דליה רבין דבקה בעמדתה: ''הכל תרגיל''...........  

במשך שמונה שנים - לא פחות! - שירת אבישי רביב את
אדוניו כשהוא עושה מעשי תועבה למכביר, החל מהתנכלות
לערבים במטרה להשחיר חפים מפשע, וכלה בנשיאת תמונתו של
יצחק רבין נושא מדי ס"ס בהפגנה של מחנה הימין הלאומי
בכיכר ציון בירושלים. מעשיו הפליליים נעשו, לא פעם,
בידיעת מפעיליו בשב"כ, ולעיתים קרובות נאלצו בפרקליטות
המדינה להכריע בעד 'סגירת התיקים' מחשש שהזוהמה תתגלה
ומעשי הפרובוקציה שלו יתהפכו על יוצריהם - ממש כמו שקרה
בימים האלה לליאורה גלט-ברקוביץ.

ברור אפוא, שאם אבישי רביב ידע, במובן המשפטי של המילה,
שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין - גם השב"כ ידע. את
זה הבינו היטב גם עדנה ארבל וגם אליקים רובינשטיין. מכאן
גם המחלוקת שהתגלתה בזמנו בשורות הפרקליטות: אלה - ובראשם
היועץ המשפטי לממשלה - מבקשים למצות את הדין עם אבישי
רביב, גם במחיר רעידת האדמה הצפויה, ואלה - ובראשם
פרקליטת המדינה - מבקשים להסתיר בכל מחיר את השבר האיום
ונורא שהתגלה במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.

נוכח פסק הדין המזכה, ניתן, לכאורה, לטעון שאלה ששללו אז
את העמדתו של אבישי רביב לדין צדקו, ולא היא. שבתי וקראתי
את העיקרים שפרסם בית משפט השלום בירושלים והשוויתי אותם
לדברים שכתב בזמנו פרופסור אליאב שוחטמן מן הפקולטה למשפטים
באוניברסיטה העברית ליועץ המשפטי לממשלה, במטרה לעודדו במחלוקת
שנפלה בינו לבין עדנה ארבל, ומצאתי שמשהו לא אמיתי, הזוי,
מטורף לגמרי, אירע במקומותינו.

לא יכול להיות שכל הראיות הברורות שהיו בידי מאשימיו של
אבישי רביב הפכו בן לילה ל "ספק סביר". הרי עוד ב 19-11-95
פירסמו העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת ב'מעריב' שדקות
ספורות לאחר שנודע על ההיתנקשות ביצחק רבין כבר ידע אבישי
רביב למסור בזימוניות פרטים מלאים ומדויקים על זהותו של
המיתנקש. יש גם פרוט של עדויות נוספות, מרשימות במיוחד,
בפניתו של פרופסור אליאב שוחטמן, אולם את כל אלה לא מצאתי
בהכרעת הדין המזכה.

מה שכן מצאתי שם אלה דברי הבל למכביר, כגון שאבישי רביב
הוא אדם ילדותי באופיו,בעל רמה אישית נמוכה, אשר אינו יודע
להבחין בין עיקר לטפל, הסובל מהפרעה אישיותית נרקיסיסטית.
ואני חזרתי ושאלתי את עצמי כלום זה האיש ששרות הביטחון הכללי
העסיק שנים כה רבות לשם השחרת פניהם של מאות אלפי יהודים ?

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ, אלה שבפניהם היתודה
בזמנו אבישי רביב שהוא ידע שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין,
חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט ולגרום לזיכויו של
חברם לשעבר ? כלום באמת חושבים במערכת המשפט שהזיכוי הזה ימית,
אחת ולתמיד, את התזה שרצח ראש הממשלה לא יכול היה להתבצע ללא
סיוע מ "בפנים" ?

האם שכחו אבירי "שלטון החוק" שלאה רבין כתבה בספרה 'הולכת בדרכו'
שאנשי השב"כ, אלה שדחקו אותה לתוך המכונית, אמרו לה ש "זה לא
היה באמת" ושהכדורים הם "כדורי סרק" ?

בושה וחרפה, מערכת טוטילטארית, רקובה, מנסה, לשוא, לחפות על מה
שקרה אז - כדי שלא תישאלנה שאלות היום בנושאים הכרוכים באכיפת
חוק סלקטיבית.

מקור: מקור ראשון, מדור דעות, דר' למשפטים חיים משגב

" בית משפט העליון- השופטת דורנר החליטה בפסק דין חד משמעי להעניק
משפט חוזר לעמוס ברנס, {אחרי 25 שנה} בחודש מאי האחרון, ורק השבוע, יצאה הודעה לעיתונות שהיועצה"מש לממשלה ופרקליטת המדינה יחליטו מה לעשות בנידון, כי הם לא יכולים להגיש כתב אישום חדש לאחר 25 שנה מאז הורשע עמוס ברנס ברצח רחל הלר, ז"א שהם יחליטו בקרוב שעמוס ברנס
יוצא זכאי כשלג מרצח "רחל הלר..."

האם ידוע לך שהשופט חיים כהן שנפטר לא מזמן בא במיוחד לכלא לבקש סליחה ומחילה מעמוס ברנס וביקש מימנו לבקש חנינה אחרי 3 שנים שהוא מרצה את עונשו, ועמוס סרב לבקש, ואחרי 3 שנים נוספות, חיים כהן בעצמו חתם על בקשת החנינה בתנאי שעמוס ברנס יהיה זכאי לבקש משפט חוזר, ועמוס ברנס שוחרר לאחר 10 שנים וזאת לאחר שנגזר עליו מאסר עולם, והיום לאחר 25
שנה הוא מחכה עכשיו להחלטתו של היועצהמ"ש לממשלה באם להגיש כתב אישום חדש או להוציאו זכאי.....!!

@ עכשיו לנושא הנדון...:-

יגאל עמיר הורש ברצח רבין על ידי בית המשפט בישראל ומבחינתי שישב בכלא עד סוף ימיו.
אבל אם יש ספק אזי אין ספק, חובתנו לבדוק ולרדת לעומקם של דברים, ואני מבטיחך שבהמשך עוד אתה וכל עם ישראל יופתע, ואני מתכוון לעם ישראל ולא לשילטון האוליגרכיה שיודע באמת את האמת האמיתית...המשך לעקוב אחרי העובדות והראיות שיוצגו בהמשך...

@ זכור- אין חדש תחת השמש,
נושא: שילטון האוליגרכיה-בית משפט העליון
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/viewmsg.asp?id=303&msgid=3808769
אני מצפה מימך במיוחד לשיקול דעת נכון בהבנת הניקרא..."
משפטו של אבישי רביב מתחיל בעוד כשבועיים, תעקוב אחרי המשפט...!!

נכון להיום: מבחן היה....ותוצאות עוד תהיינההההה :(

מבחן התוצאה.
פ"ש

נושא: בקשה רשמית שנשלחה למבקר המדינה
ולגורמים רשמיים נוספים בכלל וניבחרי ציבור בפרט בארץ ובחו"ל-מצ"ב הבקשה בשלושה קבצים בשרשרת הודעות הנילוות להודעה זו לנוחיותכם וליושרכם הציבורי והאחראי, ואנא לשם שינו, |שימו בצד את רגשותכם, שינאתכם הכללית והאישית, ותנסו להבין במה דברים אמורים, ואם תצליחו להפריך טענות אלו, אני הראשון שאזעק זאת קבל עם ועדה...

לידיעתכם ועדת שמגר קבעה שרבין ז"ל נורה פעמיים בגבו מטווח של 50 ס"מ, והמסמכים אשר יובאו בהמשך לנושא הזה, מוכיחים מעל כל ספק ש...:-
1. המשטרה קבעה שרבין ז"ל, נורה מטווח 0 {אפס} פעמיים בגבו.
2. כל הרופאים המנתחים והאחיות חדר ניתו בכלל וד"ר גוטמן בפרט, קבעו שרבין ז"ל נורה 3 {שלוש} פעמים: פעמיים בגבו ופעם נוספת מלפנים ובזמנים שונים...

להזכירכם בעוד כשבועיים מתחיל סוף סוף משפטו של- "אבישי רביב", בג"ץ דחה את בקשתו לבטל את כתב האישום שהפרקליטות והיועצהמ"ש לממשלה הגישו נגדו...." אין לי ספק שמדינת ישראל הכינה ועשה עיסקת טיעון עם "אבישי רביב", אבל ימים יגידו...

@ והימים הגידו ....ועוד יגידו !!!

@ עברו שנתיים מאז הרצח ועדיין מטרידות אותי שאלות רבות בקשר למה שקרה. לפני... בשעת... ואחרי רצח רבין.

מסע ההשמצות

1. מי היו מומחי התקשורת אשר יעצו לממשלת העבודה לעשות דה-לגיטימציה של הציבור הדתי הלאומי בארץ?
2. מי היו מומחי התקשורת אשר יעצו לראש הממשלה לעשות דה-הומניזציה ודמוניזציה של המתישבים (''המתנחלים'') ביהודה שומרון וחבל עזה ובמיוחד בחברון ובקרית ארבע כדי שאפשר יהיה לעקור אותם ביתר קלות?
3. מי היו המובילים בלשכת ראש הממשלה של מסע ציבורי ותקשורתי שיטתי ומכוון שנועד להשניא את ציבור המתנחלים על דעת הציבור בארץ?
4. האם מישהו בציבוריות הישראלית או בעתונות הישראלית (מלבד העתונות הדתית והחרדית) דרש מראש הממשלה להתנצל על התבטאויותיו החריפות נגד הציבור הימני והדתי בארץ (פרופלורים, עלוקות, הם חומייניסטים, לא מזיזים לי, אני מצפצף עליהם, משתפי פעולה עם החמאס, אני ראש ממשלה של 98 אחוז)?
5. האם אכן היה סגן שר הבטחון מוטה גור ז''ל היחיד אשר השתתף בכאבם של תושבי יש''ע שהיו חבריו וחייליו במלחמות ישראל על סכנת הפינוי שלהם ולא הסכים להשמיצם למרות שתמך בהסכמי אוסלו?

אבישי רביב

6. האם נשתל אבישי רביב בקרית ארבע ע''י השב''כ כדי לדווח אל פעולות חוגי הימין או כדי להיות פרובוקטור (''מדיח, מגרה, משסה. סוכן חרש המצטרף לחברה מסוימת כדי לעורר את חבריה לפעולה על מנת להפילם בפח''. מילון אבן שושן)?
7. האם דיווח אבישי רביב למפעיליו בשב''כ על כל פעולותיו וקיבל אישורים לביצוען מכרמי גילון ומאלי ברק?
8. האם כל פגיעותיו המתמשכות בערבים חפים מפשע בחברון והקמת אי''ל (ארגון יהודים לוחם) היו יוזמות של מפעיליו בשב''כ?
9. מי הורה למשטרת ישראל לסגור חמישה-עשר תיקים פליליים שנפתחו לאבישי אביב ע''י משטרת ישראל על פגיעות בערבים וביהודים?
10. האם אמנם מפעיליו בשב''כ הורו לאבישי רביב לנהל מסע פוליטי חתרני משולח רסן כנגד ראשי הציבור בקריית-ארבע? האם הם הורו לו לפגוע ברכושם ולאיים על חייהם של צבי קצובר, אהרון דומב ואחרים?
11. האם מפעיליו של אבישי רביב אישרו את כל ההצגות שערך לתקשורת הישראלית, בהן התחזה לתושב קריית-ארבע והתבטא ש''הוא לא יהסס לירות בחבריו ובאחיו'' ו''מי שישתף פעולה עם ממשלה שתחזיר שטחים הוא קאפו ודינו מוות''?
12. האם השב''כ הוא שמימן את שכירתן ואחזקתן של כל חמש הדירות של אבישי רביב (קרית-ארבע, מעלה אדומים, שתי דירות בירושלים, ואחת ברמת-גן) ושל המכונית שלו והוצאותיו השונות?
13. האם מפעיליו של אבישי רביב (כרמי גילון וא.ב.) אישרו לו לקרוא בציבור לאלוף אילן בירן ''בוגד''?
14. מי היה זה שהורה לאבישי רביב ב 1994 לארגן ''קייטנה'' לילדים בקריית-ארבע, להפעיל שם נשק (בפומבי), להעלות אותם לקבר ברוך גולדשטיין ולדאוג שכל זה יצולם ע''י כתב הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית?
15. האם גם פעילותיו של אבישי רביב בקרב הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת בר-אילן היו באישור מפעיליו בשב''כ?
16. מי היה זה שהורה לאבישי רביב (כראש אירגון אי''ל) להיפגש עם אנשי החמאס בעזה ואיפשר לערפאת להאשים את ה''ימין בישראל'' בקשרים עם החמאס ובפגיעה בתהליך השלום''?
17. האם שיתוף הפעולה בין אבישי רביב ובין כתב הטלוויזיה הישראלית איתן אורן, בפרט, נוצר ביוזמת השב''כ?
18. האם הנושאים לסדרת הכתבות נגד המתנחלים בחברון וביו''ש שהופקה ע''י איתן אורן בעזרת אבישי רביב נקבעו ע''י השב''כ? צבי קצובר, ראש מועצת קרית-ארבע, הגיש תלונות במשטרה בענין זה.
19. האם היה זה אבישי רביב שדאג להדפסה ולהפצה של הפלקט בו נראה רבין במדי ס.ס.? האם היה אבישי רביב האיש שמסר את הפלקט לידיו של כתב הטלוויזיה ניצן חן? האם פעולה זו אושרה ע''י מפעיליו בשב''כ?
20. האם נכון שכל הטקסים הליליים של אבישי רביב ו''ארגון אי''ל'' בבתי הקברות בנחלת יצחק ובהר הרצל בירושלים היו מבויימים ומתואמים מראש בין אבישי רביב לבין איתן אורן כתב הטלוויזיה הישראלית?
21. האם נכון שאבישי רביב שילם כסף למספר בחורי ישיבה מירושלים כדי שיבואו ''להשתתף בהצגה'' שעורכים לטלוויזיה בטקסים אלה?
22. מדוע לא נחקרו צוותי הטלוויזיה שצילמו את הטקסים הנ''ל למרות שהוגשו תלונות למשטרה ולפרקליטות בעתון זה ע''י ארגון ''זכות הציבור לדעת''?





החודשים שלפני הרצח
23. מי בשב''כ הורה לאבישי רביב ליטול על עצמו (אי''ל) את ביצוע הרצח בחלחול (רצח שבוצע ע''י שודדים ערבים בספטמבר 95) כדי להכפיש את תושבי קריית-ארבע היהודים?
24. האם ראשי השב''כ הודיעו ליצחק רבין, ליוסי שריד, לשחל, לבן-אליעזר וליתר חברי הממשלה, כי הרצח בוצע בידי ערבים ולא ע''י אירגון אי''ל?
25. אם אכן דיווח השב''כ כך (ג'יבריל רג'וב התראיין באותו ערב לטלוויזיה הגרמנית וטען בבירור שהרצח בוצע ע''י ערבים וכי יש מידע מלא על זהות הרוצחים) מדוע השתלחו ראש הממשלה וחלק משריה ב''מתנחלים'' והאשימו אותם ברצח בלתי אנושי זה?
26. מי עודד את שרי הממשלה ואת היועץ המשפטי מיכאל בן-יאיר לקרוא לפעולה תקיפה במקרה ה''ימין הקיצוני''? מדוע טען מוסטפה נאטשה, ראש עירית חברון, כי רק לאחר שממשלת ישראל האשימה את המתנחלים ברצח הצטרף גם הוא למגנים.
27. מדוע לא התנצלו ראש הממשלה ושריה על התקפותיהם החריפות כנגד הימין ברגע שנודע שהרצח בחלחול בוצע בידי ערבים?
28. מי יזם את מסע ההדלפות לתקשורת בחודשים יוני-יולי 95' ובו טענו שרים בממשלת ישראל כי בחוגי הימין מתכננים לרצוח את ראש הממשלה, יצחק רבין?
29. האם מפעיליו של רביב הם שהורו לו להסית לרצח ראש הממשלה בכל מקום שהיה ובכל מסגרת בה הופיע?
30. מי סיפק לאבישי רביב את האקדח ואת החולצה שעליה הכתובת ''אין מנוחה לבוגדים'' עם תמונה של רבין ? מי צילם והפיץ את התמונה הזאת שבה לובש אבישי רביב את החולצה ומחזיק בידו אקדח (שיש הטוענים כי זהו האקדח בו, נרצח רבין)?
31. שרה אליאש, מנהלת האולפנא בקדומים ותלמידותיה שמעו את אבישי רביב מסית את יגאל עמיר לרצוח את יצחק רבין האם מפעיליו בשב''כ ידעו על כך?
32. האם הורו מפעיליו של אבישי רביב לקרוא, בכנס של צעירים ליוסי שריד ולשולמית אלוני ''מפלצות'' ולקרוא ''לפוצץ את כל הממשלה'', ''להרוג את כל הערבים'' ו''לירות ברגלים של חיילים שיפנו ישובים''?
33. מדוע לא התייחס השב''כ להודעתו של קצין המילואים שלומי הלוי אשר הזהיר מפני תוכניותיו של יגאל עמיר לרצוח את רבין?
34. כיצד קרה שבסוף אוגוסט 95' נפגש כרמי גילון ראש השב''כ עם קבוצת עיתונאים ותיאר בפניהם פרופיל של המתנקש הפוטנציאלי בראש הממשלה פרופיל שהיה תאור מדוייק של יגאל עמיר, ''מעין נבואה''. האם ידע אז כרמי גילון כי יגאל עמיר עלול להתנקש בחיי ראש הממשלה?



יום הרצח - (מבחר שאלות מתוך הרבה)
35. איך קרה שיגאל עמיר הסתובב ליד המדרגות במשך שעה, דיבר עם אנשים שונים ולא נעצר ע''י אף אחד?
36. מדוע צילם רוני קמפלר, שקיבל מצלמת וידאו חדשה במתנה, את החלק החשוך והאחורי של העצרת ''כדי לבדוק את המצלמה'' ולא את במת המופעים המוארת? מיהו ''החבר'' שנתן לו את המצלמה?
37. מדוע התמקד מדי פעם בדמות חשוכה וחסרת חשיבות שישבה שם (יגאל עמיר)?
38. מדוע לא פירסם מיד את העובדה שיש בידו את הצילום של הרצח והמתין מספר שבועות עד הפירסום? האם הסרט עבר בדיקה של השב''כ? האם גם רוני קמפלר הוא סוכן שב''כ? האם הוא עבד בעבר בשב''כ?
39. מיהו יואב קוריאל, איש מערכת הבטחון שנקבר בבית הקברות ירקון באישון לילה בנוכחות ראשי מערכת הביטחון? האם הוא היה אחד משומרי הראש של יצחק רבין וכיצד נהרג?
40. האם נכון כי אבישי רביב התארח בבית משפחת עמיר בהרצליה שבוע לפני הרצח?
41. האם נכון כי מיד עם הישמע היריות דאג אבישי רביב להודיע לכל כתבי העיתונות: ''הפעם פיספסנו אך נמשיך לנסות להתנקש ברבין''? האם הודעה זו היתה על דעת מפעיליו, ראשי השב''כ? מהיכן ידע ש''פיספסנו''?
42. כיצד קרה שאבישי רביב ידע למסור לעיתונות את שמו של יגאל עמיר כרוצחו של ראש הממשלה, מספר דקות לאחר שנודע על ההתנקשות בחיי רבין?
43. מדוע היתה השמירה על ראש הממשלה כה דלילה בעצרת בה השתתפו גם עשרות אלפי ערבים (ישראלים) וזאת יחד עם הצהרת הג'יהאד האיסלאמי כי הרגו את ראשי מדינת ישראל?
44.האם אמנם היה זוג סטודנטים שהעידו במשטרה על כך שנקלעו לזירת הרצח וראו על הארץ מחסניות עם מדבקות בצבעים שונים?
45. מדוע לא שלף אף שומר-ראש אקדח לאחר היריות? מדוע לא ירו ביגאל עמיר שהמשיך לעמוד שם עם אקדח שלוף?
46. מי צעק ''סרק סרק''?? מהי המשמעות של קריאה זו??
47. מי היה זה שאמר ללאה רבין, על פי עדותה, כי לרבין לא קרה כלום, ואז הורה לפנות אותה אל מטה השב''כ בתל-אביב?
48. כיצד קרה שמכונית ראש הממשלה, בהיותו פצוע, התעכבה כשתים עשרה דקות עד שהגיעה למרכז הרפואי איכילוב בעוד שזמן הנסיעה לשם מככר מלכי ישראל הוא כדקה אחת בלבד?
49. האם נכון שראש השב''כ ששהה בזמן הרצח בחו''ל אמר ''זהו יהודי'' ברגע שהודיעו לו טלפונית שרבין נורה ע''י אקדוחן מטווח קצר?
50. האם יש אמת בשמועות כי קיים דו''ח רפואי ובו הוכחות כי רבין נורה גם מלפנים ולא רק מאחור? האם המסמך, שהשיג נתן גפן, החתום בידי ד''ר גוטמן (שחתם גם על תעודת פטירה של רבין) הוא מזוייף? (כתבה מפורטת על הסתירות בדו''חות הרפואיים במוסף).
51. האם נכון כי אחד מעדי התביעה במשפט יגאל עמיר, רפ''ק ברוך גלדשטיין מהמעבדה לזיהוי פלילי, העיד כי ''חור הירי השני... היו לו מאפיינים קלאסיים של ירי-מגע''? (כתבה מפורטת בנושא במוסף).
52. האם נכון כי בחקירת הרצח, עפ''י פקודתו. של תנ''צ יורם רודמן ראש יאח''פ של משטרת ישראל, ניתנה הוראה כי בחקירת הרצח ''פעילות המודיעין והחקירה בשיתוף עם השב''כ ובאחריותם''?

שאלות של הזמן האחרון

53. אם אכן אבישי רביב הוא סוכן שב''כ הרי לפנינו הפרובוקטור הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל ומפעיליו חייבים לתת את הדין על כל פעולותיו כולל חלקו ברצח רבין.
ואם איננו סוכן שב''כ מדוע אין מעמידים אותו לדין?
54. האם נכון כי הוא ממשיך לקבל משכורת ממשרד הביטחון כקצין שב''כ בסכום של למעלה מתשעת אלפים ש''ח בחודש?
55. הוריו של יגאל עמיר, כדי להקל בעונשו של בנם, חגי עמיר, שנדון לשתיים עשרה שנות מאסר על סיוע ליגאל, הגישו בג''ץ בטענתם שגם את
אבישי רביב חייבים להעמיד לדין
http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=5504
אדיר זיק

טועה מי שחושב שזיכויו של רביב חתם את הפרק המשפטי של רצח רבין. עכשיו נפתח מחדש המשפט שמנהלים צדיקי השמאל הקיצוני נגד כל הימין, שהסית, כביכול, את הרוצח. השעיר לעזאזל הראשי שלהם, הפעם, הוא היועץ משפטי לממשלה אליקים רובינשטיין. עכשיו הם ירדפו אותו, ידרשו להעמידו לדין התקשורת בעוון החלטתו להעמיד לדין את אבישי רביב, ויילחמו בחירוף נפש נגד מינויו לבית המשפט העליון, בתואנה שהוא נגוע במניעים פוליטיים.

זאת נחמתם הכמעט יחידה בימים קשים אלה של קריסה פוליטית ורעיונית. מה נותר להם לעשות, בקרן הזווית שאליה דחק אותם הבוחר הישראלי חוץ מאשר להגן בזעם קדוש על "הצדק" – שהם, בעיני עצמם, היחידים במדינה הברברית הזאת שמבינים בו באמת? איזו נקודת זכות נותרה להם, לאחר ש"השלום" שלהם הביא על ישראל חורבן, חוץ מאשר העובדה שיצחק רבין נרצח ע"י מתנקש פוליטי "מן הימין"? אנחנו אמנם המטנו על המדינה את הסכמי אוסלו, הם אומרים, אבל מנהיגי הימין "עמדו על המרפסת בכיכר ציון". אנחנו מסרנו את בטחון אזרחי ישראל בידי יאסר ערפאת, אבל הרבנים "הוציאו דין רודף". אנחנו חטאנו, אבל היועץ המשפטי חובש הכיפה הסרוגה חטא יותר.

החלטתו של אליקים רובינשטיין להורות על פתיחת משפט נגד אבישי רביב אכן היתה בעייתית – אבל לא מפני שהסוכן המסכן צח כשלג, אלא מפני שהוא הואשם בסעיף הלא נכון. רובינשטיין ידע בוודאי שהסיכוי שרביב יואשם ב"אי מניעת פשע" הוא אפסי: בית המשפט אינו יכול להרשיע אדם בסעיף זה מבלי להתיימר לקרוא את מחשבותיו כדי להחליט מה ידע ובמה האמין, ובתי המשפט מתיימרים לקרוא מחשבות רק כשמדובר במחשבותיה של צעירה דתית מתנחלת שדעת הקהל הוסתה נגדה בטירוף (מרגלית הר שפי היא בת אחותי, א"א). אם לא היה אפשר לשפוט את רביב ואת מפעיליו על הקמת ארגון טרור אי"ל ועל הסתה לרצח רבין, מוטב היה לא לשפוט אותו כלל. שלא לדבר על כך, שכאשר חברו הקרוב ביותר של סוכן השב"כ רוצח ראש ממשלה מתחת לאפו של השב"כ, משפט כמו זה שהסתיים שלשום אינו יכול להכיל את השערורייה.

משפטו של רביב לא הזים את תיאוריות הקונספירציה שצמחו סביב רצח רבין: אנשי הימין המאמינים בקונספירציה שמאלית מאמינים גם כך שמערכת המשפט בישראל מעורבת בה עד צוואר. זיכויו הגורף של הסוכן רק מחזק את אמונתם זו, והעמדתו לדין בסעיף שנדון מראש לכשלון מעמיקה את חשדותיהם שהמשחק כולו מכור.

ואילו נאמנים של מחנה ה"שלום" וה"צדק" מחזיקים בתיאוריית קונספירציה משלהם: הם מאמינים שהימין ארגן את רצח רבין כדי להרוג את "השלום" וכדי לגנוב את השלטון מידי אלה שהמדינה שייכת להם באמת. מנהיגי הימין ש"על המרפסת" ניהלו מאבק לגיטימי נגד הסכם מדיני מסוכן, ושום פסק הלכה רבני בעניין "דין רודף" נגד יצחק רבין לא נתגלה עד היום, אבל החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, להעמיד לדין את אבישי רביב לדין בניגוד לעקרונות "הצדק", משתלבת בתיאוריית הקונספירציה של הצודקים תמיד כמו חתיכה של פאזל. למרבה המזל כוחם הפוליטי דל, היום, מלמנוע את קידומו הראוי של אליקים רובינשטיין לבית המשפט העליון.
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1049-2537813,00.html
(02.04.03 , 10:16)

במשך שמונה שנים - לא פחות! - שירת אבישי רביב את אדוניו כשהוא עושה מעשי תועבה למכביר, החל מהתנכלות לערבים במטרה להשחיר חפים מפשע וכלה בנשיאת תמונתו של יצחק רבין כשהוא נושא מדי אס.אס. בהפגנה של מחנה הימין-הלאומי בכיכר ציון בירושלים. מעשיו הפליליים נעשו, לא פעם, בידיעת מפעיליו בשב"כ, ולעתים קרובות נאלצו בפרקליטות המדינה להכריע בעד "סגירת התיקים" מחשש שהזוהמה תתגלה ומעשי הפרובוקציה שלו יתהפכו
על יוצריהם - ממש כמו שקרה בימים האלה לליאורה גלט-ברקוביץ.

ברור, איפוא, שאם אבישי רביב ידע, במובן המשפטי של המילה, שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין - גם השב"כ ידע. את זה הבינו היטב גם עדנה ארבל וגם אליקים רובינשטיין. מכאן גם המחלוקת שהתגלתה בזמנו בשורות הפרקליטות: אלה - ובראשם היועץ המשפטי לממשלה - מבקשים למצות את הדין עם אבישי רביב, גם במחיר רעידת האדמה הצפוייה, ואלה - ובראשם פרקליטת המדינה - מבקשים להסתיר בכל מחיר את השבר האיום ונורא שהתגלה במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.

נוכח פסק הדין המזכה, ניתן, לכאורה, לטעון, שאלה ששללו אז את העמדתו
של אבישי רביב לדין, צדקו - ולא היא. שבתי וקראתי את העיקרים שפירסם בית משפט השלום בירושלים והשוויתי אותם לדברים שכתב בזמנו פרופ' אליאב שוחטמן, מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ליועץ המשפטי לממשלה, במטרה לעודדו במחלוקת שנפלה בינו לבין עדנה ארבל, ומצאתי שמשהו לא אמיתי, הזוי, מטורף לגמרי, אירע במקומותינו.

לא יכול להיות שכל הראיות הברורות שהיו בידי מאשימיו של אבישי רביב הפכו בן-לילה ל"ספק סביר". הרי עוד ב-19.11.95 פרסמו העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת ב"מעריב" שדקות ספורות לאחר שנודע על ההתנקשות ביצחק רבין כבר ידע אבישי רביב למסור בזימוניות פרטים מלאים ומדוייקים על זהותו של המתנקש. יש גם פירוט של עדויות נוספות, מרשימות במיוחד, בפנייתו של פרופ' אליאב שוחטמן, אולם את כל אלה לא מצאתי בהכרעת הדין המזכה.

מה שכן מצאתי שם אלה דברי הבל למכביר, כגון שאבישי רביב הוא אדם
ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה, אשר אינו יודע להבחין בין עיקר לטפל, הסובל מהפרעה אישיותית נרציסטית- ואני חזרתי ושאלתי את עצמי כלום זה האיש ששירות הביטחון הכללי העסיק שנים כה רבות לשם השחרת פניהם של
מאות אלפי יהודים?

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ, אלה שבפניהם התוודה בזמנו אבישי רביב שהוא ידע שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין, חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט - ולגרום לזיכויו של חברם-לשעבר?
כלום באמת חושבים במערכת המשפט שהזיכוי הזה ימית, אחת ולתמיד, את התיזה שרצח ראש הממשלה לא יכול היה להתבצע ללא סיוע "מבפנים"? האם שכחו אבירי "שלטון החוק" שלאה רבין כתבה בספרה "הולכת בדרכו" שאנשי השב"כ, אלה שדחקו אותה לתוך המכונית, אמרו לה ש"זה לא היה באמת" ושהכדורים הם "כדורי סרק"?

בושה וחרפה. מערכת טוטאליטארית, רקובה, מנסה, לשווא, לחפות על מה שקרה אז - כדי שלא תישאלה שאלות היום בנושאים הכרוכים באכיפת חוק סלקטיבית.
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?subjectId=3&DocId=2467&PageNumber=&GoBackXTimes=

וחבל שהאנשים הרציניים יותר באותן מערכות ישלמו את מחיר הזוהמה
הנדבקת בכל מי שמתקרב אליה.

ובמדינה דמוקרטית אין להרשות גורמים שלטוניים הרואים את עצמם מעבר לחוק, מעבר לכל ביקורת.
והגיע הזמן שנציגינו בבית הנבחרים יעשו את המוטל עליהם.
ואם לא יעשו ניתן להחליף גם אותם.

יגאל עמיר בשחזור הרצח

קול דמי אחינו, ראש הממשלה הנרצח יצחק רבין ז"ל, צועקים אלינו מן האדמה, ועדיין לא באה עלינו המַרְגֵעָה. ייתכן, שקללת רצח רה"מ ממשיכה לרדוף אותנו, משום שגזירת הכתוב היא: "ולארץ לא יכוּפר לדם אשר שוּפַך בה כי אם בדם שופכו" (במדבר לה, לג), ואיסור שפיכות דמים אמור לא רק ברוצח עצמו, אלא גם במי שיש בידו למנוע את הרצח ולא עשה דבר כדי למונעו (פירוש אבן-עזרא ואור-החיים לשמות כ, יג).

עד כה הוגשו כתבי אישום בגין אי-מניעת רצח רה"מ כנגד שניים: מרגלית הר-שפי, וסוכן השב"כ אבישי רביב. בעוד שמרגלית הר-שפי הורשעה בדין וריצתה את עונשה, יצא אבישי רביב פטור בלא כלום לאחר שהוחלט לזכותו מכל אשמה. פסיקה מזכה זו מעוררת מספר סימני שאלה, ומן הראוי לעמוד על נקודה מרכזית אחת, והיא: פרשת ההודאות שמסר אבישי רביב בחקירתו בשב"כ מיד לאחר הרצח, בהן אישר כי ידע על כוונותיו של יגאל עמיר לרצוח את רה"מ.

ככל שידיעתי מגעת, בכל המקרים שבהם הוחלט בעבר – עד להרשעתה של מרגלית הר-שפי - להרשיע נאשם בגין אי-מניעת פשע, מדובר היה בהרשעה על-סמך הודאת הנאשם. על-פי רוב, הורשע הנאשם גם בעבירה עיקרית נוספת שקשרה אותו בעליל עם הפשע המתוכנן.

מרגלית הר-שפי מעולם לא הודתה באשמה שיוחסה לה, וגם לא הורשעה בשום עבירה אחרת שעשויה היתה לקשור אותה עם הידיעה המוקדמת על הפשע המתוכנן. למרות המסורת המשפטית כאמור, החליט ביהמ"ש להרשיעה על-סמך הערכותיו כי היא אכן ידעה והאמינה שיגאל עמיר מתכנן לרצוח את רה"מ. כבר חיוויתי דעתי בעבר, שבהיעדר הודאה, אי-אפשר להרשיע נאשם בגין אי-מניעת פשע, שהרי כיצד ניתן להיכנס לנבכי נפשו של אדם ולקבוע בדרגה הדרושה לצורך הרשעה בפלילים, דהיינו מעבר לספק סביר, כי הוא ידע והאמין בכך שעומד להתבצע פשע? לפיכך, למיטב הבנתי, לא היה מקום להרשיע את מרגלית, כפי שסברה אמנם שופטת המיעוט בבהמ"ש המחוזי.

למה לו לשקר
בניגוד מוחלט למרגלית הר-שפי, מסר אבישי רביב הודאות מפורטות בחקירתו בשב"כ מיד לאחר רצח רה"מ, בהן אישר כי יגאל עמיר דיווח לו על כוונותיו. להלן ציטוט מדויק של הודאות אלה, מתוך זכרון הדברים שנרשם ביום 7-8.11.1995, ע"י ראש צוות החוקרים המכונה יוני:
1. מודה כי שמע את יגאל עמיר מתבטא 5-4 פעמים במסגרת שבתות שארגן... כי חל על רבין דין רודף וכי צריך להרוג אותו.
2. מודה כי מספר פעמים שוחח בארבע עיניים עם יגאל עמיר בנושא דין רודף שחל על רבין, ושמע מיגאל שצריך להרוג את רבין.
3. מוסר כי בעקבות הפיגועים שהיו בשנה האחרונה, בעקבות הסכמי אוסלו, וכן בעקבות משבר אישי לאחר שעזב את חברתו, החל יגאל עמיר להתבטא כי הוא ירצח את רבין.
4. מודה כי נודע לו מפי יגאל עמיר כי יצא לעצרת שנערכה ב´יד ושם´ בה אמור היה רבין להשתתף... לאור הדברים ששמע מיגאל, כי הוא מתכנן לרצוח את רבין, הבין כי תכנן במהלך העצרת לפגוע ברבין...
בזכרון הדברים מיום 8.11.95, שנרשם ע"י חוקר השב"כ המכונה משה, נאמר:
י. מציין שבהמשך שמע את יגאל עוד מספר פעמים, ופעם פעמיים בשיחות אישיות, שצריך להרוג את רבין, וחל עליו דין רודף... מציין שלפני חודש לערך שמע... את יגאל מתבטא בדבר הצורך להרוג את רבין.
יב. הנידון (אבישי רביב) מציין שבעקבות התפתחות תהליך השלום, שמע את יגאל עמיר אומר שבכוונתו להרוג את רבין.

הודאות מפורשות אלו (נתפרסמו לראשונה ב´מקור ראשון´ מיום 3.7.98), לא הותירו בידי היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כל ברירה, אלא להעמיד את אבישי רביב לדין.
אפשר היה לצפות, שאם את מרגלית הר-שפי, שלא הודתה, וגם נתנה הסברים מדוע לא התייחסה ברצינות לאמירותיו של יגאל עמיר, הוחלט להרשיע – והדבר אושר בבית המשפט העליון – על אחת כמה וכמה שעל ביהמ"ש היה להרשיע את אבישי רביב לאור הודאותיו המפורשות. ואולם, ביהמ"ש החליט לזכות את רביב, מן הטעם שלא הוכח כי ידע על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את רה"מ. בין היתר קובע ביהמ"ש, שאינו מקבל את הודאתו כאמינה. ביהמ"ש הסביר, כי יש סיכון כי הודאת הנאשם – לאור אישיותו – היא הודאת שווא. עוד קובע בית המשפט, כי הנאשם חי בעולם של שקר, ו"מדוע לא לקבל את הטענה כי הוא שיקר גם בעניינים אחרים" (קרי: בהודאותיו)?

קביעת בית המשפט – והריני מסתמך על "עיקרי הכרעת הדין" שניתנו ע"י ביהמ"ש ביום הכרעת הדין – מעוררת תמיהה. ההנחה הפשוטה היא, שכאשר נאשם אומר בחקירתו דברים שעלולים לשמש ראיה מפלילה נגדו, הוא בוודאי דובר אמת, שהרי איזה אינטרס יש לו לאדם לשקר בחקירתו ובכך להפליל את עצמו?! (במקרים אחרים, מכל מקום, נדחו נסיונותיהם של נאשמים להתכחש להודאותיהם המפלילות במהלך החקירה – תופעה שכיחה למדי במשפטים פליליים – ראו לדוגמא ע"פ 5875/93, פ"ד נ(5), 801).
זאת ועוד. אמינות הודאותיו של רביב בפני חוקרי השב"כ מוכחת מתוך כך, שאחת מהודאותיו אינה אמירה אקראית, אלא הסבר מפורט שבו מבאר הנאשם כיצד הסיק מדיווחיו הקודמים של יגאל עמיר, כי אכן התכוון לפגוע בראש הממשלה. מהודאה מפורשת זו – שבשום פנים ואופן אי-אפשר לטעון שהנאשם שיקר בה – ניתן להסיק מסקנה ברורה וחד-משמעית, והיא, שלאבישי רביב נאמר מפי יגאל עמיר כי הוא מתכנן לרצוח את רה"מ, וכי הוא – אבישי רביב – הבין כי כוונותיו של עמיר רציניות.

"איש לא העלה בחלומותיו"
לאור מסקנה מתחייבת זו בדבר המשקל שיש לייחס להודאותיו של אבישי רביב, על הפרקליטות לשקול בכובד ראש את האפשרות לערער על פסיקת בימ"ש השלום בירושלים. במידה והפרקליטות תחליט שלא לערער על פסק הדין, משמעות הדבר היא, לכאורה, קבלת קביעתו של בית המשפט, כי ניתן לפסול הודאת נאשם בשל העובדה שהוא חי בעולם של שקר, גם כאשר כל הנסיבות מראות שבהודאתו לא היתה לו כל סיבה לשקר. מסופקני אם ניתן למצוא תקדימים לפסילת הודאתו של נאשם בעבירה שביצע, בנימוק של חשד שהנאשם משקר, כשלנאשם אין כל אינטרס לשקר ולהפליל את עצמו.
ביחס לאפשרות להרשיע נאשם בגין אי-מניעת פשע על-סמך הערכות באשר לכוונותיו , כותב בימ"ש השלום, שכדי להשיב על השאלה אם הנאשם אכן ידע על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את רה"מ (וגם האמין בכך), "יש צורך לנסוע לאחור ב´מכונת הזמן´ ולהעמיד את עצמנו באותם ימים בהם איש לא העלה בחלומותיו הגרועים ביותר את האפשרות, כי יבוא יום ואחד מבניה של הארץ הזאת, חייל בצה"ל וסטודנט למשפטים, יקום על ראש ממשלתנו וירצח אותו נפש".
השאלה המתבקשת היא: האם מה שנאמר ביחס לסוכן שב"כ, שאמור היה להעביר כל מידע מתבקש באופן מיידי לידי מפעיליו, לא נכון לפחות באותה מידה ביחס למרגלית הר-שפי, שלא מילאה כל תפקיד בטחוני בסביבתו של יגאל עמיר? יש לזכור, כי על-פי ממצאי ועדת שמגר שחקרה את נושא מערך האבטחה בקשר לרצח רה"מ, "אבישי רביב היה קשור עימו (עם יגאל עמיר) יותר מכל אדם אחר בכל הנוגע לארגון הפגנות סטודנטים ביישובי יו"ש, עזר לו בארגון, ונתלווה אליו לכל אלה. אבישי רביב התבטא בחריפות נגד ראש הממשלה וטען כי חל עליו ´דין רודף´ וכי מותר לכן לפגוע בו (היו בפני הוועדה עדויות של מספר שומעות)". זאת, בניגוד למה שנאמר ב"עיקרי הכרעת הדין" של בימ"ש השלום בירושלים, כי "מתוך חומר הראיות שהובא בפנינו עולה, כי הנאשם לא נמנה על חוג החברים הקרובים של יגאל עמיר". אם נכונה קביעתה של ועדת שמגר, כי אבישי רביב אכן היה בסביבתו הקרובה ביותר של יגאל עמיר, ואף נטל חלק פעיל בהסתה נגד רה"מ, ולמרות זאת נפסק שלא היה יכול לדעת מה הן כוונותיו הנסתרות של יגאל עמיר, מתחזקת התחושה שמערכת המשפט בישראל הפעילה אמות מידה שונות ביחס למרגלית הר-שפי מצד אחד, וביחס לאבישי רביב מן הצד האחר. מכל מקום, קשה לומר, שבסיכומן של שתי פרשיות אלה הצדק גם נראה, וכי אמונו של הציבור בשוויוניות הכל בפני החוק גבר.

פרופ´ אליאב שוחטמן הוא דיקן מכללת ´שערי משפט´
http://makorrishon.co.il/article.php?id=737

מוצאי שבת קודש פרשת לך-לך, אור ליום א', יב' חשוון תשנ"ו.

עבור צופי הטלוויזיה קטעה ההתנקשות בחייו של ראש הממשלה יצחק רבין את הצפייה בסרט הקומי "קרוקודיל דנדי". ברגעים הראשונים שידרה הטלוויזיה את מה שעין המצלמה קלטה. את המהומה בגרם המדרגות, את חוסר הוודאות לגבי מה שארע באמת ובעיקר את אותה גברת בעלת הראות החזקות שלא חדלה מלחזור ולזעוק אותה מילה בת שלושת האותיות: סרק! סרק! סרק!.

לא צריך היה להיות מדינאי גדול בכדי להבין שהמשך תמיכה עיוורת בהסכם אוסלו יביא בהכרח להתרסקות פוליטית

עם הזמן צפו ועלו על פני השטח עובדות נוספות. צלם מסתורי צילם את הרצח מעמדת תצפית בראש הגג. מקריינות של תאור הרצח בימי הזיכרון נודע כי הרוצח הגיע לזירת הרצח כשעה לפני הרצח בפועל. זמן ההמתנה עד סיום העצרת הוקדש על ידי הרוצח לסיור ראשוני בזירת הרצח, חיפוש נקודת תורפה חלופית, תוך שוטטות במרחבי כיכר מלכי ישראל, וחזרה לרחבה שלפני המדרגות לקראת סיום העצרת. ועוד כהנה וכהנה.

על הסכם אוסלו, חתם ראש הממשלה, בעירבון מוגבל. בהיותו, כל חייו, אדם זהיר ושקול, הוא לא קנה בעיניים עצומות את ההסכם שיזמה לו כת השמאל בממשלתו. למרות רצונו העז להתיר את הקשר הגורדי עם הפלשתינאים, ירושה מאז מלחמת ששת הימים, הסכם שלום עמם ובמיוחד עם ערפאת בראש, נראה דמיוני ולא אמין. רק לאחר שקיבל הבטחה (שלא מומשה מעולם) כי ימחקו, תוך פרק זמן קצר, מספר סעיפים עקרוניים מהאמנה הפלשטינאית, נאות לנסוע לארה"ב ולחתום על ההסכם. עד כמה הוא היה זהיר ושקול ועד כמה לא סמך על חבריו לממשלה בנושא הסכם השלום, תעיד העובדה כי טרח לנסוע בעצמו לטכס בארה"ב על מנת לבדוק אישית את הסכם העקרונות. וזאת למרות סלידתו העמוקה מההכרח ללחוץ בטכס את ידו של המיועד לראש הרשות הפלשתינאית. המשך המשא ומתן על השלום התארך בשנים כתוצאה מהגישה הבסיסית של האיש להקפיד על כל תו ותו.

עם הזמן התברר מה שהיה ידוע משכבר. אבן הנגף העיקרית בחוסר ההתקדמות במשא ומתן עם הפלשתינאים היו ההתנחלויות וירושלים.

והתברר עוד דבר. ערפאת וחבר מרעיו, למרות החתימה הפומבית על ההסכם בטכס שהתנהל קבל כל העולם על משטח הדשא באחורי הבית הלבן, לא זנחו את דרך הטרור.

מעמדו הפוליטי של רבין התערער כתוצאה מהפיגועים, והבחירות עמדו בשער. לא צריך היה להיות מדינאי גדול בכדי להבין שהמשך תמיכה עיוורת בהסכם אוסלו יביא בהכרח להתרסקות פוליטית. הוא עמד בפני הכרעה קשה. לאבד את השלטון לימין או להתנער מהסכם אוסלו.

סביב לשכתו של רה"מ רבין התנחשלו, מאז חתימת הסכם אוסלו, שתי כתות. כת אנשי המרכז הריאליסטים, שאיתה נמנה גם ראש הממשלה עצמו, וכת אנשי "השלום בכל מחיר" השמאלנית.
עתה, בעמוד ראש הממשלה בפני החלטה גורלית נכנסה כת השלום השמאלנית להילוך גבוה. זה זמן רב שפרובוקטור מטעמה, מיודענו הסוכן "שמפניה", ניסה בכל כוחו וכוח משלחיו להבאיש את ריחו של הימין כולו, אך בעיקר את המתנחלים, רבניהם וכן את המפד"ל. העצרת שאורגנה בכיכר מלכי ישראל, הייתה שיאו של מהלך זה. מצד אחד לשכנע את יצחק רבין עצמו כי התמיכה של כל העם בשלום היא אמיתית ואיתנה ומצד שני להנחית על הימין מכה כה אנושה, שייקח לו שנים אם בכלל, להתאושש ממנה.

יגאל עמיר, הרוצח, היה דמות מוכרת לאותה כת. הוא לא הסתיר את דעותיו בדבר הצורך להתנקש בראש הממשלה מ"דין רודף". הוא הכריז עליהן ברבים מעל כל גבעה רמה ביהודה ובשומרון. על כך הוא העיד במו פיו בעדותו בת השעה בהופעתו האחרונה בציבור, במשפטו של אבישי רביב. האם השב"כ סבל באותה תקופה מבעיה באוזניו?

באותו מוצאי שבת גורלי נפרש לפני הרוצח, יגאל עמיר, שטיח אדום. בהגיעו לרחבה שלפני גרם המדרגות, הוא מצא לפניו רחבה ריקה משומרים ואנשי ביטחון. הוא יצא לטייל בכיכר למשך שעה ונע בה כבתוך בועה, רואה ואינו נראה על ידי מאות אנשי הביטחון שהוצבו שם על מנת ללכוד טיפוסים חשודים, נושאי נשק, בדיוק מסוגו. הוא חזר בנחת לרחבה על מנת להמתין לראש הממשלה.

הצלם, צילם.
הבחור, ירה.
הגברת, בצעקותיה, מנעה פאניקה.
שני כדורים פגעו ביצחק רבין בגבו.

יגאל עמיר הצליח מעל ומעבר למה שניצפה ממנו.

מי שתכנן את הקונספירציה סבר מן הסתם שהבחור ייבלם מיידית על ידי שומרי הראש של ראש הממשלה. אך לא זאת קרה.
אם ראש הממשלה היה מודע לתוכנית, ודאי היה חובש אפוד מגן. מכאן, שהוא אישית לא ידע על התוכנית והקונספירציה תוכננה מאחורי גבו.
עתה היו מתכנני הקונספירציה בבעיית אמת. אם יצחק רבין יתאושש מכדורי המוות (או כדורי הסרק), נגזר גורלם הפוליטי לשבט, ואיתו גם תהליך השלום.

יצחק רבין ז"ל גנז את הדף שעליו נכתבו מילות שיר השלום בתוך הכיס השמאלי בחולצתו הלבנה. דף זה, מוכתם בדמו, התנופף בידו של מזכירו מר איתן הבר בעת טכס הקבורה הממלכתי בהר הרצל בירושלים. במרכז הדף, בנוסף לכתמי הדם היה גם נקב שהשאיר אחריו כדור קטלני. כדור זה לא יצא מאקדחו של יגאל עמיר, שפגע בראש הממשלה בגבו. כדור זה נורה בראש הממשלה ז"ל בעודו שוכב חסר אונים על גבו, על האלונקה שעליה הובא מרכב הביטחון אל פתח חדר הניתוח. הכדור כוון אל ליבו.
http://www.a7.org/article.php3?id=1341

במשך שמונה שנים – לא פחות ! – שירת אבישי רביב את אדוניו כשהוא עושה מעשי תועבה למכביר, החל מהתנכלות לערבים במטרה להשחיר חפים מפשע וכלה בהצגת תמונתו של יצחק רבין כשהוא נושא מדי אס.אס. בהפגנה של מחנה הימין-הלאומי בכיכר ציון בירושלים. מעשיו הפליליים נעשו, לא פעם, בידיעת מפעיליו בשב"כ, ולעתים קרובות נאלצו בפרקליטות המדינה להכריע בעד "סגירת התיקים" מחשש שהזוהמה תתגלה ומעשי הפרובוקציה שלו יתהפכו על יוצריהם – ממש כמו שקרה בימים האלה לליאורה גלאט-ברקוביץ.

ברור, איפוא, שאם אבישי רביב ידע, במובן המשפטי של המילה, שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין – גם השב"כ ידע. את זה הבינו היטב גם עדנה ארבל וגם אליקים רובינשטיין. מכאן גם המחלוקת שהתגלתה בזמנו בשורות הפרקליטות: אלה- ובראשם היועץ המשפטי לממשלה - מבקשים למצות את הדין עם אבישי רביב, גם במחיר רעידת האדמה הצפוייה, ואלה – ובראשם פרקליטת המדינה - מבקשים להסתיר בכל מחיר את השבר האיום ונורא שהתגלה במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל.

נוכח פסק הדין המזכה, ניתן, לכאורה, לטעון, שאלה ששללו אז את העמדתו של אבישי רביב לדין, צדקו – ולא היא. שבתי וקראתי את העיקרים שפירסם בית משפט השלום בירושלים והשוויתי אותם לדברים שכתב בזמנו פרופ' אליאב שוחטמן, מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ליועץ המשפטי לממשלה, במטרה לעודדו במחלוקת שנפלה בינו לבין עדנה ארבל, ומצאתי שמשהו לא אמיתי, הזוי, מטורף לגמרי, אירע במקומותינו.

לא יכול להיות שכל הראיות הברורות שהיו בידי מאשימיו של אבישי רביב הפכו בן-לילה ל"ספק סביר". הרי עוד ב - 19.11.95 פרסמו העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת ב"מעריב" שדקות ספורות לאחר שנודע על ההתנקשות ביצחק רבין כבר ידע אבישי רביב למסור בזימוניות פרטים מלאים ומדוייקים על זהותו של המתנקש. יש גם פירוט של עדויות נוספות, מרשימות במיוחד, בפנייתו של פרופ' אליאב שוחטמן, אולם את כל אלה לא מצאתי בהכרעת הדין המזכה.

מה שכן מצאתי שם אלה דברי הבל למכביר, כגון שאבישי רביב הוא אדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה, אשר אינו יודע להבחין בין עיקר לטפל, הסובל מהפרעה אישיותית נרציסטית- ואני חזרתי ושאלתי את עצמי כלום זה האיש ששירות הביטחון הכללי העסיק שנים כה רבות לשם השחרת פניהם של מאות אלפי יהודים?

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ, אלה שבפניהם התוודה בזמנו אבישי רביב שהוא ידע שיגאל עמיר זומם לרצוח את יצחק רבין, חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט – ולגרום לזיכויו של חברם-לשעבר? כלום באמת חושבים במערכת המשפט שהזיכוי הזה ימית, אחת ולתמיד, את התיזה שרצח ראש הממשלה לא יכול היה להתבצע ללא סיוע "מבפנים"? האם שכחו אבירי "שלטון החוק" שלאה רבין כתבה בספרה "הולכת בדרכו" שאנשי השב"כ, אלה שדחקו אותה לתוך המכונית, אמרו לה ש"זה לא היה באמת" ושהכדורים הם "כדורי סרק"?

בידי תצהירים ועדויות נוספות לפיהן אבישי רביב הסית בעצמו גורמים שונים לרצוח את יצחק רבין השב"כ טוען כי פעולות אלו נעשו ללא הסכמתו וידיעתו מדוע לא הועמד על כך לדין ? אבישי רביב עמד בראש ארגון אייל שיזם שורה ארוכה של מעשי טרור והסתה שאחד משיאהם היה בטקס ההשבעה של "מצטרפים חדשים" לארגון שבו הושמעו דברי הסתה חמורים נגד ערבים ונגד צה"ל מדוע בוטל כתב האישום בעניין זה ?

אבישי רביב היה סוכן שב"כ אולם בעצמו יזם ואירגן מאות פעולות בלתי חוקיות של הסתה ופגיעה ברכושם ובגופם של יהודים וערבים כל התיקים שנפתחו נגדו נסגרו על ידי הרשויות הממונות על אכיפת החוק ובמקרה אחד שבו הייתה מעורבת כנתקפת חברת הכנסת גוז´נסקי נעשתה עסקת טיעון מצחיקה התוצאה מתן הכשר של הפרקליטות להפעלה בלתי חוקית של סוכן פרובוקטור.מדוע לא התקיים כל בירור באשר לאחריות הפרקליטות שאישרה פעם אחר פעם את הפעלתו הפרובלךמטית של רביב ?

פרקליטת המדינה דאז כיום השופטת דורית ביניש הייתה שותפת סוד לשב"כ בכל הקשור להפעלת רביב הכיצד טוענים גורמים בפרקליטות כי הם לא ידעו על הפעילות החריגה של רביב שבתפרסמה פעם אחר פעם בתקשורת והגיעה אליהם גם במסגרת הדרישה לסגירת תיקים ועכוב ההליכים .בהקשר זה גם לא נבדק המידע העולה מדבריה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל ולפיו יועצים משפטיים חתמו על עכוב הליכים מבלי שנמסרה להם הסיבה האמיתית של המהלך שיזמה הפרקליטות כלומר שהבקשה אינה נשענת על יסוד משפטי אלא על העובדה שרביב הוא סוכן שב"כ .הגלו הזה מעורר את השאלה האמנם היועצים המשפטיים הם חותמות גומי ? האמנם היה ראוי להסתיר מפניהם את המידע ??

גם דבריו של מר עמי איילון ראש השב"כ לשעבר שנמסרו לי על ידיו לפני מספר חודשים בפגישה אישית שיזם מחייבים בירור ציבורי . מר עמי איילון הודה בפני כי בנובמבר 1997 בישיבת הקבינט המדיני בטחוני בהשתתפותו ובהשתתפותה של ארבל פרקליטת המדינה הוא מסר לקבינט המדיני בטחוני מידע כוזב בעניין מסויים הקשור בפרשת רביב וכי טענותיי בעניין זה לפיהן הממשלה הוטעתה שהושמעו במשך שנים היו נכונות . איילון הבהיר כי את המידע לממשלה מסר בתום לב כפי שמסרו לו אותו גורמים בשב"כ ובזמנו האמין באמיתותו רק לאחר שנים נודע לו שהשתמשו בו להעברת מידע כוזב לממשלה !!!!

וגם ארבל שתקה !!!!

יום אחד יאספו אותך ויעבירו אותך למקום ממנו לא תוכל
להפיץ את דברי התרעלה וההסתה שלך !

.
.
אפריים
חבר מתאריך 17.2.03
983 הודעות 07:20 09.04.03

2. שמת לב מאיפה לקוח המאמר?
בתגובה להודעה מספר 1

אני חושב שכדאי שתשלח את הדברים שאמרת גם למיכאל איתן...
www.jewsite.org - - www

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
8856 הודעות 14:36 09.04.03

3. זיגפריד הוא דוגמא מצויינת לשמאל קיצוני.......
בתגובה להודעה מספר 2

בוגדני שדמוקרטיה ממנו והלאה.
אם לכתבה חדשותית שהבאתי ככתבה וכלשונה, הכוללת קישור
לאתר ששם הופיעה, ונכתבה על ידי ד"ר חיים משגב, אני
מקבל תגובה מעין זו, הרי זה ברור לגמרי!!!

שים לב, גם לאיום, שבסיפא לתגובתו החולנית...

@ ומה אומרים על זה המנהלים....??

אתר האינטרנט של מרגלית הר-שפי חשף השבוע את הנוסח המלא של החלטת ועדת השחרורים. טקסט מוזר מאוד, אפילו בהשוואה לחומרים הזויים אחרים המתפרסמים באינטרנט
ידידיה מאיר

אין שום סיבה לסערה. הנשיא קצב לא באמת חנן את מרגלית הר-שפי. לפי ההחלטה, האסירה הר-שפי תעזוב את הכלא ביום שישי ה-10 באוגוסט. חשבון פשוט מלמד שהשחרור במקרה הזה, הוא בדיוק כמו אצל כל אסיר אחר, לאחר כשני שליש מתקופת המאסר.

בצעד חצי-אמיץ, הנשיא בסך הכל מחזיר להר-שפי, בשנייה האחרונה, את זכויות האסיר האלמנטריות שלה, לאחר שאלה נשללו ממנה לפני כחודש בידי ועדת השחרורים של השב"ס. לא התנהגות טובה ולא נעליים. כל עוד הבחורה מבית-אל לא תפנים את לקחי מעשיה הנלוזים, קבעה הוועדה, אין לה שום סיכוי לראות את צומת איו"ש לפני תום תקופת המאסר. הזכויות שמקבל כל כייס, רוצח ואנס סדרתי במדינת ישראל, אינן מגיעות למי שלא עמד בצפירה לזכרו של ראש הממשלה.

אתר האינטרנט של מרגלית הר-שפי חשף השבוע את הנוסח המלא של החלטת ועדת השחרורים. טקסט מוזר מאוד, אפילו בהשוואה לחומרים הזויים אחרים, המתפרסמים לרוב באינטרנט.

הנה ציטוטים נבחרים מדברי יו"ר הוועדה, השופט (בדימוס) אלי שרון: "בהופעתה בפנינו לא ביטאה האסירה, במו פיה, את המילה המפורשת 'חרטה', כל אשר אמרה 'טעיתי בראיית המציאות' (…) חזקה על האסירה ששיננה וחזרה ושיננה את פסקי הדין שחרצו את דינה (…) בפנינו היא אמורה להכות על חטא ולומר בקול צלול וברור, במלוא הכנות והענווה, שהפנימה את מחדלה, שמודעת לאחריותה ושלמדה את הלקח. במקום זאת היא גמגמה שלא הבינו אותה או שדבריה לא נרשמו במלואם".

והנה השיא: "על מנת שכל עולל, יינק בחלב אימו שאין לעמוד שווה נפש מול המבקשים לקפח חיי אדם, ולא כל שכן מנהיג, ראש וראשון, רק משום שחולקין על דעותיו ודרכו - ההד של החרטה צריך שישמע לאורכה ולרוחבה של הארץ, ולחלחל בקרב ציבור המצהיר ללא סייג על תמיכתו בחפותה. האסירה הביע צער על הרצח, ואכן יש לקוות שאכן נגעו לליבה אבלו של הציבור, כמעט כולו, וקינתם של ילדי הנרות. אך לעניין שבפנינו לא די בכך".

חוקי הז'אנר, מחייבים כאן קטע סאטירי על הסופר המתוסכל, שחשב תמיד שהוא כותב נורא טוב, ולבסוף נהיה רק יו"ר ועדת שחרורים בשב"ס. והנה, עכשיו זאת ההזדמנות שלו לפרסם את כל הדימויים שהוא כתב כבר שנים רק למגירה. מעתה כל עולל, יינק בחלב אימו כי סופר רגיש הוא ומתוחכם מכל אדם, במלוא הכנות והענווה, לאורכה ולרוחבה של הארץ.

אבל לא זה העניין, זכותו של כל אחד להיות קיטש. גם הוא שופט בדימוס. העניין הוא שכבוד השופט אלי שרון מערב רגשות שנאה לציבור שלם, בהחלטה מקצועית הנוגעת לזכויות אסיר.

שימו לב שוב למשפט אחד: "על מנת שכל עולל, יינק בחלב אימו שאין לעמוד שווה נפש מול המבקשים לקפח חיי אדם (…) ההד של החרטה צריך שישמע לאורכה ולרוחבה של הארץ, ולחלחל בקרב הציבור המצהיר ללא סייג על תמיכתו בחפותה".

כבודו, מדוע ציבור כה גדול תומך במרגלית הר-שפי? בגלל שהוא שווה-נפש מול המקפחים חיי אדם, או בגלל שהוא מאמין להר-שפי שלא האמינה ברצינות כוונותיו של הרוצח ושהתווכחה איתו על עצם השמעת דברים שכאלה?

השופט אלי שרון הוא רק הפרק האחרון בסאגה ציבורית ממושכת שמסתיימת היום. היה בה הכל: צפירה, צמה, ז"ל, ריקודים בבית-אל והמון מסתורין ורומנטיקה. רק לא צדק.

כבר חמישה חודשים שבבית הכלא נווה תרצה מתעוררת למסדר בוקר בחורה צעירה, עקשנית ואולי קצת מוזרה, רק כדי להראות שציבור שלם לחץ על ההדק.

לא נשכח ולא נסלח.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-931428,00.html
ידידיה מאיר, עיתונאי חרדי
(18.07.01 , 16:54)

@ להזכירכם/ן: מר' אורי הייטנר כותב הכתבה "שיירבו שמפניות בישראל."
נושא: איתמר בו-גביר = אבישי רביב = "שמפניה"
http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=58066&Fnumber=33&SunId=0

@ להלן: תגובתי לכתבה שבנדון...:-
21/10/2002 20:43 פילוביץ שחף

חשבתי וחשבתי והחלטתי שתגובתי הראשונית לכתבה זו, אביא מספר קישורים למספר כתבות מיני רבות שיצאו בנוגע לרצח רבין בכלל ולחקירת הרצח בפרט.
הכתבות המצ"ב הן של נבחרי ציבור, אנשי משפט בכלל ונשיא בית משפט העליון בפרט- מאיר שמגר, כמובן שהן נכתבו על ידי כתבי מעריב, אבל תוכנן מדבר בעד עצמן...:-

@ נשיא בית משפט העליון-"לא חקרנו הכל, זכותה של משפחת רבין לבקש בירורים נוספים"...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07111999/ART24/061.html
{מצ"ב קובץ -יובל רבין דורש ועדת חקירה}

@ חקירת רצח רבין- "יתכן שנותרו ענינים לא פתורים, אבל הדיון הציבורי אינו צריך לעסוק בעובדות שוליות אלו ואחרות, אלא באוירה שקדמה לרצח"...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07111999/ART24/035.html

@ הימין הקיצוני- "בני משפחת רבין היו צרכים לשאול את השאלות האלה מזמן, מי צעק סרק, סרק"??
"אולי הרבנים הקיצוניים מהשב"כ"...??
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07111999/ART24/035.html

@ ח"כ ושר לשעבר עוזי ברעם-"אל תהיו נאיביים, חקירה חוזרת של רצח רבין לא תגלה דבר, היא רק תיצור אוירה מסוכנת של אי ודאות...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/08111999/ART24/092.html

@ השרים יוכלו לקרוא את החלק החסוי בדו"ח החקירה של רצח רבין- ראש הממשלה אהוד ברק: אני משוכנע מעבר לכל ספק שאין שחר או בסיס לתיאורית הקונספירציה, אך אין מניעה לבדוק הקמת ועדת חקירה נוספת"...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/08111999/ART24/170.html

@ המסמך, השב"כ ומתירי הדם- "בלקחי הפרשה של אבישי רביב מקופל מסר ערכי קריטי: אסור תנאי להציב את השב"כ או את שולחיו מעל החוקף אסור לשום אדם או גורם ממלכתי להתיר את דמם של אזרחים...:-http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12111999/ART24/642.html
{מצ"ב המסמך הסודי/הפרוטוקול, שפירסמתי כאן בפורום}

@ "אתם טוענים לביטחון המדינה כשבעייתכם היא פירסום
מביך. שופטי בג"צ מתחו ביקורת קשה על היועמ"ש וביטלו האיסור שהטיל על פירסום המסמך הסודי בעניין אבישי רביב"...:-http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12111999/ART24/705.html
{המשך המסמך הסודי/פרוטוקול שפירסמתי כאן בפורום}

@ יומן מעריב: חייב לערוך דיון ציבור בזמן שקדם לרצח...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07111999/ART24/035.html

@ בימין ובשמאל דורשים לחדש חקירת רצח רבין...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05111999/ART23/994.html

@ מישהוא באמת בפחד לאור סידרת השאלות שדליה רבין פערה...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05111999/ART23/990.html

@ תיק פתוח ופצצות מתקתקות, כמה מצרוצחיו של ראש הממשלה מהלכים ביננו חופשיים...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/05111999/ART23/944.html

@ הסוד של ד"ר ולדימיר יקירביץ' רופא מנתח לב מאיכילוב שפוטר מעבודתו
בחודש פברואר 1998 עקב הגשת כתב אישום...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/12111999/ART24/646.html

@ ראש השב"כ עמי איילון: החוקרים שלי לא סומכים על המערכת המשפטית...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/21111999/ART25/563.html

@ פרקליטת המדינה ארבל: ניתן לכנס שוב את ועדת שמגר לחקור את אבישי רביב...:-
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/08121999/ART27/352.html

אשמח מאוד מהחברים בפורום, לחוות דעה ולסכם בקצרה את הלך הרוח של התקופה שלאחרי הרצח, המשפט והחקירה כפי שזה משתמע מהכתבות הנ"ל ולהשוות את זה להלך הרוח לתקופה הנוכחית....."פינוי מאחז גילעד, המשטמה והינאה כלפי דתיים ומתנחלים, ואל תשכחו אנחנו לפני בחירות, המצב הוא אותו מצב שלפני ה-4.11.95...!!

לסיכום מי שלא קרא את הספר חריקיר-אהוד ברקבמבחן התוצאה או והרשות נתונה של רונן ברגמן חייב לקרוא, ויבין יותר טוב על מה, מי, למה, איך....!!

הקישור לדיווח על הספר-
"והרשות נתונה" -התיקים הסודיים של עראפת..:-
http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=83118&Fnumber=33&SunId=81934

@ קישורים ומסמכים רילונטים:
1. יובל רבין 1.jpg
2. המסמך הסודי 1.jpg
3. איל 1(4).jpg
4. אהוד ברק- אין מניעה להקים ועדת חקירה נוספת....!!
5. המסמך, השב"כ ומתירי הדם...!!
6. שופטי בג"צ מתחו ביקורת קשה על היועמ"ש לממשלה עו"ד אלייקים רובינשטיין...!!

@ תגובות נוספות לכתבה: 21/10/2002 13:24 מערכת BSH "הגורם לניכור"!!

21/10/2002 20:36 אדם אילת

הסלידה ההולכת וגוברת ליום הזכרון לרצח רבין

מקורה הוא לדעתי בעיקר בכך שיום זה משמש ליום תעמולה למען מדיניות אוסלו. יבוא מי שימהר לעדכן אותי שרבין נרצח בגלל דעותיו.

רצח רבין לא הפך את דעותיו לנכונות יותר או לנכונות פחות ולכן, יום הזכרון לרצח רבין צריך לשמש ללימוד ושינון הכלל הדמוקרטי ששלטון מחליפים אך ורק בקלפי הבחירות.


21/10/2002 22:25 יאיר בן משה

רצח רבין, מעשה בלתי חוקי, לא יעיל, אך מוסרי.

רעיון הדמוקרטיה פירושו שלטון העם, כאשר השליט נבחר לפי הצהרותיו - והתאמתן לרצון העם.
כפי שמסביר נכון מר הייטנר, רבין הפר את ערכי הדמוקרטיה, ולמעשה השתמש בכוח שניתן לו בניגוד לרצון העם ולהבטחותיו שעל פי הם נבחר.
מצב זה, בו אדם כלשהו מחליט לכפות באלימות את שדעותיו הפוליטיות שלו על העם כולו הוא מעשה אנטי מוסרי. ועצירת ובלימת מעשה אנטי מוסרי - הוא מעשה מוסרי.

אין ספק, רצח הנו מעשה מנוגד לחוק, גם סיכול ממוקד הנו בניגוד לחוק הבין לאומי, ויתכן וקציני צה"ל ישפטו ויאסרו בהאג, כפי שנאסר יגאל עמיר כאן.

אם יקום איזה גיבור ערבי וירצח את סדאם חוסיין, הוא יאסר ויתלה בעיראק, אך אם יברח לארה"ב הוא יתקבל בכבוד מלכים, כי במעשהו זה, אשר הנו בלתי חוקי בעליל, הרוצח חסך חיי עיראקים ואמריקאים רבים.

שליט המתנער מרצון העם ומערכי הדמוקרטיה, וכופה על עמו את שגיונות ליבו, מעשה אשר כפי שהוכח מביא להרג של אלפי אנשים, נכון לעצור בעדו.
הלוואי והייתה דרך אלטרנטיבית לעצור רודנים המחליטים לפתע לפעול נגד בני עמם ולפעול לפי דעתם האישית בלבד שנאמר: "אני אנווט, אני אקבע, אני אחליט". אך תהליך אוסלו היה תהליך של מחתרת, שוחד, הבטחות שווא, סחיטה, ועוד כהנה וכהנה, שום דבר מכל אלו אינו דמוקרטיה, אלא היפוכה של הדמוקרטיה. ותהליך אנטי דמוקרטי יש לעצור.

אם הרוצח בא מהימין ומטרתו הייתה לעצור את השמאל, מעשהו היה לא רק בלתי חוקי, אלא גם בלתי יעיל. הרצח פעל נגד הימין ועודד את השמאלנים והערבים.
אך אם הרוצח בא מצד שמאל, מעשהו היה יעיל מבחינתם, אך בלתי מוסרי, כי רבין פעל ועשה כפי שרודן או תככן שמאלני אחר היה נוהג.

חשוב לציין, רבין בחייו לא היה אהוב ולא נערץ, כתרים אלו נקשרו לו לאחר הרצח מסיבות פוליטיות ברורות, השמאל מנסה להיבנות מכך והם זקוקים ל"קדוש" לצרכי פולחן והסתה.
וצודקים המבקרים את השתתפותו של מר הייטנר בחגיגה, כי כאשר מישהו משתף פעולה עם השמאל בתהליך ההסתה המכוער והתעמולה הפוליטית סביב זכרון רבין הוא
ממשיך ומחזק את השימוש ברצח כמכשיר פוליטי - ע"י השמאל.

שלא אובן לא נכון, אני מתנגד לרצח רבין. אם הייתי עיראקי הייתי מתנגד לרצח סדאם חוסיין. ואם הייתי איש טליבאן הייתי מתנגד לפגיעה בבין לאדן.
כאזרח מדינה כל שהיא, אני חייב לקרוא לציית לחוקיה. אך כאדם מוסרי, מותר לי, וחובה עלי לציין גם היבטים אחרים.

נושא: יובל רבין ירד/ברח מהארץ בשאט נפש..
להזכירכם: יובל רבין היה ממקימי עמותת "דור שלום" וברח ממנה כל עוד נפשו בו...

להזכירכם: ילדה בת 16 "נועה ארצי פילוסוף", כתבה ספר במשך שבועיים + "זכרונות מבית סבא", יצאה לסיבוב שיווקי בעולם...ואם שמעתם אותה
ביום שישי האחרון ברשת ב´ כשנישאלה מהי אומרת על התפטרותה של אמא
שלה בכלל ועל משפטו של אבישי רביב בפרט, ענתה נועה:..." לא הייתי
רוצה להכנס לזה, אם כי אשמח לשמוע את כל האמת..."

להזכירכם: יובל רבין דרש לחדש את חקירת הרצח של אביו-"יצחק רבין ז"ל"....ונותר ללא מענה...
"אני חושב שזו תהיה טעות להניח לזה. זהו פצע שעד שלא ינוקה- לא
יאפשר גישור אמיתי בחברה הישראלית"...{סוף ציטו}
אתם זוכרים מה אמר השופט האמריקאי "לואי מרשל"- בשביל להבריא פצע
ממאיר בחברה יש לחשוף את הפצע לקרני ה-שמש.

@ מדבר שקר תרחק....@

הרי לכם שקר עז במצח נחושה של התקשורת השמאלנית הקיצונית. פשוט חבל שהציבור 'קנה' אותו והאמין לו במשך שנים, אז הגיע הזמן לשבור את
המיתוס.

אני יודע שלאחדים מכם אני לא הולך לגלות את אמריקה, אבל רוב הציבור איננו יודע את האמת על עלילת הדם המרושעת הזו נגד הימין.

הארון לא יצג שום רמז לקריאה לרצח רבין. ההפיך הוא הנכון. על הארון נכתב ''רבין קובר אותנו'' ואותו המסר הביע גם חבל התליה, בדיוק כפי הסיסמה הימנית ''השלום הזה הורג אותנו''.

כדי לראות את התמונה המפורסמת ההיא, הכנסו לאתר שיצרו אותו אנשי
השמאל נגד ביבי:

http://geocities.com/SoHo/Studios/8852/bb_coffin.htm

קראו את הטקסט הכתוב בעמוד, לאחר מכן הביטו בתמונה ובכיתוב והניקוד
על הארון - כתוב מפורשות ''רבין קובר'' ולא רבין קבור !!!

המעניין הוא שהתקשורת החליטה לחתוך את החצי השמאלי של התמונה, שבה כתוב ''אותנו'' כדי שזה יתאים לגירסה שלה (רק שעדיין היתה לה בעיה
עם החצי הימני).

לחשוב שציבור אינטלגנטי האמין לבלוף הזה...

עוף מוזר. כך מכונה מיכאל איתן יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, בפי כמה מעמיתיו בפוליטיקה. הוא מכהן כח"כ כבר 19 שנים, מתוכן שימש תקופה קצרה כשר המדע. איתן, פריק מחשבים, היה הדוחף הראשי להקמת אתר האינטרנט של הכנסת, אבל לא תחביביו הטכנולוגיים הם שהפכו אותו לחריג בנוף הפוליטי.

מיקי איתן ניחן בתכונה שדוהה במשך השנים אצל מרבית הפוליטיקאים בישראל: חוש צדק. לעתים הוא מאבד את הביטחון בצדקת הדרך במאבקו מול המערכות השונות, ובראשן מערכת המשפט. ויש מי שחושב שאיתן אינו צודק; למשל, בכירים במערכת המשפט ועמיתים בליכוד שאיתן יצא נגד מעשי השחיתות שלהם. לאלו ולאלו הוא לא עושה הנחות.

יש לו בטן מלאה על מערכת אכיפת החוק, ובעיקר על פרקליטוֹת המדינה. לא תמיד הוא נוהג להתיישר לפי הקו של הנהגת מפלגתו, אפילו אם הדבר עולה לו במחיר פוליטי. ערב הבחירות האחרונות, כאשר הודיע ראש הממשלה כי מי שלא יתמוך בקו המדיני של הממשלה (דהיינו: מדינה פלסטינית) לא יוכל לכהן כשר, הצהיר איתן שלא יהיה שותף לשתיקת הכבשים במפלגתו. זו כנראה הסיבה שנשאר שוב מחוץ לשולחן הממשלה, כשפוליטיקאים צעירים ממנו מונו לשרים.

ראש השב"כ לא ידע

נפתח ברשותך בהחלטה הטרייה לזכות את אבישי רביב. אתה הייתי בין אלה שדחפו להעמידו לדין ולחשוף את דרך הפעלתו?

"תראה, בית-המשפט דן בקטע מאוד ספציפי של ההאשמות כלפי רביב: האם הוא ידע או לא ידע על הכוונה של עמיר לרצוח את רבין. בית-המשפט קבע מה שקבע, ואני לא מתערב בהחלטה הזו. אבל זו לא החומרה במעשיו. אבישי רביב ביצע כסוכן שב"כ שורה ארוכה של עבירות. הוא הסית ושידל לרצח רבין, הכפיש אוכלוסיות שלימות, קרא לרצח חיילי צה"ל ולהרג ערבים. זה האדם שביצע הכי הרבה עבירות פוליטיות בישראל. צריך להבין שרביב לא פעל בחלל ריק. השב"כ והפרקליטות טוענים שרביב עשה את הדברים האלה עד דעת עצמו, בלי ידיעתם ובלי הסכמתם. נשאלת השאלה: אם השב"כ והפרקליטות לא הסכימו למעשיו, מדוע הוא לא הועמד לדין על העבירות החמורות האלה?"

אז אני מבין שפסיקת בית-המשפט רחוקה מלהיות סוף פסוק מבחינתך.

"המשפט של אבישי רביב הוא קצה הקרחון. יש דברים מדהימים סביב הפעלתו השגויה והלקויה וניסיונות הטיוח של הפרשה. המשפט כלל לא טיפל בנושאים האלה".

כאשר אתה אומר טיוח, אתה מתכוון למשל להצהרה של עמי איילון כשהיה ראש שב"כ בפני הקבינט, שרביב לא היה סוכן שב"כ ולא קיבל משכורת מהשב"כ?

"אני אגלה לך משהו בעניין הזה. עמי איילון בא אלי לפני כחצי שנה, זמן רב אחרי שסיים את תפקידו כראש שב"כ. הוא הודה בפניי בפה מלא שמסר מידע כוזב לקבינט המדיני-בטחוני. וזה עבר לסדר היום. איילון טוען שהפקודים לו בשב"כ מסרו לידיו מידע כוזב, והוא, בלא יודעין, מסר את המידע הזה לקבינט. הגילוי הזה בפני עצמו מחייב בדיקה, אבל בוא נלך הלאה: כשאיילון מסר את המידע הכוזב בקבינט ישבה לצדו פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שרוצה היום להיות שופטת בבית-המשפט העליון. היא ידעה היטב שרביב היה סוכן. היא שמעה את איילון בקבינט ולא אמרה דבר. היא הייתה בעצם שותפה להטעיה ולמסירת דיווח כוזב לקבינט, ואיש לא מדבר על זה. כאילו שום דבר לא קרה. גם זה דבר שמחייב בדיקה. למה לא חוקרים את זה?"

האנשים שמסרו לאיילון את המידע הכוזב עדיין נמצאים בשב"כ?

"אני לא יודע. הוא לא אמר לי מי הם היו. אבל לא זו הנקודה. איילון יכול היה להמשיך לשתוק, אבל הוא בא אלי מיזמתו – משום שמצפונו ייסר אותו, או בגלל שאני תקפתי אותו בציבור – וסיפר את מה שסיפר. אנשי השב"כ מטעים את ראש הארגון שלהם, איך עוברים על דבר כזה לסדר היום?"

בייניש אחראית למחדל

בוא נחזור לאבישי רביב.

"אבישי רביב ניסה לשכנע אחרים לרצוח את יצחק רבין. הבאתי הוכחות לכך, ועל זה היו צריכים להאשים אותו. ואני לא מקבל את תשובת הפרקליטות והשב"כ כאילו יש דברים שמותר לסוכן שב"כ לעשות. אבישי רביב רצה בתוצאה, הוא רצה שיצחק רבין יירצח. איך לקחו אדם כזה וביקשו ממנו להיות זה שידווח על כוונה לרצוח את רבין?"

יש המון סוגיות לא פתורות סביב פרשת רביב, אבל השאלה היא מה זה אומר לגבי השב"כ שהפעיל אותו?

"תבעתי כבר לפני שנים, פעם אחר פעם, הקמת וועדת חקירה ממלכתית. השופט שמגר עצמו אמר שהוועדה שלו לא יכולה הייתה לטפל בכל ההיבטים של פרשת רביב".

מה שאתה אומר נוגע לפרשת רביב עצמה, שהיא עניין מאוד ספציפי ומוכר. אני שואל לאן הולכים הדברים האלה? מהו השלב הבא?

"מה זאת אומרת מהו השלב הבא? אני אמשיך להעלות את העניין הזה בכל מקום!"

אבל יש אנשים נוספים שמעורבים בעניין הזה ואחראים לו. כרמי גילון, אם אינני טועה, הוא שגייס את רביב, או לכל הפחות טיפח אותו במשך שנים. אבל יש בשב"כ אנשים נוספים שהפעילו אותו. אני שואל למי אתה רוצה להגיע? את מי ואת מה צריך לחקור?

"הקריאה שלי מכוונת בראש ובראשונה נגד הפרקליטות, יותר מאשר השב"כ. הפרקליטות נתנה אור ירוק להפעלת רביב. בראש הפרקליטות עמדה אז דורית בייניש. איש אינו מדבר על זה, אבל דורית בייניש אחראית למחדל הזה. אני לא תובע להעניש אנשים או להעמידם לדין, רק בדק בית פנימי. אני תובע מהפרקליטות להודות שעשתה מעשים שלא ייעשו, ושהיא מתחייבת לא לחזור עליהם. והכי חשוב, אני תובע שהפרקליטות לא תטייח".

במה בדיוק אתה מאשים את בייניש?

"היה כיסוי. פרקליטת המדינה עדנה ארבל הובאה על ידי בייניש. ארבל רואה את עיקר תפקידה בשמירה על כך שהפרקליטות לא תוכתם, גם אם מדובר בהולכת שלל ובטיוח. אין אמת, אין צדק, אין מוסר, אבל יש מטרה – להגן על הפרקליטות ועל פרקליטת המדינה הקודמת".

הפרקליטות ניסתה לחפות

הפרקליטות בעיניך היא גוף שחוטא לאמת, לפחות בנושא של אבישי רביב?

"נכון. וזה עולה גם מן המסמך שחשפתי בשעתו אודות הדיון בפרקליטות בשאלת העמדתו לדין של רביב. ארבל טענה שם שאסור להעלות את רביב לדוכן העדים, משום שבדיון עלול להתברר שהוא לא אשם. למה כוונתה? האם כוונתה היא שרביב קיבל לגיטימציה למעשיו? האם היא חששה שרביב יגיד שלא רק השב"כ, אלא גם הפרקליטות נתנה לו הכשר לעשות את מה שעשה?"

ואתה מעוניין לברר מיהם האנשים בשב"כ ובפרקליטות שהתירו לרביב לפעול כפי שפעל?

"אני יודע מיהם אותם אנשים. מה שאני רוצה לדעת הוא מדוע פרקליטת המדינה בייניש רימתה את היועץ המשפטי לממשלה".

למה הכוונה?

"אני יודע על לפחות שני מקרים שבהם הפרקליטה ביקשה מן היועץ המשפטי לאשרר עיכוב הליכים פליליים לרביב. זה קרה פעם אחת בתקופת היועץ המשפטי יוסף חריש, ופעם נוספת אצל מיכאל בן יאיר. שניהם לא ידעו שרביב סוכן שב"כ. הפרקליטה בייניש ידעה, ועל פי בקשת השב"כ היא סגרה לו את התיק, ואת המלצתה העבירה ליועץ המשפטי, ואני שוב מדגיש – בלי לספר ליועץ שרביב הוא סוכן שב"כ. זאת הונאה. את החלטת הסגירה היא נימקה בדרך משפטית זו או אחרת. כך היא יצרה רושם אצל היועץ המשפטי שהסיבה לעיכוב ההליכים היא משפטית, בשעה שהנימוק האמיתי היה בקשת השב"כ.

"מאיפה אני יודע זאת? מפרקליטת המדינה ארבל. היא סיפרה בגלוי שהיועץ המשפטי עיכב הליכים לרביב בלי שידע שהוא סוכן שב"כ. ארבל סיפרה זאת כדי להפגין עד כמה הייתה הפרקליטות נקייה, אבל זו הייתה הונאה.

"ואני אתן עוד דוגמא לחוסר היושר בפרקליטות: הפרקליטות הצהירה שאי"ל ('ארגון יהודי לוחם' – התארגנות ימנית-קיצונית פיקטיבית שהקים והפעיל אבישי רביב במימון השב"כ – א.כ.) הוא ארגון טרור. אבל מי מימן את הארגון הזה? האם יכול להיות שהשב"כ ומדינת ישראל מממנים ארגון טרור?"
אז אני שוב שואל: הסברת את הטיוח, את הסתרת האמת, את כל הבעייתיות. לאן זה מוביל?

"כל הדברים האלה מובילים לצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה בראשות שופט. הוועדה הזו תבדוק את הטענות שלי ושל אחרים. איך זה שהפרקליטות נלחמה בעד העמדה לדין של מרגלית הר-שפי, ונגד ההעמדה לדין של רביב? ובכלל, מי רצה במשפט הזה של רביב? מיקי איתן רצה, הציבור רצה, הפרקליטות לא רצתה, וודאי שרביב ופרקליטו לא רצו. אז מה היה לנו פה? היה לנו משפט ששני הצדדים, התביעה וההגנה, לא רצו שיתקיים. איזה מן משפט זה?"

אישור לפרשה מסריחה

בעקבות כל מה שתיארת עד כה בפרשת רביב, לגבי השב"כ והפרקליטות, האם חוסר האמון שלך כלפי הגופים האלה גורם לך לא להאמין שהשב"כ סיפר את כל האמת על נסיבות רצח רבין עצמן?

"אני מאמין לגרסה שיגאל עמיר רצח את רבין. אני לא מאמין שעמיר היה יושב בשקט בכלא כל כך הרבה שנים, ומודה בדבר שהוא לא עשה".

אבל מעבר ליגאל עמיר עצמו. אנחנו יודעים על הקשר בין רביב ועמיר, ועל הקשר בין רביב לשב"כ, וכל השאלות שעלו. זה לא מעורר אצלך ספק באשר לנסיבות הרצח?

"תראה, לי יש חומרים ומסמכים שעד כה לא פורסמו לגבי הדיונים הפנימיים בשב"כ. אני יודע מה היה בתוך השב"כ בכל מה שנוגע לדרך ההפעלה של אבישי רביב. הם ידעו לבד שהם עוסקים בפרשה מסריחה".

הם ידעו את זה כבר בזמן שהפעילו אותו?

"כן. תוך כדי ההפעלה שלו והרבה לפני שהוא נחשף. ומה הם עשו? הם הלכו לדורית בייניש וקיבלו ממנה אישור להמשיך במעשיהם".

אתה יכול לשתף אותנו במשהו מתוך המסמכים האלה?

"אני לא יכול, אבל קח לדוגמא את טקס ההשבעה (טקס השבעה פיקטיבי, בבית הקברות של לוחמי האצ"ל בנחלת יצחק, שיזם רביב, כנראה בהוראה מפעיליו, ובו מספר צעירים 'נשבעו אמונים' לאי"ל. הם התחייבו בין היתר להרוג ערבים וחיילים. הטקס, שבוים לצורך שידורו בערוץ 1, עורר גל גינויים חריף על המתנחלים – א"כ). בעקבות הטקס הם הלכו לפרקליטות כדי לקבל אישור למה שעשו. קוראים לזה כתס"ח".

הם הבינו את הבעייתיות בעריכת הטקס כבר כשהוציאו אותו לפועל?

"בטח שהם ידעו. בדיונים פנימיים בשב"כ אמר חזי כאלו: 'אם הציבור יידע מה אנחנו עושים, אוי ואבוי יהיה לנו'. הוא אמר את זה בין השאר לגבי טקס ההשבעה".

ראשי השב"כ, וביניהם גילון, טענו לאחר הרצח שאכן הייתה טעות בדרך ההפעלה של רביב, ולא נלקחה בחשבון הבעייתיות במשמעויות הציבוריות של מעשיו. אתה אומר הוא שהם ידעו מראש עד כמה מעשיהם חמורים?

"נכון. הם לא הופתעו כהוא-זה מן הביקורת עליהם בפרק על רביב בדו"ח שמגר".

בוא נלך עם זה הלאה. אתה ממקד את הביקורת שלך ואת חוסר האמון שלך לפרשת רביב, אבל הבעייתיות בפרשה הזו לא מביאה אותך לפקפק גם בגרסה הרשמית על נסיבות הרצח בכלל?

"אני לא מוציא מהכלל אפשרות שהשב"כ לא מסר את כל האמת גם לגבי הרצח עצמו, אבל אין לי שום בסיס לטעון טענה כזו. אני לא רוצה להפריח דברים שאין לי עליהם הוכחות. אני אומר שוב, אני לא מאמין שמישהו אחר רצח את רבין אלא יגאל עמיר. איזה הסבר אחר יש?"

ישנו הספר של ברי חמיש, ועוד כל מיני תיאוריות שמסתובבות.

"ברי חמיש ישב אצלי ושאלתי אותו אותה השאלה. אם עמיר לא רצח את רבין, מדוע הוא יושב בכלא ומודה באשמה עד עצם היום הזה? התשובות שחמיש נתן לי לא סיפקו אותי. אפשר להמציא מיליון תיאוריות, אבל הן צריכות להסביר למה עמיר לקח על עצמו את ההאשמה הנוראה הזו ויושב בכלא בגללה".

דוגמא אישית גרועה

הזכרת בדבריך מספר פעמים שתי משפטניות בכירות: דורית בייניש, שופטת בבית-המשפט העליון שאמורה להתמנות לנשיאתו בעוד מספר שנים, וחברתה עדנה ארבל, שעומדת גם היא כנראה להתמנות לעליון. מה יש לך להגיד עליהן?

"אני אשתדל להיות מנומס ומאופק ולא להפוך את הסוגייה לאישית, למרות שזאת כן סוגייה אישית. המינוי המתוכנן של עדנה ארבל מבאיש את ריחו של בית-המשפט העליון. המינוי הזה נעשה בצורה בוטה ופרוטקציונרית. עדנה ארבל איננה משפטנית דגולה שתוסיף לבית-המשפט העליון עומק משפטי. היא פרקליטה, תובעת. התנהגותה בפרשת הפנסיה שלה (ארבל קיבלה פנסיה ופיצויים מוגדלים באופן בלתי תקין, פרשה שנחשפה ע"י העיתונאי יואב יצחק – א"כ) חמורה מאוד, והיא חייבת לספק הסברים על כך. נאמר בלשון המעטה, שלא זו הדוגמא המתבקשת מאיש ציבור.

"אני רואה מה היא עשתה בפרשת רביב. היא לא הייתה צריכה להגיע לעליון... אתה יודע מה? אלא אם כן ההערכה שלי והציפיות שלי מבית-המשפט העליון מוגזמות. אני מתייחס אל בית-המשפט כמורם מעם, וכך אני רוצה שהוא יהיה. אבל אם רוצים לשמור על המעמד המיוחד הזה אי אפשר שבית-המשפט העליון יהיה סידור עבודה לפרקליטת המדינה וליועץ המשפטי לממשלה.

"ויש עוד פרשה שעוד לא התבררה ומעכבת משפטית את מינויה לעליון. עדנה ארבל הואשמה על ידי ניצב משה מזרחי, כיום ראש אגף החקירות במשטרה, במתן אישור לקיים האזנות סתר בלתי חוקיות לראש הממשלה נתניהו ולאישים נוספים. באמצעי התקשורת התפרסם בשם מזרחי שההאזנות בוצעו בידיעת עדנה ארבל ובהסכמתה. היא עומדת כעת להיות שופטת בבית-המשפט העליון, כשהיא נתנה אישור להאזין באופן בלתי חוקי לראש הממשלה".

הימין אשם, השמאל חף מפשע

"ויש עניין נוסף שלא מדברים עליו. על מה ניתן האישור להאזין לנתניהו? על חשד לכאורה שהוא וליברמן ועוד אישים עברו על חוק מימון מפלגות. במקרה הזה הצדיק החשד האזנות סתר. אולם, כשאני התלוננתי במשטרה נגד ראשי מפלגת העבודה בפרשת העמותות, בחשד לעבירה על חוק מימון מפלגות, השיבה לי המשטרה שזה חוק לא פלילי, ולכן הם בכלל לא מתעסקים אתו אלא רק מבקר המדינה. היו לי הוכחות רבות על עבירות של ראשי העבודה על חוק מימון מפלגות, אבל המשטרה הגדירה אותו כ'לא פלילי' ולכן לא הסכימה לעסוק בו. אלא שפתאום, מה מתברר? כאשר מדובר בנתניהו המשטרה מתעסקת עם החוק הזה. אפילו מקיימת האזנות סתר. פעם אחת החוק הזה כל כך חשוב שהוא מצדיק האזנת סתר לראש הממשלה, ופעם אחרת בכלל אסור למשטרה לעסוק בו?

"פניתי למשטרה עשרות פעמים לגבי פרשת העמותות, ובכל פעם זרקו אותי מכל המדרגות בטענה שזה לא חשוב (החקירה בפרשת העמותות נפתחה רק בעקבות דו"ח מבקר המדינה – א"כ). אבל בדיעבד התברר שבאותו זמן שדחו אותי הם ערכו האזנות לראש הממשלה בשם אותו חוק 'לא פלילי' כביכול.

"וזה לא הכל. תראה באיזה מהירות ובאיזה רעש הם פועלים כשמדובר בנתניהו, או עכשיו בבלומנטל. התיק של בלומנטל נפתח לפני שלושה חודשים, והיא כבר מועמדת לדין. פרשת העמותות החלה לפני קרוב ל-4 שנים. מרחו את התיק הזה כדי שעכשיו אפשר יהיה לסגור אותו. מה זה? איפה אנחנו חיים?"

באמת איפה אנחנו חיים?

"אני לא יודע. קשה לי עוד יותר שהאחראים לכל הבלגאן הזה, לכל הסתירות, עומדים להתמנות לבית-המשפט העליון. זה לא בסדר... תראה, לפעמים אני מרגיש שאני כבר לא יכול. אני נלחם ונלחם וכאילו אני זה שלא בסדר. פתאום אני שואל את עצמי 'מה יש לך, מיקי? מה נהיית איש ריב ומדון? בכל בוקר אתה מחפש מישהו חדש לריב אתו?'"

איפה החברים שלך? מאיר שיטרית היה עד עכשיו שר משפטים. לפניו היה הנגבי שכעת מונה לביטחון הפנים. איפה הם?

"לא יודע, אבל אולי זאת הדרך היום להיות שרים בישראל. צועקים פחות, נאבקים פחות, מתפשרים, נהיים נחמדים לכל מיני אנשים. יכול להיות שזו המציאות. כל אחד עם המחויבויות שלו ועם האמת הפנימית שלו".

אתה מכיר את המשפט העממי "הליכוד יודע לנצח בחירות אבל לא יודע לשלוט"?

"זה לא עניין מפלגתי. אני חושב שהפרשה של עומרי שרון לא פחות חמורה מפרשת העמותות. זו שערורייה באותו סדר גודל. המשטרה סוחבת אותה ותמשיך לסחוב אותה ובסוף יסגרו את התיק, כמו שעשו ליצחק הרצוג. זו יכולה להיות סיבה טובה להקים ממשלת אחדות לאומית: א' יסגור את התיק של ב' ואח"כ ב' יסגור את התיק של א', והפרקליטות תהיה מרוצה מאוד. אף אחד לא יצעק".

בית-המשפט המציא בעצמו חוקה

גלשנו מנושא בית-המשפט העליון. מעבר לכל הדברים שאתה עצמך ציינת, שמענו בשבוע שעבר על ה'דיל' שנרקח בין שופטי העליון למנות את ארבל ורובינשטיין. אולי באמת בית-המשפט העליון איננו נישא ומורם כפי שאתה ורבים אחרים מצפים ומאמינים?

"אני מציע לכל אזרח בישראל לדעת שחלק נכבד מאוד מזכויות היסוד שיש היום לכל אדם בישראל קיימות בזכות בית-המשפט העליון לדורותיו. אני מכבד את בית-המשפט העליון. אבל בצד הכבוד והצורך לשמור על מעמדו – אני, כפרלמנטר לא מוכן לחיות בתחושה של התבטלות והתכופפות.

כשאני קורא על אקטיביזם שיפוטי שעניינו לנגוס בסמכויות הכנסת, אני אומר 'די. יש קווים אדומים', ומשיב מלחמה שערה. אל מול האקטיביזם השיפוטי, הכרזתי אני על מגננה פרלמנטרית".
אהרון ברק טוען שהוא נכנס לוואקום שמשאירה הכנסת, כשאיננה מחוקקת חוקים להגנת זכויות היסוד.

"בכל שיטת משטר, ובמיוחד זו הישראלית, קיים מצב שבו הרשות השופטת הופכת להיות מעין זרוע ממשיכה של הרשות המחוקקת. למשל, באמצעות סמכות בית-המשפט להעניק פרשנות לחוקי הכנסת. זהו מעשה מעין חקיקתי. במילים אחרות, אין הפרדת רשויות קלאסית טוטאלית. יש סמכויות מסוימות שעוברות או מועברות באופן טבעי מרשות לרשות".

ו'העברה טבעית' כזו, כהגדרתך, היא לגיטימית?

"בהחלט. פרשנות של החוק זה בסדר גמור. אבל כיום בית-המשפט העליון קובע חוקה לישראל בהחלטות שהוא עצמו מקבל, ואפילו מבטל חוקים של הכנסת מכוח החוקה הזו שהוא מחליט עליה. הוא גם קובע חוקה וגם מבטל את חוקי הכנסת. כלומר, הציבור יכול להצביע, והכנסת הנבחרת תחוקק חוק בשם העם, אבל בית-המשפט, כשיבוא ליישם את החוק יגיד 'החוק הזה לא נחשב בעיניי, ולכן אני פוסל אותו'. ולמה בית-המשפט פוסל אותו? כי פעם הכנסת החליטה החלטה (הכוונה לחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק – א"כ) ובית-המשפט, העליון קבע שההחלטה ההיא היא חוקה.

אבל על סמך מה בית-המשפט קובע שזו חוקה – הרי אנו, חברי הכנסת, לא הגדרנו את חוקי היסוד כחוקה וגם לא התכוונו שיהיו חוקה. מה אומר בית-המשפט? 'לא משנה מה אתם בכנסת חושבים'.
ומה אומר הציבור? הרי גם הציבור לא רוצה שחוקי היסוד יהיו החוקה? אבל בית-המשפט לא מוותר, העם פשוט לא מעניין אותו".

"אקדם את נושא החוקה"

אז אולי הפתרון הוא הנכון הוא אכן זה שמציע חבר הכנסת אליעזר (צ'יטה) כהן, להקים בית-משפט נפרד לחוקה, שישקף את מגוון הדעות בציבור?

"אז בוא אני אספר לך על החלטה שקיבלתי, ותהיה הראשון לשמוע על כך. כיושב ראש ועדת החוקה בכנסת אני מתכוון לקדם חקיקת חוקה. זו לא עוד הבטחה של פוליטיקאי, אני מבטיח וגם אקיים. הוועדה בראשותי תקיים דיון אחת לשבועיים, באופן קבוע, על קידום חוקה לישראל. אינני יודע בדיוק כיצד נעשה זאת, אולי נביא אותה לאישור העם. נראה".

אני לא צריך לספר לך עד כמה חוקה היא עניין רגיש, במיוחד מצד המפלגות הדתיות והחרדיות. או שמא אתה עומד לנצל את היעדרן מן הקואליציה?

"אין שום רגישות עם הדתיים. ההפך הוא נכון. מה שקורה היום הוא שבית-המשפט העליון קובע את החוקה. אז אני שואל את הדתיים והחרדים: מה עדיף לכם, להיות שותפים ולהשפיע על החוקה, או שאת החוקה יכתוב לבד בית-המשפט העליון? אלה האלטרנטיבות, כי אין מצב שבו לא תהיה חוקה. כבר היום מסיימים מדי שנה את הפקולטות למשפטים אלפי סטודנטים. תשאל אותם האם בישראל יש או אין חוקה – כולם בטוחים שיש חוקה".

אבל עדיין לא השבת לי על ההצעה של צ'יטה שיהיה בית-משפט מיוחד לחוקה?

"אין בית-משפט לחוקה בלי חוקה, איך בכלל ייתכן דבר כזה?"

אתה מדבר על בית-המשפט העליון הנוכחי, אבל הוא מציע גוף חדש, אחר, נפרד, מעבר לבית-המשפט העליון.

"אני לא שולל על הסף הרעיון כזה ואלך לקראתו. במסגרת החוקה נשקול קביעה של מוסד, שיהיו בו גם משפטנים ובכלל זה שופטים מהעליון בהרכב כזה או אחר. זה יהיה חלק מן ההצעה שנציע. אנחנו לא נגד בג"ץ ומערכת בתי-המשפט. אבל הגוף הזה, שתוענק לו הסמכות להודיע על ביטול חוק כי הוא סותר את החוקה, יצטרך לתת משקל גדול יותר לצד של נבחרי הציבור. וצריך להדגיש: לא הכנסת תקבע אלו חוקים תואמים את החוקה ואלו סותרים אותה, אלא הגוף הנוסף. אולי יקראו לו בית-משפט לחוקה ואולי שם אחר. לא זה מה שמשנה. הגוף שבסמכותו תהיה היכולת לפסול חוקי כנסת צריך לייצג את הצד המשפטי, אבל גם את העם".

וכיום בית-המשפט לא מייצג את העם?

"בכלל לא. זה קורה במדינות רבות בעולם, אבל לא בישראל".

"יש מצב של איפה ואיפה"

לקראת סיום, יש לי מעין שאלה מסכמת. דיברנו על שורה ארוכה של בעיות במערכת המשפטית והמשטרתית. ואני שואל, איפה טמון שורש הבעיה במערכות האלה? האם זה עניין פוליטי, כפי שרמזת קודם – הדרג הפוליטי מוביל לקידום תיקים מסוימים ולסגירת אחרים?

"אני מודה ומתוודה שאין לי על כך תשובה. אני התלוננתי נגד עמותות ברק במהלך מערכת הבחירות של 99, שבסופן ברק ניצח. מאז עברו כמעט 4 שנים. עד היום לא נגמר הטיפול בפרשה. על נעמי בלומנטל ופעילי הליכוד דיברנו קודם. התיק נגד ביבי נתניהו בפרשת המתנות נפתח חודשים ארוכים אחרי התלונה שלי בפרשת העמותות. כולנו זוכרים את החקירה נגד נתניהו. באיזה מרץ הלכה תנ"צ מירי גולן באופן אישי עם המצלמות למחסן המתנות ההוא, ואיזה הדלפות מתוך חדרי החקירות: שרה בכתה, נתניהו עבר לחדר השני... גם אני שואל את עצמי מדוע זה מתנהל כך.

"לא עולה על דעתי שהטיפול בתיקים מתנהל לפי מפתח פוליטי. זה לא שהחוקרים אומרים: 'עכשיו נחקר איש ליכוד – נפעיל נגדו את נוהל א. מחר בא איש העבודה – נפעיל נגדו את נוהל ב'. זה לא עובד ככה, אין ספק בכך. הרי יש במשטרה המון ליכודניקים. אבל העובדות הן שיש כאן מצב של איפה ואיפה".

לפי מפתח מפלגתי?

"בהחלט. תראה את כל החקירות נגד אריה דרעי ופנחסי בזמנו. לא שזה לא היה מוצדק, אבל פרשת פנחסי למשל היא כאין וכאפס לעומת פרשת העמותות. ואיך הם חקרו את הפרשה? בכוח, במרץ, בתקיפות. בסופו של דבר העמידו לדין את האשם על דברים שוליים מאוד. בפרשת העמותות נלחמתי חצי שנה רק כדי שיסכימו לפתוח בחקירה. זה לא ייאמן".

אבל לפי דבריך יש את אותה סחבת בפרשת עומרי שרון.

"נכון. ולכן זה לא רק עניין מפלגתי. יכול להיות שזאת התקשורת שקובעת את סדר היום שלנו ושל המשטרה. מה שהתקשורת מעוניינת לנפח ולדחוף, כנראה שגם החבר'ה במשטרה יותר מעוניינים לקדם. אני ערכתי מספר מסיבות עיתונאים לגבי החשדות נגד יצחק הרצוג בפרשת העמותות.
העיתונאים לא רצו לכתוב. במקרה הטוב קיבלתי ידיעה קטנה בעמוד 7. על פרשת נתניהו-עמדי היית צופה וקורא כל יום שישי. אולי בגלל התקשורת המשטרה והפרקליטות מריצות קדימה חקירות מסוימות ואחרות לא. אולי".
http://www.a7.org/newspaper.php?id=1325

http://www.jewsite.org/forum/viewtopic.php?p=594

לפעמים הסקופ הכי טוב הוא פשוט להביא כתבה מההיסטוריה, שכשקראנו אותה אז עוד לא קלטנו.

הכתבה פורסמה במעריב 11.11.1999 על השב"כ שהחליט לסגור בחדרי חדרים את פרשת אבישי רביב מחשש שיגרם נזק לאירגון.

היום כשקוראים את הכתבה ויודעים שרביב זוכה, מבינים גם שלא היה שום סיכוי אחר אלא לזה שהוא יזוכה.

פעמים מעריב הורידו את הכתבה מהארכיון שלהם, ופעמים הם נעתרו לבקשתי להחזירה לארכיון. על כך תודתי נתונה להם. כרגע הכתבה נמצאת בו, ומומלץ לשמור אותה לפני שהיא תוסר שוב.

הלינק:

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/712.html

הכתבה:

כך, בחדרי חדרים, ניסו לסגור את התיק

נציגי השב"כ טענו: העמדה לדין של אבישי רביב - תגרום נזק גדול מאוד. ראשי הפרקליטות הציעו: צריך לסגור את התיק - בנימוק של חוסר עניין לציבור. היועץ המשפטי בן-יאיר התנגד: אינני רוצה להיות מעורב בסגירת התיק

סיכום דיון בנושא: טקס השבעה - אירגון אי"ל

מועד הדיון: 2.5.96

מקום הדיון: לשכת היועץ המשפטי לממשלה

י.מ: ראינו כולנו את הקלטת. מי שנכח במקום צריך היה להבין, שאין מדובר בטקס אותנטי. גם ועדת שמגר אמרה בדו"ח דברים מפורשים על-כך.

חביליו: לא ראיתי שהושמטו בכוונה הקטעים הלא-אותנטיים. אני רואה קושי בהגשת כתב אישום כנגד הכתב.

י.מ.: אולי הליך משמעתי נגד הכתב?

כאלו: מדובר בהפעלת סוכן פרובלמטי. תועלת אל מול נזק: 9-8 שנים האיש הופעל. ברוב הזמן - המאזן חיובי, פרט לשנה האחרונה. נתן אלפי ידיעות + פרשיות. בשנה האחרונה - התרת רסן מצידו, ותפסנו את העניין בשלבים ראשוניים. עבר חקירת מקור, והתוודה. המשכנו להפעיל אותו. סיפור הקלטת, מבחינתנו, קשה ביותר. בדיון אצלנו הוחלט, שהאיש לא נשלט ואי אפשר להמשיך להפעיל אותו בצורה כזו.

אבל קבענו כללים חדשים של הפעלה, ניתוק, בדיקה פסיכולוגית. הובהר לו, שככה לא נמשיך, ושלא תינתן לו חסינות על עבירות שיבצע. בחוכמה שלאחר מעשה, אילו ניתקנו הקשר, אולי היה נותן לנו את הרוצח.

העמדה לדין - זה משפט נגד השירות. נצטרך לפרוס את כל הכללים אצלנו. זהיגרום נזק הפעלתי גדול מאוד. נזק אופרטיבי. צריך לזכור, שאנו במצב קשה, מול היריבים שלנו. במשפט יעלה הכל והדברים יצאו החוצה.

אינני זוכר משפט נגד מקור של השירות בדלתיים סגורות. יכול להיגרם נזק גדול מאוד. חשיפת שיטות הפעלה, ועוד.

בן-אור: עו"ד שיצג את א' רביב יהיה מגוייס אידאולוגית, וייתכן שישתף פעולה עם גורמים קיצוניים וייחשפו סודות.

ששון: יעשו הכל כדי לחשוף.

בן-עמי: כוונה פלילית: האם התכוון לעבור עבירה?

חשדו ברביב בשיתוף פעולה והיה צריך להוכיח את עצמו. הוא היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית בייניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על-יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס. הוא היה צריך להגן על עצמו מפני היעד. כל סניגור יזמן את רביב לדוכן העדים.

ברק: רביב פעל ביעד אלים. העובדה שנחשד בשת"פ - כי כל הזמן נאלץ להוכיח פעילות.

"חוסר עניין לציבור"

לדור: צריך לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. הגשת כתב אישום יכולה לפגוע קשות בשב"כ. צריך לקבל בעניין זה את חוות דעת השב"כ. אנו סוגרים הרבה תיקים מסוג זה, מחוסר עניין לציבור. הפגיעה היא ברורה. המשפט הזה ייראה עקום. סגירת הדלתות - לא יעיל.

בן-אור: אני מוטרדת גם מההיבט הפלילי. אינני בטוחה, שזה לא יסתיים בזיכוי. ואז נימצא בצורה משונה. האיש הזה עובד בסיטואציה בעייתית.

הפעילות באי"ל לא הייתה מותרת. לא אישרו לו להביא טלוויזיה. סוכן משטרתי שהועסק ברכישת סמים, אסור לו לעשן וכו'. כשנמצא בשטח, קשה. ולפעמים מורה היתר לעצמו לעבור עבירה פלילית. אולי הגנת הצורך; אולי צידוק; צריך לקנות את ליבם של הסובבים אותו. אינני רוצה לבוא להכרעה פלילית.

י.מ.: אני רואה את הדברים בחומרה. אינני מקל ראש בנזק לאירגון. גם חשיפת השם והכינוי גרמה נזק חמור. ואולם, הנזק הנוסף, הוא קטן באופן יחסי, ואפשר לדאוג לצמצומו. אפשר לנהל הליך בדלתיים סגורות.

הפרשה עצמה חמורה ביותר ויש עניין ציבורי ממשי בנקיטת הליכים פליליים. הפרשה הזו זיעזעה את כל צופי הטלוויזיה וגרמה נזק עצום, סערה גדולה. אינני רואה איך אפשר להימנע מנקיטת הליכים.

בן-עמי: פן נוסף: גיוס סוכנים והפעלת הסוכנים הקיימים. מקורות דורשים שהשירות יבטיח חשאיות המקורות. יהיה קושי בהפעלת סוכנים וגיוס סוכנים...

ששון: נניח שיש ראיות לכאורה. הכתבה עשתה עלי רושם. מדברי חזי אנו למדים על הנזק שיגרם לשירות. אני צריכה להגיד שהנזק יגרם. צריך לשקול רווח אל מול הפסד. צריך לשקול באופן קר.

ארבל: מנקודת מבט של היועץ המשפטי ופרקליט המדינה: אי אפשר לבחון את הראיות כשאנו יודעים שמה שיש שם לא משקף את התמונה האמיתית.

האיש היה סוכן. איננו יודעים מה התמונה הנכונה שהייתה אז. לא נוכל לדעת את מצב הדברים לאשורם, עד שיעלה על דוכן העדים ואולי יאמר שפעל על פי הנחיות השב"כ. אי אפשר לאמר אם יש ראיות או אין ראיות.

התיק מבויים. הקווים לא היו ברורים לאבישי רביב. מה היה קורה, לו האיש היה מונע את הרצח? עם כל הקושי - אינני בטוחה שנוכל להשיג את המטרה. לא בלב קל אני מציעה לסגור.

י.מ.: סעיף 4 )האות א'( - אינני רואה בעייה עם הראיות. אינני רואה בעייה בתחום הכוונה הפלילית. אי אפשר לסגור את התיק, בלי מתן פומבי.

לדור: ניסחנו בשעתו, טיוטת החלטת סגירה.

מוטב "חוסר ראיות"

ארבל: יותר קל לנמק סגירה בחוסר ראיות. בעייה בראיות: יכול להיות שרצה לשכנע כשהוא חלק מהם. אני רואה כאן בעייה. ואם יש בעיה עם הראיות - יותר קל לנמק. אינני צריכה לחכות ולבוא לבית המשפט שיאמר את כל זה. הרצון שלי הוא להגיש כתב אישום. אבל הסיכון הוא כה גדול. נוכל לאמר זאת בבית המשפט העליון. אפשר לנמק זאת.

ברק: עובדתית, ברצף ההפעלה של רביב, היו הרבה אירועים. הוא כמובן יוכל להעיד על נושאים שבהם הפעלנו אותו. כל מסכת ההפעלה תוצף, ומבחינה משפטית יהיה קושי. גם אחרי השידור המשיכו להפעיל אותו.

ששון: העדר ראיות וחוסר עניין לציבור, אלו הם נימוקים מצטברים.

י.מ.: אינני רוצה להיות מעורב בסגירת התיק. לא אכנס לנימוקים. בכל מקרה, צריך לשלוח מכתב לרשות השידור, ובו פליאה על הכתבה. צריך לכתוב משהו נגד איתן אורן. לא אוכל להיות מעורב בזה. כשלעצמי, הייתי מגיש כתב אישום, אבל, כאמור, אינני רוצה להיות מעורב בזה.

אבקש שהטיפול יועבר לפרקליטות, שתינתן החלטה על-ידי פרקליטת המדינה, ושתינתן על-כך הודעה למתלוננים.

רשם: נועם סולברג, עו"ד

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
8907 הודעות 00:07 10.04.03

7. נורמת השקר והטיוח : עמי איילון ומעריב........
בתגובה להודעה מספר 2

הדיווח השגוי של עמי איילון
http://www.miki.org.il/article.asp?newsid=537
הכתבה במעריב
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/26072002/ART325692.html


4. המסמך הסודי..................................
בתגובה להודעה מספר 0

דליה רבין דבקה בעמדתה: ''הכל תרגיל''...........
https://rotter.net/forum/gil/5359.shtml#20

הילד
חבר מתאריך 27.6.02
162 הודעות 00:12 10.04.03

8. לסיכום - מספר הערות שחשוב לשים לב אליהן בכתבה
בתגובה להודעה מספר 0

לסיכום - מספר הערות שחשוב לשים לב אליהן בקריאת הכתבה:
הקלטת שעליה מדובר היא הכתבה שפורסמה בטלויזיה על אירגון אי"ל, שאותה פברקו מכין הכתבה - העיתונאי איתן אורן וכמובן אבישי רביב.

שימו לב למשפטים העיקריים בכתבה:

"נציגי השב"כ טענו: העמדה לדין של אבישי רביב - תגרום נזק גדול מאוד. ראשי הפרקליטות הציעו: צריך לסגור את התיק - בנימוק של חוסר עניין לציבור".

"י.מ.: אפשר לנהל הליך בדלתיים סגורות"

"בדיון אצל דורית בייניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על-יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס." - שופטת בית המשפט נתנה אישור להפליל ולהלביש תיק על אדם חף מפשע !!!

"לדור: צריך לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. הגשת כתב אישום יכולה לפגוע קשות בשב"כ. צריך לקבל בעניין זה את חוות דעת השב"כ. אנו סוגרים הרבה תיקים מסוג זה, מחוסר עניין לציבור." - השופט מצהיר שהרבה תלונות של ימנים שלא נוחים לשמאלנים נסגרים מ"חוסר עניין לציבור" !!!

"אילו ניתקנו הקשר, אולי היה נותן לנו את הרוצח", "מה היה קורה, לו האיש היה מונע את הרצח?" - כלומר, אבישי רביב ידע שיגאל עמיר הולך לרצוח את רבין, אך לא דיווח, היות ורצה לשחק תפקיד של איש ימין קיצוני.

"צריך לזכור, שאנו במצב קשה, מול היריבים שלנו" - כלומר, אנחנו - השב"כ שמאלנים, ואנחנו נמצאים במצב קשה מול היריבים שלנו - הימנים, שהצליחו להעלות את ביבי לשלטון.

9. גם הקלטת של קמפלר מהשב''כ/מבקר המדינה מפוברקת!
בתגובה להודעה מספר 8

בלעדי לערוץ 7 : קלטת הרצח של רבין.
https://rotter.net/forum/gil/5095.shtml

"אתם טוענים לבטחון המדינה כשבעייתכם היא
פירסום מביך"...:-
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/705.html

הפרקליטות-דורית בייניש:"לא אמרה את שיוחס לה."
הימין: "שתשעה את עצמה."!!
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/713.html

"טוענים שפרשת "המסמך של רביב" חמורה יותר מפרשת
"עסק הביש" ו"קו "300, תובעים שכל הנוגעים בדבר ישעו
את עצמם...:-
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/715.html

@ גם הקלטת של קמפלר מהשב''כ/מבקר המדינה מפוברקת!
בלעדי לערוץ 7 : קלטת הרצח של רבין.
https://rotter.net/forum/gil/5095.shtml

להלן: "הכתבה במעריב שבנדון !!"
כך, בחדרי חדרים, ניסו לסגור את התיק
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART24/712.html

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

את התמונה הזאת הדפיס וחשף בהפגנה לא אחר מאשר אבישי רביב, והישיבה הזאת,
נועדה להחליט אם ממשיכים עם פרוייקט "שמפניה" או לא !!

מצ"ב המסמך הסודי- בהודעות המשך להודעה זו, שהיועצהמ"ש לממשלה עו"ד אלייקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עשו הכל שלא לחשוף את המסמך הסודי- מצ"ב הכתבה במעריב בקובץ הנילווה להודעה זו, אבל ח"כ מיכאל איתן עתר לבג"ץ, ובג"ץ נענה לבקשתו לחשוף את המסמך הסודי ואף נזף ביועצהמ"ש לממשלה ובפרקליטת המדינה, על ניצול שוא של בטחון המדינה כסיבה לבקשתם שלא לחשוף את המסמך הסודי, כתוצאה מזאת ח"כ מיכאל איתן הגיש תיקון לחוק מסמכים חסויים ואף העבירו בהצלחה.
מצ"ב הקישור לכתבה במעריב המדברת בעד עצמה !!!
http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/07122001/ART219865.html

בישיבה זו השתתפו נציגי הפרקליטת והשב"כ...:-
עו"ד/הגב´ בן אור, עו"ד/הגב´ עדנה ארבל פרקליטת המדינה לשעבר ושופטת עליון נכון להיום- הגב´ דורית בייניש ונציגי השב"כ...!!!

שים לב:
השמות בעיגולים השחורים, נציגי פרקליטות המדינה !!
השם בעל עיגול שחור כפול, הוא עוזרו של היועצהמ"ש לממשלה, עו"ד נועם סולברג אשר גם רשם את הפרוטוקול...!!

לידיעתך :
פרקליטת המדינה לשעבר מכהנת היום כשופטת עליון- עו"ד דורית בייניש !!
עוזרתה דאז בפרקליטת מכהנת כיום כפרקליטת המדינה-עו´ד עדנה ארבל !!
עוזרו של היועצהמ"ש לממשלה ורשם הפרוטוקול, מכהן כיום כשופט בבית המשפט השלום בירושלים- עו"ד השופט נועם סולברג...!!

דבר נוסף, מצחיק ומקומם:
כשנחשף המסמך הסודי, ודורית בייניש נשאלה שאלות על ידי בג"ץ והתקשורת, תשובתה היתה, שעו"ד נועם סולברג לא יודע לרשום פרוטוקול, והיום הוא
מכהן כשופט...רפובליקת בננות !!!

חרטה על הגשת כתב האישום נגד מרגלית הר שפי !!
http://www.a7.org/news.php3?id=34308

הפרקליטה היוצאת של מחוז תל-אביב, מַביעה חרטה על הגשת כתב האישום נגד מרגלית הר-שפי, בפרשת רצח יצחק רבין.

בראיון למוסף ידיעות אחרונות, מגלה רוזנטל כי בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה היא גרסה ש"אי אפשר להפיל על כתפיה של בחורה בת 19", כלשונה, "את כל נושא הידיעה וההפנמה של הדיבורים הקשים שקדמו לרצח".

לדברי רוזנטל, אף אחד לא העלה בדעתו שעלול להתבצע מעשה כה קיצוני, וכך גם הר שפי. "התיק הזה מאוד בעייתי", מסכמת פרקליטת המחוז. לדעתה, לא היתה גם הצדקה להגשת כתב האישום נגד אבישי רביב, והיה אפשר להסתפק בהעמדתו לדין משמעתי. בעניין זה היא מגלה כי השב"כ לא גילה לה שרביב עובד בשרותו, וכי כאשר נודע לה הדבר –אחרי הרצח – חוללה מהומה גדולה. מדברי מרים רוזנטל עולה שמבין אנשי הפרקליטות רק דורית בייניש ידעה כל העת כי אבישי רביב עובד בשרות השב"כ.

שוב מסתבר שהגב´ דורית בייניש, הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, היתה היחידה מטעם הפרקליטות שליוותה את החלטות ה"מחלקה היהודית" בשב"כ. מסתבר גם שלא נועצה באיש מעמיתיה בפרקליטות בענינים רגישים אלה. אולי אף לא ביועץ המשפטי לממשלה!
הקמת ארגון הטירור "אייל" על ידי איש השב"כ אבישי רביב, היתה בידיעתה ובאישורה.
הארגון ההוא הוקם כדי "להתמודד" על אנשי ימין קיצוני עם תנועת "כך", לאחר כשלון השב"כ ולהחדיר את רביב לארגון ולהפעיל סוכן "מבפנים". בהבדל מתנועת כך שמנהיגה המנוח הרב כהנא הוציא איסור הלכתי על פגיעה ביהודים (וזה נשמר עד היום: אנשי כך גידפו את המשת"ף דניאל ברנבוים במסעדה ירושלמית בקללות וגינויים נמרצים, אך לא נגעו בשערה משערות ראשו) והשב"כ, ככל הנראה במודע, הקים את "אייל" בלי המחסום העקרוני הזה. זה לא מקרה שמשם יצא רוצחו של ראש ממשלה.
יש לבצע חקירה פרלמנטרית גלוייה בטרם יאופשר לגב´ בייניש להפוך לראש הרשות השופטת!

קח את הדברים שעו´´ד מרים רוזנטל אמרה..:-

בערבון מוגבל, ולמה....???
אם נקרא ונבין את מה שהיא אמרה, אזי נקבל לפחות 6 נקודות,
שיש בהן הערות שהדעת לא מקבלת כלל...:-

1. "מרים רוזנטל מביעה חרטה על הגשת כתב האישום..."!!

הערה: חרטה זה לא מספיק חובה לבטל את ההרשעה בגינה היא ישבה בכלא!!

2. "מרים רוזנטל מגלה כי עמדתה היתה בניגוד לעמדת היועצהמ"ש לממשלה,
ופרקליטת המדינה..."!!

הערה: למה עמדתה לא נשמעה ולא נאמרה ??
במיוחד שהיא כפרקליטת מחוז מרכז, הגישה וחתמה על כתב האישום של:
יגאל עמיר "רוצח" רבין, היא ידעה שכמו מרגלית הר שפי יש עוד,
כ-18 עצורים ושנחקרו באותה אשמה, כמו בנו של ד"ר סקורניק מבית חולים איכילוב מנהל חדר הניתוח, שנעצר ערב הרצח למעלה משבועיים...!!!

3. "אף אחד לא העלה בדעתו שעלול להתבצע מעשה כה קיצוני, וכך גם הר שפי,
התיק הזה מאוד בעייתי..." !!

הערה: מה זה אף אחד לא ידע ולא העלה בדעתו, ראש השב"כ ידע, הפרקליטות ידעה, ראש הממשלה רבין ידע, שמעון פרס ידע, המשטרה ידעה, וכשהיא אומרת תיק בעייתי למה היא מתכוונת...??

4. "לא היתה גם הצדקה להגשת כתב אישום נגד אבישי רביב, והיה אפשר
להסתפק בהעמדתו לדין משמעתי..."!!!

הערה: צדק ידידי יוסי1 מתגובתו לדיון זה.." האם מכינים את דעת הקהל לביטול האישומים כנגד אבישי רביב, הוא שמפניה, הוא השב"כ?"
{סוף ציטוט} למה ולמי היא מתכוונת, כשהיא אומרת שהיה אפשר להסתפק בהעמדתו לדין משמעתי....בשב"כ ??? זאת אומרת היא ידעה שהוא סוכן שב"כ!!!

5. "וכי כאשר נודע לה הדבר –אחרי הרצח – חוללה מהומה גדולה. מדברי מרים רוזנטל עולה שמבין אנשי הפרקליטות רק דורית בייניש ידעה כל העת כי אבישי רביב עובד בשרות השב"כ..." !!

הערה: עו"ד מרים רוזנטל משקרת במצח נחושה וסיבותיה ידועות !!

מרים רוזנטל משקרת למה ??

כל עם ישראל ידע ששמפניה הוא סוכן שב"כ וקוראים לו "אבישי רביב", אבישי רביב נחשף על ידי ח"כ בני אלון דודה של מרגלית הר-שפי, בני אלון הוא יו"ר תנועת מולדת נכון להיום, אבישי רביב נחשף מספר חודשים לפני רצח רבין...!!

להזכירכם את המסמך הסודי שח"כ מיכאל איתן חשף: שמסמך זה הוא למעשה פרוטוקול ישיבה, שנערכה בחסות פרקליטת המדינה דאז "עו"ד דורית בייניש"
ורשם הפרוטוקול היה עוזרו של היועצהמ"ש לממשלה עו"ד "נועם סולברג", בעקבות אותה הפגנה, שאבישי רביב הפיץ בה את תמונת רבין במדי SS, שהתקשורת מיהרה להאשים את מחנה הימין בכלל ואת "ביבי" בפרט,
בהפצת התמונה זו.... !!!

מי שקורא את הפרוטוקול "המסמך הסודי" מבין שעו"ד דורית בייניש/פרקליטת המדינה דאז, נותנת הנחיות לשב"כ בדיון המשותף לאור חשדות מחנה הימין "בשמפניה-אבישי רביב" כמשת"פ של השב"כ, ולכן צריך להטיל עליו משימה שבה הוא יפליל מי שהוא אחר- "שמאלני" בבר אילן, בכדי שיחזור האמון בו במחנה הימין, ולמה??

מכיוון שהוא צריך להמשיך במשימה העיקרית "השחרת מחנה הימין בכלל והמתנחלים בפרט", וזאת למרות כל התיקים שנפתחו נגדו במשטרה בכלל,
וכרזת ה-SS בפרט...!!!

כשח"כ מיכאל איתן חשף את המסמך הסודי בפני היועצהמ"ש לממשלה,
עו"ד דורית בייניש טענה: "שעו"ד נועם סולברג לא יודע לרשום פרוטוקולים..."!!
{סוף ציטוט}

לידיעתכם: "מי שעצר ועדיין עוצר את קידומה של עו"ד מרים רוזנטל,
בקידומה המשפטי זאת עו"ד דורית בייניש..." ולמה ???

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

גיליון מס' 9 ניסים דור: אתה את הנשק, אני מבין, שבהודעה הקודמת מסרת שדרכת אותו בבית
יגאל עמיר: כן
ניסים דור: זאת אומרת שאתה החלטת כבר בבית
יגאל עמיר: ברגע שהחלטתי דרכתי ויצאתי
ניסים דור: יפה, אתה במהלך השבת הזו אתה דיברת עם חגי על העניין הזה של ללכת לעצרת.
טוב אני אשאל אותך יותר טוב, יותר מדויק, כי אתה ניראה לי

גיליון מס' 10 ההמשך
ניסים דור: אתה בקטעים האלה מתחכם. האם זה נכון שבשבת בדרך לבית הכנסת, אתה זוכר את הקטע הזה האחרון? בדרך לבית הכנסת אתה שוחחת עם חגי על העניין הזה שאתה תלך לעצרת על מנת להרוג את רבין עם האקדח שלך, עד כאן בסדר?
יגאל עמיר: כן?
ניסים דור: צודק. ובקטע הזה חגי הציע לך שכדאי לעשות את זה עם רובה ולא עם אקדח.
יגאל עמיר: אחי ניסה למנוע ממני

גיליון מס' 15 ניסים דור: האם שוחחת עם אחרים על הרעיון לפגוע ברבין?
יגאל עמיר: כן
ניסים דור: אז אני מבין שזה מהחוג הקרוב אליך
יגאל עמיר: בודאי

גיליון מס' 16 ניסים דור: תגיד לי האם זה נכון שלפי ההלכה לדעתך הייתה גושפנקא לרצוח אותו?
יגאל עמיר: הייתה חובה
ניסים דור: מהיכן קיבלת בעצם את הגושפנקא ההלכתית א.. מאנשי דת, מידע עצמי מ.. התעניינת בכלל לפני כן לפני שקבעת בעצם את העניין הזה?

גיליון מס' 17 יגאל עמיר: מידע עצמי
ניסים דור: מידע עצמי?!
יגאל עמיר: ואנשי דת

גיליון מס' 30 ניסים דור: בוא, בוא הקטע ששאלתי אותך קודם, הקטע עם מכונית תופת
יגאל עמיר: כן
ניסים דור: היה רעיון כזה, נכון?
יגאל עמיר: לא היה מצליח.

גיליון מס' 31 ניסים דור: איך חשבתם, איך חשבתם לעשות את זה?
יגאל עמיר: חשבתי שהם יהיו איתי אז אח"כ הבנתי שהם לא, אז החלטתי לבד
ניסים דור: עכשיו תגיד לי חגי היה אתך? ז"א היחיד שבעצם יכול להפעיל כזה דבר זה חגי, ז"א המכונית תופת או משהו כזה. את הרעיון של מכונית תופת
יגאל עמיר כן
ניסים דור: דרור לא היה שותף לתוכנית לרצח את רבין?

גיליון מס' 57 יגאל עמיר: לא, הוא היה פעם אחת בהתחלה
ניסים דור: עכשיו תגיד לי הוא הביא את העוזי שלו באמת כדי לנסות את המשתיק קול
יגאל עמיר: כן
ניסים דור: הוא בירר בשבילך אצל איזשהו רב לגבי דין רודף ודין מוסר, נכון?
יגאל עמיר: כן
יגאל עמיר: לא רק הוא יש לי עוד כמה שמות

גיליון מס' 65 יגאל עמיר: כל הקטע של תכנון והשיטות הייתי יותר עם אחי
ניסים דור: אבל הוא גם היה בעניין

גיליון מס' 66 ניסים דור: אבל הוא ידע על כוונה שלך שאתה רוצה לעשות את זה
יגאל עמיר: כן, בטח, בטח

גיליון מס' 69 יגאל עמיר: מרגלית
יגאל עמיר: בועז א…, שלמי הלוי
יגאל עמיר: נילי

יגאל עמיר מסגיר את כולם בחקירתו; את אחיו חגי, את דרור עדני, את מרגלית הר-שפי ואחרים. מתעוררת השאלה מדוע הוא עשה כך.
בדרך כלל קיימות שתי סיבות שהנאשם בפשע מסגיר את חבריו. או שהוא מתחרט על מעשיו ומספר הכל ומסגיר את כולם בגלל החרטה או שהוא מצפה להקלה בעונש עקב מסירת מידע והסגרת ושותפיו לפשע. ואין זה משנה אם הצפייה מדומה או אמיתית. ברור ששתי הסיבות האלה לא מתאימות לחלוטין למקרה של יגאל עמיר.
תשובה אפשרית נוספת היא שהחשוד משחק תפקיד ועושה את מה שעושה בגלל אילוץ כלשהו כמו איום ישיר על חייו או על בני משפחתו או איום לחשוף מקרה אפל בעברו או שהוא פועל כסוכן מושתל (לא בהכרח בהתנדבות) ומפליל בכוונה את האחרים בגלל שיקולים זרים.

עוד בעדותו מ-23 בינואר 1996 של ניסים דאודי מהמשטרה:

". . . היה מאוד פתוח, זה היה נחקר די חריג מבחינת שיתוף הפעולה שלו."
העובדה שיגאל עמיר מקשר בהתנדבות את עצמו לארגוני ימין ולרבנים רק מחזקת את האפשרות שמסירת הפרטים היא משיקולים זרים ושהכל פשוט הצגה. יגאל עמיר עצמו אמר בתום המשפט בבית המשפט המחוזי שהכל הצגה.
ההצהרות הרבות של יגאל עמיר היו שהוא רצח את רבין בגלל "דין מוסר" שלפי דעתו חל על רבין, אבל לפי התנהגותו בחקירות במשטרה, הוא, יגאל עמיר, היה בעצמו "מוסר" לא קטן.
ומה עם אבישי רביב?

גיליון מס' 60
מתוך קלטת תמליל מס' 2964/95 מיום 9.11.1995 ימ"ר ת"א ניסים דור: ואת מי ניסיתם לגייס? את אבישי
יגאל עמיר: לא
ניסים דור: לא הצעתם לו?
יגאל עמיר: לא, לא, לא, לא, לא

גיליון מס' 61 ניסים דור: … האם זה נכון שהוצע לאבישי להשתתף, …
יגאל עמיר: בכלל לא הוצע לו, …
ניסים דור: למה?
יגאל עמיר: אני יודע עליו שהוא מהשב"כ בכלל.

דווקא את אבישי רביב, סוכן השב"כ, יגאל עמיר מנסה בכל כוחו לא להפליל. יגאל עמיר עושה מאמץ ממש להסיר את האפשרות שאבישי רביב יואשם בפרשה באופן כלשהו וזה כשהוא מודע שאבישי רביב הוא סוכן השב"כ והרבה לפני שבכלל הושמעה הטענה שהופעל ע"י אבישי רביב.

האם מישהו שמכרו אותו, שבגדו בו, ימשיך לתמוך או לעזור לבוגד? לכל אחד ברור שלא, אלא אם הנבגד נסחט, מאוים או עבר אינדוקטרינציה כלשהי. במילים אחרות, בדרך כלשהי מאולץ לעשות כך.
יותר מזה, באותה חקירה ממש, זמן קצר לפני שעמיר הודיע שהוא יודע שרביב סוכן השב"כ, הוא אמר:

"אבישי רביב …, הוא טיפוס של זה, ראית אותו פעם בטלוויזיה, הוא מת … להיכנס להיסטוריה. הוא עכשיו מה זה מעריץ שלי, גנוב"
(גיליון A-23).
מדוע אתה, יגאל עמיר, שמח על כך שמישהו שבגד בך גם מעריץ אותך?
ב 23 לאוגוסט 1996 התפרסמה כתבה "גן (גאולה) שלנו מה נחמד הוא" מאת דוד אבני ומיכל קידר ב"זמן תל-אביב". במאמר יש קטע מעניין:

" שאלתי את יגאל: 'למה אתה לא מספר את האמת, למה אתה לא פותח את הפה?'. יגאל אמר לי: 'אימא, את אגואיסטית, את חושבת רק על עצמך, תחשבי על כל עם ישראל'".
כאן ניתן למצוא אישור שמידע חשוב הוסתר. שהרי עמיר לא הסביר את שתיקתו בטענה שסיפר כבר הכל ואין לו מה להסתיר, אלא בתירוץ שהשתיקה בפרשה היא אינטרס לאומי.
האם זה לא הוכחה נוספת שבתגובתו הוא אינו חופשי?
חוברת ההדרכה לשב"כ הפכה לחוברת הדרכה לרצח
ב 26 ליולי 2000 במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" התפרסמה כתבה "רצח רבין - טיוטה" מאת אריאלה רינגל-הופמן. הכתבת תיארה את החוברת ההדרכה שהוכנה בשב"כ כעשר שנים לפני רצח רבין. החוברת הייתה מיועדת לשב"כ ובה תואר תרחיש אפשרי (מפורט מאוד) בו יהודי ינסה לפגוע בראש הממשלה בישראל. וכך ב-'7 ימים' מתואר התרחיש מתוך החוברת:
"הרוצח אורב לראש הממשלה מתחת לבית העירייה, בדרך למכונית בתום ההפגנה. ... חגורת האבטחה נפרצת, היריות נשמעות בכיכר. את הכל צפו ביחידה לאבטחת אישים ... בחוברת מיוחדת"
העיתונאית אריאלה רינגל-הופמן מתארת את תוכן החוברת כעין נבואה שהתגשמה, כאשר כישלון השב"כ באירוע מקבל הדגש נוסף.
ההתנקשות ברבין ז"ל בוצעה במדויק על פי התרחיש שבחוברת ההדרכה של השב"כ. עמיר לא היה יכול לדעת על החוברת, אלא אם הוא הופעל ע"י אנשי השב"כ שקראו את החוברת או שהוא בעצמו קרא אותה ופעל לפיה. בשני המקרים יוצא שיגאל עמיר היה קשור לשב"כ.
המידע שסיפק לי רו"ח יעקב וורקר מצביע באופו ישיר על כך שיגאל עמיר היה קשור לשב"כ. יו"ר הועד להקמת ועדת חקירה בעיניין רצח רבין יעקב וורקר נפגש עם רוני קמפלר, הצלם שצילם את האירוע ההתנקשות מגג בניין "גן יעיר". רוני קמפלר, רו"ח במקצוע האזרחי ומאבטח בשב"כ במילואים, סיפר לו שהכיר את יגאל עמיר מלפני האירוע. המקום בו הוא הכיר את יגאל עמיר הוא... קורס האבטחה מטעם השב"כ.

----------------

הסכם אוסלו התקבל על ידי רבים בישראל כמעשה הונאה שתוצאותיו אסון למדינת ישראל. השתתפותו של יגאל עמיר ברצח רבין ובעיקר האחריות שהוא לקח על עצמו ברצח זה היו כהנשמה מלאכותית להסכם אוסלו. כל מתנגדי הסכם אוסלו הושתקו למשך זמן לא מבוטל.

שילמנו בדמו של רבין כמו בדמם של נפגעי הטרור. גם היום, במקום לפתוח את פיו ולספר, כפי שביקשה אימו, מעדיף עמיר את האפשרות לשתוק, תוך הסתתרות מאחרי האמירה "צריך לחשוב על כל עם ישראל". עם ישראל שילם וממשיך לשלם בדמים בגלל שיתוף הפעולה של עמיר עם אלא שידעו שהסכם אוסלו הוא אחיזת עיניים ואף על פי כן העלימו מידע זה מהציבור.

שין גאן יוסי שריף

"עמיר שב לכיוון רכב ההסעות האפור ושחרר בהסתר את הנצרה. הוא חזר והתיישב על העציץ והבחין בשני מאבטחים ליד רכבי השרד הנ"ל וכן בהרבה שוטרים סדרנים ונהגים. איש לא התייחס לנוכחותו, שכן כאמור הוא נטמע ברקע והיה נראה כאחד המורשים לשהות במקום. הוא המשיך לצפות לעבר המדרגות והבחין בירידת שרים אחדים.

(4) במהלך ישיבתו על העציץ הבחין בו אזרח - שלא היה חלק ממערך האבטחה – אשר שמו בנימין אברשומי. הוא ניגש לאחד השוטרים הצביע לעברו של עמיר וביקש להרחיקו מהמקום. השוטר ניגש בטעות אל אדם אחר שמגמת פניו הייתה ליציאה מהחניון בלאו הכי. השוטר חזר לאברשומי והלה כיוון אותו שנית אל המתנקש. הפעם ניגש השוטר ישירות לעמיר, לא שאל אותו לפשר מעשיו במקום, אך ביקש ממנו להתרחק מערבה "לרכבו". עמיר קם פסע כמה פסיעות מערבה אך כעבור דקותיים שב והתיישב על העציץ באין מפריע ואיש לא העיר לו דבר..."

מתוך דין וחשבון וועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, עמ' 27 פיסקה (3) (4)ירושלים התשנ"ו 1996
36. דוח שמגר: הרצח !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=politics&om=8760&omm=36&viewmode=

קריאה של הקטע הר"מ תמיד מעלה בי צמרמורת. אני זוכר את הערב שבו נרצח רה"מ רבין ואת ההרגשה הקשה שלי ימים רבים אחר כך. כשאני קורא על אירועי מפתח כאלו, צמתים בהיסטוריה, קשה לי שלא לחשוב, מה היה קורה אילו.

ברביעי בנובמבר 1995, היה לפחות איש אחד שהרגיש, ולא סתם הרגיש לעצמו אלא עשה משהו עם ההרגשה שלו: הוא דרש משוטר לבדוק את יגאל עמיר. הוא עשה את זה, אני חושב, מפני שהוא ידע באמת. זה לא מעשה של יום יום. כאן בא אברשומי והתעקש שמשהו אינו כשורה עם יגאל עמיר. עשרות אנשים עמדו או ישבו ברחבה המגודרת שמאחורי כיכר רבין ואברשומי, שעומד בחוץ קולט רק את הרוצח. שוטרים שעברו ליד עמיר "חשבוהו לשוטר סמוי" (עמ' 27 פיסקה (3) ) אבל אברשומי, כאילו קיבל פתאום מידע אישי, רואה אותו בלבד.

מתוך התכונות שנראות לי כמרכזיות, בולטת התכונה הזו: היכולת לזהות סכנה מבעוד מועד, והנגזרת שלה, היכולת לראות מבעד לאישיות שאנשים מציגים אל תוך המהות שלהם. ביפנית קוראים לזה שין גאן (Shin gan).


שין גאן, ביפנית,: עין (או תובנה) על אנושית.

אני לא חושב שאפשר להתאמן לקראת דבר כזה, ההיפך, אסור להתאמן לקראת דבר כזה. אבל אני חושב שברקע אדם צריך להיות מאוד מאוזן וקשוב, ולהאמין לכל מה שקורה. כל כך הרבה פעמים קורים לנו דברים, הרבה יותר מוחשיים מתחושה לגבי אדם חשוד, ואנחנו לא מאמינים שהם קורים. אני משוכנע שפעמים רבות אדם שמעורב למשל בתאונת דרכים רצינית לא מאמין שזה קורה לו. בעצמי ראיתי את זה קורה פעמיים. במצב כזה של ניתוק וריחוק מהחוויה המיידית של החיים אין מה לדבר על שין גאן.
http://www.ninjutsu.co.il/hebrew%20newspaper%20the%20gourdian/the%20second%20issue/second_issue_shin_gan.htm

הקוד "נתיב": הספר בכלל והסופר ואחד מראשי אירגון נתיב בפרט

Yac
חבר מתאריך 31.3.02
22578 הודעות 19:44 24.02.05

האם ישראל מעניקה מקלט לאנשי מאפיה, תמורת שוחד

ערכתי לאחרונה בתאריך 24.02.05 בשעה 19:53 בברכה, Yac

אני לא מעלה על הדעת, שיש בישראל עובדי ציבור שדורשים שוחד,
או שופטים שמקבלים אחוזים מההרס של קרבנות, בעזרת שופטים אלה.
אני גם לא מעלה על הדעת, שדבר כזה היה עובר בשתיקה.
אבל בעיתונים רבים בחו"ל, נכתבים מאמרים שמתארים את ישראל
כמדינה שהשחיתות אוכלת בה כל חלקה טובה, ומערכת המשפט לא מונעת.

אביא את אחד המאמרים.

http://www.counterpunch.org/weir02172005.html

February 17, 2005

Do Americans Even Care?
Russia, Israel and Media Omissions
By ALISON WEIR

As is often the case with AP's coverage of news having to do with Israel, there's a serious omission in its reporting on the Russia-Israel connection even when it involves oil and the United States.

The day after the State of the Union Address, two Interpol fugitives attended the "National Prayer Breakfast" held in Washington DC. The day before that, these fugitives from the law were the guests of honor at an hour-long meeting of the International Relations Committee on Capitol Hill, invited by ranking Democrat Tom Lantos (Calif.)

You would think it would be hot news when wanted men being hunted by European police suddenly pop up in the US particularly on Capitol Hill and at events attended by the US president.

Yet, there was not a single AP story in the US on any of this. Not a single national network television or radio news program even mentioned these facts. In fact, Google and LexisNexis searches four days after these events took place turned up only three newspaper articles on them anywhere in the entire country.

Who are these fugitives from the law, wanted by Interpol, who are meeting at the highest levels of the US government? And why didn't we learn of them?

Therein lies the story. These two men, it turns out, are just the tips of a colossal iceberg. And this iceberg doesn't just have 90 percent of its mass hidden under water; this iceberg is almost entirely submerged.

They are Mikhail Brudno and Vladimir Dubov, Israeli-Russian partners in the giant Russian oil company Yukos. They, along with a number of their cronies, are wanted by Interpol for allegedly bilking Russian citizens out of billions of dollars. To elude Russian prosecution, these men have taken up residence in Israel.

As the Israeli newspaper Ha'aretz explains: "In recent years Russian authorities began investigating , its managers and major stockholders, many of whom are of Jewish origin. The probes caused several of the managers to flee to Israel, and resulted in Khodorkovski's arrest and a Kremlin attack on Yukos."

The fact is that Israel is an important factor in the ongoing, nation-shaking power struggle now going on in Russia. Yet AP virtually never reports this connection. For example, a few months ago in a typical AP story on this power struggle, "Report: Russia again charges Berezovsky," Moscow AP Bureau Chief Judith Ingram makes no mention anywhere that Berezovsky is an Israeli citizen, or of his many connections to Israel.

Such omissions by AP and large swaths of the American media leave Americans seriously disadvantaged in deciphering what is going on in Russia, and its profound significance for the world.

In order to make sense of this Russian power struggle, and to understand its importance to the rest of us, it is necessary to understand the usually omitted Israeli subtext. When this is understood, the friendship of such pro-Israel Congressional leaders as Rep. Lantos to fugitive Russian oil tycoons begins to make sense.

To explore this background it is often useful to turn to the Israeli press. In July a major Israeli publication, the Jerusalem Post, carried an article headlined: "Boris Berezovsky: Putin's Russia dangerous for Israel." Before describing what this contained, let us first go into a little of the background.

The Oligarchs

Boris Berezovsky is one of seven "oligarchs," as they are known both inside and outside Russia: massively rich, powerful manipulators who through violence, theft and corruption acquired a mammoth percentage (reports range from 70 to 85 percent) of Russia's resources, from its oil to the auto industry to mass media outlets.

At the same time, the group steadily gained control over much of the country's political apparatus. Using extraordinary financial resources and insider dealing, the oligarchs handpicked prime ministers and governmental leaders and barely even bothered to do this behind the scenes.

In 1997 Yukos founder Mikhail Khodorkovsky, one of the group and Russia's sometimes richest man (several of the oligarchs trade the top spot back and forth) told an interviewer before he was arrested and imprisoned by Putin last year:

"If we rank all the fields of man's activity by profitability, politics will be the most lucrative business. When we see a critical situation in the government, we draw lots in order to pick out a person from our milieu for work in power."

Almost all of these oligarchs, it turns out, have significant ties to Israel. In fact, Berezovsky himself has Israeli citizenship a fact that caused a scandal of Watergate proportions in Russia in 1996 when it was exposed by a Russian newspaper.

Do Berezovsky's dual loyalties really matter? Yes. In the realm of global dominance, Israel's interests and Russia's are considerably divergent. It is in Israel's interests to bring to power a regime in Russia friendly to Israel, rather than the current one under Putin, which Israeli leaders feel is supportive of its enemies. Not long ago, for example, Putin met with Syrian leaders an action highly disturbing to Israel.

Having an Israeli citizen at the highest levels of the Russian government is ideal, from Israel's point of view. In Berezovsky they had such a man. The Jerusalem Post article mentioned above is revealing. It describes Berezovsky as "the Godfather of the Oligarchs' and Kingmaker of Russia's Politics'" and reports Berezovsky's statement that "Putin's Russia is dangerous for Israel." Berezovsky goes on to assert that Putin "supports terror" in the Middle East through Russia's previous relations with Iraq and current relations with Iran.

While Israelis may have been delighted at Berezovsky's position in Russia, It is not surprising that Russian citizens were somewhat less so. Finding that a powerful leader and member of the Russian Security Council was an Israeli citizen was disconcerting, at best.

As a result of the media uproar over Berezovsky's Israeli citizenship and other events, the Oligarchs' connections to Israel are widely known in Russia and elsewhere. In Israel they are covered frequently, often with adulation, including a recent hit Israeli TV series called "The Oligarchs."

"Some of its episodes," according to Israeli writer Uri Avnery, "are simply unbelievable or would have been, if they had not come straight from the horses' mouths: the heroes of the story, who gleefully boast about their despicable exploits. The series was produced by Israeli immigrants from Russia."

Avnery writes that the oligarchs used "cheating, bribery and murder," as they "exploited the disintegration of the Soviet system to loot the treasures of the state and to amass plunder amounting to hundreds of billions of dollars. In order to safeguard the perpetuation of their business, they took control of the state. Six out of the seven are Jews."

According to a Washington Post story by David Hoffman, the group bought and controlled Russian governmental officials at the highest levels. After financing Yeltsin's election in 1996, Hoffman writes: "The tycoons met and decided to insert one of their own into government. They debated who and chose Potanin, who became deputy prime minister. One reason they chose Potanin was that he is not Jewish, and most of the rest of them are, and feared a backlash against the Jewish bankers."

In Russia, the oligarchs are deeply loathed, considered villains who worked to bleed the country dry; during their reign many Russian citizens saw their life savings disappear overnight. A new term was coined for their dominance, "semibankirshchina" (the rule of the seven bankers), and they were widely known to have wielded small, murderous armies. There are rumors that Berezovsky, subject of the respectful AP article, was even responsible for the gunning down of an American journalist, Forbes Moscow editor Paul Klebnikov.

While no one has been charged with the murder of Klebnikov, who had written a book on Berezovsky, many suspect a Berezovsky connection. As a friend of Klebnikov wrote: "Experienced expatriates in Russia shared an essential rule: Don't cross these brutal billionaires, ever, or you're likely to go home in a box."

The Chechnya Connection

There is evidence that Berezovsky's responsibility for death and tragedy may be vastly greater.

"Berezovsky boasts that he caused the war in Chechnya," Avnery reports, "in which tens of thousands have been killed and a whole country devastated. He was interested in the mineral resources and a prospective pipeline there. In order to achieve this he put an end to the peace agreement that gave the country some kind of independence. The oligarchs dismissed and destroyed Alexander Lebed, the popular general who engineered the agreement, and the war has been going on since then.

"In the end," Avnery writes, "there was a reaction: Vladimir Putin, the taciturn and tough ex-KGB operative, assumed power, took control of the media, put one of the oligarchs (Mikhail Khodorkovsky) in prison, caused the others to flee (Berezovsky is in England, Vladimir Gusinsky is in Israel, another, Mikhail Chernoy, is assumed to be hiding here.)"

Yet, apart from the Washington Post, American media report on almost none of this. Instead, US coverage largely portrays Berezovsky and his crowd as American-style entrepreneurs who are being hounded by a Russian government whose actions are, to repeat the media's commonly used phrase, "politically motivated."

US news stories, even when they occasionally do hint at questionable practices, tend to use such phrases as "brash young capitalists" to describe the oligarchs. For example, a long series co-produced by FRONTLINE and the New York Times referred to these men as "shrewd businessmen," and asked "what it's like to be young, Russian and newly affluent?" Massive violence, dual loyalties, and control of resources are rarely, if ever, part of the picture.

When AP Moscow bureau chief Ingram was asked for this article about Berezovsky's Israeli citizenship, she claimed to know nothing about it, a curious contention for someone who has been an AP news editor in Moscow since 1999. When Ingram was queried further, she hung up the phone.

An examination of Ingram's reporting on the Berezovsky story cited above raises serious questions. Though she is located in Moscow, Ingram interviewed only two people for her news story: Berezovsky, who is in London, and Berezovsky associate Alex Goldfarb, in New York. One wonders why she interviewed none of the Russians residing around her.

Similarly, one wonders why not a single AP story has identified Berezovsky's considerable connection to Israel.

Further, nowhere does Ingram's article convey the ruthlessness of the oligarchs' actions, or the significance of their holdings, including control of its media. Unnoted in Ingram's report is the fact that her subject and fellow oligarch Vladimir Gusinsky have been two of Russia's most powerful media tycoons.

Before Putin's crackdown, according to the Washington Post, oligarchs had succeeded in seizing "the reins of Russia's print and broadcast media, vital to the evolution of the country's fledgling democracy and growth of its nascent civil society." Berezovsky crony Gusinsky, who is close friends with Rupert Murdoch and was about the launch a satellite network, fled to Israel when it appeared he would be arrested."

Somehow, AP's bureau chief seems to have missed all this.

Does this matter to Americans?

AP is the major news source for the thousands of news outlets around the country who cannot afford to have their own foreign correspondents. When AP chooses not to cover something, its omission is felt throughout the nation. When national news networks and others leave out the same facts, the cover-up is almost total.

Russia, despite its current turmoil, contains enormous power. Its natural resources are gargantuan: it possesses the world's largest natural gas reserves, the second largest coal reserves, and the eighth largest oil reserves. It is the world's largest exporter of natural gas, the second largest oil exporter, and the third largest energy consumer. Russia's significance on the world stage now, as in the past, is immense.

Similarly, the United States is currently the most powerful nation on earth. It is therefore essential that its citizens be accurately informed on issues of significance. Israeli citizens, Russian citizens, and citizens of nations throughout the world know the information detailed above. It is critical that American citizens be no less well informed.

For years, the neocons' push for war against Iraq was largely uncovered by the US media. For even longer, the neocons' close connections to Israel have gone largely unmentioned in mainstream American news reports. As a result, very few Americans know to what degree many of those responsible for the tragic US invasion and occupation of Iraq have been motivated by Israeli concerns.

The omission in coverage of Iraq has been profoundly disastrous, both for the Middle East and for Americans. In fact, it is quite likely that only history will show the true extent of this disaster. It is deeply troubling to see the same kind of omission occurring on Russia.

Alison Weir is Executive Director of If Americans Knew

Interestingly, an AP report sent out only on its Worldstream wire (i.e. to Europe; Britain; Scandinavia; Middle East; Africa; India; Asia; England, but not to US papers) contained information on this at the end of the report.

Washington Post: "Prayer Breakfast Includes Russian Fugitives" (overall, the Post has been an exception to the general blackout on this subject); the Seattle Times, which ran the Post story, and the New York Times, in a short story on page 12 on Sunday, three days after the event. Interestingly, the NY Times story was filed from Moscow (not Washington) and quotes a "spokesman" for the two men, Charles Krause, who has worked as a correspondent in Israel for the News Hour with Jim Lehrer. In the Times story Russian attempts to prosecute these men are described as "politically motivated."

This is a wise move, since Israel is known for never extraditing Jewish citizens, no matter what their crime. Even requests for such cooperation by the US, which gives Israel over $10 million per day, go unheeded by the Israeli government. Private citizens wanted for committing murder in the US, for example, are not returned for trial.

Associated Press, Sept. 22, 2004

"Tycoons Take the Reins in Russia," By David Hoffman, Washington Post Foreign Service, Friday, August 28, 1998; Page A01

"Media and Politics in Transition: Three Models," Post-Soviet Media Law & Policy Newsletter, Issue 35, Benjamin N. Cardozo School of Law, Feb. 27, 1997

"Boris Berezovsky: Putin's Russia dangerous for Israel.', Bret Stephens, The Jerusalem Post, July 5, 2005

" The Oligarchs", Uri Avnery, CounterPunch, Aug. 3, 2004

"Tycoons Take the Reins in Russia," By David Hoffman, Washington Post Foreign Service, Friday, August 28, 1998; Page A01,

"Same Old Ruthless Russia," by Michael R. Caputo, Washingtonpost.com

Washington Post, Aug 28, 1998

October 2003, Sabrina Tavernise,

"Powerful Few Rule Russian Mass Media," David Hoffman, Washington Post, March 31, 1997; Page A01

http://www.eia.doe.gov/emeu/cabs/russia.html

26. הסיבה השנייה לרצח רבין הלבנה כמיליארד דולר !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5359&omm=26&viewmode=
29. צ'רנוי, ניצח =חברת בזק =משה שחל =שמעון פרס
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5359&omm=29&viewmode=
51. ז'אן פרידמן מארגן ואחראי אבטחת העצרת שהובילה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5359&omm=51&viewmode=
86. איזו תעודה הציג יגאל עמיר כשהשוטר ביקש ממנו..
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5359&omm=86&viewmode=

עד ששורות אלה יראו אור, אני בטוח שעוד כמה מבוגרי אוסלו, אלה שהביאו את מדינתו של העם היהודי, מתוך רשלנות, אם לא בגלל סיבות שעליהן עוד אומר כמה מילים לאחר מכן, עד לעברי פי התהום, יצאו בחמת זעם כנגד המינוי הזה.

לא, חלילה, משום שסדרי מינהל תקין בוערים בעצמותיהם, אלא בגלל שיש בהם כמיהה, כמעט אובססיבית, לראות בהיחלשותה של מדינת ישראל ובהתבוססותה בדמיה, כדי שהם יוכלו לדרוש כניעה מוחלטת לכנופיות הטרור של ה"רשות הפלשתינית", ולתבוע את הסתלקותה מן "השטחים". מכאן הרי נובעות סיסמאות השקר שלהם שבבסיסן הטענה שלסכסוך הזה יש רק "פתרון מדיני", ושרק אם יסולקו מבתיהם היהודים המתגוררים ביהודה ובשומרון, ובמזרח ירושלים, כ- 400,000, יבוא מזור לכל חוליי המזרח התיכון.

אין להם בעיה לטהר כל שרץ וכל טריפה פוליטית. צביעותם אינה יודעת גבולות.

לכן, את מינויו של כרמי גילון, האיש שאשם יותר מכל אדם אחר במדינת ישראל ברציחתו של יצחק רבין, לתפקיד שגריר בדנמרק, הם לעולם לא יבקשו למנוע, שהרי הוא מ"כוחות השלום"; אחריותו המיניסטריאלית לרצח שהיה בכיכר מלכי ישראל בוודאי בטלה בשישים, בעיניהם, לנוכח הכישורים שהוא גילה בעת שהוא עמד בראש "מרכז פרס לשלום". הם גם לא יבקשו לעצור את נסיעותיו התכופות של יוסי ביילין, ראש וראשון באשמים לתרמית אוסלו, שכבר גרמה למותם של מאות יהודים ולפציעתם של אלפים, לחו"ל, כדי להפיץ שם את דיבתה רעה של מדינת-האם שלו.

שומרי חותם ההיגיינה הציבורית, מסוגו של אופיר פינס, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, מי שהתיר לנשיא בית המשפט העליון להיות נוכח בעת הצבעתם של חברי הכנסת, כדי לקיים עליהם לחץ לגמרי לא מתון, שאליו בוודאי יצטרפו חברי הכנסת הערביים, מן השדולה הפלשתינית, רואים לנגד עיניהם רק חזון תעתועים אחד: דלדול כוחה של מדינת היהודים והעמדתה חסרת אונים בפני את הדרישה הפלשתינית להתקפלותה לתוך "גבולות החלוקה", אלה שנקבעו בהחלטת האומות המאוחדות בשנת 1947 - והסכמה להחזרת "הפליטים" לבתיהם ולכפריהם בתוך המיני-מדינה היהודית.

לא רבים, אולי, עוד זוכרים, אבל זאת בדיוק היתה עמדתם של אבותיהם הרוחניים של ה"שלום עכשווניקים", אלה שסופרים כל בית בהתנחלויות ורצים לספר לחבר'ה בכל העולם, בשנות ה-40; מדינה דו-לאומית עם רוב ערבי וזכויות של מיעוט לאומי לקהילייה היהודית בארץ ישראל. בשנות ה-50 הם עברו לסיסמא "שתי מדינות לשני עמים", תוך שהם רואים ביוסף סטאלין, רוצח ההמונים, את "שמש העמים".

הם טעו אז - והם טעו גם לפני כשבע שנים, ב-13 בספטמבר 1993, כאשר הם הכניסו אותנו למלכודת אוסלו שאליה הם הובילו אותנו בעיניים פקוחות תוך שהם מנסים לסובב את כולנו בכחש ובכזב. לכל מי שטען שיאסר ערפאת הוא סתם רוצח שפל, שאינו מתכוון לעמוד בדיבורו, הם ניסו לסתום את הפה בעזרת יועץ הבית של ממשלת ישראל דאז.

גם עתה, בעצם ימי הקרבות, נחישותם וחוצפתם לא עוזבת אותם לרגע, ולכן שום דבר לא ישכנע אותם שהם צריכים לעזוב את הבמה הציבורית - ולהניח לאחרים לעשות את המלאכה .

גרורותיהם נמצאות עדיין בכל רובד של חיינו הציבוריים; בצמרת צה"ל, במשרד החוץ, בתקשורת, בתיאטראות. צריך לשים לכך קץ. אריאל שרון חייב למנות אנשים שרוצים קודם כל, ובראש וראשונה, לנצח את האויב ולשמור על קיומה של מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם יהודי. מאיר דגן צריך להחליף את עוזי דיין, עוד אחד ממתקרנפי אוסלו, בתפקיד יו"ר המועצה לביטחון לאומי, כשם שמשה(בוגי)יעלון צריך להיות הרמטכ"ל הבא וכשם שאהוד יתום חייב להיות ראש המטה למלחמה בטרור.

יכול להיות שבעזרת שלושה אלה, ועוד רבים אחרים, שיתפסו את מקומם של "קציני אוסלו", המלחמה בטרור האש"פי תיראה אחרת, ויכול להיות שמי שתקוותו לראות בתבוסתה של מדינת ישראל, מסיבות מדיניות-פוליטיות, המיוסדות על השקפת עולם אנטי-יהודית, לא תתגשם בגלל המינויים האלה, והוא לא יזכה לראות בהתקפלותה של מדינת היהודים - אבל זאת איננה סיבה טובה מספיק כדי להימנע ממינויים טובים.

לא הביילינים ולא היוסי-שרידים יקבעו לנו את סדר היום הלאומי. הם כבר עשו את זה מספיק זמן - והתוצאות הרי מונחות לפתחי בתינו; שותתות דם, קטועות איברים, נטולות רוח חיים.

ייתכן שהדרך לנקות את האורוות היא על-ידי הקמת ועדת חקירה ממלכתית - ויכול להיות שצריך לעשות זאת אחרת, אבל דבר אחד צריך להיות ברור לכולם: דרכו של מחנה השמאל שוב נכשלה. דובריו צריכים לפנות את הבמה לטובים מהם - לפחות למשך חמישים השנים הבאות.

כל תקופה קצרה מזה עלולה שלא להספיק כדי לנקות את הזוהמה שהם השאירו מאחוריהם.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-297-00.html?tag=8-12-12

@ להלן: המכתב-"קונספירציה ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל."

לאחר שדבריו נשמעו, הוא ניתבקש לחתום על הצהרה בכתב,
שמספרת את הסיפור שהוא סיפר בע"פ- השיחה גם הוקלטה !!

@ להלן: ההצהרה חתומה על ידי ע.ב.ד, השם המלא שמור
במשמרת בועדה לחידוש החקירה בפרשת "רצח רבין" !!

@ מצ"ב הקישור הרילונטי, לזמן הירי בכלל ול- 21 ליטר
מנת דם, שיצחק רבין ז"ל היה זקוק לזה ומשום מה טיפת
דם אחת לא נראתה בנקודת הפגיעה....
31 לחודש מרץ פסק דינו של ''שמפניה''=אבישי רביב
https://rotter.net/forum/gil/5326.shtml

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

באותו ערב סברתי שזה הדם של המאבטח שנפצע, רובין. אולם בהמשך למדתי שיורם רובין נכנס עם רבין בדלת האחורית, ולא מצאתי בשום מקום שעבר בשלב מסויים קדימה. ובנוסף: הפציעה של רובין היתה קלה יחסית, אולם כתם הדם היה גדול מאוד.

אז של מי היה כתם הדם הזה??
וחמיש עצמו ממשיך:
Someone else was shot in Rabin's car besides Rabin. I know who and I'm not alone. Just a few hours after Rabin was declared dead, one of his bodyguards was buried in Givat Shaul Cemetery, Jerusalem. I've heard reports of the funeral from numerous sources in the Orthodox community and Yaacov Werker, chairmen of the Public Committee To Reinvestigate The Rabin Murder, interviewed one of the attendants

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

בתכניתו זאת בין היתר הוא חושף את...:-

1. פגישתו של יובל רבין ביום חמישי האחרון/חג השבועות,
עם יו"ר הועדה לחידוש חקירת רצח רבין ז"ל הי"ד, שבפגישה
זו נמסרו לו מסמכים חשובים בכלל ולראשונה בפרט.

2. המסמך הקליני הרפואי מרגע הגעתו של יצחק רבין לחדר
מיון...!!

3. את המכתב/תצהיר שחשפתי כאן בפורום ובתכניתו זו הוא
חושף את שמו של המאבטח/העד החתום על התצהיר כולל תעודת
זהות...:-
31. ב-21.5.03 הופיע יהודי אזרח מדינת ישראל.......
https://rotter.net/forum/gil/5359.shtml#31
ולנוחיותכם המכתב מצ"ב...:-

@ קשר השתיקה יופר גם יופר, לאט אבל בטוח....

הערה:
אומנם ברי חמיש "קצת נוטה להגזים לפעמים", אבל זו
עדות שלא קשה כל כך לברר ולאמת עם המקור שלא נדבר
על בדיקה פשוטה לרכב עצמו.

להלן: הכתבה במלואה במקור ראשון !!

סופר צללים



ברי חמיש לא עוצר בפרשת רצח רבין.העולם כקונספירציה

מאת:אפי מאיר
19 בספטמבר 2003, כ"ב באלול תשס"ג

צילום: מרים צחי
הראיון עם ברי חמיש נמשך קופסת סיגריות ועשר דקות. סיגריה מדליקה סיגריה, וטענה נלהבת מדליקה טענה נלהבת אחרת. "אני רוצה לברוח יום אחד", אומר חמיש, "לכתוב קומדיות ולדוג דגים. העיסוק שלי הוא לא נעים, אני מטפל ברשעים שלא נעים להיתקל בהם, אבל נפלתי לתוך זה. יש לי מחויבות לקהל שמצפה ממני לדברים".

לאחרונה התגרש חמיש מאשתו, וגם זאת ניתן לזקוף לחובתה של פרשת רצח יצחק רבין. אשתו חששה לגורל הילדים, אבל היתה זו גם האובססיה שאחזה באיש, שהקשתה על החיים במחיצתו. מלבד העובדה שאת פרנסתו בשנים האחרונות הוא מוצא בהפצת גילויים קונספירטיביים שונים, הרי שנראה כי כל עולמו הפנימי מלא בבוגדים, ברציחות אפלות ובשואות מתקרבות. "עם כל המתח והלחץ שמסביב, לא היה נעים לאשתי לשמוע את הדברים. זאת לא עבודה מתאימה לחיי נישואין. אתה לא מדבר על מחיר הלחם שעלה, אלא רק על רציחות בדם קר. אחרי שאתה נחשף לדברים, כאלה כבר אי אפשר לדבר על נושאים כמו ספורט. אין להם משמעות".

"הנוער מאוד פתוח לדברים האלה. הכי קל לי עם נוער חרדי, אבל גם נוער שמאל מקבל את זה לא רע. אחריהם הציבור הדתי-לאומי, למרות שגם בהרצאות שם תמיד יש איזה אידיוט שלא יכול לחיות עם מה שהוא שומע"
קונספירציותך אומנותך?

חמיש נעלב קלות מהשאלה, ומותיר רגע נדיר של שקט. "אני גיליתי פשע", הוא אומר לבסוף.

כתם דם במושב הימני

הידוע מבין הטוענים לקונספירציה ברצח רבין אינו שוקט על שמריו. לאחרונה השיק ברי חמיש את ספרו החמישי, ´הצילו את ישראל´, שמתיימר לחשוף אי-אלו טפחים מעולם הרוע האפל. ספרו המוכר יותר, ´מי רצח את יצחק רבין´, נמכר בישראל ב-30 אלף עותקים ותורגם לחמש שפות. רב-מכר בכל קנה מידה. ההצלחה הקופתית של הספר זכתה לציון במצעדי המכירות המופיעים בעיתונים, עד שהועלמה מעיני הציבור. ספרו השני, ´ימיה האחרונים של מדינת ישראל´, נמכר בכ-1,000 עותקים בלבד.
בתקשורת הכללית דריסת הרגל הניתנת לו ולרעיונותיו דלה, אם כי כתבה לעגנית שפורסמה בידיעות אחרונות לפני כשנתיים אודות חברי האגודה לחקר רצח רבין, סיפקה להם חשיפה עצומה. הספרים אינם אמצעי ההתקשרות היחיד של חמיש עם הציבור הרחב מעל ראשה של התקשורת הקונבנציונלית. עד עתה קיים בארץ למעלה ממאתיים וחמישים הרצאות, מה שאומר, בחישוב גס, חשיפה לעוד כ-20 אלף זוגות אוזניים. תיאוריית הקונספירציה שעליה הוא חתום כבר מימנה לחמיש גם כמה כרטיסי טיסה ברחבי העולם. לפני חודשיים הוא השיק אתר אינטרנט, אשר בשעריו התדפקו כבר כעשרת אלפים איש. המאמרים שהוא מפרסם באתר מצוטטים, לטענתו, במספר אתרים עתירי רייטינג בחו"ל. "אני כותב משהו, ותוך יום מאה אלף איש קוראים אותו באינטרנט", מתלהב חמיש.
הספר הבא כבר מוכן, וכל חוויית גילוי או הארה שעובר בימים אלה חמיש מתועדת בעבור הספר שיבוא אחריו. בצימאוננו לטעום מהנסתר ביקשנו מחמיש לחשוף טפח מגילויי הספר השישי, וזהו הדובדבן: עדות של מי שהיה מנהל האבטחה בבית החולים איכילוב בזמן רצח רבין, המספר כי ראה ברכב השרד שהביא את ראש הממשלה כתם דם גדול שמכסה גם את המושב הימני הקדמי. הדם עוד לא יבש, וחמיש כבר חמוש במסקנה: "רצחו שלושה מאבטחים באותו ערב, אחד מהם נרצח בתוך הרכב".
הספר ´הצילו את ישראל´, שיצא לאור לפני כחודשיים, עוסק אך מעט ברצח רבין, ואופן כתיבתו המבולבל נותן את התחושה שהוא נכתב כיומן תגובות נזעמות לחדשות שחמיש שמע ברגע הקודם. הרושם הוא שהיישר מהטלוויזיה רץ הכותב להביע את תגובתו הנוקבת על דברי השדרן. כך למשל כשהוא כותב: "נחשו מי נמצא עכשיו בפגישה עם האפיפיור כדי לתכנן רצח המוני של יהודים?". היטלר? פרס? רביב? לא הצלחנו לנחש.
בפרק ההתייחסות לרצח רבין מופיע החידוש העיקרי – תמליל חקירתו של יגאל עמיר זמן קצר לאחר הרצח. על חומר זה אומר חמיש: "המידע החדש סוגר את העניינים, מההקלטות עולה שעמיר לא הודה ברצח".

"לאה רבין אמרה שכדאי שהציבור יעיין בספר של חמיש. יובל רבין אמר שיהיו הרבה ´חמיש´ים בקרוב. הם כולם דרשו חקירה חוזרת. הם לא רוצים להשתמש במילה קונספירציה, אז הם קוראים לזה ´שאלות פתוחות´"
תן לי סקופ בלעדי, שיראה אור לראשונה בראיון זה.
"יש לי מאה כאלה לתת לך". הוא שותק ומהרהר. "או, הנה! יש לי בשבילך משהו ענק! איש הקונגרס ווין אוונס נרצח לפני כמה חודשים על חוף הים בתל-אביב, סמוך למלון שבו שהה. אוונס נרצח מפני שניסה לשים קץ לגניבות של מאות מיליונים, שיוסי גנוסר היה שותף להן. הם טענו שזה היה התקף לב, אבל כל מה שנחוץ זו זריקה של בועת אוויר שגורמת להתקף לב תמים לכאורה".

למה אתה חי?
ה´הם´ האבסטרקטי הזה הוא מוטיב מרכזי במשנתו של חמיש. באופן פרדוקסלי, מי שזוכה מפיו למחמאה נדיבה הוא דווקא יצחק רבין. "רבין הבין את הטעות הגדולה שעשה בהסכם אוסלו וניסה להסתלק ממנה ככל יכולתו, ועל כך שילם בחייו. בסוף חייו, רבין היה גיבור". ברבין גם נחתמת רשימת הזוכים באמונו: "יש לנו מאפיה בשלטון", אומר חמיש, "אני מקווה שננקה ונטהר את המדינה. הנה, הנכד של פרס נתפס גונב אופנוע לפני שבוע. כולם שם פושעים!"
במכה אחת אתה קובע שכל השותפים לשלטון בישראל הם מושחתים?
"עושים פה דברים נוראיים נגד מי שלא מקבל את התכתיבים. ומי שלא נכנע לזה, כמו השר רחבעם זאבי, שאמר בגלוי שאני צודק - נרצח על ידי ראשי המאפיה".
אז כל בכיר שאינו מחוסל - חשוד כמשת"פ עם המאפיה.
"אביגדור ליברמן ובני אלון נשארו בממשלה תחת איומים. להתנגד להסכם אוסלו זה מסוכן מאוד. גם סגן שר הביטחון לשעבר, מוטה גור, נרצח כשהראה סימנים של התנגדות לאוסלו. לפני מותו, שנמכר לנו כ´התאבדות´ בגלל מחלת הסרטן, הוא כבר אובחן כמחלים מהמחלה, ואף קבע ראיון עיתונאי יום לפני שנרצח. גור אמר למתיישבי חברון שהוא יגן עליהם ושצריך עוד רבים כמותם, ועל אהדתו זו שילם בחייו".
אתה לא חושש שאתה הולך רחוק מדי לפעמים, למשל בטענה על חוליית חיסול מטעם פרס שמורידה מתנחלים וכאלה שיודעים יותר מדי?
"אין שום ספק, זו מיליציה פרטית בראשות פרס".
העובדה שאתה חי היא הוכחה חיה נגד התיאוריות הללו.
"בכל הרצאה שואלים אותי איך זה שאני עדיין חי". חמיש צריך להתנצל שוב ושוב על היותו בחיים, ובאמתחתו רק סיפור אחד על מקרה שבו חובל רכבו באופן שסיכן את חייו. את העובדה המבישה של היותו פיגורה בלתי נחשקת על ידי חוליות החיסול של פרס, הוא מסביר באופן מחמיא: "אני ידוע מדי במאבק שלי בנושא, והם לא מעזים לפגוע בי".
אתה נתקל באנשים שרוצים לספר לך דברים אבל מפחדים?
"זו תופעה שחוזרת על עצמה - אנשים מדברים איתי, קובעים פגישה נוספת ולא מגיעים. אנשים מפחדים, יש להם משפחה. הנה, חבר של אבישי רביב נפל מבניין בדימונה. יוצאי ארגון ´אייל´ חיים היום בפחד".
יש לך פרטים על המקרה הזה?
"קראו לו שלומי. אף אחד לא יודע את שם המשפחה שלו. המקרה אירע קצת אחרי רצח רבין, והמשטרה טענה שזו היתה התאבדות".
היו אנשים שמסרו לך חומר ונפגעו?
"אני רק אתן רמז – המו"ל של הספר ´מי רצח את יצחק רבין´ מת צעיר מדי. היה גם רכז של השב"כ, יהודה אדרי, שנורה על ידי משת"פ ערבי שעמו הוא נפגש. אדרי חוסל יום לאחר שפרסמתי באינטרנט ראיון אנונימי עם שני שב"כניקים. אני לא רוצה לפרסם את הדברים הללו, כי זה יפחיד אנשים ויביא סוף למידע. אבל אם אני מסכן את עצמי, אני מצפה לאותו הדבר גם מאחרים. יבוא יום ואפרסם את רשימת הגיבורים שהסתכנו במסירת מידע".
בתור מי שמשתף איתך פעולה כעת, גם אני בסכנה?
"לא. כדי להסתכן אתה צריך להיות עד מבפנים".
מצותתים לנו עכשיו?
"לא נראה לי. אם היינו מדברים בטלפון, אז כן".
קורה שאתה מצנזר את עצמך?
"אני אתן לך דוגמא: ג´ון קנדי הבן נהרג בהתרסקות מטוס ב-96´. הוא היה המו"ל הגדול היחיד שפרסם מאמר ארוך על מעלליו של כרמי גילון. כיום ידוע שהאחרון שארז את מזוודותיו של קנדי לפני העלייה למטוס הוא ישראלי. רוב הסיכויים שזו היתה התנקשות. ג´ון קנדי הוא האישיות הבכירה ביותר שהאמינה שלא עמיר רצח את רבין".
את המעגל סוגר חמיש בטענה שהממשל הישראלי, כולל רבין, עמד מאחורי רצח קנדי האב. את סיפור הרומן בין ממשלת ישראל למשפחת קנדי המתחסלת הוא מביא כדוגמא למידע שגדול מדי על ציבור שומעי לקחו, ולכן העדיף לצנזרו – עד לרגע זה, כמובן.

הסוכן השתול של חמיש
ברי חמיש, 51, כתב בקנדה כבר בגיל 19 את ספרו הראשון. לפרנסתו נהג למכור למסעדות מפיות מעוטרות בבדיחות שהמציא. שלוש שנים לאחר מכן, בעקבות מלחמת יום כיפור, עלה חמיש ארצה, עשה תואר שני בספרות אנגלית, ובגיל 27 עבר מסלול חי"ר מקוצר. את לחמו הוציא מאז מכתיבה למגזינים שונים בחו"ל. בשנת 92´ הסתבך חמיש, כערב, בפירעון חוב של חבר. העצבים הופנו לאפיק של תחקיר על מעללי הבנקים, וכך יצא ספרו הראשון בעברית, ´נפילתה של ישראל´.
לתהיות בנוגע לאמת שמאחורי הסכם אוסלו הוא נשאב עוד לפני רצח רבין. כבר בליל הרצח עבד מוחו בהילוך קונספירטיבי, והוא נזקק לשבועיים בלבד כדי לברך על המוגמר עם המסקנה שהרצח בוצע על ידי השב"כ ולא על ידי יגאל עמיר. התיאוריה העלומה לא הצליחה להתרומם, המכירות של הספר ´מי רצח את רבין´ דשדשו, עד שהיה זה ח"כ אופיר פינס – אולי סוכן מושתל של חמיש – שהרים אותן לגבהים היסטריים. פינס היה הח"כ התמים שלו ציפו המו"לים כששלחו עותקים מהספר לכל חברי הכנסת. ברוב רעש, כדרכו, דרש פינס מרשת ´סטימצקי´ להחרים את הספר. בסטימצקי סירבו, אך מי שקלט את המסר היה הציבור, שנהר לחנויות בארנקים שלופים כדי לטעום מהפרי האסור.
כוכבו של חמיש זרח בשמי הציבוריות הישראלית, ושוב כמו במקרה של ח"כ פינס, בעזרת מתנגדיו. בשנת 97´ המתינה לו חבורה של סטודנטים זועמים ("אנשי שב"כ שהתחזו לסטודנטים") שניסתה למנוע ממנו לשאת הרצאה. הכותרות בעניין הפכו אותו לכתובת כמעט רשמית לכל התוהים בעניין רצח רבין. בין התומכים בתיאוריה שלו על הרצח, מאמין חמיש, נמצאת גם משפחת הנרצח, ובכל פעם שיש לו חומר חדש הוא מעביר אותו לדליה רבין-פילוסוף, שמקבלת את החומר בשתיקה. חמיש: "לאה רבין אמרה שכדאי שהציבור יעיין בספר של חמיש. יובל רבין אמר שיהיו הרבה ´חמיש´ים בקרוב. הם כולם דרשו חקירה חוזרת. הם לא רוצים להשתמש במילה קונספירציה, אז הם קוראים לזה ´שאלות פתוחות´".
מהי ההוכחה הנוקבת ביותר לכך שלא עמיר רצח את רבין?
"הבדיקה הבליסטית של המשטרה הראתה שלא נתגלו שרידי אבק שריפה ומתכת על ידיו של עמיר. זה באמת שכנע רבים שעמיר ירה רק כדורי סרק, ולא הוא שרצח את רבין".
אחרי כל כך הרבה שנים עדיין ישנם חידושים בעניין הרצח?
"יש אנשים שמצפונם מייסר אותם, ופתאום הם פותחים את הפה".
קרה שתיאוריה שבנית נתגלתה כשגויה?
"כן. כתבתי שמי שסגר את הדלת של המכונית מבפנים הוא זה שירה ברבין בתוך הרכב, ואחר כך חזרתי בי כשמצאתי שמי שהיתה בפנים זו בתו של הנהג דמתי".
איך הציבור מקבל אותך?
"יש הרצאות קשות. הכי גרוע עם השמאל הדתי, שם יש תמיד אחד בקהל שלא מפסיק להפריע עד שנאלצים להוציא אותו. כמעט אחרי כל הרצאה יש מישהו שבא אלי ומוסיף לי מידע שהוא יודע. חצי מהמידע שלי מגיע בדרך זו".
איזה קהל פתוח במיוחד לרעיונות שלך?
"הנוער מאוד פתוח לדברים האלה. הכי קל לי עם נוער חרדי, אבל גם נוער שמאל מקבל את זה לא רע. אחריהם הציבור הדתי-לאומי, למרות שגם בהרצאות שם תמיד יש איזה אידיוט שלא יכול לחיות עם מה שהוא שומע. אבל הכי טוב הולך לי עם הציבור החרדי, הם פתוחים לדברים כאלה".
חמיש טוען כי בידיו רשימה של עיתונאים שהשתכנעו בצדקתו, אבל מישהו הרים אליהם טלפון מאיים כדי לחסום את פרסום הדברים.
קורה שחושדים בך שאתה בעצמך פרובוקטור של השב"כ שתפקידו להכפיש?
"כל הזמן. אני רק שואל את אלה שאומרים זאת מה בדיוק המשימה שלי בשב"כ. זה כל כך מגוחך".
איך היחסים שלך עם אנשי ´כך´?
"גרועים. הם רוצים להאמין שברוך גולדשטיין היה גיבור. גולדשטיין לא רצח אף ערבי, והם לא אוהבים לשמוע את זה, הם רוצים להתגאות ברוצח סדרתי. אני גם לא סומך על ארגונים כאלה, שיש בהם מושתלים בערך כמספר החברים".
אנשים שאתה מאשים אותם בדברים קשים, כמו כרמי גילון, כבר יצאו מהמערכת. היום אתה ישן בשקט?
"זו אותה המערכת מאז שנות השלושים".
אתה יכול לספר על בכיר במערכת שתומך ברעיונות שלך?
"קיבלתי תגובות אוהדות ממספר חברי כנסת שלא רצו להיחשף. גם צחי הנגבי, כשהיה שר משפטים, אמר לי ´אני לא אתאבד בשבילך´. אנשים מפחדים, אבל אני מצדיק את הפחד שלהם".

"פה ושם יש משהו מוגזם"
על האזור שבו משוטטות מחשבותיו של חמיש יכולה להעיד ההתבטאות הבאה שלו: "אותם אנטישמים מסטלין וממלחמת העולם השנייה לא נעלמו, הם אתנו, ואם אני יכול למנוע עוד שואה - אז עשיתי משהו טוב".
כתבת בספרך "יש מעטים שמפקפקים בדברי". האמנם?
"אני לא זוכר מה היה ההקשר, אבל יש שינוי גדול לעומת פעם. כיום, גם בתקשורת יש רבים שיודעים שאני צודק".
אתה טוען בלהט שאברום בורג הוא האיש שאויבי ישראל השולטים בעולם מייעדים לגדולה.
"אתה תראה, הוא יחזור בגדול".
כתבת שגם קריסת גשר המכביה חשודה כפעילות יזומה של חבורת אוסלו, וזאת מאחר שג´יפ ביטחון עבר על הגשר לפני קריסתו. קראתי נכון?
"מרגיז אותי שאתה מוצא את החולשות בספר. אני מנסה לעורר אנשים, ולא אכפת לי אם פה ושם יש משהו מוגזם. אבל עד עכשיו, כל מה שכתבתי הוכח כנכון".
קורה שאומרים לך שראית יותר מדי סרטים?
"עשר שנים אף אחד לא אמר לי כך", עונה חמיש, המום. "אף אחד לא הוכיח מעולם שטעיתי. אני לא יכול להמציא דברים ברמה הזאת – היו תובעים אותי על הוצאת דיבה אם לא היה בזה אמת".
מצאת את עצמך פעם אומר לעצמך: זה רע מכדי להיות אמיתי?
"לא. אם לא אני, מי יחשוף את הדברים האלו?"
מי מאיים על ישראל יותר, ערפאת או פרס?
"שניהם אותו חרא".
הוכחותיו של ברי חמיש לתיאוריות שלו, דווקא בעניינים שאינם קשורים לרצח רבין, לוקות לעיתים בנסיבתיות רופפת, כמעט כקשר בין העובדה שהבוקר הורדתי את הזבל לטענה שאני נוהג להאכיל חתולי רחוב במזון מורעל. כך למשל נפנופו הנלהב של חמיש בעובדה כי בליל הרצח, שלטענתו בושל במטבח צרפתי, שהו בפאריס כרמי גילון ויעקב פרי. המעגל המפליל נסגר משנחשף שמממן העצרת, ז´אק פרידמן, הוא צרפתי.
חמיש מזין היטב את התחושה שלדמיון יש מקום דומיננטי בעולמו הפנימי - החל מהבלגן החריג שמאפיין את הרצאת דבריו בכתב ובעל-פה תוך קשרים רופפים בין הגיג להגיג, המשך באי-דיוקים קטנים השזורים בדבריו - למשל בעובדה שמרבית הציטוטים וההתרחשויות המתוארים בספריו מובאים ללא כל ציון של תאריך, וכלה במקרים של קפיצה למסקנות בקלילות ילדותית-משהו.
אבל מאידך, העובדות אינן אשמות בשאלה לאיזה ידיים הן נופלות, וההקשבה ראויה להינתן יותר לעובדות ופחות לחמיש. על קיומן של שאלות בלתי פתורות סביב פרשת הירצחו של יצחק רבין שמענו כאמור אף מפיהם של בני משפחתו. בשורה התחתונה, השאלה המטרידה איננה האם יש אמת בדבריו של חמיש, אלא מה אם יש ממש ולו בחמישה אחוזים מדבריו. אם כן הדבר, אני מתחיל לחשוד באשתי שהיא מרגלת פולנייה.

----------------

תשעת סימני השאלה העיקרים סביב הפרשת רצח יצחק רבין

1. בדיקת מעבדה משטרתית של בגדיו של יצחק רבין הצביעה על כך שהוא נורה מטווח אפס, לאמור: קנה האקדח נגע בבגדיו בזמן הירי.
2. בדיקת מעבדה לא מצאה כל שרידים של אבק שריפה או מתכת על ידיו של יגאל עמיר.
3. בחקירתו הראשונית במשטרה טען עמיר כי לא הוא הרג את רבין. במשפטו הוא צעק ´הם הורגים אנשים´, ושינה את גרסתו להודאה באשמה.
4. עמיר נחקר במתקני השב"כ במשך חודש לאחר הרצח. חקירה מיותרת ותמוהה לנוכח העובדה שעמיר הודה ברצח שבוצע לעיניהם של עדים רבים.
5. בקלטת שצילם רוני קמפלר ניתן לראות בבירור כי עמיר ירה שתי יריות, אולם הגרסה המקובלת, בהסתמך על הדו"חות הרפואיים, היא כי רבין נפגע משלושה כדורים.
6. הדו"חות הרפואיים הראשוניים מדווחים על פגיעה אנושה מקליע שחדר דרך החזה, מה שאומת גם על ידי דף ה´שיר לשלום´, שהוצא מחורר מכיס החולצה. עמיר ירה ברבין מאחור ולא מלפנים.
7. פגיעה של קליע 9 מ"מ הודפת את הירוי ומהממת אותו. בסרט נראה רבין לאחר הירי כשהוא מסתובב לאחור בנחת, וניכר שלא ספג שום הדף קדימה. על פי אחת מעדות הראיה, רבין אף נכנס בכוחות עצמו לרכבו.
8. לאה רבין כותבת בספרה כי בדרכו לעצרת עודכן בעלה על חשש להתנקשות בחייו. דבר זה אינו מתיישב עם הופעת ראש הממשלה ללא אפוד מגן, בניגוד לנוהל הקבוע, ועם העובדה שהמאבטחים הניחו לעמיר להישאר זמן רב ב´שטח הסטרילי´. עוד כותבת רבין כי לאחר הרצח נלקחה למתקן השב"כ, תוך שמרגיעים אותה באמירה שזה לא אמיתי ושהכל בסדר.
9. לחגי עמיר יוחסה ידיעה מוקדמת ועזרה בביצוע ההתנקשות. מתכנני התנקשויות אינם נוהגים לשמור מחסני נשק בבתיהם, במקום הצפוי ביותר לחיפוש מדוקדק.
----------------

מתחת לאף שלנו

תעלומת רצח רבין היתה רק המנה הראשונה, שגירתה את תיאבונו של חמיש. קצב החשיפות הקונספירטיביות בספרו החדש ´הצילו את ישראל´ מצליח להדביק את קצב התחלפות מספרי העמודים. לא לילדים מתחת לגיל 18:
· ספרד מתכננת עוד אינקוויזיציה.
· מתוכננת שואה שנייה. האירופים מסיתים את הערבים והמוסלמים, תוך שהם משתמשים בהם ככלי על מנת לפגוע ביהודים.
· במלחמת המפרץ נמנעה ישראל מתגובה צבאית בשל איום אמריקני למחוק את חיפה באמצעות טילים אם ישראל תעז להגיב.
· הפלתו של מטוס ´איג´יפט-אייר´ לים בידי מחבלים שהשתלטו על תא הטייס, היתה בסך הכל מבצע אימון לקראת הפיגוע של מגדלי התאומים.
· אסון קריסת אולמי ורסאי היה גם הוא פיגוע אימון לקראת הפלת מגדלי התאומים. הממשלה טייחה חקירה שהיתה אמורה לחשוף זאת ("למה הרסו את הבניין בתוך שבוע? איך זה שמעולם לא קרסה תקרת פל-קל?")
· הפלשתינים החופרים בהר הבית מחפשים לא רק אוצרות זהב שיעזרו להם במימון הטרור, אלא בעיקר מגילות גנוזות שבעזרתן יוכלו לסחוט את הוותיקן.
· מאמיניו של ישו, המכונים ´ישועים´, הם הכוח האמיתי במועצה ליחסים בין-לאומיים בארה"ב, "הגוף השולט בעניינים באמת". מועצה זו היא האויב הגדול של ישראל.
· ה´ישועים´ בבריטניה יצרו את התנועה הציונית והביאו להקמת המדינה. במסגרת זו הם גם חוללו את השואה כדי לעודד הגירה לישראל.
· לכשתפרוץ מלחמה בישראל, חיילי האו"ם יפטרלו בנמלי התעופה בעולם וימנעו מישראלים להגיע לארץ ולהשתתף בלחימה.
· בתו של השר יצחק לוי שנהרגה לפני כשלוש שנים בפיגוע, כמו גם בנו של בני בגין שנהרג בתאונת מטוס – חוסלו שניהם בידי שליחי ´מאפיית אוסלו´. לוי זכה לתזכורת הנוקבת לאחר שהעז, כשר הבינוי והשיכון, לאשר בנייה מסיבית ביש"ע.
· שמואל מאיר ז"ל, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד"ל, שנהרג בתאונת דרכים, נרצח למעשה לאחר שנחשף לסעיפים סודיים בהסכם בין ביילין לוותיקן.
· קורבן נוסף של "ידע יותר מדי" הוא פרופ´ אריאל רוזן-צבי, חבר ועדת שמגר שבדקה את נסיבות הירצחו של רבין. הוא נפטר מסרטן זמן מה לאחר סיום עבודת הוועדה.
· אלפים מילדי תימן נמסרו לאמריקנים לטובת ניסויים בקרינה רדיואקטיבית.
· חיים ארלוזורוב נרצח על ידי נאצים בשל רומן שניהל עם אשתו של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס.
· לגאולה עמיר, אמו של יגאל, יש, או לפחות היו, יד ורגל במוסד.
· ערפאת נכח באירוע הלינץ´ ברמאללה, ואף פיקד עליו.
· ברוך גולדשטיין לא הרג אף ערבי במערת המכפלה. הוא היה קורבן למזימה שבמסגרתה ירו נציגי השב"כ על המתפללים המוסלמים, וגולדשטיין ננעל על ידם באולם עם הערבים שכילו בו את זעמם.
· במשך שנתיים לא מסר רואה החשבון של חמיש דו"ח למס הכנסה. הדבר היה בהוראת השב"כ.
· יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר, מונה לתפקיד מנכ"ל סלקום בכדי לאפשר מעקב אחר שיחות של טלפונים ניידים.
· הפיצוץ בבית הספר בכפר הערבי צור-באחר נעשה על ידי שליחיו של ערפאת. הראיס זעם על הכפר שהעז להצהיר כי אינו מעוניין לעבור לשליטת הרשות הפלשתינית.
· "הערבים צריכים להתעשת ולדעת – אחרי שמנהיגיהם יסיימו עם ישראל, הם הבאים בתור".
· השב"כ מפעיל ´חוליית חיסול´, שמספקת מידע מודיעיני למחבלים על מנת שאלה יהרגו במתנחלים. השיטה לשבירת רוחם של המתנחלים היא להרוג כמה מבני אותה משפחה וכן להתנקש ברבנים ובבעלי מעמד ציבורי.
· על השר רחבעם זאבי נגזר חיסול לאחר שדרש משרון לפטר את פרס – "זאבי יצא נגד פרס, לא אסטרטגיה מאוד חכמה. אחרים ניסו ומתו". פרס וידידיו/אדוניו הצרפתים הם ששלחו את מחבלי ´החזית העמית לשחרור פלשתין´ לרצוח את זאבי.
· לאחר הרצח נמנעו ליברמן ואלון מפרישה מהממשלה, כפי שרצה גנדי, מפחד שגורלם יהיה כגורלו.
· יוסף אלון, אחיו של השר בני אלון, ייצג את מרגלית הר-שפי במשפטה וגרם בכוונה להרשעתה. בתמורה הוא מונה לשופט.
· שגריר ישראל בצרפת אליהו בן-אלישר נרצח בזריקת בועת אוויר שגרמה לו לדום לב. בן-אלישר ידע יותר מדי על חלקם של פרס והצרפתים ברצח רבין.
· מאיר כהנא נרצח מאחר שתנועתו איימה אלקטורלית על הליכוד.
· קולט אביטל היתה מאהבת של אורי סביר.
· סופת שלגים שהתרגשה על ניו-יורק ואיימה להביא לביטול הופעתו של חמיש באחת מתוכניות הטלוויזיה שם, סטתה ממסלולה לאחר שחמיש הניח תפילין.
· ממשלת ישראל נמנעת כיום מפגיעה קשה בחמאס מאימת נשק בלתי-קונבנציונלי שברשותו.
· בבחירות 96´, שבהן ניצח נתניהו, היתה התוצאה האמיתית ניצחון לפרס. אלא שעקב איומים לחשוף את מעורבותו ברצח רבין נאלץ פרס לוותר על ראשות הממשלה, ו-150 אלף קולות הושמדו.
· "הפסיכולוגים של הסדר העולמי החדש רוצים לגרום ליהודים להתרגל לרעיון של מדינה פלשתינית, ולכן הם פיזרו ברחבי התקשורת כותבים ימניים ודתיים, שהציבור נותן בהם אמון. יום אחד אמורים אותם כותבים להצהיר פתאום שהם תומכים בתוכניות של המועצה ליחסים בינלאומיים לגבי ישראל".
· מרד קטן בתוך בניין המוסד התפתח לקרב יריות במסדרונות, והסתיים בשלושה הרוגים (אין תיארוך לאירוע הדרמטי).
· שריפה שהשתוללה בשגרירות ישראל בפאריס הוצתה על ידי הצרפתים, שרצו לכלות את כל העדויות לפשעיהם המשותפים עם שמעון פרס.
· המחבל שפתח באש על דוכן אל-על בלוס-אנג´לס לפני כשנה, ניסה בעצם להתנקש בנכדה של פרס. היה זה איתות לפרס להמשיך בשיתוף פעולה עם אדוניו האנטישמים בפאריס.
· החיילים החטופים מקרב סולטן-יעקוב נזנחים על ידי הממשלה בכוונה, במסגרת העלמת המידע על חלקו של אהוד ברק בהכנסת אותה יחידת שריון, בטעות, לתוך מארב סורי.
· הסכם אוסלו בושל בלונדון, והוא היה נקמה של ´הבונים החופשיים´ הבריטים במדינת ישראל על שהעזה להעלות את הליכוד לשלטון ב-1977. בחבורה סודית זאת של הבונים החופשיים היו חברים למשל בן-גוריון, משה שרת ומשה דיין.
· להילארי קלינטון ישנם קשרים כלכליים עם קבוצות טרור.
· שרון ניסה להרוס את בגין ואת תנועתו בעזרת מדיניות כושלת מכוונת בלבנון.
· שרון הוא חפרפרת של השמאל בתוך הימין מאז שנת 74´, וזאת בשליחות המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב.
· הכוחות השולטים בעולם מתכוונים לחסל את פרס, שרועד מפחד פן חלקו ברצח רבין יתגלה.
· "אני מתחיל להתייאש מעם ישראל – אני מספר לו את האמת, והוא לא מסוגל לקבל אותה".
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1205



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

"במוצ"ש ה-4.11.1995 לאחר ששמעתי על ההתנקשות, הגעתי לאיכילוב
לנהל את צוות העובדים שעסק בשמירה על הסדר הציבורי. בשלב מסוים
של הלילה ניגשתי להיתבונן בקאדילק של ראש הממשלה, שעמדה מול
הכניסה לחדר המיון. המכונית עמדה נעולה, באופן לא מקביל למדרכה,
ונראה שמישהו החנה אותה בחופזה. התבוננתי דרך השמשה הקדמית
(שמשות הצד מושחרות, צ"ג) וראיתי שני כתמי דם גדולים: אחד
במרכז המושב האחורי ואחד על המושב הקדמי ליד הנהג. הנחתי שכתם
הדם מאחור הוא של ראש הממשלה, ואליו כתם הדם מלפנים הוא של
המאבטח. הופתעתי מגודל כתם הדם הקדמי, משום שידעתי שהמאבטח
נפצע באורח לא אנוש ואילו רבין, כפי שכבר היה ידוע, נפטר כתוצאה
מההתנקשות. אולם כתמי הדם נראו כמעט זהים בגדולם ולא פרופוציונלים
לגודל הנזק שגרמה הפציעה שממנה נבעו. מאוחר יותר למדתי שהמאבטח
יורם רובין נכנס מאחור עם ראש הממשלה ולא התיישב מלפנים, אך
לא ראיתי בכך שלילה לאפשרות שבשלב כלשהו עבר קדימה, ולו לזמן
קצר ביותר. מסיבה זו לא מצאתי במשך זמן רב עניין מיוחד בדברים
שלעיל, אני מצהיר שכל הנאמר כאן אמת".

בן-דב גילה ל'מקור ראשון' כי פגש לאחר הרצח את רובין, שאותו הוא
מכיר משירותם המשותף בעבר, והם החליפו ביניהם דברים סתמיים.
עדותו משתלבת בספקות שהעלה יו"ר הוועדה, רו"ח יעקב ורקר ב'מקור
ראשון' מיום 16.8.02: האם היו במכונית אנשים נוספים שהיו עדים
להתרחשויות בתוכה, ונעלמו באורח מסתורי? (ורקר הזכיר במאמרו
שני אנשים, הקשורים כנראה לשב"כ, שמתו לאחר הרצח בנסיבות לא
ידועות ונקברו בחופזה).

בוועדה לחקר האמת על רצח רבין חברים גם פרופ' אריה זריצקי,
גנטיקאי מאוניברסיטת בן- גוריון, ד"ר דוד חן, מומחה לכלי דם
וכירורגיה עדינה, פרופ' הלל וייס מאוניברסיטת בר-אילן והעתונאי
אדיר זיק. לאחר הכנס מסר היו"ר ורקר לדליה רבין-פילוסוף
וליובל רבים את פרטי העדות החדשה. בתו של רבין הציעה לוורקר
לבקש מיו"ר ועדת חוץ ובטחון לקיים על כלל הממצאים שצברה
ועדתו, הסותרים את הגרסה הרשמית לפיה יגאל עמיר לבדו אחראי
לרצח רבין. ורקר אכן התקשר לח"כ יובל שטייניץ, יו"ר ועדת חוץ
ובטחון, שביקש להעביר לו את כל ממצאי הוועדה.

מקור: מקור ראשון, דוח שבוע, צבי גוטמן.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

_

@ להלן, ההודעה כפי שפורסמה בפורום סקופים ולאחר זמן מה
הועברה לפורום חופש הביטוי, כמו כן מצ"ב ההודעה ב-13 קבצים...:-
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6927&forum=talking&omm=0

עצם הגדרת התפקיד בוודאי מקוממת שכן בחברה חופשית לא מקובל שרשויות השלטון "שותלות" אנשים מטעמן בקרב אוכלוסיות אזרחיות כדי לספק ידיעות, לבחון הילכי רוח - ולדווח לממונים. דא עקא: הכרעת הדין, שבסיומה זוכה אבישי רביב מן האשמה של אי-מניעת פשע1, אינה מתייחסת למוסריות, או לחוקתיות, שבעצם גיוסו של אבישי רביב, או לעצם הרעיון, שיש בו ניחוח של בולשביזם מאוס, אלא רק לעצם הגיוס, שאולי, בראשיתו, היה תמים. בדו"ח של ועדת שמגר, הלוא היא ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לאחר רצח יצחק רבין ב-4/11/95, בראשותו של הנשיא (בדימ.) של בית המשפט העליון, מאיר שמגר, נאמרים הדברים בלשון הרבה יותר בוטה:

"...(אבישי רביב) נתפס גם למעשים רבים שהיו בגדר הפרות חוק ...
ולמרות האזהרות וההתראות של המופקדים על הקשר עימו לא פסק בכך..."2

למעשה, אבישי רביב היה סוכן-מדיח, פרובוקטור מן הסוג השפל ביותר, שמעשיו הרעים נועדו לשרת מספר מטרות. לא כולן היו על דעת מפעיליו, אולם, בדיעבד, הם נתנו להן את הסכמתם למרות הכיעור שבהן - בין בהעלמת עין, שכן מעשים אלה סייעו לאבישי רביב ל"היטמע" בקרב 'אוכלוסיות היעד', ובין בהתנהגות שיש בה משום הסכמה-מיכללא.

בסופו של דבר, אבישי רביב ראה את תפקידו, בעיקר, כמי שמופקד על יצירת מדנים בין יהודים לבין ערבים, על ליבוי שינאה כלפי היישוב היהודי ביהודה ובשומרון, במיוחד בחברון ובקריית ארבע, ועל מתן שירות נאמן לממשל אוסלו בשנים שלאחר ה - 13/9/93, היום בו לחץ יצחק רבין את ידו של יאסר ערפאת, על מידשאת הבית הלבן. בוועדת שמגר נאמרו דברים קשים במיוחד על נושא זה - ובמיוחד על הלגיטימיות של הפעלת סוכן-מדיח בקרב ציבור המתנגד למדיניות הממשלה:

"...אנו מתייחסים כאן, איפוא, לסוכן שהתנהגותו גדושה פרובוקציות, שאיננו נשלט כראוי על-ידי מפעיליו ואשר גם אישרו לעתים (את)מעורבותו בפעילויות קיצוניות שנועדו להגביר את אמינותו בעיני סביבתו.

הפרובוקציות שלו - בייחוד ככל שהדבר נגע לפגיעות פיסיות בערבים ובהצגה בדבר קיומם של גופים פוליטיים קיצוניים ואלימים, יש להן ממד ברור של פגיעה עקיפה - אך ברורה - בגופים פוליטיים חוקיים מזוהים, דבר שמפעיליו לא יכלו להתעלם ממנו..." (ההדגשות שלי - ח.מ.)

מפעיליו בשב"כ של אבישי רביב ידעו, איפוא, על פעילותו הפלילית של אבישי רביב. הם אף טרחו לפנות, בהיחבא, למשטרה ולפרקליטות - שתי זרועות מרכזיות במערכת אכיפת החוק - מעת לעת כדי שאלה תסגורנה את תיקי החקירה נגדו. רק מעשה התקיפה נגד ח"כ תמר גוז'נסקי לא נסלח לו - והוא הורשע בפרשה זו. אבישי רביב הודה, לא אחת, בפני מפעיליו, בשיחות 'קילוף', בביצוע עבירות לא קלות הן כלפי ערבים והן כלפי יהודים.

מפעיליו אף בחרו להטיל עליו, משום מה, לכתוב סיסמאות נגד "תהליך השלום". מן הסתם הכוונה הייתה להגביר את 'אמינותו' בקרב מאות האלפים שהשתתפו בימים ההם בהפגנות הענק נגד 'מהלכי אוסלו'.

בדו"ח של ועדת שמגר מצוטטות שיחות לא מעטות בין אבישי רביב לבין מפעיליו, ובאחת מהן אף עלה סיפור "טקס ההשבעה" המבויים בהר הרצל של אירגון "אייל". "הטקס" זכה ל"סיקור עיתונאי" והוא שודר ב - 22/9/95 ביומן יום ששי של הטלוויזיה הישראלית. הכתב, איתן אורן, ידע, ללא ספק, שהוא נותן יד ל"סיקור" של טקס מפוברק3, ובשב"כ כעסו על אבישי רביב ואף טרחו להשעותו לחודש ימים. חידוש הקשר עימו נעשה ב-31/10/95 (ארבעה ימים לפני הרצח).

אין ספק, איפוא, שגם בפרקליטות וגם בשב"כ ידעו כל העת שמדובר בפגע רע, שעושה תחת חסותו של שירות הביטחון הכללי ככל העולה על רוחו - עד הגיעו לשיא בהפגנה שערך המחנה הלאומי בכיכר ציון בירושלים. שני קטינים הכינו פוטומונטאג' שמציג את ראש-הממשלה במדי ס.ס. ואבישי רביב נטל מהם את הכרוז והציגו בפני כתב הטלוויזיה ניצן חן - על מנת ללבות את היצרים, להתסיס את הרוחות ולעורר שינאה כלפי המחנה הלאומי. הצגת הכרוז על מסך הטלוויזייה בוודאי יצרה את הרושם בקרב רבים שמדובר בכרזות-ענק שנישאות בידי משתתפי העצר בכיכר ציון.

לימים אף נטען שאלה שעמדו על המירפסת ונאמו בפני באי הפגנת המחאה ראו את השלטים האלה - ולא מחו. אבישי רביב, במעשהו, חטא באורח מיפלצתי, אולם לא על רוחו הרעה של אבישי רביב שריחפה מעל פני הגלים הסוערים שזיעזעו את אזרחיה היהודים של מדינת ישראל נסב המשפט, למרות שעל דרכי התנהלותה של פרקליטות המדינה היה מקום לכתוב יותר, בעיקר נוכח מה שעשתה ליאורה גלט-ברקוביץ, מפרקליטות המדינה, ערב הבחירות האחרונות ולאור מה שהתברר בדיעבד על השיקולים שהינחו את ראשי מערכת אכיפת החוק - ובמיוחד את אלה שעמדו בראש "המחלקה היהודית" שם.

מתוך תדפיס פרטיכל הישיבה שהתקיימה בנושא "טקס ההשבעה" כשיבעה חודשים לאחר הרצח בלשכתו של מיכאל בן יאיר - אז עדיין היועץ המשפטי לממשלה5 - מתברר ששיקולים מוזרים ביותר, בלשון המעטה, שאינם מתאימים למי שרואה בתפקידו אך ורק את השמירה על שלטון החוק, נשקלו בידי המשתתפים ב"פורומים" האלה. אני בטוח שלא מעטים היו רואים בדרך ההתבטאות של חלק מן הנוכחים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה קווי דמיון למה שנאמר ב"כינוסים" של ראשי ה'פשע המאורגן'.

מסתבר שראשי הפרקליטות והשב"כ חשבו שם כמעט רק על דבר אחד: כיצד יוצאים מן הבוץ המשפטי שאליו גרר אותם אבישי רביב מבלי שידבק בהם-עצמם רבב אישי. נאוה בן-אור, למשל, כיום מבכירי פרקליטות המדינה, ומועמדת לתפקיד פרקליטת המדינה, הביעה חשש מפני הסניגור שייצג את אבישי רביב, אם הוא יועמד לדין, בנושא "טקס ההשבעה" בהר הרצל:

"... (העו"ד) יהיה מגוייס אידיאולוגית, וייתכן שישתף פעולה עם גורמים קיצוניים..."

לימים, צריך להודות, כאשר השב"כ הסיר את התנגדותו (?!) להעמדת אבישי רביב לדין בגין אי מניעת פשע, מתוך חשש שהמשך ההתנגדות לכך תגביר את ההרגשה שיש ל'תורת הקונספירציה' על מה לסמוך, נעשה הכל כדי שהייצוג המשפטי יישאר בידי "נאמני השלטון". בראש צוות ההגנה התייצב יוצא-שב"כ, עוה"ד איתן פלג, ולידו שימשו עוד שלושה(!) עורכי דין.

מערך ההגנה הזה עלה, ללא ספק, ממון רב. מותר לנחש שאבישי רביב לא שילם דבר מכיסו. רק כדי לסבר את האוזן, יש להדגיש שהתקיימו כ -20 ישיבות לגילוי ראיות ולהסרת חיסיון מראיות אחרות בכמה ערכאות - וזאת עוד לפני שהמשפט נפתח. השופט יעקב טירקל, מבית המשפט העליון, העיד על עצמו שהוא נאלץ לעבור על 20,000 מסמכים(!) לצורך מתן החלטתו בנושא הסרת החיסיון.

אי-מניעת פשע היא עבירה מאוד מיוחדת שכן היא מטילה על היחיד בחברה אחריות אישית למנוע בכל האמצעים הסבירים את זממו של אחר לעשות מעשה פשע. זאת, בתנאי שהיחיד יודע כי האחר זומם כאמור.

בפועל, נסב, איפוא, המשפט סביב השאלה אם ידע אבישי רביב שיגאל עמיר מתכוון-זומם לרצוח את יצחק רבין, ואם הוא האמין, שיגאל עמיר באמת ובתמים מתכוון להוציא אל הפועל את זממו. כאשר נדונה שאלה זו בעניינה של מרגלית הר-שפי6, צעירה כבת 19 בעת שהתרחש הרצח, לא היה למישאל חשין, שופט בבית המשפט העליון, כל קושי לקבוע כי -

"...לעולם, לעולם לא נדע כיצד היו מתגלגלים הדברים לו עשתה המערערת את שמצווה הייתה לעשות - לדווח לרשויות על מזימת-הרשע של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. לו אך עשתה המערערת מעט שיכולה הייתה לעשות, אפשר היה יצחק רבין עימנו היום הזה. שיחת טלפון אחת, ולו בעילום שם, וחייו של יצחק רבין אפשר היו ניצלים..."7

הקשר בין אבישי רביב לבין יגאל עמיר היה, בפועל, אינטנסיבי הרבה יותר מן הקשר שהיה בין מרגלית הרשפי לבין יגאל עמיר. אבישי רביב עזר ליגאל עמיר, בין השאר, לארגן "שבתות סטודנטים" בישיבות שונות, ביהודה, בשומרון ובחבל עזה, לצורך הבעת תמיכה במתיישבים. הכרעת הדין מפרטת רק 8 ידיעות(!) שמסר, כביכול, אבישי רביב למפעיליו בנוגע ליגאל עמיר, אולם ברור שאנשי השב"כ שהופיעו במשפט בוודאי חיפשו לגמד בכל דרך את היקף הידיעות שהיו להם-עצמם אודות יגאל עמיר.

ניסיון זה נראה אומלל ופתטי במיוחד אם זוכרים הן את זכרונות-הדברים שכתבו אנשי השב"כ מיד לאחר הרצח (שבהם התוודה אבישי רביב) והן את ההחלטה של אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, שבה הוא מסביר כיצד הגיע להחלטה להעמיד את אבישי רביב לדין8, אולם למרבה ההפתעה, ואלי לא, בימ"ש השלום "קנה" את הסחורה העבישה הזאת.

אבישי רביב הועמד לדין פלילי בעיקר נוכח התוודויותיו בפני חוקרי השב"כ מיד לאחר הרצח - אבל הכל יודעים שהיו ראיות נוספות. "יוני" רשם זכרון-דברים בעיקבות שיחתו עם אבישי רביב ב - 8.11.95. איש השב"כ כתב במפורש שאבישי רביב הודה כי שמע את יגאל עמיר מתבטא מספר פעמים שעל יצחק רבין חל "דין רודף" וכי "צריך להרוג אותו"9. ראוי לצטט מתוך התרשומת של "יוני" בעיקר את הדברים האלה:

"... מוסר(אבישי רביב) כי בעיקבות הפיגועים שהיו בשנה האחרונה, בעיקבות הסכמי אוסלו וכן בעיקבות משבר אישי לאחר שעזב את חברתו החל יגאל עמיר להתבטא כי הוא ירצח את רבין..."( ראה - סעיף 6)

"... מודה כי נודע לו מפי יגאל עמיר כי יצא לעצרת שנערכה ב'יד ושם' ובה אמור היה רבין להשתתף ושם חיפש אותו . לאור הדברים ששמע מיגאל עמיר כי מתכנן לרצוח את רבין הבין כי תכנן במהלך העצרת לפגוע ברבין. בפועל באותו יום היה פיגוע בבית ליד ורבין לא הגיע ל'יד ושם'…"( ראה - סעיף 8)

תרשומת נוספת, של "משה"10, מציינת, בין השאר, שיחות של אבישי רביב גם עם חגי עמיר. אחיו, יגאל עמיר, התבטא, על פי התרשומת שנרשמה מפיו של אבישי רביב, שעל יצחק רבין חל דין רודף ודין מוסר ושצריך להרוג אותו. לגבי שיחותיו עם חגי עמיר, ציין אבישי רביב, בין השאר, את הדברים האלה:

"... (אבישי רביב) מציין שבאחת השיחות עם חגי סיפר לו האחרון כי ברשותו כדורי הולופוינט, שבמידה ויורים בהם כנגד אדם הוא נהרג במקום מאחר והם גורמים נזק רב לגוף...חגי סיפר שבמחסנית שברשותו יש כדורים כאלה..."( ראה -סעיף ו).

אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה ראיות על התבטאויות של אבישי רביב, גם בפני שוטרים, וגם בפני עיתונאים, שמהן ניתן להסיק באורח חד משמעי שאבישי רביב ידע, גם ידע, שיגאל עמיר זומם לרצוח את ראש הממשלה - ושהוא אף עשה מעשים לשם מימושה של כוונה זו. בעיתון "מעריב" מיום 10.11.97 מוסר העיתונאי אמיר גילת כי בערב שבו נרצח יצחק רבין, עוד בטרם פורסם אפילו כי ראש הממשלה מת מפצעיו, וגם בטרם נודע מי המתנקש, טילפן אליו אבישי רביב ומסר לו את זהותו של הרוצח. בידיעה אחרת של העיתונאים ארבל אלוני ואמיר גילת11 נכתב, בין השאר, כי -

"... למרות זאת, מסר רביב פרטים מדוייקים על יגאל עמיר: שמו המדוייק, גילו,, היותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וכן פרטים על השירות הצבאי שלו…"

במהלך המשפט התנגדו סניגוריו של אבישי רביב להגשת הודאותיו בפני חוקרי השב"כ, אלה שמופיעות בזכרונות הדברים שהוזכרו לעיל. החלטת הביניים מחזיקה 82 עמודים והיא התקבלה ברוב של שני שופטים מול אחד. נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אמנון כהן , סבר שאין לקבל את ההתוודויותיו של אבישי רביב. על טעמיו אין לעמוד עתה, שכן בסופו של דבר כל שלושת השופטים החליטו, באורח תמוה למדי, לזכות את אבישי רביב מן האשמה שיוחסה לו.

קראתי וחזרתי וקראתי את הדברים - ופשוט לא האמנתי למיקרא הדברים. כיצד יכול היה בית המשפט שלא לראות את מה שכל קורא בר-לבב היה מבין: שירותי הביטחון פשוט התגייסו, במלוא עוצמתם, כדי לטהר את השרץ, ולנקות את עצמם מכל חשד שיכול היה לעלות מן האפשרות שאבישי רביב ידע ולא דיווח, או מן האפשרות, והיא גרועה פי כמה, שהוא דיווח , ומישהו בשב"כ, או מעליו, החליט לתת לדברים "להתגלגל" מתוך כוונה , לא שראש הממשלה יירצח, חלילה, אלא שניתן יהיה לעצור את "המהלך" בעוד מועד, תוך הפקת רווחים בכמה וכמה מישורים.

לאה רבין כתבה בסיפרה "הולכת בדרכו" שפורסם בשנת 1997 את הדברים האלה12:

"... שמעתי שלושה קולות נפץ קצרים…שמעתי המון רוחש ומישהו צועק זה לא היה על אמת!…מרגע שנדחקתי לתוך המכונית שאלתי אותם(- את מאבטחי השב"כ) שוב ושוב, מה קרה? והם שבו וענו בכל פעם "זה לא היה על אמת"…הרגעים עברו לאיטם, ואני התחלתי לחשוש שהכדורים לא היו כדורי-סרק...טילפנתי ממטה השב"כ לבתי דליה. "מישהו ירה באבא", אמרתי לה,"אבל אומרים לי שזה לא היה רציני, שהאיש ירה כדורי סרק"...

אישור לאמירות האלה יש הן מבני משפחתה של לאה רבין והן ממקורות זרים13 ועד היום אין איש בשב"כ, מאלה שליוו את לאה רבין, שיקום ויטען שהדברים לא התרחשו כפי שהיא תיארה אותם. לעומת זאת, ניתנה לשב"כ הזדמנות של זהב ל"תקן את ההיסטוריה" במשפטו של אבישי רביב. לפתע מצאו את עצמם חוקרי השב"כ מעידים שהם עצמם לא האמינו, בזמנו, להתוודויות של אבישי רביב , או שאבישי רביב היה, למעשה, " אדם ילדותי באופיו, נסחף אחר האירועים ללא יכולת שליטה עצמית ורודף פירסום", כדברי איש השב"כ "כפיר"14, או כדברי "יוני" לפרקליטת המדינה , ערב הגשת כתב האישום נגד אבישי רביב, כי "הנאשם הינו אדם בעל רמה אישית נמוכה וכי הוא אינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל"15. הפסיכיאטרית, ד"ר ב. גאוני, תיארה את אבישי רביב כבעל "הפרעה אישיותית נרציסטית".

חגי עמיר סירב להעיד במשפט, חרף אמירות מאוד ברורות שלו במהלך החקירות ובעת משפטו-שלו, וקצת קשה להבין מדוע אי-אפשר היה לכפות עליו באמצעים המקובלים להעיד ולהסביר את מה שהוא אמר בחקירותיו ובמשפטו. יגאל עמיר, שהתרצה והגיע למשפט, כעד הגנה(!), מסר עדות, מסיבות מאוד ברורות, שכל תכליתה היה ליתן לשב"כ סולם הצלה.

בסופו של דבר, הכרעת הדין עשתה חסד של ממש גם עם הפרקליטות וגם וגם עם השב"כ. רק עם ישראל נמצא מפסיד, שכן מי שקורא את הראיות כולן, ולא רק את אלה שהוגשו לשופטים, הגם שגם באלה היה די והותר כדי להגיע לידי מסקנה מרשיעה, מבין שהמשחק היה "מכור" מראש.

זאת, בעיקר משום שכל מי שהעיד מטעם התביעה במשפט, והיו אלה בעיקר אנשי שב"כ ומשטרה, עשה זאת כמי ש'קפאו שד', שהרי הרשעתו של אבישי רביב, וזה היה ברור, כנראה, גם לשופטים, הייתה פותחת 'תיבת פנדורה' שהנחשים שהיו יוצאים ממנה היו, ללא ספק, מסכנים ברעליהם הרבה מאוד אנשים חשובים; וכאשר הסכנה היא כה ברורה ומוחשית 'הצמרת' יודעת לצופף שורות - ושאף אחד לא ינסה לספר לנו שהשופטים אינם חלק מן 'המעגל' הזה.
_______
* חיים משגב, עורך דין ומרצה במיכללה האקדמית נתניה, והחל מן השנה הקרובה גם באוניברסיטת בר-אילן

1 ראה - ת"פ 2070/99 בבימ"ש השלום בירושלים.
2 ראה - פרק ד: פרשת אבישי רביב. פרק זה הותר לפרסום רק מאוחר יותר.

3 ראה - פרטיכל ישיבה שהתקיימה בנושא זה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ב - 16/6/96 בנושא זה. השתתפו, בין השאר, עדנה ארבל, מיכאל בן יאיר, משה לדור, נאווה בן-אור, טליה ששון ואנשי שב"כ. כתב אישום לא הוגש נגד המעורבים למרות העבירות-לכאורה שנעברו באותו במעמד. אם מישהו תוהה, לעתים, למה רבים כל כך איבדו את אמונם באלה המופקדים על אכיפת החוק - זה המסמך הנכון לקרוא .
4 ראה - פרשת ההדלפה של המסמך המזמין חיקור דין בתיק החקירה נגד אריאל שרון.
5 ראה - הערת שוליים 3.
6 ראה - ע"פ 3417/99, פורסם בפ"ד נה (2) 735
7 שם, מפי מישאל חשין, המגלה כאן, אולי, לראשונה, במלוא חדותה, את השקפת עולמו שעליה למדנו בשנים שלאחר מכן ביתר שאת כאשר פסל את משה פייגלין מרשימת הליכוד לכנסת, בשעה שימש יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, על שום הקלון שדבק, כביכול, במעשיו בעת שהתנגד למעשי-אוסלו בעם היהודי.
8 ראה - החלטה מיום 4 בנובמבר 1998.עדנה ארבל התנגדה, כזכור, למהלך זה.
9 ראה - ת/50 שהוגש במשפט.
10 ראה - ת/51.
11 ראה - מכתבו של פרופ' אליאב שוחטמן אל היועץ המשפטי לממשלה מיום 14.9.99 שבו מפורטות כל הראיות נגד אבישי רביב - לא רק בעבירה של אי-מניעת פשע.
12 ראה - במכתבו הנ"ל של פרופ' שוחטמן.
13 ראה - ב'אובזרבר' הבריטי מיום 31.3.96
14 ראה - נ/1, בסעיף 16, דברים שנאמרו בחודש מרץ 1995.
15 ראה - נ/30.