אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5359 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5359   
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:10   04.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

דליה רבין דבקה בעמדתה: ''הכל תרגיל''...........  

 
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.10.12 בשעה 09:52 בברכה, פילוביץ שחף
 
מקור ראשון: חושף השבוע, את הציטוט של דליה רבין-פילוסוף,
לא לפני שאומת איתה שוב, לאחר "זיכויו" של אבישי רביב-
"שמפניה", אם היא עמדת על מה שאמרה, לעיתון "עולם האישה
לפני 4 שנים...תשובתה היתה חיובית.

@ הכל תרגיל @

.
.
רצח רבין - מהתנקשות מבויימת לרצח ממוסד



לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב



כמו ידיעות נוספות בקובץ זה, שלדעתי ניגזרות מהסכם אוסלו בכלל ורתצח רבין בפרט...:-

@האני מאשים של זולא@ייכתב להשיב את הספרים@שלום עם אהו-מאזן@

מצ"ב התמליל של דבריו של אדיר זיק היום בערוץ 7,
כנסו בבקשה לקישור המצ"ב...:-
69. להלן התמליל: מרגלית הר-שפי in אבישי רביב out
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5326&forum=gil&omm=69&viewmode=threaded

מבחן התוצאה.
פ"ש



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  גלובס: המרחק בין הר-שפי לרביב פילוביץ שחף 05.04.03 00:00 1
     שרץ שרץ תרדוף - מאת חיים משגב............... פילוביץ שחף 06.04.03 00:48 3
         פסק דין זה יחקוק כתם לעד על מערכת המשפט...... פילוביץ שחף 06.04.03 00:49 4
             לגבי מבחן התוצאה............................. פילוביץ שחף 06.04.03 01:48 6
                 נושא: בקשה רשמית שנשלחה למבקר המדינה בזמנו... פילוביץ שחף 06.04.03 02:00 7
                     שמפניה, יין נסך: 58 השאלות של אדיר זיק....... פילוביץ שחף 06.04.03 08:11 8
                         תיאוריות הקונספירציה לא נעלמו: מאת אמונה אלון פילוביץ שחף 06.04.03 08:29 9
                             הכרעת דין מאוד מוזרה:ד''ר חיים משגב........... פילוביץ שחף 06.04.03 21:17 10
                                 נושא: הגיע הזמן שהעם יאמר את דברו.......... פילוביץ שחף 06.04.03 22:20 11
                                     זיכוי בעייתי, בלשון המעטה :מאת: אליאב שוחטמן פילוביץ שחף 07.04.03 01:54 12
                                         אלכס לכיש:תיאוריית הקונספירציה, הגרסה שלי.... פילוביץ שחף 08.04.03 20:21 13
                                             סייעו לו מבפנים : ד''ר חיים משגב.............. פילוביץ שחף 09.04.03 02:02 15
                                                 זכוי רביב לא סוגר את פרשת רביב............... פילוביץ שחף 09.04.03 03:02 16
                                                     תגובתו של זיגפריד להודעה שלעיל............... פילוביץ שחף 09.04.03 14:54 18
     מדוע ציבור כה גדול תומך במרגלית הר-שפי? פילוביץ שחף 04.05.03 03:30 27
     האם באמת אורי הייטנר יודע מה גורם לניכור... פילוביץ שחף 15.06.03 08:27 40
  אם מה שכתוב בכתבה שהבאת נכון, הרי שזה נורא danielco2 05.04.03 01:03 2
     יובל רבין ירד/ברח מהארץ בשאט נפש............. פילוביץ שחף 06.04.03 01:26 5
         ארון הקבורה בהפגנה נגד רבין - שבירת המיתוס פילוביץ שחף 09.04.03 01:20 14
             ''אבישי רביב''-הקלטה נדירה של הר' בנימין כהנא פילוביץ שחף 09.04.03 14:40 17
                 אין אמת, אין צדק, אין מוסר : מאת אריאל כהנא.. פילוביץ שחף 09.04.03 16:00 19
                     כך, בחדרי חדרים, השב''כ ניסה לסגור את תיק.... פילוביץ שחף 09.04.03 23:52 20
                         תגובות....................................... פילוביץ שחף 10.04.03 01:02 21
                         הכתבה במעריב: ''כך בחדרי חדרים ניסו לסגור.... פילוביץ שחף 05.07.03 17:17 44
                             השב''כ מרים ידיים...!!! בג''צ הורה לחשוף את.. פילוביץ שחף 05.11.03 00:53 66
                                 האם יגאל עמיר פעל בשיתוף פעולה עם השב''כ? פילוביץ שחף 13.11.03 07:21 72
                                     איזו תעודה הציג יגאל עמיר כשהשוטר ביקש ממנו.. פילוביץ שחף 27.12.03 21:37 86
                                 הקונספירציה טחנות הצדק 29.06.08 00:59 135
     סיסמאות השקר בפרשת אהוד יתום................. פילוביץ שחף 22.04.03 08:15 25
  הודעה לעיתונות: יו''ר הועדה הציבורית לחידוש... פילוביץ שחף 11.04.03 17:50 22
     לכל מאן דבעי = עם ישראל...................... פילוביץ שחף 11.04.03 17:52 23
         מר תמיר בנימין דורש מראש הממשלה שרון לחקור... פילוביץ שחף 17.06.03 10:04 41
     ב-21.5.03 הופיע יהודי אזרח מדינת ישראל....... פילוביץ שחף 25.05.03 23:20 31
         העד נפגש לראשונה עם בארי חמיש לאחר ההופעה שלו פילוביץ שחף 26.05.03 01:44 32
         אדיר זיק חושף בתכניתו היום................... פילוביץ שחף 13.06.03 15:30 38
         כתם דם במושב הימני קדמי ברכב השרד של רבין פילוביץ שחף 21.09.03 18:26 54
         מקור ראשון פירסם אתמול את העדות של ק. הביטחון פילוביץ שחף 15.11.03 20:52 75
             עדות נוספת נחשפת היום:מסלול הפינוי מזירת הרצח פילוביץ שחף 02.01.04 04:55 87
     !!! משפט רביב - ''משחק מכור'' !!! פילוביץ שחף 06.06.03 18:09 36
         הפצוע המזנק ................................. פילוביץ שחף 07.06.03 17:44 37
             מה אומרות לנו התמונות מזירת ''הרצח''.....?? פילוביץ שחף 05.07.03 19:28 45
                 הירייה השלישית ברבין......................... פילוביץ שחף 05.07.03 20:44 46
                     שעת מעצרו של יגאל עמיר, מספר הסידורי של האקדח פילוביץ שחף 18.07.03 12:40 47
                         התקשורת מדווחת ערוץ 7: ''בכיכר או מאוחר יותר?'' פילוביץ שחף 22.07.03 14:01 49
                             ד''ר גוטמן הרופא שקיבל את רבין ז''ל מדבר....... פילוביץ שחף 21.08.03 07:39 50
                                 רבין לא היה היחידי שנורה במכוניתו ........... פילוביץ שחף 27.10.03 20:21 58
                                     שמעתי קול שאומר משהו כמו זה סתם, זה לא אמיתי פילוביץ שחף 02.11.03 19:07 65
                                 הסוד של ד''ר יקירביץ'................ פילוביץ שחף 03.01.04 06:58 89
                                     מכתב האיום שנשלח לרופאי איכילוב = רצח רבין !! פילוביץ שחף 03.01.04 07:16 90
                                         פרופ' גבי ברבש מנהל בי''ח איכילוב קיבל את..... פילוביץ שחף 03.01.04 08:21 91
                                         פרופ' קלאוזנר הגיש מכתב התפטרות למנהל גבי ברבש (*) פילוביץ שחף 10.05.11 04:38 140
                                     דליה רבין שמעה שיגאל עמיר מתכוון להנשא....והתמוטטה !! פילוביץ שחף 21.01.04 10:07 100
                     הקליעים, הדימום ופערי הזמן = רצח רבין........ פילוביץ שחף 03.01.04 12:27 92
             יורם רובין קודם, קב''ט שגרירירות וושינגגטון !! פילוביץ שחף 05.11.03 08:23 67
         זיכויו של רביב - הכרעת דין מאוד מוזרה ....... פילוביץ שחף 25.12.03 00:13 83
             פרשת אבישי רביב - ה'פגע-רע' של השב''כ !! פילוביץ שחף 27.12.03 21:02 85
     ''מונע בית המשפט עצמו במודע מלהגיע לחקר האמת'' פילוביץ שחף 26.11.03 08:54 78
  הדיאטה של רבין......{ ועוד } פילוביץ שחף 13.04.03 03:23 24
     ''מורשת רבין'' האמיתית !! פילוביץ שחף 02.11.03 00:21 61
         * יצחק רבין והכיתוב האסור * פילוביץ שחף 02.11.03 09:30 62
             שישי-אדם ברוך/מעריב = מורשת רבין............ פילוביץ שחף 02.11.03 12:39 64
                 תמונה מענינת של פרס ביום הזכרון ליצחק רבין... פילוביץ שחף 12.11.03 12:15 70
         מרקי קקטוס: משהו על מורשת רבין.............. פילוביץ שחף 29.11.03 17:44 79
         פיצויים למורה שקרא לא ללמד את מורשת רבין פילוביץ שחף 04.01.04 14:57 93
             הצעת חוק להנצחת זכרו של יצחק רבין (תיקון), התשס”ג-2003 פילוביץ שחף 19.01.04 03:12 99
             מורשת רבין עדיין נושכת ובועטת. (עתירה לבג''צ) פילוביץ שחף 14.10.07 20:08 128
                 עידכון: ''המורה שכתב נגד מורשת רבין זכאי לשימוע'' פילוביץ שחף 26.10.07 01:38 129
         תופסק עבודתה!עובדת משרד חינוך שהמליצה להדחיק מורשת רבין פילוביץ שחף 10.03.04 17:07 103
     בן כספית: צוואתו של רבין = פנקס שרות !! פילוביץ שחף 02.01.04 08:34 88
     שנת 1985: לאיזה שר בממשלה יש בעיות שתיה? (רבין) פילוביץ שחף 27.10.07 13:14 130
         אתה מטעה את הקוראים לחשוב שלרבין היתה דיאטה של שתיה Liquid 23.04.08 20:40 133
  הסיבה השנייה לרצח רבין הלבנה כמיליארד דולר !! פילוביץ שחף 30.04.03 07:46 26
     יגאל עמיר קיבל ``צ`ופר``:שיפור בתנאי הכליאה. פילוביץ שחף 16.05.03 09:55 28
         לא אתפלא אם הוא ישוחרר יום אחד. מלכיאל 18.07.03 16:13 48
         יגאל עמיר תרגם מרוסית ספר שכתבה לריסה פילוביץ שחף 26.01.05 19:47 123
     צ'רנוי, ניצח =חברת בזק =משה שחל =שמעון פרס פילוביץ שחף 16.05.03 16:37 29
         ''עוקף צ'רנוי'' פרשת זאבי - בזק פילוביץ שחף 03.08.08 14:57 137
     הרשות חוקרת: חשד להרצת אגרות חוב ............ פילוביץ שחף 17.05.03 20:24 30
     היום כבר ניתן לספר שמשהו מאוד מסריח.......... פילוביץ שחף 05.07.03 14:02 43
     ז'אן פרידמן מארגן ואחראי אבטחת העצרת שהובילה פילוביץ שחף 24.08.03 04:12 51
     הסיבה הראשונה להירצחו של יצחק רבין ז''ל הי''ד! פילוביץ שחף 11.09.03 11:40 52
         ....שבו דרש יצחק רבין משמעון פרס לחדול !! פילוביץ שחף 12.09.03 12:05 53
     תקדים: בורר (שופט) הודח בגלל שהסתיר מידע פילוביץ שחף 02.12.07 21:08 131
     חשד: בכיר במשרד הפנים מכר ויזות לפושעים פילוביץ שחף 11.05.08 14:52 134
  ''הפעלת נערים על ידי השב''כ'': שאילתה שהועלתה... פילוביץ שחף 26.05.03 03:58 33
     יעקב פרי הסנדק של כרמי גילון שוב מסית ברשת ב' פילוביץ שחף 01.06.03 13:28 34
         חשיפה: שמפניה 2003 =י.ק.ו בעל כינוי מוטי חסיד פילוביץ שחף 02.06.03 09:06 35
     2 צעירים נעצרו לאחר שביימו את רצח ראש הממשלה פילוביץ שחף 18.11.03 07:38 76
         האיום על חיי ראש הממשלה ממשיך ואיפה השב''כ ?? פילוביץ שחף 12.01.04 13:39 96
     האם השב''כ בונה אתרים ישראלים ושותל בהם.... פילוביץ שחף 24.12.03 18:40 82
         חשיפה מאלפת אודות פרשת השב''כ והאינטרנט באתר פילוביץ שחף 27.12.03 18:57 84
         חשיפה:השב''כ החליט להרחיק משירותיו את אורן מנו לוי מ. פילוביץ שחף 22.01.04 02:32 101
         כתב אישום נגד נוכל ירושלמי בשם אורן (מצליח) לוי .. פילוביץ שחף 18.10.04 22:28 120
         ''חתול רחוב'' ממנהלי אתר פרש, הולך לכלא ל-4 שנים פילוביץ שחף 25.11.04 22:09 122
         סקופ: איך עובד השב''כ ! פילוביץ שחף 06.04.05 16:09 124
         השבוע ביום א' ב-11:00 (3.4.05)נכנס הגולש חתול רחוב לכלא פילוביץ שחף 08.04.05 15:37 125
         האם סוכני השב''כ פטורים מעונש מאסר המוטל -אורן לוי ?! פילוביץ שחף 15.07.05 03:48 126
         המשך מרתק לעלילות ''חתול רחוב'' או בשמו החדש ''streetca פילוביץ שחף 22.10.05 20:44 127
  לקנא באמריקאים: חקירת רצח אחרי 120 שנה....... פילוביץ שחף 15.06.03 00:39 39
  כמה עולה/שווה כסף השם ''רבין'' .....?? פילוביץ שחף 04.07.03 12:46 42
     מי שפגע במורשת רבין זה איש אחד -שמעון פרס!! פילוביץ שחף 30.10.03 16:05 60
         ''מותר להתנגד לדרכו של רבין'' פילוביץ שחף 05.11.03 08:32 68
         לימוד מוסר ולקחים מ- ''מורשת רבין'' -נאמן למקור פילוביץ שחף 13.11.03 02:23 71
         ר''מ אוסטריה ברונו קרייסקי חיבב את יצחק רבין!! פילוביץ שחף 13.11.03 21:25 73
     רבין בע''מ !! פילוביץ שחף 11.11.03 14:54 69
     כך הונפק בול יצחק רבין................. פילוביץ שחף 14.11.03 16:53 74
         הקומוניסט אמיל חביבי בבול עם אבות הציונות!! פילוביץ שחף 25.11.03 16:53 77
         מרכז הנצחה למורשת גוש קטיף = מרכז הנצחה למורשת רבין פילוביץ שחף 02.08.08 14:04 136
             מוריס טלנסקי: ''גם רבין קיבל ממני כסף'' פילוביץ שחף 13.08.08 21:14 138
     שומרי האנדרטה / ידידה מאיר פילוביץ שחף 11.01.04 23:24 95
     האם דוכן הפלאפל ע''ש רבין פוגע ברגשות הציבור? פילוביץ שחף 13.01.04 05:54 97
  עוזרו ויד ימינו של פרופ' היס כתב ספר......... פילוביץ שחף 02.10.03 14:40 55
     נתן זהבי ממשיך להכשיר שרצים = יוסי גינוסר !! פילוביץ שחף 16.01.04 08:10 98
  אתר אינטרנט לזיכרו של רבין באתר של כנסת ישראל פילוביץ שחף 21.10.03 20:35 56
     אתר הכנסת תובע את ''הלמו'' ומי יתבע את עו''ד אמנון זיכרוני פילוביץ שחף 27.03.04 13:34 104
  שמועה: האם/מדוע שומר פר' היס את הלבלב של רבין פילוביץ שחף 25.10.03 23:10 57
  ש.ה מבכירי השב''כ פורש וחושף........ פילוביץ שחף 28.10.03 20:31 59
  למה לקחו את לאה לשב''כ ולא לבית החולים? פילוביץ שחף 02.11.03 11:31 63
  הבנת החשיבות של גינויי הרצח של של רה''מ רבין!! פילוביץ שחף 10.12.03 21:44 80
  ''שמוק אחד ירה בראש הממשלה 3 כדורים והרגו'' פילוביץ שחף 12.12.03 11:06 81
     רצח רבין- דיון בפורום אקטואליה !! פילוביץ שחף 06.01.04 15:38 94
     דיון בפורום אקטואליה.............. פילוביץ שחף 14.02.04 06:38 102
     רודף צדק: בקשה מהמנהלים של הפורום פילוביץ שחף 12.09.04 06:02 105
     קפה: נמאס כבר מקונספירציות רבין, חובבי מדע בדיוני. פילוביץ שחף 12.09.04 06:04 106
         הגולש שמפניה ממשיך לאיים !!!! פילוביץ שחף 26.10.04 16:30 121
     אבניבי: אשכול קונספירציות בנושא רצח רה''מ רבין פילוביץ שחף 12.09.04 06:20 107
         המשך האשכול שפתח אבניבי............. פילוביץ שחף 12.09.04 06:33 108
             ''המשך האשכול שפתח אבניבי.............'' פילוביץ שחף 12.09.04 06:36 109
                 ''''המשך האשכול שפתח אבניבי.............'''' פילוביץ שחף 12.09.04 06:56 110
     אבניבי: יהמשך - אשכול קונספריציות בנוגע לרצח רה''מ רבין פילוביץ שחף 12.09.04 06:59 111
     אבניבי: המשך - אשכול קונספריציות בנוגע לרצח רה''מ רבין פילוביץ שחף 12.09.04 07:06 112
     אבניבי: המשך - אשכול קונספריציות בנוגע לרצח רה''מ רבין פילוביץ שחף 12.09.04 07:11 113
     CatSnatcher: בקשה מאורליאן ויתר השפויים פילוביץ שחף 12.09.04 07:13 114
     רודף צדק: ילמה תמיד נדמה לי ששמעון מושך בחוטים. פילוביץ שחף 12.09.04 07:15 115
     אבניבי: ''המשך- אשכול קונספירציות בנוגע לרצח רבין'' פילוביץ שחף 12.09.04 07:19 116
     בייבי בום : יש לי שאלה..... פילוביץ שחף 12.09.04 07:22 117
         רודף צדק: יהמשך מס' 7 - אשכול קנוניות בנוגע לרצח רה''מ פילוביץ שחף 12.09.04 07:25 118
     ''האם ניתן לעבור בצומת אבן גבירול-בלוך על פי התמונה'' פילוביץ שחף 12.09.04 07:29 119
  ''תיק לא סגור'' - מעכשיו באינטרנט אייקון 02.12.07 22:18 132
  דליה רבין חגגה יום הולדת 60 (תמונות) פילוביץ שחף 28.03.10 05:55 139
  סירטון: 'הקונספציה האמיתית' = 'הסוס הטרויאני' (*) פילוביץ שחף 17.10.11 21:30 141
  ........................... 669 10.06.12 15:49 142

     
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:00   05.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. גלובס: המרחק בין הר-שפי לרביב  
בתגובה להודעה מספר 0
 
עבר עריכה לאחרונה בתאריך 05.04.03 בשעה 00:05
 
עו"ד צבי נוח 01/04/03 12:51
המרחק בין הר-שפי לרביב

מדוע מצא בית המשפט לנכון להרשיע את מרגלית הר-שפי בביצוע העבירה של אי-מניעת רצח רבין, ולזכות דווקא את אבישי רביב?

ובכן, לכך יש הרבה יותר מתשובה אחת.

1. איפה ואיפה?

מי שאיננו מצוי בכל רזי העובדות הקשורות בפרשת רציחת ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, על כל ספחיה המשפטיים, עלול לשאול את עצמו, למשל, את השאלה הבאה - מדוע מצא בית המשפט לנכון להרשיע את מרגלית הר-שפי בביצוע העבירה של אי-מניעת הרצח, ולזכות דווקא את אבישי רביב (שנודע בכינויו השב"כי "שמפניה")? איפה ואיפה?

התייחסותו של נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אמנון כהן, לאפשרות העלאתה של קושיה שכזו הינה במקומה. אכן, יהיו מי שיטענו (לאחר קריאמודעה

ה מעמיקה של פסק הדין, ויש כאלה שיטענו זאת אף ללא התעמקות בפסק הדין) להפלייתה לרעה של הר-שפי. אלא שהנשיא כהן ראה לנכון לפניו לטענה אפשרית זו תשובה חד משמעית - "קיים הבדל בין השניים, הן בכתב האישום שהוגש מלכתחילה כנגד כל אחד מן השניים והן בקביעות שנקבעו בבתי המשפט".

ההבדלים שבין מרגלית הר-שפי לבין אבישי רביב נסבים, לשיטתם של השופטים, על כמה צירים: היא ידעה שיגאל עמיר מתכוון לרצוח את רבין, הוא לא ידע; היא שמעה פרטים ממשיים מפיו של עמיר על הכנות שביצע לקראת הוצאת זממו מן הכוח אל הפועל, הוא לא; הקשר שלה עם עמיר היה הדוק יותר מהקשר של רביב לעמיר; היא ידעה על ניסיון קודם של עמיר לבצע את הרצח, רביב לא ידע (לעניות טעמנו, הסתמכותו של הנשיא כהן על "בעל הדבר עצמו יגאל עמיר, כי קיים שוני בין אבישי רביב למרגלית הר-שפי", היתה מיותרת).

העובדה ששלושת השופטים הגיעו למסקנה אחידה, לפיה לא הוכחה ידיעתו בפועל של אבישי רביב אודות כוונת הרצח של יגאל עמיר, מקנה לתוצאה המזכה נופך נוסף של מוצקות (הגם שדרכם של השופטים אפעל-גבאי ורומנוב אלי המסקנה לא היתה זהה לדרכו של הנשיא כהן). השופטים לא פסחו על עיקרי העובדות והנסיבות, ואיזו מהטענות ההדדיות לא נשמטה מעיניהם ומפסק הדין.

מוצקותה של המסקנה הסופית מתחזקת גם בעובדה ששני השופטים שמלכתחילה הכשירו (בניגוד לדעתו של הנשיא) את התרשומות שכללו את "הודאותיו" של רביב, החליטו בסופו של יום שלא לבסס עליהן ממצאים מרשיעים.

עדיין, יש מקום גם למחשבה אחרת. מצבור הראיות המפלילות שנאספו לחובתו של רביב מזה, ואסופת השיקולים שהנחו את השופטים שלא לסמוך על חלק מהם, או לקבל חלק מההסברים שסיפק רביב לראיות המפלילות כנגדו, עלולים להותיר את הקורא בתחושה ש"אפשר גם אחרת". צריך להדגיש, אין באמור משום הטחת ביקורת על נכונות התוצאה הסופית, בהחלט לא. כל שכן אצל מי שמלכתחילה סבורים שעבירת אי מניעת הפשע היא עבירה קשה, מבחינה אידיאולוגית ומבחינת יישומה המעשי. כל שכן, אצל מי שלא התרשמו במישרין מאישיותו הכל כך בעייתית של רביב, כפי שזו עולה מהתיאורים הכלולים בפסק הדין.

2. שמפנייה

רביב שימש סוכן של השב"כ לאורך שמונה השנים שקדמו לרצח. הוא תואר בפסק הדין כסוכן מסור, אך בעייתי, כאישיות אלימה, אך גם רגישה. הוא סיפק למפעיליו בשב"כ מידע בעל ערך, בין היתר על אנשים הקרובים לו, ובד בבד ביצע פעולות בעלות אופי פלילי. הוא עזר ליגאל עמיר בחלק מהפעילויות שאירגן האחרון, אך בה בשעה מסר למפעיליו בשב"כ מידע אודות מקצת מהפעילויות הנ"ל.

התביעה הסתמכה על אמרות שרביב מסר לחוקריו מיד לאחר הרצח. במהלך המשפט אישר רביב חלק מאמרותיו כאמירות אמת, לגבי חלקן האחר טען, כי שיקר את חוקריו, או לא זכר אם הן אמת או שקר. נמחיש להלן את העיקריות שבהן.

הוא הודה ששמע את יגאל עמיר מכריז באוזני רבים כי על רבין חל "דין רודף" ו"דין מוסר" ש"צריך להרוג אותו"; שיגאל עמיר סיפר לו כי הגיע לטקס שנערך ב"יד ושם", בו אמור היה רבין ליטול חלק; כי הר-שפי ובחורה נוספת סיפרו לו שהן חוששות שיגאל עמיר עלול להיכלא למאסר עולם.

רביב גם אמר לחוקריו דברים חמורים יותר - שיגאל עמיר התבטא בפניו, בכמה הזדמנויות, על כוונה לרצוח את רבין; וגם סיפר לו כי בטקס שהתקיים ב"יד ושם" התכוון לרצוח את רבין; כי הוא ידע שיגאל עמיר התמקד בראש הממשלה, אותו ראה כ"הבעיה האמיתית"; שמרגלית הר-שפי אמרה לו שיגאל עמיר "הולך לרצוח את ראש הממשלה"; שהר-שפי ובחורה נוספת אמרו לו שהן חוששות פן יגאל עמיר עלול להיכלא למאסר עולם, וזאת בשל כוונתו לרצוח את רבין.

רביב טען במהלך עדותו במשפט, שהדברים האחרונים שסיפר לחוקריו היו שקרים. הוא הסביר כי סבר שמדובר בשיחות פנימיות שהוא מנהל עם חוקריו, שיחות שאינן במסגרת חקירה פלילית. סניגוריו הוסיפו, ש"הנאשם הבין כי סוכן 'טוב' הוא סוכן ש'יודע', וסוכן ש'אינו יודע' הוא סוכן 'רע'. לכן, כאשר הוטחה בו הטענה 'לא ידעת את שהיית צריך לדעת ולכן אתה סוכן רע', תפס הנאשם את אי הידיעה כביטוי לכישלון אישי שלו כסוכן. מאחר שתדמיתו של הנאשם בעיני מפעיליו והמשך שירותו בשב"כ היו חשובים לו מאד, רצה הנאשם להציג את עצמו כסוכן 'טוב".

3. ידע או לא ידע

השופטים קיבלו את הסבריו של רביב. הם קבעו, שדווקא אותן אמירות אחרונות - האמירות שבכוחן היה לבסס ידיעה פוזיטיבית של רביב על כוונת הרצח שקיננה אצל יגאל עמיר - נאמרו ע"י רביב לחוקריו בשקר. את מסקנתם זו ביססו השופטים על תשעה טעמים, ובכללם החששות המלווים את ההסתמכות על הודאות הנגבות מנאשמים, המצב הנפשי הקשה בו היה שרוי רביב במהלך החקירות והלחצים שהופעלו עליו, על חולשת משקלן הראייתי של הודיות הנרשמות על זכרונות דברים, ולא בהודעות פורמליות הנגבות ונרשמות בזמן אמת ומאושרות בחתימתם של הנחקרים.

מאלפים ביותר הם הנימוקים הפרסונליים, אלו הקשורים למבנה אישיותו של רביב. הוא תואר ע"י מפעיליו בשב"כ כאדם ילדותי, הנסחף אחר האירועים ללא יכולת שליטה עצמית, כרודף פרסום, כ"בעל אישיות נמוכה, שאינו מבדיל בין עיקר לטפל". פסיכיאטרית שבדקה אותו מצאה כי רביב הינו בעל "הפרעה אישיותית נרציסטית". "מכל האמור", קבעו השופטים, "עולה אפוא כי אין מדובר באדם בעל רמה אישית גבוהה, חוסן פנימי ובטחון עצמי, אלא באישיות חלשה תלותית משהו, 'המבקשת למצוא חן', אשר לגביה קיים 'סיכון' של מתן הודאות שווא".

השופטים מתארים את חייו של רביב לאורך שנותיו כסוכן שב"כ כחיי אדם החי ב"עולם השקר". העמדת פנים מתמדת, שקרים לסובבים אותו, אפילו לאשתו ולהוריו, דואליות תפקודית (כסוכן שב"כ מזה, וכמפר חוק מזה; כחילוני, המעמיד פני דתי; פעיל ימין, המסגיר חלק מחבריו לפעילות), הטעיית מפעיליו בשב"כ ועוד. רביב שיקר לא רק את הסובבים אותו, אלא בראש ובראשונה את עצמו. השופטים לא היו נכונים לקבוע ממצאים של אמת ושקר המסתמכים על מי ש"הגבולות בין אמת לשקר אצלו היו מטושטשים".

סתירות פנימיות בגרסאות המפלילות, חזרת רביב מחלק מדבריו, חיסורו של מניע ונכונותו לשמש כמדובב של יגאל עמיר (לאחר ביצוע הרצח) חתמו את שיקוליהם המעמיקים בהחלט של השופטים.

4. גן השבילים המתפצלים

כאמור, הנשיא כהן סבר, כבר בסוף משפט הזוטא, שיש לפסול את ההודאות שמסר רביב לחוקרי השב"כ. עמדתו דאז היתה עמדת מיעוט, ולפיכך נשמע משפטו של רביב עד-תום. אלא שכדבריו בפסק הדין הסופי, "הגם שבמשפט הזוטא נפרדו דרכינו, הרי בסופו של יום, כמו בגן השבילים המתפצלים, שבו דרכינו ונפגשו, והתוצאה אליה הגענו היא אחת".

אכן כך. ובכל זאת, גישתו המשפטית של הנשיא כהן לאורכו של המשפט, וכפי שמצאה את ביטויה בנכונות הנדירה לעצמה לפסול את ההודאות כבר בשלב משפט הזוטא, מבטאה גישה מרחיקת לכת יותר מהדרך שנבחרה על ידי חבריו למותב. פסק דינו שם דגש על החששות מפני הודאות שווא ועל חשיבות העמידה על משמר הזכויות המוקנות לנאשמים (העמדתם מראש על זכויותיהם, אזהרה מפני הפללה עצמית, העמדתם על הסטטוס האמיתי שלהם כנחקרים, הזכות למפגש עם עו"ד, הקפדה על כיבוד זכות השתיקה, על חובת ההוגנות בניהול חקירה פלילית, וכדומה).

בצד הזיכוי טרחו השופטים להדגיש את השקפתם בדבר צידקת דרכה של התביעה בעצם הגשתו של כתב האישום כנגד רביב. הם דחו בפה מלא את טענותיו, על קונספירציה שנקשרה כביכול נגדו בעצם הגשת כתב האישום. הם הבהירו, שלו היתה מוכחת ידיעה של רביב אודות כוונותיו של עמיר לרצוח את רבין ז"ל, או אז היה הוא מורשע בדין.

את טענתו של רביב, כי עומדת לו "הגנה מן הצדק", דחו השופטים. השופטים אפעל-גבאי ורומנוב ציינו, כי "שום צדק" לא היה מביא לזיכוי, לולא חיסורה של הידיעה הנדרשת להרשעה. ואילו הנשיא כהן הוסיף, "כי בנסיבות המקרה דנו זוהי טענה מקוממת, במיוחד כאשר מדובר ברצח ראש ממשלה".

(ת"פ שלום י"ם 2070/99 מ"י נ. אבישי רביב, הכרעת דין מיום 31.3.03. הנשיא אמנון כהן והשופטים אורית אפעל-גבאי ואריה רומנוב. בשם המאשימה עו"ד א' סון, מ' שילה וע' פלש, בשם הנאשם עו"ד א' פלג, מ' הכהן, י' ארנון וח' לסר)
http://www.globes.co.il/serve/

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:48   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. שרץ שרץ תרדוף - מאת חיים משגב...............  
בתגובה להודעה מספר 1
 
דקטרין
חבר מתאריך 15.4.02
2061 הודעות 00:40 06.04.03

שרץ שרץ תרדוף - מאת חיים משגב.

מי שעיניים בראשו יכול להבין שהממסד כולו
עשה במשפט רביב הכל כדי לטהר את השרץ.
הכרעת הדין מאוד מוזרה. חשוב לומר את הדברים האלה
כבר בתחילה. אומנם באתרי האינטרנט פורסמו רק עיקרי
הטעמים לזיכויו של אבישי רביב, אולם מי שעיניים
בראשו יכול להבין שהממסד כולו, ובמיוחד שירות הביטחון
הכללי, עשה את כל מה שרק אפשר ומלעשה הרבה מעבר
למה שמותר בחברה חופשית, כדי לטהר את השרץ ששירת
בנאמנות אין קץ את אלה שביקשו להמאיס על רוב העם
היהודי את המתיישבים ביהודה ובשומרון, ולמכור לו סחורה
רקובה, מעלה צחנה, מבית היוצר של שרלטני אוסלו.

במשך שמונה שנים - לא פחות! - שירת אבישי רביב את
אדוניו כשהוא עושה מעשי תועבה למכביר, החל מהתנכלות
לערבים במטרה להשחיר חפים מפשע, וכלה בנשיאת תמונתו של
יצחק רבין נושא מדי ס"ס בהפגנה של מחנה הימין הלאומי
בכיכר ציון בירושלים. מעשיו הפליליים נעשו, לא פעם,
בידיעת מפעיליו בשב"כ, ולעיתים קרובות נאלצו בפרקליטות
המדינה להכריע בעד 'סגירת התיקים' מחשש שהזוהמה תתגלה
ומעשי הפרובוקציה שלו יתהפכו על יוצריהם - ממש כמו שקרה
בימים האלה לליאורה גלט-ברקוביץ.

ברור אפוא, שאם אבישי רביב ידע, במובן המשפטי של המילה,
שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין - גם השב"כ ידע. את
זה הבינו היטב גם עדנה ארבל וגם אליקים רובינשטיין. מכאן
גם המחלוקת שהתגלתה בזמנו בשורות הפרקליטות: אלה - ובראשם
היועץ המשפטי לממשלה - מבקשים למצות את הדין עם אבישי
רביב, גם במחיר רעידת האדמה הצפויה, ואלה - ובראשם
פרקליטת המדינה - מבקשים להסתיר בכל מחיר את השבר האיום
ונורא שהתגלה במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.

נוכח פסק הדין המזכה, ניתן, לכאורה, לטעון שאלה ששללו אז
את העמדתו של אבישי רביב לדין צדקו, ולא היא. שבתי וקראתי
את העיקרים שפרסם בית משפט השלום בירושלים והשוויתי אותם
לדברים שכתב בזמנו פרופסור אליאב שוחטמן מן הפקולטה למשפטים
באוניברסיטה העברית ליועץ המשפטי לממשלה, במטרה לעודדו במחלוקת
שנפלה בינו לבין עדנה ארבל, ומצאתי שמשהו לא אמיתי, הזוי,
מטורף לגמרי, אירע במקומותינו.

לא יכול להיות שכל הראיות הברורות שהיו בידי מאשימיו של
אבישי רביב הפכו בן לילה ל "ספק סביר". הרי עוד ב 19-11-95
פירסמו העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת ב'מעריב' שדקות
ספורות לאחר שנודע על ההיתנקשות ביצחק רבין כבר ידע אבישי
רביב למסור בזימוניות פרטים מלאים ומדויקים על זהותו של
המיתנקש. יש גם פרוט של עדויות נוספות, מרשימות במיוחד,
בפניתו של פרופסור אליאב שוחטמן, אולם את כל אלה לא מצאתי
בהכרעת הדין המזכה.

מה שכן מצאתי שם אלה דברי הבל למכביר, כגון שאבישי רביב
הוא אדם ילדותי באופיו,בעל רמה אישית נמוכה, אשר אינו יודע
להבחין בין עיקר לטפל, הסובל מהפרעה אישיותית נרקיסיסטית.
ואני חזרתי ושאלתי את עצמי כלום זה האיש ששרות הביטחון הכללי
העסיק שנים כה רבות לשם השחרת פניהם של מאות אלפי יהודים ?

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ, אלה שבפניהם היתודה
בזמנו אבישי רביב שהוא ידע שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין,
חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט ולגרום לזיכויו של
חברם לשעבר ? כלום באמת חושבים במערכת המשפט שהזיכוי הזה ימית,
אחת ולתמיד, את התזה שרצח ראש הממשלה לא יכול היה להתבצע ללא
סיוע מ "בפנים" ?

האם שכחו אבירי "שלטון החוק" שלאה רבין כתבה בספרה 'הולכת בדרכו'
שאנשי השב"כ, אלה שדחקו אותה לתוך המכונית, אמרו לה ש "זה לא
היה באמת" ושהכדורים הם "כדורי סרק" ?

בושה וחרפה, מערכת טוטילטארית, רקובה, מנסה, לשוא, לחפות על מה
שקרה אז - כדי שלא תישאלנה שאלות היום בנושאים הכרוכים באכיפת
חוק סלקטיבית.

מקור: מקור ראשון, מדור דעות, דר' למשפטים חיים משגב

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:49   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. פסק דין זה יחקוק כתם לעד על מערכת המשפט......  
בתגובה להודעה מספר 3
 
ניצן אור
חבר מתאריך 8.10.01
7242 הודעות 00:44 06.04.03

1. ספה''ד הזה יחקוק כתם לעד על מערכת המשפט

ילמדו אותו באוניברסיטאות כדוגמא לתוצאת אי אמון לחלק ענק בציבור.
אין לי ספק שבין המפסידים הגדולים יהיו כמובן 3 השופטים שקבלו את
ההחלטה "פה אחד". הם כבר סומנו במערכת כסוג לא איכותי.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:48   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. לגבי מבחן התוצאה.............................  
בתגובה להודעה מספר 4
 
תאריך ההודעה: 13/07/02
שעת ההודעה: 03:10
מאת: pilovich shahaf

" בית משפט העליון- השופטת דורנר החליטה בפסק דין חד משמעי להעניק
משפט חוזר לעמוס ברנס, {אחרי 25 שנה} בחודש מאי האחרון, ורק השבוע, יצאה הודעה לעיתונות שהיועצה"מש לממשלה ופרקליטת המדינה יחליטו מה לעשות בנידון, כי הם לא יכולים להגיש כתב אישום חדש לאחר 25 שנה מאז הורשע עמוס ברנס ברצח רחל הלר, ז"א שהם יחליטו בקרוב שעמוס ברנס
יוצא זכאי כשלג מרצח "רחל הלר..."

האם ידוע לך שהשופט חיים כהן שנפטר לא מזמן בא במיוחד לכלא לבקש סליחה ומחילה מעמוס ברנס וביקש מימנו לבקש חנינה אחרי 3 שנים שהוא מרצה את עונשו, ועמוס סרב לבקש, ואחרי 3 שנים נוספות, חיים כהן בעצמו חתם על בקשת החנינה בתנאי שעמוס ברנס יהיה זכאי לבקש משפט חוזר, ועמוס ברנס שוחרר לאחר 10 שנים וזאת לאחר שנגזר עליו מאסר עולם, והיום לאחר 25
שנה הוא מחכה עכשיו להחלטתו של היועצהמ"ש לממשלה באם להגיש כתב אישום חדש או להוציאו זכאי.....!!

@ עכשיו לנושא הנדון...:-

יגאל עמיר הורש ברצח רבין על ידי בית המשפט בישראל ומבחינתי שישב בכלא עד סוף ימיו.
אבל אם יש ספק אזי אין ספק, חובתנו לבדוק ולרדת לעומקם של דברים, ואני מבטיחך שבהמשך עוד אתה וכל עם ישראל יופתע, ואני מתכוון לעם ישראל ולא לשילטון האוליגרכיה שיודע באמת את האמת האמיתית...המשך לעקוב אחרי העובדות והראיות שיוצגו בהמשך...

@ זכור- אין חדש תחת השמש,
נושא: שילטון האוליגרכיה-בית משפט העליון
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=303&msgid=3808769
אני מצפה מימך במיוחד לשיקול דעת נכון בהבנת הניקרא..."
משפטו של אבישי רביב מתחיל בעוד כשבועיים, תעקוב אחרי המשפט...!!

נכון להיום: מבחן היה....ותוצאות עוד תהיינההההה :(

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:00   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. נושא: בקשה רשמית שנשלחה למבקר המדינה בזמנו...  
בתגובה להודעה מספר 6
 
תאריך ההודעה: 12/07/02
שעת ההודעה: 22:50
מאת: pilovich shahaf

נושא: בקשה רשמית שנשלחה למבקר המדינה
ולגורמים רשמיים נוספים בכלל וניבחרי ציבור בפרט בארץ ובחו"ל-מצ"ב הבקשה בשלושה קבצים בשרשרת הודעות הנילוות להודעה זו לנוחיותכם וליושרכם הציבורי והאחראי, ואנא לשם שינו, |שימו בצד את רגשותכם, שינאתכם הכללית והאישית, ותנסו להבין במה דברים אמורים, ואם תצליחו להפריך טענות אלו, אני הראשון שאזעק זאת קבל עם ועדה...

לידיעתכם ועדת שמגר קבעה שרבין ז"ל נורה פעמיים בגבו מטווח של 50 ס"מ, והמסמכים אשר יובאו בהמשך לנושא הזה, מוכיחים מעל כל ספק ש...:-
1. המשטרה קבעה שרבין ז"ל, נורה מטווח 0 {אפס} פעמיים בגבו.
2. כל הרופאים המנתחים והאחיות חדר ניתו בכלל וד"ר גוטמן בפרט, קבעו שרבין ז"ל נורה 3 {שלוש} פעמים: פעמיים בגבו ופעם נוספת מלפנים ובזמנים שונים...

להזכירכם בעוד כשבועיים מתחיל סוף סוף משפטו של- "אבישי רביב", בג"ץ דחה את בקשתו לבטל את כתב האישום שהפרקליטות והיועצהמ"ש לממשלה הגישו נגדו...." אין לי ספק שמדינת ישראל הכינה ועשה עיסקת טיעון עם "אבישי רביב", אבל ימים יגידו...



@ והימים הגידו ....ועוד יגידו !!!

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:11   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. שמפניה, יין נסך: 58 השאלות של אדיר זיק.......  
בתגובה להודעה מספר 7
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 04.11.05 בשעה 04:20 בברכה, פילוביץ שחף
 
@ ``לא תרצח``. מי שלקח נשק ורצח את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ראוי לעונש שהוטל עליו.

@ עברו שנתיים מאז הרצח ועדיין מטרידות אותי שאלות רבות בקשר למה שקרה. לפני... בשעת... ואחרי רצח רבין.

מסע ההשמצות

1. מי היו מומחי התקשורת אשר יעצו לממשלת העבודה לעשות דה-לגיטימציה של הציבור הדתי הלאומי בארץ?
2. מי היו מומחי התקשורת אשר יעצו לראש הממשלה לעשות דה-הומניזציה ודמוניזציה של המתישבים (''המתנחלים'') ביהודה שומרון וחבל עזה ובמיוחד בחברון ובקרית ארבע כדי שאפשר יהיה לעקור אותם ביתר קלות?
3. מי היו המובילים בלשכת ראש הממשלה של מסע ציבורי ותקשורתי שיטתי ומכוון שנועד להשניא את ציבור המתנחלים על דעת הציבור בארץ?
4. האם מישהו בציבוריות הישראלית או בעתונות הישראלית (מלבד העתונות הדתית והחרדית) דרש מראש הממשלה להתנצל על התבטאויותיו החריפות נגד הציבור הימני והדתי בארץ (פרופלורים, עלוקות, הם חומייניסטים, לא מזיזים לי, אני מצפצף עליהם, משתפי פעולה עם החמאס, אני ראש ממשלה של 98 אחוז)?
5. האם אכן היה סגן שר הבטחון מוטה גור ז''ל היחיד אשר השתתף בכאבם של תושבי יש''ע שהיו חבריו וחייליו במלחמות ישראל על סכנת הפינוי שלהם ולא הסכים להשמיצם למרות שתמך בהסכמי אוסלו?

אבישי רביב

6. האם נשתל אבישי רביב בקרית ארבע ע''י השב''כ כדי לדווח אל פעולות חוגי הימין או כדי להיות פרובוקטור (''מדיח, מגרה, משסה. סוכן חרש המצטרף לחברה מסוימת כדי לעורר את חבריה לפעולה על מנת להפילם בפח''. מילון אבן שושן)?
7. האם דיווח אבישי רביב למפעיליו בשב''כ על כל פעולותיו וקיבל אישורים לביצוען מכרמי גילון ומאלי ברק?
8. האם כל פגיעותיו המתמשכות בערבים חפים מפשע בחברון והקמת אי''ל (ארגון יהודים לוחם) היו יוזמות של מפעיליו בשב''כ?
9. מי הורה למשטרת ישראל לסגור חמישה-עשר תיקים פליליים שנפתחו לאבישי אביב ע''י משטרת ישראל על פגיעות בערבים וביהודים?
10. האם אמנם מפעיליו בשב''כ הורו לאבישי רביב לנהל מסע פוליטי חתרני משולח רסן כנגד ראשי הציבור בקריית-ארבע? האם הם הורו לו לפגוע ברכושם ולאיים על חייהם של צבי קצובר, אהרון דומב ואחרים?
11. האם מפעיליו של אבישי רביב אישרו את כל ההצגות שערך לתקשורת הישראלית, בהן התחזה לתושב קריית-ארבע והתבטא ש''הוא לא יהסס לירות בחבריו ובאחיו'' ו''מי שישתף פעולה עם ממשלה שתחזיר שטחים הוא קאפו ודינו מוות''?
12. האם השב''כ הוא שמימן את שכירתן ואחזקתן של כל חמש הדירות של אבישי רביב (קרית-ארבע, מעלה אדומים, שתי דירות בירושלים, ואחת ברמת-גן) ושל המכונית שלו והוצאותיו השונות?
13. האם מפעיליו של אבישי רביב (כרמי גילון וא.ב.) אישרו לו לקרוא בציבור לאלוף אילן בירן ''בוגד''?
14. מי היה זה שהורה לאבישי רביב ב 1994 לארגן ''קייטנה'' לילדים בקריית-ארבע, להפעיל שם נשק (בפומבי), להעלות אותם לקבר ברוך גולדשטיין ולדאוג שכל זה יצולם ע''י כתב הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית?
15. האם גם פעילותיו של אבישי רביב בקרב הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת בר-אילן היו באישור מפעיליו בשב''כ?
16. מי היה זה שהורה לאבישי רביב (כראש אירגון אי''ל) להיפגש עם אנשי החמאס בעזה ואיפשר לערפאת להאשים את ה''ימין בישראל'' בקשרים עם החמאס ובפגיעה בתהליך השלום''?
17. האם שיתוף הפעולה בין אבישי רביב ובין כתב הטלוויזיה הישראלית איתן אורן, בפרט, נוצר ביוזמת השב''כ?
18. האם הנושאים לסדרת הכתבות נגד המתנחלים בחברון וביו''ש שהופקה ע''י איתן אורן בעזרת אבישי רביב נקבעו ע''י השב''כ? צבי קצובר, ראש מועצת קרית-ארבע, הגיש תלונות במשטרה בענין זה.
19. האם היה זה אבישי רביב שדאג להדפסה ולהפצה של הפלקט בו נראה רבין במדי ס.ס.? האם היה אבישי רביב האיש שמסר את הפלקט לידיו של כתב הטלוויזיה ניצן חן? האם פעולה זו אושרה ע''י מפעיליו בשב''כ?
20. האם נכון שכל הטקסים הליליים של אבישי רביב ו''ארגון אי''ל'' בבתי הקברות בנחלת יצחק ובהר הרצל בירושלים היו מבויימים ומתואמים מראש בין אבישי רביב לבין איתן אורן כתב הטלוויזיה הישראלית?
21. האם נכון שאבישי רביב שילם כסף למספר בחורי ישיבה מירושלים כדי שיבואו ''להשתתף בהצגה'' שעורכים לטלוויזיה בטקסים אלה?
22. מדוע לא נחקרו צוותי הטלוויזיה שצילמו את הטקסים הנ''ל למרות שהוגשו תלונות למשטרה ולפרקליטות בעתון זה ע''י ארגון ''זכות הציבור לדעת''?





החודשים שלפני הרצח
23. מי בשב''כ הורה לאבישי רביב ליטול על עצמו (אי''ל) את ביצוע הרצח בחלחול (רצח שבוצע ע''י שודדים ערבים בספטמבר 95) כדי להכפיש את תושבי קריית-ארבע היהודים?
24. האם ראשי השב''כ הודיעו ליצחק רבין, ליוסי שריד, לשחל, לבן-אליעזר וליתר חברי הממשלה, כי הרצח בוצע בידי ערבים ולא ע''י אירגון אי''ל?
25. אם אכן דיווח השב''כ כך (ג'יבריל רג'וב התראיין באותו ערב לטלוויזיה הגרמנית וטען בבירור שהרצח בוצע ע''י ערבים וכי יש מידע מלא על זהות הרוצחים) מדוע השתלחו ראש הממשלה וחלק משריה ב''מתנחלים'' והאשימו אותם ברצח בלתי אנושי זה?
26. מי עודד את שרי הממשלה ואת היועץ המשפטי מיכאל בן-יאיר לקרוא לפעולה תקיפה במקרה ה''ימין הקיצוני''? מדוע טען מוסטפה נאטשה, ראש עירית חברון, כי רק לאחר שממשלת ישראל האשימה את המתנחלים ברצח הצטרף גם הוא למגנים.
27. מדוע לא התנצלו ראש הממשלה ושריה על התקפותיהם החריפות כנגד הימין ברגע שנודע שהרצח בחלחול בוצע בידי ערבים?
28. מי יזם את מסע ההדלפות לתקשורת בחודשים יוני-יולי 95' ובו טענו שרים בממשלת ישראל כי בחוגי הימין מתכננים לרצוח את ראש הממשלה, יצחק רבין?
29. האם מפעיליו של רביב הם שהורו לו להסית לרצח ראש הממשלה בכל מקום שהיה ובכל מסגרת בה הופיע?
30. מי סיפק לאבישי רביב את האקדח ואת החולצה שעליה הכתובת ''אין מנוחה לבוגדים'' עם תמונה של רבין ? מי צילם והפיץ את התמונה הזאת שבה לובש אבישי רביב את החולצה ומחזיק בידו אקדח (שיש הטוענים כי זהו האקדח בו, נרצח רבין)?
31. שרה אליאש, מנהלת האולפנא בקדומים ותלמידותיה שמעו את אבישי רביב מסית את יגאל עמיר לרצוח את יצחק רבין האם מפעיליו בשב''כ ידעו על כך?
32. האם הורו מפעיליו של אבישי רביב לקרוא, בכנס של צעירים ליוסי שריד ולשולמית אלוני ''מפלצות'' ולקרוא ''לפוצץ את כל הממשלה'', ''להרוג את כל הערבים'' ו''לירות ברגלים של חיילים שיפנו ישובים''?
33. מדוע לא התייחס השב''כ להודעתו של קצין המילואים שלומי הלוי אשר הזהיר מפני תוכניותיו של יגאל עמיר לרצוח את רבין?
34. כיצד קרה שבסוף אוגוסט 95' נפגש כרמי גילון ראש השב''כ עם קבוצת עיתונאים ותיאר בפניהם פרופיל של המתנקש הפוטנציאלי בראש הממשלה פרופיל שהיה תאור מדוייק של יגאל עמיר, ''מעין נבואה''. האם ידע אז כרמי גילון כי יגאל עמיר עלול להתנקש בחיי ראש הממשלה?



יום הרצח - (מבחר שאלות מתוך הרבה)
35. איך קרה שיגאל עמיר הסתובב ליד המדרגות במשך שעה, דיבר עם אנשים שונים ולא נעצר ע''י אף אחד?
36. מדוע צילם רוני קמפלר, שקיבל מצלמת וידאו חדשה במתנה, את החלק החשוך והאחורי של העצרת ''כדי לבדוק את המצלמה'' ולא את במת המופעים המוארת? מיהו ''החבר'' שנתן לו את המצלמה?
37. מדוע התמקד מדי פעם בדמות חשוכה וחסרת חשיבות שישבה שם (יגאל עמיר)?
38. מדוע לא פירסם מיד את העובדה שיש בידו את הצילום של הרצח והמתין מספר שבועות עד הפירסום? האם הסרט עבר בדיקה של השב''כ? האם גם רוני קמפלר הוא סוכן שב''כ? האם הוא עבד בעבר בשב''כ?
39. מיהו יואב קוריאל, איש מערכת הבטחון שנקבר בבית הקברות ירקון באישון לילה בנוכחות ראשי מערכת הביטחון? האם הוא היה אחד משומרי הראש של יצחק רבין וכיצד נהרג?
40. האם נכון כי אבישי רביב התארח בבית משפחת עמיר בהרצליה שבוע לפני הרצח?
41. האם נכון כי מיד עם הישמע היריות דאג אבישי רביב להודיע לכל כתבי העיתונות: ''הפעם פיספסנו אך נמשיך לנסות להתנקש ברבין''? האם הודעה זו היתה על דעת מפעיליו, ראשי השב''כ? מהיכן ידע ש''פיספסנו''?
42. כיצד קרה שאבישי רביב ידע למסור לעיתונות את שמו של יגאל עמיר כרוצחו של ראש הממשלה, מספר דקות לאחר שנודע על ההתנקשות בחיי רבין?
43. מדוע היתה השמירה על ראש הממשלה כה דלילה בעצרת בה השתתפו גם עשרות אלפי ערבים (ישראלים) וזאת יחד עם הצהרת הג'יהאד האיסלאמי כי הרגו את ראשי מדינת ישראל?
44.האם אמנם היה זוג סטודנטים שהעידו במשטרה על כך שנקלעו לזירת הרצח וראו על הארץ מחסניות עם מדבקות בצבעים שונים?
45. מדוע לא שלף אף שומר-ראש אקדח לאחר היריות? מדוע לא ירו ביגאל עמיר שהמשיך לעמוד שם עם אקדח שלוף?
46. מי צעק ''סרק סרק''?? מהי המשמעות של קריאה זו??
47. מי היה זה שאמר ללאה רבין, על פי עדותה, כי לרבין לא קרה כלום, ואז הורה לפנות אותה אל מטה השב''כ בתל-אביב?
48. כיצד קרה שמכונית ראש הממשלה, בהיותו פצוע, התעכבה כשתים עשרה דקות עד שהגיעה למרכז הרפואי איכילוב בעוד שזמן הנסיעה לשם מככר מלכי ישראל הוא כדקה אחת בלבד?
49. האם נכון שראש השב''כ ששהה בזמן הרצח בחו''ל אמר ''זהו יהודי'' ברגע שהודיעו לו טלפונית שרבין נורה ע''י אקדוחן מטווח קצר?
50. האם יש אמת בשמועות כי קיים דו''ח רפואי ובו הוכחות כי רבין נורה גם מלפנים ולא רק מאחור? האם המסמך, שהשיג נתן גפן, החתום בידי ד''ר גוטמן (שחתם גם על תעודת פטירה של רבין) הוא מזוייף? (כתבה מפורטת על הסתירות בדו''חות הרפואיים במוסף).
51. האם נכון כי אחד מעדי התביעה במשפט יגאל עמיר, רפ''ק ברוך גלדשטיין מהמעבדה לזיהוי פלילי, העיד כי ''חור הירי השני... היו לו מאפיינים קלאסיים של ירי-מגע''? (כתבה מפורטת בנושא במוסף).
52. האם נכון כי בחקירת הרצח, עפ''י פקודתו. של תנ''צ יורם רודמן ראש יאח''פ של משטרת ישראל, ניתנה הוראה כי בחקירת הרצח ''פעילות המודיעין והחקירה בשיתוף עם השב''כ ובאחריותם''?

שאלות של הזמן האחרון

53. אם אכן אבישי רביב הוא סוכן שב''כ הרי לפנינו הפרובוקטור הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל ומפעיליו חייבים לתת את הדין על כל פעולותיו כולל חלקו ברצח רבין.
ואם איננו סוכן שב''כ מדוע אין מעמידים אותו לדין?
54. האם נכון כי הוא ממשיך לקבל משכורת ממשרד הביטחון כקצין שב''כ בסכום של למעלה מתשעת אלפים ש''ח בחודש?
55. הוריו של יגאל עמיר, כדי להקל בעונשו של בנם, חגי עמיר, שנדון לשתיים עשרה שנות מאסר על סיוע ליגאל, הגישו בג''ץ בטענתם שגם את
אבישי רביב חייבים להעמיד לדין
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=5504
אדיר זיק

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:29   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. תיאוריות הקונספירציה לא נעלמו: מאת אמונה אלון  
בתגובה להודעה מספר 8
 
משפט כמו זה שהסתיים שלשום אינו יכול להכיל את השערורייה. משפטו של רביב לא הזים את תיאוריות הקונספירציה שצמחו סביב רצח רבין

טועה מי שחושב שזיכויו של רביב חתם את הפרק המשפטי של רצח רבין. עכשיו נפתח מחדש המשפט שמנהלים צדיקי השמאל הקיצוני נגד כל הימין, שהסית, כביכול, את הרוצח. השעיר לעזאזל הראשי שלהם, הפעם, הוא היועץ משפטי לממשלה אליקים רובינשטיין. עכשיו הם ירדפו אותו, ידרשו להעמידו לדין התקשורת בעוון החלטתו להעמיד לדין את אבישי רביב, ויילחמו בחירוף נפש נגד מינויו לבית המשפט העליון, בתואנה שהוא נגוע במניעים פוליטיים.

זאת נחמתם הכמעט יחידה בימים קשים אלה של קריסה פוליטית ורעיונית. מה נותר להם לעשות, בקרן הזווית שאליה דחק אותם הבוחר הישראלי חוץ מאשר להגן בזעם קדוש על "הצדק" – שהם, בעיני עצמם, היחידים במדינה הברברית הזאת שמבינים בו באמת? איזו נקודת זכות נותרה להם, לאחר ש"השלום" שלהם הביא על ישראל חורבן, חוץ מאשר העובדה שיצחק רבין נרצח ע"י מתנקש פוליטי "מן הימין"? אנחנו אמנם המטנו על המדינה את הסכמי אוסלו, הם אומרים, אבל מנהיגי הימין "עמדו על המרפסת בכיכר ציון". אנחנו מסרנו את בטחון אזרחי ישראל בידי יאסר ערפאת, אבל הרבנים "הוציאו דין רודף". אנחנו חטאנו, אבל היועץ המשפטי חובש הכיפה הסרוגה חטא יותר.

החלטתו של אליקים רובינשטיין להורות על פתיחת משפט נגד אבישי רביב אכן היתה בעייתית – אבל לא מפני שהסוכן המסכן צח כשלג, אלא מפני שהוא הואשם בסעיף הלא נכון. רובינשטיין ידע בוודאי שהסיכוי שרביב יואשם ב"אי מניעת פשע" הוא אפסי: בית המשפט אינו יכול להרשיע אדם בסעיף זה מבלי להתיימר לקרוא את מחשבותיו כדי להחליט מה ידע ובמה האמין, ובתי המשפט מתיימרים לקרוא מחשבות רק כשמדובר במחשבותיה של צעירה דתית מתנחלת שדעת הקהל הוסתה נגדה בטירוף (מרגלית הר שפי היא בת אחותי, א"א). אם לא היה אפשר לשפוט את רביב ואת מפעיליו על הקמת ארגון טרור אי"ל ועל הסתה לרצח רבין, מוטב היה לא לשפוט אותו כלל. שלא לדבר על כך, שכאשר חברו הקרוב ביותר של סוכן השב"כ רוצח ראש ממשלה מתחת לאפו של השב"כ, משפט כמו זה שהסתיים שלשום אינו יכול להכיל את השערורייה.

משפטו של רביב לא הזים את תיאוריות הקונספירציה שצמחו סביב רצח רבין: אנשי הימין המאמינים בקונספירציה שמאלית מאמינים גם כך שמערכת המשפט בישראל מעורבת בה עד צוואר. זיכויו הגורף של הסוכן רק מחזק את אמונתם זו, והעמדתו לדין בסעיף שנדון מראש לכשלון מעמיקה את חשדותיהם שהמשחק כולו מכור.

ואילו נאמנים של מחנה ה"שלום" וה"צדק" מחזיקים בתיאוריית קונספירציה משלהם: הם מאמינים שהימין ארגן את רצח רבין כדי להרוג את "השלום" וכדי לגנוב את השלטון מידי אלה שהמדינה שייכת להם באמת. מנהיגי הימין ש"על המרפסת" ניהלו מאבק לגיטימי נגד הסכם מדיני מסוכן, ושום פסק הלכה רבני בעניין "דין רודף" נגד יצחק רבין לא נתגלה עד היום, אבל החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, להעמיד לדין את אבישי רביב לדין בניגוד לעקרונות "הצדק", משתלבת בתיאוריית הקונספירציה של הצודקים תמיד כמו חתיכה של פאזל. למרבה המזל כוחם הפוליטי דל, היום, מלמנוע את קידומו הראוי של אליקים רובינשטיין לבית המשפט העליון.
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1049-2537813,00.html
(02.04.03 , 10:16)

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:17   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. הכרעת דין מאוד מוזרה:ד''ר חיים משגב...........  
בתגובה להודעה מספר 9
 
זיכויו של רביב - הכרעת דין מאוד מוזרה
06/04/2003 | ד"ר חיים משגב | h-misgav@inter.net.il

הכרעת דין מאוד מוזרה. חשוב לומר את הדברים האלה כבר בתחילה. אומנם באתרי האינטרנט פורסמו רק עיקרי הטעמים לזיכויו של אבישי רביב, אולם
כל מי שעיניים בראשו יכול להבין שהמימסד כולו, ובמיוחד שירותי הביטחון הכללי, עשה את כל מה שרק אפשר - ולמעשה הרבה מעבר למה שמותר בחברה חופשית - כדי לטהר את השרץ ששירת בנאמנות אין קץ את אלה שביקשו להמאיס על רוב העם היהודי את המתיישבים ביהודה ובשומרון, ולמכור לו סחורה רקובה, מעלה צחנה, מבית היוצר של שרלטני אוסלו.

במשך שמונה שנים - לא פחות! - שירת אבישי רביב את אדוניו כשהוא עושה מעשי תועבה למכביר, החל מהתנכלות לערבים במטרה להשחיר חפים מפשע וכלה בנשיאת תמונתו של יצחק רבין כשהוא נושא מדי אס.אס. בהפגנה של מחנה הימין-הלאומי בכיכר ציון בירושלים. מעשיו הפליליים נעשו, לא פעם, בידיעת מפעיליו בשב"כ, ולעתים קרובות נאלצו בפרקליטות המדינה להכריע בעד "סגירת התיקים" מחשש שהזוהמה תתגלה ומעשי הפרובוקציה שלו יתהפכו
על יוצריהם - ממש כמו שקרה בימים האלה לליאורה גלט-ברקוביץ.

ברור, איפוא, שאם אבישי רביב ידע, במובן המשפטי של המילה, שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין - גם השב"כ ידע. את זה הבינו היטב גם עדנה ארבל וגם אליקים רובינשטיין. מכאן גם המחלוקת שהתגלתה בזמנו בשורות הפרקליטות: אלה - ובראשם היועץ המשפטי לממשלה - מבקשים למצות את הדין עם אבישי רביב, גם במחיר רעידת האדמה הצפוייה, ואלה - ובראשם פרקליטת המדינה - מבקשים להסתיר בכל מחיר את השבר האיום ונורא שהתגלה במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.

נוכח פסק הדין המזכה, ניתן, לכאורה, לטעון, שאלה ששללו אז את העמדתו
של אבישי רביב לדין, צדקו - ולא היא. שבתי וקראתי את העיקרים שפירסם בית משפט השלום בירושלים והשוויתי אותם לדברים שכתב בזמנו פרופ' אליאב שוחטמן, מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ליועץ המשפטי לממשלה, במטרה לעודדו במחלוקת שנפלה בינו לבין עדנה ארבל, ומצאתי שמשהו לא אמיתי, הזוי, מטורף לגמרי, אירע במקומותינו.

לא יכול להיות שכל הראיות הברורות שהיו בידי מאשימיו של אבישי רביב הפכו בן-לילה ל"ספק סביר". הרי עוד ב-19.11.95 פרסמו העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת ב"מעריב" שדקות ספורות לאחר שנודע על ההתנקשות ביצחק רבין כבר ידע אבישי רביב למסור בזימוניות פרטים מלאים ומדוייקים על זהותו של המתנקש. יש גם פירוט של עדויות נוספות, מרשימות במיוחד, בפנייתו של פרופ' אליאב שוחטמן, אולם את כל אלה לא מצאתי בהכרעת הדין המזכה.

מה שכן מצאתי שם אלה דברי הבל למכביר, כגון שאבישי רביב הוא אדם
ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה, אשר אינו יודע להבחין בין עיקר לטפל, הסובל מהפרעה אישיותית נרציסטית- ואני חזרתי ושאלתי את עצמי כלום זה האיש ששירות הביטחון הכללי העסיק שנים כה רבות לשם השחרת פניהם של
מאות אלפי יהודים?

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ, אלה שבפניהם התוודה בזמנו אבישי רביב שהוא ידע שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין, חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט - ולגרום לזיכויו של חברם-לשעבר?
כלום באמת חושבים במערכת המשפט שהזיכוי הזה ימית, אחת ולתמיד, את התיזה שרצח ראש הממשלה לא יכול היה להתבצע ללא סיוע "מבפנים"? האם שכחו אבירי "שלטון החוק" שלאה רבין כתבה בספרה "הולכת בדרכו" שאנשי השב"כ, אלה שדחקו אותה לתוך המכונית, אמרו לה ש"זה לא היה באמת" ושהכדורים הם "כדורי סרק"?

בושה וחרפה. מערכת טוטאליטארית, רקובה, מנסה, לשווא, לחפות על מה שקרה אז - כדי שלא תישאלה שאלות היום בנושאים הכרוכים באכיפת חוק סלקטיבית.
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=3&DocId=2467&PageNumber=&GoBackXTimes=

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:20   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. נושא: הגיע הזמן שהעם יאמר את דברו..........  
בתגובה להודעה מספר 10
 
נחום שחף :שם
natop@netvision.net.il :דוא"ל

יש לנו היום עיתונות מגויסת למכביר, פרקליטות מגויסת על למעלה מראשה, משטרה בשרות האוליגרכיות, וציבור שלא יודע את נפשו מרוב בושה וזעם.
והנה בשנים האחרונות מגלים את הפנים המכוערים גם בבית המשפט, מהעליון ומטה.
והמערכת המשפטית הופכת מרגע לרגע מבוזה בעיני האיש הפשוט.

וחבל שהאנשים הרציניים יותר באותן מערכות ישלמו את מחיר הזוהמה
הנדבקת בכל מי שמתקרב אליה.

ובמדינה דמוקרטית אין להרשות גורמים שלטוניים הרואים את עצמם מעבר לחוק, מעבר לכל ביקורת.
והגיע הזמן שנציגינו בבית הנבחרים יעשו את המוטל עליהם.
ואם לא יעשו ניתן להחליף גם אותם.

הגיע הזמן שהעם יאמר את דברו.
העם ריבון ולא אף אחד אחר.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:54   07.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. זיכוי בעייתי, בלשון המעטה :מאת: אליאב שוחטמן  
בתגובה להודעה מספר 11
 
קביעותיו של בית משפט השלום שזיכה את אבישי רביב סותרות אמירות
מפורשות של ועדת שמגר, ולא מתיישבות על הדעת. הייתכן שרביב שהודה במפורש שחשב שיגאל עמיר ירצח את רבין יזוכה, ומרגלית הר-שפי תורשע?
מאת: אליאב שוחטמן
4 באפריל 2003, ב' בניסן תשס"ג



יגאל עמיר בשחזור הרצח

קול דמי אחינו, ראש הממשלה הנרצח יצחק רבין ז"ל, צועקים אלינו מן האדמה, ועדיין לא באה עלינו המַרְגֵעָה. ייתכן, שקללת רצח רה"מ ממשיכה לרדוף אותנו, משום שגזירת הכתוב היא: "ולארץ לא יכוּפר לדם אשר שוּפַך בה כי אם בדם שופכו" (במדבר לה, לג), ואיסור שפיכות דמים אמור לא רק ברוצח עצמו, אלא גם במי שיש בידו למנוע את הרצח ולא עשה דבר כדי למונעו (פירוש אבן-עזרא ואור-החיים לשמות כ, יג).

עד כה הוגשו כתבי אישום בגין אי-מניעת רצח רה"מ כנגד שניים: מרגלית הר-שפי, וסוכן השב"כ אבישי רביב. בעוד שמרגלית הר-שפי הורשעה בדין וריצתה את עונשה, יצא אבישי רביב פטור בלא כלום לאחר שהוחלט לזכותו מכל אשמה. פסיקה מזכה זו מעוררת מספר סימני שאלה, ומן הראוי לעמוד על נקודה מרכזית אחת, והיא: פרשת ההודאות שמסר אבישי רביב בחקירתו בשב"כ מיד לאחר הרצח, בהן אישר כי ידע על כוונותיו של יגאל עמיר לרצוח את רה"מ.

ככל שידיעתי מגעת, בכל המקרים שבהם הוחלט בעבר – עד להרשעתה של מרגלית הר-שפי - להרשיע נאשם בגין אי-מניעת פשע, מדובר היה בהרשעה על-סמך הודאת הנאשם. על-פי רוב, הורשע הנאשם גם בעבירה עיקרית נוספת שקשרה אותו בעליל עם הפשע המתוכנן.

מרגלית הר-שפי מעולם לא הודתה באשמה שיוחסה לה, וגם לא הורשעה בשום עבירה אחרת שעשויה היתה לקשור אותה עם הידיעה המוקדמת על הפשע המתוכנן. למרות המסורת המשפטית כאמור, החליט ביהמ"ש להרשיעה על-סמך הערכותיו כי היא אכן ידעה והאמינה שיגאל עמיר מתכנן לרצוח את רה"מ. כבר חיוויתי דעתי בעבר, שבהיעדר הודאה, אי-אפשר להרשיע נאשם בגין אי-מניעת פשע, שהרי כיצד ניתן להיכנס לנבכי נפשו של אדם ולקבוע בדרגה הדרושה לצורך הרשעה בפלילים, דהיינו מעבר לספק סביר, כי הוא ידע והאמין בכך שעומד להתבצע פשע? לפיכך, למיטב הבנתי, לא היה מקום להרשיע את מרגלית, כפי שסברה אמנם שופטת המיעוט בבהמ"ש המחוזי.

למה לו לשקר
בניגוד מוחלט למרגלית הר-שפי, מסר אבישי רביב הודאות מפורטות בחקירתו בשב"כ מיד לאחר רצח רה"מ, בהן אישר כי יגאל עמיר דיווח לו על כוונותיו. להלן ציטוט מדויק של הודאות אלה, מתוך זכרון הדברים שנרשם ביום 7-8.11.1995, ע"י ראש צוות החוקרים המכונה יוני:
1. מודה כי שמע את יגאל עמיר מתבטא 5-4 פעמים במסגרת שבתות שארגן... כי חל על רבין דין רודף וכי צריך להרוג אותו.
2. מודה כי מספר פעמים שוחח בארבע עיניים עם יגאל עמיר בנושא דין רודף שחל על רבין, ושמע מיגאל שצריך להרוג את רבין.
3. מוסר כי בעקבות הפיגועים שהיו בשנה האחרונה, בעקבות הסכמי אוסלו, וכן בעקבות משבר אישי לאחר שעזב את חברתו, החל יגאל עמיר להתבטא כי הוא ירצח את רבין.
4. מודה כי נודע לו מפי יגאל עמיר כי יצא לעצרת שנערכה ב´יד ושם´ בה אמור היה רבין להשתתף... לאור הדברים ששמע מיגאל, כי הוא מתכנן לרצוח את רבין, הבין כי תכנן במהלך העצרת לפגוע ברבין...
בזכרון הדברים מיום 8.11.95, שנרשם ע"י חוקר השב"כ המכונה משה, נאמר:
י. מציין שבהמשך שמע את יגאל עוד מספר פעמים, ופעם פעמיים בשיחות אישיות, שצריך להרוג את רבין, וחל עליו דין רודף... מציין שלפני חודש לערך שמע... את יגאל מתבטא בדבר הצורך להרוג את רבין.
יב. הנידון (אבישי רביב) מציין שבעקבות התפתחות תהליך השלום, שמע את יגאל עמיר אומר שבכוונתו להרוג את רבין.

הודאות מפורשות אלו (נתפרסמו לראשונה ב´מקור ראשון´ מיום 3.7.98), לא הותירו בידי היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כל ברירה, אלא להעמיד את אבישי רביב לדין.
אפשר היה לצפות, שאם את מרגלית הר-שפי, שלא הודתה, וגם נתנה הסברים מדוע לא התייחסה ברצינות לאמירותיו של יגאל עמיר, הוחלט להרשיע – והדבר אושר בבית המשפט העליון – על אחת כמה וכמה שעל ביהמ"ש היה להרשיע את אבישי רביב לאור הודאותיו המפורשות. ואולם, ביהמ"ש החליט לזכות את רביב, מן הטעם שלא הוכח כי ידע על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את רה"מ. בין היתר קובע ביהמ"ש, שאינו מקבל את הודאתו כאמינה. ביהמ"ש הסביר, כי יש סיכון כי הודאת הנאשם – לאור אישיותו – היא הודאת שווא. עוד קובע בית המשפט, כי הנאשם חי בעולם של שקר, ו"מדוע לא לקבל את הטענה כי הוא שיקר גם בעניינים אחרים" (קרי: בהודאותיו)?

קביעת בית המשפט – והריני מסתמך על "עיקרי הכרעת הדין" שניתנו ע"י ביהמ"ש ביום הכרעת הדין – מעוררת תמיהה. ההנחה הפשוטה היא, שכאשר נאשם אומר בחקירתו דברים שעלולים לשמש ראיה מפלילה נגדו, הוא בוודאי דובר אמת, שהרי איזה אינטרס יש לו לאדם לשקר בחקירתו ובכך להפליל את עצמו?! (במקרים אחרים, מכל מקום, נדחו נסיונותיהם של נאשמים להתכחש להודאותיהם המפלילות במהלך החקירה – תופעה שכיחה למדי במשפטים פליליים – ראו לדוגמא ע"פ 5875/93, פ"ד נ(5), 801).
זאת ועוד. אמינות הודאותיו של רביב בפני חוקרי השב"כ מוכחת מתוך כך, שאחת מהודאותיו אינה אמירה אקראית, אלא הסבר מפורט שבו מבאר הנאשם כיצד הסיק מדיווחיו הקודמים של יגאל עמיר, כי אכן התכוון לפגוע בראש הממשלה. מהודאה מפורשת זו – שבשום פנים ואופן אי-אפשר לטעון שהנאשם שיקר בה – ניתן להסיק מסקנה ברורה וחד-משמעית, והיא, שלאבישי רביב נאמר מפי יגאל עמיר כי הוא מתכנן לרצוח את רה"מ, וכי הוא – אבישי רביב – הבין כי כוונותיו של עמיר רציניות.

"איש לא העלה בחלומותיו"
לאור מסקנה מתחייבת זו בדבר המשקל שיש לייחס להודאותיו של אבישי רביב, על הפרקליטות לשקול בכובד ראש את האפשרות לערער על פסיקת בימ"ש השלום בירושלים. במידה והפרקליטות תחליט שלא לערער על פסק הדין, משמעות הדבר היא, לכאורה, קבלת קביעתו של בית המשפט, כי ניתן לפסול הודאת נאשם בשל העובדה שהוא חי בעולם של שקר, גם כאשר כל הנסיבות מראות שבהודאתו לא היתה לו כל סיבה לשקר. מסופקני אם ניתן למצוא תקדימים לפסילת הודאתו של נאשם בעבירה שביצע, בנימוק של חשד שהנאשם משקר, כשלנאשם אין כל אינטרס לשקר ולהפליל את עצמו.
ביחס לאפשרות להרשיע נאשם בגין אי-מניעת פשע על-סמך הערכות באשר לכוונותיו , כותב בימ"ש השלום, שכדי להשיב על השאלה אם הנאשם אכן ידע על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את רה"מ (וגם האמין בכך), "יש צורך לנסוע לאחור ב´מכונת הזמן´ ולהעמיד את עצמנו באותם ימים בהם איש לא העלה בחלומותיו הגרועים ביותר את האפשרות, כי יבוא יום ואחד מבניה של הארץ הזאת, חייל בצה"ל וסטודנט למשפטים, יקום על ראש ממשלתנו וירצח אותו נפש".
השאלה המתבקשת היא: האם מה שנאמר ביחס לסוכן שב"כ, שאמור היה להעביר כל מידע מתבקש באופן מיידי לידי מפעיליו, לא נכון לפחות באותה מידה ביחס למרגלית הר-שפי, שלא מילאה כל תפקיד בטחוני בסביבתו של יגאל עמיר? יש לזכור, כי על-פי ממצאי ועדת שמגר שחקרה את נושא מערך האבטחה בקשר לרצח רה"מ, "אבישי רביב היה קשור עימו (עם יגאל עמיר) יותר מכל אדם אחר בכל הנוגע לארגון הפגנות סטודנטים ביישובי יו"ש, עזר לו בארגון, ונתלווה אליו לכל אלה. אבישי רביב התבטא בחריפות נגד ראש הממשלה וטען כי חל עליו ´דין רודף´ וכי מותר לכן לפגוע בו (היו בפני הוועדה עדויות של מספר שומעות)". זאת, בניגוד למה שנאמר ב"עיקרי הכרעת הדין" של בימ"ש השלום בירושלים, כי "מתוך חומר הראיות שהובא בפנינו עולה, כי הנאשם לא נמנה על חוג החברים הקרובים של יגאל עמיר". אם נכונה קביעתה של ועדת שמגר, כי אבישי רביב אכן היה בסביבתו הקרובה ביותר של יגאל עמיר, ואף נטל חלק פעיל בהסתה נגד רה"מ, ולמרות זאת נפסק שלא היה יכול לדעת מה הן כוונותיו הנסתרות של יגאל עמיר, מתחזקת התחושה שמערכת המשפט בישראל הפעילה אמות מידה שונות ביחס למרגלית הר-שפי מצד אחד, וביחס לאבישי רביב מן הצד האחר. מכל מקום, קשה לומר, שבסיכומן של שתי פרשיות אלה הצדק גם נראה, וכי אמונו של הציבור בשוויוניות הכל בפני החוק גבר.

פרופ´ אליאב שוחטמן הוא דיקן מכללת ´שערי משפט´
http://makorrishon.co.il/article.php?id=737

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:21   08.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. אלכס לכיש:תיאוריית הקונספירציה, הגרסה שלי....  
בתגובה להודעה מספר 12
 
ו' בניסן תשס"ג / 8 באפריל 2003 הדפסה

מוצאי שבת קודש פרשת לך-לך, אור ליום א', יב' חשוון תשנ"ו.

עבור צופי הטלוויזיה קטעה ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה יצחק רבין את הצפייה בסרט הקומי "קרוקודיל דנדי". ברגעים הראשונים שידרה הטלוויזיה את מה שעין המצלמה קלטה. את המהומה בגרם המדרגות, את חוסר הוודאות לגבי מה שארע באמת ובעיקר את אותה גברת בעלת הראות החזקות שלא חדלה מלחזור ולזעוק אותה מילה בת שלושת האותיות: סרק! סרק! סרק!.

לא צריך היה להיות מדינאי גדול בכדי להבין שהמשך תמיכה עיוורת בהסכם אוסלו יביא בהכרח להתרסקות פוליטית

עם הזמן צפו ועלו על פני השטח עובדות נוספות. צלם מסתורי צילם את הרצח מעמדת תצפית בראש הגג. מקריינות של תאור הרצח בימי הזיכרון נודע כי הרוצח הגיע לזירת הרצח כשעה לפני הרצח בפועל. זמן ההמתנה עד סיום העצרת הוקדש על ידי הרוצח לסיור ראשוני בזירת הרצח, חיפוש נקודת תורפה חלופית, תוך שוטטות במרחבי כיכר מלכי ישראל, וחזרה לרחבה שלפני המדרגות לקראת סיום העצרת. ועוד כהנה וכהנה.

על הסכם אוסלו, חתם ראש הממשלה, בעירבון מוגבל. בהיותו, כל חייו, אדם זהיר ושקול, הוא לא קנה בעיניים עצומות את ההסכם שיזמה לו כת השמאל בממשלתו. למרות רצונו העז להתיר את הקשר הגורדי עם הפלשתינאים, ירושה מאז מלחמת ששת הימים, הסכם שלום עמם ובמיוחד עם ערפאת בראש, נראה דמיוני ולא אמין. רק לאחר שקיבל הבטחה (שלא מומשה מעולם) כי ימחקו, תוך פרק זמן קצר, מספר סעיפים עקרוניים מהאמנה הפלשטינאית, נאות לנסוע לארה"ב ולחתום על ההסכם. עד כמה הוא היה זהיר ושקול ועד כמה לא סמך על חבריו לממשלה בנושא הסכם השלום, תעיד העובדה כי טרח לנסוע בעצמו לטכס בארה"ב על מנת לבדוק אישית את הסכם העקרונות. וזאת למרות סלידתו העמוקה מההכרח ללחוץ בטכס את ידו של המיועד לראש הרשות הפלשתינאית. המשך המשא ומתן על השלום התארך בשנים כתוצאה מהגישה הבסיסית של האיש להקפיד על כל תו ותו.

עם הזמן התברר מה שהיה ידוע משכבר. אבן הנגף העיקרית בחוסר ההתקדמות במשא ומתן עם הפלשתינאים היו ההתנחלויות וירושלים.

והתברר עוד דבר. ערפאת וחבר מרעיו, למרות החתימה הפומבית על ההסכם בטכס שהתנהל קבל כל העולם על משטח הדשא באחורי הבית הלבן, לא זנחו את דרך הטרור.

מעמדו הפוליטי של רבין התערער כתוצאה מהפיגועים, והבחירות עמדו בשער. לא צריך היה להיות מדינאי גדול בכדי להבין שהמשך תמיכה עיוורת בהסכם אוסלו יביא בהכרח להתרסקות פוליטית. הוא עמד בפני הכרעה קשה. לאבד את השלטון לימין או להתנער מהסכם אוסלו.

סביב לשכתו של רה"מ רבין התנחשלו, מאז חתימת הסכם אוסלו, שתי כתות. כת אנשי המרכז הריאליסטים, שאיתה נמנה גם ראש הממשלה עצמו, וכת אנשי "השלום בכל מחיר" השמאלנית.
עתה, בעמוד ראש הממשלה בפני החלטה גורלית נכנסה כת השלום השמאלנית להילוך גבוה. זה זמן רב שפרובוקטור מטעמה, מיודענו הסוכן "שמפניה", ניסה בכל כוחו וכוח משלחיו להבאיש את ריחו של הימין כולו, אך בעיקר את המתנחלים, רבניהם וכן את המפד"ל. העצרת שאורגנה בכיכר מלכי ישראל, הייתה שיאו של מהלך זה. מצד אחד לשכנע את יצחק רבין עצמו כי התמיכה של כל העם בשלום היא אמיתית ואיתנה ומצד שני להנחית על הימין מכה כה אנושה, שייקח לו שנים אם בכלל, להתאושש ממנה.

יגאל עמיר, הרוצח, היה דמות מוכרת לאותה כת. הוא לא הסתיר את דעותיו בדבר הצורך להתנקש בראש הממשלה מ"דין רודף". הוא הכריז עליהן ברבים מעל כל גבעה רמה ביהודה ובשומרון. על כך הוא העיד במו פיו בעדותו בת השעה בהופעתו האחרונה בציבור, במשפטו של אבישי רביב. האם השב"כ סבל באותה תקופה מבעיה באוזניו?

באותו מוצאי שבת גורלי נפרש לפני הרוצח, יגאל עמיר, שטיח אדום. בהגיעו לרחבה שלפני גרם המדרגות, הוא מצא לפניו רחבה ריקה משומרים ואנשי ביטחון. הוא יצא לטייל בכיכר למשך שעה ונע בה כבתוך בועה, רואה ואינו נראה על ידי מאות אנשי הביטחון שהוצבו שם על מנת ללכוד טיפוסים חשודים, נושאי נשק, בדיוק מסוגו. הוא חזר בנחת לרחבה על מנת להמתין לראש הממשלה.

הצלם, צילם.
הבחור, ירה.
הגברת, בצעקותיה, מנעה פאניקה.
שני כדורים פגעו ביצחק רבין בגבו.

יגאל עמיר הצליח מעל ומעבר למה שניצפה ממנו.

מי שתכנן את הקונספירציה סבר מן הסתם שהבחור ייבלם מיידית על ידי שומרי הראש של ראש הממשלה. אך לא זאת קרה.
אם ראש הממשלה היה מודע לתוכנית, ודאי היה חובש אפוד מגן. מכאן, שהוא אישית לא ידע על התוכנית והקונספירציה תוכננה מאחורי גבו.
עתה היו מתכנני הקונספירציה בבעיית אמת. אם יצחק רבין יתאושש מכדורי המוות (או כדורי הסרק), נגזר גורלם הפוליטי לשבט, ואיתו גם תהליך השלום.

יצחק רבין ז"ל גנז את הדף שעליו נכתבו מילות שיר השלום בתוך הכיס השמאלי בחולצתו הלבנה. דף זה, מוכתם בדמו, התנופף בידו של מזכירו מר איתן הבר בעת טכס הקבורה הממלכתי בהר הרצל בירושלים. במרכז הדף, בנוסף לכתמי הדם היה גם נקב שהשאיר אחריו כדור קטלני. כדור זה לא יצא מאקדחו של יגאל עמיר, שפגע בראש הממשלה בגבו. כדור זה נורה בראש הממשלה ז"ל בעודו שוכב חסר אונים על גבו, על האלונקה שעליה הובא מרכב הביטחון אל פתח חדר הניתוח. הכדור כוון אל ליבו.
http://www.a7.org/article.php3?id=1341

אלכסנדר לכיש הוא מהנדס מוצר בכיר, באחד המפעלים הידועים בעולם, בתחומו.

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   02:02   09.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. סייעו לו מבפנים : ד''ר חיים משגב..............  
בתגובה להודעה מספר 13
 
ו' בניסן תשס"ג / 8 באפריל 2003 הדפסה

הכרעת דין מאוד מוזרה. חשוב לומר את הדברים האלה כבר בתחילה. אומנם באתרי האינטרנט פורסמו רק עיקרי הטעמים לזיכויו של אבישי רביב, אולם כל מי שעיניים בראשו יכול להבין שהמימסד כולו, ובמיוחד שירותי הביטחון הכללי, עשה את כל מה שרק אפשר – ולמעשה הרבה מעבר למה שמותר בחברה חופשית – כדי לטהר את השרץ ששירת בנאמנות אין קץ את אלה שביקשו להמאיס על רוב העם היהודי את המתיישבים ביהודה ובשומרון, ולמכור לו סחורה רקובה, מעלה צחנה, מבית היוצר של שרלטני אוסלו.

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ, אלה שבפניהם התוודה בזמנו אבישי רביב שהוא ידע שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין, חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט – ולגרום לזיכויו של חברם-לשעבר?

במשך שמונה שנים – לא פחות ! – שירת אבישי רביב את אדוניו כשהוא עושה מעשי תועבה למכביר, החל מהתנכלות לערבים במטרה להשחיר חפים מפשע וכלה בהצגת תמונתו של יצחק רבין כשהוא נושא מדי אס.אס. בהפגנה של מחנה הימין-הלאומי בכיכר ציון בירושלים. מעשיו הפליליים נעשו, לא פעם, בידיעת מפעיליו בשב"כ, ולעתים קרובות נאלצו בפרקליטות המדינה להכריע בעד "סגירת התיקים" מחשש שהזוהמה תתגלה ומעשי הפרובוקציה שלו יתהפכו על יוצריהם – ממש כמו שקרה בימים האלה לליאורה גלאט-ברקוביץ.

ברור, איפוא, שאם אבישי רביב ידע, במובן המשפטי של המילה, שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין – גם השב"כ ידע. את זה הבינו היטב גם עדנה ארבל וגם אליקים רובינשטיין. מכאן גם המחלוקת שהתגלתה בזמנו בשורות הפרקליטות: אלה- ובראשם היועץ המשפטי לממשלה - מבקשים למצות את הדין עם אבישי רביב, גם במחיר רעידת האדמה הצפוייה, ואלה – ובראשם פרקליטת המדינה - מבקשים להסתיר בכל מחיר את השבר האיום ונורא שהתגלה במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.

נוכח פסק הדין המזכה, ניתן, לכאורה, לטעון, שאלה ששללו אז את העמדתו של אבישי רביב לדין, צדקו – ולא היא. שבתי וקראתי את העיקרים שפירסם בית משפט השלום בירושלים והשוויתי אותם לדברים שכתב בזמנו פרופ' אליאב שוחטמן, מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ליועץ המשפטי לממשלה, במטרה לעודדו במחלוקת שנפלה בינו לבין עדנה ארבל, ומצאתי שמשהו לא אמיתי, הזוי, מטורף לגמרי, אירע במקומותינו.

לא יכול להיות שכל הראיות הברורות שהיו בידי מאשימיו של אבישי רביב הפכו בן-לילה ל"ספק סביר". הרי עוד ב - 19.11.95 פרסמו העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת ב"מעריב" שדקות ספורות לאחר שנודע על ההתנקשות ביצחק רבין כבר ידע אבישי רביב למסור בזימוניות פרטים מלאים ומדוייקים על זהותו של המתנקש. יש גם פירוט של עדויות נוספות, מרשימות במיוחד, בפנייתו של פרופ' אליאב שוחטמן, אולם את כל אלה לא מצאתי בהכרעת הדין המזכה.

מה שכן מצאתי שם אלה דברי הבל למכביר, כגון שאבישי רביב הוא אדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה, אשר אינו יודע להבחין בין עיקר לטפל, הסובל מהפרעה אישיותית נרציסטית- ואני חזרתי ושאלתי את עצמי כלום זה האיש ששירות הביטחון הכללי העסיק שנים כה רבות לשם השחרת פניהם של מאות אלפי יהודים?

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ, אלה שבפניהם התוודה בזמנו אבישי רביב שהוא ידע שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין, חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט – ולגרום לזיכויו של חברם-לשעבר? כלום באמת חושבים במערכת המשפט שהזיכוי הזה ימית, אחת ולתמיד, את התיזה שרצח ראש הממשלה לא יכול היה להתבצע ללא סיוע "מבפנים"? האם שכחו אבירי "שלטון החוק" שלאה רבין כתבה בספרה "הולכת בדרכו" שאנשי השב"כ, אלה שדחקו אותה לתוך המכונית, אמרו לה ש"זה לא היה באמת" ושהכדורים הם "כדורי סרק"?

בושה וחרפה. מערכת טוטאליטארית, רקובה, מנסה, לשווא, לחפות על מה שקרה אז – כדי שלא תישאלה שאלות היום בנושאים הכרוכים באכיפת חוק סלקטיבית.
http://www.a7.org/article.php3?id=1343

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:02   09.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. זכוי רביב לא סוגר את פרשת רביב...............  
בתגובה להודעה מספר 15
 
זכויו של אבישי רביב מהאשמת אי מניעת פשע אתמול אינו סותם את הגולל על הדרישה לחשוף את האמת בכל הקשור להיבטים הציבוריים של הפעלתו . בית המשפט קבע את הזכוי על סמך מה שהפרקליטות ( שסרבה מלכתחילה להגיש בכלל כתב אישום) הציגה בפניו אולם הקביעה לפיה אבישי רביב לא ידע על כוונת עמיר לרצוח את רבין אינה פוטרת אותו ואת שולחיו משורה של שאלות שנותרו ללא מענה:

בידי תצהירים ועדויות נוספות לפיהן אבישי רביב הסית בעצמו גורמים שונים לרצוח את יצחק רבין השב"כ טוען כי פעולות אלו נעשו ללא הסכמתו וידיעתו מדוע לא הועמד על כך לדין ? אבישי רביב עמד בראש ארגון אייל שיזם שורה ארוכה של מעשי טרור והסתה שאחד משיאהם היה בטקס ההשבעה של "מצטרפים חדשים" לארגון שבו הושמעו דברי הסתה חמורים נגד ערבים ונגד צה"ל מדוע בוטל כתב האישום בעניין זה ?

אבישי רביב היה סוכן שב"כ אולם בעצמו יזם ואירגן מאות פעולות בלתי חוקיות של הסתה ופגיעה ברכושם ובגופם של יהודים וערבים כל התיקים שנפתחו נגדו נסגרו על ידי הרשויות הממונות על אכיפת החוק ובמקרה אחד שבו הייתה מעורבת כנתקפת חברת הכנסת גוז´נסקי נעשתה עסקת טיעון מצחיקה התוצאה מתן הכשר של הפרקליטות להפעלה בלתי חוקית של סוכן פרובוקטור.מדוע לא התקיים כל בירור באשר לאחריות הפרקליטות שאישרה פעם אחר פעם את הפעלתו הפרובלךמטית של רביב ?

פרקליטת המדינה דאז כיום השופטת דורית ביניש הייתה שותפת סוד לשב"כ בכל הקשור להפעלת רביב הכיצד טוענים גורמים בפרקליטות כי הם לא ידעו על הפעילות החריגה של רביב שבתפרסמה פעם אחר פעם בתקשורת והגיעה אליהם גם במסגרת הדרישה לסגירת תיקים ועכוב ההליכים .בהקשר זה גם לא נבדק המידע העולה מדבריה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל ולפיו יועצים משפטיים חתמו על עכוב הליכים מבלי שנמסרה להם הסיבה האמיתית של המהלך שיזמה הפרקליטות כלומר שהבקשה אינה נשענת על יסוד משפטי אלא על העובדה שרביב הוא סוכן שב"כ .הגלו הזה מעורר את השאלה האמנם היועצים המשפטיים הם חותמות גומי ? האמנם היה ראוי להסתיר מפניהם את המידע ??

גם דבריו של מר עמי איילון ראש השב"כ לשעבר שנמסרו לי על ידיו לפני מספר חודשים בפגישה אישית שיזם מחייבים בירור ציבורי . מר עמי איילון הודה בפני כי בנובמבר 1997 בישיבת הקבינט המדיני בטחוני בהשתתפותו ובהשתתפותה של ארבל פרקליטת המדינה הוא מסר לקבינט המדיני בטחוני מידע כוזב בעניין מסויים הקשור בפרשת רביב וכי טענותיי בעניין זה לפיהן הממשלה הוטעתה שהושמעו במשך שנים היו נכונות . איילון הבהיר כי את המידע לממשלה מסר בתום לב כפי שמסרו לו אותו גורמים בשב"כ ובזמנו האמין באמיתותו רק לאחר שנים נודע לו שהשתמשו בו להעברת מידע כוזב לממשלה !!!!

וגם ארבל שתקה !!!!

פרשת הפעלתו של רביב היא כתם שחור על השב"כ ויותר מכך על הפרקליטות שאישרה ונתנה גבוי. פרשות הטיוח הכזב ומניעת האמת מהציבור לאחר רצח
רבין שבהן היו מעורבים הגורמים הללו היא פרשה פתוחה שדורשת חקירה ציבורית ומסקנות בהקשר זה פסק הדין בנושא רביב לא אמר ולא היה אמור
לומר דבר .
http://www.miki.org.il/default.asp#sub10

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:54   09.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. תגובתו של זיגפריד להודעה שלעיל...............  
בתגובה להודעה מספר 16
 
זיגפריד
חבר מתאריך 30.5.02
3031 הודעות 03:28 09.04.03

1. כל זמן שאתה תפיץ את ענני התרעלה שלך כלום לא
בתגובה להודעה מספר 0

עבר עריכה לאחרונה בתאריך 09.04.03 בשעה 03:49

כלום לא נסגר.
כל שאתה עוסק בו מהבוקר ועד הבוקר שלמחרת זה להפיץ
רעל ועוד רעל מעוות בזוי ובדוי. די לך תפסיק להרעיל את
כל העולם סביבך,

יום אחד יאספו אותך ויעבירו אותך למקום ממנו לא תוכל
להפיץ את דברי התרעלה וההסתה שלך !


.
.
אפריים
חבר מתאריך 17.2.03
983 הודעות 07:20 09.04.03

2. שמת לב מאיפה לקוח המאמר?
בתגובה להודעה מספר 1

אני חושב שכדאי שתשלח את הדברים שאמרת גם למיכאל איתן...
www.jewsite.org - - www

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
8856 הודעות 14:36 09.04.03

3. זיגפריד הוא דוגמא מצויינת לשמאל קיצוני.......
בתגובה להודעה מספר 2

בוגדני שדמוקרטיה ממנו והלאה.
אם לכתבה חדשותית שהבאתי ככתבה וכלשונה, הכוללת קישור
לאתר ששם הופיעה, ונכתבה על ידי ד"ר חיים משגב, אני
מקבל תגובה מעין זו, הרי זה ברור לגמרי!!!

שים לב, גם לאיום, שבסיפא לתגובתו החולנית...

@ ומה אומרים על זה המנהלים....??

אפריים
חבר מתאריך 17.2.03
983 הודעות 14:44 09.04.03

4. זינגפריד, איזה יופי של פרצוף...
בתגובה להודעה מספר 1

אני במקומך לא הייתי שם אותו בחתימה שלי... לא כולם צריכים לדעת איך אתה נראה. במיוחד לא במקרים שכאלה...

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
8856 הודעות 14:48 09.04.03

5. זהו למעשה פרצופו של השמאל הקיצוני............

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:30   04.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. מדוע ציבור כה גדול תומך במרגלית הר-שפי?  
בתגובה להודעה מספר 1
 
לא נשכח ולא נסלח

אתר האינטרנט של מרגלית הר-שפי חשף השבוע את הנוסח המלא של החלטת ועדת השחרורים. טקסט מוזר מאוד, אפילו בהשוואה לחומרים הזויים אחרים המתפרסמים באינטרנט
ידידיה מאיר


אין שום סיבה לסערה. הנשיא קצב לא באמת חנן את מרגלית הר-שפי. לפי ההחלטה, האסירה הר-שפי תעזוב את הכלא ביום שישי ה-10 באוגוסט. חשבון פשוט מלמד שהשחרור במקרה הזה, הוא בדיוק כמו אצל כל אסיר אחר, לאחר כשני שליש מתקופת המאסר.

בצעד חצי-אמיץ, הנשיא בסך הכל מחזיר להר-שפי, בשנייה האחרונה, את זכויות האסיר האלמנטריות שלה, לאחר שאלה נשללו ממנה לפני כחודש בידי ועדת השחרורים של השב"ס. לא התנהגות טובה ולא נעליים. כל עוד הבחורה מבית-אל לא תפנים את לקחי מעשיה הנלוזים, קבעה הוועדה, אין לה שום סיכוי לראות את צומת איו"ש לפני תום תקופת המאסר. הזכויות שמקבל כל כייס, רוצח ואנס סדרתי במדינת ישראל, אינן מגיעות למי שלא עמד בצפירה לזכרו של ראש הממשלה.

אתר האינטרנט של מרגלית הר-שפי חשף השבוע את הנוסח המלא של החלטת ועדת השחרורים. טקסט מוזר מאוד, אפילו בהשוואה לחומרים הזויים אחרים, המתפרסמים לרוב באינטרנט.

הנה ציטוטים נבחרים מדברי יו"ר הוועדה, השופט (בדימוס) אלי שרון: "בהופעתה בפנינו לא ביטאה האסירה, במו פיה, את המילה המפורשת 'חרטה', כל אשר אמרה 'טעיתי בראיית המציאות' (…) חזקה על האסירה ששיננה וחזרה ושיננה את פסקי הדין שחרצו את דינה (…) בפנינו היא אמורה להכות על חטא ולומר בקול צלול וברור, במלוא הכנות והענווה, שהפנימה את מחדלה, שמודעת לאחריותה ושלמדה את הלקח. במקום זאת היא גמגמה שלא הבינו אותה או שדבריה לא נרשמו במלואם".

והנה השיא: "על מנת שכל עולל, יינק בחלב אימו שאין לעמוד שווה נפש מול המבקשים לקפח חיי אדם, ולא כל שכן מנהיג, ראש וראשון, רק משום שחולקין על דעותיו ודרכו - ההד של החרטה צריך שישמע לאורכה ולרוחבה של הארץ, ולחלחל בקרב ציבור המצהיר ללא סייג על תמיכתו בחפותה. האסירה הביע צער על הרצח, ואכן יש לקוות שאכן נגעו לליבה אבלו של הציבור, כמעט כולו, וקינתם של ילדי הנרות. אך לעניין שבפנינו לא די בכך".

חוקי הז'אנר, מחייבים כאן קטע סאטירי על הסופר המתוסכל, שחשב תמיד שהוא כותב נורא טוב, ולבסוף נהיה רק יו"ר ועדת שחרורים בשב"ס. והנה, עכשיו זאת ההזדמנות שלו לפרסם את כל הדימויים שהוא כתב כבר שנים רק למגירה. מעתה כל עולל, יינק בחלב אימו כי סופר רגיש הוא ומתוחכם מכל אדם, במלוא הכנות והענווה, לאורכה ולרוחבה של הארץ.

אבל לא זה העניין, זכותו של כל אחד להיות קיטש. גם הוא שופט בדימוס. העניין הוא שכבוד השופט אלי שרון מערב רגשות שנאה לציבור שלם, בהחלטה מקצועית הנוגעת לזכויות אסיר.

שימו לב שוב למשפט אחד: "על מנת שכל עולל, יינק בחלב אימו שאין לעמוד שווה נפש מול המבקשים לקפח חיי אדם (…) ההד של החרטה צריך שישמע לאורכה ולרוחבה של הארץ, ולחלחל בקרב הציבור המצהיר ללא סייג על תמיכתו בחפותה".

כבודו, מדוע ציבור כה גדול תומך במרגלית הר-שפי? בגלל שהוא שווה-נפש מול המקפחים חיי אדם, או בגלל שהוא מאמין להר-שפי שלא האמינה ברצינות כוונותיו של הרוצח ושהתווכחה איתו על עצם השמעת דברים שכאלה?

השופט אלי שרון הוא רק הפרק האחרון בסאגה ציבורית ממושכת שמסתיימת היום. היה בה הכל: צפירה, צמה, ז"ל, ריקודים בבית-אל והמון מסתורין ורומנטיקה. רק לא צדק.

כבר חמישה חודשים שבבית הכלא נווה תרצה מתעוררת למסדר בוקר בחורה צעירה, עקשנית ואולי קצת מוזרה, רק כדי להראות שציבור שלם לחץ על ההדק.

לא נשכח ולא נסלח.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-931428,00.html
ידידיה מאיר, עיתונאי חרדי
(18.07.01 , 16:54)

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:27   15.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. האם באמת אורי הייטנר יודע מה גורם לניכור...  
בתגובה להודעה מספר 1
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.09.13 בשעה 19:50 בברכה, פילוביץ שחף
 
מצ"ב תגובתי שכתבתי לכתבה מתאריך...:-
"הגורם לניכור" 21/10/2002
http://www.bsh.co.il/ShowArticle2.asp?ArticleId=1039&CategoryId=36

@ להזכירכם/ן: מר' אורי הייטנר כותב הכתבה "שיירבו שמפניות בישראל."
נושא: איתמר בו-גביר = אבישי רביב = "שמפניה"
http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=58066&Fnumber=33&SunId=0

@ להלן: תגובתי לכתבה שבנדון...:-
21/10/2002 20:43 פילוביץ שחף

חשבתי וחשבתי והחלטתי שתגובתי הראשונית לכתבה זו, אביא מספר קישורים למספר כתבות מיני רבות שיצאו בנוגע לרצח רבין בכלל ולחקירת הרצח בפרט.
הכתבות המצ"ב הן של נבחרי ציבור, אנשי משפט בכלל ונשיא בית משפט העליון בפרט- מאיר שמגר, כמובן שהן נכתבו על ידי כתבי מעריב, אבל תוכנן מדבר בעד עצמן...:-

@ נשיא בית משפט העליון-"לא חקרנו הכל, זכותה של משפחת רבין לבקש בירורים נוספים"...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07111999/ART24/061.html
{מצ"ב קובץ -יובל רבין דורש ועדת חקירה}

@ חקירת רצח רבין- "יתכן שנותרו ענינים לא פתורים, אבל הדיון הציבורי אינו צריך לעסוק בעובדות שוליות אלו ואחרות, אלא באוירה שקדמה לרצח"...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07111999/ART24/035.html

@ הימין הקיצוני- "בני משפחת רבין היו צרכים לשאול את השאלות האלה מזמן, מי צעק סרק, סרק"??
"אולי הרבנים הקיצוניים מהשב"כ"...??
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07111999/ART24/035.html

@ ח"כ ושר לשעבר עוזי ברעם-"אל תהיו נאיביים, חקירה חוזרת של רצח רבין לא תגלה דבר, היא רק תיצור אוירה מסוכנת של אי ודאות...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/08111999/ART24/092.html

@ השרים יוכלו לקרוא את החלק החסוי בדו"ח החקירה של רצח רבין- ראש הממשלה אהוד ברק: אני משוכנע מעבר לכל ספק שאין שחר או בסיס לתיאורית הקונספירציה, אך אין מניעה לבדוק הקמת ועדת חקירה נוספת"...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/08111999/ART24/170.html

@ המסמך, השב"כ ומתירי הדם- "בלקחי הפרשה של אבישי רביב מקופל מסר ערכי קריטי: אסור תנאי להציב את השב"כ או את שולחיו מעל החוקף אסור לשום אדם או גורם ממלכתי להתיר את דמם של אזרחים...:-http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12111999/ART24/642.html
{מצ"ב המסמך הסודי/הפרוטוקול, שפירסמתי כאן בפורום}

@ "אתם טוענים לביטחון המדינה כשבעייתכם היא פירסום
מביך. שופטי בג"צ מתחו ביקורת קשה על היועמ"ש וביטלו האיסור שהטיל על פירסום המסמך הסודי בעניין אבישי רביב"...:-http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12111999/ART24/705.html
{המשך המסמך הסודי/פרוטוקול שפירסמתי כאן בפורום}

@ יומן מעריב: חייב לערוך דיון ציבור בזמן שקדם לרצח...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07111999/ART24/035.html

@ בימין ובשמאל דורשים לחדש חקירת רצח רבין...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05111999/ART23/994.html

@ מישהוא באמת בפחד לאור סידרת השאלות שדליה רבין פערה...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05111999/ART23/990.html

@ תיק פתוח ופצצות מתקתקות, כמה מצרוצחיו של ראש הממשלה מהלכים ביננו חופשיים...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05111999/ART23/944.html

@ הסוד של ד"ר ולדימיר יקירביץ' רופא מנתח לב מאיכילוב שפוטר מעבודתו
בחודש פברואר 1998 עקב הגשת כתב אישום...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12111999/ART24/646.html

@ ראש השב"כ עמי איילון: החוקרים שלי לא סומכים על המערכת המשפטית...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/21111999/ART25/563.html

@ פרקליטת המדינה ארבל: ניתן לכנס שוב את ועדת שמגר לחקור את אבישי רביב...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/08121999/ART27/352.html

אשמח מאוד מהחברים בפורום, לחוות דעה ולסכם בקצרה את הלך הרוח של התקופה שלאחרי הרצח, המשפט והחקירה כפי שזה משתמע מהכתבות הנ"ל ולהשוות את זה להלך הרוח לתקופה הנוכחית....."פינוי מאחז גילעד, המשטמה והינאה כלפי דתיים ומתנחלים, ואל תשכחו אנחנו לפני בחירות, המצב הוא אותו מצב שלפני ה-4.11.95...!!

לסיכום מי שלא קרא את הספר חריקיר-אהוד ברקבמבחן התוצאה או והרשות נתונה של רונן ברגמן חייב לקרוא, ויבין יותר טוב על מה, מי, למה, איך....!!

הקישור לדיווח על הספר-
"והרשות נתונה" -התיקים הסודיים של עראפת..:-
http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=83118&Fnumber=33&SunId=81934

@ קישורים ומסמכים רילונטים:
1. יובל רבין 1.jpg
2. המסמך הסודי 1.jpg
3. איל 1(4).jpg
4. אהוד ברק- אין מניעה להקים ועדת חקירה נוספת....!!
5. המסמך, השב"כ ומתירי הדם...!!
6. שופטי בג"צ מתחו ביקורת קשה על היועמ"ש לממשלה עו"ד אלייקים רובינשטיין...!!

@ תגובות נוספות לכתבה: 21/10/2002 13:24 מערכת BSH "הגורם לניכור"!!

21/10/2002 20:36 אדם אילת

הסלידה ההולכת וגוברת ליום הזכרון לרצח רבין

מקורה הוא לדעתי בעיקר בכך שיום זה משמש ליום תעמולה למען מדיניות אוסלו. יבוא מי שימהר לעדכן אותי שרבין נרצח בגלל דעותיו.

רצח רבין לא הפך את דעותיו לנכונות יותר או לנכונות פחות ולכן, יום הזכרון לרצח רבין צריך לשמש ללימוד ושינון הכלל הדמוקרטי ששלטון מחליפים אך ורק בקלפי הבחירות.


21/10/2002 22:25 יאיר בן משה

רצח רבין, מעשה בלתי חוקי, לא יעיל, אך מוסרי.

רעיון הדמוקרטיה פירושו שלטון העם, כאשר השליט נבחר לפי הצהרותיו - והתאמתן לרצון העם.
כפי שמסביר נכון מר הייטנר, רבין הפר את ערכי הדמוקרטיה, ולמעשה השתמש בכוח שניתן לו בניגוד לרצון העם ולהבטחותיו שעל פי הם נבחר.
מצב זה, בו אדם כלשהו מחליט לכפות באלימות את שדעותיו הפוליטיות שלו על העם כולו הוא מעשה אנטי מוסרי. ועצירת ובלימת מעשה אנטי מוסרי - הוא מעשה מוסרי.

אין ספק, רצח הנו מעשה מנוגד לחוק, גם סיכול ממוקד הנו בניגוד לחוק הבין לאומי, ויתכן וקציני צה"ל ישפטו ויאסרו בהאג, כפי שנאסר יגאל עמיר כאן.

אם יקום איזה גיבור ערבי וירצח את סדאם חוסיין, הוא יאסר ויתלה בעיראק, אך אם יברח לארה"ב הוא יתקבל בכבוד מלכים, כי במעשהו זה, אשר הנו בלתי חוקי בעליל, הרוצח חסך חיי עיראקים ואמריקאים רבים.

שליט המתנער מרצון העם ומערכי הדמוקרטיה, וכופה על עמו את שגיונות ליבו, מעשה אשר כפי שהוכח מביא להרג של אלפי אנשים, נכון לעצור בעדו.
הלוואי והייתה דרך אלטרנטיבית לעצור רודנים המחליטים לפתע לפעול נגד בני עמם ולפעול לפי דעתם האישית בלבד שנאמר: "אני אנווט, אני אקבע, אני אחליט". אך תהליך אוסלו היה תהליך של מחתרת, שוחד, הבטחות שווא, סחיטה, ועוד כהנה וכהנה, שום דבר מכל אלו אינו דמוקרטיה, אלא היפוכה של הדמוקרטיה. ותהליך אנטי דמוקרטי יש לעצור.

אם הרוצח בא מהימין ומטרתו הייתה לעצור את השמאל, מעשהו היה לא רק בלתי חוקי, אלא גם בלתי יעיל. הרצח פעל נגד הימין ועודד את השמאלנים והערבים.
אך אם הרוצח בא מצד שמאל, מעשהו היה יעיל מבחינתם, אך בלתי מוסרי, כי רבין פעל ועשה כפי שרודן או תככן שמאלני אחר היה נוהג.

חשוב לציין, רבין בחייו לא היה אהוב ולא נערץ, כתרים אלו נקשרו לו לאחר הרצח מסיבות פוליטיות ברורות, השמאל מנסה להיבנות מכך והם זקוקים ל"קדוש" לצרכי פולחן והסתה.
וצודקים המבקרים את השתתפותו של מר הייטנר בחגיגה, כי כאשר מישהו משתף פעולה עם השמאל בתהליך ההסתה המכוער והתעמולה הפוליטית סביב זכרון רבין הוא
ממשיך ומחזק את השימוש ברצח כמכשיר פוליטי - ע"י השמאל.

שלא אובן לא נכון, אני מתנגד לרצח רבין. אם הייתי עיראקי הייתי מתנגד לרצח סדאם חוסיין. ואם הייתי איש טליבאן הייתי מתנגד לפגיעה בבין לאדן.
כאזרח מדינה כל שהיא, אני חייב לקרוא לציית לחוקיה. אך כאדם מוסרי, מותר לי, וחובה עלי לציין גם היבטים אחרים.

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
danielco2
גולש אורח
   01:03   05.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. אם מה שכתוב בכתבה שהבאת נכון, הרי שזה נורא  
בתגובה להודעה מספר 0
 
   דליה רבין, בעצם שתיקתה, מאפשרת את מחול השדים הזה כנגד הימין והדתיים, אך לא פוצה פה כדי להציג את השאלות האמיתיות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:26   06.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. יובל רבין ירד/ברח מהארץ בשאט נפש.............  
בתגובה להודעה מספר 2
 
תאריך ההודעה: 02/08/02
שעת ההודעה: 19:24
מאת: pilovich shahaf

נושא: יובל רבין ירד/ברח מהארץ בשאט נפש..
להזכירכם: יובל רבין היה ממקימי עמותת "דור שלום" וברח ממנה כל עוד נפשו בו...

להזכירכם: ילדה בת 16 "נועה ארצי פילוסוף", כתבה ספר במשך שבועיים + "זכרונות מבית סבא", יצאה לסיבוב שיווקי בעולם...ואם שמעתם אותה
ביום שישי האחרון ברשת ב´ כשנישאלה מהי אומרת על התפטרותה של אמא
שלה בכלל ועל משפטו של אבישי רביב בפרט, ענתה נועה:..." לא הייתי
רוצה להכנס לזה, אם כי אשמח לשמוע את כל האמת..."

להזכירכם: יובל רבין דרש לחדש את חקירת הרצח של אביו-"יצחק רבין ז"ל"....ונותר ללא מענה...
"אני חושב שזו תהיה טעות להניח לזה. זהו פצע שעד שלא ינוקה- לא
יאפשר גישור אמיתי בחברה הישראלית"...{סוף ציטו}
אתם זוכרים מה אמר השופט האמריקאי "לואי מרשל"- בשביל להבריא פצע
ממאיר בחברה יש לחשוף את הפצע לקרני ה-שמש.

@ מדבר שקר תרחק....@

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:20   09.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. ארון הקבורה בהפגנה נגד רבין - שבירת המיתוס  
בתגובה להודעה מספר 5
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 12.02.05 בשעה 00:47 בברכה, פילוביץ שחף
 
הילד
חבר מתאריך 27.6.02
158 הודעות 01:07 09.04.03

@ ארון הקבורה בהפגנה נגד רבין - שבירת המיתוס @

מנהלי הפורום היקרים. אני מניח שירעיפו פה הרבה קללות באשכול הזה,
היות ואני הולך לשבור לשמאלנים את אחד המיתוסים מאבני היסוד שלהם.
אני מבקש מכם בקשה מיוחדת, אנא גלו סבלנות מיוחדת ואל תנעלו את
האשכול, היות וחשוב שכולם ידעו את האמת על עלילת הדם נגד הימין.

הרי לכם שקר עז במצח נחושה של התקשורת השמאלנית הקיצונית. פשוט חבל שהציבור 'קנה' אותו והאמין לו במשך שנים, אז הגיע הזמן לשבור את
המיתוס.

אני יודע שלאחדים מכם אני לא הולך לגלות את אמריקה, אבל רוב הציבור איננו יודע את האמת על עלילת הדם המרושעת הזו נגד הימין.

הארון לא יצג שום רמז לקריאה לרצח רבין. ההפיך הוא הנכון. על הארון נכתב ''רבין קובר אותנו'' ואותו המסר הביע גם חבל התליה, בדיוק כפי הסיסמה הימנית ''השלום הזה הורג אותנו''.

כדי לראות את התמונה המפורסמת ההיא, הכנסו לאתר שיצרו אותו אנשי
השמאל נגד ביבי:

http://geocities.com/SoHo/Studios/8852/bb_coffin.htm

קראו את הטקסט הכתוב בעמוד, לאחר מכן הביטו בתמונה ובכיתוב והניקוד
על הארון - כתוב מפורשות ''רבין קובר'' ולא רבין קבור !!!

המעניין הוא שהתקשורת החליטה לחתוך את החצי השמאלי של התמונה, שבה כתוב ''אותנו'' כדי שזה יתאים לגירסה שלה (רק שעדיין היתה לה בעיה
עם החצי הימני).

לחשוב שציבור אינטלגנטי האמין לבלוף הזה...




מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:40   09.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. ''אבישי רביב''-הקלטה נדירה של הר' בנימין כהנא  
בתגובה להודעה מספר 14
 
אפריים
חבר מתאריך 17.2.03
978 הודעות 14:22 09.04.03

''אבישי רביב''-הקלטה נדירה של הר' בנימין כהנא.

הובא ע"י אחד הגולשים בפורום למען התורה העם והארץ.
הסתכלות שונה ומעניינת על הנושא כולו.
http://www.jewsite.org/forum/viewtopic.php?p=575

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:00   09.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. אין אמת, אין צדק, אין מוסר : מאת אריאל כהנא..  
בתגובה להודעה מספר 17
 
מיכאל איתן נאבק בממסד. הוא פותח כאן את הפה על מערכת בתי-המשפט והמשטרה; על הטיפול הנמרץ בפרשיות בלומנטל, נתניהו והמתנות ודומיהן, לעומת הטיפול הפחות-נמרץ בפרשיות כמו רביב, העמותות, האזנות הסתר
ועוד.


נון קונפורמיסט. ח"כ מיכאל איתן

עוף מוזר. כך מכונה מיכאל איתן יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, בפי כמה מעמיתיו בפוליטיקה. הוא מכהן כח"כ כבר 19 שנים, מתוכן שימש תקופה קצרה כשר המדע. איתן, פריק מחשבים, היה הדוחף הראשי להקמת אתר האינטרנט של הכנסת, אבל לא תחביביו הטכנולוגיים הם שהפכו אותו לחריג בנוף הפוליטי.

מיקי איתן ניחן בתכונה שדוהה במשך השנים אצל מרבית הפוליטיקאים בישראל: חוש צדק. לעתים הוא מאבד את הביטחון בצדקת הדרך במאבקו מול המערכות השונות, ובראשן מערכת המשפט. ויש מי שחושב שאיתן אינו צודק; למשל, בכירים במערכת המשפט ועמיתים בליכוד שאיתן יצא נגד מעשי השחיתות שלהם. לאלו ולאלו הוא לא עושה הנחות.

יש לו בטן מלאה על מערכת אכיפת החוק, ובעיקר על פרקליטוֹת המדינה. לא תמיד הוא נוהג להתיישר לפי הקו של הנהגת מפלגתו, אפילו אם הדבר עולה לו במחיר פוליטי. ערב הבחירות האחרונות, כאשר הודיע ראש הממשלה כי מי שלא יתמוך בקו המדיני של הממשלה (דהיינו: מדינה פלסטינית) לא יוכל לכהן כשר, הצהיר איתן שלא יהיה שותף לשתיקת הכבשים במפלגתו. זו כנראה הסיבה שנשאר שוב מחוץ לשולחן הממשלה, כשפוליטיקאים צעירים ממנו מונו לשרים.

ראש השב"כ לא ידע

נפתח ברשותך בהחלטה הטרייה לזכות את אבישי רביב. אתה הייתי בין אלה שדחפו להעמידו לדין ולחשוף את דרך הפעלתו?

"תראה, בית-המשפט דן בקטע מאוד ספציפי של ההאשמות כלפי רביב: האם הוא ידע או לא ידע על הכוונה של עמיר לרצוח את רבין. בית-המשפט קבע מה שקבע, ואני לא מתערב בהחלטה הזו. אבל זו לא החומרה במעשיו. אבישי רביב ביצע כסוכן שב"כ שורה ארוכה של עבירות. הוא הסית ושידל לרצח רבין, הכפיש אוכלוסיות שלימות, קרא לרצח חיילי צה"ל ולהרג ערבים. זה האדם שביצע הכי הרבה עבירות פוליטיות בישראל. צריך להבין שרביב לא פעל בחלל ריק. השב"כ והפרקליטות טוענים שרביב עשה את הדברים האלה עד דעת עצמו, בלי ידיעתם ובלי הסכמתם. נשאלת השאלה: אם השב"כ והפרקליטות לא הסכימו למעשיו, מדוע הוא לא הועמד לדין על העבירות החמורות האלה?"

אז אני מבין שפסיקת בית-המשפט רחוקה מלהיות סוף פסוק מבחינתך.

"המשפט של אבישי רביב הוא קצה הקרחון. יש דברים מדהימים סביב הפעלתו השגויה והלקויה וניסיונות הטיוח של הפרשה. המשפט כלל לא טיפל בנושאים האלה".

כאשר אתה אומר טיוח, אתה מתכוון למשל להצהרה של עמי איילון כשהיה ראש שב"כ בפני הקבינט, שרביב לא היה סוכן שב"כ ולא קיבל משכורת מהשב"כ?

"אני אגלה לך משהו בעניין הזה. עמי איילון בא אלי לפני כחצי שנה, זמן רב אחרי שסיים את תפקידו כראש שב"כ. הוא הודה בפניי בפה מלא שמסר מידע כוזב לקבינט המדיני-בטחוני. וזה עבר לסדר היום. איילון טוען שהפקודים לו בשב"כ מסרו לידיו מידע כוזב, והוא, בלא יודעין, מסר את המידע הזה לקבינט. הגילוי הזה בפני עצמו מחייב בדיקה, אבל בוא נלך הלאה: כשאיילון מסר את המידע הכוזב בקבינט ישבה לצדו פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שרוצה היום להיות שופטת בבית-המשפט העליון. היא ידעה היטב שרביב היה סוכן. היא שמעה את איילון בקבינט ולא אמרה דבר. היא הייתה בעצם שותפה להטעיה ולמסירת דיווח כוזב לקבינט, ואיש לא מדבר על זה. כאילו שום דבר לא קרה. גם זה דבר שמחייב בדיקה. למה לא חוקרים את זה?"

האנשים שמסרו לאיילון את המידע הכוזב עדיין נמצאים בשב"כ?

"אני לא יודע. הוא לא אמר לי מי הם היו. אבל לא זו הנקודה. איילון יכול היה להמשיך לשתוק, אבל הוא בא אלי מיזמתו – משום שמצפונו ייסר אותו, או בגלל שאני תקפתי אותו בציבור – וסיפר את מה שסיפר. אנשי השב"כ מטעים את ראש הארגון שלהם, איך עוברים על דבר כזה לסדר היום?"

בייניש אחראית למחדל

בוא נחזור לאבישי רביב.

"אבישי רביב ניסה לשכנע אחרים לרצוח את יצחק רבין. הבאתי הוכחות לכך, ועל זה היו צריכים להאשים אותו. ואני לא מקבל את תשובת הפרקליטות והשב"כ כאילו יש דברים שמותר לסוכן שב"כ לעשות. אבישי רביב רצה בתוצאה, הוא רצה שיצחק רבין יירצח. איך לקחו אדם כזה וביקשו ממנו להיות זה שידווח על כוונה לרצוח את רבין?"

יש המון סוגיות לא פתורות סביב פרשת רביב, אבל השאלה היא מה זה אומר לגבי השב"כ שהפעיל אותו?

"תבעתי כבר לפני שנים, פעם אחר פעם, הקמת וועדת חקירה ממלכתית. השופט שמגר עצמו אמר שהוועדה שלו לא יכולה הייתה לטפל בכל ההיבטים של פרשת רביב".

מה שאתה אומר נוגע לפרשת רביב עצמה, שהיא עניין מאוד ספציפי ומוכר. אני שואל לאן הולכים הדברים האלה? מהו השלב הבא?

"מה זאת אומרת מהו השלב הבא? אני אמשיך להעלות את העניין הזה בכל מקום!"

אבל יש אנשים נוספים שמעורבים בעניין הזה ואחראים לו. כרמי גילון, אם אינני טועה, הוא שגייס את רביב, או לכל הפחות טיפח אותו במשך שנים. אבל יש בשב"כ אנשים נוספים שהפעילו אותו. אני שואל למי אתה רוצה להגיע? את מי ואת מה צריך לחקור?

"הקריאה שלי מכוונת בראש ובראשונה נגד הפרקליטות, יותר מאשר השב"כ. הפרקליטות נתנה אור ירוק להפעלת רביב. בראש הפרקליטות עמדה אז דורית בייניש. איש אינו מדבר על זה, אבל דורית בייניש אחראית למחדל הזה. אני לא תובע להעניש אנשים או להעמידם לדין, רק בדק בית פנימי. אני תובע מהפרקליטות להודות שעשתה מעשים שלא ייעשו, ושהיא מתחייבת לא לחזור עליהם. והכי חשוב, אני תובע שהפרקליטות לא תטייח".

במה בדיוק אתה מאשים את בייניש?

"היה כיסוי. פרקליטת המדינה עדנה ארבל הובאה על ידי בייניש. ארבל רואה את עיקר תפקידה בשמירה על כך שהפרקליטות לא תוכתם, גם אם מדובר בהולכת שלל ובטיוח. אין אמת, אין צדק, אין מוסר, אבל יש מטרה – להגן על הפרקליטות ועל פרקליטת המדינה הקודמת".

הפרקליטות ניסתה לחפות

הפרקליטות בעיניך היא גוף שחוטא לאמת, לפחות בנושא של אבישי רביב?

"נכון. וזה עולה גם מן המסמך שחשפתי בשעתו אודות הדיון בפרקליטות בשאלת העמדתו לדין של רביב. ארבל טענה שם שאסור להעלות את רביב לדוכן העדים, משום שבדיון עלול להתברר שהוא לא אשם. למה כוונתה? האם כוונתה היא שרביב קיבל לגיטימציה למעשיו? האם היא חששה שרביב יגיד שלא רק השב"כ, אלא גם הפרקליטות נתנה לו הכשר לעשות את מה שעשה?"

ואתה מעוניין לברר מיהם האנשים בשב"כ ובפרקליטות שהתירו לרביב לפעול כפי שפעל?

"אני יודע מיהם אותם אנשים. מה שאני רוצה לדעת הוא מדוע פרקליטת המדינה בייניש רימתה את היועץ המשפטי לממשלה".

למה הכוונה?

"אני יודע על לפחות שני מקרים שבהם הפרקליטה ביקשה מן היועץ המשפטי לאשרר עיכוב הליכים פליליים לרביב. זה קרה פעם אחת בתקופת היועץ המשפטי יוסף חריש, ופעם נוספת אצל מיכאל בן יאיר. שניהם לא ידעו שרביב סוכן שב"כ. הפרקליטה בייניש ידעה, ועל פי בקשת השב"כ היא סגרה לו את התיק, ואת המלצתה העבירה ליועץ המשפטי, ואני שוב מדגיש – בלי לספר ליועץ שרביב הוא סוכן שב"כ. זאת הונאה. את החלטת הסגירה היא נימקה בדרך משפטית זו או אחרת. כך היא יצרה רושם אצל היועץ המשפטי שהסיבה לעיכוב ההליכים היא משפטית, בשעה שהנימוק האמיתי היה בקשת השב"כ.

"מאיפה אני יודע זאת? מפרקליטת המדינה ארבל. היא סיפרה בגלוי שהיועץ המשפטי עיכב הליכים לרביב בלי שידע שהוא סוכן שב"כ. ארבל סיפרה זאת כדי להפגין עד כמה הייתה הפרקליטות נקייה, אבל זו הייתה הונאה.

"ואני אתן עוד דוגמא לחוסר היושר בפרקליטות: הפרקליטות הצהירה שאי"ל ('ארגון יהודי לוחם' – התארגנות ימנית-קיצונית פיקטיבית שהקים והפעיל אבישי רביב במימון השב"כ – א.כ.) הוא ארגון טרור. אבל מי מימן את הארגון הזה? האם יכול להיות שהשב"כ ומדינת ישראל מממנים ארגון טרור?"
אז אני שוב שואל: הסברת את הטיוח, את הסתרת האמת, את כל הבעייתיות. לאן זה מוביל?

"כל הדברים האלה מובילים לצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה בראשות שופט. הוועדה הזו תבדוק את הטענות שלי ושל אחרים. איך זה שהפרקליטות נלחמה בעד העמדה לדין של מרגלית הר-שפי, ונגד ההעמדה לדין של רביב? ובכלל, מי רצה במשפט הזה של רביב? מיקי איתן רצה, הציבור רצה, הפרקליטות לא רצתה, וודאי שרביב ופרקליטו לא רצו. אז מה היה לנו פה? היה לנו משפט ששני הצדדים, התביעה וההגנה, לא רצו שיתקיים. איזה מן משפט זה?"

אישור לפרשה מסריחה

בעקבות כל מה שתיארת עד כה בפרשת רביב, לגבי השב"כ והפרקליטות, האם חוסר האמון שלך כלפי הגופים האלה גורם לך לא להאמין שהשב"כ סיפר את כל האמת על נסיבות רצח רבין עצמן?

"אני מאמין לגרסה שיגאל עמיר רצח את רבין. אני לא מאמין שעמיר היה יושב בשקט בכלא כל כך הרבה שנים, ומודה בדבר שהוא לא עשה".

אבל מעבר ליגאל עמיר עצמו. אנחנו יודעים על הקשר בין רביב ועמיר, ועל הקשר בין רביב לשב"כ, וכל השאלות שעלו. זה לא מעורר אצלך ספק באשר לנסיבות הרצח?

"תראה, לי יש חומרים ומסמכים שעד כה לא פורסמו לגבי הדיונים הפנימיים בשב"כ. אני יודע מה היה בתוך השב"כ בכל מה שנוגע לדרך ההפעלה של אבישי רביב. הם ידעו לבד שהם עוסקים בפרשה מסריחה".

הם ידעו את זה כבר בזמן שהפעילו אותו?

"כן. תוך כדי ההפעלה שלו והרבה לפני שהוא נחשף. ומה הם עשו? הם הלכו לדורית בייניש וקיבלו ממנה אישור להמשיך במעשיהם".

אתה יכול לשתף אותנו במשהו מתוך המסמכים האלה?

"אני לא יכול, אבל קח לדוגמא את טקס ההשבעה (טקס השבעה פיקטיבי, בבית הקברות של לוחמי האצ"ל בנחלת יצחק, שיזם רביב, כנראה בהוראה מפעיליו, ובו מספר צעירים 'נשבעו אמונים' לאי"ל. הם התחייבו בין היתר להרוג ערבים וחיילים. הטקס, שבוים לצורך שידורו בערוץ 1, עורר גל גינויים חריף על המתנחלים – א"כ). בעקבות הטקס הם הלכו לפרקליטות כדי לקבל אישור למה שעשו. קוראים לזה כתס"ח".

הם הבינו את הבעייתיות בעריכת הטקס כבר כשהוציאו אותו לפועל?

"בטח שהם ידעו. בדיונים פנימיים בשב"כ אמר חזי כאלו: 'אם הציבור יידע מה אנחנו עושים, אוי ואבוי יהיה לנו'. הוא אמר את זה בין השאר לגבי טקס ההשבעה".

ראשי השב"כ, וביניהם גילון, טענו לאחר הרצח שאכן הייתה טעות בדרך ההפעלה של רביב, ולא נלקחה בחשבון הבעייתיות במשמעויות הציבוריות של מעשיו. אתה אומר הוא שהם ידעו מראש עד כמה מעשיהם חמורים?

"נכון. הם לא הופתעו כהוא-זה מן הביקורת עליהם בפרק על רביב בדו"ח שמגר".

בוא נלך עם זה הלאה. אתה ממקד את הביקורת שלך ואת חוסר האמון שלך לפרשת רביב, אבל הבעייתיות בפרשה הזו לא מביאה אותך לפקפק גם בגרסה הרשמית על נסיבות הרצח בכלל?

"אני לא מוציא מהכלל אפשרות שהשב"כ לא מסר את כל האמת גם לגבי הרצח עצמו, אבל אין לי שום בסיס לטעון טענה כזו. אני לא רוצה להפריח דברים שאין לי עליהם הוכחות. אני אומר שוב, אני לא מאמין שמישהו אחר רצח את רבין אלא יגאל עמיר. איזה הסבר אחר יש?"

ישנו הספר של ברי חמיש, ועוד כל מיני תיאוריות שמסתובבות.

"ברי חמיש ישב אצלי ושאלתי אותו אותה השאלה. אם עמיר לא רצח את רבין, מדוע הוא יושב בכלא ומודה באשמה עד עצם היום הזה? התשובות שחמיש נתן לי לא סיפקו אותי. אפשר להמציא מיליון תיאוריות, אבל הן צריכות להסביר למה עמיר לקח על עצמו את ההאשמה הנוראה הזו ויושב בכלא בגללה".

דוגמא אישית גרועה

הזכרת בדבריך מספר פעמים שתי משפטניות בכירות: דורית בייניש, שופטת בבית-המשפט העליון שאמורה להתמנות לנשיאתו בעוד מספר שנים, וחברתה עדנה ארבל, שעומדת גם היא כנראה להתמנות לעליון. מה יש לך להגיד עליהן?

"אני אשתדל להיות מנומס ומאופק ולא להפוך את הסוגייה לאישית, למרות שזאת כן סוגייה אישית. המינוי המתוכנן של עדנה ארבל מבאיש את ריחו של בית-המשפט העליון. המינוי הזה נעשה בצורה בוטה ופרוטקציונרית. עדנה ארבל איננה משפטנית דגולה שתוסיף לבית-המשפט העליון עומק משפטי. היא פרקליטה, תובעת. התנהגותה בפרשת הפנסיה שלה (ארבל קיבלה פנסיה ופיצויים מוגדלים באופן בלתי תקין, פרשה שנחשפה ע"י העיתונאי יואב יצחק – א"כ) חמורה מאוד, והיא חייבת לספק הסברים על כך. נאמר בלשון המעטה, שלא זו הדוגמא המתבקשת מאיש ציבור.

"אני רואה מה היא עשתה בפרשת רביב. היא לא הייתה צריכה להגיע לעליון... אתה יודע מה? אלא אם כן ההערכה שלי והציפיות שלי מבית-המשפט העליון מוגזמות. אני מתייחס אל בית-המשפט כמורם מעם, וכך אני רוצה שהוא יהיה. אבל אם רוצים לשמור על המעמד המיוחד הזה אי אפשר שבית-המשפט העליון יהיה סידור עבודה לפרקליטת המדינה וליועץ המשפטי לממשלה.

"ויש עוד פרשה שעוד לא התבררה ומעכבת משפטית את מינויה לעליון. עדנה ארבל הואשמה על ידי ניצב משה מזרחי, כיום ראש אגף החקירות במשטרה, במתן אישור לקיים האזנות סתר בלתי חוקיות לראש הממשלה נתניהו ולאישים נוספים. באמצעי התקשורת התפרסם בשם מזרחי שההאזנות בוצעו בידיעת עדנה ארבל ובהסכמתה. היא עומדת כעת להיות שופטת בבית-המשפט העליון, כשהיא נתנה אישור להאזין באופן בלתי חוקי לראש הממשלה".

הימין אשם, השמאל חף מפשע

"ויש עניין נוסף שלא מדברים עליו. על מה ניתן האישור להאזין לנתניהו? על חשד לכאורה שהוא וליברמן ועוד אישים עברו על חוק מימון מפלגות. במקרה הזה הצדיק החשד האזנות סתר. אולם, כשאני התלוננתי במשטרה נגד ראשי מפלגת העבודה בפרשת העמותות, בחשד לעבירה על חוק מימון מפלגות, השיבה לי המשטרה שזה חוק לא פלילי, ולכן הם בכלל לא מתעסקים אתו אלא רק מבקר המדינה. היו לי הוכחות רבות על עבירות של ראשי העבודה על חוק מימון מפלגות, אבל המשטרה הגדירה אותו כ'לא פלילי' ולכן לא הסכימה לעסוק בו. אלא שפתאום, מה מתברר? כאשר מדובר בנתניהו המשטרה מתעסקת עם החוק הזה. אפילו מקיימת האזנות סתר. פעם אחת החוק הזה כל כך חשוב שהוא מצדיק האזנת סתר לראש הממשלה, ופעם אחרת בכלל אסור למשטרה לעסוק בו?

"פניתי למשטרה עשרות פעמים לגבי פרשת העמותות, ובכל פעם זרקו אותי מכל המדרגות בטענה שזה לא חשוב (החקירה בפרשת העמותות נפתחה רק בעקבות דו"ח מבקר המדינה – א"כ). אבל בדיעבד התברר שבאותו זמן שדחו אותי הם ערכו האזנות לראש הממשלה בשם אותו חוק 'לא פלילי' כביכול.

"וזה לא הכל. תראה באיזה מהירות ובאיזה רעש הם פועלים כשמדובר בנתניהו, או עכשיו בבלומנטל. התיק של בלומנטל נפתח לפני שלושה חודשים, והיא כבר מועמדת לדין. פרשת העמותות החלה לפני קרוב ל-4 שנים. מרחו את התיק הזה כדי שעכשיו אפשר יהיה לסגור אותו. מה זה? איפה אנחנו חיים?"

באמת איפה אנחנו חיים?

"אני לא יודע. קשה לי עוד יותר שהאחראים לכל הבלגאן הזה, לכל הסתירות, עומדים להתמנות לבית-המשפט העליון. זה לא בסדר... תראה, לפעמים אני מרגיש שאני כבר לא יכול. אני נלחם ונלחם וכאילו אני זה שלא בסדר. פתאום אני שואל את עצמי 'מה יש לך, מיקי? מה נהיית איש ריב ומדון? בכל בוקר אתה מחפש מישהו חדש לריב אתו?'"

איפה החברים שלך? מאיר שיטרית היה עד עכשיו שר משפטים. לפניו היה הנגבי שכעת מונה לביטחון הפנים. איפה הם?

"לא יודע, אבל אולי זאת הדרך היום להיות שרים בישראל. צועקים פחות, נאבקים פחות, מתפשרים, נהיים נחמדים לכל מיני אנשים. יכול להיות שזו המציאות. כל אחד עם המחויבויות שלו ועם האמת הפנימית שלו".

אתה מכיר את המשפט העממי "הליכוד יודע לנצח בחירות אבל לא יודע לשלוט"?

"זה לא עניין מפלגתי. אני חושב שהפרשה של עומרי שרון לא פחות חמורה מפרשת העמותות. זו שערורייה באותו סדר גודל. המשטרה סוחבת אותה ותמשיך לסחוב אותה ובסוף יסגרו את התיק, כמו שעשו ליצחק הרצוג. זו יכולה להיות סיבה טובה להקים ממשלת אחדות לאומית: א' יסגור את התיק של ב' ואח"כ ב' יסגור את התיק של א', והפרקליטות תהיה מרוצה מאוד. אף אחד לא יצעק".

בית-המשפט המציא בעצמו חוקה

גלשנו מנושא בית-המשפט העליון. מעבר לכל הדברים שאתה עצמך ציינת, שמענו בשבוע שעבר על ה'דיל' שנרקח בין שופטי העליון למנות את ארבל ורובינשטיין. אולי באמת בית-המשפט העליון איננו נישא ומורם כפי שאתה ורבים אחרים מצפים ומאמינים?

"אני מציע לכל אזרח בישראל לדעת שחלק נכבד מאוד מזכויות היסוד שיש היום לכל אדם בישראל קיימות בזכות בית-המשפט העליון לדורותיו. אני מכבד את בית-המשפט העליון. אבל בצד הכבוד והצורך לשמור על מעמדו – אני, כפרלמנטר לא מוכן לחיות בתחושה של התבטלות והתכופפות.

כשאני קורא על אקטיביזם שיפוטי שעניינו לנגוס בסמכויות הכנסת, אני אומר 'די. יש קווים אדומים', ומשיב מלחמה שערה. אל מול האקטיביזם השיפוטי, הכרזתי אני על מגננה פרלמנטרית".
אהרון ברק טוען שהוא נכנס לוואקום שמשאירה הכנסת, כשאיננה מחוקקת חוקים להגנת זכויות היסוד.

"בכל שיטת משטר, ובמיוחד זו הישראלית, קיים מצב שבו הרשות השופטת הופכת להיות מעין זרוע ממשיכה של הרשות המחוקקת. למשל, באמצעות סמכות בית-המשפט להעניק פרשנות לחוקי הכנסת. זהו מעשה מעין חקיקתי. במילים אחרות, אין הפרדת רשויות קלאסית טוטאלית. יש סמכויות מסוימות שעוברות או מועברות באופן טבעי מרשות לרשות".

ו'העברה טבעית' כזו, כהגדרתך, היא לגיטימית?

"בהחלט. פרשנות של החוק זה בסדר גמור. אבל כיום בית-המשפט העליון קובע חוקה לישראל בהחלטות שהוא עצמו מקבל, ואפילו מבטל חוקים של הכנסת מכוח החוקה הזו שהוא מחליט עליה. הוא גם קובע חוקה וגם מבטל את חוקי הכנסת. כלומר, הציבור יכול להצביע, והכנסת הנבחרת תחוקק חוק בשם העם, אבל בית-המשפט, כשיבוא ליישם את החוק יגיד 'החוק הזה לא נחשב בעיניי, ולכן אני פוסל אותו'. ולמה בית-המשפט פוסל אותו? כי פעם הכנסת החליטה החלטה (הכוונה לחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק – א"כ) ובית-המשפט, העליון קבע שההחלטה ההיא היא חוקה.

אבל על סמך מה בית-המשפט קובע שזו חוקה – הרי אנו, חברי הכנסת, לא הגדרנו את חוקי היסוד כחוקה וגם לא התכוונו שיהיו חוקה. מה אומר בית-המשפט? 'לא משנה מה אתם בכנסת חושבים'.
ומה אומר הציבור? הרי גם הציבור לא רוצה שחוקי היסוד יהיו החוקה? אבל בית-המשפט לא מוותר, העם פשוט לא מעניין אותו".

"אקדם את נושא החוקה"

אז אולי הפתרון הוא הנכון הוא אכן זה שמציע חבר הכנסת אליעזר (צ'יטה) כהן, להקים בית-משפט נפרד לחוקה, שישקף את מגוון הדעות בציבור?

"אז בוא אני אספר לך על החלטה שקיבלתי, ותהיה הראשון לשמוע על כך. כיושב ראש ועדת החוקה בכנסת אני מתכוון לקדם חקיקת חוקה. זו לא עוד הבטחה של פוליטיקאי, אני מבטיח וגם אקיים. הוועדה בראשותי תקיים דיון אחת לשבועיים, באופן קבוע, על קידום חוקה לישראל. אינני יודע בדיוק כיצד נעשה זאת, אולי נביא אותה לאישור העם. נראה".

אני לא צריך לספר לך עד כמה חוקה היא עניין רגיש, במיוחד מצד המפלגות הדתיות והחרדיות. או שמא אתה עומד לנצל את היעדרן מן הקואליציה?

"אין שום רגישות עם הדתיים. ההפך הוא נכון. מה שקורה היום הוא שבית-המשפט העליון קובע את החוקה. אז אני שואל את הדתיים והחרדים: מה עדיף לכם, להיות שותפים ולהשפיע על החוקה, או שאת החוקה יכתוב לבד בית-המשפט העליון? אלה האלטרנטיבות, כי אין מצב שבו לא תהיה חוקה. כבר היום מסיימים מדי שנה את הפקולטות למשפטים אלפי סטודנטים. תשאל אותם האם בישראל יש או אין חוקה – כולם בטוחים שיש חוקה".

אבל עדיין לא השבת לי על ההצעה של צ'יטה שיהיה בית-משפט מיוחד לחוקה?

"אין בית-משפט לחוקה בלי חוקה, איך בכלל ייתכן דבר כזה?"

אתה מדבר על בית-המשפט העליון הנוכחי, אבל הוא מציע גוף חדש, אחר, נפרד, מעבר לבית-המשפט העליון.

"אני לא שולל על הסף הרעיון כזה ואלך לקראתו. במסגרת החוקה נשקול קביעה של מוסד, שיהיו בו גם משפטנים ובכלל זה שופטים מהעליון בהרכב כזה או אחר. זה יהיה חלק מן ההצעה שנציע. אנחנו לא נגד בג"ץ ומערכת בתי-המשפט. אבל הגוף הזה, שתוענק לו הסמכות להודיע על ביטול חוק כי הוא סותר את החוקה, יצטרך לתת משקל גדול יותר לצד של נבחרי הציבור. וצריך להדגיש: לא הכנסת תקבע אלו חוקים תואמים את החוקה ואלו סותרים אותה, אלא הגוף הנוסף. אולי יקראו לו בית-משפט לחוקה ואולי שם אחר. לא זה מה שמשנה. הגוף שבסמכותו תהיה היכולת לפסול חוקי כנסת צריך לייצג את הצד המשפטי, אבל גם את העם".

וכיום בית-המשפט לא מייצג את העם?

"בכלל לא. זה קורה במדינות רבות בעולם, אבל לא בישראל".

"יש מצב של איפה ואיפה"

לקראת סיום, יש לי מעין שאלה מסכמת. דיברנו על שורה ארוכה של בעיות במערכת המשפטית והמשטרתית. ואני שואל, איפה טמון שורש הבעיה במערכות האלה? האם זה עניין פוליטי, כפי שרמזת קודם – הדרג הפוליטי מוביל לקידום תיקים מסוימים ולסגירת אחרים?

"אני מודה ומתוודה שאין לי על כך תשובה. אני התלוננתי נגד עמותות ברק במהלך מערכת הבחירות של 99, שבסופן ברק ניצח. מאז עברו כמעט 4 שנים. עד היום לא נגמר הטיפול בפרשה. על נעמי בלומנטל ופעילי הליכוד דיברנו קודם. התיק נגד ביבי נתניהו בפרשת המתנות נפתח חודשים ארוכים אחרי התלונה שלי בפרשת העמותות. כולנו זוכרים את החקירה נגד נתניהו. באיזה מרץ הלכה תנ"צ מירי גולן באופן אישי עם המצלמות למחסן המתנות ההוא, ואיזה הדלפות מתוך חדרי החקירות: שרה בכתה, נתניהו עבר לחדר השני... גם אני שואל את עצמי מדוע זה מתנהל כך.

"לא עולה על דעתי שהטיפול בתיקים מתנהל לפי מפתח פוליטי. זה לא שהחוקרים אומרים: 'עכשיו נחקר איש ליכוד – נפעיל נגדו את נוהל א. מחר בא איש העבודה – נפעיל נגדו את נוהל ב'. זה לא עובד ככה, אין ספק בכך. הרי יש במשטרה המון ליכודניקים. אבל העובדות הן שיש כאן מצב של איפה ואיפה".

לפי מפתח מפלגתי?

"בהחלט. תראה את כל החקירות נגד אריה דרעי ופנחסי בזמנו. לא שזה לא היה מוצדק, אבל פרשת פנחסי למשל היא כאין וכאפס לעומת פרשת העמותות. ואיך הם חקרו את הפרשה? בכוח, במרץ, בתקיפות. בסופו של דבר העמידו לדין את האשם על דברים שוליים מאוד. בפרשת העמותות נלחמתי חצי שנה רק כדי שיסכימו לפתוח בחקירה. זה לא ייאמן".

אבל לפי דבריך יש את אותה סחבת בפרשת עומרי שרון.

"נכון. ולכן זה לא רק עניין מפלגתי. יכול להיות שזאת התקשורת שקובעת את סדר היום שלנו ושל המשטרה. מה שהתקשורת מעוניינת לנפח ולדחוף, כנראה שגם החבר'ה במשטרה יותר מעוניינים לקדם. אני ערכתי מספר מסיבות עיתונאים לגבי החשדות נגד יצחק הרצוג בפרשת העמותות.
העיתונאים לא רצו לכתוב. במקרה הטוב קיבלתי ידיעה קטנה בעמוד 7. על פרשת נתניהו-עמדי היית צופה וקורא כל יום שישי. אולי בגלל התקשורת המשטרה והפרקליטות מריצות קדימה חקירות מסוימות ואחרות לא. אולי".
http://www.a7.org/newspaper.php?id=1325

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:52   09.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. כך, בחדרי חדרים, השב''כ ניסה לסגור את תיק....  
בתגובה להודעה מספר 19
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.04.05 בשעה 02:11 בברכה, פילוביץ שחף
 
הילד
חבר מתאריך 27.6.02
160 הודעות 23:41 09.04.03

כך, בחדרי חדרים, השב''כ ניסה לסגור את תיק רביב

לקוח מתוך פורום תקשורת הוגנת:

http://www.jewsite.org/forum/viewtopic.php?p=594

לפעמים הסקופ הכי טוב הוא פשוט להביא כתבה מההיסטוריה, שכשקראנו אותה אז עוד לא קלטנו.

הכתבה פורסמה במעריב 11.11.1999 על השב"כ שהחליט לסגור בחדרי חדרים את פרשת אבישי רביב מחשש שיגרם נזק לאירגון.

היום כשקוראים את הכתבה ויודעים שרביב זוכה, מבינים גם שלא היה שום סיכוי אחר אלא לזה שהוא יזוכה.

פעמים מעריב הורידו את הכתבה מהארכיון שלהם, ופעמים הם נעתרו לבקשתי להחזירה לארכיון. על כך תודתי נתונה להם. כרגע הכתבה נמצאת בו, ומומלץ לשמור אותה לפני שהיא תוסר שוב.

הלינק:

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/712.html

הכתבה:

כך, בחדרי חדרים, ניסו לסגור את התיק

נציגי השב"כ טענו: העמדה לדין של אבישי רביב - תגרום נזק גדול מאוד. ראשי הפרקליטות הציעו: צריך לסגור את התיק - בנימוק של חוסר עניין לציבור. היועץ המשפטי בן-יאיר התנגד: אינני רוצה להיות מעורב בסגירת התיק


סיכום דיון בנושא: טקס השבעה - אירגון אי"ל

מועד הדיון: 2.5.96

מקום הדיון: לשכת היועץ המשפטי לממשלה

י.מ: ראינו כולנו את הקלטת. מי שנכח במקום צריך היה להבין, שאין מדובר בטקס אותנטי. גם ועדת שמגר אמרה בדו"ח דברים מפורשים על-כך.

חביליו: לא ראיתי שהושמטו בכוונה הקטעים הלא-אותנטיים. אני רואה קושי בהגשת כתב אישום כנגד הכתב.

י.מ.: אולי הליך משמעתי נגד הכתב?

כאלו: מדובר בהפעלת סוכן פרובלמטי. תועלת אל מול נזק: 9-8 שנים האיש הופעל. ברוב הזמן - המאזן חיובי, פרט לשנה האחרונה. נתן אלפי ידיעות + פרשיות. בשנה האחרונה - התרת רסן מצידו, ותפסנו את העניין בשלבים ראשוניים. עבר חקירת מקור, והתוודה. המשכנו להפעיל אותו. סיפור הקלטת, מבחינתנו, קשה ביותר. בדיון אצלנו הוחלט, שהאיש לא נשלט ואי אפשר להמשיך להפעיל אותו בצורה כזו.

אבל קבענו כללים חדשים של הפעלה, ניתוק, בדיקה פסיכולוגית. הובהר לו, שככה לא נמשיך, ושלא תינתן לו חסינות על עבירות שיבצע. בחוכמה שלאחר מעשה, אילו ניתקנו הקשר, אולי היה נותן לנו את הרוצח.

העמדה לדין - זה משפט נגד השירות. נצטרך לפרוס את כל הכללים אצלנו. זהיגרום נזק הפעלתי גדול מאוד. נזק אופרטיבי. צריך לזכור, שאנו במצב קשה, מול היריבים שלנו. במשפט יעלה הכל והדברים יצאו החוצה.

אינני זוכר משפט נגד מקור של השירות בדלתיים סגורות. יכול להיגרם נזק גדול מאוד. חשיפת שיטות הפעלה, ועוד.

בן-אור: עו"ד שיצג את א' רביב יהיה מגוייס אידאולוגית, וייתכן שישתף פעולה עם גורמים קיצוניים וייחשפו סודות.

ששון: יעשו הכל כדי לחשוף.

בן-עמי: כוונה פלילית: האם התכוון לעבור עבירה?

חשדו ברביב בשיתוף פעולה והיה צריך להוכיח את עצמו. הוא היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית בייניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על-יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס. הוא היה צריך להגן על עצמו מפני היעד. כל סניגור יזמן את רביב לדוכן העדים.

ברק: רביב פעל ביעד אלים. העובדה שנחשד בשת"פ - כי כל הזמן נאלץ להוכיח פעילות.

"חוסר עניין לציבור"

לדור: צריך לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. הגשת כתב אישום יכולה לפגוע קשות בשב"כ. צריך לקבל בעניין זה את חוות דעת השב"כ. אנו סוגרים הרבה תיקים מסוג זה, מחוסר עניין לציבור. הפגיעה היא ברורה. המשפט הזה ייראה עקום. סגירת הדלתות - לא יעיל.

בן-אור: אני מוטרדת גם מההיבט הפלילי. אינני בטוחה, שזה לא יסתיים בזיכוי. ואז נימצא בצורה משונה. האיש הזה עובד בסיטואציה בעייתית.

הפעילות באי"ל לא הייתה מותרת. לא אישרו לו להביא טלוויזיה. סוכן משטרתי שהועסק ברכישת סמים, אסור לו לעשן וכו'. כשנמצא בשטח, קשה. ולפעמים מורה היתר לעצמו לעבור עבירה פלילית. אולי הגנת הצורך; אולי צידוק; צריך לקנות את ליבם של הסובבים אותו. אינני רוצה לבוא להכרעה פלילית.

י.מ.: אני רואה את הדברים בחומרה. אינני מקל ראש בנזק לאירגון. גם חשיפת השם והכינוי גרמה נזק חמור. ואולם, הנזק הנוסף, הוא קטן באופן יחסי, ואפשר לדאוג לצמצומו. אפשר לנהל הליך בדלתיים סגורות.

הפרשה עצמה חמורה ביותר ויש עניין ציבורי ממשי בנקיטת הליכים פליליים. הפרשה הזו זיעזעה את כל צופי הטלוויזיה וגרמה נזק עצום, סערה גדולה. אינני רואה איך אפשר להימנע מנקיטת הליכים.

בן-עמי: פן נוסף: גיוס סוכנים והפעלת הסוכנים הקיימים. מקורות דורשים שהשירות יבטיח חשאיות המקורות. יהיה קושי בהפעלת סוכנים וגיוס סוכנים...

ששון: נניח שיש ראיות לכאורה. הכתבה עשתה עלי רושם. מדברי חזי אנו למדים על הנזק שיגרם לשירות. אני צריכה להגיד שהנזק יגרם. צריך לשקול רווח אל מול הפסד. צריך לשקול באופן קר.

ארבל: מנקודת מבט של היועץ המשפטי ופרקליט המדינה: אי אפשר לבחון את הראיות כשאנו יודעים שמה שיש שם לא משקף את התמונה האמיתית.

האיש היה סוכן. איננו יודעים מה התמונה הנכונה שהייתה אז. לא נוכל לדעת את מצב הדברים לאשורם, עד שיעלה על דוכן העדים ואולי יאמר שפעל על פי הנחיות השב"כ. אי אפשר לאמר אם יש ראיות או אין ראיות.

התיק מבויים. הקווים לא היו ברורים לאבישי רביב. מה היה קורה, לו האיש היה מונע את הרצח? עם כל הקושי - אינני בטוחה שנוכל להשיג את המטרה. לא בלב קל אני מציעה לסגור.

י.מ.: סעיף 4 )האות א'( - אינני רואה בעייה עם הראיות. אינני רואה בעייה בתחום הכוונה הפלילית. אי אפשר לסגור את התיק, בלי מתן פומבי.

לדור: ניסחנו בשעתו, טיוטת החלטת סגירה.

מוטב "חוסר ראיות"

ארבל: יותר קל לנמק סגירה בחוסר ראיות. בעייה בראיות: יכול להיות שרצה לשכנע כשהוא חלק מהם. אני רואה כאן בעייה. ואם יש בעיה עם הראיות - יותר קל לנמק. אינני צריכה לחכות ולבוא לבית המשפט שיאמר את כל זה. הרצון שלי הוא להגיש כתב אישום. אבל הסיכון הוא כה גדול. נוכל לאמר זאת בבית המשפט העליון. אפשר לנמק זאת.

ברק: עובדתית, ברצף ההפעלה של רביב, היו הרבה אירועים. הוא כמובן יוכל להעיד על נושאים שבהם הפעלנו אותו. כל מסכת ההפעלה תוצף, ומבחינה משפטית יהיה קושי. גם אחרי השידור המשיכו להפעיל אותו.

ששון: העדר ראיות וחוסר עניין לציבור, אלו הם נימוקים מצטברים.

י.מ.: אינני רוצה להיות מעורב בסגירת התיק. לא אכנס לנימוקים. בכל מקרה, צריך לשלוח מכתב לרשות השידור, ובו פליאה על הכתבה. צריך לכתוב משהו נגד איתן אורן. לא אוכל להיות מעורב בזה. כשלעצמי, הייתי מגיש כתב אישום, אבל, כאמור, אינני רוצה להיות מעורב בזה.

אבקש שהטיפול יועבר לפרקליטות, שתינתן החלטה על-ידי פרקליטת המדינה, ושתינתן על-כך הודעה למתלוננים.

רשם: נועם סולברג, עו"ד


מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:02   10.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. תגובות.......................................  
בתגובה להודעה מספר 20
 
דקטרין
חבר מתאריך 15.4.02
2131 הודעות 23:50 09.04.03

2. מישהו בשב''כ שידל את אבישי רביב לנהוג
בתגובה להודעה מספר 0

כפי שנהג והבטיח לו גיבוי, כל מי שבקי בפרטים
ונתקל ברביב, לפחות בדיעבד מבין זאת, לא יכול
להיות אחרת, מדובר במריחה.
נורמת השקר בשב"כ ידועה, כפי שעמי איילון דיווח
לוועדת הכנסת כי רביב אינו סוכן שב"כ לאחר
שכך דווח לו עליידי הכפופים לו, רק פרט כזה
לבדו מעיד על עוצמת הסירחון ועל גודל השקר.

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
8907 הודעות 00:07 10.04.03

7. נורמת השקר והטיוח : עמי איילון ומעריב........
בתגובה להודעה מספר 2

הדיווח השגוי של עמי איילון
http://www.miki.org.il/article.asp?newsid=537
הכתבה במעריב
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/26072002/ART325692.html


4. המסמך הסודי..................................
בתגובה להודעה מספר 0

דליה רבין דבקה בעמדתה: ''הכל תרגיל''...........
http://rotter.net/forum/gil/5359.shtml#20

הילד
חבר מתאריך 27.6.02
162 הודעות 00:12 10.04.03

8. לסיכום - מספר הערות שחשוב לשים לב אליהן בכתבה
בתגובה להודעה מספר 0

לסיכום - מספר הערות שחשוב לשים לב אליהן בקריאת הכתבה:
הקלטת שעליה מדובר היא הכתבה שפורסמה בטלויזיה על אירגון אי"ל, שאותה פברקו מכין הכתבה - העיתונאי איתן אורן וכמובן אבישי רביב.

שימו לב למשפטים העיקריים בכתבה:

"נציגי השב"כ טענו: העמדה לדין של אבישי רביב - תגרום נזק גדול מאוד. ראשי הפרקליטות הציעו: צריך לסגור את התיק - בנימוק של חוסר עניין לציבור".

"י.מ.: אפשר לנהל הליך בדלתיים סגורות"

"בדיון אצל דורית בייניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על-יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס." - שופטת בית המשפט נתנה אישור להפליל ולהלביש תיק על אדם חף מפשע !!!

"לדור: צריך לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. הגשת כתב אישום יכולה לפגוע קשות בשב"כ. צריך לקבל בעניין זה את חוות דעת השב"כ. אנו סוגרים הרבה תיקים מסוג זה, מחוסר עניין לציבור." - השופט מצהיר שהרבה תלונות של ימנים שלא נוחים לשמאלנים נסגרים מ"חוסר עניין לציבור" !!!

"אילו ניתקנו הקשר, אולי היה נותן לנו את הרוצח", "מה היה קורה, לו האיש היה מונע את הרצח?" - כלומר, אבישי רביב ידע שיגאל עמיר הולך לרצוח את רבין, אך לא דיווח, היות ורצה לשחק תפקיד של איש ימין קיצוני.

"צריך לזכור, שאנו במצב קשה, מול היריבים שלנו" - כלומר, אנחנו - השב"כ שמאלנים, ואנחנו נמצאים במצב קשה מול היריבים שלנו - הימנים, שהצליחו להעלות את ביבי לשלטון.


9. גם הקלטת של קמפלר מהשב''כ/מבקר המדינה מפוברקת!
בתגובה להודעה מספר 8

בלעדי לערוץ 7 : קלטת הרצח של רבין.
http://rotter.net/forum/gil/5095.shtml



מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:17   05.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. הכתבה במעריב: ''כך בחדרי חדרים ניסו לסגור....  
בתגובה להודעה מספר 20
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.10.05 בשעה 01:16 בברכה, פילוביץ שחף
 
את התיק..."

"אתם טוענים לבטחון המדינה כשבעייתכם היא
פירסום מביך"...:-

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/705.html

הפרקליטות-דורית בייניש:"לא אמרה את שיוחס לה."
הימין: "שתשעה את עצמה."!!
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/713.html

"טוענים שפרשת "המסמך של רביב" חמורה יותר מפרשת
"עסק הביש" ו"קו "300, תובעים שכל הנוגעים בדבר ישעו
את עצמם...:-
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/715.html

@ גם הקלטת של קמפלר מהשב''כ/מבקר המדינה מפוברקת!
בלעדי לערוץ 7 : קלטת הרצח של רבין.
http://rotter.net/forum/gil/5095.shtml

להלן: "הכתבה במעריב שבנדון !!"
כך, בחדרי חדרים, ניסו לסגור את התיק
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/712.html






מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded





            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:53   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  66. השב''כ מרים ידיים...!!! בג''צ הורה לחשוף את..  
בתגובה להודעה מספר 44
 
מיד אחרי ההפגנה המדוברת לעיל, נערכה ישיבה סודית בלישכתה של פרקליטת המדינה לשעבר והשופטת העליון נכון להיום דורית בייניש, הוזמנו לישיבה אנשים בכירים בשב"כ, כאשר הנושא המדובר היה...:-
"אבישי רביב המכונה "שמפניה" בכלל ותמונתו של יצחר רבין במדי SS בפרט"

את התמונה הזאת הדפיס וחשף בהפגנה לא אחר מאשר אבישי רביב, והישיבה הזאת,
נועדה להחליט אם ממשיכים עם פרוייקט "שמפניה" או לא !!

מצ"ב המסמך הסודי- בהודעות המשך להודעה זו, שהיועצהמ"ש לממשלה עו"ד אלייקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עשו הכל שלא לחשוף את המסמך הסודי- מצ"ב הכתבה במעריב בקובץ הנילווה להודעה זו, אבל ח"כ מיכאל איתן עתר לבג"ץ, ובג"ץ נענה לבקשתו לחשוף את המסמך הסודי ואף נזף ביועצהמ"ש לממשלה ובפרקליטת המדינה, על ניצול שוא של בטחון המדינה כסיבה לבקשתם שלא לחשוף את המסמך הסודי, כתוצאה מזאת ח"כ מיכאל איתן הגיש תיקון לחוק מסמכים חסויים ואף העבירו בהצלחה.
מצ"ב הקישור לכתבה במעריב המדברת בעד עצמה !!!
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07122001/ART219865.html

בישיבה זו השתתפו נציגי הפרקליטת והשב"כ...:-
עו"ד/הגב´ בן אור, עו"ד/הגב´ עדנה ארבל פרקליטת המדינה לשעבר ושופטת עליון נכון להיום- הגב´ דורית בייניש ונציגי השב"כ...!!!

שים לב:
השמות בעיגולים השחורים, נציגי פרקליטות המדינה !!
השם בעל עיגול שחור כפול, הוא עוזרו של היועצהמ"ש לממשלה, עו"ד נועם סולברג אשר גם רשם את הפרוטוקול...!!

לידיעתך :
פרקליטת המדינה לשעבר מכהנת היום כשופטת עליון- עו"ד דורית בייניש !!
עוזרתה דאז בפרקליטת מכהנת כיום כפרקליטת המדינה-עו´ד עדנה ארבל !!
עוזרו של היועצהמ"ש לממשלה ורשם הפרוטוקול, מכהן כיום כשופט בבית המשפט השלום בירושלים- עו"ד השופט נועם סולברג...!!

דבר נוסף, מצחיק ומקומם:
כשנחשף המסמך הסודי, ודורית בייניש נשאלה שאלות על ידי בג"ץ והתקשורת, תשובתה היתה, שעו"ד נועם סולברג לא יודע לרשום פרוטוקול, והיום הוא
מכהן כשופט...רפובליקת בננות !!!


חרטה על הגשת כתב האישום נגד מרגלית הר שפי !!
http://www.a7.org/news.php3?id=34308

הפרקליטה היוצאת של מחוז תל-אביב, מַביעה חרטה על הגשת כתב האישום נגד מרגלית הר-שפי, בפרשת רצח יצחק רבין.

בראיון למוסף ידיעות אחרונות, מגלה רוזנטל כי בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה היא גרסה ש"אי אפשר להפיל על כתפיה של בחורה בת 19", כלשונה, "את כל נושא הידיעה וההפנמה של הדיבורים הקשים שקדמו לרצח".

לדברי רוזנטל, אף אחד לא העלה בדעתו שעלול להתבצע מעשה כה קיצוני, וכך גם הר שפי. "התיק הזה מאוד בעייתי", מסכמת פרקליטת המחוז. לדעתה, לא היתה גם הצדקה להגשת כתב האישום נגד אבישי רביב, והיה אפשר להסתפק בהעמדתו לדין משמעתי. בעניין זה היא מגלה כי השב"כ לא גילה לה שרביב עובד בשרותו, וכי כאשר נודע לה הדבר –אחרי הרצח – חוללה מהומה גדולה. מדברי מרים רוזנטל עולה שמבין אנשי הפרקליטות רק דורית בייניש ידעה כל העת כי אבישי רביב עובד בשרות השב"כ.

שוב מסתבר שהגב´ דורית בייניש, הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, היתה היחידה מטעם הפרקליטות שליוותה את החלטות ה"מחלקה היהודית" בשב"כ. מסתבר גם שלא נועצה באיש מעמיתיה בפרקליטות בענינים רגישים אלה. אולי אף לא ביועץ המשפטי לממשלה!
הקמת ארגון הטירור "אייל" על ידי איש השב"כ אבישי רביב, היתה בידיעתה ובאישורה.
הארגון ההוא הוקם כדי "להתמודד" על אנשי ימין קיצוני עם תנועת "כך", לאחר כשלון השב"כ ולהחדיר את רביב לארגון ולהפעיל סוכן "מבפנים". בהבדל מתנועת כך שמנהיגה המנוח הרב כהנא הוציא איסור הלכתי על פגיעה ביהודים (וזה נשמר עד היום: אנשי כך גידפו את המשת"ף דניאל ברנבוים במסעדה ירושלמית בקללות וגינויים נמרצים, אך לא נגעו בשערה משערות ראשו) והשב"כ, ככל הנראה במודע, הקים את "אייל" בלי המחסום העקרוני הזה. זה לא מקרה שמשם יצא רוצחו של ראש ממשלה.
יש לבצע חקירה פרלמנטרית גלוייה בטרם יאופשר לגב´ בייניש להפוך לראש הרשות השופטת!

קח את הדברים שעו´´ד מרים רוזנטל אמרה..:-

בערבון מוגבל, ולמה....???
אם נקרא ונבין את מה שהיא אמרה, אזי נקבל לפחות 6 נקודות,
שיש בהן הערות שהדעת לא מקבלת כלל...:-

1. "מרים רוזנטל מביעה חרטה על הגשת כתב האישום..."!!

הערה: חרטה זה לא מספיק חובה לבטל את ההרשעה בגינה היא ישבה בכלא!!

2. "מרים רוזנטל מגלה כי עמדתה היתה בניגוד לעמדת היועצהמ"ש לממשלה,
ופרקליטת המדינה..."!!

הערה: למה עמדתה לא נשמעה ולא נאמרה ??
במיוחד שהיא כפרקליטת מחוז מרכז, הגישה וחתמה על כתב האישום של:
יגאל עמיר "רוצח" רבין, היא ידעה שכמו מרגלית הר שפי יש עוד,
כ-18 עצורים ושנחקרו באותה אשמה, כמו בנו של ד"ר סקורניק מבית חולים איכילוב מנהל חדר הניתוח, שנעצר ערב הרצח למעלה משבועיים...!!!

3. "אף אחד לא העלה בדעתו שעלול להתבצע מעשה כה קיצוני, וכך גם הר שפי,
התיק הזה מאוד בעייתי..." !!

הערה: מה זה אף אחד לא ידע ולא העלה בדעתו, ראש השב"כ ידע, הפרקליטות ידעה, ראש הממשלה רבין ידע, שמעון פרס ידע, המשטרה ידעה, וכשהיא אומרת תיק בעייתי למה היא מתכוונת...??

4. "לא היתה גם הצדקה להגשת כתב אישום נגד אבישי רביב, והיה אפשר
להסתפק בהעמדתו לדין משמעתי..."!!!

הערה: צדק ידידי יוסי1 מתגובתו לדיון זה.." האם מכינים את דעת הקהל לביטול האישומים כנגד אבישי רביב, הוא שמפניה, הוא השב"כ?"
{סוף ציטוט} למה ולמי היא מתכוונת, כשהיא אומרת שהיה אפשר להסתפק בהעמדתו לדין משמעתי....בשב"כ ??? זאת אומרת היא ידעה שהוא סוכן שב"כ!!!

5. "וכי כאשר נודע לה הדבר –אחרי הרצח – חוללה מהומה גדולה. מדברי מרים רוזנטל עולה שמבין אנשי הפרקליטות רק דורית בייניש ידעה כל העת כי אבישי רביב עובד בשרות השב"כ..." !!

הערה: עו"ד מרים רוזנטל משקרת במצח נחושה וסיבותיה ידועות !!

מרים רוזנטל משקרת למה ??

כל עם ישראל ידע ששמפניה הוא סוכן שב"כ וקוראים לו "אבישי רביב", אבישי רביב נחשף על ידי ח"כ בני אלון דודה של מרגלית הר-שפי, בני אלון הוא יו"ר תנועת מולדת נכון להיום, אבישי רביב נחשף מספר חודשים לפני רצח רבין...!!

להזכירכם את המסמך הסודי שח"כ מיכאל איתן חשף: שמסמך זה הוא למעשה פרוטוקול ישיבה, שנערכה בחסות פרקליטת המדינה דאז "עו"ד דורית בייניש"
ורשם הפרוטוקול היה עוזרו של היועצהמ"ש לממשלה עו"ד "נועם סולברג", בעקבות אותה הפגנה, שאבישי רביב הפיץ בה את תמונת רבין במדי SS, שהתקשורת מיהרה להאשים את מחנה הימין בכלל ואת "ביבי" בפרט,
בהפצת התמונה זו.... !!!

מי שקורא את הפרוטוקול "המסמך הסודי" מבין שעו"ד דורית בייניש/פרקליטת המדינה דאז, נותנת הנחיות לשב"כ בדיון המשותף לאור חשדות מחנה הימין "בשמפניה-אבישי רביב" כמשת"פ של השב"כ, ולכן צריך להטיל עליו משימה שבה הוא יפליל מי שהוא אחר- "שמאלני" בבר אילן, בכדי שיחזור האמון בו במחנה הימין, ולמה??

מכיוון שהוא צריך להמשיך במשימה העיקרית "השחרת מחנה הימין בכלל והמתנחלים בפרט", וזאת למרות כל התיקים שנפתחו נגדו במשטרה בכלל,
וכרזת ה-SS בפרט...!!!

כשח"כ מיכאל איתן חשף את המסמך הסודי בפני היועצהמ"ש לממשלה,
עו"ד דורית בייניש טענה: "שעו"ד נועם סולברג לא יודע לרשום פרוטוקולים..."!!
{סוף ציטוט}

לידיעתכם: "מי שעצר ועדיין עוצר את קידומה של עו"ד מרים רוזנטל,
בקידומה המשפטי זאת עו"ד דורית בייניש..." ולמה ???



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:21   13.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  72. האם יגאל עמיר פעל בשיתוף פעולה עם השב''כ?  
בתגובה להודעה מספר 66
 
מאת: נתן גפן
-----------------
בגיליון 281 של העיתון "מקור ראשון" התפרסמה כתבה מאת סופיה רון-מוריה ובה ראיון עם ד"ר לריסה טרםבובלר שפעם בחודש מבקרת את יגאל עמיר בכלאו. חלק לא מבוטל של הכתבה הוקדש לשאלה האם יגאל עמיר פעל כסוכן השב"כ. בכתבה הוזכר ספרי "עוקץ קטלני", אותו יגאל עמיר קרא. הסבריו של עמיר אודות ההגנה שהוא מעניק לאבישי רביב לא יכולים להסביר את עוצמת ההגנה. הרי מספיק ודי להצהיר בהזדמנויות שונות שהוא, יגאל עמיר, פעל לבדו ואף אחד, גם לא אבישי רביב, לא הפעיל אותו. במקום זה עמיר ממש יוצא מעורו (פונה לבג"צ נגד אימו, מעיד בבית המשפט לטובתו) על מנת להוכיח את הטענה שלו וכאילו במקרה הדבר חופף את אינטרס ההגנה של אבישי רביב.
החומר שהצטבר אצלי מצביע בבירור שיגאל עמיר פעל בשיתוף עם השב"כ.
ההתנהגות המוזרה בחקירה
התנהגותו של יגאל עמיר בחקירת המשטרה הייתה מוזרה מאוד. הינה מספר קטעים מהחקירה ומהעדויות בבית המשפט.
קטע מתוך חקירה, תמליל הזנה מוצג מס' 2955/95, מתאריך 9.11.1995:
ניסים דור, חוקר המשטרה: "אני עוד בקטע הזה שאתה בעצם הולך ומוסר את נשקך ...".
יגאל עמיר: "כמו שאני אומר, הכי טוב זה עם רובה צלפים. . ."
ניסים דור: "… זה נכון שהוא הגיש בקשה לנו, לקבל נשק ארוך?"
יגאל עמיר: "כן, לא ארוך. M16 מקוצר."
ניסים דאודי, עד התביעה ממשטרת ישראל העיד כך ב 23 בינואר 1996 בבית המשפט: "בשלב מסוים . . . ראיתי שהוא ננעל. הוא החליט לשמור על זכות השתיקה . . . בשלב זה . . . והוא היה פתוח איתי והתחיל לספר את כל הפרטים . . . שאלתי אותו אם הוא מוכן למסור את הדברים בכתב, הוא אמר שלא."
קטע מתוך תמליל של סרט החקירה מס' 2964 מתאריך 9.11.1995 גיליון מס' 8:
ניסים דור: "היו עוד איזה שהם אגודות פוליטיות כאלה או אחרות?"
- שקט - .
ניסים דור: "אתה היית פונה אליהם אישית, אני מבין נכון?"
- שקט -.
קטע מתוך סרט החקירה מתאריך 3.12.1995:
יגאל עמיר: " אני בודק דברים … איו לי עיתון אני לא יודע מה קורה … אני ניזון ממה שמאכילים אותי פה."
יגאל עמיר נראה פעם כשהוא משתף פעולה עם חוקריו ומספר את הכל בגילוי לב, פעם נסגר לפתע ומשתתק ופעם אומר שמה שמסר זו ההמצאה שלו . פעם מתחיל לצעוק "זכות השתיקה, זכות השתיקה" וכעבור שתי דקות מדבר כאילו המילים "זכות השתיקה" לא יצאו כלל מפיו. פעם פתאום אומר לחוקרי המשטרה שהוא בודק דברים. על איזה בדיקה מדובר ועם מי? הרי הוא נמצא תחת חקירה ולא כחוקר.
האם מופעל לחץ כלשהו על יגאל עמיר?
לפני הקורא מספר ציטוטים מתוך חקירת יגאל עמיר ע"י ניסים דור במתקני חקירה של המשטרה.
מתוך קלטת תמליל מס' 2964/95 מיום 9.11.1995 ימ"ר ת"א:


גיליון מס' 9 ניסים דור: אתה את הנשק, אני מבין, שבהודעה הקודמת מסרת שדרכת אותו בבית
יגאל עמיר: כן
ניסים דור: זאת אומרת שאתה החלטת כבר בבית
יגאל עמיר: ברגע שהחלטתי דרכתי ויצאתי
ניסים דור: יפה, אתה במהלך השבת הזו אתה דיברת עם חגי על העניין הזה של ללכת לעצרת.
טוב אני אשאל אותך יותר טוב, יותר מדויק, כי אתה ניראה לי


גיליון מס' 10 ההמשך
ניסים דור: אתה בקטעים האלה מתחכם. האם זה נכון שבשבת בדרך לבית הכנסת, אתה זוכר את הקטע הזה האחרון? בדרך לבית הכנסת אתה שוחחת עם חגי על העניין הזה שאתה תלך לעצרת על מנת להרוג את רבין עם האקדח שלך, עד כאן בסדר?
יגאל עמיר: כן?
ניסים דור: צודק. ובקטע הזה חגי הציע לך שכדאי לעשות את זה עם רובה ולא עם אקדח.
יגאל עמיר: אחי ניסה למנוע ממני


גיליון מס' 15 ניסים דור: האם שוחחת עם אחרים על הרעיון לפגוע ברבין?
יגאל עמיר: כן
ניסים דור: אז אני מבין שזה מהחוג הקרוב אליך
יגאל עמיר: בודאי


גיליון מס' 16 ניסים דור: תגיד לי האם זה נכון שלפי ההלכה לדעתך הייתה גושפנקא לרצוח אותו?
יגאל עמיר: הייתה חובה
ניסים דור: מהיכן קיבלת בעצם את הגושפנקא ההלכתית א.. מאנשי דת, מידע עצמי מ.. התעניינת בכלל לפני כן לפני שקבעת בעצם את העניין הזה?


גיליון מס' 17 יגאל עמיר: מידע עצמי
ניסים דור: מידע עצמי?!
יגאל עמיר: ואנשי דת


גיליון מס' 30 ניסים דור: בוא, בוא הקטע ששאלתי אותך קודם, הקטע עם מכונית תופת
יגאל עמיר: כן
ניסים דור: היה רעיון כזה, נכון?
יגאל עמיר: לא היה מצליח.


גיליון מס' 31 ניסים דור: איך חשבתם, איך חשבתם לעשות את זה?
יגאל עמיר: חשבתי שהם יהיו איתי אז אח"כ הבנתי שהם לא, אז החלטתי לבד
ניסים דור: עכשיו תגיד לי חגי היה אתך? ז"א היחיד שבעצם יכול להפעיל כזה דבר זה חגי, ז"א המכונית תופת או משהו כזה. את הרעיון של מכונית תופת
יגאל עמיר כן
ניסים דור: דרור לא היה שותף לתוכנית לרצח את רבין?


גיליון מס' 57 יגאל עמיר: לא, הוא היה פעם אחת בהתחלה
ניסים דור: עכשיו תגיד לי הוא הביא את העוזי שלו באמת כדי לנסות את המשתיק קול
יגאל עמיר: כן
ניסים דור: הוא בירר בשבילך אצל איזשהו רב לגבי דין רודף ודין מוסר, נכון?
יגאל עמיר: כן
יגאל עמיר: לא רק הוא יש לי עוד כמה שמות


גיליון מס' 65 יגאל עמיר: כל הקטע של תכנון והשיטות הייתי יותר עם אחי
ניסים דור: אבל הוא גם היה בעניין


גיליון מס' 66 ניסים דור: אבל הוא ידע על כוונה שלך שאתה רוצה לעשות את זה
יגאל עמיר: כן, בטח, בטח


גיליון מס' 69 יגאל עמיר: מרגלית
יגאל עמיר: בועז א…, שלמי הלוי
יגאל עמיר: נילי


יגאל עמיר מסגיר את כולם בחקירתו; את אחיו חגי, את דרור עדני, את מרגלית הר-שפי ואחרים. מתעוררת השאלה מדוע הוא עשה כך.
בדרך כלל קיימות שתי סיבות שהנאשם בפשע מסגיר את חבריו. או שהוא מתחרט על מעשיו ומספר הכל ומסגיר את כולם בגלל החרטה או שהוא מצפה להקלה בעונש עקב מסירת מידע והסגרת ושותפיו לפשע. ואין זה משנה אם הצפייה מדומה או אמיתית. ברור ששתי הסיבות האלה לא מתאימות לחלוטין למקרה של יגאל עמיר.
תשובה אפשרית נוספת היא שהחשוד משחק תפקיד ועושה את מה שעושה בגלל אילוץ כלשהו כמו איום ישיר על חייו או על בני משפחתו או איום לחשוף מקרה אפל בעברו או שהוא פועל כסוכן מושתל (לא בהכרח בהתנדבות) ומפליל בכוונה את האחרים בגלל שיקולים זרים.


עוד בעדותו מ-23 בינואר 1996 של ניסים דאודי מהמשטרה:

". . . היה מאוד פתוח, זה היה נחקר די חריג מבחינת שיתוף הפעולה שלו."
העובדה שיגאל עמיר מקשר בהתנדבות את עצמו לארגוני ימין ולרבנים רק מחזקת את האפשרות שמסירת הפרטים היא משיקולים זרים ושהכל פשוט הצגה. יגאל עמיר עצמו אמר בתום המשפט בבית המשפט המחוזי שהכל הצגה.
ההצהרות הרבות של יגאל עמיר היו שהוא רצח את רבין בגלל "דין מוסר" שלפי דעתו חל על רבין, אבל לפי התנהגותו בחקירות במשטרה, הוא, יגאל עמיר, היה בעצמו "מוסר" לא קטן.
ומה עם אבישי רביב?

גיליון מס' 60
מתוך קלטת תמליל מס' 2964/95 מיום 9.11.1995 ימ"ר ת"א ניסים דור: ואת מי ניסיתם לגייס? את אבישי
יגאל עמיר: לא
ניסים דור: לא הצעתם לו?
יגאל עמיר: לא, לא, לא, לא, לא


גיליון מס' 61 ניסים דור: … האם זה נכון שהוצע לאבישי להשתתף, …
יגאל עמיר: בכלל לא הוצע לו, …
ניסים דור: למה?
יגאל עמיר: אני יודע עליו שהוא מהשב"כ בכלל.


דווקא את אבישי רביב, סוכן השב"כ, יגאל עמיר מנסה בכל כוחו לא להפליל. יגאל עמיר עושה מאמץ ממש להסיר את האפשרות שאבישי רביב יואשם בפרשה באופן כלשהו וזה כשהוא מודע שאבישי רביב הוא סוכן השב"כ והרבה לפני שבכלל הושמעה הטענה שהופעל ע"י אבישי רביב.

האם מישהו שמכרו אותו, שבגדו בו, ימשיך לתמוך או לעזור לבוגד? לכל אחד ברור שלא, אלא אם הנבגד נסחט, מאוים או עבר אינדוקטרינציה כלשהי. במילים אחרות, בדרך כלשהי מאולץ לעשות כך.
יותר מזה, באותה חקירה ממש, זמן קצר לפני שעמיר הודיע שהוא יודע שרביב סוכן השב"כ, הוא אמר:

"אבישי רביב …, הוא טיפוס של זה, ראית אותו פעם בטלוויזיה, הוא מת … להיכנס להיסטוריה. הוא עכשיו מה זה מעריץ שלי, גנוב"
(גיליון A-23).
מדוע אתה, יגאל עמיר, שמח על כך שמישהו שבגד בך גם מעריץ אותך?
ב 23 לאוגוסט 1996 התפרסמה כתבה "גן (גאולה) שלנו מה נחמד הוא" מאת דוד אבני ומיכל קידר ב"זמן תל-אביב". במאמר יש קטע מעניין:

" שאלתי את יגאל: 'למה אתה לא מספר את האמת, למה אתה לא פותח את הפה?'. יגאל אמר לי: 'אימא, את אגואיסטית, את חושבת רק על עצמך, תחשבי על כל עם ישראל'".
כאן ניתן למצוא אישור שמידע חשוב הוסתר. שהרי עמיר לא הסביר את שתיקתו בטענה שסיפר כבר הכל ואין לו מה להסתיר, אלא בתירוץ שהשתיקה בפרשה היא אינטרס לאומי.
האם זה לא הוכחה נוספת שבתגובתו הוא אינו חופשי?
חוברת ההדרכה לשב"כ הפכה לחוברת הדרכה לרצח
ב 26 ליולי 2000 במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" התפרסמה כתבה "רצח רבין - טיוטה" מאת אריאלה רינגל-הופמן. הכתבת תיארה את החוברת ההדרכה שהוכנה בשב"כ כעשר שנים לפני רצח רבין. החוברת הייתה מיועדת לשב"כ ובה תואר תרחיש אפשרי (מפורט מאוד) בו יהודי ינסה לפגוע בראש הממשלה בישראל. וכך ב-'7 ימים' מתואר התרחיש מתוך החוברת:
"הרוצח אורב לראש הממשלה מתחת לבית העירייה, בדרך למכונית בתום ההפגנה. ... חגורת האבטחה נפרצת, היריות נשמעות בכיכר. את הכל צפו ביחידה לאבטחת אישים ... בחוברת מיוחדת"
העיתונאית אריאלה רינגל-הופמן מתארת את תוכן החוברת כעין נבואה שהתגשמה, כאשר כישלון השב"כ באירוע מקבל הדגש נוסף.
ההתנקשות ברבין ז"ל בוצעה במדויק על פי התרחיש שבחוברת ההדרכה של השב"כ. עמיר לא היה יכול לדעת על החוברת, אלא אם הוא הופעל ע"י אנשי השב"כ שקראו את החוברת או שהוא בעצמו קרא אותה ופעל לפיה. בשני המקרים יוצא שיגאל עמיר היה קשור לשב"כ.
המידע שסיפק לי רו"ח יעקב וורקר מצביע באופו ישיר על כך שיגאל עמיר היה קשור לשב"כ. יו"ר הועד להקמת ועדת חקירה בעיניין רצח רבין יעקב וורקר נפגש עם רוני קמפלר, הצלם שצילם את האירוע ההתנקשות מגג בניין "גן יעיר". רוני קמפלר, רו"ח במקצוע האזרחי ומאבטח בשב"כ במילואים, סיפר לו שהכיר את יגאל עמיר מלפני האירוע. המקום בו הוא הכיר את יגאל עמיר הוא... קורס האבטחה מטעם השב"כ.


----------------

הסכם אוסלו התקבל על ידי רבים בישראל כמעשה הונאה שתוצאותיו אסון למדינת ישראל. השתתפותו של יגאל עמיר ברצח רבין ובעיקר האחריות שהוא לקח על עצמו ברצח זה היו כהנשמה מלאכותית להסכם אוסלו. כל מתנגדי הסכם אוסלו הושתקו למשך זמן לא מבוטל.

שילמנו בדמו של רבין כמו בדמם של נפגעי הטרור. גם היום, במקום לפתוח את פיו ולספר, כפי שביקשה אימו, מעדיף עמיר את האפשרות לשתוק, תוך הסתתרות מאחרי האמירה "צריך לחשוב על כל עם ישראל". עם ישראל שילם וממשיך לשלם בדמים בגלל שיתוף הפעולה של עמיר עם אלא שידעו שהסכם אוסלו הוא אחיזת עיניים ואף על פי כן העלימו מידע זה מהציבור.

Hosted By Brinkster
http://www26.brinkster.com/yovalr/articles/geffen/yigalamir.htm#



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:37   27.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  86. איזו תעודה הציג יגאל עמיר כשהשוטר ביקש ממנו..  
בתגובה להודעה מספר 72
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.02.05 בשעה 00:19 בברכה, פילוביץ שחף
 
איזו תעודה הציג יגאל עמיר כשהשוטר ביקש ממנו..
להזדהות בפניו כשישב על העציץ בזירת הרצח....??

שין גאן יוסי שריף

"עמיר שב לכיוון רכב ההסעות האפור ושחרר בהסתר את הנצרה. הוא חזר והתיישב על העציץ והבחין בשני מאבטחים ליד רכבי השרד הנ"ל וכן בהרבה שוטרים סדרנים ונהגים. איש לא התייחס לנוכחותו, שכן כאמור הוא נטמע ברקע והיה נראה כאחד המורשים לשהות במקום. הוא המשיך לצפות לעבר המדרגות והבחין בירידת שרים אחדים.

(4) במהלך ישיבתו על העציץ הבחין בו אזרח - שלא היה חלק ממערך האבטחה – אשר שמו בנימין אברשומי. הוא ניגש לאחד השוטרים הצביע לעברו של עמיר וביקש להרחיקו מהמקום. השוטר ניגש בטעות אל אדם אחר שמגמת פניו הייתה ליציאה מהחניון בלאו הכי. השוטר חזר לאברשומי והלה כיוון אותו שנית אל המתנקש. הפעם ניגש השוטר ישירות לעמיר, לא שאל אותו לפשר מעשיו במקום, אך ביקש ממנו להתרחק מערבה "לרכבו". עמיר קם פסע כמה פסיעות מערבה אך כעבור דקותיים שב והתיישב על העציץ באין מפריע ואיש לא העיר לו דבר..."

מתוך דין וחשבון וועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, עמ' 27 פיסקה (3) (4)ירושלים התשנ"ו 1996
36. דוח שמגר: הרצח !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=politics&om=8760&omm=36&viewmode=

קריאה של הקטע הר"מ תמיד מעלה בי צמרמורת. אני זוכר את הערב שבו נרצח רה"מ רבין ואת ההרגשה הקשה שלי ימים רבים אחר כך. כשאני קורא על אירועי מפתח כאלו, צמתים בהיסטוריה, קשה לי שלא לחשוב, מה היה קורה אילו.

ברביעי בנובמבר 1995, היה לפחות איש אחד שהרגיש, ולא סתם הרגיש לעצמו אלא עשה משהו עם ההרגשה שלו: הוא דרש משוטר לבדוק את יגאל עמיר. הוא עשה את זה, אני חושב, מפני שהוא ידע באמת. זה לא מעשה של יום יום. כאן בא אברשומי והתעקש שמשהו אינו כשורה עם יגאל עמיר. עשרות אנשים עמדו או ישבו ברחבה המגודרת שמאחורי כיכר רבין ואברשומי, שעומד בחוץ קולט רק את הרוצח. שוטרים שעברו ליד עמיר "חשבוהו לשוטר סמוי" (עמ' 27 פיסקה (3) ) אבל אברשומי, כאילו קיבל פתאום מידע אישי, רואה אותו בלבד.

מתוך התכונות שנראות לי כמרכזיות, בולטת התכונה הזו: היכולת לזהות סכנה מבעוד מועד, והנגזרת שלה, היכולת לראות מבעד לאישיות שאנשים מציגים אל תוך המהות שלהם. ביפנית קוראים לזה שין גאן (Shin gan).


שין גאן, ביפנית,: עין (או תובנה) על אנושית.

אני לא חושב שאפשר להתאמן לקראת דבר כזה, ההיפך, אסור להתאמן לקראת דבר כזה. אבל אני חושב שברקע אדם צריך להיות מאוד מאוזן וקשוב, ולהאמין לכל מה שקורה. כל כך הרבה פעמים קורים לנו דברים, הרבה יותר מוחשיים מתחושה לגבי אדם חשוד, ואנחנו לא מאמינים שהם קורים. אני משוכנע שפעמים רבות אדם שמעורב למשל בתאונת דרכים רצינית לא מאמין שזה קורה לו. בעצמי ראיתי את זה קורה פעמיים. במצב כזה של ניתוק וריחוק מהחוויה המיידית של החיים אין מה לדבר על שין גאן.
http://www.ninjutsu.co.il/hebrew%20newspaper%20the%20gourdian/the%20second%20issue/second_issue_shin_gan.htm


הקוד "נתיב": הספר בכלל והסופר ואחד מראשי אירגון נתיב בפרט


Yac
חבר מתאריך 31.3.02
22578 הודעות 19:44 24.02.05

האם ישראל מעניקה מקלט לאנשי מאפיה, תמורת שוחד

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.02.05 בשעה 19:53 בברכה, Yac

אני לא מעלה על הדעת, שיש בישראל עובדי ציבור שדורשים שוחד,
או שופטים שמקבלים אחוזים מההרס של קרבנות, בעזרת שופטים אלה.
אני גם לא מעלה על הדעת, שדבר כזה היה עובר בשתיקה.
אבל בעיתונים רבים בחו"ל, נכתבים מאמרים שמתארים את ישראל
כמדינה שהשחיתות אוכלת בה כל חלקה טובה, ומערכת המשפט לא מונעת.

אביא את אחד המאמרים.

http://www.counterpunch.org/weir02172005.html



February 17, 2005

Do Americans Even Care?
Russia, Israel and Media Omissions

By ALISON WEIR

As is often the case with AP's coverage of news having to do with Israel, there's a serious omission in its reporting on the Russia-Israel connection even when it involves oil and the United States.

The day after the State of the Union Address, two Interpol fugitives attended the "National Prayer Breakfast" held in Washington DC. The day before that, these fugitives from the law were the guests of honor at an hour-long meeting of the International Relations Committee on Capitol Hill, invited by ranking Democrat Tom Lantos (Calif.)

You would think it would be hot news when wanted men being hunted by European police suddenly pop up in the US particularly on Capitol Hill and at events attended by the US president.

Yet, there was not a single AP story in the US on any of this. Not a single national network television or radio news program even mentioned these facts. In fact, Google and LexisNexis searches four days after these events took place turned up only three newspaper articles on them anywhere in the entire country.

Who are these fugitives from the law, wanted by Interpol, who are meeting at the highest levels of the US government? And why didn't we learn of them?

Therein lies the story. These two men, it turns out, are just the tips of a colossal iceberg. And this iceberg doesn't just have 90 percent of its mass hidden under water; this iceberg is almost entirely submerged.

They are Mikhail Brudno and Vladimir Dubov, Israeli-Russian partners in the giant Russian oil company Yukos. They, along with a number of their cronies, are wanted by Interpol for allegedly bilking Russian citizens out of billions of dollars. To elude Russian prosecution, these men have taken up residence in Israel.

As the Israeli newspaper Ha'aretz explains: "In recent years Russian authorities began investigating , its managers and major stockholders, many of whom are of Jewish origin. The probes caused several of the managers to flee to Israel, and resulted in Khodorkovski's arrest and a Kremlin attack on Yukos."

The fact is that Israel is an important factor in the ongoing, nation-shaking power struggle now going on in Russia. Yet AP virtually never reports this connection. For example, a few months ago in a typical AP story on this power struggle, "Report: Russia again charges Berezovsky," Moscow AP Bureau Chief Judith Ingram makes no mention anywhere that Berezovsky is an Israeli citizen, or of his many connections to Israel.

Such omissions by AP and large swaths of the American media leave Americans seriously disadvantaged in deciphering what is going on in Russia, and its profound significance for the world.

In order to make sense of this Russian power struggle, and to understand its importance to the rest of us, it is necessary to understand the usually omitted Israeli subtext. When this is understood, the friendship of such pro-Israel Congressional leaders as Rep. Lantos to fugitive Russian oil tycoons begins to make sense.

To explore this background it is often useful to turn to the Israeli press. In July a major Israeli publication, the Jerusalem Post, carried an article headlined: "Boris Berezovsky: Putin's Russia dangerous for Israel." Before describing what this contained, let us first go into a little of the background.

The Oligarchs

Boris Berezovsky is one of seven "oligarchs," as they are known both inside and outside Russia: massively rich, powerful manipulators who through violence, theft and corruption acquired a mammoth percentage (reports range from 70 to 85 percent) of Russia's resources, from its oil to the auto industry to mass media outlets.

At the same time, the group steadily gained control over much of the country's political apparatus. Using extraordinary financial resources and insider dealing, the oligarchs handpicked prime ministers and governmental leaders and barely even bothered to do this behind the scenes.

In 1997 Yukos founder Mikhail Khodorkovsky, one of the group and Russia's sometimes richest man (several of the oligarchs trade the top spot back and forth) told an interviewer before he was arrested and imprisoned by Putin last year:

"If we rank all the fields of man's activity by profitability, politics will be the most lucrative business. When we see a critical situation in the government, we draw lots in order to pick out a person from our milieu for work in power."

Almost all of these oligarchs, it turns out, have significant ties to Israel. In fact, Berezovsky himself has Israeli citizenship a fact that caused a scandal of Watergate proportions in Russia in 1996 when it was exposed by a Russian newspaper.

Do Berezovsky's dual loyalties really matter? Yes. In the realm of global dominance, Israel's interests and Russia's are considerably divergent. It is in Israel's interests to bring to power a regime in Russia friendly to Israel, rather than the current one under Putin, which Israeli leaders feel is supportive of its enemies. Not long ago, for example, Putin met with Syrian leaders an action highly disturbing to Israel.

Having an Israeli citizen at the highest levels of the Russian government is ideal, from Israel's point of view. In Berezovsky they had such a man. The Jerusalem Post article mentioned above is revealing. It describes Berezovsky as "the Godfather of the Oligarchs' and Kingmaker of Russia's Politics'" and reports Berezovsky's statement that "Putin's Russia is dangerous for Israel." Berezovsky goes on to assert that Putin "supports terror" in the Middle East through Russia's previous relations with Iraq and current relations with Iran.

While Israelis may have been delighted at Berezovsky's position in Russia, It is not surprising that Russian citizens were somewhat less so. Finding that a powerful leader and member of the Russian Security Council was an Israeli citizen was disconcerting, at best.

As a result of the media uproar over Berezovsky's Israeli citizenship and other events, the Oligarchs' connections to Israel are widely known in Russia and elsewhere. In Israel they are covered frequently, often with adulation, including a recent hit Israeli TV series called "The Oligarchs."

"Some of its episodes," according to Israeli writer Uri Avnery, "are simply unbelievable or would have been, if they had not come straight from the horses' mouths: the heroes of the story, who gleefully boast about their despicable exploits. The series was produced by Israeli immigrants from Russia."

Avnery writes that the oligarchs used "cheating, bribery and murder," as they "exploited the disintegration of the Soviet system to loot the treasures of the state and to amass plunder amounting to hundreds of billions of dollars. In order to safeguard the perpetuation of their business, they took control of the state. Six out of the seven are Jews."

According to a Washington Post story by David Hoffman, the group bought and controlled Russian governmental officials at the highest levels. After financing Yeltsin's election in 1996, Hoffman writes: "The tycoons met and decided to insert one of their own into government. They debated who and chose Potanin, who became deputy prime minister. One reason they chose Potanin was that he is not Jewish, and most of the rest of them are, and feared a backlash against the Jewish bankers."

In Russia, the oligarchs are deeply loathed, considered villains who worked to bleed the country dry; during their reign many Russian citizens saw their life savings disappear overnight. A new term was coined for their dominance, "semibankirshchina" (the rule of the seven bankers), and they were widely known to have wielded small, murderous armies. There are rumors that Berezovsky, subject of the respectful AP article, was even responsible for the gunning down of an American journalist, Forbes Moscow editor Paul Klebnikov.

While no one has been charged with the murder of Klebnikov, who had written a book on Berezovsky, many suspect a Berezovsky connection. As a friend of Klebnikov wrote: "Experienced expatriates in Russia shared an essential rule: Don't cross these brutal billionaires, ever, or you're likely to go home in a box."

The Chechnya Connection

There is evidence that Berezovsky's responsibility for death and tragedy may be vastly greater.

"Berezovsky boasts that he caused the war in Chechnya," Avnery reports, "in which tens of thousands have been killed and a whole country devastated. He was interested in the mineral resources and a prospective pipeline there. In order to achieve this he put an end to the peace agreement that gave the country some kind of independence. The oligarchs dismissed and destroyed Alexander Lebed, the popular general who engineered the agreement, and the war has been going on since then.

"In the end," Avnery writes, "there was a reaction: Vladimir Putin, the taciturn and tough ex-KGB operative, assumed power, took control of the media, put one of the oligarchs (Mikhail Khodorkovsky) in prison, caused the others to flee (Berezovsky is in England, Vladimir Gusinsky is in Israel, another, Mikhail Chernoy, is assumed to be hiding here.)"

Yet, apart from the Washington Post, American media report on almost none of this. Instead, US coverage largely portrays Berezovsky and his crowd as American-style entrepreneurs who are being hounded by a Russian government whose actions are, to repeat the media's commonly used phrase, "politically motivated."

US news stories, even when they occasionally do hint at questionable practices, tend to use such phrases as "brash young capitalists" to describe the oligarchs. For example, a long series co-produced by FRONTLINE and the New York Times referred to these men as "shrewd businessmen," and asked "what it's like to be young, Russian and newly affluent?" Massive violence, dual loyalties, and control of resources are rarely, if ever, part of the picture.

When AP Moscow bureau chief Ingram was asked for this article about Berezovsky's Israeli citizenship, she claimed to know nothing about it, a curious contention for someone who has been an AP news editor in Moscow since 1999. When Ingram was queried further, she hung up the phone.

An examination of Ingram's reporting on the Berezovsky story cited above raises serious questions. Though she is located in Moscow, Ingram interviewed only two people for her news story: Berezovsky, who is in London, and Berezovsky associate Alex Goldfarb, in New York. One wonders why she interviewed none of the Russians residing around her.

Similarly, one wonders why not a single AP story has identified Berezovsky's considerable connection to Israel.

Further, nowhere does Ingram's article convey the ruthlessness of the oligarchs' actions, or the significance of their holdings, including control of its media. Unnoted in Ingram's report is the fact that her subject and fellow oligarch Vladimir Gusinsky have been two of Russia's most powerful media tycoons.

Before Putin's crackdown, according to the Washington Post, oligarchs had succeeded in seizing "the reins of Russia's print and broadcast media, vital to the evolution of the country's fledgling democracy and growth of its nascent civil society." Berezovsky crony Gusinsky, who is close friends with Rupert Murdoch and was about the launch a satellite network, fled to Israel when it appeared he would be arrested."

Somehow, AP's bureau chief seems to have missed all this.

Does this matter to Americans?

AP is the major news source for the thousands of news outlets around the country who cannot afford to have their own foreign correspondents. When AP chooses not to cover something, its omission is felt throughout the nation. When national news networks and others leave out the same facts, the cover-up is almost total.

Russia, despite its current turmoil, contains enormous power. Its natural resources are gargantuan: it possesses the world's largest natural gas reserves, the second largest coal reserves, and the eighth largest oil reserves. It is the world's largest exporter of natural gas, the second largest oil exporter, and the third largest energy consumer. Russia's significance on the world stage now, as in the past, is immense.

Similarly, the United States is currently the most powerful nation on earth. It is therefore essential that its citizens be accurately informed on issues of significance. Israeli citizens, Russian citizens, and citizens of nations throughout the world know the information detailed above. It is critical that American citizens be no less well informed.

For years, the neocons' push for war against Iraq was largely uncovered by the US media. For even longer, the neocons' close connections to Israel have gone largely unmentioned in mainstream American news reports. As a result, very few Americans know to what degree many of those responsible for the tragic US invasion and occupation of Iraq have been motivated by Israeli concerns.

The omission in coverage of Iraq has been profoundly disastrous, both for the Middle East and for Americans. In fact, it is quite likely that only history will show the true extent of this disaster. It is deeply troubling to see the same kind of omission occurring on Russia.

Alison Weir is Executive Director of If Americans Knew

Interestingly, an AP report sent out only on its Worldstream wire (i.e. to Europe; Britain; Scandinavia; Middle East; Africa; India; Asia; England, but not to US papers) contained information on this at the end of the report.

Washington Post: "Prayer Breakfast Includes Russian Fugitives" (overall, the Post has been an exception to the general blackout on this subject); the Seattle Times, which ran the Post story, and the New York Times, in a short story on page 12 on Sunday, three days after the event. Interestingly, the NY Times story was filed from Moscow (not Washington) and quotes a "spokesman" for the two men, Charles Krause, who has worked as a correspondent in Israel for the News Hour with Jim Lehrer. In the Times story Russian attempts to prosecute these men are described as "politically motivated."

This is a wise move, since Israel is known for never extraditing Jewish citizens, no matter what their crime. Even requests for such cooperation by the US, which gives Israel over $10 million per day, go unheeded by the Israeli government. Private citizens wanted for committing murder in the US, for example, are not returned for trial.

Associated Press, Sept. 22, 2004

"Tycoons Take the Reins in Russia," By David Hoffman, Washington Post Foreign Service, Friday, August 28, 1998; Page A01

"Media and Politics in Transition: Three Models," Post-Soviet Media Law & Policy Newsletter, Issue 35, Benjamin N. Cardozo School of Law, Feb. 27, 1997

"Boris Berezovsky: Putin's Russia dangerous for Israel.', Bret Stephens, The Jerusalem Post, July 5, 2005

" The Oligarchs", Uri Avnery, CounterPunch, Aug. 3, 2004

"Tycoons Take the Reins in Russia," By David Hoffman, Washington Post Foreign Service, Friday, August 28, 1998; Page A01,

"Same Old Ruthless Russia," by Michael R. Caputo, Washingtonpost.com

Washington Post, Aug 28, 1998

October 2003, Sabrina Tavernise,

"Powerful Few Rule Russian Mass Media," David Hoffman, Washington Post, March 31, 1997; Page A01

http://www.eia.doe.gov/emeu/cabs/russia.html


26. הסיבה השנייה לרצח רבין הלבנה כמיליארד דולר !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5359&omm=26&viewmode=
29. צ'רנוי, ניצח =חברת בזק =משה שחל =שמעון פרס
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5359&omm=29&viewmode=
51. ז'אן פרידמן מארגן ואחראי אבטחת העצרת שהובילה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5359&omm=51&viewmode=
86. איזו תעודה הציג יגאל עמיר כשהשוטר ביקש ממנו..
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5359&omm=86&viewmode=





כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
טחנות הצדק
גולש אורח
יום ראשון כ''ו בסיון תשס''ח    00:59   29.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  135. הקונספירציה  
בתגובה להודעה מספר 66
 
   http://www.esfarim.co.il/website/index1.asp?id=4374




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:15   22.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. סיסמאות השקר בפרשת אהוד יתום.................  
בתגובה להודעה מספר 2
 
ד"ר משגב בא-חשבון עם כל הביילינים והיוסי שרידים שמנסים לקבוע לנו
את סדר היום הלאומי; הם כבר עשו מספיק, הוא אומר/קובע - והתוצאות
הרי מונחות לפתחי בתינו; שותתות דם, קטועות איברים, נטולות רוח חיים.
מאת: ד"ר חיים משגב

מחול השדים כבר החל: עוד לא יבשה הדיו על כתב מינויו של אהוד יתום לתפקיד יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור וראש מטהו לעניין זה, וכבר יצאה בת קול מלשכתו של יוסי שריד הקוראת לאריאל שרון לשקול מחדש את המינוי.

עד ששורות אלה יראו אור, אני בטוח שעוד כמה מבוגרי אוסלו, אלה שהביאו את מדינתו של העם היהודי, מתוך רשלנות, אם לא בגלל סיבות שעליהן עוד אומר כמה מילים לאחר מכן, עד לעברי פי התהום, יצאו בחמת זעם כנגד המינוי הזה.

לא, חלילה, משום שסדרי מינהל תקין בוערים בעצמותיהם, אלא בגלל שיש בהם כמיהה, כמעט אובססיבית, לראות בהיחלשותה של מדינת ישראל ובהתבוססותה בדמיה, כדי שהם יוכלו לדרוש כניעה מוחלטת לכנופיות הטרור של ה"רשות הפלשתינית", ולתבוע את הסתלקותה מן "השטחים". מכאן הרי נובעות סיסמאות השקר שלהם שבבסיסן הטענה שלסכסוך הזה יש רק "פתרון מדיני", ושרק אם יסולקו מבתיהם היהודים המתגוררים ביהודה ובשומרון, ובמזרח ירושלים, כ- 400,000, יבוא מזור לכל חוליי המזרח התיכון.

אין להם בעיה לטהר כל שרץ וכל טריפה פוליטית. צביעותם אינה יודעת גבולות.

לכן, את מינויו של כרמי גילון, האיש שאשם יותר מכל אדם אחר במדינת ישראל ברציחתו של יצחק רבין, לתפקיד שגריר בדנמרק, הם לעולם לא יבקשו למנוע, שהרי הוא מ"כוחות השלום"; אחריותו המיניסטריאלית לרצח שהיה בכיכר מלכי ישראל בוודאי בטלה בשישים, בעיניהם, לנוכח הכישורים שהוא גילה בעת שהוא עמד בראש "מרכז פרס לשלום". הם גם לא יבקשו לעצור את נסיעותיו התכופות של יוסי ביילין, ראש וראשון באשמים לתרמית אוסלו, שכבר גרמה למותם של מאות יהודים ולפציעתם של אלפים, לחו"ל, כדי להפיץ שם את דיבתה רעה של מדינת-האם שלו.

שומרי חותם ההיגיינה הציבורית, מסוגו של אופיר פינס, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, מי שהתיר לנשיא בית המשפט העליון להיות נוכח בעת הצבעתם של חברי הכנסת, כדי לקיים עליהם לחץ לגמרי לא מתון, שאליו בוודאי יצטרפו חברי הכנסת הערביים, מן השדולה הפלשתינית, רואים לנגד עיניהם רק חזון תעתועים אחד: דלדול כוחה של מדינת היהודים והעמדתה חסרת אונים בפני את הדרישה הפלשתינית להתקפלותה לתוך "גבולות החלוקה", אלה שנקבעו בהחלטת האומות המאוחדות בשנת 1947 - והסכמה להחזרת "הפליטים" לבתיהם ולכפריהם בתוך המיני-מדינה היהודית.

לא רבים, אולי, עוד זוכרים, אבל זאת בדיוק היתה עמדתם של אבותיהם הרוחניים של ה"שלום עכשווניקים", אלה שסופרים כל בית בהתנחלויות ורצים לספר לחבר'ה בכל העולם, בשנות ה-40; מדינה דו-לאומית עם רוב ערבי וזכויות של מיעוט לאומי לקהילייה היהודית בארץ ישראל. בשנות ה-50 הם עברו לסיסמא "שתי מדינות לשני עמים", תוך שהם רואים ביוסף סטאלין, רוצח ההמונים, את "שמש העמים".

הם טעו אז - והם טעו גם לפני כשבע שנים, ב-13 בספטמבר 1993, כאשר הם הכניסו אותנו למלכודת אוסלו שאליה הם הובילו אותנו בעיניים פקוחות תוך שהם מנסים לסובב את כולנו בכחש ובכזב. לכל מי שטען שיאסר ערפאת הוא סתם רוצח שפל, שאינו מתכוון לעמוד בדיבורו, הם ניסו לסתום את הפה בעזרת יועץ הבית של ממשלת ישראל דאז.

גם עתה, בעצם ימי הקרבות, נחישותם וחוצפתם לא עוזבת אותם לרגע, ולכן שום דבר לא ישכנע אותם שהם צריכים לעזוב את הבמה הציבורית - ולהניח לאחרים לעשות את המלאכה .

גרורותיהם נמצאות עדיין בכל רובד של חיינו הציבוריים; בצמרת צה"ל, במשרד החוץ, בתקשורת, בתיאטראות. צריך לשים לכך קץ. אריאל שרון חייב למנות אנשים שרוצים קודם כל, ובראש וראשונה, לנצח את האויב ולשמור על קיומה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם יהודי. מאיר דגן צריך להחליף את עוזי דיין, עוד אחד ממתקרנפי אוסלו, בתפקיד יו"ר המועצה לביטחון לאומי, כשם שמשה(בוגי)יעלון צריך להיות הרמטכ"ל הבא וכשם שאהוד יתום חייב להיות ראש המטה למלחמה בטרור.

יכול להיות שבעזרת שלושה אלה, ועוד רבים אחרים, שיתפסו את מקומם של "קציני אוסלו", המלחמה בטרור האש"פי תיראה אחרת, ויכול להיות שמי שתקוותו לראות בתבוסתה של מדינת ישראל, מסיבות מדיניות-פוליטיות, המיוסדות על השקפת עולם אנטי-יהודית, לא תתגשם בגלל המינויים האלה, והוא לא יזכה לראות בהתקפלותה של מדינת היהודים - אבל זאת איננה סיבה טובה מספיק כדי להימנע ממינויים טובים.

לא הביילינים ולא היוסי-שרידים יקבעו לנו את סדר היום הלאומי. הם כבר עשו את זה מספיק זמן - והתוצאות הרי מונחות לפתחי בתינו; שותתות דם, קטועות איברים, נטולות רוח חיים.

ייתכן שהדרך לנקות את האורוות היא על-ידי הקמת ועדת חקירה ממלכתית - ויכול להיות שצריך לעשות זאת אחרת, אבל דבר אחד צריך להיות ברור לכולם: דרכו של מחנה השמאל שוב נכשלה. דובריו צריכים לפנות את הבמה לטובים מהם - לפחות למשך חמישים השנים הבאות.

כל תקופה קצרה מזה עלולה שלא להספיק כדי לנקות את הזוהמה שהם השאירו מאחוריהם.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-297-00.html?tag=8-12-12

מבחן התוצאה.
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:50   11.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. הודעה לעיתונות: יו''ר הועדה הציבורית לחידוש...  
בתגובה להודעה מספר 0
 
חקירת רצח רבין ז"ל הי"ד, הוציא הודעה זו לאור
זיכויו השערוריתי של אביש רביב המכונה "שמפניה".

להלן: @ ההודעה לעיתונות @

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:52   11.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. לכל מאן דבעי = עם ישראל......................  
בתגובה להודעה מספר 22
 

להלן: @ הפניה לעם ישראל @

מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:04   17.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. מר תמיר בנימין דורש מראש הממשלה שרון לחקור...  
בתגובה להודעה מספר 23
 
את כל הרשומים במכתב שנשלח אליו ב-20/2/2001,
ומשום מה מכתב זה לא ראה אור עד להיום בכלל ולא
במשפטו של אבישי רביב = שמפניה בפרט.

@ להלן: המכתב-"קונספירציה ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל."


מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:20   25.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. ב-21.5.03 הופיע יהודי אזרח מדינת ישראל.......  
בתגובה להודעה מספר 22
 
בפני אחד מחברי הועדה הציבורית לחידוש החקירה
בפרשת "רצח רבין", וסיפר את הסיפור הבא.

לאחר שדבריו נשמעו, הוא ניתבקש לחתום על הצהרה בכתב,
שמספרת את הסיפור שהוא סיפר בע"פ- השיחה גם הוקלטה !!

@ להלן: ההצהרה חתומה על ידי ע.ב.ד, השם המלא שמור
במשמרת בועדה לחידוש החקירה בפרשת "רצח רבין" !!

@ מצ"ב הקישור הרילונטי, לזמן הירי בכלל ול- 21 ליטר
מנת דם, שיצחק רבין ז"ל היה זקוק לזה ומשום מה טיפת
דם אחת לא נראתה בנקודת הפגיעה....
31 לחודש מרץ פסק דינו של ''שמפניה''=אבישי רביב
http://rotter.net/forum/gil/5326.shtml

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   01:44   26.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. העד נפגש לראשונה עם בארי חמיש לאחר ההופעה שלו  
בתגובה להודעה מספר 31
 
adair777
חבר מתאריך 11.3.02
1924 הודעות 15:17 19.05.03

ברי חמיש מציג עדות חדשה מליל רצח רבין

חלק מעדות שנמסר לחמיש אחרי אחד ההופעות שלו:
רחוק מלקבל את עניין הקונספירציה, אבל בכל זאת יש משהו שמטריד אותי אני
בליל רצח רבין הזדמנתי לבית החולים איכילוב כמנהל סניף חברת האבטחה שנתנה את האבטחה במקום. מול הכניסה לחדר המיון חנתה מכונית הקאדילק של רבין. אני זוכר שניגשתי וזיהיתי כתם דם גדול במרכז המושב האחורי. יחד עם זאת: ראיתי גם כתם דם מאוד לא קטן על המושב הקידמי שליד הנהג.

באותו ערב סברתי שזה הדם של המאבטח שנפצע, רובין. אולם בהמשך למדתי שיורם רובין נכנס עם רבין בדלת האחורית, ולא מצאתי בשום מקום שעבר בשלב מסויים קדימה. ובנוסף: הפציעה של רובין היתה קלה יחסית, אולם כתם הדם היה גדול מאוד.

אז של מי היה כתם הדם הזה??
וחמיש עצמו ממשיך:
Someone else was shot in Rabin's car besides Rabin. I know who and I'm not alone. Just a few hours after Rabin was declared dead, one of his bodyguards was buried in Givat Shaul Cemetery, Jerusalem. I've heard reports of the funeral from numerous sources in the Orthodox community and Yaacov Werker, chairmen of the Public Committee To Reinvestigate The Rabin Murder, interviewed one of the attendants

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:30   13.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. אדיר זיק חושף בתכניתו היום...................  
בתגובה להודעה מספר 31
 
חובה על כל יהודי/ה להקשיב מה נאמר היום.......
בתכניתו של אדיר זיק בתכניתו "זיקוקים של אדיר",
בין 09:00 ל-10:00, להלן הקישור לנוחיותכם...:-
http://www.a7.org/hebrew/radio/recorded/recorded.htm

בתכניתו זאת בין היתר הוא חושף את...:-

1. פגישתו של יובל רבין ביום חמישי האחרון/חג השבועות,
עם יו"ר הועדה לחידוש חקירת רצח רבין ז"ל הי"ד, שבפגישה
זו נמסרו לו מסמכים חשובים בכלל ולראשונה בפרט.

2. המסמך הקליני הרפואי מרגע הגעתו של יצחק רבין לחדר
מיון...!!

3. את המכתב/תצהיר שחשפתי כאן בפורום ובתכניתו זו הוא
חושף את שמו של המאבטח/העד החתום על התצהיר כולל תעודת
זהות...:-
31. ב-21.5.03 הופיע יהודי אזרח מדינת ישראל.......
http://rotter.net/forum/gil/5359.shtml#31
ולנוחיותכם המכתב מצ"ב...:-

@ קשר השתיקה יופר גם יופר, לאט אבל בטוח....

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:26   21.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. כתם דם במושב הימני קדמי ברכב השרד של רבין  
בתגובה להודעה מספר 31
 
Daktarin
חבר מתאריך 31.10.01
743 הודעות 21.09.03, 16:47

כתם דם במושב הימני קדמי ברכב השרד של רבין.

כך עלפי עדות שגבי הסופר ברי חמיש ממי שהיה מנהל
האבטחה בבית החולים איכילוב בזמן רצח רבין, המספר
כי ראה ברכב השרד שהביא את ראש הממשלה כתם דם גדול
שמכסה גם את המושב הימני הקדמי.
מקור:
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1205

הערה:
אומנם ברי חמיש "קצת נוטה להגזים לפעמים", אבל זו
עדות שלא קשה כל כך לברר ולאמת עם המקור שלא נדבר
על בדיקה פשוטה לרכב עצמו.

להלן: הכתבה במלואה במקור ראשון !!



סופר צללים



ברי חמיש לא עוצר בפרשת רצח רבין.העולם כקונספירציה

מאת:אפי מאיר
19 בספטמבר 2003, כ"ב באלול תשס"ג

צילום: מרים צחי
הראיון עם ברי חמיש נמשך קופסת סיגריות ועשר דקות. סיגריה מדליקה סיגריה, וטענה נלהבת מדליקה טענה נלהבת אחרת. "אני רוצה לברוח יום אחד", אומר חמיש, "לכתוב קומדיות ולדוג דגים. העיסוק שלי הוא לא נעים, אני מטפל ברשעים שלא נעים להיתקל בהם, אבל נפלתי לתוך זה. יש לי מחויבות לקהל שמצפה ממני לדברים".

לאחרונה התגרש חמיש מאשתו, וגם זאת ניתן לזקוף לחובתה של פרשת רצח יצחק רבין. אשתו חששה לגורל הילדים, אבל היתה זו גם האובססיה שאחזה באיש, שהקשתה על החיים במחיצתו. מלבד העובדה שאת פרנסתו בשנים האחרונות הוא מוצא בהפצת גילויים קונספירטיביים שונים, הרי שנראה כי כל עולמו הפנימי מלא בבוגדים, ברציחות אפלות ובשואות מתקרבות. "עם כל המתח והלחץ שמסביב, לא היה נעים לאשתי לשמוע את הדברים. זאת לא עבודה מתאימה לחיי נישואין. אתה לא מדבר על מחיר הלחם שעלה, אלא רק על רציחות בדם קר. אחרי שאתה נחשף לדברים, כאלה כבר אי אפשר לדבר על נושאים כמו ספורט. אין להם משמעות".

"הנוער מאוד פתוח לדברים האלה. הכי קל לי עם נוער חרדי, אבל גם נוער שמאל מקבל את זה לא רע. אחריהם הציבור הדתי-לאומי, למרות שגם בהרצאות שם תמיד יש איזה אידיוט שלא יכול לחיות עם מה שהוא שומע"
קונספירציותך אומנותך?

חמיש נעלב קלות מהשאלה, ומותיר רגע נדיר של שקט. "אני גיליתי פשע", הוא אומר לבסוף.

כתם דם במושב הימני

הידוע מבין הטוענים לקונספירציה ברצח רבין אינו שוקט על שמריו. לאחרונה השיק ברי חמיש את ספרו החמישי, ´הצילו את ישראל´, שמתיימר לחשוף אי-אלו טפחים מעולם הרוע האפל. ספרו המוכר יותר, ´מי רצח את יצחק רבין´, נמכר בישראל ב-30 אלף עותקים ותורגם לחמש שפות. רב-מכר בכל קנה מידה. ההצלחה הקופתית של הספר זכתה לציון במצעדי המכירות המופיעים בעיתונים, עד שהועלמה מעיני הציבור. ספרו השני, ´ימיה האחרונים של מדינת ישראל´, נמכר בכ-1,000 עותקים בלבד.
בתקשורת הכללית דריסת הרגל הניתנת לו ולרעיונותיו דלה, אם כי כתבה לעגנית שפורסמה בידיעות אחרונות לפני כשנתיים אודות חברי האגודה לחקר רצח רבין, סיפקה להם חשיפה עצומה. הספרים אינם אמצעי ההתקשרות היחיד של חמיש עם הציבור הרחב מעל ראשה של התקשורת הקונבנציונלית. עד עתה קיים בארץ למעלה ממאתיים וחמישים הרצאות, מה שאומר, בחישוב גס, חשיפה לעוד כ-20 אלף זוגות אוזניים. תיאוריית הקונספירציה שעליה הוא חתום כבר מימנה לחמיש גם כמה כרטיסי טיסה ברחבי העולם. לפני חודשיים הוא השיק אתר אינטרנט, אשר בשעריו התדפקו כבר כעשרת אלפים איש. המאמרים שהוא מפרסם באתר מצוטטים, לטענתו, במספר אתרים עתירי רייטינג בחו"ל. "אני כותב משהו, ותוך יום מאה אלף איש קוראים אותו באינטרנט", מתלהב חמיש.
הספר הבא כבר מוכן, וכל חוויית גילוי או הארה שעובר בימים אלה חמיש מתועדת בעבור הספר שיבוא אחריו. בצימאוננו לטעום מהנסתר ביקשנו מחמיש לחשוף טפח מגילויי הספר השישי, וזהו הדובדבן: עדות של מי שהיה מנהל האבטחה בבית החולים איכילוב בזמן רצח רבין, המספר כי ראה ברכב השרד שהביא את ראש הממשלה כתם דם גדול שמכסה גם את המושב הימני הקדמי. הדם עוד לא יבש, וחמיש כבר חמוש במסקנה: "רצחו שלושה מאבטחים באותו ערב, אחד מהם נרצח בתוך הרכב".
הספר ´הצילו את ישראל´, שיצא לאור לפני כחודשיים, עוסק אך מעט ברצח רבין, ואופן כתיבתו המבולבל נותן את התחושה שהוא נכתב כיומן תגובות נזעמות לחדשות שחמיש שמע ברגע הקודם. הרושם הוא שהיישר מהטלוויזיה רץ הכותב להביע את תגובתו הנוקבת על דברי השדרן. כך למשל כשהוא כותב: "נחשו מי נמצא עכשיו בפגישה עם האפיפיור כדי לתכנן רצח המוני של יהודים?". היטלר? פרס? רביב? לא הצלחנו לנחש.
בפרק ההתייחסות לרצח רבין מופיע החידוש העיקרי – תמליל חקירתו של יגאל עמיר זמן קצר לאחר הרצח. על חומר זה אומר חמיש: "המידע החדש סוגר את העניינים, מההקלטות עולה שעמיר לא הודה ברצח".

"לאה רבין אמרה שכדאי שהציבור יעיין בספר של חמיש. יובל רבין אמר שיהיו הרבה ´חמיש´ים בקרוב. הם כולם דרשו חקירה חוזרת. הם לא רוצים להשתמש במילה קונספירציה, אז הם קוראים לזה ´שאלות פתוחות´"
תן לי סקופ בלעדי, שיראה אור לראשונה בראיון זה.
"יש לי מאה כאלה לתת לך". הוא שותק ומהרהר. "או, הנה! יש לי בשבילך משהו ענק! איש הקונגרס ווין אוונס נרצח לפני כמה חודשים על חוף הים בתל-אביב, סמוך למלון שבו שהה. אוונס נרצח מפני שניסה לשים קץ לגניבות של מאות מיליונים, שיוסי גנוסר היה שותף להן. הם טענו שזה היה התקף לב, אבל כל מה שנחוץ זו זריקה של בועת אוויר שגורמת להתקף לב תמים לכאורה".

למה אתה חי?
ה´הם´ האבסטרקטי הזה הוא מוטיב מרכזי במשנתו של חמיש. באופן פרדוקסלי, מי שזוכה מפיו למחמאה נדיבה הוא דווקא יצחק רבין. "רבין הבין את הטעות הגדולה שעשה בהסכם אוסלו וניסה להסתלק ממנה ככל יכולתו, ועל כך שילם בחייו. בסוף חייו, רבין היה גיבור". ברבין גם נחתמת רשימת הזוכים באמונו: "יש לנו מאפיה בשלטון", אומר חמיש, "אני מקווה שננקה ונטהר את המדינה. הנה, הנכד של פרס נתפס גונב אופנוע לפני שבוע. כולם שם פושעים!"
במכה אחת אתה קובע שכל השותפים לשלטון בישראל הם מושחתים?
"עושים פה דברים נוראיים נגד מי שלא מקבל את התכתיבים. ומי שלא נכנע לזה, כמו השר רחבעם זאבי, שאמר בגלוי שאני צודק - נרצח על ידי ראשי המאפיה".
אז כל בכיר שאינו מחוסל - חשוד כמשת"פ עם המאפיה.
"אביגדור ליברמן ובני אלון נשארו בממשלה תחת איומים. להתנגד להסכם אוסלו זה מסוכן מאוד. גם סגן שר הביטחון לשעבר, מוטה גור, נרצח כשהראה סימנים של התנגדות לאוסלו. לפני מותו, שנמכר לנו כ´התאבדות´ בגלל מחלת הסרטן, הוא כבר אובחן כמחלים מהמחלה, ואף קבע ראיון עיתונאי יום לפני שנרצח. גור אמר למתיישבי חברון שהוא יגן עליהם ושצריך עוד רבים כמותם, ועל אהדתו זו שילם בחייו".
אתה לא חושש שאתה הולך רחוק מדי לפעמים, למשל בטענה על חוליית חיסול מטעם פרס שמורידה מתנחלים וכאלה שיודעים יותר מדי?
"אין שום ספק, זו מיליציה פרטית בראשות פרס".
העובדה שאתה חי היא הוכחה חיה נגד התיאוריות הללו.
"בכל הרצאה שואלים אותי איך זה שאני עדיין חי". חמיש צריך להתנצל שוב ושוב על היותו בחיים, ובאמתחתו רק סיפור אחד על מקרה שבו חובל רכבו באופן שסיכן את חייו. את העובדה המבישה של היותו פיגורה בלתי נחשקת על ידי חוליות החיסול של פרס, הוא מסביר באופן מחמיא: "אני ידוע מדי במאבק שלי בנושא, והם לא מעזים לפגוע בי".
אתה נתקל באנשים שרוצים לספר לך דברים אבל מפחדים?
"זו תופעה שחוזרת על עצמה - אנשים מדברים איתי, קובעים פגישה נוספת ולא מגיעים. אנשים מפחדים, יש להם משפחה. הנה, חבר של אבישי רביב נפל מבניין בדימונה. יוצאי ארגון ´אייל´ חיים היום בפחד".
יש לך פרטים על המקרה הזה?
"קראו לו שלומי. אף אחד לא יודע את שם המשפחה שלו. המקרה אירע קצת אחרי רצח רבין, והמשטרה טענה שזו היתה התאבדות".
היו אנשים שמסרו לך חומר ונפגעו?
"אני רק אתן רמז – המו"ל של הספר ´מי רצח את יצחק רבין´ מת צעיר מדי. היה גם רכז של השב"כ, יהודה אדרי, שנורה על ידי משת"פ ערבי שעמו הוא נפגש. אדרי חוסל יום לאחר שפרסמתי באינטרנט ראיון אנונימי עם שני שב"כניקים. אני לא רוצה לפרסם את הדברים הללו, כי זה יפחיד אנשים ויביא סוף למידע. אבל אם אני מסכן את עצמי, אני מצפה לאותו הדבר גם מאחרים. יבוא יום ואפרסם את רשימת הגיבורים שהסתכנו במסירת מידע".
בתור מי שמשתף איתך פעולה כעת, גם אני בסכנה?
"לא. כדי להסתכן אתה צריך להיות עד מבפנים".
מצותתים לנו עכשיו?
"לא נראה לי. אם היינו מדברים בטלפון, אז כן".
קורה שאתה מצנזר את עצמך?
"אני אתן לך דוגמא: ג´ון קנדי הבן נהרג בהתרסקות מטוס ב-96´. הוא היה המו"ל הגדול היחיד שפרסם מאמר ארוך על מעלליו של כרמי גילון. כיום ידוע שהאחרון שארז את מזוודותיו של קנדי לפני העלייה למטוס הוא ישראלי. רוב הסיכויים שזו היתה התנקשות. ג´ון קנדי הוא האישיות הבכירה ביותר שהאמינה שלא עמיר רצח את רבין".
את המעגל סוגר חמיש בטענה שהממשל הישראלי, כולל רבין, עמד מאחורי רצח קנדי האב. את סיפור הרומן בין ממשלת ישראל למשפחת קנדי המתחסלת הוא מביא כדוגמא למידע שגדול מדי על ציבור שומעי לקחו, ולכן העדיף לצנזרו – עד לרגע זה, כמובן.

הסוכן השתול של חמיש
ברי חמיש, 51, כתב בקנדה כבר בגיל 19 את ספרו הראשון. לפרנסתו נהג למכור למסעדות מפיות מעוטרות בבדיחות שהמציא. שלוש שנים לאחר מכן, בעקבות מלחמת יום כיפור, עלה חמיש ארצה, עשה תואר שני בספרות אנגלית, ובגיל 27 עבר מסלול חי"ר מקוצר. את לחמו הוציא מאז מכתיבה למגזינים שונים בחו"ל. בשנת 92´ הסתבך חמיש, כערב, בפירעון חוב של חבר. העצבים הופנו לאפיק של תחקיר על מעללי הבנקים, וכך יצא ספרו הראשון בעברית, ´נפילתה של ישראל´.
לתהיות בנוגע לאמת שמאחורי הסכם אוסלו הוא נשאב עוד לפני רצח רבין. כבר בליל הרצח עבד מוחו בהילוך קונספירטיבי, והוא נזקק לשבועיים בלבד כדי לברך על המוגמר עם המסקנה שהרצח בוצע על ידי השב"כ ולא על ידי יגאל עמיר. התיאוריה העלומה לא הצליחה להתרומם, המכירות של הספר ´מי רצח את רבין´ דשדשו, עד שהיה זה ח"כ אופיר פינס – אולי סוכן מושתל של חמיש – שהרים אותן לגבהים היסטריים. פינס היה הח"כ התמים שלו ציפו המו"לים כששלחו עותקים מהספר לכל חברי הכנסת. ברוב רעש, כדרכו, דרש פינס מרשת ´סטימצקי´ להחרים את הספר. בסטימצקי סירבו, אך מי שקלט את המסר היה הציבור, שנהר לחנויות בארנקים שלופים כדי לטעום מהפרי האסור.
כוכבו של חמיש זרח בשמי הציבוריות הישראלית, ושוב כמו במקרה של ח"כ פינס, בעזרת מתנגדיו. בשנת 97´ המתינה לו חבורה של סטודנטים זועמים ("אנשי שב"כ שהתחזו לסטודנטים") שניסתה למנוע ממנו לשאת הרצאה. הכותרות בעניין הפכו אותו לכתובת כמעט רשמית לכל התוהים בעניין רצח רבין. בין התומכים בתיאוריה שלו על הרצח, מאמין חמיש, נמצאת גם משפחת הנרצח, ובכל פעם שיש לו חומר חדש הוא מעביר אותו לדליה רבין-פילוסוף, שמקבלת את החומר בשתיקה. חמיש: "לאה רבין אמרה שכדאי שהציבור יעיין בספר של חמיש. יובל רבין אמר שיהיו הרבה ´חמיש´ים בקרוב. הם כולם דרשו חקירה חוזרת. הם לא רוצים להשתמש במילה קונספירציה, אז הם קוראים לזה ´שאלות פתוחות´".
מהי ההוכחה הנוקבת ביותר לכך שלא עמיר רצח את רבין?
"הבדיקה הבליסטית של המשטרה הראתה שלא נתגלו שרידי אבק שריפה ומתכת על ידיו של עמיר. זה באמת שכנע רבים שעמיר ירה רק כדורי סרק, ולא הוא שרצח את רבין".
אחרי כל כך הרבה שנים עדיין ישנם חידושים בעניין הרצח?
"יש אנשים שמצפונם מייסר אותם, ופתאום הם פותחים את הפה".
קרה שתיאוריה שבנית נתגלתה כשגויה?
"כן. כתבתי שמי שסגר את הדלת של המכונית מבפנים הוא זה שירה ברבין בתוך הרכב, ואחר כך חזרתי בי כשמצאתי שמי שהיתה בפנים זו בתו של הנהג דמתי".
איך הציבור מקבל אותך?
"יש הרצאות קשות. הכי גרוע עם השמאל הדתי, שם יש תמיד אחד בקהל שלא מפסיק להפריע עד שנאלצים להוציא אותו. כמעט אחרי כל הרצאה יש מישהו שבא אלי ומוסיף לי מידע שהוא יודע. חצי מהמידע שלי מגיע בדרך זו".
איזה קהל פתוח במיוחד לרעיונות שלך?
"הנוער מאוד פתוח לדברים האלה. הכי קל לי עם נוער חרדי, אבל גם נוער שמאל מקבל את זה לא רע. אחריהם הציבור הדתי-לאומי, למרות שגם בהרצאות שם תמיד יש איזה אידיוט שלא יכול לחיות עם מה שהוא שומע. אבל הכי טוב הולך לי עם הציבור החרדי, הם פתוחים לדברים כאלה".
חמיש טוען כי בידיו רשימה של עיתונאים שהשתכנעו בצדקתו, אבל מישהו הרים אליהם טלפון מאיים כדי לחסום את פרסום הדברים.
קורה שחושדים בך שאתה בעצמך פרובוקטור של השב"כ שתפקידו להכפיש?
"כל הזמן. אני רק שואל את אלה שאומרים זאת מה בדיוק המשימה שלי בשב"כ. זה כל כך מגוחך".
איך היחסים שלך עם אנשי ´כך´?
"גרועים. הם רוצים להאמין שברוך גולדשטיין היה גיבור. גולדשטיין לא רצח אף ערבי, והם לא אוהבים לשמוע את זה, הם רוצים להתגאות ברוצח סדרתי. אני גם לא סומך על ארגונים כאלה, שיש בהם מושתלים בערך כמספר החברים".
אנשים שאתה מאשים אותם בדברים קשים, כמו כרמי גילון, כבר יצאו מהמערכת. היום אתה ישן בשקט?
"זו אותה המערכת מאז שנות השלושים".
אתה יכול לספר על בכיר במערכת שתומך ברעיונות שלך?
"קיבלתי תגובות אוהדות ממספר חברי כנסת שלא רצו להיחשף. גם צחי הנגבי, כשהיה שר משפטים, אמר לי ´אני לא אתאבד בשבילך´. אנשים מפחדים, אבל אני מצדיק את הפחד שלהם".

"פה ושם יש משהו מוגזם"
על האזור שבו משוטטות מחשבותיו של חמיש יכולה להעיד ההתבטאות הבאה שלו: "אותם אנטישמים מסטלין וממלחמת העולם השנייה לא נעלמו, הם אתנו, ואם אני יכול למנוע עוד שואה - אז עשיתי משהו טוב".
כתבת בספרך "יש מעטים שמפקפקים בדברי". האמנם?
"אני לא זוכר מה היה ההקשר, אבל יש שינוי גדול לעומת פעם. כיום, גם בתקשורת יש רבים שיודעים שאני צודק".
אתה טוען בלהט שאברום בורג הוא האיש שאויבי ישראל השולטים בעולם מייעדים לגדולה.
"אתה תראה, הוא יחזור בגדול".
כתבת שגם קריסת גשר המכביה חשודה כפעילות יזומה של חבורת אוסלו, וזאת מאחר שג´יפ ביטחון עבר על הגשר לפני קריסתו. קראתי נכון?
"מרגיז אותי שאתה מוצא את החולשות בספר. אני מנסה לעורר אנשים, ולא אכפת לי אם פה ושם יש משהו מוגזם. אבל עד עכשיו, כל מה שכתבתי הוכח כנכון".
קורה שאומרים לך שראית יותר מדי סרטים?
"עשר שנים אף אחד לא אמר לי כך", עונה חמיש, המום. "אף אחד לא הוכיח מעולם שטעיתי. אני לא יכול להמציא דברים ברמה הזאת – היו תובעים אותי על הוצאת דיבה אם לא היה בזה אמת".
מצאת את עצמך פעם אומר לעצמך: זה רע מכדי להיות אמיתי?
"לא. אם לא אני, מי יחשוף את הדברים האלו?"
מי מאיים על ישראל יותר, ערפאת או פרס?
"שניהם אותו חרא".
הוכחותיו של ברי חמיש לתיאוריות שלו, דווקא בעניינים שאינם קשורים לרצח רבין, לוקות לעיתים בנסיבתיות רופפת, כמעט כקשר בין העובדה שהבוקר הורדתי את הזבל לטענה שאני נוהג להאכיל חתולי רחוב במזון מורעל. כך למשל נפנופו הנלהב של חמיש בעובדה כי בליל הרצח, שלטענתו בושל במטבח צרפתי, שהו בפאריס כרמי גילון ויעקב פרי. המעגל המפליל נסגר משנחשף שמממן העצרת, ז´אק פרידמן, הוא צרפתי.
חמיש מזין היטב את התחושה שלדמיון יש מקום דומיננטי בעולמו הפנימי - החל מהבלגן החריג שמאפיין את הרצאת דבריו בכתב ובעל-פה תוך קשרים רופפים בין הגיג להגיג, המשך באי-דיוקים קטנים השזורים בדבריו - למשל בעובדה שמרבית הציטוטים וההתרחשויות המתוארים בספריו מובאים ללא כל ציון של תאריך, וכלה במקרים של קפיצה למסקנות בקלילות ילדותית-משהו.
אבל מאידך, העובדות אינן אשמות בשאלה לאיזה ידיים הן נופלות, וההקשבה ראויה להינתן יותר לעובדות ופחות לחמיש. על קיומן של שאלות בלתי פתורות סביב פרשת הירצחו של יצחק רבין שמענו כאמור אף מפיהם של בני משפחתו. בשורה התחתונה, השאלה המטרידה איננה האם יש אמת בדבריו של חמיש, אלא מה אם יש ממש ולו בחמישה אחוזים מדבריו. אם כן הדבר, אני מתחיל לחשוד באשתי שהיא מרגלת פולנייה.


----------------


תשעת סימני השאלה העיקרים סביב הפרשת רצח יצחק רבין

1. בדיקת מעבדה משטרתית של בגדיו של יצחק רבין הצביעה על כך שהוא נורה מטווח אפס, לאמור: קנה האקדח נגע בבגדיו בזמן הירי.
2. בדיקת מעבדה לא מצאה כל שרידים של אבק שריפה או מתכת על ידיו של יגאל עמיר.
3. בחקירתו הראשונית במשטרה טען עמיר כי לא הוא הרג את רבין. במשפטו הוא צעק ´הם הורגים אנשים´, ושינה את גרסתו להודאה באשמה.
4. עמיר נחקר במתקני השב"כ במשך חודש לאחר הרצח. חקירה מיותרת ותמוהה לנוכח העובדה שעמיר הודה ברצח שבוצע לעיניהם של עדים רבים.
5. בקלטת שצילם רוני קמפלר ניתן לראות בבירור כי עמיר ירה שתי יריות, אולם הגרסה המקובלת, בהסתמך על הדו"חות הרפואיים, היא כי רבין נפגע משלושה כדורים.
6. הדו"חות הרפואיים הראשוניים מדווחים על פגיעה אנושה מקליע שחדר דרך החזה, מה שאומת גם על ידי דף ה´שיר לשלום´, שהוצא מחורר מכיס החולצה. עמיר ירה ברבין מאחור ולא מלפנים.
7. פגיעה של קליע 9 מ"מ הודפת את הירוי ומהממת אותו. בסרט נראה רבין לאחר הירי כשהוא מסתובב לאחור בנחת, וניכר שלא ספג שום הדף קדימה. על פי אחת מעדות הראיה, רבין אף נכנס בכוחות עצמו לרכבו.
8. לאה רבין כותבת בספרה כי בדרכו לעצרת עודכן בעלה על חשש להתנקשות בחייו. דבר זה אינו מתיישב עם הופעת ראש הממשלה ללא אפוד מגן, בניגוד לנוהל הקבוע, ועם העובדה שהמאבטחים הניחו לעמיר להישאר זמן רב ב´שטח הסטרילי´. עוד כותבת רבין כי לאחר הרצח נלקחה למתקן השב"כ, תוך שמרגיעים אותה באמירה שזה לא אמיתי ושהכל בסדר.
9. לחגי עמיר יוחסה ידיעה מוקדמת ועזרה בביצוע ההתנקשות. מתכנני התנקשויות אינם נוהגים לשמור מחסני נשק בבתיהם, במקום הצפוי ביותר לחיפוש מדוקדק.
----------------

מתחת לאף שלנו

תעלומת רצח רבין היתה רק המנה הראשונה, שגירתה את תיאבונו של חמיש. קצב החשיפות הקונספירטיביות בספרו החדש ´הצילו את ישראל´ מצליח להדביק את קצב התחלפות מספרי העמודים. לא לילדים מתחת לגיל 18:
· ספרד מתכננת עוד אינקוויזיציה.
· מתוכננת שואה שנייה. האירופים מסיתים את הערבים והמוסלמים, תוך שהם משתמשים בהם ככלי על מנת לפגוע ביהודים.
· במלחמת המפרץ נמנעה ישראל מתגובה צבאית בשל איום אמריקני למחוק את חיפה באמצעות טילים אם ישראל תעז להגיב.
· הפלתו של מטוס ´איג´יפט-אייר´ לים בידי מחבלים שהשתלטו על תא הטייס, היתה בסך הכל מבצע אימון לקראת הפיגוע של מגדלי התאומים.
· אסון קריסת אולמי ורסאי היה גם הוא פיגוע אימון לקראת הפלת מגדלי התאומים. הממשלה טייחה חקירה שהיתה אמורה לחשוף זאת ("למה הרסו את הבניין בתוך שבוע? איך זה שמעולם לא קרסה תקרת פל-קל?")
· הפלשתינים החופרים בהר הבית מחפשים לא רק אוצרות זהב שיעזרו להם במימון הטרור, אלא בעיקר מגילות גנוזות שבעזרתן יוכלו לסחוט את הוותיקן.
· מאמיניו של ישו, המכונים ´ישועים´, הם הכוח האמיתי במועצה ליחסים בין-לאומיים בארה"ב, "הגוף השולט בעניינים באמת". מועצה זו היא האויב הגדול של ישראל.
· ה´ישועים´ בבריטניה יצרו את התנועה הציונית והביאו להקמת המדינה. במסגרת זו הם גם חוללו את השואה כדי לעודד הגירה לישראל.
· לכשתפרוץ מלחמה בישראל, חיילי האו"ם יפטרלו בנמלי התעופה בעולם וימנעו מישראלים להגיע לארץ ולהשתתף בלחימה.
· בתו של השר יצחק לוי שנהרגה לפני כשלוש שנים בפיגוע, כמו גם בנו של בני בגין שנהרג בתאונת מטוס – חוסלו שניהם בידי שליחי ´מאפיית אוסלו´. לוי זכה לתזכורת הנוקבת לאחר שהעז, כשר הבינוי והשיכון, לאשר בנייה מסיבית ביש"ע.
· שמואל מאיר ז"ל, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד"ל, שנהרג בתאונת דרכים, נרצח למעשה לאחר שנחשף לסעיפים סודיים בהסכם בין ביילין לוותיקן.
· קורבן נוסף של "ידע יותר מדי" הוא פרופ´ אריאל רוזן-צבי, חבר ועדת שמגר שבדקה את נסיבות הירצחו של רבין. הוא נפטר מסרטן זמן מה לאחר סיום עבודת הוועדה.
· אלפים מילדי תימן נמסרו לאמריקנים לטובת ניסויים בקרינה רדיואקטיבית.
· חיים ארלוזורוב נרצח על ידי נאצים בשל רומן שניהל עם אשתו של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס.
· לגאולה עמיר, אמו של יגאל, יש, או לפחות היו, יד ורגל במוסד.
· ערפאת נכח באירוע הלינץ´ ברמאללה, ואף פיקד עליו.
· ברוך גולדשטיין לא הרג אף ערבי במערת המכפלה. הוא היה קורבן למזימה שבמסגרתה ירו נציגי השב"כ על המתפללים המוסלמים, וגולדשטיין ננעל על ידם באולם עם הערבים שכילו בו את זעמם.
· במשך שנתיים לא מסר רואה החשבון של חמיש דו"ח למס הכנסה. הדבר היה בהוראת השב"כ.
· יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר, מונה לתפקיד מנכ"ל סלקום בכדי לאפשר מעקב אחר שיחות של טלפונים ניידים.
· הפיצוץ בבית הספר בכפר הערבי צור-באחר נעשה על ידי שליחיו של ערפאת. הראיס זעם על הכפר שהעז להצהיר כי אינו מעוניין לעבור לשליטת הרשות הפלשתינית.
· "הערבים צריכים להתעשת ולדעת – אחרי שמנהיגיהם יסיימו עם ישראל, הם הבאים בתור".
· השב"כ מפעיל ´חוליית חיסול´, שמספקת מידע מודיעיני למחבלים על מנת שאלה יהרגו במתנחלים. השיטה לשבירת רוחם של המתנחלים היא להרוג כמה מבני אותה משפחה וכן להתנקש ברבנים ובבעלי מעמד ציבורי.
· על השר רחבעם זאבי נגזר חיסול לאחר שדרש משרון לפטר את פרס – "זאבי יצא נגד פרס, לא אסטרטגיה מאוד חכמה. אחרים ניסו ומתו". פרס וידידיו/אדוניו הצרפתים הם ששלחו את מחבלי ´החזית העמית לשחרור פלשתין´ לרצוח את זאבי.
· לאחר הרצח נמנעו ליברמן ואלון מפרישה מהממשלה, כפי שרצה גנדי, מפחד שגורלם יהיה כגורלו.
· יוסף אלון, אחיו של השר בני אלון, ייצג את מרגלית הר-שפי במשפטה וגרם בכוונה להרשעתה. בתמורה הוא מונה לשופט.
· שגריר ישראל בצרפת אליהו בן-אלישר נרצח בזריקת בועת אוויר שגרמה לו לדום לב. בן-אלישר ידע יותר מדי על חלקם של פרס והצרפתים ברצח רבין.
· מאיר כהנא נרצח מאחר שתנועתו איימה אלקטורלית על הליכוד.
· קולט אביטל היתה מאהבת של אורי סביר.
· סופת שלגים שהתרגשה על ניו-יורק ואיימה להביא לביטול הופעתו של חמיש באחת מתוכניות הטלוויזיה שם, סטתה ממסלולה לאחר שחמיש הניח תפילין.
· ממשלת ישראל נמנעת כיום מפגיעה קשה בחמאס מאימת נשק בלתי-קונבנציונלי שברשותו.
· בבחירות 96´, שבהן ניצח נתניהו, היתה התוצאה האמיתית ניצחון לפרס. אלא שעקב איומים לחשוף את מעורבותו ברצח רבין נאלץ פרס לוותר על ראשות הממשלה, ו-150 אלף קולות הושמדו.
· "הפסיכולוגים של הסדר העולמי החדש רוצים לגרום ליהודים להתרגל לרעיון של מדינה פלשתינית, ולכן הם פיזרו ברחבי התקשורת כותבים ימניים ודתיים, שהציבור נותן בהם אמון. יום אחד אמורים אותם כותבים להצהיר פתאום שהם תומכים בתוכניות של המועצה ליחסים בינלאומיים לגבי ישראל".
· מרד קטן בתוך בניין המוסד התפתח לקרב יריות במסדרונות, והסתיים בשלושה הרוגים (אין תיארוך לאירוע הדרמטי).
· שריפה שהשתוללה בשגרירות ישראל בפאריס הוצתה על ידי הצרפתים, שרצו לכלות את כל העדויות לפשעיהם המשותפים עם שמעון פרס.
· המחבל שפתח באש על דוכן אל-על בלוס-אנג´לס לפני כשנה, ניסה בעצם להתנקש בנכדה של פרס. היה זה איתות לפרס להמשיך בשיתוף פעולה עם אדוניו האנטישמים בפאריס.
· החיילים החטופים מקרב סולטן-יעקוב נזנחים על ידי הממשלה בכוונה, במסגרת העלמת המידע על חלקו של אהוד ברק בהכנסת אותה יחידת שריון, בטעות, לתוך מארב סורי.
· הסכם אוסלו בושל בלונדון, והוא היה נקמה של ´הבונים החופשיים´ הבריטים במדינת ישראל על שהעזה להעלות את הליכוד לשלטון ב-1977. בחבורה סודית זאת של הבונים החופשיים היו חברים למשל בן-גוריון, משה שרת ומשה דיין.
· להילארי קלינטון ישנם קשרים כלכליים עם קבוצות טרור.
· שרון ניסה להרוס את בגין ואת תנועתו בעזרת מדיניות כושלת מכוונת בלבנון.
· שרון הוא חפרפרת של השמאל בתוך הימין מאז שנת 74´, וזאת בשליחות המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב.
· הכוחות השולטים בעולם מתכוונים לחסל את פרס, שרועד מפחד פן חלקו ברצח רבין יתגלה.
· "אני מתחיל להתייאש מעם ישראל – אני מספר לו את האמת, והוא לא מסוגל לקבל אותה".
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1205



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:52   15.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  75. מקור ראשון פירסם אתמול את העדות של ק. הביטחון  
בתגובה להודעה מספר 31
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.11.03 בשעה 11:59 בברכה, פילוביץ שחף
 
Daktarin
חבר מתאריך 31.10.01
2368 הודעות 15.11.03, 18:51

עדות חדשה ברצח רבין, הזדמנות לפתוח את העיניים

עדות חדשה בקשר לרצח רבין נחשפה בכנס הוועדה הציבורית לחקר
רצח רבין, שהתקיים בשבוע שעבר בירושלים בפני עשרות נוחכים.
מוסר העדות בכתב הוא עמוס בן-דב (44), יוצא שרותי האבטחה
הממלכתיים, שב-95 שימש מנהל סניף חברת 'בטחון אזרחי' בבית
החולים איכילוב. עדותו, שנמסרה ב-21 למאי השנה, עוסקת במכונית
הקאדילק שבה הובא רבין לאיכילוב, ואלה עיקריה:

"במוצ"ש ה-4.11.1995 לאחר ששמעתי על ההתנקשות, הגעתי לאיכילוב
לנהל את צוות העובדים שעסק בשמירה על הסדר הציבורי. בשלב מסוים
של הלילה ניגשתי להיתבונן בקאדילק של ראש הממשלה, שעמדה מול
הכניסה לחדר המיון. המכונית עמדה נעולה, באופן לא מקביל למדרכה,
ונראה שמישהו החנה אותה בחופזה. התבוננתי דרך השמשה הקדמית
(שמשות הצד מושחרות, צ"ג) וראיתי שני כתמי דם גדולים: אחד
במרכז המושב האחורי ואחד על המושב הקדמי ליד הנהג. הנחתי שכתם
הדם מאחור הוא של ראש הממשלה, ואליו כתם הדם מלפנים הוא של
המאבטח. הופתעתי מגודל כתם הדם הקדמי, משום שידעתי שהמאבטח
נפצע באורח לא אנוש ואילו רבין, כפי שכבר היה ידוע, נפטר כתוצאה
מההתנקשות. אולם כתמי הדם נראו כמעט זהים בגדולם ולא פרופוציונלים
לגודל הנזק שגרמה הפציעה שממנה נבעו. מאוחר יותר למדתי שהמאבטח
יורם רובין נכנס מאחור עם ראש הממשלה ולא התיישב מלפנים, אך
לא ראיתי בכך שלילה לאפשרות שבשלב כלשהו עבר קדימה, ולו לזמן
קצר ביותר. מסיבה זו לא מצאתי במשך זמן רב עניין מיוחד בדברים
שלעיל, אני מצהיר שכל הנאמר כאן אמת".

בן-דב גילה ל'מקור ראשון' כי פגש לאחר הרצח את רובין, שאותו הוא
מכיר משירותם המשותף בעבר, והם החליפו ביניהם דברים סתמיים.
עדותו משתלבת בספקות שהעלה יו"ר הוועדה, רו"ח יעקב ורקר ב'מקור
ראשון' מיום 16.8.02: האם היו במכונית אנשים נוספים שהיו עדים
להתרחשויות בתוכה, ונעלמו באורח מסתורי? (ורקר הזכיר במאמרו
שני אנשים, הקשורים כנראה לשב"כ, שמתו לאחר הרצח בנסיבות לא
ידועות ונקברו בחופזה).


בוועדה לחקר האמת על רצח רבין חברים גם פרופ' אריה זריצקי,
גנטיקאי מאוניברסיטת בן- גוריון, ד"ר דוד חן, מומחה לכלי דם
וכירורגיה עדינה, פרופ' הלל וייס מאוניברסיטת בר-אילן והעתונאי
אדיר זיק. לאחר הכנס מסר היו"ר ורקר לדליה רבין-פילוסוף
וליובל רבים את פרטי העדות החדשה. בתו של רבין הציעה לוורקר
לבקש מיו"ר ועדת חוץ ובטחון לקיים על כלל הממצאים שצברה
ועדתו, הסותרים את הגרסה הרשמית לפיה יגאל עמיר לבדו אחראי
לרצח רבין. ורקר אכן התקשר לח"כ יובל שטייניץ, יו"ר ועדת חוץ
ובטחון, שביקש להעביר לו את כל ממצאי הוועדה.

מקור: מקור ראשון, דוח שבוע, צבי גוטמן.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:55   02.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  87. עדות נוספת נחשפת היום:מסלול הפינוי מזירת הרצח  
בתגובה להודעה מספר 75
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 11.01.04 בשעה 00:18 בברכה, פילוביץ שחף
 
>שלום לכולם.
>
>החלטתי להרשם לפורום בפעם הראשונה בחיי "כהכנות למלחמה
>בעיראק". בתאריך 25.03.2003
>נרשמתי לפורום רוטר (למרות פספוס הפתיחה), פורום ש-שמעתי עליו
>ש-הוא האיכותי מכולם.
>בזמן שהותי כאן (בקהילה המיוחדת שלנו) נחשפתי ל "זיוני המח" של
>פילוביץ שחף.
>והתחלתי להתעמק.
>
>בחודש האחרון, נחשפתי במקרה קצת יותר לפורום פוליטיקה וניסיתי
>לשאול את השאלות שלי (!?!).
>האמת זה ש-רק ניסיתי.. היות ובפורום פוליטיקה שורר "הריבון"
>אשר אינו מאפשר לי, לשאול את השאלות שלי.
>כמו כן אינו מאפשר לקיים דיאלוג כל שהוא בנושא בניחותא, אלא
>תוך כדי "ניג'וס תמידי".
>אבל אני רוצה לשאול את השאלות שלי !
>אני הייתי שם ! ! ! (וכרגע נרגש עד מאוד).
>
>אי לכך ובהתאם לזאת אני מצהיר כדלקמן:
>
>
>*לכשיגיע הרגע אשמח להציג בפניכם תצהיר נוטריוני.
>
>
>
>תמיד חשבתי ש-העיקןף ש-הרכב עשה, וזה ש-הוא הגיע עד אלי... נבע
>כתוצאה מלחץ אדיר של הקהל הרב ש-היה באותו ערב בעצרת, וגדש
>בהמוניו את כל הרחובות ש-מסביב לכיכר. אומנם לא הבנתי מדוע הוא
>לא פנה ימינה באדם הכהן (?) או לחילופין לפחות בדיזינגוף (?),
>אבל אתם יודעים מה.. למי (?!) יש זמן לשטויות, ובכלל לחשוב על
>זה..(?!), ובנוסעו משם כנראה ש-היתה לו סיבה מספיק טובה וזהו,
>מבחינתי זה (היה) בסדר. ולא עניין אותי יותר, במיוחד כש-ועדה
>ממלכתית בדקה הכל ביסודיות. ה- "סיבוב" ש-הוא עשה וה- "עיקוב"
>ש-היה נבדקו היטב והיו כתוצאה של עומס הקהל הרב. הוא יצא
>מהעירייה ומהיציאה המערבית, פנה ימינה לבן גוריון, הגיע עד אלי
>לצומת הרחובות בן יהודה-בן גוריון, כאן הוא פנה ימינה (ראיתי
>אותו). נסע לכיוון צפון עד הצומת הראשונה, ולקח עוד פעם ימינה
>לרח' ארלוזורוב. נסע ישר עד צומת הרחובות ארלוזורוב-בלוך, שם
>הוא עצר ואסף שוטר. המשיך ישר על ארלוזורוב ופנה ימינה לרח'
>ויצמן. לאחר 100מ' פנה שמאלה לתוך חצר ביה"ח. על פניו זה נראה
>בסדר, היה לחץ גדול מסביב לכיכר וזאת הדרך הכי טובה! ש-הוא
>מצא, אולי (?) הוא עשה סיבוב קטן, אבל הוא היה שם והוא יודע מה
>צריך לעשות במצבים ש-כאלה.
>
>ברשותכם נחזור לפורום פוליטיקה.
>ניסיתי לשאול שאלות תמימות באשכולות הרלוונטים, אולם שמתי לב
>למגמתיות מדהימה! ה "ריבון" (ש-מהר מאוד הבנתי מיהם) דואג כל
>הזמן לתזכר אותי "ש-זה לא דו"ח ועדת שמגר! אלא סתם פקס שמי
>יודע (?!) אם נשלח בכלל ומתי (?!)" (כאילו שהשליחה משנה משהו).
>אבל אתם יודעים מה (?!) אני מאמין לפילוביץ ואלה כן חלקים
>אמיתיים מדו"ח ועדת שמגר, עובדה היא ש-אף אחד לא מעז לתבוע את
>פילוביץ על "זיוף".
>אני בדקתי בדו"ח ועדת שמגר את הקטעים הרלוונטיים לְמה ש-עניין
>אותי, והוא -- מסלול הפינוי -- .
> מיותר לציין ש-מה ש-כתוב בדו"ח ועדת שמגר, אינו תואם את
>מה ש-עיניי ראו באותו ערב.

>
>ב מ ק ר ה.. יש לי פה מפה מפורטת ומסתורית ש-הכנתי במיוחד
>למענכם ידידיי
>
>
>אני ריכזתי בשבילכם ובשבילי את הקטע הרלוונטי בדו"ח ועדת שמגר,
>המתייחס למסלול הפינוי,
>כדי שיהיה מובן ביותר (מפני שהוא מאוד מאוד קצר ומבלבל). להלן
>הסריקה של סעיף 3. לדו"ח ועדת שמגר 'הפינוי והטיפול בבית
>החולים' הכוללים דגשים באדום (שלי) למיקוד יעיל
>ואפקטיבי.
>לאחר מכן ארשום מתחת לסריקה את הציטוטים הבודדים המדברים על
>'מסלול הפינוי' בפונט רגיל ושחור, ואת הסתיגויותיי
>באדום לבהירות יתר.
>
>
>לינק ישיר לקטע הרלוונטי בדו"ח ועדת שמגר:
>http://rotter.net/forum/politics/8760.shtml#62
>(עזבו אותו עכשיו, כנסו אליו מאוחר יותר).
>
>מכאן ומטה, אני רושם בפונט רגיל ושחור את הציטוטים הרלוונטים
>הבודדים של 'מסלול הפינוי' לפי סעיף 3.
>בדו"ח ועדת שמגר (המובאים בסריקה ממעל), ומספר שאלות ותהיות
>שלי למסלול הנסיעה בצבע אדום.
>החזיקו חזק. ממריאים
>
>3.א. "כאשר נורו היריות לעבר ראש הממשלה נכנס הנהג דמתי לרכב,
>אשר חנה כבר כאשר חזיתו מופנה לכיוון היציאה המערבית".
>
>3.ג. "דמתי הסיע את המכונית דרך הכניסה המערבית של החניון, שבר
>מתחת לגשר העירייה לרחוב אבן גבירול" כאן הם אינם מציינים
>שהרכב נמצא כרגע בצומת הרחובות אבן גבירול-בלוך! (ש-הוא ציר
>הפינוי המתוכנן) 25מ' בלבד דרומית מזרחית קו פתוח ל "זירת
>הרצח" (לאחר שהוא כבר נסע 245מ'!!), היות וכמה שורות בודדות
>במעלה הדו"ח הם "כבר ציינו" שבפינת רח' אבן גבירול-בלוך (ש-הוא
>ציר הפינוי המתוכנן) "היה אמבולנס טיפול נמרץ" הם לא רוצים
>שנצליב, והם מסתפקים בלומר רק "לרחוב אבן גבירול"
"מתוך
>כוונה לפנות לשד' שאול המלך" אבל הם כן מציינים את שד'
>שאול המלך שנמצא 664מ' לכיוון דרום
"ולהגיע לביה"ח
>איכילוב". כאן פתאום ישנה קפיצה וניתוק ממסלול הנסיעה,
>פתאום הם מדברים על צירי פינוי, משטרה וקהל 6-5 שורות קריטיות
>שמנתקות את הקורא מקו מחשבה רציף, ומבלבלות אותו לגמרי, הקורא
>מצדו כבר יאבד את הצפון בהמשך.. (תרתי משמע)
"ציר
>הפינוי הקבוע"
שימו לב, כאן הם מדברים על "ציר הפינוי
>הקבוע" ותכף הם יתנו תשובה על משהו אחר
"בפקודות לא היה
>ידוע לו, כי ראש חוליית האבטחה" יורם רובין "לא הודיע
>לו לטענתו בתחילת הדרך על "צירי הפינוי
>המתוכננים",
כאן קיבלתם בזה הרגע תשובה בכלל על "צירי
>הפינוי המתוכננים"
"אולם לא היתה לכך משמעות מעשית"
>חחח "כי החובה להגיע לבית החולים איכילוב היתה ידוע
>לו. דא עקא, המשטרה אומנם קבעה צירי פינוי דרך שד' דוד המלך
>או רחוב בלוך" אל תשכחו לרגע! הרכב עדיין נמצא בצומת
>הרחובות בלוך-אבן גבירול.
"אך אלו לא נשמרו פנויים והקהל
>שזרם בהם אותה שעה בשובו מן העצרת היה רב ביותר. מאחר והרחוב"
>איזה רחוב(?!) הם רוצים שהקורא המטומטם יחשוב ש-מדובר על
>אבן גבירול בלי להכניס לו מילים לפה.. "שיזרום.."
"היה
>גדוש באנשים והנהג לא רצה לאבד זמן בנסיעה איטית דרך ההמון"
>בדיחה, אם(?!) הוא הגיע לפה אין לו ברירה.. או, לנסוע
>ברחוב בלוך בציר הפינוי המיועד או להמשיך (יעני) על רחוב אבן
>גבירול (יעני)ש-לפני רגע אמרו לנו שהוא "היה גדוש באנשים והנהג
>לא רצה לאבד זמן בנסיעה איטית דרך ההמון"
, "הוא החליט
>לנסות" מה לנסות(?!) הלוא אין לו ברירה, אם(?!) הוא כבר
>כאן (יעני) הוא חייב להגיע לארלוזורוב! השאלה היא איך הוא
>נוסע(?) דרך ציר הפינוי המיועד רחוב בלוך (הוא בדיוק פה!!) או
>שהוא ממשיך (יעני) על רחוב אבן גבירול (יעני)
"ולנסוע דרך
>רחוב ארלוזורוב." אוקיי כאן לפי הדו"ח אנחנו בין שני
>המילים 'ארלוזורוב', כש-ביניהם מופרדת נקודה (חשבו על הכל). ב
>'ארלוזורוב הראשון' הוא "החליט לנסות ולנסוע דרך רחוב
>ארלוזורוב" ותכף בהמשך תראו את 'הארלוזורוב השני' ותיווכחו
>שהוא כבר (יעני) על רחוב ארלוזורוב (יעני)
"בנסעו ברחוב
>ארלוזורוב" זה הקטע הכי גדול, מהנקודה שבה הרכב היה בפעם
>האחרונה (בלוך-אבן גבירול) ישנה קפיצה עלומה של 418 מ' ללא כל
>תיעוד והכל בעזרת מילים יפות, ספקולציות והסתמכות על בורות
>הקורא
"חשש מחסימות נוספות העלולות לעקבו". חחח,
>אם(?!) הוא כבר עבר (יעני) את רח' אבן גבירול (יעני) מה יכול
>להיות כבר בארלוזורוב(?!) חחח
"לפי הצעת יורם רובין אסף על
>כן לרכבו שוטר קטנוען (פנחס תרן), בו הבחינו" הבחינו
>בשוטר, מזל ש-היה שם איזה שוטר בעצרת הזאת. חחח
"כאשר ניצב
>בפינת הרחובות ארלוזורוב בלוך, וביקש ממנו שיצטרף אליהם בתוך
>הרכב," לתוך הרכב(?!) לשם מה(?!) לא היה עדיף שהוא יסע על
>הקטנוע ( כתוב "שוטר קטנוען" ) לפני הרכב תוך כדי צפירות ו
>"שגעון בעיניים"(?!)
"כדי לסייע בפינוי הנתיב" את כל
>רחוב אבן גבירול (יעני) הוא עבר (יעני) ללא עזרה כלשהי בפינוי
>הנתיב וללא שוטרים (תכף גם תראו ש-ללא סירנות וללא אורות
>כחולים) דווקא בארלוזורוב-בלוך הוא מחליט לאסוף שוטר(?!)
>ש-יסייע בפינוי הנתיב. חחח
"במידת הצורך". חחח
>"הנהג גם הפעיל את האור הכחול המהבהב הקבוע על גג הרכב ואת
>הסירנה." הוא נסע את כל הדרך (יעני) על אבן גבירול (יעני)
>בלי שוטרים ובלי סירנה ובלי האור הכחול, 400 מ' לפני איכילוב
>הוא חושב על הכל(?!?)

>
>3.יג.3. "ניתן להעריך, שמסלול הנסיעה אשר בו בחר נהגו של ראש
>הממשלה" דמתי, שהחליף את הנהג שרעבי (הקבוע מזה 30 שנה)
>של ראש הממשלה כשעה לפני תחילת העצרת
"המנוח במקרה דנן היה
>הזמין ביותר בנסיבות העניין ולא גרם להארכה מהותית של
>הנסיעה".LOL, אני אישית ראיתי אותו בשד' בן גוריון פינת
>בן יהודה ש-זה בכלל בכיוון השני של העיר
.
>* עכשיו קראו את כל המלל בשחור המובא ממעל, בנשימה אחת
>ומבלי להתייחס למלל באדום ותקבלו בדיוק את גרסת דו"ח ועדת שמגר
>המדבר על הדבר הקריטי ביותר בדו"ח והוא.. --מסלול
>הפינוי--.

>
> ואלה הם השאלות שלי :
>1. מדוע (?) לא מוזכרים בדו"ח ועדת שמגר הרחובות בן יהודה
>ושדרות בן גוריון (?!?)
>2. איך (?) לעזאזל הגיע רכב ראש הממשלה מצומת הרחובות אבן
>גבירול-בלוך לצומת הרחובות ארלוזורוב-בלוך (?!?)(שם הוא "אסף
>שוטר")
>3. אם (?) רכב ראש הממשלה היה (כמו ש-כתוב) בצומת הרחובות אבן
>גבירול- בלוך מדוע הוא לא אסף לפחות את אחד הרופאים שהיו בנט"ן
>והיו בדיוק לידו באותו צומת (כמו ש-כתוב) (?!?)
>4. מדוע (?) רכב ראש הממשלה לא לווה ע"י שוטרים (?) ו\או ניידת
>(?) ו\או משמר אזרחי (?) ו\או נט"ן (?) ו\או סתם אמבולנס (?)
>מצומת הרחובות אבן גבירול בלוך עד (לפחות) לצומת הרחובות
>ארלוזורוב-בלוך (שם הוא "אסף" שוטר) (?!?)
>5. מדוע (?) השוטר שנאסף בצומת הרחובות ארלוזורוב-בלוך לא נסע
>לפני רכב ראש הממשלה על הקטנוע (כתוב ש-הוא היה "שוטר קטנוען")
>ע"מ לאפשר פילוס (יעני) יעיל של הקדילאק לכיוון איכילוב (?!?)
>6. מדוע (?) השוטר ש-נאסף בצומת הרחובות ארלוזורוב-בלוך נכנס
>לתוך רכב ראש הממשלה (?!?)
>7. מדוע (?) לא הודיעו לבית החולים איכלוב על ההתנקשות (?!?),
>הרי בית החולים איכילוב לא היה מוכן לקליטת ראש
>הממשלה...!!!
>8. מי זה שמגר (?) ומדוע הוא לא שאל את כל השאלות האלה במקומי
>(?!?)
>9. מדוע (?) הוא חתום על הדו"ח (?!?)
>10. האם (?) קיים הבדל כלשהו בין "ציר פינוי ידוע"
>לבין "ציר פינוי מתוכנן" (!?!)
>11. האם (?) רכב ראש הממשלה שהיה בצומת הרחובות אבן
>גבירול-בלוך (נגיד), עשה פרסה לשד' בן גוריון ולכיוון מערב
>(!?!) שם אני ראיתי אותו!!
>12. האם (?!) רכב ראש הממשלה כש-יצא מהיציאה המערבית לחניה כלל
>לא פנה שמאלה מתחת לגשר העירייה לכיוון אבן גבירול, אלא!, לקח
>ימינה לכיוון צומת הרחובות בן יהודה-בן גוריון (!?!) שם
>אני ראיתי אותו!!

>13. האם (?) יש מישהו מכל הניידות (?), המשטרות (?),
>האמבולנסים (?), הנט"נים (?), הפרמדיקים (?), המאבטחים (?),
>המתנדבים (?), המשמר אזרחי (?), המכבי האש (?), ו "סתם"
>האזרחים (?) שהיו בקרבת צומת הרחובות אבן גבירול-בלוך באותו
>ערב, ויכולים לומר לי, האם (!?!) הם ראו את רכב ראש הממשלה
>מגיע מתחת לגשר העירייה ולכיוון מזרח ומשם פונה שמאלה לרחוב
>אבן גבירול ונוסע דרך ההמון (!?!), חייבים היו לראות אותו
>"העומס היה רב ביותר" והוא בטח נסע באיטיות מרובה עד כדי
>מרגיזה.
>14. מיהם (?!) הניקים "שליחי הריבון" (!!) (אני מכיר שלושה
>כאלה, בינתיים!)
>
>זהו, אני תקווה ידידיי, כי אוכל להמשיך בניחותא את השתתפותי
>בפורום זה.
>כמו כן אני מבקש ודורש ממר ישעיהו רוטר הנכבד, לשמור מכל משמר
>את פרטיי האישיים ולא למסור כל פרט ש-הוא ש-יכול להביא
>לחשיפתי.
>
>דע - אני עשיתי הצלבות וגילויי מידע, ונחשפתי בפני שני
>חבריי הטובים ביותר היודעים שאני הוא בול טרייר וכמובן עד
>הראיה.
>הם יודעים על הפורום (אחד מהם רשום ומשתתף בפורום זה). יש להם
>את כל החומר שמור על ה- HD למקרה.. "שלא יהיו טעויות".

>
>לסיום שיר מדהים שעטף אותי בשבועיים האחרונים:
>
>חלומות של אתמול הן.. שלהבות נרעדות, לא יכול כל
>החושך.. לכבות.

>על מצע השלכת, ה ח ל ו מ ו ת מלחשים רק פרחים מיובשים.. דוהים,
>בין הדפים..
>חלומות של אתמול הן.. שלהבות נרעדות, לא יכול כל החושך..
>לכבות.

>אל תסב את פניך.. אתה, מלא דברים כמוסים, אל
>תגיף את התריסים, חפש.. בין המילים.
>חלומות של אתמול הן.. שלהבות נרעדות, לא יכול כל החושך..
>לכבות.

>שיר בדרך אליך נרקם, בסבלנות אין קץ, הן תיקח ותאמץ
>אותו.. אל לבבך..

>חלומות של אתמול הן.. שלהבות
>
>חזק ואמץ ידידיי, שלכם בול טרייר.
>

_

@ להלן, ההודעה כפי שפורסמה בפורום סקופים ולאחר זמן מה
הועברה לפורום חופש הביטוי, כמו כן מצ"ב ההודעה ב-13 קבצים...:-

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6927&forum=talking&omm=0















כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   18:09   06.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  36. !!! משפט רביב - ''משחק מכור'' !!!  
בתגובה להודעה מספר 22
 
בשנת 1987 גוייס אבישי רביב לשירות הביטחון הכללי. יצחק שמיר היה אז ראש הממשלה אבל ספק אם הוא ידע על הגיוס המוזר הזה. הימים היו ימים קשים לשב"כ, לאחר שבכיריו, ובהם יוסי גינוסר, פרשו בעיקבות החנינה, התמוהה-מעט, שהעניק להם נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, ולא בטוח שבמשרד ראש הממשלה שלטו ב"פרשה" החדשה כבר באותה העת. המשימה שלו הייתה לפעול בקרב מה שהוגדר אז בידי מגייסיו כ"חוגי הימין-הקיצוני".

עצם הגדרת התפקיד בוודאי מקוממת שכן בחברה חופשית לא מקובל שרשויות השלטון "שותלות" אנשים מטעמן בקרב אוכלוסיות אזרחיות כדי לספק ידיעות, לבחון הילכי רוח - ולדווח לממונים. דא עקא: הכרעת הדין, שבסיומה זוכה אבישי רביב מן האשמה של אי-מניעת פשע1, אינה מתייחסת למוסריות, או לחוקתיות, שבעצם גיוסו של אבישי רביב, או לעצם הרעיון, שיש בו ניחוח של בולשביזם מאוס, אלא רק לעצם הגיוס, שאולי, בראשיתו, היה תמים. בדו"ח של ועדת שמגר, הלוא היא ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לאחר רצח יצחק רבין ב-4/11/95, בראשותו של הנשיא (בדימ.) של בית המשפט העליון, מאיר שמגר, נאמרים הדברים בלשון הרבה יותר בוטה:

"...(אבישי רביב) נתפס גם למעשים רבים שהיו בגדר הפרות חוק ...
ולמרות האזהרות וההתראות של המופקדים על הקשר עימו לא פסק בכך..."2

למעשה, אבישי רביב היה סוכן-מדיח, פרובוקטור מן הסוג השפל ביותר, שמעשיו הרעים נועדו לשרת מספר מטרות. לא כולן היו על דעת מפעיליו, אולם, בדיעבד, הם נתנו להן את הסכמתם למרות הכיעור שבהן - בין בהעלמת עין, שכן מעשים אלה סייעו לאבישי רביב ל"היטמע" בקרב 'אוכלוסיות היעד', ובין בהתנהגות שיש בה משום הסכמה-מיכללא.

בסופו של דבר, אבישי רביב ראה את תפקידו, בעיקר, כמי שמופקד על יצירת מדנים בין יהודים לבין ערבים, על ליבוי שינאה כלפי היישוב היהודי ביהודה ובשומרון, במיוחד בחברון ובקריית ארבע, ועל מתן שירות נאמן לממשל אוסלו בשנים שלאחר ה - 13/9/93, היום בו לחץ יצחק רבין את ידו של יאסר ערפאת, על מידשאת הבית הלבן. בוועדת שמגר נאמרו דברים קשים במיוחד על נושא זה - ובמיוחד על הלגיטימיות של הפעלת סוכן-מדיח בקרב ציבור המתנגד למדיניות הממשלה:

"...אנו מתייחסים כאן, איפוא, לסוכן שהתנהגותו גדושה פרובוקציות, שאיננו נשלט כראוי על-ידי מפעיליו ואשר גם אישרו לעתים (את)מעורבותו בפעילויות קיצוניות שנועדו להגביר את אמינותו בעיני סביבתו.

הפרובוקציות שלו - בייחוד ככל שהדבר נגע לפגיעות פיסיות בערבים ובהצגה בדבר קיומם של גופים פוליטיים קיצוניים ואלימים, יש להן ממד ברור של פגיעה עקיפה - אך ברורה - בגופים פוליטיים חוקיים מזוהים, דבר שמפעיליו לא יכלו להתעלם ממנו..." (ההדגשות שלי - ח.מ.)

מפעיליו בשב"כ של אבישי רביב ידעו, איפוא, על פעילותו הפלילית של אבישי רביב. הם אף טרחו לפנות, בהיחבא, למשטרה ולפרקליטות - שתי זרועות מרכזיות במערכת אכיפת החוק - מעת לעת כדי שאלה תסגורנה את תיקי החקירה נגדו. רק מעשה התקיפה נגד ח"כ תמר גוז'נסקי לא נסלח לו - והוא הורשע בפרשה זו. אבישי רביב הודה, לא אחת, בפני מפעיליו, בשיחות 'קילוף', בביצוע עבירות לא קלות הן כלפי ערבים והן כלפי יהודים.

מפעיליו אף בחרו להטיל עליו, משום מה, לכתוב סיסמאות נגד "תהליך השלום". מן הסתם הכוונה הייתה להגביר את 'אמינותו' בקרב מאות האלפים שהשתתפו בימים ההם בהפגנות הענק נגד 'מהלכי אוסלו'.

בדו"ח של ועדת שמגר מצוטטות שיחות לא מעטות בין אבישי רביב לבין מפעיליו, ובאחת מהן אף עלה סיפור "טקס ההשבעה" המבויים בהר הרצל של אירגון "אייל". "הטקס" זכה ל"סיקור עיתונאי" והוא שודר ב - 22/9/95 ביומן יום ששי של הטלוויזיה הישראלית. הכתב, איתן אורן, ידע, ללא ספק, שהוא נותן יד ל"סיקור" של טקס מפוברק3, ובשב"כ כעסו על אבישי רביב ואף טרחו להשעותו לחודש ימים. חידוש הקשר עימו נעשה ב-31/10/95 (ארבעה ימים לפני הרצח).

אין ספק, איפוא, שגם בפרקליטות וגם בשב"כ ידעו כל העת שמדובר בפגע רע, שעושה תחת חסותו של שירות הביטחון הכללי ככל העולה על רוחו - עד הגיעו לשיא בהפגנה שערך המחנה הלאומי בכיכר ציון בירושלים. שני קטינים הכינו פוטומונטאג' שמציג את ראש-הממשלה במדי ס.ס. ואבישי רביב נטל מהם את הכרוז והציגו בפני כתב הטלוויזיה ניצן חן - על מנת ללבות את היצרים, להתסיס את הרוחות ולעורר שינאה כלפי המחנה הלאומי. הצגת הכרוז על מסך הטלוויזייה בוודאי יצרה את הרושם בקרב רבים שמדובר בכרזות-ענק שנישאות בידי משתתפי העצר בכיכר ציון.

לימים אף נטען שאלה שעמדו על המירפסת ונאמו בפני באי הפגנת המחאה ראו את השלטים האלה - ולא מחו. אבישי רביב, במעשהו, חטא באורח מיפלצתי, אולם לא על רוחו הרעה של אבישי רביב שריחפה מעל פני הגלים הסוערים שזיעזעו את אזרחיה היהודים של מדינת ישראל נסב המשפט, למרות שעל דרכי התנהלותה של פרקליטות המדינה היה מקום לכתוב יותר, בעיקר נוכח מה שעשתה ליאורה גלט-ברקוביץ, מפרקליטות המדינה, ערב הבחירות האחרונות ולאור מה שהתברר בדיעבד על השיקולים שהינחו את ראשי מערכת אכיפת החוק - ובמיוחד את אלה שעמדו בראש "המחלקה היהודית" שם.

מתוך תדפיס פרטיכל הישיבה שהתקיימה בנושא "טקס ההשבעה" כשיבעה חודשים לאחר הרצח בלשכתו של מיכאל בן יאיר - אז עדיין היועץ המשפטי לממשלה5 - מתברר ששיקולים מוזרים ביותר, בלשון המעטה, שאינם מתאימים למי שרואה בתפקידו אך ורק את השמירה על שלטון החוק, נשקלו בידי המשתתפים ב"פורומים" האלה. אני בטוח שלא מעטים היו רואים בדרך ההתבטאות של חלק מן הנוכחים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה קווי דמיון למה שנאמר ב"כינוסים" של ראשי ה'פשע המאורגן'.

מסתבר שראשי הפרקליטות והשב"כ חשבו שם כמעט רק על דבר אחד: כיצד יוצאים מן הבוץ המשפטי שאליו גרר אותם אבישי רביב מבלי שידבק בהם-עצמם רבב אישי. נאוה בן-אור, למשל, כיום מבכירי פרקליטות המדינה, ומועמדת לתפקיד פרקליטת המדינה, הביעה חשש מפני הסניגור שייצג את אבישי רביב, אם הוא יועמד לדין, בנושא "טקס ההשבעה" בהר הרצל:

"... (העו"ד) יהיה מגוייס אידיאולוגית, וייתכן שישתף פעולה עם גורמים קיצוניים..."

לימים, צריך להודות, כאשר השב"כ הסיר את התנגדותו (?!) להעמדת אבישי רביב לדין בגין אי מניעת פשע, מתוך חשש שהמשך ההתנגדות לכך תגביר את ההרגשה שיש ל'תורת הקונספירציה' על מה לסמוך, נעשה הכל כדי שהייצוג המשפטי יישאר בידי "נאמני השלטון". בראש צוות ההגנה התייצב יוצא-שב"כ, עוה"ד איתן פלג, ולידו שימשו עוד שלושה(!) עורכי דין.

מערך ההגנה הזה עלה, ללא ספק, ממון רב. מותר לנחש שאבישי רביב לא שילם דבר מכיסו. רק כדי לסבר את האוזן, יש להדגיש שהתקיימו כ -20 ישיבות לגילוי ראיות ולהסרת חיסיון מראיות אחרות בכמה ערכאות - וזאת עוד לפני שהמשפט נפתח. השופט יעקב טירקל, מבית המשפט העליון, העיד על עצמו שהוא נאלץ לעבור על 20,000 מסמכים(!) לצורך מתן החלטתו בנושא הסרת החיסיון.

אי-מניעת פשע היא עבירה מאוד מיוחדת שכן היא מטילה על היחיד בחברה אחריות אישית למנוע בכל האמצעים הסבירים את זממו של אחר לעשות מעשה פשע. זאת, בתנאי שהיחיד יודע כי האחר זומם כאמור.

בפועל, נסב, איפוא, המשפט סביב השאלה אם ידע אבישי רביב שיגאל עמיר מתכוון-זומם לרצוח את יצחק רבין, ואם הוא האמין, שיגאל עמיר באמת ובתמים מתכוון להוציא אל הפועל את זממו. כאשר נדונה שאלה זו בעניינה של מרגלית הר-שפי6, צעירה כבת 19 בעת שהתרחש הרצח, לא היה למישאל חשין, שופט בבית המשפט העליון, כל קושי לקבוע כי -

"...לעולם, לעולם לא נדע כיצד היו מתגלגלים הדברים לו עשתה המערערת את שמצווה הייתה לעשות - לדווח לרשויות על מזימת-הרשע של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. לו אך עשתה המערערת מעט שיכולה הייתה לעשות, אפשר היה יצחק רבין עימנו היום הזה. שיחת טלפון אחת, ולו בעילום שם, וחייו של יצחק רבין אפשר היו ניצלים..."7

הקשר בין אבישי רביב לבין יגאל עמיר היה, בפועל, אינטנסיבי הרבה יותר מן הקשר שהיה בין מרגלית הרשפי לבין יגאל עמיר. אבישי רביב עזר ליגאל עמיר, בין השאר, לארגן "שבתות סטודנטים" בישיבות שונות, ביהודה, בשומרון ובחבל עזה, לצורך הבעת תמיכה במתיישבים. הכרעת הדין מפרטת רק 8 ידיעות(!) שמסר, כביכול, אבישי רביב למפעיליו בנוגע ליגאל עמיר, אולם ברור שאנשי השב"כ שהופיעו במשפט בוודאי חיפשו לגמד בכל דרך את היקף הידיעות שהיו להם-עצמם אודות יגאל עמיר.

ניסיון זה נראה אומלל ופתטי במיוחד אם זוכרים הן את זכרונות-הדברים שכתבו אנשי השב"כ מיד לאחר הרצח (שבהם התוודה אבישי רביב) והן את ההחלטה של אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, שבה הוא מסביר כיצד הגיע להחלטה להעמיד את אבישי רביב לדין8, אולם למרבה ההפתעה, ואלי לא, בימ"ש השלום "קנה" את הסחורה העבישה הזאת.

אבישי רביב הועמד לדין פלילי בעיקר נוכח התוודויותיו בפני חוקרי השב"כ מיד לאחר הרצח - אבל הכל יודעים שהיו ראיות נוספות. "יוני" רשם זכרון-דברים בעיקבות שיחתו עם אבישי רביב ב - 8.11.95. איש השב"כ כתב במפורש שאבישי רביב הודה כי שמע את יגאל עמיר מתבטא מספר פעמים שעל יצחק רבין חל "דין רודף" וכי "צריך להרוג אותו"9. ראוי לצטט מתוך התרשומת של "יוני" בעיקר את הדברים האלה:

"... מוסר(אבישי רביב) כי בעיקבות הפיגועים שהיו בשנה האחרונה, בעיקבות הסכמי אוסלו וכן בעיקבות משבר אישי לאחר שעזב את חברתו החל יגאל עמיר להתבטא כי הוא ירצח את רבין..."( ראה - סעיף 6)

"... מודה כי נודע לו מפי יגאל עמיר כי יצא לעצרת שנערכה ב'יד ושם' ובה אמור היה רבין להשתתף ושם חיפש אותו . לאור הדברים ששמע מיגאל עמיר כי מתכנן לרצוח את רבין הבין כי תכנן במהלך העצרת לפגוע ברבין. בפועל באותו יום היה פיגוע בבית ליד ורבין לא הגיע ל'יד ושם'…"( ראה - סעיף 8)

תרשומת נוספת, של "משה"10, מציינת, בין השאר, שיחות של אבישי רביב גם עם חגי עמיר. אחיו, יגאל עמיר, התבטא, על פי התרשומת שנרשמה מפיו של אבישי רביב, שעל יצחק רבין חל דין רודף ודין מוסר ושצריך להרוג אותו. לגבי שיחותיו עם חגי עמיר, ציין אבישי רביב, בין השאר, את הדברים האלה:

"... (אבישי רביב) מציין שבאחת השיחות עם חגי סיפר לו האחרון כי ברשותו כדורי הולופוינט, שבמידה ויורים בהם כנגד אדם הוא נהרג במקום מאחר והם גורמים נזק רב לגוף...חגי סיפר שבמחסנית שברשותו יש כדורים כאלה..."( ראה -סעיף ו).

אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה ראיות על התבטאויות של אבישי רביב, גם בפני שוטרים, וגם בפני עיתונאים, שמהן ניתן להסיק באורח חד משמעי שאבישי רביב ידע, גם ידע, שיגאל עמיר זומם לרצוח את ראש הממשלה - ושהוא אף עשה מעשים לשם מימושה של כוונה זו. בעיתון "מעריב" מיום 10.11.97 מוסר העיתונאי אמיר גילת כי בערב שבו נרצח יצחק רבין, עוד בטרם פורסם אפילו כי ראש הממשלה מת מפצעיו, וגם בטרם נודע מי המתנקש, טילפן אליו אבישי רביב ומסר לו את זהותו של הרוצח. בידיעה אחרת של העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת11 נכתב, בין השאר, כי -

"... למרות זאת, מסר רביב פרטים מדוייקים על יגאל עמיר: שמו המדוייק, גילו,, היותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וכן פרטים על השירות הצבאי שלו…"

במהלך המשפט התנגדו סניגוריו של אבישי רביב להגשת הודאותיו בפני חוקרי השב"כ, אלה שמופיעות בזכרונות הדברים שהוזכרו לעיל. החלטת הביניים מחזיקה 82 עמודים והיא התקבלה ברוב של שני שופטים מול אחד. נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אמנון כהן , סבר שאין לקבל את ההתוודויותיו של אבישי רביב. על טעמיו אין לעמוד עתה, שכן בסופו של דבר כל שלושת השופטים החליטו, באורח תמוה למדי, לזכות את אבישי רביב מן האשמה שיוחסה לו.

קראתי וחזרתי וקראתי את הדברים - ופשוט לא האמנתי למיקרא הדברים. כיצד יכול היה בית המשפט שלא לראות את מה שכל קורא בר-לבב היה מבין: שירותי הביטחון פשוט התגייסו, במלוא עוצמתם, כדי לטהר את השרץ, ולנקות את עצמם מכל חשד שיכול היה לעלות מן האפשרות שאבישי רביב ידע ולא דיווח, או מן האפשרות, והיא גרועה פי כמה, שהוא דיווח , ומישהו בשב"כ, או מעליו, החליט לתת לדברים "להתגלגל" מתוך כוונה , לא שראש הממשלה יירצח, חלילה, אלא שניתן יהיה לעצור את "המהלך" בעוד מועד, תוך הפקת רווחים בכמה וכמה מישורים.

לאה רבין כתבה בסיפרה "הולכת בדרכו" שפורסם בשנת 1997 את הדברים האלה12:

"... שמעתי שלושה קולות נפץ קצרים…שמעתי המון רוחש ומישהו צועק זה לא היה על אמת!…מרגע שנדחקתי לתוך המכונית שאלתי אותם(- את מאבטחי השב"כ) שוב ושוב, מה קרה? והם שבו וענו בכל פעם "זה לא היה על אמת"…הרגעים עברו לאיטם, ואני התחלתי לחשוש שהכדורים לא היו כדורי-סרק...טילפנתי ממטה השב"כ לבתי דליה. "מישהו ירה באבא", אמרתי לה,"אבל אומרים לי שזה לא היה רציני, שהאיש ירה כדורי סרק"...

אישור לאמירות האלה יש הן מבני משפחתה של לאה רבין והן ממקורות זרים13 ועד היום אין איש בשב"כ, מאלה שליוו את לאה רבין, שיקום ויטען שהדברים לא התרחשו כפי שהיא תיארה אותם. לעומת זאת, ניתנה לשב"כ הזדמנות של זהב ל"תקן את ההיסטוריה" במשפטו של אבישי רביב. לפתע מצאו את עצמם חוקרי השב"כ מעידים שהם עצמם לא האמינו, בזמנו, להתוודויות של אבישי רביב , או שאבישי רביב היה, למעשה, " אדם ילדותי באופיו, נסחף אחר האירועים ללא יכולת שליטה עצמית ורודף פירסום", כדברי איש השב"כ "כפיר"14, או כדברי "יוני" לפרקליטת המדינה , ערב הגשת כתב האישום נגד אבישי רביב, כי "הנאשם הינו אדם בעל רמה אישית נמוכה וכי הוא אינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל"15. הפסיכיאטרית, ד"ר ב. גאוני, תיארה את אבישי רביב כבעל "הפרעה אישיותית נרציסטית".

חגי עמיר סירב להעיד במשפט, חרף אמירות מאוד ברורות שלו במהלך החקירות ובעת משפטו-שלו, וקצת קשה להבין מדוע אי-אפשר היה לכפות עליו באמצעים המקובלים להעיד ולהסביר את מה שהוא אמר בחקירותיו ובמשפטו. יגאל עמיר, שהתרצה והגיע למשפט, כעד הגנה(!), מסר עדות, מסיבות מאוד ברורות, שכל תכליתה היה ליתן לשב"כ סולם הצלה.

בסופו של דבר, הכרעת הדין עשתה חסד של ממש גם עם הפרקליטות וגם וגם עם השב"כ. רק עם ישראל נמצא מפסיד, שכן מי שקורא את הראיות כולן, ולא רק את אלה שהוגשו לשופטים, הגם שגם באלה היה די והותר כדי להגיע לידי מסקנה מרשיעה, מבין שהמשחק היה "מכור" מראש.

זאת, בעיקר משום שכל מי שהעיד מטעם התביעה במשפט, והיו אלה בעיקר אנשי שב"כ ומשטרה, עשה זאת כמי ש'קפאו שד', שהרי הרשעתו של אבישי רביב, וזה היה ברור, כנראה, גם לשופטים, הייתה פותחת 'תיבת פנדורה' שהנחשים שהיו יוצאים ממנה היו, ללא ספק, מסכנים ברעליהם הרבה מאוד אנשים חשובים; וכאשר הסכנה היא כה ברורה ומוחשית 'הצמרת' יודעת לצופף שורות - ושאף אחד לא ינסה לספר לנו שהשופטים אינם חלק מן 'המעגל' הזה.
_______
* חיים משגב, עורך דין ומרצה במיכללה האקדמית נתניה, והחל מן השנה הקרובה גם באוניברסיטת בר-אילן

1 ראה - ת"פ 2070/99 בבימ"ש השלום בירושלים.
2 ראה - פרק ד: פרשת אבישי רביב. פרק זה הותר לפרסום רק מאוחר יותר.

3 ראה - פרטיכל ישיבה שהתקיימה בנושא זה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ב - 16/6/96 בנושא זה. השתתפו, בין השאר, עדנה ארבל, מיכאל בן יאיר, משה לדור, נאווה בן-אור, טליה ששון ואנשי שב"כ. כתב אישום לא הוגש נגד המעורבים למרות העבירות-לכאורה שנעברו באותו במעמד. אם מישהו תוהה, לעתים, למה רבים כל כך איבדו את אמונם באלה המופקדים על אכיפת החוק - זה המסמך הנכון לקרוא .
4 ראה - פרשת ההדלפה של המסמך המזמין חיקור דין בתיק החקירה נגד אריאל שרון.
5 ראה - הערת שוליים 3.
6 ראה - ע"פ 3417/99, פורסם בפ"ד נה (2) 735
7 שם, מפי מישאל חשין, המגלה כאן, אולי, לראשונה, במלוא חדותה, את השקפת עולמו שעליה למדנו בשנים שלאחר מכן ביתר שאת כאשר פסל את משה פייגלין מרשימת הליכוד לכנסת, בשעה שימש יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, על שום הקלון שדבק, כביכול, במעשיו בעת שהתנגד למעשי-אוסלו בעם היהודי.
8 ראה - החלטה מיום 4 בנובמבר 1998.עדנה ארבל התנגדה, כזכור, למהלך זה.
9 ראה - ת/50 שהוגש במשפט.
10 ראה - ת/51.
11 ראה - מכתבו של פרופ' אליאב שוחטמן אל היועץ המשפטי לממשלה מיום 14.9.99 שבו מפורטות כל הראיות נגד אבישי רביב - לא רק בעבירה של אי-מניעת פשע.
12 ראה - במכתבו הנ"ל של פרופ' שוחטמן.
13 ראה - ב'אובזרבר' הבריטי מיום 31.3.96
14 ראה - נ/1, בסעיף 16, דברים שנאמרו בחודש מרץ 1995.
15 ראה - נ/30.

http://www.nfc.co.il/archive/003-D-2757-00.html?tag=18-03-34
04/06/2003 | ד"ר חיים משגב | h-misgav@inter.net.il

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:44   07.06.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. הפצוע המזנק .................................  
בתגובה להודעה מספר 36
 
מדוע התעקש הסנגור שרבין לא נפגע מהירי של יגאל עמיר, וכיצד רמזו לכך כתבי גלי צה"ל מבלי להתכוון...:-

ביום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין ז"ל היתה תוכנית בגלי צה"ל שהוקדשה לעיתונאים שסיקרו את ליל הרצח. כדרכה של תוכנית כזאת, היא היתה משובצת בקטעי זכרונות של הכתבים, כאשר מדי פעם הביאו עורכי התכנית גם הקלטות של דיווחים מליל הרצח עצמו.

אינני יודע אם מישהו בגל"צ עוסק בחתרנות, אבל בתוכנית הובאו שתי הקלטות בהפרש לא גדול ביניהן, שחזרו פחות או יותר על אותה אינפורמציה. בדיווח הראשון מוסר מיכה פרידמן שהיה ממוקם בקרבת בית החולים איכילוב, במגרש החניה אם אני זוכר נכון, כי נמסר לו מתוך בית החולים ש"רבין נורה בבטנו ובחזהו". זה גם מה שאפשר היה להבין בשלב אחר של הלילה מדבריו של שר הבריאות אפרים סנה.

בהמשך נמסר דיווח שמקורו היה מזוהה: מפכ"ל המשטרה אסף חפץ. וגם אסף חפץ מוסר ש"רבין נורה בידי מתנקשים בבטנו ובחזהו". אלו תזכורות לכך שאנחנו עדיין לא יודעים את האמת במלואה על רצח ראש הממשלה. את יום השנה השביעי לרצח רבין מציין גל הסתה והשחרה מחודש נגד חלק מהציבור היהודי במדינת ישראל. איך הצליחו לעבור בתיאום מלא מפינוי צבאי של מאחזים לדיבורים על כך שעוד רצח פוליטי נמצא בקנה, קשה להבין.

כבר באחד מימי השיא של העימות על "הגבעות" יצא ח"כ רן כהן מאיזו ישיבה, התייצב מול המיקרופון של הערוץ הראשון, והודיע כי הרצח הפוליטי הבא יהיה של שר הביטחון, פואד בן-אליעזר. מקורו של המתנקש כבר ברור. ביום שני השבוע הודיע ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי שהלקח מרצח רבין לא נלמד. שוב שומעים את "הרבנים" וההסתה חוזרת, כדבריו. לא נראה שהולכים לחזור על התרגיל של נובמבר 95´.

העניין יותר גס: זה יהיה כנראה אחד ממוקדי מסע הבחירות של מפלגת העבודה, והתקופה הזו טובה לביצוע ספין של הצגת המתנחלים כאויבי המדינה והחברה הישראלית. הם מתכננים עוד רצח וגם גוזלים תקציבים מ"השכבות החלשות", וגם מהווים צד שלילי במשוואת השלום. האם אתה בעד פינוי התנחלויות תמורת שלום?

שואלים הסוקרים, אך ורק כדי לקבע מוסכמה כביכול, שכדי להשיג שלום צריך לפנות את ההתנחלויות.

אחד המסמכים שמלמדים שיעקב פרי צודק, שלא נלמד שום לקח מרצח רבין, הוא סיכומי ההגנה במשפטו של המתנקש יגאל עמיר. בזמנו, כל המשפט של יגאל עמיר נתפש כאיזה ריטואל ריק מתוכן, שנועד לאפשר לכתבי צבע שונים לתאר את הבעותיו, חיוכיו והתנהגותו הכללית של יגאל עמיר. זה כאשר לא עסקו במדידת היקף ומראה כללי של הכיפה שלראשו של השופט אדמונד לוי.

לא זכור לי שמישהו בא למשפט כדי לגלות פרטים חדשים על הרצח ולדווח עליהם בעיתונות. נושא הסנגוריה נראה אז זניח לחלוטין ולדעתי דבר מתוכו לא דווח בתקשורת, אבל אני לא יכול להישבע.

סיכומי ההגנה מעניינים ביותר, משום שהם מתבססים על עובדות ועדויות שעמדו לנגד עיני בית המשפט, וככל שאני מבין היתה הסכמה לגביהן.

יורם רובין, שהיה האדם הקרוב לראש הממשלה במקום האירוע, לא ידע כאשר הוא ורבין נכנסו למכונית ראש הממשלה שרבין נורה ושהוא פצוע. דומה שאדם הנמצא בקרבה מקסימלית לאדם שני בעת שזה נורה פעמיים בגבו מטווח קצר, לא יכול שלא להרגיש בכך.

"גם לפי עדותו של ב. המסומנת נ/12... עולה כי לא ברור האם רבין נפגע ובטוח שהמאבטח יורם רובין לא נפגע", כותב עו"ד יהונתן גולדברג, ומצטט את העדות: "לי לא היה ברור בקטע הזה שראש הממשלה נפצע ובטוח שהמאבטח לא נפצע". עדות רובין: "בשלב זה (אחרי היריות) ראש הממשלה היה בהכרה ושוחחתי עמו בתוך הרכב. (ראוי) לציין כי לפני שנכנסתי לרכב צעקתי לנהג מנחם דמתי, סע מפה!"
הערת הסנגור: "הוא ידע שרבין לא נפגע אז, ולכן לא הכניס אותו לאמבולנס וגם לא אמר לנהג לנסוע לבית החולים".

רובין העיד עוד: "אחרי הירייה מעוצמת הירי והזינוק שלי עליו, נפלנו על הארץ... אני מדבר עם יצחק ואנחנו מזנקים לרכב". כלומר, שניהם זינקו לרכב ונכנסו לתוכו בכוחות עצמם, מעיר הסנגור. גם עד ההגנה ש´ טיראם נשאל "האם ראית פגיעות כתוצאה מהירי, והשבת (השיב) לא ראיתי שום פגיעה, לא ידעתי באותו רגע שרבין נפגע... אני לא ראיתי ולא שמעתי שרבין נפגע באותו רגע". "אף אחד מעדי התביעה וכן אף אחד מעדי ההגנה לא העידו כי רבין נפגע כתוצאה מירי הנאשם".

עיון בסיכום ההגנה מלמד שכל מה שהוגדר יותר מאוחר כתיאוריית קוסנפירציה מצוי כבר שם. במבט לאחור, קו ההגנה שנקט בא כוח הנאשם חייב לעורר מחשבות. נופל לידיים שלו נאשם, מתנקש שנתפס על חם בעת שירה בראש הממשלה. ההתנקשות אף תועדה בסרט וידיאו. כל מה שנותר לעורך דין נורמלי זה לטעון לחוסר שפיות או לנסיבות היסטוריות פוליטיות מקילות. אך מה בוחר גולדברג?

הוא מנסה להוכיח שראש הממשלה בכלל לא מת מהירי של יגאל עמיר. כיוון שטיעון כזה באותה תקופה נראה על פניו כל כך מופרך ומוזר, נראה שאם בכל זאת עלה - הרי שקו ההגנה הזה פשוט כפה את עצמו על הסנגור. העובדות והעדויות שרטטו תמונה אפשרית, שרבין לא מת מהירי של יגאל עמיר.

לכל הפחות ניתן לומר כי מאוסף הראיות, העדויות בעל פה, והמסמכים יכול היה הסנגור לבנות תמונה אלטרנטיבית אמינה ושונה לחלוטין מהגרסה הרשמית לרצח. לא עומד לנגד עיני פסק הדין של השופט לוי, אבל אם אני זוכר נכון הוא לא התמודד בכלל עם מסכת הטיעונים של הסנגור, אלא שלל אותה בצורה גורפת בהסתמך על הודאת הנאשם.
http://www.makorrishon.net/coteret.htm

"רצח רבין-הרוצח מסתובב חפשי,עדיין...!!!"
http://rotter.net/forum/gil/5078.shtml

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:28   05.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  45. מה אומרות לנו התמונות מזירת ''הרצח''.....??  
בתגובה להודעה מספר 37
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 07.01.04 בשעה 11:09 בברכה, פילוביץ שחף
 
מה אומרות לנו התמונות מזירת ''הרצח''.....??

@ תרשים זירת הרצח.


@ פרס יורד במדרגות.

@ פרס משוחח עם מעריצים.

@ פרס עוקף את הלימוזינה.

@ פרס מביט אחורה ומסתכל על הלימוזינה.

@ פרס קרא לדמתי הנהג המחליף של שרעבי {הנהג הקבוע של פרס}
הנהג הקבוע של רבין ושואל אותו מי נימצא באוטו...??

@ מדוע לא הוכנס רבין "הפצוע" לתוך אחד משני האמבולנסים
שחנו במרחק פחות מ-10 מטרים מזירת הרצח שהוכנו והועמדו
לצורך עזרה ראשונה...??



לסיכום...:-
@ מה אומרות התמונות מליל רצח רבין....??

1. רואים את פרס עוצר ומסתכל על האוטו של רבין, כשלידו אנשי השב"כ....!!!

2. פרס קרא דמתי הנהג שהושאל באותו ערב להיות נהג של רבין, כ-40 דקות
לפני הכנס, הרי דמתי הוא הנהג של פרס, מה אמר פרס לנהג דמתי...??

3. אנו מבחינים בשלושת התמונות כולל זו באמבולנס בכוננות, למעשי שני אמבולנסים, שעומדים במרקים של בין 3 ל- 10 מטר מקסימום.

4. בתמונה שניה ניראה בברור האמבולנס של רכב הפיקוד, ובתמונה השלישית שהיא צולמה אחרי היריות, שהאמבולנס, פתוח ומוכן לקבלת פצוע- את רבין, ומשום מה רבין עלה/הועלה ללימוזינה ומשם לקחו אותו לבית חולים...!!

5. למה לא הכניסו את רבין לאמבולנס בתמונה השלישית, שידוע היום שהיה שם רופא בכוננות, חובש וחובשת וכל הציוד המתאים לטיפול בכלל ובהתנקשות בפרט...??

6. מי היה בתוך האוטו של רבין בשעת הרצח...??
Using sophisticated filtering technology, we see the image of Ayelet Damti, the driver's 12 year old daughter, in the back seat of Rabin's limousine.


התמונה הזו מופיעה בכתבתו של...:-
8. חוק וצדק/קלמן ליבסקינד: ''בלתי מפוענח''- 1
http://rotter.net/forum/gil/5095.shtml

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:44   05.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. הירייה השלישית ברבין.........................  
בתגובה להודעה מספר 45
 
תתיחס לשאלות, תתיחס לעובדות !!

הירייה השלישית ברבין
וועדת שמגר קבעה, וכך קובע סיפור הרצח הרשמי, כי רבין נורה פעמיים בלבד, בגבו, וכי בחוליות גבו לא היו שברים. עדויות ומסמכים רבים שנחשפו עם השנים ע"י יהודים טובים קובעים אחרת, רבין נורה ירייה שלישית, בחזהו, וחוליות גבו נשברו. ירייה זאת טויחה ע"י וועדת שמגר מסיבות ברורות.
אם אכן רוסקו חוליות גבו של רבין, הוא לא היה מסוגל לצעוד, הוא היה נופל במקום, אך עדים רבים העידו,וכך הראה גם סרט הרצח, כי רבין המשיך לצעוד לאחר שנורה והתרחק מעמיר עד שזינקו עליו המאבטחים. המאבטח רובין אף העיד כי רבין עזר לו לקום וכי זינק למכונית. אם אכן נורה פעם שלישית וחוליות גבו רוסקו, אין מנוס מהסקת מסקנות מרחיקות לכת ומזעזעות.
מסמכים אלו הם בעלי חשיבות עליונה לחשיפת הקשר לרציחתו של יצחק רבין והנה הם מובאים לפניכם כולם ביחד בפעם הראשונה ובליווי הסברים.

מסמך א מתוך דו"ח וועדת שמגר:
וועדת שמגר קובעת כי רבין נורה פעמיים בלבד, בגבו.

מסמך ב
הדו"ח הרפואי של המנתח הראשי בצוות שניתח את רבין עם הגיעו לבית-החולים, ד"ר מרדכי גוטמן.
הוא מתאר פציעת ירי שלישית, קדמית, החודרת את האונה העליונה של הריאה הימנית. הכדור ממשיך לכוון חוליות D5 ו-D6 ומרסק אותם.
כך כתב הד"ר: "פצע היציאה לכוון D5-6 עם ריסוק של החוליה".

מסמך ג
גיליון הניתוח (שני דפים שחוברו יחדיו) שהוכן ע"י ד"ר גוטמן מאוחר יותר בליל הרצח. ד"ר גוטמן מתאר, שוב, פציעה שלישית קדמית מקליע שחדר דרך הריאה הימנית וריסק את חוליות D5 ו-D6 ובנוסף ריסק את חוליה D7

מסמך ד
מסמך סיכום הניתוח. הדו"ח הוכן ע"י האחות הראשית של המחלקה, גב' סבטלנה סלימוביץ ואושר ע"י הרופאים גוטמן, קלוגר, אוסרובסקי ויקירביץ.
שוב מוזכרת פציעה שלישית, חדשה, בנוסף לשתיים הקודמות. כך כתבה האחות על הפציעה השלישית:
GSW (Gun Shot Wound) To chest and abdomen - פצע ירייה בחזה ובבטן שגרם ל -
Spinal shock - שוק ספינלי, כלומר ריסוק עמוד השדרה.


מסמך ה
הדו"ח הפתלוגי, דו"ח נתיחת הגופה. כאן מתחיל הטיוח.
בשעה שתיים לפנות בוקר, יום ראשון, 5 בנובמבר, הגיע הפתולוג הראשי של משטרת ישראל וראש המכון לרפואה משפטית באבו-כבר, ד"ר יהודה היס, בכדי להכין את הדו"ח הפתולוגי.
בדו"ח לא מופיעה הפציעה בריאה הימנית לכיוון עמוד השדרה. בפסקה מספר 18 המוצגת כאן כפי שהופיעה בעיתון הצופה נאמר במפורש: "בחוליות עמוד השדרה גבי ומותני אין שברים".
מאז ועד היום, דרך וועדת שמגר ומשפטו של יגאל עמיר, נשארה גרסה זאת הגרסה הרשמית של ממשלת ישראל לרצח.

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:40   18.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  47. שעת מעצרו של יגאל עמיר, מספר הסידורי של האקדח  
בתגובה להודעה מספר 46
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 18.07.03 בשעה 12:41 בברכה, פילוביץ שחף
 
PHOTO EVIDENCE by Barry Chamish

On July 10, '03, I gave a lecture at a synagogue in Givat Shmuel and guess who was in the audience? Okay, let's narrow the choices to Shmuel Fleischman, one of Yigal Amir's trial lawyers. Of Amir's attorneys, the best was Jonathan Goldberg who understood the whole murder conspiracy and submitted it as his defence summation. For those who read Hebrew, the entire summation is the headline article at http://chamish.tsedek.com
Of Goldberg, Fleischman had no respect, calling him a "puppet" without elaborating why. Fleischman's chosen defence was suicidal for Amir. He claimed Amir didn't try to murder Rabin, rather, he just wanted to wound him and went too far by accident. This idiotic argument assured Amir of his life sentence.
I was informed of Fleischman's presence in mid-lecture. When he was pointed out to me, I requested some enlightenment from him, asking, "Did you present to the court Amir''s arrest warrant?" He refused to answer publicly and later, privately.
The answer then was, no. And that means Amir's cause received no help from Attorney Fleischman because that warrant provided Amir with the best alibi a man could have: Amir was under arrest at the time of Rabin's shooting.
Please open Attachment One. Hebrew readers will catch on but English readers have an easy clue as well; the universal language of
numbers. Look at the time on the documents.

Attachment One consists of two documents. The first is the Shamgar Commission's conclusion of the time of Rabin's murder, 9:50. The second is Amir's arrest warrant registering his arrest at 9:30.
Despite ample evidence that the police's version was correct, none of this evidence was deemed conclusive. My audiences and readers insisted the police made a mistake. Shamgar could not have been off by 22 minutes and why would he be?
Why he would be is easy. The records of Ichilov Hospital show Rabin arriving at 9:52. The ride from City Hall, where he was supposedly shot, to Ichilov should have been just one minute. In 1997, a crew from NBC-Extra filmed the same route in mid-day traffic and it took them barely two minutes to arrive at the hospital entrance. If Rabin was shot at 9:30, then it took his limousine 22 minutes to drive to Ichilov and that would require a lot of explaining.
Finally, let the explanations begin! A daunted researcher has sent the last word on the time of Amir's arrest. I once published his name and he didn't like it, but one day he will earn his place on the honor roll of Rabin truthseekers, if only for Attachment Two.
Open the attachment and voila, a picture of Amir under arrest appears... Now look at the closeup of the policeman's watch: 9:30!

All the detractors can claim now is that maybe the policeman set his watch back 22 minutes. It's over at long last. Amir WAS arrested at 9:30. Since Shamgar bald-faced lied about the murder time, isn't it about time someone else provided a darn good reason why it took Rabin's driver 22 minutes to drive 600 meters to Ichilov Hospital?
Did Avishai Raviv Give Amir The Gun With The Blanks?
Yigal Amir shot at Rabin with a 9 mm Baretta handgun. Shortly after Rabin's murder, not a few astute observors remembered that his buddy Avishai Raviv was once photographed holding a 9 mm Baretta in the air. After Raviv was exposed as a Shabak agent provocateur, a claim made the rounds that a closeup of Raviv's gun reveals the serial number of Amir's Baretta.
....Open Attachment Three to find out.

What you see is even more outstanding. Before the photo was released to the media, someone had carefully blackened out the serial number. Now who would have been so thoughtful, and why?
Since the Shabak was running the Raviv publicity campaign, they did the blotting out of the number. To go to this trouble, somebody had to have known that in the near future, Raviv would give this gun, rigged with blanks and an ejector, to some patsy for a fake murder attempt on the prime minister.
Recall that one minute after Amir shot, forty minutes before Amir was identified for the first time by the media, Raviv used his beeper service to inform 38 reporters that, "We missed this time. Next time we'll kill Rabin." A minute later, Amir Gilat from Maariv called Raviv to ask what he meant and Raviv gave Yigal Amir's details to the reporter.
How did Raviv know Amir shot at Rabin forty minutes before the rest of the country?
Why did he think he missed?
Unless you can find a better explanation why his gun's serial number was blackened out, Raviv knew Amir was the shooter because he gave him the gun rigged with blanks.
end

Some recommendations until you reach the attachment icons at the end:
http://thetruthonly.narod.ru/index.htm
www.cloakanddagger.ca
www.david-sadler.org
www.pushhamburger.com/barry.htm
An archive of my work is found at:
http://www.redmoonrising.com/bclist.htm


Those of you without Hebrew fonts will see gibberish from now on. It's an explanation of how to order the Hebrew edition of Save Israel. As always, the English version, as well my other books, can be had by writing chamish@netvision.net.il The book was honored this month with a wonderful and perceptive review in Nexus Magazine. I am grateful to editor Duncan Roads.

הצילו את ישראל!
03 5569991
, הצילו את ישראל ! גם בעיברית.
להזמנת הספר אנה פנו אל בית ההוצאה קונוס בטלפון: 03-556991
או בדואר אלקטרוני: konos@bezeqint.net
לפני 8 שנים, אף אחד, ממש כך, לא האמין לבארי חמיש כשכתב שיצחק רבין נרצח כחלק

מקנוניה פוליטית. כעת, לאחר שבישראל בלבד נמכרו 30,000 עותקים מספרו "מי רצח

את יצחק רבין", ב-5 שפות, סקרי דעת הקהל מגלים כי כמחצית מאוכלוסיית המדינה

אינה מאמינה עוד לגירסה הממשלתית של ההתנקשות.
ייתכן כי רק בעוד 8 שנים נוספות יעכלו הישראלים את הטענות שמועלות ב"הצילו את

ישראל". חמיש חושף את המזימה הבינלאומית שנרקמת נגד ישראל על ידי חלק מהדמויות

בעלות הכוח הרב ביותר והאירגונים החשאיים ביותר בעולם. הם קנו בכסף והשחיתו את

המדינאים המשפיעים ביותר בישראל, ואותם מנהיגים עצמם מובילים את ישראל ואת העם

היהודי לעבר אסון שעלול להיות טרגי ומזעזע ממש כמו השואה.

"יש לו השפעה ממשית על מי שאינו ספקן מספיק" "ידיעות אחרונות"

"הבחנותיו של בארי חמיש בנוגע למזימות של ראשי הוועדה לקשרי חוץ לגבי

המזרח התיכון הוכחו שוב ושוב כמדוייקות. הוא סיפק הוכחות מתועדות היטב לגבי

השליטה הבו-זמנית של הוועדה בפוליטיקאים ישראלים כדוגמת יצחק רבין, שמעון פרס,
יצחק שמיר ובנימין נתניהו, כמו גם ביאסר ערפאת". "The New American"
"השאלות שמציג חמיש הן מהותיות, מדאיגות וראויות לתשומת לב."
"Cleveland Jewish News"
אתר "הצילו את ישראל": http://chamish.tsedek.com

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:01   22.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  49. התקשורת מדווחת ערוץ 7: ''בכיכר או מאוחר יותר?''  
בתגובה להודעה מספר 47
 
להזכירכם את חשיפתי זו בפורום זה...:-
שעת הרצח, שעת המעצר ומספר הסידורי של האקדח!!
http://rotter.net/forum/scoop/5135.shtml

@ להלן הכתבה באתר של ערוץ 7...:-

צח רבין - בכיכר או מאוחר יותר?
יום שלישי, 22 יולי 2003 / כ"ב בתמוז תשס"ג

חמיש, שבספריו העלה רצף תהיות וסתירות רבות בין הנתונים השונים שנחשפו עם תום חקירת הרצח בידי וועדת שמגר, בין נתוני הוועדה לבין נתוני דו"חות המשטרה והדוחות הפתולוגיים, מעלה בימים אלה תמיהה שעניינה ציון זמן הרצח המדוייק כפי שמובא בדו"ח הוועדה לעומת דו"ח המשטרה ועדות מצולמת של שעון היד של השוטר.

כפי שניתן להבחין בצילום המובא כאן, מורה שעונו של השוטר ברגע לכידתו של יגאל עמיר על השעה 21:31. גם בדו"ח המשטרתי מופיעה שעת הרצח כשעה 21:30. כותב דוח משטרתי הנוגע למעשי פשע גם בדרג נמוך ממקרי רצח מחוייב לדייק מאוד בציון שעת האירוע. לעומת דברים אלה, כפי שניתן לראות מהכיתוב המצולם ומובא כאן, בדו"ח וועדת שמגר עצמו צויינה שעת הרצח כשעה 21:50 (!).



הפרש בלתי סביר זה בין פרק הזמן הרשום בדוח והמתועד בשעון השוטר לבין הזמן המצויין בדו"ח הוועדה, מעלה תהייה נוספת ברצף תהיותיו של חמיש בפרשה, האם אכן רצח רבין אירע בכיכר או שמא מאוחר יותר. (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=56117

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:39   21.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  50. ד''ר גוטמן הרופא שקיבל את רבין ז''ל מדבר.......  
בתגובה להודעה מספר 49
 

ד"ר גוטמן הרופא שקיבל את רבין ז"ל מספר אחרי שנתיים:
"כמעט הצלנו אותו..."
http://www.tam.co.il/31_10_97/rabin2.html

בלעדי לערוץ 7 : קלטת הרצח של רבין.
http://rotter.net/forum/gil/5095.shtml
רצח רבין
http://rotter.net/forum/gil/5037.shtml
מועצת העיתונות החליטה להעמיד לדין משמעתי את..
עורכת השבועון "שבוע ימים"- הגב' רות יובל ונגד
הכתב- יובל קרני..."רוקדים על הדם"!!
http://rotter.net/forum/gil/5062.shtml
18. תלונה במשטרת ישראל: ''רצח רבין ז''ל=יהודה היס''
http://rotter.net/forum/gil/5295.shtml#18



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:21   27.10.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  58. רבין לא היה היחידי שנורה במכוניתו ...........  
בתגובה להודעה מספר 50
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 27.10.03 בשעה 20:24 בברכה, פילוביץ שחף
 
From : Barry Chamish <chamish@netvision.net.il>

To : gblech@netvision.net.il
Subject : rabin week
Date : Sat, 25 Oct 2003 13:42:12 +0200
Attachment: bendovtestestimony.jpg (124k), murdertime.jpg (114k), rubinwounds.jpg (193k), Watch.jpg (31k)

(This is Rabin week, so once again we round up the best evidence of the past year. My apologies to the non-Hebrew readers on my list, who will not fully understand the documents. I only do this once a year, but please Hebrew readers, spread the message everywhere you can. I've reduced the attachments to a few dozen Ks so they shouldn't be a burden to anyone. For those with slow modems, I beg your forgiveness.

Now let's expose the truth before the annual ceremonies of deceit begin. BC)
http://chamish.tsedek.com

בין לא היה היחידי שנורה במכוניתו
ברי חמיש
RABIN WASN'T THE ONLY ONE SHOT IN HIS CAR
By Barry Chamish

דווח בהרחבה כי אחד משומרי ראשו של רבין נורה ומת בליל ההתנקשות.
אנחנו יכולים עתה לספק מידע נוסף על מותו של המאבטח מאחר ויש בידנו עדות מדהימה ואמינה לרצח נוסף אשר התרחש במכונית הקדילק של יצחק רבין. העד, במסמך עדות חתום, העיד על שראה בליל ה4- בנובמבר, 95. (המסמך מצורף למכתב זה) וכך כותב העד:
אני רחוק מלקבל את עניין הקונספירציה, אבל בכל זאת יש משהו שמטריד אותי:
בליל רצח רבין הזדמנתי לבית החולים איכילוב כמנהל סניף חברת האבטחה שנתנה את האבטחה במקום. מול הכניסה לחדר המיון חנתה מכונית הקאדילק
של רבין. אני זוכר שניגשתי וזיהיתי כתם דם גדול במרכז המושב האחורי. יחד עם זאת: ראיתי גם כתם דם מאוד לא קטן על המושב הקדמי שליד הנהג.
באותו ערב סברתי שזה הדם של המאבטח שנפצע, רובין. אולם בהמשך למדתי שיורם רובין נכנס עם רבין בדלת האחורית, ולא מצאתי בשום מקום שעבר
בשלב מסוים קדימה. ובנוסף: הפציעה של רובין הייתה קלה יחסית, אולם
כתם הדם היה גדול מאוד.
אז של מי היה כתם הדם הזה??
עמוס בן דוב.

לקבלת התשובה לשאלה זאת ושאלות רבות נוספות האופפות את רצח רבין, הצטרפו אלינו ב:
הוועידה הרביעית בירושלים בנושא רצח יצחק רבין, אשר תיערך ביום חמישי,
6 בנובמבר, משעה 12:00 ועד בערך 23:00, בעברית ובאנגלית, ברחוב מנדלה מוס 3, ירושלים. 30 ש"ח לאדם.

לפרטים: rb@rb.org.il, www.rb.org

ידיעות נוספות בעברית בהמשך המכתב!

It has been widely reported that one of Rabin's bodyguards was shot dead on the night of the assassination. We can now safely report the loss of the bodyguard because we now have an incredibly reliable witness to another murder in Yitzhak Rabin's Cadillac. The witness has signed a legal writ testifying to what he saw on the evening of Nov.4/95. Open the attachment to view the writ.

The letter reads: I'm the last person to accept the conspiracy business but something is bothering me. I am the manager of the security company responsible for guarding Ichilov Hospital and I was called there on the night of the murder. Rabin's Cadillac was parked outside the entrance to the Trauma Center.

I approached the car and looked inside. I identified a large bloodstain in the middle of the backseat. I also saw a not very small bloodstain on the front passenger seat next to the driver's seat.

That evening I thought it came from the wounded bodyguard, Rubin. But in time I learned Rubin entered the backseat with Rabin and never came into the front. On top of that, Rubin's wound was relatively mild and couldn't explain the very large bloodstain.

So whose bloodstain was it? - Amos Ben Dov

For the answer to this and other profound questions surrounding the Rabin assassination, join us at:

THURSDAY, NOVEMBER 6TH, 12:00 NOON -- 11:00 P.M..

"Fourth Root & Branch Association Jerusalem Conference on the Rabin Assassination", 12:00 noon -- 11:00 p.m. English and Hebrew, Windmill Hotel, 3 Mendele Street, Jerusalem, Thursday. rb@rb.org.il; www.rb.org.il., NIS 30 per person, refreshments on sale at Israel Center Cafe.

***
הפציעות של יורם רובין
רובין, שומר ראש של רבין, העיד כי נורה ע"י יגאל עמיר וכי הכדור חדר לכתפו ויצא מבית השחי. בקובץ המצורף, קראו את עדותו של הפתולוג במשפט עמיר המספר כי פציעתו של רובין הייתה שפשוף קל בלבד, ואת אחד ממסמכים הקליניים של רובין בו נכתב כי כדור לא חדר לגופו של רובין, הוא סבל מפצע שטחי בלבד וכי הוא טופל בפולידין (יוד).

Yoram Rubin's Wounds

Yoram Rubin, Rabin's bodyguard testified that he was shot by Amir, the bullet entering his elbow and exiting his armpit. In the next attachment, read Rubin's testimony at the trial of Yigal Amir, read the pathologist’s testimony at the Amir trial that Rubin suffered a slight graze wound and finish with one of Rubin's clinical reports: No bullet entered his arm or anywhere in his body. He suffered a superficial wound treated with Polydine, or iodine.

שעת הרצח
אנה פתחו את הקובץ המצורף מספר 1. הקובץ כולל שני מסמכים. הראשון מביא את מסקנת וועדת שמגר לגבי זמן הרצח של רבין, 21:50. השני הוא צו המעצר של עמיר המראה כי הוא נעצר ב- 21:30.
אחד מהם משקר. או שוועדת שמגר אמרה את האמת ורבין אכן נרצח ב 21:50, או שהמשטרה מספרת את האמת כשהיא טוענת כי עמיר מעצר ב 21:30. פיתחו את המסמך האחרון (תמונת השוטר ושעונו)וגלו מה היא האמת.

Murder Time

Please open Attachment One. Hebrew readers will catch on but English readers have an easy clue as well; the universal language of numbers. Look at the time on the documents.

Attachment One consists of two documents. The first is the Shamgar Commission's conclusion of the time of Rabin's murder, 9:50. The second is Amir's arrest warrant registering his arrest at 9:30.

Somebody is lying. Either the Shamgar Commission told the truth that the murder was at 9:50, or the police told the truth that he was arrested at 9:30. Open the final attachment to discover the truth.

הצילו את ישראל!
03 5569991
, הצילו את ישראל ! גם בעיברית.
להזמנת הספר אנה פנו אל בית ההוצאה
בדואר אלקטרוני: konos@bezeqint.net
Save Israel! and Who Murdered Yitzhak Rabin can be ordered at:
chamish@netvision.net.il



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.






            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:07   02.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  65. שמעתי קול שאומר משהו כמו זה סתם, זה לא אמיתי  
בתגובה להודעה מספר 58
 
דוחות חקירת העדים אשר היו הקרובים ביותר ליצחק רבין בשעה שירה בו יגאל עמיר מאששים את ההשערות כי עמיר לא ירה ברבין כדורים חיים אלה כדורי דמה בלבד. כל העדים כולם שמעו פיצוצים חלשים אותם הם חשבו לנפצים או חזיזים, ומדובר שוטרים ומאבטחים מקצועיים אשר מכירים קולות ירי היטב, אף אחד לא ראה את ראש הממשלה או את מאבטחו נפצעים או זועקים בכאב ובשטח לא נראתה טיפת דם אחת. העדויות מאשרות את העדויות הקודמות הטוענות כי אנשים רבים, ולא רק אדם אחד, צעקו צעקות שונות כגון: "סרק, סרק", "זה לא אמיתי" וכדומה. מה שלא ידענו קודם ואנו יודעים עכשיו מעדותו של אבי יהב מיס"מ ירקון הוא שגם יגאל ימיר עצמו צעק "יריתי פיקות, זה סתם, יריתי פיקות".

בנוסף חושפות העדויות פרטים חשובים נוספים כגון העובדה שהתראה הופצה לכל המאבטחים לגבי נסיון חיסול של רבין או פרס, העובדה כי הארוע התרחש בסביבות 21:30 ולא ב- 21:50 כפי שטענה וועדת שמגר בכדי לכסות על העובדה שלקח לרכב השרד מעל לעשרים דקות לנסוע בערך קילומטר אחד עד לבית החולים, והעובדה המדהימה כי נאמר למאבטחים שיגאל עמיר הוא סוכן סמוי וכי אין להפריעו.

@ הנחקר: משה אפרון, יס"מ דן. החוקר: צוער משה כחלון

"לפתע נשמע פיצוץ מצדי השמאלי...שנשמע לי כחזיז או משהו דומה"
"שמעתי צעקות: 'זה דמה, זה דמה"
"בסביבות שעה 9:30"


@ הנחקר: אמנון צור. אזרח. הגיע מיוזמתו למשטרה למסור עדות. החוקר: מפקח משנה אריה צוק

"נשמעו שלוש יריות. לי זה נשמע כמו אפס עשרים ושתיים או קפצונים"
אפס עשרים ושתיים מתייחס לאקדח טוטו היורה כדורים בקוטר 0.22


@ הנחקר: נרשם בטופס העדות אך ורק כ-מאבטח מס' 4 של ראש הממשלה. החוקר: רפ"ק יואב גנות

"ליוותי את ראש הממשלה כשאני צועד לפניו. כשהתקרבנו לרכב, שמעתי שלוש יריות כשתוך כדי המטח שמעתי קריאות ברורות, לא אמיתי, לא אמיתי".
"לא שמעתי שום קריאת כאב מראש הממשלה או המאבטח שלו, לא הבחנתי בסימני דם כל שהם"


@ הנחקר: יוסי הרוש. נהג בחברה להסעות אומנים. חכה לאסוף את אביב גפן מאחורי בניין העיריה.
החוקר: סנ"צ עופר גמליאל

"שמעתי שלוש יריות ושמעתי אדם צועק סתם, סתם, סתם, שלוש פעמים".
"אני רוצה לציין שאני לא מבין מדוע הדלתות השמליות של מכונית השרד של ראש הממשלה שהיו קרובות למדרגות לא היו פתוחות ולעומת זאת הדלתות הימניות היו פתוחות".


"אני רוצה לציין גם שלגבי השיחזור שלכם, מה שראיתי בטלוויזיה מראים כביכול את הרוצח כשהוא בא מהצד של האותו שלי כביכול ולי נראה שהוא בא מכיוון הטלפונים שנמצאים אחרי המדרגות מצד שמאל אחרי שיורדים".


@ הנחקר: אבי יהב, יס"מ מרחב אילון. החוקר: רפ"ק אמיל אלהרר

"...שוב כינס את כל הכוח שכלל את כל יס"מ אילון וכל יס"מ ירקון קצין יס"מ ירקון גרשון והודיע לנו שישנה התראה לגבי נסיון להתנקשות בחייו
של פרס או רבין..."

"שמעתי קול נפץ עמום מאחוריי...מכף ידו (של עמיר) ראיתי שיוצא רשף ובמקביל שמעתי יריות נוספות".
"הבחור היורה המשיך לצעוק: יריתי פיקות, זה סתם, יריתי פיקות".


@ הנחקר: ונן עמרם. יס"מ מרחב אילון. החוקר: רפ"ק צחי חפץ

"שמעתי יריה אחת, שהיה של שניה שתיים ועוד שני יריות. בהתחלה זה לא נשמע כמו יריות, זה נשמע כמו חזיז או נפץ...חבר שלי מהיחידה בשם אבי יהב הפיל את החשוד לרצפה"

"שאלה: האם ראית את ראש הממשלה נפגע מהיריות?

תשובה: לא ראיתי אותו נפגע מהיריות מפני שכפי שאמרתי הפיצוצים ששמעתי לא היו נשמעים כמו ירי ולכן בשלב ראשוני נשארתי עם הפנים כלפי חוץ, מפני שחשבתי שאולי זרקו נפץ".

"הוא (עמיר) שתק עד שלקחנו אותו לקיר, שם הגיע אחד המאבטחים ושאל אותו אם זה היו כדורים חיים או סרק. מה שזכור לי שהוא אמר שזה סתם, זה המילה שהוא אמר ואחר כך הוא לא הגיב"

"אמרתי לו: מה עשית? אז הוא אמר לי ממש בקרירות: אתה תעשה את העבודה שלך, אני את שלי כבר עשיתי".

כך מעיד גם אבי יהב: "הוא אמר לי 'תעשה מה שאתה צריך, אני את שלי עשיתי' ".


כעת אנו מגיעים לעדות המפתיעה והמרעישה ביותר.

@ הנחקר: ערן בועז יס"מ שי. החוקר: רפ"ק אהרון גרונבמן

"שמעתי קולות של ירי שנשמעו כמו קפצונים...שמעתי קול שאומר משהו כמו
זה סתם, זה לא אמיתי".

"...הבחנתי מיד בבחור שיושב על מדרגת הרכב בצידו של הרכב מתחת לדלת הצדדית...אני יודע שזה היה הבחור שרצח את רבין כי פניו נחקקו בזכרוני משום שהוא בלט בשטח ולא היה שייך למאבטחים ולא לבש מדים..."
"בשלב זה שהבחנתי בבחור היושב על רכב ה GMC שאלתי את החבר שלי מוטי אם הוא יודע מי הבחור הזה ומוטי ענה לי שזה בסדר, שהוא שוטר סמוי. לא שאלתי אותו איך הוא יודע.
כרבע שעה מאוחר יותר הגיע איש יס"מ ושאל אותנו אם אנחנו יודעים מי הבחור שיושב על ה GMC. נגשתי לאיש היס"מ ואמרתי לו שחבר שלי אמר שהוא סמוי ומוטי נזף בי בגלל שאני 'שרפתי' את הסמוי".

" אני רוצה לציין עובדה חשובה: כחצי שעה לאחר שהתמקמנו סמוך למדרגות ראיתי בחור מגיע מכיוון חניית כלי הרכב משמאל והבחור בלט כי האזור היה מאוכלס במאבטחים הלבושים בחליפות ובשוטרים. הבחור ניגש מיד לבחור שישב על ה- GMC (הרוצח) שם יד על כתפו של הרוצח והם דברו בניהם זמן קצר..."

"אני חושב שגם אחד המאבטחים שעמד סמוך אלינו דיבר עם הרוצח, אלי לא זוכר מי היה המאבטח. אני חושב שזה מאבטח קצת יותר מבוגר מיתר המאבטחים, נראה לי כבן 30"



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:58   03.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  89. הסוד של ד''ר יקירביץ'................  
בתגובה להודעה מספר 50
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 21.01.04 בשעה 18:06 בברכה, פילוביץ שחף
 
מהדורת יום שישי, 12 בנובמבר
הסוד של ד"ר יקירביץ'
מאת: עיתונאי מסויים

ד"ר ולדימיר יקירביץ' השמיע, ככל הנראה, באוזני מקורביו ביקורת נגד הטיפול הרפואי
שקיבל בשעתו יצחק רבין ז"ל ב'איכילוב

האישום. ד"ר ולדימיר יקירביץ' נחשב לאחד ממנתחי הלב הידועים בארץ. למרות מעשיו.
ב-6991 הוא הושעה מתפקידו כמנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב בבית החולים 'איכילוב', עקב
חשדות פליליים חמורים שהועלו נגדו. בפברואר 1998 הוגש נגדו כתב אישום בגין נטישת
חולים לכאורה, התניית טיפול בקבלת שוחד ועוד. חלק מעדי התביעה כנגד יקירביץ' הם
רופאים בהווה או לשעבר ב'איכילוב'.

למרות האישום המתנהל נגדו, נחשב יקירביץ' לרופא מוכשר וכמי שזכאי לעבוד במקצועו.
הראיה: ועדת חקירה מטעם משרד הבריאות, שאסרה עליו לנתח בבית חולים ממשלתי, התירה
לו לבצע ניתוחים עד שלוש פעמים בשבוע בבית חולים פרטי )הוא עובד ב'אסותא'
בתל-אביב(. הגבלה זו עומדת בעינה כל עוד לא הורשע בבית המשפט.

כל האמור לעיל הובא גם כתזכורת עובדתית וגם כדי לאפשר לקורא הסביר לשקול כראוי
את המידע שיובא להלן.

הטענה. בנובמבר ,1995 בערב בו נורה ונרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל,
עבד ד"ר יקירביץ' בבית חולים 'איכילוב' כמנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב. בתוקף תפקידו
הוא הצטרף לצוות הרפואי בשלבי הטיפול האחרונים ברבין, ואף נוכח בשלבי הסיכומים
והכנת הדו"חות. יקירביץ' נחשב אחד הבכירים ב'איכילוב', ולכן יכול היה ללמוד מקרוב
על הטיפול המוקדם שקיבל רבין, מפיהם של אחדים מעמיתיו, שנמנו עם חברי הצוות
הרפואי שטיפל וקיבל את ראש הממשלה המנוח בחדר הטראומה.

ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי לד"ר יקירביץ' ביקורת נוקבת נגד הטיפול הרפואי
שקיבל רבין בחדר הניתוחים של 'איכילוב'. יקירביץ' טען כך בפני כמה אישים הקרובים
אליו ביותר, שאת שמותיהם אנו מנועים מלמסור. הוא התבטא באוזניהם, כי עקב הטיפול
הרשלני לכאורה ברבין, פחת הסיכוי להציל את חייו. דברים קשים, לכל הדעות, ואם הם
נכונים - נושא הטעון חקירה מעמיקה ויסודית - הרי שיש להם משמעות ציבורית חמורה.

השתיקה. הנסיונות לשכנע את יקירביץ' לגלות בפומבי את הידוע לו, אם בכלל, נתקלו
עד כה בחומה בצורה. יקירביץ' אדם עקשן. הוא סירב לאשר או להכחיש את המידע, והיפנה
אותי שוב ושוב אל פרקליטו, השופט בדימוס שאול אלוני, המייצגו בהליך המשפטי התלוי
ועומד נגדו בבית משפט השלום בתל-אביב. אלא שגם אלוני סירב להתייחס למידע זה, מטוב
ועד רע, ואסר על יקירביץ' להתייחס לנושא הרגיש. נדגיש, כי שניהם לא הכחישו את
המידע.

פרשת רצח רבין אינה עניין פרטי של מאן-דהוא. מדובר בעניין ציבורי ממדרגה ראשונה.
בדברים המובאים כאן אין חלילה כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי 'איכילוב' או מי מחברי
הצוות שטיפלו ברבין. יתכן כי מקור המידע שמתגלגל בנושא זה, מקורו ב'קינאת רופאים'
וביריבות אישית ביניהם. יחד עם זאת, לא ניתן להניח לנושא ללא בדיקה. מסיבה זו
מובאים הדברים כאן, בצורה שהם מוצגים, בזהירות ובמתינות וללא הפניית אצבע מאשימה
כלפי איש.

הדעת נותנת כי עם חשיפת הנושא כאן, יידרשו הרשויות המוסמכות לחקור את הנושא.
בחקירה רשמית, אם תיפתח, לא יוכל עוד ד"ר יקירביץ' להסתתר מאחורי חומת השתיקה.
הוא יהיה חייב למסור את הידוע לו.

תגובות.

סגן שר הביטחון, ח"כ אפרים סנה, ששימש אותה עת בתפקיד שר הבריאות, אמר לי בתגובה
כי בזמנו הוא קרא את הדו"ח הרפואי, ולא מצא דופי במהלכי הטיפול הרפואי ברבין. הוא
ציין, כי לו היה מובא בפניו חשד ממשי לטיפול רשלני, היה מורה על חקירת הנושא.

מהנהלת בית החולים 'איכילוב' נמסר בתגובה: "אנו מתפלאים על עזות המצח של ד"ר
יקירביץ', אשר הצטרף לצוות שטיפל ברבין ז"ל רק בשלבים מאוד מאוחרים של הטיפול בו.
צר לנושהוא מנסה לגרור את המערכת לוויכוח בנושא כל-כך עדין ורגיש, מתוך מניעים
נסתרים, וכוונותיו עמו".

לאה רבין אמרה בתגובה, כי אין לה ספק שהצוות הרפואי טיפל ביצחק רבין במסירות
ועשה את כל המאמצים להצילו. רבין אמרה עוד, כי יקירביץ' מנסה לבחוש בנושא
משיקולים זרים. "שיישב בשקט", אמרה.
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12111999/ART24646.html


בכבודו_ובעצמו
חבר מתאריך 26.12.03
36 הודעות 09:07 20.01.04

היום יוכרע דינו של פרופסור ולדימיר יקירביץ'

בית המשפט המחוזי בתל אביב יפרסם הבוקר את הכרעת הדין במשפטו של דוקטור ולדימיר יקירביץ', שהואשם בשתי עבירות של הריגה, וכן בעשרות עבירות של רשלנות ולקיחת שוחד.
על פי כתב האישום שהוגש נגדו, יקירביץ', רופא לשעבר בבית החולים "איכילוב", נהג לדרוש ממטופליו עשרות אלפי שקלים תמורת הניתוחים, שאמורים היו להתבצע בחינם. במקרים רבים, יקירביץ' אף נטש את חדר הניתוח באמצע ההליך והותיר את החולים עם מתמחים חסרי נסיון.
יקירביץ' הכחיש את המעשים המיוחסים לו.


ד"ר יקירביץ' הורשע בהריגה


יקירביץ', מנהל מחלקת ניתוחי לב לשעבר בבית החולים "איכילוב", הואשם בשני מקרי הריגה של נשים שאושפזו במחלקה, וכן בלקיחת שוחד, גניבה וסחיטה באיומים. מדובר בכתב האישום החמור ביותר שהוגש אי פעם נגד רופא בישראל
ורד לוביץ'

ההרשעה החמורה ביותר של רופא בישראל: בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע היום (ג') כי ד"ר ולדימיר יקירביץ', בן 67, אשם בהריגת שתי נשים שאושפזו במחלקה שניהל בבית החולים "איכילוב".

יקירביץ' הורשע גם בלקיחת שוחד, גניבה, סחיטה באיומים וכן בשמונה אישומים של מעשה פזיזות ורשלנות, כאשר נטש חולים בחדרי הניתוח. הוא זוכה רק מאישום אחד של עבירת מעשה פזיזות ורשלנות. כל זאת, כאשר שימש כמנהל המחלקה לניתוחי לב בבית החולים "איכילוב", בין השנים 1990-1996.

השופט אסר את יציאתו מהארץ, קבע שיפקיד את דרכונו בבית המשפט וכן נקבעה לו ערבות בסך 300 אלף שקלים.

עשרות בני משפחות של קורבנותיו הגיעו לבית המשפט והביעו שמחה בעקבות פסק הדין.

כתב האישום שהוגש נגד יקירביץ' הוא החמור ביותר שהוגש אי פעם נגד רופא במדינת ישראל. התובעת במשפט, אגב, היתה הפרקליטה ליאורה גלאט ברקוביץ', שהודחה מהפרקליטות אחר שהדליפה מסמכים בפרשת שרון-סיריל קרן. החליף אותה היום עורך הדין עידו דרויאן, אולם גם גלאט-ברקוביץ' הגיעה לבית המשפט כדי לשמוע את הכרעת הדין.

הואשם בהריגת נשים

ד"ר יקירביץ' נמצא אשם בהריגתה של אישה בת 80, אשר הגיעה למחלקתו ביוני 1994 על-מנת לעבור ניתוח לתיקון קרע במחיצת הלב. יום לאחר הניתוח, שלא בוצע על-ידי ד"ר יקירביץ' אלא על-ידי מנתח ראשי במחלקה, הגיע יקירביץ' ליחידה לטיפול נמרץ, שם אושפזה לאחר הניתוח, כשהיא מונשמת ומקבלת טיפול תרופתי בעירוי ובגופה פועם בלון שהוחדר בעת הניתוח במטרה להקל על פעולת הלב.

יקירביץ' הואשם כי הפסיק לחלוטין את פעולת הבלון שפעל בגופה של האישה, הורה לאחות ביחידה להפסיק לחלוטין את מתן התרופות המסייעות להתכווצות הלב ויצא מהיחידה - כל זאת, כשהוא יודע שהטיפול המקובל מחייב את גמילת החולה מפעולת הבלון והתרופות בהדרגה, בד בבד עם שיפור במצב החולה ולא בבת אחת.

לאחר שהפסיק את פעולת הבלון כליל, הוא אף נמנע מלהוציא אותו מגופה, זאת למרות שידע כי סביב בלון שאינו פועם נוצרים קרישי דם הגורמים לסיבוכים קשים. יקירביץ' עשה את המעשים מבלי להתייעץ ברופא שניתוח אותה, ומבלי להסתכל בתיקה הרפואי. לאחר מספר שעות נפטרה החולה כתוצאה ממעשיו.

בין היתר הואשם בלקיחת שוחד של עשרות אלפי שקלים מחולי לב שהגיעו לעבור ניתוחים בבית החולים, והוא נאשם כי ניצל אותם ואת מצוקתם כדי לעשות לביתו.

באחד המקרים, על פי האישום, דרש 15 אלף שקלים מאדם בן 79 שהגיע לניתוח לשיפור תפקוד שסתום הלב בבית החולים, עבור ביצוע הניתוח על-ידו באופן אישי.

(20.01.04, 00:14)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2861462,00.html


ר שמועתי
חבר מתאריך 1.4.02
2603 הודעות 10:56 04.01.04

פרופ' אורצקי - ניתוחי לב לאן?

במגזין החדשות הרפואיות בישראלי E-MED מתפרסמת השבוע הרצאתו
של פרופ' גדעון אורצקי, מנהל המחלקה לניתוחי לב במרכז הרפואי
סוראסקי ת"א.
כזכור, בימים האחרונים פורסם כי פרופ' אורצקי נחקר תחת אזהרה
בחשד שהתנה ניתוחים בביה"ח בתשלום "תרומות". לאחר החקירה נשלח
ל-5 ימי מעצר בית.

לכתבה על מעצר פרופ' אורצקי ב-YNET:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2851499,00.html

להרצאתו של פרופ' אורצקי המפורסמת ב-E-MED:
http://www.e-med.co.il/emed/new/UserSite/content.asp?CatID=1&ContentID=24302

חזור חזרה לדף הקודם
כתובת פורום: http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi
שם פורום: סקופים, חדשות ופרשנות.
מספר נושא: 7134
#0,יפצצה תקשורתית : ידיעות אחרונות תחת חקירה
נכתב על-ידי בטוח בתאריך 30.12.03 בשעה 21:07

החשד: גניזת כתבת תחקיר בפרשת השוחד לניתוחים לד"ר אורצקי באיכילוב.
נחקרו עיתונאים ובכירים.
המניע לגניזה לא נמסר עדיין.
חשיפת ערוץ 1


----
#1,יואווו...
נכתב על-ידי hvc בתאריך 30.12.03 בשעה 21:10
בתגובה להודעה #0


----
#2,יאפשר לחשוב שהידיעה הזאת עושה לנו משהו חדש
נכתב על-ידי humax בתאריך 30.12.03 בשעה 21:35
בתגובה להודעה #1


----
#3,ימיכל גרייבסקי= רות יובל= משה ורדי= נוני מוזס
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 30.12.03 בשעה 21:37
בתגובה להודעה #0

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.01.04 בשעה 07:20 בברכה, פילוביץ שחף

השאלות הנשאלות הן...:-
1. מי נתן את ההוראה לגנוז את הכתבה...??
2. מה הייתה הסיבה לגניזתה...??
3. האם זאת הפעם הראשונה שמערכת ידיעות אחרונות גונזות
תחקירים שעלולים לפגוע בשילטון האוליגרכיה בכלל ובאחד
מנדבכיו בפרט = הרפואה בארץ...??
4. האם משה ורדי עורך ידיעות אחרונות הורשע בעבר ובגין מה...??
5. האם רות יובל הועמדה לדין משמעתי בלשכת מועצת העיתונות הארצית..??
6. האם מערכת ידיעות אחרונות הורשעה בעבר על ידי בית המשפט...??
7. מי היה תחקירן הכתבה...??



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


----
#4,ייש מחסור ב '' = ''
נכתב על-ידי בטוח בתאריך 30.12.03 בשעה 21:39
בתגובה להודעה #3

אבל שזה לא יעצור אותך.

----
#5,יבטוח אתה רומז כאן משהו...??
נכתב על-ידי humax בתאריך 30.12.03 בשעה 21:41
בתגובה להודעה #4


----
#6,יאני לא רומז , הוא פשוט משתמש בכל ה '' = ''
נכתב על-ידי בטוח בתאריך 30.12.03 בשעה 21:43
בתגובה להודעה #5

עוד מעט יגמר באתר .
ואנו זקוקים לכל " = " בימים טרופים אלה.


----
#9,יקח . עובד טוב. מבחן השטרודל ... (ל''ת)
נכתב על-ידי ענבל בתאריך 30.12.03 בשעה 23:55
בתגובה להודעה #6

ערכתי לאחרונה בתאריך 30.12.03 בשעה 23:56 בברכה, ענבל

אוף , הכותרות האלו. העלימו את השטרודל.
כתבתי כך:
קח @. עובד טוב. @מבחן השטרודל@...


פ"ש, אתה לא נפגע, נכון?


----
#20,י
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.01.04 בשעה 08:22
בתגובה להודעה #9



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

----
#7,ילא נראה שחסר, תקן אותי אם תעיתי.......
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 30.12.03 בשעה 21:43
בתגובה להודעה #4

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.01.04 בשעה 07:20 בברכה, פילוביץ שחף

מיכל גרייבסקי = כותבת הכתבה !!
רות יובל = עורכת שבוע ימים !!

משה ורדי = עורך ידיעות אחרונות !!

נוני מוזס = בעלים של עיתון ידיעות אחרונות !!

האם החסרתי מישהו/הי...??



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


----
#13,יבטוח: אני מבין ''מתשובתך'' שלא החסרתי ''='' ??
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.01.04 בשעה 03:32
בתגובה להודעה #7



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

----
#14,יתשובה לסעיף 7..........................
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.01.04 בשעה 04:19
בתגובה להודעה #3

התחקירן של מיכל גרייבסקי = מוטי גילת הללל !!


כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.


----
#8,יסתם פלוף,מה יעשו לנוני? נו נו נו ........יש לו תיק תפור לכל אחד במדינה
נכתב על-ידי רוני בתאריך 30.12.03 בשעה 22:59
בתגובה להודעה #0


----
#10,ילמה שידיעות יפרסמו זה נוהג בכל בתי החולים
נכתב על-ידי WB בתאריך 30.12.03 בשעה 23:56
בתגובה להודעה #0

ומה עינין המשטרה לשיקולים של עיתון?

----
#11,יאיזה היתממות. היה מין הסתם דיל בין בית החולים
נכתב על-ידי ענבל בתאריך 30.12.03 בשעה 23:57
בתגובה להודעה #10

לעיתון. אחרת זה לא היה נגנז.
ידיעות הם תמיד הראשונים לעשות מנמלה פיל, אלא אם כן... לא כדאי להם.


----
#12,יגניזה זה עברה פלילית ?
נכתב על-ידי cyb0rg4 בתאריך 01.01.04 בשעה 01:31
בתגובה להודעה #0


----
#15,יאגב כך
נכתב על-ידי אספרסו בתאריך 01.01.04 בשעה 04:59
בתגובה להודעה #12

ד"ר אורצקי מאיכילוב היה כשלוש שנים רופא של השייטת.
אז קצת כבוד לאיש לפני שאתם שופטים אותו.


----
#16,יאספרסו ידידי: ראית את הסרט ''דום לב'' בטלויזיה
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.01.04 בשעה 05:41
בתגובה להודעה #15

שלנו, סרט שהוקרן בשלושה פרקים בחודש ינואר 2002...:-
"דום לב" פרשה אמיתית שנחשפה בבית חולים איכילוב בת"א על ידי אחד הרופאים....בסרט שמו היה ד"ר אור ובחיים שמו ד"ר פז = שייטת 13 !!

דר´ אור/פז הנימנה על קוד "אחות לוחמים-ש/13 מצא עצמו נילחם כנגד קוד השתיקה של הרופאים בכלל ובבית חולים איכילוב בפרט, ולכן גייס לעזרתו את חברו מהיחידה, שלימים הפך להיות אלוף במיל´/מפקד חיל הים וראש השב"כ לשעבר לשעבר " מר עמי איילון" והוא כבר פתח לו את כל הדלתות לחשוף את השחיתות/מחדל, שתוצאותיו ידועות ברמה המשפטית בכלל ובסרט בפרט....
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=303&msgid=2471188


----
#17,ירות יובל עורכת המוסף
נכתב על-ידי פרשנדתה בתאריך 01.01.04 בשעה 07:12
בתגובה להודעה #16

האישה הזו יוצאת מבית כל העיר ירושלים. אישה רעה.פשוט רעה. עם אינטרסים
עליונים שאין לדעת מה טיבם. שמאלנית במובהק.
וכי יש כלי תקשורת שלא שומר חומרים.
וכי יש כלי תקשורת שלא משתמש בחומרים כשזה נראה לו נוח, בדרך כזו או
אחרת.
אבל אני מקווה שיכסחו לידיעות אחרונות את הצורה.
אלא אם העתון שיש לו מדינה..יגיד למשטרה איך חוקרים נושא, ואיך
מתכופפים מפני חבורת נוני,ורדי והמירשעת רות יובל.

----
#22,יבוקר טוב פילוביץ'
נכתב על-ידי אספרסו בתאריך 01.01.04 בשעה 08:59
בתגובה להודעה #16

קצת "בדיליי", אבל לא ראיתי את הסרט, אבל קראתי את ששלחת.
אתה ממש מדהים עם מאגר המסמכים שלך.
חייבים חייבים לעשות משהו כאן באתר עם שלל המסמכים האלה.

משהו בסגנון תוכנית הרדיו לחיפוש ספרים ישנים.

דהיינו אני מגיע לאתר, מבקש מסמכים בנושא מסויים, "ומנוע פילו" נותן מסמכים.

ואני לא צוחק בכלל


----
#18,יעיתון ?
נכתב על-ידי Yac בתאריך 01.01.04 בשעה 07:18
בתגובה להודעה #0

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.01.04 בשעה 07:23 בברכה, Yac

האם העיתון חיפה על שחיתות ?
דרישת שוחד ?
הסתיר חשיפה של פשע והתעללות בחולים מסכנים ?
או שהמידע המופץ, איננו מדוייק ?
או שאולי העיתון התדרדר והפך למשרתם של מושחתים ?

טרם הובהרה התמונה.
חשוב שהפרשה תחשף ותובא לידיעת האנשים שגרים בישראל.

הרי לא יתכון ששיקולי שוחד מנחים את העיתון.

האם בישראל, עיתונים הם כלבים, כלבי השמירה של הדמוקראטיה ?

מה הולך בישראל ?

פרסום ידיעות כאלה, עלול לגרום לאנטישמים לחשוב, שהיהודים הרבה יותר גרועים,
מושחתים, גנבים, נוכלים ועושקים מאשר תוארו בתעמולה האנטי-שמית.

מישהו עוד עלול לחשוב, שאזלו מישראל נקיי כפיים ?

----
#19,יחבורת נוני,ורדי והמירשעת רות יובל.
נכתב על-ידי צחצח בתאריך 01.01.04 בשעה 07:31
בתגובה להודעה #0


----
#21,יאיך זה שעד היום לא היתה ואין חשיפה
נכתב על-ידי פרשנדתה בתאריך 01.01.04 בשעה 08:31
בתגובה להודעה #19

של הקשר בין משפחת שוקן ומשפחת מוזס.
איך זה שעד היום לא מדובר על שיעור החובות שחייב עמוס שוקן לנוני מוזס.
האם היה קשר בין ההלוואה לבין רכישת השמאלנים מבית כל העיר על ידי
משפחת מוזס.
בנושאים מעין אלה, לעולם לא יעיז לטפל רזי ברקאי.
כי הכל במשפחת השמאלנים מתחבר אחד לשני...וכסף לכסף

----
#23,יהמאפיה ההונגרית.................
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.01.04 בשעה 11:07
בתגובה להודעה #21

ערכתי לאחרונה בתאריך 01.01.04 בשעה 11:27 בברכה, פילוביץ שחף

"המאפיה ההונגרית" ואומרי ההן....!!


מצ"ב קובץ/לראשונה הקשר בין "שמעון פרס לבין"...:-
"גרשון שוקן/עיתון הארץ, יורשו של עמוס שוקן האגדי..."

@ שמעון פרס, סוחרי הנשק - ושוקן @


----
#24,יומענין לענין באותו ענין-כסף
נכתב על-ידי פרשנדתה בתאריך 01.01.04 בשעה 11:56
בתגובה להודעה #0

אז ככה. אין זה סוד שרוב בכירי הבטחוניסטים...עוסקים בכספים, בנשק
ועוד כיוצא בזה.
ואיןזה סוד שרובם מפאיניקים לשעבר. דוגמא--ההצהרה הדבילית של ארבעת
ראשי השבכ השמאלנים,,,שהמשיכו לכהן בתפקידם עד לרגע האחרון. ואחר כך
תקפו את הממשלה שיעצו לה,,,וכשתחפשו תמצאו את הדרך העקיפה של צורות
המימון והכילכול של פרנסי הבטחון מטעם מפאי..ובאותו
הקשר בין אותם מקולקלים לתקשורת. כדי לקטב זאת אזכיר את אבא נמרודי
המפאיניק..שחתם קופונים בסחר בנשק ,והתחבר לברוני התקשורת...
ברוח ובדם.
אז אתה מצפה מאיזה רזי ברקאי הזעיר,שאולי יטפל בנושא..אל תצפה.
גם הוא רזי הבן של פנינה...חושב ומתבטא כמו כותביו בתיק תקשורת.
שמאל..שמאל..שמאל...אסון ..אסון..אסון.
אלא מאי שכל העשירים האלה,,,יש להם בית שני בחוץ לארץ. ולנו אין
ארץ אחרת.

----
#25,ימי לדעתך הגורו של כולם = שרוב בכירי......
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 01.01.04 בשעה 12:14
בתגובה להודעה #24

שרוב בכירי הבטחוניסטים...עוסקים בכספים, בנשק
ועוד כיוצא בזה....??

----
#26,יבוא ונאמר שאני לא מגלה סודות
נכתב על-ידי פרשנדתה בתאריך 02.01.04 בשעה 10:24
בתגובה להודעה #25

הרי ידוע שהמוסד משתמש בבטחוניסטים לשעבר, ועושה שותפויות כלכליות
איתם בחוץ לארץ, כדי שלמוסד יהיה כסף שאינו מתוקצב, ואין לאיש יידע
עליו. כסף גדול אפשר לעשות מנשק ומסמים.
בסוגיית הנשק..אין סודות. אפילו רמטכלים לשעבר
עוסקים בכך...יום יום. כך רמטכל וראש ממשלה בעבר, אהוד ברק.
כך רמטכל לשעבר...אמנון שחק..וכך בנו של רא ש ממשלה שנרצח יובל רבין.
יד רוחצת יד.בעבר הרחוק דיברתי עם בכיר עתונאי ישראל,איני רוצה לנקוב
בשמו,רק ארמוז שהוא ערך גם שבועון....ושאלתי מדוע אין התקשורת עושה
שני דברים.
א...מאזכרת את כל מחדלי המוסד בחוץ לארץ ובארץ. שתי דוגמאות מצביעות
על מחדלים..והייתי לכתוב על עוד כמה וכמה,,,הכשלון בלילהמר
הכשלון במצרים והכשלון בסוריה..טוב שלושה...
ב. מדוע אין שום תחקיר עד היום...על הסוחרים בנשק בישראל..מי הם,,
למי הם מוכרים...מה הם מוכרים..
והחשוב מכל
איך מתחלקים בכספים ועם מי.
אחד שידע..ופעל..נדם בעודו באויר.עמירם ניר.

----
#27,יפרשנדתה ידידי: להזכירך מתי ומי גנז את התחקיר
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 02.01.04 בשעה 10:45
בתגובה להודעה #26

האחרון בנושא הנדון...:-
מצ"ב קובץ/לראשונה הקשר בין "שמעון פרס לבין"...:-
"גרשון שוקן/עיתון הארץ, יורשו של עמוס שוקן האגדי..."

@ שמעון פרס, סוחרי הנשק - ושוקן @

----
#28,יהסוד של ד''ר יקירביץ'................
נכתב על-ידי פילוביץ שחף בתאריך 03.01.04 בשעה 17:24
בתגובה להודעה #0

ערכתי לאחרונה בתאריך 03.01.04 בשעה 17:25 בברכה, פילוביץ שחף

מהדורת יום שישי, 12 בנובמבר
הסוד של ד"ר יקירביץ'
מאת: עיתונאי מסויים
ד"ר ולדימיר יקירביץ' השמיע, ככל הנראה, באוזני מקורביו ביקורת נגד הטיפול הרפואי
שקיבל בשעתו יצחק רבין ז"ל ב'איכילוב

האישום. ד"ר ולדימיר יקירביץ' נחשב לאחד ממנתחי הלב הידועים בארץ. למרות מעשיו.
ב-6991 הוא הושעה מתפקידו כמנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב בבית החולים 'איכילוב', עקב
חשדות פליליים חמורים שהועלו נגדו. בפברואר 1998 הוגש נגדו כתב אישום בגין נטישת
חולים לכאורה, התניית טיפול בקבלת שוחד ועוד. חלק מעדי התביעה כנגד יקירביץ' הם
רופאים בהווה או לשעבר ב'איכילוב'.

למרות האישום המתנהל נגדו, נחשב יקירביץ' לרופא מוכשר וכמי שזכאי לעבוד במקצועו.
הראיה: ועדת חקירה מטעם משרד הבריאות, שאסרה עליו לנתח בבית חולים ממשלתי, התירה
לו לבצע ניתוחים עד שלוש פעמים בשבוע בבית חולים פרטי )הוא עובד ב'אסותא'
בתל-אביב(. הגבלה זו עומדת בעינה כל עוד לא הורשע בבית המשפט.

כל האמור לעיל הובא גם כתזכורת עובדתית וגם כדי לאפשר לקורא הסביר לשקול כראוי
את המידע שיובא להלן.

הטענה. בנובמבר ,1995 בערב בו נורה ונרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל,
עבד ד"ר יקירביץ' בבית חולים 'איכילוב' כמנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב. בתוקף תפקידו
הוא הצטרף לצוות הרפואי בשלבי הטיפול האחרונים ברבין, ואף נוכח בשלבי הסיכומים
והכנת הדו"חות. יקירביץ' נחשב אחד הבכירים ב'איכילוב', ולכן יכול היה ללמוד מקרוב
על הטיפול המוקדם שקיבל רבין, מפיהם של אחדים מעמיתיו, שנמנו עם חברי הצוות
הרפואי שטיפל וקיבל את ראש הממשלה המנוח בחדר הטראומה.

ממידע שהובא לידיעתי עולה, כי לד"ר יקירביץ' ביקורת נוקבת נגד הטיפול הרפואי
שקיבל רבין בחדר הניתוחים של 'איכילוב'. יקירביץ' טען כך בפני כמה אישים הקרובים
אליו ביותר, שאת שמותיהם אנו מנועים מלמסור. הוא התבטא באוזניהם, כי עקב הטיפול
הרשלני לכאורה ברבין, פחת הסיכוי להציל את חייו. דברים קשים, לכל הדעות, ואם הם
נכונים - נושא הטעון חקירה מעמיקה ויסודית - הרי שיש להם משמעות ציבורית חמורה.

השתיקה. הנסיונות לשכנע את יקירביץ' לגלות בפומבי את הידוע לו, אם בכלל, נתקלו
עד כה בחומה בצורה. יקירביץ' אדם עקשן. הוא סירב לאשר או להכחיש את המידע, והיפנה
אותי שוב ושוב אל פרקליטו, השופט בדימוס שאול אלוני, המייצגו בהליך המשפטי התלוי
ועומד נגדו בבית משפט השלום בתל-אביב. אלא שגם אלוני סירב להתייחס למידע זה, מטוב
ועד רע, ואסר על יקירביץ' להתייחס לנושא הרגיש. נדגיש, כי שניהם לא הכחישו את
המידע.

פרשת רצח רבין אינה עניין פרטי של מאן-דהוא. מדובר בעניין ציבורי ממדרגה ראשונה.
בדברים המובאים כאן אין חלילה כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי 'איכילוב' או מי מחברי
הצוות שטיפלו ברבין. יתכן כי מקור המידע שמתגלגל בנושא זה, מקורו ב'קינאת רופאים'
וביריבות אישית ביניהם. יחד עם זאת, לא ניתן להניח לנושא ללא בדיקה. מסיבה זו
מובאים הדברים כאן, בצורה שהם מוצגים, בזהירות ובמתינות וללא הפניית אצבע מאשימה
כלפי איש.

הדעת נותנת כי עם חשיפת הנושא כאן, יידרשו הרשויות המוסמכות לחקור את הנושא.
בחקירה רשמית, אם תיפתח, לא יוכל עוד ד"ר יקירביץ' להסתתר מאחורי חומת השתיקה.
הוא יהיה חייב למסור את הידוע לו.

תגובות.

סגן שר הביטחון, ח"כ אפרים סנה, ששימש אותה עת בתפקיד שר הבריאות, אמר לי בתגובה
כי בזמנו הוא קרא את הדו"ח הרפואי, ולא מצא דופי במהלכי הטיפול הרפואי ברבין. הוא
ציין, כי לו היה מובא בפניו חשד ממשי לטיפול רשלני, היה מורה על חקירת הנושא.

מהנהלת בית החולים 'איכילוב' נמסר בתגובה: "אנו מתפלאים על עזות המצח של ד"ר
יקירביץ', אשר הצטרף לצוות שטיפל ברבין ז"ל רק בשלבים מאוד מאוחרים של הטיפול בו.
צר לנו שהוא מנסה לגרור את המערכת לוויכוח בנושא כל-כך עדין ורגיש, מתוך מניעים
נסתרים, וכוונותיו עמו".

לאה רבין אמרה בתגובה, כי אין לה ספק שהצוות הרפואי טיפל ביצחק רבין במסירות
ועשה את כל המאמצים להצילו. רבין אמרה עוד, כי יקירביץ' מנסה לבחוש בנושא
משיקולים זרים. "שיישב בשקט", אמרה.
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12111999/ART24646.html

הרופאים שגרמו למוות ברשלנות.....
מאת: pilovich shahaf 01/08/02 | 13:06
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=303&msgid=6145314

ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
24938 הודעות 13:59 04.01.04

3. מבצע משה: רותי יובל, עורכת ''7 ימים'', זומנה

מבצע משה: רותי יובל, עורכת "7 ימים", זומנה לעדות בפרשת הרפואה השחורה באיכילוב

מאת: אביב הורביץ
פורסם בתאריך: 04/01/2004 שעה: 13:42

תחקיר המשך שהכינו מיכל גרייבסקי מלי קמפנר ומיכל שבת ל 7 ימים על מנתח הלב פרופ גדעון אורצקי שדרש תרומות ממטופלים, נגנז על ידי העורך משה ורדי. כשאור הלר חשף השבוע את הפרשה בחדשות 10, קיבל הנושא הפניות שער ב מעריב ו הארץ אך הוצנע ב ידיעות . ורדי נמנע מלהגיב.


לפני שמונה חודשים פורסמה במוסף 7 ימים כתבת תחקיר על מחלקת ניתוחי הלב בבית החולים איכילוב. תחת הכותרת שיטת המיטה החמה , חשפו מיכל גרייבסקי, מלי קמפנר ומיכל שבת, כי מאז כניסתו של פרופ גדעון אורצקי לתפקיד ראש המחלקה, התלוננו מטופלים על כוויות ופציעות שנגרמו להם מחליפת חימום חדשה. בתחקיר נחשף כי החברה שמייצרת את החליפה שילמה לאורצקי דמי ייעוץ והעבירה כספים לקרנות המחקר של בית החולים.

בעקבות הפרסום זרמו למערכת המוסף תלונות שונות, לפיהן אורצקי דרש ממטופלים לתרום כסף לקרן המחקר ולעמותת הידידים של בית החולים כתנאי לכך שהוא אישית ינתח אותם.

גרייבסקי, קמפנר ושבת החלו לעבוד על תחקיר המשך שהושלם לפני כמה שבועות. "ב-'7 ימים הבינו שעם כל החומרה של פרשת חליפת החימום, הסיפור הגדול הוא ההתנהלות באיכילוב , אומר גורם המקורב לנושא.

התחקיר כבר היה מוכן לדפוס כאשר הגיעה הנחתה ממשה ורדי לעכב את הפרסום. פרץ ויכוח נוקב בין ורדי לעורכת '7 ימים רותי יובל, שדרשה לפרסם את תחקיר ההמשך. אבל ורדי בסופו של דבר החליט לגנוז את הכתבה .


אייטמים גנוזים ב"ידיעות"


ורדי ומנהל בית החולים איכילוב, פרופ גבי ברבש, התגוררו בעבר במשך תקופה קצרה באותו בניין. ביום שני האחרון חשף אור הלר בחדשות 10, כי פרופ אורצקי עוכב לחקירה על ידי מפלג ההונאה של משטרת תל אביב ונחקר בחשד שהתנה ניתוחים בתרומות.


----
ב ידיעות ויתרו על הפניית שער, הצניעו את הסיפור בעמוד אחורי ולא התהדרו כמקובל בלוגו האהוב בעקבות גילויי ידיעות אחרונות
----

למחרת הקדישו מעריב ו הארץ מקום רב לפרשה, ואף פירסמו הפניה לסיפור בעמוד הראשון. למרות שאורצקי נחקר תחת אזהרה גם על התקשרותו עם החברה המשווקת את חליפות החימום השנויות במחלוקת, פרשה שנחשפה ב 7 ימים , ­ ב ידיעות ויתרו על הפניית שער, הצניעו את הסיפור בעמוד אחורי ולא התהדרו כמקובל בלוגו האהוב בעקבות גילויי ידיעות אחרונות .

דסק החדשות הסתפק בידיעה חדשותית של הכתב לענייני פלילים, בוקי נאה, אך לא עשה כל שימוש במידע רב ובלעדי שנזנח ערוך ומשוכתב במחשבי 7 ימים . זה אינו המקרה היחיד בתקופה האחרונה בו אייטמים ראויים נפסלים לפרסום ב ידיעות . לפני כחודשיים צונזרה ידיעה בלעדית של גיא לשם, על מי שהיה אז מועמד מוביל למשרת היועץ המשפטי לממשלה עו ד אלי זהר.

על שתי פסילות נוספות ד ווח בעבר הקרוב ב"העיר": כתבתו של יגאל סרנה על חדשות המנוח, וידיעה חדשותית בלתי מחמיאה של בוקי נאה על מפקד משטרת מחוז תל אביב ניצב יוסי סדבון.

מקורב לצוות החקירה בפרשת אורצקי אמר אתמול שחקירת המנתח עשויה להתפתח לכיוונים מפתיעים, וכי במסגרתה בנסיבות מסוימות, לא מן הנמנע כי גורם או גורמים ב ידיעות יזומנו למתן עדות בקשר לתחקיר ולגניזתו.


אין תגובה

ברבש, פנית אל ורדי וביקשת שהכתבה לא תפורסם?
אני רוצה להגיד לך שני דברים. ראשית אני לא יודע אם מה שאתה אומר לגבי השיחה עם משה ורדי הוא נכון. שנית, גזרתי על עצמי ועל בית החולים שלי לא להגיב ולא להתראיין במילה אחת לתקשורת עד שהחקירה הזו תיגמר. נחכה שהתמונה תתבהר ואז נגיד מה שיש לנו להגיד .
ורדי ואתה ביחסי שכנות?
כבר לא או כמעט שלא. אני לא יודע. ממש לא .
כלומר?
היתה איזו חפיפה של חודש. אבל הסיפור ממש לא קשור לזה ואם מישהו מסיט אותך לכיוון הזה דע לך שמדובר בתהליך הרבה יותר מסובך. אני מציע שתתעניין אצל אנשים שיודעים מה היה ותשמע מה באמת קרה. זה עניין שלא קשור למגורים בכלל .


עורכת 7 ימים , רותי יובל, למה הכתבה לא פורסמה?
אני מפנה אותך לעורך משה ורדי .

ורדי נמנע מלהגיב.
http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.aonline.co.il/site/news/showReport.jhtml;$sessionid$KPUFY2QP4RPVDLAVAESSF3VMCUASII5G?ElementId=hair20040104_011&origin=none

יקירביץ': אני כועס, אני פוחד ואני בודד

בראיון ראשון מאז הורשע בהריגה אתמול, אומר מנתח הלב: ''לציבור מגיע ליהנות ממנתח ברמה שלי''
דורית גבאי

''אני כועס מאוד, פוחד מאוד מהמאסר ומהכלא, ואני בעיקר בודד'', כך אמר אתמול למעריב ד''ר ולדימיר יקירביץ'. המנהל-לשעבר של מחלקת ניתוחי הלב בבית החולים איכילוב הורשע בהריגת שתי מטופלות ובעבירות של לקיחת שוחד, גניבה וטיפול רשלני באנשים שחייהם היו תלויים בו.

ד''ר יקירביץ' סיפר על תחושותיו לאחר שבית המשפט המחוזי בתל-אביב חתם את תהליך הפיכתו ממנתח בכיר ומכובד לעבריין מורשע: ''הייתי מנתח מאוד מבוקש, ניתחתי אנשים מכובדים כמו פרופ' דן מיכאלי, שלמה להט (צ'יץ'), מנכ''ל מכבי תל-אביב שמעון מזרחי והרבה אחרים.
כל העבודה הקשה שלי הלכה. אני בהלם.

''איך יכולתי לחשוב אז שמישהו מהרופאים יעשה לי את זה ויתלונן? איך יכולתי לחשוב שבשעה שאני מלמד מתמחה, הוא כותב יומן ורושם את הסטיות שלי במשך שלוש שנים?

''הגעתי למצב הזה רק בגלל שכשניהלתי את מחלקת הלב באיכילוב, נאלצתי לעשות ארבעה ניתוחי לב ביום'', הוא מסביר, ''הייתי קופץ מחולה לחולה במקביל, כי לא היו תקנים לרופאים מומחים נוספים במחלקה. את כל העבודה עשיתי לבד. איך יכולתי לעמוד בזה?

''ניתחתי את כל החולים הקשים במחלקה, ולא הסכמתי שאף אחד אחר ינתח אותם. כל חולה קשה משכונת התקווה ניתחתי. זה אבסורד, זה טמטום גלובלי, לבוא ולהאשים אותי במה שמאשימים אותי. דבר כזה לא יכול לקרות במדינה מתוקנת. אני כועס מאוד גם על המערכת המשפטית וגם על מערכת הבריאות''.

יקירביץ' מאזין להכרעת הדין: ''זה היה רגע איום''.
צילום: רענן כהן


''הייתי צריך להיות מפגר כדי לקחת שוחד''

יקירביץ' אמר על חרדותיו: ''אני מנתח טוב, ונמצא בכושר טוב, ואני מפחד שאם ישימו אותי בכלא, ייקחו ממני את הזכות הזו לתת לציבור ליהנות ממנתח ברמה שלי. אני מרגיש כעס אדיר. זה היה רגע איום כששמעתי את ההחלטה של השופט.

''אני פוחד מהמאסר. אתמול (שלשום – ד.ג) לא חשבתי שזה מה שיקרה, שהשופט ירשיע אותי בכל העבירות. היום ברור לי שיטילו עליי מאסר. והרי הייתי צריך להיות אידיוט מושלם, מפגר, כדי לקחת כסף ושוחד ולתת קבלה. הרי נתתי קבלות לחולים''.



ד''ר יקירביץ' (במרכז) ועורכי דינו: ''הרגשתי כל כך קטן''.
צילום: רענן כהן


''אסור לקחת ללב''

המורשע הטרי משחזר את שמונה השנים הרעות שעברו עליו: ''הפעם האחרונה שהייתי באיכילוב היתה בפברואר 1996 כשהמנכ''ל גבי ברבש אמר לי 'יש נגדך תלונות ומשרד הבריאות מבקש שממחר תצא לחופשה'. מאותו רגע הייתי פיניטו טוטאלית. שנים שאני בן אדם בודד. ביום אחד כל הקריירה המקצועית והאקדמית נעצרה. במקום לפגוש קולגות למקצוע, הלכתי לעורכי דין להתייעץ, ופתאום הרגשתי כל כך קטן''.

''היום אני כבר פאסה. אני לא משתתף בכנסים מקצועיים, לא מוזמן להרצאות, לא מפרסם מאמרים, לא מרצה באוניברסיטה. אני אפילו לא יכול להיפגש עם חברים למקצוע, כי אני חושש שהם חושבים עליי דברים לא טובים''.

''ובכל זאת אני לא לוקח ללב. אני מנתח לב בכיר שיודע שאסור לקחת ללב'', אמר יקירביץ', שהסתגר אתמול בביתו בגבעתיים.

(21/01/04 , 07:50)
http://www.maariv.co.il/channels/0/ART/633/555.html

מלאך מוות בחלוק לבן

ד"ר יקירביץ' טען כי רופאים אחרים מעלילים עליו: "השקר הגס הזה לא ראוי לתגובתי. לא היה ולא נברא. בשום פנים ואופן לא הנחיתי את הרופאים לא להנשים את החולה". אבל בית המשפט פסק: "הנאשם הורה שלא להנשים את החולה, ולא מצא לנכון לשנות את הוראתו גם כאשר הוזעק לבית החולים לאור הידרדרות מצבה ".
http://www.maariv.co.il/cache/ART633465.html




כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:16   03.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  90. מכתב האיום שנשלח לרופאי איכילוב = רצח רבין !!  
בתגובה להודעה מספר 89
 
2. הרופאים שגרמו למוות ברשלנות..
http://rotter.net/forum/gil/5089.shtml#2

הרופאים שגרמו למוות ברשלנות.."אחד דינם - מוות - ללא רחמים"!!
****
{מצ"ב הקובץ/המכתב האוטנטי}

תמלול המסמך..:-
****
האישים הר"מ יחוסלו במהלך 1996-97 ע"י חוליות חיסול-מחו"ל.
***
שפיר
קלוגר.
לדרמן ביאנקה.
כהן.
גוטמן.
פ´קלאוזנר.
ולאדימיר יקירביץ´.
ברבש גבי.
אלכסנדר סקרלט.
דינה לוין.
וידל ברצלון.
ד"ר נמסינקוב מיכאל.
ד"ר שיינברג נחמה.
ד"ר ולרי רודיק.
סבטלנה שלימוביץ.
אוולין פבריקנט.
שרה שובל.
רבקה פיחס.
ד"ר בוריס אמדור.
ד"ר משה לוטם.
ד"ר אברהם שטרן.
ד"ר פאול שגיב.

ד"ר ברבש- אם אתה סבור שזוהי בדיחה - אני מציע לך לשנות את דעתך.

בברכה.
ד"ר נויפלד ל.

===מכתב האיום שנשלח לד"ר ברבש מנהל בית חולים איכילוב בחודש מאי 1996, כפי שפורסם ואף נידון בעיתון "העיר" בהוצאת "שוקן"-הארץ...

הרופאים שגרמו למוות ברשלנות..
מאת: pilovich shahaf 01/08/02 | 13:06
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=303&msgid=6145314

@ השאלות הנשאלות ממכתב זה, הן...:-

1. מי שלח את מכתב האיום..??
2. מי זה ד"ר נויפלד ל. החתום על מכתב האיום...??
3. הרשימה כוללת 5 רופאים שלא שייכם לבי"ח איכילוב בכלל ולא קשורים בטיפול בראש הממשלה רבין המנוח ז"ל בפרט, דהיינו 17 מהרשומים ברשימה טיפלו והיו קשורים בטיפול ברבין המנוח, ואילו ה-5 לא שייכם לרשימה...:-
מי הם והיכן הם עובדים...??
* למה זה קשור לרצח רבין ז"ל...??
* למה ולמי היתה מיועדת הכתבה הפירסומית.... בעיתון "העיר"...??


בספר עוקץ קטלני של נתן גפן = רשימת החיסול !!



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:21   03.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  91. פרופ' גבי ברבש מנהל בי''ח איכילוב קיבל את.....  
בתגובה להודעה מספר 90
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.01.04 בשעה 08:25 בברכה, פילוביץ שחף
 
מכתב האיום שלעיל, בתקופת משפטו של יגאל עמיר,
בתאריך ה- 2.4.1996, מצ"ב פרק ה' בסיפרו של...:-
נתן גפן/עוקץ קטלני המתאר את הראיוןשל
חיים יבין ופרופ' גבי ברבש בזמן אמת = בבית החולים,
אחרי שמנהל לישכתו של רבין איתן הבר, הודיע על מותו של רבין.זוףף





כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שלישי ו' באייר תשע''א    04:38   10.05.11   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  140. פרופ' קלאוזנר הגיש מכתב התפטרות למנהל גבי ברבש (*)  
בתגובה להודעה מספר 90
 
פרופ' יוסף קלאוזנר אשר הגיש מכתב התפטרות למנהל/פרופ' ברבש אשר תיכנס לתוקף בעוד כשלושה שבועות

מלחמת עולם בהנהלת בית החולים איכילוב בין 2 הפונקציות הבכירות: מנהל בית החולים/פרופ' גבי ברבש לבין הרופא הבכיר פרופ' יוסף קלאוזנר -ראש המערך הכירורגי, אשר הגיש מכתב התפטרות לפרופ' ברבש אשר תיכנס לתוקף בעוד כשלושה שבועות....הגשת המכתב לפני שבוע וחצי לערך. קלאוזנר וברבש "ברוגז" לא מדברים ביניהם כחודשיים.

@ השניים קשורים לרצח רבין בקשר הרסני במיוחד וברגע שהקשר = הסודות הכמוסים ביותר יפרצו החוצה ושילטון האימה של שני האנשים החזקים ביותר באיכילוב יופסק וכדור שלג יתחיל להתגלגל....

@ מהתקופה שלאחר הרצח הם הפכו מקורבים מאוד ולעיתים לא ניתן היה להבדיל מי הקובע בבית החולים - מי המנהל ומי הכירורג הבכיר... "אני מעריך שבמידה וההתפטרות תצא לפועל, לא יהיה אף בי"ח שיקלוט את קלאוזנר (מלבד המרכז לרפואה פרטית בהרצליה)".

@ מנהל בית החולים - פרופ' גבי ברבש:
http://www.tasmc.org.il/Personnel/Pages/Barbash-Gabi.aspx

@ פרופ' יוסף קלאוזנר -ראש המערך הכירורגי:
http://www.tasmc.org.il/Personnel/Pages/klauzner-joseph.aspx

@ תזכורת למכתב שבתמונה המצ"ב:

90. מכתב האיום שנשלח לרופאי איכילוב = רצח רבין !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F7%EC%E0%E5%E6%F0%F8#90
וכאן:
72. בי''ח איכילוב:סיכום המהלך הקליני בכלל ודו''ח ראשוני = גוטמן

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5607&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F7%EC%E0%E5%E6%F0%F8#72
.
.
תזכורת לתזכורת:

הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין ז''ל
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5614&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F7%EC%E0%E5%E6%F0%F8

לאמת אין אג'נדה. לתקשורת יש. ההיסטוריה מסבירה הכל


פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:07   21.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  100. דליה רבין שמעה שיגאל עמיר מתכוון להנשא....והתמוטטה !!  
בתגובה להודעה מספר 89
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 21.01.04 בשעה 18:01 בברכה, פילוביץ שחף
 
ר שמועתי
חבר מתאריך 1.4.02
2760 הודעות 07:46 19.01.04

דליה רבין פילוסוף קיבלה התקף לב



פונתה לביה"ח תל השומר, כעת נמצאת בהכרה
ותחת השגחת רופאים במחלקה הקרדיולוגית.



פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
23398 הודעות 09:19 19.01.04

11. דליה רבין פילוסוף: אם היית שומעת לי ועושה מה שיעצתי לך

היום היית נשואה אל כפיים ולא לבית חולים, אלא בחוצות העיר
ואמרו כל הקהל הגדול, קדוש, קדוש, קדוש.....אבל לא שמעת לי,
הלחץ עליך היה גדול מנשוא, אחיך יובל ברח לגולה והשאיר אותך
להתמודד לבד עם נחשי עירך....
@ האם חשבת לרגע גב' דליה רבין היקרה, שאלוהים" למעלה: לא רואה,
לא שומע, לא מקשיב, לא שופט...?!

@ האם חשבת לרגע "שאלוהים" שלמטה: לא רואה, לא שומע, לא מקשיב,
לא מפחד, לא מודאג שמא מי שהוא/היא יפתח/תפתח את פיו/ה וישפוך/תשפוך אור להאיר
דרכי ישרים.... ??

@ דליה היקרה, אנא ממך, עשי מעשה, זה יהיה טוב לך ולמשפחתך,
זה יהיה טוב ליובל ומשפחתו וזה יהיה טוב לכל עם ישראל
בארץ ובתפוצות....תצטרפי לכוחות האור תעזבי את כוחות החושך !!

@ לסיום...:-
אני מאחל לך רפואה שלמה מהלב, שתקומי על רגליך חזקה ובלב בריא
וחזק לדרך חדשה וצלחה ובא לציון גואל ולעם ישראל צדק!!


כהן רונית
חבר מתאריך 16.4.03
3433 הודעות 17:27 20.01.04

'ידיעות' עושה מהתקף הלב של דליה וחתונת עמיר - סיפור אחד

כך משתמע מהכותרת בעמוד הראשי, היום בידיעות:

התמונה באדיבות "" target="_blank">http://www.newseum.org".

אני לא חושבת שראוי שעיתון מכובד כמו ידיעות אחרונות יכתוב בכותרות ראשיות רמזים, שמתאימים להאמר ע"י פוליטיקאים, אך לא ע"י עיתונים.

סוגרת שטחים. כ"ר.


דליה רבין תשוחרר מבית החולים בעוד שעתיים - מצבה טוב
מאת: איתן רבין

דליה רבין-פילוסוף תשתחרר בעוד שעתיים מבית החולים תל השומר ומצבה מוגדר טוב - כך מסרה למעריב אונליין דוברת בית החולים תל השומר.
רבין אושפזה לפני שלושה ימים במכון הלב מיד לאחר שנודע על כוונת רוצחו של יצחק רבין, יגאל עמיר, להינשא ללריסה טרימבובלר.

(21/01/04 , 09:34)
http://www.maariv.co.il/channels/0/ART/633/597.html


דליה רבין-פילוסוף שוחררה מבית החולים - מצבה טוב

דליה רבין-פילוסוף, בתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שוחררה אחר הצהריים מבית החולים "איכילוב" כשמצבה טוב. רבין-פילוסוף אושפזה
לאחר פירסום הידיעות כי רוצח אביה עומד להינשא. זאת כיוון שחשה בליבה.

(21.01.04, 17:13)
(ynet )
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2862510,00.html



פארוק קדומי מודה: ''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:27   03.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  92. הקליעים, הדימום ופערי הזמן = רצח רבין........  
בתגובה להודעה מספר 46
 
מבט בקליעים שהוצאו מגופתו של רבין ז"ל כפי שהופיעו
בעיתון "ידיעות אחרונות", מלמד כי הקליעים מעוכים למדי.
כיצד יתכן שמכה אשר גרמה לקליע מתכת להימעך לא רק שלא
הפילה את רבין ארצה מיד, אלא אפילו לא גרמה לזעזוע רציני
של גופו...??

@ פרק ו' - הקליעים, הדימום ופערי הזמן....



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:23   05.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  67. יורם רובין קודם, קב''ט שגרירירות וושינגגטון !!  
בתגובה להודעה מספר 37
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 30.08.04 בשעה 08:45 בברכה, פילוביץ שחף
 
Daktarin
05.11.03, 08:13

יורם רובין קודם, קב"ט שגרירירות וושינגגטון

"המאבטח של רבין" קודם
יורם רובין, מאבטח היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, שנפצע כאשר
ניסה להגן בגופו על ראש הממשלה בליל הרצח, מונה לקצין הבטחון
של שגררירות ישראל בוושינגטון.

בליל 4 בנובמבר 1995 ירה יגאל עמיר 3 קליעים בגבו של יצחק
רבין. אחד הקליעים פגע בידו של המאבטח יורם רובין. למרות
הפציעה, הצליח רובין לדחוף את רבין אל תוך הרכב, והורה לנהגו
לנסוע אל בית החולים. רובין שירת עד לאחרונה בתפקיד קצין
הבטחון בשגרירות ישראל בקהיר, הנחשבת למאובטחת ביותר בעולם,
ולאחרונה קודם לתפקיד קצין הביטחון בוושינגטון.

מקור: מעריב חדשות, עמוד 15

הערה:
לכאורה, מי שמעורב בפאדיחה הגדולה ביותר שיכולה לקרות למאבטח,
מושא האבטחה נרצח אמור היה רובין להיזרק מהשב"כ, במקום זאת
הוא בשלב א נזרק לחור המבודד ביותר בגלובוס ומקודם בתפקיד,
שגרירות ישראל בקהיר, וכיום הוא מקודם שוב לשגרירות ישראל
בוושינגטון.

כל מי שמעורב בסיפור של רצח רבין ובודאי מי שיודע את האמת
לאמיתה לגבי מה בדיוק קרה, מי ירה במי, כמה ואיך, הוא מסודר
לעד, אסור שהוא יהיה ממורמר.

עלפי ברי חמיש (כך כתוב בספריו שחור על גבי לבן) יורם רובין
הוא רוצחו של יצחק רבין , אף אחד לא מגיש תביעת דיבה כנגד חמיש,
למרות ההשמצה הנוראית לכאורה.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:13   25.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  83. זיכויו של רביב - הכרעת דין מאוד מוזרה .......  
בתגובה להודעה מספר 36
 
06/04/2003
ד"ר חיים משגב
h-misgav@inter.net.il

הכרעת דין מאוד מוזרה. חשוב לומר את הדברים האלה כבר בתחילה. אומנם באתרי האינטרנט פורסמו רק עיקרי הטעמים לזיכויו של אבישי רביב, אולם כל מי שעיניים בראשו יכול להבין שהמימסד כולו, ובמיוחד שירותי הביטחון הכללי, עשה את כל מה שרק אפשר - ולמעשה הרבה מעבר למה שמותר בחברה חופשית - כדי לטהר את השרץ ששירת בנאמנות אין קץ את אלה שביקשו להמאיס על רוב העם היהודי את המתיישבים ביהודה ובשומרון, ולמכור לו סחורה רקובה, מעלה צחנה, מבית היוצר של שרלטני אוסלו.

במשך שמונה שנים - לא פחות! - שירת אבישי רביב את אדוניו כשהוא עושה מעשי תועבה למכביר, החל מהתנכלות לערבים במטרה להשחיר חפים מפשע וכלה בנשיאת תמונתו של יצחק רבין כשהוא נושא מדי אס.אס. בהפגנה של מחנה הימין-הלאומי בכיכר ציון בירושלים. מעשיו הפליליים נעשו, לא פעם, בידיעת מפעיליו בשב"כ, ולעתים קרובות נאלצו בפרקליטות המדינה להכריע בעד "סגירת התיקים" מחשש שהזוהמה תתגלה ומעשי הפרובוקציה שלו יתהפכו על יוצריהם - ממש כמו שקרה בימים האלה לליאורה גלט-ברקוביץ.

ברור, איפוא, שאם אבישי רביב ידע, במובן המשפטי של המילה, שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין - גם השב"כ ידע. את זה הבינו היטב גם עדנה ארבל וגם אליקים רובינשטיין. מכאן גם המחלוקת שהתגלתה בזמנו בשורות הפרקליטות: אלה - ובראשם היועץ המשפטי לממשלה - מבקשים למצות את הדין עם אבישי רביב, גם במחיר רעידת האדמה הצפוייה, ואלה - ובראשם פרקליטת המדינה - מבקשים להסתיר בכל מחיר את השבר האיום ונורא שהתגלה במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.

נוכח פסק הדין המזכה, ניתן, לכאורה, לטעון, שאלה ששללו אז את העמדתו של אבישי רביב לדין, צדקו - ולא היא. שבתי וקראתי את העיקרים שפירסם בית משפט השלום בירושלים והשוויתי אותם לדברים שכתב בזמנו פרופ' אליאב שוחטמן, מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ליועץ המשפטי לממשלה, במטרה לעודדו במחלוקת שנפלה בינו לבין עדנה ארבל, ומצאתי שמשהו לא אמיתי, הזוי, מטורף לגמרי, אירע במקומותינו.

לא יכול להיות שכל הראיות הברורות שהיו בידי מאשימיו של אבישי רביב הפכו בן-לילה ל"ספק סביר". הרי עוד ב-19.11.95 פרסמו העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת ב"מעריב" שדקות ספורות לאחר שנודע על ההתנקשות ביצחק רבין כבר ידע אבישי רביב למסור בזימוניות פרטים מלאים ומדוייקים על זהותו של המתנקש. יש גם פירוט של עדויות נוספות, מרשימות במיוחד, בפנייתו של פרופ' אליאב שוחטמן, אולם את כל אלה לא מצאתי בהכרעת הדין המזכה.

מה שכן מצאתי שם אלה דברי הבל למכביר, כגון שאבישי רביב הוא אדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה, אשר אינו יודע להבחין בין עיקר לטפל, הסובל מהפרעה אישיותית נרציסטית- ואני חזרתי ושאלתי את עצמי כלום זה האיש ששירות הביטחון הכללי העסיק שנים כה רבות לשם השחרת פניהם של מאות אלפי יהודים?

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ, אלה שבפניהם התוודה בזמנו אבישי רביב שהוא ידע שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין, חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט - ולגרום לזיכויו של חברם-לשעבר? כלום באמת חושבים במערכת המשפט שהזיכוי הזה ימית, אחת ולתמיד, את התיזה שרצח ראש הממשלה לא יכול היה להתבצע ללא סיוע "מבפנים"? האם שכחו אבירי "שלטון החוק" שלאה רבין כתבה בספרה "הולכת בדרכו" שאנשי השב"כ, אלה שדחקו אותה לתוך המכונית, אמרו לה ש"זה לא היה באמת" ושהכדורים הם "כדורי סרק"?

בושה וחרפה. מערכת טוטאליטארית, רקובה, מנסה, לשווא, לחפות על מה שקרה אז - כדי שלא תישאלה שאלות היום בנושאים הכרוכים באכיפת חוק סלקטיבית.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-2467-00.html?tag=0-07-17

נחום שחף
שמפניה הוציא דו"ח על יגאל עמיר

3 חודשים לפני רצח רבין, ולכן השב"כ ידע על יגאל עמיר. כך העיד אחד מראשי השב"כ בפני ועדת שמגר.

התבקשתי ע"י דליה רבין לבדוק את הנושא, שהעבירה בקשה לראש הארכיב הלאומי לסייע לי בחומר שבידם.

ואח"כ נפגשתי עם כמה מראשי המשטרה שלא עשו דבר.

כרמי גילון כותב בספרו "שב"כ בין הקרעים" עמוד 259, "בפקודת המבצע לקראת העצרת ב-4 בנובמבר מאוזכר 'תימני קטן בעל שיער מקורזל שמתכונן לרצוח את ראש הממשלה'"
לא להאמין.
הם ידעו.
המשפט נגד שמפניה הוא פארסה.
המערכת יודעת וחוששת בעיקר מעיתון ידיעות אחרונות.

ועכשיו רק צריך לשאול למה נתנו לתימני הקטן להסתובב במשך 45 דקות באזור הסטרילי, כאשר קיבלו התרעה על שהוא מתכונן לרצוח את ראש הממשלה?

חברה הכתיבה כאן מיותרת.
לא יתנו לחשוף את הסיפור האמיתי.

דליה רבין ביקשה פתיחת החקירה מחדש ולא ניתן לה (ניתן לקרוא על כך בכתבה שהופיע בעיתון לאישה, כנ"ל בתוכנית "אחד על אחד" של רזי ברקאי.
ניתן לקרוא על כך בסדרת כתבות שהופיע בעיתון הארץ בנובמבר 99)

הסיפור כמובן הוא הרבה יותר גדול.

חיים משגב, טוב שאתה מעלה את הנושא אבל אתה הרי יודע שהכל לשווא.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   21:02   27.12.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  85. פרשת אבישי רביב - ה'פגע-רע' של השב''כ !!  
בתגובה להודעה מספר 83
 
חיים משגב

ד"ר חיים משגב הוא עורך-דין ומרצה במכללה האקדמית נתניה, והחל מן השנה הקרובה גם באוניברסיטת בר-אילן.

אבישי רביב גויס לשירות הביטחון הכללי בשנת 1987. ראש הממשלה היה אז יצחק שמיר, אך ספק אם ידע על הגיוס המוזר הזה. הימים היו ימים קשים לשב"כ. בכיריו, ובהם יוסי גינוסר, פרשו בעקבות החנינה התמוהה מעט שהעניק להם נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, ולא בטוח שבמשרד רה"מ שלטו ב"פרשה" החדשה באותה העת.

הפרובוקטור

משימתו של רביב היתה לפעול בקרב מה שהוגדר אז בידי מגייסיו כ"חוגי הימין-הקיצוני". עצם הגדרת התפקיד מקוממת, שכן בחברה חופשית לא מקובל שרשויות השלטון "שותלות" אנשים מטעמן בקרב אוכלוסיות אזרחיות כדי לספק ידיעות, לבחון הלכי-רוח - ולדווח לממונים. דא עקא: הכרעת הדין, שבסיומה זוכּה רביב מן האשמה של אי-מניעת פשע, אינה מתייחסת למוסריות או לחוקתיות שבעצם גיוסו של אבישי רביב, או לעצם הרעיון, שיש בו ניחוח של בולשביזם מאוס. הכרעת הדין מתייחסת רק לעצם הגיוס, שאולי בראשיתו תמים היה. בדו"ח ועדת שמגר, הלא היא ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לאחר רצח יצחק רבין ב - 4.11.1995 בראשותו של מאיר שמגר, הנשיא (בדימ.) של בית-המשפט העליון, נאמרים הדברים בלשון בוטה הרבה יותר:


... נתפס גם למעשים רבים שהיו בגדר הפרות חוק ... ולמרות האזהרות וההתראות של המופקדים על הקשר עמו לא פסק מכך... 2

למעשה היה רביב סוכן-מדיח, פרובוקטור, שמעשיו נועדו לשרת מספר מטרות. לא כולן היו על דעת מפעיליו, אולם, בדיעבד, הם נתנו להן את הסכמתם – בין אם בהעלמת עין, שכן מעשים אלה סייעו לאבישי רביב ל"היטמע" בקרב 'אוכלוסיות היעד', ובין בהתנהגות שיש בה משום הסכמה מכללא. בסופו של דבר, רביב ראה את תפקידו בעיקר כמי שמופקד על יצירת מדנים בין יהודים לבין ערבים, על ליבוי שנאה כלפי היישוב היהודי ביהודה ובשומרון, במיוחד בחברון ובקרית-ארבע, ועל מתן שירות נאמן למחוללי אוסלו בשנים שלאחר ה- 13.9.1993 - היום בו לחץ יצחק רבין את ידו של יאסר ערפאת על מדשאת הבית הלבן. בוועדת שמגר נאמרו דברים קשים במיוחד על נושא זה - ובמיוחד על הלגיטימיות של הפעלת סוכן-מדיח בקרב ציבור המתנגד למדיניות הממשלה:

...אנו מתייחסים כאן, אפוא, לסוכן שהתנהגותו גדושה פרובוקציות, שאיננו נשלט כראוי על-ידי מפעיליו ואשר גם אישרו לעתים מעורבותו בפעילויות קיצוניות שנועדו להגביר את אמינותו בעיני סביבתו. הפרובוקציות שלו - בייחוד ככל שהדבר נגע לפגיעות פיסיות בערבים ובהצגה בדבר קיומם של גופים פוליטיים קיצוניים ואלימים, יש להן מימד ברור של פגיעה עקיפה - אך ברורה - בגופים פוליטיים חוקיים מזוהים, דבר שמפעיליו לא יכלו להתעלם ממנו...

מפעיליו של אבישי רביב בשב"כ ידעו, אפוא, על פעילותו הפלילית. הם אף טרחו לפנות מעת לעת, בהיחבא, למשטרה ולפרקליטות – שתי זרועות מרכזיות במערכת אכיפת החוק – על מנת שתסגורנה את תיקי החקירה נגדו. רק מעשה התקיפה נגד חברת הכנסת תמר גוז'נסקי לא נסלח לו והוא הורשע. רביב הודה לא אחת בפני מפעיליו, בשיחות 'קילוף', בביצוע עבֵרות לא קלות הן כלפי ערבים והן כלפי יהודים. מפעיליו אף בחרו, משום- מה, להטיל עליו לכתוב סיסמאות נגד "תהליך השלום". הכוונה היתה מן הסתם להגביר את 'אמינותו' בקרב מאות האלפים שהשתתפו בימים ההם בהפגנות נגד 'מהלכי אוסלו'.

טקס השבעה מבוים

בדו"ח ועדת שמגר מצוטטות שיחות בין אבישי רביב למפעיליו, ובאחת מהן עלה סיפור "טקס ההשבעה" המבוים של ארגון "אייל" בהר הרצל. "הטקס" זכה ל"סיקור עיתונאי" ושודר ב - 22.9.1995 ביומן שישי של הטלוויזיה הישראלית. הכתב, איתן אורן, ידע ללא ספק שהוא נותן יד ל"סיקור" של טקס מפוברק, ובשב"כ כעסו על רביב ואף טרחו להשעותו לחודש ימים. חידוש הקשר עמו נעשה ב- 31.10.1995 (4 ימים לפני הרצח). (לעניין זה ראה פרטיכל ישיבה שהתקיימה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ב - 16.6.1996 בנושא זה. השתתפו, בין השאר, עדנה ארבל, מיכאל בן-יאיר, משה לדור, נאוה בן-אור, טליה ששון ואנשי שב"כ. לא הוגש כתב-אישום נגד המעורבים, למרות העבֵרות-לכאורה שנעברו באותו מעמד. אם מישהו תוהה, לעתים, למה רבים כל כך איבדו את אמונם באלה המופקדים על אכיפת החוק – זהו המסמך הנכון לקרוא).

אין ספק, אפוא, שגם בפרקליטות וגם בשב"כ ידעו כל העת שמדובר בפגע-רע, העושה ככל העולה על רוחו בחסות שירות הביטחון הכללי - עד הגיעו לשיא בהפגנה של המחנה הלאומי בכיכר ציון בירושלים. שני קטינים הכינו פוטומונטאג' המציג את ראש הממשלה במדי SS . אבישי רביב נטל מהם את הכּרזה והציגו בפני כתב הטלוויזיה ניצן חן – על מנת ללבות את היצרים, להתסיס את הרוחות ולעורר שנאה כלפי המחנה הלאומי. הצגת הכּרזה על מסך הטלוויזיה יצרה בוודאי את הרושם בקרב רבים כי מדובר בכרזות ענק הנישאות בידי משתתפי העצרת בכיכר ציון, ולימים אף נטען שאלה שעמדו על המרפסת ונאמו בפני באי הפגנת המחאה, ראו את השלטים ולא מחו. הפרובוקציה של רביב היתה הפרה בעליל של עקרונות הדמוקרטיה.

אולם לא על רוחו הרעה של אבישי רביב, שריחפה מעל פני הגלים הסוערים שזעזעו את אזרחיה היהודים של מדינת ישראל נסב המשפט. נציין במאמר מוסגר כי על דרכי התנהלותה של פרקליטות המדינה היה מקום לכתוב יותר, בעיקר נוכח מעשיה של ליאורה גלט-ברקוביץ מפרקליטות המדינה, ערב הבחירות האחרונות (לאור מה שהתברר בדיעבד לגבי השיקולים שהנחו את ראשי מערכת אכיפת החוק, ובמיוחד את אלה שעמדו בראש "המחלקה היהודית" שם).

מתוך תדפיס פרטיכל הישיבה בנושא "טקס ההשבעה", שהתקיימה כשבעה חודשים לאחר הרצח בלשכתו של מיכאל בן-יאיר (אז עדיין היועץ המשפטי לממשלה) - מתברר ששיקולים מוזרים ביותר, בלשון המעטה, נשקלו בידי המשתתפים ב"פורומים" אלה - שיקולים שאינם מתאימים למי שרואה את תפקידו אך ורק כשמירה על שלטון החוק. אני סבור שלא מעטים היו רואים בדרך ההתבטאות של חלק מן הנוכחים בלשכת היועץ קווי דמיון לדברים הנאמרים בכינוסים של ראשי 'הפשע המאורגן'. התברר כי ראשי הפרקליטות והשב"כ חשבו שם כמעט רק על דבר אחד: כיצד יוצאים מן הבוץ המשפטי אליו גרר אותם אבישי רביב, מבלי שידבק בהם-עצמם רבב אישי. נאוה בן-אור, למשל, כיום מבכירי פרקליטות המדינה ומועמדת לתפקיד פרקליטת המדינה, הביעה חשש מפני הסניגור שייַצג את אבישי רביב, אם יועמד לדין בנושא "טקס ההשבעה" בהר הרצל: "… יהיה מגויס אידיאולוגית, וייתכן שישתף פעולה עם גורמים קיצוניים…"

אי-מניעת פשע

לימים, יש להודות, כאשר השב"כ הסיר את התנגדותו (?!) להעמדת אבישי רביב לדין בגין אי-מניעת פשע (מתוך חשש שהמשך ההתנגדות לכך תגביר את ההרגשה שיש ל'תורת הקונספירציה' על מה לסמוך) נעשה הכל כדי שהייצוג המשפטי יישאר בידי "נאמני השלטון". בראש צוות ההגנה התייצב יוצא-שב"כ, עוה"ד איתן פלג, ולידו שימשו עוד שלושה(!) עורכי-דין. מַערך ההגנה הזה עלה, ללא ספק, ממון רב. מותר לנחש שאבישי רביב לא שילם דבר מכיסו. רק כדי לסבר את האוזן, יש להדגיש שהתקיימו כ- 20 ישיבות לגילוי ראיות ולהסרת חיסיון מראיות אחרות בכמה ערכאות – וזאת עוד לפני היפתח המשפט. השופט יעקב טירקל מבית-המשפט העליון, העיד על עצמו כי נאלץ לעבור על 20,000 מסמכים (!) לצורך מתן החלטתו בנושא הסרת החיסיון.

אי-מניעת פשע היא עבֵרה מאוד מיוחדת, שכן היא מטילה על היחיד בחברה אחריות אישית למנוע, בכל האמצעים הסבירים, את זממו של אחר לעשות מעשה פשע. זאת בתנאי שהיחיד יודע כי האחר זומם, כאמור.

בפועל נסב, אפוא, המשפט סביב השאלה אם ידע אבישי רביב שיגאל עמיר מתכוון-זומם לרצוח את יצחק רבין, ואם האמין שיגאל עמיר באמת ובתמים מתכוון להוציא את זממו אל הפועל. כאשר נדונה שאלה זו בעניינה של מרגלית הר-שפי, צעירה כבת 19 בעת שהתרחש הרצח, לא היה למישאל חשין, שופט בבית-המשפט העליון, כל קושי לקבוע כי:

...לעולם, לעולם לא נדע כיצד היו מתגלגלים הדברים לו עשתה המערערת את שמצוּוה היתה לעשות - לדווח לרשויות על מזימת הרשע של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. לו אך עשתה המערערת מעט שיכולה היתה לעשות, אפשר היה יצחק רבין עִמנו היום הזה. שיחת טלפון אחת, ולו בעילום שם, וחייו של יצחק רבין אפשר היו ניצלים...

הקשר בין אבישי רביב לבין יגאל עמיר היה, בפועל, אינטנסיבי הרבה יותר מן הקשר שהיה בין מרגלית הר-שפי לבין יגאל עמיר. אבישי רביב עזר ליגאל עמיר, בין השאר, לארגן "שבתות סטודנטים" בישיבות שונות, ביהודה, בשומרון ובחבל עזה, לצורך הבעת תמיכה במתיישבים. הכרעת הדין מפרטת רק 8 ידיעות(!) שמסר, כביכול, אבישי רביב למפעיליו בנוגע ליגאל עמיר, אולם ברור שאנשי השב"כ שהופיעו במשפט, בוודאי חיפשו לגמֵד בכל דרך את היקף הידיעות שהיו להם עצמם אודות יגאל עמיר. ניסיון זה נראה פתטי, במיוחד אם זוכרים הן את זיכרונות-הדברים שכתבו אנשי השב"כ מיד לאחר הרצח (שבהם התוודה אבישי רביב) והן את ההחלטה של אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, שבה הוא מסביר כיצד הגיע להחלטה להעמיד את אבישי רביב לדין. אולם למרבה ההפתעה (ואולי לא), בית-משפט השלום "קנה" את הסחורה העבֵשה הזאת.

אבישי רביב הועמד לדין פלילי בעיקר נוכח וידויו בפני חוקרי השב"כ מיד לאחר הרצח, אבל הכל יודעים שהיו ראיות נוספות. "יוני" רשם זיכרון-דברים בעקבות שיחתו עם רביב ב- 8.11.1995. איש השב"כ כתב במפורש שאבישי רביב הודה כי שמע את יגאל עמיר מתבטא מספר פעמים שעל יצחק רבין חל "דין רודף" וכי "צריך להרוג אותו". ראוי לצטט מתוך התרשומת של "יוני" בעיקר את הדברים האלה:

…מוסֵר כי בעקבות הפיגועים שהיו בשנה האחרונה בעקבות הסכמי אוסלו, וכן בעקבות משבר אישי לאחר שעזב את חברתו, החל יגאל עמיר להתבטא כי הוא ירצח את רבין…( ראה - סעיף 6)

…מודה כי נודע לו מפי יגאל עמיר כי יצא לעצרת שנערכה ב'יד ושם' ובה אמור היה רבין להשתתף ושם חיפש אותו. לאור הדברים ששמע מיגאל עמיר, כי מתכנן לרצוח את רבין, הבין כי תכנן במהלך העצרת לפגוע ברבין. בפועל, באותו יום היה פיגוע בבית-ליד, ורבין לא הגיע ל'יד ושם'… ( ראה – סעיף 8)

תרשומת נוספת, של "משה", מציינת, בין השאר, שיחות של אבישי רביב גם עם חגי עמיר: על-פי התרשומת מפיו של רביב, אחיו התבטא שעל יצחק רבין חל דין רודף ודין מוסֵר וצריך להרוג אותו. לגבי שיחותיו עם חגי עמיר, ציין אבישי רביב, בין השאר, את הדברים האלה:

… מציין שבאחת השיחות עם חגי סיפר לו האחרון כי ברשותו כדורי הולופוינט, שבמידה ויורים בהם כנגד אדם הוא נהרג במקום, מאחר והם גורמים נזק רב לגוף… חגי סיפר שבמחסנית שברשותו יש כדורים כאלה…(ראה - סעיף ו).

אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה ראיות על התבטאויות של אבישי רביב, גם בפני שוטרים וגם בפני עיתונאים, מהן ניתן להסיק באורח חד-משמעי שאבישי רביב ידע גם ידע, שיגאל עמיר זומם לרצוח את ראש הממשלה – ושהוא אף עשה מעשים לצורך מימושה של כוונה זו. בעיתון מעריב מיום 10.11.1997 מוסר העיתונאי אמיר גילת כי בערב שבו נרצח יצחק רבין, עוד בטרם פורסם אפילו כי ראש הממשלה מת מפצעיו וגם בטרם נודע מיהו המתנקש, טִלפן אליו רביב ומסר לו את זהותו של הרוצח. בידיעה אחרת של העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת נכתב, בין השאר, כי:

…למרות זאת, מסר רביב פרטים מדויקים על יגאל עמיר: שמו המדויק, גילו, היותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וכן פרטים על השירות הצבאי שלו ...

במהלך המשפט התנגדו סניגוריו של רביב להגשת הודאותיו בפני חוקרי השב"כ, אלו המופיעות בזיכרונות-הדברים שהוזכרו לעיל. החלטת הביניים מחזיקה 82 עמודים והיא התקבלה ברוב של שני שופטים מול אחד. נשיא בית-משפט השלום בירושלים, השופט אמנון כהן, סבר שאין לקבל את ההתוודויות של רביב. על טעמיו אין לעמוד עתה, שכן בסופו של דבר כל שלושת השופטים החליטו, באורח תמוה למדי, לזַכותו מן האשמה שיוחסה לו.


האומנם זכאי?

קראתי את הדברים חזור וקרוא – ופשוט לא האמנתי. כיצד יכול היה בית-המשפט שלא לראות את מה שכל קורא בר-לבב היה מבין: שירותי הביטחון פשוט התגייסו, במלוא עוצמתם, כדי לטהר את השרץ ולנקות את עצמם מכל חשד שיכול היה לעלות מן האפשרות שאבישי רביב ידע ולא דיווח; או מן האפשרות, הגרועה פי כמה, שהוא אמנם דיווח, ומישהו בשב"כ או מעליו החליט לתת לדברים "להתגלגל" - לא מתוך כוונה שראש הממשלה יירצח חלילה, אלא שניתן יהיה לעצור את "המהלך" בעוד מועד, תוך הפקת רווחים בכמה וכמה מישורים.

לאה רבין כתבה בספרה "הולכת בדרכו", שפורסם בשנת 1997, את הדברים הבאים:

…שמעתי שלושה קולות נפץ קצרים… שמעתי המון רוחש ומישהו צועק 'זה לא היה על אמת!'… מרגע שנדחקתי לתוך המכונית שאלתי אותם שוב ושוב, מה קרה? והם שבו וענו בכל פעם "זה לא היה על אמת"… הרגעים עברו לאטם, ואני התחלתי לחשוש שהכדורים לא היו כדורי-סרק… טילפנתי ממטה השב"כ לבִתי דליה. "מישהו ירה באבא", אמרתי לה, "אבל אומרים לי שזה לא היה רציני, שהאיש ירה כדורי סרק"…

אישור לאמירות האלה יש הן מבני-משפחתה של לאה רבין והן ממקורות זרים, ועד היום אין איש בשב"כ, מאלה שליוו את לאה רבין, שיקום ויטען שהדברים לא התרחשו כפי שהיא תיארה אותם. לעומת זאת, ניתנה לשב"כ הזדמנות פז ל"תקן את ההיסטוריה" במשפטו של אבישי רביב. לפתע מצאו את עצמם חוקרי השב"כ מעידים שהם עצמם לא האמינו, בזמנו, לווידויו של רביב, או שרביב היה, למעשה, "אדם ילדותי באופיו, נסחף אחר האירועים ללא יכולת שליטה עצמית ורודף פרסום", כדברי איש השב"כ "כפיר" או כדברי "יוני" לפרקליטת המדינה, ערב הגשת כתב-האישום נגד רביב, כי "הנאשם הנו אדם בעל רמה אישית נמוכה וכי הוא אינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל". הפסיכיאטרית, ד"ר ב. גאוני, תיארה את אבישי רביב כבעל "הפרעה אישיותית נרקיסיסטית".

חגי עמיר סירב להעיד במשפט, חרף אמירות מאוד ברורות שלו במהלך החקירות ובעת משפטו שלו, וקצת קשה להבין מדוע אי-אפשר היה לכפות עליו, באמצעים המקובלים, להעיד ולהסביר את הדברים שאמר בחקירותיו ובמשפטו. יגאל עמיר, שהתרצה והגיע למשפט כעד הגנה (!), מסר עדות, מסיבות מאוד ברורות, שכל תכליתה היתה ליתן לשב"כ חבל הצלה.

בסופו של דבר, הכרעת הדין עשתה חסד של ממש גם עם הפרקליטות וגם עם השב"כ. רק עַם ישראל נמצא מפסיד, שכן מי שקורא את הראיות כולן, ולא רק את אלה שהוגשו לשופטים, הגם שאף באלו היה די והותר כדי להגיע לידי מסקנה מרשיעה, מֵבין שהיה זה משחק 'מכור' מראש.

זאת, בעיקר משום שכל מי שהעיד מטעם התביעה במשפט, והיו אלה בעיקר אנשי שב"כ ומשטרה, עשה זאת כמי שכפאו שד. הלא ברור שהרשעתו של אבישי רביב - וזאת ידעו גם השופטים - היתה פותחת 'תיבת פנדורה'. הנחשים שהיו מגיחים ממנה היו מסכנים בארסם הרבה מאוד חשובים. וכאשר הסכנה היא כה ברורה ומוחשית, ה'צמרת', כולל השופטים הנכבדים, יודעת לצופף שורות.n
http://nativ.cc/May2003/misgav.htm



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:54   26.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  78. ''מונע בית המשפט עצמו במודע מלהגיע לחקר האמת''  
בתגובה להודעה מספר 22
 
כפי שנאמר בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' קראוס פ"ד נב (3) 1:
"לא אחת מונע בית המשפט עצמו במודע מלהגיע לחקר האמת העובדתית
מטעמים של מדיניות משפטית כאשר השמירה על ערכים אינטרסים מסוימים
עדיפה וחשובה בעיני המערכת המשפטית מגילוי האמת העובדתית".
(ההדגשה במקור, ההגדלה והצבע H1)

מעניין על אילו אינטרסים מדובר, חבל שכבוד בית המשפט מנע עצמו,
במודע או בשאינו מודע, לפרט ולהבהיר את עניין זה.

בחרתי להתחיל את ההודעה עם קטע מפסק הדין בתביעה שאת כתבה ולשונה
אני מביא להלן. את הכתב התביעה קראתי במלואו כמו גם את פסק הדין.
את הכתב ההגנה קראתי בחלקו. כתב התביעה הוא קריאה מומלצת. אפשר
ללמוד ממנו המון. גם מכתב ההגנה ומפסק הדין ניתן ללמוד, אם כי
חשיבותו של כתב התביעה גדולה, שכן אין עוררין על אמיתותו העובדתית.

לפורמט Word של כתב התביעה : http://www.bgu.ac.il/~ariehz/libel_sue/sue-yediot.doc

מתוך דנ"א 7325/95, אני מצטט את מה שכתב השופט מישאל חשין:

אם כל השיקולים היא, שה"אמת" שאותה מבקשים אנו למצוא הינה
אמת-של-משפט, אמת-שיפוטית. ולא הרי אמת-שיפוטית כהרי אמת
שאינה אמת-שיפוטית, כאמת-מדעית או אמת-היסטורית. האינטרסים
שבשמירה עליהם "מונע בית המשפט עצמו במודע מלהגיע לחקר האמת
העובדתית" עלולים להיות במקרה דנן רחבים יותר מאשר הטיפול
באמת השיפוטית גרידא, וכשמדובר ברצח ראש ממשלה וכשהעובדות
מצביעות על כך שרוצח ראש הממשלה מסתובב חופשי, גם אתה לבטח
תשאף להגיע לאמת המדעית.

קבלו כיוונים מנחים מכתב התביעה.


בבית משפט השלום ת.א. 204559/02
בתל-אביב


התובעים: 1. ד"ר דוד חן
2. פרופ' אריה זריצקי
3. פרופ' הלל וייס

ע"י ב"כ עוה"ד ניצנה דרשן-לייטנר
מרח' עמק איילון 28 מודיעין, 71700
טל: 9733336-08, פקס: 9733338-08


- נ ג ד -


הנתבעים: 1. עיתון ידיעות אחרונות בע"מ
2. יובל קרני
3. רותי יובל
4. ארנון מוזס

בית ידיעות אחרונות
רח' נח מוזס תל-אביב


מהות התביעה: לשון הרע
סכום התביעה: 300,000 ש"ח


כתב תביעה

הצדדים

1. התובעים כולם הינם אנשים פרטיים: התובע מס' 1, ד"ר דוד חן, הינו מנתח בכיר בבית החולים "אסף הרופא". התובע מס' 2, פרופ' אריה זריצקי, הינו מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון. התובע מס' 3, פרופ' הלל וייס, הינו מרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן.

2. התובעים חברים ב"ועדה הציבורית לחקר האמת מאחורי רצח רבין", ועדה הקוראת להקמת ועדת חקירה חדשה לחקירת הארועים שסבבו סביב רצח ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל.

3. הנתבע מס' 1 הינו עיתון יומי היוצא לאור בישראל (להלן: "העיתון").

4. הנתבע מס' 2 כתב עבור העיתון כתבה שהתפרסמה ביום 21/12/01 במוסף "7 ימים" של עיתון סוף השבוע, שכותרתה "הרוקדים על הדם". הכתבה התפרסמה בעקבות כנס שערכה "הועדה הציבורית לחקר האמת מאחורי רצח רבין", ושהתובעים נטלו בו חלק.

5. הנתבעת מס' 3 הינה עורכת המוסף "7 ימים" וערכה את הכתבה האמורה. כותרות הכתבה והערות המערכת נעשו מפיה.

6. הנתבע מס' 4 הינו עורך העיתון.


הרקע לתביעה

7. לאחר רצח ראש המשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, ב-4 בנובמבר 1995, החלו לעלות שאלות רבות וקשות הקשורות לרצח, אשר לא ניתן להם מענה בדו"ח ועדת שמגר, ועדת החקירה הממלכתית אשר חקרה את ארועי הרצח.

8. שאלות אלה, הדנות בנסיבות הקשורות לרצח, בארועים שקרו בסמוך ללאחר הרצח ולפניו, והמגיעות עד כדי הטלת ספק רב בהרשעת האחראים לרצח, הינן שאלות כבדות משקל, משמעותיות ביותר, אשר נותרו ללא פתרון.

9. שאלות אלו, כל עוד הינן תלויות ועומדות, מטילות ספק רב במסקנות אליה הגיעה ועדת שמגר. זאת, מאחר והעובדות העומדות בבסיס שאלות אלו, חלקן עולות מראיות אשר לא הובאו בפני ועדת שמגר, או שלא נחקרו על ידה, וחלקן עובדות שהתגלו מתוך הראיות הרשמיות הקשורות לפרשת הרצח, אשר לא הוארו בפני הועדה באותה עת. עובדות אלו סותרות את המסקנות אליהן הגיעה ועדת שמגר, עד לכדי הטלת ספק רב בסבירות מסקנות הועדה.

10. "הועדה הציבורית לחקר האמת מאחורי רצח רבין" נוסדה, איפוא, כדי לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית ציבורית, אשר תבדוק את השאלות הרבות העולות מארועי הרצח, ותסיק את המסקנות הראויות לגביהן.

11. דו"ח ועדת שמגר נחתם ביום 17 לדצמבר 1995, שישה שבועות מייד לאחר הרצח. הוא התבסס על המידע שהיה בפני הועדה באותה העת. הועדה עצמה התכנסה בזמנים שהרוחות לוהטות, שהאוירה סוערת, כאשר אנשים שיש בידיהם מידע השונה משהיה ידוע בפומבי באותה עת, או שטרם התפרסם, מהססים להגיע אל הועדה למסור עדותם.

12. המנדט שהיה בידי הועדה היה מצומצם. על פי כתב המינוי לועדה, הועדה נתכנסה לדון בהיערכות הבטחונית והמודיעינית ובכל הקשור לאבטחת האישים בכלל ובעצרת בה אירע הרצח בפרט. יתר השאלות העולות הקשורות לרצח, המבוססות על עובדות שאין להן עוררין, לא היו בסמכות הועדה לחקרן. עובדות נחרצות אלה לא עומדות בקנה אחד עם מסקנות ועדת שמגר.

13. "הועדה הציבורית לחקירת האמת מאחורי רצח רבין" נוסדה על מנת להביא לועדת חקירה ממלכתית ציבורית, אשר תפתור את הבעיות הללו. בחודש נובמבר 2001 כינסה הועדה כנס רב משתתפים, ובו דנה, בין היתר, בסוגיות המפורטות להלן.

מסקנות ועדת שמגר

14. ועדת שמגר קבעה, כי יצחק רבין ז"ל, נרצח בליל ה-4 בנובמבר 1995, בשעה 21:45, בכיכר מלכי ישראל לשעבר, בידי המתנקש, יגאל עמיר. הועדה קבעה כי שלושה קליעים נורו בעת הארוע מאקדחו של יגאל עמיר, שניים מהם פגעו בראש הממשלה, ואחד פגע במאבטחו, יורם רובין: הקליע הראשון נורה מטווח של כ-50 ס"מ (ואולי מעט פחות) ופגע בגבו של יצחק רבין, השני פגע בידו של המאבטח רובין, והשלישי פגע במותנו של יצחק רבין, לאחר שרבין התכופף ונטה כלפי מטה.

מצ"ב א': דו"ח ועדת שמגר בעמ' 30-31.

15. מסקנה זו אינה מתיישבת עם דו"חות המעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל, עם דו"חות בית החולים "איכילוב" אליו הגיע יצחק רבין לאחר הארוע, אם הדו"ח הפתולוגי של המכון לרפואה משפטית באבו-כביר, ועם רשימת עדויות שנמסרו לועדת שמגר עצמה. הסתירות שמעלים הדו"חות הרשמיים של מדינת ישראל, בינם לבין עצמם ובינם לבין מסקנות הועדה, מעלות ספק רב בנוגע לנכונות מסקנות ועדת שמגר באשר לרצח. או במלים אחרות, ועד כמה שישמע הדבר בלתי יאומן, ספק רב, אם מותו של יצחק רבין ז"ל נגרם כתוצאה מירי שביצע יגאל עמיר.

הקליעים

16. הקליעים שנורו מהאקדח

בליל הרצח, בשעה 00:50, נמסרו לידי המעבדה לזיהוי פלילי של מטה המשטרה הארצי בירושלים (להלן: "המז"פ") הראיות החשובות ביותר בכל הארוע: כלי הירי, האקדח ששימש את המתנקש בעת הירי, ושלושת התרמילים הריקים של שלושת הכדורים שנורו מהאקדח בשעת הארוע. האקדח והתרמילים סומנו כ"מוצגים" עובר למסירתם לידי המז"פ לבדיקה, שכן אלו, לפי הנטען, הם האקדח והכדורים שפגעו בראש המשלה המנוח ויצחק רבין.

חוקר המז"פ, ברנרד שכטר, קיבל את האקדח והתרמילים לידיו ממשטרת ישראל, וקבע לגביהם את הממצאים הבאים (תיק מז"פ זב/08-15206/95

א. כלי הירי הינו אקדח מסוג ברטה (BERETTA) תוצרת איטליה, מודל 84F, קליבר 9 מ"מ קצר, מספר סידורי D98231Y.

מחסנית האקדח היתה טעונה ב-8 כדורים חיים קליבר 9 מ"מ קצר בצבע נחושת, 4 כדורים מהם רגילים (מסוג FMJ) ו-4 כדורים מהם עם ראש חלול וכדורית מתכת בתוכם (להלן: "כדורי הולופוינט"). הכדורים היו מסודרים במחסנית על פי הסדר הבא, מהכדור העליון לכדור התחתון:

1. כדור רגיל
2. כדור הולופוינט
3. כדור הולופוינט
4. כדור רגיל
5. כדור הולופוינט
6. כדור רגיל
7. כדור הולופוינט
8. כדור רגיל

כדורי ההולופוינט היו תוצר של יצור עצמי. מדובר בכדורי נחושת רגילים, אשר בקצה שלהם נקדח חור, ולתוכו הוכנסה כדורית פלדה בקוטר 5.5 מ"מ במשקל 0.7 גרם. חוקר המז"פ, ברנרד שכטר, כותב בחוות דעתו, כי לדעתו, מטרת כדורית הפלדה שהוכנסה לקליעים הינה לאפשר לקליע לחדור עמוק יותר לתווך (MEDIA) אליו נורה, בהשוואה לעומק החדירה של אותו הקליע ללא הכדורית.

ב. בתוך מיכל פלסטיק לסרט צילום בצבע לבן נמצאו שלושה תרמילים קליבר 9 מ"מ קצר, סימול בסיס "WIN".

מצ"ב ב': חוות הדעת של ברנרד שכטר.

17. הקליעים שהוצאו מהגופה

ביום 05 בנובמבר 1995 התקבל אצל חוקר המז"פ, ברנרד שכטר, שני הכדורים, שלפי הנטען, פגעו ביצחק רבין והרגוהו. הכדורים סומנו כ"מוצגים" עובר למסירתם לידי המז"פ, ותיאורם כדלקמן:

א. קליע בצבע אפור מסוג הולופוינט SILVER-TIP, תוצרת וינצ'סטר, משקל מדוד 5.49 גר'. הקליע הוחזק בתוך מיכל פלסטיק סגור בפקק בצבע כחול, עליו כתוב "קליע מבית חזה ימין, יצחק רבין".

ב. קליע בצבע אפור מסוג הולופוינט SILVER-TIP, תוצרת ויצ'סטר, משקל מדוד 5.52 גר'. הקליע הוחזק בתוך מיכל פלסטיק סגור עליו כתוב: "קליע מריאה שמאל, רבין יצחק".

ראה חוות הדעת (נספח ב').

18. מהשוואת שתי ערכות המוצגים הללו, הכדורים אשר נותרו במחסנית האקדח של יגאל עמיר, והכדורים אשר נורו ביצחק רבין, עולה, כי הכדורים שנורו ביצחק רבין אינם מסוג הכדורים שנורו מאקדחו של יגאל עמיר. באקדחו של יגאל עמיר נמצאו כדורי הולופוינט אשר יוצרו בתוצרת עצמית, העשויים נחושת. ביצחק רבין פגעו כדורי הולופוינט מתוצרת וינצ'סטר מסוג SILVER-TIP, העשויים עופרת. הכדורים שנותרו במחסנית האקדח של יגאל עמיר הינם כדורים רגילים, חלולים כשבראשם מצויה כדורית פלדה, או בלתי חלולים עשויים מקשה אחת, מסוג FMJ העשויים נחושת. הקליעים שהוצאו מגופתו של יצחק רבין הינם כדורי SILVER-TIP העשויים עופרת, כולם מקשה אחת. הקליעים אינם אותם קליעים.

19. דו"ח מעבדה נוסף, אשר תומך במסקנה הבלתי נמנעת, כי הכדורים שנורו מאקדחו של עמיר אינם הכדורים שנורו ביצחק רבין, הינו דו"ח של חוקר מז"פ אחר במטה המשטרה הארצי בירושלים, ברוך גלטשטיין.

20. בתאריך 05 בנובמבר 1995 קיבל חוקר המז"פ, ברוך גלטשטיין, את בגדי ראש הממשלה ובגדי המאבטח לבדיקת הירי. חוקר המז"פ קיבל את הז'קט שלבש רבין בליל הארוע, ז'קט בצבע כחול (תיק מז"פ זב/09-15206/95).

בדיקת הז'קט של ראש הממשלה העלתה, כי סמוך לחלק האמצעי העליון של גב הז'קט, קרוב לתפר מצידו הימני, נמצא חור בקוטר של כ-0.7 ס"מ. בשולי החור וסביבו נמצאה כמות קטנה של פיוח וכמות ניכרת של עופרת ושרידי אבק שריפה.

סמוך לחלק השמאלי התחתון של גב הז'קט נמצא קרע באורך כ-6 ס"מ. באיזור התחתון של הקרע וסביבו נמצאה כמות גדולה מאוד של פיוח ועופרת וכמות קטנה מאוד של שרידי אבק שריפה.

בכדורים שפגעו ברבין, לא היה סימן לנחושת. היו אלה כדורים עשויים עופרת בלבד. הכדורים שנמצאו באקדחו של עמיר, לעומת זאת, היו כולם נחושת, עם כדורית קטנה של פלדה בראשם. כאמור, לא נמצא שום ממצא עשוי נחושת.

מצ"ב ג': חוות הדעת של חוקר המז"פ, ברוך גלטשטיין.

21. הטענה כי הקליעים שנורו מאקדחו של עמיר הם לא אותם קליעים שהוצאו מגופת ראש הממשלה מתחזקת לאור חוות דעתו של פרופ' היס. בחוות הדעת מתאר פרופ' היס את הקליעים שהוצאו מגופתו של יצחק רבין ומיקומם, כדלקמן:

"קליע מתכתי מעוך בצבע אפור עם ליבת עופרת מעוכה בצורת פטריה בקוטר כ-9 מ"מ, נמצא מתחת לרקמת השומן". "ושם נמצא קליע מתכתי מעוך בצבע אפור עם ליבת עופרת מעוכה בצורת פטריה בקוטר כ-9 מ"מ שהועבר למיכל מיוחד".

מצ"ב ד': חוות הדעת של פרופ' היס.

22. הקליעים שהוצאו מהגופה עשויים כולם עופרת, ללא כל נחושת, והם עשויים מקשה אחת. דהיינו, אין הם מורכבים מקליע ובראשו כדורית פלדה, אלא מקשה אחת של עופרת. ואילו כדורי ההולופוינט שנמצאו במחסנית של יגאל עמיר עשויים היו שני חלקים: קליע נחושת חלול ובתוכו כדורית פלדה. ההבדל המשמעותי הנ"ל עורר תמיהה וחשד גם אצל חוקר המז"פ, ברנרד שכטר.

23. לאחר שמצא, כי הקליעים שנמצאו במחסנית אקדחו של יגאל עמיר, שונים מהכדורים שנמצאו בגופתו של יצחק רבין ז"ל, ביקש חוקר המז"פ לחפש בגופתו של יצחק רבין את אותן כדוריות קטנות שהיו אמורות להיות מצורפות לקליעים החלולים. הוא ביקש מפרופ' היס לבדוק בבדיקות הרנטגן האם יש כדוריות בגופה. כך העיד ברנרד שכטר במשפטו של יגאל עמיר:

"ברנטגן. ביקשתי שיחפשו כדורים בגופה. אני לא זוכר מתי ביקשתי זאת. שאלתי בערך 5 פעמים אחרי שראיתי את התחמושת שהגיעה לתיק, שהיתה כדורית בתוך 4 כדורים, ולכן שאלתי את הפתולוג ד"ר היס, נא לבדוק את הרנטגן ויתכן שיש כדורית. הוא אמר שבדק בדק בדק ולא מצא".

24. בדו"ח ועדת שמגר אין הסבר לסתירה הנ"ל, הקיימת בין הקליעים שנמצאו באקדחו של יגאל עמיר, ואשר הטענה לגביהם כי נורו ממנו, לבין הקליעים שנמצאו בפועל בגופו של יצחק רבין. בהתאם לזאת, אין מענה לספק המבוסס המתעורר לאור ההבדלים הנ"ל, כי יתכן ויצחק רבין לא נורה מאקדחו של יגאל עמיר.

טווח הירי

25. ועדת שמגר קבעה בחוות דעתה, כי המתנקש, יגאל עמיר, ירה בגבו של יצחק רבין מטווח של כ-50 ס"מ. אחר כך ירה במתנו לאחר שיצחק רבין התכופף ונטה מטה.

26. חוות דעתו של ברוך גלטשטיין, קובעת, לעומת זאת, אחרת. לפי הבדיקה המעבדתית שביצע חוקר המז"פ, ברוך גלטשטיין, עולה, כי על פי תוצאות הבדיקה, את היריה הראשונה ירה עמיר בגבו של ראש הממשלה מטווח של פחות מ-25 ס"מ, ואת היריה השניה ירה במותנו מטווח מגע.

27. בחוות דעתו פירש חוקר המז"פ, ברוך גלטשטיין, את ממצאיו וקבע, כי החור הראשון בז'קט, זה שנוצר בגבו של יצחק רבין, הוא, בסבירות גבוהה, חור כניסת קליע שנורה מטווח הקטן מ-25 ס"מ, או אפילו מטווח מגע. החור השני בז'קט, זה שנורה במותנו של רבין, הינו בסבירות גבוהה מאוד, חור כניסת קליע שנורה מטווח מגע.

28. בעדותו במשפט הרצח של יגאל עמיר, הסביר ברוך גלטשטיין את אופן הבדיקה שמתבצעת לקביעת טווח הירי:

"ככל שגדל מרחק הירי הריכוז של אותם החלקיקים הולך וקטן וגם הפיזור שלהם משתנה. בירי מטווח מגע יש מאפיינים נוספים בטווח מגע כתוצאה מהגזים הנפלטים מהקנה מוצאים סימני קריעה בבגד ופיוח רב, אלה מהפיינים שאופייניים ק לירי מגע.
בז'קט של ראש הממשלה, בגב הז'קט, בחלק העליון שלו, הוא מימין לתפר מצאתי חור ירי, כפי שמפורט בעמ' 2 של חווה"ד, שעל פי פיזור אבק השריפה סביבו והעופרת הוא נורה מתחת ל-25 ס"מ.
חור הירי השני היה בתחתיתו של הז'קט, מצד שמאל, והיו לו מאפיינים של ירי מגע שכללו פיוח רב וכמות גדולה של עופרת וקריעה באורך 6 ס"מ, שהם מאפיינים קלאסיים לירי מגע".

29. ועדת שמגר קבעה, כפי שאמרנו בתחילה, כי יצחק רבין נורה מטווח של חמישים ס"מ (ואולי קצת פחות). מעבר לקביעה עובדתית זו, אין אף עדות סותרת הטוענת, כי יגאל עמיר עמד במרחק קצר יותר מראש הממשלה. להפך, עדים רבים מרחיקים את עמיר ממקום הליכתו של ראש הממשלה אף למרחק של מטר ומטר וחצי. סרט הוידאו של אירועי הרצח, אשר צולם על ידי הצלם החובב, רוני קמפלר, מעמיד את עמיר במרחק של לפחות חצי מטר מראש הממשלה בעת יריתו הראשונה, ורחוק מזה ביריה השניה. כך גם מחייב ההגיון. אם רבין נפל לאחר היריה הראשונה, המרחק בינו לבין היורה אך גדל.

30. כיצד איפוא מתיישבת קביעתו של מומחה המז"פ בנוגע לטווח המגע עם ממצאי ועדת שמגר? אם יגאל עמיר לא התקרב ליצחק רבין אלא עד טווח של 50 ס"מ, מי ירה ביצחק רבין פעם ראשונה מטווח של פחות מ-25 ס"מ, ופעם שניה מטווח מגע?

31. סיכום מערך הטיפול הרפואי שניתן ליצחק רבין בנסיונות להציל את חייו תומך אף הוא בטענה, כי רבין נורה מטווח אפסי. על פי "סיכום המהלך הקליני", אשר נחתם על ידי שלושת הרופאים שטיפלו ברבין באותו ערב, ד"ר י. קלוגר, מנהל מערך הטראומה, ד"ר מ. גוטמן, סגן מנהל מחלקת כירורגית ב' ו-ג', ופרופ' י. קלאוזנר, מנהלת מחלקת כירורגית, פצעי הכניסה שנמצאו על גופתו של יצחק רבין היו לא מפוייחים.

32. אי ישוב סתירה זו מעלה בשנית את המסקנה המזעזעת, כי יתכן שלא היה זה יגאל עמיר שהביא למותו של ראש הממשלה.

הדו"חות הרפואיים

33. סתירה אחרת עולה מהדו"חות הרפואיים שנרשמו בערב הרצח, לאחר שהגיע ראש הממשלה לבית החולים "איכילוב", במסגרת הנסיונות להציל את חייו, ולבסוף, במסגרת קביעת מותו.

34. בדו"חות הרפואיים שנרשמו על ידי הצוות הרפואי שטיפל ביצחק רבין עת הגיעו לבית החולים נקבע, כי הקליע הראשון שנורה לעבר ראש הממשלה פילח את גבו מתחת לעצם השכם, עבר דרך הריאה, פגע בעמוד השדרה במקום החיבור של הצלע לחוליה, ונעצר בקדמת בית החזה הימני (איזור צלע 2, 3). כדור זה גרם לשבירת חוליות עמוד השדרה בין D5 ל-D6. הקליע השני שפגע במותנו של ראש הממשלה עבר ממותנו השמאלי כלפי מעלה, קרע את הטחול והסרעפת ונעצר בשער הריאה השמאלית.

מצ"ב ה': הדו"חות הרפואיים.

35. אדם שנפגע בעמוד השדרה, שחוליה בעמוד השדרה שלו נפגעת (ובמקום אחד נכתב מתרסקת), סביר להניח שיסבול משוק ספינלי, ומייד נופל על רגליו. לא כך ראש הממשלה.

36. בקלטת הוידאו אשר צולמה ערב הארוע על ידי הצלם החובב, רוני קמפלר, נראה שרבין כלל לא נפגע מהיריה שנורתה בגבו. בקלטת נצפה רבין שומע את היריה הראשונה, מפנה את פניו לאחור לברר את פשר קול הירי, ללא כל רתיעה, וממשיך בצעדיו לעבר מכוניתו. בניגוד למצופה ממנו על פי מדע הרפואה, רבין לא נופל על רגליו כתוצאה מהירי בגבו. ירי אשר נטען לגביו, כי הביא לריסוק עמוד השדרה, לא גרם לו לרבין באותו רגע אלא להסיט את מבטו אחרונית לברר את מקור הירי, ולהמשיך לצעוד לעבר מכוניתו.

37. לא זו אף זו. מעדותו של המאבטח, יורם רובין, בפני ועדת שמגר, עולה, כי רבין התנהג בצורה שלא ניכרו בה כל אותות פגיעה כלשהי, קל וחומר פגיעה בעמוד השדרה:

"זיהיתי הפסקת ירי. ראיתי שהיה מטח, וזיהיתי. אמרתי (לעצמי) הפסקת ירי. מישהו קפץ. אמרתי לו 'יצחק, אתה שומע רק לי, לאף אחד אחר אתה לא שומע'. ותוך כדי תנועה הוא עוזר לי לקום. זאת אומרת, הוא שיתף איתי פעולה. יכול להיות שזה השלב הראשוני של איבוד ההכרה, אני לא יודע מה. זינקנו, בפירוש זינקנו. אני התפלאתי, אחרי זה כשאני משחזר, איך בן אדם בגיל כזה, איך יכולנו לקפוץ ככה".

38. במלים אחרות, רבין, לאחר פגיעה בעמוד השדרה, פגיעה אשר אמורה לפגוע בשתי חוליות בעמוד השדרה, נראה כשהוא ממשיך ללכת, מתבונן לאחור לברר מה פשר היריה, אינו נופל ארצה, אלא רק עם דחיפתו של מאבטחו, רובין, ובהוראתו של האחרון, קם ומזנק לעבר הרכב.

39. התנהגות זו מתיישבת רק עם מסקנה אחת הגיונית: שרבין לא נפגע בעמוד השדרה בשעת הארוע.

40. גם במותנו לא נפגע רבין בעת הארוע. היריה השניה, כאמור, היתה מסלול מיוחד של קליע החודר ממותנו השמאלית של ראש הממשלה, עולה מעלה לכיוון הטחול והסרעפת, ונעצר באונת הריאה השמאלית. רובין שמע יריה נוספת כשהם שכובים על הארץ. דהיינו, היריה הנוספת שפגעה לכאורה במותנו של ראש הממשלה, זו היריה המתוארת לעיל, פגעה בראש הממשלה כשהוא שוכב על הרצפה. על מנת שהכדור יפגע ברבין במסלול שעבר, דהיינו מלמטה כלפי מעלה, וכשהוא נורה מטווח אפס, היה על ראש הממשלה להתכופף לתנוחה מאוד מסויימת, כאשר מותנו גבוה יותר מראשו, ועל יגאל עמיר היה להתכופף אף הוא אל עבר מותנו של ראש הממשלה, להתקרב אליו, ולירות בו לכיוון מטה מטווח אפס.

41. לא זה ולא זה קרו. ראש הממשלה לא התכופף. וודאי שלא הרכין את ראשו כלפי מטה נמוך יותר ממותנו. הוא נשכב על הרצפה כשרובין מסוכך עליו. יגאל עמיר לא כופף את ידו לרגע, ולא התכופף בעצמו. וודאי שלא כרע על ברכיו כדי לירות בראש הממשלה מטווח אפס. על פי סרט הוידאו המתעד את הרצח, המשיך עמיר לירות את יריותיו במאוזן, בקומה זקופה, כשידו מושטת קדימה במקביל לקרקע, וכך גם נתפס על ידי אנשי הבטחון, כשהוא בעמידה זקופה.

42. מניתוח הדברים האמורים עולה שוב השאלה הבלתי נמנעת, האם באמת יגאל עמיר ירה בראש הממשלה את שתי היריות הקטלניות שגרמו למותו? ואם התשובה לכך חיובית, כיצד מסתדר הדבר עם הממצאים הרשמיים, אשר אין עליהם חולק, המורים אחרת?

43. דבר נוסף מבליט את חוסר העקביות בכל הקשור לממצאים הרפואיים של יצחק רבין. דומה, כי חוות הדעת של נתיחת הגופה שביצע פרופ' היס מנסה להסתיר את העובדה, כי רבין נפגע בעמוד השדרה כתוצאה מהירי. בכל חוות הדעת שלו, חוזר פרופ' היס ומדגיש, כי לא נתגלו שום שברים בעמוד השדרה, וכי לא נגרמה שום פגיעה לעמוד השדרה.

ראה חוות הדעת (נספח ד').

44. זאת, שעה ששלושת הדו"חות הרפואיים השונים, אשר סקרו את פעולות ההצלה והנתיחה שביצעו הרופאים ביצחק רבין בתוככי בית החולים, ציינו מפורשות, כי חוליות D5 ו-D6 נפגעו, וכי רבין סבל מהלם ספינלי.

ראה הדוח"ות הרפואיים (נספח ה').

45. מתי איפוא ארעה הפגיעה הקטלנית? לפי כל הראיות, רבין לא נפגע כתוצאה מהירי בכיכר מלכי ישראל. לא היתה עדות אחת שאישרה, כי רבין אכן נפגע בגופו. להיפך. כל העדויות הצביעו על כך, שנכון לאותה עת, לא היה ספק כי רבין לא נפגע.

46. גם אשתו של יצחק רבין ז"ל, לאה רבין ז"ל, לא ראתה בעת הארוע שום סימני כאב על פניו של בעלה, טרם נפרדה ממנו לרכב שפינה אותה מהזירה. בספרה "הולכת בדרכו" כותבת הגב' רבין:

"המראה של המאבטחים הכורעים מעל יצחק שב והופיע לנגד עיניי. היה איום והם גוננו עליו מפני האיום הזה. כשהתבוננתי ביצחק להרף עין, לפני שנעלם מתחת למאבטחים, הוא נראה בסדר גמור".

מצ"ב ו': עמודים 23-24 בספרה של לאה רבין, "הולכת בדרכו".

47. גם כל כתמי דם לא נמצאו בזירת הארוע. לא נמצאו כתמי דם על הרצפה, במקום בו נפל יצחק רבין, על אף שנורה פעמיים, יריה אחת בטחול ובסרעפת, ועל אף שאיבד, על פי הדו"חות הרפואיים, 8 מנות דם.

48. לא נמצאו גם כל שרידי דם על קליעי ההולופוינט שנורו, כביכול, מאקדחו של יגאל עמיר, ואשר הובאו לבדיקת המעבדה. גם שרידי רקמות לא נמצאו על קליעי ההולפוינט הללו. קליעים אלו, הנפתחים בתוך הגוף כפרטיה, חייבים לשאת עליהם שרידי רקמות שעה שחודרים אל הגופה.

49. על כל אלה ניתן להוסיף את הסברה, כי יתכן אף, ויצחק רבין נורה שלוש פעמים (ולא פעמיים כאמור בדו"ח ועדת שמגר). הן שמעון פרס, אשר היה עד לארוע ושהה במהלך הפעולות הרפואיות שבוצעו ברבין בתחומי בית החולים, הן גבי ברבש, מנכ"ל משרד הבריאות בשעתו, אשר נכח אף הוא במהלך ההליכים הרפואיים שנערכו ברבין, והן אפרים סנה, שר הבריאות בשעתו, הודיעו כולם כאחד, כי יצחק רבין נורה שלוש פעמים. הדו"ח הרפואי של ד"ר גוטמן, המאושר על ידי אנשי הצוות הרפואי שביצע את ההליכים הרפואיים ברבין, מציין במפורש כי היה פצע כניסה בחזה בשכמה הימנית. פצע זה לא הוזכר בין מסקנותיו הרשמיות של הרצח.

50. הסתירות הן רבות. הסברות רבות עוד יותר. לא על אלה ולא על אלה ניתן מענה בדו"ח ועדת שמגר. אלה ואלה מחייבות חקירה חוזרת של הרצח.

העדר שרידי ירי

51. בליל הארוע, ערך פקד אריה משה, מהמעבדה הניידת לזירת העבירה של המעבדה לזיהוי פלילי, בדיקת ממצאי שרידי ירי על ידיו של יגאל עמיר. הבדיקה נעשתה בשעה 22:15. הבדיקה, Feroprint, נעשתה על ידיו של יגאל עמיר, אשר צולמו בצבע ובשחור לבן.

52. תוצאות בדיקה זו היו, כי לא נמצאו על ידיו של יגאל עמיר שרידי ירי, או בלשון הדו"ח, לא נמצאה בידיו של יגאל עמיר 'תגובה בעלת משמעות'.

מצ"ב ח': דו"ח המעבדה לזיהוי פלילי מיום 13.11.95.

53. בתום הבדיקה נלקחו דגימות משערו של יגאל עמיר ומידיו, לשם עריכת בדיקה מעבדתית לגילוי שרידי ירי.

54. למחרת, ביום ה-5.11.95, נעשתה הבדיקה המעבדתית לגבי הדגימות שנלקחו. הבדיקה נעשתה על ידי רפ"ק נדב לוין, ראש מעבדת סימנים וחומרים מהמחלקה לזיהוי פלילי.

55. תוצאות הבדיקה היו כדלקמן:

במדגם משערו של יגאל עמיר, נמצא חלקיק אחד אותו ניתן לזהות כשריד ירי.

במדגם מידיו של יגאל עמיר לא נמצאו כל חלקיקים אותם ניתן לזהות כשרידי ירי.

מצ"ב ט': דו"ח המעבדה לזיהוי פלילי מיום 14.11.95.

56. יצויין, כי גם לאחר חמישה ימים מכתיבת הדו"ח הנ"ל, בדו"ח המסכם מיום 19.11.95, הגיע החוקר לאותה תוצאה של העדר שרידי ירי בידיו של עמיר וממצא של חלקיק אחד שניתן לזהות כשרידי ירי בשערו של עמיר.

57. אלא, שבדו"ח זה, אשר נכתב חמישה עשר יום לאחר הרצח, נרשמה לפתע תוצאה של ערכה נוספת חדשה, אשר לא בא זכרה בשום מקום קודם לכן, המתוארת בדו"ח כ"ערכה מס' 2". בשום מקום לא נאמר כי נלקחו מיגאל עמיר שתי ערכות, או שתי דגימות. הדבר אף איננו מקובל. הערכה לבדיקת שרירי ירי מתקבלת כאשר מדביקים נייר דביק על גב כף היד, לצורך קליטת שרידי הירי. על כן אין כלל אפקטיביות להדבקת נייר נוסף על גב כף היד, כששרידי הירי כבר הוסרו בערכה הראשונה. דבר זה, של השגת ערכה נוספת, יוגדר יותר כתמוה, חסר פשר, ותוצאותיו אמורות להיות נמוכות יותר מאשר בבדיקה הראשונה. ברם, כאמור, בכל זאת נרשמו בדו"ח תוצאות של שתי בדיקות. בערכה המסומנת "ערכה מס' 2" נמצאו לפתע חלקיקים רבים בכפות ידיו של יגאל עמיר, אותם ניתן לזהות כשרידי ירי.

סרק, סרק

58. כל התמיהות הללו, כל השאלות הללו אשר אין להן מענה, עלולות להוביל, בין היתר, למסקנה שונה מהמסקנה אליה הגיעה ועדת שמגר, והיא, כי ככל הנראה, לא יגאל עמיר היה זה שירה ביצחק רבין את אותם כדורים קטלניים אשר הביאו למותו. וכי יתכן, כי מאקדחו של יגאל עמיר נורו אך כדורי סרק לעברו של ראש הממשלה.

59. מסקנה זו קורמת עור וגידים לאור העדויות המשמעותיות הרבות של אנשי משטרה ושב"כ, אשר העידו, רובם ככולם, כי הכדורים שנורו בזירת הארוע לא נשמעו כדורים אמיתיים, או כי שמעו אנשים בזירת הרצח הצועקים כי מדובר בכדורי סרק, כדורים שאינם אמיתיים.

60. אמנם, ועדת שמגר דנה בשאלה מי צעק את המילים "סרק סרק", והגיעה למסקנה שאין ביכולתה להכריע בסוגיה. ואולם הועדה כלל לא דנה ולא ביקשה לבחון את ההשלכות של עצם היות הכדורים כדורי סרק. לעובדה, כי בעיני כל הנוכחים בזירת הרצח, הכדורים שנורו מאקדחו של יגאל עמיר לא נשמעו כדורים אמיתיים, עלולות להיות השלכות משמעותיות ביותר על עצם ביצוע הרצח. לאור שרשרת העדויות שיתכן ולא כולן הובאו בפני הועדה, עולה ומצטיירת התמונה, כי ככל הנראה, הכדורים שנורו מאקדחו של יגאל עמיר, אכן היו כדורי סרק. אלא אם יובהר אחרת.
א. עד התביעה במשפטו של יגאל עמיר, רונן עמרם, העיד: "כשאני עם הפנים לקהל שמעתי יריה, זה לא נשמע כמו יריה אלא פיצוץ שהיה שניה ועוד שניה ועוד שני ניפוצים, זה לא נשמע כמו יריה בהתחלה... חשבתי אולי זרקו נפץ...". וכן: "תוך כדי תנועה שמאלה אחורה, הסתובבתי לאחור עמדו מסביבי שוטרים והיה מאבטח שצעק לכיוון אם זה אמיתי או סרק". העד נשאל בהמשך: "למה חשבת שהכדורים לא אמיתיים?" והוא השיב: "העוצמה היתה חלשה מידי לירי אקדח".

ב. המאבטח, יורם רובין, העיד: "שמעתי שאומרים כדורי סרק... זה אקדח סרק, סרק סרק...".

ג. עד ההגנה, ש. (מהשב"כ), העיד: "שמעתי שלוש יריות, בעוצמת ירי. אני חשבתי שזה משהו שהוא פחות מרגיל שאני רגיל לשמוע. בעוצמה נמוכה ממה שאני רגיל בד"כ לשמוע". וכן: "אני זוכר אחד השוטר שלבש בגדים כחולים, צעק אלה הם כדורי סרק. או אקדח צעצוע. משהו כזה".

ד. עד ההגנה, ע. (מהשב"כ), העיד: "תוך כדי הירי, שמעתי יריה אחת, ותוך כדי הירי שמעתי מאחורי זה לא אמיתי זה לא אמיתי, אני לא יודע לייחס אותם ליורה. אך זה נאמר בצורה מפורשת".

ה. עד ההגנה, א. (מהשב"כ), נשאל: "מה לגבי צליל הירי"? והוא השיב: "צליל הירי נשמע חלש".

ו. עד ההגנה, אבי יהב, העיד: "זה לא נשמע כמו יריה, ואם כבר יריה זה היה אולי כדור עקר או נפל".

ז. עד ההגנה, אפרון משה, העיד: "זה היה רעש עמום... שמעתי צעקות. שמעתי זה דמה, זה סרק משהו בסגנון. הצעקות באו מכיוון היריה, היתה המולה".

ח. עדי הגנה נוספים הצהירו כדלקמן:

"ואז אני שומע את אחד השוטרים צועק חברה להירגע זה כדורי סרק...",

"בוודאות אני זוכר שמישהו צועק בהתקהלות שהיתה ליד המדרגות "זה לא אמיתי",

"ובמקביל ליריה צעקות "זה לא אמיתי", "זה לא אמיתי"...",

"אני שמעתי צעקה תוך כדי הירי, לא שמעתי זאת בודאות מהיורה, שמעתי צעקה כזו במקביל לירי".

61. לא זו אף זו; גם אנשי השב"כ עצמו, הישות המקצועית ביותר שפעלה שם בשטח, היו בטוחים שאין מדובר בירי אמיתי, אלא רק בנסיון סרק. כפועל יוצא, מייד לאחר קרות הארוע, לא הובילו אנשי השב"כ את לאה רבין לבית החולים "איכילוב", אלא הובילוה למטה השב"כ בתל-אביב. נוסף על כך, במהלך כל הנסיעה, שבו אנשי השב"כ שהיו ברכב והבטיחו ללאה רבין, כי בעלה, יצחק רבין, לא נפגע, וכי הירי לא היה אמיתי. יצויין, כי גם לאה רבין בעצמה היתה סבורה, שלא מדובר היה בירי אמיתי. גם לה נשמעו היריות יריות סרק.

62. בספרה, "הולכת בדרכו", מתארת לאה רבין את ארועי אותו לילה:

"הוא (יצחק רבין – הח"מ) התחיל לרדת במדרגות ואני באתי בעקבותיו, במרחק מדרגה אחת, מימין. הקהל הוסיף להיצמד אלינו. מכוניות ניצבו בזו אחר זו בחניון. שמעון פרס, כך למדתי אחר כך, חשב להמתין ליצחק כדי להחליף איתו כמה דברים, אך החליט לדחות זאת להזדמנות אחרת. מנחם, הנהג שלנו, המתין ליד המכונית, נכון לסייע לי להיכנס לתוכה. הייתי עדיין על המדרגות ואילו יצחק כבר היה ליד המכונית.

שמעתי שלושה קולות נפץ קצרים. האם היו אלה זיקוקים? רעשנים? לפתע עמדתי שם לבדי. שמעתי את ההמון רוחש ומישהו צועק 'זהלא היה על אמת!'. ואז קפץ מאבטח שני ומשך אותי אל המושב הקדמי של המכונית הבאה בתור. היתה זו מכונית המאבטחים, שליוותה אותנו בדרך מביתנו אל העצרת. הקדילאק כבר שעטה קדימה – עם יצחק, עם הנהג מנחם דמתי ועם המאבטח יורם רובין.
דלתות נטרקו. המכונית שישבתי בה נדחקה קדימה והקהל הסתחרר מסביבנו בעודנו יוצאים לדרך. לאן נוסעים? מה קרה לכל הרוחות?
המכונית הבקיעה מתוך המעגל האנושי ודהרה ברחוב מבלי להתחשב ברמזורים. לא ראיתי את הקדילאק ולא שום מכונית אחרת של אנשי האבטחה. הנהג הפעיל את הפנס הכחול המהבהב על גג המכונית ולחץ על מתג האזעקה.
אינני חושבת שהבחורים ידעו בדיוק לאן הם נוסעים. מרגע שנדחקתי לתוך המכונית שאלתו אותם שוב ושוב: 'מה קרה?' והם שבו וענו בכל פעם, 'זה לא היה על אמת'.
'מה לא היה על אמת?' אין תשובה. האם הם חזרו על מה ששמענו כולנו מפיו של אחד האנשים בקהל, או על דברים, ששמעו מפי מקור מוסמך באוזניות שלהם? בסדר, אמרתי לעצמי, אנחנו בעיצומו של מצב חירום כזה או אחר. אני נתונה בידי המאבטחים. המשימה היחידה שלי היא לאפשר להם לבצע את משימתם.
נסענו כמטורפים. המכונית דהרה כמו בסרט של קלינט איסטווד – דילגה על מדרגות, חלפה ביעף בצמתים. המאבטחים היו דוממים ודרוכים, מצייתים בבירור להוראות שניתנו להם.

'לאן אנחנו נוסעים?' שאלתי.
'למטה השב"כ', נאמר לי.

'הוכנסתי לחדר צנוע והתבקשתי לשבת ליד שולחן, שעליו ניצב טלפון, ולהמתין. 'כשנדע משהו, נדווח לך', אמר לי אחד מאנשי השב"כ.
הרגעים עברו לאיטם, ואני התחלתי לחשוש שהכדורים לא היו כדורי סרק. אחדים מאנשי השב"כ, כולם צעירים לימים, יצאו ונכנסו. 'מה קרה לו?' לא חדלתי לשאול.
'אל תדאגי', נעניתי. 'כשנדע משהו, נאמר לך'. הם לא נהגו בי בקרירות או בגסות. גם להם לא היה שום מידע.

שני משפטים מסתוריים שאמר איש השב"כ חדרו לאוזניי: 'אחד נפצע קשה, השני נפצע קל'.
'איפה הוא?' שאלתי בדרך נואשת שחייבה תשובה.
'באיכילוב', הם הודו סוף סוף. לא היה לי ספק שיצחק הוא שנפצע קשה. עכשיו כבר עברו עשרים דקות מאז הגענו למטה השב"כ, וחשתי היטב בפאניקה הגואה מסביבי. 'קחו אותי מיד לבית החולים', דרשתי".
אילו יצחק היה הפצוע הלא רציני, הם היו אומרים לי. והם לא אמרו דבר. משהו רע מאוד קרה לו.

ראה העמודים הרלוונטים בספר (נספח ו').

63. העובדה, כי לאה רבין נלקחה למטה השב"כ ולא לבית החולים, כצפוי במקרה שכזה, ושלכל אורך הדרך הובטח לה בצורה מאוד משמעית כי מדובר בנסיון סרק, וכי הכדורים לא היו אמיתיים, עלולה להוביל למסקנה אחרת, מסקנה שניתן להגדירה כמרחיקת לכת, אם כי לא ניתן להגדירה כבלתי אפשרית, והיא, שאנשי השב"כ נהגו בלאה רבין כך, הואיל וציפו שהכדורים יהיו כדורי סרק. או במלים אחרות, הואיל וידעו, כי יהיה נסיון התנקשות בראש הממשלה אשר הכדורים שישמשו בו יהיו כדורי סרק.

64. מסקנה זו הולכת וקורמת עור וגידים לאור התכונות הנוספות שנתגלו בשטח בעת ארוע הרצח. מייד לאחר הרצח, עוד טרם נודע דבר הרצח ברבים, ואף לא בכלי התקשורת, שלח סוכן השב"כ, אבישי רביב, אשר נכח בזירת הרצח בעת המעשה, הודעות בביפרים לכל העיתונים בנוסח "הפעם פספסנו. בפעם הבאה נצליח". לא ניתן להתעלם מהשאלה, כיצד עוד טרם נודע דבר הפגיעה בראש הממשלה, ידע אבישי רביב, שהיתה פגיעה בראש הממשלה, ומדוע סבר שהיתה זו פגיעת סרק. כמו כן, זירת הרצח, אשר אמורה היתה להיות "שטח סטרילי" נתגלתה כפרוצה לכל עבר וכמו מזמינה מעשה פגיעה בראש הממשלה. נתונים אלו עלולים להצביע על כך, כי השב"כ, על סוכניו, לכאורה, ציפה לנסיון התנקשות כושל בראש הממשלה.

65. תמיהות אלה, שאין להן פשר, ועוד נוספות עליהן שלא הובאו כאן מחמת קוצר היריעה, עלולות להוביל למסקנה המפחידה, כי אנשי השב"כ עצמם הם אלה שתכננו את נסיון ההתנקשות. הם אלה שידעו שיגאל עמיר או מישהו אחר עתיד לפגוע בראש הממשלה, פינו לו את השטח, וציפו כי הכדורים שיירו מהאקדח יהיו סרק בלבד. זו הסיבה שהובילו את לאה רבין למטה השב"כ ולא לבית החולים, והבטיחו לה לאורך כל הדרך שמדובר בנסיון סרק. זו הסיבה שאבישי רביב סבר, עוד לפני שפורסם בכלל דבר הפגיעה, שהיה נסיון התנקשות בראש הממשלה, ושנסיון ההתנקשות לא צלח.

66. טענה זו, אשר מכונה בציבור הרחב "תאוריית הקונספירציה", על כל רבדיה הענפים, לא נבדקה ביסודיות על ידי ועדת שמגר. בדו"ח הועדה קיימת התייחסות ל"תאוריית הקונספירציה", אולם הועדה מודה בעצמה, כי המסקנה אליה הגיעה בנוגע לתאוריית הקונספירציה מבוססת אך ורק על העדויות שהובאו בפני הועדה. מאחר ורוב העדויות התומכות בתאוריית הקונספירציה כלל לא הובאו בפני הועדה, נותר גם עניין זה תלוי ועומד ומבקש הכרעה מבוססת.

מצ"ב י': דו"ח הועדה בעמ' 128.

67. 15 שנים לאחר דו"ח ועדת וורן, הועדה אשר חקרה את רצח הנשיא האמריקאי ג'ון פ. קנדי, הורה הקונגרס האמריקאי לפתוח בחקירה חדשה של הרצח. לשם כך הוקמה ועדת חקירה מיוחדת, United States House of Representatives, Select Committee on Assasination, אשר חקרה מחדש את הרצח. החקירה החדשה נפתחה לאור העדויות הסותרות הרבות והסברות השונות שנתגלו והועלו לאחר קרות הרצח, ואשר לא נחקרו היטב, או שלא נחקרו בכלל, על ידי ועדת וורן. לחץ הולך וגואה בציבור האמריקאי הביא את הסנט, 15 שנה לאחר הרצח, להורות על פתיחת חקירה חדשה אודות הרצח.

68. מסקנות הועדה שהוקמה היו מדהימות: בחקירה החדשה נתגלה כי המורשע ברצח, לי הארווי אוסוולד, לא ירה לבדו בנשיא קנדי. מסקנות החקירה החדשה, אשר התקבלו בחודש מרץ 1979, העלו, כי הנשיא קנדי נורה על ידי מתנקש נוסף שהיה בזירת הארוע.

69. מסתבר, איפוא, שכל אותן שמועות, עדויות, סברות או טענות, שאמריקאים רבים העלו לאחר רצח הנשיא קנדי ודרשו בתוקף בגינן את חקירת הרצח מחדש, הניבו מסקנות אחרות, שונות לחלוטין, מהמסקנות שהסיקה ועדת וורן המקורית. מסקנות, שללא ספק בראיית הזמן שלאחר הרצח, היו בחזקת מרחיקות לכת.

70. דו"ח ועדת שמגר מותיר פרצות רבות, אשר אך המעט שבהן הובא כאן, ואשר לא ניתן לכסות עליהן אלא בחקירה נוספת. סקרים שפורסמו מעלים, כי למעלה מ-53% מהציבור בישראל סבורים, כי יש מקום לבדוק את הסתירות הרבות המתעוררות בכל הקשור לארועי הרצח. ביניהם, בתו של ראש הממשלה המנוח, הגב' דליה רבין פילוסוף, אשר קראה מספר פעמים לחקור שנית את מה שהתרחש בליל ארוע הרצח.

הוצאת לשון הרע

71. הכנס שנערך על ידי אנשי הועדה הציבורית לחקירת האמת מאחורי רצח רבין בחודש נובמבר 2001, אשר דן, כאמור, בין היתר, בסוגיות האמורות לעיל, זכה לתהודה ציבורית רבת היקף. בעקבות הכנס התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום 21/12/01 במוסף "7 ימים" של סוף השבוע, כתבה על הנושא מאת הכתב, יובל קרני, תחת הכותרת "הרוקדים על הדם". דבר הכתבה עיטר את עמוד השער של המוסף, וכותרתה בדף השער היה "הרצח הכפול". הכתבה התפרשה על פני 5 וחצי עמודים, ונושאה היה "הדאגה" מהתפתחות התאוריות השונות העומדות מאחורי רצח יצחק רבין ז"ל.

מצ"ב י"א: העתק הכתבה.

72. עיקר הכתבה סבב סביב פועלם של התובעים, תמונותיהם הופיעו בכתבה, וחלקם רואיינו לכתבה.

73. מעבר לכך שהכתבה היתה בוטה ודורסנית, אשר הכפישה את שמם המקצועי וכבודם האישי של התובעים, דעותיהם הוגדרו בה כ"אבסורד", "תאוריה הזויה", והתובעים נתפסו בה כ"תמהוניים", "פנטזיורים" ו"סהרוריים", הרי שהכתבה התיייחסה לתובעים באופן מפורש כרוצחיו (השניים) של יצחק רבין ז"ל.

74. הכתבה הוכתרה בכותרת "הרוקדים על הדם". בעמוד השער של המוסף, הוכתרה הכתבה בכותרת "הרצח הכפול". במסגרת כהה שהוצבה בעמוד הראשון של הכתבה הובא דבר המערכת, וזו הכתירה את טענות התובעים כ"עלילת דם". כן ראתה בהם הכתבה בגדר "מכחישי שואה".

75. כל כינויי הגנאי הללו הופיעו בצורה גלויה ובוטה, באופן שאינו מתפרש לשני פנים. התובעים תוארו כ"רוקדים על הדם", ביטוי שמשמעו שמחה למעשה הרצח, שמחה לאידו של הנרצח. הם הואשמו במעשה של "רצח כפול" ביטוי שאינו נתון לשום פרשנות פרט להטלת אשם בתובעים, כי הם רוצחים בשנית את יצחק רבין ז"ל. "עלילת דם", הגדרת דעותיהם של התובעים, הינו ביטוי מתקופת הביניים המסמל שפיכת דם יהודי על ידי עוכרי ישראל. זהו המעשה המיוחס לתובעים על פי הכתבה.

76. ביטויים אלה הופיעו בהבלטה, באותיות גדולות של קידוש לבנה, בכתבה. הם שימשו בכותרת של הכתבה, הם שימשו בכותרת הכתבה בעמוד השער של המוסף, הם נכתבו במסגרת שחורה ומובלטת בעמוד הראשון של הכתבה כדבר המערכת.

77. הכתבה התייחסה אל התובעים כ"מכחישי רצח רבין", "מסיתים" ו"מדיחים", ובמספר מקומות שונים, הישוותה אותם הכתבה למכחישי שואה. את הכתבה עיטרה תמונת רבין במדי אס. אס., סמל להסתה ולהדחה ערב הרצח, הסתה והדחה המיוחסת לתובעים.

78. הכותרות והכינויים שכונו התובעים בהם בכתבה, והמעשים שיוחסו להם, אינם אלא הכפשה של שמם, השפלתם ועשותם מטרה לבוז לשנאה וללעג, המגיעים לכדי הוצאת שם רע על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

79. לתובעים נגרם נזק רב כתוצאה מהכתבה. העיתון "ידיעות אחרונות" הינו עיתון נפוץ ביותר, המגיע לרוב האוכלוסיה בישראל. עיתון זה כינה את התובעים "רוצחים" בעמוד השער של מוסף "7 ימים", המוסף העיקרי של העיתון, ועל פני 5 עמודים שלמים השמיץ אותם הנתבע, הכפיש את שמם, רמס את כבודם, והעליל עליהם כי הם שופכים את דמו של יצחק רבין ז"ל.

80. על אף שהכתבה באה לחקור, כביכול, את התופעה הצוברת תאוצה של העלאת סימני השאלה סביב מסקנות ועדת שמגר, היא לא הביאה אף טענה עניינית מטענות הועדה, כפי שפורט המעט שבהן בכתב תביעה זה. מטרתה של הכתבה היתה לשפוך את דמם של התובעים, להציגם כמוקצה מחמת מיאוס, והיא עשתה זאת ללא מורא, עם הרבה משוא פנים, במצח נחושה ובכוונת זדון.

81. מייד לאחר פרסום הכתבה פנו התובעים אל עורכת המוסף, הנתבעת מס' 3, בבקשה לפרסם מאמר תגובה מטעמם אשר יתפרסם באותו מוסף, ובאותו הגודל. התובעים נענו בשלילה.

82. ביום 31/12/01 פנתה ב"כ התובעים בכתב אל הנתבע מס' 1 בבקשה לפרסם כתבה זהה בגודלה לזו שנתפרסמה אודות התובעים, אשר תביא באופן אובייקטיבי (ואפילו בלתי אוהד) את טיעוני התובעים ואת הראיות והעדויות עליהם מבוססים טיעונים אלה. הכתבה תחקור באופן יסודי ומקצועי את הטיעונים, תעמיד כנגדם טיעוני נגד, אם תמצא, ואם תמצא לנכון בסופו של דבר לדחות אותם לגופו של עניין, תעשה זאת.

מצ"ב י"ב: מכתב ב"כ התובעים מיום 31/12/01.

83. הנתבע מס' 1 התעלם ממכתב זה של ב"כ התובעים.

84. התובעים וחברים נוספים מקרב הועדה, הוסיפו והתקשרו עם עורכת המוסף, הנתבעת מס' 3, בבקשה לפרסם את המאמר הנגדי, הבהירו כי נעשה להם עוול בל ישוער, ברם הנתבעת מס' 3 התעלמה מפניותיהם לחלוטין.

85. ב"כ התובעים פנתה שוב ביום 26/04/02 אל הנתבע מס' 1 בדרישה לפרסם תיקון לכתבה והכחשת הדברים והכינויים שנאמרו בה בכותרת מתאימה, במקום, במידה, בהבלטה ובדרך בה פורסמה לשון הרע.

מצ"ב י"ג: מכתב ב"כ התובעים מיום 26/04/02.

86. מכתבה של ב"כ התובעים נענה אך ביום 22/05/02, במכתב בו הסכים ב"כ הנתבעים, עוה"ד מיבי מוזר, לפרסם תגובה מטעם התובעים בגודל של 1/8 עמוד במדור "תגובות" של המוסף "7 ימים". הצעה זו, אשר עומדת על 2.5% מגודלו של פרסום לשון הרע על התובעים, ומהווה, במלים עדינות, לעג לרש, נדחתה על ידי התובעים.

מצ"ב י"ד: מכתב ב"כ הנתבעים מיום 22/05/02.
מצ"ב ט"ו: מכתב ב"כ התובעים מיום 25/06/02.

87. התובעים יטענו, כי בפרסום הכתבה עצמה, ובעצם התעלמותם של הנתבעים מבקשת התובעים לאזן את התמונה, אפילו באופן בלתי אוהד כלפי התובעים, יש הוצאת לשון הרע בזדון, המזכה את הנפגעים בפיצוי בסכום של 100,000 ש"ח כל אחד.

88. אשר על כן מתבקש כב' בית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 100,000 ש"ח לכל אחד מהם, ובסך הכל 300,000 ש"ח לשלושתם. כן מתבקש כב' בית המשפט לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

______
ניצנה דרשן-לייטנר, עו"ד
ב"כ התובעים
b:357

לפורמט Word של כתב הההגנה : http://www.bgu.ac.il/~ariehz/libel_sue/defense-yediot.doc

לפורמט Word של פסק הדין :http://www.bgu.ac.il/~ariehz/libel_sue/verdict.doc


"!! ב-8 במרס 1968 יצאה מצרים בתרועה רמה למלחמת התשה !!"



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:23   13.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. הדיאטה של רבין......{ ועוד }  
בתגובה להודעה מספר 0
 
"בביקורו האחרון בארץ הפתיע השגריר רבין את מיודעיו...
בגיזרתו החדשה האופנתית. "כמה רזית!" בירכו אותו כולם על ההישג
הספורטיבי החשוב. איך עשית את זה?"

להלן: @ דיאטת רבין {ועוד } @


מבחן התוצאה.
פ"ש



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   00:21   02.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. ''מורשת רבין'' האמיתית !!  
בתגובה להודעה מספר 24
 
מאת: חנוך ובר
1 בנובמבר 2003

יום הזיכרון השמיני למותו הטראגי של יצחק רבין, מתקרב. רבות דובר על האיש ועל "מורשתו". אחרי שמונה שנים הגיע הזמן לקבוע את מקומו בהיסטוריה של מדינת ישראל --בפרספקטיבה שקולה ועניינית -- ללא דמגוגיה, לא משמאל ולא מימין.

ללא ספק, הישגו "הגדול" של יצחק רבין היה הסכם אוסלו, שאיתו הוא יזוהה לנצח. חרוטים היטב בזיכרוננו, הינם התמונות מן המסיבה הגדולה על מדשאות הבית הלבן בספטמבר 1993, שבה יצחק רבין לחץ את ידו של יאסר ערפאת. אבל כפי שהציפיות היו אדירות כך הייתה ההתרסקות. האופוריה דאז מזמן הוחלפה בדיכאון עמוק בקרב אזרחי המדינה.

יש להודות שלולא היה נרצח, היה יצחק רבין היום איש שבור, מגונה ומנודה כי הוא הוא האיש האחראי לאסונות אוסלו שפקדו אותנו זה עשר שנים. ולכן נשאלת השאלה: האם הייתה דרך להינצל מאותה טרגדיה לאומית?

עשר שנים אחרי הסכם אוסלו רצחו חותמי אוסלו הערבים כ- 1,200 יהודים, פצעו כ- 10,000 יהודים נוספים, ובכך הרסו את חייהם של כ- 100,000 יהודים שקרוביהם אינם עימם יותר, או הפכו לנכים לכל ימי חייהם. בקני מידה אמריקאיים, קורבנות ישראל ממלחמת אוסלו הנמשכת שווים ליותר משלושה עשר אסונות של האחד עשר בספטמבר 2001.

למרות שיצחק רבין הבטיח לעם ישראל במסע הבחירות של 1992 שלא ינהל שום משא ומתן עם ארגוני הטרור, כולל אש"פ והעומד בראשו, תוך חודשים ספורים הסתבר לעם ישראל ששוב הוא הונה ע"י הפוליטיקאים שבהם הוא שם את אמונתו.

היום ידוע לנו ששמעון פרס, אותו אדם שיצחק רבין כינה "חתרן בלתי נלאה", שוב חתר מאחורי גבו, וניהל משא ומתן סודי ובלתי חוקי עם שליחיו של יאסר ערפאת. כאשר ההסכם היה מוכן, במקרה נחל צה"ל כשלון צבאי בלבנון. רבין -- הרמטכ"ל לשעבר שלא היה יכול לעמוד במצבי לחץ -- שוב נלחץ נורא, שוב נשבר -- והסכים לתחום על ההסכם ששמעון פרס בישל ללא הסכמתו המוקדמת.

הסכם כה גורלי, שרוב העם היהודי התנגד לו בצורה נחרצת, שעמד בסתירה מוחלטת להבטחתם של רבין ושל מפלגת העבודה לפני הבחירות -- דרש קבלת אישורו של העם. רבין התעלם מן העם ופנה רק לכנסת, אבל גם שם לא היה לו רוב. ולכן אחרי ששיחד שניים מן ה"תחייה", הבטיח למנותם לסגני שרים ולתת להם רכב צמוד, הצליח רבין לגייס רוב דחוק שנבנה ע"י 56 ח"כים יהודים וחמישה ערבים.

האם תהליך כה נבזי היה קורה בדמוקרטיה אמיתית, כמו ארה"ב? שם זה אפילו לא יעלה על הדעת! ומה היתה תפקידה של התקשורת באותה עת? היא תמכה בתהליך הבלתי מוסרי הזה תמיכה מלאה, מקיר לקיר!

תאוות השנאה העצמית והמזוכיזם הגיעו לשיאם (ושפלותם) בהסכם ג'נבה, שהוא הסכם אוסלו בריבוע מודל 2003. שוב התקשורת תומכת תמיכה מלאה בקבוצה סהרורית שמנהלת מדיניות חוץ עצמאית עם גורמים עוינים בניגוד לרצונו של העם ומאחורי גבה של הממשלה

אין לדאוג -- הבטיח לנו בביטחון רב יצחק רבין -- "מר ביטחון". ניתן לערפאת 40,000 רובים, הוא יבנה "משטרה" חזקה (לא צבא חס וחלילה) שתטפל בטרור ללא וועדות חקירה וללא בג"צ.

בום!! עוד קונספציה של ממשלה בראשות העבודה קרסה טוטאלית!! והקריסה הזו -- השלכותיה הרבה יותר חמורות מזו שקרסה ערב יום הכיפורים, כאשר עסקני העבודה בצה"ל היו בטוחים שמצרים לא תיזום מלחמה נגד צה"ל "האדיר והבלתי מנוצח".

יש להודות שלולא היה נרצח, היה יצחק רבין היום איש שבור, מגונה ומנודה כי הוא הוא האיש האחראי לאסונות אוסלו שפקדו אותנו זה עשר שנים. ולכן נשאלת השאלה: האם הייתה דרך להינצל מאותה טרגדיה לאומית? אכן כן! כי יש יהודי בציון שיכל לפקוח את עיני העם, אבל התקשורת מנעה זאת, ובזדון. היום הוא יושב ב"מדבר", לא מרצונו, אלא שהוגלה לשם ע"י אנשי השמאל-תקשורת.

מה חטאו? הוא העיז לחשוף, ע"י מחקרים שקשה להתמודד עם אמינותם, שיצחק רבין פישל כמעט בכל משימה צבאית שקיבל, וכמפקד במלחמת השחרור נטש את חייליו בקרב על הדרך לירושלים, חזר לתל-אביב והלך לישון! אבל התקשורת סירבה לדון במחקריו. אם אינך מסוגל להתמודד עם הבשורה, חסל את המבשר. זוהי שיטת העבודה של התקשורת בציון, וזה מה שעשתה התקשורת לד"ר אורי מילשטיין.

עוד פרק חשוב בתולדות עם ישראל ובקריירה של יצחק רבין, שרבים בורים בו לחלוטין בגלל אותה תקשורת, הינה פרשת ה"אלטלנה". סתימת הפיות של השמאל אחרי רצח רבין, כלפי כל אחד שהעיז לפקפק בתבונתם של הסכמי אוסלו, או של רבין "הקדוש", הינה אפסית בהשוואה לסתימת הפיות האולטימטיבית , רצח בקנה מידה גדול ממש , שביצע השמאל של שנות הארבעים נגד יריביו הפוליטיים, האצ"ל והלח"י. ללא בושה יצאו ההגנה והפלמ"ח לצוד יהודים ולהורגם במסע "הסזון".

לא יאומן כי יסופר, אבל זו האמת! יצחק רבין לא נמנע מלהשתתף באותו "סזון". אדרבא, הוא ניצל אותו כדי לקדם את הקריירה שלו. ללא האלטלנה, היה יצחק רבין נתקע בצבא, חסום בכישרונותיו המוגבלים. אבל "בזכות" פרשת האלטלנה היה בן-גוריון אסיר תודה לו, וגרם לקידומו הצבאי.

כאשר הגיעה ביוני 1948 ה"אלטלנה", אונייה עמוסה בטונות של רובים ותחמושת, נשק קריטי לצבא שזה עתה יצא למלחמת קיום, בן-גוריון, בפרנויה נוראית, סבר שהנשק לא מיועד להילחם בערבים אלא למרוד בממשלתו. למרות כל הפצרותיו של מנהיג האצ"ל, מנחם בגין, נחוש היה בן-גוריון לחסל את יריבו לא חיסול פוליטי , אלא חיסול פיזי ממש.

בן-גוריון חיפש מפקדים לבצע את מזימתו השטנית, אך אף מפקד לא הסכים חוץ מאחד , יצחק רבין. רק פה תפס רבין פיקוד. הוא הורה לירות על האלטלנה, על מנחם בגין, על יהודים ניצולי השואה שעלו עמה ארצה גם אחרי שהרימו דגל לבן, גם על אלה שקפצו למים כדי להימנע מפגזי התותח הנורא "הקדוש" ההוא, גם על אלה ששחו לחוף. יצחק רבין רצח באותו יום ששה עשר יהודים -- בדם קר.

שלושים שנה אחר כך בהיותו שגריר בארה"ב תיאר רבין את פעולתו, לא בצער, אלא בגאווה ובשחצנות: "דפקנו אותם על האוניה ודפקנו אותם שוחים במים". זהו הרצח הפוליטי הגדול ביותר של מדינת ישראל! אני משוכנע שלו היתה התקשורת מאפשרת דיון ציבורי כל שנה ב- 23 ליוני -- יום השנה לאותו מעשה נוראי -- לעולם לא היה נמנה יצחק רבין אפילו לסרן בצה"ל.

אבל התקשורת השמאלנית המושחתת לא עשתה את עבודתה המקצועית. לעם היום אין מושג מהי פרשת ה"אלטלנה", ולכן קבלנו את רבין כרמטכ"ל כושל, ואח"כ כראש ממשלה קטסטרופאלי.

היום, כאשר העולם המערבי נלחם מלחמת חורמה מול הטרור האיסלמי, וממוטט את משטריו באפגניסטן ובעירק, גאוני הדור היהודים, בטוחים שאי אפשר לנצח צבאית את הטרור, אלא יש להיכנע לו ולתת לו מדינה -- מדינת טרור! יורשיו של רבין מסכנים יום יום את מדינת היהודים, בלי בושה, בלי חרטה ובלי הרכנת ראש. אוסלו לא הספיק להם.

תאוות השנאה העצמית והמזוכיזם הגיעו לשיאם (ושפלותם) בהסכם ג'נבה, שהוא הסכם אוסלו בריבוע מודל 2003. שוב התקשורת תומכת תמיכה מלאה בקבוצה סהרורית שמנהלת מדיניות חוץ עצמאית עם גורמים עוינים בניגוד לרצונו של העם ומאחורי גבה של הממשלה. כאשר הימין מוחה, הם צועקים שזו "סתימת פיות" והסתה.

אחרי הסזון, האלטלנה, ההסתה נגד רוב העם לאחר רצח רבין, ואחרי סתימת הפיות לכל מי שמביע דעה נגד דרכם של חבורת אוסלו, זעקתם של השמאלנים היום מהווה את שיא החוצפה והצביעות.

לכן, בכל הצרות של ימינו אשמים השמאל והתקשורת הרודנית, כי מקום המדינה ועד היום הם העלימו בזדון מן העם את האמת כאשר האמת פגעה בבני בריתם הפוליטיים. לזה גם אין אח ורע בשום דמוקרטיה אמיתית. היום אפילו בגלויים הקשורים לרצח רבין הם אינם מוכנים לדון.

ספרו של בארי חמיש "מי רצח את יצחק רבין" הוחרם, וכותבו הינו מוקצה. מדוע? כי לדעת האוליגרכיה השמאלנית אסור לאפשר לעם "הטיפש הזה" לגלות את האמת, אם אותה אמת תחבל באג'נדה הפוליטית של בעלי הברית הנאורים, היודעים יותר טוב מכ-ו-ל-ם מה טוב ליהודים!

ולכן צריך להפסיק לכנות את ישראל "דמוקרטיה". ישראל היא פסודו-דמוקרטיה .דמוקרטיה של השמאל, מן השמאל, ובעד השמאל. כל האחרים למדבר! זוהי המורשת האמיתית של השמאל , דורסנית ורודנית, כי מטרת השלום, שרק הם מבינים כיצד להשיג אותה, מצדיקה את כל האמצעים. ומורשת רבין כלולה בתוך אותה מורשת הדיקטטורה השמאלנית.

איזה אסון נוסף צריך לקרות בציון כדי שהעם יקום ויתקומם נגד אותה ברית רשעית של השמאל והתקשורת?
http://www.a7.org/article.php3?id=2037



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:30   02.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  62. * יצחק רבין והכיתוב האסור *  
בתגובה להודעה מספר 61
 
halemo
חבר מתאריך 7.4.02
994 הודעות 01:09 02.11.03

1. תרבות השקר?

* יצחק רבין והכיתוב האסור *

עד ימים מספר לפני הרצח, היה יצחק רבין ז"ל עוד פוליטיקאי שחלק מהעיתונות לא חסכה ממנו את שבטה.

הימים הם ימי אוסלו העליזים, וימים של שלום חדש עם ממלכת ירדן.

עיתונאי מסויים כותב ספר על פרשיות שונות בשלטון, בעיתונות ובמערכת המשפט. הספר הודפס בחודש אוקטובר 1995 ונקרא "מחלקה ראשונה".

בעמוד 146 בספר, מופיעה תמונה של יצחק רבין ומתחתיה כיתוב שממצה
את הפרק שבתחילתו הופיעו התמונה והכיתוב: "יצחק רבין. במעשיו
ובהבטחותיו (שהפר) הפך את תרבות השקר לנורמה במערכת הפוליטית."

חודש לאחר הוצאתו לאור של הספר, במוצאי שבת, ה 4 בנובמבר 1995,
נרצח יצחק רבין והפך לאדם חסין מביקורת בקרב העיתונות והתקשורת.

כל מי שניסה לדבר סרה ולכתוב ביקורת כנגד ראש הממשלה המנוח
יצחק רבין, הושתק ונחשב לימני קיצוני שמוסיף שמן על מדורת הרצח
ומצדיק את יגאל עמיר.

בחלק מהספרים בספריות בישראל שאליהן הגיע הספר, נמחק הכיתוב
האסור מחדש כאשר שכבת טיפקס לבן מופיעה על הכיתוב האסור מתחת
לתמונתו של רבין.
זאת כנראה הנורמה החדשה. אסור לכתוב נגד אליל השלום, ובטח לא
בסוף שנת 1995. אסור שהציבור יקרא דברים כאלו.

אבל טיפקס לבן לא יכול למחוק מה שכבר נכתב.
בעזרת מדלל טיפקס אפשר להוריד את השכבה הלבנה, ולקרוא את מה
שאסור היה לקרוא בעידן סתימת הפיות החדש...

את הקטע הזה ראיתי בשני ספריות לפחות שביקרתי בהן. אינני יודע
האם זהו מעשה ידיה של הוצאת הספרים, או מעשה ידיה של הספרנית
או מעשה ידיו של קורא שהשאיל את הספר ו"הזדעזע" מהכיתוב המביך
מתחת לתמונתו הרשמית של הקדוש, אותה תמונה שנמצאת בכנסת
בחדר הדיונים של מפלגת העבודה וכן בעוד מקומות ממלכתיים בישראל.

מצורפות שתי תמונות סרוקות מתוך הספר.


תל אביב
חבר מתאריך 10.7.03
286 הודעות 07:47 02.11.03

5. מלחמת שוא

אם ה"תיקשורת" הישראלית הצליחה למנוע דיון ב"ניסיונות" הממסד הציוני
להציל את יהדות אירופה בזמן השואה,בטענות של
לא ראינו
לא שמענו
לא ידענו
-ואם כן ראינו,ידענו ושמענו- מה כבר יכולים היינו לעשות....
(רק אבו מאזן עשה ע"כ עבודת דוקטורט....)
אם את זאת הצליחה התקשורת הישראלית לעשות,אין מי שיגבר עליה וכל תגובותינו כאן הינן "פריקת קיטור "עצמית .
יש מי שמעריך שהצלחה חלקית של הממסד הציוני במניעתה של ההשמדה, היה גורם להשרדותם של לפחות 3000000 יהודים,אך אז,לא הייתה לנו מדינה.
חשבו לעצמכם מה יותר חשוב.
סקר אישי שנערך על ידי(לא מייצג)העלה תוצאה מפתיעה
100% מהנישאלים הכריזו שעבורם מדינת ישראל חשובה יותר מיהדות אירופה.
זו הסיבה לנצחונה של התיקשורת הישראלית על העם היהודי.


s_sela
חבר מתאריך 14.8.03
358 הודעות 09:07 02.11.03

6. נא לקרוא את אדם ברוך ב''שישי'' על רבין.

הרבה יותר קצר וממצה. הן לגבי "מורשת" רבין שלא היתה ולא נברא ובכלל איך צריך לראותו בראי ההיסטוריה המודרנית. לא אדם כ"כ חיובי אבל בכל זזאת יהי זכרו ברוך.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:39   02.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  64. שישי-אדם ברוך/מעריב = מורשת רבין............  
בתגובה להודעה מספר 62
 



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:15   12.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  70. תמונה מענינת של פרס ביום הזכרון ליצחק רבין...  
בתגובה להודעה מספר 64
 
ניצן אור
חבר מתאריך 8.10.01
9358 הודעות 23:38 11.11.03

תמונה מענינת של פרס ביום הזכרון ליצחק רבין

מעניין מה הוא חושב עליו...??


shlomo8
חבר מתאריך 26.1.03
5530 הודעות 23:52 11.11.03

6. כותרת אפשרית מתאימה לתמונה

אפשר למצוא במלכים א פרק כ"א פסוק י"ט


שרוליק
חבר מתאריך 26.8.03
2722 הודעות 11:57 12.11.03

15. אתה תותח!

ב"ה
ציטוט לכל המעוניין, באדיבות "מכון ממרא":
יט וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָּ, וְגַם-יָרָשְׁתָּ;
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים
אֶת-דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת-דָּמְךָ גַּם-אָתָּה.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:44   29.11.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  79. מרקי קקטוס: משהו על מורשת רבין..............  
בתגובה להודעה מספר 61
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.11.03 בשעה 18:10 בברכה, פילוביץ שחף
 
מורשת רביןו *-מרקי-קקטוס-* ו 06:58 | 04/11/02

משהו-על מורשת רבין


הפאתוס הזה,לרומם,ולשבח-מעורר בי מחשבות וגם זכרונות.

אני זוכר את רבין-יומיים לבחירות,משכנע את המתלבטים מהימין להצביע

בעדו,תחת הסיסמא: "לא,לירידה מהרמה,ועוד לא-למו"מ עם אש"פ".

עברו שנתיים,והנה הגיע הסכם אוסלו הראשון. אני נזכר בפגישה עם יועצו

המתפטר לעיניני טרור,של רבין ז"ל-מר אסא חיים.פגשתיו בבית הלוחם באפקה

לפני כשנתיים,והוא סיפר לי על מה שקרה בזמנו.

לדבריו,מי שבישל את הסכמי-אוסלו היו ביילין ופונדק,והם הביאו את "החבילה"

למי,אם לא לפרס. הנ"ל כצפוי עט על המציאה.רבין,שהיה עד אז בעל עמדות

נחרצות ,התנגד גם להסכם. פרס,עם תרגיל הידוע ,איים להביא את אוסלו

להצבעה במרכז העבודה,בנצלו את כוחו הרב שם,זאת בניגוד לחולשתו של רבין,

בהיותו "אאוט-סיידר" ידוע. רבין,שלא עמד בלחץ,נכנע לתכתיב של פרס

ואימץ את ההסכם. הדבר הוליך לויכוחים עם היועץ חיים אסא,שנדהם מהתפנית

של רבין-ולבסוף גם להתפטרותו.

אז,האם גם לזאת,נוכל לקרוא "מורשת" ?

מדברים הרבה על מורשת רבין
וכיצד יש להנחילה לדורות הבאים

לי,לא זכורים שום מעשי גבורה הרואיים
שרבין,כלוחם נקשר אליהם,ותקנו אותי..

מה שכן זכור לי:

מלחמת העצמאות-רבין העלם
יורה במקלע על העולים
הקופצים למים מאלטלנה הטובעת

מלחמת העצמאות-רבין העלם נשלח
לעזור במצור על ירושלים

הוא מבריז מהכח-והולך לישון
בקיבוץ,נדמה לי מעלה החמישה

חבריו לכח,ממשיכים בלעדיו..

באותו הלילה,עת נם וחלם חלומות פז
נהרגו ונפצעו עשרות רבות מחבריו לנשק

שלושה ימים לפני מלחמת ששת הימים
רבין,מתמוטט,ונעלם ליום וחצי
לא מאמינים ? סעו לעייזר לקיסריה
הוא עוד חי..

והנורא מכל-הסכמי אוסלו:

פגשתי בבית הלוחם באפקה
את יועצו המתפטר לעיניני טרור,בזמנו
חיים אסא,זוכרים ?

הוא סיפר לי על מה,ועל למה..

פונדק וביילין בישלו את ההסכמים
והביאו אותם לפרס,שכרגיל,יש לומר
בעיורונו הפוליטי הנודע-קפץ על המציאה

רבין,שראה עם אסא עד לאותו הזמן
ראש בראש את הסכנות
דחה הסיכומים,על הסף.

ואז פרס,שלף את התרגיל המבריק-מסריח
ביודעו,שלרבין אין שום כח של ממש
במרכז מפלגת העבודה..

הוא איים על רבין לכנס את המרכז
שיאשר את מה שמכונה הסכמי-אוסלו
ויכפה על רבין לקבלם
משמע-פוט´ש אופייני של פרס-לרבין

רבין-שוב לא עמד בלחץ,ונכנע לו
היועץ אסא,החל להתווכח עם רבין
בהכירו את עמדותיו הניציות מן העבר

התפנית הזו-הממה אותו,והוא התפטר.

אז-שלא יספרו לי יפי הנפש
על מורשת רבין,והנחלתה לדורות הבאים.

מרק.

לא לוקח כמובן...
מה שמובן מאליו



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:57   04.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  93. פיצויים למורה שקרא לא ללמד את מורשת רבין  
בתגובה להודעה מספר 61
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.01.04 בשעה 15:01 בברכה, פילוביץ שחף
 
פיצויים למורה שקרא לא ללמד את מורשת רבין

בית המשפט: פיצויים למורה שקרא לא ללמד את מורשת רבין
14:46, 4 ינואר 2004 / י' בטבת תשס"ד

בית משפט השלום ביטל את השעייתו של המורה ישראל שירן,
אשר קרא לא ללמד את מורשת רבין בבתי הספר.

השופט קבע, כי דברי המורה הם בגדר "חופש הביטוי",
ופסק לפצות את המורה בהוצאות המשפט בסך 50,000 ש"ח.

http://www.a7.org/news.php3?id=68595


חבר מתאריך 7.4.02
1109 הודעות 15:39 04.01.04

10. פסק הדין המלא כאן
בתגובה להודעה מספר 0

פסק הדין המלא פורסם באתר דוברת בתי המשפט.
http://62.90.71.124/heb/dover/html/piskey_din.htm

הנה הקישור הישיר לפסק הדין (מסמך רשמי)
http://62.90.71.124/heb/dover/5358696.rtf


וגם כאן כדף אינטרנט
http://rotter.net/User_files/forum/3ff8176a064218ee.html

פילוביץ',
תדפיס ותסרוק לנו...


Black Zambezi
חבר מתאריך 4.12.03
244 הודעות 16:12 04.01.04

17. פסק הדין
בתגובה להודעה מספר 0

מצורף בקישור
http://rotter.net/User_files/forum/3ff81f38215cc9bf.zip


דרשן-לייטנר: חופש דעה גם למורים
18:50, 5 ינואר 2004 / י"א בטבת תשס"ד

מורה שהביע התנגדות להנחלת מורשת רבין במסגרת יום השנה לרצח רבין בתוך מערכת החינוך, הושעה בזמנו מתפקידו, אחר כך הוחזר ולאחרונה נפסקו לו פיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו.

ראיון עם עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר מתוך יומן "בוקר בשבע"

שאלה: את הצגת את המורה ישראל שירן במשפטו?
תשובה: נכון.
שאלה: תזכירי לנו את השתלשלות הפרשה.
תשובה: כחודש לפני יום הזכרון לראש הממשלה יצחק רבין בשנת 2001, חודש לפני קיום הטקסים, הביע המורה ישראל שירן מחיפה את רצונו שלא ללמד את מורשת רבין בבית הספר. הוא החליט לנקוט בדרך של יוזמה, של עצומה שאותה הפיץ בבתי הספר ברחבי הארץ, ובה ביקש ממורים להצטרף אליו במשאלה הזאת.

העצומה אמרה שמאחר ומורשת רבין שנויה במחלוקת בקרב העם, ישנם אפילו שמאשימים אותו במסירת כלי נשק לאויבינו שרוצחים בנו היום, אל לנו ללמד את מורשת רבין בבתי הספר. יחד עם זאת אנחנו חייבים להוקיע וללמד אודות הרצח וכך אכן נעשה. במשרד החינוך התרעמו, וזה בלשון המעטה, על העצומה הזו, איכשהו העצומה הגיע לידי השרה יולי תמיר, היא מסרה את זה לחברתה הטובה שלומית עמיחי שהיתה מנכ"לית המשרד באותה עת ושלומית עמיחי הורתה לאלתר להשהות אותו מעבודתו. זה היה מספר ימים לפני יום הזכרון, אנחנו עתרנו לבג"ץ, הבג"ץ הורה לפרקליטות להשיב ולאחר מספר ימים הוא הוחזר לעבודתו.

שאלה: אבל בכך לא הסתיים הענין משום שהיתה תביעת פיצויים?
תשובה: בכך לא הסתיים הענין, משום שהענין בבית הספר הסתיים כפי שאמרתי לך, לא ננקטו שום צעדים כנגד ישראל שירן, לא נקטו נגדו בשום אמצעי ענישה, לא הביעו שום דרך שבה אותה התנהגות של ישראל שירן לא היתה נראית למשרד החינוך באותה עת, בשמה אתה למד שההשהיה נעשתה ללא צורך. לא היה טעם שבדין, ואחר כך למדנו שלא היתה סמכות שבדין להשהות את ישראל שירן. וכך יצא שרק מטעמים פוליטיים ואני מדגישה את ה'רק', רק להראות שמשרד החינוך אינו רואה לנכון להזדהות עם העצומה ועם הצעד שנקט ישראל שירן ורק למען ירְאו וירָאו ולמען עקרון הנראוּת פעלה שלומית עמיחי כפי שפעלה.

בראותנו שכך הם פני הדברים, פנינו לבית המשפט, טענו שההשהיה היתה שלא כדין, וכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקים והוא נאלץ לעזוב את מקום עבודתו, מי שהושהה ממשרד החינוך לא יכול להמשיך בכפיפה אחת עם הממונים עליו, ריחו סרח בעיני המפקח ובעיני כל האחראים מטעם המשרד החינוך ממלכתי דתי באזור חיפה.

שאלה: אפילו כשבג"ץ קובע שאין להשהיה תוקף, אז יש לו בעיה להשאר במקום עבודה??

תשובה: הוא יכל להשאר במקום עבודתו אבל אט אט כשסר חינו בעיני המפקחים הדברים מחלחלים לבית הספר, ההורים נוקטים עמדה מסוימת וכן המורים.

שאלה: השאלה אם סר חינו בעיני המפקחים או רק בעיני מנכ"לית המשרד?

תשובה:רק בעיני מנכ"לית המשרד אבל זה השתלשל גם להירארכיה הנמוכה יותר, וגם למפקחים וגם למנהל בית הספר שבו הוא עבד, יצא שהתחילו לשים לו מקלות בגלגלים, נטלו ממנו הרבה מן הסמכויות הרבות שהיו לו באותה תקופה, הוא מצא את עצמו שאינו נענה לא להורים לא למורים ולא למפקחים שמעליו. בסופו של דבר הוא החליט שכך היא לא הדרך.

שאלה: אתם הייתם צריכים להוכיח את כל זה בבית המשפט?

תשובה: אנחנו הוכחנו את כל זה בבית המשפט והראיה שבית המשפט הטיל פיצויים.

שאלה: אז מה באמת פסק הדין?

תשובה: פסק הדין הורה שהליך ההשהיה נעשה שלא כדין, נעשה בחוסר סמכות, גם אם נלך לסברה הקיצונית ביותר שישראל שירן באמת עשה מעשה גרוע, והתנהגותו לא היתה הולמת, עדיין אסור היה להשהות אותו, פסק הדין אומר זאת במפורש, פסק הדין מעלה את ערכו של חופש הביטוי גם במסגרות חינוכיות וגם במסגרות הקשורות למשרד החינוך.

שאלה: מה שיעור הפיצוי שפסקו לו?

תשובה: הפיצוי שנפסק לו הוא בגין אובדן ההשתכרות, שנאלץ לעזוב את מקום מגוריו, בצרוף עוגמת נפש בסך כולל של 47,500 שקל.

שאלה: אז מבחינת המסקנה לגבי חופש הביטוי והיכולת להביע עמדות במסגרת מערכת החינוך, איך היית מנסחת את זה?

תשובה: לפי פסק הדין ניתן להביע דעות, במיוחד כאשר הדברים אינם גורמים נזק, אם הדברים אינם מעוררים סערה בקרב התלמידים, אם הדברים אינם מהווים מטרד לצבור, או גורם להפרה של הסדר הצבורי, דהיינו, התלמידים אינם מתמרדים, המורים אינם מתמרדים, לא נעשה שום הליך שהוא בלתי חוקי, מותר להביע את הדעות ובמיוחד למורים כשהעצומה מופנית למורים, אם מורה פונה למורים אחרים, לפי פסק הדין, הדבר מותר. נכון שלא צריך להכניס פוליטיקה לבית הספר, ונכון שלא צריך להתארגן מבחינה פוליטית בבתי הספר אבל חופש הדעה גם בנושאים פוליטיים הוא מותר ובלבד שלא גורם להפרה של הסדר הצבורי. וזה בדיוק מה שקרה במקרה הזה.

שאלה: כידוע על הנהלת ערוץ 7 וגם על חלק מהשדרנים נגזרו קנסות ועונשי מאסר קצרים שניתנים להמרה בעבודות שרות, האם לדעתך כדאי לערער על פסק הדין הזה?

תשובה: תמיד כדאי להלחם בפסקי דין שהם אוסרים את חופש הביטוי. אנחנו יודעים שהפסיקה בארץ, ובבית המשפט העליון במיוחד, מקדשת מאד את ערך הביטוי. ונכון שכאן מדובר ביותר אספקט פוליטי, כי היה חוק מפורש והם הפרו את החוק. אבל גם אם הם לא יזכו מבחינה משפטית הרי שהמאבק הצבורי מחייב את זה, הם חייבים להלחם בכל דרך, בכל ערכאה ובכל במה, אם זה בבית המשפט העליון ואם זה בכנסת ואם זה בכל מקום שמוכנים לשמוע אותם. על ערוץ 7 אסור להפסיק לדבר, וחייבים לדעת את זה בכל מקום בכל אספקט בחיי היום-יום של הצבור הישראלי.

(א"ב)
http://www.a7.org/news.php?id=68718

בית משפט השלום בירושלים החליטה:

"מורשת"? רבין
50 אלף ש"ח פיצוי למורה שקרא שלא ללמד את מורשת רבין והושעה שלא כדין
לפני 3 שנים, שלח ישראל שירן עצומה לשר החינוך דאז, אהוד ברק, בה נכתב: "מורשת רבין היא מורשת של כניעה והתרפסות"; בשל זאת הושעה מעבודתו כמורה בבית ספר; בית המשפט קיבל את תביעתו, אך מתח ביקורת על כך שניצל לרעה את מעמדו כמורה להפצת מסר פוליטי בבית ספר...

06/01/2004 | נועם שרביט

3 שנים לאחר המהומה הציבורית שעורר הכרוז שפרסם המורה ישראל שירן, סמוך ליום הזכרון לרצח רבין, ובו קרא שלא ללמד את "מורשת רבין" בבתי הספר, בא לסופו הסיפור, בהחלטה של בית משפט השלום בירושלים, שקבע כי השעייתו של שירן היתה משוללת סמכות. עוד נקבע, כי שירן יפוצה בסך של 47,500 ש"ח.

ישראל שירן הוא איש חינוך, ששימש כמחנך וכמנהל חינוכי של לימודי היהדות בבית הספר מוריה-ברקאי בחיפה, המצוי בפיקוח משרד החינוך, אך הועסק באופן ישיר על-ידי עמותת מרחביה.

כחודש לפני יום הזכרון לרצח רבין של שנת 2000, הפיץ שירן מכתב בקרב מורים, מנהלים ואנשי חינוך, במטרה שיחתמו עליו ושיוגש כעצומה לשר החינוך דאז, ראש הממשלה אהוד ברק. דבר הפצת העצומה התגלגל לפתחה של השרה דאז, פרופ' יולי תמיר (עבודה), וזו העבירה העתק ממנה לאמצעי התקשורת, והדבר זכה לתהודה ציבורית רבה.

בעקבות ההד הציבורי, הורו משרד החינוך, מנכ"לית המשרד דאז, שלומית עמיחי ומנהל מחוז חיפה, אהרון זבידה, לעמותת מרחביה להשעות את שירן מעבודתו, וכך עשתה. לאחר בירור שערכה עימו, קבעה העמותה חד-משמעית, כי אין מניעה שהתובע ימשיך בעבודתו החינוכית בבית הספר ואף הביעה את תקוותה כי בכך תוכל הפרשה לבוא על סיומה.

לאחר שנושא ההשעיה הגיע לוועדת החינוך של הכנסת, נסוג משרד החינוך מדרישתו ששירן יחזור בו מדבריו, ולאחר התערבות ח"כ זבולון אורלב, הוחזר שירן לעבודתו.

התובע: פגעו בשמי הטוב והשמיצו אותי

בתביעתו, שהוגשה באמצעות עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, טען שירן כי הנתבעים פעלו תוך שקילת שיקולים לא ענייניים ותוך כדי אפלייתו על-רקע פוליטי, ובניסיון לסתום לו את הפה. עוד טען, כי "כי ההשעייה פגעה בשמו הטוב והסבה לו נזקים כבדים, הן בתחום האישי, הן בתחום התעסוקתי, והן בתחום המקצועי. לטענתו, ההשעייה השחירה את פניו וגרמה לכך שבתי ספר שונים בחרו שלא להעסיקו למרות היותו אחד ממספר מורים בודדים אשר משמשים כמדריכים פדגוגיים, על-פי שיטת 'ברקאי' הייחודית (מיסודו של הרב קוק זצ"ל)".

עוד טען שירן, כי שלומית עמיחי השמיצה אותו, לאחר שבראיונות לכלי התקשורת האשימה אותו שהתקשר אליה באישון לילה ואיים על חייה. שירן אמד את סכום נזקיו ב-250 אלף ש"ח.

הנתבעים: התובע הפר את ההוראות ולא נגרם לו כל נזק

הנתבעים טענו, באמצעות עו"ד ארז פדן מפרקליטות מחוז ירושלים, כי התובע פעל בניגוד לדין בהכניסו נושאים השנויים במחלוקת פוליטית אל תוך שערי בית הספר ויזם התארגנות פוליטית של מורים בכל מערכת החינוך, לשם שיבוש יום הזיכרון של ראש הממשלה המנוח שנקבע בחוק. עוד טענו, כי שירן הפר את ההוראה האוסרת עליו להיכנס לבית הספר בזמן ההשעיה ואת האיסור להתראיין בכלי התקשורת.

בכל מקרה טענו, כי פעלו בסבירות ובתום-לב, ללא שקילת שיקולים פסולים או זרים, וכן ביקשו מבית המשפט לאמץ גישה זהירה, בעת הטלת אחריות בנזיקין על רשויות המדינה. לבסוף טענו, כי מדובר בתובענה קנטרנית, שכן בין היתר, בפועל, לא נגרם לתובע שום נזק, והוא אף לא הצליח להוכיח את נזקיו התיאורטיים.

העצומה: מורשת רבין היא מורשת של כניעה והתרפסות

בין היתר, נאמר בעצומה שהפיץ שירן בחדר המורים: "'מורשת רבין' הינה למעשה 'מורשת' של כניעה והתרפסות והחמור מכל 'מורשת' של מסירת נשק חם לידי האויב הערבי/פלשתיני, המכוון בימים אלה ממש את אותו הנשק לעברנו ולעבר ילדנו ובתינו ומכאן המסקנה הברורה, הכואבת והמתבקשת מאליה: רבין האיש ו'דרך השלום' שלו הם שהביאונו למצב חמור ובלתי נסבל זה, כשלנגד עיננו מתרחשת ממש מלחמה בכל מרחבי ארצנו (על מידת אחריותם של השותפים הנוספים לדרך לא נדון כמובן במכתב זה).

"אנו, מנהלים, מורים ואנשי חינוך מהחינוך הממלכתי והממלכתי דתי מבקשים ממך לעשות 'חשבון נפש', שיובילך {כך אנו מקווים} לקום ולהודות קבל עם, עדה ועולם כי: 'רבין האיש ומורשתו' אינם עוד עניין ללמוד ועיון אצל כלל הציבור ובפרט אצל אנשי החינוך בארץ ותלמידיהם וביום בו נרצח רוה"מ רבין ז"ל, לא תהיה כל הנחייה מצד גורמים במשרד החינוך לקיים עצרות זכרון וחשבונות נפש למיניהם וכן מצפים אנו שלא תינתן הנחייה לתלות את תמונת רבין ז"ל בשער בת רבים. (כמובן שאין זה ראוי ביום זה דווקא להביע את דעתנו המובנת מתוך מכתב זה על - 'רבין ומורשתו...).

"לא נסכים בשום פנים ואופן, שאיש שמסר כלי מלחמה לאויב העומד עלינו לכלותינו, יהיה האיש שנדון במורשתו, דרכו ואישיותו וזאת - חשוב להדגיש, למרות הזעזוע הגדול מעצם מעשה הרצח המתועב ועל זאת ראוי ואף חובה לשוחח, להתייחס ולהוקיע את המעשה והעושה!!!".

ביהמ"ש: התובע לא התכוון לפגוע ברבין האיש
אולם קרא לעבור על חוק יום הזכרון

השופט דוד מינץ מציין, כי על-אף חילוקי הדיעות, שירן הדגיש לאורך כל העימות עם אנשי משרד החינוך, מתחילתו ועד סופו, כי מעולם לא היתה לו כל כוונה לפגוע "ברבין האיש", אלא אך על מורשתו ועל האסון שהמיט על המדינה בעקבות "הסכמי אוסלו". בעדותו במשפט אמר, "מעולם לא עלה בדעתי להסיר את יום הזיכרון לזכר רבין, ואפשר לבדוק שנים קודם לכן. מעולם לא עלה בדעתי לפקפק בנושא הזה".

עם זאת, קיבל השופט את טענת הנתבעים, לפיה שירן יצא בפירוש נגד חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-1997, וההנחיות שהוצאו בעקבותיו, וקרא מפורשות לעבור על החוק. מההנחיות והחוק עולה, "כוונת המשרד היתה להנציח את זכרו של יצחק רבין ז"ל, תוך קיום דיון שהוא דווקא בתחום הקונצנזוס, ולא דיון פוליטי השנוי במחלוקת בקרב הציבור בישראל".

"עיון בהוראות חוק יום הזיכרון מגלה, כי החוק אינו כולל כל הנחייה להתייחס במסגרת העלאת זכרו של רבין ז"ל, לעמדותיו הפוליטיות - עמדות אשר אכן שנויות במחלוקת הציבור. גם מהנחיות חוזר המנכ"ל, לא ניתן ללמוד אחרת", קבע השופט מינץ.

חופש הביטוי חל גם בין כותלי בית הספר

באשר לשאלת חופש הביטוי, קבע השופט מינץ, כי "המעמד של מורה, נושא בחובו מערכת של זכויות וחובות מיוחדות... חובות אלה כוללות, בין היתר, למשל, את חובת הנאמנות ומצוות המשמעת, את האיסור לקבל מתנות בקשר לעבודה, ועוד. יש מבין חובות אלו המשליכות על חופש הביטוי של המורה... כבר מימים ימימה נקבע כי אין פוסלים מורה, או מי שמכין עצמו להיות מורה, בשל דעותיו הפוליטיות ופעילותו הפוליטית בלבד. בית המשפט גם קבע, כי יש צורך להרחיק את התעמולה הפוליטית מבית הספר".

"אכן", הוסיף השופט מינץ, "קיים איסור לערוך תעמולה בקרב תלמידים, אבל מעבר לכך, מורים הם גם אזרחים, והאיסור על הבעת דעתם הפוליטית מול תלמידיהם אינו דומה לאיסור להביע את דעתם בחדר המורים פנימה. בדומה לכך, יהא זה מרחיק לכת לאסור על מורה להביע את דעתו הפוליטית מחוץ לכותלי בית הספר. נדמה לי גם, כי יהיה זה בבחינת הטמנת הראש בחול, להעלות על הדעת כי מורים בחדר המורים לא ישוחחו ביניהם על כל ענייני דיומא, כולל העניינים השנויים במחלוקת פוליטית חריפה ביותר".

"נראה לי גם, שתוכן העצומה עצמה וההתבטאויות הכלולות בה, אינם חורגים מהתבטאויות רבות שאנו עדים להם, מידי יום ביומו, בראשי החוצות ובכל אמצעי התקשורת למיניהם. הסובלנות הציבורית והשלטונית של המדינה ושל החברה הישראלית יכולה לשאת, והיא אכן נושאת בפועל, בדברים ובהבעת דעות חמורים בהרבה מאלו שהשמיע התובע בעצומה. הדעה עצמה שהביע התובע בעצומה, גם היא נחלת לא מעט אנשים".

מנגד, "מדובר בשימוש בבית הספר ובמערכת הפריסה של בתי הספר בכל הארץ, ככלי לקידום והפצה של רעיון פוליטי מובהק, כשרעיון זה, אף אם הוא לגיטימי כשלעצמו מבחינה ציבורית ואישית (ועל-כך איני מביע עמדה), הוא עומד בניגוד מוחלט, לא רק לתוכנית הלימודים, אלא גם קורא לעבור על החוק. בכך, עבר התובע את הגבול הדק הקיים בין חופש הביטוי המותר לבין זה האסור-בתוך מערכת החינוך. שאלה היא, אם התובע היה פועל לקידום רעיון אחר (בלתי פוליטי בעליל, כדוגמת הפצת הרעיון של שימוש חוקי בסמים), היה מקום להגביל את חופש הביטוי שלו".

"עם כל זאת, וחרף המסקנות, לנוכח מעמדו האיתן של חופש הביטוי, וההלכה לפיה יש להגבילו רק כאשר ישנה הסתברות קרובה בדרגה ודאית לפגיעה באינטרס ציבורי נוגד, יש לבחון את תגובת הנתבעים וסבירותה למעשיו של התובע. ואקדים את המאוחר, כי אפילו אם ניתן היה להגדיר את מעשיו של התובע כפי שנתבקש ללמוד על-ידי ב"כ הנתבעים, כאילו 'פניו היו לקראת התססת המערכת', נדמה כי השעייתו לא היתה כדין".

הסמכות להשעות את שירן
והעובדה שלא נערך לו שימוע

בשלב הזה, חיפש השופט מינץ אחר מקור חוקי המקנה למשרד החינוך סמכות להשעות את שירן מעבודתו, באשר הדבר פוגע בחופש העיסוק שלו, שהיא זכות יסוד בה ניתן לפגוע רק מכוח הסמכה מפורשת בחוק (על-פי פסקת ההגבלה). מאחר ושירן לא היה עובד משרד החינוך, הרי שחוק שירות המדינה (משמעת) אינו חל עליו. גם ניסיונותיו של בית המשפט למצוא מקורות חוקיים אחרים, כמו חוק פיקוח על בתי ספר ותקנון שירות עובדי הוראה.

לאחר שסקר מספר מקורות אפשריים, וציין כי מנכ"לית משרד החינוך פעלה בתום-לב ומבלי שידעה שאין לה סמכות חוקית להשעיה, קבע השופט מינץ, כי "החלטתה היתה פסולה ממילא, גם לו יצויר כי עמדה בתנאי חוק הפיקוח להורות על השעייתו של התובע, וזאת מכיוון שנפל פגם שורשי אחר בהליך ההשעיה, והוא הפגיעה בזכות הטיעון (זכות השימוע) של התובע".

בעניין אי-קיום זכות השימוע, ציין מינץ, כי "לא ניתן להתעלם במקרה זה מהפגיעה בזכותו של התובע להביע את טענותיו טרם הושעה, שכן נמצא כי הוא הושעה על אתר, ללא דין ודברים עימו".

"עצם ההחלטה להשעות את התובע", ציין מינץ, "במיוחד לאור תפקידו ומעמדו כמנהל חינוכי, ולאור מהותה של 'העבירה' שיוחסה לו, היה בה כדי להדביק בו כתם, בלתי נצרך בנסיבות העניין". גם השימוע המאוחר שנערך בדיעבד על-ידי העמותה, לא נשא פרי, באשר הנתבעים דחו את המלצות העמותה להשיב את שירן לעבודתו.

מידתיות וסבירות ההרשעה

בשלב זה, בחן השופט מינץ האם עומדת ההשעייה במבחני המידתיות והסבירות. "לשם כך", קבע, "יש להבין מה היתה התכלית ההשעייה, כלומר, מה קיוותה הגב' עמיחי להשיג באמצעות ההשעייה ומדוע לא נבחרה סנקציה אחרת, קלה יותר".

"בפשטות", השיב מינץ, "די ברור כי את המטרה (הדאגה לכך שיום הזיכרון יעבור באופן תקין), ניתן היה להשיג באמצעי פוגע פחות ואף מתאים יותר מאשר האמצעי שנבחר (השעיית התובע)... מה הועילה אפוא, ההשעיה, זולת 'הענשת' התובע, באופן בלתי מידתי למעשה שעשה, בדיוק לשם 'למען יראו וישמעו' או בלשון 'מעודנת' יותר - למען 'הנראות'. אם אכן המטרה היתה למזער את נזקי העצומה, הנתבעים יכלו למשל להפיץ לאלתר (ולו בפקס') הודעה חד משמעית מטעמם תוך כדי מתן הנחיות ברורות כיצד לנהוג ביום הזיכרון הקרב ובא".

"גם לעניין חומרת סנקציית ההשעייה, נראה כי הנתבעים לא נתנו עליה מספיק את הדעת", הוסיף מינץ, לאור עדותה של המנכ"לית עמיחי, לפיה "השעיית מורים אינו דבר הנעשה בשגרה במשרד החינוך".

עם זאת, ציין השופט כי גם שירן הפר את ההנחיות, נכנס לבית הספר בתקופת ההשעיה והתראיין לתקשורת למרות האיסור.

בשולי הדברים, ציין השופט: "לכתחילה, העצומה הופצה בעילום שם וכאשר פרצה לתקשורת, היה זה רק התובע שהסכים להזדהות קבל עם ועדה ככותב העצומה. לטעמי, יש דווקא לשבח את התובע על-כך שבחר לקחת אחריות ולעמוד מאחורי דבריו. זוהי משמעותו האמיתית של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית".

לשון הרע על שירן

השופט מינץ דחה את טענות שירן לגבי לשון הרע שהוציאו נגדו הנתבעים וכן דוברת משרד החינוך דאז, רבקה שרגא. השופט קבע, כי נוכח העדויות שניתנו בקשר לנסיבות מתן התגובה על-ידי הדוברת שרגא, שטענה שהדברים נאמרו שלא לציטוט וכי העיתונאים בחרו "ציטוטים" חד-צדדיים אותם שילבו בכתבותיהם, "נראה כי אין ממש בטענתו כי הוצא כנגדו לשון הרע".

סיווג עילת התביעה

השופט מינץ נאלץ גם לסווג את עילת התביעה. הצדדים הסכימו כי מדובר בעילה מהמשפט המינהלי-ציבורי ולא מתחום המשפט הפרטי. "נדמה, כי מקרה זה כמעשה מינהלי, נכנס לגדרו של אותם מקרים שיש בהם כדי למצוא אחריות בנזיקין בפתחו של הרשות", וזאת בשל הפגמים הרבים שנפלו במעשיהם של הנתבעים.

באשר לטענת התובע, כי עילת התביעה מבוססת גם על הפגיעה בזכויותיו החוקתיות, ציין מינץ כי "חוקי היסוד אינם כוללים הוראות מיוחדות לענין הסעד לו זכאי הנפגע כאשר נפגעת אחת מאותן הזכויות המעוגנות בחוקים אלו... בעניין זה, דומה שטרם נאמרה המילה האחרונה ונתגבשה הלכה מנחה ומחייבת". לבסוף החליט מינץ, כי "יש מקום ולוּ כתנא דמסייע, לראות בפגיעות אלו כמצטרפות וכמוסיפות משקל לעילת התביעה הקיימת והמבוססת ממילא על רשלנות".

הפיצויים

לאחר שקבע כי ההפסד בגין אובדן העבודה של שירן במשך שנתיים עמד על-סך 60,000 ש"ח, פסק השופט מינץ לשירן מחצית מן הסכום. עבור עוגמת הנפש, הוסיף השופט 10,000 ש"ח נוספים, וכן השית את הוצאות המשפט של התובע על הנתבעים, בסך 7,500 ש"ח.

ת.א. 10451/01 ישראל שירן נ' משרד החינוך ואח'
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-37476-00.html?tag=14-58-17



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   03:12   19.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  99. הצעת חוק להנצחת זכרו של יצחק רבין (תיקון), התשס”ג-2003  
בתגובה להודעה מספר 93
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.01.04 בשעה 03:22 בברכה, פילוביץ שחף
 
סדר היום לועדת החינוך והתרבות

ישיבות ביום שני, כ"ה טבת תשס"ד, (19/1/2004)

מליאת הוועדה
בשעה 10:00
סדר היום:

הצעת חוק להנצחת זכרו של יצחק רבין (תיקון), התשס”ג-2003.

מוזמנים: משרד החינוך, התרבות והספורט, משרד ראש הממשלה, משרד המשפטים, המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין, מוזמנים נוספים.
מס' פרוטוקול: 145
http://www.knesset.gov.il/agenda/heb/vaada.asp?id=40820

@ להזכירכם/ן את החוקים שכבר חוקקו עד כה...:-

חוק המרכז להנצחת זכרו של יצחק רבין, התשנ"ז-1996
http://www.knesset.gov.il/rabin/main.htm

חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-1997
http://www.knesset.gov.il/rabin/main.htm




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
אור ליום שני ג' בחשון תשס''ח    20:08   14.10.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  128. מורשת רבין עדיין נושכת ובועטת. (עתירה לבג''צ)  
בתגובה להודעה מספר 93
 
מורשת רבין עדיין נושכת ובועטת. (עתירה לבג''צ - ניסוח סופי)

בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ 07/
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

העותר: ישראל שירן (שני), ת.ז 059793661
ע"י ב"כ עוה"ד ניצנה דרשן-לייטנר
ו/או רועי כוכבי
מבית הקרן, רח' התע"ש 10 רמת גן
טל: 03-7514175, פקס: 03-7514174


- נ ג ד -


המשיבים: 1. משרד החינוך
2. שרת החינוך, יולי תמיר
3. מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבוהב
4. מנהל מחוז חיפה, משרד החינוך, אהרון זביידה
5. מחמ"ד חיפה, משרד החינוך, יעקב ויזל

ע"י ב"כ היועץ המשפטי לממשלה
פרקליטות המדינה
רח' צאלח א-דין 29, ירושלים


עתירה דחופה לצו על תנאי ולצו ביניים

מוגשת בזה עתירה דחופה ביותר:

לצו על תנאי, המורה למשיבים לבוא לנמק וליתן טעם, מדוע לא יסירו את התנגדותם להעסקתו של העותר כרב בית הספר בבית הספר הממלכתי-דתי מוריה-ברקאי, על ידי הורי בית הספר ועל חשבונם, כבר בשנת הלימודים תשס"ח.

לצו ביניים, המורה למשיבים לאפשר לעותר לבצע את הפעולות המוטלות עליו מכוח תפקידו בבית הספר, ובכללן ההכנות לפתיחת שנה"ל תשס"ח, הנפתחת עוד פחות משלושה שבועות, ולאפשר לעותר לצורך כך להיכנס לבית הספר מוריה-ברקאי, להיפגש עם מורי בית הספר ולהכינם למערכת הלימודים של שנת תשס"ח, וזאת עד להכרעה בעתירה זו.

מדובר בעניין דחוף ביותר אשר אינו סובל דיחוי כלשהו, שכן שנת הלימודים הקרובה מתחילה בעוד כשלושה שבועות, ובמידה והמשיבים לא יסירו את התנגדותם להעסקתו של העותר כמבוקש וזאת באופן מיידי, ייאלץ ועד הורי בית הספר מוריה-ברקאי לוותר על העסקתו של העותר. דבר זה יגרום לנזק חמור שאין ממנו חזרה לכל הנוגעים בדבר: לעותר תיגרם פגיעה אנושה בכבודו ובשמו הטוב אשר לא תהא לה תקנה, וכן יגרם לו נזק כלכלי עקב הסתמכות כדין על השתלבותו בבית הספר. לדעת ועד ההורים, הנזק לא יפסח על בית הספר, וזאת בשל העובדה שהורי בית הספר מבטלים ויבטלו את רישום ילדיהם לבית הספר עקב התנגדות המשיבים להעסקתו ולהשתלבותו של העותר בצוות בית הספר מטעמם, דבר שיביא בסבירות גבוהה לאי פתיחת בית הספר בשנת הלימודים הקרובה.

הדברים חמורים שבעתיים לאור העובדה, כי סירוב המשיבים לאפשר את העסקתו של העותר כרב בית הספר מוריה-ברקאי נעשה בהעדר סמכות מוחלטת ובהליך בלתי תקין, תוך התבססות על שיקולים זרים ופסולים אשר אין מקומם במנהל הציבורי או בכלל, והכל כפי שיפורט להלן.

ואלה נימוקי העתירה:

רקע עובדתי

1. העותר הינו איש חינוך ותיק ובולט, אשר שימש בעבר כמחנך וכמנהל חינוכי בבית הספר הממלכתי-דתי מוריה-ברקאי בחיפה במשך שנתיים (תש"ס-תשס"א) וכמחנך, סגן מנהל וחבר הנהלה בבית הספר הממלכתי-דתי אורות עציון באפרת במשך כשתים עשרה שנה (מטעם עמותת הורי בית הספר אורות עציון). העותר זכה להערכה יוצאת דופן ולרוב תשבחות מכל הסובבים אותו: הן מתלמידיו בשני בתי הספר, הן מהורי שני בתי הספר ומצוותי המורים והמחנכים בשני בית הספר, והן מגורמים מקצועיים-חינוכיים אחרים אשר עבדו עימו, והכל בשל מסירותו הרבה, ניסיונו וכישוריו כמחנך.

מכתבי הערכה ותודה מתלמידים, הורים, מעסיקים וגורמים חינוכיים נוספים, ומסמכים נוספים המעידים על טיב עבודתו החינוכית הבולטת של העותר רצ"ב, מסומנים א1'-א13'.

2. לאחרונה השתלב העותר בקורס מנחים במסגרת פרויקט מיכא"ל (מיצוי כישרון אישי למצוינות) היוקרתי, הנושא את דגל המצוינות במערכת החינוך, ואשר מתי-מעט זוכים להתקבל אליו כמנחים מטעם מיכא"ל (פחות מ-1% מכלל המבקשים להצטרף לפרויקט מתקבלים אליו). פרויקט מיכא"ל, הקיים זה כ-17 שנה, זוכה לתמיכתם של שרי החינוך בישראל לדורותיהם ומספר מדינות בעולם (כגון ארה"ב, הונגריה, ברזיל קוריאה הדרומית ועוד) אף רכשו את הידע הגלום בפרויקט על מנת ליישמו במערכות החינוך שלהן.

אישור הנהלת פרויקט מיכא"ל על השתלבותו של העותר בקורס המנחים מטעם מיכא"ל רצ"ב, מסומן ב'.

עצומת תמיכה בעותר, מטעם משתתפי קורס המנחים של מיכא"ל, מכל מגזרי האוכלוסייה ומכל תחומי העיסוק במדינת ישראל רצ"ב, מסומנת ג'.

3. בית הספר מוריה-ברקאי הינו בית ספר ממ"ד הפועל על פי תוכנית "ברקאי", המשלבת בין חינוך תורני לבין תוכנית הלימודים הרגילה, ומבוססת על השקפתו התורנית-ציונית של הרב קוק ואחרים. בתי הספר הפועלים על פי תוכנית ברקאי, דוגמת בית הספר מוריה-ברקאי בחיפה, מבוססים על עקרונות פדגוגיים מובנים על פי תוכנית לימודים במקצועות הקודש ולימודי העברית, ההיסטוריה וחלק מן המדעים.

4. העותר הינו אחד מאנשי החינוך הבקיאים בתוכנית ברקאי על בוריה והוא בעל ניסיון רב בהנחלת התוכנית הן לתלמידים והן לצוותי ההוראה בבתי הספר.

5. הפעלת תוכנית ברקאי בבית ספר פלוני, ובכלל זה בבית הספר מוריה-ברקאי, דורשת תוספת משמעותית של שעות לימוד, של משאבים אנושיים דידקטיים ופדגוגיים, כיתות לימוד קטנות משמעותית מן המקובל במערכת החינוך (כ-25 תלמידי בכיתה לעומת כ-40 תלמידים בכיתה בכלל מערכת החינוך). נטל תקצוב המשאבים העודפים, מעבר לאלו המוקצים על ידי המשיב 1, משרד החינוך, נופל על כתפי הורי בית הספר. כפועל יוצא, הורי התלמידים מעורבים ביותר בנושאי הלימוד, החינוך, הקצאת המשאבים והעסקת עובדי הוראה נוספים על אלה המתוקצבים על ידי המשיב 1, דבר הבא לידי ביטוי בשכר הלימוד הגבוה העומד על 5,000 ש"ח לתלמיד לשנה (למעט עולים חדשים ומעוטי יכולת הלומדים בבית הספר מוריה-ברקאי בחינם).

6. תוכניות ברקאי ברחבי הארץ פועלות זה קרוב ל-30 שנה, מאושרות ומוכרות על ידי משרד החינוך. עם זאת, משרד החינוך אינו מתקצב את תוכניות ברקאי כלל ועיקר, והן מתוקצבות אך ורק מכספי הורי התלמידים בבתי הספר השונים. בבית הספר מוריה-ברקאי פועלת תוכנית ברקאי מיום היווסדה של חטיבת ברקאי בו, לפני כ-9 שנים, והתוכנית מוכרת ומאושרת על ידי משרד החינוך. נכון לשנה"ל תשס"ז, מועסקים בבית הספר מוריה-ברקאי חמישה מורים בשיטת ברקאי והם ממומנים על ידי הורי בית הספר.

7. בשנה"ל תש"ס (ספטמבר 1999) החל העותר לעבוד בבית הספר מוריה-ברקאי כמנהל חינוכי וכמחנך, מטעם הורי בית הספר. קודם לכך עבד העותר במשך 9 שנים בבית הספר אורות עציון באפרת, הפועל אף הוא בשיטת ברקאי. העותר שימש שם כמורה ומחנך, סגן מנהל וחבר הנהלת בית הספר, גם במקרה זה מטעם הורי בית הספר.

8. כשהגיע העותר לראשונה לבית הספר מוריה-ברקאי, היה מצבו של בית הספר בכי רע. כלל כיתות א'-ג' בבית הספר מנו כ-70 תלמידים בלבד. בית הספר סבל מהיעדר הנהגה חינוכית, בין היתר בשל מחסור חמור באנשי חינוך מן המגזר הדתי-לאומי בכלל, וכאלה הבקיאים בתוכנית ברקאי בפרט. על מנת להציל את מצבו של בית הספר, מצא לנכון ועד הורי בית הספר לקרוא לעותר על מנת שישמש בתפקידי חינוך וניהול חינוכי, והדרכת מורים בתוכנית ברקאי, בבית הספר. לשם כך היו הורי בית הספר נכונים לשאת בעלות שכרו של העותר ואף לממן לעותר ולבני משפחתו – תושבי אפרת שבגוש עציון – מגורים בעיר חיפה בכל תקופת עבודתו בבית הספר.

9. ואכן, העסקתו של העותר בבית הספר מוריה-ברקאי בשנה"ל תש"ס-תשס"א הוכיחה את עצמה אף מעל ומעבר לציפיותיהם של הצדדים, כאשר בית הספר רשם עלייה ניכרת הן במספר התלמידים הנרשמים אליו (כמות התלמידים בבית הספר הוכפלה לקראת פתיחת שנה"ל תשס"א, ועמדה על כ-200 תלמידים בכיתות א'-ה'), והפך להיות, כדברי מזכיר עמותת ההורים דאז, עו"ד אריה נאמן, "תפארת החינוך הממ"ד בעירנו" (חיפה – הח"מ).

מכתבו של עו"ד אריה נאמן מיום 30.6.00 רצ"ב, מסומן ד'.

10. העסקתו של העותר בבית הספר מוריה-ברקאי אף זכתה לתמיכה ולעידוד מטעם משרד החינוך ואנשיו. מפקחת בית הספר דאז, הגב' גלילה קלאר, שיבחה את העותר ואת תפקודו בכל פורום אפשרי וציינה את שביעות רצונה והערכתה כלפי העותר ואת שביעות רצון המערכת מתפקודו המקצועי. אין ספק, כי העותר היה ממשיך בפועלו דאז והיה מרים את בית הספר מוריה-ברקאי לגבהים אליהם אף פעם לא הגיע – לולא התפוצצה אז הפרשה אשר העכירה על יחסיהם של העותר והמשיבים ואשר גרמה לנתק מוחלט בין הצדדים (להלן: "פרשת רבין" אשר תתואר בקצרה).

11. המשיב 1, משרד החינוך, הוא המשרד האחראי על מערכות החינוך בארץ ובכלל זה על בית הספר מוריה-ברקאי בחיפה. המשיבה 2 היא שרת החינוך. המשיב 3 הוא מנכ"ל משרד החינוך. המשיב 4 הוא מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך. המשיב 5 הוא הממונה על החינוך הדתי במחוז חיפה.

"פרשת רבין"

12. בחודש אוקטובר 2000, כחודש ימים לפני יום הזיכרון לראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, הפיץ העותר מכתב בקרב מורים, מנהלים ואנשי חינוך, במטרה שיוגש כעצומה לשר החינוך לקראת ראש השנה לרצח יצחק רבין. במכתב הוקיע העותר את רצח ראש הממשלה, הביע זעזוע מן המעשה, והדגיש את החובה לדון במערכת החינוך במעשה הרצח על השלכותיו. יחד עם זאת, הביע העותר במכתב את השקפתו החולקת באופן נוקב על דרכו הפוליטית של יצחק רבין ז"ל ועל השלכותיה עד ימינו אלה, וביקש להפריד בין הנצחת יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל ודיון חינוכי ברצח ראש הממשלה ובהשלכותיו, לבין הנצחת מה שקרוי בציבור "מורשת רבין" – היא משנתו הפוליטית של יצחק רבין כאחד מיוזמי הסכמי אוסלו – בשל היותה שנויה במחלוקת.

13. דבר הפצת העצומה התגלגל לפתחה של המשיבה 2, שכיהנה אז כשרת התיירות. יום לפני יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה העבירה המשיבה 2 לאמצעי התקשורת ציטוטים חלקיים ומגמתיים ממכתבו של העותר, המסלפים לחלוטין את כוונת העותר ואת כתבו ורוחו של המכתב. ה"חשיפה" מטעם המשיבה 2 זכתה לתהודה ציבורית ותקשורתית רבה על רקע עיתוי הפרסום ותוכנו, וימים ארוכים לאחר שניתן פומבי לעניין עוד ניצבה הפרשה בראש סדר היום הציבורי.

14. על בסיס "חשיפתה" של המשיבה 2, שרת החינוך דהיום, הורו המשיב 4 (ששימש אז ומשמש גם כיום כמנהל מחוז חיפה במשרד החינוך), ומנכ"לית משרד החינוך דאז, הגב' שלומית עמיחי, על השעייתו של העותר מכל תפקידיו החינוכיים בכלל ובבית הספר מוריה-ברקאי בפרט, וכן אסרו על כניסתו לכל מוסד חינוכי שהוא. כל זאת – כפי שהסתבר בדיעבד – שלא כדין.

15. מיד לאחר קבלת הוראת ההשעיה פנה העותר למשיב 4, הבהיר את עמדתו וחזר והדגיש כי רצח רבין הוא דבר מתועב שיש להוקיעו, וכי רב הצורך ורבה החשיבות בציון יום הזיכרון לרצח רבין במערכת החינוך, ובדיון בהשלכות החינוכיות והערכיות של הרצח. מכתבו זה של העותר לא זכה למענה כלשהו.

16. במקביל, זימנה עמותת בית הספר מוריה-ברקאי את העותר, ולאחר שהעותר הסביר את הכתוב בעצומה, פנתה העמותה למשיב 4 והבהירה כי לדעתה, ולאחר בירור הדברים, אין כל מניעה שהעותר ימשיך בעבודתו החינוכית. גם מכתב לא זכה למענה כלשהו.

17. לאחר שפניות חוזרות ונשנות מטעם העותר ובאת כוחו למשיב 1, בבקשה לבטל את השעייתו של העותר, לא נענו, הגיש העותר בחודש נובמבר 2000 עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בבקשה להורות על ביטול הוראת ההשעיה שניתנה נגדו.

18. מרגע הגשת העתירה, הפכו המשיבים את הפרשייה – שהיא כולה, כאמור, יציר כפיהם-שלהם – לציד מכשפות אחר העותר, למסע נקמנות נגדו ולרדיפה אישית שלו. המשיבים 1 ו-4 פעלו להצר את צעדיו של העותר, התנכלו לבית הספר מוריה-ברקאי ואף נקטו איומים של ממש נגד בית הספר, וכן הקפידו להכפיש את שמו של העותר תחת כל עץ רענן – הכל במטרה לרפות את ידיו ולהביא לסילוקו ממשרתו.

19. בעקבות הגשת העתירה לבית משפט נכבד זה, החשיפה התקשורתית הרבה לה זכתה הפרשה וההכרה בעוול שנגרם לעותר, וכן בעקבות התערבותם של ראשי זרם החינוך הממלכתי דתי ושל חבר הכנסת זבולון אורלב, אשר כיהן אז כיו"ר ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, הודיע המשיב 4 לעותר, כי הוראת ההשעיה בטלה, וכי הוא רשאי לחזור לפעילותו בבית הספר. בעקבות כך, משך העותר את עתירתו.

20. שישה ימים לאחר מתן הוראת ההשעיה, ביום 13/11/00, שלח יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת זבולון אורלב מכתב למנכ"ל משרד החינוך דאז, הגב' שלומית עמיחי, נתבעת מס' 2. המכתב היה סיכום של פגישה שהיתה לעותר עם ח"כ זבולון אורלב, עם הרב שמואל אליהו, הרב הראשי של צפת וחבר מועצת רבנות הראשית, ועם ד"ר דניאל טרופר, יו"ר עמותת גשר וחבר מועצת חמ"ד. בפגישה הועלו על הכתב דברי הבהרה למכתב העצומה שהפיץ העותר.

21. למכתב צורפו מכתב הבהרה מטעם העותר וכן מכתב הבהרה מטעם עמותת הורי בית הספר אשר נשלחו יום לאחר הוראת ההשעיה למשיב 4.

22. על סמך מכתבים אלה ביקש ח"כ אורלב וביקש את ביטול הוראת ההשעיה. עוד באותו היום ביטלה מנכ"ל משרד החינוך את הוראת ההשעיה, והמשיב 4 הודיע בכתב לעמותת ההורים כי הוראת ההשעיה בטלה וכי התובע רשאי לחזור לעבודתו.

מכתבו של ח"כ אורלב מיום 13.11.00 בצירוף סיכום הפגישה רצ"ב, מסומן ה'.

מכתב המשיב 5 מיום 14.11.00 רצ"ב, מסומן ו'.

23. בחודש אפריל 2001 הגיש העותר תביעת פיצויים לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. (י-ם) 10451/01) נגד המשיב 1, נגד מנכ"לית משרד החינוך דאז, הגב' שלומית עמיחי, ונגד המשיב 4, מנהל מחוז חיפה (להלן יכונו גם: "הנתבעים"), בגין הנזקים שנגרמו לו בתחום התעסוקתי והמקצועי, וכן בגין הפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו.

24. ביום 4.1.2004 נתן בית משפט השלום בירושלים את פסק דינו בתביעת העותר, וקבע לאחר ניתוח מעמיק ומקיף, כי השעייתו של העותר נעשתה שלא כדין. בית המשפט חייב את הנתבעים לפצות את העותר בסך של 40,000 ש"ח וכן לשלם לו הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לעותר כפועל יוצא מהשעייתו הבלתי חוקית.

פסק הדין בת"א (י-ם) 10451 רצ"ב, מסומן ז'.

25. לאחר שניתן פסק הדין, סירבו הנתבעים לשלם את הסכומים שנפסקו נגדם במשך חודשים, על אף דרישות חוזרות ונשנות כי יעשו כן. משכך, נאלץ העותר לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבעים האינדיוידואלים (הגב' שלומית עמיחי ומר אהרון זבידה, המשיב 4) לביצוע פסק הדין. רק לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל שילם המשיב 1 לעותר את המגיע לו על פי פסק הדין.

נקמת המשיבים

26. בעקבות אותה הפרשה ובהסכמה עם ועד ההורים, עזב העותר את בית הספר מוריה-ברקאי בשנת 2002 ושב לעבוד בבית הספר אורות עציון באפרת. במקביל להליכים המשפטיים שהתנהלו בבית משפט השלום בירושלים, שימש העותר כמחנך וכחבר הנהלת בית הספר אורות עציון במשך שלוש שנים ועשה עבודתו נאמנה, לשביעות רצונם המלאה של מעסיקיו (הורי בית הספר) ושל תלמידי בית הספר.

27. בשנת 2005 יצא העותר לחופשה ללא תשלום כדי לעשות לצרכי משפחתו אשר גדלה והתרחבה.

28. מאז עזיבתו של העותר את בית הספר מוריה-ברקאי בשנת 2002, חלה הידרדרות חמורה במצבו של בית הספר. שלושה מנהלים הוחלפו לבית הספר, ובמהלך כל התקופה, התריע ועד ההורים ואף זעק בפני המשיב 5 על מצבו העגום של בית הספר ועל רצון ההורים להחזיר את בית הספר למצבו בתקופת העסקתו של העותר בבית הספר.

מכתבי ועד הורי בית הספר מיום י"ט אדר תשס"ב, 3.3.02 למשיב 5, יעקב ויזל, ולהורי בית הספר, רצ"ב, מסומנים ח1' ו-ח2', בהתאמה.

29. לאחרונה, בעקבות פיטוריו של מנהל בית הספר מוריה-ברקאי (כאמור, המנהל השלישי במספר העוזב את בית הספר מאז עזיבתו של העותר), התגבר חששם של נציגי ההורים לעתידו ולהתנהלותו התקינה של בית הספר. לאור עובדה זו, לאור היכרותם עם העותר בשנים קודמות, וכן לאור הערכתם הרבה את כישוריו, מסירותו הרבה וניסיונו החינוכי המוצלח ביותר של העותר בבית הספר מוריה-ברקאי, ביקשו הורי בית הספר למנות את העותר לתפקיד חינוכי, רב בית הספר. נציגי ההורים סומכים על יכולותיו של העותר לשקם מן הבחינה החינוכית את בית הספר – שסבל מאז עזיבתו של העותר מנטישה המונית של תלמידים – ואף התחייבו כלפיו בחוזה לשאת בעלות שכרו.

העתק חוזה ההעסקה בין ועד הורי בית הספר לבין העותר רצ"ב, מסומן ט'.

30. יצויין, כי טרם נחתם חוזה ההעסקה בין ועד הורי בית הספר מוריה-ברקאי לבין העותר, נתקבל העותר לעבודה בשנה"ל התשס"ח כראש חוג בתוכנית "מאורות" בבית הספר הממלכתי-דתי אורות עציון. רק לאור פנייתם המפורשת של הורי בית הספר מוריה-ברקאי ולאור מצבו הקשה של בית הספר, ניאות העותר לוותר על התפקיד בבית הספר אורות עציון כדי לעזור לבית הספר מוריה-ברקאי, אליו הוא קשור בעבותות אהבה ומחויבות.

העתק אישור על קבלת העותר לעבודה בבית הספר אורות עציון בשנה"ל הקרובה (תשס"ח) רצ"ב, מסומן י'.

31. נציגי ההורים בבית הספר מוריה-ברקאי הודיעו למספר אישים במחוז חיפה של משרד החינוך כי שכרו את שרותיו של העותר, כאמור לעיל, וכי בכוונתם להעסיקו ולשאת בעלות שכרו, בהתאם להתחייבותם החוזית כלפיו. כמה מאנשי משרד החינוך הודיעו לנציגי ההורים כי יתנגדו בתוקף להעסקתו של העותר בבית הספר מוריה-ברקאי. ההתנגדות הוצגה כעניין אישי, הנוגע למועמד הספציפי, ולא כעניין עקרוני, הנוגע לזכותם של ההורים למנות לתפקיד חינוכי אדם כלבבם. כמו כן נמסר לנציגי ההורים כי ההתנגדות למינויו של העותר נתמכת על ידי הדרגים הבכירים במשרד החינוך, לרבות המשיבים 2-4.

32. בעקבות הדברים שנאמרו בעל פה, פנה ביום 11.7.07 מר יואב רמתי, חבר ועד ההורים בביה"ס מוריה-ברקאי בחיפה אל המשיב 5, מחמ"ד חיפה, והודיע לו פעם נוספת, וזו הפעם בכתב, על כוונת ועד ההורים הבית ספרי למנות את העותר לרב בית הספר.

מכתבו של מר יואב רמתי מיום 11.7.07 רצ"ב, מסומן י"א.

33. בתגובה למכתב האמור השיב המשיב 5, ביום 15.7.07, כי "לאור ניסיון המחוז עם תפקודו והתנהגותו של מר ישראל שירן בעבר בעת היותו מחנך בבית הספר, לא תאושר קליטתו כרב בית הספר".

מכתבו של המשיב 5 מיום 15.7.07 רצ"ב, מסומן י"ב.

34. ביום 21.7.07 פנה העותר למשיב 5 במכתב אישי נרגש ביותר בכתב ידו, בו ביקש מן המשיב 5 ואף שפך תחינתו בפניו שישקול מחדש את התנגדותו להעסקתו בבית הספר. העותר הביע את רצונו העז להיענות לאתגר החינוכי והחיוני שהציבו בפניו הורי בית הספר מוריה-ברקאי, את תחושת השליחות החינוכית והמוטיבציה המפעמת בו ואת אהבתו הרבה לתלמידיו ולעבודתו כאיש חינוך. העותר הוסיף כי הוא השתתף לאחרונה בקורס מנחים מטעם מיכא"ל, שהינו פרוייקט ייחודי לפיתוח מצוינות והעצמה אישית, בין היתר בתחום החינוך, וכי הוא בטוח כי הדבר יוכל לתרום לעבודתו בבית הספר. מכתבו של העותר למשיב 5 לא זכה למענה כלשהו עד עצם הרגע הזה, על אף שנתקבל אצל העותר בפקס עוד באותו היום.

מכתבו של העותר אל המשיב 5 מיום 21.7.07 רצ"ב, מסומן י"ג.

35. יודגש, כי על פי חוזה ההעסקה בין הורי בית הספר מוריה -ברקאי ובין העותר, היה על העותר להתחיל בעבודתו כבר ביום ג' שעבר, ה-1 באוגוסט. עובדה אחרונה זו, בצירוף קרבתה של פתיחת שנת הלימודים, וכן אי הודאות האופף את עתיד בית הספר מוריה-ברקאי, הגורם לרבים מהורי בית הספר לבטל את רישום ילדיהם למוסד החינוכי לשנה"ל תשס"ח, הביאו את ועד הורי בית הספר להודיע לעותר, למשיב 5 ולמפקחת על בית הספר, גב' יפה שלומאי, במכתב מיום 23.7.07, כי היה ולא תוסר בהקדם התנגדותם של המשיבים להעסקתו של העותר בבית הספר, עלול ההסכם בין הצדדים להיות מסוכל, חרף רצונם של ההורים לראות את העותר ממלא את תפקידו החינוכי בבית הספר.

מכתב ועד הורי בית הספר מוריה-ברקאי מיום 23.7.07 רצ"ב, מסומן י"ד.

36. לאחר שמכתבו של העותר לא נענה, פנתה ב"כ העותר ביום 26.7.07 למשיבים 2-5, התריעה על הפגמים הרבים שנפלו בעמדת המשיבים ועל נזק החמור והבלתי הפיך שעלול להיגרם לעותר ולבית הספר אם לא תאושר העסקתו של העותר, וביקשה מן המשיבים להסיר את התנגדותם להעסקתו של העותר, ולהנחות את הכפופים להם, לפי העניין, לפעול כמתחייב מהנחייה זו. ב"כ העותר הדגישה, בין היתר, כי אם למשרד החינוך אין ולא היתה כל התנגדות להעסיק את העותר בבית הספר אורות עציון באפרת, בית ספר ממלכתי דתי הנתון למרותו של משרד החינוך, לא יכולה להיות למשרד התנגדות להעסקתו בבית הספר מוריה-ברקאי בחיפה.

מכתבי ב"כ העותרת אל המשיבים 2-5 רצ"ב, מסומנים ט"ו1'-ט"ו4'.

37. ביום 8.8.07 נתקבלה תגובת המשיבים, באמצעות הלשכה המשפטית של המשיב 1, אצל ב"כ העותר. בתגובתם למכתבי ב"כ העותר, דחו המשיבים את דרישת העותר להסיר את התנגדותם להעסקתו בבית הספר מוריה-ברקאי על ידי ועד ההורים הבית ספרי, כפי שהועסק במשך שנים הן בבית הספר מוריה-ברקאי והן בבית הספר אורות עציון באפרת.

38. העותר סבור, כפי שיפורט להלן, כי כשם שהתנגדותם של המשיבים להעסקתו נובעת כל כולה ממניעים נקמניים אישיים ופוליטיים ומיוסדת כל כולה על שיקולים זרים ופסולים, ואין לה בסיס חוקי כלשהו, כך אף תגובת המשיבים מיום 8.8.07 נעדרת בסיס משפטי וענייני כלשהו, והיא כולה ניסיון נואל להצדיק את התנהלותם הבריונית של המשיבים בעניינו של העותר – כאז כן עתה.

39. תגובת המשיבים מיום 8.8.07, באמצעות הלשכה המשפטית של המשיב 1, למכתבי ב"כ העותרת מיום 26.7.07, מסומנת ט"ז.

40. לפני מספר ימים הודיע ועד הורי בית הספר מוריה-ברקאי לעותר, כי אם לא תוסר לאלתר התנגדות המשיבים להעסקתו בבית הספר, לא יוכל ועד ההורים למלא אחר התחייבויותיו כלפי העותר, מן הטעם שרבים מהורי בית הספר (שהם האמורים לשאת בעלות שכרו של העותר) מבטלים בימים אלה ממש את רישום ילדיהם לבית הספר, ורבים אחרים מתכננים לעשות כן אם שאלת עתידו של בית הספר לא תיפתר בטווח הזמן המיידי. יודגש, כי ועד הורי בית הספר מאוחד כולו ברצונו העז לראות את העותר משתלב בבית הספר, ואי השתלבות העותר כאמור היא-היא הסיבה לנטישת תלמידים את בית הספר בשבועיים האחרונים.

41. נטישת התלמידים עלולה להגיע חלילה עד לאי פתיחתו של בית הספר בשנה הקרובה, דבר שיגרום נזק רב לתלמידים הרשומים ולתלמידים מעוטי היכולת אשר נמנים על בית הספר ואשר השתתפותם בתכנית ברקאי ממומנת על ידי הורי בית הספר האחרים.

42. שנת הלימודים החדשה בפתח, ועל פי המוסכם בין הורי בית הספר לבין העותר, היה על העותר להתחיל בעבודתו כבר ביום 1.8.07. לעת הזו, העותר נותר מחוסר עבודה ומקור פרנסה לו, לרעייתו ולששת ילדיו. זהו מצב שהדעת אינה סובלת, וכל כולו מעשה שרירות ליבם ונקמנותם של המשיבים.

43. לשון אחר, אם עניינו של העותר לא יוסדר לאלתר, ייצאו המשיבים ומלוא תאוותם בידם, משייקבעו בעניינו של העותר עובדות בלתי הפיכות. במקרה כזה ייגרמו לעותר נזקים חמורים ביותר, המוצאים את ביטויים הן בשבירת מטה לחמו (כמפרנס יחיד במשפחה בת 8 נפשות) למשך השנה הקרובה לפחות, שכן לעותר אין מקורות הכנסה אחרים, והוא כבר איחר את המועד להשתלבות בעבודה חינוכית במוסד אחר בשנה"ל תשס"ח; הן בפגיעה קשה ביותר בחופש העיסוק שלו, והן בפגיעה קשה ביותר ואולי אף בלתי הפיכה בשמו הטוב ובמוניטין שלו; המשיבים מנסים להדביק לעותר, על לא עוול בכפו וללא בסיס עובדתי או משפטי תדמית של "עושה צרות", אשר מי שמעוניין להימנע מעימות עם משרד החינוך ופקידיו, מוטב שלא ירהיב עוז בנפשו להעסיקו.

44. מכאן עתירה זו ומכאן דחיפותה המיידית.

ואלה טעמי העתירה:

45. עמדתו של המשיב 5, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו מיום 15.7.07, ולעמדתם של המשיבים 1-4, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו של המשיב 5 ובתגובתם מיום 8.8.07, אין בסיס חוקי ואין כל הצדקה עניינית. עמדה זו מהווה התנהגות נקמנית, בריונית ופסולה הנגועה בחוסר תום לב חמור, ומסבה נזק כבד ובלתי הפיך הן לשמו הטוב ולפרנסתו של העותר והן לציבור התלמידים וההורים בבית הספר מוריה-ברקאי, המבקשים להסתייע בניסיונו ובכישוריו כבר בשנת הלימודים הקרובה.

46. עמדתם של המשיבים נגועה כמעט בכל פגם ופגם המוכר במשפט המנהלי הישראלי; היא ניתנה בהעדר סמכות; היא ניתנת תוך קיפוח גמור של זכות הטיעון והשימוע של העותר; היא ניתנת בלא שהיא מבוססת על תשתית ראייתית כלשהי, ובהתעלם משיקולים רלוונטיים ומהנזק החמור והבלתי הפיך שהיא גורמת לעותר ולבית הספר מוריה-ברקאי, תלמידיו ובני משפחותיהם; היא מבוססת על שיקולים זרים ופסולים מובהקים, ועל שיקולים כאלה בלבד; היא מהווה פגיעה שלא על פי חוק, שאינה מידתית, ולתכלית שאינה ראויה בחופש העיסוק, בזכות לשם הטוב ובזכות לקיום בכבוד, המעוגנים בחוק יסוד: חופש העיסוק ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

47. די בכל אחד מהטעמים שיפורטו להלן על מנת לקבוע את פסלות התנהלותם ושיקוליהם של המשיבים בנוגע לעניינו של העותר, ואת בטלות החלטתם שלא להסכים להעסקתו כרב בית הספר בשנת הלימודים הקרובה; על אחת כמה וכמה מחמת משקלם המצטבר של טעמים אלו.


א. העדר סמכות

48. עמדת המשיבים בעניין מינויו של העותר הינה החלטה שרירותית, אשר ניתנה בהעדר סמכות ובמסגרת הליך לא תקין.

49. הלכה פסוקה היא, כי סמכותה של רשות מנהלית מוגבלת אך ורק לאותן הפעולות אשר התיר לה המחוקק לנקוט. לעניין זה ראה ע"א 1644/04 עיריית רמלה נ' מרכז סליקה בנקאית בע"מ (פורסם בנבו); בג"צ 36/51 נחום חת נ' עירית חיפה, ה 1553; ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה, ל(1) 141. היטיב לבטא את הדברים כב' השופט ויתקון בעניין חת (בג"צ 36/51) לעיל, בעמ' 1557:

"בבואנו לשקול אם דבר מסויים חורג מסמכויות המועצה אם לא, המבחן אינו אם פקודת העיריות אוסרת את הדבר, בפירוש או מכללא, אלא אם הדבר מותר לפיה. לשון אחר, לא די בכך שהדבר אינו אסור; הוא צריך להיות מותר, כדי להיות כשר בעיני החוק. החוק אינו משאיר, כביכול, חלל ריק, שמותר למלאותו לפי הרצון" (ההדגשות אינן במקור).

50. הסמכות למנוע העסקת עובד חינוך, הקבועה בסעיף 16 לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח על בתי הספר"), מסורה למנכ"ל משרד החינוך בלבד, וזאת אך ורק בהתקיים אחת מארבע העילות הקבועות בחוק, והן: הרשעה בעבירה נגד ביטחון המדינה; הרשעה בעבירה שיש עמה קלון; השפעה מזיקה על התלמידים; העובד פוטר בעבר מטעמים פדגוגיים. ראה סעיף 16 לחוק:

16. (א) לא יעסיק אדם עובד חינוך אלא אם יש בידי העובד אישור בכתב מאת המנהל הכללי כי אין לו התנגדות להעסקתו כעובד חינוך.
(ב) לא יסרב המנהל הכללי ליתן אישור למי שכשיר להיות עובד חינוך אלא אם נתקיים בו אחד מאלה:
(1) העובד הורשע בעבירה שיש בה כדי לפגוע בביטחון המדינה;
(2) העובד הורשע בעבירה אחרת שיש עמה קלון והמנהל הכללי סבור כי לאור הרשעה זו אין העובד רשאי לשמש כעובד חינוך;
(3) הוכח למנהל הכללי שיש בהתנהגותו של העובד משום השפעה מזיקה על התלמידים;
(4) העובד פוטר מבית הספר מטעמים פדגוגיים באישור משרד החינוך והתרבות ואין המנהל הכללי סבור שהנסיבות נשתנו ומצדיקות דיון חדש בהעסקת העובד בבית הספר;

51. בעניינו של העותר לא מתקיימת אף לא אחת מהעילות הקבועות בסעיף 16 לחוק הפיקוח על בתי הספר; העותר מעולם לא הורשע בעבירה, מעולם לא הועלו כל טענות או תלונות על תפקודו, ומעולם לא נרשמו הערות בתיקו האישי. נהפוך הוא – כפי שעולה בבירור מנספחי עתירה זו, העותר הינו אישיות חינוכית נדירה במסירותה ובמקצועיותה, והוא זוכה לאורך כל שנות עבודתו להערכה עצומה מצד כל גורם הבא עמו במגע.

52. בית משפט השלום בירושלים, שדן בתביעת העותר נגד המשיבים 1 ו-4, ונגד מי שהייתה אז מנכ"לית משרד החינוך, קבע מפורשות, כי לא היה במעשיו של העותר כדי להוות "השפעה מזיקה" על התלמידים:

"לאור ניתוח תוכנה של העצומה כדלעיל, נראה כי יהא זה מרחיק לכת לבוא ולומר כי הפצתה בחדר המורים היוותה משום "השפעה מזיקה על תלמידים". עיון בעדויותיהם של גב' עמיחי, מר זבידה, מר ויזל ששימש כממלא מקום מנהל המחוז, ומר מלכה ששימש כמנהל בית הספר שבו לימד התובע, מגלה כי אף אחד מהם לא דיווח על סימנים של תסיסה, אי-נוחות, התארגנות או כל התרחשות אחרת שהייתה יכולה ללמד על סכנה לקיומו של יום הזיכרון ובכך להוות משום השפעה מזיקה על התלמידים. ויודגש, שהייתה להם נגישות למתרחש בתוככי בית הספר ולמתרחש בין כותלי בתי הספר האחרים. אף אחד מהם לא דיווח על מורים שהתמרדו וסירבו לקיים את יום הזיכרון, ואף אחד מהם לא דיווח על תלמידים של התובע שבחרו שלא להשתתף בטקס יום הזיכרון.

גם עיון בפרוטוקול הבירור שנערך לתובע שלושה חודשים לאחר השעייתו, או עיון בדברי התשובה של גב' עמיחי מיום 7.11.2000 (במ/3) לא מגלה ולו רמז דק שבדקים כי אכן, בעת מתן הוראת ההשעיה, הוכח לנתבעים ולו לכאורה, כי אכן התובע היווה השפעה מזיקה על תלמידיו – ומכאן שההשעיה לא הייתה כדין."

53. גם המשיבים לא טענו בזמנו כי מעשיו של העותר מהווים השפעה מזיקה על תלמידיו; ההיפך הוא הנכון - העותר הוכיח יכולות מקצועיות-פדגוגיות, ניהוליות ואישיות גבוהות ויוצאות מגדר הרגיל במערכת החינוך במשך שנים, ובכלל זה במשך 3 שנים לאחר אותה פרשייה, כששימש באותו תפקיד בבית הספר אורות עציון לשביעות רצונם המלאה של מעסיקיו, ומבלי שהמשיבים התערבו בהעסקתו או טענו לבעיות כלשהן בתפקודו.

54. ככל שינסו המשיבים לטעון כי מתקיימת במקרה דנן אחת העילות הקבועות בסעיף 16 לחוק הפיקוח על בתי הספר, הרי שסוגיה זו נידונה בהרחבה והוכרעה לגופה בפסק דין חלוט בין אותם צדדים להליך, אשר המשיבים לא ערערו עליו.

55. אף אם הייתה מתקיימת במקרה דנן אחת העילות הקבועות בסעיף 16 לחוק הפיקוח על בתי הספר – טענה שכאמור אין לה כל אחיזה במציאות – הרי שגם במקרה זה אין ולא היתה למשיב 5 כל סמכות להתנגד להעסקתו של העותר, שכן סמכות זו נתונה אך ורק למנכ"ל המשרד.

56. מנוסח מכתבו של המשיב 5 מיום 15.7.07 (נספח י') ומנוסח מכתבה של עו"ד איריס שלו בשם המשיבים מיום 8.8.07 (לו מכותבים המשיבים 4 ו-5, אך לא המשיב 3, מנכ"ל משרד החינוך) (נספח י"ד), כמו גם מיתר נסיבות העניין והרקע לסיפור המעשה כפי שפורט לעיל, עולה כי עמדת המשיבים לא נקבעה על ידי מנכ"ל המשרד אלא ע"י המשיבים 4 ו-5. ומכאן כי ניתנה בהעדר סמכות מוחלטת.

57. בנוסף, סעיף 18 לחוק הפיקוח על בתי הספר קובע, כי מנכ"ל המשרד לא יבטל אישור להעסקת עובד חינוך לפי סעיף 16 לחוק, אלא לאחר התייעצות עם ארגון המורים המייצג את העובד הנדון. במקרה דנן התקבלה עמדת המשיבים מבלי שנערכה כל התייעצות עם ארגון המורים המייצג כאמור, והמשיבים כלל אינם כופרים בעובדה זו בתגובותיהם (הן מכתבו של המשיב 5 (נספח י"ב) והן מכתבה של עו"ד איריס שלו-טל (נספח ט"ז).

58. מן האמור לעיל עולה בבירור כי סירובו של המשיב 5 לאשר את קליטתו של העותר בבית הספר נעשתה בהעדר סמכות מוחלטת, ודינה להתבטל אף מטעם זה בלבד.

ב. היעדר תשתית ראייתית

59. עמדת המשיבים, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו של המשיב 5, אינה מבוססת על תשתית עובדתית ראויה, כנדרש על פי דין, ואליבא דאמת היא נטענת בעלמא ואף בניגוד מוחלט לעובדות בדבר תפקודו והתנהגותו של העותר, שניתן להוכיחן בנקל; בראש ובראשונה עומדת התעקשותם של הורי בית הספר להעסיק את העותר בשכר גבוה במימונם המלא של ההורים, ולאחריה כל דברי השבח, התודה וההלל שהורעפו על העותר על ידי הורים, תלמידים, מעסיקים וגורמי חינוך במהלך השנים (ראו נספחים לעתירה זו).

60. בקבוע בית משפט השלום בירושלים, כי לא היה בתפקודו או בהתנהגותו המקצועיים או האישיים של העותר פגם המצדיק את השעייתו, כבר לא ניתן להשמיע אותן טענות שנדחו בפסק הדין ולא ניתן להתבסס עליהן כראיה. בהעדר תשתית ראייתית אחרת, החלטת המשיבים שלא לאפשר העסקתו אינה יכולה לעמוד.

61. לא זו אף זו; עוד טרם מתן פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, אף המשיבים עצמם, לאחר קבלת מכתבי ההבהרה מטעם ח"כ זבולון אורלב, העותר ועמותת הורי בית הספר, מצאו כי אין מקום להשעיה וביטלו אותה. דהיינו, אותה סיבה שעמדה בבסיס ההשעיה – היתה ואיננה עוד.

62. הלכה פסוקה היא, כי חובת הרשות המנהלית, כנאמן הציבור, לנהוג בהגינות ובסבירות, מחייבת, בין השאר, קבלת החלטות על בסיס תשתית עובדתית ראויה.

63. בבג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת מח(5) 412, קבע בית המשפט העליון כי אין לפגוע בחופש העיסוק, אלא על יסוד תשתית ממשית של עובדות, וכי על הרשות לפעול באופן סביר וענייני בהפעלת שיקול דעתה וקבלת החלטותיה.

64. קיפוח פרנסתו של אדם בלא תשתית עובדתית כלשהי, ועל יסוד שיקולי נקמנות פוליטית ואישית גרידא, כפי שנעשה במקרה דנן, חורג בעליל ממתחם סבירות זה.

65. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט בדימוס י' זמיר, בספרו הסמכות המנהלית, כרך 2, בעמ' 733:

"רשות מנהלית שמפעילה את שיקול הדעת שלה ללא בירור העובדות הנוגעות לעניין, ומחליטה על יסוד תחושה בעלמא, או שדעתה נחושה להגיע לתוצאה מסוימת ללא תלות בעובדות המקרה, אינה מפעילה שיקול דעת כנדרש בחוק. במקרה כזה ניתן לומר על הרשות כי היא פועלת בשרירות. שרירות היא סוג של שחיתות. יש בה חומרה קיצונית. היא עילה לפסול כל החלטה מנהלית."

66. במקרה בו הרשות המנהלית לא שקדה על איסוף הנתונים הצריכים ורלוונטיים לעניין ועל בדיקתם לקראת קבלת החלטת, כפי שרשות סבירה הייתה נוהגת באותן נסיבות, לא יהסס בית המשפט להתערב בהחלטת הרשות (לעניין זה ראו: בג"צ 852/96 אלוני נ' שר המשפטים; בג"צ 620/85 מיעארי ואח' נ' יו"ר הכנסת ואח'; בג"צ 953/87, 1/88 פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו ואח'; סיעת העבודה בעירית תל-אביב-יפו ואח' נ' מועצת עירית תל-אביב-יפו ואח'; בג"צ 52/91 עתידית - קופת פנסיה בע"מ נ' שר האוצר; בג"צ 7074/93, 7105, 7165, 57/94 סויסא ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' ואין זו אלא רשימה חלקית של פסקי-דין שכך עולה מהם).

67. עמדת המשיבים אינה עומדת אף במבחן הצנוע של הראיה המנהלית: על פי מבחן הראיה המנהלית, רשאית רשות מנהלית להתחשב בראיות אשר כל אדם סביר היה רואה אותן כבעלות ערך הוכחתי והיה סומך עליהן (בג"צ 4267/93 אמיתי ואח' נ' יצחק רבין; ובג"צ יורונט דלעיל).

68. במקרה דנן, המשיבים לא ביססו את עמדתם על ראיות כלשהן, ובוודאי שלא על ראיות העומדות במבחן הראיה המנהלית, אלא על שיקולים זרים ופסולים, תוך רמיסת זכויות היסוד של העותר.

69. בע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה לט(2), 225, קבע כב' הנשיא שמגר:

"רשות סטטוטורית אינה תלויה בהחלטתה בקביעה קודמת של מימצא על-ידי ערכאה שיפוטית... וכוח ההחלטה מסור בידיה, אך משניתנה לה סמכות ההחלטה כאמור, אינה יוצאת ידי חובתה, אם היא מעגנת את החלטתה בראיות קלושות או בלתי משכנעות.

בבג"צ 56/76 הנ"ל נדונה שאלת שלילתן של זכויות קיימות, ונאמר שם, כי לצורך החלטתה צריכות להיות לפני הרשות ראיות משכנעות ומהימנות, שאינן מותירות מקום לספק. מקובל עלי - כמשתמע מן האמירה הנ"ל - כי לגבי שלילת זכויות קיימות, ועל אחת כמה וכמה לגבי שלילתן של זכויות יסוד, לא די בראיות המתפרשות לכאן ולכאן... הנני סבור, כי הראיות, הדרושות כדי לשכנע רשות סטטוטורית בקיום הצדק לשלילתה של זכות יסוד, צריכות להיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות...

כגודל הזכות כך גם גודלה ועוצמתה של הראיה, המשמשת יסוד להחלטה בדבר הפחתתה של הזכות."

70. במקרה דנן גיבשו המשיבים את עמדתם בלי שהייתה בפניהם ולו בדל ראיה בדבר פגמים כלשהם בתפקודו של העותר כאיש חינוך. מנגד, קיימות ראיות רבות לכך שמדובר באיש חינוך משכמו ומעלה הפועל מתוך תחושת שליחות עמוקה ומשמש דוגמא ומופת לתלמידיו ועל כך יכולים להעיד עשרות מכתבי הוקרה והערכה מתלמידים, הורים וצוות המורים איתם עבד משך שנים רבות (אשר כמה דוגמאות מייצגות מהם מצורפות כנספחים לעתירה זו). על כך יעיד גם, ובעיקר, רצונם העז של הורי בית הספר להעסיק את העותר בבית הספר.

71. יצוין, כי על פי ההסכם בין ועד ההורים בבית הספר מוריה-ברקאי לבין העותר (הרצ"ב, מסומן ט'), עלות העסקתו השנתית של העותר היא כ- 239,500 ש"ח. מדובר בסכום לא מבוטל, החורג מרמות השכר המקובלות בדרך כלל במערכת החינוך, אשר ההורים מוכנים לשלם מכיסם למען חינוך ילדיהם ואשר מבטא את עומק הערכתם של ההורים לכישוריו של העותר וגודל ציפיותיהם מעבודתו העתידית, ויש בו כדי להעיד כאלף עדים על נחיצותו של העותר בחיי בית הספר לדעת ההורים.

72. אמור מעתה – המשיבים סימנו לעצמם את העותר כמטרה, איש-איש וסיבותיו: המשיבה 2 – כמי שחשפה את "פרשת רבין" – והמשיב 3, שמונה על ידה, סימנו את העותר כמטרה בשל עמדותיהם הפוליטיות, הידועות היטב; ואילו המעורבים הישירים והראשוניים ב"סיכול הממוקד" המקצועי שמנסים המשיבים לבצע בעותר – הלא הם המשיב 4, והמשיב 5, הכפוף לו במישרין – מונעים על ידי שאיפת נקם אישית במי ש"העז" לתבוע את המשיב 4, בין היתר, בשל הנזקים שגרם לו בעבר, לזכות בתביעתו, ולפעול למימוש זכויותיו מכוח פסק הדין. לאחר שסימנו את המטרה, עושים המשיבים ככל שלאל ידם על מנת להצדיק בדיעבד את עמדתם, שהיא חסרת יסוד מלכתחילה.

ג. שיקולים פסולים

73. עמדת המשיבים בנוגע להעסקתו של העותר בבית הספר מוריה-ברקאי נובעת אך ורק משיקולים זרים ופסולים של סגירת חשבונות ורדיפה אישית, ואין להם כל נגיעה לכישוריו ולתפקודו הטוב של העותר כאיש חינוך. החלטה זו נתמכת על ידי בכירי משרד החינוך ועל ידי בכירי מחוז חיפה מתוך שיקולים פוליטיים פסולים ומתוך נקמנות אישית ותו לא.

74. הניסיון למנוע מהעותר לעבוד בבית הספר מוריה-ברקאי מבוסס על שיקולים אישיים לגופו של אדם, ולא על שיקולים רלוונטיים, לגופו של עניין, וככזה הוא בלתי ראוי ובלתי סביר. ברי, כי אין כל שחר לטענה בדבר פגמים בתפקודו והתנהגותו של העותר בבית הספר – טענה שלא נטענה מעולם בעבר, ואף לא נטענה בעל פה באוזני נציגי הורי בית הספר, קודם למשלוח מכתבו של המשיב 5 ביום 15.7.07.

75. הניסיון למנוע מהעותר לעבוד בבית הספר מוריה-ברקאי חמור שבעתיים לאור הפגיעה הצפויה ברווחתם ובחינוכם של ילדי בית הספר ובניסיון לשקם את בית הספר לאחר הטלטלות הרבות שעבר.

76. נראה כי המשיבים 4 ו-5, האמונים (בהתאמה) על החינוך במחוז חיפה בכלל ועל החינוך הממלכתי-דתי במחוז חיפה, מעדיפים שייגרם נזק כבד לבית הספר ובלבד שהעותר, שנוא נפשם, לא ישוב לעבוד בבית הספר. בהקשר זה אף "נרמז" להורי התלמידים שבית הספר ייפגע אם הם יוסיפו לעמוד על העסקתו של העותר שם, וישנם די והותר ששמעו את הדברים במו אוזניהם ויהיו נכונים להעיד על כך לכשיידרש הדבר.

77. בית משפט השלום בירושלים מתח בפסק דינו ביקורת חריפה על הניסיון להתנכל לעותר עקב הבעת דעה פוליטית אישית לגיטימית, מחוץ לכתלי בית הספר ושלא לאוזני התלמידים, וקבע כי יש מקום לחשש, שמא ההחלטה להשעות את העותר "הייתה בתחילה פזיזה מדי, ואולי גם כן מפאת הלחצים ולו במשתמע של גורמים חיצוניים למערכת החינוך" (ההדגשה לא במקור).

78. בית המשפט חייב את המשיב 1 ושניים מבכיריו, אשר אחד מהם – המשיב 4 – משמש גם כיום כמנהל מחוז חיפה במשרד, לפצות את העותר בגין הנזקים שנגרמו לו, ודחה ברחל בתך הקטנה את הניסיון להשעות את העותר מתפקידו ולטפול עליו עלילות דברים.

79. לאור פסיקתו הברורה של בית המשפט, אין כל הצדקה עניינית לעמדת המשיבים באשר להעסקתו של העותר כאיש חינוך בבית הספר, וכל ניסיון למנוע ממנו לעשות כן הינו בגדר נקמנות ובריונות לשמה וניצול לרעה ובחוסר תום לב את כוחה של המערכת ביחס לעובדים הכפופים לה, וזאת על חשבון איכות החינוך של ילדי ישראל.

80. הלכה פסוקה היא כי מקום בו מבססת הרשות המנהלית את החלטתה על שיקולים החורגים ממתחם השיקולים שהותוו לה על ידי המחוקק – כבענייננו – אין ליתן תוקף להחלטתה.

ד. פגיעה בחופש העיסוק

81. סירובם של המשיבים לאפשר העסקתו של העותר בבית הספר מהווה פגיעה חמורה בחופש העיסוק של העותר, באופן שאינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד: חופש העיסוק.

82. העותר, שהינו אב ל-6 ילדים ומפרנס יחיד של משפחתו, ויתר על חוזה העסקה לשנה"ל תשס"ח בבית הספר אורות עציון כיוון שנענה לבקשת נציגי ההורים בבית הספר מוריה-ברקאי שהפצירו בו לחזור וללמד שם. עמדתם של המשיבים עלולה להביא לסיכול חוזה מחייב שנחתם בין העותר לבין ועד ההורים הבית ספרי, ולגרום בכך לקיפוח פרנסתו של העותר ולפגיעה כלכלית קשה ביותר בו ובמשפחתו.

83. אמנם, ההסכם שנחתם בין העותר לבין ועד ההורים בבית הספר מוריה-ברקאי (נספח ט') קובע בסעיף 6 להסכם, כי כל התנגדות של הפיקוח להשתלבותו של העותר אשר אין לה בסיס חוקי, משפטי או הלכתי אינה רלוונטית לכל צד ואינה פוגעת בהסכם או מבטלת אותו, ומכאן עמדת המשיבים אינה מבטלת את ההסכם בין העותר לבין ועד ההורים; חרף זאת, עמדת המשיבים מעמידה בסימן שאלה את יכולתם של הצדדים לממש את ההסכם, ומכאן שלמרות שמדובר בהסכם תקף, כל עוד עמדת המשיבים בעינה עומדת וכל עוד לא התערב בית המשפט הנכבד בעניין, ההסכם בין העותר לבין הורי בית הספר מוריה-ברקאי אינו בר ביצוע. המשמעות היא פגיעה אנושה בחופש העיסוק של העותר וביכולתו לעבוד ולפרנס את משפחתו. ואכן, מאז ה-1 באוגוסט העותר ספון בביתו, אינו מסוגל להתחיל בעבודתו בהתאם להסכם, ואינו מקבל את שכרו באופן שבכל יום שחולף נגרם לו נזק כספי ממשי.

84. כאמור, בית הספר אורות עציון באפרת ביקש אף הוא מהעותר לחזור וללמד שם בשנה הקרובה, ובידי העותר חוזה העסקה מוכן עם בית הספר אורות עציון לשנה הקרובה (ראו: נספח י'), ואולם העותר בחר לוותר על ההזדמנות לעבוד בבית הספר אורות עציון, על מנת לסייע לנציגי ההורים בבית הספר מוריה-ברקאי שביקשו אותו לחזור וללמד בבית הספר בשיקום מוסד חינוכי זה, היקר והקרוב ללבו.

85. הנה כי כן, עמדת המשיבים שניתנה ללא כל הצדקה ומשיקולים זרים תשאיר את העותר עירום ועריה, חסר פרנסה, עם פגיעה אנושה בחופש העיסוק שלו.

86. הזכות לחופש העיסוק זכתה עם חקיקתו של חוק יסוד: חופש העיסוק למעמד חוקתי על-חוקי. משמעות הדבר היא, כי מאותה עת ואילך המחוקק הראשי, ומקל וחומר מחוקק המשנה, ובן בנו של קל וחומר פקידי משרד החינוך, אינם רשאים לפגוע בחופש העיסוק של האדם או להגבילו ככל העולה על דעתם, אלא בהתאם לתנאי פסקת ההגבלה הקבועים בחוק היסוד.

87. במקרה זה הגבלת חופש העיסוק של העותר אינה על פי חוק, אינה משרתת תכלית ראויה כלשהי, ופגיעתה בעותר קשה ומרה ואינה מידתית; ודברים שאמר בית משפט השלום בפסק דינו לפני כשלוש שנים וחצי, יפים שבעתיים כיום, בחלוף 7 שנים מ"פרשת רבין". אף אם היה יסוד כלשהו להחלטה להשעות את העותר לפני שבע שנים – וכאמור, בית המשפט קבע כי לא היה יסוד להחלטה זו – בוודאי שחלוף הזמן מהווה גורם בעל משמעות בהקשר זה. ואולם, כך נראה, תאוות הנקם של המשיבים ובמיוחד המשיבים 4 ו-5 אינה יודעת שובע ואינה יודעת גבולות.

ה. פגיעה בזכות לקיום בכבוד

88. סירובם של המשיבים לאפשר העסקתו של העותר בבית הספר מהווה פגיעה חמורה בכבוד האדם של העותר ובזכותו לקיום בכבוד, באופן שאינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

89. הזכות לקיום בכבוד זכתה בפסיקת בית משפט זה להכרה כזכות בעלת מעמד חוקתי, כחלק מהזכות לכבוד האדם. על מעמדה החוקתי של זכות זו, עמד כב' הנשיא ברק בבג"צ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, באומרו:

"..הזכות לכבוד האדם, במובנה המהותי, מהווה אגד של זכויות ששמירתן נדרשת כדי לקיים את הכבוד. אלה אותן זכויות שבהיעדרן אין ממש בהיות האדם יצור חופשי, באשר ניטל כוחו לפתח את גופו ורוחו על-פי רצונו, בתוך החברה בה הוא חי. זכויות אלה עשויות להיכלל בגדר הזכויות ה"אזרחיות" (או "פוליטיות"), ואף בגדר הזכויות ה"חברתיות" (או "כלכליות"). ... בה במידה, במגוון ההיבטים האנושיים עליהם משתרע כבוד האדם נכלל גם ההיבט ה"חברתי", שעניינו רמת הקיום לה זכאי האדם. אכן, זכותו של אדם לכבוד היא גם הזכות לכך שיהיו לו תנאי חיים המאפשרים קיום בו יממש את חירותו כבן-אנוש."

90. עמדתם של המשיבים, אם תיוותר על כנה, תביא לשבירת מטה לחמו של העותר למשך השנה הקרובה לפחות (ולמעשה, כפי שניווכח להלן, היא בעלת פוטנציאל הרסני ממש ביחס לעתידו המקצועי של העותר ככלל). העותר – מפרנס יחיד במשפחה בת 8 נפשות – צפוי להיוותר ללא מקור פרנסה לו ולבני משפחתו, ובלא יכולת למצוא מקור פרנסה חלופי, בהיותו איש חינוך במקצועו, על רקע עמדת המשיבים, ועל רקע העובדה ששנה"ל תשס"ח עומדת בפתח.

ו. פגיעה במוניטין ובשם הטוב

91. עמדתם של המשיבים פוגעת פגיעה אנושה – ובלא התערבותו של בית המשפט הנכבד, אף פגיעה ובלתי הפיכה – בשמו הטוב של העותר ובמוניטין שלו כאיש חינוך, שכן יש בה, בבירור, כדי להציג ולצייר את העותר כמורה וכעובד בעייתי, וכדי להכתים את שמו על לא עוול בכפו.

92. לאור עמדתם זו של המשיבים, הנסמכת כאמור על שיקולים שאינם ענייניים בעליל, ספק רב אם יימצא מוסד כלשהו שיסכים להעסיק את העותר בעתיד, בין אם עקב חשש – חסר בסיס כלשהו – בנוגע לתפקודו ה"לקוי", ובין אם מתוך חשש להסתכסך עם אנשי משרד החינוך. עמדת המשיבים גוזרת, אפוא, כליה מקצועית ואישית על העותר שהוא איש חינוך בכל רמ"ח איבריו, ושוברת את מטה לחמו.

ז. פגיעה בזכויות יסוד לצורך השגת תכלית ראויה

93. אמת-המידה המקובלת כיום – בעקבות חקיקת היסוד בעניין זכויות האדם – הינה זו הקבועה בפסקת ההגבלה (סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו), על פיה "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

94. כאשר עסקינן בזכויות מרכזיות כל כך, כזכות לכבוד האדם, לחופש העיסוק ולקיום אנושי בכבוד – זכויות המהוות את נשמת אפה של כל דמוקרטיה ליברלית ראויה לשמה – שומה על הפגיעה בזכות, ובוודאי ששומה על פגיעה קשה כל כך בזכות, להיעשות לתכלית שאינה ראויה בלבד, אלא אף לתכלית כבדת משקל.

95. לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא א' ברק בעניין בג"צ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שר הפנים ואח', בסעיף 63 לפסק דינו, לפיהם:

"כאשר הפגיעה היא בזכות מרכזית – כגון הפגיעה בכבוד האדם – תכליתו של החוק הפוגע תצדיק הפגיעה אם התכלית מבקשת להגשים מטרה חברתית מהותית, או צורך חברתי לוחץ".

96. בענייננו, אין עמדת המשיבים משרתת מטרה חברתית מהותית או צורך חברתי לוחץ כלשהו, ולמעשה מטרתה היחידה היא רצונם של המשיבים להתנכל לעותר ולפגוע בפרנסתו בחוסר תום לב ומתוך נקמנות לשמה. יתר על כן, בענייננו פוגעת עמדת המשיבים בבית הספר מוריה-ברקאי, בתלמידיו, בהוריהם ובעשרות תלמידים נזקקים ממשפחות מצוקה, אשר זוכים לחינוך איכותי במסגרת תוכנית ברקאי בלא תשלום (שכן כ-25% מתלמידי מוריה-ברקאי מגיעים ממשפחות שידן אינן משגת לשלם את שכר הלימוד הגבוה, ויתר הורי בית הספר מסבסדים את אותם תלמידים בחפץ לב ומתוך רצון לתרום לקהילה).

97. זאת ועוד: בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון, כי גם את החקיקה הקודמת לחקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לפרש לאור הזכויות המוגנות בחוקי היסוד החדשים. מכאן שאפילו אם היתה למשיבים סמכות שלא לאשר את העסקתו של העותר בהתאם לסעיף 16 לחוק הפיקוח על בתי הספר – והוכח שאין – הרי שהפעלתה חייבת להיעשות בזהירות רבה, על דרך הצמצום ותוך התחשבות בעקרונות ובזכויות יסוד חוקתיות.

ח. היעדר סבירות ומידתיות

98. עמדתם של המשיבים לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שכן היא מושתתת אך ורק על שיקולים לא ענייניים, מחד, ומתעלמת משורה ארוכה של טעמים התומכים בהעסקתו של העותר בבית הספר מוריה-ברקאי, מאידך.

99. משמעותה של החובה החלה על הרשות להפעיל את שיקול הדעת השלטוני בסבירות, היא כי בבואה להחליט בעניינים שבתחום סמכותה על הרשות השלטונית להביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים, ולהעניק לכל שיקול את משקלו הראוי. ראו, לדוגמא: בג"צ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2), 485, 513; בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר השיכון, פ"ד מז(2) 229, 265.

100. שומה על הרשות המנהלית, כנאמנת הציבור, להפעיל סמכותה בזהירות, באחריות, בהגינות וביושר, תוך שקילת כל השיקולים הענייניים ושיקולים אלה בלבד, ותוך עריכת איזון נאות בין השיקולים השונים הצריכים לעניין. מקום בו קיבלה הרשות החלטה שרשות סבירה לא הייתה מקבלת באותן נסיבות – דין ההחלטה להתבטל.

101. במקרה דנן, לא זו בלבד שהמשיבים נמנעו מלבסס עמדתם על שיקולים ענייניים ורלוונטיים, כפי שרשות סבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין, אלא שעמדתם ניתנת כיום, כ-7 שנים לאחר הפרשה שבעקבותיה הושעה, לאחר שבית המשפט קבע מפורשות כי לא היה במעשהו של העותר משום השפעה מזיקה וכי השעיית העותר נעשתה שלא כדין, לאחר שהמשיבים עצמם ביטלו את הוראת ההשעיה, ולאחר שהעותר כבר חזר לעבוד במסגרת חינוכית במשך מספר שנים בהצלחה רבה, תוך יחסי אמון והערכה מצוות המורים וועד ההורים, ומבלי שדבק כל רבב בתפקודו.

102. ודין הוא, כי הרשות המנהלית אינה קיימת אלא על מנת לשרת את הציבור. אין לרשות אלא מה שהציבור העניק לה ואין היא רשאית לעשות שימוש בסמכויותיה אלא לטובת הציבור.

103. כב' השופט ח' כהן היטיב לבטא עיקרון יסוד זה במשפט המנהלי הישראלי בפסק דינו בבג"צ 142/70 שפירא נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כה(1) 325, בעמ' 331, משפסק כי:

"לא הרי רשות היחיד כהרי רשות הציבור, שזו בתוך שלה היא עושה, ברצותה מעניקה וברצותה מסרבת, ואילו זו כל כולה לא נוצרה כי אם לשרת את הכלל, ומשלה אין לה ולא כלום. כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן, וכשלעצמה אין לה זכויות או חובות נוספות על אלה, או שונות ונפרדות מאלה, אשר הן נובעות מנאמנות זו או הוקנו לה או הוטלו עליה מכוח הוראות חקוקות".

104. אחת החובות המרכזיות, הנגזרות מחובת הנאמנות של הרשות המנהלית, הינה החובה לנהוג עם האזרח ביושר, בתום לב ובהגינות.

105. לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא ברק בפסק הדין בעניין בג"צ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729, 745-746:

"המדינה באמצעות הפועלים בשמה היא נאמן של הציבור, ובידיה הופקד האינטרס הציבורי והנכסים הציבוריים לשם שימוש בהם לטובת הכלל ... מעמד מיוחד זה הוא המטיל על המדינה את החובה לפעול בסבירות, ביושר, בטוהר לב ובתום לב. אסור למדינה להפלות, לפעול מתוך שרירות או חוסר תום לב או להימצא במצב של ניגוד עניינים".

106. כך הלכה פסוקה היא, כי חובה על הרשות המנהלית לשוב לשקול את החלטתה, אם בנסיבות העניין חל שינוי הדורש עיון והפעלת שיקול הדעת מחדש, ואין לדבוק בהחלטה הקודמת ולהסתמך עליה באופן בלעדי, אם בנסיבות החדשות הפכה ההחלטה לבלתי סבירה (לעניין זה ראו: י. זמיר, הסמכות המנהלית, כרך 2, עמ' 701).

107. עמדת המשיבים אינה עומדת גם בדרישת המידתיות. מבחן המידתיות קובע, בין השאר, שהתועלת שתצמח לציבור כתוצאה מן הפגיעה תעלה על הנזק שייגרם לפרט כתוצאה ממנה. בענייננו, לא תושג כל תועלת מהרחקתו של העותר מפעילות חינוכית, ולמעשה ההיפך הוא הנכון – עמדת המשיבים תגרום נזק רב ובלתי הפיך הן לבית הספר מוריה-ברקאי ותלמידיו בתקופה הקשה הפוקדת אותם (כפי שמעידים הורי בית הספר עצמם), והן לעותר עצמו.

108. בבג"צ 3648/97 ישראל סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2), 728, קבע בית משפט נכבד זה כי "כעוצמת הזכות הנפגעת או כעוצמת הפגיעה בזכות כן תהא עוצמת הקפדתנו עם הרשות בעילת המידתיות".

109. בבג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5), 412, הוסיף בית משפט נכבד זה וקבע, כי "גם אם הפגיעה בחופש העיסוק של העותרות הייתה נתמכת על-ידי שיקולים ענייניים ומבוססת על תשתית ראויה של עובדות, עדיין צריך היה לדרוש מן המשיב כי הפגיעה תהיה רק במידה הראויה, כלומר, במידה שאינה עולה על הנדרש".

110. במקרה דנן, האמצעי שנבחר אינו האמצעי שפגיעתו פחותה, שכן גם אם סברו המשיבים כי ישנה בעייתיות כלשהי בתפקודו של העותר, דבר אשר כאמור אין לו כל בסיס, ניתן היה להגביר את הפיקוח עליו ו/או על בית הספר מוריה-ברקאי, או לנקוט בכל דרך אחרת שתבטיח את שביעות רצונם מתפקודו.

111. במקום זאת, בחרו המשיבים לקפח את פרנסתו של העותר באצטלה של פגמים בתפקודו, מבלי שיש לטענה זו כל אחיזה במציאות, תוך גרימת נזק חריף ובלתי הפיך הן לעותר ולמשפחתו, שהוא מפרנס יחיד שלה, והן לתלמידי בית הספר.

ט. הפרת זכות הטיעון של העותר

112. לסיום, סירובם של המשיבים לאשר את קליטתו של העותר בבית הספר הינו שרירותי, ולעותר לא ניתנה הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו, זאת בניגוד לסעיף 19 לחוק הפיקוח על בתי הספר, ותוך הפרה גסה של זכות הטיעון והשימוע שלו.

113. זכות הטיעון הנה מיסודות כללי הצדק הטבעי. דין הוא כי מי שעלול להיפגע מהפעלת סמכות מנהלית זכאי שדבריו יישמעו קודם למתן החלטה הפוגעת בעניינו, ומקל וחומר כאשר עוצמת הפגיעה רבה היא ביותר, כבענייננו, והערכים הנפגעים (חופש העיסוק, הזכות לקיום בכבוד, הזכות לכבוד האדם, הזכות לשם טוב ועוד) הינם רבי משקל, כבענייננו.

114. על מנת שזכות הטיעון תהיה אפקטיבית, על הרשות המנהלית לתת למי שעניינו עלול להיפגע הודעה על כוונת הפגיעה, לגלות את הנתונים שברשותה, אשר על בסיסם היא מבקשת לקבל את ההחלטה, ולאפשר לו זמן סביר להיערכות (ר' בעניין זה: י' זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב', עמ' 816-817).

115. לעניין זה, יפים הדברים שנפסקו בבג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי ו-372 אח' נ' פרקליטות המדינה נח(3) 865:

"כלל יסוד הוא כי רשות מינהלית לא תפגע באדם אלא אם כן ניתנה לו לפני כן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפניה.
(...)
השימוע אשר על הרשות לקיים צריך להיות הוגן כדי שהאזרח יוכל להציג את עניינו. (...) על הרשות לעשות את מיטבה באופן סביר בהתאם לנושא העומד למחלוקת ולחשיבותו כדי שיבואו בפניה כל הראיות החשובות לעניין. הבדיקה צריכה להיות עניינית והוגנת, בין היתר במובן זה שיבואו בפניה גם עובדות אשר אינן עולות בקנה אחד עם גישתה הראשונית. במילים אחרות, אל לה לרשות לתור ולחפש רק אחר ראיות אשר תאששנה את גישתה הראשונית. כדי שהתמונה הרלוונטית כולה תהיה לנגד עיניה עליה ליתן דעתה גם על הראיות אשר משמעותן אינה עולה לכאורה עם גישתה זו. רק כך תוכל להגיע למסקנות עובדתיות שקולות ומאוזנות על-פי הראיות הנוגעות לעניין. על-כן כלל חשוב במסגרת הבדיקה הוא שייעשה איסוף הראיות החשובות לעניין (...) במסגרת השיקולים הענייניים יהיו כאלה הנשענים על נתונים ועובדות. באין איסוף ראיות כנדרש עלולים עובדות ונתונים הצריכים לעניין שלא להיות מובאים בחשבון, וההחלטה לא תהיה שקולה ומאוזנת".

116. בענייננו, לא זו בלבד שלעותר לא ניתנה הזדמנות להשמיע את טענותיו, להביא ראיותיו ולהזים את הטענות המופרכות והשערורייתיות בדבר "תפקודו והתנהגותו", אלא שמעולם לא ניתנה לו הודעה על כוונת הפגיעה; כמו כן, מעולם לא גילו המשיבים – לעותר עצמו או לועד הורי בית הספר, שאף הוא נפגע מעמדת המשיבים, או למצער עמדת המשיב 5 – מהם הנתונים עליהם מבוססת ההחלטה בעניינו של העותר, מעבר לטענה כללית, סתמית וכאמור חסרת בסיס לחלוטין בדבר "תפקודו והתנהגותו של מר ישראל שירן" (מכתבו של המשיב 5 מיום 15.11.07). די בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק את התערבות בית המשפט הנכבד בתפקודם ובהתנהגותם של המשיבים עצמם, במקרה דנן.

תגובתם של המשיבים למכתבי ב"כ העותר

117. כל הטענות הללו הועלו בפניות ב"כ העותר אל המשיבים (נספחים ט"ו1-ט"ו4) ולאף אחת מהן לא נמצא מענה בתגובת המשיבים מיום 8.8.07 (נספח ט"ז). להיפך, תגובת המשיבים דלעיל לא רק שאינה מכבדת את שולחיה, היא אינה מותירה ספק, כי המשיבים קבעו את עמדתם בעניינו של העותר לגופו של אדם, ולא לגופו של עניין, ולאחר שהטילו את החץ מנסים הם לשרטט את העיגול.

118. כל התירוצים להצדקת עמדתם הינם חסרי ערך מבחינה עובדתית ומדהימים בעזות המצח הגלומה בהם, מבחינה משפטית. המשיבים מעדיפים להיאחז בקש ובלבד שלא יודו בטעותם ו"ירדו מהעץ" הגבוה עליו טיפסו בעניינו של העותר.

119. על אף שהדברים הכלולים בתגובת המשיבים דברי סרק הם, דברי הבל ורעות רוח, מן הנמנע הוא שהעותר לא ישיב להם במסגרת עתירה זו, ראשון-ראשון, אחרון-אחרון, דבר דבור על אופניו.

120. באשר לטענת המשיבים על פיה "רב בי"ס מתמנה ככל מורה בבי"ס" יודגש שוב, כי הליך המינוי ואישור המינוי כפוף להוראות חוק הפיקוח על בתי הספר, ובכלל זה הוראות סעיף 16 לחוק שעניינו אישור להעסקת עובד חינוך. מכאן שסירוב משרד החינוך למנות רב בית ספר חייב להישען אך ורק על העילות הקבועות בסעיף 16 לחוק, ולהינתן על ידי האדם היחיד המוסמך שם – מנכ"ל משרד החינוך.

121. חוזר מנהל החינוך הדתי משנה"ל תשנ"ה, אשר המשיבים נאחזים בו כטובע הנאחז בקש, אינו יכול להועיל למשיבים כלל, הן בשל העובדה שהוא מאשר את היות רב בית הספר עובד חינוך ככל צוות המורים, והן בשל היות ההנחיות הכלולות בו רלוונטיות לשנה"ל תשנ"ה לכל היותר (ראו סעיף א' בעמוד השני של החוזר, המצורף לתגובת המשיבים מיום 8.8.07 (נספח ט"ז); אגב כך יוער, כי באותו עמוד ניתן לראות כי המשיב 4, מר אהרון זבידה, הוא שהעביר באופן אישי את חוזר מנהל החינוך הדתי לידי הלשכה המשפטית של המשיב 1 – ויש לראות בכך תמיכה נוספת לעמדת העותר בנוגע למעורבותו האישית של המשיב 4 בעניינו). מכאן, שתוקפה של הנחיה זו, ככל שהיה לה תוקף בכלל, פג לפני כ-13 שנה (!).

122. מכל מקום, ברי כי אין בכוחה של ההנחיה הפנימית כדי לגבור על הוראת חוק או תקנה. הלכה פסוקה היא, כי הנחיות מנהליות אינן מהוות כללים נוקשים כמו חוק או תקנה שאין לסטות מהם, אלא כללים גמישים, שנועדו להנחות את הרשות המנהלית בהפעלת שיקול דעתה בנוגע לסמכות קונקרטית המוענקת לה בדין, ואפשר וראוי לסטות מהם בנסיבות ראויות (ראה לעניין זה - י. זמיר, הסמכות המנהלית, כרך 2, עמ' 784). וכיוצא בזה פסק כב' השופט חשין בבג"צ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד, מו(3) 501 כדלקמן:

"רשות אשר קנתה שיקול דעת אסור לה לדחות בקשה המונחת לפניה אך בהסתמכה על הנחיות פנימיות שקבעה לעצמה, ושומה עליה לבדוק כל בקשה ובקשה לגופה, תוך שהיא בוחנת אותה לאור אותן הנחיות".

123. באשר לטענת המשיבים בנוגע לתקנות חינוך ממלכתי (תכנית השלמה ותכנית נוספת), תשי"ד-1953 (להלן: "תקנות חינוך ממלכתי"), הרי שתקנות אלה מתייחסות לאישור תוכנית הלימודים הנוספת, ולא לאישור עובד חינוך ספציפי. שר החינוך, על פי התקנות, רשאי שלא לאשר תוכנית נוספת מהטעם שלא נתקבל אישור למינוי כל המורים, המדריכים והעובדים האחרים הדרושים לשם הפעלת הצעת התוכנית הנוספת, או מטעמים אחרים (תקנה 7 לתקנות חינוך ממלכתי), אך אין לו סמכות בעניין אישור מינוי עובד חינוך זה או אחר במסגרת התכנית. ואכן, בענייננו לא מדובר בסירוב לאשר את תוכנית הלימודים הנוספת, אלא רק בסירוב לאשר את מינויו של ישראל שירן לרב בית הספר מטעמים אישיים.

124. יובהר, כי גם מעניין זה אנו למדים, כי מדובר בסירוב אישי של המשיב 5, הואיל והמשיבה 2, שרת החינוך, העבירה את העניין לטיפולו והחלטתו של המשיב 5. בתשובתה למכתב ב"כ העותר אליה מיום 26.7.07, אותו שלחה באמצעות הגב' זהבה שרם מלשכתה, השיבה השרה כי "מכתבך הועבר לטיפולו של מר אהרון זבידה, מנהל מחוז חיפה, אשר יבדוק את הנושא וישיבך במישרין".

רצ"ב תגובת המשיבה 2 מיום 26.7.07, מסומנת י"ז.

125. ואולם – וזה העיקר – כל הטענות הללו אינן משחררות את החלטת המשיבים מן הצורך לעמוד במבחני הסבירות, המידתיות והשמירה על זכויות יסוד מוקנות, ככל החלטה של רשות מנהלית. סמכות שלא לאשר מינוי אין משמעה שיקול דעת מוחלט שאינו כפוף לכללי המשפט המנהלי, ואין נפקא מינה מי מבצע את ההחלטה ו/או מי מוסמך לתיתה.

126. טענת המשיבים בתגובתם מיום 8.8.07 (נספח ט"ז), על פיה "לא הייתה כל פניה אל הגורמים הרלוונטיים במחוז לקבל אישור להעסיק את הרב שירן במסגרת תל"ן" – רחוקה מן האמת, וזאת בלשון המעטה. ראשית, ועד הורי בית הספר העלה את סוגיית העסקתו של העותר בפני הגורמים הרלוונטיים במחוז חיפה בע"פ במספר הזדמנויות במהלך חודש יולי האחרון, וכפי שצויין לעיל, תגובתם השלילית של אותם גורמים היא-היא הסיבה לכך שהורי בית הספר מצאו לנכון להעביר את פנייתם בעניינו של העותר למשיב 5 גם בכתב, ביום 11.7.07 (מכתבו של מר יואב רמתי, נספח י"א). מפנייה זו עולה מפורשות כי מינויו של העותר מתבקש במסגרת תל"ן, הואיל ונכתב כי ועד ההורים הוא שיישא בעלות שכרו של העותר בגין עבודתו בבית הספר מוריה-ברקאי.

127. במצטבר ולחילופין, אם עומדים המשיבים על טענתם על פיה "העסקתו של הרב שירן במערכת הרשמית חייבת להיעשות ע"י משרד החינוך ובהליך שנקבע לכך" – הרי שההליך היחיד הרלוונטי לענייננו הינו הליך הפסילה על פי סעיפים 16 ו-18 לחוק הפיקוח על בתי הספר, הקובע במפורש למי הסמכות שלא לאשר מינוי עובד חינוך ועל יסוד אלו עילות.

128. בתגובתם (נספח ט"ז) טוענים המשיבים כי "הואיל וטרם מונה מנהל לבית הספר אין זה סביר כי ימונה רב חדש לביה"ס אשר למעשה ייכפה על המנהל שימונה; מה עוד שיתכן כי המנהל שימונה לא ידרש לפונקציה זו ויוכל למלאה". לטענה זו תשובות אחדות, קצרות וקולעות:

א. ראשית, לא ברור מאין שואבים המשיבים את הקביעה לפיה מנהל ביה"ס יוכל למלא גם פונקציה של רב. נוהג כזה אינו קיים, למיטב ידיעתו של העותר, ואין לו זכר אפילו בחוזר מנהל החינוך הדתי לשנה"ל תשנ"ה, שצורף לתגובת המשיבים. מנהל בית ספר ורב בית ספר ממלאים שתי פונקציות שונות, ואין זה לטובת בית הספר, התלמידים וצוות המורים שמנהל (בעל תפקיד אדמיניסטרטיבי בעיקרו של דבר) ייטול על עצמו גם את תפקידיו ותחומי עיסוקו של רב בית הספר (המפורטים בחוזר מנכ"ל);

ב. שנית, מנהל בית הספר חדש המתמנה לתפקידו מקבל לידיו את כל צוות המורים הקיים, לרבות תפקידים בכירים נוספים כיועץ חינוכי, רכזי שכבות וכו'. לא יעלה על הדעת שמשרד החינוך יקפיא כל מינוי לבית ספר פלוני בנימוק שעדיין לא מונה לבית הספר מנהל חדש והעובד הממונה ייכפה על המנהל החדש שימונה, שהרי מינוי צוות עובדי החינוך אינו נמצא בסמכותו של מנהל בית הספר אלא של מנכ"ל משרד החינוך. ברי גם, כי כשם שאין צורך לאשר מחדש את העסקתו של סגל המורים הקיים בשל העובדה שמנהל חדש נכנס לתפקידו, והסגל הקיים "נכפה" על המנהל החדש, כך אין למנוע מראש את העסקתו של איש חינוך בשל העובדה שהוא "ייכפה" על המנהל החדש;

ג. שלישית, כוונת ועד הורי בית הספר מוריה-ברקאי, כפי שבאה לידי ביטוי גם במכתב שנשלח למשיב 5 ביום 11.7.07 (נספח י"א), הינה לסייע למנהל בית הספר שייכנס לתפקידו באמצעות העסקתו של איש חינוך מנוסה ומוערך, המכיר את בית הספר ואת תוכנית הלימודים הייחודית של שיטת ברקאי, ולא להערים קשיים על עבודתו. חזקה על הורי בית הספר, המשקיעים בו מממונם וממרצם, שטובת בית הספר והיא בלבד ניצבת לנגד עיניהם;

ד. רביעית, תמוהה עד כדי אבסורד העובדה שהיום, פחות משלושה שבועות לפני פתיחת שנה"ל תשס"ח, טרם עלה בידי המשיבים למנות מנהל לבית הספר מוריה-ברקאי. סביר להניח כי לעת הזו, מנהלים מוצלחים מאיישים כבר תפקידים אחרים, ואין בנמצא מועמדים משובחים הממתינים לתפקיד משמעותי כל כך. מדוע לא מונה עד כה מנהל לבית הספר? למשיבים פתרונים. ברי כי מחדל זה אינו אמור להיות קשור בעניינו של העותר, שכן על פי עמדת המשיבים, וכל עוד לא ייקבע אחרת על ידי בית המשפט הנכבד, העותר אינו רשאי לעבוד בבית הספר ולכן נוכחותו בבית הספר – או ליתר דיוק, אי נוכחותו בבית הספר – אינה אמורה למנוע בעד מועמדים ראויים לתפקיד מנהל בית הספר לקבל על עצמם את התפקיד. במינויו של העותר על ידי ההורים לתפקיד חינוכי אין, אם כך, כדי להסביר את מחדלם של המשיבים מלמנות מנהל לבית הספר, אלא אם אי מינוי מנהל לבית הספר נועד להפעיל לחץ על הורי בית הספר לחזור בהם מכוונתם להעסיק את העותר.

129. יודגש, כי הטענה האחרונה הועלתה רק במסגרת תגובת העותרים מיום 8.8.07(נספח ט"ז), במטרה להצדיק את עמדתם השערורייתית של בכירי משרד החינוך בנוגע לעותר בפני בית המשפט, לאחר שהתחוור להם כי בכוונת העותר לעתור לבית משפט נכבד זה, אם לא תשתנה עמדת המשיבים בעניינו. טענה זו זכרה לא בא במכתבו של המשיב 5 מיום 15.7.07, וניכר במכתב האמור כי כותב המכתב כלל לא התייחס אליה במסגרת שיקוליו. מכל מקום, כאמור, מדובר בטענה חסרת משמעות ומשקל.

130. עוד טוענים המשיבים בתגובתם דלעיל, כי "הואיל והרב שירן מבקש למלא תפקיד חינוכי מהמדרגה הראשונה בביה"ס, קיימת סמכות וזכות למשרד החינוך כמעסיק וכרגולטור על מערכת החינוך בישראל לקבוע את מי לקבל או לאשר לעבודה ואת מי לא". כאמור, הסמכות בעניין זה מוסדרת הסדר שלם וממצה בסעיפים 16 ו-18 לחוק הפיקוח על בתי הספר, ועל פי אותו חוק, אין המשיבים (ובודאי שלא המשיב 4 או המשיב 5, החתום על ההתנגדות להעסקת העותר) מוסמכים להחליט בעניין. ממילא, העילות הקבועות בחוק למניעת העסקת עובד חינוך אינן מתקיימות בענייננו כלל ועיקר. במאמר מוסגר יצויין כי היות שוועד הורי בית הספר מוריה-ברקאי מבקש לשאת בעלות שכרו של העותר, ספק אם המשיב 1, משרד החינוך, הינו "מעסיק" במקרה זה, אך הן כמעסיק והן כרגולטור, כפוף המשיב 1 לכללי המשפט המנהלי ואין הוא רשאי לאפשר או למנוע קבלת עובד חינוך לעבודה על פי שרירות לבו.

131. ולבסוף, המשיבים טוענים בתגובתם דלעיל, כי "המשרד רשאי לשקול את התנהגותו ואופן התנהלותו של הרב שירן כמו גם של כל עובד הוראה אחר". דא עקא, זו הפעם, בדיוק כמו במכתבו של המשיב 5 לועד הורי בית הספר מוריה-ברקאי מיום 15.7.07, אין כל התייחסות למהות הטענות בדבר "התנהגותו ואופן התנהלותו" של העותר. נוסח הדברים, מעורפל, סתמי ומתחמק, כפי שהרגילו עצמם המשיבים להתבטא בכתב בעניינו של העותר, אינו מאפשר לעותר או לוועד ההורים לדעת מהן למעשה הטענות בדבר "התנהגותו ואופן התנהלותו".

132. בלא בדל ראיה המעידה על ליקוי כלשהו בתפקודו של העותר, בלא מתן הסבר מניח את הדעת לכך שהמשיבים כבר חזרו בהם מהוראת ההשעיה וביטלו אותה, ותוך התעלמות מוחלטת מממצאים עובדתיים ומקביעות משפטיות ברורות שנקבעו בפסק דין חלוט, מנומק ומפורט, על פיו השעיית העותר לפני כשבע שנים נעשתה שלא כדין ולא היתה למכתבו של העותר כל השפעה מזיקה על התלמידים – אין למשרד החינוך שום טעם ענייני להסתמך על טענת "התנהגות" העותר. ההסבר האפשרי היחיד לערפול, לסתמיות ולחמקניות טענות המשיבים בנוגע ל"התנהגותו ואופן התנהלותו" של העותר נעוץ בכך שטענות כאלה פשוט אינן קיימות, והמשיבים מנסים להרחיק עדותם ולטשטש את המניע האמיתי העומד בבסיס התנגדותם להעסקתו של העותר בבית הספר. ניסיון זה לא יצלח.

133. אותו משיב 5 אשר אישר לועד הורי בית הספר, אז בשנת 2000, להמשיך ולהעסיק את העותר בתפקידיו החינוכיים, הוא הוא אשר כיום מסרב לאשר העסקתו מבלי שחל כל שינוי בנסיבות ומבלי שיעלה כל בדל טעם לכך.

134. דין הוא, כי החלטה מנהלית נבחנת על פי אמות מידה שנקבעו בפסיקה, ובראשן מבחן הסבירות. סבירות משמעותה שקילת כל השיקולים הרלוונטיים ומתן משקל ראוי לשיקולים אלו. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) שמגר בבג"צ 156/75 דקה נ' שר התחבורה (פ"ד ל(2) 94, עמ' 105):

"יכול שיווצרו נסיבות בהן לא נשקל על ידי הרשות המיניסטריאלית שיקול זר, והובאו בחשבון אך ורק שיקולים שהם רלוונטיים לעניין, אולם לשיקולים הרלוונטיים השונים יוחס משקל בפרופורציה כה מעוותת ביניהם לבין עצמם, עד שהמסקנה הסופית הפכה מופרכת מעיקרה ובשל כך לבלתי סבירה לחלוטין".

135. על מנת שעמדת והחלטת המשיבים בעניינו של העותר תוכל להיחשב סבירה (וזאת בלי להביא בחשבון את יתר הפגמים שדבקו בה), היה עליהם להביא בחשבון שיקוליהם, בין היתר, את הערכתם הרבה של התלמידים, ההורים, המעסיקים ואנשי המקצוע האחרים בתחום החינוך כלפי העותר, ואת רצונם של הורי בית הספר, להעסיק את העותר, בייחוד בתקופה קשה זו, במהלכה מתקשה בית הספר להתמודד עם הקשיים בפניהם הוא ניצב, וקיימת סכנה מוחשית לסגירתו, וכן היה על המשיבים להביא בחשבון שיקוליהם את העובדה כי במשך שנים לאחר חשיפת "פרשת רבין" הועסק העותר בבית הספר אורות עציון לשביעות רצונם המלאה של ההורים, התלמידים והמורים, מבלי שמשרד החינוך טען לבעיות כלשהן בתפקודו.

סוף דבר

136. מן המקובץ לעיל עולה בבירור, כי לעמדתם של המשיבים אין בסיס חוקי ואין כל הצדקה עניינית; עמדה זו מהווה התנהגות נקמנית, בריונית ופסולה הנגועה בחוסר תום לב חמור היורד לשורשו של עניין, ומסבה נזק כבד ובלתי הפיך הן לשמו הטוב ולפרנסתו של העותר והן לציבור התלמידים וההורים בבית הספר מוריה-ברקאי.

137. יתר על כן, עמדתם של המשיבים נגועה כמעט בכל פגם ופגם המוכר במשפט המנהלי הישראלי. עמדת המשיבים לוקה בהעדר סמכות; היא ניתנת תוך קיפוח גמור של זכות הטיעון והשימוע של העותר; היא ניתנת בלא שהיא מבוססת על תשתית ראייתית כלשהי, ובהתעלם משיקולים רלוונטיים ומהנזק החמור והבלתי הפיך שהיא גורמת לעותר ולבית הספר מוריה-ברקאי, תלמידיו ובני משפחותיהם; היא מבוססת על שיקולים זרים ופסולים מובהקים, ועל שיקולים כאלה בלבד; היא מהווה פגיעה שלא על פי חוק, שאינה מידתית, ולתכלית שאינה ראויה בחופש העיסוק, בזכות לשם הטוב ובזכות לקיום בכבוד, המעוגנים בחוק יסוד: חופש העיסוק ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין והיא אינה מידתית.

138. כל אחד ואחד מהטעמים שפורטו בעתירה זו די בו, כשלעצמו, כדי להצדיק את התערבותו הדחופה של בית המשפט הנכבד בעניינו של העותר, וליתן לעותר את הסעד המבוקש; על אחת כמה וכמה, שמשקלם המצטבר של הטעמים שפורטו לעיל מצדיק את התערבות בית המשפט הנכבד כאמור.

139. מאחר ושנת הלימודים עומדת בפתח, יש לאפשר לעותר לבצע את הפעולות המוטלות עליו מכוח תפקידו בבית הספר, ובכללן ההכנות לפתיחת שנה"ל תשס"ח, הנפתחת עוד פחות משלושה שבועות, ולאפשר לעותר לצורך כך להיכנס לבית הספר מוריה-ברקאי, להיפגש עם מורי בית הספר ולהכינם למערכת הלימודים של שנת תשס"ח, וזאת עד להכרעה בעתירה זו.

140. עניין זה הינו דחוף ואינו סובל דיחוי כלשהו, ועל כן מתבקש בית המשפט הנכבד לדון בעתירה בדחיפות ולהושיט לעותר סעד. בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן צו על תנאי כמבוקש, ולאחר שמיעת הצדדים להפוך את הצו למוחלט.


___
ניצנה דרשן-לייטנר, עו"ד

_______




http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-137978-00.html?tag=17-38-56


תזכורת רילוונטית:


93. פיצויים למורה שקרא לא ללמד את מורשת רבין
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=דליה%20רבין#93

103. תופסק עבודתה!עובדת משרד חינוך שהמליצה להדחיק מורשת רבין
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=דליה%20רבין#103

68. ''מותר להתנגד לדרכו של רבין''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=דליה%20רבין#68

___________________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ששי י''ד בחשון תשס''ח    01:38   26.10.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  129. עידכון: ''המורה שכתב נגד מורשת רבין זכאי לשימוע''  
בתגובה להודעה מספר 128
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 26.10.07 בשעה 02:34 בברכה, פילוביץ שחף
 
בתאריך 14.10.2007 חשפתי כאן את הפרוטוקול/הנוסח הסופי של העתירה שהוגשה לבג"צ,
היום נערך דיון בבית המשפט והוחלט - כתבה בהמשך, כמו כן מצ"ב לינק לעתירה:
128. מורשת רבין עדיין נושכת ובועטת. (עתירה לבג''צ-נוסח סופי)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=ישראל%20שירן#128


המורה שכתב נגד מורשת רבין זכאי לשימוע


ישראל שירן.

ביהמ"ש קבע כי משרד החינוך לא פעל כדין בבקשה להעסיק את המחנך ישראל שירן השופט: השימוע ייערך על-ידי מי שאין לו משקעים בנוגע לשירן
מאת: רותי אברהם
http://www.global-report.net/ra/

בית המשפט בחיפה הורה (יום ה', 25.10.07) למשרד החינוך לשקול שוב את העסקתו של המחנך ישראל שירן בבית ספר מוריה ולערוך לו שימוע. השימוע ובחינת הנושא ייעשו "על-ידי גורם מתאים במשרד החינוך שאין לו משקעים וסכסוכים אישיים עם שירן".

באוקטובר 2000, כחודש לפני יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין, כתב המחנך ישראל שירן מכתב. במכתב אותו שלח לשניים מידידיו ביקש להפריד בין הנצחת יום הזיכרון ודיון חינוכי ברצח ראש ממשלה לבין "הנצחת מורשת רבין" - משנתו הפוליטית. המכתב שדלף עורר סערה בתקשורת ושירן הושעה מעבודתו בבית ספר ובמשרד החינוך, על-ידי מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך אהרון זביידה ומנכ"ל משרד החינוך דאז.

שירן עתר לבג"צ, עתירה שעוררה הדים בתקשורת. לבסוף, בסיועו של ח"כ זבולון אורלב בוטלה ההשעיה. שירן תבע פיצויים ממנכ"ל משרד החינוך ומזביידה, ובית משפט השלום פסק כי הושעה שלא כדין ושיש לפצותו.

ההורים רצו את המורה

שירן עזב את בי"ס מוריה, ובעקבות כך חלה התדרדרות במצב בית הספר. הורי התלמידים ביקשו ממנו לשוב אל בית הספר, אך משרד החינוך סירב לאפשר זאת. שירן עתר נגד משרד החינוך לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, וטען כי התנהלות מנהל המחוז זביידה והמנכ"ל "נקמנית, פסולה, נגועה בחוסר תום לב ובחוסר סמכות". עוד טען, כי לא נערך לו שימוע וכי ההחלטה מתעלמת מהנזקים הנגרמים לו, לבית הספר ולתלמידים.

שירן טען כי "לשם ביטול אישור העסקת עובד, על מנכ"ל המשרד להתייעץ עם ארגון המורים ולתת לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בעניין זה". לטענתו, מעולם לא ניתנה לו הודעה על כוונת הפגיעה בו, ומעולם לא נמסרו לו הנתונים עליהם מבוססת ההחלטה בעניינו.

מנגד, משרד החינוך טען כי ההתקשרות בין המורה להורי התלמידים לצורך העסקתו לא נעשתה כדין, וכי "בית הספר אינו פרטי ואינו רכושם של הורי התלמידים בו... הורי התלמידים אינם רשאים להתקשר בשום חוזה לעניין העסקת המורה".

להחזיר את העניין לרשות

השופט רון שפירא כתב כי מהנתונים שהוצגו בפניו עולה, כי לשירן לא ניתנה זכות השימוע בעניין העסקתו בבית הספר, ולכן "יש להחזיר את העניין לרשות". זו לדבריו "תבחן את עניינו של שירן שנית, תשמע את טענותיו ולאחר מכן תמסור החלטה מנומקת בעניין".

השופט הוסיף כי הביא בחשבון את טיעוני משרד החינוך כי שירן והורי התלמידים "לא פעלו על-פי ההנחיות והנוהג המקובל, לפיהם היה על הורי התלמידים לפנות לגורם הרלוונטי במשרד החינוך ולבקש להעסיק את העותר ולקבל אישור על כך, אך מאחר שנראה לאור המסמכים והנתונים שהוצגו בפני כי מדובר בעניין שהינו משמעותי וחשוב להורי התלמידים בבית הספר שבנדון, יש לשקול את העסקתו של שירן ולשמוע טענותיו בעניין זה, למרות הדרך שבה פעלו העותר והורי התלמידים".

זכות הטיעון - מחובת ההגינות

השופט הוסיף כי "זכות הטיעון של שירן נגזרת גם מחובת ההגינות המוטלת על הרשות ומבטאת עיקרון יסוד לפיו אין פוגעים בזכות או באינטרס לגיטימי של אדם מבלי לשמוע אותו תחילה. חובת השימוע הוכרה כאחד מעקרונות הצדק הטבעי, ולפיכך יש להחילה גם במצב בו אין דרישה מפורשת לכך בחוק כאשר מדובר במצב בו נפגעים אינטרסים וזכויות לגיטימיים של אדם. שקיפות ההליך, אשר תתבטא, בין היתר, בשמיעת טיעוניו של העותר ובמתן החלטה מנומקת, תבטיח באורח מרבי את תקינות פעולתה של הרשות ואת השמירה על העיקרון הדמוקרטי המקובל בנושאים המשפיעים במישרין על היחיד ועל הכלל".

עוד הורה השופט כי הדיון בעניינו של שירן ייערך על-ידי גורם "שאינו מחוזי" וזאת לאור "המשקעים האישים בינו לבין ממלאי תפקידים במחוז חיפה".

הליך התקשרות לא תקין

בסיכומו של דבר, כתב השופט, "אני קובע כי הליך ההתקשרות של שירן עם ועד הורי בית הספר לא היה תקין ובהתאם לנהלים ומכאן שדין העתירה להדחות. עם זאת אני מורה כי משרד החינוך יבחן את בקשת ועד ההורים להתקשר עם שירן בהתאם למפורט לעיל ויתנו החלטתם בהקדם האפשרי, לאחר שתינתן לוועד ההורים, להנהלת בית הספר ולעותר זכות הטיעון והשימוע. הליך השימוע ובחינת הנושא יעשו ע"י גורם מתאים במשרד החינוך, שאין לו משקעים וסכסוכים אישיים עם שירן".
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-143927-00.html?tag=01-25-02


***************


שימוע בפרשת 'מורשת רבין'
פרסום ראשון: 25/10/07, 13:59

ביהמ"ש דחה את עתירת המחנך ישראל שירן שדרש לחייב את משרד החינוך לאפשר לו לחזור לעבוד בבי"ס מוריה אך חייב את המשרד לערוך לו שימוע
בן שאול

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, רון שפירא, דחה עתירה שהגיש ישראל שירן, לשעבר מנהל חינוכי ומחנך בבית הספר הממלכתי דתי "מוריה" בחיפה, כנגד משרד החינוך, שרת החינוך, מנכ"ל משרד החינוך ואח'.

בעתירה נדחתה בקשת העותר למתן צו המורה למשיבים לנמק מדוע לא יסירו את התנגדותם להעסקתו בבית הספר הממלכתי דתי מוריה-ברקאי בחיפה במסגרת תוכנית "ברקאי", המופעלת בבית הספר על ידי הורי התלמידים ועל חשבונם. זאת, לאחר שהושעה בעקבות מכתב, שכתב בשנת 2000 כחודש לפני יום הזיכרון ליצחק רבין, לחברי ועדת חינוך של הכנסת ושהופץ ע"י שרת הקליטה, דאז, יולי תמיר בכלי התקשורת. במכתב חלק על דרכו הפוליטית והשלכותיה עד ימינו ועזב את ביה"ס בשנת 2002 . ועד ההורים וביה"ס ניסו להחזירו אולם המשיבים התנגדו לכך שיועסק בהתאם להסכם שנערך בינו לבין ועד ההורים.

השופט שפירא קבע כי העותר והורי התלמידים לא פעלו על פי ההנחיות והנוהג המקובל, אך יחד עם האמור, הורה כי משרד החינוך יבחן את עניינו של העותר שנית, ישמע את טענותיו בפניו ולאחר מכן ימסור החלטה מנומקת בעניין.

כזכור שירן החל לעבוד בבית הספר "מוריה" בחיפה, בשנת הלימודים תש"ס (ספטמבר 1999) כמנהל חינוכי ומחנך במימונם של הורי בית הספר. לטענתו הוא איש חינוך הבקיא בתוכנית "ברקאי" – המשלבת בין חינוך תורני לבין תוכנית הלימודים הרגילה ומתוקצבת בחלקה ע"י הורי בית הספר.

בחודש אוקטובר 2000, כחודש לפני יום הזיכרון לראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, הפיץ שירן מכתב בקרב מורים, מנהלים ואנשי חינוך, במטרה שיוגש כעצומה לשר החינוך. במכתב הביע את השקפתו החולקת באופן נוקב על דרכו הפוליטית של יצחק רבין ז"ל והשלכותיה עד ימינו וביקש להפריד בין הנצחת יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל ודיון חינוכי ברצח ראש הממשלה והשלכותיו לבין הנצחת "מורשת רבין" – משנתו הפוליטית.

דבר העצומה הועבר לאמצעי התקשורת. מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך ומנכ"לית משרד החינוך דאז , הורו על השעייתו של העותר מכל תפקידיו החינוכיים בכלל ובבית הספר שבנדון בפרט וכן אסרו על כניסתו לכל מוסד חינוכי שהוא. לטענת העותר, עמותת בית הספר פנתה למנהל המחוז והבהירה כי אין כל מניעה שהעותר ימשיך בעבודתו החינוכית, אך מכתבה לא זכה למענה. העותר טוען עוד כי המשיבים פעלו להצר את צעדיו של העותר, התנכלו לבית הספר ואף נקטו איומים של ממש נגד הנהלת בית הספר והכפישו את שמו של שירן.

לטענתו, בעקבות הגשת עתירתו לבג"צ בנובמבר 2000, בעקבות החשיפה התקשורתית הרבה לה זכתה הפרשה וההכרה בעוול שנגרם לעותר וכן בעקבות התערבותם של ראשי זרם החינוך הממלכתי דתי ושל חבר הכנסת זבולון אורלב, הודיע מנהל המחוז לעותר כי הוראת ההשעיה בטלה וכי הוא רשאי לחזור לפעילותו בבית הספר. בעקבות כך, משך העותר את עתירתו והגיש תביעת פיצויים לבית משפט השלום בירושלים נגד משרד החינוך, מנכ"לית משרד החינוך דאז ומנהל המחוז. בימ"ש השלום בירושלים קבע כי השעייתו של העותר נעשתה שלא כדין וחייב את הנתבעים לפצותו.

בעקבות זאת ובהסכמה עם ועד ההורים עזב שירן את בית הספר בשנת 2002. לטענתו, מאז עזיבתו את בית הספר חלה התדרדרות חמורה במצבו של בית הספר. ועד ההורים ביקש להחזיר את בית הספר למצבו בתקופת העסקתו בבית הספר. הורי בית הספר ביקשו למנותו לתפקיד חינוכי וחתמו עמו על הסכם העסקה בבית הספר שבנדון אולם המשיבים מתנגדים להעסקתו בבית הספר על ידי נציגי ההורים.

המשיבים טוענים כי ועד ההורים היה צריך לפנות בהמלצה לגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך, להסביר באיזו תוכנית הוא מבקש להעסיק את העותר ומה תפקידו בתוכנית זו ורק לאחר קבלת אישור השר או נציגו, בהתאם לתקנות חינוך ממלכתי, ובהתאם להנחיות הפיקוח המחוזי, היה ועד ההורים רשאי להתקשר בהסכם עם העותר. לטענת המשיבים, הדברים לא נעשו.

השופט שפירא קבע כי העותר והורי התלמידים לא פעלו על פי ההנחיות והנוהג המקובל, לפיהם היה על הורי התלמידים לפנות לגורם הרלוונטי במשרד החינוך ולבקש להעסיק את העותר ולקבל אישור על כך, אך מאחר שנראה כי מדובר בעניין שהינו משמעותי וחשוב להורי התלמידים בבית הספר שבנדון, סבור היה כי יש לשקול את העסקתו של העותר ולשמוע טענותיו בעניין זה, למרות הדרך שבה פעלו העותר והורי התלמידים.

השופט שפירא קבע כי "מהנתונים שהוצגו בפניו עולה כי לא ניתנה לעותר זכות השימוע והטיעון בעניין העסקתו בבית הספר שבנדון ולכן יש להחזיר את העניין לרשות, אשר תבחן את עניינו של העותר שנית, תשמע את טענותיו של העותר בפניה ולאחר מכן תמסור החלטה מנומקת בעניין.

המדובר בבית ספר שהינו מוסד חינוך רשמי בו ניתן חינוך ממלכתי דתי ולכן החוק החל הוא חוק חינוך ממלכתי והתקנות שהותקנו מכוחו. על פי התקנות, במקרה של פסול במורה מחמת התנהגות הנוגדת את המוסר או את הנוהג המקובל יחקור השר בדבר וייתן לאותו מורה הזדמנות להשמיע את דבריו להאשמות שהובאו נגדו. אדם שנפסל על ידי השר מטעמים אלו לא יכהן כעובד במוסד מוכר.
גם אם העותר טרם נתמנה לשמש כמורה , יש להחיל את רוח התקנות, לפיה יש ליתן הזדמנות למי שנפסל מלכהן בתפקיד מורה להשמיע את טיעוניו לעניין זה. זכות הטיעון של העותר נגזרת גם מחובת ההגינות המוטלת על הרשות ומבטאת עיקרון יסוד לפיו אין פוגעים בזכות או באינטרס לגיטימי של אדם מבלי לשמוע אותו תחילה.

עוד הוסיף השופט שפירא, כי לאור חשיבות העסקתו של העותר מצדם של הורי התלמידים, כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפניו, ולאור הפגיעה האפשרית בעיסוקו ובפרנסתו של העותר, יש לשקול שנית את העניין, לשמוע את טענותיו של העותר ולקחת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, ובמיוחד יש לשקול את טובתם של תלמידי בית הספר שבנדון. השופט לא הביע עמדה לעניין ההחלטה הסופית בנושא העסקתו של העותר.

עוד הוסיף השופט כי מן הראוי שהדיון בעניינו של העותר ומתן ההחלטה בנושא זה יבוצעו על ידי גורם שאיננו מחוזי בלבד, זאת בין היתר בשים לב למשקעים אישיים בין העותר לממלאי תפקידים במחוז חיפה של משרד החינוך.

בסכומו של דבר, הורה השופט שפירא למשרד החינוך לקיים דיון בבקשת הורי התלמידים להעסיק את העותר בבית הספר שבנדון. במסגרת דיון זה תינתן לשירן, לוועד ההורים ולהנהלת בית הספר זכות השימוע והטיעון ותימסר לגורמים הנוגעים בדבר החלטה מנומקת לאחר שישקלו כל השיקולים הרלוונטיים, ובעיקר שיקולי טובת תלמידי בית הספר שבנדון. הוא ציין כי ראוי הוא כי ההליך יבוצע בהקדם האפשרי, זאת בשים לב לעובדה ששנת הלימודים כבר בעיצומה.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/167870


תזכורת:

פיצויים למורה שקרא לא ללמד את מורשת רבין
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=ישראל שירן#93

תופסק עבודתה!עובדת משרד חינוך שהמליצה להדחיק מורשת רבין
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=ישראל שירן#103

''מורשת רבין'' האמיתית/חנוך בר !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&viewmode=all&keywords=ישראל%20שירן#61

מאת יוסי בלום-הלוי: '' המשכו של הסיזון !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5583&forum=gil&viewmode=all&keywords=ישראל%20שירן


____



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:07   10.03.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  103. תופסק עבודתה!עובדת משרד חינוך שהמליצה להדחיק מורשת רבין  
בתגובה להודעה מספר 61
 
רודף צדק
חבר מתאריך 11.12.03
2986 הודעות 16:48 10.03.04

תופסק עבודתה!עובדת משרד חינוך שהמליצה להדחיק מורשת רבין
מאת: רנית

תופסק עבודתה של עובדת משרד חינוך שהמליצה להדחיק מורשת רבין
כך מסר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת; העובדת שרה שי, רפרנטית במקצועה, שגרה מכתב למנהלי בתי הספר להמעיט בהנצחת מורשת רבין
10/03/2004


פרופ' יעקב כץ, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, הודיע (יום ד', 10.3.04) כי הוא שוקל להפסיק עבודתה של עובדת משרד החינוך שהחליטה לאמץ רעיון להדחיק את מורשת רבין ביום הזיכרון לרצח ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין.

לדבריו בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת: "מכתב התלמיד הגיע אלי והגבתי עליו בחריפות. הודעתי לעובדת המשרד שאמצה את הצעות התלמיד, כי אני שוקל הפסקת עבודתה מאוגוסט שנה זו בגלל שיקול דעתה המוטעה. כן ידאג המשרד להוציא מדי שנה חוזר מנכ"ל נפרד ליום הזכרון לרבין", אמר.

תחילתה של הפרשה שפורסמה בחדשות ערוץ 10, במכתב ששלח תלמיד בכתה י"א (מבית הספר להנדסאים בת"א) למשרד החינוך בו הציע פעילויות חלופיות לציון רצח יצחק רבין. בין ההצעות שהעלה: במקום תמונת רבין יתלו ביום הזכרון תמונות של אישים אחרים שנרצחו מסיבות פוליטיות; לדון בשאלה מהי הסתה ומהו חופש ביטוי, לדבר במידה פחותה, אם בכלל, על יצחק רבין ודרכו ועוד.

המלצות אלו התקבלו, כאמור על שרה שי, עובדת משרד החינוך, רפרנטית במקצועה, אשר מיהרה מיד לשלוח מכתב לכל מנהלי בתי הספר לאמץ רעיונות אלו. "אין לי ספק כי בכוונת המחוקק בהכריזו על יום הזכרון לרצח ראש הממשלה לומר - הבה נחנך את ילדינו להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה ונלמדם אורחות פעולה מה היא! אשמח אם תאמצו המלצות התלמיד שנכתבו מתוך חשיבה עמוקה ובשום שכל", כתבה שי.

על הרעיון לפטר את עובדת משרד החינוך הסכים גם ח"כ יוסי שריד (מרצ), שר החינוך לשעבר. "על-פי הצעת התלמיד, שמשרד החינוך אמץ אותה, יתקיים יום זכרון לרבין בלי רבין. זה הרי טמטום גמור. עובדת משרד החינוך שאמצה את הצעת התלמיד צריכה ללכת הביתה. אני מסיק מהתנהגותה שהיא עשתה זאת כי הניחה שמעשיה ימצאו חן בעיני העומדים בראש משרד החינוך", אמר.

דליה רבין-פילוסוף, יו"ר מרכז רבין, שנכחה בדיון בוועדה אמרה בתגובה, "רצח רבין היה רצח פוליטי ובוודאי שאין עליו הסכמה. עם זאת, צריך לדבר על האיש ומורשתו שהיתה שייכת למרכז המפה הפוליטית. מרכז רבין הוא מוסד ממלכתי הממומן על-ידי הציבור והוא צריך לפעול בשיתוף פעולה עם משרד החינוך כדי שתוצריו ישמשו את מערכת החינוך".

ועדת החינוך, בראשות ח"כ אילן שלגי, קוראת למשרד החינוך להקפיד על קיום חוק יום הזכרון ליצחק רבין. כמו-כן קוראת הוועדה לשרת החינוך, לימור לבנת להקים ועדה קבועה משותפת למשרד ולמרכז רבין אשר בין היתר תקבע תכנים ותפיק חומרים להנצחת המורשת. עוד ממליצה הוועדה על שיתוף פעולה כפי שקיים בין מרכז רבין למשרד הביטחון.

בהודעת הוועדה נכתב בסיכום הדיון: "הוועדה נדהמה לקרוא מסמך שיצא על-ידי עובד זוטר במשרד החינוך על נייר רשמי של מדינת ישראל והמשרד, המעז לשנות את הוראותיו המפורשות של המחוקק... הוועדה רשמה לפניה את הודעתו של יו"ר המזכירות הפדגוגית כי בשל חומרת האירוע של הפצת המכתב, העובדת תפסיק עבודתה במשרד החינוך בסוף חודש אוגוסט השנה".

נוצר ביום: 10/03/2004
.
.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   08:34   02.01.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  88. בן כספית: צוואתו של רבין = פנקס שרות !!  
בתגובה להודעה מספר 24
 
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.02.12 בשעה 16:13 בברכה, פילוביץ שחף
 


שלושת העמודים מתוך הפנקס של רבין




כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום שבת ט''ו בחשון תשס''ח    13:14   27.10.07   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  130. שנת 1985: לאיזה שר בממשלה יש בעיות שתיה? (רבין)  
בתגובה להודעה מספר 24
 
halemo
חבר מתאריך 7.4.02
3282 הודעות יום ששי י''ד בחשון תשס''ח 10:07 26.10.07


9. שנת 1985: לאיזה שר בממשלה יש בעיות שתיה?

"העולם הזה"
שנה 49, גליון מספר 2472 מיום 16/01/1985

כתבה מרומזת על שר הבטחון דאז יצחק רבין ועל הרגלי השתיה שלו שלדעת העיתון, מסכנים את מדינת ישראל.


''הדיאטה של רבין......''

"בביקורו האחרון בארץ הפתיע השגריר רבין את מיודעיו בגיזרתו החדשה האופנתית. "כמה רזית!"
בירכו אותו כולם על ההישג הספורטיבי החשוב. איך עשית את זה?"


_____________



לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Liquid
חבר מתאריך 25.8.03
1732 הודעות
אור ליום חמישי י''ט בניסן תשס''ח    20:40   23.04.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  133. אתה מטעה את הקוראים לחשוב שלרבין היתה דיאטה של שתיה  
בתגובה להודעה מספר 130
 
   אם תקרא מההתחלה עד הסוף את הקטע, תראה שהכתב מציין כי רבין דיבר על דיאטה אחרת לגמרי.

אני לא מחבב את רבין כלל וכלל, אבל אני חושב שלא צריך לשקר כדי להכפיש את שמו (מספיקה לי האמת הפשוטה, תודה רבה).



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:46   30.04.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. הסיבה השנייה לרצח רבין הלבנה כמיליארד דולר !!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
@ צדיק עם קבלות @

רכישת השליטה בפיבי על ידי צדיק בינו, אמנם סוגרת מעגל, אך עדיין, שאלת כשירותו של בינו להחזיק באמצעי שליטה לאחר "פרשת פז" מרחפת באוויר

יואב יצחק 29/04/03 10:58

עיסקה. צדיק בינו חתם השבוע על הסכם לרכישת השליטה בחברת פיבי אחזקות, השולטת בבנק הבינלאומי. בכך הצליח לסגור מעגל גדול: רכישת השליטה בבנק שבו החל את דרכו כעובד זוטר, התקדם עד דרגת מנכ"ל, ועתה הוא חוזר כבעלים.
אלא שבפני בינו עלול לצוץ בזמן הקרוב קושי לא פשוט. פרשה ישנה-חדשה עלולה לחייב את בחינת כשירותו להחזיק באמצעי שליטה. המדובר ב"פרשת פז", אשר נחשפה ב"גלובס". עיקרה: חשד לכאורה לפיו בינו הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תצהיר כוזב, שבו הסתיר למעשה, כי שילם "מתחת לשולחן" עוד 16 מיליון דולר לבוגוסלב בגשיק ואנדריי גונשרובסקי, תמורת רכישה חוזרת של מחצית ממניות חברת פז.

מודעה

ההמלצה. בעקבות החשיפה ב"גלובס" פתחה המשטרה בחקירה, ובסופה המליצה להגיש כתב אישום נגד בינו וגורמים בכירים נוספים שהיו מעורבים בפרשה זו. התיק נוהל במשטרה ברגישות רבה, בגלל המעורבים בה: עו"ד דן אבי-יצחק, שייצג את בגשיק; ועורכי הדין רם כספי, צבי אגמון ויהושע רוזנצווייג. גם לאחר מכן פעלה הפרקליטות בתיק זה באופן שמרני למדי, תוך סחיבת זמן והימנעות מקבלת החלטות מהירות, בעיתוי הדרוש. בסופו של דבר החליט פרקליט מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) דאז, עו"ד יעקב כהן, לגנוז את תיק החקירה.

אחד הנימוקים המרכזיים להחלטה: פטירתו של עו"ד אליהו מירון, שהיה האיש המרכזי וגם העד המרכזי בפרשה. מירון היה נציגו בישראל של מפרק ארט-בי, אותה מוטטו בגשיק וגונשיורובסקי. בפרקליטות היה מי שסבר, כי עם פטירתו של מירון, אין עניין ציבורי במיצוי הדין עם החשודים, ובראשם בינו. גם העובדה שמדובר בכספים שהוצאו לכאורה בדרך לא דרך מממשלת פולין - ולא מישראל - הקלה על סגירת התיק.

התיק הגנוז. אלא שעתה עלולה הפרשה להיפתח מחדש. כידוע, הפיקוח על הבנקים מחויב לבדוק כשירותו של כל גורם המבקש לרכוש אמצעי שליטה בבנק. ומאליו מובן, כי תצהיר כוזב לכאורה לא ניתן למחוק, וגם לא את הממצאים המפלילים לכאורה שהעלתה המשטרה בחקירתה. זה השלב, איפוא, אליו יידרש הבנק המרכזי לבדוק פרשיות שונות מעברו של בינו, לרבות פרשה זו.

כידוע, בנק ישראל נוהג לפשפש בעברו של אדם המבקש לרכוש אמצעי שליטה, ולהתחשב גם בתיקים סגורים - גם אם לא הוגש כתב אישום. מה שעומד על הפרק הוא מעשיו של אדם, וההליכים שננקטו, אם ננקטו. ב-1996 למשל, כאשר הועלתה מועמדותו של עו"ד דן אבי-יצחק לכהונת היועץ המשפטי לממשלה, פסל היועץ היוצא, מיכאל בן- יאיר, את המועמדות, בגלל מעורבותו באותה פרשה.

כזכור, בנק ישראל פסל בעבר כמה מועמדים, רק בשל מידע בעייתי שהוצג. אחד הבולטים שבהם: גד זאבי, לחובתו הועלו מעשים בלתי כשרים לכאורה בחו"ל, כשזה ביקש לרכוש את בנק המזרחי. עתה עלול הסיפור הזה לחזור עם בינו: בין שייפסל ובין שלא, הוא יידרש לתת הסברים על חלקו ב"פרשת פז"; ואם לא יצליח לשכנע את אנשי הבנק המרכזי, עלול להתעורר ספק האם יותר לו לרכוש את השליטה בבנק.
http://www.globes.co.il/serve/

מבחן התוצאה.
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:55   16.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. יגאל עמיר קיבל ``צ`ופר``:שיפור בתנאי הכליאה.  
בתגובה להודעה מספר 26
 
יגאל עמיר קיבל ``צ`ופר`` על עדותו למען אבישי רביב: שיפור בתנאי הכליאה.

עדותו של יגאל עמיר היתה אחת המכריעות בזיכויו של אבישי רביב, זאת למרות שמשפטנים ואנשי ציבור השתוממו כיצד מתקבלת עדות של פושע פלילי שהורשע ברצח החמור ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.
מאת: אדיר זיק

שיפור בתנאי הכליאה של יגאל עמיר.

ב 18 לדצמבר 2002, י"ג טבת תשס"ג הובא יגאל עמיר, כבול בידיו וברגליו, אל אולם בית משפט השלום בירושלים כדי למסור את עדותו במשפטו של סוכן השב"כ אבישי רביב. הוא הוזמן על ידי הסנגוריה כעד הגנה.

סנגורו של רביב, איתן פלג, איש שב"כ בדימוס, טען כי אבישי רביב לא ידע דבר וחצי דבר על תכניותיו של עמיר להתנקש ברבין. יגאל עמיר בעדותו חיזק את הטענה הזאת.

עדותו של יגאל עמיר היתה אחת המכריעות בזיכויו של אבישי רביב, זאת למרות שמשפטנים ואנשי ציבור השתוממו כיצד מתקבלת עדות של פושע פלילי שהורשע ברצח החמור ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.

התמיהות בקשר לעדות מוזרה זו של יגאל עמיר הביאה את כתבי "הצופה" לבדוק מה מסתתר מאחריה.

מאז הורשע בדין היה יגאל עמיר אסור בכלא באר שבע, בו הותקן תא בידוד מיוחד שהאור בו דולק יום ולילה ומצלמות טלויזיה עוקבות אחריו ללא הפסק.

מזה מספר שנים מגיש יגאל עמיר בקשות לעבור לגלא במרכז הארץ כדי להקל על הוריו לבקר אותו. הבקשות נדחו בנחרצות.

מסתבר, שמספר ימים לאחר מתן העדות, שכה הקלה על השב"כ החליטה הנהלת השב"ס, שרות בתי הסוהר, להיענות לבקשתו של עמיר והעבירה אותו לכלא איילון ברמלה.

אדיר זיק, פרסום את הדבר בתכניתו בערוץ 7 וציין כי עמיר יושב עתה בתאו המבודד של הרצל אביטן, שנפטר בכלא.

לשאלתו של כתב "הצופה" חגי הוברמן, אישרה השבוע דוברת בתי הסוהר כי אכן, לפני כארבעה חודשים הועבר עמיר מבאר שבע לכלא איילון, אך הוא כלוא בבידוד לא בתא של אביטן כי אם בתאו הפנוי של "גרגורי לרנר" צבי בן ארי, שיצא לחופשי. הדוברת אמרה, שתנאי הכליאה שלו בכלא איילון זהים לאלו שהיו לו ב"אהלי קידר".
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=13053

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
מלכיאל
גולש אורח
   16:13   18.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  48. לא אתפלא אם הוא ישוחרר יום אחד.  
בתגובה להודעה מספר 28
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:47   26.01.05   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  123. יגאל עמיר תרגם מרוסית ספר שכתבה לריסה  
בתגובה להודעה מספר 28
 
ציון דרך
חבר מתאריך 13.7.04
3425 הודעות 19:13 26.01.05

יגאל עמיר תרגם מרוסית ספר שכתבה לריסה

וצח ראש הממשלה מבקש מבית המשפט שיורה לשב"ס להעביר לארוסתו, לריסה טרימבובלר, את התרגום שלו מרוסית לספרה, שהוא "יומן פילוסופי שעלילתו מתרחשת במאה העשירית". לדבריו, השב"ס מסרב להעביר לה את כתב היד "במסגרת רדיפה פוליטית". טרימבובלר: "זאת עוד התעללות"
ורד לוביץ' ונטלי פרישקולניק

יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הגיש היום (ד') עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה הוא מבקש מבית המשפט להורות לשירות בתי הסוהר לאפשר לו להעביר לארוסתו, לריסה טרימבובלר, את כתב היד שלו, הכולל 400 עמודים, בו תרגם את ספרה, "מראה לנסיך", מרוסית לעברית.

בעתירה טוען עמיר: "סיימתי לתרגם את ספרה החדש של אשתי, שהוא יומן פילוסופי שעלילתו מתרחשת במאה העשירית לספירה. לפני כחודש הגשתי בקשה לשב"ס להעביר לה את התרגום כדי שתוכל להוציאו לאור, אך אתמול נעניתי בשלילה".

עמיר ציין עוד בעתירה כי "מדובר בחלק מהרדיפה הפוליטית שמנהלים נגדי בשב"ס מאז הודעתי על כוונתי להינשא".

טרימבובלר: זו התעללות

הארוסה טרימבובלר אמרה בתגובה ל-ynet: "זאת עוד התעללות. למה להגיד כן כשאפשר להגיד לא?". לדבריה, עמיר למד רוסית כאשר התכונן לנסוע לשליחות ברוסיה שנים לפני הרצח. היא סיפרה על הספר שכתבה: "זה רומן היסטורי על היסטוריה יהודית של ימי הביניים העלילה במאה העשירית. אין שום קשר לפוליטיקה ואקטואליה. הספר פשוט מתקשר לתחום המומחיות שלי. הייתי מומחית לפילוסופיה והיסטוריה של ימי הביניים במזרח התיכון.

"יגאל תרגם את הספר, הוא קרא אותו ומצא חן בעיניו והחליט לתרגם הוא שאל למה אין תרגום לעברית אמרתי לו שזה מסובך. הוא ידע קצת רוסית לפני הכלא כי הוא היה בשליחות ברוסיה. הוא התחיל לקרוא את הספר, ונעזר גם במילון וככה הרוסית שלו השתפרה ועכשיו ברמת הקריאה הוא קורא טוב מאוד, לדבר הוא יודע פחות. אני ראיתי את התרגום כשהייתי אצלו בביקור. לא קראתי הכל, כי זה הרבה עמודים. אני חושבת שהתרגום מוצלח, אבל לא ראיתי הכל עדיין.

"הוא רצה להעביר לי את התרגום, לקחו את זה כביכול לבדיקה ואמרו לו שהתשובה שלילית ואי אפשר להעביר את זה ולא נימקו את ההחלטה הזאת. אפשר לבדוק את זה, למרות שזה הרבה חומר. אפשר לעשות השוואה עם המקור. זה תרגום ושום דבר חוץ מהתרגום".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3037594,00.html


http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=28&



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:37   16.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. צ'רנוי, ניצח =חברת בזק =משה שחל =שמעון פרס  
בתגובה להודעה מספר 26
 
בית המשפט הורה להשיב לצ'רנוי את דרכונו ולאפשר יציאתו מהארץ

בכך דחה השופט משה דרורי את התנגדות הפרקליטות; צ'רנוי חוייב להעמיד ערבויות בסכום כולל של 20 מיליון ש"ח; בית המשפט פסק: צ'רנוי הופלה לרעה ביחס לנאשם העיקרי, גד זאבי

השופט קיבל בקשת צ'רנוי

שופט בית משפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, הורה להחזיר לאיל ההון מיכאל צ'רנוי את דרכונו, ולאפשר יציאתו מהארץ. בית המשפט פסק עוד, כי צ'רנוי הופלה לרעה. בהחלטתו דחה השופט את התנגדות הפרקליטות, שטענה כי אין להתיר לצ'רנוי לצאת מהארץ, עקב כתב אישום התלוי ועומד נגדו ב"פרשת בזק". השופט הוציא צו עיכוב ביצוע למשך חמישה ימים, לבקשת הפרקליטות - כדי שזו תוכל לשקול האם ברצונה לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.

צ'רנוי הגיש את הבקשה באמצעות באי-כוחו, ד"ר יעקב וינרוט ועו"ד ירון פירדי. בבקשה טען, כי אין להפלות לרעה את צ'רנוי, ביחס לנאשם השני בתיק בפרשת בזק - איש העסקים גד זאבי, שיציאתו מהארץ לא נאסרה.

החלטת בית המשפט מהווה מכה קשה לפרקליטות, שהטילה את כל כובד משקלה, כדי להדוף את בקשת צ'רנוי. את ההתנגדות לשחרורו הובילו במיוחד פרקליטת המדינה, עדנה ארבל; וראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי.

בין הנימוקים שהעלתה הפרקליטות בהתנגדותה: צ'רנוי הינו פושע מועד ואיש הפשע המאורגן; הונו של נאמד במיליארדי דולרים, ולכן אין משמעות אמיתית לערבות כספית בהיקף של עשרות מיליוני ש"ח שיעמיד כערבות. השופט דרורי דחה, כאמור, את התנגדות הפרקליטות. עם זאת, הוא חייב את צ'רנוי בהפקדת ערבות בנקאית בסך 10 מיליון ש"ח, ובשיעבוד נכסי נדל"ן בשווי של 10 מיליון ש"ח לפחות. כמו כן חייב השופט את צ'רנוי להתייצב בישראל לקירה ו/או למשפט, בכל עת שיידרש לכך.

השופט דרורי הורה בנוסף להשיב גם את דרכונו של זאב רום, הנאשם אף הוא בתיק הנ"ל. רום יוצג בהליך זה על-ידי עו"ד נבות תל-צור. השופט הורה לרום להפקיד ערבות בנקאית (או מזומנים) בסכום של 100 אלף ש"ח, ונדל"ן בשווי מיליון ש"ח.

צ'רנוי הופלה לרעה

אחת השאלות המרכזיות אליה נדרש השופט דרורי, כדבריו: "מדוע נוקטת המדינה מדיניות 'תביעתית' שונה כלפי שני נאשמים אלה" - עם צ'רנוי מחמירה ואוסרת יציאתו מהארץ; ועם זאבי הסכימה לאפשר יציאתו מהארץ, תוך הפקדת ערבות כוללת בסך 1.25 מיליון ש"ח.

השופט כותב: "עוררתי שאלה זו בישיבה הראשונה שהיתה בפני... ואז תשובת ב"כ המדינה, עו"ד סייבל, היתה כי העבירות המיוחסות לזאבי חמורות יותר מאלה המיוחסות לצ'רנוי, כאשר ביחס לעונש שתבקש המדינה להטיל על שניהם - בהנחה כי שניהם יורשעו במלוא המיוחס להם בכתב האישום - הענישה כלשונה 'שווה גורל דומה'".

השופט ממשיך: "בישיבה שלאחר מכן, כאשר התייצב לדיון עו"ד דולן, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, וניסה להשיב על השאלה האמורה, הדגיש כי מבחינת התביעה 'אנחנו רואים את החשש להימלטות כלב הנושא'. אשר לחומרת העבירה, תשובתו היתה כי הדבר תלוי בראיות שייפרשו בפני בית משפט, אך המדינה סבורה כי המשיב 1 והמשיב 2 הינם שותפים ואין ביניהם דירוג".

ופוסק השופט דרורי: "לאחר שעיינתי בכתב האישום ולאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, עמדתי היא כי מעשיו של זאבי חמורים מאלה של צ'רנוי. אם המבחן לכך הוא מהו העונש שיש לגזור על שניהם, בהנחה כי שניהם יורשעו על-פי האמור בכתב האישום, העונש הצפוי לזאבי חמור מזה שייגזר על צ'רנוי. הדבר נובע מהמעורבות של שניהם בפרשה: מי שחתם על התצהירים ומי שפנה למשרד התקשורת ולבנקים היה זאבי; צ'רנוי ידע על כך, אפילו אם היה מרוצה מהתוצאות. גם אם תתקבל גישת כתב האישום לגבי צ'רנוי, אף אם מבחינה משפטית דינו כשותף, מבחינת החומרה של העבירות והעונש הצפוי בגינם, אין הוא השותף המרכזי".

ובהמשך: "כאשר מסקנותינו היא כי חומרת עבירותיו של זאבי עולה על זו של צ'רנוי, וכאשר מול עינינו עיקרון השיוויון, עולה מאליה השאלה, מדוע לא יזכה צ'רנוי לאותם תנאים שהסכימה המדינה ליציאת זאבי מן הארץ. ודוק: בפסיקה מצינו כי בית משפט לערעורים מתערב בתנאי מעצרו של עבריין שעניינו שווה לחבירו, או פחות חמור ממנו, כדי לקיים את עיקרן השיוויון. במקרה שלפנינו, יש ליישם עיקרון זה בקל וחומר, שכן המדינה (ולא בית המשפט) היא זו שמרצונה קבעה תנאים נוחים יחסית ליציאת זאבי לחו"ל, אך היא זו שמנסה למנוע כליל את יציאת צ'רנוי מן הארץ".

"מכאן, שעל-פי עיקרון השיוויון, בבדידותו, היה מקום להיענות לבקשת צ'רנוי ולקבוע כי הוא זכאי לצאת מן הארץ על-פי אותם תנאים שעליהם הוסכם ביחס לזאבי".

האם להחמיר בגלל עושרו?

השופט דרורי דחה בנוסף את יתר טיעוני הפרקליטות. באשר לעושרו הרב, פסק, כי עושרו אינו יכול לעמוד לרעתו, ואין להחמיר עמו בשל זאת. "מה יהיה הדין", שואל השופט בהחלטתו, במקרה בו הנאשם יהיה עשיר מסוגו של ביל גייטס? האם בשל עושרו האגדי נגזר עליו להיותב ארץ מגוריו כל ימי משפטו רק בשל כך שערבות גם בסכום גבוה של מיליונים תהיה ביחס לכלל רכושו סכום נמוך יחסית?! אם זו מסקנת המדינה, אין היא מקובלת עלי. כפי שעוניו של אדם אינו סיבה להפלייתו לרעה, כך גם עושרו אינו מהווה גורם שבגינו יהיה נחות מכל אדם אחר ולא יוכל לצאת מן הארץ".

היכן מרכז מגוריו?

השופט דרורי דחה גם את הטיעון של הפרקליטות, לפיו מרכז חייו של צ'רנוי אינו בישראל ועל-כן קיים סיכון משמעותי שהוא יצא ולא ישוב. "נחה דעתי כי אכן כאיש עסקים, שעסקיו חובקי עולם, הוא יוצא לעתים לא מעטות ולתקופות לא קצרות מישראל, אך עדיין מרכז חייו הוא בישראל ולא בארץ אחרת, שכן בתקופת שהותו בחו"ל אין הוא נמצא במקום מרכזי אחד אלא במקומות שונים ובארצות שונות, הכל לפי העניין והצורך".

השופט דרורי דוחה, אחת לאחת, גם את יתר טיעוני הפרקליטות. הנה עוד טיעון אותו הוא מפריך:

"טענה נוספת של המדינה היא כי מרכז משפחתו של צ'רנוי הוא בחו"ל, ולכן יש חשש כי לא ישוב ארצה, אם יתאפשר לו לצאת לחו"ל. אין חולק כי אשתו וילדיו גרים בחו"ל, אך צ'רנוי טוען כי מי שכיום בת זוגו אינה אשתו אלא אישה אחרת, עימה הוא חי בישראל. לצערי, בנושא זה נאלצתי לקרוא תמלילי האזנות סתר שבמקומם, אולי, בתיקי אישות. מכל מקום, התמונה העולה מהחומר שבפניי היא כי מרכז חייו של צ'רנוי הוא עם בת זוגו בישראל ולא עם אשתו (שעימה אין הוא חי מזה מספר שנים).

"כן שוכנעתי כי בית במובן הפיזי (ולא רק 'ביתו - זו אשתו') יש לצ'רנוי רק בישראל, וכל הבתים ברחבי העולם המוזכרים בטיעוני המדינה לא נרכשו בפועל על-ידי צ'רנוי אלא הם בגדר רצון וכוונה גרידא. בכל מקרה, גם אם היה צ'רנוי קונה בתים אלה, היה זה, כפי שהבנתי מדברי סניגורו, לצורך השקעה בלבד ולא למגורים.

מכל מקום, אם כדברי המדינה מדובר באדם בעל אמצעים כמעט בלתי מוגבלים, שהונו הוא במיליארדי דולרים, מה ממנו יהלוך לרכוש בית בכל מקום שיתפרץ, מהיום למחר. לאדם כדי אין כל משמעות לעובדה שרכש בית בארץ פלוני או אלמונית, כי הוא יוכל לרכוש בית זהה או דומה בכל מקום עליו יחליט. לפיכך, כאשר בפועל מקום מגוריו והבית היחיד בבעלותו הוא בישראל, יש בכך אינדיקציה - אם כי לא חזקה - כי מרכז חייו בישראל; בכל מקרה, לא הוכח בפניי כי מרכז חייו של צ'רנוי הוא בארץ אחרת".
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=23860&PageNumber=&GoBackXTimes=

וינרוט, ניצח
----------------
ארבל, הפסידה
----------------
ניצב משה מזרחי, יוקרה
-----------------מיכאל צ'רנוי מבקש מבית המשפט להכריז כי המשטרה והפרקליטות פעלו נגדו בניגוד לחוק
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-21833-00.html?tag=16-35-37
----------------- הפרקליטות: נכסיו של מיכאל צ'רנוי - 5 מיליארד דולר
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-17523-00.html?tag=16-36-16
----------------
צ'רנוי נערך לקרב הגדול; שכר את ד"ר יעקב וינרוט
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-13976-00.html?tag=16-36-52
-----------------

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=23860&PageNumber=&GoBackXTimes=



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
יום ראשון ב' באב תשס''ח    14:57   03.08.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  137. ''עוקף צ'רנוי'' פרשת זאבי - בזק  
בתגובה להודעה מספר 29
 



תזכורת:

26. הסיבה השנייה לרצח רבין הלבנה כמיליארד דולר !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5359&forum=gil&omm=26&viewmode=threaded


_______________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:24   17.05.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. הרשות חוקרת: חשד להרצת אגרות חוב ............  
בתגובה להודעה מספר 26
 
החשד: כסף מרוסיה הוזרם להרצת אגרות חוב הנסחרות בבורסה בתל אביב



ברשות ניירות ערך מתנהלת בתקופה זו חקירה רגישה. למעשה, אחת הרגישות בהם טיפלה רשות ניירות ערך. היא נוגעת לחשד להרצת כמה סדרות של אגרות חוב. היקף הפעילות שבוצעה באותן סדרות נאמדת במאות מיליוני ש"ח.

על-פי החשד, הוזרם כסף זר - שמקורו, כפי הנראה, מרוסיה, לאותן סדרות. הפעילות החריגה התגלה בתחילת אפריל, ומאז היא נחקרת בסודי סודות.

יו"ר מליאת רשות ניירות ערך, משה טרי, נתן היתר לפתיחת חקירה זו (פתיחת חקירה מחייבת אישור יו"ר הרשות).

חוקרי הרשות כבר איתרו את אותם חשבונות דרכם בוצעו הפעולות החריגות, וליתר דיוק: אותן מניפולציות באגרות החוב. בינתיים נעצרה הפעילות החריגה, וחלה רגיעה גם בתנודות שערי אותן סדרות.
http://www.nfc.co.il/showonedoc.asp?SubjectId=1&DocId=23901&PageNumber=&GoBackXTimes=

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   14:02   05.07.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  43. היום כבר ניתן לספר שמשהו מאוד מסריח..........  
בתגובה להודעה מספר 26
 
קיבלתי הודעה זו באימייל!!

היום כבר ניתן לספר שמשהו מאוד מסריח
05/07/03 11:40

מתחולל בנושא יגאל עמיר ומשפחתו.
בימים שלאחר הרצח אי אפשר היה להגיע למשפחה כי המשטרה הייתה בנוכחות של 24 שעות מסביב לבית המשפחה ורק לקרובים מסויימים לפי רשימות היה מותר להגיע וליצור מגע עם בני המשפחה.
אבל היום 8 שנים לאחר רצח רבין עדיין אי אפשר להגיע למשפחה כעיתונאי חופשי ולראיין את בני המשפחה.
לפני כשנה שלחתי עיתונאי שהוא פרי לנסר עם תעודת עיתונאי ומכונית עם כיתוב PRESS לבית המשפחה וצילצוליו בדלת לא נענו והדלת לא נפתחה וכמו כן מיד הגיעה ניידת משטרה שהרחיקה אותו מהמקום.
לאחר כשבוע שלחתי את אותו עיתונאי במכונית וואן מסחרית עם כתובת של חברת צבעות והעיתונאי מסווה בביגדי צבעי לבית המשפחה ואז לצלצול כן נפתחה הדלת וכשזיהה את עצמו כעיתונאי ודיבר על סכום כסף של 100.000 תמורת סיפור עיתונאי נטרקה הדלת בפניו והוא מיד עזב את המקום ובעודו עוזב את המקום שמע את סירנות המשטרה שנחפזה למקום.
כמו כן ישנו לחצן מצוקה היישר לתחנת משטרת רעננה בביתם של העמירים.
מעניין שלאור דבריה של הגברת עמיר על מצוקה כלכלית 100.000 נראים על פניו כסכום יפה לצורך כתבה ראשונית בסדרת כתבות על מקרה "הרצח" של יגאל עמיר ועל המשפחה עצמה.

המסקנה המתבקשת מעניין זה הינה ברורה.
למשפחת עמיר אין אוטוריטה לנהל ראיונות עם התקשורת.
נשאלת כמובן השאלה מדוע?
(שהרי בכל משטר מתוקן משפחה שכזאת הייתה מעניקה ראיונות לתקשורת בשפע וגוזרת קופונים כספיים לא מבוטלים שהיו בוודאי מרחיקים אותה מהמצוקה הפיננסית שאם המשפחה גאולה טוענת עד היום להמצאותה.)
מה יש למדינה להסתיר ומדוע מאז ועד היום בוצעו שני ראיונות בלבד עם הגברת גאולה עמיר ומי שעקב אחרי הראיונות האלה ברור לו מכל צל של ספק שאלה ראיונות משוכתבים מראש עם גבולות בתחום המותר והאסור.

כל האלם התקשורתי הזה מביא אותי למסקנה אחת.
משהו לא נורמלי וחורג מאוד מתרחש בנושא המשפחה.
האם יגאל עמיר סוכן של השב´כ?
האם יגאל עמיר יושב בבית הסוהר כחלק מתכנית שהיה הוא מעורב בה מתחילתה ועד סופה או שעבדו עליו בעיניים כסוכן שב´כ והוא נאלץ בכוח לקבל עליו את הדין תוך הבטחה לשחרור מוקדם ביום מן הימים ופיצוי נאות לו ולמשפחתו על הסכמתו והתנדבותו לשבת בבית סוהר על לא עוול בכפו?
הפרשה הזאת של רצח רבין היא פרשה אפלה עם הרבה סימני שאלה ומזכירה לא במעט פרשה אפלה אחרת שהתגלתה ושהשב´כ ומערכת המשפט היו חלק אפל ממנה והיא פרשת רצח החיילת רחל הלר והאשמת ברנס ברצח שהוא מעולם לא ביצע

@ קישורים נילווים :
והאשמת ברנס ברצח שהוא מעולם לא ביצע
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=259383

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   04:12   24.08.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  51. ז'אן פרידמן מארגן ואחראי אבטחת העצרת שהובילה  
בתגובה להודעה מספר 26
 
להירצחו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל הי"ד
ממשיך להוביל ולשטות במדינת ישראל ביחד עם חבריו
ביחד וכל אחד לחוד....לתיזכורת במה מדובר:-
11. ''הוידויים של ג'אן פרידמן=אדוארד סרוסי=.......
http://rotter.net/forum/gil/5326.shtml#11

המשותף לזאן פרידמן, סיריל קרן והאחים עופר - בננות !!
20/08/2003 | אורי נטע | u_neta@walla.co.il

שמעתי ביום שישי בתכניתו של יהורם גאון על כך שאת עצרת השלום בה נרצח יצחק רבין מימן ז'אן פרידמן חברו של צ'יץ'. העצרת היוותה בהחלט מהלך פוליטי, שמטרתו הייתה ביסוס מעמדו הפוליטי הרעוע של רבין ומפלגתו, בין פיצוץ "שלום" אחד למשנהו.

עוד לפני הבחירות האחרונות האשים מבקר המדינה את אריאל שרון שגייס תרומה לא חוקית ואריאל שרון דאג לקבל את הכסף להחזר התרומה מידידו סיריל קרן. גם פה תפקיד התרומה היה ביסוס מעמדו הפוליטי של אריאל שרון.

כמו בפרשת העמותות גם פה מערכת אכיפת החוק מוטת בבירור לטובת מפלגות השמאל. קצהו של קרחון נחשף בפרשת סירל קרן ועורכת הדין מן הפרקליטות, שחשפה את הפרשה ממניעים פוליטיים. מי עוד זוכר את עו"ד הרצוג שנעצר בצרפת או שוויצריה על עבירות פליליות לכאורה, המשיך ושמר על זכות השתיקה בנושא קניית שלטון, עד היום?

בשתי הדוגמאות המסר הוא חד וברור. לפוליטיקאים יש חברים עשירים שעוזרים להם, אולי שלא על מנת לקבל תמורה (כיוון שתמיד קיימת סכנה שהפוליטיקאי יאבד את מוקדי הכוח כעבור 4 שנים, בטרם הספיק להיטיב עם מטיבו).

חמור מכול וצף לאחרונה במדמנת השחיתות היא התופעה של אנשי עסקים ללא אידיאולוגיה שמבינים שכדי לקבל טובות הנאה יש לתמוך בשני הצדדים, כך כשהדמוקרטיה אומרת את דברה עדיין רצף ההליכים שאמורים להכניס להם הון עתק לא נקטע במעברי שלטון. האחים עופר הם דוגמה לכך.

שתי פרשות תמוהות עולות וצפות: האחת הופיעה ביום שישי האחרון וקשורה לתשלום של מאות מיליוני דולרים שהמדינה צריכה לשלם לאחים עופר עבור בתי הזיקוק, כשהזיכיון של האחים עופר פג השנה, ואף בעל רכוש שרכושו מושכר לא היה מוותר עליו ועוד משלם לשוכר. נראה שמישהו פה ירוויח ובענק, אולי איזה שר או מנכ"ל משרדו, או מנכ"ל או סמנכ"ל מ.י. נכסים או פקיד בכיר באוצר. בבלגן הכללי יש אנשים שמכירים היטב את טמטום המערכת ויודעים לנצלו.

מקרה שני שנראה לי עולה בהיקפו בעשרות מונים הוא פרשת צים. שם האחים עופר מחכירים לצים את אניותיה ברווח נאה ואת ההלוואה לרכישת האוניות מקבלים מהמדינה.

כדי למנוע הפיכת ישראל לרפובליקת בננות יש לסמן את המוטבים האפשריים מהשלטון ולהעמידם תחת ביקורת רציפה ולא פעם ב... כמו מוסד מבקר המדינה.

נזכר בכמה דוגמאות:

1) המפקחת על הבנקים בבנק ישראל, גליה מאור, שהייתה אשמה ישירה במפולת המניות של שנות השמונים, שבכול מדינה נאורה זהו פשע הגדול בהרבה מפשעה של אתי אלון, יצאה חלקה כטפלון מהפרשה וקיבלה תפקיד נאה כמנהלת בנק לאומי.

2) גונן שגב, שר האנרגיה בממשלת רבין האחרונה, ביצע מהלכים במשק האנרגיה, שתרמו מאות מיליונים לבעליו החדשים, אימפריית אייזנברג.

יש בוודאי עוד עשרות דוגמאות שאני לא מכיר ומתחבאות מתחת לשטיח עבה של שחיתות.

אני מאחל לאריה אבנרי, שהקים עמותה חדשה למלחמה בשחיתות, שיצליח לעשות שינוי תרבותי במדמנת השחיתות, המכונה ישראל, בה הבננות גדלות מצוין.
http://nfc.co.il/archive/003-D-3262-00.html?tag=4-00-33

תגובה מעניינת לכתבה..:-

שוקי לבנון :שם
shooky@mqg.org.il :דוא"ל
מי שטיפל בבז"ן התנועה לאיכות השלטון :נושא

קצת מוזר שכתבה המדברת על פרשת בז"ן מתעלמת מהתנועה לאיכות השלטון שבעתירתה לבג:ץ עוררה את הפרשה... ובסופה של הכתבה פונה הכותב לעמותה אחרת.חדשה והלואי שתצליח בביעור השחיתות אך מה לעשות ולתנועה לאיכות השלטון קבלות.. אם כי הדרך ארוכה..
שוקי לבנון
דובר התנועה לאיכות השלטון :תוכן



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:40   11.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. הסיבה הראשונה להירצחו של יצחק רבין ז''ל הי''ד!  
בתגובה להודעה מספר 26
 
אלת ציד
חבר מתאריך 30.8.02
4569 הודעות 11:17 11.09.03

מסמך סודי ביותר=רבין דרש מפרס לעצור את אוסלו!


מסמך סודי ביותר התפרסם בסופשבוע מעריב שבו רבין כתב לפרס ודרש ממנו לעצור מגעי אוסלו עם "הקיצוניים מטוניס",כי הם מהווים סכנה.
המסמך נשלח לפרס שלושה חודשים לפני הטקס "המרגש" בבית הלבן.
נראה שפרס שיכנע ועבד על רבין,כרגיל,עובדה שרבין המשיך בתהליך.
פרס נהג במשך שנים אחר כך לנפנף בהוראתו זו של רבין כדי להראות את "מקובעותו",,,,,כיום הוא בטח כבר לא מעז לנפנף בנסמך.
אין ספק שרבין הינו אחראי ישיר לתהליך עקב תפקידו -אך מעבר לעובדה זו,שוב בולטת תכונתו של פרס וחבורת אוסלו.

עמנו הוא לב האנושות-וארץ ישראל-לב עמנו.



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:05   12.09.03   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  53. ....שבו דרש יצחק רבין משמעון פרס לחדול !!  
בתגובה להודעה מספר 52
 
אשם תמיד.

במלאות עשור להסכמי אוסלו מפרסם ''סופשבוע'' לראשונה מסמך סודי
ביותר מ-7 ביוני 93', שבו דרש יצחק רבין משמעון פרס לחדול מהמשך המגעים עם אנשי טוניס, ומנסה לפצח את חידת ערפאת מודל 2003 - האיש שמואשם בכל צרותיה של מדינת ישראל.
מאת: נעם עמית, סופשבוע.

בחודשיים האחרונים מרחף מזל''ט של חיל האוויר באופן קבוע מעל
המוקטעה ברמאללה. צילומים מפורטים של שגרת היום והלילה בלשכת
יו''ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, מועברים באופן שוטף ליחידה
מובחרת. מידע על כמות האנשים במוקטעה, מספר החמושים, מצב כלי הנשק, שעות החלפת המשמרות, זמן כיבוי האורות, זהות היוצאים והנכנסים,
הרגלי האכילה של הראיס, המסדרונות שבהם הוא נוהג לעבור, החדר שבו
הוא ישן - כל אלה מועברים לאנשי המודיעין של היחידה. המטרה: במקרה
של פקודה לגירושו או לחיסולו של ערפאת, ביצוע פעולה צבאית מהירה, סטרילית ויעילה.


בשבועיים האחרונים התחלפה המנטרה הפופולרית ''ערפאת לא רלוונטי'' בססמה
חדשה-ישנה: ''לגרש את ערפאת''. השינוי במונחים או בכוונות לא משנה את
העובדה הבסיסית: יאסר ערפאת, הנצור ברמאללה, הוא הדמות הכי מדוברת
ומשפיעה במדינת ישראל. נוהגים לייחס לו אחריות כמעט לכל מה שקורה כאן.
הוא מרים ומפיל ראשי ממשלה, הוא אחראי למצב המידרדר של המשק, לבורסה
השוקעת, לצמיחה השלילית, לבריחת המשקיעים הזרים, למוראל השפוף,
להגעתם של מאות אלפי העובדים הזרים, לקריסת התיירות ולתדמיתנו בעולם.

מעל הכל ערפאת נחשב לאחראי האחד והיחיד לטרור בלתי הפוסק, לחיים בצל
הפיגוע האחרון ולפחד מפני הפיגוע הבא. הוא האחראי ל-858 הרוגים ישראלים
מאז פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה ול-1,114 הרוגים ישראלים מאז נחתם הסכם
אוסלו ב-13 בספטמבר 93', בדיוק לפני עשר שנים.

יצחק רבין חושד (המכתב שלא פורסם)

עד ינואר 93' מפגשים עם אנשי אש''ף ויאסר ערפאת בראשם היו אסורים על
פי חוק. במהלך תשעה חודשים בלבד, מיום ששונה החוק, חלה תמורה עצומה
ששיאה המרגש היה ביום שני, בחמש אחר הצהריים שעון ישראל, ב-13 בספטמבר
93'.

על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון עמדו נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון,
ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, ויו''ר אש''ף, יאסר ערפאת. השלושה לחצו
ידיים רועדות במעמד החתימה על הסכם אוסלו. עם דמעות בעיניים, תחושה
שעידן של שלום מגיע, מזרח תיכון חדש עומד בפתח ותקווה שלפחות האחים
הקטנים של ילדי חורף 73' לא יילכו לצבא, קיבל רוב הציבור הישראלי את
ההסכם.

ק שלושה חודשים לפני מעמד החתימה, בשבעה ביוני 93', כתב יצחק רבין
מכתב אישי ''סודי ביותר'' לשר החוץ שלו, שמעון פרס. הנדון: ''מגעי אוסלו''.

''סופשבוע'' מפרסם לראשונה את תוכנו:

''בהמשך לשיחתנו בנדון ביום א', 6.6.93, ברצוני לחזור על הנקודות העיקריות שאמרתי. המגעים הקרויים 'מגעי אוסלו' במצב הנוכחי מהווים
סכנה להמשך המשא ומתן לשלום...

''ראשית הם נותנים הזדמנות לאנשי טוניס לעקוף את השיחות בוושינגטון
ומחלישים את הגורם החיובי שבהן, תושבי השטחים הכלולים במשלחת
הפלשתינית. אנשי טוניס הם הגורם הקיצוני בקרב הפלשתינים הרוצים בתהליך
השלום ומונעים מן הגורמים המתונים יותר להתקדם במשא ומתן איתנו.

דבר זה בא לידי ביטוי בולט בסבב התשיעי (האחרון) של המשא ומתן.

יתרה מכך, הם מונעים מחברי המשלחת הפלשתינית לצאת להידברות עם נציגי מח'מד (מחלקת המדינה - נ.ע) בוושינגטון.

''לא מן הנמנע שכוונת אנשי טוניס לטרפד כל סיכוי להגיע למשא ומתן
ענייני בוושינגטון ולאלץ אותנו להידבר רק עימם, ואז צפויה סכנה
למהלכי השלום והמשא ומתן עם סוריה, לבנון וירדן...

''מבקש להפסיק המגעים עד לבירור נוסף''.

הבירור הנוסף התקיים בהמשך אותו שבוע, ופרס הצליח לשכנע את רבין
להמשיך לאפשר את קיום המשא ומתן עם אנשיו של ערפאת, הלא הם ''אנשי
טוניס''.
בשנים הראשונות לאחר החתימה על ההסכם נהגו פרס ואנשיו
לראות את המכתב כעדות לחזונו של פרס ולמקובעותו השמרנית של רבין.

היום, במבט לאחור, דווקא חשדנותו של רבין עומדת במבחן הזמן.

אהוד ברק מסמן (החיסול שלא בוצע)

עשר שנים עברו וילדי יוני 82' עוד מעט משתחררים מהצבא אחרי שירות קשה,
מתיש ועקוב מדם בשטחי הרשות הפלשתינית הנשלטים על ידי אנשי טוניס.
בממשלת ישראל, במערכת הביטחון ובממשל האמריקני סוערות הרוחות סביב
שאלת גירושו של ערפאת, שלא לומר חיסולו.

במרוצת השנים הרגה ישראל בכירים רבים בפתח ובסביבתו הקרובה ביותר של
ערפאת. לאחר רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-72' החלה
סדרה של התנקשויות בבכירי אש''ף. במהלך מבצע ''אביב נעורים'' שהתקיים
באפריל 73' חוסלו שלושה ממנהיגי הארגון בביירות - אבו-יוסף, כמאל נאצר
וכאמל אדואן.

הבאים בתור היו מוחמד בודייה, אבו זיאד, עאדל וואיל זועיתר, סעיד חממי, עלי יאסין, עיז-א-דין קאלאק, אבו אל-חסן, זוהיר מוחסיין, נעים חאדר, אבו
אל-וואליד, פאהד קוואסמה ומונדר אבו-נאזאלה. החיסולים הגיעו לשיא חדש
באפריל 88', כשכוח קומנדו ישראלי נחת בטוניס וירה למוות באבו-ג'יהאד,
שנחשב למספר שתיים בפתח.

אף על פי שלישראל היה מודיעין שאיפשר פגיעה גם בראש הפירמידה, ערפאת
עצמו, נמנעו הממשלות לאורך כל השנים מביצוע מהלך שכזה. בתקופת מלחמת
לבנון נהגה ישראל לוודא את מיקומו המדויק של אבו עמאר לפני כל הפצצה.
ראשו חבוש הכאפייה של ערפאת היה מונח במרכזו של צלב כוונת הרובה
שהחזיק בנימין אלקנה, קצין הצלפים של סיירת מטכ''ל, ביום פינוי כוחות אש''ף מבירות. נהגו של ערפאת באותם ימים היה סוכן מוסד, ולפי המידע שהעביר מידעו בישראל את מיקומו של ראש אש''ף לאורך כל המלחמה. במלחמת לבנון היה זה ראש הממשלה, מנחם בגין, שהחליט לא להתנקש בחייו של ערפאת.

במהלך השנים עלו וירדו תוכניות לחיסולו של ערפאת. בתחילת שנות השבעים,
בתקופתו של אהוד ברק כמפקד סיירת מטכ''ל, הוא הגה תוכנית כזאת. תוכנית
נוספת, שכונתה ''ראש הדג'', הוכנה עבור שר הביטחון, אריאל שרון, בראשית
שנות השמונים. ערפאת עצמו הרבה לאורך כל חייו לפזר אמירות וידיעות כי
מנסים להתנקש בחייו. לא פעם היה לכך בסיס במציאות.

אפילו שותפו של ערפאת לתהליך אוסלו, שמעון פרס, אמר לפני כשנה בשיחה
פרטית: ''ערפאת צריך למות מירי, אבל לא מכדורים שלנו'', כפי שנחשף
בשבועון הצרפתי ''ל'אקספרס''. פרס, אגב, מיהר להכחיש את הציטוט שיוחס לו.

בכיר במערכת המדינית מעריך מה היה הרקע לשמירה על ראשו של ערפאת:
''מספיק עשינו טעות עם ישו, אולי אם היינו מתנהגים אליו יותר יפה לא היתה קמה הנצרות. פגיעה בערפאת, שהוא גם סמל ערבי וגם סמל מוסלמי - לא ניתן לדעת אילו השלכות ברמה כמעט היסטורית יכולות להיות לה ומה יהיו הנזקים''.

אותו בכיר טוען כי לא היה כאן שיקול אסטרטגי שראה בערפאת מנהיג מתון
בעל פוטנציאל לניהול משא ומתן עתידי עם ישראל. ערפאת נותר בחיים,
ומאותן סיבות שלא חוסל לפני שלושים שנה נמנעת ממשלת ישראל מלעשות
זאת כיום.

עמוס גלעד מתפכח (הטרוריסט שלא השתנה)

עם זאת, ההמלצה לגרש את ערפאת משטחי הרשות זוכה לאחרונה לתומכים
רבים מאי פעם ברחבי המערכת הפוליטית והבטחונית. כאשר סיים אפרים הלוי
לפני כשנה את תפקידו כראש המוסד, הוא העריך כי עד סוף 2003, ייעלמו
מהמפה הפוליטית של המזרח התיכון שני אישים. האחד, סדאם חוסיין, והשני,
יאסר ערפאת. שנת 2003 כבר כמעט בסופה. סדאם חוסיין התאדה ורק משדר
אותות ממקומות מסתור, אבל יאסר ערפאת הוא עדיין אחת הדמויות הרלוונטיות
ביותר באזורנו. מי שללא ספק נעלם בשבוע שעבר מהמפה הוא ראש המועצה
לביטחון לאומי המתפטר, אפרים הלוי בעצמו.

''מה שברור לעין'', אומר האלוף במיל' עמוס גלעד, ראש המטה המדיני במשרד
הביטחון, ''הוא שכל עוד ערפאת פעיל לא ישרור פה שום שלום, כי הוא ימשיך
לתת חסות לטרור. פרישתו או עזיבתו את השטחים הן תנאי הכרחי.

''כל ההערכות שלפיהן ערפאת הוא איום חמור על בטחונה של ישראל מוכחות
כעת כנכונות. לפני אוסלו הוא היה אחראי לפיגוע בכביש החוף, לפיגוע במלון
סאבוי, לספטמבר השחור, לחטיפת מטוסים, לירי נ''מ לעבר מטוס. הוא איש
שהכניס שיטות טרור נוראיות. בדיעבד ברור שהאיש לא חתר לשלום. הוא המיט
אסון על כל מדינה שהוא היה בה, ורוב השליטים הערבים לא רואים בו אדם
מהימן''.

''יאסר ערפאת היה המנהיג הפלשתיני הראשון שהכיר בקיומה של מדינת ישראל
ב-78 אחוז מפלשתין ההיסטורית, משמע גבולות 67'. הוא הסכים להקמתה של
מדינה פלשתינית לצדה של ישראל בשאר ה-22 אחוז'', אומר לעומת זאת ראש
צוות המשא ומתן הפלשתיני, סאיב עריקאת, ומוסיף בזעם: ''אני לא חושב
שהאנליזות של עמוס גלעד או של כל ישראלי אחר יכולות לשנות את העובדה
הזאת.

''אם אני הייתי ישראלי, לא הייתי משחק את המשחק הזה כי זה משחק מאוד
מסוכן. אנחנו רוצים להמשיך להחזיק בהחלטה האמיצה של יאסר ערפאת בנוגע
להכרה בקיומה של מדינת ישראל, אך נדמה לי שהפוליטיקאים הישראלים
מתעקשים להפוך את ההחלטה הזאת. למה הם עושים את זה?

באמת שאין לי תשובה''.

אולי משום שיאסר ערפאת נתן אור ירוק לטרור ותחת שלטונו גאתה השחיתות?

''ערפאת עשה טעויות, הוא לא היה מושלם בניהול הממשלה. אנחנו יכולים
לשאוף לתפקד בצורה הרבה יותר מוצלחת, אבל אנחנו רואים צמיחה אמיתית
לקראת דמוקרטיה אמיתית. יש את הגורם האנושי, איפה שיש פוליטיקאים בכל
מקום בעולם יהיו טעויות, תהיה שחיתות. אנחנו לא יוצאי דופן.

''הפלשתינים ראויים לממשלה הרבה יותר טובה מזו שהיתה בעשר השנים
האחרונות. אני חושב שבזמן ערפאת אנחנו רואים בפעם הראשונה בהיסטוריה
הערבית בחירות, ואנחנו רואים שפעמיים כבר נפלה ממשלה באופן דמוקרטי. אז
תעזבו אותנו לנפשנו. אל תתערבו בעניינינו הפנימיים. כשבישראל נעמדים כל
יום ואומרים שערפאת לא רלוונטי הם דורכים על הגאווה של הפלשתינים כל
בוקר מחדש''.

מה יקרה אם המגמה שעליה מדברים היום תתממש וערפאת יגורש?

''אם ערפאת מגורש, נהרג או נרצח, תוך חמש דקות כל השרים מתפטרים. יריחו
הקטנה תנוהל על ידי חמש מיליציות פלשתיניות. הדבר הראשון שהמיליציות
האלה יעשו יהיה לבוא למשרד שלי ולירות בי פה. אותו הדבר יקרה ברפיח,
בשכם ובשאר הערים. ואז שרון יצא לטלוויזיות ויגיד: 'או, אני רוצה לעשות
שלום, אבל אין לי שותף. אתם לא מצפים ממני לדבר עם מיליציות'. זה מה
שיהיה''.

''בלשכתו של ערפאת מודאגים מהדיבורים התכופים על גירושו'', מעיד ח''כ
אחמד טיבי, מקורבו של ערפאת. ''הנהגת הרשות עוקבת אחרי כל פסיק בנושא.
ערפאת כיו''ר הרשות הוא הדבק שמחבר בין כל חלקי החברה והעם הפלשתיני.
בימים אלה הפופולריות של ערפאת גואה''.

יוסי ביילין, שהיה בין אדריכלי הסכם אוסלו, טוען שחיזוקו של ערפאת
מהסיטואציה שישראל הובילה אותו אליה היתה ברורה מראש, ואולי זאת אף
היתה הכוונה. ''ממשלת ישראל הודיעה לפני שנה וחצי שערפאת לא רלוונטי.
בסופו של דבר האמירה הזאת רק חיזקה את ערפאת. גם אנשים שמאוד לא בעד
ערפאת בצד הפלשתיני מצאו את עצמם בתקופה האחרונה מגינים עליו בגופם.
כמעט הייתי אומר שמי שמאמין בקונספירציה יכול לומר שהיה פה עניין של
שרון לחזק את ערפאת. כך הוא מחזק את אי הפרטנר וכך יש לו הצדקה לא
לקיים שום דיאלוג''.

ד''ר שאול קמחי מפענח (הסמל שלא נשחק)

ד''ר שאול קמחי, לשעבר יועץ מיוחד לחטיבת המחקר של אגף המודיעין וכיום
מרצה בכיר במכללה האקדמית תל-חי, נחשב לחלוץ הפסיכולוגיה הפוליטית
בישראל. יחד עם אל''מ (מיל') שמואל אבן, ד''ר לכלכלה, וג'ראלד פוסט,
פרופסור לפסיכיאטריה, פסיכולוגיה ויחסים בינלאומיים ולשעבר ראש המחלקה
למדעי ההתנהגות בסי-איי-איי, הוא גיבש ניתוח פסיכולוגי על ערפאת, הבוחן
את דפוסי מנהיגותו ואישיותו.

''ערפאת מסמל עבור הפלשתינים את סמל המאבק הפלשתיני לעצמאות, ואין
אפשרות שיצמח סמל אחר כל עוד הוא קיים. ולא רק שערפאת הוא סמל, הוא גם
זה שיוצר את הסמלים'', קובע קמחי ומתחיל לפרט את תכונות האופי של אבו
עמאר. ''כשאנחנו מכנים אותו טרוריסט, בעיניו הוא לוחם חופש, משחרר לאומי.
'מה פתאום שאפסיק להילחם לשחרור עמי?', הוא אומר.

''חשוב להבין את המושגים של הצד השני. חשוב להבין שמי שטרוריסט בעיני
ערפאת זה אנחנו. לו נראה שבידיו מלוא הלגיטימציה לשחרר את בני עמו, ואם
יש צורך לפגוע באזרחים אזי מדובר בחלק הכרחי של המלחמה, ושישראל
אחראית למצב ששני העמים הגיעו אליו, לא הוא.

''אני לא חושב שהוא נהנה מזה שנהרגים אזרחים ישראלים. הוא איש קר
ומחושב שלא רואה בזה טרור. להגיד שהוא טרוריסט שלא זז מדרך הטרור - נובע מכך שהוא מעולם לא ויתר על המאבק המזוין. זה נכון, אבל בעיניו
זה מאבק לשחרור לאומי, והפגיעה באזרחים היא לגיטימית מצדו של החלש.
זה כוחו הלגיטימי של החלש, הנכבש והמדוכא'', אומר קמחי.

אורי אבנרי מנתח (המנהיג שלא נכנע)

לדעת פלשתינים רבים הסירוב של ערפאת לקבל את הצעתו של ראש הממשלה
לשעבר, אהוד ברק, בפסגת קמפ-דיוויד בקיץ 2000, חודשים ספורים לפני פרוץ
אינתיפאדת אל-אקצה, נחשב לאומץ לב. ולא רק בעיניהם.

''עיקר האהבה לערפאת נובעת מהעובדה שהוא לא נכנע לעולם. ערפאת לא רצה
לנסוע לקמפ-דיוויד. היה ברור לו שקלינטון וברק מכינים לו מלכודת'', אומר
אורי אבנרי, לשעבר עורך ''העולם הזה'', ראשון הישראלים שקיים מגעים עם
אש''ף, מבכירי גוש שלום וידיד קרוב של ערפאת עד היום. בסלון ביתו של
אבנרי, על שידת הספרים המלבנית, מוצבות שלוש תמונות ממוסגרות. בשלושתן
הוא מתועד במפגשיו עם ערפאת לאורך השנים. מבחינתו של אבנרי מדובר באחד
המנהיג הגדולים של דורנו. מבחינתו ערפאת הוא ''הג'ורג' וושינגטון של
הפלשתינים. יותר ממנדלה, יותר מבן-גוריון. הוא נכנס לקטגוריה של אבי
האומה''.

בהמשך מסביר אבנרי את החשיבות של המעמד בקמפ-דיוויד. ''ערפאת עמד שם
נגד שני הענקים הללו והם לא כופפו אותו והוא לא נכנע. מאותה סיבה
שהישראלים עשו לו דמוניזציה כמי שהציעו לו הכל והוא סירב ואין לנו פרטנר,
מאותה סיבה עצמה הוא הפך לגיבור העם הפלשתיני.

''זהגם מסביר דבר שהישראלים לא מבינים, הסיפור של אבו מאזן ואבו עמאר.
העם הפלשתיני מאמין שיאסר ערפאת לא יקבל הסכם שהעם הפלשתיני לא יוכל
לחיות עימו. העם הפלשתיני לא מאמין לאבו מאזן. הוא מוכן בהחלט שאבו מאזן
יהיה ראש ממשלה וינסה להשיג משהו מהאמריקנים או מישראל, אך הוא לא
מאמין שהוא לא ייכנע. אבו מאזן הוא אחד מהרבה עסקנים פלשתינים, אמנם
מדור המייסדים, אך הוא עסקן ולא מנהיג.

''לערפאת יש אומץ לב נדיר בעולם, וכל פלשתיני יודע את זה. יש לו אומץ לב
פיזי. לדוגמה בביירות, כשאריק שרון פתח במתקפה, כשהיה ברור לכל אחד
ששרון רוצה לכבוש את ביירות, לערפאת היה מספיק זמן לברוח. אף מנהיג לא
נשאר במקום שהולך להיות מכותר וכך יישאר לחסדי האויב. ערפאת נשאר
בהפגזות בביירות ויצא עם הלוחמים שלו על דגלם ועל נשקם.

''שנה אחרי זה הוא עשה עוד דבר הרבה יותר נועז, ואת זה העולם שכח. האויב
הכי גדול של העם הפלשתיני, סוריה, עשתה מצור על מחנות הפליטים
הפלשתינים בצפון לבנון בכוונה להשמיד את הכוח של פתח בתוך המחנות.
באותו יום אני נפגשתי עם ערפאת בז'נבה. היתה שם ועידה של האו''ם על ענייני פלשתין. למחרת היום הוא נעלם מז'נבה, נכנס ללבנון. השמועה היתה שהוא התחפש לאישה כדי לעשות זאת. הוא טוען שהוא נכנס בסירה. בכל מקרה, הוא נכנס למחנה ואחרי קרב ומשא ומתן הוא יצא עם לוחמיו על נשקם ועל דגלם
וחזר לטוניס.

''פעם אחרת המטוס שלו נשאר ללא דלק מעל המדבר הלובי וביצע נחיתת אונס
מאוד קשה. שומרי הראש שלו לקחו את כל המזרנים שהיו במטוס, קשרו אותם
מסביבם והתחבקו בתוכם. שומרי הראש שלו נהרגו והוא נשאר בחיים''.

אחמד טיבי מעיד (האור הירוק שלא נדלק)

אם עד פסגת קמפ-דיוויד היו חלקים נכבדים בחברה הישראלית שראו בערפאת
פרטנר לגיטימי להמשך המשא ומתן, כשלון הפסגה ופריצת אינתיפאדת
אל-אקצה חודשים ספורים לאחר מכן סימלו את סוף הקריירה שלו מבחינת רוב
רובו של הציבור הישראלי. ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, התגאה לא פעם כי
הוא האיש שקרע את המסיכה מעל פניו של ערפאת, כאשר הציע לו הצעה נדיבה
והוגנת בקמפ-דיוויד אך נתקל בסירוב מוחלט.

''ערפאת, כשהוא אומר 'שלום', מתכוון לשלום שבתוכו כלולה זכות השיבה שיחד
עם המגמות הדמוגרפיות ייצרו את פלשתין הגדולה כולל ירדן וישראל'', פורש
האלוף במיל' גלעד משנה בסגנון ''תוכנית השלבים'' הידועה שיוחסה בעבר
לערפאת רק על ידי אנשי הימין הקיצוני.

''כשערפאת מדבר ולא מוכן לוותר על חזרת מאות אלפי פליטים מלבנון ומירדן
לגבולות ישראל, וכשמחברים את זה למספר הפלשתינים שכבר פה, ההערכה היא
שהוא לא משלים עם קיומה של מדינת ישראל. הוא חותר למדינה פלשתינית
בגבולות 67' כשלב ראשון, ולבסוף למדינת פלשתין הגדולה שתכלול גם את
ישראל וגם את ירדן. כדי להשיג את המטרה הזאת הוא הצית את הטרור ב-2000.

''זה טרור מלאכותי שבו יש הרשאה של השלטון. ברגותי והפלגים הקיצונים
קיבלו איתות בקריצת עין שהטרור הוא לגיטימי. החמאס, הג'יהאד והתנזים החלו להפעיל טרור. הופעלה מערכת הסתה ששללה את זכות קיומם של היהודים
ונטעה את התפישה שהישראלים חסרי זכויות לחלוטין''.

לעומתו אומר רון פונדק, מנכ''ל מרכז פרס לשלום ומאדריכלי הסכם אוסלו: ''מי שטוען שערפאת פועל לפי תוכנית השלבים, לשיטתו ערפאת היה צריך לקבל את ההצעה של ברק בקמפ-דיוויד ואז לצאת לאינתיפאדה אחרי שהוא כבר יושב על 90 אחוז מהשטח.

לדעתי העובדה שהוא לא חתם על הסכם קמפ-דיוויד מעידה כי הוא מעדיף לא לקבל כלום, כדי להגיע בסופו של דבר להסכם קומפרהנסיבי של שלום.

''בדרך הזאת הוא עשה טעויות מאוד כבדות. אחת הטעויות הטראגיות שלו היתה
שכשהאינתיפאדה פרצה, ולדעתי היא לא פרצה בהוראה שלו, הוא לא ריסן אותה
ולא עצר אותה, למרות שלדעתי הוא היה יכול לעשות כך כמה ימים לאחר
תחילתה. פה בא לידי ביטוי האופי הערפאתי שנותן למצבים להידרדר לכדי
כאוס, מתוך תפישה שהוא יוכל לרכוב על הנמר ולהשתמש בסיטואציה לטובתו''.

לאחמד טיבי יש גרסה שונה לעניין הידרדרות האינתיפאדה. ''אני הייתי ביומיים הראשונים של פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה במוקטעה עם ערפאת'', הוא משחזר. ''בניגוד לטענות של אהוד ברק, ביומיים האלה יאסר ערפאת ניסה בכל כוחו באמצעות ראשי מנגנוני הביטחון לעצור את ההידרדרות, למרות שבד בבד הוא ספר את ההרוגים הפלשתינים. הוא שלח את אנשיו למסגד אל-אקצה לנסות
להרגיע את הרוחות. מייחסים לערפאת פוליטיקה של מימיקה, נותנים חשיבות
לכך שהגבה הימנית שלו הורמה ובכך למעשה הוא נתן אור ירוק לאינתיפאדה''.

אתה לא יכול להתעלם מכך שבידי צה''ל קיימים מסמכים שערפאת חתום
עליהם ולפיהם הוא מימן פעילות טרור של התנזים.

''התנזים החל להגיב באש אחרי שנפלו 50 קורבנות פלשתינים. נדחקנו לזווית,
הגנו על עצמנו, ואז החלה דינמיקה של עימות מזוין. צריך גם לזכור, וערפאת
מרבה לציין את זה, שבכל נקודה שבה כבר הגיעה רגיעה, צה''ל ביצע חיסול כזה או אחר. לדוגמה, מקרה ראאד כרמי (בכיר תנזים שחוסל בטול כרם ב-14 בינואר 2002 לאחר כמעט שבעה שבועות של רגיעה יחסית. בתגובה לחיסולו החלה
שרשרת פיגועים קשה, ששיאה היה הפיגוע במלון פארק שהוביל לפתיחת מבצע
חומת מגן - נ.ע). ערפאת מזכיר את זה כל הזמן ושואל: 'למה הישראלים לא
בוחנים את השאלה הזאת?''', אומר טיבי.

יוסי ביילין מצפה (המדים שלא הוחלפו)

בתחילת אוקטובר 93', זמן קצר אחרי החתימה ההיסטורית על הסכמי אוסלו
במדשאות הבית הלבן, נפגשו יאסר ערפאת ושמעון פרס לפגישת עבודה
ראשונה. המפגש נערך בגרנדה שבספרד, ונכחו בו גם אבי גיל ויאסר עבד רבו.

פרס נשא ונתן עם ערפאת על יישום ההסכם והדגיש פעם אחר פעם את הדרישות
הבטחוניות שיש לישראל. ערפאת הדגיש את נושא הסמלים, את הדגל, את
הדרכון.

בשלב מסוים התעצבן ערפאת ואמר לפרס בזעם: You are killing my trintity''''.
גיל, שישב בפגישה וערך תרשומת על מנת להעביר לראש הממשלה דאז, יצחק
רבין ז''ל, לא הצליח להבין על מה ערפאת מדבר, מה זה Trintity? הוא פנה
בלחישה ליאסר עבד רבו ושאל אותו למה מתכוון ערפאת. He means you are
killing his dignity''''.

''נכון שלערפאת מאוד חשוב הכבוד'', אומר ד''ר קמחי. ''הוא תופש שהכבוד
שנותנים לו זה הכבוד שנותנים לפלשתינים. מדובר מבחינתו בכבוד שנותנים
לסמל, ומאוד חשוב לו לשמור על הכבוד הזה, אבל זו תהיה טעות לחשוב
שבשביל כבוד הוא יוותר על הדברים המהותיים. עדיין, הוא בקלות יכול להיעלב או לבטל פגישה אם לא ייתנו לו כבוד''.

''אין ספק שהנושא הסימבולי מאוד חשוב לערפאת. המדים שלו הם דוגמה'',
מציין ביילין. ''היה בהחלט אפשרי שאת המדים האלה הוא יחליף בבגדים
אזרחיים. כשנפגשתי איתו בפעם הראשונה חודש אחרי הסכם אוסלו, אמרתי לו
שאני חושב שהיה מאוד חשוב שהוא יחליף את המדים בבגדים אזרחיים. הוא לא
ענה לי על זה, אבל חנן עשראווי שישבה בחדר אמרה: 'בלי המדים האלה ערפאת
הוא לא ערפאת'. ערפאת, אפילו בעניין של המדים, למעשה משדר שהאופציה
של האלימות היא מבחינתו אופציה כל עוד אין הסדר. וזה בניגוד לעמדתם של
האנשים הכי קרובים אליו''.

''ערפאת הוא אדם ריכוזי בצורה בלתי רגילה'', ממשיך קמחי. ''הוא אדם ששיטות הניהול שלו הן שימוש בטכניקות של הפרד ומשול. הוא ערמומי. הוא תחמן. הוא כל כך הרבה יותר טוב מהבחינות האלה משאר המנהיגים ברשות הפלשתינית, שזה לא כוחות. ויותר מזה, הוא לא מפריד בינו לבין העם הפלשתיני. זהותו האישית התמזגה עם זהותו הקבוצתית הלאומית. לכן הוא מאמין שכל רעיון שלו וכל מחשבה שלו זה מה שטוב לפלשתינים''.

גם אורי אבנרי מציין את הריכוזיות של ערפאת כתכונת מפתח להבנת האיש.
''אולי התכונה הקובעת כדי להבין את מעמדו של ערפאת, כמו שאמר את זה פעם
אחד המתנגדים הגדולים של ערפאת בקרב הפלשתינים, חיידר עבדל שאפי, 'זה
שערפאת עושה הכל לבד זה אשמה של כולנו. במשך כל השנים כשבא הרגע
לקבל החלטה שחייבה אומץ לב, כול