר לאחר פיתוח הארץ השוממת ע"י החלוצים שמסרו נפשם.הלא מארק טוויין בספרו מסע אל הארץ המובטחת,כתב כי ימים שלמים הלך וראה מדבר ,חול ושמיים ושממה, וכמעט ואין איש.הוא העריך את מס 'סך התושבים בכ-30 אלף. ההתישבות הערבית גדלה בעיקר בגלל פיתוח הארץ. אז בבקשה, הח"כ זחאלקה צעק במהלך ויכוח שהתפתח בראיון ב"ערב חדש" עם דן מרגלית :"פה זה שייח-מוניס"(בהתכוונו שטח מסוים ברמת אביב, בדיוק במקום שידורי הטלויזיה". אז המצב בישראל שונה,ולא ניתן להשוותו למצב במקומות אחרים.

2. תודה על המאמר החשוב.הבעיות המהותיות שמעלה נדב שרגאי מצריכות היערכות לאומית חדשה ולא רק בט"ו בשבט. יש להחליף את מערכת המשפט הקיימת, ולכוון לערכים יהודיים וציוניים במיטבם. שלטון שאינו מייצג את הערכים הללו אינו רלבנטי לעתיד העם היהודי אלא להיפך.רק מפלגות שתיאבקנה למען שינוי מערכת המשפט וערכיה תהיינה ראויות להתיחסות בבחירות הקרובות.פרופ' הילל וייס.

3.לא " זכות השיבה ", אלא " תביעת השיבה ". קרי : זכות - אין לאוייב, תביעה - יש לו. ולהבדיל - גם לנו, יש תביעות אין ספור, ובראש ובראשונה -התביעה למימוש המנדט על ארץ ישראל, מנדט שהוענק לעם היהודי, ע"י חבר הלאומים, על שני חבלי ארץ ישראל, המערבי והמזרחי.


4.שיבת ציון היא השיבה היחידה לארץ-ישראל - אין זולתה ואין בלתה...!!!

א. הלכה: "חייך קודמין!".

ב. זכות השיבה שלנו קודמת!!!

היא מתוארת בכל הכתבים היהודיים מהתנ"ך ואילך: דתיים, היסטוריים, ספרותיים ואמנותיים...!

לערבים אין דברים כאלה,לפיכך, שמורה להם רק זכות-השיבה למכה ,למדינה ולמדבריות המזרח התיכון.

כל עם - למקומו, אל מקורו ולכור-מחצבתו!!!

ד"ר שלום פליסר, רמת-גן

5.הערבים הפכו עצמם לראי ומתאמצים לשקף כל מה שמקורו ביהודים, על מנת להתחרות ביהודים ולתפוס את בבואתם,כדי לאמץ לעצמם את הקדושה, הקרקע והזכות-והכל בגניבה.

היות ואברהם אבינו בעצמו לא איפשר להם לקחת חלק בהבטחה,בקדושה,בארץ ישראל ובבעלות עליה,ושלח אותם אל ארץ קדם,הם מנסים לעקוף את צוואתו והוראתו בעורמה על ידי התחזות וחיקוי מושלם של היהודים.

הקוראן כולו הוא תוצר של גניבה ספרותית ועיוות המקור.הפאתוס המוסלמי הוא גניבת ועיוות החזון היהודי על ארץ ציון ירושלים,ובילאדי בילאדי אינו אלא השחתת הקריאה היהודית עתיקת היומין ומלאת הייאוש שקראו אבותינו כשחרב עליהם בית המקדש ונפלה אומתנו:בדם ואש יהודה נפלה !בדם ואש יהודה תקום!

כבר בתורה ניבטת מהסיפור דמותו של ישמעאל והוא עסוק בהצקה לאחר :ויצחקק".

משלו אין לו דבר למעט החרב והפראות, שמדירים אותו אפילו מהזכות להימצא בחברת בני האדם-שב כאן עם החמורים.ו"פרא אדם ישמעאל,ידו בכל ויד כל בו".

הערבים הם החיקוי הנבוב ,הבבואה החמקמקה ,המנסה עכשיו לגבור על המקור, בדרכי מירמה,בעזרת הערב רב שנספח אלינו ומנסה לנקום בנו על היותו ספחת.(ספחת הימין הערבי שמכנה עצמו השמאל הישראלי).

הערבים הם עמים חסרי תוכן עצמאי.למעט סיפורי הכעבה ,אין להם משלהם דבר.

אילו היה חוק הקניין הרוחני קיים לפני אלפי שנה,לא היה נכתב הקוראן.

זו גניבה ספרותית מאל"ף ועד ת"ו!

ליה




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי י''ד בשבט תשע''א    10:25   19.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. זוכרים שבזמנו הרעיון היה להקים מדינה ליהודים?  
בתגובה להודעה מספר 17
 
  

כבר 16 שנה מובילים הפלסטינים, אולי הגיע הזמן לעשות פסק-זמן ב''תהליך''?

אני מקווה שכולנו זוכרים שבזמנו הרעיון היה להקים מדינה ליהודים!

אז נכון, הערבים לא הסכימו, ועשו ככל יכולתם לסכל את הרעיון: כולל הבאת מאות אלפי ערבים (מהנחשלים אצלם...) שיקשה עלינו לקבוע את הגבולות.

ומצד שני, את כל ה''פליטים'' וסתם חסרי בית הם סגרו במחנות - כעתודה לסיכול עתידי...

ואנחנו (או יותר נכון - מחנה השמאל), כבר 16 שנה עסוקים בלבנות להם מדינה לידנו...כשאף אחד (מהמחנה הנ''ל) לא שם לב שהם רוצים את מדינתם רק במקומנו - ולא לידנו !!!

אז אולי הגיע הזמן להפסיק את המירוץ המטורף - שמוביל אותנו ישר לאבדון... ואולי נעצור כדי לעשות חושבים ? ? ?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש י''ז בשבט תשע''א    14:45   22.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. לא היתה בא''י שום מדינה כאשר היהודים חזרו אליה  
בתגובה להודעה מספר 18
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.01.11 בשעה 14:51 בברכה, ליה
 
היהודים חזרו לארץ, לא למדינה!

אף אחד בעולם לא תומך ב"זכות" השיבה למעט חמאס, חיזבאלה, אחמדיניג'ד, כמה ארגוני שמאל קיצוני אירופאי,ואירגונים לא ממשלתיים ישראלים.

ואכן אין שמץ של צדק בדרישה המופרכת הזו.

מי שפתח במלחמה במטרה מוצהרת לבצע רצח עם של הצד השני, לא יכול לאחר שהוא מפסיד במלחמה הטוטאלית הזו ,לבקש להחזיר את המצב לקדמותו.

תשאלו את מיליוני הגרמנים שגורשו ממזרח אירופה לאחר תום מלחמת העולם השניה (מלחמה שהגרמנים פתחו במטרה לבצע רצח עם בעמים אחרים).

הגרמנים הללו שחיו במזרח אירופה, חיו שם מאות שנים, הרבה יותר שנים מאשר הערבים שברחו מא"י חיו בה.

אף אחד לא מעלה על דעתו לדרוש להם "זכות" שיבה, כי כל בר-דעת מבין שלבקש ממי שניסו להשמיד אותו, לקבל חזרה את בני העם שניסה לעשות זאת, זה מופרך לחלוטין.

ההשוואה בין "זכות" השיבה ,לבין חזרת היהודים לארצם היא טיפשית, היהודים חזרו לארץ, לא למדינה.

לא היתה בא"י שום מדינה כאשר היהודים חזרו אליה.

אילו היתה מדינה שכזו, הרי שהיא היתה יכולה להחליט שהיא לא מקבלת אליה את היהודים ,ואכן חזרת היהודים למולדתם העתיקה היתה נמנעת.

כידוע רוב ה"פליטים הערביים" הובאו לארץ ישראל מהמדינות השכנות, סמוך להכרזת המדינה - כדי לסכל את הקמתה.

ראו התיקון המיוחד לאמנת הפליטים הערבים:"פליט יחשב כל מי ששהה בארץ ישראל לפחות שנתיים מיום גירושו או עזיבתו".

והיתר הגיעו קצת קודם כמהגרי עבודה...

ועם בודדים שגרו כאן קודם,נתקזז עם היהודים שגרו מאות ואלפי שנים בארצות ערב - ושגורשו בעקבות מלחמת השחרור...

ומי שצריך לשלם למי את העודף - שישלם...מסכימים?




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום ראשון י''ח בשבט תשע''א    23:27   22.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. העלייה לארץ קדמה למדינה וקדמה לציונות ולחיבת ציון  
בתגובה להודעה מספר 19
 
  
בדברים שנשא דוד בן-גוריון בשנת תשי"ג-(1953), במעמד 75 שנה לפתח תקווה נאמר:

"העלייה לארץ קדמה למדינה וקדמה לציונות ולחיבת ציון.

המונחים השגורים בפינו על עליה ראשונה, שניה ושלישית - הם מטעים.

עליית ביל"ו לא הייתה הראשונה.

מאז החלה תנועת חיבת-ציון המאורגנת, ואחריה התנועה הציונית - אנו רגילים לדבר בביטול על היישוב הישן שהתקיים בארץ לפני טביעת המונחים חיבת-ציון וציונות.

ישוב זה היה פרי עליות של היהדות הספרדית והיהדות האשכנזית מאות שנים לפני חידוש המונחים החדשים, ועליות אלה, - עליות של בודדים ושל קבוצות שלמות, - היו כרוכות בקשיים ובסכנות הרבה יותר גדולים מהעליות החדשות, שאנו רואים בהן "התחלת המפעל הציוני"...

והדורות הקודמים, שבנו את היישוב הישן וקיימו אותו, לפני "בראשית" של הדורות האחרונים, ראויים להוקרה ולהערצה מצדנו, גם אם אנו רחוקים עכשיו מהלך-רוחם ומדרכי חייהם".

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%91%D7%9F-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון כ''ה בשבט תשע''א    16:50   30.01.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. Review of First Screening of FOR THE SAKE OF NAKBA  
בתגובה להודעה מספר 20
 
  
Hundreds of millions of U.S. taxpayer dollars are sunk annually into the coffers of the United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East (UNRWA), an organization which uses much of the funding for classroom education that promotes terrorism and the obliteration of Israel, representatives of the Jerusalem-based Center for Near East Policy Research, Ltd., said at a Capitol Hill film screening Wednesday.

The screening was the premier public showing of “For the Sake of Nakba,” a documentary commissioned in part by the center and filmed last month in the UNRWA refugee camps in the West Bank and Gaza Strip to expose the radical indoctrination in UNRWA schools, Center for Near East Policy Research Bureau Chief David Bedein said.

The screening was scheduled to coincide with the Wednesday meeting between President Obama and Palestinian President Mahmoud Abbas.

Mr. Bedein said his organization was prompted to make the film after being asked how it could prove there was terrorism- and martyrdom-promoting curricula in schools run by UNWRA, an agency created as a temporary measure to provide for the Palestinian refugees in the wake of Israel's War of Independence in 1948 - an event many Palestinians call “the Nakba,” or catastrophe.

The vast majority of the day-to-day UNRWA operations are run by Palestinians hired by the agency. Many of these people are members of various terror groups, according to Mustafa Sawaf, editor-in-chief of Hamas-associated daily Felesteen. Mr. Sawaf wrote as much in an April letter to UNRWA Director of Operations John Ging.

The documentary, which was shot over a period of several weeks in May by a team of Americans led by a Palestinian cameraman, shows school children of various ages, UNWRA employees and Palestinian politicians either parroting back the martyrdom-glorifying education they are receiving in school or extolling the virtues of the Hamas-backed education used in UNRWA schools.

UNRWA students are taught that all of Israel is occupied Palestinian land and that only through violence can the “liberation” of Palestine be achieved, according to the film. One 12th grade textbook compares martyrdom - dying in the course of waging war in the name of Islam - to taking a wedding vow.

One clip shows an UNRWA student no older than 12 or 13 standing next to his teacher on a stage and giving a speech to his classmates on May 15, Independence Day in Israel but “Nakba Day” in UNRWA schools. He is talking about the importance of liberating Palestine from the Jewish “pigs”; his teacher nods approvingly.

No UNRWA school teaches students about Israel, Palestinian Education Minister Lamis al-Alami confirms in the documentary.

"I must say that in the first place it's a Palestinian curriculum and we are free to do whatever we want, “ Ms. al-Alami says.

Later in the film she later compares “the Nakba” to the Holocaust.

"To the Palestinians, the importance of this Nakba have the equal impact on the Palestinians that the Holocaust have on the Israelis,” she says.

The European Union and the United States each contribute $230 million to UNRWA yearly. Of that, approximately $500 million is spent on education - and as it is the policy of the agency to adopt the host entity's teaching plans, this money goes to fund Hamas-backed curricula.

Rather than work toward a final solution of relocation for the Palestinians, UNRWA, the annual budget of which is more than $1 billion, and the Palestinian Authority encourage those in the West Bank and Gaza “to remain refugees... create a state that would essentially replace the state of Israel,” the film's narrator says.

Unlike all other U.N. refugee agencies, UNRWA does not come under the mandate of the U.N. Office of the High Commissioner for Refugees.

UNRWA "should have been folded in" to the U.N. Office of the High Commissioner for Refugees once the latter agency was created, Ms. Kushner said. "UNRWA has a policy of keeping refugees. Unless they're back in Israel, they're still refugees.”

In January the Canadian government cut its annual $10 million in funding to UNRWA, saying it was concerned about the lack of transparency in the use of the money. Representatives from the Center for Near East Policy Research hope their visit to Washington this week will go some way toward inspiring the Obama administration to do the same

http://israelbehindthenews.com/bin/content.cgi?ID=4018&q=1



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי כ''ט בשבט תשע''א    16:40   03.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. נתונים שיקריים בספרו של קרטר-פלסטין: שלום ולא אפרטהייד  
בתגובה להודעה מספר 21
 
  
תביעה יצוגית נגד ג'ימי קרטר

תביעה הוגשה נגד נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר בעקבות פרסום "נתונים שקריים", המופיעים בספרו "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד".

תביעה ייצוגית היסטורית נגד נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר וחברת ההוצאה לאור "סיימון ושוסטר", הוגשה לבית המשפט המחוזי בארה"ב, במחוז הדרומי של ניו יורק במנהטן.

על פי התביעה, ספרו של קרטר "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד", מכיל מספר רב של טענות מטעות במודע, שמטרתן הולכת הקוראים שולל, מתוך כוונה לקדם את אג'נדת התעמולה האנטי-ישראלית של הסופר, במקום להציג מידע עובדתי ומדויק כפי שנטען בפרסומים.

התובעים, אשר מקווים שתביעה זו תוכרז כתביעה ייצוגית, הם חלק מציבור הקוראים, אשר רכשו את ספרו של קרטר מתוך ציפייה, לרכישת ספר המציג תיעוד עובדתי ומדויק של אירועים היסטוריים בעניין ישראל והפלסטיניים.

בכתב התביעה נטען כי קרטר, אשר מציג עצמו כמומחה למזרח התיכון וחברת ההוצאה לאור, הציגו במכוון מידע לא נכון ולא מדויק, וביקשו לנצל את מעמדו של קרטר כנשיא לשעבר, כדי להטעות קוראים תמימים מקרב הציבור.

לטענת התביעה, הטעייתו המכוונת של הנתבע, בצורה ביקורתית מאוד כלפי ישראל, מפירה את חוקי הגנת הצרכן בניו יורק ואת הסעיף האוסר על הונאה במהלך ניהול עסקים.

תביעה ייצוגית זו, הינה הפעם הראשונה בה נתבעים נשיא אמריקני לשעבר ובית הוצאה לאור, בגין הפרת חוקי הגנת הצרכן, עקב פרסום מידע מסולף ביודעין תוך קידום הספר כמציאות.

התביעה מציינת, כי לאחר פרסומו של הספר, כמה מעוזריו הקרובים של קרטר, מתוכם אנשי ציבור מכובדים ואנשי אקדמיה אשר היו מעורבים באופן אישי באירועים המתוארים בספר אמרו, כי הנתונים המובאים בספר שקריים. למרות שהוצגו בפני הנתבע ראיות חותכות רבות, לכך שמה שמוצג בספר הוא שקרי, הנתבע סירב לערוך בו כל שינוי.

עו"ד דרשן-לייטנר מציינת, כי "התביעה תחשוף את כל הכזבים המוצגים בספרו של קרטר, ותוכיח כי שנאתו כלפי ישראל, היא זו שהובילה אותו לביצוע הטעיה זו של הציבור. הוא זכאי להחזיק בדעותיו, אבל להטעיות ולשקרים אין מקום ביצירת ההיסטוריה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215025



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני ג' באדר א' תשע''א    08:05   07.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. על המלך הירדני להכריז שירדן היא פלשתין  
בתגובה להודעה מספר 22
 
  
...סוגיה נוספת שעלתה בשיחה עם אלדד היא האפשרות שהפיכות הממשל במדינות ערב תגענה גם לירדן, ובכך יקודם אולי רעיון 'ירדן היא פלשתין', רעיון בו הוא דוגל.

"קיים יותר משביב תקווה, אבל כשם שהמומחים לא ידעו לחזות את מה שקרה במצרים לא ניתן לחזות את מה שיקרה בירדן", אומר אלדד המציין כי לו יתרחשו הפגנות המונים בירדן הרי שהסבירות הגבוהה היא שהן תהיינה על רקע המוצא האתני של רוב העם, המוצא הפלשתיני, שעליו מולך שלטון זר, שלטון האשמי.

אלדד אף ממליץ למלך עבדאללה לקום כבר כעת ולהכריז על עצמו כמנהיג המדינה הפלשתינית ובכך למנוע מהומות עתידיות, שעשויות להתרחש "בעוד שבוע או בעוד חצי שנה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215140



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי ה' באדר א' תשע''א    09:41   09.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. הזכויות הנעלמות של יהודים פליטי ערב  
בתגובה להודעה מספר 23
 
  
הזכויות הנעלמות של יהודים פליטי ערב

לפני למעלה מ-40 שנה החליטה הממשלה כי יש לתעד ולרשום זכויות היהודים פליטי‏ מדינות ערב. עד היום זה לא קרה. כעת המבקר נדרש לנושא.

יאלץ את הממשלה לפעול? המבקר

התנועה לאיכות השלטון פנתה למבקר המדינה ולוועדת ביקורת המדינה בדרישה לבדוק מדוע לאורך 40 שנה לא מיושמות החלטות הממשלה בנושא רישום ותיעוד זכויותיהם של היהודים פליטי ארצות ערב.

התנועה קובעת כי "נושא רישום ותיעוד הזכויות האבודות הינו נושא גורלי אשר חייב להיעשות לאלתר, במיוחד על רקע העובדה שמדובר בתקופה היסטורית רחוקה, שהאנשים שחוו אותה על בשרם הולכים ומתמעטים".

בפנייה למבקר המדינה נאמר כי החלטות הממשלה שהתקבלו בנושא זה שוב ושוב לאורך 40 השנים האחרונות, שהחליטו שוב ושוב על הקמה של וועדות שונות וצוותי היגוי לצורך טיפול בנושא, "מעלות את הרושם כי ממשלת ישראל לא נזקקה לנושא זה ברצינות, על אף החלטותיה והצהרותיה. מסקנה עגומה זו עולה גם מחומרים ועדויות שהגיעו לידי התנועה".

מסתבר שהחלטה ממשלתית בעניין התקבלה כבר ב-1969 ולפיה כחלק מייעודיה של המדינה כקולטת עלייה מתפוצות העם השונות לאחר הקמתה, ראתה עצמה כמי שעליה מוטלת החובה לטפל בנושא רישום ותיעוד זכויותיהם של היהודים אשר קופחו בהיותם בתפוצות בשל היותם יהודים.

ממשלת ישראל החליטה אז, כאמור לפני למעלה מארבעים שנה, לתעד נתונים אלה כבסיס להסדרת זכויותיהם של היהודים פליטי מדינות ערב, אולם כאמור עד כה לא אירע דבר בפועל.

כרקע ותשתית להסדרת נושא הרכוש, הוחלט באותה החלטה על הקמת מאגר נתונים שבו ירוכזו פרטיהם של היהודים שזכויותיהם נשללו או נפגעו. בהמשך התקבלו עוד מספר החלטות ממשלה בנושא, אשר הקימו ועדות וצוותי היגוי שונים לבדיקת הנושא וגיבוש מדיניות בעניינו.

החלטת ממשלה 1544 משנת 2002 אף קובעת כי יש להקים אתר אינטרנט בשפות שונות לשם ביצוע מסודר ונגיש של רישום הזכויות והרכוש שאבד לפליטים היהודיים – אולם אתר כזה אינו קיים כיום, כמעט 9 שנים לאחר אותה החלטה.

"יהודים רבים נאלצו לעזוב את מקומות מושבם בארצות ערב, בעקבות התנגדות הממשלות הערביות למהלכים שהובילה התנועה הציונית בארץ ישראל. קהילות יהודיות משגשגות ופורחות במקומות כגון עיראק, מצרים וסוריה, נמחו כליל כאשר יהודים רבים אולצו לעקור את שורשיהם ולהגר, ולהשאיר את כל רכושם מאחור", מציינים אנשי התנועה לאיכות השלטון בפנייתם למבקר המדינה.

התנועה סבורה כי נושא רישום ותיעוד הזכויות האבודות הינו "נושא גורלי אשר חייב להיעשות לאלתר, במיוחד על רקע העובדה שמדובר בתקופה היסטורית רחוקה, שהאנשים שחוו אותה על בשרם הולכים ומתמעטים".

כעת מקווים אנשי התנועה שיעלה בידי המבקר לאכוף על המדינה ליישם את החלטות הממשלות לדורותיהן.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215261



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שלישי י''ח באדר א' תשע''א    14:37   22.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. לכל עם יש את הסיפור שלו - Every nation has its own stor  
בתגובה להודעה מספר 24
 
  
לכל עם יש את הסיפור שלו - Every nation has its own story

האם את/ה באמת יודע/ת מה הסיפור שלך?

http://www.youtube.com/watch?v=Ti-LSOws-BE&feature=player_embedded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי י''ט באדר א' תשע''א    17:40   23.02.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. LTC Allen West in support of Israel  
בתגובה להודעה מספר 25
 
  
LTC Allen West in support of Israel
http://www.youtube.com/watch?v=tMp60uHAnfA&feature=player_embedded

תגובית:

West is the man. And of course to give such a lucid and inspiring speech he doesn't need a teleprompter, because it comes right from the gut.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון ל' באדר א' תשע''א    10:26   06.03.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. דיין מציע: מדינה פלסטינית - ירדנית  
בתגובה להודעה מספר 26
 
  
דיין מציע: מדינה פלסטינית - ירדנית

"היוזמה הישראלית הנדרשת – הכנסת ירדן למשא ומתן במטרה לקדם פתרון של ממלכה האשמית-פלסטינית", כך אומר האלוף (מיל.) עוזי דיין.

."התהליכים במזרח התיכון החלישו את הפלסטינאים ואת החמאס, ולארה"ב עדיין אין מדיניות מסודרת במזרח התיכון", אמר האלוף (מיל.) עוזי דיין במועדון המסחרי ותעשייתי.

לדברי דיין, השינויים במזרח התיכון הבהירו כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא לא מקור הבעיות באזור, וגם הפלסטינאים עשויים לצאת כנגד השלטון שלהם והחמאס.

דיין ציין כי השינויים במזרח התיכון לטווח הארוך יטיבו עם ישראל, למרות שבטווח הקצר תהיינה לא מעט בעיות: מצרים עלולה לעבור לציר הרשע, שינויים שלטוניים בערב הסעודית יפגעו בכלכלה וכמובן הפלסטינאים יצאו כנגד השלטון שלהם כולל החמאס.

בהתייחס לארה"ב, אמר דיין, כי לאמריקאים אין מדיניות ברורה במזרח התיכון, אך המצב הנוכחי מבהיר שוב ושוב שישראל היא הידידה הדמוקרטית היציבה היחידה באזור.

"בגלל חוסר הוודאות באזור על ישראל לקחת יוזמה במהלכים המשרתים את האינטרסים שלה כגון להפסיק כל מגע עם סוריה. כמו כן, על ישראל לקדם פתרון אזורי שיצור שלטון של ממלכה ירדנית האשמית-פלסטינית שתשלוט גם בחלקים הפלסטינים של הגדה המערבית ובעזה, כמפתח לפתרון אסטרטגי לאזור. בכל מקרה על ישראל לשמור על ריבונות מלאה בירושלים המאוחדת, לא לאפשר שום "זכות שיבה" ולשלוט שליטה מלאה בכל בקעת הירדן כגבולה המזרחי של ישראל". סיכם דיין.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216355



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי ג' באדר ב' תשע''א    09:42   09.03.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. מכרה הזהב של הערבים - תעמולת השקר שישראל לא מנפצת  
בתגובה להודעה מספר 27
 
  
ב-15.1.1951. סעד הקולונל הבריטי מיינרצהאגן עם חבריו, ג'ורדן ואשתו ועם אורחיהם, קבלן לבנוני עשיר ואשתו.

מיינרצהאגן מציין שהלבנוני הפגין את עושרו בארבע שורות יהלומים, שענדה אשתו על צווארה...

וכך מספר מיינרצהאגן ביומנו:

''... העירותי – 'אתם, הערבים, על כל אוצרות הנפט שלכם, מדוע אינכם עושים משהו למען הפליטים העלובים הללו מארץ ישראל'? 'אלוהים אדירים' אמר, 'אתה חושב באמת שאנחנו נהרוס את התעמולה הטובה ביותר הנמצאית ברשותנו; הרי זה מכרה זהב'.

– אמרתי שדעה כזאת היא קשת לב ובלתי מוסרית כאחת.

– 'הבלים' אמר, 'הם סתם אשפת אדם, אבל מכרה זהב מדיני'.

"בלשון שונה כלשהו שמעתי דעות זהות מפי ערבים אחרים.זהו סוד נצחיותה של ''בעיית הפליטים'' הערבים, שהיו בינתיים ל ''עם הערבי הפלשתיני'', במסגרת עבודות הפיתוח והשכלול של ''מכרה הזהב'' המדיני!

כשנתוודעה העיתונאית האמריקנית ג'ואן פיטרס, לוחמת נמרצת לזכויות האדם, לבעיית ה''פליטים הערבים'' (מרכאות שלה..), כבר היתה הבעיה הזו מקובעת בתודעת כל העולם, וייחודית בנוכחותה המתמדת על סדר היום של הארגונים לזכויות האדם.

עובדת היות הנושא הזה ראש וראשון על סדר היום, ובכל זאת בלתי פתיר, עוררה את סקרנותה העיתונאית של ג'ואן פיטרס, שהחליטה לרדת לחקר התעלומה ולספר לעולם את הסיפור העצוב של הפליטים הפלשתינים לפרטיו.

כבר בעמוד הראשון בסיפרה – "מאז ומקדם" - תוצאת מחקר, שנמשך שבע שנים, מאשימה פיטרס את הערבים, את האו''ם ואת ... ארה''ב:

''שלילת זכויותיהם האנושיות של הפליטים הערבים והניצול הפוליטי של מצבם האומלל נעלמו מידיעתי, בפרט משום שנדמה היה כאילו מנגנון שמימונו בא לו במידה מכרעת מתרומות מארצות הברית האריך את צרתם....''.

אט אט נדלקו אצל פיטרס נורות אדומות, כשהגדולה נדלקה עקב למידתה את העובדה, שהאו''ם ראה לנכון לייחד ל''פליטים הערבים'' הגדרת ''פליט'' שונה מן ההגדרה המקובלת לפליטים בכל העולם.

בעוד ההגדרה הרווחת מתייחסת לאנשים שנאלצו לעזוב בתים ''תמידיים'' או ''קבועים'', הרי לפליט הערבימארץ ישראל הורחבה ההגדרה וכללה אנשים שישבו בארץ ישראל אפילו רק שנתיים בלבד, לפני המלחמת ב- 1948 ,וזה זעק –דרשני...

פיטרס שאלה את עצמה מדוע עלה הצורך לקבוע הגדרה כוללנית כזו לבעיה קטנה של קומץ ערבים, שהגיעו סמוך מאד למלחמה לארץ ישראל, אלא, אם מדובר ברובו של ציבור ה''פליטים'' האלה.

אם האו''ם ראה צורך לייחד הגדרה כזו לפליטים הערבים, הרי, מן הסתם, מדובר בציבור גדול ומשמעותי, שהגיע לארץ ישראל סמוך למלחמה.

ואם כך, איך זה מתיישב עם הטענה, עליה מתבססים הערבים, שה''פליטים'' הערבים הם בעלי ''זכויות לגיטימיות על מולדתם משך 'אלף אלפיים שנה'''?

כך גילתה פיטרס שהן השלטון העותומני והן שלטונות המנדט הבריטי,העדיפו את הנחשלות הערבית על פני התושיה והחריצות של היהודים, למען הקל עליהם את השליטה בארץ, והגבילו מאד את כניסת היהודים,תוך כדי כך שהם עודדו הגירה המונית של ערבים לארץ ישראל.

למרבה פליאתה של החוקרת היא גילתה שלהבדיל מעשרות מיליוני פליטים ברחבי העולם, בתוכם הפליטים היהודים מארצות ערב, שנוצרו באותה עת ממש, בה נוצרו 600,000 ה''פליטים'' הערבים, ושוקמו בכבוד בארצות בהן מצאו מקלט, הרי שה''פליטים הערבים'', שנשארו בעצם במרחב המחיה של אומתם הענקית, דיברו בשפה השלטת באיזור, היו בני הדת הרווחת במרחב, ובקיצור, היו בני האומה המחזיקה ב-99.9% של אדמות המזרח התיכון,והקוצרת מיליארדי פטרו-דולרים, הם לא שוקמו עד עצם היום הזה, ובינתיים גם הפכו ל''עם'' בעל ''זכויות לגיטימיות'' בארצנו...ארץ ישראל.

דווקא פתרון ''בעיית הפליטים'' האלה לא היה צריך להיתקל כלל בקשיים, במיוחד לאור העובדה שארצות ערב, ובעיקר עיראק, שיוועו לידיים עובדות. אך תנועת ה''פליטים'' הוגבלה לתחום מושב ''מחנות הפליטים'', ותיסכולם תועל לשינאה תהומית ולתאוות רצח כלפי היהודים ה''אשמים'' במצבם האומלל!

אשר על כן, במשך כל אותן שנים שכל פליטי העולם הפכו לציבורים פרודוקטיביים בארצות שיקומם, ועברם כפליטים,הפך לזכרון רחוק, שימרו הערבים את ''מכרה הזהב המדיני'' הזה, בו מיהרו לחפור כל שונאי ישראל, מבית ומחוץ.

''פעילי שלום'' וארגוני ''חסד'' למיניהם, נהרו, ועדיין נוהרים אל המחנות, ל''סייע'' ל''פליטים'' להישאר כאלה לאורך ימים...

להלן עדותה של פיטרס מהיכרותה הבלתי אמצעית עם ה''בעייה'' ועם אמרגניה:

''בבואי ללבנון, אחרי שנגמרה המלחמה (יום הכיפורים 1973), הצלחתי ליצור קשר עם אחד המנהיגים בארגון לשחרור פלשתין (אש''ף). לאחר שהוליך אותי אחד מעוזריו ממלוני, בשורה של מבוכים מכוונים, כדי להסוות את בניין הדירות שבו שכנה מפקדתו בעת ההיא...נתן לי מנהיג אש''ף ראיון במשרדו.

על שולחן הכתיבה היו מפות סבוכות בפירוטן, תרשימים ותכניות לפלישה לצפת שבישראל, וספר שהיה מונח פתוח על קווי האיסטרטגיה של אלופי צה''ל...
לאחר מכן הוליכוני בדרך עקלקלות לסייר באחד ממחנות הפליטים הדלים יותר בשוליה של בירות.

שם, במחנה פליטים, מקום שהיו ילדים עורכים ספירת מלאי של רובי קלאשניקוב על מדפי מחסן קטן של 'אספקה לבתי חולים', שם הבינותי אל-נכון את אי הצדק ואת העקרות שב''מחנות הפליטים'' התמידיים האלה.

השנה היתה 1974 – עשרים וחמש שנה אחרי תום המלחמה נגד הקמתה של מדינת ישראל, שמאז ניטשו אחריה עוד יותר משלוש מלחמות ערביות-ישראליות – והאנשים האלה, המיוסרים, הנוגעים אל הלב, עדיין היו פליטים, וכלי נשק היו התרופה הרשומה לפצעם הקיבוצי.

היכן היו זכויות האזרח שלהם? מדוע עדיין לא שוקמו הפליטים הערבים, להבדיל מפליטים ביבשות אחרות, ועודם יושבים במחנות''?

ועוד גילתה פיטרס: ''... נדהמתי כאשר התברר לי שקיבוצים יהודיים שלמים, מהרבה ארצות ערביות, נאלצו, אף הם סמוך ל-1948, לנוס כפליטים לישראל ולמקומות אחרים בעולם...''

פיטרס גם מבקשת להזים את האגדה בדבר החיים על מי מנוחות של היהודים בארצות ערב, עד מלחמת השחרור, ומגוללת בפנינו מסכת ייסורי זוועה והתעללות נוראה ואיומה ביהודים בארצות ערב, שרק השתלטות מערבית זמנית מדי פעם, הקלה מעט על סבלם...

רצח יהודים, נישולם מרכושם, טפילות על יגיעם ועמלם והפיכתם לאזרחים סוג ת', זו מסורת ערבית עתיקת יומין, בעיקר מאז ימי מוחמד, ימש שמו וזכרו!

מצוות הג'יהאד באה כצידוק רטרואקטיבי לפשעי הערבים נגד היהודים ולהפיכת המשך ההתעללות הזו למצווה דתית.

זו הסיבה ל''סכסוך הישראלי ערבי'', שהפך, לנוחיות הג'יהאד, ל''סכסוך הישראלי פלשתיני''.

כל הנ''ל, והרבה יותר, גילתה פיטרס במשך שבע שנות חקירתה את הנושא, תוך כדי נבירה בארכיונים בישראל, בארצות ערב, בבריטניה ובארה''ב.

פיטרס הגיעה למסקנה החלטית ומתועדת היטב, שהסיפור ה''פלשתיני'' הוא שקר ניקלה מתחילתו ועד סופו, וכי הקנוניה נגד ישראל מקיפה עולם ומלואו.

לצערנו ולאסוננו, מובילי השקר הזה היום, ועמודי התווך לתמיכתו, הם סרסורי ה''שלום'' בישראל, המקדמים את תוכנית השלבים הערבית, בעידודו של עולם אנטישמי, לחיסול מדינת היהודים!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
גולן_ב
גולש אורח
יום שני כ''ג בתמוז תשע''ג    01:29   01.07.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  136. אפשר הסבר???  
בתגובה להודעה מספר 7
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי כ''ו בתמוז תשע''ג    06:30   04.07.13   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  137. אין ארגון נאלח כמו אונסקו הפועל בניגוד למנדט שלו  
בתגובה להודעה מספר 136
 
  
אין ארגון נאלח כמו אונסקו הפועל בניגוד למנדט שלו להיות לארגון מורשת, חינוך ותרבות עולמיים, ולעומת זאת הוא שוקד על סילוף המורשת וסילוף ההיסטוריה מעיקרה, ללא מסווה ובושה ובדרכים הפרימיטיביות ביותר, הטיפוסיות לפניו הנעוות של האיסלאם הג'יהדיסטי בזמננו.

אונסקו הוא אלוף העולם בהשחתת המדע והתרבות ובהתוויית תכתיבי שקר לאוניברסיטאות בכל העולם, על ידי רתימתן ל'שיח החדש' בהטיית תקציבי מאות מיליארדים.

באמצעות הקטיגוריה והדיקטאט שהמציא והמהווה אבן יסוד בכל מבנה אוניברסיטאי במערב - הדיציפלינה החדשה של 'מדעי האדם', הכורכת מדעי המוח מתחום מדעי הטבע עם פוליטיקה של זהות ומגדר וחינוך לדמוקרטיה.

הקורא מוזמן לחפש הגדרות של מדעי האדם ולראות האם טעיתי.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Unesco/MadaeyHaadamVehevra/

זו הפעולה האנטי הומאנית ביותר מאז שנברא האדם, מפני שהיא באה במסווה של נאורות. פעולה זו מכחישה את צלם הקדושה שבבני אנוש.

זו הלגיטימציה של הגזענות בבושם האנטי גזעניות. השחתת מושג המדע מיסודו.

איסלאמיזציה דבילית של כל העולם בתמהיל פמיניסטי.

הפעולה המוצלחת ביותר ששולחת את האנושות אל חורבנה.

הינדוס אינטלקטואלי קומוניסטי הרסני של ה"אדם החדש".

מה רב היה המרחק של ז'דאנוב מההישגים האדירים הללו.

מדינות דעתניות החוששות בצדק להרס לאומיותן היו צריכות לסלק את אונסקו כמו מגיפה.

אין גורם שתורם לאיסלמיזציה של אירופה כמו אונסקו ולהצהרות הידועות של אובמה על תרומתו של האיסלאם להיסטוריה של ארצות הברית.

קשה למצוא בדמיון ארגון גזעני ממנו, והוא מורה הדרך של האו"ם.

אונסקו חותר תחת הזהות היהודית - ישראלית, ועושה כל שביכולתו להכחיש את הזהות ההיסטורית העברית הישראלית היהודית העובדתית של עם ישראל בארץ ישראל, באמצעות שיתוף פעולה ועידוד האיסלאם הלוחמני, בשיכתוב ההיסטוריה בירושלים, בעיר העתיקה ובפרט בהר הבית, ובציוּן אתרי הקודש בחברון ובקבר רחל כמסגדים מוסלמים.

שיתוף הפעולה שלו עם פולחן השקר האיסלאמי מעניק דלק לאיסלאם, שלבסוף יהפוך לדת הלא לגיטימית שמצווה לבערה מן העולם.

האיסלאם הופך לאויב האנושות כשהוא אינו יודע שובעה.

אונסקו טיפח שנאה, בערות וטמטום אנטישמיים כנגד מדינת ישראל וממדיה היהודיים ההיסטוריים, עד שבתקופות מסוימות אפילו טדי קולק שוחר עיר עמים רבים, נאלץ להוקיע אותו.

ארצות הברית ואנגליה ומדינות אחרות כבר נטשו את הארגון לפרק זמן קצר בעבר בשל הפוליטיקה של הארגון. אני מסתמך בנתונים הללו על מאמרו של ג'יוליו מיאוטי, עיתונאי איטלקי וחבר .

למעלה משלושים שנה ציין אונסקו את ההרס והנזק שישראל גורמת למורשת ולתרבות האיסלאמית, לחפירות ולעתיקות בהר הבית המכונה במילון של אונסקו כמו במילון האיסלאם - "חארם אל אקצה", כשירושלים הוכרזה על ידו כאתר מורשת אילסמי, כדי להגיע להישגיו המופלגים לאורך שנים ארוכות.

כך גם פרשת גשר המוגרבים. לאחר אינסוף מהלכי הכחשת זהות יהודית נאלצת ישראל וראש ירושלים לגמגם משהו בעניין הריבונות היהודית המוכחשת וביטול מתואם ומאורגן של הנוכחות היהודית בהר הבית .

אונסקו הצטרף להכחשה של התנועות האיסלמיות הנוכחיות בדבר קיומם של בתי המקדש היהודיים של שלמה והבית השני בהר הבית,ובכך הפך עצמו לארגון מיותר ובלתי רלבנטי המסייע לטפח שקרים היסטוריים, כדי לזרוע שינאה ומדנים.

לצערנו מאז שחרור הר הבית וירושלים העתיקה חברו הישראלים לעמדת אונסקו, באופן משתמע בעיקר בית המשפט העליון בפסקי הבג"צים על הר הבית, ובפרט מאז החלו החפירות בשנת 2000. אהרון ברק יחד עם ראשי ממשלות ישראל חברו לאונסקו, והעבירו את תמיכתם המשתמעת על ידי שלילת זכויות היהודים בפועל בהר הבית, ובכך תרמו הגופים הישראלים לשיתוף פעולה עמוק ולהסכמה בנושא הרס שרידי הר הבית, בניגוד לחוקים המיועדים לשמירת העתיקות והמורשת היהודית.

גם משרד הדתות נמנע בכל שנות קיומו מציוּן הר הבית ברשימת המקומות הקדושים, ורוב הרבנים, מרוב קדושה מלאכותית והלכות שקר גם הם תרמו תרומה נכבדה לאונסקו ולגירוש עם ישראל מירושלים. רוב הרבנים לא פצו פיהם על הוונדליזם המתרחש בהר הבית לאורך שנים וחתרו, באמצעות גזרות הפוכות להלכה בנושא העלייה להר הבית, לסילוק רגל יהודית מהר הבית. ובכך יחד עם האויב שתו ועלו על הר הקודש.

ההכרה של אונסקו במדינת העראי"ם (ערביי ארץ ישראל-המכונים פלשתינים), היא פרשת גולדסטון קלאסית, שבה לאחר שתיקה ישראלית לאורך שנים, שהיא כמו הודאה באשמה ושיתוף פעולה ממש, האויב קוצר את אישור מדיניותו ואת פירות נצחונו.

הכחשת הזהות היהודית בארץ ישראל היא צורך נפשי של חתרני תהליך השלום, ולכן אל יתפלאו אם אומות העולם יורקות על העם היהודי שמתנהג כמו אחרון הפליטים.

אבל גרוע מכך: קבלת "פלסטין" לארגון אונסקו במעמד מדינה, נוצל באופן ציני או משובש לחלוטין על ידי נתניהו, כדי לקדם מדיניות בלתי הגיונית, לא מבחינת מדינות אירופה והקוורטט, ולא מבחינת הערבים, אבל בעיקר לא מבחינת מבחן התוצאה היהודי.

ההצהרה של נתניהו כי יקים אלפיים דירות בירושלים ובעוד שתי ערים גדולות, היא עדות לניצול ציני של החורבן להמשך קידומו.

כבר בחודשים האחרונים בוטלה לכאורה ההקפאה בירושלים והוכרז על בניה בהר חומה, גילה ואזור רמות. האם מותר לרמות ולמכור אותן דירות על ידי אותו קבלן פעמיים לאותם קליינטים?!

תראו מה קרה לקבלן יונה מחברת חפציבה?

קידום מדיניות הגושים של נתניהו לא תוכל לרצות שום גורם, והיא תזמין לנו את הגולדסטון החדש. זאת הערה לח"כ דני דנון ולחברי הכנסת הימניים של הליכוד ללא יוצא מהכלל, לחוטובלי, לוין, בוגי ובגין. הרעיון של החלת הריבונות היהודית על הגושים, גם אם חתמו 45 סנטורים הוא רעיון פסול ומתעה, רעיון פחדני שניזקו מרובה מתועלתו. רעיון שמתאים לנתניהו אבל לא לכם.

הרעיון תומך באונסקו בעקיפין, ומזמין את אירן לדפוק כאן בשערי העיר.

האם ישראל על פי מדיניותה תוכל לומר לערבים המקומיים - אתם תקימו מדינה בשטחי אי או אי ובי ובזה יתמצו כל החלומות שלכם? הרי בכך ישראל משמרת את הבעיה ולא מדבירה אותה.

לא מנצחת ולא מנטרלת את הלחצים הבינלאומיים, רק מלבה את התחושה המוצדקת, שנתניהו מרמה את כל העולם ובעיקר את מה שמכונה ימין ובעיקר בעיקר את מה שנועד להיעקר.

כל עוד ישראל נמנעת מלהחיל את ריבונותה על כל יהודה ושומרון ולקחת אחריות גם לגורלם של כל התושבים שאינם אויבים, היא לא מצביעה על כל מהלך שמחזק את מדינת ישראל אלא להיפך, מתיש אותה.

אנו יהודי יהודה ושומרון ויהודים בכלל, איננו יכולים לראות במדיניות הזאת מדיניות ששומרת על חייו ועל בטחונו של העם היהודי, אלא להיפך.

לכן, כל עוד ממשלת ישראל הנוכחית לא תשנה את מדיניותה בנושאי יסוד ותמשיך, כפרס תנחומים לתסכוליה, להרוס בתי יהודים, אין לה זכות קיום. לא לה ולא לכל דומותיה.

הממשלות הללו הן חלק מאונסקו כמו הנאנסת השותפה לאונס. זו הזמנה לתקוף את ירושלים ולא רק את עזה והגליל ואם ירושלים היא בעצם ב"שטחים" גם תל אביב על כל מגדליה תהיה עיר שטוחה מאוד.

העם היהודי חייב לעסוק בהגדרה העצמית הלאומית שלו מחדש כל עוד הוא רוצה לבטא את לאומיותו.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=222796

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

***********

החלטת אונסק"ו להכיר בקבר רחל כמסגד בילאל בן רבאח – ביטוי לבערות

עם ההכרה של אונסק"ו במדינה פלסטינית, כדאי לזכור החלטה שערורייתית אחרת שקיבל הארגון לפני כשנה, שמוכיחה כיצד הארגון שאמור להיות אמון על חינוך מסלף ברגל גסה את ההיסטוריה לצרכים פוליטיים.
החלטת אונסק"ו להכיר בקבר רחל כמסגד בילאל בן רבאח היא לא רק ביטוי לבערות של מוסד האו"ם לתרבות ולהשכלה, אלא גם מתן גושפנקא לטישטוש זהותם הדתית המקורית של תושביה המוסלמים של ארץ ישראל בידי יאסר ערפאת לטובת אסכולה דתית מיובאת מן החוץ.

אתר החדשות של "אל-ג'זירה" מזהה את המקום כ"קובת ראחיל," כיפת רחל- בצמוד לאסכולה היהודית המזהה את המקום עם רחל אמנו, ורק שם בסוגריים את השם "מסגד בילאל בן רבאח."

בילאל בן רבאח, עבד חבשי שעבר לאיסלאם ועונה בשל כך בידי אדוניו, היה המואזין המוסלמי הראשון בגלל יפי קולו. על פי אתר ויקיפדיה בערבית אין לו שום קשר לבית לחם וקברו מצוי בדמשק, וכן אתר "חימה" לענייני איסלאם.

תושביה הערבים של ארץ ישראל אומנם יחסו חשיבות מוסלמית למקום, אבל הוא לא נחשב מקום עלייה לרגל מן המעלה הראשונה. הם זיהו אותו זיהוי כפול- קבר רחל וקברה של קדושה סופית מימי הבינים: ראבעה אל-עדוויה. לראבעה אל-עדוויה מיוחסים מאות קברים לאורכו ולרוחבו של העולם הערבי, ולא היה שום ייחוד דווקא למיקום בבית לחם שנעשה בעיקרו מכיוון שהזיהוי עם רחל אמנו היה זיהוי נשי.

ככל הידוע, רק אחרי ערפאת זוהה המקום כמסגד של מואזן הנביא, וזאת מכמה סיבות. ערב הסעודית הייתה התומכת העיקרית שלו באותם ימים, והיא הייתה נגד מקומות פולחן עממיים כמו קברי קדושים. בגלל תמיכת ערב הסעודית הווהאבית באש"ף, נחלץ אש"ף לבטל ולטשטש מסורות עממיות של הסופים בארץ ישראל, כמו פולחן נבי מוסא בעמק הירדן. דרך אגב, הטליבאן באפגניסטן חוללו מהפכה דומה כאשר ביטלו טקסי עלייה לרגל, ואפילו חיבלו בקברי קדושים, לטובת האסכולה הווהאבית השוללת זאת.

האסכולה הווהאבית שונאת הנשים גם לא יכולה הייתה לקבל מקום קדוש מיוחס לנשים - בין אם רחל אמנו או ראבעה אל-עדוויה.

אם כך, אירגון אונסק"ו ברוב בערותו נחלץ לטובת האסכולות שונאות הנשים באיסלאם הפונדמנטליסטי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=225974

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

אונסקו הינו ארגון לקידום מלחמות האיסלאם נגד המערב

מי מתנגד שישראל תתקן את גשר המוגרבים? אונסקו!

היוזמה לבניית גשר עמודים מתכתי ארוך, רחב ובשיפוע מתון תוך פירוק הסוללה שכונתה "מעלה המוגרבים" נולדה בעקבות התמוטטות הסוללה בגשמי חורף 2004.

פירוק הסוללה (בו הוחל ב-2007 ועורר מחאה כלל-מוסלמית ובין-לאומית) ובניית הגשר נועדו בעיקר לאפשר את הרחבת שטח התפילה של נשים מול הכותל; לייפות את הנוף מבלי להסתיר את הכותל; ולשפר את הנגישות של נכים ושל כוחות הביטחון (יש אומרים שהוא יאפשר הכנסת שריונית או נגמ"ש). לגורמים מוסלמים בארץ ומחוצה לה אלו סיבות מספקות כדי להתנגד לתוכנית. אולם הסיבה הראשית היא מחלוקת עקרונית על הריבונות בכל מתחם הר-הבית/אל-חרם אל-שריף וסביבותיו, כולל על רחבת הכותל.

לאחר שישראל החלה בפירוק המעלה הישן ובחפירות ארכיאולוגיות הוגשו נגדה תלונות על ביצוע עבודות באופן חד-צדדי במקום רגיש שהוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. שתי משלחות חקירה, האחת מטעם אונסק"ו והשנייה מטעם תורכיה, קראו לישראל שלא לבצע עבודות שאינן מתואמות עם הווקף.

http://www.canthink.co.il/ישראל/גשר-המוגרבים-שאלה-של-תבונה-מדינית.aspx

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

**********

אירגון אונסק''ו נזף במדינת ישראל בגלל קריקטורה בעיתון

ראש אגף מזרח תיכון באונסק"ו, אריק פלט, זימן את השגריר הישראלי למשרדו ביום רביעי. כאשר קיבל השגריר הישראלי את הפנייה הובהר לו שמדובר בפגישה לצורך הגשת מחאה חריפה. ברקן הגיע לפגישה והופתע כאשר הבכיר באונסק"ו הציג לו קריקטורה שהופיעה בעיתון "הארץ" ב-4 בנובמבר.
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1563897

*הערה:

השאלה הנשאלת היא האם ארגון אנטישמי זה יודע מהו חופש עיתונות?

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*************

אונסקו: ישראל מקיימת חפירות בלתי חוקיות במסגד אל אקצה

ארגון אונסק"ו פותח חזית מול ישראל: "קבר רחל הוא מסגד וישראל מקיימת חפירות בלתי חוקיות במסגד אל אקצה", זו הכותרת של דו"ח חדש שפרסם ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם.
עוד נכתב בדו"ח כי הארגון תובע מישראל להוציא מרשימת אתרי המורשת הלאומיים את מערת המכפלה וקבר רחל.

במשרד החוץ גינו בחריפות את ההחלטה וטענו כי היא "נגועה בהטיה פוליטית בוטה המעוותת את מטרות הארגון, שאמור לקדם תרבות חינוך ומדע".

http://glz.co.il/newsArticle.aspx?newsid=71175

תגובית:

1.הבית הלבן הוא אל אקצה. על אונסק"ו להכריז מייד על הבית הלבן כי הוא מסגד. הבית הלבן נראה כמסגד, בתוכו יושב מוסלמי שחור והוא המקום הכי רחוק ממכה. המקום הרחוק ממכה נקרא אל אקצה (הקצה-האחרון). חוץ מזה, אונסק"ו הוא אירגון אנטישמי לפי כל הכללים. תבדקו!

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

***********

מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל

1. לאום וירושלים? ישראל היתה למדינה ב- 1312 לפנה"ס, אלפיים שנה לפני קום האיסלאם.
2.פליטים ערבים בישראל החלו להזדהות כפלשתינים ב- 1967, שני עשורים אחרי הקמת מדינת ישראל המודרנית.

3.לאחר כיבוש הארץ ב- 1272 לפנה"ס היהודים שלטו בארץ אלף שנים והיתה להם נוכחות רצופה בה במשך 3,300 שנים.

4.השליטה הערבית היחידה לאחר הכיבוש ב- 635 לפה"ס נמשכה רק 22 שנה.

5.במשך יותר מ- 3,300 שנים ירושלים היתה הבירה היהודית. ירושלים מעולם לא היתה בירתה של ישות ערבית או מוסלמית. אפילו הירדנים, כשהם כבשו את ירושלים, לא עשו אותה לבירתם ומנהיגים ערביים לא ביקרו בה.

6.ירושלים נזכרת יותר מ- 700 פעמים בתנ"ך ואף לא פעם אחת בקוראן.

7.דוד המלך ייסד את העיר ירושלים, רגלו של מוחמד לא דרכה בה מעולם.

8.יהודים מתפללים עם פניהם מופנות אל ירושלים, מוסלמים מתפללים כשפניהם למכה. אם הם נמצאים בין ירושלים למכה אז פניהם למכה ואחוריהם לירושלים.

9.פליטים ערבים. ב- 1948 מנהיגי ערב עודדו את הפליטים הערבים לצאת מישראל בהבטיחם לטהר את הארץ מיהודים. מרבית הערבים "ברחו" בלי לראות חייל ישראלי בכלל.

10.פליטים יהודים נאלצו לברוח מארצות ערביות בגלל אלימות, רדיפות ופוגרומים מצדם של הערבים.

11.מספר הערבים אשר יצאו ב- 1948 מישראל מוערך כ- 630,000. מספר הפליטים היהודים מארצות ערב מוערך באותו המספר.

12.הפליטים הערבים בכוונה לא נקלטו בארצות הערביות, למרות שטחן הענק. מתוך 100,000,000 פליטים בעולם מאז מלחמת העולם השניה, הם מהווים הקבוצה היחידה שלא נקלטה או השתלבה בארצות עמם. הפליטים היהודים נקלטו כולם בישראל, מדינה לא יותר גדולה מניו ג'רסי או אל סלוואדור.

13.הסכסוך הערבי-ישראלי? לערבים יש שמונה מדינות, לא כולל פלשתין. לעומת זאת, יש רק מדינה יהודית אחת. הערבים יזמו את כל המלחמות והפסידו. ישראל התגוננה כל פעם וניצחה.

14.אמנת הפת"ח עדיין דורשת השמדת ישראל. ישראל מסרה לפלשתינים את רוב שטחה של הגדה המערבית כאוטונומיה תחת הרשות הפלשתינית, וסיפקה להם נשק.

15.בזמן השלטון הירדני, אתרים יהודים קדושים נבזזו, ומיהודים נשללה זכות הגישה אליהם. תחת שלטון יהודי כל האתרים המוסלמים והנוצרים נשמרו ונפתחה הגישה אליהם למאמיני כל הדתות.

16.ישראל והערבים באו"ם? מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון עד שנת 1990 - 97 היו נגד ישראל.

17.מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל.

18.האו"ם שתק כאשר נהרסו 58 בתי כנסת בירושלים ע"י הירדנים.

19.האו"ם שתק כאשר הירדנים בשיטתיות חיללו את בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים.

20.האו"ם שתק כאשר הירדנים אכפו מדיניות אפרטהייד שמנעה מיהודים להגיע להר הבית ולכותל המערבי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=228474

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

ישראל תדרוש מהאו''ם: לסגור את אונר''א

הארגון טוען ל-5 מיליון פליטים פלשתינים •
ישראל: הקריטריונים מעוותים, יש רק רבע מיליון פליטים •

יוזמת הפנייה, ח"כ וילף: "הם מפריעים לתהליך השלום"

שלמה צזנה, כתבנו המדיני

אחרי חודשים של יוזמה פלשתינית באו"ם ובמוסדותיו, מתברר שגם בישראל לא מפקירים את זירת האומות המאוחדות. בישראל יוזמים את סגירתו של ארגון אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלשתינים.

הטענה: הארגון מהווה מכשול לכל הסכם עתידי עם הפלשתינים בשל הקריטריונים המעוותים שלו למושג פליט.

לפי כללי האו"ם, מי שעזב את ביתו בשנים 1946-1948 בפלשתין הוא פליט שכל צאצאיו מוכרים כפליטים, בשעה שכל פליט אחר ברחבי העולם בכל תקופה יכול להיחשב פליט, אך זוהי הגדרה "אישית שלא ניתנת להעברה". באשר לשאר הפליטים שאינם פלשתינים, מטפלת נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR).

לפי הרישומים בישראל, חיים היום 250 אלף פליטים פלשתינים. אלא שלפי רישומי אונר"א יש קרוב ל-5 מיליון פלשתינים שהם פליטים: פליטים שהם דור שני, שלישי ורביעי של מי שהתגוררו בתוך תחומי מדינת ישראל ועזבו את בתיהם בעקבות מלחמת העצמאות.

בדרג המדיני מסבירים כי סוגיות הליבה הבעייתיות ביותר הן ירושלים והפליטים.

בארץ קיימת הסכמה רחבה שלא לאפשר חזרה של פליטים לתוך שטח ישראל. אלא שכל עוד אונר"א קיימת, יש גם אי הסכמה לגבי מספר הפליטים שקיים, וכפועל יוצא מכך אין הסכמה על כמה פליטים תהיה ישראל צריכה לפצות את הפלשתינים.

עוד מזכירים בישראל כי הרשות הפלשתינית, כמו גם מדינות ערב, מסרבות ליישב את הפליטים הפלשתינים.

בירושלים רואים בכך אישור לאי הנכונות הפלשתינית להתפשר ולהגיע עם חתימת הסכם ל"סוף הסכסוך וקץ התביעות".

הסוכנות, שפועלת בירושלים וביהודה, שומרון ורצועת עזה, מעניקה סיוע רחב לפלשתינים ביהודה ושומרון. הארגון של האו"ם מעבר לקו הירוק הפך לכתובת נוחה עבור מערכת הביטחון הישראלית בכל הקשור לתיאומים ולהעברת סיוע ובמשך שנים נרשמה התנגדותם לפגיעה באונר"א.

היוזמת של פירוק אונר"א היא ח"כ עינת וילף (עצמאות).

וילף רתמה לנושא את משרד החוץ וגם ניטרלה התנגדות שהיתה קיימת עד כה בנושא במשרד הביטחון.

"הסוכנות הזאת מיותרת", אמרה אתמול וילף. "פליטים אחרים ברחבי העולם לא זכאים לסטטוס פליטות לדורות.

אני בעד הסיוע לפלשתינים מהאו"ם בנושאים של חינוך ובריאות, אבל לא דרך הסוכנות הזאת שמפריעה לתהליך השלום".

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=13831&hp=1

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

שגריר ישראל באו''ם: האו''ם הוא חממה להנצחת שקרים

"האו"ם הפך לחממה לטיפוח והנצחת מיתוסים שקריים, מיתוסים אלה מוצאים במזרח התיכון קרקע פורייה לגדול בה והעובדות נשארות קבורות באדמה, אבל השקרים פורחים באוויר".

בנאום, שנישא במסגרת הדיון בנושא המצב במזרח-התיכון, הפריך פרושאור בזה אחר זה את המיתוסים השולטים בדיונים הללו:

"הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו הקונפליקט המרכזי במזרח התיכון, ומפתרונו לא תבוא הישועה למצב בסוריה, מצרים, תימן, בחריין ומדינות אחרות באזור".

לדברי השגריר, המכשול העיקרי לשלום אינו ההתנחלויות, אלא הדרישה הפלסטינית לשיבת הפליטים, וסירובם להכיר בקיומה של ישראל כמדינה יהודית.

"בעזה אין משבר הומניטרי", הדגיש פרושאור. "על כך מעידים ארגונים הומניטריים-בינלאומיים וצמיחה כלכלית בשיעור של כ-25% ב-2011".

עם זאת, פרושאור ציין כי חשוב לפתור את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, אך כלשונו, "שלום בין ישראל לפלסטינים לא יושג באמצעות צעדים חד-צדדיים באו"ם ובסוכנויותיו, אלא רק במשא ומתן ישיר בין הצדדים: זוהי הדרך היחידה".

השגריר התייחס אף לאיום האיראני: "תכנית הגרעין האיראנית ממשיכה להתקדם במהירות של רכבת אקספרס בעוד מאמצי הקהילה הבינלאומית לעצור אותה זוחלת אחריה בקצב של אוטובוס מאסף".

לדבריו, אסור לתת לאיראן לנצל את הערוץ הדיפלומטי הנוכחי ולבזבז זמן יקר. "בשעון החול הדיפלומטי מול איראן נותרו גרגירים בודדים", הדגיש.

פרושאור התייחס לראשונה בנאומו לסיפורם של הפליטים היהודים מהמדינות הערביות.

הוא האשים את האו"ם בכך שהם שותפים להכחשה ולהשכחה של 850,000 פליטים יהודים, שגורשו ממדינות ערב.

"מאות אלפי יהודים איבדו את בתיהם ורכושם, בתי כנסת נשרפו, קברים חוללו ואלפים נהרגו",אמר בכעס.

"למעלה מאלף החלטות התקבלו באו"ם בנושא המזרח התיכון, כ-172 החלטות הוקדשו לבעיית הפליטים הפלסטינים ואף לא אחת בנושא הפליטים היהודיים ממדינות ערב. זהו מוסר כפול במהותו".

פרושאור סיים את נאומו בהתייחסות לימי הזיכרון והעצמאות החלים בהמשך השבוע: "מדינה שלמה תעצור השבוע מלכת לזכר 22,000 ישראלים, שנהרגו במלחמות ובאירועי טרור. למחרת, נחגוג את עצמאותנו כעם חופשי במדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי".

לדבריו, סמיכות האירועים מעבירה מסר ברור – "בעוד סכנות רבות מאיימות על קיומנו, לעולם לא נאבד את התקווה לשלום בר קיימא באזורנו", סיכם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/361/069.html

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

הונאה ושמה אונר''א

הונאה ושמה פליטים
בחודש האחרון קיבל הסנאט האמריקאי החלטה תקדימית בנוגע לאונר"א ולפליטים הפלסטינים.

כדי להבין את השינוי צריך להזכיר שתחילתו של אונר"א הייתה ראויה. ארגון סעד מטעם האו"ם לטיפול בערביי המנדט הבריטי, שרובם ברחו וחלקם גורשו, על רקע התוקפנות הערבית שביקשה להשמיד את מדינת ישראל שבקושי קמה.

אלא שהטיפול בפליטים שינה כיוון, ובמקום טיפול הפכה אונר"א למפעל שכפול, החמרה והנצחה אדיר בממדיו.

לאו"ם יש שני גופים העוסקים בפליטים.

נציבות הפליטים (UNHCR) שמטפלת בכל פליטי העולם, ואונר"א, שעוסק רק באלה שהפכו לפלסטינים (בהתחלה הם לא ידעו שהם כאלה. הם היו ערבים. הזהות הנפרדת התפתחה בהמשך).

הנציבות טיפלה בחמישים מיליון איש. הם זכו לסיוע ראשוני, והם אינם פליטים.

אונר"א, לעומת זאת, התחיל את הדרך עם 711 אלף, ובמעשה פלאים הפך אותם ללמעלה מחמישה מיליון. הנציבות משקמת פליטים.

אונר"א מטפחת, משכפלת ומנציחה את בעיית הפליטים.

הפרדוקס הזה ידוע לכל מי שעיניו בראשו. הוא נובע מהרבה סיבות. אחת מהן היא ההגדרה המוזרה של אונר"א לפליט: ש"היו בשטחי פלסטיין בין יוני 1946 למאי 1948 ואיבדו הן את ביתם והן את אמצעי המחיה כתוצאה מהקונפליקט הערבי-ישראלי". אלא שעם הזמן גם הצאצאים נכנסו למסגרת, ובאופן מוזר משהו, ובניגוד להגדרה, גם מי שלא היה נזקק מלכתחילה, וגם מי שהפך לאמיד בהמשך - עדיין נחשב לפליט. שהרי מספר ה"פליטים" הולך ועולה עם השנים בקצב מסחרר ומוזר משהו.

על הרקע הזה, בחודשים האחרונים פעלה חה"כ ד"ר עינת וילף, בשיתוף פעולה עם איפא"ק, כדי להשפיע על הגורם המממן העיקרי של אונר"א - ארה"ב.

התוצאה היא "תיקון קירק", על שמו של הסנטור הרפובליקני מרק קירק, שהתיקון לחוק שלו יחייב את מחלקת המדינה לדווח מהו המספר האמיתי של הפליטים המקוריים, שעונים על ההגדרה שמופיעה במנדט המקורי של אונר"א. ההערכה היא שמדובר ב-30,000 בלבד.

יש משהו מתוחכם בתיקון קירק. משום שאין בתיקון שום דרישה לקיצוץ הסיוע, או לשינוי הקריטריונים. יש חובת דיווח בלבד. דיווח על מספר הפליטים המקוריים, ודיווח על מספר הצאצאים. אלא שהדיווחים על התיקון מבהירים שמדובר, בעצם, בצעד ראשון לקראת שינוי יסודי יותר. שהרי בעקבות הדיווח תעלה השאלה - מדוע משלמי המסים צריכים לממן מי שכלל אינם פליטים באמת.

למעשה, השאלות הללו כבר צצות.

תת מזכירת המדינה האמריקנית, תומס נידס, שלח מכתב לוועדת ההקצבות בסנאט, שבו הוא דוחק בהם להצביע נגד התיקון (הפניה למכתב תופיע בבלוג של הח"מ באתר מעריב). לטענתו, מדובר בעניין רגיש במיוחד, ארה"ב אינה צריכה להתערב בקביעת מספר הפליטים, וכי עניין זה אמור להיפתר בשיחות בין ישראל לפלסטינים.

שגרירות ירדן בוושינגטון הפעילה לחץ נגד קבלת החוק, ונידס מציין במכתבו שהתיקון עלול ליצור "תגובה שלילית, במיוחד בירדן".

בקשתו של נידס נדחתה.

התיקון עבר.

בינתיים אין גלי הדף חזקים. וחבל שאין. הגיע הזמן לפוצץ את הבלון הנפוח, ההולך ומתנפח, של הפליטים הפלסטינים.

ביום שבו "הפליטים" הפלסטינים יזכו ליחס דומה לזה שזכו לו עשרות מיליוני פליטים אחרים בעולם - יהיה היום שבו מצבם יתחיל להשתפר, יחד עם הסיכויים לשלום. משום ש"בעיית הפליטים", כפי שאמר הצד הערבי שוב ושוב, "מונצחת לצורך השגת הפתרון של חיסול ישראל".

הטיפול שהיה עד כה בבעיית הפליטים הפך למכשול הגדול ביותר לשלום. הגיע הזמן לשינוי. הסנאט האמריקני נקט בצעד ראשוני, מוגבל ומהוסס. צעד בכיוון הנכון. נקווה שהצעדים הבאים עוד יגיעו.

נורמות בינלאומיות

ועוד נקודות לתשומת לבו של הקונגרס האמריקני: לפי המניין הרשמי של אונר"א, מספר הפליטים בלבנון עמד בתחילת שנה שעברה על 425,000. אלא שלפי מחקר שפורסם על ידי האוניברסיטה האמריקנית של ביירות, שאונר"א עצמה סייעה במימונו, מדובר על בין 260 ל-280 אלף בלבד. הם מהגרים ונמלטים מארצות ערביות, משום שהם סובלים מאפרטהייד קשה בעולם הערבי (גם לפי הדוח). כך שאין שום קשר בין מספר הרשומים והמתוקצבים לבין אלה שעדיין שם. כך שארה"ב, שהיא התורמת העיקרית, חייבת להציב את השאלה המתבקשת: לאן בדיוק הולך הכסף, כאשר יש ניפוח של 57% במספר הפליטים?!

ועוד הונאה: לפי אמנת הפליטים של האו"ם, סעיף 1(A)2, מי שקיבל אזרחות במדינה כלשהי, אינו יכול להיחשב לפליט. והנה, לפי פרסום רשמי של אונר"א, בירדן יש למעלה משני מיליון פליטים, שרובם המוחלט בעלי אזרחות ירדנית. כך שאפשר להוריד שני מיליון בירדן, ועוד 150 אלף בלבנון, וסביר להניח שבסוריה המצב דומה. גם שם המספר מנופח.

המלצה ברוח זו מצויה גם בדוח שהגיש ג'יימס לינדסי. במשך שבע שנים שימש לינדסי בתפקיד בכיר באונר"א. לאחר פרישתו, במסגרת היותו עמית מחקר ב"מכון וושינגטון", פרסם מחקר מקיף עם הצעות לרפורמה עמוקה.

והמצעד נמשך.

אונר"א מחזיק צוות של למעלה מ-29,000 איש, שרק מאתיים מתוכם אינם פלסטינים. מדובר במנגנון אדיר, שעוסק גם בהסתה, באמצעות מערכת החינוך שמחזיק הארגון.

מדובר בסוכנות הגדולה ביותר של האו"ם.

רק לשם השוואה, UNHCR, הנציבות שמטפלת בכל שאר פליטי העולם, מחזיקה צוות הרבה יותר קטן, של 7,685 עובדים, ומטפלת ב-34 מיליון פליטים.

באונר"א - עובד אחד לכל 172 מטופלים.

ב-UNHCR - עובד אחד ל-4,424 מטופלים.

גם התקציב לנפש באונר"א יותר מכפול מזה של UNHCR. בהתחשב בעובדה שחלק ניכר מהרשומים הם כבר אזרחי מדינות אחרות, או שהרשימות מנופחות, כמו בלבנון, הרי שמדובר בכך ש"פליט" פלסטיני עולה לקהילה הבינלאומית, ובעיקר לארה"ב, הרבה יותר מכל פליט אחר בעולם.

שרשרת האבסורדים וההונאות חייבת להסתיים.

יש צורך בהגדרות ובנורמות אחידות. הצד האנטי-ישראלי טוען שוב ושוב שישראל צריכה לציית לנורמות הבינלאומיות. דרישה נהדרת וצודקת. זה בדיוק מה שצריך לקרות, גם בתחום הפליטים.

אותן הגדרות ל"מיהו פליט", ואותו טיפול שמחלץ את הנזקקים האמיתיים ולא מנציח אותם כ"פליטים". זו תהיה התרומה הגדולה ביותר של הקהילה הבינלאומית לקידום השלום. הסנאטור קירק התחיל. נקווה שימשיך.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3796

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

בועידה שמומנה מכספי האו''ם: הגמרא והתנ''ך מסוכנים

ריבלין: המועצה לזכויות האדם של האו''ם - ארגון רקוב

לצאת ממועדון האו''ם

אלן דרשוביץ: הפלסטינים הם הבעלים של ארגון האו''ם

Pat Condell - Israel and the United Nations - ישראל והאומות המאוחדות/ קונדל

אני חשבתי שארגון האו"ם קיים כדי לעזור למדינות לצאת מעידן האבן ולא כדי שהן תגרורנה את כולם חזרה לשם, אבל כנראה שלא. ארגון האו"ם דואג שהשטויות המניפולטיביות האלה של האיסלם והשריעה יעוגנו בחוק הבינלאומי.

http://www.youtube.com/watch?v=kNvgY8nfxsU

''לאו''ם יש אובססיה לתקוף רק מדינה אחת - ישראל''

בן גוריון: נצא מהאו''ם ולא מירושלים

בעקבות דרישת האו"ם להפוך את ירושלים לבינלאומית אמר בן גוריון כי אם הבחירה של ישראל תהיה בין האו"ם לירושלים, ההחלטה ברורה.
דוד בן גוריון

אתר הכנסת

ארכיון המדינה בשיתוף עם 'מט"ח' מפרסמים קטעי ארכיון מתקופות שונות של המדינה, לקראת יום העצמאות ה-65.

בראשיתה של המדינה, כשנה וחצי לאחר הקמתה, ביקש האו"ם להפוך את ירושלים לעיר בינלאומית וכפי ההגדרה 'בינאום' ירושלים.

ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, שיגר מכתב דחוף אל שר החוץ, משה שרת, ששהה אז בניו יורק בו ביקש ממנו להבהיר לאו"ם כי אם יוחלט לחייב את ישראל לבנאם את ירושלים – ישראל תעדיף לצאת מהאו"ם ולא לבצע את ההחלטה.

במסמך ששיגר לשרת כתב בן גוריון, כי יציע לממשלה להצהיר "שמדינת ישראל לא תשלים עם שום צורה של שלטון זר בירושלים היהודית וקריעתה מהמדינה".

בן גוריון הוסיף כי לפי הצעתו, "אם נעמוד בפני ברירה של יציאה מירושלים או מהאו"ם - נבחר לצאת מאו"ם".

http://www.archives.gov.il/ArchiveGov

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/254153

תגוביות:

1.אנחנו צריכים אחד כמוהו היום.

2.אך איפה איפה הם השמאלנים ההם, עם הקרחת ועמוד השידרה,
עם הטוריה וה...למה כבר לא רואים אותם?

3.בן גוריון הינו מנהיג של אחד בכמה דורות. דמות למופת שעד כמה שאפשר ללכלך עליו, מעשיו בפועל בדור התקומה שלנו, גימדו את כל טעויותיו בעבר.

***********

האו''ם הציג בלבנון באופן רשמי את מפת ארץ ישראל ללא מדינת ישראל


2 נציגים גרמנים של ארגון האו"ם הציגו באירוע בלבנון את מפת
החזון שלהם להשמדת מדינת ישראל.

המפה מתארת את שטחי ארץ ישראל כשעליהם הכיתוב "פלסטין" וכולה
צבועה בצבעי דגלי הרשות.

מדינת ישראל היא לא חלק מהאסטרטגיה העתידית של האו"ם לאזור הזה.

http://palwatch.org/main.aspx?fi=157&doc_id=8981

http://rotter.net/forum/scoops1/19760.shtml

תגוביות:

1.
Ms. Dismorr, a Swedish national, has a distinguished career with the Swedish Ministry of Foreign Affairs, including most recently as Ambassador to Kenya. Ms. Dismorr also served as the Head of the International Department of the Swedish Parliament and Ambassador in Residence at Uppsala University. Prior to that, she was Ambassador to Turkey, Ambassador to Lebanon, Counselor at the Swedish Mission at the UN in Geneva and Deputy Director in the Middle East Department of the Swedish Foreign Ministry.
She holds a Bachelor degree in Political Science from the University of Stockholm, a Masters degree from the University of Gothenburg, and undertook PhD studies on the Middle East at Yale University.

http://unrwa.org/etemplate.php?id=1442

2.פעם קוראים לזה נאצים ופעם שמאלנים.

************

לעיון האשכול:

על ישראל לתקוף באו''ם - ולהפסיק להתגונן!!!

http://rotter.net/forum/gil/20328.shtml






            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני ח' באדר ב' תשע''א    10:53   14.03.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. התרגיל המלוכלך:מכנים את חלקם קיצוניים,ואת הרוב מתונים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
עלינו להפנים שאין דבר כזה עם "פלסטיני",וכיוון שכך אין גם "פלסטינים חפים מפשע",אלא גזע קניבלי ערבי, של יצורים צמאי דם ,שמהמון סיבות גזעניות שבין ערבים לערבים, אינם רצויים במדינות ערב של אחיהם מבשרם עצמם, ולכן נתמכים על ידיהם באופן כלכלי ואידיאולוגי כדי לעשות פוגרומים וטבח ביהודים ולהשמידם.

וכדי להצדיק את מעשיהם - הם משכתבים וממציאים מחדש את ההיסטוריה,והעולם מאמין לשקריהם,וכמו אולמרט ודומיו הפושעים ,מכנה את חלקם קיצונים, ואת הרוב "מתונים".



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש י''ג באדר ב' תשע''א    11:27   19.03.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. הסכם ערבי-יהודי, לונדון 3.1.1919, על הקמת מולדת יהודית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הסכם ערבי-יהודי, לונדון 3.1.1919, על הקמת מולדת יהודית בפלשתין המנדטורית

הוד מלכותו האמיר פייסל, הפועל כבא כוח הממלכה הערבית של חג'אז ובשמה, וד"ר חיים ויצמן, הפועל כבא כוח ההסתדרות הציונית ובשמה. מתוך הכרת הקרבה הגזעית והקשרים העתיקים הקיימים בין הערבים והעם היהודי, ומתוך הנחה שהדרך הבטוחה ביותר להשגת שאיפותיהם הלאומיות היא באמצעות שיתוף פעולה אמיץ ככל האפשר בפיתוחן של המדינה הערבית ושל פלשתין (ארץ ישראל) ומתוך רצון לאשר שוב את ההבנה הטובה הקיימת ביניהם, באו לידי הסכם בסעיפים הבאים:

סעיף I. המדינה הערבית ופלשתין (ארץ ישראל) יתנהלו במכלול יחסיהן ומיזמיהן ברוח של רצון טוב והבנה הדדית הלבביים ביותר, ולשם כך ימונו ויוחזקו באי כוח ערביים ויהודיים, מיופי כוח כדין, בכל אחת מהארצות הללו, בהתאמה;

סעיף II. מיד לאחר סיום הדיונים בועידת השלום, ייקבעו הגבולות המוחלטים שבין המדינה הערבית לבין פלשתין (ארץ ישראל) על ידי ועדה מוסכמת בין שני הצדדים להסכם זה;

סעיף III. בקביעת החוקה והמנהל של פלשתין (ארץ ישראל) יאומצו כל האמצעים המקנים ערובה מליאה למימושה ההצהרה של הממשלה הבריטית מ-2 בנובמבר 1917 (הצהרת בלפור);

סעיף IV. יינקטו כל האמצעים הדרושים כדי לעודד ולהגביר עליית יהודים לפלשתין (ארץ ישראל) בקנה מידה רחב, וליישב את העולים היהודים על הקרקע התיישבות צפופה לשם עיבוד אינטנסיבי של האדמה. יחד עם זאת, זכויותיהם של הפלאח הערבי והאריסים תהיינה מוגנות ויסייעו להם לשם התפתחותם הכלכלית;

סעיף V. לא תתוקן תקנה ולא יחוקק חוק האוסרים על או מפריעים לחופש הדת בכל אופן שהוא, ולעולם לא יותרו הפליה או העדפה בתחום זה. יתר על כן, לעולם לא ייקבע קריטריון דתי למימוש זכויות אזרחיות או פוליטיות;

סעיף VI. המקומות הקדושים למוסלמים יהיו נתונים לפיקוח מוסלמי;

סעיף VII. ההסתדרות הציונית מציעה לשלוח לפלשתין (ארץ ישראל) ועדת-מומחים לשם עריכת סקר על האפשרויות הכלכליות של הארץ, ולדווח על האמצעים הטובים ביותר להתפתחותה. ההסתדרות הציונית תעמיד את הועדה הנ"ל לרשות המדינה הערבית לשם עריכת סקר על האפשרויות הכלכליות של המדינה הערבית, ודיווח על האמצעים הטובים ביותר להתפתחותה. ההסתדרות הציונית תרכז את מיטב מאמציה לסייע בידי המדינה הערבית לגייס את האמצעים הדרושים לפיתוח אוצרותיה הטבעיים ואפשרויותיה הכלכליות;

סעיף VIII. הצדדים החתומים כאן מסכימים לפעול בתיאום והרמוניה מלאים בכל העניינים שהובאו כאן לפני ועידת השלום.

סעיף IX. כל חילוקי דעות, שיכולים להתעורר בין הצדדים המתקשרים בהסכם זה, ימסרו לבוררות של הממשלה הבריטית.

הסתייגות של פייסל בשולי ההסכם: אם יבססו את הערבים כפי שביקשתי בתזכירי מיום 4 בינואר 1919 שהוגש לשר החוץ הבריטי, אוציא לפועל את הכתוב בחוזה זה. אם ייעשו שינויים, לא תהיה חובה עלי להוציא חוזה זה לפועל.

נחתם על ידנו בלונדון. אנגליה. היום השלישי בינואר, אלף תשע מאות ותשע עשרה.

פייסל

חיים וייצמן

"We clearly proved that this Treaty is still valid and the Feisal's additional writing is not a problem at all"

"הוכחנו לחלוטין שחוזה זה עדיין תקף ושתוספת הכתב של פייסל אינה מהווה בעייה כלל וכלל".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=141816




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש כ' באדר ב' תשע''א    08:14   26.03.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. בלוף הנכבה / ארז תדמור  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
בימים האחרונים מנסה השמאל הקיצוני לייצר סערה סביב אישור "חוק הנכבה".

על פי החוק תיאסר העברת תקציבים ממשלתיים לפעילויות שיש בהן שלילת קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי או שלילת אופייה הדמוקרטי. כן ייאסר מימון פעילויות שיש בהן משום תמיכה במאבק מזוין, או במעשה טרור נגד ישראל או פגיעה בכבוד הדגל, המדינה או סמליה.

במאמר המערכת של עיתון "הארץ" זכה החוק לכינוי "החוק לסתימת הפיות", שהרי ברור לכל אדם חושב כי מדינה מתוקנת אמורה לממן פעילויות השוללות את קיומה ומבקשות להכפישה. אני מתפלא על עורכי העיתון לאנשים חושבים על כי טרם יצאו בסדרת כתבות שיקראו לביצור הדמוקרטיה בישראל. זאת באמצעות העברת מאות מיליוני דולרים מתקציב המדינה למשרד ההסברה הפלסטיני ולתנועת ה-BDS, וקיצוץ בתקציב החינוך לטובת הקמת מוזיאון "גג ושן" שינציח את פשעי הטיהור האתני שמבצעת ישראל בעזה, סודן, לוב ותימן.

צריך להיות אדם חושב במיוחד על מנת שלא להבין שהתנגדות לחוק הנכבה יכולה לנבוע או משנאת ישראל טהורה או מטירוף הדעת. מה שברור הוא שאין שום סיבה שפויה לכך שהמדינה תממן פעילויות השוללות את קיומה. הניסיון להכפיש את ישראל בגלל אישור החוק הינו בבחינת הוספת חטא על פשע על עוון.

שימוש בכספי משלם המיסים כדי לשלול את זכות הקיום של אותם משלמי מיסים הינו חטא שתוקן. הסתה נגד המדינה בנושא הינה פשע כלפי השכל הישר, המצפון ואזרחי ישראל. העוון הוא החזרה האינסופית על המיתוס השקרי של הנכבה, מיתוס חסר כל בסיס היסטורי שהינו עלילת דם מודרנית.

מיתוס אנטי ישראלי שעלול להפוך למסוכן ורצחני לא פחות ממיתוס צליבתו של ישו.מיתוס הנכבה מבקש להציג את עצם קיומה של ישראל כמפעל שלידתו בחטא של טיהור אתני, והתעמולה הערבית השקיעה מאות מיליארדי דולרים בקידומו. העובדות שנשכחו גם ברחוב שוקן הן אלו:

האחריות לבעיית הפליטים - האחריות לתוצאות המלחמה מונחת על כתפי מי שפתח בה ותכנן את השמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. הערבים סירבו לכל תכניות החלוקה, ומיד עם החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר הכריזו ערביי א"י מלחמה על הישוב היהודי והחלו במסע טבח ורצח. לאחר הכרזת העצמאות הצטרפו שבעה צבאות ערביים למלחמה, קראו לערביי הארץ לפנות את השטח ולחזור לאחר שהיהודים ייטבחו. באמת סליחה שניצחנו. האמת שנשכחה היא שלא היה גירוש במימדים משמעותיים, היתה מלחמה שביקשה למנוע שואה שנייה. מלחמה שבסיומה נותר השטח הערבי ריק מיהודים, ואילו בשטח היהודי נשארו מאות אלפי ערבים ישראלים.

הנכבה היהודית בארצות ערב – 800 אלף פליטים יהודיים גורשו ממדינות ערב לאחר הקמת ישראל בלא כל צעד תוקפני מצידם כלפי מדינותיהם. זאת לעומת 650 אלף פליטים ערבים שברובם היו חלק פעיל במלחמה עקובה מדם. שווי הרכוש היהודי עולה עשרות מונים על שווי הרכוש הערבי שנותר מאחור. בעוד מדינות ערב שיכנו את הפליטים הערבים במחנות מוזנחים והנציחו את מצבם מתוך מטרה פוליטית להוביל להשמדת ישראל באמצעים דמוגראפיים, קלטה ישראל כמות עצומה של פליטים יהודים (שהכפילה את אוכלוסייתה) בתוך שנים ספורות.

מאז ומקדם? – רוב הפליטים הערבים חיו בא"י עשרות שנים בודדות, חלקם שנים בודדות, והגיעו בעקבות השגשוג הכלכלי שהביאו היהודים והבריטים. העובדות בנושא נשכחו כליל וספרה המופתי של ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם" לא הצליח לחדור לשיח בישראל ובעולם. חשבתם פעם מיהם הפלסטינים או הבדואים שחומי העור? האם הם עולים פלסטיניים מאתיופיה? האמת היא שכמו רובם המכריע של ערביי ארץ ישראל, הם הגיעו לכאן מסודן כחלק מהצורך בידיים עובדות. ומיהו בשאר אל מסרי שבונה את העיר הפלסטינית רוואבי, אם לא בן למשפחת

מהגרים ממצרים? ומהו מוצא משפחתו של כדורגלן מכבי חיפה עלי עותמן אם לא מתורכיה במהלך הכיבוש העות'מני? מנסח האמנה הפלסטינית עצמו, אחמד שוקיירי, היה בן למשפחה סעודית-מצרית. גם ספרו המופתי של מרק טווין "מסע תענוגות בארץ הקודש" חושף את האמת לפיה בשנת 1860 היתה א"י ריקה כמעט לחלוטין. טבריה, יפו, חברון והגליל כולו מנו חושות ספורות עם כמה רועי צאן. הארץ כולה הייתה צייה ושממה. מסתבר ש"הציונים הקולוניאליסטיים" דיברו אמת כשתבעו "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ".

הקשר בין התנועה הלאומית הפלסטינית לנאצים – מנהיג הלאומיות הערבית בא"י, המופתי חאג' אמין אל חוסייני, היה מיודד עם מנהיגי המפלגה הנאצית. הוא נפגש מספר פעמים עם היטלר והקים עבורו את דיוויזית האס.אס הבוסנית (עשרות אלפי חיילים). הוא שהגה ודחף ל"מבצע אטלס" להרעלת מקורות המים של מרכז הארץ שעשויה היתה להוביל למותם של 250 אלף יהודים. גם התכנית שהגה להקים מחנה ריכוז ליהודי א"י ליד ג'נין נשכחה. חוסייני נושא גם באחריות למניעת בריחת יהודים מאירופה ב-1944 והוא אחד הגורמים המרכזיים שעודדו את הנאצים לחיסול יהדות הונגריה.

אחריות הפלסטינים לסגירת שערי הארץ בספר הלבן של מקדונלד (1939) - מאורעות תרפ"ט ובעקבותיהם מאורעות 1936-39 הובילו לספר הלבן, כאשר על מנת לרצות את הערבים סגרו הבריטים את שערי א"י בשעה שהיהודים חיפשו כל דרך להימלט מאירופה. א"י שהוכרזה ב-1917 כבית הלאומי של העם היהודי הייתה אמורה להיות זו שתקלוט מאות אלפי יהודים נמלטים. זאת בשעה שבעולם כולו הוגבלו מכסות ההגירה ועל כן לא היה ליהודים לאן להימלט. האלימות הערבית בשנים 1936-1939 חרצה את גורלם של מאות אלפי יהודים באירופה למוות. בעוד הערבים מבקשים להאשים אותנו בתוצאות תוקפנותם, נושאים הם באחריות לכך ששערי הארץ נסגרו בפני מאות אלפי יהודים שיכלו להימלט מהנאצים.

מיתוס הנכבה הינו השקר הגדול ביותר של המאה ה-20 וה-21. שקר זה נועד לשמוט את ההכרה הבינלאומית בזכות קיומה של ישראל, להאשים אותה בפשע שלא ביצעה, להתנער מאחריות הערבים לתוצאות תוקפנותם, לטייח את פשעי התנועה הלאומית הפלסטינית, ולהעניק צידוק למאבק להשמדת ישראל. המחשבה שמדינת ישראל צריכה לממן את הפצת המיתוס הזה מוגזמת.

תגוביות:

1.השמאלנים לא לומדים היסטוריה,הם מעדיפים להמציא אותה מחדש. שמאלני=בעל חיים טיפש.

2.צריכים להחליף את ביבי והליכוד חסר האידאולוגיה באנשים כמוך.

3. 22% ערבים יונקים 40% מכספי ביטוח לאומי.מיסים אתם משלמים?

4.השמאל הקיצוני והפשקוויל שלו-"הארץ", פועלים לביטול מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית,תוך שהם מדברים על ''זכויות אדם'', ''גזענות'', ''מקארתיזם'', ''סתימת פיות'' וכ'ו. האמת צריכה להיאמר.והאמת היא שהם עצמם מקארתיסטים סותמי פיות תועמלנים בשרות הטרור האיסלמו-נאצי,ומעלימי עובדות נכוחות מהציבור הישראלי בדבר ההסתה והשנאה של המשטרים הערבים למדינת היהודים.

5.מספר הפליטים הערבים כנראה לא יתברר לעולם בעיקר משום שכל מפקד אוכלוסין במדינות ערב מעלה או מקטין את מספר הפלסטינים, או פשוט מוציא אותם מהמשוואה בלי קשר לזה שכל מפקד אוכלוסין ערבי הוא סוד מדינה.
מצד שני סוכנויות סיוע מגדילות את המספר כדי לקבל תקציב.בהנחה שנקבל את העובדה ש- 700.000 פליטים נוצרו בסוף מלחמת 48 הרי שכ- -100.000 מהאצולה הפלסטינית ברחו מפחד אלימות ''השבאב'' הערבי (שפועל קודם כל נגדם), עוד כ - 450.000 עזבו כי לא רצו לחיות במדינה יהודית, או פינו שטח לצבאות ערב. שאר ה- 200.000 -150.000 גורשו לחלקים אחרים בארץ, או בגלל שהיו כפרי פורעים ידועים לשימצה, או כי היו למזלם הרע באזור קרבות מה שחייב את סילוקם. טיהור אתני מאורגן לעולם לא היה בארץ.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום ראשון כ''א באדר ב' תשע''א    23:45   26.03.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. ג 'ו מקיין, אחיו של הסנאטור מקיין, על היהודים וישראל  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ג 'ו מקיין, אחיו של הסנאטור מקיין, על היהודים וישראל.
אנחנו בקושי יודעים עליו משהו, מלבד העובדה שהוא עיתונאי בדימוס.

זה מה שהוא כתב. בהחלט שווה קריאה ...

יש עכשיו הרבה דאגות שצצו בתקשורת - "האם ישראל יכולה לשרוד?" אל דאגה. זה קשור למשהו שהפלסטינים, הערבים, ואולי רוב האמריקאים אינם מבינים - היהודים לעולם לא ילכו בשקט שוב. לעולם לא. ואם העולם לא יבין זאת, אז מיליוני ערבים הולכים למות. זה פשוט כך.

לאורך ההיסטוריה של העולם, גזע בני האדם שעבר את הכמות הגדולה ביותר של התעללויות הם היהודים. לא רק בתקופת השואה של מלחמת העולם השנייה, אלא במשך אלפי שנים. הם היו באמת "העם הנבחר", רק במובן נורא טרגי.

סיפור התנ"ך על שעבוד היהודים במצרים הוא לא רק סיפור, אלא היסטוריה. בשנת 70 לספירה, הרומאים, אשר שעבדו את היהודים במשך זמן רב - ואפילו העריצו אותם כ"עליונים" ביחס לאחרים – עייפו מהדרישות הפראיות שלהם לעצמאות, והחליטו על "פתרון" מוקדם לבעית היהודים, ירושלים נהרסה כליל, והם רדפו ומחצו כל ההתנגדות יהודית על ידי מכונת מלחמה עיקשת רומית - ראו 'מצדה'.
וכך החלה תפוצת היהודים, פיזור היהודים בכל שאר העולם ..

מולדתם נהרסה ותרבותם נמחצה. הם חיפשו נואשות כמה נישות בעולם העוין בו יוכלו לחיות בבטחה. בטיחות היתה דבר שברירי, ולעיתים קרובות ניתנת לשינוי ע"י המארחים הנתונים למצבי רוח. המילים "אנטישמיות", "פוגרום", "גטו", הגיעו מהיחס הראשוני כלפי האנשים המונותאיסטים. ברחבי אירופה, סבלנות היתה לעיתים עניין של דבר משתנה, לפעמים הם אפילו הביעו חום עבור היהודים, אך בסופו של דבר זה הפך לאיבה, ואפילו רשעות. אין מדינה באירופה או במערב אסיה, שבשלב זה או אחר לא החליטה להשתלח נגד בני משה, לפעמים על ידי גחמה, לפעמים על ידי מניפולציה.

וינסטון צ 'רצ' יל כינה את אדוארד הראשון 'אחד המלכים הגדולים של אנגליה'. זה היה תחת שלטונו, כאשר ויילס וקורנוול חברו אל תוך הכתר הבריטי, ופלשו וכבשו את סקוטלנד ואירלנד. הוא היה גם המלך הראשון באירופה שהקים את הביורוקרטיה הניהולית היעילה באמת, סקר ופיקד על ממלכתו וקבע חוקים. אך גם אימץ את היהודים.

למעשה, אדוארד לא אימץ את היהודים כמו שהוא אימץ את כספם. ליהודים האנגלים היה עושר רב - כיוון שהאנשים האלה, שלא היו בעלי קרקעות או משרדים, ולא יכלו להצטרף לרוב המקצועות והסחר, גילו עד מהרה כי טוב מאוד לצבור כסף. קשה יותר לקחת כסף מאשר לקחת אדמה או חנות. היה להם מסתור של מטבעות זהב וכסף. אדוארד, שהיה רב תושייה, מצא דרך - הוא לווה כסף מן היהודים כדי לממן את שאיפותיו הקיסריים באירופה, ובעיקר בצרפת. ההלוואות בודאי לא נעשו בשמחה, אבל כיצד אתה יכול לסרב למלך שלך? במיוחד כאשר הוא כונה "אדוארד הפטיש". ואז, במקום להחזיר את החוב, אדוארד פשוט גירש את היהודים. אדוארד היה רב תושיה במיוחד - הוא עשה זאת פעמיים. לאחר זמן מה, הוא הזמין את היהודים לחזור למולדתם האנגלית, לווה יותר כסף, ואז גירש אותם שוב.

רוב האנשים אינם יודעים כי ספרד היתה בין הראשונות להצטרף לתנועת הרנסאנס. אנשים מכל רחבי העולם הגיעו לספרד בימי הביניים. כולם בורכו - ערבים, יהודים ואירופאים אחרים. האוניברסיטה של סלמנקה היתה אחד ממרכזי הלמידה הגדולים בעולם - חוקרים מכל העמים ומכל התחומים באו לסלמנקה כדי לחלוק את הידע והרעיונות שלהם. אבל בשנת 1492, פרדיננד ואיזבלה שוכנעו על ידי פונדמנטליסטים צדיקים שזה הזמן להכריז על "טיהור".
סדרה של צעדים ננקטו בהם כל היהודים, הערבים ואלה שאינם נוצרים גורשו מן הארץ, או שיעמוד בפני העינויים של האינקוויזיציה. מ"טיהור" זה הגיעו היהודים הספרדים - בניגוד לאשכנזים ממזרח אירופה. במזרח אירופה, האלימות והאכזריות נגד היהודים היו נחלת הכלל.

מתוך דברים אלה הגיעה זרימה כמעט קבועה של יהודים לארצות הברית. ולמרות הזלזול של האמריקנים ה"אמריקאים" ביהודים, הם הגיעו כדי לתפוס את החלום האמריקאי בשתי הידיים, ותרמו המון רעיונות חדשים בנושאים מגוונים, ואף הפכו להיות למיטב הרופאים ועורכי דין שלנו. חלק מארצות הברית המודרנית, זה בזכות הדם היהודי שלה.

ואז התרחשה השואה הנאצית - כליאה, מיון ומיגור מסודר של מיליוני בני משה. לא משהו שבעולמות אחרים בזמנים אחרים לא ניסו לעשות, דרך אגב, הגרמנים היו פשוט מאורגנים יותר והיה להם טכנולוגיית רצח טובה יותר.

לפני כ- 15 שנים, עמדתי במחנה דכאו במשך יום שלם, מנסה להבין איך זה יכול היה לקרות. נסעתי לשם במקרה דרך מינכן, הייתי סקרן לגבי המקום הזה. במהרה טבעתי בתוך ים הזוועות שקרו במקום הזה.

כיצד יכול אדם לעשות את זה לבני אדם אחרים, לשמוע את בכיים, תחנוניהם, כאבם, ולהמשיך בלי להניד עפעף? אני כבר לא תוהה. בזמנים מסוימים, במקומות מסוימים, כל כת של המין האנושי מסוגלת לבצע זוועות באחרים, משום שגם בארצות הברית לא הכל היה גן של ורדים. במשך זמן רב ליהודים היו מכסות באוניברסיטאות ובתיכונים שלנו. רק קבוצת יהודים קטנה היתה יכולה להיות בבית ספר לרפואה או משפטים בעת ובעונה אחת. ביהודים היתה השתלחות נרחבת. אני זוכר בתור ילד בדיחות על יהודים – "למה ליהודים יש אף גדול?"

ובכן, כעת ליהודים יש שוב מולדת. מקום שהוא שלהם. וזה בדיוק העניין. זה לא משנה כמה פעמים סמכויות ארצות הברית ואירופה ינסו לרסן את ישראל, כאשר זה נוגע להישרדותם, העם יילחם כמו לביאה הנלחמת להציל את גוריה. הם יילחמו בפראות, נחישות ומיומנות שידהימו אותנו.

רבים ימותו, וסביר להניח שבעיקר תוקפיהם. אם היינו מהמרים מי יהיו האחרונים שיעמדו, הייתי בוודאי שם את הכסף שלי על הישראלים. כפי שאנו הרגנו את הקמיקאזים והוורמאכט של מלחמת העולם השנייה, כך הישראלים יהרגו את התוקפים המתאבדים שלהם, עד שלא יהיה מספיק כדי לפגוע בהם.

האירוניה היא – בזמן שאנו מענישים את אלה שהביאו את זוועות ספטמבר האחרון כאן, אנחנו מרסנים את הישראלים מתגמול זהה. זה כמובן לא אותו דבר - אנחנו זה אנחנו, והם זה הם. בעוד אנו מתאבלים על ה-11 בספטמבר, אנחנו לא שמים לב כי בישראל יש 11 בספטמבר לפעמים כל יום.

אנו עלולים שלא להבחין, אבל זה לא עושה שום הבדל. וזה לא משנה אם אתה פרו ישראלי או שאתה חושב שישראל היא הבריון של המזרח התיכון. אם זה מגיע למצב ששואה חדשה תחל - עם או בלי הסכמה של ארצות הברית ואירופה - ישראל תשתלח ללא הפסקה או איפוק בכל מי שינסה להשמיד אותה.

היהודים לא ילכו שוב בשקט.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=144863



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום ששי י''ח בניסן תשע''א    23:52   21.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. מה שמם?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מה שמם?

רובם של כלי התקשורת הכתובה, לרבות עיתון זה, חוטאים בחוסר אחידות ביחסם לבני דודינו.

פעמים קוראים להם פלסטינים ופעמים מכנים אותם 'פלשתינים', פעמים ב-פ' דגושה ופעמים ב-פ' רפויה, כאילו היו תיירים שהגיעו זה עתה מארץ רחוקה.

במאמר חשוב אשר פורסם כבר בגיליון מרץ 2005 של 'העין השביעית', עומד פרופ' שמעון שמיר על כך שישנן רק שתי צורות תקינות:

פּלשתינה היא הגירסה העברית לשמה הלועזי של ארץ הקודש על שם הפלישתים, בעוד פלסטין (ב-פ' רפויה) הינו מושג ערבי המתייחס ליישות הלאומית של ערביי ארץ ישראל.

בלבול זה גורם לנזק רב.

הן משום שהוא ממציא זיקה בין הפלסטינים לפּלשתינה, והן משום שכך מתאפשר לפלסטינים לטעון לזכותם על פּלשתינה כולה.

אם אנחנו לא סגורים על זה, מה נוכל לצפות מברק חוסיין אובמה?

http://non-actual.blogspot.com/2009_04_01_archive.html



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ל שבת קודש י''ט בניסן תשע''א    23:09   22.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. ההיסטוריה של חלוקת הארץ מאז המנדט הבריטי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.04.11 בשעה 23:17 בברכה, ליה
 
בעקבות הבורות שמכה בשני צידי המתרס הפוליטי בארץ, ברצוני להאיר את עיניכם עם סיכום היסטורי קצר על חלוקת הארץ מאז תקופת המנדט הבריטי.

במהלך ההיסטוריה מיציאתנו לגלות בידי הרומאים ועד 1917, היתה ארץ ישראל שמשני עברי נהר הירדן יחידה אחת.

התורכים, מושלי הארץ שקדמו לבריטים הביאו לארץ אלפי פועלים מארצות ערב השכנות כדי שיכרתו את היערות היפהפיים שהיו אז בכל הארץ כדי שהעצים ישמשו פחם לרכבות המלחמה התורכיות. אלה הם היום הערבים שממערב לנהר הירדן, שמוצאם ממקומות אחרים וכמובן שאינם "עם".

רק לאחר כיבוש הארץ על-ידי הבריטים מידי התורכים, חולקה הארץ באורח שרירותי למזרח ולמערב הירדן.

החלק המזרחי, שנקרא מאז עבר-הירדן, הוגש כשי הוקרה לשבט בדואי שברח מערב הסעודית לאחר שהובס בידי השושלת הסעודית.

שבט זה, ההאשמים, בהנהגתו של שריף חוסיין, אביו של המלך עבדאללה הראשון ואבי סבו של המלך חוסיין, סייע לבריטים במלחמתם נגד התורכים, ולכן זכה במתנה של כ-80 אחוז מארץ ישראל המקורית, ההיסטורית.

זה היה העוול הראשון כלפי העם היהודי ובכך יצרה בריטניה בכייה לדורות במזרח-התיכון.

כלומר: השלטון בירדן של היום, של השושלת ההאשמית, אינו שייך כלל לאזורנו, מה עוד שכ-85 אחוזים מתושבי חבל ארץ זה, הקרוי באורח מלאכותי "ירדן" הינם פלסטינים, שגם עלולים ביום מן הימים לחסל את השושלת ההאשמית ולזכות בשטח.

בשנת 1918 הכין משרד החוץ הבריטי, בשיתוף המושל הראשון שלהם בארץ ישראל, מסמך בצורת ספר, שכותרתו: "הצורך בהקמת יישות פלסטינית בארץ ישראל על-מנת לטרפד את הציונות". כל זה נעשה כדי לרצות ולפצות את הערבים וכדי לקבל דריסת רגל בנפט הערבי.

מעולם לא היה בנמצא "עם פלסטיני". זהו יציר כילאיים ומזימה היסטורית של הערבים והבריטים, שמטרתם הסופית להכחיד את עם ישראל ולזכות בארצנו, ולצערנו הרב העולם הצבוע וגם חלקים נרחבים מהאוכלוסייה הישראלית בלעו את הצפרדע השיקרית ואכלו את הבלוף הזה, עד כדי חיסול זכותנו ההיסטורית שהיתה קיימת עוד לפני שרבים מעמי העולם הנוכחיים היו קיימים כלל.

ועכשיו לעניין אחר: הקוראן אוסר על המאמינים המוסלמים להגיע לשלום עם הכופרים, ואפילו אם הכופרים ימירו את דתם לאיסלאם.

בקוראן יש שני סוגי "שלום": האחד הוא "סלאם" והשני "סולח". הסאלאם הוא השלום האמיתי, הנצחי, שאינו יכול להיות מופר. הסולח הוא מבנה של שביתת-נשק, הפסקת אש, שמטרתה לתת למוסלמים השהייה של מעשי האיבה על-מנת שיוכלו להתחזק ולהתעצם תוך הרדמת האוייב והכנסתו לשאננות, ואז לתקוף אותו שנית כאשר אינו מוכן.

זה בדיוק מה שהערבים עושים מאז מלחמת העצמאות שלנו.

ה"שלום" הקר עם מצרים וירדן הוא זמני בלבד, על-פי חוקי הקוראן. הם לא חתמו איתנו על סאלאם כי אם על הסולח בלבד, מה שלא מחייב אותם לשלום נצחי.

אלה הם שכנינו, "אומת אל-ערבייה - האומה הערבית הגדולה", שפתאום נולד לה ירח מלווה (סאטלייט) - ה"עם" הפלסטיני שמעולם לא היה קיים.

לצערנו, המושג "ועל חרבך תחייה" תקף עבורנו אף בימינו.

וגם אם נעשה שמיניות באוויר למען שלום אמיתי ונוותר על כל מה שרק נעלה על הדעת, לא יחתמו אוייבינו על שלום אמיתי, נצחי, כי הוא מנוגד לחוקי הקוראן.

הם רוצים את כל הארץ. שלא יהיו כלל ספיקות בנושא. זכרו איך עשה ערפאת תרגילים והתחמקויות כשהיה צריך לחתום בקמפ דייוויד על ויתוריו הכוללנים ומרחיקי הלכת של אהוד ברק, לתדהמתו של נשיא ארה"ב ביל קלינטון.

http://www.ynet.co.il/Ext/App/TalkBack/CdaViewOpenTalkBack/0,11382,L-3410575-4,00.html

תגובית 119

הערה נוספת:

נקודה מכרעת נוספת היא שהאיסלאם מחלק את העולם לדאר אל סאלאם
ודאר אל חארב.

דאר אל סאלאם הוא השטח בכדור הארץ שכבר נמצא בשליטה בלעדית של האיסלאם,כלומר של "האומה", ודאר אל חארב הוא כל השטח שנותר עדיין לכבוש. אירופה היא דאר אל חארב למשל.

המקרה של ארץ ישראל כמו גם המקרה של ספרד הוא מקרה מתסכל ביותר עבור האיסלאם.

שתי הארצות הללו כבר השתייכו בעבר לאומה המוסלמית, ולפתע גורשו מהן המוסלמים או איבדו את הבעלות המוחלטת או החלקית עליהן.

דבר זה הוא בבחינת מצב בלתי נסבל עבור האומה המוסלמית, והמלחמה למען " השבת האבידה" לחיק האומה לא תיפסק. היא תתבצע כמובן בדרכי עורמה שונות, אך לא תיפסק לעולם!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון כ' בניסן תשע''א    16:01   24.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. 1920 The year the Arabs discovered Palestine  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
1920 The year the Arabs discovered Palestine part 1

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=pmXmFlp9eAs

1920 - The year the Arabs discovered Palestine part 2

http://www.youtube.com/watch?v=MM9tV4-Hg_A&feature=related



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי כ''ג בניסן תשע''א    08:57   27.04.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. גלן בק: אחד מקטעי ההסברה הטובים אי-פעם על ישראל-מתורגם  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
גלן בק: אחד מקטעי ההסברה הטובים אי-פעם על ישראל (מתורגם)

http://www.youtube.com/watch?v=rrSOs92qDFE&feature=player_embedded

תגוביות:

1.Thank you for saying it the way it is! ISRAEL is a GREAT counrty. LOVE will win over hate! I just hope to live to see it!

2.I stand against intolerance, ignorance, illiteracy, and inhumanity.

And that's why, I also stand tonight, and every night, with Israel.

3.תודה תודה תודה !!!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום ראשון ד' באייר תשע''א    22:53   07.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. מצרים קיבלה את סיני אחרי מלחמה בה איבדה אותה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מצרים פתחה במלחמה ב- 1967 והפסידה את סיני.

פתחה במלחמה שניה ב- 1973 ונכשלה.

קיבלה את השטח במסגרת הסכם שלום, תחת מגבלות רבות ובפיקוח אמריקאי.

במידה והמצרים יפרו את ההסכם, הם יאבדו את סיני פעם נוספת, וכנראה האחרונה.

סיני נמצאת בידי המצרים, אך ורק מכוח הסכם השלום,
אין שום חשיבות לגלגולים שחצי האי עבר במהלך ההיסטוריה.

לצפייה במפות:

http://www.daat.ac.il/daat/israel/mapot/shaar-2.htm

http://rotter.net/forum/scoops1/32185.shtml#10

תגובית 116 / דניאל




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני ה' באייר תשע''א    09:06   09.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. שקר הנכבה / אורי הייטנר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
המדובר בשקר ובעלילה שכותרתם היא "נכבה". ובשקר הזה יש להלחם. שקר ה"נכבה" הוא הסיפור לפיו הקולוניאליסטים הציונים פלשו לפלשתין, וכבשו אותה מיד תושביה הפלשתינאים בטיהור אתני אכזרי.

פירוש המילה "נכבה" בערבית – אסון. תבוסה במלחמה היא אסון לאומי. כאשר מדובר במלחמה על כל הקופה, והתבוסה היא של כל הקופה, האסון גדול שבעתיים. מאחר והפלשתינאים הובסו במלחמת העצמאות, אין ספק שזהו בעבורם אסון. אין לצפות מעם לחגוג את תבוסתו ואין סיבה להלין על כך שהפלשתינאים אבלים על אסונם. אילו רק באבל על אסונם היה מדובר, אי אפשר היה למצוא בכך כל פגם.

הבעייה אינה בנכבה אלא ב"נכבה". הבעייה היא שאין מדובר באבל, המובן מאליו, של הפלשתינאים על תבוסתם (שהיה טוב אילו אף לווה בקורטוב של חשבון נפש ובחינה עצמית). המדובר בשקר ובעלילה שכותרתם היא "נכבה". ובשקר הזה יש להלחם.

שקר ה"נכבה" הוא הסיפור לפיו הקולוניאליסטים הציונים פלשו לפלשתין, וכבשו אותה מיד תושביה הפלשתינאים בטיהור אתני אכזרי – גירוש, טבח ואונס. שקר ה"נכבה" הוא הסיפור לפיו ליהודים נעשתה (או לא) שואה באירופה והם ערכו שואה לפלשתינאים. אין ילד פלשתינאי ב-63 השנים האחרונות שלא חונך על השקר הזה. אין ילד ערבי בעולם שלא גדל על השקר. אין ילד מוסלמי שמכיר סיפור אחר. ותעשיית השקר הזו, שהיא בסיס הדה-לגיטימציה לישראל, תעשייה המגלגלת מיליארדים, מצליחה לחדור למוחות רבים באירופה, בארה"ב ואפילו בישראל. כן, גם בישראל יש סוכנים של תעשיית השקר הנתעבת הזאת – בתקשורת, באקדמיה ואפילו במערכת החינוך.

בשקר הזה יש להילחם. המלחמה בשקר היא בראש ובראשונה מתקפת אמת. יש לדאוג לכך שכל אדם בעולם ידע את האמת. נקודת הבוחן של האמת ההיסטורית היא ה-29 בנובמבר 1947. ביום זה החליטה עצרת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית. המדינה הערבית לא כללה רק את יהודה, שומרון ועזה, אלא גם את הגליל המערבי והמרכזי, הנגב המזרחי כולל באר שבע, הנגב המערבי, אשקלון ואשדוד, לוד ורמלה, אפילו יפו.

היישוב היהודי חגג כל אותו הלילה ברחובות את אישור הקמת מדינת כבשת הרש הזו, בגבולותיה הבלתי אפשריים, וראה בהחלטה התגשמות חלום הדורות. הערבים התנפלו למחרת על היישוב היהודי, במטרה להשמידו, שנתיים וחצי בלבד אחרי השואה, ולמנוע את ביצוע החלטת האו"ם.

נקודת הבוחן השנייה של האמת ההיסטורית היא ה-15 במאי 1948. ביום זה תם המנדט הבריטי. יום קודם לכן, הכריז בן גוריון על הקמת מדינת ישראל והושיט יד לשלום לערביי ארץ-ישראל ולמדינות ערב. הפלשתינאים יכלו לנהוג באותה דרך – להכריז על מדינתם (הם אפילו לא היו צריכים לגייס לשם כך את חנה מרון) וללחוץ את היד שהושטה לעברם. אך הם נהגו אחרת. ביום הקמת המדינה, כל מדינות ערב פלשו לתוכה על מנת להטביעה בדם, למנוע את הקמתה ולהשמיד את היישוב היהודי, שלוש שנים אחרי השואה.

מלחמה היא דבר אכזרי. במלחמה אנשים נהרגים, אנשים נפצעים, אנשים נעקרים מבתיהם. 6,000 יהודים, אחוז מן היישוב היהודי (בקנה מידה של אוכלוסיית מדינת ישראל היום, מדובר במספר שווה ערך ל-70,000 הרוגים), נהרגו במלחמה הקשה הזו. מי שפותח במלחמה, בוודאי בתוקפנות מרושעת, זדונית ואכזרית כל כך, נושא באחריות מלאה ובלעדית לתוצאותיה הקשות. הפלשתינאים ומדינות ערב, נושאים ב-100% מהאחריות לכל תוצאות המלחמה. אסון? נכבה? באשמה מלאה שלהם. נכבה תוצרת עצמית. זאת האמת, ואין בלתה. לא "נרטיבים" שונים ולא כל הקשקושים הפוסט מודרניים האופנתיים האלה. יש אמת ויש שקר. זאת האמת. סיפור ה"נכבה" הוא שקר.

אך זה לא כל הסיפור. אין לשכוח שההתקפה הזאת על היישוב היהודי ועל מדינת ישראל בת יומה הייתה הסיבוב החמישי של התקפות ערביות רצחניות על היישוב היהודי. קדמו לה מאורעות 1920, 1921, 1929, 1936-1939. יותר משנות דור לפני ה"נכבה". כמעט יובל לפני ה"כיבוש". וגם בתקופה שבין 1939 ל-1947 הפלשתינאים לא ישבו בחיבוק ידיים. מנהיגם הנערץ, אבי אומתם, המופתי חאג' אמין אל חוסייני, היה בן בריתו הקרוב של היטלר ושותפו לתוכניות הפתרון הסופי של העם היהודי.

וגם זה לא כל הסיפור. הרי היה למדינות ערב די זמן – 63 שנים, כדי לשקם את הפליטים הפלשתינאים והם בחרו, בעידוד הפלשתינאים עצמם, להשאירם כ"פליטים" מרצון, כדי שישמשו כגחלים לוחשות מתחת לרגלי ישראל וכאמצעי להנצחת הסכסוך ולדה-לגיטימציה לישראל, שמעולם הם לא הכירו בזכות קיומה.

הגיעה השעה שנצא מהתרדמת ונצא במתקפת אמת מול תעשיית השקר. מתקפת אמת בעולם, ולצערי יש בה צורך גם בארץ. חשוב שילדי ישראל ילמדו על תעשיית השקר של ה"נכבה". אך חשוב שילמדו שזו תעשיית שקר ושידעו מה היא האמת, ולא ילמדו שזה "הנרטיב הציוני" וזה "הנרטיב הפלשתינאי" כפי שאיננו מלמדים על "נרטיב השואה" מול "נרטיב הכחשת השואה", כשני נרטיבים לגיטימיים ושווי ערך.

הגיעה השעה שקול האמת ישמע.

קשר בל ינותק

את שירו "מגש הכסף" פירסם נתן אלתרמן בטורו ב"דבר" – "הטור השביעי", שבועיים בלבד לאחר החלטת עצרת האו"ם על החלוקה ועל הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. הארץ נשטפה במערבולת דמים, עקב ההתנפלות הרצחנית של הפלשתינאים – ערביי ארץ-ישראל, במטרה להשמיד את היישוב היהודי בארץ-ישראל, למנוע את הקמת המדינה ולהשלים את מלאכתו של היטלר, שנתיים אחרי השואה.

ברור היה לכל מי שעיניו בראשו, שכל צבאות ערב יפלשו למדינה ביום הקמתה, על מנת להטביעה בדם. צריך היה הרבה מאוד חזון ואמונה כדי לשער שבמערכה הזאת ידינו תהיה על העליונה. נתן אלתרמן, בשירו הנבואי, העז לתאר, באותם ימים קשים, את טקס הניצחון, אחרי שהארץ תשקוט. ובאותו הטקס, טקס הניצחון, העצמאות, השלום – מופיעים הנערה והנער שנפלו, ומכריזים באוזני האומה: "אנחנו מגש הכסף, שעליו לך נתנה מדינת היהודים" (פרפראזה לדברים שנשא חיים ויצמן, לימים הנשיא הראשון של המדינה, בכנס התרמה בארה"ב: "אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף").

המסר הזה – שהמדינה קיימת הודות לנכונות ההקרבה של בניה, הלוחמים על הקמתה, נכון היום בדיוק כפי שהיה נכון אז. כאז, כן עתה – הערבים אינם מוכנים לקבל את זכות קיומה של מדינה יהודית בארץ-ישראל. כאז – כן עתה, הם אינם מוכנים להשלים עם עובדת קיומה של מדינה כזאת. כאז – כן עתה, הם יעשו הכול על מנת לשים קץ לקיומה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים הם נואשו מחלום השמדתה במלחמה כוללת. האסטרטגיה שלהם היום, היא ניסיון לפורר אותה ולשחוק את כוח הרצון של אזרחיה ובניה לקיים אותה, באמצעות פעולות טרור, ירי טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית ומערכה בינלאומית ליצירת דה-לגיטימציה לקיומה ולזכותה להגנה עצמית, תוך ליבוי הרגשות האנטישמיים הקמאיים בקרב ציבור רחב בעולם. כאז, כן עתה – מדינת ישראל נלחמת על קיומה, במלחמת השחרור והעצמאות שטרם הסתיימה, וקיומה מותנה בנכונות בניה להיות מגש הכסף עליו היא ניתנת לאומה.

התובנה הזאת עומדת בבסיס הרעיון של הצמדת יום הזיכרון ליום העצמאות. אי אפשר לחגוג את יום העצמאות, שלא בהקשר של מחיר העצמאות. והמשמעות של יום הזיכרון, היא גם ההכרה בכך שאין מדובר במחיר שאנו משלמים לשווא, אלא זהו מחיר שראוי לשלמו למען המטרה –ריבונות ועצמאות לעם היהודי בארצו.

אני רואה חשיבות רבה לחיבור הזה – לקשר שבל ינותק בין המדינה לבין מחיר קיומה. ולא פחות חשוב מכך, הוא החיבור בין שני הימים הללו, לבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבוע קודם לכן. לחיבור הזה – השבוע שבין המיצרים הללו, מסר חשוב: השואה היא המיצוי הטראגי של היות העם היהודי בגלות, מפוזר ומפורד, ללא עצמאות וללא ריבונות במולדתו. מדינת ישראל לא קמה בזכות השואה, ולא כתשובה לשואה. כאשר הופיע בן גוריון בפני ועדת החקירה של האו"ם, שהמליצה על תוכנית החלוקה, שנתיים לאחר השואה, הוא לא טען שהשואה היא הקושאן שלנו על ארץ-ישראל, אלא שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו. השואה אינה הצידוק למימוש זכותנו הטבעית וההיסטורית, אולם היא ההוכחה הטראגית לכך שמימוש הזכות הוא גם כורח קיומי לעם היהודי. החיבור בין שלושת הימים הללו מעביר את המסר החשוב הזה – הנכונות להקרבה לא רק מבטיחה את קיומה של המדינה, אלא היא מבטיחה את עצם קיומו הפיזי של העם היהודי.

לשלושת הימים הללו ניתן להוסיף גם את חג שחרור ירושלים, בכ"ח באייר. שחרור ירושלים הוא מעין השלמת הנדבך הרוחני של הקמת המדינה ויום שחרור ירושלים (אף שלמרבה הצער – הוא והמסרים שלו נרמסים בשנים האחרונות) משלים את סדרת ימי הזיכרון והחג.

גם לעובדה שהימים הללו הם מיד לאחר חג הפסח – ערך סמלי. פסח הוא חג החירות, והחיבור בין החירות של אבותינו לפני אלפי שנים לחירות שלנו היום, מעניק משמעות גדולה יותר ליום העצמאות ולימי הזיכרון הכרוכים בו.

לאורך כל שנות קיום המדינה קיימת מחלוקת על הצמדת יום הזיכרון לחללי צה"ל ליום העצמאות. טענת המתנגדים והמסתייגים היא, שהמעבר החד בין האבל לשמחה – קשה מנשוא. טענה אחרת היא, שהמעבר הזה הוא מלאכותי. טענת המתנגדים היא, שבשל החיבור הזה שמחת החג אינה מלאה, היא נפגעת בשל יום הזיכרון, וההתייחדות עם זכרם של החללים – אף היא אינה מלאה, בשל ההכנות לחג.

בין הטוענים כך – בני משפחות שכולות. חברי ששכל את אחיו באחת ממערכות ישראל, טוען שלו ולמשפחתו אין יום העצמאות. קשה לו לשמוע ביום הזיכרון את ברכות ה"חג שמח". בשנה שעברה החתימו בני משפחות שכולות על עצומה הקוראת להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות. איני יודע היכן עומדת היום היוזמה.

קשה להתווכח עם משפחות שכולות, במיוחד בנושאים הקשורים לשכול. עם זאת, המחלוקת חוצה גם את משפחת השכול – יש משפחות רבות שדעתן הפוכה.

עם כל הקושי בכך, אני סבור שיש לדחות את הבקשה הזאת. יום הזיכרון אינו יומם של המשפחות השכולות. המשפחות אינן זקוקות ליום מיוחד כדי לזכור את יקיריהן. זכרם אינו מש מלבם 365 יום בשנה. לכל חלל יש יום השנה למותו, שהוא יום הזיכרון של המשפחה.

יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, הוא יום לאומי, שהמסר שלו לאומי. יום הזיכרון הוא יום התייחדות של האומה עם חלליה. חשוב מאוד שלא לנתק את היום הזה מהקשרו הלאומי. ביום הזה אנו מתמקדים בפן האישי – כל אחד בזכרם של יקיריו, של חבריו, של הלוחמים מיחידתו, של הנופלים מיישובו, מבית הספר שבו הוא למד. תוכניות הטלוויזיה והרדיו מתמקדות בחללים כבודדים, כבני אדם. אך אין להפריד זאת מההקשר הלאומי. ההקשר הלאומי הוא החיבור עם יום העצמאות.

נכון, הצמידות של יום הזיכרון ליום העצמאות פוגמת בשמחת החג. אך הפגימה הזאת היא היא המסר – שמחת עצמאותנו מהולה בעצב על המחיר ששילמנו, שאנו משלמים ושעוד נשלם עליה. התובנה הזאת חשובה מאוד. היא מסר חינוכי ותרבותי חשוב. לא פחות חשובה הצמידות הזאת לצביונו של יום הזיכרון – התובנה שחללי צה"ל אינם חללי שווא. שהקורבן הכבד הוא מחיר הקיום והעצמאות.

המסר הזה חשוב שבעתיים בימים אלה, נוכח המגמות הפוסט ציוניות והאנטי ציוניות שחוגים מרכזיים באקדמיה ובתקשורת מנסים להנחיל לחברה הישראלית. אחד הסממנים של תרבות הנגד הזו, היא הניסיון ליצור אלטרנטיבה לתרבות יום הזיכרון – הפיכתו ליום מחאה פציפיסטי המציג את החללים כקורבנות שווא של מלחמה מיותרת, מלחמה בלתי צודקת. הפרדת יום הזיכרון מיום העצמאות, עלולה להקל על המגמה הנתעבת הזאת. אין ספק, שבני המשפחות השכולות המובילות את המאבק הזה, לא היו רוצים שדבר כזה יקרה. לכן, היום יותר מתמיד, יש לשמור על המסורת החשובה, אותה עיצב דוד בן גוריון – החיבור של יום הזיכרון עם יום העצמאות.

מקור: חדשות בן עזר

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=160322



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני י''ב באייר תשע''א    10:43   16.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. אסון הערבים הוא תוצאת מעשיהם הפושעים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אסון צודק

טענתם של הערבים על כך שמדינת ישראל גרמה לאסונם מתבטלת בשל כך שהסיבה לאסונם היא תוצאת מעשיהם הפושעים של הערבים עצמם ולפיכך היא צודקת בדיוק כמו במקרה של העונש שמושת על רוצחים נאציים בשל מעשיהם.

מידת הצדק דורשת שאויבי ישראל התובעים את ישראל על אסונם הצודק, צריכים להיתבע בעצמם. אם היו קרובי משפחתו של אדולף אייכמן מגישים נגד מדינת ישראל תביעה על הריגתו, והיו מצרפים אליהם לתביעה את כל קרובי משפחותיהם של הרוצחים הנאציים לתביעה ייצוגית נגד ציידי הנאצים שרדפו אותם, הגישו נגדם תביעות, והביאו לענישתם, הם לא היו שונים מבחינה עקרונית מכל אלה המזדהים עם יום ה"נכבה".

זה נכון שהיה מחדל חמור בנושא זה מצידה של מדינת ישראל, אך לא המחדל שהמצדדים ב"נכבה" חושבים עליו; למעשה, אם היתה מדינת ישראל נוקטת ביוזמה הראויה לטובת הצדק לגבי מה שהתרחש בשנת 1948 היא לא היתה מסתפקת בדחיית תביעותיהם של הערבים על ה"פגיעה" שחוו מצד עם ישראל שהתגונן מפניהם, אלא עומדת על כך שאסונם של הערבים הוא צודק, כפי שיש צדק בכל סבל הנגרם לאדם רע על מעשיו.

ובנוסף להצהרה על האמת העובדתית, שהיא שהאסון שהומט על הערבים היה צודק כמו כל אסון שמתרגש על בניו של עם שמנהיגיו מצליחים להביא אותו להתקפה פושעת על עם אחר – וקל וחומר כאשר מדובר בבני עם שכולם, ולא מיעוטם, יוצאים לטבוח ביהודים בשמחה ובאכזריות, צריכה מדינת ישראל לצאת בתביעה נגד אויביה, שיצאו להשמידה על לא עוול בכפה.

ועדיין לא מאוחר מדי לתבוע חקירה, בירור ושורת תביעות יצוגיות ופרטיות בשם העם היהודי כולו ואזרחיה של מדינת ישראל אשר סבלו במשך עשרות בשנים – עוד מהתקופה שלפני קום המדינה ועד ימינו – מפשעיהם של הערבים. ושומה על ישראל לעמוד על כך שכל מי שפגע בבני העם היהודי, החל מממשלות והנהגות עמי ערב וכלה בארגוני טרור ורוצחים יחידים, אשר מקבלים כל הזמן הזה עזרה, תמיכה וגילויי הזדהות הן מבוגדים בעמנו והן מאויבים חיצוניים, הוא אויב ישראל.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=162436



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי י''ד באייר תשע''א    18:15   18.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. פליטים ערבים - עובדות ומספרים:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
רבות השאלות המתייחסות לסוגיית הפליטים הערבים מ-1948 (מלחמת העצמאות) ולזכות שיבתם לארץ. האם עזבו או הוגלו? מי גרם להם לעזוב? בכמה מדובר? ומדוע כמעט שלא מוזכרים בתקשורת 800,000 פליטים יהודים שנאלצו להימלט ממדינות ערב?

הנה נתונים שיסייעו בידיכם להבין את אחת הסוגיות הבוערות ביחסינו עם הפלסטינים:

פליטים ערבים - עובדות ומספרים:

1. 800,000 ערבים התגוררו לפני מלחמת 1948/9 בתחום השטח המוגדר היום "קו הירוק".

2. 170,000 ערבים נותרו לאחר המלחמה.

3. 100,000 הורשו לחזור לישראל במסגרת "איחוד משפחות".

4. 100,000 אנשי מעמד עליון וביניים נקלטו במדינות ערביות.

5. 50,000 עובדים זרים שבו למדינותיהם.

6. 50,000 בדואים נקלטו בשבטים בדואים בירדן ובסיני.

7. 10,000-15,000 נהרגו במלחמת 1948/9.

8. סה"כ פליטים: 320,000.

בתקופה שקדמה למלחמת העצמאות: רבים מערביי ישראל מקורם בפליטים שהתיישבו בארץ לאחר שברחו מארצות שכנות.

בטרם נסביר את סוגיית פליטי 1948, חשוב שלנגד עיניכם יהיה הנתון הבסיסי הבא: ערביי ישראל שלפני מלחמת השחרור התיישבו בארץ כפליטים שעזבו את מדינות ערב.

1. בתקופה שבין 1831-1840 התיישבו בעכו אלפי פליטים מצריים שסירבו לשרת בצבא המצרי. אלפי מהגרים מצרים וסודנים התיישבו בין עזה, טול כרם ועמק החולה, כדי לחזק את כיבוש הארץ על ידי מצרים.

2. הגיאוגרף הבריטי הנרי בייקר טריסטראם בספרו "ארץ ישראל - יומן מסעות בפלסטינה", 1865 ו"הקרן הבריטית למחקר פלסטינה" תיעדו ריכוזים גדולים של מהגרים מצריים ביפו (לדוגמה, אבו כביר), עכו, חדרה, שייך מוניס (רמת אביב), בית דגן, זרנוגה, קובייבה, נחל עירון (וואדי ערה), בית שאן, ועוד. הגיאוגרף השוויצרי, פיליפ בלדנספרגר ("המזרח הבלתי-משתנה", 1913) תיעד באזור יפו מהגרים מ-25 מדינות מוסלמיות וברמלה מהגרים ממרוקו ומסוריה.

3. 36,000-30,000 מהגרים סורים (חוראנים) הגיעו לפלסטינה בשנת 1934 (כך על פי היומון הסורי, "לה סירי", 12.8.1934).

4. הגיאוגרף הבריטי מאסטרמן, כתב ב-1914 שמחצית המוסלמים בצפת היו אלג'יראים, והאחרים היו מהגרים מסוריה ובדואים מבקעת הירדן. הגיאוגרף הבריטי, קלוד קונדאר, דיווח ב-1878 שעמק יזרעאל הפך למקום מקלט בעבור בדואים מירדן.

5. מהגרים ערבים מלוב התיישבו באזור גדרה. פליטים מוסלמים מאלג'יר (מוגרבים) הגיעו לצפת ולטבריה ב-1856 בעקבות הכיבוש הצרפתי ב-1830.

6. השלטון העות'ומני והמנדט הבריטי עודדו הגירת עובדים זרים ממדינות ערב לבניית תשתיות (לדוגמה, מסילת הברזל יפו-ירושלים ב-1892), הקמת בסיסי צבא, תפעול מחצבות, בניית נמל חיפה וייבוש ביצות. המנדט הבריטי עודד הגירת עובדים זרים ממצרים, סוריה ולבנון, אך בלם עליית יהודים.

7. גלי העלייה היהודית - מ-1880 - הביאו להתפתחות כלכלית שגרמה לביקוש לכוח עבודה ולגלי הגירה ערבית לארץ ישראל.

הסיפור מאחורי הפליטים של 1948:

נטישה מוקדמת של ההנהגה הפלסטינית כבר ב- 1947 הביאה לקריסת מורל הציבור הפלסטיני וגרמה לעזיבה ולנטישת בתיהם. המושל הבריטי האיץ במיעוט היהודי והערבי להתפנות מערים מעורבות. היהודים סירבו ונשארו, הערבים נענו ונטשו.

רבות העדויות משנת 1947 והלאה, המציינות את העובדה שרבים מערביי הארץ בחרו לעזוב את בתיהם, ממספר סיבות.

300.000 ערבים נטשו את בתיהם עוד לפני פרוץ מלחמת השחרור, כאשר לערבים היה יתרון צבאי וארה"ב לחצה להימנע מהכרזה על עצמאות המדינה היהודית. השמועות על ניצחונות יהודיים במהלך מלחמת השחרור, לדוגמה - הקרב על הקסטל, והפחדה של מנהיגי הערבים את התושבים הערבים ממעשי נקם של היהודים בהם, האיצו את הנטישה הערבית.

באוגוסט 1953 אמר מנהל אונר"א (United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East -UNRWA) - סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים פלסטינים של האו"ם, רלף גאראוואיי, כי: "מדינות ערב אינן חפצות בפתרון בעיית הפליטים, אלא לשמרה כפצע פתוח כנשק נגד ישראל".

מקדונלד הבריטי: "האחריות לתופעת הפליטים רובצת לפתח מנהיגי ערב"

בספרו "שליחותי בישראל" מצביע פרופ' ג'יימס מקדונלד, מי ששימש שגריר ארה"ב בישראל עד לסוף שנת 1950, על מנהיגי ערב כאחראים לתופעת הפליטים.

וכך כותב מקדונלד: "הערבים נטשו כתוצאה מבהלה, מבריחה מוקדמת של העשירים ב-1947... מסיפורי זוועה חסרי-שחר, שהופצו על ידי המופתי ואנשיו, על סדיזם יהודי... האחריות לתופעת הפליטים רובצת לפתח מנהיגי ערב שפתחו במלחמה וניגפו בה... רוב ממשלות ערב מתעלמות ממצוקת הפליטים...".

דבריו מקבלים חיזוק מדבריו של המושל הבריטי אלן קנינגהאם, מי שהיה הנציב הבריטי האחרון: "קיימת נטישה ערבית מערים מעורבות... נמשכת הפאניקה של מעמד הביניים הערבי... נטישה מוקדמת של ההנהגה הפלסטינית הביאה לקריסת מורל הציבור הפלסטיני... " (דצמבר 1947). המושל הבריטי האיץ במיעוט היהודי והערבי להתפנות מערים מעורבות (לדוגמה, צפת - מיעוט יהודי, טבריה - מיעוט ערבי). היהודים סירבו ונשארו, הערבים נענו ונטשו".

גם עיתון "לונדון אקונומיסט" (2.10.1948) מדווח: "הגורם הכבד ביותר לנטישה הערבית היו הודעות 'הוועד הערבי העליון' שהאיצו בערביי חיפה לנטוש את בתיהם, ולא - יואשמו בבגידה. הובהר להם שהיהודים יושלכו לים לאחר הפינוי הבריטי". תומך בו עיתון "פילסטין" הירדני (19.2.1949): "מדינות ערב האיצו בפלסטינים לעקור מבתיהם, כדי לא להפריע לפלישה הערבית".

מנהיגי ערב מודים: הכרחנו את ערביי פלסטין לעזוב את בתיהם.

אך לא רק מנהיגי ארה"ב ובריטניה מעידים על כך. להלן דבריו של מנהיג הפת"ח אבו מאזן: "צבאות ערב הכריחו את הפלסטינים לעזוב את בתיהם " (פילסטין א-ת'אורה, מרץ, 1976).

מזכ"ל "הליגה הערבית", עזאם פחה מודה, שמנהיגי הערבים עודדו אותם לעזוב את בתיהם באופן זמני: "הובטח שכיבוש פלסטין יהיה פיקניק צבאי... עצתנו לערביי פלסטין היתה לעזוב את בתיהם באופן זמני..." (אל-הודה" הלבנוני, 5.6.1951).

ראש ממשלת סוריה, חאלד אל-עזאם (בספרו "זכרונות", 1973) מבכה זאת וכותב: "הבאנו אסון על הפליטים, כאשר קראנו להם לנטוש את בתיהם".

שימו לב להבדלים בארגונים העוסקים בנושא הפליטים: סוכנות הסעד אונר"א (UNRWA) מנציחה את בעיית הפליטים, מול נציבות הפליטים של האו"ם (UNHCR) המיישבת פליטים.

1. ב-26.1.1952 הכריז מזכ"ל האו"ם, דאג האמרשלד, על תכנית של שלוש שנים ליישוב פליטי 1948 הערביים במדינות ערב (החלטה 413 של עצרת האו"ם).

2. UNRWA הוקמה ב-1948 לתקופה של 2-3 שנים לפתרון בעיית הפליטים הערביים. ב-2008 חגגה 60 שנים לפעילותה: אף פליט לא יושב, אך מיליארד דולרים הצטברו בקרן הפנסיה של עובדי הארגון.

3. "נציבות הפליטים של האו"ם" (UNHCR), המטפלת ב-21 מיליון פליטים ברחבי העולם, מעסיקה 6,300 עובדים. "אונר"א", המטפלת רק בפליטים הערבים מ-1948, הפכה לסוכנות האו"ם הגדולה בעולם ומעסיקה 29,000 עובדים. להוציא 150 עובדים, כולם פלסטינים.

4. "אונר"א" מעניקה מעמד פליט לכל הערבים (כולל עובדים זרים) ששהו בארץ ישראל שנתיים לפני מאי 1948. "נציבות הפליטים" מעניקה מעמד פליט לכל מי שנאלץ להימלט ממדינת אזרחותו.

5."אונר"א" מעוניינת להגדיל את מספר הפליטים. מ-1950 גבר מספר הפליטים שעזבו את מחנות הפליטים, אך בתיהם נתפסו על ידי כפריים שזכו למעמד פליט. לפי מחקר "ראנד" מ-1971, מחצית מתושבי מחנה ג'לזון בפאתי רמאללה הם כפריים. לפי דו"ח 17.1.2003 של משרד הביקורת בקונגרס האמריקאי (GAO), פחות משליש הפליטים הרשומים מתגוררים במחנות.

6.בניגוד ל"נציבות הפליטים", "אונר"א" מעניקה מעמד פליטות לכל צאצאי הפליטים המקוריים. ה"נציבות" מיישבת פליטים (67,000 ב-2008), אך "אונר"א" מנציחה פליטות. בניגוד ל"נציבות" המיישבת פליטים במדינות מושבם, "אונר"א" משרישה בתודעת הפליטים את הרצון לשוב לזירת הסכסוך.

הדיון התמידי בסוגיית הפליטים הפלסטינים מדחיק את העובדה ש 820,000 יהודים נמלטו ו/או גורשו ממדינות מוסלמיות/ערביות והפכו גם הם לפליטים. בתאריך 16.5.1948 הופיעה כתבה בעיתון ה"ניו יורק טיימס": "סכנה חמורה ליהודים במדינות מוסלמיות. 900,000 יהודים באפריקה ובאסיה ניצבים בפני גל שנאה של אויביהם". לפניכם ריכוז מספר הפליטים היהודים שגורשו מארצותיהם:

מרוקו - 240,000

אלג'יריה - 140,000

עיראק - 135,000

טוניסיה - 105,000

מצרים - 70,000

צפון תימן - 55,000

לוב - 37,000

סוריה - 25,000

דרום תימן - 8,000

לבנון - 5,000

600,000 פליטים יהודים ממדינות ערב נקלטו בישראל. 200,000 היגרו לצרפת, בריטניה, קנדה וארה"ב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=161237



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי כ''א באייר תשע''א    09:22   25.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. נתניהו יצר מכונת אמת מושלמת וחומת אש בלתי עבירה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נגד הערמומיות הערבית יצר נתניהו חומת אש בלתי עבירה באמצעות מכונת אמת מושלמת

ביבי ניצח הלילה על הבימה העולמית העיקרית - הקונגרס האמריקאי, את כל תעמולת השקר של אהרון ברק והשמאל, הפועלים נגד מדינה יהודית.

כל הכבוד על התיחכום.

זו התממשות ההוראה המקראית: בתחבולות תעשו לכם מלחמה!

ביבי סיפק לישראל מכונת אמת מושלמת לגילוי וחשיפת השקר הערבי הגדול בהיסטוריה.

דבריו של נתניהו הם הטחת האמת בפרצופו של עולם עויין ורווי שקרים, תוך כדי ניפוץ השקרים האלה אחד לאחד ובאופן פומבי, על הבימה הבינלאומית העיקרית והאולטימטיבית - בימת הקונגרס האמריקני.

נתניהו עמל על בנייתה של מכונת אמת משוכללת שמסוגלת לרסק כל שקר המהווה נדבך ב"נרטיב" התעמולה השמאלנית והערבית.

ככל שהתגברו מחיאות הכפיים, ידעו הערבים ואנשי השמאל היהודים, שכל מסכת השקרים והרמאויות שהם טוו במשך שלושים השנה האחרונות באמצעות בג"צ ישראלי תומך ומחוקק (בניגוד לחוק), הולכת ומתפוררת לאבק פורח!

כל עמלו של אהרון ברק - חוזה מדינת כל אזרחיה, הלך והתפוגג, באולם רווי אהבה ותמיכה מהממת לישראל יהודית.

הלילה היכה נתניהו את השמאל האנטישמי ואת הערבים חומדי ארצנו, בקורנס!

התנאים שהציב הם תמציתה של האמת, וישמשו מעתה נייר לקמוס לגילוי וזיהוי בוגדים מבית, ואוייבים מבחוץ.

דרישותיו של נתניהו הן דרישות העם היהודי כולו, ובמהותן מהוות מכונת אמת, נייר לקמוס, מכונת רנטגן, אולטראסאונד, וניתוח פתולוגי בו זמנית.

הערבים הם רק שוכרי דירה בארצנו, ולא יהיו לעולם בעלי הבית!

ארץ ישראל היא ביתו של עם אחד בלבד!

"חוזה השכירות" שהכין נתניהו לערבים הוא מסננת לרמאים.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=165585




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום חמישי כ''ב באייר תשע''א    23:57   25.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  42. נאום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בקונגרס האמריקני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נאום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בקונגרס האמריקני

24/05
22:16

אני נרגש מאוד מקבלת הפנים החמה שלכם. כבוד גדול הוא לי שהענקתם לי את ההזדמנות לשאת דברים בפני הקונגרס בפעם השנייה. אין לישראל ידידה טובה יותר מאמריקה. ולאמריקה אין ידידה טובה יותר מישראל. אנו ניצבים יחד כדי להגן על הדמוקרטיה. אנו ניצבים יחד כדי לקדם את השלום. אנו ניצבים יחד כדי להילחם בטרור. ברכותיי, אמריקה, ברכותיי, אדוני הנשיא, תפסתם את בין-לאדן. ברוך שפטרנו!

במזרח תיכון בלתי יציב, ישראל היא עוגן היציבות היחיד. באזור של בריתות משתנות, ישראל היא בת בריתה הבלתי מעורערת של ארה"ב. ישראל הייתה מאז ומתמיד פרו-אמריקאית. ישראל תהיה תמיד פרו-אמריקאית.

ידידיי, במדינת ישראל אין צורך לעסוק בבניין האומה. אנו כבר בנויים. אין צורך לייצא דמוקרטיה לישראל. כבר יש לנו דמוקרטיה. אין צורך לשלוח חיילים אמריקנים לישראל. אנו מגנים על עצמנו. אתם הענקתם לנו בנדיבות רבה כלים כדי להגן על ישראל בכוחות עצמנו. תודה לכולכם ותודה לך, הנשיא אובמה, על מחויבותך האיתנה לביטחון ישראל. אני יודע שאנו בעידן כלכלי קשה. אני מוקיר לך תודה עמוקה על כך.

כמה מכם אמרתם לי שבחודשים האחרונים התחזקה אמונתכם בכך שתמיכה בביטחון ישראל היא השקעה נבונה בעתידנו המשותף. שכן קרב בעל ממדים אפיים מתחולל בימים אלה במזרח התיכון, בין עריצות לחופש. זעזוע קשה פוקד את האדמה המשתרעת בין מעבר ח'ייבר למפרץ גיברלטר. זעזועים אלו ניפצו מדינות והפילו ממשלות. וכולנו יכולים לראות שהאדמה עדיין רועדת. רגע היסטורי זה טומן בחובו הבטחה לשחר חדש של חופש והזדמנות. מיליוני צעירים נחושים לשנות את עתידם. כולנו צופים בהם. הם אוזרים אומץ. הם מסכנים את חייהם. הם תובעים כבוד. הם משתוקקים לחירות.

המחזות המדהימים הללו בטוניס ובקהיר מזכירים את ברלין ופראג ב-1989. אולם בה בשעה שאנו שותפים לתקוותיהם, עלינו לזכור גם כי התקוות הללו עלולות להתנפץ, כפי שקרה בטהראן ב-1979. אתם זוכרים מה קרה אז? האביב הדמוקרטי קצר המועד באיראן נגדע בידה של עריצות ברוטלית וחסרת רחמים. אותה עריצות היא שדיכאה את מהפכת הארזים הדמוקרטית בלבנון, תוך שהיא משליטה על מדינה למודת סבל זו את שלטון ימי הביניים של החיזבאללה.

בימים אלה ניצב המזרח התיכון על פרשת דרכים הרת גורל. כמו כולכם, אני מתפלל שעמי האזור יבחרו בנתיב הזנוח יותר - נתיב החירות. אף אחד לא יודע טוב מכם מה טומן בחובו נתיב זה. נתיב זה לא נסלל ע"י בחירות לבדן. הוא נסלל כשממשלות מאפשרות הפגנות בכיכר העיר, כשמגבלות מוטלות על כוחם של השליטים, כשהשופטים כפופים לחוקים ולא לבני אדם וכשלא ניתן לרמוס זכויות אדם כתוצאה מנאמנויות שבטיות או שלטון ההמון.

ישראל מאז ומתמיד אימצה נתיב זה במזרח תיכון שתמיד דחה אותו. באזור בו נשים נסקלות, הומוסקסואלים נתלים ונוצרים נרדפים, ישראל ניצבת כמגדלור. היא שונה. כפי שחזה הסופר האנגלי הדגול ג'ורג' אליוט לפני למעלה ממאה שנה, המדינה היהודית כשתוקם "תזרח כמו כוכב בהיר של חופש בתוך שטף העריצות במזרח".

ובכן, הוא צדק. יש לנו תקשורת חופשית, בתי משפט עצמאיים, כלכלה פתוחה, שיח פרלמנטרי תוסס. אתם חושבים שאתם קשוחים אחד כלפי השני בקונגרס? בואו לבלות יום אחד בכנסת. ברוכים הבאים.

מפגינים ערבים אמיצי לב נאבקים כעת כדי להשיג את אותן זכויות עבור עמיהם, עבור החברות שלהם. אנו גאים בכך שלמעלה ממיליון אזרחי ישראל הערבים נהנים מהזכויות הללו זה עשרות שנים. מתוך 300 מיליון הערבים החיים במזרח התיכון וצפון אפריקה, רק ערביי ישראל נהנים מזכויות דמוקרטיות אמיתיות. אני רוצה שתעצרו לרגע ותחשבו על כך. מתוך אותם 300 מיליון ערבים, פחות ממחצית האחוז חופשיים באמת, וכולם אזרחי ישראל!

עובדה מדהימה זו חושפת אמת בסיסית: ישראל היא לא הדבר שאינו בסדר במזרח התיכון. ישראל היא הדבר הנכון במזרח התיכון. ישראל תומכת במלואה בשאיפתם של עמי ערב לחיות בחופש. אנו כמהים ליום שבו ישראל תהיה אחת מתוך דמוקרטיות אמיתיות רבות במזרח התיכון.

לפני חמש עשרה שנה עמדתי על במה זו בדיוק ואמרתי שהדמוקרטיה צריכה להתחיל להכות שורשים בעולם הערבי. ובכן, היא החלה להכות שורשים. התחלה זו טומנת בחובה הבטחה לעתיד מזהיר של שלום ושגשוג. שכן אני מאמין שמזרח תיכון שיהיה באמת דמוקרטי יהיה מזרח תיכון שיחיה באמת בשלום.

אולם שעה שאנו מקווים לטוב ביותר ופועלים לשם כך, אנו חייבים גם להכיר בכך שכוחות רבי עוצמה מתנגדים לעתיד זה. הם מתנגדים למודרניות. הם מתנגדים לדמוקרטיה. הם מתנגדים לשלום.

בראש הכוחות הללו ניצבת איראן. משטר העריצות בטהראן מדכא בברוטליות את עמו שלו. הוא תומך בהתקפות נגד כוחות אמריקניים באפגניסטן ועיראק. הוא משעבד את לבנון ואת עזה. הוא מממן טרור בכל רחבי העולם.

כאשר ניצבתי כאן בפעם האחרונה, דיברתי על ההשלכות ההרסניות של פיתוח נשק גרעיני ע"י איראן. כעת הזמן אוזל, ומטוטלת ההיסטוריה עלולה להתהפך בקרוב. שכן הסכנה החמורה ביותר הרובצת לפתחה של האנושות עלולה להתרגש עלינו בקרוב: משטר אסלאמי מיליטנטי חמוש בנשק גרעיני.

האסלאם המיליטנטי מאיים על העולם. הוא מאיים גם על האסלאם. אין לי כל ספק שבסופו של דבר הוא יובס. בסופו של דבר הוא יינגף בפני כוחות החופש והקדמה. אולם כמו משטרי קנאות אחרים שנועדו לכישלון, האסלאם המיליטנטי עלול לגבות מחיר איום ונורא מכולנו לפני שקיעתו הבלתי נמנעת.

איראן החמושה בנשק גרעיני תצית מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. היא תעניק לטרוריסטים מטריה גרעינית. היא תהפוך את חלום הבלהות של טרור גרעיני לסכנה ברורה וממשית ברחבי העולם. אני רוצה שתבינו את המשמעות של זה. אם לא נעצור זאת, זה יגיע. הם יכולים להטמין את הפצצה בכל מקום. הם יכולים להרכיב אותה על טיל. הם עובדים על טילים שיכולים להגיע לעיר הזו. היא יכולה להיות בתוך מיכל בספינה העוגנת בנמל או בתוך מזוודה ברכבת התחתית.

לא ניתן להפריז בחומרת האיום על מדינתי. אלה המזלזלים בה טומנים את ראשם באדמה. פחות משבעה עשורים אחרי ששישה מיליון יהודים נטבחו, מנהיגיה של איראן מכחישים את שואת העם היהודי, שעה שהם קוראים להשמדתה של המדינה היהודית.

מנהיגים הפולטים רעל כזה צריכים להיות מוחרמים בכל פורום מכובד על פני כדור הארץ. אולם יש משהו שהופך את הזעם לגדול אף יותר: היעדר הזעם. בחוגים נרחבים בקהילה הבינלאומית, הקריאות להשמדתנו נענות בשתיקה מוחלטת. זה אף גרוע מכך כיוון שרבים מזדרזים לגנות את ישראל על כך שהיא מגנה על עצמה מפני בני חסותה הטרוריסטיים של איראן.

לא כן אמריקה. אתם פעלתם אחרת. אתם גיניתם את המשטר האיראני על כוונותיו לבצע רצח עם. אתם העברתם סנקציות חריפות נגד איראן. ההיסטוריה תצדיע לך, אמריקה. הנשיא אובמה אמר שארה"ב נחושה למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני. הוא הוביל בהצלחה את מועצת הביטחון לאימוץ סנקציות נגד איראן. אתם בקונגרס העברתם סנקציות חריפות אף יותר. המילים והמעשים הללו הם בעלי חשיבות מכרעת.

אולם משטר האייתולות עצר לזמן קצר את תכניתו הגרעינית פעם אחת בלבד, בשנת 2003, כאשר הוא חשש מהאפשרות של פעולה צבאית. באותה שנה, מועמר קדאפי ויתר על תכנית הנשק הגרעיני שלו מאותה סיבה. ככל שתגבר אמונתה של איראן בכך שכל האופציות נמצאות על השולחן, כך יפחתו סיכויי העימות. זו הסיבה שאני מבקש מכם להמשיך לשלוח מסר חד משמעי: אמריקה לעולם לא תאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני.

באשר לישראל, אם ההיסטוריה לימדה את העם היהודי משהו, זה שעלינו לקחת ברצינות קריאות להשמדתנו. אנו אומה שקמה מתוך אפר השואה. כאשר אנו אומרים לעולם לא עוד, אנו מתכוונים לעולם לא עוד. ישראל תמיד שומרת לעצמה את הזכות להגן על עצמה.

ידידיי, ישראל תמיד תעמוד על המשמר להגנתה, אולם לעולם לא נוותר על חתירתנו לשלום. אני מניח שנוותר כאשר נשיג זאת. ישראל רוצה שלום. ישראל זקוקה לשלום. השגנו הסכמי שלום היסטוריים עם מצרים וירדן המחזיקים מעמד זה עשרות שנים.

אני זוכר את המצב לפני שהיה לנו שלום. אני עצמי כמעט נהרגתי בקרב אש בתעלת סואץ. אני מתכוון לכך פשוטו כמשמעו, בתוך תעלת סואץ. ירדתי למטה עם תיק תחמושת בן 18 ק"ג על גבי ומישהו שלח יד כדי לתפוס אותי. הם עדיין מחפשים אותו, את הבחור שעשה את השטות הזאת. כמעט נהרגתי שם. נלחמתי בטרוריסטים לאורך שתי גדות נהר הירדן. ישראלים רבים מדי איבדו את יקיריהם. אני מכיר את יגונם. איבדתי את אחי.

לכן אף אחד בישראל לא רוצה לחזור לאותם ימים נוראים. השלום עם מצרים וירדן שימש מאז ומתמיד עוגן של ביטחון ויציבות בלב לבו של המזרח התיכון. יש לחזק שלום זה ע"י מתן תמיכה כלכלית ופוליטית לכל אלה הממשיכים להיות מחויבים לשלום.

הסכמי השלום עם מצרים וירדן הם חיוניים. אולם הם לא מספיקים. חובה עלינו גם למצוא דרך לכונן הסכם בר-קיימא עם הפלסטינים. לפני שנתיים הבעתי פומבית את מחויבותי לפתרון של שתי מדינות לשני עמים: מדינה פלסטינית לצדה של המדינה היהודית.

אני מוכן לפשרות כואבות כדי להשיג שלום היסטורי זה. כמנהיגה של מדינת ישראל, זוהי אחריותי להוביל את עמי לשלום.

זה לא קל עבורי. אני מכיר בכך שלמען שלום אמת, אנו נידרש לוותר על חלקים מהמולדת היהודית העתיקה. ביהודה ושומרון, העם היהודי אינו כובש זר. אנו לא הבריטים בהודו. אנו לא הבלגים בקונגו.

זוהי ארץ אבותינו, אליה הביא אברהם את בשורת האמונה באל אחד, בה התכונן דוד לקרב עם גוליית ובה חזה ישעיהו חזון של שלום נצח. שום סילוף של ההיסטוריה לא יוכל למחוק זיקה בת 4,000 שנה בין העם היהודי והאדמה היהודית.

אולם ישנה אמת נוספת: הפלסטינים חולקים אתנו פיסת אדמה קטנה זו. אנו חותרים לשלום שבו הם לא יהיו נתיניה של ישראל ולא אזרחיה. הם זכאים ליהנות מחיים לאומיים של כבוד במדינה פלסטינית חופשית, בת-קיימא ועצמאית. הם זכאים ליהנות מכלכלה משגשגת, בה כוח היצירתיות והיוזמה שלהם יוכלו לפרוח.

ראינו כבר את הניצנים של מה שיכול להיות. בשנתיים האחרונות התחילו הפלסטינים לבנות חיים טובים יותר לעצמם. ראש הממשלה פיאד הוביל מאמץ זה. אני מאחל לו החלמה מהירה מהניתוח שהוא עבר לאחרונה.

אנו סייענו לכלכלה הפלסטינית ע"י הסרת מאות מחסומים במטרה לאפשר זרימה חופשית של סחורות ואנשים. התוצאות היו מדהימות. הכלכלה הפלסטינית פורחת. היא צומחת בקצב של למעלה מ-10% בשנה.

ערים פלסטיניות נראות שונות מאוד היום מכפי שהן נראו רק לפני מספר שנים. יש להם מרכזי קניות, בתי קולנוע, מסעדות, בנקים. כל זה קורה בלי שיש שלום. דמיינו לעצמכם מה יכול לקרות כשיהיה שלום. השלום יביא איתו בשורה של יום חדש לשני העמים. הוא יהפוך את חלום השלום הערבי-ישראלי הכולל לאפשרות מציאותית.

אז הנה השאלה, אתם חייבים לשאול אותה. אם פירות השלום עם הפלסטינים כל כך ברורים, מדוע השלום חומק מאיתנו? אחרי הכל, כל ששת ראשי הממשלה מאז החתימה על הסכמי אוסלו הסכימו להקמת מדינה פלסטינית, כולל אני. אז מדוע לא הושג שלום? כיוון שעד כה הפלסטינים סירבו לקבל מדינה פלסטינית כל עוד פירושה קבלת מדינה יהודית לצדה.

הסכסוך בינינו מעולם לא היה על הקמתה של מדינה פלסטינית. הוא מאז ומתמיד היה על קיומה של המדינה היהודית. זוהי מהות הסכסוך. ב-1947 הצביע האו"ם על חלוקת הארץ למדינה יהודית ולמדינה ערבית. היהודים אמרו כן. הפלסטינים אמרו לא. בשנים האחרונות הפלסטינים סירבו פעמיים להצעות נדיבות של ראשי ממשלה ישראלים להקים מדינה פלסטינית על כמעט כל השטח שעבר לידי ישראל במהלך מלחמת ששת הימים.

הם פשוט לא היו מוכנים לסיים את הסכסוך. ואני מצטער לומר זאת: הם ממשיכים לחנך את ילדיהם לשנאה. הם ממשיכים לקרוא לכיכרות ציבוריות על שם טרוריסטים. וגרוע מכל, הם ממשיכים להנציח את האשליה שישראל תוצף ביום מן הימים בצאצאיהם של פליטים פלסטינים.

ידידיי, זה חייב להיפסק. הנשיא עבאס חייב לעשות את מה שאני עשיתי. אני ניצבתי מול עמי, וכפי שאמרתי לכם, זה לא היה לי קל, אבל אמרתי: "אני מוכן למדינה פלסטינית". הגיע הזמן שהנשיא עבאס יתייצב מול עמו ויאמר: "אני מוכן לקבל את המדינה היהודית".

שש המילים הללו ישנו את ההיסטוריה. הן יבהירו לפלסטינים שהסכסוך חייב להסתיים. שהם לא בונים מדינה כדי להמשיך את הסכסוך עם ישראל, אלא כדי לסיים אותו. הן ישכנעו את עם ישראל שיש לו שותף אמיתי לשלום. עם שותף כזה, עם ישראל יהיה מוכן לפשרות מרחיקות לכת. אני אהיה מוכן לפשרה מרחיקת לכת.

פשרה זו חייבת לשקף את השינויים הדמוגרפיים הדרמטיים שהתחוללו מאז 1967. הרוב המכריע של 650,000 הישראלים החיים מעבר לקווי 1967 מתגוררים בשכונות ובפרברים של ירושלים ותל אביב רבתי.

האזורים הללו מאוכלסים בצפיפות אך הם קטנים מבחינה גיאוגרפית. תחת כל הסכם שלום ריאלי, השטחים הללו, כמו גם אזורים אחרים בעלי חשיבות אסטרטגית ולאומית קריטית, ייכללו בגבולות הקבע של ישראל.

מעמדן של ההתנחלויות ייושב רק במו"מ. אולם עלינו גם להיות כנים. ולכן אני אומר היום משהו שצריך להיאמר פומבית ע"י כל מי שהוא רציני לגבי השלום. בכל הסכם שלום אמיתי שיסיים את הסכסוך, חלק מההתנחלויות יישארו מחוץ לגבולות ישראל. השרטוט המדויק של הגבולות הללו חייב להיעשות במו"מ. אנו נהיה נדיבים באשר לגודלה של מדינה פלסטינית עתידית. אולם כפי שאמר הנשיא אובמה, הגבול יהיה שונה מזה שהיה קיים ב-4 ביוני 1967. ישראל לא תחזור לגבולות 1967 שאינם בני-הגנה.

אני מבקש להיות ברור ביותר בנקודה זו. ישראל תהיה נדיבה באשר לגודלה של המדינה הפלסטינית, אולם נהיה תקיפים מאוד באשר לשרטוט הגבול איתה. זהו עקרון חשוב. אסור שהוא ילך לאיבוד.

אנו מכירים בכך שהמדינה הפלסטינית צריכה להיות גדולה מספיק כדי שתוכל להיות בת-קיימא, עצמאית ומשגשגת. הנשיא אובמה צדק כאשר התייחס לישראל כמולדת של העם היהודי, כפי שהוא התייחס למדינה פלסטינית עתידית כמולדת של העם הפלסטיני. ליהודים בכל רחבי העולם יש זכות להגר למדינה היהודית האחת והיחידה. לפלסטינים בכל רחבי העולם צריכה להיות זכות, אם הם יבחרו בכך, להגר למדינה פלסטינית. פירוש הדבר הוא שבעיית הפליטים הפלסטינים חייבת להיפתר מחוץ לגבולות ישראל.

באשר לירושלים, רק ישראל הדמוקרטית הגנה על חופש הפולחן עבור כל הדתות בעיר. לאורך אלף שנות ההיסטוריה של בירת היהודים, התקופה היחידה שבה יהודים, נוצרים ומוסלמים יכולים להתפלל בחופשיות וליהנות מגישה חופשית לאתרים המקודשים להם היא תחת ריבונות ישראל בירושלים. אסור שירושלים אי פעם תחולק שוב. ירושלים חייבת להישאר בירתה המאוחדת של ישראל. אני יודע כי זוהי סוגיה קשה עבור הפלסטינים. אולם אני מאמין כי עם יצירתיות ורצון טוב, ניתן יהיה להגיע לפתרון.

זהו השלום שאני מתכנן לכונן עם שותף פלסטיני המחויב לשלום. אולם אתם יודעים היטב שבמזרח התיכון, השלום היחיד שיחזיק מעמד הוא שלום שניתן להגן עליו.

לכן השלום חייב להיות מעוגן בביטחון. בשנים האחרונות נסוגה ישראל מדרום לבנון ומעזה. חשבנו שנקבל שלום, אבל זה לא מה שקיבלנו. תחת זאת, קיבלנו 12,000 טילים שנורו מתוך אותם אזורים על ערינו ועל ילדינו מצד החיזבאללה והחמאס. כוחות שמירת השלום של האו"ם בלבנון לא הצליחו למנוע את הברחת הנשק הזה. המשקיפים האירופים בעזה התאיידו בין לילה. ולכן אם ישראל פשוט תעזוב את השטחים, הנשק יזרום לתוך מדינה פלסטינית עתידית באין מפריע. טילים הנורים מתוך הגדה המערבית יכולים להגיע כמעט לכל בית בישראל בתוך פחות מדקה. אני רוצה שתחשבו גם על זה. תארו לעצמכם שכרגע הייתה אזעקה והיה לכולנו פחות מ-60 שניות כדי למצוא מחסה מפני טיל מתקרב. אתם הייתם יכולים לחיות כך? האם יש מישהו שיכול לחיות כך? ובכן, גם אנו איננו מתכוונים לחיות כך יותר.

האמת היא שישראל זקוקה להסדרי ביטחון ייחודיים בגלל גודלה הייחודי. ישראל היא אחת המדינות הקטנות ביותר בעולם. אדוני סגן הנשיא, אני מודה, היא גדולה יותר מדלאוור. היא גדולה יותר אפילו מרוד-איילנד. אבל זהו פחות או יותר. ישראל על קווי 1967 תהיה מחצית מרוחבו של הוושינגטון בלטווי.

והנה פיסת נוסטלגיה. הגעתי לראשונה לוושינגטון לפני 30 שנה כדיפלומט צעיר. לקח לי זמן, אבל בסופו של דבר הבנתי את זה: יש אמריקה מעבר לבלטווי. אולם ישראל על קווי 1967 תהיה רק 14 קילומטרים ברוחבה. ממש עומק אסטרטגי.

לכן זה חיוני ביותר לביטחון ישראל שמדינה פלסטינית תהיה מפורזת לחלוטין. זה חיוני ביותר שישראל תשמור על נוכחות צבאית ארוכת טווח לאורך נהר הירדן. הסדרי ביטחון איתנים בשטח הם הכרחיים לא רק כדי להגן על השלום. הם הכרחיים כדי להגן על ישראל במקרה שהשלום יתפורר. שכן באזורנו הבלתי יציב, אף אחד לא יוכל להבטיח ששותפינו לשלום היום יהיו שם מחר.

וכשאני אומר מחר, אינני מתכוון לאיזו נקודה מרוחקת בעתיד. אני מתכוון מחר. שלום ניתן להשיג רק סביב שולחן המו"מ. הניסיון הפלסטיני לכפות הסדר באמצעות האו"ם לא יביא שלום. כל אלה הרוצים לראות את סוף הסכסוך חייבים להתנגד לכך נחרצות. אני מעריך את עמדתו הברורה של הנשיא בסוגיה זו. שלום לא ניתן לכפות. הוא חייב להיות מושג במו"מ. אולם ניתן לנהל מו"מ רק עם שותפים המחויבים לשלום.

והחמאס הוא לא שותף לשלום. החמאס נותר מחויב להשמדת ישראל ולטרור. יש להם אמנה. אמנה זו לא רק קוראת להשמדת ישראל. היא אומרת: "הרוג את היהודים בכל מקום שתמצא אותם". מנהיג החמאס גינה את הריגתו של אוסמה בין-לאדן והילל אותו כלוחם קודש. שוב, אני מבקש להבהיר: ישראל מוכנה לשבת היום ולנהל מו"מ לשלום עם הרשות הפלסטינית. אני מאמין כי נוכל לעצב עתיד מזהיר של שלום עבור ילדינו. אולם ישראל לא תנהל מו"מ עם ממשלה הנתמכת ע"י הגרסה הפלסטינית של אל-קאעידה.

לכן אני אומר לנשיא עבאס: קרע את הברית שלך עם חמאס! שב ונהל מו"מ! עשה שלום עם המדינה היהודית! אם תעשה זאת, אני מבטיח לך זאת: ישראל לא תהיה המדינה האחרונה שתקבל בברכה מדינה פלסטינית כחברה חדשה באו"ם. היא תהיה הראשונה שתעשה כן.

ידידיי,

האירועים המכריעים של המאה הקודמת והאירועים המתחוללים במאה הזו מעידים על תפקידה המכריע של ארה"ב בקידום השלום ובהגנה על החופש. ההשגחה העליונה הפקידה בידי ארה"ב את תפקיד שומר החירות. כל העמים שהחופש יקר ללבם חייבים הכרת תודה עמוקה לאומתכם הגדולה. בין האומות המוקירות את התודה העמוקה ביותר נמצאת האומה שלי, שנלחמה על חירותה והישרדותה כנגד כל הסיכויים, בעידן העתיק ובעידן המודרני כאחד.

אני מדבר בשם העם היהודי והמדינה היהודית כשאני אומר לכם, נציגי אמריקה, תודה. תודה על תמיכתכם הבלתי מעורערת בישראל. תודה על שאתם מבטיחים שלפיד החירות ימשיך לבעור ברחבי העולם. אלוהים יברך את כולכם. אלוהים יברך לעד את ארצות הברית של אמריקה.

http://www.netanyahu.org.il/news/1873/32/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%A1-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%A0%D7%99/d,netan-speech/

*************

פרשנות לנאום ראש הממשלה בקונגרס - פוקס ניוז

http://www.youtube.com/watch?v=kseos76sFns&feature=related

*************

Netanyahu addresses US congress

http://www.youtube.com/watch?v=yrd2vqr8ONY

************

Israeli PM Benjamin Netanyahu address to US Congress 24/5/11 & Heb. Sub. Ful

http://www.youtube.com/watch?v=jURjPMkmjrA

***************

Part 1: Netanyahu speech addressing the US congress.mp4

http://www.youtube.com/watch?v=z496zRMxxu8

Part 2 Netanyahu's speech addresses the US Congress.mp4

http://www.youtube.com/watch?v=jH17NY9P4Ds&feature=related

************

rime Minister Benjamin Netanyahu - Speech Before Congress, May 24, 2011

http://www.youtube.com/watch?v=mZyN4KPWE0A



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי כ''ב באייר תשע''א    00:03   26.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. Israel isn't occupying West Bank  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ongress gives Bibi a standing ovation for saying Israel isn't occupying West Bank

http://www.youtube.com/watch?v=QwxnXiPjCkI&feature=related



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי כ''ב באייר תשע''א    06:55   26.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. בנאומו, שלל עבאס את קיומה של ההיסטוריה היהודית בא''י  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 26.05.11 בשעה 07:04 בברכה, ליה
 
עבאס לנתניהו: אתה מקרי בהיסטוריה

בנאומו, שלל עבאס את קיומה של ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל, וטען להיסטוריה פלסטינית בת 9000 שנים כביכול, שראשיתה היא בשנת 7000 לפני הספירה, שבזכותה, לדבריו, הפלסטינים הם "בעלי ההיסטוריה".

הרשות הפלסטינית ערכה אירועים רשמיים ברמאללה ובעזה כדי לציין את היום שבו הפלסטינים מתאבלים על הקמת מדינת ישראל, "יום הנכּבה ". הנאום של מחמוד עבאס נישא בעזה על ידי יועצו ונציגו, עבדאללה אל-איפרנג'י.

נאומו של עבאס כלל פנייה מתגרה אל ראש הממשלה נתניהו, כנציגה של ישראל:

"הו נתניהו, אתה מקרי בהיסטוריה. אנו אנשי ההיסטוריה. אנו בעלי ההיסטוריה."

יש לציין כי האמירה שהופנתה על ידי עבאס לנתניהו, הינה משוללת בסיס עובדתי. ההיסטוריה היהודית/ישראלית בארץ ישראל היא בת אלפי שנים, והיא מתועדת בשפע מקורות כתובים, יהודיים ולא יהודיים, והיא מאוששת על ידי מספר עצום של ממצאים ארכיאולוגיים, החל ממטבעות עם כתובות בעברית, והמשך במקוואות מתקופות עתיקות. למשל, בכתובת חרותה על מצבה שנמצאה בעיר כּוּרְח ('מונולית כּוּרְח'), מסמך אשורי מתקופת המלך שלמנאסר השלישי (859-824 לפנה"ס), נכלל המשפט הבא: "המלך אחאב מישראל שלח 2,000 מרכבות ו-10,000 חיילים רגליים."

מאידך, רק בזמן היסטורי מאוחר הערבים באזור החלו להיות מוגדרים כ'פלסטינים'. אף היסטוריון, מלבד אלה הפלסטינים, לא טען כי ישנה היסטוריה פלסטינית עתיקה, ואין אף עדות היסטורית לקיומו של עם ערבי-פלסטיני בעת העתיקה, כפי שטוען עבאס. דבר זה נכון גם למקורות אסלאמיים: הקוראן עצמו מתייחס לבני ישראל ואפילו מזכיר את חורבן בית המקדש השני (סורה 17), אך הוא לא מתייחס לפלסטינים.

להלן דברים מנאומו של עבאס, אשר הופנו לישראל ולנתניהו:

מנחה האירוע בעזה מטעם הרשות הפלסטינית:

"נאום הנשיא מחמוד עבאס - אבו מאזן, יו"ר הוועד הפועל של אש"ף, ראש הרשות הפלסטינית - יישא אותו האח הלוחם הגדול עבדאללה אל-איפרנג'י, נציג ויועץ של הנשיא."

מחמוד עבאס (באמצעות נציגו, עבדאללה אל-איפרנג'י) :

"הפיוס הלאומי הפלסטיני הוא צורך להתמודדות עם ישראל ולהתמודדות עם נתניהו. אנו אומרים לו, כשהוא טוען כי יש להם זכות היסטורית בת 3000 שנה לפני הספירה, אנו אומרים כי לעם של פלסטין על אדמת כנען היתה היסטוריה של 7000 שנה לפני הספירה. זו האמת, שיש להבינה ולרשום אותה כדי לומר: 'הו, נתניהו, אתה מקרי בהיסטוריה. אנו אנשי ההיסטוריה. אנו בעלי ההיסטוריה'."

איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק

http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=157&doc_id=5073

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=165807

תגוביות:

1.אבו מאזן נכנס לואקום התודעתי שיצרה ישראל במו ידיה. אבו מאזן נוהג כמנהג ערב מאז ומעולם - חדירה לואקום.

הבדואים בדרום והערבים בצפון משתלטים על אדמות מדינת ישראל חסרת הרצון לשליטה, ומהרגע שנטו אוהל או בנו שם את הפחון נוטשת ממשלת ישראל את חובותיה כלפי העם היהודי והדורות הבאים, ומפקירה את קרקעותיה לפראי המדבר.

ב-1967 היה "הר הבית בידינו" - אולם שר בטחון מופקר וחסר אחריות היסטורית העניק את המקום הקדוש ביותר לעם היהודי לחבורת הפראים האנטישמית הקרויה "וואקף".(לפני כן היה הר הבית תחת חסות בית המלוכה ההאשמי).

ממשלת ישראל, באמצעות משרד החינוך שלה, שתכני הלימודים בבתי הספר שלה נשלטים על ידי חבורה שמאלנית ועל ידי שר חסר אחריות (גדעון סער), מפקירה לחלוטין את חובת קיבוע התודעה ההיסטורית בקרב ילדי ישראל .

במקום זאת מחדירה מדינת ישראל באמצעות משרד החינוך שלה תודעות ותובנות של לימוד "נאכבה", לימודי מגדר, שירי מחמוד דרוויש, ועוד מרעין בישין.

לואקום הזה נכנס אבו מאזן, ובשקט יכול לנהוג כמנהג ערב-גניבת ההיסטוריה שלנו ואין פוצה פה ומצפצף או מוחה!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי כ''ב באייר תשע''א    08:37   26.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. כנס לדיון על הפיצויים שישלמו הערבים בגין נזקי מלחמות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
המהלך המתבקש הבא: כינוס נציגי העולם לדיון בפיצויי המלחמה המגיעים לישראל מהערבים.

פיצוי בגין מלחמות, ונזקי טרור והתקפות ערביות על מדינת ישראל ועל העם היהודי, בדיוק כפי שגרמניה שילמה על מעשיה.

על מדינת ישראל מוטלת החובה, לקרוא לכינוס נציגי עולם, המוכנים לבוא ולדון בחובת תשלומי פיצויים שחייבים הערבים לשלם לנו, בתמורה לנזקי המלחמות שיזמו, כמו גם שילומים בגין נזקי ההתנכלות והגירוש של יהודי מדינות ערב, והחרמת וגניבת עושרם ורכושם!

בדיוק כמו שעשו באירופה אחרי כל מלחמה נגד התוקפן-פעמיים גרמניה.

פעמיים תקפה גרמניה את מדינות אירופה, ופעמיים הוגש לה החשבון, שיש להגיש לכל מי שתוקף אחרים ופותח במלחמות נגדם, והיא אולצה לשלם את חובה עד הפרוטה האחרונה.

גם על האוייבים הערבים יש להשית את חשבון ההוצאות עבור המלחמות שיזמו, וההרס והעלות שהן גרמו למדינת ישראל ולאזרחיה היהודים המותקפים.

גרמניה סיימה לשלם את חובה למותקפים רק השנה!

פיצוי בגין המלחמות שיזם התוקפן הערבי, זה המהלך המתבקש הבא, שחייב להידון על ידי מדינת ישראל והציבור היהודי בארץ.

חייבים להרים את היוזמה המתבקשת מאליה הזו, שאיש לא העלה עד היום לדיון ציבורי רציני.

כולנו יודעים שהכלל הנוהג בין האומות הוא - שברת - שילמת!

גם אנו אומה בין האומות!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P712.jsp?arc=165903



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ששי א' בסיון תשע''א    12:18   03.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. נתניהו בקונגרס: ''מוכנים לוויתורים בארץ אבותינו''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נתניהו בקונגרס: "מוכנים לוויתורים בארץ אבותינו"

ראש הממשלה נתניהו התקבל בתשואות רמות בקונגרס האמריקני. "הפלסטינים שותפים לארץ הזאת יחד איתנו", אמר נתניהו בנאומו, "אני מוכן לוויתורים כואבים כדי להגיע לשלום - אבל ירושלים לא תחולק". נתניהו הבטיח כי בתנאים המתאימים "תהיה ישראל הראשונה שתכיר באו"ם במדינה הפלסטינית". צפו בנאום המלא/

כאשר נכנס נתניהו לתוך הקונגרס, נעמדו לכבודו נציגי בתי הנבחרים האמריקניים, ורבים מהם לחצו את ידו ומחאו לו כפיים במשך דקות ארוכות, בהתלהבות רבה. גם רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו הייתה נוכחת בקהל ומחאה כפיים לבעלה. מחיאות הכפיים הסוערות נמשכו, גם כאשר הציג יו"ר בית הנבחרים את "הוד רוממותו", ראש הממשלה בנימין נתניהו. במהלך הנאום קמו הנוכחים ומחאו כפיים לראש הממשלה עשרות פעמים.

נתניהו על חיסול בן לאדן: "ברוך שפטרנו, כבוד הנשיא"
"אני מאוד נרגש מקבלת הפנים החמה הזאת", פתח נתניהו את דבריו. "לכבוד הוא שנתתם לי את ההזדמנות לפנות לקונגרס בפעם השנייה", הוסיף ראש הממשלה הישראלי, שנראה מחויך ונינוח ואף הרשה לעצמו להתבדח עם סגן הנשיא ג'ו ביידן כשהזכיר לו את הימים ששניהם היו "הבחורים החדשים".

"אין לאמריקה ידידה טובה מישראל ואין לישראל ידידה טובה יותר מאמריקה", אמר נתניהו לקול תשואות הנבחרים. "אנחנו עומדים יחד כדי להילחם בטרור", הוסיף ראש הממשלה ובירך את האמריקנים על לחימתם בטרור. נתניהו פנה אל הנשיא האמריקני, שלא היה נוכח באולם, ואמר: "ברוך שפטרנו מבן לאדן", אמר נתניהו.

"אתם לא צריכים לעזור לנו לבנות את האומה ולייצא את הדמוקרטיה אלינו - יש לנו כבר. אתם לא צריכים לשלוח כוחות אמריקנים לישראל כי יש לנו כבר", אמר נתניהו, כשהוא רומז לפעילות האמריקנית במזרח התיכון.

גם הפעם - נאומו של נתניהו הופרע

"הייתם מאוד נדיבים לתת לישראל כלים כדי לעשות את כל הדברים האלה לבד", הודה נתניהו לאובמה. "תודה לך על הנחישות לסייע לישראל בימים הקשים מאוד. אני מאוד מעריך את זה מעומק ליבי", הוסיף נתניהו בחיוך.

"כעת יש קרב אתני במזרח התיכון בין דיקטטורות לבין חופש. יש טלטלה טקטונית של האדמה", אמר ראש הממשלה בהתייחס למהפכות במזרח התיכון. "הטלטלות הללו הפילו משטרים ומדינות. כולנו רואים שהאדמה עדיין זזה. אנחנו עדים לרגע היסטורי, להבטחה של שחר חדש, של הזדמנות", הוסיף ראש הממשלה בהתייחס לצעירים שנחושים לבצע מהפכות במזרח התיכון.

במהלך נאומו של ראש הממשלה נעשה ניסיון להפריע לדבריו של נתניהו, כאשר נשמעו צעקות מן הקהל, אך אלו נתקלו בקריאות בוז רמות מצד חברי הקונגרס, ולאחר מכן במחיאות כפיים סוערות לנתניהו - כדי למזער את המבוכה. מיד לאחר מכן הוצאה המפגינה שהפריעה לנאומו של ראש הממשלה מן האולם.
נתניהו עצמו התייחס בהלצה להפרעה לנאומו כאשר אמר בחיוך: "אנחנו מקווים שהמהפכות בעולם הערבי יאפשרו לצעירות כמו זו שצעקה כאן להשמיע את קולן".

"הקשר בין ישראל לארה"ב - המאבק לחירות"

"המזרח התיכון עומד בצומת הרת גורל. כמו כולכם, אני מתפלל שעמי האזור יבחרו בדרך שפחות צועדים בה - הדרך של החירות", אמר ורמז לשירו המפורסם של רוברט פרוסט. "אף אחד לא יודע מה יש בדרך הזו לחירות יותר טוב מהאמריקנים. אי אפשר לסלול אותה רק בעזרת בחירות. אפשר לסלול אותה כשממשלות מתירות הפגנות", טען ראש הממשלה.

"ישראל תמיד בחרה בדרך של חירות, במזרח תיכון שבו עדיין תולים אנשים, סוקלים הומוסקסואלים ורוצחים נוצרים", אמר נתניהו, וגרף מחיאות כפיים סוערות מצד הנוכחים.

"אנחנו גאים בישראל שבה יותר ממיליון אזרחים ערבים-ישראלים נהנים מזכויות פרט במשך עשורים", אמר ראש הממשלה. "תעצרו לרגע ותחשבו על זה. מתוך 300 מיליון ערבים באזור הזה לפחות פחות מאחוז באמת חופשיים - וכולם אזרחים של ישראל", הוסיף נתניהו.

"ישראל תומכת ברצון של ערביי ישראל לחיות בחופש. אנחנו נמשיך לתמוך ברצון הזה", אמר ראש הממשלה. נתניהו הוסיף: "לפני 15 שנה עמדתי על הדוכן הזה ואמרתי שדמוקרטיה חייבת להכות שורש בעולם הזה - וזה התחיל לקרות. זו הבטחה של שלום ושגשוג. אני מאמין שמזרח תיכון שבאופן אמיתי דמוקרטי, יהיה מזרח תיכון שיש בו שלום. בעוד שאנחנו עובדים על הטוב ביותר, עלינו להכיר גם בכך שיש כוחות רבים שמתנגדים לדבר הזה. הם מתנגדים למודרניות, לדמוקרטיה ולשלום".

"אם לא נעצור את אירן - הנשק הגרעיני יבוא"

בהתייחסות לאירן אמר נתניהו כי "מדובר בשלטון שפוגע באזרחים שלו ומפיץ טרור ברחבי העולם". "עכשיו הזמן אוזל. הסכנה הגדולה מכל יכולה להגיע אלינו בקרוב - משטר מיליטנטי קיצוני עם נשק השמדה המונית", טען ראש הממשלה והוסיף בתקווה: "אין לי ספק שבסופו של דבר המשטר הזה ייכנע לכוחות החופש, כי הכוח הזה לא יכול להילחם בכל האינפורמציה שמסתובבת בעולם. כמו כל כוח רשע אחר בעולם, הוא ייכשל, אבל אירן יכולה לגבות מחיר כבד מאיתנו עד שתיכנע. היא יכולה לתת לטרוריסטים מטרייה גרעינית. זה יכול להפוך לסיוט".

"הם יכולים לשים פצצה בתוך מזוודה ברכבת התחתית, גם בארה"ב", הזהיר נתניהו. "מי שמתעלם מזה טומן את ראשו בחול כמו בת יענה", אמר ראש הממשלה, והוסיף רמיזה ביקורתית על כך שהעולם ממשיך לאפשר לנשיא האירני לבקר מדי שנה במטה האו"ם.

"העולם שותק - וזה גורם לתרעומת"

"אם יש משהו שגורם לתרעומת להיות גדולה עוד יותר - זה דווקא חוסר התרעומת, כי רוב הקהילה הבינלאומית מגיבה בשתיקה לקריאה להשמדת ישראל", האשים נתניהו. "זה אפילו גרוע מזה - כי יש רבים שבאים לגנות את ישראל שבאה בסך הכל לגנות את אירן", הוסיף נתניהו, אך מיד פייס את שומעיו כשאמר שלא ארה"ב היא זו שמגנה את ישראל, אלא עומדת לצידה.

"ככל שאירן מאמינה יותר שיש אופציה גם לתקיפה צבאית, כך קטן הסיכוי לעימות עם אירן", אמר נתניהו. "אני מבקש מכם לשלוח מסר שאירן לא תוכל להשיג מסר גרעיני", אמר ראש הממשלה לחברי הקונגרס, בדברים שבהחלט נעמו לאוזניהם.

"אם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו זה שצריך להתייחס ברצינות לקריאות להשמדתנו", אמר נתניהו בהתייחס לשואה: "כשאנחנו אומרים לעולם לא עוד - אנחנו מתכוונים לזה. ישראל תמיד תשמור לעצמה את הזכות להגנה עצמית. אנחנו רוצים שלום והשגנו כבר הסכמי שלום היסטוריים עם מצרים וירדן".

"אין ברירה - נוותר על חלקי ארץ אבות בדרך לשלום"
ראש הממשלה הזכיר לנוכחים כיצד כמעט נהרג במהלך קרב בתעלת סואץ, בתקופת שירותו הצבאי, אך חולץ ברגע האחרון על ידי חברו ליחידה. "אני זוכר מאבק מלחמתי נגד טרוריסטים משתי גדות הירדן. יותר מדי ישראלים איבדו את יקיריהם", הוסיף נתניהו והזכיר כי גם הוא עצמו בן למשפחה שכולה, כשאיבד את אחיו יוני נתניהו ז"ל.

"ישראל היא עוגן לשלום וליציבות במזרח התיכון", אמר נתניהו. "השלום הזה צריך לקבל דחיפה על ידי כל האנשים שעדיין מחויבים לשלום. הסכמי השלום בין מצרים לישראל ובין ירדן לישראל חיוניים, אבל לא מספיקים. חייבים למצוא דרך לשלום עם הפלסטינים", הוסיף ראש הממשלה.

"לפני שנתיים החייבתי לשתי מדינות - פלסטינית ויהודית - זו לצד זו", הזכיר נתניהו את נאום בר אילן. "אני מוכן לוויתורים כואבים כדי להגיע לשלום הזה. אני כמנהיג ישראלי אחראי להוביל את העם שלי לשלום הזה", הוסיף נתניהו. "אנחנו נדרש לוותר על חלקים מארץ האבות שלנו לצורך כך. במדינת ישראל היהודים אינם כובש זר", אמר נתניהו וזכה, פעם נוספת, למחיאות כפיים סוערות.

"הסיבה לאי קיומה של מדינה פלסטינית - המדינה היהודית"

"הפלסטינים שותפים לארץ הזאת יחד איתנו. אנחנו רוצים שהם יוכלו לחיות בשלום חופשי ויהיו עם שיוכל לחיות במדינה שלו, ולא להיות נתינים. אנחנו לא רוצים אותם לא כנתינים ולא כאזרחים", אמר ראש הממשלה. "הם צריכים להנות מכלכלה משגשגת. אנחנו רק ראינו את ההתחלה של מה שאפשרי - בשנתיים האחרונות הפלסטינים החלו לבנות לעצמם חיים טובים יותר", טען נתניהו.

"הסרנו מחסומים כדי שתהיה זרימה טובה יותר של אנשים ושל סחורות. יש להם קניונים, קולנועים, מסעדות ובנקים. יש להם אפילו עסקים באינטרנט. זה שינוי מדהים שעובר על הפלסטינים בלי שלום. נסו לדמיין מה יקרה עם שלום", טען ראש הממשלה. נתניהו הקדיש מספר דקות ארוכות כדי לדבר על מה שצריך לקרות עם העם הפלסטיני.

"אם הישגי השלום עם הפלסטינים כל כך ברורים, למה עד עכשיו השלום חמק מידינו?", שאל נתניהו, והשיב לעצמו: "כל ששת ראשי הממשלה מאז הסכם אוסלו הסכימו על הקמת מדינה פלסטינית. לא היה שלום עד עכשיו בגלל שהפלסטינים לא הסכימו לקבל מדינה פלסטינית, אם המשמעות תהיה לקבל מדינה יהודית לצד מדינה פלסטינית. תבינו, הסכסוך בינינו מעולם לא היה על כינון מדינה פלסטינית. הוא תמיד היה על כינונה של מדינה יהודית. על זה נסוב כל הסכסוך הזה".

נתניהו אף הזכיר את הסכם החלוקה, כשהאשים את הפלסטינים בכך שסירבו לקבל את עמדת האו"ם - ולאחר מכן הזדעקו. "הפלסטינים לא מוכנים לסיים את הסכסוך. הם ממשיכים לחנך את הילדים שלהם בשנאה וממשיכים לקרוא לכיכרות על שם טרוריסטים. הם ממשיכים להחזיק את אותה פנטזיה של חזרת פליטים פלסטיניים לישראל. זה חייב להיפסק", טען נתניהו.

"אני עמדתי מול העם שלי ואמרתי שאני מוכן לקבל מדינה פלסטינית. הגיע הזמן שגם אבו מאזן יעשה זאת מול העם שלו ויגיד כי הוא מסכים לקבל מדינה יהודית", אמר נתניהו בפנייה אל יו"ר הרשות הפלסטינית. "המילים האלה ישנו את ההיסטוריה. זה יבהיר לפלסטינים שהסכסוך הזה חייב להסתיים, שהם לא בונים מדינה פלסטינית כדי להמשיך את הסכסוך עם ישראל, אלא כדי לסיים אותו. זה ישכנע גם את העם בישראל שיש להם פרטנר לשלום", הוסיף ואמר: "עם פרטנר כזה העם בישראל יהיה מוכן לפשרה רחבת היקף. אני אהיה לפשרה שמגיעה רחוק".

"גבולות 67 - עם שמירה על אזורים חשובים בגבולות ישראל"
"הפשרה הזאת חייבת לשקף את השינויים הדמוגרפים שחלו מאז 1967. רוב הישראלים שגרים מעבר לקווים האלה גרים גם באזור ירושלים ותל אביב - אזורים מאוד צפופים. בכל הסכם שלום ריאלי, האזורים האלה, כמו עוד מקומות קריטיים מבחינת ביטחון, צריכים להיות משולבים בתוך הגבולות הסופיים של מדינת ישראל", אמר נתניהו.

"הגבולות חייבים להיות נידונים במסגרת ההסכם. בכל הסכם עתידי חלק מההתנחלויות יהיו מחוץ לגבולות מדינת ישראל", אמר נתניהו והוסיף: "נהיה נדיבים בכל הנוגע לגודל המדינה הפלסטינית העתידית, אבל הגבול יהיה שונה, כמו שאמר אובמה. אי אפשר לחזור לגבולות 67 המקוריים, שאינם בני הגנה".

"בעיית הפליטים תפתר מחוץ לישראל"

"אנחנו מכירים בכך שמדינה פלסטינית חייבת להיות גדולה כדי שתהיה בת קיימה", הודה נתניהו. "כמו שיהודים מרחבי העולם יכולים להגר למדינה היהודית ככל שיירצו, כך גם פלסטינים יכולים לחזור למדינה הפלסטינית ככל שיירצו", הוסיף ראש הממשלה וחזר פעם נוספת כי בעיית הפליטים הפלסטינים תפתר מחוץ לגבולות ישראל.

"רק ישראל דמוקרטית הגנה עד כה על חופש הפולחן של כל הדתות בעיר הזאת", אמר נתניהו באשר לשאלת חלוקת ירושלים. "לאורך ההיסטוריה של הבירה, של ירושלים, הפעם היחידה שהיה חופש הייתה תחת השלטון הישראלי ולכן ירושלים הייתה ותישאר לעולם ועד תחת ריבונות ישראלית", אמר ראש הממשלה והוסיף: "אני יודע שזה מורכב בעיני הפלסטינים, אבל יחד ניתן לפתור זאת".

"זה השלום שאני מתכוון לכונן עם כל פרטנר פלסטיני, אבל חייבים לעגן שלום בביטחון", אמר נתניהו והסגיר את הנסיגה מעזה ומלבנון. "בתמורה לנסיגות באזורים הללו קיבלנו טילים לעבר הילדים והנערים שלנו, מצד חיזבאללה וחמאס. אנשי האו"ם בלבנון לא הצליחו למנוע את הברחת הנשק וגם המשקיפים האירופים בעזה נעלמו בין לילה", הוסיף ראש הממשלה.

"ישראל היא מדינה קטנה - חשוב להגן עליה"

"אם ישראל תעזוב עוד אזורים, יהיה ניתן להגיע לכל מקום בישראל עם טילים בפחות מדקה. דמיינו את הסיטואציה הזאת", אמר נתניהו לנוכחים וביקש מחברי הקונגרס לנסות לדמיין את הסיטואציה".

"ישראל זקוקה לסידורי ביטחון מאוד יחודיים בגלל הגודל שלה. היא אחת המדינות הקטנות בעולם", אמר נתניהו. "ישראל בקווים של 67 תהיה חצי מההיקף של הכביש שמקיף את וושינגטון", הזכיר נתניהו בבדיחות הדעת.

"אין לישראל עומק אסטרטגי ולכן חיוני ממש שמדינה פלסטינית תהיה מפורזת", אמר ראש הממשלה. "באותה מידה חיוני שלמדינה תהיה נוכחות ארוכת טווח בבקעת הירדן", הוסיף נתניהו.

"נהיה המדינה הראשונה שתכיר בפלסטין"

בהתייחס להכרזת העצמאות הצפויה של הפלסטינים בספטמבר, קרא נתניהו למנוע אותו. "אי אפשר לכפות שלום. צריך לשאת ולתת על שלום", אמר ראש הממשלה. "אפשר לנהל משא ומתן על שלום רק כשיש פרטנרים שמחויבים לשלום - וחמאס הוא לא פרטנר מחויב לשלום, אלא להרס ישראל", הוסיף.

נתניהו הוסיף ופנה לאבו מאזן: "קרע את ההסכם שלך עם חמאס ועשה שלום עם העם היהודי". נתניהו הוסיף והבטיח לאבו מאזן: "ישראל לא תהיה האחרונה שתקבל מדינה פלסטינית אם תשב איתה למשא ומתן - אלא נהיה המדינה הראשונה שתכיר בה".

נתניהו סיים את נאומו בברכה לארצות הברית: "שאלוהים יברך לעד את ארצות הברית של אמריקה".

התגובות לנאום: "נתניהו מוביל את ישראל לעימות"

במסיבת עיתונאים שלאחר הנאום התייחס נתניהו לנאומו ולתגובות שזכה להן. "שמחתי לראות את הפנים המוכרות של הברית בין ישראל לארצות הברית. זה מחמם את הלב", אמר ראש הממשלה לכלי התקשורת. "זה מחמם את ליבנו שיש לנו תמיכה יציבה מכל הצדדים בארצות הברית. אמריקה תמיד עוזרת לנו ומתנגדת לחמאס", הוסיף ראש הממשלה.

"זה יום גדול עבורנו ועבורי באופן אישי", אמר נתניהו. "זו הזדמנות לחזור למקום שאני מאוד מעריך", הוסיף ראש הממשלה.

"הדי מחיאות הכפיים ייעלמו אחרי שעות וישראל תחזור לעמוד בפני האתגרים שניצבים בפניה", אמר יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ח"כ שאול מופז בתגובה לנאום נתניהו. "נתניהו אמר כי אין לו דרך. הוא מוסיף להוביל אותנו לעימות - והאלטרנטיבה היא בין בחירות לעימות. צריך ללכת לבחירות", הוסיף מופז.

"יש חשיבות עצומה לכך שמחאו לנתניהו כפיים כשהוא אמר שירושלים לא תחולק", אמר בתגובה יו"ר מועצת יש"ע דני דיין. "זאת העת למנף את האהדה הזאת למהלך פוליטי", הוסיף דיין, אך סייג את דבריו: "החיסרון הבולט של הנאום הוא שיהיו ישובים שיישארו מחוץ לגבולות ישראל. זה רע".

ברשות הפלסטינית הביעו אכזבה עמוקה מנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו מול שני בתי הקונגרס האמריקני בוושינגטון.

בכיר הפת"ח נביל שעת' אמר לרשת הטלוויזיה הפלסטינית לאחר הנאום כי תכניתו של נתניהו לפתרון הסכסוך היא "שלום של כניעה, שלום של כיבוש ושלום של מלחמה". סאיב עריקת טען באזני כתבי רשת "אל ג'זירה" כי נאומו של נתניהו על גבעת הקפיטול מוכיח "שאין לנו פרטנר אמיתי לשלום בישראל".

דוברו של יו"ר הרשות הפלסטינית, נביל אבו-רודינה, מיהר גם הוא למסור את תגובתו וטען כי הנאום מציב מכשולים רציניים לתהליך השלום. אבו-רודינה הוסיף ואמר: "כל שלום עם ישראל יהיה מבוסס על קווי הגבול מ-1967, שעליהן תקום מדינה פלסטינית שתכלול את ירושלים כבירתה".

http://www.mako.co.il/news-military/israel/Article-f964d7d80322031004.htm



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש ב' בסיון תשע''א    11:39   04.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. Narratitis - שקרים הזויים המוצגים כנארטיב / ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.06.11 בשעה 13:44 בברכה, ליה
 
אבו-מאזן מפריך את ה"נרטיבים" של מחמוד עבאס, ומציג לנו את התפשטותה של מחלת העת החדשה - שקרים הקרויים "נרטיבים".

במאמר ל"ניו-יורק טיימס" סיפר אבו-מאזן ש"מייד לאחר החלטת החלוקה גירשו הציונים את הערבים". וכי "משפחתו גורשה לסוריה ונאלצה לגור באוהל קנבס". יש שם עוד טענות. על הציונים שפתחו במלחמה לגירוש הערבים, על החלטת החלוקה שגרמה לגירוש, ועוד ועוד. הטענות הללו שוות בדיקה.

ראשית, החלטת החלוקה הייתה ב-29.11.47. הפינוי מצפת, באשמת ההתקפה הערבית ובעידוד ההנהגה הערבית, בוצע רק במאי 48'.

שנית, משפחתו של אבו-מאזן הייתה אמידה. היו לה מספיק אמצעים כדי להתקיים במשך שנה ללא דאגות, ולא באוהל בקנבס.

שלישית, משפחת אבו-מאזן עברה מצפת לירדן, ולא לסוריה. רק מאוחר יותר היא עברה לדמשק.

רביעית, ערביי צפת עזבו מרצונם, גם כפחד מנקמה, על הטבח שהם עצמם ביצעו ביהודי צפת ב-1929.

חמישית, אכן היה גירוש. אבל אלה צבאות ערב שהכריחו את הערבים להגר.

שישית, אלה לא היהודים שסירבו להצעת החלוקה, אלא הערבים.

ושביעית, הכרזת המדינה היהודית כללה הצעת שלום, ואלה לא היהודים, אלא הערבים, שפתחו במלחמת שמד נגד היהודים.

* * *

שבע הטענות שלהלן נשמעות כמו, רחמנא ליצלן, תעמולה ציונית.

האמנם זו התעמולה הציונית שסותרת את טענות אבו-מאזן?

לא ולא.

ההפרכות לקוחות, בעיקרן, מתוך דברים שאמר וכתב אבו-מאזן.

במו פיו ובמו ידיו.

רק לפני שנתיים, ב-2009, בראיון לטלוויזיה הפלסטינית, סיפר אבו-מאזן על משפחתו האמידה, על העזיבה מחשש לנקמה, ועל המעבר לירדן.

היה ויכוח אם הדברים אכן נאמרו. בדיון שהתקיים בויקיפדיה באנגלית, הדברים שיוחסו לאבו-מאזן הושמטו, משום שלא היתה הוכחה לכך שהדברים אכן נאמרו. כך שהיה צורך בהוכחה.

ובכן, עבדכם הנאמן פנה לממר"י. אם הדברים נאמרו - זה מכון המחקר שיכול לאתר אותם. ואכן כך.

ניתן לצפות ולשמוע חלק מהראיון, בו אבו-מאזן מציג בקולו את סיפור משפחתו . להלן גם הפניה לתמליל. דיווח מלא על מה שנאמר באותו ראיון הופיע מיד לאחר הראיון, בשנת 2009, בג'רוזלם פוסט.

* * *

נמשיך לסוגיית "הגירוש הציוני". האם היו אלה הציונים האכזרים שגירשו את ערביי פלסטין המנדטורית, או שמא פלישת צבאות ערב גרמה לכך? סוגיה ידועה ומוכרת, אך נדמה שהפעם יהיה זה נכון להציג, שוב, את גרסתו של לא אחר מאשר מיודענו הוותיק, הנציג המוסמך והנבחר של העם הפלסטיני, כבוד הנשיא, אבו-מאזן.

ובכן, ד"ר יצחק בן-גד מציג בספרו (Politics, Lies and Videotape) דברים שכתב אבו-מאזן בביטאון הרשמי של אש"ף, "פלסטין אל-ת'וורה":

"צבאות ערב נכנסו כדי להגן על הפלסטינים, אך במקום זאת, הם נטשו אותם והכריחו אותם להגר ולעזוב את מולדתם" (עמ' 310). נדמה שברור יותר קשה להיות. למען הסר ספקות, מוצג כאן התרגום לאנגלית, והמהדרין מוזמנים לפנות ללינק, כדי לקרוא את המקור בערבית.

הקטע שפורסם על ידי אבו מאזן ב"פלסטין אל-ת'וורה":

היכנסו לקישורית לצפייה.

אפשר להמשיך.

ספק אם יש פיסקה אחת במאמר של אבו-מאזן ב"ניו-יורק טיימס" שתעבור את מבחן האמת.

אפשר לחשוף את השקרים.

אפשר להפריך את הטענות.

אלא שהפעם עושה זאת אבו-מאזן בעצמו.

היסטוריונים, מן הסתם, יקראו לגירסת אבו-מאזן בשם האורווליאני -
"הנרטיב הפלסטיני". אכן כן.

מתברר שאפילו למנהיג הפלסטיני אין נרטיב אחד. יש הרבה. ואם הפירוש העדכני של "נרטיב" הוא "שקר", אבו-מאזן מבהיר את הסיבה.

* * *

ואם כבר בשקרים עסקינן, כלומר נרטיבים, להלן תוספת קטנה.

בעיתון "הארץ", פורסם ראיון עם אחד, איסמעיל פאחר אל-דין מהכפר מג'דל שאמס, שמספר על חוויותיו הקשות מימי ה"נכבה": "אני זוכר את הכפר מלא אז בפליטים שגורשו מבתיהם". התיאור מדויק. הרי היו כפרים שהתמלאו בפליטים. אלא שהאיש, לפי עדותו, הוא בן 57. כלומר, הוא זוכר דברים שקרו שש שנים לפני שנולד.

מה לנו כי נלין על זכרונו המתעתע של אל-דין, כשמחלתו של אבו-מאזן בעניין נרטיבים, נקרא לה "נרטיטיס", הרבה יותר חמורה.

השאלה היא רק, איך זה שעיתונים כל כך חשובים, בעיני עצמם ובעיני חלק מהקוראים, הפכו לבמה לשקרים כל כך בוטים.

תרגום לאנגלית של המאמר שלעיל:

היכנסו לקישורית

תגובה קצרה למגיבים אלמוניים:

כרגיל, יש מי שמסלף את דבריי, וטוען שאני מתכחש לעצם העובדה שהיה גם גירוש. כבר כתבתי בעבר: היה גם היה גירוש. היו כאלה שנטשו כתוצאה מפחד, היו כאלה שנטשו כתוצאה מקריאות של המנהיגות הערבית (לצורך חזרה כמנצחים), והיו כאלה, כמו ברמלה ובלוד, שאכן גורשו.

במאמר הזה הצבעתי רק, ואך ורק, על השקרים של אבו-מאזן, הן בנוגע למשפחתו, הן בנוגע למה שקרה בצפת, והן בנוגע לצבאות מדינות ערב, שגרמו גם הם לעזיבה המונית של ערבים. אבו-מאזן כותב את זה. לא אני. מי שרוצה להתווכח - מוזמן להתפלמס איתו.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=2483#responses

תגוביות:

1.כל הדיון על כמה ברחו וכמה גורשו אינו רלוונטי, היו כאלו והיו כאלו. מה שחשוב הן הנסיבות לבריחה או גירוש, והנסיבות היו מלחמת שמד שהכריזו הערבים על הישוב היהודי טרם הקמת המדינה, ועל מדינת ישראל לאחר הקמתה.

3 שנים לפני הנכבה הפלסטינית, גורשו 13 מיליון גרמנים ממזרח אירופה לשטחים שנותרו בידי גרמניה, כדי לפתור את בעיית המיעוטים האתניים הגרמניים, שגרמו לכל כך הרבה צרות.

גירוש זה נעשה על פי החלטת כל מנהיגי בעלות-הברית, כולל נשיא ארה"ב,הארי טרומן, וראשי ממשלת בריטניה צ'ר'ציל ומחליפו אטלי.

אף אחד היום, חוץ מהניאו-נאצים אינו רואה בעיה בגירוש, או תובע את החזרת המגורשים.

למדינת ישראל אין שום סיבה וצורך להתנצל על הנכבה שהיתה, או על זו שתהיה אם יחזרו הפלסטינים ושוב יצאו למלחמת שמד נגד מדינת ישראל.

2.ערבים

לערבים לא טוב!

לא טוב להם בעזה. לא טוב להם ביהודה ושומרון. לא טוב להם במצרים. לא טוב להם בלוב. לא טוב להם באלג'יר. לא טוב להם בטוניס. לא טוב להם במרוקו. לא טוב להם בתימן. לא טוב להם בעיראק. לא טוב להם באפגניסטאן. לא טוב להם בפקיסטאן. לא טוב להם בסוריה. לא טוב להם בלבנון. לא טוב להם בסודן. לא טוב להם בירדן. לא טוב להם באיראן. לא טוב להם בצ'צניה.

ואיפה כן טוב לערבים?

טוב להם באנגליה. טוב להם בצרפת. טוב להם באיטליה. טוב להם בגרמניה. טוב להם בשוודיה. טוב להם בהולנד. טוב להם בבלגיה. טוב להם בנורווגיה. טוב להם בארה"ב. טוב להם ברומניה. טוב להם בהונגריה.

טוב להם בכל מדינה אחרת בעולם שאינה בעלת שילטון מוסלמי.

ואת מי הם מאשימים?

לא את האיסלם.

לא את המנהיגות שלהם.

לא את עצמם.

אלא את אותן מדינות שטוב להם לחיות בהן.

3.הנראטיב הפלסטיני והנארטיב האקדמאי - אחים לשקר.

4.ועם אלה ימיני רוצה לעשות "שלום"?

5.שמאלנים בניגוד לדימויים הקר והשכלתני המהווה לכאורה אנטי תזה
לאספסוף הימני המתלהם, אינם יותר רציונליים מהחרדים. האמונה שלהם פשוט אחרת, שאינה מבוססת על תצפיות אמפיריות של המציאות וזיהוי של סובב ומסובב, אלא נסיון להתאים את המציאות להשקפתם, ולא משנה הדיסוננס ביניהם. השקפה זו נגזרת ממבנה אישיותם המעוות, כנראה כתוצאה מפגם אורגני במוח.

6.הנשק החזק של הפלסטינים והמוסלמים מאז ומתמיד, היה השקר!!!

7.הנרטיבים הם לא של אבו מאזן. הוא מבחינתו עושה את מה שמוטל עליו: חיסול המדינה היהודית ע"י פרופוגנדה ושקרים, כי הוא מודע לכך שהוא לא יכול לחסל אותנו בכוח. הנרטיבים המופצים בעולם ע"י למשל א. ב. יהושע, כפי שהוא עושה במאמר במעריב דווקא ביום ירושלים, הם הנרטיבים השיקריים שעוזרים לאבו מאזן להחציף את פרצופו השקרני, ולהפיץ את סיפוריו בעולם. אם יהיה מישהו שיעז לומר לו שהוא משקר,יכול אבו מאזן לשאול: אני שקרן? הנה, תראו מה אומרים היהודים עצמם!

8.החלום של צעירי ערב הוא להגר לישראל, ואפשר להגיע ברגל.

9.השאלה היא מה גדעון סער מלמד את הילדים שלנו על מלחמת השיחרור. סער מעסיק במשרד החינוך שלנו מורים של "הקרן לישראל חדשה".

10.זה לא ממש משנה כמה כתבות יצאו ויוכיחו ששמאלנים זה באמת אסופה של אנשים שהחיבור שלהם למציאות לוקה בחסר...לוקה מאוד בחסר, עדיין תמשיכו להנהן בכוח ולחשוב שאתם הרוב...שאתם השילטון... שיש משמעות לשטויות שאתם פולטים פה בתשלום...

כל זה חמוד במסגרת דיון דמוקרטי חיובי, אבל מעבר לזה? משהו אפקטיבי??? ממש לא!

מעל ל- 68%! חושבים שהדרך הנכונה היא של ראש הממשלה...

בתהחשב בעובדה המדהימה ש- 20% מאזרחי המדינה הם ערבים בכלל... זה נותן מושג טוב למדי, כמה מאזרחיה היהודים של ישראל חושבים ימין... ותחשבו על זה.

11.אכן קיימת בעיית פליטים. לצערם של הערבים הם אחראים גם להיווצרותה של הבעיה, וגם לעובדה שעד היום לא נפתרה.

את הנסיון לשנות את ההיסטוריה באמצעות שקרים וע"י כך לנסות לגרום לישראל לקבל אחריות על הבעיה ועל הפתרון, יש להוקיע ולהמשיך להזים.

אבל...את הבעיה צריך לפתור והמקום היחיד שעולה על דעתי שניתן לעשות זאת שם - הלא היא פלסטין.

ואכן חילופי שטחים יהיו בסופו של דבר הבסיס לפתרון כמו בהודו ופקיסטן:

מי שרוצה להיות חלק ממדינת ישראל היא מדינת היהודים, יבוא לפה.

מי שלא ילך לשם/יישאר שם.

ואז בטח יווצר הבסיס לנכבה 2 - כי הערבים לא טוב להם בשום מקום.

12.ככל שכמות הכתבות שתומכות בעמדת הימין הולכת וגדלה, כך מתברר שהחיבור של השמאלנים למציאות הוא קלוש.

שאלה אחת פשוטה שמזה שנים אני שואל את השמאלנים, ושנים שהם מסרבים לענות בצורה ישירה.

מה היתה הסיבה להקמת אש"פ ב- 1963, עת לא היתה ולו התנחלות אחת!?

מה מנע מהערבים/מהפלסטינים לקבל הצעות שלום עד 1967 , ובמקום זאת פתחו בעוד מלחמות נגדנו?

איך ייתכן שהמנטרה היחידה שכל השמאלנים המטורפים מעלים הן ההתנחלויות, כשאין שום התנחלות בכלל עד 1967?!

סיכמה זאת יפה מאוד תנועת "אם תרצו": נכבה-חרטא!

הערבים יכולים לבכות עד מחר ולהזיל דמעות תנין. כולה היו צריכים להגיד כן ולקבל את הצעת החלוקה, במקום לנסות לטבוח בנו.

האוויר מתחיל להתנקות במדינה שלנו, ואין לנו כל רצון שהשמאל והערבים יעפשו אותו שוב בשקריהם.

13. 1. הועד הערבי העליון פרסם מסמך רשמי ב-1949 ובו הוא מדווח על 440,000 פליטים.

2. מרבית הערבים נענו לקריאת מנהיגיהם לברוח עד יעבור זעם, ולחזור לרשת את היהודים.

יהודי חיפה התחננו בפני הערבים בעיר לא לעזוב. אנשי נהלל שלחו משלחת לכפר ציפורי וביקשו שהערבים לא יעזבו.

14.קוראן : "תחיו על השקר, כי זה העיקרון של האיסלאם". הם בעצמם אומרים כי הם חיים על השקר.''ועוד: "כל מוסלמי בלי חרב נחשב טיפש".

15.הערבים שכחו שהם הכירו בזכויות הקיימות של היהודים על פלשתינה. הערבים שכחו (וגם היהודים) שהם עודדו הגירה יהודית לפלשתינה. הערבים שכחו שהם התייחסו לעצמם כיישות ערבית - לא פלשתינית. בבקשה - כולנו צריכים תזכורת / רענון

http://www.nymei.org/arab-jewish-treaty.html

16.עיקרי השיטה הערבית

פולשים לאיזור, מגרשים/מאסלמים/הורגים את המקומיים, משתיקים את כולם ב"תקופת צינון", כשלאחריו מעמידים פנים שהם היו שם תמיד, כשכולם חייבים לדקלם את אותם המשפטים והסוטה מהקו יומת.

כל שלטון ערבי מחוץ לערב הסעודית הוא קולוניאליזם טהור, כיבוש והתנחלות אכזריים. זה כולל את רוב המזרח התיכון ואת צפון אפריקה. מה עושה ערבי כמו קדאפי באפריקה, ומה בין הערבים לפירמידות? כלום.

במקרה שלנו, הם אמנם מנסים לעשות לנו אותו דבר, אבל מה שיפה אצלנו הוא שלא רק שיש לנו זכות אבות, אלא שנלחמנו בהם וניצחנו, כך שיש לנו גם זכות פוליטית.

לקח לספרדים 800 שנה לסלק את הפולש הערבי ואני מקווה שלנו יקח קצת פחות...

17.שיתאבלו כמה שהם רוצים על שלא הסכימו לתכנית החלוקה, שיתאבלו על זה שחשבו שהם יכולים למחוק את היישוב היהודי בעזרת כל צבאות ערב, שעם חלקן אין לנו אפילו גבול, שיתאבלו על זה שמדינות ערב סירבו לאפשר להם להשתקם ומעדיפים אותם כפליטים נצחיים, שיתאבלו -מי מפריע להם?

18.האסון הגדול, שלא גירשנו את כל הערבים, והשלמנו את המלאכה, שהם בעצמם התחילו בה. ואת המלאכה היה צריך להשלים בעיקר ב-67 כאשר דיין האפס סגר את הגשרים על הירדן, למנוע את בריחתם של הפלסטינים לירדן. היהודים מביאים על עצמם את צרותיהם, ואחרי זה מתלוננים. הרי ברור לחלוטין שאילו היינו נותנים להם לברוח לירדן, היה בא הקץ לסכסוך. הם בירדן, ואנו בא"י המערבית!!!

19.אין שום בעיה מוסרית עם גירוש של אוכלוסיה עויינת במהלך מלחמת הישרדות, בייחוד כשמדובר באוכלוסיה שטבחה ביהודים ללא רחם במהלך השנים, כך שמדובר בנקמה עדינה יחסית למה שבאמת מגיע להם.

הטענה העיקרית שצריכה להיאמר: הזכות היהודית ההיסטורית על ארץ ישראל לא ניתנת לערעור. ולא היה מעולם עם פלסטיני, גם לא ב-67.

זו פיקציה של האומה הערבית המאוחדת שנועדה לטעון טענות, כנגד טענות הדיכוי של העם היהודי בגולה.

זהו העתק מדוייק ומזוייף של הסבל היהודי ותביעה למדינה עצמאית.

החל מה"נכבה" שואה) ועד ל"גירוש" הגלות).

לכן יש לטעון את הטענה האמיתית שכל יהודי האמין בה מאז ומתמיד - ארץ ישראל שייכת לעם היהודי מכוח המסורת.

כך גם נשתחרר מהאובססיה בכל מה שקשור להכחשת השואה.

20.לכל השמאלנים והערבים. יום ירושלים שמח! שתזכו לצפות בזה גם שנה הבאה. שיהיו לכם עוד שנים רבות, של צפיה בעשרות אלפי יהודים מציפים את בירתנו ירושלים. כולנו תקווה ששנה הבאה תוכלו להינות מריקוד הדגלים של מעל ל- 100.000 יהודים. תחיו תסבלו ותאכלו את הלב.

20.Jerusalem: The Media Myth of Two Cities

http://www.youtube.com/watch?v=JXSvrAe5xEM

תגובית:

Jambo, the whole notion of Israeli "apartheid" is just as much a myth as the idea of two separate Jerusalems. Arabs with Israeli citizenship enjoy all the same rights as any other Israeli citizens. They can vote, sit on the Supreme Court, become members of Parliament and much more, none of which was possible in true apartheid South Africa (I know, I was born there). As for the Palestinians, they are governed by their own rulers - Hamas and Fatah. Nothing to do with Israel.

21.החיבור בין שמאלנים למציאות הולך ומתרופף עם כל יום שחולף... חבל. דווקא יש תרופות פסיכיאטריות טובות לאחרונה... חבל ששמאלנים לא עושים בהן שימוש נרחב יותר...

22.רובו של ה"עם הפלסטיני" מורכב מאסופת פליטים שהגיעו לכאן מארצות ערב השכנות, ועל פי שמם תוכלו לדעת את מוצאם...

אילולי מלחמת השחרור, "האסופה הפלסטינית" היתה חיה בעזובה מוחלטת כיאה לקבוצה הנחותה הערבית.

מלחמת השחרור ו"ההתנגדות" איחדה וייחדה את אותה אסופה, במיוחד לאחר שכל השמאל הנאור (משינאת היהודים...) הצטרף להיות דוברם...

מאחורי החליפות המערביות שלובשים מנהיגי הפלסטינים, מסתתר עדיין "עם" המורכב מכנופיות (חלקן רצחניות) שבמקרה הטוב עוסקות בעבריינות או בבטלה, שכל המשותף ביניהם הוא שינאת האחר.

ועכשיו לכו תבנו להם מדינה...

23.בני מוריס על צפת

http://jewishfactsfromportland.blogspot.com/2011/05/abbas-covers-his-tracks-when-speaking.html

או למשל כאן

http://www.crethiplethi.com/mahmoud-abbas-about-nakba-we-left-galilee-on-our-own/israel/2011/

24.כשהאמריקאים שיחררו את מחנות ההשמדה של השואה, אייזנהאור ציווה לתעד הכל... לצלם, לרשום עדויות, להביא גרמנים לתוך המחנות כדי לחזות בזוועה...

ולמה?

כי הוא ידע אינסטינקטיבית שביום מן הימים יקום איזה שקרן מנוול ויטען שזה בכלל לא קרה.

הוא ניבא כבר אז את קיומם מכחישי השואה.

אלא שלמכחישים הללו בכלל לא מזיזה ערימה אדירה של עדויות והוכחות.

הם פשוט פוסלים אותה במילה אחת של הכחשה, בדיוק כמו שהשמאלנים והערבים עושים.

אין מה לנהל דיונים היסטוריים עם שקרנים פתולוגיים כמוהם וכמו אבו מאזן, ששום הוכחה היסטורית לא תשכנע אותם לנטוש את האינטרס שלהם לייצר "אמת" שמתאימה לצרכים שלהם.

אין בכלל סיבה לנהל איתם דיון. יש ערימות של הוכחות היסטוריות שמוכיחות את צידקתה של ישראל.

25. עדיין יש לערבים פי 500 אדמות מאשר למדינה היהודית לאחר שגירשו את כל היהודים ממדינות ערב, ובמדינה היהודית נמצאים מיליון וחצי ערבים, יותר משהיו על אדמתה אי פעם, והם עויינים.

המשך המצב הזה בלתי נסבל, וסביר שיתדרדר. חייבים לעשות חילופי אוכלוסין מלאים, להשגת שלום בין 2 מדינות ל-2 עמים, ובלי לערבב את העמים.

26.בגלל הבורות הרווחת, לפניכם הסטוריית ארץ ישראל - מלפני העליות הראשונות (לפני 150 שנה).

ההתרשמות של כל החוקרים והמטיילים היתה זהה: שממה ושיממון, אין חי אין צומח ואין כמעט אנשים.

הישובים היחידים שהיו מיושבים היו 4 ערי הקודש (ירושלים, חברון,צפת וטבריה) ויפו, ששימשה נמל דייגים מוזנח.

מדי פעם עברו במקום שיירות בדרכן לסוריה או למצרים.

עיקר התושבים היו יהודים שהתפרנסו מכספים שתרמו יהודי העולם (כספי חלוקה) ל"מחזיקי החומות".

מעט הערבים שהיו עבדו אצל היהודים, ומיעוט מבוטל היו נציגי השלטון העותומני.

הרוב המסיבי של הערבים שהיום קרויים פלסטינים הם פליטים ערבים מהמדינות השכנות, שחלקם באו כמהגרי עבודה עם עליות היהודים, וחלקם הובאו בסמוך להקמת המדינה - לסכל את הקמתה!

כדי למנוע אי הבנות: כל הנאמר כאן מגובה במסמכים ובאסמכתאות של גופים בין-לאומים כולל האו"ם!





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש ב' בסיון תשע''א    14:58   04.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. Exposing Abbas  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Exposing Abbas

Benny Morris | May 19, 2011

Mahmoud Abbas's recent op-ed in The New York Times is "worth reading," not because he "speaks some of the most important truths" about the Palestinian-Israeli conflict but precisely because of the lies and distortions it purveys, which tell us—unfortunately—something about the elite that has directed Palestinian politics since the 1960s.

Yasser Arafat, who led the Palestinian national movement from the late 1960s until his death in 2004, was notoriously duplicitous—a serial liar, in fact—and was distrusted by all Middle Eastern leaders across the board, Arab and Israeli. Most breathed a sigh of relief at his passing—as did many in Washington and other Western capitals.

But many happily hailed his successor, Mahmoud Abbas, the president of the Palestine National Authority and the head of the Fatah party, the chief constituent of the PLO, as a worthier politician, a "moderate." Perhaps it was the suits that replaced Arafat's absurd martial uniforms; perhaps the donnish glasses; perhaps it was the softer verbs and adjectives. They dismissed as youthful whimsy his Ph.D. thesis from the 1980s, published in Arabic as The Other Side: the Secret Relations between Nazism and the Leadership of the Zionist Movement.

In that book, Abbas declared that the gas chambers were never used to murder Jews and dismissed as a "fantastic lie" that six million Jews had died in the Holocaust; at most, he wrote, "890,000" Jews were killed by the Germans. And they were killed, Abbas wrote, in part as a result of Zionist provocation orchestrated by Ben-Gurion from 1942. Or, as he put it: "The Zionist movement led a broad campaign of incitement against the Jews living under Nazi rule, in order to arouse the government's hatred of them, to fuel vengeance against them, and to expand the mass extermination." All of this was designed somehow to facilitate the victory of Zionism.

So Abbas's distortions of subsequent history in the New York Times need surprise no one (though one wonders why the paper's editors, who probably have some inkling of what actually happened in the Middle East in 1947-1949, should publish such malicious nonsense).

First, Abbas tells us that in May 1948, as "a 13-year-old Palestinian boy," he was "forced" and "driven" out of his home in Safad by the Zionists. But on 6 July 2009 he told an interviewer on Falastina TV, in Arabic, that his family had actually fled Safad, fearing Jewish retribution for a massacre the Arabs had committed against the town's Jews two decades before.

The truth, of course, is that Safad's Arabs fled the town as it was mortared and then conquered by Haganah troops on 9-10 May 1948; there was no "expulsion" (a word Abbas later in the article uses to describe what happened to all the Palestinians displaced by the first Arab-Israeli war).

But this is a minor distortion compared to the outright lies that follow. These are embedded in the short, following text that describes the chain of events in 1947-1948:

In November 1947, the General Assembly made its recommendation and answered in the affirmative. Shortly thereafter, Zionist forces expelled Palestinian Arabs to ensure a decisive Jewish majority in the future state of Israel, and Arab armies intervened. War and further expulsions ensued…Our Palestinian state remained a promise unfulfilled.

In fact, what actually happened was this: The Arab states and the Palestinian national leadership, headed by Haj Amin al-Husseini, opposed the partition of Palestine, claiming all of Palestine for the Arabs. When the General Assembly voted in favor of partition, on 29 November 1947, the Palestinian leadership rejected the resolution and the Palestinian militias launched hostilities to abort the emergence of a Jewish state. They were aided by money, arms and volunteers from the Arab states. In the course of this first, civil-war half of the 1948 War (roughly from 30 November 1947 until 14 May 1948) the Palestinian militias attacked Jewish traffic and settlements for four months. But eventually the Jewish militias, chiefly the Haganah, went over to the offensive (in early April) and routed the Palestinians, and some 300,000 were displaced from their homes and lands. On 15 May 1948, the day after the Zionist leaders declared the establishment of the State of Israel, the armies of Egypt, Syria, and Iraq invaded Palestine, in defiance of the will of the international community, as embodied in the partition resolution, and attacked the Jewish state. The army of Jordan, the fourth invading army, occupied the West Bank and East Jerusalem, the core of the territory earmarked in the partition resolution for Palestinian Arab statehood. (The Palestinians failed to declare statehood, and Jordan did not allow the Palestinians to establish a state and subsequently formally annexed the West Bank and East Jerusalem. Egypt emerged from the war in control of the Gaza Strip.) During the weeks and months after 15 May, the Israeli army contained the invading armies and eventually drove them out of most of Palestine. Another 400,000 Palestinians were displaced from their homes in the course of the fighting: Some were expelled by Jewish troops (for example, from Lydda and Ramle in July 1948), some were advised to leave or ordered out by Arab leaders and officers (for example, from Haifa in April 1948 and Majdal in October). But most of the 700,000 simply fled out of fear of being caught up and harmed in the fighting. In summer 1948 the Israeli government decided not to allow the displaced Arabs—most of whom ended up in refugee camps in other parts of Palestine, i.e., the West Bank and Gaza—to return to the area of the State of Israel, deeming them inimical (they had just assailed the Jewish community and tried to destroy the Jewish state) and a potential Fifth Column.

Abbas's twisted history deliberately omits mention of the first half of the 1948 War, the civil war half, in order to portray the Palestinians as innocent victims. In fact, they were primary agents in the events that followed 29 November 1947, and in launching their assault on the Jewish community provoked and generated the Zionist counter-attack that resulted in the collapse of Palestinian society and the creation of the refugee problem. In history, peoples often pay for their aggression and mistakes, and this is what happened in Palestine.

Abbas and his authority have now launched a campaign for international recognition of Palestinian Arab statehood, which he promises will be formally declared in September. This, he tells us, will "pave the way for us to pursue claims against Israel at the United Nations, human rights treaty bodies and the International Court of Justice."

What Abbas does not tell his readers is that the Palestinians, as in 1947, were offered statehood in a two-state compromise settlement in 2000 and rejected it (and he, Arafat's aide, did not object); and that he, Abbas, was again offered a state, a two-state settlement, by Israeli Prime Minister Ehud Olmert in 2008, and he (again) rejected it. The compromises offered by Barak-Clinton and Olmert were based on a Palestinian state consisting of some 94% of the West Bank, 100% of the Gaza Strip and the (Arab) eastern half of Jerusalem, including half or three-quarters of the Old City. In return, the Palestinians were expected to recognize Israel, give up their demand for a mass refugee return and agree definitively to an "end of claims" and an "end of conflict."

Arafat and Abbas rejected the offered compromises because they do not want a two-state solution, they want all of Palestine. Hence they had, and have, no interest in negotiating a compromise with Israel. (Abbas, in the New York Times, pays lip service to the idea of negotiation: "Negotiations remain our first option"—but this is hogwash. Last year Netanyahu froze settlement activity for ten months, under pressure from Obama and the Arab world—but Abbas failed to actually negotiate. He dragged his feet. Since then, Netanyahu, in refusing to extend that settlement freeze, has played into Abbas's hands, and has contributed enormously to the ongoing delegitimization of Israel in the West. In the Arab countries, of course, it was neither here nor there, as they have never "legitimized" Israel.)

Abbas is now pursuing a Palestinian state without having to pay the price of recognizing Israel or making peace. Once the Palestinians get their West Bank-Gaza state, they will use it as a springboard for their second-stage assault, political and military, on Israel—and they will no doubt lodge claims "at the United Nations, human rights treaty bodies, and the International Court of Justice" as part of that assault.

But the major basis of political and moral assault on Israel will be the Palestinian demand for a "Right of Return"—and its international acceptance and implementation—of the 1948 refugees, who now number, them and their descendants, 5-6 million souls. As Abbas puts it in his article, the refugee problem will need to be resolved "justly" on the basis of UN General Assembly resolution 194, of December 1948, which, in the Palestinian interpretation, endorses the "Right of Return." If the world accepts this Palestinian demand and there is implementation, Israel will cease to exist (Israel's current population consists of close to 6 million Jews and 1.4 million Arabs: Add to it 5-6 million Palestinian refugees and the country will have an Arab, not a Jewish, majority. Ergo, no Jewish state.). This is the Palestinian aim and end game; this, in fact, is the "truth" that Abbas is purveying and pursuing.

http://nationalinterest.org/commentary/exposing-abbas-5335?page=2



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש ב' בסיון תשע''א    15:25   04.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. המסמך החשוב והגורלי שמנהיגי ישראל העלימו ומעלימים בכוח  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.06.11 בשעה 15:44 בברכה, ליה
 
Arab-Jewish Treaty on Jewish Homeland in Palestine

Signed by the official delegations, specifically elected
by their nations for these particular missions

(below please find photocopy of the original document)

This Treaty is ratified by all nations including Turkey
(former sovereign of this land) via:

1. Treaty of Versailles,

2. Jewish Mandate for Palestine (based on Mandatory Law I've proved Mandate as Jewish, not British)

3. The Treaty of Lausanne,

4. US-British Treaty of 1924.

The Arab-Jewish Treaty on a Jewish Homeland is 100% valid, enforceable by all means and it is our main instrument to save the Jewish State from U.N's attacks and from all other assaults to kill

. Treacherous Israeli government made this essential treaty removed from all so-called "professional" thesises and qualifying dissertations (it is always easy to control paid professionals - they are panicky afraid to lose government money-flow).

So professional historians and lawyers became ignorant and extremely traitorous, they keep eliminating any mentioning of this treaty from each and every textbook.

This Treaty is not mentioned even in Jewish Encyclopedia (14-books, 11-volumes, Jerusalem 1976-2005)!

So nobody ever use this mighty weapon for saving Jews and the Jewish State.

No doubt that it is an extremely terrible betrayal because this God-given weapon allows us to save Jericho, Shechem, Beit-Lechem, Hebron, Samaria, Judea, Jerusalem and all of Israel.

It was never used because of total ignorance of all paid professionals. That's why we have already lost Beit-Lechem and Jericho, Shechem and Hebron. That's why we are losing Jerusalem right now.

We are losing Jerusalem exactly by the Hebron scenario - dividing and deprivation. And with the same commander-in-chief - Netanyahu...

Everything is going so deadly wrong because everything is perverted treacherously.

All of the so-called "Zionistic activists" aggressively hide the entire existence of this most powerful weapon.

All over the world well-paid professionals like Mitchell G. Bard, Howard Grief, Eli E. Hertz, Mark Kaplan and even prime-minister Netanyahu are directly involved in such a betrayal of Israel. Yes, Israeli Prime-Minister hides from the Jewish nation the existence of this mighty weapon, which is completely capable to save Samaria, Judea, Jerusalem, all the Jewish land and the entire Jewish state!

Not only the Prime-Minister - every big mouth functionary who pretends to be an Israeli patriot in fact destroy Israel.

Say Foreign Minister Lieberman entered into his program the intention to give up Jewish land...

Step-by-step endless give up and yield up of all primordial Jewish cities is the exact description of what all the Israeli officials are doing despite of the existence of the real solutions to save the Jewish state on the Jewish land.

That's why officials are aggressively locking the real specialists out of all financial and other resources - because we are different from these who messed Israel up...

Shakespeare clearly characterized the Israeli officials and the suicidal future they prepare for the Jews:

Have the power still to banish your defenders;
Till at length your ignorance, which finds not till it feels,
Making not reservation of yourselves, still your own foes,
Deliver you as most abated captives
To some nation that won you without blows! - Coriolanus 3,3

P.S.

You have just learned why for over 40 years Israel is suffering from total strategic losses. Now you know how to save the Jewish state:

Let the real methods created by the real doctor save the patient! Do it immediately, while it is not too late.

At the end of 2011 the U.N is going to launch a final impact on Israel. Our extremely powerful exact sciences predicted this situation far ahead and allow us to create complete winning solutions.

We have done all that despite of the aggressive impediments that functionaries keep creating for the real specialists, but you are still kissing shoes and other spots of these functionaries who mendaciously pretend to be patriots but only betray Israel.

Please, let the real doctor save the patient! Israel is on a death bed already, only a few months are left to the launch of the final impact to kill the Jewish state
~~~~
following is the actual Treaty

His Royal Highness the Emir Feisal, representing and acting on behalf of the Arab Kingdom of Hedjaz, and Dr. Chaim Weizmann, representing and acting on behalf of the Zionist Organization,

mindful of the racial kinship and ancient bonds existing between the Arabs and the Jewish people, and realizing that the surest means of working out the consummation of their natural aspirations is through the closest possible collaboration in the development of the Arab State and Palestine, and being desirous further of confirming the good understanding which exists between them,

have agreed upon the following Articles:

ARTICLE I

The Arab State and Palestine in all their relations and undertakings shall be controlled by the most cordial goodwill and understanding, and to this end Arab and Jewish duly accredited agents shall be established and maintained in the respective territories.

ARTICLE II

Immediately following the completion of the deliberations of the Peace Conference, the definite boundaries between the Arab State and Palestine shall be determined by a Commission to be agreed upon by the parties hereto.

ARTICLE III

In the establishment of the Constitution and Administration of Palestine, all such measures shall be adopted as will afford the fullest guarantees for carrying into effect the British Government's Declaration of the 2nd of November, 1917.

ARTICLE IV

All necessary measures shall be taken to encourage and stimulate immigration of Jews into Palestine on a large scale, and as quickly as possible to settle Jewish immigrants upon the land through closer settlement and intensive cultivation of the soil. In taking such measures the Arab peasant and tenant farmers shall be protected in their rights and shall be assisted in forwarding their economic development.

ARTICLE V

No regulation or law shall be made prohibiting or interfering in any way with the free exercise of religion; and further the free exercise and enjoyment of religious profession and worship, without discrimination or preference shall forever be allowed. No religious test shall ever be required for the exercise of civil or political rights.

ARTICLE VI

The Mohammedan Holy Places shall be under Mohammedan control.

ARTICLE VII

The Zionist Organization proposes to send to Palestine a Commission of experts to make a survey of the economic possibilities of the country, and to report upon the best means for its development. The Zionist Organization will place the aforementioned Commission at the disposal of the Arab State for the purpose of a survey of the economic possibilities of the Arab State and to report upon the best means for its development. The Zionist Organization will use its best efforts to assist the Arab State in providing the means for developing the natural resources and economic possibilities thereof.

ARTICLE VIII

The parties hereto agree to act in complete accord and harmony on all matters embraced herein before the Peace Congress.

ARTICLE IX

Any matters of dispute which may arise between the contracting parties hall be referred to the British Government for arbitration.

Given under our hand at LONDON,
ENGLAND, the THIRD day of Feisal Ibn-Hussein فيصل بن حسين بن علي الهاشمي‎
JANUARY, ONE THOUSAND NINE
HUNDRED AND NINETEEN‎ Chaim Weizmann Chaim Weizmann
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

Here is Feisal's personal translation of his Arabic handwriting.

If the Arabs are established as I have asked in my manifesto of January 4-th, addressed to the Britain Secretary of State for Foreign Affairs, I will carry out what is written in this agreement. {striked out: If the slightest modification or departure}
If changes are made I can not be accountable for failing to carry out this agreement.
Feisal ibn Husain
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

1) As you can see, It's about an OPTION of Feisal's personal participation in prompt implementation of the Treaty. By no means it could be considered as any kind of limitation to the Treaty.

2) Feisal personally and all his people (Arabs) were given everything they wanted and mentioned in this handwriting.

3) Besides that, all these Arabian wishes and desires (I repeat, they are contented blow-by-blow, completely) related to Britain only. So they can not affect Jewish rights for all Palestine. Absolutely not!

Please verify this text with the photocopy of the original, below. It's exactly what is written by Feisal's hand.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

Traitorous Israeli officials aggressively lock real specialists out of all resources and even out of all public and scientific conferences.

Despite of that betrayal performed by Israeli functionaries, for many years I keep explaining real solutions of all Israeli problems over U.S and Canadian national channels (TV, radio, web) and in many other publications.

In response they drastically extended amount of terrible disinformation delivered via all official Israeli channels.

They even started massive spreading of completely falsified wrong text of that handwriting. So be aware and use honest sources - us.


Arab-Jewish Treaty on Jewish Homeland in Palestine, p.1

Arab-Jewish Treaty on Jewish Homeland in Palestine, p.3

Arab-Jewish Treaty on Jewish Homeland in Palestine, p.2

Arab-Jewish Treaty on Jewish Homeland in Palestine, p.4

Feisal's personal translation of his Arabic handwriting. It's an OPTION of Feisal's personal participation in prompt implementation of the Treaty. By all means it is NOT a limitation to the Treaty. Not to mention that Feisal was given everything he wanted and requested.

Arab-Jewish Treaty on Jewish Homeland in Palestine is ratified as an imprescriptible part of Treaty of Versailles 1919, Paris Peace Conference

Continuation of the international ratification process with the work of League of Nations

Delegation of the former sovereign of this land - Turkey - also ratified Arab-Jewish Treaty on Jewish Homeland in Palestine 1923 Lausanne

Sure, all the publications of New York Middle East Institute are much better then anything ever existed:
- Precise, attentively verified data;
- Wise explanations, pretty often based on our revolutionary discoveries.
- Better quality photocopies of the original documents;

Resources, hands, brains are needed. Any kind of support is more than welcomed.

More explanations are coming to all our pages.
We have tremendous amount of absolutely unique researches,
but we are very short in web specialists to do the publications.

Even these specialists have to dedicate most of their time
for active fight for saving the Middle East, Jerusalem and Israel.

Nobody else have knowledge and brain for this extremely complicated job;

unfortunately others keep usurping resources and keep screwing up Israel...

היכנסו לקישורית לצפייה בצילומי המסמכים והתמונות המוצגים:

http://www.nymei.org/arab-jewish-treaty.html




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון י''ז בסיון תשע''א    07:34   19.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. 22 פירקי הסדרות עמוד האש ותקומה לצפייה:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
כל פרקי הסדרה עמוד האש ששודרה ב- 1981 לצפייה ישירה, וכל פרקי הסדרה תקומה ששודרה ב 1998 לצפייה ישירה.

22 סדרות כשבכל סדרה - 3 פרקים:

1."דור בארץ" - המרד הערבי הגדול והמאבק בבריטים (1936 - 1947)
I II III

2."מדינה בדרך" - מלחמת העצמאות והכרזת המדינה (1947 - 1948)
I II III

3."מגש הכסף" - הדיפת צבאות ערב והסכמי שביתת הנשק (1948 - 1949)
I II III

4."קיבוץ גלויות" - העלייה ההמונית (1948 - 1955)
I II III

5."עם במדים" - פעולות התגמול ומבצע סיני (1949 - 1956)
I II III

6."בצל השואה" - שתיקת הניצולים ומשפט אייכמן (1948 - 1961)
I II III

7."הגידו כן לזקן" - מנהיגותו של דוד בן-גוריון (1948 - 1956)
I II III

8."קו פרשת המים" - מלחמת ששת הימים (1967)
I II III

9."מעולם מצבנו לא היה טוב יותר" - ישראל בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור (1967 - 1973)
I II III

10."רעידת אדמה" - מלחמת יום הכיפורים (1973)
I II III

11."האופסימיסט" - ערביי ישראל ממלחמת העצמאות עד "יום האדמה" (1948 - 1967)
I II III

12."ישראל השנייה" - המחאה העדתית והמהפך הפוליטי (1959 - 1981)
I II III

13."הלנצח תאכל חרב?" - הסכם השלום עם מצרים (1977 - 1979)
I II III

14."אתחלתא דגאולה" - התנחלויות "גוש אמונים" (1973 - 1982)
I II III

15."בנתיב הטרור-בילאדי בילאדי" - ישראל נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים (1976 - 1982)
I II III

16."סדק בבית" - מלחמת לבנון (1982)
I II III

17."תנו לחיות בארץ הזאת" - כלכלה מימי הצנע ועד נפילת הבורסה (1949 - 1983)
I II III

18."שלח את עמי" - ישראל ויהדות ברית המועצות (1948 - 1993)
I II III

19."בבל וירושלים" - ישראל ויהדות ארצות הברית (1948 - 1993)
I II III

20."הכותל וההר" - יחסי חילונים ודתיים (1948 - 1993)
I II III

21."האבן וענף הזית" - האינתיפדה הראשונה והסכם אוסלו (1987 - 1993)
I II III

22."שלום חבר" - מהסכם אוסלו ועד רצח רבין (1993 - 1995)
I II III

לצפייה היכנסו לקישורית:

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=171811



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי כ''ז בסיון תשע''א    12:11   29.06.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. 'נתניהו לקה בתסמונת שטוקהולם'  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
יו"ר עמית של הליכוד העולמי מוציא ספר לחשיפת הבלוף הפלשתיני, וקובע: נתניהו ושריו תומכי המדינה הפלשתינית לקו בתסמונת שטוקהולם.

בימים האחרונים יצא בצרפת הספר 'פלשתין – הבלוף', של יו"ר עמית של הליכוד העולמי, ז'ק קופפר. בשבוע שעבר התקיים אירוע ההשקה של הספר בעיריית פריז במעמד אישים רבים. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם קופפר על הספר ועל מטרותיו.

"הספר מראה שהדיס-אינפורמציה גרמה לאנשים לדבר על דבר שלא קיים. הפלשתינים לא קיימים כעם. מנסים כאן לתת פתרון מתמטי על פי נתונים לא נכונים", אומר קופפר שבעברו היה נשיא קרן יש"ע באירופה.

לדבריו הפתרון למציאות הסבוכה מול הפלשתינים טמון בכך שהעולם יידע עם מי יש לנו עסק, כלשונו. ועם מי באמת יש לנו עסק? "הספר מראה מי היו ראשי הקבוצה הזו של הפלשתינים – המופתי שעבד עם הנאצים, שוקיירי שדיבר גם הוא בכיוון הנאצים, ערפאת והקשרים שלו עם הסובייטים, מחמוד עבאס שלא מכיר בשואה ושכחנו מה הוא כתב ומתייחסים אליו כאילו הוא באמת נשיא".

מוסיף קופפר ומספר על הנתונים הכתובים בספר בסוגיית הפליטים, סוגיה שטופלה בכל העולם בתוך זמן קצר ובתקציב קטן, ולעומת זאת הונצחה כשמדובר בעניין הפלשתיני. בהקשר זה הוא מזכיר את תכנית מרשל שבוצעה לשיקום אירופה אחרי מלחמת העולם השניה. לדבריו הפלשתינים קיבלו פי שבעים מאירופה כולה, ולמרות זאת נותרו במצבם ואילו אירופה פרחה אחר שבר המלחמה.

ולפלשתינים שטוענים שממש לא מעניין אותם אם הוא וכמותו מגדירים אותם עם, כי מבחינתם הם עם וככזה הם דורשים מדינה, משיב קופפר ש"אם אתם רוצים להחליט שאתם עם בלי תרבות משותפת ובלי עבר, בבקשה. אבל לא בארץ שלי. אם אתם סבורים שאתם עם, מה שאני לא חושב שהוא נכון, אז יש כבר שתי מדינות פלשתיניות – עבר הירדן שעדיין מוגדרת בחוקה הבינלאומית כארץ ישראל, וחמסטאן בעזה".

קופפר משוכנע שניתן להסביר את הדברים בעולם, ולעיתים קל יותר להסביר אותם בעולם מאשר להסביר אותם כלפי פנים. "דיברתי עם פרלמנטארים בפריז וכשהסברתי להם את העובדות וכמה כסף צרפתי מועבר לאונר"א הם התחילו להבין".

"אם אין זכות בבית אל מה אתה עושה בפתח תקווה", מטיח קופפר בשומעיו הישראליים ומוסיף: "אם הם חיים כאן זה אמנם נותן להם זכויות, אבל לא זכויות לאומיות". את קריאותיו הוא משווה לילד הבודד שקורא 'המלך עירום', אם כי לדבריו יש עוד כמה הטוענים טענות אלה ומעלים אותם בעולם.

ומה באשר לראש הממשלה נתניהו? כיצד אפשר להסביר לעולם את הטענות הללו כאשר ראש ממשלת ישראל נתניהו מדבר על זכויות לגיטימיות לעם הפלשתיני, ועל שאיפה להקים לו מדינה בין הירדן ובין הים? ההסבר של קופפר למהלכיו האחרונים של נתניהו פשוט: "הוא לוקה בסינדרום שטוקהולם", הוא אומר ומתייחס לתופעה הפסיכולוגית בה השבוי מתאהב בשביו. "יש כאן רצון של כמה עאנשים, גם בתנועה הלאומית לקבל הכשר של השמאל הישראלי. גם מספר שרים ואנשים חשובים קיבלו את המחלה הזו, וזו בדיוק הסיבה שצריך להמשיך ולומר שהמלך ערום. העם הזה עולה על בריקדות בשביל קוטג' ולא בשביל ארץ ישראל..."

קופפר לא מצליח להבין איך האווירה הישראלית הצליחה להטמיע את העיקרון ולפיו מי שקורא לחלוקת הארץ ייחשב מיידית למתון ואילו הקורא לשמירתה נחשב לקיצוני. ,יש לנו את המחלה של המילה 'שלום'. כאילו הגענו לכאן רק בשביל השלום ולא בשביל הציונות".

ומתי נראה את הספר 'פלשתין הבלוף' בעברית? קופפר מקווה שבקרוב.

תגוביות:

1.זו תיסמונת ה"מה יפית" ולא שום דבר אחר. זו תיסמונת איך אני אראה בעיני ה small , איך אני איראה בעולם, איך איראה בטיפשורת (קרי: תשקורת), ובקיצור: איך אשרוד את הסקר היומי?

2.להחליף את חולי שטוקהולם. יש להחליף את ממשלת חולי הסינדרום, בממשלה שלא תסכים לוותר על אף שעל אדמה מאדמת ארץ ישראל.

הממשלה הזו תדאג להוציא ולהפיץ ספרים כמו ספרו של מר קופפר בכל העולם, וגם ללמד אותם בבתי הספר בארץ. כמו שאומר מר קופפר, יהודים באים לארץ בגלל אידיאולוגיה דתית או חילונית ולא למען השגת שלום.

3.ניתן לקנות את הספר ב"ספריית כוכב", רחוב מקור חיים 35 ירושלים, ואפשר גם להזמין בטלפון 02-6788010, 052-8030062

4.במקרה הזה זו תסמונת אוסלו במקום תסמונת שטוקהולם...

http://rotter.net/forum/scoops1/20621.shtml#18



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ששי כ''ט בסיון תשע''א    13:13   01.07.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. שמות המשפחה של הפלשתינים מעידים על מוצאם:  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
כמו סדאם חוסין אל-תכריתי שנולד בתכרית עירק, שמות המשפחה של הפלשתינים מעידים על מקום מוצאם:

מסרי=מצרים,

חאמיס=בחרין,

אל-פארוקי=עירק,

אל-ארג' =מרוקו,

אל-לובנאני=לבנון,

אל-מוגראבי=מגרב =מרוקו,

אל-ג'זאיר =אלג'יר,

אל-יאמאני= תימן,

אל-אפגאני=אפגאניסטן,

אל-הינדי=תנחשו לבד,

חאמתי=חמאת סוריה,

אוטמן=טורקיה,

עלאווי=סוריה,

חאלאבי=חאלב סוריה,

דאג'אני= ערב הסעודית,

מטאר= כפר בני מטאר תימן,

אל-קורד=קורדיסטן, פונו לא מזמן ממזרח ירושלים,

אל-בגדאדי =עירק,

טאראבולסי=טריפולי לבנון,

חוראני=חוראן סוריה,

חוסייני=ערב הסעודית טוענים שהם צאצאי מוחמד,

מסרווה=מצרים,

ברדאוויל =מצרים,אגם ברדאוויל,

נאשאשיבי=סוריה,

בושנק=בוסניה,

זועבי=עירק,

טורקי=טורקיה,

חאדאדין=תימן,

אבו סיטה= שבט טאראבין מצרים,

אל-אזד=תימן,

אל-חיג'אזי=ערב הסעודית,

אל-תמימי=ערב הסעודית,

אל-קוראשי=ערב הסעודית,

מוראד=תימן,

אל-עוביד=עיר בסודן,

אל-תרתיר=כפר תרתיר מצרים,

תעמרי=ערב הסעודית,

זביידי= שבט זביידי עירק,

שעלאן=מצרים בדואים,

חמדאן=תימן,

אל-באנה=מצרים,

המרונים מגוש חלב,הנוצרים שהגיעו מיון וממלטה,

הבדואים שפלשו ממצרים,

צרקסים מהקווקז,

הארמנים ?!

ובל נשכח את הפלשתינאי הכי מפורסם בעולם !

ערפאת אל-קודווה, שכל חייו טען שנולד בירושלים! ערפאת נולד בקהיר, ושבטו אל-קודווה מקורו בכלל בחאלב סוריה AL QUDWA

ירושלים לא מוזכרת בקוראן גם לא פעם אחת.

גם הפלשתינים אינם מוזכרים בקוראן!

(ירושלים מוזכרת בתנ"ך 656 פעמים !).

לעומת זאת "בני ישראיל" מוזכרים גם בקוראן וגם בחאדית 64 פעמים!

בכל הרשומות של הרומאים/בבלים/יוונים/פרסים/מצרים/ מוזכרים רק יהודים. אין זכר לשום עם אחר.

גם ההיסטוריונים הערבים הקדומים אינם טומנים ידם בצלחת.

"אבן ח'לדון" מתאר בספרו המפורסם "מוקדימה" את ארץ ישראל כמקום מושבו הבלעדי של העם היהודי.

"יאקות אל-חמאווי" מציין בספריו: "מכה קדושה למוסלמים, ירושלים קדושה רק ליהודים".

"אבן תימיה" מציין בספריו: "אין שום מקום בירושלים שאפשר לקרוא לו קדוש, והדבר נכון גם לגבי הקברים בחברון".

מוחמד אבן אל-חַנַפיָה טען בספרו: "מוחמד מעולם לא דרך או ביקר בירושלים !"

המוסלמים טוענים שמוחמד טס על סוס מכונף ביום מותו כל הדרך אל "מסגד מרוחק" שלדבריהם נמצא על הר הבית. הם רק שכחו לציין שההיסטוריון הערבי "אל-ואקידי" טוען בספרו: "ספר הקמפינים" שהמסגד נמצא לא רחוק ממכה!

מה גם שבזמן מותו של מוחמד בשנת 632 לא עמד שום מסגד על הר הבית אלא כנסייה בסגנון ביזנטי, שנקראה כנסיית סיינט מרי אוף גאסטיניאן!

אז נגיד שכל היהודים זה פיקציה ואין עם כזה, ובית המקדש מעולם לא היה קיים.

אבל הסבירו לי מדוע לפלשתינים ש"חיו פה מאז ומתמיד" יש שמות משפחה כמו בושנק=בוסניה?

הרי שלא כמו היהודים שהוכרחו לשנות את שמות משפחתם לשמות גלותיים, ע"י הפקידות המתפתחת, והשלטונות הנוצרים בימי הביניים, מה התירוץ של הערבים לשמות כל-כך לא "פלשתינים???


דרך אגב לערבים שגרים כיום בעזה אין שום קשר היסטורי, ארכיאולוגי, או לשוני לפלישתים שמוצאם מהתרבות המיקנית ושמתוארים במקורות כ"אדומי שיער".

כמובן שישנם ערבים שטוענים שמוצאם מהיבוסים על מנת לחזק את הטענה ש"קדמוניותם" קדמה ליהודים, אך אין לטיעון זה שום הוכחה היסטורית/לשונית/ארכיאולוגית/או תיאולוגית.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2574&page=1#resp_blog_229646

תגובית 376



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון א' בתמוז תשע''א    18:06   03.07.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. אין סכסוך ישראלי ערבי  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אין סכסוך ישראלי ערבי, כמו שלא היה סכסוך נאצי - יהודי.

מה שיש, הוא רוצח גרמני אז, ורוצח ערבי היום, הרוצים להשמיד את היהודים.

ה"סכסוך" נובע מהתנגדותו של היהודי להירצח.

ניתן להוסיף "סכסוכים" נוספים באותו סגנון.

סכסוך בין השודד למתנגד לשוד.

סכסוך בין האנס למסרבת להיאנס, ועוד.

קול האמת



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני ט' בתמוז תשע''א    16:47   11.07.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. גלן בק בוועדת העלייה והקליטה בכנסת: האמת היא אנדרדוג  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
גלן בק בוועדת העלייה והקליטה בכנסת: האמת היא אנדרדוג

היום האמת היא אנדרדוג – והאנדרדוג תמיד מנצח"
בוועדת העלייה והקליטה הכריז השדרן הפופולארי של רשת פוקס, גלן בק: התקשורת בארה"ב מסתירה מהישראלים את האמת, שמיליונים בעולם אוהבים אתכם. יו"ר הוועדה דני דנון: אם נהיה נחושים וישרים אפשר לנצח בקרב על ההסברה

גלן בק, שדרן טלוויזיה ורדיו אמריקאי הזוכה לאהדה עצומה ולאחוזי צפייה והאזנה גבוהים, זוכה היום (שני) בכנסת להערצה ולקבלת-פנים חמה במיוחד. ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות דנה ברתימת ידידי ישראל בעולם למאבק בדה-לגיטימציה הנעשית לישראל, והזמינה את השדרן אוהד ישראל.

יו"ר הוועדה ח"כ דני דנון (הליכוד), שהזמין את בק לכנסת, כי בק והתוכנית שלו שמים את העובדות על השולחן בבהירות, ולא תומכים בישראל על תנאי או בהסתייגות. "אנחנו מאחלים לעצמנו עוד אנשים כמוך, יהודים ונוצרים הפועלים יחד. החברה הישראלית צריכה ללמוד ממך לומר את העובדות, את האמת, ולא לחשוש. רשת FOX הוכיחה שאפשר אחרת, ושקרב ההסברה איננו אבוד. אם דבקים בערכים, באומץ ובקשר שלנו לארץ – אפשר להסביר זאת לציבור בארה"ב וגם באירופה. הכל תלוי בנחישות שלנו ובנכונות להחליט מה שטוב לעם היהודי".

גלן בק הדגיש כי "התקשורת השתנתה, והפוליטיקה כפי שהכרנו אותה נעלמה. המסר החדש הוא: תגידו את האמת. אנשים בכל העולם רוצים לשמוע את האמת, ובסתר ליבם הם יודעים אותה ומחכים שיגידו להם אותה. הייתי אמריקאי רגיל עד הפיגוע במגדלי התאומים, האמנתי למה שהתקשורת האמריקאית אמרה על ישראל – אבל אז הלכתי לעשות שיעורי בית. התקשורת האמריקאית חיה בכל-כך הרבה סטריאוטיפים כלפיכם, ואני אומר לכם: אל תשחקו את המשחק של התקשורת. אל תחשבו שאם תביאו להם עובדות, מסמכים, תמונות ווידאו אנשי התקשורת במערב ישנו את דעתם על ישראל. אתם לא לבד, יש מיליונים שאתם לא רואים, ושהתקשורת לא רוצה לספר את סיפורם, שאוהבים אתכם מאד. לכו ישר אל הציבור דרך הרשתות החברתיות".

בק ציין כי הסכסוך הישראלי-ערבי הוא מלחמה על דרך החיים של המערב, וכי "הפתרון יבוא מהאנשים, מהעם, מהציבור. העולם יגיד לכם: עמכם עמנו ואלוהיכם אלוהינו, באשר תלכו נלך - ושם ניקבר".

הוא הדגיש כי "כיום האמת היא האנדרדוג, והאנדרדוג תמיד מנצח". לדבריו, אסור להדגיש את היותו של העם היהודי קורבן אלא את יכולת התקווה והשינוי והסיפור הישראלי בהקשר של העם היהודי. "אנשים בעולם מעריכים חרות, אתם לקחתם מדבר שממה ועשיתם אותו לגן עדן, לקחתם עם-מפוזר וקיבצתם אותו אל מולדתו. והמסר הוא כי אדם יכול לשנות את עצמו. זהו מסר של תקווה", טען בק.

סגן השר לפיתוח הנגב והגליל איוב קרא (הליכוד) אמר לבק כי "שנינו לא-יהודים אך שנינו רואים את הצורך להצביע כי הצדק עם העם היהודי. שני אחיי נהרגו במערכות ישראל ואני מוכן להקריב את ילדי, אבל את הצביעות של העולם צריך להפסיק, כי מעולם לא הייתה לפלשתינאים כאן מדינה".

ח"כ עינת וילף (עצמאות) הוסיפה כי "אחרי שהערבים נכשלו בזירות הצבאיות והכלכליות הם העבירו את המאבק לזירות התקשורתיות והאקדמיות, במטרה לקעקע את הרעיון הציוני ואת זכותו של העם היהודי למדינה. ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (קדימה) טענה כי "גם בישראל אנשים איבדו אמון בעצמם, בעולם ובבורא עולם. אתה נותן לאנשים בארץ תקווה".

לדברי ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי) "במאה השנים האחרונות בורא העולם מעורב בתהליך שיבת ציון והפרחת השממות, ועל העולם לדעת כי מי שיסייע לבורא-העולם יזכה לברכה ממנו". חברו לסיעה הפרופ' אריה אלדד הדגיש כי "חייבים לסיים את הכיבוש המוסלמי על ארץ ישראל שהחל לפני 1300 שנה, ויש כבר מדינה פלשתינאית בירדן, כאשר 80 אחוז מאוכלוסייתה היא פלשתינאית, והיא משתרעת על 75% משטחי ארץ ישראל המנדטורית".

ח"כ ציפי חוטובלי (הליכוד) סיפרה כי ראש הממשלה נתניהו אמר לה כי 'אמת מנצחת רק אם חוזרים עליה לאורך זמן'. לדבריה, "הסכסוך הזה איננו טריטוריאלי, אלא דתי, מול האיסלם, שאין אצלו מוכנות להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה. אנחנו כאן בגלל התנ"ך ואברהם אבינו וזו זכותנו המוסרית על הארץ. זאת מלחמה של הצדק מול הרשע" חוטובלי וח"כ מרינה סולודקין (קדימה) קראו לממשל האמריקאי לשחרר בשם הצדק את יונתן פולראד.

שלומי פרל יזם היי-טק בן 29 בירושלים, הציב מחוץ לכנסת שלט-ענק על גבי משאית ובו כרזת-תודה לגלן בק.

http://rotter.net/forum/scoops1/23034.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי י''א בתמוז תשע''א    16:12   13.07.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  55. גלן בק: ירדן היא פלשתין  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
שדרן הרדיו והטלוויזיה האמריקאי הפופולארי גלן בק קובע במהלך סיור בגוש עציון: ירדן היא המדינה הפלסטינית.

גלן בק, שדרן הרדיו והטלוויזיה הפופולארי מארה"ב, המבקר בימים אלה בישראל – הגיע הבוקר (ד') לסיור בגוש עציון, כאורח מועצת יש"ע. אל הסיור התלוו יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, ראש המועצה האזורית גוש עציון שאול גולדשטיין וח"כ ציפי חוטובלי מהליכוד.

תחילה הגיעו בק ומלוויו אל "האלון הבודד" – סמל ההיאחזות בגוש, שם אמר כי ירדן היא המדינה הפלסטינית, והביע התנגדות להקמתה של מדינה ערבית נוספת על חשבון שטחה של מדינת ישראל. השדרן ציין כי עץ האלון המרשים מזכיר לו את עץ חסידי אומות העולם שראה ב'יד ושם'. "אני מאמין שאם העץ הזה יצמיח ענפים ברחבי העולם, יגדלו להם המוני עצים של חסידי אומות העולם המחוייבים לשמור על עם ישראל לעד וימנעו מהאנושות לחזור על הטעות שעשתה", אמר.

השייח מוחמד סאעד, המוכתר של הכפר הפלסטיני חרבת זכאריה הסמוך לאלון שבות וידידו הקרוב של ראש המועצה שאול גולדשטיין, סיפר לגלן בק על היחסים הקרובים בין היהודים והערבים באזור. "אנחנו כמו אחים ומה שכולנו רוצים זה בסך הכול חיים רגילים, כמו בני אדם", אמר. גולדשטיין הוסיף: "אני לא מאמין בשלום דרך הערוצים הממשלתיים, אלא בשלום דרך השטח – רק זה יביא לדו קיום אמיתי". יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, הסביר לגלן בק כי "רבים הפלסטינים שעובדים במפעלים בבעלות יהודית ביו"ש, אך המנהיגים הפלסטינים הם שעושים הכל כדי להפסיק זאת". ח"כ ציפי חוטובלי ציינה כי "דווקא לפני הפתיחה בתהליך השלום בשנות ה-90, היו היחסים בין היהודים והערבים באזור חמים, והדרכים לעזה ולשכם היו פתוחות".

מ"האלון הבודד" המשיך גלן בק אל הבונקר בכפר עציון, בו הסתתרו יהודים מפני הכוחות הערבים בעת נפילת הכפר בשנת תש"ח. בק נגע בהתרגשות ניכרת בלוח הזיכרון הנושא את שמותיהם של 126 הנשים והפצועים שנרצחו בנפילת הכפר, וחתם על ספר המבקרים של מוזיאון ההנצחה.

משם המשיך גלן בק אל סניף 'רמי לוי' בצומת הגוש, שם פגש במנכ"ל הרשת – רמי לוי – ובעובדים יהודים וערבים הפועלים זה לצד זה במקום ומיישמים באופן יומיומי דו-קיום אזרחי מיוחד. "החיבור הזה מראה לעולם שהדיווחים על שנאה בין העמים פשוט לא אמיתי", אמר רמי לוי לאורחו האמריקני, שהשיב לו כי "רק אם נכיר זה את זה באמת – יהודים, ערבים ונוצרים - נוכל לעשות שלום אמיתי". בתוך המרכול שוחח בק עם כמה עובדים ערבים, ובהם מוחמד תושב האזור, שסיפר כי "בזמן שהפוליטיקאים מדברים ומדברים, אנחנו חיים כאן ביחד בשלום. ללבוש חולצה של 'רמי לוי' בחברון זה עושה לנו כבוד ורוב הלקוחות של הסופר הם דווקא ערבים". לסיום, ציינו בק ואנשיו כי הסיור בגוש עציון היה האירוע המעניין ביותר בביקורם הנוכחי בישראל והבטיחו לשוב אל האזור בקרוב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/222729




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי י''ח בתמוז תשע''א    09:05   20.07.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  56. Israel Palestinian Conflict: The Truth About the W B  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Israel Palestinian Conflict: The Truth About the West Bank

http://www.youtube.com/watch?v=XGYxLWUKwWo&feature=player_embedded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ששי י''ז באלול תשע''א    10:46   16.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  57. יהודה ושומרון שייכות לישראל כדת וכדין  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
יהודה ושומרון שייכות לישראל כדת וכדין

כולנו למדנו מהי אקסיומה בשיעורי "הנדסת המישור" בתיכון, והבנו את מושג ה"אקסיומה" כמשהו מובן מאליו, שהוא בלתי ניתן להוכחה, אך משמש לצורך הוכחות של נושאים אחרים.

שמאלנים וערבים קבעו לעצמם מספר אקסיומות כאלה, כביכול מושגי יסוד מובנים מאליהם - כמו העובדה שקיים "כיבוש", שישראל היא "מדינה קולוניאליסטית", שקיים "אפרטהייד", ושבכלל קיים המושג "עם פלסטיני".

ה"אקסיומות" שלהם הן לא יותר מאשר אוויר.

יש כלל בחוק הבינלאומי שלפיו "כובש מכובש פטור".

ה"שטחים הכבושים" נכבשו מממלכת ירדן, שכבשה אותם בעצמה במהלך מלחמת השחרור אותה יזמו הערבים.

השטח היה כלול בתוכנית החלוקה שהערבים סירבו להכיר בה, ובזמן שירדן כבשה אותו, הוא היה למעשה חסר בעלים חוקיים מבחינה לאומית.

אי לכך, שטחי יהודה ושומרון שייכים לישראל כדת וכדין, ובטח לא לאיזה "עם פלסטיני" שמעולם לא קיים בהם מדינה או אפילו יישות לאומית כלשהי.

הערבים תושבי שטחי יהודה ושומרון ה"כבושים" היו לפני 1967 אזרחים ירדנים.

מבחינה פורמלית לא השתנה כלום במעמדם, וכל ההבלים על היותם "פלסטינים" הם המצאה ללא אחיזה במציאות.

שמאלנים וערבים לא אוהבים שמבלבלים אותם עם עובדות.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=201322



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שלישי כ''א באלול תשע''א    06:12   20.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. מדינה פלסטינית: בזכות הכוח / ימיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
יותר משהקהילה הבינלאומית אוהבת את הפלסטינים, היא אוהבת לשנוא את ישראל. זה. באופנה. בזכות הכוח שלה מגיעה להם מדינה עצמאית.

הם בעלי שפה ייחודית, זהות אתנית משותפת, מורשת תרבותית ייחודית, היסטוריה וטריטוריה מוגדרת. הם מרגישים כעם. האם הם זכאים למדינה? השאלה היא במי מדובר. בעולם יש קרוב לאלפיים עמים וקבוצות אתניות ורק פחות ממאתיים מדינות. באפריקה שורטטו הגבולות בהתאם לאינטרסים קולוניאליים. אין שום קשר בין המדינות שנוצרו לבין האוכלוסיות שנתחמו לתוכן.

הרי לתושבי רפיח אין זהות היסטורית נפרדת לעומת תושבי אל-עריש. הקמתה המוצדקת של מדינה חדשה, דרום סודן, היא פועל יוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. רוב מוקדי העימות המדממים בעולם הם פועל יוצא של סכסוכים בין קבוצות בעלות זהות אתנית או דתית שדורשות אוטונומיה, שליטה או עצמאות.

בניגוד למאות עמים אחרים, בעלי זהות מוגדרת, הפלסטינים רחוקים מצמרת הרשימה. רבים מאלה שנחשבו לפלסטינים הבהירו במהלך מאות השנים האחרונות שמדובר בפיקציה. גם עזמי בשארה, ראש וראשון ללאומנות הערבית, הבהיר ש"אין עם פלסטיני. זו המצאה קולוניאלית. יש אומה ערבית".

בכינוס הערבי הראשון תחת שלטון המנדט הבהירו ערביי ארץ ישראל שהם חלק מסוריה. הרי מדובר בחברת מהגרים, שרבים מהם הגיעו לאזור במאות השנים האחרונות, והזהות שלהם, בכל מקרה, לא הייתה פלסטינית, משום שלא הייתה זהות כזאת ולא ישות כזאת.

ולמרות זאת, מה שהיה הוא עניין להיסטוריה. לא לפוליטיקה. הזמנים השתנו. תחושתם ורצונם של הפלסטינים הם החשובים. הם זכאים להגדרה עצמית, אף שכבר יש שתי ישויות פלסטיניות עם רוב פלסטיני - ברצועת עזה ובירדן. זאת משום שגם קבוצה שאינה עונה להגדרות המילוניות של "עם" זכאית להגדרה עצמית, אם זה רצון חברי הקבוצה.

מרגישים עם

הרי חברי האסכולה הפוסט-קולוניאלית או הפוסט-לאומית טוענים שעמים הם תוצר של היסטוריה מדומיינת, מומצאת ומשוכתבת. זה מה שטוענים הרי נגד כל עם, באופן תיאורטי, וגם נגד העם היהודי, לא רק באופן תיאורטי. אז טוענים. בסופו של דבר הרצון הקולקטיבי הוא שקובע. זו הסיבה שהזכות להגדרה עצמית מעוגנת בסעיף הראשון לאמנת האו"ם וכן בסעיף הראשון לאמנת האו"ם על זכויות אזרחיות ופוליטיות.

כך שהפלסטינים זכאים להגדרה עצמית, וכפועל יוצא מכך למדינה. זה לא חשוב אם בעבר היה עם פלסטיני. זה לא חשוב אם מדובר בחברת מהגרים או באוסף של מחוזות עות'מאניים, שהפכו ליחידה גיאוגרפית רק בגלל החלוקה הקולוניאלית. הם זכאים להגדרה עצמית משום שבעשורים האחרונים גובשה זהות חדשה. הם מרגישים עם, ואין צורך ביותר מכך לצורך הגדרה עצמית.

אז למה לפלסטינים כן ולטיבטים לא? ואיך זה שחלק מהתומכים הנלהבים ביותר לזכות ההגדרה העצמית לפלסטינים עושים סלטה אינטלקטואלית כשהם שוללים זכות דומה מהיהודים?

גם הכורדים זכאים להגדרה עצמית הרבה לפני הפלסטינים. אבל הם ניצבים מול טורקיה. על הרבה פחות מדרישת עצמאות הם מושלכים אצל ארדואן לצינוק, לשנים רבות. אצלו אין תופעות כמו אחמד טיבי. ואם סין הייתה בסביבה, הפלסטינים היו פשוט נמחצים.

ובכן, לשווא נחפש צדק והיגיון. מזלם של הפלסטינים שמולם עומדת ישראל. הפלסטינים, ולא הכורדים או הטיבטים, הם אלה שזוכים להכרה בינלאומית רחבה. משום שיותר מאשר הקהילה הבינלאומית אוהבת את הפלסטינים, היא אוהבת לשנוא את ישראל. זה באופנה. זה שייך לכוחות הקדמה.

הרי הטיבטים והכורדים ועוד עמים אחרים אינם זוכים לתמיכת הקהילה הבינלאומית. אולי מס שפתיים. לא יותר. בגין אמר פעם שאנחנו כאן בכוח הזכות, ולא בזכות הכוח. היום כוח הוא עניין של המעצמה החדשה, הקהילה הבינלאומית, שיש בה רוב אוטומטי לכל גחמה ולכל עוולה. כך שעל משקל דבריו של בגין, לפלסטינים מגיעה מדינה לפני הכורדים והטיבטים, בזכות הכוח יותר מאשר מכוח הזכות.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/288/251.html?hp=1&cat=479&loc=7



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי כ''ב באלול תשע''א    09:15   21.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  59. השייח' ג'עברי: ההצהרה על המדינה היא אסון לפלסטינים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
סקרים שנערכו בין הערבים במזרח ירושלים מראים שהרוב אינו מעוניין לחיות במדינה פלסטינית.

רבים הרחיקו לכת ואמרו, שאם מקום מגוריהם ייפול במדינה הפלסטינית, הם יעברו לאזורים שבשלטון ישראל. התוצאות האלה הדהימו יהודים רבים.

בימים אלה התפרסמו דבריו של השייך אבו כאדר ג'עברי מחברון לסגן השר איוב קרא, שהתארח בביתו לרגל סיום צום הרמדאן.

להערכת משקלם של הדברים יש לציין שחמולת (שבט) ג'עברי היא מן הגדולות והקובעות בעיר, בעלת מסורת של שליטה. השייך הוא אישיות דומיננטית ומקובלת, ובאזור הזה השלטון האמיתי הוא בידי השבטים. העיר חברון משפיעה על הר חברון כולו, וגם יש לזכור שערביי ירושלים ברובם הגדול הם יוצאי חברון.

והנה הדברים :

"ההצהרה על המדינה היא אסון לפלסטינים. אנו מעדיפים לבטל את הרשות הפלסטינית ולהעביר את השלטון האזרחי לידי ישראל, כפי שקורה במזרח ירושלים. אין מקום לשתי מדינות במקום הזה".

הדברים האלה חשובים, מפני שהתנגדות ממשית מחברון למדינה הפלסטינית תשאיר את אבו מאזן ( כבר עכשיו ללא עזה וללא ירושלים) כראש של מיעוט בלתי יציג.

לישראלי הממוצע דברי השייך ייראו כמפנה מרעיש, הואיל ואילפו אותו לחשוב שערביותו של ערבי נמדדת בדבקותו ברעיון המדינה הפלסטינית, ולא היא.

השייך וערביי ירושלים המעדיפים שלטון ישראלי על שלטון רמאללה ("פליטי תוניס", בלשונם) אינם ערבים פחות "טובים" מאשר עסקני הפת"ח. להיפך, רעיון המדינה המערבית הוא נטע זר בתרבות השלטונית הערבית והמוסלמית.

בישראל יודעים, שמעולם לא היתה מדינה פלסטינית והעם הפלסטיני הומצא במאה הקודמת בלבד, כדברי זוהייר מוחסיין, ראש ארגון הצא'אקה וחבר הנהגת אש"ף - אך ורק כדי להעמידו כאויב שווה-מעמד מול הלאומיות היהודית. לאחר חיסולה ישובו הערבים המקומיים להיות מה שהם באמת: בני האומה הערבית.

מוחסיין היה טרוריסט שחוסל ע"י ישראל לפני עשרות שנים, אך דבריו חיים וקיימים. ולא עוד, אלא ששאלת "פלסטיניותם" של ערביי א"י תקפה לגבי הרבה מדינות ערביות נוספות:

האם השיעים, הסונים והכורדים בעיראק הם באמת עם אחד, או שמא "מדינת" עיראק היא יציר מלאכותי בריטי ? ומה מגדיר ומלכד את האנשים בלוב: שייכותם השבטית או היותם "אומה"? ועכשיו גם סוריה. מה נשאר מכל "המדינות" האלה כשלפיתת יד הברזל של הדיקטטור נחלשת?

והלבנון, והממלכה ההאשמית הירדנית - האם דומות הן למדינות-לאום מערביות, ולחילופין למדינת-חוקה אמריקנית?

"האביב הערבי" הולך ופורם את התפרים הגסים שבהם חייטו מזרח תיכון אירופי-אימפריאליסטי מתוך קרעי השלטון העותמאני המנוצח של 1918, שהשתרע מן האוקיינוס האטלנטי ועד המפרץ הפרסי, מחצי האי ערב ועד הבלקן. המהות והמבנה של האימפריה הזאת תאמו הרבה יותר טוב את המושגים האסלאמיים על שלטון ומשטר, שהכל שייכים לאומת האסלאם, אומת מאמינים' ששלטונה – הכליפות - עתיד להיות פרוס על כל העולם.

לאחים המוסלמים או לחמאס זו תורה אקטיביסטית-מיליטנטית, אך כתפיסת יסוד - הדברים תקפים לגבי הערבים כולם.

על כן, ערביי מזרח ירושלים או השייך ג'עברי אינם חוטאים בחוסר נאמנות לאידיאל ערבי או מוסלמי כל שהוא, כשהם מסרבים להמשיך ולדבוק בקלישאה אירופית מלאכותית שנוצרה לצרכים פוליטיים שחלפו מן העולם.

לא כאן המקום להעמיק, אך רעיון המדינה המודרנית מקורו בתורת ישראל, המגדירה את ישראל כעם (ש"לבדד ישכון") ולו ארץ מובטחת אחת, ורק היא.

זיקת העמונים לארצם ולעצמם נפסקה ברגע שנעתקו מתחום שלטונו של אלילם כמוש, וכך כל עמי הקדם.

היהודים לבדם שרדו כעם למרות גלות ופזורה' ולא נטשו מעולם את חלום ה"קוממיות" וה"ממלכתיות" (מלכות בית דוד) בארצם.

מלומדים אירופים בחשיבתם המדינית נעזרו ברעיונות ממלכתיים מן התנ"ך.

במאה ה-19, כשעלתה על גדותיה רתיחת ההתעוררות הלאומית בכל מקומות מושבותיהם של היהודים באירופה, פגע בהם הגל הזה, אך גם עורר בהם מערבולת של מאוויי הזדהות, קינאה וחיקוי, שהולידו בסופו של דבר את הציונות המודרנית ואת המדינה היהודית.

משתי סיבות הפך אצל היהודים רעיון המדינה למשאת נפש בוערת: מפני שהמושג הזה הוא יסוד מוסד במורשתם הרוחנית, והעיקר – מפני שהאדמה החלה בוערת מתחת לרגליהם בארצות מגוריהם, על רקע הלאומנות הקיצונית שעוקצה כוון נגדם.

לכל זה אין אח ורע בתפיסה ובנסיבות החיים של הערבים והמוסלמים, ולכן ניסיון השמאל לייחס להם את הלהט היהודי ביחסו למדינה, מנותק מן המציאות.

איך מסבירים את כל זה לעסקנים השמאלנים היהודים שכל מניותיהם מושקעות ב"שאיפות הלאומיות הפלסטיניות"?

איך מסבירים ל"אידיוטים המועילים" שסיסמת "שלום תמורת שטחים" הפכה אצלם לעיקר אמונה מקודש?

לא מסבירים, כי אין טעם.

נגזר כנראה, שאחרוני החסידים השוטים של "פלסטין" יהיו שוב - יהודים.

אליקים העצני

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=202055



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום ששי כ''ד באלול תשע''א    23:03   22.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  60. אבו מאזן פנה לאו''ם רק לצורך ריצה לבית הדין בהאג  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 22.09.11 בשעה 23:25 בברכה, ליה
 
הריצה הערבית לאו"ם אינה לצורך הקמת מדינה כלל

מטרת הקצה היא יכולת הצטרפות לבית הדין הבינלאומי בהאג על מנת משם לערוך מלחמות משפטיות נגד ישראל. זו כל המטרה ואין בלתה.

זה ורק זה כל הסיפור.

אילו רצה אבו מאזן מדינה - היה חוטף את הצעותיו ההזויות של אולמרט!

בית הדין בהאג הוא המטרה המסומנת, והאו"ם בסך הכל המטוס שמגיע ליעד הזה.

ברגע שדבר כזה יקרה, זו תהיה הזדמנות פז לעריכת רויזיה בינלאומית כוללת בכל המערך המטורף, המסובך, והמסועף כקורי עכביש, שהתפתח בשישים השנים האחרונות והמתקרא - "זכויות אדם".

המפלצת יורקת האש ומרובת הזרועות והראשים הזו, שנוצרה אחרי מלחמת העולם השניה, ומטרתה המקורית היתה חיזוק והגנה על החלש, הפכה ברבות הימים לכלי משחית והרסני, שמחסל בקצב מבהיל את זכויות האומות לחיות כלאומים בעלי אופי מיוחד והומוגני, את זכויות הדתות השונות להתקיים, למעט זכותו הבלעדית של האיסלאם, שרק עליו מגנות "זכויות האדם" בהתרסה מאיימת ואלימה, ואת זכויות העמים הנבדלים והשונים בעלי המסורות האנושיות על כל גווניהן, להתקיים בלי שעננת האיסלום מרחפת מעל ראשיהם באמצעות ה"חרב המתהפכת" של "זכויות האדם".

יש לפתוח במלחמה כוללת נגד "זכויות האדם" ובתי הדין הבינלאומיים למיניהם, שלקחו לעצמם רשות לתבוע כל מי וכל מה שזז ולא מוצא חן בעיני מישהו.

על ישראל להצטרף לקריאה האמריקנית הדורשת לפרק את בית הדין הבינלאומי בהאג מיד.

ארה"ב: לפרק את בית הדין בהאג

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=33435

המין האנושי אינו בנוי לסדר עולמי חדש, ומתקרבת ההתקוממות הכוללת והכלל עולמית נגד מובילי הסדר החדש הזה ומוסדותיהם השונים, שמשרתים את כיפוף העמים לצורך מה שהם מכנים רב-תרבותיות שיקרית, המשרתת את הערבים ואת המוסלמים בלבד.

הליכתו של אבו מאזן לבית הדין בהאג, חייבת להוות זרז לנקיטת צעדים לחיסול התופעות הפושעות שהתפתחו תחת הכותרת המטעה והשיקרית:"זכויות אדם".

די!

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=204294

לעיון נוסף:

1.ברק: בית הדין בהאג יוכל לשפוט כל ישראלי

נשיא בית המשפט העליון אמר כי כל העתירות שהוגשו בנוגע לזכויות פלשתינאים בשטחים הן שפיטות.

נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, אמר אתמול (שני) כי העתירות שהוגשו באחרונה לבג"ץ בעניין זכויות אדם של הפלשתינאים בשטחים, הן שפיטות. ברק אמר עוד כי כל ישראלי יהיה נתון לשיפוט בית הדין הפלילי הבינלאומי הקבוע בהאג שיתחיל לשפוט ב-1 ביולי 2002. "כל ישראלי נתון לשיפוט שלו", אמר ברק, "למרות שלא אישרנו את האמנה המקימה אותו".

ברק אמר את הדברים בפני יותר מ-1,000 עורכי דין ושופטים, משתתפי הכינוס השנתי השני של לשכת עורכי הדין, במושב הפתיחה שדן בנושא "משפט תחת אש". בין שאר דבריו יצא נגד אפשרות "זניחת הנורמות המשפטיות" במסגרת המלחמה בטרור. עם זאת, ברק הדגיש שהמלחמה בטרור "היא מלחמה של מדינה שומרת חוק ושל אזרחים ותושבים שומרי חוק כנגד מי שביד גסה וללא כל רגש אנושי מפרים את החוק".

ברק הציג את עמדתו בנושא שפיטה תחת אש ובעת לחימה ואמר כי דווקא בעת לחימה הדמוקרטיה זקוקה לחוקים וכי "יש דינים בכל העניינים האלה". ברק הציג שלוש תפישות יסוד, המאפיינות את מאבקה של מדינת ישראל בטרור - הראשונה בהן היא מאבק ב"גדרי המשפט, הנעשה על פי הנורמות של המשפט והנבחנת בבית המשפט". התפישה השנייה שהציג דנה באיזון הדרוש בין ערכים מנוגדים, הקשורים בביטחון המדינה מחד ובזכויות אדם מאידך.

נשיא בית המשפט העליון ציין כי האיזון בין שני העקרונות "מבוסס על הצורך למצוא סינתזה בין הערכים והעקרונות המתנגשים, שמשקפת את מהותו העשירה והבשלה של שלטון החוק ומהותה של הדמוקרטיה, שבעצמה מהווה איזון בין שלטון הרוב לזכות המיעוט והיחיד". תפישת היסוד הבסיסית השלישית על פי ברק היא שאין לקיים איזון ראוי כשזכויות האדם מקבלות את מלוא ההגנה, כאילו אין טרור וכאשר ביטחון המדינה מקבל את מלוא ההגנה, כאילו אין זכויות אדם. "האיזון והפשרה הם מחיר הדמוקרטיה, אך זהו מחיר שכדאי לשלמו" אמר ברק.

http://www.haaretz.co.il/misc /1.791931

2.וכמובן מי דחף להקים את בית המשפט בהאג אם לא יהודים מישראל?

"יעקב רובינסון, חיים ה' כהן, שבתאי רוזן ואלייקים רובינשטיין הכינו את הטיוטות שהפכו נקודת מוצא ובסיס לחוקת בית הדין הזה.

אלייקים רובינשטיין אף הדגיש בנאום מושב הפתיחה ברומא ב-17 ביוני 1998 את האינטרס המיוחד שיש לישראל בגיבוש חוקת בית דין בינלאומי פלילי נוכח היותו של העם היהודי קורבן לפשע השואה"...

http://www.law.idf.il/SIP_STORAGE/files/8/298.pdf

3.ישראל וארה"ב חותמות "הסכם עוקף האג"

ישראל וארה"ב יחתמו היום על הסכם שיגביל את האפשרות של הסגרת אזרחיהן לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. ההסכם ימנע הסגרה אוטומטית של אזרח ישראלי או אמריקאי, הנמצא בתחומי המדינה השנייה, לפי דרישת התובע של בית הדין הבינלאומי. בכל מקרה כזה תידרש הסכמה של ישראל או ארה"ב להסגרת האזרח שלהן להאג.

על ההסכם יחתמו סגן מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון בולטון, המבקר בישראל, ושר החוץ, שמעון פרס. הוא נשען על סעיף 98 לחוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי, המטיל סייגים על הסגרת חשודים להאג, במקרה שמדינות חותמות ביניהן על הסכם ההגבלה.

ארה"ב וישראל חתמו על חוקת בית הדין בסוף 2000, אך הודיעו שלא יאשררו את חתימתן ולא יצטרפו לאמנה כחברות מלאות. הממשל האמריקאי הנוכחי, המתנגד להעמדת אזרחיו וחייליו לשיפוט בפני גורם בינלאומי, גם הודיע על ביטול החתימה. ישראל מסתייגת מבית הדין הבינלאומי מחשש שהוא ינוצל נגדה מטעמים פוליטיים, כדי לנגח את ההתנחלויות ואת פעולות צה"ל בשטחים. הממשלה החליטה בחודש שעבר שלא תאשרר את האמנה בשום מקרה.

ארה"ב פנתה באחרונה לכל המדינות שהיא מקיימת עמן יחסים דיפלומטיים, וביקשה לחתום עמן על הסכמי הגבלה לפי סעיף 98, כדי לחסום את האפשרות שאזרחים אמריקאים הנמצאים מחוץ לארה"ב יוסגרו לשיפוט בהאג בלי הסכמת ואשינגטון. ההסכם הראשון נחתם עם רומניה לפני ימים אחדים, וההסכם עם ישראל יהיה השני. המשפטנים הישראלים ביקשו לשנות כמה סעיפים בטיוטה האמריקאית, וארה"ב נענתה.

ישראל תפנה למדינות נוספות כדי לחתום עמן על הסכמי הגבלה דומים, או להכניס סעיפים מיוחדים בהסכמים להסגרה ולסיוע משפטי, וכך למנוע הסגרה שרירותית של ישראלים לבית הדין בהאג. היועץ המשפטי של משרד החוץ, אלן בייקר, בוחן עתה את מערך ההסכמים המשפטיים של ישראל.

http://www.haaretz.co.il/misc/1.814652

4.חברי הקונגרס האמריקני תקפו את בית הדין בהאג

קבוט קרא לדיונים בהאג: תקיפת ישראל

US Congressmen lash out at ICJ

Reps. Robert Wexler (D-FL) and Steve Chabot (R-OH) lashed out at the International Court of Justice Monday claiming that its integrity had been undermined because it had agreed to rule on the legality of Israel's security barrier.

The ICJ is hearing three days of oral testimony, which began Monday. Such a ruling opens the doors for future advisory opinions on the actions of the United States, Great Britain, Russia or any other country, said Wexler speaking at a Bnai Brith press conference at The Hague on Monday afternoon.

"What we are witnessing today is the tearing down of the international legal standard," said Wexler.

Chabot said the credibility of the United Nations is also on the line because the ICJ is hearing the case at the request of the United Nations General Assembly.

"I have seen the UN in action and often times I do not like what I see. I think the UN made a great mistake when the General Assembly passed the resolution. It is not an appropriate forum," said Chabot.

Wexler said he wanted to send a message of support to Israel and to tell the ICJ and the UN that "the case pending against Israel impugns the integrity of the court and undermines the fragile multi-lateral diplomatic process that is underway."

He noted that the UN and the court were not equally concerned with other security fences such as those separating India and Pakistan and the Cypriots and the Turks in Cyprus.

He said that the case was harming the road map peace plan, and that it didn't make sense for the UN to harm the very process it is suppose to support.

"There are millions of Americans that stand there with Israel today," said Wexler.

Chabot called the proceedings at the International Court of Justice "Israel bashing."

He spoke in defense of the fence and Israel's right to protect its citizens. "It is a responsible response to terrorism," he said.

"Every sovereign nation has the right and responsibility to defend its citizens," said Chabot. "Those who train children to aspire to be suicide bombers or homicide bombers are the people who ought to be on trial," he added.

Chabot said it was upsetting that the UN was concerned about Palestinian suffering but didn't seem to be paying attention to the loss of 935 Israelis in terror attacks.

"If you did not know better and all you did was listen to the arguments before the court, you would not understand that the fence Israel has built is a response to terror," said Wexler.

He added, "no one can argue that Israel has a legitimate partner."

http://www.jpost.com/

***** ****

חברי הקונגרס האמריקאי רוברט ווקסלר וסטיב קבוט תקפו אתמול את בית הדין הבינלאומי בהאג, בטענה שיושרו של בית המשפט נפגע מכך שהסכים לדון בחוקיות גדר הבטחון הישראלית.

לדברי חבר הקונגרס וקסלר אנחנו חוזים היום בקריעה של הסטנדרטים המשפטיים הבין לאומיים.

חבר הקונגדס קבוט הוסיף: האמינות של האו"ם גם היא בסימן שאלה, מכיון שבית המשפט בהאג דן בענין גדר הבטחון לבקשת האו"ם. ראיתי את האו"ם בפעולה, והרבה פעמים לא מוצא חן בעיני מה שאני רואה. אני חושב שהאו"ם עשה טעות חמורה, כאשר המליאה העבירה את ההחלטה, (על הדיון בהאג). זהולא הפורום המתאים.

ווקסלר אף הוסיף ואמר : אני רוצה לשלוח הודעה של תמיכה בישראל ולומר לבית המשפט הביןנלאומי בהאג ולאו"ם שהדיון המתמשך בגדר הבטחון הישראלית, מעמיד במבחן האמינות את ביהמ"ש ופוגע בתהליך הדיפלומטי הבינלאומי השברירי והמתמשך. ווקסלר ציין שהאו"ם לא מוטרד מגדרות בטחוניות אחרות כמו בין הודו לפקיסטן ובין הטורקים לקפריסאים בקפריסין, ולדעתו השימוע בבית המשפט בהאג יפגע בתהליך מפת הדרכים, ולא ייתכן שהאו"ם יפגע בתהליך שהוא אמור לתמוך בו. לדבריו מיליוני אמריקנים עומדים בהאג לצידה של ישראל.

קבוט אמר שהדיונים בהאג הם תקיפת ישראל, ודיבר על כך שבניית הגדר היא תגובה אחראית לטרור, ולכל מדינה ריבונית יש את הזכות החובה והאחריות להגן על אזרחיה.

הוא הוסיף שאלה שמגדלים ומחנכים ילדים המתאווים להיות מחבלים מתאבדים, הם הם שצריכים לעמוד למשפט.

קבוט גינה את העובדה שהאו"ם מודאג מסבלם של הפלשתינאם, אך לא נראה כלל שהוא מתייחס לאובדן חיים של 935 ישראלים בהתקפות טרור.

וקסלר הציכג את העובדה שמי שהיה שומע את הדיון באו"ם לא היה מבין כלל שהגדר נבנתה על ידי ישראל כתוצאה מפעולות טרור ערביות.


הוא הוסיף: איש לא יכול לטעון שלישראל יש פרטנר לגיטימי כלשהו.

http://www.fresh.co.il/dcforum/Scoops/95140.html

5.בית הדין הפלילי הבינלאומי,

שימו לב:•מועצת הביטחון הפנתה את העניין לבית-הדין

בית הדין הפלילי הבינלאומי הפועל בהאג (International Criminal Court) הוא בית משפט בינלאומי היושב בהאג ופועל, החל מ-2002, מתוקף אמנת רומא.

סעיפי אמנת רומא השונים קובעים את סמכויותיו של בית הדין הבינלאומי הפלילי וסוגי הפשעים שיידונו בפניו. אלו כוללים ארבעה סוגי פשעים: פשעי השמדת עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשע תוקפנות. לבית הדין גם סמכות פוטנציאלית לדון באישומים על פשע התוקפנות, אולם סמכות זו מושהית עד שתתקבל במשפט הבינלאומי הגדרה מחייבת לתוקפנות.

בית הדין הבינלאומי קונה סמכות לדון בעבירות בתנאי שהן עומדות בשלושה תנאים מצטברים: הן מצויות בסמכותו העניינית, הן בוצעו לאחר 1 ביולי 2002 - זמן הקמתו, ומתקיימת לגביהן לפחות אחת מחלופות הזיקה הבאות:
•העבירות בוצעו בשטח של אחת מהמדינות החברות בבית-הדין
•העבירות בוצעו על ידי אזרחים של אחת מהמדינות החברות בבית-הדין
•מדינה שאינה חברה בבית-הדין הסכימה אד הוק לשיפוטו
•מועצת הביטחון הפנתה את העניין לבית-הדין

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F_%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99

6.המשט: טורקיה מתכננת לתבוע את ישראל בהאג

האם טורקיה תיפעל נגד ישראל במישור המשפטי? טורקיה מתכוונת לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג, כדי שזה יפתח בחקירה נגד ישראל, בעקבות ההשתלטות על ספינות המשט לעזה. כך דיווחו הבוקר (יום ו') כלי תקשורת בטורקיה. במקביל, החל התובע הכללי בטורקיה לאסוף עדויות נגד ישראל ממשתתפי המשט.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3899009,00.html

7.בית-הדין הבינ"ל בהאג

בעקבות אימוץ דו"ח גולדסטון ע"י מועצת זכויות האדם של האו"ם ב-2009 והמלצתו להעביר את ממצאיו לבית-הדין הבינ"ל בהאג, הנה הכרות ראשונית עם בית-הדין, נהליו ושופטיו.

הכתבה התפרסמה במגזין השבועי של גלובס*

"טיפוח הרעיון שעשיית מלחמה אגרסיבית היא הדרך לתא הנאשמים ולא לעיטורי כבוד, יהפוך את השלום לבטוח יותר". כך אמר התובע רוברט ג'קסון, בפתח התביעה האמריקאית במשפטי נירנברג. ואכן, היו אלה משפטי נירנברג שהחלו את הדרך הארוכה להקמת בית-דין בינ"ל שיתמודד עם פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והשמדת עם. במשך עשרות שנים מנעו קשיים משפטיים ופוליטיים את הקמתו של מוסד קבוע בעל כוח הרתעה והקהילה הבינ"ל הסתפקה בבתי-דין זמניים. אל הטריבונלים המיוחדים של טוקיו ונירנברג בשנות הארבעים הצטרפו בשנות התשעים בתי-דין מיוחדים לטיפול בפשעים שהתרחשו ביוגוסלביה ורואנדה. ב-1998 נשאו פרי המאמצים לנסח חוקה לבית-דין פלילי בינ"ל. כאשר החוקה, שאושרה בוועידה בינ"ל ברומא, אושררה ע"י יותר משישים מדינות ב-2002 החל לפעול בית-הדין הפלילי הבינ"ל בהאג (ICC). למרות ריבוי הפניות אליו בשנותיו הראשונות, פתח עד כה בית-הדין בהליכים כנגד חשודים מארבעה סכסוכים בלבד – צפון אוגנדה, דארפור, הרפובליקה המרכז-אפריקאית והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. חלק מהנאשמים לא הגיעו מעולם להאג והם בחזקת נמלטים (כולל ראש מדינה אחד, נשיא סודאן, עומר אל-באשיר), אחרים מוחזקים במעצר בשעה שמשפטם מתנהל.

בית-הדין רשאי לשפוט חשודים בביצוע השמדת עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ותוקפנות. זהו בית-דין ייחודי היות ובניגוד לבית-הדין הבינ"ל לצדק של האו"ם היושב גם הוא בהאג, הוא שופט אנשים יחידים ולא דן בסכסוכים בין מדינות. כך הוא אמור להרתיע מנהיגים ומקבלי החלטות באופן אישי. סמכותו של בית-הדין היא לגבי פשעים שבוצעו בשטחה של מדינה שאישרה את החוקה, או פשעים שבוצעו ע"י חשודים שהם אזרחי מדינה שאישרה את החוקה. בתנאים מסוימים ניתן, עם זאת, להעמיד לדין גם חשודים שאינם עונים לקריטריונים אלו. בית-הדין יכול לתבוע את מבצעי הפשעים או את שולחיהם, אנשי צבא, פוליטיקאים או ראשי מדינה כאשר אין חסינות לבעלי תפקידים מכהנים. הוא מורכב מתובע שחוקר, מכין ומנהל את התביעות ומערכאות משפטיות (קדם-משפט, משפט וערעור). משלימים את פעולת בית-הדין נשיאות ומשרד רשם המנהל את בית-הדין מבחינה אדמיניסטרטיבית. מועסקים בו כמעט 600 בני אדם והוא ממומן ע"י כספי המדינות החברות בו אך גם מתרומות של ארגונים בינ"ל, יחידים וחברות.

ישראל אינה חברה בבית-הדין. למרות שהיא חתמה בזמנו על האמנה המקורית היא נמנעה מלאשרר אותה. אי החברות של ישראל בבית-הדין נובעת ממה שהיא רואה כפוליטיזציה שלו ושימוש בו כאמצעי ניגוח בישראל. הקונפליקט התחיל כבר בתחילת הדרך כאשר "העברת אוכלוסייה לשטח כבוש" הוגדרה כפשע מלחמה חמור. סעיף זה, שהוצע ע"י מצריים, כוון לטענת ישראל במפורש כנגד ההתנחלויות. טרור בינ"ל, לעומת זאת, לא נכלל כלל בתחום השיפוט של בית-הדין. ארה"ב מתנגדת גם היא לפעילות בית-הדין ופועלת נגדו בחקיקה ובאמצעים דיפלומטיים חריפים עד כדי כך שבאופן עקרוני, ע"פ חקיקת הקונגרס, רשאי הנשיא להורות על פלישה צבאית להולנד כדי לשחרר אזרחים אמריקאיים ממעצר. מעבר לסעיפים ספציפיים בחוקה, חוששות ארה"ב וישראל מחשיפת חייליהן ומנהיגיהן להליכים משפטים הנובעים ממניעים פוליטיים והן לא לבד. גם רוסיה, הודו וסין לא הצטרפו אל 110 המדינות החברות בבית-הדין. האיחוד האירופי, לעומת זאת, תומך בבית-הדין ומעמיד לרשותו את רוב התקציבים והגיבוי הפוליטי שלו.

קשה להניח שאזרחים ישראלים יועמדו לדין בהאג היות וישראל לא אשררה את אמנת בית-הדין. יש, עם זאת, דרכים בהן ניתן בכל זאת להעמיד לדין ישראלים, למשל תביעת ישראלים בעלי אזרחות כפולה שהם אזרחי מדינות שאשררו את האמנה או פנייה ישירה לבית-הדין ע"י מועצת הביטחון של האו"ם. גם כך יכולים ישראלים להימנע מהעמדה לדין בהאג ע"י פתיחת הליך משפטי מקומי שיכול להחליף את התביעה הבינ"ל או ע"י אשרור חוקת בית-הדין ושימוש בחסינות מפני תביעות על פשעי מלחמה שתקפה שבע שנים מיום האשרור. אך מה אם בכל זאת ייתבעו בהאג אזרחים, קצינים או פוליטיקאים ישראלים?

אם אכן תיפתח תביעה נגד אזרחים ישראלים, היא תיפתח ביוזמת התובע עצמו, ביוזמת אחת מהמדינות החברות בבית-הדין או ביוזמת מועצת הביטחון של האו"ם. במהלך החקירה וקדם המשפט, יכול התובע לבקש מהשופטים להוציא צווי מעצר. בית-הדין לא עורך מעצרים בעצמו, והוא תלוי בעניין זה במדינות ובמנגנוני אכיפת חוק אחרים. תסריט שבו החשוד יוסגר ע"י מדינת ישראל עצמה הוא בלתי סביר ולכן הגיוני יותר שחשודים ישראלים ייעצרו בעת ביקור במדינה שתהיה מוכנה להסגיר אותם. עם הבאתם להאג הם ייכלאו באחד מ-12 התאים המיועדים לכך במתקן הכליאה האגלאנדן שבפאתי בהאג. במתקן הכליאה תהיה לעצורים גישה לביקורים, לטלוויזיה, לפעילות ספורטיבית, לספרייה, לחדשות ולמחשב אישי שלתביעה אין גישה אליו. הם רשאים יהיו לבשל בעצמם ולהזמין מוצרים לתאם. אם בעקבות החקירה ייפתח משפט, לנאשמים תעמודנה הזכות לייצג את עצמם או לקבל סיוע משפטי, הם יהיו חשופים לחומר החקירה ויוכלו להציג עדים וראיות. הם ייהנו מחזקת החפות, מזכות השתיקה ומהזכות לאי-הפללה עצמאית. אם הם יורשעו, ארסנל העונשים שבית-הדין יכול להטיל עליהם כולל קנסות ופיצויים לקורבנות, החרמות ועונשי מאסר של עד 30 שנה ואפילו מאסר עולם בהינתן נסיבות מחמירות במיוחד.

שופטי בית הדין הפלילי הבינ"ל בהאג:

סאנג היון סונג Sang-Hyun SONG, 68, נשיא בית-הדין, קוריאה

מונה לבית-הדין ב 2003 לאחר קריירה של 30 שנה בהוראה באוניברסיטת סיאול וכהונות כפרופסור אורח בהרווארד, קולומביה, אונ' ניו-יורק ואונ' מלבורן. סונג שימש גם כתובע ושופט בצבא קוריאה, כיועץ למוסדות ממלכתיים שונים במדינה וכעו"ד בחברת עו"ד בניו-יורק. הוא סגן הנשיא של יוניצף בקוריאה וממייסדי ארגונים לעזרה משפטית לנשים וסיוע לילדים חולי לוקמיה. התבטא מספר פעמים בדבר החשיבות של עצמאות בית-הדין ונטרולו מלחצים פוליטיים.

פאטומאטה דמבל דיארה Fatoumata Dembele DIARRA , 60, סגנית נשיא ראשונה, מאלי

מונתה לבית-הדין ב 2003 לאחר שהייתה שופטת בטריבונל הפלילי הבינ"ל ליוגוסלביה. במאלי היא הייתה פעילה בארגוני זכויות אדם ושמירה על בחירות דמוקרטיות. כמו כן, היא שימשה במגוון תפקידים משפטיים ממלכתיים במדינה ובמוסדות לאומיים ובינ"ל לזכויות נשים וילדים, תחום בו היא מתמחה.

האנס פטר קאול Hans-Peter KAUL , 66, סגן נשיא שני, גרמניה

מונה לבית-הדין ב 2003 לאחר ששימש כראש המשלחת הגרמנית למו"מ לכינון אמנת רומא ובית-הדין הפלילי הבינ"ל. הוא דיפלומט מקצועי ששירת בנציגויות גרמניה בנורווגיה, בוושינגטון, באו"ם וגם בת"א בה שימש כדובר השגרירות. הוא היה ראש המח' למשפט בינ"ל במשרד החוץ הגרמני וחבר המועצה המייעצת של הצלב-האדום הגרמני.

אליזבת' אודיו בניטו Elizabeth ODIO BENITO , 70, קוסטה-ריקה

מונתה לבית-הדין ב 2003 לאחר שהייתה סגנית הנשיא של קוסטה-ריקה ושרת המשפטים של המדינה בשתי קדנציות. נבחרה לבית-הדין למרות שנשיא קוסטה-ריקה משך את תמיכתו בה. היא נבחרה לבסוף בתמיכת פנמה וארגוני נשים שונים. הייתה פעילה באו"ם במאבק באפליה דתית ובאמנה נגד עינויים. שפטה בטריבונל הפלילי הבינ"ל ליוגוסלביה שם הדגישה את הפשעים נגד הנשים ואת עברת האונס כמרכיב ב"ניקוי גזעי".

אקואה קואניהייה Akua KUENYEHIA , 62, גאנה

מונתה לבית-הדין ב 2003 לאחר ששימשה כדיקנית הפקולטה למשפטים באונ' גאנה, האוניברסיטה היוקרתית ביותר במערב אפריקה. היא ארגנה פרויקט מחקר על נשים וחוק במערב אפריקה, כתבה ספרים ומחקרים על חוק ומגדר ושימשה כעו"ד ומומחית לזכויות-אדם בגאנה.

ארקי קואורולה Erkki KOURULA , 61, פינלנד

מונה לבית הדין ב 2003 לאחר שהיה שופט בפינלנד, יועץ משפטי למשלחת פינלנד באו"ם ובכיר במשרד החוץ במדינה. לאחר קריירה אקדמית באוקספורד ואונ' הלסינקי הוא היה ראש המשלחת הפינית לוועידת רומא ולכינון בית-הדין ושגריר פינלנד במועצת האיחוד האירופי בשטרסבורג.

אניטה אוסאקה Anita UŠACKA , 57, לאטביה

מונתה לבית-הדין ב 2003 לאחר ששימשה כשופטת בית-המשפט לענייני חוקה בלטביה. היא הייתה מנכ"לית הסניף הלאטבי של יוניצף והייתה שותפה בפרויקטים לדמוקרטיזציה של מזרח-אירופה.

אדריאן פולפורד Adrian FULFORD , 56, בריטניה

מונה לבית-הדין ב 2003 לאחר ששימש כעו"ד ושופט בבריטניה. הוא ממשיך לכהן כשופט באנגליה גם בשבתו כשופט בבית-הדין הבינ"ל. בין השאר, הוא גזר 40 שנות מאסר על ארבעה גברים מוסלמים ממוצא אפריקני שתכננו לבצע פיגועי התאבדות בלונדון ב 2005. הוא נושא בתואר אצילות והוא הומוסקסואל מוצהר.

סילביה סטיינר Sylvia STEINER , 56, ברזיל

מונתה לבית-הדין ב 2003 לאחר ששימשה כתובעת פדראלית ושופטת פדראלית בברזיל. היא הייתה עו"ד בסוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים וחברה במשלחת הברזילאית למועצה המכינה של בית-הדין הפלילי הבינ"ל. היא מומחית לזכויות-אדם במשפט בינ"ל ולזכויות נשים וילדים.

קתרינה טרנדפילובה Ekaterina TRENDAFILOVA , 56, בולגריה

מונתה לבית-הדין ב 2003 לאחר קריירה אקדמית ארוכה באוניברסיטת סופיה. היא הייתה ממובילי תהליך הרפורמה של התאמת ההליך הפלילי הבולגרי לזה האירופי והבינ"ל. היא הייתה סגנית התובע המחוזי של סופיה, יועצת משפטית למשרדי ממשלה ונציגת בולגריה בנציבות האו"ם למניעת פשיעה וצדק פלילי. היא מומחית למשפט השוואתי ומשפט פלילי בינ"ל.

דניאל דייויד נטנדה נסרקו Daniel David Ntanda NSEREKO , 68, אוגנדה

מונה לבית-הדין ב 2007 לאחר קריירה משפטית של יותר מ 35 שנה באוגנדה. בשנות השמונים היה יועץ מומחה למניעת פשיעה במרכז האו"ם לפיתוח חברתי ונושאים הומאניטאריים.

ברונו קוטה Bruno COTTE, 64, צרפת

מונה לבית-הדין ב 2007 לאחר שהיה נשיא הערכאה הפלילית של בית-המשפט העליון לערעורים בצרפת במשך שבע שנים. בעבר היה אחראי על הליכים פליליים וחנינות במשרד המשפטים הצרפתי והיה תובע מחוזי בפאריז.

ג'ויס אלואוך Joyce ALUOCH , 62, קניה

מונתה לבית-הדין ב 2009 לאחר יותר מעשרים שנה כשופטת בבית-המשפט העליון הקנייתי. הייתה יו"ר האגודה לשופטות בקנייה ופעילה במסגרת האיחוד האפריקאי והאו"ם בהגנה על זכויות ילדים במיוחד בסודאן וצפון-אוגנדה. היא מומחית לזכויות-אדם וחוק הומניטארי.

סאנג'י מסנונו מונגנג Sanji Mmasenono MONAGENG , 59, בוצוואנה

מונתה לבית-הדין ב 2009 לאחר שהייתה שופטת בסווזילאנד ובגמביה. היא הייתה פעילה באגודות משפטיות שונות ובמשרד המשפטים בבוצוואנה, כמו כן היא שירתה כחברה ויושבת הראש של הנציבות האפריקאית לזכויות אדם ועמים של האיחוד האפריקאי. במסגרת זו היא נאבקה, בין השאר, בעינויים ברחבי היבשת.

קריסטין ואן דן ווינגארט Christine VAN DEN WYNGAERT , 57, בלגיה

מונתה לבית-הדין ב 2009 לאחר קריירה אקדמית של עשרים שנה באונ' אנטוורפן. היא מומחית למשפט פלילי,משפט השוואתי, משפט בינלאומי וזכויות-אדם. היא שפטה במגוון משפטים בינלאומיים (כולל כהונה של שנתיים כשופטת בטריבונל הפלילי הבינ"ל ליוגוסלביה). היא שירתה בפרויקטים שונים של האיחוד האירופי ובוועדה לרפורמה של ההליך הפלילי בבלגיה בשנות התשעים.

קונו ג'ייקוב טארפוסר Cuno Jakob TARFUSSER, 55, איטליה

מונה לבית-הדין ב 2009 לאחר ששימש למעלה מעשרים שנה כתובע ראשי וסגן ראש התביעה של בית-המשפט המחוזי בבולזאנו, איטליה, שם הוא היה אחראי לרפורמה שיצרה מודל ארגוני חדש שהפך לבסיס לכלל מערכת אכיפת הצדק באיטליה.

רנה בלאטמןRené BLATTMAN , 61, בוליביה

מונה לבית-הדין ב 2003 לאחר שהיה שר המשפטים של בוליביה. כשר הוא הוביל למודרניזציה של המערכת המשפטית במדינה ולשימת דגש על זכויות-אדם. הקדנציה של השופטת בלאטמן הסתיימה כבר במרץ אך הוא ימשיך לכהן עד סיום משפטו של תומאס לובאנגה, אחד ממנהיגי המורדים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

http://davidstavrou.wordpress.com/page/3/

7.אהרן ברק: על ישראל להצטרף לבית הדין בהאג

אם תתקבל עמדת נשיא העליון לשעבר, קציני צה"ל עשויים לעמוד לדין בהאג

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, הפרופסור אהרן ברק, אמר אתמול (שני) כי לדעתו על ישראל להפוך חברה באמנת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) בהאג, השופט תיקים של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. ברק אמר גם שלדעתו ישראל צריכה לקחת חלק גם בדיונים על נושאים ביטחוניים בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ). משמעות הדבר היא שלדעתו, ישראל צריכה להסכים למצב שבו קציני צה"ל עשויים לעמוד לדין בהאג על פשעי מלחמה.

הפרופסור ברק הרצה בכינוס בנושא ישראל והמשפט הבינלאומי שנערך במשכנות שאננים בירושלים. הוא סקר את הדרכים שבהן בית המשפט העליון יישם ופירש בפסיקותיו את הדין הבינלאומי מאז מלחמת ששת הימים, בעיקר בנוגע לחוקיות פעולות הצבא והממשלה בשטחים.

ברק נשאל על החלטת הממשלה לבטל את חתימתה על אמנת רומא שייסדה וקבעה את פעילות בית הדין הפלילי הבינלאומי שהוקם כדי לדון בפשעים נגד האנושות, רצח עם ופשעי מלחמה. הוא השיב שישראל היתה תחילה אחת היוזמות המרכזיות של הקמת בית המשפט, אך ביטלה את חתימתה על האמנה לאחר שברגע האחרון נקבע שגם התנחלות תיחשב לפשע נגד האנושות.

ברק אמר שהוא מבין את שיקולי הממשלה, אבל "בשקלול הנסיבות, אני חושב שישראל צריכה להיות חברה ב-ICC והיה צריך גם ללכת ל-ICJ בנושאי ביטחון. אפשר עוד לשנות את ההחלטה בעניין".

גם ארצות הברית ביטלה בשעתו את חתימתה על אמנת רומא, בשל החשש בממשל האמריקאי שבעתיד יועמדו בו לדין חיילים וקצינים אמריקאים על פשעי מלחמה.

לאורך הרצאתו, הקפיד ברק להמשיך במנהגו שלא להתייחס לנושא הדו"ח שחיבר חברו, השופט ריצ'רד גולדסטון, על פעולות צה"ל במהלך מבצע עופרת יצוקה. עם זאת, משמעות דבריו היא שאם דו"ח גולדסטון יובא לעיונו של בית הדין הבינלאומי, צריכה ישראל להסכים למצב שבו קציני צה"ל עשויים לעמוד לדין בינלאומי.

לאורך הרצאתו, חזר ברק והדגיש כמה פעמים שעמדתו ועמדת בית הדין העליון היא ש"ישראל היא חלק מהקהילה הבינלאומית והיא חייבת לנהוג על פי הפרשנות הנהוגה של החוק הבינלאומי".

בקהל נכחו כמה משופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, ביניהם נשיאת בית המשפט הנוכחית, דורית ביניש. ברק אמר שהוא מברך על החלטת בית המשפט מהשבוע שעבר בנושא ביטול האיסור על פלסטינים לנסוע בכביש 443.

בתשובה לשאלה נוספת, אמר ברק שלדעתו יועצים משפטיים צריכים להיות מעורבים בהחלטות מבצעיות של צה"ל בשעת מלחמה ובהתייחסו לפרקליט הצבאי הראשי, אלוף אביחי מנדלבליט שנכח אף הוא באולם, אמר ש"אני בטוח שצה"ל נוהג כך".

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1182935

8.בית הדין בהאג: גדר ההפרדה וההתנחלויות בלתי חוקיות

בית הדין הבינלאומי בהאג קבע כי "גדר ההפרדה שבונה ישראל בגדה המערבית היא בבחינת סיפוח ואינה חוקית". השופטים קבעו כי ישראל "נדרשת להפסיק מיד את עבודות בניית החומה בשטחים הכבושים הפלסטינים, גם באזור ירושלים, ולפצות את כל המעורבים". שר החוץ מבהיר: בניית הגדר תימשך .

"גדר ההפרדה שבונה ישראל בגדה המערבית היא בבחינת סיפוח ואינה חוקית"- כך קבע אתמול אחר הצהריים (יום ו') בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. בית הדין קבע עוד כי ההתנחלויות בשטחים אינן חוקיות ונוגדות את החוק הבינלאומי. השופטים קראו למועצת הביטחון של האו"ם לפעול לעצירת בניית הגדר.

החלטת בית הדין התקבלה ברוב מכריע של 14 מתוך 15 שופטים. "בית הדין סבור שהאו"ם, בדגש על העצרת הכללית ומועצת הביטחון, צריכים לשקול אילו צעדים נוספים נדרשים לשים קץ למצב הבלתי חוקי הנובע מבניית החומה", אמר נשיא בית הדין, השופט שי ג'יוּיוּנג מסין, שקרא את ההחלטה, המשתרעת על פני 55 עמודים, וכוללת ביקורת נוקבת וחד-משמעית נגד ישראל.

בית הדין קרא לישראל להפסיק מיד את בניית החומה (המונח שבו השתמשו השופטים לתיאור הגדר). ישראל נדרשה לפרק את החלקים שנבנו ולפצות את הפלסטינים: "על ישראל החובה להפסיק מיד את העבודות על בניית החומה בשטחים הכבושים הפלסטינים, גם באזור ירושלים. ישראל חייבת גם לפצות את כל האנשים המעורבים".

"אנו קובעים שבניית החומה קובעת עובדה בשטח שעלולה להיות סופית וקבועה. במקרה זה התוצאה בפועל תהיה סיפוח בפועל של שטחים על ידי ישראל. הבנייה, בשילוב האמצעים שננקטים וננקטו על ידי ישראל בהווה ובעבר, פוגעים בזכות הפלסטינים לשלטון עצמי".

השופט פתח את דבריו בהקראת ההקדמה להחלטה, המתייחסת לסמכותו של בית הדין לדון בנושא. השופט האריך בדבריו והסביר מדוע, בניגוד לעמדת ישראל, יש לבית הדין הסמכות לדון ולתת חוות דעת בנושא משום שמדובר בסוגיה חוקית ולא פוליטית.

בית הדין הבינלאומי בהאג קבע כי הפרות המשפט הבינלאומי שמבצעת ישראל בבניית גדר ההפרדה, אינן ניתנות להצדקה מסיבות ביטחוניות: "לא ניתן להצדיק את החומה באמצעות סיבות ביטחוניות או בגלל דרישות של ביטחון לאומי וסדר ציבורי. בניית חומה זו מהווה הפרה של החוק הבינלאומי על ידי ישראל".

ואולם, שופט המיעט האמריקני, תומאס בורגנתאל, קבע בחוות דעתו כי בית הדין היה צריך להתייחס יותר לטענות הביטחוניות של ישראל. בורגנתאל רמז גם כי ישראל הייתה צריכה לספק ראיות כדי לתמוך בטענתה. "לא היו בפני בית המשפט די עובדות בנוגע לטענת ישראל על זכותה להגנה עצמית ועל צרכיה הביטחוניים. במצב כזה, החלטת בית המשפט אינה מוצדקת", הוא כתב.

"בית המשפט מעולם לא בחן ברצינות את אופי ההתקפות נגד ישראל ונגד אזרחיה. מבלי בדיקה רצינית בנושא, מסקנות בית המשפט אינן מבוססות דיין מבחינה משפטית", קבע השופט האמריקני.

השופט המצרי, נביל אלערבי, אותו ביקשה ישראל לפסול מלשבת בדיון, כתב בהחלטתו: "מסקנות בית המשפט משקפות מטרה של הקהילה הבינלאומית. חוות הדעת הזו צריכה לסמן עידן חדש, בהיותה ההצהרה המשמעותית הראשונה של מדיניות שיפוטית צודקת ביחס לפלסטין".

שר החוץ, סילבן שלום, אמר שישראל תמשיך לבנות את הגדר בתוואי הנוכחי, וכי מוטב לפלסטינים לקחת אחריות לגורלם ולזנוח את הטרור. לדברי שלום, "היעדר התייחסות בחוות הדעת לטרור היא הוכחה שמדובר בהליך פוליטי וחד צדדי ביסודו. הגדר היא מענה בלתי אלים והגנתי. חיי אדם אינם הפיכים".

בתגובה להחלטה נמסר ממשרד החוץ: "כמצופה, וכתוצאה מהשאלה החד-צדדית שהוצגה על-ידי עצרת האו"ם, מתעלמת חוות הדעת לחלוטין ממהות הבעיה ומעצם הסיבה להקמת הגדר, שהיא הטרור הפלסטיני. בלי טרור לא הייתה גדר", אמרו במשרד. "אף מדינה לא הייתה נוהגת אחרת אל מול מסע טרור נפשע שכזה. מאז הקמת הגדר ירד מספר הנפגעים באופן משמעותי. הגדר עובדת; היא אמצעי ביטחוני זמני ובלתי-אלים, ומצילה חיים. כל עוד יש טרור ישראל תמשיך ותגן על אזרחיה. זוהי מחויבותה החוקית והמוסרית".

עוד נמסר ממשרד החוץ: "בית הדין התבקש לעסוק בסוגיית גדר הביטחון כתוצאה ממהלך פוליטי, מגמתי ופסול, שישראל ולמעלה מ-30 מדינות דמוקרטיות הסתייגו ממנו. לבית הדין הבינלאומי בהאג אין סמכות לעסוק בסוגיות שנתונות במחלוקת מדינית בין ישראל והפלסטינים... ישראל פועלת באורח שוטף למצוא את האיזון המתחייב בין צורכי הביטחון של אזרחיה לצרכים ההומניטריים של האוכלוסייה הפלסטינית. כך נמשיך לנהוג, בהתאם להחלטות בג"ץ, שלו הסמכות היחידה לעסוק בסוגיה".

"הדרך היחידה לפתרון המחלוקות בין ישראל לפלסטינים, כולל בנושא הגדר, הינה באמצעות משא ומתן ישיר בין הצדדים. תנאי הכרחי לקיומו הוא הפסקת הטרור הפלסטיני. המפתח לפתרון איננו מצוי בהאג ובמנהטן, אלא ברמאללה ובעזה", לשון הודעת משרד החוץ.

יצויין כי החלטת בית הדין היא בגדר חוות דעת מייעצת בלבד ואין לה כל תוקף משפטי מחייב, אולם בירושלים חוששים שבלחץ פלסטיני תועלה ההחלטה לדיון במועצת הביטחון של האו"ם, שבסמכותה להטיל על ישראל סנקציות בינלאומיות.

בעקבות החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג אמר נביל אבו רודיינה, יועצו של יושב ראש הרשות הפלסטינית, כי הפלסטינים ידרשו מהאו"ם להטיל סנקציות על ישראל.

הרמטכ"ל: החוק הבינלאומי מיושן

סמוך לפירסום ההחלטה, התייחס הרמטכ"ל, משה בוגי יעלון, לנושא באופן עקרוני ואמר כי החוק הבינלאומי המיושן אינו מתאים למלחמה הנוכחית בטרור. "(במלחמה הנוכחית) יש שימוש ציני באוכלוסיה אזרחית בתוך שדה הקרב", אמר יעלון. "היעד של הפלסטינים הוא לפגוע באוכלוסיה אזרחית אצלנו. הפרדוקס הוא שאנחנו פועלים ומחויבים לחוקים וכללים אלה, והם לא מחויבים בכלל ותוקפים אותנו במגרש הזה. הם גם מצליחים לגייס כל מיני גורמים בינלאומיים, לכאורה נאורים, במקום לחוקק חקיקה אחרת כי טבע המלחמה השתנה.

"אני טוען שהחקיקה הבינלאומית בכל מה שקשור למלחמה היא חקיקה מיושנת ולא רלוונטית, משום שהיא נשענת על סוג המלחמות כמו מלחמת העולם השניה. יש בה התיחסות לאבחנה והפרדה בין כוח צבאי לוחם לבין אזרחים, אבל המחבל המתאבד מהו? צבא או אזרח? זאת מלחמה מסוג אחר, אי אפשר לקחת את החקיקה של מלחמת העולם השניה וליישם אותה על מה שקורה עכשיו בתוך שכם, צריך לעדכן את זה. אנחנו מבינים את זה, האמריקנים הבינו את זה אחרי 11 בספטמבר אבל יש גורמים שעדין לא מבינים את זה", דברי יעלון.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2944688,00.html

תגוביות:

1.החלטת בית הדין הינה פוליטית ולא משפטית. כיוון שמעולם לא היתה קיימת מדינה פלסטינית, איך זה שבית הדין כבר קבע שישנה כזאת והיא אף יודעת מה הם גבולותיה !? אחרת איך הוא קובע שהחומה נבנתה בשטח פלסטיני? הרי נקבע כבר ומוסכם גם על האו"ם שהגבולות יקבעו במשא ומתן!!! כאן היתה עקיפה פוליטית של אירופה (באמצעות שליחיה בבית הדין) את מפת הדרכים האמריקאית!

2.האם יש הגיון בהחלטתו של בית המשפט בהאג שפוסק כי החומה אינה חוקית?

בהחלטה זו קובע בית המשפט כי הגדר אינה חוקית כי היא נבנית על אדמה מסופחת, מבלי לבדוק את החלטת האו"ם 242 הקובעת במפורש כי רק מדינת ישראל היא זו שתקבע את גבולותיה העתידיים, על פי שיקולים בטחוניים, וזאת על בסיס גבולות 67 .

להזכירכם : החלטה 242 כלל לא מדברת על מדינה פלסטינית או על יישות שכזו. מנגד החלטה זו מראה שאין אי חוקיות במושג סיפוח מכיוון שהחלטה 242 מעניקה שטח מסופח (אל-חמה) לידיה של סוריה.

מסקנה:

בית המשפט בהחלטתו :

1. טועה ובגדול.

2. צודק, אך מבטל בהחלטתו את החלטה 242 כבסיס למשא ומתן וכהחלטה תקפה של האו"ם, ובכך טורף את הקלפים מחדש .

9.ארה"ב: לפרק את בית הדין בהאג

ארצות הברית תקפה היום (חמישי) את מקצועיותו ואת אופן ניהולו של בית הדין הבינלאומי לפושעי מלחמה בהאג, וקרא לסגירתו.

בהאג מתנהלים כיום שני משפטים: האחד עוסק בפשעי מלחמה ברואנדה, והשני בפשעים ביוגוסלביה לשעבר. הממשל האמריקני טוען כי בתי הדין הוקמו בשנות ה90- במטרה להתמודד עם רציחות נקודתיות ביוגוסלביה, וכי אין להעניק להם מעמד שיפוטי קבוע. לטענת הממשל, משפטים על פשעי מלחמה צריכים להתנהל במסגרות לאומיות.

שגריר ארה"ב לענייני פשעי מלחמה, פייר ריצ`ארד פרוספר, אמר בעדותו בקונגרס: "ישנן בעיות רבות המטילות ספק ביושרו של המוסד. מקצועיותם של כמה בכירים בבית הדין נתונה בספק, תהליך השיפוט חסר יעילות, איטי ומנותק מחיי הציבור והקורבנות". עמדה ביקורתית זו כלפי בתי הדין מנוגדת לעמדתם של הדמוקרטים בארה"ב ושל רבות ממדינות אירופה.

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=33435

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=204294




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש כ''ה באלול תשע''א    18:33   24.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. Full Israeli Prime Minister Netanyahu UN address  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
Full Israeli Prime Minister Netanyahu UN address to General Assembly Sept 23 2011

http://www.youtube.com/watch?v=ebOsg9CCj6c

וגירסה נוספת:

Netanyahu's U.N. Address 9.23.11

http://www.youtube.com/watch?v=imJFnqi5rEs



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון כ''ו באלול תשע''א    08:13   25.09.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. אביגדור ליברמן ובני בגין על דברי אבו מאזן באו''ם  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.11 בשעה 08:38 בברכה, ליה
 
1.אביגדור ליברמן על דברי אבו מאזן באו"ם: "נאום הסתה שלא נשמע כמותו"!!!

"נאומו של אבו מאזן היה נאום הסתה, ופנה לצד הכי אפל", כך אמר שר החוץ, אביגדור ליברמן, לאחר נאומו של יו"ר הרשות הפלסטינית בעצרת הכללית באו"ם. ליברמן ציין כי אבו מאזן התייחס למחבלים כמו רוצחי משפחת פוגל כ"אסירים פוליטיים", ואמר עוד כי "הנאום היה מלא באיומים ומעלה סימני שאלה - האם בכלל אבו מאזן יכול להיות פרטנר לשלום".

http://www.beytenu.org.il/content/אביגדור_ליברמן_על_דברי_אבו_מאזן:_נאום_הסתה_שלא_נשמע_כמותו

2.תגובת בני בגין לנאום:

אכן, 63 שנות כיבוש
ביום שישי, 16 בספטמבר 2011, הסביר אבו מאזן ברמאללה את החלטתו לבקש ממועצת הביטחון הכרה במדינה פלשתינית כחברה באו"ם: "העם הפלשתיני נעשק זה 63 שנים, דור אחר דור, תחת כיבוש". סוכנות הידיעות של אש"ף, וואפא, פירסמה באנגלית גירסה שונה מעט: "אנחנו הולכים לאו"ם כדי לשים קץ ל-63 שנים של עוול, שבהן חיים בני עמנו תחת כיבוש".

קורה. טועים. כולנו מתבלבלים לפעמים במניין השנים. אבל שבוע קודם לכן, ב-5 בספטמבר 2011, אמר אבו מאזן בפגישה עם "אנשי רוח" ישראלים ("ניו יורק טיימס"): "אנחנו הולכים לאו"ם כדי להתלונן על כך שכפלשתינים אנו תחת כיבוש זה 63 שנים". אוי, שוב טעות. אבל הנה מה שאמר אבו מאזן לעיתון המצרי "אל-יום אל-סבע" ב-27 באוגוסט 2011: "אנו העם היחיד הנמצא עדיין תחת כיבוש זה 63 שנים".

ובכן, המספר הזוכה אצלו הוא 63. אבל למה הוא מתכוון? הייתכן, כפי שמנסים להרגיע אותנו, שאבו מאזן מחבר בחישוביו את הכיבוש הישראלי ב-44 השנים האחרונות לכיבוש "הגדה המערבית" על ידי הממלכה ההאשמית הירדנית? נבחן: את פלישת הצבא ההאשמי ליהודה ושומרון במאי 1948, כחלק מן המאמץ למחיקת מדינת ישראל שאך נולדה, קיבלו הפלשתינים בברכה. מכאן שהכיבוש הירדני נמשך רק 17 שנים, בין אפריל 1950 - מועד הסיפוח של יהודה ושומרון לממלכה ההאשמית - לבין יוני 1967. לחלופין, הכיבוש נמשך 18 שנים, מאז הסכם שביתת הנשק באפריל 1949. אם כך, הפלשתינים ביהודה ושומרון מצויים תחת כיבוש 61 שנים או לכל היותר 62 שנים, אז מדוע מתעקש אבו מאזן על 63 שנות כיבוש? האם מקרי הדבר שזה גם מניין שנותיה של מדינת ישראל?

התשובה מצויה בתוכניות הילדים של תחנת הטלוויזיה הרשמית (והיחידה) של הרשות, שאת תמליליהן מתרגם הארגון "מעקב התקשורת הפלשתינית". הנה דוגמה (25 באוגוסט 2010).

מנחה: האם ביקרת בערים הכבושות מאז 1948?

ילדה: הייתי בחברון.

מנחה: לא. חברון היא עיר שאליה אנו יכולים להיכנס. הערים הכבושות - כגון לוד, רמלה, חיפה, יפו, עכו - ביקרת בהן?

ילדה: הייתי בחיפה וביפו.

מנחה: אימרי לנו, הן יפות?

ילדה: כן.

מנחה: אנחנו מקווים שכל ילדי פלשתין יוכלו להגיע לשטחים הכבושים, שאיננו מכירים ומעולם לא יכולנו לראותם.

דוגמה נוספת: בסרט תעודה שהוצג בערוץ הטלוויזיה של הרשות לפני שלושה שבועות נאמר: "חיפה היא נמל פלשתיני מפורסם. חיפה נהנתה ממעמד גבוה בין הערבים והפלשתינים, בייחוד לפני שנכבשה ב-1948".

הנה כי כן, עיניכם הרואות, גם אם שכלכם מסרב להאמין. אבו מאזן לא טעה בחשבון: מאז הוקמה ישראל, בתוך כיבוש לוד, רמלה, חיפה, יפו ועכו, אכן חלפו 63 שנים. אבו מאזן לא התבלבל: הוא עומד בראש אש"ף - הארגון לשחרור פלשתין מנוכחות יהודית. לדידם, הפלשתינים בגליל ובנגב מצויים תחת כיבוש 63 שנים. כשהם משכנעים את ילדיהם שהיהודים הם רק בני דת ואינם מהווים לאום, כשהם מחנכים את הדור הבא שאין ליהודים הזכות לקיים ריבונות בחלק כלשהו של פלשתין, גם גבול המבוסס על קו שביתת הנשק מ-1949 לא יהיה גבול שלום. רוב למען אש"ף באו"ם רק יעודד את הנהגתו להתמיד בעמדתה הקשוחה. שוב מתברר שהפקרת ערש עמנו בשומרון וביהודה לא תביא שלום אלא דווקא את היפוכו.

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_opinion.php?id=7094



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון ד' בתשרי תשע''ב    06:25   02.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  63. ''מאז ומקדם''-ג'ואן פיטרס-השקר הגדול בהסטוריה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 27.12.12 בשעה 23:06 על-ידי פילוביץ שחף (מפקח)
 
מייל מאוד מענין שהגיע אליי:

המוסלמים "עולים חדשים" בירושלים

לקוח מספרה מאז ומקדם של ג'ואן פיטרס

עוד לפני הציונות, בשנת 1859, היו בירושלים, שבין החומות, רק 4,000 מוסלמים, שהיו רק 30% מסך האוכלוסייה בשנת 1912 ירדו המוסלמים ל- 14%.

המספרים הם כדלקמן:


שנה
יהודים
מוסלמים
נוצרים
סה"כ

1859
6,000 (45%)
4,000 (30%)
3,340 (25%)
13,340

1896
28,112 (62%)
8,560 (19%)
8,748 (19%)
45,420

1900
28,288 (62%)
8,560 (19%)
8,748 (19%)
45,596

1912
45,000 (64%)
10,000 (14%)
15,000 (21%)
70,000


כל האוכלוסייה המוסלמית שחיה היום בירושלים הגיעה בעקבות הציונות, כדי להתפרנס אצל היהודים ואצל האנגלים, ממש כמו "המסתננים מסודן" שבימינו נודדים לישראל כדי לקבל עבודה.

הקדוש יאסר ערפאת, הצהיר שנולד בירושלים.

הוא נולד במצרים, למשפחה שמוצאה מצפון אפריקה. משפחתו עברה לירושלים כדי להתפרנס בבום הכלכלי שהביאה הציונות (ראה הספר: מאז ומקדם).

ביקורת על הספר "מאז ומקדם"

כתב: יורם.

קראתי את הספר באנגלית כי לא מצאתי בעברית. שברתי את השיניים- אבל היה שווה. 500 עמודים של מחקר מדהים, כל מילה בו מגובה בניירת ואסמכתות.

הספר מתאר את חיי היהודים במדינות ערב, מסביר מדוע הם הנם הפליטים היחידים במזה"ת מאז שנת 48, ולאחר מכן מנפץ, את כל האג'נדה הפלסטינית. ספר חובה!!!

בפתיח כותבת הסופרת, ג'ואן פיטרס, כיצד התגלגלה מלהיות אוהדת של הפלסטינים- לאחת המבקרות החריפות שלהם, וכל זאת רק ע"י נבירה בארכיונים וחשיפת האמת המתועדת (שימו לב- אמת מתועדת במסמכים רשמיים). אי אפשר להבין את גודל עלילת הדם הפלסטינית מבלי לקרוא ספר זה. פשוט חובה לכל המתעניינים במתרחש במזה"ת!

נושא: ג’ואן פיטרס - מאז ומקדם והשקר הערבי הגדול (ליה בפורום שנסגר באתר של ד"ר גיא בכור):

באשכול זה ברצוני להתמקד בספרה - מחקרה של ג'ואן פיטרס, על מקורות הסיכסוך היהודי ערבי בארץ ישראל.

בכוונתי להציג את העובדות, המחקרים והמסמכים הנדירים הנמצאים בספר המחקרי. אודה למעוניינים אם יתעדכנו על המופיע באשכול מדי פעם, על מנת לקבל את המידע המתווסף.

אנשים מעטים מכירים את המחקר, ואיני יודעת מי הם המדינאים שקראו אותו בארץ ובעולם.

זוהי חובה ראשונה במעלה של כל ישראלי יהודי להכיר את העובדות לאשורן אם ברצונו להתמודד עם התעמולה הערבית השקרית והמוצלחת מאד.

עלינו לדרוש ממשרד החינוך להקים צוות מומחים שיכין ספרי אזרחות והיסטוריה חדשים לילדינו שיתבססו על המחקר המקיף ועתיר העובדות ההיסטוריות והמסמכים המוצגים במחקר,השרויים באפלה עד היום הזה.

אין זה מפליא שהערבים הצליחו להפיץ ולהגדיל את השקר הזה לממדים מפלצתיים.

המנטליות הערבית אינה מכילה בתוכה את הצורך להתמודד עם האמת, להיפך. השקר הוא חלק טבעי מעולמם של הערבים.

הם מאמצים שקרים ולבסוף מאמינים בעצמם בשקרים שהם ממציאים. אני לא מכירה ביקורת עצמית ערבית מסוג כלשהו.

אם קם איזה ערבי מוסלמי ומנסה לערוך חשבון נפש כלשהו, מיד מיוצרת "פאתוואה" נגדו, ודמו מותר, וראשו נערף.

כאלה הם הערבים, אך מאד מצער שהעם בישראל נותן ליצרני המציאות השקרית ולמומחי התעמולה האלה,לסמא את עיניו.

לערבים קל מאד לייצר תעמולה. כיוון שהיא מושתתת על השקר שהם מפיצים. הם שוחים בעולם השקר כמו דג במים. הם שוטפים לילדים שלהם את המוח יום יום. בדיוק כפי שהם נוהגים עם כל העולם.

לישראל אין סיכוי להילחם נגדם באותם כלים.

אנחנו חברה הדוגלת בערכים אחרים לחלוטין, ואין לבוא בטענות כלפי ההסברה הישראלית - מדוע היא לא מצליחה.

להסברה הישראלית תוכל להיות הצלחה, אם וכאשר היא תתחיל להכיר בעצמה את העובדות ההיסטוריות, ולהפיץ את העובדות על כל מסך ובמה. רק כך !!!

על שקרים ניתן לגבור רק בעזרת הצגת האמת.

כל עוד מדינת ישראל ומדינאיה, כלל אינם מכירים את המתנה ההיסטורית שהם קיבלו מהחוקרת היסודית ג'ואן פיטרס שסיפקה לנו מתנה שאנחנו לא השכלנו לייצר בעצמנו, אין לנו יכולת להתמודד נגד השקר הערבי.

שבע שנים מחייה היא הקדישה לנושא, שחשבה שתסקר אותו במהירות, וממנו תמשיך לנושא הבא.

כשהיא הגיעה לאיזור כעיתונאית, היתה עמדתה דומה לעמדה השלטת בעולם. היא עצמה באה ממקום של פעילת זכויות אדם.

היא נדהמה כשהאמת התגלתה לה. אנחנו לא טורחים אפילו לקרוא זאת. לא יאומן.

כל עוד אנו שותקים, מתוך בורותנו אנו בעובדות, שהן לטובתנו, דבר לא יצילנו.

לא תימצא דרך לצאת מהמבוי הסתום בו אנו שקועים אל מול כל העולם.

כפי שכותבת פיטרס בהקדמה למהדורה העברית :

"...הכרח שהעובדות הקובעות תהיינה נכונות. החלופה היא לקבור עובדות מסויימות מפני שתפיסה סלקטיבית גורסת ש "אינן מוליכות לשלום", וזו חלופה העלולה ליצור חלל פעור וחסר הצדקה בהבנת התפתחותו של הסיכסוך...ניסוחים המבוססים על סילופים של המציאות או על עיוותים של ההיסטוריה סופם להתבדות".

"כל נסיון לשלום נדון לכליה כאשר תתפרץ המציאות שאין מנוס ממנה לתוך המשוואה המעוקמת".(פיטרס)

על כולנו להכיר את העובדות ולהציגן בכל הזדמנות, לכל אוזן, יום יום. זו יכולה להיות ההסברה המנצחת היחידה,ואין בלתה.

באשכול זה אציג את העובדות המתגלות לנו מן המחקר והמסמכים שנאספו בספר.

שמו של הספר "מאז ומקדם" מציין את תחילת הפצת השקר הגדול בהיסטוריה על ידי האו"ם שנכנע לדרישת העולם הערבי.

בהגדרת הפליטות של האו"ם נאמר, שפליט ייחשב מי שחי במקום כלשהו מאז ומקדם, מימים ימימה, דורות על גבי דורות, שאי אפשר לזכור מה היה קודם. אך בלחץ הערבים ייצר האו"ם הגדרה מיוחדת עבור הערבים שברחו מארץ ישראל במלחמת השחרור.

ערבי שחי בארץ ישראל שנתיים לפני 1948 נחשב לזכאי להטבות לפליטים של האו"ם.

זה היה המסד לבניית השקר הגדול בהיסטוריה.

http://rotter.net/forum/scoops1/16444.shtml#10

תגוביות:

1."אתה יכול להערים על חלק מהאנשים כל הזמן, אתה יכול להערים על כל האנשים חלק מהזמן, אך אינך יכול להערים על כל האנשים כל הזמן". (אברהם לינקולן).

ג'ואן פיטרס – החוקרת שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטיני

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=16828&forum=gil&omm=0

המצגת שמספרת על קשר הפליטים של האו''ם

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=17891&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E6%20%E5%EE%F7%E3%ED

http://rotter.net/forum/scoops1/16444.shtml#10

2.התרגום לעברית של מאז ומקדם נעשה בידי אדם לא מתאים, והוא מזעזע. המתרגם אמיר ז"ל תרגם את הספר בצורה קשה לקריאה ולהבנה, ותרגומו הופך את הספר מספר מחקר איכותי לספר נלעג ממש, שהעובדות והמסמכים מאבדים את מקומם המרכזי לטובת מלל מופרך ולא מובן.
מישהו חייב להרים את הפרוייקט הזה ולתרגם את הספר המחקרי הזה מחדש וכמו שצריך.

לקרוא בעברית זה עוול למחקר האולטימטיבי הזה בנושא הסכסוך היהודי ערבי.
https://docs.google.com/file/d/0By0o_cnI8Zu5T21Ob1Y0cnM2UzA/edit

שמישהו שיש לו קשרים עם בעלי ממון ישכנע אותם לתרגמו מחדש ולהוציאו לשוק בתרגום מתאים.

אהרון אמיר נהג לתרגם ספרות יפה ורומנים ולא טבלאות ומסמכים, והתוצאה בהתאם.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני ה' בתשרי תשע''ב    18:18   03.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  64. בכיר פלסטיני: אסור שהעולם ידע מטרתנו האמיתית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
כנראה שהסרטון הבא לא כוון לעיניים ואוזניים ישראליות - בכיר בפת"ח מסביר שישראל תחדל מלהתקיים אם תיסוג מיו"ש.

http://www.youtube.com/watch?v=RyhuqthF2UM&feature=player_embedded

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/226719

תגוביות:

1.מדוע לא דואגים שהמערב יראה וישמע זאת?

2.רבין: "אני מעדיף לסכן את בטחון הישראלים כדי לעזור לפלשתינים. עשיתי את זה נגד בטחון ישראל". (ג'רוזלם פוסט 28 פברואר 95 ).

3.כמו שגלן בק אומר: לא מעניין אותי אם זה מה שהפוליטיקאים אומרים על דעת עצמם, או זה מה שהם אומרים כדי לרצות את ההמון! אם ההמון רוצה לשמוע את זה, זה סימן שאין פרטנר לשלום.

4.אין חדש תחת השמש. מוחמד הפדופיל, שודד-השיירות ורב המרצחים, המכונה "נביא", דרש שבחצי האי ערב תישאר דת אחת - דתו. את כל יהודיי חצי האי הוא השמיד עד האחרון שבהם. האיסלם מבוסס על: "ישנו גזע עליון אחד - גזע המאמינים במוחמד". בזה, המוסלמים הקדימו את היטלר ב-1300 שנה עם ה"דויטשלאנד דויטשלאנד אובר אלס".

5.אצלנו, עדיין אין שום דרישה להעמיד את פושעי אוסלו לדין!

6.מדובר בעבאס זכי, חבר מועצת הפת"ח והאיש המייצג את הפת"ח מול מדינות ערב. כלומר אדם הנושא בתפקיד נכבד ורישמי במימסד "הפלשתיני".

עבאס זכי

זכי נולד בשם "שריף עלי משעל" בכפר סעיר שבנפת חברון, ובו גם העביר את ימי ילדותו ובחרותו. בין השנים 1963-1967 עבד זכי במערכת החינוך הפלסטינית, בין היתר כמורה בבית ספר בירושלים. בשנת 1967 פרש מעבודתו על מנת להקדיש את כל כולו למלחמה בישראל ובנוכחות הישראלית בשטחים. מאוחר יותר השלים זכי תואר במשפטים באוניברסיטת דמשק שבסוריה. למרות שם המשפחה הזהה, אין לו כל קשר משפחתי ליו"ר הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל.

הצטרפותו לארגון פתח, וקבלת כינויו בעקבות קרב כראמה

על אף שזכי אינו נחשב לאחד ממייסדי הפת"ח, הוא ללא ספק אחת מהדמויות המובילות בשנותיו הראשונות של הארגון. זכי הצטרף לפת"ח בשנת 1962, שלוש שנים בלבד לאחר ייסודו הבלתי רשמי ושלוש שנים טרם תאריך הייסוד הרשמי של הארגון. בשנת 1968, זכה זכי לתהילתו הגדולה הראשונה במסגרת הארגון, בשל היותו בורג מרכזי במערך הפלסטיני במסגרת "הניצחון" בפעולת כראמה. זכי היה חלק מהכוח שהיה צמוד ליעד המרכזי של הפעולה, יאסר ערפאת, ולסגנו ח'ליל אל-וזיר. לאחר פעולתו המוצלחת בקרב, זכה זכי לכינויו שמלווה אותו עד ליום זה, ככל הנראה בניסיון להטעות את צה"ל בהנחה כי זה מסתמך על רישומי שמותיהם האמיתיים של חברי הארגון.

בשנת 1970 נבחר זכי לכהן כחבר במועצה המהפכנית של פת"ח, אשר הייתה בזמנו הרשות המבצעת, ושתכליתה הייתה לבצע בפועל את החלטות הארגון בוועידה הכללית. בין השנים 1971-1974 כיהן כנציג מדיני מטעם פתח באזור ירמוכ שבסוריה. בשנת 1974 מונה לנציג אש"ף בתימן. בשנת 1986, לאחר שפעל במסגרת דיפלומטית אל מול מדינות ערביות ומערביות, מונה לתפקיד מנכ"ל המחלקה הבינלאומית באש"ף.

באותה השנה נבחר זכי לכהן כציר במועצה הלאומית של אש"ף. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1989, נבחר גם לחבר בוועד המרכזי של פתח, בו הוא חבר עד היום. עם בחירתו, מונה זכי לתפקיד מזכ"ל "ועדת האינתיפאדה", אשר בראשה עמד ערפאת, ולאחר מכן אף נשלח על ידי ערפאת כנציגו האישי לדיונים אל מול ראשי מדינות.

השיבה לשטחים ותפקידיו ברשות

זכי שב לשטחים בספטמבר 1995, ומיד עם שובו סייע בהקמת סניפים של פתח בשלושה מחוזות ברצועת עזה. בינואר 1996 נבחר זכי לציר מטעם פתח במועצה המחוקקת הפלסטינית ממחוז חברון, לאחר שזכה במירב הקולות מבין כלל המתמודדים בגדה המערבית. במסגרת תפקידו במועצה המחוקקת, עמד זכי בראש ועדת החינוך והעניינים החברתיים של המועצה, אשר אחראית בין היתר על תחומי החינוך, הבריאות, התרבות, העובדים ומשפחות השהידים. במהלך אינתיפאדת אל-אקצא מונה זכי לאחראי תיק חברון באש"ף. לאחר מכן, כיהן מספר שנים בתפקיד נציג אש"ף בלבנון. במהלך תפקיד זה, היה זכי קורבן לניסיון התנקשות בחייו, בעת פיצוץ מטען חבלה סמוך לשיירה בה נסע בצאתו ממחנה הפליטים מיה מיה שבפאתי צידון, אשר גרם למותו של סגנו, כמאל נאג'י. עם זאת, זכי עצמו לא נפגע בפיצוץ.

בחירתו לוועד המרכזי של פתח ופעילותו כיום

בוועידת פתח השישית שהתקיימה באוגוסט 2009 נבחר זכי לכהן כחבר הוועד המרכזי של פתח, בו הוא מכהן עד היום. בישיבה הראשונה של הוועד, נבחר זכי לכהן בתפקיד שהיה מוכר לו מעברו – האחראי על היחסים עם מדינות ערב.

בחודש מרץ 2011 נעצר זכי על-ידי צה"ל לאחר שהשתתף בהפגנה נגד גדר ההפרדה שהתקיימה צפונית לבית לחם. זכי הובא יחד עם 9 פלסטינים נוספים שנעצרו בהפגנה למשפט בבית הדין הצבאי בעופר, דבר שהוביל להפגנות המוניות סמוך למחסום ביתוניא, בהן השתתפו רבים מבכירי פתח ואף שרים בממשלה הפלסטינית. בסופו של יום שוחררו זכי ויתר העצורים בערבות של 15,000 ש"ח, שעליה התחייב חבר הכנסת אחמד טיבי .

בחודש יוני 2011 פרסם השבועון "כל אל-ערב" היוצא לאור בנצרת "חשיפה", על פיה זכי הוא המועמד המוביל לרשת את יושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, לאחר שזה יפרוש מתפקידו. העיתון הסתמך בדיווחו על מקור עלום שם המוגדר "מהימן ובכיר", ודיווח כי זכי זוכה לתמיכה אף בקרב חברי הוועד המרכזי של ארגון הפתח. זכי עצמו הגיב לדברים בביטול, וציין כי הוא מקווה שאבו מאזן ימשיך בתפקידו.

בספטמבר 2011, בעקבות נאום נשיא ארצות הברית אובמה בעצרת האומות המאוחדות, אמר זכי בראיון ל"אלג'זירה" כי אובמה ונתניהו הם "חלאות" ומטרתם הסופית של הפלסטינים נותרה הכחדת ישראל (תכנית השלבים) אך "אין זה מקובל להתבטא כך"‏ understands, we understand, and everybody knows that the greater goal cannot be accomplished in one go.

If Israel withdraws from Jerusalem, evacuates the 650,000 settlers, and dismantles the wall – what will become of Israel? It will come to an end.

Who is nervous, upset, and angry now? Netanyahu, Lieberman, and Obama... All those scumbags. Why even get into this? We should be happy to see Israel upset.

If we say that we want to wipe Israel out... C'mon, it's too difficult. It's not policy to say so. Don't say these things to the world. Keep it to yourself.

I want the resolutions that everybody agrees upon. I say to the world, to the Quartet, and to America: You promised, and you turned out to be liars.

http://www.memritv.org/clip_transcript/en/3130.htm




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי ח' בתשרי תשע''ב    07:59   06.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. לא! יהודים וערבים ממש לא נועדו לחיות ביחד!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
לא! יהודים וערבים ממש לא נועדו לחיות ביחד!

זוהי מנטרה שיקרית שהשמאל בארץ מפמפם לנו באופן קבוע כדי להכריח אותנו לחשוב כך בניגוד לכל הגיון בריא. אברהם אבינו לא הרשה לישמעאל להישאר פיזית עם יצחק בארץ, ולפני מותו שילח אותו אל ארץ קדם, אחרי שהעניק לו מתנות.

מדי בוקר אנו מדליקים את הרדיו ומתחילים לקבל את מבול האיומים וההתרעות והחשדות וההתפרשות המשטרתית והצה"לית בכל מקום, בכל נקודה ובכל היבט!

חייבים להעלות לדיון ציבורי דרישה ברורה וצודקת להפרדה מוחלטת בין יהודים לערבים.

לא ייתכן להמשיך ולומר את הסיסמה הריקה הזאת ש"נועדנו לחיות יחדיו"!

ממש לא נועדנו לחיות יחדיו!

נועדנו להיפרד פיזית, ובאופן גורף.

כיוון שמי שמסתמך על התנ"ך כעל הוכחה לבעלותנו על הארץ, מן הראוי שידרוש את קיום צוואתו של אברהם אבינו, שהפריד במו ידיו ובפועל, בין שני בניו, ישמעאל ויצחק, לא לפני שהעתיר מתנות על ישמעאל, אך הבהיר לו בלי להותיר ספק:

ארץ ישראל היא אך ורק עבור יצחק וזרעו!

לא!

לא נועדנו לחיות יחד בארץ הזאת, ויש להתחיל לומר את האמת הזו כל יום, כי לשקר אין רגליים!

את ירושתו - הארץ הנבחרת - נותן אברהם ליצחק בלבד ואף מייצר הפרדה בפועל:

"ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו, בעודנו חי, קדמה, אל ארץ קדם".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=210294



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום ששי ט' בתשרי תשע''ב    22:08   06.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  66. צבי מזאל: נוכחותה של ישראל בשטחים חוקית  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
צבי מזאל שגריר ישראל לשעבר: נוכחותה של ישראל בשטחים חוקית ובכל מקרה - כיבוש אין.

צבי מזאל שכיהן כשגריר ישראל ברומניה, שוודיה ומצרים בראיון, "אין כיבוש, יש סכסוך" -

קטעים נבחרים

כיבוש

"אין כיבוש. יש סכסוך. על אף מה שטוענים הערבים, נוכחותנו בשטחים חוקית, והיא בהתאם להיסטוריה של המשפט הבין-לאומי וההיסטוריה של עם ישראל.

הערבים הצליחו לבלבל את העולם.

ב-1948 הם ניסו להשמיד המדינה, וב-1967 הם המשיכו לנסות.

למרות זאת, אני אומר שאם יש סכסוך אז צריך לפתור אותו במשא ומתן ישיר ולעשות פשרות. אבל בכל מקרה - כיבוש אין".

***********

טורקיה

"עניין המרמרה טופל על ידינו בצורה מטופשת. ההוכחות על תקיפת החיילים שלנו באו כשכבר היה מאוחר מדיי. באותו יום כתבתי אני לא מבין איך יכול להיות שטורקיה הניחה לדבר כזה להתקיים. אנקרה הייתה בקשר עם ה~IHH והם ידעו שאנשים שיצאו מהנמל הטורקי היו מצוידים בנשק כדי להפר את ההסגר על עזה.

"ההסגר תואם את המשפט הבין~לאומי. התנצלות שלנו כלפי הטורקים היא חסרת טעם לחלוטין. ארדואן הוא אסלאמיסט ואנטישמי, והוא ושר החוץ שלו רק רוצים להשפיל את ישראל כדי להפוך את טורקיה לגיבורת האזור. זה עצוב וקשה, אבל אסור לנו להיכנע. אם נתנצל, פירושו של דבר הוא שצה"ל לא יוכל להגן עוד על מדינת ישראל".

שתי מדינות

"עקרונית, אם זה יביא שלום, אני מוכן להסכים לפתרון של שתי מדינות, בתנאי שימולאו כל צורכי הביטחון שלנו, כמובן. אבל בהכירי את הצד השני, זה לא יקרה. אין שום בסיס רעיוני, דתי או לאומני אצל הפלסטינים שיכול להביא לסיום הסכסוך. אני חושב שישראל עשתה מספיק. ברק נתן להם הכול. אפילו אולמרט נתן להם הכול. אם הם היו עושים איתנו שלום בקמפ דיוויד בשנת 2000 הייתה היום לפלסטינים את המדינה הכי מפותחת ומשגשגת בעולם הערבי, שנהנית משיתוף פעולה מלא עם ישראל".

האביב הערבי

"כמי שהעביר במצרים שמונה שנים מחייו, מלכתחילה היה לי קשה להאמין שהולך להתרחש שם שינוי גדול. מדובר כאן בחברה שסבלה מחוסר פיתוח של מאות שנים, שהוטמעו בה צורות חשיבה דתיות ומסורות פיאודליות אסלאמיות. אולי כשראינו את הצעירים יורדים בלבוש המודרני שלהם לרחוב ודורשים עבודה קיווינו לטוב, אבל צריך לזכור שאין מסורת ליברלית לא במצרים ולא בשום מדינה ערבית אחרת.

"הכוחות שמשחקים עכשיו במצרים הם הוועדה הצבאית המושלת, אסלאמיסטים למיניהם כמו 'האחים המוסלמים', תנועות שמאל קיצוני לאומני דוגמת נאצר ועוד כמה מפלגות שקמו עכשיו וקוראות לעצמן ליברליות, אבל אין להן מסורת או השפעה.

"לדעתי כל העסק שם תקוע והמהפכה לא הולכת לשום מקום. ההפגנות האלימות מול שגרירות ישראל מוכיחות את זה. אני חושב שלמצרים מצפות כמה שנים קשות ביותר של חוסר יציבות ואלימות. המשטרה נעלמה שם בהפגנות הגדולות ועדיין לא חזרה לתפקד. לכן הפשע שם גדל במאות אחוזים.

"אנשים קונים נשק ועושים משמרות כדי להגן על הבתים. גם הכלכלה שם בצרות. זה חמור הן מבחינתם והן מבחינתנו, כי אנחנו השעיר לעזאזל. ברגע שיש אי יציבות במדינה ערבית שכנה, כל השנאה מופנית לישראל".

פרשת המיצג בשוודיה

"הפרשה הייתה תולדה של העמדה המדינית והתקשורתית נגד ישראל. מדובר בתערוכה מקדימה לאירוע שהיה אמור להתקיים כשבוע לאחר מכן ולעסוק בשאלה איך עוצרים רצח עם מלהתרחש. כשראיתי שמציגים את המחבלת המתאבדת ממסעדת 'מקסים' ומנהל התערוכה לא הסכים אפילו לשמוע על הוצאת המיצג, אמרתי לעצמי שלזה אני כבר לא יכול לתת יד.

"לכן ניתקתי את המיצג מהחשמל. לא האמנתי שבמדינה אירופית 'נאורה' מתרחשים דברים כאלה. מצרים זו מדינה ערבית והם נגדנו, אבל בשוודיה? זה היה שלושה חודשים אחרי הפיגוע, ודמם של 21 הנרצחים עוד לא יבש.

"אחר כך אמרו שמה שעשיתי היה לא דיפלומטי. אני מודה שאני לא מייעץ לאף דיפלומט מתחיל לעשות מה שעשיתי, אבל אחרי 40 שנות שירות יכולתי להרשות לעצמי לנהוג כך. גם היום לא הייתי נוהג אחרת. אם שגריר של מדינה אחרת היה עושה את זה אף אחד לא היה מעלה את זה לכותרות. אבל בגלל שאני יהודי וישראלי כל כלי התקשורת קפצו על הפרשה.

"אנחנו תמיד על הכוונת, בייחוד אם מה שאנחנו עושים עשוי להיתפס כדבר שלילי. זו המסורת האנטישמית שקנתה לעצמה אחיזה בתרבות הנוצרית האירופית ב~1,500 השנים האחרונות. זה לא משנה שרוב האנשים היום חילונים. האנטישמיות של האירופים היא חלק מאישיותם ותרבותם. זו לא סתם פרנויה".

הראיון המלא:

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/293/072.html?hp=54&cat=869&loc=26

http://rotter.net/forum/gil/22910.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום רביעי י''ד בתשרי תשע''ב    22:37   11.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  67. פלסטין - ''בעיה פלסטינית'' או מדינה פלסטינית?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
בעוד ימים מספר יחלו הדיונים במועצת הבטחון בדרישה של הרשות הפלסטינית להכיר בה כבמדינה.

במבט ראשון זה נראה כעניין פשוט למדי.

מאז הקמת אירגון האו"ם אחרי מלחמת העולם השניה, קיבל האו"ם מעל 150 מדינות כחברות באירגון. אין סיבה

שהדרישה הפלסטינית תהווה בעיה, אבל היא בכל זאת מהווה בעיה.

מעל 6 עשורים שום דבר בקשר לפלסטין לא היה פשוט.

למרבה האירוניה ניסה האו"ם ליצור מדינה פלסטינית ב- 1947 והערבים דחו את ההצעה. הרעיון עלה שוב 20 שנה

מאוחר יותר ב - 1967, אך נקבר על ידי המתנגדים ושותפיהם. אולי גם ישראל מעולם לא רצתה מדינה פלסטינית,

אך דבר זה לא הועמד במבחן מעולם.

ייתכן שנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס החייה את הרעיון לצרכיו האישיים. כהונתו של עבאס הסתיימה לפני

שנתיים, ואין מכניזם לבחירת יורש. בו זמנית מאמציו להרכיב ממשלת קואליציה הכוללת את חמאס הסתיימו במבוי

סתום.

וכך,ייתכן שסבר שדיבורים על מדינה פלסטינית יוכלו ליצור תנופה כלשהי, או לפחות לשנות את הכותרות בחדשות

שבועות אחדים.

האם הקמת מדינה פלסטינית תלוייה בהכרה באו"ם?

לא!

במשך יותר משני עשורים האומה הכי גדולה בעולם, סין, לא צורפה לאו"ם. אף אחד אינו מתעלם מהיותה של שוויץ

אומה למרות שבמשך עשרות שנים היא מסרבת להצטרף לאו"ם. בקנה מידה קטן יותר, קוסובו היום היא מדינה

ריבונית, למרות שווטו רוסי מונע ממנה הצטרפות לאו"ם.

במקרה של פלסטין הבעיה היא עם העקרונות.

קודם כל חייב להתקיים עם, שרק לאחר מכן שואף למדינה בה יוכל לבטא את קיומו.

אך האם הפלסטינים הם עם, על פי ההגדרה המודרנית של הרדר מסוף המאה ה- 18?

ייתכן שהשאלה הזו תפתיע ואפילו תרגיז אתכם.

ובכל זאת, אף אחת מעשרות המפלגות הפוליטיות שהתיימרו לייצג את הפלסטינים בשבעת העשורים האחרונים לא

הגדירה עצמה מעולם כלאומית.

מילים כעם או לאומי אינן מופיעות במצען של תנועות כמו הפת"ח והחמאס. במקום זאת הן, והרבה מפלגות קטנות יותר, משתמשות

בשמות תואר כמו " איסלאמי" או " האומה המוסלמית".

המשתמע מכך הוא שהפלסטינים הם קבוצה מתוך אומה גדולה.

רואים בהם חלק מעם ערבי גדול ודימיוני, או דבר בעייתי עוד יותר - חלק מהאומה המוסלמית.

תנועות פלסטיניות מתייחסות לפלסטין כאל "בעיה" ולא כאל פרוייקט פוליטי.

אז מהי "הבעיה הפלסטינית" עליה מדברים הפלסטינים כשהם מדברים על פלסטין?

דבר זה הוגדר באופן ברור ביותר על ידי מנהיג חמאס חליד מישעל בנאום בטהראן ב - 3 באוקטובר.

"מטרתנו היא לשחרר את כל פלסטין מהנהר עד הים" הוא אמר. במילים אחרות, המטרה אינה להשיג לפלסטינים מדינה, אלא להשמיד את ישראל.

רמאדן עבדאללה שאללה, מנהיג הג'יהאד האיסלאמי למען פלסטין, היה אף בוטה יותר בנאומו בטהראן: "כשנעלה אנו לשלטון, לא נאפשר לשלטון הציוני להתקיים דקה אחת".

על פי העיתון היומי קייהאן (daily Kayhan of 4 October) מתאריך 4 לאוקטובר, שניהם העניקו ל"מדריך הגדול" עלי חמינאי מינחת כבוד לומר את המילה האחרונה בנושא פלסטין.

מישעל אמר כך: " המפקד המוערך של המהפיכה האיסלאמית, האימאם חמינאי, הוא מדריכנו ומנהיגנו. שאיפותיו מחייבות את הפלסטינים... שליטנו העליון ומנהיגנו הוא חמינאי...

זו כמובן אינה הפעם הראשונה שמנהיגי הפלסטינים מוכרים במכירה פומבית את ה"בעיה הפלסטינית". בזמנו כונה גמאל עבד אל נאצר "מדריך ואדון".

ב- 1995 מכר עראפאת את ה"בעיה הפלסטינית" לסאדאם חוסיין.

מספר שנים מועט לאחר מכן הוא מכר מחדש את הבעיה, והפעם לשמעון פרס באוסלו.

בנאומו הבטיח חמינאי שברגע שישראל תושמד, הוא יארגן מישאל עם בו יוכלו פלסטינים מכל העולם ומספר מאזרחי ישראל להחליט מה לעשות עם "פלסטין המשוחררת".

לשונות רעות בטהראן אומרות שאחת מהאפשרויות תוכל להיות לספח את פלסטין המשוחררת לאימפריה האימאמית של חמינאי.

זה לא דבר הזוי.

אחרי הכל גם הנשיא המצרי גמל עבדול נאצר קיווה לספח את "פלסטין המשוחררת" לרפובליקה הערבית שלו.

לסאדאם חוסיין היו חלומות להפוך את פלסטין לחוף הים התיכון של עיראק, תוכנית שלצורך ביצועה היה צריך לחסל את מדינת ירדן כמדינה עצמאית.

חאפז אל אסאד חשק בפלסטין כחלק מ"סוריה הגדולה".

תוכן דברי החנופה של מישעל ושל רמאדן עבדאללה שאללה לחמינאי מעידה שלא קיים עם פלסטיני.

עם ריבוני לא ידרוש לעולם ששליט של מדינה זרה יחליט כיצד ייראה עתידו.

http://www.asharq-e.com/news.asp?section=2&id=26840

Palestine: A Cause or a State?

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P712.jsp?arc=212857



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום ראשון י''ח בתשרי תשע''ב    09:56   16.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  68. צדק היסטורי: הקרב על הנרטיב הציוני / דניאל פייפס  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הציונים גנבו אדמות פלשתיניות מיום היווסדה של התנועה הציונית - זו המנטרה של הרשות הפלשתינית ושל חמאס. כך הם מחנכים את הילדים שלהם וזו הטענה שהם מפיצים באמצעי התקשורת בעולם. לטענה זו חשיבות עצומה, שכן הפלשתינים מנסים לשכנע כי הקמת מדינת ישראל היא מעשה של גניבה והמשך קיומה מהווה עוול היסטורי. האשמות אלה מערערות את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית.

האינטרס הפוליטי של הפלשתינים ברור, אבל השאלה היא אם האשמה זו נכונה מבחינה היסטורית?

ובכן, להפך. מדינות בכל העולם הוקמו באמצעות פלישה וכיבוש, כמעט תמיד על חשבון מישהו אחר. דווקא היהודים שבו לארץ שממנה הם עצמם הוגלו והורחקו. השבטים הגרמניים, הצארים הרוסים, הכובשים הספרדים והפורטוגזים באמריקה - כולם ייסדו מדינות לאחר שכבשו שטחים ויצרו מפות חדשות. כמעט לכל המדינות בעולם אין שורשים היסטוריים של שייכות אמיתית לאדמה שעליה הן יושבות. יוון המודרנית בעלת קשר רופף בלבד ליוונים של העת העתיקה. מי יכול לספור את מספר הפעמים שבהן בלגיה של ימינו נכבשה בידי שליטים שונים? ארה"ב קמה על ידי האנגלו-סקסים לאחר הבסת האינדיאנים. גם יפן הוקמה לאחר ששבטים שונים הושמדו בה. גם המזרח התיכון חווה פלישות וכיבושים מאז התקופה הכנענית, ודרך התקופות היוונית, הרומית, הערבית, הצלבנית, הסלג'וקית, המונגולית ועד היום.

בשנים האחרונות מנסים היסטוריונים מטעם הרשות לטעון כי הפלשתינים של היום הם צאצאי העם הכנעני העתיק וצאצאי היבוסים - אבל למעשה מדובר בערבים שבאו לארץ ישראל לפני כמה מאות שנים רק מתוך חיפוש הזדמנויות כלכליות.

התנועה הציונית, שביקשה החל במאה ה-19 לגרום לכך שהעם היהודי שישב בארץ ישראל עוד בימי התנ"ך ישוב לארץ הקודש, נאלצה לעשות זאת בתנאים קשים - כאשר שתי האימפריות הגדולות, הטורקית והבריטית, שלטו בארץ ישראל. לציונים לא היה בכלל כוח צבאי להתמודד עם האימפריות. הם לא יכלו להשיג מדינה באמצעות כיבוש. במקום זאת, הם רכשו קרקעות. רכישת הקרקעות, דונם אחר דונם, נעשתה באמצעות קרן קיימת לישראל, שנוסדה בשנת 1901 כדי לקנות אדמות במה שכונה פלשתינה, על מנת לסייע בהקמת יישוב חדש של יהודים חופשיים ומבקשי שלום בארצם. רכישת הקרקעות היתה המפתח להתיישבות היהודית, ורק בהמשך הסתייע היישוב היהודי גם בארגונים חצי צבאיים, למשל ההגנה שנוסדה רק בשנת 1920.

יתרה מכך, הציונים התמקדו בשיקום אדמות שנחשבו עקרות ולא שמישות. רק בעזרת אמונה בצדקת דרכם הם הצליחו להפריח את השממה, לייבש את הביצות ולקדם את המודרניזציה בארץ ישראל, שהיתה עד אז במצב גרוע.

השימוש של הציונים בכוח החל רק כאשר שלטון המנדט הבריטי הסתיים והאו"ם הכריז על הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית בארץ ישראל. כאשר הערבים סירבו לכך והעדיפו לנסות להשמיד בכוח את המדינה שהוקמה, נאלצו היהודים להגיב בכוח, וניצחו.

בסיכומו של דבר, ההיסטוריה מעידה כי היהודים לא רק שלא כבשו אדמות שאינן שלהם, אלא התנועה הציונית היא התנועה הלאומית הפחות אלימה מכל התנועות הלאומיות בעולם.

http://he.danielpipes.org/article/9932

המאמר המקורי באנגלית:

Not Stealing Palestine but Purchasing Israel

Zionists stole Palestinian land: that's the mantra both the Palestinian Authority and Hamas teach their children and propagate in their media. This claim has vast importance, as Palestinian Media Watch explains: "Presenting the creation of the state as an act of theft and its continued existence as a historical injustice serves as the basis for the PA's non-recognition of Israel's right to exist." The accusation of theft also undermines Israel's position internationally.


Palestinian imagery: A Star-of-David-shark devours Palestine.

But is this accusation true?

No, it is not. Ironically, the building of Israel represents about the most peaceable in-migration and state creation in history. To understand why requires seeing Zionism in context. Simply put, conquest is the historic norm; governments everywhere were established through invasion, nearly all states came into being at someone else's expense. No one is permanently in charge, everyone's roots trace back to somewhere else.

Germanic tribes, Central Asian hordes, Russian tsars, and Spanish and Portuguese conquistadors remade the map. Modern Greeks have only a tenuous connection to the Greeks of antiquity. Who can count the number of times Belgium was overrun? The United States came into existence by defeating Native Americans. Kings marauded in Africa, Aryans invaded India. In Japan, Yamato-speakers eliminated all but tiny groups such as the Ainu.

The Middle East, due to its centrality and geography, has experienced more than its share of invasions, including the Greek, Roman, Arabian, Crusader, Seljuk, Timurid, Mongolian, and modern European. Within the region, dynastic froth caused the same territory – Egypt for example – to be conquered and re-conquered.


Many wars over Jerusalem: Emperor Titus celebrated his victory over the Jews in 70 A.D. with an arch showing Roman soldiers carrying off a menorah from the Temple.

The land that now makes up Israel was no exception. In Jerusalem Besieged: From Ancient Canaan to Modern Israel, Eric H. Cline writes of Jerusalem: "No other city has been more bitterly fought over throughout its history." He backs up that claim, counting "at least 118 separate conflicts in and for Jerusalem during the past four millennia." He calculates Jerusalem to have been destroyed completely at least twice, besieged 23 times, captured 44 times, and attacked 52 times. The PA fantasizes that today's Palestinians are descended from a tribe of ancient Canaan, the Jebusites; in fact, but they are overwhelmingly the off-spring of invaders and immigrants seeking economic opportunities.

Against this tableau of unceasing conquest, violence, and overthrow, Zionist efforts to build a presence in the Holy Land until 1948 stand out as astonishingly mild, as mercantile rather than military. Two great empires, the Ottomans and the British, ruled Eretz Yisrael; in contrast, Zionists lacked military power. They could not possibly achieve statehood through conquest.

Instead, they purchased land. Acquiring property dunam by dunam, farm by farm, house by house, lay at the heart of the Zionist enterprise until 1948. The Jewish National Fund, founded in 1901 to buy land in Palestine "to assist in the foundation of a new community of free Jews engaged in active and peaceable industry," was the key institution – and not the Haganah, the clandestine defense organization founded in 1920.

Zionists also focused on the rehabilitation of what was barren and considered unusable. They not only made the desert bloom but drained swamps, cleared water channels, reclaimed wasteland, forested bare hills, cleared rocks, and removed salt from the soil. Jewish reclamation and sanitation work precipitously reduced the number of disease-related deaths.

Only when the British mandatory power gave up on Palestine in 1948, followed immediately by an all-out attempt by Arab states to crush and expel the Zionists, did the latter take up the sword in self defense and go on to win land through military conquest. Even then, as the historian Efraim Karsh demonstrates in Palestine Betrayed, most Arabs fled their lands; exceedingly few were forced off.

This history contradicts the Palestinian account that "Zionist gangs stole Palestine and expelled its people" which led to a catastrophe "unprecedented in history" (according to a PA 12th-grade textbook) or that Zionists "plundered the Palestinian land and national interests, and established their state upon the ruins of the Palestinian Arab people" (writes a columnist in the PA's daily). International organizations, newspaper editorials, and faculty petitions reiterate this falsehood worldwide.

Israelis should hold their heads high and point out that the building of their country was based on the least violent and most civilized movement of any people in history. Gangs did not steal Palestine; merchants purchased Israel.

Mr. Pipes is president of the Middle East Forum and Taube distinguished visiting fellow at the Hoover Institution of Stanford University

http://www.danielpipes.org/9931/palestine-israel-stealing-purchasing



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שלישי כ' בתשרי תשע''ב    07:58   18.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  69. מכחיש השואה רוצה שיבה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מתוך כותרת מאמרו של יהונתן דחוח-הלוי: "הקונצנזוס הפלשתיני בנוגע לזכות השיבה עוגן בחוק הקובע, כי כל סטייה ולו הקלה ביותר ממימושה תיחשב בגידה חמורה שעונשה מוות".

אבו מאזן מכחיש השואה ומנהיג כנופיות רצח פלשתיניות במסווה של "מתון ושקול", אולי בגלל העניבה והכיפתור שלא אפיינו את קודמו לדרך הטרור יאסר ערפאת אשר אפילו לאו"ם חגר אקדח, רוצה עכשיו שיבה, ותומך בעונש מוות לכל מי שיסטה מכך.

אצל כנופיות הטרור - עונש מוות זהו עונש בעינויים וללא משפט. משפט? בג"ץ? במקום כל אלה, יריה בברך והשלכת החשוד מגג בניין גבוה אל מותו. ויש עוד כמה שיטות שלא עכשיו נפרטן. לו היה יכול, וודאי שהיה פועל ממשית בכיוון זה, ואגב כך מחסל את מדינת ישראל המהווה גורם מפריע למימוש זכות השיבה.

זהו העולם המעוות, הרשעי, ההזוי, בו חיים אלה שתומכים באמונה עיוורת במזרח תיכון חדש נוסח קיצוני השמאל והתקשורת, וחמור מכך, מסרבים להתמודד עם העובדות המוכיחות מול פניהם כי מזרח תיכון חדש זה הנוצר מול עינינו גרוע מהישן, והוא מרוסן רק בכוח הזרוע ומפחד החרב המונפת מעל ראשי הפורעים ומסכנת את חייהם.

חוסנה של מדינת ישראל בכלכלה, במדע, בביטחון, בחברה - זו התשובה אל מול פני המזימות של מנהיגי הטרור, וצריך לפרט שוב ושוב כלפי קיצוני השמאל מזה, ולהבדיל - כלפי אבו מאזן וחבר מרעיו ראשי כנופיות הטרור והרצח מזה:

כלכלה: מדיניותו הכלכלית של בנימין נתניהו הוכחה בפועל כמדיניות נכונה ובזכותה מדינת ישראל אי של יציבות כלכלית. די לבחון את שערי המטבעות כדי להגיע למסקנה זו אך אפשר לבחון כל קריטריון מקובל אחר.


ביטחון: המצב הביטחוני טוב ומשתפר. מצב זה צריך להיבחן כאשר האתגרים הצבאיים הבעייתיים ביותר נבחנים, כגון - מלחמה כוללת. בבחינה כזו, לא רק שהמצב הביטחוני טוב, אלא שהפער הולך ועולה, ופער זה קשור קשר הדוק עם הרמה המדעית של מדינת ישראל. הטענות נגד צה"ל של אולמרט כראש ממשלה ופרץ כשר ביטחון הן לא יכולות לשלול את העובדה שכאשר התקבלה החלטה מתאימה - היא גם בוצעה, והמגבלה היא בשלב ההחלטות ולא בביצוע. אולמרט - חיסל את הגרעין הסורי, ללא פחד מהתגובה, בין התגובה הצבאית של סוריה, בין התגובה הבינלאומית-מדינית של העולם. מאחורי החלטה מסוג זה - יש עוצמה המאפשרת זאת.


מדע: הישגים מדעיים צריכים בראש ובראשונה להיבחן תוך השוואה להישגים של אויבי מדינת ישראל ובבחינה כזו - בכל קריטריון אפשרי ובכל סוג בחינה שהיא - ברור לחלוטין שהפער לטובת מדינת ישראל הולך ומואץ. ולא רק כלפי האויבים הקרובים, אלא גם בהשוואה עם מדינות אירופה והמערב. אומנם יש דיבורים על ריפיון-מה באקדמיה, העוסקת בצדק חברתי, אך בהקשר זה ייאמר כי היו"ר של הסטודנטים - נער בגיל מתקדם - אינו מייצג, לרוחי ולהשערתי, שום איש מדע אלא סקטור אחר.

חברה: גם כאן ההשוואה בין מי למי - ברורה.

יש להתעלם מהמאהלים ומההפגנות למען צדק חברתי, שהן תופעות זמניות ומקומיות מאוד והשפעתן על המהלכים ההיסטוריים והחברתיים במדינת ישראל היא אפסית. ההשפעה על העיתונות אינה צריכה להוות מדד. בסך הכול מדובר (במחאה) בהערת שוליים, שיש לקחת אותה בחשבון, ולא יותר מכך. החברה במדינת ישראל היא חופשיה, דמוקרטית, מול שלטונות אפלים ועריצות של רודנים המשמרים את העוני של ההמונים במדינות השכנות. אומנם פלג שולי כמותית, המשתייך לשמאל הקיצוני ושולט בתקשורת יוצר תדמית אחרת, אולם יש לזכור כי מדובר בתופעת שוליים קולנית שהעם כבר קלט אותה, ולמי שיש ספק - שיעיין בתוצאות סקרים ואחר כך בתוצאות בחירות.

במצב זה כמתואר, על-אף כל הקשיים שצריך להתייחס אליהם בפרופורציה, מכחיש השואה הרוצה שיבה - לא ישיג את השיבה, כשם שהכחשת השואה מבית מדרשו היא פרי דמיון מעוות.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-65107-00.html



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום חמישי כ''ב בתשרי תשע''ב    20:52   19.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  70. פרופ' אומן: פלשתינה היא מדינת היהודים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.10.11 בשעה 20:59 בברכה, ליה
 
"לכנות את הערבים פלשתינים זה שורש הטעות. מאז הכרזת בלפור הוחלט שפלשתינה היא הבית הלאומי לעם היהודי", אמר לערוץ 7.

פרופסור ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, טוען בראיון לערוץ 7 כי לא ניתן כיום למנוע מהפלשתינים להגיש בקשה באו"ם להכרה במדינת פלשתין.

"בעיות לא פותרים מהיום למחר, כך בכלכלה וכך גם ביחסים בינלאומיים. צריכים תמיד להסתכל קדימה ולראות איך במצב של עימות נותנים תמריצים לצד השני לעשות דברים שהם טובים לשני הצדדים. כשאתה עומד במשחק שחמט והצד השני עומד לכבוש לך את המלכה זה כבר מאוחר מדאי לעשות משהו. גם במקרה שלנו היום, זה כבר מאוחר מדאי, אי אפשר למנוע מהרשות הפלשתינית להגיש בקשה לאו"ם".

לדבריו את השגיאות שעשינו בעבר קשה מאוד, היום לתקן, "השגיאה הגדולה שעשינו בעשור האחרון, הייתה הגרוש של היהודים מגוש קטיף. זה אותת סימן של חולשה לצד השני, שאנחנו בעצם לא רוצים להישאר כאן ולא מעוניינים בחבל הארץ הזה. שדרנו להם סימן של חולשה למרות שאנחנו חזקים וזה באמת גרם לצד השני לחשוב שאנחנו באמת חלשים וזה מה שהוביל לעימות האלים שהיה בעפרת יצוקה. הצעד הזה הביא אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום" .

פרופ' אומן אומר שאחת הבעיות הגדולות של הימין בישראל היא, שאימצנו את הטרמינולוגיה המוטעית שהערבים הם הפלשתינים, "עד הצהרת בלפור ב-1918 לא הייתה פלשתינה. בהצהרת בלפור נקבע במפורש שפלשתינה היא הבית הלאומי לעם היהודי. על המטבעות אז, היה כתוב מצד אחד פלשתינה ומצד שני ארץ ישראל. ישראל היא פלשתינה, אשתי יש לה מסמכים פלשתינים. הערבים אומרים שחיפה ותל אביב הם חלק מפלשתינה, הם צודקים, כי זו אכן ארץ ישראל. אנחנו היהודים, אנחנו הפלשתינים. לכנות את הערבים פלשתינים זה שורש הטעות ומבחינתנו המשחק נגמר. לכן חשוב לומר שאנחנו הפלשתינים, והם ערבים".

פרופ' אומן קובע שהדרך היחידה לנצח במערכה היא לדבוק בזכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל, "מאז חורבן בית המקדש יש נוכחות יהודית בארץ, עוד הרבה לפני האיסלאם. העולם לא נברא ב -1967 הוא נברא הרבה לפני זה ועד 48 היה רוב יהודי בירושלים. ב-48 גורשנו מיהודה ושומרון, גוש עציון, כפר דרום ורצועת עזה ואחרי 19 שנה חזרנו, לא כבשנו, חזרנו. הנוכחות היהודית בארץ נמשכה 4000 שנה ברציפות למעט 19 שנה ועוד 90 שנה בתקופת הצלבנים,. צריכים להפסיק לדבר על הצורך בגבולות ברי הגנה. אין כאן עניין של בטחון אלא של שייכות. אם אנחנו לא שייכים לכאן אין לנו גם זכות לביטחון. לכן חייבים להדגיש קודם כל את השייכות שלנו לארץ ישראל, ולשכנע את עצמינו בכך לפני שמשכנעים אחרים."

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/226301

תגוביות:

1.פרובינקיה יודיאה שונתה לפרובינקיה פלשתינה ע"י אדריאנוס קיסר כחלק מתהליך הדה-יודאיזציה, ועל שם הפלישתים הקדומים שכבר לא התקיימו אחרי תקופת דוד המלך. 2.לפניכם תולדות ההגירה הערבית לפלסטינה-א"י.

2.בין 80-90% התנחלו בעת החדשה. מתי, מדוע ואיך התיישבו ערבים בא"י.

http://www.art-gallery-yona.com/DEMOGRA.html

האזינו לראיון וגם יודעי ההיסטוריה שביניכם יופתעו מהעובדות.

http://www.art-gallery-yona.com/Refugee-Slide-Show-5.html

3.צריך לדרוש להציג את עמדתנו זאת באו"ם. הערבים טוענים לזכויות בשל נוכחתם כאן, מעבר לזה אין להם כלום.
לנו יש נוכחות ויש לנו צידוק מלא כפי שאמר כאן פרופסור אומן.
אם באו"ם נותנים לאוכלוסיה הערבית להציג את עמדתה לדרוש ריבונו, שיתנו גם לנו האוכלוסיה היהודית להציג את עמדתנו בדרישה לריבונות.

4.לפני תחילת המאה העשרים כמעט ולא היו ערבים-מוסלמים בארץ ישראל. ב-1695 לא היה בעזה, נצרת, ואום אל פחם, אפילו ערבי מוסלמי אחד. כל הערבים שם היו נוצרים. היסטורית, עם ערבי "פלסטיני" מעולם לא היה קיים. המונח "פלסטינים" לתיאור התושבים המקומיים לא הומצא עד אחרי הקמת מדינת ישראל. לקבוצת ערבים זו שהתחילה לקרוא לעצמה "העם הפלסטיני" אחרי 1948, אין שם מקורי בשפתם הערבית. הערבים, הטוענים כי ארץ הקודש היא מולדתם, פלשו לארץ אחרי שנת 1917 ממדינות ערב השכנות. יש רק פתרון אפשרי אחד לשאיפתם של ה"פלסטינים" למולדת, הפתרון היחיד שיכול למלא את תביעתם לזכות השיבה למולדתם. הבה נסייע להם לחזור למקומות מולדתם שמהם הם הגיעו - למקומות בהם הם חיו מרצונם החופשי במשך מאות או אלפי שנים - למולדתם האמיתית בארצות הערביות שמהם הם הגיעו.

http://knol.google.com/k/%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95-%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D#

5.גם עזמי בשארה טוען שאין עם פלשתיני! תאמינו לו, הוא יודע.

6.תושבי יהודה ושומרון התאחדו ובחרו הנהגה!

הרשות היהודית שלחה הודעה לאו"ם בדבר הזכויות החוקיות של הלאום היהודי לבדו על ארץ ישראל, ועל אי חוקיותו של המהלך באו"ם שבא לנשל את העם היהודי.

.
כדי לממש את הזכויות, הציבור היהודי בארץ ישראל ובפרט בחבלי הארץ ששוחררו בתשכ"ז, חייב לבחור הנהגה השומרת על זכויות העם היהודי וחובותיו בארץ ישראל כמדינה חד לאומית.

http://www.nymei.org/who-are-the-true-palestinians-heb.html



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש א' בחשון תשע''ב    10:49   29.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  71. Abbas faults Arab refusal of partition plan  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אבו מאזן רוצה לבטל את החלטת האו"ם 181. הסבא החביב עם החליפה המערבית ממשיך לבכות את החלטת או"ם 181 שהחליטה לחלק את ארץ ישראל לבני יצחק ובני ישמעאל.

בראיון לערוץ 2 ביום ו' ממשיך המנהיג הערמומי הזה "בדרכי השלום" שלו, להכריז על ישראל כשגיאה נוראה.

Arabs made a "mistake" by rejecting a 1947 UN proposal that would have created a Palestinian state alongside the nascent Israel, President Mahmoud Abbas said in an interview aired Friday.

Palestinian leaders have always insisted that General Assembly Resolution 181, which paved the way for Israel in parts of then British-ruled Palestine, must be resisted by Arabs who went to war over it.

Decades of regional fighting have hinged on challenges to Israel's existence and expansion. By describing historical fault on the Arab side, Abbas appeared to be offering Israel an olive branch while promoting his own bid to sidestep stalled peace talks by winning UN recognition for a sovereign Palestine.

"At that time, 1947, there was Resolution 181, the partition plan, Palestine and Israel. Israel existed. Palestine diminished. Why?" he told Israel's top-rated Channel Two television, speaking in English.

When the interviewer suggested the reason was Jewish leaders' acceptance of the plan and its rejection by the Arabs, Abbas said: "I know, I know. It was our mistake. It was our mistake. It was an Arab mistake as a whole. But do they punish us for this mistake (for) 64 years?"

Prime Minister Benjamin Netanyahu of Israel has blamed the Palestinians for the diplomatic deadlock, citing what he described as a refusal by Abbas to recognize the roots of the conflict and encourage his people to accept Israel.

Netanyahu's office declined immediate comment on Abbas's remarks, which Channel Two broadcast over the Jewish Sabbath.

Abbas, whose UN manoeuvering is opposed by Israel and the United States, says the problem is the Netanyahu government's continued settlement of the West Bank, where, along with the Gaza Strip, Palestinians now seek a state. Israel occupied those territories in the 1967 war and withdrew from Gaza in 2005.

UN solemnisation of their independence would help Palestinians pursue negotiations with Israel, which in turn could produce an "extra agreement that we put an end to the conflict", Abbas told Channel Two.

His language raised the hackles of his critics as well as rival Hamas, who control Gaza and with whom Abbas is trying to consolidate an Egyptian-brokered power-sharing accord.

Hamas opposes permanent coexistence with Israel and has drawn core support from Palestinians dispossessed in the 1947-1948 war, when Israel overran Arab forces to take territory beyond that allotted it by Resolution 181.

"No one is authorized to speak on behalf of the Palestinian people and no one is authorised to wipe out any of the historical rights of our people," said Fawzi Barhoum, a Hamas spokesman in Gaza.

"There is no need for Abu Mazen to beg the occupation," Barhoum said.

Alluding to political turmoil which, in US-aligned countries such as Egypt and Jordan, has emboldened popular hostility to Israel, Barhoum said Abbas "should arm himself with the emerging Arab support".

Asked on Channel Two how he could bring Hamas to agree to peacemaking, Abbas, himself a refugee from a town now in northern Israel, said: "Leave it to us, and we will solve it."

http://www.maannews.net/eng/ViewDetails.aspx?ID=433281



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש א' בחשון תשע''ב    11:15   29.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  72. נעמי חזן: יש לשלול זכות ישראל להתקיים כמדינה יהודית!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
נעמי חזן במאמר פוסט ציוני-כל משנתה של ה NIF מא' ועד ת':
1.הישראלים "המתקדמים" (ליברלים? נאורים?) כבר לא משתמשים במונח "מדינה יהודית"...

2.הגדרת היהודים כעם או לאום - בעייתית, לאומית מדי, גזענית מדי.

3.מדינת ישראל אינה נחשבת הבית הלאומי של כל היהודים בעולם.

4.הגדרת היהדות כדת - הופכת את הצביון היהודי והלאומי של ישראל לתיאוקרטיה...

5.הגדרת היהדות כאומה - מושג רטורי וחסר משמעות...

6.יש לשלול את זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית (כלאום) ולהפוך אותה לדמוקרטיה של כל אזרחיה.

7.חובתה של ישראל להכיר בחופש ובזכות של הציבור הערבי בארץ כלומר האזרחים הערבים הפלסטינים, לקבוע בעצמם את החינוך שלהם, התרבות שלהם ואת שאר תחומי החיים שלהם.

8.ישראל צריכה להכיר באחריותה לנכבה ולפליטים הפלסטינים.

9.הרש"פ הכירה במסגרת הסכמי אוסלו בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובבטחון, ודרישת ישראל להכרה של הפלסטינים במדינה יהודית היא אבסורדית.

10.רק אנחנו (השמאלנים?) יכולים להחליט כיצד להגדיר את עצמנו כעם...

**

נעמי חזן במאמר פוסט ציוני-כל משנתה של ה NIF מא' ועד ת'

בעקבות הדיון הציבורי הסוער על הצהרת הנאמנות, פרסמה נשיאת הקרן לישראל חדשה - פרופ' נעמי חזן, מאמר פוסט ציוני מפורט הכולל את כל משנתה של ה NIF מ- א' ועד ת'
Owning Our Identity
Naomi Chazan

As the future of the newest round of peace talks hangs in the balance, Israeli Prime Minister Netanyahu has reiterated what seemed to some to be a logical demand. Recognize Israel as the Jewish state, he said to the Palestinians, as a condition for extending the moratorium on settlement expansion and thus keeping the Palestinians at the table. The notion that the legitimacy of Israel's Jewish character somehow hinges on others' recognition has become a convenient and often used political billy club for the Prime Minister. Just last week, he announced his support for what amounts to a loyalty oath, an amendment to the Citizenship Act, which would require new Israeli citizens to pledge loyalty to a "Jewish, democratic state." The proposal was passed by his cabinet on Sunday.

The Prime Minister's demands, simple and straightforward as they may seem, are the long fuse to a tinderbox of complex issues involving our identity as Israelis and as Jews, the nature of Israel's democracy, and the rights of minorities not just in Israel but in an eventual Palestinian state. Instituting a loyalty oath and demanding external recognition of a "Jewish state" is the next dangerous step in allowing the ruling coalition of ultra-nationalists and ultra-Orthodox to define who is Jewish, who is Israeli, and who is "loyal."
As a political scientist by training and as the president of the New Israel Fund, I am all too aware that a word or phrase can touch off a new set of controversies on issues where many seem willfully determined to misunderstand each other. Careful analysis and historical sensitivity, on the other hand, can defuse seemingly intransigent demands and irreconcilable narratives, and provide the insight we so badly need in order to go forward.

הישראלים "המתקדמים" (ליברלים?, נאורים?) כבר לא משתמשים במונח "מדינה יהודית"...

Let's start with that simple phrase, "the Jewish state." It is a phrase no longer used by most progressive Israelis, and for good reason: Using "Jewish" as modifier for a state means defining "Jewish" to at least the satisfaction of a majority of Jews. And as any Jew in Israel or abroad knows, that's a centuries'-old conundrum.

הגדרת היהודים כעם\לאום - בעייתי, לאומי מידי, גזעני מידי, ישראל אינה נחשבת הבית הלאומי של כל היהודים בעולם

Define Jews as a people -- which we are -- and you are immediately entangled in the extra-national definition of people related by blood and heritage, across national boundaries. Is Israel the state of American or Australian Jews, for example? Clearly not, although they have a continued stake in its well-being.

הגדרת היהדות כדת - הופכת את הצביון היהודי והלאומי של ישראל לתיאקרטיה...

Define Jews as a religion -- which we are -- and you relinquish self-definition to theocracy and, in Israel's case, to the harshest and most exclusionary ultra-Orthodox strictures on who is a Jew.

הגדרת היהדות כאומה - מושג רטורי וחסר משמעות...

Define Jews as a nation and you have a tautology, whereby Israel is the national expression of a nation - explaining and defining nothing.


שלילת זכותה של ישראל כמדינה יהודית (כלאום) והפיכתה לדמוקרטיה (לאומית) של כל אזרחיה

Past the intricacies of Jewish self-definition is the problematic concept of a state that uses its majority population as the defining element of its political system. Although Jewish self-determination is the raison d'etre for Israel, in a democracy the state itself must be the neutral arbiter of its people's interests. And in Israel, more than twenty percent of the population are not Jewish; they are Palestinian Muslims and Christians, Bedouins, Armenians, Druze and others who, often for centuries, have inhabited the land. Additionally, more than 300,000 immigrants from the former Soviet Union are not considered legally Jewish by the state because of their exclusion by the rabbinical establishment. The fact that Israel has no straightforward route to citizenship for non-Jews and no viable immigration policy mirrors the contradictions and inequities of a "Jewish state," in which the machinery of government is geared to the well-being primarily of the majority population.

The internal contradictions of the identity of "the Jewish state" are, of course, rooted in its tangled history. The land between the Mediterranean and the Jordan river is the homeland for two peoples, Jewish and Palestinian. The United Nations Partition Plan of 1947 acknowledged that reality, and is the legal foundation for Israel's existence and for the demand for Palestinian statehood. Indeed, war, occupation and the wrongheaded policies of two sets of leaders for too many years have prevented Israel's natural neighbor and geopolitical partner, Palestine, from attaining its own national self-determination.

nation, and in most cases insist on sovereign control over their own destiny. In Israel and in what will someday be the independent state of Palestine, the correct description for these democracies should be the sovereign expression of the right of self-determination of the Jewish -- or Palestinian -- people. This definition diminishes the danger inherent in an ethnocentric definition of the state, and mandates an Israel that is responsible for the equality of all its citizens, as promised by its Declaration of Independence.

A sovereign expression of the right of self-determination is also the description that is consistent with a multicultural and diverse democracy, which is the real nature of Israeli society. Within that framework is the possibility -- and I would argue the necessity -- of recognizing the collective rights of national minorities.

ישראל צריכה להכיר בחופש ובזכות של הציבור הערבי בארץ (אזרחים ערבים פלסטנים)
לקבוע בעצמם את החינוך שלהם, התרבות שלהם ושאר תחומי החיים.
(האוטונמיה הפלסטינית של ערביי ישראל עליה ליברמן דיבר?)

An Israel with a substantial indigenous minority can and should acknowledge the freedom of its Palestinian citizens to determine their education, culture and other aspects of their communal life. In a parallel manner, a Palestinian state could and should reserve collective rights and protections for a Jewish minority, if some of the settlers now living on the West Bank choose to remain in what will become an independent Palestine. These reciprocal sets of rights and responsibilities can provide self-determination for two peoples within geographically segmented homelands, while mutually guaranteeing the rights of each other's minority cohort.

ישראל צריכה להכיר באחריותה לנכבה ולפליטים הפלסטינים

But there are other requirements as well. Most Israelis, and I am one, accept that a negotiated version of the 1967 borders should represent the boundary between Israel and Palestine. But that does not absolve us of the responsibility to confront an earlier outcome -- that of 1948. This does not mean questioning the legitimacy of Israel, as some on the right fear. It simply means acknowledging that our independence came at the price of what Palestinians call the nakba (catastrophe). Understanding two narratives, even when they appear to be mutually exclusive, means that the victors acknowledge some responsibility for the refugee issue that has been a major impediment to peace for many years.


הרש"פ הכירה במסגרת הסכמי אוסלו בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובבטחון
(שכחה להזכיר שזה לא כובד או נעשה בפועל לאחר מכן...)
דרישת ישראל להכרה של הפלסטינים במדינה יהודית היא אבסורדית

Seventeen years ago, the PLO acknowledged Israel's right to exist in peace and security, without even exacting Israel's recognition of its natural concomitant, a Palestinian state. Now, Prime Minister Netanyahu asks Palestinians, as well as all those who would become Israeli, to recognize a Jewish state as if that would somehow confer legitimacy or provide an answer to the conflict, ignoring the complexities that make such recognition both useless and impossible. Even if the Palestinian Authority were willing to make this absurd concession, it has no right to deny the rights of Israel's Palestinian and other non-Jewish citizens, and it has no responsibility to define what Israel is.

רק אנחנו (היהודים המתקדמים?) יכולים להחליט כיצד להגדיר את עצמנו כעם...

That responsibility belongs to us, to Israelis. We must bring the right of self-determination of Jews to a balancing point with Israel's absolute obligation to remain an open, egalitarian and just democracy. Asking others to define us by our Jewishness will not make us more Jewish or more secure. It will not give us more legitimacy. Only we can decide who we are as a people. Only we can determine the nature of our multicultural and diverse society. Only we can mold our state, and our democracy.

Naomi Chazan is the former Deputy Speaker of the Israeli Knesset, and currently the Dean of the School of Government and Society at the Academic College of Tel-Aviv-Yaffo and the President of the New Israel Fund.

http://www.huffingtonpost.com/naomi-chazan/owning-our-identity_b_762548.html

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=20448&omm=12&viewmode=threaded

http://rotter.net/forum/scoops1/15192.shtml#2



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש א' בחשון תשע''ב    16:51   29.10.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  73. גם ראש עיריית ירושלים הערבי טען שא''י שייכת ליהודים !  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  

"Who can challenge the rights of the Jews in Palestine? Good Lord !, historically it is really your country.
What a wonderful spectacle that will be when a people as resourceful as the Jews will once again be an independent nation,
honored and complacent, able to make its contribution to needy humanity in the field of morals, as in the past"

-Yusuf Diya al-Khalidi, Mayor of Jerusalem-
in a letter to Zadok Kahn, the chief rabbi of France

************

, denial of history is an integral part of Palestinian Arab nationalism.

**************

A quote from the Arab mayor of Jerusalem, 1899 (updated)
I came across this partial quote by Yusuf Diya al-Khalidi, the mayor of Jerusalem, in 1899: "Who can challenge the rights of the Jews in Palestine? Good Lord, historically it is really your country."

By doing a little research, and playing some games with Google Books snippet view, I was able to find the full quote:
The idea itself is natural, fine and just. Who can challenge the rights of the Jews in Palestine? Good Lord, historically it is really your country. What a wonderful spectacle that will be when a people as resourceful as the Jews will once again be an independent nation, honored and complacent, able to make its contribution to needy humanity in the field of morals, as in the past.
He wrote this in a letter to Zadok Kahn, the chief rabbi of France.

When Benny Morris quotes it in One state, two states: resolving the Israel/Palestine conflict, he distinguishes this quote as an exception to the Palestinian Arab denial of Jewish claims that rose concurrently with the idea of Palestinian Arab nationalism. It is not an exception, however, since the quote pre-dates popular Palestinian Arab nationalism by at least a couple of decades.

But Morris does make a good point:

An apt indication of this denial was provided by the Jerusalem Christian Arab educator Khabil al-Sakakini, when he fulminated in 1936 that the British Mandate's new radio station referred to the country in Hebrew as "eretz yisrael" (the Land of Israel), "If Palestine is eretz yisrael, then we, the Arabs, are but passing strangers, and there is nothing for or to do but to emigrate," al-Sakakini jotted down in his diary.
In other words, denial of history is an integral part of Palestinian Arab nationalism. The movement is, to a great extent, predicated on a very basic lie.

Arabs like Khalidi knew Jewish history in the Land of Israel very well, but it became virtually forbidden to acknowledge this history a mere three decades later, because that very fact helps to undermine the entire Palestinian Arab national enterprise.

Yet the British did not have that sensitivity, as the initials for Eretz Yisrael could be seen in Mandate-era coins and stamps in Hebrew even before Sakakini noticed it:


UPDATE: Elder of Lobby tracked a more complete version of the Khalidi quote, from Morris' "Righteous Victims," showing that the mayor was hardly happy about the prospect of Zionism:

"It is necessary, therefore, for the peace of the Jews in that the Zionist Movement ... stop.... Good Lord, the world is vast enough, there are still uninhabited countries where one could settle millions of poor Jews who may perhaps become happy there and one day constitute a nation.... In the name of God, let Palestine be left in peace."

http://elderofziyon.blogspot.com/2011/03/quote-from-arab-mayor-of-jerusalem-1899.html



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני י' בחשון תשע''ב    11:24   07.11.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  74. זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על א''י  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
זכויותיו המשפטיות וריבונותו של העם היהודי על ארץ-ישראל על-פי המשפט הבינלאומי

מטרת מסמך זה היא להציג בקיצור רב, אך בבהירות ובדייקנות, את הזכויות המשפטיות ואת הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל ועל פלשתינה על-פי המשפט הבינלאומי. זכויות אלו קיבלו אישור בינלאומי מחוּדש בהסדר הפוליטי והמשפטי הגלובלי שהושג בימי מלחמת העולם הראשונה והוצא אל הפועל בשנים שמיד לאחר המלחמה, בין 1919 ל-1923.


מנקודת ראותה של האימפריה העותמנית, הֶסדר זה הקיף את התביעות של הציונות, של התנועה הערבית הלאומית, של הכורדים, של האשורים ושל הארמנים. כחלק מהֶסדר זה, לפיו קיבלו הערבים את רוב הארצות שהיו קודם לכן בשלטון ריבוני עותמני במזרח-התיכון, הוקצתה כל ארץ-ישראל, על שתי גדות הירדן, לעם היהודי כביתו הלאומי המחודש, למען מדינתו העצמאית העתידית. לפי תנאי ההסדר שהושג בין מעצמות ההסכמה הראשיות (אז - בריטניה, צרפת, איטליה ויפן), לא יסופח שום שטח תורכי לשעבר על-ידי אחת המעצמות, כפי שתוכנן בהסכם סייקס-פיקו החשאי שנחתם בימים 9 ו- 16 במאי 1916.

במקום זאת נקבע כי שטחים אלה, ועִמם העמים עבורם הוקצו השטחים, יימסרו כמנדט וינוהלו על-ידי אומה מתקדמת, עד שיהיו מוכנים לעמוד ברשות עצמם. משטר המנדטים הוקם על-פי סעיף 22 מאמנת-היסוד של חבר הלאומים, שנכלל בחוזה וֶרסיי ובשאר הסכמי השלום שנחתמו עם מעצמות המרכז המובסות - גרמניה, אוסטרו-הונגריה, בולגריה ותורכיה.


והואיל ועל-ידי כך הוכרו הזיקה ההיסטורית בין העם היהודי ובין ארץ-ישראל וכן הנימוקים לבנייתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ הזאת"; (מתוך תרגום ההקדמה לכתב המנדט)

ההתחלה - מנדט על ארץ-ישראל למדינה 'מתקדמת'


מטרת מסמך זה היא להציג בקיצור רב, אך בבהירות ובדייקנות, את הזכויות המשפטיות ואת הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל ועל פלשתינה על-פי המשפט הבינלאומי. זכויות אלו קיבלו אישור בינלאומי מחוּדש בהסדר הפוליטי והמשפטי הגלובלי שהושג בימי מלחמת העולם הראשונה והוצא אל הפועל בשנים שמיד לאחר המלחמה, בין 1919 ל-1923. מנקודת ראותה של האימפריה העותמנית, הֶסדר זה הקיף את התביעות של הציונות, של התנועה הערבית הלאומית, של הכורדים, של האשורים ושל הארמנים. כחלק מהֶסדר זה, לפיו קיבלו הערבים את רוב הארצות שהיו קודם לכן בשלטון ריבוני עותמני במזרח-התיכון, הוקצתה כל ארץ-ישראל, על שתי גדות הירדן, לעם היהודי כביתו הלאומי המחודש, למען מדינתו העצמאית העתידית.

לפי תנאי ההסדר שהושג בין מעצמות ההסכמה הראשיות (אז - בריטניה, צרפת, איטליה ויפן), לא יסופח שום שטח תורכי לשעבר על-ידי אחת המעצמות, כפי שתוכנן בהסכם סייקס-פיקו החשאי שנחתם בימים 9 ו- 16 במאי 1916. במקום זאת נקבע כי שטחים אלה, ועִמם העמים עבורם הוקצו השטחים, יימסרו כמנדט וינוהלו על-ידי אומה מתקדמת, עד שיהיו מוכנים לעמוד ברשות עצמם. משטר המנדטים הוקם על-פי סעיף 22 מאמנת-היסוד של חבר הלאומים, שנכלל בחוזה וֶרסיי ובשאר הסכמי השלום שנחתמו עם מעצמות המרכז המובסות - גרמניה, אוסטרו-הונגריה, בולגריה ותורכיה. אמנת-יסוד זו היתה רעיונו של וודרו וילסון, נשיא ארצות-הברית דאז, ונכללה בין "14 הנקודות" שלו ביום 8 בינואר 1918; ואילו סעיף 22, שעל-פיו הוקם משטר המנדטים, היה בעיקרו פרי-רוחו של יאן כריסטיאן סמאטס, שניסח את הפרטים בתזכיר שנודע לימים בשם "החלטת סמאטס", ואושר רשמית על-ידי "מועצת העשר" ב-30 בינואר 1919. בהחלטה זו נקבע גם כי ארץ-ישראל תהיה אחד משטחי המנדט שיוקמו, כפי שנחזה מראש בהצהרת בלפור.

הקמתה הרשמית של המדינה תחת שלטון המנדט התרחשה בוועידת השלום בסן-רמו, שבה אומצה הצהרת בלפור על-ידי המועצה העליונה של מעצמות ההסכמה הראשיות כבסיס לניהולה בעתיד של פלשתינה, אשר תוכר מעתה ואילך כביתו הלאומי של העם היהודי.

מעמד התחדשותן של הזכויות המשפטיות של העם היהודי ושל ריבונותו על הארץ התרחש, אפוא, במקביל להכרזתה של פלשתינה כשטח מנדטורי, מפני שמנדט זה ניתן אך ורק כדי "לבנות מחדש" את מדינת יהודה העתיקה ולהגשים את הצהרת בלפור ואת ההוראות הכלליות של סעיף 22 הנזכר. המשמעות היא אפוא שארץ-ישראל היתה, למן הרגע הראשון, מדינה יהודית, ומעצמת המנדט, או הנאמן, שתפעל גם כחונך וכמדריך, תנחה אותה לקראת עצמאותה ותנקוט את הצעדים הפוליטיים, המנהליים והכלכליים הדרושים להקמתו המחודשת של הבית הלאומי של העם היהודי. האמצעי העיקרי להגשמת מטלה זו היה עידוד העלייה הנרחבת של יהודים לארץ-ישראל, עלייה שתביא בסופו של דבר להפיכת ארץ-ישראל למדינה יהודית עצמאית, לא רק מבחינה משפטית, אלא גם במובן דמוגרפי ותרבותי.

המנדט הבריטי חויב, משפטית, להבטיח את מימוש הבית הלאומי היהודי (מדינה יהודית) בארץ-ישראל

פרטי העצמאות המתוכננת של המדינה היהודית נקבעו בשלושה מסמכים בסיסיים, שניתן לכנותם כמסמכי היסוד של ארץ-ישראל המנדטורית ושל מדינת ישראל היהודית המודרנית שצמחה מתוכה:
- "החלטת סן-רמו" מיום 25 באפריל 1920;
- "המנדט על ארץ-ישראל", שהוענק לבריטניה על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות ואושר על-ידי חבר הלאומים ב-24 ביולי 1922;
- "חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" מיום 23 בדצמבר 1920.
את שלושת מסמכי היסוד האלה השלים החוזה האנגלו-אמריקני מ- 3 בדצמבר 1924 בנוגע למנדט על ארץ-ישראל.

חשוב לזכור תמיד, כי מסמכים אלה הם המבטאים את ההכרה הבינלאומית המחודשת בזכויות המשפטיות ובריבונות של העם היהודי על פלשתינה ועל ארץ-ישראל בהתאם למשפט הבינלאומי, והכרה מחודשת זו נובעת מהם. זאת משום שקיימת דעה כוזבת, אוניברסלית כמעט, כאילו החלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ- 29 בנובמבר 1947 היא ש"הולידה" את מדינת ישראל. לאמיתו של דבר, החלטת חלוקה זו ביטלה באופן בלתי-חוקי את הזכויות המשפטיות של העם היהודי ואת ריבונותו על כל פלשתינה וארץ-ישראל, והיא רחוקה מלהיות אישור לזכויות אלו או מחוללתן.

"החלטת סן-רמו" הנזכרת הפכה את "הצהרת בלפור" מ- 2 בנובמבר 1917, מהצהרת מדיניות בריטית גרידא, המביעה אהדה לייעודה של הציונות להקים מדינה יהודית, למסמך מחייב במשפט הבינלאומי, שהטיל על בריטניה להגשים את המטרה הזאת תוך שיתוף-פעולה פעיל עם העם היהודי. על-פי הצהרת בלפור כפי שפורסמה במקורה על-ידי ממשלת בריטניה, הבטיחה זו רק "לעשות כמיטב מאמציה כדי להקל" על ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל. אולם בהחלטת סן-רמו מ- 24-25 באפריל 1920, הטילו מעצמות ההסכמה הראשיות, כגוף מלוכד, על ממשלת בריטניה את האחריות או החובה המשפטית להוציא לפועל את הצהרת בלפור. על בריטניה הוטלה אפוא המטלה המשפטית להבטיח את הקמתו הנאותה של הבית הלאומי של העם היהודי. ממשלת בריטניה קיבלה עליה מטלה זו ברצון, מפני שבזמן פרסומה של הצהרת בלפור ואישורה בוועידת סן-רמו נחשבה ארץ-ישראל לנכס אסטרטגי רב-ערך ולצומת דרכים חשוב, ולכן נתפשה הארץ כצורך חיוני להגנה על האינטרסים האימפריאליים רחבי-הידיים של בריטניה, שהשתרעו אז ממצרים עד הודו. בריטניה חששה אז פן תהיה למדינה או למעצמה אחרת כלשהי, ובעיקר לצרפת או לגרמניה, דריסת-רגל בקרבת תעלת סואץ.

בישיבת הממשלה הבריטית מיום 31 באוקטובר 1917, שאישרה את הצהרת בלפור, הוגדר המונח "בית לאומי יהודי", על-ידי הממשלה עצמה, כמדינה. זו היתה גם המשמעות שניתנה תחילה לביטוי זה בוועדת המצע שניסחה את "תוכנית באזל" בקונגרס הציוני הראשון, באוגוסט 1897, ועל-ידי תיאודור הרצל, מייסד התנועה הציונית. המילה "בית", שהופיעה בהצהרת בלפור ואחר כך בהחלטת סן-רמו, היתה לא יותר מלשון נקייה למדינה, שאומצה תחילה על-ידי ההסתדרות הציונית בתקופה שארץ-ישראל היתה עדיין תחת שלטונה של האימפריה העותמנית, כדי שלא לעורר התנגדות תקיפה למטרות הציונות מצד הסולטן וממשלתו, בגין אובדנו הפוטנציאלי של שטח זה לאימפריה. בעיני מנסחי תוכנית באזל ומנסחיה של הצהרת בלפור לא היה כל ספק מהי משמעותה האמיתית של המילה, והיא שאבה חיזוק מהצירוף של המונח "לאומי" למילה "בית". דא עקא, מכיוון שלא נעשה שימוש ישיר במילה "מדינה" ולא נטען בגלוי שזו היתה הכַּוונה, ומכיוון שכאשר נעשה שימוש במונח זה לראשונה הוסתרה כוונתו האמיתית, ניתנה תחמושת בידי כל מי שניסה למנוע את הקמתה של מדינה יהודית, או בעיני כל מי שראה את ה"בית" הזה במושגים תרבותיים גרידא.

גם הביטוי "בארץ-ישראל" שנכלל בהצהרת בלפור ועורר חילוקי-דעות לוהטים, כוּון לכל הארץ, על שתי גדות הירדן. היה זה אבסורד לשעֵר שאפשר להסיק מהמונח הזה כאילו מייעדים לבית הלאומי של העם היהודי רק חלק מארץ-ישראל, מפני שהן פלשתינה והן הבית הלאומי נוצרו במקביל, ושמותיהם שימשו חליפות, כשהמונח "ארץ-ישראל" מצביע על המיקום הגיאוגרפי של המדינה היהודית העצמאית שתקום בעתיד. אילו כוון המונח "ארץ-ישראל" לארץ מחולקת, היה הדבר נאמר במפורש בזמן שנוסחה הצהרת בלפור ואושרה, ולאחר מכן - בזמן שאומצה על-ידי מעצמות ההסכמה הראשיות. שום רמז כזה לא נשמע מעולם בדיונים הממושכים שבמהלכם נוסחה ההצהרה ובדיונים שהביאו לאישורה הבינלאומי.

אי-החוקיות של חלוקת הארץ

אין אפוא שום בסיס משפטי או עובדתי לטענה כי המונח "בארץ-ישראל" הגביל את הקמתו של הבית הלאומי היהודי לחלק מהארץ בלבד. אדרבא, ארץ-ישראל והבית הלאומי היהודי הם מושגים נרדפים, כפי שאפשר ללמוד מהשימוש באותו הביטוי בחלקה השני של הצהרת בלפור המתייחס לקיומן של "עדוֹת בלתי-יהודיות בארץ-ישראל", והמצביע בבירור על כל הארץ. ראיות דומות קיימות גם בהקדמה לכתב המנדט ובמונחיו.
החלטת סן-רמו בנוגע לארץ-ישראל שילבה את הצהרת בלפור עם סעיף 22 של אמנת-היסוד של חבר הלאומים. המשמעות היתה שההוראות הכלליות של סעיף 22 הוחלו במפורש על העם היהודי, שיקים את ביתו ואת מדינתו בארץ-ישראל. לא היתה שום כוונה להחיל את סעיף 22 על ערביי הארץ, בניגוד למסקנה המוטעית שאליה הגיעה ועדת החקירה הממלכתית על ארץ-ישראל, שהסתמכה על סעיף זה מהאמנה כבסיס משפטי להצדקת חלוקתה של ארץ-ישראל, לצד הנימוקים האחרים שציינה.

ההוכחה לישימותו של סעיף 22 על העם היהודי, הכולל לא רק את היהודים שהיו אז בארץ-ישראל אלא גם את אלה שהיו אמורים להגיע אליה בהמוניהם בעתיד, מצויה ב"החלטת סמאטס", שהפכה להיות סעיף 22 של האמנה. החלטה זו מזכירה את ארץ-ישראל במפורש כאחת המדינות שסעיף זה יחול עליהן. לא היה כל ספק שכאשר נכללה ארץ-ישראל בהקשרו של סעיף 22, היא היתה קשורה אך ורק לבית הלאומי היהודי, כפי שנקבע בהצהרת בלפור. בתקופה ההיא היו הכל מודעים לעובדה זו, לרבות נציגי התנועה הלאומית הערבית, כפי שאפשר ללמוד מההסכם בין האֶמיר פייצל וד"ר חיים וייצמן מ- 3 בינואר 1919, וכן מהמכתב החשוב ששלח האמיר לפליקס פרנקפורטר, לעתיד שופט בית-המשפט העליון של ארצות-הברית ביום 3 במרס 1919. ההצעות של הציוֹנים, שהוגשו על-ידי וייצמן ונחום סוקולוב ל"מועצת העשר" בוועידת השלום בפריס ב-27 בפברואר 1919, המועצה שקראה לפיתוחה של ארץ-ישראל כאומה יהודית בגבולות רחבים, הוגדרו על-ידי האמיר פייצל במכתב זה כהצעות "מתונות וראויות". הטיעון שהשמיעו מנהיגים ערבים לאחר מכן, כאילו הצהרת בלפור והמנדט על ארץ-ישראל אינם עולים בקנה אחד עם סעיף 22 של אמנת חבר הלאומים, מופרך לחלוטין עקב העובדה ש"החלטת סמאטס" - קודמתו של סעיף 22 - כללה את ארץ-ישראל במפורש במסגרתה המשפטית.

החלטת סן-רמו בנוגע לארץ-ישראל הפכה להיות סעיף 95 של אמנת סֶווֶר, שנועדה לסיים את המלחמה עם תורכיה. אולם אף כי אמנה זו לא אושררה מעולם על-ידי הממשלה הלאומית התורכית בראשות כמאל אתאתורכ, היא נשארה שרירה וקיימת כמסמך עצמאי של המשפט הבינלאומי, כאשר נכללה בהקדמה לכתב המנדט על ארץ-ישראל ואושררה על-ידי 52 מדינות. החלטת סן-רמו היא מסמך היסוד שעליו הוקם המנדט, ושלפיו היה צריך המנדט לפעול. זהו אפוא מסמך היסוד הראשון במעלה של מדינת ישראל המתחדשת וגולת הכותרת של הישגי הציונות לפני קום המדינה. מסמך זה תואר - ובצדק - כ"מגנה כרטה" של העם היהודי. זוהי ההוכחה הטובה ביותר שעל-פי המשפט הבינלאומי, כל פלשתינה וכל ארץ-ישראל שייכות אך ורק לעם היהודי.

אט אט מסלפת בריטניה את התחייבויותיה על-פי כתב המנדט

המנדט על ארץ-ישראל אישש את הצהרת בלפור ואת סעיף 22 של אמנת חבר הלאומים (כלומר, את החלטת סן-רמו) כאחת. ארבעת המסמכים הללו היו אבני הבניין של המבנה המשפטי שהוקם כדי לייסד מחדש מדינה יהודית עצמאית. בהצהרת בלפור הוגדרה, בתמציתיות, מטרתה של המדינה היהודית; החלטת סן-רמו העניקה לה את הגושפנקה של המשפט הבינלאומי, וּכתב המנדט סיפק את כל הפרטים ואת האמצעים להגשמתה של המדינה היהודית. כפי שצוין לעיל, חובתה העיקרית של בריטניה כמעצמת המנדט, נאמנה וחונכת, היתה ליצור "תנאים מדיניים, מנהליים וכלכליים כאלה שיבטיחו את הקמת הבית הלאומי היהודי" (סעיף 2 לכתב המנדט). כל 28 סעיפי כתב המנדט כוונו למטרה זו, ובהם גם הסעיפים שאינם מזכירים את הבית הלאומי היהודי במפורש. המנדט אישש וחידש את "זכות השיבה" של העם היהודי לארץ-ישראל ואת הזכות להתנחל בכל רחבי הארץ כדי להקים מחדש את המדינה היהודית החזויה (סעיף 6).

הענקת המנדט על ארץ-ישראל לבריטניה יצרה חובה חוזית בין מעצמות ההסכמה הראשיות לבריטניה, כשהמעצמות הן מעניקות המנדט, ובריטניה - המעצמה המנדטורית. מעצמות ההסכמה הראשיות קבעו כי מועצת חבר הלאומים תפקח על המעצמה המנדטורית, כדי להבטיח שכל תנאי כתב המנדט יקוימו בקפדנות. כתב המנדט עצמו נוּסח כהחלטה של מועצת חבר הלאומים המאשרת את הענקת המנדט, ולא כחלק מהאמנה עם תורכיה שנחתמה בין הצדדים העיקריים לאמנה, כפי שהתכוונו תחילה. על מנת להבטיח שמעצמת המנדט תקיים את המנדט ככתבו וכלשונו, הוטל עליה להגיש למועצת חבר הלאומים דו"ח שנתי על כל הפעילויות והצעדים שננקטו בשנה שחלפה למימוש כתב המנדט ולמילוי התחייבויותיה. גם הוראה זו יצרה מערכת יחסים חוזית בין חבר הלאומים לבריטניה.

הטיוטות הראשונות של כתב המנדט על ארץ-ישראל נכתבו על-ידי ההסתדרות הציונית והוצגו למשלחת הבריטית לוועידת השלום בפריס ב-1919. התוכן, הסגנון והמתכונת נקבעו אפוא על-ידי ההסתדרות הציונית. המשלחת הבריטית לוועידת השלום הכינה טיוטה משלה, ושני הצדדים שיתפו לאחר מכן פעולה בניסוח הצעת החלטה משותפת.
שיתוף-פעולה זה, שהתנהל בזמן שארתור ג'יימס בלפור היה שר החוץ של בריטניה, בא לקצו רק אחרי שלורד קרזון, שר החוץ שהחליף את בלפור ב-24 באוקטובר 1919, נטל לידיו אישית (במרס 1920) את תהליך הניסוח של כתב המנדט. על-ידי כך הרחיק אפוא לורד קרזון את ההסתדרות הציונית ממעורבות ישירה נוספת בניסוח המעשי של הטיוטה, אבל חיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, עודכן על השינויים החדשים שהוכנסו בטיוטת כתב המנדט והורשה להעיר את הערותיו. השינויים שהכניס לורד קרזון דיללו את אופיו היהודי המובהק של המנדט, אבל לא הצליחו להעלים ולטשטש את מטרתו העיקרית: הקמתה של מדינה יהודית. השתתפותה של ההסתדרות הציונית בתהליך הניסוח של טיוטת כתב המנדט איששה את העובדה שהעם היהודי הוא המוטב הבלעדי של הזכויות הלאומיות הגלומות בכתב המנדט. לפני הגשת המסמך הזה לאישורה של מועצת חבר הלאומים, ב-6 בדצמבר 1920, לא נשאל שום גורם ערבי מעולם לגבי דעתו על תנאֵי כתב המנדט. עם זאת, הזכויות האזרחיות והדתיות של כל העדות הדתיות בארץ-ישראל, אם מוסלמיות או נוצריות, הובטחו, וכן "הזכויות האזרחיות והדתיות של כל תושבי ארץ-ישראל, בלי הפליה בין גזע לגזע ובין דת לדת" (סעיף 2). זכויותיהם של הערבים, אם כיחידים או כחברי עדות דתיות, אבל לא כאומה, הובטחו אפוא מבחינה משפטית. נוסף על כך, על המעצמה המנדטורית הוטל להבטיח שלא יקופח מעמדם הפיננסי והכלכלי של "יתר חלקי היישוב" עקב הגידול הצפוי באוכלוסייה היהודית (סעיף 6).

התרומה הצרפתית לעיוות גבולות המדינה היהודית

הכוונה היתה, בתחילה, שכתב המנדט יתווה גם את גבולותיה של ארץ-ישראל, אבל התברר שזה עתיד להיות תהליך ממושך, שיהיה כרוך במשא-ומתן עם צרפת על הגבולות הצפוניים והצפון-מזרחיים של ארץ-ישראל עם סוריה. הוחלט אפוא שגבולות אלה ייקבעו באמנה נפרדת, והדבר נעשה ב"חוזה הגבולות הצרפתי-בריטי" מ- 23 בדצמבר 1920. גבולות אלה הותוו על-פי נוסחה שהוצעה לראשונה על-ידי ראש ממשלת בריטניה, דייוויד לויד ג'ורג', כאשר נפגש בלונדון עם עמיתו הצרפתי, ז'ורז' קלמנסו, ב-1 בדצמבר 1918. הם הגדירו את ארץ-ישראל כשהיא משתרעת בין הערים העתיקות דן ובאר-שבע, והגדרה זו נתקבלה מיד על דעתו של קלמנסו. משמעותה היתה שגבולותיה של ארץ-ישראל יכללו את כל השטחים שהיו מיושבים על-ידי 12 שבטי ישראל בתקופת בית ראשון, והמקיפים את ארץ-ישראל ההיסטורית משני עברי הירדן. עצם השימוש במילים "מדן ועד באר-שבע" רימז כי כל ארץ-ישראל היהודית תשוקם ותוקם מחדש כמדינה יהודית. החלטת סן-רמו לא הגדירה אמנם את גבולותיה של ארץ-ישראל במפורש, אבל בין מעצמות ההסכמה הראשיות שררה הבנה כי נוסחה זו תהיה התבחין שבו ייעשה שימוש להתווייתם. אולם אחרי ועידת השלום בסן-רמו, כשהחל המשא-ומתן המעשי על הגבולות, התעקשו הצרפתים - בצורה בלתי-חוקית ובעקשנות - שהגבול הצפוני של ארץ-ישראל יותווה לפי "קו סייקס-פיקו" שכבר עבר מן העולם, וטענותיהם היו מלֻוות בהתפרצויות צרפתיות טיפוסיות של רגשות אנטישמיים ואנטי-ציוניים.

הם הסכימו אמנם להרחיב את הגבול כך שיכלול את הגליל, אבל לא את מקורות המים של הליטַני ואת השטחים הסמוכים לנהר. כתוצאה מכך, הוצאו בסופו של דבר משטח הבית הלאומי של העם היהודי - בצורה בלתי-חוקית - חלקים מסוימים של ארץ-ישראל ההיסטורית בצפון ובצפון-מזרח. "חוזה הגבולות" משנת 1920 תוקן בהסכם בריטי-צרפתי נוסף (מיום 3 בפברואר 1922) בכל הנוגע לקו הגבול בין סוריה לארץ-ישראל; חוזה זה נכנס לתוקפו ב-10 במרס 1923. על-פי חוזה זו הוצאו מתחומי ארץ-ישראל - בצורה בלתי-חוקית - חלקים מרמת-הגולן שנכללו קודם לכן בשטח המנדט הבריטי לפי החוזה מ- 1920, בתמורה להכללת כל אגם הכינרת בגבולות הבית הלאומי היהודי, וכן תיקוני גבול קלים נוספים. לנציגי צרפת ובריטניה שהשתתפו במשא-ומתן לא היתה כל זכות משפטית להפריד או להוציא "שטח פלשתינאי" כלשהו מגבולותיה של ארץ-ישראל, והם יכלו רק לוודא שכל שטח כזה ייכלל בהם. חילופי "שטח פלשתינאי" אחד ב"שטח פלשתינאי" אחר בין בריטניה לצרפת היו אסורים אפוא, מפני שעמדו בניגוד לנוסחה של לויד ג'ורג' שאושרה בוועידת סן-רמו.

התערבות אמריקאית סוללת את הדרך ל"ספר הלבן"

ההחלטה משנת 1920 כללה גם את עבר-הירדן בשטחו של הבית הלאומי היהודי, אבל התערבות מפתיעה ברגע האחרון מצד ממשלת ארצות-הברית עיכבה ללא צורך את אישורו של המנדט, שהיה תלוי ועומד. כך נפלה לידי וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות החדש שהופקד על ענייני ארץ-ישראל, הזדמנות בלתי-צפויה לשנות את אופיו של המנדט: ראשית, על-ידי הכנסת סעיף חדש (סעיף 25), שאִפשר הפרדה מינהלית זמנית של עבר-הירדן מחלקהּ המערבי של ארץ-ישראל; ושנית, על-ידי הגדרה מחדש של "הבית הלאומי היהודי" כך שלא יתפרש כמדינה עצמאית יהודית שתוקם בסופו של דבר, אלא יוגבל למרכז תרבותי או רוחני של העם היהודי. שינויים מפליגים אלה הוכרזו רשמית על-ידי צ'רצ'יל ב"ספר הלבן" מ- 3 ביוני 1922, וחיבלו במישרין במנדט. מכאן ואילך לא סטו הבריטים אף פעם מן הפרשנות המוטעית שהעניקו ל"בית הלאומי היהודי", שחיסלה כל תקווה להגשים בחסותם את המדינה היהודית החזויה.

מיהו הריבון על ארץ-ישראל?

השאלה בידי איזו מדינה, אומה או ישות היתה הריבונות על שטח הנתון למנדט, עוררה ויכוחים נוקבים במשך כל תקופת המנדט, ומעולם לא ניתנה לה תשובה חד-משמעית. עובדה זו מפתיעה ביותר, מפני שבסעיף 22 בחוזה וֶרסיי, שנחתם ב-28 ביוני 1919 ואושרר ב-10 בינואר 1920, נקבע במפורש כי המדינות ששלטו קודם לכן בשטחים הנתונים עכשיו למנדט איבדו את ריבונותן כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה. המשמעות היתה שגרמניה איבדה את ריבונותה במושבותיה-לשעבר באפריקה ובאוקיינוס השקט, ואילו תורכיה חדלה להיות הריבון בשטחים שהיו בידיה במזרח התיכון לפני חתימת חוזה ורסיי. התאריך שבו יכלה הריבונות להתחלף, היה יכול להיות אך ורק 30 בינואר 1919, היום שבו החליטה "מועצת העשר" לאמץ את "החלטת סמאטס" בצורה בלתי-הפיכה, וקבעה כי אף אחד מהשטחים שהיו בעבר בידי גרמניה או תורכיה לא יוחזר לבעליו הקודמים. שטחים אלה הופקדו אפוא בידיים הקיבוציות של מעצמות ההסכמה והשיתוף הראשיות, כדי שיחליטו על גורלם. במקרה של ארץ-ישראל, נפלה החלטה זו לטובת העם היהודי, בישיבה שהתקיימה בוועידת השלום בסן-רמו ב-24 באפריל 1920, כאשר הצהרת בלפור אומצה כנימוק להקמת המדינה החדשה, "פלשתינה", ולניהולה, - מדינה שעד אז לא היה לה שום קיום רשמי.

מכאן שככל שהצהרת בלפור ניתנה לטובת העם היהודי, מסתבר שהעם היהודי הוא שנאצלה לו הריבונות (המחודשת) דה יורה על כל ארץ-ישראל. ביטוייה של הריבונות בפועל במשך תקופת המנדט נמצאו אמנם בידי ממשלת בריטניה ולא בידי העם היהודי, אבל הריבונות עצמה, במובן התיאורטי הטהור, או להלכה (כלומר, הריבונות דה יורה) נשארה מוקנית לעם היהודי. מצב עניינים זה בא לידי ביטוי מפורש בכתב המנדט, שבו הוזכרו מרכיבי הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל בשלוש הצהרות הפתיחה הראשונות של ההקדמה, דהיינו: סעיף 22, הצהרת בלפור והזיקה ההיסטורית בין העם היהודי לארץ-ישראל. שלושה מרכיבים אלה של הזכות לריבונות הם נימוקי היסוד ל"בנייה מחדש" (Reconstituting) של הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל, כפי שצוין במפורש בהצהרה השלישית של ההקדמה לכתב המנדט.

מצד אחר, מכיוון שבתקופת המנדט נמצא העם היהודי בארץ-ישראל תחת האפוטרופסות והפיקוח של בריטניה, הפעילה זו את ביטויי הריבונות היהודית על ארץ-ישראל הלכה למעשה. וכך אכן נקבע בצורה שאינה משתמעת לשני פנים בסעיף 1 של כתב המנדט, שהפקיד בידי המעצמה המנדטורית את מלוא סמכויות "החיקוק וההנהלה"
(Full powers of legislation and of administration)
במידה שאינן מוגבלות על-ידי כתב המנדט עצמו.

מצב זה נשאר בעינו כל עוד היה המנדט בתוקף וכל עוד העם היהודי שחי בארץ-ישראל לא היה מסוגל לעמוד ברשות עצמו ולקיים בעצמו את הריבונות המחודשת שהעניקו לו מעצמות ההסכמה הראשיות לפי המשפט הבינלאומי.

השינוי המכריע חל ב-14 במאי 1948, כאשר "נציגי היישוב העברי" בארץ-ישראל ו"נציגי התנועה הציונית" הכריזו על הקמתה של המדינה היהודית, על אף שצבאה החזיק אז רק בחלק זעיר מהשטח שהוקצה מלכתחילה לבית הלאומי היהודי. שאר חלקי המדינה נמצאו אז בחזקתן הבלתי-חוקית של מדינות ערב שונות, שלא היו להן שום זכויות ריבוניות על השטחים שכבשו בצורה בלתי-חוקית - שטחים שהיו מבחינה היסטורית חלק מפלשתינה ומארץ-ישראל ולא נועדו לשום ריבונות ערבית או להקמתה של מדינה ערבית נוספת כלשהי.

מסיבה זו ישנה לישראל - המחזיקה בידה את זכויות הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל - הזכות המשפטית המלאה להחזיק בידה את כל השטחים ששחררה במלחמת ששת הימים ושנכללו בבית הלאומי היהודי בתקופת המנדט, או שהיוו חלק בלתי-נפרד מארץ-ישראל, שנותק בצורה בלתי-חוקית מהבית הלאומי היהודי כאשר שורטטו גבולותיה של ארץ-ישראל בשנים 1920 ו- 1923. מאותה הסיבה, איש אינו יכול להאשים את ישראל כאילו "כבשה" שטחים בניגוד למשפט הבינלאומי, כאשר שטחים אלה היו בבירור חלק מהבית הלאומי היהודי או מארץ-ישראל. לפיכך, כל הוויכוח הנסב היום על השאלה אם ישראל חייבת להחזיר "שטחים כבושים" או "מוחזקים" לבעליהם הערבים, כביכול, כדי להבטיח שלום, הוא אחד הזיופים והשקרים הגדולים של המשפט הבינלאומי ושל הדיפלומטיה.

מדינת ישראל מקבעת את העיוות המתמשך

ההתפתחות המדהימה ביותר בשאלת הריבונות על ארץ-ישראל היא שכאשר נקרתה סוף-סוף לידי מדינת ישראל ההזדמנות להחיל את ריבונותה בפועל על כל הארץ מערבית לירדן, אחרי הניצחון הסוחף במלחמת ששת הימים (5 עד 10 ביוני 1967), היא לא עשתה זאת, למעֵט בירושלים. הכנסת חוקקה אמנם תיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח- 1948, והוסיפה לפקודה את סעיף 11ב' הקובע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו" שכל-כולו מושתת על התפישה כי ריבונותה של ישראל חלה להלכה גם על שטחים אלה. אבל ישראל לא הפעילה אפילו את החוק שהיה קיים עוד קודם לכן בנוגע לריבונות, שנתקבל בממשלת בן-גוריון בספטמבר 1948. חוק זה ידוע כ"פקודת שטח השיפוט והסמכויות, התש"ח- 1948" (העומדת בתוקפה עד היום), ובה נקבע כי "כל חוק החל על מדינת ישראל כולה ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את מדינת ישראל וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו במנשר כמוחזק על-ידי צה"ל".

זכויותיה המשפטיות וזכותה הריבונית של ישראל על כל ארץ-ישראל - ובייחוד בכל הנוגע ליהודה, שומרון ורצועת עזה - ספגו מהלומה חמורה בקמפ דייוויד, כאשר אישרה ממשלתו של מנחם בגין את הסכם המסגרת לשלום במזרח התיכון, שבו נאמר כי ינוהל משא-ומתן לקביעת "מעמדם הסופי" (Final status) של שטחים אלה. הביטוי "מעמד סופי" הוא מילה נרדפת ל"ריבונות". אין כל תירוץ מתקבל על הדעת לעובדה שראש הממשלה בגין ויועציו המשפטיים, וביניהם אהרן ברק, לימים נשיא בית-המשפט העליון בישראל, לא ידעו שהריבונות דה יורה בשטחים אלה חזרה והוקנתה לעם היהודי ולפיכך למדינת ישראל, כבר שנים רבות לפני-כן, בוועידת סן-רמו; זוהי עובדה בלתי-נסלחת.

המצב החמיר עוד יותר והגיע עד מדרגת בגידה, כאשר ממשלתו של יצחק רבין חתמה על "הצהרת העקרונות" עם אש"פ ("הארגון לשחרור פלשתין"), והסכימה להעניק לו כ-90 אחוזים או יותר משטחי יהודה ושומרון ואת רוב רצועת עזה לתקופת מעבר בת חמש שנים, כדי "להשיג הסדר שלום צודק, בר-קיימא ומקיף ופיוס היסטורי באמצעות תהליך פוליטי מוסכם" עם ערביי ארץ-ישראל. הוויתור הבלתי-חוקי על שטחים לטובת "הרשות הפלשתינאית", שנקראה תחילה "המועצה" (בסעיף IV של "הצהרת העקרונות"), הוסתר בסעיף זה מאחורי המילה "שיפוט" (Jurisdiction) במקום "ריבונות" (Sovereignty). העמדת פנים צבועה נוספת באה לידי ביטוי באזכור המלוקק של "פריסה מחדש של כוחות צה"ל ב'גדה המערבית' וברצועת עזה", שנועד להסתיר את הצעד הבלתי-חוקי של העברת שטחי הבית הלאומי היהודי לידי אש"פ. הילד לא נקרא בשמו...

המניעים לאי-קבלתה של מדינת ישראל כריבון החוקי על ארץ ישראל

כדי להבין מדוע אפילו מדינת ישראל עצמה, לרבות מדינאים ומשפטנים בכירים, אינם מאמינים בריבונותה של המדינה על מה שמכונה בטעות כ"שטחים כבושים" או "מוחזקים", מן הראוי למצוא את הסיבות בתקופת המנדט:

1. אי-אשרורה של אמנת סוור עם תורכיה מ- 10 באוגוסט 1920, אשר כללה בתוכה את "החלטת סן-רמו" על ארץ-ישראל, ואי-הכללתה של החלטה זו באמנת לוֹזאן מ- 24 ביולי 1923. מצב זה יצר רושם מוטעה, כאילו מעמדה המשפטי של ארץ-ישראל, בשלמותה, מעולם לא הוכרע סופית כבית הלאומי של העם היהודי לפי המשפט הבינלאומי, ושתורכיה לא איבדה את ריבונותה בארץ אלא לאחר חתימתה של אמנת לוזאן.

2. אי-אכיפתם של רוב סעיפי כתב המנדט - כלשונם וכרוחם האמיתיים - בארץ-ישראל עצמה, הן על-ידי ממשלת בריטניה והן על-ידי מערכת המשפט שנוהלה בידי הבריטים ושירתה אותם בהכנעה, עד למדרגה של שימוש לרעה בסמכויותיה.

3. הפירוש המוטעה המכוּון של משמעות כתב המנדט בידי ממשלת בריטניה, כאילו הוא כולל התחייבות שוות-ערך שהממשלה קיבלה עליה לטובת ערביי ארץ-ישראל, כאשר למעשה לא הוטלה עליה מעולם שום התחייבות כזאת, ובייחוד לא התחייבות לפַתח עבורם מוסדות של ממשל עצמי; אדרבא, מוסדות אלה נועדו אך ורק לבית הלאומי היהודי.

4. פרסום מספַּר "ספרים לבנים", החל ב"ספר הלבן" של צ'רצ'יל מ- 3 ביוני 1922, וכלה בשיא - "הספר הלבן" של מלקולם מקדונלד מ- 17 במאי 1939, שביטל למעשה את הסעיפים העיקריים של כתב המנדט ומנע את האפשרות שבתקופת המנדט הבריטי תוקם אי-פעם מדינה יהודית שתשתרע על כל שטחה של ארץ-ישראל. בתקופת שלטונם בארץ-ישראל יישמו הבריטים למעשה את הפירושים הכוזבים שלהם למנדט, ולא העניקו לו את משמעותו ופרשנותו הפשוטות והבהירות. גישה זו העמידה את כתב המנדט על ראשו, והפכה את מטרתו - הקמת מדינה יהודית - למשימה בלתי-אפשרית.

5. הכנסתו הבלתי-חוקית של סעיף 25 לכתב המנדט, שהופעל ב-16 בספטמבר 1922 וגרם לניתוק עבר-הירדן מהבית הלאומי היהודי. לסעיף זה נודעה גם השפעה מזיקה על חלקה המערבי של ארץ-ישראל, מפני שהוא טיפח את התפישה המוטעית שלערבים יש זכויות לאומיות לא רק בחלקי הבית הלאומי היהודי שהופרדו ממנו מזרחית לירדן, אלא גם בשאר חלקי הארץ.

התוצאה הסופית של מעשי החבלה, הפירושים המוטעים, העיוותים וההתכחשות המפורשת של הבריטים לכל מה שכתב המנדט מייצג, היתה שהזכויות המשפטיות של היהודים וזכות הריבונות על כל ארץ-ישראל, כפי שנחזה תחילה בהחלטת סן-רמו ובכתב המנדט, טושטשו, עורפלו וסובכו עד כדי כך, שכאשר הסתיים המנדט, הזכויות הללו כבר לא הובנו ולא נחשבו לנכונות. אפילו היועצים המשפטיים של הסוכנות היהודית ושל ההסתדרות הציונית לא טענו לריבונות יהודית על כל הארץ בשום מסמך או תזכיר רשמיים שהוגשו לממשלת בריטניה או לחבר הלאומים.

עיוותו וסילופו של כתב המנדט נמשכו על-ידי האומות המאוחדות, כאשר הארגון העולמי החדש עסק בשאלת ארץ-ישראל. ב-31 באוגוסט 1947 הציעה הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ-ישראל (UNSCOP) תוכנית חלוקה בלתי-חוקית שהכירה בזכויות לאומיות של הערבים בארץ-ישראל המערבית, ובייחוד בשטחי הגליל, יהודה, שומרון ומישור החוף הדרומי מאשדוד עד גבול מצרים, וכן בחלקים מהנגב המערבי, וביניהם באר-שבע ומה שהיה לימים אילת. מתברר שכלל לא עלה על דעתם של חברי הוועדה, שייצגו 11 מדינות בראשותו של אמיל סנדסטרום, נשיא בית-המשפט העליון של שוודיה, שלאו"ם אין כל סמכות חוקית לחלק את הארץ לטובת הערבים, שלא היו בבחינת "נהנים" או "מוטבים" - מבחינה לאומית - הזכאים להגדרה עצמית לפי כתב המנדט. רמיסת הזכויות החוקיות של העם היהודי לגבי כל ארץ-ישראל היוותה הפרה ברורה ובוטה של כתב המנדט אשר אסר את חלוקת הארץ, וכן של סעיף 80 ממגילת האו"ם אשר מנע, למעשה, את שינוי הזכויות שהוענקו ליהודים לפי כתב המנדט, בין שהוקם משטר נאמנות במקום המנדט ובין שלא, דבר שניתן לעשותו רק בהסכם מוקדם בין המדינות הנוגעות בדבר במישרין. תוכנית החלוקה הבלתי-חוקית, עם תיקונים טריטוריאליים מסוימים שנעשו בתוכנית המקורית שהוצעה על-ידי רוב חברי הוועדה המיוחדת, אושרה על-ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 כהחלטה 181(II). הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, שפעלה בצל אובדנם של שישה מיליון יהודים בשואה וניסתה להציל משהו משלטונה הרע והמרושע של בריטניה בארץ-ישראל, השלימה עם החלטה בלתי-חוקית זו. בכך העניקה הסוכנות היהודית אמינות ומשקל לתפישה המוטעית כי ארץ-ישראל שייכת גם לערבים וגם ליהודים - רעיון שהיה זר לחלוטין להחלטת סן-רמו, לכתב המנדט ולאמנת הגבולות הצרפתית-בריטית מ- 23 בדצמבר 1920. הסוכנות היהודית היתה חייבת להסתמך אך ורק על שלושה מסמכים אלה ולהכריז על מדינה יהודית בכל שטחה של ארץ-ישראל, גם אם עדיין לא היה בכוחה לשלוט בשטחים אלה של הארץ, כפי שנעשה בסוריה ובלבנון בימי מלחמת העולם השנייה.

היבט נוסף של פרשת ההתכחשות לזכויות המשפטיות ולזכות הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל היה יחסה של ממשלת ארצות-הברית כלפי "הספר הלבן" הבריטי הידוע לשמצה, מ- 17 במאי 1939. ארצות-הברית הסכימה שבריטניה תנהל את ארץ-ישראל לפי כתב המנדט כאשר חתמה על האמנה האנגלו-אמריקנית מ- 3 בדצמבר 1924 ואשררה אותה. חתימה ואשרור אלה הטילו על ממשלת ארצות-הברית חובה כבדת-משקל למחות על כל הפרה בריטית של אמנה זו (שההקדמה שלה חזרה בעצם על כל מילה ועל כל קוצו של יו"ד של כתב המנדט), בין שההפרה פגעה בזכויות אמריקניות ובין שפגעה בזכויות העם היהודי בלבד. אולם, כאשר פורסם "הספר הלבן" של 1939, לא נקפה ממשלת ארצות-הברית אצבע כדי למחות על אי-החוקיות הרועמת שבהצהרה החדשה על מדיניותה של בריטניה, אשר ניפצה לרסיסים את הצהרת בלפור ואת כתב המנדט, ושימחה מאוד את הערבים. ארצות-הברית השלימה עם הטענה הבריטית, שלא תיאמן, כי השינויים בכתב המנדט בגלל "הספר הלבן" אינם מצריכים את הסכמתה של ארצות-הברית, מפני ששום זכות שלה או של נתיניה אינה נפגעת - טיעון כוזב על פניו.

שתיקה אמריקנית זו נוכח הבוגדנות והכחש של הבריטים, שגונו נמרצות על-ידי דייוויד לויד ג'ורג' נשוא הפנים, ואפילו על-ידי וינסטון צ'רצ'יל, שהוא עצמו תרם לבגידה בעם היהודי ובזכויותיו על ארץ-ישראל, אפשרו לממשלת בריטניה לחמוק בלא פגע מן ההפרה הבוטה של המשפט הבינלאומי, דווקא ברגע שבו עמד העם היהודי לפני האסון הגדול ביותר בתולדותיו. אין כל ספק שניתן היה למנוע את השואה במידה ניכרת, או לפחות למתֵן את תוצאותיה במידה רבה, אילו יושמו תנאי כתב המנדט כהלכה, ואילו יכלו המוני יהודים לעלות לביתם הלאומי.

חוסר המעש של ארצות-הברית כלפי ממשלת בריטניה היה בלתי-נסלח במיוחד נוכח העובדה שסעיפי כתב המנדט הם חלק מהמשפט הפנימי באמריקה, ושארצות-הברית היתה המדינה היחידה שיכלה לכפות על הבריטים לחזור בהם מ"הספר הלבן" המרושע ולהשיב על כנה את זכותם של יהודי אירופה למצוא מקלט במולדתם ההיסטורית.

גם כתב המנדט וגם האמנה האנגלו-אמריקנית חדלו להתקיים, אולם כל הזכויות המשפטיות של העם היהודי, שחזרו ואושררו בכתב המנדט, נשארו בתוקפן המלא. זוהי התוצאה של עקרון הזכויות המשפטיות המוקנות, שכאשר מחילים אותו על העם היהודי פירושו כי הזכויות שנרכשו או שהוכרו כשייכות לו כשארץ-ישראל חזרה והוכרה כביתו הלאומי של העם היהודי, אינן מושפעות כלל במשפט הבינלאומי מביטולם של אמנה או של מסמכים כלשהם שמהם צמחו זכויות אלה. עיקרון זה היה קיים כאשר האמנה האנגלו-אמריקנית הגיעה לקִצה במקביל לסיום המנדט על ארץ-ישראל, ב-15-14 במאי 1948, והעיקרון גובש מאז כסעיף 70(1)(ב) של אמנת וינה על דיני האמנות. עיקרון זה של המשפט הבינלאומי צריך לחול גם כאשר אחד הצדדים לאמנה אינו ממלא את ההתחייבויות שנטל עליו, כפי שקרה עם ממשלת בריטניה בכל הנוגע למנדט על ארץ-ישראל.

הפן האחר של עקרון הזכויות המשפטיות המוקנות הוא דוקטרינת ההֶשתק (Estoppel), שאף היא בעלת חשיבות גדולה לשימור הזכויות הלאומיות של העם היהודי. דוקטרינה זו אוסרת על כל מדינה שהיא להתכחש למה שהודתה או הכירה בו באמנה או בהסכם בינלאומי אחר.

באמנה משנת 1924 הכירה ארצות-הברית בכל הזכויות המשפטיות שחודשו ואושרו לעם היהודי לפי כתב המנדט, ובייחוד בזכותו של העם היהודי להתיישב בכל חלקי פלשתינה וארץ-ישראל. ממשלת ארצות-הברית מנועה אפוא, מבחינה משפטית, מלהתכחש לזכותם המשפטית של יהודים בישראל להקים יישובים ביהודה, בשומרון וברצועת עזה, אשר הקמתם אושרה על-ידי ממשלת ישראל. נוסף על כך, ארצות-הברית מנועה גם מלמחות על הקמתם של יישובים אלה, מפני שהם מבוססים על זכות שנקלטה והשתרשה במשפט הפנימי של ארצות-הברית, אחרי שהאמנה משנת 1924 אושררה על-ידי הסנאט האמריקני והוכרזה על-ידי הנשיא קלווין קולידג' ב-5 בדצמבר 1925. אמנה זו הגיעה אמנם לקִצה, אבל לא כך הזכויות שהוענקו על-פיה לעם היהודי.

המדיניות האמריקנית, המתנגדת להתיישבות יהודית ביש"ע, היא נושא ראוי לעיון משפטי בבתי-המשפט האמריקניים, מפני שהיא פוגעת בזכויות משפטיות של העם היהודי שהוכרו בעבר על-ידי ארצות-הברית, והמהוות עד היום חלק מהמשפט הפנימי של ארצות-הברית. נקיטת צעדים משפטיים לביטולה של מדיניות זו, אם תושג בהם פסיקה מתאימה, עשויה גם לשים קץ ליוזמה של ארצות-הברית לקדם מה שקרוי מדינה "פלשתינית", העלולה לבטל את הזכויות הקיימות להתיישבות יהודית בכל שטחי ארץ-ישראל שיעברו לשלטונה הבלתי-חוקי של מדינה כזאת.

ערביי ארץ-ישראל

האיום החמור ביותר על הזכויות המשפטיות ועל זכות הריבונות של העם היהודי על ארץ-ישראל נשקף עדיין מאותו גורם שנאבק מאז ומעולם נגד שיבתם של היהודים למולדתם העתיקה, דהיינו: ערב-רב של גויים דוברי ערבית היושבים בארץ לצד היהודים. הם כבר חדלו לקרוא לעצמם ערבים או סורים, והפכו "פלשתינים", וכך חוללו שינוי בזהות הלאומית. הפלשתינים היו היהודים בתקופת המנדט, אבל הערבים אימצו לעצמם את הכינוי רק אחרי שיהודי פלשתינה הקימו את מדינת ישראל והחלו להיקרא "ישראלים". השימוש בכינוי "פלשתינים" לגבי ערביי הארץ לא קנה לעצמו שביתה אלא ב-1969, כאשר האו"ם הכיר בקיומה של אומה חדשה, כביכול, והחל לקבל החלטות המאשרות את זכויותיה הלגיטימיות על פלשתינה, שאינן ניתנות להעברה. כל הרעיון ש"אומה" כזאת קיימת הוא התרמית הגדולה ביותר של המאה העשרים, הנמשכת גם במאה העשרים ואחת. תרמית זו נחשפת על נקלה עקב העובדה של"פלשתינים" אין שום היסטוריה, שָׂפה או תרבות נבדלות ראויות לציון, ובמובן אתנולוגי אין למעשה שום הבדל של ממש בינם לבין הערבים המתגוררים במדינות סמוכות כגון סוריה, ירדן, לבנון ועיראק. עצם השם של האומה-כביכול אינו ערבי במקורו, והוא נגזר משורש עברי. לערביי ארץ-ישראל אין שום קשר או יחס לפלישתים הקדומים, שמהם נטלו את שמם החדש.

העובדה שהציבור המכונה "האומה הפלשתינית" קיבל את הדחיפה הגדולה ביותר שלו דווקא מישראל, כאשר זו הרשתה להקים רשות "פלשתינית" בשטחי יהודה, שומרון ועזה בראשותו של יאסר ערפאת, היא אחד המהלכים האירוניים והמתמיהים ביותר.

המצב שבו ערביי פלשתינה וארץ-ישראל טוענים לאותן זכויות משפטיות כמו העם היהודי, עומד בסתירה למצב האותנטי של המשפט הבינלאומי שהתהווה בהחלטת סן-רמו, בכתב המנדט ובאמנה הצרפתית-בריטית מ- 1920. החלפת המשפט הבינלאומי האותנטי ב"כאילו" משפט בינלאומי תחליפי, המורכב מהחלטות בלתי-חוקיות של האו"ם, היא חלק מאיוולת כלל-עולמית המתרחשת מאז 1969, כאשר "העם הפלשתיני" זכה לראשונה להכרה בינלאומית. אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 ותקנות האג משנת 1907, הן מסמכי משפט בינלאומי אמיתיים, אבל אין להן שום שייכות ישירה או רלוונטיוּת למעמדן המשפטי של יהודה, שומרון ועזה, שהם חלקים בלתי-נפרדים של הבית הלאומי היהודי ושל ארץ-ישראל, בריבונותה המלאה של מדינת ישראל. מסמכים אלה של המשפט הבינלאומי צריכים לחול רק על הכיבוש הערבי של שטחים יהודיים, כפי שקרה בין 1948 ל-1967, ולא על שלטונה של ישראל על המולדת היהודית. תרמית "העם הפלשתיני" וזכויותיו, כביכול, על ארץ-ישראל, וכן התוצאה המגוחכת הנובעת מציטוט "כאילו" משפט בינלאומי לתמיכה בטיעונים המלאכותיים שלהם, חייבות להיחשף ויש לשים להן קץ.

הערבים המתגוררים בארץ-ישראל פתחו במלחמת טרור נגד ישראל, כדי להשתלט על מה שנראה להם כמולדתם הכבושה. מטרתם היא הזיה המבוססת על מיתוס וכזבים שאין כדוגמתם, שלעולם לא יהיה אפשר לרַצותם, מפני שאז המשמעות תהיה הפיכת ארץ-ישראל למדינה ערבית. על ממשלת ישראל לנקוט את הצעדים הדרושים לתיקון מצב שנעשה בלתי-נסבל, המאיים על העם היהודי באובדן זכויותיו שאינן ניתנות לשינוי על מולדתו האחת והיחידה.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=225185



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני ט''ז בכסלו תשע''ב    10:48   12.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  75. ישראל משתפת פעולה עם השקר שהמציא האו''ם על עם פלסטיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.12.11 בשעה 10:59 בברכה, ליה
 
מדוע משתפת ישראל פעולה עם השקר שהומצא על ידי האו"ם על עם פלסטיני?

כולנו יודעים שאלה ערבים מהאיזור שנהרו לכאן מסיבות שונות. ההיסטוריה מספרת הכל. החוקרת ג'ואן פיטרס חשפה את השקר הערבי הערמומי הזה, ואף שלחה את מחקרה למשרד החינוך הישראלי.

למרבה הבושה התעלמה לימור ליבנת שרת החינוך אז, מפנייתה הנדיבה של ג'ואן פיטרס לישראל.

יש לשאול את ליבנת מדוע נהגה כך. עד היום היא לא סיפקה לציבור הסבר על התעלמותה מההצעה, ופיטרס מציינת בתמיהה את העובדה שליבנת אף לא השיבה לה מעולם על הצעתה.

המימשל האמריקני הוא זה שמינה את ג'ואן פיטרס לחקור מהו המקור לסכסוך הערבי יהודי בפלשתינה. למרות שהיתה אשת שמאל מובהקת שתמכה בערבים לפני תחילת מחקרה, היא סיימה את מחקרה עם מסקנות מפתיעות וחד משמעיות: העם הפלסטיני הוא עם מומצא, והבעיה הזו נוצרה על ידי הפצה בינלאומית של שקרים, המטייחים את האמת תחת ערימת טענות שיקריות לחלוטין לצורך חיסולה של ישראל.

החוקרת פיטרס שהגיעה למסקנה המפתיעה שאין דבר כזה עם פלסטיני, ושהשקר הזה הומצא על מנת לשמש כלי מניפולטיבי למלחמה להשמדת ישראל, הציעה ללימור ליבנת להשתמש בספר המחקר שלה, הכולל את מסמכי הארכיונים המציגים את בנייתו של השקר הנקרא "עם פלסטיני", כדי שישמש לאחר עיבוד והתאמה, כספר היסטוריה חדש, ומדוייק היסטורית, וויתרה לשם כך על זכויותיה לתמלוגים, לטובת מדינת ישראל.

למרות שזה שקר, ולמרות שהשקר הזה נועד לפגוע ולרסק את זכות היהודים למדינה בארצם, ולמרות שמדובר בפורעים ובטרוריסטים המחנכים את הדור הבא שלהם באמצעות תרגילי חשבון בהם מסכמים כמה יהודים יישארו לאחר שנהרוג ארבעה מתוך עשרה, ממשיכה ישראל מסיבה לא מובנת, להתעלם מהמחקר ההיסטורי של פיטרס, ומההיסטוריה בכלל.

מדוע ממשיכה ישראל להעמיד פנים כאילו באמת יש עם פלסטיני, ולהתעלם מהעובדה המקוממת שמוסד האו"ם המושחת, הוא זה שהחליט לחרוג מנוהליו המחייבים, ולהעניק דווקא לערבים שברחו מהארץ מעמד של "פליט" , למרות שהנוהלים מחייבים להעניק פליטות רק למי שחי במקום מסויים מקדמת דנא, והסתפק בכך שהם חיו בארץ שנתיים בלבד לפני 1948.

על פי הנוהל מעניק האו"ם מעמד של פליט רק למי שמוכיח שחי באותו מקום ממנו ברח "מאז ןומקדם", כלומר דורות על גבי דורות. אך רק במקרה של פלשתינה, ייצר האו"ם הגדרה חדשה וייחודית. מעמד פליטות קיבל כל ערבי שחי בפלשתינה 2 שנים לפני 1948.

שמעתם את ישראל או מי מנציגיה מדבר על כך באו"ם? במפגשים מדיניים? בנאומים פוליטיים בכנסת?

מדוע שותקת ישראל לנוכח שקר ורמאות כזו של מוסד האו"ם? זו החלטה חתרנית של ממש! יש לתבוע את מי שהחליט זאת לדין!

יש לקבל הבהרה מהאו"ם על החלטה זו ועל המניע לה!

האינטרס העליון של ישראל הוא לחשוף ולקעקע את השקר הזה, ולפעול בכל כוחה לפתרון הבעיה הערבית בארץ ישראל, על ידי העברת הערבים כולם, כולל אלה הנמצאים בשטחי המדינה היהודית ומחזיקים בתעודת זהות מטעמה, לשטחה של ירדן המהווה כ-80% משטחי פלשתינה ההיסטורית, ולבירתם, עמאן.

גינגריץ בסך הכל אומר בקול רם וצלול את האמת ההיסטורית. הוא היסטוריון והוא מכיר את העובדות.

כשמכירים את העובדות הסיפור הזה מקבל ממדים של מפלצת.

אין דבר כזה עם פלסטיני.

אפילו האות פ"א לא נמצאית בשפתם של ה"פלסטינים".

המצב המקברי בו פורעים ומחבלים זוכים לגשם לא נפסק של מיליארדי דולרים הנשפכים עליהם כמטבעות זהב מן השמיים על מנת שימשיכו לייצר טרור, חייב להסתיים.

הגיעה העת שישראל תהיה זו שתוביל את חשיפת האמת ההיסטורית בזירה הבינלאומית.

עד שהאמת הזו לא תקבל את הכבוד המגיע לה, וכל עוד כל הערבים בצד המערבי של הירדן לא הועברו לצידו המזרחי של נהר הירדן, לא יהיה שינוי במצבה הבלתי נסבל של מדינת ישראל.

ההמצאה הנקראית "עם פלסטיני" היא בסך הכל מכשיר אינקוויזטורי יעיל, לצורך חיסול ישראל!

איזו מדינה בעולם, למעט מדינת היהודים, משתפת פעולה עם אויביה, ומעמידה פנים שהשקר שהמציאו הוא האמת, על פיה עליה לפעול ולהגיב?

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=250254

לעיון:

1.פניה למשרד החינוך הישראלי מג'ואן פיטרס

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=19925&omm=17&viewmode=

הודעה 17

בשנת 1984 יצא הספר "מאז ומקדם" של החוקרת ג'ואן פיטרס שחשף את האמת מאחורי שקר הנכבה והמאבק הפלסטינאי בישראל. חלקים גדולים מהסיפרון "נכבה חרטה" מבוסס על הספר של פיטרס, וחבל שלא נותנים לספר המקורי את הכבוד הראוי.

2.למה חשוב לומר שאין "פלסטינים"?

http://www.youtube.com/watch?v=dRDB_ESswws&feature=related

3.לשם מה הומצא הלאום הפלסטיני? איך האו"ם יוצר סיכסוך?

מאמר זה עוסק בתפקידו של ה-או”ם בהפיכת איכרים פלסטינים למחבלים. טענתו של האו”ם כי הוא פועל מתוך רחמים אינה אלא שקר גס. אדם הפועל מתוך רחמנות מתעלה מעל צרכיו האישיים מתוך הבנה שצרכי הזולת חשובים משלו. ארגוני הסיוע של האו”ם אינם פועלים מתוך רחמנות שכן מעורבותם בעם הפלסטיני שירתה אינטרסים פוליטיים ובירו...

http://he-il.facebook.com/photo.php?fbid=166641596719318&set=a.162708533779291.44830.162649510451860&type=1&theater

או"ם | חמאס | האו"ם |

http://he-il.facebook.com/pages/%D7%9C%D7%A9%D7%9D-%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%90-%D7%94%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99/274471399241658

4.ג'ואן פיטרס – החוקרת שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

אחד הספרים החשובים ביותר בהיסטוריה של מלחמת ישראל לקיומה הוא "מאז ומקדם", פרי עטה של ג'ואן פיטרס - FROM TIME IMMEMORIAL JOAN PETERS

הספר עורר רעש גדול בעולם, בעת שראה אור בארצות הברית ובבריטניה בשנת 1984.

ההיסטוריונית ברברה טוכמן ("מצעד האיוולת") כתבה: "ספר זה הינו ארוע היסטורי כשלעצמו, בחשפו עובדות שנדחקו עד כה לאפלה".

הסופר אלי ויזל כתב: "מרשים, אינפורמטיבי, מעניין. כל אחד המתעניין בשאלות הערביות-ישראליות יפיק תועלת מעומק הההבנה ומן הניתוח של ג'ואן פיטרס".

הסופר רוברט סנט ג'ון כתב: "ספר זה מומלץ לכל מי שמעדיף עובדות על פני תעמולה והיגיון על פני חוסר הגיון"

הספר ממשיך להימכר ללא הרף בחנויות הספרים הגדולות בעולם ובחנויות האינטרנט, ומעורר עד היום ויכוחים סוערים מעל במות רבות.

רק לא בישראל

בישראל הספר כמעט ואינו מוכר. הוא ראה אור בהוצאת "עם עובד" בשנת 1988 והודפס ב-1000 עותקים ולאחר מכן יצאו עוד שתי מהדורות בנות 400 עותק כל אחד. נראה שלא היתה התלהבות גדולה להוציא את הספר בארץ. מתרגם הספר, המשורר והסופר אהרון אמיר, סיפר לי כי הספר תורגם ביוזמתה של פיטרס עצמה (שהיא יהודיה ונשואה לאחד מצאצאיו של ר' יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך"). היא פנתה לידיד משותף שהיפנה אותה לאמיר. בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" התלבטו אם להוציא את הספר וההחלטה נתקבלה אז, לדברי אמיר, ברוב של חמישה מול ארבעה. פרסומת גדולה לא היתה לספר ודומה כי תוכנו ומסקנותיו נשכחו או הושכחו, אף שאלה צריכות להאיר את דרכה של ישראל כמו מגדלור לספינה נטרפת בלב ים.

יועצת לנשיא קרטר

ספרה של ג'ואן פיטרס הופך את כל "בעיית הפליטים" הפלסטינים על פיה ומוכיח כי "הפליטים אינם הבעיה אלא העילה", כפי כתב המבקר של ה"וושינגטון פוסט" עם הופעת הספר.

ג'ואן פיטרס עבדה בבית הלבן כיועצת לעניני מדיניות ולענייני המזרח התיכון בתקופת נשיאותו של הנשיא קרטר. במהלך מלחמת יום הכיפורים הגיעה פיטרס ארצה בשליחות רשת CBS, במטרה להכין סידרה דוקומנטרית על הסיכסוך במזרח התיכון. בעקבות הצלחת דיווחיה הוצע לה להוציא ספר על הסיכסוך במזרח התיכון וניתנה לה מיקדמה מכובדת.

"כשהתחלתי לעבוד על הספר" – מספרת פיטרס בראיון לעיתון האינטרנט "וורלד-נט-דיילי" – "נתברר לי כי כל מי שעסק בפרשה החל מנקודת מוצא מוטעית". פיטרס הגיעה למסקנה שכדי לכתוב ספר רציני עליה להקדיש הרבה יותר זמן מזה שהיה כלול בהצעה להוציא ספר אינסטנט. היא החזירה את המיקדמה והקדישה שבע שנים של מחקר מפרך, שפירותיו ראו אור בספר "מאז ומקדם".

הגילוי החשוב של פיטרס

הדבר שעורר את תשומת לבה של פיטרס שמשהו לקוי בתפיסות הרווחות לגבי הסיכסוך היה מיסמך של או"ם שמצאה, בו הוחלט לשנות את ההגדרה של פליטי 48.

ההגדרה המקובלת של פליט לפי או"ם היתה כל מי שבגלל מלחמה, פעולות איבה או גרוש נאלץ לעזוב את המקום בו התגורר מאז ומקדם.

הדגש היה על "מאז ומקדם". דהיינו פליט הוא מי שהתגורר במקום כל שהו מאז ומתמיד ולא נמצא במקרה במקום בעת שגורשו ממנו אנשים.

להמשך:

http://www.zeevgalili.com/2009/10/6933

5.לא פליטים אלא מהגרי עבודה. הגירה משמעותית של ערבים לארץ ישראל התרחשה במחצית הראשונה של המאה העשרים.

מאז ומקדם (באנגלית: From Time Immemorial) הוא ספר שנכתב על ידי ג'ואן פיטרס, עיתונאית, סופרת, מפיקת טלוויזיה ופרשנית פוליטית יהודיה אמריקאית. הספר יצא לאור בשנת 1984 בהוצאת הארפר ורו, זכה בפרס "הספר היהודי" הלאומי בארצות הברית והיה רב מכר ומעורר מחלוקת הן בארצות הברית והן בבריטניה. תורגם לעברית על ידי אהרון אמיר ויצא לאור גם בישראל ב-1988, בהוצאת הקיבוץ המאוחד תחת השם "מאז ומקדם". הספר לא הצליח במיוחד בארץ באותה תקופה, אך ב-2008 יצאה מהדורה חדשה שלו בעברית, והיא מצליחה יותר.

הטענה העיקרית שמעלה פיטרס בספרה נוגעת לנדידת האוכלוסייה הערבית בפלשתינה וברחבי המזרח התיכון, טענה שלדעתה משנה מן היסוד את תפיסת הסכסוך הערבי-ישראלי ושומטת את הקרקע תחת טענותיהם של הפלסטינים. באמצעות ניתוח נתונים דמוגרפיים גורסת פיטרס שמישור החוף והשפלה המרכזית, שהיו מיושבים בעיקר ביהודים טרום 1948, היו מיושבים בדלילות על ידי ערבים במהלך המאה ה-19. הפריחה הכלכלית שליוותה את שיבת ציון בעיקר מן הרבע האחרון של המאה ה-19 הניעה הגירת פנים של ערבים משדרת ההר ומעבר הירדן המזרחי - אזורי התיישבות מסורתיים של הערבים בפלשתינה, והגירה בלתי חוקית מרחבי המזרח התיכון, למישור החוף והשפלה המרכזית המיושבים בעיקר ביהודים. ומכאן, רובם של פליטי 1948 אשר נמלטו ממישור החוף והשפלה המרכזית (אזורים בהם התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית ואשר תוכנית החלוקה ייעדה למדינה היהודית), לא היו תושבי הארץ מאז ומקדם, כטענת הפלסטינים, אלא מהגרים זה מקרוב באו. לא פליטים אלא מהגרי עבודה ששבו למקומות מגוריהם הקבועים.

טענה נוספת שמעלה פיטרס היא שמספר הפליטים שעזבו את ארץ ישראל עם הקמת המדינה ב-1948 אינו יכול להיות גדול מכ-430,000, וכן שמספר דומה של פליטים יהודים נאלצו לעזוב את מדינות ערב לישראל. לפיכך, לדעתה, אין לראות את בעיית הפליטים הפלסטינים כאירוע העומד בפני עצמו אלא כחלק ממכלול אירועים עם הקמת מדינת ישראל והמלחמה שנכפתה עליה, וכאל מקרה של חילופי אוכלוסין עם הפליטים היהודים.

דניאל פייפס, במאמר עיתונאי שכתב, טען כי הספר מציג ...שהגירה משמעותית של ערבים לארץ ישראל התרחשה במחצית הראשונה של המאה העשרים.

6.פניה למשרד החינוך הישראלי מג'ואן פיטרס

תדע כל אם עבריה כי בנה הנשלח לשדה הקרב יודע שהוא לא נלחם בארץ ערבית אלא על אדמתו ואדמת אבותיו.
פניה מג'ואן פיטרס

זמן קצר לאחר הפירסום על הופעת המהדורה החדשה של הספר מאז ומקדם, צילצל הטלפון בביתי. על הקו נשמע קול נעים של אשה, דוברת אנגלית במבטא אמריקני. היא אמרה כי היא שמחה מאד על המבצע שיזמנו, להוצאה מחודשת של "מאז ומקדם". עוד אמרה כי היא מוכנה לסייע. תחילה חשבתי שמדובר באחת הקוראות שלנו בחוץ לארץ. אך עד מהרה נתברר כי הדוברת היא ג'ואן פיטרס עצמה, מחברת הספר.

היא סיפרה כי הגיעה אלי דרך אחת הקוראות, פרחה לטנר, הפועלת בתחומי ההסברה ונעזרת רבות בספרה של פיטרס.

ביקשתי לנצל את ההזדמנות ולראיין את פיטרס אך היא בקשה להתרכז בנושא אחד בלבד: איך מעבירים את תכני ספרה לתכנית הלימודים בבתי-הספר הישראליים. " לא מתקבל על הדעת" – אמרה לי – "שבכל העולם מעורר הספר סערה שאינה פוסקת מאז ראה הספר אור. ואילו בארץ בקושי יודעים על קיומו. וגם הציבור הלאומי בארץ חושב עדיין במושגים המעוותים של התעמולה הפלסטינית".

פיטרס ביקשה שאעלה את הצעתה לפני שרת החינוך והביעה נכונות לבוא לארץ לסייע בעניין. היא הצהירה כי היא מוותרת מראש על כל התמלוגים שיגיעו לה בתוקף היותה בעלת זכויות יוצרים של הספר.

ביקשתי את פיטרס לספר כמה דברים על עצמה ואמרתי לה כי רק באקראי נודע לי כי היא יהודיה. היא סרבה לעסוק בעניניה הפרטיים. "רק הספר חשוב" – אמרה. עם זאת הבטיחה לתת לי ראיון כשתבוא ארצה בסוף אותה שנה.

פקס לשרת החינוך

בעקבות השיחה שלחתי את הפקס הבא לשרת החינוך לימור לבנת (בטלפון אי אפשר היה להשיגה כמובן):

"שלום לך,

"הסופרת והחוקרת ג'ואן פיטרס התקשרה אליי וייפתה את כוחי לפנות אלייך בהצעה לפעול להכללת תוכן ספרה "מאז ומקדם" בתכנית הלימודים.

"אני מניח שספר זה מוכר לך כאחד הספרים החשובים ביותר בתאור מלחמת ישראל לקיומה. הוא חושף את התרמית של "בעיית הפליטים" ואת הרקע הכללי למלחמות ישראל, כפי שאף ספר היסטורי לא עשה – של היסטוריונים חדשים כישנים.

"הספר ראה אור באנגלית בארצות ובבריטניה ב-1984 וזכה לתהודה עצומה. הוא נמכר עד היום בהקף גדול. הוא מעורר ויכוחים רבים ומשמש מכשיר הסברה ממדרגה ראשונה בידי ידידי ישראל. הסופרת מותקפת כמובן בחריפות רבה על ידי הערבים ותומכיהם בעולם.

"בארץ הספר כמעט ואינו מוכר. הוא ראה אור בעברית בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ב-1988 ונדפס בכמות מצומצמת. בעקבות יוזמה של קוראי הטור שלי בעיתון "מקור ראשון" ("היגיון בשיגעון") ניתנו הזמנות מראש של כמה מאות ספרים וההוצאה החליטה להוציא מהדורה נוספת. היוזמה הזו היא שהניעה את פיטרס להתקשר אלי.

"ג'ואן פיטרס מוכנה לבוא לישראל לפעול לקידום הנושא ומוותרת מראש על כל תמלוגים הקשורים בספרה.

"גב' פיטרס היא יהודיה וידידה של ישראל. היא בקשר אמיץ עם בנימין נתניהו".

כמו לזרוק בקבוק לים

אילו הייתי מניח את המכתב בבקבוק וזורק לים ייתכן שהייתי מקבל תשובה מהירה יותר. מכל מקום חלפו כמה שבועות ולא היתה כל תשובה. רק לאחר שפרסמתי את המכתב בטור קיבלתי טלפון מלשכתה בו נאמר לי שנשלחה אלי תשובה. אכן, נשלחה תשובה ביום שלאחר הפרסום בטור.

בתשובה נאמר לי כי הנושא נמסר לבדיקת ועדה מיוחדת ועל פי מסקנותיה תנהג השרה. ניסיתי לברר עם מי שהוזכר כראש הוועדה מה מצב הבדיקה והוא לא ידע על מה אני מדבר. המשכתי לנדנד ללשכתה של השרה ולאחר כמה חודשים קיבלתי סוף סוף תשובה רשמית. מכתב חתום בידי יועץ השרה, חיים הלפרין. וזה לשון המכתב:

"השקפת עולמה ורצונה של לימור לבנת כשרת החינוך לחזק את הזהות הציונית ידועים ומוכרים, הן בציבור הרחב והן במערכת החינוך.

"לשמחתנו, הרצונות הללו באים לידי ביטוי גם ב'פכים הקטנים'. לדוגמא: הספר 'מאז ומקדם' אותו כתבה ג'ואן פיטרס, יצא מחדש. כתוצאה מנוכחותנו כאן הוא מתפרסם באתר האינטרנט של המורים להיסטוריה כחומר מומלץ לקריאה ולהעשרה (לא כחומר חובה, משום שזהו ספר מחקרי ומפורט מדי – לרמת התיכון)".

עד כאן מכתבו של יועץ השרה.

אמור לי מי היועץ של השרה ואומר לך מי השרה. יועץ הרואה בספר זה "פכים קטנים" או שלא קרא את הספר מעולם או שאין לו מושג במה מדובר.

בעיות בהבנת הנקרא

פניתי לאתר של משרד החינוך, אתר גדול ומגוון. חיפשתי, ובלא מעט עמל הגעתי לטקסט שעיקרו ספרים שמשרד החינוך ממליץ בפני המורים לקרוא. וכך נאמר שם:

"הספר עוסק בסיכסוך הישראלי ערבי, ובוחן את טענות שני הצדדים. הספר בוחן את הטענות אל מול מסמכי או"ם ונתונים מספריים והיסטוריים שונים, ומגבש עמדה לגביהם. הספר רציני ומעמיק, ומכיל מידע שאינו נגיש לציבור קורא העברית. בספר ישנו חיזוק לטענות שנכתבו גם בספרים אחרים שיצאו לאור בעברית, ומוסברים בו נושאים שונים ומועלים בו פרטים חשובים. כמו העובדה, שהאדמות הערביות נקנו בזמן המנדט בכסף; על ההגירה העצומה של ערבים לארץ ישראל במאה השנים האחרונות; על כך שהערבים ברחו ב-1948, בין השאר, כי מנהיגי ערב הורו להם לברוח; על כך שבחיפה ביקשו היהודים מערביי העיר שלא לברוח; על כי מספר הפליטים הערבים במחנות הפליטים 'התנפח' מאחר שבמחנות הפליטים נוספו גם עניים מארצות ערב ולא רק פליטים; ועל 'ההון הפוליטי' ששליטי מדינות ערב ניסו כל השנים 'להרוויח' מקיומם של מחנות הפליטים".

עד כאן האתר של משרד החינוך.

אם סטודנט באוניברסיטה היה מגיש לי סיכום כזה על הספר הייתי נותן לו ציון "לא מספיק בהבנת הנקרא. הכותב, אם בכלל קרא את הספר החמיץ את העיקר, וכתב מסמך המזכיר את "סיפור מסויים" מילקוט הכזבים.

אך אם משרד החינוך רואה בספר המונומנטאלי הזה "פכים קטנים" מי אנו שנתווכח עם המשרד המעצב את פני הדור.
ולסיום הערה לגבי המצב בימינו.

את הסיפור העצוב הזה כבר סיפרתי (בהמשכים במקומות שונים בהתאם להתרחשויות) וכאן נפרשת לראשונה התמונה כולה. מבחינה עיתונאית זה סיפור ישן. מבחינה לאומית זה סיפור בוער.

כבר היה לנו שר חינוך כמו יוסי שריד שהכניס לתכנית הלימודים את שירי המשורר הפלסטיני האנטישמי מחמוד דארוויש. היתה לנו שרת חינוך, יולי תמיר, ממייסדות שלום עכשיו שהנהיגה את לימודי הנאכבה.

ונתברר שאם כבר יש שרת חינוך ממפלגת ימין, ימור לבנת, היא בעלת ידיים שמאליות – אם לא מן הבחינה הפוליטית הרי מן הבחינה הניהולית ויכולת הבנת הנקרא.

ואחרון אחרון חביב. יש לנו היום ראש ממשלה , בנימין נתניהו, שגם יש לו יכולת בהבנת הנקרא וגם מכיר אישית את ג'ואן פיטרס. ושלא כראשי ממשלה רבים שהיו לנו, הוא גם קורא ספרים.יואילו נא להפשיל שרוולים גם שר החינוך הנוכחי וגם ראש הממשלה, ולהושיב צוות שיכין תכנית לימודים על פי סיפרה של ג'ואן פיטרס. ומה בדבר הרמטכ"ל? למה לא להכליל את תכני הספר לקורס קצינים?

תדע כל אם עבריה כי בנה הנשלח לשדה הקרב יודע שהוא לא נלחם בארץ ערבית אלא על אדמתו ואדמת אבותיו ואבות אבותיו על עד אין דור.
====
היכן להשיג את הספר "מאז ומקדם"

(נכון לאוקטובר 2009)

בעקבות פניה של קוראים רבים בררתי ומצאתי כי הוצאת "הקיבוץ המאוחד" הוציאה מהדורה חדשה של הספר בשנת 2008.

ניתן להשיגו בהזמנה בסטימצקי.

http://www.zeevgalili.com/2009/10/6933

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=19925&omm=17&viewmode

7.השקר העולמי לגבי ה''פלסטינים'' - עובדות על עיוות ההיסטוריה

http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום חמישי י''ט בכסלו תשע''ב    10:24   15.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  76. אונר''א המציאה את הבלוף על עם פלשתיני  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 15.12.11 בשעה 10:28 בברכה, ליה
 
מי המציא את העם הפלשתיני ומי מתַחזֵק את הבלוף הפלשתיני?

תחקיר של העיתונאי החוקר דוד בדין העלה:

אונר"א מנציחה את הפליטוּת הפלשתינית והפכה מפתרון לעצם הבעיה.

חסד גדול עשה עימנו המועמד הרפובליקני המוביל לנשיאות ארה"ב, ניוט גינגריץ', כשהזכיר לעולם כולו, כי העם הפלשתיני אינו אלא המצאה. מין בלון שכל הזמן דוחסים לתוכו אוויר חם על מנת שיתקיים.

גינגריץ' לא קנה את הבלופים שהפכו נחלת העולם בעשרות השנים האחרונות, בדבר קיומו של עם פלשתיני. ויש לו סיבה טובה שלא ליפול בפח התעמולה הערבית: הוא עצמו ד"ר להיסטוריה, שבשני העשורים האחרונים, בתפקידיו כחבר בית הנבחרים והיו"ר שלו, למד לעומק את הסוגיה הישראלית-פלשתינית ובקיא בה יותר מכל מומחה אמריקאי אחר, לרבות מומחי הבית הלבן הנשלחים לאזורנו.

למכור להיסטוריון ד"ר גינגריץ' לוקשים היסטוריים ובדותות תעמולתיות מבית מדרשם של הפלשתינים ותומכיהם במחנה השמאל העולמי, זו משימה בלתי אפשרית.

למען האמת, לא צריך להיות היסטוריון דגול, כדי להבין שכל הפלשתיניזם המופרך מעיקרו הוא בלוף אחד גדול.

משום שאפילו הפלשתינים עצמם מודים, ברגעים של אמת, שאין חיה כזו.

למשל, המרגל והח"כ הנמלט עזמי בשארה הודה בראיון טלוויזיה עם ירון לונדון ש"אין עם פלשתיני, מעולם לא אמרתי שיש" (ראו הראיון עימו, וכן עדויות רבות נוספות ועובדות היסטוריות מאלפות בסוגית הבלוף הפלשתיני, באתר ושמו: הבלוף הפלשתיני – www.thepalestinebluff.022.co.il).

אגב, הפתעה נעימה היתה להיווכח שהישראלים ברובם מבינים שמדובר בבלוף. בסקר מסומס (לא מדעי) שערך 'ידיעות' השבוע בקרב קוראיו בשאלת היחס לטענת גינגריץ', השיבו 74% מהמסמסים, כי הם מסכימים עם הטענה שהעם הפלשתיני הוא המצאה.

גינגריץ' השמיע איפוא אמת צרופה, כשחזר למקורות הסכסוך וקבע כי מטרתה של ההמצאה הזו היתה, לנגח את ישראל ולנסות לחסלה, באמצעות תעלולים תועמלניים דיפלומטיים, דמוגרפים וכדומה, שננקטים לאחר תבוסת הערבים במלחמותיהם להכחדת ישראל.

אבל למרות שמדובר בהצבת האמת מול השקר, הלכה והעמיקה ההמצאה המופרכת הזו, בתודעת העולם עד כדי אבסורד: יאסר עראפת, יצחק רבין ושמעון פרס אפילו קיבלו בעטיה פרס נובל.

למרבה הצער, דווקא מנחם בגין היה המנהיג הישראלי הראשון שאישר בחתימת ידו (בהסכם השלום עם מצרים) את קיומן של "הזכויות הלגיטימיות של ה-PALESTINIAN PEOPLE", אף שקודמיו בן גוריון וגולדה מאיר הקפידו לטעון שאין עם פלשתיני.

ישות טרוריסטית

עכשיו כשברור שמדובר בפיקציה, בלון נפוח, נשאלת עדיין השאלה, כיצד מצליחה הבדותא הזו להתקיים כבר יותר מששה עשורים? – מסתבר שיש מי שמנסה בכל כוחו להפיח רוח חיים בכזב הפלשתיני, והוא, למרבה השערוריה, ארגון האומות המאוחדות, שמממן את אונר"א, ומנציח באמצעותה את הבעיה הפלשתינית. לאמור: 39 המדינות המממנות בכספי משלמי המסים שלהן את אונר"א – ובראשן ארה"ב, קנדה, יפן, נורווגיה ואוסטרליה – הן הן שמנציחות את הבלוף הפלשתיני. אלמלא אונר"א, היה הבלוף הפלשתיני דועך ומתאיין ומותיר אחריו קומץ מטורפים בלבד, שבכל מקרה חיים על חרבם.

העיתונאי והחוקר דוד בדין, מייסד ומנהל סוכנות הידיעות הירושלמית 'מקור ישראלי', הקדיש שנים רבות מחייו לחקירת פעילותה ותיפקודה של אונר"א בקרב הפליטים הפלשתינים, והגיע למסקנה שאונר"א, במקום לתרום לפתרון הבעיה ע"י שיקום הפליטים במקומותיהם, מתַחזק את הבעיה הפלשתינית ע"י הזרמת הון עתק למדורת הרמץ הפלשתינית, עד כדי עידודה פעילות של הסתה ואפילו טרור. אונר"א, אם כן, איננה הפתרון לבעיה הפלשתינית. היא-היא עצם הבעיה.

בדין, בספרו החדש 'לאן נעלם כל הקמח', שראה אור בימים אלה באנגלית ומופץ בקרב מקבלי ההחלטות בעולם, סוקר את פעילות אונר"א
מאז הקמתה לאחר מלחמת 1948 כארגון הומניטרי לטובת הפליטים. ואולם, אונר"א הוא ארגון יוצא דופן בקרב ארגוני הסיוע של האו"ם: בניגוד לכל אותם ארגונים, שפעלו בהצלחה להענקת סיוע הומניטרי לפליטים ולשיקומם במקומותיהם החדשים, פועלת אונר"א לקידום אג'נדה פוליטית אנטי ישראלית, ובכך מנציחה ומעצימה לא רק את הבעיה הפלשתינית אלא גם את עצמה. אם לפני 60 שנה סייעה אונר"א ל-450 עד 750 אלף פלשתינים, הרי כיום היא מטפלת ב-4 מיליון איש, החיים ב-59 שכונות מהם (המכונים בפי אונר"א מחנות, כדי להעצים את המסכנות הפלשתינית) ביו"ש, עזה, סוריה, ירדן ולבנון.

באותן שכונות הקימה אונר"א ומממנת פעילותם של אלף בתי"ס, לגילאי א'-י', שבמוחם מוטמעת יום-יום אידיאולוגיה שיקרית, ולפיה "פלשתין שייכת לפלשתינים, ורק נתפסה זמנית ע"י מדינה, שהיא פרי הקולוניאליזם המערבי ולכן אינה לגיטימית". בבתיה"ס של אונר"א, שבהם משקיעה אונר"א יותר ממחצית תקציבה השנתי – העולה במעט על מיליארד דולר - מקנים 7,000 המורים המתפרנסים מאונר"א (ורובם חברי איגוד המורים של החמאס), לתלמידיהם את תודעת ה'נכבה' ואת זכאותם ל'זכות השיבה'. בספרי הלימוד שלהם מוגדרת חיפה נמל פלשתיני, ואילו תל אביב בכלל אינה על המפה, אבל יפו כן ובגדול. מיליוני היהודים בארץ הם תושבים בלתי לגיטימיים, שיסלקו באמצעות ג'יהאד והקרבה של 'מות קדושים' למען אללה, על מנת ליישם את 'זכות השיבה'. בדין טוען כי בכך הפכה אונר"א עצמה לגורם מזין טרור, ישות טרוריסטית.

איחסון טילים

בדין מציין שאונר"א מעסיקה 25,000 עובדים (!), רובם ככולם מקומיים המזוהים עם ארגוני טרור. חמאס למשל עושה שימוש יומיומי במיתקני אונר"א, ובהם בתי"ס, מרפאות ואמבולנסים. המרפאות משמשות לאיחסון טילים ולשיגורם, והאמבולנסים לשינועם. בקייטנות החמאס עוברים התלמידים אינדוקטרינציה נוספת לטובת רעיון ה'שוהדא'. וכשממשלת ישראל ניסתה עוד ב-1985 להעביר פליטים למהם ב-1,300 יחידות דיור ליד שכם, מבלי לדרוש מהם ויתור על 'זכות השיבה', הודיעה אונר"א כי "פעולות ליישוב מחדש של פליטים פלשתינים בגדה המערבית, משמעותם פגיעה בזכותם, הבלתי ניתנת להפקעה, לשיבה".

ספרו של בדין רצוף עובדות מסמרות שיער לגבי התפקיד הנגטיבי שממלאת אונר"א בתחום הנצחת הפליטות הפלשתינית. וביניהן גם עובדות משעשעות-משהו: כשרצה אונר"א לסחוט תקציבים נוספים מהמדינות המממנות, הודיע הארגון שמערכת החינוך שלו תיזום שיעורים על השואה בבתיה"ס שבמחנות (?) הפליטים. הידיעה זכה לשבחים רבים בממשלות השונות וכמובן בקהילות היהודיות בעולם. לבסוף התברר שהכל עורבא פרח ונועד רק להשיג תקציבים נוספים למערכת.

דוגמה נוספת: יום אחד הודיעה אונר"א שאנשיה מכינים ספרי לימוד חדשים שיחנכו לדו-קיום ולזכויות האדם. אך כשביקשו ממשלות ישראל, ארה"ב וקנדה לעיין בספרים אלה, נדחו בטענה שהחומר בתהליך הכנה. לבסוף זכתה רק ממשלת נורווגיה לקבל עותקים של הספרים החדשים. בדיקתם באמצעות מומחים לערבית העלתה שהפרקים העוסקים בזכויות האדם אינם מזכירים זכויות של נוצרים ויהודים אלא רק של מוסלמים, ואינם עוסקים בזכות הקיום של מדינת ישראל, אלא מתרכזים ב"דיכוי זכויות האדם ע"י מדינת ישראל".

אמור מעתה, בראש מתַחזקי ההמצאה הפלשתינית ניצבת אונר"א, ארגון בינלאומי שבניגוד למנדט שלו מעודד אלימות פלשתינית, מטפח תקוות שווא בקרב הפלשתינים ומנציח את ההמצאה הפלשתינית, שנועדה רק להוות מטה חובלים במאבק המנהיגות הערבית כנגד מדינת ישראל, ונכונותה להילחם עד טיפת הדם הפלשתינית האחרונה. אונר"א אינה הפתרון. היא-היא שורש הבעיה. ולכתשיובש הביצה האונר"אתית הזו, הממומנת ע"י העולם החופשי, יתחסלו מאליהם היתושים השורצים במימיה העכורים.

ניוט גינגריץ' לא חידש דבר, אבל טוב לפעמים לחזור ולהזכיר אמיתות בסיסיות. עכשיו, עם מחקריו של דוד בדין, אנחנו גם יודעים מי מתחזק את הבלוף הזה עשרות בשנים, ועוד ידו נטויה.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10068

1.היהודים צריכים להתבייש שגויים צריכים להזכיר להם את הבלוף
הפלשתינאצי!!! אילמלא שתיקת היהודים ליהודונים שבקרבנו - שהפכו אותנו ל"כובשים" בארצנו, מולדתנו, ואת הפלשתינאצים החד"שים ל"עם" = להד"ם = אף אחד בעולם לא היה מאמין לזה!!!

2.מי - אם לא השמאל "שלנו" - תקע להם בראש שהם "עם"???
מי - אם לא השמאל "שלנו" - נתן להם רעיונות פוליטיים ותיאבון ל"מדינה"??? מה שמעולל לנו השמאל - לא יוכלו מיליארד אנטישמים לעולל...!!!




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום שלישי כ''ד בכסלו תשע''ב    19:40   19.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  77. הזכויות שניתנו לעם היהודי בועידת סן רמו תקפות!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
החוק הבינלאומי קובע: הזכויות שניתנו לעם היהודי בועידת סן רמו לא ניתנות לביטול

האמת נחשפת טפח אחר טפח. המשפט הבינלאומי לצידנו, ועלינו לדרוש רויזיה בכל הנוגע לזכויות העם היהודי על ארץ ישראל המערבית כולה, שכן החלטת סן רמו התייחסה גם לחלקה המזרחי של ארץ ישראל. על מנת לפתור את הסכסוך היהודי ערבי יש להעביר את כל הערבים (כולל בעלי תעודת הזהות של מדינת ישראל) לירדן, ועמאן היא בירתם.

הזכויות בועידת סן רמו - לא ניתנות לביטול

סרט חדש מזכיר את האירוע שהתרחש לפני 91 שנים בעיר האיטלקית סן רמו, ומבהיר את המצב המשפטי הנוגע לסוגיית חלוקת חלקה המערבי של הארץ פעם נוספת לאחר שחלקה המזרחי שהובטח לעם היהודי נקרע באופן לא חוקי ונמסר לידי הערבים.

לארגון האו"ם לא היתה שום סמכות חוקית לחלק את השטח ממערב לירדן שיועד למדינה היהודית, לשתי מדינות.

עלינו להילחם על מהפיכה בשיח הבינלאומי בסוגייה, ולעמוד על זכותנו על כל חלקה המערבי של ארץ ישראל.

יש לתבוע לדין את כל מי שטוען טענות הנוגדות את זכויותינו החוקיות מבחינת המשפט הבינלאומי, והזכויות שהוענקו לעם היהודי באופן בלתי חוזר בועידת סן רמו.

san remo mandate

http://www.youtube.com/watch?v=BmMmJ46O-3Q&feature=player_embedded

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=255279

היכנסו לקישורית ועיינו בחומר נוסף על כך.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
שבת קודש כ''ח בכסלו תשע''ב    10:34   24.12.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  78. שלום בזמננו - התרמית הגדולה  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מסיבה שאיננה ברורה לחלוטין, בוחרים אנשים מתוכנו לשתף פעולה עם התרמית הגדולה בהיסטוריה, תרמית שעלולה להביא להכחדת העם היהודי אחרי 2000 שנות גלות. ולמרות עצימת העיניים של אנשים מתוכנו, אלה הן העובדות ואלה הם הסרטים:

"peace in our time", "שלום בזמננו", אמר צ'מברליין בשדה התעופה בלונדון כששב מפגישה עם היטלר. ועוד הוא הוסיף: "מר היטלר הבטיח לי שלום בתמורה לחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. הסכמנו שבריטניה לא תממש את חוזה ההגנה שלה עם צ'כוסלובקיה, הגרמנים יקחו לעצמם את חבל הסודטים שבו יושבים גרמנים רבים, והשלום ישרור בעולם".

ההמשך ידוע. לא למדנו מניסיונו של צ'מברלין ואנחנו ממשיכים ליפול בפח.

מסתבר שכל כלי התקשורת הישראליים, מעדיפים לכתוב פלסטינים או פלסטין, בעוד שהשם האמיתי שאותו צריכים הם לכתוב, הוא פלשתין או פלשתינים. ברור אם כך, מה מנחה אותם לשבש את השם של חבל ארץ זה. ולמרות זאת, עדיין אין ה"פלשתינים" מסוגלים לבטא את שם "עמם", שהרי האות פ"א איננה קיימת בשפתם.

עובדות:

1.השם פלשתינה ניתן לחבל הארץ כאן ע"י הרומאים על שם הפלישתים, אחרי הכנעת מרד בר-כוכבא. והם כינו את חבל הארץ הזה: "פרוביניקה סוריה פלשתינה".

2.בשנת 1850 היו בגבולות פלשתינה שהשתרעו מהים התיכון ועד גבולות עיראק כ- 50,000 מוסלמים, רובם בדואים נודדים ומיעוטם כפריים.

3.בשנת 1922, במפקד אוכלוסין שערך שלטון המנדט בכל שטחי פלשתינה, מהים עד עיראק, נמצאו 655,000 תושבים ערבים, בדואים או כפריים, מוסלמים בדרך כלל, ומיעוטם נוצרים, דרוזים, צ'רקסים ואחרים.

4.בשנת 1931 במפקד שנערך ע"י הבריטים, במה שידוע כיום כשטחי מדינת ישראל והרשות הפלשתינית, השטח שבין הירדן לים, נאמד מספר המוסלמים ב- 195,000.

5.בשנת 1936, עלה ממסקנות "ועדת פיל" אשר הוקמה ע"י הבריטים, שהריבוי הטבעי של המוסלמים בפלשתינה הינו הריבוי הגבוה ביותר בעולם, עם ממוצע של 15 ילדים למשפחה, אולם הגידול במספר הערבים בשטח המנדט הבריטי היה גדול מהצפוי עקב ההגירה הערבית המתמשכת בעקבות העבודה והכסף שהביאו איתם הבריטים והציונים לפלשתינה.

6.בעקבות מסקנות ועדת פיל, פרץ בשנת 1936 המרד הערבי הגדול.

7.בשנת 1946, לאחר 10 שנים, עלה מספר המוסלמים בארץ ישראל שבין הים והירדן, ללא "עבר הירדן", ב- 53.9% והגיע ל- 300,000.

8.בשנת 1965, שנתיים לפני מלחמת ששת הימים, הוקם הפת"ח, הארגון לשחרור פלשתין, במטרה לשחרר את תל אביב, חיפה, באר שבע, ירושלים ושאר שטחי מדינת ישראל מהיהודים.

9.הפלשתינים למעשה, מעולם לא חדלו מלנסות לחסל את היהודים. עוד לפני הקמת המדינה, חוסלו יהודים בפרעות 1921, בפרעות 1929, ובפרעות 1936 שנמשכו עד 1939. אחרי קום המדינה החלו פעולות הפדאיון, פעולות טרור שנמשכו עד 1956.

10.הריבוי הטבעי של הפלשתינים ממשיך להיות הגבוה בעולם. לפי פרסומים פלשתינים היווה העם הפלשתיני בשנת 2007 כ- 9 מיליון בני אדם בישראל, ברשות הפלשתינית ובעולם כולו.

11.מנהיגי הפלשתינים ממשיכים ומבקשים לשחרר את כל מדינת ישראל מנוכחות היהודים, אולם משום מה, לא נהוג לתרגם ברשתות הטלוויזיה בישראל את דבריהם המדוייקים.

12.בני העם הפלשתיני הם היחידים בעולם שאינם מסוגלים לבטא את שם "מדינתם" לכאורה. הם אינם מסוגלים לבטא את השם "פלשתין" מפני שהאות "פ"א איננה מצויה בשפתם.

13.את היעדרו של ה"עם פלשתיני" מהאזור, ניתן למצוא בצילומי השממה שמילאה את פלשתינה לפני 80 ו- 100 שנה, צילומי מדבר צחיח וביצות שורצות יתושים, צילומי ארץ ריקה מאדם. צילומים ועדויות אלה מצויים למכביר בארכיונים שונים בארץ ובעולם. את חלקם תוכלו למצוא גם באתר זה.

***********

פלשתין במקום ישראל

כך בלענו את הבלוף: המצאת העם הפלשתיני - שיעור בלוחמה פסיכולוגית

http://www.youtube.com/watch?v=2U_8k7dM3cY

************

היטלר מרמה את ראש ממשלת בריטניה, צ'מברלין

http://www.youtube.com/watch?v=xrRGNN07bqA&feature=player_embedded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי ח' בשבט תשע''ב    09:45   01.02.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  79. הנרטיב הפלסטיני של קורבן  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
מאת מיכאל קורטיס מחבר הספר שעתיד לצאת לאור:

"האם ישראל צריכה להתקיים? מדינה ריבונית תחת מתקפה של הקהילה הבינלאומית".

***

היבט שנוי במחלוקת בהגות המודרנית הינה התיזה לפיה לא ניתן להגיע אל האמת המוחלטת, והרעיון שהפרשנות המוענקת לאירועים היסטוריים וההתנהגות העכשווית הינם "נרטיב" המשקף את האינטרסים של הקבוצה שיצרה אותו.

הדוגמא המובהקת ביותר לכך היא הנרטיב שנוצר על ידי הפלסטינים ותומכיהם - נרטיב המשמש כבסיס לקמפיין אידיאולוגי שנועד לגנות את מדינת ישראל ולערער את מרקמה המוסרי.

אבני הבניין של נרטיב זה הם "החטא הקדמון" של הקמת מדינת ישראל, "הנכבה" (האסון) של 1948; האמונה באחריות הישראלית לאלימות ולמלחמות השונות במזרח התיכון; השכנוע העמוק לפיו ישראל יצרה בכוונה את בעיית הפליטים הפלסטינים כשמנעה מהם את חזרתם למולדת וההשפלות והעוולות שכביכול נגרמות לפלסטינים שהפכו לקורבנות של התוקפנות והקולוניאליזם הישראליים.

כל האלמנטים בנרטיב השיקרי הזה הפכו לכלים מרכזיים בקמפיין שמטרתו לערער את הלגיטימיות של מדינת ישראל ואף לקרוא לחיסולה, אבל הנקודה האחרונה, הרעיון של הקורבנות הפלסטינית, היא שהגבירה את התמיכה בינלאומית בסוגיה הפלסטינית. זה מסביר את ההתמקדות האובססיבית בסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי רבים כל כך אשר רואים בו את העימות החשוב והמסוכן ביותר בעולם, תוך התעלמות מהמיליונים שנהרגים ומדוכאים כיום במדינות אחרות.

הנרטיב מכחיש את קיומה של זהות יהודית לאומית היסטורית.

במאמציהם לחזק את טיעוניהם נגד הקשר היהודי לארץ ישראל, הפלסטינים אף הורסים ראיות ארכיאולוגיות של ממלכת יהודה הקדומה. הם גם לא מכירים בכותל המערבי כאתר יהודי היסטורי.

הנרטיב הפלסטיני של קורבנות הוא הרסני באופן כפול. הוא יוצר יחס של שינאה כלפי ישראל ומונע כל פיוס או אפשרות למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים במטרה להגיע לפתרון של הסכסוך הארוך הזה. כמו כן, הוא גם מחזק את סירובם של הפלסטינים לנקוט בפעולה חיובית כדי לפתור את בעיותיהם, ומהווה תירוץ לכישלון פיתוח תשתית לחברה משלהם או לכישלון ניצול הזדמנויות לייסד מדינה ריבונית משל עצמם - הזדמנויות שנתנו להם כבר החל מוועדת פיל שהתקיימה ב-1937.

...כאשר מבקרים מערביים משתכנעים במהימנותו של הנרטיב הפלסטיני... הם מקבלים עמדה שהשלכותיה הן חוסר יכולת, או סירוב להגן על המערב מפני איומים עכשוויים, ומפני הסכנה הברורה והמיידית לתרבותו ולאורח חייו.

במקרה הגרוע ביותר, זה מוביל לתפיסה לפיה המערב נמצא בירידה, ש"המלחמה בטרור" לא ניתנת לניצחון או שכלל לא צריך להילחם בה, או שהמערב יהיה אשם לעד בפעילות העבר הקולוניאלית שלו.

העולם כבר היה בסיפור הזה בעבר. אלה שמקבלים בהתלהבות את הנרטיב הפלסטיני של קורבנות הם כמו האנשים שהאמינו מרצונם בנרטיב הנאצי והסטליניסטי, שניהם עיוורים למציאות של שני המשטרים הטוטליטריים המזעזעים ההם. חלק מאותם אנשים היו בעלי כוונות טובות, אבל הם היו מהסוג שלנין פעם כינה "אידיוטים שימושיים".

הנרטיב הפלסטיני נהנה מהדימוי הרומנטי של פלסטינים כבעלי הצדק העליון, בלי כל קשר להתנהלותם בפועל. באגדה זו, הפלסטינים מוצגים בתור התגלמות "המקוללים עלי אדמות", הביטוי שהשתמש בו פרנץ פאנון כדי להצדיק את המאבק האלג'ירי נגד צרפת.

באמצעות הטענה כי הם סובלים מהיעדר זכויות אדם וכי הם קורבן, הפלסטינים הצליחו לגייס תמיכה פוליטית, כלכלית, צבאית, דיפלומטית ותעמולתית מיחידים ומקבוצות, שמרגישות אמפתיה כלפי אלה שהם רואים כמדוכאים.

לרוע המזל של ישראל, הם הפכו לסמל העיקרי של המדוכאים בעולם.

שימוש ביהודים כשעירים לעזאזל שאחראים כביכול לרוב בעיות העולם, היא צורה ביטוי נוספת של האנטישמיות המסורתית.

באמצעות היגיון עקום, ישראל הפכה לשעיר לעזאזל של גזענות, דיכוי וקולוניאליזם בעולם כיום.

לאומיות יהודית מזוהה כאימפריאליסטית וגזענית, בעוד הלאומיות הפלסטינית הינה הלאומיות של "המדוכאים."

הפלסטינים, כמו ישראל, ניצבים בפני בעיות אמיתיות.

הגיעה העת לומר בגלוי כי הנרטיב הפלסטיני, כפי שנתפס כיום, עם האנטישמיות והאנטי-ציוניות המוטמעות בתוכו, לא מוביל לצדק עבור הפלסטינים או לצעדים שיקדמו את השלום.

שלום בין ישראל לפלסטינים יוכל להיות מושג רק כאשר הפלסטינים ינטשו את הנרטיב השקרי שלהם ויהיו מוכנים לקבל את הלגיטימיות ואת קיומה של מדינה יהודית.

*מיכאל קורטיס הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת ראטגרס ומחבר הספר שעתיד לצאת לאור "האם ישראל צריכה להתקיים? מדינה ריבונית תחת מתקפה של הקהילה הבינלאומית".

http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?DBID=1&LNGID=2&TMID=178&FID=829&PID=0&IID=26409




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
אור ליום חמישי ט' בשבט תשע''ב    20:09   01.02.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  80. הנכבה שלנו  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הנכבה שלנו

התעמולה הערבית הצליחה: ממלחמת הקוממיות זוכרים בעיקר את מנוסת הפלסטינים ולא את הפוגרומים ביהודים. עוד לא מאוחר לשנות את המצב.

כמדי שנה, בסוף ינואר, נערך במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה טקס אזכרה צנוע להרוגי המלכות בעיראק. 80 יהודים מסרו את נפשם מיום הקמתה של מדינת ישראל. הם הוצאו להורג בתלייה, מתו בעינויים או תוך כדי בריחתם לישראל.

טרגדיות דומות וקשות חוו היהודים בכל מדינות ערב: אלג'יריה, תוניסיה, לבנון, לוב, מרוקו, מצרים, סוריה ותימן. יהודים רבים שילמו בחייהם על יהדותם לפני קום מדינת ישראל, ולאחר הקמתה איבדו את חייהם כנקמה על ניצחונותיה של ישראל את צבאות ערב בשדות הקרב.

ערב הקמת מדינת ישראל שררה אווירת אימים אנטי-יהודית בכל מדינות ערב, והיא לוותה בהצהרות אנטי-יהודיות מתלהמות, גם מעל לבימת האו"ם. בעקבותיה באו התנכלויות קשות מצד השלטונות ופגיעות אישיות וחומריות מצד ההמונים.

כל אלה אילצו את יהודי ערב לברוח ולהגר מכל מדינות ערב, תוך השארת רכושם הפרטי ורכוש קהילותיהם מאחור. כיום נותרו במדינות ערב יהודים בודדים מתוך אוכלוסייה שמנתה כמיליון נפש עם קום המדינה.

האסון שלנו לא מוזכר

מעטים הם הזוכרים את הטרגדיות האנושיות הנוראות שחוו היהודים במדינות ערב. אסונם כמעט נשכח, לא נלמד כראוי בבתי הספר, לא נדון בתקשורת, לא מצוין באופן ממלכתי ולא מדובר במסגרת מוסדות האו"ם.

כמחצית אוכלוסיית ישראל מוצאה במדינות ערב, שבהן חיו יהודים במשך אלפי שנים, אך מעטים בעולם יודעים על כך.

התעמולה הערבית השכילה להעלים מהשיח הבינלאומי את מסכת חילופי האוכלוסין שהתרחשה בין ישראל לבין מדינות ערב במהלך מלחמת הקוממיות. היא חזרה וטענה ל"זכות השיבה" לערביי פלסטין שנלחמו בישראל, וחלקם נס על נפשו מחשש שיבולע לו.

במקביל הצליחה התעמולה הערבית לנטוע בקרב ציבור רחב בעולם את התפיסה שיהודי ישראל "באו מפולין וגרמניה. . ."ואילו "הנכבה הפלסטינית", שהתרחשה באשמת הערבים בלבד, היא האסון היחיד שהתרחש עם קום המדינה.

האשמה עלינו

העיוות ההיסטורי של המציאות הדמוגרפית והמדינית נוצר באשמתנו.

ישראל - גם הממשלה וגם ארגוני היהודים יוצאי מדינות ערב - חייבת להעלות את סוגיית יהודי ערב על סדר היום כחלק מרכזי מההיסטוריה של עם ישראל בארצו.

יש לפעול לארגון טקס אזכרה ממלכתי למאות הקורבנות היהודים שנפלו במדינות ערב. חובה ללמד את המורשת של יהודי ערב בבתי הספר. בד בבד, יש להעלות את סוגיית יהודי ערב מעל לבימות העולם.

בעקבות לחצי ארגונים יהודיים בחו"ל וקבלת החלטה בקונגרס האמריקאי, נחקק בכנסת לפני שנתיים, ב-22 בפברואר 2010, חוק למתן פיצוי לפליטים יהודים מארצות ערב במסגרת תהליך השלום. אין כל ספק שזהו צעד ראשון בכיוון הנכון, אך יש להמשיך לקדם את החוק כדי להשיג פיצוי לרכוש היהודי הרב שהושאר במדינות ערב.

סוגיית יהדות ערב הוזנחה בישראל מסיבות לא מובנות במשך זמן רב מדי. ככל שנקדים לתקן את העוול, כן ייטב.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/332/551.html?hp=1&cat=479&loc=6

תגוביות:

1. המנהיגים עסוקים בלעזור לאוייב להשיג תקציבים ''ולהציל'' את הדוקטור להעלמת השואה, באותו זמן שהיו צריכים לעבוד למען מה שהצגת.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום רביעי כ''ב בשבט תשע''ב    17:32   15.02.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  81. קנדה: המימון ל''בית הפלסטיני'' יופסק  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ממשלת קנדה מבטלת את הסיוע הפדרלי ל"בית הפלסטיני". הארגון: מדובר ברדיפה פוליטית של כל הארגונים המתייצבים לימין העם הפלסטיני.

ממשלת קנדה ביטלה בתחילת פברואר 2012 את ההסכם עם "הבית הפלסטיני", במסגרתו הועברו מדי שנה 2.4 מיליון דולר עבור מימון פעילויות שונות, ובהן לימודי השפה האנגלית, עבור מהגרים ערבים שהשתקעו בקנדה. "הבית הפלסטיני", נחשב לארגון המייצג את הקהילה הפלסטינית בקנדה, והוא פועל במישור הפוליטי בתמיכה במימוש כל זכויות העם הפלסטיני, כולל שיבת הפליטים לבתיהם בישראל, ובמישור החברתי והתרבותי לגיבוש הקהילה הפלסטינית ולסיוע למהגרים החדשים.

בהודעה רשמית שפרסם ביום שלישי (14.2.12) מסר "הבית הפלסטיני", כי התקבלה החלטה על הפסקת הסיוע הפדרלי לארגון, שמשרדיו ממוקמים במיסיסוגה, ולפיכך לא יספק עוד הבית הפלסטיני שירותים עבור המהגרים החדשים להסתגלות קלה בחברה והוא צפוי לפטר 20 עובדים, ובהם צוות מורים, אנשי מנהלה ועובדים בפעוטונים.

"הבית הפלסטיני" מאשים את ממשלת קנדה בהתנכלות מכוונת. "ההחלטה לא התקבלה משום בחינת היעילות של השירותים שניתנו", נאמר בהודעת הארגון. "מדובר במהלך מתואם, אם לא בקמפיין, המובל ע"י מר (ג'ייסון) קני והממשלה הקונסרבטיבית, שתכליתו לרדוף את הארגונים הקנדיים, אשר פועלים או מצדדים בזכויות האדם הבסיסיות של העם הפלסטיני. בקמפיין ההשתקה הזה, כל קבוצה המדברת בעד הפלסטינים או בעד זכויותיהם אוטומטית מסומנת כתומכת בקיצוניות".

סמיר ג'אבור, דובר "הבית הפלסטיני" ציין כי בתכתובת עם השר ג'ייסון קני הבהיר הארגון כי הוא מגנה באופן קטגורי את הטרור על כל צורותיו ואת הקיצוניות. לדבריו, עמדות "הבית הפלסטיני" בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני עומדות בקנה אחד עם הערכים האוניברסליים של זכויות האדם כפי שעוגנו בהצהרת זכויות האדם ובאמנת זכויות האדם והחירות של קנדה, והן אף קרובות מאוד לעמדות של הממשלה כפי שהן מבוטאות באתר האינטרנט שלה.

"פעם נוספת הוכיחו השר קני וממשלת קנדה לציבור הקנדי, שהם מובלים רק ע"י גישה אידאולוגית מוטה... ולא על פי שלטון החוק", אמר ג'אבור, אשר הדגיש כי הבית הפלסטיני מביע תמיכה בכל העמים המדוכאים בעולם, כולל הילידים בקנדה, וכי הארגון לא יטה כהוא זה מתמיכתו בעם הפלסטיני ובזכויותיו למרות מאמציו של השר קני להשתיקו. "הבית הפלסטיני, פנה לשר קני לשקול מחדש את החלטתו וקרא לציבור הקנדי לשלוח מסר של תמיכה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני למשרד ההגירה ולחברי הפרלמנט באזורם.

בקיץ 2010 דיווח העיתון "גלוב אנד מייל" על חקירה של המשטרה הפדרלית אודות פרשת הונאה, בה מעורבים מאות מהגרים ערבים בקנדה אשר שרבבו את "הבית הפלסטיני" לפרשה. כ-300 מהגרים מסרו למשרד ההגירה את כתובת "הבית הפלסטיני" כמקום מגוריהם, בעוד הם חזרו לארצות מוצאם ויצרו רושם כאילו נותרו מתגוררים בקנדה. דיווח השקר נעשה לצורך עמידה בתנאים לקבלת אזרחות קנדית לאחר שלוש שנים.

ממשלת קנדה הקונסרבטיבית בראשותו של סטיבן הרפר מאמצת מדיניות התומכת באופן בלתי מסתייג בישראל. שר החוץ הקנדי, ג'ון בירד, אמר לאחרונה בביקורו בישראל (30.1.12), כי קנדה היא הידידה הטובה ביותר של ישראל, בהיותה מגלמת ערכים משותפים לקנדה ובהם חירות, דמוקרטיה, זכויות אזרח ושלטון חוק. בירד הדגיש, כי קנדה תוסיף לעמוד לימינה של ישראל נוכח האיומים והאתגרים העומדים בפניה בעקבות האביב הערבי, הן הצבאיים והן במסגרת קמפיין הדה לגיטימציה, אותה כינה "האנטישמיות החדשה".

הבלוג blazingcatfur (בכתובת האינטרנט http://blazingcatfur.blogspot.com) מפרט על רקע החלטת משרד ההגירה את מעורבות "הבית הפלסטיני" בפעילות אנטי ישראלית במהלך השנים האחרונות, כמפורט להלן.

בשנת 2002 התייחס ראשד סאלח, הנשיא לשעבר של הבית הפלסטיני, בספקנות להתרחשות בשואה והשווה בין ממשלת ישראל לבין המשטר הנאצי, באומרו כי "הישראלים מעורבים בפשעים הדומים לאלה שהיטלר ביצע".

אדם הניה ורפיף זיאדה, חברי ההנהלה של "הבית הפלסטיני", חברים גם ב"קואליציה נגד האפרטהייד" (CAIA), ובשנת 2006 הם הטיפו למען הטלת חרם של איגוד העובדים של אונטריו על ישראל. זיאדה האשים את ישראל בטיהור אתני, אפרטהייד ומצדד בשיבת הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם לישראל.

אליאס הזינה, לשעבר נשיא הבית הפלסטיני וכיום חבר הנהלת הארגון, גינה בעצרת בטורונטו בשנת 2006 את פעולת צה"ל נגד חיזבאללה ושיבח את חיזבאללה וחמאס.

בעקבות יום האדמה ב-2007 הבית הפלסטיני פרסם הודעה, בה נאמר בין היתר: "חובה על העמים הפלסטיני והערבי בכל העולם להישאר איתנים בדרישה לשחרור העם הפלסטיני, לשיבת הפליטים הפלסטינים, לשיבת האדמה הערבית הגזולה לבעליה החוקיים. ההצלחה של אירועים כאלה ביום האדמה השנה מלמדת עד כמה הדרישות הללו אינן חלום אוטופי וכי נפילת השהידים שלנו לא הייתה לשווא".

ביוני 2007 קרא "הבית הפלסטיני" לחרם על סניפי רשת Chapters Indigo ולנתק את הקשרים עם "האפרטהייד הישראלי".

באוקטובר 2007 גינה הבית הפלסטיני את תמיכת קנדה בסגר על רצועת עזה ואת מאמציה של קנדה להביא את אבו מאזן לוותר על "הזכויות ההיסטוריות" של העם הפלסטיני עבור משטר "האפרטהייד הישראלי".

באוקטובר 2007 חתם "הבית הפלסטיני" על "הצהרת המילטון", שהיא בבחינת מכתב פתוח לאבו מאזן המגנה את המו"מ באנפוליס, דוחה את רעיון שתי המדינות ומתנגד לישראל כמדינה יהודית.

הבית הפלסטיני השתתף ב-2008 בפעילויות לציון 60 שנה ל"נכבה" אותה הגדיר "טיהור אתני של פלסטין".

בפברואר 2008 קיים "הבית הפלסטיני" אירוע לזכרו של ג'ורג' חבש, המייסד והמנהיג של החזית העממית לשחרור פלסטין, המוגדר ארגון טרור בקנדה. בקשת האזרחות של עיסאם אל-ימני, המנהל של הבית הפלסטיני, נדחתה בגלל חברותו בחזית העממית לשחרור פלסטין.

במרץ 2008 ויחד עם ארגונים ערביים אחרים ארגן "הבית הפלסטיני" תחרות כתיבת מאמר בבתי ספר תיכונים ובאוניברסיטאות על "הטיהור האתני של פלסטין".

במאי 2008 קיים "הבית הפלסטיני" תהלוכה בטורונטו הקוראת לשים קץ ל"כיבוש" ול"אפרטהייד" הישראלי ולשיבת הפליטים הפלסטינים.

בינואר 2009 ארגן "הבית הפלסטיני" תהלוכת מחאה בטורונטו בה הונפו דגלי חיזבאללה ונשמעו קריאות אנטי ישראליות בוטות. הבית הפלסטיני נתן חסות באופן רשמי לשבוע האפרטהייד הישראלי ומקדם אותו במישור הציבורי.

במרץ 2009 אירח הבית הפלסטיני את עירכמה סברי כנואם מרכזי באירוע לציון "יום האדמה". סברי כיהן בעבר בתפקיד המופתי של ירושלים, והתפרסם בין היתר בפסק הלכה שהתיר את פיגועי ההתאבדות נגד ישראל.

חאזם ג'מג'ום, לשעבר חבר הנהלה של "הבית הפלסטיני", משמש איש יחסי ציבור בארגון "בדיל" הפועל למימוש זכות השיבה.

"הבית הפלסטיני" עמד באפריל 2009 בחזית של הקמפיין שקרא להחרים את מגילות קומראן, שהוצגו במוזיאון של אונטריו, בטורונטו.

בספטמבר 2009 השתתף נשיא "הבית הפלסטיני" באירוע "יום אל-קודס" בטורונטו, בו נישאו נאומים, בהם תוארה ישראל כ"סרטן".

במרץ 2010 אירח "הבית הפלסטיני", במסגרת אירוע לציון "יום האדמה", את עבד אל-בארי עטוואן, עורך העיתון אל-קודס אל-ערבי. עדוואן אמר ב-2007 את הדברים הבאים: "בעזרת אללה (איראן) תתקוף גם את ישראל. אם הטילים האיראניים יפגעו בישראל בעזרת אללה אני אלך לכיכר טרפלגר וארקוד בשמחה, אם האיראנים יתקפו את ישראל".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/233576



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני ד' באדר תשע''ב    09:20   27.02.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  82. הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תחדול מלעוות את המציאות  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.02.12 בשעה 09:24 בברכה, ליה
 
ב"כנס למען ירושלים" שנערך בקטאר נשא יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן נאום בו אמר כי "מדינת ישראל משתמשות בשיטות שפלות על מנת למחוק כל סממן ערבי, איסלאמי ונוצרי במזרח ירושלים". בתגובה אומר הערב ראש הממשלה נתניהו כי מדובר בנאום הסתה, וכי "הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תחדול מלעוות את המציאות".

ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה אמש (א') את נאומו של יושב ראש הרשות אבו-מאזן ב"כנס למען ירושלים" שנערך בעיר דוחא שבקטאר. לדברי ראש הממשלה, מדובר "בנאום הסתה קשה, שנשמע מפי מי שטוען שפניו מופנות לכאורה לשלום".

נתניהו אומר כי אבו מאזן יודע היטב "שלדברי הבלע שלו אין שחר, כולל הטענות חסרות הבסיס וחסרות האחריות לגבי מסגד אל-אקצא. הגיע הזמן שההנהגה הפלסטינית תפסיק להכחיש את העבר ותחדול מלעוות את המציאות. ככה לא עושים שלום. ירושלים בריבונות ישראלית תמשיך להיות פתוחה בפני בני כל הדתות. יש בה חופש פולחן מלא לכולם, וישראל תמשיך לשמור באדיקות על המקומות הקדושים לכל הדתות".

בדבריו בכנס קרא אבו-מאזן למוסלמים לבקר בירושלים, זאת בשביל להביע תמיכה בפלסטינים, ולא למען שיפור היחסים עם ישראל. לדברי יושב-ראש הרשות הפלסטינית, "מדינת ישראל משתמשות בשיטות שפלות על מנת למחוק כל סממן ערבי, איסלאמי ונוצרי במזרח העיר ירושלים".

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=298940



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ליה
חבר מתאריך 2.9.10
18702 הודעות
יום שני י''א באדר תשע''ב    10:45   05.03.12   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  83. הפתרון שתמיד ידענו מונח לפתחנו / ברנדשטטר  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
הפתרון שתמיד ידענו מונח לפתחנו

כשלון תהליך-השלום בין האומה הערבית ליהודית הוא כבר עובדה מוגמרת.

כל הצדדים מכירים בכך שהערבים לא יסכימו לעולם למדינה יהודית בין הירדן לים, ושליהודים אין כוונה ללכת לשום מקום. אפילו איום מוצהר בשואה גרעינית מצד מדינה שכבר מצוידת בטילים בין-יבשתיים אינו משכנע את היהודים להגר לקזבלנקה, לטרבלינקה או לקזחסטאן.

סלע המחלוקת העיקרי נשאר ללא שינוי, והוא דרישתם של הערבים להשיג רוב דמוגרפי בשטח שבין הירדן לבין הים, תחת הכותר של "פלסטין".

הסכסוך נראה כחשוך-פתרון מן הטעם ששום מדינה ערבית לא קיבלה או מקבלת את ה"פלסטינים" אל שטחה, אלא כפליטים הממתינים לפלישה הגדולה לישראל.

הפתרון היחיד האפשרי הוא אם כך הקמת ישות פוליטית "פלסטינית" שתהיה בית לאומי לאומה שנוצרה יש מאין, ולו למראית עין.

הניסיון לברוא ישות כזו בין הירדן לים (מתווה אוסלו) נכשל, ולכן אין ברירה אלא לברוא אותו במקום אחר.

בשני מאמרים נפרדים מתארים שני כותבים שונים את העובדות בשטח, או ליתר דיוק בשטחים הענקיים המשתרעים מערבה ומזרחה לישראל הננסית.

לכאורה, אלה עובדות מעוררות דאגה אודות התגבשות כוחות איסלאמיים אלימים ומאיימים. למעשה, זהו הפתרון שהיה מונח לנו תמיד מול עינינו, אבל מדינת ישראל הרשמית נמנעה מלהזכיר, שלא לדבר על לפעול, ליישומו.

סיני – ביתם של הפלסטינים הבדואים

בנייר עמדה “Sinai: A New Front” מטעם המכון הוושינגטוני למדיניות המזרח התיכון, מתאר אהוד יערי את עברו ומצבו הנוכחי של מדבר סיני.

סיני הוא המשכו הטבעי של הנגב, עד לדלתא של הנילוס, המשך כה טבעי, עד כי הבריטים בנו בו צינור שיוביל מים מן הנילוס ועד לנגב לצורך מאמץ המלחמה שלהם בחזית הטורקית-גרמנית במלחמת העולם הראשונה.

שום דבר אינו מפריד בין סיני ובין הנגב, מלבד גבול מלאכותי שהיתווה שר המושבות של הוד מלכותה, וינסטון צ'רצ'יל. לאחר נסיגת ישראל מסיני 1982-79, התמלא חלקית החלל השלטוני בסיני על ידי משטרו של מובראק, ועתה, כאשר המשטר הולך ומתמסמס, הופך סיני למעין שטח אוטונומי שבשליטת הבדואים, משהו כמו סומליה או תימן.

יתר על כן, מבחינה תרבותית, תושבי סיני הופכים להיות יותר ויותר "פלסטינים" דהיינו, חלק מן הסכסוך היהודי-ערבי, ורואים לעצמם חובה להשתתף בפעילות אנטי-יהודית או לסייע לחמאס, אם בתשלום ואם ממניעים רעיוניים.

היחלשות השלטון המצרי נתפסת גם על ידי חמאס כהזדמנות להרחיב את תחום השפעתו המדינית-דתית-רעיונית על תושבי סיני, ודרכם להתחבר גם לדלתא, שהיא בעיקרה סלפית. גם מקומו של חיזבאללה לא נפקד, ואם בתחילה עצרו הכוחות המצרים את פעילי חיזבאללה, כיום נמלטו רובם ממעצר והם חופשיים לפעול על פי המנדט של חיזבאללה-איראן.

אלקאעידה הוא מותג שנאה להתגדר בו, בייחוד בימים אלה שאל-שבאב התחברו רשמית לאלקאעידה, וגם נציגיהם מצויים בסיני.

כל אלה, לדעת יערי, מסַכְּנים את הסכם השלום בין ישראל למצרים, שעיקרו הוא כי סיני יישאר מפורז מצבא סדיר מצרי מצויד בכלי מערכה שיש בהם לסכן את ישראל.

פרנסתו העיקרית של הבדואי החדש, שהוא איסלאמיסט-מושפע-פלסטיני, היא הברחה של נשק, תחמושת, טילים, נשים וסמים, ואויביו הם גם השלטון המצרי וגם היהודים.

תהליכים אלה הואצו מאוד מאז הבריחה הישראלית מרצועת עזה ומציר פילדלפי, ואם מכר אריאל שרון למישהו את האשליה כי המצרים יטפלו בעזה, הרי התוצאה היתה הפוכה: חמאס מקרין את השפעתו על סיני.

בשל הרושם שסיני מחוסנת מפני התערבות ישראלית, חמאס מעביר יותר ויותר מן התעשייה הצבאית שלו לסיני, כמו את מחסני הנשק והטילים שמגיעים אליו מאיראן ומלוב.

בשל הרושם שהמצרים ויתרו על השליטה בחצי האי, כולל מתקני הגז והולכתם, הבדואים התאגדו לכדי כוחות גדולים שתוקפים את המשטרה המצרית ומניסים אותה מן השטח.

גם כוח המשקיפים הרב-לאומי משתדל להימנע מצרות, וזוהי כל מהותו.

הכוח המצרי השומר על גבול ישראל-סיני מחוסר אמצעים, אינו מסוגל להתמודד עם הבדואים, אינו מתוספק (לעתים הישראלים מביאים מזון לחיילים מצרים רעבים) ולעתים גם אינו חמוש.

המושג המצרי של גבול בינלאומי הוא דבר שיש להזניחו במידת האפשר. מוזר, שיערי אינו מזכיר ולוּ סיבה אחת לזלזול שנוקטת מצרים הרשמית בגבול הישראלי.

אין לשכוח, אומר יערי, שהבדואים של סיני והבדואים של הנגב, ובכלל – חד הם, במיוחד בכל האמור בעסקי ההברחה. ומה שיערי אינו אומר, מפאת התקינות הפוליטית, שעכשיו כאשר הבדואים האידיאולוגים משתפים פעולה עם חמאס, אפשר להקיש גם על האידיאולוגיה של אחיהם ה"ישראלים", הממשיכים את קווי ההברחה, והיו לספקי הנשק העיקריים של ערביי ארץ ישראל, עם או בלי תעודת זהות ישראלית.

ירדן – על סף שינוי

ממזרח – משתנה המציאות. במאמר חדש Jordan Is Palestinian המופיע ברבעון של פורום המזרח התיכון, יש דיון ממצה אודות הפלסטיניזציה של הממלכה ההאשמית. מחברו, מודאר זהראן, המגדיר עצמו כפלסטיני ירדני, מתאר את מדיניות האפרטהייד של ירדן. כמו בדרום-אפריקה, יש בירדן שני מעמדות: מעמד הפלסטינים ומעמד הבדואים. כמו הבדואים של סיני המשליכים מעליהם את מוסרות המשטר המצרי, גם הפלסטינים, הפלאחים המקוריים של עבר הירדן, מתענים וחושבים לנתק את מוסרותיהם של האדונים הבדואים ובראשם המלך ההאשמי.

האפליה נגד הפלסטינים חודרת את כל ענפי השלטון. למרות שהם מהווים יותר משני שליש מתושבי הממלכה, אין ולו מושל אחד פלסטיני באחת משתיים-עשרה הנפות של הממלכה.

המיסים המוטלים על התושב הפלסטיני כבדים מנשוא.

הבדואים לעומת זאת מועסקים בממשל ומקבלים את צרכיהם כחלק ממשכורתם.

ללובשי המדים ומשרתי הממשלה יש חנויות המיוחדות להם, שבהן המבחר והמחירים נמוכים יותר מאשר אלה המיועדים לאוכלוסיה הכללית שכאמור מרביתה פלסטינית. השק"ם הירדני לא התאים מחירים לאינפלציה מזה עידן ועידנים והוא פתוח כמובן רק ללובשי המדים.

הפלסטינים נותרו ללא ייצוג, ללא כוח פוליטי, השכלתם ירודה, ומוטלות הגבלות על פעילותם העסקית. מאז 2008 התגברה מדיניות חדשה של שלילת האזרחות הירדנית מפלסטינים, והגדרתם כפליטים החייבים בשיבה לישראל.

באופן גלוי ובוטה הממשל הירדני משתמש בפלסטינים ככלי משחק במלחמתו בישראל, טוען מודאר זהראן.

אך למרות זאת, מאות אלפי פלסטינים, שבנוסף לאזרחותם הירדנית, מחזיקים בתעודות המאפשרות להם מגורים ממערב לירדן בשטח שבשליטת ישראל, בכל זאת מעדיפים להישאר בירדן מן הטעם שזהו ביתם, שם מתגוררות משפחותיהם ומשם מוצא השבטים שאליהם הם משויכים. זה טוב לממלכה, כיוון שהפלסטינים הם משלמי המיסים, בעוד שהבדואים הם צרכני המיסים.

מימוש "זכות השיבה" היא תקוותם של הבדואים הרבה יותר מאשר הפלסטינים, היות שהבדואים רוצים "לקבל את ארצם חזרה". זוהי הסיבה שהממשל מקבע אותה זכות דמיונית בכל רובדי החקיקה וניהול הממלכה.

בעוד שהמערב עסוק באפליה שנוהגת לכאורה כלפי הערבים ממערב לירדן, וושינגטון מתעלמת לחלוטין מן האפלייה המובנית במשטר שממזרח לירדן. המערב מושקע בארגון אש"ף כמשקל נגד "לאחים המוסלמים".

אלא שאש"ף דוגל בעמדה שפלסטין משתרעת משני עברי הירדן, ככתוב באמנה שלו, וזוהי הסיבה ל"ספטמבר השחור" שבעקבותיו סולק אש"ף מירדן ההאשמית.

ישראל שיתפה פעולה עם דיכוי הפלסטינים, בהתאם לתפיסה ש