גירסת הדפסה          
קבוצות דיון גילוי מסמכים נושא #5919 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 5919   
פילוביץ שחף לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות, 311 מדרגים, 581 נקודות.  ראה משוב
   08:45   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

''האם היה זדון מודע בהפקרת הצנחנים בקרב חווה הסינית??''  

 

ערכתי לאחרונה בתאריך 04.07.04 בשעה 17:52 בברכה, פילוביץ שחף
 




כמו כן, מצ"ב קישורים לכל החומר שד"ר אורי מילשטיין מתבסס עליו לעיל בנוסף לחומרים שיש ברשותו:
ריכוז הקישורים הידועים לנושא הדיון .....מכשיר התמצאות..
להלן: הקישורים הידועים בפורום גילוי מסמכים ברוטר:

''אני, גורי, אלי, מדמוני, גבי ועוזי - לא נחריש יותר!!''
https://rotter.net/forum/gil/5866.shtml

''עקרון השרידות וברית (הנכשלים) מפקדי קרב החווה הסינית!!
https://rotter.net/forum/gil/5878.shtml

הקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר !!
https://rotter.net/forum/gil/5775.shtml

סא''ל (מיל) עמיקם: מסכם/סיכום אישי טעויות ולקחים בקרב
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5834&forum=gil&omm=0

יוסי בלום הלוי: קרב החווה הסינית - עובדות מוצקות !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5851&forum=gil&omm=0

השאלה אינה עיטור או לא - אלא מתי יתוחקר הקרב !!
https://rotter.net/forum/gil/5848.shtml

עדויות לוחמי גד' 890 על החווה הסינית,זמין כרגע להורדה.
https://rotter.net/forum/gil/5842.shtml

אל''מ מאיר בשרות פעיל : האשכולות ''ברוטר'' מעניינים....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5844&forum=gil&omm=0

מי משקר: אלוף מרדכי ותת-אלוף דובדבני או סא''ל גורי ששון
https://rotter.net/forum/gil/5838.shtml

עדויות (חדשות) לוחמי גד' 890 על קרב החווה הסינית,וידאו
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5836&forum=gil&omm=0

דיווח מאת ד''ר מילשטיין על הכנס אתמול/פורום תחקור....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5825&forum=gil&omm=0

אוי כמה שהם צודקים!=משפחת מדחאת יוסף יוצאת בהאשמה!!!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5827&forum=gil&omm=0

אל''מ במיל' רזי יהל: '' גזר דין ב'עכביש 55' !!''
https://rotter.net/forum/gil/5817.shtml

הקרב שלא סופר בהחווה הסינית - עצומה וסדנה/דיון !!
https://rotter.net/forum/gil/5811.shtml

ד''ר אורי מילשטיין: קרב החווה הסינית - סיכום ביניים !!
https://rotter.net/forum/gil/5907.shtml

ד''ר מילשטיין:הצנחנים לא לחמו בחווה הסינית וכמעט לא ירו
https://rotter.net/forum/gil/5908.shtml

סרן במיל' חזי דחבש כותב מכתב לאחיו מילס שלמה ז''ל
https://rotter.net/forum/gil/5933.shtml



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה 
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  פ''ש / ד''ר אורי מילשטיין. s_sela 28.06.04 09:50 1
     הצנחנים נשלחו אל מותם אורי מילשטיין 28.06.04 18:00 4
         אני לא הייתי בתדריכים; לא של שריון ולא של צנחנים. s_sela 28.06.04 18:50 6
             מתודת מחקר מסוג חדש אורי מילשטיין 29.06.04 07:10 23
                 העדות שלי ותגובות עליה בני_כ 29.06.04 09:53 28
                     על אנשי השריון אורי מילשטיין 29.06.04 14:41 31
         אורי, בוא נעשה סדר בדברים zamikam 29.06.04 00:00 17
             דב תמרי אחראי אישית גם במובן הפלילי אורי מילשטיין 29.06.04 07:27 25
                 לא רק זה. s_sela 29.06.04 10:44 29
                     מה שעמיקם שוכח, בניתוח שלו, את קצין האג''מ של חט 35 hezyc 29.06.04 12:27 30
                         חזי דחבש היקר אתה צודק , חד משמעי, אל''מ גיל דוד פילוביץ שחף 29.06.04 15:05 32
                             זדון או שגגה zamikam 29.06.04 20:38 33
                                 עמיקם היקר, s_sela 29.06.04 23:48 35
                                     על מה נטוש הויכוח zamikam 30.06.04 19:08 37
                                         עמיקם היקר: גם אני לא מאמין אבל 1+1 =2 ולא 3 !! פילוביץ שחף 30.06.04 20:29 38
                                         האמת? לא רק שהיה לי קשה להאמין. s_sela 01.07.04 00:35 39
                             בואו נערוך ניסוי zamikam 29.06.04 21:10 34
                                 השערת הזדון אורי מילשטיין 01.07.04 20:55 46
                                     יפה אורי, אתה חזק בלוגיקה zamikam 02.07.04 04:52 52
         החלופה היחידה אורי מילשטיין 28.06.08 09:36 155
     יעקב גלאוזיוס מגיב לניתוח ממצאי המחקר שלעיל !! פילוביץ שחף 29.06.04 05:44 22
     Re: שאלה דחופה: האם צומת טרטור עכביש היה חסום ???? פילוביץ שחף 01.07.04 06:37 40
     מה''עסק הביש'' עד 6 הימים ועד הצליחה פילוביץ שחף 02.07.04 06:50 54
  עדות שמיעה יחידה של מש''ק מודיעין ''בבל'' - אום חשיבה פילוביץ שחף 28.06.04 11:03 2
     גם כאן בפורום הובאו מסמכים בהקשר העדות הנ''ל. s_sela 28.06.04 14:11 3
     אם מה שתואר כאן נכון..אז בר-לב הוא פושע mozes5 28.06.04 18:12 5
     תגובות בכלל ותגובת ד''ר אורי מילשטיין בפרט לניסיונות פילוביץ שחף 29.06.04 07:19 24
         שחף, אין אדם יעיל ממך! צודק אריק באך: אורי מילשטיין 29.06.04 07:30 26
  רונן ביקש ממני להכניס תגובתו hezyc 28.06.04 19:27 7
  מי שאין לו לב חזק שלא יקרא את התגובה !!! hezyc 28.06.04 19:34 8
     נכבדי היקר חזי דחבש הי''ו s_sela 28.06.04 20:16 9
         מה שמרגיז, שלא היה צורך בכלל, אוגדה שלמה הייתה בבטלה hezyc 28.06.04 20:31 10
             אז לדבריך הם קרנפים? s_sela 28.06.04 21:52 11
     ליפקין שחק אתה הוא זה שמאכיל אותנו בקישקושים !! פילוביץ שחף 28.06.04 22:52 12
         מסכים , פילוביץ , אני מסכים ומה אמר מרדכי באותה כתבה עירני 28.06.04 23:03 13
         הסוד הגדול של אל''מ (במיל) גיל דוד: תת-אלוף תמרי.... פילוביץ שחף 28.06.04 23:22 14
             איציק 10/2003 מעולם לא שמעתי על כך. רק ציידי טנקים שמעון 28.06.04 23:45 15
                 איציק 12.9.75 ''אמרו לנו להיזהר מפצועים בשטח'' שמעון 28.06.04 23:59 16
                     איציק 1993 - החיפוי על אהוד ברק שמעון 29.06.04 00:08 18
                         איציק 1993 - החיפוי על ברן וגורדיש -שני אלופים שמעון 29.06.04 00:15 19
                             29.1.1999שחק ומרדכי מספרים - מה נאמר לפני התנועה באוגדה שמעון 29.06.04 01:05 20
         סא''ל בנצי עציון ממשיך לשקר במצח נחושה !! פילוביץ שחף 01.07.04 09:16 41
             למה ליפקין, לא דיווח על עוזי ועל מצבו? one-p 01.07.04 18:59 44
                 ליפקין, ידע ולא דיווח. שהיועץ מזוז יאשים אותו במותם של עירני 02.07.04 11:25 61
                 בגלל שתיקתו של סא''ל ליפקין שחק הסמח''ט נרצחו 41 צנחנים פילוביץ שחף 03.07.04 09:35 69
                     תגובת סרן במיל' מעוזיה סגל למכתבי: בגלל שתיקתו של שחק פילוביץ שחף 03.07.04 09:40 70
                         מדהים! כך מגיב '''גיבור ישראל'' שרץ להרצאות בכל הארץ? hamta 03.07.04 12:42 72
                             טעות - מעוזיה בכלל לא היה בחווה הסינית - שקר שהשתרש עירני 03.07.04 13:16 73
                                 טעות! כך מעוזיה סגל מוצג בכנסים של תלמידי תיכון hamta 03.07.04 15:55 77
                             מה דעתך לתת לי עדות על הפלס''ר במלחמה? אורי מילשטיין 03.07.04 15:14 76
                                 אשתדל להשיג לך כמה וכמה עדויות. רק סבלנות בבקשה. hamta 03.07.04 16:03 78
                                     תודה! יש לי כל הזמן שבעולם! אורי מילשטיין 03.07.04 18:35 81
                         שימו לב את רשימת הגיבורים של מעוזיה עירני 03.07.04 13:18 74
                         הדיון כאן חשוב מהותי עקרוני ולגיטימי mozes5 03.07.04 13:43 75
                         תגובתי למכתב התגובה של סרן במיל' מעוזיה סגל.......... פילוביץ שחף 03.07.04 17:24 79
                             לאור מכתבו הנבוב של מעוזיה, העבר לו תשובתי זו שמעון 03.07.04 19:27 82
                                 בבקשה, אל תתחילו עם רחמים ודמעות על ''מסכן'' שמעון 03.07.04 20:12 83
                                     מה הריץ את שני הצהרונים להעלות מנבכי ההיסטוריה.... פילוביץ שחף 03.07.04 20:44 89
                                         ממחדל אוקטובר 1973 - דרך מחדל אוסלו - למחדל מפת הדרכים פילוביץ שחף 03.07.04 20:48 90
                                             מעניין מאוד (עם הסתייגויות) ppl4peace 25.09.04 07:58 119
                                                 גדוד עמיר יפה אורי מילשטיין 25.09.04 09:10 120
                                                     כנראה שגם חברי קיבלו צל''ש על קרב שלא השתתפו בו ppl4peace 25.09.04 11:30 122
                                                         באיזה שעה התחולל הקרב שלכם ב-8 באוקטובר? (ל''ת) אורי מילשטיין 25.09.04 12:04 123
                                                             מצטער,לא ממש זוכר ppl4peace 25.09.04 12:43 124
                                                                 על גדוד 198 פיקד במהלך כל המלחמה סא''ל עמיר יפה פילוביץ שחף 25.09.04 12:58 125
                                                                     תיקח בחשבון שווקסלר העביר את המלחמה בטנק של עמיר ppl4peace 25.09.04 13:03 126
                                                                         אכן, לקחתי זאת בחשבון וזה למה העלתי את הנקודה הזו פילוביץ שחף 25.09.04 13:29 128
                                                                             לי ברור למה הקרב הזה נכשל ppl4peace 25.09.04 14:51 134
                                                                             מפקדי הטנקים בני_כ 25.09.04 23:14 146
                                                                                 ואוו ! איזה גיבור ! לא מפחד מסאגרים. ppl4peace 26.09.04 08:31 149
                                                                     גדוד 198 במלחמת יום הכיפרים גירסה ערוכה עם תיקונים_.doc פילוביץ שחף 27.09.04 09:15 154
                                                                 השתתפתם ב-8 באוקטובר בקרבות בלימה אורי מילשטיין 25.09.04 14:04 130
                                                                     עם כל הכבוד... ppl4peace 25.09.04 14:44 133
                                                                         מה ענין שמיטה להר סיני, לבר-לב ולשרון? אורי מילשטיין 25.09.04 15:31 135
                                                                             לא רציני ppl4peace 25.09.04 19:21 140
                                                                                 הסיבות לכשלון מתקפת ה-8 באוקטובר אורי מילשטיין 26.09.04 01:16 147
                                                                                     מתברר שיפה אשם גם בהתמוטטות הקונספציה ppl4peace 26.09.04 06:10 148
                                                                                         את הסכסוך אפשר, אכן, לפתור רק באמצעים צבאיים. פילוביץ שחף 26.09.04 09:05 150
                                                                                             זו בדיוק הייתה העמדה של גולדה ודיין ppl4peace 26.09.04 10:43 152
                                                                                         אבייתר בן-צדף: אגיד דברים בזכות הקונצפציה פילוביץ שחף 26.09.04 10:11 151
                                                                                             גם וגם ppl4peace 26.09.04 10:56 153
                                                                         הסיפא שלך:זאת אכן אחת השאלות הקרדינאליות בקשר לפלוגתא פילוביץ שחף 25.09.04 16:14 136
                                                                             דיברנו על כך לא מעט.אבל גם ה8 לאוקטובר בני_כ 25.09.04 16:35 137
                                                                                 בני כ. : במתקן 500 לא היינו מצויידים פילוביץ שחף 25.09.04 19:45 142
                                                                                     לעמנואל,זה רק טבעי בני_כ 25.09.04 20:10 143
                                                                                         אגב, בני, יצא לך להיתקל בנו, בפלס''ר 500? צוריא 25.09.04 20:33 144
                                                                                             לא כמעט ולא. בני_כ 25.09.04 21:06 145
                                                                             ראש גשר - אורי דן פילוביץ שחף 25.09.04 17:01 138
                                                                             מה באמת הכריע את במלחמה בני_כ 25.09.04 19:09 139
                                                 רס''ר בדימוס עוזי בן צבי: הצחקתם אותי פילוביץ שחף 25.09.04 09:39 121
                                 בתוך כל ים החומר אודות הקרב ההוא mozes5 03.07.04 21:14 92
                                     העדויות של שונרי אפילו בסרט הקודם על החווה , ויש גם פה hezyc 03.07.04 23:35 96
                                         חזי ...קיבלתי! תודה mozes5 04.07.04 00:50 97
                                 כנראה הכל כסף. מעוזיה סגל קיבל ג'ובים! hamta 03.07.04 21:46 93
                             לא השארת ''אבן על אבן''..... mozes5 03.07.04 20:14 84
                         שלום לך מעוזיה סגל - טייח מתחיל. אורן אדרי 04.07.04 05:19 98
                         אחח מעוזיה מעוזיה. איך נפלו ''גיבורים'' ... בול טרייר 04.07.04 12:22 103
                         מעוזיה סגל - מצער אותי מאד לקרוא את תגובתך Aitan Cohen 05.07.04 23:03 110
                         עמנואל גרטל: מעוזיה סגל - למה קיבל צל''ש פילוביץ שחף 25.09.04 19:36 141
                     אני לא מבין איך לא חקרו את הנושא ולמה לא הכריחו עקרב שחור 03.07.04 18:30 80
                         עקרב שחור, כל העם רוצה להבין, מה שאתה לא מבין שמעון 03.07.04 20:15 85
                     עוזי יאירי נכנס להלם קרב וליפקין-שחק התחמק..... פילוביץ שחף 03.07.04 20:28 87
                     תגובה לכל העניין. s_sela 03.07.04 22:59 95
                     כלל בסיסי בשחמט. אספרסו 05.07.04 02:37 108
                         מה בין שחמט לחיים עצמם? אורי מילשטיין 05.07.04 06:39 109
             הפרטיות נעלמה אורי מילשטיין 01.07.04 21:12 47
         אלי קרן גיבור ישראל מגיב לעוזי בן צבי.............. פילוביץ שחף 02.07.04 16:24 64
             אלי. תודה רבה. אני לא צריך להתגונן מפני בני עוולה hezyc 02.07.04 16:46 65
     חזי, כל הכבוד! חותם על כל מלה! אורי מילשטיין 29.06.04 07:37 27
     חזי שוהם הי''ד, לוחם צנחנים מגדוד 890 פל' ב' מחלקה 1 פילוביץ שחף 02.07.04 06:09 53
         סרן במיל' חזי דחבש כותב מכתב לאחיו מילס שלמה ז''ל פילוביץ שחף 02.07.04 22:19 67
  אבייתר בן - צדף שוב מתעלם מהגילויים בפרשת החווה הסינית פילוביץ שחף 29.06.04 05:06 21
  ''לא ינום ולא יישן שומר ישראל'' - טקס הענקת עיטורים פילוביץ שחף 30.06.04 10:32 36
  רזי יהל והערפל סותר את אמירת המג''ד ועוד ועוד פילוביץ שחף 01.07.04 12:58 42
     הוא משקר ! שיגיד כן או לא one-p 01.07.04 19:02 45
     הסטוריה לא עושים הסטוריה משכתבים !! פילוביץ שחף 02.07.04 07:57 55
         את המאמר הזה צריך למסגר בכל בית בישראל עירני 02.07.04 11:16 56
             לא רק למסגר. s_sela 02.07.04 16:12 63
                 הוויית הצבא והמלחמה אורי מילשטיין 02.07.04 17:48 66
         אנחנו משלמים את מחיר השקרים של המפקדים הבכירים פילוביץ שחף 03.07.04 20:35 88
         מכתב ששלח אלוף בני פלד ז''ל לרמטכ''ל מופז עצר את..... פילוביץ שחף 25.09.04 00:56 118
             עוד אינטיליגנט Moshe111 25.09.04 13:28 127
                 Moshe111: אתה מוכן להרחיב את תגובתך הלקונית...... פילוביץ שחף 25.09.04 13:35 129
                     ההערה התייחסה... Moshe111 25.09.04 14:04 131
                         תשובות......... פילוביץ שחף 25.09.04 14:22 132
  האתר הרשמי של צה''ל/מדור הסטוריה: הקרב בחווה הסינית פילוביץ שחף 01.07.04 16:21 43
     עוד אתר פלצני, של צה''ל, המסתיר את האמת עירני 02.07.04 11:24 60
     צבא ההגנה לישראל - האתר הרשמי/חופש המידע בצה''ל !! פילוביץ שחף 06.07.04 17:00 111
  מידת הרחמים הגדולים / דודו טופז פילוביץ שחף 01.07.04 21:34 48
     דודו טופז לא מבין כלום, לו היה חשוב שישן עם המג''ד עירני 02.07.04 11:22 59
     דודו טופז? הרי זה נסיון ללמד סניגוריה s_sela 02.07.04 16:01 62
  אלוף במיל' דורון רובין נזרק מהצבא בגלל שרצה לחקור..... פילוביץ שחף 01.07.04 23:23 49
     לכל צבא, ''החווה הסינית'' - שלו פילוביץ שחף 02.07.04 04:08 51
     הערב בערוץ 1, 21:00, ''הסיפור האמיתי'' - ''אתם, אני והמלחמה הבאה'' (*) פילוביץ שחף 12.01.14 20:26 157
  מהחווה הסינית לתיק הביטחון פילוביץ שחף 02.07.04 02:00 50
     סיפור מרדכי אמת חלקית = שקר= לכן תיק הבטחון בשקר יסודו עירני 02.07.04 11:20 58
     אמנון לורד במיטבו שכל ישר 04.07.04 14:19 106
  ד''ר אורי מילשטיין מגיב לדברי אלוף במיל' עמידרור..... פילוביץ שחף 03.07.04 09:16 68
     מילשטיין ועמידרור ? - מילשטיין טוב יותר שמעון 03.07.04 20:17 86
     מתברר כי כבר לפני 10 שנים פורסמו הדברים............ פילוביץ שחף 03.07.04 21:02 91
         ''קריסה ולקחה'' כמשל אורי מילשטיין 04.07.04 07:10 99
             מדהים, מדהים, מדהים, מדהים, מדהים. מדהים. מדהים !! פילוביץ שחף 04.07.04 08:50 100
                 פרויקט של שטיפת מוח כדי להגן על יוקרתו של יצחק רבין אורי מילשטיין 04.07.04 10:09 101
                     בסדר, הבנתי את הסיבה, אבל עדיין לא השבת לי אם.......... פילוביץ שחף 04.07.04 10:24 102
                         אורי, חשוב מאוד ש-תענה לפילוביץ ... במיוחד על בקשה 2. בול טרייר 04.07.04 12:28 104
                         אנשים שהניעו את מהלך ההחרמה אורי מילשטיין 04.07.04 13:37 105
                             ד''ר אורי מילשטיין הנכבד: פילוביץ שחף 04.07.04 15:37 107
  Fw: מיהוא גיבור מלחמה!?!.... פילוביץ שחף 03.07.04 12:27 71
  הקרנת (פרטית) החווה הסינית -רשומון בירושלים !!! פילוביץ שחף 03.07.04 22:19 94
     זה לא רשומון רבותי זה שקר וטיוח פילוביץ שחף 07.07.04 14:24 112
  כנגד מי נשלחו הצנחנים - אם ציר עכביש היה פתוח?? שמעון 09.07.04 21:27 113
  דעתי שכולכם צריכים לשלוח פקסים לרמ''ח שמעון 21.07.04 00:15 114
  בכל המערך חסר גמ''כ 332 של הצנחנים שהושאר ברס סודר hezyc 29.07.04 17:34 115
  ביום הכיפורים הקרוב מאמר בידיעות אחרונות והקרנת הסרט שמעון 12.09.04 12:20 116
  ד''ר מילשטיין: לא אכחד שאני שמח על שחזרנו להשערת הזדון פילוביץ שחף 18.09.04 14:24 117
  דיווח: רון ארד הועבר לאיראן פילוביץ שחף 30.06.08 09:16 156

     
s_sela
גולש אורח
   09:50   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. פ''ש / ד''ר אורי מילשטיין.  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
אני לא מאמין שהיה מדובר בהקרבת החיילים בכוונת מכוון.אני חושב שהדברים נבעו משילוב קשה של הלם עם לחץ אדיר עם בלאגאן נוראי עם טפשות /טמטום ובשילוב של חוסר תשומת לב /חוסר ידע וכד'.

האמת, יש לי הרבה מה בקורת על מלחמת יוה"כ. אבל לדרגת מחשבה שמפקדים בכירים שלחו אנשים לגיא ההריגה בכוונת מכוון - עדיין לא הגעתי.

פשוט קשה להאמין אבל מי יודע אולי גם זה עוד יתברר בעתיד. לך תדע.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות, 51 מדרגים, 98 נקודות.  ראה משוב
   18:00   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. הצנחנים נשלחו אל מותם  
בתגובה להודעה מספר 1
 
  
אין כאן שאלה של אמונה אלא של עדויות וניתוחן. על פי העדויות שלא הופרכו סגן מפקד האוגדה, דב תמרי אמר באותו יום לקציני שריון שבחווה הסינית יש שתי חטיבות שריון פלוס. לצנחנים הוא אמר שיש שם כמה חוליות של צידי טנקים. אין שום עדות שהוא היה בהלם. הבלגן במקרה זה לא רלוונטי.

מכיוון שהיו שם שתי חטיבות שריון פלוס פלוס. דומה שלצנחנים הוא לא אמר אמת ביודעין. צריך היה להיות ברור לו שהצנחנים נשלחים אל מותם. די לי בזה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
s_sela
גולש אורח
   18:50   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. אני לא הייתי בתדריכים; לא של שריון ולא של צנחנים.  
בתגובה להודעה מספר 4
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.06.04 בשעה 18:50 בברכה, s_sela
 
אני הייתי אז סמל קטן, וחוץ מאשר לאכול את הקש שבישלו המבוגרים ממני -לא היתה לי יכולת לדעת יותר.

העדויות שאתה מדבר עליהן שהיה הבדל מהותי בתדריך של דוביק תמרי אל הכוחות אינן מוכרות לי.

מבחינתי דוביק תמרי היה בימים ההם משהו כמו אגדה מהלכת שעליו ועל מעלליו ומעללי אחרים חינכו דורות של לוחמים. והוא אז היה משהו "בענן הפיקוד שבשמים" ממש לא בשר ודם.

אם היה הבדל כזה ובאופן מודע ומכוון דוביק תמרי שלח את הצנחנים לטבח -הרי הוא אחד האנשים הנחותים ביותר במדינה הזאת- וזאת לא תהיה ההפתעה הכי קטנה שקבלתי בימי חיי. פשוט קשה להאמין, אולי אין לי רצון פנימי להשלים עם זה - כי אז זה הרבה יותר קשה מבחינתי מאשר מעשיו של איציק מרדכי.

קשה לי לקבל זאת -אבל אם מדובר בעובדות מוכחות- לדעתי זה נושא למשפט צבאי כמו על בגידה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות, 51 מדרגים, 98 נקודות.  ראה משוב
   07:10   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. מתודת מחקר מסוג חדש  
בתגובה להודעה מספר 6
 
  
בינתיים אין אלה "עובדות מוכחות" אלא השערות על סמך עדויות. הרי ייתכן שמפקד הפלוגה רס"ן מיל' בני כהן טועה! בתחקיר של חזי דחבש ושלי הוא היה אמין מאוד וגם לא נראה היה שיש לו עילה אישית או קבוצתית לסלף את מה שהיה. אבל כולם טועים וגם הוא עלול לטעות.

לפני עולם האינטרנט לא היה עולה על הדעת לפרסם עדות כזאת, אלא החוקר היה אוסף עוד עדויות מצליבן ורק אחר כך מפרסם את ממצאיו המבוססים. האינטרנט שינה את התרבות: אני לפחות החלטתי שאת מחקרי לעתיד אערוך בפומבי. דהיינו, אשתף את הציבור בממצאי החלקיים. שחף פילוביץ תרם רבות להחלטתי זאת ואני אסיר תודה לו. כל מי שיש לו פרטים נוספים יכול באופן הזה לתרום אותם למחקר הפומבי. אבקש גם מאנשים כמו דב תמרי להגיב - לאשר או להפריך את הדברים. אם תמרי לא יעשה כן הרי עדותו של בני כהן תהפוך להיות עובדה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בני_כ
גולש אורח
   09:53   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. העדות שלי ותגובות עליה  
בתגובה להודעה מספר 23
 
  
עדותי די מדויקת. אבל מעט בהרחבה. דוביק תמרי לא נתן קבוצת פקודות לשריון. זו היתה שיחה ובה פירוט מטרות וכוחות. לאחר מכן ניתנה פקודה על ידי המחט. לא היו שם קליקות ולא יריבויות אישיות.
מאידך גודל הכח שהיינו לידו כפי שהגיב אחד המגיבים היה ידוע לנו גם על כוחות חיר רבים ציידי טנקים או יחידות סדירות. אגב באותו שלב היה ידוע שישנה שם ארמיה שלמה מספר 2. האזנו לרשתות האוגדתיות והפיקודיות כי ידענו היטב שאינפורמציה מודיעינית לא נקבל כי אינה בנמצא. שלא לדבר על תצ"א עדכנית או לא עדכנית. נכון שידענו שהם פרושים בגדול.לא ידענו על שום קרב צנחנים שאמור לטפל בציידי טנקים.קולות הקרב שנשמעו לא היו שונים מכל יום אחר שלפניו. שום קרב יוצא דופן לא היה והארטיליה שירדה עלינו היתה ממש רצח במיוחד לכלים הרכים. ,סליחה שאני משתמש במונחי שריון.אגב, לא הייתי רסן באותה תקופה אלא סגן.החטיבה עצמה היתה רק לאחר אימון הקמה כי חקה היה סדיר וחלקה מילואים אבל בעקרון היא נחשבה לסדירה בגלל שיוכה למה שנקרא אז "מתקן 500"ולא באליש כפי שנקראה לאחר מכן.העמדתי דברים על דיוקם.
יתר על כן איני מניח שאיזה מגד או מחט היה מנדב כלים למשימה עלומה . כי השליטה על הכוחות היתה קשה ביותר בהתיחס לבלגן האדיר ולסתימת הצירים. ודאי שלא כלים רכים.את האספקה שלנו שמרנו כאוצר.כל גדוד דאג לעצמו. האספקה לא הגיעה ולא נדחפה אלא נמשכה על ידינו . אם באופן רגיל או "במשיכה "מגוף אחר. כל גדוד גנב מחברו או מצא את התחמושת הנחוצה לו. לא היתה שליטה לא אוגדתית ובטח לא פיקודית.
אלו הן עובדות כפי שאני ראיתי אותן וכפי שאני האזנתי להם. אומר אורי שיכול להיותשאני טועה. איני מלאך.אבל זכרוני לא רע ואני זוכר שם דברים בפרטי פרטים מקווה שאיני טועה באחד מהם.ברמה המעשית.,גודל הכח המצרי גם אם היה פרוש על פני קילומטרים לא מהווה פקטור בלחימת שריון ,כי קיצור הטווחים לא אורך הרבה זמן כמו בחר. ואני שם לב שאין הבנת שריון אצל הצנחנים פה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   14:41   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. על אנשי השריון  
בתגובה להודעה מספר 28
 
  
בני,

אנשי שריון הנם מרובעים (אל תקח ללב) אך לא אנשים רעים. למרות מה שאמרת, אני מניח שאם המח"ט שלכם היה מתבקש להקצות שלושה נגמ"שים להצלת צנחנים הנטבחים 1 ק"מ ממנו הוא לא היה מסרב.

אורי



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
zamikam
גולש אורח
   00:00   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. אורי, בוא נעשה סדר בדברים  
בתגובה להודעה מספר 4
 
  
דיוויזיה 16 המצרית תפסה את כל הגיזרה בערך מקו איסמעיליה בצפון עד ציר טרטור בדרום. באמצע האזור הזה במפת הקוד סיריוס היתה "ביצה" גדולה בשם "מיסורי", ולכן נהוג לאמר שמיסורי היה מתחם דיוויזיוני. זה לא אומר כמובן שהמצרים הסתדרו בדיוק לפי הקו הסגול של הביצה "מיסורי", אלא ברצועה בכל השטח שכולל את "מיסורי" + שוליים מצפון ודרום לו.
קצת מדרום ל"מיסורי" ישנו עיגול קטן (בקוטר 1 ק"מ בקירוב) במפת הקוד בשם "אמיר". עיגול זה מקיף את בתי החווה הסינית.
כ- 3 ק"מ דרומה משם עובר ציר טרטור במגמה מערב-דרום מערב. לאחר הקרב של צנחני גדוד 890, זכה גם אזור זה להיקרא בשם "החווה הסינית", אבל זה לא אותו מקום. מסקנת ביניים: כשאומרים "החווה הסינית" לא ברור למה מתכוונים.

לדיוויזיה 16 המצרית היו 2 חטיבות טנקים (מספרן 1 ו- 14).

כשאתה נותן תדריך לכח שריון שמתוכנן לנוע על ציר "עכביש" הפתוח, אתה אומר לו מי הם כוחות האויב שהוא עלול לפגוש בדרכו. הציר פתוח לכן לא תיתקלו בכוחות חי"ר שיושבים ממש על הציר, אך אתם עלולים להיתקל בכח התקפות הנגד הדיוויזיוני שכולל שתי חטיבות שנמצאות מצפון לציר.

דמיין לעצמך סגן מפקד אוגדה טיפוסי שנותן תדריך. הוא פותח את היד שלו למקסימום, ז"א יותר מ- 20 ס"מ, ועוד עושה תנועה מעגלית קטנה עם היד: האויב נמצא בערך כאן. האזור שמכסה היד הוא 30 ס"מ במפה, ז"א בערך 15 ק"מ בשטח. אם איזשהו סמב"ץ חרוץ טורח להדגיש עם טוש עבה ולכתוב "החווה הסינית", כל האזור כולו נקרא מאותו רגע בשם זה. ברור לכולנו ששתי חטיבות שריון לא יושבים בתוך עיגול של ק"מ (מתחם "אמיר" שהוא באמת החווה הסינית), אלא הכוונה היא שהשיריונאים הישראלים צריכים לשים לב לשתי חטיבות שריון שנמצאות בטווח התקפת נגד מצפון להם.

עכשו לגבי התדריך לצנחנים של 890: התוכנית המקורית היתה סריקה באזור שבין ציר עכביש לציר טרטור, ובהמשך הורחב אזור הסריקה עוד קצת צפונה לשני עברי ציר טרטור. מה שמעניין את הצנחנים מבחינת אויב זה כוחות החי"ר המחופר (אולי עם תגבור שריון מסוים) שנמצאים ברצועה זאת, פלוס עוד 500 מ' (טווח נק"ל) מצפון.
ברצועה זאת לא היו 2 חטיבות טנקים, ולכן אי אפשר לטעון כנגד דב תמרי שהוא אמר לשריונאים דבר אחד ולצנחנים דבר אחר. לעומת זאת כן אפשר לטעון כנגדו שהוא לא טרח לברר מודיעין מדויק מה יש מבחינת חי"ר מחופר באותה רצועה, והיה הרבה!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   07:27   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. דב תמרי אחראי אישית גם במובן הפלילי  
בתגובה להודעה מספר 17
 
  
עמיקם,

כרגיל אתה אומר דברי טעם. אבל גם בדברי טעם יש "חורים", (כך גם בגבינה שווצרית) אלא אם קבלת אותם ישר מהקב"ה, כמו משה רבנו.

החולשה העיקרית של טיעונך היא זאת: אם על כוחות שריון נאסר בפקודה לסטות אפילו מטר אחד (בהגזמה כמובן) מ"ציר עכביש" בהתקדמותם לתעלה, הרי זה משום החשש שכוחות שריון יגיעו מהמתחם הדיווזיוני עד "עכביש" וממילא ישטפו את "ציר טרטור". ואם הם עלולים לשטוף את טרטור ולהגיע עד עכביש הרי ממילא הם ידרסו את הצנחנים. אכן לא זה מה שקרה. אבל אנחנו עוסקים לא במה שקרה אלא בתדריך של סגן מפקד האוגדה דב תמרי.בתדריך לצנחנים צריך היה להציג את כל האפשרויות וכל האיומים. אני מניח שהיום הוא מבין זאת כמי שמלמד חשיבה צבאית באוניברסיטת תל אביב ומלמד תפקוד מערכתי את מפקדי צה"ל הבכירים במכון לחקר המערכה של צה"ל.

חולשה שניה: כמו לצה"ל כך גם לחטיבות שריון מצריות יש חי"ר. ידידינו עוזי בן צבי ויקי חץ חיימוביץ היו אנשי חי"ר במסגרת חטיבת שריון והם לאהיו היחידים. לפיכך, המידע שמצויות במקום שתי חטיבות שריון מלמד שיש שם גם חרמ"ש (חיל רגלים משוריין). יתכן שהיו שם גם חטיבות חי"ר עצמאיות שעליהן לא דיבר תמרי עם מפקדי השריון כי הם לכאורה לא איימו על הנוסעים בציר עכביש? בהן לא נעסוק כרגע אבל צריך לבדוק גם נושא זה. בטוח שהיה שם חרמ"ש!

סביר להניח שהצנחנים נתקלו בחרמ"ש הזה. מדובר לא בכמה חוליות נודדות של ציידי טנקים עם סאגרים או נ"ט אחר, אלא בחי"ר המצורף מבנית לשתי חטיבות שריון לפחות. על תמרי היה לידע את עוזי יאירי ואת איציק מרדכי שבכך מדובר! וכיוון שלא יידע אותם הוא אחראי ישיר למה שקרה גם במובן הפלילי.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
s_sela
גולש אורח
   10:44   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. לא רק זה.  
בתגובה להודעה מספר 25
 
  
כי אם שריון שנמצא בטווחים קצת יותר גדולים יכול להגיב לשריון שנע על הציר ועלול לסכן אותו, על אחת כמה וכמה (ככל שני זוכר את הטופוגרפיה של האיזור המצרים השתלטו על רכס שולט ותיצפתו היטב את האיזור. לא היתה להם בעיה להפעיל שריון או ארטילריה כדי לכתוש חיר שסורק בפריסה גדודית.
ברווזים.
דוביק תמרי שהיה אז כבר "ילד גדול" אמור היה לחשוב ולהכניס זאת לתדריך החי"ר. האין זאת?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hezyc
גולש אורח
   12:27   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. מה שעמיקם שוכח, בניתוח שלו, את קצין האג''מ של חט 35  
בתגובה להודעה מספר 29
 
  
שהביא מידע מדוייק ועדכני מבן קיבוצו נתן שונרי.

תמרי בתגובה, למידע המדוייק והעדכני, פקד על עוזי יאירי ל"סלק" את קצין האג"מ ודרור צורף (היושב עכשיו באמריקה) קצין המודיעין של חטיבה 35 , מהאוהל ומקבוצת הפקודות.

זאת אומרת, ש"העפתם" מהאוהל על מנת שלא יבלבלו אותו , בנתונים חדשים , שהיו ידועים לו, גרמה כמה שעות מאוחר יותר "להעפת" נשמותיהם של צנחנים תמימים, ששו אלי קרב.

זה החור הגדול בגבינה השווייצרית בניתוח המבריק של ידידי עמיקם , ראה לעיל גם תגובתו של SELA בענין הגבינה


חזי



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   15:05   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  32. חזי דחבש היקר אתה צודק , חד משמעי, אל''מ גיל דוד  
בתגובה להודעה מספר 30
 

הוא ורק הוא, המפתח לפרשת הטבח בקרב בחווה הסינית



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
zamikam
גולש אורח
   20:38   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  33. זדון או שגגה  
בתגובה להודעה מספר 32
 
  
אורי, סלע, חזי, שחף היקרים,

לאורי יש נטייה למצוא בשגגה - זדון. לי יש נטיה הפוכה.
אורי עט כמוצא שלל רב על העדות שדב תמרי אמר לשריונאים שבחווה הסינית יש שתי חטיבות שריון, בעוד שלצנחנים הוא אמר שמולם (בציר טרטור!) יש "כמה ציידי טנקים". לכאורה סתירה, אני סיפקתי הסבר אלטרנטיבי.

זה לא מנקה את דב תמרי מהרשלנות במידע המודיעיני, אך כן מנקה אותו, מחמת הספק לפחות, מאיזשהו זדון.

כך כתבתי:
"...עכשו לגבי התדריך לצנחנים של 890: התוכנית המקורית היתה סריקה באזור שבין ציר עכביש לציר טרטור, ובהמשך הורחב אזור הסריקה עוד קצת צפונה לשני עברי ציר טרטור. מה שמעניין את הצנחנים מבחינת אויב זה כוחות החי"ר המחופר (אולי עם תגבור שריון מסוים) שנמצאים ברצועה זאת, פלוס עוד 500 מ' (טווח נק"ל) מצפון.
ברצועה זאת לא היו 2 חטיבות טנקים, ולכן אי אפשר לטעון כנגד דב תמרי שהוא אמר לשריונאים דבר אחד ולצנחנים דבר אחר. לעומת זאת כן אפשר לטעון כנגדו שהוא לא טרח לברר מודיעין מדויק מה יש מבחינת חי"ר מחופר באותה רצועה, והיה הרבה!"

בפועל, עיקר הכח שבו ניתקלו הצנחנים היה חי"ר מחופר (לא חרמ"ש!), במחפורות אישיות רבות, וללא תעלות קשר ביניהן (ע"פ עדות יקי חץ, ולאחרונה גם חזי). זהו כח נייח לחלוטין (בתשובה לאורי).

עמיקם




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
s_sela
גולש אורח
   23:48   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  35. עמיקם היקר,  
בתגובה להודעה מספר 33
 
  
הטיעון הזה כבר הועלה כאן והופרך. הסיבה העיקרית שאי אפשר לקבל את העמדה הזאת היא פשוטה לחלוטין. כשאתה שולח יחידה ללחימה , בפקודה אתה כולל גם כוחות ומשימות וגם דפ"א (לאויב ולך)

בהגדרה של כוחות ומשימות אתה חייב להציג כוחות שכנים הן שלך והן של האויב. במיוחד אתה חייב לציין כוחות אויב שכנים שעלולים להשפיע על ביצוע המשימה. ועל אחת כמה וכמה בדפ"א לאויב אתה חיב לציין במצב כזה אופצית התערבות של כוחות נוספים כמו שריון וארטילריה שמבחינת טווח הפעולה שלהם יש להם אופצית התערבות לטובת כוחותיהם.

על אחת כמה וכמה כשמדובר במלחמה וכשהגזרה רוויה בכוחות מכל הסוגים והכוח הטרי שהוא קיבל 35-890 רק הגיע מראס סודר ואניו בקי בנעשה בגזרה.
לא כך?
אתה זה למדתי בקורס קצינים- לא בפו"מ ולא בקורס מג"דים

לפי עדותם של ה"ה בני כהן וגיל דוד המידע היה זמין לדוביק תמרי עובדה שהוא העביר 2 תדרוכים לשריון בדיוק כמו שצריך. היות שהח"יר עוד יותר רך ופגיע וחדש בגזרה - היה צריך להיות סופר זהיר איתו ולא לשלוח אותם סתם כך תוך כדי סתימת פיו של קצין צעיר.

אני כן יכול להבין את הלחץ של ס. מפקד אוגדה במצבו של דוביק תמרי אחרי המכות שהאוגדה ספגה בקרבות. אבל אז הוא צריך להיות רגיש לחיי הלוחמים פי כמה וכמה.

בקטע הבא אתה טוען לזכותו של תמרי שאולי הוא היה שבוי בקונספציה כמו שכולם היו שבויים בה. אבל הוא כבר היה אמור להתעורר אחרי ה"סטירות לפנים" שהוא ואוגדתו קיבלו.

תגיד לי אתה אם מה שאני אומר אינו הגיוני.

אז תוכל לטעון ששום דבר לא היה הגיוני במלחמה הזאת. כן , זה באמת נכון- כמעט שום דבר לא עבד עם הגיון ,ואת זה מנסים לבדוק, למה זה היה כך? האם זה היה מוכרח להתנהל כך? האם יש דרך אחרת טובה ונכונה יותר?

באשכול אחר כתבתי שהדבר משול לחזרה בתשובה. בחזרה בתשובה יש 2 שלבים.
1.חרטה אמיתית (הכרה בטעויות העבר)
2.קבלה לעתיד (קבלת החלטות לעתיד על בסיס טעויות העבר כדי שלא לשוב עליהן)

כדי להשיג את החרטה האמיתית יש צורך בהכרת הטעות ובהודאה מלאה בה. את זה לא ראינו ולא שמענו ממישהו .

אתה יכול לומר לי שזה ענין אישי.(של הטועה/חוטא)
לא ,זה ענין צבורי בהחלט. הדם שנשפך שם לא היה פרטי , לא של דוביק תמרי ,ולא של ברן או ליפקין או איציק מרדכי. זה היה דמו של עמישראל. ולא רק הדם שנשפך שם אלא שהטעויות לא תוקנו בגלל חוסר ההודאה על האמת! ואת אותן טעויות ראינו פעם אחר פעם בלבנון ובאינתיפדות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
zamikam
גולש אורח
   19:08   30.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  37. על מה נטוש הויכוח  
בתגובה להודעה מספר 35
 
  
סלע היקר,
הויכוח אינו נטוש על כך שהתדריך והמודיעין שקיבלו מפקדי חט' 35 היה לקוי. הויכוח הוא בשאלה אם היה כאן זדון, ז"א אם דוב תמרי היה מודע לכך שהוא מוסר מידע לקוי, ובכל זאת מסר אותו.
אני אינני מאמין שכך היה.
עמיקם



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:29   30.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  38. עמיקם היקר: גם אני לא מאמין אבל 1+1 =2 ולא 3 !!  
בתגובה להודעה מספר 37
 


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
s_sela
גולש אורח
   00:35   01.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  39. האמת? לא רק שהיה לי קשה להאמין.  
בתגובה להודעה מספר 37
 
  
אני לא רציתי להאמין.
בעיני - במלחמה הייתי בס"הכ סמל לקראת שחרור מסדיר -דוביק תמרי היה דמות של סמל ומופת. לא רציתי להאמין.
איך כתוב? "עפ"י שנים עדים או שלושה עדים יקום דבר".
אתה מקבל עדויות צולבות המאשרות אחת את השניה.גם בני כהן וגם גיל דוד ואחרים.
אז כדי להצדיק לעצמי את דוביק תמרי שבעיני היה דמות מופתית, ניסיתי לחשוב על כל מיני הסברים שיניחו את דעתי.
טעות ?- לא מתקבל על הדעת שאדם במעמדו יעשה כאלה טעויות עם לוחמים. גדוד צנחנים שלם.
שיפוט לא נכון של המציאות כתוצאה מדווחים מטעים -אז איך העביר תדריכים ל2 יח' שריון בצורה ראויה?
לחץ וחוסר תשומת לב כתוצאה מהלחץ? אולי , אבל אדם במעמד של סגן מפקד אוגדה , נראה לי שצריך כן לעמוד בלחצים כאלה.
הרצתי לעצמי הרבה תרחישים אפשריים.
לא הצלחתי לסנגר עליו אפילו באחד.
וזאת בתנאי כמובן שהעדויות הן אמת. כך אני מתייחס אליהן.

ראוי בהחלט להביא לידיעתו של דב תמרי שהוא איש רציני ביותר את הדיון הזה, אולי יהיה מוכן להתפנות מעיסוקיו ולענות לשאלות יסודיות כ"כ, לא בצורה של טריבונאל , אלא בצורה של הסבר איך הוא ראה את המציאות אז מנקודת מבטו- אני חושב שזה המפתח האמיתי לפתרון הבעיה.
הוא גם יוכל להסביר למה העיף את גיל דוד וכו'. דברים חשובים מאד.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
zamikam
גולש אורח
   21:10   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  34. בואו נערוך ניסוי  
בתגובה להודעה מספר 32
 
  
אחת הטענות הקשות והמוצדקות שעלו נגד דב תמרי הן שהוא לא היה מסוגל לשלב את המידע החדש שהגיע מגיל דוד, קצין האג"ם של חט' 35, בדבר הימצאות כוחות אויב גדולים באזור.

במלים אחרות, מביאים לבן אדם השבוי בקונצפציה מסוימת, מידע סותר, והוא לא מסוגל להתחשב בו ומעדיף להתעלם ממידע זה.

אולי זה בכלל חוק טבע שאי אפשר לעשות כנגדו כלום?

הבה נערוך ניסוי: ד"ר אורי מילשטיין שבוי בקונצפציה שהצנחנים נשלחו למותם בזדון ע"י מפקדי אוגדה 162. באתי אני, הנקלה בעבדיכם, וסיפקתי הסבר סותר. מה יעשה אורי מעתה ואילך?

א. אם מעתה ואילך יאמר אורי שאולי התזה שלו לא נכונה, סימן שבן אדם מסוגל להשתמש במידע סותר ולשנות קונצפציה , ואז אנחנו יכולים לבוא בטענות לדב תמרי שאם אורי מסוגל, למה הוא לא?
ב. אם אורי יבחר להתעלם ממידע זה ולהמשיך בתיאוריית הזדון, מה לנו כי נלין על תמרי?

עמיקם

נ.ב.
אורי, בטיעון שזה עתה העליתי ישנה פירכה לוגית. מצא אותה!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   20:55   01.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  46. השערת הזדון  
בתגובה להודעה מספר 34
 
  
1. אם סגן מקפד אוגדה 162 אל"מ דב תמרי לא היה מסוגל לקלוט מידע חדש אין פה זדון. יש זדון רק אם הוא עיכל את המידע ולמרות המידע הוא שלח את הצנחנים לחווה הסינית.
2. תמרי לא צריך היה לקלוט מידע חדש כי המידע היה ברשותו. על כך סיפר לנו בני כהן, שהרי הרבה לפני הפגישה עם גיל דוד תמרי תדרך את המפקדי השריון על הכוח המצרי הרב שהיה באיזור החווה הסינית.
3. אני מעולם לא טענתי שתמרי לא היה מסוגל לקלוט (לשלב) מידע חדש. תמרי הוא אדם מאוד אינטליגנטי ואפילו פתוח. לדעתי הוא היה מסוגל.
4. לאור כל הנ"ל נותרה לנו רק השערת הזדון.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
zamikam
גולש אורח
   04:52   02.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  52. יפה אורי, אתה חזק בלוגיקה  
בתגובה להודעה מספר 46
 
  
כמו שציינתי בסוף דברי המתחכמים, היתה פירכה לוגית ומצאת אותה לאמור: אם מניחים זדון מלכתחילה - אין שום סתירה.
יחד עם זאת, אינך סותר את המידע האלטרנטיבי שסיפקתי בתגובה מס' 17, ולכן אינני מקבל את השערת הזדון.
דרך אגב, אורי, ממתי התחילו לקרוא לאזור שבו לחם גדוד 890 (אזור ציר "טרטור") בשם "החווה הסינית"? זה היה רק אחרי המלחמה, לא? לפני המלחמה החווה הסינית היתה רק מתחם "אמיר" שהוא כ- 3 ק"מ משם צפון מערבה.
עמיקם



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
יום שבת כ''ה בסיון תשס''ח    09:36   28.06.08   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  155. החלופה היחידה  
בתגובה להודעה מספר 4
 
  
תמרי היה כמובן שמח אם הם לא היו נהרגים. אבל בנסיבות שהיו ברורות לו זאת היתה החלופה היחידה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   05:44   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. יעקב גלאוזיוס מגיב לניתוח ממצאי המחקר שלעיל !!  
בתגובה להודעה מספר 1
 

From : Uri Milstein <urimilsh@zahav.net.il>
Sent : Tuesday, June 29, 2004 2:36:47 AM
To : "'JJ'" <yakov@knt-eng.com>
Subject : ניתוח ממצאי המחקר על קרב החווה הסינית

כמה הערות לגבי הסיכום של אורי – קרב החווה הסינית

מכיוון שאורי הזמין את כל מי שקורא את הסיכום שלו לבקר את לקוויו , אני מניח שהוא לא יכעס עלי יתר על המידה אם אעשה כן.


באופן כללי סיכום הביניים של אורי אינו מדגיש מספיק את הליקויים הראשוניים של תכנון המבצע . לעומת הליקויים הראשוניים כל שאר הדברים מתגמדים. באופן כללי הליקויים הראשונים הם:


יציאה לקרב עם מודיעין והערכת מצב לגמרי שגויים, וללא הכרה מינימאלית של השטח.
פיזור הכוח בצורה לא מקצועית.
אי צירוף נשק כבד לכח רגלי.
למעשה הסעיף הראשון הוא הכי משמעותי מפני שהוא ההסבר לכל האירוע.

עכשיו לגבי הנושא בכללותו ברור שקרב החווה הסינית היה כישלון מתחילתו עד סופו. ואולם לכל הצבאות היו כישלונות טקטיים בקרב זה או אחר,חלק מהם כשלונות גדולים בהרבה משלנו. העסקת מסקנות לגבי טיב הצבא ו\או הפיקוד אינה אפשרית על בסיס ניתוח קרבות בודדים.

יעקב גלאוזיוס


תגובת ד"ר אורי מילשטיין

יעקב שלום,

תודה על ההערות. להלן תגובתי:

1. לא עמדתי, בסיכום הביניים שלי, על "הליקויים הראשוניים" כדבריך, כי הם היו ידועים לפי שנגשנו לחקר הקרב וגם הוצגו בסרטו של ניר טויב, שלצערי עדיין לא הוקרן. ציינתי בדווח שלי את הממצאים החדשים שחשפנו. ברור שבניתוח סופי של קרב החווה הסינית נדגיש את הנקודות שהעלית. ואגב, אתה מוזמן להצטרף לצוות החוקר/מנתח.
2. אכן רק על פי קרב החווה הסינית אי אפשר להסיק מסקנות כלליות על צה"ל ועל ביטחון ישראל. אבל את המחקר שלנו לא התחלנו מאפס ולא בחלל אנו חיים. ממצאי הקרב הזה מצטרפים לממצאים ידועים חלקית לפחות על קרבות אחרים: קרב גבעת התחמושת, קרב עין זחלתא, קרב סולטן יעקב. ממצאי כל הקרבות ביחד נותנים תמונה קשה מאוד.

אורי




חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:37   01.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  40. Re: שאלה דחופה: האם צומת טרטור עכביש היה חסום ????  
בתגובה להודעה מספר 1
 

***************
- Original Message -
From: " <cbf@bezeqint.net>
To: "בני" <cohenbny@netvision.net.il>
Sent: Wednesday, June 30, 2004 10:28 PM
Subject: שאלה דחופה


> שלום בני
>
>שאלה:
>
>האם נכון שצומת טרטור עכביש , שהייתה מזרחית צפונית לחווה הסינית, תראה
במירשם ששלחתי לך, הייתה חסומה כליל? לדעת חבר לחקירה, הצומת הייתה חסומה
> בטילי סאגר ושום כלי לרבות טנקים לא יכלו לעבור בצומת וזה מה שהשבית את
> ההתקדמות של 162 לדעתי, הדבר הזוי, אבל , האם עובדתית זה מה שקרה שם? במשמע
הצומת חסומה והמשך הציר טרטור ועכביש היו פנויים לגמרי
>
> אם זה נכון, אז אני לא מבין איך מח"ט 35 עוזי יאירי מיקם את התאג"ד של החטיבה
בצומת / ליד הצומת, אם הצומת חסומה אז גם התאג"ד לא יכל להיות שם.
>
> האם יודע פרטים ? והאם ארטיליריה או סאגרים ממרחק כזה יכולים להשבית אוגדה
שלמה.
>
>

-Original Message-
From: benny cohen
Sent: Wednesday, June 30, 2004 11:57 PM
To: cby@bezeqint.net
Subject : שאלה דחופה: האם צומת טרטור עכביש היה חסום ????

שלום
צר לי לשמוע על הרגשתך הרעה . מקווה שאתה חש טוב יותר עכשיו.אני לא בדיוק יודע
מה עשו לכם. אבל לגופה של שאלתך , אם צומת טרטור עכביש הייתה חסומה, אז התשובה
פעמיים לא נכון! אמנם לא הגיע אלי מרשם כלשהו,אבל הצומת לא היתה חסומה על ידי
סאגרים התקדמנו כל הזמן. פשוט היה בלגן נוראי. הצומת לא היתה פנויה היא פשוט
היתה סתומה בכלים ובבלגן. כלי רכב יכלו לעבור אם הצליחו להיחלץ מהברדק. האוגדה
לא התעכבה לרגע. זה היה פשוט פקק.

לשאלה השניה לא סאגרים ולא ארטילריה יכולים לעכב שריון. ארטילריה אינה מסכנת
אותנו כל כך . המדפים היו סגורים ואת הדרגים השארנו מעט מאחור. לא חשנו בעיכוב
ועברנו בצורה המהירה ביותר האפשדרית של נסיעה בפקק..גם המשך הציר לא היה פנוי.

רק בקטע של החצר וסביבתה היה יותר קל לעבור . ואכן כל מי שנכנס לחצר עבר תוך
דקות לצד השני. ממש לא היה עכוב.

צר לי שזה לא עונה למשאלתך. מה קרה אתכם, מאד מצער. אבל אנחנו לא היינו מודעים
לכך כלל. לא לתדריך שלכם לא למציאות שלכם בשטח. והחילוץ שהגדוד של אהוד ברק היה
אמור לעשות לא היה לנו צל של מושג את מי מחלצים. פשוט התיחסנו שיש לנו כח יותר
קטן.

למה עשו לכם את זה? אני מניח שאו חוסר קריאת קרב של מפקדיכם או סתם טפשות. חבל
היה על כל אחד מכם שנכנס לשם. קרבן שווא. את אותו הדבר אני אומר על גבעת
התחמושת. למה עשו להם את זה?

בברכה
בני כהן



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   06:50   02.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  54. מה''עסק הביש'' עד 6 הימים ועד הצליחה  
בתגובה להודעה מספר 1
 


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   11:03   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. עדות שמיעה יחידה של מש''ק מודיעין ''בבל'' - אום חשיבה  
בתגובה להודעה מספר 0
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 28.06.04 בשעה 19:57 בברכה, פילוביץ שחף
 

לאור כתבת חשיפה של ד"ר אורי מילשטיין בעיתון מקור ראשון בפרשת
הקרב שלא סופר בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים, הגיע אלי אימייל
אתמול שתוכנו מצ"ב והמדבר בעד עצמו, שמש"ק מודיעין בזמן המלחמה בחזית
הדרום שמע והקליט שיחה גורלית בין בר-לב לבין שרון שתוכנה מובא בכתבה
שהזכרתי לעיל והציטוט מהכתבה מצ"ב...!!


https://rotter.net/forum/gil/5775.shtml


להלן: סיפורו של משק המודיעין.....

מש"ק מודיעין (שמו שמור במערכת) שישב באותו זמן באום-חשיבה
-"בבל", היה עד שמיעה לשיחה בין מפקד חזית הדרום ר/אלוף
חיים בר-לב לבין אריאל (אריק) שרון, מפקד אוגדת הצליחה.

השיחה התנהלה ברשת הקשר הפיקודית ובו פקד ברלב על שרון להפסיק את
ההתקדמות ולחזור לגדה המזרחית, בגלל חוסר עורק לוגיסטי מסודר לכחות
החוד. החידוש שבעניין שברלב לא שקל להחזיר את שרון בגלל הבעייה הלוגיסטית,
אלא הוא היה זה שבעצמו ניתק את העורק הלוגיסטי
השביר שאריק שרון הצליח להקים לכוחות החוד שלו.

בר-לב פקד על מבנה מסוקי יסעור שנשאו חביות דלק עבור כוחות החוד של
שרון, להפסיק את הטיסה באמצע לכיוון היעד ולחזור לעומת שבאו ולא לספק
להם את הדלק הנחוץ והיקר. בכך כמעט חרץ את גורלם למוות, הרי
כולנו יודעים שטנק ללא דלק מהווה מטרה נייחת וגורלו נגזר לכלייה.

השיחה הוקלטה במלואה ונשמרה בארכיון הבסיס המקומי -"בבל/אום -חשיבה"
ונמסרה לועדת אגרנט על פי דרישתה לנציג מטעמה. כפי שאתם/ן
יודעים/ות עד להיום לא ברור מה עלה בגורל הקלטות שלמעשה אני- מש"ק המודיעין,
בטוח שהן הושמדו, יותר מדי חומר נפץ פוליטי הן הכילו, שלא
לדבר כמה חיי אדם הוקרבו על מזבח קרבות הפוליטיקה המרים בין :

בר-לב לשרון, או בין המערך לליכוד.

בשר תותחים לאורך כל ההסטוריה-מלחמות, היו תמיד עניין זניח שניתן להתעלם מהן
ואנחנו לא שונים מאף צבא אחר, ע"ע פרשת.....
''האם היה זדון מודע בהפקרת הצנחנים בקרב חווה הסינית??''
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml

אל"מ יוסי זעירא, בן דודו של אלוף אלי זעירא, שלמען ההגינות,
אני רוצה להדגיש שהוא התריע באופן אישי בפני ראש אמ"ן-בן דודו/אלי זעירא,
על הקטסטרופה המתקרבת, אך לא יכול למרבה הצער לדפוק חזק על שולחנו
של ראש אמ"ן - בן דודו, שהרי הוא לא רצה להרע לבן דודו.....
2. אלוף במיל' אלי זעירא מחזיק בידו ''פצצת אטום''
https://rotter.net/forum/gil/5543.shtml#2


אל"מ יוסי זעירא, היה זה שחקר את מהלכי היחידה שלו בזמן המלחמה,
עבור ועדת אגרנט בכלל ואותי כמש"ק מודיעין אחראי בפרט ששמע והקליט את
השיחה בן בר-לב לבן שרון.

לסיכום:
זאת העדות השמיעה היחידה ממקור ראשון, הידועה נכון להיום לגבי
השיחה הגורלית הזאת בין בר-לב לבין שרון...



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
s_sela
גולש אורח
   14:11   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. גם כאן בפורום הובאו מסמכים בהקשר העדות הנ''ל.  
בתגובה להודעה מספר 2
 
  
העדות הנ"ל מתייחסת למלחמות הגנרלים , כשהיו מי שטענו שאריק שרון למעשה הפר את הוראות "ההנהלה" ע"י כך שחתר למגע ולצליחה, בעוד היו בפיקוד שפחדו (וביטאו זאת בגלוי) שאריק שרון אם יצלח את התעלה- וינצח -"ימנף" את הישגיו למישור הפוליטי שרגליו כבר בוססו אז בבוץ הפוליטי וכמובן שלא במפא"י כי הוא כמובן היה בלתי אהוד בעליל על הנהלת המדינה. הוא נתפס כחריג / דורסני / מקורי מדי.
נדמה לי שאפילו ד"ר אורי מילשטיין הביא זאת כאן בהקשר של משה דיין שהכיר ביכולותיו של שרון והוא זה שכן דחף אותו קדימה.

אם כן, העדות ההיא קשורה אמנם בעקיפין לענין החווה הסינית- ואסביר זאת מיד . אבל במישרין היא קשורה יותר במלחמות הגנרלים .

איך היא קשורה לחווה הסינית.
החווה הסינית היתה בדיוק על ציר טרטור המפורסם, שבעצם חסם את ציר המעבר לצליחה ואת ציר הלוגיסטיקה לצולחים- על כל המשמעויות הנובעות מכך.

אז הצנחנים שלחמו בחווה הסינית למעשה העסיקו את הכוחות המצריים - למרות שבסופו של דבר גם הציר עצמו טווח היטב ע"י המצרים בהתקפת הנגד שלהם - וכמעט שנסגר לגמרי מספר פעמים.
היו שטענו שלא היה כל צורך בלחימה בחווה הסינית -והיו שטענו שכן היה צורך בכך. אני אישית רק קראתי ולמדתי על כך ממקור שני ושלישי -כך שאני לא גורם קובע.

אבל ואבל גדול- מכאן -ועד לטענה שהכוחות הוזנחו בכוונת מכוון המרחק גדול.
מה שאומר מש"ק המודיעין אופיני בהחלט למה שנאמר בתחקירים שונים ובתוכם בועדת אגרנט (קראתי את מסקנותיה כולל הנספח הסודי אבל עברו כבר שנים רבות מאז) ואני בכל אופן מזהה את רוח הדברים ככזאת שאיפייניה את מלחמות הגנרלים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
mozes5
גולש אורח
   18:12   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. אם מה שתואר כאן נכון..אז בר-לב הוא פושע  
בתגובה להודעה מספר 2
 
  
אני לא בטוח שזה המקרה היחיד
התופעה שאנשים תוקעים מקלות בגלגלים
מושכים את השטיח מתחת לרגליים
ובקיצור ..מנסים להכשיל
קיימת בכל שדרות החברה
גם בתעשייה וגם באקדמיה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   07:19   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. תגובות בכלל ותגובת ד''ר אורי מילשטיין בפרט לניסיונות  
בתגובה להודעה מספר 2
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 29.06.04 בשעה 07:20 בברכה, פילוביץ שחף
 
הדחתו של אריאל שרון מתפקידו כמפקד אוגדת הצליחה במלחמת יום הכיפורים.


שכל ישר
חבר מתאריך 22.4.04
90 הודעות 21:14 28.06.04

4. דדו ובר לב התכוונו לפטר את שרון.

דיין מנע זאת מהם בגלל קשרים אישיים וחיבתו לשרון.
עם ישראל צריך להצטער שהם לא עשו זאת.
היו נחסכים מאיתנו הרבה צרות.

טענותיו של מילשטיין לא עומדים במבחן ההצלבה עם מקורות אחרים.

מילשטיין לא בא בידיים נקיות.

אני אומר לך זאת כמי שיודע כמה דברים על המלחמה הארורה הזאת.
אריק שרון כדרכו תמיד התנהג בשרלטנות קטלנית. הוא סירב פקודה לדדו (קרא את הספר "דדו"). דדו בספרו מעיד שהוא רצה לפטר את שרון אבל דיין מנע זאת ממנו. אין כאן פוליטיקה כי דיין היה איש העבודה. תופתע גם אריק שרון היה איש העבודה. שרון היה איש של בן גוריון ושל דיין. גם שמואל תמיר מעיד על כך בספרו האוטוביוגרפי.

בניגוד למקובל לחשוב, אחרי ששרון לא קיבל (בצדק !) את הרמטכ"לות, הוא פנה אל יוסי שריד ולא אל בגין כדי להקים כח פוליטי חדש.

למרות הצלחותיו שרון היה שרלטן במלחמת יום כיפור. קרא את מה שכתב עליו דדו כששרון היה קצין אג"ם שלו בפיקוד צפון.

שרון היה שרלטן במלחמת שלום הגליל.

ועתה שרון הוא שרלטן ושקרן כהרגלו ביחסו למתנחלים.

הבעיה של מילשטיין שהוא כל כך שונא את מנהיגי העבודה והיו להם אנשים טובים! והוא "מסונוור ! ממנהיגותו הדורסנית של שרון.

כשהוא לא קיבל את הרמטכלות אמרו לעצמם הקובעים, לטובתה של מדינת ישראל, לא מדובשך ולא מעוקצך. הנזק שהוא מביא עולה הרבה על התועלת.

דדו נאמן בעיני

הרבה ממה שמילשטיין אי פעם יהיה מסוגל להגיע אליו.
אין איש צבא אחד שלא הביע הערכה לאופן שבו דדו ניהל אסטרטגית את המערכה. הוא פישל בכך שנתו אמון רב מדי לזעירא אבל מהרגע שבו הבין מסר ימים לפני יום כיפור שהמלחמה עומדת לפרוץ הוא ניהל אותה ללא שגיאות למרות הקשיים שהערים עליו אריק שרון.

הספר של ברטוב מבוסס על הקלטות אוטנטיות שנעשו בבור ללא בישולים.


hamta

חבר מתאריך 2.4.02
9631 הודעות 23:57 28.06.04

17. שטויות! מרגישים שאתה דובר מטעם!

בזמן האחרון פורסמו הקלטות שנשמרו אצל אחד מחייליו של גורודיש. שם שומעים בפירוש שבר-לב מורה בקשר "שאריק לא יחצה ראשון" (את התעלה)
השמאל היה פאשיסטי כבר אז. דם יהודים לא עניין אותו. מניעת תהילה צבאית משרון ממניעים פוליטיים - כן עניין אותו.

בר-לב היה רמטכ"ל מושחת שבזמנו הושחת צה"ל.

ארוחת שחיתות בימי ה' בשבוע בכל יחידות צה"ל היתה המצאה שלו.

גם הבן שלו, עומר בר-לב, היה אחד הכשלונות הגדולים בפיקוד על סיירת מטכ"ל. גם הבת שלו, נדמה לי שקוראים לה ורד, זכתה ל'סיבוב' עם הרבה חבר'ה מהצנחנים שהתפארו בכך....(את זה אני יודע מידע אישי)

שמאלנות היא מצב נפשי, לא מצב של חוסר ידע. האתר שלי לזכר רבין: www.readme.biz


שכל ישר
חבר מתאריך 22.4.04
90 הודעות 01:13 29.06.04

בתקופת מלחמת יום כיפור לא היה שמאל \ ימין במובן של היום

דדו היה במונחים של היום נץ ימני כשלידו ליברמן יונה צחורה.
שים לב. איש אמונו של דדו היה גנדי! אבל, חברו הטוב של דדו היה גם בר-לב.

גולדה דיין רבין דדו אלון (גם פרס היה אז שר בממשלה) כולם תמכו אז בהתישבות באופירה, נחל סיני, חברון גוש עציון גוש קטיף.

הם במלחמת יום כיפור כולם רצו להציל את המדינה ! איך אפשר להגיד עליהם (אז) שמאלנים ?

וכולם התנגדו אז לשרון בגלל שהוא איש לא אחראי (כולם חוץ מרבין שלכאורה בעיניך איש שמאל) !!!

הלוואי עלינו היום ראש ממשלה כמו גולדה. האישה היחידה שהיתה יכולה לדבר בתקיפות ללא יראה עם ניקסון קיסינגר והעולם כולו. בגין עם כל התקיפות שלו לא התקרב אליה.

השגיאה היחידה שעשתה גולדה היה שבחרה את דיין כשר בטחון שהיה לו בטחון עצמי מופרז ובכך הביא עלינו אסון.

גולדה היתה אשת ימין אמיתית כמו שלא רואים היום. (נעמי שמר ז"ל מזכירה אותה אבל אז כולם היו כאלה) היא עמדה על הצרכים הבטחוניים הטריטוריאליים של ישראל בכל נאום שנשאה בחו"ל והעולם העריך את זה.

יש איזה במה בעולם שאריק שרון יכול להגיד משהו ?

אין מדינה באירופה שמוכנה לארח אותו. באירופה הוא מצורע ובארה"ב גם. ללוויה של רייגן לא הזמינו אותו כדי לא להתבייש בו.



אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
86 הודעות 06:19 29.06.04

30. יש להפריך טיעונים ולא לעסוק בשנאותיי ובאהבותיי

טיעון פסיכולוגיסטי באגורה על שנאותי ואהבותי אינו מעלה ואינו מוריד. הוא מלמד הרבה רק על "שכל ישר" ועל תובנותיו. משימתו של מי שאינו מקבל את טיעוניי היא להפריכם. בדיונים בתקופה האחרונה ב"רוטר" עסקנו בקרב "החווה הסינית" ולא באישיותו של אריאל שרון, ולא בשנאותיי או באהבותיי. למיטב הבנתי, איש לא הפריך שום טיעון שלי בענין בעניין החווה הסינית ולא הזים שום נתון שהעליתי.
לגבי טיעוניו של "שכל ישר" על שרון אתיחס לנקודה אחת. כתבת שדדו ביקש לפטר את שרון. לפרשה זאת הקדשתי עמודים רבים בספרי "קריסה ולקחה", פרק עשירי: "נטישת אופציית ההכרעה". קרא, "שכל ישר", את הספר או לפחות את הפרק, הפרך באופן מבוסס ולא בטיעונים מסוג "כמי שיודע כמה דברים", את הנתונים לגבי פרשה זאת ואסיר את הכובע בפניך.

אופציה נוספת היא שפילוביץ המדהים יעשה לכולם שרות ויעלה לאוויר את צילום העמודים העוסקים בנסיונו של דדו להדיח את שרון: 301-296.


ד"ר אורי מילשטיין, לבקשתך, מצ"ב העמודים העוסקים בנסיונו של דדו להדיח את שרון: 296 - 301 !!




חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   07:30   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. שחף, אין אדם יעיל ממך! צודק אריק באך:  
בתגובה להודעה מספר 24
 
  
אתה תגיע ל"ניו יורק טיימס"!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hezyc
גולש אורח
   19:27   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. רונן ביקש ממני להכניס תגובתו  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
חזי ! התגובה שלי לא פורסמה בפורום? שלחתי לך העתק אתה יכול לשלוח?רונן
- Original Message -
From: simha cohen
To: אבי ; אבי2 ; אבייתר ; אבייתר 2 ; אינגלס ; אלי קרן ; אלי ש ; אמנון ; אפרים סנה ; אפרים סנה 3) ; בני כהן ; גבי (מסלר) ; גורי ; גיל ; גלבר ; גן ; גרנית ; דיין ; דני אנגל ; דני וו ; הצמ ; הרשקו ; ורדה ; זאב סלמן ז"ל (חנה ) ; חזי ; יאיר אלפרן ; יהודה ס ; יוסי ; יחיאל ; יקי ; לכיש ; מ. מרמורי ; מאיר לוי ; מילשטיין ; 'מעודה דוד' ; ניסן ; סימן טוב שגיא ; עוזי ; 'עליס' ; עמי אוליאל (E-mail) ; עמידרור ; עמיקם ; ענבר ; פאר ; פיני ברקן (ברווינק) ; פיני לבנה ; צבי קופלוביץ ; צייזלר ; רונן ; רזי (מעודכן) יהל ; רזי יהל ; שולמית ; שחף ; שי ; שי2 ; שלמה ; שלמה גורן ; 'Eric' ; 'Moshe Rosenblatt' ; 'Eric' ; Uri Milstein
Sent: Monday, June 28, 2004 3:26 AM
Subject: Re: תחקיר החווה הסינית - האם היה זדון מודע בהפקרת הצנחנים?
תגובות יתקבלו ישירות בקישורים הבאים

סקופים רוטר
https://rotter.net/forum/scoop/8075.shtml
גילוי מסמכים רוטר
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml
שימו לב, כי בהתאם לחקי-רוטר הידיעה בסקופים תהיה אפשרית רק למספר מוגבל של תגובות
הקישור השני לגילוי מסמכים, יהיה פעיל ופועל לעולמי עד
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml

לא יתכן שלא היתה כאן (בנוסף לכל הלחץ וההלם) יד "נעלמה" שכיוונה את מהלכי המלחמה הרי מכל העדויות עד עכשיו מסתבר שמרדכי לא תיכנן את הקרב בחווה מראש אבל נטש. חוצמיזה ידע מי שהיה צריך לדעת על תאג"ד מוכן לידכם של נגמ"שים שלא קיבלו פקודת חילוץ וידע מי שהיה צריך לדעת שאין לכם מה לעשות בחווה מלכתחילה.ינוקא כמוני (ורבים אחרים אני מקווה)יודעים לחבר אחד לאחד ואני מקווה שכמו שהתחקיר לא התחיל בפחד שלא יגמר ככה.עכשיו זה הזמן שנגמר הפחד והאמת שלך וכל האחרים שעדיין מפחדים תצא לאור ואם צריך להביא את הקלטות מוועדת אגרנט "שהושמדו" (כנראה לא בטעות) או אלה משיחת שרון וברלב או את אלה של זעירה לאור העולם. גם אם צריך בית משפט אז שיכפה עליו לגלותם למען האמת והדורות הבאים.אם נראה מה שקורה היום בשטח החווה הסינית המשיכה דרך לבנון ועכשיו עזה. זו היא כניעה שלנו לטרור וזהו עוד סימן מעודד להם על אוזלת היד כהות החושים והטימטום שלנו שלא נדבר על דור חדש של בשר התותחים. הפחד יהרוג בסוף את כולנו. משום שידעו על המנהרה אבל לא עשו כלום!! אז עוד כמה הלכו הם ממשיכים לשבת במגדל השן. ונגיד שלא ידעו אז מישהוא היה צריך לדעת ולעשות משהו .דבר לא השתנה לצערי מאז וזה מוביל למסקנה שרק מהפיכה (עד כמה שזה נשמע בומבסטי) תציל את מה שנשאר מהמדינה ואתם התחלתם ויכולים להמשיך אותה כדור השלג מתגלגל ואף אחד לא יעצור אותו אל תתנו למאפיה לנצח!!!!

רונן
- Original Message -



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hezyc
גולש אורח
   19:34   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. מי שאין לו לב חזק שלא יקרא את התגובה !!!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.06.04 בשעה 19:50 בברכה, hezyc
 
רס"ן מיל בני כהן, ד"ר אורי מילשטיין והחברים

קראתי את חילופי המכתבים בינכם. אני ( מצרף זוג מכתבים מחילופי המכתבים, לידיעת חברי הפורום) ונוטה להסכים דווקא, עם תשובתו של ד"ר מילשטיין, הגם שאני סבור, וזה גם מחזק עמדתו של ד"ר מילשטיין , שמפקד מסגרת צריך לדאוג לביצוע משימתו. משימתו הייתה הצליחה , פתיחת הציר ואבטחתו, משימה שמחזקת אף היא את עמדתו של ד"ר מילשטיין.

להזכיר : אוגדה 143 שרון, כבר העבירה אחריות על הגזרה לאוגדה 162 ברן. ולהוסיף עליה כדלקמן:

א. מחטיבה 500 של אריה קרן, לא היה צריך ליטול נגמשי"ם ואמצעי לחימה אחרים, (כי הבנתי שהם צלחו ראשונים באוגדה 162 ) וגם אם היו שולחים קצת עזרה, על מנת להפסיק את הטבח.....לא היה קורה להם כלום, אבל עוד.....

ב. חטיבה 217 , (אותה חטיבה, של יקי חיימוביץ חץ , עוזי בן צבי) , שהייתה רק שנייה או שלישית בסדר התנועה של 162, ראתה כל הלילה את הטבח, כמו בסרט, נעה באיטיות זועקת לשמיים, בדרכה לצליחה ( כפי שמספר יקי חיימוביץ חץ ועוזי בן צבי) כל כך לאט הם נעו , עד שליקי חיימוביץ חץ וצוותו היה זמן לצאת למבצע פרטי של חילוץ גורי ששון.

מכאן אפשר ללמוד,כך: אם ישבו כל הלילה וצפו בקרב של 890 , כמו בסרט, ועברו את איזור הקרב של 890 בחווה, רק כנראה בשעה 1600 או 1700 , המשמעות הצבאית הייתה שהם יכלו להשתתף בקרב כבר מראשיתו. נקודה.

ברור , שאוגדה 162, בפיקוד ברן ותמרי, לא עשו את מה שהיה עליהם לעשות. (גם אם, נניח לשם הדיון) כי תמרי היה עסוק בשינוע הדוברות לתעלה. מפקד האוגדה ברן או קצין האג"מ שלו (כרמלי) , היו חייבים לפקוד על חטיבה 217 לסייע לצנחנים , אבל הם לא נתנו פקודה זו ולו רק למטרות הרתעה וחילוץ. כל מי שטוען שלא כך היה, אוויל.

הבעייה הייתה קראית תמונת הקרב ! עכשיו השאלה, מי לא קרא נכון את תמונת הקרב ,????

עוזי מודה שהוא הבין באיחור רב, מה קורה עם גדוד 890
מפקדי 162 ממשיכים לשקר ובמצח-נחושה,
איך ברן אמר, לאחר הקרנת הסרט, הייתה שם מחלקת חי"ר מצרית !!

מסקנה! שמפקדי 890 ו-35 וגם מפקד האוגדה וסגנו, לא השכילו לקרוא את תמונת הקרב . התמורה שהם קיבלו היה קידום!

לחשוב, שחטיבת טנקים פנוייה, צפתה על הקרב, כמו בסרט ולא יזמה כניסה אליו, על ידי לחץ כלפי מעלה לאוגדה, מחזק את מה שטוען יוסי בלום הלוי בספרו התקדשות ובתגובותיו בפורום זה, מפקדי חטיבות השריון של ברן-אדן, "פחדו" והשתפנו מאז מפלת ה-8 באוקטובר.

ג. לחשוב שסגן מפקד האוגדה נתן לשריון פקודה ותדריך, עם תיאור כוחות אוייב בעין, שונה מאשר קיבל עוזי יאירי ,
לראשון שתי חטיבות טנקים מצריות ולשני חוליות ציידי טנקים, זה נורא ואיום.

האיש הזה ציווה על עוזי יאירי ל"סלק" מקבוצת הפקודות את רס"ן גיל דוד קצין האג"מ החטיבתי - רק בשל כך שחלק עליו בנושא כוחות אויב בעין,(ציידי טנקים לעומת מיתחם מחופר עם שתי חטיבות שריון) זה הדיווח שהביא קצין האג"מ של 35 גיל, מבן קיבוצו נתן שונרי.

על מה שקרה באוהל של קבוצת הפקודות (האירוע, של האזהרה של גיל דוד) אומר ליפקין-שחק בעיתון מעריב/ידיעות בשנת 2003, האירוע לא היה ולא נברא. מי מאכיל אתכם את הקשקושים האלו ( ראו באתר רוטר את הכתבה שפילוביץ שם באתר)

גם איציק מרדכי אומר באותו כתבה " מעולם לא שמעתי על זה"
. החווה הסינית:''האזהרה שאיחרה 30 שנה....!!''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=129&viewmode=

מעשה זה מוכיח, כי ההטעייה של עוזי יאירי הייתה בכוונת מכוון וכל מלה מיותרת. הצנחנים נשלחו לשם כבשר תותחים, ממש כפי שטענו לוחמים בגדוד. שתי חטיבות השריון של אוגדה 162 , קיבלו פקודה לא לזוז מהציר בשל כוחות מצריים גדולים כדולים מחופרים ושתי חטיבות טנקים מצריות, ולצנחנים אמרו שכל מה שיש שם זה חוליות של ציידי טנקים. אני בטוח שאם היו מספרים את האמת, הצנחנים היו נערכים אחרת לקרב הזה.

חזי
- Original Message -
From: Uri Milstein
To: urimilsh@zahav.net.il
Sent: Monday, June 28, 2004 4:11 PM
Subject: FW: דיון על החלטת מפקד בפרשת החווה הסינית



-Original Message-
From: Uri Milstein
Sent: Monday, June 28, 2004 4:10 PM
To: 'benny cohen'
Subject: דיון על החלטת מפקד בפרשת החווה הסינית


בני,

הבעיה שאתה מעלה במכתבך היא חשובה אך משנית. הבעיה העיקרית שהתעוררה לאחר עדותך אתמול היא שלמפקדי פלוגות ומעלה בשריון אמר סגן מקפד האוגדה דב תמרי שנמצאות באיזור החווה הסינית שתי חטיבות שריון פלוס ולצנחנים הוא אמר שיש שם כמה חוליות של ציידי טנקים. גם את ההבדל בין האמירות האלה אפשר להצדיק או להסביר בשיקולים של מפקדים אך צריך להתמודד עם הבעיה הרבה יותר קשה מאשר ההקצאת נגמש"ים מיחידה שתפקידה לצלוח.

ואשר לנושא שהעלית: אינני חושב שאם היו נוטלים מחטיבתכם נגמ"שים אחדים ומצילים בכך 20 מתוך 50 הרוגי החווה הסינית היתה נפגעת במשהו יכולתכם להמשיך לאיזור הגשר ולצלוח.

להתראות,
אורי


-Original Message-
From: benny cohen
Sent: Monday, June 28, 2004 1:02 PM
To: Uri Milstein
Subject: Re: תחקיר החווה הסינית - האם היה זדון מודע בהפקרת הצנחנים?


אורי
זכותך לחשוב כך. אילו אני הייתי ברן או תמרי והיה בידי המידע ,אולי הייתי מקצה עוד משהו ופוקד על נסיגה/בריחה .אבל את המשימה לחצות הייתי ממשיך. כי כל יציאה מטור הטנקים והדרגים בציר היתה משבשת את עיקר משימת הכח,דהיינו צליחה והעברת אספקה גם לאוגדת שרון ,כי לנו היה ידוע שהם בצרות של חימוש ותדלוק. אוכל היה פחותחשוב . עם כל הצער ,ברמת אלוף ,הצליחה היתה חשובה מגדוד 890 עם כל הכאב.אבל אתה ממילא תפקפק בשיקול דעתם. אני אולי לא אז,אבל ודאי שהיום המשימה הזו היתה הרבה יותר חשובה ולברוח אף פעם לא מאוחר או שהצנחנים לא שידרו לו בטיזו מצוקה באמת הם נמצאים.
בכל מקרה אני חושב שלא הייתי מפקיר אותם אבל בפירוש הם היו בדרגה 2 בחישוב המשימות.
כל אחד ודעתו ,כל אחד וזכותו. קשה להיות מפקד . קשה להכריע איזה דם יותר חשוב,אבל, חשוב גם להחליט ולהיות דבק לפי סדר החשיבות בלי להזניח את מורשת הקרב ואי הפקרה.
בברכה


----




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
s_sela
גולש אורח
   20:16   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. נכבדי היקר חזי דחבש הי''ו  
בתגובה להודעה מספר 8
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.06.04 בשעה 20:16 בברכה, s_sela
 
מכל מה שקראתי והצלחתי ללמוד עד כאן, מהידע האישי שלי, ומתוך התחקיר המפורט בפורום כאן, התחברו לי פיסות המידע לפאזל ברור ופשוט.
לצערי כך נראים לי הדברים כרגע.

גד' 890 / 35 נשלח בכוונת מכוון לגיא ההריגה ע"מ לשמש טרף / תעסוקה /הטרדה / הסטת תשומת לב (מחק את המיותר ) עבור הדביזיה המצרית שאיימה על מבצע צליחת התעלה ע"י אוגדה 143 (שרון)

המעשה הזה נעשה בציניות וללא התראת אמת למפקדי הכוח עוזי יאירי וכל שדרת הפיקוד שתחתיו. (עדות גיל דוד)

אתה וחבריך הייתם כנראה בשר התותחים עבור הצליחה!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hezyc
גולש אורח
   20:31   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. מה שמרגיז, שלא היה צורך בכלל, אוגדה שלמה הייתה בבטלה  
בתגובה להודעה מספר 9
 
  
כמו שפרטתי למעלה, בתגובתי הקודמת, כלל לא היה צורך בנו.

לי היה מספיק, אם היו מגדירים שהמשימה היא הטרדה, אזי היינו מטרידים אותם מראש הדיונה הסמוכה

לפחות חטיבת טנקים אחת, שעמדה בבטלה גמורה ועשת תצפית סרט על הטבח, יכלה לבוא ולהטריד עוד קצת את המצרים, אבל היה נוח יותר לתצפת.

הטעות בהבנה שלך, בעניין (ואת זאת אמרתי בסדנא) כי בגלל הידיעה שהביא גיל דוד, היו צריכים מפקדי 35 לסרב פקודה עד שיקבלו תמונת מודיעין דווקא לאור המידע של גיל דוד, עד שיקבלו קציני ארטיליריה, שלבושתם של מפקדי 35 , השאירו, בפקודה ברס סודר, עד שיקבלו פלוגת טנקים לסיוע ועד שיבטל דוב תמרי את ההוראה לנוע פרושים כברווזים, ללא עומק, פטנט שברן למד במלחמת השחרור ואילץ את מח"ט 35 (ככל הידוע לי) לנוע בפריסה אופקית.

לא התייחסת למה שאומרים היום, מפקדי הקרב ההוא, ליפקין ומרדכי , על המידע שהביא קצין האג"מ של חטיבה 35 , בנוסח "מי מאכיל אתכם קשקושים" ו "לא שמעתי זאת מעודי" ןחבל.

דווקא, הקטע שלא התייחסת אליו, הינו החשוב והעיקרי בתגובתך


חזי



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
s_sela
גולש אורח
   21:52   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. אז לדבריך הם קרנפים?  
בתגובה להודעה מספר 10
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 28.06.04 בשעה 21:53 בברכה, s_sela
 
אולי.
ראיתי מה שאמר גיל דוד. אבל הגיוני שכשבכיר ממנו במיוחד במעמדו של דוביק תמרי שנחשב בזמנו למודל (מעין אורים ותומים) של קצין מצטיין- ליפקין הולך אחרי הבכיר -כי אם תמרי אומר לו שלא להקשיב לדברים אלא למה שהוא עצמו אומר- הוא מקבל זאת כמובן מאליו - האין זה מתקבל על הדעת? ואז העניין רץ מלמעלה למטה והגדוד מתכונן לפי מה שתמרי - שהוא נציג 162 ולמעשה המפקד בפועל וקיבל ת"פ את הגדוד לטובת משימותיו- אומר לעשות.
האחריות העליונה אם כן היא של תמרי וברן.

מפקדים ראויים אכן צריכים לעמוד על דעתם ולא להתקרנף ,אבל אנחנו מדברים על זמן מלחמה ,לחץ , הצורך להתארגן מהר וסביר מאד בעיני שמנסים להזיז כל טרדן במהלכת העברת הפקודה.
האין זה מתקבל על הדעת?

ואני לא מוריד מאחריותם של ליפקין ומרדכי להתנהלות תוך כדי קרב!!!!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   22:52   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. ליפקין שחק אתה הוא זה שמאכיל אותנו בקישקושים !!  
בתגובה להודעה מספר 8
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 28.06.04 בשעה 23:23 בברכה, פילוביץ שחף
 

https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#8



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
עירני
גולש אורח
   23:03   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. מסכים , פילוביץ , אני מסכים ומה אמר מרדכי באותה כתבה  
בתגובה להודעה מספר 12
 
  
גם הוא לא ידע. זה שקר !



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   23:22   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. הסוד הגדול של אל''מ (במיל) גיל דוד: תת-אלוף תמרי....  
בתגובה להודעה מספר 12
 

סילק אותי מהחפ"ק האוגדתי.....!!


https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#8



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שמעון
גולש אורח
   23:45   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. איציק 10/2003 מעולם לא שמעתי על כך. רק ציידי טנקים  
בתגובה להודעה מספר 14
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שמעון
גולש אורח
   23:59   28.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. איציק 12.9.75 ''אמרו לנו להיזהר מפצועים בשטח''  
בתגובה להודעה מספר 15
 
  
זאת אומרת שהגדוד שלו ידע על שונרי מלילה קודם, ממש כפי שטוען קצין האג"מ שלו
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=136&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שמעון
גולש אורח
   00:08   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. איציק 1993 - החיפוי על אהוד ברק  
בתגובה להודעה מספר 16
 
  
איך אלוף מחפה על הרמטכל ברק
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=137&viewmode=threaded



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שמעון
גולש אורח
   00:15   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. איציק 1993 - החיפוי על ברן וגורדיש -שני אלופים  
בתגובה להודעה מספר 18
 
  

מה פירוש ביקש ? היה צריך לדרוש וועדת חקירה על האירוע שבו נהרגו כ-50 צנחנים שלו ויותר מ- 100 פצועים, איך לא קיבל הנתונים על המיתחם המצרי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=137&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שמעון
גולש אורח
   01:05   29.06.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. 29.1.1999שחק ומרדכי מספרים - מה נאמר לפני התנועה באוגדה  
בתגובה להודעה מספר 19
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 29.06.04 בשעה 01:09 בברכה, שמעון
 
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=135&viewmode=threaded




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:16   01.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  41. סא''ל בנצי עציון ממשיך לשקר במצח נחושה !!  
בתגובה להודעה מספר 12
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 26.09.04 בשעה 01:19 בברכה, פילוביץ שחף
 

72. מכתב רשמי וגלוי לאלוף גיורא איילנד: התצפית המפורסמת !!
https://rotter.net/forum/gil/5866.shtml#72


בנצי עציון – קצין מסופח, לפני כן סגן מפקד הפלוגה.

עזבתי את הפלוגה לקראת אימון קיץ, הגדוד יצא לנופש בעכו ואני התחלתי קורס מפקדי פלוגות יחד עם גיורא איילנד וג'קי חכים. היינו אמורים לחזור לגדוד, גיורא כקצין מבצעים ואנחנו כמפקדי פלוגות. ביום ראשון, שבוע לפני המלחמה עלינו לאימון ברמת הגולן, התמקמנו במחנה מול מפקדת נפאח. באותו יום בשעות הצהריים פינו אותנו יחד עם כל מפקדת נפאח לגשר בנות יעקוב לכוננות ספיגה, לא שייכנו את זה למשהו עתידי, אחרי שלוש שעות חזרנו לאימון אחרי שהודיעו לנו שהכוננות הסתים. גם כשראינו את יאנןש מפקד חטיבה 7 מסתובב עם קהלני, אחד ממפקדי הגדודים שלו, מסיירים באיזור, לא חשדנו בכלום והמשכנו להתאמן על זחל"מים עד יום חמישי של אותו שבוע וחזרנו לבה"ד 3. הקורס שלנו נחשב באותה תקופה כשני בחשיבותו בצבא אחרי פו"ם.
ביום ששי בצהריים יצאנו הביתה מבלי לדעת שמשהו הולך לקרות, ביום כיפור הלכתי עם אבא שלי לבית הכנסת במקום מגורי בני ברק, לקראת השעה 10 בבוקר ראיתי אנשים מחפשים בבית הכנסת אנשים אחרים ושלפו אותם החוצה מהתפילה בהם גם מוטי גלוסקא שלקח חבר שלי.
ב 2 הייתה אזעקה שבישרה על תחילת המלחמה, היה מחזה מוזר שבבני ברק אנשים התחילו לנסוע במכוניות ביום כיפור כי אף אחד לא חשב על מלחמה. עליתי על מדים ונסעתי לבית ליד המקום הטבעי שלי, להורים שלי אמרתי שבטח עד הערב אחזור, לכן לא לקחתי אתי כלום, רק בגדי א' ונשק.
הלכתי ברגל לצומת גהה ומשם תפסתי טרמפ לבית ליד, במקדת הגדוד פגשתי את איציק המג"ד ששלח אותי לפלוגה ב' , הבנתי שמשהו שאנחנו לא רגילים אליו קורה, משהו הרבה יותר רציני מתמיד, אמרתי ליקי שאני לרשותו בכל מה שהוא צריך והתחלתי לעזור לפלוגה לארגן את הציוד שלהם.
היו שמועות שלוקחים אותנו לרמת הגולן ואחר כך היו שמועות על סיני. איציק התבקש לשלוח כוחות למרחב שלמה, הוא שלח את פלוגה ה' ואת אחת משתי פלוגות פברואר בפיקודו של דני, הוא שלח עם שמואליק ארד סגנו לסיני, בבית ליד נשארנו יחד עם פלוגת הרב"טים ופלוגה ג'.
ביום ראשון אחר הצהריים הוטסנו משדה דב לראס סודר, שם נאמר לנו שאנחנו קו הגנה מפני שריון מצרי, לא היה לנו תפקיד מוגדר, עלינו על גגות הווילות ששמשו איטלקים שתחזקו את שדות הנפט בראס סודר, עיקר הפעילות שלנו הייתה תורנויות שמירה כדי לעצור את המצרים אם יגיעו. ביום חמישי נסענו לאבו זניימה שם התמקמנו על הגבעות ועשינו בטן גב. בראס מלעב שהיה מעבר הכרחי והיה ברור שהמצרים יתקיפו אותו, בא אלי יקי ואמר לי: "אתה סמ"פ, זרקתי את אייל רז", אמרתי לאייל שיהיה רגוע כי אני מכיר את יקי וזה יעבור לו, חוץ מזה מי מחליף סגן באמצע מתחמה, מה עוד שלא רציתי לעשות תפקיד קשה, היה לי ספר שנתן לי דני אנגל בשם: "מפקד הרפאים" על יחידה לפשיטות ארוכות טווח שהקים אותה קולונל ליווינגסטון, הם פשטו פשיטות לעומק שטח האויב הגרמני בעיקר על שדות תעופה גרמניים ומאוד רציתי לקרוא את הספר הזה.
ב 15 לאוקטובר הגיעה פקודה לרדת מאבו זניימה ולהגיע לא טור משם היינו צריכים לפשוט מעבר לקוי המצרים, באמצע הדרך הגיע שינוי ונאמר לנו שאנחנו עולים צפונה לרפידים. מרפידים עלינו על אוטובוסים ונסענו לטסה, ידענו שבטסה נקבל פקודת מבצע לפעילות בלילה.
יקי חזר מתדרוך אצל איציק, הוא אסף את קציני הפלוגה ואמר לנו שהאוגדה של ברן אמורה לעבור עם ציוד לצד השני של התעלה, בדרך יש ציידי טנקים שעלולים להפריע להם לעבור, המשימה שלנו היא ללכת בפריסה רחבה ככל האפשר, כחלק מהגדוד ולנקות את השטח מציידי הטנקים.
הגענו מטסה במסוקים לעכביש 55, קיבלנו תדרוך אחרון והתחלנו ללכת, הפלוגה שלנו הלכה בחוד, המחלקה של חזי מצד ימין המחלקה של שאול מילר מצד שמאל והמחלקה של איתן מאחור. אני הייתי בחוד בתוך החיילים של המחלקה של שאול בצד ימין שלי היה מפקד הכיתה מיכאל. יקי היה בין המחלקה של חזי למחלקה של שאול. תוך כדי הליכה ירו עלינו מכוחותינו שבאזור התעלה ולמזלנו איש לא נפצע, בהמשך הדרך ראינו לאורך ציר ההליכה שלנו חיילים הרוגים עם נעליים אדומות.
במשך זמן ההליכה המצרים ירו לתוך החשיכה פצצות תאורה לבנות, כל פעם שהשמיים הוארו על ידי פצצות אלה, ירדנו במקום, תכיפות הפצצות האלה לא הדליקו לנו נורות אדומות שמישהו צופה בנו. מדי פעם השמיים הוארו על ידי הפצצות ואנחנו ירדנו במקום וחוזר חלילה עד שהתחילו היריות, בהתחלה כמה צרורות ואחר כך אש יותר חזקה. מישהו צעק: "בנצי יקי רוצה אותך", כשהגעתי אליו הוא שכב מכורבל על הצד כמו בדיוק כמו שהוא נהג לישון, ישראל אטלסביץ' החובש עמד לידו, שאלתי מה המצב של יקי והוא אמר לי שהוא שיקי נפצע והוא לא יודע מה יש לו. יקי היה בלי הכרה ולא הגיב לניסיונות שלנו לדבר אתו, בדקתי לו את הדופק, היה לו דופק חלש מאוד עד שהוא הפסיק, לפי הבעת פניו ראיתי שהוא כבר לא חי, לא הצלחתי לראות איפה הייתה הפגיעה שלו.
הדבר הראשון שעלה לי בראש היה שצריך לארגן את מי שישנו שם לכוח לוחם מסודר, שמעתי צעקות של חיילים: "חובש, נפגעתי" אבל לא ראיתי בעיניים מישהו שנפגע. לידי שכבו רונקו ואטלסביץ', האש המצרית הייתה כבדה ומאוד מדויקת.
כדי לעשות סדר, שאלתי את רונקו "איפה שאול"? הוא אמר לי שהוא לא יודע, שלחתי אותו בזחילה ברדיוס של כמה מטרים כדי שימצא אותו, הוא חזר ואמר שמילר וגרדין נהרגו, הוא היה מאוד היסטרי, נתתי לו סטירה הגונה והוא נרגע. כשהבנתי שיקי, מילר וגרדין נהרגו, התחלתי לחפש מי ישנו, לא ראיתי את חזי ומהקשר הבנתי שאיתן נמצא באיזשהו מקום ברתק וניסיתי למצוא את אייל רז.
דבר ראשון, דיווחתי לאיציק המג"ד בקשר על המצב, אמרתי לו: "כאן משנה לשעבר של שניים, קודקוד נהרג, אחד המשנים שלו נהרג ויש לנו הרבה הרוגים ופצועים", מי שהוא אמר לי לעבור מנוהל קשר ולדבר באופן גלוי, אמרתי בקשר שיקי ומילר פגועים ושחיילים חוטפים אחד אחרי השני, הסתכלתי ימינה ושמאלה וראיתי שכל מי שיורה חוטף צרורות רציניים, הבנתי שהבעיה היא שהמחסניות של הרומ"טים טעונות בסדר של שני כדורים רגילים ואחד נותב, המצרים ראו את הנותב וירו אש חזקה לכיוון שלו. נתתי פקודה להפסיק את האש וככה נמנעו עוד כמה נפגעים לחיילי הפלוגה.
ראיתי שמסביבי אין מספיק חיילים בריאים, חיפשתי את חזי בקשר והוא אמר לי שהוא שוכב באיזה מקום ויש לו את אייל רז פצוע ושג'קי חכים ונעים נהרגו ויש לו עוד הרוגים ופצועים. פניתי לאיציק בקשר ואמרתי לו שיש לי יותר פצועים והרוגים מבריאים ואני לא יכול להסתער קדימה כי כל מי שהרים את האף שלא מעל למסתור בו הוא היה נפגע מיד, חוץ מכך, לא היה לידי בטווח הקרוב אף מפקד שיכולתי להיעזר בו, לא אמרתי לו שנתתי פקודה להפסיק לירות ואמרתי לו שצריך לשלוח כוחות לחילוץ. איציק אמר לי שהוא שולח את אלי שורק ואני אצטרך להזדהות בפניו כדי שהוא ידע לאו להגיע. הורדתי את הקסדה מהראש והכנסתי את הפנס לקסדה והבהבתי לכיוון של אלי שורק בצורה כזאת שהמצרים לא יראו את ההבהובים ולא יזהו את המקום שאני נמצא בו. דיווחתי לחזי על הגעתה של הפלוגה המסייעת ואמרתי לו שברגע שאלי שורק יגיע, אני אנסה להגיע אליו. כשאלי הגיע אלי אמרתי לו: "שטח מלא בפצועים והרוגים, מי שתצליח להוציא, תוציא, אני חייב ללכת לחזי כדי לראות מה קורא אתו כי הוא צריך עזרה בעיקר בגלל שאייל רז פצוע בצורה לא קלה". לקחתי את מכשיר הקשר של יקי והתחלתי לזחול לכיוונו של חזי, כל הזמן צעקתי: "חזי, חזי". באיזשהו שלב נמאס לי מהזחילה והתחלתי ללכת על ארבע, נמאס לי גם מזה והתחלתי לרוץ תוך כדי צעקות עד שהגעתי למקום שחזי היה.
הם שכבו בבור מורחב של פגז, היו שם חמישה או ששה חיילים בבור, חזי דחבש, דני שרבן, יוריק ורטה ואלי קרן ואייל רז שכב פצוע קשה. ומסביב שכבו עוד כמה חיילים במחפורות, בבור אחר של פגז די סמוך אלינו שכב חזי שוהם כשלצידו מכשיר קשר.
התרגזתי ושאלתי אותם למה הם לא מפנים את אייל כי פציעתו הייתה פציעת בטן קשה, חזי אמר לי שלפי הנחיית החובש אי אפשר להזיז אותו ממקומו. קראתי לאיציק בקשר וביקשתי לשלוח רכב כדי לחלץ את אייל, התשובה הייתה שכשתהיה אפשרות יישלח החילוץ. אייל היה כל הזמן בהכרה, הוא הלך ונחלש הוא שכב על הגב ולא הוציא מילה מפיו, ומדי פעם שמענו גניחה חלושה יוצאת מפיו, החובש התריע שהוא הולך ונחלש ואם לא יגיע פינוי הוא לא יחזיק מעמד, קראתי לאיציק עוד כמה פעמים בקשר וביקשתי רכב חילוץ, החילוץ לא הגיע, הבנתי שעזרה דרך המג"ד לא תגיע. תוך כדי כך דיווח לי חזי שחוץ מג'קי חכים, גם נאור ונעים נהרגו, על הרוגים אחרים לא ידעתי.
ראינו את החיילים המצריים מאוד קרובים אלינו, למזלנו הם לא ראו אותנו, הסתכלתי על החיילים מסביב וראיתי שהם שוכבים בתוך חפירות אבל הישבנים שלהם בחוץ, צעקתי אליהם שיחפרו יותר עמוק כדי שהמצרים לא יראו אותם כשהשחר יעלה.
כשהשחר עלה ראינו מחזה סוריאליסטי, כמה מהמצרים הקרובים אלינו, לקחו פסק זמן מהקרבות ופתחו קופסאות שימורים והתחילו לאכול ארוחת בוקר, האצבע רצתה ללחוץ על ההדק ולירות בהם אבל הם היו יותר גבוהים מאיתנו וזה נתן להן יתרון ואם היינו יורים הם בודאי היו מצליחים לפגוע באנו.
בשלב מסוים ראינו שני טנקים מתקרבים אלינו בשעטה, טנק אחד זיהה אותנו וכיוון עלינו את המקלע המקביל שלו והחל לירות עלינו, הוא כנראה חשב שאנחנו מצרים, אני חושב שלעמדה של חזי שוהם הוא ירה לפחות 300 כדורים, חזי התחיל לחפור עמוק מאוד ובמהירות לתוך הבור שבו שכב ובנס הוא לא נפגע, גם אנחנו התחפרנו מה שיותר עמוק. חיפשתי אמצעי זיהוי כדי לאותת לו שהוא יורה על כוחותינו, לקחתי את העוזי של החובש ונפנפתי לו כדי שיבין שהוא יורה "אש על כוחותינו". האש הוסטה מאתנו, הטנק חלף על פנינו ואחרי כמה מטרים, הוא נפגע, והחיילים שהיו בתוכו קפצו ממנו, חלקם פצועים והצטופפו יחד אתנו בתוך הבור גם הטנק השני נפגע וחייליו הגיעו אלינו..
בשלב הזה היה כבר אור יום, פתאום הגיע אלינו נגמ"ש בודד, המצרים משום מה לא ירו עלינו, קמתי והלכתי בנחת כאילו אין מלחמה, ניגשתי למפקד הנגמ"ש, זיהיתי אותו כקצין חרמ"ש שהיה אתי בקורס קצינים. שאלתי אותו אם הוא יכול לנסוע עם דלת אחורית פתוחה, הוא השיב בחיוב ופתח את הדלת האחורית, אני לא מבין למה המצרים לא ירו על הנגמ"ש או עלי למרות שהייתי מטרת דמות מאוד חשופה בשטח. קראתי לחזי שיעלה את כל החיילים על הנגמ"ש, העליתנו את אייל רז ואת כל הפצועים שהיו אתנו, עליתי על הגג של הנגמ"ש ליד מושב המפקד והחזקתי באנטנה כדי שלא אפול, הנגמ"ש הסתובב והתחיל לנסוע, מזל מאלוהים שהמצרים לא ירו עלינו, תוך כדי הסיבוב של הנגמ"ש ראיתי שחזי נשאר מאחור עם עוד כמה חיילים, צעקתי לו: "למה לא עלית"? הוא ענה לי משהו אבל לא שמעתי את התשובה, אמרתי לו: "אנחנו פורקים וחוזרים לקחת אותך". הגענו לנקודת פינוי הנפגעים הורדנו את אייל רז והפצועים האחרים ואמרתי לנהג בו נחזור, הוא אמר לי שהגיעה פקודה לא להיכנס יותר לשטח כי מי שנכנס נפגע.
התחלתי לחפש את איציק המג"ד, רציתי לדווח לו על מה שקרה בשטח, מישהו הראה לי את המקום שאיציק נמצא והתחלתי לרוץ יחד עם מ.מ. צעיר אחד שסבל מגמגום, לכיוונו של איציק. בשטח ראינו חיילים רבים שצריך לפנות אותם, כל הזמן נתקלתי בחוטי ניילון שהפריעו לי לרוץ, עד שראיתי את אחד מטילי הסגר עף באוויר כשלזנבו קשור חוט, רק אז הבנתי מה תפקידם של החוטים האלה.
הגעתי לתעלת ההשקיה בה היה איציק, בתוך התעלה היה תקוע טנק אחד שנפגע ואי אפשר היה לחלץ אותו, הגעתי לאיציק, הוא ישב בתוך התעלה כשמרפקיו נשענות על רגליו וראשו בין ידיו המאוגרפות, הוא נראה מאוד מהורהר. אמרתי לו: איציק יקי נהרג" הוא אמר לי: "מה אתה מדבר, דברתי אתו כל הלילה" אמרתי לו: "איציק אתי דיברת" הוא נפנף בידו ואני הלכתי משם.
חיפשתי את עוזי המח"ט ומצאתי אותו ואת אמנון הסמח"ט בצומת של תעלת ההשקיה וטרטור ונשארתי שם. שמעתי את חזי קורא לעוזי בקשר: הבטחתם לבוא לחלץ אותי" וכל פעם שחזי אמר את זה היה נראה לי שעוזי מתכווץ ומתכווץ בתוכו ומבטיח לחזי שיבואו לחלץ אותו.
בשעה אחת עשרה, הגיעה פקודת פינוי ומפקדת החטיבה חזרה לטסה, איציק קרא לגיורא איילנד ולי ואמר לנו: "אתם לא זזים מפה עד שאחרון החיילים לא יוצא". נשארנו שם עם שלושה חיילים ולא עשינו בעצם כלום. לידינו החלו להגיע טנקים שנעמדו על תלוליות תעלת ההשקיה עם הקנים לכיוון שטח ההשמדה. בשעה שלוש ראיתי חייל נעמד ומתחיל ללכת לשטח שלנו, תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי שהוא גמור, המצרים ירו עליו מכל הכיוונים במטחי אש כבדים, הוא נפל, חשבתי שהוא לא יקום יותר אבל הוא קם והלך באטיות כאילו הוא בטיול של שבת, אמרתי למפקד אחד הטנקים שילך להביא אותו, הוא אמר לי שאם הוא עולה מעל המחפורת, יהרגו עוד חמישה חיילים, כשהוא הגיע בדרך נס כחמישים מטר מאיתנו, שלחתי טנק אחד שהעלה אותו על הסיפון וחזר אחורה במהירות כשכל מי שהיה בשטח הסתכל על המחזה הזה. כשהוא הגיע שאלתי אותו: מי אתה? הוא אמר לי: "המפקד אתה לא מכיר אותי, אני מאיר לוי" האמת היא שלא זיהיתי אותו כי הוא הגיע עם לחי נפוחה בצורה מפחידה, הייתה לו פציעה בזרוע והוא היה בלי משקפיים, רק כשהתחלתי לדמיין את מאיר לוי, התלבשו לי הפנים על החייל. נתתי לו לשתות ושאלתי אותו: "למה התחלת ללכת"? הוא ענה לי: שכבתי ליד מישהו מפלוגת הרב"טים שהיה פצוע ואמרתי לו שאני צמא, הוא אמר לי ללכת לכאן כי כאן כוחותינו ויתנו לי מים". אחרי שהוא גמר לשתות שלחנו אותו לאחור לטיפול רפואי.
בשעה ארבע, החלה הפגזה של טנקים וארטילריה חזקה מאוד על המצרים, האש הזאת שיתקה את המצרים ואז נכנסו נגמ"שים לתוך השטח וחילצו את מי שנשאר, בהם חזי דחבש והחיילים שהיו אתו.
לאחר הפינוי גיורא איילנד ואני התקפלנו מהשטח, ובטרמפים הגענו לטסה. שם קרא לנו איציק ולהפתעתנו, אמר לנו להתארגן כי אנחנו חוזרים לחווה הסינית. הוא מינה את דני אנגל כמ.פ. על פלוגה שנבנתה ממי שנשאר מהפלוגה שלנו ומפלוגת הרב"טים כשאני הייתי מפקד הכוח של הפלוגה ובר חמא שהיה סגנו של אלי שורק שנפצע, על הרב"טים.
עלינו על מסוקים הגענו למקום בו התחלנו לנוע כשעשינו הפסקות ארוכות מדי פעם. תוך כדי תנועה קיבלנו שינוי משימה, הלכנו בשני צירים על ציר טרטור לכיוון התעלה. לפני שעברנו את התעלה, הייתה עלינו התקפת מטוסים ואני חושב שהמאגיסט נפצע. התחילו שם קרבות אוויר מדהימים שלא יכולנו להפסיק מלהביט עליהם.
עברנו את התעלה ונכנסנו לבונקרים של המצרים שם היינו יומיים תחת הפגזה חזקה מאוד. למקום הגיעו כל מיני כלי רכב, עלינו עליהם ונסענו צפונה, באיזשהו שלב ירדנו מהם והמשכנו ללכת ברגל לכיוון הרמפות שעל תעלת המים המתוקים. אני זוכר שהייתי עייף מאוד כי לא ישנתי ארבע לילות, בקשתי מחייל אחד שכשאנחנו יורדים במקום ואני נרדם, שיעיר אותי, איציק בא אלי אחר כך בטענות שנרדמתי תוך כדי תנועה, אמרתי לו שאחרי ארבעה ימים ולילות ללא שינה אפשר להבין את זה.
בהפסקת האש הגענו לאזור נפישה, טיהרנו את אחת העמדות של המצרים על הרמפות ונשארנו שם. מצאנו שם קופסאות פול ואכלנו אותם וחטפנו מכה של גירודים מהפשפשים שהיו בעמדות של המצרים.כשהגענו לשם ראינו חייל מצרי שרצה לחצות את התעלה לצד המצרי, צעקנו אליו: "אתה יהודי" והוא ניסה לשכנע אותנו בערבית שהוא מצרי, ירינו לעברו ולא פגענו בו כי לא רצינו סתם להרוג אותו אז הוא שחה אלינו ולקחנו אותו בשבי.
כשהתחילה הפסקת האש התארגנו כמה חיילים התארגנו לקראת יציאה הביתה, איתן היה הקצין שיצא הביתה, ביום חמישי, ביום ראשון הייתי בבסיס נ.מ. מצרי שם ישבה מפקדת הגדוד, הגיעה ידיעה שאיתן נהרג בתאונת דרכים, זה היה ההרוג הראשון שלנו שלא תוך כדי קרב, זה היה מוות שהכניס אותי לדיכאון.


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
one-p
גולש אורח
   18:59   01.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  44. למה ליפקין, לא דיווח על עוזי ועל מצבו?  
בתגובה להודעה מספר 41
 
  

אין מנוס מן המסקנה, שליפקין אשם במותם של החיילים בחווה הסינית



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
עירני
גולש אורח
   11:25   02.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  61. ליפקין, ידע ולא דיווח. שהיועץ מזוז יאשים אותו במותם של  
בתגובה להודעה מספר 44
 
  
הצנחנים בחווה הסינית, לריק.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:35   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  69. בגלל שתיקתו של סא''ל ליפקין שחק הסמח''ט נרצחו 41 צנחנים  
בתגובה להודעה מספר 44
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 23.07.04 בשעה 09:23 בברכה, פילוביץ שחף
 
From : <zahron@walla.co.il>
Sent : Saturday, July 03, 2004 9:00:49 AM
To : zahronx@hotmail.com, kereneli@netvision.net.il, razy@kba.org.il, benzie@zahav.net.il, yonialon@zahav.net.il, y-blum@actcom.co.il, benzedeff@yahoo.com, ebenzedeff@idc.ac.il, zamikam@netvision.net.il, urimilsh@inter.net.il, zahronx@walla.co.il, eric@inopsys.net, uzi@amiad.com, cam10@bezeqint.net, maozia@012.net.il, yshteinitz@knesset.gov.il, zhendel@knesset.gov.il, zlivni@knesset.gov.il, zaevb@knesset.gov.il, yodar47@bezeqint.net, yiskatz@knesset.gov.il, yemini@maariv.co.il, yedelstein@knesset.gov.il, wsd4u@walla.co.il, webmaster@pmo.gov.il, webmaster@makorrishon.net, ulandau@knesset.gov.il, slomob@knesset.gov.il, rbaron@knesset.gov.il, quimka@quimka.com, nslomianski@knesset.gov.il, mratzon@knesset.gov.il, mikieitn@netvision.net.il, mevaker@mevaker.gov.il, maozia@012.net.il, mailer@haaretz.co.il, lishca@miki.org.il, katif@katif.net, hzm101@hotmail.com, hseen-h@bezeqint.net, h-misgav@inter.net.il, gsaar@knesset.gov.il, ggamliel@knesset.gov.il, evi48@zahav.net.il, egavrieli@knesset.gov.il, efraims@knesset.gov.il, eaflalo@knesset.gov.il, dnaveh@knesset.gov.il, contact@hakshev.co.il, comments@global-report.com, bnetanyahoo@knesset.gov.il, ArieS@iba.org.il, ardan@knesset.gov.il, aeldad@knesset.gov.il, adirzik@netvision.net.il
Subject : בגלל שתיקתו של סא"ל ליפקין שחק הסמח"ט נרצחו 41 צנחנים !!

Attachment : חזידחבשכותבמכתבלאחיושמילסזלהיד2.jpg (0.25 MB), חזישוהםזל-לוחמיםמספרים1.jpg (0.31 MB), הרוגיפלוגהבבחווההסינית1א.jpg (0.27 MB)

הסמח"ט סא"ל אמנון ליפקין שחק, היה חייב לדווח על מצבו הנפשי של המח"ט אל"מ עוזי יאירי ז"ל
למפקד האוגדה ולקחת פיקוד, הוא היה חייב מיד מיד שפרצה המלחמה.
הסמח"ט ליפקין שחק שידע ושתק אחראי להירצחו של חזי שוהם ז"ל הי"ד.
53. חזי שוהם הי''ד, לוחם צנחנים מגדוד 890 פל' ב' מחלקה 1
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#53


להלן: עדויות של רס"ן במיל' בני כהן ושל הלוחם שרד את התופת מאיר כהן שדיווח על גורי ששון הפצוע ולא נשלח לחלץ אותו !!
''האם היה זדון מודע בהפקרת הצנחנים בקרב חווה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5919&forum=gil

אמנון ידע על מצבו הנפשי של עוזי יאירי המח"ט, ליפקין היה חייב לדווח על מצבו הנפשי מיד שפרצה המלחמה !!
הקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר !!
https://rotter.net/forum/gil/5775.shtml#214



סרן במיל' מעוזיה סגל שבת שלום לך.


עליך להבין בינינו אין עניין אישי בכלל ואתה לא תצלוח לגרור אותי לנימה אישית כפי שאתה עושה זאת
לאחר שנוכחת בכלל וכל עם ישראל בפרט מי אתה באמת ואת מי אתה מייצג.
''אני, גורי, אלי, מדמוני, גבי ועוזי - לא נחריש יותר!!''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5866&forum=gil


סרן במיל' מעוזיה סגל, אתה מדבר על רוקדים על הדם...מה אתה עשית ?? אתה וכל חבריך לקנוניית ההשתקה??
אתה וכל חבר מרעיך מקנוניית ההשתקה , רקדתם על דם הלוחמים שנרצחו ( מצ"ב קבצים כנס ותבחין על מה אני
מדבר), שיקרתם במשך 31 שנה את המשפחות השכולות באשר לאמת האמיתית על הקרב בחווה הסינית.
ד''ר אורי מילשטיין: קרב החווה הסינית - סיכום ביניים !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5907&forum=gil


סרן במיל' מעוזיה סגל, ביקורת, לשאול שאלות, לחקור את הפרשה, זה לא השמצות, ומי שטוען כך מסיט את הנושא
למסלול בריחה כמו שחבריך ברחו ונטשו את חייליהם שדיממו למוות. ( כנס לקבצים ותבין על מה אני מדבר)
67. סרן במיל' חזי דחבש כותב מכתב לאחיו מילס שלמה ז''ל
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#67


סרן במיל'; מעוזיה סגל. אני לא פוצע אותך מחדש, אתה פצוע נפשית בכלל ופצוע/נכה פיזית קשה בפרט ועל זה כולי
צער, אבל מה שמחליא אותי שאתה מנצל את פציעתך/נכותך לשלילה ולמטרות אפלות = עבירות פליליות שבע"ה
גם יוכחו בבית משפט, ועדת חקירה או כל במה אחרת.
יוסי בלום הלוי: קרב החווה הסינית - עובדות מוצקות !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5851&forum=gil&omm=0


סרן במיל' מעוזיה סגל, להזכירך אל תשכח כשאתה עולה שוב לתקשורת בכלל או לתת הרצאה בבתי ספר בפרט,
להזכיר שאתה לא קיבלת את עיטור הגבורה ושאתה לא גיבור ישראל, כמו שהתקשורת כותבת עליך מזה 31 שנה
שאתה גיבור ישראל ושלא נדבר על זה שהמג"ד שלך איציק מרדכי מציג אותך כגיבור ישראל, אם לא ידעת זאת עבירה פלילית, = גניבת דעת הציבור = הונאת הציבור = אתה נוכל ומשרת את שילטון הפשע !!
49. אתר צה''ל, אגף כוח אדם-בעוז רוחם/עיטורים, נפל מהרשת !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5907&omm=49&viewmode=threaded


סרן במיל' מעוזיה סגל, זכור, שלא תגיד שלא אמרתי לך, התלונות למבקר המדינה ולגורמים אחרים על כתיבת
ספר פלוגה ב' של גדוד 890 נשלחו, יחד עם זאת באם לא תשלח עותק של הספר לכל מי שמסר "עדות" בפניך כחוקר
מטעמם של אלוף במיל' יצחק מרדכי, ר/אלוף במיל' ליפקין שחק, אזי אני מבטיחך שתוגש עתירה לבג"צ לעצור את
הספר המגמתי = שיכתוב ההסטוריה !!!!
55. הסטוריה לא כותבים הסטוריה משכתבים !!
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#55


לסיכום:
זה לא מאוחר להתעשת ולהיות באמת לוחם, חייל, בעל יושרה ציבורית......סוף מעשה במחשבה תחילה !!
26. לכל המכחישים והמשמיצים - לוחם מחלקה 1 ששרד 18 שעות תחת פיקודו של חזי דחבש המ"מ כותב:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5907&omm=26&viewmode=threaded
64. אלי קרן גיבור ישראל מגיב לעוזי בן צבי..............
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#64




Original Message-
From: maozia segal
Sent: Tuesday, June 01, 2004 5:28 PM
To: zahronx@walla.co.il; urimilsh@zahav.net.il; zahronx@hotmail.com; uzi@amiad.com; cam10@bezeqint.net; eric@inopsys.net; zamikam@netvision.net.il; ebenzedeff@idc.ac.il; benzedeff@yahoo.com; y-blum@actcom.co.il; yonialon@zahav.net.il; benzie@zahav.net.il; razy@sde-boker.org.il; razy@TLV.KBA.ORG.IL; razy@kba.org.il
Subject: Re: Re: RE: חזי שוהם ז"ל


שחף

מדוע קשה לך לכבד את בקשתי ולמחוק אותי מרשימת התפוצה שלך דבריך אינם מעניינים אותי אנא מחק אותי מרשימת התפוצה ועזוב אותי במנוחה, אתה יכול להמשיך ולהשמיץ אותי ואת שמי כמה שאתה רוצה, על כך רק אלוהים ישלם לך ולואי שכך יעשה הקב"ה על שאתה שופך את דמי השכם והערב, אולי מישהו מחבריך יועיל להצטרף לתחינתי ויאמר לך, מחק את שמי מרשימת התפוצה שלך, עד כמה אתה נהה לרקוד על הדם שלי וכל מייל כזה פוצע אותי מחדש
---Original Message---

From: zahronx@walla.co.il
Date: Friday, July 02, 2004 14:50:21
To: maozia@012.net.il; razy@kba.org.il; razy@TLV.KBA.ORG.IL; razy@sde-boker.org.il; benzie@zahav.net.il; yonialon@zahav.net.il; y-blum@actcom.co.il; benzedeff@yahoo.com; ebenzedeff@idc.ac.il; zamikam@netvision.net.il; eric@inopsys.net; cam10@bezeqint.net; uzi@amiad.com; zahronx@hotmail.com; urimilsh@zahav.net.il
Subject: Re: Re: RE: חזי שוהם ז"ל

מעוזיה שלום:
55. הסטוריה לא כותבים הסטוריה משכתבים !! (מצ"ב לנוחיותך - קבצים)
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#55
ללא מורא

מבחן התוצאה.

פ"ש

<maozia@012.net.il>
Re: RE: חזי שוהם ז"ל

שחף שלום

אני מבקש ממך בפעם המי יודע כמה, אל תשלח לי יותר מיילים, מדוע אינך יכול לכבד את בקשתי

מעוזיה

---Original Message---

From: zahronx@walla.co.il
Date: יום שישי 02 יולי 2004 09:23:35
To: urimilsh@zahav.net.il; zahronx@hotmail.com; uzi@amiad.com; cam10@bezeqint.net; eric@inopsys.net; zamikam@netvision.net.il; ebenzedeff@idc.ac.il; benzedeff@yahoo.com; y-blum@actcom.co.il; yonialon@zahav.net.il; benzie@zahav.net.il; razy@sde-boker.org.il; razy@TLV.KBA.ORG.IL; razy@kba.org.il; maozia@012.net.il
Subject: Re: RE: חזי שוהם ז"ל

42. רזי יהל והערפל סותר את אמירת המג''ד ועוד ועוד
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5919&omm=42&viewmode=threaded



מצ"ב תכתובת אימיילים בין יוסי בלום הלוי-עיתונאי חוקר לבין אל"מ במיל' רזי יהל לאור מכתבו של סרן במיל'
חזי דחבש המצ"ב תחת הכותרת:
מכתבו של חזי דחבש וכתב עיטור המופת של רזי יהל והחברים

26/6/2004 שאלת יוסי בלום: האם הצל"ש שקיבלת מבוסס
על מידע שאיננו מבוסס על האמת העובדתית?
כן או לא ?

בכבוד רב
יוסי בלום


***


27/6/2004 תשובתו של רזי יהל: למר בלום הלוי.
א. במדוייק לשאלתך - אין לי שמץ של מושג.
ב. אינני מכיר אותך ואם זכרוני אינו מטעני וזה הדדי הרי
שהתארים שייחסת לי אדם' ו'מפקד' אין להם שום בסיס אמפירי.

רזי יהל


***


27/6/2004 שאלתו של יוסי בלום :
ש. מר רזי יהל האם היית מפקד החוד של גדוד 890 ולא חזי דחבש?
ולחילופין, האם פלוגת הרב"טים לה היית מסופח, הובילה את הגדוד ענה
אם תואיל בבקשה, על שתי השאלות > > הנקודתיות ששאלתי. > >

בכבוד רב
יוסי בלום


*


1/7/2004 תשובתו של רזי יהל .............
עקשנותך ראויה לציון.
א. לשאלה א': המצאה כולה שלכם. בשום מקום זה לא כתוב.
ב.לשאלה ב': אם השטות התורנית בה בחרתם לעסוק (החוד הגדודי)
כה חשובה למישהו
מכם הרי שלמרות הזלזול שהופגן כלפי מעוזיה סגל ראוי שתעיינו
בחומריו ותופתעו.
ש...יש אמת באותה טענה שנגדה יוצא חזי.
ג. בטובכם - גם אם נימוסיכם קפדנים, גלו איפוק, הניחו לי והמנעו
מה'סופרלטיבים'(אלוף-משנה, בעל עיטור וגו') שכה 'בנדיבות'
אתם מחלקים לי.

רזי יהל


*

(הערות/שאלות שלי-פ"ש)

מה, רזי יהל לא אל"מ...??
אל''מ במיל' רזי יהל: '' גזר דין ב'עכביש 55' !!''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5817&forum=gil
מה, רזי יהל לא קיבל את עיטור המופת...??
39. האם סגן רזי יהל שימש כמפקד כח החוד בקרב בחווה הסינית?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5907&omm=39&viewmode=threaded


**


17/05/2004 עדותו של מעוזיה סגל כפי ששמע מכל המראויינים שלו,
הוקלט בוידיאו ואודיו:
שאר הפלוגה המשיכה קדימה וכמה מטרים אחרי זה, שומע החייל
מיקלאוניסט שהיה בקצה הטור בשם איתן גוטקין מקיבוץ אור הנר
שומע קולות בערבית.
הוא מיד מעביר מסר מאחד השני למפקד המחלקה מילר.
מילר היה מפקד מחלקה 3, מודיע למפקד המחלקה מילר, שהוא שומע קולות.
כל הגדוד נעמד. דרך אגב, חזי עם המחלקה שלו היה המחלקה הקדמית יותר,
מעין מחלקת החלוץ אם תרצו, אמרתי שאני לא בקטעים האלה.
(סוף צד A קלטת ראשונה).


***


הנה מה שכותב סא"ל יצחק מרדכי בספר הפלוגה בשנת 1974 -מצ"ב קובץ
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5919&omm=42&viewmode=threaded









חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:40   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  70. תגובת סרן במיל' מעוזיה סגל למכתבי: בגלל שתיקתו של שחק  
בתגובה להודעה מספר 69
 

From : maozia segal <maozia@012.net.il>
Sent : Wednesday, June 02, 2004 6:37:10 AM
To : <zahron@walla.co.il>, <adirzik@netvision.net.il>, <aeldad@knesset.gov.il>, <ardan@knesset.gov.il>, <ArieS@iba.org.il>, <bnetanyahoo@knesset.gov.il>, <comments@global-report.com>, <contact@hakshev.co.il>, <dnaveh@knesset.gov.il>, <eaflalo@knesset.gov.il>, <efraims@knesset.gov.il>, <egavrieli@knesset.gov.il>, <evi48@zahav.net.il>, <ggamliel@knesset.gov.il>, <gsaar@knesset.gov.il>, <h-misgav@inter.net.il>, <hseen-h@bezeqint.net>, <hzm101@hotmail.com>, <katif@katif.net>, <lishca@miki.org.il>, <mailer@haaretz.co.il>, <mevaker@mevaker.gov.il>, <mikieitn@netvision.net.il>, <mratzon@knesset.gov.il>, <nslomianski@knesset.gov.il>, <quimka@quimka.com>, <rbaron@knesset.gov.il>, <slomob@knesset.gov.il>, <ulandau@knesset.gov.il>, <webmaster@makorrishon.net>, <webmaster@pmo.gov.il>, <wsd4u@walla.co.il>, <yedelstein@knesset.gov.il>, <yemini@maariv.co.il>, <yiskatz@knesset.gov.il>, <yodar47@bezeqint.net>, <zaevb@knesset.gov.il>, <zlivni@knesset.gov.il>, <zhendel@knesset.gov.il>, <yshteinitz@knesset.gov.il>, <cam10@bezeqint.net>, <uzi@amiad.com>, <eric@inopsys.net>, <zahronx@walla.co.il>, <urimilsh@inter.net.il>, <zamikam@netvision.net.il>, <ebenzedeff@idc.ac.il>, <benzedeff@yahoo.com>, <y-blum@actcom.co.il>, <yonialon@zahav.net.il>, <benzie@zahav.net.il>, <razy@kba.org.il>, <kereneli@netvision.net.il>, <zahronx@hotmail.com>
Subject : Re: בגלל שתיקתו של סא"ל ליפקין שחק הסמח"ט נרצחו 41 צנחנים !!


שחף

אכן זה לא עניין אישי ואכן כולם יודעים מי אני ומה מניעי אבל אשאל אותך שאלות לא אישיות לחלוטין ותענה לי עליהם אם יש לך אומץ
האם אתה טוען שהשב"כ רצח את רבין
האם אתה חושב שנעשה עוול לאבישי רביב
מה דעתך על הרוצח ד"ר גולדשטיין
האם אתה שונא שמאלנים
האם אתה לא גזען
האם אתה מאמין בטרנספר של ערבים
היכן שירתת בצבא
כמה מלחמות עברת
על מי פיקדת
בשם איזה ארגון ימני אתה פועל
מי מממן אותך ואת כל התימלולים שאתה עושה
מה לך ולחווה הסינית
מדוע אתה מתחבא מאחורי שם בדוי
האם אתה מפחד שיתברר שמך האמיתי ואז ידעו באמת מי אתה
האם אתה סתם פחדן מושחת שיודע רק לקטול אחרים
האם אתה פסיכיאטר כשאתה כותב עך מצבו הנפשי של עוזי יאירי
האם אתה הסטוריון שאתה מנסה לנתח קרבות
האם היית פעם סמח"ט
האם היית פעם תחת אש כמו שהייתה בחווה הסינית

זה לא עניין אישי, זה כניין ציבורי, אני טוען שכל מניעיך בהתנהלות הפורום נובעים מהיותך ימני קיצוני וגזען שוא יהודים שמאלנים וערבים באשר הם וכי אתה לוקח טרמפ על תמימותו של חזי דחבש על מנת לתדלק את השנאה שלך ולהצית אחרים וזאת אתה עושה בהצלחה רבה
נראה אותך יוצא מהמחבוא,ספר לנו מי אתה ומה תרומתך הגדולה לעם ישראל, לדעתי אין לך תרומה מינימאלית למדינה חוץ מהשנאה והמדון להם אתה מטיף, אתה מכיר את כולנו בשמותינו ואתה מתחבא כחפרפרת מאחורי שם בדוי
צא מהמחבוא תן לןנו קבלות שיראו שאתה ראוי להאשים האשמות כזב אנשים שתרמו פי עשרות מונים ממך, אתה לא תעשה את זה כי אתה פחדן, ואינך ראוי אתה צריך לרדת על ברכיך ולהודות לאנשים כאמנון ליפקין איציק מרדכי בנצי עציון ורזי יהל כי בזכותם אתה יכול להרשות לעצמך לנשוף נשיפות רעל כפי שאתה עושה קיצוני מושחת הרוקד על דם גוויות לוחמי החווה הסינית וגיבורי העם הזה
אני מזמין אותך שוב לתבוע אותי על דברי, אין לך אומץ לעשות את זה כי אתה יודע עמוק פנימה שכל מה שכתבתי נכון

מעוזיה



חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hamta
גולש אורח
   12:42   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  72. מדהים! כך מגיב '''גיבור ישראל'' שרץ להרצאות בכל הארץ?  
בתגובה להודעה מספר 70
 
  
ככה מגיב הלוחם הנועז מהחווה הסינית?

האם אלה ה'גיבורים' שמדינת ישראל הצליחה לייצר?!

האם המורשת של צה"ל בנויה בעצם על אנשים כמו מעוזיה סגל, שהאג'נדה הפוליטית היא 'תחליף אלוהים' שלהם ובשמו הם עושים 'עבודת קודש' של השתקה, טיוח והגנה על בני אותה דת שמאל קדושה?

אדון מעוזיה סגל!
א. אני מכיר את פילוביץ' רק מכאן, מהאינטרנט, כבר שנתיים.
ב. אף אחד כאן לא יודע מי אני כי פרטיותי יקרה לי.
ג. יש כאן כל מיני חולירות שמאלניות שהיו 'מתים' להטריד אותי בתביעות משפטיות קנטרניות על חופש הביטוי שאני משתמש בו באופן חוקי וביד חופשית בפורום הזה.
ד. כמו שאתה רואה אני כותב כאן הרבה מאוד (ראה את מספר ההודעות שלי).
ה. אף אירגון ימני לא מממן אותי (הלוואי!).
ו. אני מפרנס את משפחתי בכבוד.
ז. אני שירתתי בפלס"ר חט' 500 של אוגדה 162 במלחמת יום הכיפורים. אתה לא הלוחם היחידי שלחם במלחמה ההיא.

ועל בסיס כל הדברים לעיל אני רוצה להגיד לך, שדמותך והתנהגותך ניפצה אצלי עוד מוסכמה אחת, מוסכמת הגבורה של השמאלנים בקרב. הכל כנראה בלוף!
1. התברר לי שאתה רוצה להשתיק את האמת שמחפשת כאן בפורום לאט-לאט את דרכה.
2. התברר לי שלכאורה את כל קידומך ופירסומך עשית בכוח 'אחווה שמאלנית' של השתקה וטיוח הדדיים.
3. התברר לי שאתה לכאורה ניזון מתקציבים של אירגוני שמאל ומכוחם אתה מופיע כ'גיבור ישראל' או 'גיבור החווה הסינית' ומטיף לתלמידי תיכון לסרב לשרת בצה"ל

במקום לחקור את האמת, לא משנה מי עוסק בגילויה, אתה רוצה לטייח, להשתיק, לשקר - הכל בשם העמדה הפוליטית של שולחיך. איזה אירגון שמאלני מממן אותך, מעוזיה?
מפאת מעט הכבוד שעוד נשאר לי, רק בגלל שהותך בחווה הסינית, אל אגיד לך את מה שאני חושב עליך באמת!

אסכם ואומר את מה שאני חושב מאז מלחמת יום הכיפורים: השמאל, הנמנים עליו והפוליטיקאים השמאלניים אשמים במותם של 2700 חללי צה"ל במלחמת יום הכיפורים. אתם, כקבוצה שהיתה נגועה בחד-צדדיות פוליטית, אשמים במותם של חללי מלחמת יום הכיפורים - מנוולים שכמותכם!

אוסיף ואומר: כולכם, כל השמאלנים - נכים!
השיפוט שלכם פגום, תפיסת המציאות שלכם מעוותת, אין לכם חוזק נפשי משום שאין לכם אמונה. אין לכם אמונה כי אתם תמיד מחליפים אמונות כשהקודמת קורסת, בלי לבדוק שמא משהו בכם פגום. אין לכם אמונה בחוזקו של עם ישראל וכולכם, לפי השקפתי, נגועים בפצע נפשי מדבק המניע אתכם לדבוק בעמדות הפוליטיות שלכם. אלמלא הייתם מכניסים היבטים פוליטיים לצה"ל היו בו כבר אז אנשים מוכשרים מכם אשר היו מנהלים את המלחמה ההיא ביתר כישרון.

תפיסת המציאות הקורסת גם שלך וגם של רזי יהל למשל מפריעה לכם לראות גם את המציאות המתהווה ומתפתחת גם בימים אלה:
1. נושא החווה הסינית יתפשט, יתרחב ויצא לאור. האמת דרכה לצוץ ולבקוע מבין ערימות הטיח והזבל שבהם ניסיתם לכסותה. לא תצליחו, לא אתה ולא האנשים המממנים אותך לעצור זאת!
2. מקומם של אנשי השמאל בדרג הפיקודי בצה"ל מתמעט והולך. סוג חדש של לוחמים אמיצים, בעלי אמונה פנימית, אומץ לב, נחישות, תעוזה ואמונה בעתידו של עם ישראל הולך וכובש לו מקום בדרג הפיקודי העליון בצה"ל.
לא תצליחו, לא אתה ולא האנשים המממנים אותך לעצור זאת!



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
עירני
גולש אורח
   13:16   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  73. טעות - מעוזיה בכלל לא היה בחווה הסינית - שקר שהשתרש  
בתגובה להודעה מספר 72
 
  
בציבור ע"י המועמד לראש הממשלה יצחק מרדכי, אשר כך הציגו בכל אירוע בבחירות



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hamta
גולש אורח
   15:55   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  77. טעות! כך מעוזיה סגל מוצג בכנסים של תלמידי תיכון  
בתגובה להודעה מספר 73
 
  
שים לב, עירני:



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   15:14   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  76. מה דעתך לתת לי עדות על הפלס''ר במלחמה?  
בתגובה להודעה מספר 72
 
  
urimilsh@inter.net.il



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hamta
גולש אורח
   16:03   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  78. אשתדל להשיג לך כמה וכמה עדויות. רק סבלנות בבקשה.  
בתגובה להודעה מספר 76
 
  
שמאלנות היא מצב נפשי, לא מצב של חוסר ידע. האתר שלי לזכר רבין: www.readme.biz



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   18:35   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  81. תודה! יש לי כל הזמן שבעולם!  
בתגובה להודעה מספר 78
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
עירני
גולש אורח
   13:18   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  74. שימו לב את רשימת הגיבורים של מעוזיה  
בתגובה להודעה מספר 70
 
  
הוא כתב רשימה של הפחדנים והבורחים מהגיפ בראס סודר ועד החווה הסינית



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
mozes5
גולש אורח
   13:43   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  75. הדיון כאן חשוב מהותי עקרוני ולגיטימי  
בתגובה להודעה מספר 70
 
  
אין סתירה בין חתירה אל האמת והעובדות
לבין חתירה ל"מגע עם האוייב"..ההיפך הגמור
בל ינסה גיבור או מעוטר להשתיק דיון או ויכוח
המחשבה או הדיבור: אני מעוטר ואני הייתי שם ולכן..
כל מה שאומר אני או אומרים חברי..הם בבחינת דברי אלוהים חיים
היא בלתי נסבלת בלשון המעטה , אשר ע"כ "ייקוב הדין את ההר".
לא מן הנמנע שגם בסיפורי עלילות גבורה בתולדותינו
נפלו כמה "בלופים"..אי דיוקים , השמטות ושיכתובים ב"תום לב"..

:"קרה דגר ולא ילד ,עושה עושר ולא במשפט..
בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל"



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:24   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  79. תגובתי למכתב התגובה של סרן במיל' מעוזיה סגל..........  
בתגובה להודעה מספר 70
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 04.07.04 בשעה 05:06 בברכה, פילוביץ שחף
 
סרן במיל' מעוזיה סגל שבת שלום.

להלן תשובותי לשאלותיך שימורקרו בצבע אדום:

(ציטוט)
אכן זה לא עניין אישי ואכן כולם יודעים מי אני
(תשובה)
מי אתה באמת מעוזיה סגל ?! אחד שלא היה בחווה הסינית...
פצוע קשה מהפגזה ארטילירית ברמת הגולן ואני משתתף בצערך.

222. המג''ד יצחק מרדכי כתב ללוחמי פלוגה ב' מסיימי קורס מכי''ם בספר/עלון הפלוגה:
https://rotter.net/forum/gil/5775.shtml#222

(ציטוט)
אשאל אותך שאלות לא אישיות לחלוטין ותענה לי עליהם אם יש לך אומץ
האם אתה טוען שהשב"כ רצח את רבין??
(תשובה)
את זה טוענים רבים, 7 ספרים נכתבו בנושא, כנס לקישור המצ"ב:
בדיוק כפי שאתה טוען שבנצי היה גיבור בחווה הסינית.מדינת ישראל והמוסדות שלה ייקבעו תשובה בשני המקרים, כמו שקבעו בפרשת/שואת ברנס.

הלקסיקון השלם לתאורית הקנוניה בנושא רצח רבין ז''ל
https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml
רצח רבין-הרוצח מסתובב חפשי,עדיין...!!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5078&forum=gil

(ציטוט)
האם אתה חושב שנעשה עוול לאבישי רביב??
(תשובה)
בית המשפט אמר את דברו. שכחת ?!
81. מסמך סודי ביותר בדו''ח ועדת שמגר, בהקשר של אבישי רביב.
https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml#81
29. המסמך הסודי: ''כך בחדרי חדרים ניסו לסגור .את התיק...''
להלן: "הכתבה במעריב שבנדון !!"
https://rotter.net/forum/gil/5614.shtml#29
31 לחודש מרץ פסק דינו של ''שמפניה''=אבישי רביב
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5326&forum=gil
1000 שנות מאסר בחדר אחד, מתוכו תצא פרקליטת המדינה הבאה

https://rotter.net/forum/gil/5914.shtml

(ציטוט)
מה דעתך על הרוצח ד"ר גולדשטיין??
(תשובה)
תגיד לי אתה את דעתך...את דעתי אני מבסס על דו"ח שמגר המצ"ב:
18. דו''ח הטבח במערת המכפלה שבחברון-ועדת שמגר!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5014&omm=18&viewmode=threaded

(ציטוט)
האם אתה שונא שמאלנים
(תשובה)
האם אתה שונא ימניים?! אני שייך למחנה הלאומי, אבל אני תומך
נלהב בעמדותיו של הסופר וח"כ לשעבר צבי שילוח ז"ל!!

3. ''שמאלנות בישראל'' מאת: צבי שילוח ז''ל !!
https://rotter.net/forum/gil/5019.shtml#3
גילוי דעת של חברי סגל מהאוניברסיטאות והמכללות

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5084&forum=gil

(ציטוט)
האם אתה לא גזען??
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל האם אתה לא גזען?! אני לא !!!!
האמת נחשפת: האוצרות האבודים של יהודי תימן
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5316&forum=gil

(ציטוט)
האם אתה מאמין בטרנספר של ערבים??
(ציטוט)
סרן במיל' מעוזיה סגל, האם אתה מאמין בטרנספר של יהודים?!
אני אקבל כל מה שעם ישראל יחליט בדמוקרטיה מתגוננת?!

חשיפה: יצחק רבין המשיך את דרכו של בן-גוריון !!
https://rotter.net/forum/gil/5874.shtml

(ציטוט)
היכן שירתת בצבא??
(תשובה)
אני שירתי ונפצעתי ביחידה קרבית במלחמת יום הכיפורים בסיני,
לעומת זאת אתה לא היית בחווה הסינית...להזכירך את התמליל מעדותך
בפורום התחקור האזרחי....!!!!

131. הערב היתקיים ארוע בנוכחות דחבש, בנצי, מעוזיה סגל ......
https://rotter.net/forum/gil/5775.shtml#131

(ציטוט)
כמה מלחמות עברת??
יותר מאשר אתה עברת !!!!

(ציטוט)
על מי פיקדת??
(תשובה)
אני פקדתי בזכות ולא פיקטיבי כמוך הנושא דרגות קצונה בקומבינה, איך כתבת, מופז העניק לי את הדרגה, תזכיר לי מי היה שר הבטחון...!!!
115. בנצי עציון היה גם מהקצינים שהתיישרו עם חבורת כלבלבי....
https://rotter.net/forum/gil/5775.shtml#115


(ציטוט)
בשם איזה ארגון ימני אתה פועל??
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, בשם איזה ארגון שמאלני קיצוני אתה פועל?!
דו''ח ראשוני: ''הקרן החדשה לישראל'' - 3.10.2003
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5570&forum=gil

(ציטוט)
מי מממן אותך ואת כל התימלולים שאתה עושה??
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, מי מממן אותך ואת ספריך הרבים עד היום
פרט למשרד הביטחון....העתירה לבג"ץ מוכנה...אם לא תשלח עותק של הספר לפני הדפסה לכל אחד מהלוחמים/נחקרים שחקרת... !

45. הספר שסרן מעוזיה וסא''ל בנצי (יועץ) כותבים - הקרב בחווה הסינית.
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5907&omm=45&viewmode=threaded

(ציטוט(
מה לך ולחווה הסינית??
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, מה לך ולחווה הסינית, אתה לא היית שם
ואינך יודע אם הייתי שם.... ?!

(ציטוט)
מדוע אתה מתחבא מאחורי שם בדוי??
(תשובה)
אלו הכללים בעיתונאות חוקרת ברשת וגם "אחד העם" ושלום עליכם"
הינם שמות וירטואליים ואפילו פרופסור מאוד ידוע חבר כנסת ושר, כותב בהארץ תחת שם וירטואלי....!!!

(ציטוט)
האם אתה מפחד שיתברר שמך האמיתי ואז ידעו באמת מי אתה??
(תשובה)
שאלה ילדותית מאוד, ציבור הקוראים ישפוט!!!

(ציטוט)
האם אתה סתם פחדן מושחת שיודע רק לקטול אחרים??
(תשובה)
שאלה ילדותית מאוד, ציבור הקוראים ישפוט!!!


(ציטוט)
האם אתה פסיכיאטר כשאתה כותב עך מצבו הנפשי של עוזי יאירי??
(תשובה)
הסמח"ט שלו, ר/אלוף ליפקין שחק = פסיכיאטר, אני הבאתי הדברים
בשם אומרם....!!!

41. סא''ל בנצי עציון ממשיך לשקר במצח נחושה !!
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#41


(ציטוט)
האם אתה הסטוריון שאתה מנסה לנתח קרבות??
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, האם אתה חוקר/הסטוריון שאתה מנתח קרבות, גובה עדויות מלוחמים ומשכתב את ההסטוריה....?!
55. הסטוריה לא כותבים הסטוריה משכתבים !!
https://rotter.net/forum/gil/5919.shtml#55
יוסי בלום הלוי: קרב החווה הסינית - עובדות מוצקות !!

https://rotter.net/forum/gil/5851.shtml


(ציטוט)
האם היית פעם סמח"ט??
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, האם אתה היית פעם סמח"ט?!
שאלה רטורית


(ציטוט)
האם היית פעם תחת אש כמו שהייתה בחווה הסינית??
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, האם היית פעם תחת אש כמו שהייתה בחווה הסינית?! שאלה רטורית

(ציטוט)
זה לא עניין אישי, זה עניין ציבורי, אני טוען שכל מניעיך בהתנהלות הפורום נובעים מהיותך ימני קיצוני וגזען שוא יהודים שמאלנים וערבים באשר הם וכי אתה לוקח טרמפ על תמימותו של חזי דחבש על מנת לתדלק את השנאה שלך ולהצית אחרים וזאת אתה עושה בהצלחה רבה.
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, אתה אומר שזה עניין צבורי ? מעניין,
עד כה במכתבך החתום אתה מעביר הכל לעניין פוליטי, להזכירך בפעם
האחרונה שגולש תקף אותך על שמאלניותך בכית למילשטיין ולחזי, למה מערבבים פוליטיקה בחווה הסינית...טול קורה מעיניך !!

(ציטוט)
נראה אותך יוצא מהמחבוא, ספר לנו מי אתה ומה תרומתך הגדולה לעם ישראל, לדעתי אין לך תרומה מינימאלית למדינה חוץ מהשנאה והמדון להם אתה מטיף, אתה מכיר את כולנו בשמותינו ואתה מתחבא כחפרפרת מאחורי שם בדוי.
(םתשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, האנשים אשר אתה מדבר בשמם, מתחבאים ועד היום לא סתרו אפילו טענה אחת מכל מה שנכתב בפורום מכל פינות העולם, שתיקתם מלמדת על תרמיתם ועל פשעם הציבורי....!!

(ציטוט)
צא מהמחבוא תן לנו קבלות שיראו שאתה ראוי להאשים האשמות כזב אנשים שתרמו פי עשרות מונים ממך, אתה לא תעשה את זה כי אתה פחדן.
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, האנשים אשר אתה מדבר בשמם, מתחבאים ועד היום לא סתרו אפילו טענה אחת מכל מה שנכתב בפורום מכל פינות העולם, שתיקתם מלמדת על תרמיתם....!!

(ציטוט)
ואינך ראוי אתה צריך לרדת על ברכיך ולהודות לאנשים כאמנון ליפקין
איציק מרדכי בנצי עציון ורזי יהל כי בזכותם אתה יכול להרשות לעצמך לנשוף נשיפות רעל כפי שאתה עושה קיצוני מושחת הרוקד על דם גוויות
לוחמי החווה הסינית וגיבורי העם הזה.
(ציטוט)
סרן במיל' מעוזיה סגל, שהאנשים האלו ידברו בשמם, מי שם אותך
לדבר בשמם, אלא מה, כל יכולתם הינה בקללות כמו בנצי עציון, פחדן
ברחן שלא ראוי לתגובה !!

212. מי משקר: אלוף מרדכי ותת-אלוף דובדבני או סא''ל גורי ששון
סרן חזי דחבש ואחרים....מי משקר ??

https://rotter.net/forum/gil/5775.shtml#212


(ציטוט)
אני מזמין אותך שוב לתבוע אותי על דברי, אין לך אומץ לעשות את זה
כי אתה יודע עמוק פנימה שכל מה שכתבתי נכון.
(תשובה)
סרן במיל' מעוזיה סגל, הבטחתי לך שאתה תסביר כל המעשים שלך
ויומך לתת דין וחשבון יגיע !

מבחן התוצאה
פ"ש




חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שמעון
גולש אורח
   19:27   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  82. לאור מכתבו הנבוב של מעוזיה, העבר לו תשובתי זו  
בתגובה להודעה מספר 79
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.07.04 בשעה 20:10 בברכה, שמעון
 
לאור מכתביו, אני נאלץ לחשוב, מה היה היום מעוזיה , אילו לא נפצע בהפגזה ארטילירית בגולן

פ"ש, זו פעם נוספת שפרקת את מכתבו לחתיכות והוכחת קבל עם ועדה , כי או,שאינו יודע על מה הוא שח, או שהגיוני יותר , שהוא מדבר ישירות מהעתקי אימיילים הנשלחים אליו מרב אלוף במילואים

להזכיר כי ב-25/6/04 ראינו את מכתבו הקודם
. תכתובת בעקבות המכתב הגלוי ששלחתי לסרן מעוזיה סגל !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5907&omm=21&viewmode=

קראנו אז, איך ענית לו על כל שאלה, מבלי להשאיר דבר פתוח.
הוא מצידו, לא ענה על שום שאלה, וממשיך ללכלך את מכתביו כאחד מפשוטי העם

על כך ענה כבר ד"ר מילשטיין 25.06.04
23. שחף: מזמן לא נהניתי כל כך מחדות הניתוח
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5907&omm=23&viewmode=

עם כל הכבוד, לעובדה,שבמקרה נפל עליו פגז, אין לו רשות להפציץ שטויות גניבת דעת ושאלות ילדותיות, במטרה לרפות את ידך בהמשך החקירות שלך.

על פציעתו, משלמת מדינת ישראל, מידי חודש בחודשו משכורת מכובדת מאוד , וייתכן אף דברים נוספים כבית ומכונית, עם כל הכאב והאמטיה, זה מספיק כדי שיפסיק ל"קשקש" ולהפריע בכל דרך לחקירת האמת ודחיפת "גיבורים" הנושאים עיטורים על כך שנטשו פצועים בחווה הסינית.

לפי סגנונו, המתרברב " כולם יודעים מי אני" , ההופעות שלו כ"גיבור ישראל" שהוכחו כגניבת דעת, ההתנהלות שלו בשלושה עשורים, מעל כל במה לצידו של מרדכי, הסתת הנוער בבתי הספר תחת המסיכה של "גיבור ישראל (והוא לא... גיבור ישראל ) נותנות להסיק, שהלוואי ולא היה נפצע, כי אז היה אולי פועל קטן במפעל נידח. האם חושב מעוזיה שהקוראים כאן תמימים, במיוחד שמטיבו-שולחו שואל:
מי מאכיל אתכם בכל הקשקושים האלו " ו "קשקוש בלבוש" על עובדות שהיו איתו ובפניו, אני עוקב אחרי ההתנהלות שלו והיא מקוממת



.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שמעון
גולש אורח
   20:12   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  83. בבקשה, אל תתחילו עם רחמים ודמעות על ''מסכן''  
בתגובה להודעה מספר 82
 
  
אין לו אלא להלין על עצמו.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:44   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  89. מה הריץ את שני הצהרונים להעלות מנבכי ההיסטוריה....  
בתגובה להודעה מספר 83
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 03.07.04 בשעה 20:50 בברכה, פילוביץ שחף
 
מה הריץ את שני הצהרונים להעלות מנבכי ההיסטוריה את מלחמת יום הכיפורים 10/08/2004 11:18
מאת: ד"ר אורי מילשטיין
http://www.katif.net/new.php?id=2245


כותרות הענק של עיתוני סוף השבוע ידעו לספר על פרסומים בלעדיים של קלטות גורדיש לגבי אשר התרחש בפיקוד הדרום באותם ימים גורלים של אוקטובר 1973 .

לקורא הנדהם , אך האינטליגנטי אשר תהה הכיצד קרה ששני העיתונים הגדולים במדינה יוצאים בתזמון מושלם עם אותו הסיפור , מבוסס על אותו החומר , כאשר לכל אחד מהעיתונים הקשר שלו בחדר המלחמה של פיקוד הדרום., לא ניתן יהיה למכור את הגרסא הנדושה על תחרות בריאה בין שני עיתונים אשר כ"א מנסה לעשות את המירב על מנת להשיג את הסקופ העתונאי אשר יביא לו את מירב הקוראים מחד ואת התהילה מאידך.

צריך להיות עיוור ובעל זכרון רפה במיוחד כדי לחשוב שאכן רק כוונות עיתונאיות טהורות עמדו בבסיס הפרסום הזה.

שכן, לא היה בפרסומים הללו כל חידוש ,זאת לפי שכבר בשנת 1993 פרסם ההיסטוריון הצבאי הד"ר אורי מילשטיין את ספרו "קירסה וליקחה " ובו הביא לידיעת הקוראים את כל מאורעות אותם הימים תוך כדי ניתוח חד וכואב ביותר של כל התהליכים שסופר עליהם בשתי הכתבות העיתונאיות ( שהתיימרו, להזכירם,להביא סקופ אדיר!) תוך ציטוט והתייחסות ליומני המבצעים של פיקוד הדרום וכן שיחות עם מי שהיו חלק מאותה מסכת של כאוס מחד וגבורה עילאית מאידך.

נשאלת אם כן השאלה מה הריץ את שני הצהרונים לעשות מעשה כאשר מראש היה ידוע להם כי לא רק בספר פורסמו הדברים כי אם גם מעל גבי מוסף הארץ בראיון ארוך ומעמיק שקיימה כתבת העיתון עם אורי מילשטיין בחודש נובמבר 1993.

הערכתנו הינה , - ואנו יודעים כי יהיו מי שיטענו כי זו הערכה מופרכת לחלוטין אבל לדעתנו כל העובדות מוכיחות כי רק זו יכולה להיות הסיבה – כי מטרת הפרסום לא היתה לעסוק בעבר כי אם בהווה ובעתיד וכי המטרה בפרסום בתזמון הנוכחי וברעש הגדול שנילווה אליו היתה לפגוע בגנרל היחיד מאותה המלחמה שעדין מעורב בעשיה היום יומית של מדינת ישראל ולמרבית הפלא הוא גם עומד בראשה בעת זו .

מתנגדיו מימין ומשמאל אשר שמחים על כל בדל ידיעה שיש בה אולי לפגוע ולערער את אחיזתו בשלטון , מודאגים מהעובדה שעדיין ציפוי הטפלון לא נסדק ואשר על כן בחרו לנבור בארכיונים על למצוא קלטות שמהן אולי משתמע ששרון סירב פקודות באמצע מלחמה על קיומו של עם ישראל...

..יראו אזרחי ישראלי הצעירים – אלו שעוד לא נולדו אז ואלה שלא שלא הבינו עד כה – מי האיש ..!

אדם הבז לחוק..אדם הבז להוראות מפקדיו גם בעת הקשה ביותר..אדם שכל מעיניו בקידום האינטרסים האישים שלו ושל מקרוביו.

רק כך ניתן להסביר את הצורך של שני העיתונים בכותרות בומבסטיות אשר גרמו להקדמת יום השנה לציון 30 שנה למלחמת יום הכיפורים.

ועל כך יאמר במלוא הכנות לשני העיתונים- נכשלתם בעשייתכם העיתונאית.

לקריאת הכתבה המלאה עם הקטעים מתוך ספרו של ד"ר אורי מילשטיין
ממחדל אוקטובר 1973 - דרך מחדל אוסלו - למחדל "מפת הדרכים"
http://www.katif.net/art.php?table=art&id=389


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:48   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  90. ממחדל אוקטובר 1973 - דרך מחדל אוסלו - למחדל מפת הדרכים  
בתגובה להודעה מספר 89
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 08.10.13 בשעה 08:41 בברכה, פילוביץ שחף
 
ממחדל אוקטובר 1973 - דרך מחדל אוסלו - למחדל "מפת הדרכים"
מאת: ד"ר אורי מילשטיין
http://www.katif.net/art.php?table=art&id=389


על המשמעות הביטחונית והתרבותית של פרסום מסמכי גורודיש בסוף השבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות" ו"במעריב".

בסוף שנת 1993 הופיע הספר של ד"ר אורי מילשטיין "קריסה ולקחה" . רוב החומר שהתפרסם בסוף השבוע שעבר על מסמכי גורודיש ומלחמת יום הכיפורים ב"ידיעות אחרונות" ו"במעריב" , כאילו המדובר בפרסום ראשון סנסציוני , התפרסם כבר שם, לרבות לרבות יומן המבצעים של פיקוד הדרום ושיחות גורודיש. ההבדל העיקרי בין הפרסום עכשיו לבין הפרסום ב-1993 הוא שהעיתונאים , גם ב"ידיעות" וגם ב"מעריב" לא הבינו את ההתרחשויות ברמה האסטרטגית, הטקטית והאופרטיבית ופרסמו כרוניקה חלקית ופגומה במקום "נרטיב" של ההתרחשויות הדרמטיות. בייחוד לקוי תיאורם על כשלון המהלך ההכרעה של צה"ל ב-8 באוקטובר שגרם לקריסת מערכת הביטחון של ישראל ולמהפכה בתורת הביטחון שלה תוך כדי המלחמה. התוצאה: מטרת המלחמה שונתה מהכרעת האויב להשגת שביתת נשק איתו. כך התחיל תהליך שנמשך 20 שנה והביא להסכם אוסלו.

מסתבר שלא רק ראשי צה"ל לא הבינו את ההתרחושיות בזמן אמת באוקטובר 1993, אלא גם עיתונאים בכירים, הקובעים במידה רבה את דעת הקהל ואת תרבות הביטחון בישראל, אינם מבינים אותם שלושים שנה אחרי.

ב-26 בנובמבר 1993 פרסמה דליה קרפל ראיון ארוך עם ד"ר אורי מילשטטין במוסף הארץ על הספר ועל הכתוב בו. מכאן שהדברים התפרסמו לא רק בספרו של אורי מילשטיין אלא גם בעיתונות.



מצורפים שלושה קבצים מן הספר שיצא לאור ב-1993 . השנה הופיע "קריסה ולקחה" במהדורה רביעית מורחבת.
פרק תשיעי: הצליחה שלא היתה1

1. מערכת מחותחתת

פרוץ המלחמה, בצהרי יום הכיפורים, ה6- באוקטובר 1973, לא זו בלבד שהדהים את הפיקוד הישראלי העליון, המפורר מבפנים, לפחות מאז מלחמת ההתשה (1970-1968) ואת רוב המפקדים הבכירים של צה"ל, שנטו יותר לזרוע האידיאולוגית מאשר לזרוע האבירים שלא לדבר על הזרוע האינטלקטואלית, אלא היכה אותם בהלם. שטיפת המוח המיתולוגית שנחתה על החברה הישראלית ועל צה"ל מאז מלחמת ששת הימים, לפחות, ושטפה את כל רובדיהם מבלי להותיר כמעט שריד ופליט, קבעה אקסיומה שלעם היושב בציון יש צבא מקצועי ומעולה. אקסיומה מיתולוגית זאת, שאין לערערה כמעט גם אחרי עשרים שנים של כשלונות צבאיים רצופים, פעלה פעלה ב1973-, בעשרים השנים שמאז וגם היום, בשירות האויב כתהליך של הונאהו/או השחתה של התרבות הצבאית, ואיינה את הפוטנציאל שלהם לעמוד בתנאי הפתעה ולחץ. ההלם הזה גרם לאי תפקוד כמעט, של כל שרשרת הפיקוד, מראש הממשלה ועד מפקדי הכיתות, מיד עם פרוץ המלחמה,2 ולתיפקודם הלקוי עד סוף המלחמה, וגם לאחר מכן.3

האסון של ישראל היה בכך שהמפקדים הללו לא היו מודעים לכך שלקו בהלם, דבר שהוא מובן מאליו בדרך כלל, ובתנאים המיוחדים של המלחמה על אחת כמה וכמה. פחות מובן מאליו היה, שלא נמצאה מנהיגות לאומית שתעמיד את הפיקוד הצבאי במקומו, או שתיטול ממנו את סמכותו ותעביר אותו לפיקוד ולמפקדים אחרים, שהיו עשויים לנהל את המערכת הצבאית לפחות באופן סביר, שהרי על ניהול מזהיר של המלחמה לא ניתן היה לחלום, אפילו, במערכת הבטחונית האנטי-אינטלקטואלית של ישראל.4 כך נהג צ'רצ'יל בשעותיה הקשות של בריטניה במלחמת העולם השניה והתערב בהירארכיה הצבאית. אבל ברגע של אמת התברר שגולדה מאיר וחבורתה _ בעיקר משה דיין, ישראל גלילי ויגאל אלון, שהצטיינו בשוד פירותיה של מלחמת ששת הימים - לא היו מסוגלים להנהיג אומה במלחמה. הם כוננו מיד ברית של נכשלים,5 התאמצו להסתיר מהציבור את העובדות האמיתיות של המלחמה, ואפילו מוועדת האגנט, כפי שטוען היום אלי זעירא, משל נבחרו לעמוד בראש מדינת שוטים, תינוקות, המשיכו להנפיק מיתוסים שהטעו קודם כל את עצמם, וניצלו את עתודת אנרגיית השרידות שנותרה להם כדי להגן על עצמם ועל מעמדם. גם לו רצו לא היו לגולדה מאיר ולעמיתיה עתודות אנרגיית שרידות כדי להבין, בקור רוח ביקורתי, את שמתחולל במערכת שהם עמדו בראשה, ולהנהיג את המערכת הזאת בצורה האופטימלית ביותר. את כל אנרגיות השרידות שלהם השקיעו גולדה מאיר וחבריה בהבטחתם מעמדם הפוליטי ובהשתקת ביקורת עליהם. הם התנהגו כחיה במלכודת המסתבכת, ללא מוצא, בתוך הרשת.

הבעיה של מדינת ישראל ב6- באוקטובר בצהריים לא היתה הלם של מנהיג או של מפקד זה או אחר, אלא הלם של המערכת המדינית-בטחונית כולה, ושל תת-מערכותיה העיקריות. במקום לתפקד באופן סביר, פחות או יותר, מול איום חיצוני חמור, שלא אמור היה להפתיע איש, גם עקב המדיע שהגיע למקבלי ההחלטות וגם משום שמצריים וסוריה איימו לפתוח במלחמה, נעשתה המערכת המדינית-בטחונית של ישראל למערכת מחותחתת, שהטביעה את עצמה בתוך מערבלותיה.6 במלים אחרות, הכאוס השתלט על מדינת ישראל, ולא נותר לתושביה אלא להתפלל שסופת הטורנדו תירגע לפני שתהרוס כל חלקה טובה. עד שאלוהים ייעתר לתפילה, איש הישר בעיניו יעשה, וכך באמת אירע בחזית, בקו הדם. מי שהבין את המתרחש תיפקד כהלכה בדלת אמותיו, במעוז שלו, ביחידתו הצבאית. אך מי שציפה לגיבוי ממפקדיו ומהמערכת, מי שהאמין בצה"ל, שילם מחיר כבד ולעתים עלה הדבר בחייו. גם בתקופת ההמתנה ובמלחמת ששת הימים לא תיפקדה המערכת המדינית-בטחונית של ישראל. אז זה השפיע לטובה על האירועים בקו הדם ואיפשר את הניצחון המוחץ. ההסתברות שחתחות מערכת ישפיע לטובה על תיפקודה היא כמעט אפסית.7 מי שקיווה שנס יוני 1967 יחזור שוב באוקטובר 1973 התאכזב מרה.

דווקא שר הביטחון, משה דיין, מהשותפים העיקריים להמחדל, הבין מיד מה גודל השבר בצה"ל ובמדינת ישראל. אבל, הוא שגה בהערכתו את האפשרות להתגבר על "הברוך", משום שהפריז בהערכת יכולתו של האויב לפעול באופן הומוגני לאורך זמן. מעניינת העובדה שמשה דיין שגה בהערכת כוחו של האויב, למרות שהיה נודע כמי שמכיר את הערבים היטב, וכאדם הנטוע במציאות בשתי רגליו. הבנה עמוקה בהוויית הצבא והמלחמה, כפי שהיתה לצ'רצ'יל, לא היתה למשה דיין, ומשום שהיה ריאליסט יחיד בשטח, אמרו האלופים המיליציוניים מוכי ההלם, ואנשי תיקשורת המזדנבים אחריהם, שהמשיכו בחגיגות הניצחון של מלחמת ששת הימים, שמשה דיין נשבר. אכן הוא נשבר, אחרי שראה אותם מוכים בהלם.8

הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ואתו אלופים ומפקדי חילות, היו במצב של אובדן חוש המציאות ואופוריה חולנית בשלב הראשון של המלחמה, וזאת - כמקדמה על חשבון הניצחון, שהיה ודאי לדעתם. הם ביקשו להוציא מתוק מעז, לנצל באופן דיאלקטי את תעוזת האויב ואת הצלחת תרגיל ההונאה שלו, ולהביס אותו, ללא סיבוכים בין-לאומיים שגלומים ביוזמה התקפית (מיבע "קדש", מלחמת לבנון, ואפילו פרוץ הקרבות במלחמת ששת הימים). מאחר והעובדה שהאויב פתח במלחמה העניקה להם לגיטימציה לפעול במיטב כוחם. הם רצו לסיים במהירות את המלחמה, לקשור לה כתרי גבורה ותהילה, ולהגיש על מגש של כסף את ההישג הלאומי הגדול של ישראל, זה שהיה מטרת כל מלחמותיה מאז מלחמת העצמאות: שלום כפוי על הערבים, בעוד ישראל משתרעת מבארות הנפט באבו-רודס בסיני ועד מקורות המים בחרמון. חלק מן המפקדים הללו השתעשעו גם בהשגת "בונוס": הגבול עם לבנון ייקבע בגדה הדרומית של נהר הליטני. השיכרון הזה נמשך לפחות יומיים, עד אחרי הצהריים של יום ב' ה8- באוקטובר. את מקורותיו אין לייחס רק לדמיון חולני, או לרפיסות השכל של אנשים כמו דוד אלעזר ושמואל גונן. החלום הזה ניזון מהמיתוס על הכוח הצבאי של ישראל, בעוד שלעקרונות הפעלתו של כוח זה, היתה משמעות על הנייר בלבד ובהתוכניות שתורגלו "בהצלחה" במשך שנים, על פי כללי תרגול מעוותים שקבע אותו פיקוד עצמו. בשליחות ההזיה הזאת פעלו רוב המפקדים הבכירים כזרוע אידאולוגית כשלצידם אגף יחסי ציבור משומן היטב. בעצם, על החלום הזה נבנתה התרבות הישראלית דאז, ההיה עליו קונצנסוס לאומי, עם חריגים מעטים בלבד. גולדה, גלילי, אלון, דיין, אלעזר וכל אלה שהתייחסו אליהם ברצינות, והם היו רוב היהודים שישבו בציון, האמינו שההכרעה הדרמטית של האויב במלחמת ששת הימים, העמידה לרשותם אופציה להכריע את האויב בשדה הקרב בעל עת שירצו.

בפרוץ המלחמה פיקד אלוף משנה (לימים אלוף) אמנון רשף על חטיבת שריון סדירה, שהיתה פרוסה לאורך קו תעלת סואץ. גורלה של מדינת ישראל היה תלוי בתיפקודו. חטיבתו הושמדה ברובה והיו שדרשו להדיחו לאחר המלחמה.9 אחרי המלחמה הסביר רשף לאביעזר גולן (שכתב את הביוגרפיה של אברהם מנדלר (אלברט) שהיה מפקדו הישיר של רשף): "האמת היא שאם כי קיימנו כוננות בשטח, לא היינו בכוננות נפשית למלחמה. יותר מדי חדרה לתודעתנו אווירת השאננות. הידיעה שהמצרים אינם מסוגלים, ולא יעזו, לחצות את התעלה. אפילו כאשר פרצה המלחמה, אפילו כאשר אלפיים תותחים מצריים פתחו בירי, עדיין לא חדרה ההכרה למוחנו. עדיין לא האמנו שזו מלחמה"

על תיפקודה של אוגדת סיני כתב גולן: "המלחמה לא באה על האוגדה במפתיע. קדמו לה אותות אזהרה, במשך שבועות, שבעקבותיהם הוכרז ברחבי סיני על כוננות עליונה... ואף-על-פי-כן, כאשר תקפו המצרים בצהרי יום הכיפורים, כאשר מטוסיהם פשטו על המפקדות, תותחיהם פתחו בהרעשה קשה על המעוזים ועל התעוזים, ויחידות החי"ר שלהם החלו צולחות את התעלה בסירות גומי _ הם הפתיעו את הכוח הישראלי הפתעה גמורה ומהממת" (גולן, א., "אלברט", 1980).

2. "לא ניתן לגרור בציר הזה!"

לאלעזר ולחבורתו היה ברור ש"שובך יונים", "גיר" ו"חול-ים"10 ישברו את התקפות האויב, תוך אבידות נסבלות לכוחות הישראלים. מפרוץ המלחמה העסיקה עצמה חבורה זו בהתקפות נגד, על פי תוכניות מוכנות מראש. התוצאות המיידיות של האיוולת שלקתה בה צמרת צה"ל, ושדבקו בה רוב הקצינים, היו חוסר תשומת לב ואי-הבנה של המתרחש בחזית, ואי מתן תשובות מתאימות להתפתחויות המהירות. הטקטיקה של ניהול נכון של קרב על פי הנסיבות האמיתיות, אבדה בין טכניקה של פעילות על פי תרגולות מוכנות מראש, לבין הסתגלות למצוי. אלה פגמו בתבונת הקרב של המעטים שהתברכו בה, ובניהול קרב ההגנה, והביאו לאי התאמתן של תוכניות ההתקפה לנסיבות המשתנות. משום כך תומרן צה"ל להגנה, לבלימה ולהתקפות נגד שלא היה להן סיכוי להשיג את יעדיהן, אלא אם כן דברי הלל עצמיים, מאמרי חנופה של היסטוריונים, וסופרים ועיתונאים מגוייסים, שפורסמו אחרי המלחמה - ליעדים ייחשבו.

חמישה ימים לפני פרוץ המלחמה, ב1- באוקטובר בשעה חמש ורבע לפנות בוקר, רשם מנדלר ביומנו: "זה פנטסטי. 05.15 - מודיעין - מחר מלחמה. הלכה ההחלפה!"11. הוא פקד על מפקדי היחידות באוגדתו לעבור מיד על פרטי פקודת "צפניה": צליחה בצפון תעלת סואץ. הוא הורה להרכיב את חלקי גשר הגלילים שנמצאו בעירום מנהלתי12 בבסיס "יוקון" ליד טסה. בשעה אחת אחרי חצות, אור ליום שישי 5 באוקטובר, פוענחו תצלומי אוויר שנעשו באותו יום בגיזרת התעלה, ומהן התברר שהמצרים התעצמו מאוד בגיזרה זו, וריכזו בה ציוד צליחה בכמויות אדירות. מנדלר העביר מיד למטכ"ל דרישה להעמיד לרשותו, בדחיפות, אמצעים לביצוע "צפניה" (גולן, שם).

כתב אברהם אדן בספרו: "הראשון שנחפז להציע צליחה היה האלוף גונן. בבוקר ה6- באוקטובר הוא ידע שהמלחמה תפרוץ בו ביום, וכי לרשותו עומדת רק האוגדה הסדירה לבדה. אף-על-פי-כן, כאשר הורה לאלברט להיכון לפריסת הכוח על פי 'שובך יונים', הורה לו גם להתכונן ל'צפניה' - צליחה בגזרה הצפונית במהלך מתקפה מקומית. כ15- דקות לאחר שנפתחה המלחמה הוא השיגני במטכ"ל, והאיץ בי להוריד בהקדם את אוגדתי, לתפוס את הגיזרה הצפונית וכן להתכונן לביצוע 'בן חיל', או 'צפניה גדול', שפירושם צליחה לכיוון פורט-סעיד וניקוי כל השרטון הצפוני". אחרי שפרצה האש הינחה אלעזר את גונן לבלום את המצרים ב6- וב7- באוקטובר, ואחר-כך לצלוח את התעלה לפי תוכנית "צפניה". גונן פקד על אברהם (אלברט) מנדלר להתכונן לצליחה בלילה שבין ה7- ל8- באוקטובר (ספרו הנ"ל של אברהם אדן; זאב שיף, "רעידת אדמה באוקטובר", 1974).

ב6- באוקטובר בלילה, אמר שרון לפקודו וידידו מיחידה 101, רב-סרן (מיל.) זאב עמית (סלוצקי), ולמקורבו העיתונאי אורי דן: "נעבור את התעלה, נדפוק אותם ונסיים את המלחמה" (אורי דן, "ראש גשר", 1975).

גם אילו רצה צה"ל לצלוח את תעלת סואץ ב6- באוקטובר - לא היו לו האמצעים לכך. מצב זה נמשך עד ל12- באוקטובר, וגם בימים הבאים התקשה צה"ל מאוד לבצע צליחה, ממש כפי שהתקשה במבצע הצליחה שהחל בלילה שבין ה15- ל16- באוקטובר. בפרוץ המלחמה לא היה מיתאם בין תורת המלחמה של צה"ל לבין אמצעי הלחימה שלו, וזאת בתחום החיוני ביותר בצה"ל: התקפה מיידית והעברת המלחמה לשטח האויב. סיפר עוזר קצין הנדסה ראשי לצליחה, אלוף-משנה (מיל.) מנשה גור: "בתכנונים לפני המלחמה נתן צה"ל עדיפות עליונה לצליחת תעלת סואץ בגזרה הצפונית, וריכז אמצעי צליחה בבסיס בלוזה. אמצעים נוספים היו בטסה, והתנהל ויכוח על אתר שלישי: מיצר הגידי או מיצר המיתלה. גשר הגלילים היה מוכן לגרירה מבלוזה. קבענו תוואי נוח משם, עד התעלה. תוואי זה התאים לאילוצים של גשר הגלילים. סימנו ושיפרנו את התוואי. עד פרוץ המלחמה לא סיירנו ולא החלטנו על תוואי לגרירת גשר הגלילים לאתרי הצליחה האחרים. בסופו של דבר, נגרר גשר הגלילים רק בגיזרה המרכזית מבסיס 'יוקון', בסביבות טסה, לאזור מעוז 'מצמד', מצפון לאגם המר הגדול. סיירנו פעם אחת בציר הזה, ותוואי הגרירה שם לא נקבע באופן חד משמעי.

"שבועיים לפני פרוץ המלחמה לחץ חיל ההנדסה על אלוף הפיקוד, שמואל גונן, לקבוע אתר להורדת חלקי גשר הגלילים, כי מפעלי הייצור נחנקו ולא היה היכן לאחסן אותם אצלם. הבאנו את חלקי הגשר בעירום-מנהלתי ל'יוקון'. בעזרת החלקים ב'יוקון' לא היה ניתן לצלוח. גורודיש עדיין לא החליט אם נמקם את הגשר, המוכן לגרירה ולצליחה, בטסה או במיתלה, כי עדיין לא החליט היכן תתבצע הצליחה השניה - במרכז תעלת סואץ או בדרומה.13

"יום לפני פרוץ המלחמה, ביום שישי ה5- באוקטובר, שלחתי לציר המרכזי את ראש מחלקת תורת לחימה בחיל ההנדסה, משה אידלשטיין, לסייר את הציר מ'יוקון' ל'מצמד'. הוא חזר ואמר: 'ג'ורג'י, הציר קטסטרופה. גשר גלילים לא ניתן לגרור בציר הזה. אלה עשרים וארבעה קילומטרים קשים מאוד עם הרבה דיונות'. בגלל החגים, החלטנו לקבוע סיור נוסף רק ל16- באוקטובר, כדי לאשר ציר ולהחליט מה ניתן לעשות כדי להכשירו לגרירת הגשר. ב16- באוקטובר היה עלינו לגרור את גשר הגלילים בציר הבלתי אפשרי הזה, בלי אותו סיור ובלי שום שיפורים.

"כשפרצה המלחמה העברנו מיד את התמסחים מהכנרת לסיני. ברפידים היו לנו תשעה גוררי דוברות. העברנו לשם עוד גוררים אחדים והתחלנו לבנות דוברות. על סגן מפקד גדוד הנדסה, אריה שדה, הוטל להגיע ל'יוקון' ולפקד על בניית גשר הגלילים. ביום המלחמה הראשון הפציצו המצרים את 'יוקון' ומיד סילקנו משם את חלקי הגשר, כדי שלא ייפגעו. אחר כך החזרנו אותם לשם. רק ב11- באוקטובר, שישה ימים אחרי פרוץ המלחמה, היה גשר הגלילים ב'יוקון' מוכן. אבל, הפלוגות של חטיבה 7, שהתאמנו לגרור את הגשר,14 לחמו ברמת הגולן. אימנו גם שתי פלוגות, מחטיבה 14 של אמנון רשף, לגרור אותו, אבל הן נשחקו ביום המלחמה הראשון. לפיכך, קיבלנו פלוגת מילואים והתחלנו לאמן אותה לגרור את הגשר. אחרי שהתאמנה היא חזרה לגדוד שלה ולא שבה אלינו. כשהתחיל מבצע הצליחה צריכים היינו לאמן פלוגה אחרת" (ראיון עם מנשה גור ב18- באוקטובר 1978).

בפרוץ המלחמה למד תת-אלוף (מיל.) אבי זוהר בטכניון. הוא סיפר: "התגוררתי אז בחיפה. ב5- באוקטובר בערב התקשר אלי קצין תחזוקה של גדוד גישור, ושאל אותי היכן נמצאים מוטות מיוחדים החיוניים להקמת גשר יוניפלוט. אני פיקדתי על הגדוד לפני שיצאתי לחופשת לימודים, והוא קיווה שאעזור לו. הבנתי שמשהו מתבשל. למחרת בבוקר התקשר אלי קצין הארגון של חיל ההנדסה, וביקש שאסיע ברכב שלי לסיני את עוזר קצין הנדסה בגייסות השריון. אמרתי לעצמי: אני סגן אלוף ומפקד גדוד גישור לשעבר. אם תפרוץ מלחמה יהיה לי תפקיד חיוני יותר מנהג של רס"ן. לא קיבלתי על עצמי את תפקיד הנהג וירדתי לגדוד גישור במילואים, בנמל הקישון. היו בגדוד שתי פלוגות יוניפלוט ושתי פלוגות סירות, גשר יוניפלוט שלם וטרקטורים. באותו יום ירד הגדוד לסיני.

"במוצאי יום הכיפורים הגעתי לבסיס רפידים. הציוד במחסני החירום של הגישור ברפידים היה עזוב ודפוק, מאז התרגיל שהיה בחודש מאי. הדוברות לא היו מורכבות והמצופים היו ללא מנועים. היה שם ברדק שלם, שאפיין את העדר המשמעת בצה"ל באותם ימים.15 דוברות מוכנות היו רק בבלוזה. צה"ל לא היה מסוגל לצלוח מיד באמצעות גשרים, אלא רק בעזרת סירות ותמסחים. צליחה כזאת לא היתה מקובלת על ראשי צה"ל באוקטובר 1973, לפני פרוץ המלחמה, וגם בזמן המלחמה, כאשר ניגש צה"ל לצלוח את התעלה במבצע 'אבירי לב'. כיוון שהייתי במקום, ובשל נסיוני הרב, קיבלתי מינוי של אחראי לשיקום ציוד הצליחה שנהרס בתרגיל, לקראת צליחה אפשרית במלחמה. הזמנתי ציוד מתאים מן הצפון, וביום ראשון בלילה הגיעו לרפידים הציוד ובעלי המקצוע. עבדנו על הכנת אמצעי הגישור עד 12 באוקטובר, ועד אז לא היה ניתן לצלוח, לא בגיזרה המרכזית בלבד אלא גם בצפונית. כל מי שטען שהיה על צה"ל להקדים את צליחתה של תעלת סואץ ולצלוח מיד עם פרוץ המלחמה - לא ידע מה הוא סח. כשאריק שרון טען שיש צורך אסטרטגי לצלוח מיד כדי למוטט את המצרים, הוא לא ידע, כנראה, שצה"ל לא היה מסוגל לספק לו ציוד צליחה מתאים. לכן, אולי התכוונו ב8- באוקטובר לצליחה על גשר של המצרים, אבל זה לא רציני, לדעתי" (ראיון עם אבי זוהר ב9- בדצמבר 1986).

במוצאי יום הכיפורים העריך דוד אלעזר באזני חברי הממשלה את שמונה השעות הראשונות של המלחמה: "אני יכול לומר שזה מתנהל בסדר. זו בלימה סבירה... אני מקווה שאפשר יהיה להפוך את המלחמה הזאת להישג, אבל דרושים לנו בהחלט עוד כמה ימים כדי להגיע לכך". השר ישראל גלילי שיגר אחרי הישיבה מברק לשר החוץ אבא אבן בוואשינגטון: "תוך ימים מספר 'נעקור' את המצרים מן הגדה המערבית של התעלה וכי למרות הצלחות מקומיות - בייחוד של המצרים - המצב משביע רצון". דיין היה פאסימי יותר וב00.25- הוא אמר לאלעזר ש"אלוף פיקוד דרום נשמע לי די מדוכדך". אחרי עשרים דקות דיווח גונן לאלעזר שכוח מצרי גדול עומד לצלוח באיזור איסמעיליה וביקש סיוע אווירי. אלעזר דחה את הבקשה (בראון)

3. "הבלונדיני עם הנעל השחורה"

כדי לבצע את תוכנית "צפניה" ולצלוח לגדה המערבית של תעלת סואץ מייד בפרוץ מעשי האיבה היה על צה"ל לשלוט בתעלה בגזרות גשר פירדן וקנטרה. חיילי פלוגתו של יעקב קרצלר תפסו את ארבעת המעוזים המעוזים המאוישים בגזרה זאת. קרצלר שפיקד אישית על מעוז "מילנו ב'" ("מילנו א'" היה ריק) סיפר: "חמש דקות לפני שתיים בצהריים הבחנתי בארבעה עשר מטוסים טסים בגובה נמוך, מעל צמרות העצים, מכיוון מערב ישר אלינו. הם טסו כל כך נמוך עד שהבחנתי באחד הטיסים ממצמץ אלינו בעיניים. התפרצתי לרשת הקשר החטיבתית, כפי שמורות פקודות הקבע במקרה כזה. ממפקדת החטיבה שנמצאה הרחק בבלוזה שאלו 'מי התפרץ לרשת?' אמרתי: 'ארבעה עשר מטוסים מצפון ל'זהב' (מילנו) לכיוון שלך. סוף. הצד השני ניסה לשאול אותי שאלות. ואז שמעתי מהצד ההוא בומים של התפוצצויות והקשר ניתק.

"פקדתי על התצפיות שלנו לרדת לעמדות. לפני שהם ביצעו את הפקודה נחת עלינו פגז ראשון. זה היה ירי שטוח מסלול מתותח של טנק. התחלנו לחטוף הפגזות. לא נשאר מטר מרובע במוצב שלא נפגע. זה נמשך בלי סוף. רעדתי. פחדתי. בראש שלי זמזמה מנגינה מהסרט 'הבלונדיני עם הנעל השחורה', סרט עליז למדי. חפשתי את המנגינה הזאת בתודעתי כדי להוציאה החוצה ולא הצלחתי לזמזם אותה. חשבתי שאני משתגע. היה עלי לתת פקודות והנעל השחורה דרדרה לי את הראש. רק למחרת בצהריים, אחרי שנפצעתי וקיבלתי זריקת פנצילין נזכרתי במנגינה והתחלתי לשיר אותה. כולם חשבו שהשתגעתי סופית.

"על 'מילנו ב' היו שבע התקפות מצריות מסודרות שבהן המצרים הגיעו עד שלוש מאות מטר מאיתנו. הם הגיעו לגדרות וניסו להיכנס. ההתקפה הראשונה היתה כבר ביום הכיפורים בשעה ארבע אחרי הצהריים. אז כבר התנופף דגל מצרי מעל 'מילנו א' שהיה במרחק של ארבע מאות מטרים מצפון לנו. בזבזנו הרבה תחמושת להוריד את הדגל המצרי מעל 'מילנו א' ונכשלנו. הם צלחו ליד 'מילנו א'. מהעמדה שלי ראיתי את המצרים צולחים את התעלה. ירינו בהם. אחדים נפגעו ואחרים באו במקומם. ירינו צורורת לתוך סירות. הסירות התהפכו ובאו סירות מלאות אחרות. אינני יודע אם החייל המצרי נהיה טוב יותר אחרי מלחמת ששת הימים אבל הוא נעשה מסודר יותר, לבטח מסודר יותר מהחייל הישראלי. האש שלהם התקדמה צמוד לכוחות שלהם, אולי אפילו הרגה בהם אחדים.

"בפקודה המקדימה שקיבלנו כשהגענו לקו נאמר שתוך חצי שעה מפתיחת אש יהיו אצלינו טנקים. בהתחלה הם ינפנפו את המצרים מעמדות עורפיות, אחר כך הם יגיעו לעמדות קדמיות ובסוף הם יעלו לקו המים. חלפו חצי שעה ושלושת רבעי השעה ושום טנק לא הגיע. אנחנו היינו על אותה רשת של גדוד הטנקים מס' 9 בפיקודו של יום טוב. שמעתי את מפקדי הטנקים אומרים: 'אני נפגע', 'טיל פגע בי'. הבנתי שאני תקוע. במעוז 'מיפרקת' שהיה מדרום לנו היו צרות צרורות מהרגע הראשון. מצרים חדרו למעוז כבר בהתחלה הרגו את מפקד המחלקה ופצעו הרבה חברה, והמעוז הזה נפל מייד אף שאגף אחד שלו החזיק מעמד עד למחרת בצהריים. גם מעוז 'לחצנית' שבגזרה שלנו נפל מייד - מפקדו נהרג, לא היה מי שיפקד, הרבה לוחמים נפצעו והוא יצא מכלל פעולה.

"בלילה הגיעו אלי כוחות שריון חדשים שהיו מחוץ לרשת הקשר שלי. קראתי להם בשם הקוד שלי והם השיבו "איננו מכירים אותך, סתום את הפה'. אמרתי לעצמי, 'אם הם רוצים להילחם ולא להיעזר בי, שיערב להם' והשתתקתי. אחר כך נודע לי שאלה טנקים של בית ספר לשיריון". (הראיון הנ"ל עם יעקב קרצלר).

בדרכה מרפידים לטסה קיבלה חטיבת בית הספר לשריון של גבי עמיר פקודה להתפצל. החטיבה נותרה עם גדודו של עמיר יפה בלבד; היו לה ארבע פלוגות שמנו 36 טנקים. בשעה 19.00 פגש גבי עמיר את יום טוב מפקד גדוד 9 בצומת "חזיזית - מאדים". יום טוב סיפר שגדודו אינו קיים. מן החפ"ק בבאר שבע פקד גונן על עמיר לפרק את גדודו לשני גדודונים. גדודון אחד לשלוח למעוז "מילנו" הצמוד לעיר קנטרה, מדרום, וגדודון שני למעוז "מפרקת" מדרום לו. גבי עמיר השאיר שני פלוגות בפיקודו של עמיר יפה ואת הכוח הזה שלח ל"מפרקת". שתי פלוגות בפיקודו של הסמח"ט ששון שילה הוא שלח ל"מילנו". עמיר התקדם בנגמ"ש שלו אחרי הכוח של שילה.

במשך כל הלילה לחם עמיר יפה עם הפלוגות של ארז ורביב. בשעה 21.00 חדר טנק למעוז וביקש לחלץ את אנשיו. המיפקדה בבלוזה השיבה משום מה בשלילה. בשש בבוקר נותרו לעמיר יפה רק שני טנקים כשירים. עד שמונה הצטרפו אליו עוד ארבעה טנקים. המשימה לא הושגה. אנשי המעוז לא חולצו. המצרים המשיכו לצלוח בגזרה לפי התוכנית.

סיפר ששון שילה: "בדרך מטסה צפונה פגשנו טנקים מגדוד 9 של יום טוב. התרשמתי שהטנקים לא נפגעו. הם היו כעדר ללא רועה ולא נעשה מאמץ לרכז אותם. אני לא הכרתי את קנטרה. יום טוב קיבל פקודה להוביל אותי לתוך העיר. הוא הביא אותי עד הכניסה לעיר ואמר: ' אני לא נכנס'. נכנסתי ראשון מבלי שהכרתי את העיר. אחרי הכוחות נכנסו עמיר ויום טוב. לא היו לי תצלומי אוויר ולא מודיעין. היה לילה, בעיר היתה כבר חטיבה מצרית. בכניסהלעיר נהרג המדריך הראשי של החטיבה יגאל ז'פקו שתפקד כמפקד פלוגה. הטנקים שלו תעו בעיר כעדר ללא רועה. הגעתי ל'מילנו ב'. היו שם פצועים רבים. הודעתי לחמ"ל הפיקוד באום חשיבה שביצעתי חבירה. קצין אג"ם של הפיקוד שי תמרי שאל אותי אם העיר נקיה. השבתי שהיא מלאה מצרים. אז חטף הטנק שלי פגיעה ישירה. שי הודיע לי לנתק מגע מהמוצב ולסגת מזרחה לתעוז "יורם" שהיה מרוחק מישה עשר קילומטרים ממזרח לקנטרה. תשעה טנקים שלי נפגעו והיו לי הרוגים רבים. אמרתי לשי בקשר שאם יוצאים מקנטרה הרי שכניסתנו אליה היתה לשווא. הוא אמר: 'נגמר הסיפור שלך בקנטרה. קח את הפצועים וצא. אל תיקח איתך את אנשי המוצב'. שאלתי: 'בשביל מה נכנסנו?'. הוא השיב: 'יהיה בסדר'. נסוגונו עם שישה טנקים בלבד לכיוון רומני. כשנעצרנו ב"יורם", הפציע השחר". מ"יורם" המשכנו דרומה לתעוז 'מרתף' שבצומת דרך החת"ם - 'עלקת'".

יעקב קרצלר: "הטנקים של בית ספר לשריון הסתבכו בחלק הדרומי של קנטרה. העיר היתה מלאה מצרים מיום כיפור בשעה שלוש אחרי הצהריים. אנשי בית ספר לשריון הסתובבו שם בלילה כמסוממים וחטפו אש. הם לא ידעו איך לצאת ושאלו אותי בקשר 'איפוא הצפון?' אני מבין שבתוך הטנק אי אפשר להוציא מצפן ולהסתכל, אבל ניתן להוציא את הראש מן הצריח להתבונן במצפן ולרדת לבטן הטנק בחזרה. אמרתי להם: 'אתם רואים את הירח? זה ממזרח!' נזכרתי בסיפור שהלך ב890- על ברזני (תת-אלוף צבי בר ראש עירית רמת-גן בימים אלה - א. מ.) שאמר לפקודיו: 'אתם עושים מסע ניווטים ונפגשים כאן' ושם יד על המפה. 'אז איפא הצפון' שאלו אותו. 'מימין לירח' השיב.

"בתשע בלילה שמעתי בקשר את יום טוב, מג"ד גדוד 9. הוא אמר: 'יענקל'ה, אני בדרך אליך, האם אני יכול לעזור?'. השבתי: 'לא! אני מבין שיש לך צרות, תפתור את הבעיות שלך בעצמך'. באותה שעה לא הייתי זקוק לו. יום טוב המשיך: 'תעשה טובה, צא החוצה וכוון את הטנקים צפונה'. יצאתי מהמעוז ואותתי ברנאור. הגיע טנק. סימנתי לו, ושלחתי אותו לאורך הציר. הם הסתבכו נורא. טנק אחד נכנס אלי בטעות עלה על סוללה של המעוז, פרק זחל ולא יכול היה להמשיך. אחריו נתקעו אצלי עוד שני טנקים , אחד עלה על מוקש שלנו ואחד פרס זחל. קיבלתי את החבר'ה ההאלה. אחרון עבר דרכי יום טוב והמשיך בטנק צפונה. הוא האחרון שביקר אצלי. למעוז הגיע עוד צוות טנק בלי הטנק שלו. בסך הכל התקבצו אצלי ארבעה צוותי טנקים. הטנקים האלה עזרו לי מאוד בהמשך הלחימה גם כתחנת מימסר בקשר וגם בירי על כוחות שריון של האויב.

"המצרים המשיכו להפגיז אותנו חזק. סיוע ארטילרי לא קיבלתי למרות שלפני המלחמה הובטח שהוא יגיע עשרים וחמש שניות אחרי שנבקש. שלושה צוותי טנקים נכנסו לתוך העמדות שלנו. הם לא ידעו להשתמש בכלי הנשק של החי"ר ולא ידעו להפעיל 0.3. צריך היה להעביר אותם קורס מהיר. צוות אחד נשאר בתוך הטנק והיה הפה שלנו החוצה כי יכולנו לשמוע אך לא להשמיע במכשירי הקשר הפגועים שלנו. לקראת בוקר יום א' היו לנו עשרה לוחמים כשירים. השאר הרוגים ופצועים".

4. "לדרוס, למחוץ ולרמוס אותם"

בשעה 01.15, אור ליום א' ה7- באוקטובר, הודיע גונן לאלעזר בטלפון שהמצב בתעלה משתפר. אלעזר וחבריו במטה הכללי, לא ידעו שאוגדתו של מנדלר נפגעה אנושות, ושני שלישים של הטנקים שלה אבדו. (חנוך ברטוב, "דדו"). ראשי מערכת הביטחון, שלא ידעו מה באמת אירע בחזית התעלה, הודיעו לציבור את מה שאמור היה להתרחש על פי תוכניות המגירה שלהם.16 בשעה 05.45 הודיע דובר צה"ל: "המצרים הצליחו להעביר לגדה המזרחית בעיקר כוחות רגליים וכמויות קטנות של טנקים. כוחותינו לוחמים בכל מקומות החדירה. הלחימה היא ברובה בסמוך לתעלה". ("דובר צה"ל מודיע", "מערכות", 233-232, נובמבר 1973). אנשי מעוז "מילנו א'" בשמעו בטרנזיסטור שלהם את השקרים האלה ולא ידעו אם לצחוק או לבכות. הגיל הממוצע של אנשי המעוז היה 32. רובם לחמו במלחמת ששת הימים בגזרת ירושלים. הם חונכו להאמין שהדוברים המצרים משקרים ודובר צה"ל אומר אמת. שקרנותו של דובר צה"ל היתה אחת מנקודות השבירה שלהם.

ב7.20- בבוקר אמר אלעזר המנותק מהמציאות, לגונן המנותק אף הוא, בטלפון מתל-אביב לאום-חשיבה, שהמצב בחזית "יכול להתהפך ואז עלול לשטוף".17 הוא הנחה את גונן לתכנן התקפה של אוגדת שרון על קו התעלה. (א"מ, מסמכי גונן). בשמונה וחצי בבוקר אמר הרמטכ"ל לשר הביטחון שחזר מביקור במיפקדת חזית הצפון שהמצב בחזית תעלת סואץ "עדיין בסדר - לא נפל. אי לזאת שיניתי את התוכנית והעברתי את חיל האוויר לצפון".18

עם שחר הגיע מפקד האוגדה האלוף אברהם אדן למיפקדת החטיבה הצפונית של צה"ל בבלוזה ונפגש שם עם מפקד הגיזרה החדש תת-אלוף קלמן מגןועם מפקד חטיבת הגיזרה אלוף מישנה אלוש. אחרי ששמע דיווחים על ההתרחשויות מאז תחילת המלחמה, המשיך אדן לתעוז 'מרתף' לחטיבתו של גבי עמיר. כתב אדן בספרו:

"בעוד אני נע על כביש 'עלקת' ראיתי עתה על הכביש שתי משאיות, ובשטח החולי שמימין נגמ"ש וחמישה טנקים (זה היה "כוח שילה" שנחלץ בעור שיניו מקנטרה, נחלצי כוח עמיר יפה לא הגיעו לשם - א. מ.). זה היה בקירבת 'מרתף'. תמהתי, האמנם זאת חטיבתו של גבי?... במרחב החולות השוממים, חזיתי בקומץ של טנקים ונגמ"ש אחד. תמונה עגומה שהחזירה אותי כהרף עין אל המציאות. כנראה סירבתי עד עתה להאמין לתמונת המצב שצויירה לי בבלוזה... גבי ויום טוב נצבו עייפים בנגמ"ש. הם עברו רבות בלילה האחרון. היו אלה מפקד גדוד ומפקד חטיבתה שהבעת פניהם אמרה את תמצית סיפורם. מפקדים של יחידות שהוכו קשות, עד שכמעט חדלו להתקיים... עליתי לנגמ"ש... חקרתי מה שיטת הפעולה של האויב, על פעילות כוחותינו - התמונה נותרה מעורפלת. אך שני דברים היו ברורים: האחד, שאיבדנו טנקים רבים כתוצאה משקיעה בביצות. והשני, שכוחותינו פוצלו ופוזרו לכל עבר, נתקלו בחיל רגלים מתוגבר בנשק נגד טנקי, ובטנקים, וידנו קצרה להתמודד איתם. הבנתי שכוחותינו פעלו בתעוזה ובאומץ, אך היו כמגששים באפילה. חשתי שפעולתנו היתה כל כך בלתי-יעילה, עד כי נגרמו לנו אבידות כבידות, בעוד שלאויב כמעט ולא נגרמנו אבידות...

"חשתי שקרה לנו משהו אשר בחלומותינו הגרועים ביותר לא העלינו על הדעת, וכי אין בכוחי לשנות את המצב הקשה באיזשהי מילת קסם... לחטיבת גבי אשר הוכתה כה קשות, חטיבה שנשארו לה תשעה טנקים בלבד, האם עלי להוציאה מן 'המשחק', ולצרף את הטנקים שלה לאחת מחטיבותי הנפרשות עתה בגיזרה?... החלטתי כי חטיבתו של גבי תוסיף להתקיים... הוריתי לו לנוע לאחור ולהניע גם את שרידי גדוד עמיר {יפה} אל צומת 'מאדים' - 'חזיזית'. שם לארגן את כוחו מחדש, למלאו בדלק ובתחמושת ולהמתין בכוננות עד פקודה" ("על שתי גדות סואץ").

על ביקורו של אדן במיפקדת חטיבתו של גבי עמיר סיפר ששון שילה: "בבוקר הגיע ברן עם וגוניר הגנרלים שלו - נקי, עם משקפי שמש על החגורה, עם אוזניות מהאימונים תלויות בצידו כמו בתרגיל בצאלים. הוא עלה על הנגמ"ש של גבי. שוחחנו על ההתרחשויות מאז תחילת המלחמה. אחרי ששמע אותנו אמר ברן: 'בואו נניע את הנגמ"ש וניסע לקנטרה. נראה מה קורה שם'. אמרתי: 'איך תיכנס לקנטרה? נמצאת שם חטיבה מצרית!' הוא ביטל את דברי. אמר 'בסדר' ופקד להניע את הנגמ"ש. צפיתי שגבי עמיר יאמר לו: 'ברן אתה שיכור אתה יודע מה קורה שם?!' גבי שתק והתארגן לנסיעה. גלשתי מן הנגמ"ש וחזרתי לטנק שלי. למזלם של ברן ועמיר קיבל ברן הוראה בקשר הוראה מגורודיש ונסע לבלוזה".

שרון כתב, בספרו, כי כשהגיע בבוקר יום א' למפקדת אוגדת סיני בביר גפגפה - אף לא אחד היה יכול לומר מה המצב בחזית התעלה, ומהו המאמץ העיקרי של האויב. ללא נתונים אלה אי אפשר היה לתכנן התקפת נגד. לפי אורי דן, ביקש שרון לברר פרטים אלה אצל גונן, באמצעות הטלפון. גונן לא היה יכול לומר דברים שלא ידע, ולשרון הוא לא היה יכול למכור "לוקשים". תת-אלוף אברהם (אברשה) טמיר,19 שהיה בחפ"ק של שרון, איבחן בשעה תשע בבוקר את התמוטטות הפיקוד של חזית הדרום, והבין את סכנותיה. הוא יעץ לשרון: "תזמין את דיין או את הרמטכ"ל להתייעצות מפקדים". שרון השיב: "אני מרגיש לא נוח להזמין אותם". טמיר: "אתה הרי אלוף. את החשבונות תעשה אחרי המלחמה". שרון התקשר בטלפון למטכ"ל בתל-אביב ואמר לסגן הרמטכ"ל, ישראל טל: "לפי מה שאני מבין המצרים חצו את התעלה. הם מחזיקים לאורך כל הקו כוחות רגליים. ייתכן שמאוחר יותר יעבירו יחידות ממוכנות.20 לכן אני מציע שתציע לשר, שעלינו לחדור ולמוטט אותם במהירות, אחרת נצטרך לתקוף אותם חזיתית". לאנשי החפ"ק שלו אמר שרון: "יש נקודות לאורך התעלה שאינך זז מהן בשום פנים ואופן. אותם מקומות שבהם ברצונך לצלוח עם כוחותיך".

על-פי ידיעות ברדיו, שמסרו על פעילות בין-לאומית להפסקת אש במזרח התיכון, העריך טמיר בביר גפגפה שמתחילה התערבות בין-לאומית במלחמה, ונותרו לאריק רק 48 שעות לבצע את התוכנית שלו. אם התוכנית לא תאושר "בעוד 48 שעות תיגמר המלחמה בלי צליחה". בקריה בתל-אביב עסקו אלעזר ויועציו באותה סוגיה. לדעתם, היתה סכנה להפסקת אש, ועל צה"ל להשיג הישג קרקעי לפני שהפסקת האש תיכפה על שני הצדדים. אלעזר ואנשי המטה הכללי לא הבינו כי המצרים כבר השיגו את מטרת המלחמה שלהם בכך שצלחו את תעלת סואץ, תפסו שטחים נרחבים והשמידו אוגדה ישראלית. העסיק אותם יותר הביזיון האישי שיגרם להם אם תיכפה על ישראל הפסקת אש באותו שלב, מאשר איך לתפקד בקו הדם בצורה היעילה ביותר.

בשעה 09.21 אמר גונן לאלעזר בטלפון, ש"אריק הגיע בכוחות קטנים. בינתיים הוא יתפוס את הקו, עשרים קילומטרים ממזרח לתעלה. כאשר יהיו לו יותר כוחות הוא יזוז מערבה. באשר לשלב הבא, כמו שדיברנו אתמול". (כלומר, נצלח את התעלה לפי תוכנית "צפניה" ו/או "בן-חיל". ארכיון המחבר, מסמכי גונן).

בשעה תשע ורבע בבוקר דווח למטכ"ל שהמצרים חידשו את תנופת מתקפתם לכל אורך הגיזרה הדרומית והקימו שם שלושה גשרים. הם מעבירים על הגשרים האלה טנקים רבים. אחרי חמש דקות הודיע גונן לאלעזר על נפילת מעוזים אחדים בידי המצרים ועל הקושי לחלץ אנשים ממעוזים מכותרים. ב09.51- חזר גונן והודיע לאלעזר שהמצב הולך ומחמיר, וביקש, זו הפעם השלישית באותו בוקר, סיוע אווירי, כדי להרוס את הגשרים ולהפסיק את זרימת האויב. רק עכשיו הורה אלעזר לחיל האויר לפעול נגד טורי השריון של המצרים ונגדה גשריהם שעל התעלה.

בשעה 09.50 שוב התקשר שרון לטל, ואמר: "טליק, תשמע. המקום היחידי שיכולים לבצע פעולה זה בקנטרה, אצל אלברט. לדעתי, ניתן לבצע תקיפה מצפון לדרום, למשל.21 הייתי הולך לזה עם הכוח שלי ושל ברן. אני יכול רץ לייעץ לכם. אני מפקד אוגדה, לא אלוף הפיקוד. אני מכיר את השטח ואולי כדאי שמישהו מכם יבוא. התקשרתי רק כדי להדגיש את החיוניות שבהתקפה, ואת הגיזרה שבה צריכה להיות ההתקפה, לדעתי".

ב10.00- התקשר שרון למפקדתו של גונן, והשאיר לו את ההודעה הבאה: "יש לי רק שאלה אחת. הצעה אחת. תורידו את חיל האוויר עליהם עכשיו. ותמסור לאלוף שברגע שיגיעו הכוחות שלנו צריך לתקוף מצפון לדרום. אנו נגיע בערב ונתקוף מיד. אני חוזר על מה שאמרתי לאלוף בבוקר: המקום היחידי הוא קנטרה.22 מתי יהיו לברן טנקים? רק לקראת ערב? לא לוותר. להוציא את המצרים משיווי משקלם". לאנשי מטהו אמר אחרי השיחה הזאת: "צריך להיות מוכנים הלילה למשימה ראשונה. כשיגיעו הטנקים צריך לתדלק ולהיות מוכנים לתקוף מצפון לדרום. אני לא הייתי מפצל כוחות. הייתי תוקף במקום אחד ופונה לתקוף במקום שני". אחרי זמן קצר השאיר שרון הודעה לגונן: "אני מאמין בהתקפה לילית, לדרוס, למחוץ ולרמוס אותם". (אורי דן, "ראש גשר", 1975).

באותה שעה עצמה דיווח אלעזר לממשלה כי המצב בחזית המצרית הוטב עקב מכה אווירית על שדות תעופה אוויריים במצריים.. הוא הורה לגונן לייצב קו הגנה שני. גלילי שלא עיקל את מימדי הקריסה, חשש כי מועצת הביטחון תורה על הפסקת אש. הוא שאל מה הזמן שיידרש כדי לעקור את האויב מן המאחזים שכבש. אלעזר השיב "אני באופטימיות שהלילה יתהפך המצב, ונצטרך עוד שלושה-ארבע ימים... המצרים השיגו הישגים מסויימים, אך נראה שהתעייפו והתקדמותם נבלמה". לימים הודה אלעזר ששיקר לחברי הממשלה "כדי ליצור ושם בקרב השרים שהמצב פחות חמור כפי שהוא באותה שעת בוקר" (בראון).

ב11.00- שב אלעזר ללשכתו ושמע מסגנו ישראל טל ש"כל מוצבינו לאורך קו בר-לב מכותרים. המצרים השתלטו על רצועה אשר במספר מקומות מגיעה עד לשישה עשר ק"מ מזרחה לתעלה". אלעזר לא העביר מידע זה לממשלה. ב11.45- דיווח טל לאלעזר בשם גונן כי טנקים מצריים נמצאים באזור מעברי ההרים בסיני.

5. טראומת שרון

בשעה 13.00 דיווח שרון לגונן במכשיר הקשר: "יש לנו ברפידים כמאתיים טנקים. אני מעריך שתוך שלוש שעות יהיו לי עוד שמונים טנקים. אני כבר זז (לטסה). מציע כמה שרק ניתן להחזיק מעמד ולקחת את הכוח במלואו ולתקוף עם חשיכה".

גונן: "אין לנו הרבה סיכויים לקבל סיוע אווירי והמצב הוא שנצטרך להתייצב על ציר הרוחב. תהיה מוכן: א. התקפת נגד דרומה; ב. התקפת נגד לצפון מערב; צליחה על יד 'מצמד' עם הציוד, לפי התוכנית האורגינלית".

מיד אחרי שהניח גונן את השפופרת התקשר אליו אלעזר בטלפון וביקש דיווח על המצב. גונן השיב שהוא מתכנן לשרון "א. התקפת-נגד מטסה דרך ציר 'עכביש' דרומה. ב. על אותו ציר צפונה. ג. אם תהיה בריחה של המצרים ואם נוכל לקבל חיל אוויר - לתקיפה מעבר לתעלה".

ב13.45- אמר שרון לאלעזר בטלפון: "לא נוכל למוטט את החי"ר המצרי בלי מאחז מעבר לתעלה".

בדיון בקריה, שהתקיים במקביל, הביע עוזרו של אלעזר, אלוף (בדימוס) רחבעם זאבי, את חששו משרון.24 אלעזר סיפר כי שרון ניסה לגרור אותו להתקפה. הרמטכ"ל לשעבר, יגאל ידין, צידד בעמדת שרון ואמר שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. אלעזר סיכם סתמית, שישלח את צה"ל להתקפה בשלבים מאוחרים יותר. הוא לא הסביר לסובבים אותו ולעצמו, מדוע הוא גורס כי יום א' בלילה, כפי שיעץ שרון, הוא זמן מוקדם מדי להתקפה, ואלו יום ב' בבוקר, כפי שהוא שקל להחליט, (או כבר החליט) - עדיף.25

מן היום השני למלחמה התנהג אלעזר בהססנות. הוא התקשה לשלוט בפקודיו ולכפות עליהם את רצונו, והוא פיתח איבה הולכת וגדלה כלפי שרון, בצד הסתייגותו משר הביטחון משה דיין, הסתייגות שהתחילה הרבה לפני פרוץ המלחמה. שר הביטחון לא היה מאושר ממינויו של אלעזר לרמטכ"ל, ואלעזר לא היה מאושר מזה שדיין לא היה מאושר. גולדה, גלילי ואלון רצו באלעזר בגלל נאמנותו אליהם ויכולתו לעמוד בראש הזרוע האידיאולוגית. בגלל סיבה זאת עצמה, לא רצה דיין באלעזר. קוד ההתנהגות של אלעזר היה נאמנות, ולא היה לו קוד אחר. בגלל קוד זה היה עליו להיות בלתי נאמן לדיין, ואי נאמנות זאת לא היתה מבוססת על אחריות או על ביקורתיות, שהרי אלעזר לא היה אביר ולא היה אינטלקטואל, אלא על תככים במחתרת. הסובבים את אלעזר, אנשי הפלמ"ח לשעבר26 ואנשי השריון, ליבו את איבתו של אלעזר לשרון, אם מהיותם נאמנים ותככניםגם הם, ואם מדבקותם בתפיסה של פטישיזם של המנוע.27 רק סגנו של אלעזר, ישראל טל, לא היה שותף לאורגיה האנטי-שרונית. אבל לטל היתה השפעה מוגבלת מאוד על הרמטכ"ל. התיפקוד הזה של אנשי הפיקוד העליון מבסס את התיזה המרכזית של ספר זה האומרת כי מאז מלחמת ההתשה היתה מערכת הביטחון של ישראל בתהליך של התפוררות, ומרגע פרוץ המלחמה היא נכנסה למצב של חתחות.

אלעזר, איש פיקוד הצפון, לא מילא שום תפקיד בסיני מאז מונה לאלוף ב1961-, גם לא כשהיה ראש אג"ם. הוא לא ניסה לתקן את המעוות ולא למד ביסודיות את בעיות חזית סיני אחרי שמונה לרמטכ"ל, משום שהעריך שלא תהיה מלחמה. הוא לא הכיר מקרוב את חזית התעלה. הרמטכ"ל התקשה להודות בפני עצמו ובפני אחרים, בתחילת המלחמה, שהוא לא מבין מה מתרחש בחזית העיקרית של המלחמה.28 לאור זאת יכול היה אלעזר, אולי, להיות ראש מטה כללי של צבא מיליציוני בתקופת רגיעה, אך לא היה מסוגל להיות מצביא המלחמה. הוא היה יכול, אולי, לטפל בתיאום מחלקת ההדרכה ואגף האפסנאות, אך לא היה בכוחו לגבש את הרעיונות המבצעיים, העשויים להוביל את צה"ל לניצחון, בוודאי לא בחזית הדרום. הוא היה יכול לנהל דיונים, לייצג את הצבא בפיקוד העליון ולהכריע בין דעות שונות (וגם זאת בערבון מוגבל), אך לא עלה בידו להיות המנהיג הצבאי, מנהיג שהמפקדים מקבלים את דעתו והולכים אחריו באש ובמים. במקום לעורר במפקדים דחף פנימי להצטיין ולבצע את משימותיהם, הוא עורר בהם ספקות וחששות שמא הם הפרייארים שלו ההולכים למות בקרב יחד עם פקודיהם בגלל הכסיל החביב היושב שם למעלה.

והיה עוד ענין "קטן" שהפריע לאלעזר לתפקד בתחילת המלחמה: דלקת שיניים מסובכת וחריפה מתחת לסתימת שורש. בהתחלה טיפל בו רופא שיניים צבאי ומצבו הוחמר. רק אחרי ימים אחדים הוא עבר לטיפלו של רופא בכיר בפקולטה לרפואת שניים באוניברסיטה העברית בירושלים, המתמחה בסיבוך זה ומצבו הוקל. בימים הראשונים היו לרמטכ"ל כאבי שניים ולסת חריפים מאוד, הוא נטל תרופות הרגעה חזקות והיה לעתים מסומם במקצת. את הסוד הזה ידעו רק מעטים והם נצרו את לשונם לא רק בזמן המלחמה אלא גם אחרי עשרים שנה. הנה כי כן, לא רק שכישוריו היו דלים אלא גם איתרע מזלו והוא לא היה מסוגל למצות את מלוא יכולתו.

מי שאכן היה המנהיג שאת דעתו קיבלו בחזית הדרום, הוא אריאל שרון. אלעזר נפגע מכך ששרון מכיר היטב את כל פרטי החזית ואת בעיותיה, מהיותו אלוף הפיקוד, עד לחודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה, ומהיותו איש שטח ואיש מודיעין קרבי באופיו ובנסיונו.29 הביטחון העצמי ונחישותו של שרון ערערו את הרמטכ"ל. וכאבו הפנימי של אלעזר גבר עליו, כשנוכח בכוחה של הכאריזמה של שרון ובהערצה שגילו כלפיו גם הגייסות, וגם שר הביטחון, משה דיין, בעוד הוא עצמו, אלעזר, זכה רק לרחמים, כמי שכוח מנהיגותו מתפורר. מפרוץ המלחמה היה אלעזר המפסידן שלא הודח. ואמנם, לשיקול דעתו לא היה ערך רב בעיני מפקדים מזרוע האבירים, כרפאל איתן בצפון, ואריאל שרון בדרום. הרצון הכפייתי של אלעזר להשתחרר מהדומיננטיות של שרון בחזית הדרום, הוביל אותו לסדרה של משגים חמורים, שתוצאותיהם היו בלתי הפיכות. המשגה הקטסטרופלי הראשון, ואחד החמורים בכל המלחמה, נעשה על ידו ב7- באוקטובר.

ב14.30- חזר משה דיין מסיני והגיע למוצב הפיקוד העליון. בסיני הוא הציע לגונן לשקול נסיגה עמוקה מקו החזית, וחזר על הצעתו בתל-אביב. דיין העריך כי ייצוב קו אחורי חדש הוא המעשה הנכון לעשותו מבחינה צבאית.30 אלעזר וגונן ראו בכך אות קין ועדות בל תימחה לכשלונם הצבאי. הם התיחסו לכל עמדה של צה"ל כפי שיוסף טרומפלדור התיחס ליישובי הגליל העליון בתחילת שנות העשרים. נוצרה קואליציה בין אלעזר וגונן לסכל את עצת דיין. כיוון ששניהם היו מנותקים מהמציאות, לא הבינו את המתרחש בחזית ולא הכירו את הכוחות שעמדו לרשותם, בחרו שניהם, בלי שיקול דעת מספיק, לסכל את עצת שר הביטחון על ידי ייזום התקפת נגד ובכך נגררו דווקא אחרי שרון.31 את שרון עצמו הם חשבו לנטרל על ידי הטלת ההתקפה על אוגדה אחת בלבד, זו שבפיקודו של אברהם אדן (ראה להלן). כך הניעה את צה"ל דינמיקה פנימית, שהושפעה מקואליציות ומיחסים אישיים מעורערים בין חברי הפיקוד העליון והמפקדים הבכירים, והביאה אותו להתקפה שלא היה מסוגל לבצע.32

בשעה 15.31 דיווח גונן לאלעזר בטלפון, שבלילה הוא מתכנן לשלוח את שרון למוטט את הארמיה השלישית, בגיזרה הדרומית של התעלה. באותו זמן תצלח אוגדת אדן את התעלה בגיזרה הצפונית, ותכבוש את פורט פואד ואת פורט סעיד. אלעזר לא "קנה" את התוכנית: "להכניס את אריק לקרב לילה מול כמאתיים טנקים עם הרבה ארטילריה. נניח שהולך טוב ויש לנו אבידות. הבוקר מוצא אותנו בערבוביה, ואז אריק מאבד את כוחו תוך יומיים". בדברים אלה רמז אלעזר לגונן שאם הוא רוצה לקבל גיבוי של הרמטכ"ל ושל חבורתו, עליו להתרחק משרון. גונן נרמז. הוא לא הביע התנגדות לשלוח את אוגדת אדן למבצע צליחה לפי תוכנית "צפניה". מסתבר שגם הרמטכ"ל וגם אלוף פיקוד הדרום לא ידעו, את מה שידעו, לפי עדותם, אנשי חיל ההנדסה של צה"ל, שבאותו לילה לא היה לצה"ל ציוד שבעזרתו יכלו יחידות שריון לצלוח את התעלה מערבה. צליחה על גשרים מצריים היתה ריאלית עוד פחות.

6. ממשלת ישראל סכנה את שרידותה של המדינה

בשלוש אחרי הצהריים נפגש דיין עם ראש הממשלה, גולדה מאיר. בחדר נכחו ישראל גלילי, יגאל אלון והמזכירו הצבאי של ראש הממשלה ישראל ליאור. דיין דיווח: "אריק הגיע לדרום ורוצה לפרוץ ולעבור את התעלה מערבה". דיין חזר על המלצתו לסגת לקו הגנה חדש. גולדה מאיר כתבה: "הקשבתי לו בחלחלה33... אחר כך הזמנתי גם את 'דדו' להיכנס. לו היתה הצעה אחרת - שנמשיך במתקפה בדרום (דהיינו הצעתו של שרון _ א. מ.). הוא שאל אם יוכל לרדת לחזית הדרום ולפקח על הדברים בעצמו, והוא ביקש רשות לקבל את כל ההחלטות, שאולי יהיה בהן צורך בו-במקום. בקשתו אושרה. אלעזר סיפר על הצעת שרון ואדן לתקוף ולצלוח את התעלה על גשר מצרי.34 אלעזר קבע שזה הימור מסוכן, והמליץ לצבור כוח בלילה ולתקוף למחרת, ביום. דיין תמך בו ואמר: "אני בעד שתיסע לאום-חשיבה ובאם תגיע למסקנה שאפשר לתקוף, אז לעשות את זה. לא בא בחשבון 'הפטנט' של אריק. אנחנו ערים לכך שבין תל-אביב לתעלה אין לנו יותר טנקים". הוחלט: "יעד המלחמה בדרום הוא הדיפת הצבא המצרי מעבר לתעלה" (גולדה מאיר, "חיי", 1975; משה דיין, "אבני דרך", בראון).

ההחלטה להדוף את הצבא המצרי מעבר לתעלה, היתה למעשה החלטה לנקוט במהלך הכרעה על מנת לסיים את המלחמה בניצחון מכריע. זאת היתה אחת ההחלטות האסטראטגיות החשובות ביותר במלחמה כולה. לא רק שלרוב המשתתפים לא היו הכישורים הדרושים המינימליים לקבל החלטה כזאת, אלא שלא היה להם מידע חיוני על מנת לקבלה והם גם לא הבינו שהם זקוקים למידע כזה. איכות תהליך קבלת ההחלטה הקריטית זאת, היה הגרוע ביותר שניתן להעלות על הדעת,והוא מצביע על האיכות הקלוקלת של השלטון בישראל שלא השתנה מאז ועל חוסר הבנתם של המנהיגים בהווית הצבא והמלחמה.

דבר אחד, לפחות, היה עליהם לדעת לבטח, אחרי עשרים וחמש שעות של מלחמה: הרמטכ"ל דוד אלעזר הטעה אותם בגדול, גם לפני שפרצו הקרבות וגם ביממה הראשונה של המלחמה. אפילו אם לא היה בכוחם הנפשי של חברי הממשלה להחליפו באחר, כפי שהיה ראוי לעשות, אסור היה להשאיר בידיו בלבד, את שיקול הדעת אם המצב בחזית בשלה למהלך של הכרעה ומה תהיה תוכנית המיתקפה. אלעזר מוכה ההלם והסובל מכאב שיניים איום, לא התאים למשימה זאת. ואכן בנסיעה לאום-חשיבה הצטרף לאלעזר הרמטכ"ל לשעבר יצחק רבין שסיים את תפיקדו כשגריר ישראל בארצות הברית וחכה לבחירות הכלליות הקרובות להיכנס לכנסת. רבין הצטרף לנסיעה למיפקדת חזית הדרום כמעין אומנת חסרת סמכויות לאלעזר. כל חברי הממשלה ידעו כי רבין התמוטט נפשית לפני מלחמת ששת הימים וכי לא הוא פיקד על אותה מלחמה. היה על דיין, לפחות, להבין שבהצטרפו לאלעזר, יזיק רבין יותר משיועיל ושלא הוא התשובה למצבו העלוב של הרמטכ"ל. במציאות מילא רבין תפקיד שלילי באום_חשיבה (ראה להלן).

בהטילם את האחריות על הרמטכ"ל, גילו גולדה מאיר , משה דיין, יגאל אלון, ישראל גלילי וחבריהם שהם לא היו ראויים לעמוד בזמן מדינה, ושהם סכנו את שרידותה יותר מצבאות מצרים וסוריה שתקפו אותה. ממצא זה מבסס את תורת הביטחון הכללית - עקרון השרידות, שפיתחתי.

למרות שהחלטה זאת השאירה בידי הרמטכ"ל את קביעת לוח הזמנים להתחלת התקפת הנגד, היא היתה ברוח העקרונות הקודמים של צה"ל - להעדיף התקפה על הגנה, לנקוט אסטרטגיה ברברית של השמדת האויב ולא אסטרטגיה של בני תרבות הגורסת הכרעת האויב על ידי זרוז התפוררותו הפנימית. בעצם, הצביעה החלטה זו על הניצחון שזכה בו שרון, במאמציו להניע את מערכת הביטחון להחליט לתקוף. לא רק אלעזר וגונן אלא גם גולדה, אלון וגלילי "נגררו" אחרי שרון, וכך אפילו דיין, בניגוד לנטייתו לוותר על העקרונות הקודמים מכורח המציאות, ומהיותו הראשון, כנראה, שהבין כי כללי המשחק האסטרטגי בין ישראל למצרים השתנו.35 אלא שההגררות אחרי שרון היתה מדומה, שכן שרון הציע לתקוף מיד,36 בלילה, לפני שהמצרים יתבססו וייערכו להגנה בגדה המזרחית של התעלה. אלעזר קיבל אישור לכוונתו שלו לתקוף ביום, כפי שביקש אדן, ובכך סיפק למצרים זמן להתארגן עד למחרת. דיין ואלעזר החליטו על התקפה למחרת משום שמפקד חיל האוויר בני פלד דיווח להם שחיל האוויר הרס שבע גשרים מצריים על תעלת סואץ. המידע הזה כה שיפר את רוחו של דיין עד שהוא התבטא בסגנונו של שרון, שכה קומם את אנשי הפיקוד העליון, ואמר לפלד שאם התקפת הנגד למחרת תטה את כפות המאזניים לטובת צה"ל, אפשר יהיה להשתלט על קו פורט סעיד - פורט פואד משני עברי התעלה.

דיין ואלעזר לא היו בעלי מקצוע בגישור מכשולי מיים. ספק אם היו באוקטובר 1973, בישראל בעלי מקצוע כאלה, (ראה לעיל), אבל בוודאי לא היו במערכת הביטחון מומחים ליכולת הגישור והצליחה של הצבא המצרי. אילו היו מומחים כאלה אולי היתה מתערערת הקונספציה שביסוד המחדל המודיעני. שר הביטחון והרמטכ"ל לא רק הוטעו על ידי פלד (ללא כוונת זדון כמובן) בהעריכם שחיל האוויר הישראלי ישמיד את כל הגשרים על תעלת סואץ ולא כך היה, אלא שלא העריכו נכונה, שלמצרים כושר גבוה בשיקום גשרים פגועים ושגשר מצרי שנפגע מן האוויר יחזור לשימוש אחרי שעות אחדות.

ואכן, בלילה שבין ה7- ל8- באוקטובר צלחו את תעלת סואץ חטיבות שריון מצריות, שהיו מסופחות לדיוויזיות החי"ר, והתבססו בגדה המזרחית, "הישראלית", של התעלה. מבצע זה, שלא הופרע על ידי צה"ל, היה מלווה בכוחות קומנדו גדולים. (חיים הרצוג, "מלחמת יום-הדין", 1975). אלה עתידים היו לקדם את "התקפת אלעזר" למחרת, ולנפץ אותה בקלות רבה (ראה להלן). בכך הצדיקו המצרים את הערכת המצב של שרון במלואה, להוותה של מדינת ישראל.

7. ניצחון פירוס של אסכולת פלמ"ח-שיריון

בעימות הזה, שהיה בין אסכולת יחידת 101 והצנחנים, לבין הכלאה של הזרוע האידיאולוגית-פלמ"חאית לאסכולת השריון - ניצח הרמטכ"ל, איש הפלמ"ח והשריון, אך זה היה "נצחון פירוס". אלעזר לא הבין את הנסיבות והתנאים הממשיים בשטח, (כפי שהוא ומפקדיו לא הבינו אותה ב1948-), לא גיבש לעצמו תפיסה עצמאית לפי האירועים הצבאיים שהתרחשו ממזרח לתעלת סואץ (בניגוד לדיין שגיבש תפיסה חדשה), ונגרר אחרי בליל רעיונות שהתבססו על דקלומי העבר ועל תגובות נגד מהלכיהם של אויבים פנימיים של אלעזר שבתוך מערכת הביטחון (לכך היו לו מורים מעולים: יצחק טבנקין, ישראל גלילי, יגאל אלון, ויוסף טבנקין). אלעזר העדיף את נוחות המנוע ויעילות אש תותחי הטנקים ביום, על פני כוח משולב: שיריון, ארטילריה מתנייעת, חרמ"ש וחיר"ם היכול לחולל הפתעה בחסות הלילה, כפיש שהיה הקרב האוגדתי של שרון באום-כתף במלחמת ששת הימים. בכך ניתק עצמו אלעזר מתפיסת "הבליץ-קריג" הגרמנית, שאפיינה את צה"ל במבצע "קדש" ובמלחמת ששת הימים, ושמייצגה המובהק היה סגנו של אלעזר, ישראל טל, ואימץ את תפיסת השריון הצרפתית-אמריקנית מימי מלחמת העולם הראשונה עם רעיונות של התפיסה האמריקאית שלאחר מלחמת העולם השנייה: הטנק הוא תותח-סער מתנייע שעצם הופעתו בכמויות גדולות יכריע את האויב. המהפך האקראי הזה בתפיסת השריון של אלעזר מלמד על חוסר יציבותו ועל חוסר תבונתו של האיש שפיקד על צה"ל באוקטובר 1973. לפני פרוץ המלחמה היו אלעזר ושאר קציני צה"ל הבכירים לועגים ודוחים את ההערכה כי צה"ל לא ייצא להתקפת נגד אלא 42 שעות אחרי צליחת תעלת סואץ, שעה שהמצרים הצליחו כבר להקים מערך מוגן. ברור היה כי זה המועד הגרוע ביותר להתקפת נגד, כפי שניתן להסיק גם משיקולים תיאורטיים של הפעלת כוחות, וגם ממה שהתרחש באותו יום.

אלו היה צה"ל צבא מקצועי, היה העימות בין אלעזר לשרון עימות בין אסכולה של ריכוז הכוח והפעלתו המסודרת, לבין אסכולה צבאית שבמרכזה מהירות, ניידות ואילתור. אלא שגם לפי האסכולה הראשונה, לא די לרכז כוח, צריך לדעת להפעיל את הכוח המרוכז. למחרת יתברר שהמפקדים הבכירים של צה"ל לא ידעו להפעיל את הכוח המרוכז שבידיהם. לכן החלופה השריונאית של אלעזר, גונן ואדן לתפיסה של שרון היתה חלופה למאבק על משאבים כספיים בימי רגיעה, לא חלופה ריאלית למלחמה.

אחרי הצהריים הגיע שרון לטסה, שוחח עם אמנון רשף, מפקד חטיבת השריון הסדירה שהיתה אחראית לקו התעלה בפרוץ המלחמה, בבונקר שלו, ועם מפקדי המעוזים בגזרה המרכזית, במכשיר הקשר, והגיע למסקנה כי ניתן לחלץ אותם במאמץ מרוכז ומהיר. הוא ביקש מגונן, בקשר, אישור לביצוע הפעולה בלילה. גונן סירב בטענה שבמהלך חילוץ אנשי המעוזים ייפגעו אנשים רבים. שרון טלפן לדיין. לדברי שרון היה ביניהם ויכוח ארוך בטלפון. לבסוף, אמר דיין לשרון כי בערב יתקיים באום-חשיבה דיון בהשתתפות אלעזר, והציע לו להביא את תוכניתו לדיון זה.

בשעה 16.20 שוב התקשר שרון לגונן וביקש "להציל את החברה במעוזים". ושוב סירב גונן. אז ביקש שרון מגונן אישור להעלות את הנושא לדיון בפגישה עם אלעזר בלילה. גונן השיב במפתיע, שעל שרון להתכונן להתקפה ולחבירה עם המעוזים הלילה, אבל לא לפעול לפני הדיון.

התעקשותו של שרון להציל את אנשי המעוזים היא התעקשות של אביר צבאי החש אחריות כלפי פקודיו ועושה כל מאמץ כדי להצילם. בניגוד למפקדים הבכירים ולפוליטיקאים, הכירו אנשי קו הדם את קו האופי הזה של שרון ולכן בטחו בו והעדיפו להילחם תחת מנהיגותו, כשנכפתה עליהם מלחמה, אפילו אלה שהתנגדו לדרכו הפוליטית. זה אחד ההסברים לכאריזמה שלו. אלעזר וגונן השתייכו אז לזרוע האידיאולוגית וקיבלו את הנורמה הבסיסית שלה: נאמנות בעלי השררה. הצלת החיילים במעוזים לא העסיקה אז את בעלי השררה אלא הצלת שרידותם הפוליטית ומעמדם בהיירארכיה הצבאית. הם לא הבינו שהקרבת חיילי המעוזים תתנקם בהם. ואכן בתנועות המחאה שכפו על ממשלת ישראל להקים את ועדת אגנט, היו רבים מלוחמי המעוזים וראשון להם מוטי אשכנזי שפיקד על מעוז "בודפסט". ועדת אגרנט גרמה להדחתם של אלעזר וגונן מצה"ל, ולחץ נוסף של תנועות המחאהלהתפטרותה של ממשלת גולדה מאיר.

בניגוד לשרון, השש אלי קרב, הודיע אברהם אדן לגונן בקשר בשעה 16.22, שהוא מתנגד לתקוף את המצרים בלילה, כי אז יהיה לטילי הנ"ט האישיים שבידי המצרים יתרון על פני הטנקים הישראלים.

כשחזר אלעזר למצפ"ע (מוצב הפיקוד העליון - "הבור") מישיבת הממשלה, שרתה על עוזריו אופוריה, בגלל הידיעות כי חיל האוויר השמיד שבעה מארבעה עשר הגשרים שהקימו המצרים. אלעזר כינס קד"מ (קבוצת דיון מבצעי) בשעה 16.45, ופירט את האפשרויות להפעיל את שלוש האוגדות בחזית התעלה שאותן הציג בישיבת הממשלה. האפשרות הראשונה: להיערך להגנה על המעברים מזרחה; האפשרות השניה: לצאת למתקפת נגד ולצלוח את התעלה; "לו היה זה תרגיל בפו"ם אולי הייתי עושה זאת",37 אמר אלעזר. האפשרות השלישית: להמשיך בבלימה מוגבלת בלי להתיש את האוגדות, ולהפעיל חלק מהכוחות בהתקפות נגד, כדי להשמיד את הכוחות המצריים בגדה המזרחית של התעלה, אך לא לחצות את התעלה, לפי שעה. אלעזר קבע שחיל האוויר חייב לתקוף את הגשרים בכל מחיר, כדי לנתק את עורקי האספקה והתגבורת של המצרים.

אלעזר ואנשי מטהו לא הבינו כי יש להם עניין עם צבא מוכה (צה"ל), שמפקדיו הוכיחו את אין-אונותם. הם לא יכלו להבין זאת, כי הם היו הדרג הפוקד והאחראי לאותו צבא, וכך, אין האונות שלהם תבלוט כפל כפליים. אחרי ארבע-עשרה שנים העריך אלוף משנה (מיל.) ד"ר עמנואל ולד כי "בקרב הבלימה שהתנהל ביומיים הראשונים של המלחמה נחל צה"ל כישלון חרוץ: בניגוד לכל הציפיות והתוכניות נפרצו קווי ההגנה בשתי החזיתות, וכמחצית מהכוח המגן שהיה בקווים הושמדה. יתר על כן: בעקבות המצב שנוצר לאחר כשלון הבלימה התערער הביטחון העצמי של מפקדים רבים שנימנו עם הפיקוד הבכיר, והתפוגגה אמונתם ביכולתו של צה"ל להכריע את המלחמה". (עמנואל ולד "קללת הכלים השבורים", 1987)

8. שמא הרמטכ"ל היה חולה בנפשו

בשעה 16.49 הורה גונן לקצין אג"ם שלו, שי תמרי, "לארגן מסוק להביא את מפקדי האוגדות". ב18.10- דיווח שרון לגונן על מאמציו לחלץ את אנשי המעוזים המכותרים על ידי המצרים. גונן אמר לו שלא יוכל באותה עת להשאיר מסוק בטסה על נת להטיס אותו לישיבה עם הרמטכ"ל, והבטיח: "נקרא לך כשהרמטכ"ל יבוא ואז יגיע אליך מיד מסוק". אלעזר הגיע לאום-חשיבה בשעה 18.45, בחברתם של הרמטכ"ל לשעבר, (שר הביטחון וראש הממשלה לעתיד) יצחק רבין, וראש לשכתו של אלעזר, סא"ל אבנר שלו. שרון לא הוטס לישיבה במועד, כפי שהתחייב מן הנסיבות וכפי שהובטח. בספרו, כתב שרון, שבגלל פעילותם של אנשי קומנדו מצריים בסביבות טסה, הוא תיאם מיפגש עם המסוק במינחת המרוחק מעט מן הבסיס. המסוק לא הגיע בשעה היעודה. שרון חיפש אותו במינחת הבסיס, והמסוק לא היה שם. שרון חזר עם מלוויו למינחת המרוחק, וחיכה שם שעתיים עד להופעת המסוק. לדבריו, הוא היה בטוח אז שגונן דחה את בוא המסוק במתכוון, כי ידע על שיחתו עם דיין, וחשש משיחה קשה בנוכחות הרמטכ"ל בעניין הצלת אנשי המעוזים. בשעה 20.00, אחרי שהדיון כבר הסתיים, הוטסו שרון ומלוויו לאום-חשיבה, ובחוץ פגש שרון את אלעזר, את רבין ואת שלו, כשהם עומדים להמריא לתל-אביב. דני וולף-רהב, שנלווה לשרון בטיסה מטסה לאום-חשיבה, אישר את גירסתו זו של שרון.

כשהגיע לאום חשיבה קיבל אלעזר מגונן ומאנשי מטהו שעה דיווחים ועדכונים במשך כחצי שעה. הדיון עצמו נפתח בשעה 19.20. חדר המלחמה של גונן היה מלא אדם. רוב האנשים שהיו באולם הזה השתייכו לצוות ילקוט הכזבים של מלחמת העצמאות והמלחמות שאחריה, והם נכחו שם מסיבות פולקלוריסטיות. לכן נערך דיון המפקדים הבכירים בחזית, עם הרמטכ"ל, בקיטון השינה הצר של גונן. דיון כזה צריך היה להערך בחמ"ל או בחדר ישיבות מרווח. כסף רב עלתה בנייתו של בסיס אום חשיבה, כדי שישמש בבוא העת מקום מתאים לייעודו, ומה חשוב יותר ליעודו מהדיון הזה? העם היהודי היקצה די משאבים לצרכי הביטחון, כדי שברגע המכריע יוכלו מקבלי ההחלטות לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בתנאים אופטימליים. האופן שבו התקבלו ההחלטות המבצעיות בעניין מהלך ההכרעה הראשון והאחרון של מלחמת יום הכיפורים, מבסס את הטיעון של מחבר שורות אלה, שראשי מערכת הביטחון לא הבינו (ואינם מבינים עד היום) את חשיבות המימד האינטלקטואלי לאבטחת שרידותה של ישראל. מוטב היה לצה"ל לוותר על רכישת טנק אחד, ולהכין במחירו חדר ישיבות מתאים למפקדת חזית הדרום, ואז היתה ממילא הפעלת כל הטנקים האחרים יעילה בהרבה. חלופה זאת מוצגת כאן רק כדי לסבר את האוזן. בתקציב הביטחון של אותם ימים היה די גם לרכישת טנקים נוספים וגם להכנת חדר ישיבות כנדרש, המופרד מאולם הטרמפיסטים והמזדנבים, שבכל המלחמות, ועד כתיבת שורות אלה, המפקדים לא הצליחו להיפטר מהם. שהרי גם הם יהיו טרמפיסטים ומזדנבים אחרי שישתחררו מהשירות. אגב, אותם תנאים בלתי נסבלים שררו גם במיפקדת חזית הצפון.

אברהם אדן כתב בספרו, כי אלעזר החליט לקיים את הדיון ללא שרון. סביר להניח כי לו רצה, היה אלעזר יכול לכפות על גונן להביא את שרון מיד. מסתבר שהוא לא רצה בכך, גם אם לא היתה ידו במעל מלכתחילה. המחבר אינו קונה את הטיעון שאי הבאתו של שרון לאום חשיבה נבעה מליקוי טכני או חוסר תאום של דרגים נמוכים בחיל האוויר.39 גם אם נניח שטייס של מסוק אחד שגה, או שמפעילו שגה; היה די זמן לשלוח מסוק אחר מאלה היו אז בהישג יד. החלטה אומללה זאת התאימה למצבו הנפשי של אלעזר, וביטאה את איבתו לשרון. היתה זאת התנהגות של אדם לא בוגר בנפשו, או שמא חולה בנפשו בגלל הטראומות שעבר ב28.20 השעות מאז פרוץ המלחמה ובגלל הלם המידע שריסק את יכולתו לתפקד. וכיוון שהבנת המתרחש היתה מעבר ליכולתו, הוא היפנה את מרצו למאבק נגד שרון.40 ועשה זאת, בהתעלמות משרון על ידי אי שיתופו באחד הדיונים המכריעים ביותר במלחמה. ערכו וחשיבותו הצבאית של שרון, ובאותן הנסיבות בחזית הדרום, עלו על אלה של כל המפקדים האחרים גם יחד. מן הראוי היה לדאוג ששרון יגיע במסוק בזמן לאותו דיון, ואם זה היה למעלה מכוחותיו של הרמטכ"ל ולמעלה מיכולתו של חיל האוויר באתו מועד, ראוי היה לא לצאת למחרת למהלך ההכרעה המתוכנן, שכן מי שאינו מסוגל להקצות מסוק להביא מפקד אוגדה לדיון גורלי בזמן, אינו מסוגל לתת סיוע אווירי יעיל וחיוני להתקפה היבשתית המתוכננת. ראוי היה להמתין לבואו של שרון ורק אז לפתוח בדיון. אלעזר שיחק באום-חשיבה משחקים של כבוד שמקומם יכירם אולי בגן-ילדים. בעצם, הוא פתח במאבק חזיתי נגד שרון, מבלי שהיה לו, לאלעזר, סיכוי לנצח בו כפי שכל קורא יכול להעריך אחרי עשרים שנה. את מחיר המאבק הזה שילם עם ישראל.

גונן הציג בתחילת הדיון את תוכניתו של שרון, מבלי שהבין אותה עד תום.41 הוא המליץ שהתקפת הנגד תיפתח כבר באותו לילה, ובמסגרתה יהיו צליחות בשתי גזרות: אוגדת אדן תתקוף את הארמיה השניה ותצלח בקנטרה באמצעות גשר הגלילים שנמצא בבלוזה ושגונן היה סבור שניתן להפעילו מיד;42 אוגדת שרון תתקוף את הארמיה השלישית בדרום, ותצלח באמצעות גשרים מצריים, מול העיר סואץ. למחרת ימשיך שרון לתקוף בגדה המערבית של התעלה, יעלה עם אוגדתו צפונה, וישמיד את כל הכוחות המצריים שם. גונן סיפר שהוא דיבר בטלפון עם משה דיין, שבירך על התוכנית. אברהם מנדלר צידד בצליחה. לפי ברטוב הוא תמך "בצליחה מיידית ואפילו בלי להמתין עוד יממה". לפי אדן הוא המליץ להמתין לריכוזו של הכוח ולהתרעננותו, ולא לתקוף באותו לילה, אלא לתקוף ולצלוח למחרת בצהריים, שאז ניתן יהיה לתקוף בשתי אוגדות במרוכז בגיזרה צרה, ולצלוח אל הגדה המערבית. המלצתו היתה לצלוח רק בגיזרה הדרומית.

אלעזר הגדיר את תוכניתו של גונן במלים "פרטנציוזית מדי". הוא אמר: "הייתי רוצה לתקוף, אם זה היה אפשרי. אבל תחילה עלינו לעמוד בהגנה, ובהגנה ניידת, כדי שהם יתקפו אותנו ראשונים, אבל נשבור את הכוח התוקף, וכאשר הם ייחלשו, נתקוף אותם". הוא התכוון לתקיפת המצרים על ידי צה"ל ממזרח לתעלה, כשמטרות התקיפה מוגבלות. לפי זאב שיף אמר אלעזר: "אוגדתו של ברן תפתח. היא תתקוף מצפון לדרום בשטח הארמיה השניה. אם ברן לא יצליח, אריק יעזור לו. אם הוא יצליח, אריק ירד דרומה ויפתח מתקפה נגד הארמיה השלישית". אלעזר לא אישר צליחה, אך גם לא שלל אותה. לדבריו, ציוד הצליחה ממילא אינו מוכן, ולצלוח את התעלה ניתן רק על גבי הגשרים שהקימו המצרים. הוא אמר: "תגיעו לגשרים ואחר כך נראה. על גשר אחד איני רוצה להעביר צבא שלם. אם נתפוס גשרים אחדים, נעביר כמה מחלקות של טנקים. על כל פנים, צליחת התעלה רק על פי פקודה שלי ואין להזיז את שרון בלי אישור ממני".43 (זאב שיף, "רעידת אדמה באוקטובר", 1974). לפי אלעזר, אם ההתקפה תיכשל ניתן יהיה לסגת ולהקים קו הגנה חזק במעברי ההר. בכך נשמע הד לדבריו ולעצותיו המיניסטריאליות של משה דיין באותו יום, בהם הצביע על הצורך לסגת ולהקים קו חזק בהרים.

אדן: "הגיע תורי. לא האמנתי ביכולתנו לצלוח, ואפילו להתקרב אל התעלה, כבר עתה. את עמדתי הבעתי בלב כבד. היה זה רגע של אמת... נסיון היממה הקודמת מלמד שהמצרים ערוכים בקרקע, כשהם מתוגברים בשפע אמצעים נגד טנקים, ונסמכים על המבנה הקרקעי המיוחד של סביבת התעלה. מבנה זה מאפשר להם להפעיל נשק השולט על השטח המישורי, הן מן הרמפות שלהם, והן מן הסוללות שלנו. הקרקע הביצתית בסביבת התעלה מצמצמת את חופש התמרון שלנו. לכן, אמרתי, אינני מצדד בהצעת גונן. אם ברצוננו להתקרב לתעלה עלינו לרכז את שתי האוגדות בגזרה צרה, עם ארטילריה בשפע ובסיוע מירבי של חיל האוויר. התקפה כזאת לא תהיה מוכנה מחר בצהריים,44 ומשמעות הדבר היא שלפי שעה אנו משאירים את היוזמה בידי האויב. סיכמתי שאני בעד נטילת היוזמה כדי לעצור את תנופת התקדמותו בהקדם. מה שבכוחנו לעשות בכוחות שיגיעו עד מחר בבוקר הוא, לנסות ול'נפנף' כוחות, בעיקר שריון אויב, שיתקדמו מזרחה. נוכל לנקות ולתפוס את השטח שאינו נשלט מן הרמפות והסוללות, ולהמתין עד שיגיעו כל כוחותינו. אורי (בן-ארי) הביע דעה דומה".45

לפי חנוך ברטוב הורה אלעזר בסיכום הדיון כך: "התקיפה תהיה עם שתי רגליים על הקרקע. כשברן תוקף - יהיו שרון ואלברט על הקרקע. כשאריק תוקף - יהיה ברן ואלברט על הקרקע. שתי רגליים על הקרקע, כשאוגדה אחת תוקפת. ברן תוקף - ואינו מגיע אל התעלה, אלא במרחק מן הנשק נגד טנקי. אחרי שמתייצבת אוגדת ברן - פורץ אריק". בסיום דבריו שאל אלעזר את הרמטכ"ל לשעבר יצחק רבין, שהשתתף בישיבה, לדעתו על התוכנית. רבין השיב: "אינני מכיר מספיק את המצב אבל התוכנית סבירה וטובה"46 מאום-חשיבה דיווח אלעזר לדיין: "הסיכום שלי הוא כזה: אוגדת שרון תהיה מרוכזת בטסה. היא מהווה עתודה. אוגדת ברן תתקוף את הארמיה השניה, מצפון לדרום, כאשר אוגדת שרון משמשת לה עתודה למשך זמן התקיפה. כל עוד אין אוגדת ברן נזקקת לעזרת אוגדת שרון, אין זו מופעלת. לא מפעילים את אוגדת שרון למשימה אחרת, אלא אם כן לאוגדת ברן הולך טוב - והיא משלימה את משימתה. אוגדת ברן זקוקה לסיוע, אוגדת שרון תוקפת את הארמיה השניה מדרום לצפון. אוגדת ברן סיימה - תתקוף אוגדת שרון את הארמיה השלישית מצפון לדרום". ברטוב הוסיף בהמשך המובאה, בלי מרכאות, ובלי ייחוס מדוייק לאלעזר: "יש תוכנית גם לחצות - אך רק כניצול הצלחה".

אלעזר אישר מראש את כל האופציות האפשריות, גם אלה שנחשבו אחרי המלחמה כמטורפות. הוא קבע על פי תפיסתו מלפני המלחמה שיש לשאוף לצלוח את התעלה וזה יחשב כהצלחה. בכך הוא נתן הוראה למעשה, למעשה, לגונן לצלוח את התעלה. היה צריך להיות ברור לרמטכ"ל, ולכל הנוכחים, שגונן ישאף, למחרת, להפוך את קערת המלחמה על פיה כמעט בכל מחיר, ולהשיג בחזית את מה שהרמטכ"ל הגדיר כהצלחה. למי שלא היה ברור לפני המלחמה, צריך היה להיות ברור בסוף היום השני שלה, שגונן אינו אדם שקול וזהיר, ושהוא יטול את כל הסיכונים האפשריים כדי להוכיח שמינויו לאלוף פיקוד הדרום היה מוצדק. דוד אלעזר שקבע את היעדים להתקפת ה8- באוקטובר ונתן לגונן חופש מוחלט לבצעם, הוא האשם הישיר, הראשי, במה שעתיד להתרחש למחרת.

13. נוהל קרב בטלפונים שבורים

כשחזר אברהם אדן למיפקדת אוגדתו מהפגישה באום חשיבה, הוא קיים קבוצת פקודות אוגדתית ואחר כך השתתף בקבוצות הפקודות של החטיבות. חטיבת בית הספר לשריון בפיקודו של גבי עמיר צורפה בלילה לאוגדת אדן. לחטיבה הזאת היו אז שני גדודים: גדוד מקורי בפיקודו של עמיר יפה שהיה מורכב משרידי החטיבה שתוגברו, וגדוד מילואים שצורף לחטיבה. מפקדו של גדוד המילואים היה חיים עדיני. על קבוצת הפקודות החטיבתית לקראת מהלך ההכרעה של צה"ל סיפר הסמח"ט ששון שילה: "בנוכחות ברן אמר גבי עמיר שהאוגדה תסרוק את השטח מצפון לדרום במרחק ניכר מהתעלה. מדבריו של גבי לא הבנתי שהולכים למהלך הכרעה או להתקפת נגד אלא מנסים לסלק טנקים מצריים שהרחיקו לכת מזרחה. החטיבה שלנו נכנסה ל8- באוקטובר בלי תוכנית ובלי הכנה ללחימה שהיתה צפויה לה".

על-פי עדות זאת מסתבר שלפחות אחת מחטיבותיו של אדן טעתה או הוטעתה באשר לכוונות של הפיקוד העליון. דווקא חטיבה זאת יצרה אופציה להכרעת המצרים בגיזרת גשר פירדן. המסקנה המתבקשת היא שאדן לא הבין את התוכנית הצה"לית למערכת ה8- באוקטובר או שלא התכוון לבצעה.

בשעה 03.54 ניסה גונן לדבר עם אדן במכשיר הקשר. הוא לא הצליח, כנראה בגלל חסימת רשת הקשר על ידי המצרים, כאמצעי של לוחמה אלקטרונית. גונן העביר את הוראותיו אל אדן באמצעות קלמן מגן. גונן הורה לאדן לתכנן צליחה בסביבות מעוז "פורקן" (מול איסמעיליה). אם יהיה שם גשר מצרי, הורה גונן לצלוח את התעלה ולהתפרס בעומק של עשרים קילומטר ממערב לה. "אם ברן לא ימצא גשר מצרי, או אם לא יתקבל אישור לחציה, עליו להמשיך בהתקפתו דרומה עד לאגם המר, ולצלוח שם, ב'מצמד', על גשר מצרי. גם במקרה הזה על ברן לצלוח בחטיבה אחת, שתיערך להגנה ממערב לציר 'חבית'69 או על ציר 'ודאות'"70

ב04.23- שינה גונן את הפקודה שלו, והעביר לאדן, באמצעות מגן, פקודה חדשה: "את המעבר מצפון לחיץ לבטל. שיהיה מעבר לאזור 'מצמד' עד קו 'חבית' להתייצב שם. לעבור רק עם חטיבה אחת71 שהשאר ישארו במזרח. שיקרא לתדרוך למח"ט שאותו מתכוון להעביר". קלמן מגן העיר, שלדעתו ניתן לצלוח את התעלה בסביבות מעוז "מצמד".

בשעות 04.20, 04.29 ו05.34-, שוחח גונן ישירות עם אדן, וב04.32- הוא שוחח בקשר עם שרון. בכל השיחות האלה דיבר גונן על צליחות ועל כיבושים ממערב לתעלה, שינה את פקודותיו, הוסיף והחסיר. בשיחה ב04.29-, למשל, הוא אמר לאדן שהוא מתכנן לשלוח את אוגדת שרון לחבור עם המעוזים בתעלת סואץ, ולפנות משם את חיילי צה"ל המכותרים. אדן יהיה אז עתודה לשרון והוא יצא למשימה העיקרית שלו רק אחרי ששרון ישלים את משימתו. סביר להניח שלו היה גונן מממש את כוונתו זו, לא היתה מתבצעת באותו יום התקפתו של אדן על הארמיה השניה.

לפי פיענוח שיחות הקשר דומה, שמפקד חזית הדרום היה נתון בשכרון חושים או במאניה פתולוגית. אין ספק שבני שיחו הבחינו בכך, והעדיפו להתעלם מן הצורך שהיה לצה"ל ולתושבי מדינת ישראל, לשלוח את גונן בדחיפות לטיפול נפשי. הם האמינו שיחפו עליו מכל עבר, והסוד הנורא, שמפקד חזית הדרום הוא אדם מעורער בנפשו - לא יתגלה לעולם. הם לא הבינו שבכך הם נותנים ידם לאסון: מותם - ללא צורך או ללא תועלת - של לוחמים ישראלים, וחיסול הסיכוי להצליח במהלך ההכרעה המתוכנן. כשיתחיל הקרב יתברר להם גודל האסון, בעוד האיש הזה פוקד עליהם ומורה להם איך לפעול, וכל זאת במערכת צבאית שבה אי ביצוע פקודה נחשב לקשה בעבירות.

ב05.48- פקד גונן על נציג חיל האוויר בפיקוד הדרום לפעול, ולדאוג לכך שמטוסים לא יפציצו את הגשר המצרי ליד מעוז "מצמד", כדי "לשמור עליו" ולצלוח באמצעותו את התעלה מערבה. לפי זאב שיף גם גשרים נוספים לא הופצצו, כדי שניתן יהיה להשתמש בהם לצליחה מערבה. גם האזורים הסמוכים לגשרים לא הופצצו, והמצרים שנמצאו בהם עשו הכנות אחרונות, באין מפריע, לקדם את פני הישראלים. ב06.05- הודיע גונן לאלעזר בטלפון: "מפעיל כרגע את חיל האוויר. מבקש להתחיל ב08.00- בצפון, ואחרי הצהריים עם אריק בדרום". אלעזר אישר. לפי אדן, מטוסים ישראלים הפציצו, בשלב ההכנה להתקפה, גם את חטיבתו של נתן (נתקה) ניר. באותו שלב תקפו את החטיבה הזאת גם מטוסי מיג מצריים. ב06.17- הודיע גונן לראש המטה של שרון, אלוף-משנה גדעון אלטשולר: "אריק לא יתקוף לפני הצהריים למעוזים. יתקוף בדרום בצהריים, ישמיד את כוחות האויב ויתפוס 'טרמפ' על גשר שיעבור מערבה. יעבור את העיר סואץ... לא להכניס יותר מחטיבה או חטיבה וגדוד".

ב06.05- קיבל גונן את אישורו של אלעזר לתקוף בשעה 08.00. מסתבר, שלא היה איש במאג"ם/מבצעים שהיסב את תשומת לבו של אלעזר לשיחות בין גונן לאדן ולשרון, שמהן ניתן להבין שכל מעייניו של גונן היו נתונים לצליחת התעלה. הרמטכ"ל אישר התקפה שונה מן ההתקפה שאמורה היתה להתחיל שעתיים לאחר קבלת האישור, אם גם, כאמור, ניתן היה לייחס שינויים אלה שנעשו בתוכנית שאושרה, לדבריו המעורפלים של אלעזר בישיבה באום-חשיבה.

בבוקר קיבל גונן דיווחים, לפיהם מרוכזים כוחות מצריים רבים "בחווה הסינית", לא הרחיק ממעוז "מצמד", שנועד לצליחה באותו יום. ב07.30- הוא פקד על גדעון אלטשולר: "תגיד לאריק שיתכנן התקפה לתוך החווה הסינית, במקרה שלברן יהיו קשיים".

בשעה 07.18 הנחה אורי בן-ארי, סגנו של גונן, את אדן בקשר: "הפקודות - קודם כל כבדים (טנקים) של האויב בשטח, כולם. ואחרי זה הקלים (רכב רך) ואחר כך הרגלים. אתה צריך להגיע עד מצמד ולפי הוראת המנהל שלי (גונן) לפנות (לצלוח). האם זה ברור?". אדן השיב: "זה ברור לי, אני מחכה לאישור. סוף".

ב07.50- פקד אדן על גבי עמיר להתכונן לנוע עם חטיבתו לדרום מערב "במגמה להשמיד אויב ולהתחבר עם 'חיזיון ופורקן'". על אריה קרן פקד אדן לנוע עם חטיבתו באותו כיוון, במקביל לתנועת חטיבתו של עמיר במגמה להתחבר עם מעוזי "מצמד". גבול הגזרות של שתי החטיבתו אמור היה להיות ציר "חזיזית", שהוא קטע מדרך חיל התותחנים, במרחק של כעשרה קילומטרים מזרחית מהתעלה. נתן ניר ינוע עם חטיבתו מנקודת מוצא צפונית יותר, בין ציר "חציצית" לציר "לקסיקון", הסמוך לתעלה, עד מעוז "פורקן".

14. הנורמה - דיווחי שקר

ב07.59- פקד גונן על אדן במכשיר הקשר: "תקוף בהצלחה!". אדן השיב: "מניע את כולם". אוגדת שריון צה"לית, עם שלוש חטיבות שמנו 180 טנקים, יצאה למשימת הכרעה.

גונן מיהר להתקשר לשרון ולמנדלר ואמר להם: "ברן מתחיל במשימתו". הוא התקשר למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה, עוזי יאירי, שנמצא אז בראס סודר,72 ואמר לו: "התחלנו בהתקפה מקנטרה לאגם המר. אם יהיה בסדר נצלח אחרי הצהריים מכיוון הגידי למטה".

ב08.15- דיווח דיין בטלפון לגולדה מאיר: "בשעה 08.00 יצאו לפעולה - קודם ברן,אחר-כך אריק... בדרום צליחה לעבר השני". גולדה הסכימה שאלעזר יביא לדיון לממשלה מהלך של צליחה וכיבושים בגדה המערבית של תעלת סואץ ומעבר לקו הסגול ברמת הגולן. היא הדגיש שאפילו יעקב חזן ממפ"ם "אמר בוועדת החוץ והביטחון שאם נגיע לזה, אז יש מה לתקן". אחרי דקות אחדות נפגש דיין עם אלעזר ועוזריו. הם דנו בבקשתו של גונן לא לפגוע מן האוויר בגשרים לכל אורך תעלת סואץ כי הוא מתכוון להשתמש בהם לשם צליחה. דיין אמר שאם צה"ל יתחיל לצלוח את תעלת סואץ לפני ישיבת הממשלה בבוקר, לא יהיה צורך להביא את הצליחה לאישור הממשלה.

דוד אלעזר אמר: "ברן יתקוף לפני הצהריים את האזור הצפוני ואריק אחר-הצהריים את האזור הדרומי. כל אחד יש לו אופציה שאם הולך לו טוב, והוא משמיד פה את הכוחות והוא רואה שיש גשר והוא יכול לצלוח, הוא רשאי לקבל אישור ממני כמובן ואז אני רוצה לתפוס פה בראש-גשר, אם זה ילך... אני רואה בזה ניצול הצלחה אפשרי. אין לי בזה ביטחון - זה לא על גשר ברזל, זה על גשר טרמפ. זה ניצול הצלחה - אם כן, אתה רוצה הערכה שלי? פחות מחמישים אחוז, אבל מוכן מתוכנן מקווה. אם זה לא יהיה היום, אז אנחנו נעשה מאמצים עם הגישור שלנו. ואם הצליחו פה שתי ההתקפות... ואנחנו חזרנו להחזיק את המרחבים האלה, והם מחזיקים אמנם את הסוללות שלנו, בצד השני, אז אני אתכנן היום אחר-הצהריים למחר התקפה נוספת".

שום דימיון לא היה בין תוכנן של השיחות האלה בתל-אביב לבין ההתרחשויות בחזית תעלת סואץ.

כבר מן השלב הראשון לא ביצעה אוגדת ברן את משימתה וההסתברות שתבצע אותה היתה אפסית כי מפקד האוגדה לא הבין ככל הנראה את משימתו. אלוף משנה (מי'. אז סא"ל) חיים עדיני73 שפיקד במלחמה על גדוד טנקים במילואים בחטיבתו של גבי עמיר, היה אחד משני המג"דים היחידים באוגדה שגדודם תקף באותו יום, מערך מצרי. עדיני סיפר: "הפקודה שקיבלתי לפני הקרב היתה לנסוע מצפון לדרום ולשמור על מרחק של עשרה קילומטרים מן התעלה. זה הכל. לא דובר על תקיפה, לא דובר על הכרעה, לא דובר על כיבוש ולא דובר על סילוק הארמיה המצרית השניה לגדה המזרחית של תעלת סואץ" (שיחות עם חיים עדיני בספטמבר 1992; על מקצת מן הדברים שאמר לי, חזר עדיני בתוכנית טלוויזיה על מלחמת יום הכיפורים שהוקרנה ב19- בספטמבר 1993).

לפני תחילת ההתקפה הנחיתו המצרים אש ארטילרית על חטיבתו של נתן ניר שעה שהיתה בתנועה לשטח ההערכות שלה. אדן הכניס שינוי בתוכניתו והורה לניר לבלום בגיזרתו, ולהישאר כעתודה. השינוי הזה לבדו, באותו שלב, מוכיח כי אדן התכוון לבצע התקפה סיבובית: למלא את הפקודה אך לא לבצע את המשימה. לא היה לשינוי הזה שום הגיון צבאי, ובו בלבד היה כדי להכשיל את מהלך ההכרעה כולו, כי חטיבת ניר היתה חוד החנית של ההתקפה. חטיבתו של אריה קרן, שאמורה היתה להיות עתודה, היתה מרוכזת הרחק ממזרח. אדן תקף למעשה רק עם חטיבתו של גבי עמיר, שכבר סבלה אבדות כבדות בשני ימי המלחמה הראשונים בגזרת קנטרה ומפקדה הוכיח כי הוא חסר יכולת טקטית. הצבת גבי עמיר בחוד מהלך ההכרעה של צה"ל במלחמת יוםך הכיפורים, איפיינה את השפל שאליו הדרדר צה"ל. הסמח"ט ששון שילה סיפר: "נענו מצפון לדרום. שני הגדודים נעו במקביל, אני נעתי ביניהם בטנק וגבי עמיר בנגמ"ש. מדי פעם נפלו פגזים שנורו מרחוק. ברן נע רחוק מאיתנו עם חטיבתו של אריה קרן. החטיבה של נתקה ניר היתה תקועה בצפון. לא איימנו על המצרים והם לא איימו עלינו".

ב08.30- הודיע ניר לאדן בקשר "מצטער שאני מטריד אותך, אבל פשוט אני גם לא עושה כלום. יותר מזה, אני חושב שאני צריך לנוע דרומה". אדן המפוחד צינן את רצון המח"ט להיכנס לקרב והורה לו להמתין עד שמטוסים ישראלים ישמידו את הארטילריה המצרית שהטרידה אותו. אחרי שלושת רבעי השעה הורה אדן לניר להתקדם ממזרח לציר "חזיזית", בשטח שלא היה בו אויב, ולהגיע ל"מצמד". ניר השיב שאחד מגדודיו נמצא במגע אש עם המצרים. אדן הורה לו, שאם כך, שישאר במקומו. שעתיים אחרי שההתקפה היתה אמורה להתחיל, פקד אדן על ניר: "אם כי אתה צריך להיות מוכן שאני אוריד אותך דרומה, בשלב זה אתה נשאר".74

עמיר, שהתקדם דרומה במרחק בטוח מן האויב, הודיע בקשר לאדן "יש לנו בעיות של זיהוי שטחים. הכול כאן דומה אבל לאט לאט מזהים". הוא ביקש שמטוסי צה"ל יפציצו את הארטילריה המצרית המטרידה אותו מרחוק. אדן הודיע בקשר לגונן שאינו רוצה לתקוף ללא סיוע מטוסים.

למרות שבחפ"ק של גונן האזינו אנשי המטה לרשתות הקשר של חטיבותיו של אדן, הסתפק גונן בשיחותיו שלו עם אדן. מדיווחי אדן על ההתקדמות המהירה של חטיבת עמיר התרשם גונן, שההתקפה נוחלת הצלחה מעבר למצופה ובהתאם למקווה, והנה הנה חוזרים על עצמם קרבות מלחמת ששת הימים. אף לא אחד מאנשי מטהו לא העמיד אותו על טעותו, כי איש מהם לא הבין את מה ששמע, ולא התמצא בשטח ואם מישהו היה מבין לא היה מעז להטריד את האלוף. דיווחי אדן היו מבולבלים, ניתן היה להסיק מהם על התקדמות מהירה, אבל גם על התחמקות מתקיפת המצרים עד לקבלת סיוע אווירי. גונן לא היה מסוגל לנתח בהיגיון את המידע שקיבל מאדן, נתפס לנקודות החיוביות שבו, הוסיף עליהן נופך משלו, וקיבל החלטות, שהקשר ביניהן לבין המציאות היה שלילי.

חמישים דקות אחרי הפקודה לתקוף, היה גונן בטוח שהמצרים נשברים. כדי לנצל את ההצלחה הוא ביקש לעבור מיד לשלב השני של התוכנית. הוא התקשר לשרון והורה לו להתכונן לתקוף מערבה, לכיוון התעלה. ב09.15- דיווח אדן לגונן: "נדמה לי שלאט לאט אנחנו מצליחים לטאטא את הכל". היתה זאת משאלת לב של אדן שלא היה לה כל בסיס במציאות, ושלא ניתן היה לגזור אותה מדיווחיו של עמיר. גונן התקשר מיד עם שרון ואמר לו שהוא לא עומד להפעיל אותו מיד (שהרי אין טעם לבזבזו על גזרה שאדן יכול לטפל בה), אלא מאוחר יותר, לשם מיטוט הארמיה השלישית וצליחה בדרום. בכך רצה גונן לבצע מהלך הכרעה לכל אורך החזית עוד באותו יום. ב09.30- הודיע גונן לברן "להשמיד את כל הכוחות בסביבה עד 'מצמד' ורק אחר כך לעבור (לצלוח). התנועה חייבת להמשיך דרומה. אם אפשר לעבור ב'חיזיון' לנסות להעביר יחידה קטנה שתישאר על הגדה. לתפוס מאחזים קטנים בצד השני. לעבור מהר דרומה ל'מצמד'75 ושם לחצות". אדן הסכים לנסות להתקרב לתעלה.

גונן התקשר מיד עם המטכ"ל, וב09.32- הוא הודיע לעוזר הרמטכ"ל, רחבעם זאבי (גנדי), שכוחות סיור קטנים של אוגדת אדן חצו את התעלה באזור המעוזים "פורקן" ו"חיזיון". ב09.38- הודיע אדן לגונן שאין הוא יכול להתקרב לתעלה ולצלוח אותה, כי הוא עסוק בקרב קשה נגד טילים וטנקים. אבל ב09.45- הזמין אדן סיוע אווירי והורה למח"ט, גבי עמיר, לחבור ל"חיזיון". גונן ששמע את זה, יכול היה להבין שאם פקודיו של עמיר עדיין לא הגיעו למעוז "חיזיון", הם בוודאי לא צלחו את התעלה. למרות זאת הוא לא תיקן את הודעתו למטכ"ל, כי היה בטוח שהצליחה תתבצעה בקרוב מאוד, ומדוע להקפיד על קטנות כאלה ביום הגדול ההוא? ב09.50- הוא הודיע שוב לזאבי שכוחות סיור קטנים מאוגדת ברן צלחו את התעלה, כי חוד אוגדת אדן נמצא ליד מעוז "חיזיון", כי האזור נקי, יחסית, מאויב, כי יש שם גשר והוא עושה הכנות לצליחת התעלה בכוחות שריון.

לימים, כתב אדן: "מהתנהגותו של גונן נראה לי כי בכך שהבהיר לי את כוונותיו, הרי זה כאילו ביצוען כבר הושלם... קשה, איפוא, למצוא קשר בין המצב לאמיתו לבין הערכת המצב (של גונן). וכן בין הדיווחים שאני מעביר לגונן - ובין הדיווחים שהוא העביר לרמטכ"ל.76 הרמטכ"ל שמע על הדיווח האופטימי, אך עדיין אינו מאשר. זה אינו מונע את גונן מלהורות לי ב09.57- לתפוס מאחז בצד השני של 'חיזיון'".

ב09.55- אמר גונן לשרון: "חשוב לי מאוד להיות עם כוח קטן בצד המערבי.77 דבר שני, לרדת ליצור מגע עם 'החווה הסינית', ואחר כך את המשימה העיקרית באיזור 'מצמד'. האם אתה יוצר מגע עם הצד המערבי (של התעלה)?"

שעתיים ורבע לאחר התחלת ההתקפה הגיע גונן למסקנה שהשלב הראשון בתוכניתו, שלב "אריה", הושג במלואו, ויש לעבור לשלב "דב". סגנו, אורי בן-ארי, ושאר עוזריו הבכירים - לא הסבו את תשומת לבו לכך שאין לו שום בסיס למסקנה זו. מכאן, שהם היו שותפים לה, או שלא העזו לומר לגונן שהוא נמצא "על הבנקט". לא רק שהם לא הבינו או ששתקו, אלא גם מילאו את הוראותיו הרות האסון. ב10.05- אמר אורי בן ארי לאדן בקשר ש"יש איזה סימנים קטנים של התחלת התקפלות (של המצרים), לכן מאוד חשוב להגיע במקסימום מהירות עם כל הכוחות לאורך כל הציר שלך מהצפון מ'מילנו' ועד למטה. להגיע למגע ולהשמיד, אחרת הם עלולים להסתלק (לברוח לגדה המערבית של התעלה)".78 אדן הבין שלמפקדת החזית יש ידיעות משלה על התחלת התמוטטותם של המצרים, ולכן לא חשש להעביר אליה דיווחי שקר, שהרי המצרים מתמוטטים, ומי יבדוק אחר-כך מה בדיוק אירע בכל שלב ושלב בקרב?

בשעה 10.00 התחילה בתל-אביב ישיבת ממשלה. אלעזר דיווח לשרים על התחלת מהלך ההכרעה בדרום והוסיף: "אם זה יצליח - היום אחרי-הצהריים חיסלנו ראש-גשר. בתעלה יש המון חיל רגלים עם המון טילי נ"ט, וזה גורם לנו יותר נפגעים מאשר הטנקים שלהם... קודם כל נגמור עם ראש-הגשר. לכן זה לא יהיה בהכרח חזרה לתעלה. גם לברן וגם לאריק יש הרשות לתכנן ניצול הצלחה של מעבר תעלה... אינני יודע אם זה ילך או לא. כרגע ברן כבר מבקש אופציה. הוא מתקרב לאיזה גשר וחושב שהוא עומד עליו. אלוף הפיקוד מבקש רשות מראש. אני עוד לא נתתי... אני רוצה להיות בטוח שזו איננה פריצה צרה מאוד ופזיזה מאוד. אני מעדיף השמדת ראש-הגשר ואם נחשוב שזה מספיק מבוסס - הוא יקבל רשות לחצות את התעלה... אם ברן יגמור זאת עד הצהריים ויתייצב - בצד הזה בלבד או גם בצד השני - אריק יצא להתקפה על ראש-הגשר הזה (הדרומי)".

אילו היה הרמטכ"ל מעודכן כפי שהיה יכול להיות מהאזנה לרשתות הקשר, הוא היה יכול לדעת באותה שעה כי ההתקפה נכשלה. אלעזר לא הטעה אמנם את הממשלה בכוונת זדון אלא משום שהיה מנותק מן המציאות ועמו רוב אנשי המטה הכללי.

האיומה בהחלטות גונן היתה לשגר את אוגדת שרון שלושים קילומטרים דרומה. אורי בן-ארי התקשר לשרון ב10.15-, והורה לו: "היכון לתנועה דרומה. בגיזרה שלך יטפל ברן. תשמיד בדרך כל מה שתפגוש... כשתגיע לגידי79 אדע אם אתה נכנס לקרב עם השריון שממערב לגזרה הדרומית, או שאתה הולך ישר לצליחה ולכבוש את העיר (סואץ). למטה תצטרך לחצות ב'ניסן' ולעבור מערבה לפי המשימה".

ב10.19- ביקש גונן בקשר מהמטה הכללי, לאשר צליחה של כוחות שריון ליד מעוז "חיזיון". אחרי דקה קיבל גונן מברק: "רמטכ"ל לאלוף: יש אישור ל'חיזיון'".

את האישור לא נתן אלעזר אישית, אלא עוזרו, רחבעם זאבי. אלעזר היה אז כאמור, בישיבת ממשלה. תוך כדי הרצאתו התבקש אלעזר לצאת מחדר הישיבות, וזאבי דיווח לו בטלפון, בקצרה, על ההתפתחויות הדרמטיות.80 לפי זאבי הורה לו אלעזר בטלפון לאשר צליחה. הביוגרף של אלעזר, חנוך ברטוב, מסתייג מכך. זאבי המשיך לדווח לאלעזר על הצלחות נוספות של ברן, וזאת עשה באמצעות ראש הלשכה של אלעזר, אבנר שלו. הוא קיבל אישור, באמצעותו של שלו, לצלוח בעוד נקודות מספר, ולשלוח את אוגדת שרון דרומה. ניהול קרב צליחה תוך כדי ישיבת ממשלה, מאות קילומטרים מן החזית, באמצעות טלפון שבור, גונן - זאבי - שלו - אלעזר, בעוד אדן לא התקרב אפילו לתעלת סואץ ולא שלט בחטיבותיו - היה יכול להיות קטע ממחזה אנטי מלחמתי של אריסטופנס, או של חנוך לוין. זה בדיוק היה האופן שבו ניהלה "ליגה א'" של מפקדי צה"ל את מהלך ההכרעה, שלקראתו נערכו בצה"ל אימונים במשך שנים. זה, במבט מיקרוסקופי, אחד הגורמים העיקריים לחיכוך המפורסם בקרב, שעליו מדברים תיאורטיקנים צבאיים, זה הגורם הבלתי יציב שמשנה את תפקודה של המערכת מהומוגני למחותחת. דוד אלעזר ניסה לשלוט במהלך ההכרעה בסגנון הפיקוד ההדוק. הוא לא בטח באיש, בוודאי לא בגונן. אבל, לשלוט באופן הדוק במהלכים הטקטיים של הקרב ממרחק כה גדול, ובאמצעות ראש הלשכה אבנר שלו, שאיננו אינטלקטואל צבאי ולא פיקד בחייו על שום קרב, ובאמצעות רחבעם זאבי אשר הקרב האחרון שעליו פיקד היה בהיותו מפקד גדוד בתל-מוטילה ב1951- (ראה ספרי, "ההיסטוריה של הצנחנים א' - יחידה 101"), הרי זה לבחור את אופן הפיקוד הגרוע ביותר.

15. ממשלה של שוטים

ב10.20- הורה גונן לאדן לצלוח את התעלה במהירות האפשרית בסביבות "חיזיון" כדי שדיווחיו השקריים יהפכו לאמיתיים ואיש לא יבדוק את לוח הזמנים אם אכן תושג הצלחה. אדן השיב: "אנחנו נעשה את העסק מה שיותר מהר", ולפי מעשיו לא התכוון למה שאמר או שלא הבין במה הדבר כרוך. עד השעה 10.30 חיכתה החטיבה היחידה שהופעלה בחזית, היא חטיבת עמיר, לסיוע אווירי שלא הגיע, ואז התקדם עמיר מערבה ללא סיוע כזה. כבר אחרי שתי דקות הודיע עמיר לאדן שהוא "משחק שמאלה ימינה בתוך אש ארטילרית כבדה, הדלקנו כמה כלים שלהם, יש לנו מספר פצועים, אנחנו לא מצליחים להתקדם". אדן אמר לעמיר שעליו להגיע במהירות ל"חיזיון", ושאל אם הוא מסוגל לעשות זאת. עמיר השיב: "אי אפשר לעשות את זה אלא אם לצאת אחורה. יש כוחות משמאלי (של אוגדת שרון) שלא מועסקים שיכולים ראשית כל להיכנס לחיזיון". אדן: "לא רוצים לתת לי אותם, יתכן שאני אביא את החטיבה של ניר לעזור".

חמש דקות הרהר אדן מה יעשה, ואז הורה סוף סוף לניר לנוע עם חטיבתו מסביבות קנטרה דרומה, להגיע עד חטיבתו של עמיר, ולהמשיך למעוז "חיזיון". "יש שם שלושה מעברים (גשרים). תעבור בהם ותאחז בצד השני. לפני שתעשה את זה בהתלהבות, תלמד טוב את המקומות". הוא הורה גם לאריה קרן להעביר גדוד מחטיבתו לחטיבת עמיר. אדן התכוון לתקוף בכוח אוגדתי את המצרים ליד התעלה, ולהגיע ל"חיזיון". אבל, הוא השהה את הפקודה לתקוף במשך ארבע שעות, בצפיה לסיוע אווירי שלא בא משום שהאמין כפי שרוב קציני צה"ל האמינו אז שהתקפה של חיל האוויר תמוטט את האויב ואז ישובו יחידות השריון לפעול כפי שפעלו במלחמת ששת הימים: ירדפו אחרי אויב בורח, או ירמסו אותו בשרשראותיהם. אדן לא הבין באותו שלב שלא רק הנ"ט המצרי ניטרל את הטנק הישראלי אלא שגם הנ"מ המצרי ניטרל את המטוס הישראלי.

התמרונים הרבים שביצע אדן עם החטיבות שלו במשך אותן ארבע שעות היו ממזרח לקווים המצריים.

בזמן שאוגדתו של אדן ביצעה התקפה סיבובית וכמעט לא באה במגע עם המצרים המשיכה, כאילו בעולם אחר (של שוטים) ישיבת הממשלה. דוד אלעזר קיבל דו"חות שוטפים בזמן הישיבה, על הצלחות בגדה המערבית של התעלה, מצב רוחו זינק כלפי מעלה והערכותיו הרקיעו שחקים כפי שהיו לפני המלחמה. האירועים בשנים וחצי הימים האחרונים לא לימדו אותו דבר שהרי כושר למידה היא תוכנה אינטלקטואלית ואלעזר היה אנטי-אינטלקטואל. בסוף דבריו בממשלה הוא אמר: "אם זה יסתיים היום כפי שאמרתי, לאורך התעלה פלוס ראש-גשר או שניים (ולפי מה שמנדנדים לי, יכול להיות שכבר יש ראש-גשר אחד בצד שני), תעמוד לפני השאלה: מה קורה הלאה. המשימה הראשונה היא לנקות את התעלה בצד שלנו, להתיישב חזרה במעוזים שלנו ולהתייצב בקו הפסקת-האש. שנית - להחזיק, אם אפשר ראש-גשר אחד או שניים בצד השני. שלישית - את פורט סעיד ופורט פואד אני רואה כמשימה התקפית ראשונה לשיפור קו הפסקת-האש ותשלום שמצרים צריכה לשלם עבור המלחמה. יש אפשרויות נוספות שלא הייתי רוצה היום לפתח אותן, אלא רק לומר עקרונית שאם יש לנו ראשי-גשר - אפשר לעשות יותר מזה".

כל הזמן שיגר גונן למטכ"ל דיווחים על אירועים שלא היו ולא נבראו. ב10.40- מסר הרל"ש, אבנר שלו, פתק לאלעזר, והרמטכ"ל קרא אותו באוזני שרי-המחדל: "הוקם ראש גשר אחד בגדה המערבית של תעלת סואץ". לפי זאב שיף המקור לטעות זו היה דיווח של סמל מבצעים.81

לאחר שאלעזר השיב לשאלות אחדות של השרים, אמר משה דיין: "אני רוצה להעיר משהו שהייתי רוצה שהרמטכ"ל ישמע, לפני שהוא עוזב.82 ישראל עלולה להימצא בעתיד הקרוב ביותר - אולי עוד הערב ממש - במצב שיופעל עליה לחץ סובייטי-אמריקני... ברגע שיהיה לנו טוב - ילחצו על הפסקת-אש. ולכן על מנת שלא לגרום קרע ביחסים עם ארצות-הברית - שבה אנו תלויים מאוד בענייני רכש - חשוב מאוד לשפר את הקווים תוך כדי המלחמה ולפני הפסקת-האש... ולפיכך - ואני בכל לבי בעד זה - לקחת את כל הקו הזה ואת פורט סעיד, אם זה ניתן באופן אופרטיבי. אם צה"ל לא יכבוש את הגיזרה הצפונית של התעלה ואת פורט סעיד, יהיה המצב שישראל איבדה שטח שהיה בשליטתנו קודם לפתיחת המלחמה, והיא תימצא במאזן שלילי... מה שאני רוצה להציע: שעקרונית נהיה מוכנים. שהערב תהיה ישיבת ממשלה, לא מפני שמחר בבוקר צריך לצאת למתקפה. אנחנו מתקרבים ללוח-זמנים שמכנסים את מועצת הביטחון, עם לחצים עלינו וכו'. אנחנו צריכים להיות במצב שאם יהיה אישור לעבור את הקו - עד שיגיעו למועצת הביטחון ולהסכמה אפילו של האמריקנים - כבר נהיה במצב אחר".

לפי הצעת ישראל גלילי, סיכמה גולדה מאיר את הדיון בהחלטה:

1. הדיפת ההצבא המצרי אל מעבר לתעלה.

2. הדיפת הצבא הסורי אל מעבר לקו הפסקת-האש ברמת הגולן.

3. תוך כדי כך - הנחתת מכות לשני צבאות האויב.

4. ראש הממשלה ושר הביטחון מוסמכים לאשר לצה"ל, ככל שתהיה אפשרות, לתפוס מאחזים צבאיים מעבר לתעלה (בצפונה ובדרומה) ומעבר לקו הפסקת-האש ברמת הגולן, לשיפור עמדותינו נגד מתקפות חדשות של האויב".

עד כמה היו מנהיגי ישראל מנותקים מן המציאות מצביעים לא רק האירועים בקו הדם אלא גם העובדה שאחרי ארבעה ימים, ב12- באוקטובר ישראל בקשה משר החוץ האמריקאי הנרי קיסיג'ר לשכנע את הסובייטים לשכנע את נשיא מצרים אנואר סאדאת להסכים להפסקת אש באתר וסאדאת סרב. אחרי עשרים שנה ברור שבאוקטובר 1973 היתה לישראל ממשלה של שוטים.83 הרבה לא השתנה אחרי כן.

16. "הנורמות של הפיקוד הקרבי"

בזמן שבתל-אביב התחילו המנהיגים הלאומיים להתחלק בפירות הניצחון, המשיכה אוגדת ברן לשקוע בחולות סיני. במקום התקפה אוגדתית (שבה יש 9-8 גדודים) תקף גדוד שריון מילואים אחד, בפיקודו של סגן אלוף במילואים חיים עדיני, מערך מצרי. עדיני סיפר: "את חניון הלילה עשינו על כביש הרוחב, כשלושים קילומטרים ממזרח לתעלת סואץ ולמעוז 'מילנו'. בשלוש אחרי חצות בערך התחלנו לנוע בציר "מאדים". נעתי באופן רצוף אחרי גדודו של עמיר יפה. לא ידעתי שההתקפה מתחילה בשמונה בבוקר דווקא. בשעות לפני הצהריים הגעתי לציר 'חציצית' הוא ציר חיל התותחנים הנמצא כעשרה קילומטרים ממזרח לתעלה. קיבלתי פקודה לחבור לגדוד של עמיר. התקדמתי 'בחציצית' והגעתי לעמיר. עד אז לא נתקל גדודנו במצרים. גדודו של עמיר היה בעמדות סטאטיות, הטנקים שלו ירו לעמדות של האויב מרחוק וספגו הפגזה ארטילרית של המצרים".

ששון שילה: "נעתי בין שני הגדודים. גבי עמיר היה הרחק מאחור. כשהגענו מול גשר פירדן התרשמתי שיש אפשרות להשתלט על הגשר. זאת לא היתה המשימה המקורית, לא קיבלתי שום פקודה לעשות זאת. נקטתי יוזמה אישית מקומית כפי שאני מבין את תפקידו של מפקד קרבי בקו הלחימה. אומנם בקבוצת הפקודות נאמר שהכוונה היא רק לסרוק מצפון לדרום הרחק מן המצרים, אבל אם ניתן למוטט את האויב בגיזרה חיונית מסויימת, חובתי, על-פי הנורמות של הפיקוד הקרבי, כפי שאני מבין אותן להתאמץ לעשות זאת. נאמנותי היא קודם כל לקיומו של עם ישראל ולקיומה של מדינת ישראל ולא לפקודה זאת או אחרת של מפקד שנימצא בבונקר באום-חשיבה {גונן} או למפקד שנמצא עשרה קילומטרים ממזרח לי {ברן}.

"פקדתי בקשר על יפה ועל עדיני לפנות מערבה עם גדודיהם, והתקדמנו, עדיני מצפון ויפה מדרום, באש ותנועה כמו בתרגיל, אל תעלת סואץ. כשהתקרבנו לאיזור המאוכלס מצרים פקדתי על יפה לעצור ולחפות על התקדמותו של עדיני. תכננתי לקדם את גדודו של עדיני מרחק מה ואז לעצור אותו להטיל עליו לחפות על התקדמותו של יפה. כאן היתה תקלה הראשונה: יפה נעצר הרחוק מן המקום שהוריתי לו, וכשעדיני התקדם נוצר פער גדול ביניהם. יותר מזה, יפהלא המשיך להתקדם ועדיני התקדם באש ותנועה וחיפוי פנימי של פלוגותיו"?

17. "המצרים התחילו לברוח, ניתן להכריע את המלחמה"

חיים עדיני: "הסמח"ט, ששון שילה, פקד עלי לנוע במהירות מערבה לכיוון גשר 'פירדן' שליד מעוז 'חיזיון' ולהשתלט עליו. שילה אמר לי שאקבל סיוע ארטילרי ואווירי ושכוחות נוספים של החטיבה ושל האוגדה יפעלו לצידי ויחזקו אותי במקרה הצורך. לא הייתי בטוח שאקבל סיוע וביקשתי פירוט. שילה אמר: 'חיים, תקבל את כל הסיוע שאתה צריך. זוז!' עדיין לא הבנתי לאיזה תיפקוד לקוי נקלע צה"ל ובטוח הייתי שנזכה בניצחון מהיר. עם עשרים ושניים הטנקים שלי התקדמתי בשתי פלוגות לפנים ופלוגה אחת מאחור בדיוק לפי הספר. הבחנו מרחוק ליד התעלה בטנקים מצרים. ירינו והשמדנו אותם.

"ואז פרצה אש מן המדבר. מצאנו את עצמנו בתוך אוקינוס של חי"ר מצרי. כל חייל היה בתוך מחפורת אישית. הם ירו בנו מאות טילי סאגר, אר.פי.ג'י ומה לא?! זאת היתה אמורה להיות התקפה אוגדתית; לא חטיבתית ולא גדודית. מצאנו את עצמנו לבד בלב מערך האויב. ראיתי טילים נעים אל הטנקים שלי. פקדתי במקרופון על מפקדיהם לשבור ימינה ושמאלה, ללא הועיל. תוך דקה השמידו לנו המצרים ארבעה טנקים. התקדמתי עוד קילומטר אחד והגעתי עד למרחק חמש מאות מטר מהתעלה. זאת הנקודה הקרובה ביותר אל קו המים שצה"ל הגיע באותו יום.

"אלפי מצרים הקיפו אותנו. לא יכולנו לירות עליהם ממכונות היריה שלנו. לתותחינו לא היית שום משמעות. חרמ"ש לא היה לנו. נאלצנו לירות בעוזים וזה היה לעג לרש. ואז קרא דבר מדהים: המצרים יצאו ממחפורותיהם והתחילו לברוח. הם ברחו בהמוניהם. כמי שנלחם נגד הצבא בתוך טנק במבצע קדש, במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, חשתי את השכרון של ההצלחה. זה כמו אורגזמה. אני אוהב את הריח הזה של הגריז, הזיעה ואבק השריפה אחרי ירי התותח. אני אוהב את האקשיין הזה, הוא אדיר הוא חזק, כל זה יחד עם מנוסת האויב זאת ההרגשה הטובה ביותר שיכולה להיות. והאויב ברח. פשוט ברח. אני מקבל את זה שעם ישראל החליט להקריב את חייו של חיים עדיני ושל פקודיו. אבל שיבואו אחרים וינצלו את ההצלחה. ההכרעה של המלחמה כולה היתה מונחת לפני על משטח המדבר הושט היד וגע בו. יכולתי להיות גיבור ישראל של כל הזמנים. גבי עמיר ואברהם אדן יכלו להיות גיבורים לאומיים. רק צריך היה לעשות מעשה, והמעשה לא נעשה ולנו לא היה די אוויר לקצור את ההצלחה. והחבורה הזאת של אנשי הפלמ"ח ממלחמת העצמאות שניצלו את מגוייסי שנות החמישים, מפקדי גדודי המילואים של מלחמת יום הכיפורים, שלחו אותנו שוב ושוב למשימות. דדו, גנדי, גורודיש וברן, אלה לא עשו את מה שצריך היה לעשות, הם אשמים אישית במצב של צה"ל אז, בזה שלא בצענו את המשימה ובמותם של כל אחד מפקודי. אלה לא ניצלו את האופציה שנתנו להם פקודי ואני, ולא הכריעו את המלחמה ב8- באוקטובר. ב8- באוקטובר היתה צריכה להיות צליחה וצה"ל לא היה מוכן. תרבות שלמה קרסה חמש מאות מטר מגשר 'פירדן' ב8- באוקטובר 1973 לפני הצהריים. אני הייתי שם. זה היה אפשרי. לא הרחק מאתנו היו יחידות מאוגדתו של אריק שרון וצפו במעשה. הם לא באו לעזור, בהתאם לפקודות מפורשות שקיבלו מגורודיש. אותם שלחו דרומה לגידי. איזה טמטום! אף אחד מאלה ששלחו אותי ולא עשו את המוטל עליהם לא יוכל להגיד לי מה היה שם לפני הצהריים חמש מאות מטר מגשר 'פירדן'".

ששון שילה: "כשעדיני התקדם מערבה התחילו המצרים לברוח לתעלת סואץ, עלו על הגשר שהקימו ועברו לגדה המערבית. ברור היה שניתן להגיע עד קו המים ולהשתלט על ראש הגשר המצרי הזה, אולי אפילו לצלוח לגדה המערבית. ואז התרחש דבר מדהים: שמעתי בקשר את עמיר יפה פוקד על גדודו להסתובב מזרחה ולנוע בשדרה לאחור. התפרצתי לרשת שלו ואמרתי: 'עמיר, למה אתה עושה את זה?' הוא השיב: 'אזלה לי התחמושת ואין לי דלק. סוף!'. לימים הוא נהרג בתנועת דרכים והלב נצבט לי כשאני מדבר על כך. אך את האמת צריך לומר כפי שאמרתי אותה בעדותי לוועדת אגרנט כשעמיר היה עוד בחיים. לא סלחתי לו על כך. אם עמיר היה מתקדם יכלו שני הגדודים למוטט את המצרים בגיזרה וליצור תפנית במערכה בצפון תעלת סואץ ואולי אף במלחמה כולה. זה היה רגע של אמת שלא נוצל. לא היתה בקרב הזה מעורבות חטיבתית ולא מעורבות אוגדתית. ברן התנהג כמפקד דיוויזיה המנהל קרב של שלוש חטיבות שיריון בתקן מלא. הוא לא הבין שרק ארבע פלוגות נלחמו והן כמעט הכריעו את הקרב. הן היו זקוקות לסיוע. היה ביכולתו ובאמצעיו של ברן לסייע להן. אבל הוא היה רחוק מאוד ומנותק ממציאות הקרב. גבי עמיר התנהג כבריגדיר המנהל קרב של שלושה גדודים בתקן מלא. גם הוא לא הבין שיש לו כוח גדודי מפוצל ושעליו להיות בקו הלחימה ממש. אני התחננתי בקשר לשגר כוחות נוספים להפעיל סיוע ארטילרי ולשלוח מטוסים. הייתי כקול קורא במדבר".

חיים עדיני: "על הדרך מולי הבחנתי בחיל מצרי בריא גוף. הוא אחז בידו אר.פי.ג'י. לפני שהספקתי לעשות דבר, הוא ירה. חשתי זעזוע אדיר בצריח. נפגעתי בפני ובידי. דם כיסה את פרצופי. חשבתי שהתעוורתי. אחרי שתי דקות התאוששתי. חלפה במוחי מחשבה שהפקירו את אנשי ואותי, ששום כוח לא יגיע אלינו ולא נקבל שום סיוע ארטילרי ואווירי כמובטח. הבנתי שעלי להציל את מי שלא נפגע. כל נימי נפשי הצהל"ית והשריונאית התקוממו בי נגד נסיגה. זאת היתה הרגשה נוראה. לפני דקה הסתערתי בראש גדוד טנקים, ואחרי דקה אני לא שווה כלום. שוכב בטנק פצוע. בעל מום. בכאב עצום השתלטה עלי ההכרה שאין ברירה ופקדתי לסגת. השארנו במקום עשרה טנקים פגועים ועשרים וארבעה הרוגים ונעדרים. כל אחד מהם מענה אותי עד היום." (השיחות הנ"ל עם חיים עדיני ודבריו בתוכנית הטלוויזיה הנ"ל. מקצת מן הדברים התפרסמו בסדרה טיים-לייף בכרך על השריון The Armored Fist ).

ששון שילה: "אם הגדוד של עמיר יפה או גדוד אחר היו נמצאים במקום כשעדיני נפגע ניתן היה להמשיך בתנועה לשלוט על הגשר ואז חטיבה אחרת היתה באה ומנצלת את ההצלחה.ברן עשה זאת אחרי שעות אחדות והכניס לגזרה את גדודו של אסף יגורי. כך הוא הלך מן הפח אל הפחת. כשעדיני נפצע וגדודו התפזר בקשתי מגבי עמיר שימנה את יום טוב למג"ד. יום טוב התחמק וביקש למלאתפקיד של קצין אג"ם חטיבתי. פקדתי על סגנו של עדיני לתפוס פיקוד אבל התברר לי שהוא נמצא הרחק מאחור. ביטלתי את המינוי זה ומיניתי למג"ד את אחד ממפקדי הפלוגות - יעקב זעירא מקיבוץ יגור.

18. "סדר חדש ושלום חדש"

המח"ט עמיר דיווח לאדן: "אני עם מעט כלים (טנקים). כלים רבים דולקים אצלי כבר". ב11.25- דיווח עמיר לאדן: "מרבית הכלים שלו (של עדיני) בוערים וקוטלים את האנשים שלו מסביב. צריך מהר מטוסים על הצד השני של התעלה בשביל לשתק אותם". אדן דיווח לגונן: "אנחנו קרובים למים. יש לנו הרבה נפגעים, הרבה מאוד כלים בוערים מטילים. אני מוסיף לשם עוד הרבה כוחות, אבל אנחנו צריכים גם את הסיוע".

שעה אחרי שאדן פקד על ניר לנוע דרומה ולהתחבר עם עמיר, עדיין היה המח"ט הצפוני של האוגדה נע לאיטו בתנועה זהירה הרחק מקו הדם. ב11.32- התקשר אליו אדן: "אתה לא נע בכיוון הנכון, כפי שדיברנו, אתה היית צריך להגיע לנקודה 84275 ואתה נע יותר מדי על ציר 'חציצית'. עזוב אותה ונוע מערבה במקום שאתה צריך להימצא". ניר השיב שהוא נמצא בדרך הנכונה ומגיע לאן שנשלח. אדן לא הסתפק בתשובה הזאת, גער בניר ואמר: "אני רוצה שאתה תגיע ל294-, כך שעל 'חזיזית' אפשר לנוע רק עד לציר. רק עד לציר. רק עד ל238-. משם צריך לשבור לכיוון מערב". מן התדרוך אפשר לחשוב שמדובר במפקד כיתה הססן, אבל היה מדובר במפקד "חטיבת פנצר". לא כך חזו גודריאן וישראל טל את תיפקודם של מפקדי חטיבות השריון, ואת סגנון הפיקוד של מפקדי דיוויזיות השריון.

גונן לא התייחס ל"קטנות" שכאלה, כמו ליקויים בקרב המשולב שריון-אוויר,85 והתמהמהות במילוי פקודות ומשימות מצד מפקדי חטיבות. הוא פקד על קלמן מגן ליטול את הפיקוד על כוחות החרמ"ש, החי"ר, סיירת מטכ"ל, כמה מחלקות טנקים וסיירת "שקד" בבלוזה ובסביבתה,86 ולהיות כוח פיקודי עצמאי.87 הוא הטיל עליו להגיע עם הכוח הזה למעוז "מילנו" שמצפון לקנטרה, לתפוס שם גשר מצרי ולהעביר עליו מחלקת טנקים לגדה המערבית של התעלה. בגדה המזרחית התבקש מגן "לטהר את כל קו התעלה ממצמד צפונה". מגן שאל: "אתה רוצה שנגיע גם לפורט סעיד?" גונן: "לא עכשיו. אם אני אשכח אותך תזכיר לי יותר מאוחר את פורט סעיד".

עד כדי כך היה הרמטכ"ל בטוח שהמצרים הוכרעו בדרום שהוא החליט לבקר במטהו של יצחק חופי בצפון, לראשונה מאז פרוץ המלחמה. בשעה 12.15 בהיותו בשדה-דב, הועברה אליו בקשת גונן לאשר צליחה של אוגדת שרון בשעות 16.00 - 18.00 ולכבוש את העיר סואץ. אלעזר אישר מבלי שהתיעץ עם שר הביטחון. ניכר היה שרמטכ"ל המחדל חזר לעצמו ובגדול.

ישראל טל סיפר בהרצאה ב1979- כי ב"8- באוקטובר היתה התרוממות רוח בזמן מהלך התקפת הנגד בסיני וברמה. התחילו לחגוג את הניצחון, לא רק אנחנו, אלא גם האמריקנים, שאיתם קוים מגע שוטף מדי כמה דקות. לשיא הגיעו הדברים, כאשר הכניסו פתק לראש המטה הכללי בישיבה של הממשלה, שבו נאמר שאנו נמצאים (כביכול) בצד השני של התעלה. באותו יום דיברו בפיקוד העליון ובדרג המדיני על תוכניות שלאחר המלחמה, על סדר חדש ושלום חדש." (עמנואל ולד, "קללת הכלים השבורים", 1987). דברים אלה של סגן הרמטכ"ל מבססים את אחד הטיעונים המרכזיים שלי בספר הזה, שבהתקפת ה8- באוקטובר התכוונו ראשי מערכת הביטחון למהלך הכרעה, לא רק במלחמה הזאת אלא גם בסכסוך-היהודי ערבי. בניגוד לעמדות שנקטו (ונוקטים) טל ואחרים מאז תום מלחמת יום הכיפורים, הם סברו עד 8 באוקטובר שניתן להגיע לפיתרון המדיני של הסכסוך היהודי-ערבי באמצעות מהלכים צבאיים.


חנן עזרן ''החשפן'' למעשה אתה ''החסמן'' https://rotter.net/forum/gil/5871.shtml



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   07:58   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  119. מעניין מאוד (עם הסתייגויות)  
בתגובה להודעה מספר 90
 
  

1.
בתור לוחם בגדוד של עמיר יפה דווקא זכור לי שב8 לא עמדנו וטיווחנו טנקים מרחוק אלא הסתערנו והתפוצצנו על אזור רווי נ"ט (על מכשיר או חמוטל,לא ממש זוכר).
2.
זה לא ממש מהותי,אבל שכשמישהו מעיד שלוחמי חטיבת בית ספר לשריון לא ידעו להפעיל 0.3 עדותו ככלל חשודה עלי.
0.3 היה ב73 חלק ממערכת הנשק של הטנקים,מה שנקרא המקלע המקביל שהיה צמוד לתותח והטען קשר היה אחראי על תיפעולו.
כאן מובאת לפנינו עדות שלפיה החטיבה הכי מקצועית של השריון שכוללת מדריכי קצינים ומפקדי טנקים וחניכי הקורסים הפיקודיים של השריון ימים ספורים לפני סיום הקורס לא מסוגלים לתפעל מערכת נשק בסיסית שמצוייה גם בכלי שלהם,אני עד היום מסוגל לפרק ולהרכיב 0.3 בעיניים עצומות,גם עוזי שהיה אז כידוע נשקו האישי של כל איש צוות טנקים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   09:10   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  120. גדוד עמיר יפה  
בתגובה להודעה מספר 119
 
  
1. בהתקפה העיקרית ב-8 באוקטובר בבוקר של אוגדה 162 על הארמיה השניה הגיעו לנקודת הזינוק רק שני גדודי שריוןישראליים מתוך 8 שהיו לאוגדה: גדוד חיים עדיני וגדוד עמיר יפה. כשיצאו להתקפה הסתובב גדוד עמיר יפה לאחור. הסמח"ט ששון שילה שאל את עמיר: "מדוע אתם נוסעים לאחור"? ועמיר השיב: "למלא את הבטנים" (בפגזים)! על האירוע הזה אין חילוקי דעות והוא מתועד במסמכים.היו התקלויות נוספות אחרי הצהריים שבהם לקחו אולי חלק חיילי גדוד עמיר יפה אך אלא היו קרבות שוליים. במהלך ההכרעה הם לא השתתפו ואי השתתפותם היתה אחת הסיבות לכשלונו.

2. עדותו של מפקד המעוז יעקב קרצלר חשודה כמו שכל עדות חשודה ובכל עדות יש פגמים גם שלי וגם שלכם. הצעתי לכם: מכיוון שקרב זה מעניין אותי מאוד התקשרו אלי במייל נקבע פגישה ותנו לי את העדות שלכם.

urimilsh@inter.net.il



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   11:30   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  122. כנראה שגם חברי קיבלו צל''ש על קרב שלא השתתפו בו  
בתגובה להודעה מספר 120
 
  

סמ"ר זיוביש יוסף ז"ל 2127163

תיאור המעשה:
ביום 8 באוקטובר 1973, ביצע הגדוד שסמל יוסף זיוביש ז"ל נמנה עמו התקפת נגד על האויב ב"מכשיר". תוך כדי הסתערות נפגעו 7 טנקים של הגדוד, והכוח התפצל לכוחות-משנה, לרוחב כל היעד. הטנק שבפיקודו של סמל יוסף זיוביש ז"ל עלה על היעד יחד עם טנק ה-מג"ד. בסוף ההסתערות אבד קשר-העין בין שני הטנקים, אולם סמל יוסף זיוביש ז"ל המשיך בהתקפה, למרות שהטנק שלו נפגע קשה, ובסוף חילץ את אנשי-צוותו ואנשי צוות נוסף, והביאם בשלום לכוחותינו. בהמשך המלחמה נפגע הטנק שלו 5 פעמים נוספות, ובכל-פעם הצליח לתקנו והמשיך להילחם. בפעם השישית, כשנפגע הטנק, נהרג. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, קור-רוח, תושייה ודבקות במשימה.


http://www.aka.idf.il/iturim/asp/displayAllSoldiers.asp?cat_ID=25673&pageNum=55&sOrderBy=

זיוביש היה מדריך בקורס מפקדי טנקים ולכן גם היה חלק מגדודו של יפה.
בקרב המתואר הייתי לידו וכל התחקירים וההקלטות שתביא לא יוכלו לשכנע אותי לא להאמין למראה עייני.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   12:04   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  123. באיזה שעה התחולל הקרב שלכם ב-8 באוקטובר? (ל''ת)  
בתגובה להודעה מספר 122
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.04 בשעה 12:05 בברכה, אורי מילשטיין
 



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   12:43   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  124. מצטער,לא ממש זוכר  
בתגובה להודעה מספר 123
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.04 בשעה 12:48 בברכה, ppl4peace
 
אחרי יומיים של לחימה רצופה תחושת הזמן שלי לא בדיוק תיפקדה.
אני יודע שהצוות שלי נטש אחרי הצהריים אבל הוא היה הצוות האחרון שנשאר בשטח ואני חושב שהקרב נגמר הרבה לפני זה.
בכל מקרה אני בטוח שלא היה מדובר בהיתקלות כפי שתיארת,זה היה הסתערות גדודית(מה שנשאר מהגדוד) יזומה על ידינו במבנה לכיבוש שטח קרוב מאוד לתעלה (חמוטל - מכשיר)ואת הדרך הארוכה חזרה עברתי באזור מצרי.
אבל קטונתי מלהיתווכח עם חוקר מקצועי שהקדיש זמן רב לחקירת האירועים,כפי שבוודאי ידוע לך לעתים קרובות הלוחם בשטח הוא זה שיודע הכי פחות מכולם.

http://www.bakbook.co.il/bookstore/bookstore.asp?category=&id=122688
זה ספר שכתב הקמב"צ,אני מתאר לעצמי ששם תוכל להשיג פרטים מדוייקים יותר על מהלכי הגדוד.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   12:58   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  125. על גדוד 198 פיקד במהלך כל המלחמה סא''ל עמיר יפה  
בתגובה להודעה מספר 124
 

על גדוד 198 פיקד במהלך כל המלחמה סא"ל עמיר יפה. עמיר
יפה ידע להוביל את חייליו בכוח מנהיגותו ונטע בהם את היכולת
להמשיך וללחום גם במצבים הקשים ביותר;
הם מצדם העניקו
לו אמון מלא. זהו סיפור נחישותם ואומץ לבם של לוחמי הגדוד
ומפקדיו אשר במהלך הקרבות שכל חמישים ואחד מחבריהם, ולמרות
האבדות הקשות המשיכו בלחימה רצופה עד סיום המלחמה. עשרים
מלחומי הגדוד עוטרו באותות הצטיינות עם תום הקרבות.

גדוד טנקים 198 במלחמת יום הכיפורים
מאת:ישי וקסלר, יהודה טל

http://www.bakbook.co.il/bookstore/bookstore.asp?category=&id=122688



''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   13:03   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  126. תיקח בחשבון שווקסלר העביר את המלחמה בטנק של עמיר  
בתגובה להודעה מספר 125
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   13:29   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  128. אכן, לקחתי זאת בחשבון וזה למה העלתי את הנקודה הזו  
בתגובה להודעה מספר 126
 

לרשת, כי על פניו, הספר נכתב מטעם המפקד = המג"ד עמיר יפה,
לכן הגיע הזמן שהלוחמים בשטח, הגיבורים האמיתיים, מפקדי הטנקים
יואילו לדבר אחרי 31 שנה ולספר לעם ישראל את האמת שלהם ולא להשאיר
את השטח שוב למשכתבי ההסטוריה, כי מי שעשה הסטוריה מן הראוי שהוא
יספר ויכתוב אותה.....

55. הסטוריה לא עושים הסטוריה משכתבתחם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5919&omm=55&viewmode=


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   14:51   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  134. לי ברור למה הקרב הזה נכשל  
בתגובה להודעה מספר 128
 
  

גם הגדוד השני נפל על אותה שטות.
טנקים לא יכולים להסתדר עם כמויות עצומות של חי"ר שמצוייד בנ"ט.
אתה יודע במקרה מה 890 ו 202 עשו מתחילת המלחמה,לדעתי הם לא עשו כלום,כח צנחנים קטן היה יכול לפתור לנו שם את כל הבעייה.
מעניין ששבועיים אחרי זה הטנק שלי נפגע על אותה שטות,נ"ט פרימיטיווי למדי בצומת צח דפק אותנו שם חצי יום עד שמישהו קרא לצנחנים שסיימו את הבעייה בלי בעיות ובמהירות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בני_כ
גולש אורח
   23:14   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  146. מפקדי הטנקים  
בתגובה להודעה מספר 128
 
  
הם מספרים ועוד איך מספרים. אתם לאמקשיבים. אני כאיש שריון מניתי לפחות 10 תגובות של טנקיסטים. רובם פרט לאיש זה ,לא חששו לאחר היום הרביעי למלחמה מן הסאגרים. לפני כן, הם לא היו מוכרים,לפחות לאנשי המילואים. כשנלמדו,חזר החיר לתפקודו הנורמלי,דהיינו תצפות והחזקת שטח לאחר כיבושו.
כל דבר אחר שהטילו על החירניקים בעוול יסודו. לכן, אם ניתנה הפקודה ל35 להסתער וכו' אין ספק שכוונת זדון היתה פה. לא במובן של זדון להרגם,אלא עם ידע מראש . משום מה לא נראה לי שלא היו מיידעים אותם ונותנים להם להיכנס לקרב יותר מוגנים. מישהו פה לא העביר פקודות בצורה נכונה . מי,למה ומדוע?לאלהי המלחמות והסודות התשובה . איני מוצא פה אינטרס בהעלמה. איני מוצא טעם במלחמה על הצלשדים. לאנשי השריון הם לךא היו חשובים. ולחירניקים, הם ספרו את מתיהם. מי שדאג לעצמו לצלש, ראוי לגנאי. לאט היה פה קרב . היתה פה הימלטותוהתחפרות. רק על חיוץ נפגעים תחת אש הגיע צלש, לא על שום דבר אחר. הקרב היה מיותר בתכונתו,שולי בתולדות המלחמה וממילא לא נלמד ממנו כלום. גם עכשיו לאחר הפתח תיבת הפנדורה, רק מחפשים ראשים,לא את האמת הצרופה . אמנם ישנם ראשים בשפע, אבל חפשו קודם את האמת , כדי ללמוד ולהסיק מסקנות. אם ר'ק כדי לדעת, יש מחלקת היסטוריה וחבך על הזמן. רק לצורך הסקת מסקנות וצורת תיחקור הקרבות ויצירת מיתוסים שקריים. כל השאר שולי ובלתי חשוב.משנעשבה קרב זה מיתוס ,שישאר כזה. את הבירור יש לעשות בצבא. זה חובתו של צבא,אבל בזמן אמת. במרחק 31 שנה כבר חסרמשמעות. המיתוס ישאר, השקרים לא יחקרו כי אין דרך. ורקהשמצות של אחד מול השני מוצאים פה . ארץ לא מפרגנת , לוחמים לא מפרגנים. אחוות לוחמים בדיחהעלובה. הרצח עוד בין העיניים של הצנחנים. אחד אוחז בגרונו של השני. הטנקיסטים מדברים אוצמרים לכם שהקרב היה שטות . אתם לא מאזינים.לא היה צורך בקרב הזה בכלל. צורך בחיר היה ,אבל בשולים ממש כמו שחשבו. הם הצליחו בצח , את אותה הצלחה הצליחו הפלסרים או מחלקות הסיור האורגניות של הגדודים. לא צריך את חטיבה 35 המהוללת לצורך זה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   08:31   26.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  149. ואוו ! איזה גיבור ! לא מפחד מסאגרים.  
בתגובה להודעה מספר 146
 
  
אני כאיש שריון
>מניתי לפחות 10 תגובות של טנקיסטים. רובם פרט לאיש זה ,לא חששו
>לאחר היום הרביעי למלחמה מן הסאגרים.

לי במקרה יצא למשוך מהצריח כמה אנשים שהסאגר חצה אותם לשניים,אבל אני כמובן לא משווה את עצמי ללוחם מעוטר כמוך.
חוץ מזה יש נ"ט חוץ מסאגר שמופעל על ידי צוותי חי"ר קטנים ומחופרים,אם אני לא טועה בצומת צח דווקא הדליק אותי נ"ט 80 מ"מ מיושן ואני גם זוכר קרבות שבהם הצריח היה מכוסה בחוטים של הסאגרים.


לפני כן, הם לא היו
>מוכרים,לפחות לאנשי המילואים. כשנלמדו,חזר החיר לתפקודו
>הנורמלי,דהיינו תצפות והחזקת שטח לאחר כיבושו

ולמה נדמה לך שטיהור שטח מחוליות נ"ט הוא לא תפקיד מתאים לחי"ר,או חילוץ פצועי וחיילי המעוזים.


>או מחלקות הסיור האורגניות של הגדודים. לא צריך את חטיבה 35
>המהוללת לצורך זה.

האם בגלל ש35 היא כה מהוללת חייליה חרפו בתל-נוף בזמן שחיילי המעוזים התחננו לעזרה ?
אולי אתה תוכל להסביר לי למה,בלילה שלפני החווה הסינית פגשתי לראשונה את חברי מהצנחנים, ובעוד שאני הייתי אחרי 10 ימי לחימה מהנואשים ביותר שידע צה"ל הם עוד לא ירו אפילו ולו כדור אחד ?

.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:15   27.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  154. גדוד 198 במלחמת יום הכיפרים גירסה ערוכה עם תיקונים_.doc  
בתגובה להודעה מספר 125
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 27.09.04 בשעה 09:37 בברכה, פילוביץ שחף
 
מצ"ב גירסה ערוכה עם תיקונים של הספר:
(הגירסה שלפניכם היא לפני שפורסם הספר, הכותבים שלחו את הגירסה
לכל המעורבים בכתיבת הספר, עדויות וכיוצ"ב, בכדי להעביר את רשמיהם, השגותיהם ותיקוניהם, תודה רבה לרס"ר עוזי בן צבי ששלח לנו את זה.
)
uzi@amiad.com

תודה רבה לרס"ן מי"ל ניר בן צבי אחי היקר
לוחם גדוד 198
ששרד את המלחמה ההיא
ושהיה יחד עמי בגדוד 142 של חטיבה 217 לזמן מה
עד יציאתו לקורס קצינים
עוזי



גדוד 198
במלחמת יום הכיפורים

כחול- הערות דורון שטרנגר
אדום הערות שילה

ירוק הערות גבי עמיר


פתיחה

גדוד 198 (קמ"ט) היה גדוד טנקים בחטיבת השריון הסדירה 460. עד למלחמת יום הכיפורים התבסס סדר הכוחות של חטיבה זו על כוח-האדם של בית-הספר לשריון (ביסל”ש). מפקד בית-הספר אל"מ גבי עמיר שימש כמח"ט, צוות המדריכים יצר את סגל הפיקוד והצוותים הלוחמים הורכבו מחניכי ארבעה קורסים (קורס קציני שריון , קורס מפקדי טנקים , צוערי השריון בבית-הספר לקצינים של צה"ל וחניכי קורס מ"כים חרמ"ש).
בתכנון הצה"לי נקבע כי חטיבה 460, בתוקף היותה חטיבה סדירה, תשתלב בשעת חירום בעיבוי מערך המגננה שנועד לתת לצה"ל את מרווח הזמן לגיוס כוחות המילואים והיערכותם. במסגרת זו היה על החטיבה להימצא בשעת חירום בחזית המצרית ולהשתלב במסגרת האוגדתית הכפופה למפקדת הכוחות המשוריינים בסיני (אוגדה 252). חטיבותיה של מסגרת זו היו אמורות להוות כוח עיקרי בקו בר-לב – לאמור, במרחב המעוזים והתעוזים בגזרת תעלת סואץ.
בימים כתיקונם ישב הגדוד, כקורס מפקדי טנקים, בקרבת האתר של היישוב הנבטי הקדום שבטה, ואילו חלקו העיקרי של בית-הספר לשריון, לרבות המפקדה, ישב במחנה ג'וליס. ה"בידוד" הפיזי של הקורס תרם לגיבושו כיחידה קרבית וסייע להכשרת המערכות הארגוניות לקראת הפעלתן במסגרת הגדודית.
בקורס מפקדי הטנקים של שנות השבעים הראשונות היו ארבע פלוגות חניכים, שתי פלוגות שוט (סנטוריון – פלוגות כ' ל') ושתי פלוגות מג"ח (פטון – פלוגות ז, ח). תחת הסגל הקבוע עברו בקורס שלושה עד ארבעה מחזורים בשנה. נושאי הלימוד המרכזיים היו: מקצועות טנקים (הסבה בין תפקידים), הפעלת טנק בודד נגד אויב מגוון, והפעלת הטנק במסגרת מחלקה ופלוגה. החניכים נחשבו כבעלי מוטיבציה רבה ופוטנציאל קצונה גבוה, ורובם התכוונו לשרת כקצינים וכמט"קים בגזרות המבצעיות (רמת הגולן וקו התעלה) של אותה תקופה. המחזור שנקלע למלחמת יום הכיפורים החל ב-...
לקורס הייתה פקודת ארגון לקרב ובתקופה שקדמה למלחמה ניצל המג"ד, סא"ל עמיר יפה, פגרה בין קורסים לעריכת כמה אימונים ותרגילים גדודיים.



הכוננות
ביום שני, 1 באוקטובר 1973 נכנס בית-הספר לשריון במלואו לכוננות, בעקבות הוראה מהמטכ"ל, ובהתאם לכך אושרו יציאות הביתה רק לאנשי קבע בעלי טלפונים. הרקע לכוננות הובהר למפקדים ולחיילים בביסל”ש ביום רביעי, 3 באוקטובר, כאשר נאמר להם כי הצבא המצרי עומד לערוך תרגיל גדול בימים 7-9 באוקטובר. למחרת קיבלו המד"ר והקמ"ן של בית-הספר מידע נוסף על "תרגיל" זה בעת שביקרו במפקדת גיסות השריון. עכשיו התברר להם כי המודיעין הצה"לי למד על תזוזת כוחות מקהיר לקו התעלה ועל הכנה של חלקי גישור לדיפונים כדי שני שלישים של הקיבולת הרלבנטית. עם זאת הודגש כי לפי כל הסימנים מדובר בתרגיל בלבד. למפקדת בית-הספר לא היה עתה שום מושג על קיומן של הערכות צה"ליות אחרות לגבי הכוונות המצריות ובהתאם לכך נמשכה כל פעילות ההדרכה כסדרה. על כל פנים, לאור מצב הכוננות הוחל בשלישות ביסל”ש בהכנת השיבוצים הקרביים, וקצינות הסעד והח"ן הופעלו כממלאות-מקום של השלישים.
קורס מפקדי הטנקים עמד עתה בסיומו של פרק מסלולי הצוות. החניכים, שכבר השלימו לפני כן את שיעורי המקצועות והסבת המקצועות היו כשירים אפוא להפעיל את הטנקים במיומנות רבה ולמלא כל תפקיד בהם. פרק המסלולים הקנה להם גם מיומנות מסוימת בהפעלת תא הפיקוד, ולכן היה ביכולתם לפקד על טנק בשעת הדחק. הכוננות של ראשית אוקטובר לא נראתה להם ולמפקדיהם כשונה במיוחד מקודמותיה. ההנחה, או התקווה, הרווחת הייתה שסוף הכוננות הזאת לחלוף במהרה. עדות ברורה לכך נמצאת בדבריו של מפקד פלוגה כ', סגן יעקב (יקי) ודמני:

הפלוגה למודת הכוננויות מוצאת את עצמה בסוף ספטמבר יחד עם שאר היחידות בהתרעה לגבי כוננות אפשרית, שנדמה שגם הפעם תסתיים בלא כלום. ביום חמישי, 4 באוקטובר, בערב הכנתי את הפלוגה לקראת עוד יום אימונים. ביומן רשמתי, בין השאר, מספר מטלות שנשארו, כמו ענידת אות הטנקיסט, הכנות לביקורת אכ"א ב-9 באוקטובר, הכנות לבוחן סוציומטרי. נושא היציאות של החיילים עדיין לא היה ברור ועדין נותר זיק תקווה לחיילים שאולי יצליחו לבלות את השבת בחיק משפחותיהם.
ביום שישי היה דומה כי משהו עומד להתרחש. רכבים נכנסים ויוצאים בשער הבסיס, שיחות טלפוניות והרגשה של משהו לא ברור עומדת באוויר. בשיחת טלפון שהגיעה ממשרדו של המג"ד סא"ל עמיר יפה התברר כי כל החופשות בטלות והפלוגה יחד עם פלוגה ל', בפיקודו של סגן ארז בנימיני, ופלוגות נוספות מבית-ספר לשריון, עומדות לרדת לעיבוי המערך בסיני.
לאן? מתי בדיוק? כיצד? בשלב זה של שעות הבוקר והצהרים המוקדמות דבר לא היה ברור. לחיילים נעשה מסדר ובו הובהרו הכוונות ואיש איש נשלח לחדרו, כדי להכין את כל הציוד הדרוש לירידה לסיני.
קולות הצחוק התערבבו בביטויי האכזבה בגין אי-היציאה, אבל סבירות ממשית למלחמה לא עלתה על הדעת בחלומות הכי פרועים שלי או של מישהו מהחיילים. בשלב מסוים, זכור לי, ישבתי עם ארז במשרד והערכנו שכל ההמולה תימשך מקסימום שבוע ימים ושוב נחזור לאימונים השגרתיים.
מרגע זה ואילך הופכת חטיבה 460 לחטיבה מן המניין וגם גדוד 198 מתחיל לפעול כגדוד לכל דבר.

סד"כ הגדוד
ביסוד התקן הקרבי של הגדוד עמדו ההפיכה של מפקדת קורס מפקדי טנקים למפקדה הגדודית וההצבה של חניכי הקורס בשתי פלוגות של טנקי שוט– פלוגה כ' (כוכב) בפיקודו של סגן יעקב ודמני, ופלוגה ל' (לביא) בפיקודו של סגן ארז בנימיני. למבנה זה הצטרפה פלוגה ס' (סויה), של צוערים מקורס קציני שריון, בפיקודו של סרן דני רביב. פלוגה זו, שעמדה בשלבי הסיום של הקורס, במתקנים המרכזיים של ביסל”ש, הגיעה היישר לסיני, בלי לעבור דרך מחנה הגדוד בשבטה. במקביל לה הגיעה לסיני הפלוגה הרביעית של הגדוד, פלוגה מ' (מכתש) בפיקודו של סגן אילן בנין (שהיה סמ"פ ומונה למ"פ בפועל לאחר שהמ"פ סרן אבנר זעירי לא אותר). פלוגה זו הורכבה מסגל המדורים בביסל”ש, ובכלל זה קציני מדורים ומדריכים, וכן מחניכי קורס מדריכים ומאנשי אחזקה. פלוגות הפטון של הקורס שולבו במסגרות הלחימה של אוגדה 252.
בסך-הכל היו עכשיו בגדוד 44 צוותים וטנקים: 12 בפלוגה כ', 12 בפלוגה ל', 11 בפלוגה ס', ו9- בפלוגה מ'. כעבור זמן-מה צורפו לפלוגה זו 2 טנקים נוספים ובהם צוותים של גדוד 77 שלא עלו עם גדוד זה לרמת הגולן אלא נשארו במחנה שלהם ברפידים, בסיני.
פלוגת המפקדה, בפיקודו של סרן אריה יונגרמן, התארגנה לירידה לסיני בידיעה שעומדים לרשותה רק כלי-רכב מעטים מאוד. חבורת הפיקוד הגדודית (החפ"ק) התבססה על שני זחל"מים, מוכנים מראש. כלים אלה נבדקו, תודלקו וחומשו וצוותו לקראת תזוזה עם השיירה של פלוגת המפקדה.

ההתארגנות לתזוזה
ביום שישי, 5 באוקטובר, בשעה 10:30, הגיעה למפקדת החטיבה פקודה להוריד לסיני את גדוד 198 ואת גדוד 196 (שהתבסס על קורס קציני שריון). באותה פקודה גם נאמר שגדוד 71 של החטיבה יעלה לרמת הגולן .
בשעות הצהרים התקבלה בקורס מפקדי טנקים בשבטה פקודת התרעה לקראת תזוזה אפשרית לרפידים, בלי הטנקים. בשלב זה טרם הוזעקו אנשי הגדוד שנמצאו בחופשה, אך המג"ד, שהיה בביקור בבית-החולים בילינסון, נקרא להתייצב בדחיפות בביסל”ש לקבלת פקודות מהמח"ט. במקביל החלו להגיע השלמות כוח-האדם, בהתאם לתכנון לשעת חירום. מספר צוותי שוט באו מבה"ד 1, וצוערי קשר באו מבה"ד 7 להשלמת תקני הקשרים. תגבורת החובשים, שהייתה אמורה להגיע מבה"ד 10, הופיעה רק למחרת, אחרי תזוזת הכוחות.

התזוזה
בצהריים התחילו להגיע לשבטה אוטובוסים ומשאיות להעברת הכוח לשדה-התעופה בחצרים, לקראת הטסתו לרפידים. בין הזמנים ניתנה לפלוגה כ' פקודה להצטרף לחטיבה 7 ברמת הגולן, ובהמשך לכך הגיעה פקודת ביטול של פקודה זו. בשעה 15:00 המריאו פלוגה כ' ופלוגת צוערי קק"ש, שהגיעה מג'וליס, במטוסי נורד לסיני. יתרת הכוח באה בעקבותיהם בסבב טיסות נוסף, וב-17:30 החלו לוחמי הגדוד, בראשות המג"ד, בהתארגנותם במחנה עוז, ליד רפידים. הם באו על מקומם של אנשי גדוד 77 מחטיבה 7 שעלו לפני כן לרמת הגולן.



ההתארגנות החימושית
ההתארגנות במחנה החדש נפתחה בתהליך העברה מסודר של טנקים וזיוודים מגדוד 77 לגדוד 198..תוך כדי כך בדק המג"ד את המצאי בעזרת מ"פ המפקדה של גדוד 77, שנשאר במקום ובידו פקודה להעביר את כל הציוד ולסייע ככל שיידרש. לאחר חלוקת הטנקים לפלוגות, החלו כל הצוותים בעבודה מואצת, בדקו את הטנקים ואת כל אשר בהם ודאגו להתחמש. בשעה 20:30 הגיעו למחנה שתי הפלוגות הנוספות של הגדוד ואף הן השתלבו בתהליך ההתארגנות המזורז.
קצין החימוש הגדודי, סרן אהוד ברוך, שהוזעק מחופשת שחרור, התוודע לכוח ולאמצעים שהוקצו לו רק בהגיעו למחנה עוז. לרשותו עמדו 3 חוליות טכניות פלוגתיות שירדו מביסל"ש (2 מקמ"ט ואחת מקק"ש), ואליהן צורפו מספר אנשי חימוש שנשארו מגדוד 77. החוליות הפלוגתיות היו על נגמ"שים ואליהם הצטרפה מסגרת החוליה הטכנית הגדודית (חט"ג) עם שתי חוליות על גבי זחל"מי מנוף ונושאת-נשק (נ"נ) של המ"מ.
חלק מהטנקים היו לאחר "טיפול 100" וחלקם לאחר "טיפול 50". עוד באותו לילה הוחלפו 2 מנועים והתבצע טיפול החזרה לכשירות בכל הטנקים. בתדריך למפקדי הפלוגות נאמר כי לקראת בוקר יש לבצע קודם כל את בדיקת מערכת הכינון וכן את תיאום הכוונות.
"צריך לזכור", אמר לימים המ"פ יקי ודמני, "שהיה מדובר בערב יום כיפור והחיילים שקעו בעבודתם, כאשר קדושתו של היום והצום כלל לא עמדו על סדר-היום. דומה היה כי סדר הקדימויות התהפך והאנשים – גם המסורתיים בינינו – הבינו שההכנות קודמות לכל. ההכנות נמשכו כל הלילה, ולקראת בוקר, השמש של יום שבת מוצאת את הפלוגה מזוודת ומחומשת ומונה 11 כלים על-פי כל הכללים המקובלים בחיל".
התארגנות מחלקת המבצעים
במהלך הלילה והבוקר עסקה מחלקת המבצעים והמודיעין שכללה את הקמב"ץ דורון הקמ"ן שמוליק קוריצקי וסמלי המבצעים אורי ארני ועדי הרמלך בהכנת מפות הקוד (שנקרא קוד "סיריוס" )
ובחלוקתן לפלוגות יש לזכור כי מפות אלו לא היו בראשות הגדוד טרם המלחמה.

התארגנות פלוגת המפקדה
בשלב ההתחלתי היו לגדודי החטיבה גרעין שלדי בלבד של פלוגות מפקדה, ומסגרת זאת צומצמה עוד יותר בשל הפקודה להשאיר מאחור אנשי מפקדה להעברת רכב קרבי משוריין (רק"מ) וציוד לחימה מבוקר (צל"מ) ליחידות אחרות. על-פי התכנון היה הגדוד אמור למשוך 3 משאיות מבסיס האפסנאות בביר תמדה ולהסתייע בתגבורת נהגים (שהגיעה רק בשעה 10:30 בבוקר שבת). מצאי הרכבים עם שחר כלל רק 2 מכליות דלק ו-2 משאיות עם הנעה קדמית. במפקדת החטיבה שחנתה בסמוך היו 3 משאיות תחמושת ו-2 מכליות דלק נוספות.

ההתארגנות הרפואית
מצבת החובשים הסדירה של ביסל"ש אפשרה איוש של תקני החובשים הפלוגתיים בלבד, וכן הקצאת חובש אחד לתאג"ד 198. השלמות החובשים המתוכננות מבה"ד 10 הגיעו לג'וליס רק במוצאי שבת, 6 באוקטובר, בשעה 21:00, והצטרפותם לגדוד הייתה, כמובן, רק בשלב מאוחר יותר.

תדרוכים
בשעות לפני-הצהריים של יום שבת סיימו הפלוגות את ההתארגנות ונפרסו לחניון יום מתחת רשתות, בצמוד לרכס שמדרום-מערב למחנה עוז. המח"ט אל"מ גבי עמיר סייר לפני כן בגדודי החטיבה, וגם עבר דרך מפקדת האוגדה, כדי לקבל ידיעות משלימות על המשימות הצפויות. הכוונה הכללית הייתה להטיל את החטיבה לקרב במסגרת התקפות-נגד ולכן יצאו המג"דים כבר בשעה 07:00 לסיורים בגזרות, כדי ללמוד את צירי התנועה. אגב כך הושם דגש מיוחד בציר החדש מרפידים מערבה – ציר "פיצוי".
בשעה 08:00 בבוקר יום הכיפורים יצא המח"ט לקבוצת פקודות באוגדה, שבה נסקרו התכנונים הקיימים: "שובך יונים גדול" ו"שובך יונים קטן". בשני התכנונים האלה נועד לחטיבה תפקיד זהה, ככוח להתקפות-נגד. תוך כדי הישיבה קיבל מפקד האוגדה האלוף אלברט מנדלר הודעה טלפונית על צליחה צפויה של האויב בשעה 18:00. קבוצת הפקודות פוזרה מיד, ולכוחות ניתנה הוראה להיות ערוכים במקומותיהם בשעה 17:00. בהתאם לכך נקבע כי יש להחזיר מיד את סיורי המפקדים. המח"ט הורה עתה לכל כוחותיו לצאת משטח המחנה ולהיערך בשטח הגבעי שמדרום למחנה עוז. בשעה 12:00 התקיימה קבוצת פקודות חטיבתית, ובה חזר המח"ט על עיקרי הדברים שנאמרו במפקדת האוגדה, קרי: החטיבה תהווה כוח להתקפות נגד ותפרוס באזור טסה לגדודים לא הוקצו משימות מוגדרות.
בשעה 1:00 אחר-הצהרים הגיעה הוראת שינוי ממפקד האוגדה. לוח-הזמנים הוקדם והוחלט לפתוח בביצוע מיידי של תוכנית ,שובך יונים קטן".

תקיפת מטוסי האויב
בשעה 14:10, כשהטנקים היו כבר בשטח, מתחת לרשתות הסוואה, חלף מעל הגדוד גל מטוסים מצריים שהפציץ מתקן סמוך של חיל האוויר. חרף ההכנות הקדחתניות שנערכו עד אז, תקיפה מצרית זו באה בהפתעה גמורה. הגדוד התעשת במהירות. גל המטוסים השני של המצרים נתקל בירי נגדי מהטנקים, ותוך כדי כך דהר המג"ד בג'יפ בשטח הכינוס והורה לצוותים בצעקות לפתוח את רשתות הקשר, לקפל את רשתות ההסוואה ולהתכונן ליציאה חפוזה.
באותה שעה כבר התברר שהאויב תוקף לכל רוחב הגזרה ומפקד האוגדה הורה לפתוח בהנעה של חטיבות העתודה, חטיבה401 וחטיבה 460, מערבה, אל המרחב הקדמי, בהתאם לתכנון המקורי.


תנועה אל קו המעוזים
בשעה 15:00 החל גדוד 198 להתקדם לעבר טסה. הטנקים התארגנו לשדרה תוך כדי תנועה על דרך העפר המקבילה לכביש. פלוגת לביא נעה בראש השדרה ובעקבותיה באו הפלוגות סויה, כוכב ומכתש. "כשעמיר הקים קשר עם כל הכלים", נזכר המ"פ יקי ודמני, "קולו הבטוח השרה אווירת ביטחון לפחות עלי, וגם בעיות הקשר עם הפלוגה הרביעית לא הצליחו להוציא אותו משלוותו".
כשהגיעה החטיבה לאזור "פודריה", כ10- קילומטרים לפני מחנה טסה, קיבל המח"ט הוראות להעביר כוחות ליחידות אחרות, ובשלב זה נותר גדוד 198 הכוח הלוחם היחיד של חטיבה 460. הטנקים היו כבר לאחר כשעה וחצי של תנועה והמג"ד קיבל אישור לבקשתו לעלות על הכביש כדי להגביר את הקצב. התנועה על הכביש חייבה, כמובן, הקפדה על הטכניקה המתאימה ומפקדי הפלוגות הנחו את כל מפקדי הטנקים לנוע בזהירות ולהימנע מתנועות היגוי חדות. אף-על-פי-כן פרסו מספר טנקים זחל, בשל חוסר הניסיון של הנהגים בנסיעה מסוג זה.
"הלילה היה ללא ירח", רשם המג"ד ביומנו, "והתנועה קשה ביותר ועקב כך גם איטית יחסית, מפקדי הטנקים התקשו להבחין בכביש ונעו בזיגזג מצד אחד לצד שני של הכביש". לכך נוספה עובדת התנועה של הכוח ללא אורות. גם היא תרמה להיתקעות של חלק מהטנקים בחולות משני עברי הכביש.
תוך כדי תנועה עדכן המח"ט את המג"ד בידיעות המעטות שהיו בידו, והמג"ד העבירן ברשת הגדודית. עכשיו נודע לכל הצוותים שהמצרים צולחים את התעלה לרוחב כל הגזרה ויש לחוש במהירות לעבר המעוזים. למרות מידע זה, ציין המג"ד, עדיין לא הייתה תחושה שמתפתחת מלחמה רבתי. מטוסים לא נראו בשטח והתנועה הייתה "שקטה וחדגונית".
המט"ק יעקב פרטר זכר כי "מדי פעם, כשהטנק גולש לשוליים, אני מתעורר מתוך אותו נים ולא נים. כבר חושך, בקושי רואים, המון כלים בתנועה. אילן אינו מבחין בי למרות שאני צמוד לאחוריים שלו, מדי פעם הוא קורא בקשר לוודא שאני אתו. חנייה קצרה, יורדים מהטנק. אני לא מרשה לבלזם לפתוח מדפים. ברל ולויט יורדים יחד אתי. הטנק של גיל נכנס מאחורי. גיל יורד. אני מחבק אותו. אמוץ ואלישע מבקשים בדיחה, להעלות את מצב-הרוח. הפיצוצים ברקע מוציאים לי את הרצון לספר בדיחות. גיל מחזיר לי חיבוק בלי אף מלה וקופץ חזרה לטנק".

כאשר הגיעה החטיבה לטסה, נתקבלה הוראה להמשיך צפונה, בכיוון ציר מאדים, במגמה לחוש לעזרת כוחותינו. הוראות נוספות, הובטח, יגיעו בהמשך. התמונה המודיעינית שהצטיירה בשלב זה במפקדת החטיבה עדיין הייתה מעורפלת והניסיונות ליצור קשר ישיר עם מודיעין האוגדה לא עלו יפה.
כפי שלמדנו לימים, זו הייתה תמונת המודיעין המלאה בגזרת הלחימה של החטיבה ב6- באוקטובר 1973:





רקע
בגזרה הצפונית של סיני התכוונו המצרים לפרוס חטיבת חי"ר עצמאית 135, שהייתה תחת פיקוד הארמייה השנייה.
גזרת קנטרה והאי אל-בלח היו באחריות דיוויזיה 18, שכללה את היחידות הבאות:
א. חט' חי"ר 10
ב. חטיבת חי"ר 134
ג. חטיבת טנקים 136 בסיוע חטיבת טנקים 15 (לשלב הלחימה בעומק).
יעדי המתקפה המצרית בגזרה זו היו לצלוח את התעלה, לכבוש את המעוזים והתעוזים עד ציר החת"ם, להעביר את חטיבה 15 מעבר לתעלה ולבצע התקפה כלפי מזרח בציר קנטרה-רומני עד קו נחל ים.


תוכנית התקיפה המצרית
התוכנית המבצעית לשלושת ימי הלחימה הראשונים הייתה:
א. הסתערות על גדות התעלה בסיוע ארטילריה ואש טנקים וכיבוש המוצבים כתובה, מילאנו ומפרקת.
ב. השמדת כוחות אויב ואמצעי ירי.
ג. השתלטות על עמדות הטנקים השולטות בגזרה.
המשך מתקפה עד ציר החת"ם, כיבוש מרתף, יורם, ומרור, וכוננות לבלום התקפות-נגד.
המשמעות של תוכנית זו הייתה שכל גזרת הגנה גדודית בצדנו הותקפה על-ידי לא פחות מ- 3 חטיבות אויב, ואפילו יותר מכך. כוחות האויב, ראוי להזכיר, צוידו באמצעי נ"ט קלים וכבדים ,ובכללם טילי סאגר נגד טנקים.

תחילת הקרבות
מיד עם תחילת האש אותרו כוחות אויב בסביבות המעוזים ושעתיים לאחר תחילת הצליחה החל האויב להעביר טנקים על גשרים שהקים במהירות. לוחמי קומנדו מצרים, מצוידים באמצעי נ"ט, תפסו את עמדות הטנקים לאורך סוללת העפר בשטחנו, ואלה גרמו לנפגעים רבים ולהשמדת טנקים שנעו באותה שעה לתפיסת עמדות ולחבירה עם המעוזים.
בעת שהחטיבה הגיעה לאזור טסה, האויב צלח בגזרת קנטרה ויצר מגע אש עם המוצבים "כתובה" ו"מילאנו", בגזרת האי אל-בלח בוצעו צליחה ויצירת מגע עם מוצב "מפרקת" תוך מיקוש שטחים מדרום למוצב.
פיצול הגדוד
לאחר היציאה ממחנה טסה, המשיך הגדוד בתנועה צפונה על ציר כרטיסן מאדים. תוך כדי תנועה הוכפפו שתי פלוגות, כוכב ומכתש, לפיקודו של הסמח"ט, סא"ל ששון שילה.תוך כדי כך נוצר נתק בין פלוגת כוכב ושניים מהטנקים שלה והמ"פ יקי מצא את עצמו עם 9 כלים בלבד. "מהרשת והמצב בשטח ראיתי שפלוגת מכתש היא פלוגה שהתפזרה לאורך הציר ולרובה אין קשר", העיד שילה במבט לאחור.
הוא עצר את הכוח שלו בכרטיסן 50 והחל לקבץ את הטנקים. בשלב זה התברר כי 8 טנקים של פלוגת מכתש נתקעו בדרך, ומבין שלושת הטנקים שהגיעו רק לטנק המ"פ הייתה מערכת קשר תקינה. בהתאם לכך הורה הסמח"ט לבצע במזורז תיקונים וויסות של מכשירי הקשר ולהעביר מחלקה מכוכב למכתש. עכשיו היו בכל פלוגה 6 טנקים. יחד עם טנק נוסף, שהגיע לאחר זמן –מה, ועם הטנק של סא"ל שילה עצמו מנה הכוח שלו 14 טנקים בסך-הכל.
בצומת כרטיסן מאדים חל שינוי נוסף במערך של החטיבה-הגדוד. בשלב זה הוכפף כל הכוח הזה, על-פי הוראה ברשת הקשר, למפקד החטיבה המרחבית 275, אל"מ אלוש, שהיה כפוף, למפקדה בפיקודו של תא"ל קלמן מגן. מגן עצמו הורה למח"ט 460 לפצל את יחידותיו לשניים. אחד משני הכוחות החדשים נועד לבצע משימת חבירה עם מוצב "מפרקת", בצפון האי אל-בלח (כ-5 ק"מ דרומית לקנטרה). על הכוח האחר הוטל לחצות את קנטרה ולהגיע לקו המים ליד המעוז הנצור "מילאנו".
התמונה המודיעינית שהצטיירה למח"ט גבי עמיר הייתה מעורפלת ונבצר ממנו ליצור קשר עם מודיעין האוגדה. מג"ד 198, עמיר יפה, ידע היטב שמדובר באזור קשה לתנועת טנקים, בשל ריבוי הביצות והדיונות הגבוהות בתוכו; עברו רק שנתיים מאז שימש כמפקד גזרה זו של קו התעלה. לימים סיפר כי בעיות הקרקע הדאיגו אותו הרבה יותר מבעיות האויב. "ידעתי שנוכל להסתדר אתו", אמר. לרוע המזל, הוא לא ידע כי יחסי הכוחות מוטים מאוד לטובת האויב, כי האויב מצויד גם באמצעים לראיית לילה וכי אמצעים אלה, יחד עם הלילה הבהיר, משפרים מאוד את יכולת התקיפה של המצרים.
הניסיון לקבל מידע חיוני על נתוני השטח והאויב ממפקדת חטיבה 275 הסתיים בלא כלום, אך לבסוף נוצר קשר ישיר עם סא"ל יום-טוב תמיר, מפקד גדוד 9 בחטיבה זו, שהיה האחראי בפועל על הגזרה. לאחר שתמיר גבר על קשיים לא מעטים בדרכו, הוא הצליח להגיע לצומת "מאדים-חזיזית", בנגמ"ש בודד, בשעה 19:20, לפגישה עם החפ"ק של מח"ט 460 ועם מג"ד 198.
בתשובה לשאלות שהוצגו לו בפגישה זו, סיפר סא"ל תמיר כי בקו עצמו, ממוצב מפרקת צפונה, הייתה בתחילה רק פלוגה אחת של גדודו. רוב הגדוד הושמד תוך כדי לחימה וניסיון לחבור עם המעוזים. הטנקים שלו נקלעו למארבי טילים שהוצבו הן ממזרח לתעלה והן ברמפות שמעבר לתעלה. אותם טנקים שלא נפגעו מהטילים שקעו בביצות אגב ניסיון לתמרן וכל מאמצי הגרירה סוכלו בשל האש הכבדה. אף לא אחד מהכלים לא הצליח להגיע למעוזים. כן אבדה כל מערכת הקשר של גדוד 9. בשעה 19.00 עמדו לרשותו של תמיר רק 4 טנקים כשירים(אם כי כמה צוותי טנקים של גדוד 9 הצליחו אחר-כך להיחלץ מהשטח ולהצטרף ליחידות לוחמות), והוא החליט להתרכז באזור "מפרקת". פנייתו לתא"ל מגן, שיתיר לו לפנות את האזור הזה, נדחתה..
ההתרשמות הכללית מדבריו של יום-טוב תמיר הייתה שהמצרים הצליחו לתפוס את מרבית הגדה המזרחית של תעלת סואץ, ואולי אפילו את כולה ולכבוש חלק מהמעוזים.
כוח עמיר יוצא למפרקת
לאחר שתמיר סיים את דיווחו, הוא הצטרף לחפ"ק המח"ט, שיצא עם כוח הסמח"ט (פלוגות כוכב ומכתש המצומצמות) לכיוון קנטרה. עמיר יפה יצא בטנק שלו, בראש שאר הכוח (פלוגת סויה, בפיקודו של דני רביב, ובעקבותיה פלוגת לביא, בפיקודו של ארז בנימיני) על ציר טלטול לכיוון מפרקת. הוא לא זכר בבירור את הדרך לעמדות הצפוניות והדרומיות, אך קיווה שעם הגיעו לשטח יעמוד בנקל על הפרטים שהכיר היטב בעבר הלא-רחוק. תוך כדי תנועה היה אפשר להבחין בטנקים ונגמ"שים נוסעים ממול באורות מלאים, מובילים נפגעים אל תאג"ד 9. תאג"ד זה היה עתיד לשרת בהמשך הדברים גם את גדוד 198, שיצא, כזכור, ללחימה ללא תאג"ד משלו.
לפני הכניסה לאזור המוצב הורה המג"ד לבצע ניסוי כלים והצוות של כל טנק אמנם ירה פגז ומספר צרורות דבר שהבהיר למי שהדבר עדיין היה דרוש לו שמדובר בתנועה לקרב. בשלב זה גם התברר כי ציפיותיו של עמיר יפה, שיוכל לחזור ולהתמצא בשטח, אכן התממשו. "עברתי את פיתול ה-S", סיפר, "ואחרי הסיבוב משכתי שמאלה לעבר העמדות הדרומיות. פקדתי על דני רביב שינוע אחרי ולארז אמרתי שבפיצול ימשיך ימינה לעבר העמדות הצפוניות, יתפוס עמדות לעבר קו המים, ישמיד את האויב בשטחן וימנע ניסיונות צליחה".
תוך כדי תנועה של פלוגת סויה לעמדות, בעקבות המג"ד, פרס הסמ"פ בועז זחל, בסיבוב לא טוב על דיונה. טנק נוסף עלה על חגורת מוקשים, שהייתה מפוזרת בשתי שורות מקו המים לכיוון מזרח. שאר הטנקים של הפלוגה תפסו עמדות וניסו לאתר מטרות, למעט טנק אחד שיצא עם טנק המג"ד דרומה, עד הקצה הצפוני של האי, כדי לבדוק את השטח.
עכשיו החל למעשה המגע עם כוחות האויב, כפי שדיווח בקצרה סג"מ דוד חודק מ"מ בפלוגת סויה: "נכנסנו לפיתול הדרך של המוצב ועקפנו את המוצב ממזרח. עלינו על הרמפות מדרום וראינו אורות מולנו באזור הרמפות של האי אל-בלח. ירינו גם על אורות מצפון לאל-בלח ולא זיהינו פגיעות". המג"ד זיהה בסיס של גשר (או דוברות) בצד המערבי של התעלה, ירה לעברו מספר פגזים, ביצע מספר סיורים נוספים בשטח הזה, והחליט לעבור לגזרה הצפונית של ארז. לאור הדיווחים שקיבל היה נראה לו כי שם מתפתח המאמץ העיקרי באזור מפרקת.
ארז הודיע למג"ד שהוא מאתר כוחות חי"ר, יורה עליהם ומשמיד אותם. "פקדתי עליו לנוע צפונה", סיפר אחר-כך עמיר יפה, "לנסות לאתר את נקודת הצליחה ולהשמיד הגשרים והשריון שינסה לעבור. ארז החל לנוע צפונה והטנקים שלו עלו תוך כדי תנועה לרמפות וירו".
המג"ד נע בעקבותיו והטנק שלו עלה על מוקשים, שפגעו בשני הזחלים, ונעצר (אחר-כך התברר כי המצרים חסמו את כל האגף הדרומי ברצועות מוקשים, קשות לאיתור באור הירח, עד למרחק 150 מטרים מהתעלה). הוא הורה מייד למ"פ סויה, דני רביב, לשלוח אליו טנק חלופי. כעבור כמה דקות הגיע אליו טנק 2 ב', בפיקודו של סג"מ חודק, ובוצעה העברה מזורזת של ציוד מטנק לטנק. עמיר יפה המשיך במהירות לנוע צפונה. "עברתי על-יד הטנק של בועז", סיפר, "ויצאתי מפיתול הציר של המוצב אל שטח הביצות. הייתה חשכת צלמוות ובקושי ראיתי מספר מטרים קדימה ניסיתי לאתר את הדרך הפונה צפונה ולא יכולתי".
בעוד עמיר מנסה לחפש דרך להיחלצות מן הסבך, הודיעו ארז כי איתר גשר או שניים וכי הוא יורה ופוגע בהם וממשיך להשמיד חי"ר, אך עדיין אינו מזהה טנקים. במקביל המשיך דני רביב לצפות מהאזור הדרומי לכיוון המעוז, תוך שהוא יורה מפעם לפעם על הרמפות ועל אזורים חשודים אחרים בצד המערבי של התעלה.
בשעה: 20:25 הודיע קשר המעוז (שהזדהה ברשת הקשר כמיקסר) כי המעוז מותקף בעוצמה רבה. הוא דיווח שהפך בעצמו למפקד בפועל, יחד עמו נמצאים 5 חיילים פצועים, והם נצורים יחד עם רופא מוכה בהלם בבונקר המרכזי, וכן שחיילי האויב נמצאים כבר בתעלות. עמיר ניסה להרגיע את הקשר בהבטחת עזרה, ובמקביל פנה ישירות למפקד הגזרה תא"ל קלמן מגן וביקש אישור לפינוי חיילי המוצב. האישור לא ניתן ולכן החליט המג"ד לעזור לחיילי המוצב כמיטב יכולתו באש מסייעת, בתקווה שיוכל לפנות נפגעים וכן שעצם הנוכחות של הטנקיסטים במקום תתרום למוראל של הנצורים. הוא שב וניסה עוד כמה פעמים באותו לילה לקבל אישור לפינוי של חיילי המוצב או לתגבור שלהם בחיילי חרמ"ש ונענה שוב ושוב בשלילה.



לימים העיד החייל יצחק קמחי, מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית, שהיה במוצב:
בשעה 14.00 שמענו רעם של מטוסים והמוצב הזדעזע. במקביל התחילה הפגזה. מפקד המוצב צעק, "צליחה צליחה". חיפשתי עוזי ורצתי לעמדה מס' 1. בשלב מסוים הגדר בין עמדות 5 ו-6 התפוצצה. הבנתי שמשם תבוא ההתקפה. ראיתי מהאזור ראשים מתרוממים. בכל פעם שהם התרוממו, יריתי. כל אחד שהרגתי נמשך על-ידי חבריו למטה. בשלב זה קראו לטנק שעמד בחוץ והוא נכנס ולקח 2 פצועים. במוצב היו עוד 2 טנקים אחד מהם ירה לכיוון עמדה 9 שנכבשה קודם לכן על-ידי המצרים. בשלב זה הסמל נחום אברהם הורה לי לשמור על הכניסה לתעלה בעמדה 1 הוא הסתכל לכיוון עמדה 9 וקיבל כדור בראש. בסביבות השעה: 17.30 הגיעו המצרים לפתח החמ"ל והשחילו לתוכו רימונים. חלק מחיילי המוצב נשארו בבונקר וחלק אחר נחלץ בעזרת הטנקים של גדוד 9. בבונקר נשארו 5 חיילים.

בהמשך המאמצים לאתר את הציר לעמדות הצפוניות שב טנק המג"ד ונקלע למצוקה – הפעם כתוצאה משקיעה בביצה. "אני מרגיש שהטנק שוקע", דיווח. "אני עוצר. דורון הקמב"ץ ואני יורדים לבדוק מה קרה ומתברר שאנו שוקעים בביצה אך המצב אינו קריטי. אני שולח את דורון ברגל בכדי להוביל אלינו את דני רביב עם שני טנקים, ובינתיים פוקד על סג"מ מיכאל ורדי, מ"מ 1 בפלוגת סויה, להניע עם המחלקה למעוז ולבדוק את המצב, לירות לתעלות ולבצע חבירה עם חיילי המעוז המותקף",
במקביל המשיך ארז בירי בגזרה הצפונית. "במהלך התנועה לקו העמדות", סיפר מ"מ 1 ישי וקסלר, "נתקלנו מדי פעם בחילי חי"ר בטווח קצר , השמדנו חלק מהם באש מקלעים ובטווח קצר יותר בירי עוזי וזריקת רימונים".. לאחר שהשמיד את שני הגשרים, הוא התפנה, באישור המג"ד, לחילוץ שלושה טנקים שלו שנתקעו – הטנק של מרדכי קמחי, ששקע; הטנק של מ"מ 3 תמיר רפאלי, שנפגע כנראה בהפגזה המצרית הצפופה שלא פסקה; והטנק של יוסף אובידה(2א), שפרס שני זחלים לאחר לחימה של שעה וחצי באזור הצליחה. טנק המ"פ וטנק מ"מ 2 (ראובן אריאב) גררו את הטנק של תמיר רפאלי. טנק הסמ"פ (מיכאל עזר) וטנק מ"מ 1(ישי וקסלר) גררו את הטנק של מרדכי קמחי. שני טנקים אלה הובאו לאזור צומת טלטול-לקסיקון. הטנק השלישי (2א') נשאר צמוד לסוללה. הטנקים של עזר ווקסלר ניסו לחלצו, עוד לפני שפנו לטנק של קמחי, אך לא הצליחו (גם לאחר שנרתמו זה לזה). וקסלר הציע למ"פ לוותר על הטנק ולחלץ את הצוות, אך המ"פ לא אישר את ההצעה והטנק התקוע הוסיף להילחם – עם מערכות צריח הפועלות באופן חלקי ומערכת קשר שפעלה כשורה. לאחר שעה נוספת ניסה טרקטור מצרי לפרוץ את הסוללה, במרחק 50 מטרים מדרום לטנק 2א', בכדי להרחיב את המעבר ולאפשר צליחה של רק"מ מצרי. הטען-קשר חיים לוי זיהה את הטרקטור והתותחן ידין טננבאום השמידו בפגיעה מדויקת, על-פי הוראת המט"ק. כעבור כמה דקות נכנס טנק 55T- דרך הפרצה שהכין הטרקטור. הצוות זיהה את הטנק הזה, המט"ק הורה לצודד את התותח לעברו, ו-2 פגזים שנורו ממרחק 30 מ' השמידו את הטנק. ההתפוצצות האירה את השטח וטנק מצרי נוסף, שנמצא בקרבת מקום, ניצל את ההזדמנות לכוון את תותחו לעבר הטנק הישראלי. יוסף אובידה דיווח למ"פ על ירי של פגז אחד לעברו, שעבר בלא נזק. הפגז השני פגע בצריח וחדר לתוכו. המט"ק סמל יוסף אובידה והתותחן ידין טננבאום נהרגו. שני אנשי הצוות האחרים, הנהג אייל בן-ראובן והטען חיים לוי, נחלצו מהטנק ונשארו לידו, שרועים על הקרקע כחצי שעה, עד לחילוצם.
בעודו שקוע בביצה וממתין לחילוץ, המשיך עמיר יפה לשמור על הקשר עם המעוז, מה שגרם לזמן-מה לנטרול הרשת הגדודית. לאחר מאמצי שכנוע רבים ביצע קשר המעוז את פקודתו של עמיר, לאסוף מספר לוחמים כשירים ולבצע אתם סריקה בתעלות.
במקביל לכך הצליח המג"ד לזהות את נקודת הצליחה המצרית, על-פי הגדרתו, במחצית הדרך בין מפרקת ל"מילאנו", בערך בקילומטר ה84- של התעלה. הוא דיווח על ממצאיו למח"ט, והוסיף שהמצרים מסמנים זווית בת 90 מעלות בעזרת ירי נותב וזרקורים. שיטת סימון זו סייעה בהמשך הדברים גם לכוחותינו, לזיהוי של טנקים תועים, כפי שעוד יסופר.
בינתיים הגיע מ"מ 1 של סויה, סג"ם מיכאל ורדי, אל המעוז יחד עם הטנק של אייל יפה (אחיו של המג"ד, שהיה צוער בקק"ש) והשניים טיהרו באש את התעלות. משהשתרר שקט, הם נכנסו אל המוצב וורדי דיווח למג"ד על המצב. עמיר יפה הורה לו להמשיך בניסיונות ההרגעה ולוודא ארגון של חיילי המוצב לסריקה ולטיהור ולפינוי הנפגעים.
על שלב זה בלחימה על מוצב מפרקת העיד הצוער אהוד בן-שך: "נסענו למפרקת. מיכאל נכנס ראשון. ירדנו מהכלים לתוך המעוז. אנחנו נשארנו ליד השער ומיכאל נע לעבר הבונקר שבו היו, כך נאמר, 5 חיילים בריאים ועוד פצועים. מיכאל הורה להפסיק אש. השתרר שקט. 3-4 חיילים יצאו מן הבונקר ועלו על הטנק של מיכאל. שמעתי בקשר את מיכאל אומר למג"ד שהאנשים הנ"ל נצמדו לטנק ומסרבים לרדת. המג"ד אמר למיכאל לשכנעם לחזור לבונקר כי זה המקום הבטוח ביותר בשבילם. מיכאל שכנעם והם חזרו לבונקר.
חילוץ שניים מהטנקים התקועים בפלוגה ל' הסתיים. המ"פ ארז שמע על מה שקרה לטנק אובידה והחל לנוע מיד לעזרה, באיגוף צפוני עמוק, יחד עם סג"מ אריאב. בהיותו במרחק 200 מטר מהציר, שקע הטנק שלו ונתקע. הטנק של הסמ"פ מיכאל עזר ספג פגיעה ישירה, החל לבעור ונעצר. מיכאל עצמו נפצע קשה. בדומה לפגיעות אחרות בטנקים שלנו, גם במקרה זה השתמשו המצרים, ככל הנראה, בזרקור אינפרה-אדום (א"א). הטנק של סג"מ וקסלר התקרב לחלץ את טנק הסמ"פ. "נעתי לעברו של מיכאל על סוללה צרה", העיד וקסלר, "ותוך כדי כך גלש הטנק מהסוללה ופרס זחל. השארתי הטנק במקומו, הוריתי לצוות להישאר בטנק ולאבטחו כלפי צפון ונעתי רגלית לריכוז הטנקים בקרבת הצומת בכדי לקחת טנק אחר. הגעתי לטנק המג"ד וביקשתי שיקצה לי טנק חלופי. הוא הורה לי לעלות על טנק שעמד באזור הצומת ובמקביל שלח את סג"מ מיכאל ורדי לחלץ את הצוות הפגוע של סגן מיכאל עזר. משהגיעו הפצועים על גבי הטנק של ורדי לאזור הצומת העמסתי אותם על הטנק שקיבלתי ופיניתי אותם לצומת. בדיעבד התברר כי הטנק המצרי אשר פגע בטנק אובידה פגע גם בטנק של מיכאל עזר, טנק זה הושמד מאוחר יותר על-ידי המחלקה של מיכאל ורדי. חזרתי לצומת מיידית והמג"ד הנחה אותי לנוע לכיוונו של המ"פ ולחלצו".
בחצר המעוז השתרר עכשיו שקט והיה נראה כי הושגה רגיעה יחסית. אי לכך פקד המג"ד על מיכאל ורדי ועל אייל יפה לנוע צפונה לאורך הסוללה, כדי לחסל את טנקי האויב שפגעו בכוחותינו, להשמיד את הגשרים החדשים שהחלו להיבנות ולמנוע מעבר של האויב דרך הפרצה שבסוללה. מכשיר הקשר של ורדי התקלקל בין הזמנים וקשר הרדיו עם המג"ד התקיים עתה דרך הטנק של אייל יפה. שני הטנקים יצאו מן המעוז כ- כ- 45 דקות לאחר שהגיעו אליו ועשו את דרכם תוך ירי על כוחות חי"ר של המצרים. אגב כך השמידו במשותף טנק מצרי ולא הצליחו לפגוע בטנק מצרי נוסף, שנמלט והגיע לאזור הגשרים. עתה עלה ורדי על הסוללה ותפס עמדת אש, אך בגלל בעיות הנמכה לא הצליח לפגוע בבסיס הגשרים. אייל, שתמרן בניסיון לתפוס עמדה גבוהה יותר, ספג פגיעה במזקו"מ אך הטנק שלו הוסיף לשמור על יכולת התנועה.
שני הטנקים ירדו מהסוללה ונעו לטנקים הפגועים של יוסף אובידה ומיכאל עזר כדי לפנות פצועים. בדרכם נתקלו בטנק מצרי והשמידו אותו מטווח קצר. בשלב זה פקד המג"ד על סג"מ ורדי לשוב למוצב מפרקת ולטהרו ממצרים. מיד עם כניסתו החוזרת של ורדי למוצב פסקה אש האויב והמג"ד החליט להפנות את מחלקת ורדי לכיוון מערב, כדי לחסום כניסה של כוחות מצריים.
מול האי אל-בלח נותרו עתה 4 טנקים בלבד. הם התארגנו בפיקודו של מ"מ 3 מפלוגה ס', סג"מ מיכאל גולדמן. ויצאו לסייע לורדי בכניסותיו החוזרות ונשנות למעוז מפרקת.

כוח הסמח"ט נע באותו זמן בשדרה על ציר "מאדים" והמפקדים ביצעו תרגילי קשר תוך כדי תנועה, בניסיון להתגבר על בעיות שליטה שהתעוררו בין הזמנים ועל חסרונם של מכשירי קשר. בצומת "מאדים- חזיזית" חבר חפ"ק המח"ט אל הכוח והסמח"ט ביקש מהמח"ט למנות מ"פ לפלוגה מ'. המח"ט אישר גם את עצם ההחלפה וגם את התנדבותו של קצין האג"מ החטיבתי, רס"ן יגאל ז'פקו, לקבלת הפיקוד על פלוגה מ'. הסמ"פ חזר לתפקידו המקורי. תוך כדי תנועה נאלץ רס"ן ז'פקו להחליף טנק עם סגן ערן רבין, מפקד מחלקה בפלוגה שלו, בגלל תקלות בקשר.
לאחר שקובצו כל הטנקים של כוח הסמח"ט, פתח כוח זה בתנועה מערבה, בכוונה להגיע דרך ציר עלקת לקנטרה, לכבוש אותה ולחבור למעוז מילאנו. מג"ד 9 שהצטרף, כזכור, לחפ"ק של המח"ט ונע אתו בצמוד לטנקים, בנגמ"ש, ניווט את הכוח באמצעות רשת הקשר. עובדה זו לא פגעה בקצב התנועה המהיר. כשפנה כוח הסמח"ט לציר עלקת, החל סא"ל שילה להיערך לקרב. הוא פקד על : פלוגת מכתש לנוע למוצב הדרומי והורה לפלוגת כוכב לנוע אתו למוצב "מילאנו ב". בינתיים הקפיד על יישור קו בין שתי השדרות כדי לאפשר פתיחה באש.
בינתיים ציין המח"ט לעצמו כי מאז שהה בקו עם חטיבה 7 התחוללו בשטח שינויים רבים אשר הקשו על ההתמצאות. החומר המודיעיני שהגיע לידיו הותיר בערפל את הצפוי לכוח בקנטרה, על "קבלת-הפנים", שלא איחרה להגיע, העיד לימים יקי, מ"פ כוכב: "לאט לאט, מתך האפלה, החלה להתבהר דמותה של עיר על בתיה, רחובותיה ומסגדיה. לא היה זמן לחשוב בכלל מה לנו לטנקים בתוך עיר בחשכה מוחלטת. התחלנו לקצר טווח לעיר, על ציר עלקת, ודומה כי מכל בית וחלון החלו לירות עלינו. כוח של 12-14 טנקים נע ברחובות עיר צרים כשמסביב שורקים כדורים והבזקי רפ"ג עפים מכל עבר".
ככל שהכוח הלך והתקרב לעיר כן הלכה האש וכבדה. הסמח"ט הורה אפוא על כניסה לשטח הבנוי בתבנית של ארגז אש: "השדרה השמאלית יורה שמאלה וקדימה, השדרה הימנית קדימה וימינה ושלושה טנקים יורים רק לפנים". הוא היה מודע לגמרי למגבלות האפשרות ליישום יעיל של טקטיקה זו, המתאימה לשטח פתוח. ואכן, לקראת הכניסה למבואות העיר נאלצו הכוחות לעבור ממבנה של שתי שדרות לשדרה אחת, והסמח"ט נע בין הטנקים הראשונים.
מזווית הראייה של מפקד זוטר סיפר סמ"ר יעקב פרטר: "יקי המ"פ מודיע שאנחנו מתפצלים ונכנסים עם שילה לקנטרה, מה יש שם מי יודע? נוסעים, אתה שקוע כולך בכיוון הנהג, משתדל להבחין באורות הקטנטנים של הטנק שלפניך, שלא תאבד את השדרה. קולות הנפץ הולכים ומתחזקים, הפחד גדל. הברכיים רועדות. אני מתחיל לפזם בכדי שהצוות לא ירגיש בפחד, לא להשרות את הפחד שלי עליהם. פקודת הסתערות. כמעט כמו במסלולים אבל לא מובנת, לא ברורה. מורגש שהמ"פ לא יודע מה קורה. אני לא מצליח לעקוב אחרי המהלכים, נראה לי שהתפצלנו לשתי שדרות, מצד שמאל אני מבחין בטנקים נוסעים. יקי מזהיר בקשר מפני אויב וחשש לערבוב כוחותינו. אני חושש לפגוע בכוחותינו. לא נראה לי כי הערבים נמצאים בצד הזה של התעלה. מימיני מתפוצצים פגזים או טילים או השד יודע מה".

הטנקים המשיכו להתקדם בתוך העיר ובשלב זה פנה רס"ן ז'פקו (עכשיו, כזכור, מ"פ מכתש) ימינה באי התנועה. שילה הורה לו לחזור לתבנית בהזדמנות הבאה, כאשר הוא יתריע בנדון. עוצמת האש לימדה עכשיו כי המקום רווי באנשי חי"ר. כן נראה רכב אויב נע בשטח, אם כי לא היה אפשר לקבוע אם מדובר בנגמ"שים אמפיביים או בטנקים. למהומה נוספו טילים ששוגרו לעבר הטנקים, ולא זוהו בתחילה בתור שכאלה..
"באזור שרר חושך מוחלט" העיד הסמח"ט שילה, "שהואר מפעם לפעם על-ידי פצצות תאורה של האויב. מתוך העיר עלה והיתמר עשן מהטנקים שנפגעו בקרבות אחרי-הצהריים". תוך כדי תנועה זיהה הכוח מארב רפ"ג וחיסלו מטווח קצר. כדיווחו שלמ"פ כוכב יקי: "מולי ראיתי צוות של 2 אנשים מתמקם במרחק של 15 מטר: הבזק עבר מעל ראשי ואחריו עלו קולות עמומים שהעידו כי סופו של הצוות מתחת לשרשראות הטנק. קשה היה להרים את הראש, הכדורים שרקו מכל עבר אל הטנק הובלתי את הכוח לשום מקום. שכן לאחר מספר דקות איבדנו רובנו, אם לא כולנו, את חוש הכיוון. צריך לזכור - חשכה מוחלטת, עיר, אזור לא מוכר, צליפות מכל עבר וטבילת אש ראשונה לרובנו".
סמ"ר פרטר הוסיף: "נכנסים לעיר, אני רואה מעט בתים. כולם יורים לאגפים. אני לא מזהה דבר אך חייב לירות ולו רק בשביל לתפוס ביטחון עצמי. דורך את הבראונינג, לוחץ, אין ירי. הברכיים רועדות, לוקח את העוזי ומרביץ צרור שניים. פתאום הביטחון חוזר, השלווה עוטפת אותי. חוזר למקלע והוא מזמר, הכל כשורה. תוך כדי ירי אני שומע את אחד המט"קים כשהוא מכוון את הנהג בקשר חוץ, בלזם לא מבחין שזה לא הקול שלי ומדי פעם בולם את הטנק. אני מרגיע אותו ומסב תשומת-לבו לעובדה. חוסר הידיעה מרגיז אותי, אינני מכיר את הגזרה, אני לא מצליח למצוא את הצפון, 'איפה האויב?' אני קורא בקשר ליקי. 'מסביב', עונה זה. משמאל בוערים מספר עצים".

בעדות נוספת סיפר הסמח"ט::"מה שהפריע לנו לראות זה היה חושך, העשן והאבק. בערו עצים וכנראה גם בתים. יש שם בתים מעץ יבש, וכל זה בער והשטח היה מלא אבק ואי אפשר היה לראות. כללית ניתן לומר כי עוצמת האש שנורתה לעבר הכוח המתקדם הייתה מעל ומעבר לכל הערכה מוקדמת, כאשר את השפעתה המהממת יש לבחון על רקע עובדה שהיה זה הקרב הראשון של החטיבה במלחמה ועבור רוב הלוחמים טבילת האש הראשונה בחייהם. עם הכניסה התעצמה האש ונראה היה כי היא מומטרת מכל עבר. ארגז האש של הכוח המשיך כאמור בתנועה מהירה קדימה, כשכל הכלים משיבים אש, כולל נק"ל":

לנוכח האש הכבדה שהומטרה על הכוח מהסמטאות החליט המח"ט שאין טעם לעצור להתכתשות והורה להמשיך ולהתקדם לכוון התעלה תוך ירי לצדדים. לדבריו, טקטיקה זו עלתה יפה בשלב ראשון, שבו אף הושמדו מספר כלים של האויב. הכוח המשיך להתקדם וכאשר התגלתה ההזדמנות הראשונה לפנות שמאלה הורה שילה לז'בקו לפנות שמאלה. הוא עצמו נע קדימה, למוצב מילאנו, בעקבות הטנק של יקי ובעקבות שילה באו מג"ד 9 ושאר הטנקים של פלוגת כוכב.
לאחר פיצול הכוח הוסיף שילה לשמור על קשר עם ז'פקו, אך לאחר זמן גילה שקריאותיו אינן נענות. מאוחר יותר התברר כי ז'בקו נהרג מפגיעת טיל, דקות אחדות לאחר שהסביר לאנשיו בשלווה האופיינית לו כי הם עתידים להיקלע לאש טילים וכדאי לשמור על קור-רוח. כן התברר כי אנשי הצוות של ז'פקו לא איבדו עשתונות למראה המפקד ההרוג הנופל לתוך הצריח. הם פינו אותו לתאג"ד באזור מרתף וחברו בשלב מאוחר יותר לכח של עמיר יפה. הסמח"ט עבר בינתיים לרשת הפלוגתית של מכתש וניסה ליצור קשר עם הסמ"פ בנין ועם המ"מים.
לאור הקשר המקוטע הזה העריך שילה כי המסגרת הפלוגתית חדלה למעשה לפעול והמסגרות המחלקתיות התפרקו גם הן בשל היפגעות מפקדים. חלק מהטנקים שנפגעו נחלצו לאחור, לכיוון התאג"ד. האחרים הוסיפו להילחם, ברוח ההנחיה הבסיסית של הסמח"ט, בתדריך החפוז, כי יש לנסות להדוף את המצרים מתוך העיר. הוא ניסה לרכז את כלי מכתש התועים, וגילה שזו משימה קשה וממושכת ותוך כדי כך הולכים ונפגעים כלים נוספים (וגם יוצאים בעל-כורחם מרשת הקשר).
במקביל המשיך יקי, מ"פ כוכב, שנפצע בינתיים,לנוע בראש הטנקים שלו. עד מהרה הפכה גם הלחימה של פלוגה זו למאמץ עיקש של כלים בודדים. סיפר יקי: "הקולות בקשר היו לחוצים וחלקם אף נפחדים. לאן לנסוע? לאן לפנות? המרחקים בין הטנקים החלו לגדול. לפתע קול נפץ בקע והרגשתי את ראשי מוטח בכיפת המפקד. בזווית העין ראיתי חייל מצרי עומד על הסיפון כשרובה בידו, הסתובבתי ובשארית הכוחות יריתי לעברו באקדח וובלי שהיה מונח ליד הכיפה. הושטתי אינסטינקטיבית את היד לעורף והבנתי מיד כי נפצעתי שכן היד הייתה אדומה מדם רב. התיישבתי על כסא המפקד, חבשתי את עצמי וניסתי להמשיך להוביל על-פי הנחיות הסמח"ט, כאשר עיקר הבעיה הייתה להבין היכן כולם נמצאים וכיצד ניתן יהיה לרכז אותם.
לפתע, טנק משמאלי החל להתקדם. ניסתי לעצור אותו והבנתי שהמפקד אינו בהאזנה. עצירתו הפתאומית אפשרה לי לרדת, לטפס על סיפונו ולהנחות את המפקד שלא יתרחק ממני וינוע אחרי. מאחור זיהיתי את הסמח"ט וסביבו טנק אחד או שניים נוספים. תוך כדי תנועה, מאחת מגבעות החול, פגע פגז בזוקה בפלטת הבזוקה שנותקה בקול רעש עמום. אש מקלעים של התותחן שלידי פגעה בצוות הבזוקה או שהניסה אותו ...
המשכנו להתקדם, שורה של טנקים שהלכה והתדלדלה, אני מוביל את הכוח לכיוון יעד לא ידוע והסמח"ט מכוון אותי מאחור. לאט לאט עברנו מקרב של יחידה לקרב של טנקים בודדים, המנסים לפלס את דרכם באש ובחשכה".
הטנקים הללו והחפ"ק החטיבתי (ובו גם נגמ"ש מג"ד 9, שמקלע 0.5 שלו סיפק כל הזמן אש אפקטיבית) הצליחו להגיע לסוללה שבכניסה למוצב מילאנו, במרחק 200 מטר מהתעלה.
מבנה הסוללה הזו נועד ליצור מעין חצר להגנה על טנקים העולים לירי מעל הרמפה מפגיעות של ארטילריה לכן היו שם, בעצם, סוללה בתוך סוללה, וכל מי שלא ידע על כך, לרבות הסמח"ט שילה, הופתע מאוד. סמ"ר יעקב פרטר העיד על אירועי השלב הזה:
" 'לעלות לתפוס עמדות ולפתוח באש', נשמעת פקודה בקשר. 'נהג ימינה', אני פוקד. בלזם מתחיל לטפס על הסוללה, אבל אין זו עמדה לירי, בכל זאת אני פוקד על לויט לירות פגז. יורד למטה ומתחיל לחפש מקום לתפוס עמדה. יקי קורא בקשר לתפוס עמדות ואז מודיע לפנות צפונה. אני נוסע לאחור בתוך רחבה. אני נעצר ומבחין בטנק של גיל הנוסע לאחור מולי, הטנק שלו מתחיל לטפס על הטנק שלי. אני מזהה בברור שזה גילי, קורא לו בקשר לעצור. גילי עוצר ונע קדימה, ופורש זחל. גילי מדווח ומ"מ 2 אומר לו להמתין לחילוץ. אני נע צפונה, לפתע הזחלים לא נשמעים, הטנק לא נע, ידית ימין, שמאל, ניוטרל, רוורס – לא מזיז לטנק. בטח פרסנו. אני חסר אונים. בלזם מציע שארד לבדוק. לא נראה לי כל-כך, אני קופץ למטה ומזהה סלע מתחת לגחון הטנק, כך שהזחלים באוויר. אני מוריד את כבלי הגרירה ומסמן לטנק שמתקרב לנסות למשוך אותי אחורה. הוא מושך והטנק מחליק מעל גבי הסלע. אני קופץ על הטנק ומורה לבלזם להמשיך לנוע. ממולי פרצה ברוחב של 50 מטר בסוללה, הפגזים עוברים בה בקו שטוח, סע מהר אני מורה לבלזם, הוא מגביר מהירות ואז הטנק נעצר. דנצינגר עובר משמאלי. אני שואל אותו מה קרה לי והוא עונה שפרסתי שני זחלים. 'הישאר שם', אומר דנצינגר, 'זה המקום הבטוח בעולם' 'שלילי', אני עונה, 'כפר אתא הרבה יותר בטוח'. בו ברגע אני שומע את נרקיס מדווח כי דנצינגר נפצע בפנים. גם קולו של אסא תופס את הרשת ומדווח כי אילן נפצע, אך אחד לא יודע לאן לפנות את הפצועים".

מתחם מוצב מילאנו שהכוח חתר להגיע אליו היה מחולק לחצר של מילאנו א' ולחצר של מילאנו ב'. בין שתי החצרות נזרעו שדות מוקשים צה"ליים ובתוכם מספר מעברים. המעבר מחצר לחצר הצריך אפוא בקיאות בשטח, ומי שסיפק אותה היה מג"ד 9. "וזה היה מצוין", העיד המח"ט אל"מ גבי עמיר. "הוא היה לידי ואמר ברדיו בשקט: 'תגיע לסוללה מימין יש פתח. נכנסים בו, נוסעים ימינה, אחרי כמה מאות מטרים שוב, ואחר-כך חצר וזה הציל אותנו". הסמח"ט חשב לאחר מעשה שלא היה די בכך. "היינו צריכים לחפש את המוצב ולאתר עמדות לטנקים. רק אחר-כך אמר לי מג"ד 9 שיש עוד סוללה וצריך להגיע אליה, אבל איך להגיע אליה היה קשה מאוד. כאן היה פקק וניסינו בגלל החושך ובגלל שחלק מהכלים לא היה להם קשר, להזיז כלים ימינה ושמאלה בגלל ארטילריה ובגלל האש של האויב".
בסופו של דבר הצליח הכוח למצוא את הפרצות המתאימות, לאחר שמג"ד 9 נקרא לנוע בראש. עכשיו התגלה מכשול נוסף, בדמותו של טנק שסתם את הדרך. ההתרשמות הייתה כי אנשיו שרויים במידה מסוימת של הלם קרב. לא זו בלבד שהם לא הגיבו בקשר, הם גם הפגינו אדישות מוזרה כשאותתו להם. לפיכך ירד הטען-קשר מטנק הסמח"ט וניגש לברר מה קורה בטנק הזה. אחר-כך עלה המ"פ יקי ודמני על הטנק הזה ודאג להזיזו ממקומו. לפי עדותו של יקי: "התחלנו להתקדם לכיוון מילאנו, כששילה צועק לי בקשר: מוכרח להיות פתח, מוכרחה להיות פרצה, תנסה למצוא!! ניסיתי לאתר, אך בקושי הצלחתי לראות את קצהו של הטנק שלי. ירדתי ברגל והתחלתי להתקדם בזהירות, כשלפתע מצאנו טנק שחוסם את הציר. עליתי עליו עם חייל נוסף וביקשתי ממנו לפנות במהירות את הדרך. נענו עוד מספר שניות בציר שנפתח ואז זיהינו את הפרצה. עדכנתי את שילה והוא ביקש ממני להדליק ולכבות את הפנסים האחוריים לצורך זיהוי, וכך עשינו. הוא נע בעקבותינו".
לבסוף זז הטנק מהפרצה ומ"פ כוכב יקי נכנס לחצר. אחריו הגיע טנק נוסף, ובעקבותיו הסמח"ט. על מעשיו בשלב זה מוסיף ומספר יקי: "ניסיתי ללא הפסקה ליצור קשר עם כל הטנקים ולמעט 5-7 מהם, כל האחרים לא נענו. בשלב זה היה ברור כי אין קשר לטנק של משה גלבלום ושל סג"מ אילן ברונר וכי הטנקים של בני שרמן ויעקב פרטר תקועים אי-שם בלי שלאיש מאתנו היה מושג היכן הם. ניסינו לקבל הסבר למקום הימצאם, אך השידורים היו מקוטעים ובתופת שנוצרה קשה היה להבין מהם דבר... בינתיים, קשרתי קשר סביב התחבושות בצוואר. בשלב מסוים החלפתי אותן בסמרטוט שהיה לי בצריח, וגם הוא הלך והאדים בקצב מדאיג ... נכנסנו לחצר המעוז ולפקודתו של שילה תפסנו עמדות לכיוון התעלה. ניסינו לזהות כוחות – ללא הצלחה – והסתפקנו בירי פגזים לכיוון הסוללות שמצדה המערבי של התעלה... "
במהרה התברר כי בתעלה שקט ועיקר המלחמה נטושה בעיר עצמה. שלושת הטנקים ירדו אפוא מהרמפות הדרומיות וירדו לחצר. בינתיים לא הרפה הסמח"ט מהמאמצים לריכוז הכלים הפזורים של פלוגת מכתש, המרוחקת יותר, ומדי פעם השיג קשר עם אחד מביניהם. הטנקים האלה קיבלו הנחיות לפינוי עצמי והסמח"ט ניסה לכוונם לעברו באמצעות סימנים מאולתרים. "נעזרנו גם במדורות שהיו בשטח", סיפר סא"ל שילה, "עצים שבערו או פגז שנפל ואמרנו לו ראיתי איפה נפל הפגז? הוא אמר, כן – תנוע לכיוון זה, אנחנו עומדים ליד הפגז או משהו מהסוג הזה".
לאחר שהסמח"ט הצליח לרכז 5-7 טנקים, הוא החליט להביאם לנקודת התארגנות מחוץ לחצר המעוז, אך התקשה עכשיו באיתור הפרצה שדרכה חדר לפני כן. על הנסיבות המדהימות שאפשרו לכוח להיחלץ בסופו של דבר המשיך וסיפר מ"פ כוכב, יקי ודמני: "התחלנו לנוע ולפתע נחתו עלינו פגזי מרגמה 240 מ"מ. דומה היה שסוף העולם הגיע, שכן הרעש היה אדיר ובור בעומק של כ- 3 מטר נפער במרחק של 5-6 מ' מהטנק. לקח לי מספר שניות להתאושש, כאשר מתוך הבור שמעתי קולות בעברית. ירדתי לסייע למספר חיילים שנפלו פנימה לצאת, ואז התברר כי בין "היוצאים" היה סגן-אלוף יום-טוב תמיר, מי שהיה מפקד גדוד 9. יום-טוב הצטרף לטנק שלי. מתא הטען-קשר וכמפקד שהכיר את הגזרה, הוביל את הטנק שלי ואחריו את שאר הכוח למעוז, ומשם לאזור מרתף.
ההפגזה הארטילרית המאסיבית העצימה את קשיי ההתמצאות ולדעת הסמח"ט היא שגרמה גם למרבית הפגיעות. ברם, חרף הצורך להיחלץ במהירות מהשטח מוכה האש נאלץ הכוח להמשיך ולשהות במקום שעה ארוכה עקב בעיות ארגון ובעיות טכניות. פרשת דרבון הטנקים חסרי הפיקוד לתנועה שבה וחזרה על עצמה בשלב ההיחלצות של כוח הסמח"ט והחפ"ק, ועכשיו עסקו המח"ט והסמח"ט בעצמם בעיקר העבודה של ארגון הכוח. הם ידעו בבירור כי כל עיכוב עלול לגרור כניסה לאור יום על כל הבעיות הכרוכות בכך. "לי יצא מספר רב של פעמים שבשביל להגיד למט"ק מסוים שהוא חוסם דרך או צריך לעלות לעמדת אש ולפתוח באש", העיד הסמח"ט, "הייתי צריך לרדת מהטנק ולעלות לטנק שלו לדבר איתו בעל-פה. חלק מהמט"קים היו קצת המומים ונרגשים וזה גרם לזה שהם נכנסו לאפתיות במידה מסוימת".
ראוי גם לזכור כי בחלק מהמקרים האלה מערכות הקשר פשוט לא פעלו בשל תקלות טכניות. אחת מהן התרחשה במערכת של הסמח"ט. כשעמד על כך, הוא הגיע אל נגמ"ש המח"ט וביקש את עזרתו של קצין הקשר, רס"ן יחיאל שחר. הטכנאי רס"ל סגל נשלח לתקן את התקלה ולבדוק בהזדמנות זו גם טנקים נוספים. הוא מצא כי המקמ"ש של טנק הסמח"ט נשרף כתוצאה מחימום. סגל, שהספיק להצטייד במספר פריטים רזרביים לקראת הירידה החפוזה לסיני (ובכלל זה במקמ"ש), שב בריצה לנגמ"ש, הביא את המכשיר והרכיבו בטנק.
בשלב זה ולאחר החבירה עם מפקד מוצב מילאנו ב', בוצעה הערכת מצב בדרג הפיקודי הבכיר בגזרה. תא"ל קלמן מגן, שהניח כי קנטרה נמצאת בשליטת צה"ל, הורה לכוח לצאת צפונה, לכיוון ציר ליסטים, כדי לסייע למעוזים בצפון הגזרה. עד מהרה התחדשו ההפגזות המאסיביות על הכוח ואז הורה תא"ל מגן לכוח להגיע לתעוז יורם. עכשיו כבר היה ידוע לו כי בכוח של סמח"ט 460 נותרו רק 5 טנקים כשירים.
הכוח התרכז על ציר אשר, במוצא הצפוני של העיר. בנקודת זמן זו הוחל בריכוז הכלים המפוזרים תוך שימוש בקריאות רדיו, במתן סימנים מוסכמים ואף בשיגור כלים לבדיקת המצב. שבירת המסגרות הפיקודיות והיפגעותם של המפקדים האורגניים נתנו את אותותיהן הברורים. טנקים רבים התפזרו בשטח ואנשי הצוות שתפסו בהם פיקוד התקשו להגדיר את מקומם כהלכה. כפי שהעיד המח"ט: "כשטנק היה מתקשר ואומר: אני נמצא פה על-יד העץ, לאן לנסוע לא ידעתי איזה עץ ענף, כי יש עשרות כאלה. או שאחד התקשר ואמר אני ליד השחור. איזה שחור וכו'. הוא לא יודע היכן מערב והיכן מזרח". למרבה המזל היה אפשר להסתייע בזרקורי האויב, והם אכן שימשו את המח"ט במאמציו להגדיר לצוותים את הכיוונים הכללים.

הכוח המשיך בתנועה, יצא מתחום הארטילריה קצרת-הטווח, ועצר ביורם להתארגנות. גם כאן רדפה אחריו אש ארטילרית, אלא שזו כבר הייתה בלתי מדויקת. הפצועים הועלו לנגמ"ש המס"ח שפינה אותם לתאג"ד במרתף. בבדיקה מזורזת נמצא כי בשלב ראשון התקבצו ביורם חמישה טנקים בלבד. החפ"ק והמפקדים עסקו בניסיונות חילוץ של שלושה טנקים נוספים, שעדיין היה אתם קשר, תוך הסתייעות במפה ובידע של מג"ד 9: המאמצים נמשכו עד עלות השחר, ללא הצלחה של ממש; הכלים האמורים הסתבכו בתוך העיר ולא הצליחו לאתר את צירי היציאה מזרחה. שני טנקים נוספים של הכוח הצליחו להתחבר לטנקים של מג"ד 198 באזור מפרקת..
בשלב זה הצטיירה המצבה הבאה: חמישה טנקים עם חפ"ק החטיבה באזור יורם; שלושה טנקים נוספים תקועים באזור מילאנו ב' – הטנק של סג"מ אילן גידרון (מפלוגת מכתש) והטנקים של סמ"ר יעקב פרטר ושל סמ"ר גיל אופיר (מפלוגת כוכב); שני טנקים – של סגן ערן רבין ושל סמ"ר משה גלבלום – שהצליחו לחבור לפני כן לתאג"ד באזור טלטול 50, לאחר שנעו מאזור דרום העיר דרך ציר לקסיקון עד לקסיקון 50. הטנק של בני שרמן היה תקוע בתוך השטח הבנוי, על ציר עלקת, בלי שום קשר. הטנק של משה דנציגר, אשר נפגע לפני כן, ננטש וצוותו הצטרף (ללא המפקד הפצוע, שחולץ) לשלושת הצוותים באזור מילאנו ב'. הטנק של אילן ברונר, אשר נפגע ונהרס, ננטש בעיר וצוותו חולץ.
מנקודת מבטו של מפקד מילאנו ב', סרן יעקב טרוסטלר (מהחטיבה הירושלמית), נראו הדברים כדלקמן:

במהלך הלילה (בין שבת ליום ראשון) אני שומע בקשר כי טנקים נוספים מגיעים לגזרה. בשלב מסוים שמעתי אותם נוסעים בקרבת המוצב עליתי על רשת הקשר ושאלתי אותם אם בכוונתם להיכנס למעוז תשובתם הייתה לא. בשלב זה הם ביקשו סיוע והכוונה יצאתי מהמוצב עם פנס רנאור וסימנתי להם את הדרך כלפי צפון. כאשר פגשתי את הטנק הראשון, אמרתי לקצין כי אנו לא זקוקים לעזרתם בשלב זה. לאחר שהם המשיכו בתנועה נותרו בסביבות המוצב שלושה טנקים וארבעה צוותים. יצרתי קשר במהלך הלילה עם הטנקים וסמ"ר פרטר שימש לנו תחנת תיווך בקשר וסייע באבטחת המוצב מדרום. מכוון שהטנקים היו חסרי כושר תנועה, הוחלט לבסוף כי חלק מהצוותים יגיעו למוצב ויסייעו בהגנתו. דבר זה התרחש ביום א' 7/10 בבוקר.
אנשי הצוות אשר נכנסו לבסוף למוצב היו:
צוות יעקב פרטר: יעקב פרטר, שמואל לויט, שלמה בלזם, זאב ברל
צוות אילן גידרון: אילן גידרון, מנחם גונן, אייל און, ינון בוכריס.
צוות משה דנציגר: יעיש ביטון, שי כהן, חיים גרינברג.
צוות גיל אופיר: גיל אופיר, אמוץ פרץ, אלישע סתיו, גוראון דוד.

צוות פרטר שהה ביום ראשון מחוץ למוצב ובמשך היום אף בלם מתקפה מדרום וסייע בהכוונת ארטילריה. בשעות הערב שב הצוות הזה למוצב והצוות של גיל אופיר בא על מקומו. סיפר יעקב פרטר:

לאט לאט הקשר משתתק, הסביבה דוממת. הפלוגה יצאה מהעיר. רק הטנק שלי ושל גילי ודממה. מדי פעם שורק פגז ומתפוצץ בקול רעש מרגיז. גילי קורא לי בקשר: "גוזי כאן קוקסי" בו ברגע שעניתי לו חלף פגז, ברגע שענה לי בא פגז נוסף. לא היה צורך בפגזים נוספים שנבין שיורים עלינו על-פי הקשר. הפסקנו לדבר כמעט, רק דברים הכרחיים. מדי פעם ניסיתי לקרא למ"פ או לסמך אבל אין תשובה.
סגרתי מדפים, הארטילריה הייתה די מפוזרת וחבל היה להיפגע על-ידי רסיס טועה, אחרי שהגזרה שקטה. החלטנו ששלושה יכולים לנמנם ואחד יהיה בהאזנה. איש לא ישן. מדי פעם שמעתי את הרסיסים פוגעים בגוף הטנק. עישנתי בשרשרת ...
בוקר, המראה מוזר. דממה מסביב, שקט מוזר. לפני מוצב ועליו דגל מצרי ענק, קרוב יותר מוצב מוזר. מגדל הרוס, תעלות עמדות ומאחורי הטנק של גילי. ואז קול חדש ברשת – אילן גידרון. הוא תקוע ממש בסביבה. ואז יריות ופגזים וארטילריה. ממול, במוצב, אני מבחין בפנים ישראליות. בלזם לוחץ עלי ללכת למוצב. אני מהסס, מדי פעם נופל בסביבה פגז ארטילריה שבא מכוון אחר ואני חושש שילך. הוא לוחץ, ואני מבין שבעצם אין ברירה. הוא רץ למוצב, במקלע דרוך אני עוקב אחרי תנועתו לשם. אחרי כרבע שעה הוא חוזר עם מנת קרב. אנחנו בקנטרה. ממולנו המוצב מילאנו א', שנכבש. קרוב יותר מילאנו ב', שעדיין נאבק. למוצב אין מכשיר קשר בעל עוצמה מספקת. בלזם מביא את התדר של החטיבה שעליו עובד המוצב. אני עובר לתדר הזה ומבקש פרטים נוספים.
מהמוצב מבקשים שאשמש כתחנת ממסר מקשרת אל החטיבה. בפשטות הוא מספר לי מה קרה ושבעצם הקשר הוא חוט החיים שלו. ללא סיוע ארטילרי הוא לא יוכל להחזיק מעמד. הוא מבקש ממני להישאר בטנק ולעזור לו. הוא יוצא עם עוד חייל, גבוה מאוד, מבוגר. שערות כסף בראשו ותחבושת חומה כרוכה סביב האוזן והמצח. בידיו נושא מנת קרב וג'ריקן מים. אני רץ לקראתו. הוא לוחץ לי את היד בחום רב. לפני שאני מגיע לטנק, שריקה. אני עולה על הכלי ומקבל דיווח שעולים על המוצב. אני מעביר דרישות לארטילריה, תיקוני אש ומבצע ירי. כעבור זמן מה מודיע לי זהב שהכל בסדר.
אני מזהה קבוצת אנשים על הגבעות מימין למילאנו ומבצע ירי. גילי מצטרף אלי. אילן מבקש להעביר חלק מהאנשים למוצב משום הצפיפות בטנק שלו. שלושת אנשי הצוות העודפים עוברים בריצה ליד הטנק שלי ובו ברגע מתחילה התקפה מצרית על המוצב בליווי ריכוך ארטילרי. אני מכניס את השלושה לטנק שלי. צפוף נורא. ארבעה אנשים בתא טען קשר. המצב קשה.
המצרים עולים עם להביורים. אני רואה את הלהבות האופפות את המוצב. בשיפולי המוצב הם יהיו בדרכם אלי. מה אעשה – אלחם. רעיון השבי והכניעה אינו עולה כלל על הפרק. לא מובאת בחשבון אפשרות שכזו. אני מבקש ארטילריה, אש על מוצבינו, והיא מגיעה. ההתקפה נשברת. השלושה הנוספים מהטנק שלי עוברים למוצב.
הזמן זז, אני מזהה דמויות ויורה לעברן. גילי מצטרף לירי. לפתע קנה הטנק של גילי מתפוצץ. גילי נוטש עם צוותי למוצב. על אילן יורדת ארטילריה מדויקת ביותר. שני פגזים בסיפון והוא וצוותו נוטשים במהירות. שאר הפגזים מכלים את הטנק. אני לבד, גילי ואילן במוצב אבל אני לא מרגיש לבד. אנחנו יחידה. הם מגינים עלי ואני מגן עליהם. לי הקשר ומערכות נשק, להם התצפית. באותו רגע אני שומע רעש מנוע אנו מסתובב לאחור ורואה במרחק 50 מ' שני בט"ר.
האויב קרוב עד להבחין במבט בדמות ובפרטי הלבוש, ממש אדם. אני מאבד את העשתונות, לא נראה לי כי אני מסוגל לירות בהם. הרי הם בני-אדם. אני כמו נושא תפילה, שייכנעו, שלא יהיה קרב. האויב קרוב מידי, הוא כבר לא דמות בעדשת הפריסקופ מטווח אלף. הוא בן-אדם, ילוד אשה, בן, אח ואולי אב, יצור חי, חושב, אוהב, שונא – ממש כמוני.
לא. הם קופצים ויורים. אני צולל פנימה, מושיט יד ויורה עם מקלע המפקד. לויט מצודד לאחור. תירה, אני פוקד הוא שם "על" ויורה. הפגז מחטיא בשני מטר מימין לנגמ"שים ופוגע במספר חיילים המתכונים לירות טיל נ"ט.
אני מבין שמערכות הכינון יצאו מאיפוס בעקבות פגיעות הארטילריה. אני מוציא חצי גוף אל מחוץ לתא המפקד, נשכב על הצריח, במקביל לתותח, ומכוון את לויט עד שהתותח מכוון לכיוון הנגמ"שים, ומורה לו לירות. לויט יורה. הנגמ"ש נפגע אך לא נדלק.
מהמוצב מבקשים להעביר דיווח לקסטה כי עולים עלינו מכיוון דרום. אני עובד ברשת חוץ וברשת פנים כאחד. מדבר אל הצוות בקשר חוץ כדי שהמאזינים ידעו את המצב. "כן, פגעתי, עכשיו תירה, אש, יופי, הוא בוער, נהדר, עכשיו השני, שמאלה טיפה, אש, כן תירה, פגעת , נהדר, תירה עוד אחד, יופי הוא בוער". אני עולה לכיפה ומרסס במקלע. מימיני ומשמאלי חולפים כדורים מהמוצב אל עבר הסוללות שמאחוריהן תפסו עמדות הניצולים של הנגמ"שים. אני מבקש מזהב שייזהרו שלא לפגוע בי. באותו הרגע אני חש מכה אדירה בגב. אני צונח לאט לאט אל הכיסא, מושיט יד ימין לפנים וממלמל "אני מת".
לויט מנתק את פתיל הקשר מהכובע שלי ומעבירו אל הכובע שלו ומדווח כי המפקד נפצע. אני מתאושש ולוקח את הפתיל של קשר החוץ חזרה אלי. אני חש שרגלי משותקות. אני מבקש מזהב שיירה מרגמות אל החצרות שסביב הטנק. אני מדווח לו כי נפצעתי, להערכתי מגל ההדף, וחש שאני משותק ברגליים. הצוות חובש אותי, התחושה מתחילה לחזור לרגלי.
אני יורד לתא הנהג ולויט תופס את הפיקוד. אני נרדם או מעייפות או מחולשה ואובדן דם. מהמוצב מדווחים שייקח זמן עד שיגיעו לחלץ אותי שכן כרגע מתנהל ירי קשה בחוץ. אני אדיש, איני חושש, אני לא סובל מכאבים. רק עייף. עייף נורא אני צונח לשנת עלפון, מדי פעם מתעורר לקול התחמושת המתפוצצת בנגמ"שי האויב הבוערים לידנו. לויט שולט בקשר. אין בעיות. הקשר תמיד היה הצד החזק שלו.
לילה. גילי בא להחליף אותי. אני יוצא מתא הנהג ונע עצמאית לעבר המוצב. שלושה חיילים מחפים על ההחלפה. אני נכנס למוצב. הוא נראה לי קטן ובמצב חמור. האנשים חביבים אלי, לוחצים יד וטופחים על השכם, בדיוק במקום הפציעה.
אני מחייך ומבקש לא להכות בפצע. הם די מזדעזעים. מסכת התלאות של הצוותים המנותקים נמשכת ואף מתגברת כשמגיע שלב פינוי המוצב. תחילתו של הפינוי כמבצע מתואם עם המפקדה הכולל ריכוך ארטילרי ואפילו הפצצה אווירית, אך בהמשך שוב מצטמצמת התמונה לפעילות הלוחמים הבודדים המפלסים את דרכם בעקשנות אל קו כוחותינו.

בשעה: 23:00 הוחלט לנטוש את המוצב. ממשיך ומספר מפקד מוצב מילאנו ב': "קיבלתי מהאוגדה הוראות לחבירה עם כוחותינו על ציר לקסיקון 212. ארגנתי את אנשי המוצב, 43 במספר, ב- 2 טורים ופיזרתי את הטנקיסטים בתוך השורות. הצטיידנו במזון, מים ותחמושת. העמסנו את הפצועים על אלונקות והתחלנו בנסיגה לכיוון דרום-מזרח. בשלב ראשון חצינו את העיר והגענו לציר כרכום. בשלב זה זיהיתי כוחות טנקים של האויב פרוסים ממערב למזרח (מדרום לקנטרה). כוחות אלו חסמו את ציר התנועה שלנו. שינינו כיוון והתחלנו לצעוד לכיוון צפון-מזרח. בשלב זה נתקלנו בכוח חי"ר. התנהל קרב יריות, והיות והכוח היה פרוס מאחור בטווח רחוק התנהל שלב ניתוק המגע, כאשר הכוח מתפצל לשתי קבוצות. הכוח נסוג לעיר למרחב בית הקברות. אנשי השריון שהיו איתי בשלב זה היו אילן גידרון, גיל אופיר, יעקב פרטר, אלישע סתיו, גונן מנחם, איל און ושי כהן".
לפי עדותו של שלום חלה, הקבוצה אשר התפצלה מקבוצתו של סרן יעקב טרוסטלר נעה לפאתי העיר והתכנסה בתוך מכתש שנוצר מפגיעת פגז. קבוצה זו, שמנתה 17 חיילים, החלה בניסיונות לאתר מקום בטוח. שלום חלה, סמל שהצטרף לגדוד 68 זמן קצר לפני הלחימה, תפס פיקוד על הכוח והוליכו לבית בפאתי העיר. הקבוצה התארגנה להגנה ושאריות המים שהיו בידי החיילים נאספו למספר מימיות. בשלב זה היו בקבוצה 11 פצועים קל.
המצרים החלו בסריקות עם בוקר ואיתרו את הבית שהחיילים התבצרו בו, על-פי העקבות שהוליכו אליו. בשעות הצהריים החל קרב יריות. כשאזלה התחמושת, יצא קצין מצרי לכיוון הבית ופנה לחיילים בדרישה שייכנעו. חלק מהחיילים, בפיקודו של שלום חלה, יצאו מהבית וחלק אחר נשאר בו.
הקבוצה שיצאה נעמדה בסמוך לקיר ולפתע נורו לעברה צרורות כדורים אשר גרמו לפציעות קלות. במקביל זרקו המצרים רימונים לחדר שמספר חיילים נשארו בו ואף ירו לתוכו. חיילי הגדוד אשר נהרגו בחדר היו אמוץ פרץ, חיים גרינברג ודוד גוראון. כן נהרגו שם חיילי גדוד 68 אליהו בן עטר, ברוך פיקר, ד"ר אריה טוויג, עובדיה יפת, אלי מסלטון, מאיר קדוש ובני גל. הקבוצה שיצאה מהחדר נלקחה בשבי והוחזרה לישראל ב-11 בנובמבר 1973.
הקבוצה בראשותו של מפקד המוצב המשיכה לנוע ונעצרה בסביבות בית הקברות הבריטי בפאתי קנטרה, למנוחה ולספירת החיילים. בשלב זה נעשו ניסיונות להודיע למפקדת האוגדה על שינוי הכיוון ותוכננה חבירה באזור ציר ליסטים. החיילים נעו באטיות והגיעו עם אור ראשון לאזור הביצות מצפון לעלקת מתג 66. שב ומספר יעקב פרטר:
יוצאים מהמוצב. כל אחד לוקח רימונים. ממלאים תחמושת למחסניות. אני מחפש להחליף את קסדת הטנקיסטים שמכבידה עלי ולוחצת לי על האוזניים. אני לא מוצא קפל"ד ומחליט להשאיר את מעיל הרוח – להקל עלי את המשא. רימון אחד, עוזי וחגור טנקיסטים, זה ציוד שאני מסוגל לשאת. עוצרים בפתח המוצב בשורה עורפית. יענקלה, מפקד המוצב, סופר את החברה ונותן תדריך. נראה לי כי גם לו לא בהירים פרטי החילוץ. אני אטום לחלוטין. הפסקתי לחשוב, העברתי את האחריות ליענקלה. אני לא המפקד יותר. מקשיב, מנסה לקלוט וזהו. מתחילים לנוע, הכל נשאר מאחרינו כמו שהיה, בכדי שהמצרים לא ירגישו בתכונה מיוחדת לקראת הנטישה. הקשר נשאר פתוח. המפות נארזו לתרמיל-גב למנוע הדלקת אש.
עוברים ליד הטנק שלי. הוא נראה נורא. פלטות הבזוקה זרוקות לצדדים, הכנפיים מכופפות ומעוותות, הזחלים מפותלים כנחשים. מסביבו תרמילי נחושת של הפגזים אותם ירינו. המראה מדכא, לא שהייתי קשור לטנק הזה, אבל באיזשהו מקום טנקיסט לא יכול לראות טנק מהסוג שלו הרוס ונטוש. במרחק-מה מאחורי הטנק עדיין בוערים נגמ"שי האויב, גוויות מוטלות ליד הנגמ"שים.
נכנסים לעיר. הטור כמו מתפורר. קשה לי לסחוב את הקסדה על הראש. גוראון שב מדי פעם לשאול מה שלומי, לוקח ממני את הקסדה והחגור. האנשים לא הולכים בצורה מסודרת. אני חושש. זה לא נראה לי ככוח לוחם. הטנקיסטים שהם נטע זר בקבוצת החי"ר הזו, כאילו הם הכוח הלוחם הראשי. נעים צפונה ואז מנסים לפנות מזרחה, מטח היריות היה מטווח קרוב מאוד, מדויק מאוד, כולם נשכבים. עדיין דממה, אחד החברה צועק בערבית "אינתא מג'נון" הערבי תופס את שגיאת המבטא וצורח: "הדה יהוד הדה" והאש מתחדשת. עדיין לא משיבים באש, הכלב אשר התלווה אלינו נפגע ראשון הוא מתחיל לילל בכאב. גוראון, הנמצא מאחורי, זורק לי את הקסדה, אני חובש אותה.
ברל שוכב לפני וצועק שנפצע. מכל עבר נשמעות קריאות כאב וזעקות אל החובש. החובש כבר פצוע ואינו מסוגל לעזור. להסתער, צועק מישהו. איש לא קם. לא להסתער, צועק קול אחר. נראה שאין סיכוי לחסל את מקור האש הזה. אני זוחל בקושי אל ברל. הידיים לא מגיבות. הוא מראה לי את פצעו. אני מבין שאין כרגע אפשרות להפשיט אותו, ומחליט לחבוש דרך הבגדים. אני מבקש ממישהו תחבושת ומתחיל לחבוש. הידיים לא מגיבות. קשה לי להרים אותם. אני מבקש מגוראון להחליף אותי.
מנתקים מגע לאחור, אחד אחד. גונן תופס את המאג ומבצע רתק. אני רץ שפוף ותופס מחסה ליד שיח. אני מבחין בדמותו הגבוהה של יענקלה. הוא משליך רימון ומדלג לאחור. אני נצמד ליענקלה. ליד שיח אני פוגש את ביטון מצביע על פצע. אני מרגיע אותו. אני נצמד לקבוצה. עוצרים.
יענקלה נכנס לחורבה ובודק צירים ודרכי פעולה. אני עומד ליד גילי, גונן ואלישע ומחפש את שאר האנשים. הם אינם נראים. קשה להבחין למרחק גדול ממטר או שניים למרות שהירח כמעט מלא ובמרכז השמיים. "קפוץ תראה איפה כולם" אני שולח את גונן. הוא חוזר לאחר זמן-מה ואומר שאין עוד אף אחד.
שוב נעים הקצב מהיר. הדרך אינסופית. מדי פעם כורעים ברך וכשעולה תאורה כולם נשכבים. אני נרדם בכריעה, אך יש מי שיעיר אותי. קשה לי ללכת. הרגלים כבדות. הכל כבד. הפציעה קשה לי. אני נותן את העוזי לאלישע ונשאר רק עם רימון שגם הוא מכביד עלי. מדי פעם אני מגלה את עצמי בסוף הטור ובכוחות הנאספים מאי-שם אני פותח צעד ומדביק את הטור.
השחר מפציע. האדמה חולית וטובענית. הטור פרוס לאורך מטרים רבים. מאחור, גונן תומך באנשים ומעודד. "עד השיח הבא", אומר יענקלה ומצביע על שיח במרחק של כ-1000 מטר. מה יהיה, אני שואל. הרי לא הגענו לפגישה. האם יבואו לחלץ אותנו? ליענקלה אין תשובות. הוא מתחמק. כולם שבורים, מתיישבים במחפורת לחכות לחברה האחרונים. גילי נשכב ונרדם שינה של עילפון. כמעט רבע שעה עוברת עד שכולם מתרכזים יחדיו שנית.
מסע הייסורים של הכוח הפגוע נמשך במצב של קור, עייפות וחוסר ודאות. הסיום המוצלח מגיע לפתע עם הופעתם של טנקים של גדוד 113 מחטיבה 217, אך גם בשלב הישועה עוברים הלוחמים רגעים קשים עד שהם מצליחים להבהיר לטנקים היורים כי המדובר בכוחותינו. פתאום רעש זחלים, החריקה הידועה והמוכרת של טנק שוט. "זה שלנו", אומרים הטנקיסטים, וכמו להוכיח את ההפך הטנק יורה עלינו פגז הנופל לפנינו ועוד פגז הנופל אחרינו. כמפקד טנק אני יודע שהרבה הוא לא יכול לפספס, אחרי קצר וארוך. אני בודק במשקפת ומוודא שאכן אלו טנקים שלנו, אלא אם הירדנים הגיעו לגזרה, דבר שהוא לא הגיוני. אני לוקח את מכשיר הקשר, מציב את התדר ומתחיל לקרא להפסקת הירי,.אבל לפני שלוש בעיות: האחת אינני יודע איפה אנחנו נמצאים, השנייה אין לי אמצעי לזיהוי והשלישית איש לא קולט אותי.
גילי ואילן לוקחים טלית מאחד המילואימניקים. פורשים אותה ומתחילים לנוע לעבר הטנקים היורים. היריות פסקו. איש לא נפגע עדיין. הם הולכים, הקנים מכוונים אליהם. אני משקיף עליהם. הם מגיעים לאחד הטנקים. הטנק נע אלינו. אני מבחין בבירור שאין לטנק כוונות רעות לגבינו. הטנק מגיע. דבר ראשון מורידים לנו ג'ריקנים עם מים, שנגמרים כהרף-עין.
פצועים עולים על הטנק. אני מרגיש בטוח שוב לשבת על טנק. הטנק נוסע ושאר האנשים הולכים לצדו כשהוא מחפה עליהם. מגיעים לנקודה מסוימת.המט"ק מסביר כי ההוראות שלו להביא אותנו לנקודה זו ומכאן יאספו אותנו זחל"מים. לא, זה לא נראה לנו. יענקלה יוצר קשר עם החטיבה ומקשר אותם אל גדוד הטנקים ומארגן שהטנק יוביל אותנו למוצב יורם.
שיחה קצרה עם מפקד הטנק מתברר למה לא פגע בנו הטנק בפגזיו. מסתבר כי אין לו תותחן ובתא התותחן יושב חשמלאי צריח. המט"ק מבקש אותי להיות לו לתותחן.אני מסביר לו שאני פצוע, וגונן מתנדב להיות התותחן.
מגיעים ליורם. חברה עם אלונקות יוצאים לקראתנו. איש מאתנו אינו זקוק לאלונקה. גם החובש שנפגע משלושה כדורים הולך בכוחות עצמו. החברה מיורם, אנשי סיירת מעולה, ישבו והחזיקו במוצב עד שנגיע, הם עקבו אחרינו בקשר, והכירו את שם הקוד שלי. הם שמעו על הפציעה שלי והכינו כי 3א' צריך להיות משותק. אחד ניגש ומנסה לתמוך בי אני מודה לו בחיוך. הוא שואל אם השארנו את 3א' שם. אני אומר לו שזה אני והוא מלא שמחה והתפעלות.
בכלל, כולם נורא חביבים ונורא רוצים לעזור. עולים על הנגמ"ש. הנגמ"ש נוסע לכיוון בלוזה. מעלינו חולפים מטוסי פנטום בטיסה נמוכה, ומולנו נעה שדרת תומ"תים. לאורך הדרך מכתשי פצצות עמוקים. בלוזה. תאג"ד. כולם רצים שם, אף אחד לא הולך, כהרף עין אני על אלונקה, אינפוזיה ביד, פנצילין בתחת, ונוסעים למנחת המסוקים.

המשך הפעילות בגזרת מפרקת,
הלילה שבין שבת ליום ראשון. שעת חצות עברה. הירח שקע. "חושך צלמוות", כדברי המג"ד עמיר יפה.
סג"מ דוד חודק, שסייע אף הוא בחילוץ טנק המג"ד, מנסה עכשיו לסייע גם בחילוץ הטנק של דני רביב. אלא שהטנק הזה פורס זחל פנימה ולכן אין מנוס מגרירתו לאחור, לציר לקסיקון. כל אותו זמן ממשיכים המצרים בהרמת פצצות תאורה ובהנחתה של אש ארטילריה. קשר מוצב מפרקת שב ומתפרץ אל רשת הקשר ומדווח שהמצרים חזרו ונכנסו לתוך המעוז. מכיוון שהטנקים של מיכאל ורדי ואייל יפה מגיעים עתה עם הפצועים, מקבל ורדי הוראה להיכנס שוב לחצר המוצב כדי לטהרו מאויב, ואילו אייל מרכז את כל הפצועים על הטנק שלו כדי לפנותם לתאג"ד בציר מאדים. תוך כדי ההתארגנות למשימות האלה מדווח מיכאל ורדי על ההתנגשות בין הטנק שלו לטנק מצרי ועל הקרב מטווח קרוב שהתנהל כתוצאה מכך. לימים העיד על כך דוד שיאון, צוער ששימש כטען-קשר בטנק של ורדי:

לא זיהינו דבר. חזרנו דרומה. בדרך אבד 1א (ניתק קשר עין אתנו). חזרנו וראינו טנק. התקרבנו. חשבנו שזה 1א', או שזה אחד המג"חים של גדוד 9 שהיה תקוע. שמנו "חלול" בקנה. הדלקנו פרוז'קטור. כשהתקרבנו, ראינו מטווח 5-7 מטר שזה T-62. כשהנהג ראה שזה טנק מצרי, הוא נתן גז והתנגש בו. ניסינו לצודד והתותח נתקע בצריח שלהם בצד, כך שאי-אפשר היה לירות, וכך עשו גם המצרים. אבל הם ירו והכדור עבר משמאלנו וקבלנו פיח בפנים. מיכאל אמר לנהג אחורה ברגע שהתותח נכנס ברווח בין שני הטנקים. ירינו והוא נדלק. אחרי זה גם אייל ירה בו ח"ש, והדליק אותו סופית.

הטנק של ורדי נכנס לבדו למוצב מפרקת, הגיע עד לאותה נקודה שממנה ירה בפעם הראשונה וירה שנית כדי לנטרל את אש האויב. מששותקה אש האויב הורה המג"ד עמיר בקשר לקשר המוצב לשוב ולטהר את תעלות המוצב. אך הבחור לא הצליח להפעיל את חבריו שטענו כי הם תשושים. עיקר העומס הוטל עכשיו על כתפיו של ורדי, כפי שמעיד הצוער אהוד בן-שך: "המג"ד הורה למיכאל לטפל במפרקת וביקש דיווח בגמר ביצוע. מיכאל המשיך וניסה לשכנע בקשר. דיבר אתם בשקט ובביטחון, אמר להם לא לפחד, שאנחנו מחפים ושהקשר ייקח את מכשיר הקשר הנייד ויצא לתעלות. הקשר טען שנשארו 4-5 כדורים לכל אחד בלבד. אינני זוכר מי השיב המג"ד או מיכאל – אבל נאמר לאנשי הבונקר שייקחו מה שיש ויצאו לטיהור. הם לא יצאו לטהר".
הטען-קשר צוער דוד שיאון המשיך וסיפר,: "ירינו 3-4 מעיכים לכיוון בסיס מגדל התצפית. משם ראינו פיצוצי רימונים. כשיצאו החברה מן הבונקר ועלו לטנק, נזרקו עלינו רימונים מהתעלה. אחד התפוצץ מתחת לחזית תובה (תא הנהג) ורסיס ממנו קבלתי באצבע. הנהג לא נפגע. במשך כל הלחימה במעוז היינו עם חצי גוף בחוץ, אני הארתי בפרוז'קטור. מיכאל ירה במקלע מפקד. אני יריתי 7-8 מחסניות בעוד מיכאל זרק 2 רימונים לעמדות ששלטו עלינו מלמעלה".
ורדי דיווח לעמיר כי אין התנגדות חי"ר במעוז והמג"ד התרשם שהאויב חומק מהמעוז כל אימת שמגיעים טנקים. מכל מקום, היה ברור שמצב המגינים במעוז חמור ביותר ולכן פנה עתה עמיר לא רק למח"ט אלא גם במישרין לתא"ל קלמן מגן. כדברי עמיר: "אני פונה פעם נוספת לתמזה ומבקש אישור לפנות גם הפעם התשובה שלילית – 'נחכה לבוקר'. אני מבקש עזרה בטנק חילוץ, מתאר המצב ומתריע שעם אור ראשון יהיה מצב הכוח קריטי. אני מבקש כי יוכן סיוע אווירי וארטילרי כדי לחלץ הכוח. תמזה מבטיח שישתדל לעזור בקשר לאוויר ולארטילריה, ובאשר לחילוץ מודיע כי אין לו אמצעים ולא יוכל לעזור".
כל אותה עת מנסה עמיר, ללא הצלחה, להקים קשר עם ארז ולברר מה מצבו. רק לאחר כשעה ומחצה מתחדש הקשר עם ארז ואז מתברר כי הבחור פשוט היה עייף מדי ונרדם. המח"ט, לעומת זאת, מאזין ברציפות לרשת הגדודית ומקבל מפעם לפעם דיווחים מעמיר. כך לומד המח"ט כי בינתיים חולץ, כאמור, הטנק של דני רביב ואייל, שהתפנה מהובלת הפצועים, נרתם אליו וגורר אותו אל ציר לקסיקון. בדיווח נוסף נאמר שנתעורר צורך בכניסה נוספת של ורדי למעוז. הפעם צוות אליו הטנק של דוד חודק, שסיפר:."פנינו לכיוון המעוז. ורדי פרס זחל מיד אחרי הסיבוב ואני פורס 100 מטר אחריו. באותו זמן דרור ינון, שנשאר על הטנק של בועז כהן, מקבל אישור לירות מהטנק שנשאר תקוע ממזרח למעוז, ישר למעוז עם מקלע ותותח, ולחפות על הכניסה של ורדי ושלי. דרור מבצע זאת ועושה עבודה יפה. דיווחתי למג"ד על המצב וקיבלתי ממנו הוראה להמשיך ברגל ו/ או לארגן טנקים כדי להיכנס למעוז. לפתע הופיע מכיוון המעוז מייק גולדמן עם טנק, לא ברור מהיכן. אולי עבר דרך הגדרות, או שנכנס לפנינו פנימה. בכל אופן, החלטנו ורדי ואני לקחת את הטנק ולהיכנס אתו פנימה, כדי להוציא פצועים, זו הפעם הרביעית.
מייק ואני נכנסנו עם הטנק והצלחנו להוציא שני פצועים קשה. הרופא של המעוז והקשר היו בהיסטריה מוחלטת. פינינו את הפצועים לטנק ונכנסנו לפנות פצועים נוספים, ואז מייק נפגע מכדור שחדר לו דרך הפה והתחיל לגסוס. אני התחלתי לנוע עם הטנק חזרה לפתח המעוז, כאשר אנשי המעוז הבריאים חלקם נתלה בטנק ומסרב לחזור למעוז. כל הפצועים הועברו לטנק של הצוער עירא דביר, שנע לכיוון התאג"ד, ואז חזרתי פעם נוספת לכיוון המעוז תוך ירי. אולם שוב נתקע הטנק הפעם ירד הזחל מההינע. ורדי רץ לכיוון צומת ה-S, בניסיון להשיג טנק נוסף, ואני ניסיתי להעלות את הזחל חזרה על ההינע. תוך כדי הנסיונות מתקרב אלי ורדי שהצליח לארגן לו את הטנק של ערן רבין וכמו שהוא מגיע ל-S ונעצר על ידי הוא חוטף טיל סאגר במגן האפיסקופים של כיפת המפקד ועף מהכיפה הרוג".
דוד שיאון, שהיה כנזר לעיל הטען-קשר של ורדי, הוסיף: "בסוללה שבדרך ירד זחל מגלגל מתח שמאל. היה בלתי אפשרי להזיז את הטנק. היינו מאחורי הסוללה, בלי אפשרות ירי לכיוון התעלה. הופיע טנק בפיקוד סגן ערן רבין. מיכאל סימן לו שיתחיל לירות לכיוון המישור שבין הרמפה והמשטח, שעליו היו פרוסים 7-8 טנקים מצריים. הטווח היה 700-800 מטר. היה כבר אור יום. האזור היה כבר מלא סאגרים. מיכאל סימן לטנק לירות לכיוון הטנקים המצריים. הטנק עלה לעמדה על סוללה, עמדה גבוהה בלי הנמכה. כשראה שאינו יכול, לירות ירד ועמד מאחורי הסוללה. מיכאל עבר לטנק שלו, הוריד את הטען-קשר שעלה לטנק שלו, ונע אתו לכוון המעוז לחלץ את החברה במעוז. מהשלב הזה נותק בינינו הקשר. אז בא צוער עירא דביר (3ב'). נשארתי בטנק והיה חי"ר מצרי מאחורי הסוללה. צוער יגאל לקר, שהיה באחד הטנקים התקועים, עלה לטנק שלנו ואחרי 5-10 דקות עבר לטנק אחר. לאחר פרק זמן הסתכלנו וראינו טנקים ונגמ"שים באים מולנו בלי יכולת לעשות דבר. בא עירא דביר עם טנק ובו גופתו של מייק וגרר אותנו לכיוון מזרח על ציר טלטול".

בינתיים עלה השחר (יום א', 7 באוקטובר) והתברר כי חששותיו של המג"ד לגבי הפעלת טילים מאסיבית אכן התאמתו בשלב זה עמדו לרשות המג"ד שני טנקים כשירים בלבד, שלו ושל ישי וקסלר, אשר היה בתנועה לחילוצו של ראובן אריאב. אריאב, שהיה תקוע במרחק 200 מטר מדרום לארז, איתר תחילה מתקפת צליחה המונית נוספת של חי"ר ורכב ודיווח על כך למג"ד. המג"ד לא הבחין בטנקים אבל זיהה משחיתי טנקים, רכב טילים, ארטילריה, ונ"מ. הוא אישר את בקשת אריאב לירי על הצולחים.
לאחר מטח הטילים הראשון שפגע בטנק של מיכאל ורדי הורה המג"ד לווקסלר לנוע לכיוון צפון-מערב לעמדות. וקסלר זיהה טנק מצרי מוסווה במרחק קצר (300 מטר) והשמידו. המג"ד נע לכיוון הצומת והנחה את חודק לארגן הפצועים לפינוי, בעוד הוא ווקסלר מבצעים איגוף צפוני ותופסים עמדות טובות כלפי האויב מכיוון צפון ובמזרח. לפעולה זאת היו תוצאות חיוביות, כפי שציין המג"ד בעדותו: "התחילה מנוסה כללית של המצרים, הפסיק הירי של הטילים והתחילה מנוסה כללית של המצרים חזרה אל הגשר".
בהמשך הצטרפו אל המג"ד כלים נוספים, הטנק של אייל יפה והטנק של הלל נוה, אשר השתלבו בהשמדת המטרות ובהשגת שקט בגזרה. בשלב זה יכול היה המג"ד להפריש את וקסלר לסיוע במלאכת החילוץ, בניצוחו של חודק. במבט לאחור ציין עמיר יפה כי למרבה המזל לא הפעילו המצרים מול הכוח שלו טנקים עם א"א. אילו עשו זאת, הוא לא היה יכול להגיב על כך, בשל היעדר אמצעים לירי לילה.
ארטילריית האויב המשיכה להעסיק את הכוח באש מדויקת וצפופה על פני כל גזרת הפעולה. גם אש הטילים התחדשה כעבור זמן-מה וגבתה מחיר נוסף מכוחות הגדוד ההולכים ומצטמצמים. כפי שהעיד עמיר יפה: "כבר אי-אפשר היה להתקרב למעוז בשלב זה, שעה 07.00 – כל מי שניסה להתקרב חטף טיל או מנשק שטוח מסלול. בשלב זה נעשית האש עלינו יותר מדויקת ואנו משפרים עמדות צפונה ומזרחה – השטח גרוע מאוד מבחינת מחסה ועמדות. בתוך כך אייל חוטף פגיעה בחזית הצריח, ונפצע באופן בינוני.

הצוות מתפנה אל הטנק של המג"ד וממנו אל הטנק של הלל שמפנה אותם לתאג"ד. אני שולח את וקסלר לצומת שוב לפנות פצועים, והוא מבצע זאת".
מאזן הגבורה הסופי של החדירות למוצב מפרקת עומד עתה על הספרה הסמלית שבע. פעם אחר פעם ניסו הלוחמים הצעירים לחלץ את חבריהם הנצורים תוך הפגנה מופלאה של דבקות במשימה ובמחיר דמים כבד. עכשיו בא פרק ההיחלצות לאחור, שהפך את אנשי כוח המג"ד ממחלצים לנחלצים. מספר סג"מ דוד חודק:

אני על הטנק של מייק שפרס זחל באזור צומת ה-S. בשלב זה הטנק שלי נפגע על-ידי טיל. אני עף מהצריח ומוריד הצוות. מתחילים בהתארגנות. אני מרכז את הפצועים ויתרת החיילים (כ-20 במספר) באזור הצומת. מתחלקים ל-3 קבוצות: קבוצת פצועים, קבוצה שעוסקת בהורדת נשק וקשר מהטנקים הפגועים,.קבוצה הצופה ומאבטחת לכיוון המעוז. הקבוצה של הפצועים מתארגנת ועולה על אחד הטנקים ויוצרת קשר עם המג"ד. בשלב זה המצרים קרבים לצומת ויורים על הטנקים גם בנק"ל. המג"ד מקבל ממני דיווח ואומר להיכנס למוצב עם כל קבוצת החיילים. אני מתאר למג"ד את המצב וממליץ כי הדבר הנכון לעשותו הוא לנוע מזרחה. המג"ד מאשר לי לנוע מזרחה ומורה לי להשאיר ההרוגים באזור הצומת. הכוח נע לכיוון מזרח בצורה מאובטחת רגלית כאשר בכוח האבטחה העורפי נעים יצחק מדמון ויגאל לקר".

לאחר צעידה תוך ירי לכיוון מערב, הקבוצה פוגשת את טנק המ"פ (דני רביב) שנשלח על-ידי המג"ד לצורך החילוץ .הכוח עולה על טנק זה ועל הטנק אשר מפקדו הוא עתה סגן ארז בנימיני (שהגיע מכיוון צפון). בהמשך התנועה מזרחה פוגע מטח טילים בטנק של ארז בנימיני, וארז עצמו נהרג. הכוח המשיך בדרכו וחבר לתאג"ד באזור הצומת.
באותו זמן בערך נוצר קשר בין המג"ד ובין 12 חיילים של פלוגת הקק"ש אשר נשארו ב-3 טנקים לא-כשירים מול האי אל-בלח. קבוצה זו, בפיקודו של הצוער יוני אילני, קיבלה הנחיה מהמג"ד לנוע מזרחה וחברה למג"ד באזור טלטול, לאחר שעברה 3-4 ק"מ.

בשלב זה, בוקר יום ראשון, כבר היה ברור כי המצרים הצליחו לממש חלק ניכר מתוכניות הצליחה שלהם. הם הקימו לכל רוחב גזרת התעלה שבעה עד תשעה גשרים והזרימו על פניהם כוחות רבים שתקפו את המעוזים. מכאן ואילך, במשך כל שעות היום, וכמו בלילה הקודם, פעלו הטנקים הישראליים בהתמדה ובעיקשות לסייע למעוזים המותקפים ולמנוע את ההמשך של מאמץ הצליחה. הייתה זו פעילות שעלתה בנפגעים רבים, הרוגים ופצועים.

סיום החילוץ והתארגנות
עם חבירת הכוחות בציר טלטול למפקדת הגדוד התארגן כוח טנקים קטן באזור צומת לקסיקון-טלטול, המג"ד הציב תצפיות ואסף את הצוותים לשיחה, ובינתיים ארגן המח"ט שיירת אספקה לאזור הצומת, בפיקודו של קצין התחזוקה החטיבתי רס"ן נתן פריוה הטנקים חומשו ותודלקו והאנשים התארגנו להמשך הלחימה. בשלב זה הוחלט במפקדת החטיבה לרכז את כל הכוחות הכפופים לה במרחב ריאקציה (צומת מאדים-כרטיסן). הגדוד הגיע לשם בשעות אחר-הצהריים המאוחרות. חלק מהכוח תפס עמדות כלפי מערב, לאור תחזית מודיעין על התקפות מצריות אפשריות מכיוון זה.
המח"ט התמקד עתה בגיוס כלי-רכב לחילוץ הנפגעים ובדחיפת תחמושת ודלק לטנקים המרוקנים. הוא הורה, בין השאר, להשתמש בזחל"מי המפקדות העיקריות לחילוץ אנשי צוות. כן הקדיש זמן לשיחה עם אנשי הצוותים שהטנקים שלהם נפגעו או ננטשו במרחב קנטרה, ורובם היו עד כה ללא כל ניסיון קרבי. בתשובה לשאלותיהם הסביר המח"ט כי החטיבה אמנם סבלה מאבדות כבדות אך בינתיים הצליח צה"ל במאמצי הבלימה, וכשיגיעו כוחות המילואים המצב ישתפר פלאים. "אני זוכר שאמרתי להם", העיד, "שאין מה לדאוג, שאם הצלחנו לצאת מתוך תופת כזאת כמו שיצאנו והנה אנחנו נפגשים ומדברים – אז אין מה לדאוג. אנחנו על זה כבר נתגבר. ... במלים אחרות, יצאנו בשן ועין, שילמנו מחיר, אבל העסק בידינו. אנו שולטים וההסבר על ההפתעה שהפתיעו אותנו, זה קורה, אבל עכשיו השליטה ישנה, עכשיו צריך פשוט להילחם".
קצין החימוש החטיבתי היה עסוק באותה עת בחילוץ הטנקים של גדוד 198 וסייע בהשגת טנק חילוץ מבלוזה. מספר קצין החימוש של גדוד 198, סרן אהוד ברוך: "לקראת הצהריים הגיע טנק שוט חילוץ אשר חילץ טנק שקוע לאחר מאמץ ממושך. אחרי-הצהריים, בסביבות 15.00, נעו הטנקים שחולצו לצומת מאדים-כרטיסן ונכנסו לחניון. על-פי הוראת המג"ד נעתי לאזור התאג"ד ומצאתי שם 3 טנקי פטון וטנק שוט. טנקים אלו תוקנו ושבו לאזור החניון בכרטיסן. בסוף אותו לילה עמד הגדוד על 18 טנקים מהם 3 טנקי פטון".

כל אותו זמן המשיכו הארמיות המצריות בחזית התעלה להעביר את כוחותיהן לגדה המזרחית. מולן עתה 100 טנקים ישראליים, בסך-הכל. חלקם הגדול מפוזרים ומנותקים. המצרים החלו לבסס את אחיזתם בראשי-גשר עד לעומק של מספר קילומטרים. כן הוסיפו המצרים לתקוף בלי הרף את המעוזים בכוחות חי"ר וטנקים, אולם לא ניסו לנצל את הפערים הגדולים ביחסי הכוחות ובינתיים לא פתחו בהתקפות מאסיביות לעומק סיני. עד ערוב היום ניצבו כ-500 טנקים מצריים ממזרח לתעלה.

בשעות הלילה הקודם הושלמה ההתארגנות של חפ"ק אוגדה 162 בבלוזה ובשעת בוקר מוקדמת (7 באוקטובר) הוכפפו חטיבה 460 וכוחות הקו שבאזור לאוגדה זו. לקראת הערב, עם ההיערכות של כוחות האוגדה לאורך ציר הרוחב, צורף לחטיבה גדוד מילואים 19 (עם טנקי פטון) מחטיבה 204.

במהלך הערב נידונו בפיקוד הדרום דרכי פעולה להמשך הלחימה. הרמטכ"ל הורה על ביצוע התקפת-נגד לצורך החזרת המצב לקדמותו, ובהמשך לכך נקבע כי התקפת-הנגד מיועדת לטהר את קו התעלה, מצפון לדרום, בין דרך החת"ם לקו המים, להשמיד את האויב תוך כדי חילוץ כוחות מהמעוזים, וליצור בכוננות לחציית התעלה על גשרים מצריים. במסגרת תוכנית זו נועדה אוגדה 162 לעמוד בראש השלב הראשון של המתקפה.
"לקראת שחר", העיד לימים המג"ד בוועדת אגרנט, "אנו מקבלים פקודה לגבי המשך הפעילות למחרת. הפעולה שתתבצע מצפון לדרום, מציר מאדים-טלטול לכיוון דרום, לאורך ובמקביל לתעלה, במטרה לבדוק הגזרה ואם יש צורך לנקות את השטח עד מרחק קילומטר אחד מהתעלה. לא דובר אז להגיע לתעלה".
המשימה אשר הוקצתה לחטיבה 460, במסגרת אוגדה 162, הייתה לנוע דרומה, ממול לאי אל-בלח ועד ציר חביבה. התכנון האוגדתי נועד, בין היתר, לקדם התקפת-נגד של המערך הדיוויזיוני המצרי (שכלל 4 חטיבות: חטיבת חי"ר 120, חטיבה ממוכנת 117, חטיבת טנקים 24, מדיוויזיה 23 וחטיבת חי"ר 4). לפי דיווחי המודיעין הישראלי הוטל על הכוח הזה להשתלט במתקפה חזיתית על ציר החת"ם, ולאחר מכן על קו הגבעות ממזרח לו.


מהלכי הלחימה ב- 8 באוקטובר 1973
בשעה 02:00 החלה חטיבה 460 לנוע ממזרח למערב, על ציר מאדים. הכוונה הייתה להיערך על ציר החת"מ עם עלות השחר. סד"כ החטיבה מנה עתה 2 גדודים – גדוד 198, ובו 17טנקים, וגדוד 19, ובו 26 טנקים. התנועה על ציר מאדים בוצעה בצורה מאובטחת עד תעוז מרור, ומשם ב"עקבות ודילוגים" כלפי דרום, לאורך קו הדיונות, עד ציר ערוב. בשלב זה תפס גדוד 198 עמדות מול אזור הדקליות ואילו גדוד 19 המשיך דרומה לכיוון ציר חביבה. בשלב התנועה לא נתגלתה שום התנגדות, אך בהמשך היה הכוח תחת אש ארטילרית, ללא נפגעים. הערכת המודיעין היתה כי בציר לקסיקון יימצאו טנקים מצריים.
משהגיעו כוחות הגדוד לתעוז מרור, הפנה המג"ד את חזית התנועה כלפי דרום והפעיל 3 פלוגות:



א. פלוגה כ' (מבוססת על קמ"ט שוט)
טנק מ"פ – סגן יקי ודמני
טנק מ"מ – סגן עמי אוליאל
טנק מ"מ – סגן שלמה ינאי
טנק מ"מ – סגן אילן בנין
ב. פלוגה ל' (מבוססת על יוצאי גדוד 9 ולוחמים אחרים בטנקי פטון).
טנק מ"פ (טנק הקצינים) – סגן יורם אופיר
טנק מ"מ – סג"מ משה יפה
טנק סמ"פ – סגן יאיר טל
טנק גור – סמל עמיר כהן
ג. פלוגה ס' (מבוססת על קק"ש):
טנק מ"פ – סרן דני רביב
טנק סמ"פ – סגן בועז כהן
טנק מ"מ – סג"מ דוד חודק
טנק גור – צוער ישראל מטות
טנק גור – צוער ירון מט
טנק גור – צוער עופר פירעם
כן נכללו במצבת הגדוד טנק מג"ד, בפיקודו של סא"ל עמיר יפה, ובצמוד לו טנק מ"מ, בפיקודו של סג"מ ישי וקסלר. בהמשך יום הלחימה הצטרפו למצבה זו טנק בפיקודו של תמיר רפאלי וטנק בפיקודו יוסף זיוביש.
תוך כדי תנועת הגדוד לאזור סגול 279, נתקלו טנק המג"ד והטנק של וקסלר בחוליית קומנדו ובחוליית קת"קים והשמידו אותן מטווח קצר. חוליית הקומנדו הייתה עמוסה בציוד מתקדם כגון מכשירי קשר בתחום H.F, מגברי אור כוכבים וכוונות טלסקופיות.באזור הדקליות בקרבת ציר ערוב התגלו משחיתי-טנקים וטנקי 55T-. המג"ד פרס את כוחותיו והפלוגות החלו לנהל חילופי אש עם האויב ממזרח וממערב לתעלה. בעדותו בוועדת אגרנט, אמר על כך: "אנחנו נעים בקו מצפון לדרום, לכיוון השטחים הכהים הביצתיים. אני עולה על חוליית קומנדו ומשמיד אותה, ההתקדמות נמשכת עם ליווי של ארטילריה ... הם מודעים לתנועה הזאת ומלווים אותנו בארטילריה".
בסביבות השעה 09.00 הגדוד נמצא בסגול 245, מדרום לציר ערוב. עתה מחליט המח"ט לעבור להתקפה ומורה לגדוד 19 לתקוף את אזור הפירדאן, לתפוס גשר מצרי ולהעביר עליו מחלקת טנקים לצד המערבי של התעלה. גדוד 198 מושאר בעמדותיו ומהווה מעין חיפוי לתנועה של גדוד 19. מספר סגן בועז כהן: "עמדנו וירינו לכיוון מערב. תוך כדי הירי נפגע הטנק שלי מטיל סאגר. עפתי מהצריח לקרקע. הנהג החל לנוע ללא פקודות. רצתי אחריו ועצרתי אותו. חבשתי את הטען שנפגע מירי הטיל (עידו אסא) ופונינו לכוון התאג"ד שנמצא בדור ספונטני". מוסיף ומספר מ"פ כ' יקי ודמני: "מרחוק, בחורשת דקלים, זיהינו טנקי אויב. ירינו מטווחים רחוקים (בעיקר פגזי מעיך). תוך כדי תנועה וירי ספגנו אש ארטילרית חזקה. משמאלי וכ- 100 מ' ממני נע הטנק של אילן בנין אשר היה מ"פ מ' יום לפני כן. לפתע התפוצץ פגז ורסיס פילח את גבו של אילן והורגו במקום".
בעוד הגדוד משפר עמדות ומפנה טנקים שנפגעו לאחור, החלו להגיע דיווחים על כך שבטן התחמושת במספר כלים עומדת על 4 פגזים. במצב זה ניתן אישור לדלג אחורנית כלים בודדים, למילוי מחדש, ואילו שאר הכוח נצטווה להמשיך ולהחזיק בגזרה. במקביל, כפי שהעיד לימים המח"ט בוועדת אגרנט, נלחם גדוד 19 מדרום, באזור ציר חביבה. גדוד זה קיצר טווח לכיוון התעלה, במגמה להשמיד אויב ולגלות גשר מצרי כדי להעביר עליו כוחות לכיוון מערב. הגדוד נתקל בכוחות חי"ר מצויד בנ"ט ו-7 טנקים שלו נפגעו. כן נפגע בינתיים טנק נוסף מגדוד 198. "ואני בקשר מתעדכן שעדיני ", העיד עמיר יפה בוועדת אגרנט, "הסתבך מדרום, ופונה ומבקש ממנו לסייע בחילוצו באש. אני מפנה כוח קצת יותר דרומה ויורה מערבה".
טנקי הגדוד מוסיפים לירות מהעמדות שתפסו ומשמידים כ-5 טנקי אויב. לעומת זאת נפגעים הטנק של שלמה ינאי (לימים אלוף פיקוד הדרום) והטנק של יאיר טל (בנו של האלוף ישראל טל אשר שירת כסמ"פ בגדוד 9)מירי טילים. בין השעות 12.00 ל-13.00 מקבל המג"ד, לבקשתו, אישור של המח"ט לביצוע מילוי מחדש. בהתאם לכך נע הגדוד לכיוון חזיזית, ומשם לציר ספונטני מתג 32. רק במועד הרבה יותר מאוחר נודע כי באותן שעות אבד טנק שהיה שייך במקורו לגדוד. מספר על כך ישי וקסלר:
"הטנק של סמ"ר אברהם רוזנברג נלקח ממני בחניון הלילה ב-7 באוקטובר והועבר לחפ"ק הסמח"ט. אנשי הצוות היו: מפקד, אברהם רוזנברג; תותחן, קלמן נוימן; טען, מאיר שטיגר; נהג, יצחק בריטנר. אנשי צוות אלו היו מביסל"ש בעוד אברהם היה מדריך במחלקה שלי בקמ"ט. על-פי עדויות שונות נע הטנק של אברהם בצמוד לטנק ולנגמ"ש של הסמח"ט ששון שילה. בשלב מסוים, עם יציאתו של גדוד 19 להתקפה לכיוון גשר הפירדאן, הצטרף הטנק להתקפה זו. עובדה זו נודעה לי לאחר המלחמה, עת תחקרנו קצינים בגדוד 19 על טנק שוט שלא נודעו עקבותיו. מתחקור זה התברר כי הטנק נע בתוך גדוד 19, ירה, נלחם ונפגע בקרבת התעלה. עוד הוסיפו מפקדי גדוד 19 כי לטנק לא הייתה תקשורת רדיו והוא לא הופיע ברשת הגדודית. הטנק וצוותו הצטרפו לכוחות הלוחמים תוך חיקוי מפקדים, נלחמו באומץ רב עד שנפגעו. גופות אנשי הצוות נמצאו כ8- חודשים לאחר תום המלחמה באזור נפילתם".

הקרב על חמוטל ומכשיר
בשעות הצהריים של 8 באוקטובר נפרסה חטיבה 460 במרכז ובדרום גזרת הפעולה של האוגדה מפקדת החטיבה התמקמה "בהברגה" בקרבת החפ"ק האוגדתי. גדוד 198, אשר השתתף, כאמור, לפני כן בהתקפה על אזור הדקליות מצפון לפירדאן, נע לאחור והתארגן בציר ספונטני. גדוד 19, אשר נפגע קשות בהתקפה על אזור חיזיון, נחלץ לאחור והתארגן בצומת חזיזית 28. בעוד החטיבה ממשיכה במאמציה לתקוף את מרחב הפירדאן בוצעה בגזרה צליחה רחבת היקף. דיוויזיית חי"ר מצרית מס' 2 צלחה על גשרים במרחב חיזיון ושחף, ואילו כוחות מדיוויזיה 16 נעו ממרחב מיסורי לכיוון מכשיר (כתיב אל-חיל) וחמוטל (כתיב עייפן).
פריסת האויב היתה עכשיו כדלקמן:
דיוויזיה 2
חטיבת חי"ר 120 נפרסה מדרום לאי אל-בלח ועד לציר חביבה. חטיבה ממוכנת 117 צלחה במרחב מצת ופורקן ונערכה על ציר לקסיקון.
דיוויזיה 16
כוח בהרכב חטיבה ממוכנת ועוד גדוד טנקים נע ממרחב מיסורי ונפרס על מכשיר וחמוטל.

בשעה 15.26מודיע מח"ט 500, אשר חטיבתו הגיעה לזירה בציר טליסמן, שכוחות אויב תוקפים אותו באזור חמוטל. הוא הציע להניע את גדוד 433 מאזור נוזל לאחור ולתקוף את חמוטל מצפון. מח"ט 460, אשר חשש מחשיפת האגף הדרומי של החטיבה, הציע לצרף את גדוד 198 לחטיבה 500. מח"ט 500 החליט לכבוש את חמוטל עם 2 גדודים, בחיפוי של גדוד 433, ממרחב חגית. על-פי התוכנית נועד גדוד 198 לנוע על ציר חזיזית מצפון לדרום ולהצטרף להתקפה עם גדוד 429, אשר נסוג לפני כן מחמוטל.
וכך, בסביבות השעה 15.00 קיבל מג"ד 198 פקודה להפסיק להתארגן, ולהצטרף לחטיבה 500 .
בשלב זה עמדה מצבת הגדוד על 13 טנקים:
מפג"ד:
טנק מג"ד – סא"ל עמיר יפה
טנק מפג"ד – סג"מ ישי וקסלר
פלוגה כ':
טנק מ"פ – סגן יקי ודמני
טנק מ"מ – סג"מ תמיר רפאלי
טנק גור – סמל יוסף זיוביש
פלוגה ל' (מג"ח)
טנק מ"פ (טנק הקצינים) – סגן יורם אופיר
טנק מ"מ – סג"מ משה יפה
טנק סמ"פ – סגן יובל נריה (טנק זה היה שייך במקורו לגדוד 19 וסגן נריה "השתלט" עליו באזור
הפירדאן לאחר שמפקדו נפגע)
טנק גור – סמל עמיר כהן
פלוגה ס'
טנק מ"פ – סרן דני רביב
טנק מ"מ – סג"מ דוד חודק
טנק גור – צוער ישראל מטות
טנק גור – צוער ירון מט

המג"ד ניסה לייצור קשר עם מח"ט 500, אך לא הצליח בכך. בהיעדר כל פקודה מפורשת, החליט עמיר יפה לנוע מצפון לדרום בנתיב הנמצא 4-5 ק"מ מזרחית לציר חזיזית, בשטח הדיונות. לאחר שהתלבט אם לאגוף את חלוץ ממערב, הוא החליט בסופו של דבר לנוע ממזרח לה, ועצר את הגדוד באזור סגול 241 לתצפית לכיוון דרום על חמוטל ומכשיר. בשלב זה הוא זיהה את מכשיר כחמוטל ובהתאם לכך החליט לתקוף. באותה עת ניצב גדוד 433 בעמדות חיפוי ממזרח ואילו גדוד 429, שמנה טנקים מעטים תקף את חמוטל.
תוך כדי קיצור טווחים זיהה הגדוד כמה טנקים על רכס מכשיר והשמידם. עכשיו נוצר קשר עם מח"ט 500, אשר הבהיר את תמונת המצב. הגדוד חצה את ציר טסה-איסמעיליה לכיוון דרום- מזרח ונפרס באופן הבא: וקסלר וחודק נעים על חמוטל ומנהלים קרב אש נגד טנקים (וגם פוגשים טנקים מגדוד 429 שיורדים מהיעד); פלוגה ל' (מג"חים) נערכת לאורך ציר פוטון; פלוגה כ' וטנק מג"ד מסתערים על השטח הגבוה של מכשיר;.פלוגה ס' נמצאת באזור ציר טליסמן.
תוך כדי ההסתערות נפגעו טנקי פטון באגף המערבי מטילים. המג"ד הסתער על הרכס, לימינו הטנק של זיוביש ולשמאלו הטנקים של תמיר רפאלי, יקי ודמני וישראל מטות. כאשר הגיע המג"ד לקו הרכס הוא זיהה לפניו מאות חיילים מצריים וכמות גדולה של כלי רכב ניתן היה להבחין בתחילה של בריחה ואי סדר למראה הסתערות הטנקים ההתקפה נמשכה על קו הרכס וכל הטנקים נפגעו, מי מטילים ומי מפגזים. טנק המג"ד נפגע מפגז טנק ותותחו נכרת. למרות זאת המשיך המג"ד להסתער לכיוון דרום. הטנק של תמיר רפאלי נפגע מטיל סאגר. תמיר נפצע קשה ופונה על-ידי הטנק של יקי ודמני. הטנק של ישראל מטות נפגע גם הוא, וישראל עצמו פונה על-ידי צוותו של זיוביש.
מספר ישראל מטות: "החלטתי להסתער. הגעתי לפסגת הגבעה שלפני ועליתי לעמדת תצפית. טיפסתי גבוה בצריח הטנק והדבר הבא הזכור לי הנו להבה גדולה ואני מחזיק בידי. זמן-מה לאחר מכן התעוררתי לקול קולות מסביבי. אני שכבתי על הקרקע. ליד הטנק זיהיתי את זיוביש ואת צוותו. הם סיפרו לי כי הם ניגשו לטנק שלי כדי לחפש מטפי כיבוי אש. היינו היחידים בשטח והחושך ירד. ביקשתי מזיוביש לראות אם ישנם אנשי צוות בטנק שלי והוא טען שהוא לא רואה אף אחד. זיוביש ואנשיו העמיסו אותי על אלונקה והניחו אותה על תובת הטנק שלהם. התחלנו בנסיעה. בשלב זה כנראה נפגענו ואש אחזה באזור בו שכבתי.הורידו אותי עם האלונקה וביקשתי לרדת ממנה. התחלנו בהליכה. בשלב מסוים נתקלנו בנקודת מילוי מים. זיוביש מילא את קסדת הטנקיסט שלי במים ושתינו בשקיקה. המשכנו ללכת זמן-מה ואז נתקלנו בשלט: ציר חזיזית. המשכנו ללכת לכיוון צפון ולפתע ראינו אורות רכב. ביקשתי מזיוביש לבדוק אם המדובר בכוחותינו. כאשר הוברר כי הם כוחותינו, חברנו אליהם. הועמסתי על זחל"ם ונלקחתי לבית-החולים בטסה.
באותה עת עלו וקסלר וחודק על רכס חמוטל ועל רכס אחד מדרום לו. הן הבחינו
בטנקי אויב ובחוליות טילים המשגרות טילים מרכס זה על הגדוד המסתער ממזרח, ופוגעות בו. לאחר איתור מקור אש זה, הסתערו שני הטנקים ללא כל חיפוי על הרכס, קיצרו טווח לטנקי האויב והצליחו להשמיד בתותחיהם חלק מהטנקים האלה. מיד אחר-כך נפתחת אש טילים על צמד הטנקים. למרבה המזל, חלפו הטילים האלה מעל צריחי הטנקים והחטיאו אותם. וקסלר וחודק המשיכו לאתר מטרות ולדווח למג"ד, והוא הורה להם להמשיך ולחפות על ההסתערות דרומה.
מספר יקי ודמני, מ"פ כ': "תוך כדי הסתערות התברר לנו שעלינו על מתחם מבוצר היטב ותוך מספר שניות נפגעו לפחות מחצית מהכלים. הייתה אש תופת של טילי סאגר, תותחים ונק"ל. לא רחוק ממני החל טנק מצרי לסובב את תותחו. כיוונתי עליו ופקדתי "אש". התותח לא הגיב. הפעלתי מחולל ירי חירום וטנק האויב נפגע והתפוצץ. עמיר פנה אלי בקשר וביקש שאאסוף פצועים והוא יחפה עלי. ירדתי והתחלתי לאסוף לטנק שלי פצועים מכל הבא ליד. כשהסתכלתי לכיוון הטנק של עמיר, גיליתי שהתותח שלו מפוצח לשניים. אספתי על הטנק 14 מלוחמי הגדוד והתחלנו לנוע לאחור, לכיוון כוחותינו".

פלוגה ל' שלחמה במסגרת הגדוד ביום שני (8 באוקטובר) הוקמה במסגרת הגדוד על דרך האלתור יום לפני כן, במקום פלוגה ל' המקורית שהתפרקה במהלך הלחימה. בתחילה נכללו בפלוגה החדשה 3 טנקי מג"ח משרידי גדוד 9 ו-2 טנקי מג"ח מבית-הספר לשריון . למפקד הפלוגה מונה, בהוראת המג"ד, סגן יורם אופיר. חלק מאנשי הפלוגה נפגעו בקרב על הפירדאן. ארבעה הטנקים שנותרו – בפיקודם של יורם אופיר, יובל נריה, משה יפה ועמיר כהן – השתתפו בהסתערות על רכס חמוטל.
עם פתיחת הקרב פקד המג"ד על מ"פ ל' להסתער על החלק המערבי של מכשיר. הפלוגה נעה אפוא על ציר פוטון ונפרסה לכוון מערב, ואז החלו הטנקים שלה להיפגע בזה אחר זה. הטנק של יובל נריה נפגע מ2- פגזי טנקים והצוות נטש אותו ופונה על-ידי המג"ד עמיר יפה. הטנק של משה יפה נפגע ממספר טילי סאגר וכנראה גם מפגז טנק שנורה מרכס חמוטל. מפקד הטנק והתותחן זוהר בן-זאב נהרגו והנהג אבי חיון כיוון את הטנק לאזור שקט יותר,. וכעבור זמן-מה נטש אותו יחד עם הטען . שניהם נאספו על-ידי כוח צה"לי. הטנק עצמו נשאר בשטח. לאחר המלחמה איתרו אותו בני משפחת יפה והאלוף עמוס חורב (חותנו של משה) וגררוהו לשטח הישראלי בסיוע כוח מחטיבה 274 במבצע לילי מורכב. שתי הגופות שנמצאו בו זוהו והובאו לקבר ישראל.
שני הטנקים האחרים – "טנק הקצינים" (ובו יורם אופיר, נועם דביר, מרדכי פיין ומרדכי רטר) וטנק הגור (ובו עמיר כהן ושאול פלק) – נפגעו במהלך התנועה על ציר פוטון. כל אנשיהם נהרגו באש טילים ובאש נק"ל של המצרים. הטנקים עצמם נמצאו לאחר המלחמה מדרום לציר פוטון, והלוחמים המתים הובאו לקבר ישראל.

עם רדת החשכה ריכז המג"ד את כל הכוח הכשיר שנותר מהגדוד בצומת פוטון-טליסמן. היו שם 6 טנקים בסך-הכל (של המג"ד עצמו, וכן של יקי ודמני, של דני רביב, של דוד חודק, של ירון מט ושל ישי וקסלר. כל אלה נעו עתה עם הפצועים לעבר תאג"ד חטיבה 500, בקרבת מחנות טסה, בסמוך לתאג"ד נפצע סגן עמי פולמן, סמ"פ כ'. לאחר שהפצועים כולם שוגרו במסוקים לעורף, סופח הגדוד לחטיבה 500. זהו היום השלישי ללחימה והגדוד נמצא בנקודת שפל. הלוחמים כרעו תחתיהם מעייפות הרק"ם שחוק ופגוע והמסגרות הפלוגתיות מפורקות. נקודת האור היחידה של הלילה ההוא, בתום היום השלישי למלחמה, הייתה הופעת הצוות של זיוביש אשר ביצע מסע מילוט מעורר התפעלות מאזור מכשיר. עם בוקר החלה התארגנות-מחדש.


קרבות הבלימה
בעקבות הכישלון של מתקפת-הנגד, ב-8 באוקטובר, הוחלט במטכ"ל ובפיקוד הדרום להיערך לשלב בינים של בלימה וצבירת כוחות לקראת המשך הלחימה מנגד נערכו שלוש הארמיות המצריות לאורך התעלה ,בגזרה שעומקה 12 ק"מ. במסגרת ההיערכות הצה"לית החדשה הוקצתה לאוגדה 162 גזרה ברוחב 30 ק"מ בקירוב, מציר מאדים בצפון ועד ציר טליסמן בדרום. שיטת הלחימה שקבע מפקד האוגדה התבססה על הימנעות ככל האפשר ממגע צמוד עם האויב תוך ביצוע הגנה ניידת והשהיות לאחור עד קו הגבעות שלפני ציר הרוחב.
זירת הלחימה של הגדוד השתרעה מחמוטל בדרום ועד ציר מאדים בצפון. האויב הטיל לגזרה זו כוח דו-דיוויזיוני. בחלק הדרומי לחמה דיוויזיה 2 (חטיבת חי"ר 120 בגזרת זרקור, חטיבה ממוכנת 117 בגזרת הברגה וחטיבת חי"ר 4 בגזרת חלוץ וחמוטל, חטיבת טנקים 24 כדרג שני).
בחלק הצפוני לחמה דיוויזיה 18 שמתוכה נלחמה בפועל, מול הציר, חטיבת טנקים 136.
השטחים אשר עליהם התבסס קרב הבלימה היו: ורוצלב (כתיב אל-עגרמי), זרקור (כתיב אבו אל-ערוך), הברגה ( תעוז הברגה), חלוץ (כתיב אבו כתירה), חמוטל (כתיב עיפן כתיב אבו נקפה), מכשיר (כתיב אל חייל). שטחים אלי הוחזקו על-ידי כוחות סיור וחרמ"ש במשך הלילה ונתפסו מדי בוקר על-ידי כוחות הטנקים אשר את הלילה בחניונים סמוכים.

תיאור הקרבות
יום ג', 9 באוקטובר 1973
במהלך הבוקר התארגן הגדוד בצומת טסה ועסק בתיקון הרק"ם, בתדלוקו ובחימושו. המג"ד אשר התעקש לא להחליף שוב את הטנק שלו פקד על קצין החימוש להחליף את הקנה הכרות, ואכן בשעות הצהריים הורכב קנה מתאים. עתה הורה המג"ד לכל הגדוד להיכנס למצב תיאום כוונות ועם סיום שלב זה היה הכוח מוכן לתנועה. קצין החימוש סרן אהוד ברוך, אשר דילג במהלך היום הקודם עם החוליות הטכניות הפלוגתיות מציר מאדים לציר טליסמן והחל לחלץ טנקים פגועים ולתקנם, עשה גדולות גם ביום זה עכשיו היו לגדוד 9 טנקים, בעקבות הצירוף של 2 טנקים במרוצת היום..
בסביבות השעה 15.00 פקד המג"ד לנוע והגדוד התקדם על ציר טליסמן לכיוון מערב ותפס את רכס חמוטל ואת הרכס שמדרום לו. כוחות אחרים של חטיבה 500 תפסו באותה עת את נוזל ואת חלוץ. הגדוד נפרס על הקצה הדרום-מזרחי של חמוטל ושלח טנקים לכיוון דרום .על היעד נמצאו מספר טנקי מג"ח שרופים של אוגדה 143 ונגמש חרמ"ש פגוע. בתוכו היו חיילים שנעזבו לטענתם בשעה 10.00 באותו בוקר.
הגדוד החל לירות לכיוון דרום-מערב ואגב כך פקד המג"ד על מספר צוותים לעבור בין הטנקים השרופים והפגועים ולחפש נפגעים בשלב זה גם בחן המג"ד אפשרות לחבור לטנקי הגדוד שנפגעו ביום הקודם (8 באוקטובר) אך נאלץ לוותר על מימוש הרעיון כיוון שלא היו בגזרה כוחות חיפוי למבצע כזה. עם חשכה ירד הגדוד מחמוטל" ושב לחניון לילה סדור באזור טסה. בחניון קיבל הגדוד 4 נגמ"שי חרמ"ש מפלוגת הסיור של חטיבה 500 בפיקודו של גברי .

יום ד', 10 באוקטובר 1973
עם בוקר נע הגדוד על ציר כרטיסן עד ציר ספונטני. בציר ספונטני פנה הגדוד לכיוון מערב והתמקם במתג 34. מח"ט 500 פקד על המג"ד לתפוס תחילה את השטח שבין ורוצלב לזרקור. לאחר מכן ניתנה למג"ד פקודה להשאיר במקום יחידת משנה (פלוגת דני רביב) ולנוע דרומה, לעבר ציר חזיזית, בין מתג 27 למתג 29. הגדוד תפס עמדות כלפי מערב ובלם התקפה חטיבתית של האויב לכיוון הברגה. כוח הנגמ"שים של הגדוד נשלח לחלוץ ומצא עצמו עד מהרה בתוך קרב עם כוחות חי"ר שהיו במקום. הכוח פגע ב- 50 חיילי אויב בקירוב וקיבל פקודה מהמג"ד לאסוף שבויים .תוך כדי כך נפגע אחד מנגמ"שי הכוח מרקטת רפ"ג ו-3 חיילים נפצעים.
בשעה 14.00 החלה מתקפת אויב רגלית, מלווה בירי טילים מכוח שנמנה עם חטיבה 117 המצרית. טנקי הגדוד אשר עמדו מוכנים למרגלות הדיונות עלו לעמדות ירי ופתחו באש לטווחים 2000-3000 מ'. תוך כדי כך החלה הרעשה ארטילרית. הגדוד המשיך בירי למרות ההרעשה ועם רדת החשיכה נע לאחור על ציר ספונטני, לחניון לילה במתג 36. עכשיו התברר כי הכוח של דני רביב השמיד במרוצת היום 11 טנקי אויב.
כן נודע שהצבא המצרי ספג אבדות כבדות, ביום זה וביום הקודם, אגב מאמציו לשפר את ראשי הגשר של. פעילותו ההתקפית נחלשה ובכל זאת נמשכו הנסיונות של המצרים לקדם חי"ר לשטחים שולטים ובוצעו התקפות מקומיות בעוצמה גדודית וחטיבתית. לפי כל הסימנים היה זה יישום של הדוקטרינה הסובייטית בדבר ייצוב קווי המגע לקראת מתקפה בהמשך.


יום ה', 11 באוקטובר 1973
עם בוקר נע הגדוד בסד"כ של שבעה טנקים – לאחר שארבעת הטנקים של פלוגת סויה הוכפפו במישרין למפקדת חטיבה 500 -- על ציר ספונטני לכיוון מערב. פקודתו של מח"ט 500 הייתה לבלום כוחות אויב באזור חזיזית מתג 36-38 (בין זרקור לוורוצלב). הגדוד תפס עמדות מול הדקליות (ביר אבו אל-ערוך), השמיד שני טנקים, ונחשף לאש ארטילרית שלא הסבה נזקים. כוח הסיור תפס עמדת לכיוון דרום-מערב ואבטח את האגף הדרומי.

יום ו', 12 באוקטובר 1973
בבוקר יום זה החליטה מפקדת החטיבה כי הגדוד ייכנס למנוחה ולהתארגנות . במהלך ההתארגנות בוצעו טיפולים בכל הכלים. לאחר שקצין החימוש לא הצליח למצוא שמנים להחלפה, התמקדה פעולת האחזקה בגירוז ובמתיחת זחלים. במהלך היום הוחזרה פלוגה ס' עם ארבעת הטנקים שלה למסגרת הגדוד וכן שב והצטרף לגדוד סגן שלמה ינאי, אשר נפצע ב-8 באוקטובר. בשעות אחר-הצהריים הגיעה פקודה לנוע 3 ק"מ מערבה ולחבור מחדש לחטיבה 460 בציר ספונטני 43. הגדוד, שמנה עתה 12 טנקים בלבד, עבר לצד דרום של הכביש והתארגן לחניון לילה.
תוך כדי פעילות בחניון התקבלה התרעה על פשיטות קומנדו מצרי בהליקופטרים. זמן קצר לאחר מכן זוהה הליקופטר שטס לאורך הציר ללא אורות. הוראות הקבע קבעו כי יש לפתוח באש על הליקופטרים ללא אורות, אך טיסתו לאורך הציר – כמקובל על טייסי המסוקים הישראליים – גרמה לצוותים של זחל"מי החרמ"ש מגדוד 86 (אשר אבטחו את החניון) להימנע מפתיחה באש. דקה או שתיים לאחר מכן נתקבל אישור לירי גם על הליקופטרים הנעים לאורך הצירים ללא אורות. נגמ"שי הסיור, שצוותיהם היו בדיוק בעיצומו של תדרוך לגבי הליקופטרים, הוזנקו למרדף. דווח כי ההליקופטר נחת דרומית לספונטני-כרטיסן. הכוח, שאליו הצטרפו 2 נגמ"שים מגדוד 198 ביוזמה פרטית של מפקדיהם, סרק את השטח במשך קרוב לשעה אך לא העלה דבר.






שבת, 13 באוקטובר 1973
יום זה נוצל כולו להתארגנות ולמנוחה. הטנקים פוזרו בפריסה רחבה על הגבעות , הוסוו וקיימו תצפיות נ"מ. צוות אמנים הגיע למקום והחל בסיבוב הופעות שנקטע בשל הפגזה. עם לילה חבר לגדוד כוח חדש – פלוגת מכתש, בפיקודו של סרן אילן מנור, שהגיעה עם שבעה טנקי שוט מחטיבה 500.

יום א', 14 באוקטובר 1973
ביום זה פתחו כוחות השריון המצרי בהתקפה לכיוון עומק סיני. בפועל לא עלה בידם לעבור את ציר החת"ם והם ספגו אבדות רבות בנפש ובציוד, ובכלל זה 200 טנקים. חלק ניכר מהכוח המצרי חוסל באזור שבו נועדה להתבצע הצליחה הישראלית של התעלה. למרות ההצלחה בבלימת האויב היה עדיין יסוד לחשש שההתקפה תתחדש, ובכל זאת הוחלט בדרגי הפיקוד הבכירים להתכונן לצליחה למחרת בערב.

הגדוד נפרס בציר ספונטני בס"דכ הבא:
פלוגה כ'
טנק מ"פ: סגן יקי ודמני
טנק מ"מ: סגן עמי אוליאל
טנק מ"מ: סגן שלמה ינאי
טנק גור: צוער יזהר יוסף
טנק גור: צוער יוסף זיוביש
פלוגה ס'
טנק מ"פ: סרן דני רביב
טנק סמ"פ: סגן בועז כהן
טנק גור: צוער ירון מט
טנק גור: צוער עופר פירעם
פלוגה מ'
טנק מ"פ: סרן אילן מנור
טנק סמ"פ: סגן הרצל פדלון
טנק גור: סמל אלי בכר
טנק גור: סמל עופר זילבר
טנק גור: סמל אברהם לנגר
טנק גור: סמל אלון פיסט
טנק גור: סמ"ר גדעון גרסטנר.(מדריך בפלוגה כ' לפני המלחמה)

מפג"ד
טנק מג"ד: סא"ל עמיר יפה
טנק מ"מ : סג"מ ישי וקסלר

על-פי דיווחי המודיעין הציב האויב בגזרה שני כוחות עיקריים: כוח שריון חטיבתי (חטיבת שריון 15), שנע על ציר טלטול מאזור מפרקת לכיוון צומת מאדים-חזיזית; וכן כוח חטיבתי (חטיבת שריון 24), שנע על ציר ערוב, ממערב למזרח. כוח קטן יותר נע על ציר חביבה לכיוון מתחם הברגה.
זמן קצר אחרי השעה 09.00 קיבל המח"ט הוראה דחופה לנוע במהירות עם כל החטיבה על ציר ספונטני ולרדת דרומה מצילון למבדיל, במסגרת התקפת-נגד לכיוון מעברי המיתלה המח"ט ארגן את החטיבה בסדר מסע: סיור – גדוד 100, גדוד 196, גדוד 19, וגדוד 198 במאסף. בשלב זה נודע כי חטיבה 274, בפיקודו של אל"מ יואל גורדיש, מותקפת באזור הברגה. לפיכך הוציא המח"ט את גדוד 198 מהמסע, וסגן מפקד האוגדה תא"ל דב תמרי כיוון אותו לציר מאדים, לביצוע התקפת-נגד על זרקור. תוך כדי כך הוצב גדוד טירנים בפיקודו של סא"ל שכטר ת"פ מג"ד 198.
לאור ההערכה של הפיקוד הבכיר למג"ד קיבל עתה הגדוד גזרה חטיבתית, מחזיזית 38 עד חזיזית 49, ופעל בעצם כחטיבה מוקטנת. בחלק הדרומי נפרס גדוד שכטר ובחלק הצפוני נפרסו שאר הטנקים. לאחר הפריסה בוצע ירי לטווחים ארוכים נגד כוחות טנקים מחטיבה 15המצרית. במהלך הקרב נורו מספר טילי סאגר על הטנקים של פלוגה מ' ושניים מביניהם נפגעו. בהמשך תקפה רביעיית מטוסים המצרים את הגדוד ברקטות. מבלי להסב שום אבדות בנפש או פגיעות בציוד. עם רדת החשכה השאיר המג"ד מספר טנקים בצומת חזיזית-מאדים, ויתרת הגדוד נכנסה לחניון באזור מאדים 45 .


הצליחה
בתוכנית הצליחה, אשר כונתה אבירי לב, נקבע כי צה"ל יפעל במרחב שגבולו הצפוני הוא תעלת המים המתוקים בין הדלתא לאסמעיליה וקצהו הדרומי מגיע עד מצוקי ג'בל עתקה ונמל ע'דביה, בחוף מפרץ סואץ. מרחב זה כונה ארץ גושן אך שמו הנפוץ היה אפריקה.
התוכנית דיברה על צליחה באזור דוואר סואר, השתלטות על המרחב שבין החיץ הצפוני
לג'בל עתקה, כיבוש העיר סואץ והיערכות לביצוע פריצה לעבר קהיר. השיקול המרכזי בתוכנית הצליחה היה להימנע מהבקעה חזיתית דרך מערכי האויב תוך ניצול קו התפר בין הארמיות המצריות. לפיכך היתה חשיבות עליונה למעבר לגדה המערבית של התעלה עוד בטרם נפרצו כל הדרכים בגדה המזרחית, כדי להבטיח את גורם ההפתעה. הנחת היסוד הייתה כי לאור ההיערכות הדלילה של הכוחות המצרים בגדה המערבית יהיה אפשר לבצע כיתור של רוב הכוח המצרי בגדה המזרחית תוך הימנעות משחיקת הכוח הישראלי .

יום ב', 15 באוקטובר 1973
עם בוקר תפס הגדוד עמדות מצפון ומדרום לציר מאדים. לקראת הצהריים התקבלה פקודה מהחטיבה לנוע לכיוון טסה ולהשתלב בהיערכות החטיבתית לצליחה מדרום לטסה, על ציר מבדיל מתג 71. בהגיע הגדוד למרחב ההתארגנות החלה פעילות נמרצת לתדלוק והחלפת שמנים.
בשעה 15.30 נערכה הפקודה החטיבתית לקראת הצליחה. עיקריה התבססו על פקודת מבצע אבירי לב 1, אשר הופצה על-ידי מפקדת האוגדה. משימת אוגדה 162 הייתה לצלוח את התעלה בעקבות אוגדה 143 (אוגדת שרון), להשתלט על המרחב בין התעלה לג'בל עתקה וג'בל עויבד (אוקספורד ואביחה) , להשמיד כוחות אויב במרחב, לכבוש את העיר סואץ ולהימצא בכוננות החל משעה ש' + 24 לתקיפה של אזור שדות הנפט מדרום.
חטיבה 460 הייתה אמורה לנוע ראשונה, לצלוח את התעלה לאחר אוגדה 143 ולהתקדם לכיוון מרחב סואץ ונמל ע'דביה. המח"ט הגדיר את משימת החטיבה כדלקמן: לצלוח את התעלה לעבור דרך השטחים המוגבלים באזור דוור סואר, להתקדם למרחב מישורי האידה וג'בל קטיף ולכתר את העיר סואץ. הוא נקב בסדר התנועה החטיבתי: גדוד 198 בראש, ואחריו גדוד 196, גדוד 19, גדוד 86, ו גדוד 100 במאסף.

עם ערב כינס מפקד האוגדה את החיילים והסביר את עיקרי המהלכים. אחר-כך אסף המג"ד את מפקדי הטנקים למתן פקודה גדודית בסיוע מפות ותצלומי-אויר. בשעה 01.00, אור ליום 16 באוקטובר החלה תנועת הגדוד על הציר החולי רביכה לכיוון תעוז כישוף. תנועה זו הייתה בגדר שינוי של התוכנית המקורית שדיברה על תנועה על ציר מבדיל-עכביש, והסיבה לכך הייתה חסימתו של ציר זה על-ידי הכוחות של אוגדה 143.
התנועה התנהלה בערפל כבד אך יחידות הסיור החטיבתיות ביצעו את הניווט בכישרון רב. עם עלות השחר נפרס הגדוד מדרום לתעוז כישוף. המצרים, אשר החזיקו באזור קת"קים, החלו להפגיז את כוחות הגדוד. בשלב זה לא היה ברור האם המשך התנועה ייעשה בציר זה או על ציר עכביש. בשעות הבוקר המאוחרות החליט מפקד האוגדה לסייע למאמץ הצליחה מבלי להמתין לפתיחה של ציר עכביש. בהתאם לכך פקד המח"ט על המג"ד לעקוף את כישוף מדרום ולהגיע למוצב לקקן דרך שטח המבותר בתעלות השקיה ישנות.
בשעה 11.00 הגיע גדוד 198 עם 17 הטנקים שלו לחצר הצליחה (מצמד) כדי לחצות את התעלה על רכבי תמסח. בשלב זה הוחלט לא להעביר טנקים נוספים מערבה לפני השלמת גשר הדוברות ולכן הוצב הגדוד ת"פ אוגדת שרון ונשלח לגזרה שמצפון לאזור הצליחה כדי להחליף את גדוד 184 אשר ספג אבדות כבדות בליל הלחימה הקודם .
"יצרתי קשר עם מח"ט 14", סיפר המג"ד (בספר חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים), "והוא הורה לי לנוע להחליף את גדוד 184 באזור ציר שיק ולאבטח כלפי צפון ומזרח. הגדוד היה לקראת חציית תעלת סואץ במצמד ולכן נענו צפונה דרך טרטור 50, סגול 113 וסגול 112, תוך יצירת קשר רדיו עם מג"ד 184. תוך כדי ההחלפה נפגע אחד הטנקים מהפלוגה המרכזית על-ידי 3 פגזים שנורו על-ידי אחד הטנקים של גדוד 184. יצרתי קשר עם מג"ד 184, ביקשתי שיפסיק את האש ושלחתי אליו מ"פ שלי שיבצע חבורה פיזית".
על הטנק שנפגע פיקד סרן דורון לוינסון. הטען שלו היה שמואל כרמלי, חניך בפלוגה ל' (של קורס המט"קים),.שנפגש כמה דקות לפני כן עם אביו, סא"ל כרמלי, קצין קשר בחפ"ק של אריק שרון. עכשיו שב האב ופגש את בנו בחצר, פצוע ברגליים ובעמוד-השדרה.
תוך כדי תנועה נפרס הגדוד ממערב למזרח. פלוגה ס', בפיקודו של בועז כהן נפרסה ממזרח לציר לקסיקון. פלוגה כ', בפיקודו של יקי ודמני, נפרסה מהתעלה מזרחה. פלוגה מ', בפיקודו של אילן מנור, הייתה במרכז, על ציר לקסיקון החפ"ק הגדודי ניצב בלב הכוח.
בחזית הגדוד, אשר מנה עתה 14 טנקים, נפרס מערך לוגיסטי של האויב. לפי דיווחי המודיעין היה זה חלק משילוב של דיוויזיה 16 ויחידות מדיוויזיה 21. כוחות אלה פתחו בבוקר 14 באוקטובר במתקפה לכיוון מזרח ונבלמו על-ידי אוגדה 143. במרחב שמצפון לציר שיק היו למצרים שלושה גשרים – בקילומטר ה-89, בקילומטר ה-88 ובאזור הקילומטר ה-87 – וכך הובטח הקשר בין הדרג העורפי של ארמייה 2 ובין הכוחות שצלחו את התעלה. בליל הצליחה היו במרחב החווה הסינית 2 חטיבות טנקים של דיוויזיה 21 וכן 2 חטיבות חי"ר מדיוויזיה 16 – ובסך-הכל כ-120 טנקים וכ-130 נגמ"שים. בבוקר 16 באוקטובר החל המערך הזה לנוע לכיוון דרום במגמה לנתק את ראש-הגשר הישראלי באזור מצמד.
הגדוד עלה לעמדות והחל בחילופי אש עם מספר טנקים של האויב, שנעו מצפון לדרום. אגב כך הושמדו 6 טנקים מצריים וכלי-רכב רבים. בשעות אחר-הצהריים הצטרף לגדוד סרן דני רביב עם 3 טנקים. זמן קצר אחר-כך, בשעה 16.00, הותקף הגדוד באש מטוסי-קרב. הטנק של סגן עמי אוליאל נפגע ואוליאל עצמו נפצע ופונה. הגדוד נערך לחניון לילה קרבי בעמדותיו והמג"ד פקד להשאיר שני אנשי צוות בכל טנק בכוננות מיידית.
עכשיו התברר כי בגזרת הצליחה נוצר מצב מסוכן. אוגדת שרון לא הייתה יכולה להמשיך במתקפה ואילו אוגדה 162 טרם הוטלה לשטח במלוא עוצמתה. לפיכך גבר החשש שהמצרים יוכלו להגיב על אתגר הצליחה במרוכז ובמתואם. למרבה המזל, המצרים טרם עמדו על המגמות האמיתיות של הצליחה וראו אותה כפעולה מקומית בלבד, ולכן לא התממש החשש.

יום ד', 17 באוקטובר 1973
עם שחר נפתחה התקפה מצרית על קו העמדות הקדמי. מספר רקטות רפ"ג נורו על הטנקים של פלוגה ס', וכן על נגמ"שי החרמ"ש,. ומ"מ החרמ"ש ראובן גבריהו נפצע אנושות מאחת הרקטות הללו (ומת אחר-כך
מפצעיו). המג"ד קיבל התרעה.מקמ"ן חטיבה 14 על תקיפה מצפון של 60 טנקי אויב ופקד על הפלוגות להתפרס בקו העמדות ולהתכונן לקרב שריון בשריון. בסביבות השעה 09.00 אכן החלו להופיע טנקי האויב באזור בתי החווה הסינית ומצפון להם. על מה שקרה בהמשך לכך מספר סגן בועז כהן. "הטנקים המצריים הגיעו מצפון. התחלנו לירות עליהם. עד מהרה נפגעו טנקי ונגמ"שי האויב והחלו בנסיגה צפונה. עמדנו 4 טנקים: הטנק שלי, הטנק של ירון מט, הטנק של עופר פירעם והטנק של גידי גרסטנר. הצטרפו אלינו בהמשך הבוקר 4 טנקי מג"ח מפלוגה ז' של גדוד 184. השמדנו סך-הכל 8 טנקים. מ"פ מ' סרן אילן מנור הוסיף: "בגזרה שלי זיהיתי הרבה הבהקים אבל לא זיהיתי תנועת רק"ם. עמדנו בעמדות ופגענו ב- 16טנקים עד שעות הצהריים, עת הוחלפנו על-ידי כוח אחר".
בגזרת המפג"ד השמיד וקסלר 4 טנקים ודני רביב השמיד 4 טנקים נוספים. בגזרת פלוגה כ' השמיד יקי 5 טנקים ושלמה ינאי הוסיף לכך עוד 5 טנקים. 2 טנקים אחרים הושמדו על-ידי הטנק של יזהר יוסף. המניין הכולל של הטנקים שהשמיד הגדוד בבוקר זה הגיע לכ- 44 .
לקראת שעות אחר-הצהריים נבלמה התקפת האויב מצפון, אך באותה עת התחולל קרב שריון בין חטיבות נוספות של האוגדה לחטיבה 25 המצרית אשר ניסתה לנתק את ראש-הגשר מדרום. בינתיים הוחלף הגדוד בגדוד 184, והטנקים הכשירים נעו לאחור תוך גרירת טנקים שזחליהם נפרסו. באזור מוצב לקקן בוצעו חימוש ותדלוק של הטנקים ובהמשך לכך באה התארגנות לחניון לילה קרבי תחת הפיקוד של אוגדת שרון. כוח של גדוד 424 אשר נשלח לחזית הגדוד אבטח את החניון כלפי דרום .
במשך הלילה התנהלו דיונים בין מפקד אוגדה 162 למפקד אוגדה 143 בדבר כפיפותו של הגדוד, על רקע העובדה שכוחות מחטיבה 460 החלו לנוע לצליחה. בבוקר 18 באוקטובר הוכפף הגדוד לחטיבה 460 והחל לנוע מאזור לקקן למרחב הצליחה. הטנקים אשר הגיעו לחצר הצליחה עלו בזה אחר זה על תמסחים וחצו את התעלה. עד השעה 10.00 כבר היה הגדוד כולו ממערב לתעלה ונפרס על ציר טסט כלפי מערב. המח"ט קיבל בינתיים פקודה לנוע לכיוון מערב והחל לתכנן את התקיפה של מערך אורי ושל מערך צומת צח.

השלמת גשר הדוברות הייתה תנאי מוקדם להעברת כוחות שריון נוספים מערבה. משהושק גשר זה, ובעקבותיו גשר הגלילים, נוצרה אפוא האפשרות להפעלת שתיים עד שלוש אוגדות ממערב לתעלה. הכוחות קיבלו את הפקודות המקדימות ובבוקר 19 באוקטובר החלה הפריצה למרחבי ארץ גושן.

כיתורה של ארמייה 3.
יום ה', 18 באוקטובר 1973
הגדוד חבר לכוחות החטיבה והתמקם בצמוד לחפ"ק האוגדתי אשר צלח זמן-מה לפניו. בחפ"ק הזה שהה אותו זמן משה וקסלר אביו של ישי וקסלר. הפגישה הנרגשת בין האב והבן נקטעה כעבור דקות אחדות, משנפתח ירי צלפים על הטנקים מתוך השטח הסבוך.

הכוחות המצריים אשר שהו באזור שממערב למצמד התבססו על המערך של מחנות שלופה ועל מערך מבוצר במרחבי צח, ערל ומקצרה. במרחב המחנות נפרס גדוד קומנדו. בכל אחד מהמוצבים במרחבים ערל וצח נפרסו פלוגה ממוכנת ופלוגת טנקים. הכוחות עובו במערכי נ"ט (על בסיס תותחי נ"ט נייחים).
המח"ט קידם את גדוד 196 ויצר מגע אש עם המרחב המבוצר. בשלב זה נפגעו מספר טנקים של גדוד196 והוחלט כי גדוד 198 יצורף להתקפה החטיבתית. בתאום בין שני המגד"ים סוכם כי הגדוד יתקוף מדרום מזרח את צומת "צח" בחיפוי גדוד 196. בהתאם לכך, הניע המג"ד את הפלוגות לאזור הפרדסים שבקרבת סרפאום ומהם פרס את הגדוד בשטח הפתוח שמול צומת צח ויצא להתקפה. מיד עם סיום הפריסה נפתחה אש נ"ט מרוכזת על הטנקים החשופים וחמישה מביניהם נפגעו.
הטנק של סגן הרצל פדלון נפגע ראשון, תחילה במנוע ולאחר מכן בצריח. הרצל עצמו נהרג מפגיעת הפגז השני נהרג והטנק עלה באש. מיד אחריו נפגע הטנק של המ"פ, סרן אילן מנור, ואז החל אילן, באישורו של המג"ד, לדלג את הטנקים של פלוגתו לתוך אזור הפרדסים. פלוגה כ', אשר נפרסה לצד פלוגה מ', נפגעה גם היא. טנק המ"פ יקי ספג פגיעה של פגז ח"ש וההלם שהגיע לצריח גרם לפציעת המ"פ. טנק נוסף שנפגע היה הטנק של בועז כהן, שסיפר: "יקי נפגע מ ח"ש לפני מגן הפריטלסקופ והפגז ניתז כלפי מעלה. מההבהק נפגעה ראייתו והוא ביקש שיכוונו את הטנק שלו לאחור. נכנסתי לשטח הפתוח בשולי החורשה ואז נפגעתי מפגז טנק מצרי. איתרתי את מקומו והשמדתי אותו".
הגדוד התארגן באזור החורשות (סרפאום) בשטח מוסתר מהאויב, סמוך לחניון של רכב מיצרי נטוש. בשעה 14.30 החליט המח"ט להטיל על הגדוד משימה חדשה: לתקוף את בסיס הטילים 5920, בחלק הצפון-מערבי של בסיס התעופה פאיד. המג"ד נכנס לנוהל קרב מהיר והכין את ציר הניווט בהתבסס על תנועה של 7 ק"מ בערך בשטח הפתוח בכיוון דרום-דרום-מערב. התנועה החלה תוך חצי שעה מפקודת המח"ט. גדוד 100, בפיקודו של סא"ל אהוד ברק, אבטח את התנועה ממערב ומצפון, והגדוד נע במהירות, בשתי שדרות, בנתיב המתוכנן.
עם הגעת הגדוד לבסיס הטילים הפנה המג"ד את פלוגה מ' לכיוון מערב. פלוגה זו ביצעה ירי לטווח רחוק כנגד רק"ם אויב שנראה ממערב. בועז ינאי וגידי פנו לעבר הסוללה והשמידו את האנטנה המרכזית בירי תותחים ומקלעים ואילו וקסלר עוסק בהשמדה של משגרי הטילים. בשלב זה יצא קצין מיצרי בדרגת סגן מפתח אחד הבונקרים והסגיר את עצמו. המג"ד שלח מספר טנקים לבחון האם אין כוחות נוספים במרחב הסוללה והחל להתארגן לתנועה חזרה לחיץ..כ-15 דקות לאחר השמדת הסוללה חצו מטוסי מיראז' ישראליים את המרחב והפילו 6 מטוסי מיג מצריים בקרב אוויר קצר.
קרב זה המחיש ללוחמי הגדוד את המהות האמיתית של שיתוף-הפעולה עם חיל האוויר.
המג"ד, אשר חשש מהתקפת-נגד, הפנה את גדוד 100 לאבטחה ונע באופן מדורג לאחור עד הגיעו לציר חבית. התנועה לכיוון החיץ החלה בחושך. טנקים אשר נעו לאורך סוללת העפר של מסילת-הברזל פרסו זחלים. ולכן היה צריך לפתוח במבצע גרירה, שנמשך כ-5 שעות, בסיוע פלוגת הסיור החטיבתית. בשעה 23.00 נכנס הגדוד לחניון לילה בציר טסט. בשלב זה נכללו במצבת הגדוד 11 טנקים.והלוחמים המתינו עד עלות השחר לדרגי תחמושת, דלק ומזון.

יום ו', 19 באוקטובר 1973
לנוכח הקשיים שהתגלו ביום הקודם החליט מפקד האוגדה לעקוף את מתחם צח ופקד על המח"ט לעשות זאת עם אור ראשון ולהתקדם לכיוון מערב-דרום-מערב. המח"ט החל לקדם את הגדודים בזהירות לעמדות מוצא, ובשלב זה הורה מפקד האוגדה לנוע לכיוון ציר ודאות. פקודתו דיברה גם על תנועה של חטיבה 217 לכיוון מצנפת ושל חטיבה 500 נעה מצפון לה.
בתוכנית החטיבתית במסגרת ההתקפה האוגדתית נקבע כי גדוד 198 יכבוש את מתחם חושני, גדוד 100 יאבטח את האגף מדרום וממזרח וגדוד 19 יכבוש את המרחב בין גדוד 198 לגדוד. 100. .גדוד 196 היה אמור לבוא בעקבות הכוחות האלה. בניגוד למהלכי הלחימה האיטיים אשר אפיינו את יום הלחימה הקודם התאפיין יום לחימה זה, עקב השתנות תנאי הזירה, בתנועה מהירה ובהשמדת סוללות טילים ורק"ם בקצב מהיר.
המג"ד, שעכשיו עמדו לרשותו רק 9 טנקים, החל לנוע על מסילת-הברזל. תוך כדי כך פרס הטנק שלו זחל והתנועה נעצרה. הטנק תוקן במהירות בעזרת צוותי טנקים נוספים והגדוד שב לנתיב המתוכנן, לאזור מסרה 37, ומשם למרחב הפתוח. בסביבות השעה 10.00 עבר הגדוד את חושני, אשר התגלה כיעד ריק. הלוחמים המשיכו לנוע מערבה, לכיוון סוללת טילים 5916, 5917, 6017 ו-6019, וירו תוך כדי תנועה לעבר הסוללות. וקסלר וגידי הצליחו להשמיד מספר אנטנות. עם סיום הירי עלה הגדוד על ציר ודאות ונע עד ודאות 50. המג"ד מיקם כוח טנקים על הציר והציב כוח אחר על נקודת גובה 170.
דיווחי המודיעין לימדו כי במרחב ג'בל ג'ניפה ובשטח הפתוח שמצפון לו (ואדי אל-עשרה) נערכו כוחות אויב מדיוויזיה 4 (חטיבה 2)ושרידי כוחות מהדיוויזיות הצולחות: חטיבת טנקים 23 מדיוויזיה 3 במרחב ראמה, גדוד טנקים (62T-) 208 מחטיבה 2 במרחב מצנפת, גדוד טנקים 209 מאותה חטיבה במרחב ציר ויטמון 45.וגדוד טנקים מוגבר במרחב בולוניה.
כוח האויב במרחב מצנפת זימן לגדוד פגישה ראשונה עם טנק בעלי מיגון מתקדם ותותח רב-עוצמה (טנק T-62 מ"מ). פגישה זו התפתחה לקרב שב"ש שבו ירו המצרים מטווח 3000-4000 מ' ואילו הטנקים של הגדוד נאלצו להסתפק בירי פגזי ח"ש שחלקם התגלו כפגומים. עכשיו, לראשונה במהלך המלחמה, התנהל קרב בלי יתרון על המצרים לא בעוצמת האש ולא בדיוקה. אף-על-פי-כן הצליחו הלוחמים לפגוע ב5- טנקים של האויב. בצד שלנו נפגע נגמ"ש הקש"א, בפיקודו של סרן יורם רימון, אשר עלה לעמדת תצפית ועסק בטיווח ארטילריה (וגם סיפק לקמ"ן אפשרות לאסוף מודיעין על כוח האויב). טנק מצרי ירה לעבר הנגמ"ש פגזי ח"ש-נפיץ ואחד מהם פגע בדופן הנגמ"ש וגרם להרג ולפציעה של חלק מאנשי הצוות.
המג"ד שלח את וקסלר ואת נגמ"ש במבה כדי לחלץ את הפצועים ולפנות את ההרוגים. עתה התברר כי בנגמ"ש הקש"א מצאו את מותם סרן יורם גת, שעזר לגדוד לקבל סיוע ארטילרי מאסיבי; הצוערים רמי פרידריק וטל נבו, אשר הצטרפו לנגמ"ש כקשרים; והחובש אייל עברי, אשר הצטרף (כחייל מגדוד 77) לגדוד במחנה סופה בסיני. הפצועים היו הקמ"ן סג"מ שמואל קוריצקי, הקת"ק סג"מ אמנון גיבור והנהג יחיאל עזרי. בעת הפינוי של הפצועים וההרוגים החלו המצרים לטווח את מרחב העמדות ועד מהרה

כוסה כל המרחב באש ארטילרית מדויקת. למרות זאת המשיכו הטנקים בירי מדויק כלפי מרחב מצנפת תוך הקפדה שלא להיחשף יתר על המידה.
עם ערב ירדו הטנקים של הגדוד מקו הרכס ונכנסו לחניון חטיבתי באזור סגול 413 .המג"ד השאיר את שלמה ינאי עם מספר טנקים ונגמ"שים מפלוגת הסיור באזור ודאות 50 כתשמוע קדמי, וכוח זה היה נתון תחת אש ארטילרית מדויקת גם לפנות ערב וגם במשך הלילה. במקביל לכך התברר כי דרגי התחמושת והמזון לא הצליחו לחבור לחניון ולכן יצאו הטנקים ללחימה למחרת ללא מילוי מחדש.

שבת, 20 באוקטובר 1973

עם בוקר הורה המח"ט למג"דים לשוב לקו העמדות מול מרחב מצנפת. קרב השב"ש הסטטי חזר על עצמו, ללא הכרעה. במהלך שעות הבוקר הגיע לשטח מ"פ ס', סרן דני רביב, ועמו עוד 3 טנקים ומספר מכליות סולר. בשעה 09.00 החל המח"ט, שכבר הפעיל אש ארטילרית, להפעיל תוכנית תקיפה אווירית על מרחב מצנפת. המטוסים לא זיהו בצורה ברורה את קו כוחותינו הנחיתו את הפצצות של היעף הראשון על הגדוד. הפצצות פגעו בין הטנקים של המג"ד, וקסלר וירון מט (שאף נפצע מרסיסי פצצה).
המג"ד הורה לחלק מהטנקים לנוע לאחור לעבר מכליות הסולר. הטנקים של גידי, בכר וינאי היו הראשונים שיצאו לתדלוק. אחר-כך הורה המג"ד לווקסלר לרדת מעמדתו ונע עמו לנקודת התדלוק. בשלב זה החלה לרדת על האזור אש ארטילרית מדויקת ואחד הפגזים פגע בטנק של וקסלר ופצע את הטען רמי ארקוש. הרסיסים פצעו קשות את נהג המכלית אשר מת לאחר זמן קצר.
עם סיום התדלוק העביר הגדוד את העמדות שלו לגדוד 195 מאוגדה 252, אשר צלחה את התעלה בערב הקודם. עתה הוכפף הגדוד לחטיבה 500 שנעה על רכס ג'ניפה לכיוון דרום-מזרח, במסגרת הכיתור של הארמייה השלישית.
בשעות אחר-הצהריים החליפה חטיבה 401 את חטיבה 460, והאוגדה הטילה על מח"ט 460 לטהר את החיץ עד אזור המעברים (ליטוף), לנצל הצלחה ולהשמיד כוחות אויב נסוגים במרחב החיץ. מצבת כוחותיו חסרה עכשיו לא רק את גדוד 198, שהוכפף, כאמור לעיל, לחטיבה 500, אלא את גדוד 19, שהוכפף לחטיבה 217. עם תחילת התנועה של הגדודים 86, 100 ו-196 לכיוון החיץ (בציר חבית) פתחו הכוחות המצרים אשר התבצרו במרחב זה באש כבדה. המח"ט העריך כי ההתנגדות המצרית כלפי צפון תבלום את תנועת החטיבה וביקש לשוב ולקבל את גדוד 198 אשר נע באותה עת על הרכס שממערב לציר חבית. בהמשך לכך שונתה התוכנית החטיבתית והמח"ט ביצע תנועת איגוף ממערב למזרח, בעזרת גדוד 198; הוא הניע את הגדוד על ציר למפה במגמה לתקוף את מערך האויב באגפו ולמוטטו.
הערכת האוגדה אמרה כי כוח האויב במרחב החיץ קרוב להתמוטטות אבל המצב שהתגלה בשטח היה שונה לגמרי. במרחב, בין המתחמים דקדקן וטנגור, נפרסה חטיבה ממוכנת, מתוגברת בגדוד טנקים, שהפעילה טילי נ"ט וארטילריה נגד הכוחות הצה"לים. עד מהרה היה ברור למח"ט כי עליו להיערך ללחימה בשטחים סגורים והוא ביקש תגבורת וקיבל תחת פיקודו גם את גדוד 50 (נח"ל מוצנח). יחד עם גדוד זה ובסיוע גדוד חרמ"ש 86 הוחלה בטיהור החיץ מאזור תעלת המים המתוקים עד לציר חבית. גדוד 198 אשר שב והוכפף לחטיבה מצא את הכניסה לציר למפה והחל בתנועה מאובטחת ממערב למזרח בסיוע נגמ"שי הסיור של חטיבה 500, אשר צפו כלפי מזרח.
התנועה התנהלה בשדרה גדודית – טנק המג"ד בראש, אחריו הטנק של וקסלר ואחריו הטנק של ינאי – ובמהלכה נחשף הגדוד להתקפת מטוסי הנטר של כוחות המשלוח הלובים. המטוסים הללו לא גרמו שום נזק אבל הפעלתם הבהירה מעבר לכל ספק כי התנועה הגדודית מתנהלת תחת עיניהן של חוליות תצפית מצריות. עם הגיע הגדוד לשטח הפתוח (למפה 51) נפתחה עליו לפתע אש טילי סאגר מכיוון אזור המטווחים וממרחב בולמוס. פני השטח, בין גבעות נמוכות, הקשו על פריסה ותפיסת עמדות. המג"ד זיהה בונקר בחזית ופתח עליו באש. על מה שקרה אחר-כך מספר ינאי: "הייתי הטנק השלישי בשדרה. מאחורי עמד הטנק של צוער אדם אלטמן. לפתע נורו עלינו טילי סאגר. הטיל החטיא את טנק המג"ד ואת הטנק של וקסלר ופגע בטנק שלי בחזית התובה, במרכז מכל הדלק הקדמי. הטנק החל להידרדר ותוך כדי כך נדלק. הטען יוסף כהן הצליח לקפוץ מהטנק אך נפטר מאוחר יותר מכוויות. הנהג שמעון כהן הצליח במאמץ רב לפתוח את מדפי הנהג, התגלגל מהטנק, נדרס על ידו ושם מצא את מותו. התותחן עמיר בן-משה יצא מפתח המפקד, ירד מהטנק ורץ לכיוון המצרים אשר ירו בו למוות. קפצתי מהטנק בעודי בוער, התגלגלתי על החול וניסיתי לכבות את האש אשר אחזה בי. אדם אלטמן ירד במהירות מהטנק שלו, גרר אותי לאזור מוסתר וטיפל בי עם החובש של פלוגת החרמ"ש. משם פוניתי לתאג"ד".
בשלב זה הבין המג"ד כי נקלע לעמדות נחותות בשטח מוכה אש. הוא הצליח בדי עמל לחלץ את הטנק מהשטח תוך כדי ירי לחזית ותוך כדי כך נפגע הקמב"ץ דורון שטרנגר מרתיעת התותח. הטנק של וקסלר נחלץ לעמדה מוסתרת ונעמד בקו אחד עם הטנקים של גידי וזיוביש. המצרים המשיכו בירי הטילים ופגעו בטנק של זיוביש ובטנק של עופר פירעם. אחת הפגיעות גרמה לפציעתו של התותחן ישראל ריינהרץ.
בעוד אדם אלטמן והחובש שכטר ממשיכים בטיפול בפצועים, פקד המג"ד על הטנקים של אילן, דני, וקסלר וגידי להמשיך ולירות לעבר אזור בולמוס, למרות בעיות שנתגלו בנוגע להנמכת התותחים. עם רדת החשכה ארגן המג"ד את הגדוד לתנועה בידיעה שהבעיה המרכזית שלו היא חילוץ לאחור של הפצועים וההרוגים. מכיוון שמכשיר הקשר שלו פעל רק לסירוגין, הוא הורה לווקסלר לנהל את החילוץ יחד עם הדרג החטיבתי.
המח"ט תכנן להנחית מסוק פינוי בציר למפה 35, אך חיל האוויר התנגד להכנסת מסוק לאזור ולכן הורה המח"ט לפנות את הפצועים לפח"ח 500, אשר התמקם בסגול 235. לאחר תנועה מאומצת בניווט מדויק של המג"ד, הגיע לבסוף הגדוד לפח"ח והשאיר שם את הפצועים, שפונו רק למחרת בבוקר. בדרך אפסו כוחותיו של ישראל ריינהרץ והוא הגיע לפח"ח ללא רוח חיים. במבט לאחור נראה שאפשר היה להצילו אילו היה בראשות התאג"ד פלסמה.
הגדוד נכנס לחניון לילה גדודי והצוותים טיפלו בטנקים ככל שהתאפשר. הטנק הפגוע של עופר פירעם, שסבל, בין השאר, מבעיה בהינע, נגרר על-ידי הטנק של בכר. תוך כדי הגרירה נפגע גם ההינע של הטנק הגורר. החוליות הטכניות הצמודות לגדוד החלו בתיקון הטנקים, בפיקודו של קצין החימוש סגן אהוד ברוך. בשל מחסור בהינעים לא היה אפשר לטפל בטנקים של פירעם ושל בכר, שנגרעו מן המצבה. כל יתר הטנקים הוחזרו לכשירות ועם בוקר עמד סד"כ הגדוד על 12 טנקים כדלקמן:

מפג"ד: 2 טנקים
פלוגה ס': 4 טנקים.
פלוגה מ': 4 טנקים.
פלוגה כ': 1 טנק.

יום א', 21 באוקטובר 1973
בהמשך לניסיון לכתר את הארמייה השלישית נועד המאמץ העיקרי של האוגדה לפרוץ מזרחה ולפתוח את הפקק ליד פאיד. פירוש הדבר מבחינת החטיבה היה שיום הלחימה ה-15 במניין יתנהל למעשה כהמשכו של היום הקודם. התוכנית החטיבתית כללה את טיהור החיץ החקלאי מאזור דקדקן במגמה להגיע למרחב סירקוז (כברית).
בפעולת הכיבוש השתתפו הגדודים 50, 429, 100 ו-196. גדוד 50 טיהר בסיוע טנקים את ציר חבית ואילו גדוד 429 סיפק חיפוי צמוד לגדוד 86. גדוד 196 תפס עמדות באזור חבית 49 והגדודים 198 ו-100 הוחזקו בעתודה. בשלב מסוים בשעות הצהרים הוחלט לשנות חלק מהתוכניות האוגדתיות. המח"ט הורה עתה לגדוד 198 ולגדוד 100לנוע בציר עברה 38 עד מתג 64..במקום זה השתלב הגדוד בחניון לילה במסגרת חטיבתית, וכאן זכו הצוותים לכמה שעות מנוחה ושמעו לראשונה על הכוונות להגיע להפסקת-אש.

יום ב' 22 באוקטובר 1973
האויב אשר נפרס במרחב החיץ מצא את עצמו נדחק בלחימה איטית מצפון לדרום. צירי האספקה שלו התבססו בשלב זה על הצירים אשר שירתו את הארמייה השלישית במרחב סואץ-כברית. במערך הכוחות שלו נכללה חטיבת חי"ר פלסטינית מוקטנת מוגברת בגדוד טנקים מחטיבה 2 (שנפרסה במרחב כברית ויצרה את המכשול העיקרי לטיהור החיץ). כן נפרסו כוחות מדוללים מחטיבת טנקים 3 במרחב עודדה (שהתמלא בשלב מאוחר יותר בכוחות מצריים נסוגים).
עם שחר בוצעה החלפת גזרות בין חטיבה 500 לחטיבה 460 ואחר-כך פתחה החטיבה בהתקדמות זהירה לאורך ציר חבית. החפ"ק החטיבתי נפרס בבסיס טילים 5423 ושלט משם בתצפית על שני ריכוזי כוח חטיבתיים. הריכוז המזרחי כלל את גדוד 196, גדוד 86, גדוד 50 וכוח הנדסה, ונערך באזור החיץ בקרבת חבית 49. הכוח השני כלל את גדוד 100 וגדוד 198 אשר פעלו על גב רכסי ג'ניפה, בצירים עגון וסריה. הם תקפו את מערך האויב אשר נפרס מתחת להם, לרבות אתרי טילים, התקדמו וחיפשו דרך למוצא אל המישור. מאחר והפסקת-האש הייתה צפויה בכל רגע, הגיעה פקודה מהמטכ"ל להמשיך בלחימה ממש עד לקבלת הוראה מפורשת להפסקת הלחימה.
המג"ד הניע את הפלוגות לכיוון מחנה ג'ניפה (בסיס טילים 5323) ושם פרס אותן כלפי מזרח: פלוגה מ' מדרום ופלוגה ס' מצפון. המצרים, אשר גילו את הפריסה, החלו לטווח את קו העמדות ועד מהרה ספג הגדוד אש ארטילרית. תוך כדי תצפית למרחב כברית, זוהו 12 טנקים בטווח 4,500 מ', במרחב שבין חבית 56 לחבית 60.
מספר מ"פ ס' דני רביב: "עמדנו בעמדות כלפי צפון-מזרח כאשר אש ארטילרית מדרום יורדת על קו העמדות באופן מדויק למדי. הצוער עופר פירעם נפצע מרסיס ופונה לאחור לאזור החפ"ק של מפקד האוגדה. לפלוגה הצטרפו אותה עת 2 טנקים, הטנק של אבי ברקאי והטנק של בכר. ביצענו ירי מגבוה לנמוך בעזרת פגזי מעיך וח"ש. הירי היה לא יעיל למרות התצפית הטובה".
לאחר כשעה החליט המג"ד להפנות את פלוגה ס' למשימת טיהור האזור של אדום 5324 הפלוגה נפרסה והחלה בטיהור השטח בסיוע פלוגת החרמ"ש במבה. הכוח הזה ביצע סריקה באש ופגע במחלקת חי"ר ובקת"ק אשר טיווח את העמדות הקודמות. המג"ד פרס את הכוחות לאורך ציר עגון מבלי לדעת על כך שכוח טנקים של האויב נפרס בציר עגון מתג 67. מספר וקסלר: "עמדתי בעמדות כלפי מזרח ויריתי פגזי מעיך על כוח טנקים מצרים בטווח 4000 מ'. זיוביש, אשר עמד בעמדה מימיני, ירה אף הוא תוך כדי החלפת עמדות. לפתע ומכוון לא צפוי נורה פגז ח"ש-נפיץ. הפגז פגע בין המפקד לטען והתפוצץ על תקרת הצריח. זיוביש ואלטמן נהרגו בו במקום. הנהג אשר נכנס להלם החל לנוע עם הטנק כלפי צפון עד שנעצר ע"י טנק אחר". היו אלה שני ההרוגים האחרונים של הגדוד במלחמת יום הכיפורים. מחוגי השעון הורו על 13.50. זמן קצר לפני כן נאמר לחיילים כי בשעה 14.00 צפויה הפסקת-אש. הטנק הפגוע הובא עם התותחן והנהג לאזור החפ"ק של האוגדה ושם טיפל התאג"ד בפצועים ובהרוגים. המג"ד פקד על הצוותים לפקוח עיניים כלפי דרום ומזרח ופקד על הכלים להחליף עמדות אש בתדירות גבוהה יותר. בינתיים החליט המח"ט לסגור את תנועת המלקחיים, לאחר שהפסקת- האש נדחתה לשעה 19.00. עד שעה זו הצליחה החטיבה לנוע בשני הצירים הראשיים ולטהר את מרחב ראם ובליון. הגדוד נע ראשון בציר עגון ונפרס עם הגיעו לעגון 67 תוך שהוא מפעיל אש מקלעים נגד חוליות חי"ר במרחב שבין חבית לג'בל ג'ניפה.
הפסקת-האש תפסה את הכוחות בעיצומה של תנופת ההתקדמות ובטרם הספיקו להשתלט על מרחבי המחנות והחיץ שעל פניהם חלפו. עם חשכה ספגו היחידות הקדומניות אבדות לא מעטות בהיתקלויות מטווח קצר ולכן היה ברור שיש להתכונן להמשך הלחימה.
הגדוד המוקטן נכנס לחניון חטיבתי באזור חבית 63. הצוותים נתפסו למצב-רוח מרומם, גם בזכות אירוע בלתי צפוי עד מאוד שהתרחש במקום. משאית מצרית עמוסה בחיילים אשר תפסו מספר ימים לפני כן שבויים ישראלים במוצב בוצר נעה על הציר כלפי דרום יחד עם ג'יפ ליווי, ושני כלי-הרכב הללו גילו כי טנק פטון חוסם את דרכם. כמה מהחיילים ביקשו מצוות הטנק לפנות את הציר, ובתגובה לכך נשבו בו במקום, יחד עם חבריהם. סריקה מהירה גילתה במשאית שבויים ישראלים ושמחתם על השחרור הייתה כשמחת המשחררים.
בינתיים פעלו קצין החימוש ואנשי החוליות הטכניות ללא לאות בתיקון הכלים. תודות למאמציהם ול-2 טנקים נוספים שהגיעו לחניון היו עכשיו לגדוד 11טנקים.

יום ג' ויום ד', 23-24 באוקטובר 1973
לאחר שבלילה הוברר מעבר לכל ספק כי האויב אינו מקיים את הפסקת-האש, נערכה החטיבה להמשך הלחימה. עם בוקר הורה המח"ט לגדוד לסרוק את שטחי המחנות במרחב שבין ראם לטנגנייקה (מחנות כברית) ולתפוס שבויים וציוד שהמצרים השאירו מאחור. הגדוד התפצל לצורך זה ליחידות-משנה. כוח מפלוגת המפקדה עסק בריכוז שבויים אשר התמסרו לכוחותינו. כוח נוסף הגיע למפקדה נטושה ואסף ציוד לחימה, מפות, שלל שלקחו המצרים מהמעוזים ומכשירי ראיית לילה .חלק אחר של הגדוד נפרס לאורך רמפות מצריות באזור תעלת המים המתוקים כלפי מזרח. בשעה 15.00 קיבל המג"ד פקודה לנוע לאזור העיר סואץ במסגרת השלמת הכיתור של הארמייה השלישית.
ארבעה גדודי החטיבה נועדו להשתלב בהתקפה אוגדתית מתואמת והיעד הספציפי שהוצב בפניהם היה כיבוש וטיהור בסיס טילים 4925, בצד המערבי של התעלה, ששימש גם כמפקדה העורפית של הארמייה השלישית. בהתאם לכך נפרסו שלושה גדודים בחזית הכוח ועסקו בסריקת אזורים חשודים ובטיהור בונקרים ומחילות. משימתם הושלמה לפנות ערב.
עם דמדומים הגיע הגדוד לאזור ציר סרג מתג 86, לאחר שעבר דרך מספר בסיסי טילים נטושים וחבר לגדוד 100, להמשך תנועה לילית דרומה. חניון הלילה נקבע מצפון לעיר סואץ, ואילו חטיבה 401 סגרה על העיר הזאת ממערב. עם בוקר הורה מפקד האוגדה למח"ט להיכנס למרחב העיר סואץ מדרום וממערב..התוכנית החטיבתית כללה את שלושת השלבים הבאים: תפיסת אזור תעלת המים המתוקים על-ידי כוח סיור תוך כדי ירי לעבר חוות מכלי הנפט; השתלטות של גדוד 198 על אזור מפעל הדשנים; כניסת גדוד 100 לתוך העיר וחבירה עם יחידות מחטיבה 500.
הגדוד החל לנוע מיד עם סיום קבוצת הפקודות והשתלט בנקל על אזור בתי הזיקוק. כוח קדומני תפס את אזור המזח ופתח בירי לעבר פורט אברהים. בשלב זה התברר כי חטיבה 500 הסתבכה בקרבות קשים בתוך העיר ולכן דילג הגדוד כלפי מזרח תוך ירי לכיוון האצטדיון העירוני. עם ערב הגיע הגדוד לחניון לילה באזור תחנת הטרנספורמציה ושעות הלילה הוקדשו להתארגנות ולטיפולים.


סיום הקרבות, יום ה' 25 באוקטובר 1973-יום א' 28 באוקטובר 1973
אור ליום ה', 25 באוקטובר, קיבלה החטיבה את האחריות על כל מרחב העיר סואץ. כיתורה של הארמייה הושלם אך הכוחות המצריים שהתבצרו בעיר הוסיפו ללחום בעקשנות. עם שחר נע הגדוד לעבר הכניסה הצפונית מערבית של העיר והחליף את גדוד 430 באזור ציר סרג 91. ביומיים הבאים בוצע ירי מאסיבי לעבר הבתים הצפוניים של העיר תוך הפעלת ארטילריה ותותחי נ"מ בכינון ישיר. צעדים אלה אפשרו שיפור עמדות כלפי דרום.
בשבת, 27 באוקטובר, נערך בגדוד, על-פי החלטת מפקד האוגדה, טקס הסיום של קורס קציני שריון וקורס מפקדי טנקים. כמיטב מסורת השריון העניקו המדריכים דרגות סג"מ לבוגרי הקורס הראשון וסמל לבוגרי הקורס השני. הדרגות עצמן היו מאולתרות, בשל הנסיבות. לאחר נאומו הקצר של המג"ד, הוא כיבד את המוזמנים בחבילת ממתקים אשר נשלחה אליו.
עם סיום הטקס חזרו הצוותים לטנקים והחלו בהכנות למבצע אחרון במלחמת יום הכיפורים – חילוץ טנק פגוע שנתקע במבואות העיר. היה זה טנק שוט של חטיבה 500 וסא"ל עמיר יפה העריך שאולי נמצאים בו הרוגים. נערכה קבוצת פקודות קצרה ובה נקבע כי כוח חילוץ בפיקודו של מ"פ מ' אילן מנור ינוע בחיפוי אש ארטילרית ואש נ"מ בכינון ישיר לכיוון הטנק הפגוע. לאחר ריכוך מאסיבי לעבר בתי העיר יצא הכוח לדרכו ונתקל במטחים של טילי נ"ט מצריים ובמוקשים שהונחו
על הציר ובסביבת הטנק. צוות רגלי עלה על הטנק, בדק את הצריח ותא הנהג ומצא שהם ריקים. לפיכך החליט המג"ד לדחות את גרירת הטנק למועד מאוחר יותר.

כוחות האו"ם אשר המתינו לאישור צה"לי להיכנס לעיר סואץ חנו בשיירה ארוכה בצמוד לגדוד עד בוקר יום א', 28 באוקטובר. אז קיבל המג"ד הוראה לאפשר לאנשי האו"ם למלא את משימתם. הוא החליט לנצל את ההזדמנות לשיפור של קו האחיזה הישראלי בעיר, בהנחה שהדבר יספק לצה"ל קלפי מיקוח בעתיד הקרוב. וכך, בעוד שיירת האו"ם מתחילה לנוע, קידם המג"ד פלוגת טנקים שנעה בחזית השיירה נעה לתוך רחובות העיר. פלוגת צנחנים אשר סופחה לגדוד לפני כן מיהרה לתפוס את הקומות העליונות של מספר בתים ולקבוע את קו הפסקת-האש. החיילים המצרים אשר הבינו כי עם הגעת כוחות האו"ם תמה הלחימה יצאו מהבתים שמסביב וקיבלו את חיילי צה"ל בחיבוקים. משחק כדורגל משותף סיים פרק לחימה ארוך וקשה והיה מהאותות הראשונים לעידן החדש של היחסים בין ישראל למצרים.

סוף דבר

הגדוד יצא להתארגנות באזור מפעל הדשנים לאורך שפת מפרץ סואץ. חיילים צעירים אשר לא השתתפו בלחימה ואשר הוכשרו בנוהל מקוצר מילאו את השורות ואפשרו לבוגרי קמ"ט לצאת לקורס קצינים. המג"ד שנתן את דעתו על הצורך בהפקת לקחים בעוד הרשמים טריים כינס את הקצינים והמטק"ים מדי ערב ושחזר את קורות הלחימה בסיוע מפת קרבות. שחזור זה הצטרף ליומן הקרב שנשמר בידי המג"ד. בשלב הבא הוחל במאמץ נרחב לקביעת המקומות שחללי הגדוד נפלו בהם. זה היה פרק קשה ומורכב שנמשך חודשים רבים לאחר המלחמה. בתוך כך נעשה מאמץ מיוחד לגלות את גופתו של התותחן עמיר בן-משה, שנעדר מאז הקרב בציר למפה. למרבה הצער לא התגלתה הגופה.
עם מתן האישורים המתאימים החלו הקצינים והחיילים לבקר את משפחות הנופלים.

''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   14:04   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  130. השתתפתם ב-8 באוקטובר בקרבות בלימה  
בתגובה להודעה מספר 124
 
  
בשמונה בבוקר של ה-8מבאוקטובר, אתם הייתם אמורים להשתתף בהתקפה אוגדתית על הארמיה השנייה. מכל הארמיה תקף רק גדוד המילואים של חיים עדיני. חצי גדוד הושמד וחצי גדוד ברח. זה קרה בשעות 9-10. אחר כך תקפו המצרים ואתם יחד עם כוחות אחרים השתתפתם בבלימתם עד הערב ושם נפגעו לכם טנקים ואנשים. את הפרטים מלאים תוכל למצוא בספרי "קריסה ולקחה". ושוב אני מזמין אותך ואת חבריך לתת לי עדות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   14:44   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  133. עם כל הכבוד...  
בתגובה להודעה מספר 130
 
  
קרבות בלימה לא מתנהלים תוך כדיי הסתערות על דיונות שורצות כלי אוייב,קרב בלימה מתנהל על ידי תפישת עמדות סטאטית על רכס נח והדלקת כלי אוייב שמתקדמים אליך.
אני יודע שזה קצת מפריע לתאוריות שלך על הקנונייה שנרקמה כביכול נגד שרון ולדעתי שרון גם אשם במה שקרה בחווה הסינית כי למרות שאתה מציג את בר לב כאיש הרע, אם שרון היה מציית לבר לב ומחכה לביסוס הציר לא היה צורך להקריב את הצנחנים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   15:31   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  135. מה ענין שמיטה להר סיני, לבר-לב ולשרון?  
בתגובה להודעה מספר 133
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.04 בשעה 15:33 בברכה, אורי מילשטיין
 
עסקנו בקרב 8 באוקטובר, אז בר לב ביקר בחפ"ק של יצחק חופי בצפת. צה"ל תכנן אז מהלך הכרעה התקפי בחזית הדרום. מכל אוגדה 162 תקף רק גדוד חיים עדיני. נקודה.

אתם לא השתתפתם בתקיפה למרות שהייתם אמורים להשתתף. זאת לא אשמתך אולי אבל גם סיבה לגאווה אין כאן. בהמשך היום השתתפתם בקרבות הבלימה וכל הכבוד לכם. אבל צה"ל תכנן באותו יום לסיים את המלחמה ולא להמשיך במלחמת בלימה. הוא לא סיים את המלחמה משום שאתה וחבריך לא השתתפתם בתקיפה יחד עם גדוד עדיני. כל זה אינו קשור לתיאוריות שלי אלא לידיעת העובדות. העובדה שאחרי 31 שנים אינך מבין עדין את האירועים לא צריכה להדאיג אותך כי רוב הישראלים אינם מבינים. אתה בחברה טובה. הכשל האינטלקטואלי הזה אכן קשור לתיאוריות שלי ואין לו קשר לא לאריק שרון ולא לחיים בר לב אלא לתרבות הביטחון של הישראלים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   19:21   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  140. לא רציני  
בתגובה להודעה מספר 135
 
  

>
>אתם לא השתתפתם בתקיפה למרות שהייתם אמורים להשתתף. זאת לא
>אשמתך אולי אבל גם סיבה לגאווה אין כאן. בהמשך היום השתתפתם
>בקרבות הבלימה וכל הכבוד לכם. אבל צה"ל תכנן באותו יום לסיים
>את המלחמה ולא להמשיך במלחמת בלימה. הוא לא סיים את המלחמה
>משום שאתה וחבריך לא השתתפתם בתקיפה יחד עם גדוד עדיני.

במקרה שלא ידעת הגדוד שלי, בניגוד לגדוד של עדיני,איבד את רוב כליו וחלק לא קטן מאנשיו ביומיים שקדמו ל8 באוקטובר בנסיון לחלץ את המעוזים,
הסד"ק היה קרוב לפלוגה מאשר לגדוד,וההנחה שרק חסרונם של שרידי 198 מהמהלך של 8 באוקטובר מנעו את סיומה של המלחמה באותו יום רק מחזקת את המוניטין המפוקפק שלך כהיסטוריון.

> העובדה שאחרי 31
>שנים אינך מבין עדין את האירועים לא צריכה להדאיג אותך כי רוב
>הישראלים אינם מבינים. אתה בחברה טובה. הכשל האינטלקטואלי הזה
>אכן קשור לתיאוריות שלי ואין לו קשר לא לאריק שרון ולא לחיים
>בר לב אלא לתרבות הביטחון של הישראלים.

כמו שכבר הסברתי לך חוסר ידיעתי את כל המתרחש בחזית נובע מערפל קרב שבו שרוי מי שנוטל חלק באירועים בניגוד למי שאוסף עדויות ומפתח תיאוריות בדיעבד.
אני מעולם לא הלכתי שולל אחר הרהב והשחצנות של החברה והצבא הישראלי, כמו שאני לא מתפעל מהם גם היום,כבר ב67 בהיותי ילד חזיתי את תוצאות השחצנות הישראלית והחלק היחיד בחברה הישראלית שלא התפכח ממנה הוא הימין והימין הקיצוני שממשיך להאמין בכח העצום של ישראל כאפשרות הבטוחה היחידה להתקיים כאן,כמובן שהוא (הימין) ואתה טועים וכולנו נשלם גם על כך את המחיר.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורי מילשטיין
חבר מתאריך 16.3.03
1207 הודעות
   01:16   26.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  147. הסיבות לכשלון מתקפת ה-8 באוקטובר  
בתגובה להודעה מספר 140
 
  
נכון שנלחמתם ביומיים הראשונים של המלחמה וגדוד עדיני, שהיה גדוד מילואים, נכנס למלחמה רק ביום השלישי, ה-8 בחודש. ונכון שביומים הראשונים אתם וגדודים אחרים סבלתם אבידות בקרבות בדרך לתעלה. אבל כל זה לא משנה את העובדה שבדרך למתקפת ה-8 באוקטובר הגדוד שלכם פנה לאחור והשאיר את גדוד עדיני בודד במערכה. בוודאי שלא רק אתם אשמים בכשלון מתקפת ה-8 באוקטובר. היו עוד שתי חטיבות של אוגדה 162 שלא הוכנסו באותו יום למערכה. אבל גם אתם אשמים ואת זה אפילו אלוהים לא יוכל לשנות כמו שאומר הפתגם היווני.

האשמה העיקרית לכשלון באותו יום היא על הפיקוד העליון שתכנן מתקפה שלא היה לה סיכוי להצליח ועל מפקדת האוגדה שלא הפעילה יותר מגדוד אחד מתוך 8 גדודים שעמדו לרשותה.

השמצתי האישית איננה רלבנטית לדיון. בייחוד שאני כל כך הרבה מושמץ שעוד שמצה קטנה רק מעלה חיוך על שפתי.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   06:10   26.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  148. מתברר שיפה אשם גם בהתמוטטות הקונספציה  
בתגובה להודעה מספר 147
 
  

"
דברים אלה של סגן הרמטכ"ל מבססים את אחד הטיעונים המרכזיים שלי בספר הזה, שבהתקפת ה8- באוקטובר התכוונו ראשי מערכת הביטחון למהלך הכרעה, לא רק במלחמה הזאת אלא גם בסכסוך-היהודי ערבי. בניגוד לעמדות שנקטו (ונוקטים) טל ואחרים מאז תום מלחמת יום הכיפורים, הם סברו עד 8 באוקטובר שניתן להגיע לפיתרון המדיני של הסכסוך היהודי-ערבי באמצעות מהלכים צבאיים.
"

אני מוצא את זה מעניין למדי שגם את האחריות להתפכחות מהשחצנות הישראלית(דהיינו,רק כח צבאי יפתור את הסכסוך היהודי ערבי) אתה מטיל על גדודו של יפה,זה מעניין בגלל שיש הסכמה כללית שמחדל יום כיפור נגרם דווקא בגלל הרהב המטופש שעל אובדנו אתה כה מצטער.
מתברר שרק הבטן הריקה של טנקי 198 אשמה באובדן ההזדמנות להכרעה סופית של הסכסוך היהודי-ערבי.
חבל שביזבזתי 30 שנה בהאשמת הקונספציה במות חברי אם מתברר בסוף שהקונספציה דווקא הייתה נהדרת ורק חברי אשמים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:05   26.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  150. את הסכסוך אפשר, אכן, לפתור רק באמצעים צבאיים.  
בתגובה להודעה מספר 148
 

From : avi aharon <aviah@zahav.net.il>
Reply-To : aviah@zahav.net.il
Sent : Sunday, September 26, 2004 7:01:38 AM
To : shahaf pilovich <pilovich2006@walla.com>, "y-blum@actcom.net.il" <y-blum@actcom.net.il>, Uzi Ben-Zvi <uzi@amiad.com>
CC : "Eviathar H. ben Zedeff" <evi48@zahav.net.il>, Benzie <benzie@zahav.net.il>, HezyD <cam10@bezeqint.net>, gn <gncom@zahav.net.il>, hezyd <hezyd@walla.com>, Michael Sharon <mmsharon@aquanet.co.il>, carol and yoram <kabbala@shaw.ca>, Wolf Zalmanson <wolf.zalmanson@gmail.com>, Nimrod Barguy <nimrod-br@barak.net.il>, naama volcani <mnv@zahav.net.il>, Hamta <monami@walla.co.il>, eyal <eyalb@scr.co.il>, Eric <eric@supervpn.org>, Dani Reshef <reshefd@012.net.il>, Dan Wahle <dwahle@walla.com>, Michael Bronstein <bron@digital-verification.com>, "monami@walla.com" <monami@walla.com>, Albert Shabot <ashabot@walla.com>, "zamikam@netvision.net.il" <zamikam@netvision.net.il>, "quimka@quimka.com" <quimka@quimka.com>, Ruthy Avraham <ruthy_a1@netvision.net.il>, Eric <eric@inopsys.net>, Uri Milstein <urimilsh@zahav.net.il>, "vprg@netvision.net.il" <vprg@netvision.net.il>, "alicb@bezeqint.net" <alicb@bezeqint.net>, "yakov@knt-eng.com" <yakov@knt-eng.com>, "slatina@bezeqint.net" <slatina@bezeqint.net>, Yossi B <y-blum@actcom.co.il>, HezyD <ACCESS@013.net>, "sagi_11@zahav.net.il" <sagi_11@zahav.net.il>, "zahronx@hotmail.com" <zahronx@hotmail.com>, "webmaster@a7.org" <webmaster@a7.org>, Ariela Mayer Goldman <arimg@bezeqint.net>, Dalia <daliaze@013.net>, Uzi-Global Report <uzi@global-report.com>, "ashabot@walla.co.il" <ashabot@walla.co.il>, "Asher Shla'in" <ashersh@bezeqint.net>, Bronshtein <bronstin@zahav.net.il>, "dorelw@rafael.co.il" <dorelw@rafael.co.il>, guri sasson <mally0@walla.com>, MosheRosenblatt <mosrosen@bezeqint.net>, moti atiyah <moti_at@walla.co.il>, "cohenbny@netvision.net.il" <cohenbny@netvision.net.il>, "zuryakov@zahav.net.il" <zuryakov@zahav.net.il>, "shul@zahav.net.il" <shul@zahav.net.il>, "talbash@netvision.net.il" <talbash@netvision.net.il>
Subject : Re: תגובה: מתברר שיפה אשם גם בהתמוטטות הקונספציה

את הסכסוך אפשר, אכן, לפתור רק באמצעים צבאיים.

ישראל טעתה, אבל לא בניסוח הקונספציה, אלא בכך שלא גזרה ממנה יעדים ואמצעים, ולא הכינה את צהל למלחמה, במיוחד שהיה לה כזה פרומו ארוך ואפילו עם הפסקות מתודיות לרוב במלחמת ההתשה.

''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   10:43   26.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  152. זו בדיוק הייתה העמדה של גולדה ודיין  
בתגובה להודעה מספר 150
 
  

מייאש לשמוע שיש אנשים שלא למדו כלום אפילו מיום כיפור.
בייחוד לאחר שגם הקונספסיה הזו התנפצה לאחר שחתמנו על חוזי שלום יציבים עם 2 מהאוייבים הכי גדולים שלנו.
כמובן שאת אותם חוזים היה אפשר לחתום גם לפני הטבח של יום כיפור,אבל יהודים מבינים רק כח.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   10:11   26.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  151. אבייתר בן-צדף: אגיד דברים בזכות הקונצפציה  
בתגובה להודעה מספר 148
 

Re: תגובה: מתברר שיפה אשם גם בהתמוטטות הקונספציה
שולח: Eviathar H. ben Zedeff <evi48@zahav.net.il>
אל: aviah@zahav.net.il <aviah@zahav.net.il> , shahaf pilovich <pilovich2006@walla.com> , y-blum@actcom.net.il <y-blum@actcom.net.il> , Uzi Ben-Zvi <uzi@amiad.com> ,
העתק: Benzie <benzie@zahav.net.il> , HezyD <cam10@bezeqint.net> , gn <gncom@zahav.net.il> , hezyd <hezyd@walla.com> , Michael Sharon <mmsharon@aquanet.co.il> , carol and yoram <kabbala@shaw.ca> , Wolf Zalmanson <wolf.zalmanson@gmail.com> , Nimrod Barguy <nimrod-br@barak.net.il> , naama volcani <mnv@zahav.net.il> , Hamta <monami@walla.co.il> , eyal <eyalb@scr.co.il> , Eric <eric@supervpn.org> , Dani Reshef <reshefd@012.net.il> , Dan Wahle <dwahle@walla.com> , Michael Bronstein <bron@digital-verification.com> , monami@walla.com <monami@walla.com> , Albert Shabot <ashabot@walla.com> , zamikam@netvision.net.il <zamikam@netvision.net.il> , quimka@quimka.com <quimka@quimka.com> , Ruthy Avraham <ruthy_a1@netvision.net.il> , Eric <eric@inopsys.net> , Uri Milstein <urimilsh@zahav.net.il> , vprg@netvision.net.il <vprg@netvision.net.il> , alicb@bezeqint.net <alicb@bezeqint.net> , yakov@knt-eng.com <yakov@knt-eng.com> , slatina@bezeqint.net <slatina@bezeqint.net> , Yossi B <y-blum@actcom.co.il> , HezyD <ACCESS@013.net> , sagi 11@zahav.net.il <sagi_11@zahav.net.il> , zahronx@hotmail.com <zahronx@hotmail.com> , webmaster@a7.org <webmaster@a7.org> , Ariela Mayer Goldman <arimg@bezeqint.net> , Dalia <daliaze@013.net> , Uzi-Global Report <uzi@global-report.com> , ashabot@walla.co.il <ashabot@walla.co.il> , Asher Shla'in <ashersh@bezeqint.net> , Bronshtein <bronstin@zahav.net.il> , dorelw@rafael.co.il <dorelw@rafael.co.il> , guri sasson <mally0@walla.com> , MosheRosenblatt <mosrosen@bezeqint.net> , moti atiyah <moti_at@walla.co.il> , cohenbny@netvision.net.il <cohenbny@netvision.net.il> , zuryakov@zahav.net.il <zuryakov@zahav.net.il> , shul@zahav.net.il <shul@zahav.net.il> , talbash@netvision.net.il <talbash@netvision.net.il> ,
spam:1.094000

אהיה לא אופנתי, ואגיד דברים בזכות הקונצפציה.

איסוף מידע יוצר עושר השמור לרעת בעליו. יותר מדי חומר נאגר, וצריך למיינו - עד כדי עיוורון מרוב אור (דה-סנטיסיזציה). ואל נשכח, כי בעסקי מודיעין - בניגוד לענייני מדע - האויב גם עוסק בדיס אינפורמציה על מנת להונותנו.

כדי להתגבר על עודף המידע המציאו פילוסופים לפני הרבה זמן את הקונצפציה (פרדיגמה), שנותנת אפשרות להתמודד (באמצעות בדיקה שיטתית - אינדוקטיווית, או דדוקטיווית) עם חקר המציאות. כך, לפחות בגישה הפוזיטיוויסטית. פופר, מתנגדה, סבר, כי שיטה זו אינה נכונה, ונהג ללעוג לה ולחסידיה, באומרו לתלמידיו, "צפו!". על מה נצפה ואיך - אלו השאלות, שקובעות את טיב התצפית. על הוויכוח הזה תוכל לראות בספרו הוותיק של יצחק בן-ישראל וגם בספרו החדש של אריה ורום (שניהם באוניברסיטה המשודרת של משרד הביטחון).

לעניות דעתי, לא המודיעין הכשיל את צה"ל - למרות שהוא טעה, כהרגלו. צה"ל לא הפיק לקחים ממלחמת ששת הימים וממלחמת ההתשה, לא נבנה כהלכה, לא הבין את חשיבות הטכנולוגיה המתפתחת (שהיתה זמינה לנו במחירי היצף עם סיום מלחמת ויטנאם), לא הכין תורות לחימה, לא ארגן נכונה את כוחותיו ואת מחסניו ועוד. מלבד זאת, מפקדי צה"ל נכשל במבחן המוסרי - הם שיקרו בדיווחיהם, זלזלו ביריב, זלזלו בחיי אדם, לא שמרו על אחוות לוחמים, דאגו רק לקידומם, רימו את ועדת החקירה ועוד רעות חולות.

ראו מה העלינו עד כה בחווה הסינית. האם זה עיוות מקומי של חטיבה 35? לא ולא - זה מיקרוקוסמוס, המלמד, כנראה, על צה"ל כולו.

אביתר

''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
ppl4peace
גולש אורח
   10:56   26.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  153. גם וגם  
בתגובה להודעה מספר 151
 
  
אתה כמובן צודק בהערותיך על צה"ל,אבל גם מצב זה וגם הערכת המודיעין וגם פעולות הדרג המדיני התבססו על התפישה שישראל היא אימפריה שלערבים אין סיכוי נגדה ולכן הם גם לא יעשו כלום,אפשר לקרוא לזה גם שחצנות ישראלית אופיינית,האפשרות של מבצע מוגבל לשם השגת מטרות מדיניות כפי שהמצרים יישמו בהצלחה לא עלתה בדעתו של אף אחד מגאוני הדור.
האמונה בקונספציה היא גם זו שהביאה אותנו למצב של המלחמה בגלל שהיא גרמה לגולדה ודיין לזלזל בהצעות המצרים, היא גם זו שדאגה להדחקת הסימנים הברורים למלחמה, הם פשוט לא התאימו לסדר היום הלאומי שסירב לדון בוויתור ופשרה,ממש כמו היום,לשרון דווקא יש הבנה מסויימת בהתמודדות עם איומים צבאיים וקיומים אבל מה שתמיד קבע וקובע בישראל זה הזיות הכח של הפנאטים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   16:14   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  136. הסיפא שלך:זאת אכן אחת השאלות הקרדינאליות בקשר לפלוגתא  
בתגובה להודעה מספר 133
 

ערכתי לאחרונה בתאריך 25.09.04 בשעה 16:41 בברכה, פילוביץ שחף
 
אילו שרון היה מציית לבר לב ומחכה לביסוס הציר לא היה צורך להקריב את הצנחנים(איזה צנחנים?)
שולח: Dw . <dwahle@walla.com>
אל: shahaf pilovich <pilovich2006@walla.com> , y-blum@actcom.net.il <y-blum@actcom.net.il> , Uzi Ben-Zvi <uzi@amiad.com> ,
העתק: Eviathar H. ben Zedeff <evi48@zahav.net.il> , Benzie <benzie@zahav.net.il> , HezyD <cam10@bezeqint.net> , gn <gncom@zahav.net.il> , hezyd <hezyd@walla.com> , Michael Sharon <mmsharon@aquanet.co.il> , carol and yoram <kabbala@shaw.ca> , Wolf Zalmanson <wolf.zalmanson@gmail.com> , Nimrod Barguy <nimrod-br@barak.net.il> , naama volcani <mnv@zahav.net.il> , Hamta <monami@walla.co.il> , eyal <eyalb@scr.co.il> , Eric <eric@supervpn.org> , Dani Reshef <reshefd@012.net.il> , Dan Wahle <dwahle@walla.com> , Michael Bronstein <bron@digital-verification.com> , monami@walla.com <monami@walla.com> , Albert Shabot <ashabot@walla.com> , zamikam@netvision.net.il <zamikam@netvision.net.il> , quimka@quimka.com <quimka@quimka.com> , Ruthy Avraham <ruthy_a1@netvision.net.il> , Eric <eric@inopsys.net> , Uri Milstein <urimilsh@zahav.net.il> , vprg@netvision.net.il <vprg@netvision.net.il> , alicb@bezeqint.net <alicb@bezeqint.net> , yakov@knt-eng.com <yakov@knt-eng.com> , slatina@bezeqint.net <slatina@bezeqint.net> , Yossi B <y-blum@actcom.co.il> , HezyD <ACCESS@013.net> , sagi 11@zahav.net.il <sagi_11@zahav.net.il> , avi aharon <aviah@zahav.net.il> , zahronx@hotmail.com <zahronx@hotmail.com> , webmaster@a7.org <webmaster@a7.org> , Ariela Mayer Goldman <arimg@bezeqint.net> , Dalia <daliaze@013.net> , Uzi-Global Report <uzi@global-report.com> , ashabot@walla.co.il <ashabot@walla.co.il> , Asher Shla'in <ashersh@bezeqint.net> , Bronshtein <bronstin@zahav.net.il> , dorelw@rafael.co.il <dorelw@rafael.co.il> , guri sasson <mally0@walla.com> , MosheRosenblatt <mosrosen@bezeqint.net> , moti atiyah <moti_at@walla.co.il> , cohenbny@netvision.net.il <cohenbny@netvision.net.il> , zuryakov@zahav.net.il <zuryakov@zahav.net.il> , shul@zahav.net.il <shul@zahav.net.il> , talbash@netvision.net.il <talbash@netvision.net.il> ,
spam:0

זאת אכן אחת השאלות הקרדינאליות בקשר לפלוגתא סביבה גם ניצתה 'מלחמת הגנראלים':
האם צדק שרון בלחצו להמשיך את תנופת הצליחה, ואפילו ב'קילוח' דק ודרך מסדרון צר (תמסחים וציר 'עכביש')
ולא להרפות, או שצדק בר-לב (שלגבי ארועים אחרים סמכתי על שיקול דעתו הרגוע והלא מתלהב, בניגוד לשרון ולצנחנים
אחרים (עוזי ראה את סיפורי על הקרב בבקעה ב-8 -1967 ), שטען שצריך קודם לבסס, להרחיב ולחזק את הגיבוי (לוגיסטי
ומבצעי - כלומר: הרחבת השטח המוחזק, הרחבת המסדרון אל התעלה, כמו ציר 'טרטור' ו'גשר הגלילים' ותוספת כוחות,
בעיקר משוריינים, מאוגדת ברן למשל, אמל"ח, תחמושת ואספקה אחרת), לפני שממשיכים להתקדם ממערב לתעלה.
מנקודת מבטי אז, ממערב לתעלה, כאחד מהמעטים ש'על גבם' (*) כביכול נעשה הדיון ההוא, אני יכול רק להעיד שאמנם לא
חשנו מאויימים ישירות ובאופן מיידי ע"י כוחות מצריים (שכלל לא ידעו על קיומנו בצד "שלהם" של התעלה), אבל בהחלט
'נכנסנו ללחץ' כאשר נתברר לנו - יומיים אחרי הצליחה שלנו - שעדיין אנחנו מנותקים משאר צה"ל, מעטים מאד, כמעט
ללא נשק כבד או סיוע 'מאחור' וכיו"ב, ובינינו - ברמת האנשים, כולל פיקוד זוטר - התחילו דיונים מקדימים "מה תהיה הטקטיקה
המבטיחה ביותר, אם נאלץ 'לוותר' על אחיזתנו ב'רמפות' המצריות לשעבר ובפאתי 'החייץ החקלאי', ונצטווה לחבור שוב אל
שאר צה"ל שנאר תקוע ממזרח לחווה הסינית !" (החלופות שנדונו: קרב הבקעה של כולנו ביחד דרך הכוחות והמתחם המצריים
שממערב לנו, ב'אמיר' ו'מיסורי'; הסתננות יחידים, שקטה ועם מינימום משיכת תשומת לב מצרית; חלופת ביניים של יצירת
צוותי לחימה בגודל של חוליות, כיתות או מחלקות, שינסו להסתנן מזרחה, אבל יוכלו גם להילחם ולפלס לעצמם דרך אם יתגלו).
(*) לגבי הביטוי בו השתמשתי 'על גבם': אני מתייחס לתחושה של לוחמים מגדוד 890 ולאמירה שנשמעה במהלך הדיונים והויכוחים
ב'פורום' הזה, שהצנחנים הסדירים בפיקודם של איציק מרדכי ועוזי יאירי "הוקרבו" על מזבח (מחק את המיותר) השלמת משימת
הצליחה והבטחת הצלחתה ו/או "ביצור" מעמדם, קידומם, ו"כיס"תוחם" (מלשון 'כסת"ח') של מפקדי האוגדה וחבורתם...
למרות שהמחלוקת שבין שרון, מפקד האוגדה שלנו, לבין ברן ובר-לב היתה הרת גורל (פשוטו של הביטוי כמשמעו !) לגבינו,
לא הרגשנו לרגע שאנחנו "מוקרבים" או "קרבנות" או "שעיר לעזאזל" או "בשר תותחים" - - - של גנראלים מרוחקים בקרונות
הפיקוד הממוזגים שלהם (ולנו בחולות שעל שפת התעלה היה 'מה זה חם !'). כן, בהחלט הרגשנו שגורל עם ישראל בידינו, נוסף
לגורלנו שלנו - קבוצתי ואישי (בזה הסדר !) - וזעמנו נשפך כבר אז רק על גולדה מאיר ש"למען מוראל העם" פטפטה מעל דוכן
הכנסת, והודיעה בגאווה (על מה היה לה מכל הבריות בכלל להתגאות) ש"חיילי צה"ל פועלים מזה 24 שעות מאחורי קוי האוייב
בתעלת סואץ". דני.

----
(נשמט מסוף הטקסט)
1. "... וזעמנו נשפך כבר אז רק על גולדה מאיר - - - ובכך סיכנה את חיינו, ואת הצלחת המשימה של
הצליחה כולה - יותר מכל הטעויות של הגנראלים שנעשו, אם נעשו, בשטח !!" היא זאת שבכך גם סיכנה את גורל עם ישראל.
לא חיילי גדוד 890, לא חיילי אוגדת ברן ולא מפקדיהם.

2. ועיקר שכחתי: על 'אילו' כבר נאמר לא פעם "אילו לסבתא היו גלגלים". ועם הצלחה לא מתווכחים. העובדה ההסטורית היא
שבסופו של דבר - הצליחה הצליחה, ואולי הצילה את עם ישראל ואת המזרח התיכון מקאטאסטרופה (ראה הדיבורים בימים
האחרונים על "האמצעים המיוחדים" שכמעט, אבל רק כמעט הופעלו נגדנו ו/או על ידינו), ושותפים להצלחה הזאת (שיכלה אכן
להיות עוד יותר מוצלחת אילו, שוב אילו, היו נהרגים ונפצעים - גופנית ונפשית - באותה המלחמה פחות חיילים) הם
כל המשתתפים מכל החילות וכל היחידות וכל הדרגים - הצודקים והטועים, היודעים והשוגים, ולכולם מגיע העיטור של 'הצלת
מדינת ישראל.
והעיקר הוא שהמצרים בטוחים שהם המנצחים, וחוגגים את הניצחון שלהם בכל שנה, ואנחנו מטפחים לעצמנו ולצאצאינו את
מיתוס המנצחים ש'עשו זאת' בניגוד לכל הסיכויים ולמרות כל המחדלים (מודיעיניים ואג"מיים), ואילו אני חש שכולנו ניצחנו -
המצרים והישראלים - שהרי בתוך 5 שנים מאז אותה מלחמהנוראה נחתם בינינו חוזה השלום. דני. (בלי מורא, כדברי פ"ש)


Dw



''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בני_כ
גולש אורח
   16:35   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  137. דיברנו על כך לא מעט.אבל גם ה8 לאוקטובר  
בתגובה להודעה מספר 136
 
  
היום לפני 31 שנה נסעתי מהכתל המערבי לצאלים להשתתף במלחמה שלא האמנו שתפרוץ כפי שפרצה . שפר מזלי ואנחנו היינו מצויידים. כי החטיבה היתה שייכת למתקן 500 באליש בשמו המאוחר יותר.
אף אחד לא חלם אז, שכל מה שנכתב באשכולות ,בספרים ,בועדת אגרנט, וכן הלאה לא יהיה יותר מחלום בלהות. אבל לא זו היתה המציאות המרה.אני אישית, רציתי רק שנזכור היום לפני 31 שנה היינו עם יותר 400 חיילים שכבר נהרגו.ולאחר מכן עוד כ2400. אף אחד מהם לא יכול לכתוב פה היום.הם שילמו את היקר מכל לא אני ,לא אתם , לא הוריהם. הם משלמי המיחר הגדול ביותר\
על גופותיהם, קריירות ,על גופותיהם סרטים,עלגופותיהם, הכל.
את התגובה לדן ולמילשטיין.אחרי תפילת נעילה אליה אני הולך.יום כפורים עם סליחהלכל כך הרבה שאנחנו חייבים להם.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:45   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  142. בני כ. : במתקן 500 לא היינו מצויידים  
בתגובה להודעה מספר 137
 

Re: בני כ. : במתקן 500 לא היינו מצויידים
שולח: ע ג <monami@walla.com>
אל: shahaf pilovich <pilovich2006@walla.com> , y-blum@actcom.net.il <y-blum@actcom.net.il> , Uzi Ben-Zvi <uzi@amiad.com> ,
העתק: Eviathar H. ben Zedeff <evi48@zahav.net.il> , Benzie <benzie@zahav.net.il> , HezyD <cam10@bezeqint.net> , gn <gncom@zahav.net.il> , hezyd <hezyd@walla.com> , Michael Sharon <mmsharon@aquanet.co.il> , carol and yoram <kabbala@shaw.ca> , Wolf Zalmanson <wolf.zalmanson@gmail.com> , Nimrod Barguy <nimrod-br@barak.net.il> , naama volcani <mnv@zahav.net.il> , Hamta <monami@walla.co.il> , eyal <eyalb@scr.co.il> , Eric <eric@supervpn.org> , Dani Reshef <reshefd@012.net.il> , Dan Wahle <dwahle@walla.com> , Michael Bronstein <bron@digital-verification.com> , monami@walla.com <monami@walla.com> , Albert Shabot <ashabot@walla.com> , zamikam@netvision.net.il <zamikam@netvision.net.il> , quimka@quimka.com <quimka@quimka.com> , Ruthy Avraham <ruthy_a1@netvision.net.il> , Eric <eric@inopsys.net> , Uri Milstein <urimilsh@zahav.net.il> , vprg@netvision.net.il <vprg@netvision.net.il> , alicb@bezeqint.net <alicb@bezeqint.net> , yakov@knt-eng.com <yakov@knt-eng.com> , slatina@bezeqint.net <slatina@bezeqint.net> , Yossi B <y-blum@actcom.co.il> , HezyD <ACCESS@013.net> , sagi 11@zahav.net.il <sagi_11@zahav.net.il> , avi aharon <aviah@zahav.net.il> , zahronx@hotmail.com <zahronx@hotmail.com> , webmaster@a7.org <webmaster@a7.org> , Ariela Mayer Goldman <arimg@bezeqint.net> , Dalia <daliaze@013.net> , Uzi-Global Report <uzi@global-report.com> , ashabot@walla.co.il <ashabot@walla.co.il> , Asher Shla'in <ashersh@bezeqint.net> , Bronshtein <bronstin@zahav.net.il> , dorelw@rafael.co.il <dorelw@rafael.co.il> , guri sasson <mally0@walla.com> , MosheRosenblatt <mosrosen@bezeqint.net> , moti atiyah <moti_at@walla.co.il> , cohenbny@netvision.net.il <cohenbny@netvision.net.il> , zuryakov@zahav.net.il <zuryakov@zahav.net.il> , shul@zahav.net.il <shul@zahav.net.il> , talbash@netvision.net.il <talbash@netvision.net.il> ,
spam:0

לבני,
1. כשאני הגעתי למתקן 500 ביום א' בבוקר, הייתי עם עוד כ-5000 מתגייסים, ללא רק"מ, ללא רכב כלשהוא, ללא מפקדים. כלום.
2. סיפרו לנו שהאפסנאים התחילו למסור ציוד לחטיבה באופן מסודר וזה גזל שעות כאשר חיילי צה"ל נתונים למתקפה. עד שהגיע קצין בכיר והורה לפתוח את האפסנאויות ולתת ציוד בלי להחתים.
3. אלפי אנשים נשארו בבסיס 500 למשך הימים הבאים. כדי שלא נברח גידרו אותנו בגדרות תיל.
4. ב-10 בחודש, כמדומני, התחיל השליש החטיבתי לשחרר מאות חיילימילואים קרביים הביתה (!) בטענה שיגייסו אותם מאוחר יותר להשתתף בעומס המלחמה. לא ראיתי אותם אתנו מאוחר יותר בסיני.
5. נשאר בבסיס צוות קרבי אחד, צוות זחל"ם, שסירב להשתתף בשמירות ובתורנויות כל עוד לא ישלחו אותו לחזית לאייש רכב קרבי. בבסיס לא עוש כלום.
6. באחד הימים בגיעו לס]פור את החיילים ולדעת מי בכלל נמצא שם. לפני כן לא נעשה רישום כלשהוא לאלפי החיילים. כולם הסתובבו משועממים בבסיס.
7. אני ברחתי כמדומני ב-13 לחודש לכיוון התעלה ליחידה שלי. בסופו של הסיפור (ארוך ומפותל) צוותתי עם פלס"ר 500 שנקרא בקשר "ארנב".

עמנואל




''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בני_כ
גולש אורח
   20:10   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  143. לעמנואל,זה רק טבעי  
בתגובה להודעה מספר 142
 
  
אתם הגעתם בבקר. בוקרו של יום א' החטיבה כבר היתה על שרשרות בדרך לסיני . כל הרקם והמפקדה אוישו וכן הדרגים. כך שלא היה מקום לכוחות אחרים ובודאי שכל ציוד נוסף היה אקסטרא בעיקר,בגלל שהמקום שימש לאימונים. נכון שדרך מתקן 500 השלישים משכו אנשי צוות שנפלו או שהיו חסרים. כל מי שיצא משם או הגיע לכוון סיני באם היה רצוי על הכוחות שנלחמו חוייל ולא שוחרר לביתו. בכל מקרה חטיבה 500 ירדה מצוידת ומזוודת היטב . כיצד היא פעלה ? זו שאלה אחרת. תלוי היה בגדוד במפ ובממ. כך עבדה המלחמה ההיא. המחט היה כבר רחוק ופקודותיו לא היו ידועות בעליל. הוא פשוט לא היה קיים במלחמה. ואריה קרן יכול לומר את מה שהוא רוצה , הוא התאדה במלחמה.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
צוריא
גולש אורח
   20:33   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  144. אגב, בני, יצא לך להיתקל בנו, בפלס''ר 500?  
בתגובה להודעה מספר 143
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בני_כ
גולש אורח
   21:06   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  145. לא כמעט ולא.  
בתגובה להודעה מספר 144
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   17:01   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  138. ראש גשר - אורי דן  
בתגובה להודעה מספר 136
 

ראש גשר - אורי דן
שולח: סימן טוב שגיא <sagi_11@zahav.net.il>
אל: albertshavut <ashabot@walla.com> , alexsharoni <alexsh6@bezeqint.net> , amikamzur <zamikam@netvision.net.il> , arielamayergoldman <arimg@bezeqint.net> , aviaharon <aviah@zahav.net.il> , avilior <avi-lior@zahav.net.il> , bennicohen <cohenbny@netvision.net.il> , benzie <benzie@zahav.net.il> , daliaze <daliaze@013.net.il> , danireshef <reshefd@012.net.il> , danwahle <dwahle@walla.com> , eric <eric@supervpn.org> , eviatarbenzadaf <evi48@zahav.net.il> , gartelemanoel <monami@walla.com> , HezyD <ACCESS@013.net> , kobbimichael <km@mscc.huji.ac.il> , michaelbronstein <bron@digital-verification.com> , milshteinuri <urimilsh@zahav.net.il> , mottiatiya <moti_at@walla.co.il> , naamavolcani <mnv@zahav.net.il> , nimrodbarguy <nimrod-br@barak.net.il> , nyrsimcha <quimka@quimka.com> , shahafpilovich <pilovich2006@walla.com> , shlainasher <ashersh@bezeqint.net> , shulamitlivnet <shula29@bezeqint.net> , uzibenzvi <uzi@global-report.com> , yossiblumhalevi <y-blum@actcom.net.il> , zahronx <zahronx@hotmail.com> ,
ראש גשר-3.jpg , ראש גשר-1.jpg , ראש גשר-2.jpg ,

שלום

רצ"ב צילום של חמישה עמודים מספרו של אורי דן "ראש גשר". הספר י"ל בשנת 1975. אורי דן היה מוצב באוגדה של אריק.

גמר חתימה טובה
סימן טוב


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בני_כ
גולש אורח
   19:09   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  139. מה באמת הכריע את במלחמה  
בתגובה להודעה מספר 136
 
  
אין ספק שאת המלחמה סופית, הכריעה הצליחה . הספק הוא האם צליחת שרון לבדה לפי כמה מהטוענים או כפי שגם אני טוען,צליחת שתי האוגדות ופרישתן בהצלחה בצד השני בעוד למצרים אין מענה עד קהיר. בדיוק המצב ההפוך של תחיחלת המלחמה ודברי דיין שאם נטיל את הטנקים האלו ,לא יהיו טנקים בין רפידים ותל אביב .
אבל כאן נשאלת שאלת המחיר והזמן.בר לב חשב שהפלישה צריכה להיערך עם כוחות שלמים בה
ללא ניחושים מה יהיו התוצאות. שרון אץ רץ לו וצילחתו צלחה. אבל אם לא היה מקבל את הקורבנות למולך דהיינו הצנחנים וכל מיש חשב שהגן על הצליחה ,כוחותיו היו מוחזרים. היום גם ההיסטוריה יודעת זאת.שפר מזלו ומזל אוגדה 162 וכן יואב ברום ז"ל והתפר זוהה והצליחה של אוגדת ברן ואספקת שרון עברה בשלום. איני רוצה לחשוב על מצב של אילו.אבל אם היה אילו?למזלנו לא היתה שום רזרבה ,תכנית ,או כח לחימה מהותי למצרים מעבר לתעלה , לכן, הכל הלך במהירות ויחסית עם מעט נפגעים. אילו לא היו "דואגים"לקרב סואץ ,היו ממש מעט נפגעים יחסית לשטח ולחיסולים שנעשו מעבר לתעלה וכמובן,מצור ארמיה 3 שהכריח את המצרים לא אותנו להתגמש כל גמישותשלנו היתה למעשה הכרחה של קיסינג'ר. כי את הרכבת האוירית וניטרול הרוסים גם נעשה על ידם. אצלנו כבר אז, ברור היה מי בעל הבית באיזור.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   09:39   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  121. רס''ר בדימוס עוזי בן צבי: הצחקתם אותי  
בתגובה להודעה מספר 119
 

תשובה: תגובה: אני עד היום מסוגל לפרק ולהרכיב 0.3 בעיניים עצומות
שולח: Uzi Ben-Zvi <uzi@amiad.com>

הצחקתם אותי

מקל"פ בראונינג 05 הוא בנשמתו של כל שיריונר, ממש בנשמתו
תקים אותי ב0200 ותגיד לי לפרק 05 או 03 או לפרק עוזי, אני עושה לך את זה היום.
מה שנכון שלהבדיל ממקל"פ 03 שהיה על כל הטנקים והנגמ"שים שלנו, המא"ג שהצנחנים הביאו לנו להתקנה על הכנות במלחמה הוא כלי עדיף בהרבה, וה 03 סובל מבעיות של מעצורים, אבל אם אתה מתאם היטב את הקנה עם המדיד אזי גם ה 03 וגם ה 05 שרים ללא מעצורים.
אני אישית מעדיף כמובן את המא"ג על המקל"פ ואת הגוריאנוב על ה 05 אבל מי שואל אותי...גם ה 16 - M המקוצר עם הכוונת הטלסקופית שהיה לי במילואים עדיף הרבה על העוזי (העוזים שקיבלנו כשיצאנו למלחמה הגיעו ישירות מבה"ד 12, זה סיפור בפני עצמו, יצאנו שתי פלוגות למלחמה על הזחלים, ללא נשק אישי שלא היה בימ"ח וללא נשק סיפון, לא היו מקל"פים בימ"ח, על יד אל עריש אחרי שעצרנו לסעוד את ליבנו בשק"מ אל עריש, תארו לעצמכם שתי פלוגות נגמ"שים נכנסות שם לחניה, השיגו אותנו משאיות של וציידו אותנו בעוזים האלו ובמקל"פים חדשים ומגורזים שיצאו מאיזה מצבור תחמושת עלום...)...

יום טוב לכם וצום קל, הרבה יותר קל כשאני מקליד
עוזי



''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
mozes5
גולש אורח
   21:14   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  92. בתוך כל ים החומר אודות הקרב ההוא  
בתגובה להודעה מספר 82
 
  

חסרה לי עדות מפורטת של סא"ל נתן שונרי
בכל זאת איבד 23 מלוחמיו ואת אחיו..
או שמא פיספסתי משהו



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hezyc
גולש אורח
   23:35   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  96. העדויות של שונרי אפילו בסרט הקודם על החווה , ויש גם פה  
בתגובה להודעה מספר 92
 
  
. ''לאט לאט הם מספרים על הלילה שבו נשלחו להיטבח בחווה...''
תגובה עבור הודעה #85
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=140&viewmode=threaded

. החווה הסינית:''האזהרה שאיחרה 30 שנה....!!''
עדותו של אל"מ מיל גיל ישירות מנתן שונרי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5775&omm=129&viewmode=threaded

יש עוד עדויות, אבל זה מספיק



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
mozes5
גולש אורח
   00:50   04.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  97. חזי ...קיבלתי! תודה  
בתגובה להודעה מספר 96
 
  
מצדיע לך



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
hamta
גולש אורח
   21:46   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  93. כנראה הכל כסף. מעוזיה סגל קיבל ג'ובים!  
בתגובה להודעה מספר 82
 
  
ערכתי לאחרונה בתאריך 03.07.04 בשעה 22:25 בברכה, hamta
 
שים לב לג'וב שקיבל מעוזיה:


עכשיו השאלה היא מה הקשר בין עירית פרלמן-אדמוני המנכ"לית, אודי אנג'ל (הבן של ההוא מהמאפיה) המשמש כנשיא סניף וראייטי הישראלי, עו"ד אורי סלונים מהצנחנים (היה מדריך צניחה) המשמש כנשיא וראייטי העולמי, ומעוזיה סגל...



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
mozes5
גולש אורח
   20:14   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  84. לא השארת ''אבן על אבן''.....  
בתגובה להודעה מספר 79
 
  
כל הכבוד פ"ש
תשובה שצריכה להילמד
לוגית ועניינית
דבר דבור על אופניו



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אורן אדרי
גולש אורח
   05:19   04.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  98. שלום לך מעוזיה סגל - טייח מתחיל.  
בתגובה להודעה מספר 70
 
  
ברשותך אני אגיב על הדברים ששאלת את שחף.

אפשר ללמוד עליך הרבה מהשאלות שבחרת לשאול ואפשר ללמוד עליך יותר מהשאלות שבחרת לא לשאול

1. מה זה עיניינך מיזה שחף - חצוף.
זכור מקרה של נסיון לרדוף ולחשוף ניק פה ברוטר לפני כ 3 חודשים. שם המנסה - איתמר בן גביר.

2. אני קורא ברוטר יותר משנתיים. אפשר להגיד שקראתי מספר רב של אלפים מתגובותיו של שחף.
לא זכור לי שנתקלתי בגזענות או שנאה כלשהי מצידו - תעדכן במידת הצורך.
ראיתי הרבה אהבה לחימה נחישות ורצון טוב לתקן ולשפר.

3. מאיפה בדיוק הגרלת את גולדשטיין/ מעורבות השב"כ ברצח רבין / אבישי רביב. - מה הקשר? (אולי כרמי ושמגר ?)
ואם יש קשר - אז זה אך ורק קשר של טייחים. שזה בטח לא משחק לטובתך.
לגבי גולדשטיין - יש הרבה חורים בדו"ח החקירה.
לגבי מעורבות השב"כ ברצח רבין - יש המון חורים בדו"ח החקירה.
לגבי אבישי רביב - חור אחד גדול שהופעל ע"י השב"כ.

4. אם תטייל טיפה ברוטר תוכל להבחין בנקל שאדון שחף פילוביץ נלחם לטובת מדינת ישראל ב300 מישורים מקבילים ותחומים שונים (המספר 300 זה בהמעטה).
החווה הסינית היא בסה"כ חווה קטנה ביחס למכלול פעילותו המבורכת של הנ"ל.
(מבלי לזלזל חלילה וחס בנושא המאוד מאוד חשוב של החווה הסינית והחברים הלוחמים)

5. מעניין למה לא שאלת את דעתו על:4500 ילדי תימן חטופים רצוחים שעשו בחלקם ניסויים / ילדי הגזזת / אלטלנה / הסיזון / ציון קצב / פרס / ביילין / שריד / לפיד / הירשפילד / איתן הבר / כרמי גילון / פרי / שלום / ארבל / בורג / לאוטמן / שחל / נאמן / רבלין / רפול / קהלני / מזרחי / ויסגלס / שרון / גינוסר / עראפת / דחלן / חוסני מובארק / גוגל / מצריים / אופיר פינס / מרכז רבין / יולי תמיר / מרכז פרס / בן גוריון / אוקון / דוד באר / אהרון ברק / זמיר / חריש / מתי גולן / לבנת / הנגבי / קראדי / קיסינג'ר / טננבאום / וענונו / אוסלו / סברה ושתילה / לבנון / לוחמי השייטת / צלילה / רחל הלר / מעץ / ברנס / נאפסו / יוקרת המערכת / גלאט ברקוביץ / ידלין / תומרקין / זכרוני / אבנרי / הקסטנרים / דן חלוץ / מופז / פלקון / סוחרי הנשק / יובל רבין / שחק / שבס / פונדק / האחים קהלני / חזי קאלו / מזוז ועוד אלפים של נושאים אחרים.
עכשיו תנסה למצוא מכנה משותף.

6. אין לשחף שום טעם לתבוע אותך ולבזבז עליך את זמנו לריק.
בזמנך החופשי לך תשלח את שמעון פרס לתבוע 7 ספרים שמצביעים עליו ישירות בליווי מסמכים ועדויות - שיש לו יד ורגל ברצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין.

בוקר טוב
א"א




            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בול טרייר
חבר מתאריך 13.5.07
1235 הודעות
   12:22   04.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  103. אחח מעוזיה מעוזיה. איך נפלו ''גיבורים'' ...  
בתגובה להודעה מספר 70
 
  
לא למדת ש-לשקר אין רגליים מעוזיה?! אינך מצליח להתמודד מול הגירסאות של הגיבורים האמיתיים בקרב וכל עולמך הוא שקר אחד גדול. תתבייש לך! במיוחד ש-אתה משחק לנו אותה עם פציעתך ואובדנך, יש לי הרבה כבוד לאובדנך הכבד אולם המשחק ש-בו אתה משחק, מוזיל את יחסנו אליך באופן טרגי ולא נשאר אלא לומר לך כי אובדנך מעניין אותנו כקליפת השום למקרה הזה. לא תקבל שום הנחות!!

...אז הבעיה שלך היא פילוביץ ... כמה שקוף.

כותב ספרים עאלק.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Aitan Cohen
חבר מתאריך 28.5.04
28318 הודעות
   23:03   05.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  110. מעוזיה סגל - מצער אותי מאד לקרוא את תגובתך  
בתגובה להודעה מספר 70
 
  
האם אתה טוען שהשב"כ רצח את רבין - יותר סביר מכל תסריט אחר
מה דעתך על הרוצח ד"ר גולדשטיין - אתה לא מבין בפרשה הזו
האם אתה שונא שמאלנים - מה זה רלוונטי?
האם אתה לא גזען - אז מה?
האם אתה מאמין בטרנספר של ערבים - דבר חשוב מאד לעתידנו
היכן שירתת בצבא - זה באמת לא רלוונטי. כל אחד רשאי לחקור
כמה מלחמות עברת - כמו הקודם
על מי פיקדת - נו באמת
בשם איזה ארגון ימני אתה פועל - ארגוני ימין פסולים בעינך?
מי מממן אותך ואת כל התימלולים שאתה עושה - התנדבות היא ערך ציוני
מה לך ולחווה הסינית - מורשת ישראל בעת החדשה, זה מספיק מענין?
מדוע אתה מתחבא מאחורי שם בדוי - אתה בטוח? מי שרצח ראש ממשלה מסוגל גם...

וכו' וכו' וכו'


פושעי אוסלו לדין, קנו כחול לבן, רוצחי רבין לדין



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   19:36   25.09.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  141. עמנואל גרטל: מעוזיה סגל - למה קיבל צל''ש  
בתגובה להודעה מספר 70
 


''מרכז פרס לשלום ושילטון''



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
עקרב שחור
חבר מתאריך 24.6.02
27450 הודעות
   18:30   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  80. אני לא מבין איך לא חקרו את הנושא ולמה לא הכריחו  
בתגובה להודעה מספר 69
 

את שחק לדבר או לפרסם את כל הסיפור,
הנושא לא נחקר והתקשורת שותקת לאור
כל העדיות והמסמכים.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
שמעון
גולש אורח
   20:15   03.07.04   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  85. עקרב שחור, כל העם רוצה להבין, מה שאתה לא מבין  
בתגובה להודעה מספר 80
 
  
מה קרה שם? ולמה נהרגו 41 ילדים שם.

יש סוד גדול ונורא ופ"ש בדרך הנכונה



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות
   20:28   03.07.04